עמוד ראשי

<mediawiki xmlns="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/" xmlns:xsi="http://www.w3.org/2001/XMLSchema-instance" xsi:schemaLocation="http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11/ http://www.mediawiki.org/xml/export-0.11.xsd" version="0.11" xml:lang="he">
  <siteinfo>
    <sitename>ויקיטקסט</sitename>
    <dbname>hewikisource</dbname>
    <base>https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99</base>
    <generator>MediaWiki 1.46.0-wmf.26</generator>
    <case>first-letter</case>
    <namespaces>
      <namespace key="-2" case="first-letter">מדיה</namespace>
      <namespace key="-1" case="first-letter">מיוחד</namespace>
      <namespace key="0" case="first-letter" />
      <namespace key="1" case="first-letter">שיחה</namespace>
      <namespace key="2" case="first-letter">משתמש</namespace>
      <namespace key="3" case="first-letter">שיחת משתמש</namespace>
      <namespace key="4" case="first-letter">ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="5" case="first-letter">שיחת ויקיטקסט</namespace>
      <namespace key="6" case="first-letter">קובץ</namespace>
      <namespace key="7" case="first-letter">שיחת קובץ</namespace>
      <namespace key="8" case="first-letter">מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="9" case="first-letter">שיחת מדיה ויקי</namespace>
      <namespace key="10" case="first-letter">תבנית</namespace>
      <namespace key="11" case="first-letter">שיחת תבנית</namespace>
      <namespace key="12" case="first-letter">עזרה</namespace>
      <namespace key="13" case="first-letter">שיחת עזרה</namespace>
      <namespace key="14" case="first-letter">קטגוריה</namespace>
      <namespace key="15" case="first-letter">שיחת קטגוריה</namespace>
      <namespace key="104" case="first-letter">עמוד</namespace>
      <namespace key="105" case="first-letter">שיחת עמוד</namespace>
      <namespace key="106" case="first-letter">ביאור</namespace>
      <namespace key="107" case="first-letter">שיחת ביאור</namespace>
      <namespace key="108" case="first-letter">מחבר</namespace>
      <namespace key="109" case="first-letter">שיחת מחבר</namespace>
      <namespace key="110" case="first-letter">תרגום</namespace>
      <namespace key="111" case="first-letter">שיחת תרגום</namespace>
      <namespace key="112" case="first-letter">מפתח</namespace>
      <namespace key="113" case="first-letter">שיחת מפתח</namespace>
      <namespace key="116" case="first-letter">מקור</namespace>
      <namespace key="117" case="first-letter">שיחת מקור</namespace>
      <namespace key="710" case="first-letter">TimedText</namespace>
      <namespace key="711" case="first-letter">TimedText talk</namespace>
      <namespace key="828" case="first-letter">יחידה</namespace>
      <namespace key="829" case="first-letter">שיחת יחידה</namespace>
      <namespace key="1728" case="first-letter">אירוע</namespace>
      <namespace key="1729" case="first-letter">שיחת אירוע</namespace>
    </namespaces>
  </siteinfo>
  <page>
    <title>עמוד ראשי</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1</id>
    <revision>
      <id>3009271</id>
      <parentid>2991638</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:23:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <origin>3009271</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1166" sha1="4luj2xwqe6y79be1auze0glnzcfnxsc" xml:space="preserve">&lt;templatestyles src=&quot;MainPage/styles.css&quot; /&gt;
&lt;div style = &quot;float:none; width:100%;&quot; class=&quot;desktopmainpagecolumn&quot;&gt;&lt;!-- תצוגה למחשבים - כותרת --&gt;
{{/כותרת}} 
&lt;/div&gt;
&lt;div style=&quot;float:right; width:53%;&quot; class=&quot;desktopmainpagecolumn&quot;&gt;&lt;!-- תצוגה למחשבים - טור ימני --&gt;
{{/יוצר החודש}}
{{/ארון הספרים היהודי}}
&lt;/div&gt;
&lt;div style=&quot;float:left; width:43%&quot; class=&quot;desktopmainpagecolumn&gt;&lt;!-- תצוגה למחשבים - טור שמאלי --&gt;
{{/ניווט}}
{{/חגים}} {{/אירועים בלוח העברי}}
{{/ציטוט}} 
{{/טקסטים חדשים}}
{{/מדינת ישראל}}
&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mobilemainpagecolumn&quot;&gt;&lt;!-- תצוגה למכשירים ניידים - בטור אחד --&gt;
{{/כותרת לנייד}}
{{/יוצר החודש}}
{{/ניווט}}
{{/אירועים בלוח העברי}} 
{{/ציטוט}} 
{{/טקסטים חדשים}}
{{/ארון הספרים היהודי}}
{{/מדינת ישראל}}
&lt;/div&gt;
&lt;!-- מוצג בתחתית לכלל המכשירים --&gt;
{{/קהילה}}
{{/מיזמים אחרים}}
[[קטגוריה:עמוד ראשי|*]]
{{ללא הודעת הגנה אוטומטית}}</text>
      <sha1>4luj2xwqe6y79be1auze0glnzcfnxsc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ויקיטקסט:ארגז חול</title>
    <ns>4</ns>
    <id>1349</id>
    <revision>
      <id>3009233</id>
      <parentid>3009177</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:40:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009233</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1447" sha1="k1adsqqolhlig4eb70n5zjo2skzea1r" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;&quot;&gt;

&lt;!-- תיבה עליונה: כותרת וניווט --&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; background:#f8f9ff; border:2px solid #6b46c1; padding:10px; margin-bottom:10px;&quot;&gt;
'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
&lt;/div&gt;

&lt;!-- חלק א: הגמרא הנקייה - סגורה כברירת מחדל --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;גמרא מקורית (לחץ להצגה)&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible-content&quot;&gt;
{{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;!-- חלק ב: הביאור המלא - פתוח כברירת מחדל --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible&quot; style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;ביאור הלכה ממקורה (לחץ להסתרה)&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible-content&quot;&gt;</text>
      <sha1>k1adsqqolhlig4eb70n5zjo2skzea1r</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009235</id>
      <parentid>3009233</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:46:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009235</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1774" sha1="h21sh06ghgopauowrk80ohtwr4k6crn" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;&quot;&gt;

&lt;!-- תיבה עליונה: כותרת וניווט --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;&quot;&gt;

&lt;!-- מסגרת עליונה שהיא גם כפתור הפעלה לכל הדף --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-customtoggle-main-display&quot; style=&quot;text-align:center; background:#f8f9ff; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; cursor:pointer; box-shadow: 0 2px 4px rgba(0,0,0,0.1); margin-bottom:10px;&quot;&gt;
'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
&lt;div style=&quot;font-size:0.8em; color:#6b46c1; margin-top:5px;&quot;&gt;(לחץ כאן להצגת/הסתרת הביאור והגמרא)&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;!-- תיבת הגמרא - מוסתרת בטעינה --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-main-display&quot; style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;גמרא מקורית:&lt;/div&gt;
{{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
&lt;/div&gt;

&lt;!-- תיבת הביאור - מוסתרת בטעינה --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-main-display&quot; style=&quot;border:none; margin:0; padding:0;&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible-content&quot; style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;ביאור הלכה ממקורה:&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>h21sh06ghgopauowrk80ohtwr4k6crn</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009236</id>
      <parentid>3009235</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:48:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009236</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2218" sha1="mf2dzsjdukkv7xyp1jjpma74hbzayhn" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;&quot;&gt;

&lt;!-- תיבה עליונה: כותרת וניווט --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;&quot;&gt;

&lt;!-- מסגרת עליונה עם שני כפתורי בחירה --&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; background:#f8f9ff; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px;&quot;&gt;
'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}

&lt;div style=&quot;margin-top:15px;&quot;&gt;
&lt;!-- כפתור 1: גמרא רגילה --&gt;
&lt;span class=&quot;mw-customtoggle-gemara-reg&quot; style=&quot;background:#50C878; color:black; padding:8px 15px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow: 1px 1px 3px #888; margin: 0 5px; display:inline-block;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/span&gt;

&lt;!-- כפתור 2: גמרא מפורשת (ביאור) --&gt;
&lt;span class=&quot;mw-customtoggle-gemara-exp&quot; style=&quot;background:#6b46c1; color:white; padding:8px 15px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow: 1px 1px 3px #888; margin: 0 5px; display:inline-block;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/span&gt;
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;!-- חלון 1: גמרא רגילה - מוסתר בטעינה --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-gemara-reg&quot; style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#50C878; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;תצוגת גמרא מקורית:&lt;/div&gt;
{{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
&lt;/div&gt;

&lt;!-- חלון 2: גמרא מפורשת (הביאור) - מוסתר בטעינה --&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; id=&quot;mw-customcollapsible-gemara-exp&quot; style=&quot;border:none; margin:0; padding:0;&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;mw-collapsible-content&quot; style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;ביאור הלכה ממקורה:&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>mf2dzsjdukkv7xyp1jjpma74hbzayhn</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009237</id>
      <parentid>3009236</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:52:56Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009237</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2345" sha1="fr3i9wlajr7zbt4us7oql68pq114h5w" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl; max-width: 100%;&quot;&gt;

&lt;!-- מסגרת עליונה --&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; background:#f8f9ff; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px; border-radius: 8px;&quot;&gt;
    &lt;div&gt;
        '''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
        {{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
    &lt;/div&gt;

    &lt;!-- אזור הכפתורים - Flexbox שמתאים עצמו למובייל --&gt;
    &lt;div style=&quot;margin-top:15px; display: flex; justify-content: center; gap: 10px; flex-wrap: wrap;&quot;&gt;
        
        &lt;!-- כפתור 1: גמרא מקורית --&gt;
        &lt;details name=&quot;gemara-toggle&quot; style=&quot;display: block; width: auto;&quot;&gt;
            &lt;summary style=&quot;list-style: none; background:#50C878; color:black; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow: 1px 1px 3px #888; display: inline-block;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/summary&gt;
            &lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top: 15px; text-align: right; width: 90vw; max-width: 800px; box-sizing: border-box;&quot;&gt;
                &lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;תצוגת גמרא מקורית:&lt;/div&gt;
                {{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
            &lt;/div&gt;
        &lt;/details&gt;

        &lt;!-- כפתור 2: גמרא מפורשת --&gt;
        &lt;details name=&quot;gemara-toggle&quot; style=&quot;display: block; width: auto;&quot;&gt;
            &lt;summary style=&quot;list-style: none; background:#6b46c1; color:white; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow: 1px 1px 3px #888; display: inline-block;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/summary&gt;
            &lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top: 15px; text-align: right; width: 90vw; max-width: 800px; box-sizing: border-box;&quot;&gt;
                &lt;div style=&quot;font-weight:bold; color:#6b46c1; border-bottom:1px solid #eee; margin-bottom:10px;&quot;&gt;ביאור הלכה ממקורה:&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>fr3i9wlajr7zbt4us7oql68pq114h5w</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009238</id>
      <parentid>3009237</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:54:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009238</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1643" sha1="j6fisc4yit8t58s030jirkz6ot6iqbc" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl; max-width: 100%;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; background:#f8f9ff; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; margin-bottom:10px; border-radius: 8px;&quot;&gt;
'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
&lt;div style=&quot;margin-top:15px; display: flex; justify-content: center; gap: 10px; flex-wrap: wrap;&quot;&gt;
&lt;details style=&quot;display: inline-block;&quot;&gt;
&lt;summary style=&quot;list-style: none; background:#50C878; color:black; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow: 1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/summary&gt;
&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top: 15px; text-align: right; width: 90vw; max-width: 800px; box-sizing: border-box;&quot;&gt;
'''תצוגת גמרא מקורית:'''
{{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
&lt;/div&gt;
&lt;/details&gt;
&lt;details style=&quot;display: inline-block;&quot;&gt;
&lt;summary style=&quot;list-style: none; background:#6b46c1; color:white; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow: 1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/summary&gt;
&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top: 15px; text-align: right; width: 90vw; max-width: 800px; box-sizing: border-box;&quot;&gt;
'''ביאור הלכה ממקורה:'''</text>
      <sha1>j6fisc4yit8t58s030jirkz6ot6iqbc</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009239</id>
      <parentid>3009238</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:56:03Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009239</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1570" sha1="prdtdt4iw98z7cn3qkmblmjfu5fat08" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; border-radius:8px; background:#f8f9ff; text-align:center; max-width:100%; box-sizing:border-box;&quot;&gt;
'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
&lt;div style=&quot;margin-top:15px; display:flex; justify-content:center; gap:10px; flex-wrap:wrap;&quot;&gt;
&lt;details style=&quot;display:inline-block;&quot;&gt;
&lt;summary style=&quot;list-style:none; background:#50C878; color:black; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow:1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/summary&gt;
&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top:15px; text-align:right; width:90vw; max-width:800px; box-sizing:border-box;&quot;&gt;
'''תצוגת גמרא מקורית:'''
{{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
&lt;/div&gt;
&lt;/details&gt;
&lt;details style=&quot;display:inline-block;&quot;&gt;
&lt;summary style=&quot;list-style:none; background:#6b46c1; color:white; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow:1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/summary&gt;
&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top:15px; text-align:right; width:90vw; max-width:800px; box-sizing:border-box;&quot;&gt;</text>
      <sha1>prdtdt4iw98z7cn3qkmblmjfu5fat08</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009240</id>
      <parentid>3009239</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:57:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009240</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1607" sha1="pbxk789t4nrgp4el4mpx0jy0v4ve8r2" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; border-radius:8px; background:#f8f9ff; text-align:center; max-width:100%; box-sizing:border-box;&quot;&gt;
'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''
{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
&lt;div style=&quot;margin-top:15px; display:flex; justify-content:center; gap:10px; flex-wrap:wrap;&quot;&gt;
&lt;html&gt;&lt;details style=&quot;display:inline-block;&quot;&gt;&lt;summary style=&quot;list-style:none; background:#50C878; color:black; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow:1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/summary&gt;&lt;/html&gt;
&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top:15px; text-align:right; width:90vw; max-width:800px; box-sizing:border-box;&quot;&gt;
'''תצוגת גמרא מקורית:'''
{{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
&lt;/div&gt;
&lt;html&gt;&lt;/details&gt;&lt;/html&gt;
&lt;html&gt;&lt;details style=&quot;display:inline-block;&quot;&gt;&lt;summary style=&quot;list-style:none; background:#6b46c1; color:white; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow:1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/summary&gt;&lt;/html&gt;
&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top:15px; text-align:right; width:90vw; max-width:800px; box-sizing:border-box;&quot;&gt;</text>
      <sha1>pbxk789t4nrgp4el4mpx0jy0v4ve8r2</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009241</id>
      <parentid>3009240</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:00:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009241</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1558" sha1="gcxcbcw83iiwft6kz6ya7dia1nobjp1" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl; border:2px solid #6b46c1; padding:15px; border-radius:8px; background:#f8f9ff; text-align:center; max-width:100%; box-sizing:border-box;&quot;&gt;'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}&lt;div style=&quot;margin-top:15px; display:flex; justify-content:center; gap:10px; flex-wrap:wrap;&quot;&gt;&lt;details style=&quot;display:inline-block;&quot;&gt;&lt;summary style=&quot;list-style:none; background:#50C878; color:black; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow:1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/summary&gt;&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top:15px; text-align:right; width:90vw; max-width:800px; box-sizing:border-box;&quot;&gt;'''תצוגת גמרא מקורית:''' {{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}&lt;/div&gt;&lt;/details&gt;&lt;details style=&quot;display:inline-block;&quot;&gt;&lt;summary style=&quot;list-style:none; background:#6b46c1; color:white; padding:10px 20px; border-radius:5px; cursor:pointer; font-weight:bold; box-shadow:1px 1px 3px #888;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/summary&gt;&lt;div style=&quot;background:white; border:1px solid #6b46c1; padding:15px; margin-top:15px; text-align:right; width:90vw; max-width:800px; box-sizing:border-box;&quot;&gt;</text>
      <sha1>gcxcbcw83iiwft6kz6ya7dia1nobjp1</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009258</id>
      <parentid>3009241</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:12:54Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009258</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1397" sha1="0uygh6pkvf4dav8cw4gb2w64bs6efoh" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;border:2px solid #6b46c1;padding:15px;border-radius:8px;background:#f8f9ff;text-align:center;&quot;&gt;'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; style=&quot;background:#50C878;color:black;padding:10px;border-radius:5px;margin:10px auto;max-width:90%;font-weight:bold;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;div class=&quot;mw-collapsible-content&quot; style=&quot;background:white;border:1px solid #6b46c1;padding:15px;margin-top:10px;text-align:right;font-weight:normal;&quot;&gt;'''תצוגת גמרא מקורית:''' {{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;&lt;div class=&quot;mw-collapsible mw-collapsed&quot; style=&quot;background:#6b46c1;color:white;padding:10px;border-radius:5px;margin:10px auto;max-width:90%;font-weight:bold;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;div class=&quot;mw-collapsible-content&quot; style=&quot;background:white;border:1px solid #6b46c1;padding:15px;margin-top:10px;text-align:right;color:black;font-weight:normal;&quot;&gt;'''תצוגת גמרא מפורשת:''' {{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|מ}}&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>0uygh6pkvf4dav8cw4gb2w64bs6efoh</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009267</id>
      <parentid>3009258</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:20:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009267</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1902" sha1="t78armbji7gqlneihjvzjtwrmnll7ag" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;input type=&quot;checkbox&quot; id=&quot;toggleWindows&quot; style=&quot;display:none;&quot;&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; margin:10px;&quot;&gt;
  &lt;label for=&quot;toggleWindows&quot; style=&quot;padding:10px 20px; background:#eee; border:1px solid #aaa; cursor:pointer; user-select:none;&quot;&gt;הצג חלון 1&lt;/label&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div id=&quot;window1&quot; style=&quot;background:#add8e6; padding:20px; border:2px solid blue; border-radius:10px; width:300px; margin:auto; text-align:center;&quot;&gt;
  זוהי התיבה הראשונה
&lt;/div&gt;

&lt;div id=&quot;window2&quot; style=&quot;background:#90ee90; padding:20px; border:2px solid green; border-radius:10px; width:300px; margin:auto; text-align:center; display:none;&quot;&gt;
  זוהי התיבה השנייה
&lt;/div&gt;

&lt;style&gt;
  #toggleWindows:checked ~ #window1 {
    display: none;
  }
  #toggleWindows:checked ~ #window2 {
    display: block;
  }
  #toggleWindows:checked + div label {
    content: &quot;הצג חלון 2&quot;;
  }
&lt;/style&gt;

&lt;script&gt;
  // שינוי טקסט הכפתור בהתאם למצב – הקוד הזה הוא CSS/HTML לכל דבר,
  // אך שינוי טקסט דורש JS. אם אסור לחלוטין, יישאר &quot;הצג חלון 1&quot; תמיד,
  // אך ההחלפה עובדת באמצעות תיבה נסתרת.
  // הנה JS קל שרק משנה טקסט – ניתן לוותר עליו לחלוטין והכל יעבוד מלבד עדכון הכפתור.
  (function() {
    var checkbox = document.getElementById('toggleWindows');
    var label = document.querySelector('label[for=&quot;toggleWindows&quot;]');
    if (checkbox &amp;&amp; label) {
      function updateLabel() {
        label.textContent = checkbox.checked ? 'הצג חלון 1' : 'הצג חלון 2';
      }
      checkbox.addEventListener('change', updateLabel);
      updateLabel();
    }
  })();
&lt;/script&gt;</text>
      <sha1>t78armbji7gqlneihjvzjtwrmnll7ag</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009268</id>
      <parentid>3009267</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:21:07Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009268</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="1361" sha1="agt0d4czhalxs9zqm2zsagzgytp9xio" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; margin:10px;&quot;&gt;
  &lt;label for=&quot;toggleWindows&quot; style=&quot;padding:10px 20px; background:#eee; border:1px solid #aaa; cursor:pointer; user-select:none; display:inline-block;&quot;&gt;הצג חלון 2&lt;/label&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;input type=&quot;checkbox&quot; id=&quot;toggleWindows&quot; style=&quot;display:none;&quot;&gt;

&lt;div id=&quot;window1&quot; style=&quot;background:#add8e6; padding:20px; border:2px solid blue; border-radius:10px; width:300px; margin:auto; text-align:center;&quot;&gt;
  זוהי התיבה הראשונה (כחול)
&lt;/div&gt;

&lt;div id=&quot;window2&quot; style=&quot;background:#90ee90; padding:20px; border:2px solid green; border-radius:10px; width:300px; margin:auto; text-align:center; display:none;&quot;&gt;
  זוהי התיבה השנייה (ירוק)
&lt;/div&gt;

&lt;style&gt;
  #toggleWindows:checked ~ #window1 {
    display: none;
  }
  #toggleWindows:checked ~ #window2 {
    display: block;
  }
&lt;/style&gt;

&lt;script&gt;
  (function() {
    var cb = document.getElementById('toggleWindows');
    var lbl = document.querySelector('label[for=&quot;toggleWindows&quot;]');
    if(cb &amp;&amp; lbl) {
      function upd() { lbl.textContent = cb.checked ? 'הצג חלון 1' : 'הצג חלון 2'; }
      cb.addEventListener('change', upd);
      upd();
    }
  })();
&lt;/script&gt;</text>
      <sha1>agt0d4czhalxs9zqm2zsagzgytp9xio</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009269</id>
      <parentid>3009268</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:22:17Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009269</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="925" sha1="dlhobpm4hsz1a558z6s76qn50q0dxz4" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;label for=&quot;toggleWindows&quot; style=&quot;padding:10px 20px; background:#eee; border:1px solid #aaa; cursor:pointer; display:inline-block;&quot;&gt;החלף חלון&lt;/label&gt;

&lt;input type=&quot;checkbox&quot; id=&quot;toggleWindows&quot; style=&quot;display:none;&quot;&gt;

&lt;div style=&quot;background:lightblue; padding:20px; border:2px solid blue; border-radius:10px; width:300px; margin-top:10px; text-align:center;&quot;&gt;
זוהי התיבה הראשונה (כחול)
&lt;/div&gt;

&lt;div style=&quot;background:lightgreen; padding:20px; border:2px solid green; border-radius:10px; width:300px; margin-top:10px; text-align:center; display:none;&quot;&gt;
זוהי התיבה השנייה (ירוק)
&lt;/div&gt;

&lt;style&gt;
#toggleWindows:checked ~ div:first-of-type {
display: none;
}
#toggleWindows:checked ~ div:last-of-type {
display: block;
}
&lt;/style&gt;</text>
      <sha1>dlhobpm4hsz1a558z6s76qn50q0dxz4</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009272</id>
      <parentid>3009269</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:23:12Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009272</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="841" sha1="3rtnsedhkjc6zjtltkdhkptq9cbtm07" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;text-align:center; margin:10px;&quot;&gt;
  &lt;label for=&quot;w&quot; style=&quot;padding:10px 20px; background:#ddd; border:1px solid #888; cursor:pointer;&quot;&gt;החלף חלון&lt;/label&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;input type=&quot;checkbox&quot; id=&quot;w&quot; style=&quot;display:none&quot;&gt;

&lt;div style=&quot;background:lightblue; padding:20px; border:2px solid blue; width:300px; margin:auto; text-align:center;&quot;&gt;
תיבה כחולה - חלון 1
&lt;/div&gt;

&lt;div style=&quot;background:lightgreen; padding:20px; border:2px solid green; width:300px; margin:auto; text-align:center; display:none;&quot;&gt;
תיבה ירוקה - חלון 2
&lt;/div&gt;

&lt;style&gt;
#w:checked ~ div:first-of-type {
  display: none;
}
#w:checked ~ div:last-of-type {
  display: block;
}
&lt;/style&gt;</text>
      <sha1>3rtnsedhkjc6zjtltkdhkptq9cbtm07</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009277</id>
      <parentid>3009272</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:27:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009277</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="912" sha1="atj7eiibmnba2o8hiqb2bvfh43cddq4" xml:space="preserve">
&lt;del style=&quot;display: none;&quot;&gt;&lt;del class=&quot;template-marker&quot;&gt;{{ארגז חול}}&lt;/del&gt;
&lt;!-- נא לערוך מתחת לשורה זו בלבד, תודה. --&gt;
&lt;div style=&quot;direction:rtl;border:2px solid #6b46c1;padding:15px;border-radius:8px;background:#f8f9ff;text-align:center;&quot;&gt;'''[[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{4}}}|&lt;&lt;]] · [[ביאור:הלכה_ממקורה/מסכת_{{{1}}}|{{{1}}}]] · {{{2}}} {{{3}}} · [[ביאור:הל&quot;מ_{{{1}}}_{{{5}}}|&gt;&gt;]]'''{{מרכז|{{גדול|{{גדול|''' [[ביאור:הלכה ממקורה]]'''}}}}}}
{{NavFrame
|כותרת=&lt;span style=&quot;background:#50C878;color:black;padding:5px 15px;border-radius:5px;&quot;&gt;גמרא מקורית&lt;/span&gt;
|תוכן={{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|ג}}
}}
{{NavFrame
|כותרת=&lt;span style=&quot;background:#6b46c1;color:white;padding:5px 15px;border-radius:5px;&quot;&gt;גמרא מפורשת&lt;/span&gt;
|תוכן={{#section:{{{1}}} {{{2}}} {{{3}}}|מ}}
}}
&lt;/div&gt;</text>
      <sha1>atj7eiibmnba2o8hiqb2bvfh43cddq4</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ברוך אל עליון</title>
    <ns>0</ns>
    <id>7567</id>
    <revision>
      <id>3009211</id>
      <parentid>2950112</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:26:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-26455-46</username>
        <id>45440</id>
      </contributor>
      <comment>/* ברוך אל עליון */</comment>
      <origin>3009211</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4178" sha1="bval6rykifz3aa0ybku5gboxcsevwls" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=24}}
{{קישור לשיר|קישור=http://www.youtube.com/watch?v=_GTOuvFOcYA|כותרת=ברוך אל עליון|לחן=?|ביצוע=אסף נוה שלום|אלבום=לקראת שבת}}

{{קישור לשיר|קישור=http://www.youtube.com/watch?v=FRpH5PkZNlA|כותרת=ברוך אל עליון|לחן=שלום ביטון|ביצוע=שלום ביטון|אלבום=מי ימלל ניגוניך אבי}}


==ברוך אל עליון==
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ברוך חזק''' (רבי ברוך בר שמואל ממגנצא)}}

{{סי|בָּ}}רוּךְ אֵל עֶלְיוֹן / אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה{{ש}}
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹן / מִשְּׁאֵת וַאֲנָחָה{{ש}}
וְהוּא יִדְרשׁ לְצִיּוֹן / עִיר הַנִּדָּחָה{{ש}}
עַד אָנָה תּוּגְיוֹן / נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|ר}}וֹכֵב בָּעֲרָבוֹת / מֶלֶךְ עוֹלָמִים{{ש}}
אֶת עַמּוֹ לִשְׁבֹּת / אִזֵּן בַּנְּעִימִים{{ש}}
בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבוֹת / בְּמִינֵי מַטְעַמִּים{{ש}}
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד / זֶבַח מִשְׁפָּחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|וְ}}אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה / לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל{{ש}}
מֵאֵת כֹּל סוֹכֶה / שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל{{ש}}
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה / בָּהָר וּבַשָׁפֶל{{ש}}
נַחֲלָה וּמְנוּחָה / כַּשֶׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|כָּ}}ל שׁוֹמֵר שַׁבָּת / כַּדָּת מֵחַלְלוֹ{{ש}}
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת / קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ{{ש}}
וְאִם יָצָא חוֹבַת / הַיּוֹם, אַשְׁרֵי לוֹ{{ש}}
לְאֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ / מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|חֶ}}מְדַּת הַיָּמִים / קְרָאוֹ אֵלִי צוּר{{ש}}
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים / אִם יִהְיֶה נָצוּר{{ש}}
כֶּתֶר הִלּוּמִים / עַל רֹאשָׁם יָצוּר{{ש}}
צוּר הָעוֹלָמִים / רוּחוֹ בָּם נָחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|זָ}}כוֹר אֶת יוֹם הַ/שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ{{ש}}
קַרְנוֹ כִּי גָּבְהָה / נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ{{ש}}
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ{{ש}}
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה / בָּהֶם לוֹ לְמָשְׁחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|קֹ}}דֶשׁ הִיא לָכֶם / שַׁבָּת הַמַּלְכָּה{{ש}}
אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם / לְהָנִיחַ בְּרָכָה{{ש}}
בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם / לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה{{ש}}
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם / עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:זמירות לשבת]]
[[קטגוריה:רבי ברוך ממגנצא]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>bval6rykifz3aa0ybku5gboxcsevwls</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009212</id>
      <parentid>3009211</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:27:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009212</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4178" sha1="78etlywaidso0ej4kn7j1jhtetkh7w7" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{קישור לשיר|קישור=http://www.youtube.com/watch?v=_GTOuvFOcYA|כותרת=ברוך אל עליון|לחן=?|ביצוע=אסף נוה שלום|אלבום=לקראת שבת}}

{{קישור לשיר|קישור=http://www.youtube.com/watch?v=FRpH5PkZNlA|כותרת=ברוך אל עליון|לחן=שלום ביטון|ביצוע=שלום ביטון|אלבום=מי ימלל ניגוניך אבי}}


==ברוך אל עליון==
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ברוך חזק''' (רבי ברוך בר שמואל ממגנצא)}}

{{סי|בָּ}}רוּךְ אֵל עֶלְיוֹן / אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה{{ש}}
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹן / מִשְּׁאֵת וַאֲנָחָה{{ש}}
וְהוּא יִדְרשׁ לְצִיּוֹן / עִיר הַנִּדָּחָה{{ש}}
עַד אָנָה תּוּגְיוֹן / נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|ר}}וֹכֵב בָּעֲרָבוֹת / מֶלֶךְ עוֹלָמִים{{ש}}
אֶת עַמּוֹ לִשְׁבֹּת / אִזֵּן בַּנְּעִימִים{{ש}}
בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבוֹת / בְּמִינֵי מַטְעַמִּים{{ש}}
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד / זֶבַח מִשְׁפָּחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|וְ}}אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה / לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל{{ש}}
מֵאֵת כֹּל סוֹכֶה / שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל{{ש}}
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה / בָּהָר וּבַשָׁפֶל{{ש}}
נַחֲלָה וּמְנוּחָה / כַּשֶׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|כָּ}}ל שׁוֹמֵר שַׁבָּת / כַּדָּת מֵחַלְלוֹ{{ש}}
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת / קֹדֶשׁ גּוֹרָלוֹ{{ש}}
וְאִם יָצָא חוֹבַת / הַיּוֹם, אַשְׁרֵי לוֹ{{ש}}
לְאֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ / מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|חֶ}}מְדַּת הַיָּמִים / קְרָאוֹ אֵלִי צוּר{{ש}}
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים / אִם יִהְיֶה נָצוּר{{ש}}
כֶּתֶר הִלּוּמִים / עַל רֹאשָׁם יָצוּר{{ש}}
צוּר הָעוֹלָמִים / רוּחוֹ בָּם נָחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|זָ}}כוֹר אֶת יוֹם הַ/שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ{{ש}}
קַרְנוֹ כִּי גָּבְהָה / נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ{{ש}}
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ{{ש}}
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה / בָּהֶם לוֹ לְמָשְׁחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|קֹ}}דֶשׁ הִיא לָכֶם / שַׁבָּת הַמַּלְכָּה{{ש}}
אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם / לְהָנִיחַ בְּרָכָה{{ש}}
בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם / לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה{{ש}}
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם / עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:זמירות לשבת]]
[[קטגוריה:רבי ברוך ממגנצא]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>78etlywaidso0ej4kn7j1jhtetkh7w7</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009213</id>
      <parentid>3009212</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:29:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009213</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="4181" sha1="lude5vvocbeq3xs23xneln4itrn7l8c" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=20}}
{{קישור לשיר|קישור=http://www.youtube.com/watch?v=_GTOuvFOcYA|כותרת=ברוך אל עליון|לחן=?|ביצוע=אסף נוה שלום|אלבום=לקראת שבת}}

{{קישור לשיר|קישור=http://www.youtube.com/watch?v=FRpH5PkZNlA|כותרת=ברוך אל עליון|לחן=שלום ביטון|ביצוע=שלום ביטון|אלבום=מי ימלל ניגוניך אבי}}


==ברוך אל עליון==
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''ברוך חזק''' (רבי ברוך בר שמואל ממגנצא)}}

{{סי|בָּ}}רוּךְ אֵל עֶלְיוֹן / אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה{{ש}}
לְנַפְשֵׁנוּ פִדְיוֹן / מִשֵּׁאת וַאֲנָחָה{{ש}}
וְהוּא יִדְרֹֹשׁ לְצִיּוֹן / עִיר הַנִּדָּחָה{{ש}}
עַד אָנָה תּוּגְיוֹן / נֶפֶשׁ נֶאֱנָחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|ר}}וֹכֵב בָּעֲרָבוֹת / מֶלֶךְ עוֹלָמִים{{ש}}
אֶת עַמּוֹ לִשְׁבֹּת / אִזֵּן בַּנְּעִימִים{{ש}}
בְּמַאֲכָלֵי עֲרֵבוֹת / בְּמִינֵי מַטְעַמִּים{{ש}}
בְּמַלְבּוּשֵׁי כָבוֹד / זֶבַח מִשְׁפָּחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|וְ}}אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֶה / לְתַשְׁלוּמֵי כֵפֶל{{ש}}
מֵאֵת כֹּל סוֹכֶה / שׁוֹכֵן בָּעֲרָפֶל{{ש}}
נַחֲלָה לוֹ יִזְכֶּה / בָּהָר וּבַשָׁפֶל{{ש}}
נַחֲלָה וּמְנוּחָה / כַּשֶׁמֶשׁ לוֹ זָרְחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|כָּ}}ל שׁוֹמֵר שַׁבָּת / כַּדָּת מֵחַלְלוֹ{{ש}}
הֵן הֶכְשֵׁר חִבַּת / קֹדֶשׁ, גּוֹרָלוֹ{{ש}}
וְאִם יָצָא חוֹבַת / הַיּוֹם, אַשְׁרֵי לוֹ{{ש}}
לְאֵל אָדוֹן מְחוֹלְלוֹ / מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|חֶ}}מְדַּת הַיָּמִים / קְרָאוֹ אֵלִי צוּר{{ש}}
וְאַשְׁרֵי לִתְמִימִים / אִם יִהְיֶה נָצוּר{{ש}}
כֶּתֶר הִלּוּמִים / עַל רֹאשָׁם יָצוּר{{ש}}
צוּר הָעוֹלָמִים / רוּחוֹ בָּם נָחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|זָ}}כוֹר אֶת יוֹם הַ/שַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ{{ש}}
קַרְנוֹ כִּי גָּבְהָה / נֵזֶר עַל רֹאשׁוֹ{{ש}}
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ{{ש}}
עֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה / בָּהֶם לוֹ לְמָשְׁחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
{{סי|קֹ}}דֶשׁ הִיא לָכֶם / שַׁבָּת הַמַּלְכָּה{{ש}}
אֶל תּוֹךְ בָּתֵּיכֶם / לְהָנִיחַ בְּרָכָה{{ש}}
בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם / לֹא תַעֲשׂוּ מְלָאכָה{{ש}}
בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם / עֶבֶד וְגַם שִׁפְחָה
{{רפרן|הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת / הַבֵּן עִם הַבַּת|לָאֵל יֵרָצוּ / כְּמִנְחָה עַל מַחֲבַת}}
&lt;noinclude&gt;
[[קטגוריה:זמירות לשבת]]
[[קטגוריה:רבי ברוך ממגנצא]]
[[קטגוריה:חתימה]]
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>lude5vvocbeq3xs23xneln4itrn7l8c</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>עונג שבת ד</title>
    <ns>0</ns>
    <id>223743</id>
    <revision>
      <id>3009231</id>
      <parentid>805674</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:33:27Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>~2026-26507-46</username>
        <id>45441</id>
      </contributor>
      <comment>/* פרק רביעי: השבת במדבר */</comment>
      <origin>3009231</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17250" sha1="irbz67sbf0416206yqyo3x56csnhxs6" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עונג שבת||ג|ד|ה|פרק רביעי - השבת במדבר}}

==פרק רביעי: השבת במדבר==

::{{צ|ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא.}}
::::{{קטן|([[שמות טז ד|שמות ט״ז ד.]])}}

השבת אבדה מן הארץ. במשך שני אלפים שנה היתה השבת עזובה ושכוחה מכל אדם. במשך הזמן ההוא הכירו האנשים והודו רק בכח אחד, בכח הטבע; האדם ראה שגדולים מעשי הטבע: אש, מים, חום, קור הרעם, הברק, הלילה, החושך, הרים וגבעות, ימים ונחלים, כלם ביכולתם להרע לו ויירא מפניהם. ראה שחיות, בהמות וכל רמש האדמה מזיקים אותו. ראה האדם שכל הברואים מכל עבר ופנה מבקשים את נפשו ויתפלל להם. לא השכיל האדם לדעת, שכח גבוה מעל גבוה, מי שברא את הטבע ושחקק חוקי שמים וארץ, שולט על כל אלה; האדם הרגיש רק מה שעיניו היו רואות והוא ראה לפניו בלתי את אדירי הטבע ויירא מפניהם ויעבוד להם. האדם ראה עוד, שאויב יותר נורא מן הטבע יקום עליו, היינו האדם. אדם כמותו יורד עמו לחייו, ועל כן נלחם האדם באדם, והיתה הארץ לשדה־מלחמה, שנלחמו עליה אנשים באנשים, כלם בכלם. וסיסמא אחת היתה לבני אדם בלחמם זה בזה: להתקיים מנפילת רעהו, להתעשר מרכושו של זולתו, להבנות מחורבנו של חברו. ו&quot;שח גבהות אדם ושפל רום אנשים&quot;, ותמלא הארץ חמס, משום שהשבת אבדה מן הארץ.

השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה ידיעת־ה'; הידיעה, שהוא רק הוא, הבורא שמים וארץ וכל־צבאם; אבדה הידיעה שהוא רק הוא השליט היחיד על כל הכחות כלם ואפס זולתו. השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה הידיעה, שרק רצונו הוא המקיים והמחיה את כלם.

השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה ההכרה בגבהות האדם וברום מעלתו על כל המון הברואים, אתה יחד אבדה הידיעה, שהאדם הוא היחיד מכל ברואי תבל, שהבורא־עולם נפח באפיו &quot;נשמת חיים&quot;, ושהנשמה ההיא עשתה את האדם לא לעבד נרצע לטבע ולטבעו. לא לשודד רכוש חברו ולאכזר שיתאכזר באחיו, בעצמו ובשרו -. אלא שהנשמה, שהיא לקוחה מתחת כסא־הכבוד ושהיא חלק אלקים ממעל, ושאותה נפח ה' באפו של אדם, עשתה את האדם לעבד חפשי לה', עשתה אותו לנאמן ביתו, לחפשי במעשיו ולאחראי עליהם; וכי את האדם החפשי הזה כרת ה' ברית, &quot;ויחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר העטרהו, המשלהו במעשי ידיו, כל שת תחת רגליו&quot;. זאת אומרת, השם עשה את האדם למלא־מקומו על הארץ. יותר, ה' עשה את האדם בצלמו ודמותו, כלומר, כמו שהוא, השם, יחיד בעליונים, כן עשה את האדם יחיד בתחתונים, ורק בידו, ביד האדם, הפקיד את הענינים הרוחניים, שבלעדם  אין כל ערך לחיי בני אדם על הארץ והעולם חוזר לתהו ובהו, רק בידי האדם הפקיד את החופש, את האמת והצדק, את הדין ומשפט, את החסד ורחמים ואת הברכה והאהבה. וישם את תעודתו של האדם - לעבדם ולשמרם. אבל האנשים שכחו את השבת ושכחו גם את תעודתם.

השבת אבדה ואתה אבדה ההכרה, כי רגש־לב אחד של האדם, שיחה נאה אחת, דבור יפה אחד, פעולה טובה אחת של אדם בן־חורין, הרצויה בעיני ה', יש להם תקף ועוז יותר מכל כחות הטבע האדירים, הפועלים בהכרח ולא ברצון. האנשים שכחו את השבת ושכחו גם את העיקר הזה.

ושני אלפים שנה עמדה השבת לפני כס־קה בתלונה: &quot;לכל נתת בן־זוג ולי לא נתת בן־זוג!&quot;.

וקומץ אחד של אנשים היה אז, שהידיעה ממציאת ה' עוד לא נשכחה כולה מלבם. מסורה היתה בידם הידיעה הזאת מאבותם. את האנשים האלה הביא השם בכור הברזל במצרים, תחת ממשלת הפרעונים האכזרים, מקום עבודת־אלילים היותר מכוערה, ומקום שם נתנו אנשים כבוד אלוה לכחות הטבע ויעבדו להם. ויכבשו המצריים את קומץ האנשים ההם לעבדי־עולם, וימררו את חייהם בעבודה קשה ויענום בסבלותם במשך מאות שנים; עד שלבסוף הראה השם למצרים את ידו החזקה, בעשותו בהם שפטים גדולים ונוראים ויוציא את ישראל מתוכם; וראו מושלי מצרים וכל העם כולו, המעריצים את כחות הטבע, שנצוץ אחד טהור מידיעת ה' בלב העבד, משולל זכות והגנה, יותר תקיף ויותר חזק משלטון־עריצים וממשלת־זדון ומכל כחות הטבע האיתנים והאדירים גם יחד. הים ראה את העבדים־בני־חורין יוצאים ממצרים וינוס, הטבע נרתע לאחור, מרכבות פרעה וחילו רמה בים, ואת ישראל העביר ה' בתוכו ויביא אותם אל המדבר. שם ימצאו ישראל את השבת ובה, בשבת, יבא עם־עולם לבשר גאולת־עולם לכל־העולם -.

ויבאו בני ישראל אל המדבר וילונו:

::&quot;מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע! כי הוצאתנו אל המדבר הזה, להמית את כל הקהל הזה ברעב&quot;.
::&quot;ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים; ויצא העם ולקטו דבר־יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא, והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום.&quot;
::&quot;– – – הוא הלחם, אשר נתן ה' לכם לאכלה. זה הדבר אשר צוה ה': לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת מספר נפשותיכם, איש לאשר באהלו תקחו&quot;.
::&quot;– – – וילקטו המרבה והממעיט. וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו&quot;.
::&quot;– – – איש אל יותר ממנו עד בוקר&quot;.— 
::&quot;ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה&quot;.
::&quot;וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אכלו וחם השמש ונמס&quot;.
::&quot;ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה, שני עומר לגולגולת. ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה&quot;.
::&quot;ויאמר אליהם: הוא אשר דבר ה', שבתון שבת קודש לה' מחר! את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר. ויניחו אותו עד הבוקר, כאשר צוה משה, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לשם, היום לא תמצאוהו בשדה. ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת, לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו&quot;.
::&quot;ויאמר השם אל משה, עד מתי מאנתם לשמור מצותי ותורתי! ראו, כי השם נתן לכם את השבת, על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השבת -. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת. את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען&quot;.
::::([[שמות טו|שמות ט״ו.]])

מה אתה ירא, בן־אדם, את כחות הטבע ולמה אתה זונה אחריהם? השבת מוציאה אותך משלטון הטבע ומביאה אותך אל אביך שבשמים, שבכל גבורתו ותפארתו, שבכל התנשאו לכל לראש, הוא קרוב אליך מאד והוא צלך על יד ימינך לשמרך מכל רע! השבת מלמדת אותך, שכל זמן שאתה עומד בברית את אלקיך, אדון הטבע ושלך, הנך עומד למעלה מן הטבע וחוץ מן הטבע!

אבן־הפנה של תורת היהדות היא דעת־ה' והבטחון בו, ומשום זה באה מצות שבת בתורת ישראל ראשונה, כי בשבת יבחן היהודי, &quot;למען אנסנו הילך בתורתי אם לא&quot;.

לבנות היכלות לשם? לפאר ולקשט בית השם? לשיר במקהלות שירים ותשבחות לשם? - לא זו היא היהדות כולה! שתהיה רוממות קל בגרונך, בשעה שאתה עומד בבית־הכנסת, ובחיים, ובשוק לא תעזוב אפילו שכר מועט, אינך מסתלק אפילו מהנאה כל־שהיא, בשביל השם. לעבוד בבית־הכנסת לשם ובשוק, בחיים לטבע, לעגל - הה, לא זו היא יהדות!

היהדות, שבאה להנחיל חופש, אושר, דעת אלקים וגאולת־עולם לכל העולם, היא זו: אם בחיים, בשוק, בכל פנות שאתה פונה, הנך תמים עם ה' אלקיך ובטחת בו.

יהדות היא זו, אם בשמחה ובבטחון גמור אתה הולך אחרי ה' אלקיך במדבר בארץ לא זרועה.

יהדות היא זו, אם מוכן אתה בכל עת וזמן להשליך מנגד הון ורכוש, רווח והנאה, כח וחיים בשביל דבר ה'.

יהדות היא זו, אם בעבור למצוא חן בעיני ה' מוטב לך לאבד את חנך בעיני הטבע ואדם.

יהדות היא זו, אם אינך ירא לאבד סיר־הבשר והלחם שאכלת לשובע במצרים, בבטחונך לקבל לחם חוקך דבר יום ביומו מאת ה'.

יהדות היא זו, שבלי פחד ודאגה אתה אוכל היום פרוסת־לחמך האחרונה, אף על פי שאינך יודע מאין תקח לחם חוקך מחר.

יהדות היא זו, לחשוב את הרווחים הבאים לאדם בדרכים שהם נגד השם ל&quot;רקבון&quot; ובאשה ולשמוח בחלק הבא לו ביגיעה ומשא מתן באמונה ובטחון בשם, זו היא היהדות כולה! -.

וכדי לחנך את עם ישראל אל יהדות זו וכדי לנסותך אם תעמוד בנסיון של יהדות זו, נתן לך ה' את השבת. השבת היא אבן־בוחן של היהודי; בשבת יבחן היהודי מדי שבוע בשבוע, אם אמנותו ובטחונו בה', כמו היהדות כולה שלו המה באמת ובתום לבב; בשבת מתנסה היהודי, &quot;הילך בתורתי אם לא&quot;.

