ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.46.0-wmf.23 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 106 56494 3003656 2984049 2026-04-09T07:57:25Z Ori229 476 3003656 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה תרי עשר|הושע|א|a1301}} <קטע התחלה=פרק א/> {{כותרת1|כמשל לבגידתם של ממלכת ישראל, הושע לוקח אשת זנונים, ויולד שני בנים ובת עם שמות סימליים}} {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|א}}<קטע התחלה=א א/> דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל הוֹשֵׁעַ בֶּן בְּאֵרִי; בִּימֵי עֻזִּיָּה, יוֹתָם, אָחָז, יְחִזְקִיָּה - מַלְכֵי יְהוּדָה, וּבִימֵי {{ב|יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ|משלב מסויים במשך ימי מלכותו הארוכים (וכן בתקופתם של מספר מלכי ישראל שלאחריו)}} - מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=א א/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ב}}<קטע התחלה=א ב/> {{ב|תְּחִלַּת דִּבֶּר יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ|הנבואה הראשונה שקיבל הושע}}, {{ביאור:פרשה פתוחה}} וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל הוֹשֵׁעַ: "לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים {{ב|וְיַלְדֵי זְנוּנִים|והיא תלד לך ילדים שזהות אביהם אינה ידועה (לא יהיה ברור אם הם נולדו ממך או מגבר שהיא זינתה איתו)}}, {{ב|כִּי|האישה והילדים יהיו סמל לכך ש-}} זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה".<קטע סוף=א ב/> {{איור|TelIzrael006.jpg|250|‏[[W:תל יזרעאל|תל יזרעאל]] המזוהה עם העיר המקראית יִזְרְעֶאל}} {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ג}}<קטע התחלה=א ג/> וַיֵּלֶךְ, וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם, וַתַּהַר וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן.<קטע סוף=א ג/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ד}}<קטע התחלה=א ד/> וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו: "קְרָא שְׁמוֹ 'יִזְרְעֶאל', כִּי עוֹד מְעַט {{ב|וּפָקַדְתִּי אֶת דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל בֵּית יֵהוּא|יהוא נצטווה על ידי אלישע הנביא להרוג את אחאב ביזרעאל ([[ביאור:מלכים ב ט|מ"ב ט]]) מכיוון שאחאב היה רשע, אך מאחר שגם שושלת יהוא היו רשעים ([[מלכים ב י לא]]) מסתבר למפרע שלא הייתה סיבה מוצדקת להריגת אחאב, והריגת אחאב תחשב ליהוא כרצח}} וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=א ד/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ה}}<קטע התחלה=א ה/> וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, וְשָׁבַרְתִּי אֶת {{ב|קֶשֶׁת|הכוח והעוז של}} יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל".<קטע סוף=א ה/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ו}}<קטע התחלה=א ו/> וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בַּת, וַיֹּאמֶר לוֹ: "קְרָא שְׁמָהּ 'לֹא-רֻחָמָה', כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד {{ב|אֲרַחֵם אֶת|לרחם על}} בֵּית יִשְׂרָאֵל, כִּי {{ב|נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם|אגלה אותם}}.<קטע סוף=א ו/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ז}}<קטע התחלה=א ז/> ואֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם, וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהוָה אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים".<קטע סוף=א ז/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ח}}<קטע התחלה=א ח/> {{ב|וַתִּגְמֹל|גֹּמֶר בַּת דִּבְלָיִם הפסיקה להניק}} אֶת 'לֹא רֻחָמָה', וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן.<קטע סוף=א ח/> {{ביאור:אות-פסוק|הושע|א|ט}}<קטע התחלה=א ט/> וַיֹּאמֶר: "קְרָא שְׁמוֹ 'לֹא-עַמִּי', כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם". {{ביאור:פרשה סגורה}}<קטע סוף=א ט/> <קטע סוף=פרק א/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|הושע|א}} {{סרגל ניווט|ביאור:הושע|||א|ב|הצג תמיד=1}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל" (פסוק ד) - אולי גם יש כאן רמז לזרייתו של ישראל בגלות. * "כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם" (פסוק ו) - פירשנו ע"פ הרד"ק: נָשֹׂא אֶשָּׂא אותם, לארץ אחרת. יש מפרשים מלשון סליחה ונשיאת העוון, ופירוש הפס' הוא: כי מה שעשיתי עד עכשיו, לסלוח להם, לא אוסיף לעשות. פירוש נוסף: מלשון מתנה וגמול, ומשמעו: אשיב לישראל כגמולם (רש"י). * "ואֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּה' אֱלֹהֵיהֶם, וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב" (פסוק ז) - ממלכת אשור הגלתה את ממלכת ישראל אבל ממלכת יהודה ניצלה בניסים (ר' [[ביאור:מלכים ב יט|מלכים ב יט]]). ==ראו גם== *[[פסחים פז א]] *[[אשת זנונים וילדי זנונים - הנמשל]] {{מיזמים|ויקיפדיה=תרי עשר}} {{מיזמים|ויקיפדיה=ספר הושע}} {{מיזמים|ויקיפדיה=הושע בן בארי}} {{מיזמים|ויקיפדיה=גומר בת דבליים}} 1hwjstcexjnkosmvw9iat4h6ufzp97l 0 66062 3003648 3003558 2026-04-08T22:02:50Z מו יו הו 37729 משער שהשינוי הקודם נובע מכך שבנייד הגופן גדול מידי. בשל אופי האתר נכון יותר להתאים את הגודל לתצוגה במחשב. האם יש דרך להתגבר על הפער? 3003648 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} ==יה אכסוף== {{הור|סימן: '''יהו"ה'''; '''אהרן'''; '''נשמה'''}} {{סי|יָ}}הּ {{סי|אֶ|1}}כְסֹף {{סי|נֹ|2}}עַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ{{ש}} מְשֹׁךְ נֹעַם יִרְאָתֶךָ לְעַם מְבַקְשֵׁי רְצוֹנֶךָ{{ש}} קַדְּשֵׁם בִּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּתוֹרָתֶךָ{{ש}} פְּתַח לָהֶם נֹעַם וְרָצוֹן לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי רְצוֹנֶךָ {{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}} {{סי|הָ}}יָה {{סי|הֹ|1}}וֶה {{סי|שְׁ|2}}מֹר שׁוֹמְרֵי וּמְצַפִּים שַׁבַּת קָדְשֶׁךָ{{ש}} כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשָׁם תַּעֲרֹג{{ש}} לְקַבֵּל נֹעַם שַׁבָּת הַמִּתְאַחֶדֶת בְּשֵׁם קָדְשֶׁךָ{{ש}} הַצֵּל מְאַחֲרֵי לִפְרשׁ מִן הַשַּׁבָּת{{ש}} לְבִלְתִּי תִּהְיֶה סָגוּר מֵהֶם{{ש}} שִׁשָּׁה יָמִים הַמְקַבְּלִים קְדֻשָּׁה מִשַּׁבַּת קָדְשֶׁךָ{{ש}} וְטַהֵר לִבָּם בֶּאֱמֶת וּבֶאֱמוּנָה לְעָבְדֶּךָ {{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}} {{סי|וְ}}יִהְיוּ {{סי|רַ|1}}חֲמֶיךָ {{סי|מִ|2}}תְגּוֹלְלִים (עַל מִדּוֹתֶיךָ{{ש}} וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים) עַל עַם קָדְשֶׁךָ{{ש}} לְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי חַסְדֶּךָ מִנָּהָר הַיּוֹצֵא מֵעֵדֶן{{ש}} לְעַטֵּר אֶת יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאֶרֶת הַמְפָאֲרִים אוֹתְךָ (בְּיוֹם שַׁבָּת) עַל יְדֵי שַׁבָּת קָדְשֶׁךָ{{ש}} כָּל שִׁשָּׁה יָמִים לְהַנְחִילָם נַחֲלַת יַעֲקֹב בְּחִירֶךָ {{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}} {{סי|הַ}}שַּׁבָּת {{סי|נֹ|1}}עַם {{סי|הַ|2}}נְּשָׁמוֹת{{ש}} וְהַשְּׁבִיעִי עֹנֶג הָרוּחוֹת וְעֵדֶן הַנְּפָשׁוֹת{{ש}} לְהִתְעַדֵּן בְּאַהֲבָתֶךָ וְיִרְאָתֶךָ{{ש}} שַׁבָּת קֹדֶשׁ נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶךָ{{ש}} שַׁבָּת קֹדֶשׁ נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן{{ש}} יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ {{רפרן|יָהּ אֶכְסֹף נֹעַם שַׁבָּת הַמַּתְאֶמֶּת וּמִתְאַחֶדֶת בִּסְגֻלָּתֶךָ}} ==קישורים== *[http://www.piyut.org.il/textual/502.html נועם שבת] באתר "הזמנה לפיוט" [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון נושאי]] gcf3jbm0fj5x965hchpxj7lb8ipzvax 0 185224 3003708 617277 2026-04-09T11:24:51Z ~2026-19905-96 45165 /* דרוש פסח ז */ 3003708 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות|דרושי הפסח|דרוש ו|דרוש ז|דרוש ח|}} == דרוש פסח ז == '''והוא דרוש א' לענין ספירת העומר.''' דרוש זה כתב הרח"ו ז"ל ששמעו מזולתו. כבר נתבאר כי בפסח הוא זמן היניקה של ז"א, ואין בו אלא מוחין דקטנות שהם ד' אלקים, א' דיודין בחכמה וא' דההין בבינה וא' דאלפין בציור יו"י בחסדים שבדעת וא' דאלפין בגבורה שבדעת בציור יו"ד. ודע כי במוחין דגדלות מקדימין החסדים לצאת מן הדעת ולהתפשט בגופא דז"א ואחר כך יוצאות הגבורות, אבל במוחין דקטנות אז הגבורות מתחילות להתפשט בגופא דז"א ואחר כך יוצאים החסדים, והטעם הוא לפי שהמוחין דקטנות הם דינים קשים, וזהו גם כן סוד היצר הטוב והיצר הרע, כי החסדים הם יצה"ט שבאדם והגבורות הם היצה"ר, ובימי הקטנות של האדם מתחיל היצה"ר להתפשט באדם קודם שיבוא היצה"ט. וזכור הקדמה זאת: והנה ימי העומר הם זמן דינים כנודע, ולכן הגבורות והדינין של הקטנות מתפשטים בגופא דז"א בז' שבועות, ואחר כך ביום חג השבועות שהוא יום מתן תורה יוצאין גם החסדים של הקטנות שהיו עדיין בדעת של ז"א מתפשטים בגופא של ז"א, ואז גם כן נכנסין בז"א הד' מוחין כולם דגדלות כנודע. והנה בשבוע א' מתפשטת ויורדת מן הדעת גבורה אחת ונכנסת בחסד דז"א, ובשבוע הב' יורדת גבורה אחת מן הדעת ונכנסת בגבורה דז"א, וכן על דרך זו, עד שנמצא שירדה הגבורה הה' בהוד דז"א, ובשבוע הו' מתקבצות כללות הה' גבורות ונכנסות ביסוד, וכן בשבוע ז' כללות הה' גבורות נכנסות במלכות דז"א על דרך הנזכרת בענין התפשטות הה' חסדים. ואמנם להיות כל שבוע כלולה מז' ימים, הטעם הוא לפי שבכל בחינה מהם יש ז' בחינות, הא כיצד שבוע א' נכנסה הגבורה הא' בחסד דז"א, ובספירת החסד עצמה יש ז' בחינות עצמן, שהם חסד שבחסד וגבורה שבחסד כו' ומלכות שבחסד, והרי איך ז' בחינות בחסד כנגד ז' ימים שבשבוע א', וכעין דרך זו בשאר ז' שבועות. ואמנם, היות צריך האדם לספור ספירת העומר בפיו - הטעם הוא, כי על ידי היות האדם סופר בפיו ומוציא הבל מתוך פיו לחוץ גורם שיוצא הבל אור המקיף מפי האדם העליון שהוא ז"א, ומקיף לכל ז' תחתונות שבו בז' שבועות של ספירת העומר, ועל ידי כן מתמתקות הגבורות דקטנות ומתפשטות תוך ז"א בסוד אור פנימי כנזכר, כי הם דינים קשים גמורים: עוד בקונטרס אדם א' מצאתי באופן אחר בענין ספירת העומר: דע כי הנה בצאת ישראל ממצרים יצאו החסדים והגבורות מן הדעת של הקטנות דז"א ונתפשטו למטה מגופו כנזכר לעיל בענין הפסח. ואמנם בעזר וסיוע ב' אורות מקיפים הם מורידים הה' חסדים מן היסוד דאי' המלובש תוך שליש העליון המכוסה של התפארת דז"א והם מתפשטים למטה בשאר הגוף. והנה הם ב' מקיפים וה' חסדים הרי הם ז', וכנגד זה צריך שיתפשטו גם כן הה' גבורות עם שני אורות מקיפים כדי שיוכלו להתפשט כנזכר, והרי הם שבעה אחרים הם י"ד בחינות בז"א הנקרא ישראל, וכנגדם י"ד בחינות אחרות בפר' הנקרא יעקב, כי גם בו יש ה' חסדים וה' גבורות הרי הם כ"ח, ושבעה בחינות אחרות ברחל ושבעה בחינות בלאה, לפי שהנקבה אינה לוקחת רק גבורות בלבד הרי הם מ"ב, ושבעה גבורות אחרות שמקבלת רחל למטה, הרי כללותם הם מ"ט בחינות כנגד מ"ט ימי העומר שהם ז' שבועות: [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] 5wuy62ktelxiyumshav1jdvn5blzw7o 0 185226 3003710 952407 2026-04-09T11:28:16Z ~2026-19905-96 45165 /* שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ח */ 3003710 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות|דרושי הפסח|דרוש ז|דרוש ח|דרוש ט|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ח == '''והוא דרוש שני בענין ספירת העומר''' הנה נתבאר לעיל כי גדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל ראשון של פסח כדי שיוכלו ישראל ליגאל, ואחר יום ראשון של פסח מסתלקים כל המוחין הנזכרים וחוזר לקדמותו לבחינת ג' כלילן בג', וזהו הטעם שאין אומרים הלל גמור אלא ביום ראשון של פסח בלבד. ואחר כך מליל שני ואילך אנו חוזרים להמשיך המוחין הנזכרים שנכנסו בליל פסח ונסתלקו, ועתה חוזרים ליכנס כפי סדר המדרגות כל מדרגה ביום שלה, על ידי מצות ספירת העומר בנ' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם, ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה, והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א ולמטה, והם חב"ד חג"ת, ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה מלכות מאחורי התפארת כנודע, ועמה הם ז' ספירות, וכנגדם אנו סופרים ז' שבועות אלו לפי שאי אפשר שיזדווגו זו"ן עד היות ז' ספירות אלו בנוים ומתוקנים, ואז תהיה ראויה היא לזווג. ולהיות כי כל אחד מאלו הז' היא כלולה מכולם, לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות וכל שבוע כולל ז' ימים, ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות, נתקנת ספירה האחת מז' ספירות הנזכרות, באופן כי בשבוע הא' נתקן מוח החכמה בז' בחינות כו', ובשבוע הז' נתקנת המלכות בכל ז' בחינות: והנראה לעניות דעתי, כי יש בזה ב' כוונות ושתיהם אמיתיות. הא' היא כי בשבוע א' נגמר ליכנס מוח החכמה ובו כלולים כל ז' בחינות הראויות למצוא תוך המוח הזה, כי הנה צריך שיהיה כולל בתוכו חב"ד חג"ת מלכות, וכולם נרשמים ונמצאים שם במוח החכמה, וכן על דרך זו בכל הז' ספירות הנזכרות. והב' הוא כי מוח החכמה מתפשט בכל ז' ספירות אלו, כיצד הנה בחכמה מתפשט חלק הראוי לה, וכן מתפשט מן החכמה בבינה חלק הראוי להתפשט בה, ועל דרך זו בכל הז' עד המלכות. והנה ב' פירושים אלו הם הפכיים זה מזה, ואפשר ששניהם כאחד טובים. ואמנם הפירוש הא' הוא היותר אמיתי כפי מה שמצאתי כתוב בקונטרס מן העת ששמעתי הדרוש הזה ממורי ז"ל. ונבאר עתה סדר השבועות: '''שבוע א'''' נתקן כל החכמה ולכן הוא בסוד הוי"ה דע"ב דיודין. '''שבוע הב'''' בבינה והוייתה בס"ג. '''שבוע הג'''' החסדים אשר בדעת והיא הויה דמ"ה דאלפין. '''שבוע הד'''' הגבורה שבדעת והיא הויה דב"ן דההין. '''שבוע הה'''' חסד והיא הוי"ה דע"ב. '''שבוע הו'''' גבורה והיא הוי"ה דס"ג. '''שבוע הז'''' בתפארת ומלכות ששניהם יחד להיותם דבוקים אחור באחור יחד, ולכן הם בחינת שבוע אחד בלבד. ואמנם לפי שהם ב' ספירות ראוי לכוין בב' הויות, והם בהויה דמ"ה כנגד תפארת והויה דב"ן כנגד מלכות דכר ונוקבא: עוד יש כוונה אחרת, וגם היא אמיתית. והענין הוא כי הנה בכל מוח ומוח יש ז' בחינות, וכן בכל מדה ומדה יש ז' בחינות, וכנגדם הם ז' שבועות כמ"ש. ונתחיל לסדר בז' ימים שיש בכל שבוע ושבוע, ונתחיל משבוע א': '''שבוע א'''' נתבאר שהוא מוח החכמה ואלו הם ז' בחינות, ודע כי אין סדרן עתה כמו בליל פסח, כי אז נכנסו ביחד בבת אחת, אבל עתה נכנסין א' לא' ממטה למעלה ואין שינוי רק שהקטנות הא' נכנס אחר גדלות א', אבל בליל פסח היה נכנס אחר גדלות ב', והטעם עצמו אשר ביארנו שם הוא כאן אלא שעתה שכבר נכנסו בליל פסח אין צורך עתה רק שיכנס אחר גדלות הא' ואיננו צריך להתאחר אחר גדלות ב' וזה סדרו. יום א' חכמה דגדלות א' דאבא והוא קודם לאי' והיא הויה דע"ב. יום ב' גדלות א' דאי' והיא הוי"ה דע"ב. יום ג' קטנות הב' שם אכדט"ם בבחינת ה' אותיותיו בלבד כנזכר לעיל בליל פסח. יום ד' גדלות ב' דאימא והיא הוי"ה דע"ב. יום ה' קטנות הא' והוא אלקים דיודין. יום ו' רשימו דגדלות ב' דאבא והיא הויה דע"ב. יום שביעי גדלות ב' עצמו דאבא והיא הוי"ה דע"ב. '''שבוע שני''' כולה בבינה ולכן כולה בהויה דס"ג. יום א' בינה דגדלות א' דאבא והיא הויה דס"ג. יום ב' בינה דאי' דגדלות א' והיא הויה דס"ג. יום ג' קטנות שני דמוח בינה והוא אכדט"ם בבחינת היותו מתחלק לא"ם ג"ל כנזכר לעיל בליל פסח. יום ד' בינה דאימא דגדלות ב' והיא הויה דס"ג. יום ה' קטנות א' דמוח בינה והוא שם אלקים דמילוי ההין. יום ו' רשימו דבינה דגדלות ב' דאבא והיא הויה דס"ג. יום ז' גדלות ב' עצמו דבינה אבא והיא הויה של ס"ג. '''שבוע ג'''' כולה בחסדים דדעת וכולה בהוי"ה דמ"ה. יום א' גדלות א' דחסדים דאבא והיא הויה דמ"ה. יום ב' גדלות א' חסדים דאי' והיא ההוי"ה דמ"ה. יום ג' קטנות שני דחסדים והוא אכדט"ם העולה ג' פעמים יב"ק והם ע"ה אותיות כנ"ל בכוס ג' דליל פסח. יום ד' גדלות ב' דחסד דאימא והוא הויה דמ"ה. יום ה' קטנות א' דחסד והוא אלקים דאלפין ואות א' דמילוי ה"א ציורה יו"י. יום ו' רשימו של גדלות ב' החסדים דאבא והוא הויה דמ"ה. יום ז' גדלות ב' דחסד דאבא והוא הוי"ה דמ"ה. '''שבוע ד'''' כולה בגבורה דדעת וכולה בהויה דב"ן. יום א' גדלות א' דגבורה דאבא והיא בהויה דב"ן. יום ב' גדלות א' דגבורה דאימא והיא הויה דב"ן. יום ג' קטנות ב' דגבורה דאו"א והוא אכדט"ם בבחינת חשבון ע"ד. יום ד' גדלות ב' דגבורה דאימא והיא הויה דב"ן. יום ה' קטנות א' דגבורה והוא שם אלקים באלפין ואות א' במילוי ה"א ציורה יו"ד. יום ו' רשימו דגדלות ב' דגבורת אבא והיא הויה דב"ן. יום ז' גדלות ב' עצמו דגבורת אבא והיא הויה דב"ן. '''שבוע ה'''' היא בספירת החסד ולכן היא ממש כדוגמת שבוע א' שהיתה בספירת החכמה. '''שבוע ו'''' היא בספירת הגבורה ולכן היא ממש כדוגמת השבוע הב' שהיתה בבינה. '''שבוע ז'''' צריך לכוין בה ב' כוונות שבוע ג' ושבוע ד' ביחד כי עתה היא בסוד תפארת כנגד החסדים ובסוד מלכות כנגד הגבורות. וצריך ליתן טעם אל קצת השינוים הנ"ל, והוא כי סיבת כניסת גדלות א' דאבא קודם דאי' הוא לפי שכיון שבליל פסח נכנסו כל המוחין לכן עתה הספיק טעם ההוא שיכנס עתה גדלות א' דאבא בתחילה לפי שהוא אור יותר גדול ובו נכלל מוח אי', גם ענין כניסת קטנות הא' אחר גדלות ב' דאימא הוא לסיבה הנ"ל בליל פסח כי הוא דינים קשים ושלא יתאחזו בו החיצונים אינו נכנס עד שיכנס גדלות ב' דאימא אבל אין צורך שיתאחר עד כניסת גדלות ב' דאבא גם כן. גם ענין הצטרכות ב' לילות ליל ו' וליל ז' לגדלות ב' דאבא, הטעם הוא כי עיקר ליל פסח היתה בעיקר ד' כוסות שבהם נרמזו ד' מוחין דאימא, אבל גדלות ב' דאבא לא נכנסו רק דרך רמז קטן בענין המצה אחר שנכנסו כל שאר המוחין, ולכן הוצרך עתה ב' לילות כי בליל הא' נכנס תוך הגולגולת דז"א ומניח בו קצת רושם ובליל הב' נכנס הוא עצמו כנ"ל והם סוד ליל ששי וליל ז': ועתה צריך ליתן טעם למה כל השבוע א' נקרא חול המועד ויום טוב, כיון שאחר יום א' נסתלקו כל המוחין כנ"ל, וגם ענין יום ז' של פסח שהוא יום טוב גמור. אבל הענין הוא כי להיות שכבר כל המוחין נכנסו בליל פסח הא', ובהכרח הוא כי שם הניחו רשימו שלהם וקצת ההארה ההיא, ובשבוע הא' חוזר מוח החכמה ליכנס לגמרי, והנה מוח זה גדול מכולם כי כולם נרשמים ונכללים בו בסוד כולם בחכמה עשית והוא עיקר כולם, ולכן השבוע הא' היא מכלל חג המצות, אבל עם כל זה אינה רק קדושת חול המועד קלה בלבד, כיון שלא נגמר מוח החכמה לכנס לגמרי עד יום ו' של שבוע א', כי אז נשלם ליכנס אפילו גדלות ב' דאבא דמוח החכמה כנ"ל. והנה יום ו' לעומר הוא ביום ז' של פסח ולכן הוא יום טוב גמור, ואף על פי שלא נכנס רק הרשימו, מספיק לפי שכבר נשלם מוח החכמה, ולכן ליל ז' של פסח הותר זווג התחתון, כי כיון שנכנס מוח החכמה כבר יש בחינת הזווג כי הוא עיקר כל המוחין, אבל יום ז' לעומר שהוא יום ח' של פסח נקרא אסרו חג, לפי שאז נכנס עצמות גדלות ב' דאבא דמוח החכמה, אבל אינו יום טוב ממש כיון שכבר הרשימו נכנס בליל ז' של פסח ואין נקרא יום טוב אלא על שם חידוש הנעשה מחדש אבל זה אינו חידוש כי כבר נכנס הרשימו ליל שלפניו: [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] n0gk95cmjgnyrlcj8at5e6pmy0vg51w 0 185228 3003711 954914 2026-04-09T11:36:16Z ~2026-19905-96 45165 /* שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש י */ 3003711 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות|דרושי הפסח|דרוש ט|דרוש י|דרוש יא|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש י == '''דרוש י':''' '''והוא דרוש ד' על הנזכר ובענין ספירת העומר.''' דע כי הנה עתה בגאולת מצרים נתפשטו הה' חסדים וה' גבורות שנעלמו למעלה בשרשם בדעת בזמן הגלות, ועתה נתפשטו בגופא דז"א. והנה בעת יציאת מצרים נעתקו ויצאו משם, ואחר כך בשבעה שבועות של ספירת העומר יורדין ומתפשטין למטה בגופא דז"א, וטעם היותם ז' שבועות, הוא עם הנ"ל כי החסדים מתפשטין מחסד ועד הוד, ואח"כ כללותם ביסוד הנקרא "כל", שהוא כללות ה' חסדים, וכל חסד כלול מי' הם כ"ל בגימטריא. ואח"כ כללותם במלכות הנקראת כלה לשתי סבות, הראשונה הוא - לפי שהיא ה' אחרונה שבשם ההויה, ולוקחת כללות החסדים הנק' כ"ל הרי כל"ה, והסיבה השניה היא - כי "כל" הם כללות החסדים, והה' היא ה' גבורות הרי כל"ה. עוד סיבה שלישית - כי כל הוא הה' גבורות - כל אחת כלולה מעשר, והה' היא המלכות עצמה כנ"ל. ונחזור לענינינו, כי ז' בחינות יש בהתפשטות החסדים, וכנגדם הם ז' שבועות. ואמנם היותם שבע שבועות ולא שבעה ימים, הענין הוא כי כל בחינה מהם כלולה מן הז' עצמם, ר"ל כי החסד הא' המתפשט בזרוע ימין הנקרא חסד, צריך שיהיו בו ז' בחינות, א' כנגד החסד וא' כנגד הגבורה כו', וא' כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל היסוד הכולל כולם כנזכר, ואחד כנגד מה שצריך לתת ממנו חלק אל המלכות הכוללת את כולם כנזכר. כי אם אין בחסד הזה כל אלו הז' בחינות של שרשים, איך היסוד ומלכות יוכלו לקבל הארה ממנו, וגם הה' חסדים עצמם איך יתקשרו זה בזה אם לא על ידי כך. ונמצא כי בכל חסד וחסד מן בחינות החסדים המתפשטים בז"ת דז"א יש בו בכל א' מהם שורש לכל הז' בחינת הנזכרות, ורצוני להרחיב הביאור בזה. דע כי בספירת החסד דז"א מתפשט בו החסד הא' מן הה' חסדים המתפשטים, ויש בו בחינות חסד גבורה ת"ת נה"י ומלכות, ומתחלקות בז' ספירות תחתונות באופן זה. חסד שבחסד וחסד שבגבורה וחסד שבת"ת וחסד שבנצח וחסד שבהוד וחסד שביסוד וחסד שבמלכות. וכל ז' בחינות אלו הם כללות החסד הא' שבחסד המתפשטים בז"א. אח"כ החסד הב' הנקרא גבורה שבחסד, הנה יש בו ז' חסדים מתחלקות בז' הספירות וכולם בחינות הגבורה שבהם. וכן על ד"ז בכל הז' חסדים המתפשטים בגופא דז"א. ונבאר הקדמה זו בסדר ז' שבועות העומר: שבוע הא' כולה בחסד הא'. '''יום א'''' נכנסת בחינת מלכות שבחסד הא' בתוך החסד הנק' זרוע ימין. '''יום שני''' נדחית המלכות בגבורת ז"א ונכנס בחינת היסוד שבחסד הא' בחסד דז"א. '''יום שלישי''' נדחית המלכות בת"ת והיסוד בגבורה ובחינת ההוד דחסד הא' נכנסת בחסד דז"א. '''יום ד'''' נדחית המלכות בנצח והיסוד בת"ת וההוד בגבורה והנצח בחסד דז"א. '''יום ה'''' נדחית המלכות בהוד והיסוד בנצח וההוד בת"ת והנצח בגבורה והת"ת בחסד דז"א. '''יום ו'''' נדחית המלכות ביסוד והיסוד בהוד וההוד בנצח והנצח בת"ת והת"ת בגבורה והגבורה נכנס בחסד דז"א. '''יום ז'''' כל אחד יורד במקומו מלכות במלכות יסוד ביסוד הוד בהוד נצח בנצח ת"ת בת"ת גבורה בגבורה חסד בחסד. והרי כי בשבעה ימי השבוע הא' לא נתפשט רק החסד הא' בלבד, ונתפשט בשבעת הספירות כולם כנז': שבוע השני היא ממש על דרך השבוע הראשון, אלא שכל בחינותיה הם בחסד השני מן החסדים המתפשטים, וכן כיוצא בזה בשאר הז' שבועות, עד שנמצא כי בשבוע הז' נכנס החסד הז' הנקרא מלכות הנעשה מכללות כל הז' ספירות. והנה אע"פ שנתבאר כי בדעת דז"א יש ה' חסדים וה' גבורות, צריך שתדע כי הנה הדעת הוא הנשמה המתפשטת בכל הגוף, וא"כ מוכרח הוא שבדעת יהיו ז' בחינות החסדים המתפשטים בז' תחתונות הנקראים גוף, וכנגדם הם ז' גבורות. ודע כי אלו הם סוד י"ב שבטים י"ב בני יעקב ושני בני יוסף מנשה ואפרים שנאמר בהם "כראובן ושמעון יהיו לי". וכבר נתבאר דרוש זה בענין י' הרוגי מלוכה והרוגי לוד. ובזה יתבאר טעם למה השבוע הא' אינו חול גמור אבל נקרא חול המועד, והטעם הוא כי כל הה' חסדים נכללים בחסד הא' כנודע, כי שבעה ענני כבוד הם, וענן הא' מכולם הוא הנקרא ענן של אהרן, והוא כנגד חסד הא', והוא כולל את כולם כנז' בס"ה בפרשת אמור. וזה סוד מה שכתוב "יומם יצוה ה' חסדו", כי החסד א' נקרא יומם לפי שבו נכללים שאר החסדים הנקראים ימים, והגבורות נקראים לילות, אלו זכרים ואלו נקבות, וכל א' משבעה בחינות החסדים כנ"ל הם שבעה ימי השבוע, וכל אחד נק' יום אחד, אבל החסד הא' נקרא יומם ולא יום, ופירושו יום הכולל ימים רבים, כי כל שאר החסדים אין להם שורש ומעבר אלא בו. וזה סוד "ויסע עמוד הענן יומם", כי שבעה עננים היו, אבל הא' שבכולם נקרא יומם, ולכן הוא לבדו נזכר והשאר נכללין בו. ובזה תבין פסוק הנזכר של "יומם יצוה ה' חסדו", כי ע"י יומם, והוא החסד הא' שבכולם, על ידו הוא מפקיד שאר החסדים בידו, שיהיה הוא פקיד עליהם והרשות בידו להוציאם ולהוריד ולפשט אותם למטה כפי רצונו. ואולי נוכל לומר כי חסדו ר"ל חסד ו', ר"ל ששת החסדים האחרים כולם מצויים תחת ידו של החסד הא' הנקרא יומם כנזכר, אבל "בלילה" אז "שירה עמי", ר"ל שיר ה' שהם ה' גבורות הנקראים שיר, והשיר הזה הנה הוא "עמי", ואלו הם דברי דוד המשורר ע"ה האומר דברים אלו ברוח הקדש כאלו השכינה שהיא המלכות העליונה אומרת אותם, והוא כי הגבורות הם ממש עמה, אבל החסדים אינה רק בבחינת פקדון (וצווי) בלבד להורידה בה ביום בעת הזווג. ונחזור לענין, לפי שבשבוע א' מתחיל לכנס ולהתפשט החסד הא', לכן הוא חול המועד מכלל חג המצות, אבל לפי שעדיין לא נשלם לכנס עד יום הז', לכן אינו יו"ט גמור רק חול המועד. אבל בז' של פסח שאז נשלם להתפשט נקרא יו"ט גמור, ולכן יש זווג תחתון למטה כבשאר הי"ט, כי הנה כל הזווג אינו נמשך אלא מבחינת החסד, כי היא טיפת הזווג של מ"ד, ועתה שנשלם החסד הא' כבר יש זווג, אבל לפי שלא נכנס רק החסד הא' שלא נשלמו כל החסדים להתפשט, לכן אין אומרים הלל גמור, וגם אינו זווג גמור כמו שנתבאר בעזרת ה'. ואע"פ שאינו נגמר להתפשט אלא ביום אסרו חג, עם כל זה כיון שעיקר טפת החסד אינה אלא לצורך היסוד טפה דדכורא ולכן בהכנס בחינת היסוד של החסד הא' מספיק לזווג, אבל ביום שלאחריו שנכנס אף בחינת המלכות של החסד הא', לכן יש בו קצת קדושה ונקרא יום אסרו חג, והוא על דרך מה שנתבאר לעיל בדרוש הח', כי בהכנס רשימו דמוח החכמה הוא יו"ט גמור, וביום שלאחריו, אע"פ שנכנס עצמותו אינו נקרא אלא אסרו חג. עוד יש ענין אחר בענין ספירת העומר והוא נקשר עם הדרוש הנזכר ושניהם הם בחינה אחת: [[קטגוריה:ספירת העומר]] [[קטגוריה:שער הכוונות]] hw4xyhsdysy2bykr0f6dwx47jxcm8er 0 185229 3003715 435588 2026-04-09T11:42:57Z ~2026-19905-96 45165 /* שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יא */ 3003715 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות|דרושי הפסח|דרוש י|דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יא == '''דרוש י"א:''' '''והוא דרוש ה' בענין ספי' העומר'''. הנה נודע כי כמו שיש בז"א מוחין דאורות פנימיים גם יש לו אורות מקיפין וממוח הדעת שבו יורדים ומתפשטים בו אורו' פנימיים ואורות מקיפין והאור הפנימי מתפשט ויורד דרך הגרון ומתפשט בגופא דז"א אבל האור המקיף הנה הוא יוצא מן הפה ולחוץ ומקיף את הז"ת ע"ד האמור לעיל ממש בבחינת החסד' הפנימיים המתפשטים בז"ת ועתה נבאר עניינם. הנה אלו החסד' והגבור' שבתוך היסוד דאימא הם אורות רבים וגדולים ועומדים במקום צר ודחוק כנודע כי מוח החכמה והבינ' גדולי' מאד ממוח הדעת ובפרט במקום התפשטות יסוד דאימא תוך הגרון דז"א כי הוא מקום צר עד קצה אחרון והם ב' מוחין דחסדי' וגבו' ואינם יכולים לידחק שם ואז מחמת הדוחק הם בוקעים המקום ההוא וז"ס בקיעת הפה הנבקע במקום הגרון והבן טעם זה ואז יוצאות קצת האורות ההם דרך הפה ולחוץ וקצתם נשארי' בפנים כנ"ל. ואמנם בחי' הגבו' הם אש ובחי' החסד' הם מים ולכן הגבור' הם חזקות מאד ומרוב חמימות אשם אינם יכולות להשאר בפנים והם הבוקעות ויוצאות לחוץ דרך הפה ונעשית בחי' אור המקיף אבל החסד' נשארים בפנים בסוד אור הפנימי וכבר נתבאר אצלנו כי אור המקי' גדול מאור הפנימי אע"פ שהאור הפנימי הוא חסדים כנז' והאור המקיף הוא גבור' עכ"ז הטעם הוא נרמז כמש"ה טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת פי' כי הגבו' הם כוחות הדין הנק' תוכחת שמהם באים התוכחו' והיסורין לעולם הנה הם יותר טובים ויותר מאירים להיותם מגולים בבחי' אור המקיף יותר מן החסדים הנק' אהבת חסד להיותם מסותרים בבחי' אור הפנימי אורם מסותר ואינו נגלה ומאיר עם היות כי בבחי' עצמם החס' הם מעולי' יותר מן הגבו': ובזה תבין מ"ש בתיקו' תיקון ע' בענין ה' מוצאות הפה הנק' פתוחי חותם דא אימא עילאה כו' והענין הוא כי כיון שפתיחת הפה נבקעת מחמת ה' גבו' מנצפ"ך כנ"ל הנה הם עצמן ה' מוצאות הפה והם סוד הכ"ב אותיות אחע"ה בומ"ף כו' כנודע כי האותיות נפקא מבינ' כנז' בהקדמת ספר התיקו' גם שם נת' כי האותיו' נק' נפש. והטעם הוא כי להיותם מבחי' הגבור' שהם עטרא דמל' הנק' נפש לכן גם הם נקראים נפש. ובזה יתיישבו ב' מאמרים הנז' בס"ה שהמאמר הא' יראה כי אותיות הם יוצאים מן הפה וממאמר אחר הב' יראה כי הם יוצאים מן חותם אי' עילאה ושניהם הם אמיתיים כי הנה האותיו' הם בחינ' הגבו' הנתונים תוך היסוד דאי' עילאה ומתלבשת בז"א ואלו הגבור' הם הנק' חותם דאי' עילא' כמבואר אצלנו בהרב' מקומו' אם בענין הצלם דהושענא רבה הנקר' ליל החותם ואם בענין משז"ל באותם הד' דברים הנק' חבי"ת שצריכים חותם בתוך חותם והם יסוד ומלכו' שבה שהם ב' החותמות הנז'. והנה היסוד דאי' מלובש בפומא דז"א ושם נבקע ויוצא ממנו אלו הכ"ב אותיות שהם בחי' הה"ג כנ"ל ונמצא כל דבריהם אמת. גם בזה תבין מ"ש בפ' משפטים כי דעת גניז בפומא דמלכא פי' כי הדעת הוא בחי' עטרא דגבו' והחסדים והוא מלובש ביסוד דאי' ונבקע ויוצא עטרא דגבורה דרך הפה ולחוץ וכשהוא רוצה לדבר מוציאן לחוץ בסוד קול ודיבור שהוא בחי' אור המקיף כמבואר אצלנו כי כל הבל הפה הוא אור המקיף ולפעמים נשארים בפנים ואינם יוצאים ואז כתיב נאלמתי דומיה כו' והנה ה' אותיות מנצפ"ך הם שורש הה"ג ולכן הם אותיו' סתומות כנודע כי הם בציור מקום פתיחת הפה סתומה ועגול' ולכן נקרא בס"ה בשם פתוחי חותם כי הוא מקום הנפתח ומגולה עתה והוא נמשך מן אי' עילא' הנק' חותם כנודע כי עטרא דגבור' גניז באי'. והרי נתבאר בחי' אור המקי' מה ענינו ואיך הוא בחי' עטרא דגבו' ואיך הוא מן אימ' עילאה כי הגבו' מן אי' עילא' אינון וכמ"ש כמה פעמים כי כל אור המקי' הוא מבינה הנק' שם אהיה וזכור הקדמה זו: ונחזור לענין ספיר' העומר כי עתה אנו צריכים להמשיך ב' בחי' אורות פנימיים ואורו' מקיפים והנה כדוגמת מה שנת"ל בענין המשכת האור הפנימי במ"ט ימי ספיר' העומר כך ממש היא המשכת אור המקיף. ולכן צריך שנרחיב הביאור בזה ובו נבאר ענין עומר השעורים שהיה קרב בלילה הא' של ימי הספיר' מה ענינו. דע כי בזמן שבהמ"ק קיים על ידי קרבן מנחת השעורי' בלילה הזה היו יורדין בחי' החסדים והגבו' אל הדעת ומשם נתפשטו עד הגרון אבל עתה אין בנו כח להמשי' אור הפנימי כי אור הפנימי לא היה נמשך אלא על ידי קרבן השעורים כנז'. ואמנם עתה אנחנו צריכים שיתפשטו אלו החסד' והגבו' בגופא דז"א ובכל לילה ממ"ט ימי ספירת העומר אנחנו מורידים בחינ' החסד' והגבו' למטה כל מדריגה ובחינת' ביומו עד מלאת ימי העומר והנה כל כונתנו עתה אינו אלא בבחי' אור המקיף להמשיכו ולהוציאו דרך מוצאות הפה ואחר צאתו נעשה אור מקיף כנ"ל. וזו היא סוד הברכה של על ספי' העומר כי בבחי' דיבור והבל היוצא דרך הפה והוא בחי' אור המקיף כי אור הפנימי היה נמשך בזמן שבהמ"ק קיים ע"י קרבן העומר והנה עתה שנחרב בעוה"ר ואין בנו כח להמשיכו לכן אנו אומרי' אחר ברכ' העומר שהוא בחי' אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת ב"ה למקומה ב"ב וע"י כך נתקן איזה תיקון בבחינ' אור הפנימי. ונמצא עיקר כל הכונ' היא באור המקיף כי עדיין לא יצא כלל אבל האור הפנימי כבר נכנס ואינו צריך רק התפשטות למטה בלבד ולכן כאשר תכוין בבחי' אור המקיף תכוין ג"כ להמשיך אור הפנימי אבל עיקר הכונ' תהיה באור המקיף כנז'. ובזה תבין טעם למה מצות ספי' העומר תלויה באנשים ולא בנשים והטעם הוא לפי שאין בחי' זו נעשית אלא בפי הזכר ז"א כנודע. גם בזה תבין למה חג המצות נק' פסח והענין הוא פ"ה ס"ח כי בחג הזה יוצא אור המקיף בסוד דיבור ושיחה מן הפה ולחוץ ע"י ספי' העומר הנספר במוצא הפה. ובזה תבין טעם מצוה לספר ביציאת מצרים בליל פסח כי פסח ר"ל פ"ה ס"ח שהם בחי' אור המקיף היוצא מן הפה בבחינ' שיחה ודיבור לכן צריך לספר ביציאת מצרים כי י"מ הוא יציאת החסד מן הגרון הנק' מצרים מקום צר ולמטה בגופא דז"א לכן אנו מספרים אותו כדי לכוין להמשיך לאותו י"מ הנז' שג"כ תצא דרך הפה הסמוך לגרון בבחי' הגבו' שהם אור המקיף כנז'. ואמנם ענין מנחת שעורים עצמה ענינה הוא כי המל' בתחל' לוקחת עטרא דילה שהם הה"ג שהם ה' אותיות הנקר' אותיות כפולות ואם תכפלם ב"פ יהיו עולים בגי' כמנין שער"ה שהם ב"פ פ"ר פ"ר הרי תק"ס ועם כללות הה"ג הם תקס"ה כמנין שער"ה: [''הגה"ה: אמר שמואל, למטה יתבאר כי ב"פ מנצפ"ך הם תק"ס ועשר אותיות שבהם הרי הם תק"ע ועם ה' אותיות השרשיות הרי תקע"ה כמספר שערה חסר ו'''] ובחג השבועות שהוא הזווג אז ניתן בה בחי' החסד בסוד טפת הזווג ולכן אז היו מקריבים שתי הלחם דחטים כמ"ש לקמן בע"ה: והנה עתה אנו צריכים לבאר ברכת ספי' העומר ע"ד הכונות כולם שביארנו למעלה. בא"י הנה בשם ההויה הזאת תכוין אל הויה דמ"ה דמילוי אלפין לפי שכל ענין ברכה זו וספי' זו תלויה בז"א כנ"ל ותכוין כי בזו ההויה כלולות עשר הויות דמ"ה דאלפין. והכונה היא כמש"ל כי בזמן גלות מצרים לא היו מאירים בז"א אלא בחינ' עשר הלבושים דאחוריים דיסוד דאימא בסוד עשרה דמים כנ"ל אשר לכן היו החיצונים נאחזים בהם ועתה בגאולת מצרים אנו ממשיכין החס' והגבו' עצמן שהם עשר' תוך ז"א ואנו ממשיכים אותם העשר דמים של הלבושים שיהיו נבלעים תוך גופא דז"א ע"ד מ"ש למעלה כי ז"ס בחי' אות א' שבמלוי ואו של הויה דמ"ה דאלפין והיא בחי' שם אהי"ה בריבוע העולה ד"ם כנ"ל וע"ש היטיב. ולכן אנו מכונים עתה בעשר הויו' דמ"ה דז"א שהם סוד ה' חסד' וה' גבו' שבו שיבלעו בתוכה אלו הי' דמים תוך עשר הויות דמ"ה ממש ע"ד מש"ל בסו' שופך דם האדם באדם כו': על ספי' העומר תכוין כי ר"ת הוא ס"ה כמספר שם אדנ"י והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכים האורות אל ז"א כן אנו צריכים להמשיך ולתקן בנין הנקב' וכמ"ש במלת העומר והוא כי העמר תכוין חסר כמש"ל כי הם עשרה אחוריים דאה"יה הנק' עשרה דמים ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו נעשים בבחי' פנימיים ואינם בבחי' ד"ם אלא ביושר ונעשי' עשר שמות של אהיה אשר כ"א הוא בגימ' כ"א וכשתמלאהו יהיו בו עשר אותיות הרי הוא בגי' א"ל והנה עשר שמות אל הם בגי' עמ"ר ותכוין להמשיך משם א"ל הנז' היוצא משם אהיה הנז' בחשבונו הפשוט ובחשבון עשר אותיותיו אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת ספירת העומר כנז' ואז תהיה בה בחי' א"ל אדנ"י כנודע. ובאמרך היום כך וכך לעומר תכוין כי יום הוא בגי' א"ל ידוד והכונה היא כי כמו שכונת להמשיך אל באדנ"י כן תכוין להמשיך שם אל בז"א הנקר' הויה ובאמרך המספר היום כו"כ לעומר אז תכוין בס' כל הכונות הנ"ל בס' המדרגות כל יום ויום. והמשל בזה כי בליל א' תאמר היום יום א' לעומר ותכוין להמשיך בז"א גדלות א' דאבא של מוח החכמה של ז"א והיא הויה א' דע"ב דיודין גם תכוין אל אות א' שבשם אהיה הא' שבעשרה אהיה הנקר' עשרה דמים. גם תכוין להמשיך א"מ וא"פ מן בחי' המל' שבחסד הא' מן הה' חסדים ונכנס בחסד שהוא זרוע ימין ועד"ז תכוין בשאר הימים. ודע כי יראה לי שאלו י"פ אל הנרמזים במלת העומר כנז' הם עשרה מקיפים כי כן שם אל במילויו הוא אלף למד והוא בגי' הק"ף והדבר אצלי הוא בספק: עוד יש כונה אחרת בענין ס"ה וצריך לכוין בה. הנה ימי העומר הם בחי' דינין וגבו' והם ענין הש"ך דינין הנודעי' והם בגימט' העומר והנה שורש כל הדברים הם אלו הש"ך דינין ולכן אנו צריכים למתקם ולבסמם. והנה ענין אלו הש"ך דינין הם בחכמה וגם בבינה כי הנה בחכמה יש בו ל"ב נתיבות כל נתיב כלול מי"ס הם בגי' ש"ך ניצוצין ואלו נרמזו ב"פ בס"ה בפ' פקודי ואמרו שם דבוצינא דקרדינותא בטש במחשבה עילאה וניצוצין זריק לשכ"ה עיבר כו' והם סוד הל"ב נתיבות חכמה כי במחשבה הובררו אלו הש"ך ניצוצין זהו ענין ל"ב אלקים דמעש' בראשית שהם ל"ב נתיבות חכמה וכולם דין משם אלקים ואחר שנמשכי' מן החכמ' אל הבי' נעשים שם נ' שערים הם בחי' ה' גבורות כל א' כלולה מי' והנה כל שער ושער כלול מכולם ונמצא כי ן' מיני ש"ך נצוצין הם כל שער ושער חלוק ומשונה מחבירו והם בבחי' צרופים או גימטראות כ"א משונה מחברתה ומאלו הן' שערים שהם ה"ג נמשכות נשמות ב"א כ"א וא' נמשך משער פרטי ולא קבלתי ממורי ז"ל פרטן זולתי ה' או ו' שערים מהם ואלו הן. שער א' הוא כי הנה בינ' היא הויה דס"ג גם הוא ה' ראשונ' שבשם הויה ולכן כנגדה הם נ' שערים ונמצא כי כל חלק מה' חלקי הבינה היא כלולה מי' שהם נ' שערים ונמצא כי ה' חלקי הבינה הם ה' שמות דהויה דס"ג וה"פ ס"ג הם בגי' שט"ו ועם הה' עצמה של בינה שהם ה"ג מנצפ"ך יהיו ש"ך ניצוצין. וא"ל מוז"ל כי מזה השער נמשך שורש נשמתי ולכן צריך אני לכוין בשער הזה ולא באחרים. ושער הב' הוא כי כשתקח ג' אותיות דין של אדני ותמנה ה"פ דין כמספר ה' עילאה שהוא הבינה יהיו בגי' ש"ך כנודע כי הה' אלפין שבה' שמות של שם אדנות הם בחי' המיתוק והביסום של ג' אותיו' דין כמבואר אצלנו ואז נעשים כמנין שכ"ה. השער הג' תמנה ז' הויות דמ"ה דמילוי אלפין שכל הויה היא בגי' אד"ם והם סוד ז' מלכים שמלכו בארץ אדום וכ"א מהם נקרא אד"ם וז"פ אדם עם ה' עילאה שהיא בינה הם ש"ך. השער הד' הוא ל"ב אלקים שהם הל"ב נתיבו' הנ"ל כ"א כלול מי"ס הם ש"ך כנ"ל. השע' הה' שם שד"י אם תחבר עמו חשבון ו' צירופים שיש בו כנודע והם שד"י שי"ד דש"י די"ש יש"ד יד"ש יהיו ש"ך. השער הו' שם א"ל אהי"ה כי יש בהם ו' אותיות וכנגדם תמנה ו"פ א"ל אהי"ה יהיו בגי' שי"ב ועם ו' אותיות הרי שי"ח ועם כללות הב' שמות הם ש"ך. ודע כי אלו הו' שערים אינם כסדר ואינם אלו הו' שערים הראשונים שבן' שערי בינה אבל הם ו' שערים מפוזרים אחד מכאן ואחד מכאן: ועתה נבאר סדר הכונה בספירת העומר הנה מי ששורש נשמתו בשער הא' מאלו הו' שערים הנז' צריך שיכוין בכונ' השער הזה למתק אלו הש"ך דינים ולחלקם בז' חלקים כנגד שבעה שבועות כי הלא הם בחי' ז"פ אדם כנ"ל שהם בחי' מלכי אדום כנ"ל וזה סדרן. הנה באמרך על ספירת העומר תכוין כי מלת העומר היא בגי' ש"ך אשר כונתנו היא למתקם ולבסמם כנז' ותכוין כי אלו הש"ך הם ה' הויות דס"ג שהם שט"ו ועם ה' שבבינה הרי ש"ך וצריך לחלקם לשבעה חלקים ולכוין בהם חלק אחד בכל לילה מן השבוע באופן זה. ליל ראשון תכוין להמתיק החלק הא' שהם מ"ה ניצוצות וז"פ מ"ה הם ה"פ ס"ג ואלו הם יו"ד ה"י ו"א ועוד חציה של וא"ו אחרונה שהם שלשה ניצוצין והרי נמתקו מ"ה ניצוצין בליל א' שהוא אד"ם א' ליל שני תכוין להמתיק ג' ניצוצין שנשארו מאות ואו האחרונה ותוסיף עליהם ב' אותיות ה"י של תשלום הוי"ה א' ויהיו ח"י ניצוצין ועוד תוסיף ותקח מהויה הב' דס"ג אותיות יוד ה' וב' ניצוצות של אות יוד דמילוי ה"י והרי אדם ב' בליל ב'. וכעד"ז תשלים לכוין בז' לילי השבוע הא' להשלים ז' חלקים שבה' שמות ס"ג כנז' ועד"ז תכוין בכל שבוע מז' שבועות הספי'. והענין הוא כי ז' אדם הם שהם שבעה מלכי אדום וכל אדם מהם הוא כלול מכל הז' ולכן בשבוע א' אנו מכונים באדם הא' שהוא כלול מכל הז' וכן בשבוע הב' באדם הב' כלול מכל הז' וכעד"ז בכל הז' שבועות ונמצא כי בכל שבוע ושבוע תכוין להשלים ה' הויות דס"ג שהם כנגד הבינה שהיא ה' ראשונה שבשם ועוד ה' ניצוצות אחרות להשלים מנין הש"ך ואלו הה' היתירים הם כנגד הבינה המתפשטת בתוך ז"א כנודע והיא נק' עילאה וכשנכנסת ומתפשטת בו היא בבחי' אות ה' שהיא הוי"ה דס"ג ג"כ כנודע כי אות ה' א' בה נרמז שם ס"ג ועד"ז בשאר הן' שערים כל איש ואיש היודע שורש נשמתו באיזה שער מהם הוא יכוין בכונת השער ההוא לחלקו אל ז' חלקי' בז' כל ימי שבוע ושבוע משבעה שבועות ספירת העומר כנגד ז"פ אדם כנ"ל אשר אלו הם עיקר הש"ך דינין: עוד יש כונה אחרת בענין ספירת העומר: צריך שתכוין להשפיע מן המ"ט יומין דכורין אל מ"ט יומין נוקבין. וכיון שהכוונה היא להשפיע במלכות, א"כ צריך להשפיע ממעלה למטה מחסד עד מלכות ולהוריד השפע מעילא מדכורא לתתא אל נוקבא. ולכן בשבוע הא' יכוין להשפיע מחסד שבזכר אל חסד נוקבא, עד שבוע הז' יכוין להשפיע מן בחינת המלכות שבזכר - שהיא הבחינה שנשארה מן הנקבה מושרשת בזכר בסוד 'שימני כחותם'. וממלכות זו שבו ישפיע אל המלכות שבנוקבא. גם יכוין דרך פרט בשבע ימי השבוע, כי בשבוע א' שהיא כנגד החסד יכוין בליל ראשון להשפיע מחסד שבחסד הזכר אל חסד שבחסד הנוקבא. בליל שני מגבורת החסד שבזכר אל גבו' שבחסד הנוקבא וכן עד ליל ז' יכוין להשפיע ממל' דחסד של הזכר אל מל' דחסד דנוק' ועל דרך זו בשבוע השני בשבעת הימים שבה כולם הם מבחי' הגבו' שבזכר לגבו' שבנקבה וגם גבור' זו נחלקת לז' בחינות לז' ימי השבוע ע"ד מ"ש בז' ימי השבוע הא' הנחלקים בז' בחינות החסד ועד"ז בכל הז' שבועות. גם יכוין כונה אחרת והיא בשם בן מ"ב הרמוז בר"ת תפלת אנא בכח גדולת כו' והוא אבגית"ץ וחבריו שהם ז' שמות ובכל שם ו' אותיות. בשבוע הא' תכוין לשם הא' שהוא אבגית"ץ ותחלקהו בז' ימי השבוע ההיא בזה האופן אות א' בליל א' אות ב' בליל ב' אות ג' בליל ג' אות י' בליל ד' אות ת' בליל ה' או' צ' בליל ו' וכל הו' אותיות עצמם בליל ז' ועד"ז בכל שבוע בשם של חלקו. גם יכוין כונה אחרת ג' בסוד ההויה: '''בשבוע א'''' יכוין אל הוי"ה א' שבספי' החסד כולה מנוקדת בסגול. '''ובשבוע שני''' בנקוד שבא שהיא הוית גבורה. '''ובשבוע הג'''' בהוית הת"ת והיא כולה בנקודת בחולם. '''ובשבוע הד'''' בהוית הנצח וכולה מנוקדת בחיריק '''ובשבוע הה'''' בהוית ההוד כולה מנוקדת בקיבו' '''ובשבוע הו'''' בהוית יסוד כולה מנוקדת בשורק ו' '''ובשבוע הז'''' בהוית המלכות בניקוד צבאות שבא וקמץ וחולם. ויחלק כל שבוע לפרטות ז' ימים שבה. כיצד ליל א' משבוע א' יכוין בהויה בני' סגול עם הרוחניו' שבתוכ' שהיא נשמה אליה והיא הויה אחרת גם היא כולה בסגול בליל ב' בהויה בניקוד שבא עם רוחניותיה שהיא הויה בסגול. וכן בשבוע ב'. יום א' יכוין בהויה בניקוד סגול עם רוחניותיה שהיא הויה בניקוד שבא ועד"ז בכל שאר הלילות עד ליל ז' שאז יכוין בהויה בניקוד צבאות עם רוחניותיה שהיא הויה בשבא ועל ד"ז בכל שבוע מז' שבועות. גם טוב לאדם לכוין במ"ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא בכל השבע ספירות. והמשל בזה, בהיותו בשבוע א' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת החסד. ובשבוע הב' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בז' השבועות. גם ראיתי למורי ז"ל, מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר מזמור אלקים יחננו כו' כולו מעומד ולכוין בכל יום ויום מן המ"ט ימים - בתיבה אחת ממ"ט תיבות שיש בזה המזמור. גם יכוין באות א' ממ"ט אותיות שיש בפסוק ישמחו וירננו כו' וזה מספר אותיות המ"ט של הפסוק ישמחו כו'. כדי שלא תטעה בהם - תיבת לאמים חסר ו'. תשפוט מלא ו'. תיבת משור מלא ו'. עד כאן הגיעו לידי דרושי ספירת העומר: [[קטגוריה:ספירת העומר]] [[קטגוריה:שער הכוונות]] m271h6gril03x2r47o2zqjzdzwh3u8b 3003717 3003715 2026-04-09T11:45:06Z ~2026-19905-96 45165 /* שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יא */ 3003717 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות|דרושי הפסח|דרוש י|דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יא == '''דרוש י"א:''' '''והוא דרוש ה' בענין ספי' העומר'''. הנה נודע כי כמו שיש בז"א מוחין דאורות פנימיים גם יש לו אורות מקיפין וממוח הדעת שבו יורדים ומתפשטים בו אורו' פנימיים ואורות מקיפין והאור הפנימי מתפשט ויורד דרך הגרון ומתפשט בגופא דז"א אבל האור המקיף הנה הוא יוצא מן הפה ולחוץ ומקיף את הז"ת ע"ד האמור לעיל ממש בבחינת החסד' הפנימיים המתפשטים בז"ת ועתה נבאר עניינם. הנה אלו החסד' והגבור' שבתוך היסוד דאימא הם אורות רבים וגדולים ועומדים במקום צר ודחוק כנודע כי מוח החכמה והבינ' גדולי' מאד ממוח הדעת ובפרט במקום התפשטות יסוד דאימא תוך הגרון דז"א כי הוא מקום צר עד קצה אחרון והם ב' מוחין דחסדי' וגבו' ואינם יכולים לידחק שם ואז מחמת הדוחק הם בוקעים המקום ההוא וז"ס בקיעת הפה הנבקע במקום הגרון והבן טעם זה ואז יוצאות קצת האורות ההם דרך הפה ולחוץ וקצתם נשארי' בפנים כנ"ל. ואמנם בחי' הגבו' הם אש ובחי' החסד' הם מים ולכן הגבור' הם חזקות מאד ומרוב חמימות אשם אינם יכולות להשאר בפנים והם הבוקעות ויוצאות לחוץ דרך הפה ונעשית בחי' אור המקיף אבל החסד' נשארים בפנים בסוד אור הפנימי וכבר נתבאר אצלנו כי אור המקי' גדול מאור הפנימי אע"פ שהאור הפנימי הוא חסדים כנז' והאור המקיף הוא גבור' עכ"ז הטעם הוא נרמז כמש"ה טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת פי' כי הגבו' הם כוחות הדין הנק' תוכחת שמהם באים התוכחו' והיסורין לעולם הנה הם יותר טובים ויותר מאירים להיותם מגולים בבחי' אור המקיף יותר מן החסדים הנק' אהבת חסד להיותם מסותרים בבחי' אור הפנימי אורם מסותר ואינו נגלה ומאיר עם היות כי בבחי' עצמם החס' הם מעולי' יותר מן הגבו': ובזה תבין מ"ש בתיקו' תיקון ע' בענין ה' מוצאות הפה הנק' פתוחי חותם דא אימא עילאה כו' והענין הוא כי כיון שפתיחת הפה נבקעת מחמת ה' גבו' מנצפ"ך כנ"ל הנה הם עצמן ה' מוצאות הפה והם סוד הכ"ב אותיות אחע"ה בומ"ף כו' כנודע כי האותיות נפקא מבינ' כנז' בהקדמת ספר התיקו' גם שם נת' כי האותיו' נק' נפש. והטעם הוא כי להיותם מבחי' הגבור' שהם עטרא דמל' הנק' נפש לכן גם הם נקראים נפש. ובזה יתיישבו ב' מאמרים הנז' בס"ה שהמאמר הא' יראה כי אותיות הם יוצאים מן הפה וממאמר אחר הב' יראה כי הם יוצאים מן חותם אי' עילאה ושניהם הם אמיתיים כי הנה האותיו' הם בחינ' הגבו' הנתונים תוך היסוד דאי' עילאה ומתלבשת בז"א ואלו הגבור' הם הנק' חותם דאי' עילא' כמבואר אצלנו בהרב' מקומו' אם בענין הצלם דהושענא רבה הנקר' ליל החותם ואם בענין משז"ל באותם הד' דברים הנק' חבי"ת שצריכים חותם בתוך חותם והם יסוד ומלכו' שבה שהם ב' החותמות הנז'. והנה היסוד דאי' מלובש בפומא דז"א ושם נבקע ויוצא ממנו אלו הכ"ב אותיות שהם בחי' הה"ג כנ"ל ונמצא כל דבריהם אמת. גם בזה תבין מ"ש בפ' משפטים כי דעת גניז בפומא דמלכא פי' כי הדעת הוא בחי' עטרא דגבו' והחסדים והוא מלובש ביסוד דאי' ונבקע ויוצא עטרא דגבורה דרך הפה ולחוץ וכשהוא רוצה לדבר מוציאן לחוץ בסוד קול ודיבור שהוא בחי' אור המקיף כמבואר אצלנו כי כל הבל הפה הוא אור המקיף ולפעמים נשארים בפנים ואינם יוצאים ואז כתיב נאלמתי דומיה כו' והנה ה' אותיות מנצפ"ך הם שורש הה"ג ולכן הם אותיו' סתומות כנודע כי הם בציור מקום פתיחת הפה סתומה ועגול' ולכן נקרא בס"ה בשם פתוחי חותם כי הוא מקום הנפתח ומגולה עתה והוא נמשך מן אי' עילא' הנק' חותם כנודע כי עטרא דגבור' גניז באי'. והרי נתבאר בחי' אור המקי' מה ענינו ואיך הוא בחי' עטרא דגבו' ואיך הוא מן אימ' עילאה כי הגבו' מן אי' עילא' אינון וכמ"ש כמה פעמים כי כל אור המקי' הוא מבינה הנק' שם אהיה וזכור הקדמה זו: ונחזור לענין ספיר' העומר כי עתה אנו צריכים להמשיך ב' בחי' אורות פנימיים ואורו' מקיפים והנה כדוגמת מה שנת"ל בענין המשכת האור הפנימי במ"ט ימי ספיר' העומר כך ממש היא המשכת אור המקיף. ולכן צריך שנרחיב הביאור בזה ובו נבאר ענין עומר השעורים שהיה קרב בלילה הא' של ימי הספיר' מה ענינו. דע כי בזמן שבהמ"ק קיים על ידי קרבן מנחת השעורי' בלילה הזה היו יורדין בחי' החסדים והגבו' אל הדעת ומשם נתפשטו עד הגרון אבל עתה אין בנו כח להמשי' אור הפנימי כי אור הפנימי לא היה נמשך אלא על ידי קרבן השעורים כנז'. ואמנם עתה אנחנו צריכים שיתפשטו אלו החסד' והגבו' בגופא דז"א ובכל לילה ממ"ט ימי ספירת העומר אנחנו מורידים בחינ' החסד' והגבו' למטה כל מדריגה ובחינת' ביומו עד מלאת ימי העומר והנה כל כונתנו עתה אינו אלא בבחי' אור המקיף להמשיכו ולהוציאו דרך מוצאות הפה ואחר צאתו נעשה אור מקיף כנ"ל. וזו היא סוד הברכה של על ספי' העומר כי בבחי' דיבור והבל היוצא דרך הפה והוא בחי' אור המקיף כי אור הפנימי היה נמשך בזמן שבהמ"ק קיים ע"י קרבן העומר והנה עתה שנחרב בעוה"ר ואין בנו כח להמשיכו לכן אנו אומרי' אחר ברכ' העומר שהוא בחי' אור המקיף הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת ב"ה למקומה ב"ב וע"י כך נתקן איזה תיקון בבחינ' אור הפנימי. ונמצא עיקר כל הכונ' היא באור המקיף כי עדיין לא יצא כלל אבל האור הפנימי כבר נכנס ואינו צריך רק התפשטות למטה בלבד ולכן כאשר תכוין בבחי' אור המקיף תכוין ג"כ להמשיך אור הפנימי אבל עיקר הכונ' תהיה באור המקיף כנז'. ובזה תבין טעם למה מצות ספי' העומר תלויה באנשים ולא בנשים והטעם הוא לפי שאין בחי' זו נעשית אלא בפי הזכר ז"א כנודע. גם בזה תבין למה חג המצות נק' פסח והענין הוא פ"ה ס"ח כי בחג הזה יוצא אור המקיף בסוד דיבור ושיחה מן הפה ולחוץ ע"י ספי' העומר הנספר במוצא הפה. ובזה תבין טעם מצוה לספר ביציאת מצרים בליל פסח כי פסח ר"ל פ"ה ס"ח שהם בחי' אור המקיף היוצא מן הפה בבחינ' שיחה ודיבור לכן צריך לספר ביציאת מצרים כי י"מ הוא יציאת החסד מן הגרון הנק' מצרים מקום צר ולמטה בגופא דז"א לכן אנו מספרים אותו כדי לכוין להמשיך לאותו י"מ הנז' שג"כ תצא דרך הפה הסמוך לגרון בבחי' הגבו' שהם אור המקיף כנז'. ואמנם ענין מנחת שעורים עצמה ענינה הוא כי המל' בתחל' לוקחת עטרא דילה שהם הה"ג שהם ה' אותיות הנקר' אותיות כפולות ואם תכפלם ב"פ יהיו עולים בגי' כמנין שער"ה שהם ב"פ פ"ר פ"ר הרי תק"ס ועם כללות הה"ג הם תקס"ה כמנין שער"ה: [''הגה"ה: אמר שמואל, למטה יתבאר כי ב"פ מנצפ"ך הם תק"ס ועשר אותיות שבהם הרי הם תק"ע ועם ה' אותיות השרשיות הרי תקע"ה כמספר שערה חסר ו'''] ובחג השבועות שהוא הזווג אז ניתן בה בחי' החסד בסוד טפת הזווג ולכן אז היו מקריבים שתי הלחם דחטים כמ"ש לקמן בע"ה: והנה עתה אנו צריכים לבאר ברכת ספי' העומר ע"ד הכונות כולם שביארנו למעלה. בא"י הנה בשם ההויה הזאת תכוין אל הויה דמ"ה דמילוי אלפין לפי שכל ענין ברכה זו וספי' זו תלויה בז"א כנ"ל ותכוין כי בזו ההויה כלולות עשר הויות דמ"ה דאלפין. והכונה היא כמש"ל כי בזמן גלות מצרים לא היו מאירים בז"א אלא בחינ' עשר הלבושים דאחוריים דיסוד דאימא בסוד עשרה דמים כנ"ל אשר לכן היו החיצונים נאחזים בהם ועתה בגאולת מצרים אנו ממשיכין החס' והגבו' עצמן שהם עשר' תוך ז"א ואנו ממשיכים אותם העשר דמים של הלבושים שיהיו נבלעים תוך גופא דז"א ע"ד מ"ש למעלה כי ז"ס בחי' אות א' שבמלוי ואו של הויה דמ"ה דאלפין והיא בחי' שם אהי"ה בריבוע העולה ד"ם כנ"ל וע"ש היטיב. ולכן אנו מכונים עתה בעשר הויו' דמ"ה דז"א שהם סוד ה' חסד' וה' גבו' שבו שיבלעו בתוכה אלו הי' דמים תוך עשר הויות דמ"ה ממש ע"ד מש"ל בסו' שופך דם האדם באדם כו': על ספי' העומר תכוין כי ר"ת הוא ס"ה כמספר שם אדנ"י והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכים האורות אל ז"א כן אנו צריכים להמשיך ולתקן בנין הנקב' וכמ"ש במלת העומר והוא כי העמר תכוין חסר כמש"ל כי הם עשרה אחוריים דאה"יה הנק' עשרה דמים ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו נעשים בבחי' פנימיים ואינם בבחי' ד"ם אלא ביושר ונעשי' עשר שמות של אהיה אשר כ"א הוא בגימ' כ"א וכשתמלאהו יהיו בו עשר אותיות הרי הוא בגי' א"ל והנה עשר שמות אל הם בגי' עמ"ר ותכוין להמשיך משם א"ל הנז' היוצא משם אהיה הנז' בחשבונו הפשוט ובחשבון עשר אותיותיו אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת ספירת העומר כנז' ואז תהיה בה בחי' א"ל אדנ"י כנודע. ובאמרך היום כך וכך לעומר תכוין כי יום הוא בגי' א"ל ידוד והכונה היא כי כמו שכונת להמשיך אל באדנ"י כן תכוין להמשיך שם אל בז"א הנקר' הויה ובאמרך המספר היום כו"כ לעומר אז תכוין בס' כל הכונות הנ"ל בס' המדרגות כל יום ויום. והמשל בזה כי בליל א' תאמר היום יום א' לעומר ותכוין להמשיך בז"א גדלות א' דאבא של מוח החכמה של ז"א והיא הויה א' דע"ב דיודין גם תכוין אל אות א' שבשם אהיה הא' שבעשרה אהיה הנקר' עשרה דמים. גם תכוין להמשיך א"מ וא"פ מן בחי' המל' שבחסד הא' מן הה' חסדים ונכנס בחסד שהוא זרוע ימין ועד"ז תכוין בשאר הימים. ודע כי יראה לי שאלו י"פ אל הנרמזים במלת העומר כנז' הם עשרה מקיפים כי כן שם אל במילויו הוא אלף למד והוא בגי' הק"ף והדבר אצלי הוא בספק: עוד יש כונה אחרת בענין ס"ה וצריך לכוין בה. הנה ימי העומר הם בחי' דינין וגבו' והם ענין הש"ך דינין הנודעי' והם בגימט' העומר והנה שורש כל הדברים הם אלו הש"ך דינין ולכן אנו צריכים למתקם ולבסמם. והנה ענין אלו הש"ך דינין הם בחכמה וגם בבינה כי הנה בחכמה יש בו ל"ב נתיבות כל נתיב כלול מי"ס הם בגי' ש"ך ניצוצין ואלו נרמזו ב"פ בס"ה בפ' פקודי ואמרו שם דבוצינא דקרדינותא בטש במחשבה עילאה וניצוצין זריק לשכ"ה עיבר כו' והם סוד הל"ב נתיבות חכמה כי במחשבה הובררו אלו הש"ך ניצוצין זהו ענין ל"ב אלקים דמעש' בראשית שהם ל"ב נתיבות חכמה וכולם דין משם אלקים ואחר שנמשכי' מן החכמ' אל הבי' נעשים שם נ' שערים הם בחי' ה' גבורות כל א' כלולה מי' והנה כל שער ושער כלול מכולם ונמצא כי ן' מיני ש"ך נצוצין הם כל שער ושער חלוק ומשונה מחבירו והם בבחי' צרופים או גימטראות כ"א משונה מחברתה ומאלו הן' שערים שהם ה"ג נמשכות נשמות ב"א כ"א וא' נמשך משער פרטי ולא קבלתי ממורי ז"ל פרטן זולתי ה' או ו' שערים מהם ואלו הן. שער א' הוא כי הנה בינ' היא הויה דס"ג גם הוא ה' ראשונ' שבשם הויה ולכן כנגדה הם נ' שערים ונמצא כי כל חלק מה' חלקי הבינה היא כלולה מי' שהם נ' שערים ונמצא כי ה' חלקי הבינה הם ה' שמות דהויה דס"ג וה"פ ס"ג הם בגי' שט"ו ועם הה' עצמה של בינה שהם ה"ג מנצפ"ך יהיו ש"ך ניצוצין. וא"ל מוז"ל כי מזה השער נמשך שורש נשמתי ולכן צריך אני לכוין בשער הזה ולא באחרים. ושער הב' הוא כי כשתקח ג' אותיות דין של אדני ותמנה ה"פ דין כמספר ה' עילאה שהוא הבינה יהיו בגי' ש"ך כנודע כי הה' אלפין שבה' שמות של שם אדנות הם בחי' המיתוק והביסום של ג' אותיו' דין כמבואר אצלנו ואז נעשים כמנין שכ"ה. השער הג' תמנה ז' הויות דמ"ה דמילוי אלפין שכל הויה היא בגי' אד"ם והם סוד ז' מלכים שמלכו בארץ אדום וכ"א מהם נקרא אד"ם וז"פ אדם עם ה' עילאה שהיא בינה הם ש"ך. השער הד' הוא ל"ב אלקים שהם הל"ב נתיבו' הנ"ל כ"א כלול מי"ס הם ש"ך כנ"ל. השע' הה' שם שד"י אם תחבר עמו חשבון ו' צירופים שיש בו כנודע והם שד"י שי"ד דש"י די"ש יש"ד יד"ש יהיו ש"ך. השער הו' שם א"ל אהי"ה כי יש בהם ו' אותיות וכנגדם תמנה ו"פ א"ל אהי"ה יהיו בגי' שי"ב ועם ו' אותיות הרי שי"ח ועם כללות הב' שמות הם ש"ך. ודע כי אלו הו' שערים אינם כסדר ואינם אלו הו' שערים הראשונים שבן' שערי בינה אבל הם ו' שערים מפוזרים אחד מכאן ואחד מכאן: ועתה נבאר סדר הכונה בספירת העומר הנה מי ששורש נשמתו בשער הא' מאלו הו' שערים הנז' צריך שיכוין בכונ' השער הזה למתק אלו הש"ך דינים ולחלקם בז' חלקים כנגד שבעה שבועות כי הלא הם בחי' ז"פ אדם כנ"ל שהם בחי' מלכי אדום כנ"ל וזה סדרן. הנה באמרך על ספירת העומר תכוין כי מלת העומר היא בגי' ש"ך אשר כונתנו היא למתקם ולבסמם כנז' ותכוין כי אלו הש"ך הם ה' הויות דס"ג שהם שט"ו ועם ה' שבבינה הרי ש"ך וצריך לחלקם לשבעה חלקים ולכוין בהם חלק אחד בכל לילה מן השבוע באופן זה. ליל ראשון תכוין להמתיק החלק הא' שהם מ"ה ניצוצות וז"פ מ"ה הם ה"פ ס"ג ואלו הם יו"ד ה"י ו"א ועוד חציה של וא"ו אחרונה שהם שלשה ניצוצין והרי נמתקו מ"ה ניצוצין בליל א' שהוא אד"ם א' ליל שני תכוין להמתיק ג' ניצוצין שנשארו מאות ואו האחרונה ותוסיף עליהם ב' אותיות ה"י של תשלום הוי"ה א' ויהיו ח"י ניצוצין ועוד תוסיף ותקח מהויה הב' דס"ג אותיות יוד ה' וב' ניצוצות של אות יוד דמילוי ה"י והרי אדם ב' בליל ב'. וכעד"ז תשלים לכוין בז' לילי השבוע הא' להשלים ז' חלקים שבה' שמות ס"ג כנז' ועד"ז תכוין בכל שבוע מז' שבועות הספי'. והענין הוא כי ז' אדם הם שהם שבעה מלכי אדום וכל אדם מהם הוא כלול מכל הז' ולכן בשבוע א' אנו מכונים באדם הא' שהוא כלול מכל הז' וכן בשבוע הב' באדם הב' כלול מכל הז' וכעד"ז בכל הז' שבועות ונמצא כי בכל שבוע ושבוע תכוין להשלים ה' הויות דס"ג שהם כנגד הבינה שהיא ה' ראשונה שבשם ועוד ה' ניצוצות אחרות להשלים מנין הש"ך ואלו הה' היתירים הם כנגד הבינה המתפשטת בתוך ז"א כנודע והיא נק' עילאה וכשנכנסת ומתפשטת בו היא בבחי' אות ה' שהיא הוי"ה דס"ג ג"כ כנודע כי אות ה' א' בה נרמז שם ס"ג ועד"ז בשאר הן' שערים כל איש ואיש היודע שורש נשמתו באיזה שער מהם הוא יכוין בכונת השער ההוא לחלקו אל ז' חלקי' בז' כל ימי שבוע ושבוע משבעה שבועות ספירת העומר כנגד ז"פ אדם כנ"ל אשר אלו הם עיקר הש"ך דינין: עוד יש כונה אחרת בענין ספירת העומר: צריך שתכוין להשפיע מן המ"ט יומין דכורין אל מ"ט יומין נוקבין. וכיון שהכוונה היא להשפיע במלכות, א"כ צריך להשפיע ממעלה למטה מחסד עד מלכות ולהוריד השפע מעילא מדכורא לתתא אל נוקבא. ולכן בשבוע הא' יכוין להשפיע מחסד שבזכר אל חסד נוקבא, עד שבוע הז' יכוין להשפיע מן בחינת המלכות שבזכר - שהיא הבחינה שנשארה מן הנקבה מושרשת בזכר בסוד 'שימני כחותם'. וממלכות זו שבו ישפיע אל המלכות שבנוקבא. גם יכוין דרך פרט בשבע ימי השבוע, כי בשבוע א' שהיא כנגד החסד יכוין בליל ראשון להשפיע מחסד שבחסד הזכר אל חסד שבחסד הנוקבא. בליל שני מגבורת החסד שבזכר אל גבו' שבחסד הנוקבא וכן עד ליל ז' יכוין להשפיע ממל' דחסד של הזכר אל מל' דחסד דנוק' ועל דרך זו בשבוע השני בשבעת הימים שבה כולם הם מבחי' הגבו' שבזכר לגבו' שבנקבה וגם גבור' זו נחלקת לז' בחינות לז' ימי השבוע ע"ד מ"ש בז' ימי השבוע הא' הנחלקים בז' בחינות החסד ועד"ז בכל הז' שבועות. גם יכוין כונה אחרת והיא בשם בן מ"ב הרמוז בר"ת תפלת אנא בכח גדולת כו' והוא אבגית"ץ וחבריו שהם ז' שמות ובכל שם ו' אותיות. בשבוע הא' תכוין לשם הא' שהוא אבגית"ץ ותחלקהו בז' ימי השבוע ההיא בזה האופן אות א' בליל א' אות ב' בליל ב' אות ג' בליל ג' אות י' בליל ד' אות ת' בליל ה' או' צ' בליל ו' וכל הו' אותיות עצמם בליל ז' ועד"ז בכל שבוע בשם של חלקו. גם יכוין כונה אחרת ג' בסוד ההויה: '''בשבוע א'''' יכוין אל הוי"ה א' שבספי' החסד כולה מנוקדת בסגול. '''ובשבוע שני''' בנקוד שבא שהיא הוית גבורה. '''ובשבוע הג'''' בהוית הת"ת והיא כולה בנקודת בחולם. '''ובשבוע הד'''' בהוית הנצח וכולה מנוקדת בחיריק. '''ובשבוע הה'''' בהוית ההוד כולה מנוקדת בקיבוץ. '''ובשבוע הו'''' בהוית יסוד כולה מנוקדת בשורק ו'. '''ובשבוע הז'''' בהוית המלכות בניקוד צבאות שבא וקמץ וחולם. ויחלק כל שבוע לפרטות ז' ימים שבה. כיצד ליל א' משבוע א' יכוין בהויה בני' סגול עם הרוחניו' שבתוכ' שהיא נשמה אליה והיא הויה אחרת גם היא כולה בסגול בליל ב' בהויה בניקוד שבא עם רוחניותיה שהיא הויה בסגול. וכן בשבוע ב'. יום א' יכוין בהויה בניקוד סגול עם רוחניותיה שהיא הויה בניקוד שבא ועד"ז בכל שאר הלילות עד ליל ז' שאז יכוין בהויה בניקוד צבאות עם רוחניותיה שהיא הויה בשבא ועל ד"ז בכל שבוע מז' שבועות. גם טוב לאדם לכוין במ"ט ימים אלו לתקן כל אשר חטא בכל השבע ספירות. והמשל בזה, בהיותו בשבוע א' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת החסד. ובשבוע הב' יכוין לתקן את אשר חטא ופגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בז' השבועות. גם ראיתי למורי ז"ל, מקפיד וזהיר מאד לומר אחר ספירת העומר מזמור אלקים יחננו כו' כולו מעומד ולכוין בכל יום ויום מן המ"ט ימים - בתיבה אחת ממ"ט תיבות שיש בזה המזמור. גם יכוין באות א' ממ"ט אותיות שיש בפסוק ישמחו וירננו כו' וזה מספר אותיות המ"ט של הפסוק ישמחו כו'. כדי שלא תטעה בהם - תיבת לאמים חסר ו'. תשפוט מלא ו'. תיבת משור מלא ו'. עד כאן הגיעו לידי דרושי ספירת העומר: [[קטגוריה:ספירת העומר]] [[קטגוריה:שער הכוונות]] hflk1uakgid0ixh61itwzind16iuo8w 0 185230 3003718 539343 2026-04-09T11:46:12Z ~2026-19905-96 45165 /* שבוע ב' */ 3003718 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות דרושי הפסח||דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב == ====שביעי של פסח וקריעת ים סוף==== '''דרוש י"ב:{{ררר}} '''מדבר בענין יום שביעי של פסח''' ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה. הנה למעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נקרא יו"ט, ושם ביארנו כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה (אשר בו נכללין כל המו' כמש"ה כולם בחכמה עשית), ולכן כשנשלמ' כניסתו (כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה) - לכן אז הוא י"ט גמור, וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש לכן איננו יו"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו חול גמור. והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם המלכות. וטעם הדבר יובן במש"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות; הלא הם * חכמה, * ובינה, * ועטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת, * וחסד * וגבורה * ות"ת. ואמנם בבחינת הז' (שהיא הת"ת) צריך לכוין בה ב' בחינות יחד, והם בת"ת ומלכות העומדת באחוריו כנודע.{{ש}} וכל בחינה מאלו הז' כלולה מכולם, ולכן הם ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים. ועתה ביום ז' של פסח -- שהוא יום ו' של שבוע ראשון דספירת העומר -- נתקן בחינת הת"ת, ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות שהוא באחוריו, ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין - לכן אינו זווג גמור מעולה; אמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז"א. ובזה יתבאר לך לשון מאמר אחד מספר הזהר בפר' בשלח בדף' נ"ב ע"ב {{ממ זהר|ב|נב|ב}} בענין קריעת ים סוף בפסוק "מה תצעק אלי" ואמר שם רשב"י ע"ה {{צז|בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה'}}. :: ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר ''"בהאי מלה לא תשאל"''. וביום שמורי ז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו, ומורי ז"ל ענה ואמר אחריו ''"ברוך דיין האמת''". שאלתי את פיו ואמר לי כי אמר לו העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא - לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן. ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים, רחמנא ליצלן. ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר, זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו, כי כבוד אלקים הסתר דבר, ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים. וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדרא זוטא, ועיי"ש. :: והטעם שנענש מורי ז"ל בביאור מאמר זה, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה עצמו שאמר ''"בהאי מלה לא תשאל"'' -- הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחין של קטנות (<small>כי הם דינין תקיפין</small>), ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה -- אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן שעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצונים מתעוררים בהם ומתאחזין שם ומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וזה סוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנאמר בו "וינס משה מפניו". והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא 'נחש' (כמו שיתבאר בע"ה), ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו. ולכן הסוד הזה צריך להעלימו -- אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא. ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת כו'.{{ררר}} דע, כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות, וגם בחינת היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות. ולהיות זווג ההוא זווג עליון, ולא נעשה ע"י -- נאסר בזווג תחתון כנ"ל. והנה הנוקבא מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. [<small>ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר</small>]. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחינת קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך. ואם הוא בימי קטנות - מכל שכן נוקבא, שאינה נבנית אלא על ידו, שהיא עדיין קטנה. ולכן נקראת עתה בשם ''האילת אשר רחמה צר'' כי הנה אין ברחמה רק הה' גבורות דמנצפ"ך (<small>שהם בחינת עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר לעיל. כי מנצפ"ך כפול הוא בגי' {{גמט|שער"ה}}; כי {{מכפלת גימטריה|ב'|פעמים|מנצפ"ך}} הם {{גמט|תק"ס}}, ו{{גמט|י'}} אותיות שלהם -- הרי {{גמט|תק"ע}}, ועם {{גמט|ה'}} אותיות השרשיות שהוא ענין הכללותם חמש בחמש -- הרי {{גמט|תקע"ה}} כמנין {{גמט|שער"ה}}</small>). ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים, ולכן אינה יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצונים באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור, ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד "לפתח חטאת רובץ" לפי שהיא עתה בזמן הקטנות. והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א (<small>שהוא עתה בסוד הקטנות</small>) להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחינת היסוד שבו (<small>שהוא בבחינת קטנות</small>), ועי"ז נפתח רחמה ויולדת. ואז החיצונים יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחינת היסוד דקטנות הנקרא נח"ש (<small>כמו שיתבאר בע"ה, כי הוא דינין תקיפין</small>) -- לכן הזווג ההוא מכונה בשם 'נשיכה' כמו שאמר ''"ונשיך בערייתא כולי"''. ואמנם היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם {{גמט|נח"ש}}. והטעם הוא כי היסוד נקרא {{גמט|שד"י}} כנודע, ובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז"א שהוא בחי' שם אהי"ה בריבועו העולה {{גמט|ד"ם}} כנ"ל. ובהתחבר {{גמט|דם}} עם {{גמט|שדי}} יהיה בגי' {{גמט|נח"ש}}.{{ררר}} והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה ממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאימא (<small>שבתוך דעת דז"א, שהם הלבושין של המוחין דחסד וגבורה כנ"ל</small>), והנה אימא נקרא 'אהיה' ביודין, והאחוריים שלה הוא ריבועו שהוא עולה בגי' {{גמט|תקמ"ד}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}} - ויקיעורך</small>}}. ואמנם ריבועו הפשוט של אהי"ה היא גי' {{גמט|ד"ם}}{{הערה|<small>{{גמט|א, אה, אהי, אהיה}} - ויקיעורך</small>}} ואותיות מילויו הם בגי' {{גמט|ת"ק}} כמו המילוי של שם שד"י (<small>שהוא {{גמט|ת"ק}} כנודע</small>){{הערה|<small>{{גמט|י"ן ל"ת ו"ד}} - ויקיעורך</small>}}. ולכן תסיר מן תקמ"ד מילויו (שהוא ת"ק) - וישאר ד"ם. גם תסיר מן שד"י אותיות מילואו (שהוא גם כן בגימטריה ת"ק) וישאר שד"י פשוט. ואז תחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי"ה פשוט (שהוא {{גמט|ד"ם}}) ויהיה הכל בגי' {{גמט|נח"ש}}. והענין יותר בביאור הוא כי ריבוע אהי"ה הנזכר (<small>העולה ד"ם</small>) הוא בחינת היסוד דאימא אשר ממנו נמשכה הטיפה ביסוד ז"א (<small>הנקרא שד"י</small>), ניתנת בבחינת זווג אל הנקבה, והתחברות יסוד דאימא עם יסוד דז"א -- הרי {{גמט|נחש}} כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וזהו סוד הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה. ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות. ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה -- שהוא קריעת רחם האילה (שהוא היסוד שבה, סוף לכל דרגין שבה) על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פר' בשלח הנ"ל וז"ל {{צז|ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא}} -- רוצה לומר כי להיות אז ז"א בבחינת קטנות - לא היה יכול להזדווג עם נוקבא בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף אם לא ע"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא (<small>הוא א"א כנודע</small>); כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר א"א להאיר בז"א ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקביה בסוד 'נשיכה' הנזכר. אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואמא אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה, ולכן בעתיקא תליא מילתא. ובזה תבין ענין משה שכתוב בו "וינס משה מפניו כולי" כנ"ל כי הנה נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות -- וגם יש בחינת 'משה' של זמן הקטנות. והוא סוד ב' שמות {{גמט|א"ל שד"י}} שהם בגי' {{גמט|משה}}, וכשתוסיף עליהם {{גמט|ט}}' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגי' {{גמט|שנ"ד}}, ואם תוסיף {{גמט|ה}}' אותיות שיש במלוי א"ל או {{גמט|ה}}' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם יהיה הכל בגי' {{גמט|שנ"ט}} שהוא בגי' {{גמט|נח"ש}} עם הכולל. וזה סוד "ועשית חשן משפט" - כי ה'''חשן''' הוא אותיות '''נחש''', ובו משפט ודינין תקיפין. וזהו גם כן מה שאמרו בסוף פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א {{ממ זהר|ב|ריט|א}} וז"ל {{צז|חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן כו'}} -- שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י כנזכר אשר במילואם הם עולים בגי' אלף. וזהו סוד ''אלף מפתחן'' הנזכר. והבן זה. ====ענין המ"ט ימים של ספירת העומר==== ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר.{{ררר}} דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג ההוא -- עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמו שיתבאר בע"ה. =====ענין הגילוח במ"ט ימים של ספירת העומר===== ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח -- לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. =====ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד וכולי===== ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד ותענית ובנפילת אפים. דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ"ל, שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר. והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחינת קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימים האלו, והטעם למה פסקו למות בל"ג לעומר. דע כי רבי עקיבא ע"ה -- שורש נשמתו היתה מן הה' גבורות בהיותם בשרשם למעלה בדעת דז"א, ולא בבחינת התפשטותם למטה לגופא. והנה הוא בסוד הדעת -- בין בסוד הגדלות בין בזמן הקטנות (<small>כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס</small>). והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם 'אלהים' דמילוי אלפין; אלא שה'אלהים' דחסד -- האלף דמילוי הה"א שבו הוא בציור '''יו"י''', ושל הגבורה בציור '''יו"ד''' (<small>כנ"ל בדרוש א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד', ועיי"ש</small>). ולכן נקרא '''עקיבא'''. כי ג' אותיות '''{{גמט|עקב}}''' הם בגימטריה {{מכפלת גימטריה|ב'|שמות|אלהים}}; דחסד וגבורה. וב' אותיות '''י"א''' מן עקיבא -- הוא בחינת שני ציורי האלפין כנזכר; כי של החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא במילואה. ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלהים הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא. והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבורות המתפשטים בגופא דז"א לפי שהוא כללות הדעת העליון למעלה בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבורות המתפשטות ממנו ומתפשטים בגופא דז"א. ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות -- לכן הקדימו בתחילה אותם הכ"ד אלף תלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל. :: וטעם היות מספרם {{גמט|כ"ד}} אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם 'אלקים' כנזכר והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע (<small>כי כל תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך בתים</small>). ונמצא כי יש בהם {{גמט|כ"ד}} צירופים מתחיל באות <big>א'</big>, ו{{גמט|כ"ד}} מתחילים באות <big>ל'</big> כו'. ואלו ה'''כ"ד אלף''' תלמידים כולם היו מבחינת כ"ד צירופים הא' של אלקים הראשון שבעטרא דגבורה המתפשט בגופא דז"א וכולן מתחילות באות אלף כי אַלֶף ואֶלֶף - הכל אחד.{{ררר}} גם זולת זה נודע כי שם 'אלהים' במילוי ההין בריבועו עולה בגימטריה אלף{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}} . והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ"ד אלף. ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה. וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת -- שאז הוא זמן קטנות ז"א, והם ימי הדין כנ"ל, ואז הוא זמן יניקת החיצונים -- לכן פגעה בהם אז מדת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכר. ובבוא יום ל"ג לעומר -- אז נתגלה קטנות ב' של אימא שהוא שם {{גמט|אכדט"ם}} אשר באימא, והנה הוא חילוף שם 'אלהים' אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלקים חיים (כנ"ל בדרוש הא' של פסח). והנה ה' אותיות אכדט"ם הם סוד ה' גבורות דגדלות, ועל זה אמר הכתוב בטחו בה' עדי {{גמט|ע"ד}} -- כי הוא באימא עילאה והוא רחמים, ולכן בו תלוי הבטחון. וכבר נתבאר לעיל כי נדרש בספר הזהר בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים. והנה כבר נתבאר לעיל בדרוש הא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט"ם נתחלק לב' בחינות: * ג' אותיות אמצעיות, והם '''{{גמט|כד"ט}}''' הם בגי' {{גמט|ג"ל}}, והם מתחלפים בג' אותיות '''לה"י''' דאלקים * וב' אותיות '''א"ם''' אינם מתחלפות.{{ש}} ונמצא כי נחלק לב' תיבות '''א"ם ג"ל'''; כי אותיות ג"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים (כי אותיות לה"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים), משא"כ בב' אותיות א"ם. וזהו סוד מ"ש יעקב אבינו עליו השלום ע"ד הג"ל הזה -- רמז אל השם הנזכר שהוא בגי' ע"ד, ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' גל. והנה בהגלות נגלות השם הנזכר ביום ל"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר רחמים כנזכר -- אז פסקו מלמות. והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות. ולכן סמך אחר כך ר"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות (<small>שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים</small>) ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם: ר' מאיר, ור' יהודא, ור' אלעזר בן שמוע, ור"ש, ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת רק בחינת גבורה הנקרא הוד האחרונה שבהם (<small>כמבואר אצלנו במקומו</small>), אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה -- גבורת ההוד שבדעת עצמו -- היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות, לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו כי ר"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו, ר"מ וחבריו, הם ה' גבורות האלו המתפשטות -- הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם, ואחר שגדלו במעשיהם -- עלו והגדילו יותר, כל א' כפי מציאותו ובחינתו. =====ענין מנהג ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו===== <קטע התחלה=ל"ג בעומר/>ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.{{ססס}} אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחד ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון ''"נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כולי"'', וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו ''"אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב"''. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:<קטע סוף=ל"ג בעומר/> ====ענייני ליל פסח==== דע כי בליל פסח נכנסין בז"א מוחין דקטנות ראשונה וגדלות ראשונה וקטנות שנייה וגדלות שנייה. עוד צריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא. ובכל בחינת מהם יש כל בחי'. המוחין דאבא נרמזים בסוד המצה; בסוד הלחם שהוא בחכמה. ובחינת מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' כוסות של יין; כי כל יין המשמח הוא דאימא עילאה. ואינם נכנסים כסדרן אלא * בתחילה נכנס גדלות הראשון * ואחריו קטנות השנייה * ואחריו גדלות הב' * ואחריו קטנות הא' באחרונה. והטעם נתבאר בדרושים הקודמים. וזה סדרן: '''קדש''' -- ותכוין כי ה{{גמט|כוס}} בעצמו הוא בגי' {{גמט|אלהים}} שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחינת תמורתו שהוא שם אכדט"ם, והה' אצבעות יד ימינך הם סוד ה' אותיות אכדט"ם, וה{{גמט|יין}} הוא בגימטריה {{גמט|ע}}', ו{{גמט|ה}}' אצבעות האוחזים בו -- הרי {{גמט|ע"ה}} כמנין {{גמט|אכדט"ם}} עם הכולל. וגדלות הב' נכנס ע"י הדיבור וע"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין. ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה דע"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד. וקו זה הוא נכנס ראשונה לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה. ונמצא כי בכוס ראשון נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח-חכמה-דמצד-אימא. האמנם גדלות הראשונה שבו - דרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך לכוין בו על הכוס. '''ורחץ''' -- עתה נכנס אור החכמה דאימא. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה. וזהו '''רחיצה''' -- '''רחץ י"ה'''. רוצה לומר תכה {{מכפלת גימטריה|יו"ד| ב|ה"י}} ויהי בגי' {{גמט|רחץ}} עם ב' אותיות י"ה. והוא משורש י"ה דמלוי ע"ב. '''כרפס''' -- הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הראשון כמנהגו, והקטנות השנייה והגדלות ההשנייה דמוח-חכמה-דמצד-אימא בכוס יין הקידוש כנזכר -- הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות הראשונה. והנה מלת {{גמט|כרפס}} היא בגי' {{גמט|שי"ן}} והוא שם 'אלהים' במילוי יודין שהוא {{גמט|ש}}'{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}}. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן כמנין כרפס. והוא הקטנות הראשון דמוח-חכמה-שבנצח-דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה. '''כוס השני''' -- הוא בחינת מוח-בינה-דמצד-אימא. ותכוין בו שהוא אלהים דמילוי ההין. ותכוין בגדלות הראשונה (הוא הויה במילוי ס"ג), וקטנות הב' (הוא שם אכדט"ם בבחי' התחלקותו לשתים - א"ם ג"ל), וגדלות השנייה (גם הוא הויה במילוי ס"ג). '''יחץ''' -- יתבאר לקמן בענין מוציא מצה. '''מגיד''' -- כבר נתבאר ענין כוס הב'. עוד יכוין למצות סיפור י"מ. ונתבאר בענין פסח פ"ה ס"ח: '''רחצה''' -- והיא רחיצה השנייה -- גם היא בסוד י"ה על דרך הנזכר ברחיצה הראשונה אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהויה דס"ג. וגם הוא בהכאה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} כנ"ל. ונכנס גדלות שנייה - בינה שבגבורה. '''מוציא מצה''' -- כבר נתבאר כי המוחין דמצד אימא נכנסין על ידי ד' כוסות היין אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה הנקרא 'לחם'. ו{{גמט|לחם}} הוא ג' הויות, ונודע כי שם ההויה הוא באבא ושם אלקים באימא. ועתה באכילת המצה צריך לכוין בקטנות הראשונה דמצד אבא ובגדלות השנייה דמצד אבא, וגם בקטנות השנייה דמצד אבא. האמנם לא קבלתי כוונתו [וגדלות ראשונה דמצד אבא כבר נכנסו מאליהם בענין ב' כוסות הא' כנ"ל]. וזה ביאורם. * תכוין כי {{גמט|מצה}} בגימטריה הוא הויה דע"ב והויה דס"ג והם ב' מוחין (חכמה ובינה) דמצד אבא דגדלות-שנייה הנכנס קודם הקטנות ראשונה. ואלו הם ב' המצות -- העליון ואמצעי. והמצה התחתונה השלישית היא מוח הדעת דמצד אבא-דגדלות-שנייה. והרי נרמז גדלות שנייה. * אח"כ תכוין בקטנות הראשונה. וזה עניינו. כי המצה העליונה הוא אלהים דיודין, חכמה-דקטנות ראשונה-דאבא; והמצה האמצעית -- אלהים דההין דבינה; והמצה הג' אלהים דאלפין - דעת. עוד תכוין כי אות ה' דאלהים-דחכמה-דיודין ציורה '''ד"י''', ושל הבינה '''ד"ו''', ושל הדעת ג' ווין. ולכן המצה הא' שהיא י' אינה נפרסת וגם הג' שהיא ו' אינה נפרסת, האמנם האמצעי שהיא כנגד ה' היא נפרסת -- כי ציורה היא '''ד"ו''', ולכן חציה הא' שהוא ו' מניחין אותה לאפיקומן וחציה הב' שהיא ד' (שהיא כנגד נוקבא) אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא המצה הראשונה השלימה. ומברכים עליה 'המוציא' ו'אכילת מצה'; המוציא -- כנגד השלימה, ואכילת מצה -- כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה השנייה (<small>שהוא כנגד אות ד' של אות הה'</small>) אנו אומרים ''"הא לחמא עניא"'', והכוונה היא כי מה שהיתה ה' שלימה נעשית לחמא עניא - שהוא ד'. '''מרור כורך''' ויתבאר עמם ענין החרוסת.{{ררר}} דע כי הזווג הנעשה בליל פסח הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה בליל זו. <small>''עוד מצאתי כתוב לזולתי וז"ל''</small>:{{ררר}} וסוד החרוסת רמז לטיט, סוד לאה, ואנו צריכין למתק דיניה. והנה '''טיט''' -- היו"ד שבאמצע נדרש לפניו ולאחריו -- '''ט"י י"ט''' -- והוא מילוי מ"ה שהוא בגי' {{גמט|י"ט}}, והוא בגימטריה {{גמט|חו"ה}}. וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל. ואין זווג עם לאה בליל זה. ועם כל זה אנו צריכין להמתיק את הדינין שבה גם כן וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת. ומלת '''חרוסת''' הוא חיבור '''רו"ת ס"ח'''. * ו'''רות''' הוא בחינת לאה -- להיות כי שם אדנ"י במילואו {{גמט|תרע"א}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד}} - ויקיעורך</small>}} וכשתסיר פשוטו (<small>שהוא {{גמט|ס"ה}}, מנין {{גמט|אדני}} לרחל</small>) ישאר מילוי שהוא {{גמט|רו"ת}} אל לאה. * ושתי אותיות '''{{גמט|ס"ח}}''' הם המוחין של ז"א (<small>והם ג' שמות {{גמט|אהי"ה יהו"ה אהיה}} העולים בגי' ס"ח כמנין {{גמט|חיים}}</small>) הממתקין את דיני לאה הנקראת 'רות'. וזהו 'חרוסת' -- 'רות סח'. וזה סוד ה{{גמט|מרור}} שהוא בגי' {{גמט|מות}}, ולכן צריך למתק את המרור (ואת רו"ת הנזכר) באותיות ס"ח (שהם חיים הנזכר, שהם מוחין של ז"א). '''ובכורך''' נכנס פנימיות ת"ת דאבא שהוא מ"ה <small>(ב"ן)</small>{{הערה|<small>נ"א לא גרסינן ליה</small>}} בדעת דז"א, גדלות ב', והוא <big>ה'</big> בציור ג' ווי"ן: '''שולחן עורך''' -- צריך לכוין כוונת האכילה הכתובה אצלינו במקומו '''צפון''' -- והוא האפיקומן, יכוין כי עתה נכנסה ה<big>ו'</big> שנשארה מאות ה-<big>ד"ו</big> '''הלל נרצה''' -- אח"כ יכוין בב' כוסות האחרים הנקראים מוח דעת (והם חסדים וגבורות), ולכן בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. והנה כוס הראשון הוא חסדים שבדעת. * והנה הקטנות הראשון שלו הוא 'אלהים' במילוי אלפין, אבל צורת הא' שבמילוי אות ה"א היא צורת '''יו"י''', * וגדלות הראשון הוא הויה דמ"ה דאלפין * והקטנות השני הוא שם אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא בגימטריה ע"ד * וגדלות השני הוא הויה דמ"ה דאלפין. והכוס האחרון -- * קטנות א' דאלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת האלף שבמילוי ה"א היא צורתה '''יו"ד''', * וגדלות הראשון הוא הוי"ה דב"ן דההין * וקטנות השני הוא אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא ע"ד * והגדלות השני הוא הויה דב"ן דההי"ן. ואמנם אתה תחבר שתי הכונות יחד בכוס ראשון ואח"כ תכוין שתים בכוס השנית. והסיבה היא לכלול אותם יחד בסוד זכר ונקבה. וכבר כתבתי בדרושים הקודמים ששמעתי שיש חילוק בקטנות השני בין החסד לגבורה בשם אכדט"ם -- כי זה חשבונו {{גמט|ע"ה}} בסוד ג' פעמים יב"ק כמנין אותיותיהם, וזה חשבונו {{גמט|ע"ד}} וזהו "בטחו בה' עדי עד". תם ====מצות ספירת העומר==== =====עניינה וברכתה===== הנה נתבאר כי הגדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל א' של פסח ואחר יום א' של פסח מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לקדמותו. ואח"כ מליל ב' ואילך אז אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר כפי סדר המדריגות - כל מדריגה ביום שלה - על ידי מצות ספירת העומר בן' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה. והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א והם: '''חכמה . בינה . דעת . חסד . גבורה . ת"ת''' ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה '''מלכות''', מאחורי הת"ת כנודע, ועמה הם ז' ספירות. וכנגדם אנו סופרים שבעה שבועות אלו. ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספירת אחת מז' ספירות הנזכר. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם - לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות, וכל שבוע כולל ז' ימים. גם יכוין להשפיע מז' 'שבתות' (<small>שהם מ"ט יומין דכורין</small>) אל מ"ט 'יומין' נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר, מחסד עד מלכות. גם צריך לכוין בז' שבועות הנזכר לתקן מה שפגם בז' ספירות -- ר"ל שבשבוע הא' יכוין לתקן כל מה שפגם בספירת החסד, ובשבוע הב' כל מה שפגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בכל הז' שבועות: סוד הברכה היא בסוד דיבור ההבל היוצא מן הפה שהוא סוד אור מקיף. {{ש}} '''"ברוך אתה יהו-ה"''' -- יכוין בזו ההויה בשם מ"ה כזה '''יוד הא ואו הא''', יען כי זאת הברכה היא כולה בז"א. ולכן תכוין לכלול בשם זה עשר שמות של מ"ה דאלפין, להבליע אותם עשר דמים של החסד והגבורה בז"א עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא עשרה מדות; ה' חסדים וה' גבורות: '''"על ספירת העומר"''' -- תכוין בר"ת "'''ס'''פירת '''ה'''עומר" אל שם {{גמט|אדנ"י}} העולה בגי' {{גמט|ס"ה}}.{{ררר}} והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכין שפע אל הז"א -- כך אנו צריכין להמשיך גם כן אל הנוקבא. '''"העומר"''' -- הם עשרה אחוריים דאהי"ה הנקרא י' דמים, ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו - נעשים בו בבחינת פנימיים, ואינם בבחינת ד"ם אלא ביושר, ונעשים י' שמות של {{גמט|אהי"ה}} - הוא בגי' {{גמט|כ"א}}, וכשתמלאו יהיו בו עשרה אותיות והרי הוא בגי' {{גמט|א"ל}}. והנה עשרה שמות א"ל הם בגימטריה {{גמט|עמ"ר}}. ותכוין להמשיך משם '{{גמט|אל}}' הנזכר (<small>היוצא משם '{{גמט|אהיה}}' כאמור</small>) אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת 'ספירת העומר' כנזכר, ואז תהיה בה {{גמט|א"ל אדנ"י}} כנודע. ובאומרך ''"היום כך וכך לעומר"'' -- תכוין כי {{גמט|יום}} הוא בגי' {{גמט|א"ל הוי"ה}}, והכונה הוא כי כמו שכוונת להמשיך א"ל באדנ"י -- כך תכוין להמשיך שם א"ל בז"א הנקרא יהו"ה. ובאמרך המספר -- ''"היום כך וכך לעומר"'' -- אז תכוין בסדר כל הכוונות שנבאר בע"ה. '''"הרחמן הוא יחזיר עבודת בה"מ למקומה במהרה בימנו''' -- הוא תיקון האור הפנימי. =====שבוע א'===== ונתחיל בשבוע א'. שבוע א' בחכמה והויתה בע"ב. * ליל א' נכנס מלכות דחסד א' ומתפשט ממוחא בגופא דז"א בחסד של חסד שלו וכן בנוקבא נכנס מלכות דגבורה א' בחסד דחסד שלה ויכוין בזו הלילה היא חסד שבחסד והיא הויה נקודתה בסגול ידוד ופנימיות שלה ג"כ הויה בסגול ובמוח ע"ב גדלות א' דחכמה דאבא וגם נכנס אות א' דאהי"ה ראשונה ויכוין אות א' של שם אבגית"ץ ויכוין במזמור מלת אלקים ויכוין בפ' של ישמחו י' של ישמחו. * ליל ב' נכנס יסוד דחסד א' בחס' של חסד שלו ומלכות בגבורה של חסד וכן בנוקבא נכנס יסוד דגבורה בחסד דחסד ומלכו' בגבורה שלה והיא הוי"ה נקוד' בשבא כזה ידוד ופנימיות שלה הויה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות א' דאימא וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ראשונה ויכוין באות ב' של שם אבגית"ץ ובמזמור יחננו ובפ' ש' של ישמחו * ליל ג' נכנס הוד דחסד א' בחסד דחסד שלו ויסוד ומל' בגבו' ות"ת וכן בנוק' מגבורה א' בחסד גבורה ת"ת שלה והיא הויה נקודה בחולם כזה ידוד ופנימיות שלה הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח אכדט"ם קטנות ב' דאו"א וגם נכנס אות י' דאהיה א' ויכוין באות ג' של אבגית"ץ ובמזמור ויברכנו ובפסוק אות מ' של ישמחו. * ליל ד' נכנס נצח הוד יסוד מלכות בחסד גבורה ת"ת נצח כסדר האמור וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בחירק כזה ידוד ופנימיות הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות ב' דאי' וגם נכנס אות ה' דאהי"ה א' ויכוין באות י' של אבגית"ץ ובמזמור מלת יאר ובפסוק או' ח' של ישמחו. * ליל ה' נכנסים תפארת נהי"ם בחסד גבורה ת"ת נצח הוד א' בא' וכן בנוקבא והיא הויה ניקו' בקיבוץ כזה ידוד ופנימיות הויה נקוד בסגול כזה ובמוחא אלקים ביודין קטנות א' דאבא ואי' וגם נכנס אות אלף דאהי"ה הב' ויכוין באות ת' של אבגית"ץ ובמזמור מלת פניו ובפסוק אות ו' של ישמחו. * ליל ו' נכנסים גבו' תנהי"ם בחסד גתנה"י א' בא' ונן בנוק' והיא הויה נקו' בשורק ופנימיותה הויה נקוד' בסגול ובמוחא ע"ב רשימו דגדלות ב' דאבא. וגם נכנס אות ה' דאהיה הב' ויכוין באות צ' של אבגתי"ץ ובמזמור מלת אתנו ובפסוק אות ו' של וירננו, * ליל ז' נכנסים חג"ת נהי"ם בחסד ג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות ופנימיותה הוי"ה נקוד' בסגול ובמוחא עצמו' ע"ב גדלו' ב' דאבא וגם נכנס אות י' דאהיה הב' ויכוין בשם אבגית"ץ כולו ובמזמור מלת סלה ובפ' אות י' של וירננו: =====שבוע ב'===== שבוע ב' בבינה והוייתה דס"ג. * '''ליל ח'''' ס"ג גדלות א' דאבא שהוא הוד לבינת ז"א זהו במוח ובגופא מלכות דחסד ב' בחסד דגבורה ז"א. וכן בנוק' מלכות דגבורה ב' בחסד דגבו' שלה והיא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ב' ויכוין באות ק' של קר"ע שט"ן ובמזמו' מלת לדעת ובפ' אות ר' של וירננו. * '''ליל ט'''' במוחא ס"ג גדלות א' דאי' שהוא הוד דאי' ובגופא יסוד בחסד דגבו' ומל' בגבו' דגבו' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיו' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות א' של אהיה ג' ויכוין באות ר' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת בארץ ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י'''' במוחא א"ם ג"ל קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ע' של קר"ע שטן ובמזמור מלת דרכך ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י"א''' במוחא ס"ג גדלות ב' דאי' שהוא פנימיות גבו' ובגופא נהי"מ בחגת"ן וגם בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימיות נקודה בשבא וגם נכנס אות י' של אהיה ג' ויכוין באות ש' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת בכל ובפ' אות ו' של וירננו. * '''ליל י"ב''' במוחא אלקים דההין קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיו' הויה נקוד' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ט' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת גוים ובפ' אות ל' של לאומים. * '''ליל י"ג''' במוחא רשימו דגדלות ב' דאבא שם ס"ג ובגופא ג"ת נהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקודה בשורק ופנימיות הויה נקודה בשבא וגם נכנס אות א' דאהיה ד' ויכוין באות ן' של קרע שט"ן ובמז' מלת ישועתך ובפ' אות א' של לאומים. * '''ליל י"ד''' במוחא שם ס"ג שהוא עצמו' גדלו' ב' דאבא שהיא גבו' דאבא ובגופא חג"ת נהי"מ בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' שכבר נכנס חסד ב' דגבורה שבו וכן גבורה בגבורה שבה והיא הויה נקו' צבאות ופנימיות הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין בשם קרע שט"ן כולו ובמ"ז מלת יודוך ובפ' מלת מ' של לאמים: =====שבוע ג'===== שבוע ג' החסד שבדעת והויתה מ"ה. * ליל ט"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאבא חסדים שבדעת שהוא יסוד דאבא שנכנס בדעת דז"א ובגופ' מל' דחסד ג' בחסד דת"ת דז"א וכן בנוק' גבורה ג' בחסד שלה והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ד' ויכוין באות נ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של לאמים: * ליל י"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' דחסד ג' בח"ג דת"ת דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימי' הוי' נקודה בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין באות ג' של נגדי כ"ש ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ם' סתומה של לאמים. * ליל י"ז במוחא ע"ה קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הוי"ה נקודה בחולם ופנימיו' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה' ה' ויכוין באות ד' של נגד יכ"ש ובמז' מלת יודוך ובפ' אות כ' של כי. * ליל ח"י במוחא שם מ"ה גדלות ב' דאי' שהיא ת"ת ובגופא נהי"מ בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימי' הויה נקוד בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות י' של נגדיכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של כי. * ליל י"ט במוחא אלקים דאלפין וצורת האלף של מילוי הה"א יו"י והוא קטנות א' דאבא ואי' ובגופא תנהי"מ בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימי' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ה' ויכוין באות כ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת ובפ' אות ת' של תשפוט. * ליל ך' במוחא שם מ"ה והוא רשימו דגדלות ב' דאבא שהוא ת"ת שלו בחי' החסדי' ובגופא גבורה תנהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוקב' והיא הויה נקודה בשורק ופנימי' הוי"ה נקוד' בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות ש' של נגדיכ"ש ובמז' מלת ישמחו ובפ' אות ש' של תשפוט. * ליל כ"א במוחא שם מ"ה והוא עצמו' גדלות ב' דאב' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימי' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה ו' ויכוין בשם נגדיכ"ש כולו ובמז' מלת וירננו ובפ' אות פ' של תשפוט: =====שבוע ד'===== שבוע ד' הגבו' שבדעת והוייתה ב"ן. * ליל כ"ב במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאבא גבור' שבדעת שלו ובגופא מלכו' של חסד ד' בחסד דנצח דז"א ונן בנוק' מל' דגבו' ד' בחסד דנצח סלה והוא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכוין באות ב' של שם בטרצת"ג ובמזמור מלת לאומים ובפסוק אות ו' של תשפוט. * ליל כ"ג במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' בח"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיותה הויה נקודה בחירק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ו' ויכוין באות ט' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת כי ובפ' אות ט' של תשפוט. * ליל כ"ד במוחא ע"ד והוא קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בחירק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכון ר' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת תשפוט ובפסוק אות ע' של עמים. * ליל כ"ה במוחא ב"ן והוא גדלות ב' דאי' שהוא הגבו' שבת"ת שלה ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות א' של אהי"ה ז' ויכוין באות צ' של שם בט"ר צת"ג ובמזמו' מלת עמים ובפסוק אות מ' של עמים. * ליל כ"ו במוחא אלקים דאלפין שצורת האלף יו"ד והיא קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בח"ג חנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהיה ז' ויכוין באוח ת' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת מישור ובפ' אות י' של עמים. * ליל כ"ז במוחא ב"ן והוא רשימו דגדלות ב' דאבא בחי' גבו' שבת"ת שלו ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והוא הויה נקו' בשורק ופנימיות' הוי"ה נקו' בחיריק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ז' ויכוין באות ג' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת ולאומים ובפ' אות מ' סתומה של עמים. * ליל כ"ח במוחא ב"ן והוא עצמו' גדלות ב' דגבו' דעת דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' ובן בנוקבא והיא הויה נקודה בנקוד צבאות ופנימיות' היא הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ז' ויכוין בשם בטרצת"ג כולו ובזמור מלת בארץ ובפסוק אות מ' של מישור: =====שבוע ה'===== שבוע ה' בחסד והיא הויה דע"ב * ליל כ"ט במוח' ע"ב והוא גדלו' א' דאב' שבשבוע א' נכנס במוח' דחכמ' דז"א ועכשיו אנו ממשיכין אותו בחסד שבו ובגופא מל' שבחס' ה' בחסד של הוד דז"א וכן בנוק' מגבו' ה' בחסד דהוד שבה והיא הויה נקו' בסגול ופנימיותה הויה נקו' בקיבוץ כזה ידוד וגם נכנס אות א' של אהי"ה ח' ויכוין באות ח' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת תנחם ובפסוק אות י' של מישור. * ליל ל' במוחא ע"ב מחכמה בחסד גדלות א' דאימ' ובגופא יסוד ומל' דחסד ה' בחסד גבור' דהוד דז"א וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ק' של שם חק"ב טנ"ע ובמזמור מלת סלה ובפסוק אות' ש' של מישור. * ליל ל"א במוחא אכדט"ם קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוקב' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיו' הויה נקודה בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהיה ח' ויכוין באות ב' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ו' של מישור. * ליל ל"ב במו' ע"ב והוא גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הוי"ה נקו' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ט' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת עמים ובפ' אות ר' של מישור. * ליל ל"ג במוחא אלקים דיודין והוא קטנות א' של או"א ובגופא תנהי"ם בחגתנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות א' דאהי"ה ט' ויכוין באות נ' של חק"ב טנ"ע ובמז' מלת אלקים ובפסוק אות ו' של ולאמים. * ליל ל"ד במוחא רשימו דע"ב גדלו' ב' דאבא בחסד ובגופא גתנהי"ם בחג"ת נה"י וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ט' ויכוין באות ע' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ל' של ולאמים. * ליל ל"ה במוחא עצמות ע"ב גדלות ב' דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בניקוד צבאות ופנימיות' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהי"ה ט' ויכוין בשם חקבטנ"ע כולו ובמז' מלת עמים ובפסוק חוח א' של ולאמים: =====שבוע ו'===== שבוע ו' בגבו' והיא הויה דס"ג. * ליל ל"ו במוח' ס"ג מבינ' לגבו' שבו והוא גדלות א' דאבא ובגופא מל' דכללות ה"ח שביסוד בחסד דיסוד דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בסגול ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה ט' ויכוין באות י' של שם יגלפז"ק ובמזמור מלת כולם ובפ' אות מ' של ולאמים. * ליל ל"ז במוחא שם ס"ג גדלות א' מבינה שהי' בבינה ויורד בגבו' שבו ובגופא יסוד ומל' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיות' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס אות א' דאהיה עשירי ויכוין באות ג' של יגלפז"ק ובמז' מלת ארץ ובפסוק אות י' של ולאמים. * ליל ל"ח במוחא א"ם ג"ל מבינ' שבו לגבור' שבו והוא קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיותה הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה עשיר ויכוין באות ל' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת נתנה ובפסוק אות מ' אחרונה של ולאמים. * ליל ל"ט במוחא שם ס"ג גדלות ב' דאימא מבי' שבו לגבו' שבו ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הוי"ה נקו' בשוריק וגם נכנס אות י' דאהיה עשירי ויכוין באות פ' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת יבולה ובפ' אות ב' של בארץ. * ליל מ' במוחא אלקים דההין והוא קטנות א' דאו"א מבינה שבו לגבור' שבו ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות' הוי' נקו' בשוריק וגם נכנס אות ה' דחהיה עשירי ויכוין באות ז' של יג"ל פז"ק ובמז' מלת יברכנו ובפ' אות א' של בארץ. * ליל מ"א במו' רשימו דגדלות ב' אבא דשם ס"ג ובגופ' ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשוריק ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה א' ויכוין באות ק' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ר' של בארץ. * ליל מ"ב במוחא שם ס"ג עצמות גדלות ב' דאבא מבי' לגבו' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימיו' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה ב' ויכוין בשם יג"ל פז"ק כולו ובמז' מלת אלקינו ובפ' אות ץ' של בארץ: =====שבוע ז'===== שבוע ז' בת"ת ומלכות והם הוי"ה דמ"ה וב"ן. * ליל מ"ג במוחא שם מ"ה וב"ן מדעת שבו לת"ת שבו גדלות א' דדעת אבא המ"ה שהם חסדים לז"א והב"ן שהם גבו' לנוק' ובגופ' מלכות דכללות הה' חסדי' שבמלכו' בחסד דמלכות שבו וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ג' ויכוין באות ש' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת יברכנו ובפ' אות ת' של תנחם. * ליל מ"ד במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת גדלות א' דאי' ובגופ' יסוד ומלכו' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיות הויה נקוד' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהיה ד' ויכוין באות ק' של שם שקוצי"ת ובמזמו' מלת אלקים ובפ' אות נ' של תנחם. * ליל מ"ה במוחא ע"ה ע"ד מדעת לת"ת קטנות ב' דאו"א ע"ה לז"א וע"ד לנוק' ובגופ' הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיות הויה נקודה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ה' ויכוין באות ו' של שם שקוצי"ת ובמז' מלת ויראו ובפ' אות ח' של תנחם. * ליל מ"ו במוחא מ"ה וב"ן מדעת לת"ת גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ו' ויכוין באות צ' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת אותו ובפסוק מ' של תנחם. * ליל מ"ז במוחא אלקי"ם דאלפין צורת האלף של מילוי ה"א יו"י והא' הב' צורת יו"ד מדעת לת"ת והוא קטנות א' דאו"א ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות הויה נקו' בנקו' צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ז' ויכוין באות י' של שקוצי"ת ובמז' מלת כל ובפ' אות ס' של סלה. * ליל מ"ח במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת רשימו דגדלות ב' דאבא ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשוריק ופנימיות הויה נוק' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ח' ויכוין באות ת' של שקוצית ובמז' מלת אפסי ובפ' אות ל' של סלה. * ליל מ"ט במוחא מ"ה ב"ן מדעת בת"ת עצמות גדלות ב' דאבא ובגופ' חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות פנימיותה הויה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ט' ויכוין בשם שקוצית כולו ובמז' מלת ארץ ובפ' אות ה' של סלה. ויכוין בשבוע ז' זאת שהחסדים הם לז"א והגבורות לנוקבא -- להגדילם ולתקנם להיות מוכנים לזווג. ובליל נ' שהוא חג השבועות נשלם ז"א וגם נוקבא כאשר נבאר בע"ה בדרושים שלהם. <references/> [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] tth62nrfc4w1c13pml6nx8cces30jla 3003719 3003718 2026-04-09T11:49:04Z ~2026-19905-96 45165 /* שבוע ב' */ 3003719 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות דרושי הפסח||דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב == ====שביעי של פסח וקריעת ים סוף==== '''דרוש י"ב:{{ררר}} '''מדבר בענין יום שביעי של פסח''' ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה. הנה למעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נקרא יו"ט, ושם ביארנו כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה (אשר בו נכללין כל המו' כמש"ה כולם בחכמה עשית), ולכן כשנשלמ' כניסתו (כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה) - לכן אז הוא י"ט גמור, וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש לכן איננו יו"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו חול גמור. והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם המלכות. וטעם הדבר יובן במש"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות; הלא הם * חכמה, * ובינה, * ועטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת, * וחסד * וגבורה * ות"ת. ואמנם בבחינת הז' (שהיא הת"ת) צריך לכוין בה ב' בחינות יחד, והם בת"ת ומלכות העומדת באחוריו כנודע.{{ש}} וכל בחינה מאלו הז' כלולה מכולם, ולכן הם ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים. ועתה ביום ז' של פסח -- שהוא יום ו' של שבוע ראשון דספירת העומר -- נתקן בחינת הת"ת, ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות שהוא באחוריו, ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין - לכן אינו זווג גמור מעולה; אמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז"א. ובזה יתבאר לך לשון מאמר אחד מספר הזהר בפר' בשלח בדף' נ"ב ע"ב {{ממ זהר|ב|נב|ב}} בענין קריעת ים סוף בפסוק "מה תצעק אלי" ואמר שם רשב"י ע"ה {{צז|בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה'}}. :: ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר ''"בהאי מלה לא תשאל"''. וביום שמורי ז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו, ומורי ז"ל ענה ואמר אחריו ''"ברוך דיין האמת''". שאלתי את פיו ואמר לי כי אמר לו העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא - לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן. ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים, רחמנא ליצלן. ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר, זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו, כי כבוד אלקים הסתר דבר, ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים. וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדרא זוטא, ועיי"ש. :: והטעם שנענש מורי ז"ל בביאור מאמר זה, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה עצמו שאמר ''"בהאי מלה לא תשאל"'' -- הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחין של קטנות (<small>כי הם דינין תקיפין</small>), ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה -- אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן שעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצונים מתעוררים בהם ומתאחזין שם ומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וזה סוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנאמר בו "וינס משה מפניו". והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא 'נחש' (כמו שיתבאר בע"ה), ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו. ולכן הסוד הזה צריך להעלימו -- אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא. ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת כו'.{{ררר}} דע, כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות, וגם בחינת היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות. ולהיות זווג ההוא זווג עליון, ולא נעשה ע"י -- נאסר בזווג תחתון כנ"ל. והנה הנוקבא מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. [<small>ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר</small>]. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחינת קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך. ואם הוא בימי קטנות - מכל שכן נוקבא, שאינה נבנית אלא על ידו, שהיא עדיין קטנה. ולכן נקראת עתה בשם ''האילת אשר רחמה צר'' כי הנה אין ברחמה רק הה' גבורות דמנצפ"ך (<small>שהם בחינת עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר לעיל. כי מנצפ"ך כפול הוא בגי' {{גמט|שער"ה}}; כי {{מכפלת גימטריה|ב'|פעמים|מנצפ"ך}} הם {{גמט|תק"ס}}, ו{{גמט|י'}} אותיות שלהם -- הרי {{גמט|תק"ע}}, ועם {{גמט|ה'}} אותיות השרשיות שהוא ענין הכללותם חמש בחמש -- הרי {{גמט|תקע"ה}} כמנין {{גמט|שער"ה}}</small>). ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים, ולכן אינה יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצונים באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור, ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד "לפתח חטאת רובץ" לפי שהיא עתה בזמן הקטנות. והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א (<small>שהוא עתה בסוד הקטנות</small>) להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחינת היסוד שבו (<small>שהוא בבחינת קטנות</small>), ועי"ז נפתח רחמה ויולדת. ואז החיצונים יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחינת היסוד דקטנות הנקרא נח"ש (<small>כמו שיתבאר בע"ה, כי הוא דינין תקיפין</small>) -- לכן הזווג ההוא מכונה בשם 'נשיכה' כמו שאמר ''"ונשיך בערייתא כולי"''. ואמנם היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם {{גמט|נח"ש}}. והטעם הוא כי היסוד נקרא {{גמט|שד"י}} כנודע, ובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז"א שהוא בחי' שם אהי"ה בריבועו העולה {{גמט|ד"ם}} כנ"ל. ובהתחבר {{גמט|דם}} עם {{גמט|שדי}} יהיה בגי' {{גמט|נח"ש}}.{{ררר}} והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה ממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאימא (<small>שבתוך דעת דז"א, שהם הלבושין של המוחין דחסד וגבורה כנ"ל</small>), והנה אימא נקרא 'אהיה' ביודין, והאחוריים שלה הוא ריבועו שהוא עולה בגי' {{גמט|תקמ"ד}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}} - ויקיעורך</small>}}. ואמנם ריבועו הפשוט של אהי"ה היא גי' {{גמט|ד"ם}}{{הערה|<small>{{גמט|א, אה, אהי, אהיה}} - ויקיעורך</small>}} ואותיות מילויו הם בגי' {{גמט|ת"ק}} כמו המילוי של שם שד"י (<small>שהוא {{גמט|ת"ק}} כנודע</small>){{הערה|<small>{{גמט|י"ן ל"ת ו"ד}} - ויקיעורך</small>}}. ולכן תסיר מן תקמ"ד מילויו (שהוא ת"ק) - וישאר ד"ם. גם תסיר מן שד"י אותיות מילואו (שהוא גם כן בגימטריה ת"ק) וישאר שד"י פשוט. ואז תחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי"ה פשוט (שהוא {{גמט|ד"ם}}) ויהיה הכל בגי' {{גמט|נח"ש}}. והענין יותר בביאור הוא כי ריבוע אהי"ה הנזכר (<small>העולה ד"ם</small>) הוא בחינת היסוד דאימא אשר ממנו נמשכה הטיפה ביסוד ז"א (<small>הנקרא שד"י</small>), ניתנת בבחינת זווג אל הנקבה, והתחברות יסוד דאימא עם יסוד דז"א -- הרי {{גמט|נחש}} כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וזהו סוד הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה. ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות. ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה -- שהוא קריעת רחם האילה (שהוא היסוד שבה, סוף לכל דרגין שבה) על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פר' בשלח הנ"ל וז"ל {{צז|ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא}} -- רוצה לומר כי להיות אז ז"א בבחינת קטנות - לא היה יכול להזדווג עם נוקבא בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף אם לא ע"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא (<small>הוא א"א כנודע</small>); כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר א"א להאיר בז"א ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקביה בסוד 'נשיכה' הנזכר. אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואמא אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה, ולכן בעתיקא תליא מילתא. ובזה תבין ענין משה שכתוב בו "וינס משה מפניו כולי" כנ"ל כי הנה נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות -- וגם יש בחינת 'משה' של זמן הקטנות. והוא סוד ב' שמות {{גמט|א"ל שד"י}} שהם בגי' {{גמט|משה}}, וכשתוסיף עליהם {{גמט|ט}}' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגי' {{גמט|שנ"ד}}, ואם תוסיף {{גמט|ה}}' אותיות שיש במלוי א"ל או {{גמט|ה}}' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם יהיה הכל בגי' {{גמט|שנ"ט}} שהוא בגי' {{גמט|נח"ש}} עם הכולל. וזה סוד "ועשית חשן משפט" - כי ה'''חשן''' הוא אותיות '''נחש''', ובו משפט ודינין תקיפין. וזהו גם כן מה שאמרו בסוף פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א {{ממ זהר|ב|ריט|א}} וז"ל {{צז|חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן כו'}} -- שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י כנזכר אשר במילואם הם עולים בגי' אלף. וזהו סוד ''אלף מפתחן'' הנזכר. והבן זה. ====ענין המ"ט ימים של ספירת העומר==== ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר.{{ררר}} דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג ההוא -- עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמו שיתבאר בע"ה. =====ענין הגילוח במ"ט ימים של ספירת העומר===== ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח -- לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. =====ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד וכולי===== ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד ותענית ובנפילת אפים. דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ"ל, שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר. והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחינת קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימים האלו, והטעם למה פסקו למות בל"ג לעומר. דע כי רבי עקיבא ע"ה -- שורש נשמתו היתה מן הה' גבורות בהיותם בשרשם למעלה בדעת דז"א, ולא בבחינת התפשטותם למטה לגופא. והנה הוא בסוד הדעת -- בין בסוד הגדלות בין בזמן הקטנות (<small>כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס</small>). והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם 'אלהים' דמילוי אלפין; אלא שה'אלהים' דחסד -- האלף דמילוי הה"א שבו הוא בציור '''יו"י''', ושל הגבורה בציור '''יו"ד''' (<small>כנ"ל בדרוש א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד', ועיי"ש</small>). ולכן נקרא '''עקיבא'''. כי ג' אותיות '''{{גמט|עקב}}''' הם בגימטריה {{מכפלת גימטריה|ב'|שמות|אלהים}}; דחסד וגבורה. וב' אותיות '''י"א''' מן עקיבא -- הוא בחינת שני ציורי האלפין כנזכר; כי של החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא במילואה. ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלהים הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא. והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבורות המתפשטים בגופא דז"א לפי שהוא כללות הדעת העליון למעלה בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבורות המתפשטות ממנו ומתפשטים בגופא דז"א. ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות -- לכן הקדימו בתחילה אותם הכ"ד אלף תלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל. :: וטעם היות מספרם {{גמט|כ"ד}} אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם 'אלקים' כנזכר והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע (<small>כי כל תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך בתים</small>). ונמצא כי יש בהם {{גמט|כ"ד}} צירופים מתחיל באות <big>א'</big>, ו{{גמט|כ"ד}} מתחילים באות <big>ל'</big> כו'. ואלו ה'''כ"ד אלף''' תלמידים כולם היו מבחינת כ"ד צירופים הא' של אלקים הראשון שבעטרא דגבורה המתפשט בגופא דז"א וכולן מתחילות באות אלף כי אַלֶף ואֶלֶף - הכל אחד.{{ררר}} גם זולת זה נודע כי שם 'אלהים' במילוי ההין בריבועו עולה בגימטריה אלף{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}} . והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ"ד אלף. ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה. וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת -- שאז הוא זמן קטנות ז"א, והם ימי הדין כנ"ל, ואז הוא זמן יניקת החיצונים -- לכן פגעה בהם אז מדת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכר. ובבוא יום ל"ג לעומר -- אז נתגלה קטנות ב' של אימא שהוא שם {{גמט|אכדט"ם}} אשר באימא, והנה הוא חילוף שם 'אלהים' אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלקים חיים (כנ"ל בדרוש הא' של פסח). והנה ה' אותיות אכדט"ם הם סוד ה' גבורות דגדלות, ועל זה אמר הכתוב בטחו בה' עדי {{גמט|ע"ד}} -- כי הוא באימא עילאה והוא רחמים, ולכן בו תלוי הבטחון. וכבר נתבאר לעיל כי נדרש בספר הזהר בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים. והנה כבר נתבאר לעיל בדרוש הא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט"ם נתחלק לב' בחינות: * ג' אותיות אמצעיות, והם '''{{גמט|כד"ט}}''' הם בגי' {{גמט|ג"ל}}, והם מתחלפים בג' אותיות '''לה"י''' דאלקים * וב' אותיות '''א"ם''' אינם מתחלפות.{{ש}} ונמצא כי נחלק לב' תיבות '''א"ם ג"ל'''; כי אותיות ג"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים (כי אותיות לה"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים), משא"כ בב' אותיות א"ם. וזהו סוד מ"ש יעקב אבינו עליו השלום ע"ד הג"ל הזה -- רמז אל השם הנזכר שהוא בגי' ע"ד, ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' גל. והנה בהגלות נגלות השם הנזכר ביום ל"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר רחמים כנזכר -- אז פסקו מלמות. והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות. ולכן סמך אחר כך ר"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות (<small>שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים</small>) ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם: ר' מאיר, ור' יהודא, ור' אלעזר בן שמוע, ור"ש, ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת רק בחינת גבורה הנקרא הוד האחרונה שבהם (<small>כמבואר אצלנו במקומו</small>), אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה -- גבורת ההוד שבדעת עצמו -- היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות, לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו כי ר"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו, ר"מ וחבריו, הם ה' גבורות האלו המתפשטות -- הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם, ואחר שגדלו במעשיהם -- עלו והגדילו יותר, כל א' כפי מציאותו ובחינתו. =====ענין מנהג ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו===== <קטע התחלה=ל"ג בעומר/>ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.{{ססס}} אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחד ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון ''"נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כולי"'', וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו ''"אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב"''. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:<קטע סוף=ל"ג בעומר/> ====ענייני ליל פסח==== דע כי בליל פסח נכנסין בז"א מוחין דקטנות ראשונה וגדלות ראשונה וקטנות שנייה וגדלות שנייה. עוד צריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא. ובכל בחינת מהם יש כל בחי'. המוחין דאבא נרמזים בסוד המצה; בסוד הלחם שהוא בחכמה. ובחינת מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' כוסות של יין; כי כל יין המשמח הוא דאימא עילאה. ואינם נכנסים כסדרן אלא * בתחילה נכנס גדלות הראשון * ואחריו קטנות השנייה * ואחריו גדלות הב' * ואחריו קטנות הא' באחרונה. והטעם נתבאר בדרושים הקודמים. וזה סדרן: '''קדש''' -- ותכוין כי ה{{גמט|כוס}} בעצמו הוא בגי' {{גמט|אלהים}} שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחינת תמורתו שהוא שם אכדט"ם, והה' אצבעות יד ימינך הם סוד ה' אותיות אכדט"ם, וה{{גמט|יין}} הוא בגימטריה {{גמט|ע}}', ו{{גמט|ה}}' אצבעות האוחזים בו -- הרי {{גמט|ע"ה}} כמנין {{גמט|אכדט"ם}} עם הכולל. וגדלות הב' נכנס ע"י הדיבור וע"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין. ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה דע"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד. וקו זה הוא נכנס ראשונה לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה. ונמצא כי בכוס ראשון נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח-חכמה-דמצד-אימא. האמנם גדלות הראשונה שבו - דרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך לכוין בו על הכוס. '''ורחץ''' -- עתה נכנס אור החכמה דאימא. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה. וזהו '''רחיצה''' -- '''רחץ י"ה'''. רוצה לומר תכה {{מכפלת גימטריה|יו"ד| ב|ה"י}} ויהי בגי' {{גמט|רחץ}} עם ב' אותיות י"ה. והוא משורש י"ה דמלוי ע"ב. '''כרפס''' -- הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הראשון כמנהגו, והקטנות השנייה והגדלות ההשנייה דמוח-חכמה-דמצד-אימא בכוס יין הקידוש כנזכר -- הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות הראשונה. והנה מלת {{גמט|כרפס}} היא בגי' {{גמט|שי"ן}} והוא שם 'אלהים' במילוי יודין שהוא {{גמט|ש}}'{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}}. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן כמנין כרפס. והוא הקטנות הראשון דמוח-חכמה-שבנצח-דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה. '''כוס השני''' -- הוא בחינת מוח-בינה-דמצד-אימא. ותכוין בו שהוא אלהים דמילוי ההין. ותכוין בגדלות הראשונה (הוא הויה במילוי ס"ג), וקטנות הב' (הוא שם אכדט"ם בבחי' התחלקותו לשתים - א"ם ג"ל), וגדלות השנייה (גם הוא הויה במילוי ס"ג). '''יחץ''' -- יתבאר לקמן בענין מוציא מצה. '''מגיד''' -- כבר נתבאר ענין כוס הב'. עוד יכוין למצות סיפור י"מ. ונתבאר בענין פסח פ"ה ס"ח: '''רחצה''' -- והיא רחיצה השנייה -- גם היא בסוד י"ה על דרך הנזכר ברחיצה הראשונה אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהויה דס"ג. וגם הוא בהכאה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} כנ"ל. ונכנס גדלות שנייה - בינה שבגבורה. '''מוציא מצה''' -- כבר נתבאר כי המוחין דמצד אימא נכנסין על ידי ד' כוסות היין אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה הנקרא 'לחם'. ו{{גמט|לחם}} הוא ג' הויות, ונודע כי שם ההויה הוא באבא ושם אלקים באימא. ועתה באכילת המצה צריך לכוין בקטנות הראשונה דמצד אבא ובגדלות השנייה דמצד אבא, וגם בקטנות השנייה דמצד אבא. האמנם לא קבלתי כוונתו [וגדלות ראשונה דמצד אבא כבר נכנסו מאליהם בענין ב' כוסות הא' כנ"ל]. וזה ביאורם. * תכוין כי {{גמט|מצה}} בגימטריה הוא הויה דע"ב והויה דס"ג והם ב' מוחין (חכמה ובינה) דמצד אבא דגדלות-שנייה הנכנס קודם הקטנות ראשונה. ואלו הם ב' המצות -- העליון ואמצעי. והמצה התחתונה השלישית היא מוח הדעת דמצד אבא-דגדלות-שנייה. והרי נרמז גדלות שנייה. * אח"כ תכוין בקטנות הראשונה. וזה עניינו. כי המצה העליונה הוא אלהים דיודין, חכמה-דקטנות ראשונה-דאבא; והמצה האמצעית -- אלהים דההין דבינה; והמצה הג' אלהים דאלפין - דעת. עוד תכוין כי אות ה' דאלהים-דחכמה-דיודין ציורה '''ד"י''', ושל הבינה '''ד"ו''', ושל הדעת ג' ווין. ולכן המצה הא' שהיא י' אינה נפרסת וגם הג' שהיא ו' אינה נפרסת, האמנם האמצעי שהיא כנגד ה' היא נפרסת -- כי ציורה היא '''ד"ו''', ולכן חציה הא' שהוא ו' מניחין אותה לאפיקומן וחציה הב' שהיא ד' (שהיא כנגד נוקבא) אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא המצה הראשונה השלימה. ומברכים עליה 'המוציא' ו'אכילת מצה'; המוציא -- כנגד השלימה, ואכילת מצה -- כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה השנייה (<small>שהוא כנגד אות ד' של אות הה'</small>) אנו אומרים ''"הא לחמא עניא"'', והכוונה היא כי מה שהיתה ה' שלימה נעשית לחמא עניא - שהוא ד'. '''מרור כורך''' ויתבאר עמם ענין החרוסת.{{ררר}} דע כי הזווג הנעשה בליל פסח הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה בליל זו. <small>''עוד מצאתי כתוב לזולתי וז"ל''</small>:{{ררר}} וסוד החרוסת רמז לטיט, סוד לאה, ואנו צריכין למתק דיניה. והנה '''טיט''' -- היו"ד שבאמצע נדרש לפניו ולאחריו -- '''ט"י י"ט''' -- והוא מילוי מ"ה שהוא בגי' {{גמט|י"ט}}, והוא בגימטריה {{גמט|חו"ה}}. וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל. ואין זווג עם לאה בליל זה. ועם כל זה אנו צריכין להמתיק את הדינין שבה גם כן וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת. ומלת '''חרוסת''' הוא חיבור '''רו"ת ס"ח'''. * ו'''רות''' הוא בחינת לאה -- להיות כי שם אדנ"י במילואו {{גמט|תרע"א}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד}} - ויקיעורך</small>}} וכשתסיר פשוטו (<small>שהוא {{גמט|ס"ה}}, מנין {{גמט|אדני}} לרחל</small>) ישאר מילוי שהוא {{גמט|רו"ת}} אל לאה. * ושתי אותיות '''{{גמט|ס"ח}}''' הם המוחין של ז"א (<small>והם ג' שמות {{גמט|אהי"ה יהו"ה אהיה}} העולים בגי' ס"ח כמנין {{גמט|חיים}}</small>) הממתקין את דיני לאה הנקראת 'רות'. וזהו 'חרוסת' -- 'רות סח'. וזה סוד ה{{גמט|מרור}} שהוא בגי' {{גמט|מות}}, ולכן צריך למתק את המרור (ואת רו"ת הנזכר) באותיות ס"ח (שהם חיים הנזכר, שהם מוחין של ז"א). '''ובכורך''' נכנס פנימיות ת"ת דאבא שהוא מ"ה <small>(ב"ן)</small>{{הערה|<small>נ"א לא גרסינן ליה</small>}} בדעת דז"א, גדלות ב', והוא <big>ה'</big> בציור ג' ווי"ן: '''שולחן עורך''' -- צריך לכוין כוונת האכילה הכתובה אצלינו במקומו '''צפון''' -- והוא האפיקומן, יכוין כי עתה נכנסה ה<big>ו'</big> שנשארה מאות ה-<big>ד"ו</big> '''הלל נרצה''' -- אח"כ יכוין בב' כוסות האחרים הנקראים מוח דעת (והם חסדים וגבורות), ולכן בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. והנה כוס הראשון הוא חסדים שבדעת. * והנה הקטנות הראשון שלו הוא 'אלהים' במילוי אלפין, אבל צורת הא' שבמילוי אות ה"א היא צורת '''יו"י''', * וגדלות הראשון הוא הויה דמ"ה דאלפין * והקטנות השני הוא שם אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא בגימטריה ע"ד * וגדלות השני הוא הויה דמ"ה דאלפין. והכוס האחרון -- * קטנות א' דאלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת האלף שבמילוי ה"א היא צורתה '''יו"ד''', * וגדלות הראשון הוא הוי"ה דב"ן דההין * וקטנות השני הוא אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא ע"ד * והגדלות השני הוא הויה דב"ן דההי"ן. ואמנם אתה תחבר שתי הכונות יחד בכוס ראשון ואח"כ תכוין שתים בכוס השנית. והסיבה היא לכלול אותם יחד בסוד זכר ונקבה. וכבר כתבתי בדרושים הקודמים ששמעתי שיש חילוק בקטנות השני בין החסד לגבורה בשם אכדט"ם -- כי זה חשבונו {{גמט|ע"ה}} בסוד ג' פעמים יב"ק כמנין אותיותיהם, וזה חשבונו {{גמט|ע"ד}} וזהו "בטחו בה' עדי עד". תם ====מצות ספירת העומר==== =====עניינה וברכתה===== הנה נתבאר כי הגדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל א' של פסח ואחר יום א' של פסח מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לקדמותו. ואח"כ מליל ב' ואילך אז אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר כפי סדר המדריגות - כל מדריגה ביום שלה - על ידי מצות ספירת העומר בן' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה. והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א והם: '''חכמה . בינה . דעת . חסד . גבורה . ת"ת''' ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה '''מלכות''', מאחורי הת"ת כנודע, ועמה הם ז' ספירות. וכנגדם אנו סופרים שבעה שבועות אלו. ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספירת אחת מז' ספירות הנזכר. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם - לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות, וכל שבוע כולל ז' ימים. גם יכוין להשפיע מז' 'שבתות' (<small>שהם מ"ט יומין דכורין</small>) אל מ"ט 'יומין' נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר, מחסד עד מלכות. גם צריך לכוין בז' שבועות הנזכר לתקן מה שפגם בז' ספירות -- ר"ל שבשבוע הא' יכוין לתקן כל מה שפגם בספירת החסד, ובשבוע הב' כל מה שפגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בכל הז' שבועות: סוד הברכה היא בסוד דיבור ההבל היוצא מן הפה שהוא סוד אור מקיף. {{ש}} '''"ברוך אתה יהו-ה"''' -- יכוין בזו ההויה בשם מ"ה כזה '''יוד הא ואו הא''', יען כי זאת הברכה היא כולה בז"א. ולכן תכוין לכלול בשם זה עשר שמות של מ"ה דאלפין, להבליע אותם עשר דמים של החסד והגבורה בז"א עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא עשרה מדות; ה' חסדים וה' גבורות: '''"על ספירת העומר"''' -- תכוין בר"ת "'''ס'''פירת '''ה'''עומר" אל שם {{גמט|אדנ"י}} העולה בגי' {{גמט|ס"ה}}.{{ררר}} והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכין שפע אל הז"א -- כך אנו צריכין להמשיך גם כן אל הנוקבא. '''"העומר"''' -- הם עשרה אחוריים דאהי"ה הנקרא י' דמים, ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו - נעשים בו בבחינת פנימיים, ואינם בבחינת ד"ם אלא ביושר, ונעשים י' שמות של {{גמט|אהי"ה}} - הוא בגי' {{גמט|כ"א}}, וכשתמלאו יהיו בו עשרה אותיות והרי הוא בגי' {{גמט|א"ל}}. והנה עשרה שמות א"ל הם בגימטריה {{גמט|עמ"ר}}. ותכוין להמשיך משם '{{גמט|אל}}' הנזכר (<small>היוצא משם '{{גמט|אהיה}}' כאמור</small>) אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת 'ספירת העומר' כנזכר, ואז תהיה בה {{גמט|א"ל אדנ"י}} כנודע. ובאומרך ''"היום כך וכך לעומר"'' -- תכוין כי {{גמט|יום}} הוא בגי' {{גמט|א"ל הוי"ה}}, והכונה הוא כי כמו שכוונת להמשיך א"ל באדנ"י -- כך תכוין להמשיך שם א"ל בז"א הנקרא יהו"ה. ובאמרך המספר -- ''"היום כך וכך לעומר"'' -- אז תכוין בסדר כל הכוונות שנבאר בע"ה. '''"הרחמן הוא יחזיר עבודת בה"מ למקומה במהרה בימנו''' -- הוא תיקון האור הפנימי. =====שבוע א'===== ונתחיל בשבוע א'. שבוע א' בחכמה והויתה בע"ב. * ליל א' נכנס מלכות דחסד א' ומתפשט ממוחא בגופא דז"א בחסד של חסד שלו וכן בנוקבא נכנס מלכות דגבורה א' בחסד דחסד שלה ויכוין בזו הלילה היא חסד שבחסד והיא הויה נקודתה בסגול ידוד ופנימיות שלה ג"כ הויה בסגול ובמוח ע"ב גדלות א' דחכמה דאבא וגם נכנס אות א' דאהי"ה ראשונה ויכוין אות א' של שם אבגית"ץ ויכוין במזמור מלת אלקים ויכוין בפ' של ישמחו י' של ישמחו. * ליל ב' נכנס יסוד דחסד א' בחס' של חסד שלו ומלכות בגבורה של חסד וכן בנוקבא נכנס יסוד דגבורה בחסד דחסד ומלכו' בגבורה שלה והיא הוי"ה נקוד' בשבא כזה ידוד ופנימיות שלה הויה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות א' דאימא וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ראשונה ויכוין באות ב' של שם אבגית"ץ ובמזמור יחננו ובפ' ש' של ישמחו * ליל ג' נכנס הוד דחסד א' בחסד דחסד שלו ויסוד ומל' בגבו' ות"ת וכן בנוק' מגבורה א' בחסד גבורה ת"ת שלה והיא הויה נקודה בחולם כזה ידוד ופנימיות שלה הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח אכדט"ם קטנות ב' דאו"א וגם נכנס אות י' דאהיה א' ויכוין באות ג' של אבגית"ץ ובמזמור ויברכנו ובפסוק אות מ' של ישמחו. * ליל ד' נכנס נצח הוד יסוד מלכות בחסד גבורה ת"ת נצח כסדר האמור וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בחירק כזה ידוד ופנימיות הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות ב' דאי' וגם נכנס אות ה' דאהי"ה א' ויכוין באות י' של אבגית"ץ ובמזמור מלת יאר ובפסוק או' ח' של ישמחו. * ליל ה' נכנסים תפארת נהי"ם בחסד גבורה ת"ת נצח הוד א' בא' וכן בנוקבא והיא הויה ניקו' בקיבוץ כזה ידוד ופנימיות הויה נקוד בסגול כזה ובמוחא אלקים ביודין קטנות א' דאבא ואי' וגם נכנס אות אלף דאהי"ה הב' ויכוין באות ת' של אבגית"ץ ובמזמור מלת פניו ובפסוק אות ו' של ישמחו. * ליל ו' נכנסים גבו' תנהי"ם בחסד גתנה"י א' בא' ונן בנוק' והיא הויה נקו' בשורק ופנימיותה הויה נקוד' בסגול ובמוחא ע"ב רשימו דגדלות ב' דאבא. וגם נכנס אות ה' דאהיה הב' ויכוין באות צ' של אבגתי"ץ ובמזמור מלת אתנו ובפסוק אות ו' של וירננו, * ליל ז' נכנסים חג"ת נהי"ם בחסד ג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות ופנימיותה הוי"ה נקוד' בסגול ובמוחא עצמו' ע"ב גדלו' ב' דאבא וגם נכנס אות י' דאהיה הב' ויכוין בשם אבגית"ץ כולו ובמזמור מלת סלה ובפ' אות י' של וירננו: =====שבוע ב'===== שבוע ב' בבינה והוייתה דס"ג. * '''ליל ח'''' ס"ג גדלות א' דאבא שהוא הוד לבינת ז"א זהו במוח ובגופא מלכות דחסד ב' בחסד דגבורה ז"א. וכן בנוק' מלכות דגבורה ב' בחסד דגבו' שלה והיא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ב' ויכוין באות ק' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת 'לדעת', ובפסוק - אות ר' של וירננו. * '''ליל ט'''' במוחא ס"ג גדלות א' דאי' שהוא הוד דאי' ובגופא יסוד בחסד דגבו' ומל' בגבו' דגבו' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיו' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות א' של אהיה ג' ויכוין באות ר' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת בארץ ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י'''' במוחא א"ם ג"ל קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ע' של קר"ע שטן ובמזמור מלת דרכך ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י"א''' במוחא ס"ג גדלות ב' דאי' שהוא פנימיות גבו' ובגופא נהי"מ בחגת"ן וגם בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימיות נקודה בשבא וגם נכנס אות י' של אהיה ג' ויכוין באות ש' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת בכל ובפ' אות ו' של וירננו. * '''ליל י"ב''' במוחא אלקים דההין קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיו' הויה נקוד' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ט' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת גוים ובפ' אות ל' של לאומים. * '''ליל י"ג''' במוחא רשימו דגדלות ב' דאבא שם ס"ג ובגופא ג"ת נהי"מ בחג"ת נה"י, וכן בנוקבא. והיא הויה נקודה בשורק, ופנימיות הויה נקודה בשבא, וגם נכנס אות א' דאהיה ד'. ויכוין באות ן' של קרע שט"ן. ובמזמור - מלת ישועתך, ובפסוק - אות א' של לאומים. * '''ליל י"ד''' במוחא שם ס"ג, שהוא עצמות גדלות שני דאבא שהיא גבו' דאבא ובגופא חג"ת נהי"מ בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' שכבר נכנס חסד ב' דגבורה שבו וכן גבורה בגבורה שבה, והיא הויה נקודה צבאות, ופנימיות הויה נקודה בשבא. וגם נכנס אות ה' של אהיה ד'. ויכוין בשם קרע שט"ן כולו. ובמזמור - מלת יודוך, ובפסוק - מלת מ' של לאמים: =====שבוע ג'===== שבוע ג' החסד שבדעת והויתה מ"ה. * ליל ט"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאבא חסדים שבדעת שהוא יסוד דאבא שנכנס בדעת דז"א ובגופ' מל' דחסד ג' בחסד דת"ת דז"א וכן בנוק' גבורה ג' בחסד שלה והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ד' ויכוין באות נ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של לאמים: * ליל י"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' דחסד ג' בח"ג דת"ת דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימי' הוי' נקודה בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין באות ג' של נגדי כ"ש ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ם' סתומה של לאמים. * ליל י"ז במוחא ע"ה קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הוי"ה נקודה בחולם ופנימיו' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה' ה' ויכוין באות ד' של נגד יכ"ש ובמז' מלת יודוך ובפ' אות כ' של כי. * ליל ח"י במוחא שם מ"ה גדלות ב' דאי' שהיא ת"ת ובגופא נהי"מ בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימי' הויה נקוד בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות י' של נגדיכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של כי. * ליל י"ט במוחא אלקים דאלפין וצורת האלף של מילוי הה"א יו"י והוא קטנות א' דאבא ואי' ובגופא תנהי"מ בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימי' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ה' ויכוין באות כ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת ובפ' אות ת' של תשפוט. * ליל ך' במוחא שם מ"ה והוא רשימו דגדלות ב' דאבא שהוא ת"ת שלו בחי' החסדי' ובגופא גבורה תנהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוקב' והיא הויה נקודה בשורק ופנימי' הוי"ה נקוד' בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות ש' של נגדיכ"ש ובמז' מלת ישמחו ובפ' אות ש' של תשפוט. * ליל כ"א במוחא שם מ"ה והוא עצמו' גדלות ב' דאב' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימי' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה ו' ויכוין בשם נגדיכ"ש כולו ובמז' מלת וירננו ובפ' אות פ' של תשפוט: =====שבוע ד'===== שבוע ד' הגבו' שבדעת והוייתה ב"ן. * ליל כ"ב במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאבא גבור' שבדעת שלו ובגופא מלכו' של חסד ד' בחסד דנצח דז"א ונן בנוק' מל' דגבו' ד' בחסד דנצח סלה והוא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכוין באות ב' של שם בטרצת"ג ובמזמור מלת לאומים ובפסוק אות ו' של תשפוט. * ליל כ"ג במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' בח"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיותה הויה נקודה בחירק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ו' ויכוין באות ט' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת כי ובפ' אות ט' של תשפוט. * ליל כ"ד במוחא ע"ד והוא קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בחירק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכון ר' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת תשפוט ובפסוק אות ע' של עמים. * ליל כ"ה במוחא ב"ן והוא גדלות ב' דאי' שהוא הגבו' שבת"ת שלה ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות א' של אהי"ה ז' ויכוין באות צ' של שם בט"ר צת"ג ובמזמו' מלת עמים ובפסוק אות מ' של עמים. * ליל כ"ו במוחא אלקים דאלפין שצורת האלף יו"ד והיא קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בח"ג חנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהיה ז' ויכוין באוח ת' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת מישור ובפ' אות י' של עמים. * ליל כ"ז במוחא ב"ן והוא רשימו דגדלות ב' דאבא בחי' גבו' שבת"ת שלו ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והוא הויה נקו' בשורק ופנימיות' הוי"ה נקו' בחיריק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ז' ויכוין באות ג' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת ולאומים ובפ' אות מ' סתומה של עמים. * ליל כ"ח במוחא ב"ן והוא עצמו' גדלות ב' דגבו' דעת דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' ובן בנוקבא והיא הויה נקודה בנקוד צבאות ופנימיות' היא הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ז' ויכוין בשם בטרצת"ג כולו ובזמור מלת בארץ ובפסוק אות מ' של מישור: =====שבוע ה'===== שבוע ה' בחסד והיא הויה דע"ב * ליל כ"ט במוח' ע"ב והוא גדלו' א' דאב' שבשבוע א' נכנס במוח' דחכמ' דז"א ועכשיו אנו ממשיכין אותו בחסד שבו ובגופא מל' שבחס' ה' בחסד של הוד דז"א וכן בנוק' מגבו' ה' בחסד דהוד שבה והיא הויה נקו' בסגול ופנימיותה הויה נקו' בקיבוץ כזה ידוד וגם נכנס אות א' של אהי"ה ח' ויכוין באות ח' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת תנחם ובפסוק אות י' של מישור. * ליל ל' במוחא ע"ב מחכמה בחסד גדלות א' דאימ' ובגופא יסוד ומל' דחסד ה' בחסד גבור' דהוד דז"א וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ק' של שם חק"ב טנ"ע ובמזמור מלת סלה ובפסוק אות' ש' של מישור. * ליל ל"א במוחא אכדט"ם קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוקב' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיו' הויה נקודה בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהיה ח' ויכוין באות ב' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ו' של מישור. * ליל ל"ב במו' ע"ב והוא גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הוי"ה נקו' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ט' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת עמים ובפ' אות ר' של מישור. * ליל ל"ג במוחא אלקים דיודין והוא קטנות א' של או"א ובגופא תנהי"ם בחגתנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות א' דאהי"ה ט' ויכוין באות נ' של חק"ב טנ"ע ובמז' מלת אלקים ובפסוק אות ו' של ולאמים. * ליל ל"ד במוחא רשימו דע"ב גדלו' ב' דאבא בחסד ובגופא גתנהי"ם בחג"ת נה"י וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ט' ויכוין באות ע' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ל' של ולאמים. * ליל ל"ה במוחא עצמות ע"ב גדלות ב' דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בניקוד צבאות ופנימיות' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהי"ה ט' ויכוין בשם חקבטנ"ע כולו ובמז' מלת עמים ובפסוק חוח א' של ולאמים: =====שבוע ו'===== שבוע ו' בגבו' והיא הויה דס"ג. * ליל ל"ו במוח' ס"ג מבינ' לגבו' שבו והוא גדלות א' דאבא ובגופא מל' דכללות ה"ח שביסוד בחסד דיסוד דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בסגול ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה ט' ויכוין באות י' של שם יגלפז"ק ובמזמור מלת כולם ובפ' אות מ' של ולאמים. * ליל ל"ז במוחא שם ס"ג גדלות א' מבינה שהי' בבינה ויורד בגבו' שבו ובגופא יסוד ומל' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיות' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס אות א' דאהיה עשירי ויכוין באות ג' של יגלפז"ק ובמז' מלת ארץ ובפסוק אות י' של ולאמים. * ליל ל"ח במוחא א"ם ג"ל מבינ' שבו לגבור' שבו והוא קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיותה הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה עשיר ויכוין באות ל' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת נתנה ובפסוק אות מ' אחרונה של ולאמים. * ליל ל"ט במוחא שם ס"ג גדלות ב' דאימא מבי' שבו לגבו' שבו ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הוי"ה נקו' בשוריק וגם נכנס אות י' דאהיה עשירי ויכוין באות פ' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת יבולה ובפ' אות ב' של בארץ. * ליל מ' במוחא אלקים דההין והוא קטנות א' דאו"א מבינה שבו לגבור' שבו ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות' הוי' נקו' בשוריק וגם נכנס אות ה' דחהיה עשירי ויכוין באות ז' של יג"ל פז"ק ובמז' מלת יברכנו ובפ' אות א' של בארץ. * ליל מ"א במו' רשימו דגדלות ב' אבא דשם ס"ג ובגופ' ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשוריק ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה א' ויכוין באות ק' של שם יגלפז"ק ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ר' של בארץ. * ליל מ"ב במוחא שם ס"ג עצמות גדלות ב' דאבא מבי' לגבו' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימיו' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה ב' ויכוין בשם יג"ל פז"ק כולו ובמז' מלת אלקינו ובפ' אות ץ' של בארץ: =====שבוע ז'===== שבוע ז' בת"ת ומלכות והם הוי"ה דמ"ה וב"ן. * ליל מ"ג במוחא שם מ"ה וב"ן מדעת שבו לת"ת שבו גדלות א' דדעת אבא המ"ה שהם חסדים לז"א והב"ן שהם גבו' לנוק' ובגופ' מלכות דכללות הה' חסדי' שבמלכו' בחסד דמלכות שבו וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ג' ויכוין באות ש' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת יברכנו ובפ' אות ת' של תנחם. * ליל מ"ד במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת גדלות א' דאי' ובגופ' יסוד ומלכו' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיות הויה נקוד' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהיה ד' ויכוין באות ק' של שם שקוצי"ת ובמזמו' מלת אלקים ובפ' אות נ' של תנחם. * ליל מ"ה במוחא ע"ה ע"ד מדעת לת"ת קטנות ב' דאו"א ע"ה לז"א וע"ד לנוק' ובגופ' הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיות הויה נקודה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ה' ויכוין באות ו' של שם שקוצי"ת ובמז' מלת ויראו ובפ' אות ח' של תנחם. * ליל מ"ו במוחא מ"ה וב"ן מדעת לת"ת גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ו' ויכוין באות צ' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת אותו ובפסוק מ' של תנחם. * ליל מ"ז במוחא אלקי"ם דאלפין צורת האלף של מילוי ה"א יו"י והא' הב' צורת יו"ד מדעת לת"ת והוא קטנות א' דאו"א ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות הויה נקו' בנקו' צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ז' ויכוין באות י' של שקוצי"ת ובמז' מלת כל ובפ' אות ס' של סלה. * ליל מ"ח במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת רשימו דגדלות ב' דאבא ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשוריק ופנימיות הויה נוק' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ח' ויכוין באות ת' של שקוצית ובמז' מלת אפסי ובפ' אות ל' של סלה. * ליל מ"ט במוחא מ"ה ב"ן מדעת בת"ת עצמות גדלות ב' דאבא ובגופ' חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות פנימיותה הויה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ט' ויכוין בשם שקוצית כולו ובמז' מלת ארץ ובפ' אות ה' של סלה. ויכוין בשבוע ז' זאת שהחסדים הם לז"א והגבורות לנוקבא -- להגדילם ולתקנם להיות מוכנים לזווג. ובליל נ' שהוא חג השבועות נשלם ז"א וגם נוקבא כאשר נבאר בע"ה בדרושים שלהם. <references/> [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] 8ekuhe4zkiicnrochk8j50pylamw9cv 3003721 3003719 2026-04-09T11:53:25Z ~2026-19905-96 45165 /* שבוע ו' */ 3003721 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות דרושי הפסח||דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב == ====שביעי של פסח וקריעת ים סוף==== '''דרוש י"ב:{{ררר}} '''מדבר בענין יום שביעי של פסח''' ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה. הנה למעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נקרא יו"ט, ושם ביארנו כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה (אשר בו נכללין כל המו' כמש"ה כולם בחכמה עשית), ולכן כשנשלמ' כניסתו (כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה) - לכן אז הוא י"ט גמור, וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש לכן איננו יו"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו חול גמור. והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם המלכות. וטעם הדבר יובן במש"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות; הלא הם * חכמה, * ובינה, * ועטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת, * וחסד * וגבורה * ות"ת. ואמנם בבחינת הז' (שהיא הת"ת) צריך לכוין בה ב' בחינות יחד, והם בת"ת ומלכות העומדת באחוריו כנודע.{{ש}} וכל בחינה מאלו הז' כלולה מכולם, ולכן הם ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים. ועתה ביום ז' של פסח -- שהוא יום ו' של שבוע ראשון דספירת העומר -- נתקן בחינת הת"ת, ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות שהוא באחוריו, ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין - לכן אינו זווג גמור מעולה; אמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז"א. ובזה יתבאר לך לשון מאמר אחד מספר הזהר בפר' בשלח בדף' נ"ב ע"ב {{ממ זהר|ב|נב|ב}} בענין קריעת ים סוף בפסוק "מה תצעק אלי" ואמר שם רשב"י ע"ה {{צז|בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה'}}. :: ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר ''"בהאי מלה לא תשאל"''. וביום שמורי ז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו, ומורי ז"ל ענה ואמר אחריו ''"ברוך דיין האמת''". שאלתי את פיו ואמר לי כי אמר לו העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא - לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן. ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים, רחמנא ליצלן. ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר, זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו, כי כבוד אלקים הסתר דבר, ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים. וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדרא זוטא, ועיי"ש. :: והטעם שנענש מורי ז"ל בביאור מאמר זה, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה עצמו שאמר ''"בהאי מלה לא תשאל"'' -- הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחין של קטנות (<small>כי הם דינין תקיפין</small>), ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה -- אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן שעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצונים מתעוררים בהם ומתאחזין שם ומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וזה סוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנאמר בו "וינס משה מפניו". והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא 'נחש' (כמו שיתבאר בע"ה), ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו. ולכן הסוד הזה צריך להעלימו -- אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא. ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת כו'.{{ררר}} דע, כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות, וגם בחינת היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות. ולהיות זווג ההוא זווג עליון, ולא נעשה ע"י -- נאסר בזווג תחתון כנ"ל. והנה הנוקבא מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. [<small>ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר</small>]. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחינת קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך. ואם הוא בימי קטנות - מכל שכן נוקבא, שאינה נבנית אלא על ידו, שהיא עדיין קטנה. ולכן נקראת עתה בשם ''האילת אשר רחמה צר'' כי הנה אין ברחמה רק הה' גבורות דמנצפ"ך (<small>שהם בחינת עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר לעיל. כי מנצפ"ך כפול הוא בגי' {{גמט|שער"ה}}; כי {{מכפלת גימטריה|ב'|פעמים|מנצפ"ך}} הם {{גמט|תק"ס}}, ו{{גמט|י'}} אותיות שלהם -- הרי {{גמט|תק"ע}}, ועם {{גמט|ה'}} אותיות השרשיות שהוא ענין הכללותם חמש בחמש -- הרי {{גמט|תקע"ה}} כמנין {{גמט|שער"ה}}</small>). ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים, ולכן אינה יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצונים באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור, ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד "לפתח חטאת רובץ" לפי שהיא עתה בזמן הקטנות. והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א (<small>שהוא עתה בסוד הקטנות</small>) להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחינת היסוד שבו (<small>שהוא בבחינת קטנות</small>), ועי"ז נפתח רחמה ויולדת. ואז החיצונים יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחינת היסוד דקטנות הנקרא נח"ש (<small>כמו שיתבאר בע"ה, כי הוא דינין תקיפין</small>) -- לכן הזווג ההוא מכונה בשם 'נשיכה' כמו שאמר ''"ונשיך בערייתא כולי"''. ואמנם היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם {{גמט|נח"ש}}. והטעם הוא כי היסוד נקרא {{גמט|שד"י}} כנודע, ובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז"א שהוא בחי' שם אהי"ה בריבועו העולה {{גמט|ד"ם}} כנ"ל. ובהתחבר {{גמט|דם}} עם {{גמט|שדי}} יהיה בגי' {{גמט|נח"ש}}.{{ררר}} והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה ממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאימא (<small>שבתוך דעת דז"א, שהם הלבושין של המוחין דחסד וגבורה כנ"ל</small>), והנה אימא נקרא 'אהיה' ביודין, והאחוריים שלה הוא ריבועו שהוא עולה בגי' {{גמט|תקמ"ד}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}} - ויקיעורך</small>}}. ואמנם ריבועו הפשוט של אהי"ה היא גי' {{גמט|ד"ם}}{{הערה|<small>{{גמט|א, אה, אהי, אהיה}} - ויקיעורך</small>}} ואותיות מילויו הם בגי' {{גמט|ת"ק}} כמו המילוי של שם שד"י (<small>שהוא {{גמט|ת"ק}} כנודע</small>){{הערה|<small>{{גמט|י"ן ל"ת ו"ד}} - ויקיעורך</small>}}. ולכן תסיר מן תקמ"ד מילויו (שהוא ת"ק) - וישאר ד"ם. גם תסיר מן שד"י אותיות מילואו (שהוא גם כן בגימטריה ת"ק) וישאר שד"י פשוט. ואז תחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי"ה פשוט (שהוא {{גמט|ד"ם}}) ויהיה הכל בגי' {{גמט|נח"ש}}. והענין יותר בביאור הוא כי ריבוע אהי"ה הנזכר (<small>העולה ד"ם</small>) הוא בחינת היסוד דאימא אשר ממנו נמשכה הטיפה ביסוד ז"א (<small>הנקרא שד"י</small>), ניתנת בבחינת זווג אל הנקבה, והתחברות יסוד דאימא עם יסוד דז"א -- הרי {{גמט|נחש}} כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וזהו סוד הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה. ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות. ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה -- שהוא קריעת רחם האילה (שהוא היסוד שבה, סוף לכל דרגין שבה) על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פר' בשלח הנ"ל וז"ל {{צז|ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא}} -- רוצה לומר כי להיות אז ז"א בבחינת קטנות - לא היה יכול להזדווג עם נוקבא בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף אם לא ע"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא (<small>הוא א"א כנודע</small>); כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר א"א להאיר בז"א ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקביה בסוד 'נשיכה' הנזכר. אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואמא אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה, ולכן בעתיקא תליא מילתא. ובזה תבין ענין משה שכתוב בו "וינס משה מפניו כולי" כנ"ל כי הנה נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות -- וגם יש בחינת 'משה' של זמן הקטנות. והוא סוד ב' שמות {{גמט|א"ל שד"י}} שהם בגי' {{גמט|משה}}, וכשתוסיף עליהם {{גמט|ט}}' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגי' {{גמט|שנ"ד}}, ואם תוסיף {{גמט|ה}}' אותיות שיש במלוי א"ל או {{גמט|ה}}' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם יהיה הכל בגי' {{גמט|שנ"ט}} שהוא בגי' {{גמט|נח"ש}} עם הכולל. וזה סוד "ועשית חשן משפט" - כי ה'''חשן''' הוא אותיות '''נחש''', ובו משפט ודינין תקיפין. וזהו גם כן מה שאמרו בסוף פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א {{ממ זהר|ב|ריט|א}} וז"ל {{צז|חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן כו'}} -- שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י כנזכר אשר במילואם הם עולים בגי' אלף. וזהו סוד ''אלף מפתחן'' הנזכר. והבן זה. ====ענין המ"ט ימים של ספירת העומר==== ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר.{{ררר}} דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג ההוא -- עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמו שיתבאר בע"ה. =====ענין הגילוח במ"ט ימים של ספירת העומר===== ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח -- לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. =====ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד וכולי===== ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד ותענית ובנפילת אפים. דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ"ל, שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר. והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחינת קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימים האלו, והטעם למה פסקו למות בל"ג לעומר. דע כי רבי עקיבא ע"ה -- שורש נשמתו היתה מן הה' גבורות בהיותם בשרשם למעלה בדעת דז"א, ולא בבחינת התפשטותם למטה לגופא. והנה הוא בסוד הדעת -- בין בסוד הגדלות בין בזמן הקטנות (<small>כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס</small>). והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם 'אלהים' דמילוי אלפין; אלא שה'אלהים' דחסד -- האלף דמילוי הה"א שבו הוא בציור '''יו"י''', ושל הגבורה בציור '''יו"ד''' (<small>כנ"ל בדרוש א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד', ועיי"ש</small>). ולכן נקרא '''עקיבא'''. כי ג' אותיות '''{{גמט|עקב}}''' הם בגימטריה {{מכפלת גימטריה|ב'|שמות|אלהים}}; דחסד וגבורה. וב' אותיות '''י"א''' מן עקיבא -- הוא בחינת שני ציורי האלפין כנזכר; כי של החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא במילואה. ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלהים הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא. והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבורות המתפשטים בגופא דז"א לפי שהוא כללות הדעת העליון למעלה בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבורות המתפשטות ממנו ומתפשטים בגופא דז"א. ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות -- לכן הקדימו בתחילה אותם הכ"ד אלף תלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל. :: וטעם היות מספרם {{גמט|כ"ד}} אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם 'אלקים' כנזכר והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע (<small>כי כל תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך בתים</small>). ונמצא כי יש בהם {{גמט|כ"ד}} צירופים מתחיל באות <big>א'</big>, ו{{גמט|כ"ד}} מתחילים באות <big>ל'</big> כו'. ואלו ה'''כ"ד אלף''' תלמידים כולם היו מבחינת כ"ד צירופים הא' של אלקים הראשון שבעטרא דגבורה המתפשט בגופא דז"א וכולן מתחילות באות אלף כי אַלֶף ואֶלֶף - הכל אחד.{{ררר}} גם זולת זה נודע כי שם 'אלהים' במילוי ההין בריבועו עולה בגימטריה אלף{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}} . והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ"ד אלף. ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה. וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת -- שאז הוא זמן קטנות ז"א, והם ימי הדין כנ"ל, ואז הוא זמן יניקת החיצונים -- לכן פגעה בהם אז מדת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכר. ובבוא יום ל"ג לעומר -- אז נתגלה קטנות ב' של אימא שהוא שם {{גמט|אכדט"ם}} אשר באימא, והנה הוא חילוף שם 'אלהים' אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלקים חיים (כנ"ל בדרוש הא' של פסח). והנה ה' אותיות אכדט"ם הם סוד ה' גבורות דגדלות, ועל זה אמר הכתוב בטחו בה' עדי {{גמט|ע"ד}} -- כי הוא באימא עילאה והוא רחמים, ולכן בו תלוי הבטחון. וכבר נתבאר לעיל כי נדרש בספר הזהר בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים. והנה כבר נתבאר לעיל בדרוש הא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט"ם נתחלק לב' בחינות: * ג' אותיות אמצעיות, והם '''{{גמט|כד"ט}}''' הם בגי' {{גמט|ג"ל}}, והם מתחלפים בג' אותיות '''לה"י''' דאלקים * וב' אותיות '''א"ם''' אינם מתחלפות.{{ש}} ונמצא כי נחלק לב' תיבות '''א"ם ג"ל'''; כי אותיות ג"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים (כי אותיות לה"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים), משא"כ בב' אותיות א"ם. וזהו סוד מ"ש יעקב אבינו עליו השלום ע"ד הג"ל הזה -- רמז אל השם הנזכר שהוא בגי' ע"ד, ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' גל. והנה בהגלות נגלות השם הנזכר ביום ל"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר רחמים כנזכר -- אז פסקו מלמות. והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות. ולכן סמך אחר כך ר"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות (<small>שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים</small>) ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם: ר' מאיר, ור' יהודא, ור' אלעזר בן שמוע, ור"ש, ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת רק בחינת גבורה הנקרא הוד האחרונה שבהם (<small>כמבואר אצלנו במקומו</small>), אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה -- גבורת ההוד שבדעת עצמו -- היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות, לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו כי ר"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו, ר"מ וחבריו, הם ה' גבורות האלו המתפשטות -- הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם, ואחר שגדלו במעשיהם -- עלו והגדילו יותר, כל א' כפי מציאותו ובחינתו. =====ענין מנהג ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו===== <קטע התחלה=ל"ג בעומר/>ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.{{ססס}} אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחד ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון ''"נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כולי"'', וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו ''"אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב"''. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:<קטע סוף=ל"ג בעומר/> ====ענייני ליל פסח==== דע כי בליל פסח נכנסין בז"א מוחין דקטנות ראשונה וגדלות ראשונה וקטנות שנייה וגדלות שנייה. עוד צריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא. ובכל בחינת מהם יש כל בחי'. המוחין דאבא נרמזים בסוד המצה; בסוד הלחם שהוא בחכמה. ובחינת מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' כוסות של יין; כי כל יין המשמח הוא דאימא עילאה. ואינם נכנסים כסדרן אלא * בתחילה נכנס גדלות הראשון * ואחריו קטנות השנייה * ואחריו גדלות הב' * ואחריו קטנות הא' באחרונה. והטעם נתבאר בדרושים הקודמים. וזה סדרן: '''קדש''' -- ותכוין כי ה{{גמט|כוס}} בעצמו הוא בגי' {{גמט|אלהים}} שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחינת תמורתו שהוא שם אכדט"ם, והה' אצבעות יד ימינך הם סוד ה' אותיות אכדט"ם, וה{{גמט|יין}} הוא בגימטריה {{גמט|ע}}', ו{{גמט|ה}}' אצבעות האוחזים בו -- הרי {{גמט|ע"ה}} כמנין {{גמט|אכדט"ם}} עם הכולל. וגדלות הב' נכנס ע"י הדיבור וע"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין. ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה דע"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד. וקו זה הוא נכנס ראשונה לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה. ונמצא כי בכוס ראשון נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח-חכמה-דמצד-אימא. האמנם גדלות הראשונה שבו - דרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך לכוין בו על הכוס. '''ורחץ''' -- עתה נכנס אור החכמה דאימא. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה. וזהו '''רחיצה''' -- '''רחץ י"ה'''. רוצה לומר תכה {{מכפלת גימטריה|יו"ד| ב|ה"י}} ויהי בגי' {{גמט|רחץ}} עם ב' אותיות י"ה. והוא משורש י"ה דמלוי ע"ב. '''כרפס''' -- הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הראשון כמנהגו, והקטנות השנייה והגדלות ההשנייה דמוח-חכמה-דמצד-אימא בכוס יין הקידוש כנזכר -- הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות הראשונה. והנה מלת {{גמט|כרפס}} היא בגי' {{גמט|שי"ן}} והוא שם 'אלהים' במילוי יודין שהוא {{גמט|ש}}'{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}}. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן כמנין כרפס. והוא הקטנות הראשון דמוח-חכמה-שבנצח-דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה. '''כוס השני''' -- הוא בחינת מוח-בינה-דמצד-אימא. ותכוין בו שהוא אלהים דמילוי ההין. ותכוין בגדלות הראשונה (הוא הויה במילוי ס"ג), וקטנות הב' (הוא שם אכדט"ם בבחי' התחלקותו לשתים - א"ם ג"ל), וגדלות השנייה (גם הוא הויה במילוי ס"ג). '''יחץ''' -- יתבאר לקמן בענין מוציא מצה. '''מגיד''' -- כבר נתבאר ענין כוס הב'. עוד יכוין למצות סיפור י"מ. ונתבאר בענין פסח פ"ה ס"ח: '''רחצה''' -- והיא רחיצה השנייה -- גם היא בסוד י"ה על דרך הנזכר ברחיצה הראשונה אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהויה דס"ג. וגם הוא בהכאה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} כנ"ל. ונכנס גדלות שנייה - בינה שבגבורה. '''מוציא מצה''' -- כבר נתבאר כי המוחין דמצד אימא נכנסין על ידי ד' כוסות היין אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה הנקרא 'לחם'. ו{{גמט|לחם}} הוא ג' הויות, ונודע כי שם ההויה הוא באבא ושם אלקים באימא. ועתה באכילת המצה צריך לכוין בקטנות הראשונה דמצד אבא ובגדלות השנייה דמצד אבא, וגם בקטנות השנייה דמצד אבא. האמנם לא קבלתי כוונתו [וגדלות ראשונה דמצד אבא כבר נכנסו מאליהם בענין ב' כוסות הא' כנ"ל]. וזה ביאורם. * תכוין כי {{גמט|מצה}} בגימטריה הוא הויה דע"ב והויה דס"ג והם ב' מוחין (חכמה ובינה) דמצד אבא דגדלות-שנייה הנכנס קודם הקטנות ראשונה. ואלו הם ב' המצות -- העליון ואמצעי. והמצה התחתונה השלישית היא מוח הדעת דמצד אבא-דגדלות-שנייה. והרי נרמז גדלות שנייה. * אח"כ תכוין בקטנות הראשונה. וזה עניינו. כי המצה העליונה הוא אלהים דיודין, חכמה-דקטנות ראשונה-דאבא; והמצה האמצעית -- אלהים דההין דבינה; והמצה הג' אלהים דאלפין - דעת. עוד תכוין כי אות ה' דאלהים-דחכמה-דיודין ציורה '''ד"י''', ושל הבינה '''ד"ו''', ושל הדעת ג' ווין. ולכן המצה הא' שהיא י' אינה נפרסת וגם הג' שהיא ו' אינה נפרסת, האמנם האמצעי שהיא כנגד ה' היא נפרסת -- כי ציורה היא '''ד"ו''', ולכן חציה הא' שהוא ו' מניחין אותה לאפיקומן וחציה הב' שהיא ד' (שהיא כנגד נוקבא) אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא המצה הראשונה השלימה. ומברכים עליה 'המוציא' ו'אכילת מצה'; המוציא -- כנגד השלימה, ואכילת מצה -- כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה השנייה (<small>שהוא כנגד אות ד' של אות הה'</small>) אנו אומרים ''"הא לחמא עניא"'', והכוונה היא כי מה שהיתה ה' שלימה נעשית לחמא עניא - שהוא ד'. '''מרור כורך''' ויתבאר עמם ענין החרוסת.{{ררר}} דע כי הזווג הנעשה בליל פסח הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה בליל זו. <small>''עוד מצאתי כתוב לזולתי וז"ל''</small>:{{ררר}} וסוד החרוסת רמז לטיט, סוד לאה, ואנו צריכין למתק דיניה. והנה '''טיט''' -- היו"ד שבאמצע נדרש לפניו ולאחריו -- '''ט"י י"ט''' -- והוא מילוי מ"ה שהוא בגי' {{גמט|י"ט}}, והוא בגימטריה {{גמט|חו"ה}}. וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל. ואין זווג עם לאה בליל זה. ועם כל זה אנו צריכין להמתיק את הדינין שבה גם כן וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת. ומלת '''חרוסת''' הוא חיבור '''רו"ת ס"ח'''. * ו'''רות''' הוא בחינת לאה -- להיות כי שם אדנ"י במילואו {{גמט|תרע"א}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד}} - ויקיעורך</small>}} וכשתסיר פשוטו (<small>שהוא {{גמט|ס"ה}}, מנין {{גמט|אדני}} לרחל</small>) ישאר מילוי שהוא {{גמט|רו"ת}} אל לאה. * ושתי אותיות '''{{גמט|ס"ח}}''' הם המוחין של ז"א (<small>והם ג' שמות {{גמט|אהי"ה יהו"ה אהיה}} העולים בגי' ס"ח כמנין {{גמט|חיים}}</small>) הממתקין את דיני לאה הנקראת 'רות'. וזהו 'חרוסת' -- 'רות סח'. וזה סוד ה{{גמט|מרור}} שהוא בגי' {{גמט|מות}}, ולכן צריך למתק את המרור (ואת רו"ת הנזכר) באותיות ס"ח (שהם חיים הנזכר, שהם מוחין של ז"א). '''ובכורך''' נכנס פנימיות ת"ת דאבא שהוא מ"ה <small>(ב"ן)</small>{{הערה|<small>נ"א לא גרסינן ליה</small>}} בדעת דז"א, גדלות ב', והוא <big>ה'</big> בציור ג' ווי"ן: '''שולחן עורך''' -- צריך לכוין כוונת האכילה הכתובה אצלינו במקומו '''צפון''' -- והוא האפיקומן, יכוין כי עתה נכנסה ה<big>ו'</big> שנשארה מאות ה-<big>ד"ו</big> '''הלל נרצה''' -- אח"כ יכוין בב' כוסות האחרים הנקראים מוח דעת (והם חסדים וגבורות), ולכן בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. והנה כוס הראשון הוא חסדים שבדעת. * והנה הקטנות הראשון שלו הוא 'אלהים' במילוי אלפין, אבל צורת הא' שבמילוי אות ה"א היא צורת '''יו"י''', * וגדלות הראשון הוא הויה דמ"ה דאלפין * והקטנות השני הוא שם אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא בגימטריה ע"ד * וגדלות השני הוא הויה דמ"ה דאלפין. והכוס האחרון -- * קטנות א' דאלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת האלף שבמילוי ה"א היא צורתה '''יו"ד''', * וגדלות הראשון הוא הוי"ה דב"ן דההין * וקטנות השני הוא אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא ע"ד * והגדלות השני הוא הויה דב"ן דההי"ן. ואמנם אתה תחבר שתי הכונות יחד בכוס ראשון ואח"כ תכוין שתים בכוס השנית. והסיבה היא לכלול אותם יחד בסוד זכר ונקבה. וכבר כתבתי בדרושים הקודמים ששמעתי שיש חילוק בקטנות השני בין החסד לגבורה בשם אכדט"ם -- כי זה חשבונו {{גמט|ע"ה}} בסוד ג' פעמים יב"ק כמנין אותיותיהם, וזה חשבונו {{גמט|ע"ד}} וזהו "בטחו בה' עדי עד". תם ====מצות ספירת העומר==== =====עניינה וברכתה===== הנה נתבאר כי הגדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל א' של פסח ואחר יום א' של פסח מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לקדמותו. ואח"כ מליל ב' ואילך אז אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר כפי סדר המדריגות - כל מדריגה ביום שלה - על ידי מצות ספירת העומר בן' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה. והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א והם: '''חכמה . בינה . דעת . חסד . גבורה . ת"ת''' ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה '''מלכות''', מאחורי הת"ת כנודע, ועמה הם ז' ספירות. וכנגדם אנו סופרים שבעה שבועות אלו. ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספירת אחת מז' ספירות הנזכר. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם - לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות, וכל שבוע כולל ז' ימים. גם יכוין להשפיע מז' 'שבתות' (<small>שהם מ"ט יומין דכורין</small>) אל מ"ט 'יומין' נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר, מחסד עד מלכות. גם צריך לכוין בז' שבועות הנזכר לתקן מה שפגם בז' ספירות -- ר"ל שבשבוע הא' יכוין לתקן כל מה שפגם בספירת החסד, ובשבוע הב' כל מה שפגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בכל הז' שבועות: סוד הברכה היא בסוד דיבור ההבל היוצא מן הפה שהוא סוד אור מקיף. {{ש}} '''"ברוך אתה יהו-ה"''' -- יכוין בזו ההויה בשם מ"ה כזה '''יוד הא ואו הא''', יען כי זאת הברכה היא כולה בז"א. ולכן תכוין לכלול בשם זה עשר שמות של מ"ה דאלפין, להבליע אותם עשר דמים של החסד והגבורה בז"א עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא עשרה מדות; ה' חסדים וה' גבורות: '''"על ספירת העומר"''' -- תכוין בר"ת "'''ס'''פירת '''ה'''עומר" אל שם {{גמט|אדנ"י}} העולה בגי' {{גמט|ס"ה}}.{{ררר}} והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכין שפע אל הז"א -- כך אנו צריכין להמשיך גם כן אל הנוקבא. '''"העומר"''' -- הם עשרה אחוריים דאהי"ה הנקרא י' דמים, ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו - נעשים בו בבחינת פנימיים, ואינם בבחינת ד"ם אלא ביושר, ונעשים י' שמות של {{גמט|אהי"ה}} - הוא בגי' {{גמט|כ"א}}, וכשתמלאו יהיו בו עשרה אותיות והרי הוא בגי' {{גמט|א"ל}}. והנה עשרה שמות א"ל הם בגימטריה {{גמט|עמ"ר}}. ותכוין להמשיך משם '{{גמט|אל}}' הנזכר (<small>היוצא משם '{{גמט|אהיה}}' כאמור</small>) אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת 'ספירת העומר' כנזכר, ואז תהיה בה {{גמט|א"ל אדנ"י}} כנודע. ובאומרך ''"היום כך וכך לעומר"'' -- תכוין כי {{גמט|יום}} הוא בגי' {{גמט|א"ל הוי"ה}}, והכונה הוא כי כמו שכוונת להמשיך א"ל באדנ"י -- כך תכוין להמשיך שם א"ל בז"א הנקרא יהו"ה. ובאמרך המספר -- ''"היום כך וכך לעומר"'' -- אז תכוין בסדר כל הכוונות שנבאר בע"ה. '''"הרחמן הוא יחזיר עבודת בה"מ למקומה במהרה בימנו''' -- הוא תיקון האור הפנימי. =====שבוע א'===== ונתחיל בשבוע א'. שבוע א' בחכמה והויתה בע"ב. * ליל א' נכנס מלכות דחסד א' ומתפשט ממוחא בגופא דז"א בחסד של חסד שלו וכן בנוקבא נכנס מלכות דגבורה א' בחסד דחסד שלה ויכוין בזו הלילה היא חסד שבחסד והיא הויה נקודתה בסגול ידוד ופנימיות שלה ג"כ הויה בסגול ובמוח ע"ב גדלות א' דחכמה דאבא וגם נכנס אות א' דאהי"ה ראשונה ויכוין אות א' של שם אבגית"ץ ויכוין במזמור מלת אלקים ויכוין בפ' של ישמחו י' של ישמחו. * ליל ב' נכנס יסוד דחסד א' בחס' של חסד שלו ומלכות בגבורה של חסד וכן בנוקבא נכנס יסוד דגבורה בחסד דחסד ומלכו' בגבורה שלה והיא הוי"ה נקוד' בשבא כזה ידוד ופנימיות שלה הויה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות א' דאימא וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ראשונה ויכוין באות ב' של שם אבגית"ץ ובמזמור יחננו ובפ' ש' של ישמחו * ליל ג' נכנס הוד דחסד א' בחסד דחסד שלו ויסוד ומל' בגבו' ות"ת וכן בנוק' מגבורה א' בחסד גבורה ת"ת שלה והיא הויה נקודה בחולם כזה ידוד ופנימיות שלה הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח אכדט"ם קטנות ב' דאו"א וגם נכנס אות י' דאהיה א' ויכוין באות ג' של אבגית"ץ ובמזמור ויברכנו ובפסוק אות מ' של ישמחו. * ליל ד' נכנס נצח הוד יסוד מלכות בחסד גבורה ת"ת נצח כסדר האמור וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בחירק כזה ידוד ופנימיות הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות ב' דאי' וגם נכנס אות ה' דאהי"ה א' ויכוין באות י' של אבגית"ץ ובמזמור מלת יאר ובפסוק או' ח' של ישמחו. * ליל ה' נכנסים תפארת נהי"ם בחסד גבורה ת"ת נצח הוד א' בא' וכן בנוקבא והיא הויה ניקו' בקיבוץ כזה ידוד ופנימיות הויה נקוד בסגול כזה ובמוחא אלקים ביודין קטנות א' דאבא ואי' וגם נכנס אות אלף דאהי"ה הב' ויכוין באות ת' של אבגית"ץ ובמזמור מלת פניו ובפסוק אות ו' של ישמחו. * ליל ו' נכנסים גבו' תנהי"ם בחסד גתנה"י א' בא' ונן בנוק' והיא הויה נקו' בשורק ופנימיותה הויה נקוד' בסגול ובמוחא ע"ב רשימו דגדלות ב' דאבא. וגם נכנס אות ה' דאהיה הב' ויכוין באות צ' של אבגתי"ץ ובמזמור מלת אתנו ובפסוק אות ו' של וירננו, * ליל ז' נכנסים חג"ת נהי"ם בחסד ג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות ופנימיותה הוי"ה נקוד' בסגול ובמוחא עצמו' ע"ב גדלו' ב' דאבא וגם נכנס אות י' דאהיה הב' ויכוין בשם אבגית"ץ כולו ובמזמור מלת סלה ובפ' אות י' של וירננו: =====שבוע ב'===== שבוע ב' בבינה והוייתה דס"ג. * '''ליל ח'''' ס"ג גדלות א' דאבא שהוא הוד לבינת ז"א זהו במוח ובגופא מלכות דחסד ב' בחסד דגבורה ז"א. וכן בנוק' מלכות דגבורה ב' בחסד דגבו' שלה והיא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ב' ויכוין באות ק' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת 'לדעת', ובפסוק - אות ר' של וירננו. * '''ליל ט'''' במוחא ס"ג גדלות א' דאי' שהוא הוד דאי' ובגופא יסוד בחסד דגבו' ומל' בגבו' דגבו' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיו' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות א' של אהיה ג' ויכוין באות ר' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת בארץ ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י'''' במוחא א"ם ג"ל קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ע' של קר"ע שטן ובמזמור מלת דרכך ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י"א''' במוחא ס"ג גדלות ב' דאי' שהוא פנימיות גבו' ובגופא נהי"מ בחגת"ן וגם בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימיות נקודה בשבא וגם נכנס אות י' של אהיה ג' ויכוין באות ש' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת בכל ובפ' אות ו' של וירננו. * '''ליל י"ב''' במוחא אלקים דההין קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיו' הויה נקוד' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ט' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת גוים ובפ' אות ל' של לאומים. * '''ליל י"ג''' במוחא רשימו דגדלות ב' דאבא שם ס"ג ובגופא ג"ת נהי"מ בחג"ת נה"י, וכן בנוקבא. והיא הויה נקודה בשורק, ופנימיות הויה נקודה בשבא, וגם נכנס אות א' דאהיה ד'. ויכוין באות ן' של קרע שט"ן. ובמזמור - מלת ישועתך, ובפסוק - אות א' של לאומים. * '''ליל י"ד''' במוחא שם ס"ג, שהוא עצמות גדלות שני דאבא שהיא גבו' דאבא ובגופא חג"ת נהי"מ בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' שכבר נכנס חסד ב' דגבורה שבו וכן גבורה בגבורה שבה, והיא הויה נקודה צבאות, ופנימיות הויה נקודה בשבא. וגם נכנס אות ה' של אהיה ד'. ויכוין בשם קרע שט"ן כולו. ובמזמור - מלת יודוך, ובפסוק - מלת מ' של לאמים: =====שבוע ג'===== שבוע ג' החסד שבדעת והויתה מ"ה. * ליל ט"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאבא חסדים שבדעת שהוא יסוד דאבא שנכנס בדעת דז"א ובגופ' מל' דחסד ג' בחסד דת"ת דז"א וכן בנוק' גבורה ג' בחסד שלה והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ד' ויכוין באות נ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של לאמים: * ליל י"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' דחסד ג' בח"ג דת"ת דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימי' הוי' נקודה בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין באות ג' של נגדי כ"ש ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ם' סתומה של לאמים. * ליל י"ז במוחא ע"ה קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הוי"ה נקודה בחולם ופנימיו' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה' ה' ויכוין באות ד' של נגד יכ"ש ובמז' מלת יודוך ובפ' אות כ' של כי. * ליל ח"י במוחא שם מ"ה גדלות ב' דאי' שהיא ת"ת ובגופא נהי"מ בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימי' הויה נקוד בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות י' של נגדיכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של כי. * ליל י"ט במוחא אלקים דאלפין וצורת האלף של מילוי הה"א יו"י והוא קטנות א' דאבא ואי' ובגופא תנהי"מ בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימי' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ה' ויכוין באות כ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת ובפ' אות ת' של תשפוט. * ליל ך' במוחא שם מ"ה והוא רשימו דגדלות ב' דאבא שהוא ת"ת שלו בחי' החסדי' ובגופא גבורה תנהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוקב' והיא הויה נקודה בשורק ופנימי' הוי"ה נקוד' בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות ש' של נגדיכ"ש ובמז' מלת ישמחו ובפ' אות ש' של תשפוט. * ליל כ"א במוחא שם מ"ה והוא עצמו' גדלות ב' דאב' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימי' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה ו' ויכוין בשם נגדיכ"ש כולו ובמז' מלת וירננו ובפ' אות פ' של תשפוט: =====שבוע ד'===== שבוע ד' הגבו' שבדעת והוייתה ב"ן. * ליל כ"ב במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאבא גבור' שבדעת שלו ובגופא מלכו' של חסד ד' בחסד דנצח דז"א ונן בנוק' מל' דגבו' ד' בחסד דנצח סלה והוא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכוין באות ב' של שם בטרצת"ג ובמזמור מלת לאומים ובפסוק אות ו' של תשפוט. * ליל כ"ג במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' בח"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיותה הויה נקודה בחירק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ו' ויכוין באות ט' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת כי ובפ' אות ט' של תשפוט. * ליל כ"ד במוחא ע"ד והוא קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בחירק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכון ר' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת תשפוט ובפסוק אות ע' של עמים. * ליל כ"ה במוחא ב"ן והוא גדלות ב' דאי' שהוא הגבו' שבת"ת שלה ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות א' של אהי"ה ז' ויכוין באות צ' של שם בט"ר צת"ג ובמזמו' מלת עמים ובפסוק אות מ' של עמים. * ליל כ"ו במוחא אלקים דאלפין שצורת האלף יו"ד והיא קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בח"ג חנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהיה ז' ויכוין באוח ת' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת מישור ובפ' אות י' של עמים. * ליל כ"ז במוחא ב"ן והוא רשימו דגדלות ב' דאבא בחי' גבו' שבת"ת שלו ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והוא הויה נקו' בשורק ופנימיות' הוי"ה נקו' בחיריק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ז' ויכוין באות ג' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת ולאומים ובפ' אות מ' סתומה של עמים. * ליל כ"ח במוחא ב"ן והוא עצמו' גדלות ב' דגבו' דעת דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' ובן בנוקבא והיא הויה נקודה בנקוד צבאות ופנימיות' היא הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ז' ויכוין בשם בטרצת"ג כולו ובזמור מלת בארץ ובפסוק אות מ' של מישור: =====שבוע ה'===== שבוע ה' בחסד והיא הויה דע"ב * ליל כ"ט במוח' ע"ב והוא גדלו' א' דאב' שבשבוע א' נכנס במוח' דחכמ' דז"א ועכשיו אנו ממשיכין אותו בחסד שבו ובגופא מל' שבחס' ה' בחסד של הוד דז"א וכן בנוק' מגבו' ה' בחסד דהוד שבה והיא הויה נקו' בסגול ופנימיותה הויה נקו' בקיבוץ כזה ידוד וגם נכנס אות א' של אהי"ה ח' ויכוין באות ח' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת תנחם ובפסוק אות י' של מישור. * ליל ל' במוחא ע"ב מחכמה בחסד גדלות א' דאימ' ובגופא יסוד ומל' דחסד ה' בחסד גבור' דהוד דז"א וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ק' של שם חק"ב טנ"ע ובמזמור מלת סלה ובפסוק אות' ש' של מישור. * ליל ל"א במוחא אכדט"ם קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוקב' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיו' הויה נקודה בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהיה ח' ויכוין באות ב' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ו' של מישור. * ליל ל"ב במו' ע"ב והוא גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הוי"ה נקו' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ט' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת עמים ובפ' אות ר' של מישור. * ליל ל"ג במוחא אלקים דיודין והוא קטנות א' של או"א ובגופא תנהי"ם בחגתנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות א' דאהי"ה ט' ויכוין באות נ' של חק"ב טנ"ע ובמז' מלת אלקים ובפסוק אות ו' של ולאמים. * ליל ל"ד במוחא רשימו דע"ב גדלו' ב' דאבא בחסד ובגופא גתנהי"ם בחג"ת נה"י וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ט' ויכוין באות ע' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ל' של ולאמים. * ליל ל"ה במוחא עצמות ע"ב גדלות ב' דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בניקוד צבאות ופנימיות' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהי"ה ט' ויכוין בשם חקבטנ"ע כולו ובמז' מלת עמים ובפסוק חוח א' של ולאמים: =====שבוע ו'===== שבוע ו' בגבו' והיא הויה דס"ג. • ליל ל"ו במוח' ס"ג מבינ' לגבו' שבו והוא גדלות א' דאבא ובגופא מל' דכללות ה"ח שביסוד בחסד דיסוד דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בסגול ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה ט' ויכוין באות י' של שם יגלפז"ק ובמזמור מלת כולם, ובפסוק - אות מ' של ולאמים. • ליל ל"ז במוחא שם ס"ג גדלות א' מבינה שהי' בבינה ויורד בגבו' שבו ובגופא יסוד ומל' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיות' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס אות א' דאהיה עשירי ויכוין באות ג' של יגלפז"ק ובמזמור - מלת ארץ, ובפסוק - אות י' של ולאמים. • ליל ל"ח במוחא א"ם ג"ל מבינ' שבו לגבור' שבו והוא קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיותה הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה עשיר ויכוין באות ל' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת נתנה, ובפסוק - אות מ' אחרונה של ולאמים. • ליל ל"ט במוחא שם ס"ג גדלות ב' דאימא מבי' שבו לגבו' שבו ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הוי"ה נקו' בשוריק וגם נכנס אות י' דאהיה עשירי ויכוין באות פ' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת יבולה, ובפסוק - אות ב' של בארץ. • ליל מ' במוחא אלקים דההין והוא קטנות א' דאו"א מבינה שבו לגבור' שבו ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות' הוי' נקו' בשוריק וגם נכנס אות ה' דחהיה עשירי ויכוין באות ז' של יג"ל פז"ק ובמזמור - מלת יברכנו ,ובפסוק - אות א' של בארץ. • ליל מ"א במו' רשימו דגדלות ב' אבא דשם ס"ג ובגופ' ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשוריק ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה א' ויכוין באות ק' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת אלקים, ובפסוק - אות ר' של בארץ. • ליל מ"ב במוחא שם ס"ג עצמות גדלות ב' דאבא מבי' לגבו' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימיו' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה ב' ויכוין בשם יג"ל פז"ק כולו ובמזמור - מלת אלקינו, ובפסוק - אות ץ' של בארץ: =====שבוע ז'===== שבוע ז' בת"ת ומלכות והם הוי"ה דמ"ה וב"ן. * ליל מ"ג במוחא שם מ"ה וב"ן מדעת שבו לת"ת שבו גדלות א' דדעת אבא המ"ה שהם חסדים לז"א והב"ן שהם גבו' לנוק' ובגופ' מלכות דכללות הה' חסדי' שבמלכו' בחסד דמלכות שבו וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ג' ויכוין באות ש' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת יברכנו ובפ' אות ת' של תנחם. * ליל מ"ד במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת גדלות א' דאי' ובגופ' יסוד ומלכו' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיות הויה נקוד' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהיה ד' ויכוין באות ק' של שם שקוצי"ת ובמזמו' מלת אלקים ובפ' אות נ' של תנחם. * ליל מ"ה במוחא ע"ה ע"ד מדעת לת"ת קטנות ב' דאו"א ע"ה לז"א וע"ד לנוק' ובגופ' הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיות הויה נקודה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ה' ויכוין באות ו' של שם שקוצי"ת ובמז' מלת ויראו ובפ' אות ח' של תנחם. * ליל מ"ו במוחא מ"ה וב"ן מדעת לת"ת גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ו' ויכוין באות צ' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת אותו ובפסוק מ' של תנחם. * ליל מ"ז במוחא אלקי"ם דאלפין צורת האלף של מילוי ה"א יו"י והא' הב' צורת יו"ד מדעת לת"ת והוא קטנות א' דאו"א ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות הויה נקו' בנקו' צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ז' ויכוין באות י' של שקוצי"ת ובמז' מלת כל ובפ' אות ס' של סלה. * ליל מ"ח במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת רשימו דגדלות ב' דאבא ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשוריק ופנימיות הויה נוק' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ח' ויכוין באות ת' של שקוצית ובמז' מלת אפסי ובפ' אות ל' של סלה. * ליל מ"ט במוחא מ"ה ב"ן מדעת בת"ת עצמות גדלות ב' דאבא ובגופ' חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות פנימיותה הויה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ט' ויכוין בשם שקוצית כולו ובמז' מלת ארץ ובפ' אות ה' של סלה. ויכוין בשבוע ז' זאת שהחסדים הם לז"א והגבורות לנוקבא -- להגדילם ולתקנם להיות מוכנים לזווג. ובליל נ' שהוא חג השבועות נשלם ז"א וגם נוקבא כאשר נבאר בע"ה בדרושים שלהם. <references/> [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] kofcnk3bhip09vi6wq1p7q0suetql8f 3003722 3003721 2026-04-09T11:53:45Z ~2026-19905-96 45165 /* שבוע ו' */ 3003722 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות דרושי הפסח||דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב == ====שביעי של פסח וקריעת ים סוף==== '''דרוש י"ב:{{ררר}} '''מדבר בענין יום שביעי של פסח''' ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה. הנה למעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נקרא יו"ט, ושם ביארנו כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה (אשר בו נכללין כל המו' כמש"ה כולם בחכמה עשית), ולכן כשנשלמ' כניסתו (כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה) - לכן אז הוא י"ט גמור, וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש לכן איננו יו"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו חול גמור. והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם המלכות. וטעם הדבר יובן במש"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות; הלא הם * חכמה, * ובינה, * ועטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת, * וחסד * וגבורה * ות"ת. ואמנם בבחינת הז' (שהיא הת"ת) צריך לכוין בה ב' בחינות יחד, והם בת"ת ומלכות העומדת באחוריו כנודע.{{ש}} וכל בחינה מאלו הז' כלולה מכולם, ולכן הם ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים. ועתה ביום ז' של פסח -- שהוא יום ו' של שבוע ראשון דספירת העומר -- נתקן בחינת הת"ת, ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות שהוא באחוריו, ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין - לכן אינו זווג גמור מעולה; אמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז"א. ובזה יתבאר לך לשון מאמר אחד מספר הזהר בפר' בשלח בדף' נ"ב ע"ב {{ממ זהר|ב|נב|ב}} בענין קריעת ים סוף בפסוק "מה תצעק אלי" ואמר שם רשב"י ע"ה {{צז|בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה'}}. :: ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר ''"בהאי מלה לא תשאל"''. וביום שמורי ז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו, ומורי ז"ל ענה ואמר אחריו ''"ברוך דיין האמת''". שאלתי את פיו ואמר לי כי אמר לו העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא - לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן. ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים, רחמנא ליצלן. ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר, זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו, כי כבוד אלקים הסתר דבר, ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים. וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדרא זוטא, ועיי"ש. :: והטעם שנענש מורי ז"ל בביאור מאמר זה, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה עצמו שאמר ''"בהאי מלה לא תשאל"'' -- הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחין של קטנות (<small>כי הם דינין תקיפין</small>), ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה -- אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן שעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצונים מתעוררים בהם ומתאחזין שם ומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וזה סוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנאמר בו "וינס משה מפניו". והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא 'נחש' (כמו שיתבאר בע"ה), ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו. ולכן הסוד הזה צריך להעלימו -- אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא. ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת כו'.{{ררר}} דע, כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות, וגם בחינת היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות. ולהיות זווג ההוא זווג עליון, ולא נעשה ע"י -- נאסר בזווג תחתון כנ"ל. והנה הנוקבא מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. [<small>ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר</small>]. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחינת קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך. ואם הוא בימי קטנות - מכל שכן נוקבא, שאינה נבנית אלא על ידו, שהיא עדיין קטנה. ולכן נקראת עתה בשם ''האילת אשר רחמה צר'' כי הנה אין ברחמה רק הה' גבורות דמנצפ"ך (<small>שהם בחינת עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר לעיל. כי מנצפ"ך כפול הוא בגי' {{גמט|שער"ה}}; כי {{מכפלת גימטריה|ב'|פעמים|מנצפ"ך}} הם {{גמט|תק"ס}}, ו{{גמט|י'}} אותיות שלהם -- הרי {{גמט|תק"ע}}, ועם {{גמט|ה'}} אותיות השרשיות שהוא ענין הכללותם חמש בחמש -- הרי {{גמט|תקע"ה}} כמנין {{גמט|שער"ה}}</small>). ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים, ולכן אינה יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצונים באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור, ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד "לפתח חטאת רובץ" לפי שהיא עתה בזמן הקטנות. והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א (<small>שהוא עתה בסוד הקטנות</small>) להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחינת היסוד שבו (<small>שהוא בבחינת קטנות</small>), ועי"ז נפתח רחמה ויולדת. ואז החיצונים יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחינת היסוד דקטנות הנקרא נח"ש (<small>כמו שיתבאר בע"ה, כי הוא דינין תקיפין</small>) -- לכן הזווג ההוא מכונה בשם 'נשיכה' כמו שאמר ''"ונשיך בערייתא כולי"''. ואמנם היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם {{גמט|נח"ש}}. והטעם הוא כי היסוד נקרא {{גמט|שד"י}} כנודע, ובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז"א שהוא בחי' שם אהי"ה בריבועו העולה {{גמט|ד"ם}} כנ"ל. ובהתחבר {{גמט|דם}} עם {{גמט|שדי}} יהיה בגי' {{גמט|נח"ש}}.{{ררר}} והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה ממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאימא (<small>שבתוך דעת דז"א, שהם הלבושין של המוחין דחסד וגבורה כנ"ל</small>), והנה אימא נקרא 'אהיה' ביודין, והאחוריים שלה הוא ריבועו שהוא עולה בגי' {{גמט|תקמ"ד}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}} - ויקיעורך</small>}}. ואמנם ריבועו הפשוט של אהי"ה היא גי' {{גמט|ד"ם}}{{הערה|<small>{{גמט|א, אה, אהי, אהיה}} - ויקיעורך</small>}} ואותיות מילויו הם בגי' {{גמט|ת"ק}} כמו המילוי של שם שד"י (<small>שהוא {{גמט|ת"ק}} כנודע</small>){{הערה|<small>{{גמט|י"ן ל"ת ו"ד}} - ויקיעורך</small>}}. ולכן תסיר מן תקמ"ד מילויו (שהוא ת"ק) - וישאר ד"ם. גם תסיר מן שד"י אותיות מילואו (שהוא גם כן בגימטריה ת"ק) וישאר שד"י פשוט. ואז תחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי"ה פשוט (שהוא {{גמט|ד"ם}}) ויהיה הכל בגי' {{גמט|נח"ש}}. והענין יותר בביאור הוא כי ריבוע אהי"ה הנזכר (<small>העולה ד"ם</small>) הוא בחינת היסוד דאימא אשר ממנו נמשכה הטיפה ביסוד ז"א (<small>הנקרא שד"י</small>), ניתנת בבחינת זווג אל הנקבה, והתחברות יסוד דאימא עם יסוד דז"א -- הרי {{גמט|נחש}} כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וזהו סוד הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה. ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות. ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה -- שהוא קריעת רחם האילה (שהוא היסוד שבה, סוף לכל דרגין שבה) על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פר' בשלח הנ"ל וז"ל {{צז|ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא}} -- רוצה לומר כי להיות אז ז"א בבחינת קטנות - לא היה יכול להזדווג עם נוקבא בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף אם לא ע"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא (<small>הוא א"א כנודע</small>); כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר א"א להאיר בז"א ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקביה בסוד 'נשיכה' הנזכר. אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואמא אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה, ולכן בעתיקא תליא מילתא. ובזה תבין ענין משה שכתוב בו "וינס משה מפניו כולי" כנ"ל כי הנה נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות -- וגם יש בחינת 'משה' של זמן הקטנות. והוא סוד ב' שמות {{גמט|א"ל שד"י}} שהם בגי' {{גמט|משה}}, וכשתוסיף עליהם {{גמט|ט}}' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגי' {{גמט|שנ"ד}}, ואם תוסיף {{גמט|ה}}' אותיות שיש במלוי א"ל או {{גמט|ה}}' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם יהיה הכל בגי' {{גמט|שנ"ט}} שהוא בגי' {{גמט|נח"ש}} עם הכולל. וזה סוד "ועשית חשן משפט" - כי ה'''חשן''' הוא אותיות '''נחש''', ובו משפט ודינין תקיפין. וזהו גם כן מה שאמרו בסוף פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א {{ממ זהר|ב|ריט|א}} וז"ל {{צז|חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן כו'}} -- שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י כנזכר אשר במילואם הם עולים בגי' אלף. וזהו סוד ''אלף מפתחן'' הנזכר. והבן זה. ====ענין המ"ט ימים של ספירת העומר==== ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר.{{ררר}} דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג ההוא -- עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמו שיתבאר בע"ה. =====ענין הגילוח במ"ט ימים של ספירת העומר===== ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח -- לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. =====ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד וכולי===== ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד ותענית ובנפילת אפים. דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ"ל, שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר. והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחינת קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימים האלו, והטעם למה פסקו למות בל"ג לעומר. דע כי רבי עקיבא ע"ה -- שורש נשמתו היתה מן הה' גבורות בהיותם בשרשם למעלה בדעת דז"א, ולא בבחינת התפשטותם למטה לגופא. והנה הוא בסוד הדעת -- בין בסוד הגדלות בין בזמן הקטנות (<small>כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס</small>). והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם 'אלהים' דמילוי אלפין; אלא שה'אלהים' דחסד -- האלף דמילוי הה"א שבו הוא בציור '''יו"י''', ושל הגבורה בציור '''יו"ד''' (<small>כנ"ל בדרוש א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד', ועיי"ש</small>). ולכן נקרא '''עקיבא'''. כי ג' אותיות '''{{גמט|עקב}}''' הם בגימטריה {{מכפלת גימטריה|ב'|שמות|אלהים}}; דחסד וגבורה. וב' אותיות '''י"א''' מן עקיבא -- הוא בחינת שני ציורי האלפין כנזכר; כי של החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא במילואה. ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלהים הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא. והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבורות המתפשטים בגופא דז"א לפי שהוא כללות הדעת העליון למעלה בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבורות המתפשטות ממנו ומתפשטים בגופא דז"א. ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות -- לכן הקדימו בתחילה אותם הכ"ד אלף תלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל. :: וטעם היות מספרם {{גמט|כ"ד}} אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם 'אלקים' כנזכר והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע (<small>כי כל תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך בתים</small>). ונמצא כי יש בהם {{גמט|כ"ד}} צירופים מתחיל באות <big>א'</big>, ו{{גמט|כ"ד}} מתחילים באות <big>ל'</big> כו'. ואלו ה'''כ"ד אלף''' תלמידים כולם היו מבחינת כ"ד צירופים הא' של אלקים הראשון שבעטרא דגבורה המתפשט בגופא דז"א וכולן מתחילות באות אלף כי אַלֶף ואֶלֶף - הכל אחד.{{ררר}} גם זולת זה נודע כי שם 'אלהים' במילוי ההין בריבועו עולה בגימטריה אלף{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}} . והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ"ד אלף. ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה. וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת -- שאז הוא זמן קטנות ז"א, והם ימי הדין כנ"ל, ואז הוא זמן יניקת החיצונים -- לכן פגעה בהם אז מדת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכר. ובבוא יום ל"ג לעומר -- אז נתגלה קטנות ב' של אימא שהוא שם {{גמט|אכדט"ם}} אשר באימא, והנה הוא חילוף שם 'אלהים' אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלקים חיים (כנ"ל בדרוש הא' של פסח). והנה ה' אותיות אכדט"ם הם סוד ה' גבורות דגדלות, ועל זה אמר הכתוב בטחו בה' עדי {{גמט|ע"ד}} -- כי הוא באימא עילאה והוא רחמים, ולכן בו תלוי הבטחון. וכבר נתבאר לעיל כי נדרש בספר הזהר בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים. והנה כבר נתבאר לעיל בדרוש הא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט"ם נתחלק לב' בחינות: * ג' אותיות אמצעיות, והם '''{{גמט|כד"ט}}''' הם בגי' {{גמט|ג"ל}}, והם מתחלפים בג' אותיות '''לה"י''' דאלקים * וב' אותיות '''א"ם''' אינם מתחלפות.{{ש}} ונמצא כי נחלק לב' תיבות '''א"ם ג"ל'''; כי אותיות ג"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים (כי אותיות לה"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים), משא"כ בב' אותיות א"ם. וזהו סוד מ"ש יעקב אבינו עליו השלום ע"ד הג"ל הזה -- רמז אל השם הנזכר שהוא בגי' ע"ד, ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' גל. והנה בהגלות נגלות השם הנזכר ביום ל"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר רחמים כנזכר -- אז פסקו מלמות. והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות. ולכן סמך אחר כך ר"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות (<small>שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים</small>) ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם: ר' מאיר, ור' יהודא, ור' אלעזר בן שמוע, ור"ש, ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת רק בחינת גבורה הנקרא הוד האחרונה שבהם (<small>כמבואר אצלנו במקומו</small>), אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה -- גבורת ההוד שבדעת עצמו -- היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות, לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו כי ר"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו, ר"מ וחבריו, הם ה' גבורות האלו המתפשטות -- הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם, ואחר שגדלו במעשיהם -- עלו והגדילו יותר, כל א' כפי מציאותו ובחינתו. =====ענין מנהג ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו===== <קטע התחלה=ל"ג בעומר/>ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.{{ססס}} אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחד ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון ''"נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כולי"'', וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו ''"אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב"''. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:<קטע סוף=ל"ג בעומר/> ====ענייני ליל פסח==== דע כי בליל פסח נכנסין בז"א מוחין דקטנות ראשונה וגדלות ראשונה וקטנות שנייה וגדלות שנייה. עוד צריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא. ובכל בחינת מהם יש כל בחי'. המוחין דאבא נרמזים בסוד המצה; בסוד הלחם שהוא בחכמה. ובחינת מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' כוסות של יין; כי כל יין המשמח הוא דאימא עילאה. ואינם נכנסים כסדרן אלא * בתחילה נכנס גדלות הראשון * ואחריו קטנות השנייה * ואחריו גדלות הב' * ואחריו קטנות הא' באחרונה. והטעם נתבאר בדרושים הקודמים. וזה סדרן: '''קדש''' -- ותכוין כי ה{{גמט|כוס}} בעצמו הוא בגי' {{גמט|אלהים}} שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחינת תמורתו שהוא שם אכדט"ם, והה' אצבעות יד ימינך הם סוד ה' אותיות אכדט"ם, וה{{גמט|יין}} הוא בגימטריה {{גמט|ע}}', ו{{גמט|ה}}' אצבעות האוחזים בו -- הרי {{גמט|ע"ה}} כמנין {{גמט|אכדט"ם}} עם הכולל. וגדלות הב' נכנס ע"י הדיבור וע"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין. ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה דע"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד. וקו זה הוא נכנס ראשונה לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה. ונמצא כי בכוס ראשון נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח-חכמה-דמצד-אימא. האמנם גדלות הראשונה שבו - דרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך לכוין בו על הכוס. '''ורחץ''' -- עתה נכנס אור החכמה דאימא. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה. וזהו '''רחיצה''' -- '''רחץ י"ה'''. רוצה לומר תכה {{מכפלת גימטריה|יו"ד| ב|ה"י}} ויהי בגי' {{גמט|רחץ}} עם ב' אותיות י"ה. והוא משורש י"ה דמלוי ע"ב. '''כרפס''' -- הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הראשון כמנהגו, והקטנות השנייה והגדלות ההשנייה דמוח-חכמה-דמצד-אימא בכוס יין הקידוש כנזכר -- הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות הראשונה. והנה מלת {{גמט|כרפס}} היא בגי' {{גמט|שי"ן}} והוא שם 'אלהים' במילוי יודין שהוא {{גמט|ש}}'{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}}. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן כמנין כרפס. והוא הקטנות הראשון דמוח-חכמה-שבנצח-דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה. '''כוס השני''' -- הוא בחינת מוח-בינה-דמצד-אימא. ותכוין בו שהוא אלהים דמילוי ההין. ותכוין בגדלות הראשונה (הוא הויה במילוי ס"ג), וקטנות הב' (הוא שם אכדט"ם בבחי' התחלקותו לשתים - א"ם ג"ל), וגדלות השנייה (גם הוא הויה במילוי ס"ג). '''יחץ''' -- יתבאר לקמן בענין מוציא מצה. '''מגיד''' -- כבר נתבאר ענין כוס הב'. עוד יכוין למצות סיפור י"מ. ונתבאר בענין פסח פ"ה ס"ח: '''רחצה''' -- והיא רחיצה השנייה -- גם היא בסוד י"ה על דרך הנזכר ברחיצה הראשונה אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהויה דס"ג. וגם הוא בהכאה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} כנ"ל. ונכנס גדלות שנייה - בינה שבגבורה. '''מוציא מצה''' -- כבר נתבאר כי המוחין דמצד אימא נכנסין על ידי ד' כוסות היין אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה הנקרא 'לחם'. ו{{גמט|לחם}} הוא ג' הויות, ונודע כי שם ההויה הוא באבא ושם אלקים באימא. ועתה באכילת המצה צריך לכוין בקטנות הראשונה דמצד אבא ובגדלות השנייה דמצד אבא, וגם בקטנות השנייה דמצד אבא. האמנם לא קבלתי כוונתו [וגדלות ראשונה דמצד אבא כבר נכנסו מאליהם בענין ב' כוסות הא' כנ"ל]. וזה ביאורם. * תכוין כי {{גמט|מצה}} בגימטריה הוא הויה דע"ב והויה דס"ג והם ב' מוחין (חכמה ובינה) דמצד אבא דגדלות-שנייה הנכנס קודם הקטנות ראשונה. ואלו הם ב' המצות -- העליון ואמצעי. והמצה התחתונה השלישית היא מוח הדעת דמצד אבא-דגדלות-שנייה. והרי נרמז גדלות שנייה. * אח"כ תכוין בקטנות הראשונה. וזה עניינו. כי המצה העליונה הוא אלהים דיודין, חכמה-דקטנות ראשונה-דאבא; והמצה האמצעית -- אלהים דההין דבינה; והמצה הג' אלהים דאלפין - דעת. עוד תכוין כי אות ה' דאלהים-דחכמה-דיודין ציורה '''ד"י''', ושל הבינה '''ד"ו''', ושל הדעת ג' ווין. ולכן המצה הא' שהיא י' אינה נפרסת וגם הג' שהיא ו' אינה נפרסת, האמנם האמצעי שהיא כנגד ה' היא נפרסת -- כי ציורה היא '''ד"ו''', ולכן חציה הא' שהוא ו' מניחין אותה לאפיקומן וחציה הב' שהיא ד' (שהיא כנגד נוקבא) אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא המצה הראשונה השלימה. ומברכים עליה 'המוציא' ו'אכילת מצה'; המוציא -- כנגד השלימה, ואכילת מצה -- כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה השנייה (<small>שהוא כנגד אות ד' של אות הה'</small>) אנו אומרים ''"הא לחמא עניא"'', והכוונה היא כי מה שהיתה ה' שלימה נעשית לחמא עניא - שהוא ד'. '''מרור כורך''' ויתבאר עמם ענין החרוסת.{{ררר}} דע כי הזווג הנעשה בליל פסח הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה בליל זו. <small>''עוד מצאתי כתוב לזולתי וז"ל''</small>:{{ררר}} וסוד החרוסת רמז לטיט, סוד לאה, ואנו צריכין למתק דיניה. והנה '''טיט''' -- היו"ד שבאמצע נדרש לפניו ולאחריו -- '''ט"י י"ט''' -- והוא מילוי מ"ה שהוא בגי' {{גמט|י"ט}}, והוא בגימטריה {{גמט|חו"ה}}. וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל. ואין זווג עם לאה בליל זה. ועם כל זה אנו צריכין להמתיק את הדינין שבה גם כן וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת. ומלת '''חרוסת''' הוא חיבור '''רו"ת ס"ח'''. * ו'''רות''' הוא בחינת לאה -- להיות כי שם אדנ"י במילואו {{גמט|תרע"א}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד}} - ויקיעורך</small>}} וכשתסיר פשוטו (<small>שהוא {{גמט|ס"ה}}, מנין {{גמט|אדני}} לרחל</small>) ישאר מילוי שהוא {{גמט|רו"ת}} אל לאה. * ושתי אותיות '''{{גמט|ס"ח}}''' הם המוחין של ז"א (<small>והם ג' שמות {{גמט|אהי"ה יהו"ה אהיה}} העולים בגי' ס"ח כמנין {{גמט|חיים}}</small>) הממתקין את דיני לאה הנקראת 'רות'. וזהו 'חרוסת' -- 'רות סח'. וזה סוד ה{{גמט|מרור}} שהוא בגי' {{גמט|מות}}, ולכן צריך למתק את המרור (ואת רו"ת הנזכר) באותיות ס"ח (שהם חיים הנזכר, שהם מוחין של ז"א). '''ובכורך''' נכנס פנימיות ת"ת דאבא שהוא מ"ה <small>(ב"ן)</small>{{הערה|<small>נ"א לא גרסינן ליה</small>}} בדעת דז"א, גדלות ב', והוא <big>ה'</big> בציור ג' ווי"ן: '''שולחן עורך''' -- צריך לכוין כוונת האכילה הכתובה אצלינו במקומו '''צפון''' -- והוא האפיקומן, יכוין כי עתה נכנסה ה<big>ו'</big> שנשארה מאות ה-<big>ד"ו</big> '''הלל נרצה''' -- אח"כ יכוין בב' כוסות האחרים הנקראים מוח דעת (והם חסדים וגבורות), ולכן בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. והנה כוס הראשון הוא חסדים שבדעת. * והנה הקטנות הראשון שלו הוא 'אלהים' במילוי אלפין, אבל צורת הא' שבמילוי אות ה"א היא צורת '''יו"י''', * וגדלות הראשון הוא הויה דמ"ה דאלפין * והקטנות השני הוא שם אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא בגימטריה ע"ד * וגדלות השני הוא הויה דמ"ה דאלפין. והכוס האחרון -- * קטנות א' דאלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת האלף שבמילוי ה"א היא צורתה '''יו"ד''', * וגדלות הראשון הוא הוי"ה דב"ן דההין * וקטנות השני הוא אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא ע"ד * והגדלות השני הוא הויה דב"ן דההי"ן. ואמנם אתה תחבר שתי הכונות יחד בכוס ראשון ואח"כ תכוין שתים בכוס השנית. והסיבה היא לכלול אותם יחד בסוד זכר ונקבה. וכבר כתבתי בדרושים הקודמים ששמעתי שיש חילוק בקטנות השני בין החסד לגבורה בשם אכדט"ם -- כי זה חשבונו {{גמט|ע"ה}} בסוד ג' פעמים יב"ק כמנין אותיותיהם, וזה חשבונו {{גמט|ע"ד}} וזהו "בטחו בה' עדי עד". תם ====מצות ספירת העומר==== =====עניינה וברכתה===== הנה נתבאר כי הגדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל א' של פסח ואחר יום א' של פסח מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לקדמותו. ואח"כ מליל ב' ואילך אז אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר כפי סדר המדריגות - כל מדריגה ביום שלה - על ידי מצות ספירת העומר בן' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה. והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א והם: '''חכמה . בינה . דעת . חסד . גבורה . ת"ת''' ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה '''מלכות''', מאחורי הת"ת כנודע, ועמה הם ז' ספירות. וכנגדם אנו סופרים שבעה שבועות אלו. ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספירת אחת מז' ספירות הנזכר. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם - לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות, וכל שבוע כולל ז' ימים. גם יכוין להשפיע מז' 'שבתות' (<small>שהם מ"ט יומין דכורין</small>) אל מ"ט 'יומין' נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר, מחסד עד מלכות. גם צריך לכוין בז' שבועות הנזכר לתקן מה שפגם בז' ספירות -- ר"ל שבשבוע הא' יכוין לתקן כל מה שפגם בספירת החסד, ובשבוע הב' כל מה שפגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בכל הז' שבועות: סוד הברכה היא בסוד דיבור ההבל היוצא מן הפה שהוא סוד אור מקיף. {{ש}} '''"ברוך אתה יהו-ה"''' -- יכוין בזו ההויה בשם מ"ה כזה '''יוד הא ואו הא''', יען כי זאת הברכה היא כולה בז"א. ולכן תכוין לכלול בשם זה עשר שמות של מ"ה דאלפין, להבליע אותם עשר דמים של החסד והגבורה בז"א עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא עשרה מדות; ה' חסדים וה' גבורות: '''"על ספירת העומר"''' -- תכוין בר"ת "'''ס'''פירת '''ה'''עומר" אל שם {{גמט|אדנ"י}} העולה בגי' {{גמט|ס"ה}}.{{ררר}} והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכין שפע אל הז"א -- כך אנו צריכין להמשיך גם כן אל הנוקבא. '''"העומר"''' -- הם עשרה אחוריים דאהי"ה הנקרא י' דמים, ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו - נעשים בו בבחינת פנימיים, ואינם בבחינת ד"ם אלא ביושר, ונעשים י' שמות של {{גמט|אהי"ה}} - הוא בגי' {{גמט|כ"א}}, וכשתמלאו יהיו בו עשרה אותיות והרי הוא בגי' {{גמט|א"ל}}. והנה עשרה שמות א"ל הם בגימטריה {{גמט|עמ"ר}}. ותכוין להמשיך משם '{{גמט|אל}}' הנזכר (<small>היוצא משם '{{גמט|אהיה}}' כאמור</small>) אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת 'ספירת העומר' כנזכר, ואז תהיה בה {{גמט|א"ל אדנ"י}} כנודע. ובאומרך ''"היום כך וכך לעומר"'' -- תכוין כי {{גמט|יום}} הוא בגי' {{גמט|א"ל הוי"ה}}, והכונה הוא כי כמו שכוונת להמשיך א"ל באדנ"י -- כך תכוין להמשיך שם א"ל בז"א הנקרא יהו"ה. ובאמרך המספר -- ''"היום כך וכך לעומר"'' -- אז תכוין בסדר כל הכוונות שנבאר בע"ה. '''"הרחמן הוא יחזיר עבודת בה"מ למקומה במהרה בימנו''' -- הוא תיקון האור הפנימי. =====שבוע א'===== ונתחיל בשבוע א'. שבוע א' בחכמה והויתה בע"ב. * ליל א' נכנס מלכות דחסד א' ומתפשט ממוחא בגופא דז"א בחסד של חסד שלו וכן בנוקבא נכנס מלכות דגבורה א' בחסד דחסד שלה ויכוין בזו הלילה היא חסד שבחסד והיא הויה נקודתה בסגול ידוד ופנימיות שלה ג"כ הויה בסגול ובמוח ע"ב גדלות א' דחכמה דאבא וגם נכנס אות א' דאהי"ה ראשונה ויכוין אות א' של שם אבגית"ץ ויכוין במזמור מלת אלקים ויכוין בפ' של ישמחו י' של ישמחו. * ליל ב' נכנס יסוד דחסד א' בחס' של חסד שלו ומלכות בגבורה של חסד וכן בנוקבא נכנס יסוד דגבורה בחסד דחסד ומלכו' בגבורה שלה והיא הוי"ה נקוד' בשבא כזה ידוד ופנימיות שלה הויה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות א' דאימא וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ראשונה ויכוין באות ב' של שם אבגית"ץ ובמזמור יחננו ובפ' ש' של ישמחו * ליל ג' נכנס הוד דחסד א' בחסד דחסד שלו ויסוד ומל' בגבו' ות"ת וכן בנוק' מגבורה א' בחסד גבורה ת"ת שלה והיא הויה נקודה בחולם כזה ידוד ופנימיות שלה הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח אכדט"ם קטנות ב' דאו"א וגם נכנס אות י' דאהיה א' ויכוין באות ג' של אבגית"ץ ובמזמור ויברכנו ובפסוק אות מ' של ישמחו. * ליל ד' נכנס נצח הוד יסוד מלכות בחסד גבורה ת"ת נצח כסדר האמור וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בחירק כזה ידוד ופנימיות הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות ב' דאי' וגם נכנס אות ה' דאהי"ה א' ויכוין באות י' של אבגית"ץ ובמזמור מלת יאר ובפסוק או' ח' של ישמחו. * ליל ה' נכנסים תפארת נהי"ם בחסד גבורה ת"ת נצח הוד א' בא' וכן בנוקבא והיא הויה ניקו' בקיבוץ כזה ידוד ופנימיות הויה נקוד בסגול כזה ובמוחא אלקים ביודין קטנות א' דאבא ואי' וגם נכנס אות אלף דאהי"ה הב' ויכוין באות ת' של אבגית"ץ ובמזמור מלת פניו ובפסוק אות ו' של ישמחו. * ליל ו' נכנסים גבו' תנהי"ם בחסד גתנה"י א' בא' ונן בנוק' והיא הויה נקו' בשורק ופנימיותה הויה נקוד' בסגול ובמוחא ע"ב רשימו דגדלות ב' דאבא. וגם נכנס אות ה' דאהיה הב' ויכוין באות צ' של אבגתי"ץ ובמזמור מלת אתנו ובפסוק אות ו' של וירננו, * ליל ז' נכנסים חג"ת נהי"ם בחסד ג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות ופנימיותה הוי"ה נקוד' בסגול ובמוחא עצמו' ע"ב גדלו' ב' דאבא וגם נכנס אות י' דאהיה הב' ויכוין בשם אבגית"ץ כולו ובמזמור מלת סלה ובפ' אות י' של וירננו: =====שבוע ב'===== שבוע ב' בבינה והוייתה דס"ג. * '''ליל ח'''' ס"ג גדלות א' דאבא שהוא הוד לבינת ז"א זהו במוח ובגופא מלכות דחסד ב' בחסד דגבורה ז"א. וכן בנוק' מלכות דגבורה ב' בחסד דגבו' שלה והיא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ב' ויכוין באות ק' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת 'לדעת', ובפסוק - אות ר' של וירננו. * '''ליל ט'''' במוחא ס"ג גדלות א' דאי' שהוא הוד דאי' ובגופא יסוד בחסד דגבו' ומל' בגבו' דגבו' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיו' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות א' של אהיה ג' ויכוין באות ר' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת בארץ ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י'''' במוחא א"ם ג"ל קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ע' של קר"ע שטן ובמזמור מלת דרכך ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י"א''' במוחא ס"ג גדלות ב' דאי' שהוא פנימיות גבו' ובגופא נהי"מ בחגת"ן וגם בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימיות נקודה בשבא וגם נכנס אות י' של אהיה ג' ויכוין באות ש' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת בכל ובפ' אות ו' של וירננו. * '''ליל י"ב''' במוחא אלקים דההין קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיו' הויה נקוד' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ט' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת גוים ובפ' אות ל' של לאומים. * '''ליל י"ג''' במוחא רשימו דגדלות ב' דאבא שם ס"ג ובגופא ג"ת נהי"מ בחג"ת נה"י, וכן בנוקבא. והיא הויה נקודה בשורק, ופנימיות הויה נקודה בשבא, וגם נכנס אות א' דאהיה ד'. ויכוין באות ן' של קרע שט"ן. ובמזמור - מלת ישועתך, ובפסוק - אות א' של לאומים. * '''ליל י"ד''' במוחא שם ס"ג, שהוא עצמות גדלות שני דאבא שהיא גבו' דאבא ובגופא חג"ת נהי"מ בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' שכבר נכנס חסד ב' דגבורה שבו וכן גבורה בגבורה שבה, והיא הויה נקודה צבאות, ופנימיות הויה נקודה בשבא. וגם נכנס אות ה' של אהיה ד'. ויכוין בשם קרע שט"ן כולו. ובמזמור - מלת יודוך, ובפסוק - מלת מ' של לאמים: =====שבוע ג'===== שבוע ג' החסד שבדעת והויתה מ"ה. * ליל ט"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאבא חסדים שבדעת שהוא יסוד דאבא שנכנס בדעת דז"א ובגופ' מל' דחסד ג' בחסד דת"ת דז"א וכן בנוק' גבורה ג' בחסד שלה והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ד' ויכוין באות נ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של לאמים: * ליל י"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' דחסד ג' בח"ג דת"ת דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימי' הוי' נקודה בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין באות ג' של נגדי כ"ש ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ם' סתומה של לאמים. * ליל י"ז במוחא ע"ה קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הוי"ה נקודה בחולם ופנימיו' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה' ה' ויכוין באות ד' של נגד יכ"ש ובמז' מלת יודוך ובפ' אות כ' של כי. * ליל ח"י במוחא שם מ"ה גדלות ב' דאי' שהיא ת"ת ובגופא נהי"מ בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימי' הויה נקוד בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות י' של נגדיכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של כי. * ליל י"ט במוחא אלקים דאלפין וצורת האלף של מילוי הה"א יו"י והוא קטנות א' דאבא ואי' ובגופא תנהי"מ בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימי' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ה' ויכוין באות כ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת ובפ' אות ת' של תשפוט. * ליל ך' במוחא שם מ"ה והוא רשימו דגדלות ב' דאבא שהוא ת"ת שלו בחי' החסדי' ובגופא גבורה תנהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוקב' והיא הויה נקודה בשורק ופנימי' הוי"ה נקוד' בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות ש' של נגדיכ"ש ובמז' מלת ישמחו ובפ' אות ש' של תשפוט. * ליל כ"א במוחא שם מ"ה והוא עצמו' גדלות ב' דאב' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימי' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה ו' ויכוין בשם נגדיכ"ש כולו ובמז' מלת וירננו ובפ' אות פ' של תשפוט: =====שבוע ד'===== שבוע ד' הגבו' שבדעת והוייתה ב"ן. * ליל כ"ב במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאבא גבור' שבדעת שלו ובגופא מלכו' של חסד ד' בחסד דנצח דז"א ונן בנוק' מל' דגבו' ד' בחסד דנצח סלה והוא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכוין באות ב' של שם בטרצת"ג ובמזמור מלת לאומים ובפסוק אות ו' של תשפוט. * ליל כ"ג במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' בח"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיותה הויה נקודה בחירק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ו' ויכוין באות ט' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת כי ובפ' אות ט' של תשפוט. * ליל כ"ד במוחא ע"ד והוא קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בחירק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכון ר' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת תשפוט ובפסוק אות ע' של עמים. * ליל כ"ה במוחא ב"ן והוא גדלות ב' דאי' שהוא הגבו' שבת"ת שלה ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות א' של אהי"ה ז' ויכוין באות צ' של שם בט"ר צת"ג ובמזמו' מלת עמים ובפסוק אות מ' של עמים. * ליל כ"ו במוחא אלקים דאלפין שצורת האלף יו"ד והיא קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בח"ג חנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהיה ז' ויכוין באוח ת' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת מישור ובפ' אות י' של עמים. * ליל כ"ז במוחא ב"ן והוא רשימו דגדלות ב' דאבא בחי' גבו' שבת"ת שלו ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והוא הויה נקו' בשורק ופנימיות' הוי"ה נקו' בחיריק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ז' ויכוין באות ג' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת ולאומים ובפ' אות מ' סתומה של עמים. * ליל כ"ח במוחא ב"ן והוא עצמו' גדלות ב' דגבו' דעת דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' ובן בנוקבא והיא הויה נקודה בנקוד צבאות ופנימיות' היא הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ז' ויכוין בשם בטרצת"ג כולו ובזמור מלת בארץ ובפסוק אות מ' של מישור: =====שבוע ה'===== שבוע ה' בחסד והיא הויה דע"ב * ליל כ"ט במוח' ע"ב והוא גדלו' א' דאב' שבשבוע א' נכנס במוח' דחכמ' דז"א ועכשיו אנו ממשיכין אותו בחסד שבו ובגופא מל' שבחס' ה' בחסד של הוד דז"א וכן בנוק' מגבו' ה' בחסד דהוד שבה והיא הויה נקו' בסגול ופנימיותה הויה נקו' בקיבוץ כזה ידוד וגם נכנס אות א' של אהי"ה ח' ויכוין באות ח' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת תנחם ובפסוק אות י' של מישור. * ליל ל' במוחא ע"ב מחכמה בחסד גדלות א' דאימ' ובגופא יסוד ומל' דחסד ה' בחסד גבור' דהוד דז"א וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ק' של שם חק"ב טנ"ע ובמזמור מלת סלה ובפסוק אות' ש' של מישור. * ליל ל"א במוחא אכדט"ם קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוקב' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיו' הויה נקודה בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהיה ח' ויכוין באות ב' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ו' של מישור. * ליל ל"ב במו' ע"ב והוא גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הוי"ה נקו' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ט' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת עמים ובפ' אות ר' של מישור. * ליל ל"ג במוחא אלקים דיודין והוא קטנות א' של או"א ובגופא תנהי"ם בחגתנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות א' דאהי"ה ט' ויכוין באות נ' של חק"ב טנ"ע ובמז' מלת אלקים ובפסוק אות ו' של ולאמים. * ליל ל"ד במוחא רשימו דע"ב גדלו' ב' דאבא בחסד ובגופא גתנהי"ם בחג"ת נה"י וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ט' ויכוין באות ע' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ל' של ולאמים. * ליל ל"ה במוחא עצמות ע"ב גדלות ב' דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בניקוד צבאות ופנימיות' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהי"ה ט' ויכוין בשם חקבטנ"ע כולו ובמז' מלת עמים ובפסוק חוח א' של ולאמים: =====שבוע ו'===== שבוע ו' בגבו' והיא הויה דס"ג. • ליל ל"ו במוח' ס"ג מבינ' לגבו' שבו והוא גדלות א' דאבא ובגופא מל' דכללות ה"ח שביסוד בחסד דיסוד דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בסגול ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה ט' ויכוין באות י' של שם יגלפז"ק ובמזמור מלת כולם, ובפסוק - אות מ' של ולאמים. • ליל ל"ז במוחא שם ס"ג גדלות א' מבינה שהי' בבינה ויורד בגבו' שבו ובגופא יסוד ומל' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיות' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס אות א' דאהיה עשירי ויכוין באות ג' של יגלפז"ק ובמזמור - מלת ארץ, ובפסוק - אות י' של ולאמים. • ליל ל"ח במוחא א"ם ג"ל מבינ' שבו לגבור' שבו והוא קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיותה הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה עשיר ויכוין באות ל' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת נתנה, ובפסוק - אות מ' אחרונה של ולאמים. • ליל ל"ט במוחא שם ס"ג גדלות ב' דאימא מבי' שבו לגבו' שבו ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הוי"ה נקו' בשוריק וגם נכנס אות י' דאהיה עשירי ויכוין באות פ' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת יבולה, ובפסוק - אות ב' של בארץ. • ליל מ' במוחא אלקים דההין והוא קטנות א' דאו"א מבינה שבו לגבור' שבו ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות' הוי' נקו' בשוריק וגם נכנס אות ה' דחהיה עשירי ויכוין באות ז' של יג"ל פז"ק ובמזמור - מלת יברכנו ,ובפסוק - אות א' של בארץ. • ליל מ"א במו' רשימו דגדלות ב' אבא דשם ס"ג ובגופ' ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשוריק ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה א' ויכוין באות ק' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת אלקים, ובפסוק - אות ר' של בארץ. • ליל מ"ב במוחא שם ס"ג עצמות גדלות ב' דאבא מבי' לגבו' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימיו' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה ב' ויכוין בשם יג"ל פז"ק כולו ובמזמור - מלת אלקינו, ובפסוק - אות ץ' של בארץ: =====שבוע ז'===== שבוע ז' בת"ת ומלכות והם הוי"ה דמ"ה וב"ן. * ליל מ"ג במוחא שם מ"ה וב"ן מדעת שבו לת"ת שבו גדלות א' דדעת אבא המ"ה שהם חסדים לז"א והב"ן שהם גבו' לנוק' ובגופ' מלכות דכללות הה' חסדי' שבמלכו' בחסד דמלכות שבו וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ג' ויכוין באות ש' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת יברכנו ובפ' אות ת' של תנחם. * ליל מ"ד במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת גדלות א' דאי' ובגופ' יסוד ומלכו' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיות הויה נקוד' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהיה ד' ויכוין באות ק' של שם שקוצי"ת ובמזמו' מלת אלקים ובפ' אות נ' של תנחם. * ליל מ"ה במוחא ע"ה ע"ד מדעת לת"ת קטנות ב' דאו"א ע"ה לז"א וע"ד לנוק' ובגופ' הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיות הויה נקודה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ה' ויכוין באות ו' של שם שקוצי"ת ובמז' מלת ויראו ובפ' אות ח' של תנחם. * ליל מ"ו במוחא מ"ה וב"ן מדעת לת"ת גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ו' ויכוין באות צ' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת אותו ובפסוק מ' של תנחם. * ליל מ"ז במוחא אלקי"ם דאלפין צורת האלף של מילוי ה"א יו"י והא' הב' צורת יו"ד מדעת לת"ת והוא קטנות א' דאו"א ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות הויה נקו' בנקו' צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ז' ויכוין באות י' של שקוצי"ת ובמז' מלת כל ובפ' אות ס' של סלה. * ליל מ"ח במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת רשימו דגדלות ב' דאבא ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשוריק ופנימיות הויה נוק' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ח' ויכוין באות ת' של שקוצית ובמז' מלת אפסי ובפ' אות ל' של סלה. * ליל מ"ט במוחא מ"ה ב"ן מדעת בת"ת עצמות גדלות ב' דאבא ובגופ' חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות פנימיותה הויה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ט' ויכוין בשם שקוצית כולו ובמז' מלת ארץ ובפ' אות ה' של סלה. ויכוין בשבוע ז' זאת שהחסדים הם לז"א והגבורות לנוקבא -- להגדילם ולתקנם להיות מוכנים לזווג. ובליל נ' שהוא חג השבועות נשלם ז"א וגם נוקבא כאשר נבאר בע"ה בדרושים שלהם. <references/> [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] b9c7onqdy21af3lhizjxngj8q338vk8 3003723 3003722 2026-04-09T11:54:29Z ~2026-19905-96 45165 /* שבוע ו' */ 3003723 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|שער הכוונות דרושי הפסח||דרוש יא|דרוש יב|}} == שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש יב == ====שביעי של פסח וקריעת ים סוף==== '''דרוש י"ב:{{ררר}} '''מדבר בענין יום שביעי של פסח''' ובו יתבאר ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום הזה. הנה למעלה בדרוש הא' ובדרוש הב' ביארנו טעם אל היות היום הזה נקרא יו"ט, ושם ביארנו כי להיות שבשבוע א' נכנס מוח החכמה (אשר בו נכללין כל המו' כמש"ה כולם בחכמה עשית), ולכן כשנשלמ' כניסתו (כי אז בלילה ההוא נכנס רשימו דגדלות ב' דאבא מוח החכמה) - לכן אז הוא י"ט גמור, וביום שלאחריו אע"פ שבו נכנס עצמות גדלות ב' אין זה חידוש כיון שכבר נכנס בליל ז' של פסח והניח בו רשימו ולכן אינו אלא אסרו חג בלבד כי בסבת שאין בו חידוש לכן איננו יו"ט ממש ולהיות כי בו נכנס עיקר גדלות ב' דאבא לכן הוא אסרו חג ואינו חול גמור. והנה לכן ביום ז' של פסח יש חיוב זווג לפי שכבר עתה יכול ז"א להזדווג עם המלכות. וטעם הדבר יובן במש"ל כי המוחין מתפשטים בז' בחינות; הלא הם * חכמה, * ובינה, * ועטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת, * וחסד * וגבורה * ות"ת. ואמנם בבחינת הז' (שהיא הת"ת) צריך לכוין בה ב' בחינות יחד, והם בת"ת ומלכות העומדת באחוריו כנודע.