אל תאמר שכולך הנך יהודי, אם אינך שומר את השבת. אל תאמר שהנך יהודי שלם, אם בטחונך בה' אינו עומד בפני נסיון השבת. במצות שבת רוצה השם אלקיך לדעת, אם למנות אותך במספר צבאו או לא, כי יחד עם השבת עולה ויורדת היהדות כולה -.

ארבעים שנה היה יום השבת קיים בישראל. עמדתו היתה חזקה ומבוצרה כבמסמרים לא ימוט. איש מישראל לא היה מסופק אף רגע איזה הוא היום בשבוע, שהשם ברך אותו ויקדשהו, כי טרם בא יום השביעי כבר הכריז יום הששי עליו, שיום המחרת &quot;שבת קדש לה'&quot;, כי בו, ביום הששי, היה &quot;משנה על אשר לקטו יום יום&quot;, זה היה &quot;הכנה&quot; ליום המכובד מכל הימים, וכשבא יום השביעי העיד על עצמו, שקדוש הוא לה' בזה, &quot;שבו לא מצאו המן בשדה&quot;. &quot;ברכו במן וקדשו במן&quot;.

ארבעים שנה שננו לישראל, &quot;כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם&quot;.

ארבעים שנה היו מלמדים את ישראל, שאין רצון ה' שישב האדם בחבוק ידים ויאכל לחם עצלות, אלא רצון ה' הוא בעבודת האדם ובחריצותו בששת ימי המעשה; ויחד עם זה היו משננים לישראל, שלא יאבד האדם כולו בעבודתו וביגיעת כפים, ברדפו אחר פרנסה ורווחים. שננו לאדם שיהיה בטוח בחסד ה' שיבא מחר, כאילו כבר בא היום; היו מלמדים אותו, שהבוטח בשם יכול להיות שמח בששת ימי המעשה ולנוח מנוחה שלמה ביום השביעי.

והלמודים ההם במשך ארבעים שנה הכו שורש בלבות ישראל עמוק עמוק עד שרשומם נכר עד היום. אנו רואים, שעם השבת נהפך האדם, לאיש אחר. השומר שבת יש לו השקפה אחרת על ה', על הטבע, על ההיסטוריה ועל האדם -.

השומר שבת אינו רוצה לכבוש את העולם, השם אלקיו מלמד אותו להיות שמח בחלקו. עם כל כחו וגבורתו לכבוש את הטבע, הוא, השומר שבת, כורע ברך לפני אדון הטבע, לפני אדון־כל.

השומר שבת אינו ירא את האדם. ה' אלקיו עשה אותו בן־חורין משלטון האדם. השומר שבת אינו ירא התקיפים בבני אדם, וגם אינו מעריצם ואינו מקדישם, שוים הם בעיניו ככל אדם. יודע הוא שקרוב השם לסוכתו הדלה, כמו אל היכלי מלכים; יודע הוא שהשם אלקיו מונה מספר לפעוטים שלו, השוכבים בערשות דלות, כמו לאלה של העשירים, השוכבים על מטות שן. 

השומר שבת אינו שונא שום אדם ואינו מקנא בו; השם עשה אותו בן־חורין משנאה, מקנאה, מגאוה, מכל מדות רעות. אינו מביט בגאוה מגבוה על העני ואינו נושא את עיניו בקנאה למעלה אל העשיר. בעיניו &quot;לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר&quot; ממדת העומר שקצב לו השם.

השומר שבת אינו ירא אפילו את ההתחרות, שבגללה רצים בני אדם דחופים ומבוהלים כמשוגעים על הדרך, המביא, לפי דעתם, לעושר וכבוד וכל אחד מתאמץ לעבור את רעהו בכל מאמצי כחו. ההתחרות, שממלאה את לבות בני אדם שנאה וקנאה זה לזה, תחת לרחוש אהבה ורחמים רבים לכל אדם; הלא גם החכמה והדעת, שחנן השם בם את האדם, להביא בהם טובה וברכה לאנושיות, נהפכים על ידי ההתחרות לכלי משחית בידי האדם, לרמות בהם את הבריות ולהביא על רעהו רעה לא ידע שחרה. ההתחרות שעושה את התבל לשדה־קרב, מקום שם נלחמים בני אדם זה בזה בשנאה ובקנאה עד להשחית; המפלצת הזאת, שכל באי עולם חלים וזעים מפניה, אין לה שליטה על השומר שבת ומשוללת היא היכולת להזיק אותו.

השומר שבת לא בא לעולם לבנות את ביתו מחורבנו של חברו. השומר שבת אינו עולה מירידתו של חברו ואינו יורד מעליתו של חברו; הוא יודע שהשם אלקיו הוא בעל היכולת, לכלכל את כל רבבות צבאות אנשים המיחלים לחסדו.

איזה הוא בן־חורין? מי שהיא שומר שבת מחללו. השומר שבת אינו משועבד לשום כח שבעולם, בלתי לה' לבדו!

תנו לעולם את השבת ואתם עושים את האנושיות לבני־חורין! תנו לעולם את השבת ואתם מוצאים מרפא לתחלואי האנושיות כולה!</text>
      <sha1>irbz67sbf0416206yqyo3x56csnhxs6</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009274</id>
      <parentid>3009231</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:25:57Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>ככה המחבר כתב. מלבד אשד שהוא תקלדה</comment>
      <origin>805674</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17252" sha1="tfpham8m5xz9bvkgk36unc6repr9yac" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עונג שבת||ג|ד|ה|פרק רביעי - השבת במדבר}}

==פרק רביעי: השבת במדבר==

::{{צ|ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא.}}
::::{{קטן|([[שמות טז ד|שמות ט״ז ד.]])}}

השבת אבדה מן הארץ. במשך שני אלפים שנה היתה השבת עזובה ושכוחה מכל אדם. במשך הזמן ההוא הכירו האנשים והודו רק בכח אחד, בכח הטבע; האדם ראה שגדולים מעשי הטבע: אש, מים, חום, קור הרעם, הברק, הלילה, החושך, הרים וגבעות, ימים ונחלים, כלם ביכולתם להרע לו ויירא מפניהם. ראה שחיות, בהמות וכל רמש האדמה מזיקים אותו. ראה האדם שכל הברואים מכל עבר ופנה מבקשים את נפשו ויתפלל להם. לא השכיל האדם לדעת, שכח גבוה מעל גבוה, מי שברא את הטבע ושחקק חוקי שמים וארץ, שולט על כל אלה; האדם הרגיש רק מה שעיניו היו רואות והוא ראה לפניו בלתי את אדירי הטבע ויירא מפניהם ויעבוד להם. האדם ראה עוד, שאויב יותר נורא מן הטבע יקום עליו, היינו האדם. אדם כמותו יורד עמו לחייו, ועל כן נלחם האדם באדם, והיתה הארץ לשדה־מלחמה, שנלחמו עליה אנשים באנשים, כלם בכלם. וסיסמא אחת היתה לבני אדם בלחמם זה בזה: להתקיים מנפילת רעהו, להתעשר מרכושו של זולתו, להבנות מחורבנו של חברו. ו&quot;שח גבהות אדם ושפל רום אנשים&quot;, ותמלא הארץ חמס, משום שהשבת אבדה מן הארץ.

השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה ידיעת־ה'; הידיעה, שהוא רק הוא, הבורא שמים וארץ וכל־צבאם; אבדה הידיעה שהוא רק הוא השליט היחיד על כל הכחות כלם ואפס זולתו. השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה הידיעה, שרק רצונו הוא המקיים והמחיה את כלם.

השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה ההכרה בגבהות האדם וברום מעלתו על כל המון הברואים, אתה יחד אבדה הידיעה, שהאדם הוא היחיד מכל ברואי תבל, שהבורא־עולם נפח באפיו &quot;נשמת חיים&quot;, ושהנשמה ההיא עשתה את האדם לא לעבד נרצע לטבע ולטבעו. לא לשודד רכוש חברו ולאכזר שיתאכזר באחיו, בעצמו ובשרו -. אלא שהנשמה, שהיא לקוחה מתחת כסא־הכבוד ושהיא חלק אלקים ממעל, ושאותה נפח ה' באפו של אדם, עשתה את האדם לעבד חפשי לה', עשתה אותו לנאמן ביתו, לחפשי במעשיו ולאחראי עליהם; וכי את האדם החפשי הזה כרת ה' ברית, &quot;ויחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר העטרהו, המשלהו במעשי ידיו, כל שת תחת רגליו&quot;. זאת אומרת, השם עשה את האדם למלא־מקומו על הארץ. יותר, ה' עשה את האדם בצלמו ודמותו, כלומר, כמו שהוא, השם, יחיד בעליונים, כן עשה את האדם יחיד בתחתונים, ורק בידו, ביד האדם, הפקיד את הענינים הרוחניים, שבלעדם  אין כל ערך לחיי בני אדם על הארץ והעולם חוזר לתהו ובהו, רק בידי האדם הפקיד את החופש, את האמת והצדק, את הדין ומשפט, את החסד ורחמים ואת הברכה והאהבה. וישם את תעודתו של האדם - לעבדם ולשמרם. אבל האנשים שכחו את השבת ושכחו גם את תעודתם.

השבת אבדה ואתה אבדה ההכרה, כי רגש־לב אחד של האדם, שיחה נאה אחת, דבור יפה אחד, פעולה טובה אחת של אדם בן־חורין, הרצויה בעיני ה', יש להם תקף ועוז יותר מכל כחות הטבע האדירים, הפועלים בהכרח ולא ברצון. האנשים שכחו את השבת ושכחו גם את העיקר הזה.

ושני אלפים שנה עמדה השבת לפני כס־קה בתלונה: &quot;לכל נתת בן־זוג ולי לא נתת בן־זוג!&quot;.

וקומץ אחד של אנשים היה אז, שהידיעה ממציאת ה' עוד לא נשכחה כולה מלבם. מסורה היתה בידם הידיעה הזאת מאבותם. את האנשים האלה הביא השם בכור הברזל במצרים, תחת ממשלת הפרעונים האכזרים, מקום עבודת־אלילים היותר מכוערה, ומקום שם נתנו אנשים כבוד אלוה לכחות הטבע ויעבדו להם. ויכבשו המצריים את קומץ האנשים ההם לעבדי־עולם, וימררו את חייהם בעבודה קשה ויענום בסבלותם במשך מאות שנים; עד שלבסוף הראה השם למצרים את ידו החזקה, בעשותו בהם שפטים גדולים ונוראים ויוציא את ישראל מתוכם; וראו מושלי מצרים וכל העם כולו, המעריצים את כחות הטבע, שנצוץ אחד טהור מידיעת ה' בלב העבד, משולל זכות והגנה, יותר תקיף ויותר חזק משלטון־עריצים וממשלת־זדון ומכל כחות הטבע האיתנים והאדירים גם יחד. הים ראה את העבדים־בני־חורין יוצאים ממצרים וינוס, הטבע נרתע לאחור, מרכבות פרעה וחילו רמה בים, ואת ישראל העביר ה' בתוכו ויביא אותם אל המדבר. שם ימצאו ישראל את השבת ובה, בשבת, יבא עם־עולם לבשר גאולת־עולם לכל־העולם -.

ויבאו בני ישראל אל המדבר וילונו:

::&quot;מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע! כי הוצאתנו אל המדבר הזה, להמית את כל הקהל הזה ברעב&quot;.
::&quot;ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים; ויצא העם וילקטו דבר־יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי או לא, והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום.&quot;
::&quot;– – – הוא הלחם, אשד נתן ה' לכם לאכלה. זה הדבר אשר צוה ה': לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת מספר נפשותיכם, איש לאשר באהלו תקחו&quot;.
::&quot;– – – וילקטו המרבה והממעיט. וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו&quot;.
::&quot;– – – איש אל יותר ממנו עד בוקר&quot;.— 
::&quot;ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה&quot;.
::&quot;וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אכלו וחם השמש ונמס&quot;.
::&quot;ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה, שני עומר לגולגולת. ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה&quot;.
::&quot;ויאמר אליהם: הוא אשר דבר ה', שבתון שבת קודש לה' מחר! את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר. ויניחו אותו עד הבוקר, כאשר צוה משה, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לשם, היום לא תמצאוהו בשדה. ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת, לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו&quot;.
::&quot;ויאמר השם אל משה, עד מתי מאנתם לשמור מצותי ותורתי! ראו, כי השם נתן לכם את השבת, על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השבת -. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת. את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען&quot;.
::::([[שמות טו|שמות ט״ו.]])

מה אתה ירא, בן־אדם, את כחות הטבע ולמה אתה זונה אחריהם? השבת מוציאה אותך משלטון הטבע ומביאה אותך אל אביך שבשמים, שבכל גבורתו ותפארתו, שבכל התנשאו לכל לראש, הוא קרוב אליך מאד והוא צלך על יד ימינך לשמרך מכל רע! השבת מלמדת אותך, שכל זמן שאתה עומד בברית את אלקיך, אדון הטבע ושלך, הנך עומד למעלה מן הטבע וחוץ מן הטבע!

אבן־הפנה של תורת היהדות היא דעת־ה' והבטחון בו, ומשום זה באה מצות שבת בתורת ישראל ראשונה, כי בשבת יבחן היהודי, &quot;למען אנסנו הילך בתורתי אם לא&quot;.

לבנות היכלות לשם? לפאר ולקשט בית השם? לשיר במקהלות שירים ותשבחות לשם? - לא זו היא היהדות כולה! שתהיה רוממות קל בגרונך, בשעה שאתה עומד בבית־הכנסת, ובחיים, ובשוק לא תעזוב אפילו שכר מועט, אינך מסתלק אפילו מהנאה כל־שהיא, בשביל השם. לעבוד בבית־הכנסת לשם ובשוק, בחיים לטבע, לעגל - הה, לא זו היא יהדות!

היהדות, שבאה להנחיל חופש, אושר, דעת אלקים וגאולת־עולם לכל העולם, היא זו: אם בחיים, בשוק, בכל פנות שאתה פונה, הנך תמים עם ה' אלקיך ובטחת בו.

יהדות היא זו, אם בשמחה ובבטחון גמור אתה הולך אחרי ה' אלקיך במדבר בארץ לא זרועה.

יהדות היא זו, אם מוכן אתה בכל עת וזמן להשליך מנגד הון ורכוש, רווח והנאה, כח וחיים בשביל דבר ה'.

יהדות היא זו, אם בעבור למצוא חן בעיני ה' מוטב לך לאבד את חנך בעיני הטבע ואדם.

יהדות היא זו, אם אינך ירא לאבד סיר־הבשר והלחם שאכלת לשובע במצרים, בבטחונך לקבל לחם חוקך דבר יום ביומו מאת ה'.

יהדות היא זו, שבלי פחד ודאגה אתה אוכל היום פרוסת־לחמך האחרונה, אף על פי שאינך יודע מאין תקח לחם חוקך מחר.

יהדות היא זו, לחשוב את הרווחים הבאים לאדם בדרכים שהם נגד השם ל&quot;רקבון&quot; ובאשה ולשמוח בחלק הבא לו ביגיעה ומשא מתן באמונה ובטחון בשם, זו היא היהדות כולה! -.

וכדי לחנך את עם ישראל אל יהדות זו וכדי לנסותך אם תעמוד בנסיון של יהדות זו, נתן לך ה' את השבת. השבת היא אבן־בוחן של היהודי; בשבת יבחן היהודי מדי שבוע בשבוע, אם אמנותו ובטחונו בה', כמו היהדות כולה שלו המה באמת ובתום לבב; בשבת מתנסה היהודי, &quot;הילך בתורתי אם לא&quot;.

אל תאמר שכולך הנך יהודי, אם אינך שומר את השבת. אל תאמר שהנך יהודי שלם, אם בטחונך בה' אינו עומד בפני נסיון השבת. במצות שבת רוצה השם אלקיך לדעת, אם למנות אותך במספר צבאו או לא, כי יחד עם השבת עולה ויורדת היהדות כולה -.

ארבעים שנה היה יום השבת קיים בישראל. עמדתו היתה חזקה ומבוצרה כבמסמרים לא ימוט. איש מישראל לא היה מסופק אף רגע איזה הוא היום בשבוע, שהשם ברך אותו ויקדשהו, כי טרם בא יום השביעי כבר הכריז יום הששי עליו, שיום המחרת &quot;שבת קדש לה'&quot;, כי בו, ביום הששי, היה &quot;משנה על אשר לקטו יום יום&quot;, זה היה &quot;הכנה&quot; ליום המכובד מכל הימים, וכשבא יום השביעי העיד על עצמו, שקדוש הוא לה' בזה, &quot;שבו לא מצאו המן בשדה&quot;. &quot;ברכו במן וקדשו במן&quot;.

ארבעים שנה שננו לישראל, &quot;כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם&quot;.

ארבעים שנה היו מלמדים את ישראל, שאין רצון ה' שישב האדם בחבוק ידים ויאכל לחם עצלות, אלא רצון ה' הוא בעבודת האדם ובחריצותו בששת ימי המעשה; ויחד עם זה היו משננים לישראל, שלא יאבד האדם כולו בעבודתו וביגיעת כפים, ברדפו אחר פרנסה ורווחים. שננו לאדם שיהיה בטוח בחסד ה' שיבא מחר, כאילו כבר בא היום; היו מלמדים אותו, שהבוטח בשם יכול להיות שמח בששת ימי המעשה ולנוח מנוחה שלמה ביום השביעי.

והלמודים ההם במשך ארבעים שנה הכו שורש בלבות ישראל עמוק עמוק עד שרשומם נכר עד היום. אנו רואים, שעם השבת נהפך האדם, לאיש אחר. השומר שבת יש לו השקפה אחרת על ה', על הטבע, על ההיסטוריה ועל האדם -.

השומר שבת אינו רוצה לכבוש את העולם, השם אלקיו מלמד אותו להיות שמח בחלקו. עם כל כחו וגבורתו לכבוש את הטבע, הוא, השומר שבת, כורע ברך לפני אדון הטבע, לפני אדון־כל.

השומר שבת אינו ירא את האדם. ה' אלקיו עשה אותו בן־חורין משלטון האדם. השומר שבת אינו ירא התקיפים בבני אדם, וגם אינו מעריצם ואינו מקדישם, שוים הם בעיניו ככל אדם. יודע הוא שקרוב השם לסוכתו הדלה, כמו אל היכלי מלכים; יודע הוא שהשם אלקיו מונה מספר לפעוטים שלו, השוכבים בערשות דלות, כמו לאלה של העשירים, השוכבים על מטות שן. 

השומר שבת אינו שונא שום אדם ואינו מקנא בו; השם עשה אותו בן־חורין משנאה, מקנאה, מגאוה, מכל מדות רעות. אינו מביט בגאוה מגבוה על העני ואינו נושא את עיניו בקנאה למעלה אל העשיר. בעיניו &quot;לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר&quot; ממדת העומר שקצב לו השם.

השומר שבת אינו ירא אפילו את ההתחרות, שבגללה רצים בני אדם דחופים ומבוהלים כמשוגעים על הדרך, המביא, לפי דעתם, לעושר וכבוד וכל אחד מתאמץ לעבור את רעהו בכל מאמצי כחו. ההתחרות, שממלאה את לבות בני אדם שנאה וקנאה זה לזה, תחת לרחוש אהבה ורחמים רבים לכל אדם; הלא גם החכמה והדעת, שחנן השם בם את האדם, להביא בהם טובה וברכה לאנושיות, נהפכים על ידי ההתחרות לכלי משחית בידי האדם, לרמות בהם את הבריות ולהביא על רעהו רעה לא ידע שחרה. ההתחרות שעושה את התבל לשדה־קרב, מקום שם נלחמים בני אדם זה בזה בשנאה ובקנאה עד להשחית; המפלצת הזאת, שכל באי עולם חלים וזעים מפניה, אין לה שליטה על השומר שבת ומשוללת היא היכולת להזיק אותו.

השומר שבת לא בא לעולם לבנות את ביתו מחורבנו של חברו. השומר שבת אינו עולה מירידתו של חברו ואינו יורד מעליתו של חברו; הוא יודע שהשם אלקיו הוא בעל היכולת, לכלכל את כל רבבות צבאות אנשים המיחלים לחסדו.

איזה הוא בן־חורין? מי שהיא שומר שבת מחללו. השומר שבת אינו משועבד לשום כח שבעולם, בלתי לה' לבדו!

תנו לעולם את השבת ואתם עושים את האנושיות לבני־חורין! תנו לעולם את השבת ואתם מוצאים מרפא לתחלואי האנושיות כולה!</text>
      <sha1>tfpham8m5xz9bvkgk36unc6repr9yac</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009276</id>
      <parentid>3009274</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:26:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009276</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17252" sha1="3nysgb0k0yzyont37w1ypfu2r35xiqp" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|עונג שבת||ג|ד|ה|פרק רביעי - השבת במדבר}}

==פרק רביעי: השבת במדבר==

::{{צ|ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי אם לא.}}
::::{{קטן|([[שמות טז ד|שמות ט״ז ד.]])}}

השבת אבדה מן הארץ. במשך שני אלפים שנה היתה השבת עזובה ושכוחה מכל אדם. במשך הזמן ההוא הכירו האנשים והודו רק בכח אחד, בכח הטבע; האדם ראה שגדולים מעשי הטבע: אש, מים, חום, קור הרעם, הברק, הלילה, החושך, הרים וגבעות, ימים ונחלים, כלם ביכולתם להרע לו ויירא מפניהם. ראה שחיות, בהמות וכל רמש האדמה מזיקים אותו. ראה האדם שכל הברואים מכל עבר ופנה מבקשים את נפשו ויתפלל להם. לא השכיל האדם לדעת, שכח גבוה מעל גבוה, מי שברא את הטבע ושחקק חוקי שמים וארץ, שולט על כל אלה; האדם הרגיש רק מה שעיניו היו רואות והוא ראה לפניו בלתי את אדירי הטבע ויירא מפניהם ויעבוד להם. האדם ראה עוד, שאויב יותר נורא מן הטבע יקום עליו, היינו האדם. אדם כמותו יורד עמו לחייו, ועל כן נלחם האדם באדם, והיתה הארץ לשדה־מלחמה, שנלחמו עליה אנשים באנשים, כלם בכלם. וסיסמא אחת היתה לבני אדם בלחמם זה בזה: להתקיים מנפילת רעהו, להתעשר מרכושו של זולתו, להבנות מחורבנו של חברו. ו&quot;שח גבהות אדם ושפל רום אנשים&quot;, ותמלא הארץ חמס, משום שהשבת אבדה מן הארץ.

השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה ידיעת־ה'; הידיעה, שהוא רק הוא, הבורא שמים וארץ וכל־צבאם; אבדה הידיעה שהוא רק הוא השליט היחיד על כל הכחות כלם ואפס זולתו. השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה הידיעה, שרק רצונו הוא המקיים והמחיה את כלם.

השבת אבדה מן הארץ ואתה יחד אבדה ההכרה בגבהות האדם וברום מעלתו על כל המון הברואים, אתה יחד אבדה הידיעה, שהאדם הוא היחיד מכל ברואי תבל, שהבורא־עולם נפח באפיו &quot;נשמת חיים&quot;, ושהנשמה ההיא עשתה את האדם לא לעבד נרצע לטבע ולטבעו. לא לשודד רכוש חברו ולאכזר שיתאכזר באחיו, בעצמו ובשרו -. אלא שהנשמה, שהיא לקוחה מתחת כסא־הכבוד ושהיא חלק אלקים ממעל, ושאותה נפח ה' באפו של אדם, עשתה את האדם לעבד חפשי לה', עשתה אותו לנאמן ביתו, לחפשי במעשיו ולאחראי עליהם; וכי את האדם החפשי הזה כרת ה' ברית, &quot;ויחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר העטרהו, המשלהו במעשי ידיו, כל שת תחת רגליו&quot;. זאת אומרת, השם עשה את האדם למלא־מקומו על הארץ. יותר, ה' עשה את האדם בצלמו ודמותו, כלומר, כמו שהוא, השם, יחיד בעליונים, כן עשה את האדם יחיד בתחתונים, ורק בידו, ביד האדם, הפקיד את הענינים הרוחניים, שבלעדם  אין כל ערך לחיי בני אדם על הארץ והעולם חוזר לתהו ובהו, רק בידי האדם הפקיד את החופש, את האמת והצדק, את הדין ומשפט, את החסד ורחמים ואת הברכה והאהבה. וישם את תעודתו של האדם - לעבדם ולשמרם. אבל האנשים שכחו את השבת ושכחו גם את תעודתם.

השבת אבדה ואתה אבדה ההכרה, כי רגש־לב אחד של האדם, שיחה נאה אחת, דבור יפה אחד, פעולה טובה אחת של אדם בן־חורין, הרצויה בעיני ה', יש להם תקף ועוז יותר מכל כחות הטבע האדירים, הפועלים בהכרח ולא ברצון. האנשים שכחו את השבת ושכחו גם את העיקר הזה.

ושני אלפים שנה עמדה השבת לפני כס־קה בתלונה: &quot;לכל נתת בן־זוג ולי לא נתת בן־זוג!&quot;.

וקומץ אחד של אנשים היה אז, שהידיעה ממציאת ה' עוד לא נשכחה כולה מלבם. מסורה היתה בידם הידיעה הזאת מאבותם. את האנשים האלה הביא השם בכור הברזל במצרים, תחת ממשלת הפרעונים האכזרים, מקום עבודת־אלילים היותר מכוערה, ומקום שם נתנו אנשים כבוד אלוה לכחות הטבע ויעבדו להם. ויכבשו המצריים את קומץ האנשים ההם לעבדי־עולם, וימררו את חייהם בעבודה קשה ויענום בסבלותם במשך מאות שנים; עד שלבסוף הראה השם למצרים את ידו החזקה, בעשותו בהם שפטים גדולים ונוראים ויוציא את ישראל מתוכם; וראו מושלי מצרים וכל העם כולו, המעריצים את כחות הטבע, שנצוץ אחד טהור מידיעת ה' בלב העבד, משולל זכות והגנה, יותר תקיף ויותר חזק משלטון־עריצים וממשלת־זדון ומכל כחות הטבע האיתנים והאדירים גם יחד. הים ראה את העבדים־בני־חורין יוצאים ממצרים וינוס, הטבע נרתע לאחור, מרכבות פרעה וחילו רמה בים, ואת ישראל העביר ה' בתוכו ויביא אותם אל המדבר. שם ימצאו ישראל את השבת ובה, בשבת, יבא עם־עולם לבשר גאולת־עולם לכל־העולם -.

ויבאו בני ישראל אל המדבר וילונו:

::&quot;מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע! כי הוצאתנו אל המדבר הזה, להמית את כל הקהל הזה ברעב&quot;.
::&quot;ויאמר ה' אל משה, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים; ויצא העם וילקטו דבר־יום ביומו, למען אנסנו, הילך בתורתי או לא, והיה ביום הששי, והכינו את אשר יביאו, והיה משנה על אשר ילקטו יום יום.&quot;
::&quot;– – – הוא הלחם, אשר נתן ה' לכם לאכלה. זה הדבר אשר צוה ה': לקטו ממנו איש לפי אכלו עומר לגולגולת מספר נפשותיכם, איש לאשר באהלו תקחו&quot;.
::&quot;– – – וילקטו המרבה והממעיט. וימודו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר, איש לפי אכלו לקטו&quot;.
::&quot;– – – איש אל יותר ממנו עד בוקר&quot;.— 
::&quot;ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וירום תולעים ויבאש ויקצוף עליהם משה&quot;.
::&quot;וילקטו אותו בבוקר בבוקר, איש כפי אכלו וחם השמש ונמס&quot;.
::&quot;ויהי ביום הששי לקטו לחם משנה, שני עומר לגולגולת. ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה&quot;.
::&quot;ויאמר אליהם: הוא אשר דבר ה', שבתון שבת קודש לה' מחר! את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר. ויניחו אותו עד הבוקר, כאשר צוה משה, ולא הבאיש ורמה לא היתה בו. ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לשם, היום לא תמצאוהו בשדה. ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת, לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו&quot;.
::&quot;ויאמר השם אל משה, עד מתי מאנתם לשמור מצותי ותורתי! ראו, כי השם נתן לכם את השבת, על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים, שבו איש תחתיו, אל יצא איש ממקומו ביום השבת -. ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, עד בואם אל ארץ נושבת. את המן אכלו עד בואם אל קצה ארץ כנען&quot;.
::::([[שמות טו|שמות ט״ו.]])

מה אתה ירא, בן־אדם, את כחות הטבע ולמה אתה זונה אחריהם? השבת מוציאה אותך משלטון הטבע ומביאה אותך אל אביך שבשמים, שבכל גבורתו ותפארתו, שבכל התנשאו לכל לראש, הוא קרוב אליך מאד והוא צלך על יד ימינך לשמרך מכל רע! השבת מלמדת אותך, שכל זמן שאתה עומד בברית את אלקיך, אדון הטבע ושלך, הנך עומד למעלה מן הטבע וחוץ מן הטבע!

אבן־הפנה של תורת היהדות היא דעת־ה' והבטחון בו, ומשום זה באה מצות שבת בתורת ישראל ראשונה, כי בשבת יבחן היהודי, &quot;למען אנסנו הילך בתורתי אם לא&quot;.

לבנות היכלות לשם? לפאר ולקשט בית השם? לשיר במקהלות שירים ותשבחות לשם? - לא זו היא היהדות כולה! שתהיה רוממות קל בגרונך, בשעה שאתה עומד בבית־הכנסת, ובחיים, ובשוק לא תעזוב אפילו שכר מועט, אינך מסתלק אפילו מהנאה כל־שהיא, בשביל השם. לעבוד בבית־הכנסת לשם ובשוק, בחיים לטבע, לעגל - הה, לא זו היא יהדות!

היהדות, שבאה להנחיל חופש, אושר, דעת אלקים וגאולת־עולם לכל העולם, היא זו: אם בחיים, בשוק, בכל פנות שאתה פונה, הנך תמים עם ה' אלקיך ובטחת בו.

יהדות היא זו, אם בשמחה ובבטחון גמור אתה הולך אחרי ה' אלקיך במדבר בארץ לא זרועה.

יהדות היא זו, אם מוכן אתה בכל עת וזמן להשליך מנגד הון ורכוש, רווח והנאה, כח וחיים בשביל דבר ה'.

יהדות היא זו, אם בעבור למצוא חן בעיני ה' מוטב לך לאבד את חנך בעיני הטבע ואדם.

יהדות היא זו, אם אינך ירא לאבד סיר־הבשר והלחם שאכלת לשובע במצרים, בבטחונך לקבל לחם חוקך דבר יום ביומו מאת ה'.

יהדות היא זו, שבלי פחד ודאגה אתה אוכל היום פרוסת־לחמך האחרונה, אף על פי שאינך יודע מאין תקח לחם חוקך מחר.

יהדות היא זו, לחשוב את הרווחים הבאים לאדם בדרכים שהם נגד השם ל&quot;רקבון&quot; ובאשה ולשמוח בחלק הבא לו ביגיעה ומשא מתן באמונה ובטחון בשם, זו היא היהדות כולה! -.

וכדי לחנך את עם ישראל אל יהדות זו וכדי לנסותך אם תעמוד בנסיון של יהדות זו, נתן לך ה' את השבת. השבת היא אבן־בוחן של היהודי; בשבת יבחן היהודי מדי שבוע בשבוע, אם אמנותו ובטחונו בה', כמו היהדות כולה שלו המה באמת ובתום לבב; בשבת מתנסה היהודי, &quot;הילך בתורתי אם לא&quot;.

אל תאמר שכולך הנך יהודי, אם אינך שומר את השבת. אל תאמר שהנך יהודי שלם, אם בטחונך בה' אינו עומד בפני נסיון השבת. במצות שבת רוצה השם אלקיך לדעת, אם למנות אותך במספר צבאו או לא, כי יחד עם השבת עולה ויורדת היהדות כולה -.

ארבעים שנה היה יום השבת קיים בישראל. עמדתו היתה חזקה ומבוצרה כבמסמרים לא ימוט. איש מישראל לא היה מסופק אף רגע איזה הוא היום בשבוע, שהשם ברך אותו ויקדשהו, כי טרם בא יום השביעי כבר הכריז יום הששי עליו, שיום המחרת &quot;שבת קדש לה'&quot;, כי בו, ביום הששי, היה &quot;משנה על אשר לקטו יום יום&quot;, זה היה &quot;הכנה&quot; ליום המכובד מכל הימים, וכשבא יום השביעי העיד על עצמו, שקדוש הוא לה' בזה, &quot;שבו לא מצאו המן בשדה&quot;. &quot;ברכו במן וקדשו במן&quot;.

ארבעים שנה שננו לישראל, &quot;כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם&quot;.

ארבעים שנה היו מלמדים את ישראל, שאין רצון ה' שישב האדם בחבוק ידים ויאכל לחם עצלות, אלא רצון ה' הוא בעבודת האדם ובחריצותו בששת ימי המעשה; ויחד עם זה היו משננים לישראל, שלא יאבד האדם כולו בעבודתו וביגיעת כפים, ברדפו אחר פרנסה ורווחים. שננו לאדם שיהיה בטוח בחסד ה' שיבא מחר, כאילו כבר בא היום; היו מלמדים אותו, שהבוטח בשם יכול להיות שמח בששת ימי המעשה ולנוח מנוחה שלמה ביום השביעי.

והלמודים ההם במשך ארבעים שנה הכו שורש בלבות ישראל עמוק עמוק עד שרשומם נכר עד היום. אנו רואים, שעם השבת נהפך האדם, לאיש אחר. השומר שבת יש לו השקפה אחרת על ה', על הטבע, על ההיסטוריה ועל האדם -.

השומר שבת אינו רוצה לכבוש את העולם, השם אלקיו מלמד אותו להיות שמח בחלקו. עם כל כחו וגבורתו לכבוש את הטבע, הוא, השומר שבת, כורע ברך לפני אדון הטבע, לפני אדון־כל.

השומר שבת אינו ירא את האדם. ה' אלקיו עשה אותו בן־חורין משלטון האדם. השומר שבת אינו ירא התקיפים בבני אדם, וגם אינו מעריצם ואינו מקדישם, שוים הם בעיניו ככל אדם. יודע הוא שקרוב השם לסוכתו הדלה, כמו אל היכלי מלכים; יודע הוא שהשם אלקיו מונה מספר לפעוטים שלו, השוכבים בערשות דלות, כמו לאלה של העשירים, השוכבים על מטות שן. 

השומר שבת אינו שונא שום אדם ואינו מקנא בו; השם עשה אותו בן־חורין משנאה, מקנאה, מגאוה, מכל מדות רעות. אינו מביט בגאוה מגבוה על העני ואינו נושא את עיניו בקנאה למעלה אל העשיר. בעיניו &quot;לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר&quot; ממדת העומר שקצב לו השם.

השומר שבת אינו ירא אפילו את ההתחרות, שבגללה רצים בני אדם דחופים ומבוהלים כמשוגעים על הדרך, המביא, לפי דעתם, לעושר וכבוד וכל אחד מתאמץ לעבור את רעהו בכל מאמצי כחו. ההתחרות, שממלאה את לבות בני אדם שנאה וקנאה זה לזה, תחת לרחוש אהבה ורחמים רבים לכל אדם; הלא גם החכמה והדעת, שחנן השם בם את האדם, להביא בהם טובה וברכה לאנושיות, נהפכים על ידי ההתחרות לכלי משחית בידי האדם, לרמות בהם את הבריות ולהביא על רעהו רעה לא ידע שחרה. ההתחרות שעושה את התבל לשדה־קרב, מקום שם נלחמים בני אדם זה בזה בשנאה ובקנאה עד להשחית; המפלצת הזאת, שכל באי עולם חלים וזעים מפניה, אין לה שליטה על השומר שבת ומשוללת היא היכולת להזיק אותו.

השומר שבת לא בא לעולם לבנות את ביתו מחורבנו של חברו. השומר שבת אינו עולה מירידתו של חברו ואינו יורד מעליתו של חברו; הוא יודע שהשם אלקיו הוא בעל היכולת, לכלכל את כל רבבות צבאות אנשים המיחלים לחסדו.

איזה הוא בן־חורין? מי שהיא שומר שבת מחללו. השומר שבת אינו משועבד לשום כח שבעולם, בלתי לה' לבדו!

תנו לעולם את השבת ואתם עושים את האנושיות לבני־חורין! תנו לעולם את השבת ואתם מוצאים מרפא לתחלואי האנושיות כולה!</text>
      <sha1>3nysgb0k0yzyont37w1ypfu2r35xiqp</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות אוויר נקי (אגרות)</title>
    <ns>0</ns>
    <id>332122</id>
    <revision>
      <id>3009285</id>
      <parentid>2925806</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T08:34:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>עינת1971</username>
        <id>10735</id>
      </contributor>
      <origin>3009285</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13762" sha1="0tqd52zytty1d0qdvbfsoat5uwzn1zg" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות אוויר נקי (אגרות), התשע״א–2010}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשע״א, 266|תקנות אוויר נקי (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6951.pdf}}.

''הודעות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשע״א, 1187|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 678|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 744|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 678|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ה, 1327|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 459|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ז, 778|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 906|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 1598|הודעה}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 906|הודעה}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 906|הודעה}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 1410|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-9848.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 1064|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10572.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ד, 1448|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-11101.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ה, 990|הודעה|111711}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2028|הודעה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12374.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 30|סעיף 30}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|לחוק אוויר נקי, התשס״ח–2008}} (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר, לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 30|סעיף 30}} {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|וסעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:סעיף|1|הגדרה}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה, ”בקשה להיתר“ – בקשה להיתר פליטה כמשמעותה לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 18|סעיף 18 לחוק}} ובקשה לחידוש היתר פליטה כמשמעותה {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 25|בסעיף 25 לחוק}}.

{{ח:סעיף|2|שיעורי אגרות|תיקון: [הודעות]}}
{{ח:תת|(א)}} אגרה בעד הגשת בקשה להיתר פליטה תהיה 188,500 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לינואר 2010; בשנת 2025, 235,274 ש״ח)}} לכל יחידת חיוב; לעניין זה יהיה מספר יחידות החיוב לכל מקור פליטה טעון היתר, המספר הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 1|בטור ב׳ בתוספת הראשונה}} לצד סוג מקור הפליטה המצוין {{ח:פנימי|תוספת 1|בטור א׳ לצדו}}.
{{ח:תת|(ב)}} אגרה בעד הגשת בקשה לערוך שינוי הפעלה משמעותי, כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#סעיף 27|בסעיף 27 לחוק}}, תהיה 27,000 שקלים חדשים {{ח:הערה|(מתואם לינואר 2010; בשנת 2025, 33,703 ש״ח)}} לכל יחידת חיוב; לעניין זה יהיה מספר יחידות החיוב לכל מקור פליטה טעון היתר, המספר הקבוע {{ח:פנימי|תוספת 1|בטור ב׳ תוספת הראשונה}} לצד סוג מקור הפליטה המצוין {{ח:פנימי|תוספת 1|בטור א׳ לצדו}}.
{{ח:תת|(ג)}} אגרה כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) תחושב כסכום האגרות של כל מיתקן, פעילות או תהליך המפורטים {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3|בתוספת השלישית לחוק}} אשר כלולים בבקשה להיתר או בבקשה לערוך שינוי הפעלה משמעותי, לפי העניין.
{{ח:תת|(ד)}} אגרה בעבור מקור פליטה המשתייך ליותר מסוג אחד של מקורות פליטה מהמפורטים {{ח:פנימי|תוספת 1|בטור א׳ שבתוספת הראשונה}} תחושב לפי מספר יחידות החיוב הגבוה מביניהם.

{{ח:סעיף|3|אופן ומועד התשלום}}
{{ח:תת|(א)}} אגרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}} תשולם במועד הגשת הבקשה להיתר פליטה או במועד הגשת הבקשה לעריכת שינוי הפעלה משמעותי, לפי העניין, ואולם רשאי מגיש בקשה להיתר פליטה לשלם אגרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(א)}} בתשלומים בשיעורים ובמועדים האלה:
{{ח:תתת|(1)}} במועד הגשת בקשה להיתר פליטה בשלב הראשון של בקשה כאמור, הסכום האמור {{ח:פנימי|תוספת 2|בטור (א) בתוספת השנייה}} לכל יחידת חיוב;
{{ח:תתת|(2)}} לאחר קבלת היתר הפליטה, מיום 1 בינואר עד יום 15 בינואר של כל שנה שבה ההיתר בתוקף, הסכום האמור {{ח:פנימי|תוספת 2|בטור (ב) בתוספת השנייה}} לכל יחידת חיוב.
{{ח:תת|(ב)}} אין בתשלום אגרה בעד הגשת בקשה לערוך שינוי הפעלה משמעותי כדי לגרוע מחובתו של בעל היתר לשלם את האגרות לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3(א)(2)}}.
{{ח:תת|(ג)}} בחר מגיש בקשה להיתר פליטה לשלם האגרה בשיעורים ובמועדים כאמור בתקנת משנה (א)(1) ו־(2) ובוטל היתר הפליטה מטעמים של הפרת הוראות לפי {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי|החוק}} או בשל אי־תשלום אגרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4}}, ישלם בעל היתר הפליטה את יתרת סכום האגרה לפי {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2}} שלא שולמה, בתוך 45 ימים ממועד ביטול היתר הפליטה.
{{ח:תת|(ד)}} אגרה כאמור בתקנות אלה תשולם באמצעות שרת התשלומים הממשלתי; ואולם רשאי חשב המשרד להגנת הסביבה להורות על תשלום בדרך אחרת אם מצא כי התשלום באמצעות שרת התשלומים הממשלתי אינו אפשרי, וכן רשאי הוא לתת הוראות נוספות, לרבות הוראות הנוגעות להגשת מסמכים המעידים על התשלום.

{{ח:סעיף|4|תנאי לתוקף ההיתר}}
{{ח:ת}} לא שולמה אגרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3(א)(2)}}, יבוטל היתר הפליטה, ואולם לא יבוטל היתר פליטה לפי הוראות תקנה זו אלא לאחר שניתנה על כך הודעה מראש לבעל היתר הפליטה, וניתנה לו הזדמנות סבירה לשלם את האגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור {{ח:פנימי|סעיף 6|בתקנה 6}}.

{{ח:סעיף|5|הצמדה למדד}}
{{ח:תת|(א)}} סכומי האגרה הנקובים {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}} {{ח:פנימי|תוספת 2|ובטורים א׳ ו־ב׳ בטבלה שבתוספת השנייה}} יהיו צמודים למדד וישתנו ב־1 בינואר של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי.
{{ח:תת|(ב)}} עדכון הסכומים כאמור בתקנת משנה (א) ייעשה על בסיס הסכומים שנקבעו ליום השינוי הקודם, לפני שעוגל לפי תקנת משנה (ג).
{{ח:תת|(ג)}} סכום אגרה שהשתנה כאמור בתקנת משנה (א), יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים.
{{ח:תת|(ד)}} המנהל הכללי של המשרד להגנת הסביבה יפרסם בהודעה ברשומות את נוסח {{ח:פנימי|תוספת 2|התוספת הראשונה {{ח:הערה|[צ״ל: השנייה]}}}} כפי שהשתנה עקב האמור בתקנות משנה (א) עד (ג).
{{ח:תת|(ה)}} בתקנה זו –
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד“ – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד החדש“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי;
{{ח:תת|סוג=הגדרה}} ”המדד היסודי“ – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה – המדד שפורסם בחודש ינואר 2010.

{{ח:סעיף|6|הפרשי הצמדה וריבית}}
{{ח:ת}} על אגרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2}} שלא שולמה במועדה לפי {{ח:פנימי|סעיף 3|תקנה 3}}, ייווספו הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק פסיקת ריבית והצמדה|בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ״א–1961}}, עד מועד התשלום בפועל.

{{ח:סעיף|7|החזר אגרה}}
{{ח:ת}} אגרה או חלק ממנה אשר שולמו לא יוחזרו.

{{ח:סעיף|8|הוראת מעבר}}
{{ח:ת}} הוגשה בקשה להיתר פליטה לפני תחילתן של תקנות אלה, ישלם מגיש הבקשה את האגרה כאמור בתקנות אלה, בתוך שלושה חודשים מיום פרסומן.

{{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2}})}}}}
{{ח:קטע3||מספר יחידות חיוב בעבור מגיש בקשה להיתר פליטה}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת זו}}, ”תהליך“ – הפיכה של חומר גלם למוצר אחר על ידי סדרה קבועה של פעולות.
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th colspan=&quot;3&quot;&gt;{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} סוג מקור הפליטה&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} מספר יחידות החיוב&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td rowspan=&quot;4&quot;&gt;'''תעשיות אנרגיה''' {{ש}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 1|בפרט 1 לתוספת השלישית לחוק}}&lt;/td&gt;&lt;td rowspan=&quot;3&quot;&gt;{{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 1|פרט 1.1}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;מיתקן שריפה המוסק בדלק מוצק&lt;/td&gt;&lt;td&gt;4&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מיתקן שריפה המוסק בדלק נוזלי&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;מיתקן שריפה המוסק בדלק גזי&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot;&gt;{{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 1|פרט 1.2}} {{ש}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 1|פרט 1.3}} {{ש}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 1|פרט 1.4}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;3&quot;&gt;'''ייצור ועיבוד מתכות''' {{ש}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 2|בפרט 2 לתוספת השלישית לחוק}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td rowspan=&quot;3&quot;&gt;'''תעשייה מינרלית''' {{ש}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 3|בפרט 3 לתוספת השלישית לחוק}}&lt;/td&gt;&lt;td rowspan=&quot;2&quot;&gt;{{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 3|פרט 3.1}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;בלא שריפת פסולת&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;עם שריפת פסולת&lt;/td&gt;&lt;td&gt;4&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot;&gt;{{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 3|פרט 3.2}} {{ש}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 3|פרט 3.3}} {{ש}} {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 3|פרט 3.4}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td rowspan=&quot;3&quot;&gt;'''תעשייה כימית''' {{ש}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 4|בפרט 4 לתוספת השלישית לחוק}}&lt;/td&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot;&gt;מקור פליטה שמתקיימים בו 5 תהליכים ומעלה&lt;/td&gt;&lt;td&gt;4&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot;&gt;מקור פליטה שמתקיימים בו בין 2 ל־5 תהליכים&lt;/td&gt;&lt;td&gt;2&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot;&gt;מקור פליטה שמתקיים בו תהליך אחד&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;3&quot;&gt;'''ניהול פסולת''' {{ש}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 5|בפרט 5 לתוספת השלישית לחוק}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;4&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;3&quot;&gt;'''פעילויות אחרות''' {{ש}} כאמור {{ח:חיצוני|חוק אוויר נקי#תוספת 3 פרט 6|בפרט 6 לתוספת השלישית לחוק}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שנייה}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|תקנות 3}} {{ח:פנימי|סעיף 6|ו־6}})}}}}
{{ח:קטע3||אגרה בשקלים חדשים בעד הגשת בקשה למתן היתר פליטה המשולמת בתשלומים}}

{{ח:סעיף*|||תיקון: [הודעות]}}
{{ח:ת}} &lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|טור א׳}} {{ש}} סכום לתשלום בעת הגשת הבקשה&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|טור ב׳}} {{ש}} סכום לתשלום מדי שנה&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;62,500 {{ש}} {{ח:הערה|(מתואם לינואר 2010; בשנת 2026, 79,860)}}&lt;/td&gt;&lt;td&gt;18,000 {{ש}} {{ח:הערה|(מתואם לינואר 2010; בשנת 2026, 22,999)}}&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:חתימות|ל׳ בכסלו התשע״א (7 בדצמבר 2010)}}
* '''גלעד ארדן'''&lt;br&gt;השר להגנת הסביבה
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>0tqd52zytty1d0qdvbfsoat5uwzn1zg</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תקנות שירותי הובלה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>336390</id>
    <revision>
      <id>3009286</id>
      <parentid>2996705</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T08:54:06Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>עינת1971</username>
        <id>10735</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>עדכון, תיקון פרמטרים</comment>
      <origin>3009286</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="70604" sha1="ssi697q5pgv6y45txckiiwab3582j6x" xml:space="preserve">{{ח:התחלה}}
{{ח:כותרת|תקנות שירותי הובלה, התשס״א–2001}}

{{ח:פתיח-התחלה}}
{{ח:תיבה|ק״ת תשס״א, 446|תקנות שירותי הובלה|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6088.pdf}}, {{ח:תיבה|680|ת״ט|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6096.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ה, 395|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6366.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 1500|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7144.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 2247|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7712.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ף, 118|תיקון|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8291.pdf}}.