{{ש}} וכל בחינה מאלו הז' כלולה מכולם, ולכן הם ז' שבועות, וכל שבוע ז' ימים. ועתה ביום ז' של פסח -- שהוא יום ו' של שבוע ראשון דספירת העומר -- נתקן בחינת הת"ת, ולכן הרי הוא כאלו נתקנה גם המלכות שהוא באחוריו, ולכן הוא יו"ט וראוי לזווג. האמנם כיון שלא נתקנו כל המוחין - לכן אינו זווג גמור מעולה; אמנם נקרא זווג דקטנות כיון שעדיין לא נגדל ז"א. ובזה יתבאר לך לשון מאמר אחד מספר הזהר בפר' בשלח בדף' נ"ב ע"ב {{ממ זהר|ב|נב|ב}} בענין קריעת ים סוף בפסוק "מה תצעק אלי" ואמר שם רשב"י ע"ה {{צז|בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה'}}. :: ובודאי שביאור המאמר הזה עמוק מאד כיון שמצינו לרשב"י ע"ה שהפליג בהסתר' סודו ואמר ''"בהאי מלה לא תשאל"''. וביום שמורי ז"ל ביאר לנו המאמר הזה היינו יושבים בשדה תחת האילנות ועבר עליו עורב אחד צועק וקורא כדרכו, ומורי ז"ל ענה ואמר אחריו ''"ברוך דיין האמת''". שאלתי את פיו ואמר לי כי אמר לו העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא - לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן. ותיכף הלך לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים, רחמנא ליצלן. ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם בתכלית ההסתר, זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו, כי כבוד אלקים הסתר דבר, ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים. וכל מה שיסתיר האדם הסודות מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה. והעושה היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדרא זוטא, ועיי"ש. :: והטעם שנענש מורי ז"ל בביאור מאמר זה, וכמו שהזכיר רשב"י ע"ה עצמו שאמר ''"בהאי מלה לא תשאל"'' -- הענין הוא כי הנה נודע שאין החיצונים נאחזין אלא במוחין של קטנות (<small>כי הם דינין תקיפין</small>), ובהיות האדם מתעסק בסודות התורה אם יהיה בענין זמן הגדלות העליון או בשאר דרוש חכמת האמת שהם ענינים למעלה -- אין לאדם כל כך סכנה כמו בזמן שעוסק בסודות זמן הקטנות כי בהתעסקו בהם הנה החיצונים מתעוררים בהם ומתאחזין שם ומזכירים עונותיו של האדם המתעסק בהם. וזה סוד משה רבינו ע"ה רבן של נביאים שנאמר בו "וינס משה מפניו". והטעם הוא לפי שענין המטה אשר נהפך לנחש הוא בחינת קטנות דז"א הנקרא 'נחש' (כמו שיתבאר בע"ה), ובהיותו מתעסק בדרוש ההוא נתיירא וינס מפניו. ולכן הסוד הזה צריך להעלימו -- אם מפאת עצמו, ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא. ונחזור לענין לבאר אותו המאמר בענין האילה ההיא שרחמה צר וחביבה על בעלה ובעת לידתה מזדמן לה נחש אחד ונושך בערייתא ויולדת כו'.{{ררר}} דע, כי האילה הזו היא נוקבא דז"א החביבה מאד על בעלה ז"א. והנה בליל א' של פסח נזדווגו יחד ואז היה זווג מעולה גמור לפי שהז"א נגדל בתכלית הגדלות, וגם בחינת היסוד שנזדווג אז עמה הוא יסוד דגדלות. ולהיות זווג ההוא זווג עליון, ולא נעשה ע"י -- נאסר בזווג תחתון כנ"ל. והנה הנוקבא מעוברת מן הזווג ההוא כל ימי הפסח וביום הז' של פסח יולדת אותו. [<small>ועיין בדרוש יום אסרו חג של סוכות כי שם נתבאר באופן אחר</small>]. והנה נתבאר כי תיכף אחר יום א' של פסח חוזר ז"א לבחינת קטנות הראשון וצריך להיות נתקן והולך מאז ואילך. ואם הוא בימי קטנות - מכל שכן נוקבא, שאינה נבנית אלא על ידו, שהיא עדיין קטנה. ולכן נקראת עתה בשם ''האילת אשר רחמה צר'' כי הנה אין ברחמה רק הה' גבורות דמנצפ"ך (<small>שהם בחינת עומר מנחת שעורים שנקרב ביום א' לעומר כמבואר לעיל. כי מנצפ"ך כפול הוא בגי' {{גמט|שער"ה}}; כי {{מכפלת גימטריה|ב'|פעמים|מנצפ"ך}} הם {{גמט|תק"ס}}, ו{{גמט|י'}} אותיות שלהם -- הרי {{גמט|תק"ע}}, ועם {{גמט|ה'}} אותיות השרשיות שהוא ענין הכללותם חמש בחמש -- הרי {{גמט|תקע"ה}} כמנין {{גמט|שער"ה}}</small>). ולכן רחמה צר מאד כי לא נתנו בה הה' חסדים, ולכן אינה יכולה לילד לפי שאם תלד יתאחזו בה החיצונים באותם הנשמות דזווג גמור דליל פסח הא' אשר אז בתוכה בסוד העיבור, ובצאתם מפתח רחמה יתאחזו בהם בסוד "לפתח חטאת רובץ" לפי שהיא עתה בזמן הקטנות. והתיקון לזה הוא שיחזור ז"א (<small>שהוא עתה בסוד הקטנות</small>) להזדווג עמה עתה בליל ז' של פסח בבחינת היסוד שבו (<small>שהוא בבחינת קטנות</small>), ועי"ז נפתח רחמה ויולדת. ואז החיצונים יונקים הסיגים והזוהמא והפסולת הנשאר מן הדין ההוא של זווג הקטנות ואינם נאחזים בנשמות הנולדות מן הזווג דגדלות דיום א' של פסח. ולפי שהזווג הזה הוא מבחינת היסוד דקטנות הנקרא נח"ש (<small>כמו שיתבאר בע"ה, כי הוא דינין תקיפין</small>) -- לכן הזווג ההוא מכונה בשם 'נשיכה' כמו שאמר ''"ונשיך בערייתא כולי"''. ואמנם היסוד הזה בהיותו בבחי' קטנות נקרא בשם {{גמט|נח"ש}}. והטעם הוא כי היסוד נקרא {{גמט|שד"י}} כנודע, ובזמן הקטנות אין לו אלא חיות מן האחוריים של הדעת דז"א שהוא בחי' שם אהי"ה בריבועו העולה {{גמט|ד"ם}} כנ"ל. ובהתחבר {{גמט|דם}} עם {{גמט|שדי}} יהיה בגי' {{גמט|נח"ש}}.{{ררר}} והענין הוא כי עתה אין היסוד הזה ממשיך טפת הזרע אלא מן האחוריים של היסוד דאימא (<small>שבתוך דעת דז"א, שהם הלבושין של המוחין דחסד וגבורה כנ"ל</small>), והנה אימא נקרא 'אהיה' ביודין, והאחוריים שלה הוא ריבועו שהוא עולה בגי' {{גמט|תקמ"ד}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף ה"י, אל"ף ה"י יו"ד, אל"ף ה"י יו"ד ה"י}} - ויקיעורך</small>}}. ואמנם ריבועו הפשוט של אהי"ה היא גי' {{גמט|ד"ם}}{{הערה|<small>{{גמט|א, אה, אהי, אהיה}} - ויקיעורך</small>}} ואותיות מילויו הם בגי' {{גמט|ת"ק}} כמו המילוי של שם שד"י (<small>שהוא {{גמט|ת"ק}} כנודע</small>){{הערה|<small>{{גמט|י"ן ל"ת ו"ד}} - ויקיעורך</small>}}. ולכן תסיר מן תקמ"ד מילויו (שהוא ת"ק) - וישאר ד"ם. גם תסיר מן שד"י אותיות מילואו (שהוא גם כן בגימטריה ת"ק) וישאר שד"י פשוט. ואז תחבר שדי פשוט עם ריבוע שם אהי"ה פשוט (שהוא {{גמט|ד"ם}}) ויהיה הכל בגי' {{גמט|נח"ש}}. והענין יותר בביאור הוא כי ריבוע אהי"ה הנזכר (<small>העולה ד"ם</small>) הוא בחינת היסוד דאימא אשר ממנו נמשכה הטיפה ביסוד ז"א (<small>הנקרא שד"י</small>), ניתנת בבחינת זווג אל הנקבה, והתחברות יסוד דאימא עם יסוד דז"א -- הרי {{גמט|נחש}} כי כל אלו הם בבחינת דינין קשים. וזהו סוד הנחש העליון שבקדושה הנושך רחם האילה. ולכן בלילה אז יש זווג תחתון ואנו מותרים בתשמיש המטה אבל אין זה נקרא זווג גמור לפי שעדיין הוא מבחי' זמן הקטנות. ובזה תבין ענין קריעת ים סוף שנקרע ביום זה -- שהוא קריעת רחם האילה (שהוא היסוד שבה, סוף לכל דרגין שבה) על ידי זווג נשיכת נחש העליון דקטנות. וזה ביאור מאמר פר' בשלח הנ"ל וז"ל {{צז|ובספרא דצניעותא מה תצעק אלי אלי דייקא בעתיקא תליא מלתא}} -- רוצה לומר כי להיות אז ז"א בבחינת קטנות - לא היה יכול להזדווג עם נוקבא בסוד נשיכת הנחש כדי לקרוע קריעת ים סוף אם לא ע"י הארה הנמשכת לו מעתיקא קדישא (<small>הוא א"א כנודע</small>); כי נה"י דאריך אנפין מתלבשת בז"א ועל ידי כן מתעורר א"א להאיר בז"א ועל ידי כן מזדווג ז"א בנוקביה בסוד 'נשיכה' הנזכר. אבל שאר ההארות הנמשכות לו עתה מאבא ואמא אין בהם כח לעוררו אל הזווג הזה, ולכן בעתיקא תליא מילתא. ובזה תבין ענין משה שכתוב בו "וינס משה מפניו כולי" כנ"ל כי הנה נתבאר אצלינו כי בכל הדברים יש קטנות וגדלות -- וגם יש בחינת 'משה' של זמן הקטנות. והוא סוד ב' שמות {{גמט|א"ל שד"י}} שהם בגי' {{גמט|משה}}, וכשתוסיף עליהם {{גמט|ט}}' אותיות שיש במילוי שם שד"י יהיו בגי' {{גמט|שנ"ד}}, ואם תוסיף {{גמט|ה}}' אותיות שיש במלוי א"ל או {{גמט|ה}}' אותיות של א"ל שד"י בפשוטם יהיה הכל בגי' {{גמט|שנ"ט}} שהוא בגי' {{גמט|נח"ש}} עם הכולל. וזה סוד "ועשית חשן משפט" - כי ה'''חשן''' הוא אותיות '''נחש''', ובו משפט ודינין תקיפין. וזהו גם כן מה שאמרו בסוף פרשת ויקהל דף רי"ט ע"א {{ממ זהר|ב|ריט|א}} וז"ל {{צז|חיה חדא אית בעלמא ואיהי שלטא על אלף מפתחן כו'}} -- שהוא סוד שני שמות א"ל שד"י כנזכר אשר במילואם הם עולים בגי' אלף. וזהו סוד ''אלף מפתחן'' הנזכר. והבן זה. ====ענין המ"ט ימים של ספירת העומר==== ענין כל המ"ט ימים של ספירת העומר.{{ררר}} דע כי הזווג אשר באותם השבתות ויום ר"ח אייר אשר הותר לנו הזווג ההוא -- עם כל זה איננו זווג גמור של גדלות, כי עדיין ז"א בסוד הקטנות (כנ"ל בענין זווג ליל ז' של פסח). וכל הזווגים שבימים האלו הם על דרך מה שנזכר בזווג ליל שביעי של פסח אלא שיש בהם שינוי קצת כפי בחינת מדריגות המוחין שנכנסו בו בזמן ההוא כנ"ל. כי אינם נשלמים לכנס כולם עד חג השבועות ואז הוא זווג גמור דגדלות כמו שיתבאר בע"ה. =====ענין הגילוח במ"ט ימים של ספירת העומר===== ענין הגילוח במ"ט ימים אלו. לא היה מורי ז"ל מגלח ראשו אלא בערב פסח ובערב חג השבועות. ולא היה מגלח -- לא ביום ר"ח אייר ולא ביום ל"ג לעומר בשום אופן. =====ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד וכולי===== ענין ל"ג לעומר שאסור בהספד ותענית ובנפילת אפים. דע כי הנה מ"ט ימי העומר הם ימי הדין כנ"ל, שהם סוד הש"ך דינים המתמתקים בימים האלו בענין העומר. והטעם הוא לפי שעדיין ז"א הוא כל מ"ט ימים אלו בבחינת קטנות עד חג השבועות. ובזה יתבאר טעם ענין מיתת כ"ד אלף תלמידי רבי עקיבא בימים האלו, והטעם למה פסקו למות בל"ג לעומר. דע כי רבי עקיבא ע"ה -- שורש נשמתו היתה מן הה' גבורות בהיותם בשרשם למעלה בדעת דז"א, ולא בבחינת התפשטותם למטה לגופא. והנה הוא בסוד הדעת -- בין בסוד הגדלות בין בזמן הקטנות (<small>כמש"ל בענין מרע"ה שנאמר בו וינס משה מפניו וע"ש בענין קריעת י"ס</small>). והנה נודע כי הדעת דקטנות גם הוא כלול מחסד וגבורה וב' עטרין אלו הם שם 'אלהים' דמילוי אלפין; אלא שה'אלהים' דחסד -- האלף דמילוי הה"א שבו הוא בציור '''יו"י''', ושל הגבורה בציור '''יו"ד''' (<small>כנ"ל בדרוש א' בענין ב' כוסות דליל פסח הג' והד', ועיי"ש</small>). ולכן נקרא '''עקיבא'''. כי ג' אותיות '''{{גמט|עקב}}''' הם בגימטריה {{מכפלת גימטריה|ב'|שמות|אלהים}}; דחסד וגבורה. וב' אותיות '''י"א''' מן עקיבא -- הוא בחינת שני ציורי האלפין כנזכר; כי של החסד הם ציור יו"י שהוא צורה אות א' ושל הגבורה הוא בציור יו"ד דעקיבא במילואה. ונמצא כי ב' אותיות י"א של עקיבא הם ב' ציורי אלפין של ב' אלהים הרמוזים בג' אותיות עק"ב מן עקיבא. והנה רבי עקיבא הוא היה אב ורבי לכל הנשמות הנמשכות מאלו הגבורות המתפשטים בגופא דז"א לפי שהוא כללות הדעת העליון למעלה בשרשו ובמקומו. אבל תלמידיו הם בחי' הגבורות המתפשטות ממנו ומתפשטים בגופא דז"א. ולפי שהקטנות קודם אל זמן הגדלות -- לכן הקדימו בתחילה אותם הכ"ד אלף תלמידים שהיו לו בבחרותו מגבת ועד אנטיפרס כמש"ר רז"ל. :: וטעם היות מספרם {{גמט|כ"ד}} אלף לפי שהדעת של הקטנות הוא שם 'אלקים' כנזכר והוא מצטרף לק"ך צירופים כנודע (<small>כי כל תיבה בת ה' אותיות בונה ק"ך בתים</small>). ונמצא כי יש בהם {{גמט|כ"ד}} צירופים מתחיל באות <big>א'</big>, ו{{גמט|כ"ד}} מתחילים באות <big>ל'</big> כו'. ואלו ה'''כ"ד אלף''' תלמידים כולם היו מבחינת כ"ד צירופים הא' של אלקים הראשון שבעטרא דגבורה המתפשט בגופא דז"א וכולן מתחילות באות אלף כי אַלֶף ואֶלֶף - הכל אחד.{{ררר}} גם זולת זה נודע כי שם 'אלהים' במילוי ההין בריבועו עולה בגימטריה אלף{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף, אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"ה, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד, אל"ף למ"ד ה"ה יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}} . והרי ב' טעמים למה היה מספרם כ"ד אלף. ולסיבת היותם ממוחין דקטנות לכן היו מבחינת הדינין הקשין והיו קנטרנין ושונאין זה את זה כמו שאמרו ז"ל שלא היו נוהגין כבוד זה לזה. וכאשר באו ימי העומר שבין פסח לעצרת -- שאז הוא זמן קטנות ז"א, והם ימי הדין כנ"ל, ואז הוא זמן יניקת החיצונים -- לכן פגעה בהם אז מדת הדין של הקטנות על שלא נהגו כבוד זל"ז ומתו בימים ההם בהיותם קטנים ולא הגיעו להגדיל ולהאריך ימים לסיבה הנזכר. ובבוא יום ל"ג לעומר -- אז נתגלה קטנות ב' של אימא שהוא שם {{גמט|אכדט"ם}} אשר באימא, והנה הוא חילוף שם 'אלהים' אשר הוא בחינת רחמים בסוד אלקים חיים (כנ"ל בדרוש הא' של פסח). והנה ה' אותיות אכדט"ם הם סוד ה' גבורות דגדלות, ועל זה אמר הכתוב בטחו בה' עדי {{גמט|ע"ד}} -- כי הוא באימא עילאה והוא רחמים, ולכן בו תלוי הבטחון. וכבר נתבאר לעיל כי נדרש בספר הזהר בפר' וארא על בינה עילאה שהוא שם אכדט"ם והוא רחמים. והנה כבר נתבאר לעיל בדרוש הא' של פסח בענין ד' כוסות כי שם אכדט"ם נתחלק לב' בחינות: * ג' אותיות אמצעיות, והם '''{{גמט|כד"ט}}''' הם בגי' {{גמט|ג"ל}}, והם מתחלפים בג' אותיות '''לה"י''' דאלקים * וב' אותיות '''א"ם''' אינם מתחלפות.{{ש}} ונמצא כי נחלק לב' תיבות '''א"ם ג"ל'''; כי אותיות ג"ל כיון שהם מתחלפות נעשים רחמים (כי אותיות לה"י שהם דין דאלקים נתחלפו ונעשו רחמים), משא"כ בב' אותיות א"ם. וזהו סוד מ"ש יעקב אבינו עליו השלום ע"ד הג"ל הזה -- רמז אל השם הנזכר שהוא בגי' ע"ד, ואמנם האותיות המתחלפות בו הם בגימ' גל. והנה בהגלות נגלות השם הנזכר ביום ל"ג לעומר שהוא סוד אותיות המתחלפות שהוא יותר רחמים כנזכר -- אז פסקו מלמות. והנה אחר זמן הקטנות בא זמן הגדלות ואז מתבטלים דיני הקטנות ומתקיימים בחי' הגדלות. ולכן סמך אחר כך ר"ע את חמשה תלמידיו הגדולים מבחינת ה' גבורות דגדלות (<small>שהם כנגד חמשה אותיות אכדט"ם שהם רחמים</small>) ואלו נתקיימו בעולם והרביצו תורה ברבים. והם: ר' מאיר, ור' יהודא, ור' אלעזר בן שמוע, ור"ש, ור' נחמיה. ואמנם ר' עקיבא איננו כל בחינת ה' גבורות שבדעת רק בחינת גבורה הנקרא הוד האחרונה שבהם (<small>כמבואר אצלנו במקומו</small>), אבל תלמידיו הם הה' גבורות המתפשטות בגופא. ולהיות כי הוא בחינה עליונה -- גבורת ההוד שבדעת עצמו -- היה רבי לכולם, אעפ"י שהם כוללים כל הה' גבורות, לפי שהם התחתונים המתפשטות בגוף. וכבר ביארנו כי ר"ע הוא גבורת ההוד שבדעת דקטנות וגם דגדלות. ודע כי אעפ"י שביארנו שה' החכמים האלו, ר"מ וחבריו, הם ה' גבורות האלו המתפשטות -- הנה זה הוא השורש של נשמתם בעת לידתם, ואחר שגדלו במעשיהם -- עלו והגדילו יותר, כל א' כפי מציאותו ובחינתו. =====ענין מנהג ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו===== <קטע התחלה=ל"ג בעומר/>ענין מנהג שנהגו ישראל ללכת ביום ל"ג לעומר על קברי רשב"י ור"א בנו אשר קבורים בעיר מירון כנודע ואוכלים ושותים ושמחים שם.{{ססס}} אני ראיתי למורי ז"ל שהלך לשם פעם אחד ביום ל"ג לעומר, הוא וכל אנשי ביתו, וישב שם שלשה ימים ראשונים של השבוע ההוא, וזה היה פעם הא' שבא ממצרים. אבל אין אני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אח"כ. והה"ר יונתן שאגי"ש העיד לי שבשנה הא' קודם שהלכתי אני אצלו ללמוד עם מורי ז"ל שהוליך את בנו הקטן שם עם כל אנשי ביתו ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע ועשה שם יום משתה ושמחה. גם העיד הה"ר אברהם הלוי כי בשנה הנזכר הלך גם הוא שם והיה נוהג לומר בכל יום בברכת תשכון ''"נחם ה' אלקינו את אבלי ציון כולי"'', וגם בהיותו שם אמר נחם כו'. ואחר שגמר העמידה אמר לו מורי ז"ל כי ראה בהקיץ את רשב"י ע"ה עומד על קברו ואמר לו ''"אמור אל האיש הזה אברהם הלוי כי למה אומר נחם ביום שמחתינו והנה לכן הוא יהיה בנחמה בקרוב"''. ולא יצא חדש ימים עד שמת לו בן א' וקבל עליו תנחומין. וכתבתי כל זה להורות כי יש שרש במנהג הזה הנזכר. ובפרט כי רשב"י ע"ה הוא מחמשה תלמידיו הגדולים של ר"ע ולכן זמן שמחתו ביום ל"ג לעומר כפי מה שביאר לעיל ביום ל"ג לעומר:<קטע סוף=ל"ג בעומר/> ====ענייני ליל פסח==== דע כי בליל פסח נכנסין בז"א מוחין דקטנות ראשונה וגדלות ראשונה וקטנות שנייה וגדלות שנייה. עוד צריך שתדע כי יש מוחין מצד אבא ומוחין מצד אימא. ובכל בחינת מהם יש כל בחי'. המוחין דאבא נרמזים בסוד המצה; בסוד הלחם שהוא בחכמה. ובחינת מוחין דאימא הם נרמזים בסוד הד' כוסות של יין; כי כל יין המשמח הוא דאימא עילאה. ואינם נכנסים כסדרן אלא * בתחילה נכנס גדלות הראשון * ואחריו קטנות השנייה * ואחריו גדלות הב' * ואחריו קטנות הא' באחרונה. והטעם נתבאר בדרושים הקודמים. וזה סדרן: '''קדש''' -- ותכוין כי ה{{גמט|כוס}} בעצמו הוא בגי' {{גמט|אלהים}} שהוא הקטנות הב'. אמנם הוא בבחינת תמורתו שהוא שם אכדט"ם, והה' אצבעות יד ימינך הם סוד ה' אותיות אכדט"ם, וה{{גמט|יין}} הוא בגימטריה {{גמט|ע}}', ו{{גמט|ה}}' אצבעות האוחזים בו -- הרי {{גמט|ע"ה}} כמנין {{גמט|אכדט"ם}} עם הכולל. וגדלות הב' נכנס ע"י הדיבור וע"י הכוונה של ברכת הקידוש וברכת היין. ולכן תכוין בהויות שבברכות אלו שהם הויה דע"ב דמילוי יודין ותכוין אל קו הימין שהוא מוח החכמה שבז"א מצד אימא בלבד. וקו זה הוא נכנס ראשונה לכולם ולכן כוס זה אומר עליו קידוש כי כל קדש הוא בחכמה. ונמצא כי בכוס ראשון נכנס גדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' דמוח-חכמה-דמצד-אימא. האמנם גדלות הראשונה שבו - דרכו ליכנס תמיד מאליו כשאר לילי יו"ט ושבת, ואין צורך לכוין בו על הכוס. '''ורחץ''' -- עתה נכנס אור החכמה דאימא. וכוונת הרחיצה הזו היא בשם י"ה. וזהו '''רחיצה''' -- '''רחץ י"ה'''. רוצה לומר תכה {{מכפלת גימטריה|יו"ד| ב|ה"י}} ויהי בגי' {{גמט|רחץ}} עם ב' אותיות י"ה. והוא משורש י"ה דמלוי ע"ב. '''כרפס''' -- הענין הוא כי אחר שנכנסו הגדלות הראשון כמנהגו, והקטנות השנייה והגדלות ההשנייה דמוח-חכמה-דמצד-אימא בכוס יין הקידוש כנזכר -- הנה כבר החיצונים נסתלקו אחיזתם ואז נכנס קטנות הראשונה. והנה מלת {{גמט|כרפס}} היא בגי' {{גמט|שי"ן}} והוא שם 'אלהים' במילוי יודין שהוא {{גמט|ש}}'{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם}} - ויקיעורך</small>}}. וכשתמלאנה במילואה יהיה שי"ן כמנין כרפס. והוא הקטנות הראשון דמוח-חכמה-שבנצח-דאימא. ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח החכמה. '''כוס השני''' -- הוא בחינת מוח-בינה-דמצד-אימא. ותכוין בו שהוא אלהים דמילוי ההין. ותכוין בגדלות הראשונה (הוא הויה במילוי ס"ג), וקטנות הב' (הוא שם אכדט"ם בבחי' התחלקותו לשתים - א"ם ג"ל), וגדלות השנייה (גם הוא הויה במילוי ס"ג). '''יחץ''' -- יתבאר לקמן בענין מוציא מצה. '''מגיד''' -- כבר נתבאר ענין כוס הב'. עוד יכוין למצות סיפור י"מ. ונתבאר בענין פסח פ"ה ס"ח: '''רחצה''' -- והיא רחיצה השנייה -- גם היא בסוד י"ה על דרך הנזכר ברחיצה הראשונה אלא ששם י"ה הזה תכוין אל שם י"ה היוצא מהויה דס"ג. וגם הוא בהכאה {{מכפלת גימטריה|יו"ד|פעמים|ה"י}} כנ"ל. ונכנס גדלות שנייה - בינה שבגבורה. '''מוציא מצה''' -- כבר נתבאר כי המוחין דמצד אימא נכנסין על ידי ד' כוסות היין אבל המוחין דאבא נרמזים באכילת מצה הנקרא 'לחם'. ו{{גמט|לחם}} הוא ג' הויות, ונודע כי שם ההויה הוא באבא ושם אלקים באימא. ועתה באכילת המצה צריך לכוין בקטנות הראשונה דמצד אבא ובגדלות השנייה דמצד אבא, וגם בקטנות השנייה דמצד אבא. האמנם לא קבלתי כוונתו [וגדלות ראשונה דמצד אבא כבר נכנסו מאליהם בענין ב' כוסות הא' כנ"ל]. וזה ביאורם. * תכוין כי {{גמט|מצה}} בגימטריה הוא הויה דע"ב והויה דס"ג והם ב' מוחין (חכמה ובינה) דמצד אבא דגדלות-שנייה הנכנס קודם הקטנות ראשונה. ואלו הם ב' המצות -- העליון ואמצעי. והמצה התחתונה השלישית היא מוח הדעת דמצד אבא-דגדלות-שנייה. והרי נרמז גדלות שנייה. * אח"כ תכוין בקטנות הראשונה. וזה עניינו. כי המצה העליונה הוא אלהים דיודין, חכמה-דקטנות ראשונה-דאבא; והמצה האמצעית -- אלהים דההין דבינה; והמצה הג' אלהים דאלפין - דעת. עוד תכוין כי אות ה' דאלהים-דחכמה-דיודין ציורה '''ד"י''', ושל הבינה '''ד"ו''', ושל הדעת ג' ווין. ולכן המצה הא' שהיא י' אינה נפרסת וגם הג' שהיא ו' אינה נפרסת, האמנם האמצעי שהיא כנגד ה' היא נפרסת -- כי ציורה היא '''ד"ו''', ולכן חציה הא' שהוא ו' מניחין אותה לאפיקומן וחציה הב' שהיא ד' (שהיא כנגד נוקבא) אנו מחברים אותה עם החכמה שהיא המצה הראשונה השלימה. ומברכים עליה 'המוציא' ו'אכילת מצה'; המוציא -- כנגד השלימה, ואכילת מצה -- כנגד הפרוסה. ועל זו הפרוסה השנייה (<small>שהוא כנגד אות ד' של אות הה'</small>) אנו אומרים ''"הא לחמא עניא"'', והכוונה היא כי מה שהיתה ה' שלימה נעשית לחמא עניא - שהוא ד'. '''מרור כורך''' ויתבאר עמם ענין החרוסת.{{ררר}} דע כי הזווג הנעשה בליל פסח הוא עם רחל, ואין זווג עם לאה בליל זו. <small>''עוד מצאתי כתוב לזולתי וז"ל''</small>:{{ררר}} וסוד החרוסת רמז לטיט, סוד לאה, ואנו צריכין למתק דיניה. והנה '''טיט''' -- היו"ד שבאמצע נדרש לפניו ולאחריו -- '''ט"י י"ט''' -- והוא מילוי מ"ה שהוא בגי' {{גמט|י"ט}}, והוא בגימטריה {{גמט|חו"ה}}. וב' פעמים י"ט הם לאה ורחל. ואין זווג עם לאה בליל זה. ועם כל זה אנו צריכין להמתיק את הדינין שבה גם כן וזה נעשה ע"י טיבול המרור בחרוסת. ומלת '''חרוסת''' הוא חיבור '''רו"ת ס"ח'''. * ו'''רות''' הוא בחינת לאה -- להיות כי שם אדנ"י במילואו {{גמט|תרע"א}}{{הערה|<small>{{גמט|אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד}} - ויקיעורך</small>}} וכשתסיר פשוטו (<small>שהוא {{גמט|ס"ה}}, מנין {{גמט|אדני}} לרחל</small>) ישאר מילוי שהוא {{גמט|רו"ת}} אל לאה. * ושתי אותיות '''{{גמט|ס"ח}}''' הם המוחין של ז"א (<small>והם ג' שמות {{גמט|אהי"ה יהו"ה אהיה}} העולים בגי' ס"ח כמנין {{גמט|חיים}}</small>) הממתקין את דיני לאה הנקראת 'רות'. וזהו 'חרוסת' -- 'רות סח'. וזה סוד ה{{גמט|מרור}} שהוא בגי' {{גמט|מות}}, ולכן צריך למתק את המרור (ואת רו"ת הנזכר) באותיות ס"ח (שהם חיים הנזכר, שהם מוחין של ז"א). '''ובכורך''' נכנס פנימיות ת"ת דאבא שהוא מ"ה <small>(ב"ן)</small>{{הערה|<small>נ"א לא גרסינן ליה</small>}} בדעת דז"א, גדלות ב', והוא <big>ה'</big> בציור ג' ווי"ן: '''שולחן עורך''' -- צריך לכוין כוונת האכילה הכתובה אצלינו במקומו '''צפון''' -- והוא האפיקומן, יכוין כי עתה נכנסה ה<big>ו'</big> שנשארה מאות ה-<big>ד"ו</big> '''הלל נרצה''' -- אח"כ יכוין בב' כוסות האחרים הנקראים מוח דעת (והם חסדים וגבורות), ולכן בין ג' לד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. והנה כוס הראשון הוא חסדים שבדעת. * והנה הקטנות הראשון שלו הוא 'אלהים' במילוי אלפין, אבל צורת הא' שבמילוי אות ה"א היא צורת '''יו"י''', * וגדלות הראשון הוא הויה דמ"ה דאלפין * והקטנות השני הוא שם אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא בגימטריה ע"ד * וגדלות השני הוא הויה דמ"ה דאלפין. והכוס האחרון -- * קטנות א' דאלהים דמילוי אלפין, אלא שצורת האלף שבמילוי ה"א היא צורתה '''יו"ד''', * וגדלות הראשון הוא הוי"ה דב"ן דההין * וקטנות השני הוא אכדט"ם בבחינת חשבונו שהוא ע"ד * והגדלות השני הוא הויה דב"ן דההי"ן. ואמנם אתה תחבר שתי הכונות יחד בכוס ראשון ואח"כ תכוין שתים בכוס השנית. והסיבה היא לכלול אותם יחד בסוד זכר ונקבה. וכבר כתבתי בדרושים הקודמים ששמעתי שיש חילוק בקטנות השני בין החסד לגבורה בשם אכדט"ם -- כי זה חשבונו {{גמט|ע"ה}} בסוד ג' פעמים יב"ק כמנין אותיותיהם, וזה חשבונו {{גמט|ע"ד}} וזהו "בטחו בה' עדי עד". תם ====מצות ספירת העומר==== =====עניינה וברכתה===== הנה נתבאר כי הגדלות הזה דז"א היה לפי שעה בליל א' של פסח ואחר יום א' של פסח מסתלקין כל המוחין הנזכר וחוזר לקדמותו. ואח"כ מליל ב' ואילך אז אנו חוזרין להמשיך המוחין הנזכר כפי סדר המדריגות - כל מדריגה ביום שלה - על ידי מצות ספירת העומר בן' יום שבין פסח לעצרת. ונודע כי אין הכתר נמנה לעולם ואינו נכנס במספר רק מן החכמה ולמטה. והנה כאשר נספור ונמנה שבעה ספירות שיש מן החכמה דז"א והם: '''חכמה . בינה . דעת . חסד . גבורה . ת"ת''' ושם הוא מקום התחלת בנין הנקבה '''מלכות''', מאחורי הת"ת כנודע, ועמה הם ז' ספירות. וכנגדם אנו סופרים שבעה שבועות אלו. ונמצא כי בכל שבוע מאלו הז' שבועות נתקנת ספירת אחת מז' ספירות הנזכר. ולהיות כי כל א' מאלו הז' היא כלולה מכולם - לכן לא הספיק ז' ימים אלא ז' שבועות, וכל שבוע כולל ז' ימים. גם יכוין להשפיע מז' 'שבתות' (<small>שהם מ"ט יומין דכורין</small>) אל מ"ט 'יומין' נוקבין. וכיון שהענין הוא להשפיע במלכות צריך להשפיע כסדר, מחסד עד מלכות. גם צריך לכוין בז' שבועות הנזכר לתקן מה שפגם בז' ספירות -- ר"ל שבשבוע הא' יכוין לתקן כל מה שפגם בספירת החסד, ובשבוע הב' כל מה שפגם בספירת הגבורה, וכן על דרך זה בכל הז' שבועות: סוד הברכה היא בסוד דיבור ההבל היוצא מן הפה שהוא סוד אור מקיף. {{ש}} '''"ברוך אתה יהו-ה"''' -- יכוין בזו ההויה בשם מ"ה כזה '''יוד הא ואו הא''', יען כי זאת הברכה היא כולה בז"א. ולכן תכוין לכלול בשם זה עשר שמות של מ"ה דאלפין, להבליע אותם עשר דמים של החסד והגבורה בז"א עצמו, כי הלא הדעת שלו הוא עשרה מדות; ה' חסדים וה' גבורות: '''"על ספירת העומר"''' -- תכוין בר"ת "'''ס'''פירת '''ה'''עומר" אל שם {{גמט|אדנ"י}} העולה בגי' {{גמט|ס"ה}}.{{ררר}} והענין הוא כי כמו שאנו ממשיכין שפע אל הז"א -- כך אנו צריכין להמשיך גם כן אל הנוקבא. '''"העומר"''' -- הם עשרה אחוריים דאהי"ה הנקרא י' דמים, ואמנם עתה בהתמשכם תוך ז"א ונבלעים בו - נעשים בו בבחינת פנימיים, ואינם בבחינת ד"ם אלא ביושר, ונעשים י' שמות של {{גמט|אהי"ה}} - הוא בגי' {{גמט|כ"א}}, וכשתמלאו יהיו בו עשרה אותיות והרי הוא בגי' {{גמט|א"ל}}. והנה עשרה שמות א"ל הם בגימטריה {{גמט|עמ"ר}}. ותכוין להמשיך משם '{{גמט|אל}}' הנזכר (<small>היוצא משם '{{גמט|אהיה}}' כאמור</small>) אל שם אדנ"י הנרמז בר"ת 'ספירת העומר' כנזכר, ואז תהיה בה {{גמט|א"ל אדנ"י}} כנודע. ובאומרך ''"היום כך וכך לעומר"'' -- תכוין כי {{גמט|יום}} הוא בגי' {{גמט|א"ל הוי"ה}}, והכונה הוא כי כמו שכוונת להמשיך א"ל באדנ"י -- כך תכוין להמשיך שם א"ל בז"א הנקרא יהו"ה. ובאמרך המספר -- ''"היום כך וכך לעומר"'' -- אז תכוין בסדר כל הכוונות שנבאר בע"ה. '''"הרחמן הוא יחזיר עבודת בה"מ למקומה במהרה בימנו''' -- הוא תיקון האור הפנימי. =====שבוע א'===== ונתחיל בשבוע א'. שבוע א' בחכמה והויתה בע"ב. * ליל א' נכנס מלכות דחסד א' ומתפשט ממוחא בגופא דז"א בחסד של חסד שלו וכן בנוקבא נכנס מלכות דגבורה א' בחסד דחסד שלה ויכוין בזו הלילה היא חסד שבחסד והיא הויה נקודתה בסגול ידוד ופנימיות שלה ג"כ הויה בסגול ובמוח ע"ב גדלות א' דחכמה דאבא וגם נכנס אות א' דאהי"ה ראשונה ויכוין אות א' של שם אבגית"ץ ויכוין במזמור מלת אלקים ויכוין בפ' של ישמחו י' של ישמחו. * ליל ב' נכנס יסוד דחסד א' בחס' של חסד שלו ומלכות בגבורה של חסד וכן בנוקבא נכנס יסוד דגבורה בחסד דחסד ומלכו' בגבורה שלה והיא הוי"ה נקוד' בשבא כזה ידוד ופנימיות שלה הויה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות א' דאימא וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ראשונה ויכוין באות ב' של שם אבגית"ץ ובמזמור יחננו ובפ' ש' של ישמחו * ליל ג' נכנס הוד דחסד א' בחסד דחסד שלו ויסוד ומל' בגבו' ות"ת וכן בנוק' מגבורה א' בחסד גבורה ת"ת שלה והיא הויה נקודה בחולם כזה ידוד ופנימיות שלה הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח אכדט"ם קטנות ב' דאו"א וגם נכנס אות י' דאהיה א' ויכוין באות ג' של אבגית"ץ ובמזמור ויברכנו ובפסוק אות מ' של ישמחו. * ליל ד' נכנס נצח הוד יסוד מלכות בחסד גבורה ת"ת נצח כסדר האמור וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בחירק כזה ידוד ופנימיות הויה נקודה בסגול כזה ידוד ובמוח ע"ב גדלות ב' דאי' וגם נכנס אות ה' דאהי"ה א' ויכוין באות י' של אבגית"ץ ובמזמור מלת יאר ובפסוק או' ח' של ישמחו. * ליל ה' נכנסים תפארת נהי"ם בחסד גבורה ת"ת נצח הוד א' בא' וכן בנוקבא והיא הויה ניקו' בקיבוץ כזה ידוד ופנימיות הויה נקוד בסגול כזה ובמוחא אלקים ביודין קטנות א' דאבא ואי' וגם נכנס אות אלף דאהי"ה הב' ויכוין באות ת' של אבגית"ץ ובמזמור מלת פניו ובפסוק אות ו' של ישמחו. * ליל ו' נכנסים גבו' תנהי"ם בחסד גתנה"י א' בא' ונן בנוק' והיא הויה נקו' בשורק ופנימיותה הויה נקוד' בסגול ובמוחא ע"ב רשימו דגדלות ב' דאבא. וגם נכנס אות ה' דאהיה הב' ויכוין באות צ' של אבגתי"ץ ובמזמור מלת אתנו ובפסוק אות ו' של וירננו, * ליל ז' נכנסים חג"ת נהי"ם בחסד ג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות ופנימיותה הוי"ה נקוד' בסגול ובמוחא עצמו' ע"ב גדלו' ב' דאבא וגם נכנס אות י' דאהיה הב' ויכוין בשם אבגית"ץ כולו ובמזמור מלת סלה ובפ' אות י' של וירננו: =====שבוע ב'===== שבוע ב' בבינה והוייתה דס"ג. * '''ליל ח'''' ס"ג גדלות א' דאבא שהוא הוד לבינת ז"א זהו במוח ובגופא מלכות דחסד ב' בחסד דגבורה ז"א. וכן בנוק' מלכות דגבורה ב' בחסד דגבו' שלה והיא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ב' ויכוין באות ק' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת 'לדעת', ובפסוק - אות ר' של וירננו. * '''ליל ט'''' במוחא ס"ג גדלות א' דאי' שהוא הוד דאי' ובגופא יסוד בחסד דגבו' ומל' בגבו' דגבו' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיו' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות א' של אהיה ג' ויכוין באות ר' של קר"ע שט"ן ובמזמור מלת בארץ ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י'''' במוחא א"ם ג"ל קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ע' של קר"ע שטן ובמזמור מלת דרכך ובפ' אות נ' של וירננו. * '''ליל י"א''' במוחא ס"ג גדלות ב' דאי' שהוא פנימיות גבו' ובגופא נהי"מ בחגת"ן וגם בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימיות נקודה בשבא וגם נכנס אות י' של אהיה ג' ויכוין באות ש' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת בכל ובפ' אות ו' של וירננו. * '''ליל י"ב''' במוחא אלקים דההין קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיו' הויה נקוד' בשבא וגם נכנס אות ה' של אהיה ג' ויכוין באות ט' של קר"ע שט"ן ובמז' מלת גוים ובפ' אות ל' של לאומים. * '''ליל י"ג''' במוחא רשימו דגדלות ב' דאבא שם ס"ג ובגופא ג"ת נהי"מ בחג"ת נה"י, וכן בנוקבא. והיא הויה נקודה בשורק, ופנימיות הויה נקודה בשבא, וגם נכנס אות א' דאהיה ד'. ויכוין באות ן' של קרע שט"ן. ובמזמור - מלת ישועתך, ובפסוק - אות א' של לאומים. * '''ליל י"ד''' במוחא שם ס"ג, שהוא עצמות גדלות שני דאבא שהיא גבו' דאבא ובגופא חג"ת נהי"מ בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' שכבר נכנס חסד ב' דגבורה שבו וכן גבורה בגבורה שבה, והיא הויה נקודה צבאות, ופנימיות הויה נקודה בשבא. וגם נכנס אות ה' של אהיה ד'. ויכוין בשם קרע שט"ן כולו. ובמזמור - מלת יודוך, ובפסוק - מלת מ' של לאמים: =====שבוע ג'===== שבוע ג' החסד שבדעת והויתה מ"ה. * ליל ט"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאבא חסדים שבדעת שהוא יסוד דאבא שנכנס בדעת דז"א ובגופ' מל' דחסד ג' בחסד דת"ת דז"א וכן בנוק' גבורה ג' בחסד שלה והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ד' ויכוין באות נ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של לאמים: * ליל י"ו במוחא שם מ"ה גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' דחסד ג' בח"ג דת"ת דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימי' הוי' נקודה בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ד' ויכוין באות ג' של נגדי כ"ש ובמז' מלת אלקים ובפ' אות ם' סתומה של לאמים. * ליל י"ז במוחא ע"ה קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הוי"ה נקודה בחולם ופנימיו' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה' ה' ויכוין באות ד' של נגד יכ"ש ובמז' מלת יודוך ובפ' אות כ' של כי. * ליל ח"י במוחא שם מ"ה גדלות ב' דאי' שהיא ת"ת ובגופא נהי"מ בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחירק ופנימי' הויה נקוד בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות י' של נגדיכ"ש ובמז' מלת עמים ובפ' אות י' של כי. * ליל י"ט במוחא אלקים דאלפין וצורת האלף של מילוי הה"א יו"י והוא קטנות א' דאבא ואי' ובגופא תנהי"מ בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימי' הויה נקו' בחולם וגם נכנס אות י' של אהיה ה' ויכוין באות כ' של שם נג"ד יכ"ש ובמז' מלת ובפ' אות ת' של תשפוט. * ליל ך' במוחא שם מ"ה והוא רשימו דגדלות ב' דאבא שהוא ת"ת שלו בחי' החסדי' ובגופא גבורה תנהי"מ בחג"ת נה"י וכן בנוקב' והיא הויה נקודה בשורק ופנימי' הוי"ה נקוד' בחולם וגם נכנס אות ה' של אהיה ה' ויכוין באות ש' של נגדיכ"ש ובמז' מלת ישמחו ובפ' אות ש' של תשפוט. * ליל כ"א במוחא שם מ"ה והוא עצמו' גדלות ב' דאב' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"מ א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימי' הויה נקודה בחולם וגם נכנס אות א' של אהיה ו' ויכוין בשם נגדיכ"ש כולו ובמז' מלת וירננו ובפ' אות פ' של תשפוט: =====שבוע ד'===== שבוע ד' הגבו' שבדעת והוייתה ב"ן. * ליל כ"ב במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאבא גבור' שבדעת שלו ובגופא מלכו' של חסד ד' בחסד דנצח דז"א ונן בנוק' מל' דגבו' ד' בחסד דנצח סלה והוא הויה נקו' בסגול ופנימי' הויה נקוד' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכוין באות ב' של שם בטרצת"ג ובמזמור מלת לאומים ובפסוק אות ו' של תשפוט. * ליל כ"ג במוחא שם ב"ן והוא גדלות א' דאי' ובגופא יסוד ומל' בח"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיותה הויה נקודה בחירק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ו' ויכוין באות ט' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת כי ובפ' אות ט' של תשפוט. * ליל כ"ד במוחא ע"ד והוא קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקודה בחולם ופנימיות' הויה נקו' בחירק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ו' ויכון ר' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת תשפוט ובפסוק אות ע' של עמים. * ליל כ"ה במוחא ב"ן והוא גדלות ב' דאי' שהוא הגבו' שבת"ת שלה ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות א' של אהי"ה ז' ויכוין באות צ' של שם בט"ר צת"ג ובמזמו' מלת עמים ובפסוק אות מ' של עמים. * ליל כ"ו במוחא אלקים דאלפין שצורת האלף יו"ד והיא קטנות א' דאו"א יחד ובגופא תנהי"ם בח"ג חנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקודה בקיבוץ ופנימיו' הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהיה ז' ויכוין באוח ת' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת מישור ובפ' אות י' של עמים. * ליל כ"ז במוחא ב"ן והוא רשימו דגדלות ב' דאבא בחי' גבו' שבת"ת שלו ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והוא הויה נקו' בשורק ופנימיות' הוי"ה נקו' בחיריק וגם נכנס אות י' של אהי"ה ז' ויכוין באות ג' של שם בטרצת"ג ובמז' מלת ולאומים ובפ' אות מ' סתומה של עמים. * ליל כ"ח במוחא ב"ן והוא עצמו' גדלות ב' דגבו' דעת דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' ובן בנוקבא והיא הויה נקודה בנקוד צבאות ופנימיות' היא הויה נקו' בחיריק וגם נכנס אות ה' של אהי"ה ז' ויכוין בשם בטרצת"ג כולו ובזמור מלת בארץ ובפסוק אות מ' של מישור: =====שבוע ה'===== שבוע ה' בחסד והיא הויה דע"ב * ליל כ"ט במוח' ע"ב והוא גדלו' א' דאב' שבשבוע א' נכנס במוח' דחכמ' דז"א ועכשיו אנו ממשיכין אותו בחסד שבו ובגופא מל' שבחס' ה' בחסד של הוד דז"א וכן בנוק' מגבו' ה' בחסד דהוד שבה והיא הויה נקו' בסגול ופנימיותה הויה נקו' בקיבוץ כזה ידוד וגם נכנס אות א' של אהי"ה ח' ויכוין באות ח' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת תנחם ובפסוק אות י' של מישור. * ליל ל' במוחא ע"ב מחכמה בחסד גדלות א' דאימ' ובגופא יסוד ומל' דחסד ה' בחסד גבור' דהוד דז"א וכן בנוקבא והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ק' של שם חק"ב טנ"ע ובמזמור מלת סלה ובפסוק אות' ש' של מישור. * ליל ל"א במוחא אכדט"ם קטנות ב' דאו"א יחד ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוקב' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיו' הויה נקודה בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהיה ח' ויכוין באות ב' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ו' של מישור. * ליל ל"ב במו' ע"ב והוא גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הוי"ה נקו' בחיריק ופנימיו' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות ה' דאהיה ח' ויכוין באות ט' של שם חק"ב טנ"ע ובמז' מלת עמים ובפ' אות ר' של מישור. * ליל ל"ג במוחא אלקים דיודין והוא קטנות א' של או"א ובגופא תנהי"ם בחגתנ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיותה הויה נקוד' בקיבוץ וגם נכנס אות א' דאהי"ה ט' ויכוין באות נ' של חק"ב טנ"ע ובמז' מלת אלקים ובפסוק אות ו' של ולאמים. * ליל ל"ד במוחא רשימו דע"ב גדלו' ב' דאבא בחסד ובגופא גתנהי"ם בחג"ת נה"י וגם נכנס אות ה' דאהי"ה ט' ויכוין באות ע' של שם חקבטנ"ע ובמז' מלת יודוך ובפ' אות ל' של ולאמים. * ליל ל"ה במוחא עצמות ע"ב גדלות ב' דאבא ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקו' בניקוד צבאות ופנימיות' הויה נקו' בקיבוץ וגם נכנס אות י' דאהי"ה ט' ויכוין בשם חקבטנ"ע כולו ובמז' מלת עמים ובפסוק חוח א' של ולאמים: =====שבוע ו'===== שבוע ו' בגבו' והיא הויה דס"ג. • '''ליל ל"ו''' במוח' ס"ג מבינ' לגבו' שבו והוא גדלות א' דאבא ובגופא מל' דכללות ה"ח שביסוד בחסד דיסוד דז"א וכן בנוק' והיא הויה נקו' בסגול ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה ט' ויכוין באות י' של שם יגלפז"ק ובמזמור מלת כולם, ובפסוק - אות מ' של ולאמים. • '''ליל ל"ז''' במוחא שם ס"ג גדלות א' מבינה שהי' בבינה ויורד בגבו' שבו ובגופא יסוד ומל' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשבא ופנימיות' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס אות א' דאהיה עשירי ויכוין באות ג' של יגלפז"ק ובמזמור - מלת ארץ, ובפסוק - אות י' של ולאמים. • '''ליל ל"ח''' במוחא א"ם ג"ל מבינ' שבו לגבור' שבו והוא קטנות ב' דאו"א ובגופא הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיותה הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס אות ה' דאהיה עשיר ויכוין באות ל' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת נתנה, ובפסוק - אות מ' אחרונה של ולאמים. • '''ליל ל"ט''' במוחא שם ס"ג גדלות ב' דאימא מבי' שבו לגבו' שבו ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הוי"ה נקו' בשוריק וגם נכנס אות י' דאהיה עשירי ויכוין באות פ' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת יבולה, ובפסוק - אות ב' של בארץ. • '''ליל מ'''' במוחא אלקים דההין והוא קטנות א' דאו"א מבינה שבו לגבור' שבו ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות' הוי' נקו' בשוריק וגם נכנס אות ה' דחהיה עשירי ויכוין באות ז' של יג"ל פז"ק ובמזמור - מלת יברכנו ,ובפסוק - אות א' של בארץ. • '''ליל מ"א''' במו' רשימו דגדלות ב' אבא דשם ס"ג ובגופ' ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקו' בשוריק ופנימיות' הויה נקוד' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה א' ויכוין באות ק' של שם יגלפז"ק ובמזמור - מלת אלקים, ובפסוק - אות ר' של בארץ. • '''ליל מ"ב''' במוחא שם ס"ג עצמות גדלות ב' דאבא מבי' לגבו' ובגופא חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בנקוד צבאות ופנימיו' הויה נקו' בשוריק וגם נכנס כללות דאהי"ה ב' ויכוין בשם יג"ל פז"ק כולו ובמזמור - מלת אלקינו, ובפסוק - אות ץ' של בארץ: =====שבוע ז'===== שבוע ז' בת"ת ומלכות והם הוי"ה דמ"ה וב"ן. * ליל מ"ג במוחא שם מ"ה וב"ן מדעת שבו לת"ת שבו גדלות א' דדעת אבא המ"ה שהם חסדים לז"א והב"ן שהם גבו' לנוק' ובגופ' מלכות דכללות הה' חסדי' שבמלכו' בחסד דמלכות שבו וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בסגול ופנימיות' הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ג' ויכוין באות ש' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת יברכנו ובפ' אות ת' של תנחם. * ליל מ"ד במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת גדלות א' דאי' ובגופ' יסוד ומלכו' בחו"ג וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשבא ופנימיות הויה נקוד' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהיה ד' ויכוין באות ק' של שם שקוצי"ת ובמזמו' מלת אלקים ובפ' אות נ' של תנחם. * ליל מ"ה במוחא ע"ה ע"ד מדעת לת"ת קטנות ב' דאו"א ע"ה לז"א וע"ד לנוק' ובגופ' הי"ם בחג"ת וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בחולם ופנימיות הויה נקודה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ה' ויכוין באות ו' של שם שקוצי"ת ובמז' מלת ויראו ובפ' אות ח' של תנחם. * ליל מ"ו במוחא מ"ה וב"ן מדעת לת"ת גדלות ב' דאי' ובגופא נהי"ם בחגת"ן וכן בנוק' והיא הויה נקו' בחיריק ופנימיות הויה נקו' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ו' ויכוין באות צ' של שם שקוצי"ת ובמזמור מלת אותו ובפסוק מ' של תנחם. * ליל מ"ז במוחא אלקי"ם דאלפין צורת האלף של מילוי ה"א יו"י והא' הב' צורת יו"ד מדעת לת"ת והוא קטנות א' דאו"א ובגופא תנהי"ם בחג"ת נ"ה וכן בנוק' והיא הויה נקו' בקיבוץ ופנימיות הויה נקו' בנקו' צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ז' ויכוין באות י' של שקוצי"ת ובמז' מלת כל ובפ' אות ס' של סלה. * ליל מ"ח במוחא מ"ה ב"ן מדעת לת"ת רשימו דגדלות ב' דאבא ובגופא ג"ת נהי"ם בחג"ת נה"י וכן בנוק' והיא הויה נקוד' בשוריק ופנימיות הויה נוק' בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ח' ויכוין באות ת' של שקוצית ובמז' מלת אפסי ובפ' אות ל' של סלה. * ליל מ"ט במוחא מ"ה ב"ן מדעת בת"ת עצמות גדלות ב' דאבא ובגופ' חג"ת נהי"ם בחג"ת נהי"ם א' בא' וכן בנוק' והיא הוי' נקו' בנקוד צבאות פנימיותה הויה בנקוד צבאות וגם נכנס כללות דאהי"ה ט' ויכוין בשם שקוצית כולו ובמז' מלת ארץ ובפ' אות ה' של סלה. ויכוין בשבוע ז' זאת שהחסדים הם לז"א והגבורות לנוקבא -- להגדילם ולתקנם להיות מוכנים לזווג. ובליל נ' שהוא חג השבועות נשלם ז"א וגם נוקבא כאשר נבאר בע"ה בדרושים שלהם. <references/> [[קטגוריה:שער הכוונות]] [[קטגוריה:ספירת העומר]] tbmdietx64pvve57mpb0uldsst7kgp1 0 223663 3003638 1387694 2026-04-08T20:57:22Z ~2026-21868-58 45238 טעות במקור הגמרא 3003638 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|נתיבות עולם|נתיב התורה|יז|יח||קטגוריה=1}} התבאר בפרק שלפני זה כי מעלת המצוה כאשר האדם אין מונע מן המצוה אף כי היה לפי דעת האנושי שלא יעשה המצוה ועם כל זה הוא עושה המצוה ולכך האדם כאשר הוא משפיל את עצמו או מתמה על המצוה ועושה עם כל זה המצוה הוא מעלתו. ובפרק ב׳ דכתובות ([[כתובות יד ב|כתובות יז ב]]) אמרו עליו על ר׳ יהודה בר אילעי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואמר כלה נאה וחסודה רב שמואל בר יצחק מרקד אתלת פירוש שהיה נוטל שלשה בדין של הדס וזורק אותם למעלה ומקבל אחד ואחר זורקו למעלה ומקבל השני. אמר ר׳ זירא קא מכפיף לן סבא כי נח נפשיה איפסק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא וגמירא דלא מפסיק עמודא דנורא אלא או לחד בדרא או לתרי בדרא אמר ר׳ זירא אהניה ליה שוטיתא לסבא ואמרי לה אהני ליה שיטתיה לסבא ואמרי לה אהני ליה שטותיה לסבא. הזכיר כאן שלשה דברים שכאשר האדם עושה המצוה בענין זה הוא המצוה כשלימות, האחד שעשה המצוה דהיינו שהיה משמח חתן וכלה ועשה המצוה כשלימות, כי המצוה הזאת היא לשמח חתן וכלה וזה שהיה משמח חתן וכלה על ידי שהיה מרקד בשוטיתיה דאסא הוה שמחה שלימה, ולכד אמר אהני שוטיתיה כלומר שטה של הדס שעשה על ידו המצוה בשלימות אהני ליה ואמרי לה אהני ליה שיטתיה ופירוש זה שהיה עושה המצוה בתמידות, וזה כי כאשר עושה המצוה פעם אחד דבר זה הוא אקראי והמקרה אינו נחשב רק אם עושה המצוה כעצם לא במקרה ולכך אמר אהני ליה שיטתיה פירוש אהני ליה השטה שלו שהיה נוהג כך תמיד עד שהיה אצלו שטה קבוע לא פר מזה ודבר זה נחשב שהוא עושה המצוה כעצם לא כמקרה בלבד. ואמרי לה אהני ליה שטותיה פירוש שהיה מתבזה על המצות, וזהו שכרו הגדול שהיה כופה יצרו לעשות המצוה אף שהיה נראה כשוטה על המצות, וזה שאמר אהני ליה שטותיה שהיה עושה עצמו כמו שוטה בשביל המצוה והבן אלו דברים שרמזו כאן בענין זה: והמצות שהוא עבודת השם יתברך ראוי שתהיה בשמחה כי מעשה המצוה הוא להשלים את האדם כמו שהתבאר לך לפני זה כי לכך הם רמח מצות עשה להשלים את האדם בכל אבריו ומאחר כי המצוה היא השלמת האדם לכך ראוי שתהיה המצוה בשמחה כי השמחה היא מצד השלימות ואשר יש לו שלימות הוא שמח והפך זה כאשר מת לו אחד מן הקרובים אשר שייכים אליו ומה מגיע העדר וחסרון אז הוא באבילות. ומפני כי המצוה הוא שלימות גמור לאדם לכך ראוי שיעשה המצוה בשמחה ואז ראוי שתשרה השכינה עליו לגמרי כי אין השכינה שורה רק מתוך שמחה ([[שבת ל ב]]), אבל כאשר יש לו שמחה כשמל עושרו דבר זה אינו נחשב לכלום. כי העושר אינו השלמת האדם. ומה שאין השכינה שורה רק מתוך שמחה מפני כי אין השם יתברך מתחבר רק אל השלם כמו שהוא יתברך שלם בתכלית השלימות ודבר זה שייך כאשר עושה המצוה שהוא שלימות האדם בשמחה ואז האדם שלם לגמרי ואז השכינה שורה: ובפרק במה מדליקין(שם) אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סתרי אהדדי ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה תחילתו דברי תורה מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש תחת השמש הוא דאין לו אבל קודם השמש יש לו וסופו דברי תורה סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ומאי דבריו סותרין ושבח אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו עושה כר ושכח אני את השמחה זו שמחה של מצוה ולשמחה מה זו עושה זו שמחה שאינה של מצוה ללמדך שאין השכינה שורה אלא מתוך דבר שמחה וביאור זה כמו שאמרנו, כי המצוה שהוא שלימות האדם ראוי שתהיה בשמחה מפני שהמצוה היא שלימות האדם, וכאשר הוא בשמחה שאז הוא בשלימות הגמור ראוי שתשרה שכינה עליו כמו שהתבאר. ומפני כי המצוה היא שלימות האדם ולכך צריך שיעשה אותה בשלימות גם כן כפי מה שהיא המצוה וכאשר התחיל האדם בדבר שהוא השלמה צריך להשלים כולה ואם לא השלים את כולה נקרא כאלו פורש מן המצוה. ועוד כי המצוה היא אלהית בלתי גשמי והדבר שהוא בלתי גשמי לא יתחלק, כי הדבר שהוא גשמי הוא מתחלק אבל הדבר שהוא בלתי גשמי אינו מתחלק כלל, ולפיכך כאשר התחיל המצוה אומרין לו גמור המצוה. ויש מקשים על זה, והרי מצינו כי הכהנים שהיו מקריבין הקרבן היה נחלק העבודה לכמה כהנים ולמה לא אמרינן מי שהתחיל במצוה אומרין לו גמור המצוה. ואין זה קשיא דהתם בודאי הכהן העובד הוא רוצה לגמור המצוה רק שאין רוצים להניח לו שיגמור הוא ויעשה הכל, כי לא אמרו שהתחיל במצוה אומרים לו גמור רק שהוא לא יעשה זה מעצמו, אבל אם אין מניחין לו כי אחר גם כן רוצה לעשות המצוה בזה אינו מדבר כלל: ובפרק קמא דסוטה ([[סוטה יג ב]]) אמרינן קשו קראי אהדדי כתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע וגו׳ וכתיב ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים אמר ר׳ חמא ברבי חנינא כל העושה מצוה ולא גמרה ובא אחר וגמרה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ר׳ אליעזר אומר אף מורידין אותו מגדולתו דכתיב ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ר׳ שמואל בר נחמני אומר אף קובר אשתו ובניו שנאמר ותמת בת שוע אשת יהודה וכתיב וימת ער ואונן. ופירוש זה כמו שאמרנו כי המצוה שהיא השלמה נמשך הכל אחר ההשלמה, ולכך נקראת המצוה על שם מי שמשלים אותה לגמרי, וכן למאן דאמר שמורידין אותו מגדולתו, כי מאחר שהתחיל לקנות מעלה היא המצוה שהיא מעלה עליונה ופירש ממנה נחשב שהוא יורד מן המעלה שהתחיל בה, לכך מורידין אותו מגדולתו גם כן כמו שאמרנו למעלה. וכן זה שאמר כי אשתו ובניו מתים, וזה מפני שכאשר לא התחיל במצות בדבר שהוא השלמתו הרי כמה דברים שהם עומדים בלא השלמה, אבל זה שהתחיל במצוה שהיא השלמתו ולא גמרה הרי הוא מחסר השלמתו, ולפיכך כל דבר שהוא השלמתו כמו האשה וכמו הבנים שהם השלמה לאדם ועל ידם האדם הוא שלם, וכאשר מחסר השלמתו גם כן דבר שהוא השלמתו חסר ממנו ונעדר. ולכך אמר אשתו ובניו מתים: וכמו שצריך האדם לעשות המצוה בשלימות צריך גם כן שיעשה בהידור כי זהו מצוה בשלימות כאשר יעשה אותה בהידור. ובפרק רבי אליעזר דמילה ([[שבת קלג ב]]) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה סוכה נאה ולולב נאה שופר נאה כתוב ספר תורה לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראות נאין אמר ר׳ זירא הדור מצוה עד שליש במצוה. ומה שאמר הדור מצוה עד שליש במצוה דבר זה תבין ממה שנקראת המצוה נר כדכתיב כי נר מצוה ותורה אור, והנר הוא הדור ונאה כי האור אינו דבר גשמי כי הדבר הגשמי הוא עכור ואינו נאה, כמו שהתבאר בכמה מקומות כי הארץ היא עכורה וחשוכה והמים שאינם כל כך גשמיים הם יותר זכים, לכך נקראת המצוה שהיא אלהית ואינה גשמית נר שהנר יפה מאיר. ועוד יותר על זה התורה שנקראת אור שהוא שכל אלהי לגמרי, וכבר בארנו זה בכמה מקומות, ולכך צריך שיהדר ויפאר המצוה כפי מעלתה שאינה גשמית רק מצוה אלהית. וזה שאמר זה אלי ואנוהו שיהדר לפניו במצות, כי השם יתברך אינו גשם והמצוה שהיא אלהית ראוי שתהיה בהדור גם כן. ומה שההדור הוא עד שליש זהו כי אף שהמצוה היא אלהית ואינה גשמית מכל מקום אינה אלהית לגמרי כמו שהתבאר למעלה, ולכך ההדור הוא עד שליש בלבד כי השליש הוא מעוט נגד שנים. ועוד כי המצוה שנקראת נר והנר שבו ההדור הוא שליש כי יש בו הפתילה והשמן והאור שתולה בפתילה שבו ההדור, והנה הנר שהוא ההדור הוא השליש, ולכך הדור מצוה עד שליש כאשר ההדור מן הנר הוא האור והוא שליש בלבד, ובגמרא מבעיא אי הוי שליש מלגיו או שליש מלבר, ודבר זה ענין מופלג בחכמה כי מבעיא ליה אם הנר שהוא הכלי המקבל גם כן מכלל הנר, ונשאר בתיקו ודבר זה יש להבין מאוד: (סליק נתיב התורה): 2bdg6hugt0s3a8go3qz92nllr3l06bn 0 261521 3003646 3003612 2026-04-08T21:47:23Z Roxette5 5159 /* קטע זמני */ 3003646 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כד|חלק כה|חלק כו|}} __TOC__ ==פרשת במדבר - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=דף קיז א/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. {{ש}} ר' אבא פתח: {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו וגו'}} {{ממ|בראשית|א|כז}}. האי קרא אתמר. תא חזי בשעתא דברא קב"ה לאדם עבד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי, והוה כליל מכלא, והוה נהוריה נהיר מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. והוו דחלין קמיה כלא. ואע"ג דהא אוקמוה, אית לאסתכלא ביה בהאי קרא {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}}. כיון דאמר {{צ|בצלמו}} - מאי {{צ|בצלם אלהים ברא אותו}}? אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא; חד לדכר וחד לנוקבא. ובגין כך דו פרצופין הוו ודאי. וסיפא דקרא אוכח דכתיב {{צ|זכר ונקבה ברא אותם}}. וכליל הוה מתרין סטרין. ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי - הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא. והוה מסתכל בחכמתא לעילא ותתא. כיון דסרח - אתמעטו פרצופין וחכמתא אסתלקת מניה, ולא הוה מסתכל אלא במלי דגופיה. לבתר אוליד בנין מעלאי ותתאי, ולא אתישבו דא ודא בעלמא. עד דאוליד בר ומניה אשתיל עלמא דאקרי {{צ|שת}}, והא אוקמוה. ועם כל דא עלמא תתאה לא אשתלים ולא הוה שלים ולא אשתכח בקיומיה - עד דאתא אברהם, ואתקיים עלמא. אבל לא אשתלים עד דאברהם אשתכח ביה בעלמא ואחיד ביה בימינא, כמאן דאחיד בימיניה למאן דנפיל. אתא יצחק ואחיד בידיה דעלמא בשמאלא, ואתקיים יתיר. כיון דאתא יעקב - אחיד באמצעיתא בגופא, ואתכליל בתרין סטרין. אתקיים עלמא ולא הוה מתמוטט. ועם כל דא לא אשתלים בשרשוי עד דאוליד תריסר שבטין ושבעין נפשאן ואשתלים עלמא. ועם כל דא לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא - כדין אתקיימו עלמין ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין! כיון דאורייתא ומשכנא אתוקמו - בעא קודשא בריך הוא למפקד חילוי דאורייתא - כמה חיילין אינון דאורייתא! כמה חיילין אינון דמשכנא! <קטע סוף=דף קיז א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיז ב/>תא חזי כל מלה דבעי לאתיישבא בדוכתיה - לא מתיישבא עד דאדכר בפומא ואתמני עלה. אוף הכא בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא. וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא. כלא כגוונא דלעילא! דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא. ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא גבייהו, בר אינון אחרנין דלית לון חושבנא. ובגין כך כתיב '''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה במדבר סיני באהל מועד}} {{ממ|במדבר|א|א}}'''. אי {{צ|באהל מועד}} - אמאי {{צ|במדבר סיני}}?! אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. והאי והאי - '''{{צ|באחד לחדש השני בשנה השנית}}'''. וכלא חד! והאי אקרי {{צ|חֹדֶשׁ זִו}} {{ממ|מ"א|ו|א}} {{ממ|מ"א|ו|לו}} - רמז לההוא ירחא ושתא דנהיר לסיהרא - דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו! {{ש}} {{צ|לצאתם מארץ מצרים}} - לאשתמודעא דהא כד נפקו ישראל ממצרים בחדש הראשון הוה. רבי יצחק פתח {{צ|יהוה זכרנו יברך יברך את בית וגו'}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}}. {{ש}} {{צ|יהו"ה זכרנו יברך}} - אלין גוברין דהוו עאלין בחושבנא דמדברא וקב"ה מברך לון ואוסיף עלייהו בכל זמנא.{{ש}} תא חזי האי מאן דאמר שבחא דחבריה דבנוי או דממוניה - בעי לברכא ליה ולאודאה עליה ברכאן. מנלן? ממשה דכתיב {{צ|והנכם היום כככבי השמים לרוב}} {{ממ|דברים|א|י}} - לבתר מה כתיב? {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} {{ממ|דברים|א|יא}}! תרין ברכאן הוו. חד - {{צ|יהו"ה אלהי אבותיכם וגו'}} - הא חד. לבתר - {{צ|ויברך אתכם כאשר דבר לכם}} - לאודאה עלייהו ברכאן על ברכאן. ואי איהו מני שבחא דחבריה ולא אודי עליה ברכאן - הוא נתפס בקדמיתא מלעילא. ואי איהו מברך ליה - הוא מתברך מלעילא. וברכתא בעי לברכא לה בעינא טבא ולא בעינא בישא. ובכלא בעי קב"ה רחימותא דלבא! ומה מאן דמברך לחבריה בעי קב"ה דיברך ליה בעינא טבא בלבא טבא - מאן דמברך לקב"ה - על אחת כמה וכמה דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא! בגין כך {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך בכל לבבך וגו'}} {{ממ|דברים|ו|ה}}. תא חזי הא אוקמוה - לית ברכתא דלעילא שריא על מלה דאתמני. ואי תימא ישראל איך אתמנון? אלא כופרא נטלי מנייהו, והא אוקמוה, וחושבנא לא הוי עד דיתכניש כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא. ובקדמיתא מברכן להו לישראל, ולבתר מנאן ההוא כופרא, ולבתר מהדרין ומברכין לון לישראל. אשתכחו דישראל מתברכין בקדמיתא ובסופא, ולא סליק בהו מותנא. מותנא אמאי סליק במניינא? אלא בגין דברכתא לא שריא במניינא. כיון דאסתלק ברכתא - סטרא אחרא שארי עלוי ויכיל לאתזקא. בגין דא במניינא נטלין כופרא ופדיונא - לסלקא מנייהו מותנא. {{צ|יברך את בית ישראל}} {{ממ|תהלים|קטו|יב}} - אלין נשין דלא סלקין במניינא. {{ש}} {{צ|יברך את בית אהרן}} - דאינון מברכין לעמא בעינא טבא ובלבא טבא וברחימותא דלבא. {{ש}} {{צ|'''את''' בית אהרן}} - הכי נמי נשין דלהון דאתברכן בברכתא דלהון. {{ש}} {{צ|יברך יראי יהו"ה}} - אלין אינון ליואי. וכלהו מתברכין בגין דדחלין ליה לקב"ה. {{ש}} {{צ|הקטנים עם הגדולים}} - אע"ג דלא עאלין במניינא. תא חזי לא אשתכח מניינא בהו בישראל דאתברכן ביה כהאי מניינא! דהאי מניינא לאתברכא הוה ולאשלמא שלימותא דעלמין הוה! ובאתר דברכאן נפקין אתמנון דכתיב '''{{צ|באחד לחדש השני}}''' דאיהו זיוא דברכאן דעלמא, דמניה נפיק זיוא לעלמא. ועל דא אקרי חדש '''זיו''' - דזיוא דכלא נפיק מניה. ועל דא כתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} {{ממ|תהלים|קלד|ג}}. וכלא חד מלה. וכתיב {{צ|כי שם צוה יהוה את הברכה חיים עד העולם}} {{ממ|תהלים|קלג|ג}}:<קטע סוף=דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}} <קטע התחלה=דף קיח א/>רבי יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון. {{ש}} אמר ליה: "''ישראל מאן אתר אתברכן?''" {{ש}} אמר ליה: "''ווי לעלמא דלא משגיחין! ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עלאה!''" {{ש}} תא חזי בשעתא דאשתכחו ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עמיה שכיחין בחד אילנא עלאה קדישא דמזונא דכלא ביה - הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה, וביה אתנטע ואשתילו שרשוי. וישראל לתתא הוו מתברכן מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. הדא הוא דכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון}}, וכתיב {{צ|כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם}}. {{ש}} ודא איהו נהירו דעלמא דכתיב {{צ|מציון מכלל יופי אלהים הופיע}} {{ממ|תהלים|נ|ב}}. {{צ|הופיע}} - נהיר, כמה דאת אמר {{צ|הופיע מהר פארן}} {{ממ|דברים|לג|ב}}. ודא נהירו כד ינהר - ינהר לכלהו עלמין. וכד האי נהירו אתער - כלא הוא בחברותא! כלא הוא ברחימותא! כלא הוא בשלימו! כדין הוא שלמא דכלא - שלמא דעילא ותתא! הדא הוא דכתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} {{ממ|תהלים|קכב|ז}}: '''{{צ|איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|ב}}''' {{ש}} '''רבי אלעזר פתח''' {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה כל אהביה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|י}}. {{ש}} כמה חביבא אורייתא קמי קב"ה! דהא בכל אתר דמיליה אורייתא אשתמעו - קב"ה וכל חיילין דיליה כלהו צייתין למלוליה. וקב"ה אתי לדיירא עמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|בכל המקום אשר אזכיר את שמי וגו'}} {{ממ|שמות|כ|כ}}. ולא עוד אלא דשנאוי נפלין קמיה. והא אוקמוה. תא חזי פקודי אורייתא - עלאין אינון לעילא! אתי בר נש ועביד פקודא חדא - ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר "''פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא!''", בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא - הכי נמי אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא, כמה דאת אמר {{צ|או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי}} {{ממ|ישעיהו|כז|ה}}. {{צ|יעשה שלום לי}} - לעילא. {{צ|שלום יעשה לי}} - לתתא. {{ש}} זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אורייתא! {{צ|שמחו את ירושלם וגו'}} - בגין דחדוה לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא. דתמן אתחברת אתתא בבעלה, וכדין הוא חדוותא דכלא; חדוותא דעילא ותתא. בזמנא דישראל לא אשתכחו בארעא קדישא - אסיר ליה לבר נש למחדי ולאחזאה חידו, דכתיב {{צ|שמחו את ירושלם וגילו בה וגו'}} - {{צ|וגילו '''בה'''}} דייקא. {{ש}} רבי אבא חמא חד בר נש דהוה חדי בבי טרונייא דבבל. בטש ביה. אמר {{צ|שמחו את ירושלם}} כתיב! בזמנא דירושלם בחדוה בעי בר נש למחדי! ר' אלעזר לטעמיה דאמר {{צ|שמחו את ירושלם}} - היינו דכתיב {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} {{ממ|תהלים|ק|ב}}. כתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה בשמחה}} , וכתוב אחד אומר {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה וגילו ברעדה}} {{ממ|תהלים|ב|יא}}. מה בין האי להאי? אלא כאן בזמנא דישראל שראן בארעא קדישא, כאן בזמנא דישראל שראן בארעא אחרא. דבר אחר: {{צ|עבדו את יהו"ה ביראה}} - דא כנסת ישראל בזמנא דאיהי בגלותא ביני עממיא. {{ש}} אמר ר' יהודה: והא כתיב {{צ|כי בשמחה תצאו}} {{ממ|ישעיהו|נה|יב}}! ודא היא כנסת ישראל! כיון דאמר {{צ|תצאו}} מן גלותא הוא - ואקרי {{צ|שמחה}}!? {{ש}} אמר ליה: ודאי הכי הוא! דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא לא אקרי {{צ|שמחה}} עד דקב"ה ייתי לגבה ויוקים לה מעפרא ויימא {{צ|חתנערי מעפר וגו' קומי אורי וגו'}}, ויתחברון כחדא. כדין 'חדוותא' אקרי, חדוותא דכלא! וכדין {{צ|בשמחה תצאו}} ודאי! כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא לחדוותא דהלולא דמלכא כמה דאת אמר {{צ|ההרים והגבעות יפצחו וגו'}} וכתיב {{צ|כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְהֹוָה וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל}} {{ממ|ישעיהו|נב|יב}}: <קטע סוף=דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}} <קטע התחלה=דף קיח ב/>'''{{צ|איש על דגלו באותות}}''' - אלין ארבע משריין דכנסת ישראל דאינון תריסר שבטין, תריסר תחומין סחור סחור לה - כלא כגוונא דלעילא! כתיב {{צ|ששם עלו שבטים שבטי יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכב|ד}}. {{צ|ששם עלו שבטים}} - אלין י"ב שבטין, י"ב תחומין דלתתא. {{צ|שבטי יה}} - הא אוקמוה בגין ד'''י"ה''' - {{צ|עדות לישראל}} ודאי! ובגין דא {{צ|'''ה'''ראובנ'''י ה'''שמעונ'''י'''}} - '''י"ה''' בכל חד וחד. אבל ודאי הכי הוא, דהא אילנא עלאה קדישא בהו אחתם בחותמוי. ואוקמוה דכתיב {{צ|ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין וגו'}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. דיוקנא דאדם אתכליל בכלהו. ואפין הוו לד' סטרין דעלמא, ומתפרשן בדיוקניהון, וכלהון כלילן ביה באדם. '''מיכאל''' מימינא, '''גבריאל''' משמאלא, '''אוריאל''' לקדמייהו, '''רפאל''' לאחורייהו. שכינתא עלייהו! תרין מכאן ותרין מכאן והיא באמצעיתא. כגוונא דא בארעא דלתתא - תרי מכאן ותרי מכאן ו'''י"ה''' בינייהו. {{ש}} כיון דנטלין תרין דגלים מה כתיב? {{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}. {{ש}} ולבתר אינון תרין אחרנין. {{ש}} ד' משריין אינון לד' סטרי עלמא, ואשתכחו תריסר. אוף הכי לתתא כגוונא דלעילא! {{ש}} ונסע בראשונה דגל '''מחנה יהודה''' לקביל משרייא '''דאוריאל''', '''ומחנה דראובן''' לקביל משרייא '''דמיכאל'''. דא לדרום, ודא למזרח. מזבח ההכי נמי '''דרומית מזרחית'''.{{ש}} ומחנה דן לצפון, מחנה אפרים ימה. {{ש}} '''מחנה דן''' לקביל משרייא '''דגבריאל'''. '''מחנה אפרים''' למערב לקביל משרייא '''דרפאל'''. מזבח הכי נמי '''צפונית מערבית'''. כלא אחיד דא בדא! עד דסלקא כלא ואתאחד בשמא קדישא דאיהו שירותא דכלא, עלאה דכלא, קדישא דכלא - כלא אתכליל ביה! * '''י' מזרח''' - הוא שירותא דנהורא אזיל ושאט ואפיק לדרום. ודרום נפיק ותלייא בשירותא דמזרח. * '''ה' דרום''' - מניה נפיק דרום בעלמא, ועייל '''י'''' בשירותא דמזרח ואפיק ליה. ומן '''ה'''' תלייא דרום וצפון וההוא דבינייהו. '''י'''' - מזרח, '''יה''' - דרום וצפון תליין ביה. * '''ו'''' באמצעיתא - ודא הוא בן דכר. בגין כך איהו {{צ|בין צפון לדרום}}. ועל דא תנינן {{צ|מאן דיהיב מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים}} - דהאי בן דכר איהו בין צפון לדרום. '''ה' עלאה''' - בה תליא צפון ודרום ובן דכר בינייהו, ברזא ד'''יוה'''. * '''ה' בתראה''' - מערב. ועל דא דרום אחיד מזרח - דאיהו שירותא דשמשא ותלייא ביה. ועל דא תנינן {{צ|מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה}}. כגוונא דא אחיד כלא דא בדא! זוויין דמדבחא הכי נמי אסתחרן! {{ש}} * {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית}} - דדרום תוקפיה במזרח; דאיהו שירותא דשמשא, ותוקפא דשמשא לא שרייא אלא בשירותא. * {{צ|מזרחית צפונית}} - כיון דדרום נטיל תוקפיה דמזרח - הוא אנהיר לצפון, וצפון אתכליל בדרום דהא שמאלא אתכליל בימינא. * {{צ|צפונית מערבית}} - דהא מערב דאיהי ב'''ה' בתראה''' נטלא מצפון. ועל דא צפון אזיל למערב. * {{צ|מערבית דרומית}} - היא אזלא לאתחברא בדרום. כמה דדרום תלייא במזרח ותוקפיה אזיל בשרותא - הכי נמי מערב אזלא לאתאחדא בדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}} - ימינא דא הוא דרום. בגין כך ינקא מתרין סטרין - מצפון ומדרום. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} - {{צ|שמאלו}} דא הוא צפון, {{צ|וימינו}} דא הוא דרום. ורזא דא אוליפנא! קודשא בריך הוא יהיב מטתיה בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא! ועל דא אית להו לבני נשא למיהב מטתייהו בין צפון לדרום. והכי אוליף לי אבא דיהבין להו בנין דכרין, דהא איהו אתכוון כלפי מהימנותא שלימא עלאה, בשלימותא דכלא, לגבי קודשא בריך הוא דאיהו בין צפון לדרום ולגבי כנסת ישראל דאיהי בין צפון לדרום. ודאי יהוון ליה בנין דכרין! <קטע סוף=דף קיח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט א/>ובכלא בעי לאחזאה עובדא כגוונא דלעילא! וכמה דאחזי עובדא לתתא - הכי נמי אתער לעילא! ואוקמוה. שמע ר' פנחס ונשקיה לר' אלעזר ובכה וחייך. אמר: "''זכאה חולקי בהאי עלמא ובעלמא דאתי!''" פתח ואמר: {{צ|יהוה אורי וישעי ממי אירא וגו'}} {{ממ|תהלים|כז|א}}.{{ש}} {{צ|יהוה אורי וישעי}} - כיון דבר נש אתאחד{{הערה|נ"א "אסתכל". אבל נראה ד"אחידנא" תואם אל המשך דברי ר' פנחס, והבוחר יבחר - ויקיעורך}} בנהורא דלעילא וקב"ה אנהיר עליה - לא דחיל מעלאין ותתאין! כמה דאת אמר {{צ|וְעָלַיִךְ יזרח יהו"ה וכבודו עָלַיִךְ יֵרָאה}} {{ממ|ישעיהו|ס|ב}}. {{ש}} {{צ|יהוה מעוז חיי}} - כיון דקב"ה אחיד ביה בבר נש - לא מסתפי בההוא עלמא מכל מאריהון דדינין! אוף אנא כהאי גוונא! כיון דאחידנא באבוך ובך - לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא! ועַלָך כתיב {{צ|ישמח אביך וגו'}} {{ממ|משלי|כג|כה}}.{{ש}} כיון דכתיב {{צ|ישמח אביך ואמך}} - מאי {{צ|ותגל יולדתך}}? דהא ב{{צ|אמך}} סגיא? אלא {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - יולדתך דלתתא! {{ש}} ר' שמעון אבוך - אן חדוותא דיליה? אלא קרא הוא בלחודוי! דכתיב {{ממ|משלי|כג|כד|עיין שם=עיין שם}} {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא קב"ה. {{צ|וְיוֹלֵד חכם יִשְׂמַח בו}} - דא אביך דלתתא. דבר אחר: {{צ|גיל יגיל אבי צדיק}} - דא אביך דלתתא, {{צ|ויולד חכם ישמח בו}} - כתיב בתוספת '''וא"ו''' - דא קב"ה הוא לעילא. אמר רבי אלעזר: כתיב {{צ|בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יהו"ה אל אמת}} {{ממ|תהלים|לא|ו}}. {{ש}} האי קרא אית לאסתכלא ביה! חמיתון מאן דאפקיד בידא דמלכא מידי?! {{ש}} אלא ודאי זכאה הוא בר נש דאזיל באורחוי דמלכא קדישא ולא חטי קמיה! תא חזי כיון דעאל ליליא - 'אילנא דמותא' שליט בעלמא, ו'אילנא דחיי' אסתלק לעילא לעילא. וכיון ד'אילנא דמותא' שליט בעלמא בלחודוי - כל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. מאי טעמא? בגין דההוא אילנא גרים. ובר נש בעי לאקדמא ולמפקד בידיה נפשיה בפקדונא. כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לאחרא! דהאי - אף על גב דאיהו אתחייב לגביה יתיר מההוא פקדונא - לאו כדאי לאתאחדא ביה הואיל ופקדונא אתמסר לגביה. ואי יסרב ביה - ודאי נבדוק אבתריה! דלאו מזרעא קדישא הוא ולאו מבני מהימנותא! כך ההוא אילנא! בני נשא אקדימו ויהבין ליה פקדונא דנפשייהו. וכל נשמתין דבני עלמא נטיל. וכלהו טעמין טעמא דמותא בגין דהאי 'אילנא דמותא' הוא. ובגין דכל אינון נפשתא - אף על גב דכלהו אתחייבו לגביה ולאו כדאי הוא לאתבא פקדונא לגביה דבר נש - אלא כיון דכלהו אתמסרי ליה בפקדונא - אתיב כל פקדונין למאריהון! תא חזי לאו כדאי הוא האי 'אילנא דמותא' לאתבא פקדונא לגביה דבר נש, אלא בשעתא ד'אילנא דחיי' אתער בעלמא. ואימתי אתער ההוא אילנא דחיי? בשעתא דסליק צפרא. וכדין כיון דהאי אתער בעלמא - כל בני עלמא חיין, ושביק ואהדר ההוא 'אילנא דמותא' כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה. מאי טעמא חיין? בגין דההוא 'אילנא דחיי' גרים! {{ש}} ואי תימא הא בני נשא סגיאין אינון דמתערין בליליא בעוד דאילנא דמותא שליט!? אלא ודאי ההוא אילנא דחיי קא עביד! מאי טעמא? בגין דכתיב {{צ|לראות היש משכיל דורש את אלהים}} {{ממ|תהלים|יד|ב}}, ולא יהא ליה פתחון פה לבר נש דיימא "''אלמלי שליטנא בנפשאי בליליא - אשתדלנא באורייתא!''". אמר רבי יהודה: "''האי בישראל ודאי והכי הוא! אבל באומות העולם דחמינא כהאי גוונא מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: "''ודאי שפיר הוא דקא אמרת!''" פתח ואמר: {{צ|מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם יהוה}} {{ממ|במדבר|כג|ח}}. {{ש}} תא חזי כגוונא דאית לעילא אית לתתא. לעילא אית ימינא ואית שמאלא, לתתא - ישראל ועמין. {{ש}} ישראל אתאחדן לימינא בקדושא דמלכא קדישא. עמין עכו"ם לשמאלא, לסטרא דרוח מסאבא, וכלהו לתתא מכלהו דרגין דשמאלא.<קטע סוף=דף קיט א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קיט ב/>וכלהו דרגין אחידן דא בדא עד דתליין מן רישא. וכגוונא דרישא נטיל - בההוא גוונא נטיל זנבא דאיהי תתאה. מאי טעמא? בגין דאחיד ביה! ובגין כך עמין עכו"ם כההוא סטר מסאבא דלהון הכי אתדברו! בלעם הוה אשתמש בכלהו כתרין תתאין, והוא הוה חמי בהאי תתאה דאיהו זנבא דלא יכיל לאתדברא אלא ברישא. בגין כך אמר {{צ|מה אקוב לא קבה אל}} - דההוא רישא עלאה לא אשתכח בדינא באינון יומין. ואע"ג דהאי '''{{צ|אל}}''' אוקימנא באתר אחרא עלאה, והוא טב וחסד דעלמא - האי מלכותא קדישא נטל שמא כגוונא דעילא! ובגין כך אקרי '''{{צ|אל}}'''! אלא דאיהו {{צ|זועם בכל יום}}, דאשתכח ביה דינא. {{ש}} ותא חזי '''{{צ|אל שדי}}''' - הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו {{צ|אמר לעולם די}}, דהא האי '''{{צ|אל}}''' הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי {{צ|אל שדי}} - {{צ|אל}} ד{{צ|שדי}}. ועל דא {{צ|מה אקוב לא קבה אל}}! בגין כך כגוונא דאתער רישא הכי נמי אתער תתאה. בכה רבי אלעזר. {{ש}} פתח ואמר: {{צ|קולה כנחש ילך וגו'}} {{ממ|ירמיהו|מו|כב}}. {{ש}} השתא דישראל בגלותא איהי ודאי אזלא כנחש! חויא כד איהו כפיף רישא לעפרא - סליק זנבא; שליט ומחי לכל אינון דאשתכחו קמיה. אוף הכי השתא בגלותא כהאי גוונא! רישא כפיף לעפרא וזנבא שליט! מאן עביד לזנבא דיסתליק לעילא ושליט ומחי? רישא דאתכפיא לתתא! ועם כל דא - מאן מדבר ליה לזנבא ומאן נטיל ליה למטלנוי? האי רישא! אע"ג דאיהו כפיף לעפרא - הוא מדבר למטלנוי. {{ש}} בגין דא {{צ|קולה כנחש ילך}}. והשתא שאר עמין דאינון אחידן בזנבא - סלקין לעילא ושלטין ומחיין. ורישא כפיף לעפרא כמה דאת אמר {{צ|נפלה לא תוסיף קום וגו'}} {{ממ|עמוס|ה|ב}}. ועם כל דא האי רישא מדבר לזנבא ונטיל ליה - כמה דאת אמר {{צ|שמוני נוטרה את הכרמים}} {{ממ|שיר|א|ו}} - אלין עמין עעכו"ם דאינון זנבא. אתא רבי יהודה ונשיק ידוי. {{ש}} אמר: "''אלמלי לא שאילנא מלה בעלמא אלא דשאילנא דא ורווחנא ליה - די לי! דהשתא ידענא עמין עכו"ם ושולטנותא דלהון היך מתדבר!'' {{ש}} ''זכאה חולקהון דישראל דעלייהו כתיב {{צ|כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ}}!''" {{ממ|תהלים|קלה|ד}} אמר ליה רבי אלעזר: מהו {{צ|לסגולתו}}? {{ש}} אמר ליה: תלת אבהן אלין אקרון 'סגולה', בין לעילא בין לתתא. כגוונא דא - כהנים לויים וישראלים. וכלא חד! ואלין סגולתו של קב"ה לעילא וסגולתו לתתא. ודא הוא דכתיב {{צ|והייתם לי סגולה מכל העמים}} {{ממ|שמות|יט|ה}}: '''{{צ|ונסע אהל מועד מחנה הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ב|יז}}'''. לבתר מה כתיב? 'ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה' {{ממ|במדבר|ב|יח}} - היינו {{צ|שכינה שרויה במערב}}, ואוקמוה. כתיב {{צ|ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה}} {{ממ|בראשית|מח|כ}}. {{ש}} {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל סבא. מאי קא משמע לן? אלא "בך יתברך ישראל" לא כתיב או {{צ|בך יבורך ישראל}}! מהו {{צ|'''יברך''' ישראל}}? אלא ישראל קדישא לא {{צ|יברך}} לעלמא אלא {{צ|בך}} דאנת במערב, וכתיב {{צ|אני אל שדי פרה ורבה}} {{ממ|בראשית|לה|יא}}. אוליפנא דחמא עמיה שכינתא וכדין אמר {{צ|בך יברך ישראל לאמר}} - בך יברך לעלמא. והאיך חמא? והכתיב {{ממ|בראשית|מח|י}} {{צ|ועיני ישראל כבדו מזוקן וגו'}}!? -- אלא {{צ|שִׂכֵּל֙ את ידיו}} כתיב! מאי {{צ|שִׂכֵּל֙}}? אלא ימינא הוה זקיף - וסטי ליה שכינתא כלפי אפרים וארח ריחא דשכינתא על רישיה! כדין אמר {{צ|בך יברך ישראל}}. וחמא דאיהו למערב - ודאי שכינתא במערב. והא אוקימנא בגין דלהוי בין צפון לדרום, ולאתחברא בגופא, ולמהוי בזווגא חד. וצפון מקבלא לה תחות רישא, ודרום מחבקא לה. הדא הוא דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני}} {{ממ|שיר|ב|ו}}. והא אוקימנא - ודאי מטתו שלשלמה בין צפון לדרום ולאתחברא בגופא, וכדין כלא חד לאתברכא עלמא. <קטע סוף=דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכ א/>תנן {{צ|כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יומא מובטח לו שהוא בן העוה"ב}}, והא אוקימנא, בגין לזווגא לה להאי {{צ|תהלה}}, ולאשתכחא בכל יומא בין צפון לדרום. אתי בר נש בצפרא - מקבל עליה עול מלכות שמים. * מסדר שבחא באינון תושבחן דקאמר; {{צ|תהלה לדוד}} וכלהו {{צ|הללויה}} דאינון סדורא דעשרה תושבחן דעשרה כתרין קדישין דשמא קדישא. ובגין כך עשרה אינון {{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר סיים בעשרה תושבחן דאינון {{צ|הללויה הללו אל בקדשו וגו'. הללוהו וגו'}}. מאן אינון עשרה הללויה - והא חמשה אינון? אלא שרי שבחא ב{{צ|הללויה}} וסיים ב{{צ|הללויה}}. {{ש}} * לבתר עלויא דסדור שבחא ב{{צ|אז ישיר משה}} דאית ביה כלא. ובדא מקבל עליה עול מלכותא קדישא. * לבתר אשרי לה בחסד בסיומא דצלותא לאתקדשא ביה. * לבתר בצלותא דמנחה - דגבורה תלייא ודינא שארי. {{ש}} אשתכח בכל יומא דא מטה דאתיהיבת {{צ|בין צפון לדרום}} לאתחברא בזווגא דא בגופא כדקא יאות! ומאן דמסדר ומחבר לה בכל יומא כהאי גוונא - ודאי הוא בן העולם הבא! בגין כך האי '''{{צ|דגל מחנה אפרים...ימה}}''', ואיהו {{צ|בין צפון לדרום}}. דרום - ראובן, מן סטרא חד דכתיב '''{{צ|דגל מחנה ראובן תימנה}} {{ממ|במדבר|ב|י}}'''. צפון - דן, מסטרא אחרא דכתיב '''{{צ|דגל מחנה דן צפונה}} {{ממ|במדבר|ב|כה}}'''. אפרים - בין דא לדא אשתכח! מערב דאיהו אפרים - {{צ|בין צפון לדרום}}. כלא כגוונא דלעילא! רזא ליתבי דרומא אחונא! והכי שדר לון אחונא: {{ש}} "''מסדרי בוצינין ברזין קטירין דבעיתו ליחדא יחודא בטופסרא דקטרא עלאה! קבילו עלייכו עול מלכותא קדישא בכל יומא בקדמיתא - ובדא תעלון בקשורא קדישא דדרום! ואסחרו סטרי עלמא עד דמתקשרן בקטורא חדא. ובדרום תקיעו דוכתא ותמן תשרון!''" ר' אלעזר שאיל לר' שמעון אבוי. {{ש}} אמר ליה: "''סימנא לזווגא דיחודא מנין? {{ש}} אמר ליה: "''ברי! אע"ג דאוקימנא מלין לכל סטר וסטר ואתבדרו הכא מלה והכא מלה - סימנא דא נקוט בידך והכי הוא! כעין סחרא דמדבחא דתנן {{צ|ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית}}! {{ש}} אמר ליה: "''והא לא יכיל עד דמקבל עליה בר נש עול מלכותא קדישא בקדמיתא, ויהיב עליה עול דא?! ואת אמרת דייתי לדרום בקדמיתא?! אמר ליה: כלא הא אמינא לך! דהא '''{{צ|ובא לו לקרן}}''' אמינא בקדמיתא! והא ידעתא רזא ד{{צ|קרן}}! ודא הוא עול מלכותא קדישא! לבתר '''{{צ|דרומית מזרחית}}''' דתמן הוא אילנא דחיי. ודא לאזדווגא ליה במזרח דאיהו אבא עלאה - דהא בן מסטרא דאבא קא אתי. ובגין כך '''מדרום למזרח''' - דתוקפא דדרום במזרח, הוא ובעי לאתקשרא כחדא דרום במזרח. {{ש}} '''ומזרח דאתקשר בצפון''' - בגין דהאי אשלים ומלי נחלין ומבועין. ועל דא '''{{צ|מזרחית צפונית}}'''. אלין אבא ואמא דלא מתפרשן לעלמין והא אוקימנא. ומה דאתמר {{צ|צפונית}} - דאיהו טמירא עלאה, ומסטר דילה נפיק 'צפון'. ודינין מסטרא דילה מתערין - אע"ג דהיא רחמי וחידו, והא אוקימנא. וכד איהי נפקת - 'צפון' נפקת ביה דאיהו אתכליל ואתקשר ב'דרום'. לבתר '''{{צ|צפונית מערבית}}''' - דהא מסטרא דאבא נפיק בן, ומסטרא דאמא נפיקת בת. ובגין כך '''צפונית מערבית'''. ודא הוא {{צ|קרן}} דקדמיתא - דהשתא אתקשר בצפון סתם. {{ש}} לבתר בעי לקשרא לה בדרום דתמן הוא קשורא דכלא, וגופא ביה אשתכח. ועל דא '''{{צ|מערבית דרומית}}'''. אשתכח האי '''קרן''' ג' זמנין! חד לקבלא ליה בר נש בקדמיתא, ולבתר הכי לקשרא לה בתרי דרועי לאתחברא בגופא ולמהוי כלא חד! {{ש}} ודא הוא סדורא דיחודא שלים! וכל סטר וסטר בההוא קשורא דאתחזי ליה. ולא יחליף סטרא בסטרא אחרא דלא איתחזי ליה, בגין דלא יתענש.<קטע סוף=דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=דף קכ ב/>{{ש}} מאן דעביד יחודא דא כדקא חזי כמה דאמינא - זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי! דהא ידע לסדרא שבחא דמאריה ויחודא דמאריה! ולא עוד אלא דקב"ה משתבח ביה! עליה כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר}} {{ממ|ישעיהו|מט|ג}}. ר' שמעון פתח: {{צ|לדוד אליך יהו"ה נפשי אשא אלהי בך בטחתי וגו'}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|כה|א|ב}}.{{ש}} מאי קא חמא דוד לסדרא האי שבחא הכי, וכלהו שבחי דאינון באלפא ביתא כלהו שלמין והאי חסרא דלא את ביה '''ו''''? ואמאי סדורא דא למנפל על אנפין? {{ש}} אלא רזא עלאה הוא גניז בין חברייא! בשעתא דליליא עאל - אילנא תתאה דתלייא ביה מותא פריש ענפוי ומכסיא לכלא. ועל דא אתחשך. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא. ואקדים בר נש ויהיב ליה פקדונא דנפשיה ואפקדיה בידיה בפקדונא. ובגין דנטיל לון בפקדונא - תב פקדונא למריה בשעתא דאתי צפרא. כד אתי צפרא ותב לגביה פקדוניה - בעי לברכא ליה לקב"ה דאיהו מהימנא עלאה. לבתר דקם - עאל לבי כנשתא מעטר בטוטפי, אתכסי בכיסוייא דציצית, עאל ומדכי גרמיה בקורבנין בקדמיתא. לבתר קביל עליה עול מלכותא בסדורא דשבחי דדוד דאינון סדורא דעול מלכותא. ובסדורא דשבחא דא אשרי עליה ההוא עול. לבתר - סדורא דצלותא דמיושב וצלותא דמעומד לקשרא לון כחדא. תא חזי רזא דמלה! אע"ג דצלותא תלייא במלולא ודבורא דפומא - כלא תלייא בעקרא דעובדא בקדמיתא, ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא. מאן עובדא? אלא ההוא עובדא דעביד בר נש בקדמיתא - כגוונא דצלותא הוא! ולא יצלי בר נש צלותא עד דיתחזי עובדא בקדמיתא כגוונא דצלותא. {{ש}} בקדמיתא עובדא * בשעתא דבר נש קאים - בעי לדכאה גרמיה בקדמיתא, * ולבתר יקבל עליה האי 'עול' לפרשא על רישיה פרישו דמצוה. * לבתר יתקשר קשורא דיחודא דאינון תפלין - תפלה של ראש ושל יד, ולאתקנא לון בקשורא חדא בשמאלא ועל לבא, כמה דאוקימנא {{צ|שמאלו תחת לראשי וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ו}}, וכתיב {{צ|שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך}} {{ממ|שיר|ח|ו}}. והא אוקימנא. ודא הוא עובדא בקדמיתא. לבתר בשעתא דבר נש עאל לבי כנישתא - * ידכי גרמיה בקדמיתא בקרבנין במלולא דפומא. * לבתר יקבל עליה האי עול מלכות לפרשא על רישיה בשבחי דדוד מלכא, כגוונא דעובדא דפריש על רישיה פרישו דמצוה, * ולבתר - צלותא דמיושב, לקבל תפלה של יד. * לבתר - צלותא דמעומד, דהיא לקבל תפלה דרישא. ודא כגוונא דדא. עובדא כגוונא דדבורא. ודאי בעובדא ומלולא תלייא צלותא! {{ש}} ואי פגים עובדא - מלולא לא אשכח אתר דשריא ביה, ולאו איהו צלותא! ואתפגים ההוא בר נש לעילא ותתא. דבעינן לאחזאה עובדא ולמללא מלולא עליה. ודא הוא צלותא שלים. {{ש}} ווי ליה לבר נש דפגים צלותיה פולחנא דמאריה! עליה כתיב {{צ|כי תבאו לראות פני וגו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע}} {{הפניה לפסוקים|ישעיהו|א|יב|טו}} - דהא בעובדא ובמלולא תליא מלתא. תא חזי כיון דבר נש עביד צלותא כגוונא דא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דייחודא - אשתכח דעל ידיה מתברכן עלאין ותתאין. כדין בעי ליה לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא, דהא אתפרש מן אילנא דחיי וכניש רגלוי לגבי ההוא אילנא דמותא דאהדר ליה פקדוניה, כמה דאת אמר {{צ|ויאסוף רגליו אל המטה}} {{ממ|בראשית|מט|לג}}. דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו - השתא בעי לאתכנשא לגבי ההוא אילנא דמותא ולמנפל ולימא לגביה {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} {{ממ|תהלים|כה|א}}. <קטע סוף=דף קכ ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=במדבר דף קכא א/>בקדמיתא יהיבנא לך בפקדונא - השתא דקשירנא ייחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות ואודינא על חטאי - הא נפשי מסירנא לך ודאי! ויחזי בר נש גרמיה כאילו פטיר מן עלמא - דנפשיה מסיר להאי אתר דמותא. בגין כך לא אית ביה '''וא"ו''' - ד'''וא"ו''' אילנא דחיי הוא, והאי אילנא דמותא הוא. והא קמ"ל דרזא דמלה דאית חובין דלא מתכפרן עד דאתפטר בר נש מעלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון}} {{ממ|ישעיהו|כב|יד}}. והאי יהיב גרמיה ודאי למותא ומסיר נפשיה להאי אתר. לאו בפקדונא כמה בליליא! אלא כמאן דאתפטר מן עלמא ודאי! ותקונא דא בעי בכוונא דלבא, וכדין קב"ה מרחם עלוי ומכפר ליה לחוביה. זכאה הוא בר נש דידע למפתי ליה ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונא דלבא. ווי ליה למאן דאתי למפתי למאריה בלבא דחיקא ולא ברעותא, כמה דאת אמר {{צ|ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|עח|לו|לז}}. הוא אומר {{צ|אליך יהו"ה נפשי אשא}} ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא. הא גרם עליה לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי, בזמנא דהאי אילנא אתער בעלמא למעבד דינא. ועל דא בעי בר נש לאדבקא נפשיה ורעותיה במאריה ולא ייתי לגביה ברעותא כדיבא, בגין דכתיב {{צ|דובר שקרים לא יכון לנגד עיני}} {{ממ|תהלים|קא|ז}}. מאי {{צ|לא יכון}}? אלא בשעתא דהוא אתקין גרמיה להאי ולביה רחיקא מקב"ה - קלא נפיק ואמר {{צ|לא יכון לנגד עיני}}! האי בעי לאתקנא גרמיה - {{צ|לא יכון!}} - לא בעינא דיתתקן! כל שכן אי אתי ליחדא שמא קדישא ולא מיחד ליה כדקא יאות! זכאה חולקהון דצדיקיא בעלמא דין ובעלמא דאתי! עלייהו כתיב {{צ|ובאו וראו את כבודי וגו'}} {{ממ|ישעיהו|סו|יח}}, וכתיב {{צ|אך צדיקים יודו לשמך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמ|יד}}. אתא ר' אלעזר ונשיק ידוי. אמר: "''אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע מלין אלין דיי!''" אמר ר' יהודה: "''זכאה חולקנא וזכאה חולקהון דישראל דאינון מתדבקין בקב"ה דכתיב {{צ|ואתם הדבקים וגו'}}, {{צ|ועמך כלם צדיקים וגו'}}!''" '''ברוך יהו"ה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהו"ה לעולם אמן ואמן'''<קטע סוף=במדבר דף קכא א/> ==פרשת במדבר - רעיא מהימנא (אין)== {{ממ זהר משולב|ג|קיז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיז ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיח ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קיט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קיט ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קיט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכ ב/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=במדבר רע"מ דף קכא א/>(<small>אין רעיא מהימנא בפרשת במדבר</small>)<קטע סוף=במדבר רע"מ דף קכא א/> ==פרשת נשא - זהר== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכא א/>'''{{צ|וידבר יהו"ה אל משה לאמר. נשא את ראש בני גרשון וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ד|כא|כב}}''' ר' אבא פתח: {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון ואין ברוחו רמיה}} {{ממ|תהלים|לב|ב}}. {{ש}} האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה! ואית לאסתכלא ביה והא אוקמוה. {{ש}} תא חזי בשעתא דצלותא דמנחה דינא שריא בעלמא, ויצחק תקן צלותא דמנחה, וגבורה עלאה שלטא בעלמא, עד דאתי ועאל ליליא בגין לקבלא ליה לליליא. ומזמנא דשארי צלותא דמנחה - אתפרש שמאלא לקבלה ואתער ליליא. בתר דאתער כל אינון נטורי פתחין דלבר - כלהו מתערין בעלמא ואתפשטו. וכל בני עלמא טעמין טעמא דמותא והא אתמר{{הערה|הצגתי כפי הדפוס. אבל ב"מתוק מדבש" הוא מציג את מילים "והא אתמר" כתחילת הפסקה הבא של "בפלגות ליליא", וצע"ע - ויקיעורך}}. בפלגות ליליא ממש אתער שמאלא כמלקדמין, וורדא קדישא סלקא ריחין, והיא משבחת וארימת קלא. וכדין סלקא ושריא רישא לעילא בשמאלא ושמאלא מקבל לה.<קטע סוף=דף קכא א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}}<קטע התחלה=דף קכא ב/>כדין כרוזא קארי בעלמא - דהא עידן הוא לאתערא לשבחא ליה למלכא - וכדין תושבחתן מתערין ואתבסמותא דכלא אשתכח. זכאה חולקיה מאן דאתער לזווגא זווגא דא! כד אתי צפרא וימינא אתער ומחבקא לה - כדין זווגא דכלא אשתכח כחדא! תא חזי בשעתא דבני נשא דמיכין וטעמין טעמא דמותא ונשמתא סלקא לעילא - קיימא באתר דקיימא ואתבחינת על עובדהא דעבדת כל יומא. וכתבין להו על פתקא. מאי טעמא? בגין דנשמתא סלקא לעילא ואסהידת על עובדוי דבר נש, ועל כל מלה ומלה דנפיק מפומיה. וכד ההיא מלה דאפיק בר נש מפומיה איהי כדקא יאות - מלה קדישא דאורייתא וצלותא - ההיא מלה סלקא ובקע רקיעין, וקיימא באתר דקיימא, עד דעאל ליליא ונשמתא סלקא ואחיד לההיא מלה ועאיל לה קמי מלכא. וכד ההיא מלה לאו איהי כדקא יאות ואיהי מלה ממילין בישין מלישנא בישא - ההיא מלה סלקא לאתר דסלקא וכדין אתרשים ההיא מלה וההוא חובה עליה דבר נש. הדא הוא דכתיב {{צ|משוכבת חיקך שמור פתחי פיך}} {{ממ|מיכה|ז|ה}}. {{ש}} ובגין כך {{צ|אשרי אדם לא יחשוב יהו"ה לו עון}} - אימתי? כש{{צ|אין ברוחו רמיה}}. '''{{צ|איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'}} {{ממ|במדבר|ה|ו}}''' {{ש}} תא חזי כתיב {{צ|וחבר הקיני נפרד מקין מבני חובב חותן משה וגו'}} {{ממ|שופטים|ד|יא}}. וחבר הקיני מבני בנוי דיתרו הוה, כמה דאת אמר {{צ|ויאמר שאול אל הקיני וגו'}} {{ממ|ש"א|טו|ו}}. אמאי אקרי {{צ|קיני}}? והא אוקמוה. וכתיב {{צ|את הקיני ואת הקניזי}} {{ממ|בראשית|טו|יט}}. ואתמר{{הערה|מובא במתוק מדבש שינוי גירסה כאן של הרמ"ק אשר לפיו מתחיל "ואי תימא" ומפרש כאן בדרך אחר - ויקיעורך}} דעבד קנא במדברא כעופא דא בגין למלעי באורייתא ואתפרש מן מתא. {{צ|נפרד מקין}} - אתפרש מההוא עמא דהוה בקדמיתא ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא. זכאה בר נש דזכי באורייתא, למיזל לאתדבקא באורחוי! <קטע סוף=דף קכא ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכב א/>דכד בר נש אזיל באורחוי דאורייתא - משיך עליה רוחא קדישא עלאה. כמה דאת אמר {{צ|עד יֵעָרה עלינו רוח ממרום}} {{ממ|ישעיה|לב|טו}}. וכד בר נש סטי אורחוי - משיך עליה רוחא אחרא מסטרא אחרא, דהוא סטרא דמסאבא. וסטרא דמסאבא אתער מסטרא דנוקבא דתהומא רבא, דתמן מדורין דרוחין בישין דנזקי לבני נשא דאקרון 'נזקי עלמא'. דהא מסטרא דקין קדמאה אשתכחו. ויתרו בקדמיתא כומרא לעבודה זרה הוה, ולההוא סטר הוה פלח, ומשך עליה רוחא מההוא אתר. ועל דא אקרי {{צ|קיני}}. לבתר {{צ|נפרד מקין}} ואתדבק ביה בקודשא בריך הוא. דכל מאן דאתדבק ביה בקודשא בריך הוא ועביד פקודי אורייתא - כביכול הוא קיים עלמין; עלמא דלעילא ועלמא דלתתא. והא אוקמוה {{צ|ועשיתם אותם}} כתיב. וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא - כביכול פגים לעילא פגים לתתא, פגים לגרמיה פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטי בארבא. קם חד שטייא בינייהו, בעא לנקבא וכו'. ועל דא {{צ|אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכׇּל חַטֹּאת הָאָדָם וגו'}}. {{ש}} תא חזי {{צ|והמה כאדם עברו ברית}} {{ממ|הושע|ו|ז}}. אדם עבר על פקודא חד דאורייתא - גרים ליה לגרמיה מיתה, וגרם לכל עלמא! פגים לעילא, פגים לתתא! וההוא חובא תלייא עד דיקיים קודשא בריך הוא עלמא כמלקדמין, ויתעבר ההוא פגימו מעלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|בלע המות לנצח ומחה אֲדֹנָי יֱהֹוִה דמעה מעל כל פנים וגו'}} {{ממ|ישעיה|כה|ח}}. {{ש}} ובגין כך {{צ|כי יעשו מכל חטאת האדם}} כתיב - {{צ|האדם}} - אדם קדמאה! {{צ|למעול מעל ביהו"ה}} - דמאן דיפוק מרחמי וינקא מן דינא הוא גרים פגימו וכו'. ועל דא רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון! כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא! '''רבי יצחק ורבי יהודה''' הוו אזלי מאושא ללוד.{{ש}} אמר רבי יהודה: "''נימא מילין דאורייתא ונזיל!''" '''פתח רבי יהודה''' ואמר: {{צ|כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו'}} {{ממ|שמות|כא|לג}}. {{ש}} מה כתיב בתריה? {{צ|בעל הבור ישלם וגו'}} {{ממ|שמות|כא|לד}}. ומה על דא כך - מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי - על אחת כמה וכמה! {{ש}} אלא תווהנא דאף על גב דאבאיש עלמא - אמאי אית ליה תשובה, כמה דכתיב {{צ|איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ה|ו|ז}}? אלא ודאי דא מהניא להו בגין דעביד תשובה - כביכול הוא עביד ליה ממש. דהא מה דפגים לעילא - אתקין ליה. ובמה? בתשובה, דכתיב {{צ|איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם והשיב}}. ותשובה אתקין כלא! אתקין לעילא אתקין לתתא, אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא. '''פתח רבי יצחק''' אבתריה ואמר: {{צ|בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה וגו'}} {{ממ|דברים|ד|ל}}. {{ש}} {{צ|בצר לך}} - מכאן דתשובה מעליא מכלא עד לא ישרי דינא בעלמא. דבתר דשרי דינא - תקיף חיליה! מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק ליה? <קטע סוף=דף קכב א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכב ב/>דהא כיון דשארי דינא - לא אסתליק עד דישתלים. בתר דאשתלים ועבד תשובה - אתקין עלמין כלהו. משמע דכתיב {{צ|ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים}} וכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך וגו' כי אל רחום יהו"ה אלהיך וגו'}} {{הפניה לפסוקים|דברים|ד|ל|לא}}. {{צ|באחרית הימים}} מאי איכא הכא? אלא לאכללא כנסת ישראל דאיהי בגלותא ואשתכחת בעאקו דלהון ולא שבקת לון לעלמין. ובגין כך קב"ה אע"ג דאשרי דינא בעלמא - בעי דיהדרון ישראל בתשובה, לאוטבא להו בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ולית לך מאן דקאים קמי תשובה! תא חזי אפילו כנסת ישראל {{צ|תשובה}} אקרי! ואי תימא 'תשובה עלאה' בכל אתר לא שכיח!? אלא דא אקרי 'תשובה' כד אהדר רחמי לקבלהא והיא תכת על כל אינון אוכלסין וינקא לון. ותשובה מעליא כד אתמסר נפשא לגבה, ונטיל לה בזמנא דאיהי בתשובה - כדין כלא אתתקן לעילא ותתא ואתתקן הוא וכל עלמא. חייבא חד בעלמא - קלקולא דכמה אחרנין בגיניה! ווי לחייבא ווי לשביביה!{{ש}} תא חזי יונה - בגין דלא בעא למהך בשליחותא דמאריה - כמה בני נשא הוו אתאבידו בגיניה בימא! עד דכלהו אהדרו עלוי ודאינו ליה בדינא בימא וכדין אשתזיבו כולהו! וקב"ה חס עליה לבתר ושזיב כמה אוכלסין בעלמא. אימתי? כד אהדר למאריה מגו עקתיה. הדא הוא דכתיב {{צ|קראתי מצרה לי אל יהו"ה ויענני}} {{ממ|יונה|ב|ג}}. וכתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} {{ממ|תהלים|קיח|ה}}: <קטע סוף=דף קכב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=דף קכג א/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}<קטע התחלה=דף קכג ב/>(<small>הדף רק מכיל רעיא מהימנא ללא זהר</small>)<קטע סוף=דף קכג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכד א/>'''{{צ|איש איש כי תשטה אשתו וגו'}} {{ממ|במדבר|ה|יב}}'''. {{ש}} מאי האי לגבי האי? אלא כמה דכתיב {{צ|למעול מעל ביהו"ה}}. ר' אלעזר אמר: {{צ|איש איש}} - מאי {{צ|איש איש}} דהא בחד סגי?! אלא הא אוקמוה. אבל {{צ|איש איש}} - משמע איש דאיהו איש, וקִיֵים קרא דכתיב {{צ|שתה מים מבורך וגו'}} {{ממ|משלי|ה|טו}}. כדין הוא 'איש' בעלמא! 'איש' לגבי אתתיה! {{צ|ומעלה בו מעל}} הא בחד סגי! אמאי תרי? אלא חד לעילא וחד לתתא; חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. בגין כך {{צ|והביא האיש את אשתו}} {{ממ|במדבר|ה|טו}}. אמאי {{צ|אל הכהן}}? רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. הכא אית לאסתכלא! הא כתיב {{צ|ושחט את בן הבקר}} - {{צ|ושחט}} - אחרא ולאו כהנא, דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגים ההוא אתר דאחיד ביה. ואת אמרת {{צ|והביא האיש את אשתו אל הכהן}} למידן דינהא!? {{ש}} אלא ודאי כהנא לדא חזי בגין דאיהו שושבינא למטרוניתא, וכל נשי עלמא מתברכן בכנסת ישראל, ועל דא אתתא דלתתא מתברכא בשבע ברכות - דאחידת בה בכנסת ישראל! וכהנא קאים לאתקנא מלי דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאצטריך. בגין כך - כהנא לדא ולא אחרא. {{ש}} ואי תימא דאיהו עביד דינא -- לאו הכי! אלא לאסגאה שלמא בעלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד! דאי ההיא אתתא אשתכח זכאה - כהנא אסגי שלמא בהו. ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואתעביד שלמא על ידיה. ואי לא אשתכחת זכאה - איהו לא עביד דינא, אלא ההוא שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה - הוא עביד דינא והוא בדיק לה! <קטע סוף=דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכד ב/>תא חזי, כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לזכאה. זמנא ותרין שאיל לה. כיון דאיהי בעיא לאשתכחא זכאה - כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. כהנא כָתיב שמא קדישא חד זמנא בארח מישר, לבתר כתב ליה למפרע [[קובץ:שם למפרע.PNG||35px|]] אתוון סריטין בטהירין. דינא בדינא, רחמי ברחמי. רחמי בדינא, ודינא ברחמי. אשתכח זכאה - אתוון רחמי אשתכחו ודינין סלקין. לא אשתכחת כדקא יאות - רחמי סלקין ודינין אשתארו וכדין דינא אתעביד. '''ר' אלעזר פתח''' ואמר: {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}} {{ממ|שמות|טו|כג}}. הא אוקמוה. {{ש}} אמר: "''תווהנא איך בני עלמא לא מסתכלין ולא משתדלין במלין דאורייתא!''" {{ש}} הכא אית לאסתכלא! אמאי כתיב הכא {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}} {{ממ|שמות|טו|כה}}? אבל ודאי רזא דמלה דהכא על מייא הוה, בגין דמצראי הוו אמרי דבנייהו דישראל הוו מנייהו, והוו כמה בישראל דחשדין לאנתתייהו בדא. עד דקב"ה מטא לון להאי אתר ובעא למבדק לון. {{ש}} מה כתיב {{צ|ויבאו מרתה וגו' ויצעק אל יהו"ה וגו'}}. {{ש}} אמר קב"ה למשה: "''משה! מה את בעי?! הא כמה חבילין קיימין גבייכו הכא ואנא בעינא למבדק הכא נשיהון דישראל. כתוב שמא קדישא ורמי למייא ויבדקון כלהון נשי וגוברין ולא ישתאר לעז על בני! ועד דיבדקון כלהו הכא - לא אשרי שמי עלייהו!''" {{ש}} מיד {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וישלך אל המים}} - דא שמא קדישא - ההוא דהוה כותב כהנא למבדק נשיהון דישראל. כדין {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ואי תימא נשיהון דישראל - יאות! אינון - אמאי? אלא אוף אינון בעיין דלא אסתאבו בנשיהון דמצראי. ונשיהון דישראל לא אסתאבו במצראי כל אינון שנין דהוו בינייהו. וכלהו נפקו - גוברין ונוקבין - זכאין, ואשתכחו זרעא דישראל קדישין זכאין. <קטע סוף=דף קכד ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=דף קכה א/>כדין קב"ה אשרי שמיה בינייהו. ועל דא - על מיא ודאי {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. {{ש}} אוף הכא במיא בדיק כהנא לאתתא ובשמא קדישא! '''{{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} {{ממ|במדבר|ה|יז}}''' - מאן העפר? הא תנינן כתיב {{צ|הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר}} {{ממ|קהלת|ג|כ}}. {{צ|הכל היה מן העפר}} - אפילו גלגל חמה, כל שכן בני נשא דאשתכחו מניה. א"ר יוסי: אִלו כתיב {{צ|ומן העפר}} ולא יתיר - הוינא אמר הכי! אבל כיון דכתיב {{צ|ומן העפר אשר יהיה בקרקע המשכן}} - משמע דאחרא הוא!{{ש}} אלא כתיב {{צ|יתן כעפר חרבו}} {{ממ|ישעיה|מא|ב}} - אלין מאריהון דקיסטין ובליסטראין, מארי דדינא קשיא. משמע דכתיב {{צ|בקרקע המשכן}} - דאחידן לתתא. ועל דא 'יקח הכהן ונתן אל המים' '''{{צ|מי המרים המאררים}} {{ממ|במדבר|ה|יח}} {{ממ|במדבר|ה|כד}}''' - אלין מי ימא דאינון מרירין. {{ש}} מאי הוא? דא שמא קדישא בשעתא דאשתכח בדינא - כדין אקרון {{צ|מי המרים המאררים}}. ובגין כך מיא דימא דלתתא כלהון מרירין. תא חזי האי ימא קדישא - כמה נהרין מתיקין עאלין בגווה, ובגין דאיהי דינא דעלמא - מימוי מרירן, בגין דאחיד בה מותא לכל בני עלמא. ואע"ג דאינון מרירן - כד מתפשטין - מתיקין אינון. * לזמנין מיין דימא מרירן. * לזמנין ימא דבלע לכל שאר מימין, ואקרי 'ימא דקפא', ובלע כל אינון אחרנין ושאיב לון בגוויה ולא ניגרין לבר. * לזמנין שארן מייא ונגדין מההוא ימא כל מה דנגיד לתתאי.{{ש}} ובכמה גוונין קיימא האי ימא! {{צ|המים המאררים}} - בשעתא דאתי חיויא ואטיל זוהמא - כדין {{צ|המים המאררים}}. ועל דא כהנא עביד עובדא לתתא ואומי אומאה ואתעביד דינא.<קטע סוף=דף קכה א/> {{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכה ב/>תא חזי אי אתתא אשתכחת זכייתא - אלין מיין עאלין בגווה ואתהפכן מתיקן, ונקאן גרמה, וקיימין בגווה עד דמתעברא. כיון דמתעברא - הוו משפרי בשפירי לעוברא דמעהא, ונפיק ברא שפירא נקי בלא מומא דעלמא. ואי לאו - אינון מיין עיילין בגווה וארחא ריחא דזוהמא, ואינון מיין מתהפכין לחוויא במעהא. במה דקלקלה - אתפסת, ואתחזי קלנא לכלא. והא אוקמוה חברייא. תא חזי כל אינון נשי עלמא - באתרייהו קיימי ואתדנו! ועל דא ההוא אתר ממש דאינהו קיימי ביה אתדנו! {{ש}} זכאה חולקהון דישראל דקב"ה אתרעי בהו ובעי לדכאה להו! '''ר' חזקיה פתח''': {{צ|אשתך כגפן פוריה וגו'}} {{ממ|תהלים|קכח|ג}} - מה גפן לא מקבל עליה אלא מדידיה - כך אתתא דישראל קיימא בהאי גוונא דלא מקבלא עלה אלא ההוא בר זוגה. כשפנינא דא דלא מקבלא אלא ההוא בר זוגה. ועל דא {{צ|כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. מהו {{צ|פוריה}}? כמה דאת אמר {{צ|פורה ראש}} {{ממ|דברים|כט|יז}}. {{צ|פוריה}} - פורחת, דאפיקת ענפים לכל סטרא. ואן? {{צ|בירכתי ביתך}}. ולאו לבר בשוקא. בגין דלא תיתי לשקרא בברית עילאה. ושלמה אמר {{צ|העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה}} {{ממ|משלי|ב|יז}}. מאן {{צ|ברית אלהיה}}? ההוא אתר דאקרי {{צ|ברית}} והיא אתקשרא ביה. בגין כך - {{צ|בירכתי ביתך}}. א"ר חזקיה: תונבא ליתי על ההוא בר נש דשבק לאנתתיה דתתחזי משערה דרישה לבר! ודא הוא חד מאינון צניעותא דביתא. ואתתא דאפיקת משערא דרישה לבר לאתתקנא ביה - גרים מסכנותא לביתא, וגרים לבנהא דלא יתחשבון בדרא, וגרים מלה אחרא דשריא בביתא. מאן גרים דא? ההוא שערא דאתחזי מרישה לבר. ומה בביתא האי - כל שכן בשוקא, וכל שכן חציפותא אחרא! {{ש}} ובגין כך {{צ|אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך}}. <קטע סוף=דף קכה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכו א/>אמר ר' יהודה: שערא דרישא דאתתא דאתגלייא - גרים שערא אחרא לאתגלייא ולאפגמא לה. בגין כך בעיא אתתא דאפילו טסירי דביתא לא יחמון שערא חד מרישא - כל שכן לבר! תא חזי כמה בדכורא שערא הוא חומרא דכלא - הכי נמי לנוקבא! פוק חמי כמה פגימו גרים ההוא שערא דאתתא. גרים לעילא, גרים לתתא. גרים לבעלה דאתלטייא, גרים מסכנותא, גרים מלה אחרא בביתא, גרים דיסתלק חשיבותא מבנהא. רחמנא לישזבון מחציפו דלהון! ועל דא בעיא אתתא לאתכסייא בזיוותי דביתא. ואי עבדת כן מה כתיב? {{צ|בניך כשתילי זיתים}}. מהו {{צ|כשתילי זיתים}}? מה זית דא, בין בסתווא בין בקייטא, לא אתאבידו טרפוי ותדיר אשתכח ביה חשיבות יתיר על שאר אילנין - כך בנהא יסתלקון בחשיבו על שאר בני עלמא. ולא עוד אלא דבעלה מתברך בכלא! בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנין, בבני בנין. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה כי כן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יהו"ה}} {{ממ|תהלים|קכח|ד}}, וכתיב {{צ|יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל}} {{ממ|תהלים|קכח|ה}} - {{צ|ישראל}} סבא קדישא! '''{{צ|איש או אשה כי יפליא לנדור וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|ב}}'''.{{ש}} רבי אלעזר פתח {{צ|מדוע באתי ואין איש וגו'}} {{ממ|ישעיהו|נ|ב}}.{{ש}} כמה חביבין אינון ישראל קמי קב"ה! דבכל אתר דאינון שריין - קב"ה אשתכח בינייהו, בגין דלא אעדי רחימותא דיליה מנהון. מה כתיב {{צ|ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם}} {{ממ|שמות|כה|ח}}? {{צ|ועשו לי מקדש}} - סתם, דכל בי כנישתא דעלמא 'מקדש' אקרי, והא אוקמוה. ושכינתא אקדימת לבי כנישתא. זכאה ההוא בר נש דאשתכח מאינון עשרה קדמאה בבי כנישתא, בגין דבהו אשתלים מה דאשתלים, ואינון מתקדשי בקדמיתא בשכינתא, והא אתמר. והא בעינן דישתכחו עשרה בזמנא חדא בבי כנישתא. ולא ייתו פסקי פסקי, דלא יתעכב שלימו דשייפין. דהא בר נש בזמנא חד עבד ליה קב"ה ואתקין ליה כחדא כל שייפי. הדא הוא דכתיב {{צ|הוא עשך ויכוננך}} {{ממ|דברים|לב|ו}} {{קטן|'''(חסר וזה הוא)'''}}. תא חזי כיון דבר נש אשתלימו שייפוי - בההוא זמנא אתתקן לכל שייפא ושייפא כדקא יאות! כגוונא דא כיון דשכינתא אקדימת לבי כנישתא - בעיין עשרה דישתכחון תמן כחדא וישתלים מה דישתלים. ולבתר דאתתקן כלא. ובמה היא תיקונא דכלא? כמה דאת אמר {{צ|ברב עם הדרת מלך}} {{ממ|משלי|יד|כח}}! ועל דא עמא דאתייאן לבתר כן - כולהו תיקונא דגופא! וכד אתת ואקדימת שכינתא, ובני נשא לא אתייאן כחדא כדקא יאות - קב"ה קארי {{צ|מדוע באתי ואין איש}}! מאי {{צ|ואין איש}}? דלא מתתקני שייפי ולא אשתלים גופא. דכד גופא לא אשתלים - אין איש, ובגין כך {{צ|ואין איש}} דייקא. ותא חזי בשעתא דגופא אשתלים לתתא - קדושה עלאה אתיא ועאל בהאי גופא, ואתעביד תתאה כגוונא דלעילא ממש. וכדין כלא בעיין דלא יפתחון פומא במילי דעלמא - בגין דהא קיימי ישראל בשלימו עלאה ומתקדשי קדושה עלאה - זכאה חולקהון! '''{{צ|איש כי יפליא וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|ב}}'''. {{ש}} מאי {{צ|כי יפליא}}? דאתפרש משאר בני עלמא לאתקדשא כגוונא דלעילא ולאשתכחא שלים. {{ש}} בשעתא דבר נש אתי לאתדכאה - מדכין ליה. בר נש דבעי לאתקדשא - מקדשין ליה ופרסי עליה קדושה דלעילא, קדושה דאתקדש בה קודשא בריך הוא. {{קטן|'''(חסר)'''}} '''ר' אבא פתח''': {{צ|לדוד ברכי נפשי את יהו"ה וכל קרבי את שם קדשו}} {{ממ|תהלים|קג|א}}. {{ש}} כמה אית ליה לבר נש לאסתכלא ולמנדע בפולחנא דמאריה! דהא בכל יומא ויומא כרוזא קארי ואמר {{צ|עד מתי פתאים תאהבו פתי וגו'}} {{ממ|משלי|א|כב}}, {{צ|שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם}} {{ממ|ירמיהו|ג|כב}}. ולית מאן דירכין אודניה! אורייתא קא מכרזא קמייהו ולית מאן דישגח! תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשיב דדיליה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין - עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא. עד דאיהו יתיב - דיינין ליה בקונפון עם שאר בני דינא. אי אשתכח ליה סניגורא - הא אשתזיב מן דינא - הדא הוא דכתיב {{צ|אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו וַיְחֻנֶּנּוּ ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כֹפר}} {{הפניה לפסוקים|איוב|לג|כג|כד}}. <קטע סוף=דף קכו א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכו ב/>מאן הוא סניגורא? אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דבר נש בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא ישתכח עליה סניגורא - הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההיא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא - עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעביד בהאי עלמא, וכל מה דאפיק מן פומא. ויהיב חושבנא על כלא וכתבין קמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שֵּׂחוֹ וגו'}} {{ממ|עמוס|ד|יג}}. והוא אודי עלייהו. מאי טעמא? בגין דההוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא ביה, וקיימין לאסהדא עליה. וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימי קמיה. ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא. תא חזי כל אינון מלין דעביד בר נש בהאי עלמא - כלהו זמינין וקיימי לאסהדא ביה. ולא אתאבידו מיניה. ובשעתא דמפקי ליה לקברא - כלהו מתעתדן ואזלי קמיה. {{ש}} ותלת כרוזי מכרזי: חד קמיה, וחד מימיניה, וחד משמאליה. {{ש}} ואמרי "''דא פלנייא דמריד במאריה! מריד לעילא, מריד לתתא! מריד באורייתא, מריד בפיקודוי! חמו עובדוי חמו מלוי - טב ליה דלא אברי!''". {{ש}} עד דמטי לגבי קברא - כלהו מתין אתרגזון מדוכתייהו עליה ואמרי "''ווי ווי דדא אתקבר בגוון!''" עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופא, ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דבר נש אתטמר בבי קברי - '''דומה''' קדים ונפיק. תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא, ותלת שרביטי דאשא בידייהו. ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא! ווי על עובדוי בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיניה ואשתלים, דלא אשתכח עליה סניגוריא! וסנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי. וחד סייפא שננא בידיה. זקיף בר נש עינוי וחמי כתלי ביתא דמתלהטן באשא מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין. לבושיה אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי! דהא כמה בני נשא חמו מלאכא בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב {{צ|עושה מלאכיו רוחות וגו'}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} - היך יכיל לאתחזאה בארעא? אלא מלה דא הא אוקמוה, דכיון דנחית מלאכא לארעא אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה. ואי לאו - לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה, כל שכן וכל שכן האי, דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה - אזדעזע כל גופיה ורוחיה, ולביה לא שכיך. בגין דאיהו מלכא דכל גופא. {{ש}} ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא, ואשתאיל מנייהו, כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא. {{ש}} כדין הוא אומר: "''ווי על מה דעבד!''". ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההיא שעתא. {{ש}} דחיל ההוא בר נש ובעי לאתטמרא ולא יכיל. כיון דחמי דלא יכיל - הוא פתח עינוי, ואית ליה לאסתכלא ביה, ואסתכל ביה בעיינין פקיחין. וכדין הוא מסיר גרמיה ונפשיה. וההוא שעתא הוא עידן דדינא רבא דבר נש אתדן ביה בהאי עלמא. וכדין רוחא אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מינייהו, ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין, וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה - נפל זיעא על ההוא שייפא, ורוחא אסתליק מניה, ומיד מית ההוא שייפא. וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק - דהא אשתאיל מכל גופא - כדין שכינתא קיימא עליה ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקיה דמאן דאתדבק בה! ווי לאינון חייביא דרחיקין מנה ולא מתדבקין בה! וכמה בי דינא אעבר בר נש כד נפק מהאי עלמא! * חד ההוא דינא עילאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. * וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. * וחד דינא כד עייל לקברא. <קטע סוף=דף קכו ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכז א/> * וחד דינא דקברא. * וחד דינא דתולעתא. * וחד דינא דגיהנם. * וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא, ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי. ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי! בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה ולאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי, וייתוב מנייהו קמי מאריה! {{ש}} כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דבר נש כד אסתלק מהאי עלמא - אקדים ואמר {{צ|ברכי נפשי את יהו"ה}} - עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכחת עם גופא! {{צ|וכל קרבי את שם קדשו}} - אתון שייפי דמשתתפי ברוחא - השתא דאשתכחת עמכון - אקדימו לברכא שמא קדישא עד לא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו! תא חזי! {{צ|איש כי יפליא לנדור נדר נזיר}} {{ממ|במדבר|ו|ב}} - דאקדים בהאי עלמא לאתקדשא בקדושה דמאריה. '''{{צ|מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה וְכׇל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל}} {{ממ|במדבר|ו|ג}}''' {{ש}} הכא אית לאסתכלא! כיון דאסיר ליה חמרא - ענבים למה? דהא בכהני כתיב {{צ|יין ושכר אל תשת וגו'}} {{ממ|ויקרא|י|ט}}. יכול ענבים נמי? -- לא! בענבים שרי! הכא לנזיר מאי טעמא אסר ליה ענבים? אלא עובדא דא ומלה דא רזא עלאה הוא - לאתפרשא מן דינא בכלא! {{ש}} והא ידיעא ההוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה - ענבים הוו. ודא הוא רזא דמלה - דהא יין ושכר וענבים בסטרא חד אתאחדו. * יין - לעילא. ואוקמוה. * שכר - לשמאלא, דהא שכר מיין נפקא. * ענבים - דכניש כלהו לגבייהו, ודא הוא אילנא דחב ביה אדם קדמאה. בגין כך - כלא בחד סטרא אתאחד! ואי תימא דהאי נזיר שביק מהימנותא עלאה - לאו הכי! אלא לא אתחזי ביה עובדא מסטר שמאלא כלום. תא חזי דהכי אוליפנא מספרא דרב המנונא סבא והכי הוא! כתיב {{צ|גדל פרע שער ראשו}} {{ממ|במדבר|ו|ה}}. בעי דיתרבי שער רישיה ודיקניה, ויפרש מיין ושכר וענבים - בגין דכלהו סטר שמאלא ולא תליין שערא. * יין - אימא עלאה. * שכר - סטרא דאחידו ביה ליואי, ונפקי מיין עלאה, ולא תלי שערא. ובגין כך כד סליקו ליואי לההוא אתר - בעיין לאעברא כל שערא דלהון כמה דאת אמר {{צ|והעבירו תער על כל בשרם}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}. * ענבים - אימא תתאה דכניש יין ושכר לגווה. {{ש}} ועל דא אתפרש מכל סטר שמאלא דלא לאחזאה עובדא דילהון לגביה. ענבים - דא לא תלי שערא ודיקנא. דהא נוקבא בעייא לספרא שערא כד אתיא לאזדווגא בדכורא. והא דיקנא לא אשתכח בה.{{ש}} בגין כך הוא תלי שערא דרישא ודיקנא! ורזא דמלה {{צ|נזיר אלהים}} אקרי ולא "נזיר יהוה". פריש מדינא כלא! תא חזי על דא כתיב {{צ|וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|יא}}. "על נפשו" לא כתיב אלא {{צ|על הנפש}} סתם. ומאי איהו? דא ענבים דאקרי 'נפש'. ועל דא כתיב 'חטא' - בגין דסטר דיליה יין ושכר הוא - וגרע מניה אתר דינא. {{צ|חטא}} - מאי {{צ|חטא}}? אלא גרע דינא של הנפש. {{ש}} אי הכי אמאי {{צ|וכפר עליו}}? בגין דהשתא קא אתיא לאתחברא בהדייהו ולא מקבלן ליה הני אתרי עד דימלך בכהנא ויכפר עליה. בגין דאיהו שדי לון לבר בקדמיתא. כיון דהשתא אתי לגבייהו - בעי לאתחברא לון תקונא דכפרה ויקבלון ליה. ודא הוא רזא דמלה. ואי תימא שמשון נזיר אלהים הוה אמאי אתענש? אלא שפיר הוא מלה! דבעל 'בת אל נכר'! והוה ליה לאתחברא בדידיה במה דאתחזי ליה. והוא דהוה קדיש - אערב ההיא קדושה ב'בת אל נכר', ושביק אתריה דאתחזי לההיא קדושה. ובגין כך אתענש. ואית מאן דאמר דלית ליה חולקא בההוא עלמא. מאי טעמא? בגין דאמר {{צ|תמות נפשי עם פלשתים}} {{ממ|שופטים|טז|ל}}, ומסר חולקיה בחולקא דפלשתאי דימות נפשיה עמהון בההוא עלמא. כך הוו מכרזי על נזירא {{צ|לך לך אמרין נזירא! סחור סחור לכרמא לא תקרב!}}, והא אוקמוה חברייא. <קטע סוף=דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכז ב/>ליואי מה כתיב בהו? {{צ|וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}. כיון דעברי שערא ועבדי כולי האי - כדין אקרי ליואי {{צ|טהור}} ולא {{צ|קדוש}}. אבל האי נזיר בגין דאתפרש מהאי סטרא אקרי {{צ|קדוש}} ולא {{צ|טהור}}, בגין כך כתיב {{צ|כל ימי נדר נזרו וגו' אשר יזיר ליהו"ה קדוש יהיה וגו' גדל פרע שער ראשו}} - משום הא דכתיב {{צ|וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} {{ממ|דניאל|ז|ט}} - דבהאי דמי לגוונא דלעילא. אמר ר' יהודה בר רב: בשערי ממש אשתמודע דאיהו קדישא דכתיב {{צ|קוצותיו תלתלים}} {{ממ|שיר|ה|יא}}. תאני ר' שמעון: אלמלי ידעי בני נשא מאי קאמרי בהאי שערא וברזא דיליה כמה דאיהו ב{{צ|רזא דרזין}}{{הערה|שם של ספר - ויקיעורך}} - אשתמודען למאריהון בחכמתא עלאה! '''עד כאן רזי דאורייתא. מכאן ולהלאה סתרי תורה. {{צ|סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ ליהו"ה}} {{ממ|ישעיה|כג|יח}}''' ===תחילת האדרא רבא=== ::<small>'''אמר אברהם המגיה להסיר מכשול מדרך המעיינים אשר לא הופיע עליהם עדיין אור הקבלה השומע ישמע והמבין יבין כי כל המלות אשר הביא האלקי ר' שמעון בר יוחאי בזה הספר הקדוש כגון: מצחא דגולגלתא, שערי דרישא, חללי דמוחא, חוטמא דעתיקא, אודנין, ידין, ורגלין וזולתם מהכלים הגשמיים ותארים אחרים שתאר בהם ה' יתברך, ובפרט באדרא קדישא רבא ובאדרא קדישא זוטא כי באלו השני מקומות רבו התארים הללו -- הלא המה מורים מדות וספירות ועניינים פנימיים שכליים. וכל האברים שכינו החכמים הללו הם לדמיון וסימנים לדברים סתומים ונעלמים. לא לשום דבר גשמי וחמרי חלילה וחס. כי אין דמיון בינו יתברך ובינינו בשום צד מהצדדים וכל שכן מצד העצם והתבנית. ה' יצילנו משגיאות אכי"ר.'''</small> '''האדרא רבא קדישא''' תניא אמר ר' שמעון לחברייא: "''עד אימת ניתיב בקיומא דחד סמכא! כתיב {{צ|עת לעשות ליהו"ה הפרו תורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|קכו}}. יומין זעירין, ומארי דחובא דחיק, כרוזא קארי כל יומא, ומחצדי חקלא זעירין אינון, ואינהו בשולי כרמא - לא אשגחן ולא ידעין לאן אתר אלזין כמה דיאות!''" "''אתכנשו חברייא לבי אדרא, מלובשין שריין סייפי ורומחי בידיכון! אזדרזו בתקוניכון! בעיטא, בחכמתא, בסוכלתנו, בדעתא, בחיזו, בידין, ברגלין. אמליכו עליכון למאן דברשותיה חיי ומותא. למגזר מלין דקשוט. מלין דקדישי עליונין צייתי להו וחדאן למשמע להו ולמנדע להו!''" יתיב ר' שמעון ובכה ואמר: "''ווי אי גלינא, ווי אי לא גלינא!''" {{ש}} חברייא דהוה תמן אשתיקו. {{ש}} קם ר' אבא ואמר ליה: "''אי ניחא קמיה דמר לגלאה - הא כתיב {{צ|סוד יהו"ה ליראיו}} - והא חברייא אלין דחלין דקב"ה אינון! וכבר עאלו '''[[זהר חלק ב קכב ב|באדרא דבי משכנא]]''' - מנהון עאלו מנהון נפקו!''" תאנא: אתמנו חברייא קמיה דר' שמעון ואשתכחו * רבי אלעזר בריה. * ור' אבא. * ור' יהודה. * ורבי יוסי בר יעקב. * ור' יצחק. * ור' חזקיה בר רב. * ור' חייא. * ור' יוסי. * ור' ייסא. ידין יהבו לר' שמעון ואצבען זקפו לעילא. {{ש}} ועאלו בחקלא ביני אילני ויתבו. {{ש}} קם ר' שמעון וצלי צלותיה. {{ש}} יתיב בגווייהו ואמר: "''כל חד ישוי ידוי בתוקפִי!''" {{ש}} שוו ידייהו ונסיב לון. <קטע סוף=דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכח א/>פתח ואמר: {{צ|ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה מעשה ידי חרש ושם בסָתר וענו כל העם ואמרו אמן}} {{ממ|דברים|כז|טו}}. {{ש}} פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|עת לעשות ליהו"ה}} - אמאי {{צ|עת לעשות ליהו"ה}}? משום ד{{צ|הפרו תורתך}}. מאי {{צ|הפרו תורתך}}? תורה דלעילא דאיהי מתבטלא אי לא יתעביד בתקונוי דא. ולעתיק יומין אתמר. כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} {{ממ|דברים|לג|כט}}, וכתיב {{צ|מי כמוך באלים יהו"ה}} {{ממ|שמות|טו|יא}}. קרא לרבי אלעזר בריה. {{ש}} אותביה קמיה. {{ש}} ולרבי אבא מסטרא אחרא ואמר: "''אנן כללא דכולא! עד השתא אתתקנו קיימין!''" {{ש}} אשתיקו. {{ש}} שמעי קלא וארכובתן דא לדא נקשן. מאי קלא? קלא דכנופייא עלאה דמתכנפי. {{ש}} חדי ר' שמעון ואמר: {{צ|יהו"ה שמעתי שמעך יראתי}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}}. התם - יאות הוה למהוי דחיל! אנן - בחביבותא תלייא מלתא! דכתיב {{צ|ואהבת את יהו"ה אלהיך}} {{ממ|דברים|ו|ה}}, וכתיב {{צ|מאהבת יהו"ה אתכם}} {{ממ|דברים|ז|ח}}, וכתיב {{צ|אהבתי אתכם וגו'}} {{ממ|מלאכי|א|ב}}. ר' שמעון פתח ואמר: {{צ|הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר}} {{ממ|משלי|יא|יג}}. {{ש}} {{צ|הולך רכיל}} - האי קרא קשיא! "איש רכיל" מבעי ליה למימר!? מאי {{צ|הולך}}? {{ש}} אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא הוי מהימנא - ההוא מלה דשמע אזיל בגוויה כחיזרא במיא, עד דרמי ליה לבר. מאי טעמא? משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא - ביה כתיב {{צ|ונאמן רוח מכסה דבר}} - {{צ|ונאמן רוח}} - קיומא דרוחא! ברוחא תלייא מלתא! וכתיב {{צ|אל תתן את פיך לחטיא את בשרך}} {{ממ|קהלת|ה|ה}}. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. וכי אי במלי עלמא אצטריך רזא - במלין רזין דרזייא עתיק יומין דלא אתמסראן אפילו למלאכין עלאין - על אחת כמה וכמה! אמר ר' שמעון: "''לשמיא לא אימא דיציתון! לארעא לא אימא דתשמע! דהא אנן קיומי עלמין!''" תנא {{צ|רזין דרזין}}: כד פתח ר' שמעון ברזי דרזין אזדעזע אתרא וחברין אתחלחלו. {{ש}} גלי ברזא ופתח ואמר:{{ש}} '''כתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך וגו'}} {{ממ|בראשית|לו|לא}}'''. {{ש}} זכאין אתון צדיקייא דאתגלי לכון רזי דרזין דאורייתא דלא אתגליין לקדישי עליונין! מאן ישגח בהאי ומאן יזכה בהאי דהוא סהדותא על מהימנותא דכלא! {{ש}} צלותא ברעוא יהא דלא יתחשב לחובא לגלאה דא! ומה יימרון חברייא דהאי קרא קשיא הוא! דהא לא הוה ליה למכתב הכי! דהא חזינן כמה מלכים הוו עד דלא ייתון בני ישראל, ועד לא יהיה מלכא לבני ישראל. ומה אתחזי הכא?! ובדא אתערו חברייא. אלא רזא דרזין הוא! דלא יכלין בני נשא למנדע ולאשתמודע ולמרחש בדעתייהו בהאי! תאנא: עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין - עד לא זמין תקונוי דמלכא ועטורי עטורין - שירותא וסיומא לא הוה. והוה מגליף ומשער ביה. ופריס קמיה חד פרסא, ובה גליף ושִיעֵר מלכין, ותקונוי לא אתקיימו. הדא הוא דכתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל}} - מלכא קדמאה ל'בני ישראל' קדמאה! {{ש}} וכלהו דגליפו בשמהן אתקרון, ולא אתקיימו עד דאנח להו ואצנע להו. ולבתר זמנא הוא אסתלק בההוא פרסא ואתתקן בתקונוי. ותאנא: כד סליק ברעותא למברי אורייתא טמירא תרי אלפי שנין - ואפקה - מיד אמרה קמיה: "''מאן דבעי לאתקנא ולמעבד - יתקן בקדמיתא תקונוי!''" תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': עתיקא דעתיקין סתרא דסתרין טמיר דטמירין אתתקן ואזדמן.<קטע סוף=דף קכח א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכח ב/>{{הערה|<small>עיין ([[שער מאמרי רשב"י/חלק ד - ספרא דצניעותא (פרשת תרומה)|בשער מאמרי רשב"י על ספרא דצניעותא]] ד"ה סתרא גו סתרא אתתקן ואזדמן) דגריס כל מה שנמצא כאן בסוגריים מרובעות - ויקיעורך</small>}}[כלומר אשתכח ולא אשתכח. לא אשתכח ממש אבל אתתקן. ולית דידע ליה משום דהוא עתיק דעתיקין.] כחד סבא דסבין, עתיק מעתיקין, טמיר מטמירין. ובתיקונוי ידיע ולא ידיע. מארי דחוור כסו וחיזו בוסיטא דאנפוי. יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון. {{ש}} ארבע מאה אלפי עלמין אתפשט חוורא דגולגלתא דרישוי. ומנהירו דהאי חיוורתא ירתי צדיקייא לעלמא דאתי ארבע מאה עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר}} {{ממ|בראשית|כג|טז}}: '''בגולגלתא''' יתבין תליסר אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי רגלין וסמכין עלוי. ומהאי גולגלתא נטיף טלא לההוא דלבר, ומלייא לרישיה בכל יומא דכתיב {{צ|שראשי נמלא טל}} {{ממ|שיר|ה|ב}}. ומההוא טלא דאנער מרישיה לההוא דאיהו לבר - יתערון מתייא לעלמא דאתי דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} {{ממ|ישעיהו|כו|יט}} - {{צ|אורות}} - נהורא דחוורתא דעתיקא. ומההוא טלא מתקיימין קדישי עליונין. והוא מנא דטחני לצדיקייא לעלמא דאתי. ונטיף ההוא טלא לחקלא דתפוחין קדישין - הדא הוא דכתיב {{צ|ותעל שכבת הטל והנה על פני המדבר דק מחוספס}} {{ממ|שמות|טז|יד}}. וחיזו דההוא טלא חוור. כהאי גוונא דאבנא דבדולחא דאתחזייא כל גוונין בגווה. הדא הוא דכתיב {{צ|ועינו כעין הבדולח}} {{ממ|במדבר|יא|ו}}. האי גולגלתא - חוורא דיליה אנהיר '''לתליסר''' עיבר גליפין בסחרנוי * לארבע עיבר בסטרא חד * ולארבע עיבר בסטרא דא, בסטרא דאנפוי * ולארבע עיבר בסטרא דא, לסטרא דאחורא * וחד לעילא דגולגלתא ומהאי אתפשט אורכא דאנפוי {{קיצור|לתלת מאה ושבעין רבוא|370 רבוא}} עלמין. וההוא אתקרי '''ארך אפים'''. והאי עתיקא דעתיקין אתקרי '''אריכא דאנפין'''. וההוא דלבר אתקרי '''זעיר אנפין''' - לקבליה דעתיקא סבא, קדש קדשים דקדשיא. וזעיר אנפין כד אסתכל להאי - כלא דלתתא אתתקן! ואנפוי מתפשטין ואריכין בההוא זמנא. אבל לא כל שעתא כמה דעתיקא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיור לגולגלתא דזעיר אנפין לתקנא רישיה. ומהאי - לשאר גולגלתין דלתתא דלית לון חושבנא! וכל גולגלתא יהבין אגר חיורתא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} לתתא, כד עאלין בחושבנא. '''בחללא דגולגלתא''' - קרומא דאוירא דחכמתא עלאה סתימאה דלא פסק. והאי לא שכיח ולא אתפתח. והאי קרומא אתחפייא על מוחא דאיהי חכמתא סתימאה. ובגיני כך אתכסיא האי חכמתא בההוא קרומא דלא אתפתחא{{הערה|כך גורס המתוק מדבש. ויש עוד גירסא כדלהלן: ובגין דאתכסיא האי חכמתה בההוא קרומא - בגין דא אקרי "חכמתה סתימאה" - ויקיעורך}}. {{ש}} והאי מוחא דאיהו האי חכמתא סתימאה - שקיט ואשתכיך באתריה כחמר טב על דורדייה. {{ש}} והיינו דאמרי: "''סבא דעתוי סתים, ומוחיה סתים ושכיך!''". והאי קרומא אתפסק בזעיר אפין. ובגיני כך מוחיה אתפשט ונפיק לתלתין ותרין שבילין. הדא הוא דכתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן}} {{ממ|בראשית|ב|י}}. מאי טעמא? משום דקרומא אתפסק; דלא מחפיא על מוחא. {{ש}} והיינו דתנינן: {{צ|ברישומי אתוון '''ת"ו''' רשים רישומא לעתיק יומין, דלית דכוותיה}}. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא ושבעת אלפין וחמש מאה קוצי דשערי! חוור ונקי. כהאי עמרא כד איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא, דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי. אלא כלא על בורייה - דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא. וכל קוצא וקוצא אית ביה ארבע מאה ועשר נימי דשערי, כחושבן '''{{גמט|קדוש}}'''. <קטע סוף=דף קכח ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=דף קכט א/>וכל נימא ונימא להיט בארבע מאה ועשר עלמין. וכל עלמא ועלמא סתים וגניז, ולית דידע לון בר איהו. ולהיט לארבע מאה ועשר עיבר{{הערה|ה"ג מתוק מדבש - ויקיעורך}}. {{ש}} ובכל נימא ונימא אית מבוע, דנפק ממוחא סתימאה, ונהיר ונגיד בההוא נימא לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן מוחיה. {{ש}} וכדין נגיד ההוא מוחא לתלתין ותרין שבילין. {{ש}} וכל קוצא וקוצא מתלהטן ותליין. מתתקנן בתקונא יאה, בתקונא שפירא. מחפיין על גולגלתא. מתתקני קוצי דנימין מהאי סטרא ומהאי סטרא על גולגלתא. ותאנא: כל נימא ונימא אקרי 'משיכא דמבועא' - דנפקין ממוחא סתימאה. ותאנא: משערוי דבר נש אשתמודע מאי הוא - אי דינא אי רחמי, מכד עברין עלוי ארבעין שנין. ואפילו כד איהו עולֶם. בשעריה בדיקניה ובגביני עינוי. '''קוצין דשערי''' תליין בתקונוי - נקיי כעמר נקא עד כתפוי. {{ש}} עד כתפוי סלקא דעתך? אלא עד רישי דכתפוי - דלא אתחזי קודלא משום דכתיב {{צ|כי פנו אלי עורף ולא פנים}} {{ממ|ירמיהו|ב|כז}}. {{ש}} ושערא סליק אבתרוי דאודנין דלא לחפייא עלוי, דכתיב {{צ|יהיו נא עיניך פתחות ואזניך קשבות}} {{ממ|דה"ב|ו|מ}}. שערא דנפיק מבתר אודנוי - כוליה בשקולא. לא נפיק דא מן דא. תקונא שלים. תקונא יאה. תקונא שפירא. תאיב למחמי. תיאובתא וחדוותא דצדיקייא דאינון בזעיר אפין למחמי ולאתדבקא בתקונוי דעתיקא סתימאה דכלא. תליסר נימין דשערין קיימי מהאי סטרא ומהאי סטרא דגולגלתא לקביל אנפוי, ובאינון שריין שערי לאתפלגא. לית שמאלא בהאי עתיקא סתימאה! כלא ימינא! {{ש}} אתחזי ולא אתחזי. סתים ולא סתים. והאי בתקוניה - כל שכן ביה! {{ש}} ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב {{צ|היש יהו"ה בקרבנו אם אין}} {{ממ|שמות|יז|ז}} - בין זעיר אנפין דאקרי '''{{צ|יהוה}}''' ובין אריך אנפין דאקרי '''{{צ|אין}}'''. {{ש}} אמאי אתענשו? משום דלא עבדו בחביבותא אלא בנסיונא, דכתיב {{צ|ועל נסותם את יהו"ה לאמר היש יהו"ה בקרבנו אם אין}}. '''בפלגותא דשערי''' אזיל חד ארחא דנהיר {{קיצור|למאתן ושבעין|270}} עלמין. ומניה נהיר ארחא דזעיר אנפין דנהירין ביה צדיקייא לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}. ומן ההוא ארחא אתפרשא {{קיצור|לשית מאה ותליסר|613}} אורחין דאורייתא, דפליג בזעיר אפין, דכתיב ביה {{צ|כל ארחות יהו"ה חסד ואמת וגו'}} {{ממ|תהלים|כה|י}}. {{הערה|(נ"א: '''מצחא דגולגלתא''' - 'רצון' אקרי. דהא רעוא דרעוין אתגלי בההוא מצחא! לקבל דא לתתא כתיב)}}'''מצחא דגולגלתא''' - רעוא דרעוין! רעותא דזעיר אפין לקבלי ההוא רעותא. דכתיב {{צ|והיה על מצחו תמיד לרצון וגו'}} {{ממ|שמות|כח|לח}}. וההוא מצחא דאקרי {{צ|רצון}} - הוא גלוייא דכל רישא וגולגלתא, דמתכסייא בארבע מאה ועשר עלמין. וכד אתגליא - אתקבלא צלותהון דישראל. אימתי אתגליא?{{ש}} שתיק ר' שמעון. {{ש}} שאל תניינות: "''אימתי?''"{{ש}} אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה: "''אימתי איתגליא?''" {{ש}} אמר ליה: "''בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא''". {{ש}} אמר ליה: "''מאי טעמא?''" {{ש}} אמר ליה: משום דההיא שעתא ביומי דחול תליא דינא לתתא בזעיר אפין, ובשבתא אתגליא מצחא דאתקרי {{צ|רצון}} - בההיא שעתא אשתכיך רוגזא ואשתכח רעוא ומתקבלא צלותא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואני תפלתי לך יהו"ה עת רצון}} {{ממ|תהלים|סט|יד}}. ו{{צ|עת רצון}} מעתיק יומין לגלאה מצחא. ובגין כך אתתקן האי קרא למימריה בצלותא דמנחה בשבתא. אמר ר' שמעון לר' אלעזר בריה: "''בריך ברי לעתיק יומין! רעוא דמצחא תשכח בשעתא דתצטריך ליה!''" {{הערה|(ס"א: תא חזי! בשאר דלתתא כד אתגלי מצחא דינא אתער ואשתכח. ואתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדייהו כמה דאת אמר)}}תא חזי! בשאר דלתתא - כד אתגלי מצחא - אשתכח חוצפא! הדא הוא דכתיב {{צ|ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם}} {{ממ|ירמיהו|ג|ג}}. והכא כד אתגלי מצחא - תיאובתא ורעוא שלים אשתכח, וכל רוגזין אשתככו ומתכפיין קמיה. מהאי מצחא נהרין ארבע מאה בתי דינין. כד אתגלייא האי 'עת רצון' - כלהו משתככין קמיה. הדא הוא דכתיב {{צ|דינא יתיב}} {{ממ|דניאל|ז|י}}, כלומר יתיב באתריה ודינא לא אתעביד.<קטע סוף=דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קכט ב/>ותאנא: שערא לא קאים בהאי אתר משום דמתגלייא ולא אתכסייא. אתגליא דיסתכלון מארי דדינא וישתככון ולא אתעבידו. תאנא: האי מצחא אתפשט {{קיצור|במאתן ושבעין|270}} אלפין נהירין דבוצינין מ{{צ|עדן עלאה}}. דתניא אית 'עדן' דנהיר ל'עדן'. {{צ|עדן עלאה}} לא אתגלייא, והוא סתים בסתימא ולא מתפרשא לארחין כדקאמרן. והאי {{צ|עדן דלתתא}} מתפרש בשבילוי {{קיצור|לתלתין ותרין|32}} שבילין. ואע"ג דמתפרש האי עדן בשבילוי - לית דידע ליה בר האי זעיר אפין. ו{{צ|עדן דלעילא}} - לית דידע ליה ולא שבילוי, בר ההוא אריך אנפין. הדא הוא דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} {{ממ|איוב|כח|כג}}. {{צ|אלהים הבין דרכה}} - דא 'עדן דלתתא', דידע זעיר אפין. {{צ|והוא ידע את מקומה}} - דא 'עדן דלעילא' דידע עתיק יומין סתימאה דכלא. '''עינוי דרישא חוורא''' משתניין משאר עיינין. לית כסותא על עינא, ולית גבינין על עינא. מאי טעמא? דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} {{ממ|תהלים|קכא|ד}} - 'ישראל' דלעילא. וכתיב {{צ|אש'''ר''' עיני'''ך''' פקוחו'''ת'''}} {{ממ|ירמיה|לב|יט}}. {{ש}} ותאנא: כל מה דאתי ברחמי - לית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא. כל שכן רישא חוורא דלא בעי מידי! אמר ר' שמעון לר' אבא: "''למאי היא רמיזא?''" אמר ליה: "''לנוני ימא! דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא, ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא. כל שכן עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא! וכל שכן דאיהו משגח לכלא, וכלא מתזן ביה, ולא נאים. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל}} - 'ישראל' דלעילא''". כתיב {{צ|הנה עין יהוה אל יראיו}} {{ממ|תהלים|לג|יח}}, וכתיב {{צ|עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ}} {{ממ|זכריה|ד|י}}. -- לא קשיא! הא בזעיר אפין, הא באריך אנפין.{{ש}} ועם כל דא - תרי עיינין אינון ואתחזרו לחד. עינא דאיהי '''חוור''' בגו '''חוור''', '''וחוור''' דכליל כל חוור. * '''חוורא קדמאה''' - נהיר וסליק ונחית לאסתכלא דצריר בצרורא.{{ש}} : תאנא: בטש האי חוורא ואדליק תלת בוציני דאקרון '''הוד והדר וחדוה''' {{ממ|דה"א|טז|כז|עיין שם=עיין שם}}. ולהטין בחדוותא בשלימותא. * '''חוורא תניינא''' - נהיר וסליק ונחית, ובטש ואפיק ואדליק תלת בוצינין אחרנין דאקרון '''נצח וחסד ותפארת'''. ולהטין בשלימותא בחדוותא. * '''חוורא תליתאה''' - להיט ונהיר ונחית וסליק. ונפיק מסתימותא דמוחא ובטש בבוצינא אמצעיתא שביעאה. ואפיק ארחא למוחא תתאה. ומתלהטן כלהו בוצינין דלתתא. אמר ר' שמעון: "''יאות הוא! ועתיק יומין יפקח עינא דא עלך בשעתא דתצטריך ליה!''" תאנא: '''חוור''' בגו '''חוור''', '''וחוור''' דכליל כל חוור. {{ש}} * '''חוורא קדמאה''' - נהיר וסליק ונחית לתלת בוציני דלסטר שמאלא. ולהטין ואסחן בהאי חוורא, כמאן דאסחי גופיה בבוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמיתא. {{ש}} * '''חוורא תניינא''' - נחית וסליקו. נהיר לתלת בוציני דלסטר ימינא ולהטין ואסחין בהאי חוורא כמאן דאסחי בכוסמין טבין ובריחין על מה דהוו עלוי בקדמייתא. {{ש}} * '''חוורא תליתאה''' - נהיר וסליק ונחית. ונפיק נהירו דחוורא דלגו לגו מן מוחא. ובטש בשערא אוכמא כד אצטריך. וברישא ובמוחא דרישא. ונהיר לתלת כתרין דאשתארו כמה דאצטריך לגלאה, אי ניחא קמי עתיק סתימא דכלא. ותאנא: לא סתים האי עינא. ואינון תרין ואתחזרו לחד. כלא הוא ימינא. לית ביה שמאלא. לא נאים ולא אדמיך ולא בעי נטירותא. לית מאן דאגין עליה. הוא אגין על כלא, והוא אשגח על כלא. ומאשגחותא דהאי עינא מתזנן כלהו. תאנא: אי עינא דא אסתים רגעא חדא - לא יכלין לקיימא כלהו! בגין כך אקרי {{צ|עינא פקיחא. עינא עלאה. עינא קדישא. עינא דאשגחותא. עינא דלא אדמיך ולא נאים. עינא דהוא נטורא דכלא. עינא דהוא קיומא דכלא}}.<קטע סוף=דף קכט ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קל א/>ועל האי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} - אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}} - דהאי אתקרי {{צ|טוב עין}} ומניה מברך לכלא. ותאנא לית נהירו לעינא תתאה לאסתחאה מאדמימותא מאוכמותא בר כד אתסחי מהאי נהורא חוורא דעינא עלאה דאקרי {{צ|טוב עין}}. ולית דידע כד נהיר עינא עלאה דא קדישא ואסחי לעינא תתאה דא, בר איהו. וזמינין צדיקייא זכאי עליונין למחמי דא ברוחא דחכמתא! הדא הוא דכתיב {{צ|כי עין בעין יראו}} {{ממ|ישעיהו|נב|ח}}. אימתי? {{צ|בשוב יהוה ציון}}, וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יהוה}} {{ממ|במדבר|יד|יד}}. ואלמלא עינא טבא עלאה דאשגח ואסחי לעינא תתאה - לא יכיל עלמא למיקם רגעא חדא. תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': אשגחותא דעינא תתאה - כד אשגח נהירו עלאה ביה! ועייל ההוא נהירו דעלאה בתתאה - דמניה נהיר כלא. הדא הוא דכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יהוה}}. כתיב {{צ|הנה עין יהוה אל יראיו}} {{ממ|תהלים|לג|יח}}, וכתיב {{צ|עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ}} {{ממ|זכריה|ד|י}}. זכו - {{צ|עין יהוה אל יראיו}}, עינא דלעילא. לא זכו - {{צ|עיני יהוה המה משוטטות}}, עינא דלתתא. דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא ביה עינא בישא? מפני שזכה לאשתגחא בעינא טבא עלאה! הדא הוא דכתיב {{צ|בן פורת יוסף בן פורת עלי עין}} {{ממ|בראשית|מט|כב}}. אמאי הוא {{צ|בן פורת}}? -- {{צ|עלי עין}}! כלומר על סבת עין דאשתגח ביה. וכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. מאי טעמא? {{צ|כי נתן מלחמו לדל}} {{ממ|משלי|כב|ט}}. מאי טעמא אקרי חד? תא חזי בעיינין דלתתא אית עינא ימינא ואית עינא דשמאלא; ואינון תרי בתרי גווני. אבל הכא - לית עינא שמאלא! ותרוייהו בדרגא חד סלקי - וכלא ימינא! ובגיני כך עינא חד ולא תרין. ותאנא: עינא דא דהוא עינא דאשגחותא - פקיחא תדיר, חייכא תדיר, וחדאת תדיר. דלא הוי הכי לתתאה - דכלילא בסומקא ובאוכמא ובירוקא בתלת גווני. ולא הוה תדיר פקיחא דליה גבהנא סוטרא על עינא. ועל דא כתיב {{צ|עורה למה תישן אדני}} {{ממ|תהלים|מד|כד}}, {{צ|פקח יהוה עיניך}} {{ממ|ישעיהו|לז|יז}}. כד אתפקח - אית למאן דאתפקח לטב, ולמאן דלא אתפקח לטב. ווי למאן דאתפקח ועינא אתערב בסומקא, וסומקא אתחזי לקבליה ומכסיא עינא! מאן ישתזיב מניה! {{ש}} אבל עתיק יומין - טבא דעינא! חוור בגו חוור! חוור דכליל כל חוורי! זכאה חולקיה למאן דישגח עלויה חד חוור מנייהו! ועל דא ודאי כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}}. וכתיב {{צ|בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה}} {{ממ|ישעיהו|ב|ה}}. תאנא: שמיה דעתיקא סתים מכלא ולא מתפרש באורייתא, בר מן אתר חד דאומי זעיר אפין לאברהם דכתיב {{צ|בי נשבעתי נאם יהוה}} {{ממ|בראשית|כב|טז}} - {{צ|נאם}} זעיר אפין. וכתיב {{צ|בך יברך ישראל}} - ישראל דלעילא. {{ש}} וכתיב {{צ|ישראל אשר בך אתפאר}} - ישראל קאמר דא{{הערה|ה"ג המתוק מדבש - ויקיעורך}}. ותנינן עתיק יומין אמרו. והאי והאי שפיר! תניא: כתיב {{צ|חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כׇרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב}} {{ממ|דניאל|ז|ט}}. {{צ|כורסוון רמיו}} - מאן הוא? {{ש}} אמר לרבי יהודה: "''קום בקיומך ואתקין כרסייא דא!''" אמר ר' יהודה: כתיב {{צ|כׇּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי נוּר}} {{ממ|דניאל|ז|ט}} ועתיק יומין יתיב על האי כרסייא. מאי טעמא? דתניא אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא - לא יכיל לאתקיימא עלמא מקמי ההוא כורסייא. כד יתיב עתיק יומין עליה - אתכפייא ההוא כרסייא. ומאן דרכיב שליט. {{ש}} בעידנא דנטיל מהאי כרסייא ויתיב על כורסייא אחרא - כורסייא קדמאה {{צ|רמיו}}. דלא שלטא אלא איהו דרכיב ביה - עתיק יומין. אמר ר' שמעון לר' יהודה: "''יתתקן ארחך וייתי בך מעתיק יומין!''" ותא חזי כתיב {{צ|אני יהוה ראשון ואת אחרונים אני הוא}} {{ממ|ישעיה|מא|ד}} - כלא הוא, והוא סתים מכל סטרוי! '''חוטמא'''. {{ש}} תאנא: בחוטמא אשתמודע פרצופא. <קטע סוף=דף קל א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}} {{ש}} <קטע התחלה=דף קל ב/>ותא חזי מה בין עתיקא לזעיר אפין? דא {{צ|מאריה דחוטמא}}! מחד נוקבא חיין, ומחד נוקבא חיין דחיין! האי חוטמא הוא פרדשקא דביה נשיב רוחא דחיי לזעיר אפין, וקרינן ליה '''{{צ|סליחה}}'''. והוא נחת רוח - אתבסמותא דרוחא! דרוחא דנפיק מאינון נוקבי - חד רוחא נפיק לזעיר אפין לאתערא ליה בגנתא דעדן, וחד רוחא דחיי דביה זמין לאתערא, לזמנא לבריה דדוד, למנדע חכמתא. ומההוא נוקבא אתער ונפיק רוחא ממוחא סתימאה וזמין לאשראה על מלכא משיחא, דכתיב {{צ|וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְהֹוָה. רוּחַ חׇכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְהֹוָה}} {{ממ|ישעיה|יא|ב}}. הא הכא ד' רוחין! והא רוחא חדא אמרינן!? אמאי תלת?{{ש}} "''קום רבי יוסי בקיומך!''" קם ר' יוסי ואמר: ביומוי דמלכא משיחא לא יימרון חד לחד "''אליף לי חכמתא!''", דכתיב {{צ|ולא ילַמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כלם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם}} {{ממ|ירמיה|לא|לג}}. ובההוא זמנא יתער עתיק יומין - רוחא דנפיק ממוחא סתימאה דכלא. וכד ישלוף דא - כל רוחין דלתתא יתערון עמיה. ומאן אינון? אינון כתרין קדישין דזעיר אפין. ואינון שיתא רוחין - תלת רוחין אינון דכלילן תלת אחרנין, דכתיב {{צ|רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה}}. {{ש}} דתנינן: כתיב {{צ|וישב שלמה על כסא יהוה}} {{ממ|דה"א|כט|כג}}, וכתיב {{צ|שש מעלות לכסא}} {{ממ|מ"א|י|יט}}. ומלכא משיחא זמין למיתב בשבעה. שיתא אינון ורוחא דעתיק יומין דעלייהו - הא שבעה, כמה דאתמר. אמר ליה ר' שמעון: "''רוחך ינוח לעלמא דאתי!''" תא חזי כתיב {{צ|כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לז|ט}}. וכי ארבע רוחי עלמא מאי עבדי הכא? אלא ארבע רוחי יתערון - תלת אינון, ורוחא דעתיקא סתימא - ארבע. והכי הוו דכד יפוק דא - נפקין עמיה תלתא דכלילן בגו תלתא אחרנין. וזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכלהו דכתיב {{צ|מארבע רוחות באי הרוח}}. "ארבע רוחות באי" לא כתיב כאן, אלא {{צ|'''מארבע''' רוחות באי}}. וביומי דמלכא משיחא לא יצטרכון למילף חד לחד, דהא רוחא דלהון דכליל מכל רוחין יודיע כלא - '''חכמה ובינה עצה וגבורה דעת ויראת יהוה'''. משום דאיהו רוחא דכלילא מכל רוחי. בגין כך כתיב {{צ|מארבע רוחות}} - דאינון ארבע דכלילן בשבעה דרגין עלאין דאמרן. ותאנא: דכלהו כלילן בהאי רוחא דעתיקא דעתיקין דנפיק ממוחא סתימאה לנוקבא דחוטמא. ותא חזי מה בין חוטמא לחוטמא! חוטמא דעתיק יומין - חיין מכל סטרוי! חוטמא דזעיר אפין - כתיב {{צ|עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל וגו'}} {{ממ|תהלים|יח|ט}}. {{צ|עלה עשן באפו}} - ומההוא עשן דליק נור כד סליק תננא לבתר. {{צ|גחלים בערו ממנו}}. מהו {{צ|ממנו}}? מאותו עשן מההוא חוטמא מההוא אשא. תאנא: כד הוה רב המנונא סבא בעי לצלאה צלותיה אמר "''לבעל החוטם אני מתפלל, לבעל החוטם אני מתחנן''". {{ש}} והיינו דכתיב {{צ|ותהלתי אחטם לך}} {{ממ|ישעיה|מח|ט}} - האי קרא עתיק יומין אמרו. תאנא: אורכא דחוטמא - {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש|375}} עלמין אתמליין מן ההוא חוטמא! וכלהו מתדבקן בזעיר אפין! {{ש}} האי תושבחתא דתקונא דחוטמא הוא! וכל תקוני דעתיק יומין - אתחזון ולא אתחזון! אתחזון למארי מדין, ולא אתחזון לכלא. ===[י"ג מדות דתיקונא דדיקנא דאריך אנפין]=== פתח ר' שמעון ואמר: {{ש}} ווי מאן דאושיט ידוי בדיקנא יקירא עלאה דסבא קדישא - טמיר וסתים מכלא!{{ש}} דיקנא דההיא תושבחתא! {{ש}} דיקנא דסתים ויקיר מכל תקונוי! {{ש}} דיקנא דלא ידעין עלאין ותתאין! {{ש}} דיקנא דהיא תושבחתא דכל תושבחין! {{ש}} דיקנא דלא הוי בר נש נביאה וקדישא דיקרב למחמי ליה! {{ש}} דיקנא דהיא תלייא בשערוי עד טבורא דלבא. חוורא כתלגא - יקירא דיקירין, טמירא דטמירין, מהימנותא דמהימנותא דכלא! <קטע סוף=דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קלא א/>תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''' דהאי דיקנא מהימנותא דכלא נפיק מאודנוי, ונחית סוחרניה דפומא קדישא ונחית וסליק וחפי בתקרובתא דבוסמא טבא. חוורא דיקירא ונחית בשקולא, וחפי עד טבורא. הוא דיקנא יקירא מהימנא שלימא - דנגדין ביה תליסר נביעין מבועין דמשח רבות טבא, בתליסר תקונין מתתקנא. * '''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מלעילא. ושארי מההוא תקונא דשׂער רישיה דסליק בתקונוי לעילא מאודנוי, ונחית מקמי פתחא דאודנין בחד חוטא בשקולא טבא, עד רישא דפומא. * '''תקונא תנינא''' - מתתקן שערא מרישא דפומא. וסליק עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. * '''תקונא תליתאה''' - מאמצעיתא דתחות חוטמא. מתחות תרין נוקבין - נפיק חד אורחא. ושערא אתפסק בההוא ארחא, ומליא מהאי גיסא ומהאי גיסא שערא בתקונא שלים, סוחרניה דההוא אורחא. * '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא ונחית תחות פומא. מרישא חדא לרישא חדא בתקונא שלים. * '''תקונא חמישאה''' - תחות פומא נפיק ארחא אחרא בשקולא דארחא דלעילא. ואלין תרין ארחין רשימין על פומא מכאן ומכאן. * '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק ונפיק מלרע לעיל - לרישא דפומא. וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא לרישא דפתחא דאורחא תתאה דפומא. * '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין בתקרובתא דבוסמא טבא שפירן ויאן למחזי. בגיניהון אתקיים עלמא! הדא הוא דכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. * '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא, ותליין בשקולא עד טבורא. * '''תקונא תשיעאה''' - מתערי ומתערבין שערי דיקנא עם אינון שערי דתליין בשקולא. ולא נפקי דא מן דא. * '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא. וחפיין בגרונא תחות דיקנא. * '''תקונא חד סר''' - דלא נפקין נימא מן נימא, ומתשערן בשיעורא שלים. * '''תקונא תריסר''' - דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויאן שערי סחור סחור ליה. * '''תקונא תליסר''' - דתליין שערי בתחות דיקנא מכאן ומכאן; ביקרא יאה ביקרא שפירא. מחפיין עד טבורא. לא אתחזי מכל אנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירין חוורין דמפקין חיין לעלמא ומחזיין חדו לזעיר אפין. בתליסר תקונין אלין נגדין ונפקין תליסר מבועין דמשח רבות, ונגדין לכל אינון דלתתא. ונהרין בההוא משחא, ומשיחין מההוא משחא דבתליסר תקונין אלין. בתליסר תקונין אלין אתרשים דיקנא יקירא - סתימאה דכלא דעתיק דעתיקין. מתרין תפוחין שפירן דאנפוי - נהירין אנפוי דזעיר אנפין. וכל חיזור ושושן דאשתכחן לתתא - נהירין ומתלהטין מההוא נהורא דלעילא. תקונין תליסר אלין אשתכחו בדיקנא. ובשלימות דיקנא בתקונוי אתקרי בר נש {{צ|נאמן}}; דכל דחמי דיקניה - תלי ביה מהימנותא. תאנא '''[[ספרא דצניעותא|בצניעותא דספרא]]''': תליסר תקונין אלין דתליין בדיקנא יקירא - בשביעאה משתכחי בעלמא, ומתפחתי תליסר תרעי דרחמי. ומאן דאושיט ידיה לאומאה - כמאן דאומי בתליסר תקוני דיקנא! האי באריך אפין - בזעיר אפין בכמה! אמר לרבי יצחק: "''קום בקיומך וסלסל בסלסלא בדיקנא קדישא היאך יתתקנון!''" '''קם רבי יצחק''' פתח ואמר: {{צ|מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֺן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֺנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כׇּל חַטֹּאותָם תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ מִימֵי קֶדֶם}} {{הפניה לפסוקים|מיכה|ז|יח|כ}}. תאנא: תליסר מכילין אתחזון הכא, וכלהו נפקין מתליסר מבועין דמשח רבות דתיקונידיקנא קדישא, עתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין. <קטע סוף=דף קלא א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קלא ב/>תאנא: תקונא דדיקנא טמיר וסתים. טמיר ולא טמיר. סתים ולא סתים. בתקונוי ידיע ולא ידיע. תקונא קדמאה - הא תנינן דכל שערא ושערא וכל נימא ונימא לא מתדבקא לחברתה, ושארו נימין דדיקנא לאתתקנא מתקונא דשער רישא. הכא אית לאסתכלא! אי כל נימין דשער רישא ונימין דדיקנא יקירא עלאה בחד נימא אתכללו - אמאי אלין אריכין ואלין לא אריכין? אמאי נימין דדיקנא לא אריכין כולי האי וקשיין, ואלין דרישא לא קשיין אלא שעיעין? אלא כל נימין שקילין - דרישא ודיקנא. דרישא - אריכין על כתפין למיגד מרישא לרישא דזעיר אפין מההוא משיכא דמוחא למוחא דיליה. ובגיני כך לא הוו קשיין. ועל דא אתחזן למהוי רכיכי. תאנא: מאי דכתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} {{ממ|משלי|א|כ}}, ולבסוף כתיב {{צ|ברחובות תתן קולה}}? האי קרא לאו רישיה סיפיה ולאו סיפיה רישיה!? אלא {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} - כד נגיד ממוחא סתימאה דאריך אפין למוחא דזעיר אנפין באינון נימין, כאלו מתחבראן לבר תרין מוחין ואתעביד חד מוחא. בגין דלית קיומא למוחא תתאה אלא בקיומא דמוחא עלאה. וכד נגיד מהאי להאי כתיב {{צ|תתן קולה}} - חד. ובגין דנגיד ממוחא למוחא באינון נימין - אינון לא אשתכחו קשישין. מאי טעמא? משום דאי אשתכחו קשישין - לא נגיד חכמתא למוחא בהון. בגיני כך לית חכמתא נפקא מבר נש דאיהו קשיא ומארי דרוגזא דכתיב {{צ|דברי חכמים בנחת נשמעים}} {{ממ|קהלת|ט|יז}}. ומהכא אוליפנא מאן דשערוי דרישיה קשישן - לאו חכמתא מתישבא עמיה. ועל דא אינון אריכי למיתי תועלתא לכלא. מאי לכלא? למיעל על חוטא דשדרה דמתשקיין מן מוחא. ובגין דא לא תלי שערא דרישא על שערא דדיקנא. דשערא דרישא תלי וסליק על אודנין לאחורוי, ולא תלי על דיקנא, משום דלא אצטריך לאתערבא אלין באלין, דכלהו מתפרשן בארחייהו. תאנא: כלהו שערי - בין דרישא בין דדיקנא - כלהו חוורי כתלגא. {{ש}} ותאנא: אינהו דדיקנא קשישאי כלהו. מאי טעמא? משום דאינון תקיפא דתקיפין - לאחתא אינון תליסר מכילן מעתיק דעתיקין. והני מכילן מקמי אודנוי שריין. והני מכילן סתימן אינון, דלא יתערבון באחרנין. ואי תימא דלית אחרנין כוותייהו -- לא! דתניא תליסר מכילן דרחמי מעתיקא קדישא: # '''מי אל כמוך''' - חד. # '''נושא עון''' - תרי. # '''ועובר על פשע''' - תלת. # '''לשארית נחלתו''' - ארבע. # '''לא החזיק לעד אפו''' - חמש. # '''כי חפץ חסד הוא''' - שית. # '''ישוב ירחמנו''' - שבעה. # '''יכבוש עונותינו''' - תמניא. # '''ותשליך במצולות ים כל חטאתם''' - תשעה. # '''תתן אמת ליעקב''' - עשרה. # '''חסד לאברהם''' - חד סר. # '''אשר נשבעת לאבותינו''' - תריסר. # '''מימי קדם''' - תליסר. לקביל דא '''אל רחום וחנון וגו'''' ואינון לתתא. ואי תימא משה איך לא אמר אלין עלאין? {{ש}} אלא משה לא אצטריך אלא לאתר דדינא אשתכח, ובאתר דדינא אשתכח לא בעי הכי למימר. ומשה לא אמר אלא בעידנא דישראל חאבו ודינא הוה תלייא, ובגיני כך לא אמר משה אלא באתר דדינא אשתכח. אבל בהאי אתר - סדורא דשבחא דעתיק יומין מסדר נביאה! ואינון תליסר תקונין דדיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין - תקיפין לתברא ולאכפייא כל גזרי דינין! מאן חמי דיקנא עלאה קדישא טמירא דטמירין דלא אכסיף מניה! ובגין כך כל שערוי קשישין ותקיפין בתקונוי. <קטע סוף=דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קלב א/>ואי תימא אי הכי הא שערי דלתתא אינון אוכמי - אמאי לא הוו דא כדא? דתניא כתיב {{צ|קווצותיו תלתלים שחורות כעורב}} {{ממ|שיר|ה|יא}}, וכתיב {{צ|ושער רישיה כעמר נקא}} {{ממ|דניאל|ז|ט}}!? -- לא קשיא! הא בדיקנא עלאה, הא בדיקנא תתאה! ועל דא כד אתייהיבת אורייתא לישראל - אתייהיבת באש שחורה על גבי אש לבנה. ועיקרא דמלה משום דהני שערי ממוחא אשתכחו לאתמשכא למוחא דלתתא. ואינון לעילא מן דיקנא. דיקנא בלחודוי הוא, וכל תקונוי בלחודיהון אשתכחו! דיקנא בלחודוי, ושערי בלחודייהו. '''תקונא קדמאה''' - תקונא דשארי מרישא דשערי דרישא. {{ש}} ותאנא: כל תקוני דיקנא לא אשתכח אלא ממוחא דרישא. והכא לא פריש הכי דהא לא הוי אלא תקונא דא דנחית מן רישא דשערי דרישא. הכי אשתכח. <small>'''(חסר כאן)'''</small> {{להשלים}} ומהאי דיקנא אשתמודע כל מה דהוי ברישא מאלף עלמין דחתימין בעזקא דדכיא. עזקא דכליל כל עזקין. אורכא דכל שערא דנחית מקמי אודנוי - לא הוי אריכא, ולא אתדבק דא בדא, ולא (ס"א דכלא) נחתין. אלין שערין - מכד נגדין אתמשכן (ס"א אלא מכד נחתין אלין שערין נגדין ואתמשכן) ותליין.{{הערה|לא באמת הבנתי את הגהות ופירושו של המתוק מדבש בפסקה זו ולכן לא נגעתי כאן בהצגת הנוסחאות השונות, וצע"ע - ויקיעורך}} ושירותא דתקונא קדמאה - {{ב|תלתין וחד|31}} קוצי שקילן אתמשכן עד רישא דפומא. {{ב|ותלת מאה ותשעין|ש"צ}} נימין אשתכחן בכל קוצא וקוצא. תלתין וחד קוצי שקילין דהוו בתקונא קדמאה תקיפין לאכפייא לתתא כחושבן '''{{גמט|א"ל}}'''. מהו '''{{גמט|אל}}'''? תקיף יכול. ובכל קוצא וקוצא מתפרשין תלתין וחד עלמין תקיפין שלטין לאתעיינא. ואתפשטו תלתין וחד בהאי סטר ותלתין וחד בהאי סטר. וכל עלמא ועלמא מניה מתפרש לאלף עלמין דכסיפין לעדונא רבא. וכלא סתים ברישא דדיקנא דכליל תקיפא. וכלילן בהאי '''אל'''. ועם כל דא האי '''אל''' אתכפייא לרחמי דרחמי דעתיק יומין, ואתכלל ואתפשט ביה. אמאי עד פומא? משום דכתיב {{צ|דִּינָא יְתִב וְסִפְרִין פְּתִיחוּ}} {{ממ|דניאל|ז|י}} - מאי {{צ|דינא יתיב}}? יתיב לאתריה, דלא שלטא. הדא הוא דכתיב {{צ|פלא יועץ אל גבור}} {{ממ|ישעיה|ט|ה}} - {{צ|אל}} דהוא {{צ|גבור}}, ואתבסם בדיוקנא קדישא דעתיק יומין. ורזא דכתיב {{צ|מי אל כמוך}} - בעתיק יומין אתמר, בתקונא קדמאה דדיקנא קדישא עלאה. * '''עלמא קדמאה דנפיק מתקונא קדמאה''' - שליט ונחית וסליק לאלף אלפין ורבוא רבבן מארי תריסין. ומניה מתאחדין בקסטא בעזקא רבא. * '''עלמא תניינא דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונפיק. ונחית וסליק {{ב|לשבעה וחמשין|נ"ז}} אלף דרגין מארי דיבבא. ומתאחדן מניה לאכפייא בקודלא בחיורא. * '''עלמא תליתאה דנפיק מהאי תקונא''' - שליט ונחית וסליק ל{{ב|שיתא ותשעין|צ"ו}} אלפין מארי דיללא. ומתאחדן מניה כבוסיטא לקוסיטרא. ומהאי תקונא מתכפיין כלהו ומתבסמן במרירא דדמעין דמתבסמין בימא רבא. מאן חמי תקונא דא דדיקנא קדישא עלאה יקירא דלא אכסיף מניה! {{ש}} מאן חמי טמירותא דקוצין דשערי דתליין מהאי סבא יתיב בעיטרא דעטרין! {{ש}} עטרין דכל עטרין! {{ש}} עטרין דלא אתכללו בעטרין! {{ש}} עטרין דלא כשאר עטרין! {{ש}} עטרין - דעטרין דלתתא מתאחדן מנהון! ובגין כך הני תקונין - אינון תקונין דלתתא מנהון מתאחדין. תקוני דאתתקן דאצטריך לאתברכא מאן דבעי ברכה. דכל תקונין דאתתקן - בקבלהון ברכאן משתכחין, ואתעביד מה דאתעביד. כלא כליל בהני תקונין! כלא זקפן לקבלי תקונין דמלכא תקיפא, עתיקא סתימא דכלא! וכלהו אתבסמן מתקונין אלין!{{ש}} תאנא: אי עתיק דעתיקין קדישא דקדישין לא אתתקן באלין תקונין - לא אשתכחו עלאין ותתאין, וכלא הוי כלא הוי! ותניא: עד כמה זהירין אלין תקוני דדיקנא? -- עד תליסר. <קטע סוף=דף קלב א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קלב ב/>וכל זמנא דתליסר אלין משתכחין - זהירין אלין דלתתא. וכלא בחושבנא דאלין תליסר. אשתכח דיקנא דמלכא עתיקא יקירא מכלא! כלא בחד איהו - טמירא ויקירא! ובגין דאיהו יקירא וטמירא מכלא - לא אדכר ביה באתר דאורייתא{{הערה|ס"א "לא אדכר באורייתא"}} ולא אתגלייא. ומה דיקנא אתגלייא? דיקנא דכהנא רבא עלאה! ומהאי דיקנא נחית לדיקנא דכהנא רבא דלתתא. דיקנא דכהנא רבא בתמניא תקונין אתתקן. ובגין כך תמניא תקונין לכהנא רבא כד משחא נחית על דקניה. הדא הוא דכתיב {{צ|כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'}} {{ממ|תהלים|קלג|ב}}. ומנא לן? דכתיב {{צ|שבת אחים '''גם''' יחד}} {{ממ|תהלים|קלג|א}} - {{צ|גם}} - לרבות כהן גדול דלתתא; דכל זמנא דכהנא רבא דלתתא משמש בכהונא רבא - כביכול כהן גדול דלעילא משמש בכהונא רבא. דא תקונא חד דדיקנא דעתיקא סתימא דכלא. אמר ליה רבי שמעון: "''יאות אנת ר' יצחק למחמי ביקירא דתקוני דדיקנא, וסבר אפי דעתיק יומין עתיקא דעתיקין! זכאה חולקך וזכאה חולקי עמכון בעלמא דאתי!''" '''תקונא תניינא''' - מתתקן שערא מרישא דפומא עד רישא אחרא דפומא בתקונא שקיל. {{ש}} "''קום ר' חזקיה וקאים בקיומך! ואוקיר יקרא דתקונא דא דדיקנא קדישא!''" '''קם ר' חזקיה'''. שארי ואמר: {{צ|אני לדודי ועלי תשוקתו}} {{ממ|שיר|ז|יא}} - מי גרם ש{{צ|אני לדודי}}? משום ד{{צ|עלי תשוקתו}}. מסתכל הוינא וארו חמית נהורא יקירא דבוצינא עלאה - נהיר וסליק {{ב|לתלת מאה וחמשה ועשרין|שכ"ה}} עיבר. וחד חשוך הוה אתסחי בההוא נהורא כמאן דאתסחי בההוא נהרא עמיקא דמימוי מתפלגין ונהרין ונגדין לכל עיבר ממה דעלוי. וסליק ההוא נהורא בשפתא דימא עלאה עמיקא - דכל פתחין טבין ויקירין בההוא פתחא אתפתחן. אנא שאיל מהם פשרא דחמית. {{ש}} פתחו ואמרו: "'''''{{צ|נושא עון}}''' חמיתא!''" {{ש}} אמר: "'''''דא הוא תקונא תניינא!'''''" {{ש}} יתיב. א"ר שמעון: "''האידנא אתקשר עלמא! בריך אנת ר' חזקיה לעתיקא דעתיקין!''" אמר ר' שמעון: כלהו בוצינין חברין דאתיין בהאי עזקא קדישא - אסהדנא עלי שמייא עלאין דעלאין וארעא קדישא עלאה דעלאה - דאנא חמי השתא מה דלא חמא בר נש מיומא דסליק משה זמנא תניינא לטורא דסיני! {{ש}} דאנא חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא תקיפא דזמין למיפק באסוותא לעלמא, דכתיב {{צ|וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה}} {{ממ|מלאכי|ג|כ}}. {{ש}} ועוד: דאנא ידענא דאנפאי נהירין! ומשה לא ידע ולא אסתכל. הדא הוא דכתיב {{צ|ומשה לא ידע כי קרן עור פניו}} {{ממ|שמות|לד|כט}}. {{ש}} ועוד דאנא חמי בעיני תליסר מכילין גליפין קמאי, ונהירין כבוצינין. וכד אתפריש כל חד מנייהו מפומיכון - אסתליק ואתתקן ואתעטר ואתטמר בטמירותא דתקוני דדיקנא. וכל אחרנין אשתארן. ובעוד דכל חד מתפרש בפומייכו - נהיר ואתעטר ויתיב כמלכא בגו חיליה. וכד אסתיים לאתפרשא - סליק ואתעטר בעטרא קדישא ואתתקן ואתטמר ויתיב בתקונוי דדיקנא קדישא. וכן לכל חד וחד. "''אזדרזו חברין קדישין! דהא בקיומא דא לא יהא עד דייתי מלכא משיחא!''" "''קום ר' חזקיה תניינות '''ואוקיר תיקונא תליתאה''' דדיקנא קדישא!''" ==קטע זמני== תאנא: עד לא קם ר' חזקיה - קלא נפק ואמר {{צ|אין מלאך אחד עושה שתי שליחיות}}! {{ש}} אתרגיש ר' שמעון ואמר: "''ודאי כל חד וחד באתריה! ואנא ור' אלעזר ברי ור' אבא - נשתלים שלימתא עלאה''". {{ש}} "''קום ר' חייא!''" '''קם ר' חייא''' פתח ואמר: {{צ|וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי יֱהֹוִה הנה לא ידעתי דַּבֵּר כי נער אנכי}} {{ממ|ירמיהו|א|ו}}. וכי ירמיה לא הוה ידע למללא? והא כמה מלולין נפקי מפומוי עד לא אמר דא! והוא אמר מלה כדיבא דכתיב {{צ|הנה לא ידעתי דבר}}!? {{ש}} אלא חס ושלום דאיהו אמר על דא! אלא הכי תאנא: מה בין 'דבור' ל'אמירה'? <קטע סוף=דף קלב ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קלג א/>'אמירה' הוא דלא בעי לארמא קלא, 'דבור' - בעי לארמא קלא ולאכרזא מלין, דכתיב {{צ|וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר}} {{ממ|שמות|כ|א}}. ותאנא: כל עלמא שמעו ההוא דבור וכל עלמא אזדעזעו. ובגין כך כתיב {{צ|וידבר}} ולא כתיב {{צ|ויאמר}}. {{ש}} אוף הכא כתיב {{צ|הנה לא ידעתי '''דבר'''}} - לאכרזא מלה ולאוכחא ברוח קדשא לעלמא! אי הכי הא כתיב {{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר}}!? אלא מאן הוא נביאה עלאה כמשה דלא זכה בר נש כוותיה - דהוא שמע 'דבור' בהכרזה ולא דחיל ולא אזדעזע! ושאר נביאים אזדעזעו אפילו ב'אמירה', ודחלין בדחילו! ותאנא: תקונא קדמאה דדיקנא ותניינא לאתבא - (ס"א לאקפא) (נ"א לאייתאה) לתליתאה, דכתיב {{צ|הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר}} {{ממ|איוב|לג|כט}}. (תרי נוסחי) ותא חזי דתרין תקונין קדמאין למיתי לתליתאה הוו, דהוא תקונא תליתאה מאמצעיתא דתחות חוטמא, מתחות תרין נוקבין. נפיק חד ארחא. ושערא אפסיק (ס"א אתפסק) בההוא ארחא. אמאי אתפסק? משום (דכתיב {{צ|ועובר על פשע}}) דהאי אורחא אתתקן לאעברא ביה. ובגין כך יתיב תחות נוקבי חוטמא האי אורחא. ושערא לא אתרבי בהאי אורחא משום (נ"א כובש עונות וכתיב) דכתיב {{צ|ועובר על פשע}} - למיהב אעברא עד (ס"א על) פומא קדישא דיימא סלחתי. תאנא: כמה ערקיסאות מחכאן לההוא פומא ולא אתגלי לחד מנייהו, דהא אסתלק ואתעטר. ידיע ולא ידיע. תאנא בצניעותא דספרא: מהו דכתיב {{צ|פשע}}? זכו - {{צ|עובר}}, לא זכו - {{צ|פשע}}. (מאי משמע עובר על פשע. שפע. דאקדים שי"ן לפ"א, לא זכו עומד ולא עובר) (האי) בזעיר אפין. מאי בין האי להאי? {{ש}} בזעיר אפין כד נחית ההוא אורחא מתחות נוקבי חוטמי כתיב {{צ|ויחר אף יהוה בם וילך}} {{ממ|במדבר|יב|ט}}. מאי {{צ|וילך}}? דנפיק רוחא דרוגזא מאינון נוקבי. ומאן דאשכח קמיה אזיל ולא אשתכח, הדא הוא דכתיב 'כי רוח יי' נשבה בו ואיננו' (ס"א {{צ|כי רוח עברה בו ואיננו}}). באריך אפין כתיב {{צ|ועובר על פשע}}, וכתיב {{צ|ורוח עָבְרָה ותטהרם}} {{ממ|איוב|לז|כא}}. ותאנא: הכא כתיב {{צ|עובר על פשע}} - בההוא ארחא. התם {{צ|ועבר יהוה לנגוף את מצרים}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. זכאה חולקיה דמאן דזכי להאי. ודא הוא תקונא תליתאה (דאורחא) דדיקנא יקירא קדישא עלאה עתיקא דעתיקו. אמר ר' שמעון: ודאי קב"ה וסגי לאוטבא לך ויחדי לאגנא עלך. ותאנא מאי דכתיב {{צ|שוש אשיש ביהוה}} {{ממ|ישעיהו|סא|י}} - בעתיק יומין אתמר, דהא הוא חדוותא דכלא. תאנא בשעתא דאתגלי האי אורחא דדיקנא דעתיק יומין - כלהו מארי דיבבא ויללה ומאריהון דדינא, סתימין ושתיקין, ולית דיפתח פטרא לאבאשא. משום דהאי אורחא אתגלייא לתקנא. ומהאי מאן דאחיד (נ"א דאחית) ואזהר (ס"א משום דהאי אורחא סימנא לשתיקותא ומהאי הוא מאן דאחזי ואזהר) לשתקאה - להאי אורחא רשים, דהוא סימנא דעתיקא קדישא. '''תקונא רביעאה''' - מתתקן שערא (ונחית) תחות פומא, מרישא חדא לרישא חדא. הדא הוא דכתיב {{צ|לשארית נחלתו}}, כמה דאת אמר {{צ|ונשאת תפלה בעד השארית הנמצאה}} {{ממ|מ"ב|יט|ד}} - הנמצאה ממש. {{צ|שארית}} דכתיב {{צ|שארית ישראל לא יעשו עולה}} {{ממ|צפניה|ג|יג}}. '''תקונא חמישאה''' - נפיק אורחא אחרא מתחות פומא, הדא הוא דכתיב {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. "''קום ר' יוסי''". קם ר' יוסי פתח ואמר: {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}} {{ממ|תהלים|קמד|טו}}. {{ש}} {{צ|אשרי העם שככה לו}} - מהו {{צ|שככה לו}}? כמה דאת אמר {{צ|וחמת המלך שככה}} {{ממ|אסתר|ז|י}} - שכיך מרוגזיה. דבר אחר: שכיך ברוגזיה, הדא הוא דכתיב {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} {{ממ|במדבר|יא|טו}} - דא הוא דינא דדייני. {{צ|אשרי העם שיהוה אלהיו}} - רחמי דרחמי. דבר אחר: {{צ|{{גמט|שככה}}}} - שמא דכליל כל שמהן, וקב"ה מעבר רוגזיה ואנח ביה לזעיר אנפין ומעביר על כל אינון דלבר. דתניא ארחא עלאה דדיקנא קדישא (עלאה עתיקא דעתיקי) דאיהו נחית (בדיקניה) תחות נוקבי דחוטמא דעתיקי. והאי ארחא דלתתא שקילן אינון בכלא. דא <קטע סוף=דף קלג א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}} <קטע התחלה=דף קלג ב/>לעילא ודא לתתא. לעילא {{צ|עובר על פשע}}, לתתא {{צ|לא החזיק לעד אפו}}. ותנינן {{צ|לא החזיק}} - דלא אית אתר למיתב. כמה דלעילא יהיב ארחא לאתעברא, כך לתתא יהיב אתר לאעברא. תנא בכל אתר דבהאי עתיקא טמירא דכלא ארחא אתגלייא - טב לכלהו דלתתא, דהא אתחזי עיטא למעבד טב לכלא. מאן דסתים ולא אתגלייא לית עיטא. ולית מאן דידע ליה אלא הוא בלחודוי, כמה דעדן עלאה לית דידע ליה אלא הוא עתיקא דעתיקי, ועל האי כתיב {{צ|מה גדלו מעשיך יהוה מאד עמקו מחשבותיך}} {{ממ|תהלים|צב|ו}}. אמר ר' שמעון: "''יתתקנון עובדך לעלמא דאתי מעם עתיקא דעתיקין''". '''תקונא שתיתאה''' - מתתקן שערא וסליק מלרע לעילא, וחפי תקרובתא דבוסמא טבא עד רישא דפומא דלעילא. ונחית שערא (דרישא) לרישא דפתחא דארחא תתאה דפומא. "''קום ר' ייסא ואתקון תקונא דא''". קם ר' ייסא פתח ואמר: {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} {{ממ|ישעיה|נד|י}} וכתיב {{צ|ובחסד עולם רחמתיך}} {{ממ|ישעיהו|נד|ח}}. הני קראי קשיין אהדדי. ולא אקשו. דתנינן אית חסד ואית חסד; אית חסד דלגו ואית חסד דלבר. חסד דלגו - הא דאמרן דעתיקא דעתיקין, והוא סתים בסטרא דא דדיקנא דאקרי {{צ|פאת הזקן}}. ולא בעי בר נש לחבלא האי סטרא משום האי חסד דלגו דעתיק יומין, ובגין כך בכהן דלתתא כתיב ביה {{צ|לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו}} {{ממ|ויקרא|כא|ה}}. מאי טעמא? בגין דלא לחבלא אורחוי דחסד דעתיקא, דכהן מסטרא דא קא אתי. ותאנא בצניעותא דספרא: בכלא אצטריך חסד לאתרבאה ולמבני, ולא לקטעא ליה ולא אשתצי מעלמא. והאי דכתיב {{צ|וחסדי מאתך לא ימוש}} - חסד דעתיק יומין. {{צ|ובחסד עולם}} - חסד דאקרי "חסד עולם", והאי הוא אחרא דז"א דכתיב {{צ|אמרתי עולם חסד יבנה}} {{ממ|תהלים|פט|ג}}. והאי חסד דעתיק דעתיקין הוא חסד דקשוט. וחסד דקשוט לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא. ובגין כך כתיב {{צ|כי חפץ חסד הוא}}. דא הוא תקונא שתיתאה דדיקנא יקירא דעתיק דעתיקי. '''תקונא שביעאה''' - פסיק שערא ואתחזן ב' תפוחין בתקרובתא דבוסמא, שפירן ויאן למיחזי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|כתפוח בעצי היער וגו'}} {{ממ|שיר|ב|ג}} - מה תפוח זה כליל בתלת גווני, כך קב"ה תרין תפוחין כליל שיתא גווני. ותרין תפוחין אלין - דאינון תקונא ז' - אינון כללא דכל שיתא תקונין דאמינא, ובגיניהון אתקיים {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. ותאנא: מהני תפוחין נפקין חיין לעלמא ומחזיין חידו לזעיר אפין. {{ש}} כתיב {{צ|יאר יהוה פניו אליך}} {{ממ|במדבר|ו|כ}}, וכתיב {{צ|באור פני מלך חיים}}. {{ש}} {{צ|באור פני מלך}} - אלין אינון תרין תפוחין דתקרובתא דבוסמא דאמינא. {{ש}} {{צ|יאר יהוה פניו אליך}} - פנים דלבר דכד נהרין מתברך עלמא. ותאנא כל זמן דהני בוציני דלבר נהירין - כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא. ומה אי הני דלבר כך - תרין תפוחין דנהרין תדירא דחדאן תדירא, על אחת כמה וכמה! תניא: כד אתגליין תרין תפוחין אלין - אתחזי זעיר אפין בחדוותא. וכל אינון בוצינין דלתתא בחדוותא, וכל אינון דלתתא נהרין, וכל עלמין חדאן ושלימין מכל שלימותא. וכלא חדאן ונהרין. וכל טיבו לא פסיק. כלהו אתמליין בשעתא חדא. כלהו חדאן בשעתא חדא. ת"ח פנים דלבר - אית זמן דנהרין ואית זמן דלא נהרין, ובגין כך כתיב {{צ|יאר יהוה פניו אליך}}, {{צ|יאר פניו אתנו סלה}} {{ממ|תהלים|סז|ב}} - מכלל דלא הוי תדירא, אלא כד אתגליין תפוחין דלעילא. תאנא: אלין תפוחין דסתימין - נהירין וחוורין תדירא. ומנהון נהירין {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר. וכל שיתא תקונין קדמאין דבדיקנא - ביה כלילן. הדא הוא דכתיב {{צ|ישוב ירחמנו}} - {{צ|ישוב}} מכלל דזמנין טמירין וזמנין אתגליין. הכא הוא {{צ|ישוב ירחמנו}} ובהאי דלתתא הוא {{צ|ואמת}}. דא הוא תקונא <קטע סוף=דף קלג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}} <קטע התחלה=דף קלד א/>שביעאה דכליל שיתא בתרין תפוחין דבעתיקא דעתיקין. '''תקונא תמינאה''' - נפיק חד חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד טבורא. "''קום אלעזר ברי, אתקין תקונא דא''". קם רבי אלעזר (בריה) פתח ואמר: {{צ|הכל תלוי במזל ואפילו ס"ת בהיכל}}. מלה דא אוקימנא בספרא דצניעותא, והכא אית לאסתכלא, וכי הכל תלוי במזל, ותנינן ס"ת קדש ונרתקו קדש וההיכל קדש. וכתיב {{צ|וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש}} {{ממ|ישעיה|ו|ג}} - הא תלת אינון. וס"ת לקבליהון - נרתקו קדש, וההיכל קדש, והוא קדש. והתורה נתנה בג' קדושות. בשלש מעלות בימים שלשה שכינה בשלש לוחות וארון והיכל בס"ת תליא ואיהו תליא במזל, וכתיב {{צ|ומאותות השמים אל תחתו}} {{ממ|ירמיהו|י|ב}} - מאן דאיהו בקדושות הללו להוי תליא במזלא?! אלא הכי אוקימנא בספרא דצניעותא, האי חוטא יקירא קדישא דכל שערי דריקנא תליין ביה אתקרי '''מזל'''. מאי טעמא? משום דכל קדשי קודשין דקודשיא בהאי מזלא תליין. וספר תורה - אע"ג דאיהו '''קדוש''' - לא חל עליה עשר קדושין עד דעייל להיכל. כיון דעייל להיכל אתקרי '''קדוש בעשר קדושות'''. כגוונא דלעילא דלא אתקרי '''היכל''' אלא כד אתחברן עשר קדושות. ותאנא {{צ|הכל תלוי במזל}} - דאיהו האי חוטא יקירא קדישא דכל שערין תליין ביה. אמאי אקרי מזל? משום דמניה תליין מזלי, ומזלי מניה עלאין ותתאין. ובגין כך איהי תלייא. וביה תליין כל מלי דעלמא עלאין ותתאין. ואפילו ס"ת שבהיכל דמתעטר בעשר קדושות לא נפיק מכלליה עם שאר קדושין. וכלהו תליין בהאי. ומאן דחמי להאי תקונא - אתכבשן חוביהון מקמיה ומתכפיין, הדא הוא דכתיב {{צ|יכבוש עונותינו}}. אמר ליה ר' שמעון: "''בריך ברי לקודשא דקדישין עתיק מכלא''". '''תקונא תשיעאה''' - מתערבין שערי עם אינון שערי דתליין ולא נפקין דא מן דא. "''קום ר' אבא''". קם ר' אבא ואמר: אלין (אינון) שערי דמתערבין עם אינון דתליין אקרון {{צ|מצולות ים}} משום דנפקי ממותרי מוחא. ומהאי אתרא דמיו כל מארי דתבעין חובי דבני נשא ומתכפיין. אמר ר' שמעון: "''בריך תהא לעתיק יומין''". '''תקונא עשיראה''' - נחתין שערי תחות דיקנא וחפיין בגרונא תחות דיקנא. "''קום ר' יהודה''". קם ר' יהודה פתח ואמר: {{צ|ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה וגו'}} {{ממ|ישעיה|ב|יט}}. {{צ|מפני פחד יהוה}} - הא אתידע דמאן דאיהו לבר {{צ|פחד יהוה}} אתקרי. {{צ|ומהדר גאונו}} - אינון שערי דתחות דיקנא ואתקרון {{צ|הדר גאונו}}. תרי. '''תקונא עשיראה''' - {{צ|תתן אמת ליעקב}}, '''וחד סר''' - דלא נפקי נימא מן נימא, {{צ|חסד לאברהם}}. '''תקונא דתריסר''' - דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרין, ויאין שערי סחור ויאין שערי סחור סחור ליה בגין דלא אשתכח טרחותא כמה דאצטריך טרחותא. במאי קא מיירי? דינא. באתר (נ"א בתר) דינא טרחותא אשתכח. וכי שערי דדיקנא טרחא אינון או דינא אינון? והא כלא רחמי אתחזן?! אלא דלא אתטרח בישובא (ס"א בנשוכא) דרוחא דזעיר אפין. דתאנא מהאי פומא קדישא עלאה קדש קדשים נשבא רוחא. מאי רוחא? רוחא דאיתרק (ס"א דאתדבק) ביה, דמתלבש ביה (נ"א דאתתקן ומתלבש ביה) זעיר אפין. ומהאי רוחא מתלבשין כל אינון דלתתא. וכד ההוא רוחא נפיק - אתפרש {{ב|לתלתין ושבעה אלף|37,000}} עיבר. ואתפשט (ס"א ואתפרשא) כל חד בלחודוי לאתריה. וכל מאן דאתחזי לאתלבשא מניה אתלבש. ועל דא שערין לא אשתכחו על פומא קדישא משום דרוחיה נפיק ולא בעי מלה אחרא לאתערבא ביה ולקרבא בהדיה. ודא הוא טמירותא דכלא דלא אתדבק לא לעילא ולא לתתא. והוא סתים בסתימא דסתימין דלא אתידע. <קטע סוף=דף קלד א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}} <קטע התחלה=דף קלד ב/>דא הוא דלא אתתקן ולא הוה ביה תקונא. ובגין כך רוח דנפיק לבר (ס"א דנפיק מההוא דלבר) ומתלבשין ביה נביאי מהימני אתקרי {{צ|פה יי'}}, אבל בהאי עתיקא דעתיקין לא אתפרש, ולית מאן דידע רוחיה בר איהו. ובגין כך שערוי שקילין סוחרנא דפומא ופומא אתפני מכל סטרוי. ובהאי אתרחיצו אבהתנא לאתלבשא בהאי רוחא דמתפשט לכמה עיברין באתר דכל שערי שקילין בסוחרנוי (הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}). ודא הוא תקונא קדישא עלאה דתריסר, דמכאן אשתלשלו י"ב תחומין לעילא, י"ב תחומין לתתא, י"ב תחומין לי"ב שבטי אבהתא. הדא הוא דכתיב {{צ|אשר נשבעת לאבותינו}}. '''תקונא דתליסר''' - תליין שערי דתחות דיקנא מכאן ומכאן ביקרא יאה וביקרא שפירא וחפיין עד טבורא. ולא אתחזיין מאנפי תקרובא דבוסמא בר אינון תפוחין שפירן חוורין. א"ר שמעון: זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה. זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי. דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן (ס"א בין אשא עלאה דאסחר לן) והא כל תקונין עלאין (לדיוקנא) דדיקנא קדישא אתתקנו ואתעטרו ואסחרו לדוכתייהו. והאי תקונא דתליסר הוא תקונא יאה דביה אחידן כלא. כלהו מתכספין למזקף רישא לקבליה. מניה תליין כל אינון דבזעיר אפין אחידן. מניה תליין עלאין ותתאין וכל גנזין עלאין ותתאין גניזין ביה וביה כלילן. ואיהו מזלא דמתזלא מניה כלא. דא הוא תקונא שלימתא דאשלים לכל תקונין דא אשלים לכלא. תאנא: אלין תקונין אקרון {{צ|'''ימי קדם'''}} - יומין קדמאין דקדמאי. ואינון דאשתכחו בזעיר אפין אקרון {{צ|'''ימי עולם'''}}. ותאנא, אלין ימי קדם - כלהו מתתקנן בתקונא דדיקנא דעתיקא דעתיקין, טמירא דטמירין (כליל בהו). והאי דתליסר כליל להון כמה דאתמר. ודא יומא לא אתכליל בהדייהו אלא הוא כליל כלא. ובההוא זמנא דאתער עתיק יומין בתקונין דלעילא - ההוא אתקרי {{צ|יום אחד}}, דביה זמין לאוקיר דיקניה, הדא הוא דכתיב {{צ|יום אחד הוּא יִוָּדַע לַיהֹוָה}} {{ממ|זכריה|יד|ז}} - הוא בלחודוי יתיר מכלא. הוא דכליל כלא. הוא דאתקרי בשמא ידיעא. דתנינן, באתר דאית יום אית לילה - דלית יום בלא לילה. ומשום דההוא זמנא זמן יהא דיקרא דדיקנא, והוא בלחודוי ישתכח - לא אתקרי לא יום ולא לילה. דלית יום אקרי אלא מסטרא דילן, ולית לילה אקרי אלא מסטרא דילן. ומשום דהאי תקונא כליל כלא - לא אתידע ולא אתחזי מניה. ומניה נגיד משחא דרבותא לתליסר עיבר מבועין, לכל אינון דלתתא, דנהרין בההוא משחא (אתתקנו) בתליסר תקונין אילין אתתקנא דיקנא קדישא עלאה ואלין תקונין דבהאי דיקנא מתתקנן ונחתן לכמה עיבר. ולא אתחזון היך מתפשטין והיך נפקין. מכלא אסתימו ומכלא אתטמרו. לית דידע אתר להאי עתיקא בפשיטותא דלהון כלהון כלילן כמה דאתמר אתידע ולא אתידע, טמיר ולא טמיר. עליה אתקרי {{צ|אני יהוה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן}} {{ממ|ישעיה|מב|ח}}, וכתיב {{צ|הוא עשנו ולא אנחנו}} {{ממ|תהלים|ק|ג}}, וכתיב {{צ|ועתיק יומין יתיב}} {{ממ|דניאל|ז|ט}} - באתריה יתיב ולית דידע ליה. יתיב ולא שכיח. וכתיב {{צ|אודך על כי נוראות נפליתי וגו'}} {{ממ|תהלים|קלט|יד}}. אמר ר' שמעון לחברייא, כד אתפריס פריסא דא דאתון חמאן עלנא, אנא חמינא דנחתו כל תקונין בגווה ונהירו באתר דא. וחד פרוכתא בוצינא דקודשא בריך הוא (ס"א בוסיטא דקדושא) פריסא בארבע סמכין לארבע עיבר. <קטע סוף=דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}} <קטע התחלה=דף קלה א/>סמכא חד הוא יתיב מתתא לעילא וחד מגרופיא בידיה. ובמגרופיא ארבע מפתחי שנינן (ס"א שניין) מכל סטרוי. ומתאחדן פרכא ונחתין לה מעילא לתתא. וכן לסמכא תניינא, ותליתאה ורביעאה. ובין סמכא לסמכא אחידן תמניסר רגלי דסמכי, ומתנהרין בבוצינא דגליפא (ס"א בבוסיטא דגליפין) בההוא פריסא. וכן לד' עיבר. וחמינא אלין תקונין דנהרין עלה, והוו מחכאן מלי דפומנא - לאתעטרא ולאסתלקא כל חד באתריה. וכד הוו מתתקנן מפומנא - כל חד וחד סליק ואתעטר ואתתקן בההוא תקונא דאתתקן הכא מכל (ס"א בהבל דכל) פומא דחד מינן. ובשעתא דחד מינן פתח פומא לתקנא בההוא תקונא - ההוא תקונא הוה יתיב ומחכה למלה דנפיק מפומיכון, וכדין סלקא בדוכתיה ואתעטר. וכל סמכין מכאן ומכאן חדאן על דשמעין מה דלא ידעו, וצייתין לקליכון. כמה רתיכין קיימין הכא בגיניכון. זכאין אתון לעלמא דאתי דכלהו מלי דנפקי מפומיכון כלהו מלין קדישין, מלין כשרן, דלא אסטאן לימינא ולשמאלא. קב"ה חדי למשמע וציית להני מלי עד דהוא אגמר (ס"א אגזר) דינא די לעלמא. דאי תימרון זמנא אחרא כל הני מלי קדישין - עלייכו כתיב {{צ|וחכך כיין הטוב וגו' דובב שפתי ישנים}} {{ממ|שיר|ז|י}}. מאי {{צ|דובב שפתי ישנים}}? דאפילו לעלמא דאתי מרחשן שפוותייכו אורייתא קמיה. השתא אתתקנו ואתכוונו דעתא למתקן תקונוי דזעיר אפין; היך יתתקן והיך יתלבש בתקונוי מתקוני עתיק יומין קדישא דקדישין טמירא דטמירין טמירא מכלא. דהשתא חובתא (ס"א חכמתא) עלייכו למגזר דינא קושטאה יאה ושפירא ולאתקנא כל תקונין על בורייה, תקוני דזעיר אפין מתקוני דאריך אפין אתתקנו, ואתפשטו תקונוי מכאן ומכאן כחיזו ב"נ למשלטא (ס"א ומשלפא) ביה רוחא דטמירא דכל טמירין בגין למיתב על כורסייא דכתיב {{צ|ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}}. {{צ|כמראה אדם}} - דכליל כל דיוקנין. {{צ|כמראה אדם}} - דכליל כל שמהן. {{צ|כמראה אדם}} - דביה מתימין כל עלמין עלאין ותתאין. {{צ|כמראה אדם}} - דכליל כל רזין דאחאמרו ואתתקנו עד דלא אברי עלמא ואע"ג דלא אתקיימו. תאנא בצניעותא דספרא: עתיקא דעתיקין, עד לא זמין תקונוי, באני מלכין כנס מלכין (נ"א גליף מלכין) ומשער מלכין, ולא הוו מתקיימי עד דדחי (ס"א דאנח) לון ואצנע לון לבתר זמנא. הדא הוא דכתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} {{ממ|בראשית|לו|לא}}. {{צ|בארץ אדום}} - באתר דכל דינין מתקיימין תמן. וכולהו לא אתקיימו עד דרישא חוורא עתיקא דעתיקין אתתקין. כד אתתקן - תקין כל תקונין דלתתא. תקין כל תקונין דעלאין ותתאין. מכאן אוליפנא כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא - לית עמא מתתקנא. ואי איהו מתתקן - כלהו מתתקנן. ואי איהו לא מתתקן בקדמיתא - לא יכלין עמא לאתתקנא. מנלן? מעתיק יומין. דעד לא אתתקן הוא בתקונוי - לא אתתקנו כל אינון דבעו לאתתקנא וכלהו עלמין אתחרבו. הדא הוא דכתיב {{צ|וימלוך באדום בלע בן בעור}} {{ממ|בראשית|לו|לב}}. {{צ|וימלוך באדום}} - רזא חדא (ס"א יקירא) הוא. אתר דכל דינין מתקטרין תמן ותליין מתמן. {{צ|בלע בן בעור}}. תאנא הוא גזרת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקטרן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה. {{צ|ושם עירו דנהבה}}. מאי {{צ|דנהבה}}? כלומר '''דין הבה''', כמה דאת אמר {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}} {{ממ|משלי|ל|טו}}. כיון דסליק לאתישבא ביה - לא קאים ולא הוה יכיל למיקם, וכלהו עלמין אתחרבו. מאי טעמא? משום דאדם לא אתתקן. דתקונא דאדם בדיוקניה כליל כלא. ויכיל <קטע סוף=דף קלה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}} <קטע התחלה=דף קלה ב/>כלא לאתישבא ביה. ובגין דתקונא דא דאדם לא אשתכח - לא יכילו למיקם ולאתישבא ואתבטלו. ואתבטלו סלקא דעתך, והא כלהו באדם אתכלילן?! אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא (נ"א דיוקנא) דאדם. וכד אתא האי דיוקנא - אתגלפו (ס"א אתכללו) כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא; מנהון אתבסמו, (ס"א מנהון אתבסמו ולא אתבסמו), ומנהון לא אתבסמו כלל. ואי תימא והא כתיב {{צ|וימת}} {{צ|וימת}} - דאתבטלו לגמרי? לאו הכי. אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוה ביה קארי ביה "מיתה" כמה דאת אמר {{צ|וימת מלך מצרים}} - דנחת מדרגא קדמאה דהוה קם ביה. וכיון דאתתקן אדם אתקרון בשמהן אחרנין, ואתבסמו בקיומא ביה וקיימין בדוכתייהו. וכלהו אתקרון בשמהן אחרנין מן קדמאין, בר ההוא דכתיב ביה {{צ|ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב}} {{ממ|בראשית|לו|לט}}. מאי טעמא? משום דהני לא אתבטלו כשאר אחרנין, משום דהוה דכר ונוקבא כהאי תמרא דלא סלקא אלא דכר ונוקבא, ובגין כך השתא דאשתכחו דכר ונוקבא לא כתיב בהו "מיתה" כאחרנין ואתקיימו. אבל לא אתישבו עד דאתתקן דיוקנא דאדם. וכיון דאתתקן דיוקנא דאדם - אתחזרו ואתקיימו בקיומא אחרא ואתיישבו. תאנא: כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא ליקריה - תקין וזמין ואפיק מבוצינא דקרדינותא חד ניצוצא (נשב ביה אתתקר (ס"א אתתקן) וסליק רעותיה) ואתפשט {{ב|לתלת מאה ושבעין|370}} עיבר, וניצוצא קאים, ושארי נפיק אוירא דכיא ומתגלגלא נשב ביה אתתקן ונפיק חד גולגלתא תקיפא ואתפשט לארבע סטרין, ובהאי אוירא דכיא אשתאיב ניצוצא ואתאחד וכליל (ס"א ואתכליל) ביה. ביה סלקא דעתך? אלא אתטמר ביה. ובגין כך האי גולגלתא אתפשט בסטרוי. והאי אוירא הוא טמיר דטמירין עתיק יומין ברוחא דגניז בהאי גולגלתא אתפשטו אשא מסטר חד ואוירא מסטר חד. ואוירא דכיא קאים עליה מהאי סטר. ואשא דכיא קאים מהאי סטר. מאי אשא הכא. אלא לאו הוא אשא. אבל בוצינא דא (נ"א ניצוצא) דאתכליל באוירא דכיא נהיר {{ב|למאתן ושבעין|270}} עלמין ודינא מסטרוי אשתכח. ובגין דא האי גולגלתא אתקרי גולגלתא תקיפא. בגולגלתא דא יתבין תשעה אלפי רבוא עלמין דנטלין עלוי וסמכין עלוי. בהאי גולגלתא נטיף טלא מרישא חיוורא דאתמלי מניה תדיר. ומהאי טלא דאנער מרישיה זמינין מיתייא לאחיאה. והוא טלא דאתכליל בתרי גווני: * מסטרא דרישא חיורא חיוור בגוויה. (ס"א בגיניה) דכליל כלהו חיוורי (וכלהו חיוורי) * אבל כד אתיישבן בהאי רישא דזעיר אפין אתחזי ביה סומקא. כהאי בדולחא דאיהו חיוור ואתחזייא גוונא סומקא בגוונא חיוורא. ובגין כך כתיב {{צ|ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם}} {{ממ|דניאל|יב|ב}}. {{צ|לחיי עולם}} - בגין דאתחזיאו לההוא חיוורא דאתי מסטר דעתיק יומין אריכא דאנפין. {{צ|לחרפות לדראון עולם}} - בגין דאתחזיאו לההוא סומקא דזעיר אפין. וכלא כליל בההוא טלא. הדא הוא דכתיב {{צ|כי טל אורות טלך}} {{ממ|ישעיה|כו|יט}}. {{צ|אורות}} - תרין. וההוא טלא דנטיף - נטיף כל יומא לחקלא דתפוחים כגווני חיוורא וסומקא. האי גולגלתא אנהיר בתרי גווני, להאי סטר ולהאי סטר. ומהאי אוירא דכיא אתפשט מגולגלתא לאנפוי {{ב|ק"נ רבוא|150,000}} עלמין. ובגין כך אתקרי '''זעיר אפין'''. ובשעתא דאצטריך אתפשטו אנפוי ואריכין בההוא זמנא בגין דאשגח באנפוי דעתיקי דעתיקין וחיים לעלמא. ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר לכל אינון דלתתא ויהבי אגר אוראותא לעתיק יומין כד עאלין בחושבנא <קטע סוף=דף קלה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}} <קטע התחלה=דף קלו א/>תחות שרביטא. ולקביל דא {{צ|בקע לגולגלת}} {{ממ|שמות|לח|כו}} לתתא כד עאלין בחושבנא. והאי בקע אגר אוראותא אשתכח מניה לעתיק יומין. בחלליה דגולגלתא (ס"א בגולגלתא דא) ג' חללין אשתכחו דשרייא מוחא בהו וקרונא דקיק חפייא עלייהו. אבל לא קרומא קשישא סתימא כעתיק יומין. ובגין דא האי מוחא אתפשט ונהיר (ס"א ונפיק) לתלתין ותרין שבילין, הדא הוא דכתיב {{צ|ונהר יוצא מעדן}} {{ממ|בראשית|ב|י}}. ותאנא בתלת חללין דגולגלתא מוחא שרייא. {{ש}} '''מחללא חד''' מתבקע (ס"א ומתפשט) חד מבועא לד' סטרין ונפיק מההוא מוחא דשרייא בהאי הללא תלתין ותרין שבילין רוחין דחכמתא: '''מחללא תניינא''' מתבקע ומתפשט חד מבועא אחרא ומתפתחין ן' תרעין. מאלין ן' תרעין אתאחדן ן' יומין דאורייתא, ן' שנין דיובלא, ן' אלף דרין דזמין קב"ה לאתבא רוחיה ליה ולשרייא ביה. '''מחללא תליתאה''' נפקין אלף אלפין אדרין ואכסדראין דדעתא שרייא עלייהו ודרי בהו. והאי חללא שרי חלליה (ס"א מדוריה) בין האי חללא ובין האי חללא, ואתמליין מתרין סטרין כל אינון אדרין. הדא הוא דכתיב {{צ|ובדעת חדרים ימלאו}} {{ממ|משלי|כד|ד}}. ואילין ג' מתפשטין בכל גופא להאי סטרא ולהאי סטרא. ובאינון אחיד כל גופא ואחיד בהו גופא מכל סטרוי. ובכל גופא אתפשטן ואשתכחן. תאנא: בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפי רבוא ורבוא רבבן קוצי דשערי אוכמן, ומסתבכין דא בדא ומתערבין דא בדא. ולית חושבנא לנימין דכל קוצא וקוצא דאחידן ביה דכיין ומסאבן. ומכאן אתאחדן טעמי אורייתא בדכיא במסאבא. בכל אינון סטרין דאינון דכיין. בכל אינון סטרין דאינון מסאבן. יתבין קוצי מסתבכין ותקיפין. מנהון שעיעין ומנהון תקיפין. ובכל קוצא וקוצא יתבין נימין תלין על תלין. מתלהטן ותליין כגיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתקונא יאה בתקונא שפירא תקיפא. (בחור כארזים) רברבין ותקיפין. הדא הוא דכתיב {{צ|בחור כארזים}} {{ממ|שיר|ה|טו}}. מתתקנין קוצין דשערי ותליין תלין על תלין מהאי סטרא להאי סטרא על גולגלתא הדא הוא דכתיב {{צ|קווצותיו תלתלים}} {{ממ|שיר|ה|יא}}. ותאנא: יתבין תלי תלין - משום דמשיכין ממבועין סגיאין דתלת רהטי מוחא. {{ש}} '''ממבועא לחללא חד דגולגלתא''' אתמשכן שערי במשיכותא ומתעבדין תלין דתליין מכמה מבועין דאתמשכן מהאי חללא. {{ש}} '''מחללא תניינא''' נפקי חמשין מבועין ואתמשכן שערי מאינון מבועין במשיכותא ואתעבדין תלין דתליין ומתערבין בקוצין אחרנין. {{ש}} '''מחללא תליתאה''' נפקי אלף אלפין אדרין ואכסדראין ואתמשכן שערי במשיכותא מכלהו (ומתעבידן תלין על תלין ומתערבין בקוצין אחרנין). ובגין כך אינון קוצין תלין על תלין. וכלהו משיכן, דאתמשכן מג' חללין דמוחא דגולגלתא. וכל אינון נימין וכל אינון קוצי - תליין וחפיין לסטרא דאודנין, ובגין כך כתיב {{צ|הטה אלהי אזנך ושמע}} {{ממ|דניאל|ט|יח}}. ובהאי תלין תליין (נ"א ובהאי תלייא) ימינא ושמאלא, נהורא וחשוכא, רחמי ודינא. וכל ימינא ושמאלא תלי בהאי ולא בעתיקא. בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק דמתאחדא מההוא ארחא דעתיק יומין. ומההוא ארחא אתפרשן שית מאה ותליסר ארחין דאתפלגין בארחין דפקודי דאורייתא, דכתיב {{צ|כל ארחות יהוה חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו}} {{ממ|תהלים|כה|י}}. תנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארי דיבבא ויללה דתליין בכל קוצא וקוצא מאינון תקיפין. ומאינון שעיעין מאריהון דמתקלא (ס"א מאריהון דרחימותא. ואיהו מתקלא בינייהו) בג"כ אית ימינא ואית שמאלא. מצחא דגולגלתא - אשגחותא דאשגחותא, ולא מתגלייא בר ההוא זמנא דצריכין חייביא לאתפקדא ולעיינא בעובדיהון. ותאנא כד אתגלייא האי מצחא - אתערו כל מאריהון דדינא, וכל עלמא בדינא אתמסר, <קטע סוף=דף קלו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}} <קטע התחלה=דף קלו ב/>בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי - גלי מצחא דרעוא דרעוין ונהיר בהאי דזעיר אפין ואשתכיך דינא. בהאי מצחא נפיק חד שערא דמתפשט ביה ממוחא דאפיק חמשין תרעין. וכד אתפשט, אתעביד מצחא דאשגחותא לחייבי עלמא לאינון דלא מתכספי בעובדיהון, הדא הוא דכתיב {{צ|ומצח אשה זונה חיה לך מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם}} {{ממ|ירמיה|ג|ג}}. ותניא שערא לא קאים בהאי אתר דמצחא בגין דאתגלייא לאינון דחציפין בחובייהו. ושעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא - נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דזעיר אפין ומתגליא מצחיה, ונהיר להאי מצחא, וכדין אתקרי {{צ|עת רצון}}. וכל שעתא ושעתא דדינא תלי והאי מצחא דזעיר אפין אתגלייא - אתגלייא מצחא דעתיקא דעתיקין ואשתכיך דינא ולא אתעביד. תאנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי דאתאחדן ביה וכלילן ביה. וכד אתגלייא מצחא דזעיר אפין - אית רשותא לכלהו לחרבא. וכד אתגלייא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר להאי מצחא - כדין כלהו משתככין. ותניא עשרין וארבע בתי דיני משתכחין בהאי מצחא, וכלהו אקרון '''נצח''' (ס"א מצחא וכל חד אקרי נצח), ובאתוון רצופין (דאפין) הוא '''מצח'''. ואית מצח ואית נצח דאינון נצחים. והיינו דתנן {{צ|נצח נצחים}}. ואינון במצחא ומתפשטן מנהון בגופא באתרין ידיען. תניא מאי דכתיב {{צ|וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם}} {{ממ|ש"א|טו|כט}}? האי רזא אוקימנא, כל ההוא נצח דאתפשט בגופא - זמנין דתלי על עלמא למידן, ותב ומתחרט ולא עביד דינא אי תייבין. מאי טעמא? משום דקאי בדוכתא דאקרי "אדם" ויכיל לאתחרטא. אבל אי באתר דאתקרי "ראש" (בהאי מצחא) אתחזי ואתגלייא - האי נצח לאו הוא עידן ואתר לאתחרטא. מאי טעמא? משום דלא הוה מאתר דאקרי "אדם", דהא לא אתגלי פרצופא וחוטמא אלא מצחא בלחודוי. ובאתר דלא אשתכח פרצופא לא אקרי אדם. ובגין כך {{צ|לא אדם הוא להנחם}} כנצח דבשאר תקוני גופא. '''עינוי דרישא''' משתניין משאר עיינין שרקותא דבגבתא. דעל ריסי עיינין מכחלן. (דכל עיינין מכחלן) באוכמתא. תליין תלין על תלין דשערי ואינון תקונא דעל עיינין ברישא דמצחא ומתאחדן מתרווייהו שבע מאה אלפי מארי דאשגחותא (דעל תריסי דעיינין) בכסותא דעיינין להטין אלף וארבע מאה רבוא דמתאחדן בגבינין דאינהו כסותא. ואשגחותא דעינא דעתיק יומין עלייהו. ובשעתא דסלקין אינון כסותא אתחזי כמאן דאתער משנתיה ואתפקחן עינוי וחמאן לעינא פקיחא ואתסחן בחד חוורא דעינא טבא, הדא הוא דכתיב {{צ|רוחצות בחלב}} {{ממ|שיר|ה|יב}} - מאי {{צ|בחלב}}? בחוורא דלעילא קדמאה. (נ"א בחוורא קדמאה דעינא טבא) ובההיא שעתא אשתכח אשגחותא דרחמי (ס"א ובגין כך צלותא דישראל סלקא בגין דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא) ועל דא צלי דוד {{צ|עורה למה תישן אדני הקיצה}} {{ממ|תהלים|מד|כד}} - דיפקח עינוי ויתסחון בההוא חוורא. וכל זימנא דעינוי לאו מתפקחן - כל מאריהון דדינין כפיין להו לישראל ושאר עמין שלטין עלייהו. ובזמנא דיפקח עינוי - יתסחן בעינא טבא ורחמי על ישראל ואסתחר (ס"א ואתזהר) עינא ועביד נוקמין בשאר עמין. הדא הוא דכתיב {{צ|העירה והקיצה}}. {{צ|העירה}} - לאתסחאה בההיא חוורא, {{צ|הקיצה}} - למעבד נוקמין לאינון דכפיין לון. עינוי כד אתפקחן אתחזון שפירין כהני יונים בסומק ואוכם וירוק חוור לא אתגלי אלא בזמנא אסתכל בעינא טבא ומסתחאן כל אינון גוונין בההוא חוור מאינון גוונין דמתגליין נפקין שבעה עיינין דאשגחותא דנפקי מאוכמא <קטע סוף=דף קלו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}} <קטע התחלה=דף קלז א/>דעינא, הדא הוא דכתיב {{צ|על אבן אחת שבעה עינים}} {{ממ|זכריה|ג|ט}}. מאן {{צ|אבן אחת}}? אוכמתא דעינא מסומקא נפקין שבעה רהיטין דסמכין (נ"א דסחרן) לסטר שמאלא ומתלהטין באשא דלסטר צפון ומתאחדן לאתפשטא בעלמא, לגלאה ארחין דחייביא, הדא הוא דכתיב {{צ|שבעה אלה עיני יהוה המה משוטטים בכל הארץ}} {{ממ|זכריה|ד|י}}. מירוקא נפקין שבעה טהירין (ס"א נהירין) דקטרא דלסטר (נ"א רהיטין דסחראן לסטר) דרומא ומתאחדן לאתפשטא בעלמא לגלאה ארחין ועובדין דבני נשא בין טב בין ביש, דכתיב {{צ|כי עיניו על דרכי איש וגו'}} {{ממ|איוב|לד|כא}}. וכד אסתחאן בחוורא משתכחין כלהו לאשגחא לכל מארי קשוט לאוטבא עלמא בגינהון. וכל אשגחותא דההוא חוורא הוי לטב על ישראל ואשגח בסומקא למאן דעאקין להו, הדא הוא דכתיב {{צ|ראה ראיתי}} {{ממ|שמות|ג|ז}}. {{צ|ראה}} - לאוטבא לון. {{צ|ראיתי}} - לנקמא לון מדעקין לון. ובגין כך כתיב {{צ|עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח}}. {{צ|עורה והקיצה}} - תרי אשגחותא. תרי פקיחין. תרי טבן. רחמי ונוקמין. '''גוונא קדמאה''' - סומקא בגו סומקא, כליל וסתים כל סומקין מקמיה. לא אתחזן. סוחרניה דההוא סומקא אסחר חד חוטא אוכמא ואקיף ליה. '''גוונא תניינא''' - אוכמא. כאבנא חד דנפיק מתהומא חד זמן לאלף שנים בימא רבא, וכד נפיק האי אבנא אתי רגשא ותקפא על ימא. וקליה דימא וגלגלוהי אזלין. ואשתמעו לנונא רבא דאקרי לויתן. ונפיק מתהומא. והאי אבנא מתגלגלא בתוקפא דימא ונפיק לבר. והיא אוכמא דכל אוכמין סתימין קמיה (ס"א והא אוקמוה דכל אורחין סתימין קמה) וכך היא אוכמותא דעינא, אוכמא דכליל וסתים כל שאר אוכמין. וסוחרניה דההוא אוכמא אסחר חד חוטא סומקא (ס"א לסטר חד) ואקיף לההוא אוכמא. '''גוונא תליתאה''' - ירוקא דירוקי דכליל וסתים כל ירוקין. ובסוחרניה דההוא ירוקא אסחרו תרין חוטין; חוטא סומקא לסטר חד, וחד חוטא אוכמא לסטר חד. ואקיפין לההוא ירוקא. וכד אסתחר (נ"א אתגלי) חוורא ואסתחרי עינא - כל אינון גוונין לא משתכחין ומשתקעין לתתא (סומקא ירוקא אוכמא). לא אתחזי בר ההוא חוורא דנהיר מעתיק יומין. ונהירין מניה כל אינון דלתתא (נ"א הוא) ולית גוונא אתחזייא בר ההוא חוורא בלחודוי. ובגין כך אסתלקו כל מאריהון דסומקא ואוכמא דאינון תאומין כחדא. הדא הוא דכתיב {{צ|שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות}} {{ממ|שיר|ד|ב}}. מאי {{צ|מן הרחצה}}? מההוא אסחותא דעינא קדישא עלאה. {{צ|שכלם מתאימות}} - מתערבן דא בדא ואתדבקן דא בדא. ומה דאמר {{צ|שניך כעדר הקצובות}} ואת אמרת {{צ|שכלם מתאימות}} - כלומר חוורא דלהון כההוא חוורא דעיינין כד אסחן בחוורתא דעינא עלאה. ודא זמינין למנדע צדיקייא למחזי ברוחא דחכמתא כמה דאת אמר {{צ|כי עין בעין יראו}} {{ממ|ישעיה|נב|ח}}. אימתי? {{צ|בשוב יהוה ציון}}. וכתיב {{צ|אשר עין בעין נראה אתה יהוה}} {{ממ|במדבר|יד|יד}}. וכדין פקיחותא דעיינין לטב. ואית פקיחותא דעיינין לטב ואית פקיחותא דעיינין לביש. לטב - כמה דכתיב {{צ|פקח עיניך וראה שוממותינו וגו'}} {{ממ|דניאל|ט|יח}}. ודא הכא לטב. ולביש. וכתיב {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצח}} {{ממ|ישעיה|לג|כ}}. הא הכא לטב ולביש דלא אתעביד דא בלא דא. תנא בצניעותא דספרא: מהו {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}}, וכי ירושלם נוה שאנן הוא והא כתיב {{צ|צדק ילין בה}} {{ממ|ישעיה|א|כא}}, ובאתר דאשתכח צדק לאו שקוט ולאו שאנן הוא? אלא {{צ|עינך תראנה ירושלם נוה שאנן}} - {{צ|נוה שאנן}} לעתיק יומין אתמר (דישגח באלין עיינין), דההוא עינא שקיט ושאנן. עינא דרחמי. עינא דלא נטיל מאשגחותא דא לאשגחותא אחרא. ובגין כך כתיב {{צ|'''עינך''' תראינה}} חסר יו"ד ולא "עיניך". ומה דאמר ירושלם ולא ציון - הכי אצטריך, לאכפייא <קטע סוף=דף קלז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}} <קטע התחלה=דף קלז ב/>לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה. ותאנא: כתיב {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}} {{ממ|דברים|יא|יב}} (הדא הוא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשכח גזרי דדינין יתיר מכל שארי אתרי) (נ"א דכתיב {{צ|צדק ילין בה}} דבה אשתכחו גזרי דינין יתיר מכל שאר אתרי. ותנא כתיב {{צ|עיני יהוה אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה}}. השתא {{צ|עיני יהוה אלהיך בה}} וכדין פקיחותא דעיינין בה לטב ולביש בגין דאית בהו ימינא ושמאלא, דינא ורחמי) ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי. עינא עינא דעתיקא דעתיקין. הדא הוא דכתיב {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} {{ממ|ישעיה|נד|ז}}. כיון דאמר {{צ|רחמים}} מהו {{צ|גדולים}}? אלא אית רחמי ואית רחמי. רחמי דעתיק דעתיקין אינון אקרון {{צ|רחמים גדולים}}, רחמי דזעיר אנפין אקרון {{צ|רחמים}} סתם. (מהנ"א הוא משום דאית ביה ימינא ושמאלא דינא ורחמי) ובגין כך {{צ|וברחמים גדולים אקבצך}} דעתיק יומין. תאנא: בהני עיינין בתרין גוונין מנייהו, בסומקא ואוכמא, שראן תרין דמעין. וכד בעי קודשא דקודשין לרחמא על ישראל אחית תרין דמעין לאתבסמא בימא רבא. מאן ימא רבא? ימא דחכמתא עלאה. כלומר דיתסחון בנהרא (ס"א בחוורא) במבועא דנפיק מחכמתא רבא ומרחם להו לישראל. '''חוטמא''' - תאנא בצניעותא דספרא, חוטמא דזעיר אנפין, בחוטמא אשתמודע פרצופא. בהאי חוטמא אתפרשא מלה דכתיב {{צ|עלה עשן באפו וגו'}} {{ממ|תהלים|יח|ט}}. {{צ|עלה עשן באפו}} - בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא. דלית (ס"א בחוטמא אשתמודע פרצופא תלת שלהובין מתוקדין בנוקבוי מהאי חוטמא אתפשטן תלת גווני תננא ואשא וגחלי דנורא דכתיב {{צ|עלה עשן באפו}} ולית) תננא בלא אשא ולא אשא בלא תננא. וכלהו אסתליקו (ס"א אתדליקו) ונפקי מחוטמוי. ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמא - אתקמט חוטמא ונשיב ונפיק תננא אוכמא וסומקא, ובין תרי (נ"א בתרי) גווני, וקרינן ליה '''אף וחימה ומשחית'''. ואי תימא - אף וחימה כתיב {{צ|כי יגורתי מפני האף והחמה}} {{ממ|דברים|ט|יט}} דאינון תננא אוכמא וסומקא, משחית מנא לן? דכתיב {{צ|לפני שחת יהוה את סדום ואת עמורה}} {{ממ|בראשית|יג|י}}. {{צ|שחת}} - המשחית בנורא דליק מוקדא. ותאנא חמש גבוראן אינון בהאי זעיר אנפין ואסתלקו {{ב|לאלף וארבע מאה|1,400}} גבוראן. ומתפשטאן בחוטמוי, בפומא, בדרועוי, בידין, באצבעין. ובגין כך כתיב {{צ|מי ימלל גבורות יהוה}} {{ממ|תהלים|קו|ב}} - {{צ|גבורת}} כתיב. כתיב הכא {{צ|גבורות}} וכתיב התם {{צ|לך יהוה הגדולה והגבורה}} {{ממ|דה"א|כט|יא}} - אלא הכי תאנא, כד אתחבראן כלהו גבוראן כחדא אתקרי גבורה חדא. וכלהו גבוראן שריאן לנחתא מחוטמוי. ומהאי תליין אלף (אלפין) וארבע מאה רבוא לכל חד מנייהו. ובהאי תננא דאפיק מחוטמוי תליין אלף (אלפין רבוא) וארבע מאה (וחמש) דסטר גבורה דא. וכלהו גבוראן תליין מהאי חוטמא דכתיב {{צ|דור לדור ישבח מעשיך וגו'}} {{ממ|תהלים|קמה|ד}}. וכד שארי גבורה דא - כלהו גבוראן מתלהטן ושטאן (נ"א ונחתין) עד דנחתן ל{{צ|להט החרב המתהפכת}} {{ממ|בראשית|ג|כד}}. כתיב {{צ|כי משחיתים אנחנו את המקום הזה}} {{ממ|בראשית|יט|יג}}, וכתיב {{צ|לפני שחת יהוה את סדום ואת עמורה}} {{ממ|בראשית|יג|ג}}, וכתיב {{צ|ויהוה המטיר על סדום ועל עמורה}} {{ממ|בראשית|יט|כד}}. אלא הכי תאנא, לא דיין לרשעים וכו' אלא דמהפכי מדת רחמים למדת הדין. והיאך מהפכי? והא כתיב {{צ|אני יי' לא שָׁנִיתִי}} {{ממ|מלאכי|ג|ו}}? אלא בכל זמנא דעתיק דעתיק - רישא חוורא (אתגלייא) רעוא דרעוין אתגליין רחמין רברבין אשתכחו בכלא, ובשעתא דלא אתגלייא - כל זיינין (ס"א דינין) דזעיר אפין זמינין, וכביכול רחמי עביד דינא. ההוא עתיקא דכלא דתניא כד אתגלייא עתיקא דעתיקין רעוא דרעוין כלהו בוציני דאתקרון בשמא דא נהירין ורחמי אשתכחו בכלא. ובשעתא דלא אתגלי טמירא דטמירין ולא אתנהרן אלין בוציני, מתערין דיני ואתעביד דינא. מאן גרים להאי דינא? רעוא דרעוין דלא אתגלי. ובגין כך מהפכין חייביא רחמי לדינא. ומה דאמר הכא {{צ|מאת יהוה מן השמים}} - בזעיר אפין אתמר, ומשמע דכתיב {{צ|מן השמים}} - אש ומים, רחמי ודינא. לאפקא מאן דלית ביה דינא כלל. תאנא האי חוטמא זעיר. וכד שארי תננא <קטע סוף=דף קלז ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}} <קטע התחלה=דף קלח א/>לאפקא - נפיק בבהילו ואתעבד דינא. ומאן מעכב להאי חוטמא דלא יפיק תננא? חוטמא דעתיקא קדישא, דהוא אקרי "ארך אפים" מכלא. והיינו רזא דתנינן {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו. בכלהו אתר דשמא אדכר תרי זמני - פסיק טעמא בגווייהו. כגון אברהם אברהם, יעקב יעקב, שמואל שמואל - כלהו פסיק טעמא בגווייהו. חוץ ממשה משה דלא פסיק טעמא בגווייהו. מאי טעמא? * {{צ|אברהם אברהם}} - בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא שלים בעשר נסיוני. ובגין כך פסיק טעמא בגווייהו, דהשתא לא הוה איהו כדקדמיתא. * {{צ|יעקב יעקב}} - בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא אתבשר ביוסף ושראת עליה שכינתא. ועוד דהשתא אשתלים בארעא אילנא קדישא, כגוונא דלעילא בתריסר תחומין בשבעין ענפין, מה דלא הוה בקדמיתא. ובגיני כך בתראה שלים, קדמאה לא שלים, ופסיק טעמא בגווייהו. * {{צ|שמואל שמואל}} טעמא פסיק בגויה. מאי טעמא? בתראה שלים, קדמאה לא שלים, דהשתא הוא נביאה וקודם לכן לא הוה נביאה. אבל {{צ|משה משה}} לא אפסיק טעמא בגוויהו, דמיומא דאתיליד שלים הוה, דכתיב {{צ|ותרא אותו כי טוב הוא}} {{ממ|שמות|ב|ב}}. אוף הכא {{צ|יהו"ה יהו"ה}} פסיק טעמא בגווייהו; קדמאה שלים, בתראה שלים בכלהו. ומשה באתר דינא אמר לנחתא לון מעתיקא קדישא רחמין לזעיר אנפין, דהכי תנינן: כמה חילא דמשה דאחית מכילן דרחמי לתתא. וכד אתגלי עתיקא בזעיר אפין - כלא ברחמי אתחזון, וחוטמא אשתכיך, ואשא ותננא לא נפיק, כמה דאת אמר {{צ|ותהלתי אחטם לך}} {{ממ|ישעיה|מח|ט}}. ותאנא: בתרין נוקבין דחוטמא, בחד נוקבא נפיק תננא להיט ומשתקעא בנוקבא דתהומא רבא, ומחד נוקבא נפיק אשא דאוקיד בשלהובוי ומתלהטא (בארבע אלף) באלף וארבע מאה עלמין דבסטר שמאלא. ומאן דגרים לקרבא בהאי אקרי {{צ|אש יהוה}} - אשא דאכלא ואוקיד כל שאר אשין. והאי אשא לא אתבסם אלא באשא דמדבחא. והאי תננא דנפיק מנוקבא אחרא לא אתבסם אלא בתננא דקרבנא (דמדבחא). וכלא תלייא בחוטמא, בגין כך כתיב {{צ|וירח יהוה את ריח הניחח}} - דכלא בחוטמא תליין לארחא האי חוטמא בתננא ואשא סומקא. ובגין כך אתקבל ברעוא. והאי (הוא) דכתיב {{צ|ויחר אף יהוה}}, {{צ|וחרה אף יהוה}}, {{צ|וחרה אפי}}, {{צ|פן יחרה אף יהוה}} - כלא בזעיר אפין אתמר ולא בעתיקא. תאנא כתיב {{צ|הטה אלהי אזנך ושמע}} האי (ס"א תאנא בצניעותא דספרא דרגא (ס"א עקימא) עמיקא למשמע טב וביש ודא איהו). '''אודנא''' דאתעביד תחות שערי, ושערי תליין עליה (ואודנא הוא למשמע) ואודנא אתעביד ברשומי רשימין לגאו, כמה דעביד (ס"א דבארי) דרגא בעקימא (להאי ולהאי). מאי טעמא בעקימא? (ס"א בגין דיתעכב קלא לאעלא במוחא ויבחין ביה מוחא ולא בבהילו) (בגין למשמע טב וביש). ותאנא מהאי עקימא דבגו אודנין תליין כל אינון מארי דגדפין דכתיב בהו {{צ|כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר}} {{ממ|קהלת|י|כ}}. בגו אודנא נטיף מג' חללי דמוחא להאי נוקבא דאודנין. ומההוא נטיפא עייל קלא בההוא עקימא, ואתצריך בההוא נטיפא בין טב ובין ביש. טב דכתיב {{צ|כי שומע אל אביונים יהוה}} {{ממ|תהלים|סט|לד}}. ביש דכתיב {{צ|וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה}} {{ממ|במדבר|יא|א}}. והאי אודנא סתים לבר. ועקימא עייל לגו לההוא נוקבא דנטיפא מן מוחא בגין למכנש קלא לגאו דלא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. בג"כ הוא רזא. ווי לההוא דמגלי רזין, דמאן דמגלי רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למכנש רזין ולא יפקון לבר. תניא: בשעתא דצווחין ישראל בעאקא ושערי מתגליין מעל אודנין - כדין עייל קלא באודנין בההוא נוקבא דנטיף ממוחא וכנש (ס"א ובטש) במוחא, ונפיק בנוקבי דחוטמא ואתזער חוטמא ואתחמם (נ"א ואתקמט), ונפיק אשא ותננא מאינון נוקבין ומתערין <קטע סוף=דף קלח א/>{{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}} <קטע התחלה=דף קלח ב/>כל גבוראן ועביד נוקמין. ועד לא נפקין מאינון נוקבין אשא ותננא - סליק ההוא קלא לעילא ובטש בריחא דמוחא (ס"א ברישא במוחא) ונגדין תרין דמעין מעיינין ונפק מנחירוי תננא ואשא בההוא קלא דנגיד לון לבר בההוא קלא דעייל באודנין אתמשכאן ומתערן (ס"א מתערבין) כולי האי. בגין כך כתיב {{צ|וישמע יהוה ויחר אפו ותבער בם אש יהוה}}. בההיא שמיעה דהוא קלא אתער מוחא (כלא). תנא כתיב {{צ|הטה אלהי אזנך}} {{ממ|דניאל|ט|יח}} כלומר ארכין. (ס"א אודנין) שית מאה אלף רבוא אינון מאריהון דגדפין דתליין באלין אודנין, וכלא אתקרון {{צ|אזני יי'}}. ומה דאתמר {{צ|הטה יהוה אזנך}} {{ממ|תהלים|פו|א}} - {{צ|אזנך}} - בזעיר אפין אתמר, מסטרא דחד חללא דמוחא תליין אודנין. ומחמשין תרעין דנפקין מההוא חללא דא הוא (ס"א אית) תרעא חד דנגיד ונפיק ואתפתח בההוא נוקבא דאודנא דכתיב {{צ|כי אזן מלין תבחן}} {{ממ|איוב|לד|ג}}, וכתיב {{צ|ובוחן לבות וכליות}} {{ממ|תהלים|ז|י}}. ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין דאתפשטו בגופא באתר דלבא שארי - מתפשט ההוא חללא דחמשין תרעין, ואודנא קרי ביה בחינה. ובלבא קרי ביה בחינה. משום דמאתר חד מתפשטין. (ס"א בההוא נוקבא דאודנא ומסטרא דאתפשטותא דההוא חללא דחמשין תרעין אתפשט בגופא באתר דלבא שארי ועל דא באודנא קרי ביה בחינה ובלבא קרי ביה בחינה דכתיב כי אזן מלין תבחן וכתיב ובוחן לבות וכליות משום דמאתר חד מתפשטין). תאנא בצניעותא דספרא: כמה דאודנא דא אבחן בין טב ובין ביש - כך כלא. דבזעיר אפין אית סטרא דטב וביש, ימינא ושמאלא, רחמי ודינא. והאי אודנא כליל במוחא, ומשום דאתכלל במוחא ובחללא חד. אתכליל בקלא דעייל ביה. ובאודנא קרי ביה ובשמיעה אתכליל בינה, שמע כלומר הבן. אשתכח (ס"א ואסתכל) דכלא בחד מתקלא אתקל. ומלין אלין למאריהו דמארין אתיהבן למשמע ולאסתכלא ולמנדע. תא חזי כתיב {{צ|יהוה שמעתי שמעתך יראתי וגו'}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}} האי קרא אשתמודע דכד נביאה קדישא (ס"א מהימנא) שמע ואסתכל וידע וקאים על תקונין אלין כתיב {{צ|יראתי}} - תמן יאות הוא לדחלא ולאתבר קמיה. האי בזעיר אפין אתמר. כד אסתכל וידע מה כתיב? {{צ|יהוה פעלך בקרב שנים חייהו}} {{ממ|חבקוק|ג|ב}} - האי לעתיק יומין אתמר. ובכל אתר דישתכח יהו"ה יהו"ה ביו"ד ה"א תרי זמני, או באלף דל"ת ויו"ד ה"א - חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. ואף על גב דכלהו חד וחד שמא אקרו. ותנינן אימתי אקרי שם מלא, בזמנא דכתיב {{צ|יהו"ה אלהים}}, דהאי הוא שם מלא. דעתיק דכלא ודזעיר אנפין. וכלא הוא "שם מלא" אקרי, ושאר לא אקרי "שם מלא", כמה דאוקימנא {{צ|ויטע יהוה אלהים}} - שם מלא בנטיעות גנתא. ובכל אתר יהו"ה אלהים אתקריא שם מלא. {{צ|יהוה יהוה}} - כלא הוא בכללא. וההוא זמנא אתעדון דחמין בכלא. {{צ|יהוה פעלך בקרב שנים חייהו}} - לעתיק יומין אתמר. מאן {{צ|פעלך}}? זעיר אפין. {{צ|בקרב שנים}} - אינון {{צ|שנים קדמוניות}} דאקרון {{צ|ימי קדם}} ולא אקרון {{צ|שנות עולם}}. {{צ|שנים קדמוניות}} אינון ימי קדם, {{צ|שנות עולם}} אלין ימי עולם. והכא {{צ|בקרב שנים}} - מאן {{צ|שנים}}? {{צ|שנים קדמוניות}}. חייהו למאן? חייהו לזעיר אפין, דכל נהירו דיליה מאינון שנים קדמוניות אתקיימו ובגין כך אמר {{צ|חייהו}}. {{צ|ברוגז רחם תזכור}} - לההוא חסד עלאה דעתיקא דעתיקין דביה אתער רחמין לכלא למאן דבעי לרחמא ולמאן דיאות לרחמא. תאנא: אמר ר' שמעון, אסהדנא עלי שמיא ולכל אלין דעלנא קיימין, דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין. וחדאן בלבאי מלי ובגו פרוכתא עלאה דפריסא עלנא מתטמרין וסלקין וגניז להו עתיקא דכלא גניז וסתים מכלא. וכד שרינא למללא, לא הוו ידעין חבריא דכל הני מלין קדישין מתערין הכא. זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי. פתח ר' שמעון ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם וגו'}} {{ממ|דברים|ד|ד}} - מאן עמא קדישא כישראל דכתיב בהו {{צ|אשריך ישראל מי כמוך}} דכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יי'}} משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין, ובעלמא דאתי יתיר מהכא, <קטע סוף=דף קלח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}} <קטע התחלה=דף קלט א/>דהתם לא מתפרשן מניה מההוא צרורא דצרירין ביה צדיקיא, הדא הוא דכתיב {{צ|ואתם הדבקים ביהוה}} ולא כתיב "הדבקים ליי'" אלא {{צ|ביהוה}} ממש. תאנא: כד נחית מן דיקנא יקירא עלאה דעתיקא קדישא סתים וטמיר מכלא משחא דרבות קדישא לדיקנא דזעיר אפין - אתתקן דיקנא דיליה בתשעה תקונין. ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דזעיר אפין - נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא. ומשתכחין ביה עשרין ותרין תקונין. ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון (ס"א דאורייתא) דשמא קדישא (מתחיל מסוף קלח ע"ב) (נ"א ובעלמא דאתי). משום דאתדבקותא דלהון הוא בשמא קדישא בעלמא דין ובעלמא דאתי יתיר מהכא דהתם לא מתפרשין מההוא צרורא דחיי דצרירין ביה צדיקייא הדא הוא דכתיב {{צ|ואתם הדבקים ביהוה}} - בה' ממש, עלייכו כתיב {{צ|אשריך ישראל מי כמוך עם נושע ביהוה}} {{ממ|דברים|לג|כט}} וכתיב {{צ|מי כמוכה באלים יהוה}} {{ממ|שמות|טו|יא}}. השתא אתכוונו דעתא לאוקורי למלכא ולאוקיר יקרא דדיקנא קדישא דמלכא. תנא: מתתקן דיקנא עלאה דיקנא קדישא בט' תיקונין, ודא איהו דיקנא דז"א. וכד נחית מן דיקנא יקירא עילאה דעתיקא קדישא בהאי דיקנא דז"א - נגדין י"ג מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין ביה כ"ב אתוון דשמא קדישא). וא"ת דיקנא לא אשתכח, ולא אמר שלמה אלא {{צ|לחייו}} (ולא קרי דיקנא). אלא הכי תאנא בצניעותא דספרא: כל מה דאטמר וגניז ולא אדכר ולא אתגלייא - ההוא מלה הוי עלאה ויקירא מכלא (משום) ובג"ד הוא סתים וגניז. ודיקנא משום דהוא שבחא ושלימותא ויקירותא מכל פרצופא - גנזיה קרא ולא אתגלייא. ותאנא: האי דיקנא דאיהו שלימותא דפרצופא ושפירותא דזעיר אפין, נפיק מאודנוי ונחית וסליק וחפי בתקרובא דבוסמא. מאי תקרובא דבוסמא? כמה דאת אמר {{צ|לחייו כערוגת הבושם}} {{ממ|שיר|ה|יג}} (ולא ערוגות). בתשעה תקונין אתתקן האי דיקנא דזעיר אנפין, בשערי (דדיקנא) אוכמי מתתקנא בתקונא שפיר. כגבר תקיף שפיר למחזי. דכתיב {{צ|בחור כארזים}} (שם). '''תקונא קדמאה'''. מתתקן שערא מלעילא, ונפיק ההוא ניצוצא בוצינא דקרדינותא, ונפיק מכללא דאוירא דכיא ובטש בתחות שערא דרישא מתחות קוצין דעל אודנין. ונחית מקמי פתחא דאודנין נימי על נימי עד רישא דפומא. '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא. ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין, בתקונא שפירא. '''תקונא תליתאה'''. מאמצעיתא דתחות חוטמא מתחות תרין נוקבין נפיק חד ארחא, ושערין זעירין תקיפין מליין לההוא ארחא, ושאר שערין מליין מהאי גיסא ומהאי גיסא סוחרניה דההוא ארחא. וארחא לא אתחזי לתתא כלל אלא ההוא ארחא דלעילא דנחית עד רישא דשפוותן ותמן שקיעא ההוא ארחא. '''תקונא רביעאה'''. נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי דתקרובא דבוסמא. '''תקונא חמשאה'''. פסיק שערא ואתחזיין תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן {{ב|במאתן ושבעין|270}} עלמין דמתלהטין מתמן (ס"א מנהון). '''תקונא שתיתאה'''. נפק שערא כחד חוטא בסחרניה דדיקנא ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. '''תקונא שביעאה'''. דלא תליין שערי על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי. ויתבין שערי בתקונא סחור סחור ליה. '''תקונא תמינאה'''. דנחתין שערי בתחות דיקנא דמחפיין קדלא דלא אתחזיא כלהו שערי דקיקין נימין על נימין. מליין מכל סטרוי. '''תקונא תשיעאה'''. (מתערבין שערי עם אינון) דמתחברן (נ"א אתמשכן) שערי כלהו בשקולא מעלייא (ס"א מלייא) עד (נ"א עם) אינון שערי דתליין. כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצח קרבין. בתשעה תקונין אלין נגדין ונפקין ט' מבועין דמשח רבות דלעילא, ומההוא משח רבות נגדין לכל אינון דלתתא. ט' תקונין אלין אשתכחו בדיקנא דא, ובשלימות תקונא דדיקנא דא אתקרי (בר נש לתתא) גיבר תקיף. דכל מאן דחמי דיקנא קיימא בקיומיה - תלייא ביה גבורה תקיפא. '''עד כאן תקונא דדיקנא עלאה דזעיר אפין'''. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בריה: קום ברי (קדישא), סלסל תקונא דדיקנא (נ"א דמלכא) קדישא בתקונוי אלין. <קטע סוף=דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}} <קטע התחלה=דף קלט ב/>קם ר' אלעזר פתח ואמר: {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה וגו'}} עד {{צ|מבטוח בנדיבים}} {{הפניה לפסוקים|תהלים|קיח|ה|ט}} - תנא: הכא ט' תקונין דבדיקנא דא, להני תקונין אצטריך דוד מלכא בגין לנצחא לשאר מלכין ולשאר עמין. תא חזי כיון דאמר הני ט' תקונין לכתר אמר {{צ|כל גוים סבבוני בשם יהוה כי אמילם}}. אמר: הני תקונין דאמינא למאי אצטריכנא? משום ד{{צ|כל גוים סבבוני}}. ובתקונא דדיקנא דא ט' תקונין, דאינון שם יי' - אשצינון מן עלמא, הדא הוא דכתיב {{צ|בשם יהוה כי אמילם}}. ותנא בצניעותא דספרא: תשעה תקונין אמר דוד הכא - שיתא אינון בשמא קדישא, דשית שמהן הוו, ותלת אדם. ואי תימא תרין אינון - תלתא הוו, דהא {{צ|נדיבים}} בכלל אדם הוו. תנא: שיתא שמהן דכתיב: * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד. * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרין. * {{צ|יהוה לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|יהוה לי בעוזרי}} - ארבע. * {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - חמשה. * {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - שיתא. אדם תלת, דכתיב: * {{צ|יהוה לי לא אירא מה יעשה לי אדם}} - חד. * {{צ|טוב לחסות ביהוה מבטוח באדם}} - תרי. * {{צ|טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים}} - תלת. ותא חזי, רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר {{צ|אדם}} הכא - לא אדכר אלא בשמא קדישא, דהכי אתחזי. משום דלא אקרי (הוה) {{צ|אדם}} אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה? שמא קדישא, דכתיב {{צ|וייצר יהוה אלהים את האדם}} - בשם מלא דהוא {{צ|יהוה אלהים}} כמה דאתחזי ליה. ובגין כך הכא לא אדכר {{צ|אדם}} אלא בשמא קדישא. ותנא: כתיב {{צ|מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה}}. תרי זמני {{צ|י"ה י"ה}} לקביל תרי עלעוי דשערי אתאחדן בהו. ומדחמא דשערי אתמשכאן ותליין שארי ואמר {{צ|יהוה לי לא אירא. יהוה לי בעוזרי}}. בשמא דלא חסר. בשמא דהוא קדישא. ובשמא דא אדכר {{צ|אדם}}. ומה דאמר {{צ|מה יעשה לי אדם}} - הכי הוא. דתנא כל אינון כתרין קדישין דמלכא כד אתתקנן בתקונוי אתקרון {{צ|אדם}} - דיוקנא דכליל כלא. ומה דמשלפא בהו אתקרי שמא קדישא. ותערא ומה דביה אתקרי יהו"ה ואתקרי אדם בכללא דתערא ומה דביה. (ס"א ומה דאשתליף מתערא אתקרי שמא קדישא. תערא ומה דביה אתקרי ידו"ד אתקרי אדם בכלא תערא ומה דביה). ואלין תשעה תקונין דאמר דוד הכא - לאכנעא שנאוי, בגין דמאן דאחיד דיקנא דמלכא ואוקיר ליה ביקירו עילאה - כל מה דבעי מן מלכא, מלכא עביד בגיניה. מאי טעמא דיקנא ולא גופא? אלא גופא אזיל בתר דיקנא, ודיקנא לא אזיל בתר גופא {{ש}} (ס"א דדיקנא איהו עיקרא, דכל גופא וכל הדורא דגופא בתר דיקנא אזיל וכלא בדיקנא תלייא) (ול"ג מן ודיקנא עד גופא) ובתרי גווני אתי האי חושבנא. חד - כדקאמרן. תרין - * {{צ|מן המצר קראתי יה}} - חד * {{צ|ענני במרחב יה}} - תרי. * {{צ|יהוה לי לא אירא}} - תלת. * {{צ|מה יעשה לי אדם}} - ארבע. * {{צ|יהוה לי בעוזרי}} - חמש. * {{צ|ואני אראה בשונאי}} - שיתא. * {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - שבעה. * {{צ|מבטוח באדם}} - תמנייא. * {{צ|טוב לחסות ביהוה מבטוח בנדיבים}} - תשעה * {{צ|(ס"א טוב לחסות ביהוה מבטוח באדם}} - ז'. * {{צ|טוב לחסות ביהוה}} - ח'. * {{צ|מבטוח בנדיבים}} - ט'. {{צ|מן המצר קראתי י"ה}} - מאי קא מיירי? אלא דוד כל מה דאמר הכא על תקונא דדיקנא דא קאמר. (ר' יהודה אמר) {{צ|מן המצר קראתי יה}} - מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא דהוא אתר דחיק מקמי פתחא דאודנין מעילא תחות שערי דרישא, ובגין כך אמר {{צ|י"ה י"ה}} תרי זמני. ובאתר (ס"א ובתר דאתפשט דיקנא ונחית מאודנוי ושארי לאתפשטא אמר {{צ|יהוה לי לא אירא}} דהוא אתר דלא דחית (ס"א דחיק) וכל האי אצטריך וכו'. (אדם אתקרי ועל אתפשטותא האי אצטריך) דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין בגין יקרא דדיקנא דא. ותאנא בצניעותא דספרא: כל מאן דחמי בחלמיה דדיקנא דבר נש עלאה אחיד בידיה או דאושיט ידיה ליה - ינדע דשלים הוא עם עלאי, וארמיה תחותיה אינון דמצערין ליה. תנא: מתתקן דיקנא עלאה בתשעה תקונין, והוא דיקנא דזעיר אפין בט' תקונין מתתקן. <קטע סוף=דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}} <קטע התחלה=דף קמ א/>'''תקונא קדמאה''' - מתתקן שערא מעילא ונפיק מקמי פתחא דאודנין מתחות קוצי דתליין על אודנין, ונחתין שערי נימין על נימין עד רישא דפומא. תאנא: כל אלין נימין דבדיקנא - תקיפין יתיר מכל נימין דקוצין דשערי דרישא. ושערי דרישא אריכין (וכפיין), והני לאו אריכין. ושערי דרישא מנהון שעיעי ומנהון קשישין. ובשעתא דאתמשכן שערי חוורי דעתיק יומין לשערי דזעיר אפין כתיב {{צ|חכמות בחוץ תרנה}} {{ממ|משלי|א|כ}}. מאי {{צ|בחוץ}}? בהאי זעיר אפין, דמתחברן תרי מוחי. תרי מוחי ס"ד? אלא אימא ארבע מוחי - תלת מוחי דהוו בזעיר אפין ואשתכחו בתלת חללי דגולגלתא דרישא, וחד מוחא שקיט על בורייה דכליל כל תלת מוחי, דאתמשך מניה משיכן כלילן שקילן בשערי חוורי להאי זעיר אפין לתלת מוחי דביה. ומשתכחן ארבע מוחי בהאי זעיר אפין. בגין כך אשתלימו ארבע פרשיות דכתיבין בתפילין, דאתכליל בהו שמא קדישא דעתיק יומין עתיקא דעתיקין וזעיר אפין. דהאי הוא שלימותא דשמא קדישא דכתיב {{צ|וראו כל עמי הארץ כי שם יהוה נקרא עליך ויראו ממך}} {{ממ|דברים|כח|י}}. {{צ|שם יהוה}} - שם יהוה ממש דאינון ארבע רהיטי בתי דתפילין. ובגין כך {{צ|חכמות בחוץ תרנה}}, דהכא משתכחין, דהא עתיקא דעתיקין סתימא דסתימין לא אשתכח ולא זמין חכמתא דיליה, משום דאית חכמתא סתימא דכלא ולא אתפרש. ובגין דאתחברו ארבעה מוחין בהאי זעיר אפין - אתמשכן ארבע מבועין מניה לארבע עיבר, ומתפרשן מחד מבועא דנפיק מכלהו. ובגין כך אינון ארבע. ותאנא: האי חכמתא דאתכלילא בארבע - אתמשכא בהני שערי דאינון תליין תלין על תלין. (נ"א הוא) וכלהו קשיין ותקיפין. ואתמשכו ונגידו כל חד לסטרוי. ואלף אלפין ורבוא רבבן תליין מנייהו דליתהון בחושבנא, הדא הוא דכתיב {{צ|קווצותיו תלתלים}} - תלי תלים. וכלהו קשיין ותקיפין לאתחברא, כהאי חלמיש תקיף וכהאי טנרא דאיהי תקיפא. עד דעבדין נוקבין ומבועין מתחות שערא ונגדין מבועין תקיפין לכל עיבר ועיבר לכל סטר וסטר. ובגין דהני שערי אוכמי וחשוכן כתיב {{צ|מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות}} {{ממ|איוב|יב|כב}}. ותנא: הני שערי דדיקנא תקיפין (בלחודי) משאר שערי דרישא, משום דהני בלחודייהו מתפרשן ומשתכחן ואינון תקיפין באורחייהו, אמאי תקיפין? אי תימא משום דכלהו דינא - לאו הכי, דהא בתקונין אלין אשתכחו רחמי (ודינא), ובשעתא דנחתין תליסר מבועי נהרי דמשחא אלין כלהו רחמי. אלא תאנא: כל הני שערי דדיקנא כלהו תקיפין. מאי טעמא? כל אינון דרחמי בעיין למהוי תקיפין לאכפייא לדינא. וכל אינון דאינהו דינא - הא תקיפין אינון. ובין כך ובין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. כד בעי עלמא רחמין - רחמי תקיפין ונצחין על דינא. וכד בעי דינא - דינא תקיף ונצח על רחמי. ובגין כך בעיין למהוי תקיפין מתרין סטרין. דכד בעו רחמי - שערי דאינון ברחמי קיימין ומתחזיא (ס"א ומתאחרא) דיקנא באינון שערי וכלא הוו רחמי. וכד בעייא דינא - אתחזייא דיקנא באינון שערי וכלא אתקיים בדיקנא. וכד אתגלייא דיקנא קדישא חוורא - כל הני וכל הני מתנהרין ומסתחיין כמאן דאסתחי בנהרא עמיקא ממה דהוה ביה, ואתקיימו כלהו ברחמי, ולית דינא אשתכח. וכל הני תשעה כד נהרין כחדא - כלהו אסתחיין ברחמי. ובגין כך אמר משה זמנא אחרא {{צ|יהוה ארך אפים ורב חסד}}, ואלו {{צ|אמת}} לא קאמר. משום דרזא דמלה אינון תשעה מכילן דנהרין מעתיק יומין לזעיר אפין. וכד אמר משה זמנא תניינא תשעה תקונין אמר אינהו תקוני דיקנא דמשתכחי בזעיר אפין ונחתין מעתיק יומין ונהרין <קטע סוף=דף קמ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}} <קטע התחלה=דף קמ ב/>ביה. ובגין כך {{צ|אמת}} תלייא בעתיקא, והשתא לא אמר משה {{צ|ואמת}}. תנא: שערי דרישא דזעיר אפין - כלהו קשישי תלין על תלין ולא שעיעין, דהא חמינא דתלת מוחי בתלת חללי משתכחין ביה ונהרין ממוחא סתימאה. ומשום דמוחא דעתיק יומין שקיט ושכיך כחמר טב על דורדייה - שערוי כלהו שעיעין ומשיחין במשחא טב. ובגין כך כתיב {{צ|רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא}} {{ממ|דניאל|ז|ט}}. והאי דזעיר אפין - קשישין ולא קשישין; דהא כלהו תליין ולא מתקמטי. ובגין כך חכמתא נגיד ונפיק, אבל לא חכמתא דחכמתא דאיהי שכיכא ושקיטא. דהא תנינא דלית דידע מוחיה דעתיק יומין בר איהו. והאי דכתיב {{צ|אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה}} {{ממ|איוב|כח|כג}} - בזעיר אפין אתמר. אמר רבי שמעון "''בריך ברי לקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי''". '''תקונא תניינא'''. נפיק שערא וסליק מרישא דפומא עד רישא אחרא דפתחא דפומא, ונחית מתחות פומא עד רישא אחרא, נימין על נימין בתקונא שפיר. "''קום רבי אבא!''". קם ר' אבא פתח ואמר: כד תקונא דדיקנא דא מתתקן בתקונא דמלכא (ס"א בתקוני מלכין) (ס"א כד תקונא דא מתתקן בדיקנא דמלכא אתחזי) כגבר תקיף, שפיר למחזי, רב ושליט. הדא הוא דכתיב {{צ|גדול אדונינו ורב כח}} {{ממ|תהלים|קמז|ה}}. וכד אתבסם בתקונא דיקנא יקירא קדישא וישגח ביה אקרי בנהירו דיליה {{צ|אל רחום וגו'}}. והאי תקונא תניינא אתתקן כד נהיר בנהירו דעתיק יומין אקרי {{צ|רב חסד}}, וכד מסתכלי דא בדא אתקרי בתקונא אחרא {{צ|ואמת}}. דהא נהירו אנפיה (ס"א דא נהירו דאנפין). ותאנא: {{צ|נושא עון}} אתקרי דא תקונא תניינא כגוונא דעתיקא קדישא. אבל משום ההוא אורחא דנפיק בתקונא תליתאה תחות תרין נוקבין דחוטמא, ושערין תקיפין זעירין מליין לההוא אורחא, לא אתקרון הכא {{צ|נושא עון ועובר על פשע}}, ואתקיימו באתר אחרא. ותניא: {{ב|תלת מאה ושבעין וחמש חסדים|375}} כלילן בחסד דעתיק יומין וכלהו אקרון חסדי קדמאי דכתיב {{צ|איה חסדיך הראשונים}} {{ממ|תהלים|פט|נ}}. וכלהו כלילן בחסד דעתיקא קדישא סתימא דכלא. וחסד דזעיר אפין אקרי {{צ|חסד עולם}}. ובספרא דצניעותא קרי ביה לחסד קדמאה דעתיק יומין {{צ|רב חסד}}, ובזעיר אפין {{צ|חסד}} סתם. ובגין כך כתיב הכא {{צ|ורב חסד}} וכתיב {{צ|נוצר חסד לאלפים}} (שם) סתם. ואוקימנא, האי {{צ|רב חסד}} - מטה כלפי חסד לנהרא ליה ולאדלקא בוציני. דתנא האי אורחא דנחית תחות תרין נוקבין דחוטמא ושערין זעירין מליין לההוא ארחא - לא אקרי ההוא ארחא {{צ|עובר על פשע}}, דלית אתר לאעברא ליה בתרי גווני. חד - משום שערי דאשתכח בההוא ארחא הוא אתר קשיא לאעברא. וחד משום דנחית אעברא דההוא אורחא עד רישא דפומא ולא יתיר. ועל דא כתיב {{צ|שפתותיו שושנים}} - סומקין כורדא, {{צ|נוטפות מור עובר}} - סומקא תקיף. והאי אורחא דהכא בתרי גווני לא (ס"א בתרי גווני אגזים ולא) אתבסם. מכאן מאן דבעי לאגזמא תרי זמני בטש בידיה בהאי אורחא. '''תקונא רביעאה''' - נפיק שערא ואתתקן וסליק וחפי בעלעוי בתקרובתא דבוסמא. האי תקונא יאה ושפירא לאתחזיא, הוד והדר הוא. (ס"א הוד עלאה) ותניא הוד עלאה נפיק ואתעטר ונגיד לאתאחדא (ס"א ליאה דעלעין) בעלעוי ואתקרי הוד זקן. ומהאי הוד והדר תליין אלין לבושי דאתלבש בהו, ואינון פורפירא יקירא דמלכא, דכתיב {{צ|הוד והדר לבשת}} {{ממ|תהלים|קד|א}} - תקונין דאלבש בהו ואתתקן בהאי דיוקנא דאדם יתיר מכל דיוקנין.