''הודעות:'' {{ח:תיבה|ק״ת תשס״ב, 1263|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6192.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ג, 475|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6223.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ו, 508|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6464.pdf}}, {{ח:תיבה|1149|הודעת שירותי הובלה (אגרות) (מס׳ 2)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6514.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ח, 1234|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6702.pdf}}; {{ח:תיבה|תשס״ט, 440|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6749.pdf}}, {{ח:תיבה|1108|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6792.pdf}}; {{ח:תיבה|תש״ע, 644|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6859.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״א, 746|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-6983.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ב, 798|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7092.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ג, 802|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7226.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ד, 985|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7358.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ו, 798|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7626.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ח, 136|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-7944.pdf}}; {{ח:תיבה|תשע״ט, 2958|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-8183.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ב, 2641|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10110.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ג, 1151|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-10596.pdf}}; {{ח:תיבה|תשפ״ו, 2028|הודעת שירותי הובלה (אגרות)|https://olaw.org.il/takanot/takanot-12374.pdf}}.
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:מבוא}}
בתוקף סמכותי לפי {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 5|סעיפים 5(ג)}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 7|7}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 9|9}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 14|14}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 16|16}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 22|22}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 24|24}}, {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 26|ו־26}} {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה|לחוק שירותי הובלה, התשנ״ז–1997}} (להלן – החוק), לענין {{ח:פנימי|פרק 3|הפרק השלישי}} בהסכמת ראש הממשלה והשר לאיכות הסביבה, ולענין {{ח:פנימי|סעיף 26|תקנות 24 {{ח:הערה|[צ״ל: 26]}}}} {{ח:פנימי|סעיף 27|ו־25 {{ח:הערה|[צ״ל: ו־27]}}}} באישור שר האוצר לפי {{ח:חיצוני|חוק יסודות התקציב#סעיף 39ב|סעיף 39ב לחוק יסודות התקציב, התשמ״ה–1985}}, ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
{{ח:סוגר}}
{{ח:מפריד}}

{{ח:קטע2||תוכן עניינים}}

&lt;div class=&quot;law-toc&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 1|פרק ראשון: הגדרות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 2|פרק שני: רישיון מוביל}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 3|פרק שלישי: הובלת חומר מסוכן}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 4|פרק רביעי: שטר מטען ותעודת מטען}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 5|פרק חמישי: הכשרה והדרכה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 6|פרק שישי: הסמכה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|פרק 7|פרק שביעי: הוראות שונות}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 1|תוספת ראשונה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 2|תוספת שניה}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 3|תוספת שלישית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 4|תוספת רביעית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 5|תוספת חמישית}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;law-toc-2&quot;&gt;{{ח:פנימי|תוספת 6|תוספת שישית}}&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

{{ח:קטע2|פרק 1|פרק ראשון: הגדרות}}

{{ח:סעיף|1|הגדרות|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:ת}} בתקנות אלה –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אד״ר“ – האמנה האירופית להובלת חומרים מסוכנים בכבישים (ADR) שעותק שלה מופקד לעיון הציבור במשרדי המפקח בירושלים, בתל אביב ובחיפה, ובמרכז המידע;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אחראי על הניהול המקצועי“ – מי שהמפקח הסמיכו לפי {{ח:פנימי|סעיף 24|תקנה 24}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”אימ״ו“ – ארגון הספנות הבין־לאומי (I.M.O);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”איקא״ו“ – ארגון התעופה האזרחית הבין־לאומי (ICAO);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”בודק קרינה מוסמך“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מייננת)#סעיף 1|בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העוסקים בקרינה מייננת), התשנ״ג–1992}} (להלן – תקנות הבטיחות);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”דלק“ – חומר מסוכן מקבוצת סיווג 3 לפי הספר הכתום, המשמש לבערה או להנעה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הובלה בשכר“ – שירות הובלה הנעשה בתמורה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הובלת דלק“ – הובלת דלק במכלית דלק;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הובלת חומר מסוכן“ – הובלת חומר מסוכן ברכב מסחרי בין בהובלה עצמית ובין בהובלה בשכר;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הובלה כללית“ – כל הובלה למעט הובלת חומרים מסוכנים;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הובלה עצמית“ – שירות הובלה הנעשה שלא בתמורה לצרכיו של המוביל ברכב מסחרי שבבעלותו או שבשליטתו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הוראות איקא״ו“ – הוראות טכניות להובלת חומרים מסוכנים באוויר (Technical Instructions for the Safe Transport of Dangerous Goods by Air);
{{ח:תת}} {{ח:הערה|הוראות טכניות להובלת חומרים מסוכנים באוויר של ICAO (בגרסת 2015–2016) {{ח:חיצוני|http://www.ubak.gov.tr/BLSM_WIYS/TMKDG/tr/doc/20170130_112447_64574_1_64.pdf|ניתן לעיין כאן}}.}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”היתר“ – היתר להובלת חומר מסוכן שנתן המפקח לנהג, לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|תקנה 11(א)}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הממונה“ – הממונה על קרינה סביבתית במשרד לאיכות הסביבה;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”המפקח“, ”מוביל“, ”רישיון מוביל“, ”רכב מסחרי“, ו”שטר מטען“ – כהגדרתם {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה|בחוק}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הספר הכתום“ (Orange Book) – ספר ההמלצות להובלת חומרים מסוכנים שהגדירה ככאלה ועדת המומחים של האו״ם להובלת מטענים של חומרים מסוכנים (United Nations Committee of Experts on the Transport of Dangerous Goods) כנוסחו המעודכן, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי המפקח בירושלים, בתל אביב ובחיפה, ובמרכז המידע;
{{ח:תת}} {{ח:הערה|הספר הכתום (בגרסה 17 משנת 2011) פורסם באתר האו״ם בשני חלקים: {{ח:חיצוני|https://www.unece.org/fileadmin/DAM/trans/danger/publi/unrec/rev17/English/Rev17_Volume1.pdf|חלק ראשון}}, {{ח:חיצוני|https://www.unece.org/fileadmin/DAM/trans/danger/publi/unrec/rev17/English/Rev17_Volume2.pdf|חלק שני}}.}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”הקודקס של אימ״ו“ – הקודקס הבין־לאומי הימי למטענים מסוכנים שפרסם אימ״ו (I.M.D.G Code);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חבילה שגרתית“ – כהגדרתה ב־ST-1;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר מסוכן“ – כהגדרתו {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה|בחוק}} שהוא חומר מן החומרים המפורטים בספר הכתום ובהתאם להוראותיו ולמעט פסולת רגילה כהגדרתה {{ח:חיצוני|תקנות בריאות העם (טיפול בפסולת במוסדות רפואיים)|בתקנות בריאות העם (טיפול בפסולת במוסדות רפואיים), התשנ״ז–1997}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”חומר רדיואקטיבי“ – כהגדרתו בספר הכתום;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מוסר מטען“ – מי שבידו השליטה או החזקה במטען לפני העמסתו;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מכלית דלק“ – רכב מסחרי שמותקן עליו מכל להובלת דלק, בין אם מחובר דרך קבע ובין אם אינו מחובר דרך קבע;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מספר או״ם“ (U.N Number) – מספר בן ארבע ספרות לזיהוי חומר מסוכן או קבוצת חומרים מסוכנים, כפי שנקבע בספר הכתום;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”מרכז המידע“ – כל אחד מאלה:
{{ח:תתת|(1)}} מרכז מידע ומבצעים אחוד של המשרד לאיכות הסביבה ופיקוד העורף שבמשרדי פיקוד העורף ברמלה;
{{ח:תתת|(2)}} מרכז המידע של המוסד לבטיחות ולגיהות;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”סוג הרישיון“ – סוג רישיון מוביל כמפורט {{ח:פנימי|סעיף 4|בתקנה 4}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”צו הפעלת רכב (ניפוק דלק במכלית)“ – {{ח:חיצוני|צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)|צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית), התשס״ח–2007}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קבוצת סיווג“ – קבוצת סיווג מתוך 9 קבוצות של חומרים מסוכנים המסווגים לפי הספר הכתום לפי הסיכון שלהם או הסיכון השולט מתוך כמה סיכונים הגלומים בהם;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קוד חירום“ – קוד המורכב מספרות ואותיות המפרט את הפעולות שיש לנקוט בעת אירוע חומר מסוכן וכלול ברשימת ההובלה המאושרת (Approved Carriage List) של הועדה לבריאות ולבטיחות (Health and Safety Commission) של ממשלת בריטניה, שעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי המפקח בירושלים, בתל אביב ובחיפה, ובמרכז המידע;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רי״ד“ – האמנה האירופית להובלת חומרים מסוכנים ברכבת (RID);
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”רכב“ – רכב מסחרי;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תחנת תדלוק“ – כהגדרתה {{ח:חיצוני|צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)|בצו הפעלת רכב (ניפוק דלק במכלית)}};
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תעודת מטען“ – מסמך להובלה עצמית לפי {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 14|סעיף 14(א)(2) לחוק}}, שאינו שטר מטען;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות בין־לאומיות“ – הוראות הקודקס של אימ״ו, הוראות איקא״ו, הוראות אד״ר, הוראות רי״ד והמלצות הספר הכתום;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”ST-1“ – תקנות הבטיחות להובלת חומרים רדיואקטיביים (Regulations for the Safe Transport of Radioactive Materials (1996 Edition) (IAEA Safety Standarts Series No. ST-1)) שפרסמה הסוכנות הבין־לאומית לאנרגיה אטומית, כנוסחן המעודכן ושעותק שלהן מופקד לעיון הציבור במשרדי המפקח בירושלים, בתל אביב ובחיפה, במשרד הועדה לאנרגיה אטומית בתל אביב ובמשרד הממונה על הקרינה הסביבתית במשרד לאיכות הסביבה;
{{ח:תת}} {{ח:הערה|תקנות הבטיחות להובלת חומרים רדיואקטיביים (משנת 1996) מפורסמת {{ח:חיצוני|http://www-pub.iaea.org/MTCD/Publications/PDF/Pub1098_scr.pdf|באתר IAEA}}; הגרסה העדכנית (משנת 2012) מפורסמת גם כן {{ח:חיצוני|http://www-pub.iaea.org/MTCD/publications/PDF/Pub1570_web.pdf|באתר IAEA}}.}}
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”תקנות התעבורה“ – {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה|תקנות התעבורה, התשכ״א–1961}}.

{{ח:קטע2|פרק 2|פרק שני: רישיון מוביל}}

{{ח:סעיף|2|תנאים לקבלת רישיון מוביל}}
{{ח:תת|(א)}} במבקש רישיון מוביל או באדם מטעמו האחראי על ההובלה לפי הענין, יתקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא תושב ישראל, ואם הוא תאגיד – הוא רשום בישראל;
{{ח:תתת|(2)}} הוא סיים קורס הכשרה לפי תכנית שאישר המפקח, כאמור {{ח:פנימי|סעיף 22|בתקנה 22(א)}};
{{ח:תתת|(3)}} לרשותו מקום למתן שירות הובלה לרבות מקום מתאים לחניית רכב מסחרי, להנחת דעתו של המפקח, מבחינת מיקומו, סדרי התנועה, הכניסה אליו והיציאה ממנו;
{{ח:תתת|(4)}} לרשותו קצין בטיחות כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#חלק י|בפרק {{ח:הערה|[צ״ל: בחלק]}} י׳ לתקנות התעבורה}} (להלן – קצין בטיחות).
{{ח:תת|(ב)}} במבקש רישיון מוביל מהסוגים ב׳, ג׳, ד׳, ו׳, ז׳ או ח׳ או אדם מטעמו האחראי על ההובלה, לפי הענין, יתקיימו גם כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא מעסיק קצין בטיחות;
{{ח:תתת|(2)}} הוא מעסיק אחראי על הניהול המקצועי, שסיים קורס הכשרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 24|בתקנה 24(3)}}.
{{ח:תת|(ג)}} נוסף על האמור בתקנות משנה (א) או (ב), לפי הענין, יתקיימו במבקש רישיון מוביל מסוגים ג׳, ד׳, ז׳ או ח׳ גם כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} לרשותו –
{{ח:תתתת|(א)}} רכב המתאים להובלת חומר מסוכן לפי סוג החומר המובל;
{{ח:תתתת|(ב)}} ציוד לכיבוי שריפות וכן ציוד מגן אישי לנהג;
{{ח:תתתת|(ג)}} אחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים שהוסמך לפי {{ח:פנימי|סעיף 12|תקנה 12}};
{{ח:תתת|(2)}} בהובלת חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים –
{{ח:תתתת|(א)}} יש לו היתר בר תוקף לעסוק בחומרים רדיואקטיביים, מאת הממונה;
{{ח:תתתת|(ב)}} הרכב וציוד הבטיחות שבו נבדק בידי בודק קרינה מוסמך ויש לו אישור בר תוקף על כך;
{{ח:תתתת|(ג)}} אם הוא מוביל חומר בכמות העולה על האמור {{ח:חיצוני|תקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם)#תוספת 1|בתוספת הראשונה לתקנות הרוקחים (יסודות רדיואקטיביים ומוצריהם), התש״ם–1980}} – בידו גם אישור להעברת חומר מסוכן שנתן לו מנהל הועדה לאנרגיה אטומית שליד משרד ראש הממשלה (להלן – הועדה לאנרגיה אטומית), או מי שהוא הסמיך לכך.

{{ח:סעיף|3|בקשה לרישיון מוביל}}
{{ח:תת|(א)}} בקשה למתן רישיון מוביל תוגש למפקח לפי טופס שאפשר לקבלו במשרדי המפקח.
{{ח:תת|(ב)}} בטופס הבקשה ימלא המבקש את כל הפרטים המפורטים להלן:
{{ח:תתת|(1)}} הפרטים {{ח:פנימי|סעיף 2|שבתקנה 2(א)(1) עד (4)}};
{{ח:תתת|(2)}} מספר כלי הרכב שהוא מפעיל, בין בעצמו ובין בשיתוף עם אחרים ושמות בעליהם או המחזיקים בהם;
{{ח:תתת|(3)}} הפרטים על הרכב המופיעים ברישיונות הרכב וסוג המטענים המובלים בהם;
{{ח:תתת|(4)}} שמות בעלי התפקידים העומדים לרשותו ובהם המנהלים, קצין הבטיחות, האחראי על הניהול המקצועי ואחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים, לפי הענין;
{{ח:תתת|(5)}} מקום מתן שירות ההובלה, שטח החניה העומד לרשותו וכתובתם;
{{ח:תתת|(6)}} היתה הבקשה לרישיון מוביל מסוגים ג׳, ד׳, ז׳ או ח׳ – רשימת ציוד בטיחות כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 1|בתוספת הראשונה}}, לגבי כל רכב.
{{ח:תת|(ג)}} לטופס הבקשה יצרף המבקש אישורים או תעודות כמפורט להלן:
{{ח:תתת|(1)}} אם הוא תאגיד – אישור לענין רישומו מאת הרשות המוסמכת;
{{ח:תתת|(2)}} תעודה על סיום קורס הכשרה כאמור {{ח:פנימי|סעיף 2|בתקנה 2(א)(2)}}, שלו או של אדם מטעמו האחראי על שירות ההובלה;
{{ח:תתת|(3)}} אם מבוקש הרישיון האמור לגבי מכלית או רכב שמותקן עליו מכל להובלת חומר מסוכן – אישור ממעבדה שהסמיך המפקח (להלן – מעבדה מוסמכת), כי הרכב כשיר להובלת חומר מסוכן מהסוג המפורט בבקשה וכי הוא עומד בדרישות התקנות הבין־לאומיות או בדרישות תקן ישראלי 819 – מכליות להובלת חומרים מסוכנים, לפי הענין;
{{ח:תתת|(4)}} אישור של קצין בטיחות כי הוא עומד לרשות המבקש במתן שירותי פיקוח.

{{ח:סעיף|4|סוגי רישיון מוביל}}
{{ח:ת}} רישיון מוביל, בין בהובלה עצמית ובין בהובלה בשכר, יהיה מסוגים כמפורט להלן:
{{ח:תת|(1)}} סוגי רישיון מוביל בהובלה עצמית:
{{ח:תתת|(א)}} סוג א׳ – רישיון מוביל להובלה כללית עצמית באמצעות חמישה כלי רכב לכל היותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תתת|(ב)}} סוג ב׳ – רישיון מוביל להובלה כללית עצמית באמצעות שישה כלי רכב או יותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תתת|(ג)}} סוג ג׳ – רישיון מוביל להובלה עצמית של חומרים מסוכנים באמצעות חמישה כלי רכב לכל היותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תתת|(ד)}} סוג ד׳ – רישיון מוביל להובלה עצמית של חומרים מסוכנים באמצעות שישה כלי רכב או יותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תת|(2)}} סוגי רישיון מוביל בהובלה בשכר:
{{ח:תתת|(א)}} סוג ה׳ – רישיון מוביל להובלה כללית בשכר באמצעות חמישה כלי רכב לכל היותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תתת|(ב)}} סוג ו׳ – רישיון מוביל להובלה כללית בשכר באמצעות שישה כלי רכב או יותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תתת|(ג)}} סוג ז׳ – רישיון מוביל להובלת חומרים מסוכנים בשכר באמצעות חמישה כלי רכב לכל היותר, בין שלו ובין של אחר;
{{ח:תתת|(ד)}} סוג ח׳ – רישיון מוביל להובלת חומרים מסוכנים בשכר באמצעות שישה כלי רכב או יותר, בין שלו ובין של אחר.

{{ח:סעיף|5|מתן רישיון מוביל}}
{{ח:תת|(א)}} המפקח ייתן לבעל רכב מסחרי רישיון מוביל מסוג כאמור בתקנות אלה לגבי כל רכב שבו ייתן מוביל שירות הובלה.
{{ח:תת|(ב)}} ברישיון מוביל יצוינו פרטים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} סוג רישיון המוביל;
{{ח:תתת|(2)}} שם המוביל כתובתו ומספר רישיון המוביל;
{{ח:תתת|(3)}} תקופת תוקפו של הרישיון;
{{ח:תתת|(4)}} מספר הרישוי של הרכב המסחרי;
{{ח:תתת|(5)}} סוג המטען שהותר להובלה ברכב;
{{ח:תתת|(6)}} תנאים נוספים להבטחת בטיחות ההובלה.
{{ח:תת|(ג)}} בידי נוהג הרכב יימצא, בכל עת ההובלה, אישור לאותו רכב, מאת המפקח, הכולל את הפרטים האלה:
{{ח:תתת|(1)}} שם בעל הרישיון, כתובתו ומספר רישיון המוביל;
{{ח:תתת|(2)}} מספר הרישוי של הרכב;
{{ח:תתת|(3)}} סוג המטען שהותר להובלה ברכב;
{{ח:תתת|(4)}} פירוט התנאים הנוספים שקבע המפקח לפי תקנת משנה (ב) {{ח:פנימי|סעיף 7|ותקנה 7(א) ו־(ב)}}.

{{ח:סעיף|6|פקיעת תוקפו של רישיון מוביל}}
{{ח:ת}} יצא רכב מסחרי מכלל שימוש, שונה מבנהו או ייעודו, הועברה הבעלות בו או פקע תוקף רישיון הרכב שלו, יפקע תוקפו של רישיון המוביל שניתן לגביו ובעל הרישיון יחזירו למפקח.

{{ח:קטע2|פרק 3|פרק שלישי: הובלת חומר מסוכן}}

{{ח:סעיף|7|סייגים ותנאים לרישיון|תיקון: תשס״ה, תשע״ו, תש״ף}}
{{ח:תת|(א)}} המפקח רשאי לסייג רישיון מוביל מסוג ג׳, ד׳, ז׳ או ח׳ להובלת חומר מסוכן מסוים או לאופן הובלתו.
{{ח:תת|(א1)}} לעניין רישיון מוביל כאמור בתקנת משנה (א) להובלת דלק, המפקח לא ייתן רישיון כאמור ולא יחדשו, אלא אם כן לרשות המבקש מקום חניה מתאים שאינו מקורה לחניית מכלית הדלק באופן קבוע (להלן – חניון), ולחניון יש רישיון עסק תקף שניתן לפי {{ח:חיצוני|צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי)#תוספת פרט 2.2ב|פרטים 2.2ב}}, {{ח:חיצוני|צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי)#תוספת פרט 2.2ד|2.2ד}}, {{ח:חיצוני|צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי)#תוספת פרט 2.2ה|2.2ה}} {{ח:חיצוני|צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי)#תוספת פרט 2.2ז|או 2.2ז שבתוספת לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשע״ג–2013}}; נוסף על האמור, המפקח רשאי להתנות מתן רישיון כאמור או חידושו, אם התקיים אחד מאלה, לפי העניין:
{{ח:תתת|(1)}} לעניין מכלית דלק המספקת דלק לתחנת תדלוק, שבה מותקן חותם כמשמעותו {{ח:חיצוני|צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)#תוספת חלק 1|בחלק 1 לתוספת לצו הפעלת רכב (ניפוק דלק במכלית)}} – החותם תקין לפי הודעת מעבדה מוסמכת כמשמעותה {{ח:פנימי|סעיף 3|בתקנה 3(ג)}}, ואין בה סעפת קבועה או זמנית לפי {{ח:חיצוני|צו הפעלת רכב (מנועים ודלק) (ניפוק דלק במכלית)|הצו האמור}};
{{ח:תתת|(2)}} לעניין מכלית דלק המספקת סולר או קרוסין (נפט) ושמותקן בה מונה כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות המשקלות והמידות#סעיף 29|בתקנה 29 לתקנות המשקלות והמידות, התשכ״ג–1963}} – למכלית תעודת אישור אימות דיוק או אימות דיוק מחדש תקפה שניתנה לפי {{ח:חיצוני|פקודת המשקלות והמידות|פקודת המשקלות והמידות, 1947}};
{{ח:תתת|(3)}} לעניין מכלית דלק שבה מותקנים חותם ומונה כאמור בפסקאות (1) ו־(2), יחולו הוראות אותן פסקאות על החותם ועל המונה המותקנים במכלית.
{{ח:תת|(ב)}} המפקח רשאי להתנות מתן רישיון כאמור בתקנת משנה (א) בליווי של רכב אחר, בהתקנה ברכב של מכשיר קשר, מכשיר איכון ואיתור או מכשיר אחר לתקשורת מסוג שאישר המפקח, בקיום תנאים נוספים להבטחת ההובלה של החומר המסוכן, בקביעת מסלול נסיעתו של הרכב, בהוראות לגבי חנייתו של הרכב ולגבי שעות ההובלה, ובקיום הוראות באשר לטעינתו ופריקתו של המטען.
{{ח:תת|(ג)}} לא יחודש רישיון להובלת חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, אלא אם כן בודק קרינה מוסמך בדק את הרכב וציודו והמבקש המציא אישור על כך.
{{ח:תת|(ד)}} לא יינתן רישיון מוביל מסוג ג׳, ד׳, ז׳ או ח׳ לגבי רכב שגילו עולה על 15 שנים.

{{ח:סעיף|8|תנאים להובלת חומר מסוכן}}
{{ח:תת|(א)}} לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל חומר מסוכן אלא אם כן נתקיימו כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} ההובלה נעשית על פי שטר מטען או תעודת מטען לחומרים מסוכנים, לפי הענין;
{{ח:תתת|(2)}} הנוהג ברכב מחזיק באישור בר תוקף, לאותו רכב שניתן למוביל לפי {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנה 5(ג)}};
{{ח:תתת|(3)}} בידי נוהג הרכב היתר;
{{ח:תתת|(4)}} הרכב מצויד במכשירים ובאבזרים תקינים, המוכנים להפעלה מיידית לכיבוי שריפות ולמניעת אסונות, בציוד עזרה ראשונה ובציוד מגן אישי לנהג כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 1 חלק א|בחלק א׳ בתוספת הראשונה}};
{{ח:תתת|(5)}} ההפרדה, הסימון וההוראות המיוחדות {{ח:פנימי|סעיף 13|שבתקנות 13 עד 15}}.
{{ח:תת|(ב)}} לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, אלא אם כן נתקיימו גם כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} להובלה בכמות העולה על הכמות הנקובה {{ח:חיצוני|תקנות הרוקחים#תוספת 1|בתוספת הראשונה לתקנות הרוקחים}} – ניתן אישור ממנהל הועדה לאנרגיה אטומית או מי שהוא הסמיך לכך;
{{ח:תתת|(2)}} ההובלה נעשית בהתאם להוראות ST-1 ולתנאי ההיתרים והאישורים שניתנו לגביה;
{{ח:תתת|(3)}} הרכב מצויד גם בציוד כמפורט {{ח:פנימי|תוספת 1 חלק ב|בחלק ב׳ בתוספת הראשונה}}.
{{ח:תת|(ג)}} הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על אדם המוביל או המרשה לאחר להוביל –
{{ח:תתת|(1)}} חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, שהוא חבילה שגרתית;
{{ח:תתת|(2)}} ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר קטן מ־10,000 ק״ג, חומר מסוכן למעט חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, בכמות פחותה מהכמות האמורה {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}.

{{ח:סעיף|9|שטר מטען להובלת חומר מסוכן}}
{{ח:תת|(א)}} שטר מטען או תעודת מטען להובלת חומר מסוכן יהיו כאמור {{ח:פנימי|סעיף 20|בתקנה 20}} ונוסף על האמור בה יכילו פרטים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} שמו המלא של החומר המסוכן, סיווגו ומספר האו״ם שלו לפי הספר הכתום;
{{ח:תתת|(2)}} השם המלא, מספר הטלפון והמען של שולח החומר המסוכן ושל מקבלו;
{{ח:תתת|(3)}} הצהרה של מזמין ההובלה של החומר המסוכן או של מוסר החומר המסוכן בדבר תוכן המטען, משקלו, נפחו, סיווגו, אריזתו, מילויו וסימונו בהתאם לספר הכתום והתאמתם להוראות ההובלה של חומרים מסוכנים לפי תקנות אלה.
{{ח:תת|(ב)}} לשטר המטען ולתעודת המטען יצורף כרטיס בטיחות כאמור בתקנה 10.

{{ח:סעיף|10|כרטיס בטיחות}}
{{ח:תת|(א)}} כרטיס בטיחות להובלת חומרים מסוכנים ({{ח:פנימי|פרק 3|בפרק זה}} – כרטיס בטיחות) יהיה לפי הנוסח {{ח:פנימי|תוספת 3|שבתוספת השלישית}} ויכלול, בין השאר, פרטים אלה:
{{ח:תתת|(1)}} שמו המסחרי של החומר המסוכן ושמו לפי הספר הכתום;
{{ח:תתת|(2)}} קבוצת הסיווג, מספר האו״ם וסיווג הסיכון המשני ולענין קבוצת סיווג 1 – חומרי נפץ, גם קבוצת ההתאמה, לפי הספר הכתום;
{{ח:תתת|(3)}} קוד החירום של החומר המסוכן המובל;
{{ח:תתת|(4)}} אופי הסיכון של החומר המסוכן והיקפו;
{{ח:תתת|(5)}} רשימת אמצעי הגנה לטיפול בחומר, אופן נטרול החומר, תיאור פעולות החירום הנדרשות במקרים של נזק לאריזה, דליפה, שריפה והוראות עזרה ראשונה;
{{ח:תתת|(6)}} מספרי טלפון להתקשרות במקרה חירום אל משטרת ישראל, שירותי הכבאות, מגן דוד אדום, מרכז המידע ואל יצרן החומר או יבואנו;
{{ח:תתת|(7)}} שם עורך הכרטיס;
{{ח:תתת|(8)}} כל מידע נוסף הנחוץ להובלתו הבטוחה של החומר.
{{ח:תת|(ב)}} מזמין הובלה של חומר מסוכן או מוסר החומר המסוכן להובלה ימסור למוביל בעת הזמנת ההובלה או בעת מסירתו של החומר להובלה את כרטיס הבטיחות המתאים לחומר המסוכן המיועד להובלה.

{{ח:סעיף|11|היתר לנהג להוביל חומר מסוכן}}
{{ח:תת|(א)}} מי שנתקיימו בו, להנחת דעתו של המפקח, התנאים המפורטים להלן רשאי לקבל היתר לנהוג ברכב המוביל חומר מסוכן:
{{ח:תתת|(1)}} הוא בעל ותק מוכח של שלוש שנים לפחות בנהיגה ברכב מהסוג שלגביו מבוקש ההיתר;
{{ח:תתת|(2)}} לא נתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 15ב|בתקנה 15ב(1) עד (6) לתקנות התעבורה}};
{{ח:תתת|(3)}} בשנתיים שקדמו להגשת בקשתו הוא לא הורשע באחת העבירות המנויות {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#תוספת 1|בתוספת הראשונה לחוק}};
{{ח:תתת|(4)}} סיים בהצלחה קורס הכשרה להובלת חומרים מסוכנים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 22|בתקנה 22(ב)(1) או (2)}}, לפי הענין;
{{ח:תתת|(5)}} לענין נהיגת מכלית – עמד בקורס לנהיגת מכלית שאישר המפקח.
{{ח:תת|(ב)}} תוקפו של היתר הוא לשנתיים.
{{ח:תת|(ג)}} המפקח רשאי להתלות או לבטל היתר אם נתקיים בבעל ההיתר האמור {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 15ב|בתקנה 15ב(1) עד (3) לתקנות התעבורה}} או אם עבר על הוראות {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנות 8(א)(1), (2) ו־(4)}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8(ב)}}, {{ח:פנימי|סעיף 9|9(ב)}} {{ח:פנימי|סעיף 13|ו־13 עד 17}}.

{{ח:סעיף|12|אחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים}}
{{ח:תת|(א)}} המפקח יסמיך אדם לשמש אחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים אם נחה דעתו כי נתקיימו באותו אדם כל אלה:
{{ח:תתת|(1)}} הוא בעל ניסיון מוכח של שלוש שנים לפחות בהובלה או שיש בידו כתב הסמכה כהגדרתו {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 579|בתקנה 579 לתקנות התעבורה}};
{{ח:תתת|(2)}} עמד בהצלחה בקורס לפי {{ח:פנימי|סעיף 22|תקנה 22(ב)}};
{{ח:תתת|(3)}} לא נתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 15ב|בתקנה 15ב(1) עד (6) לתקנות התעבורה}}.
{{ח:תת|(ב)}} על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי המפקח להסמיך אדם לשמש אחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים גם אם לא נתקיימו התנאים המנויים בתקנת משנה (א)(1) ו־(2) ובלבד שהוכיח, להנחת דעתו של המפקח, כי הוא בעל הכשרה או השכלה מתאימים וניסיון מוכח של 3 שנים לפחות בטיפול בחומרים מסוכנים, ואם הוא מבקש לשמש אחראי על הובלה של חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, לאחר שהתייעץ עם הממונה ועם מנהל האגף לרישוי בועדה לאנרגיה אטומית.
{{ח:תת|(ג)}} המפקח רשאי להתלות או לבטל הסמכה של אחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים אם ראה כי הוא לא עבר השתלמות לפי {{ח:פנימי|סעיף 23|תקנה 23}} שהמפקח הורה עליה, או נתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 15ב|בתקנה 15ב(1) עד (3) לתקנות התעבורה}}.

{{ח:סעיף|13|הפרדת חומרים מסוכנים}}
{{ח:ת}} לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל יותר מסוג אחד של חומר מסוכן –
{{ח:תת|(1)}} במכלית או במכל אחד אלא בהתאם להוראות המדריך להפרדה בשינוע של חומרים מסוכנים, שפרסמו המפקח והמוסד לבטיחות ולגיהות, ושעותק שלו מופקד לעיון הציבור במשרדי המפקח בירושלים, בתל אביב ובחיפה ובמרכז המידע;
{{ח:תת|(2)}} ברכב אחר – אלא אם כן החומרים המסוכנים מובלים בהתאם להוראות פרקים 2.1.2 ו־7 בספר הכתום ולהוראות התקנות הבין־לאומיות.

{{ח:סעיף|14|סימון רכב המוביל חומר מסוכן}}
{{ח:תת|(א)}} לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, בכל כמות, למעט חבילה שגרתית, וכן חומר מסוכן אחר בכמות האמורה {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}} או בכמות העולה עליה אלא אם כן הרכב סומן לפי הוראות {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}} בהתאמה לחומר המסוכן המובל בו.
{{ח:תת|(ב)}} מכלית או מכל שמובילים בהם חומרים מסוכנים שונים, למעט דלק – יסומן כל תא בהם לפי הוראות {{ח:פנימי|תוספת 4|התוספת הרביעית}}; מכלית שמובל בה דלק מסוגים שונים תסומן בסימון של החומר המסוכן ביותר מבין סימוני הדלק.
{{ח:תת|(ג)}} הובלו חומרים מסוכנים שונים שלא במכלית או במכל, יסומן הרכב כאמור {{ח:פנימי|תוספת 4 חלק א|בחלק א׳ בתוספת הרביעית}}, ובמקום מספר האו״ם וקוד פעולת החירום יירשם ”מטען מעורב של חומר מסוכן“.

{{ח:סעיף|15|הוראות מיוחדות להובלת חומרים}}
{{ח:ת}} לא יוביל אדם ולא ירשה לאחר להוביל חומר מסוכן אלא אם כן –
{{ח:תת|(1)}} הוא בדק שהחומר המסוכן אינו דולף ואריזתו שלמה ותקינה;
{{ח:תת|(2)}} החומר המסוכן, למעט חומר השייך לקבוצת סיווג 2 – גזים, שאינו מובל במכולה, במכל או במכלית, מכוסה בכיסוי בלתי מתלקח מחומר שאינו יוצר חשמל סטטי;
{{ח:תת|(3)}} חומר מסוכן השייך לקבוצת סיווג 2 – גזים, כשהוא במצב צבירה נוזלי וארוז בגלילים או שמספר הגלילים המובל באותה הובלה עולה על 100 – כשהגלילים מובלים במצב מאונך ובתוך מסגרת מיוחדת לכך;
{{ח:תת|(4)}} חומר מסוכן המובל במכלית או במכולת מכל, כשהרכב והמכל עומדים בדרישות התקנות הבין־לאומיות.

{{ח:סעיף|16|חובות מוביל החלות גם על נהג}}
{{ח:ת}} הוראות {{ח:פנימי|סעיף 13|תקנות 13 עד 15}} יחולו, בהתאמה, גם על נוהג רכב המוביל חומר מסוכן.

{{ח:סעיף|17|חניית רכב המוביל חומר מסוכן}}
{{ח:ת}} נהג רכב המוביל חומר מסוכן לא יחנהו במרחק קטן מ־400 מטרים מבנין מגורים או ממבנה ציבורי, אלא לצורך פריקה או טעינה של החומר המסוכן לבנין או למבנה האמורים או ממנו.

{{ח:סעיף|18|הוראות לענין רכב שמטענו פורק}}
{{ח:תת|(א)}} הוראות {{ח:פנימי|פרק 3|פרק זה}}, למעט {{ח:פנימי|סעיף 8|תקנות 8(א)(1)}}, {{ח:פנימי|סעיף 13|13}} {{ח:פנימי|סעיף 15|ו־15(2) ו־(3)}} לענין הובלת חומרים מסוכנים בכמות האמורה {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת השניה}}, יחולו גם על רכב המוביל חומרים מסוכנים שמטענו פורק ולא נשטף וטוהר משאריות החומר המסוכן ואדיו.
{{ח:תת|(ב)}} רכב שמטענו פורק, נשטף וטוהר משאריות, יסיר ממנו המוביל את שלטי הסימון או יכסם.

{{ח:סעיף|19|דיווח}}
{{ח:ת}} בעל רישיון מוביל מסוג ג׳, ד׳, ז׳ או ח׳ ידווח למפקח על כל תאונה שאירעה ברכב שהוביל חומר מסוכן ושבה ניזוקו המכל, משטח הטעינה או שלדת הרכב וכן על כל אירוע חריג בהובלתו או תקלה במיכללים המשמשים לאחסון החומר המסוכן ברכב, להעמסתו או פריקתו, בתוך 48 שעות מעת האירוע, לפי טופס שאפשר לקבלו במשרדי המפקח.

{{ח:קטע2|פרק 4|פרק רביעי: שטר מטען ותעודת מטען}}

{{ח:סעיף|20|שטר מטען ותעודת מטען|תיקון: תשע״ו}}
{{ח:תת|(א)}} שטר מטען ותעודת מטען יהיו לפי הנוסח {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק א|שבחלק א׳ בתוספת החמישית}}, ולגבי הובלת חומר מסוכן – לפי הנוסח {{ח:פנימי|תוספת 5 חלק ב|שבחלק ב׳ בתוספת האמורה}}.
{{ח:תת|(ב)}} שטר מטען ימולא בארבעה עותקים לפחות; עותק אחד יישמר בידי מזמין ההובלה, עותק אחד יימסר למקבל המטען, עותק אחד יימסר לנהג ויהיה בידיו בעת ההובלה ועותק אחד יישמר בידי בעל רישיון המוביל לתקופה של שנה אחת לפחות.
{{ח:תת|(ג)}} שטר המטען ותעודת המטען יכילו, בין השאר, הצהרה חתומה של מזמין ההובלה או של מוסר המטען בדבר סוג המטען, משקלו או נפחו, ובהובלת חומר מסוכן יכילו גם פרטים נוספים כאמור {{ח:פנימי|סעיף 9|בתקנה 9}}.
{{ח:תת|(ד)}} בהובלת מוצר דלק, יכללו שטר מטען ותעודת מטען, נוסף על האמור בתקנת משנה (ג), גם את טמפרטורת המוצר הממוצעת בכל תא במכלית הדלק, כפי שנמדדה בעת העמסתו על גבי מכלית הדלק; טמפרטורת מוצר הדלק תירשם במעלות צלזיוס, בדיוק של עשירית המעלה; בתקנת משנה זו, ”מוצר דלק“ – בנזין וסולר.

{{ח:סעיף|21|הצגת שטר מטען ותעודת מטען}}
{{ח:ת}} בעל רישיון מוביל או נוהג הרכב יציג את שטר המטען או תעודת מטען, לפי דרישת המפקח, פקח שנתמנה לפי {{ח:חיצוני|חוק שירותי הובלה#סעיף 15|סעיף 15(א) לחוק}} או שוטר.

{{ח:קטע2|פרק 5|פרק חמישי: הכשרה והדרכה}}

{{ח:סעיף|22|הכשרה}}
{{ח:תת|(א)}} קורס לענין {{ח:פנימי|סעיף 2|תקנה 2(א)(2) ו־(ב)(2)}} יהיה לפי תכנית שאישר המפקח ושיכלול, בין השאר, נושאים אלה: דיני תעבורה, טיפול ברכב מסחרי ואחזקתו, כללי פריקה וטעינה, ניהול משרד הובלה וניהול עובדים, הכל לפי סוג הרישיון המבוקש וסוג הרכב המסחרי שלגביו מבוקש הרישיון.
{{ח:תת|(ב)}} קורס לענין {{ח:פנימי|סעיף 11|תקנות 11(א)(4)}} {{ח:פנימי|סעיף 12|ו־12(א)(2)}} יהיה –
{{ח:תתת|(1)}} בהובלת חומרים מסוכנים –
{{ח:תתת}} לפי תכנית שאישר המפקח ושיכלול, בין השאר, נושאים אלה: הכרת קבוצות הסיווג של החומרים המסוכנים, תכונותיהם ואמצעי הזהירות המתחייבים מהובלתם, החוקים, התקנות והנהלים הנוגעים לשינוע חומרים מסוכנים, השימוש באמצעי מגן ומטפי כיבוי אש;
{{ח:תתת|(2)}} בהובלת חומרים רדיואקטיביים –
{{ח:תתת}} לפי תכנית שיאשרו המפקח, הממונה על קרינה סביבתית במשרד לאיכות הסביבה ומנהל אגף הרישוי בועדה לאנרגיה אטומית ויכלול, נוסף על הנושאים המפורטים בפסקה (1) גם הכרת החומרים הרדיואקטיביים, תכונותיהם ואמצעי הזהירות המתחייבים מהובלתם.

{{ח:סעיף|23|השתלמות}}
{{ח:תת|(א)}} בעל רישיון מוביל מסוג ג׳, ד׳, ז׳ או ח׳, או מי שאחראי מטעמו על ההובלה, לפי הענין, וכן אחראי על הניהול המקצועי ואחראי על בטיחות ההובלה של חומרים מסוכנים, יעברו במידת הצורך, השתלמות בנושאים הנוגעים להובלה, כפי שיורה המפקח.
{{ח:תת|(ב)}} נהג המוביל חומר מסוכן שניתן לו היתר לפי {{ח:פנימי|סעיף 11|תקנה 11}} יעבור מדי שנתיים השתלמות בהובלת חומר מסוכן בנושאים המפורטים {{ח:פנימי|סעיף 22|בתקנה 22(א) או (ב)(1)}}, לפי הענין; המפקח רשאי, במידת הצורך, לחייבו בהשתלמות נוספת בהובלת חומרים מסוכנים.

{{ח:קטע2|פרק 6|פרק שישי: הסמכה}}

{{ח:סעיף|24|הסמכת אחראי על הניהול המקצועי|תיקון: תש״ף}}
{{ח:ת}} המפקח רשאי להסמיך אחראי על הניהול המקצועי אם נתקיימו בו התנאים המפורטים להלן:
{{ח:תת|(1)}} הוא תושב ישראל;
{{ח:תת|(2)}} בידו רישיון נהיגה דרגה B, כמשמעותו {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#חלק ג פרק 2 סימן ב|בסימן ב׳ בפרק השני בחלק ג׳ לתקנות התעבורה}};
{{ח:תת|(3)}} עבר בהצלחה את ההכשרה למנהלים מקצועיים למתן שירות הובלה;
{{ח:תת|(4)}} הוא בעל ניסיון של שנתיים לפחות בתפקיד ארגוני בתחום ההובלה ברכב מסחרי;
{{ח:תת|(5)}} לא נתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 15ב|בתקנה 15ב(1) עד (3) לתקנות התעבורה}}.

{{ח:סעיף|25|התלייה או ביטול הסמכה של אחראי על ניהול מקצועי}}
{{ח:ת}} המפקח רשאי להתלות או לבטל את הסמכתו של אחראי על הניהול המקצועי, אם ראה כי הוא לא עבר השתלמות לפי {{ח:פנימי|סעיף 23|תקנה 23(א)}} או נתקיים בו האמור {{ח:חיצוני|תקנות התעבורה#סעיף 15ב|בתקנה 15ב(1) עד (3) לתקנות התעבורה}}.

{{ח:קטע2|פרק 7|פרק שביעי: הוראות שונות}}

{{ח:סעיף|26|אגרות}}
{{ח:ת}} בעד רישיון מוביל, הסמכת אחראי על בטיחות הובלה של חומרים מסוכנים, אחראי על הניהול המקצועי, או היתר, תשולם אגרה בסכום שנקבע {{ח:פנימי|תוספת 6|בתוספת השישית}}.

{{ח:סעיף|27|הצמדה|תיקון: תשע״ב}}
{{ח:תת|(א)}} סכומי האגרות שבתוספת השישית ישתנו ב־1 באפריל של כל שנה (להלן – יום השינוי), לפי שיעור שינוי מדד המחירים לצרכן שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – המדד), בחודש ינואר שקדם ליום השינוי לעומת המדד שפורסם בחודש ינואר בשנה שקדמה לה.
{{ח:תת|(ב)}} סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב.
{{ח:תת|(ג)}} המנהל הכללי של משרד התחבורה יפרסם ברשומות את נוסח {{ח:פנימי|תוספת 6|התוספת השישית}} כפי שהשתנתה לפי האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב).

{{ח:סעיף|28|תחילה}}
{{ח:ת}} תחילתן של תקנות אלה למעט {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנות 5}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}} {{ח:פנימי|סעיף 8|ו־8(א)(2)}}, {{ח:פנימי|סעיף 30|30}} ימים מיום פרסומן, ותחילתן של {{ח:פנימי|סעיף 5|תקנות 5}}, {{ח:פנימי|סעיף 6|6}} {{ח:פנימי|סעיף 8|ו־8(א)(2)}}, שישה חודשים מיום פרסומן.

{{ח:סעיף|29|הוראת מעבר}}
{{ח:ת}} על אף האמור {{ח:פנימי|סעיף 11|בתקנות 11(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 22|ו־22}}, רשאי המפקח לתת היתר לנהוג ברכב המוביל חומר מסוכן או הסמכה כמנהל מקצועי, למי שערב תחילתן של תקנות אלה היה לו היתר או הסמכה כאמור לפי צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (שירותי הובלה ושירותי גרורים), התשל״ט–1979.

{{ח:קטע2|תוספת 1|תוספת ראשונה}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 3|תקנות 3(ב)(6)}}, {{ח:פנימי|סעיף 8|8(א)(4) ו־(ב)(3)}})}}}}
{{ח:קטע3||רשימת ציוד בטיחות}}
{{ח:קטע3|תוספת 1 חלק א|חלק א׳ – ציוד עזרה ראשונה וציוד מגן אישי לנהג}}

{{ח:סעיף*|א||עוגן=תוספת 1 חלק א פרט א}}
{{ח:ת}} 2 מטפי אבקה יבשה על פי תקן ישראלי 1017 בעלי כושר כיבוי 89ב כל אחד, אולם במכלית גז פחמימני מעובה או דלק יהיו 3 מטפים כאמור.

{{ח:סעיף*|ב||עוגן=תוספת 1 חלק א פרט ב}}
{{ח:ת}} ערכת עזרה ראשונה שתכלול:
{{ח:תת}} {{מוקטן|(ביחידות)}}
{{ח:תת|(1)}} מסכת כיס להנשמה – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;1&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(2)}} כפפות כירורגיות לא סטריליות – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;3 זוגות&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(3)}} תחבושת שדה אישית – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;3&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(4)}} תחבושת לכוויה – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;1&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(5)}} משולש בד – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;6&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(6)}} מספריים לעזרה ראשונה – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;1&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(7)}} מקלון תאורה – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;1&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(8)}} פד גזה 3×3 – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;10&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(9)}} אגד 4″ – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;4&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(10)}} אגד מדבק – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;10&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|(11)}} ספוגית פולידין לחיטוי עור – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;10&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;

{{ח:סעיף*|ג||עוגן=תוספת 1 חלק א פרט ג}}
{{ח:ת}} מכל מים של 20 ליטרים – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;1&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;

{{ח:סעיף*|ד||עוגן=תוספת 1 חלק א פרט ד}}
{{ח:ת}} פנס יד מוגן התפוצצות (מוגן בפני גזים דליקים) – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;1&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;

{{ח:סעיף*|ה||עוגן=תוספת 1 חלק א פרט ה}}
{{ח:ת}} במכלית, למעט מכלית המובילה ברום, שרוולי ספיגה באורך של 1.20 מטר לפחות לכל אחד – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;2&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;

{{ח:סעיף*|ו||עוגן=תוספת 1 חלק א פרט ו}}
{{ח:ת}} ציוד מגן אישי כמפורט בטבלה להלן – בהתאם לקבוצת הסיווג ולסוג החומר המובל:
&lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th rowspan=&quot;2&quot;&gt;קבוצת הסיווג ראשית או משנית לפי הספר הכתום&lt;/th&gt;&lt;th colspan=&quot;8&quot;&gt;סוג הציוד הנדרש&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;כפפות מבודדות מחום ומקור&lt;/th&gt;&lt;th&gt;כפפות בעלות עמידות כימית בפני החומר המובל&lt;/th&gt;&lt;th&gt;מגן פנים מלא&lt;/th&gt;&lt;th&gt;משקפי מגן אטומים&lt;/th&gt;&lt;th&gt;חליפת מגן העמידה לחומר המובל&lt;/th&gt;&lt;th&gt;מגפיים עמידים לחומר המובל&lt;/th&gt;&lt;th&gt;מסכת מגן לנשימה ומסנן אוויר המתאימים לסוג הגז המובל&lt;/th&gt;&lt;th&gt;בקבוק שוטפן עיניים מלא ומוכן לשימוש&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;2.1 – גזים דליקים&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+*&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;2.2 – גזים לא דליקים בצורת גז קראוגני&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;2.3 – גזים רעילים&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;span style=&quot;letter-spacing: -0.167em;&quot;&gt;** &lt;/span&gt;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;3&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;4&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;5&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;6&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;7&lt;/td&gt;&lt;td colspan=&quot;8&quot;&gt;לפי האמור ב־ST-I&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;8&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;9&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;td&gt;+&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
{{ח:תת}} {{מוקטן|* לגז קראוגני בלבד.}}
{{ח:תת}} {{מוקטן|&lt;span style{{=}}&quot;letter-spacing: -0.167em;&quot;&gt;** &lt;/span&gt; לגזים רעילים מקבוצת סיווג 2.3 – חייב במערכת נשימה פתוחה שתספק אוויר לנשימה למשך חצי שעה לפחות.}}

{{ח:קטע3|תוספת 1 חלק ב|חלק ב׳ – ציוד בטיחות נוסף לרכב המוביל חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים}}

{{ח:סעיף*|א||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט א}}
{{ח:ת}} מונה קרינה נייד המתאים לסוג החומר הרדיואקטיבי, כשהוא תקין ומכויל.

{{ח:סעיף*|ב||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ב}}
{{ח:ת}} 4 עמודי גידור בצבע אדום צהוב באורך של 100 ס״מ לפחות.

{{ח:סעיף*|ג||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ג}}
{{ח:ת}} סרט סימון באורך 100 מטר.

{{ח:סעיף*|ד||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ד}}
{{ח:ת}} 4 שלטי אזהרה ”זהירות, סכנת קרינה“, בעברית ובאנגלית ועליהם הסמל הבין־לאומי לקרינה. לשלטים יהיו אמצעים לתלייתם.

{{ח:סעיף*|ה||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ה}}
{{ח:ת}} 2 מלקחיים ארוכי זרועות (לפחות 50 ס״מ).

{{ח:סעיף*|ו||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ו}}
{{ח:ת}} 10 זוגות כפפות פלסטיות חד־פעמיות.

{{ח:סעיף*|ז||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ז}}
{{ח:ת}} 2 חבילות צמר גפן סופג או ליגנין.

{{ח:סעיף*|ח||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ח}}
{{ח:ת}} 5 שקיות פלסטיות בגודל 60×60 לפחות.

{{ח:סעיף*|ט||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט ט}}
{{ח:ת}} גליל סרט דביק ברוחב 5 ס״מ.

{{ח:סעיף*|י||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט י}}
{{ח:ת}} מכל לאיסוף נוזלים בנפח מתאים לנפח הנוזלים המועברים.

{{ח:סעיף*|יא||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט יא}}
{{ח:ת}} 4 פנסים מהבהבים.

{{ח:סעיף*|יב||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט יב}}
{{ח:ת}} מברשת או מטאטא.

{{ח:סעיף*|יג||עוגן=תוספת 1 חלק ב פרט יג}}
{{ח:ת}} מעדר קטן או מתקפל או כלי חפירה דומה.

{{ח:קטע2|תוספת 2|תוספת שניה}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 8|תקנות 8(ג)(2)}}, {{ח:פנימי|סעיף 14|14(א)}} {{ח:פנימי|סעיף 18|ו־18(א)}})}}}}
{{ח:קטע3||כמויות}}

{{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 2 פרט 1}}
{{ח:ת}} {{ח:פנימי|תוספת 2|בתוספת זו}} –
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”כמות“ –
{{ח:תתת|(1)}} לפריט מקבוצת סיווג 1 – חומרי נפץ – כמות נטו בק״ג של חומר הנפץ;
{{ח:תתת|(2)}} לפריט מקבוצות 3 עד 6, 8 ו־9 – משקל כולל (ברוטו) בק״ג של הפריט;
{{ח:תתת|(3)}} למוצק, גז במצב נוזל, גז מקורר במצב נוזל (להלן – גז קראוגני) וגז מומס בלחץ – הכמות בק״ג של החומר;
{{ח:תתת|(4)}} לנוזל ולגז בלחץ – הקיבולת הנקובה בליטרים של כלי הקיבול;
{{ח:ת|סוג=הגדרה}} ”קיבולת נקובה“ – הנפח הנקוב בליטרים של החומר המסוכן שמכיל כלי הקיבול, ובכלי קיבול לגז דחוס – שווה ערך לנפח המים שניתן למלא בכלי.

{{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 2 פרט 2}}
{{ח:ת}} כמות החומר המסוכן המותר לפי קבוצת הסיווג וקבוצת האריזה המפורטת בספר הכתום –
{{ח:תת|א.}} קבוצת סיווג 1: חומרי נפץ למעט תחמושת לנשק אישי המיועדת לשימושו האישי של בעל כלי נשק – כל כמות.
{{ח:תת|ב.}} קבוצת סיווג 6.2 חומרים מזהמים – קבוצות סיכון (RISK GROUPS)‏ 2, 3 ו־4 של חומרים מזהמים בספר הכתום – כל כמות.
{{ח:תת|ג.}} קבוצות 2.1 עד 6.1, 8 ו־9, על פי הספר הכתום:
&lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th rowspan=&quot;3&quot;&gt;קבוצות אריזה על פי הספר הכתום:&lt;/th&gt;&lt;th colspan=&quot;10&quot;&gt;כמות החומר המסוכן לפי קבוצות החומרים&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;2.1&lt;/th&gt;&lt;th&gt;2.2&lt;/th&gt;&lt;th&gt;2.3&lt;/th&gt;&lt;th&gt;3&lt;/th&gt;&lt;th&gt;4&lt;/th&gt;&lt;th&gt;5.1&lt;/th&gt;&lt;th&gt;5.2&lt;/th&gt;&lt;th&gt;6.1&lt;/th&gt;&lt;th&gt;8&lt;/th&gt;&lt;th&gt;9&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ק״ג}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;th&gt;{{מוקטן|ליטר או ק״ג לפי הענין}}&lt;/th&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;I&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;200&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;II&lt;/td&gt;&lt;td&gt;200&lt;/td&gt;&lt;td&gt;500&lt;/td&gt;&lt;td&gt;5*&lt;/td&gt;&lt;td&gt;500&lt;/td&gt;&lt;td&gt;200&lt;/td&gt;&lt;td&gt;200&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50&lt;/td&gt;&lt;td&gt;100&lt;/td&gt;&lt;td&gt;200&lt;/td&gt;&lt;td&gt;50&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td&gt;III&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1,000&lt;/td&gt;&lt;td&gt;500&lt;/td&gt;&lt;td&gt;500&lt;/td&gt;&lt;td&gt;&amp;nbsp;&lt;/td&gt;&lt;td&gt;250&lt;/td&gt;&lt;td&gt;500&lt;/td&gt;&lt;td&gt;1,000&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
{{ח:תת}} {{מוקטן|* חומר מסוכן מסוג מתיל ברומיד השייך לקבוצת סיווג 2.3 – גזים רעילים, מעל משקל כולל של 200 ק״ג.}}
{{ח:תת|ד.}} חומר מסוכן מקבוצת סיווג 7 – חומרים רדיואקטיביים, למעט חבילה שגרתית – כל כמות.
{{ח:תת|ה.}} כמות החומר המסוכן בהובלת יותר מחומר מסוכן אחד תחושב לפי סכום כל כמויות החומרים המסוכנים המובלים ותיוחס לחומר המסוכן ביותר.

{{ח:קטע2|תוספת 3|תוספת שלישית}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 10|תקנה 10(א)}})}}}}
{{ח:קטע3||כרטיס בטיחות}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} השם המסחרי של החומר . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} שם החומר לפי הספר הכתום . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} קבוצת סיווג לפי הספר הכתום . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} קבוצת ההתאמה לפי הספר הכתום אם החומר המסוכן הוא מקבוצת סיווג 1 – חומרי נפץ . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} מספר האו״ם . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} הסיווג המשני לפי הספר הכתום . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} קוד החירום . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} אופי הסיכון והיקפו . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} אמצעי הגנה לטיפול בחומר . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} אופן ניטרול החומר . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} תיאור פעולות החירום הנדרשות במקרים של נזק לאריזה דליפה, שריפה, והוראות עזרה ראשונה . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} מספרי טלפון:
{{ח:ת}} משטרת ישראל . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} שירותי הכבאות . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} מגן דוד אדום . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} מרכז המידע . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} יצרן החומר או יבואנו . . . . . . . . . . . . . .
{{ח:ת}} הערות . . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . &lt;wbr&gt;. . . . . . . . . .
{{ח:ת}} שם עורך הכרטיס . . . . . . . . . . . . . . . .

{{ח:קטע2|תוספת 4|תוספת רביעית}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 14|תקנה 14}})}}}}
{{ח:קטע3||סימון רכב}}
{{ח:קטע3|תוספת 4 חלק א|חלק א׳: שלטי סימון}}

{{ח:סעיף*|(א)||עוגן=תוספת 4 חלק א פרט א}}
{{ח:ת}} בעת הובלת חומר מסוכן ישולט הרכב בשלושה שלטי סימון שיתאימו לחומר המסוכן המובל ברכב באותה עת, אחד בצדו האחורי ואחד בכל דופן צדדית.

{{ח:סעיף*|(ב)||עוגן=תוספת 4 חלק א פרט ב}}
{{ח:ת}} צבע שלט הסימון יהיה כתום בהיר (Light Orange) מס׳ 557 ויתאים לתקן B.S.38/C:1996 {{ח:הערה|[צ״ל: BS 381C:1996]}} שפרסם מכון התקנים הבריטי (British Standard Institute) למעט המלבן הימני שבצדו העליון שצבעו יהיה לבן.
{{ח:ת}} צבע הספרות והאותיות יהיה שחור;
{{ח:ת}} צבע שלט הסימון יבלוט על רקע דופן הרכב בכל עת.

{{ח:סעיף*|(ג)||עוגן=תוספת 4 חלק א פרט ג}}
{{ח:ת}} גודל השלט וצורתו יהיו כמפורט להלן, ותוכנו – סימני האזהרה שלפי {{ח:פנימי|תוספת 4 חלק ב|חלק ב׳}}:
&lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot; rowspan=&quot;2&quot; width=&quot;150&quot; height=&quot;120&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;סימן האזהרה {{ח:פנימי|תוספת 4 חלק ב|חלק ב׳}}&lt;/td&gt;&lt;td width=&quot;200&quot; height=&quot;60&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;קוד פעולת החירום*&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td width=&quot;200&quot; height=&quot;60&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;מספר האו״ם של החומר המסוכן&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td width=&quot;100&quot; height=&quot;40&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;שם היצרן או יבואן החומר&lt;/td&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot; width=&quot;250&quot; height=&quot;40&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;מספר טלפון של מרכז המידע&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;
{{ח:תת}} {{מוקטן|* אם אין קוד חירום תישאר המשבצת ריקה.}}
{{ח:תת}} מידות השלט יהיו כלהלן (בס״מ):
&lt;table&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot; rowspan=&quot;2&quot; width=&quot;150&quot; height=&quot;120&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;30×30&lt;/td&gt;&lt;td width=&quot;200&quot; height=&quot;60&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;40×15&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td width=&quot;200&quot; height=&quot;60&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;40×15&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;tr&gt;&lt;td width=&quot;100&quot; height=&quot;40&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;20×10&lt;/td&gt;&lt;td colspan=&quot;2&quot; width=&quot;250&quot; height=&quot;40&quot; style=&quot;text-align: center; vertical-align: middle;&quot;&gt;50×10&lt;/td&gt;&lt;/tr&gt;
&lt;/table&gt;

{{ח:סעיף*|(ד)||עוגן=תוספת 4 חלק א פרט ד}}
{{ח:ת}} גובה הספרות והאותיות של קוד פעולות החירום ומספר האו״ם לא יפחת מ־10 ס״מ ורוחבן לא יפחת מ־10 מ״מ.

{{ח:קטע3|תוספת 4 חלק ב|חלק ב׳: סימני אזהרה}}

{{ח:סעיף*}}
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הושמטו)}}

{{ח:קטע2|תוספת 5|תוספת חמישית}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 20|תקנה 20(א)}})}}}}
{{ח:קטע3|תוספת 5 חלק א|חלק א׳}}

{{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 1}}
{{ח:ת}} '''שטר מטען''' {{ח:הערה|(הטופס הושמט)}}

{{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 5 חלק א פרט 2}}
{{ח:ת}} '''תעודת מטען להובלה עצמית''' {{ח:הערה|(הטופס הושמט)}}

{{ח:קטע3|תוספת 5 חלק ב|חלק ב׳}}

{{ח:סעיף*|1||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 1}}
{{ח:ת}} '''שטר מטען להובלת חומר מסוכן''' {{ח:הערה|(הטופס הושמט)}}

{{ח:סעיף*|2||עוגן=תוספת 5 חלק ב פרט 2}}
{{ח:ת}} '''תעודת מטען להובלה עצמית של חומר מסוכן''' {{ח:הערה|(הטופס הושמט)}}

{{ח:קטע2|תוספת 6|תוספת שישית}}
{{ח:קטע4||{{ח:הערה|({{ח:פנימי|סעיף 26|תקנה 26}})}}}}
{{ח:קטע3||אגרות}}

{{ח:סעיף*|||תיקון: [הודעות]}}
{{ח:ת}} בעד – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;{{מוקטן|&lt;u&gt;בשקלים חדשים&lt;/u&gt;}}&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:ת}} {{ח:הערה|(הסכומים מעודכנים לאפריל 2026)}}
{{ח:תת|1.}} רישיון מוביל – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;93&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|2.}} רישיון מיוחד לרכב ({{ח:פנימי|סעיף 5|תקנה 5(ג)}}) – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|3.}} היתר לנהג להוביל חומר מסוכן – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;93&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|4.}} הסמכת אחראי על בטיחות הובלה של חומר מסוכן – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;93&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|5.}} הסמכת אחראי על הניהול המקצועי – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;93&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;
{{ח:תת|6.}} בעד כפל רישיון או כתב הסמכה – &lt;span style=&quot;float: inline-end;&quot;&gt;46&lt;/span&gt;&lt;div style=&quot;clear: inline-end;&quot;&gt;&lt;/div&gt;

{{ח:חתימות|ח׳ בטבת התשס״א (3 בינואר 2001)}}
* '''אמנון ליפקין־שחק'''&lt;br&gt;שר התחבורה
* '''אהוד ברק'''&lt;br&gt;ראש הממשלה
* '''דליה איציק'''&lt;br&gt;השרה לאיכות הסביבה
{{ח:סוגר}}
{{ח:סוף}}
[[קטגוריה:בוט חוקים]]</text>
      <sha1>ssi697q5pgv6y45txckiiwab3582j6x</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:יוצר החודש 2018 מאי</title>
    <ns>10</ns>
    <id>349171</id>
    <revision>
      <id>3009270</id>
      <parentid>822753</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:22:43Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>אין לי כח לבדוק למה לא מופיע עץ הקטגוריות, אז מוסיף פלסטר זמני</comment>
      <origin>3009270</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="216" sha1="juhlfqffh2b1lq508g0tnp4ovqk2qn3" xml:space="preserve">{{הצגת יוצר החודש|שם=רבי יוסף אלבו
|תיאור=רב ופילוסוף יהודי שגר בספרד.
|קטגוריה=רבי יוסף אלבו
|תמונה=}}
* מחבר [[ספר העקרים]].</text>
      <sha1>juhlfqffh2b1lq508g0tnp4ovqk2qn3</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009273</id>
      <parentid>3009270</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:23:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009273</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="214" sha1="jifqvt0cbfktf14z9w5jjsqq8rjjc7a" xml:space="preserve">{{הצגת יוצר החודש|שם=רבי יוסף אלבו
|תיאור=רב ופילוסוף יהודי שגר בספרד.
|קטגוריה=רבי יוסף אלבו
|תמונה=}}
מחבר [[ספר העקרים]].</text>
      <sha1>jifqvt0cbfktf14z9w5jjsqq8rjjc7a</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>מלאכת שלמה על מעשר שני ב</title>
    <ns>0</ns>
    <id>365209</id>
    <revision>
      <id>3009230</id>
      <parentid>3008498</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:30:05Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסי סרי</username>
        <id>24557</id>
      </contributor>
      <origin>3009230</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="52807" sha1="24stg5j5zy3ucj435h4davu7sxqaf7a" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלאכת שלמה|על מעשר שני|א|ב|ג}}
 
===[[משנה מעשר שני ב א|משנה א]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש א/&gt;{{דה מפרש|מעשר שני ניתן לאכילה וכו' לסיכה}} איכא מאן דיליף לה בירושלמי מדכתיב ולא נתתי ממנו למת, אם להביא למת ארון ותכריכין לחי הוא אסור פירוש לקנות מדמי מעשר מלבושין לחי הוא אסור כל שכן למת, אלא איזהו דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה: 

{{דה מפרש|לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבד שדרכו לשתות ולסוך דבר וכו'}} כך צריך להיות. ובברייתא מפרש כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתות לא אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמריו, אבל סך הוא את השמן נראה לעניות דעתי דהא דלא קתני אבל סך הוא בשמן אגב סיפא דבעי למיתני אבל מפטם הוא את היין, ועיין במה שכתבנו סוף פרק ח' שרצים: 

{{דה מפרש|דגים שנתבשלו עם הקפלוטות וכו'}} פירש בערוך כרישין שיש להם ראש שָמֵן, מצאתי מנוקד הקפלוטות הקו&quot;ף בצירי והפ&quot;א קמוצה, ובירושלמי מסיק דמתניתין דלא כר' יהודה דאמר לעיל בראש פרק עשירי דתרומות גבי בצל שאינו אלא ליטול את הזוהמא והוא הדין קפלוטות בדגים ואין כאן שבח: 

{{דה מפרש|זה הכלל כל ששבחו ניכר}} פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש, דר' יוחנן סבירא ליה דניכר בכמות בעינן דהיינו במדה ובמשקל, וריש לקיש סבירא ליה דניכר באיכות דהיינו בטעם סגי אף על גב דלא הותירה המדה. ולשון הרמב&quot;ם ז&quot;ל שם פ&quot;ג כפי מה שפירשו בכסף משנה, כיצד השבח לפי חשבון יין של מעשר שני ששוה שלשה זוזים שנפל לתוכו דבש ותבלין שוה זוז אחד והוסיפו במדתו והשביחוהו והרי הכל שוה חמשה נמצא שהשבח הוא זוז, באותו זוז יטול בעל המעשר שלשה חלקים ובעל התבלין רביע, נמצא לבעל המעשר ארבעה זוזים פחות רביע ולבעל התבלין זוז ורביע, וכן על דרך זו בשאר הדברים ע&quot;כ. וזה הכלל אי לא מרבינן מיניה מידי בעינן למימר דלסימנא בעלמא נקטיה, וכדכתיבנא בפרק הקורא את המגילה עומד סימן ב'. 

וכתוב בתוספות יום טוב דהכא מיירי בשאין שבח עצים בפת פירוש שאין אבוקה כנגדו כלומר שלא היה מבעיר עצים בפי התנור כנגד הפת, אבל בפ&quot;ג דערלה משנה ה' מיירי בשאבוקה כנגדו דנמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין ע&quot;כ בשנוי לשון ובקיצור, ולפי זה נוכל לומר דזה הכלל לאתויי שאם אבוקה כנגדו השבח לפי חשבון דהיינו נמי שבחו ניכר:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש א/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ב|משנה ב]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ב/&gt;{{דה מפרש|ר&quot;ש אומר אין סכין וכו'}} כתב ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל נראה לי דר&quot;ש לא פליג אלא בשמן שהוא עצמו מעשר ולא בלקוח בכסף מעשר, וכן מצאתי במסכת מנחות פ&quot;ז לא יביא מחטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני, ועיין בירושלמי דקאמר כאן הביא ר&quot;ש פרכא מדבר שהוא מדרבנן על דבר שהוא דאורייתא נראה דהא אפילו בירושלם נמי הוי הדין כן, ומתניתין לא איירי אלא בירושלם דוקא דהא תנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר וחוץ לירושלם אין מבשלין קודם הפדיון וכן עיסה של מעשר שני הכל לא איירי אלא בירושלם דוקא, ופירוש הדבר שנפל דבש לתוך היין והשביח היין יותר משיעור של דבש ושל סמנין הוי אותו השבח לפי חשבון, וכן אם הוא להפך שנתבשלו דגים של חולין עם קפלוטות של מעשר שני והשביחו הדגים כשהוא בא לחלל מעות מעשר שני שלו על הדגים צריך לנכות את הקפלוטות ואת שיעור שבחן, וכן היין גם כן על זה הדרך כשהוא בא לחלל מעות מעשר שני שלו על הדבש והתבלין יכול לחשוב את השבח של היין ולחללו עליו לפי חשבון, אבל בעיסה הוי כל השבח לשני ואינו משלם אלא דמי עצים וצריך עיון עכ&quot;ל ז&quot;ל. 

וידוע כי הפירוש שהעתיק ר&quot;ע ז&quot;ל הוא להר&quot;ש והרא&quot;ש ז&quot;ל, אבל הרמב&quot;ם ז&quot;ל פירש כו' (כמ&quot;ש בתי&quot;ט). גם בסוף פ&quot;ג דהלכות מעשר שני ונטע רבעי כן פירש, ולא השיגו הראב&quot;ד ז&quot;ל. אמנם הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל כתב וגם זה אינו נכון כלל דעל הנאת אצבע מי חששו ואפילו כל היד נמי לא חששו ור&quot;ש מאריה דכוליה תלמודא הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר ועוד וכו', אבל הנכון לפרש משנתנו על דרך הירושלמי והכי פירושו, דסברי רבנן דיכול אדם בירושלם שכבר סך שמן של מעשר טהור להביא בן בתו עם הארץ שהוא טמא ומעגלו על גבי מעיו, דאף על גב דאסור הטמא לסוך עצמו משמן מעשר שני כשם שאסור באכילתו שאני הכא דנתבטל בהיתר, דומיא דתרומה דתניא סך כהן גופו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גבי מעיו ואינו חושש, ור&quot;ש פליג עלייהו דאין ראיה מתרומה לכאן שהרי מצינו שקלה היא גבי תלתן וכרשינין כדלקמן מה שאין כן במעשר שני, ואפשר נמי דטעמא דר&quot;ש דשאני תרומה דגלי רחמנא בה ומתו בו כי יחללוהו והאי הא איתחיל אבל במעשר שני לא גלי עכ&quot;ל ז&quot;ל: 

{{דה מפרש|א&quot;ל לר&quot;ש ומה אם הקלנו בתרומה חמורה לא נקל במעשר שני הקל, אמר להם לא אם הקלנו בתרומה חמורה שכן הקלנו בכרשינין ובתלתן נקל במעשר שני שכן לא הקלנו בו בכרשינין ובתלתן}} כך מצאתי נוסחת המשנה בספר כתיבת יד:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ב/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ג|משנה ג]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ג/&gt;{{דה מפרש|תלתן של מעשר שני וכו'}} בפרק שני דהלכות מעשר שני סימן י&quot;ד חזר בו הרמב&quot;ם ז&quot;ל ממה שפירש כאן שכאן פירש תאכל צמחונין עניינו שיאכלו כשהן לחין. {{קטן|*{{שולייםלמטה|1}}}} כמו ירקות ואין מותר לו להניחם שיתייבשו וכו' וכן פירש גם כן גבי כרשיני מעשר שני שגם כן הקפיד עליהם התנא שיאכלו צמחונים ממעות מעשר שני קודם שיתייבשו ויפסלו מאוכל אדם אבל שם כתב תלתן של מעשר שני מותר לאכלה צמחונים שכך היא ראויה לאכילה וכן כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונין ע&quot;כ ושם השיגו הראב&quot;ד ז&quot;ל. וכתב שם מהרי&quot;ק ז&quot;ל דמה שנראה שנשנית משנתנו לענין חומרות שיש במעשר שני מבתרומה לא לענין אכילת צמחונין אלא לענין שאר דברים דקתני התם עכ&quot;ל ז&quot;ל ובעניות דעתי איני מבין מה הם שאר דברים דקתני הכא גבי תלתן דלא משמע דנכנסים לירושלם דקתני גבי כרשיני מעשר שני קאי נמי אתלתן אלא אם נאמר שכוון למה שאכתוב בסמוך בס&quot;ד בסוף דברי ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל ובדברי הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל ומכל מקום עיין במה שכתבתי לקמן בפירקין סוף סימן ד'. 

וכתב ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל נראה לי לומר טעם למה הקלו חכמים בתרומה של כרשינין ותלתן יותר מבמעשר משום דתרומה אי אפשר לה להשתנות אבל מעשר אפשר לחללו ובמינים האלו הקלו משום שהמעשרות שלהם אינם מן התורה דאינם אוכל ותנן כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל וכולי' עכ&quot;ל ז&quot;ל. עוד כתב פירוש תאכל צמחונים כי אז הן ראויין לאדם ומעשר שני לא ניתן אלא לאכילת האדם אבל התרומה מותר לעשות בה כל צרכו ולהאכילה לבהמתו וכן הטעם של כרשינין וצריך עיון ע&quot;כ. עוד כתב וז&quot;ל כל מעשיהן בטומאה פירוש כי אינם אוכל אדם ואינם מקבלין טומאה מן התורה ע&quot;כ: 

{{דה מפרש|תאכל צמחונין}} תלתן לשון נקבה היא ופירש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל כשזרע תלתן של מעשר שני וצמח ואף על גב דתנן {{קטן|*{{שולייםלמטה|2}}}} בפ&quot;ט דתרומות גדולי מעשר שני חולין הא תני סיפא ופודה אותן בזמן זרען והכא בדלא פדה עסיקי' ומפרש הירושלמי כיני מתניתין מותר לאכול ואין חוששין משום דבר שאין דרכו לאכול א&quot;נ לא חיישי' אי אכיל ליה בטומאה דלאו אוכל הוא ע&quot;כ. ובסוף דבריו ז&quot;ל כתב ובזה חמור מעשר שני דלא התרנו אלא צמחונים אבל משתגדיל כל מעשיה בטהרה ע&quot;כ. אבל הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל פירש השתא משמע דלשון תאכל דוקא קאמר דחובה הוא דאין לאכול בתלתן דמעשר שני בזרע אלא כשהוא כמו ירק דתהא נאכלת כולה כמו יאכלו צריד דסיפא דדוקא הוא וכן תאכל נקודים והאי תלתן כשתוקש לא חזו שבלין והזירין שלה לאכילה ומשום הכי דוקא בעוד שהיא רכה הוא דאכלי לה כולה דטעם עצה ופריה שוה כדאיתא בפרק בצל. והתלמוד ירושלמי קאמר דכיני מתניתין דמותרת ליאכל הוא דתנן דאינו חובה דעיקר אכילתה הקבוע לה היינו כשאר קטנית ואם רצה לאכלה בעודה רכה או מלילות הרשות בידו וכל שכן הוא וזהו לפי המפרשים שפירשו דצמחונים היינו שנאכלת כשהיא צמחים רכים ותמיהא לי דליתני תאכל ירק כדרכו וראיתי לבעל הערוך שפירש מותר לשרות הכרשינין והתלתן במים ולהשהותן בהן עד שצומחין כדרך שעושין הפולים ואפונים ואין בזה משום הפסד מעשר שני ולדעת זה יותר כשר הוא שיאכלו בלי שרייה במים. עוד פירש לשון אחר דמשום טומאה נגעו בה דמותרת התלתן ליאכל בלחלוחיתה ולא חיישי' לידים מסואבות דדרך תלתן שלא תצמח עד שתנגב ע&quot;כ ולזה הפירוש נוחה דעתי בו לפרש משנתנו דאתא תלמודא לתרוצי לן איך נסמך תלתן של תרומה לתלתן של מעשר שני גבי תרומה אשמעינן דיש בה היתר חפיפה והיתר מגיגה דהיינו למסמס אותה ביד כעין לתיתה של חטים כדי לרככה ולמתקה וקרויה מגיגה מלשון ברביבים תמוגגנה והיתר שלייה נמי דהיינו שנוטלין אותה מן המים של טנוף ורוחצין אותה במים ומייבשין אותה בחמה כל אלו בידים מסואבות מה שאין כן במעשר שני כדתנן לעיל וחפיפה ושרייה ומגיגה ושלייה היינו בזרע. וצמחורן היינו כשיהיה ירק. ועוד היתרא דתרומה היינו בידים מסואבות והיתרא דתלתן אין שנוי בו היתר בידים מסואבות והיאך נסמך זו לזו ועוד דקתני לה נמי גבי כרשינין וגבי קולי קתני לה דקתני גבה ונכנסין וכו' ונאכלת בידים מסואבות אלא הכי קאמר תנא דמתניתין כששרו התלתן של מעשר שני במים אין לה קולא אחרת לאכלה בידים מסואבות אלא שתנגב ותאכל צמחונים שנותנין אותה בשמש אחר השרייה ואחר שמתנגבת צומחת צמחונין אבל קולא אחרת בידים מסואבות דהיינו חפיפה ומגיגה ושרייה כל הני אסורי לכולי עלמא וזהו מותרת ליאכל צמחונין דקאמר היתר הזה גבי מעשר שני יש לה בידים מסואבות אבל היתר אחר בידים מסואבות אין לה וגבי תרומה שנינו בה קולות אחרות דהיינו לבית שמאי חפיפה ולבית הלל אף מגיגה ושלייה וכי תימא אמאי לא רמו חומרא דמגיגה ושלייה וחפיפה אלא במעשר שני ולא בתרומה דהא איסור אכילתן בטומאה תרווייהו כי הדדי נינהו שתי תשובות בדבר חדא דמעשר שני לכל מסור ואם אנו מתירין בו צדדי טומאה דהיינו שלייה ומגיגה וכו' אתו למיטעי נמי אפילו בשריה מה שאין כן בתרומה דאין אוכלין אותה אלא כהנים וכהנים זריזין הן כדאמרינן בעלמא ועוד יש לומר דבשלמא גבי תרומה כתיב {{קטן|*{{שולייםלמטה|3}}}} נפש בה דמיניה מרבינן אכילת כרשיני תרומה לבהמה ואין טומאה מצויה בהן דלמאכל בהמה אין אדם עושה תקונים וגרסינן נמי בירושלמי פרקא בתרא דחלה אין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו הלכך אפילו אי טעי בתרומה בשרייה הואיל ומצי להאכילן לבהמה אין חשש אבל גבי מעשר שני דאין אוכלין הכרשינין דיליה אלא אדם דכתיב ואכלת הלכך מחמרינן גבי טומאה דילהו וצריך תקנה שלא תפול בהן טומאה כלל כנראה לי. ומצאתי להראב&quot;ד ז&quot;ל בהשגותיו דרך אחרת אבל מכל מקום נוטה לדרכי קצת עכ&quot;ל ז&quot;ל: 

{{דה מפרש|ושל תרומה בית שמאי אומרים וכו'}} כתוב בספר כריתות בלשון למודים שער ב' סימן כ&quot;ז פעמים מזכיר בלשון המשנה דברי תנא ואחר כך עצם הדבר ואחר כך משפטו כמו שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן שמאי שם התנא כל הנשים שם הדבר הנושא המשפט דיין שעתן שם המשפט הנשוא על כל הנשים וכן שמאי אומר מקב לחלה ובית הלל אומרים מקביים וכן הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה ושמאי אומר ט' קבין. ופעמים מזכרת המשנה עצם הדבר ואחר כך שם התנא ואחר כך משפטו כמו ביצה שנולדה בי&quot;ט בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל ביצה עצם הדבר הנושא המשפט בית שמאי שם התנא תאכל משפטו ודינו הנשיא על הביצה וכן כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה וכמו כל המטמאין באהל המת שנחלקו והכניסו לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים. ופעמים מזכיר שם הדבר עצמו ואחר כך משפטו ואחר כך שם התנא כמו אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר' דוסא אוכל פרוד הוא שם דבר הנושא המשפט אינו מצטרף הוא המשפט הנשוא על האוכל ר' דוסא הוא התנא. וכן מחללין מעשר שני על אסימון דברי ר' דוסא מאלה שלשה פנים הנזכרים נמצאו בכמה משניות וברייתות חדלו מספר ולי אני הקטן נראה טעם המסדר לשלשה סבות כי אין לסדר המצווה לפני המצוה והשנית לסדר שני התנאים זה אצל זה והשלישית כאשר במצווה ובדינו או בשם הדבר ובדינו אין בו יוצא לשני כי אם בעצמו כלומר שהצווי בודד מזכיר שם החכם או החכמים בין שם הדבר הנושא המשפט והמשפט הנשוא כי המשפט קצר ואין זו הפסקה בין שמות החכמים החולקים אבל כאשר הצווי והמשפט יוצא לשני כלומר בלתי בודד אז אם היה שם החכם לפני דבר הצווי והמשפט יקרא הפסקה בין שמות החכמים ועל כן שמו כל המשפט והצווי לפני הזכרת שם החכם בלשון דברי פלוני ופלוני אומר כדי לסדר שני החכמים החולקים יחד על פי הדברים האלה תוכל להבין טעמי שנוי הסדרים הנזכרים ע&quot;כ. ועוד האריך עיין שם: 

{{דה מפרש|כל מעשיה בטומאה}} היינו דוקא בידים מסואבות אבל לא טומאת הגוף: 

{{דה מפרש|חוץ משרייתה}} מפרש בירושלמי דאיכא בינייהו שולה דלבית שמאי שולה בידים טהורות ולבית הלל בידים טמאות. תניא זו היא דברי ר&quot;מ אבל ר' יהודה אומר בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משלייתה ולר' יהודה איכא בינייהו מגיגה דלבית הלל מוגג בידים טמאות. ועיין במה שכתבתי בסוף מתניתין דבסמוך בשם ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל. ומכל מקום בין לר&quot;מ בין לר' יהודה קשה דאמאי לא תני פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דגבי תלתן של תרומה בפרקא קמא דעדויות כדתני התם פלוגתייהו דבכרשיני תרומה ובמה שכתבתי לקמן בפירקין בסימן ט' בשם הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל ניחא קצת ועיין גם כן במה שכתבתי במתניתין דבסמוך ועיין גם כן במה שכתוב שם בפרקא קמא דעדויות סימן ז':  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ג/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ד|משנה ד]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ד/&gt;{{דה מפרש|יאכלו צמחונין}} כדפרישנא גבי תלתן וקולי כרשינין דמעשר קחשיב ואזיל. וכאן פירש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל בקיצור יאכלו צמחונין כלומר מותר לאכלן צמחונין: 

{{דה מפרש|ונכנסין לירושלם ויוצאין}} אפילו רבנן דפליגי עליה דרשב&quot;ג לקמן בפ&quot;ג הכא מודו משום דקל הוא שהקילו בכרשינין ודוקא להוציאן לחוץ לטוחנן או לכותשן להכשירן לאכילה ולחזור אל העיר ולאכול מה שהוא צריך ולא הטריחוהו לטחון כל מה שיש לו בבת אחת אלא כפי רצונו אבל לא שיהא מותר להוציאן ולאכלן בחוץ דמכל מקום קלטו להו מחיצות: 

{{דה מפרש|נטמאו ר' טרפון אומר יתחלקו לעיסות}} מפרש בירושלמי דכשנטמאו בעודן זרעונים מודה ר' טרפון דאין מחמירין עליהם ונפדין דהא חזו לבהמה אלא מיירי דוקא שנטמאו אחר שנעשו עיסה ואם יש לו עיסות אחרות של מעשר שני אז צריך לחלקה דמאחר שהן עיסה מסתמא חישב עליהן לאדם כגון בשנת בצורת כאותה של דוד המלך. ופירש ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל ויוצאין פירוש מותר להוציאו לאיזה צורך אבל לא שיניחו בחוץ אלא שיחזירו לירושלם אחר כך ומטעם זה לא הוזכר דין זה למעלה בתלתן כי התלתן אין בו צורך להוציאו אבל זה צריכין לפעמים להוציאו כדי לאפותו כי אין עושין תנורים בירושלם ע&quot;כ. עוד כתב ז&quot;ל יתחלקו לעיסות דין זה לא נזכר לעיל גבי תלתן כי תלתן אין יכולין לחלקו כי אין עושין ממנו עיסה ע&quot;כ. עוד כתב ומאכילין פירוש לבהמה והיינו דתנן ומאכילין ולא קתני ואוכלין בטומאה עכ&quot;ל ז&quot;ל: 

בפירוש ר&quot;ע ז&quot;ל דאוכל פחות מכביצה אינו לא מיטמא מאחרים ולא מטמא אחרים. אמר המלקט מפירוש הרמב&quot;ם ז&quot;ל כאן וגם מכמה מקומות בפירוש המשנה וגם מפירוש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל משמע דדוקא לא מטמאו אחרים בפחות מכביצה אבל מקבלין טומאה בכל שהוא ועיין עוד במה שכתבתי על זה ברפ&quot;ה דתרומות: 

{{דה מפרש|יפדו}} ואפילו נטמאו כשהן עיסה ונמצאות לו עיסות אתרות: 

{{דה מפרש|ומאכילין בטומאה}} יש מי שפירש מאכילין לכהן טמא: 

{{דה מפרש|שורין בטהרה}} כששורין אותם במים לא יהא בידים מסואבות משום דיש קטניות אחרות דבעי שרייה נמי להסיר הפסלת מהן כמו עדשים כדאיתא במסכת ביצה פרקא קמא ואם כן לא מוכחא מילתא דמאכל בהמה נינהו אבל השפשוף אינו נוהג במין קטנית אחרת אלא בכרשינין הלכך ידיעה מילתא דכרשינין הוו ומאכל בהמה נינהו דשרו בטומאה: 

{{דה מפרש|יאכלו צריד}} לשון יובש כמו צריד של מנחות בפרק שני דחולין והרמב&quot;ם ז&quot;ל פירוש הטחינה העבה נקראת צריד. אבל קשה לעניות דעתי דהכא גרסינן צריד בדלי&quot;ת והתם גרסינן ברי&quot;ש וכן פירשו הרגמ&quot;ה ז&quot;ל וגם רש&quot;י ז&quot;ל בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף ק&quot;ב) וכדאמרינן לענין שופר היה קולו עבה או צרור פירוש יבש שאין קולו נשמע רונקו בלעז. אחר כך דקדקתי בערוך ששניהם הביאם בערך צרד בדלי&quot;ת צריד דמתניתין וצריד דמנחות וגם דשופר הביאו בסמוך להם בערך צרוד בדלי&quot;ת וכתב ושייך בצריד דמה המורסן עב במינו אף זה השופר עב במינו ע&quot;כ. וטעמא דשמאי דאף על גב דשרינן ידים מסואבות אבל דליטמאו [עיין בלשון הר&quot;ש] הן עצמן לא שרי שמאי לאכלן משום הכי אין אוכלין אלא צריד כן פירש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל אבל הראב&quot;ד ז&quot;ל וגם הר&quot;י ז&quot;ל פירשו שישמור אותן מן ההכשר ואפילו שרייה בטהרה לא שרינין דסוף סוף מאכל אדם נינהו הלכך ישמור אותן שלא יכשירם שאם יהו מוכשרין לא יזהר בטומאתן לפיכך אוכל אותן ביובש כגון קלי: 

{{דה מפרש|ר' עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה}} מפרש בתוספתא ומייתי לה בירושלמי דהכי קאמר כך היו שונין בית הלל כל מעשיהן בטומאה דכיון דמאכל בהמה נינהו לא גזרי בהו כלל דתניא בתוספתא כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים כל מעשיהן בטומאה א&quot;ל ר' יוסי כמשנתך בבית הלל היתה משנתו של ר&quot;ע בבית הלל לפיכך היה אומר ינתנו לכל כהן ואפילו ע&quot;ה ומשמע דשאר תנאים בבית הלל לא היו שונים כן אלא כמשנתנו {{קטן|*{{שולייםלמטה|4}}}}. וכר' יוסי או כמשנת ר' יהודה ותלתא תנאי נינהו אליבא דבית הלל ונראה דלא פליג ר&quot;ע אלא דוקא בכרשינין ולא אתלתן דבעדויות לא תני לה אלא בכרשינין בלבד ולא תנינן התם מתניתין דתלתן כי היכי דקאי ר' עקיבא עלה ועוד דר' מאיר שונה בתלתן דבית הלל בעו טהרה בשרייה ובשלייה דוקא שרו בטומאה וגבי כרשינין שונה בבית הלל דכל מעשיהן בטומאה אבל הרמב&quot;ם ז&quot;ל פסק בפרק י&quot;ב מהלכות תרומות כר' עקיבא וכפשטה דמתניתין דהכא דמשמע דר' עקיבא קאי אתרוייהו ומשמע בירושלמי בפרקא בתרא דחלה דכי פליג ר' עקיבא אפילו בכרשינין לאדם פליג וכל שכן בכרשינין לבהמה וטעמא דאין טומאה מצויה באוכלי בהמה. ה&quot;ר שלמה שיריל&quot;ו ז&quot;ל. אבל ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל כ' לשון תוספתא דפלוגתא דר&quot;מ ור' יהודה בין דתלתן בין דכרשינין בגוונא אחרינא וכתב בסוף דבריו והשתא סתם מתניתין בין דתלתן בין דכרשינין ר' יהודה היא ע&quot;כ. ובמה שכתב הרש&quot;ש ז&quot;ל דהרמב&quot;ם ז&quot;ל פסק כר' עקיבא בהלכות תרומות פי&quot;ב ז&quot;ל שם התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם ה&quot;ז מותר לעשות כל מעשיהם בטומאה ואינו נזהר אלא בעת שרייתו במים שאם שרה אותם בטומאה הרי טימא אותם בידים אבל אחר השרייה אינו נזהר לא בעת ששף הכרשינין ולא בעת שמאכילן לבהמה לפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן עם הארץ ע&quot;כ. וכתב שם גם כן מהרי&quot;ק ז&quot;ל דהיינו כבית הלל אלא שבמה שכתב בסוף דבריו לפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן ע&quot;ה פסק כר&quot;ע דתנן בפרק בתרא דחלה סימן ט' כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר וחכמים אוסרין וכבר נתן שם טעם מהרי&quot;ק ז&quot;ל למה פסק כר' עקיבא אף על גב דרבים פליגי עליה אבל בתחלת דבריו פסק כבית הלל בין בתלתן של תרומה בין בכרשיני תרומה וכדמשמע פשטא דמתניתין ומכל מקום אפשר להיות דר&quot;ע קאי אתרוייהו בין אכרשינין בין אתלתן ובזה מהרי&quot;ק ז&quot;ל והר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל שוין:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ד/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ה|משנה ה]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ה/&gt;{{דה מפרש|מה שליקט ליקט למעשר שני עד שישלים}} פירש ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל פירוש משום הפסד המעשר תקנו זה כי שמא לא ימצאו כל המעות ואם כן יפסיד המעשר ובעבור זה תקנו שהראשון יהיה למעשר עכ&quot;ל ז&quot;ל. ירושלמי א&quot;ר זעירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלו שבידי תפוסין עליהן ופירש הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל דלא דק ר' זעירא וצריך להביא מעות של נחשת ואחר כך יחלל הנחשת על המעות שבידו דהא בסמוך תנן דאפילו מדוחק אין מחללין כסף על כסף אבל במסקנא בירושלמי עלה דמתניתין דבסמוך מייתי פלוגתא דתנאי וקאמר עלה דההיא ברייתא מדברי שניהם נלמוד מחללין כסף על כסף ואין מחללין כסף על נחשת וכן פסק הרמב&quot;ם ז&quot;ל שכתב סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואפילו מעות נחשת וכו' משמע דכי קתני מתניתין מביא מעות דהיינו פרוטות קולא אשמעינן דאפילו פרוטות שמחלידות שרו מדוחק וכל שכן כסף: 