<קטע סוף=דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=דף קמא א/>ותאנא האי הוד כד אתנהר בנהירו דדיקנא עלאה (נ"א דא) ואתפשט בשאר תקונין נהירין, האי הוא {{צ|נושא עון}} מהאי גיסא {{צ|ועובר על פשע}} מהאי גיסא, ובגין כך {{צ|לחייו}} כתיב. ובצניעותא דספרא אקרי הוד והדר ותפארת. דהא {{צ|תפארת}} הוא {{צ|עובר על פשע}} שנאמר {{צ|ותפארתו עבור על פשע}} {{ממ|משלי|יט|יא}}. אבל האי תפארת לא אוקימנא אלא בתקונא תשיעאה כמה דאת אמר {{צ|ותפארת בחורם כחם}} {{ממ|משלי|כ|כט}}, ותמן אקרי {{צ|תפארת}}. וכד אתתקל (ס"א אסתכל) במתקלא חד סלקין. אמר ר' שמעון: יאות אנת רבי אבא לאתברכא מעתיקא קדישא דכל ברכאן נפקין מניה. '''תקונא חמישאה''' - פסיק שערא ואתחזון תרין תפוחין מכאן ומכאן, סומקן כהאי ורדא, סומקא ומתלהטן במאתן ושבעין עלמין. הני תרי תפוחין כד נהרין (מתרין סטרי) מנהירו דתרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא אתמשך סומקא ואתי חיורא, בהאי כתיב {{צ|יאר יהוה פניו אליך ויחנך}}, דכד נהרין מתברך אלמא. ובשעתא דאתעבדו סומקא כתיב {{צ|ישא יהוה פניו אליך}}, כלומר יסתלק ולא ישתכח רוגזא בעלמא. תאנא: כלהון נהורין דאתנהרן מעתיקא קדישא אתקרון "חסדי קדמאי", ובגין אינון נהרין כל אינון "חסדי עולם". '''תקונא שתיתאה''' - נפיק שערא כחד חוטא דשערי בסחרניה דדיקנא. (ס"א ותליין עד רישא דמעוי ולא נחית עד טבורא. תנא תקונא דא הוא דאקרי) {{צ|פאת הזקן}}, ואיהו חד מחמש פאין דתליין בחסד (וברחמי). ולא אבעי לחבלא האי חסד כמה דאתמר, ובגין כך {{צ|לא תשחית את פאת זקנך}} {{ממ|ויקרא|יט|כז}} כתיב. '''תקונא שביעאה''' - דלא תליין שערא על פומא, ופומא אתפני מכל סטרוי, ויתבין שערין בתקונא סחור סחור ליה. "''קום רבי יהודה!''" קם רבי יהודה פתח ואמר: בגזירת עירין פתגמא. כמה אלף רבבן מתנשן (ס"א מתישבן) ומתקיימן בהאי פומא ותליין מניה, וכלהון אקרון {{צ|פה}}, הדא הוא דכתיב {{צ|וברוח פיו כל צבאם}} {{ממ|תהלים|לג|ו}}. ומההוא רוחא דנפיק מפומא מתלבשן כל אינון דלבר; תליין מהאי פומא ומהאי פומא. (ס"א רוחא) כד אתפשט האי רוחא מתלבשן ביה כמה נביאי מהימנא, וכלהו {{צ|פה יהוה}} אתקרון. ובאתר דרוחא נפיק לא אתערבא מלה אחרא, וכלהו (פיות) מחכאן לאתלבשא בההוא רוחא דנפיק. והאי תקונא שליטא על כלהו שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל שיתא משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. ובגיני כך שערוהי שקילין סוחרניה דפומא ואתפני מכל סטרוי. והאי תקונא שליטא על כלהו משום דהכא מתקיימן כלהו ומתאחדן. אמר ר' שמעון: "''בריך אנת לעתיקא קדישא!''" '''תקונא תמינאה''' - דנחתין שערי בתחות דיקנא מחפיין קדלא דלא אתחזי. דתניא: אין למעלה לא ערף ולא עפוי, ובזמנא דאגח (ס"א דנצח) קרבי אתחזי משום לאחזאה גבורתא, דהא תנינן אלף עלמין אתאחדין מניה, הדא הוא דכתיב {{צ|אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים}} {{ממ|שיר|ד|ד}}. ו{{צ|אלף המגן}} רזא הוא בצניעותא דספרא {{צ|כל שלטי הגבורים}} - דאתו מסטר גבורה חד מאינון גבוראן. '''תקונא תשיעאה''' - דאתמשכן (ס"א דמתחברן) שערי בשקולא מליא עם אינון שערי דתליין כלהו בשקולא שפיר כחד גיבר תקיף מארי נצחן קרבייא. משום דכלהו שערי אתמשכן בתר אינון דתליין, וכללא דכלהו באינון דתליין, וכלא אתמשך (חסר כאן) {{להשלים}}. ועל דא כתיב {{צ|תפארת בחורים כחם}}. (ונראה על הים כבחור טוב) הדא הוא דכתיב כתיב {{צ|בחור כארזים}} - כגיבר עביד גבוראן, ודא הוא תפארת - חילא וגבורתא ורחמי. תנא אמר ר' שמעון, כל הני תקונין וכל הני מלין בעינא לגלאה למאריהון דאתקלו במתקלא. ולא לאינון דלא עאלו (נ"א (ס"א ולא) דעאלו ולא נפקו), אלא לאלין דעאלו ונפקו. דכל מאן דעייל ולא נפיק - טב ליה דלא אברי. כללא דכל מלין - עתיקא דעתיקין וזעיר אפין כלא חד - כלא הוה, כלא הוי, כלא יהא. לא ישתני, ולא משתני, ולא שנא. אתתקן בתקונין אלין. אשתלים דיוקנא דכליל כל דיוקנין. דיוקנא דכליל כל שמהן. דיוקנא <קטע סוף=דף קמא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}} <קטע התחלה=דף קמא ב/>דאתחזי בגוונוי. כהאי דיוקנא (נ"א בגוויה כל דיוקנין) לאו האי דיוקנא הוי, אלא כעין האי דיוקנא. כד אתחברן עטרין וכתרין - כדין הוא אשלמותא דכלא. בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעלאין ותתאין דאתכללו ביה. ובגין דהאי דיוקנא כליל עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אפין בהאי דיוקנא ותקונא. ואי תימא מה בין האי להאי? כלא הוא במתקלא חדא, אבל מכאן (נ"א מנן) אתפרשן ארחוי. (נ"א אתפשטן רחמי), ומכאן (נ"א ומנן) אשתכח דינא. ומסטרא דילן הוו שניין דא מן דא. ורזין אלין לא אתמסרו בר למחצדי חקלא קדישא. וכתיב {{צ|סוד יהוה ליראיו}}, כתיב {{צ|וייצר יהוה אלהים את האדם}} בתרי יודי"ן, אשלים תקונא גו תקונא, טברקא דגושפנקא, ודא הוא {{צ|וייצר}}. תרין יודין למה? רזא דעתיקא קדישא ורזא דזעיר אפין. {{צ|וייצר}} - מאי צר? צר צורה בגו צורה (ודא הוא וייצר), ומהו צורה בגו צורה? תרין שמהן דאתקרי שם מלא, {{צ|יהוה אלהים}}. ודא הוא רזא דתרין יודי"ן ד{{צ|וייצר}}, דצר צורה גו צורה. תקונא דשמא שלים - {{צ|יהוה אלהים}}. ובמה אתכלילו? בדיוקנא עלאה דא דאקרי אדם, דכליל דכר ונוקבא, ועל דא כתיב {{צ|את האדם}} - דכליל דכר ונוקבא. {{צ|את}} - לאפקא ולמסגי זינא דנפיק מניה (מדכר ונוקבא), {{צ|עפר מן האדמה}} - דיוקנא בגו דיוקנא. {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} - טברקא דגושפנקא גו בגו. וכל דא למה? בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימא עלאה עד סופא דכל סתימין. (הדא הוא דכתיב {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} (שם)), נשמתא דכל חיי דעילא ותתא תליין מההיא נשמתא ומתקיימי בה. {{צ|ויהי האדם לנפש חיה}} - לאתרקא. ולעילא בתקונין כגוונא דא ולאשלפא לההיא (נ"א מההיא) נשמתא מדרגא לדרגא עד סופא דכל דרגין. בגין דיהוי ההיא נשמתא משתכחא בכלא ומתפשטא בכלא, ולמהוי כלא ביחודא חד. ומאן דפסיק האי יחודא מן עלמא - כמאן דפסיק נשמתא דא, ומחזי דאית נשמתא אחרא בר מהאי. ובגין כך ישתצי הוא ודוכרניה מן עלמא לדרי דרין. בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוקבא. כד אתתקן האי דיוקנא בתקונוי - שארי מחדוי מבין תרין דרועין באתר דתליין שערי דדיקנא דאתקרון (נ"א אתקרי) {{צ|תפארת}}, ואתפשט האי {{צ|תפארת}} ותקין תרין חדין ואשתליף לאחורוי ועבד גולגלתא דנוקבא. כלא סתימא מכל סטרוי בשערא בפרצופא דרישא. ובכללא חדא אתעבידו בהאי {{צ|תפארת}}, ואקרי {{צ|אדם}} - דכר ונוקבא. הדא הוא דכתיב {{צ|כתפארת אדם לשבת בית}} {{ממ|ישעיה|מד|יג}}. כד אתברי פרצופא דרישא דנוקבא, תלייא חד קוצא דשערי מאחורוי דזעיר אפין ותלי עד רישא דנוקבא. ואתערו שערי ברישהא כלהו סומקי דכללן בגו גווני, הדא הוא דכתיב {{צ|ודלת ראשך כארגמן}} {{ממ|שיר|ז|ו}}. מהו {{צ|ארגמן}}? גווני דכלילן בגו גווני. תאנא: אתפשט האי תפארת מטבורא דלבא ונקיב ואתעבר בגיסא אחרא ותקין פרצופא דנוקבא עד טבורא. ומטבורא שארי ובטבורא שלים. תו אתפשט האי תפארת ואתקן מעוי דדכורא ועייל (ואתתקן) בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי. ותאנא: בהני מיעיין אתאחדן שית מאה אלף רבוא מארי דרחמי, ואתקרון בעלי מיעיין, דכתיב {{צ|על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ייהוה}} {{ממ|ירמיהו|לא|יט}}. תאנא: האי תפארת כליל ברחמי וכליל בדינא. ואתפשט רחמי בדכורא ואתעבר ונקיב (ס"א ונהיר) לסטר אחרא ותקין מיעוי דנוקבא ואתתקנו מעהא בסטרא דדינא. תאנא: אתתקן דכורא בסטריה במאתן ותמניא וארבעין תקונין דכלילן ביה; מנהון לגו ומנהון לבר, מנהון רחמי ומנהון דינא. כלהו <קטע סוף=דף קמא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=דף קמב א/>דדינא אתאחדו בדינא דאחורוי, דנוקבא אתפשטה תמן, ואתאחדו ואתפשטו בסטרהא. ותאנא: חמשה ערייתא (נ"א תקונין) אתגליין בה, בסטרא דדינין חמשה. ודינין ה' (נ"א בסטרא דדינא ודינהא) אתפשטן במאתן וארבעין ותמניא ארחין. והכי תאנא: * קול באשה ערוה. * שער באשה ערוה. * שוק באשה ערוה. * יד באשה ערוה. * רגל באשה ערוה. דאע"ג דתרין אלין לא שניוה חברנא. ותרין אלין יתיר - מערוה אינון. ותאנא בצניעותא דספרא: אתפשט דכורא ואתתקן בתיקונוי. אתתקן תקונא דכסותא דכיא. והאי הויא אמה דכיא. אדכיה דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין. וכלהו תליין בפומא דאמה דאתקרי יו"ד. וכיון דאתגלייא יו"ד פומיה דאמה - אתגלי חסד עלאה. והאי אמה חסד הוא דאתקרי, ותלי (נ"א והאי חסד הוא תלי) בהאי פום אמה. ולא אקרי חסד עד דאתגלייא יו"ד דפום אמה. ותא חזי דלא אתקרי אברהם שלים בהאי חסד עד דאתגלייא יו"ד דאמה. וכיון דאתגלי אקרי שלים. הדא הוא דכתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} {{ממ|בראשית|יז|א}} - {{צ|תמים}} ממש. וכתיב {{צ|ואהיה תמים לו ואשתמרה מעוני}} {{ממ|ש"ב|כב|כד}}. מאי קא מיירי רישא וסיפא? אלא כל דגלי האי יו"ד ואסתמר דלא עייליה ליו"ד ברשותא אחרא - ליהוי שלים לעלמא דאתי ולהוי צריר בצרורא דחיי. מאי ברשותא אחרא? דכתיב {{צ|ובעל בת אל נכר}} {{ממ|מלאכי|ב|יא}}. ובגין כך כתיב {{צ|ואהיה תמים לו}}, דכיון דהוא תמים בגלוייא דיו"ד - {{צ|ואשתמרה מעוני}}. וכיון דאתפשט אמה דא - אתפשט סטר גבורה מאינון גבוראן (בשמאלא) דנוקבא ואשתקע בנוקבא באתר חד, וארשם בערייתא כסותה דכל גופה דנוקבא, ובההוא אתר אקרי ערוה דכלה, אתר לאצנע' לההוא אמה דאקרי חסד. בגין לאתבסמא גבורא דא דכליל חמש גבוראן בהאי חסד דכליל בחמש חסדין. חסד ימינא, גבורה שמאלא. אתבסם דא בדא ואקרי "אדם" - כליל מתרין סטרין. ובגין כך בכלהו סתרין אית ימינא ושמאלא, דינא ורחמי. תאנא: עד לא זמין תקונוי דמלכא עתיקא דעתיקין, בנה עלמין ואתקין תקונין לאתקיימא. ההוא נוקבא לא אתבסמא, ולא אתקיימו עד דנחית חסד עלאה ואתקיימו. ואתבסמו תקוני נוקבא בהאי אמה דאקרי חסד. הדא הוא דכתיב {{צ|ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום}} {{ממ|בראשית|לו|לא}} - אתר דכל דינין משתכחין תמן (ואנון תקוני אתתא. "אשר היו" לא כתיב אלא {{צ|אשר מלכו}}) ולא אתבסמו עד דאתקן כלא ונפיק האי חסד ואתישב בפומא דאמה. הדא הוא דכתיב {{צ|וימת}} - דלא אתקיימו ולא אתבסמו דינא בדינא. ואי תימא, אי הכי דדינא כלהו והא כתיב {{צ|וימלוך תחתיו שאול מרחובות הנהר}} {{ממ|בראשית|לו|לז}}, והא לא אתחזי דינא, דתנינן {{צ|רחובות הנהר}} איהו בינה דמינה מתפתחין חמשין תרעין דנהורין ובוצינין לשית סטרי עלמא? תאנא: כלהו דינא בר מחד דאתקיים בתראה והאי {{צ|שאול מרחובות הנהר}} דא הוא חד סטרא דאתפשט ונפיק מרחובות הנהר וכלהו לא אתקיימו. לא תימא דאתבטלו אלא דלא אתקיימו בההוא מלכו (דבסטר נוקבא) עד דאתער ואתפשט האי בתראה מכלהו דכתיב {{צ|וימלוך תחתיו הדר}} {{ממ|בראשית|לו|לט}}. מאי {{צ|הדר}}? חסד עלאה. {{צ|ושם עירו פעו}}. מאי {{צ|פעו}}? בהאי פעי בר נש דזכי לרוחא דקודשא. {{צ|ושם אשתו מהיטבאל}} - בכאן אתבסמו דא בדא ואתקרי {{צ|אשתו}}, מה דלא כתיב בכולהו. {{צ|מהיטבאל}} - אתבסמותא דדא בדא. {{צ|בת מטרד}} - תקונין דמסטר גבורה. {{צ|בת מי זהב}} - אתבסמו ואתכלילו דא בדא, {{צ|מי זהב}} - רחמי ודינא. כאן אתדבקו אתתא בדכורא. בסטרוי אתפרשן בדרועין בשוקין. דרועין דדכורא, חד ימינא חד שמאלא. דרועא קדמאה (ס"א קדישא) <קטע סוף=דף קמב א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=דף קמב ב/>תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו ב' דרועין. ואתכלילו סלקא דעתך? אלא ג' קשרין בימינא וג' קשרין בשמאלא. ג' קשרין דימינא אתכלילן בג' קשרין דשמאלא. ובגין כך דרועא לא כתיב אלא חד אבל ימינא לא כתיב ביה זרוע אלא {{צ|ימינך יהוה}}. {{צ|ימין יהוה}} אתקרי בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בתלת חללין מוחא דגולגלתא משתכחין? תאנא: כלהו ג' מתפשטין ומתקשרן בכל גופא, וכל גופא אתקשר בהני תלת ומתקשרן בדרועא ימינא, ובגין כך תאיב דוד ואמר {{צ|שב לימיני}} {{ממ|תהלים|קי|א}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|שב לימיני}} משום דהוא אתחבר עמהון דאבהתא ויתיב תמן לכורסיא שלימתא. ובגין כך כתיב {{צ|אבן מאסו הבונים וגו'}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}} משום דיתיב לימינא. היינו דכתיב {{צ|ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין}} {{ממ|דניאל|יב|יג}}, כלומר כמאן דזכי לחביבותא דמלכא. זכאה חולקיה דמאן דפריש מלכא ימיניה וקביל ליה תחות ימיניה. והאי ימינא כד יתיב קשרין אתפשטא. ודרועא לא אושיט ידיה (ס"א וקשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושיט יתיב) בתלת קשירין דאמרן. וכד מתערין חייביא ומתפשטן בעלמא. מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא ואושיט דרועא. וכד אושיט דרועא - יד ימינא הוא, אבל אתקרי {{צ|זרוע יהוה}}, {{צ|זרועך הנטויה}}. נ"א תלת קשרין אתקשרו ביה ואתכלילו תלת קשרין דימינא ותלת קשרין בשמאלא בג' קשרין דאבהתא דאחסינו לחולקיהון. ואי תימא הא בג' חללי מוחא דגולגלתא משתכחין. תאנא כולהו ג' מתפשטין ומתקשרין בכל גופא וכל גופא אתקשר בהני תלתא. ומתקשרין בדרועא ימינא והאי ימינא כד יתיב קשרין לא אתפשטו ודרועא לא אושוט ויתיב בתלת קשרין דאמרן. וכד חייביא מתערין מתערין תלת אחרינן דאינון דינא קשיא. ואושיט דרועא ואתקרי זרוע יי' זרועך הנטויה). בזמנא דג' אלין אתכלילן בג' אחרנין אקרי כלא ימינא ועביד דינא ברחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ימינך יהוה נאדרי בכח ימינך יהוה תרעץ אויב}} {{ממ|שמות|טו|טו}}, בגין דמתערן רחמי בהו. ותאנא בהאי ימינא מתאחדן תלת מאה ושבעין אלף רבוא דאקרון ימינא. ומאה ותמנין וחמשה אלף רבוא מזרוע דאקרי {{צ|זרוע יהוה}}. מהאי ומהאי תלייא זרועא, והאי והאי אקרי {{צ|תפארת}} דכתיב {{צ|מוליך לימין משה}} {{ממ|ישעיהו|סג|יב}} - הא ימינא, {{צ|זרוע}} - הא שמאלא דכתיב {{צ|זרוע תפארתו}} (שם). דא בדא. ותאנא בידא שמאלא מתאחדן ארבע מאה וחמשין רבוא מארי תריסין מתאחדן בכל אצבעא ואצבעא. ובכל אצבעא ואצבעא עשר אלפין מארי תריסין משתכחין. פוק וחשוב כמה אינון דבידא. וההוא ימינא אקרי סיועא קדישא דאתי מדרועא דימינא מתלת קשרין. (ואע"ג דאקרי יד הוי סיועא) דכתיב (נ"א וכתיב) {{צ|והנה ידי עמך}}. ומתאחדן מהאי. אלף וארבע רבוא ותמניא וחמש מאה אלפין מאריהון דסיועין בכל עלמא. ואקרון 'יד יהוה עלאה', 'יד יהוה תתאה'. ואע"ג דבכל אתר יד יהוה שמאלא זכו ימין יהוה. אתכלל ידא בזרועא והוי סיועא ואקרי ימין ואי לאו יד יהוה תתאה. תאנא: כד מתערין דינין קשיין לאחתא בעלמא הכא כתיב {{צ|סוד יהוה ליריאיו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: דכל דינין דמשתכחין מדכורא - תקיפין ברישא ונייחין בסופא, וכל דינין דמשתכחין מנוקבא - נייחין ברישא ותקיפין בסופא. ואלמלא דאתעבידו כחדא - לא יכלין עלמא למסבל. עד דעתיק דעתיקי, סתימא דכלא, פריש דא מן דא וחבר לון לאתבסמא כחדא. וכד פריש לון - אפיל דודמיטא לזעיר אפין, ופריש לנוקבא מאחורוי דסטרוי, ואתקין לה כל תקונהא, ואצנעא ליומא דיליה למיתהא לדכורא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן}} {{ממ|בראשית|ב|כא}}. מהו {{צ|ויישן}}? האי הוא דכתיב {{צ|עורה למה תישן אדני}} {{ממ|תהלים|מד|כד}}. {{ש}} {{צ|ויקח אחת מצלעותיו}} - מאי {{צ|אחת}}? דא היא נוקבא, כמה דאת אמר {{צ|אחת היא יונתי תמתי}} {{ממ|שיר|ו|ט}}. וסלקא ואתתקנא. ובאתרהא שקיע רחמי וחסד הדא הוא דכתיב {{צ|ויסגור בשר תחתנה}} וכתיב {{צ|והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר}} {{ממ|יחזקאל|לו|כו}}. ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה אנח לון לאינון ברייאן ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא <קטע סוף=דף קמב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}} <קטע התחלה=דף קמג א/>ואתחברו אפין באפין - מאן ייעול בינייהו! מאן הוא דיקרב בהדייהו! (בגין כך סתימא דמלה, עונתן של תלמידי חכמים דידעין רזא דנא משבת לשבת). וכד אתחברו - אתבסמו דא בדא, יומא דכלא אתבסם ביה. ובגין כך אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין. ותאנא בצניעותא דספרא: בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא דא. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא (דלא יכיל עלמא למסבל) דכתיב {{צ|והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו'}} {{ממ|בראשית|ד|א}} - ולא הוה יכיל עלמא למסבל משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא. ובגין כך לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא - נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק - אתחלשת ואתבסמת. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר. וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא וכל דינין לא אתערבו (ס"א אתערעו) קמיה (ס"א וכל דינין (לא) אתערו עמיה). תא חזי מה כתיב {{צ|ויהי בהיותם בשדה}} {{ממ|בראשית|ד|ח}} - בשדה דאשתמודע לעילא. בשדה דאקרי {{צ|שדה דתפוחים}}. ונצח האי דינא לאחוה משום דהוה קשיא מניה ואכפייה ואטמריה תחותיה. עד דאתער בהאי קב"ה ואעבריה מקמיה. ושקעיה בנוקבא דתהומא רבא. וכליל לאחוי בשקועא דימא רבא דמבסם דמעין עלאין, ומנהון נחתין נשמתין לעלמא, אינש לפום אורחוי. ואע"ג דטמירין אינון - מתפשטין דא בדא ואתעבידו גופא חד. ומהאי גופא נחתין נשמתהון דרשיעייא חייביא תקיפי רוחא. מתרוויהון כחדא סלקא דעתך? אלא דא לסטרוי ודא לסטרוי. זכאין אינון צדיקייא דמשלפי נשמתהון מהאי גופא קדישא דאקרי 'אדם' דכליל כלא; אתר דעטרין וכתרין קדישין מתחבראן תמן בצרורא דאתקלא (ס"א דאתכלא). זכאין אינון צדיקייא (נ"א אתון חברייא) דכל הני מלין קדישין דאתמרו ברוח קדישא עלאה - רוח דכל קדישין עלאין אתכללן ביה - אתגליין לכו. מלין דעלאין ותתאין צייתין להו. זכאין אתון מאריהון דמארין, מחצדי חקלא, דמלין אלין תנדעון ותסתכלון בהו. ותנדעון למאריכון אפין באפין עינא בעינא. ובהני מלין תזכון לעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'}}. {{צ|יהוה}} - עתיק יומין, {{צ|הוא האלהים}}. וכלא הוא חד. בריך שמיה לעלם ולעלמי עלמיא. אמר ר' שמעון, חמינא עלאין לתתא ותתאין לעילא. עלאין לתתא - דיוקנא דאדם דהוא תקוני עלאה כללא דכלהו (חסר).{{להשלים}} תאנא: כתיב {{צ|וצדיק יסוד עולם}} {{ממ|משלי|י|כה}} - דכליל שית בקרטופא כחדא. והאי הוא דכתיב {{צ|שוקיו עמודי שש}} {{ממ|שיר|ה|טו}}. ותאנא בצניעותא דספרא: באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל ובפרט. ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט וכלל. כתרין עלאין בכלל - כמה דאתמר בדיוקנא דכל הני תקונין. (ס"א דיוקנין) בפרט - באצבען דידן, חמש כנגד חמש. כתרין תתאין - באצבעין דרגלין דאינון פרט וכלל, דהא גופא לא אתחזי בהדייהו, דאינון לבר מגופא. ובגין כך לא הוו בגופא, דגופא אעדיו מנייהו. אי הכי מאי {{ממ|זכריה|יד|ד}} {{צ|ועמדו רגליו ביום ההוא}}? אלא רגליו דגופא מאריהון דדינין (ס"א דמארין) למעבד נוקמין ואקרון {{צ|בעלי רגלים}}. ומנהון תקיפין. ומתאחדן מאריהון דדינין די לתתא בכתרין תתאין. תאנא: כל אינון תקוני דלעילא דבגופא קדישא (בדכר ונוקבא) כללא דאדם אתמשיך דא מן דא, ומתאחדן דא בדא, ואשקון דא לדא. כמה דאתמשך דמא בקטפין דורידין לדא ולדא, להכא ולהכא. מאתר דא לאתר אחרא. ואינון משקין (ס"א קסטין) דגופא. (נ"א לגופא). אשקיין דא לדא, מנהרין דא לדא - עד דאנהירו כלהו עלין ומתברכאן בגיניהון. <קטע סוף=דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=דף קמג ב/>תאנא: כל אינון כתרין דלא אתכללו בגופא - כלהו רחיקין ומסאבין, ומסאבן כל מאן דיקרב לגביהון למנדע מנהון מלין. תאנא: מאי תיאובתא דלהון לגבי תלמידי חכמים? אלא משום דחמן בהו גופא קדישא ולאתכללא בהו בההוא גופא. וכי תימא, אי הכי הא מלאכין קדישין וליתהון בכללא דגופא? לא, דח"ו אי ליהוון לבר מכללא דגופא קדישא לא הוו קדישין ולא מתקיימי. וכתיב {{צ|וגוייתו כתרשיש}} {{ממ|דניאל|י|ו}}, וכתיב {{צ|וגבותם מלאות עינים}} {{ממ|יחזקאל|א|יח}}, {{צ|והאיש גבריאל}} {{ממ|דניאל|ט|כא}} - כלהו בכללא דאדם. בר מהני דליתהון בכללא דגופא, דאינון מסאבין ומסאבן כל מאן דיקרב בהדייהו. ותאנא: כלהו מרוחא דשמאלא דלא אתבסם באדם משתכחין ונפקו מכללא דגופא קדישא ולא אתדבקו ביה. ובגין כך כלהו מסאבין ואזלין וטאסין עלמא ועיילין בנוקבא דתהומא רבא לאתדבקא בההוא דינא קדמאה דאקרי קין דנפיק בכלל דגופא דלתתא. ושאטין וטאסין כל עלמא ופרחן ולא מתדבקאן בכללא דגופא. ובגיני כך אינון לבר מכל משריין דלעילא ותתא. מסאבין אינון בהו כתיב {{צ|מחוץ למחנה מושבו}} {{ממ|ויקרא|יג|מו}}. וברוחא דאקרי הכל דאתבסם יתיר בכללא דגופא קדישא. נפקין אחרנין דמבסמן יתיר, ומתדבקן בגופא ולא מתדבקן. כלהו תליין באוירא ונפקין מהאי כללא דאלין מסאבין, ושמעין מה דשמעין מעילא, ומנייהו ידעי לתתא דקאמרי להו. ותאנא בצניעותא דספרא, כיון דאתבסמו לעילא כללא דאדם גופא קדישא דכר ונוקבא - אתחברו זמנא תליתאה ונפק אתבסמותא דכלא, ואתבסמו עלמין עלאין ותתאין. ומכאן אשתכלל עלמא דלעילא ותתא מסטרא דגופא קדישא. ומתחברן עלמין ומתאחדן דא בדא ואתעבידו חד גופא. (ובגין דכלהו חד גופא שכינתא לעילא. שכינתא לתתא. קב"ה לעילא. קב"ה לתתא), ומשלפא רוחא ועיילא בחד גופא. ובכלהו לא אתחזי אלא חד קק"ק יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו - דכלא הוא חד גופא. תאנא: כיון דאתבסמו דא בדא כתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} {{ממ|שיר|א|יא}} - אתקשרו דינא ורחמי (ס"א אתבסמא דינא ברחמי), ואתבסמת נוקבא בדכורא. ובגיני כך לא סלקא דא בלא דא, כהאי תמר דלא סלקא דא בלא דא. ועל האי תנינן מאן דאפיק גרמיה בהאי עלמא מכללא דאדם, לבתר כד נפיק מהאי עלמא לא עייל בכללא דאדם דאקרי גופא קדישא, אלא באינון דלא אקרון אדם ונפיק מכללא דגופא. תניא: {{צ|תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף}} - דאתבסמו דינא ברחמי, ולית דינא דלא הוו ביה רחמי. ועל האי כתיב {{צ|נאוו לחייך בתורים צוארך בחרוזים}} (שם). {{צ|בתורים}} - כמו דכתיב {{צ|תורי זהב נעשה לך וגו'}}. {{צ|בחרוזים}} - כמה דכתיב {{צ|עם נקדות הכסף}}. {{צ|צוארך}} - בכללא דנוקבא, דא מטרוניתא. אשתכח בי מקדשא דלעילא וירושלם דלתתא (ס"א הוא מקדשא דכלא) ומקדשא. וכל דא מדאתבסמת בדכורא ואתעביד כללא דאדם. ודא הוא כללא דמהימנותא. מאי מהימנותא? דבגויה אשתכח כל מהימנותא. (שייך פ' כי תצא) ותאנא: מאן דאקרי אדם ונשמתא נפקת מניה ומית - אסיר למיבת ליה בביתא למעבד ליה לינה על ארעא משום יקרא דהאי גופא דלא יתחזי ביה קלנא דכתיב {{צ|אדם ביקר בל ילין}} {{ממ|תהלים|מט|כא}} - אדם דהוא יקר מכל יקרא - בל ילין. מאי טעמא? משום דאי יעבדון הכי {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}; מה בעירי לא הוו בכללא דאדם ולא אתחזי בהו רוחא קדישא - אוף הכא כבעירי גופא בלא רוחא. והאי גופא דהוא יקרא דכלא לא יתחזי ביה קלנא. ותאנא בצניעותא דספרא, כל מאן דעביד לינה להאי גופא קדישא בלא רוחא עביד פגימותא בגופא דעלמין. דהא בגין <קטע סוף=דף קמג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}} <קטע התחלה=דף קמד א/>דא לא עביד לינה באתרא קדישא בארעא ד{{צ|צדק ילין בה}} (ס"א לכתרא קדישא דמלכא בארעא דכתיב {{צ|צדק ילין בה}}) משום דהאי גופא יקרא אתקרי דיוקנא דמלכא, ואי עביד ביה לינה הוי כחד מן בעירא (הדא הוא דכתיב {{צ|נמשל כבהמות נדמו}}). תאנא: {{צ|ויראו בני האלהים את בנות האדם}} {{ממ|בראשית|ו|ב}} (ס"א {{צ|בני האלהים}}) - אינון דאטמרו ונפלו בנוקבא דתהומא רבא. {{צ|את בנות האדם}} - (האדם הידוע). וכתיב {{צ|וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם וגו'}} - מההוא דאקרי {{צ|עולם}}, כדתנינן {{צ|ימי עולם}}. {{צ|אנשי השם}} - מנהון נפקו רוחין ושדין לעלמא לאתדבקא ברשיעייא. {{צ|הנפילים היו בארץ}} {{ממ|בראשית|ו|ד}} - לאפקא אלין אחרנין דלא הוו בארץ. {{צ|הנפילים}} - '''עז"א ועזא"ל''' הוו בארץ, בני האלהים לא הוו בארץ. ורזא הוא וכלא אתמר. כתיב {{צ|וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ}} {{ממ|בראשית|ו|ו}} - לאפקא אדם דלעילא דלא הוי בארץ. {{צ|וינחם יהוה}} - האי בזעיר אפין אתמר. {{צ|ויתעצב אל לבו}} - "ויעצב" לא נאמר, אלא {{צ|ויתעצב}} - איהו אתעצב, דביה תלייא מלתא. לאפוקי ממאן דלא אתעצב. {{צ|אל לבו}} - "בלבו" לא כתיב אלא {{צ|אל לבו}}, כמאן דאתעצב (ומקבל) למאריה. דאחזי האי ללבא דכל לבין. {{צ|ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה וגו'}} {{ממ|בראשית|ו|ז}} - לאפקא אדם דלעילא. ואי תימא אדם דלתתא בלחודוי. לאו לאפקא כלל. משום דלא קאים דא בלא דא. ואלמלא חכמה סתימא דכלא. כלא אתתקן כמרישא. הדא הוא דכתיב {{צ|אני חכמה שכנתי ערמה}} {{ממ|משלי|ח|יב}} - אל תקרי {{צ|שכנתי}} אלא {{צ|שכינתי}} (ס"א שיכנתי). ואלמלא האי תקונא דאדם לא קאים עלמא. הדא הוא דכתיב {{צ|יהוה בחכמה יסד ארץ}} {{ממ|משלי|ג|יט}}, וכתיב {{צ|ונח מצא חן בעיני יהוה}} {{ממ|בראשית|ו|ח}}. ותאנא: כלהון מוחין תליין בהאי מוחא, והחכמה הוא כללא דכלא הוא, ודא חכמה סתימא דבה אתתקיף ואתתקן תקונא דאדם לאתיישבא כלא על תקוניה, כל חד באתריה. הדא הוא דכתיב {{צ|החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים}} {{ממ|קהלת|ז|יט}} - דאינון תקונא שלימא דאדם. ואדם הוא תקונא דלגו מניה קאים רוחא, (הדא הוא דכתיב {{צ|כי האדם יראה לעינים ויהוה יראה ללבב}} {{ממ|ש"א|טז|ז}} דאיהו בלגו לגו). ובהאי תקונא דאדם אתחזי שלימותא מהימנותא דכלא דקאים על כורסייא דכתיב {{צ|ודמות כמראה אדם עליו מלמעלה}} {{ממ|יחזקאל|א|כו}}, וכתיב {{צ|וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי}} {{ממ|דניאל|ז|יג}}. עד כאן סתימאן מלין, וברירן טעמין. זכאה חולקיה דמאן דידע וישגח בהון ולא יטעי בהון. דמלין אלין לא אתיהיבו אלא למארי מארין ומחצדי חקלא דעאלו ונפקו. דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם}} {{ממ|הושע|יד|י}}. תאנא: בכה ר' שמעון וארים קליה ואמר אי במלין דילן דאתגליין הכא אתגניזו חברייא באדרא דעלמא דאתי ואסתלקו מהאי עלמא - יאות ושפיר הוה, בגין דלא אתגליין לחד מבני עלמא. הדר ואמר הדרי בי, דהא גלי קמיה דעתיקא דעתיקין סתימא דכל סתימין דהא לא ליקרא דילי עבידנא ולא ליקרא דבית אבא ולא ליקרא דחברייא אלין, אלא בגין דלא יטעון באורחוי ולא יעלון בכסופא לתרעי פלטרוי ולא ימחון בידיהון. זכאה חולקי עמהון לעלמא דאתי. תנא: עד לא נפקו חברייא מההוא אדרא, מיתו ר' יוסי בר' יעקב, ור' חזקיה ור' ייסא. וחמו חברייא דהוו נטלין לון מלאכין קדישין בההוא פרסא ואמר ר' שמעון מלה ואשתככו. צווח ואמר שמא ח"ו גזרה אתגזר עלנא לאתענשא דאתגלי על ידנא מה דלא אתגלי מיומא דקאים משה על טורא דסיני דכתיב {{צ|ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה וגו'}} {{ממ|שמות|לד|כח}}. מה אנא הכא אי בגין דא אתענשו. שמע קלא זכאה אנת ר' שמעון! זכאה חולקך וחברייא אלין דקיימין בהדך דהא אתגלי לכון מה דלא אתגלי לכל חילא דלעילא. <קטע סוף=דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}} <קטע התחלה=דף קמד ב/>אבל תא חזי דהא כתיב {{צ|בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה}} {{ממ|יהושע|ו|כו}}, וכ"ש דברעו סגי ותקיף אתדבקו נפשתהון בשעתא דא דאתנסיבו. זכאה חולקהון דהא בשלימותא אסתלקו. (דלא הוה כן לאינון דהוו קמייהו. אמאי מיתו?). תאנא: בעוד דאתגליין מלין אתרגישו עלאין ותתאין (דאינון רתיכין) וקלא אתער במאתן וחמשין עלמין, דהא מלין עתיקין לתתא אתגליין. ועד (נ"א ועוד) דאלין מתבסמן נשמתייהו באינון מלין נפקא נשמתייהו בנשיקה ואתקשר בההוא פרסא ונטלין להו מלאכי עלאי. וסלקין לון לעילא. ואמאי אלין? משום דעאלן ולא נפקו זמנא אחרא מן קדמת דנא. וכלהו אחריני עאלו ונפקו. אמר ר' שמעון, כמה זכאה חולקהון דהני תלתא וזכאה חולקנא לעלמא דאתי בגין דא. נפק קלא תניינות ואמר: {{צ|ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום}} {{ממ|דברים|ד|ד}}. קמו ואזלו. בכל אתר דהוו מסתכלי סליק ריחין. אמר ר' שמעון שמע מנה דעלמא מתברך בגינן. והוו נהרין אנפוי דכלהו ולא הוו יכלין בני עלמא לאסתכלא בהו. תאנא: עשרה עאלו, ושבע נפקו. והוה חדי ר' שמעון, ורבי אבא עציב. יומא חד הוה יתיב ר' שמעון ורבי אבא עמיה. אמר ר' שמעון: מלה וחמו לאלין תלתא דהוו מייתין להון מלאכין עלאין ומחזיין להו גניזין ואדרין דלעילא בגין יקרא דלהון, והוו עיילי לון בטורי דאפרסמונא דכיא. נח דעתיה דרבי אבא. תאנא: מההוא יומא לא אעדו חברייא מבי ר' שמעון. וכד הוה ר' שמעון מגלה רזין לא משתכחין תמן אלא אינון. והוה קארי להו רבי שמעון שבעה אנן עיני יי' דכתיב שבעה אלה עיני יי' ועלן אתמר. א"ר אבא אנן שיתא בוציני דנהראן משביעאה אנת הוא שביעאה דכלא דהא לית קיומא לשיתא בר משביעאה. דכלא תלי בשביעאה. רבי יהודה קארי ליה שבת דכלהו שיתא מניה מתברכין דכתיב שבת ליי' קדש ליי'. מה שבת ליי' קדש אוף ר' שמעון שבת ליי' קדש. אמר ר' שמעון תווהנא על ההוא חגיר חרצן מאריה דשערי אמאי לא אשתכח בבי אדרא דילן בזמנא דאתגליין מלין אלן קדישין. אדהכי אתא אליהו ותלת קטפורי נהירין באנפוי. א"ל ר' שמעון מאי טעמא לא שכיח מר בקרדוטא (ס"א בקרטמא). גליפא דמאריה ביומא דהלולא. א"ל. חייך רבי שבע יומין אתברירו קמי קב"ה כל אינון דייתון וישתכחן עמיה עד לא עיילתון בבי אדרא דלכון. ובעינא לאשתכחא זמין קשיר בכתפוי (ס"א) ואנא הוה ובעינא קמיה לאשתכחא זמין תמן וכדין קטיר בכתפוי) ולא יכילנא דההוא יומא שדרני קב"ה למעבד נסין לרב המנונא סבא וחברוי דאתמסרו בארמונא (ס" בקרוניא) דמלכא וארחישנא להו בנסא דרמינא להו כותלא דהיכלא דמלכא ואתקטרו בקטרוי דמיתו ארבעים וחמשה פרדשכי. ואפיקנא לרב המנונא וחברוי ורמינא (נ"א ואוליכנא) לון לבקעת אונו ואשתזיבו. וזמיננא קמייהו נהמא ומייא דלא אכלו תלתא יומין. וכל ההוא יומא לא בדילנא מנייהו. וכד תבנא אשכחנא פרסא דנטלו כל אינון סמכין ותלת מן חברייא עלה. ושאילנא לון. ואמרו חולקא דקב"ה מהלולא דר' שמעון וחברוי. זכאה אנת ר' שמעון וזכאה חולקך וחולקא דאינון חברייא דיתבין קמך. כמה דרגין אתתקנו לכון לעלמא דאתי. כמה בוצינין דנהורין זמינין לנהרא לכו. ותא חזי יומא דין בגינך אתעטרו חמשין כתרין לרבי פנחס בן יאיר חמוך ואנא אזילנא עמיה בכל אינון נהרי דטורי דאפרסמונא דכיא והוא בריר דוכתיה ואתתקן (ס"א ואנא הא חזינא דהא בריר וכו') א"ל קטורין צדיקייא בקרטופא דעטרין <קטע סוף=דף קמד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}} <קטע התחלה=דף קמה א/>בריש ירחי ובזמני ושבתי יתיר מכל שאר יומין. א"ל ואף כל אינון דלבר דכתיב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו'. אי אלין אתיין כ"ש צדיקייא. מדי חדש בחדשו. למה משום דמתעטרי אבהתא רתיכא קדישא. ומדי שבת בשבתו. דמתעטר שביעאה דכל אינון שיתא יומין דכתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו'. ואנת הוא ר' שמעון שביעאה דשיתא תהא מתעטר ומתקדש יתיר מכלא. ותלת עדונין דמשתכחין בשביעאה זמינן חברייא אלין צדיקייא לאתעדנא בגינך לעלמא דאתי. וכתיב וקראת לשבת ענש לקדוש יי' מכובד מאן הוא קדוש יי' דא ר' שמעון בן יוחאי דאקרי מכובד בעלמא דין ובעלמא דאתי: '''עד כאן האדרא קדישא רבא''': ===המשך זהר פרשת נשא=== '''{{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו וגו'}} {{ממ|במדבר|ו|כג}}''' {{ש}} רבי יצחק פתח ואמר וחסד יי' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. כמה גדולה היראה לפני הקב"ה שבכלל היראה ענוה ובכלל הענוה חסידות. נמצא שכל מי שיש בו יראת חטא שנו בכלן ומי שאינו ירא שמים אין בו לא ענוה ולא חסידות: תאנא מי שיצא מן היראה ונתלבש בענוה ענוה עדיף ונכלל בכלהו הדא הוא דכתיב {{צ|עקב ענוה יראת יהוה}} {{ממ|משלי|כב|ד}} - כל מי שיש בו יראת שמים זוכה לענוה. כל מי שיש בו ענוה זוכה לחסידות וכל מי שיש בו יראת שמים זוכה לכלם. לענוה דכתיב {{צ|עקב ענוה יראת יהוה}}. לחסידות דכתיב {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו}} {{ממ|תהלים|קג|יז}}. תאנא כל אדם שיש בו חסידות נקרא מלאך ה' צבאות<קטע סוף=דף קמה א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=דף קמה ב/>הדא הוא דכתיב {{צ|כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה צבאות הוא}}. מפני מה זכה כהן להקרא מלאך יי' צבאות. אמר ר' יהודה מה מלאך יי' זה מיכ"אל השר הגדול דאתי מחסד של מעלה והוא כהן גדול של מעלה. כביכול כהן גדול דלתתא אקרי מלאך יי' צבאות משום דאתי מסטרא דחסד מהו חסד רחמי גו רחמי. ובגין כך כהן לא אשתכח מסטרא דדינא. מאי טעמא זכה כהן לחסד? בגין היראה הדא הוא דכתיב {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו}}. עולם ועולם מהו? אמר רבי יצחק כמה דאתתקן באדרא קדישא עולם חד ועולם תרי. א"ר חייא אי הכי מן העולם ועד העולם מבעי ליה. א"ל תרי עלמי נינהו, ואתהדרו לחד א"ר אלעזר לר' יצחק עד מתי תסתום דבריך. מן העולם ועד העולם כללא דרזא עלאה אדם דלעילא ואדם דלתתא והיינו עולם ועולם. וכתיב ימי עולם וכתיב שנות עולם והא אוקמוה באדרא קדישא עלאה. על יראיו דכל מאן דאיהו דחיל חטאה אקרי אדם. אימתי. א"ר אלעזר דאית ביה יראה ענוה חסידות כללא דכלא. אמר רבי יהודה והא תנינן אדם כללא דדכר ונוקבא א"ל ודאי הכי הוא בכללא דאדם דמאן דאתחבר דכר ונוקבא אקרי אדם וכדין דחיל חטאן. ולא עוד אלא דשריא ביה ענוה. ולא עוד אלא דשריא ביה חסד. ומאן דלא אשתכח דכר ונוקבא לא הוו ביה לא יראה ולא ענוה ולא חסידות. ובגין כך אקרי אדם כללא דכלא וכיון דאקרי אדם שרייא ביה חסד דכתיב אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. ולא יכיל לאתבנאה אי לא אשתכח דכר ונוקבא וכתיב {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם על יראיו}}. יראיו כללא דאדם. ד"א {{צ|וחסד יהוה מעולם ועד עולם}} אלין אינון כהני דאתו מסטרא דחסד ואחסינו אחסנא דא דנחית מעולם דלעילא לעולם דלתתא. {{צ|על יראיו}} כהני דלתתא דכתיב {{צ|וכפר בעדו ובעד ביתו}} לאתכללא בכללא דאדם. {{צ|וצדקתו לבני בנים}} משום דזכה לבני בנים. אמר רבי יהודה אי הכי מהו וצדקתו וחסדו מבעי ליה. אמר רבי אלעזר היינו רזא דתנינן {{צ|בזאת כי מאיש לקחה זאת}} {{ממ|בראשית|ב|כג}}, וכתיב {{צ|לזאת יקרא אשה}} - וזאת אתכלילת באיש דהיינו חסד. וזאת נוקבא חסד דכר. ובגין כך דכר דאתי מסטרא דחוורא דא אקרי חסד. {{צ|וזאת}} אתקרי צדק דאתיא מסטר סומקא. ובגין כך אקרי אשה והיינו דכתיב {{צ|וצדקתו}}. מאי {{צ|וצדקתו}}? צדקתו דחסד בת זוגו דאתבסמא דא בדא. ובגין כך תנינן כל כהן שאין לו בת זוג אסור בעבודה דכתיב {{צ|וכפר בעדו ובעד ביתו}}. אמר ר' יצחק משום דלית שכינתא שריא במאן דלא אנסיב וכהני בעיין יתיר מכל שאר עמא לאשרייא בהו שכינתא. וכיון דשרת בהו שכינתא שריא בהו חסד ואקרון חסידים ובעיין לברכא עמא הדא הוא דכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}} {{ממ|תהלים|קמה|י}} וכתיב {{צ|תמיך ואוריך לאיש חסידיך}} {{ממ|דברים|לג|ח}}. ומשום דכהנא אקרי חסיד בעי לברכא ובגין כך כתיב {{צ|דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו}}. מאי טעמא? משום דאקרון חסידם(?) וכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}}. {{צ|כה תברכו את בני ישראל אמור להם כה תברכו}} בלשון הקדש. {{צ|כה תברכו}} ביראה. {{צ|כה תברכו}} בענוה. אמר ר' אבא {{צ|כה תברכו}}. תאנא האי צד"ק אתקרי כ"ה דכל דינין מתערין מכ"ה (נ"א מינה) והיינו דאמר ר' אלעזר מהו מכה (ס"א דכה) רבה כלומר '''מכה - מן כה'''. וכתיב {{צ|והנה לא שמעת עד '''כה'''}} {{ממ|שמות|ז|טז}} כמה דאגזים משה. וכתיב (שם) {{צ|בזאת תדע כי אני יהוה}} וכלא חד וכתיב <קטע סוף=דף קמה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}} <קטע התחלה=דף קמו א/>{{צ|ולא שת לבו גם לזאת}} {{ממ|שמות|ז|כג}} דזמינא לחרבא ארעיה. ומהאי כ"ה מתערין דינין. ומדאתחבר עמה חסד אתבסמת. ובגין כך אתמסר דא לכהן דאתי מחסד בגין דתתברך ותתבסם כ"ה הדא הוא דכתיב {{צ|כה תברכו}}. כלומר אע"ג דהאי כה אשתכחת בדינין תבסמון לה ותברכון לה דכתיב {{צ|כה תברכו את בני ישראל}} - תברכו בהאי חסד לכ"ה ותבסמון לה לקבלייהו דישראל בגין דלא ישתכחון בה דינין הדא הוא דכתיב {{צ|כה תברכו את בני ישראל אמור להם}} - "אמרו" לא כתיב אלא {{צ|אמור}} - לאפקא משרבו הפריצים דלא מפרסמין מלה דהא לא אתפקדו לפרסמא שמא משמע דכתיב {{צ|אמור להם}} - {{צ|אמור}} סתם. ד"א {{צ|אמור}} - כיון דכתיב {{צ|כה תברכו}} אמאי לא כתיב "תאמרו"? אלא תני ר' יהודה {{צ|אמור להם}}. זכו להם לא זכו אמור סתם. ר' יצחק פתח: {{צ|וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה וגו'}} {{ממ|דניאל|י|ז}}. {{צ|וראיתי אני דניאל לבדי}} - והא תנינן אינהו נביאי ואיהו לאו נביא ומאן נינהו חגי זכריה ומלאכי. אי הכי אתעביד קדש חול והא כתיב {{צ|לא ראו}} אמאי דחילו ובדניאל כתיב {{צ|וראיתי אני}} ולא דחיל ואיהו לאו נביא הא חול קדש. אלא הכי תאנא כתיב {{צ|אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח}} {{ממ|תהלים|כז|ג}} - {{צ|בזאת}} - הא דאמרן. {{צ|זאת}} עדבא חולקיה לאתחסנא ולמעבד ליה נוקמין. ותנא עביד קב"ה לדוד רתיכא קדישא עם אבהתא כתרין עלאין קדישין דכלא דאחסינו אבהתא. ותאנא מלכו ירית דוד לבנוי בתרוי ובאתר מלכו דלעילא אתקף ואחסין הוא ובנוי מלכו דא דלא אעדי משולטנהון לדרי דרין. ותאנא בשעתא דהאי כתרא דמלכותא אתער לבנוי דדוד לית מאן דקאים קמיה. {{צ|וראיתי אני דניאל לבדי את המראה}} משום דמבנוי דדוד הוה דכתיב {{צ|ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה וגו'}} {{ממ|דניאל|א|ו}}. והוא חמא וחדי בהאי דהוא מסטר אחסנת חולקא עדבא דאבוי ומשום דהוה דיליה הוא סביל ואחריני לא סבלי. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כ"ה אתער בדינוי לא יכלין בני עלמא למיקם קמיה. ובשעתא דפרסין כהני ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר בהאי כה ומתבסמא ומתברכא באנפין נהירין לבני ישראל ואתעדי מנהון דינין הדא הוא דכתיב {{צ|כה תברכו את בני ישראל}} ולא לשאר עמין. בגין כך כהן ולא אחרא כהן בגין דיתער האי כתרא דיליה חס"ד על ידוי דאקרי חסיד דכתיב {{צ|לאיש חסידך}}. והוא אתי מסטרא דחסד וכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}} - אל תקרי {{צ|יברכוכה}} אלא {{צ|יברכו '''כה'''}}. {{צ|כה תברכו}} בשם המפורש. {{צ|כה תברכו}} בלשון הקדש. תאנא אמר ר' יהודה בשעתא דכהנא דלתתא קם ופריס ידוי כל כתרין קדישין דלעילא מתערין ומתתקנין לאתברכא ונהרין מעומקא דבירא דאתמשך להו מההוא עומקא דנפק תדיר ולא פסיק ברכאן דנבען מבועין לכלהו עלמין ומתברכן ומתשקיין מכלהו. ותאנא בההוא זמנא לחישותא ושתיקותא הוי בכל עלמין. למלך דבעי לאזדווגא במטרוניתא ובעי למעאל לה בלחישו וכל שמשין מתערין בההוא זמנא ומתלחשין הא מלכא אתי לאזדווגא במטרוניתא מאן מטרוניתא דא כנסת ישראל מאן כ"י כנסת ישראל סתם. תאנא אמר רבי יצחק כהן בעי לזקפא ימינא על שמאלא דכתיב {{צ|וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם}} {{ממ|ויקרא|ט|כב}} - {{צ|ידו}} כתיב ולא "ידיו" - משום דשבחא דימינא על שמאלא. אמר רבי אלעזר רזא הוא משום דכתיב {{צ|והוא ימשול בך}} {{ממ|בראשית|ג|טז}}. תאנא כהן דבעי לפרסא ידוי בעי דיתוסף קדושה <קטע סוף=דף קמו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}} <קטע התחלה=דף קמו ב/>על קדושה דיליה דבעי לקדשא ידוי על ידא דקדישא. מאן ידא דקדישא דא ליואה דבעי כהנא ליטול קדושה דמייא מידוי דכתיב {{צ|וקדשת את הלוים}} {{ממ|במדבר|ח|ו}} הא אינון קדישין. וכתיב בהו בלוים וגם את אחיך מטה לוי וגו'. שבט אביך כלל. מכאן דכל כהן דפרים ידוי בעי לאתקדשא ע"י דקדישא ליתוסף קדושה על קדושתיה ועל דא לא יטול קדושה דמייא מבר נש אחרא דלא הוי קדישא. ובצניעותא דספרא תאנא לוי דאתקדש כהנא על ידוי בעי הוא לאתקדשא בקדמיתא. ואמאי לוי. ויתקדש על ידא דכהנא אחרא לא בעי דהא כהן דלא שלים לא בעי האי כהנא שלים ויתקדש על ידא דפגימא דלא שלים. אבל לוי דאיהו שלים ואתחזי לסלקא בדוכנא ולמפלח משכן זמנא הא שלים הוא והא אקרי קדוש דכתיב {{צ|וקדשת את הלוים}}. א"ר תנחום אף אקרי 'טהור' דכתיב {{צ|וטהרת אותם}}. ובגין כך בעי לאוספא כהנא קדושה על קדושתיה. תאנא כהנא דפרים(?) ידוי בעי דלא יתחברון אצבען דא בדא בגין דיתברכון כתרין קדישין כל חד וחד בלחודוי כמה דאתחזי ליה בגין דשמא קדישא בעי לאתפרשא באתוון רשימין דלא לאערבא דא בדא ולא יתכוון (נ"א ולאתכוונא) באינון מלין. א"ר יצחק בעי קב"ה דיתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי בגין דיתברכון תתאי ויתברכון עלאי דאינון קדישין בקדושה עלאה על ידא דתתאי דאינון קדישין בקדושה עלאה דאינון קדישין מכל קדישין דלתתא דכתיב {{צ|וחסידיך יברכוכה}}. א"ר יהודה כל כהן דלא ידע רזא דא ולמאן מברך ומאן היא ברכתא דמברך לאו ברכתא דיליה ברכתא והיינו דכתיב {{צ|כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו}}. מאי {{צ|דעת}}? דעת סתם. {{צ|ותורה יבקשו מפיהו}}. עלאין יבקשו מפיהו. יבקשו מפיהו. ומאי יבקשו מפיהו תורה. תורה סתם היך אחידא תורה דלעילא דאקרי תורה סתם דתניא תורה שבכתב ותורה שבע"פ באינון כתרין עלאין דאתקרון הכי. מאי טעמא? {{צ|כי מלאך יהוה צבאות הוא}}. ותנינא דבעי כהנא לכוונא באינון מלין דלעילא ליחדא שמא קדישא כמה דאצטריך: אמר ר' שמעון תאנא בצניעותא דספרא שמא קדישא אתגלייא ואתכסייא. דאתגלייא כתיב ביו"ד ה"א וא"ו ה"א דאתכסייא כתיב באתוון אחרן. ומההוא דאתכסייא ההוא טמירא (ס"א אחרנין וההוא דאתכסייא הוא טמירו) דכלא. א"ר יהודה ואפילו ההוא דאתגלייא אתכסיא באתוון אחרן בגין ההוא טמירא דטמירין בגו דהא הכא בעי כהנא לצרפא שמא קדישא ולמיתת רחמי (כלהו) דכלהו כלילן בדיבור דכ"ב אתוון (ס"א דכלהו מכילן) (ס"א בתרי כתרי) כתרי דרחמי. ובהני אתוון דהאי שמא סתימאן כ"ב מכילן דרחמי וי"ג דעתיקא סתים וגניז מכלא וט' דאתגליין מזעיר אנפין (ס"א בז"א) ומתחברן כלהו בצרופא דשמא חד דהוה מכוון כהנא כד פריס ידוי בכ"ב אתוון גליפן. ותאנא כד הוה צניעותא בעלמא הוה מתגלייא שמא דא לכלא. מדאסגי חציפותא בעלמא סתים באתווי. דכד הוה מתגלייא כהנא מכוין ושמא מתפרש. במאי מכוין. מכוין בסתימא דטמיר וגניז ומגלייא ומתפרש. מדאסגי חציפותא בלעמא סתים כלא באתוון רשימין. ות"ח דכל הני כ"ב אתוון (ס"א רחמי) (ס"א דכל הני כ"ב מכילן דרחמי) <קטע סוף=דף קמו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}} <קטע התחלה=דף קמז א/>משה אמרן בתרי זמני. זמנא קדמאה אמר י"ג מכילן דעתיקא דעתיקין סתימא דכלא לנחתא אלין לאתר דדינא אשתכח לאכפיא להו. זמנא תניינא אמר ט' מכילן דרחמי דכלילן בזעיר אנפין ונהירין מעתיקא סתימאה דכלא. וכלהו כליל כהנא כד פריס ידוי לברכא עמא ומשתכחן דמתברכין כלהו (ס"א עלאין) עלמין בסטרא דרחמי דאתמשכן מעתיקא טמירא סתימאה דכלא. וכל הני כ"ב אתוון. מכילן סתימאן. יברכך יי' וישמרך. אלין תלת קראי. וג' שמהן. דתריסר אתוון כלילן לקבליהון ובכלא אתכוון כהנא. וכל עלאי ותתאי מתבסמן בכ"ב אתוון דסתימין בהני ג' קראי לקביל כ"ב (אתוון) מכילן דרחמי דכליל כלא ובגין כך כתיב {{צ|אמור}} ולא "אמרו" כמה דאוקימנא. {{צ|אמור}} - דבעי לכוונא בכל הני סתימין בכל הני דרגין אמור במלין סתימין דלעילא. {{גמט דגש|אמור}} חושבן {{גמט דגש|רמ"ח}} אברין דבאדם חסר חד. מאי טעמא? דבחד תליין כלהו. וכלהו מתברכאן בהאי ברכתא בהני תלת קראי כדאמרן. להם לאתכללא בהאי ברכתא עלאין ותתאין. תאנא א"ר יוסי יומא חד יתיבנא קמיה דר"א ב"ר שמעון שאילנא ליה אמינא רבי מאי קא חמא דוד דקאמר {{צ|אדם ובהמה תושיע יהוה}} {{ממ|תהלים|לו|ז}}. אדם תינח בהמה למה? א"ל יאות שאלת כלא במניינא הוא. זכו - אדם, לא זכו - בהמה. אמינא רבי רזא דמלה קא בעינא! א"ל כלא אתמר. ות"ח קרא קב"ה לישראל אדם כגוונא דלעילא וקרא להו בהמה וכלא בחד קרא דכתיב {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לד|לא}}. {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי}} - הא בהמה. {{צ|אדם אתם}} - הא אדם. וישראל אקרו {{צ|אדם ובהמה}}, ובגין כך {{צ|אדם ובהמה תושיע יי'}}. ועוד רזא דמלה! זכו - אדם כגוונא דלעילא. לא זכו - בהמה אקרון. וכלהו מתברכאן בשעתא חדא. אדם דלעילא. ובהמה דלתתא. וכ"ש דכלא אית בהו בישראל הדא הוא דכתיב {{צ|אדם ובהמה תושיע יהוה}}. ותא חזי לית ברכתא לתתא אשתכח עד דישתכח לעילא. ומדאשתכח לעילא אוף לתתא אשתכח וכלא הכי תליא לטב ולביש לטב דכתיב אענה את השמים והם יענו את הארץ לביש דכתיב יפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה. א"ר יהודה בג"כ (האי תפארת פתח ביה) כתיב {{צ|אמור להם}} סתם לאתברכא עלאין ותתאין. כלהו כחדא דכתיב {{צ|כה תברכו}} בתחלה ואחר כך {{צ|אל בני ישראל אמור להם}} סתם לאתברכא כלהו כחדא {{צ|יברכך יהוה}} - לעילא, {{צ|וישמרך}} - לתתא. {{צ|יאר יהוה פניו}} - לעילא, {{צ|ויחנך}} - לתתא. {{צ|ישא יהוה פניו}} - לעילא, {{צ|וישם לך שלום}} - לתתא. ר' אבא אמר כלהו כחדא מתברכאן בכ"ב אתוון גליפן דשמא קדישא דאתכלל וסתים הכא בכ"ב אתוון מתברכאן כלהו. ואינון רחמי גו רחמי דלא אשתכח בהו דינא. ולא והכתיב {{צ|ישא יהוה פניו אליך}}. אמר רבי אבא {{צ|ישא}} - יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא. ולא?! והכתיב {{צ|ישא יהוה פניו אליך}}!? אמר רבי אבא {{צ|ישא}} - יסלק ויעבר בגין דלא ישתכח דינא כלל. תאנא אמר רבי יוסי בשעתא דכהנא פריס ידוי אסיר ליה לעמא לאסתכלא ביה משום דשכינתא שריא בידוי. א"ר יצחק אי הכי כיון דלא חמאן מה אכפת להו דהא כתיב {{צ|כי לא יראני האדם וחי}} {{ממ|שמות|לג|כ}} - בחייהון לא חמאן אבל במיתתהון חמאן. א"ל משום דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי ובעי בר נש לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאסתכלא בידייהו דכהני בגין דלא ישתכחון עמא חציפאן לגבי שכינתא. תאנא בההיא שעתא דכהנא פריס ידוי צריכין עמא למיתב ומתברכן עילאין ותתאין ולית דינא בכלהו. והוא שעתא דאתגלי סתימא עתיקא דעתיקין בזעיר אנפין ואשתכח שלמא בכלא. אמר רבי שמעון בהני תלת קראי <קטע סוף=דף קמז א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}} <קטע התחלה=דף קמז ב/>רישיהון יו"ד יו"ד יו"ד י"ברכך י"אר י"שא כלהו לאחזאה מהימנותא שלימא ולאתברכא ז"א מעתיקא מאן דאצטריך יו"ד יו"ד יו"ד לאתברכא זעיר אנפין מעתיקא דכלא ובגין כך יברכך יי' לעילא וישמרך (הוא) הכא לתתא וכן כלהו. ותאני תנא קמיה דר' שמעון האי מאן דמצער בחלמיה ליתי בשעתא דכהני פרסי ידייהו ולימא רבש"ע אני שלך וחלומותי שלך וכו'. אמאי משום דההיא שעתא אשתכחו רחמי בעלמין כלהו ומאן דיבעי צלותיה בצעריה אתהפך ליה דינא לרחמי: '''{{צ|ושמו את שמי}} {{ממ|במדבר|ו|כז}}'''. {{ש}} מהו {{צ|ושמו את שמי}}? א"ר יהודה יתקנו כמה דכתיב {{צ|ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו}} {{ממ|במדבר|ד|יט}}. לאתקנא בברכתהון כתרין דימינא לימינא וכתרין דשמאלא לשמאלא כדקא חזי. דבעיא דלא יטעון בהון לאתקנא כלא בגין דיתברכון עלאין ותתאין. ואי יעבדון הכי מה כתיב ואני אברכם. למאן לאינון כהני דכתיב {{צ|ומברכיך ברוך}}. וכתיב {{צ|ואברכה מברכיך}}. אינון מברכין לעמא ואנא אברך להו. ולפיכך כתיב {{צ|ושמו}} ולא כתיב "יאמרו" או "יזכרו". תאנא כל כהן דלא אשלים אתעביד תלא דגרמי. מאי טעמא? משום דלא בריך בחביבותא וקם אחר ופריס ידוי ובריך ואתתקן ההוא יומא. כל כהן דהוא לא רחים לעמא או עמא לא רחמין ליה לא יפרוס ידוי לברכא לעמא דכתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך}} {{ממ|משלי|כב|ט}} - אל תקרי {{צ|יבורך}} אלא {{צ|יברך}}. תאנא א"ר יצחק בא וראה מה כתיב בההוא רשע דבלעם בשעתא דאתמסר ליה לברכא לישראל הוה משגח בעינא בישא בגין דלא יתקיים ברכתא והוה תלי מלוי בההוא עינא בישא דכתיב {{צ|נאם בלעם בנו בעור}} {{ממ|במדבר|כד|ג}}. מאי {{צ|בנו בעור}}? מההוא דהוה סאני להו יתיר מכל בני עלמא. {{צ|ונאם הגבר שתום העין}} - דסתים עינא טבא מנייהו בגין דלא יתברכון ולא יתקיים ברכתא. א"ר יהודה הכי הוא ודאי דאשתכח פקיעא (ס"א דאשכחן פקיחא) דעינא לברכא דכתיב {{צ|פקח עיניך}} בגין לברכא וברכתא דרב המנונא סבא הכי אמר קב"ה יפקח עינוי עלך. ובההוא רשע כתיב {{צ|שתום העין}} בגין דלא יתברכון על ידוי. וא"ר יצחק בג"כ כהנא דבריך בעינא טבא ברכתיה אתקיים ודלא מברך בעינא טבא כתיב {{צ|אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמותיו}} {{ממ|משלי|כג|ו}}, כלומר אל תבעו מניה ברכתא כלל. אמר ר' יוסי תא חזי כתיב {{צ|ולא אבה יהוה אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'}} {{ממ|דברים|כג|ו}}. {{צ|לשמוע אל בלעם}}? "אל בלק" מבעי ליה!? דהא עביד בלק כלא! מהו {{צ|אל בלעם}}?! אלא משום דהוה סתים עינוי בגין דלא יתברכון ישראל. תאנא א"ר יוסי א"ל קב"ה לבלעם רשע את סתים עינך בגין דלא יתברכון בני - אנא אפקח עיני וכל מלין דתימא אהפך להו לברכאן! הדא הוא דכתיב {{צ|ויהפך יהוה אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך וגו'}}. ועל דא כתיב {{צ|טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל}}. מהו {{צ|מלחמו}}? כמה דאוקימנא דכתיב {{צ|לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו'}} {{ממ|ויקרא|כא|כב}}. משמע דקדשי הקדשים לחם אלהיו נפק מניה ובגין כך {{צ|כי נתן מלחמו לדל}}. תניא כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל הוא שלא יכנס בירושלם של מעלה עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר כלומר. כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא שמא דלעילא לא אשתלים. וכל תקונין לא אתקנו כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא. <קטע סוף=דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=דף קמח א/>רבי אבא הוה אזיל ללוד. פגע ביה ר' זירא בר רב א"ל הא חמינא אפי שכינתא ומאן דחמי אפי שכינתא בעי למיזל ולרהטא בתראה הדא הוא דכתיב {{צ|ונדעה נרדפה לדעת את יהוה}} {{ממ|הושע|ו|ג}}, וכתיב {{צ|והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה וגו' כי מציון תצא תורה וגו'}} {{ממ|ישעיהו|ב|ג}}. ואנא בעינא למהך בתרך ולמילף מאינון מלי מעלייתא דאתון טעמין כל יומא מאדרא קדישא. מאי דכתיב {{ממ|בראשית|טו|ו}} {{צ|והאמין ביהוה ויחשבה לו צדקה}}? אי קב"ה חשבה לאברהם או אברהם לקב"ה. ואנא שמענא דקב"ה חשבה לאברהם ולא אתישבא בלבאי א"ל הכי אוקימנא ולאו הכי הוי. תא חזי {{צ|ויחשבה}} - "ויחשוב לו" לא כתיב - אלא {{צ|ויחשבה}}! אברהם ודאי חשבה לקב"ה. דתניא כתיב (שם) {{צ|ויוצא אותו החוצה}}. א"ל קב"ה צא מאצטגנינות שלך. לאו ההוא אורחא למנדע שמי. את חמי ואנא חמינא. '''אברם''' אינו מוליד, '''אברהם''' מוליד! מכאן ולהלאה אשתדלו בארחא אחרא - {{צ|'''כה''' יהיה זרעך}}! מאי '''כ"ה'''? היא כתרא עשיראה קדישא דמלכא למנדע שמיה והיא כתרא דדינין מתערין מנה. ותאנא {{צ|כה יהיה זרעך}} ממש. בההיא שעתא חדי אברהם לאסתכלא ולמנדע שמיה ולאתדבקא ביה משום דאתבשר בכ"ה ואע"ג דדינין מתערין מנה חשב אברהם לההוא כתרא אע"ג דהיא דינא כאלו היא רחמי הדא הוא דכתיב {{צ|ויחשבה}}. מאי {{צ|ויחשבה}}? לההוא כתרא - {{צ|צדקה}} - רחמי. אמר רבי יצחק '''כ"ה''' כתרא עשיראה היא ואתקרי '''צד"ק''', ודינין מתערין מנה. ואברהם אע"ג דידע דדינין מתערין מנה מהאי צדק - הוא חשבה צדקה - דדינין לא מתערין מנה בגין דהוא רחמי. תו אמר ר' אבא מאי דכתיב {{ממ|בראשית|כד|א}} {{צ|ויהוה ברך את אברהם בכל}}? כמה דאת אמר {{צ|כי כל בשמים ובארץ}}, וכתיב {{צ|כה תברכו}}. דבגינייהו דישראל מתברך האי '''כ"ה''' על ידא דכהנא, בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא ולזמנא דאתי (ס"א כתיב) כמה דאת אמר {{צ|יברכך יהוה מציון וגו' ברוך יהוה מציון שוכן ירושלם}}: '''{{צ|ויהי ביום כלת משה וגו'}} {{ממ|במדבר|ז|א}}'''. {{ש}} תאנא רבי יוסי ביום שנכנסה כלה לחופה. במאי אוקימנא ביום כלת משה אלא מלמד דעל ידוי דמשה נכנסה. אמר רבי יהודה וכי עד השתא אתעכבת דלא עיילת לדוכתה והכתיב {{צ|ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו'}} {{ממ|שמות|מ|לה}}. א"ר יצחק אין מוקדם ומאוחר בתורה. {{צ|ויהי ביום כלת משה}} - כלת של משה ודאי! דתנינן אמר ר' שמעון מאי דכתיב {{צ|עלית למרום שבית שבי וגו'}} {{ממ|תהלים|סח|יט}}? אלא בשעה שאמר לו קב"ה {{צ|של נעליך מעל רגליך}} {{ממ|שמות|ג|ה}} - אזדעזע ההר. אמר מיכאל קמי קב"ה רבש"ע תבעי לסתור אדם. והא כתיב {{צ|זכר ונקבה בראם ויברך אותם}} {{ממ|בראשית|ה|ב}} - ולית ברכתא אשתכח אלא במאן דאיהו דכר ונוקבא! ואת אמרת לאתפרשא מאתתיה. א"ל הא קיים משה פריה ורביה השתא אנא בעינא דיתנסב בשכינתא ובגיניה יחות שכינתא לדיירא עמיה הדא הוא דכתיב {{צ|עלית למרום שבית שבי}}. ומאי {{צ|שבי}}? שכינתא דאתנסיבת עמך. לקחת {{צ|מתנות בָאדם}} - "בְאדם" לא כתיב אלא {{צ|בָאדם}} הידוע למעלה. וביומא דנחתת שכינתא - ההוא יומא דאתנסבא במשה נחתא! הדא הוא דכתיב {{צ|כלת משה}} - כלת משה ממש! וביהושע דאנפוי כאנפי סיהרא כתיב {{צ|של נעלך}} - דלא אתפרש אלא בזמנין ידיען, דהא לא אתנסיבת עמיה שכינתא כל כך ולא אתחזי ליה, דכתיב (שם) {{צ|ויפל יהושע על פניו ארצה}}. אבל הכא {{צ|כלת משה}} ודאי! {{צ|מתנות באדם}} - {{צ|מתנת}} כתיב. זכאה חולקיה דמשה דמאריה בעי ביקריה על כל שאר בני עלמא!<קטע סוף=דף קמח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קמח ב/>'''{{צ|ויאמר יהוה אל משה נשיא אחד ליום}} {{ממ|במדבר|ז|יא}}''' {{ש}} מהו {{צ|ליום}}? א"ר יהודה יומין דלעילא דאתחנכו לאתברכא באינון תריסר תחומין דמתפרשא וכל חד אתתקן ואתחנך בברכתא על ידוי דאלין דלתתא. תאנא כלהו מתברכין בגין מדבחא דלעילא ואפילו תתאה ואפילו עכו"ם מתברכן. דתניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אלין תריסר נשיאין לא יכיל עלמא למיקם קמי תריסר נשיאי ישמעאל דכתיב שנים עשר נשיאים לאומותם מדאקריבו אלין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו. בג"כ {{צ|נשיא אחד ליום}}. וכל מה דאקריבו - כגוונא דלעילא אקריבו בגין דיתברכון כלהון. {{צ|אילם ששים עתודים ששים}} - כמה דכתיב {{צ|ששים גבורים סביב לה}} דבסטר גבורה. {{צ|כף אחת עשרה זהב וגו'}}, והא אתמר. זכאה חולקהון דצדיקייא דקב"ה מריק עלייהו ברכאן וציית צלותהון ועלייהו כתיב {{צ|פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתם וגו'}} {{ממ|תהלים|קב|יח}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''' <קטע סוף=דף קמח ב/> ==פרשת נשא - רעיא מהימנא== {{ממ זהר משולב|ג|קכא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכא|ב}} {{ש}} <קטע התחלה=רע"מ דף קכא ב/>'''{{צ|מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא באהל מועד}} {{ממ|במדבר|ד|ג}}'''. {{ש}} פקודא דא להיות הלוים משוררים במקדש. ואף על גב דאוקימנא לעילא - הכא צריך לחדש מלין. דהא כהן איהו מקריב קרבנא, ואיהו מיכאל. לוי איהו גבריאל, איהו צריך לנגנא. ורזא דמלה - {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. דא חסד, כהנא רבא דמיכאל, איהו כהן הדיוט לגבי מאריה, ועם כל דא דהדיוט איהו אצל מאריה - מלך דחיות הקדש איהו! וברכת הדיוט אל תהי קלה בעיניך, והאי איהו {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו}}. {{ש}} {{צ|ובלילה שירֹה עמי}} - דא גבורה. {{צ|שירה}} - {{צ|בכור שורו הדר לו}} {{ממ|דברים|לג|יז}}, {{צ|ופני שור מהשמאל}} {{ממ|יחזקאל|א|י}}. וגבריאל שלוחיה. וצריך לשורר ולנגן בחדוה בחמרא דאורייתא, ולאתעסקא לשלחא קרבנא קמי מלכא בחדוה. ומאן דלית ליה רשו לאתעסקא באורייתא - יקיים {{צ|קומי רני בלילה לראש אשמורת}} {{ממ|איכה|ב|יט}}. ויימא באשמורות כמה סליחות ותחנונים ובקשות, בכל מיני רנה בגרוניה דאיהו כנור לאפקא ביה קלא, בשית כנפי ריאה עם וורדא. בשית עזקאן דקנה. ודא '''ו''''. {{ש}} ויפוק ליה מלבא דתמן בינה. כמה דאוקמוה מארי מתניתין {{צ|הלב מבין}}. יפוק '''בן''' מ'''בינה''', מ'''בן יה''' דאיהו '''ו'''', דאיהו אפרוח בשית גדפין. ויסלק ליה בשית עזקאן דקנה דאינון {{צ|שש מעלות לכסא}} {{ממ|מלכים א|י|יט}}. ותרין כרסיין אינון! {{צ|כסא כבוד מרום מראשון}} {{ממ|ירמיה|יז|יב}}. ואינון '''לבא ופומא'''. * '''לב''' - {{צ|ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ליהוה בעמלק}} {{ממ|שמות|יז|טז}} - כבד, סמא"ל. * '''פומא''' - '''{{צ|בכסה}}''' - '''כ"ס ה''''{{הערה|הכי גריס הגר"א (מתוק מדבש)}}. הדא הוא דכתיב {{צ|תקעו בחדש שופר בכסה וגו'}} {{ממ|תהלים|פא|ד}}. מאי {{צ|שופר}}? קנה, '''ו'''', קול דסליק מן הקנה לגבי פומא דתמן '''ה'''', ב'''ה'''' מיני תקונין דדבורא, דאינון שפוון ושינים וחיך. (<small>שפוון - תרין. שינים וטוחנות - תרין מינין. וחיך - הא חמש</small>). דטחנין כנהר דאיהו קול, כגוונא דטחנין ריחייא, לאפקא קול ודבור דנפיק מבינה דלבא. במחשבה. דאיהו שמא מפרש בעשר מיני תלים. {{ש}} ובשופר אין פוחתין מעשרה שופרות. ואורייתא - קלא דילה, דיבור דילה, בינה דילה, דאוקמוה {{צ|איזהו חכם המבין דבר מתוך דבר}}. מחשבה דילה{{הערה|ה"ג הרמ"ק}}. חשיב קמי קודשא בריך הוא מכל קרבנין ועלוון. הדא הוא דכתיב {{צ|זאת התורה לעולה ולמנחה}} {{ממ|ויקרא|ז|לו}}. {{ש}} '''<small>(עד כאן רעיא מהימנא)</small>''' '''{{קטן|(ראו [[זהר חלק ג כד ב|זהר ח"ג דף כ"ד ע"ב]] - {{צ|פקודא דא המועל בהקדש וכו'}})}}''' <קטע סוף=רע"מ דף קכא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכב א/>{{ש}} '''פקודא דא היא מצות תשובה'''.{{ש}} ודא איהי בינה. ובעונותינו מדחרב בי מקדשא לא אשתאר לנו אלא ודוי דברים לבד ודא מלכות. ומאי '''בינה'''? '''בן יה'''. והאי '''בן''' - '''ו'''' איהו ודאי. וכל מאן דחזר בתיובתא כאלו חזר את '''ה'''' לאת '''ו'''' דאיהו '''בן י"ה''', ואשתלים ביה '''יהו"ה'''. ודא איהו '''תשובה - תשוב ה'''' ודאי לגבי '''ו''''. דאת '''ה'''' ודאי איהו {{צ|ודוי דברים}}. ורזא דמלה {{צ|קחו עמכם דברים ושובו אל יהו"ה אמרו אליו וגו' ונשלמה פרים שפתינו}} {{ממ|הושע|יד|ג}}. דודאי כד בר נש איהו חוטא - גרים לאתרחקא '''ה'''' מאת '''ו'''', דאסתלק '''בן י"ה''' - דא '''יה"ו''' - מאת '''ה''''. ובגין דא אתחרב בי מקדשא ואתרחקו ישראל מתמן ואתגלו ביני עממיא. ובגין דא כל מאן דעביד תשובה גרים לאחזרא '''ה'''' לאת '''ו'''' ופורקנא בדא תלייא. ובגין דא הכל תלוי בתשובה דכך אמרו קדמאי {{צ|כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה דאיהו שלימו דשמיה}}. ועל דא {{צ|ואעשה למען שמי}} {{ממ|יחזקאל|כ|יד}}, ועוד {{צ|למעני למעני אעשה}} {{ממ|ישעיה|מח|יא}}. ואם לאו חזרין - אנא אעמיד לון מלכא שקשין גזרותיו משל פרעה ויחזרון על כרחייהו.<קטע סוף=רע"מ דף קכב א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכב|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=רע"מ דף קכב ב/>הדא הוא דכתיב {{צ|ושבת עד יהו"ה אלהיך}} {{ממ|דברים|ד|ל}} - {{צ|עד יהוה}} ודאי! ותשובה דא אתקריאת {{צ|חיים}} - {{צ|כי ממנו תוצאות חיים}} {{ממ|משלי|ד|כג}} דאינון נשמתין דישראל. ואיהו הבל דנפק ועאל בפומא דבר נש בלא עמל ובלא יגיעה. '''ה'''' ד{{צ|ב'''ה'''בראם}}. ועלה אתמר {{צ|כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם}} {{ממ|דברים|ח|ג}}, והיא על רישיה דבר נש. עלה אתמר {{צ|ותמונת יהוה יביט}} {{ממ|במדבר|יב|ח}}, {{צ|אך בצלם יתהלך איש}} {{ממ|תהלים|לט|ז}}. ובגין דאיהי על רישיה דבר נש - אסיר ליה לבר נש למיזל ד' אמות בגלוי דרישא. דאם היא אסתלקת מעל רישיה דבר נש - מיד אסתלקו חיים מניה. ואי תימא דכך שריא על אומין דעלמא אף על גב דלא אתברי בהון שמיא וארעא וכל תולדין דבהון!? -- לא שריא ודאי! דמשה בעא מקב"ה דלא תשרי שכינה על אומין דעלמא ויהיב ליה. הבלא דקיימא על אומין דעלמא מאן נפקא? או על חייביא דאינון ערב רב מעורבין עם ישראל? אלא ודאי לית כל אפייא שוין! אפילו ישראל לאו אינון שוין - כל שכן אחרנין! אלא ודאי על האי דיוקנא דאת '''ה'''' אוקמוה {{צ|מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה}}. וכד האי שריא על ישראל - לית לון יגיעה - {{צ|שבת וינפש}} {{ממ|שמות|לא|יז}}. דנפש אחרא אית על רישיה דבר נש דאתקריאת {{צ|עבד}}. ואיהו דיוקנא על בר נש. ואיהי עבד דמלכא דמנענעא כל אברין דבר נש למיזל בארחין טבין ולקיימא בהון רמ"ח פקודין לשריא עלייהו '''ה'''' ד{{צ|בהבראם}}. דכך סליק {{גמט דגש|הבראם}} ל{{גמט דגש|רמ"ח}}. ודיוקנא אחרא על רישיה דאתקריאת {{צ|תורה}}{{הערה|הוגה על פי הגר"א אשר מחליף "יראה" ו"אות י'" עם "תורה" ו"אות ו'" - ויקיעורך}}. ודא '''ו''''. ועלייהו אתמר {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים}} {{ממ|בראשית|א|כז}} - תרין דיוקנין טבין דאינון דכר ונוקבא. דכר - מסטרא דאת '''ו'''', נוקבא - מסטרא דאת '''ה''''. ותרין אתוון אתערין ליה לבר נש לתורה ולמצוה. '''י'''' - יראה, ודא איהי על רישיה דבר נש ומנה ייעול דחילו ללבא דבר נש למדחל מקב"ה ולנטרא גרמיה דלא יעבר על פקודין דלא תעשה. '''ה'''' - אהבה על רישיה דבר נש, ומניה עאל רחימו דקב"ה על רמ"ח אברין דיליה לקיימא בהון פקודין דעשה. '''ו'''' איהי על רישיה דבר נש ומניה ייעול על פומא דבר נש מלולין לאולפא באורייתא. ובהאי {{צ|קחו עמכם דברים ושובו אל יהוה}}. ובהאי דיהא בכון היראה והאהבה והתורה - יתחזר '''יהו''' דאיהו בינה תשובה - '''ו'''' תשוב לגבי '''ה'''' דאיהו עובדא דבראשית. ואיהי {{גמט דגש|ל"ב}} {{צ|אלהים}}.<קטע סוף=רע"מ דף קכב ב/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכג א/>וישתלים '''יהוה''' ובה יהא לנכון נייחא מכלא ובה {{צ|שבת וינפש}}. ובה יתכליל '''יה"ו'''. ובגין דא {{צ|ויכלו}} - שלימו דכלא, בה אתברי כל עלמא ועלה קיימין שמיא וארעא וימא וכל בריין דאתברון. דכתיב {{צ|אלה תולדות השמים והארץ '''בהבראם'''}} - '''{{צ|בה' בראם}}'''. ואם היא אתרחקת מעלמא אפילו רגעא - כלא אתחרב ואתבטל ולא הוי קיומא בעלמא. האי '''ה'''' לא תיזיל מגופא ובה קיימא. וכד היא תיזיל מניה הוא - סם המות תיתי ותשרי עליה דתתקרי {{צ|טומאה נבלה פסולה מלאך המות חשך אפלה}}, ושריא על גופא דבר נש. ובההוא זמנא אתקרי בר נש 'מת'. ורזא דמלה {{צ|כי לא אחפוץ במות המת נאם יהוה אלהים והשיבו וחיו}} {{ממ|יחזקאל|יח|}}. כל פקודין דעשה דהוו עתידין לשריא ברמ"ח אברין דיליה - כולהו מתאבלין עליה. ורזא דמלה {{צ|דרכיו ראיתי וארפאהו וגו' ולאבליו}} {{ממ|ישעיה|נז|}}. מאי {{צ|ולאבליו}}? אילין רמ"ח אברין דקא מתאבלן עליה דאינון דיוקנא עלאה דשריא על רישיה דבה שריא '''יהוה'''. דכמה דאית{{הערה|בדפוס יש הפניה כאן אל [[זהר חלק א קסה ב|פרשת וישלח דף קס"ה ע"ב]], וכן [[זהר חלק ב קו ב|פרשת שמות דף ק"ו ע"ב]] - ויקיעורך}} דיוקנא טבא על צדיק ומנהיג ליה לכל עובדין טבין לזכאה ליה לעלמא דאתי - כך אית דיוקנא בישא על רישא דחייביא לאנהגא לון בעובדין בישין דירתון גיהנם. ובגין דא אית 'הבל' ואית 'הבל'. אית 'הבל טב' דאתמר ביה {{צ|כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם}} {{ממ|דברים|ח|}}, ואית 'הבל ביש' דאתמר ביה {{צ|גם זה הבל ורעות רוח}} {{ממ|קהלת|ב|}}. ותא חזי בעובדין דבר נש אשתמודע פרצופא דאיהי עליה ופרצופא דאנפוי. הדא הוא דכתיב {{צ|הכרת פניהם ענתה בם}} {{ממ|ישעיה|ג|}}. בדיוקנא אשתמודע פרצופא דחיה דשריא עליה, אם הוא אריה או שור או נשר או אדם מהמרכבה דקב"ה ושכינתיה, או מהמרכבה דמלאך שר הפנים, או מהמרכבה בישא דסמא"ל, או מהמרכבה דארבע יסודין דעלמא. ולית בהון לא היצר טוב ולא היצר הרע אלא כבעירן דעלמא. ובגין דא כמה הבלים אית בבני נשא כל חד למיניה. ורזא דמלה {{צ|תוצא הארץ נפש חיה למינה}} {{ממ|בראשית|א|}}. ובגין דא {{צ|במדה שאדם מודד בה מודדין לו}}. ובכל פרצופא אית ממנא עליה. תא חזי לשית יומי בראשית לכל חד אית ליה פרצופיה דההוא דרגא דאנהיג ליה. ולא תשכח יום דלית ביה {{צ|טוב}}. ואע"ג דביומא תניינא לא אית ביה {{צ|טוב}} - ביומא תליתאה תשכח ליה, ובגין דא אתמר ביה תרי זמני {{צ|טוב}}. וכל יומא אית ליה גדר מלבר דלא ייעול כל בר נש לההוא {{צ|טוב}}. כגון חשך דכסי לנהורא דתשכח ביומא קדמאה אור ותשכח ביה חושך. בכל יומא תשכח נטירא. ואינון נטירין אינון כגון קוצים לכרם. ואית נטירין אחרנין כגון נחשים ועקרבים ושרפים, ונטרין ההוא {{צ|טוב}} דלא ייעול תמן דלאו איהו ראוי למיעל. ואי לאו כל חייביא הוו עאלין ברזין דאורייתא. ובגין דא מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא - כמה מלאכי חבלה דאתקריאו {{צ|חשך ואפלה נחשים ועקרבים}} - חיות ברא אתקריאו - ומבלבלין מחשבתיה דלא ייעול לאתר דלאו דיליה. אבל מאן דאיהו טוב - כל אלין נטירין אינון לממריה וקטיגור נעשה סניגור. וייעלון (ליה) לטוב הגנוז ויימרון ליה מרנא הא בר נש טוב וצדיק ירא שמים בעי לאעלא קדמך! ואמר לנו {{צ|פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה}}. ההוא טוב הגנוז יימא לון פתחו ליה בהאי תרעא דאתקרי 'אהבה', או בהאי תרעא דאיהי 'תשובה'. כל צדיק ייעול כפום דרגא דיליה. ורזא דמלה {{צ|פתחו שערים ויבא גוי צדיק וגו'}} {{ממ|ישעיהו|כו|}}. כען צריך לאהדרא על פתח התשובה.{{ש}} וכי מכמה מינין איהו תשובה דעבדין בני נשא - כלהו טבין! אבל לאו כל אפייא שוין. {{ש}} * אית בר נש דאיהו רשע גמור כל ימיו, ואיהו עובר על כמה פקודין דלא תעשה ומתחרט ומודה עלייהו. ולבתר כן לא עבד לא טב ולא ביש. לדא ודאי ימחול ליה קב"ה אבל לא דיזכה לתשובה עלאה. * אית בר נש לבתר דייתוב מחטאיו ומתכפר ליה איהו אזיל בדרך מצוה ומתעסק בכל כחו בדחילו ורחימו דקב"ה. דא זכי לתשובה תתאה דאתקרי '''ה'''', ודא איהו 'תשובה תתאה'. * ואית בר נש לבתר דמתחרט מחובוי ויעביד תשובה ויתעסק באורייתא בדחילו ורחימו דקב"ה ולא על מנת לקבל פרס - דא זכי לאת '''ו'''' דאיהו '''בן יה''', ועל שמיה אתקרי בינה. ודא גרים דתשוב '''ו'''' לגבי '''ה''''. ומלת '''תשובה''' כך היא - '''תשוב ו'''' ל'''ה''''. <קטע סוף=רע"מ דף קכג א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קכג|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=רע"מ דף קכג ב/>ולעולם לא שריא '''ה'''' בבר נש ולא '''ו'''' - בלא דחילו ובלא רחימו, דאינון '''י"ה''' - '''יראה ואהבה''' קרינן ליה ודאי! ומתמן אתייהיבו '''התורה והמצוה''' דאינון '''בן ובת'''. ובגין דישראל מקיימין התורה והמצוה אתקריאו 'בנים לקודשא בריך הוא'. הדא הוא דכתיב {{צ|בנים אתם ליהו"ה אלהיכם}} {{ממ|דברים|יד|}}. {{צ|הנסתרות}} {{ממ|דברים|כט|כח}} - יראה ואהבה דאינון במוחא ולבא, בחללא דגופא וברישא. {{צ|והנגלות}} - התורה והמצוה דאינון בגופא וברישא דלבר. ורזא דמלה הכי הוא ודאי! דאי בר נש דחיל לקב"ה או רחים ליה - דא לא ידע בר נש אחרא בגין דאיהו מלה דלא אתגלייא אלא בינו לבין קונו. אבל בר נש דמתעסק באורייתא ואזיל בפקודין דעשה - דא אתגליא לכל בר נש בגין דקב"ה עבד ליה פומא באתגליא לאתעסקא באורייתא, ועיינין לאסתכלא בה ואודנין למשמע בה. ועבד קב"ה בבר נש ידין ורגלין וגופא למעבד בהון פקודין דעשה. אם כן - חוטמא למאי נפקא מניה? -- {{צ|ויפח באפיו נשמת חיים}} {{ממ|בראשית|ב|}} - דא איהי דיוקנא דעל בר נש דאתמר ביה {{צ|ויחלום והנה סלם}}. סלם ודאי איהי נשמת חיים! כרסייא לשם '''יהו"ה''' דאיהו היראה והאהבה והתורה והמצוה. ובה שריא. והאי כרסייא - מינה גזורות כל נשמתין דישראל ואיהי דיוקנא על רישא דבר נש. והנה {{צ|מלאכי אלהים עולים ויורדים בו}} - אלין הבלים דסלקין ונחתין{{הערה|הכי גורס הגר"א (מתוק מדבש) - ויקיעורך}} בגופא בהאי 'סלם'. איהו חד שביעאה דכלא, ואיהו {{צ|מוצב ארצה}} - תרין. {{צ|וראשו מגיע השמימה}} - תלת. {{צ|והנה מלאכי אלהים עולים}} - תרי {{צ|ויורדים}} - תרי. אינון לקבל ד' רוחות והשמים והארץ. ורזא דמלה {{צ|הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל}} {{ממ|קהלת|א|}} - אינון שבעה לקבל כורסייא דאיהו הסלם והשמים והארץ וד' יסודין דעלמא. ואינון שבעה לקבל שבעה יומי בראשית. ובה אית כל בריין דשמיא וימא וארעא כגון חיות עופות בהמות דגים וכמה תולדין דתליין מניה. ובגין דכלא אתברי בהאי צולמא דעל כל ישראל דאיהי צדיק - אתמר בהון {{צ|ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים וגו'}} {{ממ|בראשית|ט|}}. ודא ממלל על בני נשא דאינון מתילין לחיון ברא ולבעירן ולעופין ולנוני ימא. דאית בר נש דמזליה שור ומזליה אריה ומזליה נשר ומזליה אדם. וכל אלין למה מתפחדין מהאי דיוקנא? דאינון מתמן אתבריאו!? אלא משום דשם '''יהוה''' שריא עליה! רזא דמלה {{צ|וראו כל עמי הארץ וגו'}} {{ממ|דברים|כח|}}. וכל מאן דפגים עובדוי - אתפגים דיוקניה, ו{{צ|שם יהוה}} לא שריא באתר פגים. ובההוא פגימו שריא חשך בגין פגימו דסיהרא דשריא ביה חשוכא. והאי בר נש כמה דאיהו פגים דיוקניה - כך אתפגים איהו לתתא, או אתעביד אלם או חרש או סומא או חגר. בגין דיהא רשים לעילא ותתא. וההוא חשך שריא בפגימו דיליה. ומיד אשתמודעאן ביה דרגין קדישין (דאינון חילוי דקב"ה) ומתרחקין מניה, דכבר ידעין דבההוא פגימו לא שריא מלכא. ובגין דא חילוי דמלכא מתרחקין מניה - דחיילין דמלכא לא שריין ולא מתקרבן אלא באתר דמלכא שריא. דכך אינון מתנהגין אבתריה - כאברין בתר גופא. ובההוא אתר דשרי ההוא חשך - כמה מלאכי חבלה דאתקריאו 'נחשים ועקרבים' מתקרבין ליה ויהבין ליה כמה נשיכין. ואלין אינון יסורין. ואי אית ליה ממונא דעובדין טבין דעביד - אתמעטון מניה. ואיך אתמעטון מניה? אלא כל זכות דנחית ליה מלעילא - יהיב ליה לאלין מלאכי חבלה ובטלין מניה יסורין. ואי לית ליה זכו ולא חובא לעילא אלא כלא לתתא - בכל זכו דעביד נחית ליה ממונא{{הערה|ה"ג הגר"א (מתוק מדבש)}}, ואומין דעלמא מתקרבין ליה לקבל מלאכי חבלה ויהיב לון ממונא ואשתזיב מנייהו. ובגין דא הוו ישראל מקרבין לעזאזל לגבי ההוא חשך. ושבעים פרים לקבל שבעים אומין - לקיימא קרא {{צ|אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים}} {{ממ|משלי|כה|}}. ומיד דהדרין בתיובתא - אתעבר ההוא חשך מההוא פגימו וישתלים. ורזא דמלה {{צ|גם יהוה העביר חטאתך לא תמות}} {{ממ|ש"ב|יב|}}. ומיד אתהדר ביה שמא ד'''יהוה''' ויתרפי ביה מאנון נשיכין דיסורין. הדא הוא דכתיב {{צ|ושב ורפא לו}} {{ממ|ישעיהו|ו|}}. ומנין דאתהדר קב"ה מיד דהדר בתיובתא ואשתלים ההוא פגימו? הדא הוא דכתיב {{צ|שובו אלי ואשובה אליכם}} {{ממ|מלאכי|ג|}}. ודא איהו בתשובה גמורה דגרים לאהדרא בינה דאיהו '''יהו''' לגבי '''ה'''' דאיהי מלכות, דאזלא מנדדא מן<קטע סוף=רע"מ דף קכג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד א/>קנהא דאיהי ההיא דיוקנא דמתקטרין בה כל פקודין ובה מתקטרין עשר ספירן כד בר נש עבד פקודא חדא ולא יתיר, ועביד לה בדחילו ורחימו דקב"ה. בגינה שריין עליה י' ספירן. וכל מאן דקיים פקודא חד כדקא יאות - כאלו מקיים רמ"ח פקודין דעשה! דלית פקודא דלאו איהו כלילא מכלהו רמ"ח.{{ש}} {{קטן|'''(עד כאן רעיא מהימנא של מצות תשובה)'''}} '''אליהו!''' קום אפתח עמי בפקודין דאנת הוא עוזר לי בכל סטרא! דהא עלך אתמר בקדמיתא {{צ|פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן}} - ו{{צ|בן אהרן}} ודאי! איהו אח דילי - {{צ|אח לצרה יולד}} {{ממ|משלי|יז|יז}}. פתח ואמר{{ש}} '''פקודא לדון בדיני סוטה''' - הדא הוא דכתיב {{צ|ועבר עליו רוח קנאה וקנא וגו'}}. ודאי {{תיקון גירסה|רוח קנאה|רוח טומאה}}{{הערה|ה"ג המתוק מדבש על פי ד"ר(?) - ויקיעורך}} מתרין סטרין אשתכח - חד בשקרא וחד בקשוט. בגין דא ברוח שקרא - {{צ|וקנא את אשתו והיא לא נטמאה}}, ותנינא {{צ|ועבר עליו וגו' וקנא את אשתו והיא נטמאה}}. וכי אית קושטא ברוח מסאבא?! אלא בבר נש מסטרא דאילנא דטוב ורע - תמן יצר הרע נחש. בזמנא דאית לבר נש אתתא שפירא בכל עובדין טבין דאתמר בה {{צ|אשת חיל עטרת בעלה}} {{ממ|משלי|יב|}} - יצר הרע אית ליה קנאה, כגוונא דאשכחנא דקני אדם על אנתתיה עד דפתי לה וגרם לה מיתה. ולזמנין שליט עלה בחובין ומסאב לה. והא אתעבידת נבלה. ויצר הרע מסטרא דימינא דיליה דרגא דישמעאל אתקרי '''נחש'''. ומסטרא דשמאלא דרגיה דעשו סמאל אתקרי '''כלב''', ממנא דגיהנם דצווח {{צ|הב הב}}! הדא הוא דכתיב {{צ|לעלוקה שתי בנות הב הב}} {{ממ|משלי|ל|}}. וברעותא דיליה למיכל נשמתא מסאבא בנורא דיליה - גיהנם. {{צ|ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו}} בקשוט, {{צ|והיא נטמאה}}. ובגינה אתמר {{צ|ובת איש כהן}} - דא מיכאל, {{צ|כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף}}. ותמן אתוקדת ההיא זוהמא ואתלבנת איהי מינה ככסף דאתלבן בנורא וההוא עופרת דזוהמא אתוקד ואתעביד עפר ואתאביד. כגוונא דא בישראל כד אינון מחללין אורייתא קב"ה ייעול לון בגלותא דבני עשו ובני ישמעאל תחות שעבודא דלהון, דדרגייהו '''כלב ונחש'''. ואתדנו תמן. ובהון יתבררו ויתלבנו ויצורפו כצרוף הכסף וכבחון הזהב. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב}} {{ממ|זכריה|יג|}}. עד דיתקיים בהו {{צ|אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו}} {{ממ|ישעיהו|א|}}. ואילנא דטוב ורע - בגיניה אתמר {{צ|ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו'}} {{ממ|שמות|טו|}}. בגין דהוו ישראל עם ערב רב כלהו <קטע סוף=רע"מ דף קכד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכד ב/>הוו אילנא דטוב ורע. ועל דא חציו מתוק מסטרא דימינא וחציו מר מסטרא דשמאלא. ובזמנא דערב רב הוו מחטיאין לון לישראל הוי כאילו הוו כלהו מסטרא דרע, ומיא אתהדרא כלהו מרירן כההוא עץ מר במיא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבאו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם}} {{ממ|שמות|טו|}}. והאי עץ - מר איהו. כגוונא דנסיונא דסוטה! אי סטת תחות בעלה - אינון מיין דאשקיין לה אתהדרו מרירין, ובהון {{צ|וצבתה בטנה ונפלה ירכה}}. ואי לא סטת מה כתיב? {{צ|ונקתה ונזרעה זרע}}, ואולידת בר. אוף הכא {{צ|וימתקו המים}}. כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים}} {{ממ|דניאל|יב|}} דאינון מסטרא דטוב וקיימין בנסיונא, {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון מסטרא דרע ויתקיים בהון {{צ|ואל אדמת ישראל לא יבאו}} {{ממ|יחזקאל|יג|}} וקטיל לון. {{צ|והמשכילים יבינו}} {{ממ|דניאל|יב|י}} - מסטרא דבינה דאיהו אילנא דחיי, בגינייהו אתמר {{צ|והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע}} בהאי חבורא דילך דאיהו '''ספר הזהר''' מן זוהרא דאימא עלאה תשובה. באלין לא צריך נסיון ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר - יפקון ביה מן גלותא ברחמי ויתקיים בהון {{צ|יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר}} {{ממ|דברים|לב|}}. ואילנא דטוב ורע - דאיהו איסור והיתר טומאה וטהרה - לא שלטא על ישראל יתיר דהא פרנסה דילן לא ליהוי אלא מסטרא דאילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה דכתיב {{צ|ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ}} {{ממ|זכריה|יג|}}. ולא יתפרנסון תלמידי חכמים מעמי הארץ אלא מסטרא דטוב דאכלין 'טהרה כשר היתר'. ולא מערב רב דאכלין 'טומאה פסול איסור' דאינון מסאבין, דמסאבין גרמייהו בנדה שפחה גויה זונה. בגין דאינון בנוי דלילית דאיהי נדה שפחה גויה זונה חזרין לשרשייהו. ועלייהו אתמר {{צ|כי משרש נחש יצא צפע}} {{ממ|ישעיה|יד|}}. ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא דאיהו 'חולין דטהרה' ו'חולין דטומאה' - אינון חכמים דדמיין לשבתות וימים טובים - לית לון אלא מה דיהבין <קטע סוף=רע"מ דף קכד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה א/>לון אינון חולין, כגוונא דיום השבת דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומי דחול. ובזמנא דשלטא אילנא דחיי אתכפייא אילנא דטוב ורע ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין לון תלמידי חכמים, ואתכפיין תחותייהו וכאילו לא הוו בעלמא. והכי איסור והיתר טומאה וטהרה לא אתעבר מעמי הארץ דמסטרייהו לית בין גלותא לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד דאינון לא טעמין מאילנא דחיי, וצריך יהא לון מתניתין באיסור והיתר טומאה וטהרה, אלא יהון מבוזים קדם תלמידי חכמים כגוונא דחשוכא קמי נהורא. דערב רב אינון עמי הארץ אינון חשוכין ולא אתקריאו 'ישראל', אלא עבדין זבינין לישראל בגין דאינון כבעירין. והא אוקמוה. וישראל אתקריאו 'אדם'. ומנין דאית בהון בעירא ואדם? הדא הוא דכתיב {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}}. {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי}} - אינון ע"ה טבין מסטרא דטוב. {{צ|אדם אתם}} - ת"ח. ובקרא דא נמי רמיז ליה {{צ|לו עמי שומע לי ישראל וגו'}} {{ממ|תהלים|סא|}}. בתר דאמר {{צ|עמי}} - אמאי קאמר {{צ|ישראל}}? אלא {{צ|עמי}} - עמי הארץ, {{צ|ישראל}} - תלמידי חכמים. ובגינייהו אתמר {{צ|ובני ישראל יוצאים ביד רמה}} {{ממ|שמות|יד|}}. כגוונא דפליג לון קב"ה בטורא דסיני הכי פליג לון בפורקנא בתרייתא דישראל, דאתמר בהון {{צ|וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים}} {{ממ|שמות|יג|}} - מסטרא דאילנא דחיי דאינון חמשין שנין דיובלא. אתמר בהון {{צ|המה יעלו בהר}} {{ממ|שמות|יט|}}, ובהון {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|}}, ולון אתמר {{צ|ואשא אתכם על כנפי נשרים}} {{ממ|שמות|יט|}} דאינון ענני כבוד, {{צ|ואביא אתכם אלי}}. {{צ|ובני ישראל יוצאים ביד רמה}}. הכי יפיק לת"ח בכל האי יקר. וכגוונא דאתמר בע"ה מסטרא דטוב {{צ|ויתיצבו בתחתית ההר}} - הכי יהון במפקנא בתרייתא תחות ת"ח כעבדא דאזיל לרגליא דסוסיא דמאריה. וכגוונא דאמר לון בתחתית ההר {{צ|אם תקבלו תורתי מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם}} - הכי יימא במפקנו פורקנא בתרייתא: אם תקבלון עליכון ת"ח במפקנו דגלותא כאדם דרכיב על סוסיא ועבדא<קטע סוף=רע"מ דף קכה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קכה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכה ב/>דמשמש ליה - מוטב, ואם לאו - תמן תהא קבורתכם בגלותא. וערב רב כגוונא דאתמר בהון {{צ|וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק}} {{ממ|שמות|כ|}} - הכי יהון רחיקין מן פורקנא ויחמון לת"ח ולעמא קדישא בכל האי יקר ואינון רחיקין מינייהו. ואי בעו לאתחברא בהדייהו - מה כתיב בהו? {{צ|לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה}} {{ממ|שמות|יט|}}. בההוא זמנא יתקיים בהו בישראל {{צ|יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר}} {{ממ|דברים|לב|}}, והא אוקמוה, אין מקבלין גרים לימות המשיח. {{צ|ורשעים בחשך ידמו}} - אינון ערב רב. ובגין דא אמר נביאה עלייהו {{צ|ואל אדמת ישראל לא יבאו}} {{ממ|יחזקאל|יג|}}. אמר אליהו: רעיא מהימנא! הא שעתא איהי לסלקא לעילא באומאה אימא אנת דהא בגינך אנא בעי לסלקא דיהיב לי קב"ה רשו לאתגלייא לך בבית אסורין דילך, בקבורה דילך, ולמעבד עמך טיבו דאנת מחולל בחובין דעמא. הדא הוא דכתיב {{צ|והוא מחולל מפשעינו}} {{ממ|ישעיה|נג|}}. אמר ליה רעיא מהימנא: באומאה עלך בשמא ד'''יהו"ה''' - לא תאחר בכל יכולתך דהא אנא בצערא סגי! {{צ|ויפן כה וכה וירא כי אין איש}} עוזר לי לאפקא לי מהאי צערא בהאי קבורה! דאתמר עלי {{צ|ויתן את רשעים קברו}} {{ממ|ישעיה|נג|}}, ולא אשתמודען בי, ואני חשיב בעינייהו בין ערב רב רשיעייא ככלב מת דסרח בינייהו. דחכמת סופרים תסרח בינייהו בכל קרתא וקרתא ובכל אתר דישראל מפוזרין בינייהו בין מלכוון. ואתהדרו אינון ערב רב רעיין על ישראל עאנא דקב"ה, דאתמר בהו {{צ|ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם}} {{ממ|יחזקאל|לד|}}. ולית לון יכולת למעבד טיבו עם ת"ח. ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, ומחרימין ערב רב בינייהו ולא יהבין לון באתרין סגיאין אלא דבר קצוב - דלא יהא תקומה לנפילה דלהון ואפילו חיי שעה. וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא בצערא בדוחקא ביגונא! חשיבין ככלבים - {{צ|בנים המסולאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש בראש כל חוצות}} {{ממ|איכה|ד|}}. דלא אשכחו אכסניא בינייהו ואינון ערב רב אינון עתירין בשלוה בחדווא בלא צערא בלא יגונא כלל! גזלנין מארי שוחד דאינון דיינין רישי עמא - {{צ|כי מלאה הארץ חמס מפניהם}} {{ממ|בראשית|ו|}}.<קטע סוף=רע"מ דף קכה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קכו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו א/>עלייהו אתמר {{צ|היו צריה לראש}} {{ממ|איכה|ה|}}. באומאה עלך זמנא תניינא בחי יהו"ה צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים דכל אלין מלין לא יפלון מפומך בכל יכלתך למללא בהון קמי קב"ה ולאחזאה דוחקא דלהון!{{ש}} '''(עד כאן רעיא מהימנא)''' {{קטן|(יש כאן הפניה בדפוס אל [[זהר חלק ג סט א|זוהר פרשת אמור דף ס"ט ע"א]] {{צ|כי אם בתולה וכו'}})}} <קטע סוף=רע"מ דף קכו א/> ==קטע זמני== {{ממ זהר משולב|ג|קכו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר ללא רעיא מהימנא</small>) <קטע סוף=רע"מ דף קכז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קכט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קכט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קכט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל א/> {{ממ זהר משולב|ג|קל|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קל ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קל ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלו ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלח|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלח ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קלט|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קלט ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קלט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמ|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמ ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמ ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמא|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמא ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמב|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמב ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמג|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמג ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד א/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמד|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמד ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר של האדרא רבא, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה א/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמה|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמה ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמו|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמו ב/>{{להשלים}} <קטע סוף=רע"מ דף קמו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קמז|ב}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמז ב/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קמח|א}}<קטע התחלה=רע"מ דף קמח א/>(<small>הדף רק מכיל זהר, ללא רעיא מהימנא</small>)<קטע סוף=רע"מ דף קמח א/> ---------------------- <references/> o0k7uwqjycdljj872ogys13jiiyfswk 4 265100 3003662 3001460 2026-04-09T08:50:30Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003662 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המשמיטות כמעט תמיד את סימן הרפה: [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]); [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] re2y1dwjwxbcq25n75j9nlietfxep4x 3003663 3003662 2026-04-09T08:54:08Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003663 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]); [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 6uakczsu729mn82vegythwqa2mmbs58 3003666 3003663 2026-04-09T09:06:58Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003666 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[תהלים לד י/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורות, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 4wbcpvbepvwoz5bnougpdz39oqec21j 3003667 3003666 2026-04-09T09:08:47Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003667 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורות, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 90j8ysd36g29ue97t1lj4mrcokfbtve 3003668 3003667 2026-04-09T09:10:34Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003668 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקורמות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 8hqicanpo6mevfe36y80pomu4pm3zb6 3003669 3003668 2026-04-09T09:11:21Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003669 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' ; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] b0lcks3nrx0e1mc1n30zej05tw9h0ol 3003670 3003669 2026-04-09T09:19:06Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003670 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 9yt22ugnoq84quy0r6lxxvbya6h11ux 3003672 3003670 2026-04-09T09:25:51Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003672 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מהמהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] o87fy04xyiak57co0bvo1xfowkf3xo2 3003673 3003672 2026-04-09T09:27:54Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003673 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] knyhu1bs2fpvze9u3gohsmj3rtycp0j 3003684 3003673 2026-04-09T09:48:01Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003684 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט]]: "רִפִּ֤אֿנוּ"; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ"]]; [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט "רִפִּ֤אֿנוּ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] kh4zadn088uaj8fjye54l1eajiyw4jz 3003685 3003684 2026-04-09T09:52:17Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003685 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם בחיריק את [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "הַמּוֹרִ֤אֿים"; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט]]: "רִפִּ֤אֿנוּ"; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ הַמּוֹרִ֤אֿים"]] (פעמיים); [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט "רִפִּ֤אֿנוּ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] j42102xv9rqjyssrue9b2t6tpr00fup 3003686 3003685 2026-04-09T09:55:45Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003686 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם בחיריק את [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "הַמּוֹרִ֤אֿים"; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט]]: "רִפִּ֤אֿנוּ"; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). בחלק מהמקומות האלה יש הערת מסורה קטנה בכתבי־היד המצביעה על הכתיב החריג או הערת "קרי" מפורשת. #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ הַמּוֹרִ֤אֿים"]] (פעמיים); [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט "רִפִּ֤אֿנוּ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,י "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] da2xmuxtxudf3fnlt4mizke1oaqgkuo 3003687 3003686 2026-04-09T10:08:56Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003687 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,ח]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם בחיריק את [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "הַמּוֹרִ֤אֿים"; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט]]: "רִפִּ֤אֿנוּ"; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). בחלק מהמקומות האלה יש הערת מסורה קטנה בכתבי־היד המצביעה על הכתיב החריג או הערת "קרי" מפורשת. #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ הַמּוֹרִ֤אֿים"]] (פעמיים); [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט "רִפִּ֤אֿנוּ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,ח "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 157kxc4l9nr0yh5tcbe2lzroifpbqsf 3003689 3003687 2026-04-09T10:18:09Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003689 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות כמעט תמיד, או כמעט תמיד, את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,ח]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם בחיריק את [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "הַמּוֹרִ֤אֿים"; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט]]: "רִפִּ֤אֿנוּ"; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). בחלק מהמקומות האלה יש בכתבי־היד הערת מסורה קטנה המצביעה על כתיב חריג ו/או הערת "קרי" מפורשת. #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ הַמּוֹרִ֤אֿים"]] (פעמיים); [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט "רִפִּ֤אֿנוּ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,ח "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 2lks4kan4uvs152di8sv8x1sqoofn5g 3003692 3003689 2026-04-09T10:41:05Z Dovi 1 /* סימן הרפה */ 3003692 wikitext text/x-wiki {{תבנית:טעמי המקרא באינטרנט (עליון)}} {{מבוא למקרא על פי המסורה|פרק ב. עיצוב המקרא בשביל הקורא}} ==הסבר קצר על עיצוב המקרא במהדורתנו== '''מהדורה זו של המקרא מעוצבת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|"תיקון קוראים"]], לנוחותו של הקורא לפי הניקוד וטעמי המקרא.''' לתיאור מפורט של שיטת העיצוב במהדורתנו ראו בסעיפים הבאים. ==בין כתר לתיקון קוראים== '''א. האם מהדורת מקרא "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה" חייבת להיצמד אליו בכל פרט?''' '''ב. האם מהדורת מקרא המיועדת לקריאה ולימוד, השונה מן הכתר בעניינים מסוימים של ניקוד וטעמים, עדיין יכולה להיחשב "על־פי הנוסח של כתר ארם צובה"?''' בסעיף זה נדון בשתי השאלות הללו, על־ניתוח מהדורותיו של הרב מרדכי ברויאר. ===שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר=== במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נמתחה ביקורת על שיטתו של הרב ברויאר במהדורותיו. ביקורת זו טוענת שיש חוסר עקביות ביחסו של הרב ברויאר לשיטות הניקוד והטעמים בכתר ארם צובה: הכרעות נגד שיטת הכתר בעניינים מסויימים, מול קבלת שיטת הכתר בעניינים אחרים.{{הערה|כרך יהושע-שֹפטים, עמ' 62*-69* (הדיון מורחב במיוחד בנוגע לחטפים באותיות לא גרוניות ולגעיות, וראו על כך בהמשך).}} יש מידה של אמת בביקורת זו. אמנם נראה שבהכרעותיו של הרב ברויאר במהדורותיו, בהן הוא מביא את נוסח הכתר ברוב ענייני הניקוד והטעמים אך משנה את הנוסח הזה בנסיבות מסוימות, רובן ככולן נובעות מהמתח הטבעי הקיים בין רצונו להעביר את נוסח הכתר במדויק, לבין רצונו להנגיש לציבור תנ"ך בסגנון מוכר ועקבי שיהיה נוח לשימוש עבור הקורא. מתח זה אכן יצר אי-עקביות מסויימת בגישתו. אפשר להמחיש את הקביעה הזאת לגבי החלטותיו של הרב ברויאר על ידי כמה דוגמאות: *'''א. שיטתו של הרב ברויאר לגבי "קרי וכתיב":''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו|להלן]]), החליט הרב ברויאר לנקד את ה"כתיב" בנוסף ל"קרי" בניגוד לשיטת קורן. בחירה זו נועדה כדי להציג את שיטת בעלי המסורה בנאמנות (אף שהיא נוחה פחות לקורא), וכמו שכתב הרב ברויאר במפורש. וזה למרות שאף בניקוד ה"קרי" יש סטייה משיטת המסורה. *'''ב. שיטתו של הרב ברויאר לגבי סימון כפול של טעמים:''' בניגוד לדפוס קורן (וכפי שנראה [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]]), נמנע הרב ברויאר מלסמן טעם כפול בהברה המוטעמת עבור טעמי המקרא המסוימים שאין מקומם בהברה המוטעמת דווקא, אלא הם נכתבים תמיד בראש התיבה (=המילה) או בסופה. בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו יש סימון כפול כזה לטעם ה"פשטא" בדרך כלל, אבל לא לתלישא גדולה, תלישא קטנה, זרקא וסגול.{{הערה|למידע נוסף על הטעמה כפולה בכתבי־היד ובדפוסים ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|להלן]] בהערות.}} לעומת זאת סימנו במהדורת קורן את כל הטעמים הרלוונטיים פעמיים בכל המקומות המתאימים, כדי להקל על הקורא לזהות מיד את ההברה המוטעמת תוך כדי קריאתו (ובכך גם למנוע בלבול וטעויות בקריאה). את השיטה הזו של דפוס קורן זנח הרב ברויאר גם בעניין הזה (החשוב במיוחד לקורא), והחליט לאמצו לטעם ה"פשטא" בלבד בדומה לשאר כתבי־היד אך בניגוד חלקי לשיטת הכתר.{{הערה|הרב ברויאר לא נצמד לשיטת הכתר אף לגבי סימון הפשטא. שיטתו לסמן טעם כפול רק בפשטא ולא בשאר הטעמים אמנם הרבה יותר קרובה לשיטת הכתר מאשר שיטת קורן. אבל היא לא זהה לגמרי, בגלל שהרב ברויאר החליט לסמן פשטא נוסף בעקביות בכל תיבה במקרא שטעמה מלעיל. זוהי אמנם השיטה המקובלת ברוב כתבי־היד הקרובים לכתר (כולל כתי"ל) וכן בדפוסים, אבל היא לא בדיוק שיטת הכתר עצמו. בכתר נהוג שאם האות המוטעמת באה מיד לפני סוף התיבה, ואין אות אחרת חוצצת ביניהם, אז מסומן רק פשטא אחד בסוף התיבה (להרחבה ודוגמאות רבים ראו ייבין, כתר, כג.2-3, עמ' 212-214). נראה שגם בעניין זה רצה הרב ברויאר למצוא את האיזון הנכון לדעתו בין ייצוג מובהק של שיטת הכתר לבין טובתו של הקורא, ולכן בחר בשיטה משולבת: הסימון הכפול בא בשיטתו רק בטעם הפשטא (ובכך שיטתו דומה לשיטת הכתר), אבל בו בזמן סימן את הפשטא בעקביות בכל תיבה רלוונטית (כמו שמקובל בדפוסים), כנראה כדי למנוע מהקורא בלבול או טעות. וראוי להוסיף כאן עוד נקודה חשובה להבנת שיטתו של הרב ברויאר: ייבין הראה שם בספרו ששיטה זו של הכתר "אינה אפוא פוניטית אלא כנראה גראפית־אסתיטית". נראה אם כן שלפי הרב ברויאר (בעקבות ייבין) מדובר על מנהג מובהק בכתר אבל לא בחוק, על דבר שהוא רשות ולא חובה. כדי לחזק את הטענה שהרב ברויאר קיבל את עמדתו של ייבין בנושא הזה ואף קבע לפיה את השיטה במהדורותיו, יש לציין עוד שני מאפיינים בולטים במהדורותיו שיש בהם סטייה מובהקת ממנהג הכתר, דווקא בנושאים שלפי ייבין היו מנהגי רשות בעיניהם של בעלי המסורה: חטפים באותיות לא-גרוניות וסימון הגעיות (וראו על כך בהמשך).}} *'''ג. דברים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" נרשמו כמה נושאים שבהם דבק הרב ברויאר בשיטת הכתר בניגוד לדפוסים המקובלים. ביניהם: [[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|הבחנה בין "אתנח" הפוך ל"גלגל"]] בטעמי אמ"ת, [[#עולה ויורד|השמטת סימון ה"עולה" בטעם ה"עולה ויורד"]] בטעמי אמ"ת בהקשר מסויים,{{הערה|בתיבה שטעמה בראשה כשהיא באה לאחר תיבה שטעמה בסופה.}} [[#ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|לסמן רק געיה כבדה בתיבה הראויה גם לגעיה קלה]], וכמו כן בשורה של גרסאות מקומיות יוצאות דופן בניקוד ובטעמים בכתר ארם צובה (שבהם מביא הרב ברויאר תמיד את נוסח הכתר ולא את הנוסח המקובל בדפוסים). שתי הנקודות הראשונות מהוות עדות ברורה על רצונו של הרב ברויאר להישאר נאמן לשיטתם של בעלי מסורה אף בעניינים שאינם נוחים לגמרי בשביל הקוראים. ואפילו לגבי הנקודה השלישית ניתן לומר שבכל רשימת הנושאים בענייני ניקוד וטעמים, אין אף דוגמה שבאמת מסיחה את דעתו של הקורא או שעלול לגרום לו לטעות בקריאתו, חוץ מהדוגמה של טעם ה"עולה ויורד" בספרי אמ"ת. '''"עולה ויורד" מול "רביע מוגרש":''' לגבי הטעם "עולה ויורד", חוסר העקביות הכרוך באי-הצגתם של שני המרכיבים בטעם אחד יכול בהחלט לבלבל את הקורא. ולכן נראה לכאורה שצודקים דברי המבוא ב"מקראות גדולות הכתר": כדי להיות עקבי, היה על הרב ברויאר לסמן את שני המרכיבים שבטעם זה (בניגוד למנהגו של הכתר), בדיוק כמו שהוא בעצמו עשה לגבי הטעם "רביע מוגרש". כי גם בו יש שני מרכיבים, אבל הכתר נוהג להשמיט את סימן ה"רביע" בתיבה שטעמה בראשה, ואילו הרב ברויאר החליט לסמן אותו תמיד בעקביות כדי שלא לבלבל את הקורא. אמנם ייתכן שגם בעניין זה היה הרב ברויאר נאמן לשיטתו. כי מצד אחד לגבי "רביע מוגרש" יש חוסר עקביות מסוימת בכתר: "בתיבה שטעמה בראשה מסומן ב''א'' רק הגרש, והרביע אינו מסומן. נוהג דומה גם בסימון העו"י (מט.1). רק לעתים רחוקות, בחינת שכחת־סופר, מסומן ב''א'' גם הרביע... בדוגמה אחת, להיפך, מסומן רק גרש בתיבה שאין טעמה בראשה..." (ייבין, מה.1 עמ' 310). כלומר שבכתר אין עקביות גמורה. אבל מצד שני לגבי "עולה ויורד" לא דיווח ייבין על יוצאים מן הכלל, ואף הביא כלל מסורה מובהק המציין ש"בקצת המקומות אינו זקוק לו [ל"עולה"], והוא אם אין בין מלך זה [העו"י] ובין משרתו נקודות..." (ייבין, מט.1 עמ' 330). אם כן, ייתכן שהחלטתו של הרב ברויאר לא הייתה שרירותית אף בעניין זה. לגבי "רביע מוגרש" ייתכן שראה בו נוהג שאינו מובהק בכתר, ולכן מצא לעצמו היתר לסמן את הרביע בעקביות לנוחותו של הקורא. אבל לגבי "עולה ויורד" ייתכן שמצא בו נוהג מובהק המגובה לכלל מנוסח של המסורה, ולכן לא ראה לעצמו היתר לסמן את ה"עולה" בעקביות.{{הערה|מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים", ולכן נסמן בעקביות את ה"עולה" לנוחותו של הקורא (בניגוד לרב ברויאר ולמג"ה ביחד). אפשר להציע גם שלפי כללי המסורה "אינו זקוק לו", אמנם איסור של ממש לא התקבל אף בכתבי־היד הטברנים המובהקים, והוא כאמור מסומן באופן קבוע בדפוסים. לסיכום המדיניות במהדורתנו לגבי טעמי אמ"ת ראו בסוף [[#פרטים בטעמי אמ"ת|להלן]].}} {{עוגן|דוגמת מתיגת הזקף}}'''מתיגת הזקף:''' יש עוד נקודת ביקורת במבוא שהיא קצת בעייתית, דהיינו שהכתר נוהג בעקביות בתנאים מסוימים [[#מתיגת הזקף|לציין מתיגה לטעם "זקף קטון" וגם להשׂיג אותה אחורה]].{{הערה|ראו בהרחבה ייבין, כב.21-28, עמ' 207-212. יש לציין שרשימותיו של הרב ברויאר מהוות מקור מידע אובייקטיבי ומלא לכל המקומות במקרא שבהם אין מתיגת הזקף מסומנת לפי שיטת הכתר בכתבי־היד הקרובים לכתר (ובתוכם כתי"ל שמהדורתנו מבוססת עליו בחלקים החסרים בכתר); את הנטיות הכלליות בעניין זה בכתבי־היד הקרובים לכתר כבר תיאר ייבין, ורשימותיו של ברויאר משלימות את תיאורו.}} נראה שעקביות כזו היא דווקא לטובתו של הקורא, ולכן אימץ אותה הרב ברויאר במהדורותיו. אבל כותבי המבוא ציינו שהמנהג הזה של הכתר הוא "בניגוד לנהוג היום בדפוסים", כלומר שאם הרב ברויאר אכן מתחשב בנוסח הדפוסים המוכר לקוראים, אז היה עליו להזניח את השיטה הזו. ביקורת זו אינה ברורה מהסיבה הפשוטה שהסתכלות קלה בדפוסים החל מהמאה ה-19 ועד דפוס קורן מראה שמתיגת הזקף הקטון ונסיגתה אחורה מוכרות היטב! אמנם אין עקביות גמורה, אבל הדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד! התופעה בהחלט קיימת ואף נפוצה, והיא בוודאי מוכרת היטב לקוראים. ולכן אימץ הרב ברויאר את שיטת הכתר בעניין זה בלי שום נקיפות מצפון, ועל ידי זה אף העמיק את העקביות של התופעה לטובתו של הקורא, ובו בזמן נשאר נאמן לגמרי לשיטת הכתר. '''דוגמאות הפוכות:''' במבוא ל"מקראות גדולות הכתר" יש גם רשימה של דוגמאות הפוכות, כלומר המקומות שבהם הכריע הרב ברויאר נגד שיטת הכתר. לעומת הדוגמאות שנידונו עד עכשיו, ניתן לומר שבכל הדוגמאות האלו בוצע השינוי על ידי הרב ברויאר כדי לשרת את הקורא (אף על פי שיש בו סטייה מסוימת משיטת המסורה). בנוסף לכך חשוב להדגיש שאין שום פגיעה בהעברת נוסח הכתר במדויק באף אחת מהדוגמאות האלו, משום שהרב ברויאר תיעד אותן במלואן במהדורותיו. ביניהן: [[#חטפים באותיות לא גרוניות|שווא במקום חטף באותיות לא גרוניות]]; הוספת געיה קלה בכל תיבה הראויה לכך על־ידי סימונו בקו קצר, כדי להבחין בינו לבין געיה שמקורו בכתבי־היד (ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]]); [[#שם הוי"ה|ניקוד חולם בשם הוי"ה]]; [[#סימן הרפה|השמטת סימן ה"רפה"]]; השמטת [[#נקודה בוי"ו עיצורית|הנקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק]]; [[#עקביות במקפים|השמטת מקף לאחר תיבה המוטעמת במשרת]]; וכאמור לעיל גם [[#רביע מוגרש|הוספת סימן ה"רביע" בטעם ה"רביע מוגרש"]] (בתיבה שטעמה בראשה). ברור שכל הדוגמאות הללו באות להקל על הקורא, למנוע ממנו טעויות, ושלא להסיח את דעתו בקריאתו. ===מסקנה: שיטת העיצוב הראוי ל"תיקון קוראים"=== מתוך שלל כל הדוגמאות רואים היטב שהרב ברויאר אכן ניסה למצוא את שביל הזהב בין שני עקרונות מנוגדים כפי שהוא הבין אותם: נאמנות מלאה לשיטת הכתר מול נוחותו של הקורא. ועוד רואים שמאמץ זה אכן גרם לחוסר עקביות מסוימת בשיטתו. לנו נראה שהרצון להיות נאמן לגמרי לשיטת הכתר ראוי דווקא בכתר מובהק (כתב־יד המיועד לשמור על שיטת המסורה במלואה) או במהדורה קלאסית של המקראות הגדולות (שבה מציגים את שיטת המסורה במלואה). אבל במהדורה מודפסת או מקוונת של התנ"ך שאינה כוללת את מערכת המסורה השלֵמה, והמיועדת לקריאה ולימוד, השיטה הנכונה היא דווקא לעצב את המהדורה להיות סוג של "תיקון קוראים" ([[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|במובן הרחב]]). הדיוק במהדורה כזו חייב להתבטא בנאמנות מלאה ל'''נוסח''' המסורה, אבל היא לא חייבת להציג את '''שיטת''' המסורה במלואה, כי האחרונה אינה מיועדת לקורא הרגיל. במקום לתת ביטוי מלא לשיטתם של בעלי המסורה בתוך רצף הפסוקים, אפילו באופן המכביד על הקורא או גורם לו לטעות בקריאתו, ניתן לתעד את מקור הנוסח במבוא והערות, כדי שהקורא יוכל לוודא אותו תמיד. כך ניתן לשמור בו בזמן על נאמנות מוחלטת לנוסח המסורה ושיטתה ביחד עם הנגשה מרבית לקוראים. '''מכיוון שמהדורתנו מבוססת על כתר ארם צובא, היא קרובה מאוד למהדורות ברויאר מצד אחד ולמקראות גדולות הכתר מצד שני. אבל מכיוון שהיא ערוכה במתכוון כמהדורת קריאה ולימוד, היא שונה מעט יותר מכל אחת מהן מאשר הן זו מזו. שאר הפרק הזה מכיל תיאור מעמיק ומפורט של האופן שבו ערכנו את המהדורה שלנו עבור הקוראים, והסיבות להחלטות העריכה שלנו בתחום זה.''' ==קרי וכתיב ושם הוי"ה== ===ניקוד ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''בכתבי־היד הטברנים ובדפוסים של המקראות הגדולות, מנוקד ה"כתיב" בתוך רצף הפסוקים בניקודו ובטעמיו של ה"קרי"; ואילו אותיות ה"קרי" נמצאות בשוליים בצד, בלתי מנוקדות, בין הערות המסורה.''' שיטה זו מתאימה לשיטתם של בעלי המסורה, שהקדימו להוסיף ניקוד וטעמים בתוך אותיות הכתיב, ורק אחר כך הוסיפו את הערות המסורה. הצורך לעבוד לפי הסדר הזה היה בגלל שאך ורק על פי הניקוד ניתן לקבוע על איזו תיבה באמת מדובר, כדי לכתוב עליה הערת מסורה; כי בלי ניקוד ניתן לקרוא כל צירוף של אותיות בכמה דרכים.{{הערה|בנושא הזה מומלץ לקרוא את תחילת מאמרו של הרב מרדכי ברויאר, "מסורת הכתיב ומסורת הקריאה", '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשסה), עמ' 25-32. וראו גם את מאמרו "ספקות שאין להם הכרע", '''לשוננו''' נ"ח חוברת ד', אלול תשנ"ד-תשנ"ה (1994), שבו החלק השני מוקדש לאופן התצוגה של "קרי וכתיב" למעשה במהדורותיו (עמ' 289-292). מסקנתו: "נמצא שגם הספק המתעורר בסוגיה זו הוא בבחינת ספק שאין לו הכרע, שהרי אפשר להכריע כאן רק בין טוב פחות ובין טוב יותר."}} לכן הוסיפו ניקוד וטעמים ברצף בתוך אותיות הכתיב של המקרא, ואפילו בתיבות שכתיבן לא התאים לקריאתן. שיטה זו שמרה גם על רצף הטעמים בפסוק, שהיה נשבר אילו נכתבו הניקוד והטעמים ב"קרי" בשוליים. על פי הגיון זה נדפסו מהדורות רבות של המקרא עם המסורה (במיוחד בדפוסי "מקראות גדולות"). וכך נדפסו בדור האחרון גם מהדורות המקרא של הרב מרדכי ברויאר, שבהן ניקד כנהוג את ה"כתיב" בפנים הטקסט בניקודו של ה"קרי". בכך דחה הרב ברויאר את השיטה המוכרת של דפוס קורן, שבו נמנעו מלנקד את "כתיב" (וניקדו רק את ה"קרי" בשוליים). מטרתה העיקרית של שיטת קורן הייתה להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות, כלומר: למנוע ממנו לקרוא בטעות את ה"כתיב" המנוקד. ויש יתרון נוסף לשיטה זו: היא אינטואטיבית בשביל הקורא הנפוץ, שסבור בצדק שהניקוד בא בשביל הקריאה, ואם כן למה יש לנקד את מה שלא קוראים? ולמה לא לנקד את מה שכן קוראים? לדעתו של הרב ברויאר, שיטת קורן מהווה סטייה משיטת המסורה, ומבחינה עקרונית הוא צודק. ואמנם גם לנקד את ה"קרי" בשוליים מהווה סטייה משיטת בעלי המסורה, ואפילו הרב ברויאר לא נמנע מלעשות כך. יותר מזה: אף ב'''מקראות גדולות הכתר''', שבה הביאו את מערכת המסורה בשלמותה כולל הערות ה"קרי" הבלתי־מנוקדות, בכל זאת הוסיפו פעם נוספת את ה"קרי" בשוליים בצד השני בניקודו ובטעמו לנוחותו של הקורא. ויש עוד נושאים שבהם '''מקראות גדולות הכתר''' עצמו אינו מייצד לגמרי לכתר ארם צובה, כגון: מדיניות כללית להשמיט את סימן ה"רפה"; וגם מקומות מטושטשים או דו-משמעיים בכתב־היד שניתן לקרוא אותם ביותר מדרך אחת, אמנם העורכים בחרו להציג קריאה אחת בלבד בלי לציין את הספק עבור הקוראים. בסופו של דבר, אף מהדורה איננה יכולה להיות נציג מושלם עבור כתב־יד, ולהעביר באופן מלא את כל המידע הטמון בו. בכל מהדורה יש שיקולי עריכה, ואי אפשר להימנע מכך. ולגבי מהדורת ברויאר: עצם הרעיון להדפיס מהדורה של המקרא שאינו מכיל את המערכת השלמה של המסורה כולל הערותיה – אף הוא סטייה מדרכם ומשיטתם של בעלי המסורה! אלא ששיטת בעלי המסורה לנקד את ה"כתיב" ולא את ה"קרי" הגיונית רק בתוך מהדורה המביאה את מערכת המסורה במלואה. ואילו במהדורה המיועדת לקורא – לא ראוי לעשות כך. לכן שיטת קורן בענייני "קרי וכתיב" היא לדעתנו שיטה נכונה עבור מהדורת תנ"ך מנוקדת ומוטעמת (הכוונה למהדורה פשוטה של הנוסח בלי הערות המסורה), המיועדת בראש ובראשונה לקורא: במהדורה כזו עדיף להשאיר את ה"כתיב" שלא קוראים אותו בלי סימני ההגיה (הניקוד והטעמים), ורק ב"קרי" יהיו ניקוד וטעם.{{הערה|במהדורת קורן אמנם סימנו את ה'''טעם''' ב"כתיב", במטרה לשמור על רצף שירת הטעמים בפסוק; כי במהדורת קורן ה"קרי" נמצא רק בשוליים, ולכן אם היו מסמנים את הטעם רק ב"קרי" אז הרציפות של הטעמים בפסוק הייתה נשברת. אמנם במהדורתנו יבוא ה"קרי" אחרי ה"כתיב" מיד ברציפות, ולכן אין סיבה לסמן שום סימן של הגיה בתוך ה"כתיב": לא את הניקוד ולא את הטעמים. יצוין שאהרן דותן נהג במהדורותיו המדויקות על־פי כתי"ל לפי שיטת קורן בדיוק (ניקוד וטעמים ב"קרי" בשוליים, וטעמים בלבד בתוך אותיות ה"כתיב"), אע"פ שבכתי"ל מנוקד כמובן ה"כתיב" ולא ה"קרי", ולמרות זאת לא נמנעו מהדירי '''מקראות גדולות הכתר''' לשבח אותו על נאמנותו לכתב־היד. ואילו הקלדת וסטמינסטר המדעית (WLC) על־פי כתי"ל פעלה לפי השיטה שנקטנו במהדורתנו: ה"כתיב" וה"קרי" כתובים ברצף אחד אחרי השני, ה"כתיב" באותיותיו בלבד וה"קרי" בניקוד וטעמים. וכך עשו גם במהדורת מכון ממרא.}} ===סדר הופעתם של ה"כתיב" וה"קרי" במהדורתנו=== '''מבחינתו של הקורא והלומד, יש יתרון רב לראות את ה"כתיב" ואת ה"קרי" ברצף (בלי להסתכל בשוליים), כדי להבחין ולהשוות ביניהם בקלות תוך כדי קריאה. ולכן גם ה"קרי" וגם ה"כתיב" נשארים בתוך רצף הפסוקים במהדורתנו: ה"כתיב" באותיותיו בלבד, ואחר כך ה"קרי" בניקוד וטעמים.{{הערה|היתה לכך גם סיבה טכנית במקור: זה לא פשוט לציין הערות בשוליים הצדדיים, וכל ניסיון לציין אותן בצדדים בדף אינטרנט עלול לגרום לבעיות בלתי צפויות בתצוגה על המסך. וראו עוד ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#ניווט וסימני ניווט|נספח על "ניווט וסימני ניווט"]].}} כדי להבחין עוד בין ה"כתיב" ל"קרי" מופיע ה"כתיב" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}'''; זוהי שיטה אסתטית שגם מונעת טעויות.''' '''אך במקרה שתיבת ה"קרי" מחוברת לתיבה שלפניה ע"י מקף, אז הכתיב בא מיד אחריו.''' שיטה זו להצגתם של ה"כתיב" וה"קרי" בפנים הטקסט, בתוך רצף הפסוקים, ובלי להשתמש כלל בשוליים, מיושמת כאן בהשראתו של התנ"ך היפה שיצא לאור בשיטת "סימנים" (מהדורת פלדהיים), אבל עם שלושה הבדלים חשובים: #לא הקטנו את תיבת ה"קרי" (כך עשו במהדורת "סימנים"). #הוספנו סוגריים במקרה של "כתיב ולא קרי" או "קרי ולא כתיב" ובעוד מקומות חריגים (לפרטים ראו ב[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|המשך]]). #במספר מקומות יש "קרי וכתיב" בשתי תיבות רצופות, כגון בכתיב של "היהודיים עתודים" ב[[אסתר ח/טעמים#ח יג|מגילת אסתר]].{{הערה|יש רצף כזה של "קרי וכתיב" ב-15 פסוקים במקרא: [[יהושע יח/טעמים#יח יט|יהושע יח,יט]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (תיבה אחת ועוד שתי תיבות מיד לאחריה); [[מלכים ב ד/טעמים#ד כג|מל"ב ד,כג]]; [[מלכים ב יז/טעמים#יז לא|מל"ב יז,לא]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא לד|ירמיהו נא,לד]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מג|יחזקאל כג,מג]]; [[איוב י/טעמים#י כ|איוב י,כ]]; [[איכה ה/טעמים#ה ז|איכה ה,ז]]; [[אסתר ח/טעמים#ח יג|אסתר ח,יג]]; [[דניאל ד/טעמים#ד כד|דניאל ד,כד]]; [[דניאל ה/טעמים#ה כג|דניאל ה,כג]] (שלוש פעמים ברצף); [[דניאל ט/טעמים#ט כד|דניאל ט,כד]]; [[עזרא ד/טעמים#ד יב|עזרא ד,יב]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג כג|נחמיה יג,כג]]; [[דברי הימים א ז/טעמים#ז לד|דה"א ז,לד]]. וראו תופעה דומה בהערה הבאה.}} במהדורת "סימנים" הביאו את שתי התיבות של ה"כתיב", ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי", כנראה במטרה להקל על הקורא. אבל בכתבי־היד יש הערת מסורה עצמאית לכל אחת מהן (ולא אחת לשתיהן ביחד), וגם לא נראה לנו שהחיבור ביניהן נוח יותר לקורא. לכן במהדורתנו ציינו אותן אחת אחת, ולא נראה לנו שזה מפריע לרצף הקריאה. אמנם כשיש הערת המסורה אחת המציינת שתי תיבות צמודות, אז הבאנו אותן ביחד במהדורתנו.{{הערה|ב-9 מקומות בכתר ארם צובה יש הערת "קרי" '''אחת''' בשביל '''שתי''' תיבות רצופות (לא היו דוגמאות מהסוג הזה בחלקים המבוססים על כתי"ל): [[שמואל א כ/טעמים#כ ב|שמ"א כ,ב]]; [[שמואל ב ה/טעמים#ה ב|שמ"ב ה,ב]]; [[שמואל ב כא/טעמים#כא יב|שמ"ב כא,יב]] (מיד אחרי קרי וכתיב של תיבה אחת); [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ירמיהו יד/טעמים#יד יד|ירמיהו יד,יד]]; [[ירמיהו מח/טעמים#מח כ|ירמיהו מח,כ]]; [[יחזקאל מב/טעמים#מב ט|יחזקאל מב,ט]]; [[משלי כא/טעמים#כא כט|משלי כא,כט]]; [[איוב לח/טעמים#לח יב|איוב לח,יב]]. במקומות האלה הבאנו את שתי התיבות של ה"כתיב" ביחד, ואחר כך את שתי התיבות של ה"קרי" ביחד בהתאם להערות, והשתמשנו לשם כך ב[[תבנית:מ:כו"ק של שתי מילים בהערה אחת]] כדי לתייג אותם.}} ===שתי התבניות העיקריות ל"קרי וכתיב"=== '''מבחינה טכנית אנחנו משתמשים בשתי תבניות עיקריות כדי לסמן "קרי וכתיב". שתיהן עושות אותו דבר בדיוק, למעט הסדר שבו מופיעים ה"כתיב" וה"קרי":''' #'''בשביל הרוב המכריע של המקומות במקרא שיש בהם "קרי וכתיב", הכתיב יופיע מיד לפני הקרי. במקומות אלה אנחנו משתמשים ב[[תבנית:כו"ק]] (="כתיב וקרי").''' תבנית זו מציגה את ה"כתיב" בצבע אפור מיד לפני ה"קרי" המנוקד. #'''במקומות שה"קרי" בא מיד לאחר מקף, שמרנו על רצף הקריאה. במקומות אלה אנחנו משתשמים ב[[תבנית:קו"כ]] (="קרי וכתיב").''' תבנית זו זהה לתבנית הראשונה חוץ מדבר אחד: היא מציגה את ה"קרי" תחילה מיד אחרי המקף, ואחר כך את ה"כתיב". השימוש בה נחוץ כי שבירת רצף הקריאה אחרי המקף יכולה להסיח את דעתו של הקורא. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' ראו לדוגמה את [[איכה א/טעמים|הקינה הראשונה במגילת "איכה"]], שבה יש שלושה מקרים של "קרי וכתיב" כאשר השלישית (בפסוק של האות צ') באה לאחר מקף, ושם מופיע ה"קרי" '''לפני''' ה"כתיב" במהדורתנו. '''"קרי וכתיב" בין שני מקפים:''' במקום אחד במקרא ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]) יש תיבה של "קרי וכתיב" המוקפת משני הצדדים, לפניה ולאחריה. במקום הזה השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:כו"ק בין שני מקפים|תבנית מיוחדת]]'''. '''תיוג אוטומטי:''' השימוש בתבניות מאפשרת את תיוגם האוטומטי של כל המקומות במקרא שבהם קיימת תופעה של "קרי וכתיב", ועוד מאפשרת שינוי אוטומטי באופן עיצובם והצגתם. כאמור לעיל, אנחנו רוצים לאפשר יצירות נגזרות מהמהדורה הזו בעתיד, והתיוג של "קרי וכתיב" בתוך תבניות אוטומטיות (שניתן לשנות את הגדרתן בקלות) יאפשר עיצוב אחר לתופעת "קרי וכתיב" במהדורה נגזרת למי שירצה בכך. ==="קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"=== '''במספר מקומות במקרא יש תופעות של "קרי ולא כתיב" או "כתיב ולא קרי". במקומות הללו לא הסתפקנו בסימון ה"כתיב" על ידי האותיות הבלתי מנוקדות והצבע האפור, ואת ה"קרי" על ידי הניקוד הרגיל מיד לאחריו, אלא גם הוספנו להם סוגריים מיוחדים:''' *'''[[תבנית:כתיב ולא קרי|"כתיב ולא קרי"]] מופיע בלתי מנוקד בצבע אפור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים עגולים (8 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שמואל ב יג/טעמים#יג לג|שמ"ב יג,לג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כא|שמ"ב טו,כא]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|מל"ב ה,יח]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח טז|ירמיהו לח,טז]]; [[ירמיהו לט/טעמים#לט יב|ירמיהו לט,יב]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ג|ירמיהו נא,ג]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח טז|יחזקאל מח,טז]]; [[רות ג/טעמים#ג יב|רות ג,יב]].}} כך יהיה ברור לקורא שצריך לדלג על קריאתו לגמרי (בלי לקרוא מילה אחרת במקומו). יתרון נוסף להוספת הסוגריים: אם הטקסט יהיה מועתק באופן שיוריד ממנו את {{צבע גופן|אפור|הצבע האפור}}, עדיין יהיה ברור שיש כאן "כתיב ולא קרי" בגלל הסוגריים העגולים.{{הערה|במקום אחד מיוחד מופיע "כתיב ולא קרי" בין שתי תיבות מוקפות [[מלכים ב ה/טעמים#ה יח|(מל"ב ה,יח)]]; גם במקום הזה השימוש בתבנית והתצוגה יעיל.}} *'''[[תבנית:קרי ולא כתיב|"קרי ולא כתיב"]] מופיע מנוקד בצבע שחור כרגיל, אך גם בתוך סוגריים מרובעים (10 תיבות במקרא).'''{{הערה|והם: [[שופטים כ/טעמים#כ יג|שופטים כ,יג]]; [[שמואל ב ח/טעמים#ח ג|שמ"ב ח,ג]]; [[שמואל ב טז/טעמים#טז כג|שמ"ב טז,כג]]; [[שמואל ב יח/טעמים#יח כ|שמ"ב יח,כ]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לא|מל"ב יט,לא]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט לז|מל"ב יט,לז]]; [[ירמיהו לא/טעמים#לא לח|ירמיהו לא,לח]]; [[ירמיהו נ/טעמים#נ כט|ירמיהו נ,כט]]; [[רות ג/טעמים#ג ה|רות ג,ה]]; [[רות ג/טעמים#ג יז|רות ג,יז]].}} כך יהיה ברור לקורא שקוראים את התיבה למרות שהיא לא קיימת כלל בנוסח הכתיב. כי אחרת (בלי הסוגריים המרובעים) אין דרך לזהות אותה במיוחד. '''דוגמה לשימוש בשתי התבניות:''' יש כמה דוגמאות להצגתן האסתטית של תופעות "כתיב ולא קרי" ו"קרי ולא כתיב" ב[[רות ג/טעמים|מגילת רות (ג')]]. ==="כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"=== ב-15 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין", כלומר: "כתיב" שהוא מילה אחת אבל ה"קרי" שלו שתי מילים. מדובר על מילה אחת שצריך '''לחלק''' אותה לשתיים, כלומר: ה"קרי" בעצם זהה ל"כתיב", רק שצריך לבטא אותו כשתי מילים נפרדות; עיגול המסורה כתוב בין שתי האותיות במקום שצריך לחלק את ה"כתיב" לשניים. בהערת המסורה הגדולה על הכתיב "בָּ֣גָ֑ד" ([[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; "בָּ֣א גָ֑ד" קרי), שהוא הדוגמה הראשונה במקרא לתופעה, יש רשימה מלאה של כל המקרים מהסוג הזה. במהדורתנו השתמשנו בשלוש תבניות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (13 מתוך 15 פריטים ברשימת המסורה):''' [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]]; [[שמות ד/טעמים#ד ב|שמות ד, ב]]; [[דברים לג/טעמים#לג ב|דברים לג,ב]]; [[ישעיהו ג/טעמים#ג טו|ישעיהו ג,טו]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו כט|ירמיהו ו,כט]]; [[ירמיהו יח/טעמים#יח ג|ירמיהו יח,ג]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ו|יחזקאל ח,ו]]; [[תהלים י/טעמים#י י|תהלים י,י]]; [[תהלים נה/טעמים#נה טז|תהלים נה,טז]]; [[תהלים קכג/טעמים#קכג ד|תהלים קכג,ד]]; [[איוב לח/טעמים#לח א|איוב לח,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ו|איוב מ,ו]]; (נחמיה ב,יג;) (דה"א ט,ד;) [[דברי הימים א כז/טעמים#כז יב|דה"א כז,יב]]. #'''[[תבנית:מ:קו"כ כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה הבאה אחרי מקף):''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יג|נחמיה ב,יג]]. #'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין בין שני מקפים]] (פריט 1 מתוך 15 ברשימת המסורה, תיבה המוקפת לפניה ולאחריה):''' [[דברי הימים א ט/טעמים#ט ד|דה"א ט,ד]]. ==="כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה"=== ב-8 פסוקים במקרא יש הערת מסורה מיוחדת על "כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה", כלומר: "כתיב" שהוא שתי מילים אבל ה"קרי" שלו מילה אחת. מדובר על התופעה ההפוכה מ"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" שדנו בו בסעיף הקודם, ואכן הערת המסורה הגדולה על [[בראשית ל/טעמים#ל יא|בראשית ל,יא]] רושמת גם את הפריטים של התופעה ההפוכה ("וחלופיהון"), וכן בהערת המסורה על [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]] ("מִן בַּת־" כתיב בתיבה אחת, "מִבַּת־" קרי בשתי תיבות). במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל"קרי ולא כתיב" לעיל). *'''[[תבנית:מ:כו"ק כתיב תרתין מילין וקרי מילה חדה]] (8 פריטים ברשימת המסורה):''' [[שופטים טז/טעמים#טז כה|שופטים טז,כה]]; [[שמואל א ט/טעמים#ט א|שמ"א ט,א]]; [[שמואל א כד/טעמים#כד ח|שמ"א כד,ח]]; [[ישעיהו ט/טעמים#ט ו|ישעיהו ט,ו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כד|ישעיהו מד,כד]]; [[איכה א/טעמים#א ו|איכה א,ו]]; [[איכה ד/טעמים#ד ג|איכה ד,ג]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד ו|דה"ב לד,ו]]. ===קרי שונה מהכתיב בשתי מילים=== בשלושה פסוקים במקרא יש הערת "קרי" המייחסת שתי מילים של "קרי" למילה אחת של "כתיב". לא מדובר על "כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין" (ראו [[#"כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין"|לעיל]]), כי במקום '''לחלק''' את ה"כתיב" לשתי המילים של ה"קרי" אנחנו מוצאים שהקרי '''שונה''' מהכתיב, במיוחד בתיבה הראשונה שבה. זה מתבטא בכך שהניקוד לתיבת ה"קרי" הראשונה נכתבת '''מחוץ''' לתיבת "כתיב" לגמרי (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|קרי ולא כתיב]]) אם יש מספיק מקום, או שהוא דחוס בתחילת תיבת ה"כתיב" ונכנס בה רק באופן חלקי (אם אין מספיק מקום). במהדורתנו השתמשנו בשתי תבניות מיוחדות כדי לתייג ולעצב את התופעה הזאת באופן ברור. מכיוון שאין יחס פשוט של תיבה "כתיב" אחת מול תיבת "קרי" אחת, הצגנו את ה"קרי" בסוגריים מרובעים (בדומה ל[[#"קרי ולא כתיב" ו"כתיב ולא קרי"|"קרי ולא כתיב"]] לעיל). #'''[[תבנית:מ:כו"ק קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (פריט 1 מתוך 3 הערות מסורה):''' [[יחזקאל ט/טעמים#ט יא|יחזקאל ט,יא]] (כאשר כתיב, כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר קרי). #'''[[תבנית:מ:קו"כ קרי שונה מהכתיב בשתי מילים]] (2 פריטים הבאים אחרי מקף מתוך 3 הערות מסורה):''' [[מלכים ב יח/טעמים#יח כז|מל"ב יח,כז]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו יב|ישיעהו לו,יב]] (שניהם/שיניהם כתיב, מֵימֵ֥י רַגְלֵיהֶ֖ם קרי) ==="קרי וכתיב" של אֵם קריאה=== במהדורת וסטמינסטר סימנו "קרי וכתיב" על פי כתב־יד לנינגרד בנאמנות, בכל המקומות שהוא מופיע, כולל במקומות שמדובר רק בחסרונה של אֵם קריאה (כגון "בריחָו/בריחָיו" ב[[שמות לט/טעמים#לט לג|פרשת פקודי]]), או בחילוף בין אִמות הקריאה (כגון "בעירוֹ/בעירֹה" בתחילת [[שמות כב/טעמים#כב ד|פרשת משפטים]]). וכך עשו גם ב"מקראות גדולות הכתר" בכל המקומות שמופיע ציון של "קרי וכתיב" בכתר ארם צובה. אבל ברוב המהדורות היפות בזמננו (החל מדפוס קורן) לא מסמנים כלל "קרי וכתיב" במקומות הללו, אלא מנקדים את הכתיב על פי האותיות הקיימות בו. שיטה זו באה כדי להקל על הקורא בכך שתהיינה פחות תופעות של "קרי וכתיב" שאין בהן שום משמעות ווֹקָלִית, אבל הן עדיין יכולות להסיח את דעתו בקריאתו. לכן כך נעשה במהדורתנו המיועדת להיות [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק א#"תיקון קוראים" במובן הרחב|תיקון קוראים]].{{הערה|יצוין שכך נהג גם הרב ברויאר במהדורתו, כנראה בעקבות שיטת קורן, ולמרות שלכאורה יש בשיטה זו סטייה מדרכם של בעלי המסורה הטברנים והכתר, שלפעמים ציינו "קרי וכתיב" בתיבות הללו, אבל לא בעקביות. הרב ברויאר העדיף כנראה את העקביות.}} ואמנם בתיעוד הנוסח הבלתי-נראה שבדף העריכה נציין לדוגמה: "ל-קרי=בְּרִיחָ֖יו". שיטה זו של תיעוד מוסתר בדף העריכה מאפשרת לנו לתעד בנאמנות את נוסח כתב־היד, ובו בזמן להקל על הקורא. אמנם כשיש אפשרות כלשהי להבדל במשמעות ע"י החילוף בין שתי אִמות קריאה (כגון "אשר לא/לוֹ יעדה" ב[[שמות כא/טעמים#כא ח|פרשת משפטים]]), אז כן נהוג לסמן אותם אף במהדורות דורנו כגון קורן וברויאר, וכך נעשה במהדורתנו. בעניין זה נהיה שמרניים יותר ממהדורות קורן וברויאר, בכך שנמנע מלציין "קרי וכתיב" אך ורק במקומות שיש ב"קרי" חסרון של אֵם קריאה '''אחת''' בלבד, ואת ההגיה ניתן לקבוע לגמרי לפי הניקוד באותיות הקיימות ב"כתיב", ואין שום שינוי נוסף בתיבה עצמה או בתיבות הסמוכות לה. אבל במקומות שיש בהם תופעות נוספות שהן אולי בעלות משמעות כלשהי, כגון החלפת מיקומה של אֵם קריאה ממקום אל מקום (ואז ה"כתיב" רומז אולי על הגיה אחרת), או כל הבדל אחר בין ה"קרי" ל"כתיב" מלבד אֵם קריאה אחת, נציין אותם במלואם (בניגוד לקורן וברויאר).{{הערה|לכן נציין "קרי וכתיב" ב'''תוספת''' של אֵם קריאה, כגון ב[[עזרא ו/טעמים#ו יד|ספר עזרא (ו,יד)]]: בכתי"ל כתיב "נְבִיָּ֔אה" וקרי "נְבִיָּ֔א". במהדורת קורן ציינו כאן "קרי וכתיב", ואילו ברויאר הלך לפי העיקרון שלא לסמן כלל עניינים של אִמות קריאה, ולכן רק רשם "נְבִיָּ֔אה" בפנים. במהדורתנו ציינו "קרי וכתיב" במקום זה בדומה למהדורת קורן, כי התוספת של אֵם קריאה אכן מורגשת היטב לקורא. כמו כן יש מקומות שבהם מופיע כתיב מלא וי"ו לאחר ניקוד של קמץ (קטן או חטוף). מדובר על אות וי"ו שבאה בכתיב '''בנוסף''' לניקוד הקמץ, בתור אֵם קריאה של חולם. לעתים קרובות צוין "קרי וכתיב" או "יתיר" במקומות הללו בכתבי־היד הקרובים לכתר (וכמו כן בדפוסים), ולעתים רחוקות אף בכתר עצמו (ראו במ"ק על [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]] בכתר). במהדורתנו נסמן "קרי וכתיב" במקומות הללו בעקביות, ובכל מקום נתעד לא רק את נוסח הכתר אלא גם את הערת המסורה שבו. ראו בתיעוד הנוסח במקומות הבאים: [[דברים לב/טעמים#לב יג|דברים לב,יג]]; [[ישעיהו יח/טעמים#יח ד|ישעיהו יח,ד]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד יז|מד,יז]]; [[ישעיהו נח/טעמים#נח יד|נח,יד]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא כח|יחזקאל כא,כח]]; [[יחזקאל מד/טעמים#מד ג|מד,ג]]; [[הושע ח/טעמים#ח ב|הושע ח,ב]]; [[נחום א/טעמים#א ג|נחום א,ג]]; [[נחום ב/טעמים#ב א|ב,א]]; [[תהלים פט/טעמים#פט כט|תהלים פט,כט]]; [[משלי כב/טעמים#כב ח|משלי כב,ח]]; [[משלי כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[משלי כב/טעמים#כב יד|כב,יד]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|דה"א יח,י]]; [[דברי הימים ב לד/טעמים#לד כב|דה"ב לד,כב]]. יש יוצא מן הכלל אחד בלבד: "עַד־יַעֲבׇור־זָֽעַם" ([[ישעיהו כו/טעמים#כו כ|ישעיהו כו,כ]]), שם בחרנו לשמור על רציפות המקפים במקום לשבור אותה על פי הכרח השיטה (ובניגוד למה שעשו במהדורת סימנים), כי במקרה הספציפי הזה הרציפות נחוצה יותר לטובת הקורא מאשר ציון ה"קרי".}} '''כתיב "הִוא" וקרי "הִיא":''' לא ציינו כתיב וקרי של "הִוא" ו"הִיא" בפסוקי התורה, כי התופעה נפוצה והקריאה ברורה לפי נקודת החיריק. אין עקביות בכתבי־היד ובדפוסים לגבי ציון מפורש של "קרי" בתופעה הזאת, ורבים ממהדורות דורנו השמיטו את ה"קרי" לגמרי (קורן, דותן, ברויאר, מג"ה, סימנים).{{הערה|כתי"ל מציין קרי מפורש במקום אחד בלבד ([[דברים יג/טעמים#יג טז|דברים יג,טז]]); תעדנו את נוסח הכתיב והקרי במקום הזה, אבל הוא לא מופיע בפסוק (כמו בשאר המקומות ובשאר המהדורות).}} אבל התופעה נדירה בספרי נ"ך, והיא באה שם בהקשרים מורכבים, ולכן ציינו כתיב של "הִוא" וקרי מפורש של "הִיא" בשלושה פסוקים בנ"ך ע"פ כתר ארם צובה: [[מלכים א יז/טעמים#יז טו|מל"א יז,טו]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לג|ישעיהו ל,לג]]; [[איוב לא/טעמים#לא יא|איוב לא,יא]]. '''האותיות בתוך ה"קרי":''' במקומות ש"קרי וכתיב" מופיע במהדורתנו, והערת ה"קרי" שבכתב־היד כתוב בכתיב מלא, נציין את ה"קרי" לפי הכתיב המלא כמו שהוא מופיע בהערה אף שמדובר על אֵם קריאה בלבד ונוסח הכתיב בפנים המקרא חסר. לדוגמה: #קרי "וְשׁ֥וּבוּ" ([[איוב ו/טעמים#ו כט|איוב ו,כט]]), ולא "וְשֻׁ֥בוּ"" כמו שנדפס במהדורות קורן וברויאר; #קרי "שָׁלִישִׁ֑ים" ([[משלי כב/טעמים#כב כ|משלי כב,כ]]), ולא "שָׁלִשִׁ֑ים" כמו שנדפס במהדורות ברויאר. יוצא מן הכלל מקום שבו הניקוד לא מתאים לכתיב המלא, לדוגמה: קרי "וּגְדֻלָּתְךָ֥" ([[תהלים קמה/טעמים#קמה ו|תהלים קמה,ו]]), ולא "וּגְדוּלָּתְךָ֥" כמו שנמצא בקורן וב-[https://hcanat.us/Tanach.xml?Ps145:6-145:6 UXLC] וב[https://www.mgketer.org/mikra/27/145/1/mg/106 מקראות גדולות הכתר]. ===יתיר=== השתמשנו בתבניות של "קרי וכתיב" גם במקומות שצויין "יתיר" (ו' או י') בכתבי־היד. אף המקרים האלה מתועדים בדף העריכה בעזרת [[תבנית:נוסח]], כגון: "ל=יתיר ו'." ===קרי וכתיב בשני כתבי־היד השונים שהם היסוד למהדורה=== מהדורתנו מבוססת על שני כתבי־יד שונים: על כתר ארם צובה (כתי"א), ובמקומות שהכתר לא קיים על כתב־יד לנינגרד (כתי"ל). שני כתבי־היד לא תמיד מציינים קרי וכתיב באותם מקומות ובאותה צורה. בדרך כלל אפשר לומר שכתי"ל נדיב יותר בציוני קרי וכתיב. '''בכמעט כל מקום במהדורתנו, קרי וכתיב צויין לפי כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) שהוא היסוד של אותו פסוק.''' אך יש יוצאים מן הכלל, במיוחד אם אותה תופעה של קרי וכתיב קיימת בכמה מקומות, חלקם במקומות שהכתר קיים וחלקם במקומות המבוססים על כתי"ל. אז ציינו "קרי" לפי הנטייה הנדיבה יותר של כתי"ל, לשם העקביות וכדי להקל על הקורא. שתי תופעות רלוונטיות הן: #כתיב "צביים" וקרי "צְבוֹיִם" ([[בראשית יד/טעמים#יד ב|בראשית יד,ב]]; [[בראשית יד/טעמים#יד ח|יד,ח]]; [[דברים כט/טעמים#כט כב|דברים כט,כב]]); והשוו את הכתיב "בגיים" והקרי "בַּגּוֹיִם" בכתר ארם צובה ([[תהלים עט/טעמים#עט י|תהלים עט,י]]). #כתיב "לך" וקרי "לְכָה" ([[במדבר כג/טעמים#כג יג|במדבר כג,יג]]; [[דברי הימים ב כה/טעמים#כה יז|דה"ב כה,יז]]). לתיעוד מלא, ראו בהערות הנוסח במקומות האלה. ===תיעוד ניקודו של הכתיב=== דרכם של בעלי המסורה להוסיף את הניקוד של ה"קרי" בתוך האותיות של ה"כתיב" יוצרת מילה מלאכותית. מכיוון שלא מדובר על מילה אמיתית המיועדת לקריאה, קיימות שיטות שונות בכתבי־היד ובדפוסים כיצד יש להתאים את סימני הניקוד לאותיות ה"כתיב". דרכו של כתי"ל דומה לשיטת הדפוסים, שבהם סימני הניקוד מופיעים בתוך ה"כתיב" לפי הסדר שהם צריכים לבוא במילת ה"קרי". אבל בכתר ארם צובה השיטה שונה: "בדרך כלל הניקוד בתיבת הכתיב צמוד לאות שאליה הוא שייך בתיבת הקרי יותר מן המקובל בספרינו".{{הערה|ייבין, ח.1 (עמ' 76). ראו ח.1-5 לדיון על פרטי השיטה בכתר ולדוגמאות רבות, ולהשוואת השיטה לכתבי־היד הקרובים.}} מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לא ניקדנו את תיבת ה"כתיב".{{הערה|ובכך הלכנו בדרכן של מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר; וכבר הסברנו את השיטה לעיל.}} אבל במקומות מסוימים יש עניין לתעד את שיטת הניקוד המיוחדת שבכתר (ולפעמים אף בכתבי־יד אחרים). עד כה נעשה תיעוד כזה באופן ספורדי בלבד במקומות שיש בהם עניין מיוחד, אבל היד נטויה להוסיף בעתיד תיעוד מלא ועקבי לכל התופעות של ניקוד ה"כתיב" בכתר ארם צובה. ===שם הוי"ה=== שם הוי"ה הוא ה"קרי וכתיב" הנפוץ ביותר במקרא. לכן נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד את ה"כתיב" הזה בתוך הפסוק (בניקוד של "לְעוֹלָם" בשביל הקרי "אֲ־דֹנָי"), אבל לא לציין את ה"קרי" שלו בשוליים. כך המצב גם בכתבי־היד הטברניים בהבדל אחד קטן: נקודת החולם חסר לרוב והם מנקדים "יְה־וָה" (יושם לב שאין ניקוד כלל באות ה"א הראשונה). ראוי לציין שאף בכתבי־היד הטברניים שם הוי"ה מנוקד לעתים רחוקות גם בחולם (ראו לדוגמה בכתי"ל בתחילת מזמור ט"ו בתהלים), כלומר שלא מדובר על הקפדה אלא על מנהג סופרים לוותר על ניקוד זה שטעמו אינו ידוע לנו.{{הערה|ראו ייבין (ו.9, עמ' 71-72) לתיעוד מנהגי כתבי־היד בניקוד שם הוי"ה ושם אדנו"ת, ולהוכחות שאכן בוטאו תנועת o בשם הוי"ה. לדעתו של ייבין מדובר על "נוהג, שסיבתו אינה ברורה". ניתן אמנם להציע את ההסבר הפשוט הזה: ייתכן שבכתר ארם צובה ויתר המסרן על ניקוד החולם בשם הוי"ה בניקוד לְעוֹלָם כדי להבליט את ההבדל בינו לבין שם הוי"ה בניקוד אֱלֹהִים. אחרת היה נשאר רק ניקוד אחד, דהיינו קמץ (קו ונקודה) בוי"ו מול חיריק (נקודה) בלבד להבחין ביניהם (יְה־וָה מול יְה־וִה). אמנם אם כותבים את החולם רק בניקוד אֱלֹהִים אז ההבחנה בולטת יותר: יְה־וָה מול יְהֹ־וִה. חשוב לציין שיש עוד סימנים נפוצים שהסופרים ויתרו בהם לעתים קרובות, כגון נקודותיים בסוף פסוק (ראו ייבין כא.4, עמ' 198-199). בכתי"א מדובר על סימון שהוא מעשהו של הסופר ולא של המסרן, והסופר סימן את סוף הפסוק רק בכשליש עד מחצית הפסוקים בכ"א הספרים (ורק בכעשירית מהם בספרי אמ"ת). ואילו המסרן סמך על ה"סילוק" ולא הקפיד להשלים נקודותיים בסופי הפסוקים. בכתי"ל סוף הפסוק מסומן לעתים בנקודה אחת בלבד או בלי שום סימן בכלל (חוץ מהסילוק). בדרך כלל לא נהוג לציין תופעות כאלו שאין בהם משמעות אף במהדורות המתועדות ע"פ כתבי היד (כגון דותן וברויאר ומג"ה), וגם במהדורתנו לא נציין אותם בתיעוד. אבל בהקלדת וסטמינטסר אכן יש הערה מיוחדת ל"סוף פסוק" חסר בכתי"ל.}} לכן באותן מהדורות הבאות בעיקר לתעד את מנהג כתבי־היד (כגון מהדורת דותן והקלדת וסטמינסטר לגבי כתי"ל, ו"מקראות גדולות הכתר" לגבי כתי"א (ובעניין הספציפי הזה גם במהדורת "מכון ממרא"), מנקדים את שֵׁם הוי"ה אמנם בלי נקודת חולם.{{הערה|יצויין שגם שם אדנו"ת בא בדרך כלל בלי חולם בכתי"א ("אֲדנָי") חוץ ממקומות בודדים (ראו בייבין). לכן ניתן להצביע על חוסר עקביות במהדורת מכון ממרא, שבה מנקדים שם אדנו"ת בנקודת חולם ("אֲדֹנָי") למרות ש'''אין''' נקודה בכתי"א, לעומת שם הוי"ה שבו בחרו לא לנקד נקודת חולם במהדורתם (בהתאם לכתבי־היד).}} לדעתנו יש הגיון רב בשיטת קורן לגבי תיבה זו: כדי להקל על הקורא ולמנוע טעויות, וגם כדי להיות עקבי בנושא של "קרי וכתיב", הם לא ניקדו כלל את שם הוי"ה כשהוא בא בניקוד של "לְעוֹלָם".{{הערה|אמנם השאירו בה את סימן הטעם כדי לאפשר את רצף הקריאה, כי בדפוס קורן ה"קרי" מובא בשוליים ולא ברצף הטקסט.}} אבל קודם כל היה קושי טכני, כי הרבה יותר קל להשאיר את הניקוד הקיים בהקלדת וסטמינסטר, ורק להוסיף עליו את נקודת החולם באופן ידני או אוטומטי, מאשר להוריד את כל הניקוד בכל הופעה של שם הוי"ה ובו בזמן להשאיר את האותיות ואת הטעמים. מעבר לכך היה לנו גם רצון לשמור על המנהג העקבי בכתבי־היד ובדפוסים לנקד את שם הוי"ה, כי מנהג זה מהווה איפיון בולט ומרכזי של נוסח המסורה. אמנם אם כבר מנקדים את שם הוי"ה, ברור שעדיף בהרבה מבחינתו של הקורא שיראה בפניו את הניקוד המלא של "לְעוֹלָם" (כולל נקודת החולם) כמו שהוא בכל הדפסוים, בשביל לקרוא כראוי "אֲ־דֹנָי". לכן החלטנו לנקד את שם הוי"ה באופן מלא, ויש בכך גם כבוד כלפי מנהג כמעט כל הדפוסים לנקד את השם בעקביות בנקודת חולם. בסופו של דבר יש יתרונות וחסרונות בכל אחת מהשיטות, ובהחלט מדובר בעניין של טעם, ולכן נקווה שבעתיד יימצא הפתרון הטכני כדי להעניק לקורא את האפשרות לבחור את השיטה המתאימה לו ביותר באופן אישי.{{הערה|חשוב להעניק בעתיד גם את האפשרות להעתיק את הטקסט המקראי בכינוי (כגון ה') במקום להעתיק את שם הוי"ה ככתבו, בשביל משתמשים שאינם רוצים להדפיס אותו כצורתו. לגבי כתיבת שם הוי"ה בספרים שאינם מהדורה מובהקת של המקרא (כגון בתוך סידורי תפילה או ספרי לימוד), ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"|נספח על מהדורה "מנוקדת" ומהדורת "כתיב"]].}} '''שם הוי"ה בניקוד "אֱ־לֹהִים":''' במקומות הרבים שבהם מנקדים את שם הוי"ה בניקוד של "אֱ־לֹהִים" (בביטוי "אֲ־דֹנָי יה־וה"), נהוג בכמעט כל הדפוסים לנקד "יֱהֹ־וִה" בחטף סגול, וניקוד זה הוא כמובן יעיל כדי להדגיש לקורא המצוי שיש לבטא כאן חטף־סגול ולקרוא "אֱ־לֹהִים". אמנם בכתבי־היד נהוג לנקד "יְהֹ־וִה" (בשווא) וההיגיון בכך ברור (שווא ביו"ד הלא-גרונית בדיוק כמו בניקוד של "יְה־וָה"), אבל הניקוד בדפוסים מעוצב באופן הרבה יותר יעיל בשביל הקורא בימינו.{{הערה|במהדורת מכון ממרא השיטה היא לנקד "יְה־וִה" במקומות האלה בלי חולם (!). קשה להבין את השיטה הזאת, כי בכתר ארם צובה התיבה דווקא מנוקדת בחולם, ולכן היא מנוקדת כך ("יְהֹ־וִה") גם במקראות גדולות הכתר.}} ==עיצוב הניקוד והטעמים במהדורתנו== בסעיפים הבאים תבוא רשימה של עוד איפיונים מיוחדים בעיצוב הניקוד והטעמים מהדורתנו, המיועדת להיות '''תיקון קוראים'''. מטרת כולם להקל על הקריאה לנוחותו של הקורא, ולמנוע טעויות נפוצות בקריאתו. ===טעם כפול בהברה המוטעמת=== לגבי טעמי המקרא הנכתבים רק בסוף התיבה או בראשה, ולא תמיד בהברה המוטעמת (בניגוד לרוב הטעמים), נסמן אותם פעם נוספת בעקביות בהברה המוטעמת (באות הראשונה שבה). שיטה זו של סימון נוסף של הטעם בהברה המוטעמת באופן עקבי באה לידי ביטוי במעט כתבי־יד; ואילו בכתר ארם צובה וברוב כתבי־היד והדפוסים, הסימון הכפול נוהג רק בפשטא. אמנם לעתים רחוקות גם בכתר ובכתבי־היד הקרובים אליו כתבו טעם מוכפל במקום שעלול להתעורר ספק בזיהויה של ההברה המוטעמת.{{הערה|ראו ייבין, כתר, כג.2-3 (עמ' 212-214) לגבי סימון כפול של הפשטא; כח.5 (עמ' 233-234) לגבי סימון כפול בשאר הטעמים, ורשימה מלאה של המקומות בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הקרובים אליו.}} בעידן המודרני זכתה שיטת הסימון הכפול ליישום מלא בחומשים של היידנהיים, ובעקבותיו בספרי המקרא שהוציא יצחק בער.{{הערה|ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#דפוסים נפוצים (שאינם מיוסדים על כתבי־היד הטברנים)|כאן]]''' עבור קישורים לסריקות מלאות של חומשי היידנהיים וספרי המקרא של בער. וכך הביא היידנהיים ב'''משפטי הטעמים''' (רעדעלהיים תקס"ח), [[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/33|ט"ו ע"א]]: "הרבה מן הסופרים הקדמונים העמידו שני זרקות באותן התיבות שניגונם מלעיל, אחד בסוף ואחד באות הראוי להנגן, וכן עשו בתלישא, וכמו שעשו בפשטא." וראו עוד במאמרו של ישראל מאיר לוינגר, "ר' וולף היידענהיים, חייו ומפעלו: תקי"ז-תקצ"ב", '''המעין''' כו, א (תשמ"ו), 16-27; ב (תשמ"ו), 35-42 (שהצביע שם בעמ' 24 על שיטה זו בחומשים של היידנהיים).}} על פי המודל שלהם יישמו את השיטה מאוחר יותר גם במהדורת קורן (ירושלים תשכ"ד). להלן דוגמאות טיפוסיות לטעם כפול במהדורתנו: *'''פשטא''' (פרשת בראשית, [[בראשית א/טעמים#א ב|בראשית א,ב]]):{{הערה|גם במהדורת מכון ממרא סימנו פשטא נוספת בהברה מלעיל בכל תיבה שמתאימה לכך (כמו במהדורתיו של הרב ברויאר ובדפוסים המקובלים ובניגוד לשיטת הכתר). אבל לפשטא הנוספת מלעיל השתמשו ברוב המקומות בתו הדומה של הקדמא (אולי כדי שהטעם מלעיל יופיע באמצע האות ולא בסופה). בניגוד לכך, במהדורות ברויאר ובמקראות גדולות הכתר הקפידו להשתמש דווקא בתו של פשטא על שתי האותיות, וכך נעשה גם במהדורתנו.}} תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ; ואף בתיבות כגון מִזְבֵּ֙חַ֙ ([[ישעיהו יט/טעמים#יט יט|ישעיהו יט,יט]]), נֹ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד ט|ישעיהו נד,ט]]), נֹפֵ֙חַ֙ ([[ישעיהו נד/טעמים#נד טז|ישעיהו נד,טז]]), וְאֶת־הַפִּסֵּ֙חַ֙ ([[מלאכי א/טעמים#א יג|מלאכי א,יג]]).{{הערה|שיטתם של רוב כתבי־היד וגם של הדפוסים היא לסמן פשטא נוסף בהברה המוטעמת ב'''כל''' תיבה שמוטעמת מלעיל, וכך נהגנו במהדורתנו. אך כבר הערנו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|לעיל (ב.)]] שבכתר ארם צובה '''אין סימון של פשטא באות שלפני האחרונה''' אף אם ההברה המוטעמת נמצאת באות ההיא. ראו על כך בייבין כג.2 (עמ' 212).}} *'''זרקא וסגול''' (פרשת צו, [[ויקרא ח/טעמים#ח כה|ויקרא ח,כה]]):{{הערה|בטעם כפול של זרקא, כדי לסמן את הטעם בהברה מלעיל '''בתוך''' התיבה, השתמשנו בתו היוניקוד U+0598 ("זרקא"); שימוש זה גורם לטעם לשבת מעל האות בתצוגה. ואילו באות '''האחרונה''' השתמשנו בתו היוניקוד U+05AE ("צנור"), כדי שהטעם יופיע בצד שמאל של האות. בהגדרות של היוניקוד [https://www.unicode.org/notes/tn27/#Appendix_A יש טעות (!)] בהבחנה בין שני התווים. השימוש שעשינו בהם במהדורתנו נובע מהמיקום שלהם בתצוגה. והשוו את תצוגתו של טעם הסגול בתוך התיבה ובסוף התיבה כראוי בפונטים שהשתמשנו בהם, למרות שמדובר על תו אחד בלבד ביוניקוד. לסיכום: לא רצינו להשתמש פעמיים בתו המוגדר "צנור" משתי סיבות: בגלל התצוגה, וגם כי אז לא יופיע שום "זרקא" בטקסט במקומות האלה.}} וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒.{{הערה|ראו דוגמה זו בתוך [https://archive.org/details/heidenheim-torah-ein-ha-sofer-rodelheim-1818-1821-images/page/n429/mode/1up?view=theater חומש היידנהיים]: הזרקא והסגול העיקריים בסוף התיבה מופיעים משמאל לאות האחרונה (כמו שמקובל בכתבי־היד ובדפוסים). ואילו הטעם הנוסף '''בתוך''' התיבה, הבא רק כדי לציין את ההברה המוטעמת, יושב מעל האות באמצע. תצוגה זו מתאפשרת במהדורתנו ע"י השימוש בתווי היוניקוד ל"זרקא" (בסוף התיבה) ו"צנור" (בתוך התיבה), כמו שכתבנו בהערה הקודמת. והשוו מהדורת בער, שבה סימנו המהדירים טעם כפול בהברה המוטעמת, אך לא הקפידו כלל שזרקא וסגול יופיעו משמאל לאות האחרונה (וגם לא תלישא גדולה ואין עקביות אפילו לגבי פשטא). ראו שם לדוגמה [https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n156/mode/1up?view=theater יהושע כב,כט].}} *'''תלישא גדולה ותלישא קטנה''' (פרשת פקודי, [[שמות לט/טעמים#לט יד|שמות לט,יד]]; [[שמות לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]): וְ֠הָאֲבָנִ֠ים, וְאֶ֩לֶף֩. '''תלישא גדולה וגרש או גרשיים בתיבה אחת:''' גם לגבי תופעה זו יש יישום מלא ועקבי במהדורתנו של שיטת הסימון הכפול בהברה המוטעמת (לעומת מהדורת קורן). לפרטים ראו [[#גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת|להלן]]. '''לגבי טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת, ראו [[#טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת|להלן]].''' ===קמץ קטן=== בעידן כתבי־היד בימי הביניים כבר הבחינו בין תנועת "קמץ גדול" לבין תנועת "קמץ חטוף": :"הקמץ משמש ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים, בדומה לשימושו המקובל היום, הן לסימון "קמץ גדול", היינו תנועת ā̊, הן לסימון "קמץ חטוף", היינו תנועת å. אבל מצויות 4 דוגמאות ב''א'' שבהן תנועת קמץ חטוף מסומנת בחטף קמץ, והן בעיקר תיבות שאפשר לטעות בהן, אם הכוונה לעבר או שמא לציווּי או למקור, וכיוצא באלו... בדוגמות אחרות, מנוקדות בקמץ בלבד, נראית מחיקה לימינו, ואפשר שתוקן חטף־קמץ לקמץ... חטף־קמץ לסימון קמץ חטוף בא לעתים רחוקות גם בכתבי־היד הקרובים... שימוש קבוע בחטף־קמץ לסימון קמץ חטוף (å) נהוג בכתבי־יד בניקוד טברני "מורחב" וכן בכתבי־יד אשכנזיים מרובים, ומסתבר שהם מייצגים מבחינה זו את מלוא התפתחותה של השיטה, שניצניה ב''א'' ובכתבי־היד הקרובים" (ייבין, ב.5 עמ' 19-20).{{הערה|אמנם השוו לדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (1.1 עמ' 151), שנכתבו לפני שיצא ספרו של ייבין לאור: "אם ישאל השואל מדוע קבעו חכמי המסורה הטברנים סימן אחד בשביל קמץ גדול וקמץ קטן, התשובה חייבת להיות שהאבחנה ביניהם לא היה ידוע להם: סימן הקמץ שלהם סימן תנועה אחת." ואילו לפי ייבין מדובר על טווח מצומצם של תנועה שאף בו ציינו לעתים הבדלים בקריאתם ע"י סימנים נוספים: "בהערות המסורה... נקראת צורה שבה חטף־קמץ: "חטף", ואילו צורה שבה געיה: "געי" או "גרש"... "געי" פירושו שהתנועה נקראת בגְעִייה או בשהייה מסוימת, "חטף" פירושו שהיא נקראת בלי געייה והשהיה זו. הוראתם של מונחים אלה קרובה מאוד להוראת אורך וקוצר, אך אינה בהכרח זהה עמה; יש להניח ש"חטף", ומסומן בחטף־קמץ, הוראתו תנועה קצרה, כשם שחטף־פתח קצר מפתח וחטף־סגול קצר מסגול, והוא אפוא מוראה על קוצר; "געי" מורה על השהיה בקריאה, אך לא[ו] דווקא על אורך התנועה ממש. "גרש", המורה פעמים על געיה פעמים על טעם (יא.1), נרדף כאן ל"געי"." והשוו לדבריו של ויינברג (המובאים להלן בסעיף זה בהערה) על המתג בקמץ הבא לפני שווא, שאין לו תפקיד אחד מוגדר וברור מאליו.}} אם בעידן כתבי־היד נעשתה הבחנה ע"י השימוש בחטף־קמץ, בדור האחרון התפשטה שיטה אחרת: בתיקוני קוראים אחדים (ובכמה סידורי תפילה), במקום להוסיף חטפים על דעת עצמם, חידשו העורכים תו מיוחד של קמץ קטן השונה בצורתו מקמץ רגיל. התו הזה קצת קצר מלמעלה בעביו מאשר הקמץ הרחב (הרגיל), ובנוסף האריכו אותו מלמטה כדי להבליט את השוני. התו המיוחד הזה כבר נכנס למערכת היוניקוד. בגלל שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן נסמן קמץ קטן בכל תיבה שראויה לכך על ידי התו המיוחד לו ביוניקוד. אמנם יש שיטות שונות לגבי התיבות הראויות לקמץ הקטן: יש תיבות שעל פי כללי הדקדוק ראויות לקמץ קטן,{{הערה|בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת החטף שאחריה היא תנועה קטנה, כגון נַעֲרוֹ או נֶאֱמָן. דוגמה בולטת לכך באותיות היחס בכ"ל: אם התיבה מתחילה באות גרונית המנוקדת בחטף אז באותיות בכ"ל תהיה התנועה הקטנה המקבילה, כגון: חֲלוֹם-בַּחֲלוֹם-לַחֲלוֹם-כַּחֲלוֹם, אֱמֶת-בֶּאֱמֶת-לֶאֱמֶת-כֶּאֱמֶת, ולכן גם אֳנִיָּה-בָּאֳנִיָּה (בקמץ קטן שהיא התנועה הקטנה המקבילה). אך כאשר אות היחס באה במקום ה"א הידיעה, אז קוראים את הניקוד של ה"א הידיעה בלי שינוי.}} אבל לפי מסורת הקריאה הספרדית הן נקראות בקמץ רחב. וכך כתב הרב ברויאר ב"הנחיות לקורא" בחומש חורב: :אם הקמץ בא לפני חטף קמץ{{הערה|הערת הרב ברויאר: כולל חטף קמץ שהפך לקמץ בהשפעת השווא שלאחריו, כגון: פָּעׇלְךָ, תָעׇבְדֵם, שהם במקום פָּעֳלְךָ, תָעֳבְדֵם.}} – שלא לְשֵׁם יידוע – או שהוא בא במקום חטף קמץ באות לא גרונית, כגון: קָדָשִׁים (במקום קֳדָשִׁים),{{הערה|כתר ארם צובה מרבה לסמן חטף קמץ בתיבה זו (בעיקר בצורות כגון קֳדָשָׁיו, הַקֳּדָשִׁים), כנראה כדי למנוע טעות מהקורא, שידע לקרוא בהגיית קמץ חטוף; אותה תופעה קיימת גם בכתי"ל. מכך נראה שהגייתם של בעלי המסורה הטברנים מתאימה יותר לשיטת המדקדקים בימינו מאשר למדקדקים הספרדים. לגבי התיבה "קדשים" והצורות הדומות לה בקמץ (לעתים עם געיה) ובחטף קמץ, ראו יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 129. את החטף קמץ במקרים כאלה לא נחליף בשווא, למרות שהאות אינה גרונית (ראו להלן [[#חטפים באותיות לא גרוניות|חטפים באותיות לא גרוניות]]).}} שָׁרָשִׁים (במקום שֳׁרָשִׁים), הרי הדעות חלוקות. לפי המסורת הספרדית הרי זה קמץ גדול; ויש אומרים שזה קמץ קטן, כגון: בַּצָּהֳרַיִם, נָעֳמִי, יָעֳמַד, וָחֳלָיִים, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר, בָּאֳנִיּוֹת ([[דברים כח/טעמים#כח סח|דברים כח סח]]) – במקום בְּאֳנִיּוֹת.{{הערה|לדיון בסיסי על שתי השיטות מאת האקדמיה ללשון העברית, ראו [http://www.srugim.co.il/32446-%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%96-%D7%95%D7%A0%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%AA-%D7%96%D7%94-%D7%A0%D7%9B%D7%95%D7%9F כאן]. ראוי לציין שיש תיבות לא מעטות במקרא שבהן מופיע אֵם קריאה של וי"ו לאחר קמץ (קטן); בהרבה מכתבי־היד גם רשום "קרי" בתיבות אלו בכתיב חסר וי"ו (אבל בדרך כלל אין ציון של "קרי" בכתר עצמו). באחת הדוגמאות ([[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]) מופיע הכתיב "סָובָאִ֖ים" (סָבָאִ֖ים קרי אפילו בכתר), דהיינו שאֵם הקריאה בכתיב מציינת הגייה של קמץ שבא במקום חטף קמץ באות לא גרונית.}} ובהערה שם לגבי שיטת ה"יש אומרים" ציין הרב ברויאר: "זו דעת החוקרים, והיא מתאימה לכללי הדקדוק והלשון. ואפשר, שמי שקורא בתורה לפני מתפללים בהברה ספרדית שאין בידם מסורת אבות של ספרדים, רשאי לסמוך על השיטה הזאת." עיקר כוונתו של הרב ברויאר לישראלים ממוצא אשכנזי הקוראים בתורה בהברה הישראלית – הבנויה בהגיית הניקוד שבה על בסיס ההגייה הספרדית (להבדיל מן ההברה האשכנזית) אבל איננה זהה לה – שמבחינה בין קמץ גדול לקמץ קטן במקומות האלה לעומת המסורת הספרדית. לדוגמה: בהברה הישראלית אומרים "בַּצָּהֳרַיִם" בקמץ קטן בשתי האותיות – ולא רק בשנייה – ורבים מהקוראים בתורה בבתי הכנסת בישראל ואף בחו"ל נוהגים כך בקריאתם.{{הערה|ביטוי נוסף של המחלוקת קיים בתיבות בבניין הפעל, כגון "יָֽעֳמַד־" ([[ויקרא טז/טעמים#טז י|ויקרא טז,י]]); "מָעֳמָ֛ד" ([[מלכים א כב/טעמים#כב לה|מל"א כב,לה]]); "מָעֳמָ֑ד" ([[תהלים סט/טעמים#סט ג|תהלים סט,ג]]). לגבי התיבה "כָּל" בספרי אמ"ת, הנכתבת פעמיים בלתי־מוקפת בטעם מרכא ([[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]] ו[[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]]), ראו להלן: '''[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת]]'''.}} אבל למרות שבעלי קריאה רבים בישראל ובתפוצות אימצו את ההברה הישראלית, והם כבר קוראים לפי השיטה הזאת במשך כמה דורות, עדיין לא יצאה לאור אף מהדורה של החומש או התנ"ך שבה מסומן הקמץ הקטן כשיטתם.{{הערה|יוצא מן הכלל הוא הסידור החדש של קורן (אשכנז וספרד), שבו לדוגמה מנקדים צָהֳרַיִם בקמץ קטן בצד"י; אמנם בתנ"ך קורן הוותיק אין סימון כלל לקמץ קטן. להסבר מלא ומפורט על שיטת הניקוד המיוחד שבסידור קורן, שיש לה משמעות רבה גם למהדורת התנ"ך שלנו, ראו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל, "על סימון הקמצים, השוואים וההטעמה בסידור קורן", באתר הוצאת קורן].}} אמנם בשנים האחרונות נדפסו חומשים רבים המציינים קמץ קטן בפונט מיוחד, אבל כולם לפי מנהג הספרדים, וזה כולל גם את ה"תיקון קוראים" מבית הוצאת חורב, הבנוי על שיטתו של הרב ברויאר.{{הערה|יצוין שב"תיקון קוראים" הזה מציינים מצד אחד את הקמץ הקטן לפי המסורת הספרדית ולא לפי השיטה האחרת ע"פ כללי הדקדוק. אבל מצד שני, בעניין אחר השנוי במחלוקת דומה, הם '''לא''' מציינים שווא נע במלים כגון "שְׁתֵּי" ו"שְׁתַּיִם" אלא שווא נח, בניגוד למסורת ההגייה הספרדית ובהתאם לכללי הדקדוק (ולטעם היתיב שיכול לבוא בהן). למידע נוסף על הגיית תיבה זו ראו ב[https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 6 ובמיוחד בהערה 48. במהדורתנו איננו מבחינים כעת בין שווא נע לשווא נח מסיבה טכנית: עדיין אין שני תווים שונים בשבילם ביוניקוד. אבל ברמת העיקרון נראה שיש לבצע גם בנושא זה את התיעוד הכפול, שיכיל את שיטת המדקדקים החדשים והעברית המדוברת ביחד עם מסורת הקריאה הספרדית, והקורא יבחר.}} '''במהדורתנו בצענו סימון מלא לשתי השיטות ביחד בתוך תיעוד הנוסח:''' #'''מצד אחד בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים האחרונים וכללי הדקדוק הנהוגים בימינו.''' כגון: קמץ קטן לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע), וקמץ קטן במקום חטף קמץ באות לא גרונית. קביעת הסימון בשיטה זו נעשתה לפי כל המבנים של הקמץ הקטן המפורטים במאמרו של ורנר ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (אנגלית).{{הערה|התחשבנו גם בדעתו של דודזון במילונו, כגון: [https://archive.org/details/analyticalhebrew00davi/page/n875/mode/1up תׇעׇבְדֵם] ([[שמות כ/טעמים#כ ד|שמות כ,ד]]; [[שמות כג/טעמים#כג כד|כג,כד]]; [[דברים ה/טעמים#ה ח|דברים ה,ח]]; וכן לגבי וְנׇֽעׇבְדֵם ב[[דברים יג/טעמים#יג ג|דברים יג,ג]]); השוו ויינברג הנוטה גם הוא לדעה שהפעלים האלה בבניין הׇפעל (3.5.5b [עמ' 162] ושם בהערה 42 ולעיל בהערה 35 [עמ' 160]). במקומות אחדים שבהם נשאר ויינברג בספק גמור, הקביעה אם יש קמץ קטן בתיבה נעשתה לפי מסורת הקריאה הספרדית, כגון: אָֽרָה־לִּ֜י / קָֽבָה־לִּי֙ ([[במדבר כב/טעמים#כב ו|במדבר כב,ו]], [[במדבר כב/טעמים#כב יא|יא]]); קׇֽבׇל־עָ֖ם ([[מלכים ב טו/טעמים#טו י|מל"ב טו,י]]); יׇפְיָפִ֡יתָ ([[תהלים מה/טעמים#מה ג|תהלים מה,ג]]). לעתים ציינו בנוסף את קריאתו בקול (אודיו) של [http://www.yutorah.org/Rabbi_Jeremy_Wieder הרב ירמיהו וידר] מישיבה אוניברסיטה בניו יורק, קריאה מדויקת על פי כללי הדקדוק מפיו של תלמיד חכם מובהק ובעל קורא מומחה, בקיא בתנ"ך ובלשון המקרא, שנמצא [http://www.yutorah.org/Laining כאן] ו[http://www.judaicapress.com/Leining-Master-Holiday-and-Megillah-Downloads-Sephardic.html כאן].}} בכך נציע חידוש מבורך ומתבקש בשביל אותם קוראים רבים שאין בשבילם אף מהדורה אחרת שמסמנת קמץ קטן לפי שיטתם. #'''מצד שני בצענו סימון מלא לקמץ הקטן לפי המדקדקים הספרדים ומסורת הקריאה הספרדית.''' כגון: קמץ רחב לפני חטף קמץ (שלא לְשֵׁם יידוע); קמץ רחב אף במקום חטף קמץ באות לא גרונית; וקמץ רחב בכל מקום שיש געיה בכתב־היד.{{הערה|לדוגמה: תיבת כׇּֽל־ מוקפת שיש בה געיה בכתר, ותיבת קָֽדָשִׁים (תיבה זו מנוקדת כאמור פעמים רבות "קֳדָשִׁים" בחטף קמץ בכתר כדי למנוע טעות). בכך תיווצר בהכרח אי-עקביות, כי לגעיות בכתר ובכתבי־היד הקדומים יש תפקידים נוספים מלבד הנעת השווא; כדבריו של ויינברג, [https://www.jstor.org/stable/3263345 "המבנים של הקמץ הקטן"] (2.1.2.1d עמ' 154): "תפקידו של המתג מגוון, מורכב, ולעתים קרובות לא ברור—אי אפשר לקבל כדבר המובן מאליו שיש לו פונקציה באופן מכני "לפתוח את ההברה", כלומר לזהות את השווא הבא לאחריה כשווא נע (מה שהופך את הקמץ לקמץ קטן)"; והשוו את [https://www.korenpub.com/media/productattachments/files/f/i/file_11.pdf מאמרו של חנן אריאל], עמ' 3-4. ויינברג הוסיף שם (e) ש"ציונו של המתג נעשה באופנים שונים במהדורות שונות של המקרא" (כוונתו כנראה גם לכתבי־היד). גם בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים) נתקלו באותה בעיה, כי מסמנים בה קמץ קטן בעקביות לפי השיטה הספרדית בלבד, אך בו בזמן מהדורתם הושפעה מכתבי־היד הטברנים לגבי סימון הגעיה. לכן יש מקומות במהדורתם שהדפיסו את התיבה "כל" בקמץ קטן ביחד עם סימן של "מאריך" (געיה): "כׇּֽל", למרות שהתופעה הזאת לא מתיישבת לכאורה עם השיטה הספרדית. בדומה לכך, אם באים לסמן קמץ רחב בתיבות "קָדָשִׁים", "שָׁרָשִׁים" ונגזריהם הרלוונטיים אז תיווצר תוצאה הכרחית של חוסר עקביות בשילובה של המסורת הספרדית עם נוסח הכתר, כי פעמים רבות נכתבים בכתר "קֳדָשִׁים" ו"שֳׁרָשִׁים" בקמץ חטוף. לכן אי-סימון של הקמץ הקטן כשאין חטף, ביחד עם הגייה של החטף כקמץ קטן כשהוא קיים, יוצרים מצב מטעה שגורם לקורא לחשוב שמדובר על הגייה שונה למרות שבאמת מדובר על אותה תיבה בדיוק. גם אי-העקביות הזאת מופיעה בתנ"ך סימנים, שבו מבליטים את הקמץ החטוף כדי שייראה כמו קמץ קטן, ובאותה תיבה מסמנים קמץ רחב כשאין חטף.}} '''השיטה הטכנית:''' תיעוד שתי השיטות באופן מלא יתבצע ע"י השימוש ב'''[[תבנית:מ:קמץ]]'''. בתבנית זו יש שני משתנים עיקריים: האות "ד" (=לפי כללי ה'''ד'''קדוק) והאות "ס" (=לפי השיטה ה'''ס'''פרדית). כגון: <nowiki>{{מ:קמץ|ד=קׇדָשִׁים|ס=קָדָשִׁים}}</nowiki> או <nowiki>{{מ:קמץ|ד=וְאׇהֳלִיאָ֜ב|ס=וְאָהֳלִיאָ֜ב}}</nowiki>. רצוננו שהתיוג הקפדני הזה לכל המנהגים יאפשר בעתיד לכל קורא לבחור באופן אוטומטי את השיטה המועדפת עליו.{{הערה|יש כ-350 תיבות במקרא שבהן יש מחלוקת בין שתי שיטות ההגייה לגבי קמץ גדול וקמץ קטן (לפי מספר הפעמים ש[[תבנית:מ:קמץ]] מופיעה במהדורתנו). כוונתנו בעתיד שהקורא יוכל לבחור את שיטת הקריאה המועדפת עליו לכל המבנים הדקדוקיים.}} '''חטף קמץ:''' בגלל שחטף קמץ הוא תמיד קמץ קטן, סימנו לא ישתנה במהדורתנו. אבל נקווה שבעתיד יהיו פונטים לשימוש חופשי שבהם החטף־קמץ יהיה ארוך כמו קמץ קטן. ===חולם בוי"ו עיצורית=== נקודת חולם בוי"ו עיצורית בשמאלה את האות (כגון מִצְוֺת) היא סימן מובהק ועקבי בכתבי־היד. יש בשימוש בה כדי להקל על הקורא ולמנוע ממנו טעויות בקריאתו. סימן מיוחד (משמאל לאות וי"ו מלמעלה) בשביל תיבות כגון "מִצְוֺתֶיךָ". הסימן המיוחד והחשוב הזה הכניסו להקלדת וסטמינסטר בגירסה 4.12, וחובה לציין ש[http://tanach.us/Supplements/Differences-410-412.xml רשימת השינויים בין גירסאות 4.10 ל-4.12] מהווה רשימת מידע אובייקטיבית ומלאה לכל התיבות במקרא שבהן קיימת תופעה זו.{{הערה|יצויין שבמהדורת מכון ממרא אין שימוש בסימן זה אלא בנקודת חולם רגילה, דבר שגורם לפעמים לשיבושים בתצוגה בפונטים חדשים.}} דבר זה כבר בוצע באופן מלא בכל הספרים הקיימים במהדורתנו. ===פסק ולגרמיה=== '''א. פסק ולגרמיה:''' קו מאונך בסוף תיבה בא כדי להפריד אותה קצת מהתיבה שלאחריה.{{הערה|על צורתו של הקו ראו ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 305 (עמ' 178): "הקו שאחר התיבה המוטעמת לגרמיה הוא קו מאונך. בכתבי־היד מידתו כחצי גובה אות, והוא בא על פי רוב בגובה חלקן העליון של האותיות, אך לעתים גם בגובה אמצען או בגובה חלקן התחתון. בדפוסים אורכו כגובה אות." ולגבי הפסק ראו שם 311 (עמ' 180): "פָּסֵק, פְּסִיק, הוא קו מאונך הבא אחרי התיבה, ברווח שבינה לבין זו שאחריה."}} אם בתיבה הראשונה יש טעם מחבר, אז הקו בא כדי להורות לקורא שיש להפסיק במעט בין שתי התיבות '''למרות''' הטעם המחבר ביניהן. במקומות האלה הקו האנכי נקרא "פָּסֵק". קו של פָּסֵק אינו חלק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים אלא תוספת לה.{{הערה|1=ראו ייבין, שם, שהפסק "מסומן אחר תיבה המוטעמת בטעם מחבר, ומורה שיש להפסיק בקריאתה הפסקה כלשהי, אך לא עד כדי הפיכת הטעם המחבר לטעם מפסיק. הפָּסֵק הותקן כנראה לאחר התקנת מערכת הטעמים, המחברים והמפסיקים, ובא להשלימה במקומות שבהם מערכת זו לא הספיקה. התקנתו המאוחרת ביחס עשויה להסביר את חוסר השיטתיות שבסימונו." וראו גם את דבריו של ברויאר, טעמי המקרא ו.1 (עמ' 128): "המסורה מכירה רק סימן אחד, המורה על הפסקה בלבד – בלא כל משמעות מוסיקלית – והוא הפָּסֵק. צורת הפסק הוא קו מאונך, המפריד בין שתי תיבות. עצם מקומו של הפסק מעיד עליו, שהוא סימן להפסקה, ולא סימן נגינה; שהרי אין הוא מסומן מתחת לתיבה על מעליה – ככל טעמי המקרא – אלא הוא מסומן אחרי התיבה. ומכאן, שהפסק מורה על הפסקת הקריאה הבאה '''אחרי''' המלה; ואילו המפסיק והמשרת מורים על הנגינה, המלוה את המלה עצמה." והעיר שם ברויאר על חוסר הנגינה: משום כך אמרו על פסק ש"לא נמנה עם הטעמים (=המפסיקים) ולא עם המשרתים" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/19|משפטי הטעמים ח' ע"א]]).}} אבל אם הקו בא לאחר הטעם "מונח" בכ"א הספרים, אז במקומות רבים הוא הופך אותו ל"מֻנָּח לְגַרְמֵיהּ", כלומר: מונח שהוא טעם מפסיק (למרות שֶׁמֻּנָּח הוא בדרך כלל טעם מחבר). בשונה מִפָּסֵק, במונח לגרמיה הקו המאונך אינו מורה שיש להפסיק מעט '''למרות''' הטעם המחבר. אלא הוא מורה ש'''הטעם עצמו הוא טעם מפסיק'''. מונח לגרמיה הוא חלק מובהק מהמערכת המוזיקלית של הטעמים: יש לו נגינה וטעמים משרתים משלו.{{הערה|משרתו של מונח לגרמיה הוא בדרך כלל מרכא, ורק לעתים רחוקות יש לו שני משרתים (מונח ומרכא, מרכא ומרכא, אזלא ומרכא). על משרתיו של הטעם "מונח לגרמיה" ראו ברויאר, טעמי המקרא, ג.1 (עמ' 83); ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 309-310 (עמ' 180).}} יוצא שבכל מקום שבו יש קו מאונך לאחר תיבה, הקורא חייב לדעת תוך כדי קריאתו אם מדובר על פסק או על לגרמיה. במיוחד אם הקו המאונך בא לאחר תיבה המוטעמת במונח, לא תמיד ברור מאליו אם מדובר על מונח לגרמיה או על מונח רגיל (=טעם מחבר) שלאחריו פסק. אמנם ברוב המכריע של המקומות מדובר על מונח לגרמיה, כי אם המונח והקו באים לפני עוד מונח ואחר כך בא טעם הרביע – וכך הוא ברוב הפסוקים שיש בהם מונח וקו – אז המונח הראשון עם הקו הוא תמיד מונח לגרמיה. אבל אפילו במקרים נפוצים וברורים כאלה רצוי לתת יד לקורא ולציין לו במפורש שמדובר על לגרמיה, ועל אחת כמה וכמה במקרים אחרים שאינם ברורים מאליהם. מהסיבה הזאת כתבו חכמי המסורה הראשונים והאחרונים כללים ורשימות של "לגרמיה" לסוגיו (בתוך חיבורי המסורה ובהערות המסורה), רשימות מלאות של "פסק" בכל ספרי המקרא (בתוך קונטרסי המסורה), ובחלק מכתבי־היד אף ציינו "לג[רמיה]" ו"פס[ק]" בשוליים של הטקסט (הציונים משולבים בתוך ההערות של המסורה הקטנה).{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179): "ויש כתבי־יד, בייחוד אלו שבניקוד מורחב, המעירים בגיליון על כל קו מאונך אם הוא פסק (פס֗, פ֗) או לגרמיה (לגר֗, לג֗). גם בכתבי־יד שאינם מעירים דרך שיטה, יש הערות במקומות שעשויים לטעוֹת בהם. כך, למשל, במס"ק '''ל''' מעירים "ל֗ג֗ר֗" בשני המקומות שבהם טעם זה בא לפני פזר (עיין למעלה), וביש' מב, ה, מעירים "פ֗ס֗ק֗."}} '''ב. את נוסח הקווים של לגרמיה ופסק (כלומר מתי יש ומתי אין קו מאונך) קבענו במהדורתנו לפי כתר ארם צובה, ובמקומות שהכתר לא קיים קבענו אותו לפי כתי"ל.''' הנוסח זהה בדרך כלל בשני כתבי־היד.{{הערה|לעתים רחוקות הנוסח שונה, ואז הכרענו לפי כתר ארם צובה. לדוגמה: ב[[יהושע טו/טעמים#טו יח|יהושע טו,יח]] יש קו מאונך של מונח לגרמיה בכתר ארם צובה ובמקראות גדולות דפוס ונציה (רפ"ו), אבל הוא חסר בפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]]. בכתבי־יד אחרים (כתי"ל וכתי"ק וכתי"ש1) הקו חסר בשני המקומות. הפסוק ביהושע מובא ב[https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n634/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה של גינצבורג] (ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/437/mode/1up?view=theater כאן] למקורותיה), אבל ב[https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up?view=theater רשימת ויקס] השמיט אותו בכוונה (ראו שם דיון בהערה 27); וראו עוד ברשימת ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140), ושם בהערה 9 (עמ' 138).}} '''ג. את ההבחנה בין "לגרמיה" ל"פסק" בכ"א הספרים קבענו לפי ספרות המסורה.'''{{הערה|לעתים יש אי-התאמות בין רשימות הפסק השונות, ואז בדרך כלל נתנו עדיפות לרשימות הפסק בתוך כתי"ל (בסוף התורה, בסוף הנביאים, ובסוף הכתובים); התחשבנו בפריטים המובאים בהן ובפריטים הנעדרים מהן, ובמיוחד כאשר הנתונים שבהן תואמים לקביעות אחרות של המסורה. אבל כל מקרה נדון לגופו.}} להלן הכללים העיקריים העולים מתוך ספרות המסורה, כדי להבחין בין "לגרמיה" ל"פסק": #'''"מונח לגרמיה" בא בדרך כלל לפני מונח ורביע.''' כך סיכם ייבין: "לגרמיה משמש בעיקר כמפסיק פחוּת בתחום רביע, ועל פי רוב בינו ובין הרביע המשרת מונח, כגון: וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים ([[בראשית מא/טעמים#מא ה|בר' מא, ה]]), מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז ב|בר' ז, ב]]). עתים מפרידים ביניהם שני משרתי הרביע, כגון: אֶ֣מֶשׁ ׀ אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר ([[בראשית לא/טעמים#לא כט|בר' לא, כט]])... הלגרמיה עשוי להתרדף, כגון: וַיִּ֜מַח אֶֽת־כׇּל־הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה ([[בראשית ז/טעמים#ז כג|בר' ז, כג]])."{{הערה|המסורה למקרא, פרק תשיעי 306 (עמ' 178). וראו גם את [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא, על סמך הערות "לגרמיה" בשוליים בכתבי־היד.}} #'''מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע הם תמיד מונח לגרמיה, ואף פָּסֵק הראוי לבוא מיד לפני רביע מתחלף בלגרמיה; חוץ ממקום אחד בלבד בכל המקרא.''' המקום היחיד הוא [[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|ישעיהו מב,ה]] ("הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה"). העדות המפורשת של המסורה קובעת: "ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע כי אם במקום אחד, והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ יְהֹוָ֗ה בּוֹרֵ֤א [הַ]שָּׁמַ֙יִם֙" ([[עמוד:משפטי הטעמים רעדעלהיים תקס"ח.pdf/18|משפטי הטעמים ז' ע"ב]]). הַפָּסֵק בַּפָּסוּק בישעיהו מודגש במסורה במקומות נוספים,{{הערה|ב[https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F236A.jpg כתי"ל] יש עליו ציון מפורש "פ֗ס֗ק֗"; ובכתר ארם צובה יש בו הערת מסורה "ב֗" שמשווה אותו לַפָּסֵק הברור בביטוי הזהה ב[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] (וגם שם אותה הערה). לגבי רשימת הפסק בכתי"ל, שבה הפסוק הזה נעדר, ראו את רשימת הַפָּסֵק של ויקס [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/128/mode/1up עמ' 128 הערה 20]; רשימת הַפָּסֵק בכתי"ל לישעיהו משובשת היא, וברשימות אחרות הפסוק מופיע.}} ובפסוקים האחרים שיש בהם מונח וקו מאונך הסמוכים לרביע יש ציונים של "לגרמיה".{{הערה|ראו את [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/129/mode/1up רשימת ויקס של לגרמיה הסמוך לרביע], שהיא "רשימה מוסמכת למדי" לדעתו של ייבין, המסורה למקרא, 308 (עמ' 179). גם ברויאר ערך רשימה כזו, שבה הוא מקטלג את כל המקומות לפי סוגים (טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-140). וגם [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n632/mode/1up?view=theater רשימת גינצבורג] של כל לגרמיה במקרא כוללת את הלגרמיה הסמוך לרביע. להלן רשימה של לגרמיה הסמוך לרביע, המבוססת בעיקר על רשימתו של ויקס: '''בראשית''' [[בראשית ג/טעמים#ג טו|ג,טו]]; [[בראשית יז/טעמים#יז יד|יז,יד]]; [[בראשית כג/טעמים#כג ו|כג,ו]]; [[בראשית כט/טעמים#כט ט|כט,ט2]]; [[בראשית מה/טעמים#מה ה|מה,ה]]; '''שמות''' [[שמות ל/טעמים#ל יג|ל,יג]]; '''במדבר''' [[במדבר ז/טעמים#ז יג|ז,יג2]] ,[[במדבר ז/טעמים#ז יט|יט2]], וכו'; [[במדבר כ/טעמים#י כט|י,כט]]; [[במדבר כ/טעמים#י לה|י,לה2]]; [[במדבר כ/טעמים#כ כא|כ,כא]]; '''דברים''' [[דברים א/טעמים#א לג|א,לג2]]; [[דברים ה/טעמים#ה ד|ה,ד]]; [[דברים ה/טעמים#ה כא|ה,כא2]] (אצל ויקס רשום בטעות כב2); [[דברים לב/טעמים#לב לט|לב,לט]]; '''יהושע''' [[יהושע ה/טעמים#ה יד|ה,יד]]; [[יהושע ט/טעמים#ט יב|ט,יב]]; [[יהושע טו/טעמים#טו יח|טו,יח]] (ויקס השמיט את הפסוק הזה לאור הפסוק המקביל ב[[שופטים א/טעמים#א יד|שופטים א,יד]] אבל הקו נמצא בכתר ארם צובה); '''שופטים''' [[שופטים יא/טעמים#יא מ|יא,מ]]; [[שופטים טז/טעמים#טז ב|טז,ב]]; [[שופטים יח/טעמים#יח ז|יח,ז2]]; [[שופטים כ/טעמים#כ כח|כ,כח]]; '''שמואל''' {{קו תחתי|שמ"א}} [[שמואל א יא/טעמים#יא ט|יא,ט]]; [[שמואל א יא/טעמים#יא יב|יא,יב2]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ה|טז,ה]]; [[שמואל א טז/טעמים#טז ז|טז,ז2]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כה|כ,כה]]; [[שמואל א כו/טעמים#כו טז|כו,טז2]]; {{קו תחתי|שמ"ב}} [[שמואל ב יב/טעמים#יב כג|יב,כג]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו כ|טו,כ]]; [[שמואל ב טו/טעמים#טו ב|טו,ל]]; '''מלכים''' {{קו תחתי|מל"א}} [[מלכים א ו/טעמים#ו כט|ו,כט]]; [[מלכים א ז/טעמים#ז כג|ז,כג2]]; [[מלכים ב יט/טעמים#יט ד|יט,ד2]]; {{קו תחתי|מל"ב}} [[מלכים ב ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; [[מלכים ב ה/טעמים#ה כב|ה,כב]]; [[מלכים ב כה/טעמים#כה טז|כה,טז]]; '''ישעיהו''' [[ישעיהו ט/טעמים#ט טז|ט,טז]]; [[ישעיהו יט/טעמים#יט טז|יט,טז2]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ח|כא,ח2]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב ב|כב,ב]]; [[ישעיהו כב/טעמים#כב יא|כב,יא]]; [[ישעיהו מט/טעמים#מט כא|מט,כא2]]; '''ירמיהו''' [[ירמיהו נ/טעמים#נ לד|נ,לד]]; [[ירמיהו נב/טעמים#נב כ|נב,כ]]; '''יחזקאל''' [[יחזקאל כד/טעמים#כד יז|כד,יז]]; [[יחזקאל לה/טעמים#לה יב|לה,יב]]; '''זכריה''' [[זכריה א/טעמים#א ח|א,ח]]; [[זכריה ו/טעמים#ו טו|ו,טו]]; [[זכריה י/טעמים#י יב|י,יב2]]; '''שיר השירים''' [[שיר השירים ד/טעמים#ד יד|ד,יד]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח יד|ח,יד]]; '''רות''' [[רות א/טעמים#א יג|א,יג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ג|ג,ג]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג יג|ג,יג]]; '''קהלת''' [[קהלת ט/טעמים#ט ג|ט,ג]]; '''דניאל''' [[דניאל ד/טעמים#ד טו|ד,טו2]]; '''נחמיה''' [[נחמיה ב/טעמים#ב יב|ב,יב]]; '''דברי הימים''' {{קו תחתי|דה"א}} [[דברי הימים א ג/טעמים#ג א|ג,א2]]; [[דברי הימים א יח/טעמים#יח י|יח,י]]; {{קו תחתי|דה"ב}} [[דברי הימים ב ד/טעמים#ד ב|ד,ב2]]; [[דברי הימים ב כא/טעמים#כא יט|כא,יט]]. בשני מקומות ברשימתו של ויקס אין קו של לגרמיה בכתבי־היד (כתי"א וכתי"ל), אבל יש לגרמיה בחלק מהדפוסים: [[מלכים ב יז/טעמים#יז לו|מל"ב יז,לו]] (ליסר, לטריס, בער, קורן); [[ירמיהו כ/טעמים#כ ד|ירמיהו כ,ד]] (ליסר, לטריס). בנוסף השמיט ויקס מרשימתו את שלושת הפסוקים הבאים (ראו שם הערה 27): [[ישעיהו ז/טעמים#ז כה|ישעיהו ז,כה]] (בער); [[דניאל יא/טעמים#יא ו|דניאל יא,ו]] (כתבי־יד שונים); [[דברי הימים ב יח/טעמים#יח ג|דה"ב יח,ג]] (כתבי־יד שונים).}} #'''לעתים רחוקות בא מונח לגרמיה לפני טעמים מפסיקים אחרים (חוץ מרביע).''' כל המקומות האלה מפורשים בספרות המסורה: ##'''מונח לגרמיה הסמוך לפזר (בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים).''' מדובר על שני מקומות בלבד המצוינים במסורה, אבל בשאר כל המקומות קו מאונך לפני פזר הוא פסק; קביעה זאת של המסורה מוזכרת פעמיים בספר משפטי הטעמים. הפזר מוזכר שם כטעם מפסיק שלגרמיה יכול לבוא לפניו ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up ל"ד ע"א]): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''ופזר''', כגון: לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F439B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל]); וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]], וראו [https://manuscripts.sefaria.org/leningrad-color/BIB_LENCDX_F458B.jpg הערת לגרמיה בכתי"ל])." ועוד לפני כן כבר נזכר הפזר כטעם שלגרמיה יכול לבוא אחריו, וצויינו שם אותן שתי דוגמאות ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n60/mode/1up ל"ג ע"א]): "'''הפזר''' יתכן להיות אחריו '''התלישא'''... ויתכן אחריו '''לגרמיה''': שְׁלַ֡ח לְמִכְנַ֣שׁ ׀ לַֽאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א ([[דניאל ג/טעמים#ג ב|דניאל ג,ב]]); וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין ([[נחמיה ח/טעמים#ח ז|נחמיה ח,ז]])." ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של גרש''' (11 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... '''וטרס''' (=גרש) לא יהיה (אחר לגרמיה) אלא אזיל ואתי (=קדמא ואזלא), והוא בי"א מקומות במקרא, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n62/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"א-ע"ב]). הפריטים ברשימה של המסורה: [[בראשית כח/טעמים#כח ט|בראשית כח,ט]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד ג|שמ"א יד, ג]]; [[שמואל א יד/טעמים#יד מז|שמ"א יד,מז]]; [[שמואל ב יג/טעמים#יג לב|שמ"ב יג,לב]]; [[מלכים ב יח/טעמים#יח יז|מל"ב יח,יז]]; [[ירמיהו ד/טעמים#ד יט|ירמיהו ד,יט]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח יא|ירמיהו לח,יא]]; [[ירמיהו מ/טעמים#מ יא|ירמיהו מ,יא]]; [[יחזקאל ט/טעמים#ט ב|יחזקאל ט,ב]]; [[חגי ב/טעמים#ב יב|חגי ב,יב]]; [[דברי הימים ב כו/טעמים#כו טו|דה"ב כו,טו]].{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/118/mode/1up ויקס, עמ' 118], המבוסס על הערות מסורה.}} ##'''מונח לגרמיה בתחום שלטונו של פשטא''' (3 מקומות): "'''הלגרמיה''' יתכן להיות אחריו '''רביע'''... ויתכן להיות אחר לגרמיה '''פשטא''' בג' מקומות, והם..." ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]).{{הערה|ראו [https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up ויקס, עמ' 120], המבוסס על הערות מסורה.}} הפריטים ברשימה של המסורה: [[ויקרא י/טעמים#י ו|ויקרא י,ו]]; [[ויקרא כא/טעמים#כא י|ויקרא כא,י]]; [[רות א/טעמים#א ב|רות א,ב]]. ##'''מונח לגרמיה לפני תביר''', שהוא תחליפו של גרש ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n63/mode/1up משפטי הטעמים ל"ד ע"ב]): "ויתכן אחריו '''תביר''' במקום אחד, והוא: וַיִּשְׁלַ֥ח מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֣וּר ׀ אֶת־רַבְשָׁקֵ֨ה מִלָּכִ֧ישׁ יְרוּשָׁלַ֛͏ְמָה ([[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]), ולא יהיה לו שכן אחד מן הטעמים חוץ ממה שנזכר." לגרמיה הסמוך לפזר (3.1) שונה באופן עקרוני משלושת הסוגים הבאים אחריו (3.2-4), כי אצלם '''כל''' המקרים בסוג הם לגרמיה, ואילו לגבי לגרמיה הסמוך לפזר '''רק בשני המקומות האלה''' מדובר על לגרמיה ובכל שאר המקומות הוא פסיק. אפילו [[נחמיה ח/טעמים#ח ז|בפסוק בנחמיה]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, בהמשך יש פָּסֵק באותן נסיבות בדיוק (כלומר מונח לגרמיה הסמוך לפזר בתוך יחידה פשוטה בת שתי מילים, כדי להפריד בין שני פריטים בתוך רשימה של שמות): "וְיֵשׁ֡וּעַ וּבָנִ֡י וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין עַקּ֡וּב '''שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה'''" (הקו המאונך האחרון הוא פסק דווקא). וכבר תהה ברויאר: "הלגרמיה של וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין דומה לפסק של שַׁבְּתַ֣י ׀ הֽוֹדִיָּ֡ה שבאותו פסוק... אין אנחנו יודעים, על שום מה נשתנו שני השמות הסמוכים לפזר; שהאחד מוטעם בלגרמיה וחברו במונח לפני פסק."{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} למרות התמיהה יש סימן מובהק שב"וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀ יָמִ֡ין" מדובר על מונח לגרמיה, והוא טעם המרכא בתיבה ""וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀"; מרכא הוא משרתו של לגרמיה דווקא (ולא משרתו של המונח). אפילו אהרן דותן, שדחה לחלוטין את האפשרות שלגרמיה יבוא בתחום פזר באף מקום, ועל עדות המסורה לשני המקומות כתב "ודאי שיבוש הוא",{{הערה|דותן קיבל את דעתו של ויקס בנושא הזה ([https://archive.org/details/treatiseonacce00wick/page/120/mode/1up עמ' 120 הערה 6]).}} נימק את עמדתו כך: "ואף ממשרתיו של מונח לגרמיה מוכרע הדבר. בידוע שמשרתו מירכא, אך לפני מונח ופסק שאינם לגרמיה לא יימצא מירכא לעולם."{{הערה|ספר דקדוק הטעמים לר' אהרן בן משה בן אשר, חלק ב: הפירוש והניתוח, שער ט"ז, עמ' 246.}} אך הקו תחת האות רי"ש בתיבה "וְשֵׁרֵ֥בְיָ֣ה ׀" נוטה במקצת לצד שמאל בכתי"ל וב[https://commons.wikimedia.org/w/index.php?title=File%3ATanakh-Sassoon1053-24-Ezra.pdf&page=19 כתי"ש1], כדין מרכא, וכך הכריע דותן בעצמו במהדורות של המקרא שהוציא לאור.{{הערה|לשתי מהדורותיו של דותן ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/נספחים#מהדורות מקרא המיוסדות על כתבי־היד הטברנים|ביבליוגרפיה]]; וראו עוד ייבין, כז.2 (עמ' 231) על פסוק זה: "ושמא הכוונה בדוגמה זו להטעמת מרכא עם הלגרמיה בתיבתו."}} לגבי [[דניאל ג/טעמים#ג ב|הפסוק בדניאל]] שבו יש לגרמיה לפני פזר, ברויאר הראה שעל פי הפסוקים המקבילים שיש בהם טעם מפסיק ([[דניאל ג/טעמים#ג ג|דניאל ג,ג]] "מִֽתְכַּנְּשִׁ֡ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֡א"; [[דניאל ג/טעמים#ג כז|ג,כז]] "וּ֠מִֽתְכַּנְּשִׁ֠ין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּ֞א"), הלגרמיה רומז לפזר שהיה ראוי לבוא במקום המונח.{{הערה|טעמי המקרא, ו.12 (עמ' 141).}} בנוסף, יש לזכור שבשני הפסוקים יש ציון מפורש של "לגרמיה" בכתי"ל, ושניהם נעדרים מרשימת הפסק שבו. ייתכן שבמקור לא היה הבדל מובהק בין לגרמיה ופסק, שהרי שניהם באים להורות על הפסקה כלשהי ויש סימן אחד לשניהם (הקו המאונך). היידנהיים כבר הציע שלגרמיה נחשב סוג של פסק בעיני חכמי המסורה ([https://archive.org/details/mishpetehateamim00heid/page/n57/mode/1up משפטי הטעמים ל"א ע"ב]): "בעבור שהלגרמיה הוא המפסיק בין המונח והטעם שאחריו, לכן לא נמנע החכם להכניסו בביאור הפסק." דותן דחה את דעתו, אך בכל זאת הציע דבר דומה. על הדברים ב"ביאור הפסק", המציעים מטרה '''משותפת''' לדוגמאות של לגרמיה ופסק כאחד, דהיינו "להפריד בין הטעמים שיהיו מופרדים איש מאחיו ולא נצמדים", כתב: :אכן זהו תפקידו של הפָסק בין שהוא בא אחרי מונח בתחום הרביע והופך אותו לטעם מפסיק – מונח לגרמיה, ובין שהוא בא אחרי מונח בתחום פזר וגורם להפסקה שכוחה ככוח טעם מפסיק; וממונח בתחום פזר רשאים אנו ללמוד גזרה שווה אף על פסק שאחרי כל משרת אחר ובכל תחום... :בכל זאת יש מקום לפשפש בניצניה של תפיסה זו, שאי אפשר היה לה שתצמח על קרקעה של מערכת המושגים המקובלת (שהיא גם היחידה הידועה לנו), שבה מונח לגרמיה ופסק הם עניינים רחוקים זה מזה תכלית ריחוק – פסק אינו שייך כלל למערכת הטעמים – ודבר אין להם זה עם זה מלבד שיתוף הסימן. וסימן הפָסק '''לבדו''' בוודאי אינו סימן טעם, סימן מוסיקאלי, אלא סימן פיסוק בלבד. עצם העובדה, ששניהם נכרכו כאן ביחד, ושמונח לגרמיה הוכלל בקטגוריה של פסק, מניחה מקום לסברה שלכתחילה לא היה הבדל מהותי בין השניים, ושלא תמיד היה מונח לגרמיה נחשב טעם עצמאי במערכת הטעמים. רישומיה של אותה תקופת בראשית בהתהוות מערכת הטעמים עדיין ניכרים… ברויאר הדגיש את הדמיון הרב בין פסק לבין לגרמיה הבא ביחידה פשוטה בת שתי תיבות:{{הערה|טעמי המקרא, ד.20 (עמ' 119). וראו גם ייבין, המסורה למקרא, פרק תשיעי 307 (עמ' 179).}} :ברוב המקומות, שיש בהם לגרמיה סמוך לרביע, פזר או קדמא, הרי זה מסתבר, שהלגרמיה איננו אלא תחליף של משרת ופסק. ולפיכך בכל המקומות שלגרמיה סמוך בהם לרביע או לפזר, היה זה מתקבל על הדעת לומר, שאין זה לגרמיה כלל, אלא זהו מונח שלפני פסק; שהרי מונח משמש כמשרתם הרגיל של רביע ופזר. אולם המסורה תפסה את כל המונחים האלה כלגרמיה, ולפיכך לא מנתה אותם ברשימת הפסקים. וכן מסרו הקדמונים (משפה"ט ז, ע"ב): ולעולם לא תמצא פסק לפני רביע, כי אם במקום אחד במקרא והוא כֹּה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל ׀ ה֗' בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ ([[ישעיהו מב/טעמים#מב ה|יש' מב, ה]]). ומכאן, שכל התופעה שנידונה לעיל, 17,{{הערה|שם קובע ברויאר ש"יחידה פשוטה המסתיימת ברביע מתחלקת לעתים קרובותת על ידי לגרמיה – אפילו שתי תיבותיה קצרות."}} נשענת רק על עדות המסורה, ולא על נוסח הטעמים שבמקרא גופו.{{הערה|בסוף סעיף ד.20 (עמ' 119) מציע ברויאר שגם מנוסח הטעמים באמ"ת ניתן להוכיח שהטעם ביחידה פשוטה הוא לגרמיה ולא פסק.}} יוצא לנו שהמסורה מעידה במפורש על לגרמיה בפסוקים רבים שנראה שיש בהם פסק. אבל ייתכן שמלכתחילה לא היה הבדל מהותי ביניהם, ולמעשה הרבה מקרים של לגרמיה הם בעצם תחליף של משרת ופסק. '''ד. דרך הסימון של "פָּסֵק" ושל "לְגַרְמֵיהּ" במהדורתנו:''' יש רק תו אחד ביוניקוד בשביל "פָּסֵק" ובשביל "לְגַרְמֵיהּ" כאחד, למרות שמשמעותם שונה. אבל בגלל המנהג המקובל (בכל הדפוסים והמהדורות) לסמן את הקו המאונך רק לאחר רווח בסוף התיבה, ניתן בקלות ובלי סרבול מיותר לעשות הבחנה בעיצובם על ידי השימוש באחת משתי תבניות שונות בסוף כל תיבה מתאימה: #'''[[תבנית:מ:לגרמיה]]:''' תבנית זו יוצרת קו מודגש של "לגרמיה" לאחר רווח מיוחד קצר (<code>&amp;thinsp;</code>),{{הערה|למידע טכני על התו של רווח מיוחד זה, ושל רווחים אחרים ביוניקוד, ראו [[W:EN:Space_(punctuation)#Space_characters_and_digital_typography|כאן]].}} ולאחר הקו רווח רגיל (&thinsp;'''׀''' ). קו הלגרמיה מהווה חלק מטעם מפסיק של תיבה, ואינו קשור לתיבה הבאה. הוא בא לציין שאין כאן מונח רגיל (טעם מחבר) אלא מונח שהוא טעם מפסיק ("לגרמיה"). #'''[[תבנית:מ:פסק]]:''' תבנית זו יוצרת קו מוקטן של פסק בצבע אפור בתוך שני רווחים מיוחדים וקצרים (<code>&amp;thinsp;</code>) לפניו ולאחריו (&thinsp;{{קק|{{צבע גופן|אפור|׀}}}}&thinsp;). קו פסק בא להבחין הבחנה קלה בלבד בין שתי תיבות המחוברות בטעם מחבר כדי להזכיר לקורא להבחין ביניהם, ואינו אמור להפריע לרצף של הטעמים בקריאה. הפסק כשלעצמו אינו טעם, והוא בא בדרך כלל בין שתי תיבות דומות או מסיבות אחרות. '''ה. פסק ולגרמיה בספרי אמ"ת:''' בספרי אמ"ת יש שני טעמים של לגרמיה: "אָזְלָא לְגַרְמֵיהּ" ו"מַהְפָּךְ לְגַרְמֵיהּ".{{הערה|לסיכום של הכללים לשתי הצורות של לגרמיה בספרי אמ"ת ראו ייבין, המסורה למקרא, 333 (עמ' 197).}} הקו המאונך הבא אחרי הטעמים אזלא ומהפך כדי לציין לגרמיה, הוא לעתים תחליפו של משרת שיש לאחריו פסק, ויש בו דמיון ללגרמיה בכ"א הספרים הבא בסמיכות לרביע.{{הערה|על לגרמיה מהסוג הזה בספרי אמ"ת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.2 (עמ' 321).}} ההבחנה בין "פסק" ו"לגרמיה" בספרי אמ"ת נבדקה מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n641/mode/1up?view=theater רשימת הלגרמיה] של גינצבורג{{הערה|למקורותיה של רשימת הלגרמיה של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/438/mode/1up?view=theater כאן].}} ובעיקר מול [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/n654/mode/1up?view=theater רשימת הפסק] שלו, המבוססת לא רק על הערות בכתבי־יד אלא גם על רשימות מסורה מובהקות.{{הערה|למקורותיה של רשימת הפסק של גינצבורג בספרי אמ"ת ראו [https://archive.org/details/Ginsburg_The-Massorah-Compiled-from-Manuscripts_1880-1905/page/445/mode/1up?view=theater כאן].}} אך יש מספר פריטים של מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה הנמצאים ברשימת הפסק שלו, ואותם סימנו כלגרמיה; רובם נמצאים גם כן ברשימת הלגרמיה.{{הערה|מהפך לגרמיה ואזלא לגרמיה נמצאים ברשימת הפסק במקומות הבאים: '''תהלים''' ט,יז; יח,נ (כנראה שהכוונה לא הייתה ל"עַל־כֵּ֤ן ׀ אוֹדְךָ֖" אלא ל"בַגּוֹיִ֥ם ׀ יְהֹוָ֑ה"); לז,ז; נ,א; נה,כ (שְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ - השני נמצא ברשימת הלגרמיה); סח,לו; עב,יט; פד,ד; קי,ד; קיז,ב; קיח,כז; '''איוב''' ז,כ.}} ובמקומות אחרים יש קו מאונך של פסק בכתר ארם צובה שאינו מובא ברשימת הפסק, רובם אחרי התיבה "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בכותרות של מזמורים.{{הערה|על הקו המאונך של תיבת "לַמְנַצֵּ֬חַ ׀" בטעם עילוי ראו ברויאר, טעמי המקרא, יד.3, סוף עמ' 321. קו מאונך של פסק בכתר שאינו מובא ברשימת הפסק של גינצבורג נמצא במקומות הבאים: '''תהלים''' לו,א; מד,א; מז,א; מט,א; נה,כד; סא,א; סט,א; פא,א; פה,א; צב,י. רק בשני מקומות חסר קו מאונך של פסק בכתר לעומת רשימתו של גינצבורג: '''תהלים''' פו,א; '''משלי''' ד,ז.}} '''ו. הקו המאונך אחרי שלשלת:''' גם את הקו המאונך של הטעם המפסיק "שלשלת" (בכ"א הספרים) ומקבילו "שלשלת גדולה" (בספרי אמ"ת) עיצבנו בעיצוב של לגרמיה. על הקו הזה כתב ברויאר: "אחרי תיבת שלשלת יש תמיד קו דמוי פָּסֵק, כגון: וַיֹּאמַ֓ר ׀ (בר' כד, יב). קו זה בא להבדיל בין שלשלת גדולה המפסיק לבין שלשלת קטנה המשרת. שני הטעמים האלה מצויים באמ"ת, והם שוים בצורתם; משום כך היה צורך להבדיל ביניהם באמ"ת. משם הועבר הקו גם אל כ"א ספרים, אף על פי ששלשלת מצויה בהם רק כטעם מפסיק."{{הערה|טעמי המקרא, א.26.ב (עמ' 18-19). במקום אחד רשם גינצבורג את הקו של שלשלת גדולה כפסק (תהלים פט,ג).}} ===הניקוד בתיבת "ירושלם"=== בתיבת "ירושלם" (חסרת-יו"ד) במהדורתנו השתמשנו בתבנית מיוחדת: '''[[תבנית:מ:ירושלם|מ:ירושלם]]'''. תבנית זו מכניסה את התָו המיוחד [https://en.wikipedia.org/wiki/Combining_grapheme_joiner CGJ] לתוך התיבה באופן אוטומטי, כדי שהניקוד והטעמים יופיעו כראוי בתצוגה. בתיבת "ירושלם" יש צורך להציג את הניקוד ואת הטעם של האות למ"ד, ביחד עם החיריק של אות יו"ד החסרה, אך הם מתנגשים בתצוגה. השימוש בתָו המיוחד CGJ (לפני החיריק של היו"ד החסרה) מונע את ההתנגשות הזאת. '''לדוגמה:''' [[ישעיהו מד/טעמים#מד כו|ישעיהו מד,כו]]; [[ישעיהו מד/טעמים#מד כח|כח]]. בצורה החריגה והנדירה "יְרוּשָׁלַ֛[יְ]מָה" השתמשנו בתבנית דומה: '''[[תבנית:מ:ירושלמה|מ:ירושלמה]]''' ([[מלכים א י/טעמים#י ב|מל"א י,ב]]; [[מלכים ב ט/טעמים#ט כח|מל"ב ט,כח]]; [[ישעיהו לו/טעמים#לו ב|ישעיהו לו,ב]]; [[יחזקאל ח/טעמים#ח ג|יחזקאל ח,ג]]). ===חטפים באותיות לא גרוניות=== הרב ברויאר הכריע בעניין זה לפי שיטת ה"מנחת שי",{{הערה|ראו מנחת שי על בראשית (יב, ג) שהרב ברויאר ציטט אותו פעמים רבות בהקדמות למהדורותיו: "ואנכי לא ידעתי איזה יכשר הזה או זה, או אם שניהם טובים. ואני בתומי אלך בדרך הספרים שהם כולם בשוא לבד; והמדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה." דברי המנחת שי אינם מבטלים את האפשרות שיש בסימון החטפים שיטה מובהקת של המסורה, אלא להפך: "המדקדק לקרותן כהוגן תבוא עליו ברכה". אבל דבריו רומזים גם לבעיה עמוקה יותר, דהיינו שחוסר הבהירות והעקביות בעניין זה בכתבי־היד ובדפוסים, עד כדי כך שאי אפשר להכריע לטובתה של אף שיטה אלא שיש לכתוב "כולם בשוא" בתמימות, נובע מהעובדה הפשוטה שאין לסימון החטפים באותיות לא גרוניות משמעות מובנת לפי שיטת ההגיה של הסופרים והמהדירים.}} והפך את כל החטפים באותיות לא גרוניות שבכתבי־היד לשוואים פשוטים.{{הערה|ברוב מכריע של המקומות מדובר על שווא במקום חטף פתח באות לא גרונית. לפעמים מדובר על שווא במקום חטף קמץ (שלאחריה אות גרונית); ראו על כך בהערה בסוף תת-הסעיף הזה. לעתים רחוקות מדובר על תופעה ייחודית בכתר שאין כמעט כדוגמתה בכתבי־היד האחרים, דהיינו שווא שיבוא במקום חטף חיריק (!) בחמישה מקומות בכתר ([[מלכים א יז/טעמים#יז יא|מל"א יז,יא]]; [[תהלים יד/טעמים#יד א|תהלים יד,א]] (פעמיים); [[תהלים נג/טעמים#נג ב|תהלים נג,ב]] (פעמיים)); עליהן נציין במקומן בתיעוד הנוסח, ולהסבר של התופעה ראו ייבין, ב.6 (עמ' 21). בנוסף חשוב לציין שכלל התיבות שיש בהן חטף באות לא גרונית הן הרוב המכריע של התיבות המובאות ברשימות "נוסח כתב היד" שבסוף כל אחת ממהדורות ברויאר. רשימות אלו מהוות תיעוד מלא ואובייקטיבי לתופעה זו בכל המקרא. אבל הן לא מושלמות, ולפעמים נשמטה תיבה אף מעינו הבוחנת של הרב ברויאר; לדוגמה ראו את התיבה "וִיבֹקֲק֖וּ" ([[ירמיהו נא/טעמים#נא ב|ירמיהו נא,ב]]).}} הוא עשה זאת, לדבריו, כיוון שסימון החטפים הוא רק מנהג ולא חובה, ועוד כדי להסיר תופעה שעלולה להסיח את דעתו של הקורא, ואף להכשיל אותו בקריאתו, בעקבות ההגיה המקובלת ברוב העדות היום (חוץ מהתימנים) שיש בה הבחנה ברורה ובולטת בין "חטף" לבין "שווא". על ההחלטה הזו של הרב ברויאר מתחו ביקורת מפורטת במבוא ל"מקראות גדולות הכתר", בה טענו שסימון החטפים באותיות לא גרוניות היא שיטה מובהקת בכתר ע"פ כללי מסורה ברורים, ושיש לה אף אחיזה בחלק מהדפוסים החשובים. ברור שהמדיניות במהדורתם לפי מגמתם המוצהרת חייבת להיות סימון מלא של החטפים בעקביות, בדיוק כפי שהם מופיעים בכתר, ושיחזור מלא לפי שיטת הכתר במקומות שהוא לא קיים.{{הערה|אמנם אין במקראות גדולות הכתר ביצוע מלא ועקבי למדיניות זו, כי יש לא מעט מקומות שבהם מוצאים בכתר חטף באות לא גרונית, ואילו במהדורתם מופיע שוא. בדרך כלל ציינו את המקומות האלה בתיעוד הנוסח במהדורתנו. ראו לדוגמה: "וּֽתֲבֻקְשִׁ֗י" ([[יחזקאל כו/טעמים#כו כא|יחזקאל כו,כא]], במג"ה "וּֽתְבֻקְשִׁ֗י"); "כָּלֲל֖וּ" ([[יחזקאל כז/טעמים#כז ג|שם כז,ג]], במג"ה "כָּלְל֖וּ"); ויש עוד כמה דוגמאות שם בפרק כ"ז. בדוגמה האחרונה ייתכן שמדובר על טעות בהקלדה בעקבות הביטוי המקביל המופיע אח"כ בשוא: "כָּלֲל֖וּ יָפְיֵֽךְ" בפסוק ג' בחטף, לעומת "כָּלְל֥וּ יָפְיֵֽךְ" בשוא בפסוק י"א. דוגמה זו מדגימה גם תופעה אחרת, דהיינו שבכתר יש כמה דוגמאות מרשימות של תיבות וביטויים החוזרים על עצמם כמה פעמים, לפעמים בחטף ולפעמים בשוא, כך שהרושם הנוצר הוא לא של שיטה עקבית או מובהקת (ויש דוגמאות עוד יותר מרשימות לתופעה זו).}} לאור ביקורת זו ראוי להביא כאן את דבריו של ישראל ייבין, שבעקבותיו הלך הרב ברויאר בטענתו שלא מדובר על "חובה" במסגרת המסורה: :בקשר לניקוד חטפים אלה נראית לי בכללה סברת דותן, שעיקר כוונת בעלי המסורה ומחברי הכללים שבדקדוקי הטעמים בעניין "פתיחת" אות לא גרונית היתה שיש לבטא אות זו בתנועת a חטופה (וכיוצא בזה בשאר התנועות), ולא התכוונו לומר שמן החובה גם לנקדהּ בחטף. וזה בעיקר משום שגם ב-''א'' גופו, שאין כמותו בין כתבי־היד העתיקים המרבה בניקוד חטפים, אין שיטת ניקוד זו עקיבה לחלוטין, וכן משום שכתבי־היד הקרובים ל-''א'', שבעניינים אחרים של ניקוד וטעמים אינם שונים ממנו הרבה, בעניין זה של ניקוד חטף באותיות לא גרוניות אין כמעט אחד בהם ששיטתו ממש כשיטת ''א''. נראה לי אפוא, שאף על פי שהכללים המקובלים הורו רק באילו מקרים יש לבטא שואים מסוימים כשואים נעים (בתנועות חטופות), מנקד ''א'', שנטייתו לפרט בניקוד, סימן באותם מקומות חטף ממש, כדי למנוע טעות וצורך לחזור מידי פעם אצל הכללים.{{הערה|ייבין, כתר, סיכום.3 עמ' 377).}} אם כן, קיבל הרב ברויאר את דעתו של ייבין שסימון החטף באות לא גרונית הוא לא חובה אלא מנהג של רשות. כבר ראינו [[#שני ערכים מנוגדים בתוך מהדורת ברויאר|למעלה]] שקרה דבר דומה גם לגבי הסימון הכפול לפשטא, ו[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#סימון הגעיה (המתג)|בפרק הבא]] נראה שזה נכון אף לגבי סימון הגעיות (עוד נושא שבמבוא ל"מקראות גדולות הכתר" כתבו לגביו על הרב ברויאר ביקורת מפורטת). בכל התופעות הללו ובדומיהן אין עקביות גמורה בתוך הכתר עצמו (לעומת השיטתיות הגמורה והדיוק המרבי לגבי תופעות אחרות), וקיים גם מגוון של רמות יישום בכתבי־היד הקרובים לו (לעומת שאר שיטת הניקוד והטעמים שבו כולם כמעט זהים לכתר). מה שחשוב לענייננו הוא שבכל הנושאים שבהם טען הרב ברויאר בעקבות ייבין שמדובר על עניין של רשות, הוא בחר תמיד באותה שיטה שנראתה בעיניו מתאימה ביותר לקורא. אבל הוא לא הרשה לעצמו להחליט כך בנושאים אחרים שנראו לו כסטייה מנוסח המסורה (כגון בהצגת "קרי וכתיב" או סימון כפול של טעמים). המתח בין רצונו של הרב ברויאר להציע לקוראיו את שיטת המסורה מצד אחד, ובו בזמן להציע להם שיטה נוחה ועקבית לגבי הניקוד והטעמים מצד שני, גרם לו לחפש איזון עדין בין שני הקצוות, איזון שמעצם טבעו אינו עונה לגמרי על אף אחת מהדרישות. וזוהי נקודת העומק בביקורת עליו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר".{{הערה|טענו שם גם טענה עקרונית נוספת: "אין גם מקום לטענתו של הרב ברויאר בדבר זרות ההגיה של החטפים האלה בתקופתנו... קביעתו של נוסח מסוים לפרטי פרטיו נועדה ליצור אחידות בתוך מציאות מגוונת ומשתנה. כל סימני הניקוד של המסורה הטברנית משקפים לאמיתו של דבר מנהג הגיה מסוים בתקופה שהיו קיימים גם מנהגים אחרים. מנהג זה נבחר על־ידי בעליי המסורה הטברנים כראוי לקיבוע ולהנצחה ולדחות מפניו שאר מנהגים, ומרגע שנתקבלו סימניו כסימני המסורה המוסמכים, הם היו אמורים להתקיים כ'נוסח המסורה' בכל מסגרת הגיה, בין שהיא תואמת את הסימנים ובין שאינה תואמת אותם..." (עמ' 66*). כלומר: על ההגיה להתאים את עצמה לגמרי אל נוסח המסורה הכתוב, ואין להתאים כלל את סימני ההגיה הכתובים לצורכי ההגיה בפועל. תיאור זה נכון לרוב לגבי התפשטותו של נוסח המסורה ברחבי התפוצות, אמנם נראה שיש בהקצנתו קביעה אידאולוגית יותר מאשר טענה היסטורית. כי התיאור המוקצן מתעלם מכמה תופעות: (א) הגיוון שבכתבי־היד בנושא הזה, גיוון שבולט לעין, ואי־אפשר להסביר אותו רק על ידי ההנחה שלא היה לסופרים מקור אמין להסתמך עליו (בניגוד ברור לשאר כללי הניקוד והטעמים); (ב) מגמות של "הרחבה" ו"שכלול" המוזכרות אצל ייבין, שבהן ניסו אף כתבי־היד הקרובים לכתר, ובוודאי המאוחרים מהם, ליצור עקביות והתאמה בתחום הניקוד והטעמים; (ג) מגמת ההתאמה לצורכי הקורא בדפוסים, ובמיוחד בדורות האחרונים מאז דפוס קורן.}} '''השיטה בפועל במהדורתנו:''' בניגוד לרב ברויאר ול"מקראות גדולות הכתר" כאחד, מהדורתנו מיועדת באופן מובהק להיות "תיקון קוראים" (במובן הרחב של הביטוי). הנוסח שבה יהיה מבוסס באופן קפדני על התוצאה המעשית של שיטת המסורה בכתר ארם צובה ביחד עם תיעוד מלא של הנוסח המקורי. אבל נוסח הפנים שבה לא יציג תמיד את נוסח הכתר באופן מכני, כי הוא לא מיועד למומחים בתחום המסורה אלא לקוראים בימינו (שמבחינים בין שווא נע לחטף). שיטת העיצוב שבה תשקף אם כן את המגמה הזו בתיעודם המלא, אבל באי-סימונם של החטפים באותיות לא גרוניות בתור חטפים.{{הערה|שם=חטף קמץ|1=יוצא מן הכלל חטף קמץ בכתר שבא במקום קמץ קטן (חטוף) בצורות כגון קֳדָשִׁים הבאה בכתר לעתים קרובות במקום קָדָשִׁים (שתי הצורות מופיעות בכמה מקומות בכתר) וכמו כן "שׇׁרָשָׁיו", וגם בשם "מׇרְדֳּכַי" במגילת אסתר. אמנם השוו את הניקוד בתיבות שבהן לאחר החטף קמץ באה אות גרונית, כגון קֳהָת (תיבה זו ונגזרותיה באות במקומות רבים בכתר בחטף קמץ, אמנם לפעמים גם בשווא פשוט), שבא במהדורתנו קְהָת בשוא (כמו בהמהדורות ברויאר). על תופעת חטף קמץ לסימון קמץ חטוף (כדי למנוע טעות), ראו ייבין ב.5 (עמ' 19-20). על שווא נע שלפני אות גרונית שנהגה מעין תנועתה (של הגרונית), ראו במאמרו של [http://www.korenpub.com/HE/static/grammar חנן אריאל], עמ' 6.}} לכן במקום חטף באות לא-גרונית, הבא בכתבי־היד כדי לסמן שיש להניע את השווא, מופיע במהדותרנו שווא פשוט. אמנם גם הוספנו סימן עדין מעל האות, כדי שהקורא ידע שמדובר על שווא נע, וכי בעלי המסורה סימנו את האות הזאת באופן מיוחד כדי למנוע טעות (שלא יחשוב הקורא שמדובר על שווא נח). הנה דוגמה ויזואלית של השיטה (מתוך [[ישעיהו נא/טעמים#נא ב|ישעיהו נא,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}}וַאֲבָרְﬞכֵ֖הוּ{{מ:טעמי המקרא-סוף}} מעל האות "ר" בדוגמה הזאת רואים סימן דיאקריטי הנקרא "וריקה" (Varika), תו גראפי מעל האות שנעזרים בו בכתיבת שפת הספרדית-היהודית ([[:W:לאדינו|לאדינו]]).{{הערה|בתור סימן אורתוגרפי (גליף מעל האות) במערכת היוניקוד, סימן הווריקה (U+FB1E) הוא גרסה אחרת של סימן הרפה (U+05BF). במהדורות שונות של סידורי תפילה בעבר, יש שסימנו שווא נא על ידי השימוש בסימן קו הרפה, או בסימן עיגול המסורה, או בטעם הסגול (כולם מעל האות). אך לכל הסימנים האלה יש משמעויות אחרות, ולעתים נחוץ להשתמש בהם למטרותיהן המקוריות בתוך מהדורת מקרא או בפסוקים המובאים בתוך הסידור. לכן עדיף להשתמש בסימן אחר לגמרי, שאינו מתחום המקרא, כדי לסמן שווא נע. סימן הווריקה יכול להיות פתרון טוב בינתיים, עד שמערכת היוניקוד תתמוך בסימן מיוחד עבור "שווא נע".}} יש רשימות מלאות של כל התיבות מהסוג הזה ב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: חטפים באותיות לא גרוניות|תורה]]''' וב'''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מסורת הקוראים בנ"ך: חטפים באותיות לא גרוניות|ספרי הנביאים והכתובים]]'''. ===מתיגת הזקף=== מתיגת הזקף הקטון תהיה לגמרי על פי שיטת הכתר (ראו [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]]) אף במקומות שהכתר לא קיים. במקומות האלה נציין בתיעוד הנוסח את "שיטת-א" כמקור, הואיל ומדובר על שיטה מובהקת ועקבית, ונציין בצידו את כתבי־היד שיש בהם מתיגה כמו שיטת הכתר במקום ההוא (ואת הדפוסים הסטנדרטיים אם יש בהם מתיגה דומה), וכמו כן את כתבי־היד שיש בהם מתיגה במקום אחר או שאין בהם מתיגה.{{הערה|יצוין שברוב המקומות יש כתבי־יד כאלה, והדפוסים הנפוצים קרובים לכתר בנושא הזה עוד יותר מכתבי־יד (בניגוד למה שכתבו במבוא ל"מקראות גדולות הכתר"); וראו על כך [[#דוגמת מתיגת הזקף|לעיל]].}} במקומות שהכתר קיים בהם, נביא את מתיגת הזקף כמו שהיא מופיעה בו ללא סטייה ובלי הערת נוסח. ===נקודה בוי"ו עיצורית=== בכתר ובחלק מכתבי־היד הקרובים לו, אנחנו מוצאים לעתים נקודה בוי"ו עיצורית שלאחריה שורוק, כגון: "וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ" ([[דברים כט/טעמים#כט כה|דברים כט,כה]]). נקודה כזו נכתבת ללא עקביות במיעוט של המקומות (ואף נמחקה באחדים מהם בכתי"ל), והיא לא נמצאת בדפוסים. נקודה זו איננה דגש: "כאשר באה ו עיצורית ואחריה תנועת u (היינו: wu), מסומנת לפעמים נקודה בו', כעין שורק. סימון זה תכליתו, כנראה, להורות שבמקרה זה הו' מבוטאת כתנועה ממש (היינו: uu); שהרי העיצור ו נֶהגה בדרך כלל כחצי תנועה, וכשבאה אחריו תנועת u, שהיא מסוגו, מתקרבת הגייתו להגיית תנועה ממש."{{הערה|על הנושא ועל הנתונים של התופעה בכתבי־היד ראו ייבין, ה.8-12, עמ' 64-66; הציטוט שם בעמ' 64.}} במהדורתנו נשמיט את הנקודה הזו, שיש בה כדי לבלבל את הקורא ולהסיח את דעתו. אבל נביא את גירסת כתב־היד (כתי"א או כתי"ל) בתיעוד הנוסח. יצויין שלא רק הרב ברויאר אלא גם אהרן דותן הוריד את הנקודה הזו במהדורותיו ע"פ כתי"ל, ולמרות החלטה זו שיבחו אותו מהדירי "מקראות גדולות הכתר" על כך שהוא היה נאמן לכתי"ל. ===מרכא בתיבת תביר=== במהדורתנו נסמן מרכא בתיבת תביר בעקביות לפי כללי המסורה ובהתאם לשיטת הכתר.{{הערה|ראו ייבין, כד.2-4, עמ' 217-218. בהקלדת וסטמינסטר היו במקור סימנים של מרכא בתיבת תביר לרוב. אבל החל מגירסה 4.14 הפכו אותם לגעיות כי כך יש לקרוא את כתי"ל לדעתם. ולכן רשימת השינויים בהקלדת וסטמינסטר [http://tanach.us/Supplements/Differences-412-414.xml בין גירסה 4.12 ל-4.14] מהווה רשימה טובה (אבל לא מושלמת) לתופעה זו במקרא. על פי רשימה זו כבר נעשו תיקונים במהדורתנו בכל החלקים של המקרא החסרים בכתר והמבוססים על הקלדת כתי"ל. אולם עדיין ייתכן שיש מקומות חריגים שעדיין דורשים תיקון. (יצויין שבדיקה זו הכילה בפועל את בדיקת כל השינויים מגירסה 4.10 והלאה; עיון בגירסאות הקודמות לגירסה 4.10 מראה שאין בהן שינויים רלוונטיים למהדורתנו.)}} '''שיר השירים:''' גם בשלושת המקומות המקבילים בשיר השירים שיש בהם אולי מרכא בתיבת תביר למרות משרת הדרגא שלפניו ([[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[שיר השירים ג/טעמים#ג ה|ג,ה]]; [[שיר השירים ח/טעמים#ח ד|ח,ד]]), נסמן מרכא בעקביות בהתאם לחריגים המצויינים בספרות המסורה. וזה למרות שכתי"א ובכתי"ל לא ברור כלל שבכל המקומות האלה כוונת הסופר באמת למרכא ולא לגעיה.{{הערה|לפרטים ראו ייבין, כד.4, עמ' 218, ובתיעוד הנוסח על [[שיר השירים ב/טעמים#ב ז|שה"ש ב,ז]].}} להשוואה של הנתונים בכתבי־היד בשלושת המקומות ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#מגילת שיר השירים עד "בְּנוֹת צִיּוֹן" (ג,יא)|כאן]]. ===עקביות במקפים=== "המקף מורה, כידוע, על כך, שהתיבה שהוא מסומן אחריה אין בה טעם עצמי והיא נקראת בטעמה של התיבה שאחריה."{{הערה|ייבין, כט.2 עמ' 235. המידע בנושא זה כאן מבוסס על מה שמובא שם, וגם ב-כט.3 עמ' 235-236.}} אבל מצויים כ-50 מקומות בכתר ארם צובה (מתוך אלפים רבים) שבהם '''לא נכתב''' מקף לאחר תיבה הראויה לכך (כנראה לא מתוך טעות אלא בגלל שסבר הסופר שאין מקום לטעות, מכיוון שאין סימן של טעם בתיבה ולכן ברור לקורא שהיא מוקפת). כמו כן יש סוגים של צירופי תיבות, ובעיקר אלו שבהם יש בתיבה הראשונה געיה אחר הטעם, שבהם '''נכתב''' לפעמים מקף אחרי תיבה המוטעמת במשרת.{{הערה|אין בזה עקביות גמורה בכתר. ראו לדוגמה את הצירוף "וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ" ב[[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]], והשוו שם לפסוק כ"ז.}} במהדורתנו המיועדת להיות "תיקון קוראים" נסמן את המקף בעקביות בכל תיבה הראויה לכך, ואת המקף החסר בכתר נציין בהערות הנוסח. לגבי מקף בתיבת משרת הנמצא בכתר, יש מקומות שהקריאה בהם פשוטה; בתיבות אלו נשמיט את המקף כדי לא להסיח את דעתו של הקורא (ואת המקף שבכתר נציין בהערת נוסח). לדוגמה: בסוף הפסוק [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] יופיע "לְיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ" במקום "לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ" ([[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]]).{{הערה|כך מקובל בדפוסים, שבהם אין מקף בתיבת משרת; וכך גם עשה הרב ברויאר בכל מקום שמצא מקף בתיבת משרת בכתבי־היד, ובעקבותיו במהדורות "סימנים" ומכון ממרא.}} רשימת המקומות שבהם השמטנו מקף בתיבת משרת בכ"א הספרים: [[ישעיהו נט/טעמים#נט יט|ישעיהו נט,יט]] (א?=ר֥וּחַ־יְהוָ֖ה); [[ירמיהו מב/טעמים#מב ב|ירמיהו מב,ב]] (א?=כִּֽי־נִשְׁאַ֤רְנֽוּ־מְעַט֙);{{הערה|למרות שדוגמה זו דומה לרשימה הבאה, במקרה הזה המקף השני לא קיים בוודאות, ואולי ייתכן שנמחק.}} [[מיכה ה/טעמים#ה ב|מיכה ה,ב]] (א=עַל־בְּנֵ֥י־יִשְׂרָאֵֽל); [[זכריה ח/טעמים#ח ג|זכריה ח,ג]] (ל=עִ֣יר־הָֽאֱמֶ֔ת); [[דברי הימים א טז/טעמים#טז ט|דה"א טז,ט]] (א?=שִׁ֤ירוּ־לוֹ֙); [[דברי הימים א יח/טעמים#יח יז|דה"א יח,יז]] (א=לְיַ֥ד־הַמֶּֽלֶךְ); [[דברי הימים ב יא/טעמים#יא כג|דה"ב יא,כג]] (א?=הֲמ֥וֹן־נָשִֽׁים). ובספרי אמ"ת: [[איוב כג/טעמים#כג ה|איוב כג,ה]] (א?=מַה־יֹּ֥אמַר־לִֽי); [[איוב מא/טעמים#מא כב|איוב מא,כב]] (א?=חַדּ֣וּדֵי־חָ֑רֶשׂ). אך יש תיבות שהקריאה בהן יותר מורכבת: יש בהן געיה לתיקון הקריאה, ולעתים הן מוקפות בכתר.{{הערה|ראו ייבין, כתר, יט.15-18 (עמ' 186-187).}} במקומות האלה ייתכן שהמקף המסומן בכתר יעזור לקורא, לדוגמה: "וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙" ([[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]]). להלן רשימה של כל המקומות בכ"א הספרים שבהם מופיע מקף בתיבת משרת בכתר ובמהדורתנו: [[שופטים ח/טעמים#ח י|שופטים ח,י]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ ב|שופטים כ,ב]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שופטים כ/טעמים#כ לה|שופטים כ,לה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[שמואל ב ז/טעמים#ז ט|שמ"ב ז,ט]] (א=וְעָשִׂ֤תִֽי־לְךָ֙); [[ישעיהו מ/טעמים#מ ז|ישעיהו מ,ז]] (א=נָ֣בֵֽל־צִ֔יץ); [[ישעיהו נט/טעמים#נט טז|ישעיהו נט,טז]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לוֹ֙); [[ישעיהו סג/טעמים#סג ה|ישעיהו סג,ה]] (א=וַתּ֤וֹשַֽׁע־לִי֙); [[ישעיהו סו/טעמים#סו ח|ישעיהו סו,ח]] (א=אִם־יִוָּ֥לֵֽד־גּ֖וֹי); [[יחזקאל א/טעמים#א ד|יחזקאל א,ד]] (א=וְנֹ֥גַֽהּ־ל֖וֹ); [[יחזקאל טז/טעמים#טז יב|יחזקאל טז,יב]] (א=וָ֥אֶתֵּֽן־נֶ֙זֶם֙); [[דברי הימים א כא/טעמים#כא ה|דה"א כא,ה]] (א=שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב); [[דברי הימים ב ח/טעמים#ח יא|דה"ב ח,יא]] (א=אֲשֶׁר־בָּ֥אָֽה־אֲלֵיהֶ֖ם); [[דברי הימים ב יד/טעמים#יד ו|דה"ב יד,ו]] (א=וַיָּ֥נַֽח־לָ֖נוּ). ובספרי אמ"ת: [[תהלים יב/טעמים#יב ו|תהלים יב,ו]] (א=יָפִ֥יחַֽ־לֽוֹ); (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בִּֽי׃) [[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]];{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו|יש כאן תופעה נדירה בשני מקומות בלבד: "כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי" ([[תהלים יח/טעמים#יח כ|תהלים יח,כ]]) ו"כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ" ([[תהלים כב/טעמים#כב ט|כב,ט]]). בשני המקומות נמסרה הסכמה שגם לפי בן־אשר יש צינורית בתיבת "כִּי" הבאה לפני תיבה שטעמה בראשה והיא משרתת לסילוק (ולכן התיבה "כִּי" ראויה להקפה כי [[#צינורית|צינורית היא טעם משני]], אך המקף נשמט ממנה בפועל ולא נכתב). בשאר כל המקומות תיבת "כִּי" מוקפת לפי בן־אשר (ואין בה שום טעם), ואילו לפי בן־נפתלי היא מוטעמת תמיד בצינורית. וראו ייבין מב.2 (עמ' 285-286). בנוסף לכך, למרות הגעיה בתיבה "חָ֥פֵֽץ", לא נראה שמדובר על [[#ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת|מרכא משני ובתיבה שהטעם העיקרי נשמט ממנה והגעיה נכתבה במקומו]], כי מרכא היא טעם משרת רגיל לפני סילוק. נראה אם כן שנכתבה הגעיה לתיקון הקריאה, ואם כן גם "חָ֥פֵֽץ" ראויה להקפה. לפרטים נוספים ראו ייבין: בחלק מכתבי־היד התיבה "כִּ֘י" או התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת בפועל, או שתיהן כאחת, לפי הנתונים המובאים שם. ויש להוסיף על הנתונים שהביא שגם בכתי"ק13 ובכתב־יד גסטר הראשונה [https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3963&manuscript=G&panX=0.277050760812639&panY=0.5551366584378234&zoom=3.4314471375443367&fullscreen=true כאן] ו[https://ihbmr.com/manuscripts/?pageId=3967&manuscript=G&panX=0.6999221067291568&panY=0.644316116311837&zoom=4.933285037306152&fullscreen=true כאן] התיבה "חָ֥פֵֽץ" מוקפת במקום השני. כתר ארם צובה לא שרד בשני המקומות, וחבל על דאבדין.}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ק13,גסטר1=כִּ֘י חָ֥פֵֽץ־בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים סו/טעמים#סו יב|תהלים סו,יב]] (א=הִרְכַּ֥בְתָּֽ); [[תהלים פט/טעמים#פט כ|תהלים פט,כ]] (א=דִּבַּ֥רְתָּֽ־בְחָז֡וֹן); [[תהלים קיט/טעמים#קיט צ|תהלים קיט,צ]] (א=כּוֹנַ֥נְתָּֽ).{{הערה|בדוגמאות אלו מדובר על טעם מובהק של מרכא בהברה המוטעמת ביחד עם געיה לתיקון הקריאה, כמו בכ"א הספרים. אך בספרי אמ"ת בהרבה מקומות אחרים, השארנו מקפים רבים במקומות שיש לכאורה תיבת משרת, ואף הוספנו מקפים. במקומות אלה לא מדובר בטעם משרת מובהק אלא בטעם משני, ו[[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]].}} ===גרש או גרשיים ותלישא גדולה בתיבה אחת=== בחמש תיבות במקרא יש הטעמה כפולה של תלישא גדולה ושל גרש או גרשיים:{{הערה|ברשימה זו מובא הנוסח המופיע במהדורתנו; לתיעוד המלא של מקורות הנוסח בחמשת הדוגמאות ראו בדף העריכה של הפרק לכל דוגמה. מבחינה טכנית אנחנו משתמשים במקומות האלה בשתי תבניות: [[תבנית:מ:גרש ותלישא גדולה]] ו[[תבנית:מ:גרשיים ותלישא גדולה]].}} #בראשית, בראשית [[בראשית ה/טעמים#ה כט|(ה,כט)]]: [זֶ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}ה]* #ויקרא, שמיני [[ויקרא י/טעמים#י ד|(י,ד)]]: [קִ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}רְב{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}וּ]* #מלכים [[מלכים ב יז/טעמים#יז יג|(מל"ב יז,יג)]]: [שֻׁ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}בוּ]* #יחזקאל [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|(מח,י)]]: [וּ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לְאֵ{{מ:גרש ותלישא גדולה}}לֶּה]* #צפניה [[צפניה ב/טעמים#ב טו|(ב,טו)]]: [זֹ{{מ:גרשיים ותלישא גדולה}}את]* תלישא גדולה וגרש או גרשיים מתאימים להיות מפסיקים בתחום שלטונם של פשטא או זרקא (וכך הוא בחמשת הדוגמאות הללו). לפי ברויאר, ההסבר להטעמה הכפולה היא בכך שהיו מסורות חלוקות: "היו שהטעימו גרש, ואחרים הטעימו תלישא גדולה; ומסתבר, שהכריעו להטעים את שניהם כאחד".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, ב.53 (עמ' 64). למידע נוסף על התופעה ראו ייבין, כח.2, עמ' 232.}} שיטות הסימון בכתבי־היד ובמהדורות שבדפוס אף הן חלוקות. הכתר השתמר בשתי הדוגמאות האחרונות (מיחזקאל וצפניה) ומתברר שבו הגרש או הגרשיים בא בעקביות '''באות הראשונה לפני תלישא גדולה''', כנראה כדי להורות על הקדמתו בסדר הקריאה.{{הערה|לפי ברויאר (שם, הערה 39): "הקורא מקדים את הגרש לתלישא הגדולה; שהרי ברוב המקרים הגרש הוא השליש האחרון; ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם."}} ואילו מיד לאחריו באותה אות באה תלישא גדולה, שהרי אות זו היא המקום הראוי לה. וכך נוצר מצב שמסומן גרש או גרשיים '''שלא''' בהברה הראויה לטעם. בכתי"ל השיטה זהה אם המקום הראוי לטעם הוא באות הראשונה (1, 3, 5). אבל אם המקום הראוי לטעם באות אחרת (2, 4), אז תלישא גדולה נכתבת במקום הראוי לה באות הראשונה, ואילו גרש או גרשיים בהברה המוטעמת כראוי לו. אמנם באחד משני המקומות מהסוג האחרון (יחזקאל מח,י) יש גרש כפול באות הראשונה ובאות המתאימה להברה הראויה לטעם (וּ{{שני טעמים באות אחת|֝|֠}}לְאֵ֜לֶּה). במהדורות הדפוס, ובעקבותיהם במהדורות קורן וברויאר, יש הקדמה עקבית של תלישא גדולה בתחילת האות הראשונה, שהרי זה המקום הראוי לה.{{הערה|תופעה זו קיימת אף בכתבי־היד; וראו בכתי"ק מל"ב יז,יג <שֻׁ{{שני טעמים באות אחת|֠|֜}}בוּ>.}} אם המקום הראוי לגרש או גרשיים גם הוא באות הראשונה, אז הוא בא שם באותה אות מיד לאחר תלישא גדולה. ואילו אם מקומו הראוי של גרש או גרשיים באות אחרת, אז כותבים אותו שם (בדומה לכתי"ל).{{הערה|יש לציין שאפילו ב'''מקראות גדולות הכתר''' לא שמרו על שיטת הכתר בשני המקומות מהסוג הזה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]), ובמקום זה ציינו את הטעמים לפי מנהג הדפוסים. ובנוסף לכך ב[[צפניה ב/טעמים#ב טו|צפניה ב,טו]] בא הגרשיים '''לאחר''' תלישא גדולה באות הראשונה (!).}} במהדורתנו שמרנו על שיטת הכתר לגבי הסימון הכפול באות הראשונה: גרש או גרשיים '''לפני''' תלישא גדולה כדי להורות כי הוא הקודם לקריאה. אמנם בנוסף לכך יש במהדורתנו יישום מלא ל[[#ב. טעם כפול בהברה המוטעמת|שיטת הסימון הכפול של הטעם בהברה המוטעמת]], בהתאם למטרתנו להיות "תיקון קוראים". לכן בשתי התיבות שבהן המקום הראוי לטעם אינה באות הראשונה ([[ויקרא י/טעמים#י ד|ויקרא י,ד]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח י|יחזקאל מח,י]]) הוספנו טעמים כפולים גם בהברה המוטעמת. ===סימן הרפה=== בכתבי־היד הטברנים החשובים כגון כתר ארם צובה וכתי"ל, מסמנים אותיות ש'''אין''' בהן נקודה של דגש קל (באותיות בג"ד כפ"ת) או אין בהן נקודה של מפיק (באות ה"א) על ידי קו קצר מעל האות הרפויה (סימן ה"רפה"). סימון זה נראה מיותר ברוב המקומות (שהרי נקודת הדגש או נקודת המפיק חסרה באות ממילא). לכן ברוב מהדורות הדפוס שיצאו לאור במשך הדורות, וכמו כן ברוב המהדורות המודרניות המודפסות והדיגיטליות, כולל מהדורות מדויקות המבוססות על כתבי־היד, משמיטים את סימן הרפה באופן קבוע, חוץ מתיבות בודדות שיש מקום לטעות בהן.{{הערה|יוצאת מן הכלל מהדורת גינצבורג ([https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1894-images/page/n3/mode/2up מהדורה ראשונה], [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n5/mode/2up מהדורה שניה]), המציינת בעקביות את סימן הרפה בעשרות אלפי תיבות.}} בין המהדורות המודרניות המשמיטות לגמרי, או כמעט תמיד, או לרוב את סימן הרפה: קורן, [https://www.hcanat.us/Tanach.xml UXLC] (בעקבות BHS), דותן, ברויאר, מקראות גדולות הכתר,{{הערה|יש בהחלטה זו חוסר עקביות, והיא פוגעת במגמתו המוצהרת של '''מקראות גדולות הכתר''' להציג את שיטת הכתר במלואה.}} מכון ממרא, סימנים.{{הערה|אמנם במהדורת "סימנים" החליטו להדפיס את סימן הרפה בהרבה יותר מקומות מאשר במהדורות האחרות, בעצם בכל מקום שלדעתו של המהדיר יש קוראים הנוטים לטעות.}} אף במהדורתנו לא נציין את סימן הרפה בדרך כלל. אבל יש מקומות שבהם יש תועלת מובהקת לקוראים בסימונו: #'''במערכת הטעמים הכפולה של עשרת הדברות:''' חייבים לסמן את הרפה במקומות מסוימים בעשרת הדברות, כדי להבחין בין הניקוד של הטעם העליון לניקוד של טעם התחתון. כגון: [[שמות כ/טעמים#כ ז|שמות כ,ז]]: "כׇּֿל־מְלַאכְתֶּֽךָ֒" (דגש ורפה באותה אות כדי לציין שהכ"ף [[שמות כ/טעמים#הטעם התחתון מול הטעם העליון (לפי המסורה הטברנית)|רפויה בטעם העליון ודגושה בטעם התחתון]]). וכך גם "לֹ֥֖א תִּֿרְצָ֖͏ֽח" ([[שמות כ/טעמים#כ יב|כ,יב]], כדי לציין שהתי"ו רפויה בטעם התחתון ודגושה בטעם העליון), וכן "לֹ֣֖א תִּֿנְאָ֑͏ֽף" ו"לֹ֣֖א תִּֿגְנֹֽ֔ב". #'''במקומות שצפוי מפיק באות ה"א ואיננו.''' כגון: [[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב]]: "וַיִּקְרָ֧א לָ֦הֿ"; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז]]: "וְרַחְמָ֖הֿ"; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט]]: "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ". #'''במקומות שהאות אל"ף נחה ואינה נשמעת במבטא כלל.''' כגון: [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד]]: "יְר֧אֿוּ"; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד]]: "יְר֣אֿוּ"; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "וַיֹּר֨אֿוּ"; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,ח]]: "וְנִרְפּ֥אֿוּ"; [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י]]: "יְר֣אֿוּ"; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]]: "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]: "מֽאֿוּם"; [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד]]: "מאֿוּם֩" (לגבי שני האחרונים השוו "מ֔וּם", [[ויקרא כא/טעמים#כא יז|ויקרא כא,יז]] ובעוד מקומות). וכמו כן לתיבות "הָראֿוּבֵנִי/לָראֿוּבֵנִי" בכל מקום.{{הערה|התיבות (וְ)הָראֿוּבֵנִי, (וְ)לָראֿוּבֵנִי באות במקומות הבאים (18 פריטים): [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז]]; [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב]] (2); [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז]]. וראו עוד בהערות הנוסח בחלק מהמקומות.}} ברוב המוחלט של המקומות מדובר על אל"ף הכתובה באמצע הברת שורוק, אך ראו גם בחיריק את [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד]]: "הַמּוֹרִ֤אֿים"; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט]]: "רִפִּ֤אֿנוּ"; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא]]: "דִכִּ֣אֿתָ" (השוו "דִּכִּֽיתָ", [[תהלים נא/טעמים#נא י|תהלים נא,י]]; ו"וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי" [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב]] לעיל). בחלק מהמקומות האלה יש בכתבי־היד הערת מסורה קטנה המצביעה על כתיב חריג ו/או הערת "קרי" מפורשת. #'''במקומות שאותיות בג"ד כפ"ת צפויות להיות דגושות אך הן רפות.''' כגון: [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא]] "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב]]: "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח]] "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם".{{הערה|שלושת התיבות הללו מפורטות ב[https://mg.alhatorah.org/Dual/Minchat_Shai/Yeshayahu/34.11#m7e0n6 הערת מנחת שי לישעיהו לד,יא]. בכל אחת מהן יש סימן רפה ברור בכתר ארם צובה ובכתי"ל.}} יש כמה עשרות מילים משלושת הסוגים האחרונים ביחד, ובכולן השתדלנו לשמור על סימן הרפה הכתוב בכתבי־היד. החלטה זו מתאימה למגמת מהדורתנו להיות "תיקון קוראים". להלן רשימה של כל המקומות הידועים לנו:{{הערה|1=אנחנו מודים לבעלי האתר "מקראות גדולות על התורה" שהוסיפו על מהדורתנו את סימן הרפה בעשרות מקומות, ובאדיבותם שיתפו אותנו בתוצאות. ניתן לראות את המקומות המסומנים ב"רפה" שם על ידי [https://library.alhatorah.org/Search?mode=basic&p=1&c=0&s=0&t=%D7%94%D7%B4%D7%90%20%D7%A8%D7%A4%D7%94&inorder=1&en=0&notes=0&tree=shallow החיפוש הזה]. הרשימה הבאה מיוסדת על החיפוש הזה אבל גם הוספנו עליו.}} *'''תורה:''' [[שמות ב/טעמים#ב ג|שמות ב,ג "וַתַּחְמְרָ֥הֿ"]]; [[שמות ט/טעמים#ט יח|שמות ט,יח "הִוָּסְדָ֖הֿ"]]; [[ויקרא ו/טעמים#ו ב|ויקרא ו,ב "מוֹקְדָ֨הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ד|ויקרא יב,ד "טׇהֳרָ֑הֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ה|ויקרא יב,ה "טׇהֳרָֽהֿ"]]; [[ויקרא יב/טעמים#יב ז|ויקרא יב,ז "וְטָהֲרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג ד|ויקרא יג,ד "וּשְׂעָרָ֖הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כא|ויקרא יג,כא "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יג/טעמים#יג כו|ויקרא יג,כו "וּשְׁפָלָ֥הֿ"]]; [[ויקרא יט/טעמים#יט כ|ויקרא יט,כ "חֻפְשָׁ֖הֿ"]]; [[ויקרא כ/טעמים#כ טז|ויקרא כ,טז "לְרִבְעָ֣הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לד|ויקרא כו,לד "הׇשַּׁמָּ֔הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו לה|ויקרא כו,לה "הׇשַּׁמָּ֖הֿ"]]; [[ויקרא כו/טעמים#כו מג|ויקרא כו,מג "בׇּהְשַׁמָּהֿ֙"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו כח|במדבר טו,כח "בְּחֶטְאָ֥הֿ"]]; [[במדבר טו/טעמים#טו לא|במדבר טו,לא "עֲוֺנָ֥הֿ"]]; [[במדבר כו/טעמים#כו ז|במדבר כו,ז "הָראֿוּבֵנִ֑י"]]; ;[[במדבר לב/טעמים#לב מב|במדבר לב,מב "לָ֦הֿ"]]; [[במדבר לד/טעמים#לד יד|במדבר לד,יד "הָראֿוּבֵנִי֙"]]; [[דברים ג/טעמים#ג יב|דברים ג,יב "לָרֽאֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים ג/טעמים#ג טז|דברים ג,טז "וְלָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברים ד/טעמים#ד מג|דברים ד,מג "לָרֽאֿוּבֵנִ֑י"]]; [[דברים כט/טעמים#כט ז|דברים כט,ז "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברים לג/טעמים#לג כז|דברים לג,כז "מְעֹנָהֿ֙"]]. *'''נביאים ראשונים:''' [[יהושע א/טעמים#א יב|יהושע א,יב "וְלָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יב/טעמים#יב ו|יהושע יב,ו "לָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע יג/טעמים#יג ח|יהושע יג,ח "הָרֽאֿוּבֵנִי֙"]]; [[יהושע כב/טעמים#כב א|יהושע כב,א "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[יהושע כד/טעמים#כד יד|יהושע כד,יד "יְר֧אֿוּ"]]; [[שמואל א א/טעמים#א ט|שמ"א א,ט "אׇכְלָ֥הֿ"]]; [[שמואל א יב/טעמים#יב כד|שמ"א יב,כד "יְר֣אֿוּ"]]; [[שמואל א כ/טעמים#כ כ|שמ"א כ,כ "צִדָּ֣הֿ"]]; [[שמואל ב יא/טעמים#יא כד|שמ"ב יא,כד "וַיֹּר֨אֿוּ הַמּוֹרִ֤אֿים"]] (פעמיים); [[מלכים א יד/טעמים#יד יב|מל"א יד,יב "בְּבֹאָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב ח/טעמים#ח ו|מל"ב ח,ו "עָזְבָ֥הֿ"]]; [[מלכים ב י/טעמים#י לג|מל"ב י,לג "וְהָראֿוּבֵנִ֖י"]]. *'''נביאים אחרונים:''' [[ישעיהו יח/טעמים#יח ה|ישעיהו יח,ה "נִצָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו כא/טעמים#כא ב|ישעיהו כא,ב "כׇּל־אַנְחָתָ֖הֿ"]]; [[ישעיהו כג/טעמים#כג יז|ישעיהו כג,יז "לְאֶתְנַנָּ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל כז|ישעיהו ל,כז "מַשָּׂאָ֑הֿ"]]; [[ישעיהו ל/טעמים#ל לב|ישעיהו ל,לב "מֽוּסָדָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו לד/טעמים#לד יא|ישעיהו לד,יא "קַֽו־תֹֿ֖הוּ"]]; [[ישעיהו מה/טעמים#מה ו|ישעיהו מה,ו "וּמִמַּ֣עֲרָבָ֔הֿ"]]; [[ישעיהו סה/טעמים#סה יח|ישעיהו סה,יח "גִּילָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו ו/טעמים#ו ו|ירמיהו ו,ו "עֵצָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו כ/טעמים#כ יז|ירמיהו כ,יז "וְרַחְמָ֖הֿ"]]; [[ירמיהו מד/טעמים#מד יט|ירמיהו מד,יט "לְהַ֣עֲצִבָ֔הֿ"]]; [[ירמיהו נא/טעמים#נא ט|ירמיהו נא,ט "רִפִּ֤אֿנוּ"]]; [[יחזקאל טז/טעמים#טז מד|יחזקאל טז,מד "כְּאִמָּ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כא/טעמים#כא טז|יחזקאל כא,טז "לְמׇרְטָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל כג/טעמים#כג מב|יחזקאל כג,מב "שָׁלֵ֣ו בָֿהּ֒"]]; [[יחזקאל כד/טעמים#כד ו|יחזקאל כד,ו "חֶלְאָתָ֣הֿ"]]; [[יחזקאל כז/טעמים#כז כ|יחזקאל כז,כ "לְרִכְבָּֽהֿ׃"]]; [[יחזקאל לט/טעמים#לט טז|יחזקאל לט,טז "הֲמוֹנָ֖הֿ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז ח|יחזקאל מז,ח "וְנִרְפּ֥אֿוּ"]]; [[יחזקאל מז/טעמים#מז י|יחזקאל מז,י "לְמִינָהֿ֙"]]; [[הושע ט/טעמים#ט י|הושע ט,י "כְּבִכּוּרָ֤הֿ"]]; [[עמוס א/טעמים#א יא|עמוס א,יא "שְׁמָ֥רָהֿ"]]; [[צפניה ב/טעמים#ב יד|צפניה ב,יד "אַרְזָ֖הֿ"]]; [[זכריה ד/טעמים#ד ז|זכריה ד,ז "הָרֹאשָׁ֔הֿ"]]; [[זכריה ה/טעמים#ה יא|זכריה ה,יא "לִבְנֽוֹת־לָ֥הֿ"]]. *'''ספרי אמ"ת:''' [[תהלים לד/טעמים#לד י|תהלים לד,י "יְר֣אֿוּ"]]; [[תהלים מח/טעמים#מח יד|תהלים מח,יד "לְֽחֵילָ֗הֿ"]]; [[תהלים סח/טעמים#סח יח|תהלים סח,יח "אֲדֹנָ֥י בָֿ֝֗ם"]]; [[תהלים פט/טעמים#פט יא|תהלים פט,יא "דִכִּ֣אֿתָ"]]; [[משלי יב/טעמים#יב כח|משלי יב,כח "נְתִיבָ֣הֿ"]]; [[משלי כא/טעמים#כא כב|משלי כא,כב "מִבְטֶחָֽהֿ׃"]]; [[איוב יט/טעמים#יט ב|איוב יט,ב "וּֽתְדַכּאֿוּנַ֥נִי"]]; [[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז "מֽאֿוּם"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִקָּנָ֥הֿ"]]; [[איוב לא/טעמים#לא כב|איוב לא,כב "מִשִּׁכְמָ֣הֿ"]]; [[איוב לג/טעמים#לג ה|איוב לג,ה "עֶרְכָ֥הֿ"]]. *'''חמש מגילות:''' [[רות ב/טעמים#ב יד|רות ב,יד "וַיֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הֿ"]]. *'''כתובים אחרונים:''' [[דניאל א/טעמים#א ד|דניאל א,ד "מאֿוּם֩"]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ב|עזרא ו,ב "דִּכְרוֹנָֽהֿ׃"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה ו|דה"א ה,ו "לָרֽאֿוּבֵנִֽי"]]; [[דברי הימים א ה/טעמים#ה כו|דה"א ה,כו "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]; [[דברי הימים א יא/טעמים#יא מב|דה"א יא,מב "הָראֿוּבֵנִ֗י", "לָראֿוּבֵנִ֖י"]]; [[דברי הימים א יב/טעמים#יב לח|דה"א יב,לח "מִן־הָראֿוּבֵנִ֨י"]]; [[דברי הימים א כו/טעמים#כו לב|דה"א כו,לב "עַל־הָראֿוּבֵנִ֤י"]]; [[דברי הימים א כז/טעמים#כז טז|דה"א כז,טז "לָראֿוּבֵנִ֣י"]]. ===הטעמים הנדירים בכ"א הספרים=== רוב רובם של טעמי המקרא בכ"א הספרים שכיחים פחות או יותר: יש טעמים שנמצאים בכל פסוק או בכמעט כל פסוק, יש טעמים שמופיעים לעתים קרובות (לפחות פעם אחת בכמה פסוקים בממוצע), ויש טעמים שמוצאים אותם לעתים קצת יותר רחוקות (בדרך כלל פעמים אחדות בכל פרשה בממוצע). אמנם יש גם טעמים נדירים ביותר, שמופיעים פחות פעמים מאשר מספר הספרים במקרא, ובחלק מהספרים הם אינם נמצאים כלל: #'''שלשלת (תמורתו של הסגול) מופיעה ב-7 פסוקים במקרא בלבד:'''{{הערה|על השלשלת ראו ברויאר ה.1, עמ' 120.}} [[בראשית יט/טעמים#יט טז|בראשית יט,טז]]; [[בראשית כד/טעמים#כד יב|כד,יב]]; [[בראשית לט/טעמים#לט ח|לט,ח]]; [[ויקרא ח/טעמים#ח כג|ויקרא ח,כג]]; [[ישעיהו יג/טעמים#יג ח|ישעיהו יג,ח]]; [[עמוס א/טעמים#א ב|עמוס א,ב]]; [[עזרא ה/טעמים#ה טו|עזרא ה,טו]]. #'''"מרכא כפולה" או "תרי טעמי" או "תרין חוטרין" (משרת שני לטפחא אחרי דרגא) מופיע ב-14 פסוקים במקרא:'''{{הערה|על טעם זה ועל ניגונו ראו ברויאר ג.27, עמ' 99-100.}} [[בראשית כז/טעמים#כז כה|בראשית כז,כה]]; [[שמות ה/טעמים#ה טו|שמות ה,טו]]; [[ויקרא י/טעמים#י א|ויקרא י,א]]; [[במדבר יד/טעמים#יד ג|במדבר יד,ג]]; [[במדבר לב/טעמים#לב מב|לב,מב]]; [[מלכים א י/טעמים#י ג|מל"א י,ג]]; [[מלכים א כ/טעמים#כ כט|כ,כט]];{{הערה|על הנוסח המדויק של דוגמה זו בכתר ארם צובה ראו ייבין כח.3 עמ' 232-233.}} [[יחזקאל יד/טעמים#יד ד|יחזקאל יד,ד]]; [[חבקוק א/טעמים#א ג|חבקוק א,ג]]; [[זכריה ג/טעמים#ג ב|זכריה ג,ב]]; [[עזרא ז/טעמים#ז כה|עזרא ז,כה]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג לח|נחמיה ג,לח]]; [[דברי הימים ב ט/טעמים#ט ב|דה"ב ט,ב]]; [[דברי הימים ב כ/טעמים#כ ל|כ,ל]]. #'''"קרני פרה" או "פזר גדול" (תמורתו של פזר קטן) ומשרתו שלפניו "ירח בן יומו" או "גלגל" מופיעים ב-16 פסוקים במקרא:'''{{הערה|ראו ברויאר ה.10, עמ' 127. על צורתם של שני הטעמים בכתבי היד ראו ייבין כא.3, עמ' 198: "פזר גדול ('קרני פרה') הוא זווית בלבד: ˇ, בלי עיגולים בקצותיה (כבדפוסים). אין זו אפוא הרכבה של שתי התלישות (כך כבר ויקס, 21). משרתו, הגלגל, צורתו כשל משרת הפזר בטעמי אמ"ת: עיגול שהושאר בו פתח מלמעלה (מט.5)." טעם המשרת (ירח בן יומו) אינו מוקלד במהדורתנו, אלא מובא מתוך [[תבנית:ירח בן יומו]]. השימוש בתבנית זו מיועד להבחין בינו לבין "גלגל" בטעמי אמ"ת (הזהה לו) ולבין "אתנח הפוך" בטעמי אמ"ת (שצורתו דומה לו בפונטים המקובלים). יוצא שכל הפסוקים שבהם מופיע "ירח בן יומו" מתויגים ע"י התבנית שלו. למידע נוסף על הטעמים הדומים לו בספרי אמ"ת ראו '''[[#הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל|להלן]]'''.}} [[במדבר לה/טעמים#לה ה|במדבר לה,ה]]; [[יהושע יט/טעמים#יט נא|יהושע יט,נא]]; [[שמואל ב ד/טעמים#ד ב|שמ"ב ד,ב]]; [[מלכים ב י/טעמים#י ה|מל"ב י,ה]]; [[ירמיהו יג/טעמים#יג יג|ירמיהו יג,יג]]; [[ירמיהו לח/טעמים#לח כה|לח,כה]]; [[יחזקאל מח/טעמים#מח כא|יחזקאל מח,כא]]; [[אסתר ז/טעמים#ז ט|אסתר ז,ט]]; [[עזרא ו/טעמים#ו ט|עזרא ו,ט]]; [[נחמיה א/טעמים#א ו|נחמיה א,ו]]; [[נחמיה ה/טעמים#ה יג|ה,יג]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג ה|יג,ה]]; [[נחמיה יג/טעמים#יג טו|יג,טו]]; [[דברי הימים א כח/טעמים#כח א|דה"א כח,א]]; [[דברי הימים ב כד/טעמים#כד ה|דה"ב כד,ה]]; [[דברי הימים ב לה/טעמים#לה ז|לה,ז]]. לגבי ניגונה של "מרכא כפולה" כתב ברויאר:{{הערה|ג.27, עמ' 100.}} "בכל המקומות האלה המרכא היא תחליפו של התביר, שהיה ראוי לשמש כמשנה אחרון לפני הטפחא... ומסתבר, שגם ניגונה של המרכא הכפולה היה דומה לניגון התביר." ברויאר התכוון לניגונה בפיהם של בעלי המסורה, שניגנו את הטעם בדומה לטעם תביר כמו שהם מסרו בעצמם את תפקידו ואת צורתו בדומה לתביר. אמנם יכול להיות שהמצב היה שונה לגבי ניגונם של הטעמים הנדירים בתפוצות ישראל לאחר תקופתם של בעלי המסורה. סביר שמנגינת הטעמים הנדירים לא הייתה שגורה בפיהם של חלק מהקוראים, והם נאלצו לתת פירוש מוזיקלי ע"פ צורתו הכתובה של הטעם או ע"פ תפקידו בפיסוק. המנהג אצל חלק מהקוראים במסורת אשכנז לקרוא "קרני פרה" בתור הרכבה של שתי תלישות (בדומה לצורתו בדפוסים) אולי מהווה דוגמה לכך. ===תווים עתידיים=== אנחנו מקווים שבעתיד יוסיפו עוד תווים חיוניים בעברית ביוניקוד לטובתה של לשון המקרא, כגון: שווא נע, דגש חזק, פתח גנוב, מפיק, ועוד. אם וכאשר זה יקרה, יהיה מקום להוסיף גם אותם בתוך מהדורתנו או בכל מהדורה נגזרת ממנה. ==עשרת הדברות: תצוגת מערכת הטעמים הכפולה== במהדורתנו הוספנו טבלאות לעשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים, המופיעות כנספחים בסוף כל הדפים הרלוונטיים (דפי הפרק והפרשה והספר המלא), כדי לקרוא את "הטעם התחתון" ואת "הטעם העליון" ולהשוות ביניהם.{{הערה|יש [[עשרת הדברות בסיס/טעמים#פסוק מעשה ראובן|טבלה דומה]] גם לפסוק מעשה ראובן בספר בראשית, וגם היא מופיעה בדף של הפרק והפרשה והספר המלא. כל הטבלאות מבוססות על דף הבסיס הטכני '''[[עשרת הדברות בסיס/טעמים|כאן]]'''.}} להלן טבלה עם קישורים ישירים לכל הדפים השייכים לעשרת הדברות. למידע מפורט על מערכות הטעמים הכפולות בתורה, ועל הטיפול שעשינו בהן במהדורתנו, ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הקוראים בתורה: עשרת הדברות|בפרק הבא על קביעת הנוסח בתורה]]'''. <קטע התחלה=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> {| class="wikitable" |+ דפי [[:W:עשרת הדברות|עשרת הדברות]] ב"מקרא על פי המסורה" |- align=center | ! הדף הראשי של עשרת הדברות ! הדף הראשי של עשרת הדברות באנגלית ! דף בסיס טכני לעשרת הדברות ! דפי מקרא: עשרת הדברות בטעמים כפולים ! דפי מקרא: הטעם התחתון והטעם העליון |- align=center ! עשרת הדברות בספר שמות | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות חזרה|שמות פרק כ']] | [[ספר שמות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת יתרו/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|פרשת יתרו]]{{ש}}[[שמות כ/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות|שמות פרק כ']] |- align=center ! עשרת הדברות בספר דברים | '''[[עשרת הדברות/טעמים|עשרת הדברות]]''' | '''[[Decalogue]]''' | [[עשרת הדברות בסיס/טעמים|עשרת הדברות בסיס]] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות חזרה|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות חזרה|דברים פרק ה']] | [[ספר דברים/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת ואתחנן/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|פרשת ואתחנן]]{{ש}}[[דברים ה/טעמים#עשרת הדברות בספר דברים|דברים פרק ה']] |}<קטע סוף=טבלה לדפים של עשרת הדברות/> '''עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת):''' '''[[עשרת הדברות/טעמים#עשרת הדברות בספר שמות ובספר דברים (מהדורת לימוד מנוקדת)|בתוך הדף הראשי של עשרת הדברות]]''' (וכן [[Decalogue#The Decalogue in Exodus and Deuteronomy (Study Edition with Vowels)|בתוך הדף של עשרת הדברות באנגלית]]) מופיעה בנוסף מהדורת לימוד מנוקדת, בלי טעמי המקרא. מהדורה מנקודת זו מבוססת על '''[[עשרת הדברות/ניקוד|הדף הזה]]'''. ==עיצוב טעמי אמ"ת במהדורתנו== ===טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת=== '''הצורך:''' בטעמי אמ"ת יש טעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בתחילת התיבה מימין לאות הראשונה (טעם ה'''דחי'''), וטעם מפסיק אחד שנכתב תמיד בסופה משמאל לאות האחרונה (טעם ה'''צינור''').{{הערה|יש להבדיל בין טעם ה'''צינור''' שהוא טעם מפסיק, לבין טעם ה'''צינורית''' שהוא טעם מחבר ומשני. הצינור נכתב תמיד בסוף התיבה משמאל לאות האחרונה, ואילו הצינורית נכתבת תמיד על גבי אות אחת בתחילת התיבה או באמצעה (והיא יושבת על גבי האות שלה באמצעה). בתור טעם משני, הצינורית תמיד נכתבת ביחד עם עוד טעם, שהוא הטעם העיקרי באותה תיבה או בתיבות מוקפות. ראו לדוגמה [[משלי ל/טעמים#ל לג|משלי ל,לג]] ("י֘וֹצִ֤יא"). וראו עוד להלן, [[#צינורית|"צינורית"]].}} אין ספק שסימון נוסף של הדחי והצינור בהברה המוטעמת יועיל לקורא בספרי אמ"ת, [[#טעם כפול בהברה המוטעמת|בדיוק כמו בכ"א הספרים]]. ואכן בקצת מהפסוקים בכתר שיש בהם טעם הדחי, בתיבות מסוימות שעשוי להתעורר בהן ספק באיתור הטעם בתיבה, יש סימון בכתר של ההברה המוטעמת ע"י קו קטן שנראה כמו געיה או מרכא;{{הערה|לדעתו של ייבין, מדובר על קווים הדומים למרכא בכתר ובכתבי־היד הקרובים, וכך הדפיס אותם ברויאר במהדורותיו האחרונות (כגון ע֭וּרָ֥ה ב[[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]). אך דותן ומג"ה הכריעו שקו כזה הוא געיה, וכך הדפיס אותם אף ברויאר במהדורתו הראשונה (כגון ע֭וּרָֽה). וכך נראה גם לנו באופן כללי, ולכן הבאנו את הקווים האלה במהדורתנו כגעיות. ייבין הביא את דבריו של חיבור מסורה קדום: "אלא שקצת הסופרים מביאים תחת אות הטעם במקומות הקשים את מקלו בצורת המרכא '''ואינו מרכא''', אל כדי שייוודע שהוא האות המוטעמת..." (ההדגשה אינה במקור). ייבין הציע שם גם סיבה שלא כתבו סימן מאונך כגעיה אלא נטוי לצד שמאל כמרכא: כדי שהקורא לא יחשוב שמדובר בהטעמה מלעיל ומדובר בגעיה לאחר הטעם (המצויה לעתים בכתר). מציאות זו לגבי הקווים הנדירים ממילא בהברה המוטעמת מחלישה את הטיעון שבגלל התקדים לכאורה בכתבי־היד, יש לסמן אותה בקו של געיה דווקא, ולא על ידי הכפלת הטעם (ראו על כך להלן).}} מדובר על 9 מקומות בלבד בכתר, מתוך 2685 פסוקי אמ"ת המוטעמים בטעם הדחי.{{הערה|תשעת המקומות בכתר הם: ק֭וּמָֽה (תהלים [[תהלים מד/טעמים#מד כז|מד,כז]]), ע֭וּרָֽה ([[תהלים נז/טעמים#נז ט|נז,ט]]; [[תהלים קח/טעמים#קח ג|קח,ג]]), יִ֭מָּחֽוּ ([[תהלים סט/טעמים#סט כט|סט,כט]]), צָ֭רָתִֽי ([[תהלים פו/טעמים#פו ז|פו,ז]]), קָ֭רָֽאתִי ([[תהלים קלח/טעמים#קלח ג|קלח,ג]]), אָ֭נָֽה ([[תהלים קלט/טעמים#קלט ז|קלט,ז]]), אֹ֭כֵֽל ([[משלי יג/טעמים#יג כה|משלי יג,כה]]), אָ֭נֹכִֽי ([[איוב כט/טעמים#כט טז|איוב כט,טז]]). רוב הדוגמאות שבכתבי־היד הקרובים הם באותם פסוקים; ראו ייבין, מד.1, עמ' 301-302.}} בכתבי־היד הקרובים לכתר קיימת תופעה דומה באותם פסוקים או בקצת פסוקים אחרים. ובדומה לכך לגבי צינור: בכתבי־היד הקרובים לכתר עשוי לבוא טעם כפול בהברה המוטעמת כדי להורות על מקום הטעם במקום שאפשר לטעות בו,{{הערה|ראו ייבין, המסורה למקרא, 328 (עמ' 195). לגבי צינור הכפילו בכתבי־היד את הטעם עצמו, ולא כתבו געיה במקומו.}} כגון: שַׁ֮תּוּ֮ ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]).{{הערה|הטעם הכפול מצוי בתיבה זו בשני כתבי־יד הקרובים לכתר ארם צובה: '''ק13''' ו'''ת'''. כפילת הטעם צינור באה בעקביות בכתבי־יד שנכתבו בניקוד טברני מורחב, כגון בחלק מכתבי־יד האשכנזים והאיטלקים. ראו לדוגמה את [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0687 כת"י וטיקן Urb.ebr.2] ואת [https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n681/mode/1up?view=theater כת"י ארפורט 3], בהם נכתב טעם כפול של צינור בתיבה שַׁ֮תּוּ֮ (אמנם בשני השי"ן קמוצה והתי"ו דגושה!). באותם עמודים בשני כתבי־היד ניתן לראות כמה דוגמאות של הטעם דחי, שנכתבו בצורת '''תביר''' בהברה המוטעמת (אם ההברה המוטעמת אינה בראש התיבה); ראו על כך ייבין, המסורה למקרא, 327 (עמ' 195). לדוגמה נוספת של סימון צינור ודחי באותם שני כתבי־יד, ראו [[תהלים יח/טעמים#יח מד|תהלים יח,מד-מט]]: [https://digi.vatlib.it/view/MSS_Urb.ebr.2/0676 כאן] ו[https://archive.org/details/state-library-of-berlin-ms.-or.-fol.-1213-erfurt-3-images/page/n669/mode/1up?view=theater כאן]. }} לכאורה, הצורך לסמן טעם כפול בהברה המוטעמת בספרי אמ"ת זהה לכ"א הספרים. '''תקדימים:''' בדפוסים הישנים של התנ"ך לא מצאנו תקדים לסימון טעמים כפולים בספרי אמ"ת. אפילו [https://archive.org/details/heidenheim-psalms-rodelheim-1836-images/page/n5/mode/2up?view=theater היידנהיים] ו[https://archive.org/details/baer-delitzsch-masoretic-bible-full/page/n1173/mode/2up?view=theater בֶער], שסימנו טעם כפול בעקביות במהדורותיהם בכ"א הספרים, לא סימנו טעם כפול בטעמי אמ"ת, וגם לא דפוס קורן. ואילו בתנ"ך מהדורת "סימנים" (פלדהיים תש"ע), שבה יש סימון כפול בכ"א הספרים ועוד סימני עזר נוספים, בתיבות של דחי סימנו בעקביות את ההברה המוטעמת ע"י קו של געיה.{{הערה|לגבי הצינור, אין בתנ"ך סימנים ציון של מקום הטעם (ראו שם לדוגמה [[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]] ("בָטַחְתִּי֮" ולא "בָטַֽחְתִּי֮"). בנוסף לכך, טעם הצינור בתנ"ך סימנים נדפס על גבי האות האחרונה באמצעה (לא לשמאלה), וזה מגביר את הקושי להבחין בינו לבין "צינורית".}} מלבד תנ"ך סימנים, מאז שנת תש"ס (2000) בערך יצאו לאור כמה מהדורות עממיות של ספר תהלים עם טעמי אמ"ת, שבהן ציינו את מקום הטעם בעקביות, הן לדחי והן לצינור, על ידי געיה.{{הערה|ביניהם: '''ספר תהלים "סימנים"''' מסודר בסדר חדש באותיות מאירות עיניים בשילוב ניקוד מיוחד לקריאה נוחה ומדוייקת (ירושלים: פלדהיים, תשס"ב); '''תהלים המפואר אור החיים''' מדוייק מנוקד בשוא נע וקמץ קטן עם מנחה וערבית תפילות והוספות רבות מסודר באותיות מאירות עיניים בפאר והדר (ירושלים: אור החיים, תשס"ו); '''תהלים עבודה שבלב''' מדוייק ומהודר ביופיו עם פיסוק לכל משפט והדגשת שוא נע וקמץ רחב כולל הקדמה לכל פרק ופרק לעורר ההבנה והכוונה (הוצאת אייל, תשע"ב), מהודרה חדשה ומתוקנת; '''ספר תהילים שעריו בתודה''' עם תפילות נחוצות, שיר השירים, פרקי שירה ונשמת כל חי (מכון שירה חדשה, אין תאריך). ראו דוגמאות מתוך ספרי התהלים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZuqyX5ZJBkWs9vvX70yRtU4T8xfCBkXzx3k בקישור הזה]. לגבי הפריט הראשון, דהיינו '''ספר תהלים "סימנים"''', יש לשים לב שצבעו בו את שני הטעמים (דחי וצינור) בצבע אפור בכל מקום שהם לא נכתבים במקום הטעם, כאילו היו טעמים מחברים. עיצוב זה מקשה על קריאת הפסוק לפי חלוקת הטעמים. עוד יותר מוזר שלגבי צינור, הוסיפו קו של געיה '''בכל''' תיבה של צינור, כולל ברוב רובן של התיבות הנקראות מלרע (בניגוד גמור לסימון הטעם הכפול לדחי ולשאר הטעמים הכפולים בכ"א הספרים).}} יש גם כמה סידורים פופולריים בנוסח הספרדים ועדות המזרח שהקפידו להדפיס בהם את הפסוקים עם טעמים, ובפסוקי אמ"ת (בעיקר במזמורים רבים מתהלים) הקפידו עוד לסמן את מקום הטעם בעקביות על ידי קו של געיה, הן לדחי והן לצינור.{{הערה|ראו: '''סידור מהולל שם א-ד-נ-י / הסידור המושלם''' (כרמיאל: הוצאה פרטית של אזולאי שלמה, תשע"ב); '''סידור המפורש כוונת הלב השלם''' (ירושלים: שירה חדשה, תשע"ד); '''סידור עבודה שבלב השלם''' (מכון שירה חדשה / הוצאת היכלות, אין תאריך); '''סידור פאר ישראל''' (אשקלון: הוצאת פאר הקודש, תשע"ד). ראו דוגמאות מתוך הסידורים האלה [https://u.pcloud.link/publink/show?code=XZNHyX5Z3y4dOXe6A3VP1a7oLznYO4OCO3V7 בקישור הזה].