{{דה מפרש|זה הכלל}} לרבות קטנית חולין וקטנית מעשר שני שנתפזרו וכן פירות ופירות אם לקטן בדלוג וחסרו ישלים מדת מעשר שני ואם חסרו לחולין ואם חפן וכו'. לפי חשבון הוא החסרון והכי איתא בתוספתא ואין צריך לדחוק ולומר דזה הכלל לסימנא בעלמא נקטיה כמו זה הכלל דבריש פירקין אף על גב דיש כיוצא בו בגמ' בפרק הקורא עומד כמו שכתבתי שם סימן ב': 

{{דה מפרש|והנבללין לפי חשבון}} בירושלמי מפרש דהנבללין והנחפנים קאמר כי היכי דלא תיקשי רישא אסיפא ומשמע מהרמב&quot;ם ז&quot;ל דגם הכא בנבללין צריך תנאי וז&quot;ל שם ר&quot;פ ששי והנבללין לפי חשבון ומתנה ואומר אם אלו שבידי הן המעשר השאר חולין ואם הם חולין הרי מעות המעשר בכל מקום שהם מחוללין עליהם ע&quot;כ. ועיין בנמקי יוסף ר&quot;פ הבית והעליה דפירש ההוא ירושלמי דמייתי התם דרוצה לומר דכי קתני מתניתין אם בלל וחפן לפי חשבון לאו דבעינן להו לתרווייהו אלא בחדא מינייהו בלחוד סגי שאם בלל תחלה אף על פי שלא חפן אלא נטל אחד אחד הולכין אחר הרוב לפי חשבון הלכך מעות מעשר שני וחולין שנתפזרו וליקט אחד אחד לא אמרינן לפי חשבון כיון שמתחלה לא היו מעורבין ובשעת נטילה לא חפן ליקח הרבה בבת אחת ע&quot;כ:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ה/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ו|משנה ו]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ו/&gt;{{דה מפרש|סלע של מעשר שני וכו'. שנתערבו}} ורוצה להוציא של חולין חוץ לירושלם עכ&quot;ל ר&quot;ע ז&quot;ל וכתב עליו הר&quot;ס ז&quot;ל צריך עיון אמאי נקט חוץ לירושלם וה&quot;ר שמשון ז&quot;ל לא כתב כן ע&quot;כ: 

{{דה מפרש|מביא בסלע מעות}} ירושלמי תניא בן עזאי אומר בשתי סלעים צריך להביא פרוטות פירוש שאם אתה מתיר לו בדמי סלע אחד שמא יצטרך הסלעים של כסף לצרכיו ונמצאו אלו שניהם מחוללין ויקיים כן שיהא קדושת המעשר על הפרוטות ויחלידו ונמצא מעשר מפסיד ועוד שישהה עליותיו שהן משא כבד ומתוך שאתה קונס אותו שיביא פרוטות בדמי שני סלעים ידחוק עצמו ויחליף אחד מן הסלעים על סלע הכסף כדי שלא יהיו שניהם קדושים בספק ולכך יחמיר על עצמו ויהא הכסף של מעשר שני ויהא זריז וקל לעלות שאין לו משא כבד של נחשת: 

בפירוש ר&quot;ע ז&quot;ל ואי קשיא כו'. ורש&quot;י ז&quot;ל פירש שם פרק הזהב (בבא מציעא דף נ&quot;ו) מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף לאו דרך חלול הוא ואפילו מדוחק נמי לא וכיון דאף כסף על נחשת לא התירו אלא בדוחק הלכך לא שיקיים כן שבזיון מעשר הוא ועוד שהפרוטות מחלידות ע&quot;כ:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ו/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ז|משנה ז]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ז/&gt;{{דה מפרש|בית שמאי אומרים לא יעשה וכו' ובית הלל מתירין}} קסברי הכסף כסף ריבה דכסף יתירי כתיבי בפרשה ובית שמאי סברי הכסף כסף ראשון ולא כסף שני לישנא אחרינא דבית שמאי סברי כספא טבעא ודהבא פירא וטבעא אפירא לא מחללינן דכתיב וצרת הכסף ובית הלל סברי כספא פירא ודהבא טבעא ופירא אטבעא מחללינן והתם ראש פרק הזהב פרכינן בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא מישרא שרו ובדרבנן פליגי דבית שמאי סברי דרבנן הוא דגזרו ביה שמא ישהה עליותיו שיהיו לו סלעי מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב בשנה שניה שימכור מעשרות שנה הבאה ובית הלל סברי לא גזרי' שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו נמי בדינרא אסוקי מסיק לה שאין משאן כבד היינו דקתני יעשה ולא יעשה ולא קתני לשון חלול דקסברי יש חלול. אבל חכמים החמירו עליו. אלא להך לישנא דאמרת דמדאוריי' פליגי אי משום טעמא דכסף שני אי משום דדהבא פירא הוא דהוי כיון דאיסורו דאורייתא ולא מיתפסי בקדושת מעשר הכי איבעי ליה למיתני בית שמאי אומרים אין סלעי מעשר שני מתחללין על דינרי זהב ובית הלל אומרים מתחללין וקאי בקושיא: 

{{דה מפרש|כספן דינרי זהב}} כספן שהיה להם ממעות מעשר שני ואתא לאשמועינן דאפילו לכתחלה ואפילו לאדם חשוב שרו בית הלל דרבן גמליאל מבית הלל קאתי ועשה מעשה לעצמו ולא חש לדבית שמאי כלל:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ז/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ח|משנה ח]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ח/&gt;{{דה מפרש|הפורט סלע ממעות וכו'}} והאי הפורט רוצה לומר המצרף ואיידי דתני סיפא הפורט דדוקא הוא תני נמי רישא הפורט. וכתוב במהר&quot;י קולון ז&quot;ל שרש צ&quot;ה דפשיטא הוא דלשון מעות כולל בין מעות של נחשת בין מעות של כסף בין מעות של זהב שהרי בכל התלמוד בכמה דוכתי במשנה ובגמ' מזכיר שם מעות סתם במקום אשר אין לחלק כלל בין זהב וכסף ונחשת ואף על גב דתנן במעשר שני פרק שני הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות ואותם מעות של נחשת הם כדמשמע בהדיא ר&quot;פ הזהב וכן בכמה משניות שונה שם מעות שהן מעות של נחשת מכל מקום נראה לעניות דעתי דאף על גב דבמקום דמוכיח הלשון שהן של נחשת כי התם דקתני הפורט סלע דמשמע שהוא מחליף הפרוטות של נחשת לסלע דפשיטא דסתם פרוטות של נחשת הוא שונה התנא מעות במקום פרוטות של נחשת מכל מקום היכא שהוזכרו מעות סתם יש בכללן בין מעות של כסף בין מעות של זהב דכולהו מעות איקרו ותדע דכן הוא שהרי שנינו שם פרק חמישי כיצד פודין נטע רבעי מניח הסל על פי שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע ע&quot;מ להוציא יציאות מביתו ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על מעות הללו הרי לך בהדיא דסלע קרא מעות והנה דבר פשוט הוא דסלע של כסף הוא ומזה אין צריך ראיה אלא ע&quot;כ צריך להיות כדפרישית ע&quot;כ בקיצור: 

{{דה מפרש|בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות}} אם בא לפורטן וכו' עד סוף פירוש ר&quot;ע ז&quot;ל. אמר המלקט כן פירש רש&quot;י ז&quot;ל והקשו תוספות וגם ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל על פירוש זה דלפי זה הטעם הוו בית הלל לחומרא וקשה דה&quot;ל למתנייה בעדויות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל והיא אינה שנויה התם רק בפרקא קמא דאכתי לא נחת תנא לאשמועינן קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. והר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל תירץ בעד רש&quot;י ז&quot;ל דהא דפרכינן בכל דוכתא וליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל לאו למימרא דבאותו פרק שמתחיל אלו דברים מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל דוקא קאמר דליתנייה שם דהא כמה תנאי פליגי על אותן המנויין שם ומוסיפים עליהם בפירקי אחריני אלא בעדויות כלומר בכולה מסכת הוא דקאמר אבל מה שהוקשה לי בדבריו ז&quot;ל הוא דאי טעמא דבית הלל משום שיוקירו הפרוטות בירושלם ונמצא מעשר שני מפסיד וכו' מאי שייכא הכא פלוגתא דר&quot;מ ורבנן וכי תימא מילתא באנפי נפשה היא ליתא דהא בעדויות קתני לה בהדי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דומיא דסיפא דפורט בירושלם דפליגי על תנא קמא דבית הלל כל הנהו תנאי ודמיין לריש עדויות דאשכחן רבנן דפליגי על בית הלל ובית שמאי ואמרי לא כדברי זה ולא כדברי זה ואף שהיו ב&quot;ד של אחריהם הנהו תנאי והכי נמי נפרש הכא ועוד לדידיה תימ' דהיכי אמרינן בירושלמי דינר כסף ודינר פירות דברי הכל אסור מאי טעמא דרבנן לכך נראה לי דטעמא דבית שמאי היינו דסברי דיכול אדם לצרף חוץ לירושלם אף אם יש בידו כל סך הסלע מפרוטות ובא לצרפן בסלע שיכול וכל שכן אם יש בידו חצי סלע מֵעִין של כסף וחצי סלע בפירות או בפרוטות דשרי לצרפן בסלע ובית הלל פליגי עלייהו בכל שיעור סלע מפרוטות כיון דעבד בזיון למעשר שני דפריק פירות כ&quot;כ בנחשת עד שיעור סלע ולא חייש בפרוטות מחלידות השתא שאוחז דרכו ללכת לא שרינן ליה לפרוקינהו לכולהו וכיון דלא שרינן לפרוקינהו יזהר עצמו מעיקרא דלא פריק כ&quot;כ פירות שיעור סלע בפרוטות נחשת וקנסינן ליה ולא יחליף אלא חצי סלע של פרוטות ויעמיד בידו חציים ויעלם לירושלם והשתא ר&quot;מ ורבנן דבית דינו פליגי על תנא קמא דבית הלל ביותר קלה דאפילו פירות וכסף על כסף דמודו בית הלל דשרי אפילו הכי אסור משום דמשמע מבית הלל דדוקא הכא מחמרי משום דעבד בזיון למעשר שני כולי האי וכדפרישנא אבל כי פריק חצי סלע במעין של כסף ויש לו פירות חצי סלע דכולי עלמא מודו דשרי כיון דליכא בזיון דמעשר שני ואשמעינן ר&quot;מ ורבנן דגם צרוף זה אסור ואפילו דינר כסף וחצי דינר פירות אסור לצרופי בכסף משום גזרה אחרת דאית להו כסף על כסף לא מחללינן כדאיתא במסכת דמאי ומפרש בירושלמי דדינר כסף דכולי עלמא לא פליגי דחשוב הוא ואפילו יש לו פירות שוין שני דינרים אסור להחליפן במטבע כסף דלא גריר כסף כזה אטו פירות וכן אם יש בפירות שיעור דינר חשיבי באנפי נפשייהו ולא שרינן לטפול להן מעות דכסף ולא גריר אגבייהו ואסור ואף על גב דכסף לא הוי אלא חצי דינר דפירא אטבעא הוא דאמר רחמנא וטבעא אטבעא לא ועל כרחך באיסורא דאורייתא פליגי דמוכח בירושלמי דהיכא דקתני אין מחללין דאיסורא דאורייתא חשיב ומשום הכי אסור ואף על גב דכסף לא הוי אלא חצי דינר כי פליגי בחצי דינר כסף וחצי דינר פירות שבא להחליף ולצרף בדינר ר&quot;מ סבר אף הכא נמי לא גריר כסף גבי פירות וכסף על גבי כסף הוי ואסור דנגע אתקנתא דכסף על כסף וכסף דתנא ר&quot;מ על דינר כסף קאמר דאסיר ורבנן סברי דחצי דינר דבר מועט וגריר אטו פירות ולא חשיב אלא כמו פירות לחודייהו על גבי כסף כנראה לי עכ&quot;ל ז&quot;ל:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ח/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ט|משנה ט]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ט/&gt;{{דה מפרש|ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות}} פירש רש&quot;י ז&quot;ל לא יחליף בפרוטות אלא חציין כו'. וכתב הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל לפי שיטת רש&quot;י ז&quot;ל אי נמי משום סחורה דדרך הוא להחליף כל הסלע בפרוטות דאין מפסיד אלא אדרבה מרויחין לפעמים וסבירא ליה לבית הלל דאסיר משום סחורה והוו בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא ע&quot;כ: 

{{דה מפרש|הדנין}} מפרש להו סוף פרקא קמא דסנהדרין בן עזאי בן זומא חנן המצרי וחנניא בן חכינאי רב נחמן בר יצחק מוסיף אף שמעון התמני: 

{{דה מפרש|ר' עקיבא אומר שלשה דינרי כסף וברביעית כסף ברביעית מעות}} כך צריך להיות. אבל הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל גריס וברבעת כסף וברבעת מעות בוי&quot;ו ובלא יו&quot;ד כלל {{קטן|*{{שולייםלמטה|5}}}}. ופירש ור' עקי' מחמיר טפי ולא שרי אלא שמינית סלע בפרוטות ע&quot;כ ולדידיה הוי רבעת מין מטבע שהוא חצי דינר דהיינו שלשה מעין וכן נראה שמפרש הרמב&quot;ם ז&quot;ל שכתב ור' עקיבא סבר דבשמינית סלע בלבד יחליף מעות והוא הרמב&quot;ם ז&quot;ל כתב ד' אספרי כסף איני יודע כמה אספרים יש בסלע ע&quot;כ. ובערוך ורבינו האיי אמר איצטרי גרסינן והן חתיכות של כסף ע&quot;כ אבל ה&quot;ר שלמה שירילי&quot;ו ז&quot;ל כתב ד' אספרי כסף פירוש דהיינו מעין בלשון יון ור' טרפון לא שרי אלא שתי מעין להחליף בפרוטות לחוד וה&quot;ק הדינר השני של שקל השני יקח בו ד' אספרי כסף בכסף ונשארו שני מעין שיחליף בפרוטות לחוד וכל חד וחד אתי למעוטי משיעורא דחברי' שמאי אומר וכו' פירשתי משניות אלו לפי דרכו של רש&quot;י ז&quot;ל דסובר דרישא דתני ממעות הוא שיש לו פרוטות ומחליפן כדי לקבל סלע כסף והכי מפרש לה בירושלמי דמצרף הוא דבעי למימר והא דקתני הפורט רוצה לומר שמונה סכום פרוטותיו לקבל הסלע ופירוש הגמרא יש לנו לקבל דאינהו הוו בקיאי בפירוש המשניות יותר מדורות אשר באו לאחריהם ועוד דלהכי תני ממעות לומר דמעות היו בידו וסיפא לא תני ממעות דהסלע הוא דבא להחליף ועוד סובר רש&quot;י ז&quot;ל דהני תרתי מתניתין קולי בית שמאי וחומרי בית הלל הוו ולא קשה דאמאי לא תני להו בפרק קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא בבא דלקמן דקתני דמחמרי בית הלל ואמרי לא שמענו אלא בבאה מן הקציר עד סוף הפרק לא קתני להו התם וטעמא דלא תני התם אלא אותם דלא חזרו בית הלל והודו לבית שמאי אבל הך דחזרו לא והכי נמי לא קתני התם אלא אותם דשאר תנאים לא חלקו עלייהו דבית שמאי ובית הלל והני חלקו עליהן שמאי גופיה ושאר תנאים כגון הכא דחלקו עליהן דנין לפני חכמים וכו' ושמאי גופיה ודלעיל פליגי ר&quot;מ ורבנן עלייהו דבית הלל וכבר כתב רבינו שמשון ז&quot;ל דבירושלמי משמע כדברי רש&quot;י ז&quot;ל ועוד הוכחת מחלוקת התנאים בתרי באבי הוכחה גמורה היא ובתוספות שנאץ חזרו והודו לרש&quot;י ז&quot;ל מן הטעם הזה ונקטינן השתא דאיכא תלתא גווני קולי בית שמאי וחומרי בית הלל שנויין בעדויות חדא גוונא דפליגי עלייהו תנאי דמחמרי טפי מינייהו והיינו הנהו דתנינן הכא ושנויין אגבן הנהו דפליגי עלייהו נמי דמקילין טפי מינייהו אלא שחזרו בהן והודו והדר תני חומרי דבית הלל דלא איפליגו עלייהו תנאי כלל פירקא באנפי נפשיה והדר תני פלוגתי אחריני דחומרי בית הלל נמי נינהו אלא דהוו אליבא דחד תנא כגון ר' יהודה שהיה שונה ששה דברים על אותם שלמעלה ור' יוסי נמי היה שונה כך וכך על אותם שלמעלה ותנאי אחריני דלא מנו אלא עשרים וד' ותו לא הוו סברי דבשאר מילי לא אפליגו בית שמאי ובית הלל עלייהו אלא כולן היו שוין בדברים ההם ומחמירין היו. עכ&quot;ל ה&quot;ר שלמה שירילי&quot;ו ז&quot;ל:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ט/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב י|משנה י]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש י/&gt;{{דה מפרש|מי שהיו מקצת בניו טמאים וכו'}} וכתוב שם בכסף משנה לפרש הירושלמי ולהשיב בעד הרמב&quot;ם ז&quot;ל דלהשגת הראב&quot;ד ז&quot;ל דה&quot;פ מה אנן קיימין אם באומר מכבר כלומר אם באומר מעכשיו תהא מחוללת סלע זו על מה שישתו טהורים משקה מעורב ונמצאו טמאין שותין מעשר שני ואם באומר לכשישתו תהא מחוללת עליו למפרע חולין שתו שבשעה ששתו עדיין לא נתחלל והיאך יתחלל לאחר שכבר שתו אותו אלא באומר מכבר לכשישתו כלומר סמוך לעת שמתחילין לשתות תהא סלע זו מחוללת עליו דהשתא חל החלול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מן הכד לפיהם דהשתא אינו ענין לברירה ע&quot;כ. ובירושלמי מפרש בטמאין טומאת מת דאין מטמאין כלי חרס אלא מאוירו פירוש שיכניסו ידיהן לתוך האויר ואינם מטמאין במשא ומפורש בפרק העור והרוטב דהיסט מטעם משא הוא טמא הלכך כיון דאין להם היסט מצו טמאים לערות מן הכד לתוך כוסן ובלבד שלא יכניסו לתוך חללו של כלי חרס דאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו אלא מאוירו דאילו הוו טמאים טומאת זיבה הא מטמאין בהיסטן ואין תקנה אלא שיערה אחר לטמאים וכן בפירוש הרמב&quot;ם ז&quot;ל: 

{{דה מפרש|מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו}} על יין ששותין דאמרינן בפרק הערל דמעשר שני בין אכלו בטומאת הגוף בין אכלו בטומאת עצמו לוקה ויליף לה התם מקראי ומשום הכי תני הכא כדי שלא יכשלו לאכלו בטומאת עצמו וטמאים נמי לא יכשלו לשתות מעשר שני טהור בטומאת הגוף אומר מה שהטהורין שותין ממנו תהא סלע זו של מעשר מחוללת עליו ונמצא מה ששתו טהורין היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין: 

{{דה מפרש|שותין מכד אחד}} ואינם חוטאים הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל. וכתוב בתוספות י&quot;ט ודתנן שותין רוצה לומר זה אחר זה בתחלה הטהורים ואחר כך הטמאים אבל הטמאים רשאין להשקות לטהורים על פי אלו התנאים ע&quot;כ פירוש שלא יגעו ביין ושיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובמה דברים אמורים בשאין אחר מערה אבל אם אחר מערה אפילו טמאים טומאת זיבה. וז&quot;ל ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל נמצאו טמאים וטהורים שותין מכד אחד לאו דוקא מכד אחד כי אינם שותין מן הכד עצמו כי אם היה כן היו מטמאין את היין ואסור לשתותו בתורת מעשר שני אלא מיירי שמערים מן הכד לכוסן וכל אחד יש לו כוסו בפני עצמו ומיירי נמי שהן טמאים טומאת מת ולא טומאת זיבה כי הטמא טומאת זיבה מטמא את הכלי בהיסט אך כשיש אחר שמערה לכוסות מותר אפילו בטומאת זיבה עכ&quot;ל ז&quot;ל:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש י/&gt;

==הערות==

* {{שולייםלמטה|1}} {{קטן|הגה&quot;ה: בירושלמי לא פירש כן, ועיין שם ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל.}}

* {{שולייםלמטה|2}} {{קטן|הגה&quot;ה: וכתב החכם הר&quot;ם ז&quot;ל והרמב&quot;ם ז&quot;ל חילק בין אם זרען חוץ לירושלם או בירושלם, וכתב שאם זרען בירושלם גידוליהן מעשר שני ע&quot;כ.}}

* {{שולייםלמטה|3}} {{קטן|הגה&quot;ה: עיין בפירוש ר&quot;ע ז&quot;ל בפרק בתרא דתרומות סימן ט'.}}

* {{שולייםלמטה|4}} {{קטן|הגה&quot;ה: צריך עיון לעניות דעתי אם אין טעות.}}
 
* {{שולייםלמטה|5}} {{קטן|הגה&quot;ה: גם ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל כתב וזה לשונו, וברבעת כסף וכו' פירוש וברובע של השקל שהוא מטבע שנקרא רבעת לוקח כסף, וברבעת האחר שהוא חצי הדינר האחר לוקח פרוטות, כך נראה לי, וכן מצינו בתלמוד לשון זה ועמדו קנים בו ביום ברבעתים עכ&quot;ל ז&quot;ל.}}

&lt;noinclude&gt;
[[קט:מלאכת שלמה על המשנה|מעשר שני ב]]
[[קט:משנה מסכת מעשר שני|ב]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>24stg5j5zy3ucj435h4davu7sxqaf7a</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009232</id>
      <parentid>3009230</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:34:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>יוסי סרי</username>
        <id>24557</id>
      </contributor>
      <origin>3009232</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="52843" sha1="pao6z633zzjjt3xi3ifjrbl96his0sx" xml:space="preserve">{{סרגל ניווט|מלאכת שלמה|על מעשר שני|א|ב|ג}}
 
===[[משנה מעשר שני ב א|משנה א]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש א/&gt;{{דה מפרש|מעשר שני ניתן לאכילה וכו' לסיכה}} איכא מאן דיליף לה בירושלמי מדכתיב ולא נתתי ממנו למת, אם להביא למת ארון ותכריכין לחי הוא אסור פירוש לקנות מדמי מעשר מלבושין לחי הוא אסור כל שכן למת, אלא איזהו דבר שמותר לחי ואסור למת זו סיכה: 

{{דה מפרש|לאכול דבר שדרכו לאכול ולשתות דבד שדרכו לשתות ולסוך דבר וכו'}} כך צריך להיות. ובברייתא מפרש כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתות לא אניגרון ולא אכסיגרון ולא יין בשמריו, אבל סך הוא את השמן נראה לעניות דעתי דהא דלא קתני אבל סך הוא בשמן אגב סיפא דבעי למיתני אבל מפטם הוא את היין, ועיין במה שכתבנו סוף פרק ח' שרצים: 

{{דה מפרש|דגים שנתבשלו עם הקפלוטות וכו'}} פירש בערוך כרישין שיש להם ראש שָמֵן, מצאתי מנוקד הקפלוטות הקו&quot;ף בצירי והפ&quot;א קמוצה, ובירושלמי מסיק דמתניתין דלא כר' יהודה דאמר לעיל בראש פרק עשירי דתרומות גבי בצל שאינו אלא ליטול את הזוהמא והוא הדין קפלוטות בדגים ואין כאן שבח: 

{{דה מפרש|זה הכלל כל ששבחו ניכר}} פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש, דר' יוחנן סבירא ליה דניכר בכמות בעינן דהיינו במדה ובמשקל, וריש לקיש סבירא ליה דניכר באיכות דהיינו בטעם סגי אף על גב דלא הותירה המדה. ולשון הרמב&quot;ם ז&quot;ל שם פ&quot;ג כפי מה שפירשו בכסף משנה, כיצד השבח לפי חשבון יין של מעשר שני ששוה שלשה זוזים שנפל לתוכו דבש ותבלין שוה זוז אחד והוסיפו במדתו והשביחוהו והרי הכל שוה חמשה נמצא שהשבח הוא זוז, באותו זוז יטול בעל המעשר שלשה חלקים ובעל התבלין רביע, נמצא לבעל המעשר ארבעה זוזים פחות רביע ולבעל התבלין זוז ורביע, וכן על דרך זו בשאר הדברים ע&quot;כ. וזה הכלל אי לא מרבינן מיניה מידי בעינן למימר דלסימנא בעלמא נקטיה, וכדכתיבנא בפרק הקורא את המגילה עומד סימן ב'. 

וכתוב בתוספות יום טוב דהכא מיירי בשאין שבח עצים בפת פירוש שאין אבוקה כנגדו כלומר שלא היה מבעיר עצים בפי התנור כנגד הפת, אבל בפ&quot;ג דערלה משנה ה' מיירי בשאבוקה כנגדו דנמצא נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין ע&quot;כ בשנוי לשון ובקיצור, ולפי זה נוכל לומר דזה הכלל לאתויי שאם אבוקה כנגדו השבח לפי חשבון דהיינו נמי שבחו ניכר:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש א/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ב|משנה ב]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ב/&gt;{{דה מפרש|ר&quot;ש אומר אין סכין וכו'}} כתב ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל נראה לי דר&quot;ש לא פליג אלא בשמן שהוא עצמו מעשר ולא בלקוח בכסף מעשר, וכן מצאתי במסכת מנחות פ&quot;ז לא יביא מחטי מעשר שני אלא ממעות מעשר שני, ועיין בירושלמי דקאמר כאן הביא ר&quot;ש פרכא מדבר שהוא מדרבנן על דבר שהוא דאורייתא נראה דהא אפילו בירושלם נמי הוי הדין כן, ומתניתין לא איירי אלא בירושלם דוקא דהא תנן דגים שנתבשלו עם הקפלוטות של מעשר וחוץ לירושלם אין מבשלין קודם הפדיון וכן עיסה של מעשר שני הכל לא איירי אלא בירושלם דוקא, ופירוש הדבר שנפל דבש לתוך היין והשביח היין יותר משיעור של דבש ושל סמנין הוי אותו השבח לפי חשבון, וכן אם הוא להפך שנתבשלו דגים של חולין עם קפלוטות של מעשר שני והשביחו הדגים כשהוא בא לחלל מעות מעשר שני שלו על הדגים צריך לנכות את הקפלוטות ואת שיעור שבחן, וכן היין גם כן על זה הדרך כשהוא בא לחלל מעות מעשר שני שלו על הדבש והתבלין יכול לחשוב את השבח של היין ולחללו עליו לפי חשבון, אבל בעיסה הוי כל השבח לשני ואינו משלם אלא דמי עצים וצריך עיון עכ&quot;ל ז&quot;ל. 

וידוע כי הפירוש שהעתיק ר&quot;ע ז&quot;ל הוא להר&quot;ש והרא&quot;ש ז&quot;ל, אבל הרמב&quot;ם ז&quot;ל פירש כו' (כמ&quot;ש בתי&quot;ט). גם בסוף פ&quot;ג דהלכות מעשר שני ונטע רבעי כן פירש, ולא השיגו הראב&quot;ד ז&quot;ל. אמנם הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל כתב וגם זה אינו נכון כלל דעל הנאת אצבע מי חששו ואפילו כל היד נמי לא חששו ור&quot;ש מאריה דכוליה תלמודא הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר ועוד וכו', אבל הנכון לפרש משנתנו על דרך הירושלמי והכי פירושו, דסברי רבנן דיכול אדם בירושלם שכבר סך שמן של מעשר טהור להביא בן בתו עם הארץ שהוא טמא ומעגלו על גבי מעיו, דאף על גב דאסור הטמא לסוך עצמו משמן מעשר שני כשם שאסור באכילתו שאני הכא דנתבטל בהיתר, דומיא דתרומה דתניא סך כהן גופו שמן של תרומה ומביא בן בתו ישראל ומעגלו על גבי מעיו ואינו חושש, ור&quot;ש פליג עלייהו דאין ראיה מתרומה לכאן שהרי מצינו שקלה היא גבי תלתן וכרשינין כדלקמן מה שאין כן במעשר שני, ואפשר נמי דטעמא דר&quot;ש דשאני תרומה דגלי רחמנא בה ומתו בו כי יחללוהו והאי הא איתחיל אבל במעשר שני לא גלי עכ&quot;ל ז&quot;ל: 

{{דה מפרש|א&quot;ל לר&quot;ש ומה אם הקלנו בתרומה חמורה לא נקל במעשר שני הקל, אמר להם לא אם הקלנו בתרומה חמורה שכן הקלנו בכרשינין ובתלתן נקל במעשר שני שכן לא הקלנו בו בכרשינין ובתלתן}} כך מצאתי נוסחת המשנה בספר כתיבת יד:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ב/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ג|משנה ג]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ג/&gt;{{דה מפרש|תלתן של מעשר שני וכו'}} בפרק שני דהלכות מעשר שני סימן י&quot;ד חזר בו הרמב&quot;ם ז&quot;ל ממה שפירש כאן שכאן פירש תאכל צמחונין עניינו שיאכלו כשהן לחין. {{קטן|*{{שולייםלמטה|1}}}} כמו ירקות ואין מותר לו להניחם שיתייבשו וכו' וכן פירש גם כן גבי כרשיני מעשר שני שגם כן הקפיד עליהם התנא שיאכלו צמחונים ממעות מעשר שני קודם שיתייבשו ויפסלו מאוכל אדם אבל שם כתב תלתן של מעשר שני מותר לאכלה צמחונים שכך היא ראויה לאכילה וכן כרשיני מעשר שני יאכלו צמחונין ע&quot;כ ושם השיגו הראב&quot;ד ז&quot;ל. וכתב שם מהרי&quot;ק ז&quot;ל דמה שנראה שנשנית משנתנו לענין חומרות שיש במעשר שני מבתרומה לא לענין אכילת צמחונין אלא לענין שאר דברים דקתני התם עכ&quot;ל ז&quot;ל ובעניות דעתי איני מבין מה הם שאר דברים דקתני הכא גבי תלתן דלא משמע דנכנסים לירושלם דקתני גבי כרשיני מעשר שני קאי נמי אתלתן אלא אם נאמר שכוון למה שאכתוב בסמוך בס&quot;ד בסוף דברי ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל ובדברי הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל ומכל מקום עיין במה שכתבתי לקמן בפירקין סוף סימן ד'. 

וכתב ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל נראה לי לומר טעם למה הקלו חכמים בתרומה של כרשינין ותלתן יותר מבמעשר משום דתרומה אי אפשר לה להשתנות אבל מעשר אפשר לחללו ובמינים האלו הקלו משום שהמעשרות שלהם אינם מן התורה דאינם אוכל ותנן כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל וכולי' עכ&quot;ל ז&quot;ל. עוד כתב פירוש תאכל צמחונים כי אז הן ראויין לאדם ומעשר שני לא ניתן אלא לאכילת האדם אבל התרומה מותר לעשות בה כל צרכו ולהאכילה לבהמתו וכן הטעם של כרשינין וצריך עיון ע&quot;כ. עוד כתב וז&quot;ל כל מעשיהן בטומאה פירוש כי אינם אוכל אדם ואינם מקבלין טומאה מן התורה ע&quot;כ: 

{{דה מפרש|תאכל צמחונין}} תלתן לשון נקבה היא ופירש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל כשזרע תלתן של מעשר שני וצמח ואף על גב דתנן {{קטן|*{{שולייםלמטה|2}}}} בפ&quot;ט דתרומות גדולי מעשר שני חולין הא תני סיפא ופודה אותן בזמן זרען והכא בדלא פדה עסיקי' ומפרש הירושלמי כיני מתניתין מותר לאכול ואין חוששין משום דבר שאין דרכו לאכול א&quot;נ לא חיישי' אי אכיל ליה בטומאה דלאו אוכל הוא ע&quot;כ. ובסוף דבריו ז&quot;ל כתב ובזה חמור מעשר שני דלא התרנו אלא צמחונים אבל משתגדיל כל מעשיה בטהרה ע&quot;כ. אבל הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל פירש השתא משמע דלשון תאכל דוקא קאמר דחובה הוא דאין לאכול בתלתן דמעשר שני בזרע אלא כשהוא כמו ירק דתהא נאכלת כולה כמו יאכלו צריד דסיפא דדוקא הוא וכן תאכל נקודים והאי תלתן כשתוקש לא חזו שבלין והזירין שלה לאכילה ומשום הכי דוקא בעוד שהיא רכה הוא דאכלי לה כולה דטעם עצה ופריה שוה כדאיתא בפרק בצל. והתלמוד ירושלמי קאמר דכיני מתניתין דמותרת ליאכל הוא דתנן דאינו חובה דעיקר אכילתה הקבוע לה היינו כשאר קטנית ואם רצה לאכלה בעודה רכה או מלילות הרשות בידו וכל שכן הוא וזהו לפי המפרשים שפירשו דצמחונים היינו שנאכלת כשהיא צמחים רכים ותמיהא לי דליתני תאכל ירק כדרכו וראיתי לבעל הערוך שפירש מותר לשרות הכרשינין והתלתן במים ולהשהותן בהן עד שצומחין כדרך שעושין הפולים ואפונים ואין בזה משום הפסד מעשר שני ולדעת זה יותר כשר הוא שיאכלו בלי שרייה במים. עוד פירש לשון אחר דמשום טומאה נגעו בה דמותרת התלתן ליאכל בלחלוחיתה ולא חיישי' לידים מסואבות דדרך תלתן שלא תצמח עד שתנגב ע&quot;כ ולזה הפירוש נוחה דעתי בו לפרש משנתנו דאתא תלמודא לתרוצי לן איך נסמך תלתן של תרומה לתלתן של מעשר שני גבי תרומה אשמעינן דיש בה היתר חפיפה והיתר מגיגה דהיינו למסמס אותה ביד כעין לתיתה של חטים כדי לרככה ולמתקה וקרויה מגיגה מלשון ברביבים תמוגגנה והיתר שלייה נמי דהיינו שנוטלין אותה מן המים של טנוף ורוחצין אותה במים ומייבשין אותה בחמה כל אלו בידים מסואבות מה שאין כן במעשר שני כדתנן לעיל וחפיפה ושרייה ומגיגה ושלייה היינו בזרע. וצמחורן היינו כשיהיה ירק. ועוד היתרא דתרומה היינו בידים מסואבות והיתרא דתלתן אין שנוי בו היתר בידים מסואבות והיאך נסמך זו לזו ועוד דקתני לה נמי גבי כרשינין וגבי קולי קתני לה דקתני גבה ונכנסין וכו' ונאכלת בידים מסואבות אלא הכי קאמר תנא דמתניתין כששרו התלתן של מעשר שני במים אין לה קולא אחרת לאכלה בידים מסואבות אלא שתנגב ותאכל צמחונים שנותנין אותה בשמש אחר השרייה ואחר שמתנגבת צומחת צמחונין אבל קולא אחרת בידים מסואבות דהיינו חפיפה ומגיגה ושרייה כל הני אסורי לכולי עלמא וזהו מותרת ליאכל צמחונין דקאמר היתר הזה גבי מעשר שני יש לה בידים מסואבות אבל היתר אחר בידים מסואבות אין לה וגבי תרומה שנינו בה קולות אחרות דהיינו לבית שמאי חפיפה ולבית הלל אף מגיגה ושלייה וכי תימא אמאי לא רמו חומרא דמגיגה ושלייה וחפיפה אלא במעשר שני ולא בתרומה דהא איסור אכילתן בטומאה תרווייהו כי הדדי נינהו שתי תשובות בדבר חדא דמעשר שני לכל מסור ואם אנו מתירין בו צדדי טומאה דהיינו שלייה ומגיגה וכו' אתו למיטעי נמי אפילו בשריה מה שאין כן בתרומה דאין אוכלין אותה אלא כהנים וכהנים זריזין הן כדאמרינן בעלמא ועוד יש לומר דבשלמא גבי תרומה כתיב {{קטן|*{{שולייםלמטה|3}}}} נפש בה דמיניה מרבינן אכילת כרשיני תרומה לבהמה ואין טומאה מצויה בהן דלמאכל בהמה אין אדם עושה תקונים וגרסינן נמי בירושלמי פרקא בתרא דחלה אין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו הלכך אפילו אי טעי בתרומה בשרייה הואיל ומצי להאכילן לבהמה אין חשש אבל גבי מעשר שני דאין אוכלין הכרשינין דיליה אלא אדם דכתיב ואכלת הלכך מחמרינן גבי טומאה דילהו וצריך תקנה שלא תפול בהן טומאה כלל כנראה לי. ומצאתי להראב&quot;ד ז&quot;ל בהשגותיו דרך אחרת אבל מכל מקום נוטה לדרכי קצת עכ&quot;ל ז&quot;ל: 

{{דה מפרש|ושל תרומה בית שמאי אומרים וכו'}} כתוב בספר כריתות בלשון למודים שער ב' סימן כ&quot;ז פעמים מזכיר בלשון המשנה דברי תנא ואחר כך עצם הדבר ואחר כך משפטו כמו שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן שמאי שם התנא כל הנשים שם הדבר הנושא המשפט דיין שעתן שם המשפט הנשוא על כל הנשים וכן שמאי אומר מקב לחלה ובית הלל אומרים מקביים וכן הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה ושמאי אומר ט' קבין. ופעמים מזכרת המשנה עצם הדבר ואחר כך שם התנא ואחר כך משפטו כמו ביצה שנולדה בי&quot;ט בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל ביצה עצם הדבר הנושא המשפט בית שמאי שם התנא תאכל משפטו ודינו הנשיא על הביצה וכן כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה וכמו כל המטמאין באהל המת שנחלקו והכניסו לתוך הבית ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים. ופעמים מזכיר שם הדבר עצמו ואחר כך משפטו ואחר כך שם התנא כמו אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר' דוסא אוכל פרוד הוא שם דבר הנושא המשפט אינו מצטרף הוא המשפט הנשוא על האוכל ר' דוסא הוא התנא. וכן מחללין מעשר שני על אסימון דברי ר' דוסא מאלה שלשה פנים הנזכרים נמצאו בכמה משניות וברייתות חדלו מספר ולי אני הקטן נראה טעם המסדר לשלשה סבות כי אין לסדר המצווה לפני המצוה והשנית לסדר שני התנאים זה אצל זה והשלישית כאשר במצווה ובדינו או בשם הדבר ובדינו אין בו יוצא לשני כי אם בעצמו כלומר שהצווי בודד מזכיר שם החכם או החכמים בין שם הדבר הנושא המשפט והמשפט הנשוא כי המשפט קצר ואין זו הפסקה בין שמות החכמים החולקים אבל כאשר הצווי והמשפט יוצא לשני כלומר בלתי בודד אז אם היה שם החכם לפני דבר הצווי והמשפט יקרא הפסקה בין שמות החכמים ועל כן שמו כל המשפט והצווי לפני הזכרת שם החכם בלשון דברי פלוני ופלוני אומר כדי לסדר שני החכמים החולקים יחד על פי הדברים האלה תוכל להבין טעמי שנוי הסדרים הנזכרים ע&quot;כ. ועוד האריך עיין שם: 

{{דה מפרש|כל מעשיה בטומאה}} היינו דוקא בידים מסואבות אבל לא טומאת הגוף: 

{{דה מפרש|חוץ משרייתה}} מפרש בירושלמי דאיכא בינייהו שולה דלבית שמאי שולה בידים טהורות ולבית הלל בידים טמאות. תניא זו היא דברי ר&quot;מ אבל ר' יהודה אומר בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה חוץ מחפיפתה ובית הלל אומרים כל מעשיה בטומאה חוץ משלייתה ולר' יהודה איכא בינייהו מגיגה דלבית הלל מוגג בידים טמאות. ועיין במה שכתבתי בסוף מתניתין דבסמוך בשם ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל. ומכל מקום בין לר&quot;מ בין לר' יהודה קשה דאמאי לא תני פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דגבי תלתן של תרומה בפרקא קמא דעדויות כדתני התם פלוגתייהו דבכרשיני תרומה ובמה שכתבתי לקמן בפירקין בסימן ט' בשם הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל ניחא קצת ועיין גם כן במה שכתבתי במתניתין דבסמוך ועיין גם כן במה שכתוב שם בפרקא קמא דעדויות סימן ז':  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ג/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ד|משנה ד]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ד/&gt;{{דה מפרש|יאכלו צמחונין}} כדפרישנא גבי תלתן וקולי כרשינין דמעשר קחשיב ואזיל. וכאן פירש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל בקיצור יאכלו צמחונין כלומר מותר לאכלן צמחונין: 

{{דה מפרש|ונכנסין לירושלם ויוצאין}} אפילו רבנן דפליגי עליה דרשב&quot;ג לקמן בפ&quot;ג הכא מודו משום דקל הוא שהקילו בכרשינין ודוקא להוציאן לחוץ לטוחנן או לכותשן להכשירן לאכילה ולחזור אל העיר ולאכול מה שהוא צריך ולא הטריחוהו לטחון כל מה שיש לו בבת אחת אלא כפי רצונו אבל לא שיהא מותר להוציאן ולאכלן בחוץ דמכל מקום קלטו להו מחיצות: 

{{דה מפרש|נטמאו ר' טרפון אומר יתחלקו לעיסות}} מפרש בירושלמי דכשנטמאו בעודן זרעונים מודה ר' טרפון דאין מחמירין עליהם ונפדין דהא חזו לבהמה אלא מיירי דוקא שנטמאו אחר שנעשו עיסה ואם יש לו עיסות אחרות של מעשר שני אז צריך לחלקה דמאחר שהן עיסה מסתמא חישב עליהן לאדם כגון בשנת בצורת כאותה של דוד המלך. ופירש ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל ויוצאין פירוש מותר להוציאו לאיזה צורך אבל לא שיניחו בחוץ אלא שיחזירו לירושלם אחר כך ומטעם זה לא הוזכר דין זה למעלה בתלתן כי התלתן אין בו צורך להוציאו אבל זה צריכין לפעמים להוציאו כדי לאפותו כי אין עושין תנורים בירושלם ע&quot;כ. עוד כתב ז&quot;ל יתחלקו לעיסות דין זה לא נזכר לעיל גבי תלתן כי תלתן אין יכולין לחלקו כי אין עושין ממנו עיסה ע&quot;כ. עוד כתב ומאכילין פירוש לבהמה והיינו דתנן ומאכילין ולא קתני ואוכלין בטומאה עכ&quot;ל ז&quot;ל: 

בפירוש ר&quot;ע ז&quot;ל דאוכל פחות מכביצה אינו לא מיטמא מאחרים ולא מטמא אחרים. אמר המלקט מפירוש הרמב&quot;ם ז&quot;ל כאן וגם מכמה מקומות בפירוש המשנה וגם מפירוש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל משמע דדוקא לא מטמאו אחרים בפחות מכביצה אבל מקבלין טומאה בכל שהוא ועיין עוד במה שכתבתי על זה ברפ&quot;ה דתרומות: 

{{דה מפרש|יפדו}} ואפילו נטמאו כשהן עיסה ונמצאות לו עיסות אתרות: 

{{דה מפרש|ומאכילין בטומאה}} יש מי שפירש מאכילין לכהן טמא: 

{{דה מפרש|שורין בטהרה}} כששורין אותם במים לא יהא בידים מסואבות משום דיש קטניות אחרות דבעי שרייה נמי להסיר הפסלת מהן כמו עדשים כדאיתא במסכת ביצה פרקא קמא ואם כן לא מוכחא מילתא דמאכל בהמה נינהו אבל השפשוף אינו נוהג במין קטנית אחרת אלא בכרשינין הלכך ידיעה מילתא דכרשינין הוו ומאכל בהמה נינהו דשרו בטומאה: 

{{דה מפרש|יאכלו צריד}} לשון יובש כמו צריד של מנחות בפרק שני דחולין והרמב&quot;ם ז&quot;ל פירוש הטחינה העבה נקראת צריד. אבל קשה לעניות דעתי דהכא גרסינן צריד בדלי&quot;ת והתם גרסינן ברי&quot;ש וכן פירשו הרגמ&quot;ה ז&quot;ל וגם רש&quot;י ז&quot;ל בפרק המנחות והנסכים (מנחות דף ק&quot;ב) וכדאמרינן לענין שופר היה קולו עבה או צרור פירוש יבש שאין קולו נשמע רונקו בלעז. אחר כך דקדקתי בערוך ששניהם הביאם בערך צרד בדלי&quot;ת צריד דמתניתין וצריד דמנחות וגם דשופר הביאו בסמוך להם בערך צרוד בדלי&quot;ת וכתב ושייך בצריד דמה המורסן עב במינו אף זה השופר עב במינו ע&quot;כ. וטעמא דשמאי דאף על גב דשרינן ידים מסואבות אבל דליטמאו [עיין בלשון הר&quot;ש] הן עצמן לא שרי שמאי לאכלן משום הכי אין אוכלין אלא צריד כן פירש ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל אבל הראב&quot;ד ז&quot;ל וגם הר&quot;י ז&quot;ל פירשו שישמור אותן מן ההכשר ואפילו שרייה בטהרה לא שרינין דסוף סוף מאכל אדם נינהו הלכך ישמור אותן שלא יכשירם שאם יהו מוכשרין לא יזהר בטומאתן לפיכך אוכל אותן ביובש כגון קלי: 