}} '''שאלת הסימון בגעיה:''' האופן שבו נכון לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור תלוי בשיקול הדעת. בכתבי־היד, כאמור, לא הרבו לסמן אותה על ידי געיה, ועשו זאת רק בתיבות בודדות של דחי לעיתים רחוקות. אבל אם מסמנים את ההברה המוטעמת על ידי געיה באופן מלא ובעקביות, כמו שעשו בתנ"ך סימנים בתיבות של דחי, אז מתעוררת בעיה: ריבוי געיות בתוך תיבה שיש בה געיה ממילא. ריבוי געיות בתיבה אחת זר לשיטת הכתר, וגם יחסית נדיר בשאר כתבי־היד הטברנים. הוא גם מקשה על הקריאה, כי הקורא נתקל בתיבה שהטעם נכתב בה בהברה בלתי-מוטעמת, וזה כבר מבלבל, ועוד יותר מבלבל שהגעיה אינה מסמנת באופן ברור וחד-משמעי את מקום הטעם כי יש יותר מגעיה אחת, והקורא חייב להכריע ביניהן תוך כדי קריאה. ראו לדוגמה במזמור ט"ז, איך נראית געיה בהברה המוטעמת בנוסף על געיה נוספת הקיימת ממילא בכתב־היד: "לַֽ֭יהֹוָֽה" (דחי ב[[תהלים טז/טעמים#טז ב|פסוק ב]]), "תּֽוֹדִיעֵֽנִי֮" (צינור ב[[תהלים טז/טעמים#טז יא|פסוק יא]]). יש גם תיבות של דחי שנכתב בתוכן טעם משני, או טעם משני וגעיה, כגון: "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרוּ" ([[איוב לב/טעמים#לב יג|איוב לב,יג]]), "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ" ([[איוב לט/טעמים#לט כו|שם לט,כו]]), ובתוספת געיה היינו מקבלים "פֶּן־תֹּ֣֭אמְרֽוּ", "הֲֽ֭מִבִּינָ֣תְךָֽ". ובכלל, בכל התיבות של דחי וצינור, שיטה זו איננה נוחה בגלל שהיא אנטי-אינטואיטיבית לקורא, החייב '''להטעים געיה''' במקום '''להטעים טעם'''. באחד מסידורי התפילה שבו השתמשו בקו של געיה כדי להורות על קריאה מדוייקת, ציינו במבוא למהדורה ש"לסימן המעמיד (המתג) הנמצא מתחת לתיבה ישנם מספר תפקידים", ומנו שם חמישה תפקידים שונים. התפקיד החמישי הוא: :ה) כיון שישנם מילים שלא ברורה היכן ההטעמה בהם, לכן בסדור זה, במקומות שיש חשש שתגרם טעות כזו, הוצב סימן מתג (געיה) מתחת למקום ההטעמה. אולם כדי להבדילו מהמתג הרגיל ולציין שההטעמה צריכה להיות באות שהוא מופיע בה הוארך מתג זה יותר מהמתג הרגיל, לדוגמה: וַ֭אֲנִֽי; בְּ֭יָדֽוֹ; הָלַֽךְ֮. כמו כן, לעיתים הוארך גם הטעם 'סוף פסוק', במקומות שתיתכן טעות בהטעמת המלה, לדוגמה במלה 'כְּֽמַעֲשֵֽׂהוּ' הוארך הטעם {{נוסח|תחת השי"ן|במקור נכתב בטעות: תחת העי"ן.}} כדי להבדילו מהמתג תחת הכ"ף שאינו מציין הטעמה אלא רק הארכה מועטת, וכן במלה יְשָֽׁרְתֵֽנִי. במלה 'יִצְפֹּֽנוּ' הוארך המתג כדי להדגיש שהטעם הוא מלעיל.{{הערה|'''סידור כוונת הלב השלם''' (מכון שירה חדשה תשע"ד), מבוא, עמ' 10-11.}} אין כמו ההסבר הזה, ולצדו הצורך לעצב סוגים שונים של קווי געיה כדי להבחין בין תפקידיהם השונים, כדי ללמד על הקושי להשתמש בגעיה בתור סימן להברה המוטעמת בפסוקי אמ"ת. בהתאם לכך יש לשים לב שבכתר ובכתבי־היד הקרובים לו, במקומות הנדירים שבהם סימנו את ההברה המוטעמת בתיבה של דחי על ידי געיה, לא עשו כך באף תיבה שיש בה געיה אחרת. ועוד ייתכן שכתבו את הקו הקטן בנטייה לצד שמאל בדומה למרכא, במקום לכתוב אותו מאונך, כדי להבדילו מן הגעיה. אמנם בסופו של דבר אין בו משמעות של געיה ולא של מרכא. '''שאלת הטעם הכפול לדחי:''' ייתכן שיש קושי מיוחד לגבי טעם הדחי, בגלל שהוא דומה לטעם אחר, הטרחא, בצורתו. הקורא עלול להתבלבל ביניהם אם הוא ייתקל בדחי בתוך התיבה. אבל שני הטעמים, דחי וטרחא, שונים מאוד במיקומם מתחת לאות: בשונה מהדחי, טעם הטרחא נכתב '''אחרי''' הניקוד באמצע האות או בצדה השמאלי. בנוסף לכך, בגלל שהדחי נכתב תמיד בתחילת התיבה לימינה של האות הראשונה, באופן די בולט שקשה לפספס, החשש הזה פחות בעייתי. ייחודו של טעם הדחי עוד יותר בולט בטעם כפול, כשרואים שני טעמים מקבילים של דחי אחד אחרי השני לפני תחילת התיבה ובתוך אותה תיבה. כלומר: ניתן לטעון בצדק שב'''כל''' דחי יש דמיון לטרחא בצורתו, אבל הדמיון הזה קיים ממילא גם בלי להוסיף טעם כפול. אם מוסיפים את הטעם הכפול, אז הדמיון בין דחי לטרחא דווקא יורד. בשאלה הזאת יש הרבה משקל לפונט: אם הפונט עושה הבחנה ברורה וחדה בין דחי לבין טרחא, אז הקושי הזה יהיה פחות מורגש. וכך נראה בפונט שאנחנו משתמשים בו ב"מקרא על פי המסורה". ראו לדוגמה את הסימון של טעם כפול לדחי בפסוקים רבים בדף הנסיוני [[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים|משלי ל']] (א, ז, ח, כ, כא, כג, כה, כו, כח), והשוו לפסוקים אחרים שבהם הדחי נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה לעיל (כגון י, יא, יב, יג). ואז השוו את הדחי הכפול ב[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל א|פסוק א]] ("הַגֶּבֶר") אל טעם הטרחא באותו פסוק ("לְאִ֖יתִיאֵ֣ל"): ההבדל ביניהם בולט הן בגלל המיקום השונה מתחת לאות, והן בגלל כפילות הטעם לדחי. וראו שם עוד פסוקים שבהם טעם הצינור כפול (ט, יט) לעומת פסוקים שבהם הוא נכתב פעם אחת בתיבה שטעמה מלרע (יד, טו, טז, יז); והשוו ל[[משתמש:Dovi/טעמי אמ"ת כפולים#ל לג|פסוק לג]] שיש בו צינורית. '''טעם כפול לצינור:''' הצינור פחות נפוץ מהדחי. הוא מופיע רק בפסוקים המתחלקים ליותר משני חלקים עיקריים, כאשר החלק הראשון של הפסוק נמצא בתחומו של "עולה ויורד" והצינור יכול לחלק את תחומו. בנוסף לכך, הצינור נכתב כאמור בסוף התיבה, ובגלל שהרוב המכריע של המילים מוטעמות מלרע, בהברה האחרונה, יוצא שמספר המילים המוטעמות מלעיל ושבהן יש צורך להוסיף טעם כפול הוא יחסית קטן. מכיוון שהצינור גם דומה ל"זרקא" בכ"א הספרים בצורתו ובמיקומו בתיבה, והקורא בכ"א הספרים כבר רגיל למשמעותו ולמשמעות הטעם הכפול שלו, אין כל בעיה לסמן אותו במקומות המעטים שיש צורך בכך. '''צינור – התו לטעם הכפול:''' לגבי הצינור, חייבים לסמן את הטעם הכפול שלו בהברה המוטעמת על ידי עוד תו של '''צינור''' דווקא. אסור להשתמש ב'''צינורית''' לשם כך, כי הצינורית היא טעם אחר בספרי אמ"ת, וחייבים להפריד ביניהם. המיקום שלהם שונה מעל האות, באופן בולט. בכך שונה טעם הצינור בספרי אמ"ת מטעם הזרקא בכ"א הספרים. כי לגבי זרקא הייתה אפשרות לסמן את הטעם הכפול בתו שיושב מעל גבי האות באמצעה, אבל לגבי הצינור אי אפשר לעשות את זה. '''מסקנה:''' רצוי לסמן את ההברה המוטעמת בתיבות של דחי וצינור היא בדיוק כמו בכ"א הספרים: על ידי הוספת טעם כפול בהברה המוטעמת. קוראים הרגילים לזה בשאר ספרי התנ"ך יתרגלו בקלות לשיטה דומה בספרי אמ"ת. '''המצב הנוכחי:''' בתשרי תשפ"ה (2024) הסתיים ביצוע מלא של סימון כפול ל"דחי" ו"צינור" בפסוקי אמ"ת. אין שינוי בפועל בתצוגת רוב הפסוקים, שיש בהם טעם דחי, אך ניתן לראות סימון להברה המוטעמת בדפי העריכה, בתוך [[תבנית:מ:דחי]]. לגבי טעם הצינור, שאין בו קושי, הטעם הכפול כבר מופיע (ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:צינור]]). ===עולה ויורד=== '''עולה ויורד''' הוא טעם המחלק את התחום השלם של הפסוק, בתוך פסוקים ארוכים או מורכבים בספרי אמ"ת. אמנם רוב פסוקי אמ"ת נחלקים ע"י אתנחתא, כמו בכ"א הספרים. אך אם החלק השני של הפסוק ארוך, אז הפסוק השלם יתחלק בדרך כלל על ידי עולה ויורד, ולשמאלו יתחלק שוב בחלוקה משנית על ידי אתנחתא.{{הערה|מתוך 4465 פסוקי אמ"ת, רק 421 מתחלקים בחלוקה ראשית ע"י עולה ויורד (כ-9.4%).}} בכך גדול כוחו של עולה ויורד מכוחו של אתנחתא. "עולה ויורד ( ֫א֥), כנראה, נקרא כן על שם ניגונו העולה והיורד; ניגון זה בא לידי ביטוי גם בצורת הטעם."{{הערה|ברויאר, טעמי המקרא, ט.9א, עמ' 217.}} כלומר: נראה שטעם זה מסומן בשני סימנים בגלל שניגונו מתבצע בשני חלקים. יש בו הקדמה מוזיקלית כלשהי המסומנת על ידי ה"עולה", וביצוע מוזיקלי עיקרי המסומן על ידי ה"יורד".{{הערה|אמנם אין זו דעתו של ייבין, מט.1, עמ' 331. "מסימונו של ה"עולה" בדוגמות הנזכרות בהברה הראויה לגעיה קלה אין להסיק שהוא בא במקום געיה, שכן געיה כבדה וגעית־שוא באות בתיבות אלו לפני ה"עולה", ולא היתה הטעמה כזו באפשר אילו כוח ה"עולה" היה ככוח געיה. סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה אין סיבתו כנראה אלא גראפית."}} ה"עולה" מסומן קודם ל"יורד" מעל אחת האותיות בתיבה, או אפילו בסוף התיבה שלפניה, וה"יורד" מסומן אחריו מתחת לאות בהברה המוטעמת. מקומו המדויק של ה"עולה" משתנה לפי הנסיבות: "בכתר העולה הוא על פי רוב בהברה הראויה לגעיה קלה; כגון: לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י ([[משלי א/טעמים#א כג|מש' א, כג]]); ורק אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, הרי העולה הוא בהברה שלפני הטעם."{{הערה|ברויאר, שם, ט.8א, עמ' 217 הערה 4. שאר ההסבר להלן על "עולה ויורד" מבוסס על ייבין, מט.1, עמ' 330-331; ועל דברי ברויאר שם בגוף הטקסט בעמ' 217. הבאנו לרוב את הדוגמאות של ברויאר, אך רובן נבחרו מתוך הפניותיו של ייבין.}} סימון ה"עולה" בהברה הראויה לגעיה קלה הוא "כאילו היה טעם־משנה".{{הערה|ייבין שם, עמ' 331; אמנם לדעתו אין זה באמת "טעם־משנה" (ראו לעיל). יצויין שב-6 מקומות בכתר כתב המסרן געיה באות של ה"עולה": [[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]; [[תהלים לז/טעמים#לז ז|לז,ז]]; [[תהלים עח/טעמים#עח לח|עח,לח]]; [[תהלים פ/טעמים#פ טו|פ,טו]]; [[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]; [[איוב יד/טעמים#יד יד|איוב יד,יד]].}} ואילו בדפוסים מסומן ה"עולה" בקביעות בהברה שלפני הטעם, כגון: לְֽתוֹכַ֫חְתִּ֥י.{{הערה|כך בדפוסים כגון לטריס, קורן (לְֽתֽוֹכַ֫חְתִּ֥י בגעיה בהברה הראויה לכך). וכך מסומן ה"עולה" אפילו במהדורות מסוימות המבוססות באופן מלא או חלקי על כתר ארם צובה, כגון ברויאר ו"סימנים".}} כאמור, אם אין בתיבה הברה הראויה לגעיה קלה, אז גם בכתבי־היד מסומן ה"עולה" בהברה שלפני הטעם כגון: רְשָׁ֫עִ֥ים ([[תהלים א/טעמים#א א|א,א]]), לְנַ֫פְשִׁ֥י ([[תהלים ג/טעמים#ג ג|שם ג,ג]]). כך המצב בדרך כלל. אך אם הברת ה"יורד" באה אחרי שוא נע (בתחילת התיבה או אחרי מקף), אז מסומן ה"עולה" מעל האות המנוקדת בשווא, כגון: מְ֫צֹ֥א ([[תהלים לב/טעמים#לב ו|לב,ו]]), שְׁ֫מ֥וֹ ([[תהלים סח/טעמים#סח ה|סח,ה]]), אֶת־שְׁ֫מֶ֥ךָ ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ח|קמב,ח]]).{{הערה|ייבין וברויאר ציינו חריג יחיד לכלל הזה בכתר ארם צובה: כִּֽי־דַלּ֢וֹתִ֫י מְאֹ֥ד ([[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|קמב,ו]]).}} עוד יוצא מן הכלל הוא שם הוי"ה, שבו הכתר רגיל לסמן את ה"עולה" באות יו"ד (ובמקום אחד אף בוצע תיקון לשם כך), אך בשני מקומות סימנוֹ על אות ה"א הראשונה.{{הערה|כתבי־היד הקרובים רגילים לסמן את ה"עולה" באות ה"א בשם הוי"ה (ויש תופעה דומה לגבי סימון מהפך מצונר בתיבה זו; ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1; ו[[#צינורית|להלן במבוא]]). שם הוי"ה מוטעם ב"עולה ויורד" במקומות הבאים בכתר ארם צובה: [[תהלים כז/טעמים#כז כד|תהלים כז,יד]]; [[תהלים פד/טעמים#פד ג|תהלים פד,ג]]; *[[תהלים פה/טעמים#פה ט|תהלים פה,ט]] ("עולה" מסומן באות ה"א); [[תהלים קד/טעמים#קד א|תהלים קד,א]] (באות יו"ד לאחר תיקון); [[תהלים קל/טעמים#קל ז|תהלים קל,ז]]; [[תהלים קמב/טעמים#קמב ו|תהלים קמב,ו]]; *[[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]] (באות ה"א).}} לעתים מסומן ה"עולה" בהברה שלפני ה"יורד" כשהיא בתיבה המוקפת אל תיבת ה"יורד", כגון: לֹ֫א־לָ֥נוּ ([[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]]), כֶּ֫ן־ה֥וּא ([[משלי כג/טעמים#כג ז|משלי כג,ז]]). ולפעמים מסומן ה"עולה" בסוף תיבה המחוברת אל תיבת ה"יורד" בטעם מחבר, כגון: מִֽי־יַרְאֵ֢נוּ֫ ט֥וֹב ([[תהלים ד/טעמים#ד ז|ד,ז]]), סָפַ֢רְתָּ֫ה אָ֥תָּה ([[תהלים נו/טעמים#נו ט|שם נו,ט]]). (הטעם המחבר בשתי הדוגמאות האחרונות הוא "אתנח הפוך", אחד מהמשרתים הנפוצים של "עולה ויורד").{{הערה|על שמו וצורתו של אתנח הפוך ראו ייבין, מט.6, עמ' 333-334. (השם ניתן לו ע"י ייבין על יסוד צורתו ועל התיאור שלו בקטע מסורה קדום: "הטעם '''אשר דומה לאתנח ההפוך''' מתנגן שני ניגונים ומשתפל".) על אתנח הפוך כמשרת ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.57, עמ' 293-294.}} תופעה זו קיימת אך ורק אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" היא בלתי מוטעמת, כמו בדוגמאות הללו. אבל אם ההברה בסוף התיבה שלפני ה"יורד" מוטעמת, או אם יש בתיבה טעם מפסיק, אז כתבי־היד מסמנים '''רק''' את ה"יורד" ומשמיטים את ה"עולה" לגמרי. כגון: לְאֵ֢ל חָ֥י ([[תהלים מב/טעמים#מב ג|תהלים מב,ג]]), וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥אשׁ ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]), קֶ֗דֶם סֶ֥לָה ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]] בטעם מפסיק של רביע).{{הערה|בכתר ארם צובה יש השמטה שיטתית ועקבית כזאת של ה"עולה" ב-11 פסוקי אמ"ת; ראו פירוט [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} ואילו בדפוסים מקפידים לסמן את ה"עולה" למעלה באות של ה"יורד": לְאֵ֢ל חָ֥֫י, וְאֵשֵׁ֢ב רֹ֥֫אשׁ, קֶ֗דֶם סֶ֥֫לָה. ייתכן שסיבת ההשמטה בכתבי־היד מהותית: בתיבות כגון אלו לא נשאר מקום לבצע את ההקדמה המוזיקלית של ה"עולה". ואילו הדפוסים (המאוחרים יחסית) משקפים מצב שבו הקדמה מוזיקלית זו כבר איננה מוכרת ואינה מתבצעת כלל, ושני הסימנים של "עולה ויורד" נתפסים אצלם ביחד בתור ביצוע אחיד לטעם אחד בלבד. ולכן הם מסמנים את ה"עולה" בקביעות כחלק מהטעם, ואולי גם כדי למנוע שיבושים בקריאה.{{הערה|אכן במקום אחד, [[איוב ט/טעמים#ט כב|איוב ט,כב]] (אַחַ֗ת הִ֥יא), גרמה השמטת ה"עולה" בכתבי־היד לשיבושים מגוונים בדפוסים. במקום לנקד אַחַ֗ת הִ֥֫יא הם ניקדו: אַֽחַת־הִ֭יא (!) או אַחַת־הִ֭יא (!) או אַחַ֗ת הִ֭יא (קורן!), בגלל שהמדפיסים לא הבינו שמדובר על "עולה ויורד". דוגמה זו מבהירה את חשיבותו של סימון ה"עולה" בשביל הקורא והלומד.}} בכל המקומות שה"עולה" מסומן בתיבה שלפני תיבת ה"יורד", ואין טעם עצמאי בתיבת ה"העולה", שתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף.{{הערה|עולה ויורד מוטעם בשתי תיבות ב-55 פסוקים, שהם כ-13% מתוך 421 פסוקים המוטעמים ע"י עולה ויורד.}} אך בכתבי־היד השמיטו את המקף בדרך כלל, כנראה כדבר המובן מאליו שאין חובה לסמן אותו. ואילו בדפוסים הנהיגו עקביות גמורה: הם הקפידו להשמיט את המקף '''תמיד''', אפילו בתיבות מוקפות שאין בהן טעם כלל. כגון: לֹ֫א לָ֥נוּ (במקום לֹ֫א־לָ֥נוּ בכתר), כֶּ֫ן ה֥וּא (במקום כֶּ֫ן־ה֥וּא בכתר). גם כתר ארם צובה השמיט את המקפים בדרך כלל (אך לא תמיד), כגון: עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם ([[תהלים א/טעמים#א ג|א,ג]]) במקום עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם, אֶֽ֫ל חֹ֥ק ([[תהלים ב/טעמים#ב ז|ב,ז]]) במקום אֶֽ֫ל־חֹ֥ק (בדומה לדפוסים).{{הערה|המקף בין שתי תיבות של עולה ויורד מסומן בכתר ארם צובה בששה פסוקים (מתוך 55): [[תהלים ע/טעמים#ע ו|תהלים ע,ו]] (ח֫וּשָׁה־לִּ֥י); [[תהלים קטו/טעמים#קטו א|קטו,א]] (לֹ֫א־לָ֥נוּ); [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (וְֽיַעֲלַ֫ת־חֵ֥ן); [[משלי כג/טעמים#כג ז|כג,ז]] (כֶּ֫ן־ה֥וּא); [[משלי ל/טעמים#ל יז|ל,יז]] (לִֽיקְּהַ֫ת־אֵ֥ם); [[משלי ל/טעמים#ל יט|ל,יט]] (עֲלֵ֫י־צ֥וּר). הקפה בין תיבת ה"עולה" לתיבת היורד נמצאת לפעמים גם בכתבי־היד הקרובים לכתר, כגון [[תהלים עג/טעמים#עג כח|עג,כח]] (לִ֫י־ט֥וֹב) ו[[תהלים קמד/טעמים#קמד יג|קמד,יג]] (אֶ֫ל־זַ֥ן) בכתי"ל; לתיאורים של כתבי־יד נוספים ראו ייבין, מט.1 עמ' 330.}} למרות שהמקף מושמט בדרך כלל, העובדה ששתי התיבות ראויות לצירוף על־ידי מקף משפיעה על עצם ניקודן, כגון: [[תהלים מ/טעמים#מ יח|תהלים מ,יח]] (א=יַֽחֲשָׁ֫ב לִ֥י); [[תהלים קמה/טעמים#קמה כא|קמה,כא]] (א=יְֽדַבֶּ֫ר פִּ֥י); [[איוב ז/טעמים#ז יא|איוב ז,יא]] (א=אֶחֱשָׂ֫ךְ פִּ֥י). {{קו תחתי|'''במהדורתנו, המיועדת להיות תיקון קוראים, נעצב את הטעם המפסיק החשוב "עולה ויורד" בדרכים הבאות:'''}} '''א. "עולה" ו"יורד" באות אחת:''' הצורה המלאה של הטעם (כלומר "עולה" ו"יורד" ביחד) הייתה מקובלת במשך מאות שנים בדפוסים, ועדיין נמצאת ברוב המהדורות בימינו. העקביות בה חשובה ביותר ואף קריטית בשביל קריאה נכונה של הפסוק, כי חסרונה עלול להטעות את הקורא ולגרום לשיבושים בולטים בקריאתו.{{הערה|לכן מפתיע שבמהדורת סימנים, שהיא "תיקון קוראים" מובהק ויש בה תוספת סימנים לרוב כדי להדריך את הקורא, לא מצאו לנכון לסמן את ה"עולה" במקומות האלה. וכך גם אצל ברויאר ומכון ממרא.}} לכן גם במהדורתנו נסמן בעקביות את שני מרכיבי "עולה ויורד", אף בפסוקים שבהם ה"עולה" מושמט בכתבי־היד.{{הערה|לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} החלטה זו היא בהתאם למטרתנו הכללית להיות "תיקון קוראים".{{הערה|הפתרון האופטימלי, לדעתנו, היה לסמן את ה"עולה" ב'''{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}}''' בפסוקים האלה, בדומה למקפים בין תיבות ה"עולה" וה"יורד" (ראו "ב." בהמשך.). אך אפשרות זאת לא קיימת היום מבחינה טכנית, כי הדפדפנים מכריחים את סימני הניקוד והטעמים להופיע תמיד בצבע של האות.}} '''ב. מקף בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד":''' שני סימנים "עולה" ו"יורד" הם בסופו של דבר טעם אחד שכוחו גדול במיוחד. כשהטעם הזה מסומן בשתי תיבות סמוכות, ואין טעם עצמאי בתיבה הראשונה, מוסכם לפי כל הדעות שמדובר על שתי תיבות הראויות לצירוף על־ידי מקף, ועובדה זו אף משפיעה על הגייתן ועל עצם ניקודן (למרות שכתבי־היד משמיטים את המקף בדרך כלל כדבר המובן מאליו). לקורא בימינו חשוב אם כן שהמקפים ביניהן יסומנו. לכן במהדורתנו סימנו אותם כדי שהקורא יבין שיש לצרף את שתי התיבות, אמנם ב{{צבע גופן|אפור|צבע אפור}} כדי שגם ידע שהמקף לא מופיע בכתב־היד.{{הערה|בששת המקומות שהמקף מסומן בכתר ארם צובה, המקף במהדורתנו יופיע בצבע רגיל. לרשימה מפורטת של כל הפסוקים ראו [[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|בפרק החמישי של המבוא למהדורה]].}} '''ג. מקום סימון ה"עולה" בתוך התיבה:''' אם ההברה השנייה שלפני ה"יורד" פתוחה וראויה לגעיה קלה, נסמן בה את ה"עולה".{{הערה|הרב ברויאר במהדורותיו סימן את ה"עולה" תמיד בהברה שלפני ה"יורד", ואילו במג"ה מסמנים אותו תמיד כהופעתו בכתר. אם כן מהדורתנו קרובה יותר למג"ה בנושא הזה.}} יש בהחלטה זו מחיר קטן בעקביות, כי ה"עולה" לא יופיע '''תמיד''' בהברה שלפני ה"יורד" (מקומו הרגיל ברוב התיבות, שאין בהן הברה הראויה לגעיה קלה). אבל יש בה יתרון של הדגשת ההברה הראויה לגעיה קלה ("כאילו היה טעם משנה") ע"י סימן שייתכן שיש בו משמעות מוזיקלית מובהקת. מה גם שבכתר ארם צובה נעשה מאמץ מיוחד לתקן את ה"עולה" ברוב המקומות האלה.{{הערה|ייבין, מט.1-2 עמ' 331. אמנם בתיבות אחדות שבהן ה"עולה" אינו במקומו הקבוע אלא בהברה אחרת שאיננה ראויה לגעיה, ולא בוצע תיקון בכתר, ה"עולה" יופיע במהדורתנו במקומו הקבוע ע"פ הכללים ונעיר על המיקום החריג בהערות הנוסח. והם: [[תהלים נב/טעמים#נב ט|תהלים נב,ט]] (מָע֫וּזּ֥וֹ); [[תהלים סח/טעמים#סח כא|סח,כא]] (לְֽמוֹשָׁ֫ע֥וֹת); [[תהלים קלז/טעמים#קלז ז|קלז,ז]] (יְֽרוּשָׁ֫לָ֥͏ִם); [[תהלים לב/טעמים#לב י|לב,י]] (לָרָ֫שָׁ֥ע). אמנם אם בוצע תיקון בכתר אז הבאנו תמיד את הנוסח המתוקן: [[תהלים קלז/טעמים#קלז ו|תהלים קלז,ו]]; [[תהלים קמד/טעמים#קמד ז|תהלים קמד,ז]]; [[משלי ה/טעמים#ה יט|משלי ה,יט]] (ראו ייבין מט.3 עמ' 332). והשוו עוד [[תהלים נ/טעמים#נ כג|נ,כג]] (יְֽכַ֫בְּ֫דָ֥נְנִי!); ראו ייבין שם, עמ' 331.}} ולגבי שם הוי"ה, נסמן בו את ה"עולה" באופן עקבי באות יו"ד (ראו לעיל). '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "עולה ויורד", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#עולה ויורד|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===צינורית=== הצינורית היא טעם משני, שאינו מסמן את ההברה המוטעמת. לכן היא בדרך כלל נכתבת ביחד עם טעם אחר באותה תיבה, הבא אחריה כדי לסמן את ההברה המוטעמת. לדוגמה: '''ק֘וּמָ֤ה''' יְהֹוָ֨ה{{מ:לגרמיה}}'''הוֹשִׁ֘יעֵ֤נִי''' אֱלֹהַ֗י ([[תהלים ג/טעמים#ג ח|תהלים ג,ח]]). אך לעתים הצינורית נכתבת לבד בתיבה הקודמת (בדומה ל"עולה"), ובאותם מקרים [[#טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת|התיבה ראויה להיות מוקפת]] כי אין בה טעם עצמאי. במהדורתנו הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה, כדי לציין שהטעם הכתוב בתיבה הוא רק משני, והטעם העיקרי נמצא בתיבה שלאחריה. לדוגמה: "כִּ֘י{{מ:מקף אפור}}ה֤וּא" ([[תהלים צה/טעמים#צה ז|תהלים צה,ז]]). בכתר ארם צובה, מקום סימונה הרגיל של צינורית בתוך התיבה דומה למקום סימונו של [[#עולה ויורד|"עולה"]]: בדרך כלל מסמנים אותה בהברה שלפני הטעם (כמו ה"עולה"). בשם הוי"ה מסמנים אותה באות יו"ד (גם כן כמו ה"עולה"); נוהג זה הוא בניגוד לדפוסים, שבהם מסומנת הצינורית באות ה"א הראשונה (וכך גם במהדורות ברויאר). במהדורתנו הצינורית מסומנת בעקביות באות יו"ד של שם הוי"ה כמו בכתר.{{הערה|ראו ייבין מט.3, עמ' 332; נג.1, עמ' 350.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי צינורית, ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#צינורית|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===הבחנה בין אתנח הפוך לגלגל=== בכתר ובכתבי־היד העתיקים, משרת הפזר הוא ה"גלגל", והוא זהה בצורתו למשרת הפזר הגדול בכ"א הספרים ("ירח בן יומו" המשרת ל"קרני פרה"). מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05AA ("֪"). משרת ה"עולה ויורד" הוא טעם אחר, צורתו כ"אתנח הפוך" בקירוב (וכך כינה אותו ישראל ייבין), ובכתר אין שום טעם כצורתו בכ"א הספרים. אך בכללים המקובלים לטעמי אמ"ת בספרות '''המאוחרת''' קבעו שמשרת ה"עולה ויורד" הוא ה"גלגל" דווקא, המשמש '''גם''' משרת הפזר.{{הערה|ראו ייבין, מט.5, עמ' 333.}} מספרו ב[http://www.unicode.org/charts/PDF/U0590.pdf יוניקוד] הוא 05A2 ("֢"). במהדורתנו נשמור כמובן על ההבחנה בין שני הטעמים השונים בדיוק כמו שנעשה בכתר ובכתבי־היד העתיקים. האבחנה ביניהם תעשה על ידי תבנית שמציגה את התָו המתאים ביוניקוד. אמנם הפונטים הקיימים לא מבחינים היטב בין שני הטעמים בצורתם, אך התבנית עצמה מציינת באופן ברור על איזה טעם מדובר. שלושת התבניות שנשתמש בהן: #[[תבנית:ירח בן יומו]] (בשביל [[#הטעמים הנדירים בכ"א הספרים|הטעם הנדיר בכ"א הספרים]], הזהה בצורתו ל"גלגל" בספרי אמ"ת שהוא המשרת של הפזר); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:גלגל]] (בשביל המשרת של הפזר בספרי אמ"ת, הזהה ל"ירח בן יומו" בכ"א הספרים); מספרו במערכת היוניקוד: 05AA. #[[תבנית:אתנח הפוך]] (בשביל המשרת של "עולה ויורד" בספרי אמ"ת, שיש בו דמיון מסוים לצורתם של "ירח בן יומו" ו"גלגל" אך אינו זהה להם בצורתו); מספרו במערכת היוניקוד: 05A2. על ידי השימוש בתבניות הללו, יוצא לנו גם תיוג אוטומטי מלא לשלושת הטעמים. בדף של כל תבנית, בצד ימין, יש קישור ל"דפים המקושרים לכאן"; על ידי לחיצה מקבלים בין השאר רשימה מלאה של כל הפסוקים במקרא שבהם מופיע הטעם. ===רביע מוגרש=== '''"רביע מוגרש":''' במהדורתנו נסמן את נקודת ה"רביע" בטעם "רביע מוגרש" בעקביות לנוחותו של הקורא, כולל בתיבה שטעמה בראשה, למרות שהסימן הזה חסר בכתר בדרך כלל בתיבות כאלו. ואמנם במקומות אחדים שבהם הוא מופיע אף בכתר, נציין את העובדה הזאת בתיעוד הנוסח.{{הערה|ע"פ ייבין, מה.1, עמ' 310. הנקודה מסומנת 5-6 פעמים; ראו '''[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|כאן]]''' לרשימה מפורטת.}} '''לרשימות מלאות של כל המקומות שבהם בצענו את המדיניות לגבי "רביע מוגרש", ראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#רביע מוגרש|פרק החמישי של המבוא למהדורה]]'''. ===טעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת=== בתיבות רבות בספרי אמ"ת חסר טעם מובהק. יש בהן סימן כלשהו של טעם, אך מדובר על סימן שלא בא לציין את ההברה המוטעמת. לעתים הוא אף נכתב בהברה שאינה יכולה מוטעמת לפי כל הכללים של המסורה והדקדוק. כל התיבות הללו ראויות להיות מוקפות, ולעתים הן אף מנוקדות כאילו היה בהן מקף. ולפעמים אנחנו מוצאים שנכתב מקף אחרי תיבות אחדות מהסוג הזה בכתבי־היד. אבל ברוב המכריע של המקומות אין מקף, למרות שהתיבה ראויה להיות מוקפת. מציאות זו מקשה על כל מי שקורא בספרי אמ"ת ורוצה לבטא את הפסוקים כתיקונם. לכן הוספנו מקף אפור אחרי תיבות מהסוג הזה במהדורתנו. להלן הסבר מפורט של התופעה ושל הביצוע. ====א. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסבר התופעה==== הרב מרדכי ברויאר דן באריכות באחד מהממצאים של ישראל ייבין בספרו המונומנטלי '''כתר ארם צובה: ניקודו וטעמיו'''.{{הערה|ראו [https://www.jstor.org/stable/24366508 "נוסח הטעמים ב'כתר' לאור ספרו של ישראל ייבין (סיום)"], [https://www.jstor.org/stable/i24360790 '''לשוננו''' ניסן-תמוז תשל"א], עמ' 175-191.}} ייבין הצליח, על־ידי תיאור מדוקדק של הנתונים בכתר ארם צובה, להבחין היטב בין שני סימנים קרובים: קו של געיה וקו של מרכא. וכך עלה בידו גם לקבוע את נוכחותה המלאה של המרכא בין הטעמים המשרתים האחרים.{{הערה|לפני ספרו של ייבין, היה נדמה לחוקרים שבמקומות רבים מאוד, טעם המרכא במקרא הוא בעצם געיה, בעקבות נוסח הדפוסים; ראו ברויאר, שם, עמ' 175-176.}} בנוסף, ברויאר טען שעל־פי ממצאיו של ייבין ניתן לגלות גילוי נוסף על עצם טיבו של טעם המרכא בספרי אמ"ת:{{הערה|הציטוט מתוך ברויאר, שם, עמ' 176-177; הבאנו את הדוגמאות מהמקרא בניקוד מלא, וההדגשות הן משלנו.}} :...יש להבדיל, לדוגמה, בין המשרתים השונים, המצויים בתיבת לגרמיה של אמ"ת. אתה מוצא שם מהפך ועילוי וגם מרכא. אך לא הרי אלו כהרי זה: מהפך ועילוי מצויים רק בהברה האחרונה הראויה לגעיה קלה; והם שכיחים מאוד גם כמשרתים עיקריים בתיבתם; והשוה: וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ – נָשְׂא֤וּ נְהָר֨וֹת׀; וַהֲדָ֬רְךָ֨׀ – תְּחַדֵּ֬שׁ עֵדֶ֨יךָ׀. כנגד זה מרכא מצויה גם בהברה שאינה ראויה לשום געיה: תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת׀; ולעולם אין היא מצויה כטעם עיקרי בתיבתה. :'''שתי תכונות אלה הופכות את המרכות הללו למשרתים מסוג מיוחד. ספק, אם אפשר לקרוא להן משרתים כלל. מכל מקום, אין כוחן ככוח שאר המשרתים.''' והדבר ניכר בשתיים: :א) בדרך כלל משרת ומקף מוציאים זה את זה; ואם תיבה מוקפת ראויה גם למשרת, מיד היא חדלה להיות מוקפת; כגון: וַיַּ֣עֲשׂוּ כֵ֔ן – במקום: וַיַּ֣עֲשׂוּ־כֵ֔ן. כנגד זה מרכא מצויה גם בתיבה מוקפת: וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]]), מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀ ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]).{{הערה| ברויאר מעיר כאן שהדבר נכון גם למרכא המשרת לרביע גדול, כגון כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ([[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]). וראו עוד דוגמות שכתוב בהן מקף בכתר ארם צובה ולא נשמטה ההקפה: לַ֥עֲשׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי ([[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]]); מַ֥עַלְלֵי־אֵ֑ל ([[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]]).}} :ב) לפעמים גם מרכא מבטלת את המקף שלאחריה; כך תמיד בתיבה זעירה: פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע׀ ([[משלי ל/טעמים#ל ט|מש' ל, ט]]), אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים׀ ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד, ה]]); וכך תמיד בתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀. '''אולם ביטול זה של המקף אינו אלא למראית עין: התיבה "נמלטה מן ההקפה" – ועדיין דינה כדין תיבה מוקפת.''' משום כך תיבות "את", "כל", מנוקדות כגון תיבות מוקפות; אֶ֥ת גְּא֨וֹן ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|תה' מז, ה]]),{{הערה|לדיון נוסף על תיבה זו ראו בהמשך דבריו של ברויאר שם, עמ' 180.}} כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י׀ ([[תהלים לה/טעמים#לה י|שם לה, י]]). :ניקוד זה של תיבות "את", "כל" היה תמיד חידה למדקדקים. המסורת הספרדית, הקוראת "כל" זה כקמץ רחב רק מעידה על הערבוביה שבאה בעקבותיו. דומה, שגילויו של ייבין נותן פתרון נאה: המרכא שבתיבות אלה היא מרכא משנית – שאינה יכולה לשמש כטעם עיקרי בתיבתה. הרי היא דומה לשאר מרכות מסוג זה, שכולן מצויות רק כטעמים משניים. '''משום כך עדיין תיבות אלה נחשבות כמוקפות – ומנוקדות בהתאם לכך.'''{{הערה|ראו גם את דבריו של ייבין עצמו (נא.3.ה, עמ' 346) לגבי התיבה "כָּל" בתהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) ובמשלי ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]), שהקמץ הוא תנועה '''קטנה''' דווקא. ייבין מצביע שם על תופעה שקיימת בתיבות שבהן המשרת של לגרמיה אינו מהפך אלא מרכא כאשר מדובר בהברה סגורה אחת מנוקדת בתנועה קטנה, ובניגוד לדעתם של חוקרים אחרים שהציעו שתיבת "כָּל" נמלטה מן ההקפה. בפירוש דעת מקרא על תהלים ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]; עמ' קצד הערה 4) הסביר המפרש את התופעה: "'כל' שבפסוק זה בלי מקף ובמרכא, ואף על פי כן בקמץ ולא בחולם. והוא משום שהמרכא היא טעם חלש ביותר, והיה בכחה לבטל את המקף – אבל לא היה בכחה להפוך את הקמץ לחולם. ולפי שיקול דעת זה יש לחשוב את הקמץ לקטון. ולפי ההגיה המקורית של בעלי הניקוד, שהיא דומה להברה האשכנזית (או התימנית) בימינו, אין כאן בעיה. אולם לפי ההברה הספרדית יש כאן בעיה: כלום יתכן להגות קמץ קטן בהברה מוטעמת? והבעיה הזאת היא מעין הבעיה שבהגיית הקמצים שבתבות 'שמרני' שב[[תהלים טז/טעמים#טז א|מזמור טז]] ו'מירדי' (קרי) שב[[תהלים ל/טעמים#ל ד|מזמור ל]]. וכמו בתבות ההן אף כאן מסורת העדות המחזיקות בהברה הספרדית להגות 'כל' שבפסוק זה בקמץ גדול. וביחוד כשאומרים את הפסוק הזה ב'נשמת כל חי' מקפידים להשמיע את הקמץ הגדול. ואף על פי שהמדקדקים שבימינו אין דעתם נוחה מכך, מצינו שרבים מן המדקדקים הקדמונים סברו כך, וראוי לסמוך על דעתם ולא לשנות ממסורת אבות."}} ברויאר חזר לדון בנושא של טעמים משניים בהרחבה ובאופן מסודר בספרו '''טעמי המקרא'''. בפרק ט על "סדר פיסוק הטעמים" בספרי אמ"ת, הוא הקדיש חטיבה שלמה לתיבות הרבות שיש בהן יותר מטעם אחד: משרת בתיבתו של מפסיק (ט.20, עמ' 225), ושני משרתים הבאים זה אחר זה בתיבה אחת (ט.21 , עמ' 225-226). ואז, כהמשך לדיון בשני טעמים בתוך תיבה אחת, הוא בחן באריכות את התיבות שיש בהן טעם משני, והן ראויות להיות מוקפות לתיבה שלאחריהן בנסיבות רבות ושונות, כאילו היו תיבה אחת. לעתים תיבות מהסוג הזה מוקפות בפועל בכתבי־היד (ט.22-28, עמ' 226-237).{{הערה|וראו עוד שם יא.1-10, עמ' 263-268.}} התופעה די דומה לשתי תיבות של "עולה" ו"יורד": כבר דנו בכך '''[[#עולה ויורד|לעיל]]''', וראינו שתיבת ה"עולה" מנוקדת לעתים כאילו הייתה מוקפת, ולעתים היא אף מוקפת בפועל בכתבי־היד. ואילו בשאר המקרים השמיטו כתבי־היד את המקף כדבר המובן מאליו. לכן במהדורתנו הוספנו מקף בצבע אפור בין שתי תיבות של "עולה" ו"יורד", כדי שהקורא ידע לקרוא את אותן כתיבות מוקפות. ====ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים==== '''סה"כ מדובר על מספר סוגים של תיבות הראויות להיות מוקפות, שאותן סימנו במהדורתנו במקף אפור:''' #כאמור, תיבת ה"עולה" כשאין בה טעם עצמאי (ראו [[#עולה ויורד|לעיל]]); #צינורית שאין בתיבתה טעם עצמאי (ראו [[#צינורית|לעיל]]);{{הערה|ברויאר, ט.22 (עמ' 226).}} #מהפך ומרכא כטעמים משניים בתיבות זעירות שאין בהן טעם עצמאי, ולעתים אף מנוקדות כאילו היו מוקפות, כגון: "מִ֤י", "אֶ֥ת", "פֶּ֥ן", "כׇּ‍֥ל" וכו';{{הערה|ברויאר, ט.23-27 (עמ' 227-231). יש סה"כ 6 תיבות זעירות המנוקדות כאילו היו מוקפות. "אֶ֥ת" במקומות הבאים (3): [[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]; [[תהלים ס/טעמים#ס ב|תהלים ס,ב]]; [[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]. "פֶּ֥ן" במקום אחד: [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. "כׇּ‍֥ל" במקומות הבאים (2): [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[משלי יט/טעמים#יט ז|משלי יט,ז]].}} #מרכא כטעם משני בתיבות שלפי השערת הרב ברויאר נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם, כגון "אַ֥שְֽׁרֵי הָאִ֗ישׁ",{{הערה|בכתי"ל התיבות מוקפות בפועל ("אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). הנוסחים המופיעים בדפוסים התמודדו עם הבעיה בדרכים אחרות. בחלקם יש מרכא באות רי"ש ("אַֽשְׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ" או "אַֽשְֽׁרֵ֥י הָאִ֗ישׁ"), ובחלקם התיבות מוקפות בפועל בלי מרכא ("אַֽשְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ"). והשוו גם את הדוגמה "מַ֥עֲדֶה־בֶּ֨גֶד׀" ([[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]]) שכבר הובאה לעיל (והיא מוקפת בפועל).}} "הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ ׀"{{הערה|שם=הללויה במקף|1=במהדורתנו "הַ֥לְﬞלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}}" במקף אפור במקומות הבאים (9): [[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]; [[תהלים קיא/טעמים#קיא א|קיא,א]]; [[תהלים קיב/טעמים#קיב א|קיב,א]]; [[תהלים קיג/טעמים#קיג א|קיג,א]]; [[תהלים קלה/טעמים#קלה א|קלה,א]]; [[תהלים קמז/טעמים#קמז א|קמז,א]]; [[תהלים קמח/טעמים#קמח א|קמח,א]]; [[תהלים קמט/טעמים#קמט א|קמט,א]]; [[תהלים קנ/טעמים#קנ א|קנ,א]] (א=הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה-2}} בכולם). לגבי "הַלְלוּ־יָהּ" כתב ברויאר (ט.27, עמ' 230): "המהפך או המרכא בא תמיד בתיבה זעירה הנוחה להיות מוקפת: מִי, אֶת, אִם, כׇּל, עַל, פֶּן; או הוא בא בתיבות הַלְלוּ יָהּ, המוקפות בכל מקום; כגון: הַלְלוּ־יָ֡הּ ([[תהלים קמו/טעמים#קמו א|קמו, א]]), הַלְלוּ־יָ֭הּ ([[תהלים קלה/טעמים#קלה ג|קלה, ג]]); והמקף מושמט רק במקום שהן מוטעמות באזלא לגרמיה, שיש מרכא משני לפניו: הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… השמטת המקף… איננה משנה את אופי התיבה… והדבר ניכר גם בהטעמת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀… תיבה זו מוטעמת באזלא לגרמיה, שהוא תמורת עולה ויורד; אולם אין אזלה לגרמיה יכול לשמש בתפקיד זה, אלא אם כן הוא שולט רק על תיבתו בלבד… ומכאן, שתיבת הַ֥לְלוּ יָ֨הּ׀ נחשבת כתיבה אחת, גם אחרי השמטת המקף שבה."{{ש}}'''הדפסת תיבת "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורי התפילה:''' חוסר העקביות בתיבה זו יכול לבלבל את ציבור המתפללים. לכן בקטעי התפילה המבוססים על ספר תהלים, מומלץ להדפיס אותה בסידורים כשתי תיבות מוקפות בהתאם לכתיב של המסורה: "הַ֥לְלוּ־יָ֨הּ׀" בטעמי המקרא, או "הַלְלוּ־יָהּ" בסידורים שאין בהם טעמי המקרא. לא ראוי להדפיס אותה כתיבה אחת בניגוד לכתיב של המסורה ("הַלְלוּיָהּ") או כשתי תיבות בלי מקף ("הַלְלוּ יָהּ"). ובוודאי שאין להדפיס אותה לעתים מוקפת ולעתים בלי מקף, באופן המבוסס לכאורה על הכתר, כי התיבה ראויה להיות מוקפת אפילו כשהמקף אינו כתוב בכתב־היד! הטעמתה בראש התיבה ("הַ֥לְלוּ") הוא בניגוד לכללי הדקדוק, ואי אפשר לקרוא אותה כהוגן בלי מקף.}} וכו';{{הערה|ברויאר, ט.28-34 (עמ' 231-235). והשוו ייבין, מא.4 ב. ("נסיגת טעם לראש תיבה"); ו-ג. ("הקפה"), עמ' 284.}} #לעתים רחוקות, תיבה זעירה בסדרת משרתים הראויה להיות מוקפת ונמלטה מן ההקפה;{{הערה|ברויאר, ט.18 (עמ' 224), וגם יא.4 (עמ' 265). ראו [[תהלים צו/טעמים#צו ד|תהלים צו,ד]]; [[תהלים קיז/טעמים#קיז ב|תהלים קיז,ב]]; [[תהלים קמג/טעמים#קמג ג|תהלים קמג,ג]]; [[איוב לד/טעמים#לד לז|איוב לד,לז]]. וראו עוד ברויאר, שם יא.56 (עמ' 293) לגבי [[איוב מ/טעמים#מ י|איוב מ,י]]. אך לא הוספנו מקף אפור ב"וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ{{מ:לגרמיה-2}}" ([[משלי כד/טעמים#כד לא|משלי כד,לא]]) כי הוא חריג לגמרי. לדברי ברויאר מסתבר ש"וְהִנֵּ֨ה" נמלטה מן ההקפה, כי הטעם אזלא לגרמיה מקבל משרת אחד בלבד בשאר המקומות, או לכל היותר משרת אחד וטעם משני (יא.1-4, עמ' 263-265). אבל הטעם אזלא אינו משמש כטעם משני במקומות אחרים. אדרבה הטעם אזלא מצוי כטעם מובהק הנושא את הטעם מרכא כטעם משני (כגון אֶ֥חֱסֶ֨ה ב[[תהלים סא/טעמים#סא ה|תהלים סא,ה]], הֶ֥עֱטִ֨יתָ ב[[תהלים פט/טעמים#פט מו|תהלים פט,מו]], וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ב[[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]], רֵ֥עֲךָ֨ ב[[משלי כז/טעמים#כז י|משלי כז,י]], ובשתי תיבות שנמלטה מביניהן ההקפה אֶ֥ת גְּא֨וֹן ב[[תהלים מז/טעמים#מז ה|תהלים מז,ה]]). והוא כתוב כאן כמו בכל מקום אחר בהברה המוטעמת. ייתכן בכל זאת שהצדק עם ברויאר מהנימוק שהביא, אבל אין לנו פסוק מקביל המורה באופן מפורש על הטעם אזלא כטעם משני.}} #לעתים רחוקות, משרתים הבאים כטעמים משניים בהברה הראויה לגעיה קלה לפני תיבת אתנחתא או סילוק, אבל אין בהם טעם בהברה המוטעמת, בעיקר טרחא ומרכא;{{הערה|ברויאר, ט.35-36 (עמ' 235-236). ראו [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]], [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]], [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] בטרחא; [[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים סט,ז]] במרכא ויש מקף בכתר.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת במרכא אחרי רביע קטן ולפני עולה ויורד.{{הערה|ראו ייבין מט.4, עמ' 332: "חמש דוגמות מוטעמות ברביע אף על פי שלפני העו"י בא משרת (מרכא)". בדומה לכך ציין ברויאר שהמשרת לעולה ויורד הוא רביע קטן אם נותרה לשמאלו רק תיבה אחת, אמנם הוא גם העיר ש"לכלל זה יש חריגים אחדים. בחמשה מקומות יש רביע קטן במקום צינור…" (י.6, עמ' 246-247, ושם הערה 5). אך מתברר שבכל חמשת המקומות מדובר על תיבות זעירות (במקום אחד על שתי תיבות זעירות מוקפות): [[תהלים טו/טעמים#טו ה|תהלים טו,ה]]; [[תהלים לה/טעמים#לה י|תהלים לה,י]]; [[תהלים מב/טעמים#מב ה|תהלים מב,ה]]; [[תהלים עד/טעמים#עד ט|תהלים עד,ט]]; [[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]. לכן לא נראה שהם '''חריגים''' מהכלל שאין משרת בין רביע קטן לעולה ויורד, אלא שהם דווקא '''מתאימים''' לכלל הזה: אף ברויאר עצמו ציין שתי דוגמאות '''השייכות''' לכלל שבהן יש תיבה מוקפת לפני תיבת העולה ויורד ולפניה רביע קטן ([[תהלים כה/טעמים#כה ז|תהלים כה,ז]]; [[תהלים מ/טעמים#מ יז|תהלים מ,יז]]). נראה אם כן שמדובר בתיבות הראויות להקפה לתיבת העולה ויורד, ולכן הן מתאימות לכלל של רביע קטן הבא לפני עולה ויורד.}} #לעתים רחוקות, תיבה המוטעמת בטרחא לפני תיבת הסילוק.{{הערה|יש טרחא כטעם משני בהברה הראויה לגעיה קלה, בתוך תיבה המוטעמת בסילוק, בשני מקומות בכתר: [[תהלים לח/טעמים#לח טו|תהלים לח,יט]] (מֵ֖חַטָּאתִֽי), [[תהלים פא/טעמים#פא יג|תהלים פא,יג]] (בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם); ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.35 (עמ 235) וגם יא.80 (עמ' 308-309). ויש טרחא בתיבה הראויה להיות מוקפת לתיבת הסילוק בשלושה מקומות בכתר: [[תהלים סט/טעמים#סט טו|תהלים סט,טו]] (וּמִמַּ֖עֲמַקֵּי{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[תהלים קד/טעמים#קד ו|תהלים קד,ו]] (יַ֖עַמְדוּ{{מ:מקף אפור}}מָֽיִם), [[איוב יב/טעמים#יב טו|איוב יב,טו]] (וְיַ֖הַפְכוּ{{מ:מקף אפור}}אָֽרֶץ); ראו ברויאר, שם, ט.36 (עמ' 235-236). על רשימה זו ראוי להוסיף כספק את [[תהלים יח/טעמים#יח מו|תהלים יח,מו]] (ל=מִֽמִּסְגְּרֽוֹתֵיהֶֽם), במקום שכתר ארם צובה אינו קיים בו, ובכתי"ל נראה שיש בה שתי געיות: געיה כבדה באות מ"ם הראשונה, וגעיה קלה באות רי"ש. אך לדעת מג"ה הקו השני באות רי"ש הוא טרחא משנית. לפרטים נוספים ראו שם בהערת הנוסח.}} הסוג השלישי והסוג הרביעי הם הנפוצים והבולטים ביותר, אך גם המסובכים ביותר. ====ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות==== '''לגבי הסוג השלישי (טעמים משניים בתיבות זעירות):''' נדרש הסבר כדי להמחיש את הקביעה שהתיבות "ראויות להיות מוקפות" (ולעתים אף מנוקדות בתנועה קטנה כאילו היו מוקפות), למרות שההקפה נשמטה מהן. הטבלה הבאה מסקפת הסבר:{{הערה|מבוסס על ברויאר, ט.27 עמ' 230 עם שינויים קלים וקצת תוספת.}} {{מ:טעמי המקרא|14}} {| width=100% border=1 cellpadding=2 align=center |- |align=center colspan=60|'''מרכא או מהפך המשמשים כטעמים משניים: השמטת המקף''' |- |align=center colspan=15 width=25%|'''הסוג''' |align=center colspan=15 width=25%|'''הפסוק''' |align=center colspan=15 width=25%|'''המקף שנשמט''' |align=center colspan=15 width=25%|'''כדוגמת:''' |- |align=center colspan=15 width=25%|מהפך משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֤י ה֣וּא זֶה֮ ([[תהלים כד/טעמים#כד י|כד,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֤י־ה֣וּא זֶה֮ |align=center colspan=15 width=25%|בָּ֤ר֣וּךְ אֲדֹנָי֮ ([[תהלים סח/טעמים#סח כ|סח,כ]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת צינור |align=center colspan=15 width=25%|מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ ([[תהלים יד/טעמים#יד ז|יד,ז]]; [[תהלים נג/טעמים#נג ז|נג,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= מִ֥י־יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥מְﬞר֣וֹת יְהֹוָה֮ ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|יב,ז]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ ([[תהלים ס/טעמים#ס ב|ס,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ ([[איוב לא/טעמים#לא ז|איוב לא,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּטֶּ֣ה אַשֻּׁרִי֮ |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת רביע קטן |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה ([[תהלים א/טעמים#א ב|א,ב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אִ֥ם־בְּתוֹרַ֥ת יְהֹוָ֗ה |align=center colspan=15 width=25%|תִּ֥מְﬞחַ֥ץ רַגְלְךָ֗ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|סח,כד]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא משרת [אזלא] לגרמיה |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לה/טעמים#לה י|לה,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|לא,יב]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} ([[משלי יט/טעמים#יט ז|יט,ז]]) |align=center colspan=15 width=25%|= כׇּ‍֥ל־אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|עַ֥ל נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קלז/טעמים#קלז א|קלז,א]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עַ֥ל־נַהֲר֨וֹת{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} ([[איוב יד/טעמים#יד ה|איוב יד,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־חֲרוּצִ֨ים{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} ([[משלי כז/טעמים#כז כב|משלי כז,כב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} ([[משלי ל/טעמים#ל ט|משלי ל,ט]]) |align=center colspan=15 width=25%|= פֶּ֥ן־אֶשְׂבַּ֨ע{{מ:לגרמיה}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ{{מ:לגרמיה}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד){{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|= הַ֥לֲלוּ־יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}{{הערה|שם=הללויה במקף}} |align=center colspan=15 width=25%|" |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי סילוק |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ ([[תהלים מז/טעמים#מז ה|מז,ה]]) |align=center colspan=15 width=25%|= אֶ֥ת־גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר־אָהֵ֣ב סֶֽלָה׃ |align=center colspan=15 width=25%|אֶ֥חֱסֶ֨ה בְסֵ֖תֶר כְּנָפֶ֣יךָ סֶּֽלָה׃ ([[תהלים סא/טעמים#סא ה|סא,ה]]) |- |align=center colspan=15 width=25%|מרכא בתיבת אחד ממשרתי אתנחתא |align=center colspan=15 width=25%|עֲדֵ֥ה נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ ([[איוב מ/טעמים#מ י|משלי מ,י]]) |align=center colspan=15 width=25%|= עֲדֵ֥ה־נָ֣א גָא֣וֹן וָגֹ֑בַהּ |align=center colspan=15 width=25%|מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל ([[תהלים קיג/טעמים#קיג ז|תהלים קיג,ז]]){{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, יא.56 (עמ' 293).}} |- |align=center colspan=15 width=25%|" |align=center colspan=15 width=25%|[כִּ֤י] אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ ([[משלי ג/טעמים#ג יב|משלי ג,יב]]) |align=center colspan=15 width=25%|= [כִּ֤י] אֶ֥ת־אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַ֣ב יְהֹוָ֣ה יוֹכִ֑יחַ |align=center colspan=15 width=25%|" |} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ====ד. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת==== '''לגבי הסוג הרביעי (טעם בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת):''' להלן רשימות מלאות של מרכא או מהפך בראש התיבה בהברה בלתי־מוטעמת. הרשימות ממחישות את קביעתו של הרב ברויאר לגבי התיבות הללו ש"נשמטה מהן הטעם העיקרי, והן מוטעמות בטעם משני שנסוג לראש התיבה בניגוד לכל כללי נסיגת הטעם."{{הערה|ברואיר, טעמי אמ"ת ט.28 (עמ' 231).}} {{עוגן|געיה בהברה המוטעמת או בשווא}}'''1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הָאִ֗ישׁ) ל=אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ (מקף); #[[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָ֗ם) =ל; #[[תהלים לו/טעמים#לו ז|תהלים לו,ז]] (א='''אָ֤דָֽם''' וּבְהֵמָ֖ה) ל=אָ֤דָֽם־וּבְהֵמָ֖ה (מקף); #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' הַגֶּ֗בֶר) =ל; #[[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]] (א='''יִ֥רְעֲשֽׁוּ''' הָרִ֖ים) ל=יִֽרְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים (מקף); #[[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]] (א='''יַ֥חְפְּֽשׂוּ''' עוֹלֹ֗ת) ל=יַֽחְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה ט|תהלים סה,ט]] (א='''מ֤וֹצָֽאֵי''' בֹ֖קֶר) ל=מ֤וֹצָֽאֵי־בֹ֖קֶר (מקף); #[[תהלים סה/טעמים#סה י|תהלים סה,י]] (א='''פָּ֤קַֽדְתָּ''' הָאָ֨רֶץ) =ל; #[[תהלים סו/טעמים#סו טו|תהלים סו,טו]] (א='''אֶ֥עֱשֶֽׂה''' בָקָ֖ר) =ל; #[[תהלים סז/טעמים#סז ב|תהלים סז,ב]] (א='''יָ֤אֵֽר''' פָּנָ֖יו) =ל; #[[תהלים סח/טעמים#סח יא|תהלים סח,יא]] (א='''תָּ֤כִֽין''' בְּטוֹבָתְךָ֖) =ל; #[[תהלים פג/טעמים#פג ט|תהלים פג,ט]] (א='''הָ֤יֽוּ''' זְר֖וֹעַ) =ל; #[[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]] (א='''לִ֥פְֽנֵי''' יְהוָ֗ה) ל=לִֽפְֽנֵי־יְהוָ֗ה (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו מח|תהלים קו,מח]] (א='''בָּ֤רֽוּךְ''' יְהוָ֨ה) ל=בָּ֤רֽוּךְ־יְהוָ֨ה (מקף); #[[תהלים קמא/טעמים#קמא ה|תהלים קמא,ה]] (א='''יֶ֥הֶלְמֵֽנִי''' צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]] (א='''אַ֥שְֽׁרֵי''' אָדָם֮) =ל; #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; #[[איוב יד/טעמים#יד יג|איוב יד,יג]] (א='''תָּ֤שִֽׁית''' לִ֖י חֹ֣ק וְתִזְכְּרֵֽנִי׃) =ל; #[[איוב כד/טעמים#כד טו|איוב כד,טו]] (א=וְעֵ֤ין נֹאֵ֨ף ׀ '''שָׁ֤מְרָֽה''' נֶ֣שֶׁף לֵ֭אמֹר) =ל. '''2. חטף אחרי טעם משני כדי להניע את השווא (מקף אפור במהדורתנו):''' #[[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]] (א='''שִׁ֥מֳעָֽה''' תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=שִׁ֥מְעָֽה־תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (מקף); #[[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]] ועוד (א='''הַ֥לֲלוּ''' יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}){{הערה|שם=הללויה במקף}} ~ל;{{הערה|1=ל=הַ֥לְלוּ יָ֨הּ (בשווא ובלי מקף) ברוב המקומות. אך בחלק מהמקומות ייתכן שיש תיבה אחת (קו,א; קמט,א; קנ,א) או אולי שתי תיבות מוקפות (קו,א). בחלק מהמקומות הקו האנכי נראה יותר כמו געיה מאשר מרכא.}} #[[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]] (א='''נִ֥בֳהָֽל''' לַה֗וֹן) ~ל?!=נִֽבֳהָֽל; '''3. בלי געיה או חטף (מקף אפור במהדורתנו):'''{{הערה|על שלושת הדוגמאות במהפך ראו ייבין, מב.16.4 (עמ' 293).}} #[[תהלים מג/טעמים#מג א|תהלים מג,א]] (א='''מֵ֤אִישׁ''' מִרְמָ֖ה) ל=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף);{{הערה|וכך בקורן=מֵ֤אִישׁ־מִרְמָ֖ה (מקף).}} #[[תהלים נד/טעמים#נד ח|תהלים נד,ח]] (א='''א֤וֹדֶה''' שִּׁמְךָ֖) =ל;{{הערה|לפי ייבין, שם, א,ל,ש1=א֤וֹדֶה שִּׁמְךָ֖ (אין מקף); אמנם ל13,ת=א֤וֹדֶה־שִּׁמְךָ֖ (מקף). קורן=א֘וֹדֶ֤ה. סימנים!={{ג|א֤וֹ}}דֶה מלעיל.}} #[[משלי כג/טעמים#כג ה|משלי כג,ה]] (א={{כו"ק|התעוף|'''הֲתָ֤עִיף'''}} עֵינֶ֥יךָ בּ֗וֹ) =ל;{{הערה|כדוגמת: יָ֤גֵ֥ל ([[תהלים יג/טעמים#יג ו|תהלים יג,ו]]); ה֤וֹרֵ֥נִי ([[תהלים כז/טעמים#כז יא|תהלים כז,יא]]); יָ֤בֹ֥א ([[תהלים נ/טעמים#נ ג|תהלים נ,ג]]); וְיֹ֤שֵׁ֥ב ([[תהלים נה/טעמים#נה כ|תהלים נה,כ]]); נ֤וֹרָ֥א ([[תהלים סח/טעמים#סח לו|תהלים סח,לו]]); נ֤וֹדֶ֥ה ([[תהלים עט/טעמים#עט יג|תהלים עט,יג]]); ה֤וֹלֵ֥ךְ ([[משלי ז/טעמים#ז כב|משלי ז,כב]]).}} #[[משלי כט/טעמים#כט יג|משלי כט,יג]] (א='''מֵ֤אִיר''' עֵינֵ֖י שְׁנֵיהֶ֣ם יְהוָֽה׃) ל=מֵ֤אִיר־עֵינֵ֖י (מקף).{{הערה|קורן=מֵ֤אִֽיר־עֵינֵ֖י (געיה בהברה המוטעמת ומקף).}} '''4. המקומות שבהם התיבה מוקפת בפועל (מקף במהדורתנו):'''{{הערה|יש עוד מקום בכתר שבו תיבת מרכא מוקפת בפועל (כְּמ֥וֹ־עֵ֗שֶׂב ב[[תהלים צב/טעמים#צב ח|תהלים צב,ח]]), אך הדוגמה לא שייכת לכאן כי הטעם לא בראש התיבה. על מקף זה ראה ברויאר, טעמי המקרא, יא.32 (עמ' 280) ושם בהערה 17: "ומקף זה איננו מובן."}} #[[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]] (א='''יִ֥הְיֽוּ־'''לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל;{{הערה|אין כאן חציצה בין מרכא משני לבין הטעם; ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228). לגבי נוסח הכתר וכתבי־היד הקרובים לו, ראו בהערת הנוסח לפסוק הזה.}} #[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]] (א='''יִ֥רַדֹּֽף־'''אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=יִ֥רַדֹּֽף אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]] (ש1,ק13='''מִ֥מֲתִֽים־'''יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל="מִֽמְתִ֥ים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" או "מִֽמְתִֽים יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" (אין מרכא ברור בראש התיבה ואין מקף); #[[תהלים מ/טעמים#מ ט|תהלים מ,ט]] (א='''לַ֥עֲשׂוֹת־'''רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי) =ל; #[[תהלים עח/טעמים#עח ז|תהלים עח,ז]] (א='''מַ֥עַלְלֵי־'''אֵ֑ל) ל=מַ֥עַלְלֵי אֵ֑ל (אין מקף);{{הערה|כדוגמת: נ֥וֹעֲד֑וּ ([[תהלים מח/טעמים#מח ה|תהלים מח,ה]]); בְּמַ֥עַלְלֵיהֶ֑ם ([[תהלים קו/טעמים#קו כט|תהלים קו,כט]]); עַד־תְּב֥וּנֹֽתֵיכֶ֑ם ([[איוב לב/טעמים#לב יא|איוב לב,יא]]).}} #[[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]] (א='''טָ֥מְנֽוּ־'''גֵאִ֨ים) =ל; #[[משלי כה/טעמים#כה כ|משלי כה, כ]] (א='''מַ֥עֲדֶה־'''בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף); #[[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו, י]] (א='''וּ֥תְהִי־'''ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) ל=וּ֥תְהִי ע֨וֹד{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} (אין מקף). '''5. תופעות אחרות של טעם בראש תיבה:''' לשם השוואה, הנה רשימת המקומות שנראה שיש בהם נסוג אחור (מרכא או מהפך): [[תהלים יח/טעמים#יח כ|'''תהלים''' יח,כ]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בִּֽי׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים כב/טעמים#כב ט|תהלים כב,ט]] (ל=כִּ֘י '''חָ֥פֵֽץ''' בּֽוֹ׃);{{הערה|שם=כי חפץ בי או בו}} [[תהלים מד/טעמים#מד ד|מד,ד]] ('''יָ֥רְשׁוּ''' אָ֗רֶץ); [[תהלים נג/טעמים#נג ו|נג,ו]] ('''פָּ֥חֲדוּ''' פַחַד֮='''פָּ֥חֲדוּ''' פַ֮חַד֮); [[תהלים סו/טעמים#סו ו|סו,ו]] ('''הָ֤פַךְ''' יָ֨ם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים עג/טעמים#עג יט|עג,יט]] ('''סָ֥פוּ''' תַ֗֝מּוּ); [[תהלים עה/טעמים#עה ט|עה,ט]] ('''מָ֥לֵא''' מֶסֶךְ֮='''מָ֥לֵא''' מֶ֮סֶךְ֮); [[תהלים עו/טעמים#עו ח|עו,ח]] ('''נ֥וֹרָא''' אַ֗תָּה); [[תהלים עז/טעמים#עז ט|עז,ט]] ('''גָּ֥מַר''' אֹ֗֝מֶר); [[תהלים עז/טעמים#עז יח|תהלים עז,יח]] ('''זֹ֤רְמוּ''' מַ֨יִם{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}); [[תהלים פג/טעמים#פג יא|פג,יא]] ('''הָ֥יוּ''' דֹ֗֝מֶן); [[תהלים פח/טעמים#פח ו|פח,ו]] ('''שֹׁ֥כְבֵי''' קֶ֗בֶר); [[תהלים קי/טעמים#קי ו|קי,ו]] ('''מָ֥חַץ''' רֹ֗֝אשׁ); [[איוב יד/טעמים#יד יט|'''איוב''' יד,יט]] ('''שָׁ֥חֲקוּ''' מַ֗יִם); [[איוב לא/טעמים#לא מ|לא,מ]] ('''יֵ֥צֵא''' ח֗וֹחַ). בניגוד לנסוג אחור, טעם משני מלעיל בהברה המוטעמת (מקף אפור במהדורתנו): #[[תהלים יח/טעמים#יח יב|תהלים יח,יב]] (ל='''יָ֤שֶׁת''' חֹ֨שֶׁךְ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}) =ל; #[[איוב כב/טעמים#כב כח|איוב כב,כח]] ('''וְיָ֣קׇם''' לָ֑ךְ) =ל. תופעה אחרת של טעם בראש תיבה: #[[תהלים נז/טעמים#נז ט|תהלים נז,ט]] ('''ע֤וּרָה''' כְבוֹדִ֗י ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל וְכִנּ֗וֹר); =ל.{{הערה|"ע֤וּרָה" מלעיל, אמנם אם היא מגיעה לפני אחת מאותיות אהחע"ר היא מלרע ("ע֭וּרָֽה הַנֵּ֥בֶל"). השוו: "ח֥וּשָׁה לְעֶזְרָתִ֑י" ([[תהלים לח/טעמים#לח כג|תהלים לח,כג]]).}} ====ה. מרכא משני מניע את השווא הבא אחריו==== '''1. למרכא משני יש כוח להניע את השווא הבא אחריו, גם אם אותו השווא ראוי להיחשב שווא נח.'''{{הערה|יחידה זו מבוססת על ברויאר, טעמי המקרא, ט.23-24 (עמ' 227-228) ובהערות שם (19-23). אולם העקרונות נכתבים כאן מחדש ובסדר אחר כדי להתמקד בהנעת השווא ולהסביר אותה באופן בהיר. אצל ברויאר מוזכרת הנעת השווא תוך כדי דיון ארוך ומסובך על הטעמים המשניים בספרי אמ"ת ובהערות. לכוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו והסבר אפשרי לתופעה, ועוד עניינים הקשורים לכאן, ראו גם יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה (חלקים א-ב)"], '''לשוננו''' י"ב (אלול תש"ג), עמ' 127-133; [https://www.jstor.org/stable/24370973 חלקים ג-ד], '''לשוננו''' י"ב (שבט תש"ד), עמ' 264-267; [https://www.jstor.org/stable/24370989 חלקים ה-ז], '''לשוננו''' י"ג (תש"ה), עמ' 203-210.}} הנעת השוואים מסומנת בכתר ארם צובה ברוב המקומות על־ידי חטף, ולעתים בגעיה (בתיבה שחסר בה טעם מובהק והיא ראויה להיות מוקפת). *'''חטף הבא אחרי מרכא כטעם משני (25 מקומות), כגון:''' "קִ֥רֲבַ֥ת" ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) במקום "קִרְבַת", "נִ֥דֲר֣וּ" ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]) במקום "נִדְרוּ", "תִּ֥לֲעַ֣ג" ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]) במקום "תִּלְעַג". היינו מצפים לשווא פשוט, אך בא לפניו מרכא בטעם משני המניע אותו, והקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף ברוב מוחלט של המקומות כדי להורות לקורא באופן מפורש על התנעת השווא. כל המקומות: א=אִ֥מֲר֣וֹת ([[תהלים יב/טעמים#יב ז|תהלים יב,ז]]); ש1,ק13,ל-א=מִ֥מֲתִֽים־יָדְךָ֨{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יז/טעמים#יז יד|תהלים יז,יד]]); ל,ל-א=אֶ֥קֲרָ֣א ([[תהלים יח/טעמים#יח ז|תהלים יח,ז]]); א=שִׁ֥מֳעָֽה{{מ:מקף אפור}}תְפִלָּתִ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים לט/טעמים#לט יג|תהלים לט,יג]]); א=תִּ֥בֲחַ֣ר ([[תהלים סה/טעמים#סה ה|תהלים סה,ה]]); א=תִּ֥מֲחַ֥ץ ([[תהלים סח/טעמים#סח כד|תהלים סח,כד]]); א=קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]); א=נִ֥דֲר֣וּ ([[תהלים עו/טעמים#עו יב|תהלים עו,יב]]); א=וּ֥לֲצִיּ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים פז/טעמים#פז ה|תהלים פז,ה]]); א=הַ֥מֲקָרֶ֥ה ([[תהלים קד/טעמים#קד ג|תהלים קד,ג]]); א=הַ֥לֲלוּ{{מ:מקף אפור}}יָ֨הּ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים קו/טעמים#קו א|תהלים קו,א]]) ובעוד 8 מקומות המפורטים [[#ב. תיבה הראויה להיות מוקפת: הסוגים השונים|לעיל]] בהערה; א=שָׁ֥נֲנ֣וּ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ד|תהלים קמ,ד]]); א=נִ֥בֳהָֽל{{מ:מקף אפור}}לַה֗וֹן ([[משלי כח/טעמים#כח כב|משלי כח,כב]]); א=תִּ֥לֲעַ֣ג ([[משלי ל/טעמים#ל יז|משלי ל,יז]]); א=לְשֹׁ֥דֲדִ֗ים ([[איוב יב/טעמים#יב ו|איוב יב,ו]]); א=אֶ֥בֲחַ֣ר ([[איוב כט/טעמים#כט כה|איוב כט,כה]]); א=אַ֥נֲשֵׁ֥י ([[איוב לד/טעמים#לד י|איוב לד,י]]). *'''געיה בשווא הבא אחרי מרכא בטעם משני בתיבה הראויה להיות מוקפת (5 מקומות):''' א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הָאִ֗ישׁ ([[תהלים א/טעמים#א א|תהלים א,א]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָ֗ם ([[תהלים לב/טעמים#לב ב|תהלים לב,ב]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}הַגֶּ֗בֶר ([[תהלים מ/טעמים#מ ה|תהלים מ,ה]]); א=לִ֥פְֽנֵי{{מ:מקף אפור}}יְהוָ֗ה ([[תהלים צח/טעמים#צח ט|תהלים צח,ט]]); א=אַ֥שְֽׁרֵי{{מ:מקף אפור}}אָדָם֮ ([[משלי ח/טעמים#ח לד|משלי ח,לד]]).{{הערה|השוו לעיל [[#געיה בהברה המוטעמת או בשווא|"1. געיה בהברה המוטעמת או בשווא"]].}} בדוגמאות הללו, הנעת השווא נחוצה כדי שתהיה חציצה של הברה אחת לפחות בין מרכא משני לבין טעמה העיקרי של התיבה.{{הערה|שני מקומות יוצאים לכאורה מן הכלל הזה: יִ֥הְיֽוּ־לְרָצ֨וֹן{{מ:לגרמיה|רווח=לא}} ([[תהלים יט/טעמים#יט טו|תהלים יט,טו]]); אָ֥נָּ֣ה ([[תהלים קטז/טעמים#קטז טז|תהלים קטז,טז]] בחלק מכתבי־היד, לעומת א=אָנָּ֣ה; ל=אָֽנָּ֣ה). להסבר ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.23 הערה 22 (עמ' 228).}} אם הטעם העיקרי הוא משרת, אז מספיק שתהיה חציצה של שווא בלבד. מרכא משני בא בדרך כלל בראש התיבה (עוד לפני הטעם העיקרי), אך הוא יכול להימצא בכל הברה אחרת כל עוד יש חציצה לפני הטעם. '''2. אמנם למרות כוחו זה של המרכא להניע את השווא הבא לאחריו, אין בכוחו לרפות דגש קל באות בג"ד כפ"ת הבא אחריו. כמו כן, אם אחרי מרכא משני באים שני שוואים, הראשון נח ורק השני נע כמקובל.''' כך יוצא שכל שווא הבא אחרי מרכא משני יקבל התנעה, חוץ משני מקרים: *שווא ראשון הבא לפני שווא שני או לפני חטף (7 מקומות): אֶ֥שְׁמְרָ֣ה ([[תהלים לט/טעמים#לט ב|תהלים לט,ב]]); נִ֥פְלְאֹתֶ֥יךָ ([[תהלים מ/טעמים#מ ו|תהלים מ,ו]]); יִ֥רְעֲשֽׁוּ־הָרִ֖ים ([[תהלים מו/טעמים#מו ד|תהלים מו,ד]]); יַ֥חְפְּֽשׂוּ־עוֹלֹ֗ת ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); יִ֥שְׂמְח֥וּ ([[תהלים סז/טעמים#סז ה|תהלים סז,ה]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). *שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, כגון "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]).{{הערה|לגבי שווא הבא לפני בג"ד כפ"ת דגושה, ראו עוד את ההסבר שמציע ברויאר (טעמי המקרא, ט.23, עמ' 227 הערה 21) לניקוד של "יִ֥רַדֹּֽף־אוֹיֵ֨ב{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ב[[תהלים ז/טעמים#ז ו|תהלים ז,ו]].}} בשלושה מקומות מתקיים התנאי הזה ביחד עם התנאי הראשון: "יַ֥חְפְּֽשׂוּ{{מ:מקף אפור}}עוֹלֹ֗ת" ([[תהלים סד/טעמים#סד ז|תהלים סד,ז]]); אֶ֥זְכְּרָ֥ה ([[תהלים עז/טעמים#עז ז|תהלים עז,ז]]); וַיִּ֥שְׁפְּכ֨וּ ([[תהלים קו/טעמים#קו לח|תהלים קו,לח]]). כוחו של מרכא משני להניע את השווא הבא אחריו הוא, אם כן, כוח מוגבל. יש לו כוח להניע ברוב המקומות, אך לא בסוגים שנמנו כאן. יוצא מכך שלא מדובר על שווא נע מובהק, אלא בצורה בינונית. הנעת השווא קיימת בכך ששומעים אותה, אך לא בהפיכת אות בג"ד כפ"ת שלאחר השווא לאות רפה. בדוגמה כמו "תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}" ([[משלי ו/טעמים#ו יד|משלי ו,יד]]) ההברה הראשונה נשארת סגורה למרות הטעם המשני. וניתן לומר שאף בדוגמאות שראינו לעיל עם חטפים, כגון קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]), ההברה הראשונה עדיין ראויה להיות סגורה ("קִרְבַת") על אף התנעת השווא. בכך מתבטא השווא כבינוני. '''3. קיים מיעוט ניכר של מקומות שבהם לא הקפיד מסרן הכתר לכתוב חטף כדי להורות לקורא על הנעת השווא.''' אך גם במקומות האלה דרושה חציצה בין המרכא המשני לבין הטעם העיקרי, והמרכא מניע את השווא הבא אחריו (11 מקומות):{{הערה|טעם המרכא בתיבת בֵּ֝רַ֥כְנוּכֶ֗ם ([[תהלים קיח/טעמים#ב כו|תהלים קיח,כו]]) איננו טעם משני ואינו שייך לכאן. אין לנו דוגמאות במקומות אחרים של מרכא משני לפני רביע מוגרש. להיפך: מרכא הוא משרת רגיל של רביע מוגרש, לרוב כטעם עיקרי בתיבתו ולעתים באותה תיבה. אמנם במקומות אחרים הוא נכתב באותה תיבה רק בהברה הראויה לגעיה, אבל יותר מסתבר שיש כאן חריגה מן הכלל הזה מאשר הטעם המשני היחיד בכל המקרא לפני רביע מוגרש. ניתן להסביר את כתיבת המרכא כאן בהברה שאיננה ראויה לגעיה על פי הצעתו של ברויאר, טעמי המקרא, יא.41 (עמ' 284).}} יִ֥תְיַצְּב֨וּ׀ ([[תהלים ב/טעמים#ב ב|תהלים ב,ב]]); סַ֥לְעִ֥י ([[תהלים יח/טעמים#יח ג|תהלים יח,ג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23|לגבי תיבה זו ראו ברויאר, טעמי המקרא, ט.24, עמ' 228 הערה 23. ולגבי שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) ראו עוד יוסף בר"ח הכהן, [https://www.jstor.org/stable/24370977 "ביאורים לענייני דקדוק ומסורה" חלק א], עמ' 131-132.}} וְלִ֥שְׁכֵנַ֨י׀ ([[תהלים לא/טעמים#לא יב|תהלים לא,יב]]); פָּ֥תְח֣וּ ([[תהלים לז/טעמים#לז יד|תהלים לז,יד]]); לִ֥שְׁא֣וֹל ([[תהלים מט/טעמים#מט טו|תהלים מט,טו]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} זִ֥בְחֵ֣י ([[תהלים נא/טעמים#נא יט|תהלים נא,יט]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} שָׁ֥בְרָ֥ה ([[תהלים סט/טעמים#סט כא|תהלים סט,כא]]); שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} טָ֥מְנֽוּ־גֵאִ֨ים׀ ([[תהלים קמ/טעמים#קמ ו|תהלים קמ,ו]]); יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]);{{הערה|שם=ברויאר הערה 23}} וּ֥תְהִי־ע֨וֹד׀ ([[איוב ו/טעמים#ו י|איוב ו,י]]). בכל המקומות האלה מניע המרכא את השווא הבא אחריו, למרות שהברת המרכא ראויה להיות הברה סגורה. השווא הוא שווא נע בכך ששומעים אותו, אך ההברה עדיין ראויה להיות סגורה, ולכן יש להגדיר את השווא כשווא בינוני. כך יוצא שקוראים יִ֥רְאַ֣ת ([[משלי ח/טעמים#ח יג|משלי ח,יג]]) בהנעת השווא, בדיוק כמו שקוראים קִ֥רֲבַ֥ת ([[תהלים עג/טעמים#עג כח|תהלים עג,כח]]) בהנעת השווא. הן באותו משקל ("יִרְאַת", "קִרְבַת"), אבל בתיבת קִ֥רֲבַ֥ת נכתב חטף כדי להורות במפורש על הנעת השווא. וכך יוצא שאפילו קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה ([[תהלים פו/טעמים#פו ב|תהלים פו,ב]]) בהנעת השווא אחרי קמץ קטן (!), קריאה שהיא לכאורה בניגוד לכל כללי הדקדוק המקובלים. למרות הנעת השווא הוא עדיין שווא בינוני בלבד, והברת הקמץ והמרכא עדיין ראויה להיות סגורה. אמנם זה לפי שיטתם של בעלי המסורה הטברנית. ואילו לפי המדקדקים הספרדים, שלדעתם כל קמץ שיש בו מרכא או געיה הוא בהכרח קמץ גדול (בהגייה של פתח ארוך), קוראים שׇׁ֥מְרָ֣ה בשלוש הברות פתוחות: הראשונה בקמץ רחב, השנייה בשווא נע, והשלישית מוטעמת בטעם העיקרי (מונח). במהדורתנו אנחנו מתעדים את ההגייה לפי שתי השיטות.{{הערה|השוו [[#קמץ קטן|לעיל לגבי שתי השיטות באופן כללי]], ו[[#ג. תיבה הראויה להיות מוקפת: טעמים משניים בתיבות זעירות|בטבלה של הטעמים המשניים]] לגבי מרכא משני אצל קמץ קטן ("כׇּ‍֥ל עַצְמוֹתַ֨י{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}", "כׇּ‍֥ל אֲחֵי־רָ֨שׁ{{מ:לגרמיה|רווח=לא}}").}} ==עיצוב חדש לחלוקת הפרשות== לסימון הפרשות (הפתוחות והסתומות) אנחנו משתמשים בתבניות נסיוניות שיאפשרו שינויים אוטומטיים, והאמורות להציג את הטקסט המקראי בצורה המיטבית עבור סביבת האינטרנט: *[[תבנית:פפ]] מציגה "פרשה פתוחה" בתור פיסקה חדשה לאחר שורה ריקה (כמו שראוי ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם, וכמו שמופיע עד היום בספרי תורה תימניים). שיטה זו מתאימה במיוחד לתצוגה ולקריאה במסך המחשב. *[[תבנית:סס]] מציגה "פרשה סתומה" בתור רווח רחב וברור בתחילת שורה חדשה. שיטה זו מתאימה למה שנהוג בכתבי־היד הטברניים (והיא גם ראויה ע"פ הלכה לדעת הרמב"ם ומופיעה כך בספרי תורה תימניים), והיא גם המתאימה ביותר לתצוגה ולקריאה במסך המחשב.{{הערה|עוד אפשרות שנסינו בעבר הייתה לשים רווח באמצע השורה ובתוכו הסימן {ס}. הסימן היה נחוץ בגלל שהרווחים יכלו ליפול גם בתחילת שורה או בסוף שורה, ולא רק באמצעה כמו שצריך. אולם שיטה זו פחות בהירה והרבה פחות אסתטית בסביבת האינטרנט, למרות שהיא מקובלת ברוב המהדורות המודפסות על נייר וגם ברוב ספרי התורה.}} שיטה פשוטה זו לעיצוב פרשות פתוחות וסתומות דומה לְמה שנעשה במהדורות "כתר ירושלים", אולם המדיה החדשה של דף דיגיטלי באינטרנט מכתיב גם הבדלים בביצוע. לגבי שיטת העיצוב ב"כתר ירושלים" כתב הרב ברויאר: :פרשה פתוחה ניכרת במהדורה זו על ידי שורה ריקה הבאה לפניה, ופרשה סתומה מתחילה בדרך כלל לאחר זיח הבא בראש השורה. צורה זו של הפרשות הפתוחות והסתומות נוהגת (במקצת הפרשות) בכתבי היד, והיא מתאימה לפסק הרמב"ם (הלכות ספר תורה פ"ח הלכות א-ב). עיצוב הפרשות בדרך זו התחייב מעיצובה של המהדורה בשלושה טורים ככמנהג הכתר. אולם אין במהדורה סימנים מיוחדים למילוי השורה וליישורה (כמנהג כתבי היד), ועל כן אין השורות מסתיימות בקו ישר. רווח קטן שנותר בסוף השורה אינו נחשב אפוא לרווח של פרשה. לעומת הטורים הצרים ב"כתר ירושלים" (בדומה לכתבי־היד), במהדורה דיגיטלית באינטרנט השורות ממלאות את כל הרוחב של המסך או את רובו, ויש להן יישור אוטומטי בסוף השורה או רווחים קצרים יחסית לרוחב השורה המלאה (תלוי בברירת המחדל של המשתמש). השורות יכולות להכיל מלים רבות (בפונט קטן) או מעטות (בפונט גדול במיוחד). לכן אי אפשר להקפיד במהדורה דיגיטלית גמישה (על בסיס של טקסט פשוט) לגבי הכלל של הרמב"ם של רווח "כשיעור תשע אותיות". פרשה פתוחה תתחיל במהדורתנו לאחר רווח של שורה ריקה גם אם יש רק תיבה אחת בשורה האחרונה של הפרשה הקודמת, ופרשה סתומה תתחיל לאחר זיח בשורה חדשה גם אם נשאר מספיק מקום להתחיל אותה לאחר רווח באמצע השורה הקודמת. כך במהדורת "כתר ירושלים" וכך במהדורתנו, ונראה שזוהי הדרך המתאימה למהדורה דיגיטלית המיעודת לקורא וללומד, שאינה מבוססת על כתיבתו הרצופה של הסופר המחשב את הרווחים בסופי השורות בכתיבת ספר תורה (או במילואם בסימנים מיוחדים בכתב־יד של המסורה). אמנם יש כמובן גם ערך רב לתת אפשרות להצגת הטקסט לפי שיטות הסופרים וספרי התורה, בהקפדה על הרווחים "כשיעור תשע אותיות" בסופי השורות, ואף על צורות הפרשות המקובלות בספרי התורה בימינו (בלי שורות ריקות לפרשה פתוחה, ופרשה סתומה אך ורק באמצע שורה). מי שברצונו להכין מהדורה כזו על בסיס מהדורתנו, כתוספת לפרויקט הזה או כיצירה נגזרת, יבורך. '''פסקא באמצע פסוק:''' כאשר יש רווח של פרשה באמצע פסוק, אנחנו מתייגים את התופעה ע"י [[תבנית:פסקא באמצע פסוק]],{{הערה|יש במקרא מספר רשימות בעלות פריטים רבים שבהן יש "מעין צורת השיר" על ידי השימוש בפרשות סתומות רבות באמצע פסוק כדי להבחין בין פריט לפריט (הדוגמאות הכי מוכרות לתופעה זו הן שירת העתים במגילת קֹהלת ורשימת עשרת בני המן במגילת אסתר). ברשימות הללו לא תייגנו את כל הפרשות ב[[תבנית:פסקא באמצע פסוק]] (אמנם ייתכן שבעתיד גם הם יתוייגו). למידע נוסף על התופעה ראו ב[[#צורת השיר בכ"א הספרים|סעיף הבא]].}} ובעתיד יש כוונה להכניס את כל הפסוקים הללו לתוך [[:קטגוריה:פסקא באמצע פסוק]]. לגבי עיצוב הפרשה, לא נשתמש כרגיל בפרשה פתוחה הבאה לאחר שורה ריקה בלבד, או בפרשה סתומה שמתחילה בשורה חדשה לאחר רווח בלבד. במקום זה, יהיה במהדורתנו נסיון לשמור על אופי הפרשה המסויימת (הבאה באמצע פסוק) כפי שהיא מופיעה בכתר (ו/או בכתבי היד הקרובים לו) וגם לעצב את המקרא לפי הסגנון המקומי, כולל השימוש בפרשה פתוחה המתחילה מיד בשורה הבאה ובפרשה סתומה באמצע השורה.{{הערה|ב"פסקא באמצע פסוק" של פרשה פתוחה, צורת הפרשה בכתר במקומות רבים היא שורה חדשה ללא רווח של שורה ריקה, כך שאין הפסקה ויזואלית מוחלטת בין שני חלקי הפסוק. וכך היא תופיע במהדורתנו במקומות המתאימים. הדבר בולט במיוחד ב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]], שם יש פרשה פתוחה בולטת של שורה ריקה לפני פסוק א', ובאמצע הפסוק פרשה פתוחה כאשר הטקסט ממשיך בתחילת השורה הבאה ללא שורה ריקה. (יוצא מן הכלל ב[[עזרא ב/טעמים#ב לו|עזרא ב,לו]], שם ציין יהושע קמחי באופן מיוחד רווח של שורה ריקה באמצע הפסוק.) יצויין שבמהדורת "כתר ירושלים" סימנו פרשה פתוחה ברווח של שורה ריקה תמיד, אפילו במקום של "פסקא באמצע פסוק" ששם אין שורה ריקה בכתר, כך שב[[שופטים ב/טעמים#ב א|שופטים ב,א]] יש רווח גדול זהה לפני החצי הראשון של הפסוק וגם לאחריו; בכך הלכה לאיבוד צורת הפרשה שבכתר, שאינה מפרידה לגמרי בין שני חלקי הפסוק. צורת הפרשה המיוחדת תוצג על ידי השימוש ב[[תבנית:פפפ]] (במקום [[תבנית:פפ]] הרגיל) או ב[[תבנית:ססס]] (במקום [[תבנית:סס]] הרגיל). יצויין ש[[תבנית:פפפ]] תהיה צמודה תמיד לתיבה האחרונה שלפני הפרשה, כדי לצמיד לה מספר רווחים גדולים ולוודא שהיא לא תופיעה בסוף שורתה ממש (כך שלא תהיה הפסקה של פרשה כלל) אלא בראש השורה הבאה.}} '''עיצוב הפרשות בספרים מסויימים מיוחדת:''' *'''ספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב):''' בשלושת הספרים יש עיצוב מיוחד המתאים לצורת השיר. להסבר מפורט [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|ראו להלן בפרק הזה]]. *'''מגילת אסתר:''' מגילה זו תופיע בשתי מהדורות מקבילות, ב[[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים|ראשונה]] החלוקה לפרשות תהיה ע"פ כתבי־היד, וב[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים|שנייה]] החלוקה תהיה לפרשות סתומות בלבד כמו שנהוג במגילות אשכנז ע"פ הספר "קסת הסופר". הטקסט בשתי המהדורות מבוססת על אותם [[מקרא על פי המסורה/כתובים#מגילת אסתר|דפי פרקים]], כדי למנוע את הצורך בהגהה כפולה. *'''שירת העִתים במגילת קֹהלת ועשרת בני המן במגילת אסתר:''' בשני המקומות האלה יש בכתבי־היד "מעין צורת השיר" בביצוע מלא ע"י השימוש בפרשות סתומות. במהדורתנו נעצב אותם בנספחים מיוחדים כמו השירים המובהקים בתנ"ך; להסבר מפורט ראו [[#צורת השיר המובהקת|להלן על צורת השיר המובהקת]]. *'''מגילת איכה:''' במגילה זו יש פרשות סתומות רבות: באותן קינות שיש בהן כ"ב פסוקים ארוכים על פי סדר הא"ב (כלומר בקינה הראשונה, השנייה והרביעית) יש פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. ואילו בקינה השלישית, שיש בה שלושה פסוקים קצרים לכל אות בא"ב, בכתי"ל יש פרשה סתומה בין כל קבוצה של שלושה פסוקים שמתחילים באותה אות, ואילו בכתר ארם צובה הייתה פרשה סתומה בין כל פסוק ופסוק. כאן נעצב את חלוקת הפרשות במגילת איכה בדרך מיוחדת, ששומרת עקרונית על החלוקה שהייתה בכתר ארם צובה, אבל גם שומרת בו בזמן הן על ההיגיון שבחלוקת כתי"ל והן על עיצוב יפה שמתאים לסביבת האינטרנט. לגבי הקינה הראשונה, השנייה והרביעית, כל פסוק יפתח בפרשה סתומה רגילה ([[תבנית:סס]]) דהיינו לאחר רווח ניכר בתחילת שורה חדשה. ואילו בקינה השלישית כל קבוצה של שלושה פסוקים באותה אות תתחיל כמו כן בשורה חדשה לאחר רווח ע"י אותה תבנית ([[תבנית:סס]]), ואילו הפסוק השני והשלישי באותה קבוצה יתחיל לאחר רווח קצר באמצע השורה ע"י תבנית מיוחדת ([[תבנית:ססס]]). *'''שמואל, מלכים, עזרא, דברי הימים:''' בספרים האלה קיים "מעין צורת השיר" במספר פרקים, דהיינו שימוש בפרשות סתומות רבות כדי ליצור אפקט של צורת השיר. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי לבודד פריטים בתוך רשימות שונות. במהדורתנו נעצב את "מעין צורת השיר" ע"י שימוש משולב של תבנית העיצוב הנוספת ([[תבנית:ססס]]) בדומה למה שנעשה בקינה השלישית במגילת איכה. להסבר מפורט של "מעין צורת השיר" ראו [[#מעין צורת השיר|להלן]]. למידע על קביעת '''נוסח''' הפרשות במהדורתנו, ראו בפרקים הבאים: *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#חלוקת הפרשות בתורה|חלוקת הפרשות בתורה]] *[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ד#שחזור חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים|חלוקת הפרשות בנביאים וכתובים]] ==צורת השיר בכ"א הספרים== ===מבוא לצורת השיר בכ"א הספרים=== בכ"א הספרים (כלומר בכל ספרי המקרא מלבד תהלים ומשלי ואיוב), אפשר להבחין בין '''שני''' סוגים בולטים של כתיבה שירית בכתר ארם צובה ובכתבי־היד הטברנים הקרובים אליו: '''א. צורת השיר המובהקת:''' לשירים בולטים יש דרך כתיבה מיוחדת בכתבי־היד המודגשת לעין, דהיינו להפסיק לגמרי את הכתיבה הרגילה של שלושה טורים צרים בכל עמוד, ובמקומה לפרוס את השיר ברוחב של שלושה טורים מלאים בכל העמוד (כך נכתבות בכתר שירת הים ושירת האזינו בתורה, ובנביאים רוב שירת דבורה ושירת דוד), או לפחות ברוחב של שני טורים מלאים (כך נכתבות בכתר רשימת מלכי כנען ותחילת שירת דבורה בנביאים, ושיר של תמיד בספר דברי הימים). '''צורת השיר המובהקת נעשית לפי שתי שיטות טכניות שונות, שגם הן בולטות לעין.''' הראשונה מהווה פיתוח מחושב בכתבי־היד של [[#עיצוב חדש לחלוקת הפרשות|חלוקת הפרשות הסתומות]] ברווחים בתוך השורה בכ"א הספרים, והשנייה מהווה פיתוח פחות קפדני של [[#צורת השיר בספרי אמ"ת|הכתיבה השירית בספרי אמ"ת]]. הבחנה זו מבוססת על עבודתו של הרב מרדכי ברויאר.{{הערה|ההסבר הזה בנוי על ניתוחו המפורט של הרב מרדכי ברויאר לצורת השיר בכתבי־היד המקבילים; ראו בפרק החמישי בספרו '''כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא''' (מוסד הרב קוק, תשל"ז), עמ' 149-189.}} #'''אריח על גבי לבינה, ולבינה על גבי אריח:''' צורה זו של כתב המופיע מעל רווח, ורווח המופיע מעל הכתב לסירוגין, נחשבת לחובה ב[[שירת הים/טעמים|שירת הים]] בתורה ו[[שירת דבורה/טעמים|בשירת דבורה]] בספר שופטים. הרווחים בכתיבה השירית הזאת מהווים, כפי שהדגים הרב ברויאר,{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 165-171.}} '''פרשות סתומות''' שבאות לחלק את היחידות בתוך השיר באופן מלא, וכל הרווחים והתחלת השורות מחושבות מראש בקפדנות. #'''אריח על גבי אריח, ולבינה על גבי לבינה:''' צורה זו של כתב המופיע מעל כתב בתחילת השורה ובסופו, ורווח המופיע מעל רווח באמצע כל שורה, מהווה פיתוח של שיטת כתיבה אחרת לגמרי, והיא כאמור '''[[#צורת השיר בספרי אמ"ת|צורת השיר בספרי אמ"ת]]'''.{{הערה|ברויאר, שם, עמ' 171-183.}} באופן זה כתובים [[שירת האזינו/טעמים|שירת האזינו]] בתורה, רשימת [[מלכי כנען/טעמים|מלכי כנען]] בספר יהושע ו[[שירת דוד/טעמים|שירת דוד]] בספר שמואל, ו[[שירת אסף/טעמים|שירת אסף]] (או "שיר של תמיד") בספר דברי הימים. בצורה זו, כפי הדגים הרב ברויאר, עיקר תפקידו של הרווח הוא לחלק את '''השורה''' מתי שאפשר (בשביל היופי), ופחות כדי לחלק את יחידות השיר (ולכן לא בכל שורה יש רווח, ולא כל רווח נמצא במקום ה"נכון" בשורה מבחינת התחביר של הפסוק). בצורה זו יש גם מגמה ניכרת לסיים פסוק, או יחידה בתוך פסוק, '''בסוף''' השורה עד כמה שאפשר. מגמה זאת עומדת בניגוד מובהק לכתיבה הרגילה בכ"א הספרים, הנמשכת ברציפות טבעית מסוף השורה לתחילת השורה הבאה, ורק על ידי הרווחים של הפרשות מציינים סוף עניין. אמנם '''בכתיבה השירית המובהקת''' יש פיתוח בולט לצורת אמ"ת על ידי הכתיבה '''בשורות רחבות'''. הכתיבה הרחבה מאפשרת לרווחים באמצע השורות להתבצע באופן מובהק ושלם לגמרי, ובנוסף היא גם מאפשרת את חלוקת השורה לפי יחידות בעלות משמעות לפי התחביר, ובמקום ה"נכון", ברוב המכריע של השורות.{{הערה|תיאור זה של הפיכת צורת השיר בספרי אמ"ת ל"מובהקת" בכ"א הספרים הוא בניגוד לניסוחו של ברויאר, שלגבי שירת דוד כתב שהדמיון לשירת אמ"ת בכתר "טושטש במידה מסויימת" לעומת כתי"ק (עמ' 177). וכך היא "נראית כשירה לכל דבר", אמנם "אף על פי כן ניכר גם ב'''א''', שאין זו שירה כשאר כל השירות…" אלא "שגם השירה שב'''א''' כתובה על פי המנהג של שירת אמ"ת; אין ביניהן אלא רוחב השורות" (עמ' 178). במקום להשתמש בלשון המעטה ("אין ביניהן אלא רוחב השורות") נראה לנו לתאר את השינוי הכל כך בולט של הסופר, כלומר לעבור באמצע כ"א הספרים מכתיבה בשורות צרות לכתיבה בשורות רחבות, ואת התוצאה של השינוי הבולט הזה, בתור '''צורת השיר המובהקת'''. יש בה פונציאל להגיע לרמה כזו לגמרי מבחינה אסתטית (לדוגמה בכתיבת שירת "האזינו" ב-70 שורות), והיא גם מעלה את החלוקה העניינית לרמת הביצוע האפשרית הגבוהה ביותר. כלומר, היא לא רק "נראית כשירה לכל דבר", אלא מצליחה בפועל להיות כתיבה שירית לכל דבר. אמנם ברמת העיקרון אנחנו מקבלים את דעתו של הרב ברויאר שצורה זו מבוססת על צורת הכתיבה בספרי אמ"ת.}} '''ב. מעין צורת השיר:''' יש גם שירים ורשימות שבהם הסופר המשיך את כתיבתו הרגילה בשלושה טורים צרים לכל עמוד, אמנם גם עשה מאמץ מסוים (לפעמים מאמץ מלא ולפעמים פחות מזה) להשתמש ברווחים של פרשות (ובמיוחד ברווחים של פרשות סתומות באמצע השורה) כדי לסדר מלים מקבילות באופן בולט. הדוגמאות המוכרות ביותר לתופעה זו הן רשימת [[עשרת בני המן/טעמים|עשרת בני המן]] במגילת אסתר ו[[שירת העתים/טעמים|שירת העִתים]] במגילת קֹהלת, שלגביהן יש הלכה מחייבת (עשרת בני המן) ומנהג קבוע אצל הסופרים (שירת העִתים). בשתי הדוגמאות הללו שבמגילות, רמת הביצוע לצורת השיר היא מלאה בכתבי־היד, למרות התלוּת בטורים הצרים שבהם המשיך הסופר לכתוב ברציפות (ולא עבר לטורים רחבים).{{הערה|לניתוח מלא של כל התופעה שקראנו לו "מעין צורת השיר" ראו ברויאר, שם, עמ' 149-165.}} ===צורת השיר במהדורתנו=== במהדורתנו, כמו שלגבי הטעמים הכפולים בעשרת הדברות הקדשנו נספחים מיוחדים לנוחותו של הקורא (מעבר לרצף הטקסט של המקרא בפרשותיו ובפרקיו), כך נעשה גם במקומות שבהם מופיעה "צורת השיר" המובהקת בעיצוב מיוחד על פי המסורה, וכן לגבי שני ביצועים מלאים של "מעין צורת השיר" שהתקבלו כחובה בהלכה או כמנהג קבוע אצל הסופרים (עשרת בני המן במגילת אסתר ושירת העִתים במגילת קֹהלת). וזה משתי סיבות: *לגבי "צורת השיר" המיוחדת במסורת הסופרים לתורה, יש שינויים קלים בין כתבי־היד וספרי התורה השונים, ואין מנהג אחד משותף לכולם. נספח בדף מיוחד המוקדש כולו ל"צורת השיר" בתורה מאפשר לנו את הגמישות להציע לקורא את כל המנהגים החשובים במקביל, ומאפשר לקורא לבחור ביניהם כרצונו. *למרות שהיא יפה וחשובה, צורת השיר המובהקת אינה יעילה תמיד בשביל הקורא והלומד, שלפעמים ברצונו לקרוא את הטקסט ברצף או בעיצוב אחֵר או בחלוקה אחרת; העיצוב המיוחד גם מפריע לו להעתיק את הטקסט באופן פשוט לצרכי לימוד. לכן הקדשנו נספחים במקומות הללו.{{הערה|הבדל טכני בין הדפים לשני השירים בתורה (שירת הים ו"האזינו") לבין השירים בנביאים וכתובים: לשני השירים בתורה הטקסט הוקלד רק פעם אחת (בדף הראשי בתוך הרצף של פרשת השבוע) ובנספחים הוא מופיע ע"י הכללות. אבל בצורת השיר בספרי הנביאים והכתובים הטקסט הוקלד פעם נוספת (או פעמים נוספות) בתוך הנספחים בסוף אותו דף.}} כל נספח מציג את השיר במגוון צורות חשובות ושימושיות לפי האופי המיוחד של אותו שיר (וכולל כתיבה פשוטה בלי עיצוב מיוחד לצורת השיר). צורת השיר שמופיעה ברצף של המקרא היא תמיד הצורה שמופיעה בכתר ארם צובה (או שהופיעה בו ע"פ עדויות מובהקים), והצורות הנוספות באות בנספחים. להלן טבלה של כל הדפים שבהם מופיעים צורת השיר והנספחים לה: ===רשימת הדפים לצורת השיר=== {| class="wikitable" |+ דפי "צורת השיר" במקרא על פי המסורה |- align=center ! שם השיר<br>וקישור למידע עליו ! הדף הראשי של השיר{{ש}}(כל הצורות) ! דף בסיס טכני לצורת השיר ! דף בסיס טכני לצורות כתיבה נוספות (נספחים) ! דפי מקרא: צורת השיר ! דפי מקרא: צורות כתיבה נוספות (נספחים) |- align=center ! [[:W:שירת הים|שירת הים]] | '''[[שירת הים/טעמים]]''' | [[שירת הים/צורת השיר]] | [[שירת הים/צורות נוספות]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים חזרה|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים חזרה|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים חזרה|שמות פרק ט"ו]] | [[ספר שמות/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|ספר שמות]]{{ש}}[[פרשת בשלח/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|פרשת בשלח]]{{ש}}[[שמות טו/טעמים#שירת הים בצורות כתיבה נוספות|שמות פרק ט"ו]] |- align=center ! [[:W:שירת האזינו|שירת האזינו]] | '''[[שירת האזינו/טעמים]]''' | [[שירת האזינו/צורת השיר]] | [[שירת האזינו/צורות נוספות]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו חזרה|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו חזרה|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו חזרה|דברים פרק ל"ב]] | [[ספר דברים/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|ספר דברים]]{{ש}}[[פרשת האזינו/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|פרשת האזינו]]{{ש}}[[דברים לב/טעמים#שירת האזינו בצורות כתיבה נוספות|דברים פרק ל"ב]] |- align=center ! [[:W:ספר יהושע|מלכי כנען]] | '''[[מלכי כנען/טעמים]]''' | [[מלכי כנען/צורת השיר]] | [[מלכי כנען/צורות נוספות]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] | [[ספר יהושע/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|ספר יהושע]]{{ש}}[[יהושע יב/טעמים#מלכי כנען בצורות כתיבה נוספות|יהושע פרק י"ב]] |- align=center ! [[:W:שירת דבורה|שירת דבורה]] | '''[[שירת דבורה/טעמים]]''' | [[שירת דבורה/צורת השיר]] | [[שירת דבורה/צורות נוספות]] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה חזרה|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה חזרה|שופטים פרק ה']] | [[ספר שופטים/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|ספר שופטים]]{{ש}}[[שופטים ה/טעמים#שירת דבורה בצורות כתיבה נוספות|שופטים פרק ה']] |- align=center ! [[:W:שירת דוד|שירת דוד]] | '''[[שירת דוד/טעמים]]''' | [[שירת דוד/צורת השיר]] | [[שירת דוד/צורות נוספות]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד חזרה|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד חזרה|שמ"ב פרק כ"ב]] | [[ספר שמואל/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|ספר שמואל]]{{ש}}[[שמואל ב כב/טעמים#שירת דוד בצורות כתיבה נוספות|שמ"ב פרק כ"ב]] |- align=center ! [[:W:מגילת קהלת|שירת העִתים]] | '''[[שירת העתים/טעמים]]''' | [[שירת העתים/צורת השיר]] | [[שירת העתים/צורות נוספות]] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים חזרה|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים חזרה|קהלת פרק ג']] | [[מגילת קהלת/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|מגילת קֹהלת]]{{ש}}[[קהלת ג/טעמים#שירת העתים בצורות כתיבה נוספות|קהלת פרק ג']] |- align=center ! [[:W:עשרת בני המן|עשרת בני המן]] | '''[[עשרת בני המן/טעמים]]''' | [[עשרת בני המן/צורת השיר]] | [[עשרת בני המן/צורות נוספות]] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן חזרה|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן חזרה|אסתר פרק ט']] | [[מגילת אסתר (פרשות בכתר)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות בכתר)]]{{ש}}[[מגילת אסתר (פרשות סתומות)/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|מגילת אסתר (פרשות סתומות)]]{{ש}}[[אסתר ט/טעמים#עשרת בני המן בצורות כתיבה נוספות|אסתר פרק ט']] |- align=center ! [[:W:דברי הימים|שירת אסף]] | '''[[שירת אסף/טעמים]]''' | [[שירת אסף/צורת השיר]] | [[שירת אסף/צורות נוספות]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף חזרה|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף חזרה|דה"א פרק ט"ז]] | [[ספר דברי הימים/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|ספר דברי הימים]]{{ש}}[[דברי הימים א טז/טעמים#שירת אסף בצורות כתיבה נוספות|דה"א פרק ט"ז]] |} ===מעין צורת השיר (לא מובהק)=== במקומות הבאים מופיעה בכתבי־היד מעין צורת השיר (אבל לא באופן מובהק בטור רחב ולא תמיד בביצוע מלא), בדרך כלל כדי לבודד את הפריטים השונים בתוך רשימות: *'''ספר שמואל:''' [[שמואל א ו/טעמים#ו יז|שמ"א ו,יז]]; [[שמואל א ל/טעמים#ל כו|ל,כו-לא]]; [[שמואל ב כג/טעמים#כג כד|שמ"ב כג,כד-לט]]. *'''ספר מלכים:''' [[מלכים א ד/טעמים#ד ב|מל"א ד,ב-יט]]. *'''ספר עזרא:''' [[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב,א-סא]]; [[עזרא י/טעמים#י יח|י,יח-מד]]; [[נחמיה ג/טעמים#ג א|נחמיה ג,א-לב]]; [[נחמיה ז/טעמים#ז ו|ז,ו-סב]]. *'''ספר דברי־הימים:''' [[דברי הימים א יא/טעמים#יא כו|דה"א י"א,כו-מז]]; [[דברי הימים א כד/טעמים#כד ז|כ"ד,ז-לא]]; [[דברי הימים א כה/טעמים#כה ט|כ"ה,ט-לא]];{{הערה|יצויין שברשימה זו, שכל פריט בו מהווה פסוק אחד מלא אך קצר, קיים ביצוע מלא בכתר ע"י השימוש בפרשות סתומות באמצע השורה. אמנם ביצוע זה שבכתב־היד אינו בא לידי ביטוי כלל במהדורת "כתר ירושלים"; שם כל פריט/פסוק מתחיל בשורה חדשה לאחר רווח על פי שיטתם. במהדורתנו השתמשנו ברווחים באמצע השורות בשביל רשימה זו, כדי להזכיר ולו במעט את האופי העיצוב שבכתב־היד, ואמנם בעיקר לשמור על עיצוב ברור ושימושי עבור הקריאה במסך.}} [[דברי הימים א כז/טעמים#כז ב|כ"ז,ב-לד]].{{הערה|יש גם רשימות שחלוקת פריטיהן בפסוקים מלאים (וראש כל פסוק הוא גם פרשה סתומה): [[דברים כו/טעמים#|דברים כו,טו-כו]] (רשימת הארורים שבה יש פרשה אף בפסוק כ' ברוב כתבי־היד, וראו ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#מסורת הסופרים בתורה: הערות מיוחדות|הערות מיוחדות על התורה]] לפרשת כי תבוא); [[דברי הימים א א|דה"א א]], [[דברי הימים א יב|י"ב]], [[דברי הימים א טו|ט"ו]], [[דברי הימים א כג|כ"ג]], [[דברי הימים א כה|כ"ה]] (ראו בהערה הקודמת), [[דברי הימים א כז|כ"ז]].}} צורת השיר במקומות האלה בכתבי־היד נוצרת בדרך כלל על ידי השימוש בפרשות סתומות, כאשר רווח באמצע כל שורה מבדיל בין שני טורים צרים מימין ומשמאל. אבל הביצוע אינו תמיד מושלם ומובהק אפילו בכתר (ופחות ממנו בכתבי־היד הקרובים לו, והשוו לדוגמה את צורת השיר בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו בשמ"ב כ"ג), וגם לא בדפוסים בימינו המבוססים עליו (כגון ברויאר ומקראות גדולות הכתר). ואין להתפלא מזה, כי הטורים הצרים ממילא שבכתבי־היד (שלושה טורים בעמוד) מאפשרים ביצוע מלא של תוכנית כזו רק כל עוד שהביטויים בפסוקים חוזרים על אותו מבנה בלי לחרוג (ובדרך כלל יש חריגות). במהדורתנו נעצב את הרשימות בצורה יחסית פשוטה וקלה לקריאה והבנה ע"י שימוש מחושב בשני הסוגים השונים של הפרשה הסתומה (רווח בתחילת שורה חדשה ורווח באמצע השורה), ע"י שתי תבניות שונות: [[תבנית:סס]] ו[[תבנית:ססס]]. לדוגמה: ב[[עזרא ב/טעמים#ב א|עזרא ב']] רשימת העולים שמתחילה ב"בני פרעֹש" פותחת בכתר (ע"פ עדותו של קמחי) לאחר רווח בשורה חדשה ([[תבנית:סס]]), ושאר הפריטים לאחר רווח באותה שורה ([[תבנית:ססס]]); עיצוב זה לא רק מיקל על הקורא, אלא גם דומה מאוד לצורת הכתיבה בכתי"ל (בפסוקים הראשונים שברשימה זו החל מ"בני פרעֹש" בפסוק ג'). גם את רשימת הלויים (החל מפסוק מ') ורשימת הנתינים (החל מפסוק מ"ג ועד המספר הכולל בפסוק נ"ח) התחלנו בשורה חדשה לאחר רווח של פרשה סתומה, ואת שאר הפריטים לאחר רווח בתוך השורה. במקרה של רשימת הנתינים מצאנו גם תנא דמסייע בכתי"ל, שבו מתחיל הרשימה הזו בפרשה פתוחה (שורה חדשה). וכן נעשה לגבי שאר הרשימות: כל הפרשות הפתוחות והסתומות הפורמליות יהיו כמובן על פי הכתר (לפי קמחי), אבל נשנה את '''צורת''' הפרשות (במיוחד הסתומות) לפי המבנה של הטקסט ע"י התבניות השונות, וניקח בחשבון לגבי העיצוב הזה גם את צורת חלוקת הפרשות בכתי"ל. ===יישור משני הצדדים=== כדי לעצב נכון את השירים בכ"א הספרים, יש לפעמים צורך ליישר את הטקסט '''גם''' מימין ו'''גם''' משמאל (כלומר שהכתובה תמלא את כל השורה מימין לשמאל בלי רווח לפניה או לאחריה). תכונה זאת מחוייבת בשני מקומות: *'''[[שירת הים/טעמים#טו א|בשורה הראשונה של שירת הים]]''';{{הערה|לא עשינו עיצוב כזה בשורות ש'''לפני''' שירת הים ושירת האזינו, למרות ההקפדה על כך בספרי התורה, כי ממילא אנחנו משתמשים ברווח של שורה ריקה לפרשות פתוחות גם אם הכתיבה שלפניהן אינה מגיעה עד סוף השורה.}} *'''[[אסתר ט/טעמים#ט ו|בשורה שלפני עשרת בני המן במגילת אסתר]]''' (כדי שהתיבה "מאות" תהיה בסוף השורה). התכונה הטכנית הזאת קיימת ב-CSS, והיא נקראת "forced justification" בהגדרה של "distribution" (כלומר יישור של "פיזור" במקום סוף פסקה ביישור לימין כרגיל). אנחנו מיישמים אותו ע"י השימוש ב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים]] בתחילת השורה או הפסקה, וב[[תבנית:מ:יישור-בשני-הצדדים-סוף]] מיד לאחרי הפסקה או השורה.{{הערה|בהתלחת הפרויקט הפונקציה הזאת עוד לא היתה נתמכת בדפדפנים, ולא הצלחנו ליישם אותו כראוי ב"מקרא על פי המסורה". לכן בגירסה הישנה נשארה [[תבנית:בעבודה]] בראש [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|פרשת בשלח]] וב[[משתמש:Dovi/נביאים וכתובים על פי המסורה/מגילת אסתר/ט|מגילת אסתר]], כדי לציין שעיצוב הטקסט עדיין אינו גמור. למידע טכני נוסף ראו בדיון בארכיון של המזנון [[ויקיטקסט:מזנון/ארכיון נובמבר 2011#מישהו יודע איך להשתמש ב-CSS בתוך מדיה-ויקי?|כאן]] וב[[שיחת משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/בשלח|דף השיחה לפרשת בשלח]].}} ==צורת השיר בספרי אמ"ת== ===מנהג הסופרים מול מנהג הדפוסים=== '''מנהג הסופרים בכתבי־היד:''' צורת הכתיבה הייתה שונה בספרי אמ"ת (תהלים, משלי, איוב) משאר כ"א ספרי המקרא בעידן כתבי־היד הטברנים. בכ"א הספרים הכתיבה הייתה רצופה: כשלא נשאר לו מספיק רווח בשביל המילה הבאה, המשיך הסופר את כתיבתו בשורה הבאה. השורות באו בתוך טורים צרים (שלושה טורים בכל עמוד) ולכן היו קצרות, כך שגם לעינו של הקורא היה נוח לעבור מסוף שורה אחת לתחילת השורה הבאה. כתיבה רצופה זו נקטעה בכ"א הספרים רק בשביל הרווחים של חלוקת הפרשות (ומבקומות מיוחדים בשביל שירים מובהקים, כגון שירת הים או שירת האזינו). הטורים בספרי אמ"ת רחבים יותר (שניים לעמוד). והכתיבה בהם אינה רצופה לגמרי, כי בדרך כלל יש רווח בתוך רוב השורות, כך שבמבט ראשון נראה כאילו כל טור מחולק בתוכו לטור פנימי ימני ולטור פנימי שמאלי. אמנם עיצוב הרווחים בספרי אמ"ת אינו ממש מתוכנן להיות באמצע כל שורה (כמו שהוא בשירים המובהקים בכ"א הספרים כגון שירת האזינו או שירת דוד) אלא מהווה חלק מכתיבתו הרצופה של הסופר. אם בתוך השורה מתחילה מחשבה חדשה הראויה להפסקה קלה (כגון תחילת פסוק או יחידה מובהקת בתוך הפסוק, שהאחרונה באה בדרך כלל אחרי הטעמים המפסיקים מדרגה ראשונה: "עולה ויורד" ו"אתנח"), אז ייתכן מאוד שהסופר ישאיר לפניו רווח. אבל אין מאמץ מצדו של הסופר להתאים את מיקומו של הרווח, כדי שהוא יופיע במקביל לרווחים בשורות למעלה ממנו או מתחתיו. וכך הרווחים עצמם הופכים לחלק מכתיבתו הרצופה של הסופר, המשאיר רווחים תוך כדי הילוכו בלי לכוון את מיקומם מראש. לעתים קרובות ניכרת מגמה של הסופר להשאיר רווח כדי לסיים את הפסוק (או יחידה בתוך הפסוק) בסוף השורה, וכך יתחיל הפסוק הבא (או היחידה הבאה) בראש השורה הבאה. אבל גם זה קורה רק כאשר הכתיבה הרצופה מאפשרת אותו בלי מאמץ מיוחד. ופעמים רבות זה לא קורה בכלל: אין רווח במקום בולט שראוי להפסקה בתוך השורה, או שאין מאמץ כלל לסיים את הפסוק (או את היחידה) בסוף השורה, וכתיבתו נמשכת בתחילת השורה הבאה. ולפעמים יש רווח דווקא במקום שאין בו תחילת יחידה חדשה מובהקת, והוא אינו בא לאחר טעם מפסיק מהדרגה הראשונה; ולעתים יש רווח במקום שאולי יכול להיחשב כיחידה חדשה אבל בניגוד לדעתם של בעלי הטעמים.{{הערה|יש להטיל ספק בעצם ההנחה המקובלת שהרווחים בספרי אמ"ת מתואמים באופן מודע לפי הטעמים המפסיקים. כי הכתיבה בספרי אמ"ת (כולל הנחת הרווחים) הוא מעשהו של הסופר שכותב את נוסח אותיות, ולא מעשהו של המסרן והנקדן שמוסיף אח"כ את סימני הניקוד והטעמים. זאת אומרת שהסופר מניח את התשתית בהעברת מסורת הכתיב, ואילו המסרן מוסיף אח"כ את מסורת הקוראים. ברור שסופר המניח רווחים בפסוקי אמ"ת בדרך כלל ישים אותם במקומות שראויים להפסקה, ובאותם במקומות יהיו בדרך כלל טעמים מפסיקים מדרגה ראשונה. אמנם הסופר אינו משועבד למסורת הקוראים המדויקת, ולכן הדבר תלוי גם בפרשנות אישית ובאילוצי כתיבה מקומיים. כך ייתכן שהסופר לא יבצע את חלוקת הפסוק לפי השיטה הקפדנית של בעלי הטעמים, שהרי הטעמים האלה אינם מוצגים לפניו בעת כתיבתו.}} לכן ברור לגמרי שמדובר על מנהג של רשות, והסופר הוא שהחליט להשאיר רווחים במקומות שנראו לו מתאימים בעת כתיבתו. '''ספרי אמ"ת בדפוסים:''' צורת כתיבה זו של ספרי אמ"ת נהגה בתקופת כתבי־היד, בכתר ארם צובה ובשאר כתבי־היד הטברנים, וגם בכתבי־היד בספרד. צורת הכתיבה לא נחשבה לחובה בכל פרטיה, אלא כמנהג סופרים ברמה הכללית: בשלב הביצוע הניח כל סופר את הרווחים לפי בחירתו. אמנם התמונה הכללית השתנתה בעידן הדפוס, כאשר כמעט כל המהדורות של ספרי אמ"ת שיצאו לאור, מהראשונים שבהן ועד הדור האחרון, הזניחו לגמרי את מנהג הסופרים לעיצוב השירי של ספרי אמ"ת. במקום זה נדפסו הפסוקים בספרי אמ"ת ברציפות פשוטה כמו בשאר כ"א ספרי המקרא. ב"מנחת שי" אנחנו מוצאים נימוק מפורש לזניחת מנהג הסופרים על ידי המדפיסים (סוף דברי הפתיחה לספר תהלים): :אמרו במסכת סופרים שאף על פי שלא נתנו חכמים שיעור לשירת דוד בשמואל ותהלים, מכל מקום לבלר מובהק מרצפן באותיות{{הערה|אולי צריך לומר: "בפתיחות".}} בראש וסוף, וכן תהלים כולו ואיוב ומשלי. וכך היו נוהגים הקדמונים. וכן כתב ר"י ב"השותפים" דמשום הכי כתבו איוב בהדי תהלים ומשלי, לפי שהוא מעניין אחד: כתבום מעין שירה, ומקראות קצרים, וניגון אחר. ולפי שאין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם, ותכבד המלאכה על המדפיסים – על כן בחרתי למשוך ידי מזה, ושלא לעשות הפרש בין אלו ובין שאר כתבי הקודש. כי הכל הולך אחר כוונת הלב, ורחמנא ליבא בעי. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כאן, והוא יסייע יתן על מה דאשתאר. הנימוק בדברי "מנחת שי" הוא כפול: קודם כל אין הידור אמתי במנהגי הכתיבה של הסופרים, כי שיטה זו לא הצליחה לעצב את ספרי אמ"ת בדרך שמבליטה את מבנה הפסוקים באופן אסתטי וברור לטובתו של הקורא. ובנוסף: המאמץ הזה (לשווא!) מקשה מאוד על המדפיסים. תיאור זה של בעל ה"מנחת שי", שנמנע מלהדפיס את ספרי אמ"ת ברווחים, נכון באופן כללי לגבי רוב עידן הדפוס. רק בדור האחרון התחילה מגמה זו להשתנות, כאשר יצאו לאור כמה מהדורות חשובות של המקרא, מדויקות לפי כתבי־היד הקדומים, שבהן קיבלו ספרי אמ"ת עיצוב שירי מובהק מתוך ניסיון להחזיר עטרה ליושנה. ===מהדורות שיצאו בדור האחרון=== '''מהדורתו הראשונה של הרב ברויאר:''' הראשונה הייתה מהדורתו הראשונה של הרב מרדכי ברויאר (כרך כתובים יצא לאור ע"י מוסד הרב קוק, תשמ"ב). במהדורה זו כל פסוק באורך רגיל של שתי יחידות ממוצעות מהווה שורה אחת, ובין שתי היחידות יש רווח לאחר הטעם המפסיק (לרוב אתנח). ואילו פסוקים ארוכים יותר ו/או מורכבים יותר מחולקים לשתי שורות (כאשר החלוקה באה לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכוחו), וכל אחת משתי השורות מתחלקת אף היא לשניים על ידי רווח הבא לאחר הטעם המפסיק הגדול שבשורה. אין במהדורה זו מאמץ לארגן את הטקסט לטור ימני מול טור שמאלי (דבר שהוא כרוך במאמץ רב של המהדיר), אלא כל פסוק (או חצי פסוק) מתחיל בתחילת השורה ומסתיים בלי יישור בצד השמאלי. במהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא (שיצא לאור בשנת תשנ"ח) העיצוב של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי למהדורתו הראשונה של ברויאר. מבחינת הרווח—הבא בתוך רצף הקלדת הטקסט בלי לחשב את מיקומו המדויק—דומה מהדורתו של הרב ברויאר לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד יש יישור בצד שמאל (וכך נוצרה מראית עין של שני טורים פנימיים בימין ובשמאל), ולא כל פסוק מתחיל בראש שורה. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון הרווחים לאחר הטעם המפסיק הגדול שבכל שורה, מה שמחלק כל פסוק בהכרח לשתי יחידות או לארבעה יחידות —חסרה בכתבי־היד. יושם לב שהרוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת מתחלקים בטבעיות (ע"פ הטעמים ולפי העניין) לשתיים או לשלוש יחידות מובהקות, אבל לא לארבע! ומפני זה נאלץ הרב ברויאר ע"פ שיטתו לחלק את אחת מהשורות שבפסוקים הארוכים לשתי תת-יחידות, ולשים ביניהן רווח במקום שלא היינו מצפים למצוא רווח בכתבי־היד. '''מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר":''' בשנת תש"ס יצאה לאור מהדורתו השלישית של הרב ברויאר ("כתר ירושלים"), ובו חידוש מרשים בהדפסת פסוקי אמ"ת: השורות שבמהדורה זו פרוסות לכל אורך הדף, והטקסט מיושר בצד ימין ובצד שמאל עם רווח באמצע, כדי ליצור שתי טורים פנימיים מובהקים. מעט אחר כך בשנת תשס"ג יצאו לאור שני כרכי "תהלים" בסדרת "מקראות גדולות הכתר", ובהם צורת ההדפסה של פסוקי אמ"ת זהה כמעט לגמרי לזו של "כתר ירושלים". דברי המבוא הקצרים שכתב העורך לכרך תהלים במג"ה יפים כדי לתאר הן את צורת השירה הזו והן את הנימוקים שלה: :בכתבי היד המקראיים של ימי הביניים נכתבים מזמורי תהלים (וכן הספרים משלי ואיוב) באופן שיהא ניכר בצורתם כי שירה הם. הצורה המקובלת היא שורות עם רווח באמצען. אין כתבי היד מעידים על מסורת סופרים מחייבת כלשהי באשר למיקום המדויק של הרווח... [הסופר] החליט דרך הילוכו, בהתאם ליחס שבין רוחב השורה לצפיפות הטקסט. ואף על פי שכללים מחייבים אין כאן, ניכרת השתדלות למקם את הרווח בכל שורה באופן שיקל על הקריאה ככל האפשר, דהיינו: לפי דירוג ההפסק שבין הטעמים; ברם בשל רוחבן המוגבל של השורות לא תמיד עולה הדבר בידי הסופר. :רוח השורות במהדורתנו מאפשר לנו לבצע את כוונתו של סופר ה'כתר' בצורה טובה יותר, ולמקם את הרווח בכל שורה במקום שנוח ביותר מבחינתו של הקורא. ברובם המכריע של הפסוקים קיימת במהדורתנו זהות בין השורה לפסוק: סוף השורה גם סוף הפסוק, והרווח ממוקם לאחר המפסיק החזק ביותר שבתוך הפסוק (בדרך כלל 'עולה ויורד' או 'אתנח'). רק כאשר אורך הפסוק גדול מאורך השורה, מתבצעת חלוקה נוספת לפי המפסיקים המתאימים. מבחינת עצם הרווח הבא בתוך השורה לפני יחידה חדשה, דומות מהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" לדמותם של כתבי־היד. אמנם בכך מסתיים הדמיון, כי בכתבי־היד הרווח הוא הרבה יותר קטן. ואילו בשתי המהדורות הללו הוא יכול להיות גדול מאוד: בפסוקים יחסית קצרים, בגלל הרוחב המוגזם של השורות, הוא יכול להיות ארוך אף יותר מהפסוק עצמו! לעומת זאת, הרווחים שבכתבי־היד אינם מקשים על עינו של הקורא מלקרוא ברציפות מתיבה לתיבה ומשורה לשורה. ייתכן שלא רק סיבות כלכליות מנעו מהסופרים לכתוב את פסוקי אמ"ת לאורך כל הדף בשביל כל פסוק, אלא גם אי-הנעימות לכתוב ולקרוא את הפסוקים בדרך זו. בנוסף לכך, העקביות הגמורה בסימון רווח אחד לאחר הטעם המפסיק הגדול ביותר בכל פסוק – חסרה כאמור בכתבי־היד. ובגלל שיש רווח אחד בלבד בתוך הרוחב הגדול של השורה – חסרים רווחים רבים, וכך נוצרים גושים ארוכים של טקסט בתוך השורה הרחבה. זה לא נוח לקורא, וגם אין בזה דמיון הכרחי לכתבי־היד. '''תהלים מהדורת "סימנים":''' הניסיון היחיד לחקות ממש את עיצוב השורות כפי שהם מופיעים בכתר ארם צובה, לפחות באופן כללי, היה בספר תהלים מיוחד בעיצובו שיצא במהדורת "סימנים" (פלדהיים, תשס"ב). לפי המבוא בראש המהדורה המתארת את מעלותיה, היא מנסה להציג את "העימוד המקורי": :ראש וראשונה למעלות החשובות שהוספנו במהדורה, היא צורת העימוד בשני טורים כמו שמוזכר ב[[מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/יג|מסכת סופרים ריש פרק י"ג]]: '''"אבל בשירות דוד שבשמואל [ו]בתילים לא נתנו חכמים שיעור, אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא וסופי פסוקי; וכן תילים כולו, ואיוב ומשלי".''' דהיינו, לבד מציון מפרשיות פתוחות וסתומות שנמסרו בתחילת כל מזמור ובסופו, לא נתנו חכמים דרך לחלוקת שני הטורים, אלא שכל סופר מובהק מרצפן [מלשון רצף] ומסדר הטורים לפי הענין כלומר לפי פיסוק טעמים במזמור, כמו: באתנחת֑א ובסוף־פסֽוק׃ ועוד, כמו שמצינו בכתבי יד עתיקים ובתנ"ך כתר "ארם צובה" התואמים להפליא את המסורות המדויקות. :'''ניצול הרווח בין שני הטורים:''' לבד מהדר יְפִי צורת העימוד, הנה מצאנו בצורה זו של שני הטורים '''"כלי"''' רב תכליתי לעריכת ספר התהלים ב'''"פיסוק הטעמים"''' – להבנת המזמורים, מה שלא השיגה ידינו זולתו. הכלל בעבודת העימוד היה – '''לנצל את הרוחים''' בין טור לחברו או בין שורה לשורה שאחריה, לפיסוק להבנה הנכונה, או להפריד בין שתי מלות שאינן נקשרות בענין אחד. וכן לרמוז על אופן קריאה במקצב שירתי בין שני חלקי הפסוק. :ברם, היו הרבה מקומות שאולצנו לשנות מצורת העימוד הנמצאת בתנ"ך "ארם צובה" למטרת הפיסוק הנכון... במהדורה זו סוף שורה אינו בהכרח סוף פסוק, או אפילו סוף יחידה בתוך הפסוק, כי לעתים קרובות נמשכת רציפות הכתיבה מסוף השורה אל תוך השורה הבאה. יש בה שימוש ברווח כמעט בכל שורה כאמצעי מתוחכם להבהרת תחביר הפסוק, אבל לצורך זה יש בשורות רבות רווח שאינו בא לאחר אתנח או "עולה ויורד" דווקא. בנוסף היא משתמשת בדפים רחבים במיוחד, כך שהרווחים בשורותיה גדולים בדרך כלל מהרווחים בכתר. מהדורה זו היא הקרובה ביותר בצורתה הכללית לצורת הכתיבה בכתר, ובהרבה מקומות היא ממש מעתיקה את עיצוב השורות בדיוק כמו שהן בכתר. אולם אף בה לא נעשה ניסיון שלם להעתיק בכל מקום את עיצוב השורות וחלוקתן מהכתר. '''תנ"ך מהדורת "סימנים":''' גם בתנ"ך השלם שיצא לאור אחר כך ע"י אותו מכון סימנים (פלדהיים, תשס"ד) יש עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אמנם הוא שונה מהעיצוב שהיה בכרך תהלים שיצא לאור קודם לכן. כמו במהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר" ו"תהלים סימנים", גם בתנ"ך הזה נדפסו ספרי אמ"ת בשני טורים לימין ולשמאל לאורך כל הדף. אבל בשונה מהמהדורות הקודמות, רוחב הדף במהדורת סימנים הוא רגיל, וגם כמות הטקסט בטורים מימין ומשמאל בינונית (כ-4 מלים בממוצע). ולכן גם הרווח באמצע שורה ממוצעת ניכר מאוד, אמנם בדרך כלל הוא אינו גדול באופן קיצוני ביחס לטקסט שבאותה שורה. רוחב הדף הבינוני (והתוצאות היוצאות ממנה) גורמות למהדורה זו להיות דומה במקצת לטורים שבכתבי־היד. פסוק אמ"ת טיפוסי שיש בו שתי יחידות מובהקות, וכל אחת מהן באורך ממוצע, יופיע במהדורה זו בשורה אחת (בדרך כלל יחידה לימין ויחידה לשמאל). אבל במהדורה זו לקחו בחשבון, בניגוד למהדורות "כתר ירושלים" ו"מקראות גדולות הכתר", את העובדה הפשוטה שפסוקים רבים בספרי אמ"ת נחלקים לא לשתי יחידות מובהקות אלא למספר אי-זוגי של יחידות (בדרך כלל שלוש). במקרה כזה הפסוק יכול להתחיל בטור הימני ליחידה הראשונה, להמשיך בטור השמאלי ליחידה השנייה, ולהסתיים שוב בטור הימני ליחידה השלישית, ואז הפסוק הבא יתחיל אם כן בצד שמאל דווקא. אפשרות כזו נמנעה בשיטתיות ב"כתר ירושלים" ומג"ה, שבהם אפשרו לפסוק להתחלק אך ורק למספר זוגי של יחידות (כמעט תמיד שתיים), גם כאשר חלוקה זוגית כזו מלאכותית לגמרי ובניגוד לפיסוק הטבעי של הטעמים (כגון פסוקים רבים שיש בהם "עולה ויורד" וגם אתנח). בכך נאמנה מהדורת סימנים למנהג כתבי־היד, שבהם יכול להיות רווח לאחר כל יחידה מובהקת, ואין הרווחים מוגבלים ע"פ קביעה מלאכותית של מספרים זוגיים. מהדורת סימנים מתחשבת גם באורך היחידה שבפסוקי אמ"ת, ואם היחידה ארוכה מאוד (בדרך כלל כ-6 תיבות או יותר) אז היא מתחלקת לשניים אף במקומות שאין בהם טעם מפסיק מדרגה ראשונה (וגם בזה דומה מהדורה זו לכתבי־היד). יצוין בנוסף שבסוף מזמור או בסוף פרשה יש בדרך כלל ניסיון במהדורה זו לסיים בטור השמאלי וכך למלא את השורה האחרונה; אבל זה לא תמיד קורה, ולפעמים הפרשה מסתיימת דווקא בטור הימני. ואף בזה דומה מהדורה זו למציאות הנשקפת בכתבי־היד ולמנהג הסופרים. לסיכום: אפשר לומר שמכל הניסיונות להציג את ספרי אמ"ת בשני טורים, מהדורת סימנים היא המוצלחת ביותר לגבי ההתחשבות במבנה האמתי של הפסוק ובפיסוק הטעמים, והיא גם הקרובה ביותר לצורת הכתיבה שבכתבי־היד ולמנהגי הסופרים. שיטת עיצוב השורות לפסוקי אמ"ת שבמהדורה זו הופכת אותה ליפה מאוד מבחינה אסתטית, וגם לנוחה בדרך כלל לשימוש עבור הקורא. אך גם בה יש חסרונות מסוימים למי שמשתמש בה: לפעמים הפסוקים שמתחילים בצד שמאל, והיחידות היחסית קצרות שמתחלקות לשניים, יכולים להסיח את דעתו של הקורא וגם למנוע ממנו לראות במבט מהיר את המבנה של הפסוק השלם. כלומר: גם במהדורה יפה זו לא מצאו פתרון מלא לאותה בעיה שכבר צוינה ב"מנחת שי" לפני מאות שנים: "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". ובאופן עקרוני צריך גם להדגיש שעצם החישוב המדויק מראש במהדורה זו כמו בכל המהדורות החדשות, ועצם ההקפדה בכולן על '''שיטתיות גמורה''' – כל אלה זרים הם למציאות המשתקפת בכתבי־היד, ולמנהג הסופרים להשאיר את הרווחים תוך כדי הילוכם, כענין של רשות ולא של חובה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: הנימוקים=== התיאור בסעיף הקודם של המהדורות השונות מיועד להראות שאי אפשר לקחת מנהג של כתיבה שהתבצע באופן אקראי, ובתנאי כתיבה מסוימים מאוד, ואז לנסות ליישם אותו בשיטתיות גמורה בתוך סביבה של הקלדה דיגיטלית ובתנאים שונים לגמרי של גודל הדף, ועוד לטעון בנוסף שיש בכך יישום מקסימלי למגמתם של הסופרים בכתבי־היד. לכל היותר ניתן לטעון שיש בכך יישום מלא של מרכיבים '''מסוימים''' בתוך מגמתם של הסופרים (ותמיד על חשבונם של מרכיבים אחרים). כי אף יישום מודרני לא יהיה – וגם לא מסוגל להיות – זהה למגמתם של כתבי־היד באופן שלם. לכן מי שרוצה לפעול בשיטתיות גמורה בעיצוב השורות של ספרי אמ"ת, חייב לבחור בין שתי אופציות: #הדרך הראשונה היא לוותר לגמרי על עיצוב מיוחד של השורות בספרי אמ"ת, ולהדפיס את הטקסט ברצף הטבעי משורה לשורה בלי שום חישובים מיוחדים של מקום ורווחים, בדיוק כמו שמדפיסים את הספרים בשאר ספרי התנ"ך. בדרך זו הלכו בפועל רוב רובם של הדפוסים עד ימינו.{{הערה|כך החליט גם הרב ברויאר לעשות במהדורתו השנייה (חורב, תשנ"ז). במהדורה זו נדפסו פסוקי אמ"ת ככלל ברציפות פשוטה, ויוצאים מן הכלל רק רווחי הפרשות לאחר הכותרות במזמורי תהלים (פרשות אלו נחשבות לחובה), והכותרות הממורכזים בספרים איוב ומשלי. על שתי התופעות הללו ראו [[#כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב|להלן]].}} #הדרך השנייה היא להגדיר שיטת עיצוב עקבית שמתאימה לאופי המיוחד של פסוקי אמ"ת, וכך לבנות מהדורה המיועדת לקורא וללומד, כדי להקל עליו בתפיסת המבנה בפסוקי אמ"ת. אבל מהדורה כזאת חייבת להודיע שהשיטה '''שונה''' מהמנהג הנמצא בכתבי־היד. במהדורתנו בחרנו באפשרות השנייה, כי היא המתאימה למגמתנו להיות "תיקון קוראים". שהרי פסוקי אמ"ת שונים במהותם מפסוקי רוב המקרא, ולכן הם זכו לקבל מהסופרים צורה ייחודית, כי מצד אופיים וסגנונם הם באמת דורשים עיצוב מיוחד: צורה כתיבה המבודדת הן את הפסוק השלם, והן ואת היחידות המובהקות בתוך הפסוק. אם כן, מצד אחד אי אפשר לוותר על עיצוב מיוחד בשביל פסוקי אמ"ת מצד אחד. אבל מצד שני כל שיטה המיוסדת על הבחנה זוגית בין טור ימין לטור שמאל אינה יכולה להיות מספקת, בין אם מדובר על צורת הכתיבה של הסופרים בימי הביניים, ובין אם מדובר על המהדורות החדשות המשתדלות – כל אחת בדרכה, ובמידת הצלחה מסוימת – ליישם את השיטה העתיקה בכלים מודרניים. כל השיטות חסרות ובלתי-מספקות מסיבה אחת פשוטה: העיצוב '''הזוגי''' אינו מסוגל באופן עקרוני לתת מענה סביר עבור אותם פסוקים (רבים) ש'''אינם מתחלקים לשתי יחידות מובהקות וממוצעות באורכן'''. את המציאות הזו בדיוק תיאר ה"מנחת שי": "שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו...". בדברי הפתיחה שלו לכרך תהלים, טען העורך של "מקראות גדולות הכתר" שהדבר שמנע מהסופרים לבצע את תוכניתם באופן מלא היה רוחב הדף, וגם הרב ברויאר כתב דברים דומים. אבל צריך לקחת בחשבון שהאפשרות לפרוס את הפסוקים לאורך '''כל''' הדף (במקום לחלק את הדף לשני טורים) הייתה קיימת עקרונית גם עבור הסופרים בימי הביניים. לכן במקום להאשים את רוחב הדף, ניתן להציע לתאר את המצב באופן אחר: מה שהגביל את הסופרים מלתת הבלטה מספקת לפסוקי אמ"ת, וליחידות בתוך הפסוקים, היה דווקא הצורך '''למלא את רוב השורה'''. אילו כל פסוק (או כל יחידה מובהקת בתוך הפסוק) היה יכול לבוא בתחילת שורה חדשה, אפילו אם היה נשאר רווח גדול באמצע השורה הקודמת, אז כל הבעיה העקרונית הייתה מגיעה באופן פשוט אל פתרונה המלא. אבל ברור לגמרי שכתיבה מרווחת כזו (שהיה גורם לספרי אמ"ת להתפרס על מספר גדול פי כמה של דפים!) פשוט לא הייתה כדאית: מעבר לעלות הכלכלית של הדפים, כתיבה כזאת אינה נוחה בשביל הסופר וגם לא בשביל הקורא. כלומר: רווחים גדולים מאוד הם לא רק בזבוז של כסף על חומרים (דפים של קלף), אלא גם פוגעים הן במלאכתו של הסופר והן בהנאתו של הקורא. נראה אם כן ש"יישום מלא" בשביל אחת מהמגמות החשובות ביותר של הסופרים – דהיינו לבודד עד כמה שאפשר את היחידות הסמנטיות בתוך הפסוק – יכול להתבצע דווקא בכתיבה לפי שורות. כלומר: לכתוב כל יחידה פשוטה בשורה קצרה אחת, ואת היחידה הבאה בשורה הקצרה הבאה. שהרי לגבי החלוקה לשורות בספרי אמ"ת "לא נתנו חכמים שיעור", ובעיקרן הן יכולות להיות שורות קצרות. וגם הנוהג של "לבלר מוהבק" שהוא "מרצף" את ספרי אמ"ת ב"פתיחות" לאחר אתנחתא וסוף פסוק{{הערה|יש בלשון הברייתא רמז למרחק המעשי בין שיטת הסופרים בימי הביניים לבין המהדורות החדשות "כתר ירושלים" של ברויאר ומג"ה: "אבל לבלר מובהק מרצפון בפתיחות באתנחייתא '''וסופי פסוקי'''". אבל במהדורות החדשות הללו אין אף פעם רווח אחרי סוף פסוק! אמנם ייתכן ש"פתיחות" אינן רק מקומות פתוחים של רווחים, אלא גם במשמעות של "לפתוח מחדש" לא רק לאחר רווח אלא גם בתחילת שורה. אבל אפילו לפי זה עדיין קצת קשה מבחינת הלשון, שיהיו "פתיחות באתנחייתא" במובן של רווח שבא מיד לאחר הטעם, ובאותה נשימה שאותן ה"פתיחות" יהיו גם ב"סופי פסוקי" למרות שתחילת הפסוק לא יבוא אחר כך מיד אלא בשורה הבאה.}} הוא לגמרי עניין של רשות: מותר לו להניח רווחים, ומשתמע מלשון הברייתא שגם ראוי לו לעשות כך לפי כשרונו. אבל אין חובה עליו שיניח רווחים, ועל אחת כמה וכמה שאין חובה לעשות כן למי שאינו "לבלר מובהק". ואם כן אין שום חובה שתהיה מראית עין של שני טורים פנימיים מימין ומשמאל (כתוצאה מאותם רווחים). וכאמור כמעט כל הדפוסים במשך הדורות הדפיסו את ספרי אמ"ת לפי הרצף הפשוט בלי רווחים. בנוסף, יש בשיטה זו פתרון מלא לבעיה שהציג ה"מנחת שי": "אין בזה הידור מצוה כלל, שאין כל הפסוקים שווים, ופעמים רבות נכנס אחד מהם בגבול חברו ומבלבל הקריאה לקורא בהם...". דווקא שיטת הכתיבה לפי שורות מסוגלת להתמודד בהצלחה בפסוקים שווים ושאינם שווים, ולכן במקום לבלבל את הקורא היא מצליחה להבליט היטב את הפסוק הבודד כיחידה שלמה, וגם את המבנה הפנימי של הפסוק לפי התת-יחידות שבתוכו. התוצאה מהווה גם "הידור מצוָה" של ממש, וגם כלי יעיל בשביל הקורא והלומד. מכיוון שמהדורתנו מיועדת להיות "תיקון קוראים", לכן שיטת הכתיבה לפי שורות מתאימה לנו ביותר מכל הבחינות. לסיכום, האם הכתיבה לפי שורות תואמת את מנהג הסופרים? אפשר לטעון שהיא כן מתאימה מבחינה עקרונית ופורמלית. אבל אין ספק שמבחינה ויזואלית מדובר על חידוש שאין כדוגמתו בכתבי־היד הטברנים, והרושם הכללי הוא של עיצוב שונה לגמרי בסגנונו וביופיו, לעומת כל יישום המיוסד על רווחים בין טורים מקבילים. לכן לא ראוי להציג אותה כהמשך של המסורת הסופרים, אלא בתור פיתוח יעיל לטובתו של הקורא והלומד, והמיועד ליישום ב"תיקון קוראים" בלבד. רק דפוסים מעטים בעבר עיצבו את פסוקי אמ"ת בחלוקה לשורות עבור כל יחידה מובהקת בפסוק. ביניהם ראוי להזכיר את מהדורת גינצבורג ואת '''תנ"ך לעם'''. מהדורת גינצבורג [https://archive.org/details/massoreticocriti00gins/page/n744/mode/2up?view=theater יצאה לאור לראשונה בשנת 1894] ובספרי אמ"ת יש בה חלוקה פשוטה לשורות (בלי הזחה) כגון [http://archive.org/stream/massoreticocriti00gins#page/1347/mode/2up בדוגמה הזאת]. במהדורה השנייה יש הזחה, ולרוב היא קבועה בכל שורה שנייה; ראו לדוגמה [https://archive.org/details/ginsburg-tanakh-1926-images/page/n1235/mode/2up?view=theater בתחילת ספר תהלים].{{הערה|מהדורתו השנייה של גינצבורג היא המופיעה בתנ"ך שיצא לאור בהוצאת מאגנס (תשט"ו) "מוהגים לפי המסורה עפ"י בן־אשר בידי משה דוד קאסוטו". בדברי הפתיחה שם כתוב: "פרי עבודתו [של קאסוטו] שובץ ביד־אמנים לתוך אחת ההוצאות הקיימות, שנראתה בעיניו מתאימה לשמש יסוד להתקנת ההוצאה שלו עפ"י כה"י של בן אשר...". ב"אחת ההוצאות הקיימות" הכוונה למהדורתו השנייה של גינצבורג שהתנ"ך הזה הוא העתק ממנו.}} במהדורות גינצבורג השורות נחלקו בקפדנות יחסית לפי פיסוק הטעמים. ב'''תנ"ך לעם''' (תשל"ד) אין טעמים ואין הזחה, אך בכל שורה קצרה יש יחידה סמנטית אחת. השימוש בהזחה בתחילת כל שורה שנייה היטיב מבחינת היופי במהדורת גינצבורג, אמנם בגלל שהיא בדרך כלל בשתי רמות בלבד (בלי הזחה ועם הזחה), לכן אין בה התאמה מלאה לצרכים של פיסוק הטעמים (כמו שחסרה התאמה מלאה בחלוקה לשני טורים פנימיים ומאותה סיבה בדיוק). במהדורתו יש פסוקים שמתחילים בלי הזחה ויש פסוקים שמתחילים לאחר הזחה (במיוחד לאחר פסוק שהיו בו שלוש יחידות מובהקות). התוצאה יפה, אבל היא לא מיטיבה לקורא לגמרי, כי היא עדיין לא מראה לו את המבנה הכללי של הפסוק באופן אינטואיטיבי. ב[https://archive.org/details/liberpsalmorum00gins/page/1/mode/1up עמוד הראשון בספר תהלים], העיר גינצבורג שיש שתי צורות עיקריות של כתיבה בספרי אמ"ת בכתבי־היד. הוא ציין שם 13 כתבי־יד שבהם כותבים את הפסוקים "בעמוד אחד ובצורה זו (=כמו במהדורתו)", כלומר: הפסוקים נכתבים ברצף (בלי רווחים) בשורות קצרות בעמוד אחד, תוך כדי הזחה קטנה בכל שורה שנייה. רוב כתבי־היד מהסוג הזה הם כתבי־יד אשכנזיים. אחר כך ציין 7 כתבי־יד שנכתבו "בשני עמודים ובצורה זו (=כמו בדוגמה הבאה)", ומיד נתן דוגמה של כתיבה מימין ומשמאל עם רווח באמצע השורה. אין ספק שיש דמיון ויזואלי בין צורת הכתיבה בכתבי־היד האשכנזים שציין גינצבורג, לבין צורת ההדפסה במהדורתו. לשתי דוגמאות יפות ראו '''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9402_f003r כאן]''' ו'''[http://www.bl.uk/manuscripts/Viewer.aspx?ref=add_ms_9398_f205v כאן]'''. אבל יש גם הבדל עצום ביניהם: בכתבי־היד האשכנזים, אין שום קשר הכרחי בין '''שורה''' לבין יחידה סמנטית בתוך הפסוק. הסופרים כתבו ברצף, ואם יחידה סמנטית מובהקת מתחילה בתחילת שורה או מסתיימת בסוף שורה, זה רק בגלל שהפסוק המסוים התאים לשורה באורכו. ביחד עם זה, כתבי־היד האשכנזים עדיין מהווים תקדים לכתיבת פסוקי אמ"ת בשורות קצרות ועם הזחות, והם גם מראים שצורה זו של כתיבה יכולה להיות אסתטית ביותר. בוודאי שאין זה מנהגם של כתבי־היד הטברנים, אבל הוא מנהג יפה של סופרים מובהקים בכתבי־יד מהודרים של המסורה, והוא גם יעיל ומיטיב לקורא. גינצבורג החליט ליישם את השיטה הזאת תוך כדי חלוקת הפסוק ליחידות סמנטיות, אך בו בזמן הקפיד על הזחה בכל שורה שנייה. אף במהדורתנו תהיה הזחה בכל שורה שנייה רוב הזמן, כי הרוב מכריע של פסוקי אמ"ת (כ-90% או יותר) הם בעלי שתי יחידות פשוטות בלבד. אבל בפסוקים מורכבים נאפשר יותר גמישות מגינצבורג, ומכתבי־היד האשכנזים, על ידי שימוש בשתי רמות של הזחה. כך תהיה אפשרות לחלק פסוקים לא רק לשתי יחידות מובהקות אלא אף ליותר, ובו בזמן להתחיל כל פסוק חדש בתחילת השורה בלי הזחה. ===עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו: היישום בפועל=== במהדורתנו השתמשנו ב'''שלוש''' רמות של הבחנה: #בלי הזחה, #הזחה, #והזחה כפולה. ע"י השיטה הפשוטה הזו אפשר לתת מענה אסתטי ועקבי לכל האפשרויות בפסוקי אמ"ת. עכשיו נסביר את העקרונות ונביא דוגמאות טיפוסיות של היישום. '''1. פסוקים בעלי שתי יחידות:''' ברוב המכריע של הפסוקים בספרי אמ"ת (כ-90% או יותר) יש שתי יחידות מובהקות, כל אחת מהן בעלת אורך ממוצע (בדרך כלל כ-3 עד 6 תיבות), והפסוק מחולק באמצע בטעם המפסיק "אתנח".{{הערה|לדוגמאות וכללים ראו ברויאר, עמ' 241-242.}} פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה).{{הערה|במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא י|משלי לא,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א{{ר1}}וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ה|משלי ל,ה]]): {{מ:טעמי המקרא}} כׇּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה{{ר1}}מָגֵ֥ן {{נוסח|ה֗֝וּא|א=ה֝וּא}} לַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} פסוקים קצרים הנחלקים לשתי יחידות, ולאחר מקום החלוקה נשארו רק שתי תיבות קצרות או תיבה אחת ארוכה, נחלקים ע"י "רביע" במקום "אתנח".{{הערה|ראו ברויאר, טעמי המקרא, עמ' 241-243.}} גם פסוקים כגון אלה מחולקים במהדורתנו לשתי שורות, בשתי דרגות של הזחה. כגון ([[תהלים קיט/טעמים#קיט ב|תהלים קיט,ב]]): {{מ:טעמי המקרא}} אַ֭שְׁרֵי נֹצְרֵ֥י עֵדֹתָ֗יו{{ר1}}בְּכׇל־לֵ֥ב יִדְרְשֽׁוּהוּ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ולפעמים מקום החלוקה ב"אתנח" שולט על תיבה אחת בלבד (במקרים רבים הראשונה בפסוק), וטעם האתנח מתחלף בתמורתו "פזר". כגון ([[משלי א/טעמים#א י|משלי א,י]]): {{מ:טעמי המקרא}} בְּנִ֡י{{ר1}}אִם־יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־תֹּבֵֽא׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''2. פסוקים בעלי שלוש יחידות:''' פסוקים רבים בספרי אמ"ת מתחלקים לשלוש יחידות מובהקות, כאשר הפיסוק החזק ביותר מוטעם ב"עולה ויורד", ולשמאלו נותרים עוד שתי יחידות המחולקות ב"אתנח". ברבים אחרים נחלק הפסוק לשלוש יחידות על ידי "רביע גדול" ו"אתנח" (כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח").{{הערה|לדוגמאות וכללים של "עולה ויורד" ראו ברויאר, עמ' 243-246. לדוגמאות של תחום "אתנח" המתחלק על ידי "רביע גדול" ראו שם, עמ' 249-250. על האפשרות לקבוע כללים לחלוקת הפסוק לשלושה חלקים כתב שם ברויאר (עמ' 246): "אין בידינו כללים ברורים הקובעים את דרך חלוקתו של הפסוק: אימתי הוא מתחלק על ידי עולה יורד, ואימתי הוא מתחלק על ידי אתנחתא או רביע. אך נקוט כלל זה בידך: הפסוק מתחלק תמיד עד ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל שש תיבות או יותר; וכן הדבר בדרך כלל – אך לא תמיד – אם חלקו השני של הפסוק כולל חמש תיבות. כנגד זה הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד רק לעתים רחוקות, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק ארבע תיבות. ולעולם אין הפסוק מתחלק על ידי עולה ויורד, אם חלקו השני של הפסוק כולל רק שלוש תיבות או פחות."}} פסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, בנוסף לפסוקים הרגילים בעלי שתיים, מהווים ביחד כ-98% (בהערכה גסה) מסך כל הפסוקים בספרי אמ"ת. פסוקים מהסוג הזה מחולקים במהדורתנו לשלוש שורות בשלוש דרגות של הזחה: הראשונה בלי הזחה (דרגה ראשונה), השנייה לאחר הזחה רגילה (דרגה שנייה), והשלישית לאחר הזחה כפולה (דרגה שלישית).{{הערה|בדף העריכה, במקום שנמצא בדיוק בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק, השתמשנו ב[[תבנית:ר1]], ובין היחידה השנייה לשלישית השתמשנו ב[[תבנית:ר2]]. [[תבנית:ר1]] מעבירה כאמור את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה רגילה, ו[[תבנית:ר2]] מעבירה את הטקסט לאחריה אל השורה הבאה לאחר הזחה כפולה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל טז|משלי ל,טז]] ב"עולה ויורד" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"עולה ויורד"): {{מ:טעמי המקרא}} שְׁאוֹל֮ וְעֹ{{אתנח הפוך}}צֶ֫ר רָ֥חַם{{ר1}}אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם{{ר2}}וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או כגון ([[משלי ל/טעמים#ל ח|משלי ל,ח]] ב"רביע גדול" ו"אתנח", כאשר החלוקה העיקרית נמצאת ב"אתנח"): {{מ:טעמי המקרא}} שָׁ֤וְא{{מ:לגרמיה}}וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי{{ר1}}רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י{{ר2}}הַ֝טְרִיפֵ֗נִי{{ר0}}לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} לפעמים היחידה השנייה או השלישית אינה מובהקת, כגון שהיא קצרה או אינה מביעה רעיון שלם. בפסוקים מהסוג הזה נשתמש פעמיים בהזחה רגילה (דרגה שתיים).{{הערה|במקרים מהסוג הזה השתמשנו בתבנית הרגילה ([[תבנית:ר1]]) בשביל היחידה השנייה בפסוק וגם בשביל השלישית.}} כגון ([[משלי לא/טעמים#לא טו|משלי לא,טו]]): {{מ:טעמי המקרא}} וַתָּ֤קׇם{{מ:לגרמיה}}בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה{{ר1}}וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ{{ר1}}וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} '''3. פסוקים בעלי ארבע יחידות או יותר:''' לעתים יחסית רחוקות יש פסוקים עוד יותר מורכבים, בעלי ארבע יחידות מובהקות או יותר. פסוק בעל ארבע יחידות (במבנה של "א-א-ב-ב" או "א-ב-א-ב") יוצג בארבע שורות: הראשונה בלי הזחה, השנייה לאחר הזחה רגילה, השלישית שוב בלי הזחה, והרביעית שוב לאחר הזחה רגילה.{{הערה|בין היחידה הראשונה והשנייה שבפסוק השתמשנו ב[[תבנית:ר1]] כרגיל, וכן בין היחידה השלישית והרביעית. אבל בין היחידה השנייה והשלישית (באמצע הפסוק) השתמשנו ב[[תבנית:ר3]]. תבנית זו מעבירה את הטקסט לאחריה אל תחילת השורה הבאה בלי הזחה, והיא מתייגת את כל הפסוקים הארוכים שבהם יש יחידה באמצע פסוק שמתחילה מחדש בראש שורה.}} כגון ([[משלי ל/טעמים#ל יט|משלי ל,יט]]): {{מ:טעמי המקרא}} דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר{{מ:לגרמיה}}בַּשָּׁמַיִם֮{{ר1}}דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ {{נוסח|עֲלֵ֫י צ֥וּר|א=עֲלֵ֫י־צ֥וּר (במקף)}}{{ר3}}דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם{{ר1}}וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} יש עוד סוגים של חלוקה לארבע יחידות ע"פ פיסוק הטעמים, כגון דוגמה שבה שתי היחידות האחרונות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ג-ג), ובמיוחד כאשר אחת מהן קצרה מאוד או אינה מובהקת ([[איוב יא/טעמים#יא ו|איוב יא,ו]] בפזר תמורת אתנח): {{מ:טעמי המקרא}} וְיַגֶּד־לְךָ֨{{מ:לגרמיה}}תַּ֥עֲלֻמ֣וֹת חׇכְמָה֮{{ר1}}כִּֽי־כִפְלַ{{אתנח הפוך}}יִם {{נוסח|לְֽת֫וּשִׁיָּ֥ה|=א (מקום העולה באות הראויה לגעיה)|דפוסים=לְֽתוּשִׁ֫יָּ֥ה}}{{ר2}}וְדַ֡ע{{ר2}}כִּֽי־יַשֶּׁ֥ה לְךָ֥ אֱ֝ל֗וֹהַּ מֵעֲוֺנֶֽךָ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} או דוגמה שבה שתי היחידות האמצעיות קשורות אחת לשנייה (מבנה של א-ב-ב-ג), ובמיוחד אם אחת מהן יחסית קצרה ([[תהלים א/טעמים#א ג|תהלים א,ג]]): {{מ:טעמי המקרא}} וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת{{אתנח הפוך}}וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם{{ר1}}אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ{{מ:לגרמיה}}יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ{{ר1}}וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל{{ר2}}וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} במקרים עוד יותר ארוכים ומורכבים ניתן להשתמש בשלושת הדרגות של ההזחה כדי להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. לדוגמה ([[משלי ל/טעמים#ל ד|משלי ל,ד]]): {{מ:טעמי המקרא}} מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}וַיֵּרַ֡ד{{ר1}}מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ{{מ:לגרמיה}}בְּחׇפְנָ֡יו{{ר2}}מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם{{מ:לגרמיה}}בַּשִּׂמְלָ֗ה{{ר3}}מִ֭י הֵקִ֣ים כׇּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ{{ר1}}מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ{{ר1}}כִּ֣י תֵדָֽע׃ {{מ:טעמי המקרא-סוף}} מטרתה של חלוקת הפסוק לשורות היא להבליט כל אחת מהיחידות המובהקות בפסוק, ומטרתה של עיצוב ההזחות היא להבליט את המבנה הכללי של הפסוק. ברוב המכריע של הפסוקים הנחלקים לשתי יחידות מובהקות או לשלוש, נעשית החלוקה בצורה אובייקטיבית לגמרי לפי הטעמים המפסיקים הראשיים (הנקראים "מלכים" לפי ברויאר): עולה ויורד (ואזלא לגרמיה הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), אתנח (ופזר הבא כתמורתו ליחידה של תיבה אחת), ורביע. אמנם יש גם פסוקים ארוכים, בעלי יחידות פשוטות ומובהקות רבות, ובהם צורת העיצוב תהיה תלוייה באופן חלקי בפרשנות ובשיקול הדעת האסתטי (כגון בדוגמאות האחרונות לעיל). ויש גם פסוקים וחלקי פסוקים קצרים (כגון בכותרות וסיומות למזמורים), שגם בהם צורת העיצוב תהיה תלוייה בשיקולים אחרים ולא לגמרי בחלוקה הפורמלית של הטעמים. בנוסף יש גם פסוקים לא-מעטים שבהם נמצאות יחידות קצרות או בלתי מובהקות, או אפילו תיבה בודדת בתוך יחידה אחת פשוטה, והשאלה האם להבליט כל אחת מהן בשורה עצמאית תהיה תלויה אף היא בשיקול הדעת, והיא תיקח בחשבון את מספר התיבות ואת מורכבותן ומשמעותן. במקרים מהסוג הזה אי-אפשר להסתמך לגמרי על חלוקת הטעמים הפורמלית של המפסיקים המשנים (רביע גדול, צינור, רביע קטן, דחי, מהפך לגרמיה), בגלל התופעה השכיחה של "מפסיקים במקום משרתים": "יחידה פשוטה המתחלקת על ידי מפסיק שכיחה גם בטעמי אמ"ת; והיא מצויה בתחום שלטונם של רוב המפסיקים, השולטים על שתי תיבות ויותר."{{הערה|בראויר, טעמי המקרא, עמ' 310. לתיאור התופעה ראו את כל הפרק הקצר המוקדש לה (עמ' 310-314); ובמיוחד את סעיפים יב. 4-5 על עולה ויורד, וסעיף 6 על אתנחתא ורביע.}} בכל מקרה ברור שמרכיב קצר בתוך יחידה אחת פשוטה, כאשר ברור שאותו מרכיב אינו מהווה יחידה בפני עצמה, לא יקבל הבלטה בשורה נפרדת רק בגלל טעם המפסיק שחל בו. ===אופן הביצוע הטכני של העיצוב בספרי אמ"ת=== כל הדרגות של ההזחה במהדורתנו מתבצעות ע"י ארבע תבניות אוטומטיות ופשוטות: *[[תבנית:ר1]] (הזחה רגילה), *[[תבנית:ר2]] (הזחה כפולה), *[[תבנית:ר3]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה באמצע הפסוק), *ו[[תבנית:ר4]] (חזרה לראש השורה בלי הזחה בתחילת פסוק חדש).{{הערה|1=בתחילת העבודה על ספרי אמ"ת לא השתמשנו בתבנית זו בתחילת כל פסוק חדש, אלא בתגיות <nowiki><poem>[...]</poem></nowiki> כדי שכל שורה חדשה בדף העריכה תופיע כך גם במסך (ולא בהמשך השורה הקודמת שורה כרגיל בתוכנת מדיה-ויקי). זהו הפתרון העדיף מבחינת העיצוב האסתטי של דף העריכה, אמנם ויתרנו עליו בגלל [https://bugzilla.wikimedia.org/show_bug.cgi?id=37256 באג קשה] שאינו מאפשר "ציטוט" של טקסט מתוך התגיות, וגם גורם לשיבושים קלים בתצוגה. כל הפרקים הקיימים בספרי אמ"ת כבר עברו מהשיטה הקודמת לשיטה הנוכחית.}} פרטי השימוש בתבניות הללו כבר תוארו בהערות לפסקאות הקודמות. אמנם יש גם תבנית נוספת שהיא שקופה לגמרי ואינה משפיעה כלל על העיצוב: [[תבנית:ר0]]. תבנית זו מיושמת בעיקר בפסוקים בעלי שלוש יחידות מובהקות, והיא מסמנת את המקום הכי מתאים בתוך הפסוק בשביל עוד חלוקה נוספת, כדי להגיע אל מספר זוגי של חלקים. כלומר: ע"י השימוש בתבנית זו מכילה מהדורתנו את כל המידע הדרוש בשביל הצגת הטקסט בשני טורים מקבילים, כאשר כל פסוק תמיד יתחיל בצד ימין, וכמות המלים בשני הצדדים תהיה ממוצעת (יחידה אחת מובהקת) עד קטנה (חצי יחידה).{{הערה|אבל לא ארוכה מאוד כמו בפסוקים רבים במהדורות "כתר ירושלים" ומג"ה.}} כך יש בתוך מהדורתנו פוטנציאל, על ידי פיתוח טכני נוסף, להפוך לכלי יעיל שיכול להציג את ספרי אמ"ת בשלל של צורות ברוכות לפי בחירת המשתמש: #חלוקת היחידות בתוך כל פסוק לפי שורות עם הזחות (הצורה המיושמת כעת בפועל). זוהי הצורה היעילה ביותר בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. לא כל פסוק יתחיל בטור הפנימי הימני (ראש השורה). זוהי הצורה הקרובה ביותר למנהג כתבי־היד (ודומה למהדורת "סימנים"), והיא טובה אך לא מצוינת בשביל קריאה ולימוד. #חלוקת כל פסוק בתוך שני טורים פנימיים מימין ומשמאל, כאשר כל טור פנימי יהיה בגודל של יחידה אחת ממוצעת. כל פסוק יתחיל תמיד בטור הפנימי הימני (ראש השורה) כתוצאה מחלוקת יחידות מסוימות לחצאי-יחידות. צורה זו עדיין דומה (אך ממש לא זהה) למנהג כתבי־היד, והיא קצת יותר יעילה לקריאה ולימוד מהצורה הקודמת. #כל פסוק שלם בשורה בפני עצמו (ביחד עם רווחים בתוך השורה או בלעדיהם). #הצגת כל הטקסט ברצף פשוט (בלי טורים ורווחים) כמו ברוב הדפוסים הקיימים. ===כותרות באמצע השורה במשלי ואיוב=== בספרים משלי ואיוב יש 26 כותרות הכתובות באמצע השורה (כותרות ממורכזות) בכתר ובכתבי־היד הקרובים לו. צורת הכתיבה המיוחדת הזו לא קיימת כלל בשאר ספרי המקרא. מדובר על כותרת אחת בספר משלי ([[משלי י/טעמים#י א|י,א]]; "מִשְׁלֵ֗י שְׁלֹ֫מֹ֥ה") ועל הכותרות לרוב המענות בספר איוב.{{הערה|יש כותרות ממורכזות בראש מענות בפסוקים הבאים: [[איוב ג/טעמים#ג ב|ג,ב]]; [[איוב ד/טעמים#ד א|ד,א]]; [[איוב ו/טעמים#ו א|ו,א]]; [[איוב ח/טעמים#ח א|ח,א]]; [[איוב ט/טעמים#ט א|ט,א]]; [[איוב יא/טעמים#יא א|יא,א]]; [[איוב יב/טעמים#יב א|יב,א]]; [[איוב טו/טעמים#טו א|טו,א]]; [[איוב טז/טעמים#טז א|טז,א]]; [[איוב יח/טעמים#יח א|יח,א]]; [[איוב יט/טעמים#יט א|יט,א]]; [[איוב כ/טעמים#כ א|כ,א]]; [[איוב כא/טעמים#כא א|כא,א]]; [[איוב כב/טעמים#כב א|כב,א]]; [[איוב כג/טעמים#כג א|כג,א]]; [[איוב כה/טעמים#כה א|כה,א]]; [[איוב כו/טעמים#כו א|כו,א]]; [[איוב כז/טעמים#כז א|כז,א]]; [[איוב כט/טעמים#כט א|כט,א]]; [[איוב לד/טעמים#לד א|לד,א]]; [[איוב לה/טעמים#לה א|לה,א]]; [[איוב לו/טעמים#לו א|לו,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ א|מ,א]]; [[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א.]]}} בדרך כלל באה הכותרת בשורה הראשונה לאחר הפרשה הקודמת (בלי רווח של שורה ריקה ביניהן), והיא ממוקמת באמצע השורה בערך (עם רווח לפניה ולאחריה). אבל שתי הכותרות הממורכזות האחרונות שבספר איוב ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]) באות אחרי רווח של שורה ריקה. יש גם 3 כותרות של מענות בחלק האחרון של ספר איוב שהן יחסית ארוכות, ולכן הן אינן ממורכזות אלא ממלאות את כל שורתן מתחילתה ועד סופה (כולל רווח קטן אפשרי באמצע כנהוג בספרי אמ"ת): [[איוב לב/טעמים#לב ו|לב,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה, והיא באה לאחר שורה קצרה שהסתיימה קרוב לתחילתה); [[איוב לח/טעמים#לח א|לח,א]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה לאחר שורה ריקה); [[איוב מ/טעמים#מ ו|מ,ו]] (הכותרת הארוכה ממלאת את שורתה הבאה לאחר שורה ריקה [בתחילת הטור הראשון שבדף]). תופעת הכותרות הממורכזות אופיינית לשאר בכתבי־היד הטברנים האחרים הקרובים לכתר. הכותרות נכתבות באמצע גם בכתי"ל, אמנם יש בו פחות הקפדה אסתטית לסיים את הפרשה הקודמת בסוף שורה, ולפעמים נשאר רווח גדול בסופה. יש בו גם כמה מקומות נוספים שבהם יש רווח של שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת. בכתי"ש1 הכתיבה רשלנית יחסית, ויש בו מקומות חריגים שהכותרת אינה ממורכזת כלל, אלא נכתבת מתחילת השורה ברצף פשוט עם הטקסט לאחריה. מבחינה פורמלית נראה לכאורה שצורת הכותרת הממורכזת מהווה פרשה סתומה לפניה ופרשה פתוחה לאחריה: שהרי הכותרת נכתבת בשורה חדשה לאחר רווח (פרשה סתומה), והטקסט ממשיך לאחריה בתחילת השורה הבאה (פרשה פתוחה). וכך אכן סומנו הכותרות במהדורה הדיגיטלית החדשה של "מקראות גדולות הכתר" בספרים משלי ואיוב (פרשה סתומה לפניהן ובפרשה פתוחה לאחריהן). אמנם יש כמה קשיים בהגדרה זו: #אם נשאר רווח גדול בסוף הפרשה הקודמת שהיה מאפשר רווח של פרשה סתומה בתוך השורה, כמו שנמצא מספר פעמים בכתי"ל, הדבר אינו נעשה בפועל (בניגוד לכללי הכתיבה), והכותרת הממורכזת תמיד תהיה בשורה משלה. #בנוסף יש להזכיר את הכותרות הממורכזות שבאות לאחר שורה ריקה בכתר ([[איוב מ/טעמים#מ ג|מ,ג]]; [[איוב מב/טעמים#מב א|מב,א]]; ובכתי"ל בעוד מקומות) אמנם אינן מתחילות בתחילת שורתן.{{הערה|משני המקומות בכתר, והמקומות הנוספים בכתבי־יד אחרים, נראה שלא הניחו הסופרים רווח של שורה ריקה לפני הכותרות בדרך כלל רק כדי לחסוך במקום (כי הכותרת הממורכזת בשורה בפני עצמה כבר מבהירה בלאו הכי שיש כאן עניין חדש), ולא בגלל שאסור כלשהו להניח רווח כזה.}} אי אפשר לכנותן "פרשה סתומה" וגם לא "פרשה פתוחה"!{{הערה|במהדורה הדיגיטלית של מקראות גדולות הכתר סימנו, בשני המקומות, פרשה פתוחה לפני הכותרת ואחרי הכותרת. הסימון לפני הכותרת היא כמובן בגלל השורה הריקה, אבל אין מקום אחר בכל המקרא שבו פרשה פתוחה פותחת דווקא לאחר רווח ולא בתחילת שורתה!}} #וגם קשה מאוד לומר שסימן החלוקה הקלה יחסית (פרשה סתומה) תבוא דווקא בין הפרשה הקודמת לבין הכותרת של הפרשה הבאה, ואילו סימן החלוקה הכבדה יחסית (פרשה פתוחה) תבוא דווקא בין הכותרת לבין הפרשה שהיא מתייחסת אליה. נראה אם כן שמדובר על תופעה ייחודית בספרים משלי ואיוב שאינה דומה בהכרח לחלוקה הרגילה בכ"א הספרים לפרשות פתוחות וסתומות. לכן במהדורתנו הקדשנו לה תבנית מיוחדת ([[תבנית:פרשה-מרכז]]) שמציגה את הכותרת בהזחה מיוחדת ובולטת כדי שתופיע באמצע הטקסט המחולק לשורות (בערך), והכותרת תבוא תמיד לאחר שורה ריקה כדי להבליט את היחס הנכון שלה כלפי הפרשה הקודמת והפרשה הבאה.{{הערה|בשני המקומות בכתר שבהם באה שורה ריקה לפני הכותרת הממורכזת ציינו את העובדה בהערות הנוסח. בשאר המקומות אין שורה ריקה בכתר.}} תיוג התופעה ע"י התבנית גם מאפשרת בעתיד (לאחר פיתוח טכני נוסף) את הצגת הכותרת שתהא ממורכזת בתוך הטקסט בשני טורים (בדומה למה שמופיע בכתבי־היד). ===כותרות במזמורי תהלים=== כל מה שנאמר בסעיפים הקודמים, לגבי חלוקת הפסוקים בספרי אמ"ת ע"פ פיסוק הטעמים – נכון הוא ככלל, אבל הוא לא נכון לגבי כותרות המזמורים בספר תהלים. כותרות אלו יוצאות מן הכלל בגלל שיש הוראות מסורה מובהקים לגבי הרווחים הבאים אחריהן: לפעמים רווח באמצע השורה לאחר הכותרת (פרשה סתומה), לפעמים רווח עד סוף השורה לאחר הכותרת (פרשה פתוחה), ולפעמים אין רווח כלל לאחר הכותרת. לעומת שאר הרווחים בספרי אמ"ת שהם עניין של רשות, הרווחים הבאים אחרי כותרת נחשבו לחובה, ויש להם ביצוע נאמן בתוך כתר ארם צובה.{{הערה|ראו על כך במאמרו של ישראל ייבין, The Division into Sections in the Book of Psalms, ''Textus'' VII (1969), עמ' 78-102.}} במהדורתו השנייה של הרב ברויאר (חורב תשנ"ח) אין עיצוב מיוחד לפסוקי אמ"ת, אבל ברווחים הבאים אחרי הכותרות יש ביצוע מלא, ולכן הם ברורים ואפילו בולטים. גם ב"כתר ירושלים" ו"במקראות גדולות הכתר" (כרך תהלים) יש ביצוע מלא של הכללים; אבל בגלל שכל שאר הפסוקים מעוצבים אף הם ברווחים באמצע, אם כן אין הבחנה ויזואלית בין פרשה סתומה אחרי כותרת (שהיא חובה) לבין רווח רגיל בפסוקי אמ"ת (שהוא רשות). גם במהדורתנו [[#עיצוב פסוקי אמ"ת במהדורתנו|עיצבנו את פסוקי אמ"ת]] ע"י חלוקה ליחידות לפי פיסוק הטעמים (אמנם בדרך שונה משתי המהדורות הללו). פרשה פתוחה אחרי כותרת המזמור תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל מחדש בראש השורה הבאה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר3]] (וגם בתיעוד הנוסח נציין שיש כאן פרשה פתוחה). לעומת זאת, פרשה סתומה אחרי הכותרת תמיד תגרום לכך שהמשך המזמור יתחיל בשורה הבאה לאחר הזחה ע"י השימוש ב[[תבנית:ר1]]; ובתיעוד הנוסח נציין באופן ברור שהזחה זו מציינת פרשה סתומה. כמובן שבמקום שאין רווח אחרי הכותרת לפי המסורה, גם במהדורתנו ימשיך רצף הטקסט בלי כל הפרעה. ==סדרם של ספרי המקרא== סדר הספרים במהדורתנו יהיה לפי המנהג המקובל בדפוסים במשך מאות שנים. לגבי התורה וספרי הנביאים הראשונים אין שום צורך להסביר את סדר הספרים במהדורתנו, כי הוא זהה לסדר המופיע בכתבי־היד שעליהם מבוססת המהדורה, ואין מסורת יהודית אחרת לגבי סדרם. אמנם ראוי להקדיש קצת דברי מבוא לסדר הספרים בנביאים אחרונים ובכתובים, וכן לאופן הצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי נביאים אחרונים=== לגבי ספרי הנביאים האחרונים יש עדות על הבדל אחד בסדר הספרים: בברייתא המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) יש סדר שהוא קצת שונה מהמקובל (המובאת שם בברייתא), ובו מופיע ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל. לשון הברייתא: :"סדרן של נביאים יהושע ושופטים, שמואל ומלכים, '''ירמיה ויחזקאל, ישעיה ושנים עשר'''". סדר זה של הספרים בברייתא, והדיון עליו בגמרא, משקפים את הניסיון למצוא איזון בין שלושה שיקולים שונים: סדר כרונולגי, תוכן הספרים (פורענות מול נחמה), וגודל הספרים. יש לציין כי מיקום כזה של ספר ישעיהו לאחר ירמיהו ויחזקאל (ע"פ השיקול התכני שיש לסיים בדברי נחמה, במקום להעדיף את הסדר הכרונולוגי בשביל בספרי הנבואה הגדולים) אכן בא לידי ביטוי בכתבי־יד אשכנזיים מרובים מימי הביניים, וכן בכתבי־יד תימנים. אבל הוא לא בא לידי ביטוי כלל בכתבי־היד של המסורה הטברנית, ולא בכתבי־היד בספרד ואיטליה, וגם לא בעידן הדפוס.{{הערה|ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} לכן לא נתנו לו משקל בהצגת סדר הספרים במהדורתנו. ===ספרי כתובים=== '''סדר הספרים בתלמוד הבבלי:''' במקורות מצאנו כמה דרכים שונות כיצד לסדר את ספרי הכתובים. באותה ברייתא מפורסמת המובאת במסכת בבא בתרא ([[בבא בתרא יד ב|י"ד ע"ב]]) הם מובאים לפי סדר שאינו מוכר לנו מדפוסי התנ"ך: :'''סידרן של כתובים: רות, וספר תהלים, ואיוב, ומשלי, קֹהלת, שיר השירים, וקינות, דניאל, ומגילת אסתר, עזרא, ודברי הימים.''' סדר זה של הספרים משקף את מנהג בבל, וכך מופיע בכתבי־היד התימנים.{{הערה|הסדר הזה מתועד גם בספר החילופים, עמ' מא. ראו שוב ישראל ייבין, '''המסורה למקרא''' (ירושלים: האקדמיה ללשון העברית, תשס"ג), עמ' 37.}} ברור שהשיקול הכרונולוגי הכריע ברשימת הברייתא, כאשר הספרים מובאים בקדימה זמנית לפי המאורעות המובאים בהם או לפי זמני מחבריהם ע"פ חז"ל. בסדר זה ניכרת גם הצמדתם של שלושה ספרים: תהלים ואיוב ומשלי (כמקובל אצלנו אמנם בסדר שונה). '''סדר הספרים בכתבי־היד הטברנים:''' סדר אחר של ספרי הכתובים מופיע בכתבי־היד הטברנים (וביניהם בכתר ארם צובה), ובעקבותיהם הלכו רוב כתבי־היד החשובים שנכתבו במזרח ובספרד בימי הביניים. סדר זה קרוב הרבה יותר לסדר המוכר אצלנו מאשר הסדר המובא בתלמוד, אמנם גם בו יש כמה הבדלים ניכרים: #ספר דברי הימים בא בתחילת הכתובים ולא בסופם. #הסדר הפנימי של ספרי אמ"ת שונה: תהלים, איוב, משלי (במקום תהלים, משלי, איוב). #הסדר הפנימי של חמש מגילות הוא כרונולוגי במקום ליטורגי (אצלנו הם מסודרים לפי המועדים שבהם הן נקראות בציבור). {{קו תחתי|'''טבלה זו מסכמת את עיקר ההבדלים בין שלוש השיטות לסדר הכתובים:'''}} {| |- | |'''הברייתא המובאת במסכת בבא בתרא וכתבי־היד התימנים''' |'''כתבי־היד הטברנים והספרדים''' |'''כתבי־היד האשכנזים ומנהג הדפוסים''' |- |'''מקום דברי הימים''' |בסוף |בהתחלה |בסוף |- |'''הסדר הפנימי בספרי אמ"ת''' |תהלים, איוב, משלי |תהלים, איוב, משלי |תהלים, משלי, איוב |- |'''הסדר הפנימי בחמש מגילות''' |המגילות אינן צמודות<br>(אמנם הסדר כרונולוגי) |רות, שיר השירים, קֹהלת, איכה, אסתר<br>(סדר כרונולוגי) |שיר השירים, רות, איכה, קֹהלת, אסתר<br>(סדר ליטורגי) |} מהדורות המקרא בעידן הדפוס הביאו את ספרי הכתובים לפי השיטה השלישית בטבלה. אמנם בדורות האחרונים התחילו חוקרי המקרא באומות העולם להוציא מהדורות המבוססות על כתבי־יד קדומים, וזה השפיע לעיתים גם על סדר הספרים בכתובים.{{הערה|ב-BHS יש פשרה מסויימת בסדר הספרים בכתובים: אמנם דברי הימים מופיע בסוף ספרי הכתובים ולא בתחילתם, אבל כל שאר הספרים באים לפי הסדר בכתבי־היד.}} אבל מבין חכמי המסורה היהודים בתקופתנו רק אחד בלבד הוציא לאור את התנ"ך ע"פ כתבי־היד הטברנים והעתיק מתוכם גם את סדר הספרים: מדובר על מהדורתו הראשונה הרב מרדכי ברויאר (מוסד הרב קוק תשמ"ב).{{הערה|וכן ב[http://www.mechon-mamre.org/c/ct/c0.htm ממשק של המהדורה הדיגיטלית של מכון ממרא]. התנ"ך של מכון ממרא דומה להפליא למהדורות ברויאר בכלל, ולמהדורה הראשונה שלו בפרט.}} אמנם אף הרב ברויאר ויתר על סדר זה בשתי מהדורותיו הנוספות (מהדורת חורב תשנ"ח, כתר ירושלים תש"ס), והביא בהן את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. גם שאר המהדירים היהודים בדורות האחרונים שהכירו את כתבי־היד וביססו עליהם את מהדורותיהם באופן חלקי או לגמרי, תמיד הביאו בכל זאת את ספרי הכתובים לפי הסדר המקובל. ביניהם ראויים לציון: שתי מהדורותיו של אהרן דותן (הוצאת עדי ו-''Biblia Hebraica Leningradensia''), ומקראות גדולות הכתר.{{הערה|בכרך "חמש מגילות" של מקראות גדולות הכתר מובאות המגילות בסדר הליטורגי המקובל, והממשק ב[http://mgketer.org/ גירסה הדיגיטלית] מביא את כל ספרי המקרא בסדר הרגיל.}} ===הצגת סדר הספרים במהדורתנו=== '''[[מקרא על פי המסורה#ראש|בשער הראשי למהדורתנו]]''' ארגנו את ספרי המקרא באופן שמדגיש היטב את מספרם של עשרים וארבעה ספרי המקרא ואת הארגון הפנימי בתוכם (לפי הסדר המקובל). בשערים המיוחדים '''[[מקרא על פי המסורה/נביאים|לספרי הנביאים]]''' ול'''[[מקרא על פי המסורה/כתובים|ספרי הכתובים]]''' הצגנו את הספרים בטבלה המבליטה את הארגון הפנימי של הספרים. בטבלה זו מודגשת ההבחנה בין נביאים ראשונים לנביאים אחרונים,{{הערה|על הבחנה זו ועל עצם הביטויים "נביאים ראשונים" ו"נביאים אחרונים" ראו במאמרו של מיכאל אביעוז, [http://www.biu.ac.il/js/JSIJ/8-2009/Avioz.pdf "על מקור הכינוי נביאים ראשונים"], JSIJ כרך 8 (2009).}} ונקבעה בה מקום מיוחד לספרי אמ"ת, לחמש מגילות, ול"כתובים אחרונים".{{הערה|הכינוי "כתובים אחרונים" לקוח מהכרך האחרון של תנ"ך לעם, והוא מתאים לעניין. ראוי לבדוק מבחינה היסטורית עד כמה קיימת התייחסות כללית לשלושת הספרים דניאל, עזרא, ודברי הימים, ואם היה כינוי בשביל שלושתם.}} ==ניווט בתוך ספרי המקרא לפי פרקים ופסוקים ונושאים== '''א.''' במהדורתנו יש מערכת סימני ניווט בשוליים של הטקסט (בצדדים), כמו שמקובל במהדורות רבות בעבר ובהווה. בצד ימין מופיעים המספרים לפסוקים ולפרקים (באותיות עבריות), ובצד שמאל מספרים לתחילת הסדרים. בתורה מופיעה בנוסף בצד שמאל החלוקה של פרשת השבוע לעולים לתורה. '''ב.''' חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים צוינו במהדורתנו כמו במהדורותיהם של דותן וברויאר. חלוקה זו תואמת בדרך כלל את דפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ועוד מקומות בודדים. '''ג.''' בעתיד יש כוונה להוסיף ניווט '''ענייני''' בתוך ספרי המקרא, כדי לאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''' (ולא רק בדפי פרקים). ===ניווט לפי הפרקים ומספרי פסוקים=== חלוקתם של ספרי המקרא לפסוקים היא מסורת עתיקה.{{הערה|לפרטים ראו במאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585296 "חלוקת הפסוקים במקרא" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 50:3, שנת 2000.}} אמנם חלוקתם של הספרים לפרקים היא כידוע זרה לנוסח המסורה, וכמו כן המספור של הפסוקים לפי אותם פרקים.{{הערה|על כניסתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ראו את מאמרו של יצחק פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} בגלל שהשימוש במספרי הפרקים והפסוקים הפך להיות ברירת המחדל עבור הפניות למקומות ספציפיים במקרא, קיים צורך הכרחי ומובהק להכיל את המספרים האלה בכל מהדורה של המקרא. במהדורתנו הצגנו אותם בשוליים, באופן שמפריע כמה שפחות לרצף הטקסט. אך כוונתנו בעתיד לאפשר את הסתרתם לגמרי, וכמו כן את האפשרות לבחור במערכות ניווט אלטרנטיביות בתוך ספרי המקרא (ראו [[#ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)|להלן]]). מבחינה טכנית, השתמשנו ב'''[[תבנית:מ:פסוק]]''' כדי ליצור את מערכת סימני הניווט בשוליים בצידי העמודים.{{הערה|מסיבות טכניות היה צורך להשתמש בתבנית אחרת ב[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ב#צורת השיר בכ"א הספרים|צורת השיר בכ"א הספרים]]: '''[[תבנית:מ:פסוק-שירה]]'''. כל המערכת של סימני הניווט עוצבה ע"י [[משתמש:Inkbug]], וגם הביצוע שלה בפועל הוא תרומתו. הדוגמה הנסיונית הראשונה לסימון מספרי פסוקים בצדדים עדיין נמצאת [[משתמש:Dovi/תורה על פי המסורה/ניווט בצדדים|כאן]].}} ב[https://docs.google.com/spreadsheets/d/1mkQyj6by1AtBUabpbaxaZq9Z2X3pX8ZpwG91ZCSOEYs/edit גליון הנתונים בגוגל דוקס], הניווט נמצא בעמודות A-B (ציון מספרי הפרקים והפסוקים), ובעמודה D נמצאת '''[[תבנית:מ:פסוק]]''' ביחד עם כל המרכיבים של הניווט, כמו שהם מופיעים בפועל במהדורה: שם הספר, מספר פרק, מספר פסוק, מספר סדר (אם יש), עלייה (אם יש). יש עדיין שני באגים קטנים בהצגת מערכת סימני הניווט: #אם פסוק מתחיל בראש שורה, האות למספר הפסוק מופיעה בשורה הקודמת, כנראה בגלל שהתוכנה מפרידה בין הקוד של מספר הפסוק לתחילת הטקסט, כאילו יש רווח ביניהם (במקום להדביק אותם כראוי). #בשורה שמתחילים בה שני פסוקים, האות של הפסוק הראשון יהיה ממוקם באמצע הגובה של השורה, ואילו האות של הפסוק השני מתחתיו. היישום המתבקש: האות הראשונה קצת למעלה, והאות השנייה קצת למטה. ===הבדלים בין הדפוסים בחלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים=== יש הבדלים בין הדפוסים השונים לגבי מקום התחלתם המדויק של פרקים מסוימים בתנ"ך, ובעקבות זה במספרי הפסוקים. חלק מהזמן ניתן להצביע על שוני בין דפוסים נוכריים (בדרך כלל של תנ"ך שלם) לבין דפוסים יהודיים מובהקים (כגון דפוסי המקראות הגדולות).{{הערה|למידע על חדירתה של חלוקת הפרקים לכתבי־יד ודפוסים של התנ"ך בעברית, ועל ההבדלים בין דפוסים שונים, ראו את מאמרו של יעקב פנקובר, [http://www.jstor.org/stable/1585238 "חלוקת הפרקים במקראות גדולות רפ"ה" (אנגלית)]. ''Vetus Testamentum'' 48:3, שנת 1998.}} במקומות אחרים יש הבדלים במספרי הפסוקים מסיבות אחרות לגמרי (כגון בעשרת הדברות או במקום שיש תוספת פסוקים). בפועל, חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים במהדותרנו '''זהים בכל מקום''' למהדורותיהם של דותן וברויאר. הם גם דומים בדרך כלל לדפוס קורן, חוץ מעשרת הדברות ומקום אחד בספר בראשית. להלן טבלה שמסכמת את ההבדלים הרלוונטיים בין מהדורות אחרות למהדורתנו: {| class="wikitable" |+ חלוקת הפרקים ומספרי הפסוקים: הבדלים בין המהדורות |- align=center !width=20%| הפרק והנושא !width=20%| [[מקרא על פי המסורה#ראש|מקרא על פי המסורה]] !width=20%| במהדורות אחרות !width=20%| המהדורות האחרות !width=20%| המהדורות הדומות למהדורתנו |- align=center ! [[בראשית לב/טעמים|ספר בראשית, פרק ל"ב]]{{ש}}הפרק מתחיל בפסוק הבא בדפוסים אחרים | בראשית '''לב,א'''{{ש}}בראשית לב,'''ב-לג''' | בראשית '''לא,נה'''{{ש}}בראשית לב,'''א-לב''' | היידנהיים, קורן | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[שמות כ/טעמים|ספר שמות, פרק כ']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יג (12 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יד-כב''' | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יד (13 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''טו-כג''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | שמות כ,א{{ש}}'''שמות כ,ב-יז (16 פסוקים)'''{{ש}}שמות כ,'''יח-כו''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[במדבר כה/טעמים|ספר במדבר, פרק כ"ה]]{{ש}}בדפוסים אחרים הפרק ממשיך עד הפסקא באמצע פסוק | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כו,'''א''' (1){{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א (2) | במדבר כה,יח{{ש}}במדבר כה,'''יט'''{{ש}}'''{פ}''' במדבר כו,א | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא |- align=center !rowspan=2| [[דברים ה/טעמים|ספר דברים, פרק ה']]{{ש}}חלוקת הפסוקים בעשרת הדברות{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ג#ציון מספרי הפסוקים בעשרת הדברות|(מידע מפורט)]] |rowspan=2| דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יז (12 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יח-כט''' | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-יח (13 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''יט-ל''' | היידנהיים, ליסר (חומש), בה"ל, גינצבורג, קורן, '''מג"ה''', '''ספריא''' |rowspan=2| דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, על התורה |- align=center | דברים ה,א-ה{{ש}}'''דברים ה,ו-כא (16 פסוקים)'''{{ש}}דברים ה,'''כב-לג''' | ליסר (מקרא), לטריס, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC. | |- align=center ! [[יהושע כא/טעמים|ספר יהושע, פרק כ"א]]{{ש}}תוספת של שני פסוקים{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''אין!'''{{ש}}יהושע כא,'''לו-מג''' | יהושע כא,א-לה{{ש}}'''יהושע כא,לו-לז!'''{{ש}}יהושע כא,'''לח-מה''' | גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא'''{{הערה|ב-BHS התוספת נדפסה ברצף הטקסט כפסוקים ממוספרים, אך באותיות קטנות. בהקלדות WLC ו-UXLC היא מופיעה באות אפורה ומסומנת ב"X". באתר ספריא יש מספרים לשני הפסוקים של התוספת, אבל הם ריקים מתוכן!}} | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, דותן (עדי), קורן, ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה{{הערה|התוספת נמצאת בשוליים התחתיים של העמוד בדפוסים של בער, לטריס, קורן, ודותן (עדי). אך בכל המהדורות הללו שני הפסוקים אינם ממוספרים, ויש סה"כ 43 פסוקים ביהושע פרק כ"א. במהדורת ליסר יש הערה בתחתית העמוד, ובה כתוב שלהוסיף את שני הפסוקים "טעות הוא ואינם ראויים להיות". ב"על התורה" התוספת מובאת בסוגריים מרובעים עם הערה.}} |- align=center ! [[שמואל א כד/טעמים|ספר שמואל, שמ"א פרק כ"ד]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''שמ"א כג,כט'''{{ש}}שמ"א כד,א-'''כב''' | '''שמ"א כד,א'''{{ש}}שמ"א כד,ב-'''כג''' | ליסר,{{הערה|חסר המספר 23 לפסוק האחרון בפרק כ"ד!}}, בה"ל, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בער, ליסר, בה"ל, לטריס, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[ירמיהו לא/טעמים|ספר ירמיהו, פרק ל"א]]{{ש}}הפרק מתחיל פסוק אחד קודם בדפוסים אחרים | '''ירמיהו ל,כה'''{{ש}}ירמיהו לא,א-'''לט''' | '''ירמיהו לא,א'''{{ש}}ירמיהו לא,ב-'''מ''' | בער, ליסר, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, '''ספריא''' | בה"ל, לטריס, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה |- align=center ! [[נחמיה ז/טעמים|נחמיה פרק ז']]{{ש}}תוספת של פסוק אחד{{ש}}[[ויקיטקסט:מבוא למקרא על פי המסורה/פרק ה#תוספת פסוקים בכתבי־היד ובדפוסים|(מידע מפורט)]] | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''אין!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עב''' | נחמיה ז,א-סז{{ש}}'''נחמיה ז,סח!'''{{ש}}נחמיה ז,סח-'''עג''' | ליסֶר, בה"ל, לטריס{{הערה|התוספת מובאת בשוליים או בהערה (בלי מספר עצמאי של פסוק) במהדורות בֶּר, גינצבורג, BHS (הפניה לעזרא ב,סו), קורן, דותן (עדי).}} | בער, גינצבורג, BHS, הקלדות WLC ו-UXLC, קורן, דותן (עדי), ברויאר, מכון ממרא, מג"ה, על התורה, ספריא. |} ===ניווט לפי חלוקה עניינית של ספרי המקרא (לפי נושאים)=== בנוסף למערכת הניווט הבסיסית, הבנויה על חלוקות טכניות של ספרי המקרא (חלוקת הפרקים ומספרי פסוקים, החלוקה לעולים בתורה ולסדרים בנ"ך), יש מקום וכוונה להוסיף בעתיד ניווט '''ענייני''' לספרי המקרא, המבוסס על חלוקה פנימית של הספרים לפי נושאים המוגדרים בעזרת סימנים ספרותיים מובהקים. מערכת זו תאפשר את הצגת המקרא בדפים המכילים '''נושא שלם''' או '''סיפור שלם''', ולא רק בדפי פרקים. '''הצעה לחלוקה עניינית של חמישה חומשי תורה:''' *[[מקרא על פי המסורה/מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה|מבנה ותוכן בחמישה חומשי תורה]] (חלוקה עניינית של הספרים) *[[מקרא על פי המסורה/נקודות תוכן בפרשת השבוע|נקודות תוכן בפרשת השבוע]] (אותה חלוקה עניינית בתוך פרשות השבוע) '''הצעה לחלוקה עניינית של ספרי הנביאים והכתובים:''' ניתן להשתמש בפרויקט '''מדריך לקריאת נביאים וכתובים'''. יש בו מעין "מפה" פנימית לכל אחד מספרי המקרא, ביחד עם הצעה למחזור שנתי של קריאה יומית. ב[[מקרא על פי המסורה/נביאים|"שער נביאים"]] וב[[מקרא על פי המסורה/כתובים|"שער כתובים"]], הדף הרלוונטי מופיע ליד כל ספר, לדוגמה: [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר שמואל|ספר שמואל]], [[מקרא על פי המסורה/נביאים#ספר ישעיהו|ספר ישעיהו]], [[מקרא על פי המסורה/כתובים#ספר איוב|ספר איוב]]. את הפרויקט כולו ניתן להוריד בגרסתו העדכנית '''[https://www.dropbox.com/s/h780svz6j65nwrh/madrikh-nakh-he.pdf?dl=0 בקישור הזה]'''; הוא נמצא כאן ב'''[[:COMMONS:File:Madrikh-Nakh-he.pdf|וויקישיתוף]]'''. ==הערות== <references/> [[en:User:Dovi/Miqra according to the Masorah/Introduction/Chapter 2]] 9fckr76nlseqg3gipwi5sig3fc6v83i 0 276614 3003695 2976033 2026-04-09T10:50:47Z Ori229 476 טקסט גולמי לפרק ד 3003695 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|מדרש תנחומא||שופטים|כי תצא|כי תבוא}} {{תוכן עניינים שטוח}} ===פרק א=== '''כי תצא למלחמה''' – שנו רבותינו: מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. '''וראית בשביה וגו' וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה''' – כדי שלא תמצא חן בעיניך. מה כתיב בתריה? '''כי תהיין לאיש שתי נשים''' וגו'. שתים בבית – מריבה בבית, ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות. מה כתיב אחריו? '''כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.''' כל מאן דנסיב יפת תאר – נפיק מינייהו בן סורר ומורה, שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה – יצא ממנו אבשלום, שבקש להרגו, ושכב עם עשר פילגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, ולמפיבשת ולאיש בשת הרג, והשליט ציבא על כל בית שאול. ותניא, ר' יוסי אומר: וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין חי, אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל? אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמור נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עמהן, ומבקש לימודו ואינו מוצא, ויצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות; ואמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להם והנאה לעולם. בן סורר ומורה – כתיב אחריו: '''כי יהיה באיש חטא משפט מות והומת.''' אם ניצל מזו – לא ניצל מזו. למדנו שעבירה גוררת עבירה. ומצוה גוררת מצוה, מנין? דכתיב: '''כי יקרא קן צפור לפניך שלח תשלח וגו' למען ייטב לך והארכת ימים.''' אחריו מה כתיב? '''כי תבנה בית חדש,''' תזכה לבנות בית חדש ולעשות מעקה. מה כתיב אחריו? '''לא תזרע כרמך כלאים,''' תזכה לכרם ולזרוע שדה. מה כתיב אחריו? '''לא תחרוש בשור ובחמור,''' תזכה לשוורים וחמורים. מה כתיב אחריו? '''לא תלבש שעטנז,''' תזכה לבגדים נאים מן צמר ולבגדים נאים מפשתים. מה כתיב אחריו? '''גדילים תעשה לך,''' תזכה למצות ציצית. מה כתיב אחריו? '''כי יקח איש אשה,''' תזכה לאשה ולבנים. הרי למדנו שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, לפיכך נסמכו פרשיות אלו זו לזו: ===פרק ב=== כי יקרא קן צפור לפניך, שלח תשלח את האם. זה שאמר הכתוב: מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים ([[משלי ד כג]]). אמר רב אדא מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה יש בתורה כמנין איברין שבאדם, ובכל יום ויום צועקין על האדם, עשה אותנו שתחיה בזכותנו ותאריך ימים. ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה כמנין ימות החמה, ובכל יום ויום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת לאדם, גוזרני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה, אל תעבור בי את העברה הזאת, ואל תכריע אותך ואת העולם כלו לכף חובה. הרי שש מאות ושלש עשרה מצות. וכל מצוה ומצוה נזכר מתן שכרה, כגון כבוד אב ואם, ושלוח הקן, שכתוב בהן אריכות ימים. ויש מצות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שארחה את האורחים, ושונמית על שקבלה את אלישע. ויש עבירה טעונה סקילה, שריפה, הרג, וחנק. ואין לך מצוה קלה בכל המצות יותר משלוח הקן. ומה שכרה, למען ייטב לך והארכת ימים. משל למה הדבר דומה, למלך שהכניס פועלים לשדהו לנטע ולא גילה להם שכר נטיעתן, לערב כל מי שנטע אילן אחד נתן לו זהוב אחד, התחילו הכל תמהין ואומרין, ומה זה שלא נטע אלא אילן אחד קל ופחות נתן לו זהוב אחד אנו שנטענו הרבה על אחת כמה וכמה. ומה שכר שלוח הקן, שכרה אריכת ימים. שכר מצות שיש בהן חסרון וטרח והחיית נפשות על אחת כמה וכמה. לפיכך לא פירש הקדוש ברוך הוא שכר עושי מצות בתורה, שיהיו ישראל עושין אותן מעצמן להרבות שכר. שכך שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס. לכך כתיב: מכל משמר נצור לבך. מעשה באחד שעלה לראש האילן לקיים מצות שלוח הקן ונפל ומת, לפי שנאמר: כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, לא שתראה אותן בראש האילנות ותעלה אחריה. אמר הכתוב, אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ([[תהלים צד יב]]), אמר רבי אלעזר בן יעקב צריך אדם להחזיק טובה להקדוש ברוך הוא בזמן שהיסורין באין עליו. למה, שהיסורין מושכין את האדם להקדוש ברוך הוא, שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה ([[משלי ג יב]]). אמר רבי שמעון בן יוחאי אם מת לאדם בן לא יהא קורא תגר, שהבן מרצה אותו להקדוש ברוך הוא. משל למה הדבר דומה למלך שכעס על בן בתו, ובא אחר ורצה את המלך לבן בתו. אומר אותו בן בתו אין צריך להחזיק לו טובה לאותו שריצהו. כך אם מת בן אדם יחזיק טובה להקדוש ברוך הוא שריצהו הבן את אביו לבוראו. למה, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו'. לכך אמר דוד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ([[תהלים צד יב]]). אם באו ייסורים על האדם יעמוד בהן ויקבלן. למה, שאין סוף למתן שכרן. ומנין אתה למד. משן ועין שעבד עברי יוצא בהן לחרות. יסורין שממרקין כל גופו של אדם אינו דין שתהא לו כפרה. אמר רבי חיא בר אבא ומה מי שמקיים מצות שלוח הקן, נאמר למען ייטב לך. אדם שמת בנו על אחת כמה וכמה שיכפר לו. ואת הבנים תקח לך, אם אין לך בנים, בשכר מצוה זו אני נותן לך בנים. דבר אחר, שלח תשלח, אם שלחתן, כעל גמולות כעל ישלם ([[ישעיה נט יח]]). מה כתיב עשוקים בני ישראל ובני יהודה יחדו וכל שוביהם החזיקו בם מאנו שלחם ([[ירמיה נ לג]]), גואלם חזק ה' צבאות שמו ריב יריב את ריבם ([[ירמיה נ לד|שם לד]]). והיה כעוף נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברות לארנון ([[ישעיה טז ב]]). זה שאמר הכתוב: קורא דגר ולא ילד עושה עשר ולא במשפט וגו' ([[ירמיה יז יא]]). מה כתיב אחריו, כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו ([[ירמיה יז יב|שם יב]]). מה ענין זה לזה, מי שהוא אומר קורא דגר, שהוא אומר כסא כבוד. ללמדך שהקורא הזה מביא ביצים אחרים משאר עופות ויושב עליהם עד שיוצאין מקליפיהן ויצאו אפרוחין, והן עולין אחריו ומורטין את כנפיו ואוכלין אותו, כשהוא רוצה לפרוח, אינו יכול שנמרטו כנפיו. מצא אותו חיה או שרץ אוכלו. מי גרם לו על שגזל ביצים שאינן שלו. כך יהיו אומות העולם ומואבים ועמונים שפשטו ידיהם בכסא כבודו והחריבו מקדשו ושרפו היכלו והגלו את ישראל, הקדוש ברוך הוא יאבד את זכרם, כענין שנאמר: לכן חי אני נאם ה' צבאות אלקי ישראל כי מואב כסדום תהיה וגו' ([[צפניה ב ט]]). ===פרק ג=== '''כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע'''. שלא יהא בכם שום ליצנות, שלא תבא לידי חיוב. ממי אתה למד, מיפתח. מה כתיב בו: "והוא בן אישה זונה" ([[שופטים יא א]]). רבן שמעון בן גמליאל אומר: שהכניסה צרה לביתה. ורבותינו אומרים: זונה ודאי. ובשביל שהיה בו שום של ליצנות, נפלו בו כל האוכלוסין. לכך כתיב: '''ונשמרת מכל דבר רע'''. וכן: '''כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור וגו'''', אלו ישראל שנטמאו בעבודה זרה, שנאמר: "תזרם כמו דוה, צא תאמר לו" ([[ישעיה ל כב]]). '''ויצא אל מחוץ למחנה''', שגולים לבבל. '''והיה לפנות ערב''' של מלכויות, והקדוש ברוך הוא מטהרן, שנאמר: '''ירחץ במים'''. וכתיב: "אם רחץ ה' את צאן בנות ציון" ([[ישעיה ד ד]]). '''וכבא השמש''', שיבא מלך המשיח שכתוב בו: "וכסאו כשמש נגדי" ([[תהלים פט לז]]). '''יבא אל תוך המחנה''', אלו ישראל שנכנסים לבית המקדש. '''ויד תהיה לך''', זה זכות של אברהם. אמר רבי פנחס, '''ויצאת שמה חוץ''', לבבל. '''ויתד תהיה לך על אזנך''', נבוכדנצר תובע בהם שיעבדו לצלם, והם אומרים: "לאלהיך לא איתנא פלחין" ([[דניאל ג יח]]). '''ושבת וכסית את צאתך''', מכסה של עבודה זרה שהיה בירושלים. '''כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך''', הקדוש ברוך הוא נגלה עליהם מיד והצילם מן האש. '''והיה מחניך קדוש'''. אחר כן מקדש אותם, שנאמר: "וקראו להם עם הקדש גאולי ה'" ([[ישעיה סב יב]]). ===פרק ד=== זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבוֹתָיו אֶל ה' וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח (תהלים קט, יד). וְכִי אֲבוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו רְשָׁעִים הָיוּ, וַהֲלֹא צַדִּיקִים הָיוּ אַבְרָהָם זְקֵנוֹ וַיִּצְחָק אָבִיו, וְאַתְּ אוֹמֵר, יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבוֹתָיו אֶל ה' וְגוֹ'. אֶלָּא מָה, חֵטְא שֶׁחָטָא עֵשָׂו אֶל אֲבוֹתָיו. כֵּיצַד, אַתְּ מוֹצֵא יִצְחָק בָּא מִכֹּחַ אֲבוֹתָיו וְחָיָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, וְאַבְרָהָם לֹא חָיָה אֶלָּא מֵאָה וְשִׁבְעִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים. וְלָמָּה כֵּן. שֶׁלֹּא יִרְאֶה חֶרְפָּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אַבְרָהָם הוֹלִיד בֶּן מֵאָה שָׁנָה, וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אוֹתָם, וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים (בראשית כה, כז). שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ לְבֵית הַסֵּפֶר וּשְׁנֵיהֶם בָּאִין. לֹא הָיָה אָדָם מַפְרִישׁ בֵּין זֶה לָזֶה כָּל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי, לָמָּה הָיוּ דּוֹמִין. לַהֲדַס וּלְעַצְמוֹנִי. כָּל יָמִים שֶׁהֵם קְטַנִּים, לֹא הָיָה אָדָם מַפְרִישׁ בֵּין זֶה לָזֶה. הִגְדִּילוּ, זֶה הָפַךְ אֶת קוֹצָיו וְזֶה הֵרִיחַ אֶת רֵיחוֹ הַטּוֹב. כָּךְ, כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיוּ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב קְטַנִּים, לֹא הָיָה אָדָם מַפְרִישׁ בֵּין זֶה לָזֶה. הִגְדִּילוּ, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יוֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יוֹשֵׁב אֹהָלִים (שם). וְהָיָה עֵשָׂו יוֹצֵא וְגוֹזֵל וְחוֹמֵס, וְהָיוּ בְּנֵי אָדָם מְאָרְרִין אוֹתוֹ, וּבְתוֹךְ חָמֵשׁ שָׁנִים אֵלּוּ שֶׁנִּמְנְעוּ מֵחַיֵּי אַבְרָהָם, עָבַר עֵשָׂו שְׁתֵּי עֲבֵרוֹת קָשׁוֹת, בָּא עַל נַעֲרָה מְאוֹרָשָׂה וְהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף (שם פסוק כט). וְאֵין שָׂדֶה אֶלָּא נַעֲרָה מְאוֹרָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאִם בַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ וְגוֹ' (דברים כב, כה). וְאֵין עָיֵף אֶלָּא הוֹרֵג נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: אוֹי נָא לִי כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהֹרְגִים (ירמיה ד, לא). רַבִּי זַכַּאי רַבָּה אָמַר, אַף גָּנַב, שֶׁנֶּאֱמַר: אִם גַּנָּבִים בָּאוּ לְךָ וְגוֹ' (עובדיה א, ה). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי כְּבָר הִבְטַחְתִּי אֶת אַבְרָהָם אוֹהֲבִי וְאָמַרְתִּי לוֹ, וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל אֲבוֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם וְגוֹ' (בראשית טו, טו). וְעַכְשָׁו יוֹצֵא לַחוּץ וְרוֹאֶה אֶת בֶּן בְּנוֹ יוֹצֵא לְתַרְבּוּת רָעָה וְשׁוֹמֵעַ בְּנֵי אָדָם מָה הֵן אוֹמְרִים עַל בֶּן בְּנוֹ, מְגַלֶּה עֲרָיוֹת וְשׁוֹפֵךְ דָּמִים, וְהוּא מְהַרְהֵר וְאוֹמֵר: אֵלּוּ הֵן הַתְּנָאִים שֶׁהִתְנָה עִמִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְקוֹרֵא תִּגָּר, וְאֵין זוֹ שֵׂיבָה טוֹבָה. מָה אֲנִי עוֹשֶׂה לוֹ, אוֹסְפוֹ מִן הָעוֹלָם. טַב לֵיהּ לְצַדִּיקָיָא דְּאִיתְכְּנַשׁ בִּשְׁלַם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי טוֹב חַסְדְּךָ מֵחַיִּים (תהלים סג, ד). הֲרֵי חָטָא עַל זְקֵנוֹ. חָטָא עַל אָבִיו, שֶׁגָּרַם לוֹ שֶׁכָּהוּ עֵינָיו בְּחַיָּיו. לָמָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹצֵא לַחוּץ וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: זֶה צֶמַח רָשָׁע, לְפִיכָךְ כָּהוּ עֵינָיו בְּחַיָּיו. מִכָּאן אָמְרוּ, כָּל הַמַּעֲמִיד בֶּן רָשָׁע אוֹ תַּלְמִיד רָשָׁע, גּוֹרֵם לוֹ שֶׁיִּכְהוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּחַיָּיו. מִנַּיִן אַתָּה לָמֵד, בֵּן רָשָׁע, מִיִּצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וְגוֹ' (בראשית כז, א). תַּלְמִיד רָשָׁע, מֵאֲחִיָּה, דִּכְתִיב: וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עֵינָיו מְשִׁיבוֹ (מל״‎א יד, ד). מִפְּנֵי מָה. מִפְּנֵי שֶׁהֶעֱמִיד לְיָרָבְעָם הָרָשָׁע. הֲרֵי חָטָא עַל אָבִיו. וּמַה חֵטְא חָטָא עֵשָׂו הָרָשָׁע עַל אִמּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּשֶׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, חָתַךְ מִיְּתֵרִין שֶׁלָּהּ שֶׁלֹּא תֵּלֵד, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו (עמוס א, יא), רַחְמוֹ כְּתִיב. וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר, לֹא תֹּאמַר אַחַר שֶׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אֶלָּא עַד כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִמְּעֵי אִמּוֹ זֵרִיתֵיהּ מְתוּחָה לְקִבַּלְיֵהּ. מַה טַעַם. זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם (תהלים נח, ד). וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר, גָּרַם לָהּ שֶׁלֹּא תַּעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. דְּאָמַר רַב הוּנָא, רְאוּיָה הָיְתָה רִבְקָה שֶׁתַּעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' לָהּ, שְׁנֵי גּוֹיִם בְּבִטְנֵךְ (בראשית כה, כג), הָא תְּרֵי. וּשְׁנֵי לְאוּמִּים (שם), הָא אַרְבְּעָה. וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ (שם), הָא שִׁיתָּא. וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר (שם), הָא תְּמַנְיָא. וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תְּאוֹמִים בְּבִטְנָהּ (שם פסוק כד), הָא עֲשָׂרָה. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן (שם פסוק כה), זֶה אֶחָד עָשָׂר. וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו (שם פסוק כו), הֲרֵי תְּרֵי עָשָׂר. וְאִית דְּמַיְתִי לָהּ מֵהָכָא, וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶה אָנֹכִי (שם פסוק כב). זֶה, בְּגִימַטְרִיָּא שְׁנֵים עָשָׂר. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, גָּרַם לָהּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִטָּתָהּ בָּרַבִּים. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁמֵּתָה רִבְקָה, אָמְרִין מָאן יִפּוֹק קַמָּהּ. אַבְרָהָם מֵת. יִצְחָק יוֹשֵׁב בַּבַּיִת, עֵינָיו כֵּהוֹת. יַעֲקֹב הָלַךְ לוֹ לְפַדַּן אֲרַם. יִפּוֹק עֵשָׂו רַשִׁיעָא קַמָּהּ, וְיֵמְרוּן לַיְטוּן בִּרְיָאתָא בִּזְיָתָא כְּדֵין יַנְקִין. מֶה עָשׂוּ. הוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא יְהֵא עֵשָׂו יוֹצֵא לְפָנֶיהָ וְיִהְיוּ הַכֹּל אוֹמְרִים אֲרוּרִים שָׁדַיִם שֶׁהֵנִיקוּ רָשָׁע זֶה. אָמַר רַבִּי יוֹסִי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, לְפִי שֶׁהוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה, לְפִיכָךְ לֹא פֵּרְשׁוּ הַכְּתוּבִים מִיתָתָהּ אֶלָּא מִן הַצַּד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּמָת דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וְגוֹ' וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת (שם לה, ח), שֶׁבָּכוּ שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת. עַד שֶׁיַּעֲקֹב יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אֵצֶל מֵנִקְתָּהּ, בָּאָה לוֹ בְּשׁוּרַת אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ (בראשית לח, ט). מַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ. בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ. לְכָךְ כְּתִיב: וְחַטַּאת אִמּוֹ אַל תִּמָּח (תהלים קט, יד). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲבוּהִי שַׁלִּים לֵיהּ בִּישׁ, אִמֵּיהּ שַׁלִימֵיהּ לֵיהּ בִּישׁ, אֲחוּהִי שַׁלִּים לֵיהּ בִּישׁ, סָבֵיא שַׁלִּים לֵיהּ בִּישׁ, אַתּוּן שֶׁלִּימִין לָהּ בִּישָׁא, וַאֲנָא אַשְׁלֵים לֵיהּ בִּישׁ שֶׁהֶחֱרִיבוּ בָּנָיו אֶת בֵּיתִי. אֲנִי וְאַתֶּם נָקוּם עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: קוּמוּ וְנָקוּמָה עָלֶיהָ לַמִּלְחָמָה (עובדיה א, ב). אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵין אָנוּ יְכוֹלִין בּוֹ. אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תִּהְיוּ אַתֶּם מַזְכִּירִין שְׁמוֹ מִלְּמַטָּה, וַאֲנִי מוֹחֵק שְׁמוֹ מִלְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיוּ נֶגֶד ה' תָּמִיד (תהלים קט, טו), כָּל מַה שֶׁעָשָׂה לְנֶגְדִּי, וְיַכְרֵת מֵאֶרֶץ זִכְרָם (שם). הֱוֵי, זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה וְגוֹ'. ===פרק ה=== '''זכור את אשר עשה לך''' וגו'. רבי תנחומא בר חנילאי פתח: "זכרוניכם משלי אפר לגבי חומר גביכם" ([[איוב יג יב]]). אמר הקב"ה לישראל: אותן שתי זכירות שכתבתי לכם בתורה, הוו זהירין בהן; "תמחה את זכר עמלק", "זכור את אשר עשה לך עמלק". '''משלי אפר,''' משולי אפר: אם זכיתם – אתם בניו של אברהם, שהמשיל עצמו כאפר, שנאמר ([[בראשית יח כז]]): "ואנכי עפר ואפר"; ואם לאו, '''לגבי חומר גביכם,''' התקינו עצמכם לשעבודה של מצרים, שנאמר ([[שמות א יד]]): "וימררו את חייהם בעבודה קשה" וגו'{{הערה|{{קטן|ס"א:}} לשיעבוד גליות, שנאמר ([[תהלים קכט ג]]): "על גבי חרשו חורשים".}}. דבר אחר: "זכרוניכם משלי אפר" – איוב אמר פסוק זה כנגד חביריו. בשעה שידעו אותן היסורין, היו אומרים כנגדו דברים קשים. אמר להם איוב: "זכרוניכם משלי אפר"! מה אתם מתעים את הבריות, שרואין אתכם וסוברים בכם שאתם צדיקים כאברהם, שנאמר בו: "ואנכי עפר ואפר"? ואתם "לגבי חומר גביכם", כדור הפלגה שכתוב בהן: "והחמר היה להם לחומר" ([[בראשית יא ג]]): [[קטגוריה:מדרש תנחומא]] [[קטגוריה:פרשת כי תצא]] 6r9o5fpeyqo3svem2c08qvs803zsjk5 4 290855 3003699 3003438 2026-04-09T11:01:26Z OpenLawBot 8112 עדכונים אחרונים 3003699 wikitext text/x-wiki <div style="height: 300px; overflow: auto;"> * [[כללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים)|כללי המים {{מוקטן|(הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים)}}]] * [[חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית]] * [[פקודת בתי הסוהר]] * [[חוק מס רכוש וקרן פיצויים]] * [[חוק בתי משפט לענינים מינהליים]] * [[חוק הממשלה]] * [[חוק העונשין]] * [[חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)|חוק מיסוי מקרקעין {{מוקטן|(שבח ורכישה)}}]] * [[חוק התכנון והבניה]] * [[חוק זכויות נפגעי עבירה]] * [[חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות]] * [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]] * [[דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל (1948)|דבר המלך במועצה על ארץ-ישראל {{מוקטן|(1948)}}]] * [[חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון (הוראת שעה)|חוק להסדרת אירוע הילולת רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון {{מוקטן|(הוראת שעה)}}]] * [[חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026)|חוק ההתייעלות הכלכלית {{מוקטן|(תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2026)}}]] </div> t3c37eohmb1x33anavxjyj32xxon6iu 0 370397 3003724 2923768 2026-04-09T11:54:45Z קנייני התורה 44360 הגהת משנה א 3003724 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{פירוש על פרק משנה|אבות|ו}} [[קטגוריה:תפארת ישראל על המשנה|אבות ו]]</noinclude> {{סרגל ניווט|תפארת ישראל|על אבות|ה|ו|}} {{הגבלת תוכן עניינים|רמה=2}} ==יכין== ===משנה א=== <קטע התחלה=יכין א/>{{דה מפרש| שנו חכמים בלשון המשנה}} ר"ל תנו רבנן ברייתא בלשון המשנה: {{דה מפרש| ברוך}} הקב"ה: {{דה מפרש| שבחר בהם}} בהנהגת עצמן: {{דה מפרש|ובמשנתם}} שגם בלמודם בחר ה', מדאין מתכוונין בלמודם כדי להתפאר. לכן השמר לך מלהרהר אחריהם, שתחשוב דמשום שהתורה היא עסקם לכן יהללו לימודה בפרק זה: {{דה מפרש|כל העוסק בתורה לשמה}} לא לבעבור יראת העונש, מדידע כי ה' צוה לעסוק בה. רק בעבור שמה הגדול, שנתברר לו כבוד גדלה, כי היא תכלית כל אדם ותכלית כל הבריאה כולה: {{דה מפרש|זוכה לדברים הרבה}} אריכות ימים וברכות והצלחות, עושר וכבוד, המוזכרים כולם בהבטחות שבתה"ק: {{דה מפרש|ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדי הוא לו}} שנכון לו שישתמש לצרכו עם כל שבעולם, שהכל כמשרתיו, שרק בעבורו נברא הכל: {{דה מפרש|נקרא ריע}} שראוי להחחבר עמו לשמוע עצתו בכל דבר: {{דה מפרש|אהוב}} דמפני מדותיו היקרים הוא נאהב מהכל: {{דה מפרש|אוהב את המקום}} עושה מצותיו ית' מאהבה: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} לא לבד לאדם מיוחד, אלא אפילו אותן המקולקלין במדות, או בחטאים, שאין לאוהבן רק מדהן בריות של הקב"ה: {{דה מפרש|משמח את המקום}} אהבה היינו בלב בשעת המעשה. ומשמח היינו בהמעשה עצמו שעושה אותה בשלימות: {{דה מפרש|ומלבשתו ענוה ויראה}} המדות הן כמלבושיו של אדם. וכשישתמש בא' מהן הו"ל כלובשה, שיתראה בה. והעוסק בתורה לשמה, תלבישהו התורה תמיד במידת הענוה, שיחשוב תמיד על שפלותו. גם תלבישהו תמיד יראת הכבוד נגד האדם שנפגש בו, שיחשוב ג"כ שפלותו נגד רוממות האדם שלפניו, וכ"ש שיחשוב שפלותו נגד רוממות שמו ית', ויהיה תמיד ירא לפניו יראת הכבוד: {{דה מפרש|ומכשרתו}} תתן לו הכרה: {{דה מפרש|להיות צדיק}} בחיוביו לה': {{דה מפרש|וחסיד}} בחיוביו נגד בנ"א: {{דה מפרש|וישר}} בחיוביו לעצמו לבלי להשחית מדותיו, כגון לבלי להיות עצל או רעבתן או מבוהל וכדומה: {{דה מפרש|ונאמן}} כמו מימיו נאמנים [[http://קטגוריה:ישעיהו_לג_טז ישעיה ל"ג פט"ז]] ר"ל שאינן פוסקין. ה"נ ר"ל שתמיד יהיה זה הצדיק כמו שהוא עכשו, ולא תתקפהו המקרה או היצר: {{דה מפרש|ומרחקתו מן החטא}} דאף דאמרינן שמכשרתו להיות צדיק, היינו שיהיה בנפשו הכנות לכך. אבל עדיין לא שמעינן האיך יתנהג כשיבוא לנסיון מעניינים חצוניים. כשיזדמן במקומות החטא. להכי קאמר הכא ומרחקתו מהחטא. ר"ל תמנעהו לבוא במקומות הנסיון: {{דה מפרש|ומקרבתו לידי זכות}} תקרבו לבקש מקומות וסבות שאפשר שיזכה על ידן: {{דה מפרש|ונהנין ממנה עצה}} שהקב"ה יחוננו כח בלשון למודים להטות לב שומעי דבריו אליו: {{דה מפרש|ותושיה}} הנאת העצה, היינו שנהנין מדבריו בשעה שמדבר. והנאת התושיה, היינו שנהנין כשעושין כדבריו: {{דה מפרש|בינה}} שנהנין ג"כ מדבריו כשהן תלויין בדרכי החכמה ובהתבוננות: {{דה מפרש|וגבורה}} ונהנין ג"כ ממעשיו כשרואין אותו מתגבר על המניעות שהתנגדו נגדו בדרכי ה': {{דה מפרש|לי גבורה}} אצל התורה נאמר, שתהלל א"ע שהיא תשפיע כל אלה. ['''או''' נ"ל דעצה ר"ל שישמעו עצתו בכל דבר המסתפק בעניינים הזמניים. ותושיה הוא שישמעו דבריו בלימוד התורה והיראה, דברים שיש להם ישות בהצלחה נצחית בעוה"ב. ובינה הוא שיהנו מדבריו בחכמות הזמניות כטבעיות בחשבון התקופות וגמטריאות וכדומה. וגבורה היינו שישמעו לו ג"כ להציל העשוק מעושקו, וכל הנך הם דברים שצריך העוסק בתורה ללמד לבני דורו]: {{דה מפרש|ונותנת לו מלכות}} היינו ההוד שעל פניו: {{דה מפרש|וממשלה}} היינו הכח לצוות לסביביו: {{דה מפרש|וחקור דין}} החכמה. וכל ג' אלו נצרכים להשופט: {{דה מפרש|ומגלין לו רזי תורה}} הם הסודות הנשגבות שבמצות. וזהו מעלה שקרובה לנבואה: {{דה מפרש|ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק}} מעין מימיו מתוקים, אבל מימיו אינן משופעים ורבים, ונהר, הוא להיפך. אבל בו יהיה בהשפעתו ב' לטיבותא, שכל דבריו וענייניו יהיו כפולים בנעימות ובחוזק: {{דה מפרש|והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו}} שבכל המעלות הגופניות והרוחניות שזכה, אפ"ה לא יהא גס בלבו עבורן. אלא יהיה צנוע, לעשות מע"ט שלו לה' או לאדם הכל בהסתר. גם בשיתבונן בדרכי ה' ובמצותיו, לא יעיז פניו לשפוט עליהן ע"פ שכלו, רק בצניעות יחשוב בהן, כמ"ש ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה ארך רוח לבלי לכעוס. וי"א דארך רוח היינו שאין דעתו משתנה מטובה לרעה, שמאריך להתנהג במדה שאחז בה. '''וכ"כ''' בענוותו יהיה מוחל על עלבונו, להיטיב לכל, לאוהביו ולאויביו: {{דה מפרש|ומגדלתו}} בממשלתו: {{דה מפרש|ומרוממתו}} בעוצם נפשו: {{דה מפרש|על כל המעשים}} שתחת השמש:<קטע סוף=יכין א/> ===משנה ב=== {{המרת או.סי.אר 2}} <קטע התחלה=יכין ב/>{{דה מפרש|בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב}} אמרו הטבעיים בספרי [יעאגראפיע] שגם עכשו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא. ולפע"ד לאלה רמז ריב"ל, שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשו ירעם על הדור על שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא, ר"ל קול שנולד מקול אחר: {{דה מפרש|אוי להם לבריות מעלבונה של תורה}} ר"ל אל תתמה שהבטחונו במשנה הקודמת כל הטובות האלה לעוסק בתורה, והרי אנחנו רואים הרבה פעמים להיפך. ע"ז קאמר ריב"ל, כל אוי שיקרה ללומדיה ח"ו, הוא מפני עלבון התורה, שלא עמלו בה כראוי: {{דה מפרש|שכל מי שאינו עוסק בתורה}} כראוי: {{דה מפרש|נקרא נזוף}} ר"ל מוגער הוא מאביו שבשמים. והגערה הוא האוי, הדבר שאינו של נייחה שקרה לו מה', שבזה גערו ה', ויזהירו על שאינו נוהג כראוי. ונ"ל דאין ר"ל דנקרא מבני אדם בשם נזוף רק ר"ל שכל אוי שיקרה לו בעולם הוא קריאה בנזיפה שיקראו לו משמים להעירו משנתו וחלומו, כמ"ש כאשר ייסר וגו' כדי שייטיב א"ע: {{דה מפרש|שנאמר נזם זהב באף חזיר}} הנזם הוא כח השכל שחננו ה' להאדם. וכשישתמש בו לדברים בזויים, הרי הוא כחזיר הנובר, המשתמש בנזם שבאפו ללכלכו באשפתות: {{דה מפרש|אשה יפה וסרת טעם}} האדם חלש כאשה שאין לה רק מה שיתן לה בעלה. ויותר מזה, חלשים הם ישראל, סיהרא לית לה מדגרמה כלום, דכל מקריותם תלוי בהשגחתו ית'. ויותר מזה חלשים הם הת"ח, כמ"ש דתה"ק נקרא תושיה שמתשת כחו של אדם [סנהדרין כ"ו ב']. וכ"כ אמרו, אליכם אישים אקרא, אלו ת"ח שדומין לנשים חלשות [יומא ד"ע ע"א]. לכן כשיסיר הקב"ה ח"ו השגחתו הפרטית מהם, א"א שיטיב להם בעולמם, וכן ראוי להם, מדהן כאשה יפה בכח שכל שחננם ה'. אבל השכל שלהם הוא בלי טעם וריח, מדאין משתמשין בו כראוי. ודוגמתו הוא כהאשה היפה שאמרנו שבעלה נתן לה תכשיטין אבל מדהיא סוכלת אינה שומרתן כראוי, היא נגערת מבעלה, כמו שגוערין לחזיר הנובר באשפה, עם טבעת זהב שבחוטמו. וכ"כ יגערו משמים במי שחננוהו משמים בשכל ובלב צדק. ואעפ"כ ילך תועה, והרע שיקרא לו היא הגערה להקיצו משנת אולתו, כזבוב היספאניע שיניח הרופא על אבר מת להעיר בו רוח חיים. וכ"כ כל המחלה אשר שמתי במצרים, שהיה לעונש לא אשים עליך. רק יסוריך הוא לבעבור כי אני ד' רופאיך להבריאך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת עכ"פ לא הפסיד עי"ז דעבדא בהפקירא ניחא ליה להיות בן חורין ולא יצטרכו למשוך תמיד בעול הזהב של תה"ק לעסוק בה תמיד, ולצמצם התאוה במתג ורסן של מצותיה. על זה קאמר ואומר וכו': {{דה מפרש|אל תקרא חרות אלא חירות}} דכח השכל שבאדם הוא דוגמת הלוח, והשתמשו בו לתורה הוא דוגמת הכתב. וכשיהיו שניהן כראוי, אז מעשה אלהים הנה, והנושאן הוא בן חורין. אבל רק בהכתב תלוי החירות, דהרי אצל הכתב כתיב מלת חרות, לרמז החירות: {{דה מפרש|שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה}} שרק הוא אינו משתעבד וגם אינו משועבד להגופניות, וזאת החירות, שנפשו אינה משועבדת לתאות הגופני, זהו לבד חירות האמיתית ולא כשתאותו משוחרר ונפשו משועבדת לתאוה: {{דה מפרש|הרי זה מתעלה}} שלא תאמר לאו כל אדם זוכה לכתר תורה, רק כשיש לו תרתי, שיש לו שכל גדול ושישתמש בו בתורה, ע"ז קאמר שכל העוסק וכו', ר"ל אפילו אין לו שכל גדול: {{דה מפרש|וממתנה נחליאל ומנחליאל במות}} ר"ל אם משתמש בחכמתו שהיה לו למתנה מה', לתורה ולמע"ט, אז יהיה נחלי אל. יזכהו ה' שינחל חוזק אלהית, יותר מאשר יכול לקוות מטבעו. ועי"ז יתעלה שוב לבמות גבעות עולם:<קטע סוף=יכין ב/> ===משנה ג=== <קטע התחלה=יכין ג/>{{דה מפרש|הלומד מחבירו פרק אחד}} שיש בו כמה הלכות: {{דה מפרש|או הלכה אחת}} שיש בו כמה דבורים: {{דה מפרש|אפילו אות אחת}} שבמשנה או במקרא, כגון ויו מוסיף על ענין ראשון, בתולה בתולות הבתולות [כתובות כ"ט ב'] וכדומה: {{דה מפרש|שכן מצינו}} מייתי ראיה שלא תאמר דזה דוקא בקטן שלומד מגדול להכי קאמר שכן מצינו וכו': {{דה מפרש|בדוד מלך ישראל}} דהמע"ה היה גדול בתורה ומופלא שבסנהדרין, דהרי הלכה כמותו בכל מקום, כמ"ש חז"ל מדכתיב בו וה' עמו [סנהדרין צ"ג ב'] ואפ"ה קרא לאחיתופל רבו, א"כ אפילו גדול שלומד מקטן חיוב גמור ולא חסידות הוא שיקראנו רבו, דאל"כ לא היה רשאי דהמע"ה לעשות כן דאסור לו למחול על כבודו [כסנהדרין די"ט ב']: {{דה מפרש|שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} שלא ללמוד יחידי, ושלא לכנס לביהמ"ד בקומה זקופה: {{דה מפרש|ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי והלא דברים קל וחומר ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד}} דכערכי משמע דשוה לו, ואח"כ קראו אלופו. אע"כ שלא למד ממנו רק דברים מעטים, ולפיכך היו נאותים לו ב' הכנויים האלו: {{דה מפרש|קראו רבו אלופו ומיודעו}} דאלופי ר"ל רבי ואדוני: {{דה מפרש|ואין כבוד אלא תורה}} ר"ל אין כבוד ראוי לו לאדם אלא בשביל התורה שלמד, דכבוד שיעשו לו בשביל עושר או יופי שלו, הוא תלוי בדבר, ואינו ראוי לו, כ"א להדבר, אבל כבוד שיעשו לאדם בשביל תורתו היא ראויה לו בעצמו, דהרי קשורה בנפשו כלהב בפתילה: {{דה מפרש|ותמימים ינחלו טוב}} זה סיפא מפסוק אחר, והכי הוה רישא דהך קרא בתרא, משגה ישרים בדרך בשחותו הוא יפול ותמימים [ר"ל תלמידים שהם תמימים] ינחלו טוב, ר"ל ילמדו מרבותיהם התורה שנקראה טוב, וכיון שזכו מרבותיהם דבר שעושה להם כבוד, כדמוכח מקרא קמא כבוד חכמים ינחלו, וגם זכו על ידן להיותר טוב שבעולם. כדמוכח מקרא בתרא, להכי צריכים ג"כ לנהוג כבוד במלמדיהם:<קטע סוף=יכין ג/> ===משנה ד=== <קטע התחלה=יכין ד/>{{דה מפרש|כך היא דרכה של תורה}} ר"ל כך הוא אופן התחלת הלימוד, אף שלבסוף ינחל כל טובות שבעולם, אפ"ה אינו זוכה להטובות ההם כשיתחיל ללמוד מתוך עידון והתרשלות [י"ד רמ"ז סכ"א]: {{דה מפרש|ומים במשורה תשתה}} ר"ל במדה, דגם המים לשתייתו לא יהיה לו ברווח: {{דה מפרש|ועל הארץ תישן}} בלי כר: {{דה מפרש|וחיי צער תחיה}} ר"ל עם צרת הנפש, ככעס, יגון, ודאגות: {{דה מפרש|ואם אתה עושה כן}} שעם כל זה תהיה דבוק בתורה: {{דה מפרש|אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא}} כי אז אתה הוא האיש שדברנו ממנו לעיל שמוכתר לבסוף עם כל טוב הארציי והשמיימי:<קטע סוף=יכין ד/> ===משנה ה=== <קטע התחלה=יכין ה/>{{דה מפרש|אל תבקש גדולה לעצמך}} אף שהבטחתיך בכל הטובות הנ"ל, לא תבקש גדולת הנפש להציץ בעולם העליון בסודות הנעלמות וגם לא גדולת והצלחת הארציי, לשאל איה הם כל הבטחות שתבטחוני: {{דה מפרש|ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך}} ר"ל יותר מאשר אתה רגיל בו: {{דה מפרש|ואל תתאוה לשלחנם של מלכים}} ר"ל שתרצה שתשיג כל הצטרכותיך בלי יגיע כמלך: {{דה מפרש|וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך}} דסוף הכבוד לבוא:<קטע סוף=יכין ה/> ===משנה ו=== <קטע התחלה=יכין ו/>{{דה מפרש|שהמלכות נקנית בשלשים מעלות}} מעלות גמורות שהמלך נעלה בהם משאר העם, ל' הם [וכולן מנויין בפ"ב דסנהדרין מן משנה ב' עד סוף הפרק, ועי' ערוך ערך מלך]. {{דה מפרש|והכהונה בעשרים וארבע}} מעלות שהכהן נעלה בהן, הן כ"ד מתנות כהונה [הנזכרות סוף פרשת קרח]. {{דה מפרש|והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים}} מעלות שהת"ח צריך שיהיה נעלה בהם משאר העם, מ"ח דברים הם, ולא קראם התנא מעלות, מדלא דמו אהדדי לגמרי להנך של מלכות וכהונה, דבמלכות וכהונה הם זכיות ומשפטים [רעכטע בל"א] שנקנין עם המלכות וכהונה, משא"כ המ"ח דברים של תורה. הם חיובים [פפליכטען בל"א] שהרוצה לזכות בתורה, יקנה אותה עובר לסוחר רק ע"י שמירתן כראוי. {{דה מפרש|בתלמוד}} ד"ת צריך שיקבלם מרב, וא"א להוציאם ע"י שכלו כשאר חכמות: {{דה מפרש|בשמיעת האוזן}} מלת אוזן מיותר. אבל ר"ל הקשבה גדולה, שצריך שייחד אזנו להדברים: {{דה מפרש|בעריכת שפתים}} שיהיו שגורים בפיו כמו שקבלה מרבו, או כדברי הספר שלמד בו, שאז המחבר הוא מלמדו: {{דה מפרש|בבינת הלב}} להתבונן בדברים ששמע, ולהוציא מהם דבר מתוך דבר: {{דה מפרש|בשכלות הלב}} הוא ההסתכלות בסוד הצפון בחוקות התורה, שא"א לאדם רק להציצם אבל לא לבארם בלשונו: {{דה מפרש|באימה}} שיהיה אימת רבו עליו: {{דה מפרש|ביראה}} שיהיה יראת שמים בלבו, שע"י אלה ישגיח היטב בדברי רבו בלימודו: {{דה מפרש|בענוה}} נגד ה', שעי"ז יהיה גם דברי תורתו בעצמן יקרים בעיניו להשגיח עליהן היטב: {{דה מפרש|בשמחה}} שע"י שילמד בשמחה יתפסו הדברים היטב בלבו: {{דה מפרש|בשמוש חכמים}} שע"י שיהיה תמיד סביב להם כשישמש להם, ילמד ממעשיהם הרבה מהלכה למעשה, וכאמרם ז"ל [ברכות ד"ז ב'] גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה: {{דה מפרש|בדקדוק חברים}} כדי שישמע מה שידקדקו הם בהלימוד של הרב: {{דה מפרש|ובפלפול התלמידים}} שע"י השאלות והתשובות שביניהן, ממילא רווחא שמעתתא [ב"מ דפ"ד א']. דגם עי"ז יתעורר לכמה דברים חדשים: {{דה מפרש|בישוב}} שיהיה מיושב בדעתו ולא מבוהל בדבריו. וי"א שיהא בקי בישובו של עולם, הן בדרך ארץ. והן בחכמות טבעיות ולמודיות, שעי"ז יכולים אלה להיות לו לרקחות ולטבחות לתה"ק. דהיינו שיהיו אלו משרתיה להבינה על ידן היטב, דכולן כלולים בה, גם עי"ז יהיה נחמד ונעים בעיני הבריות: {{דה מפרש|במשנה}} שיהיה בקי בהן: {{דה מפרש|במיעוט שינה}} דע"י רבוי שנה לא לבד שיפסיד הזמן., אלא גם יתישן שכלו, ויאבד חריצותו. אמנם גם פחות מהראוי ג"כ מזיק מאד לגוף ולנפש, ואמרו בשם הרמב"ם שהוא ישן ח' שעות בכל לילה. וסי' אז ישנתי אז ינוח לי, אולם זה רק קודם הגיעו לנ' שנה, אבל אח"כ שאין השחיקה שביסודות הגוף כ"כ גדול כבימי נעוריו, וא"צ אח"כ מנוח כ"כ רב, כתבו הטבעיים וביחוד הופלאנד דדי לו שישן בכל לילה ה' או ו' שעות: {{דה מפרש|במיעוט שיחה}} דברים של מה בכך, ומיעוטו יפה לתורה. כדי שתנוח הנפש קצת עי"ז: {{דה מפרש|במיעוט שחוק}} מלתא דבדיחותא ג"כ מיעוטו יפה, כדי לשמח הנפש ולהבריקה בחריצות וזכרון [פסחים קי"ז א']: {{דה מפרש|במיעוט דרך ארץ}} תשמיש, שהוא מחליש החריצות והזכרון, כמו שכתבו הטבעיים: {{דה מפרש|בארך אפים}} כי גם הכעס מחליש החריצות והזכרון, ומלבד שב' אלה מחלישין גם הגוף: {{דה מפרש|בלב טוב}} שיהא טבעו רך מלא חן וחסד להיטיב בשמחה לבריות: {{דה מפרש|באמונת חכמים}} שאינו מאמין לכל דבר ששומע, דזהו מדת פתי יאמין לכל דבר, אבל יאמין לחכמים בחכמת התורה, אפי' לא ישיגם בשכלו: {{דה מפרש|ובקבלת היסורין}} הוא מדת הסבלנות שאינו מהרהר אחרי דרכי ה'., ושומר מצותיו דרך תומו: {{דה מפרש|המכיר את מקומו}} ר"ל מדת שפלותו, שעי"ז יהיה עניו, גם עי"ז יתעמל להרבות חכמה: {{דה מפרש|והשמח בחלקו}} שעי"ז שיהיה לבו שמח תמיד, יבין וגם יזכור עי"ז תלמודו טפי. וגם ע"י מדת ההסתפקות שבו. יהיה זריז תמיד בשקידת למודו. כי אין דבר שמזיק לחריצות ולזכרון ולשקידה, כמו העצבות והדאגות: {{דה מפרש|והעושה סייג לדבריו}} כדי שלא יכשל בחטאים: {{דה מפרש|ואינו מחזיק טובה לעצמו}} בדברים טובים שעשה: {{דה מפרש|אהוב}} שמיישר מנהגיו בחן ובחסד וברחמים. שעי"ז יאהבוהו הכל: {{דה מפרש|אוהב את הבריות}} ענין האהבה מתהווה ע"י הכרה והשוואה. ר"ל ע"י שיהיה האוהב מכיר את הנאהב, ושיבקש להשוות א"ע אליו. וזה אוהב את המקום ב"ה, שיכיר דרכיו, ושיבקש להשוות א"ע אליו. ואוהב את הבריות. שיכיר שמחת וצרת חבירו, וישווה א"ע אליו, להרגיש צרתו כאילו קרה לעצמו. {{דה מפרש|אוהב את הצדקות}} לא לבד שיהיו קלים בעיניו החיובים שחייבים לו הבריות. ויגדל בעיניו חיוביו להם. אלא גם אוהב את הצדקות, וידוה ללבו מאוד כשיראה בנ"א מריעים זל"ז, ויתגבר כארי להושיע להעשוק. ולתמוך ידי המטיב לחבירו. וכדאשכחן במשרע"ה שהושיע גם לבנות עכו"ם מיד עשקן: {{דה מפרש|אוהב את התוכחות}} כשיוכיחו אדם ישמח בזה: {{דה מפרש|אוהב את המישרים}} צדקות היינו מעשה צדק. ומשרים היינו דברי חכמה. ור"ל שהוא שונא כל מחשבות עקומות ועקושות, שבהן ירצה המתעקש להצדיק ענייניו. כי רק הדברים הישרים יאהב. או נ"ל דמשרים היינו מדות ישרות. וצדקות היינו חיוביו לד' ואדם: {{דה מפרש|מתרחק מן הכבוד}} אף דבשמרו כל הנ"ל ראוי הוא לכבוד אעפ"כ לא די שלא ירדף אחר כבוד. אלא אפי' כשירצו בנ"א לכבדו, ירחיק א"ע מהם, מצד צניעות, בהכירו היטב חסרונותיו, ויהיה שפלותו לעיניו תמיד. ועי"ז לבו נשבר בקרבו. {{דה מפרש|ולא מגיס לבו בתלמודו}} אינו ר"ל שאינו מתגאה בלימודו, דזה אינו מעשה רק מניעת חסרון נורא. וא"כ מה זה שבח בחיוביו. אלא פי' מלת גס. כמו שלבו גס בה [סוטה פ"א מ"ו] דר"ל ב' בנ"א המכירים זא"ז שאינן מתבוששין זמ"ז בשעושה דבר שאינו של צניעות בפניו. וה"נ דקאמר אינו גס לבו בתלמודו, ר"ל שאינו חושב א"ע כרגיל עמה. רק כמדבר עם ארוסתו הנכבדת שאינו מכירה עדיין. ולהכי כשיעסוק בה, יש לו בושת פנים מלשלוח מחשבותיו חפשים בענייני האמונות והמצות שלימד ממנה, שאין השכל אנושי יכול להשיגם. וכמ"ש במשרע"ה ויסתר פניו כי ירא מהביט אל אלהים, וזכה למדריגה נשאה, שנאמר עליו ותמונת ה' יביט: {{דה מפרש|ואינו שמח בהוראה}} אינו שמח שהגיע לה, דירא שמא אינו כדאי לה, ושמא יכשל בה מרוב דקותה ועמקה: {{דה מפרש|נושא בעול עם חבירו}} הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו, והן כשחסר שכל לחבירו בעניינים זמניים או נצחיים, לא יחוש מלהטריח את עצמו ליעצו, ללמדו, לעובתו בעה"ז ובעה"ב: {{דה מפרש|מכריעו לכף זכות}} שבהיות כף מאזני הדעת של חבירו, נוטה פעם להרע ופעם להיטיב. יטריח להכריע מחשבותיו לזכות. או ר"ל שדן את חבירו לכף זכות. {{דה מפרש|מעמידו על האמת}} שיביא לו בענייניו ראיות מוכיחות עד שיעמידו נכון על נקודת האמת. {{דה מפרש|מעמידו על השלום}} שגורם שיהיה שלום בנפשו של חבירו. מדפותח לפניו חלונות הרקיע כמלא מחט סדקית, דהיינו כפי הראוי לחולשת עיניו להסתכל בסוד ה'. וזהו עוצם השלימות. או ר"ל שמעמידו על מדריגת השלום ממש, שלא יהיה חבירו מסופק באהבתו לו: {{דה מפרש|מתישב לבו בתלמודו}} ר"ל כשמלמד לאחרים מורת ה', או דרכי ה' בדרשותיו, מתיישב בלבו מתחלה היטב, איך יסדר דברי לימודו. בקטן החל ובגדול כילה: {{דה מפרש|שואל ומשיב}} כי רק ע"י שאלות ותשובות יתחקקו הדברים בלב השומע. ושואל כענין ולא יפליג בדברים אחרים ובהצעות רחבות כדי להראות עוצם חכמתו. וכ"כ משיב כהלכה. כי זהו מה שרוצה. אבל לא יתכוון להטעות חבירו, כדי להראותו אח"כ חריפותו שיש בידו כת להטעותו. וי"ג שואל כענין ומשיב כהלכה וא"א לומר כן דא"כ יהיו מ"ט: {{דה מפרש|שומע ומוסיף}} שומע דברי תלמידיו ואינו דוחם. וכשיוודע לו שלא היה להם די בדבריו הראשונים. לא יהיה לו למשא להוסיף על דבריו עד שיבינוהו היטב. {{דה מפרש|הלומד על מנת ללמד}} אף שהוא כבר גדול בתורה, אפ"ה מתייגע אף בדברים שאין בהן מעשה כאמונות ודעות, כדי ללמדם לאחרים: {{דה מפרש|והלומד על מנת לעשות}} ובדברים שיש בהן מעשה, חוזר ללמדן דחושש שישכחם, והוא חפץ לעשותן בשלימות, ורוצה גם ללמד אחרים לעשותן כראוי: {{דה מפרש|המחכים את רבו}} ר"ל אף עתה שנעשה גדול, אפ"ה כשנזכר הדברים ששמע מרבו, וימצא בהן דברי תימה, לא יאמר שנשמט מרבו הדבר שידע הוא. אלא יאמר שרבו חכם גדול היה, ועמקו מחשבותיו ממנו, ויטריח להעמידן: {{דה מפרש|והמכוין את שמועתו}} ר"ל אף כשדברי רבו סותרים זא"ז, יטריח לכוונם: {{דה מפרש|והאומר דבר בשם אומרו}} לא מבעיי' שלא יתלבש בטלית שאינו שלו, אלא יכבד למלמדו כל כך שלא יאמר סתם כך שמעתי, רק יזכיר שמו לברכה: {{דה מפרש|הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם}} שמי שעושה דבר טוב, הקב"ה חפץ שיתפרסם שם המטיב ודרכיו בעולם, וילמדו אחרים ממנו: {{דה מפרש|ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי}} דהרי מרדכי עשה קידוש השם גדול, להודיע איך היהודי נאמן למלכו, שהרי הסתכן עם ב' שרים גדולים כדי להציל מלכו, ולא היה חושש אולי המלך המבוהל והטפש ההוא הי' מוחל להם, והיו עי"ז חייו תלויים בשערה. אולם ע"י שאמרה אסתר לאחשורוש המעשה בשם מרדכי, נתגלגל הדבר שעי"ז באה גאולה לעולם, ולא לבד גאולת צרת הגוף אלא גאולת הנפש והתקרבות ישראל לאביהם שבשמים [כמגילה דט"ז ב']:<קטע סוף=יכין ו/> ===משנה ז=== <קטע התחלה=יכין ז/>{{דה מפרש|גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה}} ר"ל למי שעושה כפי שלומד בתורה. {{דה מפרש|בעולם הזה ובעולם הבא}} שאר המעלות כעושר. גבורה, וכבוד יקנו גם ע"י חכמות וידיעות אחרות. אבל חיי עוה"ז ועה"ב לא ישיגו רק ע"י התורה. והרי באלו מיני החיים נכללו כל המעלות אחרות. ואם אין חיים, אין בהמעלות אחרות חשיבות של כלום, דעור בעד עור וגו'. {{דה מפרש|כי חיים הם למוצאיהם}} הרי קיים חיי עוה"ז: {{דה מפרש|ולכל בשרו מרפא}} הרי רפואה מחבלה שבעור ובשר בחצוניית הגוף: {{דה מפרש|רפאות תהי לשרך}} הרי רפואה לחלאת פנימי בדם ובמעיים שמקושרין בטבור: {{דה מפרש|ושקוי לעצמותיך}} הרי רפואה לחולשת הגוף. שע"י השקוי שבעצמוד יתחזק האדם: {{דה מפרש|עץ חיים היא למחזיקים בה}} ר"ל כעץ החיים דכתיב גביה ואכל וחי לעולם. כ"כ ע"י התורה יקנה האדם חיים שלא ימות בסופן, דצדיקים במיתתן קרויין חיים. שאז יתחילו לחיות באמת, כי יקרין זוהר נפשם באור החיים: {{דה מפרש|ותומכיה מאושר}} מלת אושר תכלל מעלה שתשיג הנשמה בעוה"ב, שתתעלה שם עד אין קץ. ולכן אמר כאן התנא שהמחזיק בתורה, לא לבד שתזכה שם נשמתו לחיים דהיינו מעמד הקיום כמו בחיי עה"ז, אלא גם תתעלה עוד יותר לאין סוף: {{דה מפרש|כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך}} ר"ל ב' מיני כבוד יכבדוך, (א) עבור החכמה שקננה בראשך. (ב) עבור דבריך המסודרים והנעימים היוצאים בחן מגרגרותיך: {{דה מפרש|תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגניך}} ר"ל כמו שזכר למעלה שהתורה תתן לו רפואה כשיחלה גופו. כ"כ אמר הכא שתתן רפואה לכבודו כשיקרה חולי לכבודו. דהיינו כשלפעמים יהיה כבוד הצדיק נוטה לפול ע"י מקריות העולם או ע"י בחירה החפשית של רשעים. אז התה"ק תפרוס כנפיה על יונקי שדיה, ותתן עליך לוית חן. וכשיחלה כח דבורך לבלי להיות חביב מצד עצמו. מדאינך בעל מליצה כשאר בעלי לשון מדברת גדולות, אז אם רק מבניה הנאמנים של תה"ק אתה, אזי עטרת תפארת שאתה מעוטר בה, היא התורה, היא תהיה לך למגן נגד החפצים לחמוס ממך כבודך. ועל ידה יהיה כמלך מעוטר, שכשידבר יעשו דבריו פירות אף שלא יהיה בהם חן מצ"ע: {{דה מפרש|אורך ימים בימינה בשמאולה עושר וכבוד}} עתה מונה כל מיני ההצלחות שימצא ע"י התורה. דבפסוק זה נזכרו כל ג' מיני הצלחות האפשריים. דהיינו, חיי עוה"ז ועה"ב, ועושר, וכבוד: {{דה מפרש|כי אורך ימים ושנות חיים}} בקרא זה מפרש דחיים שנזכר בקרא קמא, היינו חיי עה"ז ועה"ב. דאורך ימים, היינו בעה"ב שיתארך ימיו ממעל לתהום המות. ושנות חיים, היינו אפי' בעה"ז, שיתוספו לך גם חיי עה"ז שמתרבים ע"י שנים שבתקופות החמה: {{דה מפרש|ושלום יוסיפו לך}} ר"ל לא די שתחיה בעה"ז ובעה"ב בקיום. אלא שיהיה לך שלימות כאן ושם:<קטע סוף=יכין ז/> ===משנה ח=== <קטע התחלה=יכין ח/>{{דה מפרש|נאה לצדיקים ונאה לעולם}} דכשימצאום הצדיקים לא די שירוויחו הם עי"ז. אלא גם בני העולם ירוויחו עי"ז, כי הנוי יתן להצדיקים חן לפני שרים ומלכי ארץ להיות דורשי טוב לעמם. ובכח, יצילו עשוק מיד עשקו. ובעושר יתמכו עניים ואביונים. וע"י הכבוד, יהיה עצתם נשמע בדבר ה' ליראה אותו. ובחכמה, ילמדו לעם לדעת את ה'. ובזקנה, יהיו דבריהם דברי טעם וגרעניים כוחיים ומבושלים יפה. וע"י השיבה, יכול לספר לכל ההרפתקאות דעדו על יראי ה' ויצילם ה'. וגם מקריות הרשעים שהיו תחלתן שלוה וסופן יסורין. וברבוי בנים ובני בנים, יטעו נטיעות יפות רבות בישראל, לעשות פרי ולהפיץ דעת בקהל ה' בכל המקומות. אולם הרשעים משתמשין בכוחות אלה בהכל להיפך. ביופי לזנות. ובכח לעוול, וכו' וכו': {{דה מפרש|בדרך צדקה תמצא}} על נוי כח ועושר וכבוד וחכמה, א"צ לראיה מפסוק. דפשיטא דמועילין הרבה לעבדי ה' ליראת ה'. אבל מביא ראיה על שיבה, שלא תאמר, הזקנה והשיבה מתישין כח הצדיק, שעל ידיהן לא יהיה יכול לפעול בכח לטובת הכלל. על זה אמר עטרת תפארת וגו', שבדרך הצדקה תמצא, כמציאה שאין אדם מקוה שימצאנה ואפ"ה ישיגה, שתהיה השיבה עטרת תפארת, ותוסיף הוד בכל ענייניך ודבריך: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת רבוי הבנים יסבבו להצדיק ספק אולי לא ייטיבו כולם, והרי אלה יוכלו לקלקל יותר משאר אדם להחטיא אחרים אם יחטאו הם, כי יחשבו הבנ"א דלולא שקבלו כן מאבותיהם לא היו עושים כך, ע"ז אמר עטרת זקנים בני בנים: {{דה מפרש|עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם}} ר"ל שיכבדו להזקנים אפי' בשביל הבני בניכ., מדנראה במעשה הנכדים איך יקר היה הדרכת הזקנים לבניהן, עד שגם השתילים ששתלו הבנים, דהיינו הבני בנים, גם הם הצליתי. וגם הבנים יוכלו להתפאר שיש להם אבות כאלה, שהדרכתן להם הצליחו גם עד דור שלישי. וא"ת שע"י שיאריכו הזקנים ימים. לא יכבדו כראוי את הבנים והנכדים, רק את הזקנים ועי"ז לא יהיה שמחת הנפש להזקנים. ע"ז קאמר ואומר תפארת וגו': {{דה מפרש|תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה}} כי תפארת בחורים כחם וגו', ר"ל שיכבדו להרכים בשנים, עבור כחם שישתמשו בה לטובת הכלל בכל מעשה צדק וטוב כשצריך זריזות וכח לגמרו. שראוי להעשות מהרכים בשנים. והדרת זקנים שיבה, ר"ל ולזקנים יכבדו עבור שייטיבו להכלל בעצתם הנכונה, שראוי ללמדה רק מאיש שיבה, דכמה הרפתקאות דעדו עלי' [קידושין דל"ג א ]. וא"ת ע"י שיהיה להם כל מחמדי עולם. נוי וכח וכו', יקבלו עולמם בעה"ז, וימנעו מכבוד בעה"ב. ע"ז קאמר, ואומר וחפרה וגו': {{דה מפרש|וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד}} ר"ל אז כאשר חפרה הלבנה ובושה החמה ויהיו נכבים כל מאור אור ההצלחות שבעה"ז, הנוי והכד וכו', היינו, הנוי הוא לבנה והכח זהו החמה דהיינו אז כאשר מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים של מעלה דהיינו בעוה"ב, שיבזו כל אלה, כי יכירו אז הכל מלכותו. גם אז נגד זקניו כבוד. א"נ ה"ק דכמו לעיל. קאמר קרא דבשחפרה הלבנה וגו' יאיר מלוכת ד' בעולם, כ"כ בזקני ת"ח דכשיגיע ימי זקנתם וחפרה הלבנה היינו החושים שלהן, שמקבלים אורן מהחמה והוא הנפש. ובושה החמה, היינו השכל, שטבען להיות עמומים בימי הזקנה, אבל עליהן יזרח כבוד ד' לחזקם באלה לתורתו ועבודתו: {{דה מפרש|כולם נתקיימו ברבי ובניו}} שהשתמשו בהן לטובת הגופני והרוחני של הבנ"א. ונתקיים בהם המקרא כי היא חייך ואורך ימיך:<קטע סוף=יכין ח/> ===משנה ט=== <קטע התחלה=יכין ט/>{{דה מפרש|ופגע בי אדם אחד}} מייתי הך עובדא הכא, ללמדינו דאף דהמעלות הנ"ל נאים לצדיקים, אפ"ה לא יעזבו התורה עבורן: {{דה מפרש|ונתן לי שלום}} שלא תאמר דלהכי לא הלך ר' יוסי אל האיש ההוא מדראה פניו כעסניים, והיה ירא שיתבזה לבסוף בעיניו. להכי קאמר, אדרבה האיש ההוא היה נעים בדבריו, ואוהב את החכמים ודורש בשלומם: {{דה מפרש|והחזרתי לו שלום}} לומר לך שלא תחשוב אולי ר' יוסי הקניטו בשום דבר, וכעובדא דר"א בר"ש [תענית ד"כ ע"ב]. קמ"ל שגם זה לא היה, ואפ"ה לא רצה לבוא אצלו: {{דה מפרש|אמר לי רבי}} אולי ראה אותו האיש שלמד ר' יוסי תורה, ולהכי קראו רבי. או שראה ממלבושיו שמצויין כת"ח [כפסחים דקי"א ב', וב"מ דפ"ה א']: {{דה מפרש|מאיזה מקום אתה}} שהיה תמיה איך אנשי מקומו לא יתמכוהו ויצטרך להתטלטל בדרך לעסוק לפרנסתו: {{דה מפרש|אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני}} אבל אין שם עושר רב כדי לפרנס אותי. {{דה מפרש|רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות}} גוזמא קאמר. ור"ל כל אשר תשאל נפשך אתן לך, והי' חפץ כך כדי שיברך ה' אותו לרגלו, כדאשכחן ביעקב אבינו כשבא אצל לבן. או שהתכוון לרומם כבוד עירו. או כדי ללמוד ממעשיו: {{דה מפרש|איני דר אלא במקום תורה}} וכדתנן שחביריך יקיימוה בידך, ועל בינתך אל תשען: {{דה מפרש|לפי שבשעת פטירתו של אדם}} הוסיף לו עוד טענה אחרת זו, כלומר, מדבריך ששאלת ממני כזאת, נראה שאינך מרגיש הנחת שבעה"ז להעוסקים בתורה. כמ"ש טפש כחלב לבם אני תורתך שעשעתי. אבל הרי תודה לי שבשעת פטירתו וכו' אין מלוין וכו': {{דה מפרש|בהתהלכך תנחה אותך}} והרי כל הולך אפשר שיטעה, וכל טועה אפשר שיסתכן. וכו הוא באמת בעה"ז. דכל זמן שהאדם דר בו. אפשר שיעעה. ואפשר שיסתכן. אבל ע"י למוד התורה, דכתיב בה והודעת להם הדרך וגו', ר"ל תודיע להם איזה דרך ילכו, שלא ילכו בדרך שבוחרים לעצמן בקוצר שכלם. דעי"ז הדרך שתודיע אתה להם אי אפשר שיטעו וא"א שיסתכנו [כי מה' מצעדי גבר כוננו. ואדם מה יבין דרכו. ר"ל איך אפשר לאדם להשיג בשכלו הקצר דרך ה' אשר צוה לילך בו]: {{דה מפרש|בשכבך תשמור עליך}} ר"ל בעת פרידת הנפש מהגוף. לפי הטבע שבאותו שעה אימה חשיכה גדולה נופלת על האדם, ויתהוממו כמעט רגע כל מחשבותיו ולא ידע מעצמותו דבר, [כמ"ש בפעדאן]. אבל גם אז התה"ק תשמר על לומדיה לבלי תטבע אז נפשו בתהום המהומה הנוראה ההיא, והוא הוא גי צלמות שעליו נאמר גם כי אלך בגי צלמות לא אירא רע, כי אתה עמדי: {{דה מפרש|והקיצות}} כנה הכתוב להיציאה מהמהומה הנ"ל, בשם הקצה. כאדם המקיץ משנתו, ויזכור כי הוא הוא האיש שהלך לישן: {{דה מפרש|היא תשיחך}} אז תדע לשיח בה. באשר שאז כבר בקעו עליך מאוריה, ועיניך כבר נפתחו לך כמאורות פנינים להציץ בסוד המצות: {{דה מפרש|וכן כתוב בספר תילים על ידי דוד מלך ישראל}} שוודאיי עשיר גדול היה: {{דה מפרש|לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות}} הביא עוד ראיה אחרת לאותו האיש שרצה לפתהו שיעזוב מקום תורה. דהרי מהך קרא מוכח שלה' כל הכסף והזהב. וכיון שבחפצו לדור במקום תורה היינו רק כדי לעשות רצונו ית'. א"כ אם יהיה העושר לטובתי, וודאי יתנהו הקב"ה לי גם במקומי, ולמה אעזבנו בחנם:<קטע סוף=יכין ט/> ===משנה י=== <קטע התחלה=יכין י/>{{דה מפרש|חמשה קנינים קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו}} ר"ל כל הה' חביבין להקב"ה מאד כאילו קנאן לעצמו ית', וכולן תלויין זב"ז: {{דה מפרש|ואלו הן תורה קנין אחד}} היא החביבה ביותר לפניו ית': {{דה מפרש|שמים וארץ קנין אחד}} שהכין העולם באופן הנאות לתורה, שהעולם מתקיים רק על ידי שמירת מצות התורה [ועי' מ"ש לטיל פ"ג סי' צ"ז]. ושלא יהיו בטבע מניעות מלקיים מצותיה, ואדרבה יהיו שם סבות לקיימן. וגם הוכן העולם באופן שיהיה נאות לתמוך לצדיק, ולהעניש לרשע שלא יקיים מצותיה: {{דה מפרש|אברהם קנין אחד}} אאע"ה הוא היה הראשון שהדליק האור הקדוש של הכרת אלהים וילך בדרכיו. ויקום הענק הזה והלך למסעיו, ויפיץ קרני האור הנ"ל בהעולם החשוך והאפל, ויאיר לארץ ולדרים כמ"ש ויקרא שם אברם בשם ה': {{דה מפרש|ישראל קנין אחד}} שאחר ששקעה שמשו של אאע"ה, ויהי לילה, שוב יזהרו כזוהר הרקיע זרעו ככוכבי השמים לרוב, להאיר יקרות הכרת אלהים ומדותיו בכל העולם, בין בהצלחתם ע"י נסים שנעשה להם, ובין בבלתי הצלחתם. כשיפוצו בעולם, יהיו בכל מקום ככהנים וכמלמדים, מדהביאו עמם תלמודם בידם, וכמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. וכל העקרים הראשיים למדו האומות מהורה שהביאו ישראל עמה בגלותם, [כמ"ש חז"ל (פסחים פ"ז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן גרים, וק' והרי הקב"ה אוהב ישראל, והרי קשים גרים לישראל כספחת (כקידושין ד"ע ע"ב). אע"כ דגרים דפסחים היינו שילמדו מעשיהן ואמונתם ויהיו כעיו גרי תושב]. ולכן נצטווה ג"כ הישראלי במצות יתירות יותר משאר האומות, לבעבור כי נשמתו אצולה ממחצב רם ונישא, ונכרת מפרצוף פניהם שמשונה מפרצוף שאר כל אדם. ודבר זה מרומז בדברי ישעיה הנביא [ס"א פ"ט] ונודע בגוים זרעם [שלא תאמר שאקלים המזרחית שמשם הם גורם שנוי פניהם. ליתא, דהרי גם בארצות כל הגוים אפילו בארך מזרח נמי נודע וניכר זרעם, וגם בכל הארצות כשכבר נשתהו כמה אלפים שנה בגוים, עדיין נודע זרעם]. וצאצאיהם בתוך העמים, [ר"ל גם לא תאמר שמאכלי ומנהגי ישראלי גורמים לו שנוי פניו ג"כ ליתא דהרי כמה פעמים זרעם כבר תוך העמים, ר"ל מעורב במשפך עם דמי עם אחר, כבן ונכד מומר הבא מנכרית. ואעפ"כ פני ישראל ניכר בו עדיין]. כל רואיהם יכירון כי הם זרע ברך ה' [שאעפ"י שהן עצמן אינן כן. עכ"פ הכרת פניהם יעיד מי היו אבותיהם]. וזה פלא גדול. אולם שינוי תואר פניהם הוא משום שהפנים הוא חלון הנפש. שמשם יוכר חכמה וסכלות, גבורה, ודאגה, כעס, וגאוה, ענוה ואהבה וכדומם. ואצל הישראלי יוכר שנשמתו ממחצב מיוחד רם יותר משאר נפשות בני אדם: {{דה מפרש|בית המקדש קנין אחד}} שאם ישמרו ישראל אמונתם ותורתם ומצותיה, אז ישכון כבוד ה' ורוחו ביניהן, כמ"ש והיה אתרי כן אשפוך רוחי על כל בשר, וכתיב ואמרו גוים רבים לכו ונעלה אל הר ה', כי מציון תצא תורה וגו': {{דה מפרש|ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז}} כמשחז"ל בתורתו ראה וברא את העולם [עי' מ"ש לעיל פ"ג סי' צ"ז]: {{דה מפרש|כה אמר ה' השמים כסאי}} כלומר זהו כסא המשפט שלי לשפוט על ידו באי העולם. או ר"ל שם בשמים יעמוד כסא משפטי לשפוט כל מעשי בנ"א אם טוב אם רע ולא בעולם הזה שהוא רק עולם הנסיון, והוא כעין הדום לעלות על ידו להכסא: {{דה מפרש|והארץ הדום רגלי}} דכמו שקשורים הכסא וההדום, כך קשורים תהלוכות וסבות הטבע מלעיל ומלרע יחד. שהן יוצאין מרום חלל העולם המכונה שמים, אל מרכזו שהוא הארץ, כחצים ביד הגבור. [וזהו סוד משחז"ל אין לך עשב מלמטה שאין מלאך [ר"ל כח] ממונה עליו מלמעלה המקיש עליו וא"ל גדל]: {{דה מפרש|מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית}} מאוד גדלו מעשיך בחכמה בשמים וארץ, שהן הסבה והתכלית לקיום גזירותיך: {{דה מפרש|מלאה הארץ קנינך}} שכשיחסר בשמים או בארץ דבר א', עי"ז יתהווה חסרון גדול להכלל. לכן כל מקריהם וטבעיהם קניינים הם. כי כל בריה עם טבעה ומקרותיה נצרכת מאד להתכלית הנעלם ההוא שיושג ע"י התורה: {{דה מפרש|ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ}} דמדכתיב אל עליון פשיטא ששמים וארץ שלו. ואם רצה להשמיענו שהשמים וארץ חביבין לפניו ית'. א"כ מה זה רבותא לאברהם. אע"כ ה"ק, ברוך אברם שהוא חביב כמו השמים וארץ, שהרי הוא עושה וקונה כמו מעשה שמים וארץ, לסדר כמוהם מעשיו כפי התורה, להפיץ אור בעולם. ולסייע לבנ"א לעבוד בוראם. ולנבא רעה להנוטים בדרך תועה. או ר"ל שהאל עליון. קנה בך אברם שמים וארץ שהן בך, דהרוח שבך הוא השמים. והגוף הוא הארץ שבך, שניהן חביבים לפני הקב"ה: {{דה מפרש|עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית}} ושמא תאמר דהאי קנית אינו לשון חיבה, רק ענין קנין ממש, שקנה אותן הקב"ה בנפלאותיו שעשה להם שגאלן ממצרים, להיות לו לעבדים לשמור מצותיו. על זה אמר התנא, ואומר לקדושים וגו'. {{דה מפרש|לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם}} דמדכתיב בארץ, ש"מ דלא ממלאכים ידבר, רק מבנ"א תושבי ארץ, והם הישראל שנקראים קדושים, כמ"ש ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וכתיב גבייהו כל חפצי בם, ש"מ דחביבים לה': {{דה מפרש|מקדש אדני כוננו ידיך}} כביכול, לא כשאר מעשה בראשית שנבראו בצוויי, יהי אור, יהי רקיע וכו'. אבל מקום ביהמ"ק נברא בכוונה מיוחדת, כ"י כאילו נברא בב' ידיו ית'. מפני שזה היה תכלית הכל: {{דה מפרש|ואומר}} וא"ת לעולם כל מעשה בראשית נברא באופן משובח כך, רק הקרא קמ"ל שביהמ"ק נמי נברא באופן כך. ע"ז קאמר, ואומר ויביאם וגו': {{דה מפרש|ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו}} דממלת זה מוכח דכל העולם כולו כביכול נברא בשמאל, דהיינו בלי דקדיק כל כך. אבל מקום המקדש נברא בדקדוק נפלא ונורא, כי שם שער השמים:<קטע סוף=יכין י/> ===משנה יא=== <קטע התחלה=יכין יא/>{{דה מפרש|כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו}} נקט הך מתני' הכא, שלא תאמר שכל שאר הברואים שאינן מהה' קנינים, נבראו בדרך המקרה בלי שום תכלית. על זה קאמר כל מה שברא הקב"ה בעולמו וכו': {{דה מפרש|לא ברא אלא לכבודו}} שע"י כולם, כשיזכה האדם לחוזק הגוף, ועושר, וחכמה, וכבוד, ע"י כל א' מהן נוכל להציץ אור כבודו ית', והן סבות לזה, ומטעם זה חביבין לפניו ית'. רק שאלו הה' חביבין ביותר: {{דה מפרש|בראתיו}} לא די יצורי דהיינו בריאות הרוחניים העליונים כמלאכים ואופנים וחיות הקודש. שנתהוו יש מיש. אלא גם אותן שבראתים, דהיינו כל הגופים, שנבראו יש מאין, כולם נתהוו לכבודי ועל ידי: {{דה מפרש|יצרתיו אף עשיתיו}} ר"ל והראיה לזה דהרי יצרתיו, רצה לומר נתתי לכל א' צורה נאותה. וגם עשיתיו, רצה לומר תקנתי צורתו של כל א' עד להפלא לכל חוקרי הטבע, שיאמרו בעצמן שיש להפלא על היותר קטן של כל הברואים יותר ממה שיש לתמוה על היותר גדול שבהן. כמילבע קטנה כרוחב שערה, שראו במיקראסקאפ שיש לה כ"ד רגלים, שיש לשאל איה, מקום לרוחב שערה שיכיל כ"ד רגלים על רחבו. והרי זה יותר פלא מבריאת הפיל. וכיון שנברא כל א' כ"כ בדקדוק וחריצות גדול, מזה תדע כי כולם לתכלית גדול נבראו: {{דה מפרש|ה' ימלוך לעולם ועד}} ר"ל שנעלם מבני עולם תכליתן של כל א' וא' מהבריות. ולהכי קאמר קרא אימתי ה' ימלוך, ר"ל אימתי יפתחו כל העינים להציץ קצת ממחשבות ה'. לעולם ועד, דהיינו באחרית הימים, שיתטהרו הלבבות כולם לעבדו שכם אחד, דאז יערה עליהן רוח ממרום, לידע קצת מהתכלית הגדול הנעלם, הוא החוט החורז את כל הברואים כולם יחד כי נורא וקדוש הוא: {{דה מפרש|ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר}} עי' פירושו לעיל סוף מסכת מכות. ונקט לה הכא בסוף אבות, מדרובה מדברת מחיובי אדם לחבירו, וקמ"ל שגם הן נצטוינו לזכותינו בעוה"ז ועוה"ב, והיינו דנקט תורה ומצות, תורה היינו חיובינו בין אדם לחבירו שגם שכלנו אומר כי כן יפה לנו, ורק הקב"ה יורה לנו כ"י באצבע זה הדרך לכו בו. ומצות היינו חיובינו להקב"ה שנשמרם כי מצות המלך היא:<קטע סוף=יכין יא/> ==בועז== ==הלכתא גבירתא== j57t5g8ea3ggy72wju40d2aullp3vuc 106 1700236 3003653 3003108 2026-04-09T06:05:30Z Michaelkimmel2 44530 3003653 wikitext text/x-wiki ==פרק יט== ===פסוק ב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הפרה האדומה, שערכה היה רב, היתה ממומנת דווקא מתרומת הלשכה של חצאי השקלים, וראו [[ביאור:משנה שקלים פרק ד#משנה ב|שקלים ד ב,]] ולא מכספים של נדבנים יחידים או מכספי קרנות של נשים, של גרים או של עבדים – למרות שהנשים, הקטנים הגרים והעבדים יכולים להשתתף במגבית מחצית השקל אם רצו בכך; ראו [[ביאור:משנה שקלים פרק א#משנה ה|שקלים א ה.]] וראו טענה דומה [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/טו|לעיל טו א.]]}} '''"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – מִשֶּׁל צִבּוּר הָיְתָה פָּרָה בָּאָה. אֵינָהּ בָּאָה לֹא מִשֶּׁל יְחִידִים, וְלֹא מִשֶּׁל גֵּרִים, וְלֹא מִשֶּׁל נָשִׁים, וְלֹא מִשֶּׁל עֲבָדִים. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּם שֶׁיִּשְׁקְלוּ אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּתְּפוּ? אָמַרְתָּ '''"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַיְּחִידִים. '''"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים; '''"וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם"''' – רִבָּה נָשִׁים וַעֲבָדִים. {{הע-שמאל|ההסבר הרווח בספרי זוטא לחיוב הקטנים במצוות הוא חינוך והרגלה של הקטן לעשות מצוות, ואילו בתוספתא חגיגה נראה שהחובה היא כחובת המבוגר; וראו דיון בהערה [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/טו#פסוק לח|לעיל טו לח.]]}} וּבַצַּד הַשֵּׁנִי אַתָּה אוֹמֵר: '''"בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – לְהַזְהִיר הַגְּדוֹלִים עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים, לְהַנְהִיגָם בְּמִצְווֹת! {{הע-שמאל|משה ואהרון היו אחראים על הפרה ועל השמן למאור, וכן לדורות, שהיו ממנים גזברים כאחראים על חפצי הקודש; וראו גם [[ביאור:משנה שקלים פרק ה#משנה ב|שקלים ה ב.]]}} '''"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ"''' – יְבִיאוּהָ אֵלֶיךָ וּתְהֵא גִּזְבָּר עָלֶיהָ. יָכוֹל שֶׁאֵין לִי שֶׁהָיָה מֹשֶׁה גִּזְבָּר אֶלָּא עַל הַפָּרָה? וּמִנַּיִן אַף עַל הַשֶּׁמֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ"''' {{ממ|שמות|כז|כ}}. יָכוֹל שֶׁאֵין לִי שֶׁהָיָה גִּזְבָּר עַל הַפָּרָה אֶלָּא מֹשֶׁה, וּמִנַּיִן אַף אַהֲרֹן? אָמַרְתָּ '''"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן"''', הִקִּישׁ אַהֲרֹן לְמֹשֶׁה: מַה מֹּשֶׁה גִּזְבָּר עַל הַפָּרָה – אַף אַהֲרֹן גִּזְבָּר עַל הַפָּרָה. וּמִנַּיִן שֶׁיְּמַנּוּ גִּזְבָּרִין לְדוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"''' {{ממ|שמות|כז|כ}}. {{הע-שמאל|כל זמן שהפרה בחיים – אין לעשות בה מלאכה; וכן אין לעשות מלאכה בזמן מילוי המים וזריית האפר עליהם ("קידוש"); אבל אסיפת האפר אינה פוסלת אפילו אם הפסיק ועשה מלאכה אחרת במקביל; וראו לעניין הפרה בחייה [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ד|פרה ד ד,]] "עד שתיעשה אפר", ולעניין הממלא והמקדש [[ביאור:משנה פרה פרק ז|שם ז א.]] הדרשה נעה בין הריבוי "חוקת התורה" לבין המיעוט "זאת". ההכרעה מה מרובה ומה ממועט היא הלכה למשה מסיני, ואין בה הגיון פנימי.}} לְפִה שֶׁנֶּאֱמַר '''"וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו"''' – {{ב|שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ,|כלומר שלא יעשה בה מלאכה}} שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה; וְאִם עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה – פְּסָלָהּ. כְּשֶׁאָמַר 'חֻקָּה' – רִבָּה הַמְמַלֵּא וְהַמְקַדֵּשׁ, שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו {{ב|בָּהּ,|באפר הפרה}} שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בָּהּ מְלָאכָה; וְאִם עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה – פְּסָלָהּ. יָכוֹל אַף הָאוֹסֵף (כשאמר חקה רבה)? אָמַרְתָּ '''"זֹאת"'''. יָכוֹל {{ב|אַף הַמְקַדֵּשׁ וְהַמְמַלֵּא|המיעוט "זאת" חל עליהם}}? אָמַרְתָּ '''"אֲשֶׁר צִוָּה ה' (לאמר)"'''! {{הע-שמאל|יש לרכוש את הפרה האדומה כשהיא כבר פרה, בת שלוש שנים, ולא כשהיא עגלה. המעשה מציג כיצד היו מוודאים שלא נעשתה מלאכה בפרה: היו קונים מגויים פרה מעוברת ולאחר שהמליטה עגלה אדומה היו שומרים על העגלה שלוש שנים, שלא תעשה מלאכה – ואז, כשהיתה לפרה - קונה אותה ההקדש מאת השומרים.}} '''"וְיִקְחוּ... פָּרָה"''' – שֶׁלֹּא יִקְחוּ עֶגְלָה וִיגַדְּלוּהָ! אָמְרוּ: מַעֲשֶׂה שֶׁלָּקְחוּ פָּרָה עֻבָּרָה אֲדֻמָּה מִן הַגּוֹיִם, וְהָיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ עַד שֶׁהָיְתָה יוֹלֶדֶת. אִם הָיָה וְלָדָהּ כָּשֵׁר לְפָרָה – וְהָיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתָהּ עַד שֶׁהָיְתָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין אוֹתָהּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר '''"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָּרָה"''', שֶׁלֹּא יִקְחוּ עֶגְלָה וִיגַדְּלוּהָ. {{הע-שמאל|ר' אליעזר חושש שמא הגוי עשה בפרה מלאכה, ולכן מחייב לשמור על העגלה מהמלטתה עד שחיטתה בידי ישראל, כמו במעשה דלעיל; וראו [[ביאור:תוספתא/פרה/ב|תוספתא פרה ב א.]] כאן השם "דמא" או "דמת" הוא שמה של הפרה האדומה, ולא של הגוי.}} רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין לוֹקְחִין אוֹתָהּ מִן הַגּוֹיִם! וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אָמְרוּ: מַעֲשֶׂה שֶׁלָּקְחוּ פָּרָה מִן הָעַרְבִיִּים, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ 'דָּמַת', 'דָּמַת', וְהִיא רָצָה וּבָאת! {{הע-שמאל|דורש כל ביטוי לחוד, התמימות של הפרה היא באדמומיות של כל גופה.}} '''"וְיִקְחוּ... פָּרָה"''', יָכוֹל מֻלְבֶּנֶת אוֹ מֻשְׁחֶרֶת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אֲדֻמָּה"'''. אוֹ אֲדֻמָּה, יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁרֻבָּהּ מַאְדִּים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"תְּמִימָה"'''. אִם לוֹמַר שֶׁהִיא תְּמִימָה מִן הַמּוּמִין – וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר '''"אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם"'''! אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"תְּמִימָה"'''? אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְמוּמִין תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאַדְמוּת! {{הע-שמאל|מחלוקת על תמימות האדמומיות של הפרה: כמה שערות לא אדומות פוסלות את הפרה? והשוו [[ביאור:משנה פרה פרק ב#משנה ה|פרה ב ה,]] בשינוי שמות התנאים. ר' עקיבא מכשיר אפילו אם יש הרבה שערות שאינן אדומות, בתנאי שעקרו אותן והפרה אינה נראית קירחת. לעניין הקרנים, העיניים, השיניים והלשון ראו גם [[ביאור:משנה פרה פרק ב#משנה ב|פרה ב ב.]]}} מִכַּמָּה יְהֵא בָּהּ וּתְהֵא פְּסוּלָה? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִשְּׁתַּיִם וְעַד שָׁלֹשׁ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה! רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מֵחָמֵשׁ וְעַד חֲמִשִּׁים – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה! רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אַחַת בְּרֹאשָׁהּ וְאַחַת בִּזְנָבָהּ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה! רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ יֵשׁ בָּהּ הַרְבֵּה – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲבִירֵם בְּמִכְחוֹל. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתַּיִם לְתוֹךְ גּוּמָא אַחַת – פְּסוּלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּמִין קָרַחַת. הַשִּׁנַּיִם וְהַלָּשׁוֹן – אֵין פּוֹסְלִין בַּפָּרָה; הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם – הֲרֵי זֶה יָגֹר; וְאִם {{ב|גָּרַר בַּזָּכָר|חתך עמוק מדי}} – הֲרֵי זֶה פְּסוּלָה! פָּרָה שֶׁגַּלְגַּל עֵינֶיהָ מַשְׁחִיר – הָיוּ מְבִיאִין פָּרוֹת אֲחֵרוֹת וּמַעֲמִידִין אוֹתָהּ בְּתוֹכָן. אִם דּוֹמֶה גַּלְגַּל עֵינֶיהָ לְאַחַת מֵהֶן – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה, {{ב|וְאִם לָאו|אין עיניה דומות לעיני אף פרה אחרת}} – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה! {{הע-שמאל|הפרה צריכה להיות בלי מומים ואף בלי סימנים שנגרמו ממומים שהחלימו; וראו [[ביאור:משנה פרה פרק ב#משנה ג|פרה ב ג:]] הגדרת ה'מלאכה' תלויה בכוונת הבעלים! הדרשה מציעה דרך ביניים בין דעת ר' יהודה לדעת ת"ק [[ביאור:משנה פרה פרק ב#משנה ד|במשנה ד שם.]]}} '''"אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם"''' – מַגִּיד שֶׁהִיא נִפְסֶלֶת בְּמוּם. מִיכָּן אָמְרוּ: כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בַּמֻּקְדָּשִׁין – פּוֹסְלִין בַּפָּרָה. '''"אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם"''' – לְרַבּוֹת שֶׁהָיָה בָּהּ מוּם וְחָיָה, וּמְקוֹמוֹ נִכָּר – הֲרֵי זֶה מוּם! '''"אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל"''' – פּוֹסְלָהּ; נָתַן עָלֶיהָ יָדוֹ וְעָבַר מִכָּאן וּלְהַלָּן – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. הָיְתָה עוֹבֶרֶת בַּנָּהָר, אוֹ עוֹלָה בְּמַעֲלֶה אוֹ יוֹרֶדֶת בִּירִידָה, נִתְלָה בִּזְנָבָהּ לְסַעֲדָהּ – כְּשֵׁרָה; שֶׁתִּסְעָדֶנּוּ – פְּסוּלָה. קְשָׁרָהּ בְּמוֹסֵרָה – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה; {{ב|קִפְּלָהּ|את המוסרה}} וּנְתָנָהּ בֵּין קַרְנֶיהָ – הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה. פֵּרֵשׂ טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחַמָּה וּמִפְּנֵי (הדבורים) [הַזְּבוּבִים] – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה; עָשָׂה לָהּ סַנְדָּלִין בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַּחֲלִיק – הֲרֵי זוֹ כְּשֵׁרָה. שָׁכַן עָלֶיהָ עוֹף – כְּשֵׁרָה; עָלָה עָלֶיהָ זָכָר, לְדַעַת הַבְּעָלִים – פְּסוּלָה; שֶׁלֹּא לְדַעַת הַבְּעָלִים – כְּשֵׁרָה! {{הע-שמאל|סיפור נוסף על קניית פרה אדומה מגוי, בניגוד לדברי ר' אליעזר לעיל: הגוי מנסה להתחכם ומניח עול על הפרה, אבל הזקנים מזהים את נתינת העול ומבטלים את העיסקה, והגוי שהפסיד 1000 זהובים מתאבד.}} מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זִקְנֵי יְרוּשָׁלַיִם אֵצֶל גּוֹי אֶחָד, שֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁפָּרָה אֲדֻמָּה אֶצְלוֹ, וְשָׁמָהּ עֲלֵיהֶם בְּאֶלֶף זְהוּבִים. אָמַר: לְמָחָר הַיְּהוּדִים אוֹמְרִין '''"אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל"''', הָיָה מַנִּיחַ עָלֶיהָ עֹל עַל צַוָּארָהּ. אָמְרוּ לוֹ: הוֹצִיאָהּ אֵלֵינוּ – וְנָתְנוּ לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים; הוֹצִיאָהּ לָהֶן. אָמְרוּ לוֹ: אֲפִילּוּ אַתָּה נוֹתְנָהּ לָנוּ חִנָּם – אֵין לָנוּ בָּהּ הֲנָאָה! הַחְזֵר לָנוּ אֶת הַדָּמִים! כֵּיוָן שֶׁלָּקְחוּ הֵימֶנּוּ אֶת הַדָּמִים – עָלָה לְרֹאשׁ הַגַּג וְנָפַל וּמֵת. סִימָן הָיָה לַחֲכָמִים, שֶׁשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת הָיוּ בִּכְתֵפָהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וּבְשָׁעָה שֶׁעוֹלֶה עֹל עַל צַוָּארָהּ – הָיוּ נוֹשְׁרוֹת. וְהָיוּ עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת לִמְקוֹם {{ב|הַנִּיר|הנחת העול}}. }} ===פסוק ג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|האם הפרה יכולה להישחט על ידי כהן הדיוט, כאלעזר? – הדרשה טוענת, בניגוד [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכג|לספרי קכג,]] שבדרך כלל לא, ואכן למעשה הפרות נשחטו כולן, חוץ מהראשונה - ע"י הכהנים הגדולים; ראו [[ביאור:משנה פרה פרק ג#משנה ה|פרה ג ה.]] ר' חנינא דורש, מהמילה "הכהן" (היא מיותרת כי אין עוד 'אלעזר' בתורה) – שמצוות פרה אדומה - חוץ מהמקרה שלפנינו - היא דווקא ע"י כהן גדול.}} '''"וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן"''', יָכוֹל אַף שֶׁל דּוֹרוֹת לְאֶלְעָזָר? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֹתָהּ": אֹתָהּ לְאֶלְעָזָר, אֵין שֶׁל דּוֹרוֹת לְאֶלְעָזָר! מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "הַכֹּהֵן"? – זֶה הַמְכַהֵן בַּבְּגָדִים, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן הַמְשֻׁלָּם: {{ב|וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר|ומניין אף של דורות}} "לְאֶלְעָזָר"? אָמַר לוֹ רַבִּי חֲנִינָא: תְּמֵהַנִי עָלֶיךָ יוֹנָתָן שֶׁאָמַרְתָּ דָּבָר זֶה! אִלּוּ שְׁנֵי אֶלְעָזָר בַּתּוֹרָה – הָיִיתִי אוֹמֵר: אֶלְעָזָר כֹּהֵן וְאֶלְעָזָר יִשְׂרָאֵל. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "הַכֹּהֵן"? – הַמְכַהֵן בַּבְּגָדִים. {{הע-שמאל|הלל מתוכח עם חכמים הן על העדות – מה לבש יהושע בן פרחיה כששחט את הפרה – הן על ההלכה לדורות. מוסכם על שני הצדדים שהמעשה של יהושע בן פרחיה הוא הבסיס לדיון, ורק כשהבסיס הזה מעורער (כמו כאן) יש לפנות לתורה הכתובה ולמדרש. חכמים מתבססים על המסופר בתורה, שאלעזר שחט פרה למרות שלא היה כהן גדול וממילא לא לבש בגדי כהן גדול. הלל מודה שיתכן ששכח את מה שראו עיניו מחמת זקנתו (רומז ל[[משלי כג כב]]), אבל את התורה שבעל פה אינו שוכח, ומסיים בדרשה שהובאה לעיל בשם ר' חנינא! - אבל ראו [[ביאור:תוספתא/פרה/ד#ד|תוספתא פרה ד ד,]] שהלל הודה להם, והדיון נועד רק לעורר אותם להשתתף. להעדפה של הזכרון החי (התקדים המעשי) על פני הדרשה ראו [[ביאור:משנה אבות פרק א#משנה יז|אבות א יז.]]}} אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת שָׁאֲלוּ אֶת הִלֵּל: בְּאֵיזוֹ לְבוּשׁ הַפָּרָה נִשְׂרֶפֶת? אָמַר לָהֶם: {{ב|בְּגָדוֹל|בבגדי כהן גדול}}! אָמְרוּ לוֹ: אֵינָהּ נִשְׂרֶפֶת אֶלָּא בְּלָבָן! אָמַר לָהֶן: אֲנִי רָאִיתִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה, שֶׁשְּׂרָפָהּ בְּגָדוֹל! אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ רָאִינוּ שֶׁשְּׂרָפָהּ בְּלָבָן! אָמַר לָהֶן: אַתָּה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ וַאֲנִי אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ; מִי יוֹכִיחַ? אָמְרוּ לוֹ: לֵךְ לַתּוֹרָה! מִי שָׂרַף פָּרָה רִאשׁוֹנָה? אָמַר לֵיהּ: אֶלְעָזָר. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי לוֹבֵשׁ אֶלְעָזָר בִּגְדֵי גָדוֹל בִּימֵי אָבִיו? אָמַר לָהֶן: אַל תָּבוּזוּ שִׁכְחָה לָאָדָם, שֶׁאִם מַה שֶּׁרָאוּ עֵינַי שָׁכַחְתִּי, מַה שֶּׁשָּׁמְעוּ אָזְנַי לֹא אֶשְׁכָּח: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "הַכֹּהֵן"? – שֶׁהוּא מְכַהֵן בַּבְּגָדִים! '''"וְשָׁחַט"''', יָכוֹל אֶלְעָזָר עַצְמוֹ הָיָה שׁוֹחֵט? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו"''', אַחֵר הָיָה שׁוֹחֵט, לֹא אֶלְעָזָר! {{הע-שמאל|דורש "והכהו לפניו" – לפני השופט, ואצלנו "לפניו" – לפני אלעזר. הנושא בשני המשפטים חסר. וראו [[ביאור:משנה מכות פרק ג#משנה י|מכות ג י,]] שהמכה הוא חזן הכנסת.}} כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: '''"וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ"''' {{ממ|דברים|כה|ב}}, יָכוֹל הַשֹּׁפֵט עַצְמוֹ הָיָה מַכֶּה אוֹתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְהִכָּהוּ לְפָנָיו"''', אַחֵר הָיָה מַכֶּה, לֹא הַשֹּׁפֵט! }} ===פסוק ד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|האם הזאת דם הפרה דומה להזאת דם הציפור על המצורע ביום הראשון לטקס הטהרה של המצורע (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד|נגעים יד א]]), שנעשית ע"י טבילת אגודת האיזוב בדם שבכלי – או שהיא דומה להזאת דם האשם והשמן על המצורע ביום הטיהור הסופי שלו, הוא היום השמיני, (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ט|שם משנה ט-י]]) שנעשות בטבילת אצבעו של הכהן בכף ידו השמאלית? ההכרעה של ר' יוסי הגלילי בסיפור היא להצעה הראשונה, כי הן הזאת דם הפרה, הן הזאת דם הציפור נעשות מחוץ למקדש ולירושלים, ואילו ההזאות ביום השמיני לטהרת המצורע נעשות בשער ניקנור – הכניסה הראשית למקדש (ראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ח|שם ח.]])}} אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בְּפָרָה בִּטְבֶרְיָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲנִינָא יוֹשֵׁב עִמּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: נֶאֱמַר '''"וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ"''' – בִּכְלִי, אֲבָל לֹא בַּיָּד! אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲנִינָא: הוֹאִיל וְשֶׁמֶן אָשָׁם מַכְשִׁיר וְדַם פָּרָה מַכְשִׁיר; מָה הֶכְשֵׁר שֶׁמֶן אָשָׁם, בַּיָּד אֲבָל לֹא בִּכְלִי – אַף הֶכְשֵׁר דַּם פָּרָה, בַּיָּד אֲבָל לֹא בִּכְלִי! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: הוֹאִיל וּפָרָה מַכְשִׁיר וְדַם צִפּוֹר מַכְשִׁיר; מָה הֶכְשֵׁר דַּם צִפּוֹר, מִן הַכְּלִי אֲבָל לֹא מִן הַיָּד – אַף הֶכְשֵׁר דַּם פָּרָה, מִן הַכְּלִי אֲבָל לֹא מִן הַיָּד! אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲנִינָא: הוֹאִיל וְשֶׁמֶן אָשָׁם מַכְשִׁיר וְדַם פָּרָה מַכְשִׁיר; מָה שֶׁמֶן אָשָׁם, מִן הַיָּד אֲבָל לֹא מִן הַכְּלִי – אַף הֶכְשֵׁר פָּרָה, מִן הַיָּד וְלֹא מִן הַכְּלִי! מוּטָב לָדוּן הֶכְשֵׁר מֵהֶכְשֵׁר; הֶכְשֵׁר שֶׁבְּאֶצְבַּע מֵהֶכְשֵׁר שֶׁבְּאֶצְבַּע, וְאַל יוֹכִיחַ דַּם צִפּוֹר מְצֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ בַּאֲגֻדָּה! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: הוֹאִיל וְדַם פָּרָה מַכְשִׁיר וְדַם צִפּוֹר מַכְשִׁיר; מָה הֶכְשֵׁר דַּם צִפּוֹר, מִן הַכְּלִי אֲבָל לֹא מִן הַיָּד – אַף הֶכְשֵׁר דַּם הַפָּרָה, מִן הַכְּלִי אֲבָל לֹא מִן הַיָּד! מוּטָב לָדוּן הֶכְשֵׁר מֵהֶכְשֵׁר; הֶכְשֵׁר דָּם מֵהֶכְשֵׁר דָּם, וְאַל יוֹכִיחַ שֶׁמֶן אָשָׁם, שֶׁאֵין הֶכְשֵׁרוֹ הֶכְשֵׁר דָּם. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲנִינָא: וַהֲרֵי '''דַּם''' אֲשַׁם מְצֹרָע יוֹכִיחַ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ הֶכְשֵׁר דָּם – הֲרֵי הוּא מִן הַיָּד וְלֹא מִן הַכְּלִי; אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הַפָּרָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהֶכְשֵׁרָהּ הֶכְשֵׁר דָּם – תֶּהֱוֵי מִן הַיָּד וְלֹא מִן הַכְּלִי! מוּטָב לָדוּן הֶכְשֵׁר מֵהֶכְשֵׁר; הֶכְשֵׁר דָּם מֵהֶכְשֵׁר דָּם; הֶכְשֵׁר קֹדֶשׁ מֵהֶכְשֵׁר קֹדֶשׁ, וְאַל יוֹכִיחַ דַּם צִפּוֹר מְצֹרָע, שֶׁאֵין הֶכְשֵׁרוֹ הֶכְשֵׁר קֹדֶשׁ! אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי: הוֹאִיל וְדַם פָּרָה מַכְשִׁיר וְדַם צִפּוֹר מַכְשִׁיר; מָה הֶכְשֵׁר דַּם צִפּוֹר, מִן הַכְּלִי וְלֹא מִן הַיָּד – אַף הֶכְשֵׁר דַּם פָּרָה, מִן הַכְּלִי וְלֹא מִן הַיָּד! מוּטָב לָדוּן הֶכְשֵׁר מֵהֶכְשֵׁר; הֶכְשֵׁר שֶׁבַּחוּץ מֵהֶכְשֵׁר שֶׁבַּחוּץ, וְאַל יוֹכִיחַ דַּם אֲשַׁם מְצֹרָע, מִפְּנֵי שֶׁהֶכְשֵׁרוֹ בִּפְנִים! הָא צָרַכְתָּ לוֹמַר '''"וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ"''' – בִּכְלִי וְלֹא בַּיָּד! {{הע-שמאל|למרות שר' יוסי הגלילי דחה את דברי ר' שמעון, הוא מסכים שההזאה נעשית באצבע היד הימנית של הכהן, בדומה להזאות הדם והשמן שביום השמיני של המצורע.}} '''"וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ"''', נֶאֱמַר כָּאן 'כֹּהֵן' וְ'אֶצְבַּע', וְנֶאֱמַר בִּמְצֹרָע 'כֹּהֵן' וְ'אֶצְבַּע'; מָה 'כֹּהֵן' וְ'אֶצְבַּע' שֶׁנֶּאֶמְרוּ בִּמְצֹרָע, הִיא הַמְּיֻמֶּנֶת שֶׁבַּיָּמִין אַף 'כֹּהֵן' וְ'אֶצְבַּע' שֶׁנֶּאֶמְרוּ כָּאן, הִיא הַמְּיֻמֶּנֶת שֶׁבַּיָּמִין! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכג|ספרי קכג.]] [[ביאור:תוספתא/פרה/ד|ותוספתא פרה ד א:]] כל שבע ההזאות מעכבות וכולן צריכות להיות דומות אלו לאלו.}} '''"מִדָּמָהּ... שֶׁבַע פְּעָמִים"''', שֶׁתְּהֵא פַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שָׁוָה לַשְּׁנִיָּה. יָכוֹל מִטְּבִילָה אַחַת הָיָה מַזֶּה שֶׁבַע הַזָּיוֹת? אָמַרְתָּ בַּדָּם '''"וְהִזָּה... שֶׁבַע"''' – שֶׁיִּהְיוּ שֶׁבַע טְבִילוֹת, כְּנֶגֶד שֶׁבַע הַזָּיוֹת. יָכוֹל שֶׁהָיָה {{ב|מַזֶּה כֻּלָּן כְּאַחַת|ע"י שבעה כהנים}}? אָמַרְתָּ '''"פְּעָמִים"''' – זוֹ אַחַר זוֹ, זוֹ אַחַר זוֹ! }} ===פסוק ה=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|איסור עשיית מלאכה בפרה (עד שתהפוך לאפר) נידון לעיל, פסוק ב. ראו [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ד|פרה ד ד.]] יש לשרוף את כל חלקי הפרה, אבל אם היתה מעוברת אין הכרח לשרוף גם את הולד שברחמה. הדרשה אוסרת להפשיט את עור הפרה לפני שריפתה, בניגוד [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ג|לפרה ד ג.]] אם בזמן השריפה התעופפו חלקים מהפרה אל מחוץ לגת השריפה – יש להחזיר אותם לאש (כדעת ראב"י [[ביאור:תוספתא/פרה/ג#ו|בתוספתא פרה ג ו]]); וכן היו עושים גם באיברים שנפלו מהמזבח לפני חצות – ראו תוספתא שם הלכה ז, ו[[ביאור:משנה זבחים פרק ט#משנה ו|זבחים ט ו]]. והשוו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכד|ספרי קכד,]] שההגבלה של גודל של לפחות כזית חלה רק על עצמות וקרני הפרה, ואילו אם פקע חלק מבשרה, אפילו קטן – יש להחזיר אותו לאש. מותר להוסיף הרבה חומרי בערה – לאו דווקא עצים - לשריפת הפרה, וראו [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ג|פרה ד ג.]] ר' יהודה אף ממליץ לעשות כך כדי שירבה האפר; וראו [[ביאור:תוספתא/פרה/ד#ו|תוספתא פרה ד ו.]]}} '''"וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו"''', שֶׁיִּהְיוּ עֵינָיו בָּהּ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה בָּהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר; וְאִם עָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה – פְּסוּלָה! '''"אֶת עוֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ"''', עוֹרָהּ מְחֻבָּר לִבְשָׂרָהּ! '''"בְּשָׂרָהּ"''', לֹא בְּשַׂר עֻבָּרָהּ! אוֹ '''"בְּשָׂרָהּ"''', יָכוֹל פְּרָט לְדָמָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְאֶת דָּמָהּ"'''! אוֹ '''"דָּמָהּ"''' פְּרָט לְפִרְשָׁהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף"'''. כְּשֶׁאָמַר '''"דָּמָהּ"''' – שֶׁלֹּא יֵצֵא דָּמָהּ חוּץ לַגַּת, שֶׁאִם יָצָא דָּמָהּ חוּץ לַגַּת – פְּסוּלָה! כְּשֶׁאָמַר '''"עַל פִּרְשָׁהּ"''' וְלֹא אָמַר 'עִם פִּרְשָׁהּ'; מַה פִּרְשָׁהּ, בִּמְקוֹמוֹ – אַף כֻּלָּן בִּמְקוֹמָן. וְכֵן הַפּוֹקְעִין שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לַמַּעֲרָכָה, אִם יֵשׁ בָּהֶם כַּזַּיִת – יַחֲזִירֵם לִמְקוֹמָן, אוֹ יִתֵּן עֲלֵיהֶם עֵצִים וְיִשְׂרְפֵם בִּמְקוֹמָם. '''"יִשְׂרֹף"''' – אֶת שֶׁהוּא רוֹצֶה לִשְׂרֹף יִשְׂרֹף. מִיכָּן אָמְרוּ: שְׂרָפָהּ שֶׁלֹּא בְּעֵצִים, אוֹ בְּכָל עֵצִים – אֲפִלּוּ בְּקַשׁ, אֲפִלּוּ בְּגְבָבָה – כְּשֵׁרָה; וּמִצְוָתָהּ שֶׁלֹּא יְמַעֵט לָהּ עֵצִים מִן הָרָאוּי לָהּ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲבִילֵי אֵזוֹב הָיוּ מַשְׁלִיכִין לְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל לְרַבּוֹת אֶת הָאֵפֶר! }} ===פסוק ו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|עץ הארז היה חלק מגזע העץ. בניגוד לארז של ר' ישמעאל (ראו [[ביאור:תוספתא/נגעים/ח#ג|תוספתא נגעים ח ג]]), ששימש לטיהור מצורעים, לא היה בו חלק רך ("טרוף"). לעניין האיזוב ראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכד|ספרי קכד,]] וכן [[ביאור:משנה נגעים פרק יד#משנה ו|נגעים יד ו]], [[ביאור:משנה פרה פרק יא#משנה ז|פרה יא ז]] ו[[ביאור:ספרא/מצורע#פרשה א|ספרא מצורע פרשה א טו]]. ר' שמעון טוען שגם השמן והיין ששימשו לנסכים אינם תלויים בשם לואי אלא בשמם בלבד. מכאן והלאה עד פסוק יט התיקונים בסוגריים מרובעים הם על פי הגניזה, אלא אם צוין אחרת.}} '''"וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ"''', יָכוֹל אֶחָד מִכָּל הָעֵצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֶרֶז". אוֹ "אֶרֶז", יָכוֹל אַף טוֹרֵף שֶׁל אֶרֶז? תַּלְמוּד לוֹמַר "עֵץ אֶרֶז"; הָא מָה הַדָּבָר? בַּקַּעַת מִתּוֹךְ לִבּוֹ שֶׁל אֶרֶז וּכְמוֹ מָחוּק הָיָה! '''"וְאֵזוֹב"''', לֹא אֵזוֹב יָוָן, וְלֹא אֵזוֹב כּוֹחָלִית, וְלֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִי, וְלֹא אֵזוֹב רוֹמִי, [וְלֹא אֵזוֹב בֵּית דִּקְלֵי,] וְלֹא [...]. אֵזוֹב תָּלוּי בִּשְׁמוֹ, וְלֹא תָּלוּי בְּשֵׁם אַחֵר. מִכָּאן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: צִפּוֹר תְּלוּיָה בִּשְׁמָהּ, שֶׁמֶן תָּלוּי בִּשְׁמוֹ, יַיִן תָּלוּי בִּשְׁמוֹ – כָּשֵׁר לַנְּסָכִים! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכד|ספרי קכד]] ו[[ביאור:ספרא/מצורע#פרשה א|ספרא שם, יד]]. הורוביץ מגיה את נוסח הכ"י "לבן" ל"לכה".}} '''"וּשְׁנִי"''', יָכוֹל אֶחָד מִכָּל הַצְּבָעִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "תּוֹלַעַת"! אוֹ 'תּוֹלַעַת שָׁנִי' זֶה {{ב|[לְכָה]|צבע מהצומח}}? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וּשְׁנִי"'''. הָא מָה הַדָּבָר? – הַ{{ב|שֵּׁנִי|אפילו שנשנה בו שימוש (שימוש חוזר)}} שֶׁבַּתּוֹלַעַת! רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁבַּתּוֹלַעַת! {{הע-שמאל|ר' מאיר דורש שהפרה כולה תיעשה אפר, ושיתקיימו כל הדינים של שריפת הפרה (ראו [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ד|פרה ד ד.]] ת"ק טוען שהדבר המעכב היחיד בטקס השריפה הוא השלכת הארז, האיזוב ושני התולעת, ומיד אחרי ההשלכה ניתן לאסוף מעט מהאפר ולהזות על הטמאים.}} '''"וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה"''', מִ{{ב|שֶּׁהִוא נוֹשָׂא לְהִבָּקַיע|כשהפרה מתחילה להיבקע}} – כְּשֵׁרָה לְהַזּוֹת מִמֶּנָּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵין מַזִּין מִמֶּנָּה עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר, וְתֵעָשֶׂה בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה, וּבְכֹהֲנִים; הַמְּלָאכָה פּוֹסֶלֶת בָּהּ עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אֵפֶר! }} ===פסוק ז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|ראו גם [[ביאור:ספרא/אחרי מות#פרשה ה|ספרא אחרי מות פרשה ה ג,]] דרשה על [[ויקרא טז כו]], על טומאת המשלח את השעיר לעזאזל: שם כתבנו שהמסקנה היא שכיבוס הבגדים והטבילה הם דרך לטהרה, הנחוצה כדי לבוא אל המחנה אחרי שקיעת השמש - ואינם מצוות בפני עצמן. נראה שכאן הביטוי 'מפני מצווה' מכוון למצוות שילוח הטמאים המחייבת שלא להכניס למקדש טבולי יום - ראו [[ביאור:משנה כלים פרק א#משנה ה|כלים א ה!]]}} '''"וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן"''' – מְלַמֵּד שֶׁהוּא טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים! '''"וְאַחַר יָבֹא אֶל הַמַּחֲנֶה"''', רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נֶאֱמַר כָּאן "וְאַחַר" וּבִיאָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן {{ממ|ויקרא|טז|כו}} "וְאַחַר" וּבִיאָה; מָה "אַחַר" וּבִיאָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן – אַחַר בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ, {{ב|וְקוֹדֶם בִּיאַת הַשֶּׁמֶשׁ|אסור}}, מִפְּנֵי טֻמְאָה וּמִפְּנֵי מִצְוָה, אַף "אַחַר" וּבִיאָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן – אַחַר בִּיאַת שֶׁמֶשׁ, {{ב|וְקוֹדֶם בִּיאַת שֶׁמֶשׁ|אסור}}, מִפְּנֵי טֻמְאָה וּמִפְּנֵי מִצְוָה! }} ===פסוק ח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|כל מי שהיה מעורב בשריפת הפרה, אפילו אם שרף כזית מבשרה – נטמא ומטמא את בגדיו; אבל מי שהכין את המקום ("גת") שבו שורפים את הפרה והביא לשם עצים, ואף מי שהדליק את האש – אינם טמאים אם לא השתתפו בשריפה עצמה.}} '''"וְהַשּׂוֹרֵף אֹתָהּ"''', אֵיזֶה הוּא שׂוֹרֵף? – זֶה הַמְסַיֵּעַ בַּשְּׂרֵפָה, כְּגוֹן הַמְהַפֵּךְ בַּבָּשָׂר, וְהַמַּשְׁלִיךְ עֵצִים, וְהַמְהַפֵּךְ בָּאֵשׁ, וְהַחוֹתֶה גֶּחָלִים כְּדֵי שֶׁתִּבְעַר הָאֵשׁ, וְדוֹמֶה לָהֶן. יָכוֹל אַף הַמְסַדֵּר אֶת הַמַּעֲרָכָה וְהַמַּצִּית אֶת הָאוּר יְהֵא מְטַמֵּא בְּגָדִים? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֹתָהּ", "אֹתָהּ" – כֻּלָּהּ; כְּשֶׁאָמַר "הַשּׂוֹרֵף" "וְהַשּׂוֹרֵף" – לְרַבּוֹת כַּזַּיִת! {{הע-שמאל|ראו ספרי קכד. מקוה הוא בגודל 40 סאה, כמידת אדם - אפילו אם רוצה להטביל בו רק כלים קטנים או בגדים, וראו [[ביאור:תוספתא/מקואות/א#ו|תוספתא מקואות א ו;]] אבל טבילה במעיין אינה מוגבלת בגודל המעיין אלא בדבר הנטבל, ראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ח|מקואות א ח,]] שמים זורמים ("זוחלים") כשרים בכל שהוא, בתנאי שיכסו את הדבר הנטבל בהם.}} '''"וְכִבֶּס בְּגָדָיו"''', וְלֹא בְּגָדִים הַמְנֻגָּעִין! '''"בַּמַּיִם"''', '''"בַּמַּיִם"''', שְׁתֵּי פְּעָמִים; מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? שֶׁהָיָה בַּדִּין: הוֹאִיל וְאָדָם טָעוּן טְבִילָה וְכֵלִים טְעוּנִין טְבִילָה, מָה אָדָם, טוֹבֵל בָּרָאוּי לוֹ – אַף כֵּלִים, טוֹבְלִין בָּרָאוּי לָהֶן! תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"בַּמַּיִם"''' '''"בַּמַּיִם"'''; בְּמָקוֹם שֶׁאָדָם טוֹבֵל – שָׁם יָדַיִם וְכֵלִים טוֹבְלִין! – בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמִקְוֶה, אֲבָל בְּמַעְיָן – אָדָם טוֹבֵל בָּרָאוּי לוֹ וְכֵלִים טוֹבְלִין בָּרָאוּי לָהֶם! }} ===פסוק ט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|גם קטן יכול להיות האוסף את האפר; וראו לעיל פס' ב, שהאוסף שעשה מלאכה אינו פוסל את האפר. וראו גם [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה י|פרה יב י,]] שקטן כשר גם להזות על הטמאים. לדעת ר' ישמעאל המסננת שבאמצעותה מסננים את אפר הפרה היתה מאבן, שאינה מקבלת טומאה. ר' עקיבא מכשיר גם בכברה מעץ; וראו את דעת ר' ישמעאל [[ביאור:משנה פרה פרק ג#משנה יא|בפרה ג יא.]] לעניין המבנה של הבור השוו [[ביאור:משנה פרה פרק ג#משנה ו|שם ג ו]]. בשל החלונות המקיפים את הבור, אפילו אם הייתה טומאה בקיר הבור - תוכו לא נטמא.}} ['''"וְאָסַף"''', יָכוֹל יְהוּא כָּל מַעֲשֶׂיהָ בְּכֹהֵן עַד עַכְשָׁו? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"אִישׁ"'''. שֶׁאָמַר "אִישׁ"] – רִבָּה נָתִין, גֵּר, וּמַמְזֵר, עֶבֶד מְשֻׁחְרָר. אוֹ "אִישׁ" – פְּרָט לְקָטָן? אָמַרְתָּ "טָהוֹר", לְרַבּוֹת אֶת הַקָּטָן! '''"לְמִשְׁמֶרֶת"''', כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? הָיוּ כּוֹתְשִׁין אוֹתָהּ בְּמַכְתֶּשֶׁת וְכוֹבְרִין אוֹתָהּ בִּכְבָרוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: בְּשֶׁל אֶבֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּשֶׁל עֵץ. וּבוֹר הָיָה נָתוּן תַּחַת הָאֶבֶן שֶׁהָיְתָה נִשְׂרֶפֶת בְּתוֹכוֹ, עָשׂוּי חַלּוֹנוֹת חַלּוֹנוֹת. חוֹטְמָהּ שֶׁל זוֹ כְּנֶגֶד {{ב|[חוּרְרָהּ]|החור}} שֶׁל זוֹ, וְחוֹטְמָהּ שֶׁל זוֹ כְּנֶגֶד [חוּרְרָהּ] שֶׁל זוֹ – מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. {{הע-שמאל|לעניין חלוקת אפר הפרה לשלושה חלקים ראו [[ביאור:משנה פרה פרק ג#משנה יא|שם יא]]. בגירסת הגניזה מחלקים את האפר בעזרת "מעבצים של שיש", שהוא קלל (כלי לאחסנת) מי החטאת. הביטוי "מקום טהור" נדרש שגם המקום של האפר יהיה טהור, ואפילו טומאת מדף פוסלת את האפר או את מי החטאת, ולכן אין לעבור איתם מעל שרץ, רוק, תנור, כיריים, או מעטן טמאים, וכן אפילו כלי של מי חטאת המוקף צמיד פתיל שהיה באהל המת פסול; וראו גם [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכד|ספרי קכד,]] [[ביאור:משנה פרה פרק י#משנה ד|ופרה י ד-ה.]]}} כֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין? חוֹלְקִים אוֹתָהּ לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים: מַנִּיחִים שְׁלִישׁ בַּחַלּוֹנוֹת וְסוֹתְמִין אוֹתָן, וּמְחַלְּקִין שְׁלִישׁ לְכָל הַמִּשְׁמָרוֹת, וּמַנִּיחִין שְׁלִישׁ בְּהַר הַבַּיִת. לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר... וְהִנִּיחַ" – אוֹסֵף הָיָה לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמַנִּיחַ בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. ['''"וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה"''' – חוּץ לִשְׁלֹשׁ מַחֲנוֹת: חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה, לְמַחֲנֵה לְוִיָּה, לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד?] – הָיָה רֹק נָתוּן תַּחְתָּיו – טָמֵא; עַל גַּבָּיו – טָהוֹר. הָיָה שֶׁרֶץ נָתוּן תַּחְתָּיו – טָמֵא; עַל גַּבָּיו – טָהוֹר. הָיָה עוֹמֵד עַל גַּבֵּי תַנּוּר וְעַל גַּבֵּי כִירַיִם וְעַל גַּבֵּי [מַעֲבָט שֶׁל עֲנָבִים], הַלָּגִין שֶׁל חַטָּאת בְּיָדוֹ – פָּסוּל. הָיָה נֶסֶר מוּנָח עַל גַּבֵּי תַנּוּר וְעַל גַּבֵּי כִירַיִם וְעַל גַּבֵּי מַעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְלָגִין שֶׁל חַטָּאת תָּלוּי בָּהּ - בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִים. {{הע-שמאל|השוו [[ביאור:משנה פרה פרק ט#משנה ה|פרה ט ה.]] החכמים דנו האם הפרה נטמאת מהמים או לא; אבל ר' אליעזר בן יעקב טוען שהמים פסולים, שהרי לא נשמרו כיאות - ולכן הפרה טהורה; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכד|ספרי קכד.]] הכל נאמנים על החטאת, דווקא בגלל חומרתה; ולכן אין צורך בשומר מיוחד; וראו גם [[ביאור:משנה פרה פרק ה|פרה ה א.]]}} '''"וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת"''', אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת שָׁאֲלוּ לוֹמַר: הֲרֵי פָּרָה שֶׁשָּׁתַת מֵי חַטָּאת וְנִשְׁחֲטָה {{ב|עַל אֲתַר,|תוך פחות מ24 שעות}} מַה הִיא? וְהָיוּ מְבַקְּשִׁין לְטַמֵּא אֶת בְּשָׂרָהּ. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לְכָךְ נֶאֱמַר "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה": כְּשֶׁהֵם שְׁמוּרִים – הֵם מֵי נִדָּה, וּכְשֶׁאֵינָן שְׁמוּרִים – אֵינָם מֵי נִדָּה! '''"לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת"''', כֵּיצַד הָיוּ מְשַׁמְּרִים אוֹתָהּ? הָיוּ מוֹסְרִים אוֹתָהּ לְאָדָם נֶאֱמָן וְהוּא מְשַׁמְּרָהּ. אֶלָּא שֶׁחָזְרוּ לוֹמַר: הַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ וְעַל הַחַטָּאת. {{הע-שמאל|בן בג בג דורש את הפסוק על הפרה האדומה לפני שנשחטה. את מי החטאת מכינים בזריית האפר על המים ולא ההפך; הוא מכנה את האפר "נידה"; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכח|ספרי קכח,]] וראו [[ביאור:משנה פרה פרק ו|פרה ו א.]] בדיעבד הפרה כשרה אפילו אם לא היתה שחיטתה לשם חטאת; וראו דברי ר' אליעזר [[ביאור:משנה פרה פרק ד#משנה ג|בפרה ד ג.]]}} בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר: "וְהָיְתָה... לְמִשְׁמֶרֶת" – אֵינָהּ רוֹעָה בָּעֵדֶר. '''"לְמֵי נִדָּה"''', לְפִה שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים", יָכוֹל אֵפֶר עַל הַמַּיִם, אוֹ מַיִם עַל הָאֵפֶר? אָמַרְתָּ "לְמֵי נִדָּה" – עַל הַמַּיִם תֵּן נִדָּה. '''"חַטָּאת"''', שֶׁיִּהְיוּ מוֹעֲלִין בִּבְשָׂרָהּ, וּמִנַּיִן אַף בְּאֶפְרָהּ? תַּלְמוּד לוֹמַר "הִיא"! '''"חַטָּאת"''', שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם חַטָּאת. יָכוֹל אִם לֹא הָיוּ מַעֲשֶׂיהָ לְשֵׁם חַטָּאת – לֹא תְּהֵא כְּשֵׁרָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "הִיא"! }} ===פסוק י=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|המסיט את האפר או את הפרה לפני שחיטתה מטמא בגדים, וטומאתו מבחינה זו דומה לטומאת הזב; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכד|ספרי קכד.]] ראב"י קובע שהאפשרות להיטהר במי חטאת היא פריבילגיה לישראל. הנשים שנשבו במלחמת מדיין יוכלו להטהר במים אלו לאחר שיתגיירו, שהרי גם גרים וגיורות נטהרים במי החטאת. וראו דברי בית הלל [[ביאור:משנה פסחים פרק ח#משנה ח|בפסחים ח ח,]] שכל גר נחשב כטמא מת וחייב בהזאת מי חטאת בשלישי ובשביעי, וראו שם שלמעשה נהגו כבית שמאי.}} '''"וְכִבֶּס הָאוֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו"''', אִם הֵסִיט אֶת הַפָּרָה הֲרֵי זֶה טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים! '''"וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"''' – בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין הַזָּיָה, אֵין הַגּוֹיִם מְקַבְּלִין הַזָּיָה! אָמְרוּ: פַּעַם אַחַת הָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ בַּפָּרָה בִּטְבֶרְיָה, וְרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ יוֹשְׁבִין שָׁם. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: לָכֵן נֶאֱמַר '''"וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"'''; בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִין הַזָּיָה, אֵין הַגּוֹיִם מְקַבְּלִין הַזָּיָה! אָמַר לוֹ רַבִּי מֵאִיר: וַהֲרֵי כְּבָר נֶאֱמַר '''"תִּתְחַטְּאוּ אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם"''' {{ממ|במדבר|לא|יט}}! אָמַר לוֹ: בְּוַדַּאי שֶׁאָמַרְתָּ, אֶלָּא שֶׁהִנַּחְתָּ שָׁם דָּבָר אֶחָד וְאָנוּ צְרִיכִין לוֹ: '''"אַתֶּם וּשְׁבִיכֶם"''' – מָה אַתֶּם, בְּנֵי בְּרִית – מְקַבְּלִין הַזָּיָה, אַף הַשְּׁבוּיָה – כְּשֶׁתָּבוֹא לַבְּרִית וְתִטָּמֵא, תְּהֵא מְקַבֶּלֶת הַזָּיָה! '''"וְלַגֵּר"''' – זֶה הַגֵּר; '''"הַגָּר בְּתוֹכָם"''' – לְרַבּוֹת נְשֵׁי הַגֵּרִים! {{הע-שמאל|ההזאה אינה מצווה לשמה, אלא כדי להיפטר מהטומאה. על הכהן השורף את הפרה היו מזים מי חטאת מפרות קודמות, ומכאן שכדי לחזור ולשחוט פרה אדומה חייבים אפר מפרה קודמת וממנה לקודמתה; ראו [[ביאור:משנה פרה פרק ג|פרה ג א.]] אפר הפרה אמור להיות רציף מימי משה ולהמשך הדורות!}} '''"חֻקַּת עוֹלָם"''' – מַזִּין {{ב|מִזּוֹ|מפרה זו}} {{ב|מִפְּנֵי זוֹ;|מפני 'חוקת עולם' - הטומאה, שנזכרה בפס' כא}} '''"לְחֻקַּת עוֹלָם"''' – מַזִּין מִזּוֹ לְקַדֵּשׁ אַחֶרֶת! }} ===פסוק יא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הדרשה מעירה שדיני הטומאה והטהרה חלים רק על החיים, ומכאן שהמת עצמו אינו טמא, אלא הנוגע בו הוא שטמא. הדרשה מפנה לסיפור השונמית ([[מלכים ב ד]]), שבמותו, הוא נשאר טהור, אבל טימא את הכלים שבבית, וכשחזר לחיים אמנם הוא נשאר טהור, אבל נטמא מהכלים שהיו בבית, שנשארו טמאים. האימרה "מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני" נאמרת כביכול ע"י בנה של השונמית לכלי הבית, ע"י הבגדים של השורף את הפרה אל השורף עצמו; ע"י בגדי האוכל לנבלת העוף וכו'. חז"ל היו מודעים לאבסורד שבהלכות הטומאה והטהרה והדגישו אותו; וראו חלק מהדוגמאות הללו [[ביאור:משנה פרה פרק ח#משנה ב|בפרה ח ב-ז,]] [[ביאור:משנה כלים פרק ח#משנה ד|בכלים ח ד]] [[ביאור:תוספתא/פרה/ח|ובתוספתא פרה ח א-ג.]]}} '''"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת"''', נוֹגֵעַ בְּמֵת – טָמֵא; אֵין מֵת עַצְמוֹ טָמֵא! נוֹגֵעַ בְּמֵת – טָמֵא; אֵין בְּנָהּ שֶׁל שׁוּנַמִּית טָמֵא! אָמְרוּ: בְּנָהּ שֶׁל שׁוּנַמִּית, כְּשֶׁמֵּת, כֹּל שֶׁהָיָה עִמּוֹ בַּבַּיִת – טָמֵא הָיָה טֻמְאַת שִׁבְעָה, וּכְשֶׁחָיָה – הָיָה טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ. {{ב|חָזְרוּ וְנָגְעוּ בּוֹ|הכלים שבבית}} – טִמְּאוּהוּ הֵם; הֲרֵי זֶה אוֹמֵר: מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי. הַשּׂוֹרֵף פָּרָה, וּפָרִים הַנִּשְׂרָפִים, וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – מְטַמְּאִין בְּגָדִים; הֵן עַצְמָן – אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר: מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי. הָאוֹכֵל מִנִּבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר – טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה; וְהוּא עַצְמוֹ – אֵין מְטַמֵּא בְּגָדִים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר: מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי, וְאַתָּה טִמֵּאתַנִי. טְהוֹרֵי כְּלֵי חֶרֶס שֶׁהָיוּ (מטלטלין) [מְשֻׁלְשָׁלִים] לַאֲוִיר הַתַּנּוּר בִּמְקוֹם (הנגע) [הַנָּגוּב] – טְהוֹרִין. צָפוּ מַשְׁקִין עַל גַּבֵּי הַתַּנּוּר – נִטְמָא, אוֹ בַּאֲחוֹרֵי הַתַּנּוּר נָגְעוּ בִּכְלִי חֶרֶס – טָמֵא; הֲרֵי אוֹמֵר וְכוּ'. מַזֶּה שֶׁעוֹמֵד בְּתוֹךְ מַשְׁקִין וּמִטְפָּחוֹת בְּמָתְנָיו, נִתְּזוּ מִתַּחַת רַגְלָיו וְטִמְּאוּ אֶת הַמִּטְפָּחוֹת, חָזְרָה הַמִּטְפַּחַת וְטִמְּאַתּוּ; הֲרֵי זֶה אוֹמֵר וְכוּ'. מַקְרָצוֹת נִמְשָׁכוֹת זוֹ בָּזוֹ וְכִכָּרִים נוֹגְעִים זֶה בָּזֶה, וּבָהֶם גֻּמִּים מְלֵאִים מַשְׁקִים. נָגַע שֶׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶם – נִטְמָא וְטִמֵּא אֶת כֻּלָּם; הֲרֵי זֶה אוֹמֵר וְכוּ'. הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִים וְהַמֶּרְכָּב וְהַמּוֹשָׁב שֶׁהָיוּ מֻנָּחִים תַּחַת אֶבֶן מַסְמָא, וְהַמִּשְׁכָּב תַּחְתֵּיהֶן – טָהוֹר. הָלַךְ טָהוֹר וְעָמַד שָׁם וְנִטְמָא, נָגַע בָּהֶם – טִמֵּא אֶת כֻּלָּם; הֲרֵי זֶה אוֹמֵר וְכוּ'. קְעָרָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מַשְׁקִין טְהוֹרִים, וַאֲחוֹרֶיהָ טְמֵאִים, וּמֻנָּחִים עַל גַּבֵּי טַבְלָא, וְכִכָּר שֶׁל תְּרוּמָה נָתוּן עָלֶיהָ, וְצָפוּ הַמַּשְׁקִים עַל גַּבֵּי הַקְּעָרָה – נִטְמְאוּ בַּאֲחוֹרֵי קְעָרָה, נָפְלוּ עַל הַטַּבְלָא וְטִמְּאוּהָ; חָזְרָה הַטַּבְלָא וְטִמְּאָה אֶת הַכִּכָּר. הֲרֵי הַכִּכָּר אוֹמֶרֶת לַטַּבְלָא: מְטַמְּאֶיךָ וְכוּ'. {{הע-שמאל|העובר המת אינו מטמא את אמו, אבל מטמא את המיילדת אם היא נגעה בו. המיילדת מטמאת בתורה את האם במגעה בה. גם האם אומרת למיילדת "מטמאיך לא טמאוני ואת טמאתני". הנוגע בשיניים שנפלו מעצמות המת, או בצפורנים שנפרדו מהגופה אינו מטמא; אבל אם הן מחוברות לגופה הנוגע בהם נטמא; וראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ג#משנה ג|אהלות ג ג.]]}} '''"הַנֹּגֵעַ... וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בַּחֲלַל חֶרֶב"''' - [בֶּחָלָל שֶׁדַּרְכּוֹ לֵהָרֵג בַּחֶרֶב,] פְּרָט לְאִשָּׁה שֶׁהַמֵּת בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ! וּמִנַּיִן חֲכָמָה שֶׁשָּׁלְחָה יָדָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ [שֶׁל אִשָּׁה], שֶׁהִיא טְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"הַנֹּגֵעַ"'''. יָכוֹל כָּל הַיָּמִים שֶׁהַחֲכָמָה טְמֵאָה אַף הָאִשָּׁה טְמֵאָה? אָמְרַתְּ '''"הוּא יִתְחַטָּא"''' – פְּרָט לָזֶה. '''"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת"''' – פְּרָט לַנּוֹגֵעַ בְּשִׁנָּיו בִּשְׂעָרוֹ וּבְצִפָּרְנָיו בִּזְמַן שֶׁפֵּרְשׁוּ. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהֵם מְחֻבָּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְטָמֵא"'''. {{הע-שמאל|אם נגע בחתיכה קטנה מכזית מבשר המת אינו נטמא, כי אדם מתחיל להקרא כך כשהגיע ברחם אמו לגודל כזית. הנוגע או הנושא עצם, אפילו קטנה מכזית, בגודל כשעורה – טמא (אמנם אין העצם הקטנה מטמאת באהל), כך גם הנוגע בשלולית דם שיש בה רביעית או בדם תבוסה שניגר בזמן המוות, ובעצם שנחתכה מן החי עם הבשר שעליה; וראו ([[ביאור:משנה אהלות פרק ב|אהלות ב א.]]) ה'פסוק' המופיע בגרסת הגניזה "או בדם", הוא כנראה פרפרזה על לשון "או בעצם אדם".}} '''"הַנֹּגֵעַ בְּמֵת"''', יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא? אָמְרַתְּ שׁוּב '''"בְּמֵת"'''. יָכוֹל לֹא יְטַמֵּא כָּל שֶׁהוּא, אֲבָל יְטַמֵּא כַּעֲדָשָׁה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ כַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ טָמֵא? אָמְרַתְּ שׁוּב '''"בְּמֵת"'''. הָא מָה הַדָּבָר, {{ב|אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב מִעֵט?|מאחר והפסוק ריבה ומיעט, מה ההגיון ההלכתי?}} אָמְרוּ: כַּזַּיִת מִן הַמֵּת טָמֵא, שֶׁכֵּן הוּא תְּחִלַּת יְצִירָתוֹ. אֵין לִי אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ בְּכַזַּיִת מִן הַמֵּת; וּמִנַּיִן אַף הַנּוֹגֵעַ בְּעֶצֶם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ בְעֶצֶם"'''. יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא? אָמְרַתְּ שׁוּב '''"אוֹ בְעֶצֶם"'''. יָכוֹל לֹא יְטַמֵּא כָּל שֶׁהוּא, אֲבָל יְטַמֵּא בְּכַעֲדָשָׁה, שֶׁכֵּן עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה? אָמְרַתְּ שׁוּב '''"בְעֶצֶם"''', הָא מָה הַדָּבָר, אַחַר שֶׁרִבָּה הַכָּתוּב מִעֵט? אָמְרוּ: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. אֵין לִי אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ בְּעֶצֶם מִן הַמֵּת; מִנַּיִן אַף הַנּוֹגֵעַ בְּדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ"'''. יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא בְּעֶצֶם מִן הַחַי? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"אוֹ בְעֶצֶם אָדָם"''' – מָה אָדָם, שָׁלֵם – אַף עֶצֶם, שָׁלֵם. אֵין לִי אֶלָּא בְּנוֹגֵעַ בְּמֵת וּבְעֶצֶם; מִנַּיִן לְרַבּוֹת אַף הַנּוֹגֵעַ בְּדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר "אוֹ [בְדָם]". (יכול אמר? שוב:) [יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא? שׁוּב:] "בְּדָם". כַּמָּה הוּא דָּמוֹ שֶׁל אָדָם? שִׁעוּרוֹ בְּבֵינוֹנִית רְבִיעִית. וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת דַּם תְּבוּסָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"נֶפֶשׁ"'''. יָכוֹל דַּם תְּבוּסָה מִמֵּת אֶחָד; וּמִנַּיִן לְרַבּוֹת דַּם תְּבוּסָה מִשְּׁנֵי מֵתִים? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"נְפָשֹׁת"''' {{ממ|ויקרא|כא|יא}}. {{הע-שמאל|דם של קטן מטמא באהל אפילו אם אין בו רביעית, אם מדובר בכל דמו של הקטן שמת.}} וּמִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה דַּם קָטָן כֻּלּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"נְפָשֹׁת"'''. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה שֶׁחָלָה וְהָלַךְ לוֹ? אָמְרַתְּ, לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא '''"אֲשֶׁר יָמוּת"'''. [אֵיזֶהוּ דַּם תְּבוּסָה?] רַבִּי (שמעון) [יִשְׁמָעֵאל] אוֹמֵר: רְבִיעִית מִן הַמֵּת וּשְׁמִינִית מִן הַחַי שֶׁבְּלָלוּ זֶה בָּזֶה, נוֹטֵל מִזֶּה וּמִזֶּה דַּם רְבִיעִית – זֶהוּ דַּם תְּבוּסָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יְהוּדָה אִישׁ בַּרְתּוֹתָא אָמַר: הֲרֵי הוּא כְּדַם בְּהֵמָה וּכְדַם הַחַי! {{הע-שמאל|אם נוצרה מתחת לגופה שלולית דם בכמות של רביעית – הנוגע בדם טמא, אפילו אם לא ידוע כמה ממנו יצא אחרי המוות; וראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ג#משנה ה|אהלות ג ה.]]}} אֵיזֶהוּ דַּם תְּבוּסָה? צָלוּב שֶׁדָּמוֹ שׁוֹתֵת וְנִמְצָא תַּחְתָּיו רְבִיעִית דָּם, וְאֵין יָדוּעַ כַּמָּה יָצָא מֵחַיִּים וְכַמָּה יָצָא אַחַר מִיתָה – הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף. וְהַמֵּת שֶׁדָּמוֹ נוֹטֵף וְנִמְצָא תַּחְתָּיו רְבִיעִית דָּם – אֵינוֹ מִצְטָרֵף. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חִלּוּף הַדְּבָרִים: הַשּׁוֹתֵת אֵינוֹ מִצְטָרֵף וְהַמְנַטֵּף מִצְטָרֵף. {{הע-שמאל|לאחר שהגדיר הדרשן את כמויות הדם או העצמות המטמאים, הוא דורש את דרך העברת הטומאה: טומאת מגע וטומאת אהל מפורשות בפסוק. אלעזר בן מתיא דורש "וטמא שבעת ימים" שגוף המת מטמא גם את נושאו. ר' שמעון מנסה ללמוד טומאת משא בקל וחומר מנבילה, אבל טומאת נבילה חלה רק עד הערב ואילו כאן מדובר בטמא מת, שטומאתו לפחות לשבוע. ר' אלעזר טוען, כר' עקיבא, שאין היררכיה בין הטומאות ולכן לא ניתן ללמוד את טומאת המשא של המת בקל וחומר, וראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב#משנה ד|אהלות ב ד.]]}} אֵין בַּמַּשְׁמָע שֶׁיְּטַמֵּא הַמֵּת אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל. וּמִנַּיִן אַף בְּמַשָּׂא? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים"''', לְרַבּוֹת שֶׁיְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא. אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פִּנְחָס: אֵינוֹ צָרִיךְ! וּמָה אִם נְבֵלָה, שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל - הֲרֵי הִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא; הַמֵּת, שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְּאֹהֶל - אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא? אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא: מַה מַּשָּׂא נְבֵלָה, עַד הָעֶרֶב – אַף מַשָּׂא הַמֵּת, לֹא יְהֵא אֶלָּא עַד הָעֶרֶב! אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פִּנְחָס: אַחַר (שהורית) [שֶׁהוֹדֵיתָ] שֶׁהַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, וּנְבֵלָה מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. אִם לֹא חָלְקָה תּוֹרָה מַשָּׂא נְבֵלָה מִמַּגָּעָהּ – דִּין הוּא שֶׁנַּחֲלֹק מַשָּׂא הַמֵּת מִמַּגָּעוֹ? אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָא: כָּל כָּךְ מִבַּלְעֲדֵי נְבֵלָה {{ב|אֶפְשָׁר לְךָ לִחְיוֹת|אינך יכול להבין את הדין}}? בּוֹא וּרְאֵה שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא: הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק {{ב|וְקוּלִיתוֹ|עצם קטנה. בגירסת הגניזה "וטליתו"}} שֶׁל מֵת - מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל וְאֵין מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא! וְכֵן אַל תִּתְמַהּ עַל נִבְלַת הַמֵּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְאֹהֶל, לֹא תְּהֵא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא! הָא צָרַכְתָּ לוֹמַר '''"וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים"''' – לְרַבּוֹת שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא! }} ===פסוק יב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הטמא הרוצה להיטהר חייב להתרחק מהמת, ואינו יכול להטהר כל עוד הוא נוגע בו. ההזיה הראשונה היא לא לפני היום השלישי והשניה היא לפחות ארבעה ימים מאוחר יותר; אין להזות פעמיים ביום השביעי ואין להזות בלילה ([[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה יא|פרה יב יא.]])}} "'''הוּא יִתְחַטָּא בוֹ'''", יָכוֹל דָּבוּק לַמֵּת? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "בַּשְּׁלִישִׁי"! אִי בַּשְּׁלִישִׁי, יָכוֹל חִטּוּי אֶחָד? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "בַּשְּׁבִיעִי"! אִי בַּשְּׁבִיעִי, יָכוֹל חִטּוּי שְׁנַיִם? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "בַּשְּׁלִישִׁי"! {{הע-שמאל|בין הזאת היום השלישי וההזאה ביום השביעי אין היררכיה, כי מחד הזאת השלישי קרובה יותר לטומאה, ומאידך הזאת השביעי משלימה את מערכת ההזאות; לכן נאלץ הכתוב לומר "'''ביום''' השלישי '''וביום''' השביעי".}} יָכוֹל תְּהֵא הַזָּיָתוֹ קְבוּעָה בַּלַּיְלָה? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי". יָכוֹל תְּהֵא הַזָּיַת שְׁלִישִׁי קְבוּעָה בַּיּוֹם, אֲבָל הַזָּיַת שְׁבִיעִי תְּהֵא קְבוּעָה בַּלַּיְלָה? וַהֲלֹא אוֹמֵר: וְכִי דִּין הוּא? הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה הַזָּאָה בַּשְּׁלִישִׁי וְנֶאֶמְרָה הַזָּאָה בַּשְּׁבִיעִי, מַה מָּצִינוּ שֶׁהַזָּיַת שְׁלִישִׁי קְבוּעָה בַּיּוֹם – אַף הַזָּיַת שְׁבִיעִי תְּהֵא קְבוּעָה בַּיּוֹם! קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם שְׁלִישִׁי, שֶׁאֵין הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה עַד שֶׁתַּכְשִׁירֶנָּה אַחֶרֶת, הֲרֵי הַזָּיָתוֹ קְבוּעָה בַּיּוֹם; שְׁבִיעִי, שֶׁהַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה עַד שֶׁלֹּא תַּכְשִׁירֶנָּה אַחֶרֶת – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא הַזָּיָתוֹ קְבוּעָה בַּיּוֹם? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בַּשְּׁלִישִׁי, שֶׁהוּא סָמוּךְ לַטֻּמְאָה; תֹּאמַר בַּשְּׁבִיעִי, שֶׁאֵינוֹ סָמוּךְ לַטֻּמְאָה אֶלָּא סָמוּךְ לַטָּהֳרָה? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"; יִלָּמֵד שְׁלִישִׁי מִשְּׁבִיעִי: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה הַזָּיָה בַּשְּׁבִיעִי וְנֶאֶמְרָה הַזָּיָה בַּשְּׁלִישִׁי, מַה מָּצִינוּ שֶׁהַזָּיַת שְׁבִיעִי קְבוּעָה בַּיּוֹם – אַף הַזָּיַת שְׁלִישִׁי תְּהֵא קְבוּעָה בַּיּוֹם! קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם שְׁבִיעִי, שֶׁהוּא סָמוּךְ לְטָהֳרָתוֹ, הֲרֵי הַזָּיָתוֹ קְבוּעָה בַּיּוֹם; שְׁלִישִׁי, שֶׁהוּא סָמוּךְ לַטֻּמְאָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא הַזָּיָתוֹ קְבוּעָה בַּיּוֹם? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בַּשְּׁבִיעִי, שֶׁהַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה עַד שֶׁלֹּא תַּכְשִׁירֶנָּה אַחֶרֶת – תֹּאמַר בַּשְּׁלִישִׁי, שֶׁאֵין הַזָּיָתוֹ כְּשֵׁרָה עַד שֶׁתַּכְשִׁירֶנָּה אַחֶרֶת? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי". {{הע-שמאל|ההזאות אינן דווקא מייד ביום השלישי מהטומאה, וכן הזאת היום השביעי יכולה להתעכב גם למועדים מאוחרים יותר, אבל אין הטמא נטהר בלי ההזאות.}} "'''הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי'''", יָכוֹל סָמוּךְ לַמִּיתָה? אָמַרְתָּ שׁוּב "בַּשְּׁלִישִׁי". אִם לוֹמַר שְׁלִישִׁי שֶׁהוּא סָמוּךְ לַמִּיתָה – כְּבָר לִמֵּד! הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "שְׁלִישִׁי"? שֶׁאֲפִילּוּ רָחוֹק מִן הַמִּיתָה! יָכוֹל הַזָּיַת שְׁלִישִׁי תְּהֵא רְחוֹקָה מִן הַמִּיתָה, אֲבָל הַזָּיַת שְׁבִיעִי תְּהֵא סְמוּכָה לַשְּׁלִישִׁי? אָמַרְתָּ שׁוּב "בַּשְּׁבִיעִי"; אִם לוֹמַר שְׁבִיעִי שֶׁהוּא סָמוּךְ לַשְּׁלִישִׁי – כְּבָר לִמֵּד! הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם שְׁבִיעִי? אֲפִילּוּ רָחוֹק מִן הַשְּׁלִישִׁי! יָכוֹל אִם לֹא הֻזָּה טָהוֹר? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "אִם לֹא יִתְחַטָּא... לֹא יִטְהָר"! {{הע-שמאל|ההזאה נעשית בזריקה של המים ולא בנגיעה בגוף המיטהר.}} יָכוֹל שֶׁבָּא לְטַעֲנוֹ זְרִיקָה וְחִטּוּי? אָמַרְתָּ: לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא "כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו", זְרִיקָה אָמַרְתִּי לְךָ, לֹא חִטּוּי! יָכוֹל שֶׁבָּא לְהַכְשִׁיר חִטּוּי כִּזְרִיקָה? אָמַרְתָּ: "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי". בְּהַזָּיָה הוּא טָהוֹר, אֵינוֹ טָהוֹר בְּאֶצְבַּע! }} ===פסוק יג=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הדרשה עוסקת בכפילות, לכאורה, בין פס' יג לפס' כ. היא מראה שאין ללמוד מהמשכן למקדש או ההפך, כי למשכן ולמקדש יש צדדים חמורים זה לעומת זה: המשכן וכליו נמשחו בשמן המשחה ע"י משה והמקדש לא, ומצד שני קדושת המקדש חמורה כי היא חלה לעולם.}} "'''אֶת מִשְׁכַּן ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה'''", הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה הַזָּיָה בַּמִּשְׁכָּן וְנֶאֶמְרָה הַזָּיָה בַּמִּקְדָּשׁ: מַה מָּצִינוּ טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּשְׁכָּן חַיָּב כָּרֵת – אַף טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב כָּרֵת! קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם מִשְׁכָּן, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת שָׁעָה, אִם נִכְנַס לוֹ בְּטֻמְאָה הֲרֵי זֶה עָנוּשׁ כָּרֵת – מִקְדָּשׁ, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם, אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם נִכְנַס בְּטֻמְאָה יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁהוּא מְקַבֵּל הַזָּיָה – תֹּאמַר בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הַזָּיָה? אָמַרְתָּ "'''מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה'''": יִלָּמֵד מִשְׁכָּן מִמִּקְדָּשׁ: הוֹאִיל וְנֶאֶמְרָה הַזָּיָה בַּמִּקְדָּשׁ וְנֶאֶמְרָה הַזָּיָה בַּמִּשְׁכָּן – מַה מָּצִינוּ טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ חַיָּב כָּרֵת – אַף טָמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּשְׁכָּן חַיָּב כָּרֵת. קַל וָחֹמֶר: וּמָה אִם מִקְדָּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל הַזָּיָה, אִם נִכְנַס לוֹ בְּטֻמְאָה הֲרֵי הוּא עָנוּשׁ כָּרֵת – מִשְׁכָּן, שֶׁמְּקַבֵּל הַזָּיָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁאִם נִכְנַס לוֹ בְּטֻמְאָה יְהֵא עָנוּשׁ כָּרֵת? לֹא: אִם אָמַרְתָּ בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת עוֹלָם – תֹּאמַר בַּמִּשְׁכָּן, שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ קְדֻשַּׁת שָׁעָה? אָמַרְתָּ "'''אֶת מִקְדַּשׁ ה' טִמֵּא וְנִכְרְתָה'''" {{ממ|במדבר|יט|כ}}! {{הע-שמאל|עונש הכרת לנכנס טמא בזדון למקדש כולל הפרדה של גורלו מגורל שאר הציבור, ואינו מקרין עליהם; וראו לדוגמא גם לעיל [[ביאור:ספרי זוטא במדבר/ט#פסוק יב|בדרשה לפרק ט פס' יב.]]}} ("'''וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא'''" – מְזִידָה. "'''מִיִּשְׂרָאֵל'''" – וְיִשְׂרָאֵל בְּשָׁלוֹם. {{הע-שמאל|כאמור לעיל פס' יב, הזאת המים על הטמא נעשית בלי לגעת בגופו. עונש הכרת לנכנס בטומאה במזיד למקדש חל גם על דרגות טומאה נמוכות יותר: על מי שהתחיל בתהליך הטיהור והוזה פעם אחת, על מי שלא טבל לאחר שהוזה, על טבול יום ועל מחוסר כיפורים. כל הקטע בסוגריים, אינו בגירסת הגניזה וכנראה אינו מספרי זוטא.}} "'''כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו'''" – זֶה הוּא שֶׁאָמַרְנוּ 'זְרִיקָה אָמַרְתִּי, לֹא חִטּוּי!' "'''טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ'''", הָא לָמַדְנוּ שֶׁטָּמֵא שֶׁנִּכְנַס לַמִּקְדָּשׁ בְּמֵזִיד – שֶׁהוּא בְּהִכָּרֵת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִטְמָא וְלֹא יִתְחַטָּא וְנִכְרְתָה",) וְאֵין בַּמַּשְׁמָע אֶלָּא {{ב|מִי שֶׁלֹּא הֻזָּה כָּל עִקָּר|שנאמר "ולא יתחטא"}}. כְּשֶׁאָמַר "'''טָמֵא'''" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְלֹא שָׁנָה. "'''טָמֵא יִהְיֶה'''" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְשָׁנָה וְלֹא טָבַל. "'''עוֹד'''" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְלֹא הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ! "'''טֻמְאָתוֹ בּוֹ'''" – לְרַבּוֹת שֶׁהֻזָּה וְשָׁנָה וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ – וְלֹא הֵבִיא כִּפּוּרָיו; הָא רִבִּיתִי לְכֻלָּן [בַּעֲשֵׂה וּבְלֹא תַעֲשֶׂה, בַּהֲבָאת חַטָּאת וּ]בְּהִכָּרֵת! }} ===פסוק יד=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הדרשה מרבה סוגי טומאות שונים, ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב|אהלות ב א-ד,]] כדעת ר' עקיבא. לגבי שיעור "מלוא מקדח" ראו [[ביאור:משנה כלים פרק יז#משנה יב|כלים יז יב]].}} '''"זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בָּאֹהֶל"''', אִם לוֹמַר 'אָדָם' – פְּרָט לִנְבֵלָה – כְּבָר לִמֵּד! הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם "אָדָם"? לְרַבּוֹת דָּבָר אַחֵר שֶׁיְּטַמֵּא כְּמֵת שָׁלֵם. אֶת מָה אֲנִי מְרַבֶּה? הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת וַחֲצִי לֹג דָּם וַחֲצִי קַב עֲצָמוֹת, וְאֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי, וְרֹבַע עֲצָמוֹת מֵרֹב הַבִּנְיָן, וְרֹבַע עֲצָמוֹת מֵרֹב הַמִּנְיָן, וְרֹבַע מֵרֹב גִּדּוּלֵי גְּוִיָּה – הֲרֵי אֵלּוּ מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבָאֹהֶל. וְאֵלּוּ מְטַמְּאִים בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאִים בָּאֹהֶל: עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וּבֵית הַפְּרָס, וְאֵבֶר מִן הַמֵּת וְאֵבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כָּרָאוּי. הַשִּׁדְרָה וְהַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁחָסְרוּ; כַּמָּה חִסָּרוֹן בַּשִּׁדְרָה? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁתֵּי חֻלְיוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: חֻלְיָא אַחַת. וּבַגֻּלְגֹּלֶת? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מְלֹא מַקְדֵּחַ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: {{ב|[כְּדֵי שֶׁיִּנָּטֵל מִן הַחַי וְיָמוּת. מְלוֹא מַקְדֵּחַ שֶׁאָמְרוּ]|השלמה על פי המשנה}} מְלֹא מַקְדֵּחַ שֶׁל לִשְׁכָּה, שֶׁהוּא כְּפוּנְדְיוֹן הָאִיטַלְקִי וּכְסֶלַע נֵירוֹנִית, וּמְלֹא (עקבו) [נוּקְבּוֹ] שֶׁל עֹל הַשָּׁרוֹנִי. {{הע-שמאל|גם אם המוות לא היה באוהל, אלא הכניסו את הגופה לאוהל אחרי המוות – האוהל ותכולתו נטמאים. ואם אחר כך נכנס לשם אדם או כלי – גם הם נטמאים. אם יש יציאה מהאוהל, ובה נמצא אדם או כלים – האדם והכלים נטמאים גם הם; וראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ג#משנה ו|אהלות ג ו,]] אבל אין הטומאה יוצאת מהפתח החוצה. עצם הכוונה להכנס לאוהל ("מרחוק") עדיין אינה מטמאת, אבל אם הכניס לאוהל המת אפילו חלק מגופו ("מקצתו") – האדם הנכנס טמא. הטומאה אינה נשארת באוהל או בקבר אחרי שהמת פונה ממנו, ולכן אם נכנס לאוהל אדם לאחר שהמת הוצא משם הוא אינו נטמא. כוך קבורה שאין בו פותח טפח (בלשון המשנה "נפש אטומה"), הנוגע בו טמא טומאת ערב (לא שבעה ימים) – מכל כיוון שנכנס למערת הקבורה; וראו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכו|ספרי קכו]] [[ביאור:משנה אהלות פרק ז#משנה ב|ואהלות ז ב.]] ר' יוסי לומד שקבר חדש אינו מטמא, כי רק המת מטמא באמצעותו – מהכפילות "בקבר", ור' עקיבא מסיק זאת מטומאת האהל.}} הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבָאֹהֶל וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. '''"כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל"''' – בָּאִין לוֹ וּמְבִיאִין אֵלָיו; [אֵי] זֶה הָאֹהֶל שֶׁבָּאִין לוֹ וּמְבִיאִין אֵלָיו? אָמְרוּ: מַכְנֶסֶת הִיא הָאִשָּׁה אֶת הַנֵּפֶל בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. '''"הַבָּא אֶל הָאֹהֶל"''' שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית בִּיאָה – בֵּית בִּיאָתוֹ מְטַמְּאָה, {{ב|[וְאֵינוֹ מְטַמֵּא]|הגהה על פי פירוש 'זית רענן'}} מֵאֲחוֹרָיו. אֹהֶל שֶׁאֵין לוֹ בֵּית בִּיאָה – אֵין בֵּית בִּיאָתוֹ מְטַמֵּא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מֵאֲחוֹרָיו. אִם קוֹרֵא אֲנִי "הַבָּא אֶל הָאֹהֶל", יָכוֹל מֵרָחוֹק? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל". אִי "וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל" – בְּכֻלּוֹ; מִנַּיִן אֲפִילּוּ בְּמִקְצָתוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר בָּאֹהֶל"! '''"כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל"''' – מָה הָאֹהֶל, בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ – טָמֵא, לֹא בִּזְמַן שֶׁנִּפְנָה מִשָּׁם; אַף הַקֶּבֶר, בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ – טָמֵא, לֹא בִּזְמַן שֶׁנִּתְפַּנָּה מִשָּׁם. מָה אֹהֶל סָתוּם, {{ב|הַנּוֹגֵעַ בּוֹ|מבחוץ}} מִכָּל צְדָדִין טָמֵא – אַף קֶבֶר סָתוּם, הַנּוֹגֵעַ בּוֹ מִכָּל צְדָדִין {{ב|טָמֵא|טומאת ערב}}. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "הַנּוֹגֵעַ בַּקֶּבֶר", יָכוֹל אַף {{ב|בְּקֶבֶר חָדָשׁ|שעדיין לא נקבר בו אדם}}? אָמַר שׁוּב "בַּקֶּבֶר"! אָמַר לֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּקֶבֶר חָדָשׁ, אֶלָּא בְּקֶבֶר שֶׁהַמֵּת בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל", מָה {{ב|אֹהֶל|טמא}}, בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁנִּפְנָה! [אַף הַקֶּבֶר, בִּזְמַן שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ – טָמֵא, לֹא בִּזְמַן שֶׁנִּתְפַּנָּה!] {{הע-שמאל|את הדרשה הזאת לומד ר' יצחק [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכו|בספרי קכו]] מהשוואה לבית המנוגע. כאן לומדים זאת מהביטוי "התורה". מנגד עומד המיעוט מהמילה "זאת". וראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ח|אהלות ח א.]] הדרשה מרחיבה את המונח "אהל", וראו [[ביאור:משנה מסכת אהלות|במבוא למסכת אהלות]] את משמעות ההרחבה הזאת.}} '''"הַתּוֹרָה"''', תּוֹרַת הָאֹהֶל – תּוֹרַת כָּל הַמַּאֲהִילִין! אֶת מָה אֲנִי מְרַבֶּה? הַבָּתִּים, הַבּוֹרוֹת, [הַשׁוּחִים] וְהַמְּעָרוֹת, (הַמִּנְהָרוֹת וְהַשְּׁכֵנִים) [הַגִּהוּרִים וְהַשִּׁנַּנִּים], וְהַשְּׁקָפִין וְהַסְּלָעִים, וְכֹתֶל שֶׁהֻטָּה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה {{ב|שֶׁהֻטָּה מֵאֵלֶיהָ|כותל שהוטה ולא נבנה נטוי, והמת מתחתיו}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ח#משנה ד|אהלות ח ד-ה:]] כלי עבודה גדולים חוצצים בפני הטומאה, צמחים התלושים מהקרקע חוצצים בפני הטומאה; אבל אם הם עדיין מחוברים אליה – לא; וראו שם גם לעניין חפצים ובעלי חיים המתעופפים באויר, שאינם נחשבים אהל, וכן קרח וכו', העומדים להתמוסס.}} שֶׁאָמְרָה '''"תּוֹרָה"''' – רִבָּה זְרָעִים וִירָקוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, שֶׁהֵן חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּזְמַן שֶׁהֵן מְחֻבָּרִין? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". שֶׁאָמְרָה '''"תּוֹרַת"''' – רִבָּה [יָם], נָפָה וּכְבָרָה, וְנֶפֶשׁ (וְהַפֻּלְחָן) [וְהַפּוּחְלָץ], וְהַפַּלְצוּר, וּמִתּוּחֵי מִטָּה, וְהַמִּשְׁפָּלוֹת – שֶׁהֵן חוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה בִּזְמַן שֶׁהֵן מְבִיאִין? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". שֶׁאָמַר '''"תּוֹרַת"''' – רִבָּה עֵדֶר רְחֵלִים, עֵדֶר גְּמַלִּים, וּמְכוֹנוֹת חַיָּה וָעוֹף. (שֶׁמּוּכָן) [שֶׁשָּׁכַן], אֶת מָה מְרַבֶּה? חַיָּה דּוֹלֶגֶת, וְעוֹף הַפּוֹרֵחַ, וְטוֹלִית הַמְּנַפְנֶפֶת, וּסְפִינָה שֶׁהִיא שָׁטָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת". אֶת מָה מְרַבֶּה? (בִּצַּת) [כִּפַּת] הַמַּיִם, וְכִפַּת הַשֶּׁלֶג, וְהַבָּרָד, וְהַגְּלִיד, וְהַכְּפוֹר? תַּלְמוּד לוֹמַר "זֹאת"! }} ===פסוק טו=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|תכולת הכלים השונים נטמאת באוהל המת, חוץ מכלי חרס וכלי מלח שהיו מכוסים בצמיד פתיל, וכן כלים שאינם מקבלים טומאה, כגון כלי גללים וכלי אבן וכו', בית הלל דרשו זאת מ"כל כלי", ובית שמאי רצו ללמוד זאת מקל וחומר, אבל בית הלל פסלו את הק"ו; וראו [[ביאור:משנה כלים פרק י|כלים י א]] [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכו|וספרי קכו.]]}} '''"וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ"''', הַכֵּלִים נִצּוֹלִים בְּצָמִיד פָּתִיל, וְאֵין הַקַּרְקַע נִצּוֹל בְּצָמִיד פָּתִיל. אֵלּוּ כֵּלִים נִצּוֹלִים בְּצָמִיד פָּתִיל? כְּלִי חֶרֶשׂ, וּכְלִי {{ב|נֶתֶר.|מלח}} {{ב|כְּלִי גְּלָלִים|מניין גם}}, וּכְלִי אֲבָנִים, וּכְלִי אֲדָמָה, וּכְלִי חַרְסִית? תַּלְמוּד לוֹמַר "כְּלִי... וְכֹל כְּלִי" לְרַבּוֹתָם – דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל. אָמַר לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: וּמַה כְּלִי חֶרֶס וּכְלִי נֶתֶר, שֶׁהֵן מְקַבְּלִין טֻמְאָה, הֲרֵי הֵן מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל; אֵלּוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהוּ מַצִּילִין בְּצָמִיד פָּתִיל? {{הע-שמאל|אלמלא הפסוק היה מקום להניח שדווקא כלי חרס מצילים בצמיד פתיל, כי דווקא הם עשויים להיטמא; שהרי החמור אינו נטמא, ואילו האוכף שלו נטמא מייד עם כניסתו לבית המנוגע, ואילו אדם שנכנס לשם – הוא נטמא מייד אבל יכול להציל את בגדיו מטומאה אם יצא מהבית בפחות מזמן אכילת פרס; וראו [[ביאור:משנה נגעים פרק יג#משנה ט|נגעים יג ט.]] המסקנה היא שדווקא מפני שהנכנס לבית נטמא בעצמו – הוא יכול להציל חפצים שונים מטומאה.}} (אָמְרוּ חֲכָמִים לְבֵית שַׁמַּאי, אָמַר לוֹ:) [אָמְרוּ, הָיוּ תַּלְמִידִים אֲדוּמִים לְבֵית שַׁמַּאי בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה. אָמְרוּ לָהֶן:] צְאוּ וּרְאוּ, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֻמְאָה – יָפֶה לְהַצִּיל! וְכֹל שֶׁאֵין לוֹ טֻמְאָה – {{ב|[לֹא]|הגהה על פי הקטע הבא}} יָפֶה כֹּחוֹ לְהַצִּיל! הֲרֵי חֲמוֹר שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת הַמְנֻגָּע, שֶׁמָּא אֵין כֵּלָיו טְמֵאִים מִיָּד? הֲרֵי אָדָם שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת הַמְנֻגָּע, שֶׁמָּא אֵינוֹ טָמֵא עַד שֶׁיִּשְׁהֶא בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס? אָמְרוּ לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ טֻמְאָה – יָפֶה כֹּחוֹ לְהַצִּיל; וְכֹל מִי שֶׁאֵין לוֹ טֻמְאָה – לֹא יָפֶה כֹּחוֹ לְהַצִּיל! {{הע-שמאל|מדובר על מחט וטבעת טהורים שנמצאו בחבית שהיתה סגורה בצמיד פתיל באהל המת; וראו [[ביאור:משנה כלים פרק ט|כלים ט א.]] אם נמצאו בתוך החבית – הם טהורים. אם נמצאו במכסה שהוסר מהחבית הם עדיין טהורים, אבל אם נמצאו מחוץ לחבית לאחר פתיחתה הם טמאים.}} אֵין בַּמַּשְׁמָע, אֶלָּא בִּזְמַן {{ב|שֶׁהוּא|מחט או טבעת}} בְּתוֹךְ הֶחָבִית; מִנַּיִן אֲפִילּוּ בְּתוֹךְ מְגוּפָה? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכֹל כְּלִי". יָכוֹל בִּזְמַן שֶׁהוּא בְּתוֹךְ מְגוּפָה; (בְּתוֹךְ אֲוִירָהּ שֶׁל חָבִית מִנַּיִן) [וּמִנַּיִן אֲפִילוּ בְּתוֹךְ מְגוּפָה {{ב|לְמַעְלָה|מחוץ}} מֵאֲוִירָהּ שֶׁל חָבִית?] תַּלְמוּד לוֹמַר "וְכֹל כְּלִי". (מִנַּיִן אַתָּה) [יָכוֹל שֶׁאֲנִי] מְרַבֶּה מִכְּנֶגֶד הַשָּׂפָה (וְלִפְנִים) {{ב|[וְלַחוּץ]|מעל החבית שנפתחה. השורה הזו על פי הגהת אפשטיין}}? תַּלְמוּד לוֹמַר "טָמֵא"! {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה כלים פרק י#משנה ב|כלים י ב.]] לעניין המאור (חלון לתאורה) ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק יג|אהלות יג א-ד:]] אם יש שימוש לחור שבקיר, שיעור החור תלוי בדרך שבה נעשה: אם החור המקורי נעשה בידי אדם למאור ונסתם בחלקו – מחמירים ומטמאים גם חור קטן, המכונה "שיירי המאור". אם החור נוצר מעצמו, כגון בגלל קורוזיה או בגלל טעות בבניה – שיעורו לדעת בית הלל גדול יותר – כפותח טפח, ולדעת בית שמאי שיעורו כלשהו. לעניין החור שבדלת ראו שם משנה ג, שם מוחלפים שמות החולקים; כאן מודים גם בית שמאי שהשיעור הוא פותח טפח, כי מטרת החור היא שיוכלו להכניס לתוכו מפתח.}} [בַּמֶּה מַקִּיפִין בְּצָמִיד וּפָתִיל? בְּסִיד וּבְגִבְסַס וּבְטִיט וּבְצּוֹאָה, בְּשַׂעַף] (בְּשֶׁפֶךְ) וּבְשָׂרָף בְּשַׁעֲוָה וּבְזֶפֶת וּגִסְטְרוֹן. "פָּתוּחַ", כָּל הַפָּתוּחַ לְצֹרֶךְ – טָמֵא. מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הָעוֹשֶׂה מָאוֹר בַּתְּחִלָּה שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר; אֵלּוּ הֵן שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר... הָעוֹשֶׂה פֶּתַח בֵּינָהּ לְבֵין בֵּיתָהּ, בֵּינָהּ לְבֵין חֲבֶרְתָּהּ, לְהַשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל וּלְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר – שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. הַדֶּלֶת שֶׁשִּׁיֵּר בָּהּ הֶחָרָשׁ, בֵּין מִלְּמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן בֵּין מִן הַצְּדָדִין, אוֹ שֶׁפְּתָחַתּוּ הָרוּחַ, אוֹ שֶׁהֵגִיפוֹ וְלֹא מֵרְקוֹ - שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. הַחוֹר שֶׁבַּדֶּלֶת – שִׁעוּרוֹ מְלֹא אֶגְרוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי טַרְפוֹן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. {{ב|גַּרְדִּי|אורג}} שֶׁחָפַר מְלֹא קָנֶה, וְכֵן לְכַר אוֹ לְ{{ב|אִסְפָּטִי|כלי אריגה}} – שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: חוֹר הַדֶּלֶת מַהוּ? אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. אָמְרוּ: מַה שּׁוֹנֶה? אָמְרוּ לָהֶן: שֶׁזֶּה עָשׂוּי לְצֹרֶךְ וְזֶה אֵינוֹ עָשׂוּי לְצֹרֶךְ. {{הע-שמאל|הדין של תנור מטוייח דומה לדיני החור בקיר או בדלת: גם כאן מבחינים בין מקומות שלא טוייחו בכוונה בידי אדם לבין מקום לא מטוייח שנוצר מעצמו ע"י נשירת הטיח; וראו [[ביאור:משנה כלים פרק ה#משנה ח|כלים ה ח,]] שהתנור המטוייח שיש חול בין החרס שלו ובין הטיח – חסין מפני הטומאה. לעניין החור בעין התנור (בתחתיתו שממנה מוציאים את האפר) ראו [[ביאור:משנה כלים פרק ט#משנה ח|כלים ט ח,]] שם נוספה מחלוקת חכמים ור' יהודה האם הכוש (המצת של התנור) דולק או אינו דולק; אם החור לפחות בגודל האמור – התנור והחבית פסולים לשימוש ולכן אינם מקבלים טומאה.}} בְּלוֹיֵי הַכְּתָלִים שֶׁחֵרְרוּם שְׁרָצִים אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת – שִׁעוּרוֹ כָּל שֶׁהוּא, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. מִי שֶׁהָיָה טָח בַּתַּנּוּר וְשִׁיֵּר בּוֹ – הֲרֵי זֶה כָּל שֶׁהוּא; וּבִזְמַן שֶׁפֵּרַע מֵעַצְמוֹ – שִׁעוּרוֹ בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. תַּנּוּר שֶׁנִּקַּב מֵעֵינוֹ – שִׁעוּרוֹ מְלֹא חוּט תְּמָרָה כָּפוּל, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מְלֹא כּוּשׁ דּוֹלֵק. נִקַּב מִצִּדּוֹ – שִׁעוּרוֹ מְלֹא (צִדּוֹ) [כּוּשׁ] דּוֹלֵק; נִכְנָס מִן הַצַּד – נִכְנָס, מִן {{ב|הָאֶמְצַע|מלמעלה}} – אֵינוֹ נִכְנָס. רַבִּי (יִשְׁמָעֵאל) [שִׁמְעוֹן] אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע נִכְנָס, מִן הַצַּד אֵינוֹ נִכְנָס. [מְגוּפַת חָבִית שֶׁנִּקְּבָה – שִׁעוּרָהּ מְלֹא מִצָּה שֶׁל קָנֶה, מִן הַצַּד נִכְנָס וּמִן הָאֶמְצַע אֵינוֹ נִכְנָס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הָאֶמְצַע נִכְנָס וּמִן הַצַּד אֵינוֹ נִכְנָס.] מְגוּפַת חָבִית שֶׁנִּקְּבָה – שִׁעוּרָהּ מְלֹא (מִידָּה) [מִצָּה] שֶׁל שִׁיפוֹן; מִן הַצַּד נִכְנָס, מִן הָאֶמְצַע אֵינוֹ נִכְנָס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מִן הָאֶמְצַע נִכְנָס, מִן הַצְּדָדִין אֵינוֹ נִכְנָס. {{הע-שמאל|מכסים של כדי נוזלים שיש בהם חור כלשהו או שנסדקו – נפסלו לשימוש והם ותכולתם טהורים, למרות שאין להם צמיד פתיל. כלומר השמן שבכד טהור אם הוא בכלי סגור היטב בצמיד פתיל – וכן בכלי מכוסה במכסה סדוק. הוא נטמא במצבי הביניים: אם הוא בכד פתוח או בכד המכוסה במכסה שלם בלי צמיד פתיל; וראו [[ביאור:משנה כלים פרק ג|כלים ג א.]]}} כִּסּוּי כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן וְכִסּוּיֵי טְפִיחֵי – הֲרֵי אֵלּוּ כָּל שֶׁהֵן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הוֹאִיל וְנֶאֱמַר "צָמִיד פָּתִיל", מָה אֲנִי מְקַיֵּם "פָּתוּחַ"? לְרַבּוֹת אֶת הַסָּדוּק. }} ===פסוק טז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אדם שהאהיל על המת למדנו מ"כל הבא את האוהל" (פס' יד). אם גופת המת האהילה על הטהור שהיה מתחתיה – גם אז האדם טמא, שנאמר "יטמא שבעת ימים".}} אֵין בַּמַּשְׁמָע אֶלָּא אָדָם מַאֲהִיל עַל מֵת – טָמֵא; וּמִנַּיִן אָדָם שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו הַמֵּת? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים"'''. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב#משנה ד|אהלות ב ד.]] בניגוד למשנה, הדרשה שלפנינו מחמירה גם בדופק דופקין. הגולל הוא האבן שעל המת, וכן האבן הסותמת את כוך הקבורה וכן האבן הסותמת את מערת הקבורה בכלל. הדופק הוא האבן המחזיקה את הגולל.}} '''"פְּנֵי הַשָּׂדֶה"''' – זֶה פִּתְחוֹ שֶׁל קֶבֶר; '''"אֲשֶׁר יִגַּע"''' – לְרַבּוֹת הַגּוֹלֵל; '''"אֲשֶׁר יִגַּע"''' – לְרַבּוֹת הַדּוֹפֵק; '''"אֲשֶׁר יִגַּע"''' – לְרַבּוֹת דּוֹפֵק אַחַר דּוֹפֵק! '''"בַּחֲלַל חֶרֶב"''' – בְּחָלָל שֶׁדַּרְכּוֹ לֵיהָרֵג בְּחֶרֶב, פְּרָט לְאִשָּׁה שֶׁמֵּת עֻבָּרָהּ בְּתוֹךְ מֵעֶיהָ. {{הע-שמאל|ראו לעיל בדרשה לפס' יא.}} וּמִנַּיִן אַף חֲכָמָה שֶׁהוֹשִׁיטָה יָדָהּ לְתוֹךְ מֵעֶיהָ שֶׁל אִשָּׁה תְּהֵא טְמֵאָה? תַּלְמוּד לוֹמַר '''"כָּל הַנֹּגֵעַ"''' (פס' יג). יָכוֹל כָּל הַיָּמִים שֶׁהַחֲכָמָה טְמֵאָה אַף הָאִשָּׁה תְּהֵא טְמֵאָה? אָמַרְתָּ '''"הוּא יִתְחַטָּא"''', (פס' יב) – פְּרָט לָזֶה! {{הע-שמאל|למחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב#משנה ד|אהלות ב ד:]] ר' אליעזר מטמא גם את הנושא את הגולל, ולא רק את הנוגע בו או את הנמצא עם הגולל באוהל. לדעתו ניתן להסיק בקל וחומר מטומאת נבלה, שמטמאת במגע ובמשא: כיוון שטומאתה קלה מטומאת הדופק, המטמא גם באוהל – הרי שגם הוא מטמא במשא; וראו [[ביאור:תוספתא/אהלות/ג#ד|תוספתא אהלות ג ד.]]}} '''"אֲשֶׁר יִגַּע"''' – מִשּׁוּם מַגָּע הַגּוֹלֵל מְטַמֵּא, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשָּׂא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַגּוֹלֵל מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשָּׂא, מִקַּל וָחֹמֶר מִנְּבֵלָה; אָמְרוּ לוֹ: לֹא! אִם אָמַרְתָּ בִּנְבֵלָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא לְאַחַר פְּרִישָׁה, תֹּאמַר בַּגּוֹלֵל, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא לְאַחַר פְּרִישָׁה? {{הע-שמאל|ר' יהושע סבור שסוכה הפתוחה למערת הקבורה אמנם טמאה ומה שבתוכה נטמא מהאוהל שבסוכה, אבל המסיט אותה אינו נטמא. בכך הוא רואה תקדים לטענה שיש טמאים במגע ובאוהל ולא במשא, ובאותה קטגוריה הוא מונה את הגולל והדופק, וראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב#משנה ד|אהלות ב ד;]] אבל ר' אליעזר חולק גם כאן, וטוען שהסוכה טמאה טומאת אהל - וגם במשא, ושהמסיט את הסוכה הנטויה על הקברים נטמא.}} אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא סֻכָּה שֶׁהִיא עַל פִּתְחוֹ שֶׁל קֶבֶר, מַהוּ? אָמַר לוֹ: מַה הִיא? – אַגִּיד לְךָ: סֻכָּתְךָ מַה הִיא? אִם יֵשׁ לָהּ {{ב|פֶּתַח|חוץ מהיציאה לקברים}} – הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה, וְאִם לָאו – הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה! {{הע-שמאל|ר' עקיבא סבר שר' אליעזר למד מדין המטמא במגע אל דין הנושא, וטען שאי אפשר ללמוד כך כי יש דברים המטמאים רק במגע ולא במשא; אבל ר' אליעזר הסביר לו שאת טומאת המשא של הגולל והדופק הוא לומד מכך שהם מטמאים באהל, וטומאת אהלים נדירה יותר מטומאת משא, שהרי זבים וזבות, נידות ויולדות טמאים טומאת משא ולא טומאת אהל!}} נִסְתַּלֵּק רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְקָפַץ רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ: אַתָּה אוֹמֵר, אֶת מִי רִבְּתָה תוֹרָה: טֻמְאַת מַגָּע אוֹ טֻמְאַת מַשָּׂא? בּוֹא וּרְאֵה, שֶׁרִבְּתָה תוֹרָה טֻמְאַת מַגָּע מִטֻּמְאַת מַשָּׂא, שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא: הַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, הַבֶּגֶד שֶׁל מֵת – {{ב|מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵינָן מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא.|אבל לשיטת ר' אליעזר שלוש הדוגמאות הללו מטמאות גם במשא.}} וְאִם מְטַמֵּא הַגּוֹלֵל בְּמַגָּע, מְרֻבֶּה – יְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, מְמֻעָט? אָמַר לוֹ: אַתָּה אוֹמֵר אֶת מִי רִבְּתָה הַתּוֹרָה: אוֹ טֻמְאַת מַגָּע, אוֹ טֻמְאַת מַשָּׂא אוֹ טֻמְאַת אֹהֶל? אֲנִי אוֹמֵר שֶׁרִבְּתָה הַתּוֹרָה טֻמְאַת מַשָּׂא מִטֻּמְאַת אֹהֶל, שֶׁהַרְבֵּה מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְאֵין מְטַמֵּא בְּאֹהֶל: זָבִין וְזָבוֹת יוֹכִיחַ! נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת מְטַמְּאוֹת בְּמַשָּׂא וְאֵין מְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל; אִם מְטַמֵּא הַגּוֹלֵל בְּאֹהֶל, הַמּוּעָט – לֹא יְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, הַמְרֻבֶּה? {{הע-שמאל|ר' אליעזר מודה שיש הגיון עקבי בדברי ר' עקיבא, שלדידו הגולל אינו מטמא במשא, כמו בגדי המת; אבל מבקש שיוכיח לו גם לפי שיטתו שלו, שלפיה בגדי המת מטמאים גם במשא. ר' עקיבא מנסה להוכיח כך: קנה נייד, המונח מעל המשקוף והמת מתחתיו – גורם לכל הבית להיטמא (ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק יד#משנה ג|אהלות יד ג.]]) לדעת ר' עקיבא הקנה, המטמא באהל, אינו מטמא בהיסט ובמשא, והוא דימה את הקנה לגולל ולדופק; אבל ר' אליעזר כפר גם כאן, ולדעתו גם הקנה מטמא במשא, ולכן הוא ביקש הוכחה אחרת, וזאת הטענה של ר' עקיבא: טומאת הזב חמורה יחסית לטומאת המת, כי הזב מטמא משכב ומושב, והמת לא; אבל זב שהחזיק אדם טהור אינו מטמא אותו, אלא רק אם אחז הזב תרומה או מע"ש הם נפסלים; ראו [[ביאור:תוספתא/זבים/ה|תוספתא זבים ה א.]] האנומליה הזאת מוכיחה לדעת ר' עקיבא שכל ענייני הטומאה אינם ערוכים בדרך היררכית, ולכן אין מקום למסקנות של ר' אליעזר לעניין טומאת הגולל והדופק במשא.}} [אָמַר לוֹ: הֱשִׁיבֹתָ {{ב|עַל יָדֶיךָ|לפי שיטתך}}, הָשֵׁב עַל יָדַי! אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵשִׁיב עַל יָדֶיךָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּכְפֹּר בִּי.] הַבַּיִת שֶׁהַמֵּת בְּתוֹכוֹ מַהוּ? אָמַר לוֹ: טָמֵא. הַמּוֹסִיף יָדוֹ עַל הַמַּשְׁקוֹף מַהוּ? אָמַר לוֹ: טָמֵא. [הַמַּכְנִיס יָדוֹ {{ב|עִם|מתחת}} הַמַּשְׁקוֹף, מַהוּ? אָמַר לוֹ: טָמֵא.] {{ב|(עַל) [שָׁלַח] הַקָּנֶה וְהֵסִיט|הניח ידו על הקנה והסיט אותו}}? וְכָפַר זֶה בָּזֶה. {{ב|אָמַר לוֹ|ר' אליעזר לר' עקיבא}}: הֵשִׁיבוֹתָ עַל יָדֶיךָ, הֲשִׁיבֵנִי עַל יָדִי! אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵשִׁיב עַל יָדְךָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּכְפֹּר בִּי; אָמַר לוֹ: אַתָּה כּוֹפֵר {{ב|שֶׁלֹּא יְטַמֵּא|הקנה}} בְּמַשָּׂא, וַאֲנִי כּוֹפֵר שֶׁלֹּא יְטַמֵּא בְּמַגָּע כָּל עִקָּר! וּמָה אִם הַזָּב, שֶׁיָּצָא מִתַּחְתָּיו מִשְׁכָּב לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים, לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ מַגַּע כֵּלִים אֶלָּא לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין – הַמֵּת, שֶׁלֹּא יָצָא מִתַּחְתָּיו מִשְׁכָּב לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים, אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ מַגַּע כֵּלִים {{ב|[אֶלָּא]|ע"פ הורוביץ}} לְטַמֵּא אֳכָלִים וּמַשְׁקִים? {{הע-שמאל|ר' שמעון טוען שאין להשוות את טומאת המשא לטומאת המגע, שהרי כלים שהוסטו ע"י המת אינם נטמאים, אלא עדיף להשוות את טומאת האהל לטומאת מגע, והשוו לדבריו [[ביאור:תוספתא/אהלות/טו#ח|בתוספתא אהלות טו ח.]]}} אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא הָיִינוּ צְרִיכִים לְהִזָּדְקֵק לְכָךְ; אֶלָּא: הוֹאִיל וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּמֵּת טָמֵא, הַמַּאֲהִיל טָמֵא, וְהַמֵּסִיט טָמֵא, וְהַכֵּלִים הַנּוֹגְעִין בַּמֵּת טְמֵאִים, וּמַאֲהִילִין טְמֵאִין, וּמְסִיטִין {{ב|(טְמֵאִין) [טְהוֹרִים]|הגהה על פי משנה זבים ד,ו}} – מוּטָב לְהַקִּישׁ מַגָּע לְאֹהֶל, שֶׁכֵּן הוּא שָׁוֶה לַכֵּלִים כְּאָדָם וְלֹא לְהַקִּישׁוֹ לְמַשָּׂא, שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה לַכֵּלִים כְּאָדָם. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב#משנה ד|אהלות ב ד.]] הדרשה חוזרת ומצטטת את המשנה, ומנסה להכריע את ההלכה כר' אליעזר מהמסורת שמביא ר' שמעון אחי עזריה, אבל ר' יהושע טוען גם הוא למסורת, שרק את נדבק לגולל עפר מבית הקברות הוא מטמא במשא, ואילו גולל נקי אינו מטמא במשא; ואכן ר' יהודה תומך בטענה שאין להסיט את עפר בית הקברות במקל, כלומר הסטתו מטמאת אפילו אם לא נגעו בעפר.}} רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַגּוֹלֵל מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא! רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינוֹ מְטַמֵּא! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲחִי עֲזַרְיָה: לָמָּה אַתֶּם דָּנִין? וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא טָמֵא! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שִׁמְעוֹן אָחִי, אֵינִי יָכוֹל לְהַכְחִישְׁךָ, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתָּ סְתָם; וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ: בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו עֲפַר קְבָרוֹת – מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא, וְאִם לָאו – אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: כֵּן הָיִינוּ {{ב|מִתְקַלִּים|מתקשים}} בָּ{{ב|הָר הַזֶּה|דעת ר' יהושע}}: אֵין מְסִיטִין עֲפַר קְבָרוֹת [בָ{{ב|אָבָיִּן|אתי חפירה}}], וְאֵין מְסִיטִין עֲפַר בֵּית הַפְּרָס בְּמַקֵּל! {{הע-שמאל|מעשה המסייע לר' יהושע: הגברים הסיטו את הגולל ועשו את פסחיהם, מכאן שהסטת הגולל אינה מטמאת! המעשה מעיד כבדרך אגב שהנשים לא עשו באותה שנה את הפסח, והעדיפו שהגברים יעשו אותו בטהרה.}} רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מַעֲשֶׂה בְּבֵית דָּגוֹן שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁמֵּת שָׁם מֵת בְּעֶרֶב פֶּסַח, וְהָלְכוּ הַנָּשִׁים וְקָשְׁרוּ הַחֶבֶל בַּגּוֹלֵל וּמָשְׁכוּ אוֹתוֹ הָאֲנָשִׁים, וְנִכְנְסוּ הַנָּשִׁים וְקָבְרוּ אֶת הַמֵּת, וְהָלְכוּ הָאֲנָשִׁים וְעָשׂוּ אֶת פִּסְחֵיהֶם בְּטָהֳרָה! {{הע-שמאל|אם חזר למקום שבו התחיל את החריש, והתחיל לחרוש משם בכיוון הפוך, ונמצאה עצם אדם בתלם השני – התלם הראשון אינו בית הפרס; אם חרש שתי וערב ונמצאה עצם – כל השטח החרוש הוא בית הפרס; אם בין תלם למשנהו עבר חצי יום – המחרשה התנקתה כאילו ניער אותה, והחריש של הבוקר אינו בית הפרס; והשוו [[ביאור:משנה אהלות פרק יז|אהלות יז א-ב,]] שם לא מופיעה דעת בית שמאי.}} [רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּית הַפְּרָס עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס! רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינוֹ עוֹשֶׂה! אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֲחִי רַבִּי עֲזַרְיָה: לָמָּה אַתֶּם דָּנִין? וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה! אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שִׁמְעוֹן אָחִי, אֵינִי יָכוֹל לְהַכְחִישְׁךָ, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמַעְתָּ סְתָם; וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּפֵרוּשׁ:] בִּזְמַן שֶׁחָרַשׁ כָּל הַמַּעֲנָה כְּאַחַת – הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה; חָרַשׁ חֲצִי מַעֲנָה, וְחָזַר וְחָרַשׁ מִמֶּנָּה וְלַחוּץ – אֵינוֹ עוֹשֶׂה. כֵּיצַד בֵּית הַפְּרָס [שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס?] שֶׁאָבַד קֶבֶר בְּתוֹכָהּ, חֲרָשָׁהּ צָפוֹן וְדָרוֹם, וְחָזַר וַחֲרָשָׁהּ מִזְרָח וּמַעֲרָב – זֶהוּ בֵּית הַפְּרָס שֶׁעוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. כֵּיצַד בֵּית הַפְּרָס שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס? שָׂדֶה שֶׁאָבַד בָּהּ קֶבֶר, חֲרָשָׁהּ בַּשַּׁחַר וְחָזַר וַחֲרָשָׁהּ בֵּין הָעַרְבַּיִם – אֵינוֹ עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס. עוֹשֶׂה בֵּית הַפְּרָס אֲפִלּוּ בְּבִקְעָה גְּדוֹלָה, דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: {{ב|אֲפִלּוּ מֵאָה אַמָּה.|אבל לא יותר.}} {{הע-שמאל|לדעת ר' אליעזר גם דופק דופקין (אבן המחזיקה אבן גדולה יותר, והיא מחזיקה את הגולל) טמא; רשב"ג חולק עליו בעניין זה; והשוו [[ביאור:משנה אהלות פרק ב#משנה ד|אהלות ב ד,]] כרשב"ג.}} רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הַגּוֹלֵל מְטַמֵּא; אֵין לִי אֶלָּא הַגּוֹלֵל, מִנַּיִן לְרַבּוֹת דּוֹפֵק אַחַר דּוֹפֵק? שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הָאַחֲרוֹן שֶׁבֵּינוֹ – הַשֵּׁנִי נוֹפֵל! אֶלָּא שֶׁהָיָה רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַגּוֹלֵל וְהַדּוֹפֵק טָמֵא, אֲבָל דָּפְקֵי דָּפְקִין טָהוֹר! }} ===פסוק יז=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|גם אשה יכולה לקדש את המים ע"י פיזור האפר עליהם; וראו [[ביאור:משנה פרה פרק ה#משנה ד|פרה ה ד,]] דעת ר' יהודה. יש לפזר את אפר הפרה, ולא אדמה ממקום השריפה או סיד; אבל אם היו רגבי אדמה שיש בהם גם חלק מהאפר – יכולים לקדש בהם. הכלי של מי החטאת ("קלל") צריך להיות שלם, ואת האפר צריך אדם להניח בו בעצמו, ולא הרוח.}} 'וְלָקַח' – '''"וְלָקְחוּ"''', אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה לְקַדֵּשׁ. '''"עָפָר"''' – פְּרָט לְסִיד; '''"מֵעֲפַר"''' – פְּרָט לְחַרְסִית. 'שְׂרֵפָה' – וְלֹא בִּזְמַן שֶׁנִּשְׁבַּר הַקָּלָל, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁפֵּרְחַתּוּ הָרוּחַ, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהֵגִיפוּ וְלֹא מֵרְחוּ. וּמִנַּיִן אַתָּה מְרַבֶּה פֶּחָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו מִקְצָת עָפָר, שֶׁיִּכְתְּשֶׁנּוּ וְיַזֶּה מִמֶּנּוּ? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת"'''! {{הע-שמאל|מי החטאת צריכים להיות ראויים לשתיה, ונובעים ממעיין – לא מי בור או באר; וראו [[ביאור:משנה מקואות פרק א#משנה ח|מקואות א ח.]] לפסילת כלי המחובר לקרקע ראו גם [[ביאור:משנה פרה פרק ה#משנה ז|פרה ה ז.]]}} ['''"וְנָתַן עָלָיו מַיִם חַיִּים"''' – מַיִם שֶׁהֵן חַיִּים עֲלֵיהֶם. פְּרָט לִמְלוּחִים וְלִ{{ב|מְלוּגִין|מים חמים}} וְלִמְתוּקִין.] '''"מַיִם חַיִּים"''' – פְּרָט {{ב|לְמֵימֵי תַּעֲרֹבוֹת,|מים מכמה מקורות}} [{{ב|קַלִּרֹהֵָא|Kallirrhóē - מעיינות חמים ליד ים המלח}}]. ['''"מַיִם חַיִּים"''' – פְּרָט] {{ב|לְמֵימֵי מַשּׂוּאוֹת,|מים ששימשו לכביסה}} וְלַמַּבּוּעַ {{ב|(הַפּוֹסֶלֶת) [הַפּוֹסֵק]|מעיין שלעיתים מפסיק לנבוע}}. ['''"מַיִם חַיִּים"''' – פְּרָט {{ב|(לַכִּנּוּף) [לְנֶטֶף]|מים עומדים}} {{ב|וְלַמַּבּוּעַ הַחוֹלֵט|מים חמים כגון חמי טבריה}}! '''"אֶל כְּלִי"''' – בִּכְלִי מְקַדְּשִׁין, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בְּקַרְקַע. מִכָּאן אָמְרוּ: מַכְתֶּשֶׁת שֶׁמְּחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע – אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ, וְאֵין מְקַדְּשִׁין בָּהּ, וְאֵין מַזִּין מִמֶּנָּה, וְאֵין צְרִיכָה צָמִיד פָּתִיל, וְאֵין פּוֹסֶלֶת אֶת הַמִּקְוֶה, וְאֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת אֶת הַזְּרָעִים; וּבִזְמַן שֶׁהִיא תְּלוּשָׁה מִן הַקַּרְקַע – מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה וכו' עד וּמַכְשֶׁרֶת אֶת הַזְּרָעִים! }} ===פסוק יח=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|את ההזיה עושים ע"י האיזוב, יש להשתמש במספיק מים כדי שיוכל לטבול בהם את האיזוב, ושישארו מים גם אחרי טבילת האיזוב. אין לשפוך את מי החטאת על האיזוב, אלא יש לטבול אותו בהם; וראו [[ביאור:משנה פרה פרק יב|פרה יב א-ב.]]}} '''"וְלָקַח אֵזוֹב"''' – בְּאֵזוֹב מַזִּין, וְלֹא בַּקֵּיסָם הַקָּשׁוּר בּוֹ. '''"וְטָבַל"''' – וְלֹא הַמַּסְפִּיג. '''"בַּמַּיִם"''' – וְלֹא הַמְעָרֶה; אָמְרוּ: מַסְפִּיגִין לִטְבִילָה וְאֵין מַסְפִּיגִין לְהַזָּיָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֵין מַסְפִּיגִין לֹא לִטְבִילָה וְלֹא לְהַזָּיָה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה י|פרה יב י.]] יכולה אשה לכוון את פעולת הקטן, בתנאי שהוא יעשה את כל שלבי ההזאה בעצמו; והשוו ליחסים בין כהן לחכם בענייני נגעים [[ביאור:משנה נגעים פרק ג|בנגעים ג א;]] לעיל פס' יז ראינו שאשה יכולה לקדש את המים בזריית האפר, אבל היא אינה מורשית להזות על הטמאים.}} '''"אִישׁ טָהוֹר"''' – "אִישׁ" פְּרָט לְאִשָּׁה. אוֹ "אִישׁ" פְּרָט לְקָטָן? אָמַרְתָּ "טָהוֹר", לְרַבּוֹת אֶת הַקָּטָן! אָמְרוּ: מְסַעֶדֶת הָאִשָּׁה אֶת הַקָּטָן – וְהוּא מַזֶּה; אֲבָל לֹא תִּטְבֹּל אֶת הָאֵזוֹב וְתִתֵּן לוֹ. אִם טָבְלָה וְנָתְנָה לוֹ – הַזָּיָתוֹ פְּסוּלָה! ['''"וְהִזָּה עַל הָאֹהֶל"''' – {{ב|זֶה הָאֹהֶל|אוהל יריעות}} שֶׁהוּא טָעוּן הַזָּיָה. {{הע-שמאל|ראו [[ביאור:משנה אהלות פרק א|אהלות א א;]] מה הוא האורך המקסימלי של שרשרת הטומאה? לדברי ר' יוסי ראו [[ביאור:תוספתא/אהלות/א|תוספתא אהלות א א.]]}} '''"וְעַל הַכֵּלִים"''' – אֵלּוּ הַכֵּלִים שֶׁהֵן טְעוּנִין הַזָּיָה.] '''"וְעַל כָּל הַכֵּלִים"''' – רִבָּה. אָדָם נוֹגֵעַ בְּכֵלִים נוֹגְעִים בְּמֵת, {{ב|(שיגעו) [שֶׁיָּגוּרוּ]| שיגררו, שייטמאו בנגיעה}} בְּכֵלִים אֲחֵרִים. (אינו) [מִכָּאן] הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה מְטַמְּאִין בְּמֵת – אַרְבָּעָה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. [אַרְבָּעָה טְמֵאִים בְּמֵת – שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים בְּמֵת – שְׁנַיִם טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.] כֵּיצַד שְׁנַיִם? אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת – טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, אָדָם נוֹגֵעַ בּוֹ – טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב. אָדָם בֵּין הַכֵּלִים – גּוֹרְרִים אַרְבָּעָה לְטֻמְאָה. וְכֵלִים בָּאָדָם – גּוֹרְרִים שְׁלֹשָׁה לְטֻמְאָה. וְאָדָם בָּאָדָם – גּוֹרְרִים שְׁנַיִם לְטֻמְאָה. חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים, וְכֵלִים מִבָּאָדָם: שֶׁהַכֵּלִים שְׁלֹשָׁה, וְאָדָם שְׁנַיִם. חֹמֶר בָּאָדָם: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע – הֵם אַרְבָּעָה, אֵינוֹ בָּאֶמְצַע – הֵם שְׁלֹשָׁה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: [כֹּל הַמִּטַּמֵּא בְּמֵת טֻמְאַת שִׁבְעָה – מִטַּמֵּא בְּזָב טֻמְאַת עֶרֶב,] כֹּל הַמִּטַּמֵּא בְּמֵת טֻמְאַת עֶרֶב – טָהוֹר בְּזָב מִכְּלוּם. }} ===פסוק יט=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם הזבים וכו' הם גם טמאי מת – ניתןלהזות עליהם ולטהר אותם מטומאת המת למרות שהם עדיין טמאים בטומאות אחרות. לעניין הכוונה ראו [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה ב|פרה יב ב.]] הטבילה דומה לשקיעת השמש: היא צריכה להיות לכל הגוף בבת אחת, והשוו [[ביאור:ספרא/אמור#פרק ד|ספרא אמור פרק ד ז.]]}} '''"וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא"''' – כָּל הַטְּמֵאִין מְקַבְּלִין הַזָּיָה, כְּגוֹן זָבִין וְזָבוֹת, נִדּוֹת וְיוֹלְדוֹת. '''"וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא"''' – וְלֹא בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לְהַזּוֹת עַל הַטָּמֵא. '''"וְרָחַץ בַּמַּיִם... וְטָהֵר בָּעָרֶב"''' – מָה עֶרֶב שֶׁהוּא בָּא כֻּלּוֹ, אַף הוּא כְּשֶׁיָּבֹא כֻּלּוֹ בַּמַּיִם – וְטָהֵר. }} ===פסוק כא=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|אם נשארה בקלל רק רטיבות, ואין בו מים המספיקים להזאה – הרטיבות אינה מטמאת במשא אלא רק במגע. והשוו [[ביאור:ספרי במדבר/חקת#פיסקה קכט|ספרי קכט,]] שם חילקו בין טומאת אוכלין לטומאת גוף המזה ובגדיו.}} '''"וּמַזֵּה מֵי נִדָּה"''' – מַיִם שֶׁהֵן רְאוּיִין לְנִדָּה, לְטַמֵּא אָדָם וּלְטַמֵּא בְּגָדִים; וְלֹא מַיִם שֶׁאֵין בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה! מָה אֲנִי מְקַיֵּם '''"הַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה"'''? – רִבָּה מֵי חַטָּאת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. 'הַנֹּגֵעַ' – '''"וְהַנֹּגֵעַ"''' – רִבָּה מֵי חַטָּאת שֶׁאֵין בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְּמַשָּׂא. {{הע-שמאל| מי חטאת שעדיין לא הוזו ("לא עשו מצוותן") מטמאים את המזה שנטהר לחטאת, ונגע במים בידיו; אבל אם לא נגע בהם בידיו, אלא רק ברגליו או בשאר גופו – המזה טהור. ואילו אם נגע בהם כהן הטהור לתרומה - הוא נטמא; ראו [[ביאור:משנה פרה פרק ט#משנה ח|פרה ט ח.]] מי חטאת שעשו מצוותם (שהזו אותם), לדעת בית שמאי אינם מטמאים כלל, ראו [[ביאור:משנה עדיות פרק ה#משנה ג|עדיות ה ג;]] וראו [[ביאור:משנה פרה פרק יב#משנה ד|פרה יב ד,]] שנראה מתאים לשיטתם. לדעת בית הלל, וכן כאן, המים אמנם אינם מטמאים כהן שנטהר לתרומה, אבל אם נגעו בידי המזה – הוא נטמא. מי חטאת שקפאו פסולים עד שיפשירו, כלומר הם פסולים זמנית. אם הכהן נגע בהם בידו – הוא טמא טומאת ידים, ואילו המזה מהם נשאר טהור.}} הֵעִיד רַבִּי חֲנִינָא מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים שֶׁבָּאוּ מִיהוּדָה וְאָמְרוּ: מֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְוָתָן וְנִטְמְאוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה – מְטַמְּאִין אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת תְּרוּמָתוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וּמְטַמְּאִים אֶת הַמַּזֶּה בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בְּרַגְלוֹ. מֵי חַטָּאת שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן וְנִטְמְאוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה – מְטַמְּאִין אֶת הַמַּזֶּה בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בְּרַגְלוֹ, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן לֹא בְּיָדוֹ וְלֹא בְּרַגְלוֹ. בִּזְמַן שֶׁנִּפְסָלִים מִמֵּימֵי הַטְּלָלִים מִמֵּימֵי הַשְּׁלָגִים – מְטַמֵּא הַכֹּהֵן בְּיָדוֹ אֲבָל לֹא בְּרַגְלוֹ, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַמַּזֶּה בְּיָדוֹ וְלֹא בְּרַגְלוֹ – קַל וָחֹמֶר! {{הע-שמאל|ר' שמעון מקשה ומציע ללמוד קל וחומר נוסף, שהרי במי חטאת שעשו מצוותם חמור המזה מהכהן; הוא מנסה ללמוד מכך שגם במי חטאת שלא עשו מצוותם יהיה דינו של המזה חמור מזה של הכהן, והוא יהיה טמא; אבל ר' עקיבא טען שאין מקום לק"ו, כי ניתן לטעון שדווקא דין הכהן חמור, שהרי הוא עלול לטמא אנשים אחרים, ואילו המזה, אם נטמא – נטמא, ואין פעולת ההזאה משפיעה על אנשים טהורים.}} אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: וּמָה {{ב|בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַכֹּהֵן מִטַּמֵּא בְּיָדוֹ|במי חטאת שעשו מצוותם והוזו}}, הֲרֵי הַמַּזֶּה מִטַּמֵּא בְּיָדוֹ; {{ב|מָקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן מִטַּמֵּא בְּיָדוֹ וּבְרַגְלוֹ|במי חטאת שלא עשו מצוותם}}, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא הַמַּזֶּה מִטַּמֵּא בְּיָדוֹ וּבְרַגְלוֹ? מַה לַכֹּהֵן, מְטַמֵּא לַטְּמֵאִים וּמְטַמֵּא לַטְּהוֹרִים; מַה לַמַּזֶּה, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא לַטְּמֵאִים וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לַטְּהוֹרִים! {{הע-שמאל|אם המים היו פסולים, בין פיזר עליהם אפר כשר בין לא - המים מטמאים את הכהן בידיו וברגליו, כדין מים שלא נעשתה מצוותם; וראו [[ביאור:משנה פרה פרק ט#משנה ט|פרה ט ט.]] ר' יעקב רואה אותם כמים טמאים, המטמאים את הידיים. אם המים כשרים והאפר פסול – ר' שמעון רואה אותם כמים טמאים, ואילו ר' אליעזר בן יעקב רואה אותם כמים רגילים, שמותר לשתותם וללוש בהם עיסה של קדשים; וראו מחלוקת מקבילה [[ביאור:תוספתא/פרה/י|בתוספתא פרה י א.]]}} אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם פְּסוּלִין – מְטַמֵּא אֶת הַכֹּהֵן וְאֶת הַתְּרוּמָה. רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר: מְטַמְּאִים הֵם מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. אֵפֶר פָּסוּל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם כְּשֵׁרִים – רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְטַמְּאִים הֵם מִשּׁוּם מַשְׁקֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כְּשֵׁרִין הֵן לָלוּשׁ בָּהֶן אֶת הָעִסָּה! }} ===פסוק כב=== {{ספרות חז"ל מנוקדת ומעוצבת| {{הע-שמאל|הטומאה מתפשטת מהאדם הטמא לבגדיו ולכלים , וכן מהכלים והבגדים לאדם אחר הנוגע בהם, אבל האדם השני טמא רק עד הערב; דעת ר' יוסי אינה מובנת.}} '''"וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא"''' – מַגִּיד שֶׁמְּטַמֵּא בְּגָדִים. יָכוֹל בְּגָדִים שֶׁנִּטְמְאוּ מִתַּחַת הַמֵּת? וּמִנַּיִן אַף בְּגָדִים שֶׁנִּטְמְאוּ מִתַּחַת הַזָּב? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא"'''. וּמִנַּיִן {{ב|שֶׁיָּגוּרוּ|שיגררו, שייטמאו בנגיעה}} כֵּלִים בָּאָדָם? תַּלְמוּד לוֹמַר: '''"וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא"'''. וּמִנַּיִן שֶׁיָּגוּרוּ אָדָם וְכֵלִים? אָמַרְתָּ: '''"וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַטָּמֵא יִטְמָא וְהַנֶּפֶשׁ הַנֹּגַעַת תִּטְמָא עַד הָעָרֶב"'''. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: הָיָה מְטַמֵּא בְּכֻלָּן טֻמְאַת שִׁבְעָה. }} lfp2ax9d6axr694zzq71gn5xgd0m6oq 116 1719034 3003693 2861371 2026-04-09T10:43:38Z Shahar9261 22508 תיקון תשפ"ו 3003693 wikitext text/x-wiki <שם> כללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים), התשפ"ד-2024 <מקור> ((ק"ת תשפ"ד, 2600|כללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים)|11296)); ((תשפ"ו, 1752|תיקון|12349)). <מבוא> בתוקף סמכותה לפי [[+|סעיפים 111]], [[+|112]] [[+|ו-124יז(א)(5)]] [[=החוק|לחוק המים, התשי"ט-1959]] (להלן - החוק), [[+|וסעיפים 21א]] [[+|ו-104]] [[לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001]] (להלן - חוק תאגידי מים וביוב), ולאחר שקוימו הוראות [[+|סעיפים 113]] [[ו-124יח(ד) לחוק]], קובעת מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב כללים אלה: __TOC__ == פרק א': הוראות כלליות == @ 1. הגדרות (תיקון: תשפ"ו) : בכללים אלה - :- "בטוחה להקמה" - סכום כסף הנועד לשמש בטוחה להקמת פרויקט במהלך תקופת ההקמה שלו; :- "בטוחה למימון" - סכום כסף הנועד לשמש בטוחה להלוואה למימון פרויקט שהקמתו הסתיימה; :- "בטוחות" - בטוחה להקמה ובטוחה למימון; :- "בעל רישיון" - ספק כפרי רב-יישובי, חברה וחברת ביוב; :- "גבייה בפועל" - סך כל ההכנסות מדמי מים שקיבלה מקורות מבעל רישיון בעד חיוב שהוציאה לו, העולים על התעריפים שבהם חייבה אותו, בניכוי התוספות לתעריפים ששונו כאמור [[בסעיפים 20]], [[18]] [[ו-22(ב)]]; :- "גוף מלווה" - גוף פיננסי שנתן הלוואה, לרבות גוף פיננסי שמנהל את ההלוואה למלווים נוספים או שמשמש כסוכן בטוחות לאותם מלווים; :- "גוף פיננסי" - מי שנכלל [[#1|בפסקאות (1) עד (4) להגדרה "גוף פיננסי" בחוק בנק ישראל, התש"ע-2010]]; :- "הלוואה" - הלוואה, ובכלל זה מסגרת אשראי, להקמת פרויקט או למימון החזר עלויות הקמתו; :- "הלוואה ארוכת טווח" - הלוואה שנותן גוף מלווה לבעל רישיון לתקופה של 20 שנים לפחות; :- "המפקח" - המפקח על הפרויקט מטעם הגוף המלווה; :- "הרשות הממשלתית" - כמשמעותה [[בסעיף 124יא לחוק]]; :- "השיעור הקובע" - המנה המתקבלת מחלוקת שני אלה: :: (1) שער הריבית בתוספת 1 בחזקת 20, במכפלת שער הריבית; :: (2) שער הריבית בתוספת 1 בחזקת 20, בהפחתה של 1; :- "התעריף המזערי" - הסכום המזערי, כמשמעותו [[בסעיף 7(3)(ב)(3.1.1.4ד) או (3.1.2.4) לכללי תעריפי מקורות]], לפי העניין; :- "ועדה לבחינת פרויקטים" - ועדה שמינה מנהל הרשות הממשלתית לפי [[סעיף 8]]; :- "חברה", "חברת ביוב", "מרחב ביוב", "שירותי ביוב" ו"שירותי הולכה וטיפול" - כהגדרתם [[בחוק תאגידי מים וביוב]]; :- "כללי השעבודים" - [[=כללי השעבודים|כללי תאגידי מים וביוב (קביעת תנאים ברישיון) (קיום רצף במתן שירותי מים וביוב ושעבודים), התשפ"א-2020]]; :- "כללי חישוב עלות" - [[=כללי חישוב עלות|כללי המים (חישוב עלויות והכנסות, הכרה בפיתוח מפעלי מים וחובות דיווח החלות על מקורות), התשע"א-2011]]; :- "כללי תעריפי מקורות" - [[=כללי תעריפי מקורות|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ז-1987]]; :- "מועצת הרשות הממשלתית" - מועצת הרשות הממשלתית שהוקמה לפי [[סעיף 124טו לחוק]]; :- "מנהל הרשות הממשלתית" - מנהל הרשות הממשלתית שמונה לפי [[סעיף 124יט לחוק]]; :- "מסמכי שעבוד" - הסכם או כל מסמך אחר, בין הגוף המלווה ובין בעל רישיון, הקובע את התנאים ליצירת שעבוד על בטוחה להקמה או בטוחה למימון, לפי העניין, למימושו ולשימוש בו; :- "מקורות" - מקורות חברת המים בע"מ, שהוסמכה כרשות המים הארצית לפי [[סעיף 46 לחוק]]; :- "ספק כפרי רב-יישובי" - כהגדרתו [[בכללי תעריפי מקורות]]; :- "עלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים" - העלות המוכרת של הפרויקט כפי שהחליטה הוועדה לבחינת פרויקטים לפי [[סעיף 5(ג)]]; :- "פרויקט" - פרויקט להקמה, שדרוג או הרחבה של תשתיות המשמשות למתן שירותי הולכת שפכים, טיפול בהם, סילוקם וטיפול בבוצה וסילוקה, שמנהל הרשות הממשלתית אישר לגביו בטוחה להקמה או בטוחה למימון; :- "קרן הבטוחות" - לפי [[סעיף 3]]; :- "שער הריבית" - הממוצע השנתי של הריבית על הלוואות של חברות בדירוג A1, או דירוג מקביל לו, עם משך חיים ממוצע של 10 ו-15 שנים, המתפרסם באתר האינטרנט של החברה שזכתה במכרז משרד האוצר לציטוט שערי ריבית; :- "תורם שפכים" - אדם שמקבל שירותי הולכה וטיפול מבעל רישיון ומספק שירותי ביוב לאחרים; :- "תעריף הייחוס" - תעריף המים שהיה נקבע לספק כפרי רב-יישובי לפי [[סעיף 7(3)(ב)(3.1.1.2ד) לכללי תעריפי מקורות]] או לחברה לפי [[סעיף 7(3)(ב)(3.1.2.2) לכללי תעריפי מקורות]], בעד כמות מים שמעבר לכמות המוכרת, שמספקת מקורות לבעל הרישיון, אלמלא נקבע שסכומו לא יפחת מהסכום המזערי לפי [[סעיף 7(3)(ב)(3.1.1.4ד) או (3.1.2.4) לכללי תעריפי מקורות]], לפי העניין; :- "תעריפי המים למטרת בית" - תעריפי המים שנקבעו לספק כפרי רב-יישובי לפי [[סעיף 7(3)(((ב)))(3.1.1.1ד) או (3.1.1.2ד)]], או לחברה לפי [[סעיף 7(3)(ב)(3.1.2.1) או (3.1.2.2) לכללי תעריפי מקורות]], לפי העניין, בעד כמות מים מוכרת וכמות מים שמעבר לכמות המוכרת, שמספקת מקורות לבעל הרישיון; :- "תעריף חלופת תשלום" - תשלום שעל תורם שפכים לשלם למקורות חלף התשלום שהיה עליו לשלם לבעל הרישיון, בשיעור של התשלום שהיה עליו לשלם לבעל הרישיון בתוספת 3%; :- "תקופת ההקמה" - התקופה שממועד הפקדת בטוחה להקמה לפרויקט ועד מועד השלמת הקמתו והתחלת הפעלתו; :- "תשלום שנתי נוסף" - כמשמעותו [[בסעיף 24(א)]]. == פרק ב': קרן בטוחות להקמת תשתיות הולכה וטיפול == @ 2. פרויקטים שניתן לתת לגביהם בטוחות : מועצת הרשות הממשלתית תחליט, מזמן לזמן, מהי העלות המצרפית המרבית של פרויקטים שניתן לתת לגביהם בטוחות בכל זמן נתון. @ 3. קרן בטוחות : (א) קרן הבטוחות תהיה שווה לסך כל אלה: :: (1) סך כל הבטוחות להקמה והבטוחות למימון הפרויקטים שאישר מנהל הרשות הממשלתית לפי [[סעיף 6]], בתוספת 5 מיליון שקלים חדשים; :: (2) התשלום השנתי הנוסף שצפוי להינתן בשנה הקרובה; :: (3) סכומי התוספת לתעריף ותעריף חלופת תשלום ששונו לפי [[סעיפים 18]], [[20]] [[ו-22(ב)]], בניכוי 3% מהגבייה בפועל. : (ב) מנהל הרשות הממשלתית יעדכן מדי שנה את מקורות מהו סכום קרן הבטוחות לפי הנוסחה שבסעיף קטן (א). == פרק ג': אישור פרויקטים להקמת תשתיות הולכה וטיפול == @ 4. בקשה לאישור פרויקט : (א) ביקש בעל רישיון ליזום פרויקט ולקבל בטוחות להקמתו ולמימונו, יגיש לוועדה לבחינת פרויקטים בקשה מתאימה; לא ניתן להגיש בקשה לאישור פרויקט שעלותו הצפויה קטנה מ-50 מיליון שקלים חדשים, ולגבי בעל רישיון שהכנסותיו השנתיות קטנות מ-50 מיליון שקלים חדשים - שעלותו הצפויה קטנה מ-30 מיליון שקלים חדשים. : (ב) בעל הרישיון יפרט בבקשה את סכום ההלוואה שהוא מבקש ליטול למימון הפרויקט, ויצרף אליה תכנון כללי של הפרויקט ותוכנית עסקית המציגה את לוח הזמנים לביצועו, אומדן עלויות, חלופות הנדסיות, אופן מימון הפרויקט והחזר ההלוואה ויכולתו של בעל הרישיון לבצע את הפרויקט. : (ג) הוועדה לבחינת פרויקטים או מנהל הרשות הממשלתית רשאים לבקש כל פרט ומסמך שיידרשו להם לצורך בחינת בקשת בעל הרישיון. @ 5. בחינת פרויקט : (א) הוועדה לבחינת פרויקטים תבחן את הפרויקט על כל היבטיו, ובכללם תכנון הפרויקט ולוח הזמנים לביצועו, אומדן עלויות, חלופות הנדסיות, יכולת המימון ויכולתו של בעל הרישיון לבצע את הפרויקט, ותמליץ למנהל הרשות הממשלתית על מתן בטוחות לפרויקט. : (ב) אם הפרויקט מצוי במרחב ביוב והוועדה לבחינת פרויקטים מצאה כי קיימת היתכנות להספקת שירותי ההולכה והטיפול בידי חברת ביוב, בין שקיימת חברת ביוב באותו מרחב ביוב ובין שלאו, לא תמליץ למנהל הרשות הממשלתית על מתן בטוחות לפרויקט, אלא לחברת הביוב. : (ג) המליצה הוועדה לבחינת פרויקטים לאשר מתן בטוחות לפרויקט, תחליט מהי העלות המוכרת של הפרויקט לעניין זה, ובלבד שבפרויקט שהוא מתקן לטיפול בשפכים, תחושב העלות המוכרת של הפרויקט לפי [[סעיף 11 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009]]. @ 6. אישור מתן בטוחות לפרויקט : (א) מנהל הרשות הממשלתית רשאי, לאחר קבלת המלצת הוועדה לבחינת פרויקטים, לאשר מתן בטוחות לפרויקט, אם שוכנע כי יש לבעל הרישיון היכולת להקים את הפרויקט בלוח הזמנים הדרוש, לקבל מימון להקמתו ולהפעילו לאורך זמן, ורשאי הוא להתנות את אישורו בתנאים. : (ב) מנהל הרשות הממשלתית לא יאשר מתן בטוחות לפרויקט אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה: :: (1) לגבי בעל רישיון שהוא חברה - הממונה כהגדרתו [[בחוק תאגידי מים וביוב]] אישר את מתן הבטוחות לפי [[כללי השעבודים]]; :: (2) לגבי בעל רישיון שאינו חברת ביוב - ::: (א) סך כל שיעורי פחת המים השנתי ופחת הגבייה המצטבר הממוצע, בשלוש השנים שקדמו למתן האישור, אינם עולים על 150% מסך כל שיעורי פחת המים ופחת הגבייה המוכרים הקבועים [[+|בסעיפים 12(א)]] [[ו-15(א) לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש"ע-2009]]; לעניין זה, "פחת מים" ו"פחת גבייה" - כהגדרתם [[בכללים האמורים]]; ::: (ב) תעריף הייחוס שלו לאחר הקמת הפרויקט צפוי לעלות על התעריף המזערי, או שמנהל הרשות הממשלתית אישר לבעל הרישיון תשלום שנתי נוסף בעד הקמת הפרויקט לפי [[סעיף 24]]; :: (3) נועד הפרויקט לשרת גם תורמי שפכים שלא נקבע להם תעריף בעד שירותי הולכה וטיפול - יש בטוחות להנחת דעתו, לכיסוי העלויות של אותם תורמי שפכים בעד חלקם בפרויקט; :: (4) סך כל עלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים, של כל הפרויקטים שאישר מנהל הרשות הממשלתית או שקיימות לגביהם בטוחות תלויות ועומדות, לא תעלה על העלות המצרפית המרבית המותרת של פרויקטים כפי שהחליטה מועצת הרשות הממשלתית לפי [[סעיף 2]]. @ 7. הצגת תנאי ההלוואה : מנהל הרשות הממשלתית לא יאשר מתן בטוחות לפרויקט אלא לאחר שבעל הרישיון - : (1) מסר לו אישור עקרוני מהגוף המלווה לסכום ההלוואה ולתנאיה, ומנהל הרשות הממשלתית שוכנע כי ההלוואה מיועדת אך ורק למימון הקמת הפרויקט; : (2) התחייב להקים את הפרויקט לפי האישור שנתן לו מנהל הרשות הממשלתית, ולהשיב את כספי הבטוחות לפי כללים אלה; : (3) אם ההלוואה אינה הלוואה ארוכת טווח - התחייב כי עם השלמת הקמת הפרויקט הוא ייטול הלוואה ארוכת טווח למימון החזר עלויות הקמתו. @ 8. ועדה לבחינת פרויקטים : (א) מנהל הרשות הממשלתית ימנה ועדה לבחינת פרויקטים, שתבחן את התכנון של פרויקטים ואת החלופה ההנדסית המועדפת לביצועם, ותמליץ למנהל הרשות הממשלתית בדבר מתן בטוחות לפרויקט. : (ב) מספר חבריה של הוועדה לבחינת פרויקטים לא יפחת מ-5, רוב חבריה יהיו עובדי הרשות הממשלתית, ויהיו חברים בה גם חשב הרשות הממשלתית, או נציג מטעמו, ונציג אגף התקציבים במשרד האוצר. : (ג) מנהל הרשות הממשלתית ימנה אחד מעובדי הרשות הממשלתית ליושב ראש הוועדה לבחינת פרויקטים, והוא רשאי למנות את אחד או יותר מחבריה לשמש ממלא מקומו; בישיבה מסוימת או לנושא מסוים ישמש רק אחד מהם ממלא מקום. : (ד) החלטות הוועדה לבחינת פרויקטים יתקבלו ברוב רגיל; אם הקולות שקולים יהיה ליושב ראש הוועדה קול נוסף. : (ה) הוועדה לבחינת פרויקטים תחליט לגבי סדרי עבודתה ומהם הנהלים להגשת בקשות למתן אישור לפרויקט ולבחינתן. == פרק ד': הפקדת בטוחות להקמה ולמימון של תשתיות הולכה וטיפול == @ 9. בטוחה להקמת פרויקט : (א) אישר מנהל הרשות הממשלתית לבעל רישיון מתן בטוחה להקמה, רשאי מנהל הרשות הממשלתית להורות למקורות להעביר לבעל הרישיון את סכומה, מתוך קרן הבטוחות, ובלבד שיתקיימו כל אלה: :: (1) ההלוואה המובטחת בבטוחה להקמה מיועדת אך ורק למימון הקמת הפרויקט; :: (2) הבטוחה תופקד בחשבון ייעודי בגוף המלווה ותשועבד לטובתו; :: (3) במסמכי השעבוד של הבטוחה להקמה ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד, נכללו ההוראות [[שבתוספת הראשונה]] ונקבע שהן יגברו על כל הוראה אחרת בהסכם ההלוואה ובמסמכי השעבוד. : (ב) הבטוחה להקמה תעמוד על 15% מסכום ההלוואה או מעלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים, לפי הנמוך משניהם; מנהל הרשות הממשלתית רשאי להורות על בטוחה בסכום קטן יותר אם מצא כי די בה להקמת הפרויקט. : (ג) בחישוב הבטוחה להקמה ייכללו גם סכומים ששולמו לבעל הרישיון מתקציב המדינה והופקדו כבטוחה בחשבון הייעודי שבסעיף קטן (א)(2). @ 10. בטוחה למימון פרויקט : (א) הושלמה הקמתו של פרויקט והוא החל לפעול, ובעל הרישיון קיבל הלוואה ארוכת טווח, יורה מנהל הרשות הממשלתית לבעל הרישיון להעביר מתוך החשבון שבו הופקדה הבטוחה להקמה, סכום השווה לבטוחה למימון לחשבון ייעודי בגוף המלווה, ולהשיב את יתרת הסכום שבחשבון למקורות, ובלבד שהתקיימו כל אלה: :: (1) לא נעשה שימוש בבטוחה להקמה, אלא בתנאים [[שבסעיף 17]]; :: (2) כל סכומי הבטוחה למימון יופקדו בחשבון ייעודי בגוף המלווה וישועבדו לטובתו; :: (3) במסמכי השעבוד של הבטוחה למימון ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד, נכללו ההוראות [[שבתוספת השנייה]] ונקבע שהן יגברו על כל הוראה אחרת בהסכם ההלוואה ובמסמכי השעבוד. : (ב) התקיימו התנאים שבסעיף קטן (א) ומומשה הבטוחה להקמה, כולה או חלקה, בנסיבות [[שבסעיף 18]], כך שהיתרה בחשבון שבו הופקדה קטנה מהבטוחה למימון, יורה מנהל הרשות הממשלתית - :: (1) לבעל הרישיון - להעביר את היתרה, אם ישנה, לחשבון ייעודי בגוף המלווה שנועד לבטוחה למימון; :: (2) למקורות - להעביר את יתרת סכום הבטוחה למימון לבעל הרישיון, מתוך קרן הבטוחות. : (ג) הבטוחה למימון תהיה בסכום השווה לשיעור הקובע מקרן ההלוואה הידוע במועד נטילתה. : (ד) סעיף זה יחול, בשינויים המחויבים, גם אם ההלוואה ארוכת הטווח תינתן מגוף מלווה אחר. : (ה) לאחר פירעון ההלוואה במלואה לא יעשה בעל הרישיון כל שימוש בבטוחה אלא לשם השבתה למקורות לפי [[סעיף 14]]. @ 11. חידוש בטוחה למימון : מימש גוף מלווה בטוחה למימון שניתנה לבעל רישיון, עקב כך שבעל הרישיון לא שילם לו תשלום לפי תנאי ההלוואה, יורה מנהל הרשות הממשלתית למקורות, להעביר לחשבון הייעודי בגוף המלווה שנועד לבטוחה למימון, עד 6 חודשים מהמועד שבו מומשה הבטוחה, סכום השווה לבטוחה למימון שמומשה; סעיף זה לא יחול אם מימוש הבטוחה נעשה אגב העמדת ההלוואה לפירעון מיידי. @ 12. סייג למתן בטוחה : (א) מנהל הרשות הממשלתית לא יורה למקורות להעביר לבעל רישיון בטוחה לפי [[סעיפים 9]] [[ו-10(ב)(2)]] בסכום העולה על היתרה הצבורה של קרן הבטוחות לפי סעיף זה. : (ב) היתרה הצבורה של קרן הבטוחות תחושב כסכום כל אלה, בניכוי סכומים ששילמה מקורות מקרן הבטוחות לפי [[סעיפים 9]] [[ו-10(ב)(2)]]: :: (1) היתרה הצבורה בקרן הבטוחות בתחילת השנה; :: (2) סכומים שהעבירה המדינה למימון קרן הבטוחות, אם העבירה; :: (3) סכומים שייעדה מועצת הרשות הממשלתית לקרן הבטוחות מתוך הפרש העלות השנתי כמשמעותו [[בסעיף 3 לכללי חישוב עלות]], אם ייעדה; :: (4) ההפרש בין הסכום [[שבסעיף 3(א)(1)]] ובין הסכומים שבפסקאות (1) עד (3), שיתווסף ליתרה הצבורה של קרן הבטוחות באופן יחסי של ¹⁄₁₂ בכל חודש באותה שנה, עד להשלמת הסכום האמור [[בסעיף 3(א)(1)]]. @ 13. שמירת ערך הבטוחות : בעל הרישיון יפקיד את הבטוחות בפיקדונות קצרי מועד של הגוף המלווה, או באפיק השקעה אחר שיאשר הגוף המלווה. @ 14. השבת בטוחה למימון : (א) פרע בעל רישיון את ההלוואה לגוף המלווה, ישיב את הבטוחה למימון והפירות שנצברו עליה למקורות. : (ב) לא השיב בעל הרישיון את הבטוחה למימון למקורות לפי סעיף קטן (א), יראו אותו כמי שעשה שימוש בבטוחה למימון בניגוד [[לסעיף 19]] ויחול [[סעיף 20]], ותקופת החיוב תעמוד על שנה. @ 15. מועדי העברת תשלום בידי מקורות : מקורות תעביר את הסכומים שמנהל הרשות הממשלתית הורה לה להעבירם לפי [[פרק זה]], בתוך 30 ימים, אלא אם כן נקב מנהל הרשות הממשלתית בהוראתו מועד מאוחר יותר. @ 16. סייג לתחולת [[כללי השעבודים]] : נקבעו במסמכי השעבוד של בעל רישיון שהוא חברה הוראות לפי [[תוספת 1|פרט ((())2(())) לתוספת הראשונה]] או [[תוספת 2|פרט ((())2(())) לתוספת השנייה]], לפי העניין, לא יחולו על ההלוואה הוראות [[פרט 8 לתוספת לכללי השעבודים]]. == פרק ה': מימוש בטוחות ועדכון תעריפים == @ 17. שימוש בבטוחה להקמה : (א) בעל רישיון לא יעשה שימוש בבטוחה להקמה אלא בהתקיים אחד מאלה: :: (1) אם העמיד הגוף המלווה את ההלוואה לפירעון מיידי; :: (2) אם לפי חוות דעתו של המפקח, עלויות הפרויקט צפויות לחרוג, ברמת ודאות גבוהה, מעלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים או מסכום ההלוואה, לפי הגבוה משניהם (להלן בסעיף זה - סכום החריגה). : (ב) מומשה הבטוחה להקמה בתנאים שבסעיף קטן (א)(2), היא לא תשמש למימון של יותר מ-85% מסכום החריגה בפועל. @ 18. שינויים בתעריפים בעקבות שימוש בבטוחה להקמה : מצא מנהל הרשות הממשלתית, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את טענותיו, כי השימוש בבטוחה להקמה נעשה שלא לפי התנאים [[שבסעיף 17]] או [[שבתוספת הראשונה]], או כי העמדת ההלוואה לפירעון מיידי או החריגה בעלות הפרויקט נבעו מנסיבות שבעל הרישיון היה יכול לצפות מראש באופן סביר ולמנוע אותן, ייווספו לתעריפי המים למטרת בית שמשלם בעל הרישיון למקורות, ואם היה בעל הרישיון חברת ביוב - יופחתו התעריפים שמשלמים לו תורמי השפכים ויועלו באותו סכום תעריפי המים למטרת בית שמשלמים אותם תורמי השפכים למקורות, בסכום שישקף את סכום הבטוחה להקמה שנעשה בו שימוש כאמור, לחלק לכמות המים למטרת בית שסיפקו בעל הרישיון או תורמי השפכים, לפי העניין, בשנה האחרונה; השינוי האמור יחול לתקופה של שנה. @ 19. מימוש בטוחה למימון : (א) בעל רישיון לא יעשה שימוש בבטוחה למימון אלא במימושה בידי הגוף המלווה. : (ב) מימש הגוף המלווה את הבטוחה למימון, רשאי בעל הרישיון בכפוף לקבלת אישור הגוף המלווה ומנהל הרשות הממשלתית, בשנים שלאחר מכן ועד לפירעון ההלוואה במלואה, להשתמש בבטוחה למימון גם להחזר ההלוואה, ויראו בכך, לעניין כללים אלה, כמימוש הבטוחה למימון בידי הגוף המלווה. @ 20. שינויים בתעריפים בעקבות מימוש בטוחה למימון : התברר במועד כלשהו למנהל הרשות הממשלתית כי הגוף המלווה מימש את הבטוחה למימון, יתווסף לתעריפי המים, למטרת בית שנקבעו לבעל הרישיון, לפרק זמן הזהה לתקופת החיוב, סכום השווה לסכום הבטוחה שמומש, בניכוי חלקם היחסי בסכום הבטוחה של תורמי שפכים שחל עליהם [[סעיף 22]], לפי כמויות המים שלגביהם קיבלו שירותי הולכה וטיפול, לחלק לכמות המים למטרת בית שרכש בעל הרישיון ממקורות בתקופה המקבילה בשנה שעברה לתקופת החיוב, ובתוספת 10%; לעניין זה, "תקופת החיוב" - התקופה שלגביה לא שילם בעל הרישיון את הקרן וריבית ההלוואה. @ 21. העמדה לפירעון מיידי או מימוש בטוחה למימון - ניהול לא תקין : יראו בעל רישיון שהוא חברה או חברת ביוב, שהלוואה שנטל הועמדה לפירעון מיידי או שעשה שימוש בבטוחה למימון לפי [[סעיף 19]], כמי שאינו מנהל את עסקיו באופן תקין, לעניין [[סעיף 115 לחוק תאגידי מים וביוב]]. @ 22. אי-תשלום בידי תורם שפכים : (א) מצא מנהל הרשות הממשלתית, לאחר שנתן לבעל הרישיון ולתורם השפכים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, כי תורם שפכים שנקבע לו בכללים תעריף בעד שירותי הולכה וטיפול לבעל רישיון זכאי, לא שילם לאותו בעל רישיון, 80% מהתשלומים המגיעים לו בעד שירותים אלה לפחות, לפי חשבון שהגיש לו בעל הרישיון, יתווסף לכל תעריפי המים למטרת בית שנקבעו לתורם השפכים, תעריף חלופת התשלום; לא סיפק תורם השפכים מים למטרת בית, יופחת תעריף חלופת התשלום מהתעריפים שמשלמים לו צרכנים שמקבלים ממנו שירותי ביוב, ותעריפי המים למטרת בית של אותם צרכנים ושל ספק המים שלהם, יעלו בסכום השווה למכפלה של תעריף חלופת התשלום ביחס שבין כמות השפכים המצרפית של כל הצרכנים של תורם השפכים לכמות המים שסופקה לאותם צרכנים בשנה הקודמת; בסעיף זה, "בעל רישיון זכאי" - בעל רישיון שקיבל בטוחה למימון או שהקים מיתקן חדש לטיפול בשפכים המשרת את אותו תורם שפכים. : (ב) חייבה מקורות תורם שפכים או ספק מים בתעריף חלופת תשלום או בתוספת לתעריף, לפי העניין, תעביר לבעל הרישיון הזכאי 97% מהסכום שבו חייבה את תורם השפכים או את ספק המים כאמור, בתוך 14 ימים לאחר המועד האחרון לתשלום הודעת החיוב. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), הוחל על בעל רישיון תעריף חלופת תשלום בנסיבות של מימוש הבטוחה למימון בידי הגוף המלווה, יורה מנהל הרשות הממשלתית למקורות להעביר לחשבון הייעודי בגוף המלווה סכום כפי שיורה לשם חידוש הבטוחה למימון לפי [[סעיף 11]]; סכום כאמור לא יעלה על הסכום שבו חייבה את תורם השפכים או את ספק המים לפי סעיף קטן (ב). @ 23. פרסום ברשומות : (א) מנהל הרשות הממשלתית יפרסם ברשומות הודעה בדבר התעריפים שהשתנו לפי [[סעיפים 18]], [[20]] [[ו-22(ב)]], ויודיע על שינוי התעריפים כאמור למקורות, לבעל הרישיון ולתורם השפכים וספק המים, לפי העניין. : (ב) התעריפים כפי שהשתנו כאמור בסעיף קטן (א) יחולו החל מ-1 בחודש שלאחר מועד פרסומם. == פרק ו': תשלום נוסף בעד הקמת תשתיות הולכה וטיפול == @ 24. אישור תשלום שנתי נוסף : (א) מנהל הרשות הממשלתית רשאי לאשר לבעל רישיון שהקים פרויקט ונטל לשם כך הלוואה, תשלום שנתי נוסף, אם מצא שתעריף הייחוס של בעל הרישיון קטן מהתעריף המזערי. : (ב) סכום התשלום השנתי הנוסף יחושב מדי שנה, לפי מכפלה של ההפרש בין תעריף הייחוס לבין התעריף המזערי, בכמות המים שמעבר לכמות המוכרת לספק שנקבעה לו לפי [[סעיף 14ג לכללי המים (קביעת כמות מוכרת), התשע"ו-2016]]. @ 25. העברת תשלום שנתי נוסף (תיקון: תשפ"ו) : (א) אישר מנהל הרשות הממשלתית תשלום שנתי נוסף לבעל רישיון, יורה מדי שנה למקורות, עד לפירעון ההלוואה או העמדתה לפירעון מיידי, להעביר לבעל הרישיון את סכום התשלום השנתי הנוסף שחושב לפי [[סעיף 24(ב)]]; מנהל הרשות הממשלתית רשאי להורות על ביצוע התשלום השנתי הנוסף בשיעורים, ובלבד שנתן למקורות הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות לפני מועד התשלום הראשון. : (ב) מקורות תעביר את התשלום השנתי הנוסף לבעל הרישיון, במועדים שעליהם יורה מנהל הרשות הממשלתית. == פרק ז': הוראות שונות == @ 26. דיווח : (א) בעל רישיון שקיבל בטוחה להקמה או בטוחה למימון, ידווח לרשות הממשלתית, לא יאוחר מיום 31 בדצמבר של כל שנה, על כל אלה: :: (1) פרטים בדבר קרן ההלוואה המקורית, יתרת קרן ההלוואה שטרם נפרעה, ריבית שנצברה על ההלוואה וטרם שולמה ותשלומים ששילם על חשבון פירעון ההלוואה בשנה החולפת; :: (2) פניות בכתב שקיבל מהגוף המממן הנוגעות לאי-עמידה בתנאי הסכם ההלוואה, אם התקבלו, ואם לא התקבלו - הצהרה כי לא התקבלו כאלה. : (ב) מנהל הרשות הממשלתית, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לדרוש מבעל רישיון למסור לו בכתב הסבר, פירוט, ידיעות ומסמכים בקשר לפרויקט, להלוואה או לבטוחות. @ 27. דין וחשבון למועצת הרשות : מנהל הרשות הממשלתית ימסור למועצת הרשות הממשלתית, אחת לשנה, דין וחשבון בדבר קרן הבטוחות, הבטוחות להקמה ומימון שניתנו, הבטוחות שמומשו, התעריפים כפי שהשתנו לפי [[סעיפים 18]], [[20]] [[ו-22(ב)]], וכן התשלום השנתי הנוסף ששולם לבעלי רישיון @ 28. תחילה : תחילתם של כללים אלה 30 ימים מיום פרסומם. : ((הכללים פורסמו ביום 28.5.2024 ותחילתם ביום 27.6.2024.)) == תוספת ראשונה == ==== ((([[סעיפים 9(א)(3)]], [[16]] [[ו-18]]))) ==== : הוראות אלה יגברו על כל הוראה אחרת במסמכי השעבוד של הבטוחה להקמה ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד: : (1) ההלוואה תשמש אך ורק למימון הקמת פרויקט שקיבל את אישור מנהל הרשות הממשלתית לפי [[כללים אלה|סעיף 6 לכללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים), התשפ"ד-2024]] (להלן - הכללים); : (2) הגוף המלווה לא יעשה שימוש בבטוחה להקמה ולא ינקוט הליכים למימושה, אלא בקרות אחד מהתנאים [[שבסעיף 17(א) לכללים]], ובלבד שמסר למנהל הרשות הממשלתית הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות בדבר כוונתו לעשות כן, או תקופה קצרה יותר אם הסכים לה מנהל הרשות הממשלתית; בשימוש בבטוחה לפי [[סעיף 17(א)(2) לכללים]], יצרף הגוף המלווה להודעה המוקדמת את חוות דעת המפקח על הפרויקט מטעמו (להלן - המפקח); : (3) מומשה הבטוחה להקמה בתנאים [[שבסעיף 17(א)(2) לכללים]], היא לא תשמש למימון של יותר מ-85% מסכום החריגה בפועל; : (4) לאחר השלמת הפרויקט, לא ייעשה שימוש בבטוחה להקמה, אלא בהעמדת ההלוואה לפירעון מיידי או בהוראת מנהל הרשות הממשלתית לפי [[סעיף 10 לכללים]]; : (5) הגוף המלווה ובעל הרישיון יורו למפקח לשלוח לרשות הממשלתית העתק מכל דוחות הפיקוח הנוגעים לפרויקט, במקביל לשליחתם לגוף המלווה או לבעל הרישיון. == תוספת שנייה == ==== ((([[סעיפים 10(א)(3)]] [[ו-16]]))) ==== : הוראות אלה יגברו על כל הוראה אחרת במסמכי השעבוד של הבטוחה למימון ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד: : (1) ההלוואה תשמש אך ורק למימון הקמת פרויקט שקיבל את אישור מנהל הרשות הממשלתית לפי [[כללים אלה|סעיף 6 לכללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים), התשפ"ד-2024]] (להלן - הכללים), או למימון החזר עלויות הקמתו; : (2) הבטוחה למימון תשמש אך ורק להחזר ההלוואה; הגוף המלווה לא יממש את הבטוחה למימון אלא אם כן בעל הרישיון לא שילם לו תשלום, לפי תנאי ההלוואה, או אם העמיד הגוף המלווה את ההלוואה לפירעון מיידי, ובלבד שמסר למנהל הרשות הממשלתית הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות בדבר כוונתו לעשות כן; בהודעה יפורט הסכום שלא שולם לפי תנאי ההלוואה או הסיבה להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי, לפי העניין; : (3) לאחר פירעון ההלוואה במלואה, לא ייעשה שימוש בבטוחה, אלא להשבתה למקורות לפי [[סעיף 14 לכללים]]. <פרסום> י"א באייר התשפ"ד (19 במאי 2024) <חתימות> יחזקאל ליפשיץ, יושב ראש מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב hutlb2s4r67grq3yo5qaw5bwx73zfma 0 1719037 3003698 2924710 2026-04-09T11:00:23Z OpenLawBot 8112 [3003693] תיקון תשפ"ו 3003698 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|כללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים), התשפ״ד–2024}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ק״ת תשפ״ד, 2600|כללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11296.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 1752|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12349.pdf}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:מבוא}} בתוקף סמכותה לפי {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 111|סעיפים 111}}, {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 112|112}} {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 124יז|ו־124יז(א)(5)}} {{ח:חיצוני|חוק המים|לחוק המים, התשי״ט–1959}} (להלן – החוק), {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב#סעיף 21א|וסעיפים 21א}} {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב#סעיף 104|ו־104}} {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב|לחוק תאגידי מים וביוב, התשס״א–2001}} (להלן – חוק תאגידי מים וביוב), ולאחר שקוימו הוראות {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 113|סעיפים 113}} {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 124יח|ו־124יח(ד) לחוק}}, קובעת מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב כללים אלה: {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: הוראות כלליות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: קרן בטוחות להקמת תשתיות הולכה וטיפול}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: אישור פרויקטים להקמת תשתיות הולכה וטיפול}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: הפקדת בטוחות להקמה ולמימון של תשתיות הולכה וטיפול}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: מימוש בטוחות ועדכון תעריפים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: תשלום נוסף בעד הקמת תשתיות הולכה וטיפול}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שנייה}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: הוראות כלליות}} {{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשפ״ו}} {{ח:ת}} בכללים אלה – {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בטוחה להקמה“ – סכום כסף הנועד לשמש בטוחה להקמת פרויקט במהלך תקופת ההקמה שלו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בטוחה למימון“ – סכום כסף הנועד לשמש בטוחה להלוואה למימון פרויקט שהקמתו הסתיימה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בטוחות“ – בטוחה להקמה ובטוחה למימון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בעל רישיון“ – ספק כפרי רב־יישובי, חברה וחברת ביוב; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גבייה בפועל“ – סך כל ההכנסות מדמי מים שקיבלה מקורות מבעל רישיון בעד חיוב שהוציאה לו, העולים על התעריפים שבהם חייבה אותו, בניכוי התוספות לתעריפים ששונו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 20|בסעיפים 20}}, {{ח:פנימי|סעיף 18|18}} {{ח:פנימי|סעיף 22|ו־22(ב)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף מלווה“ – גוף פיננסי שנתן הלוואה, לרבות גוף פיננסי שמנהל את ההלוואה למלווים נוספים או שמשמש כסוכן בטוחות לאותם מלווים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”גוף פיננסי“ – מי שנכלל {{ח:חיצוני|חוק בנק ישראל#סעיף 1|בפסקאות (1) עד (4) להגדרה ”גוף פיננסי“ בחוק בנק ישראל, התש״ע–2010}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הלוואה“ – הלוואה, ובכלל זה מסגרת אשראי, להקמת פרויקט או למימון החזר עלויות הקמתו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הלוואה ארוכת טווח“ – הלוואה שנותן גוף מלווה לבעל רישיון לתקופה של 20 שנים לפחות; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המפקח“ – המפקח על הפרויקט מטעם הגוף המלווה; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הרשות הממשלתית“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 124יא|בסעיף 124יא לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”השיעור הקובע“ – המנה המתקבלת מחלוקת שני אלה: {{ח:תתת|(1)}} שער הריבית בתוספת 1 בחזקת 20, במכפלת שער הריבית; {{ח:תתת|(2)}} שער הריבית בתוספת 1 בחזקת 20, בהפחתה של 1; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”התעריף המזערי“ – הסכום המזערי, כמשמעותו {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)#סעיף 7|בסעיף 7(3)(ב)(3.1.1.4ד) או (3.1.2.4) לכללי תעריפי מקורות}}, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ועדה לבחינת פרויקטים“ – ועדה שמינה מנהל הרשות הממשלתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חברה“, ”חברת ביוב“, ”מרחב ביוב“, ”שירותי ביוב“ ו”שירותי הולכה וטיפול“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב|בחוק תאגידי מים וביוב}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כללי השעבודים“ – {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (קביעת תנאים ברישיון) (קיום רצף במתן שירותי מים וביוב ושעבודים)|כללי תאגידי מים וביוב (קביעת תנאים ברישיון) (קיום רצף במתן שירותי מים וביוב ושעבודים), התשפ״א–2020}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כללי חישוב עלות“ – {{ח:חיצוני|כללי המים (חישוב עלויות והכנסות, הכרה בפיתוח מפעלי מים וחובות דיווח החלות על מקורות)|כללי המים (חישוב עלויות והכנסות, הכרה בפיתוח מפעלי מים וחובות דיווח החלות על מקורות), התשע״א–2011}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כללי תעריפי מקורות“ – {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ״ז–1987}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מועצת הרשות הממשלתית“ – מועצת הרשות הממשלתית שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 124טו|סעיף 124טו לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מנהל הרשות הממשלתית“ – מנהל הרשות הממשלתית שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 124יט|סעיף 124יט לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מסמכי שעבוד“ – הסכם או כל מסמך אחר, בין הגוף המלווה ובין בעל רישיון, הקובע את התנאים ליצירת שעבוד על בטוחה להקמה או בטוחה למימון, לפי העניין, למימושו ולשימוש בו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מקורות“ – מקורות חברת המים בע״מ, שהוסמכה כרשות המים הארצית לפי {{ח:חיצוני|חוק המים#סעיף 46|סעיף 46 לחוק}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ספק כפרי רב־יישובי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)|בכללי תעריפי מקורות}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”עלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים“ – העלות המוכרת של הפרויקט כפי שהחליטה הוועדה לבחינת פרויקטים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(ג)}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”פרויקט“ – פרויקט להקמה, שדרוג או הרחבה של תשתיות המשמשות למתן שירותי הולכת שפכים, טיפול בהם, סילוקם וטיפול בבוצה וסילוקה, שמנהל הרשות הממשלתית אישר לגביו בטוחה להקמה או בטוחה למימון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קרן הבטוחות“ – לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”שער הריבית“ – הממוצע השנתי של הריבית על הלוואות של חברות בדירוג A1, או דירוג מקביל לו, עם משך חיים ממוצע של 10 ו־15 שנים, המתפרסם באתר האינטרנט של החברה שזכתה במכרז משרד האוצר לציטוט שערי ריבית; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תורם שפכים“ – אדם שמקבל שירותי הולכה וטיפול מבעל רישיון ומספק שירותי ביוב לאחרים; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעריף הייחוס“ – תעריף המים שהיה נקבע לספק כפרי רב־יישובי לפי {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)#סעיף 7|סעיף 7(3)(ב)(3.1.1.2ד) לכללי תעריפי מקורות}} או לחברה לפי {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)#סעיף 7|סעיף 7(3)(ב)(3.1.2.2) לכללי תעריפי מקורות}}, בעד כמות מים שמעבר לכמות המוכרת, שמספקת מקורות לבעל הרישיון, אלמלא נקבע שסכומו לא יפחת מהסכום המזערי לפי {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)#סעיף 7|סעיף 7(3)(ב)(3.1.1.4ד) או (3.1.2.4) לכללי תעריפי מקורות}}, לפי העניין; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעריפי המים למטרת בית“ – תעריפי המים שנקבעו לספק כפרי רב־יישובי לפי {{ח:פנימי|סעיף 7|סעיף 7(3){{ח:הערה|(ב)}}(3.1.1.1ד) או (3.1.1.2ד)}}, או לחברה לפי {{ח:חיצוני|כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות)#סעיף 7|סעיף 7(3)(ב)(3.1.2.1) או (3.1.2.2) לכללי תעריפי מקורות}}, לפי העניין, בעד כמות מים מוכרת וכמות מים שמעבר לכמות המוכרת, שמספקת מקורות לבעל הרישיון; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעריף חלופת תשלום“ – תשלום שעל תורם שפכים לשלם למקורות חלף התשלום שהיה עליו לשלם לבעל הרישיון, בשיעור של התשלום שהיה עליו לשלם לבעל הרישיון בתוספת 3%; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקופת ההקמה“ – התקופה שממועד הפקדת בטוחה להקמה לפרויקט ועד מועד השלמת הקמתו והתחלת הפעלתו; {{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תשלום שנתי נוסף“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 24|בסעיף 24(א)}}. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: קרן בטוחות להקמת תשתיות הולכה וטיפול}} {{ח:סעיף|2|פרויקטים שניתן לתת לגביהם בטוחות}} {{ח:ת}} מועצת הרשות הממשלתית תחליט, מזמן לזמן, מהי העלות המצרפית המרבית של פרויקטים שניתן לתת לגביהם בטוחות בכל זמן נתון. {{ח:סעיף|3|קרן בטוחות}} {{ח:תת|(א)}} קרן הבטוחות תהיה שווה לסך כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} סך כל הבטוחות להקמה והבטוחות למימון הפרויקטים שאישר מנהל הרשות הממשלתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6}}, בתוספת 5 מיליון שקלים חדשים; {{ח:תתת|(2)}} התשלום השנתי הנוסף שצפוי להינתן בשנה הקרובה; {{ח:תתת|(3)}} סכומי התוספת לתעריף ותעריף חלופת תשלום ששונו לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}} {{ח:פנימי|סעיף 22|ו־22(ב)}}, בניכוי 3% מהגבייה בפועל. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הרשות הממשלתית יעדכן מדי שנה את מקורות מהו סכום קרן הבטוחות לפי הנוסחה שבסעיף קטן (א). {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: אישור פרויקטים להקמת תשתיות הולכה וטיפול}} {{ח:סעיף|4|בקשה לאישור פרויקט}} {{ח:תת|(א)}} ביקש בעל רישיון ליזום פרויקט ולקבל בטוחות להקמתו ולמימונו, יגיש לוועדה לבחינת פרויקטים בקשה מתאימה; לא ניתן להגיש בקשה לאישור פרויקט שעלותו הצפויה קטנה מ־50 מיליון שקלים חדשים, ולגבי בעל רישיון שהכנסותיו השנתיות קטנות מ־50 מיליון שקלים חדשים – שעלותו הצפויה קטנה מ־30 מיליון שקלים חדשים. {{ח:תת|(ב)}} בעל הרישיון יפרט בבקשה את סכום ההלוואה שהוא מבקש ליטול למימון הפרויקט, ויצרף אליה תכנון כללי של הפרויקט ותוכנית עסקית המציגה את לוח הזמנים לביצועו, אומדן עלויות, חלופות הנדסיות, אופן מימון הפרויקט והחזר ההלוואה ויכולתו של בעל הרישיון לבצע את הפרויקט. {{ח:תת|(ג)}} הוועדה לבחינת פרויקטים או מנהל הרשות הממשלתית רשאים לבקש כל פרט ומסמך שיידרשו להם לצורך בחינת בקשת בעל הרישיון. {{ח:סעיף|5|בחינת פרויקט}} {{ח:תת|(א)}} הוועדה לבחינת פרויקטים תבחן את הפרויקט על כל היבטיו, ובכללם תכנון הפרויקט ולוח הזמנים לביצועו, אומדן עלויות, חלופות הנדסיות, יכולת המימון ויכולתו של בעל הרישיון לבצע את הפרויקט, ותמליץ למנהל הרשות הממשלתית על מתן בטוחות לפרויקט. {{ח:תת|(ב)}} אם הפרויקט מצוי במרחב ביוב והוועדה לבחינת פרויקטים מצאה כי קיימת היתכנות להספקת שירותי ההולכה והטיפול בידי חברת ביוב, בין שקיימת חברת ביוב באותו מרחב ביוב ובין שלאו, לא תמליץ למנהל הרשות הממשלתית על מתן בטוחות לפרויקט, אלא לחברת הביוב. {{ח:תת|(ג)}} המליצה הוועדה לבחינת פרויקטים לאשר מתן בטוחות לפרויקט, תחליט מהי העלות המוכרת של הפרויקט לעניין זה, ובלבד שבפרויקט שהוא מתקן לטיפול בשפכים, תחושב העלות המוכרת של הפרויקט לפי {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב)#סעיף 11|סעיף 11 לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש״ע–2009}}. {{ח:סעיף|6|אישור מתן בטוחות לפרויקט}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הרשות הממשלתית רשאי, לאחר קבלת המלצת הוועדה לבחינת פרויקטים, לאשר מתן בטוחות לפרויקט, אם שוכנע כי יש לבעל הרישיון היכולת להקים את הפרויקט בלוח הזמנים הדרוש, לקבל מימון להקמתו ולהפעילו לאורך זמן, ורשאי הוא להתנות את אישורו בתנאים. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הרשות הממשלתית לא יאשר מתן בטוחות לפרויקט אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} לגבי בעל רישיון שהוא חברה – הממונה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב|בחוק תאגידי מים וביוב}} אישר את מתן הבטוחות לפי {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (קביעת תנאים ברישיון) (קיום רצף במתן שירותי מים וביוב ושעבודים)|כללי השעבודים}}; {{ח:תתת|(2)}} לגבי בעל רישיון שאינו חברת ביוב – {{ח:תתתת|(א)}} סך כל שיעורי פחת המים השנתי ופחת הגבייה המצטבר הממוצע, בשלוש השנים שקדמו למתן האישור, אינם עולים על 150% מסך כל שיעורי פחת המים ופחת הגבייה המוכרים הקבועים {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב)#סעיף 12|בסעיפים 12(א)}} {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב)#סעיף 15|ו־15(א) לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב), התש״ע–2009}}; לעניין זה, ”פחת מים“ ו”פחת גבייה“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב והקמת מערכת מים או ביוב)|בכללים האמורים}}; {{ח:תתתת|(ב)}} תעריף הייחוס שלו לאחר הקמת הפרויקט צפוי לעלות על התעריף המזערי, או שמנהל הרשות הממשלתית אישר לבעל הרישיון תשלום שנתי נוסף בעד הקמת הפרויקט לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24}}; {{ח:תתת|(3)}} נועד הפרויקט לשרת גם תורמי שפכים שלא נקבע להם תעריף בעד שירותי הולכה וטיפול – יש בטוחות להנחת דעתו, לכיסוי העלויות של אותם תורמי שפכים בעד חלקם בפרויקט; {{ח:תתת|(4)}} סך כל עלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים, של כל הפרויקטים שאישר מנהל הרשות הממשלתית או שקיימות לגביהם בטוחות תלויות ועומדות, לא תעלה על העלות המצרפית המרבית המותרת של פרויקטים כפי שהחליטה מועצת הרשות הממשלתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|סעיף 2}}. {{ח:סעיף|7|הצגת תנאי ההלוואה}} {{ח:ת}} מנהל הרשות הממשלתית לא יאשר מתן בטוחות לפרויקט אלא לאחר שבעל הרישיון – {{ח:תת|(1)}} מסר לו אישור עקרוני מהגוף המלווה לסכום ההלוואה ולתנאיה, ומנהל הרשות הממשלתית שוכנע כי ההלוואה מיועדת אך ורק למימון הקמת הפרויקט; {{ח:תת|(2)}} התחייב להקים את הפרויקט לפי האישור שנתן לו מנהל הרשות הממשלתית, ולהשיב את כספי הבטוחות לפי כללים אלה; {{ח:תת|(3)}} אם ההלוואה אינה הלוואה ארוכת טווח – התחייב כי עם השלמת הקמת הפרויקט הוא ייטול הלוואה ארוכת טווח למימון החזר עלויות הקמתו. {{ח:סעיף|8|ועדה לבחינת פרויקטים}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הרשות הממשלתית ימנה ועדה לבחינת פרויקטים, שתבחן את התכנון של פרויקטים ואת החלופה ההנדסית המועדפת לביצועם, ותמליץ למנהל הרשות הממשלתית בדבר מתן בטוחות לפרויקט. {{ח:תת|(ב)}} מספר חבריה של הוועדה לבחינת פרויקטים לא יפחת מ־5, רוב חבריה יהיו עובדי הרשות הממשלתית, ויהיו חברים בה גם חשב הרשות הממשלתית, או נציג מטעמו, ונציג אגף התקציבים במשרד האוצר. {{ח:תת|(ג)}} מנהל הרשות הממשלתית ימנה אחד מעובדי הרשות הממשלתית ליושב ראש הוועדה לבחינת פרויקטים, והוא רשאי למנות את אחד או יותר מחבריה לשמש ממלא מקומו; בישיבה מסוימת או לנושא מסוים ישמש רק אחד מהם ממלא מקום. {{ח:תת|(ד)}} החלטות הוועדה לבחינת פרויקטים יתקבלו ברוב רגיל; אם הקולות שקולים יהיה ליושב ראש הוועדה קול נוסף. {{ח:תת|(ה)}} הוועדה לבחינת פרויקטים תחליט לגבי סדרי עבודתה ומהם הנהלים להגשת בקשות למתן אישור לפרויקט ולבחינתן. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: הפקדת בטוחות להקמה ולמימון של תשתיות הולכה וטיפול}} {{ח:סעיף|9|בטוחה להקמת פרויקט}} {{ח:תת|(א)}} אישר מנהל הרשות הממשלתית לבעל רישיון מתן בטוחה להקמה, רשאי מנהל הרשות הממשלתית להורות למקורות להעביר לבעל הרישיון את סכומה, מתוך קרן הבטוחות, ובלבד שיתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} ההלוואה המובטחת בבטוחה להקמה מיועדת אך ורק למימון הקמת הפרויקט; {{ח:תתת|(2)}} הבטוחה תופקד בחשבון ייעודי בגוף המלווה ותשועבד לטובתו; {{ח:תתת|(3)}} במסמכי השעבוד של הבטוחה להקמה ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד, נכללו ההוראות {{ח:פנימי|תוספת 1|שבתוספת הראשונה}} ונקבע שהן יגברו על כל הוראה אחרת בהסכם ההלוואה ובמסמכי השעבוד. {{ח:תת|(ב)}} הבטוחה להקמה תעמוד על 15% מסכום ההלוואה או מעלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים, לפי הנמוך משניהם; מנהל הרשות הממשלתית רשאי להורות על בטוחה בסכום קטן יותר אם מצא כי די בה להקמת הפרויקט. {{ח:תת|(ג)}} בחישוב הבטוחה להקמה ייכללו גם סכומים ששולמו לבעל הרישיון מתקציב המדינה והופקדו כבטוחה בחשבון הייעודי שבסעיף קטן (א)(2). {{ח:סעיף|10|בטוחה למימון פרויקט}} {{ח:תת|(א)}} הושלמה הקמתו של פרויקט והוא החל לפעול, ובעל הרישיון קיבל הלוואה ארוכת טווח, יורה מנהל הרשות הממשלתית לבעל הרישיון להעביר מתוך החשבון שבו הופקדה הבטוחה להקמה, סכום השווה לבטוחה למימון לחשבון ייעודי בגוף המלווה, ולהשיב את יתרת הסכום שבחשבון למקורות, ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} לא נעשה שימוש בבטוחה להקמה, אלא בתנאים {{ח:פנימי|סעיף 17|שבסעיף 17}}; {{ח:תתת|(2)}} כל סכומי הבטוחה למימון יופקדו בחשבון ייעודי בגוף המלווה וישועבדו לטובתו; {{ח:תתת|(3)}} במסמכי השעבוד של הבטוחה למימון ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד, נכללו ההוראות {{ח:פנימי|תוספת 2|שבתוספת השנייה}} ונקבע שהן יגברו על כל הוראה אחרת בהסכם ההלוואה ובמסמכי השעבוד. {{ח:תת|(ב)}} התקיימו התנאים שבסעיף קטן (א) ומומשה הבטוחה להקמה, כולה או חלקה, בנסיבות {{ח:פנימי|סעיף 18|שבסעיף 18}}, כך שהיתרה בחשבון שבו הופקדה קטנה מהבטוחה למימון, יורה מנהל הרשות הממשלתית – {{ח:תתת|(1)}} לבעל הרישיון – להעביר את היתרה, אם ישנה, לחשבון ייעודי בגוף המלווה שנועד לבטוחה למימון; {{ח:תתת|(2)}} למקורות – להעביר את יתרת סכום הבטוחה למימון לבעל הרישיון, מתוך קרן הבטוחות. {{ח:תת|(ג)}} הבטוחה למימון תהיה בסכום השווה לשיעור הקובע מקרן ההלוואה הידוע במועד נטילתה. {{ח:תת|(ד)}} סעיף זה יחול, בשינויים המחויבים, גם אם ההלוואה ארוכת הטווח תינתן מגוף מלווה אחר. {{ח:תת|(ה)}} לאחר פירעון ההלוואה במלואה לא יעשה בעל הרישיון כל שימוש בבטוחה אלא לשם השבתה למקורות לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14}}. {{ח:סעיף|11|חידוש בטוחה למימון}} {{ח:ת}} מימש גוף מלווה בטוחה למימון שניתנה לבעל רישיון, עקב כך שבעל הרישיון לא שילם לו תשלום לפי תנאי ההלוואה, יורה מנהל הרשות הממשלתית למקורות, להעביר לחשבון הייעודי בגוף המלווה שנועד לבטוחה למימון, עד 6 חודשים מהמועד שבו מומשה הבטוחה, סכום השווה לבטוחה למימון שמומשה; סעיף זה לא יחול אם מימוש הבטוחה נעשה אגב העמדת ההלוואה לפירעון מיידי. {{ח:סעיף|12|סייג למתן בטוחה}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הרשות הממשלתית לא יורה למקורות להעביר לבעל רישיון בטוחה לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיפים 9}} {{ח:פנימי|סעיף 10|ו־10(ב)(2)}} בסכום העולה על היתרה הצבורה של קרן הבטוחות לפי סעיף זה. {{ח:תת|(ב)}} היתרה הצבורה של קרן הבטוחות תחושב כסכום כל אלה, בניכוי סכומים ששילמה מקורות מקרן הבטוחות לפי {{ח:פנימי|סעיף 9|סעיפים 9}} {{ח:פנימי|סעיף 10|ו־10(ב)(2)}}: {{ח:תתת|(1)}} היתרה הצבורה בקרן הבטוחות בתחילת השנה; {{ח:תתת|(2)}} סכומים שהעבירה המדינה למימון קרן הבטוחות, אם העבירה; {{ח:תתת|(3)}} סכומים שייעדה מועצת הרשות הממשלתית לקרן הבטוחות מתוך הפרש העלות השנתי כמשמעותו {{ח:חיצוני|כללי המים (חישוב עלויות והכנסות, הכרה בפיתוח מפעלי מים וחובות דיווח החלות על מקורות)#סעיף 3|בסעיף 3 לכללי חישוב עלות}}, אם ייעדה; {{ח:תתת|(4)}} ההפרש בין הסכום {{ח:פנימי|סעיף 3|שבסעיף 3(א)(1)}} ובין הסכומים שבפסקאות (1) עד (3), שיתווסף ליתרה הצבורה של קרן הבטוחות באופן יחסי של ¹<span style="font-family: Arial;">⁄</span>₁₂ בכל חודש באותה שנה, עד להשלמת הסכום האמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(א)(1)}}. {{ח:סעיף|13|שמירת ערך הבטוחות}} {{ח:ת}} בעל הרישיון יפקיד את הבטוחות בפיקדונות קצרי מועד של הגוף המלווה, או באפיק השקעה אחר שיאשר הגוף המלווה. {{ח:סעיף|14|השבת בטוחה למימון}} {{ח:תת|(א)}} פרע בעל רישיון את ההלוואה לגוף המלווה, ישיב את הבטוחה למימון והפירות שנצברו עליה למקורות. {{ח:תת|(ב)}} לא השיב בעל הרישיון את הבטוחה למימון למקורות לפי סעיף קטן (א), יראו אותו כמי שעשה שימוש בבטוחה למימון בניגוד {{ח:פנימי|סעיף 19|לסעיף 19}} ויחול {{ח:פנימי|סעיף 20|סעיף 20}}, ותקופת החיוב תעמוד על שנה. {{ח:סעיף|15|מועדי העברת תשלום בידי מקורות}} {{ח:ת}} מקורות תעביר את הסכומים שמנהל הרשות הממשלתית הורה לה להעבירם לפי {{ח:פנימי|פרק ד|פרק זה}}, בתוך 30 ימים, אלא אם כן נקב מנהל הרשות הממשלתית בהוראתו מועד מאוחר יותר. {{ח:סעיף|16|סייג לתחולת {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (קביעת תנאים ברישיון) (קיום רצף במתן שירותי מים וביוב ושעבודים)|כללי השעבודים}}}} {{ח:ת}} נקבעו במסמכי השעבוד של בעל רישיון שהוא חברה הוראות לפי {{ח:פנימי|תוספת 1|פרט {{ח:הערה|(}}2{{ח:הערה|)}} לתוספת הראשונה}} או {{ח:פנימי|תוספת 2|פרט {{ח:הערה|(}}2{{ח:הערה|)}} לתוספת השנייה}}, לפי העניין, לא יחולו על ההלוואה הוראות {{ח:חיצוני|כללי תאגידי מים וביוב (קביעת תנאים ברישיון) (קיום רצף במתן שירותי מים וביוב ושעבודים)#תוספת פרט 8|פרט 8 לתוספת לכללי השעבודים}}. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: מימוש בטוחות ועדכון תעריפים}} {{ח:סעיף|17|שימוש בבטוחה להקמה}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון לא יעשה שימוש בבטוחה להקמה אלא בהתקיים אחד מאלה: {{ח:תתת|(1)}} אם העמיד הגוף המלווה את ההלוואה לפירעון מיידי; {{ח:תתת|(2)}} אם לפי חוות דעתו של המפקח, עלויות הפרויקט צפויות לחרוג, ברמת ודאות גבוהה, מעלות הפרויקט שאישרה הוועדה לבחינת פרויקטים או מסכום ההלוואה, לפי הגבוה משניהם (להלן בסעיף זה – סכום החריגה). {{ח:תת|(ב)}} מומשה הבטוחה להקמה בתנאים שבסעיף קטן (א)(2), היא לא תשמש למימון של יותר מ־85% מסכום החריגה בפועל. {{ח:סעיף|18|שינויים בתעריפים בעקבות שימוש בבטוחה להקמה}} {{ח:ת}} מצא מנהל הרשות הממשלתית, לאחר שנתן לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את טענותיו, כי השימוש בבטוחה להקמה נעשה שלא לפי התנאים {{ח:פנימי|סעיף 17|שבסעיף 17}} או {{ח:פנימי|תוספת 1|שבתוספת הראשונה}}, או כי העמדת ההלוואה לפירעון מיידי או החריגה בעלות הפרויקט נבעו מנסיבות שבעל הרישיון היה יכול לצפות מראש באופן סביר ולמנוע אותן, ייווספו לתעריפי המים למטרת בית שמשלם בעל הרישיון למקורות, ואם היה בעל הרישיון חברת ביוב – יופחתו התעריפים שמשלמים לו תורמי השפכים ויועלו באותו סכום תעריפי המים למטרת בית שמשלמים אותם תורמי השפכים למקורות, בסכום שישקף את סכום הבטוחה להקמה שנעשה בו שימוש כאמור, לחלק לכמות המים למטרת בית שסיפקו בעל הרישיון או תורמי השפכים, לפי העניין, בשנה האחרונה; השינוי האמור יחול לתקופה של שנה. {{ח:סעיף|19|מימוש בטוחה למימון}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון לא יעשה שימוש בבטוחה למימון אלא במימושה בידי הגוף המלווה. {{ח:תת|(ב)}} מימש הגוף המלווה את הבטוחה למימון, רשאי בעל הרישיון בכפוף לקבלת אישור הגוף המלווה ומנהל הרשות הממשלתית, בשנים שלאחר מכן ועד לפירעון ההלוואה במלואה, להשתמש בבטוחה למימון גם להחזר ההלוואה, ויראו בכך, לעניין כללים אלה, כמימוש הבטוחה למימון בידי הגוף המלווה. {{ח:סעיף|20|שינויים בתעריפים בעקבות מימוש בטוחה למימון}} {{ח:ת}} התברר במועד כלשהו למנהל הרשות הממשלתית כי הגוף המלווה מימש את הבטוחה למימון, יתווסף לתעריפי המים, למטרת בית שנקבעו לבעל הרישיון, לפרק זמן הזהה לתקופת החיוב, סכום השווה לסכום הבטוחה שמומש, בניכוי חלקם היחסי בסכום הבטוחה של תורמי שפכים שחל עליהם {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיף 22}}, לפי כמויות המים שלגביהם קיבלו שירותי הולכה וטיפול, לחלק לכמות המים למטרת בית שרכש בעל הרישיון ממקורות בתקופה המקבילה בשנה שעברה לתקופת החיוב, ובתוספת 10%; לעניין זה, ”תקופת החיוב“ – התקופה שלגביה לא שילם בעל הרישיון את הקרן וריבית ההלוואה. {{ח:סעיף|21|העמדה לפירעון מיידי או מימוש בטוחה למימון – ניהול לא תקין}} {{ח:ת}} יראו בעל רישיון שהוא חברה או חברת ביוב, שהלוואה שנטל הועמדה לפירעון מיידי או שעשה שימוש בבטוחה למימון לפי {{ח:פנימי|סעיף 19|סעיף 19}}, כמי שאינו מנהל את עסקיו באופן תקין, לעניין {{ח:חיצוני|חוק תאגידי מים וביוב#סעיף 115|סעיף 115 לחוק תאגידי מים וביוב}}. {{ח:סעיף|22|אי־<wbr>תשלום בידי תורם שפכים}} {{ח:תת|(א)}} מצא מנהל הרשות הממשלתית, לאחר שנתן לבעל הרישיון ולתורם השפכים הזדמנות להשמיע את טענותיהם, כי תורם שפכים שנקבע לו בכללים תעריף בעד שירותי הולכה וטיפול לבעל רישיון זכאי, לא שילם לאותו בעל רישיון, 80% מהתשלומים המגיעים לו בעד שירותים אלה לפחות, לפי חשבון שהגיש לו בעל הרישיון, יתווסף לכל תעריפי המים למטרת בית שנקבעו לתורם השפכים, תעריף חלופת התשלום; לא סיפק תורם השפכים מים למטרת בית, יופחת תעריף חלופת התשלום מהתעריפים שמשלמים לו צרכנים שמקבלים ממנו שירותי ביוב, ותעריפי המים למטרת בית של אותם צרכנים ושל ספק המים שלהם, יעלו בסכום השווה למכפלה של תעריף חלופת התשלום ביחס שבין כמות השפכים המצרפית של כל הצרכנים של תורם השפכים לכמות המים שסופקה לאותם צרכנים בשנה הקודמת; בסעיף זה, ”בעל רישיון זכאי“ – בעל רישיון שקיבל בטוחה למימון או שהקים מיתקן חדש לטיפול בשפכים המשרת את אותו תורם שפכים. {{ח:תת|(ב)}} חייבה מקורות תורם שפכים או ספק מים בתעריף חלופת תשלום או בתוספת לתעריף, לפי העניין, תעביר לבעל הרישיון הזכאי 97% מהסכום שבו חייבה את תורם השפכים או את ספק המים כאמור, בתוך 14 ימים לאחר המועד האחרון לתשלום הודעת החיוב. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב), הוחל על בעל רישיון תעריף חלופת תשלום בנסיבות של מימוש הבטוחה למימון בידי הגוף המלווה, יורה מנהל הרשות הממשלתית למקורות להעביר לחשבון הייעודי בגוף המלווה סכום כפי שיורה לשם חידוש הבטוחה למימון לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|סעיף 11}}; סכום כאמור לא יעלה על הסכום שבו חייבה את תורם השפכים או את ספק המים לפי סעיף קטן (ב). {{ח:סעיף|23|פרסום ברשומות}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הרשות הממשלתית יפרסם ברשומות הודעה בדבר התעריפים שהשתנו לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}} {{ח:פנימי|סעיף 22|ו־22(ב)}}, ויודיע על שינוי התעריפים כאמור למקורות, לבעל הרישיון ולתורם השפכים וספק המים, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} התעריפים כפי שהשתנו כאמור בסעיף קטן (א) יחולו החל מ־1 בחודש שלאחר מועד פרסומם. {{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: תשלום נוסף בעד הקמת תשתיות הולכה וטיפול}} {{ח:סעיף|24|אישור תשלום שנתי נוסף}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הרשות הממשלתית רשאי לאשר לבעל רישיון שהקים פרויקט ונטל לשם כך הלוואה, תשלום שנתי נוסף, אם מצא שתעריף הייחוס של בעל הרישיון קטן מהתעריף המזערי. {{ח:תת|(ב)}} סכום התשלום השנתי הנוסף יחושב מדי שנה, לפי מכפלה של ההפרש בין תעריף הייחוס לבין התעריף המזערי, בכמות המים שמעבר לכמות המוכרת לספק שנקבעה לו לפי {{ח:חיצוני|כללי המים (קביעת כמות מוכרת)#סעיף 14ג|סעיף 14ג לכללי המים (קביעת כמות מוכרת), התשע״ו–2016}}. {{ח:סעיף|25|העברת תשלום שנתי נוסף|תיקון: תשפ״ו}} {{ח:תת|(א)}} אישר מנהל הרשות הממשלתית תשלום שנתי נוסף לבעל רישיון, יורה מדי שנה למקורות, עד לפירעון ההלוואה או העמדתה לפירעון מיידי, להעביר לבעל הרישיון את סכום התשלום השנתי הנוסף שחושב לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|סעיף 24(ב)}}; מנהל הרשות הממשלתית רשאי להורות על ביצוע התשלום השנתי הנוסף בשיעורים, ובלבד שנתן למקורות הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות לפני מועד התשלום הראשון. {{ח:תת|(ב)}} מקורות תעביר את התשלום השנתי הנוסף לבעל הרישיון, במועדים שעליהם יורה מנהל הרשות הממשלתית. {{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: הוראות שונות}} {{ח:סעיף|26|דיווח}} {{ח:תת|(א)}} בעל רישיון שקיבל בטוחה להקמה או בטוחה למימון, ידווח לרשות הממשלתית, לא יאוחר מיום 31 בדצמבר של כל שנה, על כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} פרטים בדבר קרן ההלוואה המקורית, יתרת קרן ההלוואה שטרם נפרעה, ריבית שנצברה על ההלוואה וטרם שולמה ותשלומים ששילם על חשבון פירעון ההלוואה בשנה החולפת; {{ח:תתת|(2)}} פניות בכתב שקיבל מהגוף המממן הנוגעות לאי־עמידה בתנאי הסכם ההלוואה, אם התקבלו, ואם לא התקבלו – הצהרה כי לא התקבלו כאלה. {{ח:תת|(ב)}} מנהל הרשות הממשלתית, או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לדרוש מבעל רישיון למסור לו בכתב הסבר, פירוט, ידיעות ומסמכים בקשר לפרויקט, להלוואה או לבטוחות. {{ח:סעיף|27|דין וחשבון למועצת הרשות}} {{ח:ת}} מנהל הרשות הממשלתית ימסור למועצת הרשות הממשלתית, אחת לשנה, דין וחשבון בדבר קרן הבטוחות, הבטוחות להקמה ומימון שניתנו, הבטוחות שמומשו, התעריפים כפי שהשתנו לפי {{ח:פנימי|סעיף 18|סעיפים 18}}, {{ח:פנימי|סעיף 20|20}} {{ח:פנימי|סעיף 22|ו־22(ב)}}, וכן התשלום השנתי הנוסף ששולם לבעלי רישיון {{ח:סעיף|28|תחילה}} {{ח:ת}} תחילתם של כללים אלה 30 ימים מיום פרסומם. {{ח:ת}} {{ח:הערה|הכללים פורסמו ביום 28.5.2024 ותחילתם ביום 27.6.2024.}} {{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 9|סעיפים 9(א)(3)}}, {{ח:פנימי|סעיף 16|16}} {{ח:פנימי|סעיף 18|ו־18}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} הוראות אלה יגברו על כל הוראה אחרת במסמכי השעבוד של הבטוחה להקמה ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד: {{ח:תת|(1)}} ההלוואה תשמש אך ורק למימון הקמת פרויקט שקיבל את אישור מנהל הרשות הממשלתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6 לכללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים), התשפ״ד–2024}} (להלן – הכללים); {{ח:תת|(2)}} הגוף המלווה לא יעשה שימוש בבטוחה להקמה ולא ינקוט הליכים למימושה, אלא בקרות אחד מהתנאים {{ח:פנימי|סעיף 17|שבסעיף 17(א) לכללים}}, ובלבד שמסר למנהל הרשות הממשלתית הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות בדבר כוונתו לעשות כן, או תקופה קצרה יותר אם הסכים לה מנהל הרשות הממשלתית; בשימוש בבטוחה לפי {{ח:פנימי|סעיף 17|סעיף 17(א)(2) לכללים}}, יצרף הגוף המלווה להודעה המוקדמת את חוות דעת המפקח על הפרויקט מטעמו (להלן – המפקח); {{ח:תת|(3)}} מומשה הבטוחה להקמה בתנאים {{ח:פנימי|סעיף 17|שבסעיף 17(א)(2) לכללים}}, היא לא תשמש למימון של יותר מ־85% מסכום החריגה בפועל; {{ח:תת|(4)}} לאחר השלמת הפרויקט, לא ייעשה שימוש בבטוחה להקמה, אלא בהעמדת ההלוואה לפירעון מיידי או בהוראת מנהל הרשות הממשלתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 10|סעיף 10 לכללים}}; {{ח:תת|(5)}} הגוף המלווה ובעל הרישיון יורו למפקח לשלוח לרשות הממשלתית העתק מכל דוחות הפיקוח הנוגעים לפרויקט, במקביל לשליחתם לגוף המלווה או לבעל הרישיון. {{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 10|סעיפים 10(א)(3)}} {{ח:פנימי|סעיף 16|ו־16}})}}}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} הוראות אלה יגברו על כל הוראה אחרת במסמכי השעבוד של הבטוחה למימון ובהסכם ההלוואה המובטחת בשעבוד: {{ח:תת|(1)}} ההלוואה תשמש אך ורק למימון הקמת פרויקט שקיבל את אישור מנהל הרשות הממשלתית לפי {{ח:פנימי|סעיף 6|סעיף 6 לכללי המים (הקמת תשתיות הולכה וטיפול בשפכים), התשפ״ד–2024}} (להלן – הכללים), או למימון החזר עלויות הקמתו; {{ח:תת|(2)}} הבטוחה למימון תשמש אך ורק להחזר ההלוואה; הגוף המלווה לא יממש את הבטוחה למימון אלא אם כן בעל הרישיון לא שילם לו תשלום, לפי תנאי ההלוואה, או אם העמיד הגוף המלווה את ההלוואה לפירעון מיידי, ובלבד שמסר למנהל הרשות הממשלתית הודעה מוקדמת של 30 ימים לפחות בדבר כוונתו לעשות כן; בהודעה יפורט הסכום שלא שולם לפי תנאי ההלוואה או הסיבה להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי, לפי העניין; {{ח:תת|(3)}} לאחר פירעון ההלוואה במלואה, לא ייעשה שימוש בבטוחה, אלא להשבתה למקורות לפי {{ח:פנימי|סעיף 14|סעיף 14 לכללים}}. {{ח:חתימות|י״א באייר התשפ״ד (19 במאי 2024)}} * '''יחזקאל ליפשיץ'''<br>יושב ראש מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] hzokozqmxnrerft8k8qds2semm373ro 2 1724845 3003658 2998429 2026-04-09T08:12:09Z היודע והאינו נודע 39105 /* דפים שיצרתי והצעות לדפים שנדרש להוסיף */ 3003658 wikitext text/x-wiki {{ריק}} שלום רב השמח לשיתופי פעולה והתייעצויות. == דפים שיצרתי והצעות לדפים שנדרש להוסיף == * [[שיר השירים המקוצר]] * [[סידור תפילות מועדי דרבנן]] (ובפרט ערבית לפורים - מניסיון 😉) * [[מי כמוך (אברהם כלפון)]] - נאמר שבת לפני פורים בוג'ול שחל ב-כ"ט טבת. * [[טיוטה:הגדה של פסח מקוצרת]] * [[סדר בסיסה]] - המלא * [[סידור/נוסח עדות המזרח/סדר הבדלה|הבדלת מוצ"ש החל בערב ט' באב]] * [[סידור/נוסח עדות המזרח/סדר הבדלה|הבדלה למוצאי כיפור]] * [[פעולות אל מה נוראות]] f50eaz4z1xlxvy83nzc5wntqq3clmde 3003688 3003658 2026-04-09T10:11:47Z היודע והאינו נודע 39105 3003688 wikitext text/x-wiki {{ריק}} שלום רב השמח לשיתופי פעולה והתייעצויות. == דפים שיצרתי והצעות לדפים שנדרש להוסיף == * [[שיר השירים המקוצר]] * [[סידור תפילות מועדי דרבנן]] (ובפרט ערבית לפורים - מניסיון 😉) * [[מי כמוך (אברהם כלפון)]] - נאמר שבת לפני פורים בוג'ול שחל ב-כ"ט טבת. * [[טיוטה:הגדה של פסח מקוצרת]] * [[סדר בסיסה]] - המלא * [[סידור/נוסח עדות המזרח/סדר הבדלה|הבדלת מוצ"ש החל בערב ט' באב]] * [[סידור/נוסח עדות המזרח/סדר הבדלה|הבדלה למוצאי כיפור]] * [[פעולות אל מה נוראות]] * [[שבת וגדול נקראת]] mq765mo4e4m0gar7fb3zqfrnp4bwoqj 0 1726461 3003700 3003587 2026-04-09T11:09:16Z Yack67 27395 3003700 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}}</noinclude> {{הור2|מערבית לפסח קדומה ואנונימית. נהוג לאמרה בכל קהילות שאומרים מערבית בליל א' של החג.}} <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}}{{סי|א}}וֹתוֹ אֵל חָצָה{{ש}} {{סי|בַּ}}חֲצוֹת לַיְלָה בְּתוֹך מִצְרַיִם כְּיָצָא{{ש}} {{סי|גִּ}}בּוֹר עַל אֱדוֹם יֶחֱצֶנּוּ כְּחָצָה{{ש}} {{סי|דּ}}וֹד מַעֲרִיב עֶרֶב וּנְזַמְּרֶנּוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|ה}}וּא זֶה הַלַּיְלָה{{ש}} {{סי|וְ}}עִתְּדוֹ אֵל בְּאֹמֶר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֲשֶׁר לוֹ יוֹם וְגַם לַיְלָה{{ש}} {{סי|חֹ}}ק אַהֲבָתוֹ יִזְכֹּר לְנִינֵי חָלַק לַיְלָה<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|אוהב}} <noinclude>{{הור2|קטע הבא אינו נמצא במחזורי אשכנז, ובמקומו אומרים פיוט ארוך יותר {{צ|[[פסח אכלו פחוזים]]}}. אבל הוא נמצא במחזורי רומא ורומניא.}}{{ש}}</noinclude> <includeonly><קטע התחלה=ג/>{{:פסח אכלו פחוזים}}<קטע סוף=ג/></includeonly> לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|טִ}}כְסוֹ אַלּוּף נְעוּרִים{{ש}} {{סי|יַ}}לְדֵּי בְרוּרִים לְהוֹשִׁיעָם מֵאֲרוּרִים{{ש}} {{סי|כְּ}}הַכְחִידוֹ עַם חֲיֵּינוּ מְאַרְרִים{{ש}} {{סי|לִ}}הְיוֹת מִצְרַיִם מְקַבְּרִים{{ש}} {{סי|מֶ}}לֶל הִמְתִּיקוּ בְּנֵי חוֹרִים{{ש}} {{סי|נִ}}צְּחוּהוּ יַחַד עַל מַכַּת בְּכוֹרִים{{ש}} {{הור|בגילה ברינה}} <קטע התחלה=ד/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|סִ}}ימָן הוּא לֶעָתִיד לָבוֹא{{ש}} {{סי|עֶ}}לְיוֹן כִּי בֹא יָבֹא{{ש}} {{סי|פָּ}}קֹד יִפְקֹד עַם קְרוֹבוֹ{{ש}} {{סי|צ}}וּרֵנוּ הוּא נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|זה צור}} <קטע התחלה=ה/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|קְ}}רָאוֹ נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}} כִּי בוֹ שָׁבַר מוֹטוֹת עֶגְלָה{{ש}} {{סי|רָ}}עֹץ יִרְעַץ אֹם מַדְּקָה וְאָכְלָה{{ש}} יוֹסִיף שֵׁנִית (בּוֹ) לְהִגָּאֵלָה<קטע סוף=ה/>{{ש}} {{הור|גאל}} <קטע התחלה=ו/>לֵיל שִׁמֻּרִים{{ש}} {{סי|שִׁ}}מְעוֹ לְעַם אֲהָבִים{{ש}} אֲשֶׁר הִצִּיל מִיַּד לְהָבִים{{ש}} {{סי|תְּ}}שׁוּעָה הִיא לְבַת רַבִּים{{ש}} בְּנַחַת וְשָׁלוֹם בְּלִי פַחַד שׁוֹכְבִים<קטע סוף=ו/>{{ש}} {{הור| למנהג אשכנז המערבי מוסיפים כאן:}} לֵיל שִׁמֻּרִים לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.{{ש}} {{הור2|במנהג אשכנז המערבי (וק"ק אשכנז המזרחי) אומרים כאן את הביכור {{צ|[[אזכרה שנות עולמים]]}}.}} {{הור|הפורש}} <noinclude> ==קישורים== {{מיזמים|ויקיפדיה=ליל שמורים אותו אל חצה}} [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> qkprrgqines3miqzyys3f6psgchw3rj 3003706 3003700 2026-04-09T11:23:48Z Yack67 27395 3003706 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|מערבית לפסח קדומה ואנונימית. נהוג לאמרה בכל קהילות שאומרים מערבית בליל א' של החג.}}</noinclude> <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}}{{סי|א}}וֹתוֹ אֵל חָצָה{{ש}} {{סי|בַּ}}חֲצוֹת לַיְלָה בְּתוֹך מִצְרַיִם כְּיָצָא{{ש}} {{סי|גִּ}}בּוֹר עַל אֱדוֹם יֶחֱצֶנּוּ כְּחָצָה{{ש}} {{סי|דּ}}וֹד מַעֲרִיב עֶרֶב וּנְזַמְּרֶנּוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|ה}}וּא זֶה הַלַּיְלָה{{ש}} {{סי|וְ}}עִתְּדוֹ אֵל בְּאֹמֶר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה{{ש}} {{סי|זֶ}}ה אֲשֶׁר לוֹ יוֹם וְגַם לַיְלָה{{ש}} {{סי|חֹ}}ק אַהֲבָתוֹ יִזְכֹּר לְנִינֵי חָלַק לַיְלָה<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|אוהב}} <noinclude>{{הור2|קטע הבא אינו נמצא במחזורי אשכנז, ובמקומו אומרים פיוט ארוך יותר {{צ|[[פסח אכלו פחוזים]]}}. אבל הוא נמצא במחזורי רומא ורומניא.}}{{ש}}</noinclude> <includeonly><קטע התחלה=ג/>{{:פסח אכלו פחוזים}}<קטע סוף=ג/></includeonly> לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|טִ}}כְסוֹ אַלּוּף נְעוּרִים{{ש}} {{סי|יַ}}לְדֵּי בְרוּרִים לְהוֹשִׁיעָם מֵאֲרוּרִים{{ש}} {{סי|כְּ}}הַכְחִידוֹ עַם חֲיֵּינוּ מְאַרְרִים{{ש}} {{סי|לִ}}הְיוֹת מִצְרַיִם מְקַבְּרִים{{ש}} {{סי|מֶ}}לֶל הִמְתִּיקוּ בְּנֵי חוֹרִים{{ש}} {{סי|נִ}}צְּחוּהוּ יַחַד עַל מַכַּת בְּכוֹרִים{{ש}} {{הור|בגילה ברינה}} <קטע התחלה=ד/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|סִ}}ימָן הוּא לֶעָתִיד לָבוֹא{{ש}} {{סי|עֶ}}לְיוֹן כִּי בֹא יָבֹא{{ש}} {{סי|פָּ}}קֹד יִפְקֹד עַם קְרוֹבוֹ{{ש}} {{סי|צ}}וּרֵנוּ הוּא נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|זה צור}} <קטע התחלה=ה/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|קְ}}רָאוֹ נוֹרָא עֲלִילָה{{ש}} כִּי בוֹ שָׁבַר מוֹטוֹת עֶגְלָה{{ש}} {{סי|רָ}}עֹץ יִרְעַץ אֹם מַדְּקָה וְאָכְלָה{{ש}} יוֹסִיף שֵׁנִית (בּוֹ) לְהִגָּאֵלָה<קטע סוף=ה/>{{ש}} {{הור|גאל}} <קטע התחלה=ו/>לֵיל שִׁמֻּרִים{{ש}} {{סי|שִׁ}}מְעוֹ לְעַם אֲהָבִים{{ש}} אֲשֶׁר הִצִּיל מִיַּד לְהָבִים{{ש}} {{סי|תְּ}}שׁוּעָה הִיא לְבַת רַבִּים{{ש}} בְּנַחַת וְשָׁלוֹם בְּלִי פַחַד שׁוֹכְבִים<קטע סוף=ו/>{{ש}} {{הור| למנהג אשכנז המערבי מוסיפים כאן:}} לֵיל שִׁמֻּרִים לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל.{{ש}} {{הור2|במנהג אשכנז המערבי (וק"ק אשכנז המזרחי) אומרים כאן את הביכור {{צ|[[אזכרה שנות עולמים]]}}.}} {{הור|הפורש}} <noinclude> ==קישורים== {{מיזמים|ויקיפדיה=ליל שמורים אותו אל חצה}} [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] </noinclude> iqlgppliqngd9o9t8xog65vpwyi5wqw 0 1726465 3003707 3003593 2026-04-09T11:24:46Z Yack67 27395 3003707 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|מערבית לליל ב' של פסח, הכוללת בסופה ביכור בענין הקרבת העומר, שחיבר [[מחבר:רבי מאיר ש"ץ|רבי מאיר ש"ץ]].}} </noinclude><קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|א}}וֹר יִשְׂרָאֵל קָדוֹשׁ אֲיֻמָּה נִדְגָּלוֹת{{ש}} {{סי|בְּ}}צֹעַן עֲצַת מַלְאָכָיו הִשְׁלִים בְּהִגָּלוֹת{{ש}} {{סי|גְּדֻ}}לָּתוֹ מֵאָז יְרַנְּנוּ בְּמַקְהֵלוֹת הַלֵּלוֹת{{ש}} לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.{{ממס|תהלים צב ג}}<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|הִ}}פְלִיא עֵצוֹת מֵרָחוֹק עָמֹק וְנֶעֱלָם{{ש}} {{סי|וּ}}בוֹ כְּאֹמֶן נִינָיו מִשִּׁעְבּוּד הֶעֱלָם{{ש}} {{סי|זִ}}קַּת {{סי|חֲ}}טִבָּה אַחַת עֲשָׂאָם לְעַלָּם{{ש}} בְּאַהֲבַת יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם.{{ממס|מ"א י ט}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|אוהב}} <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''א"ב''' (כפול), '''מאיר'''}} {| |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|אַ|1}}דִּיר וְנָאֶה לִתְהִלּוֹתָיו{{ש-רווח|1em}}||זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|אַ|1}}נְוֶה גּוֹמֵל חֲסָדִים{{ש-רווח|1em}}||תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|בָּ|1}}א מִבְּרֵאשִׁית לְהִתְאַמָּר{{ש-רווח|1em}}||לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|בְּ|1}}גִין קָרְבַּן פִּסְחִי{{ש-רווח|1em}}||יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|גִּ|1}}יהַ עוֹלָם הִתְאִיר{{ש-רווח|1em}}||פֵּתַח־דְּבָרֶיךָ יָאִיר{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|גָּ|1}}שׁ רָצוּי לְכַהֵן{{ש-רווח|1em}}||מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|דָּ|1}}רַךְ כּוֹכָב מִזְרָחִי{{ש-רווח|1em}}||מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|דָּ|1}}לַק מְלָכִים וְלִבָּם{{ש-רווח|1em}}||חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|הֻ|1}}לְלָה יִסְכָּה בַּפֶּלֶךְ{{ש-רווח|1em}}||לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|הֻ|1}}סְחַף וְנִדְחַף אֲחוֹרַיִם{{ש-רווח|1em}}||מוֹפֵת עַל מִצְרַיִם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|וֻ|1}}עַד לְבָרֵר עֻלֵּנוּ{{ש-רווח|1em}}||נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|וֻ|1}}כַּח חֲשַׁאי בְּחִילָה{{ש-רווח|1em}}||אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|זֵ|1}}דִים רִדּוּי שָׁפַךְ{{ש-רווח|1em}}||שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|זְ|1}}רִיזָה בְּרָכוֹת כִּוְּנָה{{ש-רווח|1em}}||אֶל־יַעֲקֹב בְּנָהּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|חָ|1}}סַם בְּטוּב לֶאֱלוֹם{{ש-רווח|1em}}||לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|חָ|1}}קוּק בְּהוֹד כִּסְאָךְ{{ש-רווח|1em}}||וָיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|ט|1}}וֹב הִסְכִּים לְיָדוֹ{{ש-רווח|1em}}||מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|טָ|1}}עֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ{{ש-רווח|1em}}||לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|י|1}}וֹצְרוֹ חֲלָקוֹ בְּחָכְמָה{{ש-רווח|1em}}||יֹדֵעַ עַד־מָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|יְ|1}}לָלָה בְּנוֹף נָפְלָה{{ש-רווח|1em}}||וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|כֻּ|1}}דָּן וְשָׁבוּי לֻקֶּה{{ש-רווח|1em}}||שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|כּ|1}}וּכָם נֶחֱטַט וְנִכְּאוּ{{ש-רווח|1em}}||הָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|לְ|1}}הָדֵק נִשְׁחַק אִיקּוּנָם{{ש-רווח|1em}}||רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|לֻ|1}}בָּטָה יִרְאָתָם וְלוֹקָה{{ש-רווח|1em}}||בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|מְ|1}}אוֹרֵי יֶשַׁע לְהַזְמִינִי{{ש-רווח|1em}}||אָחַזְתָּ בְּיַד־יְמִינִי{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|מְ|1}}אוֹרֵי הוֹדָאוֹת לְאַדְּקֶךָ{{ש-רווח|1em}}||עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|נ|1}}וֹרָאוֹת בַּעֲשׂוֹתְךָ נְקַוֶּה{{ש-רווח|1em}}||וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|נִ|1}}לְחֲמוּ כּוֹכְבֵי אוֹרִים{{ש-רווח|1em}}||לְעֶזְרַת יְיָ בַּגִּבּוֹרִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|סִ|1}}יַּע צֶדֶק נְעוּרִים{{ש-רווח|1em}}||צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|סֻ|1}}גַּב בְּמִבְטַח וּמָעוֹז{{ש-רווח|1em}}||גֶּבֶר־חָכָם בַּעוֹז{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|עָ|1}}רִיצֵי פוּל שָׁקַד{{ש-רווח|1em}}||וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|עֹ|1}}מֶר חֶרְמֵשׁוֹ פִּלְּחָם{{ש-רווח|1em}}||וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|פֹּ|1}}אַר עֶלְיוֹן בַּאֲמִירוֹת{{ש-רווח|1em}}||מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|פִּ|1}}עֲנַח צָפְנַת מַעְבָּדָיו{{ש-רווח|1em}}||סוֹדוֹ אֶל־עֲבָדָיו{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|צָ|1}}פִית סְדוּרָה וַאֲרוּחָה{{ש-רווח|1em}}||וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|צֻ|1}}מַּת בּוֹ בְלֵיל{{ש-רווח|1em}}||קֹדֶשׁ יְיָ חִלֵּל{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|ק|1}}וֹמַת תָּמָר הֻצָּלָה{{ש-רווח|1em}}||הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|קֹ|1}}מֶץ הִשְׂבִּיעַ לְשַׁנְנָה{{ש-רווח|1em}}||יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|רֶ|1}}וַח וְהַצָּלָה עָמְדָה{{ש-רווח|1em}}||בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|ר|1}}וּחִי חֻפְּשָׁה לְמַלְלָה{{ש-רווח|1em}}||אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|שָׁ|1}}מוּר לַנְקָמָה נְטוּרָה{{ש-רווח|1em}}||עַל־צֹר הַמַּעֲטִירָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|שֵׁ|1}}מַע מִצְרַיִם לִנְצוֹר{{ש-רווח|1em}}||יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|תָּ|1}}בוּעַ מִסֵּפֶר הַתּוֹרָה{{ש-רווח|1em}}||אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|תִּ|1}}כְּנוֹ לְיֶשַׁע וָנֵס{{ש-רווח|1em}}||נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|מַ|1}}אֲמָרִי יִרְצֶה לִשְׁעוֹת{{ש-רווח|1em}}||מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|אָ|1}}ז בַּהֲנִיחֲךָ שְׁלוּחִים{{ש-רווח|1em}}||הוֹדִינוּ לְּךָ אֱ‍לֹהִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|יֶ|1}}שַׁע לָנוּ תְחַדֶּה{{ש-רווח|1em}}||וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|רֶ|1}}נֶן הַשִּׁיר בְּחַדְּשֶׁךָ{{ש-רווח|1em}}||לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |} לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|טֶ}}כֶס פִּלְאוֹתֶיךָ מִשִּׁירֵי הוֹדָאוֹת נִתְיַחַדְתָּ{{ש}} {{סי|י}}וֹמָם לְחֶסֶד וְלַיְלָה לְשִׁיר נִתְוַעַדְתָּ{{ש}} {{סי|כְּל}}וּלֶיךָ אָז בֶּאֱמוּנָה רוּחֲךָ חִסַדְתָּ{{ש}} מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים עֹז יִסַּדְתָּ.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ח ג}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|בגילה ברינה}} <קטע התחלה=ד/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}}{{סי|מַ}}לְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ חַי וְקַיָּם{{ש}} {{סי|נִ}}פְתַּח שִׁבְחֲךָ בִּלְשׁוֹן עָתִיד וְנִסְתַּיָּם{{ש}} {{סי|סָ}}כוּ לִימִין מֹשֶׁה בּוֹקֵעַ יָם{{ש}} וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם.{{ממס|ישעיהו יא טו}}<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|זה צור}} <קטע התחלה=ה/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|עָ}}טוּר {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|צִ}}דְקֶךָ בְּצָבָא וָאוֹת{{ש}} {{סי|קִרְ}}בָתְךָ לִי טוֹב יְשׁוּעוֹת הַבָּאוֹת{{ש}} {{סי|שַׁתִּ}}י בְךָ מַחְסִי בְּמַלְאֲכוּת הַנִּבָּאוֹת{{ש}} מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת.{{ממס|ישעיהו מד ו}}<קטע סוף=ה/>{{ש}} {{הור|גאל}} ===ביכור=== <קטע התחלה=ו/>{{הור|סימן: '''אלב"ם''', '''מאיר חזק'''}} {{סי|א}}וֹר יוֹם הֶנֶף סְפִירָה הֻכְשָׁרָה בְּנוֹגְהִים{{ש}} {{סי|לְ}}צִיּוֹן נִדָּחָה קְרוֹא דְרוּשָׁה עֲלוֹת גֵּהִים{{ש}} {{סי|בִּ}}נְיָן מְפֹאָר כְּרַךְ מַחְמַד לֵב וְגֵהִים{{ש}} {{סי|מִ}}שְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן בְּעֶשֶׂר מַעֲלוֹת קֹדֶשׁ גְּבוֹהִים{{ש}} {{סי|גִּ}}יל לְבָבוֹת לְבָנוֹן הַמְלַבֵּן נִיחוֹחִים שְׁלוּחִים{{ר1}} {{סי|נִ}}כְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים.{{ממס|תהלים פז ג}} {{סי|דְּ}}רִישׁוּת לִדְרוֹשׁ בְּשִׁכְנָךְ מְקוֹם כִּיפּוּר שָׁלַיִם{{ש}} {{סי|סְ}}לוּלֵי צִיּוֹן מְבַקְשִׁים תַּפְקִידָם הָרֵם מִכְשׁוֹלַיִם{{ש}} {{סי|הָ}}מוֹן חוֹגֵג עֲלוֹת יֵרָאֶה הֵתֵּר שַׁלְשְׁלַיִם{{ש}} {{סי|עֵ}}ת כִּי בָא לְחַנְנָהּ בְּלִי רִשּׁוּלַיִם{{ש}} {{סי|וּ}}מֵהַקָּרוֹב לָהּ בִּכּוּרֵי נְדָבָה לְהַקְרִיב בְּטֹהַר שׁוּלַיִם{{ר1}} {{סי|פִּ}}צְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍יִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}} {{סי|זֹ}}רָזוּ לְהַקְדִים שְׁלוּחִים דַּיָּנֵי גֵיא נְבוּאוֹת{{ש}} {{סי|צֵ}}את מִבָּעֶרֶב עֲשׂוֹת כְּרִיכוֹת מֵאַבִּיבֵי תְּבוּאוֹת{{ש}} {{סי|חֹ}}ל וְשַׁבָּת כְּרַבִּים מְלָאכוֹתָיו בְּשִׁלּוּשׁ בָּאוֹת{{ש}} {{סי|קֻ}}בָּצוּ עֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ עֵסֶק גָּדוֹל לְנָאוֹת{{ש}} {{סי|חֲ}}שִׁיבָה קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּקֻפּוֹת לַעֲזָרָה מוּבָאוֹת{{ר1}} מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְיָ צְבָאוֹת.{{ממס|תהלים פד ב}} {{סי|ט}}וֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ לֵאמֹר{{ש}} {{סי|רִ}}בָּה עֳמָרִים בַּמִּדְבָּר כְּנֶגְדָם אֶחָד אֶחָד לִתְמֹר{{ש}} {{סי|יֵ}}חָבֵט וְנִתַּן לְאַבּוּב הָאוּר בְּכֻלּוֹ לִגְמֹר{{ש}} {{סי|שְׁ}}טָחוּהוּ בַעֲזָרָה עֲמָלוֹ לְרוּחַ חַיִּים לִכְמֹר{{ש}} {{סי|כַּ}}מָּה כִּכְּרֵי מוֹר לַסַּנְטָר הַלַּז לִזְמֹר{{ר1}} שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמֹר.{{ממס|ירמיהו ה כד}} {{סי|תֻּ}}כַּן בְּלֶתֶת וְצִיבּוּר וְנִגְרָס בְּלִי חִסָּרוֹן{{ש}} בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה יוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ עִשָּׂרוֹן{{ש}} נָתַן שַׁמְנוֹ וּלְבוֹנָתוֹ יָצַק וּבָלַל בְּהִידָּרוֹן{{ש}} הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וּמֶלַח וְהִקְטִיר הַזְכָּרוֹן{{ש}} מִזֵּר שֻׁלְחָן גָּבוֹהַ זָכוּ כִּשְׁיָרֵי הַדּוֹרוֹן{{ר1}} כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן.{{ממס|ויקרא ו יא}} קָרֵב הָעֹמֶר שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם מְלֵאִים מְעֻטָּרִים{{ש}} בִּזְרִיזוּת בֵּית דִּין מֵחֲצוֹת רְחוֹקִים מֻתָּרִים{{ש}} {{סי|מֵ}}רָחוֹק {{סי|אֶ}}ת יְיָ מָעֻזְּכֶם זִכְרוּ מַזְכִּירִים וְנוֹהֲרִים{{ש}} {{סי|יְר}}וּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם נִמְהָרִים{{ש}} {{סי|חִזְק}}וּ וְתִזְכּוּ לִשְׁמֹעַ שִׁיר יְשׁוֹרֵר לְהָרִים{{ר1}} בֵּית יְיָ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים.{{ממס|ישעיהו ב ב}} לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ נְוֵה תְּהִלָּה חוֹמֵל{{ש}} בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן מְלַבְלֵב מְגָדִים וְגוֹמֵל{{ש}} זְהַב פַרְוַיִם פֵּרוֹת פְּרָחָיו עוֹד מֵהֵאָמֵל{{ש}} לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּיוֹם הִגָּמֵל{{ש}} אֲרוֹמִמְךָ בְּעִיטּוּר בִּיכּוּרֵי בִּקְלָתוֹת מֻזְהָבוֹת וְלֹא בְּתוֹרְמֶל{{ר1}} כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל.{{ממס|ישעיהו לה ב}} יֵרָאֶה כִּפַּת הַמּוֹקֵד תַּשְׁלוּם שָׁלֵם סְבִיבַיִךְ{{ש}} שְׁמֵךְ כְּשֵׁם מַלְכֵּךְ שְׁעָרַיִךְ כְּשִׁבְטַיִךְ בַּהֲסָבַיִךְ{{ש}} הָעֵת כַּעֲדִי תִּלְבְּשִׁי הֲדַר סָבַיִךְ בִּמְסִבַּיִךְ{{ש}} עוֹד תַּעֲדִי תּוּפַּיִךְ טִלּוּל רוּבַיִךְ בִּרְחוֹבַיִךְ{{ש}} שֵׁרוּת כֹּהֲנַיִךְ בַּאֲבִיבַיִךְ נְעִימוֹת לְוִיַּיִך בְּאַבּוּבַיִךְ{{ר1}} שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍יִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.{{ממס|תהלים קכב ו}} יְתֵרָה חִבָּתֵךְ יְרוּשָׁלַיִם בְּנוֹי שִׁבְעִים שְׁמוֹתַיִךְ{{ש}} כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ הֻפְקְדוּ שׁוֹמְרֵי חוֹמוֹתַיִךְ{{ש}} מַזְכִּירִים לְרַחֲמֵךְ לְשׂוּמֵךְ תְּהִלָּה בָּאָרֶץ לְיַשֵּׁב שׁוֹמְמוֹתַיִךְ{{ש}} בְּאַחֲוָה וּבְרֵעוּת וּמִקְדַּשׁ אֵל בְּרָמָה נוֹיוֹתַיְךְ{{ש}} אֲדַבְּרָה וַאֲבְקְּשָׁה טוֹב וְשָׁלוֹם בָּאֵר מְנוֹתַיִךְ{{ר1}} יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.{{ממס|תהלים קכב ז}}<קטע סוף=ו/>{{ש}} {{הור|הפורש}} <noinclude> [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי ביכור]] </noinclude> guge0py6ist85pom3hk3n7zxqd3yzdz 3003709 3003707 2026-04-09T11:25:59Z Yack67 27395 3003709 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|מערבית לליל ב' של פסח, הכוללת בסופה ביכור בענין הקרבת מנחת העומר, שחיבר [[מחבר:רבי מאיר ש"ץ|רבי מאיר ש"ץ]].}} </noinclude><קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: '''א"ב'''}} לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|א}}וֹר יִשְׂרָאֵל קָדוֹשׁ אֲיֻמָּה נִדְגָּלוֹת{{ש}} {{סי|בְּ}}צֹעַן עֲצַת מַלְאָכָיו הִשְׁלִים בְּהִגָּלוֹת{{ש}} {{סי|גְּדֻ}}לָּתוֹ מֵאָז יְרַנְּנוּ בְּמַקְהֵלוֹת הַלֵּלוֹת{{ש}} לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת.{{ממס|תהלים צב ג}}<קטע סוף=א/>{{ש}} {{הור|המעריב}} <קטע התחלה=ב/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|הִ}}פְלִיא עֵצוֹת מֵרָחוֹק עָמֹק וְנֶעֱלָם{{ש}} {{סי|וּ}}בוֹ כְּאֹמֶן נִינָיו מִשִּׁעְבּוּד הֶעֱלָם{{ש}} {{סי|זִ}}קַּת {{סי|חֲ}}טִבָּה אַחַת עֲשָׂאָם לְעַלָּם{{ש}} בְּאַהֲבַת יְיָ אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם.{{ממס|מ"א י ט}}<קטע סוף=ב/>{{ש}} {{הור|אוהב}} <קטע התחלה=ג/>{{הור|סימן: '''א"ב''' (כפול), '''מאיר'''}} {| |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|אַ|1}}דִּיר וְנָאֶה לִתְהִלּוֹתָיו{{ש-רווח|1em}}||זֵכֶר עָשָׂה לְנִפְלְאֹתָיו{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|אַ|1}}נְוֶה גּוֹמֵל חֲסָדִים{{ש-רווח|1em}}||תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|בָּ|1}}א מִבְּרֵאשִׁית לְהִתְאַמָּר{{ש-רווח|1em}}||לָנוּ הַלַּיְלָה מִשְׁמָר{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|בְּ|1}}גִין קָרְבַּן פִּסְחִי{{ש-רווח|1em}}||יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|גִּ|1}}יהַ עוֹלָם הִתְאִיר{{ש-רווח|1em}}||פֵּתַח־דְּבָרֶיךָ יָאִיר{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|גָּ|1}}שׁ רָצוּי לְכַהֵן{{ש-רווח|1em}}||מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|דָּ|1}}רַךְ כּוֹכָב מִזְרָחִי{{ש-רווח|1em}}||מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|דָּ|1}}לַק מְלָכִים וְלִבָּם{{ש-רווח|1em}}||חַרְבָּם תָּבוֹא בְלִבָּם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|הֻ|1}}לְלָה יִסְכָּה בַּפֶּלֶךְ{{ש-רווח|1em}}||לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|הֻ|1}}סְחַף וְנִדְחַף אֲחוֹרַיִם{{ש-רווח|1em}}||מוֹפֵת עַל מִצְרַיִם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|וֻ|1}}עַד לְבָרֵר עֻלֵּנוּ{{ש-רווח|1em}}||נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|וֻ|1}}כַּח חֲשַׁאי בְּחִילָה{{ש-רווח|1em}}||אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|זֵ|1}}דִים רִדּוּי שָׁפַךְ{{ש-רווח|1em}}||שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|זְ|1}}רִיזָה בְּרָכוֹת כִּוְּנָה{{ש-רווח|1em}}||אֶל־יַעֲקֹב בְּנָהּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|חָ|1}}סַם בְּטוּב לֶאֱלוֹם{{ש-רווח|1em}}||לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|חָ|1}}קוּק בְּהוֹד כִּסְאָךְ{{ש-רווח|1em}}||וָיָּשַׂר אֶל־מַלְאָךְ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|ט|1}}וֹב הִסְכִּים לְיָדוֹ{{ש-רווח|1em}}||מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|טָ|1}}עֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ{{ש-רווח|1em}}||לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|י|1}}וֹצְרוֹ חֲלָקוֹ בְּחָכְמָה{{ש-רווח|1em}}||יֹדֵעַ עַד־מָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|יְ|1}}לָלָה בְּנוֹף נָפְלָה{{ש-רווח|1em}}||וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|כֻּ|1}}דָּן וְשָׁבוּי לֻקֶּה{{ש-רווח|1em}}||שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|כּ|1}}וּכָם נֶחֱטַט וְנִכְּאוּ{{ש-רווח|1em}}||הָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|לְ|1}}הָדֵק נִשְׁחַק אִיקּוּנָם{{ש-רווח|1em}}||רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|לֻ|1}}בָּטָה יִרְאָתָם וְלוֹקָה{{ש-רווח|1em}}||בּוּקָה וּמְבוּקָה וּמְבֻלָּקָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|מְ|1}}אוֹרֵי יֶשַׁע לְהַזְמִינִי{{ש-רווח|1em}}||אָחַזְתָּ בְּיַד־יְמִינִי{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|מְ|1}}אוֹרֵי הוֹדָאוֹת לְאַדְּקֶךָ{{ש-רווח|1em}}||עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|נ|1}}וֹרָאוֹת בַּעֲשׂוֹתְךָ נְקַוֶּה{{ש-רווח|1em}}||וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|נִ|1}}לְחֲמוּ כּוֹכְבֵי אוֹרִים{{ש-רווח|1em}}||לְעֶזְרַת יְיָ בַּגִּבּוֹרִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|סִ|1}}יַּע צֶדֶק נְעוּרִים{{ש-רווח|1em}}||צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|סֻ|1}}גַּב בְּמִבְטַח וּמָעוֹז{{ש-רווח|1em}}||גֶּבֶר־חָכָם בַּעוֹז{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|עָ|1}}רִיצֵי פוּל שָׁקַד{{ש-רווח|1em}}||וְתַחַת כְּבֹדוֹ יֵקַד{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|עֹ|1}}מֶר חֶרְמֵשׁוֹ פִּלְּחָם{{ש-רווח|1em}}||וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|פֹּ|1}}אַר עֶלְיוֹן בַּאֲמִירוֹת{{ש-רווח|1em}}||מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|פִּ|1}}עֲנַח צָפְנַת מַעְבָּדָיו{{ש-רווח|1em}}||סוֹדוֹ אֶל־עֲבָדָיו{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|צָ|1}}פִית סְדוּרָה וַאֲרוּחָה{{ש-רווח|1em}}||וְהִנֵּה־יָד שְׁלוּחָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|צֻ|1}}מַּת בּוֹ בְלֵיל{{ש-רווח|1em}}||קֹדֶשׁ יְיָ חִלֵּל{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|ק|1}}וֹמַת תָּמָר הֻצָּלָה{{ש-רווח|1em}}||הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|קֹ|1}}מֶץ הִשְׂבִּיעַ לְשַׁנְנָה{{ש-רווח|1em}}||יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|רֶ|1}}וַח וְהַצָּלָה עָמְדָה{{ש-רווח|1em}}||בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|ר|1}}וּחִי חֻפְּשָׁה לְמַלְלָה{{ש-רווח|1em}}||אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|שָׁ|1}}מוּר לַנְקָמָה נְטוּרָה{{ש-רווח|1em}}||עַל־צֹר הַמַּעֲטִירָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|שֵׁ|1}}מַע מִצְרַיִם לִנְצוֹר{{ש-רווח|1em}}||יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|תָּ|1}}בוּעַ מִסֵּפֶר הַתּוֹרָה{{ש-רווח|1em}}||אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|תִּ|1}}כְּנוֹ לְיֶשַׁע וָנֵס{{ש-רווח|1em}}||נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|מַ|1}}אֲמָרִי יִרְצֶה לִשְׁעוֹת{{ש-רווח|1em}}||מִקֶּדֶם פֹּעֵל יְשׁוּעוֹת{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|אָ|1}}ז בַּהֲנִיחֲךָ שְׁלוּחִים{{ש-רווח|1em}}||הוֹדִינוּ לְּךָ אֱ‍לֹהִים{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|יֶ|1}}שַׁע לָנוּ תְחַדֶּה{{ש-רווח|1em}}||וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |- |לֵיל שִׁמּוּרִים {{סי|רֶ|1}}נֶן הַשִּׁיר בְּחַדְּשֶׁךָ{{ש-רווח|1em}}||לְהֹדוֹת לְשֵׁם קָדְשֶׁךָ{{ש-רווח|1em}}||בְּלֵילֵי חַג פֶּסַח |} לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|טֶ}}כֶס פִּלְאוֹתֶיךָ מִשִּׁירֵי הוֹדָאוֹת נִתְיַחַדְתָּ{{ש}} {{סי|י}}וֹמָם לְחֶסֶד וְלַיְלָה לְשִׁיר נִתְוַעַדְתָּ{{ש}} {{סי|כְּל}}וּלֶיךָ אָז בֶּאֱמוּנָה רוּחֲךָ חִסַדְתָּ{{ש}} מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים עֹז יִסַּדְתָּ.{{ממס|לפני=ע"פ|תהלים ח ג}}<קטע סוף=ג/>{{ש}} {{הור|בגילה ברינה}} <קטע התחלה=ד/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}}{{סי|מַ}}לְכוּתְךָ רָאוּ בָנֶיךָ חַי וְקַיָּם{{ש}} {{סי|נִ}}פְתַּח שִׁבְחֲךָ בִּלְשׁוֹן עָתִיד וְנִסְתַּיָּם{{ש}} {{סי|סָ}}כוּ לִימִין מֹשֶׁה בּוֹקֵעַ יָם{{ש}} וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם.{{ממס|ישעיהו יא טו}}<קטע סוף=ד/>{{ש}} {{הור|זה צור}} <קטע התחלה=ה/>לֵיל שִׁמּוּרִים{{ש}} {{סי|עָ}}טוּר {{סי|פִּ}}לְאֵי {{סי|צִ}}דְקֶךָ בְּצָבָא וָאוֹת{{ש}} {{סי|קִרְ}}בָתְךָ לִי טוֹב יְשׁוּעוֹת הַבָּאוֹת{{ש}} {{סי|שַׁתִּ}}י בְךָ מַחְסִי בְּמַלְאֲכוּת הַנִּבָּאוֹת{{ש}} מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ יְיָ צְבָאוֹת.{{ממס|ישעיהו מד ו}}<קטע סוף=ה/>{{ש}} {{הור|גאל}} ===ביכור=== <קטע התחלה=ו/>{{הור|סימן: '''אלב"ם''', '''מאיר חזק'''}} {{סי|א}}וֹר יוֹם הֶנֶף סְפִירָה הֻכְשָׁרָה בְּנוֹגְהִים{{ש}} {{סי|לְ}}צִיּוֹן נִדָּחָה קְרוֹא דְרוּשָׁה עֲלוֹת גֵּהִים{{ש}} {{סי|בִּ}}נְיָן מְפֹאָר כְּרַךְ מַחְמַד לֵב וְגֵהִים{{ש}} {{סי|מִ}}שְׁכְּנֵי עֶלְיוֹן בְּעֶשֶׂר מַעֲלוֹת קֹדֶשׁ גְּבוֹהִים{{ש}} {{סי|גִּ}}יל לְבָבוֹת לְבָנוֹן הַמְלַבֵּן נִיחוֹחִים שְׁלוּחִים{{ר1}} {{סי|נִ}}כְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ עִיר הָאֱלֹהִים.{{ממס|תהלים פז ג}} {{סי|דְּ}}רִישׁוּת לִדְרוֹשׁ בְּשִׁכְנָךְ מְקוֹם כִּיפּוּר שָׁלַיִם{{ש}} {{סי|סְ}}לוּלֵי צִיּוֹן מְבַקְשִׁים תַּפְקִידָם הָרֵם מִכְשׁוֹלַיִם{{ש}} {{סי|הָ}}מוֹן חוֹגֵג עֲלוֹת יֵרָאֶה הֵתֵּר שַׁלְשְׁלַיִם{{ש}} {{סי|עֵ}}ת כִּי בָא לְחַנְנָהּ בְּלִי רִשּׁוּלַיִם{{ש}} {{סי|וּ}}מֵהַקָּרוֹב לָהּ בִּכּוּרֵי נְדָבָה לְהַקְרִיב בְּטֹהַר שׁוּלַיִם{{ר1}} {{סי|פִּ}}צְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלָ‍יִם.{{ממס|ישעיהו נב ט}} {{סי|זֹ}}רָזוּ לְהַקְדִים שְׁלוּחִים דַּיָּנֵי גֵיא נְבוּאוֹת{{ש}} {{סי|צֵ}}את מִבָּעֶרֶב עֲשׂוֹת כְּרִיכוֹת מֵאַבִּיבֵי תְּבוּאוֹת{{ש}} {{סי|חֹ}}ל וְשַׁבָּת כְּרַבִּים מְלָאכוֹתָיו בְּשִׁלּוּשׁ בָּאוֹת{{ש}} {{סי|קֻ}}בָּצוּ עֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ עֵסֶק גָּדוֹל לְנָאוֹת{{ש}} {{סי|חֲ}}שִׁיבָה קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּקֻפּוֹת לַעֲזָרָה מוּבָאוֹת{{ר1}} מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְיָ צְבָאוֹת.{{ממס|תהלים פד ב}} {{סי|ט}}וֹבָה כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ לֵאמֹר{{ש}} {{סי|רִ}}בָּה עֳמָרִים בַּמִּדְבָּר כְּנֶגְדָם אֶחָד אֶחָד לִתְמֹר{{ש}} {{סי|יֵ}}חָבֵט וְנִתַּן לְאַבּוּב הָאוּר בְּכֻלּוֹ לִגְמֹר{{ש}} {{סי|שְׁ}}טָחוּהוּ בַעֲזָרָה עֲמָלוֹ לְרוּחַ חַיִּים לִכְמֹר{{ש}} {{סי|כַּ}}מָּה כִּכְּרֵי מוֹר לַסַּנְטָר הַלַּז לִזְמֹר{{ר1}} שְׁבֻעוֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמֹר.{{ממס|ירמיהו ה כד}} {{סי|תֻּ}}כַּן בְּלֶתֶת וְצִיבּוּר וְנִגְרָס בְּלִי חִסָּרוֹן{{ש}} בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה יוֹצִיאוּ מִמֶּנּוּ עִשָּׂרוֹן{{ש}} נָתַן שַׁמְנוֹ וּלְבוֹנָתוֹ יָצַק וּבָלַל בְּהִידָּרוֹן{{ש}} הֵנִיף וְהִגִּישׁ קָמַץ וּמֶלַח וְהִקְטִיר הַזְכָּרוֹן{{ש}} מִזֵּר שֻׁלְחָן גָּבוֹהַ זָכוּ כִּשְׁיָרֵי הַדּוֹרוֹן{{ר1}} כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן.{{ממס|ויקרא ו יא}} קָרֵב הָעֹמֶר שׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם מְלֵאִים מְעֻטָּרִים{{ש}} בִּזְרִיזוּת בֵּית דִּין מֵחֲצוֹת רְחוֹקִים מֻתָּרִים{{ש}} {{סי|מֵ}}רָחוֹק {{סי|אֶ}}ת יְיָ מָעֻזְּכֶם זִכְרוּ מַזְכִּירִים וְנוֹהֲרִים{{ש}} {{סי|יְר}}וּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם נִמְהָרִים{{ש}} {{סי|חִזְק}}וּ וְתִזְכּוּ לִשְׁמֹעַ שִׁיר יְשׁוֹרֵר לְהָרִים{{ר1}} בֵּית יְיָ בְּרֹאשׁ הֶהָרִים.{{ממס|ישעיהו ב ב}} לְבֵיתְךָ נָאֲוָה קֹדֶשׁ נְוֵה תְּהִלָּה חוֹמֵל{{ש}} בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן מְלַבְלֵב מְגָדִים וְגוֹמֵל{{ש}} זְהַב פַרְוַיִם פֵּרוֹת פְּרָחָיו עוֹד מֵהֵאָמֵל{{ש}} לְזַרְעוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּיוֹם הִגָּמֵל{{ש}} אֲרוֹמִמְךָ בְּעִיטּוּר בִּיכּוּרֵי בִּקְלָתוֹת מֻזְהָבוֹת וְלֹא בְּתוֹרְמֶל{{ר1}} כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל.{{ממס|ישעיהו לה ב}} יֵרָאֶה כִּפַּת הַמּוֹקֵד תַּשְׁלוּם שָׁלֵם סְבִיבַיִךְ{{ש}} שְׁמֵךְ כְּשֵׁם מַלְכֵּךְ שְׁעָרַיִךְ כְּשִׁבְטַיִךְ בַּהֲסָבַיִךְ{{ש}} הָעֵת כַּעֲדִי תִּלְבְּשִׁי הֲדַר סָבַיִךְ בִּמְסִבַּיִךְ{{ש}} עוֹד תַּעֲדִי תּוּפַּיִךְ טִלּוּל רוּבַיִךְ בִּרְחוֹבַיִךְ{{ש}} שֵׁרוּת כֹּהֲנַיִךְ בַּאֲבִיבַיִךְ נְעִימוֹת לְוִיַּיִך בְּאַבּוּבַיִךְ{{ר1}} שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָ‍יִם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ.{{ממס|תהלים קכב ו}} יְתֵרָה חִבָּתֵךְ יְרוּשָׁלַיִם בְּנוֹי שִׁבְעִים שְׁמוֹתַיִךְ{{ש}} כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ הֻפְקְדוּ שׁוֹמְרֵי חוֹמוֹתַיִךְ{{ש}} מַזְכִּירִים לְרַחֲמֵךְ לְשׂוּמֵךְ תְּהִלָּה בָּאָרֶץ לְיַשֵּׁב שׁוֹמְמוֹתַיִךְ{{ש}} בְּאַחֲוָה וּבְרֵעוּת וּמִקְדַּשׁ אֵל בְּרָמָה נוֹיוֹתַיְךְ{{ש}} אֲדַבְּרָה וַאֲבְקְּשָׁה טוֹב וְשָׁלוֹם בָּאֵר מְנוֹתַיִךְ{{ר1}} יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ.{{ממס|תהלים קכב ז}}<קטע סוף=ו/>{{ש}} {{הור|הפורש}} <noinclude> [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:פיוטי ביכור]] </noinclude> 24vpcwybsn61wmnb5h6oidcwl57j273 0 1726921 3003639 3003518 2026-04-08T20:57:48Z Yack67 27395 3003639 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|שבעתת-טל של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}.}}</noinclude> ==בדעתו אביעה חידות== ====א==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: [[משלי ג כ]]; '''א"ב''', '''אלעזר'''}} {| |- |{{סי|בְּדַעְתּוֹ|10}}||{{סי|אַ}}בִּיעָה חִידוֹת |- | ||{{סי|בְּ}}עַם זוּ בְּזוּ בְּטַל לְהַחֲדוֹת |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|גֵּ}}יא וּדְשָׁאֶיהָ לַחֲדוֹת |- | ||{{סי|דָּ}}צִים בְּצִלּוֹ לְהֵחָדוֹת |- | ||{{סי|א|3}}וֹת יַלְדוּת טַל לְהָגֵן לְתוֹלָדוֹת. |}<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====ב==== <קטע התחלה=ב/> {| |- |{{סי|תְּהוֹמוֹת|10}}||{{סי|הֲ}}דֹם לִרְסִיסוֹ כְּסוּפִים |- | ||{{סי|וְ}}כָל נְאוֹת דֶּשֶׁא לוֹ נִכְסָפִים |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|זִ}}כְרוֹ גְּבוּרוֹת מוֹסִיפִים |- | ||{{סי|חָ}}קוּק בְּגִישַׁת מוּסָפִים |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|לְ|3}}הַחֲיוֹת בּוֹ נְקוּקֵי סְעִיפִים. |}<קטע סוף=ב/><קטע התחלה=הרחבות/> ====רשות==== {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} <includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{סי|אֵ}}רָשֶׁה אֱרֹשׁ רַחֲשׁוֹן / בְּאֶרֶשׁ נִיב וְלָשׁוֹן {{ש}} {{סי|אַ}}תְחִין בְּחִין לַחֲשׁוֹן / דִּבְבִי מִלַּעֲשֹׁן {{ש}} {{סי|בְּ}}עַד נְצוּרֵי כְאִישׁוֹן / אֶפְגְּעָה בְּלִי לִישׁוֹן {{ש}} {{סי|בַּ}}קָּשָׁה כְּשַׁי נַחְשׁוֹן / אֵרָצֶה בָּרִאשׁוֹן {{סי|גְּ}}רֹנִי בַּל יֻנְטַל / מִקְרֹא לְרָם וְנִטָּל {{ש}} {{סי|גֵּ}}וִי בַּל יֻטַּל / מֵהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת טַל {{ש}} {{סי|דֵּ}}עִי בַּל יֻבְטַל / רְשׁוּת מִלִּטַל {{ש}} {{סי|דּ}}וֹדִי יִתְנַטַּל / בְּשִׂיחַ תְּפִלַּת טַל {{סי|הֲ}}מוֹן לוֹ נִכְסָף / לַעֲדַת אֵל אֶאֱסַף {{ש}} {{סי|ה}}וּא אִתָּם יִתְאַסַּף / וּלְמַעֲשָׂיו יִכְסָף {{ש}} {{סי|וְ}}אֶתְיַצְּבָה בַּסַּף / לְחַלּוֹת פְּנֵי יָסַף {{ש}} {{סי|וְ}}אִמְרַת טַל אֶחֱסַף / לְחַבְּרֶנָּה בְּמוּסָף {{סי|זֶ}}בֶד מַשְׂאַת בָּר / וְאָבִיב נְשִׁיקוֹת בָּר {{ש}} {{סי|זַ}}עַק פִּי יֻכְבָּר / וְשִׂיחַ לְשׁוֹנִי יֻגְבָּר {{ש}} {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד יְחֻבָּר / לְחַנְּנִי עַל דָּבָר {{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת־מַיִם יָעֳבָר / כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר {{סי|טַ}}עַם רִנּוּן / וְשַׁאַג שִׁנּוּן {{ש}} {{סי|טַ}}לְתִּי בְּתַחֲנוּן / אֶת־פְּנֵי חַנּוּן {{ש}} {{סי|יְ}}שִׁישַׁי לַחֲנֹן / בְּזֵכֶר יֵין לְבָנוֹן {{ש}} {{סי|יְ}}דוּעַי לִגְנֹן / בְּפָסֹח וְגָנוֹן {{סי|כְּ}}שָׁרִים וְכַחוֹלְלִים / אֲהַלֵּל כְּבַחֲלִילִים {{ש}} {{סי|כְּ}}מִפִּי עוֹלְלִים / אֲשׁוֹרֵר הִלּוּלִים {{ש}} {{סי|לִ}}שָּׂא דֵּעַ פְּלִילִים / צַגְתִּי בְּמַסְלוּלִים {{ש}} {{סי|לְ}}הַזְכִּיר בְּפִלּוּלִים / שֶׁוַע גְּבוּרוֹת טְלָלִים {{סי|מִ}}טַּעם זְקֵנִים / אֶתְבּוֹנֵן עַד זְקוּנִים {{ש}} {{סי|מ}}וֹרִים תִּקּוּנִים / כַּדָּת מְתֻקָּנִים {{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת נְבוֹנִים / בִּינַת עַם מְבִינִים {{ש}} {{סי|נְ}}טִיעַת דָּרְבוֹנִים / תִּוְּכוּנִי בֵּין שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים {{סי|שְׂ}}פָתַי בְּשֶׁוַע אֶפְתַּח / כְּאוּלָם הַמְפֻתָּח {{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת פִּי אֶפְתַּח / כְּאִיתוֹן אֲשֶׁר נִפְתַּח {{ש}} {{סי|עֹ}}ז וָכֹחַ לִי יִמְתַּח / כַּדֹּק אֲשֶׁר מָתַח {{ש}} {{סי|עַ}}ב טַל יִפָּתַח / וְחֹרֶב לְבַל יֻרְתָּח {{סי|פְּ}}נֵי רָם וְנִשָּׂא / עַיִן בְּחִין אֶשָּׂא {{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ לְנוֹסְסָה / כְּמוֹ בְּטַל נֻסָּה {{ש}} {{סי|צְ}}בָאָיו לוֹ אֲגַיְּסָה / וְאִתָּם אֶתְגַּיְּסָה {{ש}} {{סי|צְ}}עֹק בַּעֲדָם אֶתְנַגְּשָׂה / וְלֹא בְּרוּחַ גַּסָּה {{סי|קַ}}מְתִּי מִמִּשְׁפְּתַיִם / לְהַפְגִּיעַ בְּעַד לָנֵי שְׁפַתַּיִם {{ש}} {{סי|ק}}וֹל מָה אֶתֵּן בְּשִׂפְתוֹתַיִם / הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם {{ש}} {{סי|רֹ}}ן בְּלִי עֲצַלְתַּיִם / עָרַכְתִּי בְּמַחֲנוֹתַיִם {{ש}} {{סי|רָ}}חַשְׁתִּי גִּישׁוֹת שְׁתַּיִם / בְּעַד שְׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם {{סי|שַׁ}}חֲרִית חַנּוֹתִי לַמָּטָר / בְּלָקְשׁוֹ גֵּיא לְעַטַּר {{ש}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי לִקְחִי עוֹד לִנְטַר / מִתְּבֹעַ עֵרֶף מָטָר {{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}פִלַּת גְּבוּרוֹת טַל / חַלְתִּי בַצֹּהַר לִנְטַל {{ש}} {{סי|תִּ}}זַּל אִמְרָתִי כַּטַּל / לְקֹוֵי רְסִיסֵי טָל. ====אאגרה בני איש==== {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {| |- |{{סי|אֶ}}אֶגְרָה בְנֵי אִישׁ הַמֻּשְׂרָר ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|אִ}}וָּעֵד אִתָּם לְחַנֵּן בְּעַד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}בַשֵּׂר בְּקָהָל רָב זֵכֶר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}חַלֶּה פְנֵי צוּרָם בְּזִיל אִמְרַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|בְּ}}פִתְחוֹן פִּי אֲיַחְלֶנוּ עֲלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}מַעֲנֵה לְשׁוֹנִי אֲפַתֶּנוּ עֲדֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בַּ}}הֲפִיקִי מַעַן יֵרָצֶה כִּרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}גִשְׁתִּי צְקוּנִי יַעַל כְּשִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|גַּ}}ל בֵּינוֹ לְבֵינִי סִיּוּם אוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}לוּי לַכֹּל כְּאֵשׁ אוֹכְלָה וְלִי כִּפְרִיחַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}מַר מֵאָז אֹמֶר הֱיוֹת לִי ||{{שמאל|כַטַּל}} |- |{{סי|גַּ}}ם בְּהוֹפִיעוֹ בִי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|דָּ}}רַשׁ וְחָקַר מֵאָז וְחֶלֶשׁ ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|דֹּ}}ק וָחֶלֶד לְכוֹנֵן בְּקֵץ עִתּוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|דָּ}}ת קְנוּיַת קֶדֶם רְשׁוּת מֶנָּה ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|דֵּ}}עַ בָּהּ נוֹעַץ וּמְאוּם לֹא ||{{שמאל|בִטַּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|הִ}}טְבִּיעַ אַדְנֵי נֶשִׁי הֲדֹם וְכֵס ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|ה}}וֹלִיד בְּתוֹלְדוֹתָם תּוֹלְדוֹת אֶגְלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הִ}}שְׁתִּיל שְׁתִילֵי עֵדֶן בְּרִוּוּי עֲנִינַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הֵ}}כִין וְתִקֵּן בַּשַּׁחַק אֹסֶם אֹצְרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|וּ}}מִשְּׁתִיַּת אֶבֶן מְקוֹם חֶרְמוֹן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וִ}}תֵּק לְהַשְׁתּוֹת שְׁתוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וּ}}מִשָּׁם צָר חֹמֶר גֹּלֶם ||{{שמאל|מֻטָּל}} |- |{{סי|וְ}}נָפַח בּוֹ נֶשֶׁם חַיּוּת בְּחַיֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|זָ}}בַת מִקֶּדֶם אִשֵּׁשׁ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רַע וָדֶשֶׁא וָפֶרַח לְפַרְנֵס בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רֶם עַד לֹא הִמְטִיר וְגֶשֶׁם ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|זְ}}בָדָהּ וְעִדְּנָהּ חֲיוֹת בְּטִפֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|חֲ}}בָלִים נָפְלוּ לָהּ אֲסָמֵי אֹרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}יַּת יְשֵׁנֶיהָ לְהַחֲיוֹת בְּאוֹר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}שְׁרַת מֵי גֶשֶׁם עָלֶיהָ ||{{שמאל|לְהָטַל}} |- |{{סי|חָ}}זִיז לְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְפָקְדָהּ ||{{שמאל|יֻטָּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|טֹ}}רַח מִטְרוֹת עֹז עַד עַתָּה לֹא ||{{שמאל|הֻטַּל}} |- |{{סי|טֻ}}לְּלָה עַד דּוֹר עֲשִׂירִי מִתְנוֹבֶבֶת ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|טָ}}פְשׁוּ דָרֶיהָ וְגָאוּ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|טָ}}רְחוֹת גְּשָׁמִים מַה צֹּרֶךְ דַּיֵּנוּ ||{{שמאל|בְּטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|יַ}}עַן כַּאֲשֶׁר מַדּוּ מָדַד ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|יְ}}קוּמָם מָחָה וְזִכְרָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|יָ}}קָר כַּעְסָם כַּחוֹל וְכָאֶבֶן ||{{שמאל|נֻטָּל}} |- |{{סי|יְ}}זֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֹרֶב וְחֹם ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|כְּ}}מוּס גֹּפֶר וּלִוּוּיָו מִכֹּל ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|כִּ}}י מֵי נֹחַ זֹאת לִי לְעוֹלָם בְּלִי ||{{שמאל|לִבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}רַת לוֹ וּלְנֶשִׁי עוֹד בַּל ||{{שמאל|יֻבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}ל יְמֵי הָאָרֶץ לְהַקְוֹת בְּקִוּוּי מָטָר ||{{שמאל|וָטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|לֹ}}א בָנוּ נוֹסְעֵי קֶדֶם מִשָּׁאוֹן ||{{שמאל|הַמְקֻטָּל}} |- |{{סי|לֹ}}הֲקוּ וְיָזְמוּ עֲלוֹת לְדֹק ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|לִ}}בָּם חָלַק וַעֲצָתָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|לְ}}נֶפֶץ וּלְזֶרֶם לְצוּל ||{{שמאל|לְהִטַּלְטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|מ}}וֹט הִתְמוֹטְטָה גֵּיא בְּחֹרֶב בְּלִי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|מֹ}}אֲסָה עַד צָץ אָב וְהִפְרִיחָהּ ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|מָ}}טֵי הֶרֶג הִסְלִיל וְהִטְלִילָם ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|מִ}}שָּׁם צָדַק נְחֹל לְיַלְדוֹתָיו ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|נֶ}}חֱצַב כְּצוּר אֹטֶם זֶרֶם ||{{שמאל|מִלְּהָטַל}} |- |{{סי|נֶ}}חְשַׁב אֶת עֶדְנוֹ לְהִפָּקֵד בְּעֵת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נִ}}פְקְדוּ בְּמוֹעֵד זֶה בְּקֵץ זְכִירַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נֶ}}עֱקַד לְהַפְרִיחַ כְּשׁוֹשַׁנָּה ||{{שמאל|בְטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שִׂ}}דֵּד תֶּלֶם לְזֶרַע וּבִקְצִירוֹ לָן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}דֶה מְבֹרָךְ כְּהֵרִיחַ בֵּרְכוֹ בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|סָ}}כַם אִתּוֹ צִיר חֲתֹם בְּבִרְכַּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}רִיגָיו לְהִתְבַּדֵּד בְּבֶטַח עֶרֶף שְׁמֵי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|עֲ}}נָפָיו שֹׂרְדוּ הֱיוֹת בַּגּוֹיִם ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מִמֶּגֶד ||{{שמאל|וּמִטַּל}} |- |{{סי|עָ}}דָיו נָעוּ לוּדָה וְנָוָם ||{{שמאל|טֻלְטַל}} |- |{{סי|עֹ}}ל בַּרְזֶל שָׂם עָלֵימוֹ ||{{שמאל|לְהָטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|פָּ}}סַע וְדִלֵּג קֵץ כְּזֵכֶר בְּרִית ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}תָחַי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְיֶשַׁע בָּרִאשׁוֹן להַרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פֶּ}}גַע בְּכֵן חַקְתִּי בָּרִאשׁוֹן לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|צֵ}}אתִי לְאָלוּשׁ עֻדַּנְתִּי בְּרֶדֶת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צָ}}עַקְתִּי וְהֻזְכַּר לִי בְּרִית יַלְדוּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צְ}}בָאַי כֻּלְכְּלוּ בְּמַן אֵבוּר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צֵ}}דָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע כַּעֲלוֹת שִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|קֻ}}בַּצְתִּי לְהַר חֶמֶד נְחֹל אִמְרֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|קְ}}הָלִי עַל אֶבְרַת נְשָׁרִים ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|ק}}וֹל וּבָרָק וְנֶטֶף זִילַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|ק}}וֹנִי עָלַי הִזִּיל עֲיֵפוּת לְהָקֵר ||{{שמאל|בְּטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|רִ}}שְׁפֵּי לַהַב וְקוֹל כֹּחַ הֵירַד לִי ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|רַ}}עַשׁ בְּשׁוּרִי חַלְתִּי וַיְעוֹרְרִי ||{{שמאל|בְטַל}} |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ שִׁבְעַת עַנְנֵי הוֹד מָסַךְ ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|רָ}}צִים לְפָנַי תּוּר אֶרֶץ שְׂבֵעַת מִשְׁמַנֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שְׁ}}כִינָה אִהֵל צִיר בֵּין שָׁדַי בְּלִין ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שֶׁ}}מֶן מָשַׁח אָח שֶׁיֹּרֵד ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|שְׁ}}בָטַי בֵּרַךְ בְּעֵקֶב כְּעֵין נִתְבָּרַךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|שִׁ}}ירָה שָׁר לָמוֹ בְּאֹמֶר זִיל ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|תַּ}}חְתָּיו צָג נֵצֶר מִגֶּזַע מְבֹרָךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|תֵּ}}בֵל עַם לְהַנְחִיל בְּתוֹךְ עֵינוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}רְגְּלָם נְשָׂאָם בְּשֶׁכֶם כְּאֹמֵן בֵּן ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|תְּ}}קוּפַת צָר וָאוֹר בְּשֶׁלָּם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |} ====תחת אילת עופר==== {{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר בירבי קליר מקרית ספר'''}} {{סי|תַּ}}חַת אֵילַת עֹפֶר בֹּרַךְ מוֹשִׁיעַ בְּטַל :{{סי|אֻ|1}}מַּץ וְנֻסַּס כְּאֵיתָן בְּחֹרֶב בְּגִזַּת טַל {{סי|שֻׁ}}עַנְתִּי מֵאָז וְעַד אָז בְּהַבְטָחַת טַל :{{סי|לָ|1}}עַד בְּלִי לְהִמָּנַע מֵאִתִּי טַל {{סי|רָ}}גַז תִּשְׁבִּי כְּחָר וְעָצַר טַל :{{סי|עַ|1}}ל פַּת לֶחֶם וָטֶרֶף טֹרַף וְטֻלְטַל {{סי|קָ}}דוֹשׁ כְּהִבִּיט לְבַל תּוּפַר בְּרִית טַל :{{סי|זִ|1}}לְעַף רוּחַ לַיֶּלֶד וְנַפְשׁוֹ נָטַל {{סי|צָ}}רְפִית בְּצִיר רָגְנָה תְּנוּאוֹת לְהַטַּל :{{סי|רְ|1}}אוֹתוֹ כִּי פַס בֵּן הִתִּיר נֵדֶר טַל {{סי|פֶּ}}שַׁע אִם הֶעֱוָה עֲדֵי עֲצִירַת טַל :{{סי|בְּ|1}}כֵן עָרַךְ תַּחַן לְמוֹלִיד אֶגְלֵי טַל {{סי|עָ}}תַר לִפְנֵי חַי מְחַיֶּה כֹּל בְּטַל :{{סי|יְ|1}}חִידַת יֶלֶד הֵשִׁיב בְּהַתָּרַת טַל {{סי|סָ}}דַר וְחָשַׂף לַכֹּל כֹּחַ גְּבוּרוֹת טַל :{{סי|רָ|1}}מַז כִּי שְׁכוּנִים יָקִיצוּ בְטַל {{סי|נִ}}כְרְתָה זֹּאת לְהַרְרֵי קֶדֶם בְּמַתְּנַת טַל :{{סי|בְּ|1}}לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ לְיַחֵל לְטַל {{סי|מִ}}מָּחֳרַת הַפֶּסַח יְחַנְּנוּ בְּעַד טַל :{{סי|יָ|1}}נִיפוּ בְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְהָנִיף רֹעַ טַל {{סי|לָ}}כֵן מִלִּפְנֵי עֹמֶר אַזְכִּיר בְּתַחַן טַל :{{סי|קְ|1}}דֹם לַיְלָה אֶחָד לְהָלִין בּוֹ טַל {{סי|כֹּ}}רְתָה לְחַיִּים מִחְיַת יְרִידַת טַל :{{סי|לַ|1}}מֵּתִים חָפְשִׁי הוּכְנָה תְּחִיַּת טַל {{סי|יְ}}עוֹרְרוּ יְזוֹרְרוּ יִחְיוּ בְּרֶדֶת טַל :{{סי|יַ|1}}עַמְדוּ יָקוּמוּ יַעֲלוּ כְּשִׁכְבַת טַל {{סי|טַ}}עַם זְמִירוֹת יַשְׁמִיעוּ בְּטַל אוֹרוֹת טַל :{{סי|רֹ|1}}ן יוֹשְבֵי סֶלַע אֲשֶׁר חָיוּ בְּטַל {{סי|חֲ}}בַצֶלֶת וַעֲרָבָה תָּגֵלְנָה בִּפְרִיחַת טַל :{{סי|מִ|1}}דְבָּר וְצִיָּה יְשֻׂשׂוּם בְּטִלּוּל טַל {{סי|זָ}}רָב וְשָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וָחֹרֶב וְחֻמַּת טַל :{{סי|קָ|1}}מוֹת לֹא יַקְדִּירוּ בְּגֵיא טְלוּלַת טַל {{סי|וְ}}סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל קָרִים מִלְּהַטַּל :{{סי|רְ|1}}בוּצִים עַל כָּבוֹד חֻפַּת עָב טַל {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה יָנִיפוּ רְסִיסֵי טַל :{{סי|יִ|1}}פָּתְחוּ אֲסָמִים לְהַטִּיף נִזְלֵי טַל {{סי|דִּ}}דּוּי הָמוֹן חוֹגֵג שְׁאֵרִיתָם כְּטַל :{{סי|תַּ|1}}רְשִׁישִׁים יְנַהֲלוּם בְּמַרְפֵּא כְּנַף טַל {{סי|גִּ}}יל בְּקוֹל רִנָּה לַעֲבֹר בַּסָּךְ וְטַל :{{סי|סְ|1}}לוּלִים עֲלוֹת אֶל נָכוֹן נִשָּׂא וְנִטָָּל {{סי|בְּ}}שׁוּרָם מֵאֲמָנָה עַל חֶרְמוֹן טַל :{{סי|פָּ|1}}רוֹחַ יִפְרְחוּ כַּשּׁוֹשַׁנָּה בְטַל. <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}ל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל :{{סי|רְ|1}}אוֹתָם אֵשׁ אוֹכֶלֶת כִּי נִהְיֶה כְטָל. ====אלים ביום מחוסן==== <noinclude>{{הור2|הפסוקים אינם מופיעים במחזורים.}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע. מוזכרים לסירוגין חודשי השנה והמזלות, והאבות והשבטים.}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}לִים בְּיוֹם מְחֻסָּן / חִלּוּ פְּנֵי מְנוּסָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|א}}וֹרוֹת לְנוֹסְסָן / לְהַטְלִילָם בְּעֶצֶם '''נִיסָן''' |- | ||{{סי|אֶ}}שְׁאֲלָה בַעֲדָם מַעַן / גְּבוּרוֹת טַל לְהַעַן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|אָ}}ב הֻבְטַח לִשְׁעַן / יִתֵּן לְהַמְתִּיק לַעַן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃{{ממס|בראשית כז כח}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ טַל אֶטָּלֶה / בְּיַלְדוּת טַל לְהִטָּלֶה|| ||rowspan="4" |{{ג|♈}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בּ}}וֹ אֵיתָן מֻטְלֶה / בַּדָיו יִרְעוּ כְּמוֹ '''טָלֶה''' |- | ||{{סי|בְּ}}רִית כְּרוּתָה לְרֹאשׁ אָבוֹת / חֲיָלָיו בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בַּ}}ל יָזִיז מִבְּנֵי אָבוֹת / לְהַרְסִיס עַם נְדָבוֹת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃{{ממס|תהלים קי ג}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|גֶּ}}זַע כִּרְבִיב טַל מְשֻׁיָּר / שִׁשִּׁים וְאַחַת אָרְחוּ בִמְשֻׁיָּר |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גַּ}}ד לְצֵֵדָם תֻּיָּר / מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּ'''אִיָּר''' |- | ||{{סי|גִּ}}יל טַל לְכָל יְגֵעִים / וְדוּדָאֵי בְכוֹר בּוֹ רוֹגְעִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גְּ}}אוּלִים בּוֹ גֵּאִים / עַם כְּטַל נִשְׁאֲרוּ בַגּוֹיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם׃{{ממס|מיכה ה ו}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|דּ}}וֹפְקֵי דְלָתֶיךָ לָשׁוּר / הַטְלִילֵם בְּמַעְגַּל מִישׁוֹר|| ||rowspan="4" |{{ג|♉}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דֹּ}}ק לָמוֹ חֲשֹׁר / עַד קֵץ לְחִיכַת '''שׁוֹר''' |- | ||{{סי|דִּ}}גְלֵי אֲסוּר מֹף עֲנֵה / וְגֵיא וּדְגָנֶיהָ תַּעֲנֶה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דְּ}}שָׁאֵימוֹ יַחֲנֶה / כְּטַל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות טז יג}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|הַ}}פְגָּעַת טַל תְּכֻוָּן / מוּל מְכוֹן שֶׁבֶת כֻּוָּן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}נָפַת עָב תִּתְכַּוָּן / בְּמַתְּנַת טַל '''סִיוָן''' |- | ||{{סי|הִ}}לּוּל קֹדֶשׁ תִּירוֹשִׁי / יַמְגִּיד בְּטַל קְדוֹשִׁי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}לָנַת קְצִיר שָׁרְשִׁי / יָלִין בְּטַל לְהַשְׁרִישִׁי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי׃{{ממס|איוב כט יט}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|וְ}}אוֹת לַחֲשֹׂף חֲתוּמִים / וְרֶמֶז לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים|| ||rowspan="4" |{{ג|♊}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וַ}}תֵּר לִתְמִימִים / לְהֵאָחוֹת בּוֹ כִּ'''תְאוֹמִים''' |- | ||{{סי|וְ}}רָד עִם אֵל לְהָכֵן / וְנֵס מְנַשִּׁי לְתַכֵּן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וִ}}עֵד צוּר לְשַׁכֵּן / אִתּוֹ כְּנָם לַעֲשׂוֹת כֵּן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כׇּל הָאָרֶץ הָיָה טָל׃{{ממס|שופטים ו מ}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|זַ}}עֲקִי בַּל תָּבוּז / לְהַטְלִילִי מֵעוּץ וּמִבּוּז |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|זִ}}מַּנְתָּ לִרְמֹז / לְחַתֵּל כְּאֵב '''תַּמּוּז''' |- | ||{{סי|זֶ}}רַע בִּין עִתִּים חִפַּשׂ / לָעַד בְּלִי יֶאְפַּס |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|ז}}וֹרֵד עַל פַּס / כְּבַמִּדְבָּר דֹּק מְחֻסְפָּס<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃{{ממס|שמות טז יד}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|חַ}}בֵּא מִשֹּׁד שָׂטָן / פְּסוּחֶיךָ בְּלִי לִסְטַן|| ||rowspan="4" |{{ג|♋}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חַ}}יִּים יֻרְטַן / לְהִפָּסֵחַ כְּגוֹן '''סַרְטָן''' |- | ||{{סי|ח}}וֹף יַמִּים בְּצַיְּנוֹ / מֵרְאִיַּת טַלְלֵי נִצָּנוֹ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חֲ}}שֹׁר לְרֵבֶץ צֹאנוֹ / וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ׃{{ממס|משלי יט יב}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|טַ}}לְלֵי יֶשַׁע אֶשְׁאָב / בְּשׂוֹשׂ מִמַּשְׁאָב |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טַ}}עַם אָב / יַטְעִימֵנוּ אֵל וָ'''אָב''' |- | ||{{סי|טִ}}לּוּל יְדִידוּת שִׁכְנִי / יִשְׁכֹּן לָבֶטַח לְשָׁכְנִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טֹ}}הַר מִשְׁכָּנִי / יִשְׁקֹט כְּעָב טַל עַל מְכוֹנִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי כֹה אָמַר יְיָ אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר׃{{ממס|ישעיהו יח ד}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת טַל תָּאֳרִי / כְּמֵאָז בּוֹ לְפָאֲרִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♌}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יָ}}פִיק לְבֵית יַעְרִי / לִשְׁאָג בּוֹ כָּ'''אֲרִי''' |- | ||{{סי|י}}וֹם טוֹבָה בְּטוֹב אַבְלִילָה / בְּזִנּוּק בָּשָׁן לְהִתְהַלְלָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יְ}}בוּלִי אֵל הַטְלִילָה / כְּעַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו׃{{ממס|במדבר יא ט}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|כִּ}}רְסִיס רָד בְּרֹאשׁ תָּלוּל / בְּקֵץ רִאשׁוֹן לְטִלּוּל |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כֵּ}}ן יְהֵא כָלוּל / לְהַדְשִׁיא פִּרְחֵי '''אֱלוּל''' |- | ||{{סי|כְּ}}מֵהִים שַׂבַּע רָצוֹן לְהַסְפֵּק / בְּלַחְלוּחַ נֶגֶב לְהַאְפֵּק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כְּ}}נֶסֶת עַל דּוֹדָהּ תְּרַפֵּק / לְעוֹרְרָהּ בְּקוֹל דּוֹפֵק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃{{ממס|שיר השירים ה ב}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|לְ}}אוֹת טוֹב טַל נִתְלָה / תֵּת לְעוֹלָם חֲתֻלָּה|| ||rowspan="4" |{{ג|♍}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}נוֹבֵב תְּנוּב שְׁתוּלָה / לְהָגִיל בִּמְשׂוֹשׂ '''בְּתוּלָה''' |- | ||{{סי|לֵ}}יגוֹד גְּדוּד יֻשְׁפַּר / לְהַעֲצִים גְּדוּדָיו בְּלִי מִסְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}הָקִיץ בְּקוֹל שׁוֹפָר / אֲטוּמִים שׁוֹכְנֵי עָפָר<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃{{ממס|ישעיהו כו יט}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|מִ}}כָּל אֹם יְאַשְּׁרִי / וַאֲהוֹדֶנּוּ מִשִּׁירִי |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מֵ}}אֶגְלוֹ יְעַשְּׁרִי / לְהַסְפִּיק עַד קֵץ '''תִּשְׁרִי''' |- | ||{{סי|מִ}}שְׁמַן לֶחֶם מַקָּחִי / מֵעֲסִיס יֵין רִקּוּחִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת מַלְקוֹחִי / יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב׃{{ממס|דברים לב ב}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|נַ}}אַק נוֹשְׂאֵי לְךָ עֵינַיִם / לֶעֱנוּתָם הַט אָזְנַיִם|| ||rowspan="4" |{{ג|♎}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נ}}וֹפֵף לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם / לְהַכְרִיעַ צִדְקָם בְּ'''מֹאזְנָיִם''' |- | ||{{סי|נִ}}תְבָּרַךְ מִמֶּגֶד וּמִטַּל / כִּבְאַחִים מְנֻשָּׂא וּמְנֻטָּל |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נֶ}}שֶׁב אֲגָלִים תִּטַּל / מוֹלִיד אֶגְלֵי טָל<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל׃{{ממס|איוב לח כח}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שִׂ}}יחַ זוּ אֱזֹן לְיַשְּׁבָן / בֶּטַח לְהוֹשִׁיבָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׂ}}עִירִים לְחַשְּׁבָן / מֵעֵת '''מַרְחֶשְׁוָן''' |- | ||{{סי|סִ}}דּוּר עָבִים לְהַטְלִילָם / כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לְנַטְּלָם |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שֹׂ}}בַע לְטַלְּלָם / צַו לַשָּׁמַיִם תֵּת טַלָּם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כׇּל אֵלֶּה׃{{ממס|זכריה ח יב}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|עֲ}}תִירַת טַל תֶּעֱרַב / וּלְפָנֶיךָ תִקְרָב|| ||rowspan="4" |{{ג|♏}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי שָׁרָב / יִפְרַח כְּבִמְקוֹם '''עַקְרָב''' |- | ||{{סי|עֲ}}לוֹת שִׁכְבַת מַפְרַחַת / בְּאִבֵּי נַחַל מַאֲרַחַת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מֵרוֹם וּמִתָּחַת / וּמִתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃{{ממס|דברים לג יג}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|פִּ}}רְחֵי חֶלֶד תַּשְׁלֵו / בְּטַל שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵו |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֶּ}}רַח לְהַדְגִּיא וּלְהַשְׁלֵו / צִמְחֵי תְּנוּב '''כִּסְלֵו''' |- | ||{{סי|פְּ}}קֹד חֹרֶב בְּצָיוֹן / לְטַלְּלָם בְּחֹרֶב צַחֲיוֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֵּ}}רוֹת לְבָרֵךְ בְּצִבְיוֹן / כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים קלג ג}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|צִ}}יָּה אִם מֻלְקֶשֶׁת / וּמַלְקוֹשׁ אִם מְבַקֶּשֶׁת|| ||rowspan="4" |{{ג|♐}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צ}}וּק עָבִים תְּהֵא מְאֻשֶּׁשֶׁת / כְּבַעֲנִינַת '''קָשֶׁת''' |- | ||{{סי|צִ}}מְאוֹן צָהֳרַיִם / בַּל יַשְׁזִיף עֲדָנִים אֲחוֹרָים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צְ}}לִיחַת אֲתוּי נַהֲרַיִם / תַּצְלִיחַ בּוֹ יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה, וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃{{ממס|הושע ו ד}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|קָ}}לִי בַּל יֻצְבַּט / בְּלִי בְּחֹרֶב יֻלְבָּט |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קֶ}}רַח בַּל יָחְבַּט / לְזֵרְעוֹנֵי '''טֵבֵת''' וּ'''שְׁבָט''' |- | ||{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ לְטוֹב תִּקֹּב / לְהָסִיר מֵהֶם לֵב הֶעָקֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קָ}}מוֹת בְּלִי לִרְקֹב / לִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃{{ממס|דברים לג כח}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|רֶ}}שַׁע מַר מִדְּלִי / מִצִּלָּם הַחֲדִילִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♒}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רְ}}סִיסִים תִּדְלִי / לְהַזִּיל לִ'''גְדָאַי''' כְּמִ'''דְּלִי''' |- | ||{{סי|רַ}}שֵּׁף נִיצוֹצִים בְּאוּר חֶדֶק / בְּצֵל צַלְמוֹן צוּרָם לְהָדֵק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רַ}}חֵף עֲלֵי זוּ בְּצֶדֶק / וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טַל וְיִזְּלוּ צֶדֶק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל׃{{ממס|משלי ג כ}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שַׁ}}פֵּר אֲסָמֵי טַל דָּר / בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר|| ||rowspan="4" |{{ג|♓}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׁ}}תִילִים יְהֻדַּר / הַחֲנוּטִים מֵ'''אֲדָר''' |- | ||{{סי|תַּ}}דְגִּיא תְּנוּב שָׁנָה / בְּשַׁעַר '''דָּגִים''' מְדֻשָּׁנָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תַּ}}שְׁרִישׁ אִבֵּי יְשֵׁנָה / לְהַפְרִיחַ כְּטַל שׁוֹשַׁנָּה.<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃{{ממס|הושע יד ו}}</noinclude> |} ==== טל תן לרצות ארצך ==== <קטע התחלה=טל תן/> <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ {| |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|תֵּ}}ן לִרְצוֹת אַרְצָךְ / {{סי|שִׁ}}יתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ |- | ||{{סי|רֹ}}ב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / {{סי|ק}}וֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|צַ}}וֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶּרֶת / {{סי|פְּ}}רִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת |- | ||{{סי|עִ}}יר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / {{סי|שִׂ}}ימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|נ}}וֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / {{סי|מִ}}מֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה |- | ||{{סי|לְ}}הָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / {{סי|כַּ}}נָּה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|יַ}}עֲסִיס צוּף הָרִים / {{סי|טְ}}עֵם בִּמְאֹדֶךָ מֻבְחָרִים |- | ||{{סי|חֲ}}נוּנֶיךָ חַלֵּץ מִמַּסְגֵּרִים / {{סי|זִ}}מְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|וָ}}שֹׂבַע מַלֵּא אֲסָמֵינוּ / {{סי|הֲ}}כָעֵת תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ |- | ||{{סי|ד}}וֹד כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ / {{סי|גַּ}}ן רָוֶה שִׂימֵנוּ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|בּ}}וֹ תְבָרֵךְ מָזוֹן / {{סי|בְּ}}מַשְׁמַנֵּינוּ אַל יְהִי רָזוֹן |- | ||{{סי|אֲ}}יֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצֹּאן / {{סי|אָ}}נָּא תָּפֵק לָהּ רָצוֹן||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |}<קטע סוף=טל תן/><קטע סוף=הרחבות/> ====הכרזת הטל==== {| |- | colspan = "4"|שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל |- |{{ש-רווח|3em}}לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |} {{הור|מחיה המתים}} {{הור2|מכאן ואילך לא מופיע במחזורים.}} ====ג==== {| |- |{{סי|נִבְקְעוּ|10}}||{{סי|טַ}}ל כְּבֻשְּׂרוּ אָבוֹת |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת לְיַלְדֵּימוֹ בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|כִּ}}בְרַת הַר וַעֲרָבוֹת |- | ||{{סי|לְ}}לֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת{{ש}} {{סי|עִ|3}}בֵּב נִקְדָּשׁ בְּאַלְפֵי רְבָבוֹת. |} {{הור|האל הקדוש}} ====ד==== …{{הערה|בכתבי היד לא נמצא פיוט לברכת קדושת היום, אולם חוקרים סבורים כי היה כזה במקור. ראה: פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה, עמ' 111-112.}} ====ה==== {| |- |{{סי|וּשְׁחָקִים|10}}||{{סי|מַ}}זִּילִים טַל שָׁמַיִם |- | ||{{סי|נ}}וֹבֵב שְׁתִילֵי פַּלְגֵי מַיִם |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|סַ}}עַד אֹרַח יוֹמַיִם |- | ||{{סי|עֲ}}רֹךְ לְמַתְמִידֵי פַעֲמַיִם |- | ||{{סי|זִ|3}}בְחֵי רָצוֹן לַיּוֹם שְׁנַיִם. |} {{הור|שאותך [המחזיר]}} ====ו==== {| |- |{{סי|יִרְעֲפוּ|10}}||{{סי|פְּ}}עֹל בְּיוֹם חֵילֶךָ |- | ||{{סי|צִ}}יקַת עָב טַל לְיַחֲלֶךָ |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|קְ}}וֻצּוֹת טְלָלֶיךָ |- | ||{{סי|רַ}}סֵּס לְפִרְחֵי הִלּוּלֶךָ |- | ||{{סי|ר|3}}וֹנְנִים בְּרֶדֶת הַטַּל בְּלֵב טוֹב לְהַלְלֶךָ. |} {{הור|הטוב}} ====ז==== {| |- |{{סי|טַל|10}}||{{סי|שָׁ}}אַלְתִּי בְּאֹמֶר |- | ||נֹכַח יוֹצֵר חֹמֶר |- | ||{{סי|שֶׁ}}וַע עָרַכְתִּי בְּהַלֵּל וָזֶמֶר |- | ||לְהַקְדִּים טַל לִקְצִירַת הָעֹמֶר {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תְּ}}רוּפָה לְרַעֲנַנִּים |- | ||{{סי|תַּ}}זִּיל לִתְהוֹמוֹת מֵעֲנָנִים |- | ||{{סי|תַּ}}טְלִיל לְמִתְחַנְנִים |- | ||{{סי|תַּ}}עֲצִים שָׁלוֹם עוֹד לְעַם בְּבִרְכַּת טַל מְרַנְּנִים. |} {{הור|עושה [המברך]}} {{סוף}} <noinclude> ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:שבעתות]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]] pju1tmkwe56tkeeay1svk8oi0ic0892 3003640 3003639 2026-04-08T20:58:35Z מו יו הו 37729 השוואת העיצוב לפיוטים האחרים (ב[[אהללה אלהי אשירה עזו]] העיצוב מעט שונה, מסופק מה עדיף) 3003640 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|שבעתת-טל של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}.}}</noinclude> ==בדעתו אביעה חידות== ====א==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: [[משלי ג כ]]; '''א"ב''', '''אלעזר'''}} {| |- |{{סי|בְּדַעְתּוֹ|10}}||{{סי|אַ}}בִּיעָה חִידוֹת |- | ||{{סי|בְּ}}עַם זוּ בְּזוּ בְּטַל לְהַחֲדוֹת |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|גֵּ}}יא וּדְשָׁאֶיהָ לַחֲדוֹת |- | ||{{סי|דָּ}}צִים בְּצִלּוֹ לְהֵחָדוֹת |- | ||{{סי|א|3}}וֹת יַלְדוּת טַל לְהָגֵן לְתוֹלָדוֹת. |}<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====ב==== <קטע התחלה=ב/> {| |- |{{סי|תְּהוֹמוֹת|10}}||{{סי|הֲ}}דֹם לִרְסִיסוֹ כְּסוּפִים |- | ||{{סי|וְ}}כָל נְאוֹת דֶּשֶׁא לוֹ נִכְסָפִים |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|זִ}}כְרוֹ גְּבוּרוֹת מוֹסִיפִים |- | ||{{סי|חָ}}קוּק בְּגִישַׁת מוּסָפִים |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|לְ|3}}הַחֲיוֹת בּוֹ נְקוּקֵי סְעִיפִים. |}<קטע סוף=ב/><קטע התחלה=הרחבות/> ====רשות==== {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} <includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{סי|אֵ}}רָשֶׁה אֱרֹשׁ רַחֲשׁוֹן / בְּאֶרֶשׁ נִיב וְלָשׁוֹן {{ש}} {{סי|אַ}}תְחִין בְּחִין לַחֲשׁוֹן / דִּבְבִי מִלַּעֲשֹׁן {{ש}} {{סי|בְּ}}עַד נְצוּרֵי כְאִישׁוֹן / אֶפְגְּעָה בְּלִי לִישׁוֹן {{ש}} {{סי|בַּ}}קָּשָׁה כְּשַׁי נַחְשׁוֹן / אֵרָצֶה בָּרִאשׁוֹן {{סי|גְּ}}רֹנִי בַּל יֻנְטַל / מִקְרֹא לְרָם וְנִטָּל {{ש}} {{סי|גֵּ}}וִי בַּל יֻטַּל / מֵהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת טַל {{ש}} {{סי|דֵּ}}עִי בַּל יֻבְטַל / רְשׁוּת מִלִּטַל {{ש}} {{סי|דּ}}וֹדִי יִתְנַטַּל / בְּשִׂיחַ תְּפִלַּת טַל {{סי|הֲ}}מוֹן לוֹ נִכְסָף / לַעֲדַת אֵל אֶאֱסַף {{ש}} {{סי|ה}}וּא אִתָּם יִתְאַסַּף / וּלְמַעֲשָׂיו יִכְסָף {{ש}} {{סי|וְ}}אֶתְיַצְּבָה בַּסַּף / לְחַלּוֹת פְּנֵי יָסַף {{ש}} {{סי|וְ}}אִמְרַת טַל אֶחֱסַף / לְחַבְּרֶנָּה בְּמוּסָף {{סי|זֶ}}בֶד מַשְׂאַת בָּר / וְאָבִיב נְשִׁיקוֹת בָּר {{ש}} {{סי|זַ}}עַק פִּי יֻכְבָּר / וְשִׂיחַ לְשׁוֹנִי יֻגְבָּר {{ש}} {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד יְחֻבָּר / לְחַנְּנִי עַל דָּבָר {{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת־מַיִם יָעֳבָר / כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר {{סי|טַ}}עַם רִנּוּן / וְשַׁאַג שִׁנּוּן {{ש}} {{סי|טַ}}לְתִּי בְּתַחֲנוּן / אֶת־פְּנֵי חַנּוּן {{ש}} {{סי|יְ}}שִׁישַׁי לַחֲנֹן / בְּזֵכֶר יֵין לְבָנוֹן {{ש}} {{סי|יְ}}דוּעַי לִגְנֹן / בְּפָסֹח וְגָנוֹן {{סי|כְּ}}שָׁרִים וְכַחוֹלְלִים / אֲהַלֵּל כְּבַחֲלִילִים {{ש}} {{סי|כְּ}}מִפִּי עוֹלְלִים / אֲשׁוֹרֵר הִלּוּלִים {{ש}} {{סי|לִ}}שָּׂא דֵּעַ פְּלִילִים / צַגְתִּי בְּמַסְלוּלִים {{ש}} {{סי|לְ}}הַזְכִּיר בְּפִלּוּלִים / שֶׁוַע גְּבוּרוֹת טְלָלִים {{סי|מִ}}טַּעם זְקֵנִים / אֶתְבּוֹנֵן עַד זְקוּנִים {{ש}} {{סי|מ}}וֹרִים תִּקּוּנִים / כַּדָּת מְתֻקָּנִים {{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת נְבוֹנִים / בִּינַת עַם מְבִינִים {{ש}} {{סי|נְ}}טִיעַת דָּרְבוֹנִים / תִּוְּכוּנִי בֵּין שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים {{סי|שְׂ}}פָתַי בְּשֶׁוַע אֶפְתַּח / כְּאוּלָם הַמְפֻתָּח {{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת פִּי אֶפְתַּח / כְּאִיתוֹן אֲשֶׁר נִפְתַּח {{ש}} {{סי|עֹ}}ז וָכֹחַ לִי יִמְתַּח / כַּדֹּק אֲשֶׁר מָתַח {{ש}} {{סי|עַ}}ב טַל יִפָּתַח / וְחֹרֶב לְבַל יֻרְתָּח {{סי|פְּ}}נֵי רָם וְנִשָּׂא / עַיִן בְּחִין אֶשָּׂא {{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ לְנוֹסְסָה / כְּמוֹ בְּטַל נֻסָּה {{ש}} {{סי|צְ}}בָאָיו לוֹ אֲגַיְּסָה / וְאִתָּם אֶתְגַּיְּסָה {{ש}} {{סי|צְ}}עֹק בַּעֲדָם אֶתְנַגְּשָׂה / וְלֹא בְּרוּחַ גַּסָּה {{סי|קַ}}מְתִּי מִמִּשְׁפְּתַיִם / לְהַפְגִּיעַ בְּעַד לָנֵי שְׁפַתַּיִם {{ש}} {{סי|ק}}וֹל מָה אֶתֵּן בְּשִׂפְתוֹתַיִם / הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם {{ש}} {{סי|רֹ}}ן בְּלִי עֲצַלְתַּיִם / עָרַכְתִּי בְּמַחֲנוֹתַיִם {{ש}} {{סי|רָ}}חַשְׁתִּי גִּישׁוֹת שְׁתַּיִם / בְּעַד שְׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם {{סי|שַׁ}}חֲרִית חַנּוֹתִי לַמָּטָר / בְּלָקְשׁוֹ גֵּיא לְעַטַּר {{ש}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי לִקְחִי עוֹד לִנְטַר / מִתְּבֹעַ עֵרֶף מָטָר {{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}פִלַּת גְּבוּרוֹת טַל / חַלְתִּי בַצֹּהַר לִנְטַל {{ש}} {{סי|תִּ}}זַּל אִמְרָתִי כַּטַּל / לְקֹוֵי רְסִיסֵי טָל. ====אאגרה בני איש==== {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {| |- |{{סי|אֶ}}אֶגְרָה בְנֵי אִישׁ הַמֻּשְׂרָר ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|אִ}}וָּעֵד אִתָּם לְחַנֵּן בְּעַד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}בַשֵּׂר בְּקָהָל רָב זֵכֶר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}חַלֶּה פְנֵי צוּרָם בְּזִיל אִמְרַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|בְּ}}פִתְחוֹן פִּי אֲיַחְלֶנוּ עֲלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}מַעֲנֵה לְשׁוֹנִי אֲפַתֶּנוּ עֲדֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בַּ}}הֲפִיקִי מַעַן יֵרָצֶה כִּרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}גִשְׁתִּי צְקוּנִי יַעַל כְּשִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|גַּ}}ל בֵּינוֹ לְבֵינִי סִיּוּם אוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}לוּי לַכֹּל כְּאֵשׁ אוֹכְלָה וְלִי כִּפְרִיחַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}מַר מֵאָז אֹמֶר הֱיוֹת לִי ||{{שמאל|כַטַּל}} |- |{{סי|גַּ}}ם בְּהוֹפִיעוֹ בִי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|דָּ}}רַשׁ וְחָקַר מֵאָז וְחֶלֶשׁ ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|דֹּ}}ק וָחֶלֶד לְכוֹנֵן בְּקֵץ עִתּוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|דָּ}}ת קְנוּיַת קֶדֶם רְשׁוּת מֶנָּה ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|דֵּ}}עַ בָּהּ נוֹעַץ וּמְאוּם לֹא ||{{שמאל|בִטַּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|הִ}}טְבִּיעַ אַדְנֵי נֶשִׁי הֲדֹם וְכֵס ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|ה}}וֹלִיד בְּתוֹלְדוֹתָם תּוֹלְדוֹת אֶגְלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הִ}}שְׁתִּיל שְׁתִילֵי עֵדֶן בְּרִוּוּי עֲנִינַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הֵ}}כִין וְתִקֵּן בַּשַּׁחַק אֹסֶם אֹצְרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|וּ}}מִשְּׁתִיַּת אֶבֶן מְקוֹם חֶרְמוֹן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וִ}}תֵּק לְהַשְׁתּוֹת שְׁתוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וּ}}מִשָּׁם צָר חֹמֶר גֹּלֶם ||{{שמאל|מֻטָּל}} |- |{{סי|וְ}}נָפַח בּוֹ נֶשֶׁם חַיּוּת בְּחַיֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|זָ}}בַת מִקֶּדֶם אִשֵּׁשׁ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רַע וָדֶשֶׁא וָפֶרַח לְפַרְנֵס בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רֶם עַד לֹא הִמְטִיר וְגֶשֶׁם ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|זְ}}בָדָהּ וְעִדְּנָהּ חֲיוֹת בְּטִפֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|חֲ}}בָלִים נָפְלוּ לָהּ אֲסָמֵי אֹרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}יַּת יְשֵׁנֶיהָ לְהַחֲיוֹת בְּאוֹר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}שְׁרַת מֵי גֶשֶׁם עָלֶיהָ ||{{שמאל|לְהָטַל}} |- |{{סי|חָ}}זִיז לְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְפָקְדָהּ ||{{שמאל|יֻטָּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|טֹ}}רַח מִטְרוֹת עֹז עַד עַתָּה לֹא ||{{שמאל|הֻטַּל}} |- |{{סי|טֻ}}לְּלָה עַד דּוֹר עֲשִׂירִי מִתְנוֹבֶבֶת ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|טָ}}פְשׁוּ דָרֶיהָ וְגָאוּ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|טָ}}רְחוֹת גְּשָׁמִים מַה צֹּרֶךְ דַּיֵּנוּ ||{{שמאל|בְּטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|יַ}}עַן כַּאֲשֶׁר מַדּוּ מָדַד ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|יְ}}קוּמָם מָחָה וְזִכְרָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|יָ}}קָר כַּעְסָם כַּחוֹל וְכָאֶבֶן ||{{שמאל|נֻטָּל}} |- |{{סי|יְ}}זֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֹרֶב וְחֹם ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|כְּ}}מוּס גֹּפֶר וּלִוּוּיָו מִכֹּל ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|כִּ}}י מֵי נֹחַ זֹאת לִי לְעוֹלָם בְּלִי ||{{שמאל|לִבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}רַת לוֹ וּלְנֶשִׁי עוֹד בַּל ||{{שמאל|יֻבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}ל יְמֵי הָאָרֶץ לְהַקְוֹת בְּקִוּוּי מָטָר ||{{שמאל|וָטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|לֹ}}א בָנוּ נוֹסְעֵי קֶדֶם מִשָּׁאוֹן ||{{שמאל|הַמְקֻטָּל}} |- |{{סי|לֹ}}הֲקוּ וְיָזְמוּ עֲלוֹת לְדֹק ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|לִ}}בָּם חָלַק וַעֲצָתָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|לְ}}נֶפֶץ וּלְזֶרֶם לְצוּל ||{{שמאל|לְהִטַּלְטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|מ}}וֹט הִתְמוֹטְטָה גֵּיא בְּחֹרֶב בְּלִי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|מֹ}}אֲסָה עַד צָץ אָב וְהִפְרִיחָהּ ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|מָ}}טֵי הֶרֶג הִסְלִיל וְהִטְלִילָם ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|מִ}}שָּׁם צָדַק נְחֹל לְיַלְדוֹתָיו ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|נֶ}}חֱצַב כְּצוּר אֹטֶם זֶרֶם ||{{שמאל|מִלְּהָטַל}} |- |{{סי|נֶ}}חְשַׁב אֶת עֶדְנוֹ לְהִפָּקֵד בְּעֵת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נִ}}פְקְדוּ בְּמוֹעֵד זֶה בְּקֵץ זְכִירַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נֶ}}עֱקַד לְהַפְרִיחַ כְּשׁוֹשַׁנָּה ||{{שמאל|בְטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שִׂ}}דֵּד תֶּלֶם לְזֶרַע וּבִקְצִירוֹ לָן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}דֶה מְבֹרָךְ כְּהֵרִיחַ בֵּרְכוֹ בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|סָ}}כַם אִתּוֹ צִיר חֲתֹם בְּבִרְכַּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}רִיגָיו לְהִתְבַּדֵּד בְּבֶטַח עֶרֶף שְׁמֵי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|עֲ}}נָפָיו שֹׂרְדוּ הֱיוֹת בַּגּוֹיִם ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מִמֶּגֶד ||{{שמאל|וּמִטַּל}} |- |{{סי|עָ}}דָיו נָעוּ לוּדָה וְנָוָם ||{{שמאל|טֻלְטַל}} |- |{{סי|עֹ}}ל בַּרְזֶל שָׂם עָלֵימוֹ ||{{שמאל|לְהָטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|פָּ}}סַע וְדִלֵּג קֵץ כְּזֵכֶר בְּרִית ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}תָחַי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְיֶשַׁע בָּרִאשׁוֹן להַרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פֶּ}}גַע בְּכֵן חַקְתִּי בָּרִאשׁוֹן לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|צֵ}}אתִי לְאָלוּשׁ עֻדַּנְתִּי בְּרֶדֶת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צָ}}עַקְתִּי וְהֻזְכַּר לִי בְּרִית יַלְדוּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צְ}}בָאַי כֻּלְכְּלוּ בְּמַן אֵבוּר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צֵ}}דָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע כַּעֲלוֹת שִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|קֻ}}בַּצְתִּי לְהַר חֶמֶד נְחֹל אִמְרֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|קְ}}הָלִי עַל אֶבְרַת נְשָׁרִים ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|ק}}וֹל וּבָרָק וְנֶטֶף זִילַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|ק}}וֹנִי עָלַי הִזִּיל עֲיֵפוּת לְהָקֵר ||{{שמאל|בְּטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|רִ}}שְׁפֵּי לַהַב וְקוֹל כֹּחַ הֵירַד לִי ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|רַ}}עַשׁ בְּשׁוּרִי חַלְתִּי וַיְעוֹרְרִי ||{{שמאל|בְטַל}} |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ שִׁבְעַת עַנְנֵי הוֹד מָסַךְ ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|רָ}}צִים לְפָנַי תּוּר אֶרֶץ שְׂבֵעַת מִשְׁמַנֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שְׁ}}כִינָה אִהֵל צִיר בֵּין שָׁדַי בְּלִין ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שֶׁ}}מֶן מָשַׁח אָח שֶׁיֹּרֵד ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|שְׁ}}בָטַי בֵּרַךְ בְּעֵקֶב כְּעֵין נִתְבָּרַךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|שִׁ}}ירָה שָׁר לָמוֹ בְּאֹמֶר זִיל ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|תַּ}}חְתָּיו צָג נֵצֶר מִגֶּזַע מְבֹרָךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|תֵּ}}בֵל עַם לְהַנְחִיל בְּתוֹךְ עֵינוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}רְגְּלָם נְשָׂאָם בְּשֶׁכֶם כְּאֹמֵן בֵּן ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|תְּ}}קוּפַת צָר וָאוֹר בְּשֶׁלָּם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |} ====תחת אילת עופר==== {{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר בירבי קליר מקרית ספר'''}} {{סי|תַּ}}חַת אֵילַת עֹפֶר בֹּרַךְ מוֹשִׁיעַ בְּטַל :{{סי|אֻ|1}}מַּץ וְנֻסַּס כְּאֵיתָן בְּחֹרֶב בְּגִזַּת טַל {{סי|שֻׁ}}עַנְתִּי מֵאָז וְעַד אָז בְּהַבְטָחַת טַל :{{סי|לָ|1}}עַד בְּלִי לְהִמָּנַע מֵאִתִּי טַל {{סי|רָ}}גַז תִּשְׁבִּי כְּחָר וְעָצַר טַל :{{סי|עַ|1}}ל פַּת לֶחֶם וָטֶרֶף טֹרַף וְטֻלְטַל {{סי|קָ}}דוֹשׁ כְּהִבִּיט לְבַל תּוּפַר בְּרִית טַל :{{סי|זִ|1}}לְעַף רוּחַ לַיֶּלֶד וְנַפְשׁוֹ נָטַל {{סי|צָ}}רְפִית בְּצִיר רָגְנָה תְּנוּאוֹת לְהַטַּל :{{סי|רְ|1}}אוֹתוֹ כִּי פַס בֵּן הִתִּיר נֵדֶר טַל {{סי|פֶּ}}שַׁע אִם הֶעֱוָה עֲדֵי עֲצִירַת טַל :{{סי|בְּ|1}}כֵן עָרַךְ תַּחַן לְמוֹלִיד אֶגְלֵי טַל {{סי|עָ}}תַר לִפְנֵי חַי מְחַיֶּה כֹּל בְּטַל :{{סי|יְ|1}}חִידַת יֶלֶד הֵשִׁיב בְּהַתָּרַת טַל {{סי|סָ}}דַר וְחָשַׂף לַכֹּל כֹּחַ גְּבוּרוֹת טַל :{{סי|רָ|1}}מַז כִּי שְׁכוּנִים יָקִיצוּ בְטַל {{סי|נִ}}כְרְתָה זֹּאת לְהַרְרֵי קֶדֶם בְּמַתְּנַת טַל :{{סי|בְּ|1}}לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ לְיַחֵל לְטַל {{סי|מִ}}מָּחֳרַת הַפֶּסַח יְחַנְּנוּ בְּעַד טַל :{{סי|יָ|1}}נִיפוּ בְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְהָנִיף רֹעַ טַל {{סי|לָ}}כֵן מִלִּפְנֵי עֹמֶר אַזְכִּיר בְּתַחַן טַל :{{סי|קְ|1}}דֹם לַיְלָה אֶחָד לְהָלִין בּוֹ טַל {{סי|כֹּ}}רְתָה לְחַיִּים מִחְיַת יְרִידַת טַל :{{סי|לַ|1}}מֵּתִים חָפְשִׁי הוּכְנָה תְּחִיַּת טַל {{סי|יְ}}עוֹרְרוּ יְזוֹרְרוּ יִחְיוּ בְּרֶדֶת טַל :{{סי|יַ|1}}עַמְדוּ יָקוּמוּ יַעֲלוּ כְּשִׁכְבַת טַל {{סי|טַ}}עַם זְמִירוֹת יַשְׁמִיעוּ בְּטַל אוֹרוֹת טַל :{{סי|רֹ|1}}ן יוֹשְבֵי סֶלַע אֲשֶׁר חָיוּ בְּטַל {{סי|חֲ}}בַצֶלֶת וַעֲרָבָה תָּגֵלְנָה בִּפְרִיחַת טַל :{{סי|מִ|1}}דְבָּר וְצִיָּה יְשֻׂשׂוּם בְּטִלּוּל טַל {{סי|זָ}}רָב וְשָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וָחֹרֶב וְחֻמַּת טַל :{{סי|קָ|1}}מוֹת לֹא יַקְדִּירוּ בְּגֵיא טְלוּלַת טַל {{סי|וְ}}סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל קָרִים מִלְּהַטַּל :{{סי|רְ|1}}בוּצִים עַל כָּבוֹד חֻפַּת עָב טַל {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה יָנִיפוּ רְסִיסֵי טַל :{{סי|יִ|1}}פָּתְחוּ אֲסָמִים לְהַטִּיף נִזְלֵי טַל {{סי|דִּ}}דּוּי הָמוֹן חוֹגֵג שְׁאֵרִיתָם כְּטַל :{{סי|תַּ|1}}רְשִׁישִׁים יְנַהֲלוּם בְּמַרְפֵּא כְּנַף טַל {{סי|גִּ}}יל בְּקוֹל רִנָּה לַעֲבֹר בַּסָּךְ וְטַל :{{סי|סְ|1}}לוּלִים עֲלוֹת אֶל נָכוֹן נִשָּׂא וְנִטָָּל {{סי|בְּ}}שׁוּרָם מֵאֲמָנָה עַל חֶרְמוֹן טַל :{{סי|פָּ|1}}רוֹחַ יִפְרְחוּ כַּשּׁוֹשַׁנָּה בְטַל. <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}ל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל :{{סי|רְ|1}}אוֹתָם אֵשׁ אוֹכֶלֶת כִּי נִהְיֶה כְטָל. ====אלים ביום מחוסן==== <noinclude>{{הור2|הפסוקים אינם מופיעים במחזורים.}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע. מוזכרים לסירוגין חודשי השנה והמזלות, והאבות והשבטים.}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}לִים בְּיוֹם מְחֻסָּן / חִלּוּ פְּנֵי מְנוּסָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|א}}וֹרוֹת לְנוֹסְסָן / לְהַטְלִילָם בְּעֶצֶם '''נִיסָן''' |- | ||{{סי|אֶ}}שְׁאֲלָה בַעֲדָם מַעַן / גְּבוּרוֹת טַל לְהַעַן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|אָ}}ב הֻבְטַח לִשְׁעַן / יִתֵּן לְהַמְתִּיק לַעַן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃{{ממס|בראשית כז כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ טַל אֶטָּלֶה / בְּיַלְדוּת טַל לְהִטָּלֶה|| ||rowspan="4" |{{ג|♈}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בּ}}וֹ אֵיתָן מֻטְלֶה / בַּדָיו יִרְעוּ כְּמוֹ '''טָלֶה''' |- | ||{{סי|בְּ}}רִית כְּרוּתָה לְרֹאשׁ אָבוֹת / חֲיָלָיו בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בַּ}}ל יָזִיז מִבְּנֵי אָבוֹת / לְהַרְסִיס עַם נְדָבוֹת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃{{ממס|תהלים קי ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|גֶּ}}זַע כִּרְבִיב טַל מְשֻׁיָּר / שִׁשִּׁים וְאַחַת אָרְחוּ בִמְשֻׁיָּר |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גַּ}}ד לְצֵֵדָם תֻּיָּר / מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּ'''אִיָּר''' |- | ||{{סי|גִּ}}יל טַל לְכָל יְגֵעִים / וְדוּדָאֵי בְכוֹר בּוֹ רוֹגְעִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גְּ}}אוּלִים בּוֹ גֵּאִים / עַם כְּטַל נִשְׁאֲרוּ בַגּוֹיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם׃{{ממס|מיכה ה ו}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|דּ}}וֹפְקֵי דְלָתֶיךָ לָשׁוּר / הַטְלִילֵם בְּמַעְגַּל מִישׁוֹר|| ||rowspan="4" |{{ג|♉}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דֹּ}}ק לָמוֹ חֲשֹׁר / עַד קֵץ לְחִיכַת '''שׁוֹר''' |- | ||{{סי|דִּ}}גְלֵי אֲסוּר מֹף עֲנֵה / וְגֵיא וּדְגָנֶיהָ תַּעֲנֶה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דְּ}}שָׁאֵימוֹ יַחֲנֶה / כְּטַל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות טז יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|הַ}}פְגָּעַת טַל תְּכֻוָּן / מוּל מְכוֹן שֶׁבֶת כֻּוָּן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}נָפַת עָב תִּתְכַּוָּן / בְּמַתְּנַת טַל '''סִיוָן''' |- | ||{{סי|הִ}}לּוּל קֹדֶשׁ תִּירוֹשִׁי / יַמְגִּיד בְּטַל קְדוֹשִׁי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}לָנַת קְצִיר שָׁרְשִׁי / יָלִין בְּטַל לְהַשְׁרִישִׁי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי׃{{ממס|איוב כט יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|וְ}}אוֹת לַחֲשֹׂף חֲתוּמִים / וְרֶמֶז לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים|| ||rowspan="4" |{{ג|♊}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וַ}}תֵּר לִתְמִימִים / לְהֵאָחוֹת בּוֹ כִּ'''תְאוֹמִים''' |- | ||{{סי|וְ}}רָד עִם אֵל לְהָכֵן / וְנֵס מְנַשִּׁי לְתַכֵּן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וִ}}עֵד צוּר לְשַׁכֵּן / אִתּוֹ כְּנָם לַעֲשׂוֹת כֵּן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כׇּל הָאָרֶץ הָיָה טָל׃{{ממס|שופטים ו מ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|זַ}}עֲקִי בַּל תָּבוּז / לְהַטְלִילִי מֵעוּץ וּמִבּוּז |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|זִ}}מַּנְתָּ לִרְמֹז / לְחַתֵּל כְּאֵב '''תַּמּוּז''' |- | ||{{סי|זֶ}}רַע בִּין עִתִּים חִפַּשׂ / לָעַד בְּלִי יֶאְפַּס |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|ז}}וֹרֵד עַל פַּס / כְּבַמִּדְבָּר דֹּק מְחֻסְפָּס<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃{{ממס|שמות טז יד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|חַ}}בֵּא מִשֹּׁד שָׂטָן / פְּסוּחֶיךָ בְּלִי לִסְטַן|| ||rowspan="4" |{{ג|♋}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חַ}}יִּים יֻרְטַן / לְהִפָּסֵחַ כְּגוֹן '''סַרְטָן''' |- | ||{{סי|ח}}וֹף יַמִּים בְּצַיְּנוֹ / מֵרְאִיַּת טַלְלֵי נִצָּנוֹ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חֲ}}שֹׁר לְרֵבֶץ צֹאנוֹ / וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ׃{{ממס|משלי יט יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|טַ}}לְלֵי יֶשַׁע אֶשְׁאָב / בְּשׂוֹשׂ מִמַּשְׁאָב |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טַ}}עַם אָב / יַטְעִימֵנוּ אֵל וָ'''אָב''' |- | ||{{סי|טִ}}לּוּל יְדִידוּת שִׁכְנִי / יִשְׁכֹּן לָבֶטַח לְשָׁכְנִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טֹ}}הַר מִשְׁכָּנִי / יִשְׁקֹט כְּעָב טַל עַל מְכוֹנִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי כֹה אָמַר יְיָ אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר׃{{ממס|ישעיהו יח ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת טַל תָּאֳרִי / כְּמֵאָז בּוֹ לְפָאֲרִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♌}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יָ}}פִיק לְבֵית יַעְרִי / לִשְׁאָג בּוֹ כָּ'''אֲרִי''' |- | ||{{סי|י}}וֹם טוֹבָה בְּטוֹב אַבְלִילָה / בְּזִנּוּק בָּשָׁן לְהִתְהַלְלָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יְ}}בוּלִי אֵל הַטְלִילָה / כְּעַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו׃{{ממס|במדבר יא ט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|כִּ}}רְסִיס רָד בְּרֹאשׁ תָּלוּל / בְּקֵץ רִאשׁוֹן לְטִלּוּל |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כֵּ}}ן יְהֵא כָלוּל / לְהַדְשִׁיא פִּרְחֵי '''אֱלוּל''' |- | ||{{סי|כְּ}}מֵהִים שַׂבַּע רָצוֹן לְהַסְפֵּק / בְּלַחְלוּחַ נֶגֶב לְהַאְפֵּק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כְּ}}נֶסֶת עַל דּוֹדָהּ תְּרַפֵּק / לְעוֹרְרָהּ בְּקוֹל דּוֹפֵק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃{{ממס|שיר השירים ה ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|לְ}}אוֹת טוֹב טַל נִתְלָה / תֵּת לְעוֹלָם חֲתֻלָּה|| ||rowspan="4" |{{ג|♍}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}נוֹבֵב תְּנוּב שְׁתוּלָה / לְהָגִיל בִּמְשׂוֹשׂ '''בְּתוּלָה''' |- | ||{{סי|לֵ}}יגוֹד גְּדוּד יֻשְׁפַּר / לְהַעֲצִים גְּדוּדָיו בְּלִי מִסְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}הָקִיץ בְּקוֹל שׁוֹפָר / אֲטוּמִים שׁוֹכְנֵי עָפָר<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃{{ממס|ישעיהו כו יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|מִ}}כָּל אֹם יְאַשְּׁרִי / וַאֲהוֹדֶנּוּ מִשִּׁירִי |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מֵ}}אֶגְלוֹ יְעַשְּׁרִי / לְהַסְפִּיק עַד קֵץ '''תִּשְׁרִי''' |- | ||{{סי|מִ}}שְׁמַן לֶחֶם מַקָּחִי / מֵעֲסִיס יֵין רִקּוּחִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת מַלְקוֹחִי / יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב׃{{ממס|דברים לב ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|נַ}}אַק נוֹשְׂאֵי לְךָ עֵינַיִם / לֶעֱנוּתָם הַט אָזְנַיִם|| ||rowspan="4" |{{ג|♎}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נ}}וֹפֵף לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם / לְהַכְרִיעַ צִדְקָם בְּ'''מֹאזְנָיִם''' |- | ||{{סי|נִ}}תְבָּרַךְ מִמֶּגֶד וּמִטַּל / כִּבְאַחִים מְנֻשָּׂא וּמְנֻטָּל |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נֶ}}שֶׁב אֲגָלִים תִּטַּל / מוֹלִיד אֶגְלֵי טָל<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל׃{{ממס|איוב לח כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שִׂ}}יחַ זוּ אֱזֹן לְיַשְּׁבָן / בֶּטַח לְהוֹשִׁיבָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׂ}}עִירִים לְחַשְּׁבָן / מֵעֵת '''מַרְחֶשְׁוָן''' |- | ||{{סי|סִ}}דּוּר עָבִים לְהַטְלִילָם / כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לְנַטְּלָם |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שֹׂ}}בַע לְטַלְּלָם / צַו לַשָּׁמַיִם תֵּת טַלָּם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כׇּל אֵלֶּה׃{{ממס|זכריה ח יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|עֲ}}תִירַת טַל תֶּעֱרַב / וּלְפָנֶיךָ תִקְרָב|| ||rowspan="4" |{{ג|♏}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי שָׁרָב / יִפְרַח כְּבִמְקוֹם '''עַקְרָב''' |- | ||{{סי|עֲ}}לוֹת שִׁכְבַת מַפְרַחַת / בְּאִבֵּי נַחַל מַאֲרַחַת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מֵרוֹם וּמִתָּחַת / וּמִתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃{{ממס|דברים לג יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|פִּ}}רְחֵי חֶלֶד תַּשְׁלֵו / בְּטַל שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵו |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֶּ}}רַח לְהַדְגִּיא וּלְהַשְׁלֵו / צִמְחֵי תְּנוּב '''כִּסְלֵו''' |- | ||{{סי|פְּ}}קֹד חֹרֶב בְּצָיוֹן / לְטַלְּלָם בְּחֹרֶב צַחֲיוֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֵּ}}רוֹת לְבָרֵךְ בְּצִבְיוֹן / כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים קלג ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|צִ}}יָּה אִם מֻלְקֶשֶׁת / וּמַלְקוֹשׁ אִם מְבַקֶּשֶׁת|| ||rowspan="4" |{{ג|♐}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צ}}וּק עָבִים תְּהֵא מְאֻשֶּׁשֶׁת / כְּבַעֲנִינַת '''קָשֶׁת''' |- | ||{{סי|צִ}}מְאוֹן צָהֳרַיִם / בַּל יַשְׁזִיף עֲדָנִים אֲחוֹרָים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צְ}}לִיחַת אֲתוּי נַהֲרַיִם / תַּצְלִיחַ בּוֹ יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה, וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃{{ממס|הושע ו ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|קָ}}לִי בַּל יֻצְבַּט / בְּלִי בְּחֹרֶב יֻלְבָּט |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קֶ}}רַח בַּל יָחְבַּט / לְזֵרְעוֹנֵי '''טֵבֵת''' וּ'''שְׁבָט''' |- | ||{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ לְטוֹב תִּקֹּב / לְהָסִיר מֵהֶם לֵב הֶעָקֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קָ}}מוֹת בְּלִי לִרְקֹב / לִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃{{ממס|דברים לג כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|רֶ}}שַׁע מַר מִדְּלִי / מִצִּלָּם הַחֲדִילִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♒}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רְ}}סִיסִים תִּדְלִי / לְהַזִּיל לִ'''גְדָאַי''' כְּמִ'''דְּלִי''' |- | ||{{סי|רַ}}שֵּׁף נִיצוֹצִים בְּאוּר חֶדֶק / בְּצֵל צַלְמוֹן צוּרָם לְהָדֵק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רַ}}חֵף עֲלֵי זוּ בְּצֶדֶק / וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טַל וְיִזְּלוּ צֶדֶק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל׃{{ממס|משלי ג כ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שַׁ}}פֵּר אֲסָמֵי טַל דָּר / בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר|| ||rowspan="4" |{{ג|♓}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׁ}}תִילִים יְהֻדַּר / הַחֲנוּטִים מֵ'''אֲדָר''' |- | ||{{סי|תַּ}}דְגִּיא תְּנוּב שָׁנָה / בְּשַׁעַר '''דָּגִים''' מְדֻשָּׁנָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תַּ}}שְׁרִישׁ אִבֵּי יְשֵׁנָה / לְהַפְרִיחַ כְּטַל שׁוֹשַׁנָּה.<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃{{ממס|הושע יד ו}}}}</noinclude> |} ==== טל תן לרצות ארצך ==== <קטע התחלה=טל תן/> <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ {| |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|תֵּ}}ן לִרְצוֹת אַרְצָךְ / {{סי|שִׁ}}יתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ |- | ||{{סי|רֹ}}ב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / {{סי|ק}}וֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|צַ}}וֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶּרֶת / {{סי|פְּ}}רִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת |- | ||{{סי|עִ}}יר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / {{סי|שִׂ}}ימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|נ}}וֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / {{סי|מִ}}מֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה |- | ||{{סי|לְ}}הָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / {{סי|כַּ}}נָּה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|יַ}}עֲסִיס צוּף הָרִים / {{סי|טְ}}עֵם בִּמְאֹדֶךָ מֻבְחָרִים |- | ||{{סי|חֲ}}נוּנֶיךָ חַלֵּץ מִמַּסְגֵּרִים / {{סי|זִ}}מְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|וָ}}שֹׂבַע מַלֵּא אֲסָמֵינוּ / {{סי|הֲ}}כָעֵת תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ |- | ||{{סי|ד}}וֹד כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ / {{סי|גַּ}}ן רָוֶה שִׂימֵנוּ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|בּ}}וֹ תְבָרֵךְ מָזוֹן / {{סי|בְּ}}מַשְׁמַנֵּינוּ אַל יְהִי רָזוֹן |- | ||{{סי|אֲ}}יֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצֹּאן / {{סי|אָ}}נָּא תָּפֵק לָהּ רָצוֹן||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |}<קטע סוף=טל תן/><קטע סוף=הרחבות/> ====הכרזת הטל==== {| |- | colspan = "4"|שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל |- |{{ש-רווח|3em}}לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |} {{הור|מחיה המתים}} {{הור2|מכאן ואילך לא מופיע במחזורים.}} ====ג==== {| |- |{{סי|נִבְקְעוּ|10}}||{{סי|טַ}}ל כְּבֻשְּׂרוּ אָבוֹת |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת לְיַלְדֵּימוֹ בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|כִּ}}בְרַת הַר וַעֲרָבוֹת |- | ||{{סי|לְ}}לֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת{{ש}} {{סי|עִ|3}}בֵּב נִקְדָּשׁ בְּאַלְפֵי רְבָבוֹת. |} {{הור|האל הקדוש}} ====ד==== …{{הערה|בכתבי היד לא נמצא פיוט לברכת קדושת היום, אולם חוקרים סבורים כי היה כזה במקור. ראה: פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה, עמ' 111-112.}} ====ה==== {| |- |{{סי|וּשְׁחָקִים|10}}||{{סי|מַ}}זִּילִים טַל שָׁמַיִם |- | ||{{סי|נ}}וֹבֵב שְׁתִילֵי פַּלְגֵי מַיִם |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|סַ}}עַד אֹרַח יוֹמַיִם |- | ||{{סי|עֲ}}רֹךְ לְמַתְמִידֵי פַעֲמַיִם |- | ||{{סי|זִ|3}}בְחֵי רָצוֹן לַיּוֹם שְׁנַיִם. |} {{הור|שאותך [המחזיר]}} ====ו==== {| |- |{{סי|יִרְעֲפוּ|10}}||{{סי|פְּ}}עֹל בְּיוֹם חֵילֶךָ |- | ||{{סי|צִ}}יקַת עָב טַל לְיַחֲלֶךָ |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|קְ}}וֻצּוֹת טְלָלֶיךָ |- | ||{{סי|רַ}}סֵּס לְפִרְחֵי הִלּוּלֶךָ |- | ||{{סי|ר|3}}וֹנְנִים בְּרֶדֶת הַטַּל בְּלֵב טוֹב לְהַלְלֶךָ. |} {{הור|הטוב}} ====ז==== {| |- |{{סי|טַל|10}}||{{סי|שָׁ}}אַלְתִּי בְּאֹמֶר |- | ||נֹכַח יוֹצֵר חֹמֶר |- | ||{{סי|שֶׁ}}וַע עָרַכְתִּי בְּהַלֵּל וָזֶמֶר |- | ||לְהַקְדִּים טַל לִקְצִירַת הָעֹמֶר {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תְּ}}רוּפָה לְרַעֲנַנִּים |- | ||{{סי|תַּ}}זִּיל לִתְהוֹמוֹת מֵעֲנָנִים |- | ||{{סי|תַּ}}טְלִיל לְמִתְחַנְנִים |- | ||{{סי|תַּ}}עֲצִים שָׁלוֹם עוֹד לְעַם בְּבִרְכַּת טַל מְרַנְּנִים. |} {{הור|עושה [המברך]}} {{סוף}} <noinclude> ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:שבעתות]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]] kg5mffznqga367ls7tzvn9lx04qsldv 3003642 3003640 2026-04-08T21:00:44Z מו יו הו 37729 /* אלים ביום מחוסן */ 3003642 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|שבעתת-טל של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}.}}</noinclude> ==בדעתו אביעה חידות== ====א==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: [[משלי ג כ]]; '''א"ב''', '''אלעזר'''}} {| |- |{{סי|בְּדַעְתּוֹ|10}}||{{סי|אַ}}בִּיעָה חִידוֹת |- | ||{{סי|בְּ}}עַם זוּ בְּזוּ בְּטַל לְהַחֲדוֹת |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|גֵּ}}יא וּדְשָׁאֶיהָ לַחֲדוֹת |- | ||{{סי|דָּ}}צִים בְּצִלּוֹ לְהֵחָדוֹת |- | ||{{סי|א|3}}וֹת יַלְדוּת טַל לְהָגֵן לְתוֹלָדוֹת. |}<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====ב==== <קטע התחלה=ב/> {| |- |{{סי|תְּהוֹמוֹת|10}}||{{סי|הֲ}}דֹם לִרְסִיסוֹ כְּסוּפִים |- | ||{{סי|וְ}}כָל נְאוֹת דֶּשֶׁא לוֹ נִכְסָפִים |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|זִ}}כְרוֹ גְּבוּרוֹת מוֹסִיפִים |- | ||{{סי|חָ}}קוּק בְּגִישַׁת מוּסָפִים |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|לְ|3}}הַחֲיוֹת בּוֹ נְקוּקֵי סְעִיפִים. |}<קטע סוף=ב/><קטע התחלה=הרחבות/> ====רשות==== {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} <includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{סי|אֵ}}רָשֶׁה אֱרֹשׁ רַחֲשׁוֹן / בְּאֶרֶשׁ נִיב וְלָשׁוֹן {{ש}} {{סי|אַ}}תְחִין בְּחִין לַחֲשׁוֹן / דִּבְבִי מִלַּעֲשֹׁן {{ש}} {{סי|בְּ}}עַד נְצוּרֵי כְאִישׁוֹן / אֶפְגְּעָה בְּלִי לִישׁוֹן {{ש}} {{סי|בַּ}}קָּשָׁה כְּשַׁי נַחְשׁוֹן / אֵרָצֶה בָּרִאשׁוֹן {{סי|גְּ}}רֹנִי בַּל יֻנְטַל / מִקְרֹא לְרָם וְנִטָּל {{ש}} {{סי|גֵּ}}וִי בַּל יֻטַּל / מֵהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת טַל {{ש}} {{סי|דֵּ}}עִי בַּל יֻבְטַל / רְשׁוּת מִלִּטַל {{ש}} {{סי|דּ}}וֹדִי יִתְנַטַּל / בְּשִׂיחַ תְּפִלַּת טַל {{סי|הֲ}}מוֹן לוֹ נִכְסָף / לַעֲדַת אֵל אֶאֱסַף {{ש}} {{סי|ה}}וּא אִתָּם יִתְאַסַּף / וּלְמַעֲשָׂיו יִכְסָף {{ש}} {{סי|וְ}}אֶתְיַצְּבָה בַּסַּף / לְחַלּוֹת פְּנֵי יָסַף {{ש}} {{סי|וְ}}אִמְרַת טַל אֶחֱסַף / לְחַבְּרֶנָּה בְּמוּסָף {{סי|זֶ}}בֶד מַשְׂאַת בָּר / וְאָבִיב נְשִׁיקוֹת בָּר {{ש}} {{סי|זַ}}עַק פִּי יֻכְבָּר / וְשִׂיחַ לְשׁוֹנִי יֻגְבָּר {{ש}} {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד יְחֻבָּר / לְחַנְּנִי עַל דָּבָר {{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת־מַיִם יָעֳבָר / כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר {{סי|טַ}}עַם רִנּוּן / וְשַׁאַג שִׁנּוּן {{ש}} {{סי|טַ}}לְתִּי בְּתַחֲנוּן / אֶת־פְּנֵי חַנּוּן {{ש}} {{סי|יְ}}שִׁישַׁי לַחֲנֹן / בְּזֵכֶר יֵין לְבָנוֹן {{ש}} {{סי|יְ}}דוּעַי לִגְנֹן / בְּפָסֹח וְגָנוֹן {{סי|כְּ}}שָׁרִים וְכַחוֹלְלִים / אֲהַלֵּל כְּבַחֲלִילִים {{ש}} {{סי|כְּ}}מִפִּי עוֹלְלִים / אֲשׁוֹרֵר הִלּוּלִים {{ש}} {{סי|לִ}}שָּׂא דֵּעַ פְּלִילִים / צַגְתִּי בְּמַסְלוּלִים {{ש}} {{סי|לְ}}הַזְכִּיר בְּפִלּוּלִים / שֶׁוַע גְּבוּרוֹת טְלָלִים {{סי|מִ}}טַּעם זְקֵנִים / אֶתְבּוֹנֵן עַד זְקוּנִים {{ש}} {{סי|מ}}וֹרִים תִּקּוּנִים / כַּדָּת מְתֻקָּנִים {{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת נְבוֹנִים / בִּינַת עַם מְבִינִים {{ש}} {{סי|נְ}}טִיעַת דָּרְבוֹנִים / תִּוְּכוּנִי בֵּין שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים {{סי|שְׂ}}פָתַי בְּשֶׁוַע אֶפְתַּח / כְּאוּלָם הַמְפֻתָּח {{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת פִּי אֶפְתַּח / כְּאִיתוֹן אֲשֶׁר נִפְתַּח {{ש}} {{סי|עֹ}}ז וָכֹחַ לִי יִמְתַּח / כַּדֹּק אֲשֶׁר מָתַח {{ש}} {{סי|עַ}}ב טַל יִפָּתַח / וְחֹרֶב לְבַל יֻרְתָּח {{סי|פְּ}}נֵי רָם וְנִשָּׂא / עַיִן בְּחִין אֶשָּׂא {{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ לְנוֹסְסָה / כְּמוֹ בְּטַל נֻסָּה {{ש}} {{סי|צְ}}בָאָיו לוֹ אֲגַיְּסָה / וְאִתָּם אֶתְגַּיְּסָה {{ש}} {{סי|צְ}}עֹק בַּעֲדָם אֶתְנַגְּשָׂה / וְלֹא בְּרוּחַ גַּסָּה {{סי|קַ}}מְתִּי מִמִּשְׁפְּתַיִם / לְהַפְגִּיעַ בְּעַד לָנֵי שְׁפַתַּיִם {{ש}} {{סי|ק}}וֹל מָה אֶתֵּן בְּשִׂפְתוֹתַיִם / הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם {{ש}} {{סי|רֹ}}ן בְּלִי עֲצַלְתַּיִם / עָרַכְתִּי בְּמַחֲנוֹתַיִם {{ש}} {{סי|רָ}}חַשְׁתִּי גִּישׁוֹת שְׁתַּיִם / בְּעַד שְׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם {{סי|שַׁ}}חֲרִית חַנּוֹתִי לַמָּטָר / בְּלָקְשׁוֹ גֵּיא לְעַטַּר {{ש}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי לִקְחִי עוֹד לִנְטַר / מִתְּבֹעַ עֵרֶף מָטָר {{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}פִלַּת גְּבוּרוֹת טַל / חַלְתִּי בַצֹּהַר לִנְטַל {{ש}} {{סי|תִּ}}זַּל אִמְרָתִי כַּטַּל / לְקֹוֵי רְסִיסֵי טָל. ====אאגרה בני איש==== {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {| |- |{{סי|אֶ}}אֶגְרָה בְנֵי אִישׁ הַמֻּשְׂרָר ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|אִ}}וָּעֵד אִתָּם לְחַנֵּן בְּעַד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}בַשֵּׂר בְּקָהָל רָב זֵכֶר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}חַלֶּה פְנֵי צוּרָם בְּזִיל אִמְרַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|בְּ}}פִתְחוֹן פִּי אֲיַחְלֶנוּ עֲלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}מַעֲנֵה לְשׁוֹנִי אֲפַתֶּנוּ עֲדֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בַּ}}הֲפִיקִי מַעַן יֵרָצֶה כִּרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}גִשְׁתִּי צְקוּנִי יַעַל כְּשִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|גַּ}}ל בֵּינוֹ לְבֵינִי סִיּוּם אוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}לוּי לַכֹּל כְּאֵשׁ אוֹכְלָה וְלִי כִּפְרִיחַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}מַר מֵאָז אֹמֶר הֱיוֹת לִי ||{{שמאל|כַטַּל}} |- |{{סי|גַּ}}ם בְּהוֹפִיעוֹ בִי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|דָּ}}רַשׁ וְחָקַר מֵאָז וְחֶלֶשׁ ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|דֹּ}}ק וָחֶלֶד לְכוֹנֵן בְּקֵץ עִתּוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|דָּ}}ת קְנוּיַת קֶדֶם רְשׁוּת מֶנָּה ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|דֵּ}}עַ בָּהּ נוֹעַץ וּמְאוּם לֹא ||{{שמאל|בִטַּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|הִ}}טְבִּיעַ אַדְנֵי נֶשִׁי הֲדֹם וְכֵס ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|ה}}וֹלִיד בְּתוֹלְדוֹתָם תּוֹלְדוֹת אֶגְלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הִ}}שְׁתִּיל שְׁתִילֵי עֵדֶן בְּרִוּוּי עֲנִינַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הֵ}}כִין וְתִקֵּן בַּשַּׁחַק אֹסֶם אֹצְרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|וּ}}מִשְּׁתִיַּת אֶבֶן מְקוֹם חֶרְמוֹן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וִ}}תֵּק לְהַשְׁתּוֹת שְׁתוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וּ}}מִשָּׁם צָר חֹמֶר גֹּלֶם ||{{שמאל|מֻטָּל}} |- |{{סי|וְ}}נָפַח בּוֹ נֶשֶׁם חַיּוּת בְּחַיֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|זָ}}בַת מִקֶּדֶם אִשֵּׁשׁ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רַע וָדֶשֶׁא וָפֶרַח לְפַרְנֵס בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רֶם עַד לֹא הִמְטִיר וְגֶשֶׁם ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|זְ}}בָדָהּ וְעִדְּנָהּ חֲיוֹת בְּטִפֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|חֲ}}בָלִים נָפְלוּ לָהּ אֲסָמֵי אֹרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}יַּת יְשֵׁנֶיהָ לְהַחֲיוֹת בְּאוֹר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}שְׁרַת מֵי גֶשֶׁם עָלֶיהָ ||{{שמאל|לְהָטַל}} |- |{{סי|חָ}}זִיז לְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְפָקְדָהּ ||{{שמאל|יֻטָּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|טֹ}}רַח מִטְרוֹת עֹז עַד עַתָּה לֹא ||{{שמאל|הֻטַּל}} |- |{{סי|טֻ}}לְּלָה עַד דּוֹר עֲשִׂירִי מִתְנוֹבֶבֶת ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|טָ}}פְשׁוּ דָרֶיהָ וְגָאוּ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|טָ}}רְחוֹת גְּשָׁמִים מַה צֹּרֶךְ דַּיֵּנוּ ||{{שמאל|בְּטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|יַ}}עַן כַּאֲשֶׁר מַדּוּ מָדַד ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|יְ}}קוּמָם מָחָה וְזִכְרָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|יָ}}קָר כַּעְסָם כַּחוֹל וְכָאֶבֶן ||{{שמאל|נֻטָּל}} |- |{{סי|יְ}}זֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֹרֶב וְחֹם ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|כְּ}}מוּס גֹּפֶר וּלִוּוּיָו מִכֹּל ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|כִּ}}י מֵי נֹחַ זֹאת לִי לְעוֹלָם בְּלִי ||{{שמאל|לִבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}רַת לוֹ וּלְנֶשִׁי עוֹד בַּל ||{{שמאל|יֻבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}ל יְמֵי הָאָרֶץ לְהַקְוֹת בְּקִוּוּי מָטָר ||{{שמאל|וָטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|לֹ}}א בָנוּ נוֹסְעֵי קֶדֶם מִשָּׁאוֹן ||{{שמאל|הַמְקֻטָּל}} |- |{{סי|לֹ}}הֲקוּ וְיָזְמוּ עֲלוֹת לְדֹק ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|לִ}}בָּם חָלַק וַעֲצָתָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|לְ}}נֶפֶץ וּלְזֶרֶם לְצוּל ||{{שמאל|לְהִטַּלְטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|מ}}וֹט הִתְמוֹטְטָה גֵּיא בְּחֹרֶב בְּלִי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|מֹ}}אֲסָה עַד צָץ אָב וְהִפְרִיחָהּ ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|מָ}}טֵי הֶרֶג הִסְלִיל וְהִטְלִילָם ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|מִ}}שָּׁם צָדַק נְחֹל לְיַלְדוֹתָיו ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|נֶ}}חֱצַב כְּצוּר אֹטֶם זֶרֶם ||{{שמאל|מִלְּהָטַל}} |- |{{סי|נֶ}}חְשַׁב אֶת עֶדְנוֹ לְהִפָּקֵד בְּעֵת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נִ}}פְקְדוּ בְּמוֹעֵד זֶה בְּקֵץ זְכִירַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נֶ}}עֱקַד לְהַפְרִיחַ כְּשׁוֹשַׁנָּה ||{{שמאל|בְטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שִׂ}}דֵּד תֶּלֶם לְזֶרַע וּבִקְצִירוֹ לָן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}דֶה מְבֹרָךְ כְּהֵרִיחַ בֵּרְכוֹ בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|סָ}}כַם אִתּוֹ צִיר חֲתֹם בְּבִרְכַּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}רִיגָיו לְהִתְבַּדֵּד בְּבֶטַח עֶרֶף שְׁמֵי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|עֲ}}נָפָיו שֹׂרְדוּ הֱיוֹת בַּגּוֹיִם ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מִמֶּגֶד ||{{שמאל|וּמִטַּל}} |- |{{סי|עָ}}דָיו נָעוּ לוּדָה וְנָוָם ||{{שמאל|טֻלְטַל}} |- |{{סי|עֹ}}ל בַּרְזֶל שָׂם עָלֵימוֹ ||{{שמאל|לְהָטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|פָּ}}סַע וְדִלֵּג קֵץ כְּזֵכֶר בְּרִית ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}תָחַי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְיֶשַׁע בָּרִאשׁוֹן להַרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פֶּ}}גַע בְּכֵן חַקְתִּי בָּרִאשׁוֹן לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|צֵ}}אתִי לְאָלוּשׁ עֻדַּנְתִּי בְּרֶדֶת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צָ}}עַקְתִּי וְהֻזְכַּר לִי בְּרִית יַלְדוּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צְ}}בָאַי כֻּלְכְּלוּ בְּמַן אֵבוּר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צֵ}}דָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע כַּעֲלוֹת שִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|קֻ}}בַּצְתִּי לְהַר חֶמֶד נְחֹל אִמְרֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|קְ}}הָלִי עַל אֶבְרַת נְשָׁרִים ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|ק}}וֹל וּבָרָק וְנֶטֶף זִילַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|ק}}וֹנִי עָלַי הִזִּיל עֲיֵפוּת לְהָקֵר ||{{שמאל|בְּטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|רִ}}שְׁפֵּי לַהַב וְקוֹל כֹּחַ הֵירַד לִי ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|רַ}}עַשׁ בְּשׁוּרִי חַלְתִּי וַיְעוֹרְרִי ||{{שמאל|בְטַל}} |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ שִׁבְעַת עַנְנֵי הוֹד מָסַךְ ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|רָ}}צִים לְפָנַי תּוּר אֶרֶץ שְׂבֵעַת מִשְׁמַנֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שְׁ}}כִינָה אִהֵל צִיר בֵּין שָׁדַי בְּלִין ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שֶׁ}}מֶן מָשַׁח אָח שֶׁיֹּרֵד ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|שְׁ}}בָטַי בֵּרַךְ בְּעֵקֶב כְּעֵין נִתְבָּרַךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|שִׁ}}ירָה שָׁר לָמוֹ בְּאֹמֶר זִיל ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|תַּ}}חְתָּיו צָג נֵצֶר מִגֶּזַע מְבֹרָךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|תֵּ}}בֵל עַם לְהַנְחִיל בְּתוֹךְ עֵינוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}רְגְּלָם נְשָׂאָם בְּשֶׁכֶם כְּאֹמֵן בֵּן ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|תְּ}}קוּפַת צָר וָאוֹר בְּשֶׁלָּם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |} ====תחת אילת עופר==== {{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר בירבי קליר מקרית ספר'''}} {{סי|תַּ}}חַת אֵילַת עֹפֶר בֹּרַךְ מוֹשִׁיעַ בְּטַל :{{סי|אֻ|1}}מַּץ וְנֻסַּס כְּאֵיתָן בְּחֹרֶב בְּגִזַּת טַל {{סי|שֻׁ}}עַנְתִּי מֵאָז וְעַד אָז בְּהַבְטָחַת טַל :{{סי|לָ|1}}עַד בְּלִי לְהִמָּנַע מֵאִתִּי טַל {{סי|רָ}}גַז תִּשְׁבִּי כְּחָר וְעָצַר טַל :{{סי|עַ|1}}ל פַּת לֶחֶם וָטֶרֶף טֹרַף וְטֻלְטַל {{סי|קָ}}דוֹשׁ כְּהִבִּיט לְבַל תּוּפַר בְּרִית טַל :{{סי|זִ|1}}לְעַף רוּחַ לַיֶּלֶד וְנַפְשׁוֹ נָטַל {{סי|צָ}}רְפִית בְּצִיר רָגְנָה תְּנוּאוֹת לְהַטַּל :{{סי|רְ|1}}אוֹתוֹ כִּי פַס בֵּן הִתִּיר נֵדֶר טַל {{סי|פֶּ}}שַׁע אִם הֶעֱוָה עֲדֵי עֲצִירַת טַל :{{סי|בְּ|1}}כֵן עָרַךְ תַּחַן לְמוֹלִיד אֶגְלֵי טַל {{סי|עָ}}תַר לִפְנֵי חַי מְחַיֶּה כֹּל בְּטַל :{{סי|יְ|1}}חִידַת יֶלֶד הֵשִׁיב בְּהַתָּרַת טַל {{סי|סָ}}דַר וְחָשַׂף לַכֹּל כֹּחַ גְּבוּרוֹת טַל :{{סי|רָ|1}}מַז כִּי שְׁכוּנִים יָקִיצוּ בְטַל {{סי|נִ}}כְרְתָה זֹּאת לְהַרְרֵי קֶדֶם בְּמַתְּנַת טַל :{{סי|בְּ|1}}לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ לְיַחֵל לְטַל {{סי|מִ}}מָּחֳרַת הַפֶּסַח יְחַנְּנוּ בְּעַד טַל :{{סי|יָ|1}}נִיפוּ בְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְהָנִיף רֹעַ טַל {{סי|לָ}}כֵן מִלִּפְנֵי עֹמֶר אַזְכִּיר בְּתַחַן טַל :{{סי|קְ|1}}דֹם לַיְלָה אֶחָד לְהָלִין בּוֹ טַל {{סי|כֹּ}}רְתָה לְחַיִּים מִחְיַת יְרִידַת טַל :{{סי|לַ|1}}מֵּתִים חָפְשִׁי הוּכְנָה תְּחִיַּת טַל {{סי|יְ}}עוֹרְרוּ יְזוֹרְרוּ יִחְיוּ בְּרֶדֶת טַל :{{סי|יַ|1}}עַמְדוּ יָקוּמוּ יַעֲלוּ כְּשִׁכְבַת טַל {{סי|טַ}}עַם זְמִירוֹת יַשְׁמִיעוּ בְּטַל אוֹרוֹת טַל :{{סי|רֹ|1}}ן יוֹשְבֵי סֶלַע אֲשֶׁר חָיוּ בְּטַל {{סי|חֲ}}בַצֶלֶת וַעֲרָבָה תָּגֵלְנָה בִּפְרִיחַת טַל :{{סי|מִ|1}}דְבָּר וְצִיָּה יְשֻׂשׂוּם בְּטִלּוּל טַל {{סי|זָ}}רָב וְשָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וָחֹרֶב וְחֻמַּת טַל :{{סי|קָ|1}}מוֹת לֹא יַקְדִּירוּ בְּגֵיא טְלוּלַת טַל {{סי|וְ}}סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל קָרִים מִלְּהַטַּל :{{סי|רְ|1}}בוּצִים עַל כָּבוֹד חֻפַּת עָב טַל {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה יָנִיפוּ רְסִיסֵי טַל :{{סי|יִ|1}}פָּתְחוּ אֲסָמִים לְהַטִּיף נִזְלֵי טַל {{סי|דִּ}}דּוּי הָמוֹן חוֹגֵג שְׁאֵרִיתָם כְּטַל :{{סי|תַּ|1}}רְשִׁישִׁים יְנַהֲלוּם בְּמַרְפֵּא כְּנַף טַל {{סי|גִּ}}יל בְּקוֹל רִנָּה לַעֲבֹר בַּסָּךְ וְטַל :{{סי|סְ|1}}לוּלִים עֲלוֹת אֶל נָכוֹן נִשָּׂא וְנִטָָּל {{סי|בְּ}}שׁוּרָם מֵאֲמָנָה עַל חֶרְמוֹן טַל :{{סי|פָּ|1}}רוֹחַ יִפְרְחוּ כַּשּׁוֹשַׁנָּה בְטַל. <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}ל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל :{{סי|רְ|1}}אוֹתָם אֵשׁ אוֹכֶלֶת כִּי נִהְיֶה כְטָל. ====אלים ביום מחוסן==== <noinclude>{{הור2|הפסוקים אינם מופיעים במחזורים המאוחרים.}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע. מוזכרים לסירוגין חודשי השנה והמזלות, והאבות והשבטים.}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}לִים בְּיוֹם מְחֻסָּן / חִלּוּ פְּנֵי מְנוּסָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|א}}וֹרוֹת לְנוֹסְסָן / לְהַטְלִילָם בְּעֶצֶם '''נִיסָן''' |- | ||{{סי|אֶ}}שְׁאֲלָה בַעֲדָם מַעַן / גְּבוּרוֹת טַל לְהַעַן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|אָ}}ב הֻבְטַח לִשְׁעַן / יִתֵּן לְהַמְתִּיק לַעַן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃{{ממס|בראשית כז כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ טַל אֶטָּלֶה / בְּיַלְדוּת טַל לְהִטָּלֶה|| ||rowspan="4" |{{ג|♈}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בּ}}וֹ אֵיתָן מֻטְלֶה / בַּדָיו יִרְעוּ כְּמוֹ '''טָלֶה''' |- | ||{{סי|בְּ}}רִית כְּרוּתָה לְרֹאשׁ אָבוֹת / חֲיָלָיו בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בַּ}}ל יָזִיז מִבְּנֵי אָבוֹת / לְהַרְסִיס עַם נְדָבוֹת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃{{ממס|תהלים קי ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|גֶּ}}זַע כִּרְבִיב טַל מְשֻׁיָּר / שִׁשִּׁים וְאַחַת אָרְחוּ בִמְשֻׁיָּר |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גַּ}}ד לְצֵֵדָם תֻּיָּר / מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּ'''אִיָּר''' |- | ||{{סי|גִּ}}יל טַל לְכָל יְגֵעִים / וְדוּדָאֵי בְכוֹר בּוֹ רוֹגְעִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גְּ}}אוּלִים בּוֹ גֵּאִים / עַם כְּטַל נִשְׁאֲרוּ בַגּוֹיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם׃{{ממס|מיכה ה ו}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|דּ}}וֹפְקֵי דְלָתֶיךָ לָשׁוּר / הַטְלִילֵם בְּמַעְגַּל מִישׁוֹר|| ||rowspan="4" |{{ג|♉}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דֹּ}}ק לָמוֹ חֲשֹׁר / עַד קֵץ לְחִיכַת '''שׁוֹר''' |- | ||{{סי|דִּ}}גְלֵי אֲסוּר מֹף עֲנֵה / וְגֵיא וּדְגָנֶיהָ תַּעֲנֶה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דְּ}}שָׁאֵימוֹ יַחֲנֶה / כְּטַל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות טז יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|הַ}}פְגָּעַת טַל תְּכֻוָּן / מוּל מְכוֹן שֶׁבֶת כֻּוָּן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}נָפַת עָב תִּתְכַּוָּן / בְּמַתְּנַת טַל '''סִיוָן''' |- | ||{{סי|הִ}}לּוּל קֹדֶשׁ תִּירוֹשִׁי / יַמְגִּיד בְּטַל קְדוֹשִׁי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}לָנַת קְצִיר שָׁרְשִׁי / יָלִין בְּטַל לְהַשְׁרִישִׁי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי׃{{ממס|איוב כט יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|וְ}}אוֹת לַחֲשֹׂף חֲתוּמִים / וְרֶמֶז לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים|| ||rowspan="4" |{{ג|♊}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וַ}}תֵּר לִתְמִימִים / לְהֵאָחוֹת בּוֹ כִּ'''תְאוֹמִים''' |- | ||{{סי|וְ}}רָד עִם אֵל לְהָכֵן / וְנֵס מְנַשִּׁי לְתַכֵּן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וִ}}עֵד צוּר לְשַׁכֵּן / אִתּוֹ כְּנָם לַעֲשׂוֹת כֵּן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כׇּל הָאָרֶץ הָיָה טָל׃{{ממס|שופטים ו מ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|זַ}}עֲקִי בַּל תָּבוּז / לְהַטְלִילִי מֵעוּץ וּמִבּוּז |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|זִ}}מַּנְתָּ לִרְמֹז / לְחַתֵּל כְּאֵב '''תַּמּוּז''' |- | ||{{סי|זֶ}}רַע בִּין עִתִּים חִפַּשׂ / לָעַד בְּלִי יֶאְפַּס |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|ז}}וֹרֵד עַל פַּס / כְּבַמִּדְבָּר דֹּק מְחֻסְפָּס<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃{{ממס|שמות טז יד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|חַ}}בֵּא מִשֹּׁד שָׂטָן / פְּסוּחֶיךָ בְּלִי לִסְטַן|| ||rowspan="4" |{{ג|♋}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חַ}}יִּים יֻרְטַן / לְהִפָּסֵחַ כְּגוֹן '''סַרְטָן''' |- | ||{{סי|ח}}וֹף יַמִּים בְּצַיְּנוֹ / מֵרְאִיַּת טַלְלֵי נִצָּנוֹ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חֲ}}שֹׁר לְרֵבֶץ צֹאנוֹ / וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ׃{{ממס|משלי יט יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|טַ}}לְלֵי יֶשַׁע אֶשְׁאָב / בְּשׂוֹשׂ מִמַּשְׁאָב |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טַ}}עַם אָב / יַטְעִימֵנוּ אֵל וָ'''אָב''' |- | ||{{סי|טִ}}לּוּל יְדִידוּת שִׁכְנִי / יִשְׁכֹּן לָבֶטַח לְשָׁכְנִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טֹ}}הַר מִשְׁכָּנִי / יִשְׁקֹט כְּעָב טַל עַל מְכוֹנִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי כֹה אָמַר יְיָ אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר׃{{ממס|ישעיהו יח ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת טַל תָּאֳרִי / כְּמֵאָז בּוֹ לְפָאֲרִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♌}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יָ}}פִיק לְבֵית יַעְרִי / לִשְׁאָג בּוֹ כָּ'''אֲרִי''' |- | ||{{סי|י}}וֹם טוֹבָה בְּטוֹב אַבְלִילָה / בְּזִנּוּק בָּשָׁן לְהִתְהַלְלָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יְ}}בוּלִי אֵל הַטְלִילָה / כְּעַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו׃{{ממס|במדבר יא ט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|כִּ}}רְסִיס רָד בְּרֹאשׁ תָּלוּל / בְּקֵץ רִאשׁוֹן לְטִלּוּל |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כֵּ}}ן יְהֵא כָלוּל / לְהַדְשִׁיא פִּרְחֵי '''אֱלוּל''' |- | ||{{סי|כְּ}}מֵהִים שַׂבַּע רָצוֹן לְהַסְפֵּק / בְּלַחְלוּחַ נֶגֶב לְהַאְפֵּק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כְּ}}נֶסֶת עַל דּוֹדָהּ תְּרַפֵּק / לְעוֹרְרָהּ בְּקוֹל דּוֹפֵק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃{{ממס|שיר השירים ה ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|לְ}}אוֹת טוֹב טַל נִתְלָה / תֵּת לְעוֹלָם חֲתֻלָּה|| ||rowspan="4" |{{ג|♍}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}נוֹבֵב תְּנוּב שְׁתוּלָה / לְהָגִיל בִּמְשׂוֹשׂ '''בְּתוּלָה''' |- | ||{{סי|לֵ}}יגוֹד גְּדוּד יֻשְׁפַּר / לְהַעֲצִים גְּדוּדָיו בְּלִי מִסְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}הָקִיץ בְּקוֹל שׁוֹפָר / אֲטוּמִים שׁוֹכְנֵי עָפָר<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃{{ממס|ישעיהו כו יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|מִ}}כָּל אֹם יְאַשְּׁרִי / וַאֲהוֹדֶנּוּ מִשִּׁירִי |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מֵ}}אֶגְלוֹ יְעַשְּׁרִי / לְהַסְפִּיק עַד קֵץ '''תִּשְׁרִי''' |- | ||{{סי|מִ}}שְׁמַן לֶחֶם מַקָּחִי / מֵעֲסִיס יֵין רִקּוּחִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת מַלְקוֹחִי / יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב׃{{ממס|דברים לב ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|נַ}}אַק נוֹשְׂאֵי לְךָ עֵינַיִם / לֶעֱנוּתָם הַט אָזְנַיִם|| ||rowspan="4" |{{ג|♎}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נ}}וֹפֵף לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם / לְהַכְרִיעַ צִדְקָם בְּ'''מֹאזְנָיִם''' |- | ||{{סי|נִ}}תְבָּרַךְ מִמֶּגֶד וּמִטַּל / כִּבְאַחִים מְנֻשָּׂא וּמְנֻטָּל |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נֶ}}שֶׁב אֲגָלִים תִּטַּל / מוֹלִיד אֶגְלֵי טָל<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל׃{{ממס|איוב לח כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שִׂ}}יחַ זוּ אֱזֹן לְיַשְּׁבָן / בֶּטַח לְהוֹשִׁיבָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׂ}}עִירִים לְחַשְּׁבָן / מֵעֵת '''מַרְחֶשְׁוָן''' |- | ||{{סי|סִ}}דּוּר עָבִים לְהַטְלִילָם / כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לְנַטְּלָם |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שֹׂ}}בַע לְטַלְּלָם / צַו לַשָּׁמַיִם תֵּת טַלָּם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כׇּל אֵלֶּה׃{{ממס|זכריה ח יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|עֲ}}תִירַת טַל תֶּעֱרַב / וּלְפָנֶיךָ תִקְרָב|| ||rowspan="4" |{{ג|♏}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי שָׁרָב / יִפְרַח כְּבִמְקוֹם '''עַקְרָב''' |- | ||{{סי|עֲ}}לוֹת שִׁכְבַת מַפְרַחַת / בְּאִבֵּי נַחַל מַאֲרַחַת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מֵרוֹם וּמִתָּחַת / וּמִתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃{{ממס|דברים לג יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|פִּ}}רְחֵי חֶלֶד תַּשְׁלֵו / בְּטַל שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵו |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֶּ}}רַח לְהַדְגִּיא וּלְהַשְׁלֵו / צִמְחֵי תְּנוּב '''כִּסְלֵו''' |- | ||{{סי|פְּ}}קֹד חֹרֶב בְּצָיוֹן / לְטַלְּלָם בְּחֹרֶב צַחֲיוֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֵּ}}רוֹת לְבָרֵךְ בְּצִבְיוֹן / כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים קלג ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|צִ}}יָּה אִם מֻלְקֶשֶׁת / וּמַלְקוֹשׁ אִם מְבַקֶּשֶׁת|| ||rowspan="4" |{{ג|♐}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צ}}וּק עָבִים תְּהֵא מְאֻשֶּׁשֶׁת / כְּבַעֲנִינַת '''קָשֶׁת''' |- | ||{{סי|צִ}}מְאוֹן צָהֳרַיִם / בַּל יַשְׁזִיף עֲדָנִים אֲחוֹרָים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צְ}}לִיחַת אֲתוּי נַהֲרַיִם / תַּצְלִיחַ בּוֹ יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה, וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃{{ממס|הושע ו ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|קָ}}לִי בַּל יֻצְבַּט / בְּלִי בְּחֹרֶב יֻלְבָּט |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קֶ}}רַח בַּל יָחְבַּט / לְזֵרְעוֹנֵי '''טֵבֵת''' וּ'''שְׁבָט''' |- | ||{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ לְטוֹב תִּקֹּב / לְהָסִיר מֵהֶם לֵב הֶעָקֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קָ}}מוֹת בְּלִי לִרְקֹב / לִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃{{ממס|דברים לג כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|רֶ}}שַׁע מַר מִדְּלִי / מִצִּלָּם הַחֲדִילִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♒}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רְ}}סִיסִים תִּדְלִי / לְהַזִּיל לִ'''גְדָאַי''' כְּמִ'''דְּלִי''' |- | ||{{סי|רַ}}שֵּׁף נִיצוֹצִים בְּאוּר חֶדֶק / בְּצֵל צַלְמוֹן צוּרָם לְהָדֵק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רַ}}חֵף עֲלֵי זוּ בְּצֶדֶק / וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טַל וְיִזְּלוּ צֶדֶק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל׃{{ממס|משלי ג כ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שַׁ}}פֵּר אֲסָמֵי טַל דָּר / בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר|| ||rowspan="4" |{{ג|♓}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׁ}}תִילִים יְהֻדַּר / הַחֲנוּטִים מֵ'''אֲדָר''' |- | ||{{סי|תַּ}}דְגִּיא תְּנוּב שָׁנָה / בְּשַׁעַר '''דָּגִים''' מְדֻשָּׁנָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תַּ}}שְׁרִישׁ אִבֵּי יְשֵׁנָה / לְהַפְרִיחַ כְּטַל שׁוֹשַׁנָּה.<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃{{ממס|הושע יד ו}}}}</noinclude> |} ==== טל תן לרצות ארצך ==== <קטע התחלה=טל תן/> <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ {| |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|תֵּ}}ן לִרְצוֹת אַרְצָךְ / {{סי|שִׁ}}יתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ |- | ||{{סי|רֹ}}ב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / {{סי|ק}}וֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|צַ}}וֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶּרֶת / {{סי|פְּ}}רִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת |- | ||{{סי|עִ}}יר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / {{סי|שִׂ}}ימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|נ}}וֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / {{סי|מִ}}מֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה |- | ||{{סי|לְ}}הָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / {{סי|כַּ}}נָּה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|יַ}}עֲסִיס צוּף הָרִים / {{סי|טְ}}עֵם בִּמְאֹדֶךָ מֻבְחָרִים |- | ||{{סי|חֲ}}נוּנֶיךָ חַלֵּץ מִמַּסְגֵּרִים / {{סי|זִ}}מְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|וָ}}שֹׂבַע מַלֵּא אֲסָמֵינוּ / {{סי|הֲ}}כָעֵת תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ |- | ||{{סי|ד}}וֹד כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ / {{סי|גַּ}}ן רָוֶה שִׂימֵנוּ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|בּ}}וֹ תְבָרֵךְ מָזוֹן / {{סי|בְּ}}מַשְׁמַנֵּינוּ אַל יְהִי רָזוֹן |- | ||{{סי|אֲ}}יֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצֹּאן / {{סי|אָ}}נָּא תָּפֵק לָהּ רָצוֹן||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |}<קטע סוף=טל תן/><קטע סוף=הרחבות/> ====הכרזת הטל==== {| |- | colspan = "4"|שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל |- |{{ש-רווח|3em}}לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |} {{הור|מחיה המתים}} {{הור2|מכאן ואילך לא מופיע במחזורים.}} ====ג==== {| |- |{{סי|נִבְקְעוּ|10}}||{{סי|טַ}}ל כְּבֻשְּׂרוּ אָבוֹת |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת לְיַלְדֵּימוֹ בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|כִּ}}בְרַת הַר וַעֲרָבוֹת |- | ||{{סי|לְ}}לֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת{{ש}} {{סי|עִ|3}}בֵּב נִקְדָּשׁ בְּאַלְפֵי רְבָבוֹת. |} {{הור|האל הקדוש}} ====ד==== …{{הערה|בכתבי היד לא נמצא פיוט לברכת קדושת היום, אולם חוקרים סבורים כי היה כזה במקור. ראה: פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה, עמ' 111-112.}} ====ה==== {| |- |{{סי|וּשְׁחָקִים|10}}||{{סי|מַ}}זִּילִים טַל שָׁמַיִם |- | ||{{סי|נ}}וֹבֵב שְׁתִילֵי פַּלְגֵי מַיִם |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|סַ}}עַד אֹרַח יוֹמַיִם |- | ||{{סי|עֲ}}רֹךְ לְמַתְמִידֵי פַעֲמַיִם |- | ||{{סי|זִ|3}}בְחֵי רָצוֹן לַיּוֹם שְׁנַיִם. |} {{הור|שאותך [המחזיר]}} ====ו==== {| |- |{{סי|יִרְעֲפוּ|10}}||{{סי|פְּ}}עֹל בְּיוֹם חֵילֶךָ |- | ||{{סי|צִ}}יקַת עָב טַל לְיַחֲלֶךָ |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|קְ}}וֻצּוֹת טְלָלֶיךָ |- | ||{{סי|רַ}}סֵּס לְפִרְחֵי הִלּוּלֶךָ |- | ||{{סי|ר|3}}וֹנְנִים בְּרֶדֶת הַטַּל בְּלֵב טוֹב לְהַלְלֶךָ. |} {{הור|הטוב}} ====ז==== {| |- |{{סי|טַל|10}}||{{סי|שָׁ}}אַלְתִּי בְּאֹמֶר |- | ||נֹכַח יוֹצֵר חֹמֶר |- | ||{{סי|שֶׁ}}וַע עָרַכְתִּי בְּהַלֵּל וָזֶמֶר |- | ||לְהַקְדִּים טַל לִקְצִירַת הָעֹמֶר {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תְּ}}רוּפָה לְרַעֲנַנִּים |- | ||{{סי|תַּ}}זִּיל לִתְהוֹמוֹת מֵעֲנָנִים |- | ||{{סי|תַּ}}טְלִיל לְמִתְחַנְנִים |- | ||{{סי|תַּ}}עֲצִים שָׁלוֹם עוֹד לְעַם בְּבִרְכַּת טַל מְרַנְּנִים. |} {{הור|עושה [המברך]}} {{סוף}} <noinclude> ==הערות== [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:שבעתות]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]] m6hjem0tcrgbhr2jjpcyqpj30is3z0c 3003643 3003642 2026-04-08T21:01:29Z Yack67 27395 3003643 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|שבעתת-טל של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}.}}</noinclude> ==בדעתו אביעה חידות== ====א==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: [[משלי ג כ]]; '''א"ב''', '''אלעזר'''}} {| |- |{{סי|בְּדַעְתּוֹ|10}}||{{סי|אַ}}בִּיעָה חִידוֹת |- | ||{{סי|בְּ}}עַם זוּ בְּזוּ בְּטַל לְהַחֲדוֹת |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|גֵּ}}יא וּדְשָׁאֶיהָ לַחֲדוֹת |- | ||{{סי|דָּ}}צִים בְּצִלּוֹ לְהֵחָדוֹת |- | ||{{סי|א|3}}וֹת יַלְדוּת טַל לְהָגֵן לְתוֹלָדוֹת. |}<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====ב==== <קטע התחלה=ב/> {| |- |{{סי|תְּהוֹמוֹת|10}}||{{סי|הֲ}}דֹם לִרְסִיסוֹ כְּסוּפִים |- | ||{{סי|וְ}}כָל נְאוֹת דֶּשֶׁא לוֹ נִכְסָפִים |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|זִ}}כְרוֹ גְּבוּרוֹת מוֹסִיפִים |- | ||{{סי|חָ}}קוּק בְּגִישַׁת מוּסָפִים |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|לְ|3}}הַחֲיוֹת בּוֹ נְקוּקֵי סְעִיפִים. |}<קטע סוף=ב/><קטע התחלה=הרחבות/> ====רשות==== {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} <includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{סי|אֵ}}רָשֶׁה אֱרֹשׁ רַחֲשׁוֹן / בְּאֶרֶשׁ נִיב וְלָשׁוֹן {{ש}} {{סי|אַ}}תְחִין בְּחִין לַחֲשׁוֹן / דִּבְבִי מִלַּעֲשֹׁן {{ש}} {{סי|בְּ}}עַד נְצוּרֵי כְאִישׁוֹן / אֶפְגְּעָה בְּלִי לִישׁוֹן {{ש}} {{סי|בַּ}}קָּשָׁה כְּשַׁי נַחְשׁוֹן / אֵרָצֶה בָּרִאשׁוֹן {{סי|גְּ}}רֹנִי בַּל יֻנְטַל / מִקְרֹא לְרָם וְנִטָּל {{ש}} {{סי|גֵּ}}וִי בַּל יֻטַּל / מֵהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת טַל {{ש}} {{סי|דֵּ}}עִי בַּל יֻבְטַל / רְשׁוּת מִלִּטַל {{ש}} {{סי|דּ}}וֹדִי יִתְנַטַּל / בְּשִׂיחַ תְּפִלַּת טַל {{סי|הֲ}}מוֹן לוֹ נִכְסָף / לַעֲדַת אֵל אֶאֱסַף {{ש}} {{סי|ה}}וּא אִתָּם יִתְאַסַּף / וּלְמַעֲשָׂיו יִכְסָף {{ש}} {{סי|וְ}}אֶתְיַצְּבָה בַּסַּף / לְחַלּוֹת פְּנֵי יָסַף {{ש}} {{סי|וְ}}אִמְרַת טַל אֶחֱסַף / לְחַבְּרֶנָּה בְּמוּסָף {{סי|זֶ}}בֶד מַשְׂאַת בָּר / וְאָבִיב נְשִׁיקוֹת בָּר {{ש}} {{סי|זַ}}עַק פִּי יֻכְבָּר / וְשִׂיחַ לְשׁוֹנִי יֻגְבָּר {{ש}} {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד יְחֻבָּר / לְחַנְּנִי עַל דָּבָר {{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת־מַיִם יָעֳבָר / כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר {{סי|טַ}}עַם רִנּוּן / וְשַׁאַג שִׁנּוּן {{ש}} {{סי|טַ}}לְתִּי בְּתַחֲנוּן / אֶת־פְּנֵי חַנּוּן {{ש}} {{סי|יְ}}שִׁישַׁי לַחֲנֹן / בְּזֵכֶר יֵין לְבָנוֹן {{ש}} {{סי|יְ}}דוּעַי לִגְנֹן / בְּפָסֹח וְגָנוֹן {{סי|כְּ}}שָׁרִים וְכַחוֹלְלִים / אֲהַלֵּל כְּבַחֲלִילִים {{ש}} {{סי|כְּ}}מִפִּי עוֹלְלִים / אֲשׁוֹרֵר הִלּוּלִים {{ש}} {{סי|לִ}}שָּׂא דֵּעַ פְּלִילִים / צַגְתִּי בְּמַסְלוּלִים {{ש}} {{סי|לְ}}הַזְכִּיר בְּפִלּוּלִים / שֶׁוַע גְּבוּרוֹת טְלָלִים {{סי|מִ}}טַּעם זְקֵנִים / אֶתְבּוֹנֵן עַד זְקוּנִים {{ש}} {{סי|מ}}וֹרִים תִּקּוּנִים / כַּדָּת מְתֻקָּנִים {{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת נְבוֹנִים / בִּינַת עַם מְבִינִים {{ש}} {{סי|נְ}}טִיעַת דָּרְבוֹנִים / תִּוְּכוּנִי בֵּין שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים {{סי|שְׂ}}פָתַי בְּשֶׁוַע אֶפְתַּח / כְּאוּלָם הַמְפֻתָּח {{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת פִּי אֶפְתַּח / כְּאִיתוֹן אֲשֶׁר נִפְתַּח {{ש}} {{סי|עֹ}}ז וָכֹחַ לִי יִמְתַּח / כַּדֹּק אֲשֶׁר מָתַח {{ש}} {{סי|עַ}}ב טַל יִפָּתַח / וְחֹרֶב לְבַל יֻרְתָּח {{סי|פְּ}}נֵי רָם וְנִשָּׂא / עַיִן בְּחִין אֶשָּׂא {{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ לְנוֹסְסָה / כְּמוֹ בְּטַל נֻסָּה {{ש}} {{סי|צְ}}בָאָיו לוֹ אֲגַיְּסָה / וְאִתָּם אֶתְגַּיְּסָה {{ש}} {{סי|צְ}}עֹק בַּעֲדָם אֶתְנַגְּשָׂה / וְלֹא בְּרוּחַ גַּסָּה {{סי|קַ}}מְתִּי מִמִּשְׁפְּתַיִם / לְהַפְגִּיעַ בְּעַד לָנֵי שְׁפַתַּיִם {{ש}} {{סי|ק}}וֹל מָה אֶתֵּן בְּשִׂפְתוֹתַיִם / הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם {{ש}} {{סי|רֹ}}ן בְּלִי עֲצַלְתַּיִם / עָרַכְתִּי בְּמַחֲנוֹתַיִם {{ש}} {{סי|רָ}}חַשְׁתִּי גִּישׁוֹת שְׁתַּיִם / בְּעַד שְׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם {{סי|שַׁ}}חֲרִית חַנּוֹתִי לַמָּטָר / בְּלָקְשׁוֹ גֵּיא לְעַטַּר {{ש}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי לִקְחִי עוֹד לִנְטַר / מִתְּבֹעַ עֵרֶף מָטָר {{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}פִלַּת גְּבוּרוֹת טַל / חַלְתִּי בַצֹּהַר לִנְטַל {{ש}} {{סי|תִּ}}זַּל אִמְרָתִי כַּטַּל / לְקֹוֵי רְסִיסֵי טָל. ====אאגרה בני איש==== {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {| |- |{{סי|אֶ}}אֶגְרָה בְנֵי אִישׁ הַמֻּשְׂרָר ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|אִ}}וָּעֵד אִתָּם לְחַנֵּן בְּעַד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}בַשֵּׂר בְּקָהָל רָב זֵכֶר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}חַלֶּה פְנֵי צוּרָם בְּזִיל אִמְרַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|בְּ}}פִתְחוֹן פִּי אֲיַחְלֶנוּ עֲלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}מַעֲנֵה לְשׁוֹנִי אֲפַתֶּנוּ עֲדֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בַּ}}הֲפִיקִי מַעַן יֵרָצֶה כִּרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}גִשְׁתִּי צְקוּנִי יַעַל כְּשִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|גַּ}}ל בֵּינוֹ לְבֵינִי סִיּוּם אוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}לוּי לַכֹּל כְּאֵשׁ אוֹכְלָה וְלִי כִּפְרִיחַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}מַר מֵאָז אֹמֶר הֱיוֹת לִי ||{{שמאל|כַטַּל}} |- |{{סי|גַּ}}ם בְּהוֹפִיעוֹ בִי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|דָּ}}רַשׁ וְחָקַר מֵאָז וְחֶלֶשׁ ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|דֹּ}}ק וָחֶלֶד לְכוֹנֵן בְּקֵץ עִתּוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|דָּ}}ת קְנוּיַת קֶדֶם רְשׁוּת מֶנָּה ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|דֵּ}}עַ בָּהּ נוֹעַץ וּמְאוּם לֹא ||{{שמאל|בִטַּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|הִ}}טְבִּיעַ אַדְנֵי נֶשִׁי הֲדֹם וְכֵס ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|ה}}וֹלִיד בְּתוֹלְדוֹתָם תּוֹלְדוֹת אֶגְלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הִ}}שְׁתִּיל שְׁתִילֵי עֵדֶן בְּרִוּוּי עֲנִינַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הֵ}}כִין וְתִקֵּן בַּשַּׁחַק אֹסֶם אֹצְרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|וּ}}מִשְּׁתִיַּת אֶבֶן מְקוֹם חֶרְמוֹן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וִ}}תֵּק לְהַשְׁתּוֹת שְׁתוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וּ}}מִשָּׁם צָר חֹמֶר גֹּלֶם ||{{שמאל|מֻטָּל}} |- |{{סי|וְ}}נָפַח בּוֹ נֶשֶׁם חַיּוּת בְּחַיֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|זָ}}בַת מִקֶּדֶם אִשֵּׁשׁ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רַע וָדֶשֶׁא וָפֶרַח לְפַרְנֵס בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רֶם עַד לֹא הִמְטִיר וְגֶשֶׁם ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|זְ}}בָדָהּ וְעִדְּנָהּ חֲיוֹת בְּטִפֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|חֲ}}בָלִים נָפְלוּ לָהּ אֲסָמֵי אֹרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}יַּת יְשֵׁנֶיהָ לְהַחֲיוֹת בְּאוֹר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}שְׁרַת מֵי גֶשֶׁם עָלֶיהָ ||{{שמאל|לְהָטַל}} |- |{{סי|חָ}}זִיז לְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְפָקְדָהּ ||{{שמאל|יֻטָּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|טֹ}}רַח מִטְרוֹת עֹז עַד עַתָּה לֹא ||{{שמאל|הֻטַּל}} |- |{{סי|טֻ}}לְּלָה עַד דּוֹר עֲשִׂירִי מִתְנוֹבֶבֶת ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|טָ}}פְשׁוּ דָרֶיהָ וְגָאוּ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|טָ}}רְחוֹת גְּשָׁמִים מַה צֹּרֶךְ דַּיֵּנוּ ||{{שמאל|בְּטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|יַ}}עַן כַּאֲשֶׁר מַדּוּ מָדַד ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|יְ}}קוּמָם מָחָה וְזִכְרָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|יָ}}קָר כַּעְסָם כַּחוֹל וְכָאֶבֶן ||{{שמאל|נֻטָּל}} |- |{{סי|יְ}}זֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֹרֶב וְחֹם ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|כְּ}}מוּס גֹּפֶר וּלִוּוּיָו מִכֹּל ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|כִּ}}י מֵי נֹחַ זֹאת לִי לְעוֹלָם בְּלִי ||{{שמאל|לִבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}רַת לוֹ וּלְנֶשִׁי עוֹד בַּל ||{{שמאל|יֻבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}ל יְמֵי הָאָרֶץ לְהַקְוֹת בְּקִוּוּי מָטָר ||{{שמאל|וָטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|לֹ}}א בָנוּ נוֹסְעֵי קֶדֶם מִשָּׁאוֹן ||{{שמאל|הַמְקֻטָּל}} |- |{{סי|לֹ}}הֲקוּ וְיָזְמוּ עֲלוֹת לְדֹק ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|לִ}}בָּם חָלַק וַעֲצָתָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|לְ}}נֶפֶץ וּלְזֶרֶם לְצוּל ||{{שמאל|לְהִטַּלְטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|מ}}וֹט הִתְמוֹטְטָה גֵּיא בְּחֹרֶב בְּלִי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|מֹ}}אֲסָה עַד צָץ אָב וְהִפְרִיחָהּ ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|מָ}}טֵי הֶרֶג הִסְלִיל וְהִטְלִילָם ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|מִ}}שָּׁם צָדַק נְחֹל לְיַלְדוֹתָיו ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|נֶ}}חֱצַב כְּצוּר אֹטֶם זֶרֶם ||{{שמאל|מִלְּהָטַל}} |- |{{סי|נֶ}}חְשַׁב אֶת עֶדְנוֹ לְהִפָּקֵד בְּעֵת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נִ}}פְקְדוּ בְּמוֹעֵד זֶה בְּקֵץ זְכִירַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נֶ}}עֱקַד לְהַפְרִיחַ כְּשׁוֹשַׁנָּה ||{{שמאל|בְטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שִׂ}}דֵּד תֶּלֶם לְזֶרַע וּבִקְצִירוֹ לָן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}דֶה מְבֹרָךְ כְּהֵרִיחַ בֵּרְכוֹ בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|סָ}}כַם אִתּוֹ צִיר חֲתֹם בְּבִרְכַּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}רִיגָיו לְהִתְבַּדֵּד בְּבֶטַח עֶרֶף שְׁמֵי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|עֲ}}נָפָיו שֹׂרְדוּ הֱיוֹת בַּגּוֹיִם ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מִמֶּגֶד ||{{שמאל|וּמִטַּל}} |- |{{סי|עָ}}דָיו נָעוּ לוּדָה וְנָוָם ||{{שמאל|טֻלְטַל}} |- |{{סי|עֹ}}ל בַּרְזֶל שָׂם עָלֵימוֹ ||{{שמאל|לְהָטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|פָּ}}סַע וְדִלֵּג קֵץ כְּזֵכֶר בְּרִית ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}תָחַי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְיֶשַׁע בָּרִאשׁוֹן להַרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פֶּ}}גַע בְּכֵן חַקְתִּי בָּרִאשׁוֹן לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|צֵ}}אתִי לְאָלוּשׁ עֻדַּנְתִּי בְּרֶדֶת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צָ}}עַקְתִּי וְהֻזְכַּר לִי בְּרִית יַלְדוּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צְ}}בָאַי כֻּלְכְּלוּ בְּמַן אֵבוּר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צֵ}}דָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע כַּעֲלוֹת שִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|קֻ}}בַּצְתִּי לְהַר חֶמֶד נְחֹל אִמְרֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|קְ}}הָלִי עַל אֶבְרַת נְשָׁרִים ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|ק}}וֹל וּבָרָק וְנֶטֶף זִילַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|ק}}וֹנִי עָלַי הִזִּיל עֲיֵפוּת לְהָקֵר ||{{שמאל|בְּטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|רִ}}שְׁפֵּי לַהַב וְקוֹל כֹּחַ הֵירַד לִי ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|רַ}}עַשׁ בְּשׁוּרִי חַלְתִּי וַיְעוֹרְרִי ||{{שמאל|בְטַל}} |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ שִׁבְעַת עַנְנֵי הוֹד מָסַךְ ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|רָ}}צִים לְפָנַי תּוּר אֶרֶץ שְׂבֵעַת מִשְׁמַנֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שְׁ}}כִינָה אִהֵל צִיר בֵּין שָׁדַי בְּלִין ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שֶׁ}}מֶן מָשַׁח אָח שֶׁיֹּרֵד ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|שְׁ}}בָטַי בֵּרַךְ בְּעֵקֶב כְּעֵין נִתְבָּרַךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|שִׁ}}ירָה שָׁר לָמוֹ בְּאֹמֶר זִיל ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|תַּ}}חְתָּיו צָג נֵצֶר מִגֶּזַע מְבֹרָךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|תֵּ}}בֵל עַם לְהַנְחִיל בְּתוֹךְ עֵינוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}רְגְּלָם נְשָׂאָם בְּשֶׁכֶם כְּאֹמֵן בֵּן ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|תְּ}}קוּפַת צָר וָאוֹר בְּשֶׁלָּם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |} ====תחת אילת עופר==== {{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר בירבי קליר מקרית ספר'''}} {{סי|תַּ}}חַת אֵילַת עֹפֶר בֹּרַךְ מוֹשִׁיעַ בְּטַל :{{סי|אֻ|1}}מַּץ וְנֻסַּס כְּאֵיתָן בְּחֹרֶב בְּגִזַּת טַל {{סי|שֻׁ}}עַנְתִּי מֵאָז וְעַד אָז בְּהַבְטָחַת טַל :{{סי|לָ|1}}עַד בְּלִי לְהִמָּנַע מֵאִתִּי טַל {{סי|רָ}}גַז תִּשְׁבִּי כְּחָר וְעָצַר טַל :{{סי|עַ|1}}ל פַּת לֶחֶם וָטֶרֶף טֹרַף וְטֻלְטַל {{סי|קָ}}דוֹשׁ כְּהִבִּיט לְבַל תּוּפַר בְּרִית טַל :{{סי|זִ|1}}לְעַף רוּחַ לַיֶּלֶד וְנַפְשׁוֹ נָטַל {{סי|צָ}}רְפִית בְּצִיר רָגְנָה תְּנוּאוֹת לְהַטַּל :{{סי|רְ|1}}אוֹתוֹ כִּי פַס בֵּן הִתִּיר נֵדֶר טַל {{סי|פֶּ}}שַׁע אִם הֶעֱוָה עֲדֵי עֲצִירַת טַל :{{סי|בְּ|1}}כֵן עָרַךְ תַּחַן לְמוֹלִיד אֶגְלֵי טַל {{סי|עָ}}תַר לִפְנֵי חַי מְחַיֶּה כֹּל בְּטַל :{{סי|יְ|1}}חִידַת יֶלֶד הֵשִׁיב בְּהַתָּרַת טַל {{סי|סָ}}דַר וְחָשַׂף לַכֹּל כֹּחַ גְּבוּרוֹת טַל :{{סי|רָ|1}}מַז כִּי שְׁכוּנִים יָקִיצוּ בְטַל {{סי|נִ}}כְרְתָה זֹּאת לְהַרְרֵי קֶדֶם בְּמַתְּנַת טַל :{{סי|בְּ|1}}לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ לְיַחֵל לְטַל {{סי|מִ}}מָּחֳרַת הַפֶּסַח יְחַנְּנוּ בְּעַד טַל :{{סי|יָ|1}}נִיפוּ בְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְהָנִיף רֹעַ טַל {{סי|לָ}}כֵן מִלִּפְנֵי עֹמֶר אַזְכִּיר בְּתַחַן טַל :{{סי|קְ|1}}דֹם לַיְלָה אֶחָד לְהָלִין בּוֹ טַל {{סי|כֹּ}}רְתָה לְחַיִּים מִחְיַת יְרִידַת טַל :{{סי|לַ|1}}מֵּתִים חָפְשִׁי הוּכְנָה תְּחִיַּת טַל {{סי|יְ}}עוֹרְרוּ יְזוֹרְרוּ יִחְיוּ בְּרֶדֶת טַל :{{סי|יַ|1}}עַמְדוּ יָקוּמוּ יַעֲלוּ כְּשִׁכְבַת טַל {{סי|טַ}}עַם זְמִירוֹת יַשְׁמִיעוּ בְּטַל אוֹרוֹת טַל :{{סי|רֹ|1}}ן יוֹשְבֵי סֶלַע אֲשֶׁר חָיוּ בְּטַל {{סי|חֲ}}בַצֶלֶת וַעֲרָבָה תָּגֵלְנָה בִּפְרִיחַת טַל :{{סי|מִ|1}}דְבָּר וְצִיָּה יְשֻׂשׂוּם בְּטִלּוּל טַל {{סי|זָ}}רָב וְשָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וָחֹרֶב וְחֻמַּת טַל :{{סי|קָ|1}}מוֹת לֹא יַקְדִּירוּ בְּגֵיא טְלוּלַת טַל {{סי|וְ}}סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל קָרִים מִלְּהַטַּל :{{סי|רְ|1}}בוּצִים עַל כָּבוֹד חֻפַּת עָב טַל {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה יָנִיפוּ רְסִיסֵי טַל :{{סי|יִ|1}}פָּתְחוּ אֲסָמִים לְהַטִּיף נִזְלֵי טַל {{סי|דִּ}}דּוּי הָמוֹן חוֹגֵג שְׁאֵרִיתָם כְּטַל :{{סי|תַּ|1}}רְשִׁישִׁים יְנַהֲלוּם בְּמַרְפֵּא כְּנַף טַל {{סי|גִּ}}יל בְּקוֹל רִנָּה לַעֲבֹר בַּסָּךְ וְטַל :{{סי|סְ|1}}לוּלִים עֲלוֹת אֶל נָכוֹן נִשָּׂא וְנִטָָּל {{סי|בְּ}}שׁוּרָם מֵאֲמָנָה עַל חֶרְמוֹן טַל :{{סי|פָּ|1}}רוֹחַ יִפְרְחוּ כַּשּׁוֹשַׁנָּה בְטַל. <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}ל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל :{{סי|רְ|1}}אוֹתָם אֵשׁ אוֹכֶלֶת כִּי נִהְיֶה כְטָל. ====אלים ביום מחוסן==== <noinclude>{{הור2|הפסוקים אינם מופיעים במחזורים המאוחרים.}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע. מוזכרים לסירוגין חודשי השנה והמזלות, והאבות והשבטים.}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}לִים בְּיוֹם מְחֻסָּן / חִלּוּ פְּנֵי מְנוּסָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|א}}וֹרוֹת לְנוֹסְסָן / לְהַטְלִילָם בְּעֶצֶם '''נִיסָן''' |- | ||{{סי|אֶ}}שְׁאֲלָה בַעֲדָם מַעַן / גְּבוּרוֹת טַל לְהַעַן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|אָ}}ב הֻבְטַח לִשְׁעַן / יִתֵּן לְהַמְתִּיק לַעַן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃{{ממס|בראשית כז כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ טַל אֶטָּלֶה / בְּיַלְדוּת טַל לְהִטָּלֶה|| ||rowspan="4" |{{ג|♈}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בּ}}וֹ אֵיתָן מֻטְלֶה / בַּדָיו יִרְעוּ כְּמוֹ '''טָלֶה''' |- | ||{{סי|בְּ}}רִית כְּרוּתָה לְרֹאשׁ אָבוֹת / חֲיָלָיו בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בַּ}}ל יָזִיז מִבְּנֵי אָבוֹת / לְהַרְסִיס עַם נְדָבוֹת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃{{ממס|תהלים קי ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|גֶּ}}זַע כִּרְבִיב טַל מְשֻׁיָּר / שִׁשִּׁים וְאַחַת אָרְחוּ בִמְשֻׁיָּר |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גַּ}}ד לְצֵֵדָם תֻּיָּר / מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּ'''אִיָּר''' |- | ||{{סי|גִּ}}יל טַל לְכָל יְגֵעִים / וְדוּדָאֵי בְכוֹר בּוֹ רוֹגְעִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גְּ}}אוּלִים בּוֹ גֵּאִים / עַם כְּטַל נִשְׁאֲרוּ בַגּוֹיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם׃{{ממס|מיכה ה ו}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|דּ}}וֹפְקֵי דְלָתֶיךָ לָשׁוּר / הַטְלִילֵם בְּמַעְגַּל מִישׁוֹר|| ||rowspan="4" |{{ג|♉}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דֹּ}}ק לָמוֹ חֲשֹׁר / עַד קֵץ לְחִיכַת '''שׁוֹר''' |- | ||{{סי|דִּ}}גְלֵי אֲסוּר מֹף עֲנֵה / וְגֵיא וּדְגָנֶיהָ תַּעֲנֶה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דְּ}}שָׁאֵימוֹ יַחֲנֶה / כְּטַל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות טז יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|הַ}}פְגָּעַת טַל תְּכֻוָּן / מוּל מְכוֹן שֶׁבֶת כֻּוָּן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}נָפַת עָב תִּתְכַּוָּן / בְּמַתְּנַת טַל '''סִיוָן''' |- | ||{{סי|הִ}}לּוּל קֹדֶשׁ תִּירוֹשִׁי / יַמְגִּיד בְּטַל קְדוֹשִׁי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}לָנַת קְצִיר שָׁרְשִׁי / יָלִין בְּטַל לְהַשְׁרִישִׁי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי׃{{ממס|איוב כט יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|וְ}}אוֹת לַחֲשֹׂף חֲתוּמִים / וְרֶמֶז לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים|| ||rowspan="4" |{{ג|♊}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וַ}}תֵּר לִתְמִימִים / לְהֵאָחוֹת בּוֹ כִּ'''תְאוֹמִים''' |- | ||{{סי|וְ}}רָד עִם אֵל לְהָכֵן / וְנֵס מְנַשִּׁי לְתַכֵּן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וִ}}עֵד צוּר לְשַׁכֵּן / אִתּוֹ כְּנָם לַעֲשׂוֹת כֵּן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כׇּל הָאָרֶץ הָיָה טָל׃{{ממס|שופטים ו מ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|זַ}}עֲקִי בַּל תָּבוּז / לְהַטְלִילִי מֵעוּץ וּמִבּוּז |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|זִ}}מַּנְתָּ לִרְמֹז / לְחַתֵּל כְּאֵב '''תַּמּוּז''' |- | ||{{סי|זֶ}}רַע בִּין עִתִּים חִפַּשׂ / לָעַד בְּלִי יֶאְפַּס |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|ז}}וֹרֵד עַל פַּס / כְּבַמִּדְבָּר דֹּק מְחֻסְפָּס<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃{{ממס|שמות טז יד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|חַ}}בֵּא מִשֹּׁד שָׂטָן / פְּסוּחֶיךָ בְּלִי לִסְטַן|| ||rowspan="4" |{{ג|♋}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חַ}}יִּים יֻרְטַן / לְהִפָּסֵחַ כְּגוֹן '''סַרְטָן''' |- | ||{{סי|ח}}וֹף יַמִּים בְּצַיְּנוֹ / מֵרְאִיַּת טַלְלֵי נִצָּנוֹ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חֲ}}שֹׁר לְרֵבֶץ צֹאנוֹ / וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ׃{{ממס|משלי יט יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|טַ}}לְלֵי יֶשַׁע אֶשְׁאָב / בְּשׂוֹשׂ מִמַּשְׁאָב |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טַ}}עַם אָב / יַטְעִימֵנוּ אֵל וָ'''אָב''' |- | ||{{סי|טִ}}לּוּל יְדִידוּת שִׁכְנִי / יִשְׁכֹּן לָבֶטַח לְשָׁכְנִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טֹ}}הַר מִשְׁכָּנִי / יִשְׁקֹט כְּעָב טַל עַל מְכוֹנִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי כֹה אָמַר יְיָ אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר׃{{ממס|ישעיהו יח ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת טַל תָּאֳרִי / כְּמֵאָז בּוֹ לְפָאֲרִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♌}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יָ}}פִיק לְבֵית יַעְרִי / לִשְׁאָג בּוֹ כָּ'''אֲרִי''' |- | ||{{סי|י}}וֹם טוֹבָה בְּטוֹב אַבְלִילָה / בְּזִנּוּק בָּשָׁן לְהִתְהַלְלָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יְ}}בוּלִי אֵל הַטְלִילָה / כְּעַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו׃{{ממס|במדבר יא ט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|כִּ}}רְסִיס רָד בְּרֹאשׁ תָּלוּל / בְּקֵץ רִאשׁוֹן לְטִלּוּל |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כֵּ}}ן יְהֵא כָלוּל / לְהַדְשִׁיא פִּרְחֵי '''אֱלוּל''' |- | ||{{סי|כְּ}}מֵהִים שַׂבַּע רָצוֹן לְהַסְפֵּק / בְּלַחְלוּחַ נֶגֶב לְהַאְפֵּק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כְּ}}נֶסֶת עַל דּוֹדָהּ תְּרַפֵּק / לְעוֹרְרָהּ בְּקוֹל דּוֹפֵק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃{{ממס|שיר השירים ה ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|לְ}}אוֹת טוֹב טַל נִתְלָה / תֵּת לְעוֹלָם חֲתֻלָּה|| ||rowspan="4" |{{ג|♍}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}נוֹבֵב תְּנוּב שְׁתוּלָה / לְהָגִיל בִּמְשׂוֹשׂ '''בְּתוּלָה''' |- | ||{{סי|לֵ}}יגוֹד גְּדוּד יֻשְׁפַּר / לְהַעֲצִים גְּדוּדָיו בְּלִי מִסְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}הָקִיץ בְּקוֹל שׁוֹפָר / אֲטוּמִים שׁוֹכְנֵי עָפָר<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃{{ממס|ישעיהו כו יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|מִ}}כָּל אֹם יְאַשְּׁרִי / וַאֲהוֹדֶנּוּ מִשִּׁירִי |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מֵ}}אֶגְלוֹ יְעַשְּׁרִי / לְהַסְפִּיק עַד קֵץ '''תִּשְׁרִי''' |- | ||{{סי|מִ}}שְׁמַן לֶחֶם מַקָּחִי / מֵעֲסִיס יֵין רִקּוּחִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת מַלְקוֹחִי / יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב׃{{ממס|דברים לב ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|נַ}}אַק נוֹשְׂאֵי לְךָ עֵינַיִם / לֶעֱנוּתָם הַט אָזְנַיִם|| ||rowspan="4" |{{ג|♎}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נ}}וֹפֵף לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם / לְהַכְרִיעַ צִדְקָם בְּ'''מֹאזְנָיִם''' |- | ||{{סי|נִ}}תְבָּרַךְ מִמֶּגֶד וּמִטַּל / כִּבְאַחִים מְנֻשָּׂא וּמְנֻטָּל |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נֶ}}שֶׁב אֲגָלִים תִּטַּל / מוֹלִיד אֶגְלֵי טָל<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל׃{{ממס|איוב לח כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שִׂ}}יחַ זוּ אֱזֹן לְיַשְּׁבָן / בֶּטַח לְהוֹשִׁיבָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׂ}}עִירִים לְחַשְּׁבָן / מֵעֵת '''מַרְחֶשְׁוָן''' |- | ||{{סי|סִ}}דּוּר עָבִים לְהַטְלִילָם / כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לְנַטְּלָם |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שֹׂ}}בַע לְטַלְּלָם / צַו לַשָּׁמַיִם תֵּת טַלָּם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כׇּל אֵלֶּה׃{{ממס|זכריה ח יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|עֲ}}תִירַת טַל תֶּעֱרַב / וּלְפָנֶיךָ תִקְרָב|| ||rowspan="4" |{{ג|♏}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי שָׁרָב / יִפְרַח כְּבִמְקוֹם '''עַקְרָב''' |- | ||{{סי|עֲ}}לוֹת שִׁכְבַת מַפְרַחַת / בְּאִבֵּי נַחַל מַאֲרַחַת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מֵרוֹם וּמִתָּחַת / וּמִתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃{{ממס|דברים לג יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|פִּ}}רְחֵי חֶלֶד תַּשְׁלֵו / בְּטַל שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵו |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֶּ}}רַח לְהַדְגִּיא וּלְהַשְׁלֵו / צִמְחֵי תְּנוּב '''כִּסְלֵו''' |- | ||{{סי|פְּ}}קֹד חֹרֶב בְּצָיוֹן / לְטַלְּלָם בְּחֹרֶב צַחֲיוֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֵּ}}רוֹת לְבָרֵךְ בְּצִבְיוֹן / כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים קלג ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|צִ}}יָּה אִם מֻלְקֶשֶׁת / וּמַלְקוֹשׁ אִם מְבַקֶּשֶׁת|| ||rowspan="4" |{{ג|♐}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צ}}וּק עָבִים תְּהֵא מְאֻשֶּׁשֶׁת / כְּבַעֲנִינַת '''קָשֶׁת''' |- | ||{{סי|צִ}}מְאוֹן צָהֳרַיִם / בַּל יַשְׁזִיף עֲדָנִים אֲחוֹרָים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צְ}}לִיחַת אֲתוּי נַהֲרַיִם / תַּצְלִיחַ בּוֹ יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה, וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃{{ממס|הושע ו ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|קָ}}לִי בַּל יֻצְבַּט / בְּלִי בְּחֹרֶב יֻלְבָּט |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קֶ}}רַח בַּל יָחְבַּט / לְזֵרְעוֹנֵי '''טֵבֵת''' וּ'''שְׁבָט''' |- | ||{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ לְטוֹב תִּקֹּב / לְהָסִיר מֵהֶם לֵב הֶעָקֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קָ}}מוֹת בְּלִי לִרְקֹב / לִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃{{ממס|דברים לג כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|רֶ}}שַׁע מַר מִדְּלִי / מִצִּלָּם הַחֲדִילִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♒}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רְ}}סִיסִים תִּדְלִי / לְהַזִּיל לִ'''גְדָאַי''' כְּמִ'''דְּלִי''' |- | ||{{סי|רַ}}שֵּׁף נִיצוֹצִים בְּאוּר חֶדֶק / בְּצֵל צַלְמוֹן צוּרָם לְהָדֵק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רַ}}חֵף עֲלֵי זוּ בְּצֶדֶק / וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טַל וְיִזְּלוּ צֶדֶק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל׃{{ממס|משלי ג כ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שַׁ}}פֵּר אֲסָמֵי טַל דָּר / בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר|| ||rowspan="4" |{{ג|♓}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׁ}}תִילִים יְהֻדַּר / הַחֲנוּטִים מֵ'''אֲדָר''' |- | ||{{סי|תַּ}}דְגִּיא תְּנוּב שָׁנָה / בְּשַׁעַר '''דָּגִים''' מְדֻשָּׁנָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תַּ}}שְׁרִישׁ אִבֵּי יְשֵׁנָה / לְהַפְרִיחַ כְּטַל שׁוֹשַׁנָּה.<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃{{ממס|הושע יד ו}}}}</noinclude> |} ==== טל תן לרצות ארצך ==== <קטע התחלה=טל תן/> <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ {| |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|תֵּ}}ן לִרְצוֹת אַרְצָךְ / {{סי|שִׁ}}יתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ |- | ||{{סי|רֹ}}ב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / {{סי|ק}}וֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|צַ}}וֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶּרֶת / {{סי|פְּ}}רִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת |- | ||{{סי|עִ}}יר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / {{סי|שִׂ}}ימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|נ}}וֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / {{סי|מִ}}מֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה |- | ||{{סי|לְ}}הָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / {{סי|כַּ}}נָּה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|יַ}}עֲסִיס צוּף הָרִים / {{סי|טְ}}עֵם בִּמְאֹדֶךָ מֻבְחָרִים |- | ||{{סי|חֲ}}נוּנֶיךָ חַלֵּץ מִמַּסְגֵּרִים / {{סי|זִ}}מְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|וָ}}שֹׂבַע מַלֵּא אֲסָמֵינוּ / {{סי|הֲ}}כָעֵת תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ |- | ||{{סי|ד}}וֹד כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ / {{סי|גַּ}}ן רָוֶה שִׂימֵנוּ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|בּ}}וֹ תְבָרֵךְ מָזוֹן / {{סי|בְּ}}מַשְׁמַנֵּינוּ אַל יְהִי רָזוֹן |- | ||{{סי|אֲ}}יֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצֹּאן / {{סי|אָ}}נָּא תָּפֵק לָהּ רָצוֹן||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |}<קטע סוף=טל תן/><קטע סוף=הרחבות/> ====הכרזת הטל==== {| |- | colspan = "4"|שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל |- |{{ש-רווח|3em}}לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |} {{הור|מחיה המתים}} {{הור2|מכאן ואילך לא מופיע במחזורים.}} ====ג==== {| |- |{{סי|נִבְקְעוּ|10}}||{{סי|טַ}}ל כְּבֻשְּׂרוּ אָבוֹת |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת לְיַלְדֵּימוֹ בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|כִּ}}בְרַת הַר וַעֲרָבוֹת |- | ||{{סי|לְ}}לֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת{{ש}} {{סי|עִ|3}}בֵּב נִקְדָּשׁ בְּאַלְפֵי רְבָבוֹת. |} {{הור|האל הקדוש}} ====ד==== …{{הערה|בכתבי היד לא נמצא פיוט לברכת קדושת היום, אולם חוקרים סבורים כי היה כזה במקור. ראה: פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה, עמ' 111-112.}} ====ה==== {| |- |{{סי|וּשְׁחָקִים|10}}||{{סי|מַ}}זִּילִים טַל שָׁמַיִם |- | ||{{סי|נ}}וֹבֵב שְׁתִילֵי פַּלְגֵי מַיִם |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|סַ}}עַד אֹרַח יוֹמַיִם |- | ||{{סי|עֲ}}רֹךְ לְמַתְמִידֵי פַעֲמַיִם |- | ||{{סי|זִ|3}}בְחֵי רָצוֹן לַיּוֹם שְׁנַיִם. |} {{הור|שאותך [המחזיר]}} ====ו==== {| |- |{{סי|יִרְעֲפוּ|10}}||{{סי|פְּ}}עֹל בְּיוֹם חֵילֶךָ |- | ||{{סי|צִ}}יקַת עָב טַל לְיַחֲלֶךָ |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|קְ}}וֻצּוֹת טְלָלֶיךָ |- | ||{{סי|רַ}}סֵּס לְפִרְחֵי הִלּוּלֶךָ |- | ||{{סי|ר|3}}וֹנְנִים בְּרֶדֶת הַטַּל בְּלֵב טוֹב לְהַלְלֶךָ. |} {{הור|הטוב}} ====ז==== {| |- |{{סי|טַל|10}}||{{סי|שָׁ}}אַלְתִּי בְּאֹמֶר |- | ||נֹכַח יוֹצֵר חֹמֶר |- | ||{{סי|שֶׁ}}וַע עָרַכְתִּי בְּהַלֵּל וָזֶמֶר |- | ||לְהַקְדִּים טַל לִקְצִירַת הָעֹמֶר {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תְּ}}רוּפָה לְרַעֲנַנִּים |- | ||{{סי|תַּ}}זִּיל לִתְהוֹמוֹת מֵעֲנָנִים |- | ||{{סי|תַּ}}טְלִיל לְמִתְחַנְנִים |- | ||{{סי|תַּ}}עֲצִים שָׁלוֹם עוֹד לְעַם בְּבִרְכַּת טַל מְרַנְּנִים. |} {{הור|עושה [המברך]}} {{סוף}} <noinclude> ==קישורים והערות== {{מיזמים|ויקיפדיה=בדעתו אביעה חידות}} [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:שבעתות]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] a1555bb4o44g9tw7l8fo460v9uyelgv 3003644 3003643 2026-04-08T21:04:36Z Yack67 27395 3003644 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}}{{הור2|שבעתת-טל של רבי {{קישור למחבר|אלעזר הקליר}}.}}</noinclude> ==בדעתו אביעה חידות== ====א==== <קטע התחלה=א/>{{הור|סימן: [[משלי ג כ]]; '''א"ב''', '''אלעזר'''}} {| |- |{{סי|בְּדַעְתּוֹ|10}}||{{סי|אַ}}בִּיעָה חִידוֹת |- | ||{{סי|בְּ}}עַם זוּ בְּזוּ בְּטַל לְהַחֲדוֹת |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|גֵּ}}יא וּדְשָׁאֶיהָ לַחֲדוֹת |- | ||{{סי|דָּ}}צִים בְּצִלּוֹ לְהֵחָדוֹת |- | ||{{סי|א|3}}וֹת יַלְדוּת טַל לְהָגֵן לְתוֹלָדוֹת. |}<קטע סוף=א/> {{הור|מגן אברהם}} ====ב==== <קטע התחלה=ב/> {| |- |{{סי|תְּהוֹמוֹת|10}}||{{סי|הֲ}}דֹם לִרְסִיסוֹ כְּסוּפִים |- | ||{{סי|וְ}}כָל נְאוֹת דֶּשֶׁא לוֹ נִכְסָפִים |- |{{שמאל|<includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|זִ}}כְרוֹ גְּבוּרוֹת מוֹסִיפִים |- | ||{{סי|חָ}}קוּק בְּגִישַׁת מוּסָפִים |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|לְ|3}}הַחֲיוֹת בּוֹ נְקוּקֵי סְעִיפִים. |}<קטע סוף=ב/><קטע התחלה=הרחבות/> ====רשות==== {{הור|סימן: '''א"ב''' כפול}} <includeonly>{{הור|(חזן:)}} </includeonly>{{סי|אֵ}}רָשֶׁה אֱרֹשׁ רַחֲשׁוֹן / בְּאֶרֶשׁ נִיב וְלָשׁוֹן {{ש}} {{סי|אַ}}תְחִין בְּחִין לַחֲשׁוֹן / דִּבְבִי מִלַּעֲשֹׁן {{ש}} {{סי|בְּ}}עַד נְצוּרֵי כְאִישׁוֹן / אֶפְגְּעָה בְּלִי לִישׁוֹן {{ש}} {{סי|בַּ}}קָּשָׁה כְּשַׁי נַחְשׁוֹן / אֵרָצֶה בָּרִאשׁוֹן {{סי|גְּ}}רֹנִי בַּל יֻנְטַל / מִקְרֹא לְרָם וְנִטָּל {{ש}} {{סי|גֵּ}}וִי בַּל יֻטַּל / מֵהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת טַל {{ש}} {{סי|דֵּ}}עִי בַּל יֻבְטַל / רְשׁוּת מִלִּטַל {{ש}} {{סי|דּ}}וֹדִי יִתְנַטַּל / בְּשִׂיחַ תְּפִלַּת טַל {{סי|הֲ}}מוֹן לוֹ נִכְסָף / לַעֲדַת אֵל אֶאֱסַף {{ש}} {{סי|ה}}וּא אִתָּם יִתְאַסַּף / וּלְמַעֲשָׂיו יִכְסָף {{ש}} {{סי|וְ}}אֶתְיַצְּבָה בַּסַּף / לְחַלּוֹת פְּנֵי יָסַף {{ש}} {{סי|וְ}}אִמְרַת טַל אֶחֱסַף / לְחַבְּרֶנָּה בְּמוּסָף {{סי|זֶ}}בֶד מַשְׂאַת בָּר / וְאָבִיב נְשִׁיקוֹת בָּר {{ש}} {{סי|זַ}}עַק פִּי יֻכְבָּר / וְשִׂיחַ לְשׁוֹנִי יֻגְבָּר {{ש}} {{סי|חֵ}}ן וָחֶסֶד יְחֻבָּר / לְחַנְּנִי עַל דָּבָר {{ש}} {{סי|חַ}}שְׁרַת־מַיִם יָעֳבָר / כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר {{סי|טַ}}עַם רִנּוּן / וְשַׁאַג שִׁנּוּן {{ש}} {{סי|טַ}}לְתִּי בְּתַחֲנוּן / אֶת־פְּנֵי חַנּוּן {{ש}} {{סי|יְ}}שִׁישַׁי לַחֲנֹן / בְּזֵכֶר יֵין לְבָנוֹן {{ש}} {{סי|יְ}}דוּעַי לִגְנֹן / בְּפָסֹח וְגָנוֹן {{סי|כְּ}}שָׁרִים וְכַחוֹלְלִים / אֲהַלֵּל כְּבַחֲלִילִים {{ש}} {{סי|כְּ}}מִפִּי עוֹלְלִים / אֲשׁוֹרֵר הִלּוּלִים {{ש}} {{סי|לִ}}שָּׂא דֵּעַ פְּלִילִים / צַגְתִּי בְּמַסְלוּלִים {{ש}} {{סי|לְ}}הַזְכִּיר בְּפִלּוּלִים / שֶׁוַע גְּבוּרוֹת טְלָלִים {{סי|מִ}}טַּעם זְקֵנִים / אֶתְבּוֹנֵן עַד זְקוּנִים {{ש}} {{סי|מ}}וֹרִים תִּקּוּנִים / כַּדָּת מְתֻקָּנִים {{ש}} {{סי|נֹ}}פֶת נְבוֹנִים / בִּינַת עַם מְבִינִים {{ש}} {{סי|נְ}}טִיעַת דָּרְבוֹנִים / תִּוְּכוּנִי בֵּין שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים {{סי|שְׂ}}פָתַי בְּשֶׁוַע אֶפְתַּח / כְּאוּלָם הַמְפֻתָּח {{ש}} {{סי|שִׂ}}יחוֹת פִּי אֶפְתַּח / כְּאִיתוֹן אֲשֶׁר נִפְתַּח {{ש}} {{סי|עֹ}}ז וָכֹחַ לִי יִמְתַּח / כַּדֹּק אֲשֶׁר מָתַח {{ש}} {{סי|עַ}}ב טַל יִפָּתַח / וְחֹרֶב לְבַל יֻרְתָּח {{סי|פְּ}}נֵי רָם וְנִשָּׂא / עַיִן בְּחִין אֶשָּׂא {{ש}} {{סי|פְּ}}אֵרוֹ לְנוֹסְסָה / כְּמוֹ בְּטַל נֻסָּה {{ש}} {{סי|צְ}}בָאָיו לוֹ אֲגַיְּסָה / וְאִתָּם אֶתְגַּיְּסָה {{ש}} {{סי|צְ}}עֹק בַּעֲדָם אֶתְנַגְּשָׂה / וְלֹא בְּרוּחַ גַּסָּה {{סי|קַ}}מְתִּי מִמִּשְׁפְּתַיִם / לְהַפְגִּיעַ בְּעַד לָנֵי שְׁפַתַּיִם {{ש}} {{סי|ק}}וֹל מָה אֶתֵּן בְּשִׂפְתוֹתַיִם / הֵן אֲנִי עֲרַל שְׂפָתַיִם {{ש}} {{סי|רֹ}}ן בְּלִי עֲצַלְתַּיִם / עָרַכְתִּי בְּמַחֲנוֹתַיִם {{ש}} {{סי|רָ}}חַשְׁתִּי גִּישׁוֹת שְׁתַּיִם / בְּעַד שְׁאֵלוֹת שְׁתַּיִם {{סי|שַׁ}}חֲרִית חַנּוֹתִי לַמָּטָר / בְּלָקְשׁוֹ גֵּיא לְעַטַּר {{ש}} {{סי|שַׁ}}בְתִּי לִקְחִי עוֹד לִנְטַר / מִתְּבֹעַ עֵרֶף מָטָר {{ש}} <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תְּ}}פִלַּת גְּבוּרוֹת טַל / חַלְתִּי בַצֹּהַר לִנְטַל {{ש}} {{סי|תִּ}}זַּל אִמְרָתִי כַּטַּל / לְקֹוֵי רְסִיסֵי טָל. ====אאגרה בני איש==== {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע}} {| |- |{{סי|אֶ}}אֶגְרָה בְנֵי אִישׁ הַמֻּשְׂרָר ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|אִ}}וָּעֵד אִתָּם לְחַנֵּן בְּעַד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}בַשֵּׂר בְּקָהָל רָב זֵכֶר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|אֲ}}חַלֶּה פְנֵי צוּרָם בְּזִיל אִמְרַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|בְּ}}פִתְחוֹן פִּי אֲיַחְלֶנוּ עֲלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}מַעֲנֵה לְשׁוֹנִי אֲפַתֶּנוּ עֲדֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בַּ}}הֲפִיקִי מַעַן יֵרָצֶה כִּרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|בְּ}}גִשְׁתִּי צְקוּנִי יַעַל כְּשִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|גַּ}}ל בֵּינוֹ לְבֵינִי סִיּוּם אוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}לוּי לַכֹּל כְּאֵשׁ אוֹכְלָה וְלִי כִּפְרִיחַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|גָּ}}מַר מֵאָז אֹמֶר הֱיוֹת לִי ||{{שמאל|כַטַּל}} |- |{{סי|גַּ}}ם בְּהוֹפִיעוֹ בִי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|דָּ}}רַשׁ וְחָקַר מֵאָז וְחֶלֶשׁ ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|דֹּ}}ק וָחֶלֶד לְכוֹנֵן בְּקֵץ עִתּוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|דָּ}}ת קְנוּיַת קֶדֶם רְשׁוּת מֶנָּה ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|דֵּ}}עַ בָּהּ נוֹעַץ וּמְאוּם לֹא ||{{שמאל|בִטַּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|הִ}}טְבִּיעַ אַדְנֵי נֶשִׁי הֲדֹם וְכֵס ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|ה}}וֹלִיד בְּתוֹלְדוֹתָם תּוֹלְדוֹת אֶגְלֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הִ}}שְׁתִּיל שְׁתִילֵי עֵדֶן בְּרִוּוּי עֲנִינַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|הֵ}}כִין וְתִקֵּן בַּשַּׁחַק אֹסֶם אֹצְרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|וּ}}מִשְּׁתִיַּת אֶבֶן מְקוֹם חֶרְמוֹן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וִ}}תֵּק לְהַשְׁתּוֹת שְׁתוֹתֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|וּ}}מִשָּׁם צָר חֹמֶר גֹּלֶם ||{{שמאל|מֻטָּל}} |- |{{סי|וְ}}נָפַח בּוֹ נֶשֶׁם חַיּוּת בְּחַיֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|זָ}}בַת מִקֶּדֶם אִשֵּׁשׁ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רַע וָדֶשֶׁא וָפֶרַח לְפַרְנֵס בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|זֶ}}רֶם עַד לֹא הִמְטִיר וְגֶשֶׁם ||{{שמאל|הֵטַל}} |- |{{סי|זְ}}בָדָהּ וְעִדְּנָהּ חֲיוֹת בְּטִפֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|חֲ}}בָלִים נָפְלוּ לָהּ אֲסָמֵי אֹרוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}יַּת יְשֵׁנֶיהָ לְהַחֲיוֹת בְּאוֹר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|חַ}}שְׁרַת מֵי גֶשֶׁם עָלֶיהָ ||{{שמאל|לְהָטַל}} |- |{{סי|חָ}}זִיז לְאַרְבָּעִים שָׁנָה לְפָקְדָהּ ||{{שמאל|יֻטָּל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|טֹ}}רַח מִטְרוֹת עֹז עַד עַתָּה לֹא ||{{שמאל|הֻטַּל}} |- |{{סי|טֻ}}לְּלָה עַד דּוֹר עֲשִׂירִי מִתְנוֹבֶבֶת ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|טָ}}פְשׁוּ דָרֶיהָ וְגָאוּ בְּאֵד ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|טָ}}רְחוֹת גְּשָׁמִים מַה צֹּרֶךְ דַּיֵּנוּ ||{{שמאל|בְּטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|יַ}}עַן כַּאֲשֶׁר מַדּוּ מָדַד ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|יְ}}קוּמָם מָחָה וְזִכְרָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|יָ}}קָר כַּעְסָם כַּחוֹל וְכָאֶבֶן ||{{שמאל|נֻטָּל}} |- |{{סי|יְ}}זֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֹרֶב וְחֹם ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|כְּ}}מוּס גֹּפֶר וּלִוּוּיָו מִכֹּל ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|כִּ}}י מֵי נֹחַ זֹאת לִי לְעוֹלָם בְּלִי ||{{שמאל|לִבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}רַת לוֹ וּלְנֶשִׁי עוֹד בַּל ||{{שמאל|יֻבְטַל}} |- |{{סי|כָּ}}ל יְמֵי הָאָרֶץ לְהַקְוֹת בְּקִוּוּי מָטָר ||{{שמאל|וָטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|לֹ}}א בָנוּ נוֹסְעֵי קֶדֶם מִשָּׁאוֹן ||{{שמאל|הַמְקֻטָּל}} |- |{{סי|לֹ}}הֲקוּ וְיָזְמוּ עֲלוֹת לְדֹק ||{{שמאל|הַמְנֻטָּל}} |- |{{סי|לִ}}בָּם חָלַק וַעֲצָתָם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |- |{{סי|לְ}}נֶפֶץ וּלְזֶרֶם לְצוּל ||{{שמאל|לְהִטַּלְטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|מ}}וֹט הִתְמוֹטְטָה גֵּיא בְּחֹרֶב בְּלִי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|מֹ}}אֲסָה עַד צָץ אָב וְהִפְרִיחָהּ ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|מָ}}טֵי הֶרֶג הִסְלִיל וְהִטְלִילָם ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|מִ}}שָּׁם צָדַק נְחֹל לְיַלְדוֹתָיו ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|נֶ}}חֱצַב כְּצוּר אֹטֶם זֶרֶם ||{{שמאל|מִלְּהָטַל}} |- |{{סי|נֶ}}חְשַׁב אֶת עֶדְנוֹ לְהִפָּקֵד בְּעֵת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נִ}}פְקְדוּ בְּמוֹעֵד זֶה בְּקֵץ זְכִירַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|נֶ}}עֱקַד לְהַפְרִיחַ כְּשׁוֹשַׁנָּה ||{{שמאל|בְטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שִׂ}}דֵּד תֶּלֶם לְזֶרַע וּבִקְצִירוֹ לָן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}דֶה מְבֹרָךְ כְּהֵרִיחַ בֵּרְכוֹ בְּמַתַּן ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|סָ}}כַם אִתּוֹ צִיר חֲתֹם בְּבִרְכַּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שָׂ}}רִיגָיו לְהִתְבַּדֵּד בְּבֶטַח עֶרֶף שְׁמֵי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|עֲ}}נָפָיו שֹׂרְדוּ הֱיוֹת בַּגּוֹיִם ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מִמֶּגֶד ||{{שמאל|וּמִטַּל}} |- |{{סי|עָ}}דָיו נָעוּ לוּדָה וְנָוָם ||{{שמאל|טֻלְטַל}} |- |{{סי|עֹ}}ל בַּרְזֶל שָׂם עָלֵימוֹ ||{{שמאל|לְהָטַל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|פָּ}}סַע וְדִלֵּג קֵץ כְּזֵכֶר בְּרִית ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}תָחַי דָּפַק בְּרֹאשׁ נִמְלָא ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פְּ}}דוּת שָׁלַח לְיֶשַׁע בָּרִאשׁוֹן להַרְסִיס ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|פֶּ}}גַע בְּכֵן חַקְתִּי בָּרִאשׁוֹן לְהַזְכִּיר גְּבוּרוֹת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|צֵ}}אתִי לְאָלוּשׁ עֻדַּנְתִּי בְּרֶדֶת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צָ}}עַקְתִּי וְהֻזְכַּר לִי בְּרִית יַלְדוּת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צְ}}בָאַי כֻּלְכְּלוּ בְּמַן אֵבוּר ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|צֵ}}דָה שָׁלַח לָהֶם לָשֹׂבַע כַּעֲלוֹת שִׁכְבַת ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|קֻ}}בַּצְתִּי לְהַר חֶמֶד נְחֹל אִמְרֵי ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|קְ}}הָלִי עַל אֶבְרַת נְשָׁרִים ||{{שמאל|נֻטַּל}} |- |{{סי|ק}}וֹל וּבָרָק וְנֶטֶף זִילַת ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|ק}}וֹנִי עָלַי הִזִּיל עֲיֵפוּת לְהָקֵר ||{{שמאל|בְּטָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|רִ}}שְׁפֵּי לַהַב וְקוֹל כֹּחַ הֵירַד לִי ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|רַ}}עַשׁ בְּשׁוּרִי חַלְתִּי וַיְעוֹרְרִי ||{{שמאל|בְטַל}} |- |{{סי|רֶ}}גֶשׁ שִׁבְעַת עַנְנֵי הוֹד מָסַךְ ||{{שמאל|וְהֵטַל}} |- |{{סי|רָ}}צִים לְפָנַי תּוּר אֶרֶץ שְׂבֵעַת מִשְׁמַנֵּי ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|שְׁ}}כִינָה אִהֵל צִיר בֵּין שָׁדַי בְּלִין ||{{שמאל|טַל}} |- |{{סי|שֶׁ}}מֶן מָשַׁח אָח שֶׁיֹּרֵד ||{{שמאל|כְּטַל}} |- |{{סי|שְׁ}}בָטַי בֵּרַךְ בְּעֵקֶב כְּעֵין נִתְבָּרַךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|שִׁ}}ירָה שָׁר לָמוֹ בְּאֹמֶר זִיל ||{{שמאל|טָל}} {{פיסקה בטבלה}} |- |{{סי|תַּ}}חְתָּיו צָג נֵצֶר מִגֶּזַע מְבֹרָךְ ||{{שמאל|בְּטַל}} |- |{{סי|תֵּ}}בֵל עַם לְהַנְחִיל בְּתוֹךְ עֵינוֹת ||{{שמאל|טַל}} |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|תִּ}}רְגְּלָם נְשָׂאָם בְּשֶׁכֶם כְּאֹמֵן בֵּן ||{{שמאל|נָטַל}} |- |{{סי|תְּ}}קוּפַת צָר וָאוֹר בְּשֶׁלָּם ||{{שמאל|בִּטַּל}} |} ====תחת אילת עופר==== {{הור|סימן: '''תשר"ק''', '''אלעזר בירבי קליר מקרית ספר'''}} {{סי|תַּ}}חַת אֵילַת עֹפֶר בֹּרַךְ מוֹשִׁיעַ בְּטַל :{{סי|אֻ|1}}מַּץ וְנֻסַּס כְּאֵיתָן בְּחֹרֶב בְּגִזַּת טַל {{סי|שֻׁ}}עַנְתִּי מֵאָז וְעַד אָז בְּהַבְטָחַת טַל :{{סי|לָ|1}}עַד בְּלִי לְהִמָּנַע מֵאִתִּי טַל {{סי|רָ}}גַז תִּשְׁבִּי כְּחָר וְעָצַר טַל :{{סי|עַ|1}}ל פַּת לֶחֶם וָטֶרֶף טֹרַף וְטֻלְטַל {{סי|קָ}}דוֹשׁ כְּהִבִּיט לְבַל תּוּפַר בְּרִית טַל :{{סי|זִ|1}}לְעַף רוּחַ לַיֶּלֶד וְנַפְשׁוֹ נָטַל {{סי|צָ}}רְפִית בְּצִיר רָגְנָה תְּנוּאוֹת לְהַטַּל :{{סי|רְ|1}}אוֹתוֹ כִּי פַס בֵּן הִתִּיר נֵדֶר טַל {{סי|פֶּ}}שַׁע אִם הֶעֱוָה עֲדֵי עֲצִירַת טַל :{{סי|בְּ|1}}כֵן עָרַךְ תַּחַן לְמוֹלִיד אֶגְלֵי טַל {{סי|עָ}}תַר לִפְנֵי חַי מְחַיֶּה כֹּל בְּטַל :{{סי|יְ|1}}חִידַת יֶלֶד הֵשִׁיב בְּהַתָּרַת טַל {{סי|סָ}}דַר וְחָשַׂף לַכֹּל כֹּחַ גְּבוּרוֹת טַל :{{סי|רָ|1}}מַז כִּי שְׁכוּנִים יָקִיצוּ בְטַל {{סי|נִ}}כְרְתָה זֹּאת לְהַרְרֵי קֶדֶם בְּמַתְּנַת טַל :{{סי|בְּ|1}}לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ לְיַחֵל לְטַל {{סי|מִ}}מָּחֳרַת הַפֶּסַח יְחַנְּנוּ בְּעַד טַל :{{סי|יָ|1}}נִיפוּ בְּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד לְהָנִיף רֹעַ טַל {{סי|לָ}}כֵן מִלִּפְנֵי עֹמֶר אַזְכִּיר בְּתַחַן טַל :{{סי|קְ|1}}דֹם לַיְלָה אֶחָד לְהָלִין בּוֹ טַל {{סי|כֹּ}}רְתָה לְחַיִּים מִחְיַת יְרִידַת טַל :{{סי|לַ|1}}מֵּתִים חָפְשִׁי הוּכְנָה תְּחִיַּת טַל {{סי|יְ}}עוֹרְרוּ יְזוֹרְרוּ יִחְיוּ בְּרֶדֶת טַל :{{סי|יַ|1}}עַמְדוּ יָקוּמוּ יַעֲלוּ כְּשִׁכְבַת טַל {{סי|טַ}}עַם זְמִירוֹת יַשְׁמִיעוּ בְּטַל אוֹרוֹת טַל :{{סי|רֹ|1}}ן יוֹשְבֵי סֶלַע אֲשֶׁר חָיוּ בְּטַל {{סי|חֲ}}בַצֶלֶת וַעֲרָבָה תָּגֵלְנָה בִּפְרִיחַת טַל :{{סי|מִ|1}}דְבָּר וְצִיָּה יְשֻׂשׂוּם בְּטִלּוּל טַל {{סי|זָ}}רָב וְשָׁרָב וְשֶׁמֶשׁ וָחֹרֶב וְחֻמַּת טַל :{{סי|קָ|1}}מוֹת לֹא יַקְדִּירוּ בְּגֵיא טְלוּלַת טַל {{סי|וְ}}סֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל קָרִים מִלְּהַטַּל :{{סי|רְ|1}}בוּצִים עַל כָּבוֹד חֻפַּת עָב טַל {{סי|ה}}וֹגֵי הֲמֻלָּה יָנִיפוּ רְסִיסֵי טַל :{{סי|יִ|1}}פָּתְחוּ אֲסָמִים לְהַטִּיף נִזְלֵי טַל {{סי|דִּ}}דּוּי הָמוֹן חוֹגֵג שְׁאֵרִיתָם כְּטַל :{{סי|תַּ|1}}רְשִׁישִׁים יְנַהֲלוּם בְּמַרְפֵּא כְּנַף טַל {{סי|גִּ}}יל בְּקוֹל רִנָּה לַעֲבֹר בַּסָּךְ וְטַל :{{סי|סְ|1}}לוּלִים עֲלוֹת אֶל נָכוֹן נִשָּׂא וְנִטָָּל {{סי|בְּ}}שׁוּרָם מֵאֲמָנָה עַל חֶרְמוֹן טַל :{{סי|פָּ|1}}רוֹחַ יִפְרְחוּ כַּשּׁוֹשַׁנָּה בְטַל. <includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{סי|אֶ}}ל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל :{{סי|רְ|1}}אוֹתָם אֵשׁ אוֹכֶלֶת כִּי נִהְיֶה כְטָל. ====אלים ביום מחוסן==== <noinclude>{{הור2|הפסוקים אינם מופיעים במחזורים המאוחרים.}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב''' מרובע. מוזכרים לסירוגין חודשי השנה והמזלות, והאבות והשבטים.}} {| |- | ||{{סי|אֵ}}לִים בְּיוֹם מְחֻסָּן / חִלּוּ פְּנֵי מְנוּסָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|א}}וֹרוֹת לְנוֹסְסָן / לְהַטְלִילָם בְּעֶצֶם '''נִיסָן''' |- | ||{{סי|אֶ}}שְׁאֲלָה בַעֲדָם מַעַן / גְּבוּרוֹת טַל לְהַעַן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|אָ}}ב הֻבְטַח לִשְׁעַן / יִתֵּן לְהַמְתִּיק לַעַן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ׃{{ממס|בראשית כז כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ טַל אֶטָּלֶה / בְּיַלְדוּת טַל לְהִטָּלֶה|| ||rowspan="4" |{{ג|♈}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בּ}}וֹ אֵיתָן מֻטְלֶה / בַּדָיו יִרְעוּ כְּמוֹ '''טָלֶה''' |- | ||{{סי|בְּ}}רִית כְּרוּתָה לְרֹאשׁ אָבוֹת / חֲיָלָיו בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|בַּ}}ל יָזִיז מִבְּנֵי אָבוֹת / לְהַרְסִיס עַם נְדָבוֹת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ, בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר, לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ׃{{ממס|תהלים קי ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|גֶּ}}זַע כִּרְבִיב טַל מְשֻׁיָּר / שִׁשִּׁים וְאַחַת אָרְחוּ בִמְשֻׁיָּר |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גַּ}}ד לְצֵֵדָם תֻּיָּר / מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּ'''אִיָּר''' |- | ||{{סי|גִּ}}יל טַל לְכָל יְגֵעִים / וְדוּדָאֵי בְכוֹר בּוֹ רוֹגְעִים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|גְּ}}אוּלִים בּוֹ גֵּאִים / עַם כְּטַל נִשְׁאֲרוּ בַגּוֹיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּטַל מֵאֵת יְיָ כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב, אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם׃{{ממס|מיכה ה ו}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|דּ}}וֹפְקֵי דְלָתֶיךָ לָשׁוּר / הַטְלִילֵם בְּמַעְגַּל מִישׁוֹר|| ||rowspan="4" |{{ג|♉}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דֹּ}}ק לָמוֹ חֲשֹׁר / עַד קֵץ לְחִיכַת '''שׁוֹר''' |- | ||{{סי|דִּ}}גְלֵי אֲסוּר מֹף עֲנֵה / וְגֵיא וּדְגָנֶיהָ תַּעֲנֶה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|דְּ}}שָׁאֵימוֹ יַחֲנֶה / כְּטַל סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה, וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה׃{{ממס|שמות טז יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|הַ}}פְגָּעַת טַל תְּכֻוָּן / מוּל מְכוֹן שֶׁבֶת כֻּוָּן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}נָפַת עָב תִּתְכַּוָּן / בְּמַתְּנַת טַל '''סִיוָן''' |- | ||{{סי|הִ}}לּוּל קֹדֶשׁ תִּירוֹשִׁי / יַמְגִּיד בְּטַל קְדוֹשִׁי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|הֲ}}לָנַת קְצִיר שָׁרְשִׁי / יָלִין בְּטַל לְהַשְׁרִישִׁי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: שׇׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי מָיִם, וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי׃{{ממס|איוב כט יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|וְ}}אוֹת לַחֲשֹׂף חֲתוּמִים / וְרֶמֶז לְצַחְצֵחַ כְּתָמִים|| ||rowspan="4" |{{ג|♊}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וַ}}תֵּר לִתְמִימִים / לְהֵאָחוֹת בּוֹ כִּ'''תְאוֹמִים''' |- | ||{{סי|וְ}}רָד עִם אֵל לְהָכֵן / וְנֵס מְנַשִּׁי לְתַכֵּן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|וִ}}עֵד צוּר לְשַׁכֵּן / אִתּוֹ כְּנָם לַעֲשׂוֹת כֵּן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים כֵּן בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיְהִי חֹרֶב אֶל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כׇּל הָאָרֶץ הָיָה טָל׃{{ממס|שופטים ו מ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|זַ}}עֲקִי בַּל תָּבוּז / לְהַטְלִילִי מֵעוּץ וּמִבּוּז |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|זִ}}מַּנְתָּ לִרְמֹז / לְחַתֵּל כְּאֵב '''תַּמּוּז''' |- | ||{{סי|זֶ}}רַע בִּין עִתִּים חִפַּשׂ / לָעַד בְּלִי יֶאְפַּס |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|ז}}וֹרֵד עַל פַּס / כְּבַמִּדְבָּר דֹּק מְחֻסְפָּס<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל, וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ׃{{ממס|שמות טז יד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|חַ}}בֵּא מִשֹּׁד שָׂטָן / פְּסוּחֶיךָ בְּלִי לִסְטַן|| ||rowspan="4" |{{ג|♋}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חַ}}יִּים יֻרְטַן / לְהִפָּסֵחַ כְּגוֹן '''סַרְטָן''' |- | ||{{סי|ח}}וֹף יַמִּים בְּצַיְּנוֹ / מֵרְאִיַּת טַלְלֵי נִצָּנוֹ |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|חֲ}}שֹׁר לְרֵבֶץ צֹאנוֹ / וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: נַהַם כַּכְּפִיר זַעַף מֶלֶךְ, וּכְטַל עַל עֵשֶׂב רְצוֹנוֹ׃{{ממס|משלי יט יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|טַ}}לְלֵי יֶשַׁע אֶשְׁאָב / בְּשׂוֹשׂ מִמַּשְׁאָב |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טַ}}עַם אָב / יַטְעִימֵנוּ אֵל וָ'''אָב''' |- | ||{{סי|טִ}}לּוּל יְדִידוּת שִׁכְנִי / יִשְׁכֹּן לָבֶטַח לְשָׁכְנִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|טֹ}}הַר מִשְׁכָּנִי / יִשְׁקֹט כְּעָב טַל עַל מְכוֹנִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי כֹה אָמַר יְיָ אֵלַי אֶשְׁקֳטָה וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר כְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר׃{{ממס|ישעיהו יח ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת טַל תָּאֳרִי / כְּמֵאָז בּוֹ לְפָאֲרִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♌}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יָ}}פִיק לְבֵית יַעְרִי / לִשְׁאָג בּוֹ כָּ'''אֲרִי''' |- | ||{{סי|י}}וֹם טוֹבָה בְּטוֹב אַבְלִילָה / בְּזִנּוּק בָּשָׁן לְהִתְהַלְלָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|יְ}}בוּלִי אֵל הַטְלִילָה / כְּעַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו׃{{ממס|במדבר יא ט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|כִּ}}רְסִיס רָד בְּרֹאשׁ תָּלוּל / בְּקֵץ רִאשׁוֹן לְטִלּוּל |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כֵּ}}ן יְהֵא כָלוּל / לְהַדְשִׁיא פִּרְחֵי '''אֱלוּל''' |- | ||{{סי|כְּ}}מֵהִים שַׂבַּע רָצוֹן לְהַסְפֵּק / בְּלַחְלוּחַ נֶגֶב לְהַאְפֵּק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|כְּ}}נֶסֶת עַל דּוֹדָהּ תְּרַפֵּק / לְעוֹרְרָהּ בְּקוֹל דּוֹפֵק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר, קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה׃{{ממס|שיר השירים ה ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|לְ}}אוֹת טוֹב טַל נִתְלָה / תֵּת לְעוֹלָם חֲתֻלָּה|| ||rowspan="4" |{{ג|♍}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}נוֹבֵב תְּנוּב שְׁתוּלָה / לְהָגִיל בִּמְשׂוֹשׂ '''בְּתוּלָה''' |- | ||{{סי|לֵ}}יגוֹד גְּדוּד יֻשְׁפַּר / לְהַעֲצִים גְּדוּדָיו בְּלִי מִסְפָּר |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|לְ}}הָקִיץ בְּקוֹל שׁוֹפָר / אֲטוּמִים שׁוֹכְנֵי עָפָר<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל׃{{ממס|ישעיהו כו יט}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|מִ}}כָּל אֹם יְאַשְּׁרִי / וַאֲהוֹדֶנּוּ מִשִּׁירִי |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מֵ}}אֶגְלוֹ יְעַשְּׁרִי / לְהַסְפִּיק עַד קֵץ '''תִּשְׁרִי''' |- | ||{{סי|מִ}}שְׁמַן לֶחֶם מַקָּחִי / מֵעֲסִיס יֵין רִקּוּחִי |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|מַ}}לֵּא מִשְׁאֲלוֹת מַלְקוֹחִי / יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב׃{{ממס|דברים לב ב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|נַ}}אַק נוֹשְׂאֵי לְךָ עֵינַיִם / לֶעֱנוּתָם הַט אָזְנַיִם|| ||rowspan="4" |{{ג|♎}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נ}}וֹפֵף לִמְחוֹלַת מַחֲנַיִם / לְהַכְרִיעַ צִדְקָם בְּ'''מֹאזְנָיִם''' |- | ||{{סי|נִ}}תְבָּרַךְ מִמֶּגֶד וּמִטַּל / כִּבְאַחִים מְנֻשָּׂא וּמְנֻטָּל |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|נֶ}}שֶׁב אֲגָלִים תִּטַּל / מוֹלִיד אֶגְלֵי טָל<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב, אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל׃{{ממס|איוב לח כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שִׂ}}יחַ זוּ אֱזֹן לְיַשְּׁבָן / בֶּטַח לְהוֹשִׁיבָן |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׂ}}עִירִים לְחַשְּׁבָן / מֵעֵת '''מַרְחֶשְׁוָן''' |- | ||{{סי|סִ}}דּוּר עָבִים לְהַטְלִילָם / כְּיֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים לְנַטְּלָם |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שֹׂ}}בַע לְטַלְּלָם / צַו לַשָּׁמַיִם תֵּת טַלָּם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם, וְהִנְחַלְתִּי אֶת שְׁאֵרִית הָעָם הַזֶּה אֶת כׇּל אֵלֶּה׃{{ממס|זכריה ח יב}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|עֲ}}תִירַת טַל תֶּעֱרַב / וּלְפָנֶיךָ תִקְרָב|| ||rowspan="4" |{{ג|♏}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי שָׁרָב / יִפְרַח כְּבִמְקוֹם '''עַקְרָב''' |- | ||{{סי|עֲ}}לוֹת שִׁכְבַת מַפְרַחַת / בְּאִבֵּי נַחַל מַאֲרַחַת |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|עֲ}}לֵי עַיִן לְבָרֵךְ מֵרוֹם וּמִתָּחַת / וּמִתְּהוֹם רוֹבֶצֶת תָּחַת<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת יְהֹוָה אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל, וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת׃{{ממס|דברים לג יג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|פִּ}}רְחֵי חֶלֶד תַּשְׁלֵו / בְּטַל שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵו |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֶּ}}רַח לְהַדְגִּיא וּלְהַשְׁלֵו / צִמְחֵי תְּנוּב '''כִּסְלֵו''' |- | ||{{סי|פְּ}}קֹד חֹרֶב בְּצָיוֹן / לְטַלְּלָם בְּחֹרֶב צַחֲיוֹן |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|פֵּ}}רוֹת לְבָרֵךְ בְּצִבְיוֹן / כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיּוֹרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְהֹוָה אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃{{ממס|תהלים קלג ג}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|צִ}}יָּה אִם מֻלְקֶשֶׁת / וּמַלְקוֹשׁ אִם מְבַקֶּשֶׁת|| ||rowspan="4" |{{ג|♐}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צ}}וּק עָבִים תְּהֵא מְאֻשֶּׁשֶׁת / כְּבַעֲנִינַת '''קָשֶׁת''' |- | ||{{סי|צִ}}מְאוֹן צָהֳרַיִם / בַּל יַשְׁזִיף עֲדָנִים אֲחוֹרָים |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|צְ}}לִיחַת אֲתוּי נַהֲרַיִם / תַּצְלִיחַ בּוֹ יְהוּדָה וְאֶפְרָיִם<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ אֶפְרַיִם מָה אֶעֱשֶׂה לְּךָ יְהוּדָה, וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר וְכַטַּל מַשְׁכִּים הֹלֵךְ׃{{ממס|הושע ו ד}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|קָ}}לִי בַּל יֻצְבַּט / בְּלִי בְּחֹרֶב יֻלְבָּט |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קֶ}}רַח בַּל יָחְבַּט / לְזֵרְעוֹנֵי '''טֵבֵת''' וּ'''שְׁבָט''' |- | ||{{סי|ק}}וֹרְאֶיךָ לְטוֹב תִּקֹּב / לְהָסִיר מֵהֶם לֵב הֶעָקֹב |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|קָ}}מוֹת בְּלִי לִרְקֹב / לִשְׁכֹּן בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתָךְ: וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ, אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל׃{{ממס|דברים לג כח}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|רֶ}}שַׁע מַר מִדְּלִי / מִצִּלָּם הַחֲדִילִי|| ||rowspan="4" |{{ג|♒}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רְ}}סִיסִים תִּדְלִי / לְהַזִּיל לִ'''גְדָאַי''' כְּמִ'''דְּלִי''' |- | ||{{סי|רַ}}שֵּׁף נִיצוֹצִים בְּאוּר חֶדֶק / בְּצֵל צַלְמוֹן צוּרָם לְהָדֵק |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|רַ}}חֵף עֲלֵי זוּ בְּצֶדֶק / וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טַל וְיִזְּלוּ צֶדֶק<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קׇדְשָׁךְ: בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל׃{{ממס|משלי ג כ}}}} </noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |- | ||{{סי|שַׁ}}פֵּר אֲסָמֵי טַל דָּר / בַּקֹּדֶשׁ נֶאְדָּר|| ||rowspan="4" |{{ג|♓}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|שְׁ}}תִילִים יְהֻדַּר / הַחֲנוּטִים מֵ'''אֲדָר''' |- | ||{{סי|תַּ}}דְגִּיא תְּנוּב שָׁנָה / בְּשַׁעַר '''דָּגִים''' מְדֻשָּׁנָה |- |<includeonly>{{הור|חזן:}} </includeonly>{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תַּ}}שְׁרִישׁ אִבֵּי יְשֵׁנָה / לְהַפְרִיחַ כְּטַל שׁוֹשַׁנָּה.<noinclude> {{פיסקה בטבלה}} |{{רקע אפור|כַּכָּתוּב עַל יַד נְבִיאָךְ: אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה, וְיַךְ שׇׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן׃{{ממס|הושע יד ו}}}}</noinclude> |} ==== טל תן לרצות ארצך ==== <קטע התחלה=טל תן/> <includeonly>{{ארון|פ}}</includeonly> {{הור|סימן: '''תשר"ק'''}} אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ {| |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|תֵּ}}ן לִרְצוֹת אַרְצָךְ / {{סי|שִׁ}}יתֵנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ |- | ||{{סי|רֹ}}ב דָגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ / {{סי|ק}}וֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|צַ}}וֵּה שָׁנָה טוֹבָה וּמְעֻטֶּרֶת / {{סי|פְּ}}רִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת |- | ||{{סי|עִ}}יר כְּסֻּכָּה נוֹתֶרֶת / {{סי|שִׂ}}ימָהּ בְּיָדְךָ עֲטֶרֶת||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|נ}}וֹפֵף עֲלֵי אֶרֶץ בְּרוּכָה / {{סי|מִ}}מֶּגֶד שָׁמַיִם שַׂבְּעֵנוּ בְרָכָה |- | ||{{סי|לְ}}הָאִיר מִתּוֹךְ חֲשֵׁכָה / {{סי|כַּ}}נָּה אַחֲרֶיךָ מְשׁוּכָה||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|יַ}}עֲסִיס צוּף הָרִים / {{סי|טְ}}עֵם בִּמְאֹדֶךָ מֻבְחָרִים |- | ||{{סי|חֲ}}נוּנֶיךָ חַלֵּץ מִמַּסְגֵּרִים / {{סי|זִ}}מְרָה נַנְעִים וְקוֹל נָרִים||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|וָ}}שֹׂבַע מַלֵּא אֲסָמֵינוּ / {{סי|הֲ}}כָעֵת תְּחַדֵּשׁ יָמֵינוּ |- | ||{{סי|ד}}וֹד כְּעֶרְכְּךָ הַעֲמֵד שְׁמֵנוּ / {{סי|גַּ}}ן רָוֶה שִׂימֵנוּ||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |- |{{מילת קבע|טַל}}{{ש-רווח|0.5em}}||{{סי|בּ}}וֹ תְבָרֵךְ מָזוֹן / {{סי|בְּ}}מַשְׁמַנֵּינוּ אַל יְהִי רָזוֹן |- | ||{{סי|אֲ}}יֻמָּה אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ כַצֹּאן / {{סי|אָ}}נָּא תָּפֵק לָהּ רָצוֹן||{{שמאל|{{מילת קבע|בְּטָל}}}} |}<קטע סוף=טל תן/><קטע סוף=הרחבות/> ====הכרזת הטל==== {| |- | colspan = "4"|שֶׁאַתָּה הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַטָּל |- |{{ש-רווח|3em}}לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |- |{{ש-רווח|3em}}לְשֹׂבַע וְלֹא לְרָזוֹן||{{הור|אָמֵן}}{{ש-רווח|3em}} |} {{הור|מחיה המתים}} {{הור2|מכאן ואילך לא מופיע במחזורים.}} ====ג==== {| |- |{{סי|נִבְקְעוּ|10}}||{{סי|טַ}}ל כְּבֻשְּׂרוּ אָבוֹת |- | ||{{סי|יַ}}לְדוּת לְיַלְדֵּימוֹ בְּטַל לְהַרְבּוֹת |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|כִּ}}בְרַת הַר וַעֲרָבוֹת |- | ||{{סי|לְ}}לֹא צָמְאוּ בָּחֳרָבוֹת{{ש}} {{סי|עִ|3}}בֵּב נִקְדָּשׁ בְּאַלְפֵי רְבָבוֹת. |} {{הור|האל הקדוש}} ====ד==== …{{הערה|בכתבי היד לא נמצא פיוט לברכת קדושת היום, אולם חוקרים סבורים כי היה כזה במקור. ראה: פליישר, תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה, עמ' 111-112.}} ====ה==== {| |- |{{סי|וּשְׁחָקִים|10}}||{{סי|מַ}}זִּילִים טַל שָׁמַיִם |- | ||{{סי|נ}}וֹבֵב שְׁתִילֵי פַּלְגֵי מַיִם |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|סַ}}עַד אֹרַח יוֹמַיִם |- | ||{{סי|עֲ}}רֹךְ לְמַתְמִידֵי פַעֲמַיִם |- | ||{{סי|זִ|3}}בְחֵי רָצוֹן לַיּוֹם שְׁנַיִם. |} {{הור|שאותך [המחזיר]}} ====ו==== {| |- |{{סי|יִרְעֲפוּ|10}}||{{סי|פְּ}}עֹל בְּיוֹם חֵילֶךָ |- | ||{{סי|צִ}}יקַת עָב טַל לְיַחֲלֶךָ |- |{{שמאל|{{מילת קבע|טַל}}}}||{{סי|קְ}}וֻצּוֹת טְלָלֶיךָ |- | ||{{סי|רַ}}סֵּס לְפִרְחֵי הִלּוּלֶךָ |- | ||{{סי|ר|3}}וֹנְנִים בְּרֶדֶת הַטַּל בְּלֵב טוֹב לְהַלְלֶךָ. |} {{הור|הטוב}} ====ז==== {| |- |{{סי|טַל|10}}||{{סי|שָׁ}}אַלְתִּי בְּאֹמֶר |- | ||נֹכַח יוֹצֵר חֹמֶר |- | ||{{סי|שֶׁ}}וַע עָרַכְתִּי בְּהַלֵּל וָזֶמֶר |- | ||לְהַקְדִּים טַל לִקְצִירַת הָעֹמֶר {{פיסקה בטבלה}} |- |{{מילת קבע|טַל}}||{{סי|תְּ}}רוּפָה לְרַעֲנַנִּים |- | ||{{סי|תַּ}}זִּיל לִתְהוֹמוֹת מֵעֲנָנִים |- | ||{{סי|תַּ}}טְלִיל לְמִתְחַנְנִים |- | ||{{סי|תַּ}}עֲצִים שָׁלוֹם עוֹד לְעַם בְּבִרְכַּת טַל מְרַנְּנִים. |} {{הור|עושה [המברך]}} {{סוף}} <noinclude> ==קישורים והערות== {{מיזמים|ויקיפדיה=בדעתו אביעה חידות}} [[קטגוריה:אלעזר הקליר]] [[קטגוריה:שבעתות]] [[קטגוריה:פיוטים המיוסדים על פסוקים]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:חתימה]] 0305bjrae6vs1w9eezjqsrfq8oyw81m 106 1728580 3003626 3003599 2026-04-08T18:29:48Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003626 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סז|ב|סז א|סח א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-גמרא-ראש|[דף סז עמוד ב] אפילו פתוח לקרפף. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-גמרא-ראש|נכרי, בית סאתים - אוסר, יותר מבית סאתים - אינו אוסר. וישראל, בית סאתים - אינו אוסר, יותר מבית סאתים - אוסר}}{{הל"מ-רק-ראש| פרש"י ז"ל‍ בישראל דוקא שלא הוקף לדירה אבל הוקף לדירה אינו אוסר.‍ ור"י ז"ל פי' דאם הוקף לדירה אפילו בית סאתים אוסר. דכיון דהוקף לדירה הוי כמו בית ואינו עומד במקום אויר‍‍‍‍‍‍‍‍:}}.{{הל"מ-רק-גמרא| בעא מיניה רבא בר חקלאי מרב הונא: פתוח לקרפף מהו? אמר ליה: הרי אמרו, בית סאתים - אוסר, יותר מבית סאתים - אינו אוסר. }} {{הל"מ-גמרא-ראש|אמר עולא אמר רבי יוחנן: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-גמרא-ראש|קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים - הזורק }}מרה"ר {{הל"מ-גמרא-ראש|לתוכו חייב}}{{הל"מ-רק-גמרא|. מאי טעמא? }}{{הל"מ-גמרא-ראש|מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין. מתיב רב הונא בר חיננא: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-גמרא-ראש|סלע שבים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מן תוכו לים, ולא מן הים לתוכו. פחות מכאן - מטלטלין. עד כמה - עד בית סאתים. אהייא? אילימא אסיפא - בית סאתים, טפי לא? והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל! - אלא לאו ארישא, והכי קאמר: סלע שבים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו. ועד כמה - עד בית סאתים. הא יתר מבית סאתים - מטלטלין. אלמא - כרמלית היא.}} {{הל"מ-גמרא-ראש|תיובתא דרבי יוחנן! }}{{הל"מ-רק-גמרא|- אמר רבא מאן דלא ידע תרוצי מתנייתא, תיובתא מותיב ליה לרבי יוחנן? - לעולם ארישא, והכי קאמר: הא בתוכו - מטלטלין. ועד כמה - עד בית סאתים. }}{{הל"מ-גמרא-ראש|רב אשי אמר:}}{{הל"מ-רק-גמרא| לעולם ארישא, }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-גמרא-ראש|הן אמרו והן אמרו. הן אמרו: קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, והן אמרו: אין מטלטלין מרשות היחיד לכרמלית. בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה - אסרי רבנן לטלטולי, לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים. }}{{הל"מ-רק-גמרא|מאי טעמא? רשות היחיד גמורה היא. }}{{הל"מ-גמרא-ראש|יתר מבית סאתים דאסור לטלטולי בכוליה - שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו. מאי טעמא - דלמא אמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה. ומאי שנא? תוכו - שכיח, מתוכו לים ומן הים לתוכו - לא שכיח. }}{{הל"מ-רק-ראש|מכאן התיר ר"ת ז"ל בגינה יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה לטלטל‍ מתוכה לחוצה לה הואיל ולא היתה רה"ר גמורה כמו סרטיא ופלטיא עוברת לפניה. והתיר לעמוד בחוץ ולהטמין המפתח בתוך הגינה ולהוציאו מן הגינה לחוץ. ואין לחלק בין גינה לסלע דהתם לא שכיח. שהרי כל עיקר גזירה זו כדי שלא יבא לטלטל בתוכה בכולה‍ והאי טעמא שייך נמי הכא. ועוד ראיה מדתני' פרק קמא דשבת (דף ו א) ד' רשויות לשבת. ואם היה אסור לטלטל משאר כרמלית לקרפף יותר מבית סאתים‍ משכחת לה חמשה:}} ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה {{הל"מ-ריף-ראש|פי' מיא חמימי דאיתקון ליה מערב שבת לממהל עליהו בשבתא}}, אמר להו רבה: נייתו ליה חמימי מגו ביתאי. אמר ליה אביי: והא לא ערבינן! - אמר ליה: {{שוליים|ה}}נסמוך אשיתוף. - אמר ליה: הא לא שתפינן! - {{שוליים|ו}}נימרו ליה לנכרי ליתי ליה {{הל"מ-ריף-ראש|מגו ביתאי}}. אמר אביי בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף, דאמר רב [יוסף {{הל"מ-גמרא-ראש|אמר רב] כהנא}}: כי הוינן בי רב יהודה, הוה אמר לן: בדאורייתא - מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה, בדרבנן - עבדינן מעשה והדר מותבינן תיובתא. לבתר הכי אמר ליה: מאי בעית לאותביה למר? אמר [ליה: דתניא], הזאה שבות ואמירה לנכרי שבות, <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אפי' פתוח לקרפף''' - ניחא ליה ביה טפי דאיכא אוירא טפי ממבוי ואינו אוסר על בני מבוי: '''נכרי בית סאתים אוסר''' - אם היה לו פתח לקרפף בית סאתים ופתח למבוי עדיין אוסר על בני מבוי דאוירא דקרפף לא נפיש אבל אם יותר מבית סאתים נפיש אוירא ובההיא ניחא ליה ואינו אוסר: '''ישראל''' - שיש לו פתח לקרפף ופתח למבוי ושכח ולא עירב במבוי אם קרפף בית סאתים הוא שראוי להשתמש בו אינו אוסר על בני מבוי ואע"ג דלגבי נכרי חשיב זוטרא לגבי ישראל נפיש דהא בשבת ליכא הוצאת משואות יתירין וסגי בהכי ונפיש אוירא ממבוי אבל יותר מבית סאתים דכרמלית הוא כגון שלא הוקף לדירה כיון דאסיר ליה לאישתמושי לא ניחא ליה ביה ואוסר על בני מבוי: '''פתוח לקרפף מהו''' - אנכרי קאי ואמילתיה דרב יהודה: '''הזורק לתוכו''' - מרה"ר: '''חייב''' - חטאת ואע"ג דלענין איסור טלטול שויוה רבנן כרמלית שאסרו לטלטל בתוכו אלא בד' מדאורייתא רה"י גמורה היא דמחיצה היא אלא שמחוסרת דיורין ומש"ה אסרי רבנן לטלטולי: '''ים''' - כרמלית הוא: '''אין מטלטלין לא מתוכו לים''' - אפילו בד' אמות משום דכל גבוה עשרה ורוחב ד' הוי רה"י: '''פחות מכאן''' - שאינו גבוה עשרה כרמלית היא כים ומטלטלין מזה לזה תוך ד' אמות: '''עד כמה''' - יהא רחב סלע: '''עד בית סאתים''' - אבל טפי לא ולקמיה מפרש אהייא קאי: '''אי נימא אסיפא''' - אפחות מעשרה תרוייהו כרמלית נינהו לא שנא רחב ולא שנא קצר: '''הא יותר מבית סאתים''' - בטל תורת רה"י מיניה והוי כרמלית אפי' לקולא ואף על גב דגבוה עשרה: '''לעולם ארישא''' - ולאו אמתוכו לים קאי אלא אדיוקא קאי והכי קא דייק הא בתוכו מטלטלין דהא רה"י היא עד כמה עד בית סאתים אבל טפי לא דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול משום דמחוסר דירה ומיחלף ברה"ר מיהו לענין מתוכו לים רה"י היא: '''רב אשי אמר לעולם ארישא''' - ולאו אדיוקא קאי ואפי' לענין מתוכו לים נמי כרמלית שויוה ושרי מיהו לר' יוחנן לא תיקשי דודאי לענין חיובא מדאורייתא רה"י היא ומאי טעמא שרו רבנן לטלטולי מניה לכרמלית משום דאיסור טלטול מרשות היחיד לכרמלית מדרבנן הוא דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר וראו שאין שניהם עומדים כאן וביטלו זה מפני זה וכדמפרש: '''הם אמרו קרפף יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו''' - דשויוה כרמלית לענין טלטול משום דמיחלף ברה"ר ומיהו אסור לטלטל מרה"ר לתוכו ומתוכו לרה"ר כדר' יוחנן דמדאורייתא רה"י היא: '''והם אמרו אין מטלטלין מרה"י לכרמלית''' - משום דלא ליתי לטלטולי מרה"י לרה"ר ובהאי רה"י שהיא ביותר מבית סאתים לא גזור מאי טעמא בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה כי אסרינן ליה לטלטולי מיניה לכרמלית לא אתיא מיניה חורבה אבל טפי מבית סאתים אי אסרת מתוכו לים תוך ד' אמות אתי למימר רה"י גמורה היא אפי' מדרבנן ומטלטלי בכולה ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן ובטלו הא מקמי הא: '''ומאי שנא''' - דאלים הך תקנתא טפי מהך השתא נמי קא מטלטלי מרשות היחיד לכרמלית: '''תוכו שכיח''' - וכי שרי ליה לטלטולי בגווה חזו ליה עלמא ומיחלף ברה"ר: '''מתוכו לים לא שכיח''' - ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא ואע"ג דבשאר רה"י לכרמלית גזור רבנן הנהו שכיחן אבל הני תרתי כחדא יותר מבית סאתים ומתוכו לכרמלית לא שכיח: '''דאישתפך חמימיה''' - שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין מבערב ונשפכו היום: '''מגו ביתאי''' - מביתיה דרבה והתינוק היה בבית אחר באותה חצר: '''נסמוך אשיתוף''' - דמבוי דתנן (לקמן עג.) במתני' אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן במבוי ובחצירות אף על פי שלא עירבו: '''בדאורייתא מותבינן תיובתא''' - באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב. ישיב קודם מעשה שלא נעבור על דברי תורה אבל בדרבנן כגון עירובי חצירות שבקינן לחכם לעשות כהוראתו: '''והדר מותבינן''' - ליה ללמוד אם יפה הורה: '''הזאה''' - על הטמא אינה אסורה בשבת אלא משום שבות:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סז ב וישראל בית סאתים אינו אוסר.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סז_ב_וישראל בית סאתים אינו אוסר]] '''וישראל''' בית סאתים אינו אוסר כו'. אומר ר"י דאם הוקף לדירה אפי' בית סאתים אוסר דכיון שהוקף לדירה הוה כביתו ואינו עומד במקום אויר של מבוי ואוסר עדיין פתח הפתוח למבוי ובקונט' לא פירש כן דאדרבה פירש יותר מבית סאתים דוקא כשלא הוקף לדירה אבל הוקף לדירה אינו אוסר: [[File:תוס עירובין 6 סז ב ומאי טעמא דלמא אמרי רה"י גמורה היא.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סז_ב_ומאי טעמא דלמא אמרי רה"י גמורה היא]] ''' ומאי''' טעמא דלמא אמרי רה"י גמורה היא. מכאן התיר ר"ת בגינה אחת יתירה מבית סאתים שלא הוקפה לדירה לטלטל מתוכה לחוץ הואיל ולא היתה רה"ר גמורה כגון סרטיא ופלטיא עוברת לפניה והתיר להטמין המפתח בתוך הגינה אע"פ שעומד בחוץ ונותן בתוך הגינה או ליטול מתוכה לחוץ ואין לחלק בין סלע דהתם משום דלא שכיח שהרי כל עיקר גזירה זו שלא יבא לטלטל בכולו והאי טעמא שייך נמי הכא ועוד יש לדקדק מהא דתניא בפ"ק דשבת {{הפניה-גמ|שבת|ו|א}} ארבע רשויות לשבת ואם היה אסור לטלטל משאר כרמלית לקרפף יותר מבית סאתים משכחת להו חמשה: [[File:תוס עירובין 6 סז ב והא לא ערבינן.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סז_ב_והא לא ערבינן]] ''' והא''' לא ערבינן כו'. קודם מילה היה כדפירש בקונט' וכן משמע מדמדמה הך אמירה להזאה שהיא משום מצוה לעשות פתח אבל לאחר מילה ומשום סכנה על זה לא היה אומר והא לא ערבינן דבפקוח נפש הזריז הרי זה משובח כדאמרינן פרק בתרא דיומא {{הפניה-גמ|יומא|פד|ב}}: [[File:תוס עירובין 6 סז ב נסמוך אשיתוף.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סז_ב_נסמוך אשיתוף]] ''' נסמוך''' אשיתוף. דמבוי פירש בקונט' דתנן במתני' אם נשתתפו במבוי מותרין כאן וכאן ולא היה לו להביא מאותה משנה דלקמן בגמ' מוקמינן לה כולה כר"מ דבעינן עירוב ובעינן שיתוף ואם נשתתפו נמי קאמר אלא היה לו להביא ראיה מהא דתניא לקמן בפירקין (דף עא:) וחכמים אומרים מערבין או משתתפין ואע"ג דפסיק רב לקמן הלכה כר"מ דבעי תרתי סבר לה כר' יוחנן דאמר נהגו כר"מ אבל לכתחלה לא עבדינן כוותיה אי נמי סבר כמאן דאמר בפת כולי עלמא לא פליגי. דבחדא סגי ונסמוך אשיתוף דקאמר היינו אם נשתתפו בפת:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סז ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סז|ב}} 2kfxtonx9aic6k1rdvyeswu5xudj5l0 106 1728581 3003629 2938983 2026-04-08T18:54:33Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003629 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|א|סז ב|סח ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד א] מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת, אף אמירה לנכרי - שבות, ואינה דוחה את השבת! אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה? . {{הל"מ-רק-ריף|כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות לא שאני לך בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא}} דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים{{הל"מ-רק-ריף| דהוא מעשה איסור דאורייתא אלא אמר ליה זיל אייתי לי ושתיק ליה ולא מצא תשובה }}{{הל"מ-רק-ראש|ובפרק ר' אליעזר דמילה (סי' ב) הארכתי בפי' דהאי עובדא}} אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף? אמר ליה: {{הל"מ-רק-ראש|ומאן ליעבד}} מאי נעביד? מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי. {{הל"מ-רק-ראש|וניקני להו }}ואי אקני להו פיתא בסלא -{{הל"מ-רק-גמרא| כיון דאי בעו לה מינאי}} {{הל"מ-ריף-ראש|זימנין דבעו לה }}מאיתמול, ולא אפשר ליתבה נהלייהו - {{הל"מ-רק-ראש|לא הוי }}בטיל שיתוף. דתניא: {{שוליים|א}}אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו, - בטל השתוף. - ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא! - התניא: אין משתתפין באוצר.{{הל"מ-רק-גמרא| - והא תניא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|משתתפין! - אמר רב אושעיא: לא קשיא; הא - בית שמאי, }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - בית הלל. דתנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן טמאין, נפתח אחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין. חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה - מציל על כל הפתחים כולן. בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת. ובית הלל אומרים: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|אף משימות המת}}{{הל"מ-ריף-ראש|. ואסיקנא דהא דתניא אין משתתפין באוצר לבית שמאי דלית להו ברירה אבל לב"ה דאית להו ברירה משתתפין באוצר:}} ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא - נחים ליה נכרי אגב אימיה.{{הל"מ-רק-גמרא| אמר ליה רב משרשיא לרבא: }}אימיה קא אכלה תמרי{{הל"מ-רק-גמרא|! - אמר ליה: אימור, }}תונבא בעלמא הוא דנקט לה. ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו ליה רשותא הא בהאי חצר. אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר! - אמר ליה: אנא כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר. ואי לא סבר לה מר כשמואל, <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת''' - ואפי' במקום מצוה כגון לשחוט פסחו כדתנן בפסחים בפרק אלו דברים (ד סה:): '''תרי גברי רברבי כרבנן''' - כגון אתה ורבה דדייריתו ביה: '''מר''' - רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות: '''אינהו''' - שאר בני המבוי לא משגחי: '''אקני להו''' - משלי ריפתא בסלא בדיבורא דליכא טרחא ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף: '''כיון דאי בעו מינאי''' - אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף והיה שואלו ממני אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור ובטל השיתוף: '''שביקש יין ושמן''' - משל שיתוף: '''רביעתא דחלא''' - חומץ: '''בחביתא''' - באחת מחביותיך דמידי דלית ביה קפידא הוא ועיקר שיתוף ביין כדאמר בהאי פירקא (דף עא:) ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף בחצר: '''אין משתתפין באוצר''' - בדבר האצור כגון חבית של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף: '''כולן טמאין''' - כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה טמאין ואע"פ שאינם באהל המת מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה ואפי' חלונות של טפח על טפח טמאין דכיון דכולן סתומין לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה: '''נפתח אחד מהן''' - ודאי בההוא מפיק ליה: פחות מד' על ד' אינו חשוב להציל על השאר: '''עד שלא ימות''' - דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים אבל משימות המת כבר נטמאו הכלים ולא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא אלא נחתא להו טומאה ואפי' כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה טמאים דכיון דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מינייהו במחשבה עד דעביד להו מעשה ממש דפתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו': '''וב"ה אומרים אף משימות המת''' - דאמרינן יש ברירה דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא ולא נחתא טומאה לאחריני ואפי' כלים דקודם מחשבה טהורין: '''נישיילה לאימיה אם צריכה''' - לצורכה חמין נחים ליה נכרי אגב אימיה דקי"ל חיה אחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי: '''הא אכלה תמרי''' - כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות דהא צונן נמי אכלה: '''תונבא''' - אשדורדישי"ן ואוכלת ואינה יודעת מה: '''פנו לי מאני''' - בחצירו של רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברי הוה פתוח לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא. הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצרו לבני חצר האחרת ויביאו חמין מחצירו לחצירן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח א לשבות דלית ביה מעשה.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_לשבות דלית ביה מעשה]] '''לשבות''' דלית ביה מעשה. וא"ת דבההוא ינוקא דלקמן דאמר להו רבא נשיילה לאימיה אי צריכא ניחיימוה ליה אגב אימיה כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי בכל העיר שיאמרו לו שיחם בשביל הקטן למולו ובפ"ק דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג) פירשתי: ''' כיון''' דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו. צריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד שבת או אם יש לו ככר נאה שקורין גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל עירוב: ''' ונקני''' להו מר רביעתא דחלא בחביתא. לכאורה משמע לצורך שיתוף מבוי קאמר דלעירובי חצירות בעי פת אע"ג דאמר לקמן בפרק חלון (דף פא.) מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא ר' יהושע הא קי"ל כר' יהושע לגבי ר"א דפליג עליה התם ולקמן בפירקא בין ר"מ בין רבנן סבירא להו דעירובי חצירות אינו אלא בפת ולכאורה כולהו אמוראי דההיא שמעתא הכי אית להו ואור"י דצ"ל דההיא חביתא דחלא דהכא בחצר הוה ולא בבית דהא אמר לקמן בפרק כיצד משתתפין (דף פה:) דעירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי ותרוייהו דוקא כמו שאפרש לקמן וכן ההיא דבעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין כו' איירי כגון דמונח בחצר: ''' תניא''' אין משתתפין באוצר. וא"ת ואביי כב"ש דהא כב"ש מסיק לה וי"ל דאביי לא חשיב הא דקאמר רב אושעיא הא ב"ש הא ב"ה וקסבר אביי לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי אשכחן לענין ברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוה מוקים כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאין דאין ברירה והוה מפרש (כרבה) דמסיק במסכת ביצה (דף י. ולז.) לטהר את הפתחים מכאן ולהבא: ''' אמר''' רב אושעיא לא קשיא כו'. הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיא פלוגתייהו בברירה ובפ"ק דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|י|א}} וגם בסוף ביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לז|ב}} מסיק רב אושעיא דפליגי לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דכיון דנחתא להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה ואור"ת דרב אושעיא לחוד ורבי אושעיא לחוד דהכא גרס בכל הספרים רב אושעיא והתם גרסינן רבי אושעיא ומצינו רב אושעיא שהיה באמוראים אחרונים בתר ההיא שמעתא דפ' בתרא דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לח|ב}} גבי ליבטיל מים ומלח גבי עיסה דקאמר רב אושעיא דשפיר עביד דאחיכו עליה וביבמות בריש כיצד (דף יח:) על מילתיה דרב אושעיא דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה אמר מתיב ר' אושעיא ובפרק כל הגט {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|כה|א}} בעא מיניה רב אושעיא מרב יהודה וה"ר מנחם מיונ"י פי' דלא פליגי הכא בברירה אלא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כדאמר בביצה וה"ק הא ב"ש דלא מהניא מחשבה לטהר את הפתחים ה"נ לא מהני לענין עירוב ואע"פ שמזכה להו כיון דמתחילה לא הונח בחבית לשם עירוב ולב"ה דמהניא מחשבה התם מהני נמי הכא והא דתנן לקמן בעל הבית שהיה שותף עם שכניו והא דתנן נמי בכיצד משתתפין (לקמן דף פב.) מניח את החבית כו' כב"ה דלא בעו הנחה לשם עירוב וניחא השתא דשבק שאר פלוגתייהו דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין הכותים ובשאר מקומות ואף על גב דקאי השתא אביי כב"ש לא היה חושש לכך. להשיבו דבלאו הכי היה יכול להקשות לו וליקני להו רביעתא דחלא במנא אלא לא היה חושש לטרוח כל כך. לערב ואין זו סברא תמוה כל כך. אם אינו מועיל זכוי לב"ש אם לא הונח בכלי לשם עירוב דהא בסוף פירקין נמי פרכינן אלא מעתה הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף פירוש ולא יועיל שיתוף משום דלא אפקי ועיילי דרך פתחים למבוי מיהו זה קשיא דאדפריך מברייתא דתניא משתתפין באוצר הוה ליה למיפרך ממתני' דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו וכמה משניות דלא בעו הנחה בכלי לשם עירוב ועוד קשיא דמה ענין מחשבה לטהר את הפתחים למחשבה דעירוב: ''' אי''' צריכה ניחממו ליה אגב אימיה. פירשנו בפרק קמא דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג):<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|א}} ax4cfd1slkzqup5dobeb339qlavvlyn 3003630 3003629 2026-04-08T19:03:08Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003630 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|א|סז ב|סח ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד א] מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת, אף אמירה לנכרי - שבות, ואינה דוחה את השבת! אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה? . {{הל"מ-רק-ריף|כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות לא שאני לך בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא}} דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים{{הל"מ-רק-ריף| דהוא מעשה איסור דאורייתא אלא אמר ליה זיל אייתי לי ושתיק ליה ולא מצא תשובה }}{{הל"מ-רק-ראש|ובפרק ר' אליעזר דמילה (סי' ב) הארכתי בפי' דהאי עובדא}} אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף? אמר ליה: {{הל"מ-רק-ראש|ומאן ליעבד}} מאי נעביד? מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי. {{הל"מ-רק-ראש|וניקני להו }}ואי אקני להו פיתא בסלא -{{הל"מ-רק-גמרא| כיון דאי בעו לה מינאי}} {{הל"מ-ריף-ראש|זימנין דבעו לה }}מאיתמול, ולא אפשר ליתבה נהלייהו - {{הל"מ-רק-ראש|לא הוי }}בטיל שיתוף. דתניא: {{שוליים|א}}אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו, - בטל השתוף. - ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא! - התניא: אין משתתפין באוצר.{{הל"מ-רק-גמרא| - והא תניא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|משתתפין! - אמר רב אושעיא: לא קשיא; הא - בית שמאי, }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - בית הלל. דתנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן טמאין, נפתח אחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין. חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה - מציל על כל הפתחים כולן. בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת. ובית הלל אומרים: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|אף משימות המת}}{{הל"מ-ריף-ראש|. ואסיקנא דהא דתניא אין משתתפין באוצר לבית שמאי דלית להו ברירה אבל לב"ה דאית להו ברירה משתתפין באוצר:}} ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא - נחים ליה נכרי אגב אימיה.{{הל"מ-רק-גמרא| אמר ליה רב משרשיא לרבא: }}אימיה קא אכלה תמרי{{הל"מ-רק-גמרא|! - אמר ליה: אימור, }}תונבא בעלמא הוא דנקט לה. ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו ליה רשותא הא בהאי חצר. אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר! - אמר ליה: אנא כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר. ואי לא סבר לה מר כשמואל, <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת''' - ואפי' במקום מצוה כגון לשחוט פסחו כדתנן בפסחים בפרק אלו דברים (ד סה:): '''תרי גברי רברבי כרבנן''' - כגון אתה ורבה דדייריתו ביה: '''מר''' - רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות: '''אינהו''' - שאר בני המבוי לא משגחי: '''אקני להו''' - משלי ריפתא בסלא בדיבורא דליכא טרחא ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף: '''כיון דאי בעו מינאי''' - אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף והיה שואלו ממני אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור ובטל השיתוף: '''שביקש יין ושמן''' - משל שיתוף: '''רביעתא דחלא''' - חומץ: '''בחביתא''' - באחת מחביותיך דמידי דלית ביה קפידא הוא ועיקר שיתוף ביין כדאמר בהאי פירקא (דף עא:) ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף בחצר: '''אין משתתפין באוצר''' - בדבר האצור כגון חבית של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף: '''כולן טמאין''' - כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה טמאין ואע"פ שאינם באהל המת מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה ואפי' חלונות של טפח על טפח טמאין דכיון דכולן סתומין לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה: '''נפתח אחד מהן''' - ודאי בההוא מפיק ליה: פחות מד' על ד' אינו חשוב להציל על השאר: '''עד שלא ימות''' - דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים אבל משימות המת כבר נטמאו הכלים ולא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא אלא נחתא להו טומאה ואפי' כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה טמאים דכיון דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מינייהו במחשבה עד דעביד להו מעשה ממש דפתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו': '''וב"ה אומרים אף משימות המת''' - דאמרינן יש ברירה דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא ולא נחתא טומאה לאחריני ואפי' כלים דקודם מחשבה טהורין: '''נישיילה לאימיה אם צריכה''' - לצורכה חמין נחים ליה נכרי אגב אימיה דקי"ל חיה אחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי: '''הא אכלה תמרי''' - כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות דהא צונן נמי אכלה: '''תונבא''' - אשדורדישי"ן ואוכלת ואינה יודעת מה: '''פנו לי מאני''' - בחצירו של רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברי הוה פתוח לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא. הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצרו לבני חצר האחרת ויביאו חמין מחצירו לחצירן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח א לשבות דלית ביה מעשה.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_לשבות דלית ביה מעשה]] '''לשבות''' דלית ביה מעשה. וא"ת דבההוא ינוקא דלקמן דאמר להו רבא נשיילה לאימיה אי צריכא ניחיימוה ליה אגב אימיה כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי בכל העיר שיאמרו לו שיחם בשביל הקטן למולו ובפ"ק דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג) פירשתי: [[File:תוס עירובין 6 סח א כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו]] ''' כיון''' דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו. צריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד שבת או אם יש לו ככר נאה שקורין גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל עירוב: ''' ונקני''' להו מר רביעתא דחלא בחביתא. לכאורה משמע לצורך שיתוף מבוי קאמר דלעירובי חצירות בעי פת אע"ג דאמר לקמן בפרק חלון (דף פא.) מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא ר' יהושע הא קי"ל כר' יהושע לגבי ר"א דפליג עליה התם ולקמן בפירקא בין ר"מ בין רבנן סבירא להו דעירובי חצירות אינו אלא בפת ולכאורה כולהו אמוראי דההיא שמעתא הכי אית להו ואור"י דצ"ל דההיא חביתא דחלא דהכא בחצר הוה ולא בבית דהא אמר לקמן בפרק כיצד משתתפין (דף פה:) דעירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי ותרוייהו דוקא כמו שאפרש לקמן וכן ההיא דבעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין כו' איירי כגון דמונח בחצר: ''' תניא''' אין משתתפין באוצר. וא"ת ואביי כב"ש דהא כב"ש מסיק לה וי"ל דאביי לא חשיב הא דקאמר רב אושעיא הא ב"ש הא ב"ה וקסבר אביי לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי אשכחן לענין ברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוה מוקים כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאין דאין ברירה והוה מפרש (כרבה) דמסיק במסכת ביצה (דף י. ולז.) לטהר את הפתחים מכאן ולהבא: ''' אמר''' רב אושעיא לא קשיא כו'. הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיא פלוגתייהו בברירה ובפ"ק דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|י|א}} וגם בסוף ביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לז|ב}} מסיק רב אושעיא דפליגי לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דכיון דנחתא להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה ואור"ת דרב אושעיא לחוד ורבי אושעיא לחוד דהכא גרס בכל הספרים רב אושעיא והתם גרסינן רבי אושעיא ומצינו רב אושעיא שהיה באמוראים אחרונים בתר ההיא שמעתא דפ' בתרא דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לח|ב}} גבי ליבטיל מים ומלח גבי עיסה דקאמר רב אושעיא דשפיר עביד דאחיכו עליה וביבמות בריש כיצד (דף יח:) על מילתיה דרב אושעיא דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה אמר מתיב ר' אושעיא ובפרק כל הגט {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|כה|א}} בעא מיניה רב אושעיא מרב יהודה וה"ר מנחם מיונ"י פי' דלא פליגי הכא בברירה אלא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כדאמר בביצה וה"ק הא ב"ש דלא מהניא מחשבה לטהר את הפתחים ה"נ לא מהני לענין עירוב ואע"פ שמזכה להו כיון דמתחילה לא הונח בחבית לשם עירוב ולב"ה דמהניא מחשבה התם מהני נמי הכא והא דתנן לקמן בעל הבית שהיה שותף עם שכניו והא דתנן נמי בכיצד משתתפין (לקמן דף פב.) מניח את החבית כו' כב"ה דלא בעו הנחה לשם עירוב וניחא השתא דשבק שאר פלוגתייהו דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין הכותים ובשאר מקומות ואף על גב דקאי השתא אביי כב"ש לא היה חושש לכך. להשיבו דבלאו הכי היה יכול להקשות לו וליקני להו רביעתא דחלא במנא אלא לא היה חושש לטרוח כל כך. לערב ואין זו סברא תמוה כל כך. אם אינו מועיל זכוי לב"ש אם לא הונח בכלי לשם עירוב דהא בסוף פירקין נמי פרכינן אלא מעתה הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף פירוש ולא יועיל שיתוף משום דלא אפקי ועיילי דרך פתחים למבוי מיהו זה קשיא דאדפריך מברייתא דתניא משתתפין באוצר הוה ליה למיפרך ממתני' דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו וכמה משניות דלא בעו הנחה בכלי לשם עירוב ועוד קשיא דמה ענין מחשבה לטהר את הפתחים למחשבה דעירוב: ''' אי''' צריכה ניחממו ליה אגב אימיה. פירשנו בפרק קמא דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג):<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|א}} qm4cfuvvhsdjwgsxltltwu6bs9qyqxm 3003633 3003630 2026-04-08T19:33:49Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003633 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|א|סז ב|סח ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד א] מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת, אף אמירה לנכרי - שבות, ואינה דוחה את השבת! אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה? . {{הל"מ-רק-ריף|כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות לא שאני לך בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא}} דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים{{הל"מ-רק-ריף| דהוא מעשה איסור דאורייתא אלא אמר ליה זיל אייתי לי ושתיק ליה ולא מצא תשובה }}{{הל"מ-רק-ראש|ובפרק ר' אליעזר דמילה (סי' ב) הארכתי בפי' דהאי עובדא}} אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף? אמר ליה: {{הל"מ-רק-ראש|ומאן ליעבד}} מאי נעביד? מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי. {{הל"מ-רק-ראש|וניקני להו }}ואי אקני להו פיתא בסלא -{{הל"מ-רק-גמרא| כיון דאי בעו לה מינאי}} {{הל"מ-ריף-ראש|זימנין דבעו לה }}מאיתמול, ולא אפשר ליתבה נהלייהו - {{הל"מ-רק-ראש|לא הוי }}בטיל שיתוף. דתניא: {{שוליים|א}}אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו, - בטל השתוף. - ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא! - התניא: אין משתתפין באוצר.{{הל"מ-רק-גמרא| - והא תניא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|משתתפין! - אמר רב אושעיא: לא קשיא; הא - בית שמאי, }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - בית הלל. דתנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן טמאין, נפתח אחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין. חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה - מציל על כל הפתחים כולן. בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת. ובית הלל אומרים: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|אף משימות המת}}{{הל"מ-ריף-ראש|. ואסיקנא דהא דתניא אין משתתפין באוצר לבית שמאי דלית להו ברירה אבל לב"ה דאית להו ברירה משתתפין באוצר:}} ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא - נחים ליה נכרי אגב אימיה.{{הל"מ-רק-גמרא| אמר ליה רב משרשיא לרבא: }}אימיה קא אכלה תמרי{{הל"מ-רק-גמרא|! - אמר ליה: אימור, }}תונבא בעלמא הוא דנקט לה. ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו ליה רשותא הא בהאי חצר. אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר! - אמר ליה: אנא כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר. ואי לא סבר לה מר כשמואל, <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת''' - ואפי' במקום מצוה כגון לשחוט פסחו כדתנן בפסחים בפרק אלו דברים (ד סה:): '''תרי גברי רברבי כרבנן''' - כגון אתה ורבה דדייריתו ביה: '''מר''' - רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות: '''אינהו''' - שאר בני המבוי לא משגחי: '''אקני להו''' - משלי ריפתא בסלא בדיבורא דליכא טרחא ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף: '''כיון דאי בעו מינאי''' - אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף והיה שואלו ממני אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור ובטל השיתוף: '''שביקש יין ושמן''' - משל שיתוף: '''רביעתא דחלא''' - חומץ: '''בחביתא''' - באחת מחביותיך דמידי דלית ביה קפידא הוא ועיקר שיתוף ביין כדאמר בהאי פירקא (דף עא:) ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף בחצר: '''אין משתתפין באוצר''' - בדבר האצור כגון חבית של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף: '''כולן טמאין''' - כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה טמאין ואע"פ שאינם באהל המת מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה ואפי' חלונות של טפח על טפח טמאין דכיון דכולן סתומין לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה: '''נפתח אחד מהן''' - ודאי בההוא מפיק ליה: פחות מד' על ד' אינו חשוב להציל על השאר: '''עד שלא ימות''' - דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים אבל משימות המת כבר נטמאו הכלים ולא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא אלא נחתא להו טומאה ואפי' כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה טמאים דכיון דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מינייהו במחשבה עד דעביד להו מעשה ממש דפתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו': '''וב"ה אומרים אף משימות המת''' - דאמרינן יש ברירה דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא ולא נחתא טומאה לאחריני ואפי' כלים דקודם מחשבה טהורין: '''נישיילה לאימיה אם צריכה''' - לצורכה חמין נחים ליה נכרי אגב אימיה דקי"ל חיה אחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי: '''הא אכלה תמרי''' - כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות דהא צונן נמי אכלה: '''תונבא''' - אשדורדישי"ן ואוכלת ואינה יודעת מה: '''פנו לי מאני''' - בחצירו של רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברי הוה פתוח לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא. הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצרו לבני חצר האחרת ויביאו חמין מחצירו לחצירן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח א לשבות דלית ביה מעשה.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_לשבות דלית ביה מעשה]] '''לשבות''' דלית ביה מעשה. וא"ת דבההוא ינוקא דלקמן דאמר להו רבא נשיילה לאימיה אי צריכא ניחיימוה ליה אגב אימיה כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי בכל העיר שיאמרו לו שיחם בשביל הקטן למולו ובפ"ק דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג) פירשתי: [[File:תוס עירובין 6 סח א כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו]] ''' כיון''' דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו. צריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד שבת או אם יש לו ככר נאה שקורין גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל עירוב: [[File:תוס עירובין 6 סח א ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא]] ''' ונקני''' להו מר רביעתא דחלא בחביתא. לכאורה משמע לצורך שיתוף מבוי קאמר דלעירובי חצירות בעי פת אע"ג דאמר לקמן בפרק חלון (דף פא.) מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא ר' יהושע הא קי"ל כר' יהושע לגבי ר"א דפליג עליה התם ולקמן בפירקא בין ר"מ בין רבנן סבירא להו דעירובי חצירות אינו אלא בפת ולכאורה כולהו אמוראי דההיא שמעתא הכי אית להו ואור"י דצ"ל דההיא חביתא דחלא דהכא בחצר הוה ולא בבית דהא אמר לקמן בפרק כיצד משתתפין (דף פה:) דעירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי ותרוייהו דוקא כמו שאפרש לקמן וכן ההיא דבעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין כו' איירי כגון דמונח בחצר: ''' תניא''' אין משתתפין באוצר. וא"ת ואביי כב"ש דהא כב"ש מסיק לה וי"ל דאביי לא חשיב הא דקאמר רב אושעיא הא ב"ש הא ב"ה וקסבר אביי לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי אשכחן לענין ברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוה מוקים כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאין דאין ברירה והוה מפרש (כרבה) דמסיק במסכת ביצה (דף י. ולז.) לטהר את הפתחים מכאן ולהבא: ''' אמר''' רב אושעיא לא קשיא כו'. הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיא פלוגתייהו בברירה ובפ"ק דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|י|א}} וגם בסוף ביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לז|ב}} מסיק רב אושעיא דפליגי לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דכיון דנחתא להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה ואור"ת דרב אושעיא לחוד ורבי אושעיא לחוד דהכא גרס בכל הספרים רב אושעיא והתם גרסינן רבי אושעיא ומצינו רב אושעיא שהיה באמוראים אחרונים בתר ההיא שמעתא דפ' בתרא דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לח|ב}} גבי ליבטיל מים ומלח גבי עיסה דקאמר רב אושעיא דשפיר עביד דאחיכו עליה וביבמות בריש כיצד (דף יח:) על מילתיה דרב אושעיא דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה אמר מתיב ר' אושעיא ובפרק כל הגט {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|כה|א}} בעא מיניה רב אושעיא מרב יהודה וה"ר מנחם מיונ"י פי' דלא פליגי הכא בברירה אלא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כדאמר בביצה וה"ק הא ב"ש דלא מהניא מחשבה לטהר את הפתחים ה"נ לא מהני לענין עירוב ואע"פ שמזכה להו כיון דמתחילה לא הונח בחבית לשם עירוב ולב"ה דמהניא מחשבה התם מהני נמי הכא והא דתנן לקמן בעל הבית שהיה שותף עם שכניו והא דתנן נמי בכיצד משתתפין (לקמן דף פב.) מניח את החבית כו' כב"ה דלא בעו הנחה לשם עירוב וניחא השתא דשבק שאר פלוגתייהו דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין הכותים ובשאר מקומות ואף על גב דקאי השתא אביי כב"ש לא היה חושש לכך. להשיבו דבלאו הכי היה יכול להקשות לו וליקני להו רביעתא דחלא במנא אלא לא היה חושש לטרוח כל כך. לערב ואין זו סברא תמוה כל כך. אם אינו מועיל זכוי לב"ש אם לא הונח בכלי לשם עירוב דהא בסוף פירקין נמי פרכינן אלא מעתה הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף פירוש ולא יועיל שיתוף משום דלא אפקי ועיילי דרך פתחים למבוי מיהו זה קשיא דאדפריך מברייתא דתניא משתתפין באוצר הוה ליה למיפרך ממתני' דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו וכמה משניות דלא בעו הנחה בכלי לשם עירוב ועוד קשיא דמה ענין מחשבה לטהר את הפתחים למחשבה דעירוב: ''' אי''' צריכה ניחממו ליה אגב אימיה. פירשנו בפרק קמא דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג):<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|א}} lnh4l6tmhx53nd3jsjrufgrx1s81qd3 3003634 3003633 2026-04-08T20:03:27Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003634 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|א|סז ב|סח ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד א] מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת, אף אמירה לנכרי - שבות, ואינה דוחה את השבת! אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה? . {{הל"מ-רק-ריף|כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות לא שאני לך בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא}} דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים{{הל"מ-רק-ריף| דהוא מעשה איסור דאורייתא אלא אמר ליה זיל אייתי לי ושתיק ליה ולא מצא תשובה }}{{הל"מ-רק-ראש|ובפרק ר' אליעזר דמילה (סי' ב) הארכתי בפי' דהאי עובדא}} אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף? אמר ליה: {{הל"מ-רק-ראש|ומאן ליעבד}} מאי נעביד? מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי. {{הל"מ-רק-ראש|וניקני להו }}ואי אקני להו פיתא בסלא -{{הל"מ-רק-גמרא| כיון דאי בעו לה מינאי}} {{הל"מ-ריף-ראש|זימנין דבעו לה }}מאיתמול, ולא אפשר ליתבה נהלייהו - {{הל"מ-רק-ראש|לא הוי }}בטיל שיתוף. דתניא: {{שוליים|א}}אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו, - בטל השתוף. - ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא! - התניא: אין משתתפין באוצר.{{הל"מ-רק-גמרא| - והא תניא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|משתתפין! - אמר רב אושעיא: לא קשיא; הא - בית שמאי, }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - בית הלל. דתנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן טמאין, נפתח אחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין. חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה - מציל על כל הפתחים כולן. בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת. ובית הלל אומרים: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|אף משימות המת}}{{הל"מ-ריף-ראש|. ואסיקנא דהא דתניא אין משתתפין באוצר לבית שמאי דלית להו ברירה אבל לב"ה דאית להו ברירה משתתפין באוצר:}} ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא - נחים ליה נכרי אגב אימיה.{{הל"מ-רק-גמרא| אמר ליה רב משרשיא לרבא: }}אימיה קא אכלה תמרי{{הל"מ-רק-גמרא|! - אמר ליה: אימור, }}תונבא בעלמא הוא דנקט לה. ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו ליה רשותא הא בהאי חצר. אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר! - אמר ליה: אנא כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר. ואי לא סבר לה מר כשמואל, <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת''' - ואפי' במקום מצוה כגון לשחוט פסחו כדתנן בפסחים בפרק אלו דברים (ד סה:): '''תרי גברי רברבי כרבנן''' - כגון אתה ורבה דדייריתו ביה: '''מר''' - רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות: '''אינהו''' - שאר בני המבוי לא משגחי: '''אקני להו''' - משלי ריפתא בסלא בדיבורא דליכא טרחא ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף: '''כיון דאי בעו מינאי''' - אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף והיה שואלו ממני אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור ובטל השיתוף: '''שביקש יין ושמן''' - משל שיתוף: '''רביעתא דחלא''' - חומץ: '''בחביתא''' - באחת מחביותיך דמידי דלית ביה קפידא הוא ועיקר שיתוף ביין כדאמר בהאי פירקא (דף עא:) ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף בחצר: '''אין משתתפין באוצר''' - בדבר האצור כגון חבית של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף: '''כולן טמאין''' - כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה טמאין ואע"פ שאינם באהל המת מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה ואפי' חלונות של טפח על טפח טמאין דכיון דכולן סתומין לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה: '''נפתח אחד מהן''' - ודאי בההוא מפיק ליה: פחות מד' על ד' אינו חשוב להציל על השאר: '''עד שלא ימות''' - דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים אבל משימות המת כבר נטמאו הכלים ולא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא אלא נחתא להו טומאה ואפי' כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה טמאים דכיון דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מינייהו במחשבה עד דעביד להו מעשה ממש דפתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו': '''וב"ה אומרים אף משימות המת''' - דאמרינן יש ברירה דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא ולא נחתא טומאה לאחריני ואפי' כלים דקודם מחשבה טהורין: '''נישיילה לאימיה אם צריכה''' - לצורכה חמין נחים ליה נכרי אגב אימיה דקי"ל חיה אחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי: '''הא אכלה תמרי''' - כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות דהא צונן נמי אכלה: '''תונבא''' - אשדורדישי"ן ואוכלת ואינה יודעת מה: '''פנו לי מאני''' - בחצירו של רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברי הוה פתוח לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא. הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצרו לבני חצר האחרת ויביאו חמין מחצירו לחצירן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח א לשבות דלית ביה מעשה.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_לשבות דלית ביה מעשה]] '''לשבות''' דלית ביה מעשה. וא"ת דבההוא ינוקא דלקמן דאמר להו רבא נשיילה לאימיה אי צריכא ניחיימוה ליה אגב אימיה כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי בכל העיר שיאמרו לו שיחם בשביל הקטן למולו ובפ"ק דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג) פירשתי: [[File:תוס עירובין 6 סח א כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו]] ''' כיון''' דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו. צריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד שבת או אם יש לו ככר נאה שקורין גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל עירוב: [[File:תוס עירובין 6 סח א ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא]] ''' ונקני''' להו מר רביעתא דחלא בחביתא. לכאורה משמע לצורך שיתוף מבוי קאמר דלעירובי חצירות בעי פת אע"ג דאמר לקמן בפרק חלון (דף פא.) מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא ר' יהושע הא קי"ל כר' יהושע לגבי ר"א דפליג עליה התם ולקמן בפירקא בין ר"מ בין רבנן סבירא להו דעירובי חצירות אינו אלא בפת ולכאורה כולהו אמוראי דההיא שמעתא הכי אית להו ואור"י דצ"ל דההיא חביתא דחלא דהכא בחצר הוה ולא בבית דהא אמר לקמן בפרק כיצד משתתפין (דף פה:) דעירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי ותרוייהו דוקא כמו שאפרש לקמן וכן ההיא דבעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין כו' איירי כגון דמונח בחצר: [[File:תוס עירובין 6 סח א תניא אין משתתפין באוצר.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_תניא אין משתתפין באוצר]] ''' תניא''' אין משתתפין באוצר. וא"ת ואביי כב"ש דהא כב"ש מסיק לה וי"ל דאביי לא חשיב הא דקאמר רב אושעיא הא ב"ש הא ב"ה וקסבר אביי לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי אשכחן לענין ברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוה מוקים כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאין דאין ברירה והוה מפרש (כרבה) דמסיק במסכת ביצה (דף י. ולז.) לטהר את הפתחים מכאן ולהבא: ''' אמר''' רב אושעיא לא קשיא כו'. הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיא פלוגתייהו בברירה ובפ"ק דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|י|א}} וגם בסוף ביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לז|ב}} מסיק רב אושעיא דפליגי לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דכיון דנחתא להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה ואור"ת דרב אושעיא לחוד ורבי אושעיא לחוד דהכא גרס בכל הספרים רב אושעיא והתם גרסינן רבי אושעיא ומצינו רב אושעיא שהיה באמוראים אחרונים בתר ההיא שמעתא דפ' בתרא דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לח|ב}} גבי ליבטיל מים ומלח גבי עיסה דקאמר רב אושעיא דשפיר עביד דאחיכו עליה וביבמות בריש כיצד (דף יח:) על מילתיה דרב אושעיא דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה אמר מתיב ר' אושעיא ובפרק כל הגט {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|כה|א}} בעא מיניה רב אושעיא מרב יהודה וה"ר מנחם מיונ"י פי' דלא פליגי הכא בברירה אלא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כדאמר בביצה וה"ק הא ב"ש דלא מהניא מחשבה לטהר את הפתחים ה"נ לא מהני לענין עירוב ואע"פ שמזכה להו כיון דמתחילה לא הונח בחבית לשם עירוב ולב"ה דמהניא מחשבה התם מהני נמי הכא והא דתנן לקמן בעל הבית שהיה שותף עם שכניו והא דתנן נמי בכיצד משתתפין (לקמן דף פב.) מניח את החבית כו' כב"ה דלא בעו הנחה לשם עירוב וניחא השתא דשבק שאר פלוגתייהו דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין הכותים ובשאר מקומות ואף על גב דקאי השתא אביי כב"ש לא היה חושש לכך. להשיבו דבלאו הכי היה יכול להקשות לו וליקני להו רביעתא דחלא במנא אלא לא היה חושש לטרוח כל כך. לערב ואין זו סברא תמוה כל כך. אם אינו מועיל זכוי לב"ש אם לא הונח בכלי לשם עירוב דהא בסוף פירקין נמי פרכינן אלא מעתה הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף פירוש ולא יועיל שיתוף משום דלא אפקי ועיילי דרך פתחים למבוי מיהו זה קשיא דאדפריך מברייתא דתניא משתתפין באוצר הוה ליה למיפרך ממתני' דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו וכמה משניות דלא בעו הנחה בכלי לשם עירוב ועוד קשיא דמה ענין מחשבה לטהר את הפתחים למחשבה דעירוב: ''' אי''' צריכה ניחממו ליה אגב אימיה. פירשנו בפרק קמא דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג):<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|א}} bggq7oy030f9odt12j37swxjjaxhdyr 3003641 3003634 2026-04-08T21:00:28Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003641 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|א|סז ב|סח ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד א] מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת, אף אמירה לנכרי - שבות, ואינה דוחה את השבת! אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה? . {{הל"מ-רק-ריף|כלומר האי דאמור רבנן אמירה לנכרי שבות לא שאני לך בין אמירה למעשה שיש בה איסורא דאורייתא ובין אמירה שאין בה איסור מעשה דאורייתא}} דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים{{הל"מ-רק-ריף| דהוא מעשה איסור דאורייתא אלא אמר ליה זיל אייתי לי ושתיק ליה ולא מצא תשובה }}{{הל"מ-רק-ראש|ובפרק ר' אליעזר דמילה (סי' ב) הארכתי בפי' דהאי עובדא}} אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף? אמר ליה: {{הל"מ-רק-ראש|ומאן ליעבד}} מאי נעביד? מר לאו אורחיה, אנא טרידנא בגירסאי, אינהו לא משגחי. {{הל"מ-רק-ראש|וניקני להו }}ואי אקני להו פיתא בסלא -{{הל"מ-רק-גמרא| כיון דאי בעו לה מינאי}} {{הל"מ-ריף-ראש|זימנין דבעו לה }}מאיתמול, ולא אפשר ליתבה נהלייהו - {{הל"מ-רק-ראש|לא הוי }}בטיל שיתוף. דתניא: {{שוליים|א}}אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ולא נתנו לו, - בטל השתוף. - ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא! - התניא: אין משתתפין באוצר.{{הל"מ-רק-גמרא| - והא תניא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|משתתפין! - אמר רב אושעיא: לא קשיא; הא - בית שמאי, }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - בית הלל. דתנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן טמאין, נפתח אחד מהן - הוא טמא וכולן טהורין. חישב להוציאו באחד מהן, או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה - מציל על כל הפתחים כולן. בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת. ובית הלל אומרים: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|אף משימות המת}}{{הל"מ-ריף-ראש|. ואסיקנא דהא דתניא אין משתתפין באוצר לבית שמאי דלית להו ברירה אבל לב"ה דאית להו ברירה משתתפין באוצר:}} ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: נישיילה לאימיה, אי צריכא - נחים ליה נכרי אגב אימיה.{{הל"מ-רק-גמרא| אמר ליה רב משרשיא לרבא: }}אימיה קא אכלה תמרי{{הל"מ-רק-גמרא|! - אמר ליה: אימור, }}תונבא בעלמא הוא דנקט לה. ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה, אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו ליה רשותא הא בהאי חצר. אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל אין ביטול רשות מחצר לחצר! - אמר ליה: אנא כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר. ואי לא סבר לה מר כשמואל, <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מה הזאה שבות ואינה דוחה שבת''' - ואפי' במקום מצוה כגון לשחוט פסחו כדתנן בפסחים בפרק אלו דברים (ד סה:): '''תרי גברי רברבי כרבנן''' - כגון אתה ורבה דדייריתו ביה: '''מר''' - רבה אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות: '''אינהו''' - שאר בני המבוי לא משגחי: '''אקני להו''' - משלי ריפתא בסלא בדיבורא דליכא טרחא ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף: '''כיון דאי בעו מינאי''' - אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף והיה שואלו ממני אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור ובטל השיתוף: '''שביקש יין ושמן''' - משל שיתוף: '''רביעתא דחלא''' - חומץ: '''בחביתא''' - באחת מחביותיך דמידי דלית ביה קפידא הוא ועיקר שיתוף ביין כדאמר בהאי פירקא (דף עא:) ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה שמניחין שיתוף בחצר: '''אין משתתפין באוצר''' - בדבר האצור כגון חבית של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזל ליה שיתוף: '''כולן טמאין''' - כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה טמאין ואע"פ שאינם באהל המת מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו ופתח שעתיד לצאת בו מיטמא מיד וטעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה ואפי' חלונות של טפח על טפח טמאין דכיון דכולן סתומין לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה: '''נפתח אחד מהן''' - ודאי בההוא מפיק ליה: פחות מד' על ד' אינו חשוב להציל על השאר: '''עד שלא ימות''' - דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים אבל משימות המת כבר נטמאו הכלים ולא אמרינן הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא אלא נחתא להו טומאה ואפי' כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה טמאים דכיון דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מינייהו במחשבה עד דעביד להו מעשה ממש דפתח ליה להאי ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא כדקתני לעיל נפתח אחד מהן כו': '''וב"ה אומרים אף משימות המת''' - דאמרינן יש ברירה דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא ולא נחתא טומאה לאחריני ואפי' כלים דקודם מחשבה טהורין: '''נישיילה לאימיה אם צריכה''' - לצורכה חמין נחים ליה נכרי אגב אימיה דקי"ל חיה אחר שבעה אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י ארמאי: '''הא אכלה תמרי''' - כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות דהא צונן נמי אכלה: '''תונבא''' - אשדורדישי"ן ואוכלת ואינה יודעת מה: '''פנו לי מאני''' - בחצירו של רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת ופתח ביניהן ולא עירבו שתי חצירות יחד ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר והן לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברי הוה פתוח לחצר ותנן במתני' המבטל רשות חצירו אסור להוציא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא. הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצרו לבני חצר האחרת ויביאו חמין מחצירו לחצירן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח א לשבות דלית ביה מעשה.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_לשבות דלית ביה מעשה]] '''לשבות''' דלית ביה מעשה. וא"ת דבההוא ינוקא דלקמן דאמר להו רבא נשיילה לאימיה אי צריכא ניחיימוה ליה אגב אימיה כי לא צריכא נמי וכי לא היה נכרי בכל העיר שיאמרו לו שיחם בשביל הקטן למולו ובפ"ק דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג) פירשתי: [[File:תוס עירובין 6 סח א כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_כיון דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו]] ''' כיון''' דאי בעו מינאי ולא יהיבנא להו. צריך ליזהר כשאדם עושה עירוב שלא יערב בדבר שהוא מקפיד עליו כגון אותן דברים שתיקן לכבוד שבת או אם יש לו ככר נאה שקורין גשטי"ל או פשטיד"א וכיוצא בהן דאי בעו ליה מיניה ולא יהיב להו בטל עירוב: [[File:תוס עירובין 6 סח א ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_ונקני להו מר רביעתא דחלא בחביתא]] ''' ונקני''' להו מר רביעתא דחלא בחביתא. לכאורה משמע לצורך שיתוף מבוי קאמר דלעירובי חצירות בעי פת אע"ג דאמר לקמן בפרק חלון (דף פא.) מאן שמעת ליה דאמר פת אין מידי אחרינא לא ר' יהושע הא קי"ל כר' יהושע לגבי ר"א דפליג עליה התם ולקמן בפירקא בין ר"מ בין רבנן סבירא להו דעירובי חצירות אינו אלא בפת ולכאורה כולהו אמוראי דההיא שמעתא הכי אית להו ואור"י דצ"ל דההיא חביתא דחלא דהכא בחצר הוה ולא בבית דהא אמר לקמן בפרק כיצד משתתפין (דף פה:) דעירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי מבואות בחצר שבמבוי ותרוייהו דוקא כמו שאפרש לקמן וכן ההיא דבעל הבית שהיה שותף עם שכיניו לזה ביין כו' איירי כגון דמונח בחצר: [[File:תוס עירובין 6 סח א תניא אין משתתפין באוצר.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_תניא אין משתתפין באוצר]] ''' תניא''' אין משתתפין באוצר. וא"ת ואביי כב"ש דהא כב"ש מסיק לה וי"ל דאביי לא חשיב הא דקאמר רב אושעיא הא ב"ש הא ב"ה וקסבר אביי לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה דכמה פלוגתא דתנאי ואמוראי אשכחן לענין ברירה ועוד אומר ר"י דאביי הוה מוקים כולהו אליביה ולמפרע כולן טמאין דאין ברירה והוה מפרש (כרבה) דמסיק במסכת ביצה (דף י. ולז.) לטהר את הפתחים מכאן ולהבא: [[File:תוס עירובין 6 סח א אמר רב אושעיא לא קשיא.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_א_אמר רב אושעיא לא קשיא]] ''' אמר''' רב אושעיא לא קשיא כו'. הקשה ר"ת דהכא מוקי רב אושעיא פלוגתייהו בברירה ובפ"ק דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|י|א}} וגם בסוף ביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לז|ב}} מסיק רב אושעיא דפליגי לטהר את הפתחים מכאן ולהבא דכיון דנחתא להו טומאה לא נפקא לב"ש אלא בשינוי מעשה ולב"ה סגי במחשבה ואור"ת דרב אושעיא לחוד ורבי אושעיא לחוד דהכא גרס בכל הספרים רב אושעיא והתם גרסינן רבי אושעיא ומצינו רב אושעיא שהיה באמוראים אחרונים בתר ההיא שמעתא דפ' בתרא דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|לח|ב}} גבי ליבטיל מים ומלח גבי עיסה דקאמר רב אושעיא דשפיר עביד דאחיכו עליה וביבמות בריש כיצד (דף יח:) על מילתיה דרב אושעיא דאמר חלוק היה ר"ש אף בראשונה אמר מתיב ר' אושעיא ובפרק כל הגט {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|כה|א}} בעא מיניה רב אושעיא מרב יהודה וה"ר מנחם מיונ"י פי' דלא פליגי הכא בברירה אלא לטהר את הפתחים מכאן ולהבא כדאמר בביצה וה"ק הא ב"ש דלא מהניא מחשבה לטהר את הפתחים ה"נ לא מהני לענין עירוב ואע"פ שמזכה להו כיון דמתחילה לא הונח בחבית לשם עירוב ולב"ה דמהניא מחשבה התם מהני נמי הכא והא דתנן לקמן בעל הבית שהיה שותף עם שכניו והא דתנן נמי בכיצד משתתפין (לקמן דף פב.) מניח את החבית כו' כב"ה דלא בעו הנחה לשם עירוב וניחא השתא דשבק שאר פלוגתייהו דתנאי דפליגי לענין ברירה בהלוקח יין מבין הכותים ובשאר מקומות ואף על גב דקאי השתא אביי כב"ש לא היה חושש לכך. להשיבו דבלאו הכי היה יכול להקשות לו וליקני להו רביעתא דחלא במנא אלא לא היה חושש לטרוח כל כך. לערב ואין זו סברא תמוה כל כך. אם אינו מועיל זכוי לב"ש אם לא הונח בכלי לשם עירוב דהא בסוף פירקין נמי פרכינן אלא מעתה הקנה לו פת בסלו ה"נ דלא הוי שיתוף פירוש ולא יועיל שיתוף משום דלא אפקי ועיילי דרך פתחים למבוי מיהו זה קשיא דאדפריך מברייתא דתניא משתתפין באוצר הוה ליה למיפרך ממתני' דבעה"ב שהיה שותף עם שכיניו וכמה משניות דלא בעו הנחה בכלי לשם עירוב ועוד קשיא דמה ענין מחשבה לטהר את הפתחים למחשבה דעירוב: ''' אי''' צריכה ניחממו ליה אגב אימיה. פירשנו בפרק קמא דגיטין (דף ח: ד"ה אע"ג):<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|א}} 8zral2amzirkunlmirmicctwpn22ibf 106 1728582 3003671 2938984 2026-04-09T09:25:46Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003671 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|ב|סח א|סט א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד ב] ניתיב מר בדוכתיה, וניבטיל להו לדידהו, וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר. דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין! - אנא בהא כשמואל סבירא לי, דאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. {{הל"מ-רק-גמרא|ולאו חד טעמא הוא? מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין - לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה, אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר. מר נמי - לא ניבטיל! - התם }}היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא{{הל"מ-ריף-ראש|. ואף על גב דאמר רבא אנא כשמואל סבירא לי דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין קיימא לן כרב דהא רב אשי דהוא בתרא אסקה להא דרב ושמואל דבפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי דרב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר ושמעינן מינה דהלכתא כרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין }}{{הל"מ-רק-ריף|וכן הלכה:}}{{הל"מ-רק-ראש| ורבא דסבר כשמואל לטעמיה דאמר אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ואוקי מילתא דשמואל כרבנן ולית הלכתא כוותיה אלא כרב אשי דהוא בתראה ואיהו מוקי רב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר:}} {{הל"מ-רק-גמרא|גופא, רב אמר: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. לימא רב ושמואל בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי; דרב דאמר כרבנן ושמואל דאמר כרבי אליעזר! - אמר לך רב: אנא דאמרי - אפילו לרבי אליעזר, עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם המבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל - משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי - מי אמר? ושמואל אמר: אנא דאמרי - אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא מאי דבטיל - בטיל, ודלא בטיל לא בטיל. אבל מאי דבטיל - מיהא איסתלק לגמרי. אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי; מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: במזיד - אוסר, בשוגג - אינו אוסר. מאי לאו, בהא קמיפלגי, דמר סבר: מבטלין וחוזרין ומבטלין, ומר סבר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא, דכולי עלמא: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר סבר: קנסו שוגג אטו מזיד, ומר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד. רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי. }} {{הל"מ-גמרא-ראש|אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד }}{{הל"מ-רק-ראש|שהיה דר עמנו במבוי ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירוש צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין בני מבוי להוציא כליהם למבוי להחזיק במבוי קודם שיוציא הצדוקי כליו במבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שנתן רשות והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר וכו' ולפיכך אמר להם אביו של ר"ג מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא ויאסור עליכם. כתב ר"מ ז"ל ונראה דהכי הלכתא דצדוקי הרי הוא כנכרי שעובר אמילי דרבנן בפרהסיא כיון דת"ק סבירא ליה הכי. ואף על גב דר"מ אליבא דר"ג סבירא ליה דאינו כנכרי. הא רבי יהודה פליג עליה ואמר דאפילו לר"ג צדוקי כנכרי. ואפילו‍ לפי מה שפירש רש"י לקמן בשמעתין דר"מ כר"ג סבירא ליה ר' מאיר ור' יהודה‍ הלכה כר' יהודה. ואף על גב דהלכה כדברי המיקל בעירובין. הא לא חשיב קולא אי אמר צדוקי אין כנכרי דאיכא קולא וחומרא‍ דאי כנכרי הוא אין מבטל רשות אבל שוכרין ממנו ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין הימנו עכ"ל. ואין דבריו נראין לי מה שכתב צדוקי הרי הוא כנכרי משום דעובר על מילי דרבנן בפרהסיא. דהא אמר בפרק בנות כותי' (דף לג ב)‍ אף על פי שנשי צדוקין הן מתייראות (אנו) מן הפרושים. וכן פי' ר"י אהא דקאמר רבי יהודה דמתניתין צדוקי אין כנכרי ושמעינן ליה לרבי יהודה דעבריין לחלל שבתות בפרהסיא אפי' במילי דרבנן כגון שהוציא כליו לחצר שאין מתערבת לרש"י אינו מבטל רשות וצדוקי קעבר אכל מילי דרבנן ותירץ דאין עוברין בפרהסיא דמתייראין מן הפרושים הלכך לא חשיב רבי יהודה צדוקי כנכרי. וגם מה שכתב דרבי יהודה פליג עליה וסבר דלר"ג צדוקי כנכרי הא ליתא אליבא דמתני' דאף רבי יהודה סבר דצדוקי מבטל רשות אלא דסבר דאין חזקה מועלת. ואף על גב דמשני בחד שינויא מאי עד שלא יוציא עד שלא יצא היום אלמא צדוקי הרי הוא כנכרי אף לרבי יהודה דמתני'. הא איכא שינויא אחרינא דמחלק בין בצינעא ובין בפרהסיא והאי שינויא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה. ומה שכתב דאיכא כאן קולא וחומרא דאי כנכרי הוא הרי אין מבטל רשות ושוכרין ממנו. ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין ממנו. דבריו אינן מובנים דודאי קולא הוא דאינו כנכרי ומבטל רשותו בדיבור ואין צריך שכירות. ומה שכתב דאם אינו כנכרי דמבטל רשות ואין שוכרין ממנו‍ הא ליתא דישראל שלא רצה לבטל אלא לשכור שוכרין ממנו. ונראה לי דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב‍. וגם מדפליגי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דר"ג‍ מכלל דסבירא להו כוותיה. ועוד ראיה מרבי אמי ורבי אסי‍ שגזרו על הכותיים שלא לבטל רשות (חולין דף ו א) אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות. ועל כרחך צריכים למימר כמו שפרש"י בריש פירקין שהיו סוברים כר"ג‍ דצדוקי וכותי אינו כנכרי:}}. {{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי מאן דכר שמיה? - חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי. ורבן גמליאל אומר: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי אינו כנכרי. ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם. והתניא: הדר עם נכרי צדוקי וביתוסי הרי אלו אוסרין עליו, (רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין). ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים, ואמר להם רבן גמליאל לבניו: בני, מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין, והכניסו מה שאתם מכניסין, עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בלשון אחרת: מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם. אמר מר הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. למימרא דכי מפקי אינהו, והדר מפיק איהו לא אסר? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''ניתיב מר אדוכתיה''' - דמדקאמרת פנו לי מאני גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר והיינו כשמואל דאמר לקמן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאי לאו כשמואל סבירא לך ליתיב מר אדוכתיה ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך: '''דהא אמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין''' - שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה: '''מר נמי לא ליבטיל''' - דהא מחצר לחצר הוא: '''התם''' - דאין חוזרין ומבטלין טעמא לאו משום דה"ל כבן חצר אחרת אלא משום דלא ליהוי מילי דרבנן: '''כחוכא''' - שחוק: '''ואטלולא''' - ליצנות: '''רב דאמר כרבנן''' - דאמרי במתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם דאמרי המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו אלמא לא מסתלק ליה לגמרי ולא הוה ליה כבן חצר אחרת: '''ושמואל כרבי אליעזר''' - דאמר בפרק עושין פסין (לעיל דף כו:) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם מאחר שביטל רשותו דרשות ביתו נמי ביטל: '''אבל לענין איסתלוקי''' - לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה מי אמר: '''אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי''' - מן החצר שביטל בפירוש ודאי איסתלק וה"ל כבן חצר אחרת: '''מי שנתן רשותו''' - לבני חצר מפני ששכח ולא עירב ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר אוסר על בני חצר דהדר שקליה לרשותיה: '''ר"מ''' - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה סבר לא מסולק הוא וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין והדרא ליה: '''לא דכ"ע אין חוזרין ומבטלין''' - דאיסתלק ליה ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה אלא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה כיון דהדר הדר דהא לא זבניה וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה: '''צדוקי מאן דכר שמיה''' - מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל: '''הרי הוא כנכרי''' - דאינו יכול לבטל בלא שכירות: '''והוציאו את הכלים''' - והחזיקו במבוי ושוב לא יוכל לחזור מביטולו וכשקדש היום עסקינן דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא: '''והתניא''' - בניחותא דפליגי רבנן בצדוקי: '''עד שלא יוציא''' - כליו במבוי ויחזור ויטול את רשותו: '''ועשו צורכיכם''' - מבעוד יום עד שלא תחשך קסבר ר' יהודה דלא פליג רבן גמליאל אלא צדוקי כנכרי ס"ל ואין יכול לבטל ולקמן פריך והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא אלמא לר' יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל ובהא הוא דפליג רבי יהודה דקסבר לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח ב אנא דאמרי אפילו כרבנן.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_אנא דאמרי אפילו כרבנן]] '''אנא''' דאמרי אפילו כרבנן. הוה מצי למימר טעמא דלעיל דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא: ''' קנסו''' שוגג אטו מזיד. לא שייך לקנסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסי' לדידיה מידי דבלאו הכי הוה אסיר אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד: ''' רב''' אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר כו'. לית ליה לרב אשי הא דאמר רבא לעיל אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין דהא מסיק לעיל. כי קאמר לרבנן והכא לרב אשי הוה שמואל כרבי אליעזר: ''' אמר''' רבן גמליאל מעשה בצדוקי כו'. פירשתי במשנתנו: ''' והתניא.''' בניחותא ומייתי סיועא דפליגי רבנן בצדוקי אבל מכל מקום בברייתא זו צ"ל חסורי מיחסרא שלא יהא מעשה לסתור ואינו נראה כלל לחלק משום דמתני' סתמא קתני אבל בברייתא מסיים בה דברי ר"מ שהיה שונה דברי רבותיו: ''' והוציאו''' מה שאתם מוציאין והכניסו מה כו'. פירוש או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס: ''' למימרא''' דכי מפקי אינהו כו'. מתוך הלשון משמע דמסיק אדעתיה שפיר לחלק בין מפיק אינהו והדר מפיק איהו למפיק איהו ברישא ותימה דאם כן מאי קא קשיא ליה הא איכא לאוקומי מתני' דמי שנתן רשותו כו' כגון דמפיק איהו ברישא כדמשני אביי כאן שהחזיקו ואין לומר דמי שנתן רשותו והוציא משמע ליה בכל ענין שהוציא אפילו דמפקי ליה אינהו ברישא דהא כי משני רב יוסף אימא אינו אוסר ע"כ לאו בכל ענין קתני דהא בעי למימר כי מפיק איהו ברישא אוסר ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי שנתן אף על גב דאיירי בלא החזיקו ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו אבל להא לא אצטריכא ליה לאביי לאתויי ראיה לחלק בין החזיקו ללא החזיקו דמברייתא דלעיל שמעי' ליה דקתני מהרו והוציאו כו' עד שלא יוציא הוא כו' ומאי אולמיה דהא מהאי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|ב}} o3vowed56h8ya4ano7o1u0rjwcpxckk 3003691 3003671 2026-04-09T10:24:58Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003691 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|ב|סח א|סט א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד ב] ניתיב מר בדוכתיה, וניבטיל להו לדידהו, וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר. דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין! - אנא בהא כשמואל סבירא לי, דאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. {{הל"מ-רק-גמרא|ולאו חד טעמא הוא? מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין - לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה, אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר. מר נמי - לא ניבטיל! - התם }}היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא{{הל"מ-ריף-ראש|. ואף על גב דאמר רבא אנא כשמואל סבירא לי דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין קיימא לן כרב דהא רב אשי דהוא בתרא אסקה להא דרב ושמואל דבפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי דרב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר ושמעינן מינה דהלכתא כרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין }}{{הל"מ-רק-ריף|וכן הלכה:}}{{הל"מ-רק-ראש| ורבא דסבר כשמואל לטעמיה דאמר אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ואוקי מילתא דשמואל כרבנן ולית הלכתא כוותיה אלא כרב אשי דהוא בתראה ואיהו מוקי רב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר:}} {{הל"מ-רק-גמרא|גופא, רב אמר: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. לימא רב ושמואל בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי; דרב דאמר כרבנן ושמואל דאמר כרבי אליעזר! - אמר לך רב: אנא דאמרי - אפילו לרבי אליעזר, עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם המבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל - משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי - מי אמר? ושמואל אמר: אנא דאמרי - אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא מאי דבטיל - בטיל, ודלא בטיל לא בטיל. אבל מאי דבטיל - מיהא איסתלק לגמרי. אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי; מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: במזיד - אוסר, בשוגג - אינו אוסר. מאי לאו, בהא קמיפלגי, דמר סבר: מבטלין וחוזרין ומבטלין, ומר סבר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא, דכולי עלמא: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר סבר: קנסו שוגג אטו מזיד, ומר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד. רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי. }} {{הל"מ-גמרא-ראש|אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד }}{{הל"מ-רק-ראש|שהיה דר עמנו במבוי ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירוש צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין בני מבוי להוציא כליהם למבוי להחזיק במבוי קודם שיוציא הצדוקי כליו במבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שנתן רשות והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר וכו' ולפיכך אמר להם אביו של ר"ג מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא ויאסור עליכם. כתב ר"מ ז"ל ונראה דהכי הלכתא דצדוקי הרי הוא כנכרי שעובר אמילי דרבנן בפרהסיא כיון דת"ק סבירא ליה הכי. ואף על גב דר"מ אליבא דר"ג סבירא ליה דאינו כנכרי. הא רבי יהודה פליג עליה ואמר דאפילו לר"ג צדוקי כנכרי. ואפילו‍ לפי מה שפירש רש"י לקמן בשמעתין דר"מ כר"ג סבירא ליה ר' מאיר ור' יהודה‍ הלכה כר' יהודה. ואף על גב דהלכה כדברי המיקל בעירובין. הא לא חשיב קולא אי אמר צדוקי אין כנכרי דאיכא קולא וחומרא‍ דאי כנכרי הוא אין מבטל רשות אבל שוכרין ממנו ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין הימנו עכ"ל. ואין דבריו נראין לי מה שכתב צדוקי הרי הוא כנכרי משום דעובר על מילי דרבנן בפרהסיא. דהא אמר בפרק בנות כותי' (דף לג ב)‍ אף על פי שנשי צדוקין הן מתייראות (אנו) מן הפרושים. וכן פי' ר"י אהא דקאמר רבי יהודה דמתניתין צדוקי אין כנכרי ושמעינן ליה לרבי יהודה דעבריין לחלל שבתות בפרהסיא אפי' במילי דרבנן כגון שהוציא כליו לחצר שאין מתערבת לרש"י אינו מבטל רשות וצדוקי קעבר אכל מילי דרבנן ותירץ דאין עוברין בפרהסיא דמתייראין מן הפרושים הלכך לא חשיב רבי יהודה צדוקי כנכרי. וגם מה שכתב דרבי יהודה פליג עליה וסבר דלר"ג צדוקי כנכרי הא ליתא אליבא דמתני' דאף רבי יהודה סבר דצדוקי מבטל רשות אלא דסבר דאין חזקה מועלת. ואף על גב דמשני בחד שינויא מאי עד שלא יוציא עד שלא יצא היום אלמא צדוקי הרי הוא כנכרי אף לרבי יהודה דמתני'. הא איכא שינויא אחרינא דמחלק בין בצינעא ובין בפרהסיא והאי שינויא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה. ומה שכתב דאיכא כאן קולא וחומרא דאי כנכרי הוא הרי אין מבטל רשות ושוכרין ממנו. ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין ממנו. דבריו אינן מובנים דודאי קולא הוא דאינו כנכרי ומבטל רשותו בדיבור ואין צריך שכירות. ומה שכתב דאם אינו כנכרי דמבטל רשות ואין שוכרין ממנו‍ הא ליתא דישראל שלא רצה לבטל אלא לשכור שוכרין ממנו. ונראה לי דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב‍. וגם מדפליגי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דר"ג‍ מכלל דסבירא להו כוותיה. ועוד ראיה מרבי אמי ורבי אסי‍ שגזרו על הכותיים שלא לבטל רשות (חולין דף ו א) אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות. ועל כרחך צריכים למימר כמו שפרש"י בריש פירקין שהיו סוברים כר"ג‍ דצדוקי וכותי אינו כנכרי:}}. {{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי מאן דכר שמיה? - חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי. ורבן גמליאל אומר: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי אינו כנכרי. ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם. והתניא: הדר עם נכרי צדוקי וביתוסי הרי אלו אוסרין עליו, (רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין). ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים, ואמר להם רבן גמליאל לבניו: בני, מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין, והכניסו מה שאתם מכניסין, עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בלשון אחרת: מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם. אמר מר הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. למימרא דכי מפקי אינהו, והדר מפיק איהו לא אסר? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''ניתיב מר אדוכתיה''' - דמדקאמרת פנו לי מאני גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר והיינו כשמואל דאמר לקמן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאי לאו כשמואל סבירא לך ליתיב מר אדוכתיה ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך: '''דהא אמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין''' - שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה: '''מר נמי לא ליבטיל''' - דהא מחצר לחצר הוא: '''התם''' - דאין חוזרין ומבטלין טעמא לאו משום דה"ל כבן חצר אחרת אלא משום דלא ליהוי מילי דרבנן: '''כחוכא''' - שחוק: '''ואטלולא''' - ליצנות: '''רב דאמר כרבנן''' - דאמרי במתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם דאמרי המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו אלמא לא מסתלק ליה לגמרי ולא הוה ליה כבן חצר אחרת: '''ושמואל כרבי אליעזר''' - דאמר בפרק עושין פסין (לעיל דף כו:) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם מאחר שביטל רשותו דרשות ביתו נמי ביטל: '''אבל לענין איסתלוקי''' - לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה מי אמר: '''אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי''' - מן החצר שביטל בפירוש ודאי איסתלק וה"ל כבן חצר אחרת: '''מי שנתן רשותו''' - לבני חצר מפני ששכח ולא עירב ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר אוסר על בני חצר דהדר שקליה לרשותיה: '''ר"מ''' - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה סבר לא מסולק הוא וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין והדרא ליה: '''לא דכ"ע אין חוזרין ומבטלין''' - דאיסתלק ליה ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה אלא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה כיון דהדר הדר דהא לא זבניה וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה: '''צדוקי מאן דכר שמיה''' - מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל: '''הרי הוא כנכרי''' - דאינו יכול לבטל בלא שכירות: '''והוציאו את הכלים''' - והחזיקו במבוי ושוב לא יוכל לחזור מביטולו וכשקדש היום עסקינן דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא: '''והתניא''' - בניחותא דפליגי רבנן בצדוקי: '''עד שלא יוציא''' - כליו במבוי ויחזור ויטול את רשותו: '''ועשו צורכיכם''' - מבעוד יום עד שלא תחשך קסבר ר' יהודה דלא פליג רבן גמליאל אלא צדוקי כנכרי ס"ל ואין יכול לבטל ולקמן פריך והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא אלמא לר' יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל ובהא הוא דפליג רבי יהודה דקסבר לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח ב אנא דאמרי אפילו כרבנן.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_אנא דאמרי אפילו כרבנן]] '''אנא''' דאמרי אפילו כרבנן. הוה מצי למימר טעמא דלעיל דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא: [[File:תוס עירובין 6 סח ב קנסו שוגג אטו מזיד.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_קנסו שוגג אטו מזיד]] ''' קנסו''' שוגג אטו מזיד. לא שייך לקנסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסי' לדידיה מידי דבלאו הכי הוה אסיר אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד: ''' רב''' אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר כו'. לית ליה לרב אשי הא דאמר רבא לעיל אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין דהא מסיק לעיל. כי קאמר לרבנן והכא לרב אשי הוה שמואל כרבי אליעזר: ''' אמר''' רבן גמליאל מעשה בצדוקי כו'. פירשתי במשנתנו: ''' והתניא.''' בניחותא ומייתי סיועא דפליגי רבנן בצדוקי אבל מכל מקום בברייתא זו צ"ל חסורי מיחסרא שלא יהא מעשה לסתור ואינו נראה כלל לחלק משום דמתני' סתמא קתני אבל בברייתא מסיים בה דברי ר"מ שהיה שונה דברי רבותיו: ''' והוציאו''' מה שאתם מוציאין והכניסו מה כו'. פירוש או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס: ''' למימרא''' דכי מפקי אינהו כו'. מתוך הלשון משמע דמסיק אדעתיה שפיר לחלק בין מפיק אינהו והדר מפיק איהו למפיק איהו ברישא ותימה דאם כן מאי קא קשיא ליה הא איכא לאוקומי מתני' דמי שנתן רשותו כו' כגון דמפיק איהו ברישא כדמשני אביי כאן שהחזיקו ואין לומר דמי שנתן רשותו והוציא משמע ליה בכל ענין שהוציא אפילו דמפקי ליה אינהו ברישא דהא כי משני רב יוסף אימא אינו אוסר ע"כ לאו בכל ענין קתני דהא בעי למימר כי מפיק איהו ברישא אוסר ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי שנתן אף על גב דאיירי בלא החזיקו ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו אבל להא לא אצטריכא ליה לאביי לאתויי ראיה לחלק בין החזיקו ללא החזיקו דמברייתא דלעיל שמעי' ליה דקתני מהרו והוציאו כו' עד שלא יוציא הוא כו' ומאי אולמיה דהא מהאי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|ב}} j4y2yp4b16e4qww430ogyg5knz74b4s 3003703 3003691 2026-04-09T11:14:19Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003703 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|ב|סח א|סט א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד ב] ניתיב מר בדוכתיה, וניבטיל להו לדידהו, וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר. דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין! - אנא בהא כשמואל סבירא לי, דאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. {{הל"מ-רק-גמרא|ולאו חד טעמא הוא? מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין - לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה, אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר. מר נמי - לא ניבטיל! - התם }}היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא{{הל"מ-ריף-ראש|. ואף על גב דאמר רבא אנא כשמואל סבירא לי דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין קיימא לן כרב דהא רב אשי דהוא בתרא אסקה להא דרב ושמואל דבפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי דרב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר ושמעינן מינה דהלכתא כרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין }}{{הל"מ-רק-ריף|וכן הלכה:}}{{הל"מ-רק-ראש| ורבא דסבר כשמואל לטעמיה דאמר אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ואוקי מילתא דשמואל כרבנן ולית הלכתא כוותיה אלא כרב אשי דהוא בתראה ואיהו מוקי רב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר:}} {{הל"מ-רק-גמרא|גופא, רב אמר: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. לימא רב ושמואל בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי; דרב דאמר כרבנן ושמואל דאמר כרבי אליעזר! - אמר לך רב: אנא דאמרי - אפילו לרבי אליעזר, עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם המבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל - משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי - מי אמר? ושמואל אמר: אנא דאמרי - אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא מאי דבטיל - בטיל, ודלא בטיל לא בטיל. אבל מאי דבטיל - מיהא איסתלק לגמרי. אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי; מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: במזיד - אוסר, בשוגג - אינו אוסר. מאי לאו, בהא קמיפלגי, דמר סבר: מבטלין וחוזרין ומבטלין, ומר סבר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא, דכולי עלמא: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר סבר: קנסו שוגג אטו מזיד, ומר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד. רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי. }} {{הל"מ-גמרא-ראש|אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד }}{{הל"מ-רק-ראש|שהיה דר עמנו במבוי ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירוש צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין בני מבוי להוציא כליהם למבוי להחזיק במבוי קודם שיוציא הצדוקי כליו במבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שנתן רשות והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר וכו' ולפיכך אמר להם אביו של ר"ג מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא ויאסור עליכם. כתב ר"מ ז"ל ונראה דהכי הלכתא דצדוקי הרי הוא כנכרי שעובר אמילי דרבנן בפרהסיא כיון דת"ק סבירא ליה הכי. ואף על גב דר"מ אליבא דר"ג סבירא ליה דאינו כנכרי. הא רבי יהודה פליג עליה ואמר דאפילו לר"ג צדוקי כנכרי. ואפילו‍ לפי מה שפירש רש"י לקמן בשמעתין דר"מ כר"ג סבירא ליה ר' מאיר ור' יהודה‍ הלכה כר' יהודה. ואף על גב דהלכה כדברי המיקל בעירובין. הא לא חשיב קולא אי אמר צדוקי אין כנכרי דאיכא קולא וחומרא‍ דאי כנכרי הוא אין מבטל רשות אבל שוכרין ממנו ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין הימנו עכ"ל. ואין דבריו נראין לי מה שכתב צדוקי הרי הוא כנכרי משום דעובר על מילי דרבנן בפרהסיא. דהא אמר בפרק בנות כותי' (דף לג ב)‍ אף על פי שנשי צדוקין הן מתייראות (אנו) מן הפרושים. וכן פי' ר"י אהא דקאמר רבי יהודה דמתניתין צדוקי אין כנכרי ושמעינן ליה לרבי יהודה דעבריין לחלל שבתות בפרהסיא אפי' במילי דרבנן כגון שהוציא כליו לחצר שאין מתערבת לרש"י אינו מבטל רשות וצדוקי קעבר אכל מילי דרבנן ותירץ דאין עוברין בפרהסיא דמתייראין מן הפרושים הלכך לא חשיב רבי יהודה צדוקי כנכרי. וגם מה שכתב דרבי יהודה פליג עליה וסבר דלר"ג צדוקי כנכרי הא ליתא אליבא דמתני' דאף רבי יהודה סבר דצדוקי מבטל רשות אלא דסבר דאין חזקה מועלת. ואף על גב דמשני בחד שינויא מאי עד שלא יוציא עד שלא יצא היום אלמא צדוקי הרי הוא כנכרי אף לרבי יהודה דמתני'. הא איכא שינויא אחרינא דמחלק בין בצינעא ובין בפרהסיא והאי שינויא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה. ומה שכתב דאיכא כאן קולא וחומרא דאי כנכרי הוא הרי אין מבטל רשות ושוכרין ממנו. ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין ממנו. דבריו אינן מובנים דודאי קולא הוא דאינו כנכרי ומבטל רשותו בדיבור ואין צריך שכירות. ומה שכתב דאם אינו כנכרי דמבטל רשות ואין שוכרין ממנו‍ הא ליתא דישראל שלא רצה לבטל אלא לשכור שוכרין ממנו. ונראה לי דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב‍. וגם מדפליגי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דר"ג‍ מכלל דסבירא להו כוותיה. ועוד ראיה מרבי אמי ורבי אסי‍ שגזרו על הכותיים שלא לבטל רשות (חולין דף ו א) אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות. ועל כרחך צריכים למימר כמו שפרש"י בריש פירקין שהיו סוברים כר"ג‍ דצדוקי וכותי אינו כנכרי:}}. {{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי מאן דכר שמיה? - חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי. ורבן גמליאל אומר: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי אינו כנכרי. ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם. והתניא: הדר עם נכרי צדוקי וביתוסי הרי אלו אוסרין עליו, (רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין). ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים, ואמר להם רבן גמליאל לבניו: בני, מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין, והכניסו מה שאתם מכניסין, עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בלשון אחרת: מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם. אמר מר הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. למימרא דכי מפקי אינהו, והדר מפיק איהו לא אסר? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''ניתיב מר אדוכתיה''' - דמדקאמרת פנו לי מאני גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר והיינו כשמואל דאמר לקמן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאי לאו כשמואל סבירא לך ליתיב מר אדוכתיה ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך: '''דהא אמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין''' - שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה: '''מר נמי לא ליבטיל''' - דהא מחצר לחצר הוא: '''התם''' - דאין חוזרין ומבטלין טעמא לאו משום דה"ל כבן חצר אחרת אלא משום דלא ליהוי מילי דרבנן: '''כחוכא''' - שחוק: '''ואטלולא''' - ליצנות: '''רב דאמר כרבנן''' - דאמרי במתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם דאמרי המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו אלמא לא מסתלק ליה לגמרי ולא הוה ליה כבן חצר אחרת: '''ושמואל כרבי אליעזר''' - דאמר בפרק עושין פסין (לעיל דף כו:) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם מאחר שביטל רשותו דרשות ביתו נמי ביטל: '''אבל לענין איסתלוקי''' - לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה מי אמר: '''אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי''' - מן החצר שביטל בפירוש ודאי איסתלק וה"ל כבן חצר אחרת: '''מי שנתן רשותו''' - לבני חצר מפני ששכח ולא עירב ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר אוסר על בני חצר דהדר שקליה לרשותיה: '''ר"מ''' - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה סבר לא מסולק הוא וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין והדרא ליה: '''לא דכ"ע אין חוזרין ומבטלין''' - דאיסתלק ליה ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה אלא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה כיון דהדר הדר דהא לא זבניה וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה: '''צדוקי מאן דכר שמיה''' - מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל: '''הרי הוא כנכרי''' - דאינו יכול לבטל בלא שכירות: '''והוציאו את הכלים''' - והחזיקו במבוי ושוב לא יוכל לחזור מביטולו וכשקדש היום עסקינן דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא: '''והתניא''' - בניחותא דפליגי רבנן בצדוקי: '''עד שלא יוציא''' - כליו במבוי ויחזור ויטול את רשותו: '''ועשו צורכיכם''' - מבעוד יום עד שלא תחשך קסבר ר' יהודה דלא פליג רבן גמליאל אלא צדוקי כנכרי ס"ל ואין יכול לבטל ולקמן פריך והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא אלמא לר' יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל ובהא הוא דפליג רבי יהודה דקסבר לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח ב אנא דאמרי אפילו כרבנן.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_אנא דאמרי אפילו כרבנן]] '''אנא''' דאמרי אפילו כרבנן. הוה מצי למימר טעמא דלעיל דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא: [[File:תוס עירובין 6 סח ב קנסו שוגג אטו מזיד.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_קנסו שוגג אטו מזיד]] ''' קנסו''' שוגג אטו מזיד. לא שייך לקנסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסי' לדידיה מידי דבלאו הכי הוה אסיר אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד: [[File:תוס עירובין 6 סח ב רב אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_רב אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר]] ''' רב''' אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר כו'. לית ליה לרב אשי הא דאמר רבא לעיל אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין דהא מסיק לעיל. כי קאמר לרבנן והכא לרב אשי הוה שמואל כרבי אליעזר: ''' אמר''' רבן גמליאל מעשה בצדוקי כו'. פירשתי במשנתנו: ''' והתניא.''' בניחותא ומייתי סיועא דפליגי רבנן בצדוקי אבל מכל מקום בברייתא זו צ"ל חסורי מיחסרא שלא יהא מעשה לסתור ואינו נראה כלל לחלק משום דמתני' סתמא קתני אבל בברייתא מסיים בה דברי ר"מ שהיה שונה דברי רבותיו: ''' והוציאו''' מה שאתם מוציאין והכניסו מה כו'. פירוש או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס: ''' למימרא''' דכי מפקי אינהו כו'. מתוך הלשון משמע דמסיק אדעתיה שפיר לחלק בין מפיק אינהו והדר מפיק איהו למפיק איהו ברישא ותימה דאם כן מאי קא קשיא ליה הא איכא לאוקומי מתני' דמי שנתן רשותו כו' כגון דמפיק איהו ברישא כדמשני אביי כאן שהחזיקו ואין לומר דמי שנתן רשותו והוציא משמע ליה בכל ענין שהוציא אפילו דמפקי ליה אינהו ברישא דהא כי משני רב יוסף אימא אינו אוסר ע"כ לאו בכל ענין קתני דהא בעי למימר כי מפיק איהו ברישא אוסר ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי שנתן אף על גב דאיירי בלא החזיקו ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו אבל להא לא אצטריכא ליה לאביי לאתויי ראיה לחלק בין החזיקו ללא החזיקו דמברייתא דלעיל שמעי' ליה דקתני מהרו והוציאו כו' עד שלא יוציא הוא כו' ומאי אולמיה דהא מהאי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|ב}} pr4ijp2tx9vmenvdovebwywyfnurf02 3003725 3003703 2026-04-09T11:55:29Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3003725 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|סח|ב|סח א|סט א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף סח עמוד ב] ניתיב מר בדוכתיה, וניבטיל להו לדידהו, וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר. דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין! - אנא בהא כשמואל סבירא לי, דאמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. {{הל"מ-רק-גמרא|ולאו חד טעמא הוא? מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין - לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה, אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר. מר נמי - לא ניבטיל! - התם }}היינו טעמא כי היכי דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא{{הל"מ-ריף-ראש|. ואף על גב דאמר רבא אנא כשמואל סבירא לי דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין קיימא לן כרב דהא רב אשי דהוא בתרא אסקה להא דרב ושמואל דבפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קמיפלגי דרב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר ושמעינן מינה דהלכתא כרב דאמר מבטלין וחוזרין ומבטלין }}{{הל"מ-רק-ריף|וכן הלכה:}}{{הל"מ-רק-ראש| ורבא דסבר כשמואל לטעמיה דאמר אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין ואוקי מילתא דשמואל כרבנן ולית הלכתא כוותיה אלא כרב אשי דהוא בתראה ואיהו מוקי רב כרבנן ושמואל כרבי אליעזר:}} {{הל"מ-רק-גמרא|גופא, רב אמר: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. לימא רב ושמואל בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי; דרב דאמר כרבנן ושמואל דאמר כרבי אליעזר! - אמר לך רב: אנא דאמרי - אפילו לרבי אליעזר, עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם המבטל רשות חצירו רשות ביתו ביטל - משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי - מי אמר? ושמואל אמר: אנא דאמרי - אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם - אלא מאי דבטיל - בטיל, ודלא בטיל לא בטיל. אבל מאי דבטיל - מיהא איסתלק לגמרי. אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי; מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - אוסר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: במזיד - אוסר, בשוגג - אינו אוסר. מאי לאו, בהא קמיפלגי, דמר סבר: מבטלין וחוזרין ומבטלין, ומר סבר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא, דכולי עלמא: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר סבר: קנסו שוגג אטו מזיד, ומר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד. רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי. }} {{הל"מ-גמרא-ראש|אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד }}{{הל"מ-רק-ראש|שהיה דר עמנו במבוי ואמר לנו אבא מהרו והוציאו כליכם למבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם. רבי יהודה אומר בלשון אחרת מהרו ועשו צרכיכם במבוי עד שלא יוציא ויאסור עליכם פירוש צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין בני מבוי להוציא כליהם למבוי להחזיק במבוי קודם שיוציא הצדוקי כליו במבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שנתן רשות והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי רבי מאיר וכו' ולפיכך אמר להם אביו של ר"ג מהרו והוציאו את הכלים עד שלא יוציא ויאסור עליכם. כתב ר"מ ז"ל ונראה דהכי הלכתא דצדוקי הרי הוא כנכרי שעובר אמילי דרבנן בפרהסיא כיון דת"ק סבירא ליה הכי. ואף על גב דר"מ אליבא דר"ג סבירא ליה דאינו כנכרי. הא רבי יהודה פליג עליה ואמר דאפילו לר"ג צדוקי כנכרי. ואפילו‍ לפי מה שפירש רש"י לקמן בשמעתין דר"מ כר"ג סבירא ליה ר' מאיר ור' יהודה‍ הלכה כר' יהודה. ואף על גב דהלכה כדברי המיקל בעירובין. הא לא חשיב קולא אי אמר צדוקי אין כנכרי דאיכא קולא וחומרא‍ דאי כנכרי הוא אין מבטל רשות אבל שוכרין ממנו ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין הימנו עכ"ל. ואין דבריו נראין לי מה שכתב צדוקי הרי הוא כנכרי משום דעובר על מילי דרבנן בפרהסיא. דהא אמר בפרק בנות כותי' (דף לג ב)‍ אף על פי שנשי צדוקין הן מתייראות (אנו) מן הפרושים. וכן פי' ר"י אהא דקאמר רבי יהודה דמתניתין צדוקי אין כנכרי ושמעינן ליה לרבי יהודה דעבריין לחלל שבתות בפרהסיא אפי' במילי דרבנן כגון שהוציא כליו לחצר שאין מתערבת לרש"י אינו מבטל רשות וצדוקי קעבר אכל מילי דרבנן ותירץ דאין עוברין בפרהסיא דמתייראין מן הפרושים הלכך לא חשיב רבי יהודה צדוקי כנכרי. וגם מה שכתב דרבי יהודה פליג עליה וסבר דלר"ג צדוקי כנכרי הא ליתא אליבא דמתני' דאף רבי יהודה סבר דצדוקי מבטל רשות אלא דסבר דאין חזקה מועלת. ואף על גב דמשני בחד שינויא מאי עד שלא יוציא עד שלא יצא היום אלמא צדוקי הרי הוא כנכרי אף לרבי יהודה דמתני'. הא איכא שינויא אחרינא דמחלק בין בצינעא ובין בפרהסיא והאי שינויא עיקר לפי שאין צריך להגיה המשנה. ומה שכתב דאיכא כאן קולא וחומרא דאי כנכרי הוא הרי אין מבטל רשות ושוכרין ממנו. ואי לאו כנכרי הוא מבטל רשות ואין שוכרין ממנו. דבריו אינן מובנים דודאי קולא הוא דאינו כנכרי ומבטל רשותו בדיבור ואין צריך שכירות. ומה שכתב דאם אינו כנכרי דמבטל רשות ואין שוכרין ממנו‍ הא ליתא דישראל שלא רצה לבטל אלא לשכור שוכרין ממנו. ונראה לי דהלכה כר"ג דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב‍. וגם מדפליגי רבי מאיר ורבי יהודה אליבא דר"ג‍ מכלל דסבירא להו כוותיה. ועוד ראיה מרבי אמי ורבי אסי‍ שגזרו על הכותיים שלא לבטל רשות (חולין דף ו א) אלמא עד ימיהם היו מבטלין רשות. ועל כרחך צריכים למימר כמו שפרש"י בריש פירקין שהיו סוברים כר"ג‍ דצדוקי וכותי אינו כנכרי:}}. {{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי מאן דכר שמיה? - חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי. ורבן גמליאל אומר: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|צדוקי אינו כנכרי. ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים, ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי, עד שלא יוציא ויאסר עליכם. והתניא: הדר עם נכרי צדוקי וביתוסי הרי אלו אוסרין עליו, (רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין). ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים, ואמר להם רבן גמליאל לבניו: בני, מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין, והכניסו מה שאתם מכניסין, עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בלשון אחרת: מהרו ועשו צורכיכם במבוי עד שלא תחשך ויאסר עליכם. אמר מר הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם. למימרא דכי מפקי אינהו, והדר מפיק איהו לא אסר? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''ניתיב מר אדוכתיה''' - דמדקאמרת פנו לי מאני גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר והיינו כשמואל דאמר לקמן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאי לאו כשמואל סבירא לך ליתיב מר אדוכתיה ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך: '''דהא אמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין''' - שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה: '''מר נמי לא ליבטיל''' - דהא מחצר לחצר הוא: '''התם''' - דאין חוזרין ומבטלין טעמא לאו משום דה"ל כבן חצר אחרת אלא משום דלא ליהוי מילי דרבנן: '''כחוכא''' - שחוק: '''ואטלולא''' - ליצנות: '''רב דאמר כרבנן''' - דאמרי במתני' ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם דאמרי המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו אלמא לא מסתלק ליה לגמרי ולא הוה ליה כבן חצר אחרת: '''ושמואל כרבי אליעזר''' - דאמר בפרק עושין פסין (לעיל דף כו:) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם מאחר שביטל רשותו דרשות ביתו נמי ביטל: '''אבל לענין איסתלוקי''' - לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה מי אמר: '''אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי''' - מן החצר שביטל בפירוש ודאי איסתלק וה"ל כבן חצר אחרת: '''מי שנתן רשותו''' - לבני חצר מפני ששכח ולא עירב ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר אוסר על בני חצר דהדר שקליה לרשותיה: '''ר"מ''' - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה סבר לא מסולק הוא וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין והדרא ליה: '''לא דכ"ע אין חוזרין ומבטלין''' - דאיסתלק ליה ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה אלא ר"מ קניס שוגג אטו מזיד ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה כיון דהדר הדר דהא לא זבניה וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה: '''צדוקי מאן דכר שמיה''' - מי קאמר ת"ק דבעי למיגר דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל: '''הרי הוא כנכרי''' - דאינו יכול לבטל בלא שכירות: '''והוציאו את הכלים''' - והחזיקו במבוי ושוב לא יוכל לחזור מביטולו וכשקדש היום עסקינן דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא: '''והתניא''' - בניחותא דפליגי רבנן בצדוקי: '''עד שלא יוציא''' - כליו במבוי ויחזור ויטול את רשותו: '''ועשו צורכיכם''' - מבעוד יום עד שלא תחשך קסבר ר' יהודה דלא פליג רבן גמליאל אלא צדוקי כנכרי ס"ל ואין יכול לבטל ולקמן פריך והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא אלמא לר' יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל ובהא הוא דפליג רבי יהודה דקסבר לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 6 סח ב אנא דאמרי אפילו כרבנן.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_אנא דאמרי אפילו כרבנן]] '''אנא''' דאמרי אפילו כרבנן. הוה מצי למימר טעמא דלעיל דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא ואטלולא: [[File:תוס עירובין 6 סח ב קנסו שוגג אטו מזיד.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_קנסו שוגג אטו מזיד]] ''' קנסו''' שוגג אטו מזיד. לא שייך לקנסו שוגג אטו מזיד דעלמא דהכא לא קנסי' לדידיה מידי דבלאו הכי הוה אסיר אלא כלומר גזרו שוגג אטו מזיד: [[File:תוס עירובין 6 סח ב רב אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_רב אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר]] ''' רב''' אשי אמר רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר כו'. לית ליה לרב אשי הא דאמר רבא לעיל אליבא דשמואל פעמים מבטלין ופעמים אין מבטלין דהא מסיק לעיל. כי קאמר לרבנן והכא לרב אשי הוה שמואל כרבי אליעזר: ''' אמר''' רבן גמליאל מעשה בצדוקי כו'. פירשתי במשנתנו: [[File:תוס עירובין 6 סח ב והתניא.ogg|thumb|תוס_עירובין_6_סח_ב_והתניא]] ''' והתניא.''' בניחותא ומייתי סיועא דפליגי רבנן בצדוקי אבל מכל מקום בברייתא זו צ"ל חסורי מיחסרא שלא יהא מעשה לסתור ואינו נראה כלל לחלק משום דמתני' סתמא קתני אבל בברייתא מסיים בה דברי ר"מ שהיה שונה דברי רבותיו: ''' והוציאו''' מה שאתם מוציאין והכניסו מה כו'. פירוש או הכניסו דבחד מינייהו הוי חזקה כשעושה דבר שהיה נאסר בלא ביטול והא דקתני בסמוך מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד אוסר לאו דוקא הוציא אלא אפילו הכניס: ''' למימרא''' דכי מפקי אינהו כו'. מתוך הלשון משמע דמסיק אדעתיה שפיר לחלק בין מפיק אינהו והדר מפיק איהו למפיק איהו ברישא ותימה דאם כן מאי קא קשיא ליה הא איכא לאוקומי מתני' דמי שנתן רשותו כו' כגון דמפיק איהו ברישא כדמשני אביי כאן שהחזיקו ואין לומר דמי שנתן רשותו והוציא משמע ליה בכל ענין שהוציא אפילו דמפקי ליה אינהו ברישא דהא כי משני רב יוסף אימא אינו אוסר ע"כ לאו בכל ענין קתני דהא בעי למימר כי מפיק איהו ברישא אוסר ומפרש ר"י דמי שנתן רשותו משמע ליה שנגמרה לגמרי מתנתו דהיינו כי החזיקו דאפקי אינהו ברישא מדלא קתני מי שביטל דמשמע אמירה בעלמא כדקתני לעיל שהרי ביטל לכם רשותו ואביי דמוקי לה בשלא החזיקו קא סבר דשייך למיתני מי שנתן אף על גב דאיירי בלא החזיקו ומייתי סייעתא מברייתא דקתני מי שנתן וקתני סיפא בד"א בשלא החזיקו אבל להא לא אצטריכא ליה לאביי לאתויי ראיה לחלק בין החזיקו ללא החזיקו דמברייתא דלעיל שמעי' ליה דקתני מהרו והוציאו כו' עד שלא יוציא הוא כו' ומאי אולמיה דהא מהאי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ו|סח ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ו|סח|ב}} jid8ara0zwwgdkfpjrighv87aicvyax 106 1736044 3003696 2986343 2026-04-09T10:52:12Z Ori229 476 ביאור, מקורות, טבלאות 3003696 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט בביאור|רש&quot;י|בראשית|בראשית לד|לה|בראשית לו}} {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=בראשית לה/>{{צ-ברשי|בראשית|לה|א}} <קטע התחלה=א/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=א|דיבור=קוּם עֲלֵה}}לְפִי {{ב|שֶׁאֵחַרְתָּ בַּדֶּרֶךְ|שהתעכבת בסוכות ובשכם ולא מיהרת לבית אל לקיים את שהבטחת (בפרק כח)}} – נֶעֱנַשְׁתָּ, וּבָא לְךָ ‏‏{{ב|זֹאת מִבִּתְּךָ|הצרה שהוזכרה בפרק הקודם שהתגלגלה מלקיחתה של דינה}}.{{הערה|[[מדרש תנחומא וישלח ח|תנחומא, ח]]: א"ל הקדוש ברוך הוא: לא הגיעוך הצרות האלו אלא על שאחרת את נדרך. אם את מבקש שלא יגיעוך עוד צרה קום עלה בית אל ועשה שם מזבח לאותו מקום שנדרת לי שם נדר;{{ש}}[[בראשית רבה פא ב|ב"ר פא, ב]]: רבנן אמרי: {{ב|מה ידך קודם לפיך|היד שלנו (המבצעת) נמצאת לפנינו, ומגיעים רחוק יותר מהפה (המבטיח)}} - כן יהיה נדריך {{ב|קודם לפיך|תקיים מיד - כביכול עוד לפני שהבטחת}}. תדע לך שכן שהרי אבינו יעקב ע"י שאיחר נדרו {{ב|נתבקרה פנקסו|ה' עשה לו "ביקורת חשבונות"}}, שנאמר 'ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח'.}}<קטע סוף=א/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|ב}} <קטע התחלה=ב/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=ב|דיבור=[אֶת אֱלֹהֵי] הַנֵּכָר}}שֶׁיֵּשׁ בְּיֶדְכֶם {{ב|מִשָּׁלָל שֶׁל שְׁכֶם|מהשלל שלקחתם כאשר נלחמתם בשכם (כי יש להם שווי כספי, וכמובן שלא לצורך עבודה זרה)}}.{{הערה|תרגום יונתן: דִדְבַרְתּוּן מִבֵּית טַעֲוַות שְׁכֶם - שלקחתם מבית אלילי שכם}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וְהִטַּהֲרוּ}}מֵעֲבוֹדָה זָרָה. {{ד"ה ברש"י|דיבור=וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם}}שֶׁמָּא יֵשׁ בְּיֶדְכֶם {{ב|כְּסוּת|בגד}} שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.{{הערה|[[בראשית רבה פא ג|ב"ר פא, ג]]: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ" - א"ר כרוספדי א"ר יוחנן: אין אנו בקיאים בדקדוקי עבודת כוכבים כיעקב אבינו, דתנן: הַמּוֹצֵא כֵּלִים, וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרַקּוֹן, יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. א"ר יוחנן: כל כסות בכלל עבודת כוכבים.}}<קטע סוף=ב/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|ד}} <קטע התחלה=ד/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=ד|דיבור=הָאֵלָה}}מִין אִילַן סְרָק.{{הערה|אונקלוס תרגם "בּוּטְמָא" ומזוהה בימינו עם אלון מצוי.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=עִם שְׁכֶם}}{{ב|אֵצֶל|על יד}} שְׁכֶם.{{הערה|תרגום יונתן: דִסְמִיכָא לְקַרְתָּא דִשְׁכֶם.}}<קטע סוף=ד/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|ה}} <קטע התחלה=ה/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=ה|דיבור=חִתַּת}}פַּחַד.{{הערה|אונקלוס: וַהֲוָת דַּחְלָא מִן קֳדָם ה' עַל עַמְמַיָּא.}}<קטע סוף=ה/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|ז}} <קטע התחלה=ז/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=ז|דיבור=אֵל בֵּית אֵל}}הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּבֵית אֵל; גִּלּוּי שְׁכִינָתוֹ בְּבֵית אֵל. {{ב|יֵשׁ תֵּבָה חֲסֵרָה בֵּי"ת הַמְּשַׁמֶּשֶׁת בְּרֹאשָׁהּ|לעיתים במקרא האות ב' בתחילת מילה מושמטת}}, כְּמוֹ: :"הִנֵּה הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵל" {{קטן|([[שמואל ב ט ד|שמ"ב ט, ד]])}}, כְּמוֹ 'בְּבֵית מָכִיר'; :"בֵּית אָבִיךְ" {{קטן|([[בראשית לח יא|בראשית לח, יא]])}}, כְּמוֹ 'בְּבֵית אָבִיךְ'. {{ד"ה ברש"י|דיבור=נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים}}בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה יֵשׁ שֵׁם אֱלֹהוּת וְאַדְנוּת בִּלְשׁוֹן רַבִּים, כְּמוֹ: :"אֲדֹנֵי יוֹסֵף" {{קטן|([[בראשית לט כ|בראשית לט, כ]])}}; :"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ" {{קטן|([[שמות כב יד|שמות כב, יד]])}}, וְלֹא נֶאֱמַר "בַּעֲלוֹ". :וְכֵן {{ב|אֱלֹהוּת|יש מקומות שנכתב "אלהים" במשמעות של: שופט}} שֶׁהוּא לְשׁוֹן שׁוֹפֵט {{ב|וּמָרוּת|אחריות על מישהו}} {{קטן|(כגון [[שמות כב ז|שמות כב, ז]]-[[שמות כב ח|ח]])}} נִזְכָּר בִּלְשׁוֹן רַבִּים. אֲבָל {{ב|אֶחָד מִכָּל שְׁאָר הַשֵּׁמוֹת|כל אחד משאר שמות ה', כמו השם המפורש (י-ה-ו-ה), אֵל שַׁדַּי, ועוד}} לֹא תִּמְצָא בִּלְשׁוֹן רַבִּים.{{הערה|עיינו [[סנהדרין לח ב|סנהדרין ל"ח ע"ב]]: א"ר יוחנן: כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן [...] 'כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים' - 'לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי' ([[דברים ד, ז]]) וכו'}}<קטע סוף=ז/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|ח}} <קטע התחלה=ח/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=ח|דיבור=וַתָּמָת דְּבֹרָה}}מָה עִנְיָן {{ב|דְּבוֹרָה|שהיתה מינקת\משרתת של רבקה}} {{ב|בְּבֵית יַעֲקֹב|כעת עם יעקב ומשפחתו - הרי יעקב הלך לחרן לבדו, ומתי הצטרפה אליו דבורה}}? אֶלָּא לְפִי שֶׁאָמְרָה רִבְקָה לְיַעֲקֹב: "וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם" {{קטן|([[בראשית כז מה|בראשית כז, מה]])}}, שָׁלְחָה דְּבוֹרָה אֶצְלוֹ לְפַדַּן אֲרָם לָצֵאת מִשָּׁם, וּמֵתָה בַּדֶּרֶךְ. מִדִּבְרֵי {{ב|רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן|[[W:משה הדרשן|ר' משה הדרשן]] - רב, דרשן, מפרש ומחבר צרפתי מראשוני הראשונים, פעל במחצית הראשונה של המאה ה-11}} לְמַדְתִּיהָ. {{ד"ה ברש"י|דיבור=מִתַּחַת לְבֵית אֵל}}הָעִיר יוֹשֶׁבֶת בָּהָר, וְנִקְבְּרָה בְּרַגְלֵי הָהָר. {{ד"ה ברש"י|דיבור=תַּחַת הָאַלּוֹן}}"בְּשִׁפּוֹלֵי מֵישְׁרָא";{{הערה|אונקלוס}} שֶׁהָיָה מִישׁוֹר מִלְמַעְלָה בְּשִׁפּוּעַ הָהָר, וְהַקְּבוּרָה מִלְּמַטָּה. וּמִישׁוֹר שֶׁל בֵּית אֵל הָיוּ קוֹרִין לוֹ "אַלּוֹן".{{ש}} וְאַגָּדָה:{{הערה|[[בראשית רבה פא ה|ב"ר פא, ה]]: ר"ש בר נחמן אמר: לשון יונית הוא: 'אלון'- 'אחר'. עד שהוא משמר אבלה של דבורה באה ליה בשורתא שמתה אמו. הה"ד 'וירא אלהים אל יעקב' וגו' 'ויברך אותו' - מהו ברכה ברכו? ר' אחא בש"ר יונתן אמר: ברכת אבלים ברכו.}} נִתְבַּשֵּׂר שָׁם בְּאֵבֶל שֵׁנִי, שֶׁהֻגַּד לוֹ עַל אִמּוֹ שֶׁמֵּתָה, וְ"אַלּוֹן" {{ב|בְּלָשוֹן יְוָנִי|ביוונית עתיקה המילה [[WIKT:EN:ἄλλον|ἄλλον]] פירושה: "אַחֵר"}} "{{ב|אַחֵר|כלומר, היה שם בשורה על מוות אחר, נוסף, של רבקה}}". וּלְפִי שֶׁהֶעֱלִימוּ [{{ק|ס"א:}} וּלְפִיכָךְ הֶעֱלִימוּ] אֶת יוֹם מוֹתָהּ, {{ב|שֶׁלֹּא יְקַלְלוּ הַבְּרִיּוֹת כָּרֵס שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו|אם היתה משפחתה עורכת לה לוויה פומבית גדולה, יגידו הבריות משהו כגון: "היום מתה הארורה שילדה את עשו הרשע"}}, {{ב|אַף הַכָּתוּב לֹא פִּרְסְמָהּ|לכן גם בתורה לא נזכר מותה}}.{{הערה|[[מדרש תנחומא כי תצא|תנחומא לפרשת כי תצא, ד]]: וְרַבָּנָן אָמְרֵי, גָּרַם לָהּ שֶׁלֹּא תֵּצֵא מִטָּתָהּ בָּרַבִּים. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁמֵּתָה רִבְקָה, אָמְרִין {{ב|מָאן יִפּוֹק קַמָּהּ|מי יצא לפניה בלוויה}}. אַבְרָהָם מֵת. יִצְחָק יוֹשֵׁב בַּבַּיִת, עֵינָיו כֵּהוֹת. יַעֲקֹב הָלַךְ לוֹ לְפַדַּן אֲרַם. יִפּוֹק עֵשָׂו רַשִׁיעָא קַמָּהּ, {{ב|וְיֵמְרוּן לַיְטוּן בִּרְיָאתָא בִּזְיָתָא כְּדֵין יַנְקִין|ויקללו הבריות: ארורים השדיים שכך הניקו}}. מֶה עָשׂוּ? הוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה [...] לְפִי שֶׁהוֹצִיאוּ מִטָּתָהּ בַּלַּיְלָה, לְפִיכָךְ לֹא פֵּרְשׁוּ הַכְּתוּבִים מִיתָתָהּ אֶלָּא {{ב|מִן הַצַּד|בדרך אגב}}, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּמָת דְּבוֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וְגוֹ' וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת (שם לה, ח), שֶׁבָּכוּ שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת. עַד שֶׁיַּעֲקֹב יוֹשֵׁב וּמְשַׁמֵּר אֵצֶל מֵנִקְתָּהּ, בָּאָה לוֹ בְּשׁוּרַת אִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב בְּפַדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אוֹתוֹ (בראשית לח, ט). מַה בְּרָכָה בֵּרְכוֹ? בִּרְכַּת אֲבֵלִים בֵּרְכוֹ.{{ש}}[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לה א|תנחומא ישן כו]]: אמר ר׳ שמואל בר נחמן: לשון {{ב|אלנסטי|הלניסטי, יווני}}, מהו אלון? אַחֵר.}}<קטע סוף=ח/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|ט}} <קטע התחלה=ט/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=ט|דיבור=עוֹד}}פַּעַם שֵׁנִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה; אֶחָד בְּלֶכְתּוֹ, וְאֶחָד בְּשׁוּבוֹ.{{הערה|[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לה א|תנחומא ישן כז]]: מהו עוד? אמר ר׳ יהודה, אמר לו: עוד פעם אחת אני נגלה עליך;{{ש}}[[בראשית רבה פב ג|ב"ר פב, ג]]: ר"י בר חנינא אמר: 'עוד', כבראשונה, מה ראשונה ע"י מלאך אף השניה ע"י מלאך.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ}}בִּרְכַּת אֲבֵלִים.{{הערה|כי יעקב היה אבל על מות אימו, כפי שהביא רש"י על הפסוק הקודם. כמו כן מדגיש זאת רש"י כי אמנם ה' ברך את יעקב בהמשך, אך הברכה מתחילה בפועל רק בפסוק יא.{{ש}}[[בראשית רבה פא ה|ב"ר פא, ה]]: ויברך אותו - מה ברכה ברכו? ר' אסי בשם ר' יונתן אמר: ברכת אבלים ברכו.{{ש}}וכן מובא במדרש תנחומא שצוטט בהערה לעיל על הפסוק הקודם.}}<קטע סוף=ט/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|י}} <קטע התחלה=י/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=י|דיבור=לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב}}לְשׁוֹן אָדָם הַבָּא בַּמַאֲרָב וְעָקְבָּה; אֶלָּא לְשׁוֹן שַֹר וְנָגִיד.{{הערה|[[חולין צב א|חולין צ"ב ע"א]]: הוי אומר יעקב נעשה שר למלאך.}}<קטע סוף=י/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|יא}} <קטע התחלה=יא/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=יא|דיבור=אֲנִי אֵל שַׁדַּי}}שֶׁאֲנִי {{ב|כְּדַאי|מסוגל}} לְבָרֵךְ, שֶׁהַבְּרָכוֹת שֶׁלִּי [{{ב|דַּי|מספיקות}} לַמִּתְבָּרְכִין].{{הערה|גם [[ביאור:רש"י בראשית יז|לעיל יז, א]] פירש רש"י "שדי" כנוטריקון: שֶיֵּשׁ דַּי בֶּאֱלֹהוּתִי לְכָל בְּרִיָּה[...] וְכֵן כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא בַמִּקְרָא, פֵּרוּשׁוֹ כָּךְ: "דַּי שֶׁלּוֹ", וְהַכֹּל לְפִי הָעִנְיָן.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=פְּרֵה וּרְבֵה}}עַל שֵׁם שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד בִּנְיָמִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ.{{הערה|[[בראשית רבה פב ד|ב"ר פב, ד]]: רבי יודן בשם ר' יצחק אמר, הייתי אומר: ראובן - כבר הוא מבחוץ, שמעון - כבר הוא מבחוץ, ובנימין - כבר יצא מחלציו ועדיין הוא במעי אמו? חזרתי ואמרתי: 'גוי' - זה בנימין, 'וקהל גוים' - זה מנשה ואפרים, דכתיב ([[בראשית מח, יט]]): "וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא '''הַגּוֹיִם'''".}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=גּוֹי}}בִּנְיָמִין. {{ד"ה ברש"י|דיבור=גּוֹיִם}}מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִיּוֹסֵף, {{ב|וְהֵם בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים|כביכול מכאן למד יעקב שנכדיו מיוסף נחשבים כבניו, שהרי ה' הבטיח לו "גּוֹיִם" בלשון רבים}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=וּמְלָכִים}}שָׁאוּל וְאִישׁ בֹּשֶׁת, שֶׁהָיוּ מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלַד.{{הערה|המשך המדרש: ומלכים מחלציך יצאו - זה שאול ואיש בושת}}{{ש}} [וּפָסוּק זֶה דְּרָשׁוֹ אַבְנֵר {{ב|כְּשֶׁהִמְלִיךְ אִישׁ בֹּשֶׁת|כאשר אבנר בן נר המליך את [[W:איש בושת|איש-בושת]] בן שאול, שהיה משבט בינימין ([[ביאור:שמואל ב ב|שמואל ב פרק ב]])}}.{{ש}} וְאַף הַשְּׁבָטִים דְּרָשׁוּהוּ {{ב|וְקֵרְבוּ בִּנְיָמִין|והחליטו להשאיר את שבט בינימין (לאחר שכמעט הושמד במעשה 'פילגש בגבעה')}}, דִּכְתִיב: "אִישׁ מִמֶּנּוּ לֹא יִתֵּן אֶת בִּתּוֹ לְבִנְיָמִין לְאִשָּׁה" {{קטן|([[שופטים כא א|שופטים כא, א]])}}, {{ב|וְחָזְרוּ|ואז התחרטו}} וְאָמְרוּ: {{ב|אִלְמָלֵא הָיָה עוֹלֶה|אם לא היה נחשב שבט בינימין}} מִן הַשְּׁבָטִים, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְיַעֲקֹב: "{{ב|וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ|שכפי שאמר רש"י לעיל שמדובר על מלכים עתידיים משבט בינימין}}".{{הערה|[[בראשית רבה פב ד|ב"ר שם]]: ומה ראו לקרב ולרחק בפלגש בגבעה? [...] מקרא קראו ורחקו: '{{ב|אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי|אם אפרים ומנשה עולים למנין השבטים, הרי שיש 13 שבטים ואחד מהם מיותר}}'. מקרא קראו וקרבו 'גוי וקהל גוים יהיה ממך'.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם}}שֶׁגּוֹיִם עֲתִידִים בָּנָיו לְהֵעָשׂוֹת, כְּמִנְיַן הַגּוֹיִם, שֶׁהֵם שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְכֵן כָּל הַסַּנְהֶדְרִין שִׁבְעִים.{{הערה|[[מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית לה א|תנחומא ישן ל]]: "גוי וקהל גוים" - בישרו שבניו עתידין להיות נעשין כגוים, מה הגוים שבעים, אף בניך שבעים סנהדרין, שנאמר: "אספה לי שבעים איש" ([[במדבר יא, טז]]).}}{{ש}} דָּבָר אַחֵר: שֶׁעֲתִידִים בָּנָיו לְהַקְרִיב {{ב|בִּשְׁעַת אִסּוּר בָּמוֹת|כאשר המקדש קיים ואסור לזבוח בבמות פרטיות}} כַּגּוֹיִם, {{ב|בִּימֵי אֵלִיָּהוּ|בימי אליהו הנביא, לאחר הקמת בית המקדש{{ש}}(יש שפירשו שהכוונה לכך שאליהו זבח [[W:אליהו ונביאי הבעל בכרמל|בהר הכרמל]]. יש דעה בחז"ל שאליהו היה משבט בינימין על פי הפסוק ב[[ביאור:דברי הימים א ח|דה"א ח, כז]])}}.{{הערה|תנחומא ישן שם: ...דבר אחר: "גוי וקהל גוים" - בישרו שעתידין בניו להיות מזבחים באשרה כגוים, אימתי? בימי אליהו;{{ש}}[[בראשית רבה פב ה|ב"ר שם, ה]]: עתידין בניך לעשות גוי כקהל עמים. מה קהל עמים מקריבין בשעת איסור במות, אף בניך מקריבים בשעת איסור במות.}}<קטע סוף=יא/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|יד}} <קטע התחלה=יד/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=יד|דיבור=בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ}}אֵינִי יוֹדֵעַ {{ב|מַה מְּלַמְּדֵנוּ|במילים לכאורה מיותרות, ובפרט לאחר שנאמרו גם בפסוק הקודם}}.<קטע סוף=יד/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|טז}} <קטע התחלה=טז/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=טז|דיבור=כִּבְרַת הָאָרֶץ}}מְנַחֵם פֵּרֵשׁ לְשׁוֹן כַּבִּיר, רִבּוּי, מַהֲלָךְ רַב.{{ש}} וְאַגָּדָה: בִּזְמַן שֶׁהָאָרֶץ חֲלוּלָה וּמְנֻקֶּבֶת {{ב|כִּכְבָרָה|כמו מסננת (המדרש על בסיס הדמיון בין המילים כִּבְרַת-כְּבָרָה)}}, {{ב|שֶׁהַנִּיר מָצוּי|השדות חרושים (והארץ נוחה להליכה, ובכל זאת לא הביא אותה לקבורה באפרתה - ראו רש"י להלן [[ביאור:רש"י בראשית מח|מח, ז]])}}, הַסְּתָו עָבַר וְהַשָּׁרָב עֲדַיִן לֹא בָּא.{{הערה|[[בראשית רבה פב ז|שם, ז]]: אר"א בן יעקב: בשעה שהארץ חלולה ככברה {{ב|והבר מצוי|התבואה רבה (לפני רש"י היה נוסח אחר במדרש)}}. רבנן אמרי: כבר הבר מצוי ועונת הגשמים עברה ועדיין השרב לא בא.}}{{ש}} {{ב|וְאֵין זֶה|גם פירושו של מנחם (מהלך רב) וגם המדרש (שהדרך נוחה) אינם לפי הפשט, שהרי הביטוי "כִּבְרַת אָרֶץ" מוזכר גם לגבי נעמן: נעמן הלך מרחק קצר שגחזי הספיק לרוץ ולהשיג אותו ([[ביאור:מלכים ב ה|מ"ב ה, יט-כ]])}} פְּשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא, שֶׁהֲרֵי בְּנַעֲמָן מָצִינוּ: "וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ" {{קטן|([[מלכים ב ה יט|מל"ב ה, יט]])}}.{{ש}} וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא שֵׁם מִדַּת קַרְקַע, כְּמוֹ {{ב|מַהֲלַךְ פַּרְסָה אוֹ יוֹתֵר|כ-4 קילומטר. להלן ([[ביאור:רש"י בראשית מח|מח, ז]]) כותב רש"י: "וְהֵם אַלְפַּיִם אַמָּה כְּמִדַּת תְּחוּם שַׁבָּת, כְּדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן"}}, :כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר :"{{ב|צֶמֶד כֶּרֶם"|ליתר דיוק נכתב שם: "עֲשֶׂרֶת צִמְדֵּי כֶרֶם". פירוש: שטח אדמה גדול, שלוקח יום עבודה שלם לעשרה זוגות של שוורים לחרוש אותו}} {{קטן|([[ישעיהו ה, י]])}}, :"חֶלְקַת הַשָּׂדֶה" {{קטן|([[בראשית לג יט|לעיל לג, יט]])}}; :כָּךְ בְּמַהֲלַךְ אָדָם נוֹתֵן שֵׁם מִדָּה, "כִּבְרַת אֶרֶץ".<קטע סוף=טז/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|יז}} <קטע התחלה=יז/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=יז|דיבור=כִּי גַם זֶה}}נוֹסָף לָךְ עַל יוֹסֵף{{ש}} וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְּאוֹמָה {{ב|יְתֵרָה|נוספת (כלומר, לידת שלישייה: בן ושתי בנות) והדרשה מבוססת על המילה "גם" הבאה לרבות}}.{{הערה|[[בראשית רבה פב ח|ב"ר פב, ח]]: א"ל: מהו דין דכתיב 'ויהי בהקשותה בלדתה '? א"ל כך {{ב|ממסמסין נפשה של חיה|ממיסים, מרככים, מרגיעים את דעתה של היולדת}} ואומרים לה בשעת הלידה: אל תיראי, כי בן זכר ילדת. א"ל: לא כך דרש ר"י רבכם, אלא כל שבט ושבט נולדה תאומתו עמו. כההיא דאמר אבא חלפוי בן קורייה: תאומה יתירה נולדה עם בנימין.}}<קטע סוף=יז/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|יח}} <קטע התחלה=יח/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=יח|דיבור=בֶּן אוֹנִי}}בֶּן צַעֲרִי.{{הערה|אונקלוס: בַּר דְּוָיִי (כמו "מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי" - [[איכה ג לט]]){{ש}}[[בראשית רבה פב ט|שם, ט]]: בֶּן אוֹנִי - בר צערי בלשון ארמי.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=בִנְיָמִין}}נִרְאֶה בְּעֵינַי, {{ב|לְפִי שֶׁהוּא לְבַדּוֹ נוֹלַד בְּאֶרֶץ כְּנַעַן|השם בינימין פירושו 'הבן שנולד בארץ הדרומית, ארץ כנען'}}, {{ב|שֶׁהִיא בַּנֶּגֶב|ארץ כנען נמצאת ברוח נגב, בצד דרום}} כְּשֶׁאָדָם בָּא מֵאֲרַם נַהֲרַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: :"בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" {{קטן|([[במדבר לג מ|במדבר לג, מ]])}}; :"הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" {{קטן|([[בראשית יב ט|בראשית יב, ט]])}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=בִּנְיָמִין}}בֶּן יָמִין, לְשׁוֹן "צָפוֹן {{ב|וְיָמִין|דרום|ארבע רוחות השמים בתנ"ך}} אַתָּה בְרָאתָם" {{קטן|([[תהלים פט יג|תהלים פט, יג]])}}, לְפִיכָךְ הוּא {{ב|מָלֵא|עם האות יו"ד לפני הנו"ן הסופית, כדי להדגיש את המילה "ימין" שטמונה בתוכו (לרוב במקרא כתוב חסר: "בינימן")}}.{{ש}} [דָּבָר אַחֵר: "בִּנְיָמִין", בֶּן יָמִים, שֶׁנּוֹלַד לְעֵת זִקְנָתוֹ; וְנִכְתַּב בְּנוּ"ן, כְּמוֹ: "לְקֵץ הַיָּמִין" {{קטן|([[דניאל יב יג|דניאל יב, יג]])}}].<קטע סוף=יח/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|כב}} <קטע התחלה=כב/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=כב|דיבור=בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא}}{{ב|עַד שֶׁלֹּא בָּא לְחֶבְרוֹן אֵצֶל יִצְחָק|עוד לפני שהספיק להגיע אל אביו לחברון - האסון קרה לו כי השתהה מללכת לאביו}}, אֵרְעוּהוּ כָּל אֵלֶּה. {{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּשְׁכַּב}}מִתּוֹךְ {{ב|שֶׁבִּלְבֵּל מִשְׁכָּבוֹ|שהעביר את המיטה של אביו מאוהל בילהה לאוהל לאה}}, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שְׁכָבָהּ. וְלָמָּה בִּלְבֵּל וְחִלֵּל יְצוּעָיו? שֶׁכְּשֶׁמֵּתָה רָחֵל, נָטַל יַעֲקֹב מִטָּתוֹ, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה תָּדִיר בְּאֹהֶל רָחֵל וְלֹא בִּשְׁאָר אֹהָלִים, וּנְתָנָהּ בְּאֹהֶל בִּלְהָה. בָּא רְאוּבֵן וְתָבַע עֶלְבּוֹן אִמּוֹ; אָמַר: אִם אֲחוֹת אִמִּי הָיְתָה צָרָה לְאִמִּי, שִׁפְחַת אֲחוֹת אִמִּי תְּהֵא צָרָה לְאִמִּי? לְכָךְ בִּלְבֵּל.{{הערה|[[שבת נה ב|שבת נ"ה ע"ב]]: א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר 'ויהיו בני יעקב שנים עשר' - מלמד שכולן שקולים כאחת. אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה. תניא ר"ש בן אלעזר אומר: [...] אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר ([[דברים כז, כ]]) 'ארור שוכב עם אשת אביו' ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים 'וישכב את בלהה פילגש אביו'? עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי - שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי?! עמד ובלבל את מצעה.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְנֵים עָשָׂר}}{{ב|מַתְחִיל לָעִנְיָן הָרִאשׁוֹן|מתחבר למה שסופר לפני כן}}: מִשֶּׁנּוֹלַד בִּנְיָמִין, {{ב|נִשְׁלְמָה הַמִּטָּה|נולדו כל בני יעקב. הביטוי "מיטה שלמה" פירושה שכל מי שנולדו ממנו היו צדיקים, ומבואר ברש"י על [[ביאור:רש"י בראשית מז#לא|מז, לא]]: "עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" – עַל שֶׁהָיְתָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה, וְלֹא הָיָה בָהּ רָשָׁע.}}, וּמֵעַתָּה רְאוּיִים לְהִמָּנוֹת, וּמְנָאָן.{{ש}} וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ, לְלַמְּדֵנוּ בָּא שֶׁכֻּלָּם שָׁוִים וְכֻלָּם צַדִּיקִים, שֶׁלֹּא חָטָא רְאוּבֵן.{{הערה|כפי שמפורש בגמרא שצוטטה בהערה הקודמת.{{ש}}וכן בתרגום יונתן: וּשְׁמַע יִשְרָאֵל וּבְאִישׁ לֵיהּ, וְאָמַר: וַוי - דִלְמָא נָפַק מִינִי פִּיסוּלָא הֵיכְמָא דְנָפַק מִן אַבְרָהָם יִשְׁמָעֵאל [...] אָמַר לֵיהּ: לָא תִדְחַל דְכֻלְהוֹן צַדִיקִין וְלֵית בְּהוֹן פִּיסוּלָא, דְמִבָּתַר דְאִתְיְלִיד בִּנְיָמִין הֲווֹ בְּנֵי יַעֲקב תְּרֵיסַר.}}<קטע סוף=כב/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|כג}} <קטע התחלה=כג/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=כג|דיבור=בְּכוֹר יַעֲקֹב}}אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַקַּלְקָלָה קְרָאוֹ בְּכוֹר.{{הערה|[[בראשית רבה פב יא|ב"ר פב, יא]]: ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו' בני ראובן בכור ישראל - אמור מעתה: בכורת ממון ניטלה ממנו, ולא ניטלה ממנו בכורת יוחסין. [...] ר' חגי בשם ר' יצחק אמר: אפי' בשעת הקלקלה אין מיחסין אלא לראובן [...] רבי יודן בשם רבי אחא: ראובן בכור לעיבור, בכור ללידה, בכור לבכורה, בכור לנחלה, בכור לעבודה, בכור {{ב|לתשובה|שחזר בתשובה על חטא בלהה}}. ר' עזריה אמר: אף בכור לנבואה, שנאמר ([[הושע א, ב]]): תחלת דבר ה' בהושע.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּכוֹר יַעֲקֹב}}בְּכוֹר {{ב|לְנַחֲלָה|לקבל נחלה כפולה, כירושת כל בכור}}, בְּכוֹר {{ב|לַעֲבוֹדָה|לעבודת הקורבנות, כפי שהיה במקור לפני שעברה העבודה מהבכורות לשבט לוי}}, בְּכוֹר {{ב|לְמִנְיָן|בכל מפקד נמנה שבט ראובן ראשון}}. וְלֹא נִתְּנָה בְּכוֹרָה לְיוֹסֵף {{קטן|([[דברי הימים א ה א|דה"א ה, א]])}} אֶלָּא לְעִנְיַן הַשְּׁבָטִים, שֶׁנַּעֲשָֹה לִשְׁנֵי שְׁבָטִים.{{הערה|המקור בב"ר שצוטט בהערה לעיל (מלבד 'בכור למנין'). להרחבה ראו: [[בבא בתרא קכג א|ב"ב קכ"ג ע"א]]}}<קטע סוף=כג/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|כז}} <קטע התחלה=כז/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=כז|דיבור=מַמְרֵא}}שֵׁם הַמִּישׁוֹר. {{ד"ה ברש"י|דיבור=קִרְיַת הָאַרְבַּע}}שֵׁם הָעִיר. {{ד"ה ברש"י|דיבור=מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע}}אֶל מִישׁוֹר שֶׁל קִרְיַת אַרְבַּע. וְאִם תֹּאמַר, הָיָה לוֹ לִכְתֹּב: 'מַמְרֵא הַקִּרְיַת אַרְבַּע'? כֵּן דֶּרֶךְ הַמִּקְרָא בְּכָל דָּבָר שֶׁשְּׁמוֹ כָּפוּל, כְּגוֹן זֶה, :וּכְגוֹן "בֵּית לֶחֶם", "אֲבִי עֶזֶר", "בֵּית אֵל", אִם הֻצְרַךְ {{ב|לְהַטִּיל בּוֹ הֵ"א|להוסיף ה"א הידיעה}}, {{ב|נוֹתְנָהּ בְּרֹאשׁ הַתֵּבָה הַשְּׁנִיָּה|ה"א הידיעה מתווספת למילה השניה (דוגמה ידועה: '''בית הספר''', ולא '''הבית ספר''')}}: :"בֵּית הַלַּחְמִי" {{קטן|([[שמואל א טז א|שמ"א טז, א]])}}; "בְּעָפְרָת אֲבִי הָעֶזְרִי" {{קטן|([[שופטים ו כד|שופטים ו, כד]])}}; "בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי" {{קטן|([[מלכים א טז לד|מל"א טז, לד]])}}.<קטע סוף=כז/> {{צ-ברשי|בראשית|לה|כט}} <קטע התחלה=כט/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=לה|פסוק=כט|דיבור=וַיִּגְוַע יִצְחָק}}אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה {{קטן|([[פסחים ו ב|פסחים ו' ע"ב]])}}. מְכִירָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף קָדְמָה לְמִיתָתוֹ שֶׁל יִצְחָק שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה,{{ש}} שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁנּוֹלַד יַעֲקֹב הָיָה יִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה" וְגוֹ' {{קטן|([[בראשית כה כו|בראשית כה, כו]])}}, וְיִצְחָק מֵת בִּשְׁנַת מֵאָה וְעֶשְׂרִים לְיַעֲקֹב; אִם תּוֹצִיא שִׁשִּׁים מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה, נִשְׁאֲרוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים. וְיוֹסֵף נִמְכַּר בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה, וְאוֹתָהּ שָׁנָה שְׁנַת מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה לְיַעֲקֹב. כֵּיצַד? בֶּן שִׁשִּׁים וְשָׁלֹשׁ נִתְבָּרֵךְ; אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה נִטְמַן בְּבֵית עֵבֶר, הֲרֵי שִׁבְעִים וְשֶׁבַע. וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה {{ב|עָבַד בְּאִשָּׁה|עבד אצל לבן בשביל רחל (רש"י כותב בסגנונו של [[הושע יב יג]])}}, וּבְסוֹף אַרְבַּע עֶשְׂרֵה נוֹלַד יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף" וְגוֹ' {{קטן|([[בראשית ל כה|בראשית ל, כה]])}}, הֲרֵי תִּשְׁעִים וְאַחַת. וּשְׁבַע עֶשְֹרֵה עַד שֶׁלֹּא נִמְכַּר יוֹסֵף, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה.{{ש}} [עוֹד מְפוֹרָשׁ הוּא מִן הַמִּקְרָא. מִשֶּׁנִּמְכַּר יוֹסֵף עַד שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה" וְגוֹ' {{קטן|([[בראשית מא מו|בראשית מא, מו]])}}; וְשֶׁבַע שָׁנִים שֹׂבַע וּשְׁנָתַיִם רָעָב, הֲרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. וּכְתִיב: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" {{קטן|([[בראשית מז ט|בראשית מז, ט]])}}, נִמְצָא יַעֲקֹב בִּמְכִירָתוֹ מֵאָה וּשְׁמוֹנֶה].<קטע סוף=כט/> {| class="wikitable" style="text-align:center;font-size:70%" |'''אירוע''' |'''גילו של יעקב''' |'''גילו של יצחק''' |'''מקור (פסוק / מסורת חז"ל)''' |- |'''הולדת יעקב''' |0 |60 |"וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם" ([[בראשית כה, כו]]) |- |'''קבלת הברכות והבריחה''' |63 |123 |מסורת חז"ל המובאת בסדר עולם רבה (מבוסס על גיל ישמעאל במותו) |- |'''סיום ההסתתרות בבית עבר''' |77 |137 |ראו [[ביאור:רש"י בראשית כח#ט|רש"י על כח, ט]] וכן [[ביאור:רש"י בראשית כה#יז|רש"י על כה, יז]] |- |'''הולדת יוסף''' |91 |151 |תום 14 שנות עבודה בעבור נשיאת רחל ולאה: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף..." ([[בראשית ל, כה]]) |- |'''מכירת יוסף''' |'''108''' |'''168''' |17 שנים לאחר הולדתו: "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה..." ([[בראשית לז, ב]]) |- |'''פטירת יצחק''' |'''120''' |'''180''' |"וַיִּהְיוּ יְמֵי יִצְחָק מְאַת שָׁנָה וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה" ([[בראשית לה, כח]]). (180 פחות 60 = 120) |} {| class="wikitable" style="text-align:center;font-size:70%" |'''אירוע''' |'''גילו של יוסף''' |'''גילו של יעקב''' |'''מקור (פסוק / חישוב)''' |- |'''מכירת יוסף''' |17 |'''108''' |נקודת ההתחלה של הניתוק בין יוסף לאביו (ראו בטבלה הקודמת) |- |'''יוסף מתייצב לפני פרעה''' |30 |121 |חלפו 13 שנה. "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה..." ([[בראשית מא, מו]]) |- |'''ירידת יעקב למצרים''' |39 |'''130''' |חלפו 7 שנות שובע + 2 שנות רעב (סה"כ 9 שנים נוספות, ו-22 שנות ניתוק בסך הכל). יעקב מעיד על עצמו לפני פרעה: "יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" ([[בראשית מז, ט]]) |} <קטע סוף=בראשית לה/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות שוליים== <references/> {{סרגל ניווט בביאור|רש&quot;י|בראשית|בראשית לד|לה|בראשית לו}} <noinclude> [[קטגוריה:בראשית לה]] </noinclude> 2dzaj6b2y3izmrq88h3esh5i9c5dujv 0 1736232 3003705 2977071 2026-04-09T11:19:19Z Yack67 27395 3003705 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|פיוט תוספת ('ביכור') למעריב ללילה הראשון של פסח, שחיבר [[מחבר:רבי מאיר ש"ץ|רבי מאיר ש"ץ]]. נאמר בהרבה קהילות אשכנז אחרי המערבית {{צ|[[ליל שמורים אותו אל חצה]]}}, ובמחזור ויטרי נמצא אחרי המערבית {{צ|[[ליל שמורים אור עולמו נגלה]]}}.}}</noinclude><includeonly>{{הור2|ברוב קהילות מנהג אשכנז המזרחי אין אומרים פיוט זה וממשיכים {{צ|ברוך… הפורש}}.}} (לֵיל שִׁמֻּרִים לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל) </includeonly> {{הור|סימן: '''א"ב''', '''מאיר ברבי יצחק'''}} {{סי|אֶ}}זְכְּרָה שְׁנוֹת עוֹלָמִים יָמִים מִקֶּדֶם{{ש}} {{סי|בַּ}}נְּעָלִים יָפְיָפִית בַּת נָדִיב הַקּוֹדֵם{{ש}} {{סי|גְּ}}בוּל גָּבוֹהַּ תְּחוּם צָעִיר רוֹדֵם{{ש}} {{סי|דֻּ}}גְמַת מְלָכִים בֵּית אֱלֹהִים אֶדַּדֵּם{{ש}} {{סי|הֵ}}רָאוֹת בַּעֲזָרָה בְּקָרְבַּן פָּנִים לְקַדֵּם{{ש}} {{סי|וּ}}בִדְמֵי פְּסָחַי מִזְבַּח הַקֹּדֶשׁ לְאַדֵּם: {{סי|זֶ}}בַח הַמְּיֻחָד לַשֵּׁם בֹּקֶר וָעֶרֶב{{ש}} {{סי|חֹ}}ק הֲלִיכָתוֹ כָּל הַשָּׁנָה קָרֵב{{ש}} {{סי|טָ}}עוּן הַקְדָּמָה עֶרֶב פְּסָחִים לְהִתְקָרֵב{{ש}} {{סי|יְ}}רוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה צֶדֶק יָלִין בָּהּ בְּקֶרֶב{{ש}} {{סי|כְּ}}אֵין אַחֲרֶיהָ הֶתֵּר וְהַמִּקְדָּשׁ חָרֵב{{ש}} {{סי|לַ}}עֲבֹד בַּפֶּה נִכְסַפְתִּי לְרֵיחַ עָרֵב: {{סי|מִ}}דְבָּר נָוֶה מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ וְעִלּוּסֶיהָ{{ש}} {{סי|נִ}}שְׁחַט בָּהּ הַפֶּסַח בְּשִׁלּוּשׁ אֻכְלוּסֶיהָ{{ש}} {{סי|ס}}וֹדֶרֶת עֲנִיַּת הַלֵּל לְוִיָּה בְּקִלּוּסֶיהָ{{ש}} {{סי|פִּ}}רְחֵי אַהֲרֹן עוֹמְדִים בְּשׁוּרוֹת פִּלּוּסֶיהָ{{ש}} {{סי|צִ}}דֵּי הַיְּסוֹד זְרוֹק דְּמֵי מְקֻלָּסֶיהָ{{ש}} {{סי|קַ}}טֵּר אֵמוּרִין עַל מִזְבַּח מִלּוּסֶיהָ:<noinclude> {{הור|במחזור ויטרי מופיעה כאן 'תוספת לתוספת':}} :{{הור|סימן: '''אני יצחק בן רבי יצחק משואבי מימיו'''}} :{{סי|א|1}}וֹמַר אַף אֲנִי כְּשׁוֹמֵע וְלֹא כְמוֹרֶה :{{סי|נֶ|1}}גֶד זְקֵנֵינוּ בִּכְתָב קוֹרֵא :{{סי|י|1}}וֹם הֶעָשׂוֹר יְבִיאוּהוּ לִמְבַקְּרֵי :{{סי|יְ|1}}בַקְּרוּהוּ מִכָּל קְבוּעִים וְעוֹבְרֵי :{{סי|צִ|1}}לְלֵי עֶרֶב אדע [אַרְבַּע] עֶשְׂרֵה :{{סי|חָ|1}}שִׁים לַהֲבִיאוֹ בַּעֲזָרַת בְּחִירֵי :{{סי|קְ|1}}רָצוֹ יִשְׂרָאֵל וְכֹהֵן מְעָרֶה :{{סי|בְּ|1}}שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת קָהָל וְעֵדָה וִישָׁרִים :{{סי|נִ|1}}שְׂחַט בָּהּ הַפֶּסַח כְּנִצְטַוּוּ הוֹרִים :{{סי|רִ|1}}אשׁוֹנָה נִכְנְסָה וְנִנְעֲלוּ הַשְּׁעָרִים :{{סי|בַּ|1}}חֲצוֹצְרוֹת תּוֹקְעִים וּמְרִיעִים וּמְשׁוֹרְרִים :{{סי|יִ|1}}קְרֵי כְהֻנָּה מִפֹּה וּמִפֹּה סְדוּרִים :{{סי|יֹ|1}}אחֲזוּ בָּזִכֵּי כֶסֶף וְזָהָב יְקָרִים :{{סי|צ|1}}וֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הַלֵּל אוֹמְרִים וְגוֹמְרִים :{{סי|חָ|1}}לְפָה רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית כְּהֵן הֵן הַדְּבָרִים :{{סי|קִ|1}}בֵּל הַכֹּהֵן וְנוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ :{{סי|מָ|1}}לֵא מְקַבֵּל וְרֵיקָם מַחֲזִירוֹ :{{סי|שׁ|1}}וּלַיִם לֹא הָיוּ לוֹ פֶּן יַנִּיחוֹ וִיקָרְרוֹ :{{סי|וְ|1}}עַל הַיְסוֹד בִּזְרִיקָה אַחַת מְעָרוֹ :{{סי|א|1}}וֹחֲזוֹ וְקוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא קְרָבָיו וּפִדְרוֹ :{{סי|בַּ|1}}מָּגֵס מוֹלִיכוֹ לַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִירוֹ :{{סי|יָ|1}}צָא כָּל אֶחָד וְאֶחָד וְנוֹתֵן פִּסְחוֹ בְּעוֹרוֹ :{{סי|מַ|1}}פְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהָלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם :{{סי|יָ|1}}צְאוּ חֲשֵׁכָה וְצָלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶם :{{סי|מִ|1}}חוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו דּוֹחֶה אֶת שַׁבְּתוֹתֵיהֶם :{{סי|יַ|1}}קְרִיב לַמָּרוֹם מִזִּבְחֵי תְמִידֵיהֶם :{{סי|וְ|1}}עַד חֲצוֹת נֶאֱכָל לִמְנוּיֵיהֶם {{הור|עד כאן.}}</noinclude> {{סי|רֵ}}עִים מְנוּיָיו בַּלַּיְלָה נֶאֱכַל צָלִיל{{ש}} {{סי|שִׁ}}שִּׁים מִצְווֹת טָעוּן וְרִבּוּעַ חַכְלִיל{{ש}} {{סי|תֹּ}}ף וַחֲלִיל יִשְׂאוּ יְהוּדָה וְגָלִיל{{ש}} {{סי|מֵ}}קִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצָתוֹ בַּעֲלִיל{{ש}} {{סי|א}}וֹמֵר לִ{{סי|יר}}וּשָׁלַיִם תּוּשָׁב וְחָרְבוֹתֶיהָ אַתְלִיל{{ש}} {{סי|בְּרִבְי}}וֹן {{סי|יֹ}}פִי {{סי|צִ}}יּוֹן {{סי|חֹק}} תַּכְלִיל{{ש}} חֵילָהּ וְאַרְמְנוֹתֶיהָ בְּסֻכַּת שָׁלֵם תַּטְלִיל{{ש}} אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל: <noinclude> {{הור|הפורש}} [[קטגוריה:פיוטי ביכור]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:רבי מאיר ש"ץ]] </noinclude> 4gy84ci9pp9yoillb2pyfwx2vnxts96 0 1738392 3003674 2998115 2026-04-09T09:29:02Z Nahum 68 3003674 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|פרק א]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|שופטים א}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|פרק ב]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|שופטים ב}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|פרק ג]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|שופטים ג}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הערות== <references /> 6tq8joffplfjx1u3323o9nggmi45818 104 1738718 3003726 3003117 2026-04-09T11:58:38Z Nahum 68 3003726 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="Nahum" /></noinclude>===‫משבצות זהב‬=== <קטע התחלה=טז תלא א/>ואחר כך בשעה: '''{{ק|(ב)}} ואפילו.''' עיין ט"ז. עיין ב"ח הקשה כן. ועיין [[שולחן ערוך אורח חיים תרנב|סימן תרנ"ב]] ט"ז ד ומ"א כאן ח. ואם כן יש לומר אמתניתין אור לי"ד יש לומר זמן מן התורה כקושיית הגמרא ואימא ליל י"ד, וכל מן התורה ופעם אחת בשנה אף התחיל בהיתר פוסק, מה שאין כן עתה דמדרבנן הזמן לא ליפתח כבאות ג"ד. אלא דקשיא ליש אומרים דאפילו בהיתר פוסק. ובחידושינו כתבנו בזה. וכתב הט"ז ז"ל דבין השמשות אסור להתחיל אף קבע, רק פרק א' דלמא ימשך קצת ויעבור על התחלה מיד בצאת הכוכבים, מה שאין כן קריאת שמע אין איסור ברגיל לשנות פרק א' וכדומה, אבל בלא קביעות אף קריאת שמע אסור. ובזה תירץ למהרי"ו מה שהקשה הב"ח. ומשמע בין השמשות אסור, הא קודם בין השמשות שרי פרק א', ועיין מ"א אות ג חצי שעה אסור ואי"ה שם יבואר. והמעיין ברש"י [[פסחים ד א]] ד"ה באורתא דתליסר נגהי ארביסר. ליל יציאת שלשה עשר שהוא כניסת ארבעה עשר והוא ליל בדיקת חמץ. בגמרא '''ד'''נגה"י ארביסר בדלי"ת, כוונתו דלא תימא אורתא בלשון חז"ל בין השמשות ואסור בין השמשות של י"ג ושל י"ד כי בין השמשות שייך לכאן וכאן. לזה אמר דאינו כן, רק אורתא ליל ממש, וכאילו אמר נגהי בלא דלי"ת שהוא ליל בדיקת חמץ, ובין השמשות אין בודקין, וכן תני דבי שמואל ליל י"ד בודקין חמץ (עיין מ"א א ה). אבל בר"מ ז"ל פ"ב מחו"מ ה"ג ואין קובעין מדרש בו בסוף יום י"ג, ועיין מגיד משנה ולחם משנה וב"ח בזה: ובקריאת שמע אם רגיל לקרות שונה. לרבינו יונה בברכות שכתב הצריכוהו לקרות, יש לומר קריאת שמע קודם, הא צאת הכוכבים יש לומר גם בקריאת שמע אסור דזמנה מיד בצאת הכרוכבים לכתחילה. ולרא"ש יש ליישב, ובחידושי ברכות כתבנו מזה עיין סימן רל"ה ס"ג ובמ"א ט' ופריי שם. ועיין א"ר ז, ואי"ה במ"א גד"ה יבואר עוד, ועיין ח"י בזה: '''{{ק|(ג)}} ואם.''' עיין ט"ז. אף לרבינו יונה באין קבוע מודה, כמו שמחלק בקריאת שמע בין קבוע לאין קבוע באות ב. ומה שכתב לאכילה אין קבע, ובמ"א ו, דבר הרשות אף דלאו אכילה וכדומה פוסק גם לר"י. ומיהו אנן קיימא לן כהרב בהג"ה אף ללמוד פוסק, ובמ"א אי"ה יבואר. ובקריאת שמע אם התחיל בהיתר אף אכילה וכדומה אין פוסק, עיין [[שולחן ערוך אורח חיים רלה|סימן רל"ה]]: '''{{ק|(ד)}} וי"א.''' עיין ט"ז. רבותא קאמר, אע"ג דפתח בהשיעור ונותן לב על הבדיקה אסור, מכל שכו אם פתח כבר ולא עלה על דעתו הבדיקה פשיטא שפוסק. ולא דמי למנחה [[שולחן ערוך אורח חיים רלג|רל"ג]] אפילו לקריאת שמע ערבית דמצוה מיד בצאת הכוכבים, אפילו הכי החמירו כאן טפי, עיין מ"א ח. ועיין סימן תרמ"ב בט"ז ד. וכאן יש לומר דעובר על גבול חז"ל והחמירו בחמץ טפי, מה שאין כן לולב כל היום זמנו. [[שולחן ערוך אורח חיים פט|ופ"ט]] יש לומר אסמכוה אקרא דלא תאכלו על הדם, עיין אליה רבה שם אות ט ובט"ז פ"ט ד. ומה שכתב [[ט"ז על אורח חיים תרנב|הט"ז בתרנ"ב]] דלא הכריע השולחן ערוך בפ"ט, הא כתב דיעה א' בסתם ומשום לאו דלא תאכלו על הדם כו'. ואי"ה בתרנ"ב ומ"א כאן ח יבואר עוד בזה. '''אמר ההדיוט הכותב:''' ראיתי להב"ח ז"ל בכאן דברים אשר יש בהם מהעיון לאיש ההמוני כמוני, אמרתי אעיר בהם בעזה"י. '''הנה''' הרי"ף השמיט הא דאימא ליל ט"ו, וכתב: ואימא ליל י"ד כו', וכאביי. אבל הר"מ ז"ל פ"ב ה"א והרא"ש בהא דכולי עלמא חמץ משש ולמעלה אסור (הוסיף: צריך לבערו מבית) מנלן, הביא דברי רבא, וכן הוא ברש"י פרשת בא, משום דתניא כוותיה דרבא, ואביי ורבא הלכתא כרבא. ואמנם הר"מ ז"ל כתב מפי השמועה: וראיה לדבר כו'. ורש"י בחומש: ראשון דמעיקרא, ורבא כו', ועיין תוס' שם. ומרא"ש משמע כמו שכתב רש"י בגמרא, זמן שחיטה לא חלק התורה, משמע דלא תשחט קאי קביעות זמן לכל ישראל להיות עובר בבל יראה מו' ולמעלה. ומשום הכי כתב רש"י כמה פעמים כן, [[פסחים ד א#רש"י|בדף ד' א']] ד"ה בין לר"מ ור"י בל יראה מ"אך חלק" ו"לא תשחט", וב"ק כ"ט (עיין ח"י), ועיין רש"י ומהרש"א ז"ל בהא דלא בדק תוך המועד. ומתניתין דהשוחט פסח על חמץ עובר בל"ת, דקרא תרווייהו בכלל. ומיהו באין שוחט אין לוקה אף במעשה דניתוק הוא, עיין [[פסחים צה א#רש"י|רש"י צ"ה א']] ופסח לא ניתוק הוא. ואף ברא"ש משמע כך, דלא הביא מה שכתבו [[פסחים ה א#תוספות|התוס' ה' א']] ד"ה זמן יע"ש. מה שאין כן לאביי לית כי אם עשה משש ולמעלה. ויש נפקא מינה בקנה חמץ באותה שעה אם מפסל לעדות מן התורה להר"מ ז"ל פ"א מחמץ ומצה, דסובר דלא הוה ניתק יע"ש. ומה שהשמיט הרי"ף ההיקש יש לומר דפסק כר' שמעון ויש היקש אחר כדאיתא [[פסחים כח ב|בדף כ"ח ב']]: לא תאכל עליו שבעת ימים תאכל עליו, היינו אכילת פסח, מה שאין כן בגמרא לרב יהודה הוצרך לומר לא תאכל כו' לומר על כל פנים איתקש מזמן, ואין הכי נמי לר"י אכילת חמץ משש נמי והבן. ואמנם מה דמשמע מב"ח ז"ל דאי מעשה תשביתו יש בו איסור עשה גם כן לאכילה, והנאה מותר מן התורה, וזה כתוס' כ"ח ב' ד"ה ר"ש, ואי מלא תשחט והיה לאו בראיה הוא הדין דאסור בהנאה מן התורה, והעמיד זה במגיד משנה פ"א הלכה ח' יע"ש היטב, קשה, דאם כן למה לן קרא חמץ [ב]פסח דאסור בהנאה, הא כתיב לא יראה חמץ וממילא הנאה אסור, שמע מינה דאין ראיה מבל יראה להנאה. ועיין במלחמות משמע לר"ש אכילה והנאה מדרבנן, ובמניין המצוות קצ"ט משמע אכילה מן התורה והנאה מדרבנן. וכי תימא מניין לחמץ [ב]פסח בהנאה אנוקשה ותערובת דאין בל ייראה בהם לרבינו תם, ומיושב קושיית התוס' נימא איכא בינייהו נוקשה ותערובת בין ר"א לחזקיה, דדוחק הוא. ודברי המגיד משנה יש לומר דלר"ש מותר מן התורה באכילה מעשה ואין להאריך. אם לקי אהנאת חמץ, כתבנו בפתיחה שיש דיעות בזה. ואם לקי אבל ייראה בקנה חמץ או החמיצו, יש דיעות כמו שכתבתי בפתיחה, עיין משנה למלך פרק א מחמץ ומצה הלכה ג. ואם דעתו לבערו אם עובר בשהייה על כל פנים איסורא, בתוס' [[פסחים כט ב#תוספות|כ"ט ב]] ד"ה ר"א משמע דאף איסורא ליכא, עיין משנה למלך שם. ולא הבינותי מה שכתב הב"ח שם יע"ש, הארכנו קצת. ועיין מ"א, ואי"ה שם יבואר עוד:<קטע סוף=טז תלא א/><noinclude></noinclude> 1ke9hlpco6qn2m51xftc8ep3esi14hk 0 1739202 3003654 3003131 2026-04-09T07:30:57Z The duke 91 הרחבה 3003654 wikitext text/x-wiki {{ספר חול |מחבר=יון אאורטנאסון |שם ספר=סיפורי עם ואגדות איסלנדיים |שם נוסף=האחים מבאהקי |הקודם=סיפורי עם ואגדות איסלנדיים/סיפורי מיתולוגיה/ארנליוטור הנסתר |רישום הקודם=ארנליוטור הנסתר |הבא=סיפורי עם ואגדות איסלנדיים/סיפורי קסם/האחים והגליון |רישום הבא=האחים והגליון |סוגה=אגדות }} {{בעבודה}} לפני שנים רבות בחווה ששמה [[:w:is:Bakki í Svarfaðardal|בַּאהְקִי]] ב[[:w:en:Svarfaðardalur|סְוָורְפָדָ'רְטָלוּר]]{{הערה|כנראה ישנה חוות באהקי ב[[:w:en:Fljót|פליוט]] כפי שניתן להסיק מ"[[:w:is:Ármann á Alþingi|אאורמן באלת'ינגי]]". [[:is:Baldvin Einarsson|בלדווין איינרסון]] שבעצמו היה מפליוט מעיד שם על בן ארצו סיקוואט: "אף אחד לא יכול להגיד על סיקוואט שהוא טיפש למרות שנאמר עליו שהוא יליד פליוט שבסקגפיורד שתמיד השמועות מתייחסות אליה כמקום של טיפשות כמו [[:w:is:Flóinn|פלויין]], כפי שמראה השיר:<br>''שניים הם המחוזות, פלויין ופליוט,<br>שרוב האנשים דומים שם, וכו' ''"<br><small>הערת המתרגם: סיקוואט היה דמות בדיונית במגזין "אאורמן באלת'ינגי" של איינרסון שייצגה דווקא את אלו המשתמשים בשכל הישר, כך שאולי היה כאן נסיון של איינרסון לנער את הסטיגמה שדבקה במולדתו. בכל מקרה החלק המעניין הוא שסטיגמה החלמאית על באהקי היתה כל כך חזקה שברגע שהוצגה סטיגמה כזו לגבי פליוט הסיק אאורטנסון שחוות באהקי נמצאת בה.</small>}} חי איכר. היו לו שלושה בנים: קִיסְטְלַה, אֶיְרִיק והֶלְגַה. הם נחשבו לטיפשים וישנם סיפורים רבים על טיפשותם, ורק מעטים מהם מופיעים כאן. פעם אחת כשהיו האחים כבר גדולים, הם שטו בים עם אביהם כדי לדוג דגים. במהרה חש הזקן ברע עד כדי כך שנשכב שם. הם הביאו איתם חבית קטנה של בלנדה {{הערה|<small>הערת המתרגם: בלנדה, הגירסה האיסלנדית ל[[:w:en:blaand|בלאנד הסקוטי]], הוא משקה עשוי מי גבינה או חלב מהולים במים שמשתמר היטב בגלל החומציות ומזין יותר ממים רגילים. דייגים היו נוהגים לקחת חבית קטנה של בלנדה לשיט כדי להתחזק ולהתרענן.</small>}} ובתוך זמן קצר האיש קרא לבניו וביקש מהם את החבית. אמר אחד מהם: "קיסטלה-איריק-הלגה" (ככה הם תמיד היו אומרים כשאחד מהם היה מדבר עם האחרים, כי הם ידעו שאלו השמות של כולם,) "אבא מבקש את החבית." ואחר ענה לו: "קיסטלה-אריק-הלגה, אבא מבקש את החבית" גם השלישי אמר אותו דבר, וכך הם חזרו על זה עד שהזקן מת, כי אף אחד מהם לא הבין מה האיש רוצה מהחבית. מאז נוצר הכינוי "מבקש את החבית" למי שגוסס. לאחר מכן חזרו האחים ליבשה, הכינו את גופתו של האיש לקבורה וקשרו אותה לסוסה החומה שהיתה בבעלותו ואז שילחו אותה משם ונתנו לה להחליט לאן היא הולכת. הם אמרו שברונקה{{הערה|<small>הערת המתרגם: "ברונה" באיסלנדית משמעו "חומה", מכאן השם "ברונקה" לסוסה.</small>}} הזקנה תמצא את דרכה. בסוף הם מצאו את ברונקה בלי שום דבר קשור אליה בחצר האחורית שלהם וידעו שהיא אכן מצאה את דרכה, אבל לא שמו לב למה שקרה לאיש. לאחר מות אביהם חיו האחים בבאהקי ונקראו על שם החווה וכינויים היה האחים מבאהקי או האידיוטים מבהאקי. הם ירשו את הסוסה החומה מהזקן ודאגו לה היטב. יום אחד נשבה רוח חזקה והם פחדו שברונקה תעוף, לכן הם החליטו לשים עליה משהו כבד, והעמיסו עליה הרבה סלעים שיחזיקו אותה במקום. אחרי זה היא גם לא עפה וגם לא קמה יותר. כשברונקה עדיין היתה ברשותם של האחים הם טיילו פעם בחורף על הקרח לאור הירח כשאחד מהם רוכב על הסוסה והאחרים הולכים לידה. הם שמו לב שהיה בחור שתמיד רכב לצד האח שרכב, ונראה להם תמוה שהוא לא הוציא מילה מפיו, אך הם שמעו שעם כל צעד של הסוסה הוא אמר: "קאורי, קאורי." זה נראה להם חשוד כי זה לא היה השם של אף אחד מהם. האח שרכב חשב לעבור ברכיבה את הבחור הנלווה. אך ככל שהתאמץ יותר ברכיבה שמע אותו אומר בקצב גבוה יותר "קאורי, קאורי." והאחים האחרים ראו שהבחור רכב תמיד לצד אחיהם, בין אם רכב לאט או מהר. לבסוף הם הגיעו הביתה ואז ראו שכשהאח שרכב ירד מהסוסה ירד גם הבחור הנלווה והכניס את סוסו באותו זמן כמו אח שלהם, אך הוא נעלם מעיניהם לחלוטין כשהם נכנסו והשאירו את אור הירח מאחור.{{הערה|<small>הערת המתרגם: הסיפור ידוע בשם "הצל על הקרח".</small>}} אם אחד האחים היה צריך ללכת למקום כלשהו תמיד הם הלכו כולם. עם אחת הם הלכו למסע ארוך של בערך שלושה תִ'ינְגְמַנָלֶיְדִ'יר{{הערה|תִ'ינְגְמַנָלֶיְדִ' (ברבים: תִ'ינְגְמַנָלֶיְדִ'יר) משמעה "דרך של חבר פרלמנט", מדובר ביחידת מרחק סטנדרטית שמוגדרת כמרחק שאדם היה אמור לעבור ביום אחד בדרכו להתכנסות של ההנהגה ואורכה כ37.5 ק"מ. כך שמסע האחים היה למרחק של כ-112 ק"מ.}}. לאחר שעברו שני שליש מן הדרך הם נזכרו שהם התכוונו להשאיל סוס למסע. אז הם פנו חזרה הביתה, השיגו את הסוס ויצאו שוב למסע. -- התרגום בעבודה -- == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} [[קטגוריה:סיפורי עם ואגדות איסלנדיים]] 7dz2ina2bslhyctwohxrt982enii43y 0 1739534 3003655 3003315 2026-04-09T07:49:30Z מו יו הו 37729 /* סדר אחר */ 3003655 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=20}} ==ט"ו פרקי שיר המעלות== {{הור2|בהרבה קהילות אומרים בלילות חול המועד סוכות (לא כולל ליל הושענא רבה) את ט"ו פרקי שיר המעלות, חזן וקהל בפסוק בפסוק בניגון {{צ|אתה הראת}}, ולאחר כל פרק אומרים את הפסוק {{צ|ושאבתם…}} ([[ישעיהו יב ג]]).}} ===[[תהלים קכ]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אֶל יְיָ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי׃{{ש}}יְיָ, הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה׃{{ש}}מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ, לָשׁוֹן רְמִיָּה׃{{ש}}חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים׃{{ש}}אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר׃{{ש}}רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם׃{{ש}}אֲנִי שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכא]]=== שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃{{ש}}עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ש}}אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃{{ש}}הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃{{ש}}יְיָ שֹׁמְרֶךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ׃{{ש}}יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה׃{{ש}}יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ׃{{ש}}יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכב]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ׃{{ש}}עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם׃{{ש}}יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו׃{{ש}}שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ׃{{ש}}כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד׃{{ש}}שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ׃{{ש}}יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃{{ש}}לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃{{ש}}לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכג]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃{{ש}}הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ׃{{ש}}חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃{{ש}}רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ, הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים, הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכד]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃{{ש}}לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃{{ש}}אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃{{ש}}אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃{{ש}}אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ, שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃{{ש}}נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ׃{{ש}}עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכה]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, הַבֹּטְחִים בַּייָ כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט, לְעוֹלָם יֵשֵׁב׃{{ש}}יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ, וַייָ סָבִיב לְעַמּוֹ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ש}}כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם׃{{ש}}הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים, וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם׃{{ש}}וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם, יוֹלִיכֵם יְיָ אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכו]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים׃{{ש}}אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה׃{{ש}}הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים׃{{ש}}שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃{{ש}}הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ׃{{ש}}הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכז]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה, אִם יְיָ לֹא יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ; אִם יְיָ לֹא יִשְׁמָר עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׃{{ש}}שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם, מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת, אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים; כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא׃{{ש}}הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים, שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן׃{{ש}}כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים׃{{ש}}אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם, לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכח]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו׃{{ש}}יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ׃{{ש}}אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ׃{{ש}}הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ׃{{ש}}יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן, וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃{{ש}}וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קכט]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃{{ש}}רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃{{ש}}עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃{{ש}}יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃{{ש}}יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃{{ש}}יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת, שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ׃{{ש}}שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר׃{{ש}}וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְיָ אֲלֵיכֶם, בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְיָ׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קל]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, יְיָ׃{{ש}}אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃{{ש}}אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃{{ש}}כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃{{ש}}קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃{{ש}}נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃{{ש}}יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃{{ש}}וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קלא]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, יְיָ, לֹא גָבַהּ לִבִּי, וְלֹא רָמוּ עֵינַי, וְלֹא הִלַּכְתִּי  בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי׃{{ש}}אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי, כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי׃{{ש}}יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קלב]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, זְכוֹר יְיָ לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ׃{{ש}}אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַייָ, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃{{ש}}אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי׃{{ש}}אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה׃{{ש}}עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַייָ, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃{{ש}}הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר׃{{ש}}נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃{{ש}}קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃{{ש}}כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃{{ש}}בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃{{ש}}נִשְׁבַּע יְיָ לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ׃{{ש}}אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי, וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם, גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ׃{{ש}}כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ׃{{ש}}זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ׃{{ש}}צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם׃{{ש}}וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ׃{{ש}}שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי׃{{ש}}אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת, וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קלג]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃{{ש}}כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו׃{{ש}}כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קלד]]=== שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ, הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃{{ש}}שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}}יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃{{ש}} :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ===[[תהלים קלה]]=== הַלְלוּ־יָהּ,  הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ׃{{ש}}שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃{{ש}}הַלְלוּ־יָהּ כִּי טוֹב יְיָ, זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים׃{{ש}}כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃{{ש}}כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ, וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים׃{{ש}}כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת׃{{ש}}מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃{{ש}}שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה׃{{ש}}שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו׃{{ש}}שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים, וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים׃{{ש}}לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן׃{{ש}}וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ׃{{ש}}יְיָ שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יְיָ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃{{ש}}כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם׃{{ש}}עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃{{ש}}פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃{{ש}}אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ, אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם׃{{ש}}כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם׃{{ש}}בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְיָ, בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}}בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְיָ, יִרְאֵי יְיָ בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃{{ש}}בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם, הַלְלוּ־יָהּ׃ :'''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃''' ==סדר שמחת בית השואבה שעשה ונהג הגר"א ז"ל== {{הור2|מובא בסוף סדר שמחת בית השואבה המצורף לספר תהלים עם פירוש 'כפלים לתושיה' לר' יצחק אליהו לנדא, וילנא תרמ"ה, בשם ר"ש לוריא.}} ===פרקי תהילים=== {{ממס1|תהלים קכ}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אֶל יְיָ בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי׃ יְיָ, הַצִּילָה נַפְשִׁי מִשְּׂפַת שֶׁקֶר, מִלָּשׁוֹן רְמִיָּה׃ מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ, לָשׁוֹן רְמִיָּה׃ חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים׃ אוֹיָה לִי כִּי גַרְתִּי מֶשֶׁךְ, שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר׃ רַבַּת שָׁכְנָה לָּהּ נַפְשִׁי עִם שׂוֹנֵא שָׁלוֹם׃ אֲנִי שָׁלוֹם, וְכִי אֲדַבֵּר, הֵמָּה לַמִּלְחָמָה׃ {{ממס1|תהלים קכא}} שִׁיר לַמַּעֲלוֹת, אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי׃ עֶזְרִי מֵעִם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ, אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ׃ הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל׃ יְיָ שֹׁמְרֶךָ, יְיָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ׃ יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה׃ יְיָ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ׃ יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ {{ממס1|תהלים קכב}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְיָ נֵלֵךְ׃ עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם׃ יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה, כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו׃ שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים, שִׁבְטֵי יָהּ, עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל, לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְיָ׃ כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט, כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִד׃ שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלָיִם, יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ׃ יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ, שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ׃ לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי, אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ׃ לְמַעַן בֵּית יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ׃ {{ממס1|תהלים קכג}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אֵלֶיךָ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי, הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם׃ הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, כְּעֵינֵי שִׁפְחָה אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ, כֵּן עֵינֵינוּ אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ, עַד שֶׁיְּחָנֵּנוּ׃ חָנֵּנוּ יְיָ חָנֵּנוּ, כִּי רַב שָׂבַעְנוּ בוּז׃ רַבַּת שָׂבְעָה לָּהּ נַפְשֵׁנוּ, הַלַּעַג הַשַּׁאֲנַנִּים, הַבּוּז לִגְאֵי יוֹנִים׃ {{ממס1|תהלים קכד}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ לוּלֵי יְיָ שֶׁהָיָה לָנוּ, בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם׃ אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ׃ אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ׃ אֲזַי עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים׃ בָּרוּךְ יְיָ, שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם׃ נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ׃ עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם יְיָ, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ {{ממס1|תהלים קכה}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, הַבֹּטְחִים בַּייָ כְּהַר צִיּוֹן לֹא יִמּוֹט, לְעוֹלָם יֵשֵׁב׃ יְרוּשָׁלַיִם הָרִים סָבִיב לָהּ, וַייָ סָבִיב לְעַמּוֹ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים, לְמַעַן לֹא יִשְׁלְחוּ הַצַּדִּיקִים בְּעַוְלָתָה יְדֵיהֶם׃ הֵיטִיבָה יְיָ לַטּוֹבִים, וְלִישָׁרִים בְּלִבּוֹתָם׃ וְהַמַּטִּים עֲקַלְקַלּוֹתָם, יוֹלִיכֵם יְיָ אֶת פֹּעֲלֵי הָאָוֶן, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׃ {{ממס1|תהלים קכו}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, בְּשׁוּב יְיָ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים׃ אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה, אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה׃ הִגְדִּיל יְיָ לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ, הָיִינוּ שְׂמֵחִים׃ שׁוּבָה יְיָ אֶת שְׁבִיתֵנוּ, כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃ הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה, בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ׃ הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע, בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו׃ {{ממס1|תהלים קכז}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה, אִם יְיָ לֹא יִבְנֶה בַיִת, שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ; אִם יְיָ לֹא יִשְׁמָר עִיר, שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר׃ שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם, מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת, אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים; כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא׃ הִנֵּה נַחֲלַת יְיָ בָּנִים, שָׂכָר פְּרִי הַבָּטֶן׃ כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר, כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים׃ אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם, לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר׃ {{ממס1|תהלים קכח}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא יְיָ הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו׃ יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ׃ אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ׃ הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא יְיָ׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן, וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ׃ וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ, שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל׃ {{ממס1|תהלים קכט}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרַי, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל׃ רַבַּת צְרָרוּנִי מִנְּעוּרָי, גַּם לֹא יָכְלוּ לִי׃ עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים, הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם׃ יְיָ צַדִּיק, קִצֵּץ עֲבוֹת רְשָׁעִים׃ יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן׃ יִהְיוּ כַּחֲצִיר גַּגּוֹת, שֶׁקַּדְמַת שָׁלַף יָבֵשׁ׃ שֶׁלֹּא מִלֵּא כַפּוֹ קוֹצֵר וְחִצְנוֹ מְעַמֵּר׃ וְלֹא אָמְרוּ הָעֹבְרִים בִּרְכַּת יְיָ אֲלֵיכֶם, בֵּרַכְנוּ אֶתְכֶם בְּשֵׁם יְיָ׃ {{ממס1|תהלים קל}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ, יְיָ׃ אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי, תִּהְיֶינָה אָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לְקוֹל תַּחֲנוּנָי׃ אִם עֲוֹנוֹת תִּשְׁמָר יָהּ, אֲדֹנָי מִי יַעֲמֹד׃ כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, לְמַעַן תִּוָּרֵא׃ קִוִּיתִי יְיָ קִוְּתָה נַפְשִׁי, וְלִדְבָרוֹ הוֹחָלְתִּי׃ נַפְשִׁי לַאדֹנָי, מִשֹּׁמְרִים לַבֹּקֶר שֹׁמְרִים לַבֹּקֶר׃ יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, כִּי עִם יְיָ הַחֶסֶד וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת׃ וְהוּא יִפְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל עֲוֹנֹתָיו׃ {{ממס1|תהלים קלא}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, יְיָ, לֹא גָבַהּ לִבִּי, וְלֹא רָמוּ עֵינַי, וְלֹא הִלַּכְתִּי  בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי׃ אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי, כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ, כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי׃ יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל יְיָ, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם׃ {{ממס1|תהלים קלב}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, זְכוֹר יְיָ לְדָוִד אֵת כָּל עֻנּוֹתוֹ׃ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַייָ, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃ אִם אָבֹא בְּאֹהֶל בֵּיתִי, אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי׃ אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי, לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה׃ עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַייָ, מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב׃ הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה, מְצָאנוּהָ בִּשְׂדֵי יָעַר׃ נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו, נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו׃ קוּמָה יְיָ לִמְנוּחָתֶךָ, אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ׃ כֹּהֲנֶיךָ יִלְבְּשׁוּ צֶדֶק, וַחֲסִידֶיךָ יְרַנֵּנוּ׃ בַּעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ, אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ׃ נִשְׁבַּע יְיָ לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה, מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ׃ אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי, וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם, גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ׃ כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן, אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ׃ זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד, פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּתִיהָ׃ צֵידָהּ בָּרֵךְ אֲבָרֵךְ, אֶבְיוֹנֶיהָ אַשְׂבִּיעַ לָחֶם׃ וְכֹהֲנֶיהָ אַלְבִּישׁ יֶשַׁע, וַחֲסִידֶיהָ רַנֵּן יְרַנֵּנוּ׃ שָׁם אַצְמִיחַ קֶרֶן לְדָוִד, עָרַכְתִּי נֵר לִמְשִׁיחִי׃ אוֹיְבָיו אַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת, וְעָלָיו יָצִיץ נִזְרוֹ׃ {{ממס1|תהלים קלג}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד׃ כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ, יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן, שֶׁיֹּרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו׃ כְּטַל חֶרְמוֹן שֶׁיֹּרֵד עַל הַרְרֵי צִיּוֹן, כִּי שָׁם צִוָּה יְיָ אֶת הַבְּרָכָה, חַיִּים עַד הָעוֹלָם׃ {{ממס1|תהלים קלד}} שִׁיר הַמַּעֲלוֹת, הִנֵּה בָּרְכוּ אֶת יְיָ כָּל עַבְדֵי יְיָ, הָעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ בַּלֵּילוֹת׃ שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ, וּבָרְכוּ אֶת יְיָ׃ יְבָרֶכְךָ יְיָ מִצִּיּוֹן, עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ׃ {{ממס1|תהלים קלה}} הַלְלוּ־יָהּ,  הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ, הַלְלוּ עַבְדֵי יְיָ׃ שֶׁעֹמְדִים בְּבֵית יְיָ, בְּחַצְרוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ׃ הַלְלוּ־יָהּ כִּי טוֹב יְיָ, זַמְּרוּ לִשְׁמוֹ כִּי נָעִים׃ כִּי יַעֲקֹב בָּחַר לוֹ יָהּ, יִשְׂרָאֵל לִסְגֻלָּתוֹ׃ כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְיָ, וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים׃ כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ יְיָ עָשָׂה, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, בַּיַּמִּים וְכָל תְּהֹמוֹת׃ מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה, מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו׃ שֶׁהִכָּה בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה׃ שָׁלַח אוֹתֹת וּמֹפְתִים בְּתוֹכֵכִי מִצְרָיִם, בְּפַרְעֹה וּבְכָל עֲבָדָיו׃ שֶׁהִכָּה גּוֹיִם רַבִּים, וְהָרַג מְלָכִים עֲצוּמִים׃ לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וּלְכֹל מַמְלְכוֹת כְּנָעַן׃ וְנָתַן אַרְצָם נַחֲלָה, נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ׃ יְיָ שִׁמְךָ לְעוֹלָם, יְיָ זִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר׃ כִּי יָדִין יְיָ עַמּוֹ, וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם׃ עֲצַבֵּי הַגּוֹיִם כֶּסֶף וְזָהָב, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם׃ פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ׃ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יַאֲזִינוּ, אַף אֵין יֶשׁ רוּחַ בְּפִיהֶם׃ כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם׃ בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּרְכוּ אֶת יְיָ, בֵּית אַהֲרֹן בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃ בֵּית הַלֵּוִי בָּרְכוּ אֶת יְיָ, יִרְאֵי יְיָ בָּרְכוּ אֶת יְיָ׃ בָּרוּךְ יְיָ מִצִּיּוֹן, שֹׁכֵן יְרוּשָׁלָיִם, הַלְלוּ־יָהּ׃ {{ממס1|תהלים יט}} לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד׃ הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ׃ יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת׃ אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם׃ בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם, לַשֶּׁמֶשׁ שָם אֹהֶל בָּהֶם׃ וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח׃ מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ׃ תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְיָ נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי׃ פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְיָ בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם׃ יִרְאַת יְיָ טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד, מִשְׁפְּטֵי יְיָ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו׃ הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים׃ גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם בְּשָמְרָם עֵקֶב רָב׃ שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי׃ גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ, אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַע רָב׃ יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי׃ {{ממס1|תהלים כד}} לְדָוִד מִזְמוֹר, לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ׃ כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ׃ מִי יַעֲלֶה בְהַר יְיָ, וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קׇדְשוֹ׃ נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב, אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי, וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה׃ יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְיָ, וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ׃ זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁו, מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר, יְיָ גִּבּוֹר מִלְחָמָה׃ שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד׃ מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, יְיָ צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה׃ {{ממס1|תהלים כט}} מִזְמוֹר לְדָוִד, הָבוּ לַייָ בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַייָ כָּבוֹד וָעֹז׃ הָבוּ לַייָ כְּבוֹד שְׁמוֹ, הִשְׁתַּחֲווּ לַייָ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ׃ קוֹל יְיָ עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, יְיָ עַל מַיִם רַבִּים׃ קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר׃ קוֹל יְיָ שֹׁבֵר אֲרָזִים, וַיְשַׁבֵּר יְיָ אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן׃ וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ עֵגֶל, לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן כְּמוֹ בֶן רְאֵמִים׃ קוֹל יְיָ חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יָחִיל מִדְבָּר, יָחִיל יְיָ מִדְבַּר קָדֵשׁ׃ קוֹל יְיָ יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת, וּבְהֵיכָלוֹ כֻּלּוֹ אֹמֵר כָּבוֹד׃ יְיָ לַמַּבּוּל יָשָׁב, וַיֵּשֶׁב יְיָ מֶלֶךְ לְעוֹלָם׃ יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם׃ {{ממס1|תהלים סז}} לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִיר׃ אֱלֹהִים יְחׇנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ, יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה׃ לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ, בְּכׇל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים, כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישֹׁר, וּלְאֻמִּים  בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה׃ יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים, יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם׃ אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ, יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ׃ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים, וְיִירְאוּ אוֹתוֹ כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ׃ {{ממס1|תהלים קלו}} {| |- | הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב||{{ש-רווח|1em}}||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |הוֹדוּ לֵאלֹהֵי הָאֱלֹהִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְּדֹלוֹת לְבַדּוֹ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיּוֹם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלָּיְלָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וַיּוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִּירִים|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |וַיִּפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |- |הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם|| ||כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ׃ |} ===החליל=== {{ק|'''א'''}} {{#קטע:משנה מנוקדת ללא עיצוב/סוכה/פרק ה|א}} {{ק|'''ב'''}} {{#קטע:משנה מנוקדת ללא עיצוב/סוכה/פרק ה|ב}} {{ק|'''ג'''}} {{#קטע:משנה מנוקדת ללא עיצוב/סוכה/פרק ה|ג}} {{ק|'''ד'''}} {{#קטע:משנה מנוקדת ללא עיצוב/סוכה/פרק ה|ד}} ===אשריכם ישראל=== {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} שֶׁאֲפִלּוּ פּוֹשְׁעִים שֶׁבָּכֶם מְלֵאִים מִצְוֹת כְּרִמּוֹן.{{ש}} {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב כְּזָקֵן מָלֵא רַחֲמִים וּמְכַפֵּר עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.{{ש}} {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} כְּשֶׁאַתֶּם עֲסוּקִים בְּשִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה כּוֹנֵס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל פַּמַּלְיָא שֶׁלּוֹ וְאוֹמֵר רְאוּ בָּנִים חֲבִיבִים שֶׁיֵּשׁ לִי דְּשָׁבְקִין צַעֲרָא דִידְהוּ וְעָסְקִין בְּדִידִי מִיַּד מִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל.{{ש}} {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} שֶׁאַתֶּם חוֹטְבִים חֲטִיבָה אַחַת לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהוּא חוֹטֵב חֲטִיבָה אַחַת לְיִשְׂרָאֵל.{{ש}} {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה טוֹבָה לְמַעֲשֶׂה כְּדֵי לְטַהֵר עֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.{{ש}} {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} שֶׁאֵין הַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים שִׁירָה עַד סִיּוּמָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל{{ש}} {{מילת קבע|אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל}} שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ===על ישראל אמונתו=== {{#קטע:אמצת עשור|על ישראל}} '''וּשְׁאַבְתֶּם מַיִם בְּשָׂשׂוֹן מִמַּעַיְנֵי הַיְשׁוּעָה׃{{ממס|ישעיהו יב ג}}{{ש}}לַייָ הַיְשׁוּעָה, עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה׃{{ממס|תהלים ג ט}}''' ==סדר אחר== {{הור2|מובא בספר 'עבודה תמה' לאחר [[סדר עבודה (סידור יעב"ץ)#ניסוך המים|סדר ניסוך המים]]. משם הובא גם בספר התהלים הנ"ל ובמחזור כל בו וילנא תרס"ה.}} אחרי אשר עינינו ראו ואוזנינו שמעו, קול התייר הגדול הרמב"ם ז"ל, דברותיו אלה חוצב להבות אש, להתלהב כל איש אל עבודה הגדולה הזאת, לשמוח בשמחה של מצוה, גם ידוע גודל השתדלות חז"ל לתקן כמה תקנות זכר למקדש, ואחרי כי חפץ ה' בידינו הצליח לקבוע סדר המעמדות במקום מיוחד שהוא מקדש מעט, לזאת נכון וראוי לעשות זכר למקדש גם במצות שמחת בית השואבה, להתאסף במקום מקדש מעט בכל ימי חול המועד של סכות אחר תפלת מעריב, להעלות נרות של מצוה, ושתהא שלהבת יה עולה על לבב האנשים, לשיר בקול נעים מזמורים ותשבחות ופיוטים. על כן הצגנו פה סדר המזמורים והתשבחות ופיוטים המסודרים ע"י גאוני ארץ הקדמונים, לבוא עמם בהיכלי מלך מלכו של עולם בשמחה וגיל, וחדות ה' יהיה מעוזנו, לתת הדר וכבוד בארצנו, ונזכה לשמוח בבית תפארתנו, במהרה בימינו אמן סלה. אחר שקראו סדר ניסוך המים יאמרו מזמורים אלו (והעיקר לומר במתון בנעימת קול בשמחת ובכונת הלב): [[תהלים ח|ח]], [[תהלים כד|כד]], [[תהלים כט|כט]], [[תהלים ל|ל]], [[תהלים לג|לג]], [[תהלים מב|מב]], [[תהלים מג|מג]], [[תהלים פד|פד]], [[תהלים פז|פז]], [[תהלים קיא|קיא]], [[תהלים קיב|קיב]], [[תהלים קכו|קכו]], [[תהלים קלב|קלב]], [[תהלים קלד|קלד]], [[תהלים קמט|קמט]], [[תהלים קנ|קנ]]. ואחר כך יאמרו פיוטים ותשבחות כסדר הזה: *[[אמצת_עשור#על_ישראל_אמונתו|על ישראל אמונתו]] *[[אמצת_עשור#מי_כמוך|מי כמוך אדיר במרומים]] *[[אמצת_עשור#אין_כמוך|אין כמוך באדירי מעלה]] *[[אמצת_עשור#אמונתך_בעליונים|אמונתך בעליונים]] *[[ובכן מי לא יראך#מי אדיר אפסך|מי אדיר אפסך]] *[[האדיר בשמי עליות]] *[[האדיר בשמי עליות|התכן מתחת זרועות עולם]] 47flf8k8z2ypph11srjyrpurn8ezfsc 0 1739536 3003716 3003523 2026-04-09T11:44:41Z AdoniTzedek 36465 שמות 3003716 wikitext text/x-wiki <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|ד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר יהוה אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וייצר יהוה אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויצמח יהוה אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויקח יהוה אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויצו יהוה אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויפל יהוה אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ב|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.<קטע סוף=כה/><קטע סוף=פרק ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים בתוך עץ הגן.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר לו איכה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר יהוה אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויעש יהוה אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויאמר יהוה אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>וישלחהו יהוה אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ג|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.<קטע סוף=כד/><קטע סוף=פרק ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את יהוה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ותסף ללדת את אחיו את הבל ויהי הבל רעה צאן וקין היה עבד אדמה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליהוה.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן וישע יהוה אל הבל ואל מנחתו.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר יהוה אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמר יהוה אל קין אי הבל אחיך ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר קין אל יהוה גדול עוני מנשא.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויאמר לו יהוה לכן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יהוה לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויצא קין מלפני יהוה וישב בארץ נוד קדמת עדן.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויולד לחנוך את עירד ועירד ילד את מחויאל ומחייאל ילד את מתושאל ומתושאל ילד את למך.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויקח לו למך שתי נשים שם האחת עדה ושם השנית צלה.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ותלד עדה את יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וצלה גם הוא ילדה את תובל קין לטש כל חרש נחשת וברזל ואחות תובל קין נעמה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>כי שבעתים יקם קין ולמך שבעים ושבעה.<קטע סוף=כד/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ה|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה יהוה.<קטע סוף=כט/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ו|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ו|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ו|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ו|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ונח מצא חן בעיני יהוה.<קטע סוף=ח/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא שנים איש ואשתו.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|ג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>לחיות זרע על פני כל הארץ.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויעש נח ככל אשר צוהו יהוה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התבה מפני מי המבול.(?)<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|טז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויסגר יהוה בעדו.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|יז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וירבו המים וישאו את התבה ותרם מעל הארץ.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ז|כג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וישאר אך נח ואשר אתו בתבה.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|ו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויהי מקץ ארבעים יום.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|ב'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויכלא הגשם מן השמים.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|ג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויחסרו המים מקצה חמשים ומאת יום.<קטע סוף=ג/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|ו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|יג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויסר נח את מכסה התבה וירא והנה חרבו פני האדמה.<קטע סוף=יג/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויבן נח מזבח ליהוה ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל עלת במזבח.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וירח יהוה את ריח הניחח ויאמר יהוה אל לבו לא אסף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעריו ולא אסף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ח|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו.<קטע סוף=כב/><קטע סוף=פרק ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויהיו בני נח היצאים מן התבה שם וחם ויפת וחם הוא אבי כנען.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויחל נח איש האדמה ויטע כרם.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אחרנית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחרנית וערות אביהם לא ראו.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וייקץ נח מיינו וידע את אשר עשה לו בנו הקטן.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר ברוך יהוה אלהי שם ויהי כנען עבד למו.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ט|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם ויהי כנען עבד למו.<קטע סוף=כז/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבר בארץ.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>(הוא היה גבר ציד לפני יהוה על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני יהוה.)<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה בארץ שנער.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>מן הארץ ההוא יצא אשור ויבן את נינוה ואת רחבת עיר ואת כלח.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ואת רסן בין נינוה ובין כלח הוא העיר הגדלה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים ואת נפתחים.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ואת פתרסים ואת כסלחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתרים.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וכנען ילד את צידן בכרו ואת חת.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ואת היבוסי ואת האמרי ואת הגרגשי.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ואת החוי ואת הערקי ואת הסיני.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ואת הארודי ואת הצמרי ואת החמתי ואחר נפצו משפחות הכנעני.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים עד לשע.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ולשם ילד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ ושם אחיו יקטן.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף ואת חצרמות ואת ירח.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ואת אופר ואת חוילה ואת יובב כל אלה בני יקטן.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|י|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ.<קטע סוף=ט/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יא|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ותהי שרי עקרה אין לה ולד.<קטע סוף=ל/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ואברכה מברכיך ומקללך אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וילך אברם כאשר דבר אליו יהוה וילך אתו לוט.<קטע סוף=ד/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וירא יהוה אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח ליהוה הנראה אליו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ליהוה ויקרא בשם יהוה.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>והיה כי יראו אתך המצרים ואמרו אשתו זאת והרגו אתי ואתך יחיו.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>אמרי נא אחתי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויהי כבוא אברם מצרימה ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא מאד.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויראו אתה שרי פרעה ויהללו אתה אל פרעה ותקח האשה בית פרעה.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ולאברם היטיב בעבורה ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וינגע יהוה את פרעה נגעים גדלים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויקרא פרעה לאברם ויאמר מה זאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>למה אמרת אחתי הוא ואקח אתה לי לאשה ועתה הנה אשתך קח ולך.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אתו ואת אשתו ואת כל אשר לו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם {{קו"כ-אם|אהלה|2=ל-קרי=אהלו}} בתחלה בין בית אל ובין העי.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשנה ויקרא שם אברם בשם יהוה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וגם ללוט ההלך את אברם היה צאן ובקר ואהלים.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה לפני שחת יהוה את סדם ואת עמרה כגן יהוה כארץ מצרים באכה צער.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|יא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|יב'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאהל עד סדם.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאד.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>(ויהוה אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.)<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יג|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח ליהוה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>אחר הדברים האלה היה דבר יהוה אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם ''אנכי מגן לך''.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ב'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויאמר אברם אדני יהוה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>והנה בן ביתי יורש אתי.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>והנה דבר יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויקח לו את כל אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש בתרו לקראת רעהו ואת הצפר לא בתר.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וירד העיט על הפגרים וישב אתם אברם.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ביום ההוא כרת יהוה את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>(את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טו|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי.)<קטע סוף=כא/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ולה שפחה מצרית ושמה הגר.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני יהוה מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וישמע אברם לקול שרי.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויבא אל הגר ותהר ותרא כי הרתה ותקל גברתה בעיניה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי בחיקך ותרא כי הרתה ואקל בעיניה ישפט יהוה ביני וביניך.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך עשי לה הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וימצאה מלאך יהוה על עין המים במדבר על העין בדרך שור.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמר הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי ותאמר מפני שרי גברתי אנכי ברחת.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר לה מלאך יהוה הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל עניך.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>והוא יהיה פרא אדם ידו בכל ויד כל בו ועל פני כל אחיו ישכן.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ותקרא שם יהוה הדבר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם הלם ראיתי אחרי ראי.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|טז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>על כן קרא לבאר באר לחי ראי הנה בין קדש ובין ברד.<קטע סוף=יד/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וירא אליו יהוה באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עמד עליהם תחת העץ ויאכלו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך ושרה שמעת פתח האהל והוא אחריו.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ואברהם ושרה זקנים באים בימים חדל להיות לשרה ארח כנשים.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר יהוה אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>היפלא מיהוה דבר למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויקמו משם האנשים וישקפו על פני סדם ואברהם הלך עמם לשלחם.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויהוה אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>(כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו.)<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויאמר יהוה זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויפנו משם האנשים וילכו סדמה ואברהם עודנו עמד לפני יהוה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>אולי יש חמשים צדיקם בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקם אשר בקרבה.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני ואנכי עפר ואפר.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>אולי יחסרון חמשים הצדיקם חמשה התשחית בחמשה את כל העיר ויאמר לא אשחית אם אמצא שם ארבעים וחמשה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויסף עוד לדבר אליו ויאמר אולי ימצאון שם ארבעים ויאמר לא אעשה בעבור הארבעים.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אולי ימצאון שם שלשים ויאמר לא אעשה אם אמצא שם שלשים.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אדני אולי ימצאון שם עשרים ויאמר לא אשחית בעבור העשרים.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ויאמר אל נא יחר לאדני ואדברה אך הפעם אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יח|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>וילך יהוה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקמו.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויבאו שני המלאכים סדמה בערב ולוט ישב בשער סדם וירא לוט ויקם לקראתם וישתחו אפים ארצה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויקראו אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו ונדעה אתם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויצא אלהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר אל נא אחי תרעו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>הנה נא לי שתי בנות אשר לא ידעו איש אוציאה נא אתהן אליכם ועשו להן כטוב בעיניכם רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קרתי.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפט שפוט עתה נרע לך מהם ויפצרו באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וישלחו האנשים את ידם ויביאו את לוט אליהם הביתה ואת הדלת סגרו.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול וילאו למצא הפתח.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>כי משחתים אנחנו את המקום הזה כי גדלה צעקתם את פני יהוה וישלחנו יהוה לשחתה.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויצא לוט וידבר אל חתניו לקחי בנתיו ויאמר קומו צאו מן המקום הזה כי משחית יהוה את העיר ויהי כמצחק בעיני חתניו.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך ואת שתי בנתיך הנמצאת פן תספה בעון העיר.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויתמהמה ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>(ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר ההרה המלט פן תספה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויאמר לוט אלהם אל נא אדני.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה ומתי.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>הנה נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והוא מצער אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נפשי.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויאמר אליו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר אשר דברת.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>מהר המלט שמה כי לא אוכל לעשות דבר עד באך שמה על כן קרא שם העיר צוער.)<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>השמש יצא על הארץ ולוט בא צערה.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויהוה המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת יהוה מן השמים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל ישבי הערים וצמח האדמה.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>(ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח.)<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>וישקף על פני סדם ועמרה ועל כל פני ארץ הככר וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויעל לוט מצוער וישב בהר ושתי בנתיו עמו כי ירא לשבת בצוער וישב במערה הוא ושתי בנתיו.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו ונחיה מאבינו זרע.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ותשקין את אביהן יין בלילה הוא ותבא הבכירה ותשכב את אביה ולא ידע בשכבה ובקומה.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ויהי ממחרת ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי נשקנו יין גם הלילה ובאי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין ותקם הצעירה ותשכב עמו ולא ידע בשכבה ובקמה.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>ותהרין שתי בנות לוט מאביהן.<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>ותלד הבכירה בן ותקרא שמו מואב הוא אבי מואב עד היום.<קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|יט|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>והצעירה גם הוא ילדה בן ותקרא שמו בן עמי הוא אבי בני עמון עד היום.<קטע סוף=לח/> קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כ|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויסע משם אברהם ארצה הנגב.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כא|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויהוה פקד את שרה כאשר אמר.<קטע סוף=א/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כא|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ותאמר מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקניו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויהי אחרי הדברים האלה ויגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם הוא בנים לנחור אחיך.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כב|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>את עוץ בכרו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כב|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ואת כשד ואת חזו ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כב|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ובתואל ילד את רבקה שמנה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כב|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ופילגשו ושמה ראומה ותלד גם הוא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ואברהם זקן בא בימים ויהוה ברך את אברהם בכל.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ואשביעך ביהוה אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>(יהוה אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם.)<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו על הדבר הזה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני אברהם.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם וכדה על שכמה.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח יהוה דרכו אם לא.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>(ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון.)<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויקד האיש וישתחו ליהוה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר ברוך יהוה אלהי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני אנכי בדרך נחני יהוה בית אחי אדני.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ותרץ הנער ותגד לבית אמה כדברים האלה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ולרבקה אח ושמו לבן וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>(ויהי כראת את הנזם ואת הצמדים על ידי אחתו וכשמעו את דברי רבקה אחתו לאמר כה דבר אלי האיש ויבא אל האיש והנה עמד על הגמלים על העין.)<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמר בוא ברוך יהוה למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית ומקום לגמלים.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>{{כו"ק|ויישם|ויושם}} לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ויאמר עבד אברהם אנכי.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>ויהוה ברך את אדני מאד ויגדל ויתן לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>ותלד שרה אשת אדני בן לאדני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו.<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>וישבעני אדני לאמר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי ישב בארצו.<קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני.<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי.<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>ויאמר אלי יהוה אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו אתך והצליח דרכך (ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי).<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>אז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי ואם לא יתנו לך והיית נקי מאלתי.<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>ואבא היום אל העין ואמר יהוה אלהי אדני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנכי הלך עליה.<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>הנה אנכי נצב על עין המים והיה העלמה היצאת לשאב ואמרתי אליה השקיני נא מעט מים מכדך.<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>ואמרה אלי גם אתה שתה וגם לגמליך אשאב הוא האשה אשר הכיח יהוה לבן אדני.<קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מה/>אני טרם אכלה לדבר אל לבי והנה רבקה יצאת וכדה על שכמה ותרד העינה ותשאב ואמר אליה השקיני נא.<קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מו/>ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה.<קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מז/>ואשאל אתה ואמר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשם הנזם על אפה והצמידים על ידיה.<קטע סוף=מז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מח/>ואקד ואשתחוה ליהוה ואברך את יהוה אלהי אדני אברהם אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו.<קטע סוף=מח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|מט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מט/>ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני הגידו לי ואם לא הגידו לי ואפנה על ימין או על שמאל.<קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נ/>ויען לבן ובתואל ויאמרו מיהוה יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב.<קטע סוף=נ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נא/>הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר יהוה.<קטע סוף=נא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נב/>ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה.<קטע סוף=נב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נג/>ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה.<קטע סוף=נג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נד/>ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני.<קטע סוף=נד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נה/>ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך.<קטע סוף=נה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נו/>ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני.<קטע סוף=נו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נז/>ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה.<קטע סוף=נז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נח/>ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך.<קטע סוף=נח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|נט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נט/>וישלחו את רבקה אחתם ואת מנקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו.<קטע סוף=נט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|ס}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ס/>ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחתנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שנאיו.<קטע סוף=ס/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סא/>(ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש) ויקח העבד את רבקה וילך.<קטע סוף=סא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סב/>ויצחק בא מבוא באר לחי ראי (והוא יושב בארץ הנגב).<קטע סוף=סב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סג/>ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים.<קטע סוף=סג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סד/>ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק ותפל מעל הגמל.<קטע סוף=סד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סה/>ותאמר אל העבד מי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו ויאמר העבד הוא אדני ותקח הצעיף ותתכס.<קטע סוף=סה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סו/>ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה.<קטע סוף=סו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כד|סז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=סז/>ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו.<קטע סוף=סז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|יא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וישב יצחק עם באר לחי ראי.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויעתר יצחק ליהוה לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו יהוה ותהר רבקה אשתו.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את יהוה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר יהוה לה שני {{כו"ק|גיים|גוים}} בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ואחרי כן יצא אחיו וידו אחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן האדם האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמר יעקב מכרה כיום את בכרתך לי.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ויאמר יעקב השבעה לי כיום וישבע לו וימכר את בכרתו ליעקב.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כה|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכרה.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וירא אליו יהוה ויאמר (אל תרד מצרימה שכן בארץ אשר אמר אליך).<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצת האל (והקמתי את השבעה אשר נשבעתי לאברהם אביך.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצת האל והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי.)<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וישב יצחק בגרר.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וישאלו אנשי המקום לאשתו ויאמר אחתי הוא כי ירא לאמר אשתי פן יהרגני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה הוא.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויהי כי ארכו לו שם הימים וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויקרא אבימלך ליצחק ויאמר אך הנה אשתך הוא ואיך אמרת אחתי הוא ויאמר אליו יצחק כי אמרתי פן אמות עליה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר אבימלך מה זאת עשית לנו כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויצו אבימלך את כל העם לאמר הנגע באיש הזה ובאשתו מות יומת.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו יהוה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>(וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר.)<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וילך משם יצחק ויחן בנחל גרר וישב שם.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>(וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו.)<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב יהוה לנו ופרינו בארץ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויעל משם באר שבע.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>(וירא אליו יהוה בלילה ההוא ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויבן שם מזבח ויקרא בשם יהוה ויט שם אהלו) ויכרו שם עבדי יצחק באר.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ואבימלך הלך אליו מגרר ואחזת מרעהו ופיכל שר צבאו.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר אלהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אתי ותשלחוני מאתכם.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמרו ראו ראינו כי היה יהוה עמך ונאמר תהי נא אלה בינותינו בינינו ובינך ונכרתה ברית עמך.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>אם תעשה עמנו רעה כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך יהוה.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויעש להם משתה ויאכלו וישתו.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וישכימו בבקר וישבעו איש לאחיו וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כו|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי {{כו"ק|צידה|ציד}}.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו בנו וילך עשו השדה לצוד ציד להביא.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני יהוה לפני מותי.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טבים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>והבאת לאביך ואכל בעבר אשר יברכך לפני מותו.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עלי קללה ולא ברכה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ותאמר לו אמו עלי קללתך בני אך שמע בקלי ולך קח לי.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וילך ויקח ויבא לאמו ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדל החמדת אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה הקטן.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ותתן את המטעמים ואת הלחם אשר עשתה ביד יעקב בנה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויבא אל אביו ויאמר אבי ויאמר הנני מי אתה בני.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא ואמשך בני האתה זה בני עשו אם לא.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשו.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת ויברכהו.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויאמר אתה זה בני עשו ויאמר אני.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר אליו יצחק אביו גשה נא ושקה לי בני.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו יהוה.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>יעבדוך עמים {{כו"ק|וישתחו|וישתחוו}} לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויהי כאשר כלה יצחק לברך את יעקב ויהי אך יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויעש גם הוא מטעמים ויבא לאביו ויאמר לאביו יקם אבי ויאכל מציד בנו בעבר תברכני נפשך.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני בנך בכרך עשו.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>כשמע עשו את דברי אביו ויצעק צעקה גדלה ומרה עד מאד ויאמר לאביו ברכני גם אני אבי.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>ויאמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה.<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>ויען יצחק ויאמר לעשו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים ודגן ותירש סמכתיו ולכה אפוא מה אעשה בני.<קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>ויאמר עשו אל אביו הברכה אחת הוא לך אבי ברכני גם אני אבי וישא עשו קלו ויבך.<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>ויען יצחק אביו ויאמר אליו הנה משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים מעל.<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך.<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי.<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>ויגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדל ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך.<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>ועתה בני שמע בקלי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה.<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך.<קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כז|מה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מה/>עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו ושלחתי ולקחתיך משם למה אשכל גם שניכם יום אחד.<קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|יא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>והנה יהוה נצב עליו ויאמר אני יהוה אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש יהוה במקום הזה ואנכי לא ידעתי.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כח|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויקרא את שם המקום ההוא בית אל (ואולם לוז שם העיר לראשנה).<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים והאבן גדלה על פי הבאר.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקו את הצאן והשיבו את האבן על פי הבאר למקמה.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם ויאמרו מחרן אנחנו.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור ויאמרו ידענו.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רעה הוא.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו ואת צאן לבן אחי אמו ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא ותרץ ותגד לאביה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויהי כשמע לבן את שמע יעקב בן אחתו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו ויספר ללבן את כל הדברים האלה.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמר לו לבן אך עצמי ובשרי אתה וישב עמו חדש ימים.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וללבן שתי בנות שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויאמר לבן טוב תתי אתה לך מתתי אתה לאיש אחר שבה עמדי.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אתה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אתה אליו ויבא אליה.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויתן לבן לה את זלפה שפחתו ללאה בתו שפחה.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויהי בבקר והנה הוא לאה ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רמיתני.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר לבן לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>מלא שבע זאת ונתנה לך גם את זאת בעבדה אשר תעבד עמדי עוד שבע שנים אחרות.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויעש יעקב כן וימלא שבע זאת ויתן לו את רחל בתו לו לאשה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויבא גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה ויעבד עמו עוד שבע שנים אחרות.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וירא יהוה כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה יהוה בעניי כי עתה יאהבני אישי.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע יהוה כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|כט|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את יהוה על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב .<קטע סוף=א/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ואבנה גם אנכי ממנה.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ויבא אליה יעקב.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ותהר בלהה ותלד ליעקב בן.<קטע סוף=ה/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ותהר עוד ותלד בלהה שפחת רחל בן שני ליעקב.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי גם יכלתי ותקרא שמו נפתלי.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ותרא לאה כי עמדה מלדת ותקח את זלפה שפחתה ותתן אתה ליעקב לאשה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ותלד זלפה שפחת לאה ליעקב בן.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ותאמר לאה {{מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין|בגד|בא גד}} ותקרא את שמו גד.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ותלד זלפה שפחת לאה בן שני ליעקב.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ותאמר לאה באשרי כי אשרוני בנות ותקרא את שמו אשר.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה ויבא אתם אל לאה אמו ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא.<קטע סוף=טז/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כ'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/(ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה.)<קטע סוף=כא/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ותקרא את שמו יוסף לאמר יסף יהוה לי בן אחר.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את עבדתי אשר עבדתיך.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני יהוה בגללך.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויאמר אליו אתה ידעת את אשר עבדתיך ואת אשר היה מקנך אתי.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרב ויברך יהוה אתך לרגלי ועתה מתי אעשה גם אנכי לביתי.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמר מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמר.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>אעבר בכל צאנך היום הסר משם כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכשבים וטלוא ונקד בעזים והיה שכרי.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך כל אשר איננו נקד וטלוא בעזים וחום בכשבים גנוב הוא אתי.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ויאמר לבן הן לו יהי כדברך.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>ויסר ביום ההוא את התישים העקדים והטלאים ואת כל העזים הנקדות והטלאת כל אשר לבן בו וכל חום בכשבים ויתן ביד בניו.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב ויעקב רעה את צאן לבן הנותרת.<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות מחשף הלבן אשר על המקלות.<קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ויחמנה בבאן לשתות.<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>ויחמו הצאן אל המקלות ותלדן הצאן עקדים נקדים וטלאים.<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>והכשבים הפריד יעקב ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום בצאן לבן וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן.<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>והיה בכל יחם הצאן המקשרות ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן ברהטים ליחמנה במקלות.<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>ובהעטיף הצאן לא ישים והיה העטפים ללבן והקשרים ליעקב.<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|ל|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים.<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבד הזה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמר יהוה אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויקם יעקב וישא את בניו ואת נשיו על הגמלים.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|יח'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|יט'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ולבן הלך לגזז את צאנו.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויגנב יעקב את לב לבן הארמי על בלי הגיד לו כי ברח הוא.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויברח הוא וכל אשר לו וישם את פניו הר הגלעד.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויקח את אחיו עמו וירדף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אתו בהר הגלעד.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר לבן ליעקב מה עשית .<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>למה נחבאת לברח ותגנב אתי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשרים בתף ובכנור.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|ל'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ועתה הלך הלכת כי נכסף נכספתה לבית אביך.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי.<קטע סוף=לא/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|לו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>ויחר ליעקב וירב בלבן <?ויען יעקב ויאמר ללבן?/>.<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי.<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>טרפה לא הבאתי אליך אנכי אחטנה מידי תבקשנה גנבתי יום וגנבתי לילה.<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|מ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מ/>הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני.<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|מו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מו/>ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל.<קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|מז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מז/>([ויקרא לו לבן יגר שהדותא ויעקב קרא לו גלעד.]<קטע סוף=מז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|מח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מח/>ויאמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום על כן קרא שמו גלעד.)<קטע סוף=מח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|מט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מט/>(והמצפה אשר אמר יצף יהוה ביני ובינך כי נסתר איש מרעהו.)<קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|נא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נא/>ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך.<קטע סוף=נא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|נב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נב/>עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבר אליך את הגל הזה ואם אתה לא תעבר אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה.<קטע סוף=נב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לא|נג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נג/>אלהי אברהם ואלהי נחור ישפטו בינינו אלהי אביהם.<קטע סוף=נג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וישבו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הלך לקראתך וארבע מאות איש עמו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק יהוה האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרב.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|יד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וילן שם בלילה ההוא.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו ויעבר את מעבר יבק.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויקחם ויעברם את הנחל ויעבר את אשר לו.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמר אליו מה שמך ויאמר יעקב.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך ויאמר למה זה תשאל לשמי ויברך אתו שם.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נפשי.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לב|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל ועל שתי השפחות.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשנה ואת לאה וילדיה אחרנים ואת רחל ואת יוסף אחרנים.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר אליו אדני ידע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים עד אשר אבא אל אדני שעירה.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי ויאמר למה זה אמצא חן בעיני אדני.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות.<קטע סוף=יז/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לג|יח'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויחן את פני העיר.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב (לראות בבנות הארץ.)<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וירא אתה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ ויקח אתה וישכב אתה ויענה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויאהב את הנער וידבר על לב הנער.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר שכם אל חמור אביו לאמר קח לי את הילדה הזאת לאשה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה והחרש יעקב עד באם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויצא חמור אבי שכם (אל יעקב לדבר אתו.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ובני יעקב באו מן השדה כשמעם ויתעצבו האנשים ויחר להם מאד כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב וכן לא יעשה.)<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וידבר חמור אתם לאמר שכם בני חשקה נפשו בבתכם תנו נא אתה לו לאשה.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>(והתחתנו אתנו בנתיכם תתנו לנו ואת בנתינו תקחו לכם.)<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ואתנו תשבו (והארץ תהיה לפניכם שבו וסחרוה והאחזו בה.)<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר שכם אל אביה ואל אחיה אמצא חן בעיניכם (ואשר תאמרו אלי אתן.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>הרבו עלי מאד מהר ומתן ואתנה כאשר תאמרו אלי ותנו לי את הנער לאשה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>[ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טמא את דינה אחתם.])<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה הוא לנו.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>(אך בזאת נאות לכם [אם תהיו כמנו להמל לכם כל זכר].<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ונתנו את בנתינו לכם ואת בנתיכם נקח לנו וישבנו אתכם והיינו לעם אחד.)<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ואם לא תשמעו אלינו להמול ולקחנו את בתנו והלכנו.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>(וייטבו דבריהם בעיני חמור ובעיני שכם בן חמור.)<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ולא אחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת יעקב (והוא נכבד מכל בית אביו.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויבא חמור ושכם בנו אל שער עירם) <וידברו אל אנשי עירם?> לאמר.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>האנשים האלה שלמים הם אתנו וישבו בארץ ויסחרו אתה והארץ הנה רחבת ידים לפניהם (את בנתם נקח לנו לנשים ואת בנתינו נתן להם.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>אך בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו להיות לעם אחד בהמול לנו כל זכר כאשר הם נמלים.)<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>מקנהם וקנינם וכל בהמתם הלוא לנו הם אך נאותה להם וישבו אתנו.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>(וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יצאי שער עירו וימלו כל זכר כל יצאי שער עירו.)<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>את צאנם ואת בקרם ואת חמריהם ואת אשר בעיר (ואת אשר בשדה לקחו).<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ואת כל חילם ואת כל טפם (ואת נשיהם שבו) ויבזו ואת כל אשר בבית.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אתי להבאישני בישב הארץ בכנעני ובפרזי ואני מתי מספר ונאספו עלי והכוני ונשמדתי אני וביתי.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמרו הכזונה יעשה את אחותנו.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=פרק לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לה|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לה|כב'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויהי בשכן ישראל בארץ ההוא וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו וישמע ישראל.<קטע סוף=כב/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויראו אחיו כי אתו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אתו ולא יכלו דברו לשלם.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויחלם יוסף חלום ויגד לאחיו.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר אליהם שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>והנה אנחנו מאלמים אלמים בתוך השדה והנה קמה אלמתי וגם נצבה והנה תסבינה אלמתיכם ותשתחוין לאלמתי.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו ויוספו עוד שנא אתו על חלמתיו ועל דבריו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויחלם עוד חלום אחר ויספר אתו לאחיו ויאמר הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר ישראל אל יוסף הלוא אחיך רעים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמר לו לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר וישלחהו מעמק חברון ויבא שכמה.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויאמר את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רעים.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי אמרים נלכה דתינה וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדתן.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויראו אתו מרחק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אתו להמיתו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ועתה לכו ונהרגהו ונשלכהו באחד הברות ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמתיו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נפש.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא וישמעו אחיו.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לז|כח'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף ויביאו את יוסף מצרימה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אונן.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ותסף עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה והיה בכזיב בלדתה אתו.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויקח יהודה אשה לער בכורו ושמה תמר.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויהי ער בכור יהודה רע בעיני יהוה וימתהו יהוה.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אתה והקם זרע לאחיך.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה לבלתי נתן זרע לאחיו.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וירע בעיני יהוה אשר עשה וימת גם אתו.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה וינחם יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף ותשב בפתח עינים אשר על דרך תמנתה כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויט אליה אל הדרך ויאמר הבה נא אבוא אליך כי לא ידע כי כלתו הוא ותאמר מה תתן לי כי תבוא אלי.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויאמר אנכי אשלח גדי עזים מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון עד שלחך.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויאמר מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חתמך ופתילך ומטך אשר בידך ויתן לה ויבא אליה ותהר לו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ותקם ותלך ותסר צעיפה מעליה ותלבש בגדי אלמנותה.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וישלח יהודה את גדי העזים ביד רעהו העדלמי לקחת הערבון מיד האשה ולא מצאה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה וגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויהי בלדתה ויתן יד ותקח המילדת ותקשר על ידו שני לאמר זה יצא ראשנה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויהי כמשיב ידו והנה יצא אחיו ותאמר מה פרצת עליך פרץ ויקרא שמו פרץ.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לח|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ואחר יצא אחיו אשר על ידו השני ויקרא שמו זרח.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים איש מצרי מיד הישמעאלים אשר הורדהו שמה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויהי יהוה את יוסף ויהי איש מצליח ויהי בבית אדניו המצרי.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וירא אדניו כי יהוה אתו וכל אשר הוא עשה יהוה מצליח בידו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אתו ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויהי מאז הפקיד אתו בביתו ועל כל אשר יש לו ויברך יהוה את בית המצרי בגלל יוסף ויהי ברכת יהוה בכל אשר יש לו בבית ובשדה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויעזב כל אשר לו ביד יוסף ולא ידע אתו מאומה כי אם הלחם אשר הוא אוכל ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף ותאמר שכבה עמי.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>איננו גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויהי כדברה אל יוסף יום יום ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי ויעזב בגדו בידה וינס ויצא החוצה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויהי כראותה כי עזב בגדו בידה וינס החוצה.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ותקרא לאנשי ביתה ותאמר להם לאמר ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו בא אלי לשכב עמי ואקרא בקול גדול.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויהי כשמעו כי הרימתי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס ויצא החוצה.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ותדבר אליו כדברים האלה לאמר בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויהי כהרימי קולי ואקרא ויעזב בגדו אצלי וינס החוצה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויהי כשמע אדניו את דברי אשתו אשר דברה אליו לאמר כדברים האלה עשה לי עבדך ויחר אפו.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויקח אדני יוסף אתו ויתנהו אל בית הסהר מקום אשר {{קו"כ|אסורי|אסירי}} המלך אסורים ויהי שם בבית הסהר.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסהר.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויתן שר בית הסהר ביד יוסף את כל האסירם אשר בבית הסהר ואת כל אשר עשים שם הוא היה עשה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|לט|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>אין שר בית הסהר ראה את כל מאומה בידו באשר יהוה אתו ואשר הוא עשה יהוה מצליח.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאפה לאדניהם למלך מצרים.<קטע סוף=א/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|לד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|לה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מא/>ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים.<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מב/>ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו.<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מג/>וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים.<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מד/>ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.<קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מה/>ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה (ויצא יוסף על ארץ מצרים).<קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מו/>ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים.<קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|מט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=מט/>ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר.<קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|נה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נה/>ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו.<קטע סוף=נה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|נו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נו/>(והרעב היה על כל פני הארץ) ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים (ויחזק הרעב בארץ מצרים).<קטע סוף=נו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מא|נז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=נז/>וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ.<קטע סוף=נז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יעקב לבניו למה {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ואת בנימין אחי יוסף לא שלח יעקב את אחיו כי אמר פן יקראנו אסון.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי היה הרעב בארץ כנען.<קטע סוף=ה/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|ז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויכר יוסף את אחיו והם לא הכרהו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} לראות את ערות הארץ באתם.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר אכל.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|יא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>כלנו בני איש אחד נחנו.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמר אלהם לא כי ערות הארץ באתם לראות.<קטע סוף=יב/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את כספו והנה הוא בפי אמתחתו.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|כח'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמר אל אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי.<קטע סוף=כח/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מב|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה.<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>והרעב כבד בארץ.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ואני כאשר שכלתי שכלתי.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו {{כו"ק|וישתחו|וישתחוו}}.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מג|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויצו את אשר על ביתו לאמר מלא את אמתחת האנשים אכל כאשר יוכלון שאת (ושים כסף איש בפי אמתחתו).<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן (ואת כסף שברו) ויעש כדבר יוסף אשר דבר.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הבקר אור והאנשים שלחו המה וחמריהם.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדף אחרי האנשים והשגתם ואמרת אלהם למה שלמתם רעה תחת טובה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>הלוא זה אשר ישתה אדני בו והוא נחש ינחש בו הרעתם אשר עשיתם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וישגם וידבר אלהם את הדברים האלה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמרו אליו למה ידבר אדני כדברים האלה חלילה לעבדיך מעשות כדבר הזה.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען ואיך נגנב מבית אדניך כסף או זהב.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדני לעבדים.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו יהיה לי עבד ואתם תהיו נקים.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וימהרו ויורדו איש את אמתחתו ארצה ויפתחו איש אמתחתו.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף והוא עודנו שם ויפלו לפניו ארצה.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויאמר להם יוסף מה המעשה הזה אשר עשיתם הלוא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויאמר חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>אדני שאל את עבדיו לאמר היש לכם אב או אח.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקנים קטן ואחיו מת ויותר הוא לבדו לאמו ואביו אהבו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ותאמר אל עבדיך הורדהו אלי ואשימה עיני עליו.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ונאמר אל אדני לא יוכל הנער לעזב את אביו ועזב את אביו ומת.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ותאמר אל עבדיך אם לא ירד אחיכם הקטן אתכם לא תספון לראות פני.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויהי כי עלינו אל עבדך אבי ונגד לו את דברי אדני.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמר אבינו שבו שברו לנו מעט אכל.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ונאמר לא נוכל לרדת אם יש אחינו הקטן אתנו וירדנו כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן איננו אתנו.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר עבדך אבי אלינו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויצא האחד מאתי ואמר אך טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון והורדתם את שיבתי ברעה שאלה.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו ונפשו קשורה בנפשו.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ביגון שאלה.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני והנער יעל עם אחיו.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מד|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|ה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מה|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויסע ישראל וכל אשר לו,<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|ה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וישאו בני ישראל את יעקב אביהם ואת טפם ואת נשיהם בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אתו.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורת לפניו גשנה ויבאו ארצה גשן.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויאסר יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גשנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה ואגידה לפרעה ואמרה אליו אחי ובית אבי אשר בארץ כנען באו אלי.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>והאנשים רעי צאן כי אנשי מקנה היו וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיכם.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מו|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבתינו בעבור תשבו בארץ גשן כי תועבת מצרים כל רעה צאן.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וצאנם ובקרם וכל אשר להם באו מארץ כנען והנם בארץ גשן.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ויצגם לפני פרעה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמר פרעה אל אחיו מה מעשיכם ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כי כבד הרעב בארץ כנען ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|ה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר פרעה אל יוסף לאמר.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|ו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ישבו בארץ גשן ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ולחם אין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר הם שברים ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויתם הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויבאו כל מצרים אל יוסף לאמר הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך כי אפס כסף.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויביאו את מקניהם אל יוסף ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים וינהלם בלחם בכל מקנהם בשנה ההוא.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ותתם השנה ההוא ויבאו אליו בשנה השנית ויאמרו לו לא נכחד מאדני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה אל אדני לא נשאר לפני אדני בלתי אם גויתנו ואדמתנו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>למה נמות לעיניך גם אנחנו גם אדמתנו קנה אתנו ואת אדמתנו בלחם ונהיה אנחנו ואדמתנו עבדים לפרעה ותן זרע ונחיה ולא נמות והאדמה לא תשם.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה כי מכרו מצרים איש שדהו כי חזק עלהם הרעב ותהי הארץ לפרעה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ואת העם העביר אתו לערים מקצה גבול מצרים ועד קצהו.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>רק אדמת הכהנים לא קנה כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חקם אשר נתן להם פרעה על כן לא מכרו את אדמתם.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה הא לכם זרע וזרעתם את האדמה.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>והיה בתבואת ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידת יהיה לכם לזרע השדה ולאכלכם ולאשר בבתיכם ולאכל לטפכם.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמרו החיתנו נמצא חן בעיני אדני והיינו עבדים לפרעה.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>וישם אתה יוסף לחק עד היום הזה על אדמת מצרים לפרעה לחמש רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ושכבתי עם אבתי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם ויאמר אנכי אעשה כדברך.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|מז|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה.<קטע סוף=לא/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויפל יוסף על פני אביו ויבך עליו וישק לו.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>וימלאו לו ארבעים יום כי כן ימלאו ימי החנטים ויבכו אתו מצרים שבעים יום.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויעברו ימי בכיתו וידבר יוסף אל בית פרעה לאמר אם נא מצאתי חן בעיניכם דברו נא באזני פרעה לאמר.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני ועתה אעלה נא ואקברה את אבי ואשובה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר פרעה עלה וקבר את אביך כאשר השביעך.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויעל יוסף לקבר את אביו ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי המחנה כבד מאד.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|י'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד.<קטע סוף=י/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|בראשית|נ|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וישב יוסף מצרימה הוא ואחיו וכל העלים אתו לקבר את אביו (אחרי קברו את אביו).<קטע סוף=יד/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} ==ספר שמות== <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|א|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|א|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|א|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|א|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|א|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וכאשר יענו אתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|א|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרהֿ בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>(ותתצב אחתו מרחק לדעה מה יעשה לו.)<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ותרד בת פרעה לרחץ על היאר ונערתיה הלכת על יד היאר ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בכה ותחמל עליו ותאמר מילדי העברים זה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>(ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העברית ותינק לך את הילד.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי ואני אתן את שכרך ותקח האשה הילד ותניקהו.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה) ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים ויאמר לרשע למה תכה רעך.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת את המצרי ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>(וישמע פרעה את הדבר הזה) ויבקש להרג את משה ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויבאו הרעים ויגרשום ויקם משה ויושען וישק את צאנם.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ותלד בן ויקרא את שמו גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ב|כג'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ומשה היה רעה את צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרבה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וירא מלאך יהוה אליו בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמר משה אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|ד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר אל תקרב הלם של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר יהוה ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וארד להצילו מיד מצרים (ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי).<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>לך ואספת את זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ואמר אעלה אתכם מעני מצרים (אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל ארץ זבת חלב ודבש).<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>(ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ג|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על בניכם ועל בנתיכם ונצלתם את מצרים.)<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא נראה אליך יהוה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויאמר אליו יהוה {{מ:כו"ק כתיב מילה חדה וקרי תרתין מילין|מזה|מה זה}} בידך ויאמר מטה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר יהוה אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>(למען יאמינו כי נראה אליך יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב.)<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמר השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה מחיקו והנה שבה כבשרו.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>(והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת האחרון.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם ביבשת.)<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר משה אל יהוה בי אדני לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>ויאמר יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ועתה לך ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>(ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויחר אף יהוה במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים.)<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויאמר יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כ'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>(ויאמר יהוה אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ואמרת אל פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו הנה אנכי הרג את בנך בכרך.)<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויהי בדרך במלון ויפגשהו יהוה ויבקש המיתו.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ותקח צפרה צר ותכרת את ערלת בנה ותגע לרגליו ותאמר כי חתן דמים אתה לי.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולת.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>(ויאמר יהוה אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויגד משה לאהרן את כל דברי יהוה אשר שלחו ואת כל האתת אשר צוהו.)<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>[וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר יהוה אל משה ויעש האתת לעיני העם.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויאמן העם וישמעו כי פקד יהוה את בני ישראל וכי ראה את ענים ויקדו וישתחוו.]<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר יהוה אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויאמר פרעה מי יהוה אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את יהוה וגם את ישראל לא אשלח.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו פן יפגענו בדבר או בחרב.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>(ויאמר אלהם מלך מצרים למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו לכו לסבלתיכם.)<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ והשבתם אתם מסבלתם.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויצו פרעה ביום ההוא את הנגשים בעם ואת שטריו לאמר.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>לא תאספון לתת תבן לעם ללבן הלבנים כתמול שלשם הם ילכו וקששו להם תבן.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ואת מתכנת הלבנים אשר הם עשים תמול שלשם תשימו עליהם לא תגרעו ממנו כי נרפים הם על כן הם צעקים לאמר נלכה נזבחה לאלהינו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>תכבד העבדה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויצאו נגשי העם ושטריו ויאמרו אל העם לאמר כה אמר פרעה אינני נתן לכם תבן.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אין נגרע מעבדתכם דבר.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>והנגשים אצים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו כאשר בהיות התבן.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויכו שטרי בני ישראל אשר שמו עלהם נגשי פרעה לאמר מדוע לא כליתם חקכם ללבן כתמול שלשם גם תמול גם היום.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויבאו שטרי בני ישראל ויצעקו אל פרעה לאמר למה תעשה כה לעבדיך.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>תבן אין נתן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו והנה עבדיך מכים וחטאת עמך.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ועתה לכו עבדו ותבן לא ינתן לכם ותכן לבנים תתנו.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויראו שטרי בני ישראל אתם ברע לאמר לא תגרעו מלבניכם דבר יום ביומו.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויאמרו אלהם ירא יהוה עליכם וישפט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וישב משה אל יהוה ויאמר אדני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ה|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ו|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יהוה אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמר יהוה אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ואמרת אליו יהוה אלהי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עד כה.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|יז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>כה אמר יהוה בזאת תדע כי אני יהוה הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים (אשר ביאר).<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאר.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כ'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>וירם במטה ויך את המים (אשר ביאר) לעיני פרעה ולעיני עבדיו.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>והדגה אשר ביאר מתה ויבאש היאר ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאר.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויחפרו כל מצרים סביבת היאר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאר.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאר.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח את עמי ויעבדני.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ואם מאן אתה לשלח הנה אנכי נגף את כל גבולך בצפרדעים.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך ובבית עבדיך ובעמך ובתנוריך ובמשארותיך.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ז|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים.<קטע סוף=כט/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויקרא פרעה למשה ולאהרן ויאמר העתירו אל יהוה ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו ליהוה.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר משה לפרעה התפאר עלי למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך (רק ביאר תשארנה).<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאמר למחר ויאמר כדברך למען תדע כי אין כיהוה אלהינו.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וסרו הצפרדעים ממך ומבתיך ומעבדיך ומעמך רק ביאר תשארנה.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויצא משה ואהרן מעם פרעה ויצעק משה אל יהוה על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויעש יהוה כדבר משה וימתו הצפרדעים מן הבתים מן החצרת ומן השדת.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויצברו אתם חמרם חמרם ותבאש הארץ.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|יא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>וירא פרעה כי היתה הרוחה.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה הנה יוצא המימה ואמרת אליו כה אמר יהוה שלח עמי ויעבדני.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>כי אם אינך משלח את עמי הנני משליח בך ובעבדיך ובעמך ובבתיך את הערב ומלאו בתי מצרים את הערב וגם האדמה אשר הם עליה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>והפליתי ביום ההוא את ארץ גשן אשר עמי עמד עליה לבלתי היות שם ערב למען תדע כי אני יהוה בקרב הארץ.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ושמתי פדת בין עמי ובין עמך למחר יהיה האת הזה.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויעש יהוה כן ויבא ערב כבד ביתה פרעה ובית עבדיו ובכל ארץ מצרים תשחת הארץ מפני הערב.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויקרא פרעה אל משה ולאהרן (ויאמר לכו זבחו לאלהיכם בארץ.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויאמר משה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח ליהוה אלהינו הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלנו.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו ליהוה אלהינו כאשר יאמר אלינו.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויאמר פרעה אנכי אשלח אתכם וזבחתם ליהוה אלהיכם במדבר רק הרחק לא תרחיקו ללכת) העתירו בעדי.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל יהוה וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מחר רק אל יסף פרעה התל לבלתי שלח את העם לזבח ליהוה.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויצא משה מעם פרעה ויעתר אל יהוה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויעש יהוה כדבר משה ויסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו לא נשאר אחד.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ח|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת ולא שלח את העם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה ודברת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>כי אם מאן אתה לשלח ועודך מחזיק בם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>הנה יד יהוה הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל לבני ישראל דבר.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וישם יהוה מועד לאמר מחר יעשה יהוה הדבר הזה בארץ.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויעש יהוה את הדבר הזה ממחרת וימת כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>וישלח פרעה והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר יהוה אל משה השכם בבקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר יהוה אלהי העברים שלח את עמי ויעבדני.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>(כי בפעם הזאת אני שלח את כל מגפתי אל לבך ובעבדיך ובעמך בעבור תדע כי אין כמני בכל הארץ.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ.)<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>עודך מסתולל בעמי לבלתי שלחם.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד אשר לא היה כמהו במצרים למן היום הוסדהֿ ועד עתה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יאסף הביתה וירד עלהם הברד ומתו.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>הירא את דבר יהוה מעבדי פרעה הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ואשר לא שם לבו אל דבר יהוה ויעזב את עבדיו ואת מקנהו בשדה.<קטע סוף=כא/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויאמר יהוה אל משה נטה את ידך על השמים ויהי ברד בכל ארץ מצרים (על האדם ועל הבהמה ועל כל עשב השדה בארץ מצרים).<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויט משה את מטהו על השמים ויהוה נתן קלת וברד ותהלך אש ארצה וימטר יהוה ברד על ארץ מצרים.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויהי ברד (ואש מתלקחת בתוך הברד) כבד מאד אשר לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויך הברד בכל ארץ מצרים את כל אשר בשדה (מאדם ועד בהמה ואת כל עשב השדה) הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>רק בארץ גשן אשר שם בני ישראל לא היה ברד.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אלהם חטאתי הפעם יהוה הצדיק ואני ועמי הרשעים.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>העתירו אל יהוה ורב מהית קלת אלהים וברד ואשלחה אתכם ולא תספון לעמד.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויאמר אליו משה כצאתי את העיר אפרש את כפי אל יהוה הקלות יחדלון והברד לא יהיה עוד למען תדע כי ליהוה הארץ.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני יהוה אלהים.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>(והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>והחטה והכסמת לא נכו כי אפילת הנה.)<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ויצא משה מעם פרעה את העיר ויפרש כפיו אל יהוה ויחדלו הקלות והברד ומטר לא נתך ארצה.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>וירא פרעה כי חדל המטר והברד והקלת ויסף לחטא ויכבד לבו הוא ועבדיו.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|ט|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>(ויחזק לב פרעה ולא שלח את בני ישראל כאשר דבר יהוה ביד משה.)<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יהוה אל משה בא אל פרעה (כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני יהוה.)<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויבא משה ואהרן אל פרעה ויאמרו אליו כה אמר יהוה אלהי העברים עד מתי מאנת לענת מפני שלח עמי ויעבדני.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>כי אם מאן אתה לשלח את עמי הנני מביא מחר ארבה בגבלך.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וכסה את עין הארץ ולא יוכל לראת את הארץ ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד ואכל את כל העץ הצמח לכם מן השדה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ומלאו בתיך ובתי כל עבדיך ובתי כל מצרים אשר לא ראו אבתיך ואבות אבתיך מיום היותם על האדמה עד היום הזה ויפן ויצא מעם פרעה.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את יהוה אלהיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אלהם לכו עבדו את יהוה אלהיכם מי ומי ההלכים.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג יהוה לנו.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר אלהם יהי כן יהוה עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>לא כן לכו נא הגברים ועבדו את יהוה כי אתה אתם מבקשים ויגרש אתם מאת פני פרעה.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על ארץ מצרים בארבה ויעל על ארץ מצרים ויאכל את כל עשב הארץ את כל אשר השאיר הברד.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויט משה את מטהו על ארץ מצרים ויהוה נהג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויעל הארבה על כל ארץ מצרים וינח בכל גבול מצרים כבד מאד לפניו לא היה כן ארבה כמהו ואחריו לא יהיה כן.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי ליהוה אלהיכם ולכם.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו ליהוה אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויצא מעם פרעה ויעתר אל יהוה.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויהפך יהוה רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>(ויחזק יהוה את לב פרעה ולא שלח את בני ישראל.<קטע סוף=כ/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבתם.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויקרא פרעה אל משה ויאמר לכו עבדו את יהוה רק צאנכם ובקרכם יצג גם טפכם ילך עמכם.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועלת ועשינו ליהוה אלהינו.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה כי ממנו נקח לעבד את יהוה אלהינו ואנחנו לא נדע מה נעבד את יהוה עד באנו שמה.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויחזק יהוה את לב פרעה ולא אבה לשלחם.)<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויאמר לו פרעה לך מעלי השמר לך אל תסף ראות פני כי ביום ראתך פני תמות.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|י|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויאמר משה כן דברת לא אסף עוד ראות פניך.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>(ויאמר יהוה אל משה עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים אחרי כן ישלח אתכם מזה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ויתן יהוה את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.<קטע סוף=ג/> {{סס}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר משה) כה אמר יהוה כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>והיתה צעקה גדלה בכל ארץ מצרים אשר כמהו לא נהיתה וכמהו לא תסף.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשנו למאיש ועד בהמה למען תדעון אשר יפלה יהוה בין מצרים ובין ישראל.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יא|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ואחרי כן אצא ויצא מעם פרעה בחרי אף.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן למשפחתיכם ושחטו הפסח.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ולקחתם אגדת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזת מן הדם אשר בסף ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ועבר יהוה לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת ופסח יהוה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|כז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויקד העם וישתחוו.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויהי בחצי הלילה ויהוה הכה כל בכור בארץ מצרים מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדלה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויקרא למשה ולאהרן לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי גם אתם גם בני ישראל ולכו עבדו את יהוה כדברכם.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>גם צאנכם גם בקרכם קחו כאשר דברתם ולכו וברכתם גם אתי.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ כי אמרו כלנו מתים.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>וישא העם את בצקו טרם יחמץ משארתם צררת בשמלתם על שכמם.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>(ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלת.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>ויהוה נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום וינצלו את מצרים.)<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לז/>ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף.<קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לח/>וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד.<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יב|לט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לט/>ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם.<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יג|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יג|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יג|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|ה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויאסר את רכבו ואת עמו לקח עמו.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|ט'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>וירדפו מצרים אחריהם וישיגו אותם חנים על הים.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|י'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת יהוה אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תספו לראתם עוד עד עולם.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>יהוה ילחם לכם ואתם תחרשון.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|יט'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|כא'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>ויהי באשמרת הבקר וישקף יהוה אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם את מחנה מצרים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|כה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי יהוה נלחם להם במצרים.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|כז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער יהוה את מצרים בתוך הים.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויושע יהוה ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה יהוה במצרים וייראו העם את יהוה ויאמינו ביהוה ובמשה עבדו.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טו|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>(ותקח מרים הנביאה אחות אהרן את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טו|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ותען להם מרים שירו ליהוה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים.)<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טו|כב'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>ויצאו אל מדבר שור וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טו|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טו|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>וילנו העם על משה לאמר מה נשתה.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טו|כה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>ויצעק אל יהוה ויורהו יהוה עץ וישלך אל המים וימתקו המים.<קטע סוף=כה/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|ד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמר יהוה אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו והיה משנה על אשר ילקטו יום יום.<קטע סוף=ה/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ראו כי יהוה נתן לכם השבת על כן הוא נתן לכם ביום הששי לחם יומים שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקמו ביום השביעי.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וישבתו העם ביום השבעי.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויקראו בית ישראל את שמו מן והוא כזרע גד לבן וטעמו כצפיחת בדבש.<קטע סוף=לא/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|לה'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>את המן אכלו עד באם אל קצה ארץ כנען.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|טז|לו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לו/>והעמר עשרית האיפה הוא.<קטע סוף=לו/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ואין מים לשתת העם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מה תריבון עמדי מה תנסון את יהוה.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויצעק משה אל יהוה לאמר מה אעשה לעם הזה עוד מעט וסקלני.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>ויאמר יהוה אל משה עבר לפני העם וקח אתך מזקני ישראל ומטך אשר הכית בו את היאר קח בידך והלכת.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>הנני עמד לפניך שם על הצור בחרב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם ויעש כן משה לעיני זקני ישראל.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יהוה לאמר היש יהוה בקרבנו אם אין.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידם.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלהים בידי.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויעש יהושע כאשר אמר לו משה להלחם בעמלק ומשה אהרן וחור עלו ראש הגבעה.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה ואהרן וחור תמכו בידיו מזה אחד ומזה אחד ויהי ידיו אמונה עד בא השמש.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ויאמר יהוה אל משה כתב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויבן משה מזבח ויקרא שמו יהוה נסי.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יז|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויאמר כי יד על כס-יה מלחמה ליהוה בעמלק מדר דר.<קטע סוף=טז/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|ב'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>ויחן שם ישראל נגד ההר.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|י}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר יהוה אל משה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>והיו נכנים ליום השלישי כי ביום השלשי ירד יהוה לעיני כל העם על הר סיני.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר ונגע בקצהו (כל הנגע בהר מות יומת.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>לא תגע בו יד כי סקול יסקל או ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר).<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם ויכבסו שמלתם.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויאמר אל העם היו נכנים לשלשת ימים (אל תגשו אל אשה).<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|טז'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ויהי ביום השלישי בהית הבקר.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהוה באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>(וירד יהוה על הר סיני אל ראש ההר ויקרא יהוה למשה אל ראש ההר ויעל משה.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ויאמר יהוה אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל יהוה לראות ונפל ממנו רב.)<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>(וגם הכהנים הנגשים אל יהוה יתקדשו פן יפרץ בהם יהוה.)<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>(ויאמר משה אל יהוה לא יוכל העם לעלת אל הר סיני כי אתה העדתה בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו.)<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>(ויאמר אליו יהוה לך רד ועלית אתה ואהרן עמך והכהנים והעם אל יהרסו לעלת אל יהוה פן יפרץ בם.)<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|יט|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>(וירד משה אל העם ויאמר אלהם.)<קטע סוף=כה/> [<קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|כד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>ויאמר יהוה אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|כד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>ויקם משה ויהושע משרתו (ויעל משה אל הר האלהים).<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|כד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אלהם.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|כד|טו'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויעל משה אל ההר.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|א'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו.<קטע סוף=א/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|ד'''*'''}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>ויפן וירד משה מן ההר ושני לחת העדת בידו לחת כתבים משני עבריהם מזה ומזה הם כתבים.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>ויאמר אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שמע.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך {{קו"כ-אם|מידו|2=ל-קרי=מידיו}} את הלחת וישבר אתם תחת ההר.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>(וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר להם כה אמר יהוה אלהי ישראל שימו איש חרבו על ירכו עברו ושובו משער לשער במחנה והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרבו.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה.)<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדלה ועתה אעלה אל יהוה אולי אכפרה בעד חטאתכם.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>וישב משה אל יהוה ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדלה ויעשו להם אלהי זהב.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>ויאמר יהוה אל משה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ועתה לך נחה את העם אל אשר דברתי לך (הנה מלאכי ילך לפניך) וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לב|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>(ויגף יהוה את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן.)<קטע סוף=לה/>{{ציטוט|תוכן=קטע חסר}}] <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|א}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=א/>ויאמר יהוה אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים (וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת).<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ב/>והיה נכון לבקר ועלית בבקר אל הר סיני ונצבת לי שם על ראש ההר.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ג/>ואיש לא יעלה עמך וגם איש אל ירא בכל ההר גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ד/>ויפסל שני לחת אבנים כראשנים וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני כאשר צוה יהוה אתו ויקח בידו שני לחת אבנים.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ה/>וירד יהוה בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם יהוה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ו/>ויעבר יהוה על פניו ויקרא (יהוה יהוה אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ז/>נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה פקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.)<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ח/>וימהר משה ויקד ארצה וישתחו.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ט/>(ויאמר אם נא מצאתי חן בעיניך אדני ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה ערף הוא וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו.)<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|י|}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=י/>ויאמר הנה אנכי כרת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאת (אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגוים וראה כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה יהוה כי נורא הוא אשר אני עשה עמך).<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יא/>שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יב/>השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה פן יהיה למוקש בקרבך.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יג/>[כי את מזבחתם תתצון ואת מצבתם תשברון ואת אשריו תכרתון.])<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יד/>כי לא תשתחוה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|טו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טו/>(פן תכרת ברית ליושב הארץ [וזנו אחרי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו].<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|טז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=טז/>ולקחת מבנתיו לבניך וזנו בנתיו אחרי אלהיהן והזנו את בניך אחרי אלהיהן.)<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יז/>אלהי מסכה לא תעשה לך.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יח/>(את חג המצות תשמר שבעת ימים תאכל מצות אשר צויתך למועד חדש האביב כי בחדש האביב יצאת ממצרים.)<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|יט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=יט/>כל פטר רחם לי (וכל מקנך תזכר פטר שור ושה.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כ}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כ/>ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו כל בכור בניך תפדה) ולא יראו פני ריקם.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כא/>ששת ימים תעבד וביום השביעי תשבת (בחריש ובקציר תשבת.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כב/>וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה.)<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כג/>שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן יהוה אלהי ישראל.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כד/>(כי אוריש גוים מפניך והרחבתי את גבלך ולא יחמד איש את ארצך בעלתך לראות את פני יהוה אלהיך שלש פעמים בשנה.)<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כה/>לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין לבקר זבח חג הפסח.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כו}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כו/>ראשית בכורי אדמתך תביא בית יהוה אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו.<קטע סוף=כו/> {{פפ}} <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כז}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כז/>ויאמר יהוה אל משה כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כח}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כח/>ויהי שם עם יהוה ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ויכתב על הלחת את דברי הברית (עשרת הדברים).<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|כט}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=כט/>ויהי ברדת משה מהר סיני ושני לחת העדת ביד משה (ברדתו מן ההר) ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|ל}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=ל/>וירא אהרן וכל בני ישראל את משה והנה קרן עור פניו וייראו מגשת אליו.<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|לא}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לא/>ויקרא אלהם משה (וישבו אליו אהרן וכל הנשאים בעדה וידבר משה אלהם.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|לב}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לב/>ואחרי כן נגשו כל בני ישראל) ויצום את כל אשר דבר יהוה אתו בהר סיני.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|לג}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לג/>(ויכל משה מדבר אתם ויתן על פניו מסוה.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|לד}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לד/>ובבא משה לפני יהוה לדבר אתו יסיר את המסוה עד צאתו ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=סימן/>{{מ:פסוק|שמות|לד|לה}}<קטע סוף=סימן/><קטע התחלה=לה/>וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור פני משה והשיב משה את המסוה על פניו עד באו לדבר אתו.)<קטע סוף=לה/> {{ציטוט|תוכן=קטע חסר}}{{ציטוט|תוכן=קטע חסר}} '''*''' 3fqt0d2jpjsjdk5s7xtladn2h3qku3g 116 1739546 3003694 3003460 2026-04-09T10:44:34Z Shahar9261 22508 3003694 wikitext text/x-wiki <שם> חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו-2026 <מקור> ((ס"ח תשפ"ו, 498|חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית)). __TOC__ == פרק א': מטרה ופרשנות == @ 1. מטרה : מטרתו של חוק זה היא שיקום אזורים שנפגעו מנזק מלחמה בדרך של התחדשות עירונית תוך איזון בין האינטרס הציבורי בקידום מהיר, יעיל ומיטבי של התחדשות עירונית ובין שמירה על זכות הקניין של הפרט. @ 2. פרשנות : (א) בחוק זה - ::- "אזור לשיקום והתחדשות" - כמשמעותו [[בסעיף 3]]; ::- "בית משותף" - אחד מאלה: ::: (1) כמשמעותו [[בפרק ו' לחוק המקרקעין]]; ::: (2) בית כמשמעותו [[בפרק ו'1 לחוק המקרקעין]]; ::- "בניין" - כהגדרתו [[#1|בחוק התכנון]], למעט מבנה כאמור [[-#1|בפסקאות (1) ו-(2) לאותה הגדרה]]; ::- "בניין הרוס" - בניין שנגרם לו נזק מלחמה, ומהנדס הרשות המקומית שבתחומה נמצא הבניין קבע, לעניין חוק זה, כי בשל אותו נזק הוא נהרס או שיש להרסו; ::- "בעל דירה" - כהגדרתו [[בחוק פינוי ובינוי]], לרבות בעל זכות במקרקעין באזור לשיקום והתחדשות שערב קרות נזק המלחמה הייתה בבעלותו דירה בבניין באזור לשיקום והתחדשות; ::- "בעל מגרש" - בעלים, לרבות חוכר לדורות, של מגרש כמשמעותו [[בסעיף 4(3)]]; ::- "דירת תמורה" - אחת מאלה, לפי העניין: ::: (1) דירה בבניין חדש שייבנה במסגרת מיזם להתחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות שתינתן לבעל דירה בבניין שנהרס במסגרת מיזם כאמור, בתמורה למכירת זכויותיו בדירה ערב הריסתה; ::: (2) הדירה המחודשת של בעל הדירה בבניין שיעובה במסגרת מיזם להתחדשות עירונית שתחודש במסגרת מיזם להתחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות בתמורה למכירת זכויותיו באותה דירה ערב עיבוי הבניין; ::- "הוצאות הדיור החלופי" - כמשמעותן [[בתקנה 2(ג) לתקנות מס רכוש]]; ::- "הוצאות שיקום הנזק" - כהגדרתן [[בתקנות מס רכוש]]; ::- "הסכם ארגון" - הסכם לארגון עסקת התחדשות עירונית כהגדרתו [[בחוק הסכמים לארגון עסקאות]]; ::- "הסכם יציאה" - הסכם בין יזם ובין בעל דירה באזור לשיקום והתחדשות אשר על פיו מתחייב בעל הדירה למכור את מלוא זכויותיו במקרקעין ליזם בתמורה כספית האמורה [[בסעיף 38(א)(1)]] [[או 43(א)(3)(א)]], לפי העניין; ::- "הסכם יציאה מוגדל" - הסכם יציאה שחלות לגביו הוראות [[סעיף 38]]; ::- "הוועדה למתחמים מועדפים" - הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים, שהוקמה לפי [[סעיף 5 לחוק מתחמים מועדפים]]; ::- "ועדת ההשגות" - כמשמעותה [[בסעיף 9א(ב) לפקודת הקרקעות]]; ::- "חוק הגנת הפרטיות" - [[חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981]]; ::- "חוק הסכמים לארגון עסקאות" - [[=חוק הסכמים לארגון עסקאות|חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות), התשע"ז-2017]]; ::- "חוק מיסוי מקרקעין" - [[=חוק מיסוי מקרקעין|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963]]; ::- "חוק מס רכוש" - [[=חוק מס רכוש|חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961]]; ::- "חוק המקרקעין" - [[חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969]]; ::- "חוק מתחמים מועדפים" - [[=חוק מתחמים מועדפים|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע"ד-2014]]; ::- "חוק פינוי ובינוי" - [[=חוק פינוי ובינוי|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס"ו-2006]]; ::- "חוק הרשות הממשלתית" - [[=חוק הרשות הממשלתית|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו-2016]]; ::- "חוק התכנון" - [[=חוק התכנון|חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965]]; ::- "יזם שיקום" - יזם שאושר כיזם שיקום לפי [[סעיף 40]]; ::- "מארגן" - כהגדרתו [[בחוק הסכמים לארגון עסקאות]]; ::- "מוסד תכנון" - הוועדה המקומית או הוועדה למתחמים מועדפים; ::- "מועד ההכרזה" - מועד כניסתה לתוקף של ההכרזה על אזור לשיקום והתחדשות; ::- "מיזם להתחדשות עירונית" - כהגדרתו [[בחוק הרשות הממשלתית]]; ::- "מנהל מס רכוש" - המנהל כהגדרתו [[בחוק מס רכוש]]; ::- "מנהל הרשות להתחדשות עירונית", "המנהל" - מנהל הרשות להתחדשות עירונית שמונה לפי [[סעיף 5 לחוק הרשות הממשלתית]]; ::- "נזק מלחמה" - כהגדרתו [[בסעיף 35 לחוק מס רכוש]]; ::- "עסקה עם בעל דירה" - חוזה בין יזם ובין בעל דירה באזור לשיקום והתחדשות, אשר על פיו מתחייב בעל הדירה למכור את מלוא זכויותיו במקרקעין ליזם לשם הקמת מבנה חדש או עיבוי מבנה קיים, בהתאם לתוכנית לשיקום והתחדשות, הכולל בין השאר את כל אלה: ::: (1) העקרונות לקביעת התמורה שיקבל כל בעל דירה לפי החוזה; ::: (2) המועדים המרביים לאישור תוכנית לשיקום והתחדשות, לקבלת היתר בנייה ולמסירת הדירה החדשה לבעל הדירה בהתאם לחוזה; ::: (3) פרטים בדבר הגורם שיבצע את עבודות הבנייה בהתאם לחוזה או תנאים לבחירתו של הגורם כאמור, לרבות לעניין ניסיונו בתחום; ::: (4) התחייבות מטעם היזם להעמיד לטובת בעל הדירה ערבויות לשם הבטחת התחייבויותיו של היזם לפי החוזה; ::- "עסקה עם בעל מגרש" - חוזה בין יזם ובין בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, אשר על פיו מתחייב בעל המגרש למכור את זכויותיו במגרש לשם מימוש תוכנית לשיקום והתחדשות; ::- "עסקה לפי תוכנית חיזוק" - כהגדרתה [[בחוק הסכמים לארגון עסקאות]]; ::- "עסקת פינוי ובינוי" - כהגדרתה [[בחוק פינוי ובינוי]]; ::- "עסקת שיקום" - עסקה עם בעל דירה או עסקה עם בעל מגרש; ::- "פקודת הקרקעות" - [[=פקודת הקרקעות|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943]]; ::- "הצוות המייעץ" - כמשמעותו [[בסעיף 10]]; ::- "צפיפות" - צפיפות נטו או צפיפות ברוטו, כהגדרתן בתוכנית מיתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור (תמ"א 35); ::- "רוב מיוחד של בעלי הדירות" - אחד או יותר מאלה: ::: (1) רוב בעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות שבבעלותם רוב הדירות בכל אחד ממרבית הבניינים באותו אזור, ובלבד שכל בניין לפי [[סעיף 4(2)]] הוא אחד מהבניינים כאמור; ::: (2) בעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות שבבעלותם ארבע חמישיות לפחות מתוך כלל הדירות שבאותו אזור; ::: לעניין הגדרה זו, יראו מגרש שאין בו בניין כאמור [[בסעיף 4(3)]] כמגרש שיש בו דירה אחת; ::- "הרשות להתחדשות עירונית" - הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, כהגדרתה [[בחוק הרשות הממשלתית]]; ::- "תוכנית לשיקום והתחדשות" - תוכנית מיתאר מקומית או תוכנית מפורטת שגבולותיה זהים לגבולות אזור לשיקום והתחדשות שהוכרז לפי [[סעיף 3]], שמטרתה פינוי לשם בינוי או עיבוי הבנייה באזור לשיקום והתחדשות, ולעניין זה יראו את הגבולות כזהים אף אם הם אינם כוללים את המגרשים הציבוריים שנכללו בגבולות ההכרזה לפי [[סעיף 4(4)]]; ::- "תקנות מס רכוש" - [[=תקנות מס רכוש|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973]]. : (ב) לכל מונח [[בפרקים ב']] [[ו-ג']] תהיה המשמעות הנודעת לו [[בחוק התכנון]], אלא אם כן נאמר במפורש אחרת. == פרק ב': אזורים לשיקום והתחדשות == === סימן א': הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות === @ 3. הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות : (א) הממשלה, או ועדת שרים שהיא הסמיכה לעניין זה לפי סעיף קטן (ד) (בחוק זה - הממשלה), רשאית להכריז, בצו, לפי המלצת הצוות המייעץ, על שטח שבו נמצא בניין הרוס, לבד או יחד עם בניינים הרוסים אחרים, כעל אזור לשיקום והתחדשות שגבולותיו ייקבעו בהתאם להוראות [[פרק זה]], אם מצאה כי יש הצדקה לקידום או למימוש של מיזם התחדשות עירונית באותו שטח, בדרך של החלת הוראות חוק זה, כולן או חלקן. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הממשלה, לפי המלצת הצוות המייעץ, רשאית להכריז, בצו, על שטח כעל אזור לשיקום והתחדשות שגבולותיו ייקבעו בהתאם להוראות [[פרק זה]], אף אם אין בו בניין הרוס, אם מצאה כי יש הצדקה לקידום או למימוש של מיזם התחדשות עירונית באותו שטח, ובלבד שהתקיימו כל אלה: :: (1) השטח כולל לפחות שלושה בניינים הכוללים יחד 12 דירות לפחות; :: (2) לפי חוות דעת של מהנדס הרשות המקומית שבתחומה נמצאים הבניינים האמורים בפסקה (1) ושל מהנדס מטעם מנהל מס רכוש, אירע נזק מלחמה משמעותי הגורם לפגיעה במצבו הפיזי של בניין כאמור בפסקה (1), ביציבותו ובבטיחותו ששיקומו יארך זמן רב. : (ג) הוגשה המלצת הצוות המייעץ לממשלה לפי [[סעיף 13]] לעניין הכרזה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאית הממשלה לאשר את המלצת הצוות המייעץ בכללה או לדחותה. : (ד) הממשלה רשאית להסמיך ועדת שרים בסמכויות הממשלה לפי חוק זה, ובלבד שההסמכה כאמור תקבע כי ועדת השרים מוסמכת לקבל החלטות על דעת הממשלה. @ 4. גבולותיו של אזור לשיקום והתחדשות : גבולותיו של אזור לשיקום והתחדשות יכללו את המגרש או את המגרשים שבהם בניין הרוס כאמור [[בסעיף 3(א)]], או בניינים כאמור [[בסעיף 3(ב)]], וניתן לכלול באזור האמור מגרשים נוספים כמפורט להלן, והכול לפי המלצת הצוות המייעץ: : (1) מגרש שיש בו בניין שנגרם לו נזק מלחמה ואינו בניין הרוס, ואשר ניתנה לגביו חוות דעת של מהנדס הרשות המקומית שבתחומה נמצא הבניין, הכוללת התייחסות למצבו הפיזי של הבניין, ליציבות הבניין או לבטיחותו, בין השאר בשל נזק המלחמה, לעבודות הנדרשות לשיקום הבניין שלא בדרך של הריסתו ובנייתו מחדש, לעלותן ולמשך הזמן המשוער לביצוען, והצוות המייעץ קבע, בין השאר בהסתמך על חוות הדעת האמורה, כי יש הצדקה להריסתו; : (2) מגרש שיש בו בניין שלא מתקיים לגביו האמור בפסקה (1), ובלבד שמתקיימים כל אלה: :: (א) על פי חוות דעתו של מתכנן המחוז יש נחיצות מובהקת לכלול את המגרש באזור לשיקום והתחדשות לשם קידום מיזם להתחדשות עירונית באזור, בין השאר בהסתמך על הצורך בהסדרת גישה ונגישות בשטחי ציבור ותשתיות, בהרחבת שטח מגרש לצורך בנייה לגובה או אם לפחות בשני צדדיו של המגרש יש מגרש ובו בניין הרוס או מגרש כאמור [[בסעיף 3(ב)]], והכול אם אין אפשרות למתן מענה תכנוני בלא הכללת המגרש באזור כאמור (בסעיף זה - נחיצות מובהקת); :: (ב) מספר הבניינים במגרשים שייכללו באזור לשיקום והתחדשות לפי פסקה זו לא יעלה על 25% מסך כל הבניינים הכלולים באותו אזור; : (3) מגרש שערב קרות נזק המלחמה לא היה בו בניין, ובלבד שעל פי חוות דעתו של מתכנן המחוז יש נחיצות מובהקת לכלול אותו באזור לשיקום והתחדשות לשם קידום מיזם להתחדשות עירונית באזור; כלל האזור מגרש לפי פסקה זו, לא יעלה שטח המגרשים שייכללו באזור כאמור לפי פסקה זו ופסקה (2) על 40% משטח האזור לשיקום והתחדשות; : (4) מגרשים ציבוריים הגובלים במגרשים כאמור בסעיף זה שיש הצדקה תכנונית לכלול אותם בהתאם לחוות דעת של מתכנן המחוז; בפסקה זו, "מגרש ציבורי" - מגרש המיועד לצורכי ציבור כהגדרתם [[בסעיף 188(ב)(1) לחוק התכנון]] שבבעלות המדינה, רשות הפיתוח, קרן קיימת לישראל או רשות מקומית. @ 5. תוכן ההכרזה על אזור לשיקום והתחדשות : הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות לפי [[סעיף 3]] ([[בסימן זה]] - ההכרזה) תכלול את כל אלה, והכול לפי המלצת הצוות המייעץ: : (1) תחום האזור, המגרשים הכלולים בו, ובכלל זה מספרי הגוש והחלקה, שם השכונה והרחוב וכן מספרי הבתים שכלולים באזור; : (2) הצפיפות המזערית באזור, וניתן לקבוע צפיפות שונה לסוגים שונים של תוכניות, ובלבד שהצפיפות שתיקבע כאמור לא תפחת מהצפיפות שנקבעה בתוכנית מיתאר ארצית החלה באזור. @ 6. המועד להכרזה על אזור לשיקום והתחדשות : (א) הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות לפי [[סעיף 3]] תיעשה לא יאוחר מ-60 ימי עבודה ממועד קרות נזק המלחמה לבניין או לבניינים האמורים [[באותו סעיף]]. : (ב) יושב ראש הצוות המייעץ רשאי להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א) בתקופה או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 10 ימי עבודה. : (ג) שר האוצר רשאי, בצו, להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א) בתקופה או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 45 ימי עבודה, בשל נסיבות מיוחדות, לרבות בשל מצב מיוחד בעורף כמשמעותו [[בסעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951]]; האריך יושב ראש הצוות המייעץ את התקופה כאמור בסעיף קטן (ב), בתקופה או בתקופות נוספות, תבוא ההארכה כאמור במניין הימים האמורים בסעיף קטן זה. : (ד) על אף האמור בסעיף קטן (א), אירע נזק מלחמה כאמור באותו סעיף קטן בתקופה שמיום י"ז בסיוון התשפ"ה (13 ביוני 2025) עד ערב תחילתו של חוק זה, יחל מניין התקופה שבאותו סעיף קטן ביום תחילתו של חוק זה. @ 7. פרסום באתר האינטרנט : הודעה על הכרזה לפי [[סעיף 3]] תפורסם באתר האינטרנט של מינהל התכנון ותכלול את הפרטים לפי [[סעיף 5]]. @ 8. פרסום על ידי הרשות המקומית : (א) הרשות המקומית שהאזור לשיקום והתחדשות נמצא בתחומה תפרסם, בתוך שלושה ימי עבודה ממועד ההכרזה, הודעה במתכונת ובנוסח שעליהם יורה מנהל הרשות להתחדשות עירונית כאמור [[בסעיף 60]]; ההודעה תכלול את כל אלה: :: (1) הודעה על ההכרזה ובה הפרטים לפי [[סעיף 5]]; :: (2) פרטים בדבר המנגנון לרכישת זכויות במקרקעין מבעלי הדירות באותו אזור בידי יזם שיקום, לפי חוק זה, במסגרת הסכם היציאה, ובכלל זה הדרך למתן הסכמה לרכישת זכויות במסגרת ההסכם האמור ותוצאות מתן ההסכמה, לרבות התנאים שבהתקיימם תושלם רכישת זכויותיו של בעל דירה כאמור בידי יזם השיקום וישולם לו סכום הרכישה; :: (3) פרטים בדבר התנאים שעל יזם שיקום לעמוד בהם כדי לקבל סיוע מהמדינה לפי [[סעיף 45]]; :: (4) זכותם של בעלי הדירות באותו אזור להעביר לשמאי הממשלתי הראשי נתונים הנוגעים לעריכת השומה לפי [[סעיף 33(א)]], והדרך להעברתם; :: (5) זכותם של בעלי הדירות באותו אזור להגיש השגה על השומה, לפי [[סעיף 34]], והדרך להגשתה. : (ב) פרסום כאמור בסעיף קטן (א) יהיה בשלט במקום בולט באזור כאמור, בהתחשב ככל האפשר במצב באזור שהוכרז כאמור, בין השאר, עקב נזק המלחמה, ובאתר האינטרנט של הרשות המקומית. : (ג) נוסף על הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב), הרשות המקומית תפעל למסירת הודעות, בין השאר באמצעות דואר אלקטרוני ובאמצעות מסרון, לבעל דירה או לבעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, אם יש ברשותה את כתובת הדואר האלקטרוני או את מספר הטלפון הנייד שלו. @ 9. אזור לשיקום והתחדשות - מתחם פינוי ובינוי : יראו אזור לשיקום והתחדשות שהוכרז לפי [[סעיף 3]] גם כמתחם פינוי ובינוי שהוכרז לפי [[סעיף 14(א)(1) לחוק הרשות הממשלתית]], ויחולו עליו הוראות [[סעיף 14(ו) לחוק האמור]], בשינוי זה: במקום "מנהל הרשות" תבוא "הממשלה". === סימן ב': הצוות המייעץ לעניין הכרזה === @ 10. הצוות המייעץ : (א) לשם מתן המלצה לפי [[סעיף 3]], יוקם צוות מייעץ שחבריו הם - :: (1) מנהל מינהל התכנון שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו, והוא יהיה היושב ראש; :: (2) משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיך לעניין זה; :: (3) מנהל הרשות להתחדשות עירונית שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו או את מנהל אגף תכנון ברשות; :: (4) הממונה על התקציבים במשרד האוצר שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגן הממונה על התקציבים שהוא הסמיך לעניין זה; :: (5) מנהל מס רכוש שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו או מנהל תחום התחדשות עירונית באגף מס רכוש וקרן הפיצויים ברשות המסים בישראל; :: (6) השמאי הממשלתי הראשי שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו; :: (7) ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא השטח המיועד להכרזה שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו. : (ב) חבר סגל אקדמי של מוסד מוכר כמשמעותו [[בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958]], החבר בוועדה המייעצת לשר האוצר לפי [[סעיף 2א(א)(11) לפקודת הקרקעות]], יהיה משקיף בצוות המייעץ. : (ג) המניין החוקי בישיבות הצוות המייעץ הוא רוב חבריו ובהם היושב ראש; החלטות הצוות המייעץ יתקבלו ברוב דעות החברים המשתתפים והמצביעים בישיבה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של היושב ראש. : (ד) הצוות המייעץ רשאי לקבוע את סדרי עבודתו ואת סדרי דיוניו, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה; קבע הצוות כאמור, יפורסמו סדרי עבודתו וסדרי דיוניו באתר האינטרנט של מינהל התכנון. : (ה) קיום הצוות המייעץ, סמכויותיו ותוקף החלטותיו לא ייפגעו בשל הפסקת כהונתו של חבר מחברי הצוות המייעץ, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שמכהנים בו רוב חבריו. @ 11. המלצת הצוות המייעץ : (א) הצוות המייעץ רשאי להמליץ לממשלה על קביעת אזורים לשיקום והתחדשות לפי [[סעיף 3]], ויכלול בהמלצותיו את הפרטים המפורטים [[בסעיף 5]]. : (ב) הצוות המייעץ רשאי לכלול בהמלצה מגרשים לפי [[סעיף 4]], ולעניין זה יסתמך בין השאר על חוות הדעת המפורטות [[באותו סעיף]]; במתן ההמלצה יתחשב הצוות המייעץ גם באלה: :: (1) ההיתכנות הכלכלית למימוש המיזם בשטח המיועד להכרזה כאזור לשיקום והתחדשות, לרבות באמצעות סיוע של המדינה במימונו, בין השאר בהסתמך על חוות דעת מהנדס מטעם מנהל מס רכוש, אשר יקבע את עלותן של הוצאות שיקום הנזק שנגרם לבניינים בשטח האמור; בעלות כאמור ייכללו הוצאות הדיור החלופי; :: (2) התוכניות המאושרות והמופקדות והתוכניות שהוחלט להפקידן החלות בשטח המיועד להכרזה כאזור לשיקום והתחדשות. : (ג) חוות הדעת כאמור בסעיף קטן (ב) יפורסמו באתר האינטרנט של מינהל התכנון בתוך שלושה ימי עבודה מיום הגשתן ולא יאוחר מ-21 ימי עבודה לפני העברת המלצת הצוות המייעץ לממשלה. @ 12. הערות להודעה על המלצה : (א) מנהל מינהל התכנון יפרסם הודעה, 21 ימי עבודה לפחות לפני העברת המלצת הצוות המייעץ לממשלה, על הכוונה להמליץ על אזור כאזור לשיקום והתחדשות (בסעיף זה - הודעה על המלצה), בצירוף חוות הדעת שהוגשו לצוות המייעץ לפי [[פרק זה]], ויציין את המען והמועדים להגשת הערות להודעה על המלצה ואת הדרכים להגשתן; הודעה כאמור תפורסם בכל אלה: :: (1) אתר האינטרנט של מינהל התכנון; :: (2) אתר האינטרנט של הרשות המקומית שבתחומה נכלל השטח המיועד להכרזה; :: (3) על גבי שלט במקום בולט בשטח המיועד להכרזה, בהתחשב ככל האפשר במצב באזור, בין השאר עקב נזק המלחמה. : (ב) מי שרואה את עצמו נפגע מההודעה על המלצה רשאי להגיש הערות בכתב, בתוך 14 ימי עבודה מיום הפרסום האחרון לפי פסקאות (1) ו-(2) בסעיף קטן (א); הצוות המייעץ ידון ויכריע בהערות. @ 13. העברת המלצת הצוות המייעץ לממשלה : הצוות המייעץ יגיש לממשלה את המלצתו לעניין האזור המומלץ להכרזה, חוות הדעת שהוגשו לו לפי [[פרק זה]], ההערות שהוגשו לו והכרעותיו בעניינן, וכן את עמדת ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא האזור, אם הוא מתנגד להמלצה. == פרק ג': תכנון ובנייה באזור לשיקום והתחדשות == === סימן א': הוראות לעניין תוכניות באזור לשיקום והתחדשות === @ 14. היתרים וחלוקת קרקע בתקופת ביניים : הכריזה הממשלה על אזור לשיקום והתחדשות, לא יינתנו באזור כאמור היתרי בנייה, היתרים לשימוש בקרקע או אישור תשריט של חלוקת קרקע בתקופה של 60 ימי עבודה ממועד ההכרזה או עד לקביעת תנאים לפי [[סעיף 78 לחוק התכנון]] בידי מוסד התכנון, לפי המוקדם. @ 15. תוכנית קיימת באזור לשיקום והתחדשות : (א) הוכרז אזור לשיקום והתחדשות וקיימת תוכנית מאושרת שמטרתה פינוי לשם בינוי או עיבוי הבנייה, שגבולותיה זהים לגבולות ההכרזה של האזור לשיקום והתחדשות, הכוללת את כל המגרשים באזור לשיקום והתחדשות שנכללו בהכרזה לפי [[סעיפים 3]] [[ו-4(1) עד (3)]], יראו את התוכנית האמורה כתוכנית שאושרה לפי הוראות חוק זה; לעניין זה יראו את הגבולות כזהים אף אם הם אינם כוללים את המגרשים הציבוריים שנכללו בהכרזה לפי [[סעיף 4(4)]] או את חלקם; יושב ראש מוסד התכנון הנוגע בדבר יודיע על כך ליושב ראש הוועדה המקומית בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההכרזה. : (ב) הוכרז אזור לשיקום והתחדשות וקיימת במועד ההכרזה תוכנית שהופקדה או שהוחלט להפקידה שמטרתה פינוי לשם בינוי או עיבוי הבנייה, יחולו הוראות אלה: :: (1) אם גבולות התוכנית האמורה זהים לגבולות ההכרזה, ימשיך מוסד התכנון שהחליט להפקידה לדון בה, ואם אישר את התוכנית יראו את התוכנית כתוכנית שאושרה לפי חוק זה; היה מוסד התכנון שהחליט להפקיד את התוכנית הוועדה המחוזית והתוכנית לא אושרה בתוך שמונה חודשים ממועד ההכרזה, תועבר התוכנית לוועדה למתחמים מועדפים והיא תמשיך לדון בה לפי הוראות [[פרק זה]] מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המחוזית; :: (2) אם גבולות התוכנית האמורה אינם זהים לגבולות ההכרזה, יחולו הוראות אלה: ::: (א) מתכנן מוסד התכנון שהחליט להפקיד את התוכנית יודיע למנהל מינהל התכנון בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההכרזה, אם ניתן להתאים את התוכנית לגבולות ההכרזה בלא הליך של הפקדה מחדש; הודיע מתכנן מוסד התכנון כי ניתן להתאים את התוכנית כאמור, יחולו הוראות פסקה (1); הוראות פסקת משנה זו יחולו גם אם התוכנית טרם הופקדה ומתכנן מוסד התכנון בחן אם היה נדרש להפקידה מחדש כדי להתאימה לגבולות ההכרזה אילו הופקדה; ::: (ב) לא ימשיך מוסד התכנון לדון בתוכנית, אלא אם כן התאים את גבולות התוכנית לגבולות ההכרזה; ::: (ג) הודיע מתכנן מוסד התכנון כי לא ניתן להתאים את התוכנית לגבולות ההכרזה בלא הפקדה מחדש כאמור בפסקת משנה (א) או שלא הודיע כאמור בתוך שבעה ימי עבודה, יראו את החלטת הפקדת התוכנית כבטלה, ואם התוכנית הופקדה - תפורסם על כך הודעה בדרך שבה מתפרסמת הודעה על הפקדה. : (ג) בסעיף זה, "מוסד תכנון" - כהגדרתו [[בחוק התכנון]]. @ 16. הגשת תוכנית לשיקום והתחדשות והמועד להגשתה ולהפקדתה : על אף האמור [[בסעיף 61א לחוק התכנון]] - : (1) תוכנית לשיקום והתחדשות תוגש לוועדה המקומית על ידי רשות מקומית או ועדה מקומית בלבד, כל אחת בתחום מרחבה, ובלבד שהודיעה בכתב למנהל מינהל התכנון ולמנהל הרשות להתחדשות עירונית בתוך 21 ימים ממועד ההכרזה, כי היא מעוניינת להגיש את התוכנית; : (2) לא הודיעה הרשות המקומית או הוועדה המקומית כאמור בפסקה (1), או שהודיעה כאמור ולא הוגשה התוכנית בתוך שלושה חודשים ממועד ההכרזה או שלא הופקדה תוכנית כאמור בתוך שישה חודשים ממועד ההכרזה, לא תהיה הוועדה המקומית מוסמכת עוד לדון בתוכנית לשיקום והתחדשות, והרשות להתחדשות עירונית תגיש לוועדה למתחמים מועדפים, בתוך שלושה חודשים מתום התקופה האמורה, לפי העניין, תוכנית לשיקום והתחדשות; משרד ממשלתי או רשות שהוקמה לפי חוק, ובכלל זה הרשות להתחדשות עירונית, או חברה ממשלתית שהנושא בתחום עיסוקה, רשאים להודיע למנהל הרשות להתחדשות עירונית, בתוך שבעה ימי עבודה מתום התקופה האמורה, לפי העניין, על כוונתם להגיש תוכנית כאמור; נמסרה הודעה על ידי יותר מגורם אחד כאמור, תוגש התוכנית לוועדה למתחמים מועדפים על ידי הגורם שהודיע על כך לראשונה; : (3) על אף האמור בפסקאות (1) ו-(2), תוכנית לשיקום והתחדשות שבתחומן של שתי רשויות מקומיות או יותר, תוגש לוועדה למתחמים מועדפים על ידי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית בתוך שלושה חודשים ממועד ההכרזה; : (4) יושב ראש המועצה הארצית רשאי, לבקשת הוועדה המקומית ובהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה להפקדה בפסקה (2), בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. @ 17. מסמכים שיש להגיש לוועדה המקומית עם הגשת תוכנית לשיקום והתחדשות : על אף האמור [[+|בסעיפים 61א]] [[ו-62ב(ה) לחוק התכנון]], הוגשה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה המקומית על ידי ועדה מקומית או רשות מקומית - יוגשו הערות מהנדס הוועדה המקומית לאחר בדיקה תכנונית מוקדמת כאמור [[בסעיף 62ב(ה) לחוק התכנון]], עם הגשת התוכנית לוועדה המקומית. @ 18. סמכויות הוועדה המקומית : הוגשה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה המקומית על ידי הוועדה המקומית או על ידי הרשות המקומית כאמור [[בסעיף 16(1)]], יהיו לה, לגבי אותה תוכנית, כל הסמכויות הנתונות לפי [[חוק התכנון]] לוועדה מקומית ולוועדה מחוזית, בכפוף להוראות אלה: : (1) הצפיפות שתיקבע בתוכנית לא תפחת מהצפיפות שקבעה הממשלה לפי [[סעיף 5(2)]]; : (2) לא מתקיים לגבי התוכנית אחד או יותר מהמפורטים [[בסעיף 62א(ו) לחוק התכנון]]; : (3) נקבעו בתוכנית שימושים לצורכי ציבור במגרש שאינו מיועד רק לצורכי ציבור - לא יעלה השטח הכולל המותר לבנייה לשם השימושים האמורים על 10% מסך השטח הכולל המותר לבנייה במגרש, מעל פני הקרקע; בפסקה זו, "צורכי ציבור" - גן ילדים לרבות מעון יום לגיל הרך, בית תפילה, מרפאה ומרכז קהילתי שכונתי, וכן שימושים לצורכי חינוך, רווחה, דת ותרבות ומוסדות קהילתיים, כפי שיקבע, בצו, שר הפנים; בצו כאמור רשאי שר הפנים לקבוע שימושים שונים למגרש אחד או לכמה מגרשים. @ 19. אישור תוכנית לשיקום והתחדשות בוועדה המקומית : הוועדה המקומית תחליט לאשר תוכנית לשיקום והתחדשות או לאשרה בשינויים, לקבוע תנאים לאישורה או לדחותה, בתוך 12 חודשים ממועד הגשתה; יושב ראש המועצה הארצית, רשאי, לבקשת הוועדה המקומית, בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. @ 20. סמכויות הוועדה למתחמים מועדפים : (א) יראו אזור לשיקום והתחדשות כמתחם מועדף שהוכרז לפי [[סעיף 3(א)(3) לחוק מתחמים מועדפים]], ואולם הוראות [[סעיף 3(ז) לחוק האמור]] לא יחולו על מתחם זה. : (ב) לעניין קידום תוכנית לשיקום והתחדשות בוועדה לקידום מתחמים מועדפים, יחולו הוראות אלה: :: (1) [[סעיף 4(א) לחוק מתחמים מועדפים]] - לא יחול; :: (2) הוראות [[סעיף 9(א) עד (ב1) לחוק מתחמים מועדפים]] - לא יחולו; :: (3) לתוכנית תצורף המלצת הוועדה המקומית; לא נתנה הוועדה המקומית את המלצתה בתוך 30 ימי עבודה מהמועד שבו פנה אליה מגיש התוכנית, תוגש התוכנית בלא המלצתה; :: (4) הוגשה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה למתחמים מועדפים ולא אושרה בתוך התקופות הקבועות בחוק זה, ידווח על כך יושב ראש הוועדה למתחמים מועדפים לממשלה ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בתוך שבעה ימים מיום שחלפו המועדים הקבועים בחוק זה. @ 21. העברת תוכנית לוועדה למתחמים מועדפים : (א) על אף האמור [[בסעיף 16(2)]], החליטה ועדה מקומית להפקיד תוכנית לשיקום והתחדשות ולא הופקדה תוכנית כאמור בתוך שישה חודשים ממועד ההכרזה, תועבר התוכנית לוועדה למתחמים מועדפים, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 22(ב)]]. : (ב) הופקדה תוכנית לשיקום והתחדשות על ידי הוועדה המקומית ולא אושרה במועד האמור [[בסעיף 19]], תועבר לוועדה למתחמים מועדפים; הוועדה למתחמים מועדפים רשאית להמשיך בהליכים מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המקומית. @ 22. אישור תוכנית לשיקום והתחדשות בוועדה למתחמים מועדפים : (א) הוועדה למתחמים מועדפים תחליט, בתוך 12 חודשים ממועד הגשת תוכנית לשיקום והתחדשות, אם לאשרה או לאשרה בשינויים, לקבוע תנאים לאישורה או לדחותה; יושב ראש המועצה הארצית, רשאי, לבקשת הוועדה למתחמים מועדפים, בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. : (ב) הועברה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה למתחמים מועדפים לפי הוראות [[סעיף 21]], תחליט הוועדה למתחמים מועדפים, בתוך שישה חודשים מהמועד שבו התוכנית הועברה אליה, אם לאשר את התוכנית או לאשרה בשינויים, לקבוע תנאים לאישורה או לדחותה; יושב ראש המועצה הארצית, רשאי, לבקשת הוועדה למתחמים מועדפים, בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. : (ג) הוועדה למתחמים מועדפים רשאית להמשיך בהליכים מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המקומית. @ 23. הוראות מיוחדות לעניין תוכנית לשיקום והתחדשות : (א) תוכנית לשיקום והתחדשות תכלול את כל ההוראות המאפשרות מתן היתר בנייה מכוחה, בלא צורך באישורה של תוכנית נוספת או באישור של גוף שאינו רשות הרישוי, בתיאום או בהתייעצות עימו כתנאי למתן ההיתר; נקבע בתוכנית כי נדרשים אישור של רשות הרישוי, או תיאום או התייעצות עימה, ייקבעו בתוכנית התנאים או המסמכים הנדרשים לקיום אותם אישור, תיאום או התייעצות ופרק הזמן לקיומם על ידי רשות הרישוי, ובלבד שאותה תקופה לא תעלה על שישה חודשים ממועד שליחת כל המסמכים האמורים לרשות הרישוי בדרך מקוונת; חלף פרק הזמן שנקבע כאמור, יראו זאת כקיום חובת האישור, התיאום או ההתייעצות, לפי העניין. : (ב) כללה תוכנית לשיקום והתחדשות שאינה תוכנית לרישוי מהיר כהגדרתה [[בסעיף 25]], הוראות איחוד וחלוקה ללא הסכמה, לפי [[סימן ז' לפרק ג' בחוק התכנון]], יחולו הוראות אלה: :: (1) בהערכת שווי מגרש קודם כמשמעותו [[בסעיף 122 לחוק התכנון]], שאירע בו נזק מלחמה, יוערך שוויו כאילו לא אירע בו נזק המלחמה; :: (2) על אף האמור [[בסעיף 124 לחוק התכנון]], בתוכנית ייקבע כי תחילת תוקפה של החלוקה החדשה תהיה ביום קליטת בקשה להיתר ראשון במתחם האיחוד והחלוקה התואם את החלוקה החדשה, לרבות בקשה שהגיש מורשה להיתר לפי [[סעיף 158נ לחוק האמור]] (בסעיף זה - בקשה להיתר ראשון); לעניין זה, יראו את מי שזכאי להירשם במרשם המקרקעין לפי החלוקה החדשה כאמור [[בסעיף 125 לחוק התכנון]], כמי שרשאי להגיש בקשה להיתר; :: (3) [[בסעיף 125(א) ו-(ב) לחוק התכנון]], בכל מקום, במקום "שמונה חודשים" יקראו "ארבעה חודשים"; :: (4) הודעה על קליטת בקשה להיתר ראשון תימסר למינהל התכנון בתוך שלושה ימי עבודה ממועד קליטת הבקשה, ותפורסם על כך הודעה באתרי האינטרנט של מינהל התכנון ושל הוועדה המקומית הנוגעת בדבר בתוך שבעה ימי עבודה ממועד קליטת הבקשה. : (ג) כללה תוכנית לשיקום והתחדשות מבנה שאינו בניין הרוס, תכלול התוכנית הוראה, ולפיה עד להריסת המבנה, בכפוף להוראות כל דין, השימושים שהיו מותרים במבנה ערב תחילתה של התוכנית ימשיכו להיות מותרים. @ 24. הגבלה על תוכנית נוספת : אושרה תוכנית לשיקום והתחדשות, לא תוגש ולא תאושר בתקופה של עשר שנים מיום האישור תוכנית אחרת בשטח שבו חלה התוכנית לעניין שטחי הבנייה ומספר יחידות הדיור, אם יש בה כדי לעכב את מימוש התוכנית לשיקום והתחדשות; בסעיף זה, "תוכנית" - למעט תוכנית נושאית כהגדרתה [[בסעיף 62א(ח)(1) לחוק התכנון]]. === סימן ב': הליכי רישוי באזור לשיקום והתחדשות === @ 25. תוכנית לרישוי מהיר : (א) על תוכנית לשיקום והתחדשות שהוגשה לוועדה המקומית יחולו ההוראות לעניין תוכנית לרישוי מהיר לפי [[סעיף 145א1 לחוק התכנון]] (בחוק זה - תוכנית לרישוי מהיר), בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: :: (1) סעיף קטן (א) - לא ייקרא; :: (2) בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה החל במילה "ובלבד" יקראו "ובלבד שהבקשה להיתר חלה על כל שטח התוכנית; ואולם יזם שיקום כהגדרתו בחוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו-2026, רשאי להגיש בקשה כאמור עד להפקדת התוכנית"; :: (3) בסעיף קטן (ג), הסיפה החל במילים "על אף האמור, שר הפנים" - לא תיקרא; :: (4) במקום סעיף קטן (ד) יקראו: ::: "(ד) שטח התוכנית לשיקום והתחדשות כהגדרתה בחוק לשיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ"ו-2026, אינו עולה על שישה דונם."; :: (5) סעיף קטן (ח) - לא ייקרא. : (ב) שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין תוכנית לשיקום והתחדשות שהוגשה לוועדה לקידום מתחמים מועדפים ותקודם כתוכנית לרישוי מהיר, ובכלל זה תנאים, סדרי דיון והליכים לגבי קידום מתן ההיתר בידי רשות הרישוי הארצית. @ 26. הוראות מיוחדות לעניין גורמים מאשרים וגורמים מוסרי מידע : (א) הוראות לגבי גורם מאשר או גורם נוסף לפי [[סעיף 145ב1 לחוק התכנון]], יחולו על בקשה להיתר מכוח תוכנית לשיקום והתחדשות שאינה תוכנית לרישוי מהיר, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: :: (1) בסעיף קטן (א)(1), במקום "15 ימים" יקראו "45 ימים"; :: (2) סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) - לא ייקראו. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), שר הפנים רשאי לקבוע כי הוראות לפי [[סעיף 145ב1 לחוק התכנון]] יחולו על תוכנית לשיקום והתחדשות שהיא תוכנית לרישוי מהיר, בתנאים ובשינויים שיקבע. @ 27. הוראות מיוחדות לעניין ערר שהוגש : על אף האמור [[בסעיף 152(ב) לחוק התכנון]], לעניין ערר שהוגש על החלטת רשות רישוי לתת היתר מכוח תוכנית באזור שיקום והתחדשות, יקראו את [[הסעיף האמור]] כך: : (1) פסקה (1) - לא תיקרא, למעט לעניין היתר שנתן מורשה להיתר; : (2) במקום פסקה (2) יקראו: :: "(2) הוגש ערר, תבחן ועדת הערר ותחליט, אם בנסיבות העניין יש הצדקה לעכב את מתן ההיתר, כולו או חלקו, בשל הגשת הערר, בשים לב להיקף ההשפעה של נושא הערר על ההיתר ולאפשרות השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערר." @ 28. הוראות מיוחדות לעניין מורשה להיתר : על אף האמור [[בסעיף 158נ(א)(1) לחוק התכנון]], מורשה להיתר רשאי לפעול לשם הוצאת היתר לפי [[פרק ה'4 לחוק התכנון]], אף בטרם ניתנה הסכמה של כל בעלי הזכויות במקרקעין שלגביהם מבוקש היתר, ובלבד שהתקיימו שני אלה: : (1) במועד העברת הבקשה להיתר לרשות הרישוי לפי [[סעיף 158נ(א) לחוק התכנון]], ניתנה הסכמה של לפחות 51% מבעלי הזכויות במקרקעין שלגביהם מבוקש ההיתר; : (2) התקיים אחד מאלה לפני מתן ההיתר: :: (א) המורשה להיתר שלח לבעלי הזכויות במקרקעין שלא נתנו את הסכמתם, הודעה בצירוף מסמכי הבקשה להיתר או קישור למסמכי הבקשה להיתר, והתקבלה החלטת רשות הרישוי המקומית בהתנגדויות שהוגשו, אם הוגשו, ולפיה רשאי המורשה להיתר לתת את ההיתר; בפסקה זו, "הודעה" - הודעה בדבר הגשת הבקשה להיתר, שנשלחה בהתאם להוראות שקבע שר הפנים לפי [[חוק התכנון]] לעניין בקשה להיתר בלא הסכמת כל בעלי הזכויות במקרקעין, ובה מצוינת האפשרות להתנגד לבקשה להיתר בתוך 15 ימים ממועד מסירת ההודעה וכתובת רשות הרישוי המקומית לשליחת התנגדות; :: (ב) ניתנה הסכמת כל בעלי הזכויות במקרקעין שלגביהם מבוקש ההיתר, המורשה להיתר יעביר את ההסכמה כאמור לרשות הרישוי, חמישה ימים לפחות לפני מתן ההיתר על ידו. === סימן ג': אגרות והיטלי השבחה באזור לשיקום והתחדשות === @ 29. אגרות : [[סעיף 266ד(ב) לחוק התכנון]] יחול גם לעניין היתר מכוח תוכנית לשיקום והתחדשות, אף אם אינה תוכנית כאמור [[באותו סעיף]]. @ 30. שיעור היטל השבחה בתוכנית לשיקום והתחדשות : (א) על אף האמור [[+#תוספת 3 פרט 3|בסעיפים 3]] [[ו-3א לתוספת השלישית בחוק התכנון]], שיעור היטל ההשבחה שיחול בשל אישורה של תוכנית לשיקום והתחדשות (בסעיף זה - היטל בתוכנית שיקום) הוא רבע ההשבחה. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשות מקומית רשאית, לא יאוחר מ-30 ימי עבודה ממועד קרות נזק המלחמה או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, לקבוע לעניין אזור לשיקום והתחדשות שבתחומה כי שיעור ההיטל בתוכנית שיקום יעמוד על מחצית ההשבחה או שלא תחול בו חובת תשלום היטל כאמור. : (ג) לעניין תוכנית לשיקום והתחדשות שהיא תוכנית משביחה במתחם פינוי ובינוי, כהגדרתה [[=חוק המטרו|בסעיף 15 לחוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ"ב-2021]] (בסעיף זה - חוק המטרו), יחולו הוראות אלה: :: (1) היה שיעור ההיטל בתוכנית שיקום רבע ההשבחה או שהרשות המקומית קבעה שלא תחול בו חובת תשלום היטל כאמור, [[סימן ג' לפרק ג' לחוק המטרו]] - לא יחול; :: (2) קבעה הרשות המקומית לפי סעיף קטן (ב) כי שיעור ההיטל בתוכנית שיקום יעמוד על מחצית ההשבחה, יחול שיעור חובת התשלום כהגדרתו [[בסעיף 19(ד)(1) לחוק המטרו]], ויחולו הוראות [[סימן ג' לפרק ג' לחוק המטרו]]. : (ד) לעניין החלטת רשות מקומית לקביעת שיעור היטל בתוכנית שיקום יחולו הוראות אלה: :: (1) הרשות המקומית תפרסם הודעה על כוונתה לקבל החלטה כאמור 30 ימים לפחות לפני קבלתה; :: (2) ההחלטה תתקבל בהתחשב, בין השאר, בשיקולים הנוגעים לערכי הקרקע, לצפיפות יחידות הדיור הקיימת והצפויה ולצורכי הפיתוח באותו אזור וכן בשיקולים נוספים שיפורטו בהחלטה; :: (3) הקביעה כאמור תחול לגבי כל האזורים לשיקום והתחדשות שבשטח ניכר של הרשות המקומית; :: (4) קבעה הרשות המקומית כי שיעור ההיטל בתוכנית שיקום יעמוד על מחצית ההשבחה, ייועד סכום בשיעור של 30% מסכום ההיטל לטובת האזור לשיקום והתחדשות בהתאם לשימושים המותרים לפי [[סעיף 13(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון]]; הייתה התוכנית לשיקום והתחדשות תוכנית משביחה במתחם פינוי ובינוי, כהגדרתה [[בסעיף 15 לחוק המטרו]], סכום בשיעור של 30% מתוך שני השלישים מההיטל, שיראו אותו כתשלום היטל השבחה לפי [[סעיף 19(ד)(3)(א) לחוק המטרו]], ייועד לטובת האזור לשיקום והתחדשות בהתאם לשימושים המותרים לפי [[סעיף 13(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון]]; :: (5) הודעה על החלטה כאמור ברישה וכן הודעה לפי פסקה (1) יפורסמו ברשומות, בעיתון ובאתר האינטרנט בהתאם להוראות [[+|סעיפים 1א]] [[ו-1ב לחוק התכנון]]. : (ה) הוראות סעיף זה לא יחולו על תוכנית לשיקום והתחדשות שאושרה לפני הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות. : (ו) לעניין [[התוספת השלישית לחוק התכנון]], במקרקעין שאירע בהם נזק מלחמה, תחושב ההשבחה כאילו ערב תחילתה של התוכנית לא אירע נזק מלחמה באותם מקרקעין. === סימן ד': החלת הוראות ותחולה === @ 31. החלת הוראות לפי [[חוק התכנון]] [[וחוק מתחמים מועדפים]] : הוראות לפי [[חוק התכנון]] יחולו על תוכנית לשיקום והתחדשות שתוגש לוועדה המקומית לפי [[פרק זה]] ועל היתר מכוחה, והוראות לפי [[חוק מתחמים מועדפים]] יחולו על תוכנית שתוגש לוועדה למתחמים מועדפים לפי [[פרק זה]] או שהועברה אליה לפי [[סעיף 21(א) או (ב)]] ועל היתר מכוחה, והכול אלא אם כן נקבעה [[בפרק זה]] הוראה אחרת באותו עניין. @ 32. תחולת הוראות [[חוק המקרקעין]] : הוראות לפי [[חוק המקרקעין]] ימשיכו לחול לעניין ביצוע עבודה, ככל שאינן סותרות את ההוראות לפי חוק זה. == פרק ד': אישור יזם שיקום ורכישת זכויות באזור לשיקום והתחדשות == === סימן א': שומת מקרקעין לגבי דירה באזור לשיקום והתחדשות === @ 33. עריכת שומת מקרקעין וקביעת סכום הרכישה : (א) לא יאוחר מתום 35 ימי עבודה ממועד ההכרזה, יערוך השמאי הממשלתי הראשי או שמאי מקרקעין מטעמו (בסעיף זה - השמאי הממשלתי הראשי) שומת מקרקעין לגבי כל דירה באזור לשיקום והתחדשות; הציג בעל דירה בפני השמאי הממשלתי הראשי, בתוך 15 ימי עבודה ממועד ההכרזה, נתונים הנוגעים לעריכת שומת מקרקעין, יערוך השמאי הממשלתי הראשי את השומה לאחר שבחן את הנתונים. : (ב)(1) שומת המקרקעין תיערך לפי שווי של דירה חדשה באותו אזור שדומה במאפייניה, ובכלל זה בשטחה, לדירה של בעל הדירה, ובהתחשב במאפייניהן של דירות חדשות באותו אזור; השומה תיערך ליום שלפני מועד קרות נזק המלחמה (בסעיף זה - המועד הקובע לעניין השומה). :: (2) לעניין חישוב שטח דירה יחולו ההוראות לפי [[סעיף 3 לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973]]. :: (3) השמאי הממשלתי הראשי, לאחר התייעצות עם מנהל מס רכוש, רשאי להורות בהנחיות מהם המאפיינים שיובאו בחשבון בעריכת שומה לפי סעיף קטן זה; לא מסר מנהל מס רכוש את עמדתו בתוך 21 ימים ממועד הפנייה אליו, יראו, בתום אותה תקופה, כאילו קוימה עימו חובת ההתייעצות. :: (4) השומה שתיקבע לפי סעיף קטן (א) לא תפחת משוויו של הסכום שהיה מתקבל ממכירת הדירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ערב קרות נזק המלחמה. : (ג)(1) לעניין [[סעיף 38(א)(1)]], השמאי הממשלתי הראשי יקבע שומה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) כאילו נוסף לשטח הדירה שנקבע כאמור בסעיף קטן (ב)(2) שטח שהוא אחד מאלה: ::: (א) הייתה לוועדה המקומית מדיניות תמורות לעניין תוספת שטח - שליש מתוספת השטח שלפי מדיניות כאמור; ::: (ב) לא הייתה לוועדה המקומית מדיניות תמורות לעניין תוספת שטח - שטח של 4 מ"ר למטרה עיקרית; שר הבינוי והשיכון, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם השמאי הממשלתי הראשי ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לשנות את גודל השטח האמור. :: (2) השמאי הממשלתי הראשי רשאי להפחית משומה כאמור בפסקה (1), על פי שיקול דעתו, את הסכום השווה לערכו של שליש מהשטח כאמור בפסקה (1)(א) או את הסכום השווה לערכו של השטח כאמור בפסקה (1)(ב), לפי העניין, אם מצא כי שטחה של הדירה חורג במידה ניכרת משטחה של דירת מגורים טיפוסית באזור. :: (3) בסעיף קטן זה - :::- "מדיניות תמורות" - מדיניות לעניין תמורות לבעלי דירות במסגרת מיזם להתחדשות עירונית, ובין השאר, לעניין תוספת השטח, בין שנקבעה לפני קרות נזק המלחמה ובין לאחר מכן ולא יאוחר מתום 60 ימי עבודה ממועד קרות הנזק או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, ובלבד שמדיניות כאמור שנקבעה לאחר קרות נזק המלחמה או יום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, חלה לגבי שטח ניכר בתחומה של הרשות המקומית; :::- "תוספת השטח" - תוספת שטח למטרה עיקרית, לרבות שטחו של מרחב מוגן דירתי, לדירת תמורה ביחס לשטח הדירה הקיימת במסגרת תוכנית להתחדשות עירונית. : (ד) השמאי הממשלתי הראשי ישלח לבעל הדירה את שומת המקרקעין, לא יאוחר מ-40 ימי עבודה ממועד ההכרזה, ואם לא ניתן לאתר את בעל הדירה בשקידה סבירה - לרשות המקומית שבתחומה נמצא האזור לשיקום והתחדשות, ויפרסם הודעה על פרטי הגורם ברשות המקומית שאליו יכולים בעלי הדירות באותו אזור לפנות לשם קבלת שומת המקרקעין. @ 34. השגה על השומה : בעל דירה רשאי להגיש השגה על שומת מקרקעין שנקבעה לפי הוראות [[סעיף 33]]; ההשגה תוגש לוועדת ההשגות בתוך 75 ימי עבודה ממועד ההכרזה, והוראות [[סעיף 9א לפקודת הקרקעות]] יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים. === סימן ב': עסקאות שיקום והסכמי יציאה === @ 35. תחולת הוראות [[מחוק פינוי ובינוי]] על עסקאות שיקום באזור לשיקום והתחדשות : הוראות [[+|סעיפים 1א]] [[ו-1ב(א) ו-(ב) לחוק פינוי ובינוי]] יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין עסקת שיקום, ככל האפשר ובהתאם לנסיבות שלאחר קרות נזק המלחמה. @ 36. עסקאות קודמות : (א) נחתמו עסקת פינוי ובינוי או עסקה לפי תוכנית חיזוק, לגבי דירה בבניין באזור לשיקום והתחדשות לפני מועד ההכרזה ([[בפרק זה]] - עסקה קודמת), ובאותו מועד טרם החל פינוי הדירה הקיימת יחולו הוראות אלה: :: (1) יראו עסקה קודמת לעניין חוק זה גם כעסקת שיקום; ואולם אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות [[סעיף 1ד לחוק פינוי ובינוי]] ומהוראות [[סעיף 5ג לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח-2008]]; :: (2) יזם או בעל דירה שהתקשר בעסקה קודמת רשאי, בתוך 50 ימי עבודה ממועד ההכרזה, לבטלה בהודעה בכתב מכל סיבה שהיא, בלי שיראו אותו כמי שהפר את ההתקשרות, ובלבד שאם מדובר בביטול על ידי בעל דירה - הוא התקשר בהסכם יציאה מוגדל עם אותו יזם שעימו התקשר בעסקה הקודמת. : (ב) בעל דירה בבניין באזור לשיקום והתחדשות שהתקשר עם מארגן לעניין אותה דירה בהסכם ארגון, לפני מועד ההכרזה, רשאי, בתוך 50 ימי עבודה מאותו המועד, לבטלו בהודעה בכתב בלי שיראו אותו כמי שהפר את ההתקשרות עם המארגן. @ 37. החובה להציע עסקת שיקום או הסכם יציאה : יזם יציע לכל בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, שניתן לאתרם בשקידה סבירה, עסקת שיקום ולבעל דירה גם הסכם יציאה מוגדל. @ 38. הוראות לעניין הסכם יציאה מוגדל : (א) הסכם יציאה שנחתם בתוך 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה הוא הסכם יציאה מוגדל, ויחולו לגביו הוראות אלה: :: (1) התמורה בעד רכישת הזכויות במקרקעין תהיה בגובה השומה שנקבעה לפי [[סעיף 33(ג)]]; :: (2) ההסכם יכלול תניה ולפיה אם אושר יזם שיקום שאינו היזם שהתקשר בהסכם היציאה המוגדל, יומחו החיובים והזכויות של אותו יזם לפי ההסכם ליזם השיקום. : (ב) לא נקבעו הוראות לפי סעיף קטן (א) בהסכם יציאה מוגדל, יראו את ההסכם ככולל הוראות כאמור. @ 39. דיווח על עסקת שיקום ועל הסכם יציאה מוגדל : (א) יזם שהתקשר עם בעל דירה או בעל מגרש בעסקת שיקום או שהתקשר עם בעל דירה בהסכם יציאה מוגדל, יגיש למנהל העתק של העסקה או ההסכם, לפי העניין; לא הוגש העתק של עסקה או הסכם כאמור, לא תובא אותה התקשרות בחישוב מניין רוב מיוחד של בעלי הדירות לפי [[סעיף 40]]. : (ב) בעל דירה או בעל מגרש רשאי להגיש למנהל העתק של העסקה או ההסכם, לפי העניין; הוגש העתק כאמור, תובא אותה התקשרות בחישוב מניין רוב מיוחד של בעלי הדירות לפי [[סעיף 40]], אף אם לא הוגשה על ידי היזם כאמור בסעיף קטן (א). : (ג) דיווח כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) יוגש מייד לאחר חתימתו, ובלבד שחלפו 50 ימי עבודה ממועד ההכרזה ולא יאוחר מ-95 ימי עבודה ממועד ההכרזה. === סימן ג': יזם שיקום === @ 40. אישור יזם שיקום : (א) בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב), (ג) ו-(ה), מנהל הרשות להתחדשות עירונית יאשר יזם, אם מתקיימים בו התנאים האמורים בפסקאות (1), (2) או (3) שלהלן, כיזם שיקום לעניין אזור לשיקום והתחדשות, לפי סדר קדימויות זה: :: (1) היזם התקשר בעסקת שיקום או בהסכם יציאה מוגדל עם רוב מיוחד של בעלי הדירות ובעלי המגרשים, ובלבד שהתקשר בעסקת שיקום עם 20% לפחות מבעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות; :: (2) היזם התקשר בעסקת שיקום עם המספר הגבוה ביותר של בעלי הדירות או בעלי המגרשים באזור לשיקום והתחדשות, ובלבד שבעלי הדירות או בעלי המגרשים שהתקשרו עימו בצירוף בעלי הדירות שהתקשרו בהסכם יציאה מוגדל עימו או עם יזם אחר, בתוך 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה, הם רוב מיוחד של בעלי הדירות; :: (3) היזם התקשר בעסקת שיקום עם המספר הגבוה ביותר של בעלי הדירות או בעלי המגרשים באזור לשיקום והתחדשות, ובלבד שכל בעלי הדירות או בעלי המגרשים שהתקשרו עימו או עם יזם אחר בעסקת שיקום או בהסכם יציאה מוגדל, בתוך 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה, הם רוב מיוחד של בעלי הדירות; אישור לפי פסקה זו יהיה מותנה בהתקיימות התנאים לפי [[סעיף 43(ב)]]. : (ב) בקשה של יזם לאישורו כיזם שיקום לפי סעיף קטן (א) (בסעיף זה - בקשה לאישור) תוגש בתקופה שתחילתה 50 ימי עבודה ממועד ההכרזה וסיומה 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה (בחוק זה - תקופת ההגשה). : (ג) היזם יצרף לבקשה לאישור מסמכים להוכחת התנאים כאמור בסעיף קטן (א), ואם שני יזמים או יותר הגישו יחד את הבקשה לאישור - גם ראיה בדבר קיומה של עסקה משותפת להם לביצוע השיקום, וכן תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בבקשה לאישור; מנהל הרשות להתחדשות עירונית רשאי לדרוש מהיזם למסור לו מידע ומסמכים נוספים הנדרשים לו לשם החלטה בבקשה לאישור. : (ד) מנהל הרשות להתחדשות עירונית יבחן בקשה לאישור שהוגשה לפי סעיף קטן (א)(1) בתוך 15 ימי עבודה מיום שהוגשה וייתן החלטה בה באותו מועד, ולעניין בקשה לאישור שהוגשה לפי סעיף קטן (א)(2) או (3) - בתום תקופת ההגשה, וייתן החלטה בה בתוך 15 ימי עבודה מתום תקופת ההגשה. : (ה)(1) תנאי לאישורו של יזם שיקום יהיה כי התחייב ליטול על עצמו את הזכויות והחיובים לפי הסכמי יציאה שנחתמו עם יזמים אחרים באותו אזור שיקום. :: (2) על אף האמור בסעיף קטן (א) או (ג), לא יאשר מנהל הרשות להתחדשות עירונית בקשה לאישור של יזם שהודיע כי הוא מעוניין בקבלת סיוע במימון לפי [[סעיף 45]], אלא אם כן היזם צירף לבקשה לאישור אישור ממנהל מס רכוש לכך שמתקיימים בו שני אלה (בסעיף זה - אישור מנהל מס רכוש): הוא עומד בתנאים שנקבעו לפי [[סעיף 45(א)]] והוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לדעת מנהל מס רכוש, לקבל את הסיוע, ולא הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור. :: (3) על אף האמור בפסקה (2), מנהל הרשות להתחדשות עירונית רשאי לאפשר ליזם לצרף את אישור מנהל מס רכוש בתוך עשרה ימי עבודה מתום תקופת ההגשה. :: (4) יזם המעוניין בקבלת סיוע במימון לפי [[סעיף 45]] אם יאושר כיזם שיקום, יודיע על כך למנהל הרשות להתחדשות עירונית ויפנה למנהל מס רכוש, עם מסירת הדיווח הראשון לפי [[סעיף 39(א)]], בבקשה לקבל אישור מנהל מס רכוש. : (ו) אישר המנהל בקשה לאישור, ימסור הודעה על כך ליזם השיקום ולרשות המקומית שהאזור לשיקום והתחדשות נמצא בתחומה, וכן יפרסם הודעה על כך באתר האינטרנט של הרשות להתחדשות עירונית. @ 41. אי-אישור יזם כיזם שיקום : לא אישר המנהל בקשה לאישור לפי [[סעיף 40]] בתום 110 ימי עבודה ממועד ההכרזה, יראו את ההכרזה לפי חוק זה כבטלה ולא יחולו הוראותיו. @ 42. מכירה ליזם ממשיך : מכר יזם שיקום את מלוא זכויותיו וחובותיו לפי עסקאות שיקום או לפי הסכמי יציאה באזור לשיקום והתחדשות ליזם ממשיך, יאשר מנהל הרשות להתחדשות עירונית את היזם הממשיך, לבקשתו, כיזם שיקום במקום היזם המוכר, אם מצא כי מתקיימים ביזם הממשיך התנאים הקבועים [[בסעיף 40(א)(1) או (2) ו-(ה)]]; בסעיף זה, "יזם ממשיך" - כהגדרתו [[+|בסעיף 49כה1]] [[או 49לב3 לחוק מיסוי מקרקעין]], לפי העניין. === סימן ד': עסקאות והסכמים לאחר אישור יזם שיקום === @ 43. הוראות לעניין עסקאות והסכמים לאחר אישור יזם שיקום : (א) אושר יזם כיזם שיקום לפי [[סעיף 40]], יחולו הוראות אלה: :: (1) בלי לגרוע מהוראות כל דין, בעל דירה או בעל מגרש רשאי לבטל עסקת שיקום או הסכם ארגון בלי שיראו אותו כמפר את ההתקשרות עם היזם או המארגן, לפי העניין, ובלבד שביטול העסקה או ההסכם נעשה לשם התקשרות בעסקת שיקום עם יזם שיקום או לגבי בעל דירה, לשם התקשרות בהסכם יציאה עם יזם שיקום; ביטל בעל דירה או בעל מגרש עסקת שיקום או הסכם ארגון לפי הוראות סעיף זה, ימסור על כך הודעה בכתב ליזם או למארגן, לפי העניין; :: (2) הזכויות והחיובים בהסכם יציאה מוגדל של יזם שאינו יזם שיקום יומחו ביום מתן האישור ליזם השיקום באותו אזור; מנהל הרשות להתחדשות עירונית יודיע ליזם השיקום על כל הסכם יציאה מוגדל שדווח לו; :: (3) יזם השיקום יציע, בתוך 30 ימי עבודה ממועד אישורו כיזם שיקום, לכל בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות שלא התקשרו עימו בעסקת שיקום עד אותו מועד, להתקשר עימו באחד מאלה לפי העניין: ::: (א) לבעל דירה שלא התקשר עימו או עם יזם אחר בעסקת שיקום או בהסכם יציאה עד אותו מועד - להתקשר עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה שהתמורה בעד רכישת זכויותיו במקרקעין היא בגובה שומת המקרקעין שנערכה לפי [[סעיף 33(ב)]]; ::: (ב) לבעל דירה שהתקשר עם יזם אחר לפני תום תקופת ההגשה ודווח על כך לפי [[סעיף 39]] - להתקשר עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה שהתמורה בעד רכישת הזכויות במקרקעין היא כאמור [[בסעיף 38(א)(1)]]; ::: (ג) לבעל מגרש שלא התקשר עימו או עם יזם אחר בעסקת שיקום עד אותו מועד - להתקשר עימו בעסקת שיקום. : (ב) בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), אושר יזם כיזם שיקום לפי [[סעיף 40(א)(3)]] יחולו הוראות אלה: :: (1) בתום התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(3), יבחן המנהל אם התמלאו לגבי היזם התנאים לפי [[סעיף 40(א)(1) או (2)]], וימסור הודעה על כך ליזם השיקום ולרשות המקומית שבתחומה האזור לשיקום והתחדשות, וכן יפרסם הודעה על כך באתר האינטרנט של אותה רשות מקומית; :: (2) מצא המנהל כי התמלאו התנאים כאמור, יציע יזם השיקום לכל בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות שלא התקשרו עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה, בתוך 30 ימי עבודה מהמועד שבו התפרסמה הודעה לפי פסקה (1), את האמור בסעיף קטן (א)(3), לפי העניין; :: (3) מצא המנהל כי לא התמלאו התנאים כאמור, יפקע האישור ויראו את ההכרזה לפי חוק זה כבטלה. @ 44. אופן רכישת הזכויות של בעל דירה שהתקשר בהסכם יציאה : (א) יזם שיקום ירכוש את זכויותיו במקרקעין של כל בעל דירה באזור לשיקום והתחדשות שעימו התקשר בהסכם יציאה כנגד תשלום תמורת הרכישה כאמור בסעיף קטן (ד), בתוך 90 ימים מהמועדים שלהלן, והכול לפי המאוחר: :: (1) אישור יזם כיזם שיקום לפי [[סעיף 40(א)(1) או (2)]]; :: (2) קביעת מנהל הרשות להתחדשות עירונית כי התקיימו ביזם שיקום שאושר לפי [[סעיף 40(א)(3)]] התנאים האמורים [[בסעיף 43(ב)(1)]]; :: (3) הפקדת תוכנית לשיקום והתחדשות באותו אזור. : (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), ביקש בעל דירה לדחות את רכישת זכויותיו בהתאם להסכם יציאה, ידחה יזם השיקום את רכישת הזכויות כאמור, ובלבד שרכישת הזכויות תתבצע לא יאוחר ממועד הפינוי הנדרש לתחילת עבודות הבנייה. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ניתן להשלים את הליך הרכישה בתקופה האמורה באותו סעיף קטן, רשאי מנהל מס רכוש להאריך את התקופה האמורה, אם מצא שהדבר נדרש מסיבות שאינן תלויות ביזם או בבעל דירה. : (ד) היזם ישלם לכל בעל דירה שעימו התקשר בהסכם יציאה, תמורת רכישת זכויותיו במקרקעין, את סכום הרכישה שנקבע לפי [[סעיף 38(א)(1)]] [[או 43(א)(3)]], לפי העניין, ואם הוגשה השגה כאמור [[בסעיף 34]] או עתירה על החלטה בהשגה - את סכום הרכישה שנקבע בהחלטה בהשגה או בעתירה, לפי העניין; סכום הרכישה שישלם היזם יוצמד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהמועד הקובע לעניין שומה עד מועד התשלום בפועל. : (ה) לא רכש יזם השיקום את זכויותיהם של כל בעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות שעימם התקשר בהסכם יציאה, בתקופה האמורה בסעיף קטן (א), יהיה המנהל רשאי לבטל את אישורו כיזם שיקום. === סימן ה': סיוע קרן הפיצויים === @ 45. סיוע המדינה לרכישת זכויות : (א) יזם שיקום שהתחייב לרכוש את זכויותיו של בעל דירה בהתאם להוראות [[סעיף 44]], רשאי לבקש ממנהל מס רכוש את הסכום שעליו לשלם לאותו בעל דירה לפי [[אותו סעיף]], כולו או חלקו, ולא יותר מסכום הרכישה כאמור [[בסעיף 44(א) ו-(ד)]] (בסעיף זה - סיוע במימון); מנהל מס רכוש ייתן סיוע במימון ליזם, בתוך 90 ימים מיום שהגיש את הבקשה, בהתקיים כל אלה: :: (1) במועד אישור היזם כיזם שיקום אישר מנהל מס רכוש כי היזם עומד בדרישות שקבע מנהל מס רכוש בהנחיות שעניינן הבטחת יכולתו להחזיר את הסיוע במימון; :: (2) היזם עומד בדרישות לפי [[+|סעיפים 2]] [[ו-2א לחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל"ו-1976]]; :: (3) ניתנו ערובות להנחת דעתו של מנהל מס רכוש בדבר הבטחת החזר הסיוע במימון. : (ב)(1) קיבל יזם שיקום את הסיוע במימון ונבנה בית משותף חדש בהתאם לתוכנית לשיקום והתחדשות החלה על הקרקע שבה נבנתה הדירה שרכש בהסכם יציאה, יהיה היזם חייב להחזיר את הסיוע במימון לא יאוחר מ-30 ימים מיום קבלת תעודת גמר לפי הוראות [[חוק התכנון]], בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם [[בחוק מס רכוש]], ממועד מתן הסיוע במימון עד מועד ההחזר. :: (2) על אף האמור בפסקה (1), יזם השיקום רשאי לבקש ממנהל מס רכוש, בתוך התקופה כאמור באותה פסקה, כי יאשר שחלף החזר הסכום כאמור באותה פסקה, יחזיר היזם את שווי דירת התמורה, ואם היה שווי דירת התמורה נמוך מהסכום האמור בסעיף קטן (א) - את שווי דירת התמורה בתוספת 20% מההפרש בין שווי דירת התמורה ובין הסכום האמור; בחר יזם השיקום בהחזרת שווי דירת התמורה, לא יוכל לחזור בו מבחירתו; לעניין זה, "שווי דירת התמורה" - השווי במועד המסירה של דירת התמורה אשר היה מקבל בעל הדירה שדירתו נרכשה בהתאם לשווי הממוצע של דירות תמורה שקיבלו בעלי דירות בעלות מאפיינים דומים לדירתו, כפי שקבע השמאי הממשלתי הראשי. :: (3) נקבעה שומת מקרקעין לפי הוראות פסקה (2), רשאי היזם להגיש השגה על השומה לוועדת ההשגות, בתוך 15 ימים מיום שנמסרה לו השומה, ויחולו לעניין זה הוראות [[סעיף 9א לפקודת הקרקעות]], בשינויים המחויבים; עם הגשת ההשגה, יחזיר היזם את שווי דירת התמורה שאינו שנוי במחלוקת ואשר ננקב בהשגתו. : (ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב) - :: (1) לא נקלטה בקשה להיתר בתוך 14 חודשים ממועד אישורה של תוכנית לשיקום והתחדשות או לא החלו עבודות בנייה בהתאם להיתר שניתן בתוך 10 חודשים ממועד מתן ההיתר, יתווספו לסכום האמור באותו סעיף קטן הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם [[בחוק מס רכוש]], החל מחלוף התקופות האמורות ועד למועד קליטת הבקשה להיתר או התחלת עבודות הבנייה, לפי העניין; :: (2) לא נקלטה בקשה להיתר בתוך 26 חודשים ממועד אישורה של תוכנית לשיקום והתחדשות או שלא החלו עבודות בנייה בתוך 12 חודשים ממועד מתן ההיתר, יתווספו לסכום האמור באותו סעיף קטן הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם [[בחוק מס רכוש]], ואולם תוספת הריבית תהיה בשיעור של 6% לשנה; :: (3) לא הושלמה בניית כל הבתים המשותפים באזור לשיקום והתחדשות בתוך שש שנים מהמועד שבו שולם ליזם השיקום סכום הסיוע במימון, יחזיר יזם השיקום את הסכום האמור לקרן הפיצויים כמשמעותה [[בסעיף 2א לחוק מס רכוש]] ([[בפרק זה]] - קרן הפיצויים); מנהל מס רכוש רשאי, בהחלטה מנומקת, להאריך את התקופה האמורה. : (ד) מנהל מס רכוש, בהתייעצות עם מנהל הרשות להתחדשות עירונית, רשאי להפחית את שיעור הריבית והפרשי הצמדה וריבית לפי פסקאות (1) ו-(2) של סעיף קטן (ג) או לוותר עליהם לחלוטין, אם הוכח להנחת דעתו כי העיכוב בקליטת הבקשה להיתר או בהתחלת עבודות הבנייה נגרם מסיבות שאינן תלויות ביזם השיקום. : (ה) על סכום ההחזר כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), יחולו הוראות [[פקודת המסים (גבייה)]], למעט [[סעיף 11א(1) לאותה פקודה]], כאילו היה מס, והוראות [[חוק קיזוז מסים, התש"ם-1980]], כאילו היה חוב מס. @ 46. המקור להשתתפות המדינה : קרן הפיצויים תממן את כל אלה: : (1) סכום הסיוע במימון כמשמעותו [[בסעיף 45]], והסכומים שיחזיר יזם השיקום לפי [[הסעיף האמור]] יצורפו לקרן הפיצויים ויהיו חלק ממנה; : (2) השתתפות במימון המיזם, ככל שהיא נדרשת לפי חוות דעת מנהל הרשות להתחדשות עירונית, לאחר שערך בחינה כלכלית של המיזם ומצא שהוא אינו בעל כדאיות כלכלית; סכום ההשתתפות לא יעלה על הוצאות שיקום הנזק. == פרק ה': הסכמה לביצוע עבודה וסעדים בהעדר הסכמה == @ 47. הוראות לעניין ביצוע עבודה באזור שיקום : (א) אושר יזם שיקום ונדרשת לפי דין הסכמה או החלטה של בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות לשם ביצוע עבודה שמטרתה הקמת מבנה חדש באזור לשיקום והתחדשות או עבודה אחרת לשם מימוש תוכנית לשיקום והתחדשות ([[בפרק זה]] - ביצוע עבודה), יחולו לעניין קבלת ההסכמה או ההחלטה על ביצוע העבודה כאמור הוראות [[פרק זה]]. @ 48. סעדים לשם ביצוע עבודות : (א) בסעיף זה - ::- "אדם עם מוגבלות" ו"התאמות" - כהגדרתם [[בסעיף 2(ג) לחוק פינוי ובינוי]]; ::- "בית המשפט" - בית המשפט המחוזי; ::- "יזם שיקום" - כל אחד מאלה: ::: (1) יזם שיקום שאושר לפי [[סעיף 40(א)(1) או (2)]]; ::: (2) יזם שיקום שאושר לפי [[סעיף 40(א)(3)]], והמנהל קבע שמתקיימים לגביו התנאים כאמור [[בסעיף 43(ב)(1)]]; ::- "שמאי פינוי ובינוי" - כהגדרתו [[בחוק פינוי ובינוי]]; ::- "תוכנית" - תוכנית החלה באזור לשיקום והתחדשות והיא אחת מאלה: תוכנית מאושרת או תוכנית שהופקדה או הוחלט להפקידה, או תוכנית שהוגשה, והכול לפי חוק זה. : (ב) יזם שיקום באזור לשיקום והתחדשות שיש תוכנית החלה לגביו אשר בעל דירה או בעל מגרש באותו אזור לא הסכים להתקשר עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה אף שהציע לו לעשות כן, רשאי להגיש לבית המשפט תובענה כנגד אותו בעל דירה או בעל מגרש (בסעיף זה - הנתבע). : (ג) מצא בית המשפט כי הצורך בשיקום מהיר, יעיל ומיטבי של האזור לשיקום והתחדשות בדרך של התחדשות עירונית מצדיק זאת, רשאי הוא לפעול באחת או יותר מאלה: :: (1) להורות לנתבע להתקשר בעסקת שיקום או להתקשר בהסכם יציאה; :: (2) להורות לנתבע לבטל עסקת שיקום שנחתמה עם יזם שאינו יזם השיקום, ובלבד שביטול כאמור נעשה לשם התקשרות בעסקת שיקום או בהסכם יציאה, לרבות בדרך של מתן סעד לפי פסקה (1); :: (3) למנות עורך דין או רואה חשבון, שאינו בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, שיהיה מוסמך בהתאם להוראות בית המשפט לעשות בשם הנתבע שלא התקשר עם יזם השיקום את האמור בפסקאות (1) ו-(2). : (ד) בבואו לתת סעד לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית המשפט בין השאר באלה: :: (1) גודל האזור שנגרם לו נזק מלחמה וההשפעה על הסביבה; :: (2) מספר בעלי הדירות שלדירתם נגרם נזק מלחמה שבגינו לא ניתן להתגורר בדירה ומספר בעלי הדירות שהתקשרו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה; :: (3) הפגיעה שצפויה להיגרם לנתבע ממתן סעד כאמור בסעיף קטן (ג), והאפשרות לצמצמה; :: (4) התנהלות יזם השיקום בתום לב בקיום המשא ומתן להתקשרות בעסקת שיקום או בהסכם יציאה, ובכלל זה הצעת עסקת שיקום לכל בעלי הדירות המושתתת על עקרונות תמורה אחידים; :: (5) כדאיותם הכלכלית של עסקת השיקום או הסכם היציאה; קבע שמאי פינוי ובינוי כי העסקה כדאית כלכלית, תהווה קביעה זו חזקה כי היא כדאית כאמור, אלא אם כן הוכח אחרת; קבע שמאי פינוי ובינוי כי העסקה תהיה כדאית כלכלית בהתקיים תנאים שקבע, חזקה כי היא כדאית כאמור בהתקיים התנאים שקבע, אלא אם כן הוכח אחרת; :: (6) אם הוצעו לבעל הדירה הנתבע מגורים חלופיים לתקופת הקמת הבניין החדש, ואם בעל הדירה הנתבע או בן משפחתו המתגורר עימו הוא אדם עם מוגבלות - אם המגורים החלופיים שהוצעו לו כוללים התאמות, ככל שהיו בדירה שהזכויות בה מועברות או ככל שהן מתחייבות ממאפייניהם של המגורים החלופיים; :: (7) אם הוצעו לנתבע בטוחות הולמות לביצוע עסקת השיקום או הסכם היציאה, ואם שמאי פינוי ובינוי קבע תנאים לעניין כדאיות כלכלית - לא ניתנו ערבויות הולמות להתקיימות התנאים; :: (8) היות בעל הדירה שהתגורר בדירה במועד קרות נזק המלחמה, או בן משפחתו שהתגורר עימו במועד האמור, אדם עם מוגבלות שלא הוצעה לו דירת תמורה הכוללת התאמות או תשלום בעד ההתאמות; :: (9) היות בעל הדירה שהתגורר בדירה במועד קרות נזק המלחמה מי שבמועד האמור מלאו לו, על פי הרישום במרשם האוכלוסין, 70 שנים (בפסקה זו - קשיש), ולא הוצעה לו לפחות אחת מהחלופות כמפורט להלן, לפי בחירת היזם, נוסף על האפשרויות הקבועות [[בסעיף 37]]: ::: (א) מתן אפשרות לקשיש לבחור באחת מאלה: :::: (1) מעבר לבית הורים כהגדרתו [[בחוק פינוי ובינוי]], לרבות בתוספת תשלומי איזון, בשווי דומה לשווי מהוון של דירת תמורה, ובלבד שמעבר כאמור יתאפשר עד למועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות שנקבע בעסקת השיקום; :::: (2) רכישת דירה חלופית ששווייה דומה לשווי מהוון של דירת תמורה שתימסר לקשיש עד למועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות שנקבע בעסקת השיקום; מיקומה של דירה כאמור יהיה ככל הניתן בסמוך לדירתו של הקשיש - אם הקשיש ביקש זאת; :::: (3) קבלת סכום כסף בשווי מהוון של דירת תמורה, לשם רכישת דירה חלופית על ידי הקשיש בסכום האמור, כולו או רובו, לא יאוחר ממועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות שנקבע בעסקת השיקום; ::: (ב) שתי דירות ששוויין המצטבר דומה לשווי דירת תמורה; ::: (ג) דירת תמורה ששטחה קטן משטח דירת התמורה שהקשיש היה אמור לקבל במסגרת עסקת השיקום בתוספת תשלומי איזון, והכול בשווי דומה לשווי דירת תמורה; :: (10) היות בעל הדירה שהתגורר בדירה במועד קרות נזק המלחמה אחד מהמנויים להלן ולא הוצעה לו חלופה כאמור בפסקה (9)(א), נוסף על האפשרות לקבל דירת תמורה: ::: (א) קשיש שבמועד קרות נזק המלחמה מלאו לו, על פי הרישום במרשם האוכלוסין, 75 שנים; ::: (ב) חולה הנוטה למות כהגדרתו [[בחוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005]]; ::: (ג) אדם שבמועד קרות נזק המלחמה התגורר בדירה והיה זכאי לגמלת סיעוד לפי [[סעיף 224(א)(5) או (6) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995]]; :: (11) אם הוצעה לנתבע בתוך התקופות הקבועות בחוק זה ובהתאם להוראות חוק זה עסקת שיקום והסכם יציאה, לפי העניין. : (ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), מצא בית המשפט כי התקיים האמור בפסקאות (4) עד (10) לאותו סעיף קטן, רשאי הוא לקבוע תנאים שרק בהתקיימם ייתן את הסעד האמור בסעיף קטן (ג). : (ו) לעניין סדרי דין בתביעה לפי סעיף זה, יחולו הוראות [[פרק י"ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018]], בשינויים המחויבים. @ 49. תביעה לפינוי דירה שבית משפט אישר לגביה ביצוע עסקת שיקום או הסכם יציאה : על אף האמור בכל דין, תביעה לפינוי דירה שבית המשפט אישר לגביה ביצוע עסקת שיקום או הסכם יציאה כאמור [[בסעיף 48]] תוגש לאותו בית משפט שאישר את העסקה או ההסכם כאמור. == פרק ו': מיסוי מקרקעין ופיצויים == @ 50. פרשנות : (א) למונחים המופיעים [[בפרק זה]] תהיה המשמעות הנודעת להם [[בפרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין]]. : (ב) לעניין [[פרק זה]], יראו התקשרות בהסכם יציאה של בעל דירה כמורכבת משתי עסקאות: עסקת שיקום שבה בעל הדירה מוכר את הזכות במקרקעין בתמורה לקבלת זכות ביחידת מגורים חלופית, ועסקת מכירה של זכות ביחידת מגורים חלופית ליזם. : (ג) על אף האמור [[בסעיף 49יט(א) לחוק מיסוי מקרקעין]], לעניין עסקת שיקום יחולו הוראות אלה: :: (1) לעניין ההגדרה "קשיש" - ::: (א) יראו אדם כקשיש אף אם לא התגורר ביחידת המגורים הנמכרת שנתיים רצופות לפחות; ::: (ב) בעסקת שיקום שהיא עסקה קודמת לפי [[סעיף 36]], יראו כקשיש אדם שמלאו לו 70 שנים במועד קרות נזק המלחמה; :: (2) לעניין ההגדרות "יחידת מגורים" ו"יחידה אחרת", יראו את מועד קרות נזק המלחמה כמועד ההכרזה על המתחם לפי [[סעיף 14 לחוק הרשות הממשלתית]]. @ 51. פטור ממס ברכישה של דירה בידי יזם : (א) מכירה ליזם של זכות ביחידת מגורים חלופית שקיבל בעל דירה, בעסקת שיקום שנחתמה על פי התחייבות שנתן בעל הדירה בהתאם להוראות [[סעיף 38(א)(1)]] או בהתאם [[לסעיף 43(א)(3)(א) או (ב)]], שהיא עסקה כאמור [[בסעיף 49כב(א) לחוק מיסוי מקרקעין]], תהיה פטורה ממס רכישה, ואם בתקופה שתחילתה במועד קרות נזק המלחמה וסיומה בתום 12 חודשים מהיום שבו רכש היזם מבעל הדירה את הזכות ביחידת המגורים החלופית, כאמור [[בסעיף 44]], רכש בעל הדירה זכות במקרקעין שהם דירת מגורים כהגדרתה [[בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין]], לחילוף יחידת המגורים החלופית ושווי דירת המגורים הנרכשת לא פחת מ-75% משווי המכירה של יחידת המגורים החלופית - תהיה פטורה ממס שבח. : (ב) הוראות סעיף קטן (א), יחולו, בשינויים המחויבים ובכפוף [[לסעיף 49כז לחוק מיסוי מקרקעין]], גם על יחידה אחרת. : (ג) על מכירה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) יחולו ההוראות החלות על מכירה כאמור [[בסעיף 49כב1(ג) או (ד) לחוק מיסוי מקרקעין]], לפי העניין, בשינויים המחויבים. : (ד) במכירת יחידת מגורים חלופית, כאמור בסעיף קטן (א), יהיה המס כמשמעותו [[בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975]], בשיעור אפס. @ 52. תקנות לעניין התאמות של אופן מיסוי ודיווח של עסקת שיקום והסכם יציאה : שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות התאמות של אופן המיסוי והדיווח של עסקת שיקום והסכם יציאה לעקרונות של מיסוי עסקאות פינוי ובינוי לפי [[פרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין]]. @ 53. פיצויים בעד נזק מלחמה באזור לשיקום והתחדשות : (א) על אף האמור [[בתקנה 8 לתקנות מס רכוש]], אירע נזק מלחמה לדירה באזור לשיקום והתחדשות, רשאי מנהל מס רכוש לדחות את מועד תשלום הפיצויים לפי אותן הוראות לבעל דירה כאמור (בסעיף זה - הניזוק) עד למועד שיקבע, בהתחשב ביחס שבין עלות שיקום הנזק שאירע לבניין לעלות המימון של דיור חלופי לניזוק כאמור בסעיף קטן (ב) ובאפשרות שיקום הנזק. : (ב) דחה מנהל מס רכוש את מועד תשלום הפיצויים כאמור בסעיף קטן (א), יהיה זכאי הניזוק לדמי שכירות ראויים, כפי שיקבע מנהל מס רכוש, עד המועד שבו יתקיים לגביו האמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2) או מועד תשלום הפיצויים בהתאם [[לתקנות מס רכוש]], לפי העניין, ובלבד שדמי השכירות לא ישולמו לאחר מועד מסירת המקרקעין ליזם שיקום לשם תחילת ביצוע העבודות. : (ג) קיבל ניזוק את אחד מהמפורטים להלן, יראו זאת כאילו שולם לו הפיצוי שהוא זכאי לו בעד נזק המלחמה לפי [[תקנות מס רכוש]]: :: (1) התמורה לפי עסקת שיקום שעניינה דירה במבנה חדש שהוקם במקום הדירה שהייתה לו באזור לשיקום והתחדשות, ותשלום דמי שכירות החל מהמועד האמור בסעיף קטן (ב) ועד קבלת הדירה האמורה; :: (2) תשלום תמורת רכישת זכויותיו במקרקעין כאמור [[בסעיף 44]]. : (ד) סעיף זה יחול לעניין נזק מלחמה שאירע מיום י"ז בסיוון התשפ"ה (13 ביוני 2025) ואילך. == פרק ז': הוראות שונות == @ 54. מתן עדיפות בעניינים הנוגעים לאזור לשיקום והתחדשות : על אף האמור בכל דין - : (1) גורם מוסמך וגוף תשתית, כהגדרתם [[בחוק לקידום תשתיות לאומיות, התשפ"ג-2023]], ייתנו עדיפות לטיפול בבקשה שעניינה קבלת אישור פעולה כהגדרתו [[בחוק האמור]], תיאום, התייעצות, מסירת מידע או כל פנייה אחרת של יזם שיקום, מוסד תכנון או רשות מקומית, בקשר לקידום התחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות; : (2) בית משפט, ועדת ערר, שמאי מכריע או ועדת ההשגות יתנו עדיפות לטיפול בהליך הנוגע לקידום התחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות על פני טיפול בהליך אזרחי או מינהלי אחר. @ 55. הסכמת רשות מקרקעי ישראל : (א) על אף האמור בכל דין, נדרשה הסכמה מאת רשות מקרקעי ישראל, לעסקת שיקום או להסכם יציאה, לתוכנית לרישוי מהיר או לבקשה להיתר באזור לשיקום והתחדשות, תיתן רשות מקרקעי ישראל הסכמה כאמור בתוך 45 ימים ממועד הגשת הבקשה לכך. : (ב) חלפו 45 ימים ולא התקבלה הסכמה מאת רשות מקרקעי ישראל כאמור בסעיף קטן (א), יראו את הבקשה להסכמה כמאושרת. @ 56. עבודות פיתוח באזור לשיקום והתחדשות : (א) רשות מקומית, ועדה מקומית או כל גוף אחר לא ידרשו מיזם שיקום או מהמדינה לבצע או לממן, במישרין או בעקיפין, עבודות פיתוח, כתנאי למתן היתר, אישור או הסכמה בקשר לאזור לשיקום והתחדשות, וכן לא יקבלו מימון של עבודות כאמור או ייהנו מביצוע של עבודות כאמור, אף בלי שדרשו זאת, אלא בהתקיים כל אלה: :: (1) העבודות יבוצעו מכוח התקשרות בין בעל המקרקעין ובין הרשות המקומית באחת הדרכים הקבועות [[+|בסעיפים 197]], [[+|198]] [[או 198א(ב) לפקודת העיריות]]; :: (2) בעד ביצוע עבודות הפיתוח תשולם לבעל המקרקעין תמורה שאינה חורגת מהתמורה המקובלת לביצוע עבודות כאמור כמשמעותה [[בסעיף 198א(ב)(3) לפקודת העיריות]]; :: (3) התמורה כאמור בפסקה (2) תשולם באחת הדרכים הקבועות [[בסעיף 198א(ג) לפקודת העיריות]]. : (ב) בסעיף זה - ::- "עבודות פיתוח" - כהגדרתן [[בסעיף 198א לפקודת העיריות]], למעט שטחים המיועדים לצורכי ציבור בעבור העירייה הממוקמים במבנים שבהם ייעודים נוספים; ::- "רשות מקומית" - כהגדרתה [[בחוק התכנון]], לרבות מי מטעמה. @ 57. העברת מידע בין גופים ציבוריים : (א) לשם מימוש מטרות חוק זה וביצוע הוראותיו, ועל אף האמור [[בפרק ד' לחוק הגנת הפרטיות]], [[ובחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע"ח-2018]], רשאי גוף ציבורי המנוי [[בתוספת]] לפנות לגוף ציבורי אחר ולקבל ממנו את פרטיו של בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות (בסעיף זה - בעל נכס) שברשותו ואת פרטי יצירת הקשר עימו, ובכלל זה מען דיגיטלי, אם ישנו; לעניין אגף מס רכוש וקרן הפיצויים ברשות המסים, המידע שימסור לפי סעיף זה, אם הוא ברשותו, יהיה כתובות ופרטי התקשרות בלבד. : (ב) גוף ציבורי יעביר לגוף ציבורי שביקש זאת את הפרטים שברשותו בתוך שבעה ימים מהפנייה אליו. : (ג) על אף האמור בכל דין, לרבות הוראות [[חוק הגנת הפרטיות]] [[וסעיף 50 לחוק מס רכוש]], גוף ציבורי המנוי [[בתוספת]] רשאי לקבל מידע כמפורט בסעיף קטן (א), אם המידע נדרש באופן סביר למילוי תפקידו לפי חוק זה. : (ד) בתוך שבעה ימים ממועד ההכרזה על אזור לשיקום והתחדשות, תעביר הוועדה המקומית שבתחום מרחבה הוכרז האזור לשמאי הממשלתי הראשי ולמנהל מס רכוש, לשם ביצוע תפקידם לפי חוק זה, את פרטי הקשר של בעלי הנכסים באזור שברשותה ואת כלל היתרי הבנייה במתחם. : (ה) יזם שיקום רשאי לפנות לגוף ציבורי המנוי [[בתוספת]] ולקבל את פרטי הקשר של בעל הנכס, לשם פנייה אליו כאמור [[בסעיף 43(א)(3)]], ולעשות בהם שימוש לשם כך בלבד; יזם שיקום רשאי לקבל מגוף ציבורי המנוי [[בתוספת]], בהסכמת בעל הנכס, את סכום השומה שנערכה לבעל הנכס. : (ו) אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע העברת מידע אישי לשם ביצוע חוק זה בהתאם להוראות לפי [[פרק ד' לחוק הגנת הפרטיות]]. : (ז) המידע שיימסר לפי סעיף זה ישמש אך ורק למטרה שלשמה נמסר וגוף ציבורי המנוי [[בתוספת]] ינקוט את האמצעים הנדרשים להגנה על סודיות המידע ומניעת הגעתו לגורם שאינו מוסמך. : (ח) שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי, בצו, לתקן את [[התוספת]]. @ 58. ביצוע : (א) שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה, למעט [[פרקים ג' עד ה']]. : (ב) שר הפנים ממונה על ביצוע [[פרק ג']]. : (ג) שר הבינוי והשיכון ממונה על ביצוע [[פרק ד']]. : (ד) שר המשפטים ממונה על ביצוע [[פרק ה']]. @ 59. מינוי סגן נוסף ברשות מקומית שבתחומה נמצא אזור לשיקום והתחדשות - הוראת שעה : על אף האמור [[בסעיף 15 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל"ה-1975]], בתקופה שממועד ההכרזה עד יום י' בכסלו התשפ"ט (27 בנובמבר 2028), ברשות מקומית שבתחומה נמצא אזור לשיקום והתחדשות ומספר התושבים בה עולה על 100,000, רשאית המועצה לבחור סגן ראש רשות מקומית אחד נוסף על האמור [[באותו סעיף]], בדרך האמורה בו, והוא יכהן עד תום התקופה האמורה בסעיף זה. @ 60. הוראות ראשונות : (א) מנהל הרשות להתחדשות עירונית יורה על מתכונת ונוסח ההודעה לעניין [[סעיף 8]] בתוך 60 ימי עבודה מיום התחילה; הוראה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הרשות להתחדשות עירונית. : (ב) הנחיות ראשונות לפי [[סעיף 45(א)(1)]] יפורסמו באתר האינטרנט של רשות המסים בתוך שבעה ימים מיום התחילה. == פרק ח': תיקונים עקיפים == @ 61. <!-- תיקון מס' 36 --> : ((הנוסח שולב [[בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961]].)) @ 62. <!-- תיקון מס' 107 והוראת מעבר --> : (א) ((הנוסח שולב [[בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963]].)) : (ב) הוראות [[סעיף 49כב2(א) לחוק מיסוי מקרקעין]], כנוסחו בסעיף קטן (א), יחולו גם על הסכמים שנחתמו לפני יום התחילה, ובלבד שיום המכירה כמשמעותו [[בסעיף 49כ לחוק האמור]] טרם חל לגביהם ביום התחילה. @ 63. <!-- תיקון מס' 155 --> : ((הנוסח שולב [[בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000]].)) @ 64. <!-- תיקון מס' 167 --> : ((הנוסח שולב [[בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965]] כהוראת שעה מיום 28.2.2026 עד יום 31.5.2026.)) == תוספת == ==== ((([[סעיף 57]]))) ==== === גוף ציבורי === : [[בתוספת זו]], "גוף ציבורי" - משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית או גוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין, המפורט להלן: : (1) הרשות להתחדשות עירונית; : (2) רשות מקומית שבתחומה נמצא אזור לשיקום והתחדשות; : (3) רשות האוכלוסין וההגירה; : (4) השמאי הממשלתי הראשי; : (5) אגף מס רכוש וקרן הפיצויים ברשות המסים. <פרסום> התקבל בכנסת ביום י"ג בניסן התשפ"ו (31 במרץ 2026). <חתימות> * בצלאל סמוטריץ' שר האוצר * חיים כץ שר הבינוי והשיכון * יריב לוין שר המשפטים * יצחק הרצוג נשיא המדינה * אמיר אוחנה יושב ראש הכנסת * בנימין נתניהו ראש הממשלה gksby7qepehk8fwex1d52jt2198ouno 0 1739548 3003697 3003480 2026-04-09T11:00:15Z OpenLawBot 8112 [3003694] 3003697 wikitext text/x-wiki {{ח:התחלה}} {{ח:כותרת|חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ״ו–2026}} {{ח:פתיח-התחלה}} {{ח:תיבה|ס״ח תשפ״ו, 498|חוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית}}. {{ח:סוגר}} {{ח:מפריד}} {{ח:קטע2||תוכן עניינים}} <div class="law-toc"> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק א|פרק א׳: מטרה ופרשנות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ב|פרק ב׳: אזורים לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן א|סימן א׳: הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: הצוות המייעץ לעניין הכרזה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳: תכנון ובנייה באזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן א|סימן א׳: הוראות לעניין תוכניות באזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן ב|סימן ב׳: הליכי רישוי באזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן ג|סימן ג׳: אגרות והיטלי השבחה באזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ג סימן ד|סימן ד׳: החלת הוראות ותחולה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳: אישור יזם שיקום ורכישת זכויות באזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן א|סימן א׳: שומת מקרקעין לגבי דירה באזור לשיקום והתחדשות}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן ב|סימן ב׳: עסקאות שיקום והסכמי יציאה}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן ג|סימן ג׳: יזם שיקום}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן ד|סימן ד׳: עסקאות והסכמים לאחר אישור יזם שיקום}}</div> <div class="law-toc-3">{{ח:פנימי|פרק ד סימן ה|סימן ה׳: סיוע קרן הפיצויים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳: הסכמה לביצוע עבודה וסעדים בהעדר הסכמה}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ו|פרק ו׳: מיסוי מקרקעין ופיצויים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ז|פרק ז׳: הוראות שונות}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|פרק ח|פרק ח׳: תיקונים עקיפים}}</div> <div class="law-toc-2">{{ח:פנימי|תוספת|תוספת: {{מוקטן|גוף ציבורי}}}}</div> </div> {{ח:קטע2|פרק א|פרק א׳: מטרה ופרשנות}} {{ח:סעיף|1|מטרה}} {{ח:ת}} מטרתו של חוק זה היא שיקום אזורים שנפגעו מנזק מלחמה בדרך של התחדשות עירונית תוך איזון בין האינטרס הציבורי בקידום מהיר, יעיל ומיטבי של התחדשות עירונית ובין שמירה על זכות הקניין של הפרט. {{ח:סעיף|2|פרשנות}} {{ח:תת|(א)}} בחוק זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אזור לשיקום והתחדשות“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בית משותף“ – אחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין#פרק ו|בפרק ו׳ לחוק המקרקעין}}; {{ח:תתתת|(2)}} בית כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין#פרק ו1|בפרק ו׳1 לחוק המקרקעין}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בניין“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 1|בחוק התכנון}}, למעט מבנה כאמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 1|בפסקאות (1) ו־(2) לאותה הגדרה}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בניין הרוס“ – בניין שנגרם לו נזק מלחמה, ומהנדס הרשות המקומית שבתחומה נמצא הבניין קבע, לעניין חוק זה, כי בשל אותו נזק הוא נהרס או שיש להרסו; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל דירה“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)|בחוק פינוי ובינוי}}, לרבות בעל זכות במקרקעין באזור לשיקום והתחדשות שערב קרות נזק המלחמה הייתה בבעלותו דירה בבניין באזור לשיקום והתחדשות; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בעל מגרש“ – בעלים, לרבות חוכר לדורות, של מגרש כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4(3)}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”דירת תמורה“ – אחת מאלה, לפי העניין: {{ח:תתתת|(1)}} דירה בבניין חדש שייבנה במסגרת מיזם להתחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות שתינתן לבעל דירה בבניין שנהרס במסגרת מיזם כאמור, בתמורה למכירת זכויותיו בדירה ערב הריסתה; {{ח:תתתת|(2)}} הדירה המחודשת של בעל הדירה בבניין שיעובה במסגרת מיזם להתחדשות עירונית שתחודש במסגרת מיזם להתחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות בתמורה למכירת זכויותיו באותה דירה ערב עיבוי הבניין; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הוצאות הדיור החלופי“ – כמשמעותן {{ח:חיצוני|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)#סעיף 2|בתקנה 2(ג) לתקנות מס רכוש}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הוצאות שיקום הנזק“ – כהגדרתן {{ח:חיצוני|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)|בתקנות מס רכוש}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הסכם ארגון“ – הסכם לארגון עסקת התחדשות עירונית כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות)|בחוק הסכמים לארגון עסקאות}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הסכם יציאה“ – הסכם בין יזם ובין בעל דירה באזור לשיקום והתחדשות אשר על פיו מתחייב בעל הדירה למכור את מלוא זכויותיו במקרקעין ליזם בתמורה כספית האמורה {{ח:פנימי|סעיף 38|בסעיף 38(א)(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 43|או 43(א)(3)(א)}}, לפי העניין; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הסכם יציאה מוגדל“ – הסכם יציאה שחלות לגביו הוראות {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הוועדה למתחמים מועדפים“ – הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים, שהוקמה לפי {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)#סעיף 5|סעיף 5 לחוק מתחמים מועדפים}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”ועדת ההשגות“ – כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)#סעיף 9א|בסעיף 9א(ב) לפקודת הקרקעות}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הגנת הפרטיות“ – {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א–1981}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הסכמים לארגון עסקאות“ – {{ח:חיצוני|חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות)|חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות), התשע״ז–2017}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק מיסוי מקרקעין“ – {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ״ג–1963}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק מס רכוש“ – {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ״א–1961}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק המקרקעין“ – {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין|חוק המקרקעין, התשכ״ט–1969}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק מתחמים מועדפים“ – {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה), התשע״ד–2014}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק פינוי ובינוי“ – {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), התשס״ו–2006}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק הרשות הממשלתית“ – {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע״ו–2016}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”חוק התכנון“ – {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”יזם שיקום“ – יזם שאושר כיזם שיקום לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מארגן“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות)|בחוק הסכמים לארגון עסקאות}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מוסד תכנון“ – הוועדה המקומית או הוועדה למתחמים מועדפים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מועד ההכרזה“ – מועד כניסתה לתוקף של ההכרזה על אזור לשיקום והתחדשות; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מיזם להתחדשות עירונית“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית|בחוק הרשות הממשלתית}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מנהל מס רכוש“ – המנהל כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|בחוק מס רכוש}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”מנהל הרשות להתחדשות עירונית“, ”המנהל“ – מנהל הרשות להתחדשות עירונית שמונה לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית#סעיף 5|סעיף 5 לחוק הרשות הממשלתית}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”נזק מלחמה“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים#סעיף 35|בסעיף 35 לחוק מס רכוש}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עסקה עם בעל דירה“ – חוזה בין יזם ובין בעל דירה באזור לשיקום והתחדשות, אשר על פיו מתחייב בעל הדירה למכור את מלוא זכויותיו במקרקעין ליזם לשם הקמת מבנה חדש או עיבוי מבנה קיים, בהתאם לתוכנית לשיקום והתחדשות, הכולל בין השאר את כל אלה: {{ח:תתתת|(1)}} העקרונות לקביעת התמורה שיקבל כל בעל דירה לפי החוזה; {{ח:תתתת|(2)}} המועדים המרביים לאישור תוכנית לשיקום והתחדשות, לקבלת היתר בנייה ולמסירת הדירה החדשה לבעל הדירה בהתאם לחוזה; {{ח:תתתת|(3)}} פרטים בדבר הגורם שיבצע את עבודות הבנייה בהתאם לחוזה או תנאים לבחירתו של הגורם כאמור, לרבות לעניין ניסיונו בתחום; {{ח:תתתת|(4)}} התחייבות מטעם היזם להעמיד לטובת בעל הדירה ערבויות לשם הבטחת התחייבויותיו של היזם לפי החוזה; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עסקה עם בעל מגרש“ – חוזה בין יזם ובין בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, אשר על פיו מתחייב בעל המגרש למכור את זכויותיו במגרש לשם מימוש תוכנית לשיקום והתחדשות; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עסקה לפי תוכנית חיזוק“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק התחדשות עירונית (הסכמים לארגון עסקאות)|בחוק הסכמים לארגון עסקאות}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עסקת פינוי ובינוי“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)|בחוק פינוי ובינוי}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עסקת שיקום“ – עסקה עם בעל דירה או עסקה עם בעל מגרש; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”פקודת הקרקעות“ – {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור), 1943}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הצוות המייעץ“ – כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 10|בסעיף 10}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”צפיפות“ – צפיפות נטו או צפיפות ברוטו, כהגדרתן בתוכנית מיתאר ארצית משולבת לבנייה, לפיתוח ולשימור (תמ״א 35); {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רוב מיוחד של בעלי הדירות“ – אחד או יותר מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} רוב בעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות שבבעלותם רוב הדירות בכל אחד ממרבית הבניינים באותו אזור, ובלבד שכל בניין לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(2)}} הוא אחד מהבניינים כאמור; {{ח:תתתת|(2)}} בעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות שבבעלותם ארבע חמישיות לפחות מתוך כלל הדירות שבאותו אזור; {{ח:תתת}} לעניין הגדרה זו, יראו מגרש שאין בו בניין כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בסעיף 4(3)}} כמגרש שיש בו דירה אחת; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”הרשות להתחדשות עירונית“ – הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית|בחוק הרשות הממשלתית}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תוכנית לשיקום והתחדשות“ – תוכנית מיתאר מקומית או תוכנית מפורטת שגבולותיה זהים לגבולות אזור לשיקום והתחדשות שהוכרז לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, שמטרתה פינוי לשם בינוי או עיבוי הבנייה באזור לשיקום והתחדשות, ולעניין זה יראו את הגבולות כזהים אף אם הם אינם כוללים את המגרשים הציבוריים שנכללו בגבולות ההכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(4)}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תקנות מס רכוש“ – {{ח:חיצוני|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל״ג–1973}}. {{ח:תת|(ב)}} לכל מונח {{ח:פנימי|פרק ב|בפרקים ב׳}} {{ח:פנימי|פרק ג|ו־ג׳}} תהיה המשמעות הנודעת לו {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון}}, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת. {{ח:קטע2|פרק ב|פרק ב׳: אזורים לשיקום והתחדשות}} {{ח:קטע3|פרק ב סימן א|סימן א׳: הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:סעיף|3|הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} הממשלה, או ועדת שרים שהיא הסמיכה לעניין זה לפי סעיף קטן (ד) (בחוק זה – הממשלה), רשאית להכריז, בצו, לפי המלצת הצוות המייעץ, על שטח שבו נמצא בניין הרוס, לבד או יחד עם בניינים הרוסים אחרים, כעל אזור לשיקום והתחדשות שגבולותיו ייקבעו בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}, אם מצאה כי יש הצדקה לקידום או למימוש של מיזם התחדשות עירונית באותו שטח, בדרך של החלת הוראות חוק זה, כולן או חלקן. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), הממשלה, לפי המלצת הצוות המייעץ, רשאית להכריז, בצו, על שטח כעל אזור לשיקום והתחדשות שגבולותיו ייקבעו בהתאם להוראות {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}, אף אם אין בו בניין הרוס, אם מצאה כי יש הצדקה לקידום או למימוש של מיזם התחדשות עירונית באותו שטח, ובלבד שהתקיימו כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} השטח כולל לפחות שלושה בניינים הכוללים יחד 12 דירות לפחות; {{ח:תתת|(2)}} לפי חוות דעת של מהנדס הרשות המקומית שבתחומה נמצאים הבניינים האמורים בפסקה (1) ושל מהנדס מטעם מנהל מס רכוש, אירע נזק מלחמה משמעותי הגורם לפגיעה במצבו הפיזי של בניין כאמור בפסקה (1), ביציבותו ובבטיחותו ששיקומו יארך זמן רב. {{ח:תת|(ג)}} הוגשה המלצת הצוות המייעץ לממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 13|סעיף 13}} לעניין הכרזה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), רשאית הממשלה לאשר את המלצת הצוות המייעץ בכללה או לדחותה. {{ח:תת|(ד)}} הממשלה רשאית להסמיך ועדת שרים בסמכויות הממשלה לפי חוק זה, ובלבד שההסמכה כאמור תקבע כי ועדת השרים מוסמכת לקבל החלטות על דעת הממשלה. {{ח:סעיף|4|גבולותיו של אזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:ת}} גבולותיו של אזור לשיקום והתחדשות יכללו את המגרש או את המגרשים שבהם בניין הרוס כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(א)}}, או בניינים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ב)}}, וניתן לכלול באזור האמור מגרשים נוספים כמפורט להלן, והכול לפי המלצת הצוות המייעץ: {{ח:תת|(1)}} מגרש שיש בו בניין שנגרם לו נזק מלחמה ואינו בניין הרוס, ואשר ניתנה לגביו חוות דעת של מהנדס הרשות המקומית שבתחומה נמצא הבניין, הכוללת התייחסות למצבו הפיזי של הבניין, ליציבות הבניין או לבטיחותו, בין השאר בשל נזק המלחמה, לעבודות הנדרשות לשיקום הבניין שלא בדרך של הריסתו ובנייתו מחדש, לעלותן ולמשך הזמן המשוער לביצוען, והצוות המייעץ קבע, בין השאר בהסתמך על חוות הדעת האמורה, כי יש הצדקה להריסתו; {{ח:תת|(2)}} מגרש שיש בו בניין שלא מתקיים לגביו האמור בפסקה (1), ובלבד שמתקיימים כל אלה: {{ח:תתת|(א)}} על פי חוות דעתו של מתכנן המחוז יש נחיצות מובהקת לכלול את המגרש באזור לשיקום והתחדשות לשם קידום מיזם להתחדשות עירונית באזור, בין השאר בהסתמך על הצורך בהסדרת גישה ונגישות בשטחי ציבור ותשתיות, בהרחבת שטח מגרש לצורך בנייה לגובה או אם לפחות בשני צדדיו של המגרש יש מגרש ובו בניין הרוס או מגרש כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בסעיף 3(ב)}}, והכול אם אין אפשרות למתן מענה תכנוני בלא הכללת המגרש באזור כאמור (בסעיף זה – נחיצות מובהקת); {{ח:תתת|(ב)}} מספר הבניינים במגרשים שייכללו באזור לשיקום והתחדשות לפי פסקה זו לא יעלה על 25% מסך כל הבניינים הכלולים באותו אזור; {{ח:תת|(3)}} מגרש שערב קרות נזק המלחמה לא היה בו בניין, ובלבד שעל פי חוות דעתו של מתכנן המחוז יש נחיצות מובהקת לכלול אותו באזור לשיקום והתחדשות לשם קידום מיזם להתחדשות עירונית באזור; כלל האזור מגרש לפי פסקה זו, לא יעלה שטח המגרשים שייכללו באזור כאמור לפי פסקה זו ופסקה (2) על 40% משטח האזור לשיקום והתחדשות; {{ח:תת|(4)}} מגרשים ציבוריים הגובלים במגרשים כאמור בסעיף זה שיש הצדקה תכנונית לכלול אותם בהתאם לחוות דעת של מתכנן המחוז; בפסקה זו, ”מגרש ציבורי“ – מגרש המיועד לצורכי ציבור כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 188|בסעיף 188(ב)(1) לחוק התכנון}} שבבעלות המדינה, רשות הפיתוח, קרן קיימת לישראל או רשות מקומית. {{ח:סעיף|5|תוכן ההכרזה על אזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:ת}} הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}} ({{ח:פנימי|פרק ב סימן א|בסימן זה}} – ההכרזה) תכלול את כל אלה, והכול לפי המלצת הצוות המייעץ: {{ח:תת|(1)}} תחום האזור, המגרשים הכלולים בו, ובכלל זה מספרי הגוש והחלקה, שם השכונה והרחוב וכן מספרי הבתים שכלולים באזור; {{ח:תת|(2)}} הצפיפות המזערית באזור, וניתן לקבוע צפיפות שונה לסוגים שונים של תוכניות, ובלבד שהצפיפות שתיקבע כאמור לא תפחת מהצפיפות שנקבעה בתוכנית מיתאר ארצית החלה באזור. {{ח:סעיף|6|המועד להכרזה על אזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}} תיעשה לא יאוחר מ־60 ימי עבודה ממועד קרות נזק המלחמה לבניין או לבניינים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 3|באותו סעיף}}. {{ח:תת|(ב)}} יושב ראש הצוות המייעץ רשאי להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א) בתקופה או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 10 ימי עבודה. {{ח:תת|(ג)}} שר האוצר רשאי, בצו, להאריך את התקופה האמורה בסעיף קטן (א) בתקופה או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 45 ימי עבודה, בשל נסיבות מיוחדות, לרבות בשל מצב מיוחד בעורף כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק ההתגוננות האזרחית#סעיף 9ג|בסעיף 9ג לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי״א–1951}}; האריך יושב ראש הצוות המייעץ את התקופה כאמור בסעיף קטן (ב), בתקופה או בתקופות נוספות, תבוא ההארכה כאמור במניין הימים האמורים בסעיף קטן זה. {{ח:תת|(ד)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), אירע נזק מלחמה כאמור באותו סעיף קטן בתקופה שמיום י״ז בסיוון התשפ״ה (13 ביוני 2025) עד ערב תחילתו של חוק זה, יחל מניין התקופה שבאותו סעיף קטן ביום תחילתו של חוק זה. {{ח:סעיף|7|פרסום באתר האינטרנט}} {{ח:ת}} הודעה על הכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}} תפורסם באתר האינטרנט של מינהל התכנון ותכלול את הפרטים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}. {{ח:סעיף|8|פרסום על ידי הרשות המקומית}} {{ח:תת|(א)}} הרשות המקומית שהאזור לשיקום והתחדשות נמצא בתחומה תפרסם, בתוך שלושה ימי עבודה ממועד ההכרזה, הודעה במתכונת ובנוסח שעליהם יורה מנהל הרשות להתחדשות עירונית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 60|בסעיף 60}}; ההודעה תכלול את כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} הודעה על ההכרזה ובה הפרטים לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5}}; {{ח:תתת|(2)}} פרטים בדבר המנגנון לרכישת זכויות במקרקעין מבעלי הדירות באותו אזור בידי יזם שיקום, לפי חוק זה, במסגרת הסכם היציאה, ובכלל זה הדרך למתן הסכמה לרכישת זכויות במסגרת ההסכם האמור ותוצאות מתן ההסכמה, לרבות התנאים שבהתקיימם תושלם רכישת זכויותיו של בעל דירה כאמור בידי יזם השיקום וישולם לו סכום הרכישה; {{ח:תתת|(3)}} פרטים בדבר התנאים שעל יזם שיקום לעמוד בהם כדי לקבל סיוע מהמדינה לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיף 45}}; {{ח:תתת|(4)}} זכותם של בעלי הדירות באותו אזור להעביר לשמאי הממשלתי הראשי נתונים הנוגעים לעריכת השומה לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33(א)}}, והדרך להעברתם; {{ח:תתת|(5)}} זכותם של בעלי הדירות באותו אזור להגיש השגה על השומה, לפי {{ח:פנימי|סעיף 34|סעיף 34}}, והדרך להגשתה. {{ח:תת|(ב)}} פרסום כאמור בסעיף קטן (א) יהיה בשלט במקום בולט באזור כאמור, בהתחשב ככל האפשר במצב באזור שהוכרז כאמור, בין השאר, עקב נזק המלחמה, ובאתר האינטרנט של הרשות המקומית. {{ח:תת|(ג)}} נוסף על הדרכים האמורות בסעיף קטן (ב), הרשות המקומית תפעל למסירת הודעות, בין השאר באמצעות דואר אלקטרוני ובאמצעות מסרון, לבעל דירה או לבעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, אם יש ברשותה את כתובת הדואר האלקטרוני או את מספר הטלפון הנייד שלו. {{ח:סעיף|9|אזור לשיקום והתחדשות – מתחם פינוי ובינוי}} {{ח:ת}} יראו אזור לשיקום והתחדשות שהוכרז לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}} גם כמתחם פינוי ובינוי שהוכרז לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית#סעיף 14|סעיף 14(א)(1) לחוק הרשות הממשלתית}}, ויחולו עליו הוראות {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית#סעיף 14|סעיף 14(ו) לחוק האמור}}, בשינוי זה: במקום ”מנהל הרשות“ תבוא ”הממשלה“. {{ח:קטע3|פרק ב סימן ב|סימן ב׳: הצוות המייעץ לעניין הכרזה}} {{ח:סעיף|10|הצוות המייעץ}} {{ח:תת|(א)}} לשם מתן המלצה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, יוקם צוות מייעץ שחבריו הם – {{ח:תתת|(1)}} מנהל מינהל התכנון שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו, והוא יהיה היושב ראש; {{ח:תתת|(2)}} משנה ליועץ המשפטי לממשלה שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיך לעניין זה; {{ח:תתת|(3)}} מנהל הרשות להתחדשות עירונית שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו או את מנהל אגף תכנון ברשות; {{ח:תתת|(4)}} הממונה על התקציבים במשרד האוצר שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגן הממונה על התקציבים שהוא הסמיך לעניין זה; {{ח:תתת|(5)}} מנהל מס רכוש שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו או מנהל תחום התחדשות עירונית באגף מס רכוש וקרן הפיצויים ברשות המסים בישראל; {{ח:תתת|(6)}} השמאי הממשלתי הראשי שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו; {{ח:תתת|(7)}} ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא השטח המיועד להכרזה שיכהן בתוקף תפקידו והוא רשאי להסמיך במקומו את סגנו. {{ח:תת|(ב)}} חבר סגל אקדמי של מוסד מוכר כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק המועצה להשכלה גבוהה|בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי״ח–1958}}, החבר בוועדה המייעצת לשר האוצר לפי {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)#סעיף 2א|סעיף 2א(א)(11) לפקודת הקרקעות}}, יהיה משקיף בצוות המייעץ. {{ח:תת|(ג)}} המניין החוקי בישיבות הצוות המייעץ הוא רוב חבריו ובהם היושב ראש; החלטות הצוות המייעץ יתקבלו ברוב דעות החברים המשתתפים והמצביעים בישיבה; היו הדעות שקולות, תכריע דעתו של היושב ראש. {{ח:תת|(ד)}} הצוות המייעץ רשאי לקבוע את סדרי עבודתו ואת סדרי דיוניו, ככל שלא נקבעו לפי חוק זה; קבע הצוות כאמור, יפורסמו סדרי עבודתו וסדרי דיוניו באתר האינטרנט של מינהל התכנון. {{ח:תת|(ה)}} קיום הצוות המייעץ, סמכויותיו ותוקף החלטותיו לא ייפגעו בשל הפסקת כהונתו של חבר מחברי הצוות המייעץ, או מחמת ליקוי במינויו או בהמשך כהונתו, ובלבד שמכהנים בו רוב חבריו. {{ח:סעיף|11|המלצת הצוות המייעץ}} {{ח:תת|(א)}} הצוות המייעץ רשאי להמליץ לממשלה על קביעת אזורים לשיקום והתחדשות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיף 3}}, ויכלול בהמלצותיו את הפרטים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 5|בסעיף 5}}. {{ח:תת|(ב)}} הצוות המייעץ רשאי לכלול בהמלצה מגרשים לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4}}, ולעניין זה יסתמך בין השאר על חוות הדעת המפורטות {{ח:פנימי|סעיף 4|באותו סעיף}}; במתן ההמלצה יתחשב הצוות המייעץ גם באלה: {{ח:תתת|(1)}} ההיתכנות הכלכלית למימוש המיזם בשטח המיועד להכרזה כאזור לשיקום והתחדשות, לרבות באמצעות סיוע של המדינה במימונו, בין השאר בהסתמך על חוות דעת מהנדס מטעם מנהל מס רכוש, אשר יקבע את עלותן של הוצאות שיקום הנזק שנגרם לבניינים בשטח האמור; בעלות כאמור ייכללו הוצאות הדיור החלופי; {{ח:תתת|(2)}} התוכניות המאושרות והמופקדות והתוכניות שהוחלט להפקידן החלות בשטח המיועד להכרזה כאזור לשיקום והתחדשות. {{ח:תת|(ג)}} חוות הדעת כאמור בסעיף קטן (ב) יפורסמו באתר האינטרנט של מינהל התכנון בתוך שלושה ימי עבודה מיום הגשתן ולא יאוחר מ־21 ימי עבודה לפני העברת המלצת הצוות המייעץ לממשלה. {{ח:סעיף|12|הערות להודעה על המלצה}} {{ח:תת|(א)}} מנהל מינהל התכנון יפרסם הודעה, 21 ימי עבודה לפחות לפני העברת המלצת הצוות המייעץ לממשלה, על הכוונה להמליץ על אזור כאזור לשיקום והתחדשות (בסעיף זה – הודעה על המלצה), בצירוף חוות הדעת שהוגשו לצוות המייעץ לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}, ויציין את המען והמועדים להגשת הערות להודעה על המלצה ואת הדרכים להגשתן; הודעה כאמור תפורסם בכל אלה: {{ח:תתת|(1)}} אתר האינטרנט של מינהל התכנון; {{ח:תתת|(2)}} אתר האינטרנט של הרשות המקומית שבתחומה נכלל השטח המיועד להכרזה; {{ח:תתת|(3)}} על גבי שלט במקום בולט בשטח המיועד להכרזה, בהתחשב ככל האפשר במצב באזור, בין השאר עקב נזק המלחמה. {{ח:תת|(ב)}} מי שרואה את עצמו נפגע מההודעה על המלצה רשאי להגיש הערות בכתב, בתוך 14 ימי עבודה מיום הפרסום האחרון לפי פסקאות (1) ו־(2) בסעיף קטן (א); הצוות המייעץ ידון ויכריע בהערות. {{ח:סעיף|13|העברת המלצת הצוות המייעץ לממשלה}} {{ח:ת}} הצוות המייעץ יגיש לממשלה את המלצתו לעניין האזור המומלץ להכרזה, חוות הדעת שהוגשו לו לפי {{ח:פנימי|פרק ב|פרק זה}}, ההערות שהוגשו לו והכרעותיו בעניינן, וכן את עמדת ראש הרשות המקומית שבתחומה נמצא האזור, אם הוא מתנגד להמלצה. {{ח:קטע2|פרק ג|פרק ג׳: תכנון ובנייה באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:קטע3|פרק ג סימן א|סימן א׳: הוראות לעניין תוכניות באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:סעיף|14|היתרים וחלוקת קרקע בתקופת ביניים}} {{ח:ת}} הכריזה הממשלה על אזור לשיקום והתחדשות, לא יינתנו באזור כאמור היתרי בנייה, היתרים לשימוש בקרקע או אישור תשריט של חלוקת קרקע בתקופה של 60 ימי עבודה ממועד ההכרזה או עד לקביעת תנאים לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 78|סעיף 78 לחוק התכנון}} בידי מוסד התכנון, לפי המוקדם. {{ח:סעיף|15|תוכנית קיימת באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} הוכרז אזור לשיקום והתחדשות וקיימת תוכנית מאושרת שמטרתה פינוי לשם בינוי או עיבוי הבנייה, שגבולותיה זהים לגבולות ההכרזה של האזור לשיקום והתחדשות, הכוללת את כל המגרשים באזור לשיקום והתחדשות שנכללו בהכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|סעיפים 3}} {{ח:פנימי|סעיף 4|ו־4(1) עד (3)}}, יראו את התוכנית האמורה כתוכנית שאושרה לפי הוראות חוק זה; לעניין זה יראו את הגבולות כזהים אף אם הם אינם כוללים את המגרשים הציבוריים שנכללו בהכרזה לפי {{ח:פנימי|סעיף 4|סעיף 4(4)}} או את חלקם; יושב ראש מוסד התכנון הנוגע בדבר יודיע על כך ליושב ראש הוועדה המקומית בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההכרזה. {{ח:תת|(ב)}} הוכרז אזור לשיקום והתחדשות וקיימת במועד ההכרזה תוכנית שהופקדה או שהוחלט להפקידה שמטרתה פינוי לשם בינוי או עיבוי הבנייה, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} אם גבולות התוכנית האמורה זהים לגבולות ההכרזה, ימשיך מוסד התכנון שהחליט להפקידה לדון בה, ואם אישר את התוכנית יראו את התוכנית כתוכנית שאושרה לפי חוק זה; היה מוסד התכנון שהחליט להפקיד את התוכנית הוועדה המחוזית והתוכנית לא אושרה בתוך שמונה חודשים ממועד ההכרזה, תועבר התוכנית לוועדה למתחמים מועדפים והיא תמשיך לדון בה לפי הוראות {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}} מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המחוזית; {{ח:תתת|(2)}} אם גבולות התוכנית האמורה אינם זהים לגבולות ההכרזה, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתתת|(א)}} מתכנן מוסד התכנון שהחליט להפקיד את התוכנית יודיע למנהל מינהל התכנון בתוך שבעה ימי עבודה ממועד ההכרזה, אם ניתן להתאים את התוכנית לגבולות ההכרזה בלא הליך של הפקדה מחדש; הודיע מתכנן מוסד התכנון כי ניתן להתאים את התוכנית כאמור, יחולו הוראות פסקה (1); הוראות פסקת משנה זו יחולו גם אם התוכנית טרם הופקדה ומתכנן מוסד התכנון בחן אם היה נדרש להפקידה מחדש כדי להתאימה לגבולות ההכרזה אילו הופקדה; {{ח:תתתת|(ב)}} לא ימשיך מוסד התכנון לדון בתוכנית, אלא אם כן התאים את גבולות התוכנית לגבולות ההכרזה; {{ח:תתתת|(ג)}} הודיע מתכנן מוסד התכנון כי לא ניתן להתאים את התוכנית לגבולות ההכרזה בלא הפקדה מחדש כאמור בפסקת משנה (א) או שלא הודיע כאמור בתוך שבעה ימי עבודה, יראו את החלטת הפקדת התוכנית כבטלה, ואם התוכנית הופקדה – תפורסם על כך הודעה בדרך שבה מתפרסמת הודעה על הפקדה. {{ח:תת|(ג)}} בסעיף זה, ”מוסד תכנון“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון}}. {{ח:סעיף|16|הגשת תוכנית לשיקום והתחדשות והמועד להגשתה ולהפקדתה}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 61א|בסעיף 61א לחוק התכנון}} – {{ח:תת|(1)}} תוכנית לשיקום והתחדשות תוגש לוועדה המקומית על ידי רשות מקומית או ועדה מקומית בלבד, כל אחת בתחום מרחבה, ובלבד שהודיעה בכתב למנהל מינהל התכנון ולמנהל הרשות להתחדשות עירונית בתוך 21 ימים ממועד ההכרזה, כי היא מעוניינת להגיש את התוכנית; {{ח:תת|(2)}} לא הודיעה הרשות המקומית או הוועדה המקומית כאמור בפסקה (1), או שהודיעה כאמור ולא הוגשה התוכנית בתוך שלושה חודשים ממועד ההכרזה או שלא הופקדה תוכנית כאמור בתוך שישה חודשים ממועד ההכרזה, לא תהיה הוועדה המקומית מוסמכת עוד לדון בתוכנית לשיקום והתחדשות, והרשות להתחדשות עירונית תגיש לוועדה למתחמים מועדפים, בתוך שלושה חודשים מתום התקופה האמורה, לפי העניין, תוכנית לשיקום והתחדשות; משרד ממשלתי או רשות שהוקמה לפי חוק, ובכלל זה הרשות להתחדשות עירונית, או חברה ממשלתית שהנושא בתחום עיסוקה, רשאים להודיע למנהל הרשות להתחדשות עירונית, בתוך שבעה ימי עבודה מתום התקופה האמורה, לפי העניין, על כוונתם להגיש תוכנית כאמור; נמסרה הודעה על ידי יותר מגורם אחד כאמור, תוגש התוכנית לוועדה למתחמים מועדפים על ידי הגורם שהודיע על כך לראשונה; {{ח:תת|(3)}} על אף האמור בפסקאות (1) ו־(2), תוכנית לשיקום והתחדשות שבתחומן של שתי רשויות מקומיות או יותר, תוגש לוועדה למתחמים מועדפים על ידי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית בתוך שלושה חודשים ממועד ההכרזה; {{ח:תת|(4)}} יושב ראש המועצה הארצית רשאי, לבקשת הוועדה המקומית ובהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה להפקדה בפסקה (2), בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. {{ח:סעיף|17|מסמכים שיש להגיש לוועדה המקומית עם הגשת תוכנית לשיקום והתחדשות}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 61א|בסעיפים 61א}} {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 62ב|ו־62ב(ה) לחוק התכנון}}, הוגשה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה המקומית על ידי ועדה מקומית או רשות מקומית – יוגשו הערות מהנדס הוועדה המקומית לאחר בדיקה תכנונית מוקדמת כאמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 62ב|בסעיף 62ב(ה) לחוק התכנון}}, עם הגשת התוכנית לוועדה המקומית. {{ח:סעיף|18|סמכויות הוועדה המקומית}} {{ח:ת}} הוגשה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה המקומית על ידי הוועדה המקומית או על ידי הרשות המקומית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בסעיף 16(1)}}, יהיו לה, לגבי אותה תוכנית, כל הסמכויות הנתונות לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון}} לוועדה מקומית ולוועדה מחוזית, בכפוף להוראות אלה: {{ח:תת|(1)}} הצפיפות שתיקבע בתוכנית לא תפחת מהצפיפות שקבעה הממשלה לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|סעיף 5(2)}}; {{ח:תת|(2)}} לא מתקיים לגבי התוכנית אחד או יותר מהמפורטים {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 62א|בסעיף 62א(ו) לחוק התכנון}}; {{ח:תת|(3)}} נקבעו בתוכנית שימושים לצורכי ציבור במגרש שאינו מיועד רק לצורכי ציבור – לא יעלה השטח הכולל המותר לבנייה לשם השימושים האמורים על 10% מסך השטח הכולל המותר לבנייה במגרש, מעל פני הקרקע; בפסקה זו, ”צורכי ציבור“ – גן ילדים לרבות מעון יום לגיל הרך, בית תפילה, מרפאה ומרכז קהילתי שכונתי, וכן שימושים לצורכי חינוך, רווחה, דת ותרבות ומוסדות קהילתיים, כפי שיקבע, בצו, שר הפנים; בצו כאמור רשאי שר הפנים לקבוע שימושים שונים למגרש אחד או לכמה מגרשים. {{ח:סעיף|19|אישור תוכנית לשיקום והתחדשות בוועדה המקומית}} {{ח:ת}} הוועדה המקומית תחליט לאשר תוכנית לשיקום והתחדשות או לאשרה בשינויים, לקבוע תנאים לאישורה או לדחותה, בתוך 12 חודשים ממועד הגשתה; יושב ראש המועצה הארצית, רשאי, לבקשת הוועדה המקומית, בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. {{ח:סעיף|20|סמכויות הוועדה למתחמים מועדפים}} {{ח:תת|(א)}} יראו אזור לשיקום והתחדשות כמתחם מועדף שהוכרז לפי {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)#סעיף 3|סעיף 3(א)(3) לחוק מתחמים מועדפים}}, ואולם הוראות {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)#סעיף 3|סעיף 3(ז) לחוק האמור}} לא יחולו על מתחם זה. {{ח:תת|(ב)}} לעניין קידום תוכנית לשיקום והתחדשות בוועדה לקידום מתחמים מועדפים, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)#סעיף 4|סעיף 4(א) לחוק מתחמים מועדפים}} – לא יחול; {{ח:תתת|(2)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)#סעיף 9|סעיף 9(א) עד (ב1) לחוק מתחמים מועדפים}} – לא יחולו; {{ח:תתת|(3)}} לתוכנית תצורף המלצת הוועדה המקומית; לא נתנה הוועדה המקומית את המלצתה בתוך 30 ימי עבודה מהמועד שבו פנה אליה מגיש התוכנית, תוגש התוכנית בלא המלצתה; {{ח:תתת|(4)}} הוגשה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה למתחמים מועדפים ולא אושרה בתוך התקופות הקבועות בחוק זה, ידווח על כך יושב ראש הוועדה למתחמים מועדפים לממשלה ולוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, בתוך שבעה ימים מיום שחלפו המועדים הקבועים בחוק זה. {{ח:סעיף|21|העברת תוכנית לוועדה למתחמים מועדפים}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 16|בסעיף 16(2)}}, החליטה ועדה מקומית להפקיד תוכנית לשיקום והתחדשות ולא הופקדה תוכנית כאמור בתוך שישה חודשים ממועד ההכרזה, תועבר התוכנית לוועדה למתחמים מועדפים, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:פנימי|סעיף 22|סעיף 22(ב)}}. {{ח:תת|(ב)}} הופקדה תוכנית לשיקום והתחדשות על ידי הוועדה המקומית ולא אושרה במועד האמור {{ח:פנימי|סעיף 19|בסעיף 19}}, תועבר לוועדה למתחמים מועדפים; הוועדה למתחמים מועדפים רשאית להמשיך בהליכים מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המקומית. {{ח:סעיף|22|אישור תוכנית לשיקום והתחדשות בוועדה למתחמים מועדפים}} {{ח:תת|(א)}} הוועדה למתחמים מועדפים תחליט, בתוך 12 חודשים ממועד הגשת תוכנית לשיקום והתחדשות, אם לאשרה או לאשרה בשינויים, לקבוע תנאים לאישורה או לדחותה; יושב ראש המועצה הארצית, רשאי, לבקשת הוועדה למתחמים מועדפים, בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. {{ח:תת|(ב)}} הועברה תוכנית לשיקום והתחדשות לוועדה למתחמים מועדפים לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21}}, תחליט הוועדה למתחמים מועדפים, בתוך שישה חודשים מהמועד שבו התוכנית הועברה אליה, אם לאשר את התוכנית או לאשרה בשינויים, לקבוע תנאים לאישורה או לדחותה; יושב ראש המועצה הארצית, רשאי, לבקשת הוועדה למתחמים מועדפים, בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את התקופה האמורה בתקופה אחת או בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 60 ימי עבודה. {{ח:תת|(ג)}} הוועדה למתחמים מועדפים רשאית להמשיך בהליכים מהשלב שאליו הגיעה הוועדה המקומית. {{ח:סעיף|23|הוראות מיוחדות לעניין תוכנית לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} תוכנית לשיקום והתחדשות תכלול את כל ההוראות המאפשרות מתן היתר בנייה מכוחה, בלא צורך באישורה של תוכנית נוספת או באישור של גוף שאינו רשות הרישוי, בתיאום או בהתייעצות עימו כתנאי למתן ההיתר; נקבע בתוכנית כי נדרשים אישור של רשות הרישוי, או תיאום או התייעצות עימה, ייקבעו בתוכנית התנאים או המסמכים הנדרשים לקיום אותם אישור, תיאום או התייעצות ופרק הזמן לקיומם על ידי רשות הרישוי, ובלבד שאותה תקופה לא תעלה על שישה חודשים ממועד שליחת כל המסמכים האמורים לרשות הרישוי בדרך מקוונת; חלף פרק הזמן שנקבע כאמור, יראו זאת כקיום חובת האישור, התיאום או ההתייעצות, לפי העניין. {{ח:תת|(ב)}} כללה תוכנית לשיקום והתחדשות שאינה תוכנית לרישוי מהיר כהגדרתה {{ח:פנימי|סעיף 25|בסעיף 25}}, הוראות איחוד וחלוקה ללא הסכמה, לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#פרק ג סימן ז|סימן ז׳ לפרק ג׳ בחוק התכנון}}, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} בהערכת שווי מגרש קודם כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 122|בסעיף 122 לחוק התכנון}}, שאירע בו נזק מלחמה, יוערך שוויו כאילו לא אירע בו נזק המלחמה; {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 124|בסעיף 124 לחוק התכנון}}, בתוכנית ייקבע כי תחילת תוקפה של החלוקה החדשה תהיה ביום קליטת בקשה להיתר ראשון במתחם האיחוד והחלוקה התואם את החלוקה החדשה, לרבות בקשה שהגיש מורשה להיתר לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 158נ|סעיף 158נ לחוק האמור}} (בסעיף זה – בקשה להיתר ראשון); לעניין זה, יראו את מי שזכאי להירשם במרשם המקרקעין לפי החלוקה החדשה כאמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 125|בסעיף 125 לחוק התכנון}}, כמי שרשאי להגיש בקשה להיתר; {{ח:תתת|(3)}} {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 125|בסעיף 125(א) ו־(ב) לחוק התכנון}}, בכל מקום, במקום ”שמונה חודשים“ יקראו ”ארבעה חודשים“; {{ח:תתת|(4)}} הודעה על קליטת בקשה להיתר ראשון תימסר למינהל התכנון בתוך שלושה ימי עבודה ממועד קליטת הבקשה, ותפורסם על כך הודעה באתרי האינטרנט של מינהל התכנון ושל הוועדה המקומית הנוגעת בדבר בתוך שבעה ימי עבודה ממועד קליטת הבקשה. {{ח:תת|(ג)}} כללה תוכנית לשיקום והתחדשות מבנה שאינו בניין הרוס, תכלול התוכנית הוראה, ולפיה עד להריסת המבנה, בכפוף להוראות כל דין, השימושים שהיו מותרים במבנה ערב תחילתה של התוכנית ימשיכו להיות מותרים. {{ח:סעיף|24|הגבלה על תוכנית נוספת}} {{ח:ת}} אושרה תוכנית לשיקום והתחדשות, לא תוגש ולא תאושר בתקופה של עשר שנים מיום האישור תוכנית אחרת בשטח שבו חלה התוכנית לעניין שטחי הבנייה ומספר יחידות הדיור, אם יש בה כדי לעכב את מימוש התוכנית לשיקום והתחדשות; בסעיף זה, ”תוכנית“ – למעט תוכנית נושאית כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 62א|בסעיף 62א(ח)(1) לחוק התכנון}}. {{ח:קטע3|פרק ג סימן ב|סימן ב׳: הליכי רישוי באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:סעיף|25|תוכנית לרישוי מהיר}} {{ח:תת|(א)}} על תוכנית לשיקום והתחדשות שהוגשה לוועדה המקומית יחולו ההוראות לעניין תוכנית לרישוי מהיר לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 145א1|סעיף 145א1 לחוק התכנון}} (בחוק זה – תוכנית לרישוי מהיר), בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: {{ח:תתת|(1)}} סעיף קטן (א) – לא ייקרא; {{ח:תתת|(2)}} בסעיף קטן (ב), במקום הסיפה החל במילה ”ובלבד“ יקראו ”ובלבד שהבקשה להיתר חלה על כל שטח התוכנית; ואולם יזם שיקום כהגדרתו בחוק שיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ״ו–2026, רשאי להגיש בקשה כאמור עד להפקדת התוכנית“; {{ח:תתת|(3)}} בסעיף קטן (ג), הסיפה החל במילים ”על אף האמור, שר הפנים“ – לא תיקרא; {{ח:תתת|(4)}} במקום סעיף קטן (ד) יקראו: {{ח:תתתת|”(ד)}} שטח התוכנית לשיקום והתחדשות כהגדרתה בחוק לשיקום נזקי מלחמה בדרך של התחדשות עירונית, התשפ״ו–2026, אינו עולה על שישה דונם.“; {{ח:תתת|(5)}} סעיף קטן (ח) – לא ייקרא. {{ח:תת|(ב)}} שר הפנים רשאי לקבוע בתקנות הוראות לעניין תוכנית לשיקום והתחדשות שהוגשה לוועדה לקידום מתחמים מועדפים ותקודם כתוכנית לרישוי מהיר, ובכלל זה תנאים, סדרי דיון והליכים לגבי קידום מתן ההיתר בידי רשות הרישוי הארצית. {{ח:סעיף|26|הוראות מיוחדות לעניין גורמים מאשרים וגורמים מוסרי מידע}} {{ח:תת|(א)}} הוראות לגבי גורם מאשר או גורם נוסף לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 145ב1|סעיף 145ב1 לחוק התכנון}}, יחולו על בקשה להיתר מכוח תוכנית לשיקום והתחדשות שאינה תוכנית לרישוי מהיר, בשינויים המחויבים ובשינויים אלה: {{ח:תתת|(1)}} בסעיף קטן (א)(1), במקום ”15 ימים“ יקראו ”45 ימים“; {{ח:תתת|(2)}} סעיפים קטנים (ד) ו־(ה) – לא ייקראו. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), שר הפנים רשאי לקבוע כי הוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 145ב1|סעיף 145ב1 לחוק התכנון}} יחולו על תוכנית לשיקום והתחדשות שהיא תוכנית לרישוי מהיר, בתנאים ובשינויים שיקבע. {{ח:סעיף|27|הוראות מיוחדות לעניין ערר שהוגש}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 152|בסעיף 152(ב) לחוק התכנון}}, לעניין ערר שהוגש על החלטת רשות רישוי לתת היתר מכוח תוכנית באזור שיקום והתחדשות, יקראו את {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 152|הסעיף האמור}} כך: {{ח:תת|(1)}} פסקה (1) – לא תיקרא, למעט לעניין היתר שנתן מורשה להיתר; {{ח:תת|(2)}} במקום פסקה (2) יקראו: {{ח:תתת|”(2)}} הוגש ערר, תבחן ועדת הערר ותחליט, אם בנסיבות העניין יש הצדקה לעכב את מתן ההיתר, כולו או חלקו, בשל הגשת הערר, בשים לב להיקף ההשפעה של נושא הערר על ההיתר ולאפשרות השבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערר.“ {{ח:סעיף|28|הוראות מיוחדות לעניין מורשה להיתר}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 158נ|בסעיף 158נ(א)(1) לחוק התכנון}}, מורשה להיתר רשאי לפעול לשם הוצאת היתר לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#פרק ה4|פרק ה׳4 לחוק התכנון}}, אף בטרם ניתנה הסכמה של כל בעלי הזכויות במקרקעין שלגביהם מבוקש היתר, ובלבד שהתקיימו שני אלה: {{ח:תת|(1)}} במועד העברת הבקשה להיתר לרשות הרישוי לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 158נ|סעיף 158נ(א) לחוק התכנון}}, ניתנה הסכמה של לפחות 51% מבעלי הזכויות במקרקעין שלגביהם מבוקש ההיתר; {{ח:תת|(2)}} התקיים אחד מאלה לפני מתן ההיתר: {{ח:תתת|(א)}} המורשה להיתר שלח לבעלי הזכויות במקרקעין שלא נתנו את הסכמתם, הודעה בצירוף מסמכי הבקשה להיתר או קישור למסמכי הבקשה להיתר, והתקבלה החלטת רשות הרישוי המקומית בהתנגדויות שהוגשו, אם הוגשו, ולפיה רשאי המורשה להיתר לתת את ההיתר; בפסקה זו, ”הודעה“ – הודעה בדבר הגשת הבקשה להיתר, שנשלחה בהתאם להוראות שקבע שר הפנים לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון}} לעניין בקשה להיתר בלא הסכמת כל בעלי הזכויות במקרקעין, ובה מצוינת האפשרות להתנגד לבקשה להיתר בתוך 15 ימים ממועד מסירת ההודעה וכתובת רשות הרישוי המקומית לשליחת התנגדות; {{ח:תתת|(ב)}} ניתנה הסכמת כל בעלי הזכויות במקרקעין שלגביהם מבוקש ההיתר, המורשה להיתר יעביר את ההסכמה כאמור לרשות הרישוי, חמישה ימים לפחות לפני מתן ההיתר על ידו. {{ח:קטע3|פרק ג סימן ג|סימן ג׳: אגרות והיטלי השבחה באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:סעיף|29|אגרות}} {{ח:ת}} {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 266ד|סעיף 266ד(ב) לחוק התכנון}} יחול גם לעניין היתר מכוח תוכנית לשיקום והתחדשות, אף אם אינה תוכנית כאמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 266ד|באותו סעיף}}. {{ח:סעיף|30|שיעור היטל השבחה בתוכנית לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#תוספת 3 פרט 3|בסעיפים 3}} {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#תוספת 3 פרט 3א|ו־3א לתוספת השלישית בחוק התכנון}}, שיעור היטל ההשבחה שיחול בשל אישורה של תוכנית לשיקום והתחדשות (בסעיף זה – היטל בתוכנית שיקום) הוא רבע ההשבחה. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), רשות מקומית רשאית, לא יאוחר מ־30 ימי עבודה ממועד קרות נזק המלחמה או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, לקבוע לעניין אזור לשיקום והתחדשות שבתחומה כי שיעור ההיטל בתוכנית שיקום יעמוד על מחצית ההשבחה או שלא תחול בו חובת תשלום היטל כאמור. {{ח:תת|(ג)}} לעניין תוכנית לשיקום והתחדשות שהיא תוכנית משביחה במתחם פינוי ובינוי, כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#סעיף 15|בסעיף 15 לחוק רכבת תחתית (מטרו), התשפ״ב–2021}} (בסעיף זה – חוק המטרו), יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} היה שיעור ההיטל בתוכנית שיקום רבע ההשבחה או שהרשות המקומית קבעה שלא תחול בו חובת תשלום היטל כאמור, {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#פרק ג סימן ג|סימן ג׳ לפרק ג׳ לחוק המטרו}} – לא יחול; {{ח:תתת|(2)}} קבעה הרשות המקומית לפי סעיף קטן (ב) כי שיעור ההיטל בתוכנית שיקום יעמוד על מחצית ההשבחה, יחול שיעור חובת התשלום כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#סעיף 19|בסעיף 19(ד)(1) לחוק המטרו}}, ויחולו הוראות {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#פרק ג סימן ג|סימן ג׳ לפרק ג׳ לחוק המטרו}}. {{ח:תת|(ד)}} לעניין החלטת רשות מקומית לקביעת שיעור היטל בתוכנית שיקום יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} הרשות המקומית תפרסם הודעה על כוונתה לקבל החלטה כאמור 30 ימים לפחות לפני קבלתה; {{ח:תתת|(2)}} ההחלטה תתקבל בהתחשב, בין השאר, בשיקולים הנוגעים לערכי הקרקע, לצפיפות יחידות הדיור הקיימת והצפויה ולצורכי הפיתוח באותו אזור וכן בשיקולים נוספים שיפורטו בהחלטה; {{ח:תתת|(3)}} הקביעה כאמור תחול לגבי כל האזורים לשיקום והתחדשות שבשטח ניכר של הרשות המקומית; {{ח:תתת|(4)}} קבעה הרשות המקומית כי שיעור ההיטל בתוכנית שיקום יעמוד על מחצית ההשבחה, ייועד סכום בשיעור של 30% מסכום ההיטל לטובת האזור לשיקום והתחדשות בהתאם לשימושים המותרים לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#תוספת 3 פרט 13|סעיף 13(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון}}; הייתה התוכנית לשיקום והתחדשות תוכנית משביחה במתחם פינוי ובינוי, כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#סעיף 15|בסעיף 15 לחוק המטרו}}, סכום בשיעור של 30% מתוך שני השלישים מההיטל, שיראו אותו כתשלום היטל השבחה לפי {{ח:חיצוני|חוק רכבת תחתית (מטרו)#סעיף 19|סעיף 19(ד)(3)(א) לחוק המטרו}}, ייועד לטובת האזור לשיקום והתחדשות בהתאם לשימושים המותרים לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#תוספת 3 פרט 13|סעיף 13(א) לתוספת השלישית לחוק התכנון}}; {{ח:תתת|(5)}} הודעה על החלטה כאמור ברישה וכן הודעה לפי פסקה (1) יפורסמו ברשומות, בעיתון ובאתר האינטרנט בהתאם להוראות {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 1א|סעיפים 1א}} {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#סעיף 1ב|ו־1ב לחוק התכנון}}. {{ח:תת|(ה)}} הוראות סעיף זה לא יחולו על תוכנית לשיקום והתחדשות שאושרה לפני הכרזה על אזור לשיקום והתחדשות. {{ח:תת|(ו)}} לעניין {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה#תוספת 3|התוספת השלישית לחוק התכנון}}, במקרקעין שאירע בהם נזק מלחמה, תחושב ההשבחה כאילו ערב תחילתה של התוכנית לא אירע נזק מלחמה באותם מקרקעין. {{ח:קטע3|פרק ג סימן ד|סימן ד׳: החלת הוראות ותחולה}} {{ח:סעיף|31|החלת הוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון}} {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)|וחוק מתחמים מועדפים}}}} {{ח:ת}} הוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון}} יחולו על תוכנית לשיקום והתחדשות שתוגש לוועדה המקומית לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}} ועל היתר מכוחה, והוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק לקידום הבנייה במתחמים מועדפים (הוראת שעה)|חוק מתחמים מועדפים}} יחולו על תוכנית שתוגש לוועדה למתחמים מועדפים לפי {{ח:פנימי|פרק ג|פרק זה}} או שהועברה אליה לפי {{ח:פנימי|סעיף 21|סעיף 21(א) או (ב)}} ועל היתר מכוחה, והכול אלא אם כן נקבעה {{ח:פנימי|פרק ג|בפרק זה}} הוראה אחרת באותו עניין. {{ח:סעיף|32|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין|חוק המקרקעין}}}} {{ח:ת}} הוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין|חוק המקרקעין}} ימשיכו לחול לעניין ביצוע עבודה, ככל שאינן סותרות את ההוראות לפי חוק זה. {{ח:קטע2|פרק ד|פרק ד׳: אישור יזם שיקום ורכישת זכויות באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:קטע3|פרק ד סימן א|סימן א׳: שומת מקרקעין לגבי דירה באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:סעיף|33|עריכת שומת מקרקעין וקביעת סכום הרכישה}} {{ח:תת|(א)}} לא יאוחר מתום 35 ימי עבודה ממועד ההכרזה, יערוך השמאי הממשלתי הראשי או שמאי מקרקעין מטעמו (בסעיף זה – השמאי הממשלתי הראשי) שומת מקרקעין לגבי כל דירה באזור לשיקום והתחדשות; הציג בעל דירה בפני השמאי הממשלתי הראשי, בתוך 15 ימי עבודה ממועד ההכרזה, נתונים הנוגעים לעריכת שומת מקרקעין, יערוך השמאי הממשלתי הראשי את השומה לאחר שבחן את הנתונים. {{ח:תת|(ב)|(1)}} שומת המקרקעין תיערך לפי שווי של דירה חדשה באותו אזור שדומה במאפייניה, ובכלל זה בשטחה, לדירה של בעל הדירה, ובהתחשב במאפייניהן של דירות חדשות באותו אזור; השומה תיערך ליום שלפני מועד קרות נזק המלחמה (בסעיף זה – המועד הקובע לעניין השומה). {{ח:תתת|(2)}} לעניין חישוב שטח דירה יחולו ההוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק המכר (דירות)#סעיף 3|סעיף 3 לחוק המכר (דירות), התשל״ג–1973}}. {{ח:תתת|(3)}} השמאי הממשלתי הראשי, לאחר התייעצות עם מנהל מס רכוש, רשאי להורות בהנחיות מהם המאפיינים שיובאו בחשבון בעריכת שומה לפי סעיף קטן זה; לא מסר מנהל מס רכוש את עמדתו בתוך 21 ימים ממועד הפנייה אליו, יראו, בתום אותה תקופה, כאילו קוימה עימו חובת ההתייעצות. {{ח:תתת|(4)}} השומה שתיקבע לפי סעיף קטן (א) לא תפחת משוויו של הסכום שהיה מתקבל ממכירת הדירה ממוכר מרצון לקונה מרצון ערב קרות נזק המלחמה. {{ח:תת|(ג)|(1)}} לעניין {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38(א)(1)}}, השמאי הממשלתי הראשי יקבע שומה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) כאילו נוסף לשטח הדירה שנקבע כאמור בסעיף קטן (ב)(2) שטח שהוא אחד מאלה: {{ח:תתתת|(א)}} הייתה לוועדה המקומית מדיניות תמורות לעניין תוספת שטח – שליש מתוספת השטח שלפי מדיניות כאמור; {{ח:תתתת|(ב)}} לא הייתה לוועדה המקומית מדיניות תמורות לעניין תוספת שטח – שטח של 4 מ״ר למטרה עיקרית; שר הבינוי והשיכון, בהסכמת שר האוצר, בהתייעצות עם השמאי הממשלתי הראשי ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי לשנות את גודל השטח האמור. {{ח:תתת|(2)}} השמאי הממשלתי הראשי רשאי להפחית משומה כאמור בפסקה (1), על פי שיקול דעתו, את הסכום השווה לערכו של שליש מהשטח כאמור בפסקה (1)(א) או את הסכום השווה לערכו של השטח כאמור בפסקה (1)(ב), לפי העניין, אם מצא כי שטחה של הדירה חורג במידה ניכרת משטחה של דירת מגורים טיפוסית באזור. {{ח:תתת|(3)}} בסעיף קטן זה – {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”מדיניות תמורות“ – מדיניות לעניין תמורות לבעלי דירות במסגרת מיזם להתחדשות עירונית, ובין השאר, לעניין תוספת השטח, בין שנקבעה לפני קרות נזק המלחמה ובין לאחר מכן ולא יאוחר מתום 60 ימי עבודה ממועד קרות הנזק או מיום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, ובלבד שמדיניות כאמור שנקבעה לאחר קרות נזק המלחמה או יום תחילתו של חוק זה, לפי המאוחר, חלה לגבי שטח ניכר בתחומה של הרשות המקומית; {{ח:תתת|סוג=הגדרה}} ”תוספת השטח“ – תוספת שטח למטרה עיקרית, לרבות שטחו של מרחב מוגן דירתי, לדירת תמורה ביחס לשטח הדירה הקיימת במסגרת תוכנית להתחדשות עירונית. {{ח:תת|(ד)}} השמאי הממשלתי הראשי ישלח לבעל הדירה את שומת המקרקעין, לא יאוחר מ־40 ימי עבודה ממועד ההכרזה, ואם לא ניתן לאתר את בעל הדירה בשקידה סבירה – לרשות המקומית שבתחומה נמצא האזור לשיקום והתחדשות, ויפרסם הודעה על פרטי הגורם ברשות המקומית שאליו יכולים בעלי הדירות באותו אזור לפנות לשם קבלת שומת המקרקעין. {{ח:סעיף|34|השגה על השומה}} {{ח:ת}} בעל דירה רשאי להגיש השגה על שומת מקרקעין שנקבעה לפי הוראות {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33}}; ההשגה תוגש לוועדת ההשגות בתוך 75 ימי עבודה ממועד ההכרזה, והוראות {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)#סעיף 9א|סעיף 9א לפקודת הקרקעות}} יחולו לעניין זה, בשינויים המחויבים. {{ח:קטע3|פרק ד סימן ב|סימן ב׳: עסקאות שיקום והסכמי יציאה}} {{ח:סעיף|35|תחולת הוראות {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)|מחוק פינוי ובינוי}} על עסקאות שיקום באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:ת}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)#סעיף 1א|סעיפים 1א}} {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)#סעיף 1ב|ו־1ב(א) ו־(ב) לחוק פינוי ובינוי}} יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין עסקת שיקום, ככל האפשר ובהתאם לנסיבות שלאחר קרות נזק המלחמה. {{ח:סעיף|36|עסקאות קודמות}} {{ח:תת|(א)}} נחתמו עסקת פינוי ובינוי או עסקה לפי תוכנית חיזוק, לגבי דירה בבניין באזור לשיקום והתחדשות לפני מועד ההכרזה ({{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} – עסקה קודמת), ובאותו מועד טרם החל פינוי הדירה הקיימת יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} יראו עסקה קודמת לעניין חוק זה גם כעסקת שיקום; ואולם אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)#סעיף 1ד|סעיף 1ד לחוק פינוי ובינוי}} ומהוראות {{ח:חיצוני|חוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה)#סעיף 5ג|סעיף 5ג לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס״ח–2008}}; {{ח:תתת|(2)}} יזם או בעל דירה שהתקשר בעסקה קודמת רשאי, בתוך 50 ימי עבודה ממועד ההכרזה, לבטלה בהודעה בכתב מכל סיבה שהיא, בלי שיראו אותו כמי שהפר את ההתקשרות, ובלבד שאם מדובר בביטול על ידי בעל דירה – הוא התקשר בהסכם יציאה מוגדל עם אותו יזם שעימו התקשר בעסקה הקודמת. {{ח:תת|(ב)}} בעל דירה בבניין באזור לשיקום והתחדשות שהתקשר עם מארגן לעניין אותה דירה בהסכם ארגון, לפני מועד ההכרזה, רשאי, בתוך 50 ימי עבודה מאותו המועד, לבטלו בהודעה בכתב בלי שיראו אותו כמי שהפר את ההתקשרות עם המארגן. {{ח:סעיף|37|החובה להציע עסקת שיקום או הסכם יציאה}} {{ח:ת}} יזם יציע לכל בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, שניתן לאתרם בשקידה סבירה, עסקת שיקום ולבעל דירה גם הסכם יציאה מוגדל. {{ח:סעיף|38|הוראות לעניין הסכם יציאה מוגדל}} {{ח:תת|(א)}} הסכם יציאה שנחתם בתוך 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה הוא הסכם יציאה מוגדל, ויחולו לגביו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} התמורה בעד רכישת הזכויות במקרקעין תהיה בגובה השומה שנקבעה לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33(ג)}}; {{ח:תתת|(2)}} ההסכם יכלול תניה ולפיה אם אושר יזם שיקום שאינו היזם שהתקשר בהסכם היציאה המוגדל, יומחו החיובים והזכויות של אותו יזם לפי ההסכם ליזם השיקום. {{ח:תת|(ב)}} לא נקבעו הוראות לפי סעיף קטן (א) בהסכם יציאה מוגדל, יראו את ההסכם ככולל הוראות כאמור. {{ח:סעיף|39|דיווח על עסקת שיקום ועל הסכם יציאה מוגדל}} {{ח:תת|(א)}} יזם שהתקשר עם בעל דירה או בעל מגרש בעסקת שיקום או שהתקשר עם בעל דירה בהסכם יציאה מוגדל, יגיש למנהל העתק של העסקה או ההסכם, לפי העניין; לא הוגש העתק של עסקה או הסכם כאמור, לא תובא אותה התקשרות בחישוב מניין רוב מיוחד של בעלי הדירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40}}. {{ח:תת|(ב)}} בעל דירה או בעל מגרש רשאי להגיש למנהל העתק של העסקה או ההסכם, לפי העניין; הוגש העתק כאמור, תובא אותה התקשרות בחישוב מניין רוב מיוחד של בעלי הדירות לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40}}, אף אם לא הוגשה על ידי היזם כאמור בסעיף קטן (א). {{ח:תת|(ג)}} דיווח כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) יוגש מייד לאחר חתימתו, ובלבד שחלפו 50 ימי עבודה ממועד ההכרזה ולא יאוחר מ־95 ימי עבודה ממועד ההכרזה. {{ח:קטע3|פרק ד סימן ג|סימן ג׳: יזם שיקום}} {{ח:סעיף|40|אישור יזם שיקום}} {{ח:תת|(א)}} בכפוף להוראות סעיפים קטנים (ב), (ג) ו־(ה), מנהל הרשות להתחדשות עירונית יאשר יזם, אם מתקיימים בו התנאים האמורים בפסקאות (1), (2) או (3) שלהלן, כיזם שיקום לעניין אזור לשיקום והתחדשות, לפי סדר קדימויות זה: {{ח:תתת|(1)}} היזם התקשר בעסקת שיקום או בהסכם יציאה מוגדל עם רוב מיוחד של בעלי הדירות ובעלי המגרשים, ובלבד שהתקשר בעסקת שיקום עם 20% לפחות מבעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות; {{ח:תתת|(2)}} היזם התקשר בעסקת שיקום עם המספר הגבוה ביותר של בעלי הדירות או בעלי המגרשים באזור לשיקום והתחדשות, ובלבד שבעלי הדירות או בעלי המגרשים שהתקשרו עימו בצירוף בעלי הדירות שהתקשרו בהסכם יציאה מוגדל עימו או עם יזם אחר, בתוך 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה, הם רוב מיוחד של בעלי הדירות; {{ח:תתת|(3)}} היזם התקשר בעסקת שיקום עם המספר הגבוה ביותר של בעלי הדירות או בעלי המגרשים באזור לשיקום והתחדשות, ובלבד שכל בעלי הדירות או בעלי המגרשים שהתקשרו עימו או עם יזם אחר בעסקת שיקום או בהסכם יציאה מוגדל, בתוך 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה, הם רוב מיוחד של בעלי הדירות; אישור לפי פסקה זו יהיה מותנה בהתקיימות התנאים לפי {{ח:פנימי|סעיף 43|סעיף 43(ב)}}. {{ח:תת|(ב)}} בקשה של יזם לאישורו כיזם שיקום לפי סעיף קטן (א) (בסעיף זה – בקשה לאישור) תוגש בתקופה שתחילתה 50 ימי עבודה ממועד ההכרזה וסיומה 95 ימי עבודה ממועד ההכרזה (בחוק זה – תקופת ההגשה). {{ח:תת|(ג)}} היזם יצרף לבקשה לאישור מסמכים להוכחת התנאים כאמור בסעיף קטן (א), ואם שני יזמים או יותר הגישו יחד את הבקשה לאישור – גם ראיה בדבר קיומה של עסקה משותפת להם לביצוע השיקום, וכן תצהיר לתמיכה בעובדות המפורטות בבקשה לאישור; מנהל הרשות להתחדשות עירונית רשאי לדרוש מהיזם למסור לו מידע ומסמכים נוספים הנדרשים לו לשם החלטה בבקשה לאישור. {{ח:תת|(ד)}} מנהל הרשות להתחדשות עירונית יבחן בקשה לאישור שהוגשה לפי סעיף קטן (א)(1) בתוך 15 ימי עבודה מיום שהוגשה וייתן החלטה בה באותו מועד, ולעניין בקשה לאישור שהוגשה לפי סעיף קטן (א)(2) או (3) – בתום תקופת ההגשה, וייתן החלטה בה בתוך 15 ימי עבודה מתום תקופת ההגשה. {{ח:תת|(ה)|(1)}} תנאי לאישורו של יזם שיקום יהיה כי התחייב ליטול על עצמו את הזכויות והחיובים לפי הסכמי יציאה שנחתמו עם יזמים אחרים באותו אזור שיקום. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בסעיף קטן (א) או (ג), לא יאשר מנהל הרשות להתחדשות עירונית בקשה לאישור של יזם שהודיע כי הוא מעוניין בקבלת סיוע במימון לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיף 45}}, אלא אם כן היזם צירף לבקשה לאישור אישור ממנהל מס רכוש לכך שמתקיימים בו שני אלה (בסעיף זה – אישור מנהל מס רכוש): הוא עומד בתנאים שנקבעו לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיף 45(א)}} והוא לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי, לדעת מנהל מס רכוש, לקבל את הסיוע, ולא הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור. {{ח:תתת|(3)}} על אף האמור בפסקה (2), מנהל הרשות להתחדשות עירונית רשאי לאפשר ליזם לצרף את אישור מנהל מס רכוש בתוך עשרה ימי עבודה מתום תקופת ההגשה. {{ח:תתת|(4)}} יזם המעוניין בקבלת סיוע במימון לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיף 45}} אם יאושר כיזם שיקום, יודיע על כך למנהל הרשות להתחדשות עירונית ויפנה למנהל מס רכוש, עם מסירת הדיווח הראשון לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיף 39(א)}}, בבקשה לקבל אישור מנהל מס רכוש. {{ח:תת|(ו)}} אישר המנהל בקשה לאישור, ימסור הודעה על כך ליזם השיקום ולרשות המקומית שהאזור לשיקום והתחדשות נמצא בתחומה, וכן יפרסם הודעה על כך באתר האינטרנט של הרשות להתחדשות עירונית. {{ח:סעיף|41|אי־<wbr>אישור יזם כיזם שיקום}} {{ח:ת}} לא אישר המנהל בקשה לאישור לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40}} בתום 110 ימי עבודה ממועד ההכרזה, יראו את ההכרזה לפי חוק זה כבטלה ולא יחולו הוראותיו. {{ח:סעיף|42|מכירה ליזם ממשיך}} {{ח:ת}} מכר יזם שיקום את מלוא זכויותיו וחובותיו לפי עסקאות שיקום או לפי הסכמי יציאה באזור לשיקום והתחדשות ליזם ממשיך, יאשר מנהל הרשות להתחדשות עירונית את היזם הממשיך, לבקשתו, כיזם שיקום במקום היזם המוכר, אם מצא כי מתקיימים ביזם הממשיך התנאים הקבועים {{ח:פנימי|סעיף 40|בסעיף 40(א)(1) או (2) ו־(ה)}}; בסעיף זה, ”יזם ממשיך“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49כה1|בסעיף 49כה1}} {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49לב3|או 49לב3 לחוק מיסוי מקרקעין}}, לפי העניין. {{ח:קטע3|פרק ד סימן ד|סימן ד׳: עסקאות והסכמים לאחר אישור יזם שיקום}} {{ח:סעיף|43|הוראות לעניין עסקאות והסכמים לאחר אישור יזם שיקום}} {{ח:תת|(א)}} אושר יזם כיזם שיקום לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40}}, יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} בלי לגרוע מהוראות כל דין, בעל דירה או בעל מגרש רשאי לבטל עסקת שיקום או הסכם ארגון בלי שיראו אותו כמפר את ההתקשרות עם היזם או המארגן, לפי העניין, ובלבד שביטול העסקה או ההסכם נעשה לשם התקשרות בעסקת שיקום עם יזם שיקום או לגבי בעל דירה, לשם התקשרות בהסכם יציאה עם יזם שיקום; ביטל בעל דירה או בעל מגרש עסקת שיקום או הסכם ארגון לפי הוראות סעיף זה, ימסור על כך הודעה בכתב ליזם או למארגן, לפי העניין; {{ח:תתת|(2)}} הזכויות והחיובים בהסכם יציאה מוגדל של יזם שאינו יזם שיקום יומחו ביום מתן האישור ליזם השיקום באותו אזור; מנהל הרשות להתחדשות עירונית יודיע ליזם השיקום על כל הסכם יציאה מוגדל שדווח לו; {{ח:תתת|(3)}} יזם השיקום יציע, בתוך 30 ימי עבודה ממועד אישורו כיזם שיקום, לכל בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות שלא התקשרו עימו בעסקת שיקום עד אותו מועד, להתקשר עימו באחד מאלה לפי העניין: {{ח:תתתת|(א)}} לבעל דירה שלא התקשר עימו או עם יזם אחר בעסקת שיקום או בהסכם יציאה עד אותו מועד – להתקשר עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה שהתמורה בעד רכישת זכויותיו במקרקעין היא בגובה שומת המקרקעין שנערכה לפי {{ח:פנימי|סעיף 33|סעיף 33(ב)}}; {{ח:תתתת|(ב)}} לבעל דירה שהתקשר עם יזם אחר לפני תום תקופת ההגשה ודווח על כך לפי {{ח:פנימי|סעיף 39|סעיף 39}} – להתקשר עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה שהתמורה בעד רכישת הזכויות במקרקעין היא כאמור {{ח:פנימי|סעיף 38|בסעיף 38(א)(1)}}; {{ח:תתתת|(ג)}} לבעל מגרש שלא התקשר עימו או עם יזם אחר בעסקת שיקום עד אותו מועד – להתקשר עימו בעסקת שיקום. {{ח:תת|(ב)}} בלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), אושר יזם כיזם שיקום לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(א)(3)}} יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} בתום התקופה האמורה בסעיף קטן (א)(3), יבחן המנהל אם התמלאו לגבי היזם התנאים לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(א)(1) או (2)}}, וימסור הודעה על כך ליזם השיקום ולרשות המקומית שבתחומה האזור לשיקום והתחדשות, וכן יפרסם הודעה על כך באתר האינטרנט של אותה רשות מקומית; {{ח:תתת|(2)}} מצא המנהל כי התמלאו התנאים כאמור, יציע יזם השיקום לכל בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות שלא התקשרו עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה, בתוך 30 ימי עבודה מהמועד שבו התפרסמה הודעה לפי פסקה (1), את האמור בסעיף קטן (א)(3), לפי העניין; {{ח:תתת|(3)}} מצא המנהל כי לא התמלאו התנאים כאמור, יפקע האישור ויראו את ההכרזה לפי חוק זה כבטלה. {{ח:סעיף|44|אופן רכישת הזכויות של בעל דירה שהתקשר בהסכם יציאה}} {{ח:תת|(א)}} יזם שיקום ירכוש את זכויותיו במקרקעין של כל בעל דירה באזור לשיקום והתחדשות שעימו התקשר בהסכם יציאה כנגד תשלום תמורת הרכישה כאמור בסעיף קטן (ד), בתוך 90 ימים מהמועדים שלהלן, והכול לפי המאוחר: {{ח:תתת|(1)}} אישור יזם כיזם שיקום לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(א)(1) או (2)}}; {{ח:תתת|(2)}} קביעת מנהל הרשות להתחדשות עירונית כי התקיימו ביזם שיקום שאושר לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(א)(3)}} התנאים האמורים {{ח:פנימי|סעיף 43|בסעיף 43(ב)(1)}}; {{ח:תתת|(3)}} הפקדת תוכנית לשיקום והתחדשות באותו אזור. {{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), ביקש בעל דירה לדחות את רכישת זכויותיו בהתאם להסכם יציאה, ידחה יזם השיקום את רכישת הזכויות כאמור, ובלבד שרכישת הזכויות תתבצע לא יאוחר ממועד הפינוי הנדרש לתחילת עבודות הבנייה. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (א), לא ניתן להשלים את הליך הרכישה בתקופה האמורה באותו סעיף קטן, רשאי מנהל מס רכוש להאריך את התקופה האמורה, אם מצא שהדבר נדרש מסיבות שאינן תלויות ביזם או בבעל דירה. {{ח:תת|(ד)}} היזם ישלם לכל בעל דירה שעימו התקשר בהסכם יציאה, תמורת רכישת זכויותיו במקרקעין, את סכום הרכישה שנקבע לפי {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38(א)(1)}} {{ח:פנימי|סעיף 43|או 43(א)(3)}}, לפי העניין, ואם הוגשה השגה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 34|בסעיף 34}} או עתירה על החלטה בהשגה – את סכום הרכישה שנקבע בהחלטה בהשגה או בעתירה, לפי העניין; סכום הרכישה שישלם היזם יוצמד למדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מהמועד הקובע לעניין שומה עד מועד התשלום בפועל. {{ח:תת|(ה)}} לא רכש יזם השיקום את זכויותיהם של כל בעלי הדירות באזור לשיקום והתחדשות שעימם התקשר בהסכם יציאה, בתקופה האמורה בסעיף קטן (א), יהיה המנהל רשאי לבטל את אישורו כיזם שיקום. {{ח:קטע3|פרק ד סימן ה|סימן ה׳: סיוע קרן הפיצויים}} {{ח:סעיף|45|סיוע המדינה לרכישת זכויות}} {{ח:תת|(א)}} יזם שיקום שהתחייב לרכוש את זכויותיו של בעל דירה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 44|סעיף 44}}, רשאי לבקש ממנהל מס רכוש את הסכום שעליו לשלם לאותו בעל דירה לפי {{ח:פנימי|סעיף 44|אותו סעיף}}, כולו או חלקו, ולא יותר מסכום הרכישה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 44|בסעיף 44(א) ו־(ד)}} (בסעיף זה – סיוע במימון); מנהל מס רכוש ייתן סיוע במימון ליזם, בתוך 90 ימים מיום שהגיש את הבקשה, בהתקיים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} במועד אישור היזם כיזם שיקום אישר מנהל מס רכוש כי היזם עומד בדרישות שקבע מנהל מס רכוש בהנחיות שעניינן הבטחת יכולתו להחזיר את הסיוע במימון; {{ח:תתת|(2)}} היזם עומד בדרישות לפי {{ח:חיצוני|חוק עסקאות גופים ציבוריים#סעיף 2|סעיפים 2}} {{ח:חיצוני|חוק עסקאות גופים ציבוריים#סעיף 2א|ו־2א לחוק עסקאות גופים ציבוריים, התשל״ו–1976}}; {{ח:תתת|(3)}} ניתנו ערובות להנחת דעתו של מנהל מס רכוש בדבר הבטחת החזר הסיוע במימון. {{ח:תת|(ב)|(1)}} קיבל יזם שיקום את הסיוע במימון ונבנה בית משותף חדש בהתאם לתוכנית לשיקום והתחדשות החלה על הקרקע שבה נבנתה הדירה שרכש בהסכם יציאה, יהיה היזם חייב להחזיר את הסיוע במימון לא יאוחר מ־30 ימים מיום קבלת תעודת גמר לפי הוראות {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|חוק התכנון}}, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|בחוק מס רכוש}}, ממועד מתן הסיוע במימון עד מועד ההחזר. {{ח:תתת|(2)}} על אף האמור בפסקה (1), יזם השיקום רשאי לבקש ממנהל מס רכוש, בתוך התקופה כאמור באותה פסקה, כי יאשר שחלף החזר הסכום כאמור באותה פסקה, יחזיר היזם את שווי דירת התמורה, ואם היה שווי דירת התמורה נמוך מהסכום האמור בסעיף קטן (א) – את שווי דירת התמורה בתוספת 20% מההפרש בין שווי דירת התמורה ובין הסכום האמור; בחר יזם השיקום בהחזרת שווי דירת התמורה, לא יוכל לחזור בו מבחירתו; לעניין זה, ”שווי דירת התמורה“ – השווי במועד המסירה של דירת התמורה אשר היה מקבל בעל הדירה שדירתו נרכשה בהתאם לשווי הממוצע של דירות תמורה שקיבלו בעלי דירות בעלות מאפיינים דומים לדירתו, כפי שקבע השמאי הממשלתי הראשי. {{ח:תתת|(3)}} נקבעה שומת מקרקעין לפי הוראות פסקה (2), רשאי היזם להגיש השגה על השומה לוועדת ההשגות, בתוך 15 ימים מיום שנמסרה לו השומה, ויחולו לעניין זה הוראות {{ח:חיצוני|פקודת הקרקעות (רכישה לצורכי ציבור)#סעיף 9א|סעיף 9א לפקודת הקרקעות}}, בשינויים המחויבים; עם הגשת ההשגה, יחזיר היזם את שווי דירת התמורה שאינו שנוי במחלוקת ואשר ננקב בהשגתו. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בסעיף קטן (ב) – {{ח:תתת|(1)}} לא נקלטה בקשה להיתר בתוך 14 חודשים ממועד אישורה של תוכנית לשיקום והתחדשות או לא החלו עבודות בנייה בהתאם להיתר שניתן בתוך 10 חודשים ממועד מתן ההיתר, יתווספו לסכום האמור באותו סעיף קטן הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|בחוק מס רכוש}}, החל מחלוף התקופות האמורות ועד למועד קליטת הבקשה להיתר או התחלת עבודות הבנייה, לפי העניין; {{ח:תתת|(2)}} לא נקלטה בקשה להיתר בתוך 26 חודשים ממועד אישורה של תוכנית לשיקום והתחדשות או שלא החלו עבודות בנייה בתוך 12 חודשים ממועד מתן ההיתר, יתווספו לסכום האמור באותו סעיף קטן הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|בחוק מס רכוש}}, ואולם תוספת הריבית תהיה בשיעור של 6% לשנה; {{ח:תתת|(3)}} לא הושלמה בניית כל הבתים המשותפים באזור לשיקום והתחדשות בתוך שש שנים מהמועד שבו שולם ליזם השיקום סכום הסיוע במימון, יחזיר יזם השיקום את הסכום האמור לקרן הפיצויים כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים#סעיף 2א|בסעיף 2א לחוק מס רכוש}} ({{ח:פנימי|פרק ד|בפרק זה}} – קרן הפיצויים); מנהל מס רכוש רשאי, בהחלטה מנומקת, להאריך את התקופה האמורה. {{ח:תת|(ד)}} מנהל מס רכוש, בהתייעצות עם מנהל הרשות להתחדשות עירונית, רשאי להפחית את שיעור הריבית והפרשי הצמדה וריבית לפי פסקאות (1) ו־(2) של סעיף קטן (ג) או לוותר עליהם לחלוטין, אם הוכח להנחת דעתו כי העיכוב בקליטת הבקשה להיתר או בהתחלת עבודות הבנייה נגרם מסיבות שאינן תלויות ביזם השיקום. {{ח:תת|(ה)}} על סכום ההחזר כאמור בסעיפים קטנים (ב) או (ג), יחולו הוראות {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)|פקודת המסים (גבייה)}}, למעט {{ח:חיצוני|פקודת המסים (גבייה)#סעיף 11א|סעיף 11א(1) לאותה פקודה}}, כאילו היה מס, והוראות {{ח:חיצוני|חוק קיזוז מסים|חוק קיזוז מסים, התש״ם–1980}}, כאילו היה חוב מס. {{ח:סעיף|46|המקור להשתתפות המדינה}} {{ח:ת}} קרן הפיצויים תממן את כל אלה: {{ח:תת|(1)}} סכום הסיוע במימון כמשמעותו {{ח:פנימי|סעיף 45|בסעיף 45}}, והסכומים שיחזיר יזם השיקום לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|הסעיף האמור}} יצורפו לקרן הפיצויים ויהיו חלק ממנה; {{ח:תת|(2)}} השתתפות במימון המיזם, ככל שהיא נדרשת לפי חוות דעת מנהל הרשות להתחדשות עירונית, לאחר שערך בחינה כלכלית של המיזם ומצא שהוא אינו בעל כדאיות כלכלית; סכום ההשתתפות לא יעלה על הוצאות שיקום הנזק. {{ח:קטע2|פרק ה|פרק ה׳: הסכמה לביצוע עבודה וסעדים בהעדר הסכמה}} {{ח:סעיף|47|הוראות לעניין ביצוע עבודה באזור שיקום}} {{ח:תת|(א)}} אושר יזם שיקום ונדרשת לפי דין הסכמה או החלטה של בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות לשם ביצוע עבודה שמטרתה הקמת מבנה חדש באזור לשיקום והתחדשות או עבודה אחרת לשם מימוש תוכנית לשיקום והתחדשות ({{ח:פנימי|פרק ה|בפרק זה}} – ביצוע עבודה), יחולו לעניין קבלת ההסכמה או ההחלטה על ביצוע העבודה כאמור הוראות {{ח:פנימי|פרק ה|פרק זה}}. {{ח:סעיף|48|סעדים לשם ביצוע עבודות}} {{ח:תת|(א)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”אדם עם מוגבלות“ ו”התאמות“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)#סעיף 2|בסעיף 2(ג) לחוק פינוי ובינוי}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”בית המשפט“ – בית המשפט המחוזי; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”יזם שיקום“ – כל אחד מאלה: {{ח:תתתת|(1)}} יזם שיקום שאושר לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(א)(1) או (2)}}; {{ח:תתתת|(2)}} יזם שיקום שאושר לפי {{ח:פנימי|סעיף 40|סעיף 40(א)(3)}}, והמנהל קבע שמתקיימים לגביו התנאים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 43|בסעיף 43(ב)(1)}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”שמאי פינוי ובינוי“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)|בחוק פינוי ובינוי}}; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”תוכנית“ – תוכנית החלה באזור לשיקום והתחדשות והיא אחת מאלה: תוכנית מאושרת או תוכנית שהופקדה או הוחלט להפקידה, או תוכנית שהוגשה, והכול לפי חוק זה. {{ח:תת|(ב)}} יזם שיקום באזור לשיקום והתחדשות שיש תוכנית החלה לגביו אשר בעל דירה או בעל מגרש באותו אזור לא הסכים להתקשר עימו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה אף שהציע לו לעשות כן, רשאי להגיש לבית המשפט תובענה כנגד אותו בעל דירה או בעל מגרש (בסעיף זה – הנתבע). {{ח:תת|(ג)}} מצא בית המשפט כי הצורך בשיקום מהיר, יעיל ומיטבי של האזור לשיקום והתחדשות בדרך של התחדשות עירונית מצדיק זאת, רשאי הוא לפעול באחת או יותר מאלה: {{ח:תתת|(1)}} להורות לנתבע להתקשר בעסקת שיקום או להתקשר בהסכם יציאה; {{ח:תתת|(2)}} להורות לנתבע לבטל עסקת שיקום שנחתמה עם יזם שאינו יזם השיקום, ובלבד שביטול כאמור נעשה לשם התקשרות בעסקת שיקום או בהסכם יציאה, לרבות בדרך של מתן סעד לפי פסקה (1); {{ח:תתת|(3)}} למנות עורך דין או רואה חשבון, שאינו בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות, שיהיה מוסמך בהתאם להוראות בית המשפט לעשות בשם הנתבע שלא התקשר עם יזם השיקום את האמור בפסקאות (1) ו־(2). {{ח:תת|(ד)}} בבואו לתת סעד לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית המשפט בין השאר באלה: {{ח:תתת|(1)}} גודל האזור שנגרם לו נזק מלחמה וההשפעה על הסביבה; {{ח:תתת|(2)}} מספר בעלי הדירות שלדירתם נגרם נזק מלחמה שבגינו לא ניתן להתגורר בדירה ומספר בעלי הדירות שהתקשרו בעסקת שיקום או בהסכם יציאה; {{ח:תתת|(3)}} הפגיעה שצפויה להיגרם לנתבע ממתן סעד כאמור בסעיף קטן (ג), והאפשרות לצמצמה; {{ח:תתת|(4)}} התנהלות יזם השיקום בתום לב בקיום המשא ומתן להתקשרות בעסקת שיקום או בהסכם יציאה, ובכלל זה הצעת עסקת שיקום לכל בעלי הדירות המושתתת על עקרונות תמורה אחידים; {{ח:תתת|(5)}} כדאיותם הכלכלית של עסקת השיקום או הסכם היציאה; קבע שמאי פינוי ובינוי כי העסקה כדאית כלכלית, תהווה קביעה זו חזקה כי היא כדאית כאמור, אלא אם כן הוכח אחרת; קבע שמאי פינוי ובינוי כי העסקה תהיה כדאית כלכלית בהתקיים תנאים שקבע, חזקה כי היא כדאית כאמור בהתקיים התנאים שקבע, אלא אם כן הוכח אחרת; {{ח:תתת|(6)}} אם הוצעו לבעל הדירה הנתבע מגורים חלופיים לתקופת הקמת הבניין החדש, ואם בעל הדירה הנתבע או בן משפחתו המתגורר עימו הוא אדם עם מוגבלות – אם המגורים החלופיים שהוצעו לו כוללים התאמות, ככל שהיו בדירה שהזכויות בה מועברות או ככל שהן מתחייבות ממאפייניהם של המגורים החלופיים; {{ח:תתת|(7)}} אם הוצעו לנתבע בטוחות הולמות לביצוע עסקת השיקום או הסכם היציאה, ואם שמאי פינוי ובינוי קבע תנאים לעניין כדאיות כלכלית – לא ניתנו ערבויות הולמות להתקיימות התנאים; {{ח:תתת|(8)}} היות בעל הדירה שהתגורר בדירה במועד קרות נזק המלחמה, או בן משפחתו שהתגורר עימו במועד האמור, אדם עם מוגבלות שלא הוצעה לו דירת תמורה הכוללת התאמות או תשלום בעד ההתאמות; {{ח:תתת|(9)}} היות בעל הדירה שהתגורר בדירה במועד קרות נזק המלחמה מי שבמועד האמור מלאו לו, על פי הרישום במרשם האוכלוסין, 70 שנים (בפסקה זו – קשיש), ולא הוצעה לו לפחות אחת מהחלופות כמפורט להלן, לפי בחירת היזם, נוסף על האפשרויות הקבועות {{ח:פנימי|סעיף 37|בסעיף 37}}: {{ח:תתתת|(א)}} מתן אפשרות לקשיש לבחור באחת מאלה: {{ח:תתתתת|(1)}} מעבר לבית הורים כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי)|בחוק פינוי ובינוי}}, לרבות בתוספת תשלומי איזון, בשווי דומה לשווי מהוון של דירת תמורה, ובלבד שמעבר כאמור יתאפשר עד למועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות שנקבע בעסקת השיקום; {{ח:תתתתת|(2)}} רכישת דירה חלופית ששווייה דומה לשווי מהוון של דירת תמורה שתימסר לקשיש עד למועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות שנקבע בעסקת השיקום; מיקומה של דירה כאמור יהיה ככל הניתן בסמוך לדירתו של הקשיש – אם הקשיש ביקש זאת; {{ח:תתתתת|(3)}} קבלת סכום כסף בשווי מהוון של דירת תמורה, לשם רכישת דירה חלופית על ידי הקשיש בסכום האמור, כולו או רובו, לא יאוחר ממועד הפינוי של הדירה שהזכויות בה מועברות שנקבע בעסקת השיקום; {{ח:תתתת|(ב)}} שתי דירות ששוויין המצטבר דומה לשווי דירת תמורה; {{ח:תתתת|(ג)}} דירת תמורה ששטחה קטן משטח דירת התמורה שהקשיש היה אמור לקבל במסגרת עסקת השיקום בתוספת תשלומי איזון, והכול בשווי דומה לשווי דירת תמורה; {{ח:תתת|(10)}} היות בעל הדירה שהתגורר בדירה במועד קרות נזק המלחמה אחד מהמנויים להלן ולא הוצעה לו חלופה כאמור בפסקה (9)(א), נוסף על האפשרות לקבל דירת תמורה: {{ח:תתתת|(א)}} קשיש שבמועד קרות נזק המלחמה מלאו לו, על פי הרישום במרשם האוכלוסין, 75 שנים; {{ח:תתתת|(ב)}} חולה הנוטה למות כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק החולה הנוטה למות|בחוק החולה הנוטה למות, התשס״ו–2005}}; {{ח:תתתת|(ג)}} אדם שבמועד קרות נזק המלחמה התגורר בדירה והיה זכאי לגמלת סיעוד לפי {{ח:חיצוני|חוק הביטוח הלאומי#סעיף 224|סעיף 224(א)(5) או (6) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995}}; {{ח:תתת|(11)}} אם הוצעה לנתבע בתוך התקופות הקבועות בחוק זה ובהתאם להוראות חוק זה עסקת שיקום והסכם יציאה, לפי העניין. {{ח:תת|(ה)}} על אף האמור בסעיף קטן (ד), מצא בית המשפט כי התקיים האמור בפסקאות (4) עד (10) לאותו סעיף קטן, רשאי הוא לקבוע תנאים שרק בהתקיימם ייתן את הסעד האמור בסעיף קטן (ג). {{ח:תת|(ו)}} לעניין סדרי דין בתביעה לפי סעיף זה, יחולו הוראות {{ח:חיצוני|תקנות סדר הדין האזרחי#פרק יב|פרק י״ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט–2018}}, בשינויים המחויבים. {{ח:סעיף|49|תביעה לפינוי דירה שבית משפט אישר לגביה ביצוע עסקת שיקום או הסכם יציאה}} {{ח:ת}} על אף האמור בכל דין, תביעה לפינוי דירה שבית המשפט אישר לגביה ביצוע עסקת שיקום או הסכם יציאה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 48|בסעיף 48}} תוגש לאותו בית משפט שאישר את העסקה או ההסכם כאמור. {{ח:קטע2|פרק ו|פרק ו׳: מיסוי מקרקעין ופיצויים}} {{ח:סעיף|50|פרשנות}} {{ח:תת|(א)}} למונחים המופיעים {{ח:פנימי|פרק ו|בפרק זה}} תהיה המשמעות הנודעת להם {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#פרק 5-4|בפרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין}}. {{ח:תת|(ב)}} לעניין {{ח:פנימי|פרק ו|פרק זה}}, יראו התקשרות בהסכם יציאה של בעל דירה כמורכבת משתי עסקאות: עסקת שיקום שבה בעל הדירה מוכר את הזכות במקרקעין בתמורה לקבלת זכות ביחידת מגורים חלופית, ועסקת מכירה של זכות ביחידת מגורים חלופית ליזם. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49יט|בסעיף 49יט(א) לחוק מיסוי מקרקעין}}, לעניין עסקת שיקום יחולו הוראות אלה: {{ח:תתת|(1)}} לעניין ההגדרה ”קשיש“ – {{ח:תתתת|(א)}} יראו אדם כקשיש אף אם לא התגורר ביחידת המגורים הנמכרת שנתיים רצופות לפחות; {{ח:תתתת|(ב)}} בעסקת שיקום שהיא עסקה קודמת לפי {{ח:פנימי|סעיף 36|סעיף 36}}, יראו כקשיש אדם שמלאו לו 70 שנים במועד קרות נזק המלחמה; {{ח:תתת|(2)}} לעניין ההגדרות ”יחידת מגורים“ ו”יחידה אחרת“, יראו את מועד קרות נזק המלחמה כמועד ההכרזה על המתחם לפי {{ח:חיצוני|חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית#סעיף 14|סעיף 14 לחוק הרשות הממשלתית}}. {{ח:סעיף|51|פטור ממס ברכישה של דירה בידי יזם}} {{ח:תת|(א)}} מכירה ליזם של זכות ביחידת מגורים חלופית שקיבל בעל דירה, בעסקת שיקום שנחתמה על פי התחייבות שנתן בעל הדירה בהתאם להוראות {{ח:פנימי|סעיף 38|סעיף 38(א)(1)}} או בהתאם {{ח:פנימי|סעיף 43|לסעיף 43(א)(3)(א) או (ב)}}, שהיא עסקה כאמור {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49כב|בסעיף 49כב(א) לחוק מיסוי מקרקעין}}, תהיה פטורה ממס רכישה, ואם בתקופה שתחילתה במועד קרות נזק המלחמה וסיומה בתום 12 חודשים מהיום שבו רכש היזם מבעל הדירה את הזכות ביחידת המגורים החלופית, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 44|בסעיף 44}}, רכש בעל הדירה זכות במקרקעין שהם דירת מגורים כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 9|בסעיף 9(ג) לחוק מיסוי מקרקעין}}, לחילוף יחידת המגורים החלופית ושווי דירת המגורים הנרכשת לא פחת מ־75% משווי המכירה של יחידת המגורים החלופית – תהיה פטורה ממס שבח. {{ח:תת|(ב)}} הוראות סעיף קטן (א), יחולו, בשינויים המחויבים ובכפוף {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49כז|לסעיף 49כז לחוק מיסוי מקרקעין}}, גם על יחידה אחרת. {{ח:תת|(ג)}} על מכירה כאמור בסעיפים קטנים (א) ו־(ב) יחולו ההוראות החלות על מכירה כאמור {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49כב1|בסעיף 49כב1(ג) או (ד) לחוק מיסוי מקרקעין}}, לפי העניין, בשינויים המחויבים. {{ח:תת|(ד)}} במכירת יחידת מגורים חלופית, כאמור בסעיף קטן (א), יהיה המס כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מס ערך מוסף|בחוק מס ערך מוסף, התשל״ו–1975}}, בשיעור אפס. {{ח:סעיף|52|תקנות לעניין התאמות של אופן מיסוי ודיווח של עסקת שיקום והסכם יציאה}} {{ח:ת}} שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע בתקנות התאמות של אופן המיסוי והדיווח של עסקת שיקום והסכם יציאה לעקרונות של מיסוי עסקאות פינוי ובינוי לפי {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#פרק 5-4|פרק חמישי 4 לחוק מיסוי מקרקעין}}. {{ח:סעיף|53|פיצויים בעד נזק מלחמה באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור {{ח:חיצוני|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)#סעיף 8|בתקנה 8 לתקנות מס רכוש}}, אירע נזק מלחמה לדירה באזור לשיקום והתחדשות, רשאי מנהל מס רכוש לדחות את מועד תשלום הפיצויים לפי אותן הוראות לבעל דירה כאמור (בסעיף זה – הניזוק) עד למועד שיקבע, בהתחשב ביחס שבין עלות שיקום הנזק שאירע לבניין לעלות המימון של דיור חלופי לניזוק כאמור בסעיף קטן (ב) ובאפשרות שיקום הנזק. {{ח:תת|(ב)}} דחה מנהל מס רכוש את מועד תשלום הפיצויים כאמור בסעיף קטן (א), יהיה זכאי הניזוק לדמי שכירות ראויים, כפי שיקבע מנהל מס רכוש, עד המועד שבו יתקיים לגביו האמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2) או מועד תשלום הפיצויים בהתאם {{ח:חיצוני|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)|לתקנות מס רכוש}}, לפי העניין, ובלבד שדמי השכירות לא ישולמו לאחר מועד מסירת המקרקעין ליזם שיקום לשם תחילת ביצוע העבודות. {{ח:תת|(ג)}} קיבל ניזוק את אחד מהמפורטים להלן, יראו זאת כאילו שולם לו הפיצוי שהוא זכאי לו בעד נזק המלחמה לפי {{ח:חיצוני|תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף)|תקנות מס רכוש}}: {{ח:תתת|(1)}} התמורה לפי עסקת שיקום שעניינה דירה במבנה חדש שהוקם במקום הדירה שהייתה לו באזור לשיקום והתחדשות, ותשלום דמי שכירות החל מהמועד האמור בסעיף קטן (ב) ועד קבלת הדירה האמורה; {{ח:תתת|(2)}} תשלום תמורת רכישת זכויותיו במקרקעין כאמור {{ח:פנימי|סעיף 44|בסעיף 44}}. {{ח:תת|(ד)}} סעיף זה יחול לעניין נזק מלחמה שאירע מיום י״ז בסיוון התשפ״ה (13 ביוני 2025) ואילך. {{ח:קטע2|פרק ז|פרק ז׳: הוראות שונות}} {{ח:סעיף|54|מתן עדיפות בעניינים הנוגעים לאזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:ת}} על אף האמור בכל דין – {{ח:תת|(1)}} גורם מוסמך וגוף תשתית, כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק לקידום תשתיות לאומיות|בחוק לקידום תשתיות לאומיות, התשפ״ג–2023}}, ייתנו עדיפות לטיפול בבקשה שעניינה קבלת אישור פעולה כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק לקידום תשתיות לאומיות|בחוק האמור}}, תיאום, התייעצות, מסירת מידע או כל פנייה אחרת של יזם שיקום, מוסד תכנון או רשות מקומית, בקשר לקידום התחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות; {{ח:תת|(2)}} בית משפט, ועדת ערר, שמאי מכריע או ועדת ההשגות יתנו עדיפות לטיפול בהליך הנוגע לקידום התחדשות עירונית באזור לשיקום והתחדשות על פני טיפול בהליך אזרחי או מינהלי אחר. {{ח:סעיף|55|הסכמת רשות מקרקעי ישראל}} {{ח:תת|(א)}} על אף האמור בכל דין, נדרשה הסכמה מאת רשות מקרקעי ישראל, לעסקת שיקום או להסכם יציאה, לתוכנית לרישוי מהיר או לבקשה להיתר באזור לשיקום והתחדשות, תיתן רשות מקרקעי ישראל הסכמה כאמור בתוך 45 ימים ממועד הגשת הבקשה לכך. {{ח:תת|(ב)}} חלפו 45 ימים ולא התקבלה הסכמה מאת רשות מקרקעי ישראל כאמור בסעיף קטן (א), יראו את הבקשה להסכמה כמאושרת. {{ח:סעיף|56|עבודות פיתוח באזור לשיקום והתחדשות}} {{ח:תת|(א)}} רשות מקומית, ועדה מקומית או כל גוף אחר לא ידרשו מיזם שיקום או מהמדינה לבצע או לממן, במישרין או בעקיפין, עבודות פיתוח, כתנאי למתן היתר, אישור או הסכמה בקשר לאזור לשיקום והתחדשות, וכן לא יקבלו מימון של עבודות כאמור או ייהנו מביצוע של עבודות כאמור, אף בלי שדרשו זאת, אלא בהתקיים כל אלה: {{ח:תתת|(1)}} העבודות יבוצעו מכוח התקשרות בין בעל המקרקעין ובין הרשות המקומית באחת הדרכים הקבועות {{ח:חיצוני|פקודת העיריות#סעיף 197|בסעיפים 197}}, {{ח:חיצוני|פקודת העיריות#סעיף 198|198}} {{ח:חיצוני|פקודת העיריות#סעיף 198א|או 198א(ב) לפקודת העיריות}}; {{ח:תתת|(2)}} בעד ביצוע עבודות הפיתוח תשולם לבעל המקרקעין תמורה שאינה חורגת מהתמורה המקובלת לביצוע עבודות כאמור כמשמעותה {{ח:חיצוני|פקודת העיריות#סעיף 198א|בסעיף 198א(ב)(3) לפקודת העיריות}}; {{ח:תתת|(3)}} התמורה כאמור בפסקה (2) תשולם באחת הדרכים הקבועות {{ח:חיצוני|פקודת העיריות#סעיף 198א|בסעיף 198א(ג) לפקודת העיריות}}. {{ח:תת|(ב)}} בסעיף זה – {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”עבודות פיתוח“ – כהגדרתן {{ח:חיצוני|פקודת העיריות#סעיף 198א|בסעיף 198א לפקודת העיריות}}, למעט שטחים המיועדים לצורכי ציבור בעבור העירייה הממוקמים במבנים שבהם ייעודים נוספים; {{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”רשות מקומית“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון}}, לרבות מי מטעמה. {{ח:סעיף|57|העברת מידע בין גופים ציבוריים}} {{ח:תת|(א)}} לשם מימוש מטרות חוק זה וביצוע הוראותיו, ועל אף האמור {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות#פרק ד|בפרק ד׳ לחוק הגנת הפרטיות}}, {{ח:חיצוני|חוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים|ובחוק תקשורת דיגיטלית עם גופים ציבוריים, התשע״ח–2018}}, רשאי גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}} לפנות לגוף ציבורי אחר ולקבל ממנו את פרטיו של בעל דירה או בעל מגרש באזור לשיקום והתחדשות (בסעיף זה – בעל נכס) שברשותו ואת פרטי יצירת הקשר עימו, ובכלל זה מען דיגיטלי, אם ישנו; לעניין אגף מס רכוש וקרן הפיצויים ברשות המסים, המידע שימסור לפי סעיף זה, אם הוא ברשותו, יהיה כתובות ופרטי התקשרות בלבד. {{ח:תת|(ב)}} גוף ציבורי יעביר לגוף ציבורי שביקש זאת את הפרטים שברשותו בתוך שבעה ימים מהפנייה אליו. {{ח:תת|(ג)}} על אף האמור בכל דין, לרבות הוראות {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות|חוק הגנת הפרטיות}} {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים#סעיף 50|וסעיף 50 לחוק מס רכוש}}, גוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}} רשאי לקבל מידע כמפורט בסעיף קטן (א), אם המידע נדרש באופן סביר למילוי תפקידו לפי חוק זה. {{ח:תת|(ד)}} בתוך שבעה ימים ממועד ההכרזה על אזור לשיקום והתחדשות, תעביר הוועדה המקומית שבתחום מרחבה הוכרז האזור לשמאי הממשלתי הראשי ולמנהל מס רכוש, לשם ביצוע תפקידם לפי חוק זה, את פרטי הקשר של בעלי הנכסים באזור שברשותה ואת כלל היתרי הבנייה במתחם. {{ח:תת|(ה)}} יזם שיקום רשאי לפנות לגוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}} ולקבל את פרטי הקשר של בעל הנכס, לשם פנייה אליו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 43|בסעיף 43(א)(3)}}, ולעשות בהם שימוש לשם כך בלבד; יזם שיקום רשאי לקבל מגוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}}, בהסכמת בעל הנכס, את סכום השומה שנערכה לבעל הנכס. {{ח:תת|(ו)}} אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע העברת מידע אישי לשם ביצוע חוק זה בהתאם להוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק הגנת הפרטיות#פרק ד|פרק ד׳ לחוק הגנת הפרטיות}}. {{ח:תת|(ז)}} המידע שיימסר לפי סעיף זה ישמש אך ורק למטרה שלשמה נמסר וגוף ציבורי המנוי {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת}} ינקוט את האמצעים הנדרשים להגנה על סודיות המידע ומניעת הגעתו לגורם שאינו מוסמך. {{ח:תת|(ח)}} שר המשפטים, באישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, רשאי, בצו, לתקן את {{ח:פנימי|תוספת|התוספת}}. {{ח:סעיף|58|ביצוע}} {{ח:תת|(א)}} שר האוצר ממונה על ביצוע חוק זה, למעט {{ח:פנימי|פרק ג|פרקים ג׳ עד ה׳}}. {{ח:תת|(ב)}} שר הפנים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק ג|פרק ג׳}}. {{ח:תת|(ג)}} שר הבינוי והשיכון ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק ד|פרק ד׳}}. {{ח:תת|(ד)}} שר המשפטים ממונה על ביצוע {{ח:פנימי|פרק ה|פרק ה׳}}. {{ח:סעיף|59|מינוי סגן נוסף ברשות מקומית שבתחומה נמצא אזור לשיקום והתחדשות – הוראת שעה}} {{ח:ת}} על אף האמור {{ח:חיצוני|חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם)#סעיף 15|בסעיף 15 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם), התשל״ה–1975}}, בתקופה שממועד ההכרזה עד יום י׳ בכסלו התשפ״ט (27 בנובמבר 2028), ברשות מקומית שבתחומה נמצא אזור לשיקום והתחדשות ומספר התושבים בה עולה על 100,000, רשאית המועצה לבחור סגן ראש רשות מקומית אחד נוסף על האמור {{ח:חיצוני|חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם)#סעיף 15|באותו סעיף}}, בדרך האמורה בו, והוא יכהן עד תום התקופה האמורה בסעיף זה. {{ח:סעיף|60|הוראות ראשונות}} {{ח:תת|(א)}} מנהל הרשות להתחדשות עירונית יורה על מתכונת ונוסח ההודעה לעניין {{ח:פנימי|סעיף 8|סעיף 8}} בתוך 60 ימי עבודה מיום התחילה; הוראה כאמור תפורסם באתר האינטרנט של הרשות להתחדשות עירונית. {{ח:תת|(ב)}} הנחיות ראשונות לפי {{ח:פנימי|סעיף 45|סעיף 45(א)(1)}} יפורסמו באתר האינטרנט של רשות המסים בתוך שבעה ימים מיום התחילה. {{ח:קטע2|פרק ח|פרק ח׳: תיקונים עקיפים}} {{ח:סעיף|61|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק מס רכוש וקרן פיצויים|בחוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ״א–1961}}.}} {{ח:סעיף|62|}} {{ח:תת|(א)}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)|בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ״ג–1963}}.}} {{ח:תת|(ב)}} הוראות {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49כב2|סעיף 49כב2(א) לחוק מיסוי מקרקעין}}, כנוסחו בסעיף קטן (א), יחולו גם על הסכמים שנחתמו לפני יום התחילה, ובלבד שיום המכירה כמשמעותו {{ח:חיצוני|חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)#סעיף 49כ|בסעיף 49כ לחוק האמור}} טרם חל לגביהם ביום התחילה. {{ח:סעיף|63|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק בתי משפט לעניינים מינהליים|בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס–2000}}.}} {{ח:סעיף|64|}} {{ח:ת}} {{ח:הערה|הנוסח שולב {{ח:חיצוני|חוק התכנון והבנייה|בחוק התכנון והבנייה, התשכ״ה–1965}} כהוראת שעה מיום 28.2.2026 עד יום 31.5.2026.}} {{ח:קטע2|תוספת|תוספת}} {{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 57|סעיף 57}})}}}} {{ח:קטע3||גוף ציבורי}} {{ח:סעיף*}} {{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת|בתוספת זו}}, ”גוף ציבורי“ – משרדי הממשלה ומוסדות מדינה אחרים, רשות מקומית או גוף אחר הממלא תפקידים ציבוריים על פי דין, המפורט להלן: {{ח:תת|(1)}} הרשות להתחדשות עירונית; {{ח:תת|(2)}} רשות מקומית שבתחומה נמצא אזור לשיקום והתחדשות; {{ח:תת|(3)}} רשות האוכלוסין וההגירה; {{ח:תת|(4)}} השמאי הממשלתי הראשי; {{ח:תת|(5)}} אגף מס רכוש וקרן הפיצויים ברשות המסים. {{ח:חתימות|התקבל בכנסת ביום י״ג בניסן התשפ״ו (31 במרץ 2026).}} * '''בצלאל סמוטריץ׳'''<br>שר האוצר * '''חיים כץ'''<br>שר הבינוי והשיכון * '''יריב לוין'''<br>שר המשפטים * '''יצחק הרצוג'''<br>נשיא המדינה * '''אמיר אוחנה'''<br>יושב ראש הכנסת * '''בנימין נתניהו'''<br>ראש הממשלה {{ח:סוגר}} {{ח:סוף}} [[קטגוריה:בוט חוקים]] b5b3jg0g261pk124fq0hqkigvz50ew1 104 1739562 3003621 3003564 2026-04-08T17:15:46Z יעקב 15222 3003621 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪724‬‬ ר' אלעזר בר צדוק בשלפי השמד באושא <קטע התחלה=פרק כא/> ״סוריא אף על פי שאין שביעית נוהגת בה מן התורה גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם, '''אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אף על פי שהם חייבות''' '''במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן'''." ושם ב[[סוכה מד ב|סוכה מ״ד]] ידובר כל הענין רק בשביעית. ומבלי לדעת דבר מזה יחליט לו פראנקעל כי הי׳ ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שני והי׳ דר בבבל ושם עמד אייבו לפניו. ולשון דברי הגמ׳ ב[[סוכה מד ב|סוכה שם]] ״אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר׳ אלעזר בר' צדוק אתא לקמיה ההוא גברא אמר ליה קרייתא אית לי כרמיא אית לי זיתיא אית לי ואתו בני קרייתא ומקשקשין בכרמיא (עובדין את הכרמים בשביעית, רש"י) וכו׳ אריך או לא אריך וכו׳ אמר ליה מה מיעבד אמר ליה אפקר זיתיא לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי כרמים, וקשקושי מי שרי והתניא והשביעית תשמטנה וכו׳ אמר רב עוקבא בר חמא תרי קשקושי הוו וכו׳״. ומבואר לפנינו שהי׳ זה ‬בארץ ישראל, ושם הי׳ אז אייבו אבי רב. ודברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״כדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעין שנין״ ילכו על ארץ הגליל וכמבואר. ורק תמהון הוא לראות כי בכל מקום ערבבו את ימי פעולותיהם של כל דור ודור עם ימיהם בכלל, ויחשבו את בני ‬הדור הבא לנולד אחרי מות הדור הקודם. ואיזה חדוש של כלום יש בזה אם אייבו אביו של רב הי׳ בארץ ישראל בימי שלפי השמד וראה שם אז את זקן הדור ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ועמד לפניו. הן רב הי׳ מתלמידי רבי היותר גדולים, ואם כן הנה דור אביו של רב הוא דור רבי, והאם יוכל להיות ספק כי בשלפי השמד הי׳ כבר רבי מהגדולים (עי׳ דברינו בימי אושא פרק ה׳) וכן הי׳ אז כבר לאיש גם אביו של רב. ויותר מזה כי אייבו הי׳ גם קשיש מרבי ור׳ חייא אחיו הצעיר של אייבו היו שנותיו בשנות רבי עד שאף שר׳ חייא מת בזקנותו בכל זה נסתפקו בגמ׳ [[כתובות קג א|כתובות ד׳ ק"ג]] מי נפטר תחלה רבי או ר׳ חייא. ואייבו הי׳ קשיש הרבה מר׳ חייא, כי כידוע אמרו בגמ׳ [[פסחים ד א|פסחים ד׳ ד׳]] ״רב בר אחוה דר׳ חייא ובר אחתיה״ והיינו כדברי רש"י שם: ״אייבו אביו של רב אחיו של ר׳ חייא הי׳ מן האב כדאמרינן בפרק קמא ד[[סנהדרין ה א|סנהדרין ד׳ ה׳]] אייבו וחנא ושילא ומרתא ור׳ חייא כולהו בני דר׳ אחא מכפרי (בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי) הוו ואימא שהיתה אמו של רב אחותו של ר׳ חייא היתה מן האם.״ והיינו שאמו של רב היתה מאיש אחר ואחר כך נשאת אמה לאבא בר אחא כרסלא וילדה את ר׳ חייא. ואייבו אביו של רב נחשב באמת ראשון לכל בני אבא בר אחא כרסלא, ור׳ חייא נחשב אחרון. כי הוא נולד מאשתו השני׳ של אבא בר אחא, ואייבו נשא את בת האשה השניה של אבא בר אחא אשר נולדה מאיש אחר. <קטע סוף=פרק כא/><noinclude></noinclude> 3zevp31ar5lnt3so3wk60dnjimrml4s 3003622 3003621 2026-04-08T17:17:26Z יעקב 15222 3003622 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪724‬‬ ר' אלעזר בר צדוק בשלפי השמד באושא <קטע התחלה=פרק כא/> ״סוריא אף על פי שאין שביעית נוהגת בה מן התורה גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם, '''אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אף על פי שהם חייבות''' '''במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן'''." ושם ב[[סוכה מד ב|סוכה מ״ד]] ידובר כל הענין רק בשביעית. ומבלי לדעת דבר מזה יחליט לו פראנקעל כי הי׳ ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שני והי׳ דר בבבל ושם עמד אייבו לפניו. ולשון דברי הגמ׳ ב[[סוכה מד ב|סוכה שם]] ״אמר אייבו הוה קאימנא קמיה דר׳ אלעזר בר' צדוק אתא לקמיה ההוא גברא אמר ליה קרייתא אית לי כרמיא אית לי זיתיא אית לי ואתו בני קרייתא ומקשקשין בכרמיא (עובדין את הכרמים בשביעית, רש"י) וכו׳ אריך או לא אריך וכו׳ אמר ליה מה מיעבד אמר ליה אפקר זיתיא לחשוכיא ותן פריטיא לקשקושי כרמים, וקשקושי מי שרי והתניא והשביעית תשמטנה וכו׳ אמר רב עוקבא בר חמא תרי קשקושי הוו וכו׳״. ומבואר לפנינו שהי׳ זה ‬בארץ ישראל, ושם הי׳ אז אייבו אבי רב. ודברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״כדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעין שנין״ ילכו על ארץ הגליל וכמבואר. ורק תמהון הוא לראות כי בכל מקום ערבבו את ימי פעולותיהם של כל דור ודור עם ימיהם בכלל, ויחשבו את בני ‬הדור הבא לנולד אחרי מות הדור הקודם. ואיזה חדוש של כלום יש בזה אם אייבו אביו של רב הי׳ בארץ ישראל בימי שלפי השמד וראה שם אז את זקן הדור ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ועמד לפניו. הן רב הי׳ מתלמידי רבי היותר גדולים, ואם כן הנה דור אביו של רב הוא דור רבי, והאם יוכל להיות ספק כי בשלפי השמד הי׳ כבר רבי מהגדולים (עי׳ דברינו בימי אושא פרק ה׳) וכן הי׳ אז כבר לאיש גם אביו של רב. ויותר מזה כי אייבו הי׳ גם קשיש מרבי ור׳ חייא אחיו הצעיר של אייבו היו שנותיו בשנות רבי עד שאף שר׳ חייא מת בזקנותו בכל זה נסתפקו בגמ׳ [[כתובות קג ב|כתובות ד׳ ק"ג]] מי נפטר תחלה רבי או ר׳ חייא. ואייבו הי׳ קשיש הרבה מר׳ חייא, כי כידוע אמרו בגמ׳ [[פסחים ד א|פסחים ד׳ ד׳]] ״רב בר אחוה דר׳ חייא ובר אחתיה״ והיינו כדברי רש"י שם: ״אייבו אביו של רב אחיו של ר׳ חייא הי׳ מן האב כדאמרינן בפרק קמא ד[[סנהדרין ה א|סנהדרין ד׳ ה׳]] אייבו וחנא ושילא ומרתא ור׳ חייא כולהו בני דר׳ אחא מכפרי (בני אבא בר אחא כרסלא מכפרי) הוו ואימא שהיתה אמו של רב אחותו של ר׳ חייא היתה מן האם.״ והיינו שאמו של רב היתה מאיש אחר ואחר כך נשאת אמה לאבא בר אחא כרסלא וילדה את ר׳ חייא. ואייבו אביו של רב נחשב באמת ראשון לכל בני אבא בר אחא כרסלא, ור׳ חייא נחשב אחרון. כי הוא נולד מאשתו השני׳ של אבא בר אחא, ואייבו נשא את בת האשה השניה של אבא בר אחא אשר נולדה מאיש אחר. <קטע סוף=פרק כא/><noinclude></noinclude> pe1tc9i3arnirv35frwaj8q6rzyzvg0 0 1739568 3003704 3003589 2026-04-09T11:14:28Z Yack67 27395 3003704 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=24}} {{הור2|זולת אנונימית למערבית של פסח שנוהגים לשלב בליל א' במסגרת {{צ|[[ליל_שמורים_אותו_אל_חצה|ליל שימורים אותו אל חצה]]}}.}}</noinclude> {{הור|סימן: '''א"ב'''}} {| |- |פֶּסַח {{סי|אָ|1}}כְלוּ פְּחוּזִים{{ש-רווח|1em}}||וְנִפְלָאוֹת חוֹזִים{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|בָּ|1}}נוּ לִשְׁמֹר לְדוֹרוֹת{{ש-רווח|1em}}||פְּנֵה לָנוּ לְהוֹרוֹת{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|גָּ|1}}זַר עִנּוּי אֱמוּנִים{{ש-רווח|1em}}||אַרְבַּע מֵאוֹת נִמְנִים{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|דַּ|1}}ת שָׁבוּעִים יְמַלֵּא{{ש-רווח|1em}}||וְיוֹם נָקָם יְגַלֶּה{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|הָ|1}}רַג בְּכוֹרֵי חָם{{ש-רווח|1em}}||וְבֶן בְּכוֹרוֹ רִחַם{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|וֻ|1}}עַד לִשְׁפֹּט מַרְשִׁיעִים{{ש-רווח|1em}}||וּלְהַעֲלוֹת לְצִיּוֹן מוֹשִׁיעִים{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|זֶ|1}}מֶר בְּנֹף נִתָּן{{ש-רווח|1em}}||לִגְאֹל בְּנֵי אֵיתָן{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|חֶ|1}}רֶב חַדָּה עַל אֱדוֹם{{ש-רווח|1em}}||בְּיַד צַח וְאָדוֹם{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|טְ|1}}בִיחַת נִינֵי כוּשׁ{{ש-רווח|1em}}||לְהוֹצִיא עַמּו בִּרְכוּשׁ{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|יְ|1}}דִידוּת קַן שְׁדוּדָה{{ש-רווח|1em}}||כַּנֵּס אֹם נְדוּדָה{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|כָּ|1}}רַת לְשׂמוּ מִסִּים{{ש-רווח|1em}}||וְהוֹצִיא עַמּוֹ בְּנִסִּים{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|ל|1}}וֹחֲצֵינוּ יִלְחַץ{{ש-רווח|1em}}||וְיִרְפָּאֵנוּ מִמַּחַץ{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|מִ|1}}לֵּא הֲמוֹן הָרֵיקָה{{ש-רווח|1em}}||וְהִסִּיעַ גֶפֶן שֹׂרֵקָה{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|נְ|1}}גִינוֹת צַר יַשְׁפִּיל{{ש-רווח|1em}}||וְגִיל עַמּוֹ יַכְפִּיל{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|סִ|1}}גֵּר זֵדִים לַדֶּבֶר{{ש-רווח|1em}}||וְרִפֵּא עַמּוֹ מִשֶּׁבֶר{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|עֲ|1}}בוּר כָּל גּוֹי שָׁמוּר{{ש-רווח|1em}}||וְנָקַם עַמּוֹ כָּאָמוּר{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|פִּ|1}}חֵד בָּתֵּי מִצְרִים{{ש-רווח|1em}}||וּבָן בְּעִנּוּי נוֹצְרִים{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|צְ|1}}פִירַת צַר לַעֲלוּקָה{{ש-רווח|1em}}||כַּנֵּס אוֹם חֲקוּקָה{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|קָ|1}}שַׁר לְצַר אָבְדָה{{ש-רווח|1em}}||וְגָאַל יְדִידִים מֵעֲבוֹדָה{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|רָ|1}}מִים זֵדִים תְּהָרֵס{{ש-רווח|1em}}||וְרַעְיָתְךָ תְּאָרֵשׂ{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|שָׁ|1}}ת בְּכָל בַּיִת יְלֵל{{ש-רווח|1em}}||בְּצֵאתוֹ בַּחֲצוֹת לֵיל{{ש-רווח|1em}}||בִּימֵי חַג פֶּסַח |- |פֶּסַח {{סי|תֻּ|1}}כַּן וְהוּחַק לְאוֹת{{ש-רווח|1em}}||לְהַרְאֵנוּ בוֹ נִפְלָאוֹת{{ש-רווח|1em}}||כִּימֵי חַג פֶּסַח |} פֶּסַח {{סי|תְּ|1}}הִלָּה לְשֵׁם שׁוֹכֵן שְׁחָקִים{{ש}} {{סי|תָּ|1}}קְפּוֹ יַבִּיעוּ קְרוֹבִים וּרְחוֹקִים{{ש}} {{סי|תֹּ|1}}קֶף כְּבוֹדוֹ בַּיָּם מְחוֹקְקִים{{ש}} שִׁיר וְתִשְׁבָּחוֹת מְשׁוֹרְרִים וּמְשַׂחֲקִים{{ש}}<noinclude> {{הור|בגילה ברינה}} {{סוף}} ==קישורים== {{מיזמים|ויקיפדיה=ליל שמורים אותו אל חצה}} [[קטגוריה:מערביות]] [[קטגוריה:פיוטי פסח]] [[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]] 9dzgvwhcju7w828w28fj3zctw968mw0 104 1739578 3003623 2026-04-08T17:24:32Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא ‫שסג <קטע התחלה=פרק כא/> והדבר מבואר כי אייבו הי' קשיש הרבה מר' חייא, ולא יוכל להיות ספק כי בהימים שאחרי שלפי השמד הי׳ אייבו כבר למעלה משלשים שנה. ובעלותו בימים ההם יחד •עם ר׳ נתן לארץ ישראל‪ ,‬עמד נם הוא לפני זקן‬ ‫הדור..." 3003623 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא ‫שסג <קטע התחלה=פרק כא/> והדבר מבואר כי אייבו הי' קשיש הרבה מר' חייא, ולא יוכל להיות ספק כי בהימים שאחרי שלפי השמד הי׳ אייבו כבר למעלה משלשים שנה. ובעלותו בימים ההם יחד •עם ר׳ נתן לארץ ישראל‪ ,‬עמד נם הוא לפני זקן‬ ‫הדור ר׳ אלעזר בר׳ צדוק‪ ,‬זקן הדור אשר זכה עוד לראות את המקדש בבנינו‬ ‫כהנים בעבודתם‪ ,‬וירושלים בכל רום תפארתה‪.‬‬ ‫ור׳ אלעזר בר׳ צדוק הי׳ אז ערך בן תשעים ו של ש שנים‪.‬‬ ‫ואיזה־ חידוש של כלום יש בזה‪ ,‬והלא כל זה לנמרי ככל טבע העולם‬ ‫ומנהגו‪.‬‬ ‫והנה יש לו לפראנקעל עוד ראי׳ נ מ ל ה כי הי׳ עוד ר׳ אלעזר בר׳ צדוק‬ ‫שני בימי רבי ויאמר ש ם‪:‬‬ ‫״ועי׳ תוספתא סוכה פ״ב אמר רבי כשהיינו באים אני ור׳ אלעזר בר׳ צדוק‪,‬‬ ‫אך מה דאיתא שם אצל ר׳ יוחנן בן נורי לבית שערים נראה טיס והסדר הדורות‬ ‫‪,‬‬ ‫גדחק בזה הרבה״‪.‬‬ ‫והנה הסדר ה חרות נדחק בזה הרבה‪ ,‬והוא הראה בזה נפלאות בחקירה‬ ‫שלמה לאמר שצריך למחוק כל זה ועל כן הי׳ זה רבי ור׳ אלעזר בר׳ צדוק שני‪.‬‬ ‫בירושלמי מפורש שזה ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שחי בימי הבית‬ ‫אבל הנה‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫והירושלמי יאחד שם יחד■ את דבר ראותו בירושלים בת כהן שזינתה‬ ‫ונדונה לשריפה עם דבר הליכתו עם רבי‪.‬‬ ‫ובירושלמי סנהדרין פרק ז׳ הלכה ב׳ על דברי המשנה שם ״אמר ר׳ אלעזר‬ ‫ב ד צדוק מעשה בבת כהן שזנתה וכו׳״ בא בירו שלמי‪:‬‬ ‫״כד חמא דא מלהא לא הי׳ פחות מבן עשר שין כד דוה מדלך עם רבי‬ ‫לא הי׳ פחות וכו׳ ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור׳ אלעזר בר׳ צדוק‬ ‫מבית שיריון )מבית שערים( וכו׳‪.‬״‬ ‫ומבואר ומפורש ששני המעשים היו עם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שהי׳ בירושלים‬ ‫‪.‬‬ ‫ובימי החרבן‪. .‬‬ ‫וכבר נתבארו לנו כל דברי הירושלמי לכל פרטיהן לעיל מעמוד ‪452‬‬ ‫ולהלן‪.‬‬ ‫ואחרי שכן הנה הדבר להיפך כי מבואר מזה שרבי הלך באמת עם ד‬ ‫אלעזר בר׳ צדוק אשר הי בהרבן הבית והוא באחד ואין שני לו‪.‬‬ ‫אבל ועד‪ .‬יש לו לפראנקעל נם ראי׳ אחרונה מציוני הסדר הדורות ויאמר‬ ‫שם בד‪,‬ערה ‪: 5‬‬ ‫״עי׳ בכורות כ״ב ומשם יש ל ש פ ו ט ב ב י ר ו ר ש ש נ י ח כ מ י ם‬ ‫ב א י ם ב ש ם ר■ א ל ע ז ר ב ר ׳ צ ד ו ק ‪ ,‬ובבר הדפיסו שם בדפוסים חדשים ד‬ ‫‬‫אליעזר וכו׳ ור׳ אלעזר וכו׳‪.‬״‬ ‫של כל החוקרים האלד‪ ,‬שהנם יכולים לעשות מסתירה‬ ‫וכמד‪ .‬נדול כחם‬ ‫נמורד‪ .‬ראי׳ ברורה‪.‬‬ ‫ולשוז הדברים שם זה הוא‪:‬‬ ‫״תנן התם אין לנפלים פתיחת הקבר ‪-‬עד שיענילו ראש כפיקד‪ .‬מאי כפיקה‬ ‫אמר רב הונא ומ׳ ‪ .‬אמר לידי־‪-‬חייא בר רב לרב הונא רבי פריש וכו׳ אמר ליד‪.‬‬<noinclude></noinclude> 9ejmtkvghr8mnlktemfx9wskqdept5k 3003624 3003623 2026-04-08T17:50:10Z יעקב 15222 3003624 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא ‫שסג <קטע התחלה=פרק כא/> והדבר מבואר כי אייבו הי' קשיש הרבה מר' חייא, ולא יוכל להיות ספק כי בהימים שאחרי שלפי השמד הי׳ אייבו כבר למעלה משלשים שנה. ובעלותו בימים ההם יחד עם ר׳ נתן לארץ ישראל, עמד גם הוא לפני זקן הדור ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, זקן הדור אשר זכה עוד לראות את המקדש בבנינו כהנים בעבודתם, וירושלים בכל רום תפארתה. ור׳ אלעזר בר׳ צדוק הי׳ אז ערך בן תשעים ושלש שנים. ואיזה חידוש של כלום יש בזה, והלא כל זה לגמרי ככל טבע העולם ומנהגו. והנה יש לו לפראנקעל עוד ראי׳ גדולה כי הי׳ עוד ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שני בימי רבי ויאמר שם: ״ועי׳ תוספתא סוכה פ״ב אמר רבי כשהיינו באים אני ור׳ אלעזר בר׳ צדוק, אך מה דאיתא שם אצל ר׳ יוחנן בן נורי לבית שערים נראה ט"ס והסדר הדורות נדחק בזה הרבה״. והנה הסדר הדורות נדחק בזה הרבה, והוא הראה בזה נפלאות בחקירה שלמה לאמר שצריך למחוק כל זה ועל כן הי׳ זה רבי ור׳ אלעזר בר׳ צדוק שני. אבל הנה בירושלמי מפורש שזה ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שחי בימי הבית בירושלים. והירושלמי יאחד שם יחד את דבר ראותו בירושלים בת כהן שזינתה ונדונה לשריפה עם דבר הליכתו עם רבי. וב[[ירושלמי סנהדרין ז ב|ירושלמי סנהדרין פרק ז׳ הלכה ב׳]] על דברי המשנה שם ״אמר ר׳ אלעזר‬ בר' צדוק מעשה בבת כהן שזנתה וכו'״ בא בירושלמי‪:‬‬ ‫״כד חמא דא מלהא לא הי׳ פחות מבן עשר שין כד דוה מדלך עם רבי‬ ‫לא הי׳ פחות וכו׳ ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור׳ אלעזר בר׳ צדוק‬ ‫מבית שיריון )מבית שערים( וכו׳‪.‬״‬ ‫ומבואר ומפורש ששני המעשים היו עם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שהי׳ בירושלים‬ ‫‪.‬‬ ‫ובימי החרבן‪. .‬‬ ‫וכבר נתבארו לנו כל דברי הירושלמי לכל פרטיהן לעיל מעמוד ‪452‬‬ ‫ולהלן‪.‬‬ ‫ואחרי שכן הנה הדבר להיפך כי מבואר מזה שרבי הלך באמת עם ד‬ ‫אלעזר בר׳ צדוק אשר הי בהרבן הבית והוא באחד ואין שני לו‪.‬‬ ‫אבל ועד‪ .‬יש לו לפראנקעל נם ראי׳ אחרונה מציוני הסדר הדורות ויאמר‬ ‫שם בד‪,‬ערה ‪: 5‬‬ ‫״עי׳ בכורות כ״ב ומשם יש ל ש פ ו ט ב ב י ר ו ר ש ש נ י ח כ מ י ם‬ ‫ב א י ם ב ש ם ר■ א ל ע ז ר ב ר ׳ צ ד ו ק ‪ ,‬ובבר הדפיסו שם בדפוסים חדשים ד‬ ‫‬‫אליעזר וכו׳ ור׳ אלעזר וכו׳‪.‬״‬ ‫של כל החוקרים האלד‪ ,‬שהנם יכולים לעשות מסתירה‬ ‫וכמד‪ .‬נדול כחם‬ ‫נמורד‪ .‬ראי׳ ברורה‪.‬‬ ‫ולשוז הדברים שם זה הוא‪:‬‬ ‫״תנן התם אין לנפלים פתיחת הקבר ‪-‬עד שיענילו ראש כפיקד‪ .‬מאי כפיקה‬ ‫אמר רב הונא ומ׳ ‪ .‬אמר לידי־‪-‬חייא בר רב לרב הונא רבי פריש וכו׳ אמר ליד‪.‬‬<noinclude></noinclude> d4zecutu7ett4hsmea6kbxube66sfy2 3003625 3003624 2026-04-08T18:11:58Z יעקב 15222 3003625 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא ‫שסג <קטע התחלה=פרק כא/> והדבר מבואר כי אייבו הי' קשיש הרבה מר' חייא, ולא יוכל להיות ספק כי בהימים שאחרי שלפי השמד הי׳ אייבו כבר למעלה משלשים שנה. ובעלותו בימים ההם יחד עם ר׳ נתן לארץ ישראל, עמד גם הוא לפני זקן הדור ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, זקן הדור אשר זכה עוד לראות את המקדש בבנינו כהנים בעבודתם, וירושלים בכל רום תפארתה. ור׳ אלעזר בר׳ צדוק הי׳ אז ערך בן תשעים ושלש שנים. ואיזה חידוש של כלום יש בזה, והלא כל זה לגמרי ככל טבע העולם ומנהגו. והנה יש לו לפראנקעל עוד ראי׳ גדולה כי הי׳ עוד ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שני בימי רבי ויאמר שם: ״ועי׳ תוספתא סוכה פ״ב אמר רבי כשהיינו באים אני ור׳ אלעזר בר׳ צדוק, אך מה דאיתא שם אצל ר׳ יוחנן בן נורי לבית שערים נראה ט"ס והסדר הדורות נדחק בזה הרבה״. והנה הסדר הדורות נדחק בזה הרבה, והוא הראה בזה נפלאות בחקירה שלמה לאמר שצריך למחוק כל זה ועל כן הי׳ זה רבי ור׳ אלעזר בר׳ צדוק שני. אבל הנה בירושלמי מפורש שזה ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שחי בימי הבית בירושלים. והירושלמי יאחד שם יחד את דבר ראותו בירושלים בת כהן שזינתה ונדונה לשריפה עם דבר הליכתו עם רבי. וב[[ירושלמי סנהדרין ז ב|ירושלמי סנהדרין פרק ז׳ הלכה ב׳]] על דברי המשנה שם ״אמר ר׳ אלעזר‬ בר' צדוק מעשה בבת כהן שזנתה וכו'״ בא בירושלמי: ״כד חמא דא מלתא לא הי׳ פחות מבן עשר שנין כד הוה מהלך עם רבו לא הי׳ פחות וכו׳ ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור׳ אלעזר בר׳ צדוק מבית שיריון (מבית שערים) וכו׳.״ ומבואר ומפורש ששני המעשים היו עם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שהי׳ בירושלים ובימי החרבן. וכבר נתבארו לנו כל דברי הירושלמי לכל פרטיהן לעיל מעמוד ‪452‬ ולהלן. ואחרי שכן הנה הדבר להיפך כי מבואר מזה שרבי הלך באמת עם ר' אלעזר בר׳ צדוק אשר חי בחרבן הבית והוא באחד ואין שני לו. אבל הנה יש לו לפראנקעל גם ראי׳ אחרונה מציוני הסדר הדורות ויאמר שם בהערה ‪5‬: ״עי׳ בכורות כ״ב ומשם יש '''לשפוט בבירור ששני חכמים''' '''באים בשם ר' אלעזר בר׳ צדוק''', וכבר הדפיסו שם בדפוסים חדשים ר' ‬‫אליעזר וכו׳ ור׳ אלעזר וכו׳.״ של כל החוקרים האלד‪ ,‬שהנם יכולים לעשות מסתירה‬ ‫וכמד‪ .‬נדול כחם‬ ‫נמורד‪ .‬ראי׳ ברורה‪.‬‬ ‫ולשוז הדברים שם זה הוא‪:‬‬ ‫״תנן התם אין לנפלים פתיחת הקבר ‪-‬עד שיענילו ראש כפיקד‪ .‬מאי כפיקה‬ ‫אמר רב הונא ומ׳ ‪ .‬אמר לידי־‪-‬חייא בר רב לרב הונא רבי פריש וכו׳ אמר ליד‪.‬‬<noinclude></noinclude> lvhx3vhuqub6p3cinsmmngxt7rivb3u 3003627 3003625 2026-04-08T18:37:42Z יעקב 15222 3003627 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא ‫שסג <קטע התחלה=פרק כא/> והדבר מבואר כי אייבו הי' קשיש הרבה מר' חייא, ולא יוכל להיות ספק כי בהימים שאחרי שלפי השמד הי׳ אייבו כבר למעלה משלשים שנה. ובעלותו בימים ההם יחד עם ר׳ נתן לארץ ישראל, עמד גם הוא לפני זקן הדור ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, זקן הדור אשר זכה עוד לראות את המקדש בבנינו כהנים בעבודתם, וירושלים בכל רום תפארתה. ור׳ אלעזר בר׳ צדוק הי׳ אז ערך בן תשעים ושלש שנים. ואיזה חידוש של כלום יש בזה, והלא כל זה לגמרי ככל טבע העולם ומנהגו. והנה יש לו לפראנקעל עוד ראי׳ גדולה כי הי׳ עוד ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שני בימי רבי ויאמר שם: ״ועי׳ תוספתא סוכה פ״ב אמר רבי כשהיינו באים אני ור׳ אלעזר בר׳ צדוק, אך מה דאיתא שם אצל ר׳ יוחנן בן נורי לבית שערים נראה ט"ס והסדר הדורות נדחק בזה הרבה״. והנה הסדר הדורות נדחק בזה הרבה, והוא הראה בזה נפלאות בחקירה שלמה לאמר שצריך למחוק כל זה ועל כן הי׳ זה רבי ור׳ אלעזר בר׳ צדוק שני. אבל הנה בירושלמי מפורש שזה ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שחי בימי הבית בירושלים. והירושלמי יאחד שם יחד את דבר ראותו בירושלים בת כהן שזינתה ונדונה לשריפה עם דבר הליכתו עם רבי. וב[[ירושלמי סנהדרין ז ב|ירושלמי סנהדרין פרק ז׳ הלכה ב׳]] על דברי המשנה שם ״אמר ר׳ אלעזר‬ בר' צדוק מעשה בבת כהן שזנתה וכו'״ בא בירושלמי: ״כד חמא דא מלתא לא הי׳ פחות מבן עשר שנין כד הוה מהלך עם רבו לא הי׳ פחות וכו׳ ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור׳ אלעזר בר׳ צדוק מבית שיריון (מבית שערים) וכו׳.״ ומבואר ומפורש ששני המעשים היו עם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק שהי׳ בירושלים ובימי החרבן. וכבר נתבארו לנו כל דברי הירושלמי לכל פרטיהן לעיל מעמוד ‪452‬ ולהלן. ואחרי שכן הנה הדבר להיפך כי מבואר מזה שרבי הלך באמת עם ר' אלעזר בר׳ צדוק אשר חי בחרבן הבית והוא באחד ואין שני לו. אבל הנה יש לו לפראנקעל גם ראי׳ אחרונה מציוני הסדר הדורות ויאמר שם בהערה ‪5‬: ״עי׳ [[בכורות כב א|בכורות כ״ב]] ומשם יש '''לשפוט בבירור ששני חכמים''' '''באים בשם ר' אלעזר בר׳ צדוק''', וכבר הדפיסו שם בדפוסים חדשים ר' ‬‫אליעזר וכו׳ ור׳ אלעזר וכו׳.״ וכמה גדול כחם של כל החוקרים האלה שהנם יכולים לעשות מסתירה גמורה ראי׳ ברורה. ולשון הדברים [[בכורות כב א|שם]] זה הוא: ״תנן התם אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה מאי כפיקה אמר רב הונא וכו׳ אמר ליה חייא בר רב לרב הונא רבי פריש וכו׳ אמר ליה <קטע סוף=פרק כא/><noinclude></noinclude> a7cwzbdb13iis6sy3wlzfgoepfxgl0y 104 1739579 3003628 2026-04-08T18:49:01Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫‪726‬‬ ‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא <קטע התחלה=פרק כא/> תניא פיקה של שתי דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר של ערב ר׳ אלעזר בר' צדוק אומר משיראו טפיפיות '''מאי טפיפיות''' אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר' צדוק '''כך היו מפרשין בירושלים''' כפרידה שכורעת להט..." 3003628 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪726‬‬ ‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא <קטע התחלה=פרק כא/> תניא פיקה של שתי דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר של ערב ר׳ אלעזר בר' צדוק אומר משיראו טפיפיות '''מאי טפיפיות''' אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר' צדוק '''כך היו מפרשין בירושלים''' כפרידה שכורעת להטיל מימיה ונראית פיקה מתוך פיקה.״ והאם יכול להיות בזה ספק שזה ר' אלעזר בר׳ צדוק הראשון והאחרון אלעזר בר׳ צדוק אחד. והאם יש שום מקום לאמר שר׳ אלעזר בר׳ צדוק הראשון מפרש דברי ר' אלעזר בר׳ צדוק השני. הן בדברי רב יהודה אמר שמואל מפורש בשם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״כך היו מפרשין בירושלים״ שזה הלא בודאי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק הידוע. וגם פראנקעל עצמו הביא זה בעמוד ‪ 99‬בערך ר׳ אלעזר בר׳ צדוק מימי החרבן וכתב: ״ומדרכו זה לדרוש קדמוניות הוא גם כן מה שמביא פירושים ישנים או מפרש משניות ישנות עי׳ [[בכורות כב א|בכורות כ"ב]] מאי טפפיות אמר רב יהודה אמר שמואל אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק כך היו מפרשין בירושלים כפרידה שכורעת וכו׳.״ אבל האם הוזכר במשנה טפיפיות, טפיפיות הוזכר רק לפני זה בדברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״פיקה של שתי דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר של ערב ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר משיראו טפיפיות.״ ועל זה שאלו בגמ׳ '''מאי טפיפיות''' בדברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, ועל זה באו דברי רב יהודה אמר שמואל שהוא קבל דברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק יותר מפורש מהאמור בברייתא: ״מאי טפיפיות אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר׳ צדוק כך היו מפרשין בירושלים (את פירוש דברי משנה) כפרידה וכו'״. והנה ראה פראנקעל עצמו כי דברי רב יהודה אמר שמואל משום ראב״צ הוא בודאי ראב"צ מימי החרבן שהרי מפורש בדבריו ״כך היו מפרשין בירושלים״. ובכל זה לא ראה כלל את ענין הדברים במקומן ויבוא ויאמר: ״עי׳ [[בכורות כב א|בכורות כ״ב]] ומשם יש לשפוט בבירור ששני חכמים באים בשם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק." אבל הלא הדבר להיפך ששם בודאי רק ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אחד, ומה שקצרו כדבריו בברייתא נתפרש על ידי רב יהודה אמר שמואל בשמו. שכבר נתבאר לנו בח"ב מן עמוד ‪ 114‬ולהלן שדברי הברייתות האחרונות ודברי האמוראים הראשונים מקורם אחד. והדברים מפורשים, מאי טפיפיות בדברי ר׳ אלעזר בר׳ צרוק בברייתא, אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר׳ צדוק נ ך היו מפרשין בירושלם ונו׳‪.‬‬ ‫וכן‪ .‬הדבר שנם במקום הזה הדבר מפורש כן שדב־י ר׳ אלעזי ב־׳ צרוק‬ ‫מימי ה ח ר ק באו יחד עם דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה‪ ,‬ועליהם‪.‬‬ ‫וד‪.‬וא בן בכל מקום במשנר‪ .‬במו במם׳ סנהדרין פ*ז מ״ב‪ ,‬מקיאות פ״נ מ־י‪,‬‬ ‫ופ״ו מ־י‪.‬‬ ‫ר‬ ‫ט־פון‬ ‫כ״׳‬ ‫הקודם‬ ‫הדור‬ ‫עם‬ ‫דבריו‬ ‫באו‬ ‫ולא‬ ‫נמצא‬ ‫לא‬ ‫־הוא‬ ‫כי‬ ‫־‪ 1‬־‪1‬‬ ‫נורי ר׳ עקיבא וחבריהם‪.‬‬<noinclude></noinclude> svc06bnhbcto0a6stv4ki5max9mifc7 3003631 3003628 2026-04-08T19:05:24Z יעקב 15222 3003631 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪726‬‬ ‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא <קטע התחלה=פרק כא/> תניא פיקה של שתי דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר של ערב ר׳ אלעזר בר' צדוק אומר משיראו טפיפיות '''מאי טפיפיות''' אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר' צדוק '''כך היו מפרשין בירושלים''' כפרידה שכורעת להטיל מימיה ונראית פיקה מתוך פיקה.״ והאם יכול להיות בזה ספק שזה ר' אלעזר בר׳ צדוק הראשון והאחרון אלעזר בר׳ צדוק אחד. והאם יש שום מקום לאמר שר׳ אלעזר בר׳ צדוק הראשון מפרש דברי ר' אלעזר בר׳ צדוק השני. הן בדברי רב יהודה אמר שמואל מפורש בשם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״כך היו מפרשין בירושלים״ שזה הלא בודאי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק הידוע. וגם פראנקעל עצמו הביא זה בעמוד ‪ 99‬בערך ר׳ אלעזר בר׳ צדוק מימי החרבן וכתב: ״ומדרכו זה לדרוש קדמוניות הוא גם כן מה שמביא פירושים ישנים או מפרש משניות ישנות עי׳ [[בכורות כב א|בכורות כ"ב]] מאי טפפיות אמר רב יהודה אמר שמואל אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק כך היו מפרשין בירושלים כפרידה שכורעת וכו׳.״ אבל האם הוזכר במשנה טפיפיות, טפיפיות הוזכר רק לפני זה בדברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ״פיקה של שתי דברי ר׳ מאיר ר׳ יהודה אומר של ערב ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אומר משיראו טפיפיות.״ ועל זה שאלו בגמ׳ '''מאי טפיפיות''' בדברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק, ועל זה באו דברי רב יהודה אמר שמואל שהוא קבל דברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק יותר מפורש מהאמור בברייתא: ״מאי טפיפיות אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר׳ צדוק כך היו מפרשין בירושלים (את פירוש דברי משנה) כפרידה וכו'״. והנה ראה פראנקעל עצמו כי דברי רב יהודה אמר שמואל משום ראב״צ הוא בודאי ראב"צ מימי החרבן שהרי מפורש בדבריו ״כך היו מפרשין בירושלים״. ובכל זה לא ראה כלל את ענין הדברים במקומן ויבוא ויאמר: ״עי׳ [[בכורות כב א|בכורות כ״ב]] ומשם יש לשפוט בבירור ששני חכמים באים בשם ר׳ אלעזר בר׳ צדוק." אבל הלא הדבר להיפך ששם בודאי רק ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אחד, ומה שקצרו כדבריו בברייתא נתפרש על ידי רב יהודה אמר שמואל בשמו. שכבר נתבאר לנו בח"ב מן עמוד ‪ 114‬ולהלן שדברי הברייתות האחרונות ודברי האמוראים הראשונים מקורם אחד. והדברים מפורשים, מאי טפיפיות בדברי ר׳ אלעזר בר׳ צרוק בברייתא, אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר׳ אלעזר בר׳ צדוק כך היו מפרשין בירושלם וכו׳. וכן הדבר שגם במקום הזה הדבר מפורש כן שדברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק מימי החרבן באו יחד עם דברי ר׳ מאיר ור׳ יהודה, ועליהם. והוא כן בכל מקום במשנה כמו ב[[משנה סנהדרין ז ב|מס׳ סנהדרין פ"ז מ״ב]], [[משנה מקואות ב י|מקואות פ״ב מ"י]], ו[[משנה מקואות ו י|פ״ו מ"י]]. כי הוא לא נמצא ולא באו דבריו עם הדור הקודם כר' טרפון ר' יוחנן בן נורי ר׳ עקיבא וחבריהם. <קטע סוף=פרק כא/><noinclude></noinclude> 7x7lbgq83jx3kgi711fs3hnwhvy6eah 104 1739580 3003632 2026-04-08T19:12:53Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא שסד <קטע התחלה=פרק כא/> ובאו דבריו רק בימי זקנותו הגדולה עם בני הדור החדש בשלפי השמד, אשר על הרוב מסר להם קבלותיו אם עוד מימי ירושלים או יותר מזה מימי יבנה. וכבר הובאו ‬‫לנו הדברים המפורשים ב[[נידה יד ב|מס׳ נדה‬ ‫ד׳ י״ד]]..." 3003632 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא שסד <קטע התחלה=פרק כא/> ובאו דבריו רק בימי זקנותו הגדולה עם בני הדור החדש בשלפי השמד, אשר על הרוב מסר להם קבלותיו אם עוד מימי ירושלים או יותר מזה מימי יבנה. וכבר הובאו ‬‫לנו הדברים המפורשים ב[[נידה יד ב|מס׳ נדה‬ ‫ד׳ י״ד]] בנוגע לפי׳ דברי המשנה שם: ״איזה הוא אחר זמן דבר זה שאל ר׳ אלעזר בר׳ צדוק לפני חכמים '''באושא''' ואמר להם שמא כר׳ עקיבא אתם אומרים שמטמאה את בועלה אמרו לו לא שמענו אמר להם כך פירשו חכמים ביבנה לא שהתה כדי וכו׳.״ וכבר נתבארו לנו הדברים בפרק הקודם ששאל זה לתלמידי ר׳ עקיבא בשלפי השמד למען למסור להם קבלתו ממה שפירשו דברי המשנה ביבנה. וכשם שאין לנו בכל הש"ס דבר מר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם ר׳ טרפון ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל וחבריהם, כן אין לנו בכל הש"ס דבר לר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם בני דור שאחריהם בזמן מאוחר הרבה לשלפי השמד, בימי המתיבתא, ולא נמצא שם אף במקום אחד ענין לר׳ אלעזר בר׳ צדוק שיהי׳ זה כולם מהימים ההם. אף שמפורש שהי׳ זקן ואמר ״בדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעים שנין״‪,‬‬ ‫בכל זה אין דבר ממנו עמהם בעיקר ימי פעולותיהם‪ ,‬כל שכן שאין זכר “ ממנו‬ ‫בימי פעולותיו של רבי‪.‬‬ ‫כי כן הדבר שרק ר׳ אלעזר בד׳ צדוק אחד הי׳ שם‪ ,‬ובשלפי השמד הי׳‬ ‫כבר זקן גדול בכל זה בא גם הוא לאסיפתם‪.‬‬ ‫אבל בהיותו אז כבר למעלה מתשעים חי עוד ־רק איזדי שנים‪ ,‬ובבוא בני‬ ‫הגולה בעליהם הראשונה מבבל לארץ ישראל לאחר שלפי השמד מצאו אותו חי‬ ‫עדין‪ ,‬עומד על משמרתו‪.‬‬ ‫ובהיות ר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם בית הנשיאים אשר לא זזדי ידו‪.‬מתוך ידם‬ ‫נמצא גם פעמים רבות אשר מסר דבריו יחד עם רבן שמעון בן גמליאל‪, .‬‬ ‫כמו לרונמא בתוספתא סנדידרין פרק ב׳ ״רבן שמעון בן גמליאל ור׳‬ ‫אלעזר בר׳ צדוק אומרין אין מעברין את השנדי ואין עושין‪ .‬כל צרכי צבור אלא‬ ‫•‬ ‫על תנאי כדי שיקבלו■ רוב הצבור עלידים‪.‬״‬ ‫ובע׳ז ד׳‪-‬ליו ״ישבו רבותינו ובדקו וכו׳ וסמכו רבותינו על דברי רשביג‬ ‫ועל דברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ש ה י ו א ו ס ר י ם אין גוזרין גזרה על הצבור‪,‬‬ ‫■‬ ‫אלא אם כן‪ .‬רוב הצבור יכולין לעמוד בה‪.‬״‬ ‫ובפשטז של דברים אמרו זה יחד על ענין כללי אשר הי׳‪ .‬שם בעת ההיא‪.‬‬ ‫'‬ ‫פרק כ״ב‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫זקני רגליל בשלפי השמד‪.‬‬ ‫והנה! כבר הובא לנו לשון קול הקריאה באסיפתם באושא בשלפי השמד‬ ‫‪,‬‬ ‫אשר נאמר על זה שם‪:‬‬ ‫״■בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו׳ שלחו אצל זקני הנליל ואמרו‬ ‫כל מי שהוא למד יבוא וילמד וכל מי שאינו למד וכד נתכנסו וכו׳‪.‬״ ■‬<noinclude></noinclude> rd4ty0l8zq1j2m88mszjvz3brjtzhr4 3003635 3003632 2026-04-08T20:16:29Z יעקב 15222 3003635 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא שסד <קטע התחלה=פרק כא/> ובאו דבריו רק בימי זקנותו הגדולה עם בני הדור החדש בשלפי השמד, אשר על הרוב מסר להם קבלותיו אם עוד מימי ירושלים או יותר מזה מימי יבנה. וכבר הובאו ‬‫לנו הדברים המפורשים ב[[נידה יד ב|מס׳ נדה‬ ‫ד׳ י״ד]] בנוגע לפי׳ דברי המשנה שם: ״איזה הוא אחר זמן דבר זה שאל ר׳ אלעזר בר׳ צדוק לפני חכמים '''באושא''' ואמר להם שמא כר׳ עקיבא אתם אומרים שמטמאה את בועלה אמרו לו לא שמענו אמר להם כך פירשו חכמים ביבנה לא שהתה כדי וכו׳.״ וכבר נתבארו לנו הדברים בפרק הקודם ששאל זה לתלמידי ר׳ עקיבא בשלפי השמד למען למסור להם קבלתו ממה שפירשו דברי המשנה ביבנה. וכשם שאין לנו בכל הש"ס דבר מר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם ר׳ טרפון ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל וחבריהם, כן אין לנו בכל הש"ס דבר לר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם בני דור שאחריהם בזמן מאוחר הרבה לשלפי השמד, בימי המתיבתא, ולא נמצא שם אף במקום אחד ענין לר׳ אלעזר בר׳ צדוק שיהי׳ זה בולט מהימים ההם. אף שמפורש שהי׳ זקן ואמר ״כדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעים שנין״, בכל זה אין דבר ממנו עמהם בעיקר ימי פעולותיהם, כל שכן שאין זכר ממנו בימי פעולותיו של רבי. כי כן הדבר שרק ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אחד הי׳ שם, ובשלפי השמד הי׳ כבר זקן גדול בכל זה בא גם הוא לאסיפתם. אבל בהיותו אז כבר למעלה מתשעים חי עוד רק איזה שנים, ובבוא בני הגולה בעליתם הראשונה מבבל לארץ ישראל לאחר שלפי השמד מצאו אותו חי עדין, עומד על משמרתו. ובהיות ר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם בית הנשיאים אשר לא זזה ידו מתוך ידם נמצא גם פעמים רבות אשר מסר דבריו יחד עם רבן שמעון בן גמליאל. כמו לדוגמא ב[[תוספתא/סנהדרין/ב|תוספתא סנהדרין פרק ב׳]] ״רבן שמעון בן גמליאל ור׳ אלעזר בר׳ צדוק אומרין אין מעברין את השנה ואין עושין כל צרכי צבור אלא על תנאי כדי שיקבלו רוב הצבור עליהם.״ וב[[עבודה זרה לו א|ע"ז ד׳ ל"ו]] ״ישבו רבותינו ובדקו וכו׳ וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק '''שהיו אומרים''' אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.״ ובפשטן של דברים אמרו זה יחד על ענין כללי אשר הי׳ שם בעת ההיא. <קטע סוף=פרק כא/> פרק כ״ב זקני הגליל בשלפי השמד. <קטע התחלה=פרק כב/> והנה כבר הובא לנו לשון קול הקריאה באסיפתם באושא בשלפי השמד אשר נאמר על זה שם: ״בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו׳ שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבוא וילמד וכל מי שאינו למד וכו' נתכנסו וכו׳.״ <קטע סוף=פרק כב/><noinclude></noinclude> 59f9tlztxhriz1afn9wwne6wgjih2dt 3003636 3003635 2026-04-08T20:18:35Z יעקב 15222 3003636 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בר' צדוק בשלפי השמד באושא שסד <קטע התחלה=פרק כא/> ובאו דבריו רק בימי זקנותו הגדולה עם בני הדור החדש בשלפי השמד, אשר על הרוב מסר להם קבלותיו אם עוד מימי ירושלים או יותר מזה מימי יבנה. וכבר הובאו ‬‫לנו הדברים המפורשים ב[[נידה יד ב|מס׳ נדה‬ ‫ד׳ י״ד]] בנוגע לפי׳ דברי המשנה שם: ״איזה הוא אחר זמן דבר זה שאל ר׳ אלעזר בר׳ צדוק לפני חכמים '''באושא''' ואמר להם שמא כר׳ עקיבא אתם אומרים שמטמאה את בועלה אמרו לו לא שמענו אמר להם כך פירשו חכמים ביבנה לא שהתה כדי וכו׳.״ וכבר נתבארו לנו הדברים בפרק הקודם ששאל זה לתלמידי ר׳ עקיבא בשלפי השמד למען למסור להם קבלתו ממה שפירשו דברי המשנה ביבנה. וכשם שאין לנו בכל הש"ס דבר מר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם ר׳ טרפון ר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל וחבריהם, כן אין לנו בכל הש"ס דבר לר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם בני דור שאחריהם בזמן מאוחר הרבה לשלפי השמד, בימי המתיבתא, ולא נמצא שם אף במקום אחד ענין לר׳ אלעזר בר׳ צדוק שיהי׳ זה בולט מהימים ההם. אף שמפורש שהי׳ זקן ואמר ״כדו הויתי דיירי בארעא הדא ארבעים שנין״, בכל זה אין דבר ממנו עמהם בעיקר ימי פעולותיהם, כל שכן שאין זכר ממנו בימי פעולותיו של רבי. כי כן הדבר שרק ר׳ אלעזר בר׳ צדוק אחד הי׳ שם, ובשלפי השמד הי׳ כבר זקן גדול בכל זה בא גם הוא לאסיפתם. אבל בהיותו אז כבר למעלה מתשעים חי עוד רק איזה שנים, ובבוא בני הגולה בעליתם הראשונה מבבל לארץ ישראל לאחר שלפי השמד מצאו אותו חי עדין, עומד על משמרתו. ובהיות ר׳ אלעזר בר׳ צדוק עם בית הנשיאים אשר לא זזה ידו מתוך ידם נמצא גם פעמים רבות אשר מסר דבריו יחד עם רבן שמעון בן גמליאל. כמו לדוגמא ב[[תוספתא/סנהדרין/ב|תוספתא סנהדרין פרק ב׳]] ״רבן שמעון בן גמליאל ור׳ אלעזר בר׳ צדוק אומרין אין מעברין את השנה ואין עושין כל צרכי צבור אלא על תנאי כדי שיקבלו רוב הצבור עליהם.״ וב[[עבודה זרה לו א|ע"ז ד׳ ל"ו]] ״ישבו רבותינו ובדקו וכו׳ וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר׳ אלעזר בר׳ צדוק '''שהיו אומרים''' אין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולין לעמוד בה.״ ובפשטן של דברים אמרו זה יחד על ענין כללי אשר הי׳ שם בעת ההיא. <קטע סוף=פרק כא/> פרק כ״ב זקני הגליל בשלפי השמד. <קטע התחלה=פרק כב/> והנה כבר הובא לנו לשון קול הקריאה באסיפתם באושא בשלפי השמד אשר נאמר על זה [[שיר השירים רבה ב ה|שם]]: ״בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו׳ שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבוא וילמד וכל מי שאינו למד וכו' נתכנסו וכו׳.״ <קטע סוף=פרק כב/><noinclude></noinclude> 4gyt2qzn40n4x797sw3h18byw1x9pb6 104 1739581 3003637 2026-04-08T20:25:17Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫‪728 זקני הגליל בשלפי השמד באושא‬ <קטע התחלה=פרק כב/> וכבר נתבאר לנו כל דבר ר׳ אלעזר בר' צדוק שם בעת ההיא. וכן הוא גם דבר חנינא איש אונו אשר הי׳ גם הוא כבר זקן גדול מאד בימי שלפי השמד. כי כבר הי׳ לאיש כעשרים שנה אחר החרבן דהיינו בהימים אשר נרדף רבן גמליאל מ..." 3003637 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪728 זקני הגליל בשלפי השמד באושא‬ <קטע התחלה=פרק כב/> וכבר נתבאר לנו כל דבר ר׳ אלעזר בר' צדוק שם בעת ההיא. וכן הוא גם דבר חנינא איש אונו אשר הי׳ גם הוא כבר זקן גדול מאד בימי שלפי השמד. כי כבר הי׳ לאיש כעשרים שנה אחר החרבן דהיינו בהימים אשר נרדף רבן גמליאל מהקיסר דאמיטיאן אחי טיטוס והוכרח לעזוב את יבנה, וללכת לאושא בהגליל, כמו שהתבאר לנו בדור יבנה פרק ל״ה. ואז כאשר ישב רבן גמליאל באושא בהגליל והוצרכו לעבר השנה שם בא ב[[תוספתא/סנהדרין/ב|תוספתא סנהדרין פרק ב׳]]: ״אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל הרי זו מעוברת '''העיד חנינא איש אונו לפני רבן גמליאל''' שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל שהיא מעוברת.״ וכבר נתבארו לנו כל הדברים האלה שם עמוד קע״ד. אבל הנה נמצא את חנינא איש אונו גם בסוף הימים עם חכמי הדור של שלפי השמד, ובא במשנה במס׳ [[גיטין סו א|גיטין ד׳ ס״ו]] ([[משנה גיטין ו ז|פ"ו מ"ז]]): ״אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין דברי ר׳ מאיר וזו הלכה העלה ר׳ '''חנינא איש אונו''' מבית האסורין מקובל אני (מר׳ עקיבא) באומר ל של שה תנו נט לאשתי שיאמרו לאחרים‬ ‫ויכתבו מפני שעשאן בית דין א מ ר ר ׳ י ו ס י נ ו ם י נ ו ל ש ל י ח א ף א ג ו‬ ‫מ ק ו ב ל י ן שאפי׳ אמר' לבית דין הנדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו‬ ‫י‬ ‫ויכתבו ויתנו‪".‬‬ ‫ולשונו של רש״י ז״ל שם ‪,,‬מבית האסורין‪ ,‬משמו של ר׳ עקיבא שנחבש‬ ‫בבית האסורין‪ ,‬נומינו לשליח‪ ,‬אמרנו לשליח לחנינא שנעשה שליח בהלכח זו‬ ‫״ ‪/‬‬ ‫לאומרה בבית המדרש‪".‬‬ ‫‪.‬‬ ‫והדברים מוכיחין על עצמן כי חניגא איש אונו ‪.‬מסד זה בשלפי השמד‪.‬‬ ‫ויבואו דבריו שם לחזק דברי ר׳ מאיר אשר כבר כתבנו בפרק הקודם כי‬ ‫אף שנאמר בכל כיוצא בזה דברי פלוני בא הדבר על שמו אף שאמד זה מפי‬ ‫רבותיו וכמו שהוא שם כן נם על חנינא איש אונו ובא שם )ד׳ ס״ז(‪:‬‬ ‫״גופא אמר שמואל אמר רבי הלכה בר׳ יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח‬ ‫אמר לפניו )לפני רבי( ר׳ שמעון ברבי ימ'אחר שר׳ מאיר וחנינא איש אונו חולקין‬ ‫על ר׳ יוסי מה ראה רבי לאמר הלכה כר׳ יוסי אמר לו ובו׳‪.‬״‬ ‫והנה כן קראו זה גם על שם חנינא איש אונו אף שמפורש שאמר זדי‬ ‫בשם ר׳ עקיבא‪.‬‬ ‫ובעדותו מפי ר׳ עקיבא בא להכריע כר׳ מאיר‪.‬‬ ‫ולא נמצא עמהם עוד‪ ,‬לפי שבאמת גם בשלפי השמד הי׳ כבר זקן גדול‬ ‫שהרי עדותו לפני רבן גמליאל )כ״ט( הי׳ כבר כחמשים שנה לפני זה‪.‬‬ ‫הערה‬ ‫גמ^י^‪.‬״‬ ‫)כ״ט(‬ ‫בתוספתא שם‪-‬לא נמצא כל שינוי נוסחאות ובכולם נאמר ״לפני רבן‬ ‫‪,‬‬<noinclude></noinclude> 3steg6r7jg3tk7obzqigpiqkyh426uz 3003652 3003637 2026-04-08T23:13:06Z יעקב 15222 3003652 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪728 זקני הגליל בשלפי השמד באושא‬ <קטע התחלה=פרק כב/> וכבר נתבאר לנו כל דבר ר׳ אלעזר בר' צדוק שם בעת ההיא. וכן הוא גם דבר חנינא איש אונו אשר הי׳ גם הוא כבר זקן גדול מאד בימי שלפי השמד. כי כבר הי׳ לאיש כעשרים שנה אחר החרבן דהיינו בהימים אשר נרדף רבן גמליאל מהקיסר דאמיטיאן אחי טיטוס והוכרח לעזוב את יבנה, וללכת לאושא בהגליל, כמו שהתבאר לנו בדור יבנה פרק ל״ה. ואז כאשר ישב רבן גמליאל באושא בהגליל והוצרכו לעבר השנה שם בא ב[[תוספתא/סנהדרין/ב|תוספתא סנהדרין פרק ב׳]]: ״אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל הרי זו מעוברת '''העיד חנינא איש אונו לפני רבן גמליאל''' שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל שהיא מעוברת.״ וכבר נתבארו לנו כל הדברים האלה שם עמוד קע״ד. אבל הנה נמצא את חנינא איש אונו גם בסוף הימים עם חכמי הדור של שלפי השמד, ובא במשנה במס׳ [[גיטין סו א|גיטין ד׳ ס״ו]] ([[משנה גיטין ו ז|פ"ו מ"ז]]): ״אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין דברי ר׳ מאיר וזו הלכה העלה ר׳ '''חנינא איש אונו''' מבית האסורין מקובל אני (מר׳ עקיבא) באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין '''אמר ר׳ יוסי נומינו לשליח אף אנו''' '''מקובלין''' שאפי׳ אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו." ולשונו של רש״י ז״ל שם "מבית האסורין, משמו של ר׳ עקיבא שנחבש בבית האסורין, נומינו לשליח, אמרנו לשליח לחנינא שנעשה שליח בהלכח זו לאומרה בבית המדרש." והדברים מוכיחין על עצמן כי חנינא איש אונו מסר זה בשלפי השמד. ויבואו דבריו שם לחזק דברי ר׳ מאיר אשר כבר כתבנו בפרק הקודם כי אף שנאמר בכל כיוצא בזה דברי פלוני בא הדבר על שמו אף שאמר זה מפי רבותיו וכמו שהוא שם כן גם על חנינא איש אונו ובא שם (ד׳ ס״ז): ״גופא אמר שמואל אמר רבי הלכה כר׳ יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח אמר לפניו (לפני רבי) ר׳ שמעון ברבי מאחר שר׳ מאיר וחנינא איש אונו חולקין על ר׳ יוסי מה ראה רבי לאמר הלכה כר׳ יוסי אמר לו וכו׳.״ והנה כן קראו זה גם על שם חנינא איש אונו אף שמפורש שאמר זה בשם ר׳ עקיבא. ובעדותו מפי ר׳ עקיבא בא להכריע כר׳ מאיר. ולא נמצא עמהם עוד, לפי שבאמת גם בשלפי השמד הי׳ כבר זקן גדול שהרי עדותו לפני רבן גמליאל{{שוליים|(כט)}} הי׳ כבר כחמשים שנה לפני זה. -------------- {{שולייםלמטה|(כט)}} בתוספתא שם לא נמצא כל שינוי נוסחאות ובכולם נאמר ״לפני רבן גמליאל."<noinclude></noinclude> guqap3lou574haalz4m2ongnik76w8l 3003657 3003652 2026-04-09T08:04:47Z יעקב 15222 3003657 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪728 זקני הגליל בשלפי השמד באושא‬ <קטע התחלה=פרק כב/> וכבר נתבאר לנו כל דבר ר׳ אלעזר בר' צדוק שם בעת ההיא. וכן הוא גם דבר חנינא איש אונו אשר הי׳ גם הוא כבר זקן גדול מאד בימי שלפי השמד. כי כבר הי׳ לאיש כעשרים שנה אחר החרבן דהיינו בהימים אשר נרדף רבן גמליאל מהקיסר דאמיטיאן אחי טיטוס והוכרח לעזוב את יבנה, וללכת לאושא בהגליל, כמו שהתבאר לנו בדור יבנה פרק ל״ה. ואז כאשר ישב רבן גמליאל באושא בהגליל והוצרכו לעבר השנה שם בא ב[[תוספתא/סנהדרין/ב|תוספתא סנהדרין פרק ב׳]]: ״אין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל הרי זו מעוברת '''העיד חנינא איש אונו לפני רבן גמליאל''' שאין מעברין את השנה אלא ביהודה ואם עברוה בגליל שהיא מעוברת.״ וכבר נתבארו לנו כל הדברים האלה שם עמוד קע״ד. אבל הנה נמצא את חנינא איש אונו גם בסוף הימים עם חכמי הדור של שלפי השמד, ובא במשנה במס׳ [[גיטין סו א|גיטין ד׳ ס״ו]] ([[משנה גיטין ו ז|פ"ו מ"ז]]): ״אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו גט ותנו לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין דברי ר׳ מאיר וזו הלכה העלה ר׳ '''חנינא איש אונו''' מבית האסורין מקובל אני (מר׳ עקיבא) באומר לשלשה תנו גט לאשתי שיאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן בית דין '''אמר ר׳ יוסי נומינו לשליח אף אנו''' '''מקובלין''' שאפי׳ אמר לבית דין הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ויתנו." ולשונו של רש״י ז״ל שם "מבית האסורין, משמו של ר׳ עקיבא שנחבש בבית האסורין, נומינו לשליח, אמרנו לשליח לחנינא שנעשה שליח בהלכח זו לאומרה בבית המדרש." והדברים מוכיחין על עצמן כי חנינא איש אונו מסר זה בשלפי השמד. ויבואו דבריו שם לחזק דברי ר׳ מאיר אשר כבר כתבנו בפרק הקודם כי אף שנאמר בכל כיוצא בזה דברי פלוני בא הדבר על שמו אף שאמר זה מפי רבותיו וכמו שהוא שם כן גם על חנינא איש אונו ובא שם ([[גיטין סז א|ד׳ ס״ז]]): ״גופא אמר שמואל אמר רבי הלכה כר׳ יוסי דאמר מילי לא מימסרן לשליח אמר לפניו (לפני רבי) ר׳ שמעון ברבי מאחר שר׳ מאיר וחנינא איש אונו חולקין על ר׳ יוסי מה ראה רבי לאמר הלכה כר׳ יוסי אמר לו וכו׳.״ והנה כן קראו זה גם על שם חנינא איש אונו אף שמפורש שאמר זה בשם ר׳ עקיבא. ובעדותו מפי ר׳ עקיבא בא להכריע כר׳ מאיר. ולא נמצא עמהם עוד, לפי שבאמת גם בשלפי השמד הי׳ כבר זקן גדול שהרי עדותו לפני רבן גמליאל{{שוליים|(כט)}} הי׳ כבר כחמשים שנה לפני זה. <קטע סוף=פרק כב/> -------------- <קטע התחלה=הערות כב/> {{שולייםלמטה|(כט)}} בתוספתא שם לא נמצא כל שינוי נוסחאות ובכולם נאמר ״לפני רבן גמליאל." <קטע סוף=הערות כב/><noinclude></noinclude> n78aglp02nl3fskw3dsqyc13gggnwp5 1 1739582 3003645 2026-04-08T21:31:08Z מו יו הו 37729 /* זמירות? */ פסקה חדשה 3003645 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) 97pcic02i61c95vhy1qvztaplakvkig 3003647 3003645 2026-04-08T22:02:10Z Yack67 27395 /* זמירות? */ תגובה 3003647 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ltli4jr8c9p4lrci9ry434ha0twdo20 3003649 3003647 2026-04-08T22:11:06Z מו יו הו 37729 /* זמירות? */ תגובה 3003649 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) 22drrambw4eaxl4dx6wmv00ge5405dv 3003650 3003649 2026-04-08T22:14:06Z Yack67 27395 /* זמירות? */ תגובה 3003650 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) kz540fo8cmvpcsu91rlvhhk1rtu2ekl 3003651 3003650 2026-04-08T22:14:30Z Yack67 27395 3003651 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) 0rrip8cmed7cnkwo0zpj7w0hoa7sjce 3003701 3003651 2026-04-09T11:11:38Z בן עדריאל 9444 /* זמירות? */ 3003701 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) ::::בברכון מצוי שיש לי בבית (ספר הקידוש, הוצאת יהלום) יש 'זמירות לשמיני עצרת ולליל שמחת תורה' ונדפסו הפיוטים [[אמונים אשר נאספו]] ו[[את יום השמיני]]. נדמה לי שבחצרות חסידים נהוג לשיר הרבה מפיוטי היוצרות והמערביות של רגלים (ואולי גם של שבתות השנה) בתור זמירות על השולחן. אני לא בטוח שצריך בכל פעם לציין את אלה גם כ'זמירות'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 14:11, 9 באפריל 2026 (IDT) p78mtn0fp9kfnlhwh8w1gvlcl5zsowi 3003702 3003701 2026-04-09T11:12:02Z בן עדריאל 9444 3003702 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) ::::בברכון מצוי שיש לי בבית (ספר הקידוש, הוצאת יהלום) יש 'זמירות לשמיני עצרת ולליל שמחת תורה' ונדפסו הפיוטים [[אמונים אשר נאספו]] ו[[את יום השמיני בטוב יזמיני]]. נדמה לי שבחצרות חסידים נהוג לשיר הרבה מפיוטי היוצרות והמערביות של רגלים (ואולי גם של שבתות השנה) בתור זמירות על השולחן. אני לא בטוח שצריך בכל פעם לציין את אלה גם כ'זמירות'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 14:11, 9 באפריל 2026 (IDT) 066j6ywar0g8zdgqekc0hvewo4hxf16 3003712 3003702 2026-04-09T11:38:59Z Yack67 27395 3003712 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) ::::בברכון מצוי שיש לי בבית (ספר הקידוש, הוצאת יהלום) יש 'זמירות לשמיני עצרת ולליל שמחת תורה' ונדפסו הפיוטים [[אמונים אשר נאספו]] ו[[את יום השמיני בטוב יזמיני]]. נדמה לי שבחצרות חסידים נהוג לשיר הרבה מפיוטי היוצרות והמערביות של רגלים (ואולי גם של שבתות השנה) בתור זמירות על השולחן. אני לא בטוח שצריך בכל פעם לציין את אלה גם כ'זמירות'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 14:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::::אני הייתי שם, מה החיסרון? ואם תחליטו שלא, נוריד גם את זה. אולי פיתרון אחר הוא לכללול את כל סוג זה בדף אחד של פיוטי תפילה המשמשים גם כן כזמירות החג (יש גם "אז שש מאות" ו"אום אני חומה" ואולי עוד אחרים). gp465cn15fv9sjwimrf2am5xh8b214k 3003713 3003712 2026-04-09T11:39:14Z Yack67 27395 3003713 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) ::::בברכון מצוי שיש לי בבית (ספר הקידוש, הוצאת יהלום) יש 'זמירות לשמיני עצרת ולליל שמחת תורה' ונדפסו הפיוטים [[אמונים אשר נאספו]] ו[[את יום השמיני בטוב יזמיני]]. נדמה לי שבחצרות חסידים נהוג לשיר הרבה מפיוטי היוצרות והמערביות של רגלים (ואולי גם של שבתות השנה) בתור זמירות על השולחן. אני לא בטוח שצריך בכל פעם לציין את אלה גם כ'זמירות'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 14:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::::אני הייתי שם, מה החיסרון? ואם תחליטו שלא, נוריד גם את זה. אולי פיתרון אחר הוא לכללול את כל סוג זה בדף אחד של פיוטי תפילה המשמשים גם כן כזמירות החג (יש גם "אז שש מאות" ו"אום אני חומה" ואולי עוד אחרים).[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 14:39, 9 באפריל 2026 (IDT) cw877bea1mte0llpddyw87ott7hyd4c 3003720 3003713 2026-04-09T11:49:16Z Nahum 68 /* זמירות? */ תגובה למשתמש Yack67 ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3003720 wikitext text/x-wiki == זמירות? == אכן פיוטים אלו מודפסים בכמה סידורים, אבל למיטב הבנתי הסיבה היא משום שיש קהילות שלמרות שאינם אומרים יוצרות, את הפיוטים האלו הם אומרים לאחר התפילה (בדומה לדרך אמירת הקרובות של ד' פרשיות בכמה קהילות). לפי הכתוב בספרי המנהגים זהו 'מנהג ירושלים' (ואכן הם מובאים גם בסידור וילנא שמזוהה עם מנהג הפרושים). אם זה כך, הם גם לא אמורים להופיע בנפרד ב[[סידור/נוסח אשכנז/לוח פיוטים]] כי זה רק מנהג אחר של אמירת ה'גאולה' (אם כי יום ליבשה לא נמצא ביוצרות באחרון של פסח). [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 00:31, 9 באפריל 2026 (IDT) :הרבה נוהגים לשיר אותם בסעודות החג. כן זה מנהג אחר כמו שיש שרים אותו בסעודת ברית-מילה, ולמנהג זה יותר נוח שיהיו כולם בדף אחד נפרד מהיוצר. אני מתקשה להבין מה ההבדל בין זה לבין לדוגמא "אומץ גבורותיך" שמופיע ב"פיוטי הגדה של פסח". [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:02, 9 באפריל 2026 (IDT) ::מאחר שלפי עדותך קיים מנהג רווח לשיר אותם כזמירות, אני מסכים להחשיב אותם ככאלה. אם כי לא הייתי משווה ל"אומץ גבורותיך" שמזה דורות רבים כבר '''נדפס כזמירות'''. יש הרבה ששרים "אתה בחרתנו" או "קדשנו במצוותיך" בסעודות הרגלים, ולמרות זאת אף אחד לא יחשיב קטעים אלו כ"זמירות לרגלים". הסידורים שהדפיסו את הגאולות לא נמצאים כרגע לנגד עיני, אבל למיטב זכרוני הן מופיעות בהם כ'גאולות' ולא כ'זמירות'. (הדוגמה של 'יום ליבשה' בברית מילה קצת יותר מוצלחת ואכמ"ל.) [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 01:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::בסדר. ולעניין יום ליבשה אכן המנהג לא לאמרו באחרון של פסח בתוך היוצר ולא כמו שכתב הלבוש לאמרו בשני הימים, ועיין גם בא"ר שכתב לאמרו לפחות אם יש ברית מילה. [[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 01:14, 9 באפריל 2026 (IDT) ::::בברכון מצוי שיש לי בבית (ספר הקידוש, הוצאת יהלום) יש 'זמירות לשמיני עצרת ולליל שמחת תורה' ונדפסו הפיוטים [[אמונים אשר נאספו]] ו[[את יום השמיני בטוב יזמיני]]. נדמה לי שבחצרות חסידים נהוג לשיר הרבה מפיוטי היוצרות והמערביות של רגלים (ואולי גם של שבתות השנה) בתור זמירות על השולחן. אני לא בטוח שצריך בכל פעם לציין את אלה גם כ'זמירות'. [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 14:11, 9 באפריל 2026 (IDT) :::::אני הייתי שם, מה החיסרון? ואם תחליטו שלא, נוריד גם את זה. אולי פיתרון אחר הוא לכללול את כל סוג זה בדף אחד של פיוטי תפילה המשמשים גם כן כזמירות החג (יש גם "אז שש מאות" ו"אום אני חומה" ואולי עוד אחרים).[[משתמש:Yack67|Yack67]] ([[שיחת משתמש:Yack67|שיחה]]) 14:39, 9 באפריל 2026 (IDT) :::::: אלה לא בדיוק "זמירות". עוד מעט תגיד לי שגם קטעי גמרא מולחנים הם "זמירות". שרים אותם בשולחן השבת והחג אבל הם אינם "זמירות". כל הזמן מלחינים עוד ועוד קטעים מהפיוטים, זה לא הופך אותם ל"זמירות". זמירות זה מה שחובר מתחילה לשיר בשבת או בחג בסעודה, או מה שנתקבל בתפוצה רחבה כחלק מהקנון של זמירות השבת והחג, לא כל מה ששרים בהם. [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:49, 9 באפריל 2026 (IDT) gt3qm9ovvfja6vbah2wi1ul49t41xu7 104 1739583 3003659 2026-04-09T08:17:26Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫זקני הגליל בשלפי השמד באושא שסה <קטע התחלה=פרק כב/> ומזה עצמו נוכל להבין ולדעת כי הי׳ זה בימי שלפי השמד באושא. וכן גם ר׳ אלעזר בן פרטא הראשון מזקני הגליל הי׳ וכמו שהוא בתנחומא וב[[במדבר רבה כג א|במדבר רבה ריש פרשה מסעי]]: ״אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי צפו..." 3003659 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫זקני הגליל בשלפי השמד באושא שסה <קטע התחלה=פרק כב/> ומזה עצמו נוכל להבין ולדעת כי הי׳ זה בימי שלפי השמד באושא. וכן גם ר׳ אלעזר בן פרטא הראשון מזקני הגליל הי׳ וכמו שהוא בתנחומא וב[[במדבר רבה כג א|במדבר רבה ריש פרשה מסעי]]: ״אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי צפורי כתבים רעים מן המלכות (בשבת) הלכו ואמרו לר׳ אלעזר בן פרטא רבי כתבים רעים באו לנו מן המלכות מה אתה אומר נברח והי׳ מתירא לאמר להם ברחו ואמר להם ברמז ולי אתם שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד וכו׳.״ ומבואר שהי׳ זה בשעת השמד, והי׳ מקומו בצפורי בהגליל. וב[[עבודה זרה יז ב|מס׳ ע״ז ד׳ י"ז]] מבואר שנתפס בשעת השמד יחד עם חבירו ר׳ חנינא בן תרדיון, ור׳ חנינא נהרג והוא ניצל ובא שם ״תנו רבנן כשנתפסו ר׳ אלעזר בן פרטא ור׳ חנינא בן תרדיון אמר ליה ר׳ אלעזר בן פרטא לר"ח בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד וכו'״ ומבואר שם כי ניצל. ולא באו דבריו עם הדור הקודם כר׳ עקיבא ור' ישמעאל ור׳ יוחנן בן נורי וחבריהם. אבל בימי שלפי השמד בחפשם אחרי כל קבלה אשר נשארה בידי זקני הדור השרידים מדור העבר, אז נמצא גם אותו ובא במס׳ [[גיטין כח ב|גיטין ד׳ כ"ח]] ([[משנה גיטין ג ד|פ"ג מ"ד]]): ״שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר בן פרטא '''לפני חכמים וקיימו את''' '''דבריו''' על עיר שהקיפה כרכום ועל הספינה המיטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין, אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרנ נותנין עליהם חומרי חייים וחומרי מתים וכו׳.״ והדעת מכרעת כי זה הוא ר׳ אלעזר בן פרטא חכירו של ר׳ חנינא בן תרדיון. ולא נמצא גם אותו עמהם יותר‪ ,‬לפי שהי׳ גם הוא מהדור האמצעי‪,‬־ צעירים‬ ‫מר׳ טרפץ ר׳ עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי והביריהם‪ ,‬וקשישים הרבה מר׳ מאיר ר׳‬ ‫‪,‬‬ ‫יהודה ר׳‪,‬יוסי ור׳ שמעון וחביריהם‪.‬‬ ‫ובימי שלפי השמד אשר כמו שנתבאר הי׳ בערך ע*ב—ע*ג לחרבן הבית‬ ‫וכעשר שנים אחרי לכידת ביתר היו גם הם זקנים גדולים‪ ,,‬ולא ארכו להם הימים עוד‪.‬‬ ‫ונשובה ליתר המעשים בימי שלפי השמד וכל דבר האסיפה אז‪.‬‬ <קטע סוף=פרק כב/> ‫פרק כ״ג יתר המעשים בשלפי השמד <קטע התחלה=פרק כג/> ‫״ נ ת כ נ ס ו ‪.‬ולמדו‬ ‫ועשו‬ ‫כל‬ ‫כמדרש שיר השירים שס נאמר‬ ‫צ ר כ י ה ם*‪.‬‬ ‫וד‪.‬דברים האלה בכל קיצורם יורו לנו כי נם לבד לימודם עסקו שם בכל‬ ‫הדברים אשר השעה צריכה לכך‪.‬‬ <קטע סוף=פרק כג/> ------------------ <קטע התחלה=הערות כב/> ‫אבל גם אי אפשר כלל לשבש הגירסא ולגרוס ״רשב״ג" שהרי בימיו כגר לא‪ .‬הי׳ נדרש‬ ‫‬‫עדות על זה שכבר‪ ,‬נעשה זה בגליל פעמים רבות״‬ ‫רק בימי רבן גמליאל בהרדיפות בימי דאמיסיאן הי׳ זה בפעם הראשונה‪ ,‬וחפשו אחרי‬ ‫עדות ממי שקיבל בן מזקני דור הקודם בתור קבלה‪.‬‬ <קטע סוף=הערות כב/><noinclude></noinclude> 8d7fl8cqpgu2nai31pf93umgmjsrs1t 3003664 3003659 2026-04-09T08:56:24Z יעקב 15222 3003664 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫זקני הגליל בשלפי השמד באושא שסה <קטע התחלה=פרק כב/> ומזה עצמו נוכל להבין ולדעת כי הי׳ זה בימי שלפי השמד באושא. וכן גם ר׳ אלעזר בן פרטא הראשון מזקני הגליל הי׳ וכמו שהוא בתנחומא וב[[במדבר רבה כג א|במדבר רבה ריש פרשה מסעי]]: ״אמרו רבותינו מעשה שבאו לגדולי צפורי כתבים רעים מן המלכות (בשבת) הלכו ואמרו לר׳ אלעזר בן פרטא רבי כתבים רעים באו לנו מן המלכות מה אתה אומר נברח והי׳ מתירא לאמר להם ברחו ואמר להם ברמז ולי אתם שואלים לכו ושאלו את יעקב ואת משה ואת דוד וכו׳.״ ומבואר שהי׳ זה בשעת השמד, והי׳ מקומו בצפורי בהגליל. וב[[עבודה זרה יז ב|מס׳ ע״ז ד׳ י"ז]] מבואר שנתפס בשעת השמד יחד עם חבירו ר׳ חנינא בן תרדיון, ור׳ חנינא נהרג והוא ניצל ובא שם ״תנו רבנן כשנתפסו ר׳ אלעזר בן פרטא ור׳ חנינא בן תרדיון אמר ליה ר׳ אלעזר בן פרטא לר"ח בן תרדיון אשריך שנתפסת על דבר אחד וכו'״ ומבואר שם כי ניצל. ולא באו דבריו עם הדור הקודם כר׳ עקיבא ור' ישמעאל ור׳ יוחנן בן נורי וחבריהם. אבל בימי שלפי השמד בחפשם אחרי כל קבלה אשר נשארה בידי זקני הדור השרידים מדור העבר, אז נמצא גם אותו ובא במס׳ [[גיטין כח ב|גיטין ד׳ כ"ח]] ([[משנה גיטין ג ד|פ"ג מ"ד]]): ״שלשה דברים אמר ר׳ אלעזר בן פרטא '''לפני חכמים וקיימו את''' '''דבריו''' על עיר שהקיפה כרכום ועל הספינה המיטרפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין, אבל עיר שכבשה כרכום וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרנ נותנין עליהם חומרי חייים וחומרי מתים וכו׳.״ והדעת מכרעת כי זה הוא ר׳ אלעזר בן פרטא חכירו של ר׳ חנינא בן תרדיון. ולא נמצא גם אותו עמהם יותר, לפי שהי׳ גם הוא מהדור האמצעי, צעירים מר׳ טרפון ר׳ עקיבא ר׳ יוחנן בן נורי וחביריהם, וקשישים הרבה מר׳ מאיר ר׳ יהודה ר׳ יוסי ור׳ שמעון וחביריהם. ובימי שלפי השמד אשר כמו שנתבאר הי׳ בערך ע"ב—ע"ג לחרבן הבית וכעשר שנים אחרי לכידת ביתר היו גם הם זקנים גדולים, ולא ארכו להם הימים עוד. ונשובה ליתר המעשים בימי שלפי השמד וכל דבר האסיפה אז. <קטע סוף=פרק כב/> ‫פרק כ״ג יתר המעשים בשלפי השמד <קטע התחלה=פרק כג/> במדרש שיר השירים שס נאמר‬ ״'''נתכנסו ולמדו ועשו כל''' '''צרכיהם'''". והדברים האלה בכל קיצורם יורו לנו כי גם לבד לימודם עסקו שם בכל הדברים אשר השעה צריכה לכך. <קטע סוף=פרק כג/> ------------------ <קטע התחלה=הערות כב/> אבל גם אי אפשר כלל לשבש הגירסא ולגרוס ״רשב״ג" שהרי בימיו כבר לא הי׳ נדרש ‬‫עדות על זה שכבר נעשה זה בגליל פעמים רבות. רק בימי רבן גמליאל בהרדיפות בימי דאמיסיאן הי׳ זה בפעם הראשונה, וחפשו אחרי עדות ממי שקיבל בן מזקני דור הקודם בתור קבלה. <קטע סוף=הערות כב/><noinclude></noinclude> 0zs270griw6cshkztgvsqzm85ct1t4n 0 1739584 3003660 2026-04-09T08:39:49Z היודע והאינו נודע 39105 יצירת דף עם התוכן "בחלק מקהילות צפון אפריקה אומרים פיוט זה קודם החצי קדיש של האבות עולם בראשית הערבית של יום טוב פעולות אל מה נוראות, ועוצמת ידו מה רבה רם על שבח והודאות, ונעלה על כל מרכבה. גאה גאה על נבראות, יום שת הים לחרבה יתגדל עושה נפלאות, ויתקדש שמי רבה." 3003660 wikitext text/x-wiki בחלק מקהילות צפון אפריקה אומרים פיוט זה קודם החצי קדיש של האבות עולם בראשית הערבית של יום טוב פעולות אל מה נוראות, ועוצמת ידו מה רבה רם על שבח והודאות, ונעלה על כל מרכבה. גאה גאה על נבראות, יום שת הים לחרבה יתגדל עושה נפלאות, ויתקדש שמי רבה. a67lz53lqxn6uz6e6fphdwjdfx406tl 3003661 3003660 2026-04-09T08:50:21Z היודע והאינו נודע 39105 3003661 wikitext text/x-wiki בחלק מקהילות צפון אפריקה אומרים פיוט זה קודם החצי קדיש של אהבתעולם בראשית הערבית ליום טוב פעולות אל מה נוראות, ועוצמת ידו מה רבה רם על שבח והודאות, ונעלה על כל מרכבה. גאה גאה על נבראות, יום שת הים לחרבה יתגדל עושה נפלאות, ויתקדש שמי רבה. rwplzghzmmb5hen149iblrhoxkjche7 3003682 3003661 2026-04-09T09:43:20Z Nahum 68 3003682 wikitext text/x-wiki בחלק מקהילות צפון אפריקה אומרים פיוט זה קודם החצי קדיש של אהבת־עולם בראשית תפילת ערבית ליום טוב: פעולות אל מה נוראות, ועוצמת ידו מה רבה רם על שבח והודאות, ונעלה על כל מרכבה. גאה גאה על נבראות, יום שת הים לחרבה יתגדל עושה נפלאות, ויתקדש שמי רבה. njgtc1lkbz44ipxiuvo66a82l2k9zm0 3003683 3003682 2026-04-09T09:43:31Z Nahum 68 3003683 wikitext text/x-wiki בחלק מקהילות צפון אפריקה אומרים פיוט זה קודם החצי קדיש של אהבת־עולם בראשית תפילת ערבית ליום טוב: פעולות אל מה נוראות, ועוצמת ידו מה רבה רם על שבח והודאות, ונעלה על כל מרכבה. גאה גאה על נבראות, יום שת הים לחרבה יתגדל עושה נפלאות, ויתקדש שמיה רבה. 5ibk6p6anfkgev4csoavxnin0xo508r 104 1739585 3003665 2026-04-09T09:01:43Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫‪730 ההשתדלות לבטל גזירות אדריאנוס <קטע התחלה=פרק כג/> ואחת מהדברים האלה בא לפנעו במס' מעילה ד׳ י״ז: ״שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנדות הלך ר׳ ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם וכו׳ הכירו ב..." 3003665 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪730 ההשתדלות לבטל גזירות אדריאנוס <קטע התחלה=פרק כג/> ואחת מהדברים האלה בא לפנעו במס' מעילה ד׳ י״ז: ״שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנדות הלך ר׳ ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי והלך וישב עמהם אמר להם וכו׳ הכירו בו שהוא יהודי החזירום '''אמרו''' (חכמי הדור) מי ילך ויבטל הגזירות ילך ר׳ שמעון בן יוחאי שהוא מלומד בנסים ואחריו מי ילך ר' אלעזר בר׳ יוסי אמר להם ר' יוסי ואלו הי' אבא חלפתא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה אמר להם ר׳ שמעון אלו הי׳ יוחאי אבא קיים יכולין אתם לומר לו תן בנך להריגה אמר להו ר׳ יוסי אנא אזלין דלמא עניש ליה ר׳ שמעון וכו׳ קביל עליה דלא ליענשיה וכו׳ יצא לקראתו בן תמליון רצונכם אבוא עמכם בכה ר' שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלשה פעמים ואני לא פעם אחת יבא הנס מכל מקום וכו׳ אמר להון שאילו כל מה דאית לכון למישאל ועיילינהו לננזיה ל שקול כל דבעו אשבחו ההוא אינרא שקלוה וקרעוה‪.‬״‬ ‫והחוקרים האחרונים כולם לא ידעו מה לעשות עם הדברים האלה‪.‬‬ ‫ללבת דרך ישר ולאמר שהיי זה בשלפי השמד והשתדלות לב טל נזירותיו‬ ‫של אדריאנוס אשר בודאי לא נתבטלו מאליהן בבל א ש־ יבואר לפנינו בבל ענין‬ ‫הדבר‪ ,‬זה לא הי' אפשר להם כי איך'ילבו בדברי ימי ישראל בדרכי מישרים בלי‬ ‫פלפולים זרים ודרכי תהו‪.‬‬ ‫ועל בן בחרו להם כל אחד על פי דרכו ארחות עקלקלות ודברים פורחים‬ ‫באויר אשר נשתומם ‪ V‬מראה עינינו‪. .‬‬ ‫ויאמר לינו פראנקעל בדרכי המשנה עמוד ‪ 169‬בדברו מר' שמעון‪:‬‬ ‫״וככלות עת הצרה שב עמהם ונכנס לאושא‪ ,‬ואחר איזה זמן ישב עם ר׳‬ ‫יהודה ור׳ יוסי ובו' וכאשר נשמעו חבייו למלכות נזר עליו‪ .‬מיתה ונחבא ר׳ שמעון‬ ‫במערה וכו׳ ולאחר י*ב שנה שמע שנתבטלה הנזירה ויצא מהמע־ה‪ ,‬ובמתוך הימים‬ ‫אחר צאתו מהמערה נזרה המלבות נזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את‬ ‫בניהם ושיבעלו נדות ואז נסע ר׳ שמעון לרומי אל הקים־ להתחנן לו ולבקש‪.‬‬ ‫מפניו להעביר הנזרה ושמע המלך לדברוו‪ ,‬ו ל א י ד ע נ> ע ת ה נ ס י ע ה ו א ל‬ ‫א י ז ה מ ה ק י ס ר כ י ו ו נ ו ‪ ,‬כי הקיסרים אשר קמו אח־ אדריאנום‪ ,‬אנטאנינוס‬ ‫פיוס ואחריו מארקוס אוירעליום אנטאנינוס היו מלבי הסד וכו׳ א ך ב ה ק ‪ .‬ך נ ו‬ ‫בדתי הרומיים'אשר נתנו בעת ־־*א• יבורר לנו שדינזרה זאת היתד■ תחת ממשלת‪,‬‬ ‫אנטאנינוס פיוס ואף שלא ננז־ו מאתו‪ ,‬הנד‪ .‬ימים רבים קודם הקים־ הזה 'נהקק‬ ‫חוק בענין רציחות וחבלות וכו׳ ואדריאנום ה־היב החוק הד‪.‬וא נם על הסירוס וכו׳‪,‬‬ ‫ובאמצעות החוק הזה נזר הפראקאנזול אשר בסוריא ‪.‬על 'יש־אל שלא ימולו את’‬ ‫בניהם וכיון שניתן רשות למשחית נו־ נם כן על השבת ‘ ו על הנדד‪..‬״‬ ‫‪,‬ומה אפשר לאפר ‘ לפלפולים זרים ומוזרים כאלה בדברי הימים‪.‬‬ ‫י‬ ‫חוקרי העמים אשר ירצו להצדיק את הרומיים ולרבי‪ .‬תו ע ה על בני ישראל‬ ‫במצאם אצל ‪ -‬שפארטיאניס בי אדריאנום נזר על המילה ומזה בא־■ המ׳רידד‪.‬‬ ‫וד‪.‬מלחמד״■ המציאו להם‪; ,‬י חם ושלום ■שהאיש הטיוב הזה אדריאנוס גזר על‬ ‫‪,‬‬ ‫המילד‪ ■,.‬כי ׳אם שד‪.‬וא נזר על הסירוס ומזי‪ .‬סבלו בני'י שראל במילה‪.‬‬ ‫״ ’ וכבר‪,‬הראנו טעותם ‪.1‬גדול שם וד‪.‬־‪.‬טיובים שבהחוקרים הד‪.‬ם כמינטיעי והביריו‬ ‫בטלו זד‪ .‬בעצמם‪ .‬י '‬<noinclude></noinclude> fiy7wq9d1smdlomwyitxa8gi5ypivin 0 1739586 3003675 2026-04-09T09:29:26Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל{{אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲל..." 3003675 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל{{אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן ''׳רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי''׳. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, ׳''הָס''׳ – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} bnub1tozowa5nklfb2h4zbdlk6ooxmr 3003676 3003675 2026-04-09T09:29:45Z Nahum 68 3003676 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל}}אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן ''׳רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי''׳. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, ׳''הָס''׳ – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} suzc03tzn61d6tk4t8n4wz5a6tge8qu 3003677 3003676 2026-04-09T09:30:40Z Nahum 68 3003677 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל}}אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ג|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳. דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן ''׳רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי''׳. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, ׳''הָס''׳ – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} f0nw1bml8hgeep32dtj9jlluzz56oip 3003678 3003677 2026-04-09T09:31:12Z Nahum 68 3003678 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל}}אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ג|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳}}דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן ''׳רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי''׳. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, ׳''הָס''׳ – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} pxll0blpf4zp8bzihhz9nap2h7ai6uc 3003679 3003678 2026-04-09T09:31:47Z Nahum 68 3003679 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל}}אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ג|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳}}דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן '''רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי'''. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, ׳''הָס''׳ – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} kfaawopmhegdz0ibfp52fdjipgv4kf0 3003680 3003679 2026-04-09T09:32:22Z Nahum 68 3003680 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל}}אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ג|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳}}דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן '''רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי'''. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, '''הָס''' – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} fq1x1a9ufwm2dpj34sqhbzvf251fpks 3003681 3003680 2026-04-09T09:33:03Z Nahum 68 3003681 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ג/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=א|דיבור=לְנַסּוֹת בָּם אֶת יִשְׂרָאֵל}}אֶת [הַ]דּוֹר הָאַחֵר, '''אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ''' אֶת נִסֵּי מִלְחֲמוֹת כְּנַעַן וְלֹא רָאוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל, וְהִמְרוּ וּמָעֲלוּ בַּמָּקוֹם.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ב|דיבור=רַק לְמַעַן דַּעַת}}רַק לַדָּבָר הַזֶּה לְבַדּוֹ הִנִּיחָם, '''לְמַעַן דַּעַת''' וּלְהִתְבּוֹנֵן דּוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מָה הַחֵטְא גּוֹרֵם. כִּי עַתָּה הֵם זְקוּקִים לְלַמְּדָם מִלְחָמָה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=רַק אֲשֶׁר לְפָנִים}}שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְשָׁרֵת אֶת ה׳.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא יְדָעוּם}}לַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ וְטַכְסִיסֵיהֶם, וְלֹא נִצְרְכוּ לָהֶם.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=ג|דיבור=חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים}}הֵם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ לְנַסּוֹת.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=י/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=י|דיבור=וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה׳}}דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שמות#סימן כ|שמות, כ]]): נִסְתַּכֵּל בָּהֶם, שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: "רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי" ([[שמות ג ז|שמות ג, ז]]). מָה הֵן שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: רוֹאֶה אֲנִי שֶׁעֲתִידִין לִטְעוֹת בָּעֵגֶל, וְאַף עַל פִּי כֵן '''רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי'''. זוֹ דָּרַשׁ עָתְנִיאֵל. אָמַר: בֵּין זַכָּיִם בֵּין חַיָּבִים, עָלָיו לְהוֹשִׁיעָם.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יג|דיבור=אֶת עִיר הַתְּמָרִים}}יְרִיחוֹ.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טו|דיבור=אִטֵּר יַד יְמִינוֹ}}תִּרְגֵּם יְהוֹנָתָן: "גְּבַר גְּמִיד יַד יְמִינֵיהּ" [=איש גמוד יד ימינו]. וְכָל 'גְּמִיד' – לָשׁוֹן אֲרָמִי הוּא, דָּבָר כָּווּץ מֵחֲמַת חֹלִי, {{לעז|ריטריי״ט|retreit|מספר=3279|תרגום=מכווץ}} בְּלַעַז; לֹא הָיָה שׁוֹלֵט בְּיַד יְמִינוֹ. וּבְלָשׁוֹן עִבְרִי: 'אִטֵּר', אָטוּם, כְּמוֹ: "וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ" ([[תהלים סט טז|תהלים סט, טז]]). אָטוּם בְּיַד יְמִינוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוֹלֵט בָּהּ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=טז|דיבור=גֹּמֶד אָרְכָּהּ}}אַמָּה גְּדוּמָה, וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז: {{לעז|דומיאלנ"א|dumialne|מספר=3280|תרגום=חצי־אמה|הערה=ברנדין מפנה לגלוסר למבר־ברנדין, וזה מביא במקום שתי גרסאות קרובות ללעז הזה, וטוען, שהן גרמנית (בלי הסבר במפתח! אבל יש מפרשים daumenlang "באורך האגודל"). אך נראה לי, שיש כאן dumi, צורה חליפה של demi ("חצי") והמידה alne ("אמה").}}, וּבִלְשׁוֹן לַעַז: {{לעז|ושקורט"א|waskorte|מספר=3281|תרגום=קצרה למדאי}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ}}לְפִי שֶׁבִּשְׂמֹאלוֹ שׁוֹלֵט, יֹאחֲזֶנָּה בִּשְׂמֹאלוֹ.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יז|דיבור=אִישׁ בָּרִיא}}"פַּטִּים" (ת"י) [=מפוטם, שָׁמֵן].<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יח|דיבור=וַיְשַׁלַּח אֶת הָעָם}}חָזַר לַאֲחוֹרָיו וְלִוָּה אֶת חֲבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ לָשֵׂאת אֶת הַמִּנְחָה, וְלִוָּה אוֹתָם עַד הַגִּלְגָּל.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=יט|דיבור=וְהוּא שָׁב}}יְחִידִי.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מִן הַפְּסִילִים}}מָקוֹם שֶׁפּוֹסְלִים שָׁם אֲבָנִים מִן הָהָר, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "מִן מַחְצְבַיָּא" [=מן המחצבות]. וּבָא אֶל עֶגְלוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֹּאמֶר הָס}}אָמַר עֶגְלוֹן: שַׁתְּקוּ אֶת הַכֹּל מֵעָלַי. וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם '''הָס''': סַלֵּיק [=סלקו], הוֹצֵא כָּל אִישׁ. וְאַף עַל פִּי כֵן, '''הָס''' – לְשׁוֹן שִׁתּוּק.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כ|דיבור=בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה}}"בַּעֲלִיַּת בֵּית קַיְטָא" (ת"י) [=בעליית בית הקיץ], שֶׁהָיְתָה לַאֲוִיר וְצוֹנֶנֶת.{{ד"ה ברש"י|דיבור=דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ}}וְצָרִיךְ אַתָּה לַעֲמֹד.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּקָם מֵעַל הַכִּסֵּא}}לְכָךְ זָכָה וְיָצְאָה מִמֶּנּוּ רוּת.<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כב|דיבור=הַנִּצָּב}}הוּא הַבַּרְזֶל שֶׁהַשָּׁנוּן תָּחוּב לְתוֹכוֹ, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|הל״ט|halt|תרגום=ידית|מספר=3282}} בְּלַעַז, הוּא הַמַּעֲמִיד הַחֶרֶב עַל פִּי תַּעְרָהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַלַּהַב}}הוּא הַשָּׁנוּן שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברנ״ט|brant|תרגום=להב|מספר=3283|הערה=ובדפוסים יש לעז נוסף לאותה מלה}} בְּלַעַז, וּבְלַעַז {{לעז|למ״א|lame}}.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב}}שֻׁמָּנוֹ. שֶׁהָיָה שָׁמֵן מְאֹד, וְכִסָּה אֶת כָּל אֹרֶךְ הַחֶרֶב.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיֵּצֵא הַפַּרְשְׁדֹּנָה}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: "וּנְפַק אוּכְלֵיהּ שְׁפִיךְ" [=ויצא מאכלו שָפוּך]. עֲשָׂאָן כִּשְׁתֵּי תֵבוֹת, וְשִׁי״ן מְשַׁמֶּשֶׁת לִשְׁתֵּיהֶן: 'וַיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ, שְׁדוֹנָה', בִּשְׁפִיכָה. 'שָׁפַךְ' – ׳שְׁדָא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כג|דיבור=וַיֵּצֵא אֵהוּד הַמִּסְדְּרוֹנָה}}מִן הָעֲלִיָּה אֶל [הַמִּסְדְּרוֹן]. '''הַמִּסְדְּרוֹנָה''' – תִּרְגֵּם יוֹנָתָן "לְאַכְסַדְרָא" [=חצר עם תקרה ללא קירות].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָעָל}}בַּמַּפְתֵּחַ.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כד|דיבור=וְהוּא יָצָא}}אֵהוּד יָצָא, וְעַבְדָיו שֶׁל עֶגְלוֹן בָּאוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מֵסִיךְ... רַגְלָיו}}"עָבֵיד צֻרְכֵּיהּ" [=עושה צרכיו], הֵם נְקָבִים הַגְּדוֹלִים.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כה|דיבור=עַד בּוֹשׁ}}עַד עִכּוּב, כְּלוֹמַר, זְמַן אָרֹךְ.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כו|דיבור=נִמְלָט}}בָּרַח, {{לעז|אישמוציי״ר|esmucier|תרגום=להיחבא, להינצל|מספר=3284|הערה=בכמה כתבי־יד קוראים איש̃קמוצייר באותה משמעות.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הִתְמַהְמְהָם}}כְּמוֹ: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ" ([[שיר השירים א יב|שה"ש א, יב]]); "אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ" ([[שיר השירים ב ז|שם ב, ז]]), בְּעוֹד שֶׁשְּׁנֵינוּ חֲפֵצִים בָּהּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=הַשְּׂעִירָתָה}}יַעַר דַּק וְעָב, שֶׁקּוֹרִין {{לעז|ברוצ״א|broce|תרגום=סבך יער|מספר=3285}} בְּלַעַז, וְטוֹב הוּא לְהֵחָבֵא. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵדֶר זְרָעִים, שֶׁעַנְפֵי אִילָנוֹת דַּקִּים קְרוּיִין שֵׂעָר: "הוֹפֵךְ אֶת הַשֵּׂעָר" ([[משנה כלאים ד ט|כלאים פ"ד מ"ט]]), "וְאִם הָיָה הַשֵּׂעָר כּוֹתֵשׁ" ([[משנה פאה ב ג|פאה פ"ב מ"ג]]).<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כז|דיבור=וַיְהִי בְּבוֹאוֹ}}שֶׁעָבַר אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָא לִמְקוֹמוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּהַר אֶפְרָיִם}}שֶׁהָיָה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הַמַּעֲרָבִי, וְאֶרֶץ מוֹאָב הָיְתָה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּמִזְרָחוֹ. מִתּוֹךְ שֶׁשָּׁלְטוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן – יָרְשׁוּ אֶת יְרִיחוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה ([[שופטים ג יג|פסוק יג]]), וְנָתְנוּ אֶת סַרְנֵיהֶם וְשַׁלִּיטֵיהֶם עַל יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כח|דיבור=רִדְפוּ}}לַהֲרֹג אֶת כָּל מוֹאָב שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שֶׁלָּנוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּלְכְּדוּ אֶת מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ מוֹאָב לָנוּס וְלָשׁוּב אֶל אַרְצָם.<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=כט|דיבור=כָּל שָׁמֵן}}"כָּל גְּבַר אֵימְתָן" (ת"י) [=כל איש מטיל אימה].<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ג|פסוק=לא|דיבור=מַלְמַד}}הוּא דָּרְבָן, מַרְדֵּעַ, {{לעז|אגוילו״ן|aguilon|תרגום=מַלמד, דרבן|מספר=3286}} בְּלַעַז.<קטע סוף=לא/><קטע סוף=שופטים ג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} 94qnoobbzhzofye5c1h8ekytswbzs2a 0 1739587 3003690 2026-04-09T10:19:28Z היודע והאינו נודע 39105 יצירת דף עם התוכן "(פיוט שנאמר בקהילות לוב בשחרית של שבת הגדול מיד לאחר הוצאת ספר תורה:) (פזמון:) שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרָאתָ.הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ סגולה קְהִלָּה בְּנֵי בַּיִת - לָקְחוּ לָהֶם שֶׁהּ לְבֵּיִת בַּעֲשָׁוָרָה בְּנִיסָן קַדְמָיִת - מִצְרַיִם בְּנֵי חָם הִשְׁפַ..." 3003690 wikitext text/x-wiki (פיוט שנאמר בקהילות לוב בשחרית של שבת הגדול מיד לאחר הוצאת ספר תורה:) (פזמון:) שַׁבָּת וְגָדוֹל נִקְרָאתָ.הוֹד וְהָדָר עָטִיתָ סגולה קְהִלָּה בְּנֵי בַּיִת - לָקְחוּ לָהֶם שֶׁהּ לְבֵּיִת בַּעֲשָׁוָרָה בְּנִיסָן קַדְמָיִת - מִצְרַיִם בְּנֵי חָם הִשְׁפַּלְתָּ בִּנְךָ בְּכוֹרְךָ רוֹמַמְתָּ. שבת (שבת - שבת וגדול…) עֲמוּסִים מִבָּטֶן אוֹר עָטָה - טְלָה בְּרַגְלֵי הַמִּטָה קֵשְׁרוּ וְאֵין דּוֹבֵר מִבְטָה - גֶפְלָה עֲלֵיהֶם אֵימָתָה (שבת - שבת וגדול…) דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ - עַל פְּלָאִיךְ וְעַל נְפִיךְ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ - משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל שָׁלַחְתָּ בימינו כי פקדתה (שבת - שבת וגדול…) יָהּ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם - הַרְאֵה לְעַמְךְ פְּלְאֵיִם בְּצֵאתֵנוּ מִמִּצְרַיִם - הַרְאֵה לָנוּ פִּלְאָתָה אֲזַי תִּהְיֶה לִישׁוּעָתָה (שבת - שבת וגדול…) הַאֲזֶן לְשַׁוְעִי מַלְכָּנו - וְקַבֵּץ נְפּוּצוֹת ת נְדְחֵינוּ יָגֵל וְיִשְׂמַח לְבֵּנוּ - בַּשַׁבָּת הַגָּדוֹל נָתַתָּ אוֹרָה וְשִׂמְחָה הָיָתָה (שבת - שבת וגדול…) אֲזַי תִּהְיֶה לִישבת - בְּבִיאֵת הַגּוֹאֵל לְנגאלנו הֵיטִיב לְצִיוֹן וְתִרְצֵנוּ - רַחוּם תַּן לָנוּ בַּרְכתה בָּרוּךְ בְּבוֹאֲךְ אַתָּה (שבת -שבת וגדול…) funcgfsvqjl5szx8mik63a95d8cz0pw 3 1739588 3003714 2026-04-09T11:41:00Z Nahum 68 /* ברוך בואך */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3003714 wikitext text/x-wiki == ברוך בואך == {{בה}} -- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 14:41, 9 באפריל 2026 (IDT) nglvocmwuxamy7egnrkw3bp87k4ang8