{{דה מפרש|ר' עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה}} מפרש בתוספתא ומייתי לה בירושלמי דהכי קאמר כך היו שונין בית הלל כל מעשיהן בטומאה דכיון דמאכל בהמה נינהו לא גזרי בהו כלל דתניא בתוספתא כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה דברי ר' יהודה ר&quot;מ אומר בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים כל מעשיהן בטומאה א&quot;ל ר' יוסי כמשנתך בבית הלל היתה משנתו של ר&quot;ע בבית הלל לפיכך היה אומר ינתנו לכל כהן ואפילו ע&quot;ה ומשמע דשאר תנאים בבית הלל לא היו שונים כן אלא כמשנתנו {{קטן|*{{שולייםלמטה|4}}}}. וכר' יוסי או כמשנת ר' יהודה ותלתא תנאי נינהו אליבא דבית הלל ונראה דלא פליג ר&quot;ע אלא דוקא בכרשינין ולא אתלתן דבעדויות לא תני לה אלא בכרשינין בלבד ולא תנינן התם מתניתין דתלתן כי היכי דקאי ר' עקיבא עלה ועוד דר' מאיר שונה בתלתן דבית הלל בעו טהרה בשרייה ובשלייה דוקא שרו בטומאה וגבי כרשינין שונה בבית הלל דכל מעשיהן בטומאה אבל הרמב&quot;ם ז&quot;ל פסק בפרק י&quot;ב מהלכות תרומות כר' עקיבא וכפשטה דמתניתין דהכא דמשמע דר' עקיבא קאי אתרוייהו ומשמע בירושלמי בפרקא בתרא דחלה דכי פליג ר' עקיבא אפילו בכרשינין לאדם פליג וכל שכן בכרשינין לבהמה וטעמא דאין טומאה מצויה באוכלי בהמה. ה&quot;ר שלמה שיריל&quot;ו ז&quot;ל. אבל ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל כ' לשון תוספתא דפלוגתא דר&quot;מ ור' יהודה בין דתלתן בין דכרשינין בגוונא אחרינא וכתב בסוף דבריו והשתא סתם מתניתין בין דתלתן בין דכרשינין ר' יהודה היא ע&quot;כ. ובמה שכתב הרש&quot;ש ז&quot;ל דהרמב&quot;ם ז&quot;ל פסק כר' עקיבא בהלכות תרומות פי&quot;ב ז&quot;ל שם התלתן והכרשינין של תרומה הואיל ואינו מאכל אדם ה&quot;ז מותר לעשות כל מעשיהם בטומאה ואינו נזהר אלא בעת שרייתו במים שאם שרה אותם בטומאה הרי טימא אותם בידים אבל אחר השרייה אינו נזהר לא בעת ששף הכרשינין ולא בעת שמאכילן לבהמה לפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן עם הארץ ע&quot;כ. וכתב שם גם כן מהרי&quot;ק ז&quot;ל דהיינו כבית הלל אלא שבמה שכתב בסוף דבריו לפיכך נותנין תרומת תלתן וכרשינין לכהן ע&quot;ה פסק כר&quot;ע דתנן בפרק בתרא דחלה סימן ט' כרשיני תרומה ר' עקיבא מתיר וחכמים אוסרין וכבר נתן שם טעם מהרי&quot;ק ז&quot;ל למה פסק כר' עקיבא אף על גב דרבים פליגי עליה אבל בתחלת דבריו פסק כבית הלל בין בתלתן של תרומה בין בכרשיני תרומה וכדמשמע פשטא דמתניתין ומכל מקום אפשר להיות דר&quot;ע קאי אתרוייהו בין אכרשינין בין אתלתן ובזה מהרי&quot;ק ז&quot;ל והר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל שוין:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ד/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ה|משנה ה]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ה/&gt;{{דה מפרש|מה שליקט ליקט למעשר שני עד שישלים}} פירש ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל פירוש משום הפסד המעשר תקנו זה כי שמא לא ימצאו כל המעות ואם כן יפסיד המעשר ובעבור זה תקנו שהראשון יהיה למעשר עכ&quot;ל ז&quot;ל. ירושלמי א&quot;ר זעירא וצריך להתנות ולומר אם אלו שלמטן שני יהיו אלו שבידי תפוסין עליהן ופירש הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל דלא דק ר' זעירא וצריך להביא מעות של נחשת ואחר כך יחלל הנחשת על המעות שבידו דהא בסמוך תנן דאפילו מדוחק אין מחללין כסף על כסף אבל במסקנא בירושלמי עלה דמתניתין דבסמוך מייתי פלוגתא דתנאי וקאמר עלה דההיא ברייתא מדברי שניהם נלמוד מחללין כסף על כסף ואין מחללין כסף על נחשת וכן פסק הרמב&quot;ם ז&quot;ל שכתב סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו מביא בסלע מעות ואפילו מעות נחשת וכו' משמע דכי קתני מתניתין מביא מעות דהיינו פרוטות קולא אשמעינן דאפילו פרוטות שמחלידות שרו מדוחק וכל שכן כסף: 

{{דה מפרש|זה הכלל}} לרבות קטנית חולין וקטנית מעשר שני שנתפזרו וכן פירות ופירות אם לקטן בדלוג וחסרו ישלים מדת מעשר שני ואם חסרו לחולין ואם חפן וכו'. לפי חשבון הוא החסרון והכי איתא בתוספתא ואין צריך לדחוק ולומר דזה הכלל לסימנא בעלמא נקטיה כמו זה הכלל דבריש פירקין אף על גב דיש כיוצא בו בגמ' בפרק הקורא עומד כמו שכתבתי שם סימן ב': 

{{דה מפרש|והנבללין לפי חשבון}} בירושלמי מפרש דהנבללין והנחפנים קאמר כי היכי דלא תיקשי רישא אסיפא ומשמע מהרמב&quot;ם ז&quot;ל דגם הכא בנבללין צריך תנאי וז&quot;ל שם ר&quot;פ ששי והנבללין לפי חשבון ומתנה ואומר אם אלו שבידי הן המעשר השאר חולין ואם הם חולין הרי מעות המעשר בכל מקום שהם מחוללין עליהם ע&quot;כ. ועיין בנמקי יוסף ר&quot;פ הבית והעליה דפירש ההוא ירושלמי דמייתי התם דרוצה לומר דכי קתני מתניתין אם בלל וחפן לפי חשבון לאו דבעינן להו לתרווייהו אלא בחדא מינייהו בלחוד סגי שאם בלל תחלה אף על פי שלא חפן אלא נטל אחד אחד הולכין אחר הרוב לפי חשבון הלכך מעות מעשר שני וחולין שנתפזרו וליקט אחד אחד לא אמרינן לפי חשבון כיון שמתחלה לא היו מעורבין ובשעת נטילה לא חפן ליקח הרבה בבת אחת ע&quot;כ:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ה/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ו|משנה ו]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ו/&gt;{{דה מפרש|סלע של מעשר שני וכו'. שנתערבו}} ורוצה להוציא של חולין חוץ לירושלם עכ&quot;ל ר&quot;ע ז&quot;ל וכתב עליו הר&quot;ס ז&quot;ל צריך עיון אמאי נקט חוץ לירושלם וה&quot;ר שמשון ז&quot;ל לא כתב כן ע&quot;כ: 

{{דה מפרש|מביא בסלע מעות}} ירושלמי תניא בן עזאי אומר בשתי סלעים צריך להביא פרוטות פירוש שאם אתה מתיר לו בדמי סלע אחד שמא יצטרך הסלעים של כסף לצרכיו ונמצאו אלו שניהם מחוללין ויקיים כן שיהא קדושת המעשר על הפרוטות ויחלידו ונמצא מעשר מפסיד ועוד שישהה עליותיו שהן משא כבד ומתוך שאתה קונס אותו שיביא פרוטות בדמי שני סלעים ידחוק עצמו ויחליף אחד מן הסלעים על סלע הכסף כדי שלא יהיו שניהם קדושים בספק ולכך יחמיר על עצמו ויהא הכסף של מעשר שני ויהא זריז וקל לעלות שאין לו משא כבד של נחשת: 

בפירוש ר&quot;ע ז&quot;ל ואי קשיא כו'. ורש&quot;י ז&quot;ל פירש שם פרק הזהב (בבא מציעא דף נ&quot;ו) מפני שאמרו מחללין כסף על נחושת מדוחק אבל כסף על כסף לאו דרך חלול הוא ואפילו מדוחק נמי לא וכיון דאף כסף על נחשת לא התירו אלא בדוחק הלכך לא שיקיים כן שבזיון מעשר הוא ועוד שהפרוטות מחלידות ע&quot;כ:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ו/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ז|משנה ז]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ז/&gt;{{דה מפרש|בית שמאי אומרים לא יעשה וכו' ובית הלל מתירין}} קסברי הכסף כסף ריבה דכסף יתירי כתיבי בפרשה ובית שמאי סברי הכסף כסף ראשון ולא כסף שני לישנא אחרינא דבית שמאי סברי כספא טבעא ודהבא פירא וטבעא אפירא לא מחללינן דכתיב וצרת הכסף ובית הלל סברי כספא פירא ודהבא טבעא ופירא אטבעא מחללינן והתם ראש פרק הזהב פרכינן בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא מישרא שרו ובדרבנן פליגי דבית שמאי סברי דרבנן הוא דגזרו ביה שמא ישהה עליותיו שיהיו לו סלעי מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב בשנה שניה שימכור מעשרות שנה הבאה ובית הלל סברי לא גזרי' שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו נמי בדינרא אסוקי מסיק לה שאין משאן כבד היינו דקתני יעשה ולא יעשה ולא קתני לשון חלול דקסברי יש חלול. אבל חכמים החמירו עליו. אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי אי משום טעמא דכסף שני אי משום דדהבא פירא הוא דהוי כיון דאיסורו דאורייתא ולא מיתפסי בקדושת מעשר הכי איבעי ליה למיתני בית שמאי אומרים אין סלעי מעשר שני מתחללין על דינרי זהב ובית הלל אומרים מתחללין וקאי בקושיא: 

{{דה מפרש|כספן דינרי זהב}} כספן שהיה להם ממעות מעשר שני ואתא לאשמועינן דאפילו לכתחלה ואפילו לאדם חשוב שרו בית הלל דרבן גמליאל מבית הלל קאתי ועשה מעשה לעצמו ולא חש לדבית שמאי כלל:   &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ז/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ח|משנה ח]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ח/&gt;{{דה מפרש|הפורט סלע ממעות וכו'}} והאי הפורט רוצה לומר המצרף ואיידי דתני סיפא הפורט דדוקא הוא תני נמי רישא הפורט. וכתוב במהר&quot;י קולון ז&quot;ל שרש צ&quot;ה דפשיטא הוא דלשון מעות כולל בין מעות של נחשת בין מעות של כסף בין מעות של זהב שהרי בכל התלמוד בכמה דוכתי במשנה ובגמ' מזכיר שם מעות סתם במקום אשר אין לחלק כלל בין זהב וכסף ונחשת ואף על גב דתנן במעשר שני פרק שני הפורט סלע ממעות מעשר שני בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות ואותם מעות של נחשת הם כדמשמע בהדיא ראש פרק הזהב וכן בכמה משניות שונה שם מעות שהן מעות של נחשת מכל מקום נראה לעניות דעתי דאף על גב דבמקום דמוכיח הלשון שהן של נחשת כי התם דקתני הפורט סלע דמשמע שהוא מחליף הפרוטות של נחשת לסלע דפשיטא דסתם פרוטות של נחשת הוא שונה התנא מעות במקום פרוטות של נחשת מכל מקום היכא שהוזכרו מעות סתם יש בכללן בין מעות של כסף בין מעות של זהב דכולהו מעות איקרו ותדע דכן הוא שהרי שנינו שם פרק חמישי כיצד פודין נטע רבעי מניח הסל על פי שלשה ואומר כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו ומניח את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על מעות הללו הרי לך בהדיא דסלע קרא מעות והנה דבר פשוט הוא דסלע של כסף הוא ומזה אין צריך ראיה אלא ע&quot;כ צריך להיות כדפרישית ע&quot;כ בקיצור: 

{{דה מפרש|בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות}} אם בא לפורטן וכו' עד סוף פירוש ר&quot;ע ז&quot;ל. אמר המלקט כן פירש רש&quot;י ז&quot;ל והקשו תוספות וגם ה&quot;ר שמשון ז&quot;ל על פירוש זה דלפי זה הטעם הוו בית הלל לחומרא וקשה דהוה ליה למתנייה בעדויות גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל והיא אינה שנויה התם רק בפרקא קמא דאכתי לא נחת תנא לאשמועינן קולי בית שמאי וחומרי בית הלל. והר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל תירץ בעד רש&quot;י ז&quot;ל דהא דפרכינן בכל דוכתא וליתנייה גבי קולי בית שמאי וחומרי בית הלל לאו למימרא דבאותו פרק שמתחיל אלו דברים מקולי בית שמאי וחומרי בית הלל דוקא קאמר דליתנייה שם דהא כמה תנאי פליגי על אותן המנויין שם ומוסיפים עליהם בפירקי אחריני אלא בעדויות כלומר בכולה מסכת הוא דקאמר אבל מה שהוקשה לי בדבריו ז&quot;ל הוא דאי טעמא דבית הלל משום שיוקירו הפרוטות בירושלם ונמצא מעשר שני מפסיד וכו' מאי שייכא הכא פלוגתא דר&quot;מ ורבנן וכי תימא מילתא באנפי נפשה היא ליתא דהא בעדויות קתני לה בהדי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דומיא דסיפא דפורט בירושלם דפליגי על תנא קמא דבית הלל כל הנהו תנאי ודמיין לריש עדויות דאשכחן רבנן דפליגי על בית הלל ובית שמאי ואמרי לא כדברי זה ולא כדברי זה ואף שהיו ב&quot;ד של אחריהם הנהו תנאי והכי נמי נפרש הכא ועוד לדידיה תימ' דהיכי אמרינן בירושלמי דינר כסף ודינר פירות דברי הכל אסור מאי טעמא דרבנן לכך נראה לי דטעמא דבית שמאי היינו דסברי דיכול אדם לצרף חוץ לירושלם אף אם יש בידו כל סך הסלע מפרוטות ובא לצרפן בסלע שיכול וכל שכן אם יש בידו חצי סלע מֵעִין של כסף וחצי סלע בפירות או בפרוטות דשרי לצרפן בסלע ובית הלל פליגי עלייהו בכל שיעור סלע מפרוטות כיון דעבד בזיון למעשר שני דפריק פירות כ&quot;כ בנחשת עד שיעור סלע ולא חייש בפרוטות מחלידות השתא שאוחז דרכו ללכת לא שרינן ליה לפרוקינהו לכולהו וכיון דלא שרינן לפרוקינהו יזהר עצמו מעיקרא דלא פריק כ&quot;כ פירות שיעור סלע בפרוטות נחשת וקנסינן ליה ולא יחליף אלא חצי סלע של פרוטות ויעמיד בידו חציים ויעלם לירושלם והשתא ר&quot;מ ורבנן דבית דינו פליגי על תנא קמא דבית הלל ביותר קלה דאפילו פירות וכסף על כסף דמודו בית הלל דשרי אפילו הכי אסור משום דמשמע מבית הלל דדוקא הכא מחמרי משום דעבד בזיון למעשר שני כולי האי וכדפרישנא אבל כי פריק חצי סלע במעין של כסף ויש לו פירות חצי סלע דכולי עלמא מודו דשרי כיון דליכא בזיון דמעשר שני ואשמעינן ר&quot;מ ורבנן דגם צרוף זה אסור ואפילו דינר כסף וחצי דינר פירות אסור לצרופי בכסף משום גזרה אחרת דאית להו כסף על כסף לא מחללינן כדאיתא במסכת דמאי ומפרש בירושלמי דדינר כסף דכולי עלמא לא פליגי דחשוב הוא ואפילו יש לו פירות שוין שני דינרים אסור להחליפן במטבע כסף דלא גריר כסף כזה אטו פירות וכן אם יש בפירות שיעור דינר חשיבי באנפי נפשייהו ולא שרינן לטפול להן מעות דכסף ולא גריר אגבייהו ואסור ואף על גב דכסף לא הוי אלא חצי דינר דפירא אטבעא הוא דאמר רחמנא וטבעא אטבעא לא ועל כרחך באיסורא דאורייתא פליגי דמוכח בירושלמי דהיכא דקתני אין מחללין דאיסורא דאורייתא חשיב ומשום הכי אסור ואף על גב דכסף לא הוי אלא חצי דינר כי פליגי בחצי דינר כסף וחצי דינר פירות שבא להחליף ולצרף בדינר ר&quot;מ סבר אף הכא נמי לא גריר כסף גבי פירות וכסף על גבי כסף הוי ואסור דנגע אתקנתא דכסף על כסף וכסף דתנא ר&quot;מ על דינר כסף קאמר דאסיר ורבנן סברי דחצי דינר דבר מועט וגריר אטו פירות ולא חשיב אלא כמו פירות לחודייהו על גבי כסף כנראה לי עכ&quot;ל ז&quot;ל:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ח/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב ט|משנה ט]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש ט/&gt;{{דה מפרש|ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות}} פירש רש&quot;י ז&quot;ל לא יחליף בפרוטות אלא חציין כו'. וכתב הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל לפי שיטת רש&quot;י ז&quot;ל אי נמי משום סחורה דדרך הוא להחליף כל הסלע בפרוטות דאין מפסיד אלא אדרבה מרויחין לפעמים וסבירא ליה לבית הלל דאסיר משום סחורה והוו בית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא ע&quot;כ: 

{{דה מפרש|הדנין}} מפרש להו סוף פרקא קמא דסנהדרין בן עזאי בן זומא חנן המצרי וחנניא בן חכינאי רב נחמן בר יצחק מוסיף אף שמעון התמני: 

{{דה מפרש|ר' עקיבא אומר שלשה דינרי כסף וברביעית כסף ברביעית מעות}} כך צריך להיות. אבל הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל גריס וברבעת כסף וברבעת מעות בוי&quot;ו ובלא יו&quot;ד כלל {{קטן|*{{שולייםלמטה|5}}}}. ופירש ור' עקי' מחמיר טפי ולא שרי אלא שמינית סלע בפרוטות ע&quot;כ ולדידיה הוי רבעת מין מטבע שהוא חצי דינר דהיינו שלשה מעין וכן נראה שמפרש הרמב&quot;ם ז&quot;ל שכתב ור' עקיבא סבר דבשמינית סלע בלבד יחליף מעות והוא הרמב&quot;ם ז&quot;ל כתב ד' אספרי כסף איני יודע כמה אספרים יש בסלע ע&quot;כ. ובערוך ורבינו האיי אמר איצטרי גרסינן והן חתיכות של כסף ע&quot;כ אבל ה&quot;ר שלמה שירילי&quot;ו ז&quot;ל כתב ד' אספרי כסף פירוש דהיינו מעין בלשון יון ור' טרפון לא שרי אלא שתי מעין להחליף בפרוטות לחוד והכי קאמר הדינר השני של שקל השני יקח בו ד' אספרי כסף בכסף ונשארו שני מעין שיחליף בפרוטות לחוד וכל חד וחד אתי למעוטי משיעורא דחבריה שמאי אומר וכו' פירשתי משניות אלו לפי דרכו של רש&quot;י ז&quot;ל דסובר דרישא דתני ממעות הוא שיש לו פרוטות ומחליפן כדי לקבל סלע כסף והכי מפרש לה בירושלמי דמצרף הוא דבעי למימר והא דקתני הפורט רוצה לומר שמונה סכום פרוטותיו לקבל הסלע ופירוש הגמרא יש לנו לקבל דאינהו הוו בקיאי בפירוש המשניות יותר מדורות אשר באו לאחריהם ועוד דלהכי תני ממעות לומר דמעות היו בידו וסיפא לא תני ממעות דהסלע הוא דבא להחליף ועוד סובר רש&quot;י ז&quot;ל דהני תרתי מתניתין קולי בית שמאי וחומרי בית הלל הוו ולא קשה דאמאי לא תני להו בפרק קולי בית שמאי וחומרי בית הלל דהא בבא דלקמן דקתני דמחמרי בית הלל ואמרי לא שמענו אלא בבאה מן הקציר עד סוף הפרק לא קתני להו התם וטעמא דלא תני התם אלא אותם דלא חזרו בית הלל והודו לבית שמאי אבל הך דחזרו לא והכי נמי לא קתני התם אלא אותם דשאר תנאים לא חלקו עלייהו דבית שמאי ובית הלל והני חלקו עליהן שמאי גופיה ושאר תנאים כגון הכא דחלקו עליהן דנין לפני חכמים וכו' ושמאי גופיה ודלעיל פליגי ר&quot;מ ורבנן עלייהו דבית הלל וכבר כתב רבינו שמשון ז&quot;ל דבירושלמי משמע כדברי רש&quot;י ז&quot;ל ועוד הוכחת מחלוקת התנאים בתרי באבי הוכחה גמורה היא ובתוספות שנאץ חזרו והודו לרש&quot;י ז&quot;ל מן הטעם הזה ונקטינן השתא דאיכא תלתא גווני קולי בית שמאי וחומרי בית הלל שנויין בעדויות חדא גוונא דפליגי עלייהו תנאי דמחמרי טפי מינייהו והיינו הנהו דתנינן הכא ושנויין אגבן הנהו דפליגי עלייהו נמי דמקילין טפי מינייהו אלא שחזרו בהן והודו והדר תני חומרי דבית הלל דלא איפליגו עלייהו תנאי כלל פירקא באנפי נפשיה והדר תני פלוגתי אחריני דחומרי בית הלל נמי נינהו אלא דהוו אליבא דחד תנא כגון ר' יהודה שהיה שונה ששה דברים על אותם שלמעלה ור' יוסי נמי היה שונה כך וכך על אותם שלמעלה ותנאי אחריני דלא מנו אלא עשרים וד' ותו לא הוו סברי דבשאר מילי לא אפליגו בית שמאי ובית הלל עלייהו אלא כולן היו שוין בדברים ההם ומחמירין היו. עכ&quot;ל ה&quot;ר שלמה שירילי&quot;ו ז&quot;ל:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש ט/&gt;

===[[משנה מעשר שני ב י|משנה י]]===
&lt;קטע התחלה=מלא&quot;ש י/&gt;{{דה מפרש|מי שהיו מקצת בניו טמאים וכו'}} וכתוב שם בכסף משנה לפרש הירושלמי ולהשיב בעד הרמב&quot;ם ז&quot;ל דלהשגת הראב&quot;ד ז&quot;ל דה&quot;פ מה אנן קיימין אם באומר מכבר כלומר אם באומר מעכשיו תהא מחוללת סלע זו על מה שישתו טהורים משקה מעורב ונמצאו טמאין שותין מעשר שני ואם באומר לכשישתו תהא מחוללת עליו למפרע חולין שתו שבשעה ששתו עדיין לא נתחלל והיאך יתחלל לאחר שכבר שתו אותו אלא באומר מכבר לכשישתו כלומר סמוך לעת שמתחילין לשתות תהא סלע זו מחוללת עליו דהשתא חל החלול קודם שיתחילו לשתות ולא מופלג אלא סמוך ביותר בשעה שפירש היין מן הכד לפיהם דהשתא אינו ענין לברירה ע&quot;כ. ובירושלמי מפרש בטמאין טומאת מת דאין מטמאין כלי חרס אלא מאוירו פירוש שיכניסו ידיהן לתוך האויר ואינם מטמאין במשא ומפורש בפרק העור והרוטב דהיסט מטעם משא הוא טמא הלכך כיון דאין להם היסט מצו טמאים לערות מן הכד לתוך כוסן ובלבד שלא יכניסו לתוך חללו של כלי חרס דאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו אלא מאוירו דאילו הוו טמאים טומאת זיבה הא מטמאין בהיסטן ואין תקנה אלא שיערה אחר לטמאים וכן בפירוש הרמב&quot;ם ז&quot;ל: 

{{דה מפרש|מה שהטהורין שותין סלע זו מחוללת עליו}} על יין ששותין דאמרינן בפרק הערל דמעשר שני בין אכלו בטומאת הגוף בין אכלו בטומאת עצמו לוקה ויליף לה התם מקראי ומשום הכי תני הכא כדי שלא יכשלו לאכלו בטומאת עצמו וטמאים נמי לא יכשלו לשתות מעשר שני טהור בטומאת הגוף אומר מה שהטהורין שותין ממנו תהא סלע זו של מעשר מחוללת עליו ונמצא מה ששתו טהורין היה מעשר ומה ששתו טמאים היה חולין: 

{{דה מפרש|שותין מכד אחד}} ואינם חוטאים הר&quot;ש שירילי&quot;ו ז&quot;ל. וכתוב בתוספות י&quot;ט ודתנן שותין רוצה לומר זה אחר זה בתחלה הטהורים ואחר כך הטמאים אבל הטמאים רשאין להשקות לטהורים על פי אלו התנאים ע&quot;כ פירוש שלא יגעו ביין ושיהיו טמאים בשאר טומאות מלבד זיבות ושיהיה הכלי מחרס ובמה דברים אמורים בשאין אחר מערה אבל אם אחר מערה אפילו טמאים טומאת זיבה. וז&quot;ל ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל נמצאו טמאים וטהורים שותין מכד אחד לאו דוקא מכד אחד כי אינם שותין מן הכד עצמו כי אם היה כן היו מטמאין את היין ואסור לשתותו בתורת מעשר שני אלא מיירי שמערים מן הכד לכוסן וכל אחד יש לו כוסו בפני עצמו ומיירי נמי שהן טמאים טומאת מת ולא טומאת זיבה כי הטמא טומאת זיבה מטמא את הכלי בהיסט אך כשיש אחר שמערה לכוסות מותר אפילו בטומאת זיבה עכ&quot;ל ז&quot;ל:  &lt;קטע סוף=מלא&quot;ש י/&gt;

==הערות==

* {{שולייםלמטה|1}} {{קטן|הגה&quot;ה: בירושלמי לא פירש כן, ועיין שם ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל.}}

* {{שולייםלמטה|2}} {{קטן|הגה&quot;ה: וכתב החכם הר&quot;ם ז&quot;ל והרמב&quot;ם ז&quot;ל חילק בין אם זרען חוץ לירושלם או בירושלם, וכתב שאם זרען בירושלם גידוליהן מעשר שני ע&quot;כ.}}

* {{שולייםלמטה|3}} {{קטן|הגה&quot;ה: עיין בפירוש ר&quot;ע ז&quot;ל בפרק בתרא דתרומות סימן ט'.}}

* {{שולייםלמטה|4}} {{קטן|הגה&quot;ה: צריך עיון לעניות דעתי אם אין טעות.}}
 
* {{שולייםלמטה|5}} {{קטן|הגה&quot;ה: גם ה&quot;ר יהוסף ז&quot;ל כתב וזה לשונו, וברבעת כסף וכו' פירוש וברובע של השקל שהוא מטבע שנקרא רבעת לוקח כסף, וברבעת האחר שהוא חצי הדינר האחר לוקח פרוטות, כך נראה לי, וכן מצינו בתלמוד לשון זה ועמדו קנים בו ביום ברבעתים עכ&quot;ל ז&quot;ל.}}

&lt;noinclude&gt;
[[קט:מלאכת שלמה על המשנה|מעשר שני ב]]
[[קט:משנה מסכת מעשר שני|ב]]&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>pao6z633zzjjt3xi3ifjrbl96his0sx</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהי בך איחבק</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1726822</id>
    <revision>
      <id>3009252</id>
      <parentid>3006856</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:11:24Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <origin>3009252</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="8845" sha1="duj8pkszn2a7sj6jnc0k3op19vnq6r3" xml:space="preserve">&lt;noinclude&gt;{{טקסט מנוקד|גודל=22}}
&lt;/noinclude&gt;{{הור|סימן: '''א&quot;ב'''; '''אפרים ברבי יצחק חזק'''}}

{{סי|אֱ}}לֹהַי בְּךָ אֵחָבֵק / כְּטוֹבֵעַ לְנָמֵל יֵאָבֵק / אֹמֵר טוֹב לַדֶּבֶק.{{ממס|ישעיהו מא ז}}{{ש}}
{{סי|בְּ}}שִׁמְךָ תָּמִיד חֻתַּלְתִּי / אַף כִּי עָלֶיךָ נִקְטַלְתִּי / נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי.{{ממס|בראשית ל ח}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי{{ממס|תהלים לה כב}}}}

{{סי|גַּ}}רְתִּי עִם מֶשֶׁךְ וְתוּבַל / נִמְשַׁכְתִּי בְּיַד שׁוֹבָל / כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבַל.{{ממס|ישעיהו נג ז}}{{ש}}
{{סי|דִּ}}בַּקְתִּי מְאֹד בְּעֵדוֹתֶיךָ / הִסְתּוֹפֵף בִּכְנַף מִדּוֹתֶיךָ / קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדוֹתֶיךָ.{{ממס|תהלים מה ט}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|הִ}}רְחַקְתִּי נְדוֹד מִמְּךָ / וְלִבִּי קָרוֹב לְשִׁמְךָ / וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ.{{ממס|שמות לג יג}}{{ש}}
{{סי|וְ}}צֹאן יָדְךָ נָמוֹגָה / וְאָחוֹר לֹא נָסוֹגָה / רְעֵה אֶת צֹאן הַהֲרֵגָה.{{ממס|זכריה יא ד}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|זְ}}כוֹר הֶרֶג רַב / עָלֶיךָ נַפְשִׁי תִּקְרַב / וְנָפַל מִמֶּנּוּ רַב.{{ממס|שמות יט כא}}{{ש}}
{{סי|חֲ}}סִידֶיךָ וּמְיַחֲדֶיךָ מִקֶּרֶב / בֹּקֶר וְצָהֳרַיִם וָעֶרֶב / עַם שְׂרִידֵי חָרֶב.{{ממס|ירמיהו לא א}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|טָ}}חֵי תָּפֵל וּמַדּוּחִים / אֱלֵי גִּיל הַשְּׂמֵחִים / וּבְמִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים.{{ממס|ישעיהו לב יח}}{{ש}}
{{סי|יְ}}רֵאֶיךָ נִסְקָלִים וְנֶחֱנָקִים / וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִים / בַּייָ הַדְּבֵקִים.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|דברים ד ד}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|כּ}}וֹרֵעַ לְתָלוּי בְּמָגוֹד / יְעָצָנִי בְּךָ לִבְגֹּד / לְבוּל עֵץ יִסְגֹּד.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו מד יט}}{{ש}}
{{סי|לֹ}}א אַצְתִּי לִרְעוֹת אַחֲרָיו / נַמְתִּי יֵבֹשׁוּ כָּל חֲבֵרָיו / רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב.{{ממס|משלי יא טו}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|מֵ}}חֲמַת עָפָר זוֹחֵל / לְיַרְחֵי שָׁוְא אֲנִי נוֹחֵל / מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל.{{ממס|איוב ו יא}}{{ש}}
{{סי|נַ}}פְשִׁי בְּךָ דְּבֵקָה / כְּיוֹנֵק נִכְנַס לְרִבְקָה / הַשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שֹׁקֵקָה.{{ממס|תהלים קז ט}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|שׂ}}וֹנְאֶיךָ בְּלִבּוֹת זְהוּהִים / לְשׁוֹנָם מְדַבֶּרֶת גְּבוֹהִים / שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים.{{ממס|מלאכי ג יד}}{{ש}}
{{סי|עַ}}מְּךָ בַּעֲצָתָם לֹא יָשַׁב / וּבְתוֹכָם לֹא יִתְחַשָּׁב / מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא.{{ממס|יונה ב ט}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|פְּ}}לִיאָה בְּעֵינַי נִשְׂגְּבָה / לְמַדְהֵבָה הַיֵּשׁ קִצְבָה / הִנֵּה קָמָה וְגַם נִצָּבָה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|בראשית לז ז}}{{ש}}
{{סי|צ}}וֹעֶקֶת הָבֵא מְדֹד / אוֹמֶרֶת לִי מַה לָּךְ נְדוֹד / מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד.{{ממס|שה&quot;ש ה ט}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|ק}}וּמָה לָצֵאת כְּפַעַם בְּפַעַם / תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט רַעַם / הָעָם אֲשֶׁר זָעַם.{{ממס|מלאכי א ד}}{{ש}}
{{סי|ר}}וֹדֵף אַחֲרַי בְּלֵב יַחֵם / תָּמִיד בִּי מִתְרַגֵּז וּמִתְלַחֵם / אֹכְלֵי עַמִּי אָכְלוּ לֶחֶם.{{ממס|תהלים יד ד}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|שׁ}}וֹפֵךְ דָּמוֹ לֹא כִסָּה / נָתַן יַעֲקֹב לִמְשִׁסָּה / וְאֹכְלָיו עֲוֹנוֹ יִשָּׂא.{{ממס|ויקרא יט ח}}{{ש}}
{{סי|תּ}}וֹעֵי רוּחַ כִּלּוּ / רַעְיָתְךָ בִּהֲלוּ וְשִׁכְּלוּ / וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ.{{ממס|ויקרא ו ט}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|אֵ}}לִי גּוֹאֲלִי דָּמִי דּוֹרֵשׁ / לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ / כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ.{{ממס|שמות יא א}}{{ש}}
{{סי|פַּ}}נֵּה חַיַּת קָנֶה / מַלְכוּתָהּ תְּקֵל מְנֵא מְנֵא / תּוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|במדבר יט ג}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|ר}}וֹמָה יַחַד תַּצִּיתֶנָּה / לְיַרְכְּתֵי בּוֹר תִּשְׁפְּתֶנָּה / עַוָּה עַוָּה תְּשִׁיתֶנָּה.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|יחזקאל כא לב}}{{ש}}
{{סי|יַ}}עַן מְשָׁכַתְנִי בְּעַבְדוּת / נִשְׁפַּטְתִּי בְּכָל מִינֵי מַרְדּוּת / הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדְךָ מִפְּדוּת.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|ישעיהו נ ב}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|מְ}}שָׁכַנִי בְּעֻלּוֹ מִשְׁתַּטֵּחַ / לְתַבְנִית כֹּל בּוֹטֵחַ / מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ.{{ממס|איוב לח לא}}{{ש}}
{{סי|בְּרַבִּי}}ם רַחֲמֶיךָ שׁוּב / לַנִּשְׁכָּח כְּמֵת מִלֵּב חָשׁוּב / אֶל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו יָשׁוּב.{{ממס|ויקרא כה מא}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|יָ}}דַעְתִּי כִּי לֹא לַצְּמִיתוּת / נִמְכַּר עַמְּךָ לַחֲלִיטוּת / אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת.{{ממס|ישעיהו נ א}}{{ש}}
{{סי|צֵ}}א וַחֲשֹׁב עִם קוֹנָם / מַה מִּכְרָם וּמַה קִּנְיָנָם / כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם.{{ממס|ישעיהו נב ה}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|ח}}וּשָׁה לְהַסְעִיר בְּשֵׂעִיר / בִּרְכַּת אָב תָּעִיר / וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.{{ממס|בראשית כה כג}}{{ש}}
{{סי|קֶ}}רֶן עַמְּךָ תָּרִים / תִּקְפֹּץ קֵץ וְתַעֲרִים / מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים.{{ממס|שה&quot;ש ב ח}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|חִ}}שַּׁבְתִּי עִדַּן עִדָּנִים / עֵינַי כָּלוֹת לַזְּמַנִּים / לְפִי רֹב הַשָּׁנִים.{{ממס|ויקרא כה טז}}{{ש}}
{{סי|זַ}}מֹּתִי לְקֵץ זֶה אֵין חֵקֶר / אַךְ לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה בֹּקֶר / נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר.{{ממס|ש&quot;א טו כט}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}

{{סי|קִ}}וִּיתִי לוֹ אֵצֵא בַיּוֹבֵל / וְיָסֵר שִׁכְמִי מִסֵּבֶל / וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל.{{ממס|ישעיהו כח ד}}{{ש}}
קֶרֶן נֹגַהּ כְּאוֹר צָהֳרַיִם / לְנִדְחֵי יְהוּדָה וְאֶפְרַיִם / וּכְיוֹם צֵאתָהּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.{{ממס|לפני=ע&quot;פ|מיכה ז טו}}
{{רפרן|אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי}}&lt;noinclude&gt;

[[קטגוריה:פיוטי זולת]]
[[קטגוריה:אפרים מרגנשבורג]]
[[קטגוריה:אקרוסטיכון אלפביתי]]
[[קטגוריה:חתימה]]
[[קטגוריה:סיומת מקראית]]
[[קטגוריה:פיוטי שבתות ספירת העומר]]
&lt;noinclude/&gt;</text>
      <sha1>duj8pkszn2a7sj6jnc0k3op19vnq6r3</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ ברכות ב א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1727925</id>
    <revision>
      <id>3009234</id>
      <parentid>3009180</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:41:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009234</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15523" sha1="9r4zjccsia0jllned0enw8ped0929zq" xml:space="preserve">{{ויקיטקסט:ארגז_חול|ברכות|ב|א||ב ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף ב עמוד א] &lt;strong&gt;משנה:&lt;/strong&gt; מאימתי קורין את שמע בערבין? {{שוליים|א}}משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: {{שוליים|ב}}עד חצות. רבן גמליאל {{שוליים|ג}}אומר: עד שיעלה עמוד השחר
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|מעשה ובאו בניו מבית המשתה, אמרו לו: לא קרינו את שמע. - אמר להם: אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות. ולא זו בלבד אמרו, אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעלה עמוד השחר; {{שוליים|ד}}הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, {{שוליים|ה}}וכל הנאכלים ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר, אם כן, למה אמרו חכמים עד חצות? כדי להרחיק אדם מן העבירה.}}

&lt;strong&gt;גמ’:&lt;/strong&gt; {{הל&quot;מ-רק-גמרא| תנא היכא קאי דקתני מאימתי? ותו, מאי שנא דתני בערבית ברישא? לתני דשחרית ברישא! - תנא אקרא קאי, דכתיב בשכבך ובקומך. והכי קתני: זמן קריאת שמע דשכיבה אימת - משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן. ואי בעית אימא: יליף מברייתו של עולם, דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אי הכי, סיפא דקתני {{שוליים|ו}}בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה - לתני דערבית ברישא! - תנא פתח בערבית והדר תני בשחרית, עד דקאי בשחרית - פריש מילי דשחרית, והדר פריש מילי דערבית.}}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר מר: משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. מכדי, כהנים אימת קא אכלי תרומה - משעת צאת הכוכבים, לתני משעת צאת הכוכבים! - מלתא אגב אורחיה קמשמע לן, כהנים אימת קא אכלי בתרומה - משעת צאת הכוכבים, והא קמשמע לן: דכפרה לא מעכבא. כדתניא: ובא השמש וטהר – {{שוליים|ז}}ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.}}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש, והאי וטהר - טהר יומא,}} 
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;'''מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן''' – כהנים שנטמאו וטבלו, והעריב שמשן, והגיע עיתם לאכול בתרומה:

'''עד סוף האשמורה הראשונה''' – שליש הלילה, כדמפרש בגמרא ([[ברכות ג א|דף ג.]]). ומשם ואילך עבר זמן, דלא מקרי תו זמן שכיבה, ולא קרינן ביה &quot;בשכבך&quot;. ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה. לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן, למה קורין אותה בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך, חובה עלינו לקרותה משתחשך. ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו, יצא:

'''עד שיעלה עמוד השחר''' – שכל הלילה קרוי זמן שכיבה:

'''הקטר חלבים ואברים''' – של קרבנות שנזרק דמן ביום:

'''מצוותן''' – להעלות כל הלילה, ואינן נפסלים בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח, דכתיב: &quot;ולא ילין לבקר&quot; ([[שמות פרק לד|שמות לד]]):

'''חלבים''' – של כל קרבנות:

'''אברים''' – של עולה:

'''וכל הנאכלים ליום אחד''' – כגון חטאת, ואשם, וכבשי עצרת, ומנחות, ותודה:

'''מצוותן''' – זמן אכילתן:

'''עד שיעלה עמוד השחר''' – והוא מביאן להיות נותר, דכתיב בתודה: &quot;לא יניח ממנו עד בקר&quot; ([[ויקרא פרק ז|ויקרא ז]]), וכולם מתודה ילמדו:

'''אם כן למה אמרו חכמים עד חצות''' – בקריאת שמע ובאכילת קדשים:

'''כדי להרחיק אדם מן העבירה''' – ואסרום באכילה קודם זמנן, כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עמוד השחר ויתחייב כרת. וכן בקריאת שמע, לזרז את האדם, שלא יאמר: יש לי עוד שהות, ובתוך כך יעלה עמוד השחר ועבר לו הזמן. והקטר חלבים דקתני הכא, לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט להו הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה, והכי נמי תנן בפרק שני דמגילה ([[מגילה פרק ב משנה ו|דף כ:]]): כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואברים:

'''היכא קאי''' – מהיכא קא סליק דתנא ביה חובת קריאת שמע, שהתחיל לשאול כאן זמן הקריאה:

'''אקרא קאי''' – ושם למד חובת הקריאה:

'''ואי בעית אימא''' – הא דתנא ערבין ברישא, יליף מברייתו של עולם:

'''והדר תנא בשחרית''' – &quot;מאימתי קורין את שמע בשחרית&quot; ([[ברכות פרק א משנה ב|כאן]]):

'''משעת צאת הכוכבים''' – שהוא גמר ביאת השמש, כדיליף לקמן ([[ברכות ב ב|עמוד ב]]):

['''כפרה לא מעכבא''' - טומאה שטהרת תלויה בקרבן, כגון זב וזבה ויולדת ומצורע ([[כריתות ח ב|כריתות ח:]]) אין כפרתן מעכבתן, אלא משבא השמש לליל שיביא קרבנו למחרת מיד מותר לאכול תרומה: 

'''ובא השמש וטהר''' - ואחר יאכל מן הקדשים, מוקמינן להאי קרא באכילת תרומה במסכת יבמות בפרק הערל ([[יבמות עד ב|יבמות עד:]]) דאמרינן התם טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו וכו': 

'''ביאת השמש''' - שקיעת החמה: 

'''ומאי וטהר טהר יומא''' - וה&quot;ק קרא, לכשתשקע החמה ויפנה היום וטהר מן תוך חללו של עולם, ששקעה לגמרי, דהינו צאת הכוכבים, לפי שזמן שקיעת אורה מהלך ה' מילין, כדאמרינן בפסחים ([[פסחים צג ב|צג:]]), ואחר יאכל מן הקדשים ([[ויקרא כב ז]]):]{{הערה| מ[https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/inchebr/content/titleinfo/5332398 מהדורת שונצינו]}}&lt;קטע סוף=ר/&gt;

&lt;references /&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס ברכות ב א מאימתי קורין וכ&quot;ו.ogg|thumb|תוס_ברכות_ב_א_מאימתי קורין וכ&quot;ו]]
'''מאימתי קורין וכו'''' - פי' רש&quot;י: ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין לצאת הכוכבים, כדמפרש בגמרא? על כן פירש רש&quot;י שקריאת שמע שעל המיטה עיקר, והוא לאחר צאת הכוכבים. והכי איתא בירושלמי: &quot;אם קרא קודם לכן לא יצא&quot;. ואם כן, למה אנו מתפללין קריאת שמע בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. תימה לפירושו: והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה ([[ברכות ס ב|לקמן דף ס:]]), ואם כן, שלוש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה, דצריך לברך בקריאת שמע שתיים לפניה ושתיים לאחריה בערבית. ועוד, דאותה קריאת שמע סמוך למיטה אינה אלא בשביל המזיקין, כדאמר בסמוך ([[ברכות ה א|דף ה.]]): &quot;ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך&quot;. ועוד קשה, דאם כן פסקינן כ{{אמורא|רבי יהושע בן לוי}} דאמר: &quot;תפילות באמצע תיקנום&quot;, פירוש: באמצע שני קריאת שמע, בין קריאת שמע של שחרית ובין קריאת שמע של ערבית. ואנן קיימא לן כ{{אמורא|רבי יוחנן}} דאמר לקמן ([[ברכות ד ב|דף ד:]]): &quot;איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה&quot;. לכן פירש רבינו תם, דאדרבא, קריאת שמע של הכנסת עיקר. ואם תאמר, היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום? ויש לומר, דקיימא לן כ{{תנא|רבי יהודה}} דאמר בפרק תפילת השחר ([[ברכות כו א|דף כו.]]) דזמן תפילת מנחה עד פלג המנחה, דהיינו אחד-עשר שעות פחות רביע; ומיד כשיכלה זמן המנחה, מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר, היאך אנו מתפללין תפילת מנחה סמוך לחשיכה, ואפילו לאחר פלג המנחה? ויש לומר, דקיימא לן כרבנן, דאמרי: זמן תפילת המנחה עד הערב, ואמרינן לקמן ([[ברכות כז א|דף כז.]]): &quot;השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד&quot;. מכל מקום קשיא, דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי! שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה? משום דקיימא לן דשעת המנחה כולה כדברי רבי יהודה, ומיד הוי זמן ערבית; ובזמן התפילה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן? על כן אומר ר&quot;י, דוודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום, סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי: משעה שקידש היום, וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב, דהיינו סעודת ערב שבת, והיא הייתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן תפילה. וגם ראיה ([[ברכות כז א|לקמן כז]]), &quot;דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת&quot; - ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי: &quot;למה היו קורין בבית הכנסת&quot; וכו'? אומר רבינו תם, שהיו רגילין לקרות קריאת שמע קודם תפילתם, כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחילה. ואותה קריאת שמע אינה אלא לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה, מי שקורא קריאת שמע על מיטתו, שאין לברך. וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

'''ליתני דשחרית ברישא''' - כדאשכחן בתמיד, דכתיב של בוקר תחילה.
[[File:תוס ברכות ב א אי הכי סיפא.ogg|thumb|תוס_ברכות_ב_א_אי הכי סיפא]]
'''אי הכי סיפא דקתני שחרית ברישא''' - אי אמרת: בשלמא דסמיך אקרא דבשכבך- א&quot;כ אינו מקפיד אלא אק&quot;ש. אלא א&quot;א דסמיך אקרא דברייתו של עולם- א&quot;כ קפיד אכל מילי. א&quot;כ סיפא דקתני וכו'.

'''מברך שתיים לפניה וכו'''' - (ירושלמי) 'ושבע ברכות הוי כנגד שבע 'ביום הללתיך' (תהילים קיט), ולא קא חשיב [[יראו_עינינו|יראו עינינו]] דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם. ודווקא בבית הכנסת שלהם שהיו עומדים בשדה והם מסוכנים מן המזיקים, אבל בבתי כנסיות שלנו אין צריכין להמתין לחבריהם אלא בלילה.

'''והא קמ&quot;ל דכפרה לא מעכבא''' - וא&quot;ת הא תנינא חדר דימנא במס' נגעים (פי&quot;ד) ומייתי לה בהערל (דף עד:) 'העריב שמשו אוכל בתרומה'? וי&quot;ל דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר אף למה שמפורש כבר.
&lt;קטע סוף=ת/&gt;

==גליון הש&quot;ס==

*'''במתני' &quot;כדי להרחיק אדם מן העבירה&quot;''' - עי' תוס' פסחים ק&quot;כ ע&quot;ב ד&quot;ה אמר רבא.

*'''תוס' ד&quot;ה מברך וכו' כדי להמתין לחבריהם וכו'''' - עי' תוס' לקמן ד ע&quot;ב ד&quot;ה אר&quot;י.ובתוס' כ&quot;ז ע&quot;ב ד&quot;ה והלכתא, ובמגילה כג ע&quot;א תוס' ד&quot;ה כיוון.


==הגהות הרש&quot;ש==

* '''במשנה לאכול בתרומתן''' - עיין בשנות אליהו מה שכתב בדקדוק לשון &quot;בתרומתן&quot; ולא אמר &quot;בתרומה&quot;. ויש לפרש דנקיט &quot;בתרומתן&quot;, לאפוקי תרומת מעשר של דמאי, לדעת הטור יורה דעה סוף סימן של&quot;א דמוכרה לכהן, ואם כן אינה תרומתן, כיוון דצריכין ללוקחה בדמים. ומשום דהיא נאכלת אף בבין השמשות דהוה ספיקא דרבנן, וכמו שכתב הב&quot;א לקמן (ג.) בתד&quot;ה קשיא דר&quot;א, דלמאן דאמר תרומה בזמן הזה דרבנן, נאכלת בבין השמשות. ואף דשם דבריו אינן נ&quot;ל שהרי לפי' הא' של ר&quot;י ביבמות (פ&quot;ב ב') בתד&quot;ה ירושה ס&quot;ל לריו&quot;ח דתרומה אף בזמן בית שני דרבנן ואפ&quot;ה פריך בשבת (ל&quot;ה) עלה דפסיק כר' יוסי לעניין תרומה, אילימא לטבילה ספיקא היא כו' דלא אכלי עד דשלים בהש&quot;מ דר' יוסי- מ&quot;מ דמאי קילא טפי, דרוב ע&quot;ה מעשרין וכמו שמותרת ת&quot;מ שלו (אפילו נטמאה) לעניים לדעת הרמב&quot;ן המובאה בר&quot;ן בפ' לולב הגזול במשנת אתרוג הגזול ע&quot;ש. וכמו דמע&quot;ש שלו נאכל לאונן ושארי קולות המבוארות בפ&quot;א דדמאי [ומ&quot;ש השנו&quot;א דבא לאפוקי תרומת תודה- קשה לי, דמאי יענה לתירוץ קמא בנדרים (יב:) 'תרומת לחמי תודה תרומתו היא' ע&quot;ש].

*'''שם עמוד השחר''' - בתוס' יו&quot;ט 'יש רגילין לפתרו כוכב שחר' כו'. ואנכי ראיתי בירושלמי ריש מכילתין וביומא רפ&quot;ג אריב&quot;ב הדא איליתא דשחרא מ&quot;ד כוכבא היא טעיא, וזמנין דהיא מקדמא כו'.

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א|ב א}}

{{מפרשים לדף גמרא|ברכות|א|ב|א}}
== מפרשים נוספים ==
*[[מהרש&quot;א על הש&quot;ס/ברכות/פרק א#דף ב' ע&quot;א|מהרש&quot;א]]
[[קטגוריה:בבלי מסכת ברכות]]
[[en:Talmud/Seder_Zeraim/Tractate_Berakhot/2a]]</text>
      <sha1>9r4zjccsia0jllned0enw8ped0929zq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ עירובין צא ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1728628</id>
    <revision>
      <id>3009214</id>
      <parentid>3009200</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:37:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3009214</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12596" sha1="r194aw0xkpahml0a3a38r4ll3iu84ev" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|צא|ב|צא א|צב א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף צא עמוד ב] תא שמע: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו, כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת, פחות מכאן - לחצר. במה דברים אמורים - שהיו אלו של רבים ואלו של רבים, ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, או של יחידים שאין צריכין לערב. אבל היו של רבים, ושכחו ולא עירבו - גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. טעמא - דלא עירבו, הא עירבו - לא! - הא מני - רבנן היא. - דיקא נמי, דלא קתני קרפף ומבוי, שמע מינה. תא שמע: חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, ושכחו כולם ולא עירבו - אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי, ומן המבוי לחצר. וכלים ששבתו בחצר - מותר לטלטלן בחצר, ובמבוי אסור. ורבי שמעון מתיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל זמן שהן של רבים ושכחו ולא עירבו, גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי - כולן רשות אחת הן. טעמא - דלא עירבו, הא עירבו - לא! - מאי לא עירבו. - לא עירבו חצירות בהדי הדדי, הא חצר ובתים - עירבו. - והא לא עירבו קתני! - מאי לא עירבו - לא נשתתפו. ואיבעית אימא: רבי שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו; לדידי לא שנא עירבו ולא שנא לא עירבו, אלא לדידכו - אודו לי מיהת דהיכא דלא עירבו רשות אחת היא. ואמרו ליה רבנן: לא, שתי רשויות הן. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר מר: ובמבוי אסור. לימא מסייע ליה לרבי זירא אמר רב, דאמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו - אין מטלטלין אלא בארבע אמות! - אימא ולמבוי אסור. - היינו רישא! - משנה יתירא איצטריכא ליה, מהו דתימא: כי פליגי רבנן עליה דרבי שמעון - הני מילי היכא דעירבו, אבל היכא דלא עירבו - מודו ליה, קא משמע לן. אמר ליה רבינא לרב אשי: }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''אנשי מרפסת''' -  דיורי עליות הרבה פתוחין לה:

'''ולא עירבו''' -  בני חצר עם בני מרפסת אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ובני מרפסת אין אוסרים על בני חצר אע&quot;פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה לרה&quot;ר דאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (דף נט:) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל והכא אמרינן תורת מחיצה עליו:

'''כל שגבוה י' טפחים''' -  כגון עמוד או תל:

'''למרפסת''' -  מותר להשתמש בו ולחצר אסור דה&quot;ל לזה בפתח ולזה בזריקה ובסמוכה למרפסת בתוך ד' עסקינן וכדמוקמי לה בפירקין דלעיל (דף פד.):

'''פחות מכאן לחצר''' -  כלומר: אף לחצר ושניהן אסורים בו והכי אוקמינן התם:

'''בד&quot;א''' -  דמחלקין רשות חצר ומרפסת דלא מישתרו בהדי הדדי:

'''בזמן שהיו אלו של רבים כו'''' -  שדיורין הרבה בחצר ודיורין הרבה במרפסת:

'''ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן''' -  דהשתא מפקי בני חצר מאני דבתים לחצירן ובני עליות מאני דעלייה למרפסת ואי שרית ליה כלים ששבתו בחצר לטלטל במרפסת אתי לטלטל בה נמי כלי הבית:

'''או שהיו של יחידים''' -  שאין בחצר אלא בית אחד ואין במרפסת אלא עלייה אחת:

'''שאינן צריכין לערב''' -  לעצמן והשתא שכיחי מאני דבית בחצר ומאני דעלייה במרפסת דליכא דליסר עלייהו הלכך גזרו בהו רבנן דלא לישתרו בהדי הדדי גזרה משום מאני דבתים:

'''ושכחו ולא עירבו''' -  לעצמן דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעלייה במרפסת:

'''כולן רשות אחת הן''' -  לכלים ששבתו בתוכם מאן שמעת ליה האי סברא ר&quot;ש וקאמר עירבו לא:

'''רבנן היא''' -  דמודו בגגין וחצירות דרשות אחת הן ואינהו ודאי לא שרו היכא דעירבו דגזרי כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל מט.) גבי ג' חצירות הפתוחות זו לזו דפליגי אדר&quot;ש ואמרו שלשתן אסורין דגזרי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דחיצונה שבאמצעית לחיצונה חברתה אבל ר&quot;ש לא גזר:

'''דלא קתני''' -  גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי דאי ר&quot;ש כולהו חדא רשותא נינהו:

'''אסור להוציא מן החצר למבוי''' -  כרבנן דאסר במבוי כקרפף:

'''במבוי אסור''' -  ולקמן מפרש קס&quot;ד השתא דאפילו כלים ששבתו בתוכו אסור לטלטולי ביה דכרמלית משוי ליה כל זמן שלא נשתתפו בו:

'''ור&quot;ש מתיר''' -  אף להוציא כלי חצר למבוי:

'''כל זמן שהן של רבים''' -  קס&quot;ד דה&quot;ק הואיל ובכולן יש דיורין הרבה ושכחו ולא עירבו לעצמן כיון דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצירות כולן מותרים זה עם זה:

'''לא עירבו חצירות בהדדי''' -  וכל חצר עירבה לעצמה והאי כל זמן שהן של רבים דאמר לאו טעמא להיתרא הוא אלא רבותא הוא ואע&quot;ג דלא עירבו חצירות בהדדי וכל חצר עירבה לעצמה וכל חדא אית בה דיורין טובא ומפקי מאני דבתים לחצר ואיכא למיגזר דאיידי דאוושי דיורין ולא מיזדהרי שפיר ומפקי מאני דבתים לחצר האחרת אפ&quot;ה לא גזר:

'''והא לא עירבו''' -  לגמרי משמע:

'''מאי לא עירבו''' -  דמשמע לגמרי אשיתוף דמבוי קאי ובעירוב דחצירות לא איירי מידי דלא איכפת ליה בהו בין עירבה כל אחת לעצמה בין לא עירבו קאמר דמותרים במבוי בלא שיתוף:

'''ואמרי לה רבנן לא''' -  בגג וחצר ואכסדרה ומרפסת מודינן לך אבל בקרפף ובמבוי לא הא דר' זירא בפרק ר&quot;א דמילה (קל:):

'''אימא ולמבוי אסור''' -  להוציא כלי החצר:

'''היינו רישא''' -  הא תנא ליה אסור להכניס ולהוציא מן החצר למבוי:

'''מהו דתימא''' -  הא דתנא רישא אסור בעירבו לעצמן קאסרי רבנן ומשום כלי בתים והאי דקתני לא עירבו לא נשתתפו הוא:

'''אבל לא עירבו לעצמן אימא מודו''' -  אשמעינן משנה יתירה דעל כרחך חדא לעירבו וחדא ללא עירבו ואפילו הכי אסור:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס עירובין 9 צא ב גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן.ogg|thumb|תוס_עירובין_9_צא_ב_גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן]]
'''גג''' וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. לרב דאוקי מתני' בכיצד משתתפין (לעיל דף פד.) לאותם הדרים במרפסת אתי הכא שפיר דכשעירבו בני מרפסת לעצמן ובני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעליות במרפסת כשהסלע גבוה י' הוי למרפסת שהסלע שוה להן ולבני חצר אסור להשתמש על הסלע אפילו כלים ששבתו בחצר אטו כלים ששבתו בבית ופחות מכאן אסורין לשניהם וכשלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים ודעליות שם הוי מרפסת וחצר רשות אחת ואין אוסרין זה על זה אבל לשמואל דקרי מרפסת לבני עליות ומיירי כשהסלע כנגד חלונות ומשתמשין שם בני עליות דרך חלונות כשלא עירבו ותימה היאך משתמשין בפחות מי' בני עליות על הסלע כלים ששבתו בעליות דרך חלונותיהן והלא אין חצר ומרפסת רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ועליות וי&quot;ל דלשמואל דוקא ארישא קאי דמיירי בגבוה עשרה הוא דמפליג בין עירבו בין לא עירבו כדפרשינן לעיל אליבא דשמואל אבל סיפא דקתני פחות מיכן לחצר דהוי דוקא לחצר לשמואל מיירי ודאי בין עירבו בני עלייה לעצמן ובני חצר לעצמן בין לא עירבו ובין הכי ובין הכי בני חצר מותרין ובני עלייה אסורין לשלשל מחלונותיהם:
[[File:תוס עירובין צא ב וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר.ogg|thumb|תוס_עירובין_צא_ב_וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר]]
''' וכלים''' ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר. פי' בכל חצירות דאי באותו חצר ותו לא אפילו שבתו בבית נמי ומיירי לרב כשלא עירבו חצירות עם הבתים וקשיא דא&quot;כ היכי מייתי סייעתא בסמוך לרב דאמר מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד' הא רב גופיה לא אסר אלא כשעירבו בתים עם החצירות אבל כשלא עירבו לא אסר כדמוכח בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|ב}} ואדרבה קשיא מינה לרב דבכה&quot;ג לא אסר רב ועוד דרב פסק כר&quot;ש והכא קאמר דר&quot;ש מתיר וי&quot;ל דמייתי דכמו שעירבו לרב אליבא דר&quot;ש אין מטלטלין בו אלא בד' וטעמא כדמפרש שם רש&quot;י משום דשעירבו אסור לטלטל מחצר למבוי אפילו כלים ששבתו בתוכה אטו כלים ששבתו בבית ואין במבוי שום תשמיש ודמיא לכרמלית כיון דאין בו אלא ג' מחיצות ולכך אין מטלטלין בו אלא בד' ה&quot;נ לרבנן אפילו בלא עירבו אין מטלטלין בו אלא בד' דאסרי לטלטל מאני דחצר למבוי דחצר ומבוי לדידהו לאו רשות אחת הן:

''' מהו''' דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו. ואסור לטלטל מחצר למבוי משום דשכיחי מאני דבתים בחצר ומיהו מחצר לחצר לא אסרי אע&quot;ג דעירבו דאין תשמיש דחצר זה רגילין בחצר אחרת אבל רגילות הוא להוציא מחצר למבוי ואע&quot;ג דרבנן דשלש חצירות (לעיל מה:) גזרו וגם בברייתא דגג וחצר אכסדרה ומרפסת אמרינן דוקא לא עירבו הא עירבו גזרינן שמא רבנן דהכא אינם רבנן דהתם ובלאו הכי צ&quot;ל כן דבפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מו:) אמר דתנא דפליג אדרבי שמעון היינו ר' יהודה ובברייתא המסייעה לרב יהודה אית ליה לרבי. יהודה דגג וקרפף רשות אחת ולרבנן דהכא לית להו קמשמע לן דבלא עירבו פליגי וטעמא דאסור מחצר למבוי דהוי מבוי כמו קרפף דלא הוי רשות אחת עם החצר:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
[[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]]
{{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ט|צא|ב}}</text>
      <sha1>r194aw0xkpahml0a3a38r4ll3iu84ev</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009225</id>
      <parentid>3009214</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T13:54:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3009225</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12850" sha1="e6vkjbftask4csrxx2hft585ru4bj32" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|צא|ב|צא א|צב א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף צא עמוד ב] תא שמע: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו, כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת, פחות מכאן - לחצר. במה דברים אמורים - שהיו אלו של רבים ואלו של רבים, ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, או של יחידים שאין צריכין לערב. אבל היו של רבים, ושכחו ולא עירבו - גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. טעמא - דלא עירבו, הא עירבו - לא! - הא מני - רבנן היא. - דיקא נמי, דלא קתני קרפף ומבוי, שמע מינה. תא שמע: חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, ושכחו כולם ולא עירבו - אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי, ומן המבוי לחצר. וכלים ששבתו בחצר - מותר לטלטלן בחצר, ובמבוי אסור. ורבי שמעון מתיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל זמן שהן של רבים ושכחו ולא עירבו, גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי - כולן רשות אחת הן. טעמא - דלא עירבו, הא עירבו - לא! - מאי לא עירבו. - לא עירבו חצירות בהדי הדדי, הא חצר ובתים - עירבו. - והא לא עירבו קתני! - מאי לא עירבו - לא נשתתפו. ואיבעית אימא: רבי שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו; לדידי לא שנא עירבו ולא שנא לא עירבו, אלא לדידכו - אודו לי מיהת דהיכא דלא עירבו רשות אחת היא. ואמרו ליה רבנן: לא, שתי רשויות הן. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר מר: ובמבוי אסור. לימא מסייע ליה לרבי זירא אמר רב, דאמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו - אין מטלטלין אלא בארבע אמות! - אימא ולמבוי אסור. - היינו רישא! - משנה יתירא איצטריכא ליה, מהו דתימא: כי פליגי רבנן עליה דרבי שמעון - הני מילי היכא דעירבו, אבל היכא דלא עירבו - מודו ליה, קא משמע לן. אמר ליה רבינא לרב אשי: }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''אנשי מרפסת''' -  דיורי עליות הרבה פתוחין לה:

'''ולא עירבו''' -  בני חצר עם בני מרפסת אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ובני מרפסת אין אוסרים על בני חצר אע&quot;פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה לרה&quot;ר דאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (דף נט:) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל והכא אמרינן תורת מחיצה עליו:

'''כל שגבוה י' טפחים''' -  כגון עמוד או תל:

'''למרפסת''' -  מותר להשתמש בו ולחצר אסור דה&quot;ל לזה בפתח ולזה בזריקה ובסמוכה למרפסת בתוך ד' עסקינן וכדמוקמי לה בפירקין דלעיל (דף פד.):

'''פחות מכאן לחצר''' -  כלומר: אף לחצר ושניהן אסורים בו והכי אוקמינן התם:

'''בד&quot;א''' -  דמחלקין רשות חצר ומרפסת דלא מישתרו בהדי הדדי:

'''בזמן שהיו אלו של רבים כו'''' -  שדיורין הרבה בחצר ודיורין הרבה במרפסת:

'''ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן''' -  דהשתא מפקי בני חצר מאני דבתים לחצירן ובני עליות מאני דעלייה למרפסת ואי שרית ליה כלים ששבתו בחצר לטלטל במרפסת אתי לטלטל בה נמי כלי הבית:

'''או שהיו של יחידים''' -  שאין בחצר אלא בית אחד ואין במרפסת אלא עלייה אחת:

'''שאינן צריכין לערב''' -  לעצמן והשתא שכיחי מאני דבית בחצר ומאני דעלייה במרפסת דליכא דליסר עלייהו הלכך גזרו בהו רבנן דלא לישתרו בהדי הדדי גזרה משום מאני דבתים:

'''ושכחו ולא עירבו''' -  לעצמן דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעלייה במרפסת:

'''כולן רשות אחת הן''' -  לכלים ששבתו בתוכם מאן שמעת ליה האי סברא ר&quot;ש וקאמר עירבו לא:

'''רבנן היא''' -  דמודו בגגין וחצירות דרשות אחת הן ואינהו ודאי לא שרו היכא דעירבו דגזרי כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל מט.) גבי ג' חצירות הפתוחות זו לזו דפליגי אדר&quot;ש ואמרו שלשתן אסורין דגזרי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דחיצונה שבאמצעית לחיצונה חברתה אבל ר&quot;ש לא גזר:

'''דלא קתני''' -  גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי דאי ר&quot;ש כולהו חדא רשותא נינהו:

'''אסור להוציא מן החצר למבוי''' -  כרבנן דאסר במבוי כקרפף:

'''במבוי אסור''' -  ולקמן מפרש קס&quot;ד השתא דאפילו כלים ששבתו בתוכו אסור לטלטולי ביה דכרמלית משוי ליה כל זמן שלא נשתתפו בו:

'''ור&quot;ש מתיר''' -  אף להוציא כלי חצר למבוי:

'''כל זמן שהן של רבים''' -  קס&quot;ד דה&quot;ק הואיל ובכולן יש דיורין הרבה ושכחו ולא עירבו לעצמן כיון דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצירות כולן מותרים זה עם זה:

'''לא עירבו חצירות בהדדי''' -  וכל חצר עירבה לעצמה והאי כל זמן שהן של רבים דאמר לאו טעמא להיתרא הוא אלא רבותא הוא ואע&quot;ג דלא עירבו חצירות בהדדי וכל חצר עירבה לעצמה וכל חדא אית בה דיורין טובא ומפקי מאני דבתים לחצר ואיכא למיגזר דאיידי דאוושי דיורין ולא מיזדהרי שפיר ומפקי מאני דבתים לחצר האחרת אפ&quot;ה לא גזר:

'''והא לא עירבו''' -  לגמרי משמע:

'''מאי לא עירבו''' -  דמשמע לגמרי אשיתוף דמבוי קאי ובעירוב דחצירות לא איירי מידי דלא איכפת ליה בהו בין עירבה כל אחת לעצמה בין לא עירבו קאמר דמותרים במבוי בלא שיתוף:

'''ואמרי לה רבנן לא''' -  בגג וחצר ואכסדרה ומרפסת מודינן לך אבל בקרפף ובמבוי לא הא דר' זירא בפרק ר&quot;א דמילה (קל:):

'''אימא ולמבוי אסור''' -  להוציא כלי החצר:

'''היינו רישא''' -  הא תנא ליה אסור להכניס ולהוציא מן החצר למבוי:

'''מהו דתימא''' -  הא דתנא רישא אסור בעירבו לעצמן קאסרי רבנן ומשום כלי בתים והאי דקתני לא עירבו לא נשתתפו הוא:

'''אבל לא עירבו לעצמן אימא מודו''' -  אשמעינן משנה יתירה דעל כרחך חדא לעירבו וחדא ללא עירבו ואפילו הכי אסור:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס עירובין 9 צא ב גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן.ogg|thumb|תוס_עירובין_9_צא_ב_גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן]]
'''גג''' וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. לרב דאוקי מתני' בכיצד משתתפין (לעיל דף פד.) לאותם הדרים במרפסת אתי הכא שפיר דכשעירבו בני מרפסת לעצמן ובני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעליות במרפסת כשהסלע גבוה י' הוי למרפסת שהסלע שוה להן ולבני חצר אסור להשתמש על הסלע אפילו כלים ששבתו בחצר אטו כלים ששבתו בבית ופחות מכאן אסורין לשניהם וכשלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים ודעליות שם הוי מרפסת וחצר רשות אחת ואין אוסרין זה על זה אבל לשמואל דקרי מרפסת לבני עליות ומיירי כשהסלע כנגד חלונות ומשתמשין שם בני עליות דרך חלונות כשלא עירבו ותימה היאך משתמשין בפחות מי' בני עליות על הסלע כלים ששבתו בעליות דרך חלונותיהן והלא אין חצר ומרפסת רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ועליות וי&quot;ל דלשמואל דוקא ארישא קאי דמיירי בגבוה עשרה הוא דמפליג בין עירבו בין לא עירבו כדפרשינן לעיל אליבא דשמואל אבל סיפא דקתני פחות מיכן לחצר דהוי דוקא לחצר לשמואל מיירי ודאי בין עירבו בני עלייה לעצמן ובני חצר לעצמן בין לא עירבו ובין הכי ובין הכי בני חצר מותרין ובני עלייה אסורין לשלשל מחלונותיהם:
[[File:תוס עירובין צא ב וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר.ogg|thumb|תוס_עירובין_צא_ב_וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר]]
''' וכלים''' ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר. פי' בכל חצירות דאי באותו חצר ותו לא אפילו שבתו בבית נמי ומיירי לרב כשלא עירבו חצירות עם הבתים וקשיא דא&quot;כ היכי מייתי סייעתא בסמוך לרב דאמר מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד' הא רב גופיה לא אסר אלא כשעירבו בתים עם החצירות אבל כשלא עירבו לא אסר כדמוכח בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|ב}} ואדרבה קשיא מינה לרב דבכה&quot;ג לא אסר רב ועוד דרב פסק כר&quot;ש והכא קאמר דר&quot;ש מתיר וי&quot;ל דמייתי דכמו שעירבו לרב אליבא דר&quot;ש אין מטלטלין בו אלא בד' וטעמא כדמפרש שם רש&quot;י משום דשעירבו אסור לטלטל מחצר למבוי אפילו כלים ששבתו בתוכה אטו כלים ששבתו בבית ואין במבוי שום תשמיש ודמיא לכרמלית כיון דאין בו אלא ג' מחיצות ולכך אין מטלטלין בו אלא בד' ה&quot;נ לרבנן אפילו בלא עירבו אין מטלטלין בו אלא בד' דאסרי לטלטל מאני דחצר למבוי דחצר ומבוי לדידהו לאו רשות אחת הן:
[[File:תוס עירובין 9 צא ב מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו.ogg|thumb|תוס_עירובין_9_צא_ב_מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו]]
''' מהו''' דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו. ואסור לטלטל מחצר למבוי משום דשכיחי מאני דבתים בחצר ומיהו מחצר לחצר לא אסרי אע&quot;ג דעירבו דאין תשמיש דחצר זה רגילין בחצר אחרת אבל רגילות הוא להוציא מחצר למבוי ואע&quot;ג דרבנן דשלש חצירות (לעיל מה:) גזרו וגם בברייתא דגג וחצר אכסדרה ומרפסת אמרינן דוקא לא עירבו הא עירבו גזרינן שמא רבנן דהכא אינם רבנן דהתם ובלאו הכי צ&quot;ל כן דבפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מו:) אמר דתנא דפליג אדרבי שמעון היינו ר' יהודה ובברייתא המסייעה לרב יהודה אית ליה לרבי. יהודה דגג וקרפף רשות אחת ולרבנן דהכא לית להו 

'''קמשמע לן דבלא עירבו פליגי''' וטעמא דאסור מחצר למבוי דהוי מבוי כמו קרפף דלא הוי רשות אחת עם החצר:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
[[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]]
{{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ט|צא|ב}}</text>
      <sha1>e6vkjbftask4csrxx2hft585ru4bj32</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009226</id>
      <parentid>3009225</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:07:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>/* תוספות */</comment>
      <origin>3009226</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13026" sha1="hpgru4xezp5w49ez7j2e8bggu07ulcr" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|צא|ב|צא א|צב א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף צא עמוד ב] תא שמע: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו, כל שגבוה עשרה טפחים - למרפסת, פחות מכאן - לחצר. במה דברים אמורים - שהיו אלו של רבים ואלו של רבים, ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן, או של יחידים שאין צריכין לערב. אבל היו של רבים, ושכחו ולא עירבו - גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. טעמא - דלא עירבו, הא עירבו - לא! - הא מני - רבנן היא. - דיקא נמי, דלא קתני קרפף ומבוי, שמע מינה. תא שמע: חמש חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות למבוי, ושכחו כולם ולא עירבו - אסור להכניס ולהוציא מחצר למבוי, ומן המבוי לחצר. וכלים ששבתו בחצר - מותר לטלטלן בחצר, ובמבוי אסור. ורבי שמעון מתיר, שהיה רבי שמעון אומר: כל זמן שהן של רבים ושכחו ולא עירבו, גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי - כולן רשות אחת הן. טעמא - דלא עירבו, הא עירבו - לא! - מאי לא עירבו. - לא עירבו חצירות בהדי הדדי, הא חצר ובתים - עירבו. - והא לא עירבו קתני! - מאי לא עירבו - לא נשתתפו. ואיבעית אימא: רבי שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו; לדידי לא שנא עירבו ולא שנא לא עירבו, אלא לדידכו - אודו לי מיהת דהיכא דלא עירבו רשות אחת היא. ואמרו ליה רבנן: לא, שתי רשויות הן. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר מר: ובמבוי אסור. לימא מסייע ליה לרבי זירא אמר רב, דאמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו - אין מטלטלין אלא בארבע אמות! - אימא ולמבוי אסור. - היינו רישא! - משנה יתירא איצטריכא ליה, מהו דתימא: כי פליגי רבנן עליה דרבי שמעון - הני מילי היכא דעירבו, אבל היכא דלא עירבו - מודו ליה, קא משמע לן. אמר ליה רבינא לרב אשי: }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''אנשי מרפסת''' -  דיורי עליות הרבה פתוחין לה:

'''ולא עירבו''' -  בני חצר עם בני מרפסת אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן ובני מרפסת אין אוסרים על בני חצר אע&quot;פ שיורדין לה בסולם ודריסת רגלם עליה לרה&quot;ר דאמרינן לעיל בפ' כיצד מעברין (דף נט:) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל והכא אמרינן תורת מחיצה עליו:

'''כל שגבוה י' טפחים''' -  כגון עמוד או תל:

'''למרפסת''' -  מותר להשתמש בו ולחצר אסור דה&quot;ל לזה בפתח ולזה בזריקה ובסמוכה למרפסת בתוך ד' עסקינן וכדמוקמי לה בפירקין דלעיל (דף פד.):

'''פחות מכאן לחצר''' -  כלומר: אף לחצר ושניהן אסורים בו והכי אוקמינן התם:

'''בד&quot;א''' -  דמחלקין רשות חצר ומרפסת דלא מישתרו בהדי הדדי:

'''בזמן שהיו אלו של רבים כו'''' -  שדיורין הרבה בחצר ודיורין הרבה במרפסת:

'''ועירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן''' -  דהשתא מפקי בני חצר מאני דבתים לחצירן ובני עליות מאני דעלייה למרפסת ואי שרית ליה כלים ששבתו בחצר לטלטל במרפסת אתי לטלטל בה נמי כלי הבית:

'''או שהיו של יחידים''' -  שאין בחצר אלא בית אחד ואין במרפסת אלא עלייה אחת:

'''שאינן צריכין לערב''' -  לעצמן והשתא שכיחי מאני דבית בחצר ומאני דעלייה במרפסת דליכא דליסר עלייהו הלכך גזרו בהו רבנן דלא לישתרו בהדי הדדי גזרה משום מאני דבתים:

'''ושכחו ולא עירבו''' -  לעצמן דלא שכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעלייה במרפסת:

'''כולן רשות אחת הן''' -  לכלים ששבתו בתוכם מאן שמעת ליה האי סברא ר&quot;ש וקאמר עירבו לא:

'''רבנן היא''' -  דמודו בגגין וחצירות דרשות אחת הן ואינהו ודאי לא שרו היכא דעירבו דגזרי כדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (לעיל מט.) גבי ג' חצירות הפתוחות זו לזו דפליגי אדר&quot;ש ואמרו שלשתן אסורין דגזרי דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים דחיצונה שבאמצעית לחיצונה חברתה אבל ר&quot;ש לא גזר:

'''דלא קתני''' -  גג וחצר ואכסדרה ומרפסת וקרפף ומבוי דאי ר&quot;ש כולהו חדא רשותא נינהו:

'''אסור להוציא מן החצר למבוי''' -  כרבנן דאסר במבוי כקרפף:

'''במבוי אסור''' -  ולקמן מפרש קס&quot;ד השתא דאפילו כלים ששבתו בתוכו אסור לטלטולי ביה דכרמלית משוי ליה כל זמן שלא נשתתפו בו:

'''ור&quot;ש מתיר''' -  אף להוציא כלי חצר למבוי:

'''כל זמן שהן של רבים''' -  קס&quot;ד דה&quot;ק הואיל ובכולן יש דיורין הרבה ושכחו ולא עירבו לעצמן כיון דהשתא לא שכיחי כלי הבתים בחצירות כולן מותרים זה עם זה:

'''לא עירבו חצירות בהדדי''' -  וכל חצר עירבה לעצמה והאי כל זמן שהן של רבים דאמר לאו טעמא להיתרא הוא אלא רבותא הוא ואע&quot;ג דלא עירבו חצירות בהדדי וכל חצר עירבה לעצמה וכל חדא אית בה דיורין טובא ומפקי מאני דבתים לחצר ואיכא למיגזר דאיידי דאוושי דיורין ולא מיזדהרי שפיר ומפקי מאני דבתים לחצר האחרת אפ&quot;ה לא גזר:

'''והא לא עירבו''' -  לגמרי משמע:

'''מאי לא עירבו''' -  דמשמע לגמרי אשיתוף דמבוי קאי ובעירוב דחצירות לא איירי מידי דלא איכפת ליה בהו בין עירבה כל אחת לעצמה בין לא עירבו קאמר דמותרים במבוי בלא שיתוף:

'''ואמרי לה רבנן לא''' -  בגג וחצר ואכסדרה ומרפסת מודינן לך אבל בקרפף ובמבוי לא הא דר' זירא בפרק ר&quot;א דמילה (קל:):

'''אימא ולמבוי אסור''' -  להוציא כלי החצר:

'''היינו רישא''' -  הא תנא ליה אסור להכניס ולהוציא מן החצר למבוי:

'''מהו דתימא''' -  הא דתנא רישא אסור בעירבו לעצמן קאסרי רבנן ומשום כלי בתים והאי דקתני לא עירבו לא נשתתפו הוא:

'''אבל לא עירבו לעצמן אימא מודו''' -  אשמעינן משנה יתירה דעל כרחך חדא לעירבו וחדא ללא עירבו ואפילו הכי אסור:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;
[[File:תוס עירובין 9 צא ב גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן.ogg|thumb|תוס_עירובין_9_צא_ב_גג וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן]]
'''גג''' וחצר ואכסדרה ומרפסת כולן רשות אחת הן. לרב דאוקי מתני' בכיצד משתתפין (לעיל דף פד.) לאותם הדרים במרפסת אתי הכא שפיר דכשעירבו בני מרפסת לעצמן ובני חצר לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר ומאני דעליות במרפסת כשהסלע גבוה י' הוי למרפסת שהסלע שוה להן ולבני חצר אסור להשתמש על הסלע אפילו כלים ששבתו בחצר אטו כלים ששבתו בבית ופחות מכאן אסורין לשניהם וכשלא עירבו דלא שכיחי מאני דבתים ודעליות שם הוי מרפסת וחצר רשות אחת ואין אוסרין זה על זה אבל לשמואל דקרי מרפסת לבני עליות ומיירי כשהסלע כנגד חלונות ומשתמשין שם בני עליות דרך חלונות כשלא עירבו ותימה היאך משתמשין בפחות מי' בני עליות על הסלע כלים ששבתו בעליות דרך חלונותיהן והלא אין חצר ומרפסת רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ועליות וי&quot;ל דלשמואל דוקא ארישא קאי דמיירי בגבוה עשרה הוא דמפליג בין עירבו בין לא עירבו כדפרשינן לעיל אליבא דשמואל אבל סיפא דקתני פחות מיכן לחצר דהוי דוקא לחצר לשמואל מיירי ודאי בין עירבו בני עלייה לעצמן ובני חצר לעצמן בין לא עירבו ובין הכי ובין הכי בני חצר מותרין ובני עלייה אסורין לשלשל מחלונותיהם:
[[File:תוס עירובין צא ב וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר.ogg|thumb|תוס_עירובין_צא_ב_וכלים ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר]]
''' וכלים''' ששבתו בחצר מותר לטלטל בחצר. פי' בכל חצירות דאי באותו חצר ותו לא אפילו שבתו בבית נמי ומיירי לרב כשלא עירבו חצירות עם הבתים וקשיא דא&quot;כ היכי מייתי סייעתא בסמוך לרב דאמר מבוי שלא נשתתפו בו אין מטלטלין בו אלא בד' הא רב גופיה לא אסר אלא כשעירבו בתים עם החצירות אבל כשלא עירבו לא אסר כדמוכח בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|ב}} ואדרבה קשיא מינה לרב דבכה&quot;ג לא אסר רב ועוד דרב פסק כר&quot;ש והכא קאמר דר&quot;ש מתיר וי&quot;ל דמייתי דכמו שעירבו לרב אליבא דר&quot;ש אין מטלטלין בו אלא בד' וטעמא כדמפרש שם רש&quot;י משום דשעירבו אסור לטלטל מחצר למבוי אפילו כלים ששבתו בתוכה אטו כלים ששבתו בבית ואין במבוי שום תשמיש ודמיא לכרמלית כיון דאין בו אלא ג' מחיצות ולכך אין מטלטלין בו אלא בד' ה&quot;נ לרבנן אפילו בלא עירבו אין מטלטלין בו אלא בד' דאסרי לטלטל מאני דחצר למבוי דחצר ומבוי לדידהו לאו רשות אחת הן:
[[File:תוס עירובין 9 צא ב מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו.ogg|thumb|תוס_עירובין_9_צא_ב_מהו דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו]]
''' מהו''' דתימא כי פליגי רבנן עליה דר&quot;ש היכא דעירבו. ואסור לטלטל מחצר למבוי משום דשכיחי מאני דבתים בחצר ומיהו מחצר לחצר לא אסרי אע&quot;ג דעירבו דאין תשמיש דחצר זה רגילין בחצר אחרת אבל רגילות הוא להוציא מחצר למבוי ואע&quot;ג דרבנן דשלש חצירות (לעיל מה:) גזרו וגם בברייתא דגג וחצר אכסדרה ומרפסת אמרינן דוקא לא עירבו הא עירבו גזרינן שמא רבנן דהכא אינם רבנן דהתם ובלאו הכי צ&quot;ל כן דבפרק מי שהוציאוהו (לעיל דף מו:) אמר דתנא דפליג אדרבי שמעון היינו ר' יהודה ובברייתא המסייעה לרב יהודה אית ליה לרבי. יהודה דגג וקרפף רשות אחת ולרבנן דהכא לית להו 
[[File:תוס עירובין 9 צא ב קמשמע לן דבלא עירבו פליגי.ogg|thumb|תוס_עירובין_9_צא_ב_קמשמע לן דבלא עירבו פליגי]]
'''קמשמע לן דבלא עירבו פליגי''' וטעמא דאסור מחצר למבוי דהוי מבוי כמו קרפף דלא הוי רשות אחת עם החצר:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
[[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]]
{{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ט|צא|ב}}</text>
      <sha1>hpgru4xezp5w49ez7j2e8bggu07ulcr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ עירובין צב א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1728629</id>
    <revision>
      <id>3009227</id>
      <parentid>2938665</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:07:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <origin>3009227</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15941" sha1="3adkl82l9vlrvsg4ugrec01mybnp4wa" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|צב|א|צא ב|צב ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף צב עמוד א] מי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: כותל שבין שתי חצירות, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - מערבין שנים ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות - אלו עולין מכאן ואוכלים, ואלו עולין מכאן ואוכלים, ובלבד שלא יורידו למטה! - מאי למטה - למטה לבתים. והא תני רבי חייא: ובלבד שלא יהא זה עומד במקומו ואוכל, וזה עומד במקומו ואוכל! - אמר ליה: וכי רבי לא שנאה, רבי חייא מנין לו? }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אתמר, שתי חצירות וחורבה אחת ביניהם, אחת עירבה ואחת לא עירבה. אמר רב הונא: נותנין אותה לזו שלא עירבה, אבל לשעירבה - לא, דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה. וחייא בר רב אמר: אף לשעירבה, ושתיהן אסורות. ואם תאמר שתיהן מותרות, מפני מה אין נותנין חצר שלא עירבה לחצר שעירבה - התם כיון דמנטרי מאני דבתים בחצר אתי לאפוקי, הכא בחורבה כיון דלא מנטרי מאני דחצר בחורבה - לא אתי לאפוקי. איכא דאמרי, חייא בר רב אמר: אף לשעירבה, ושתיהן מותרות. ואם תאמר שתיהן אסורות - לפי שאין נותנים חצר שלא עירבה לחצר שעירבה. התם כיון דמנטרי מאני דבתים בחצר לא שרו בהו רבנן, דאתי לאפוקי, אבל בחורבה - לא מנטרי. }}
משנה. {{שוליים|א}}גג גדול סמוך לקטן - הגדול מותר והקטן אסור. {{שוליים|ב}}חצר גדולה שנפרצה לקטנה - גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה. 
{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|גמרא. למה ליה למיתני תרתי? - לרב קתני גג דומיא דחצר; מה חצר מנכרא מחיצתא - }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אף גג נמי מנכרא מחיצתא.}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| פרש&quot;י לאפוקי שאם הגג בולט חוץ למחיצתה לרשות הרבים ואינה ניכרת לעומד על הגג לא אמרינן גוד אסיק.‌ הלכך גגין שלנו שבולטין ראשיהן לרשות הרבים ולא מינכרא מחיצתא הויין כרמלית ואסור לטלטל על גבן ד' אמות. ואין לומר כיון דלא שלטי ביה רבים שהרי גבוה הוא אין נעשה כרמלית אלא מקום פטור הוי. דלא אשכחן בשום דוכתא דבמקום שהוא רחב ארבעה שיהא נקרא מקום פטור. ועוד דהא בית שאין תוכו עשרה וקירויו משלימו לעשרה אף על פי שמוקף מחיצה מארבע רוחות לא שלטי ביה רבים והוי כרמלית. וכן גגין השוין אליבא דרבי מאיר ואליבא דשמואל וגג יחידי לרבנן דהוא יותר מבית סאתים הוי כרמלית. והא דאמר בפרק קמא דשבת (דף ז ב) אין כרמלית למעלה מעשרה. ה&quot;פ מכח קרקע שהוא כרמלית אין האויר שלמעלה מעשרה כרמלית דאקילו ביה רבנן מקולי רשות היחיד ומקולי רשות הרבים שאויר למעלה מי' מקום פטור. וגזוזטרא שהיא למעלה מן המים דמשמע שהיא כרשות היחיד דלא מצרכינן לה לעשות מחיצה אלא לדלות מן המים אבל לטלטל על גבה משמע דהויא רשות היחיד אפילו בלא מחיצה. יש לומר כיון דליכא אלא בקיעת דגים תחתיה הוי רשות היחיד כמו טרסקל. ואפילו רבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ברבי יהודה בטרסקל מודו הכא כיון דליכא אלא בקיעת דגים. אי נמי‌ כגון דחלון פתוח לגזוזטראות דהוי ליה חורי רשות היחיד. וכן נראה‌ דאם יש חלון ארבעה על ארבעה פתוח לגג הוי כחורי רשות היחיד אף על גב דלית ליה מחיצות. ובירושלמי משמע דזיזין וגזוזטראות הבולטין מן הכותל לא הויין כרמלית אפילו הם רחבים ארבעה דגרסינן בירושלמי אמר רבי יוחנן זיזין וכותלין שהם רחבים ארבעה וגבוהים עשרה מותרין כאן וכאן ובלבד שלא יחליפו. משמע דחשיב מקום פטור מדשרי לבני רה&quot;י ובני רה&quot;ר. וכותלין דקאמר היינו באבנים הבולטין מן הכותל. דודאי כותל שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה הוי רשות היחיד ולא קשה מבית שאין תוכו עשרה דחשיב כרמלית ואף על גב דלא מצו רבים לאישתמושי התם. דשאני הכא כיון שהוא למעלה מעשרה יש לו ליחשב מקום פטור כיון דלא הוי רשות היחיד ולא רשות הרבים. מיהו לפום גמרא דידן משמע דגג הוי כרמלית היכא דלא מינכרא מחיצתא. וכן פרש&quot;י כאן מה חצר דמינכרא מחיצתא אף גג נמי דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק. מיהו מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא הגג בולט חוצה להן דאי לא מינכרא מחיצתא לא אמרינן גוד אסיק. וגדול נמי אסור דאין לו שום מחיצה וכל שאין לו שום מחיצה אינו רשות היחיד. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ולשמואל גג דומיא דחצר; מה חצר דקא דרסי לה רבים - אף גג נמי דקא דרסי ליה רבים}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|. יתיב רבה ורבי זירא ורבה בר רב חנן, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: שמע מינה ממתניתין}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| דקתני שהיא כפתחה של גדולה}}: {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|דיורי גדולה בקטנה, ואין דיורי קטנה בגדולה.}} כיצד? {{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|גפנים בגדולה - אסור לזרוע את הקטנה, ואם זרע - זרעין אסורין, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;

==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ומי אמר ר' יוחנן הכי''' -  הלכה כר' שמעון ואפילו עירבו דחצירות רשות אחת:

'''ובלבד שלא יורידו למטה''' -  אלמא אסור להוציא מחצר לחבירתה אי אמרת בשלמא בעירבו אסור אוקימנא להא בעירבו אבל השתא במאי תוקמא:

'''שלא יהא זה עומד במקומו''' -  בקרקעית החצר ל&quot;א שיהא זה עומד במקומו גרסינן ועל ראש הכותל קאמר:

'''וכי רבי לא שנאה''' -  למשנה זו במשנתו:

'''רבי חייא''' -  שסידר וסתם את הברייתא ותלמידו היה:

'''מניין לו''' -  זה הפירוש ולעולם למטה דסתם רבי מתני' בבתים קאמר שלא יוריד מראש הכותל ויוליך לביתו:

'''וחורבה אחת ביניהם''' -  לא שנא שלהם ולא שנא של אחרים דהא אוקמא כר&quot;ש שאין חילוק רשות אלא בבתים וכגון שאינה פרוצה לרשות הרבים:

'''אחת עירבה''' -  לעצמה ושכיחי מאני דבתים בגווה:

'''אמר רב הונא נותנין החורבה לזו שלא עירבה''' -  להוציא לה כלים ששבתו בחצר דהא לא שכיחי בה מאני דבתים הואיל ולא עירבה אבל לשעירבה לא דרב הונא תלמידו דרב הוה דאמר הלכה כר&quot;ש בשלא עירבו אבל עירבו לא:

'''וחייא בר רב אמר אף לשעירבה''' -  אני שמעתי מאבא אף לשעירבה נותנין אותה ומדעתי אני מפרש דהאי דאמר אבא אף לשעירבה לאסור את שתיהן קאמר דגזר לא עירבה אטו עירבה דאי מפקי הני לגווה הני נמי אתו ומפקי:

'''וא&quot;ת''' -  במה ששמעתי אף לשעירבה להתיר קאמר אבא דשתיהן מותרות ולא גזר אבא בעירבה משום מאני דבתים קשיא לי במילתא דאבא דאמר לעיל הלכה כר&quot;ש והוא שלא עירבו אבל עירבו לא מפני מה אין נותנים חצר שלא עירבה לחצר שעירבה תכניס כליה לתוך חבירתה ותוציאם הא לא גזר רב בחורבה כלומר נהי נמי דתשני לי דהא דאמר רב לעיל אבל עירבה לא מודה הוא דאותה שלא עירבה מכנסת ומוציאה כליה לתוך שעירבה דהא לא שכיחי בה בשלא עירבה מאני דבתים ואע&quot;ג דבהא שכיחי. לא חיישינן דסתמא כי משתמש איניש במאני דידיה משתמש ולא בחבריה מיהו קשיא לי אמאי אסר אבא כשעירבה להכניס לשלא עירבה הא לא גזר לגבי חורבה:

'''התם כיון דמינטר''' -  כלומר אף לשעירבה דקאמר רב להיתר קאמר וגבי חצירות אמאי גזר משום דכיון דמינטרי כלים בחצר שכיחי לאפוקי מאני טובא וחיישינן דלמא מחלפי מאני דבתים במאני דחצר ומפקי לחבירתה שהרי נשמרים גם בתוכה אבל חורבה לא עבידי בה אינשי לאפוקי מאני טובא: איכא דאמרי חייא בר רב אמר אף לשעירבה ושתיהן מותרות ואם תאמר שתיהן אסורות. וטעמא משום דשמעינן ליה לאבא דקאמר אבל עירבו לא אלמא על כרחך אפילו דחקת למילתיה דאבא לאוקומא להאי דאסר בשעירבה הוא דאסר לטלטל כליה לשלא עירבה אבל שלא עירבה מותרת לתוך שעירבה שמעינן מיהא דאין נותנין שלא עירבה לשעירבה אלמא גזר בעירבה משום מאני דבתים ובחורבה נמי על כרחך שעירבה אסורה בה וכי אמר אבא דיהבי לה לתרוייהו לאיסורא קאמר לא דמי:

'''התם''' -  גבי חצירות כיון דמינטרי מאני בחצר חבירו כבחצירו עבידי לאפוקי לה מאני טובא וחיישינן דלא ליפוק לה מאני דבתים אבל חורבה לא:

'''מתני' הגדול מותר''' -  להכניס לו כלי הבית שלמטה ואין בני הקטן אוסרין עליו דלגבי גדול הך פרצה פתח הוא דשרי בגיפופי וכגון דאין הפרצה יותר מעשר אבל קטן אסור לו להוציא כלי הבית דבני גדול אסרי עליה דנפרץ לו במלואו ודברי הכל היא דאפילו ר' מאיר לא אמר גגין רשות אחת אלא לכלים ששבתו בתוכן אבל לכלים ששבתו בבתים לא דומיא דחצר קטנה שנפרצה לגדולה דלכולי עלמא חצירות רשות אחת הן ולענין כלי הבתים אסרה גדולה אקטנה:

'''גדולה מותרת''' -  להוציא כלי הבתים שבה אם עירבה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה:

'''גמ' תרתי''' -  חצר וגג:

'''מה חצר דמינכרא מחיצתא''' -  שהרי יש לה מחיצות:

'''אף גג''' -  נהי נמי דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק מיהו מחיצות ניכרות בעינן שלא יהא גג בולט חוצה להם דאי לא מינכרא לא אמרינן גוד אסיק וגדול נמי אסור דאין לו שום מחיצה וכל שאין לו מחיצות אינו רשות היחיד. כל גגין שלהן חלקין היו ולא משופעין:

'''ולשמואל''' -  דאמר אפילו לא מינכרא אמרינן גוד אסיק להכי תננהי גבי הדדי דמה חצר דדרסי לה רבים אף גג האי דקתני קטן אסור משום דדרסי רבים מזה לזה דהוי לה מחיצה תחתונה שביניהם מחיצה נדרסת ולא מצית למיגד ואסוקה אבל אי לא דרסי בהן אף קטן שרי דאמרינן גוד אסיק ותפסיק המחיצה ביניהם ואע&quot;ג דמכסיא ולא מינכרא:

'''דיורי גדולה מושלין בקטנה''' -  ומושכין אותה אצלן:

'''ואין דיורי קטנה''' -  מושלין בגדולה למושכן אצלן:

'''אסור לזרוע את הקטנה''' -  דכמאן דהויא קטנה כולה בתוך גדולה דמי ואפילו מרחיק ארבע אמות מן הגפנים שאפילו בתוך הגדולה מותר להרחיק ולזרוע הכא אסור דקתני מתני' מפני שהיא כפתחה של גדולה אלמא כולה כחד פתח משוה לה:

'''גפנים מותרין''' -  דהא אין דיורי קטנה מושלין בגדולה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''והא''' אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה. וקשה דסתם ואח&quot;כ מחלוקת הוא ואמר בהחולץ {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יבמות|מב|ב}} דאין הלכה כסתם ואע&quot;ג דלכל הפחות חשיב סתם כרבים כלפי היחיד הכא אין נפקא מינה דבלאו הכי פליגי רבנן עליה ותירץ הרר&quot;א כהן דעיקר קושיא לר&quot;י אינה אלא דלא גזר ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח&quot;כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (לעיל דף מה:) וסתם בפרק חלון (לעיל דף עו:) אבל הכא לא פליגי בגזירה:

''' מפני''' מה אין נותנין חצר שלא עירבה לחצר שעירבה. משום דאיירי באחת עירבה ואחת לא עירבה נקט האי לישנא והוא הדין דהוה מצי למימר מפני מה אין נותנין חצר שעירבה לשעירבה ובקונטרס פירש שפיר:

''' איכא''' דאמרי אף לשעירבה ושתיהם מותרות. לפי האיכא דאמרי קשיא הא דאמר בפרק הדר (לעיל דף עד.) ר' יוחנן אמר אף לחורבה ורבי יוחנן לטעמיה דלא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר והכא נמי לא גזר דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה ומאי לטעמיה הוא דהא אפילו רב דגזר הכא גבי חורבה לא גזר:

''' אף''' גג דקא דרסי לה רבים. היינו כלישנא קמא דרב יוסף דלעיל:

''' גפנים''' בגדולה אסור לזרוע את הקטנה. למ&quot;ד (לעיל דף ט:) נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי ופתח מיירי בנכנסין כותלי קטנה לגדולה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק ט|צב א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]]
{{מפרשים לדף גמרא|עירובין|ט|צב|א}}</text>
      <sha1>3adkl82l9vlrvsg4ugrec01mybnp4wa</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות ח א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731823</id>
    <revision>
      <id>3009262</id>
      <parentid>2945196</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:13:41Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009262</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13407" sha1="m58tqa3dz0qpnzvzsf709z69ylzvxmy" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|ח|א|ז ב|ח ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף ח עמוד א] {{שוליים|א}}שהכל ברא לכבודו; ברוך ויוצר האדם; ברוך ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בנין עדי עד, ברוך אתה ה' יוצר האדם; שוש תשיש ותגל העקרה, בקבוץ בניה מהרה לתוכה בשמחה, ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה; שמח תשמח ריעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה; ברוך אתה ה' אמ&quot;ה, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה, חדוה, אהבה ואחוה ושלום וריעות, מהרה ה' אלהינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא&quot;י משמח חתן עם הכלה {{הל&quot;מ-רק-ריף|ומאי שנא הא דמתחיל בה בברוך משום דאע&quot;ג דליכא פנים חדשות מברך אשר ברא כל שבעה הלכך ברכה בפני עצמה היא}}. 
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לוי איקלע לבי רבי בהלוליה דר&quot;ש בריה, בריך חמש. רב אסי איקלע לבי רב אשי בהלוליה דמר בריה, בריך שית. לימא בהא קמיפלגי, דמ&quot;ס: חדא יצירה הואי, ומ&quot;ס: שתי יצירות הואי! לא, דכ&quot;ע - חדא יצירה הואי, מ&quot;ס: בתר מחשבה אזלינן, ומ&quot;ס: בתר מעשה אזלינן; כי הא דרב יהודה רמי, כתיב: ויברא אלהים את האדם בצלמו, וכתיב: זכר ונקבה בראם, הא כיצד? בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף נברא אחד. }}רב אשי איקלע לבי רב כהנא, יומא קמא בריך כולהו; מכאן ואילך, {{שוליים|ב}}אי איכא פנים חדשות - בריך כולהו, ואי לא - אפושי שמחה בעלמא הוא, מברך שהשמחה במעונו ואשר ברא{{הל&quot;מ-רק-ראש| יומא קמא י&quot;מ סעודה קמייתא כדאמרינן בפסחים (דף לו א) יומא קמא לא תלושו בחלבא דהיינו סעודתא קמייתא ומיהו אם לא אכלו עד הלילה מברכין משום דלא גרע מפנים חדשות כיון דאכתי לא אכלי בני החופה ובשבת דמברכין אף בסעודת שחרית אף על פי שבירך בליל שבת דכבוד יום עדיף הוי כפנים חדשות אחרים ובשהשמחה במעונו לא בעי עשרה. ואשר ברא יש שכתבו דבעי י' ויש שכתבו דלא בעי י' דלא הוזכרו עשרה אלא כשמברכין כל ברכת הזיווג דומיא דבועז וממקור ישראל וכן מסתבר‍‍.}}; משבעה ועד שלשים, בין אמר להו מחמת הלולא, ובין לא אמר להו מחמת הלולא - מברך שהשמחה במעונו; מכאן ואילך, אי אמר להו מחמת הלולא - מברך שהשמחה במעונו, ואי לא - לא. וכי א&quot;ל מחמת הלולא, עד אימת? אמר רב פפי משמיה דרבא: {{שוליים|ג}}עד תריסר ירחי שתא{{הל&quot;מ-רק-ראש| וסימן לדבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח}}. ומעיקרא מאימת? אמר רב פפא: מכי רמו שערי באסינתא.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| איני? והא רב פפא איעסק לאבא מר בריה, ובריך משעת אירוסין! שאני רב פפא, דהוה טריח ליה. רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא, ובריך משעת אירוסין, אמר: קים לי בגוייהו דלא הדרי בהו; לא אסתייע מילתא והדרי בהו. רב תחליפא בר מערבא איקלע לבבל, בריך שית אריכתא. ולית הלכתא כוותיה. רב חביבא איקלע לבי מהולא, בריך שהשמחה במעונו. ולית הלכתא כוותיה, משום דטרידי, דאית ליה צערא לינוקא. א&quot;ר נחמן אמר רב: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין. מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין! מתניתא קא רמית עליה דרב? רב תנא הוא ופליג. איתמר, אמר ר' יצחק א&quot;ר יוחנן: חתנים מן המנין, ואין אבלים מן המנין. מיתיבי: חתנים ואבלים מן המנין! }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;והתקין לו ממנו בנין עד עד. היא הנקבה:

'''שוש תשיש''' -  לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו שנאמר ([[תהלים  קלז]]) תדבק לשוני לחכי וגו':

'''שמח תשמח''' -  ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב ואשר ברא לשם כל ישראל ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר לפיכך פתח בה בברוך וחתם בה בברוך כדרך כל ראשי סדרי ברכות ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהן ברכה הסמוכה לחברתה לא פתח בה בברוך שכן תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר הראשונה על הסדר ואשר ברא מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות והוצרך לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך אלא מכיון שיש ברכה על הכוס הזקיקוה לסדרה עליו מידי דהוה אברכת בשמים וברכת על האור במוצאי שבת דאמרי' (ירושלמי דפסחים פ&quot;י) רבי מפזרן וחוזר וסודרן על הכוס ורבי חייא מכנסן הואיל ויש שם כוס ולפי שאינה משאר סדר הברכות וכולה הודאה אחת לא חתמו בה בברוך מידי דהוה אברכת פירות ומצות וכן ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן אי למ&quot;ד ב' יצירות הוו אי למ&quot;ד ב' יצירות עלו במחשבה ובתר מחשבה אזלינן מ&quot;מ אינה מסדר ברכות הזווג דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי וא&quot;ת למה היא באה מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו:

'''והתקין לו ממנו''' -  מגופו מצלעותיו:

'''בנין עדי עד''' -  בנין נוהג לדורות וחוה קרי לה בנין על שם ויבן את הצלע ([[בראשית  ב]]):

'''עקרה''' -  ירושלים:

'''ריעים האהובים''' -  החתן והכלה שהן ריעים האוהבים זה את זה:

'''כשמחך יצירך''' -  כמו ששמחת את אדם הראשון:

'''בגן עדן מקדם''' -  דכתיב ויטע גן בעדן מקדם וישם שם וגו' (שם):

'''משמח חתן וכלה''' -  ובאחרונה משמח חתן עם הכלה לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים שהרי תפלה היא שמתפללים ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם לפיכך אין לחתום בה משמח חתם עם הכלה דמשמע איש באשתו אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב ובאחרונה שבח שמשבח להקב&quot;ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה:

'''בריך חמש''' -  שהכל ואשר יצר ושוש תשיש שמח תשמח אשר ברא:

'''בריך שית''' -  יוצר האדם הוסיף:

'''חדא יצירה הואי''' -  כמאן דאמר בעירובין {{הפניה-גמ|עירובין|יח|א}} ויבן את הצלע פרצוף שמתחילת ברייתו נברא שני פרצופין זכר מלפניו ונקבה מאחור:

'''שתי יצירות''' -  כמאן דאמר זנב היה וממנו נבראת האשה והרי כאן שתי יצירות:

'''בתר מחשבה אזלינן''' -  ששנים עלו במחשבה להבראות ונברא אחד בעירובין בפ' עושין פסין:

'''מברך שהשמחה במעונו''' -  בתחילת הזימון:

'''בין אמר להן''' -  לקרואין:

'''מחמת הלולא''' -  קראתי לכם הלום לסעודה:

'''מעיקרא''' -  קודם החופה אם הזמין קרואים ואמר להם מחמת שאני רוצה להכניס בני לחופה:

'''מאימתי''' -  הויא התחלת שמחת חופה לברך שהשמחה במעונו:

'''מכי רמי שערי באסינתא''' -  יש שורין שעורים בעריבת מים להטיל שכר לצורך חופה וי&quot;א לשם החתן והכלה זורעין שעורין בעציץ לומר פרו ורבו וצמחו כשעורים הללו:

'''דהוה טריח ליה''' -  מתוקנים היו לו כל צרכי חופה וסעודה:

'''איעסק לבריה''' -  שידך לו אשה:

'''ובריך משעת אירוסין''' -  שהשמחה במעונו:

'''והדרי בהו''' -  לא נתנו לו האשה:

'''שית אריכתא''' -  הוסיף דברים על שהכל ועל ברכת יצירה ראשונה וחתם בהם בברוך:

'''ולית הלכתא כוותיה''' -  כדפי' לעיל:

'''לבי מהולא''' -  לסעודת מילה:

'''חתנים מן המנין''' -  לקמן מפרש למאי הלכתא:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''שהכל''' ברא לכבודו ויוצר האדם. פותחת בברוך אע&quot;פ שכל אחת סמוכה לחבירתה כיון דקצרות הן אם לא היה פותח בברוך היה נראה הכל ברכה אחת וכן אשר יצר אם לא היה פותח בברוך היה נראה שהיתה מתחלת מברוך יוצר האדם אשר יצר אבל שוש תשיש שהיא אחר ברכה ארוכה אין צריך לפתוח בברוך ואשר ברא פותחת בברוך לפי שמברכים אותה בפני עצמה כשאין פנים חדשות כדפירש בקונטרס ועל שהכל ברא לכבודו ויוצר האדם פי' בקונטרס טעם אחר ור&quot;ח פירש דיוצר האדם פותחת בברוך לפי שיש שלא היו אומרים אותה כדאמר בסמוך ואור&quot;ת דבפרק קמא דברכות {{הפניה-גמ|ברכות|יא|ב}} גבי ברכת התורה גרסי' ר' יוחנן מסיים בה הכי והערב נא דברכה אחת היא דאי הוו שתי ברכות היה צריך לפתוח בברוך אע&quot;ג דסמוכה לחברתה כיון שאותה שלפניה היא קצרה ובתר הכי גרסינן הלכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן לכולהו דאם כן הוה משמע דשלש ברכות הן:

''' חדא''' יצירה הואי. צריך לומר דהיינו כמאן דאמר פרצוף אחד מדקאמר בתר הכי דכולי עלמא חדא יצירה הואי מר סבר בתר מחשבה אזלינן ובריש פרק שני . דעירובין (דף יח. ושם) משמע בהדיא דלמאן דאמר פרצוף אחד הוה עלה במחשבה להבראות שנים אבל למאן דאמר התם שני פרצופים לא סבירא ליה הכי כך פירש רשב&quot;ם:

''' רב''' תנא הוא ופליג. לא בעי לשנויי כי תניא ההיא בברכת המזון כדמשני רבי יוחנן דנראה לו דוחק להעמיד כן ונוח לו טפי לומר דפליג ומדלא קאמר ר' יוחנן. תנא ופליג יש להוכיח דר&quot;י אמורא היה דאי הוה תנא הוה משני כדמשני לרב ואין להקשות דאמאי לא משני רבי יוחנן אנא דאמרי כרב דתנא הוא דרבי יוחנן לא היה מחזיק רב כתנא דפליג עליו בכל דוכתא ומיהו איכא נמי רבי יוחנן שהיה תנא דתניא בשילהי דנזיר (דף סה. ושם) וכמה שיעור תפיסה פירש רבי יוחנן כו':&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;
==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א|ח א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|א|ח|א}}</text>
      <sha1>m58tqa3dz0qpnzvzsf709z69ylzvxmy</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות ט א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731825</id>
    <revision>
      <id>3009249</id>
      <parentid>2945198</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:10:46Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009249</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="16226" sha1="trey9c89v7pc09izm2gdv0vmh5mae0s" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|ט|א|ח ב|ט ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף ט עמוד א] האומר פתח פתוח מצאתי - נאמן לאוסרה עליו {{הל&quot;מ-ריף-ראש|דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. ואמאי? }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ספק ספיקא הוא, ספק תחתיו ספק אין תחתיו, ואם תמצא לומר תחתיו, ספק באונס ספק ברצון! לא צריכא, }}וה&quot;מ {{שוליים|ב}}באשת כהן {{הל&quot;מ-רק-ריף|פירוש דליכא אלא חד ספקא ספק תחתיו ספק אין תחתיו ולא מצית אמרת אם תמצא לומר תחתיו ספק מוכת עץ ספק דרוסת איש דמוכת עץ פתחה סתום}}. ואיבעית אימא: {{שוליים|ג}}באשת ישראל, וכגון דקביל בה אבוה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד {{הל&quot;מ-ריף-ראש|דהוה ליה חד ספקא ספק באונס ספק ברצון וספקא דאורייתא לחומרא אבל אשת ישראל שנתקדשה יתירה על בת שלש שנים ויום אחד מותרת דהוויין לה תרי ספיקי ספק תחתיו זינתה ספק אין תחתיו ואם תמצא לומר תחתיו ספק ברצון ספק באונס הלכך הוויין לה תרי ספיקי ותרי ספיקי דאורייתא לקולא:}}. {{הל&quot;מ-רק-ראש|והא דאמר דנאמן לאוסרה עליו היינו במכחישתו ואומרת שבתולה היתה או בשותקת אבל אם אמרה אמת שפתחה פתוח ונאנסה תחתיו. באשת ישראל נאמנת ומותרת לו מפני שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון וברי ושמא ברי עדיף מצאתי כתוב זה בשם ה&quot;ר יונה ז&quot;ל וטעו תלמידיו לכותבו בשמו כי לא אמרה מעולם דכיון דליכא אלא חד ספיקא אזלינן לחומרא ובדיבורה לא מהימנא דהא אמרינן לקמן (דף יג א) דקי&quot;ל כר&quot;נ דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף אפי' היכא דהברי הוא טוב והשמא הוא גרוע כ&quot;ש הכא דהברי גרוע שיודעת שאינו יכול להכחישה. והא דקי&quot;ל לקמן (דף יב ב) כר&quot;ג דאמר ברי ושמא ברי עדיף היינו דוקא היכא דאיכא מיגו כדמפרש לקמן (שם)‍ והכא ליכא מיגו אי נמי היכא דאיכא חזקה כדלקמן שהיתה בחזקת בתולה ואוקמה אחזקתה ותחתיו נבעלה‍ אבל הכא ליכא חזקה דתחתיו נבעלה שהרי קיבל אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים ויום אחד ואין לומר הא דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף היינו כנגד חזקה לאפוקי ממונא מחזקתיה אבל היכא דליכא חזקה לא גרע כח הברי אלא אדרבה יש חזקה עם הברי דאוקי איתתא בחזקת היתר וצדקת ונאנסה ואמרינן ברי עדיף. ולא היא דאיכא הכא כנגד הברי רוב דרצון דאונס לא שכיח ויש קול לאונס ורובא עדיף מחזקה הילכך לא סמכינן אברי דידה ואסורה.‍ ומיהו נראה לי לקיים דבריהם מההיא דהיתה מעוברת לקמן (דף יג א) דאלים ליה לרשב&quot;ג ברי ומכשיר העובר ואף על גב דלית ליה חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולין‍ וכן בההיא דמשאירסתני נאנסתי אף על גב דחזקת ממון מסייעא לרוב דרצון אפ&quot;ה אלים ליה ברי ומהימנא:}}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי קמ&quot;ל? תנינא: האומר לאשה קדשתיך, והיא אומרת לא קדשתני - היא מותרת בקרוביו והוא אסור בקרובותיה! מהו דתימא, התם דודאי קים ליה, אבל הכא מיקם הוא דלא קים ליה, קמ&quot;ל. ומי אמר רבי אלעזר הכי? והאמר רבי אלעזר: אין האשה נאסרת על בעלה - אלא על עסקי קינוי וסתירה וכמעשה שהיה! ותסברא, מעשה שהיה בקינוי וסתירה הוה? ועוד, מי אסרוה? הא לא קשיא, הכי קאמר: אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה, ממעשה שהיה, דלא הוה קינוי וסתירה ולא איתסרא. מכל מקום קשיא: קינוי וסתירה אין, פתח פתוח לא! ולטעמיך, קינוי וסתירה אין, עדים לא? אלא הכי קאמר: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים, }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|וקינוי וסתירה - אפילו בעד אחד נמי, ופתח פתוח - כשני עדים דמי; וכי תימא, מעשה שהיה מפני מה לא אסרוה? התם אונס הוה. ואיבעית אימא, כי הא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''האומר פתח פתוח מצאתי''' -  וטענת דמים אין לו כגון שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דם בתולים כדלקמן (דף י:) או שנאבדה ממנו מפה ולא ידע אם היה דם אם לאו אבל זאת ברורה לו שפתח פתוח מצא:

'''נאמן לאוסרה עליו''' -  ואע&quot;פ שאין הדבר הזה יכול להתברר אלא על פיו לגבי נפשיה הוי מהימן לשוייה עליה חתיכה דאיסורא אבל להפסידה כתובתה לא מהימן:

'''ואמאי''' -  מיתסרא עליה אפי' אי מהימנת ליה דנבעלה:

'''ספק תחתיו''' -  משנתארסה זינתה:

'''ספק אין תחתיו''' -  אלא קודם שנתארסה זינתה:

'''ספק באונס''' -  ואנוסה שריא באשת ישראל כדלקמן (דף נא:) מוהיא לא נתפשה:

'''באשת כהן''' -  שהאונס אסור בה הלכך חד ספק הוא:

'''פחותה מבת ג' שנים''' -  ועכשיו היא גדולה ופיתויה פיתוי ואינו אונס הלכך חד ספק איכא ספק אונס ספק רצון אבל ספק תחתיו ספק אין תחתיו ליכא שאילו נבעלה קודם לכן היו בתוליה חוזרים כדתנן במסכת נדה (דף מד:) פחות מכאן כנותן אצבע בעין שהדמעה יוצאת וחוזרת:

'''מאי קמ&quot;ל תנינא''' -  שאדם נאמן על עצמו לאסור לו את המותר על פיו:

'''הוא אסור בקרובותיה''' -  באמה ובתה ואחותה דשוינהו אנפשיה חתיכה דאיסורא:

'''והיא מותרת בקרוביו''' -  שהרי אינה מודה בקידושין ובמסכת קידושין מוקמינן לה באומר קידשתיה בפני עדים והלכו להם למדינת הים:

'''דודאי קים ליה''' -  שקידשה:

'''אבל הכא''' -  אימא מתוך שפנוי היה ואינו בקי מיקם הוא דלא קים ליה כסבור שמצא פתח פתוח ואינו כן ולא תיאסר קמשמע לן:

'''ומי אמר רבי אלעזר הכי''' -  דאשה מזנה נאסרת על פי בעלה:

'''קינוי''' -  שאמר לה אל תסתרי עם פלוני:

'''וסתירה''' -  שבאו עדים שנסתרה עמו אחר קינוי:

'''וכמעשה שהיה''' -  דבת שבע:

'''ותסברא''' -  דהכי א&quot;ר אלעזר מעשה שהיה מי הוה ביה קינוי:

'''ועוד מי אסרוה''' -  על אוריה דאילו נאסרה על אוריה נאסרה אף על דוד דקיימא לן {{הפניה-גמ|מסכת=כן|סוטה|כז|ב}} כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל:

'''הא לא קשיא''' -  כלומר משום הא קושיא לא תדחייה לרבי אלעזר: הכי קאמר אין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה ממעשה שהיה. ממעשה דבת שבע אנו למדין כן שלא היה שם קינוי וסתירה ולא אסרוה:

'''עדים לא''' -  בתמיה אפי' יש עדים שזינתה שמא אינה נאסרת בלא קינוי והא כתיב ([[דברים  כד]]) כי מצא בה ערות דבר ועוד הא לא נתפשה אסורה:

'''אין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד''' -  דיליף {{הפניה-גמ|מסכת=כן|סוטה|ג|ב}} דבר דבר מממון:

'''וקינוי וסתירה''' -  אם יש עדים שקינא לה ויש עדים שנסתרה אחר קינוי:

'''אפי' בעד אחד''' -  אפי' אין בטומאה אלא עד אחד נאמן דכתיב ([[במדבר  ה]]) ועד אין בה ואמר מר (סוטה ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים וקאמר רחמנא עד אין בה תרי אלא חד והיא לא נתפשה אסורה שרגלים לדבר שזינתה שהרי קינא לה ונסתרה ועד אחד מעידה שהיא טמאה ומהשתא לא תקשי לך דרבי אלעזר דפתח פתוח לאוסרה על עצמו כשני עדים דמי שהרי דבר ברור הוא לו שנבעלה:

'''מפני מה לא אסרוה''' -  על דוד שהרי עדים הרבה ידעו:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''האומר''' פתח פתוח מצאתי כו'. פירש בקונטרס דטענת דמים לא קאמר כגון שנאבדה המפה או שהיא ממשפחת דורקטי שאין להם דמים ור&quot;ח מפרש דבוגרת ומוכח עץ אין להם דמים אבל אין פתחן פתוח ויכול לטעון טענת פתח פתוח וקשה לפר&quot;ח דאמרי' באלו נערות (לקמן לו. ושם:) ובוגרת אין לה טענת בתולים והאמר רב בוגרת נותנים לה לילה ראשונה ומשני אי דקא טעין טענת דמים ה&quot;נ הב&quot;ע דקטעין טענת פתח פתוח משמע דפתחה פתוח ויש לה דמים וי&quot;ל דר&quot;ח גריס כגירסא ראשונה שהיתה בספרים אי דקא טעין טענת פתח פתוח הכי נמי הב&quot;ע דקא טעין טענת דמים וה&quot;פ והאמר רב בוגרת נותנין לה לילה הראשונה ומדתלינן כל הלילה בדם בתולים משמע דאיכא בוגרת דאית לה דם בתולים טובא אם כן אי אפשר לשום בוגרת שלא יהא פתחה סתום אפילו אין לה דמים וא&quot;כ יש לה טענת בתולים בפתח פתוח ומשני אי דקטעין פתח פתוח ה&quot;נ דיש לה טענת בתולים הב&quot;ע דלית לה טענת בתולים בטענת דמים משום דאיכא בוגרת דדמיה כלין ומיהו בירושלמי משמע לא כפר&quot;ח דקאמר התם ר' יונה בשם ר' קריספא בוגרת כחבית פתוחה של יין ויש ליישב דלענין דמים קאמר משום דסתם חבית סתומה לעולם יש בה יין שאין דרך לסתום חבית ריקנית אבל חבית פתוחה פעמים יש בה יין פעמים אין בה יין כך בוגרת פעמים אין לה דמים פעמים יש לה ומשום הכי אין לה טענת דמים כדפר&quot;ח וכדאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט. ושם) פרט לבוגרת שכלו בתוליה:

''' לא''' צריכא באשת כהן. וא&quot;ת ונוקמה אחזקתה שהיא כשרה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינתה וי&quot;ל דאדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף שהיתה בתולה: 

'''ואי בעית אימא באשת ישראל דקביל בה אביה קידושין פחותה מבת ג' שנים.''' וא&quot;ת אכתי איכא ספק ספיקא ספק באונס ספק ברצון ואת&quot;ל ברצון ספק כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא כדאמרינן בהבא על יבמתו (שם סא:) וי&quot;ל דשם אונס חד הוא וא&quot;ת ונוקמה בחזקת היתר לבעלה וי&quot;ל דאונסא קלא אית לה כדאמרינן בירושלמי [אונסא יש לו קול] והשתא דליכא קלא הוי ליה רצון רובא ומיעוט אונס ורובא וחזקה רובא עדיף וא&quot;ת א&quot;כ בספק ספיקא נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתיה דמי ולא נשאר אלא חד ספק ספק תחתיו ובהא לא שייך לאוקמה בחזקת היתר כדפי' ואומר ר&quot;י דהאי רובא דברצון אינו רוב גמור אלא הוי מדרבנן והלכך במקום ספק ספיקא שרי ובמקום חד ספיקא חשבי רבנן רצון לגבי אונס רובא ואשכחן כי האי גוונא גבי תינוק שנמצא בצד העיסה (קדושין דף פ.) דלא הוי רובא אלא מדרבנן ולהכי קאמר ר' יוחנן התם דאין שורפין עליו את התרומה וא&quot;ת אכתי באשת כהן ובקיבל אביה קדושין פחותה מבת שלש לישראל איכא ספק ספיקא דספק מוכת עץ ספק דרוסת איש [באשת כהן אית לן למימר את&quot;ל דאינה מוכת עץ מ&quot;מ ספק תחתיו ספק אין תחתיו אשת ישראל את&quot;ל דאינה מוכת עץ ספק באונס ספק ברצון] ואין לומר דמוכת עץ לא שכיח דהא אמרינן באלו נערות (לקמן לו:) גבי סומא שאין לה טענת בתולין מפני שנחבטה על גבי קרקע ופריך כולהו נמי חבוטי מיחבטן א&quot;כ שכיח ולפירוש ר&quot;ח דמוכת עץ פתחה סתום אתי שפיר וי&quot;ל דאם איתא דמוכת עץ היא הויא טוענת דאין גנאי בכך כמו בביאת אונס ומדלא טענה אין להסתפק בכך:

''' ומי''' אמר ר' אלעזר הכי והאמר ר&quot;א כו'. תימה השתא דבעי למימר דלא מהימן אפי' לשוייה עליה חתיכה דאיסורא תיקשי ליה מתני' דהאומר לאשה קידשתיך אסור בקרובותיה וי&quot;ל דסבירא ליה למקשן דאין דבר שבערוה פחות משנים ואפי' ראה אדם שזינתה אשתו רק שלא היה שם עדים לא היתה נאסרת עליו והלכך ממתני' לא קשיא ליה מידי דקדשתיך בעדים קאמר דמקדש אפי' בעד אחד אין חוששין לקדושיו אבל אהא דאמר ר' אלעזר דנאמן בלא עדים לומר דמצא פתח פתוח פריך שפיר:

''' קינוי''' וסתירה אין עדים לא. הכי נמי דלא אתא למעוטי על פי עצמו דכעדים דמי כיון דקים ליה:

''' מפני''' מה לא אסרוה. פירש הקונטרס והלא אותו מעשה בעדים הוה ואין נראה דנהי דידוע לרבים הוה שהביאה לביתו מ&quot;מ לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני בני אדם לא שמש ונראה לר&quot;י לפרש וא&quot;ת דפתח פתוח כשני עדים דמי אמאי לא אסרוה לדוד דדוד היה יודע בודאי שנבעלה ואע&quot;פ שעשה תשובה מכל מקום עיכבה ואם היתה אסורה לו לא היה אותו צדיק לוקחה לו לאשה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;


==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א|ט א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|א|ט|א|שבור=כן}}</text>
      <sha1>trey9c89v7pc09izm2gdv0vmh5mae0s</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות יב א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731831</id>
    <revision>
      <id>3009251</id>
      <parentid>2945208</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:11:16Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009251</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14346" sha1="82fh4u7fgbf15ooyldhg2tmvl6239nv" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|יב|א|יא ב|יב ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף יב עמוד א] אמר רבה, זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה; רב אשי אמר, בעלמא לעולם אימא לך: לית לה כלל, ושאני הכא, שהרי כנסה ראשון. וניחוש שמא תחתיו זינתה! אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר. ואיכא דמתני לה אמתניתין: בתולה אלמנה, גרושה, חלוצה, מן הנישואין - כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולין; בתולה מן הנישואין היכי משכחת לה? כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, אמר רבה, זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - כתובתה מנה; רב אשי אמר, לעולם אימא לך: בעלמא לית לה כלל, ושאני הכא, שהרי נכנסה לחופה. וליחוש שמא תחתיו זינתה! אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר. מאן דמתני לה אברייתא - כל שכן אמתניתין, ומאן דמתני לה אמתני' - אבל אברייתא לא, משום דמצי אמר לה: אנא אעדים סמכי. }}
מתני'. {{שוליים|א}}האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים - אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה. 
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. מדקתני האוכל, מכלל דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל, אמר אביי: ש&quot;מ, ביהודה נמי מקומות מקומות יש; כד}}תניא, {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|א&quot;ר יהודה: ביהודה, }}בראשונה {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה, כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה, בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה, ובגליל לא היו עושין כן; }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ביהודה, בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן; }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|וכל שלא נהג כמנהג הזה, אינו יכול לטעון טענת בתולים. אהייא? אילימא ארישא, כל שנהג מיבעי ליה! אלא אסיפא, כל שלא מושמש מיבעי ליה! }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר אביי: לעולם ארישא, ותני: כל שנהג. אמר ליה רבא: והא כל שלא נהג קתני! אלא }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אמר רבא}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| לעולם ארישא}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|, הכי קאמר: כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל, אינו יכול לטעון טענת בתולים. רב אשי אמר: לעולם }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אסיפא, ותני: כל שלא מושמש. }}
{{הל&quot;מ-רק-ראש|פירש הריב&quot;ם דלית ליה חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ור&quot;ת פירש שאני הכא כיון שנהגו למשמש ונשתנה המנהג אנו תולין שבגרמתו נשתנה המנהג ורמאי הוא ואין לסמוך אחזקה תדע לך שהרי בגליל שאין נוהגין למשמש יכול לטעון טענת בתולים מדקאמר רבא לעולם ארישא וה&quot;ק כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל אין יכול לטעון טענת בתולים ודווקא שנהג מנהג יהודה בגליל שנתייחד עמה הוא דאינו יכול לטעון אבל לא נתייחד עמה אף על פי שאין מעמידין שושבינים בגליל יכול לטעון וה&quot;נ אמרינן לעיל (דף ט ב) גבי האוכל אצל חמיו ביהודה אינו יכול לטעון וכו' הא בגליל מצי טעין מאי לאו טענת פתח פתוח לא טענת דמים אלמא לכ&quot;ע בגליל מצי טעין אף על גב דלא מוקמי שושבינין וכ&quot;ש טענת פתח פתוח שאינו מתברר ע&quot;י שושבינין: }}
מתני'. אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים - כתובתה מנה. בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז, ולא מיחו בידם חכמים. {{הל&quot;מ-רק-ראש|. ואפילו לא כתב לה כתובה כיון שתקנו הכהנים ביניהם לגבות לבתולה ד' מאות זוז הוי כתנאי ב&quot;ד להם ואוקמינן בגמ' דה&quot;ה משפחות מיוחסות שתקנו ונהגו ביניהם מנהג זה. ‍ואשה שאבדה כתובתה יש לה לבדוק בקרובותיה כמו שנהגו כל אותה משפחה לכתוב בכתובה לנשותיהן כך מגבין לה ב&quot;ד: }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. תנא: ואלמנת כהנים - כתובתה מאתים. והאנן תנן: אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים - כתובתן מנה! אמר רב אשי: שתי תקנות הוו, מעיקרא תקינו לבתולה ארבע מאות זוז ולאלמנה מנה, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''זאת אומרת כו'''' -  דהא ודאי בחזקת בתולה כנסה דסמך אעדים וקאמר אין יכול להפסידה מנה הראוי לאלמנה מן הנישואין:

'''וניחוש שמא תחתיו זינתה''' -  אמתניתין פריך דקתני אין השני יכול לטעון טענת בתולים ולא מזקיקינן ליה לבא לבית דין ולא יתברר הדבר אם תחתיו זינתה אם לא ושמא אסורה היא לו בשלמא אהנך דלעיל דאמרן כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה לא מקשינן דאיכא למימר כשבא לבית דין ובאו עדים שזינתה קודם לכן אבל הכא קתני אין יכול לטעון מתוך כך לא יבא לב&quot;ד: כשקידש ובעל לאלתר גרסינן ולא גרסינן כשקידש לאלתר ובעל לאלתר. שלא פירש ממנה בין קידושין לבעילה דודאי לא תחתיו זינתה:

'''ואיכא דמתני לה''' -  להא דרבה ורב אשי ורב שרביא אמתני':

'''זאת אומרת''' -  מדקתני מתני' אין להן טענת בתולים:

'''וליחוש שמא תחתיו זינתה''' -  ואמאי תני אין להן טענת בתולים:

'''מאן דמתני לה''' -  להא דרבה ורב אשי אברייתא:

'''כ&quot;ש אמתני'''' -  דכיון דאברייתא אע&quot;ג דאמרו עדים לא נסתרה לראשון ושני זה בחזקת בתולה כנסה ואפילו הכי אהדר ליה רב אשי לרבה לעולם לא תשמע כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה דשאני הכא שהרי כנסה ראשון כל שכן אמתניתין דלא הבטיחוהו עדים על כך איכא למתנייה לדרבה ומאי דאהדר ליה רב אשי:

'''ומאן דתני לה''' -  דרבה ורב אשי אמתניתין:

'''אבל אברייתא לא''' -  מתני להו דמברייתא ודאי שפיר ש&quot;מ זאת אומרת דרבה ועלה לא הוה לרב אשי לאהדורי שאני הכא שהרי כנסה ראשון דמצי אמר אנא אעדים סמכי וכיון דקתני אין השני יכול לטעון טענת בתולים שמעינן ודאי דזאת אומרת כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה:

'''מקומות מקומות יש''' -  שחלוקין במנהגם ונפקא מינה דהיכא דלא נהיגי לייחד יכול לטעון:

'''כדתניא''' -  דמקומות מקומות יש:

'''למשמש''' -  לפשפש ולמשמש במעשיהן באותו הלילה שלא יקלקלו זה את זה במעשיהם בתרמית שלא יראה זה דם בתולים ויאבד וזו לא תביא מפה שיש עליה טיפי דמים ובמקום שנהגו למשמש לא נהגו לייחד דאילו במקום שנהגו לייחד מאי מישמוש בעי הרי אין שם טענת בתולים אלמא ביהודה מקומות מקומות יש:

'''אילימא ארישא''' -  אמנהג דמייחדין:

'''כל שנהג להתייחד מיבעי ליה''' -  דאין יכול לטעון:

'''אלא אסיפא''' -  אמנהג דמשמוש שושבינין:

'''כל שלא מושמש מיבעי ליה''' -  דהטוען טענת בתולים הוא הבעל והוא אינו נוהג מישמוש שבו [שאינו תלוי בבעל] אלא על אבי הכלה למשמשו שלא יאבד את בתוליה ומשמוש בכלה שלא תביא דם מן החוץ תלוי בבעל והיכי תני כל בעל שלא נהג מישמוש אינו יכול לטעון טענת בתולים כ&quot;ש דאם לא נהג למשמש והם מישמשו אותו דיכול לטעון הכי איבעי ליה למתני כל שלא מושמש אינו יכול לטעון דשמא ראה ואבד:

'''אלא אמר רבא''' -  האי כל שלא נהג אמנהג דגליל קאי דתנא בברייתא ובגליל לא היו עושין כן ועלה קאי כל שלא נהג כמנהג הזה בגליל אלא נתייחד כמנהג שביהודה אינו יכול לטעון:

'''מתני' אלמנת כהנים''' -  אלמנה בת כהן:

'''היו גובין לבתולה''' -  בת כהן כשנישאת לכהן וכ&quot;ש כשנישאת לישראל:

'''גמ' שתי תקנות הוו''' -  לאלמנה בת כהן:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''אמר''' רבה זאת אומרת. נראה דהכא גרסינן רבה דהא רבא קאמר לעיל דמקח טעות לגמרי משמע ואי גרסינן הכא רבא א&quot;כ תיקשי מתניתין רישא לסיפא דהא זאת אומרת איכא . למידק נמי ממתניתין כדאמרינן בסמוך אלא ודאי נראה דהכא גרס רבה דרבא דאמר לעיל מקח טעות לגמרי משמע יפרש כמו רב אשי:

''' כנסה''' בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה. והא דקתני שהרי כנסה ראשון פירש ריב&quot;ם דהכי משמע ליה אין לשני טענת בתולין לחסרה מכתובתה כלום שהרי כנסה ראשון וגרם להיות כתובתה מנה ואינו יכול לחסרה כלום מאותה מנה דלא מהניא טענת בתולין אלא ממנה דבתולין:

''' שאני''' הכא שהרי כנסה ראשון. ואדעתא דבעולה נישאת ואע&quot;ג דעדים מעידים שלא נבעלה אינו סומך על זה מאחר שהיו נישואין וסבר דלשבחה אומרים כן:

''' וניחוש''' שמא תחתיו זינתה. אין לומר דפריך אמאי אינו יכול לטעון טענת בתולים לאוסרה עליו ניחוש באשת כהן שמא תחתיו זינתה דליכא אלא חדא ספיקא ספק תחתיו ספק אין תחתיו דהא מצי לשנויי דהא דאינו יכול לטעון היינו להפסידה מכתובתה דאיכא ספק ספיקא דאפי' תחתיו אימור באונס הוה ואין זה דוחק דלעיל נמי מפרש אינו יכול לטעון טענת בתולים הכי דקאמר למאי אי לאוסרה עליו ביהודה אמאי לא כו' אלא אכתובה פריך אמאי אינו מפסיד לה ונראה לר&quot;י דלרב אשי פריך כיון דבעלמא אית ליה דאין לה כלום והכא יש לה לפי שכנסה ראשון א&quot;כ יבא לידי איסור שזה האיש סבור כיון שזו יש לה אע&quot;ג דבעלמא לית לה אם כן מחזקינן אותה ודאי בעולה מבעל ראשון ואדעת כן רוצים לומר שנשאתי ובחנם אטרח לבית דין שודאי לא יאסרוה עלי ולכך היה לנו להפסיד כתובתה שיבא לב&quot;ד ולא יטעה לומר שמותרת לו ואפי' באשת ישראל יש לנו להפסידה גזירה שיראה כהן שזו לא תאבד כתובתה ויסבור אף בשלו כן ולא יבא לב&quot;ד אבל לרבה לא פריך מידי כיון דבעלמא נמי יש לה ליכא למיטעי:

''' כגון''' שקידש ובעל לאלתר. וכן צריך נמי להעמיד שהראשון אחר שקידש כנסה לאלתר ומת מיד ועדים מעידים שלא זינתה תחתיו דאם נבעלה תחת הראשון הרי נבעלה לפסול לה ואסורה לכהונה:

''' שתי''' תקנות הוו. וליכא למימר דחדא תקנה הואי ומתני' קודם תקנה וברייתא לאחר תקנה שתיקנו לאלמנה מאתים דהא חזינן השתא דלית להו מאתים וליכא למימר נמי דמעיקרא כי תקינו לבתולה ארבע מאות תקינו גם כן לאלמנה מאתים דאין סברא לתקן לאלמנה מאתים אם לא אחר שראו צורך דמזלזלי בהו [הילכך מעיקרא לא רצו לשנותה משאר אלמנה וכיון דחזו דקא מזלזלי בהו ראו שהיה צורך תקון להם מאתן וכיון דחזו דפרשי מינייהו אהדרינהו למילתייהו] ולכך הוצרך לומר שתי תקנות הוו:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א|יב א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|א|יב|א}}</text>
      <sha1>82fh4u7fgbf15ooyldhg2tmvl6239nv</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות יב ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731832</id>
    <revision>
      <id>3009266</id>
      <parentid>2945209</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:14:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009266</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13174" sha1="ltncrzltm84hg1bozopjwika8acqpgr" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|יב|ב|יב א|יג א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף יב עמוד ב] כיון דחזו דמזלזלי בהו תקינו לה מאתן, כיון דחזו דקא פרשין מינייהו, דאמרי: עד דנסבינן אלמנת כהנים ניזיל ניסיב בתולה בת ישראל, אהדרינהו למלתייהו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בית דין של כהנים כו'. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא| לא ב&quot;ד של כהנים בלבד אמרו, אלא אפי' משפחות המיוחסות בישראל, אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין - עושין. מיתיבי: הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין, כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל - עושין; בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל הוא דאיכא צד כהונה, אבל בת ישראל לישראל לא! לא מבעיא קאמר, לא מבעיא בת ישראל לישראל, דלא מצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך, אבל בת ישראל לכהן, דמצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך - אימא לא, קמ&quot;ל. }}
מתני'. הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים, היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו, והוא אומר לא כי, אלא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות, {{שוליים|ב}} רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס, והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה. 
גמ'. אתמר: מנה לי בידך, והלה אומר איני יודע, רב יהודה ורב הונא אמרי: חייב, {{שוליים|ג}} ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי: פטור. רב הונא ורב יהודה אמרי חייב, ברי ושמא - ברי עדיף; רב נחמן ורבי יוחנן אמרי פטור, אוקי ממונא בחזקת מריה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|א&quot;ל אביי לרב יוסף: הא דרב הונא ורב יהודה - דשמואל היא; דתנן: היתה מעוברת, ואמרו לה מה טיבו של עובר זה? מאיש פלוני וכהן הוא, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת, ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל, ואמר ליה רב שמואל בר יהודה לרב יהודה: שיננא! אמרת לן משמיה דשמואל: הלכה כרבן גמליאל אף בראשונה; מאי אף בראשונה? אף על גב דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה, אמר רבן גמליאל ברי עדיף. }}לימא, רב יהודה ורב הונא דאמרי כר&quot;ג, ורב נחמן ורבי יוחנן דאמרי כרבי יהושע! אמר לך רב נחמן: אנא דאמרי אפילו כרבן גמליאל, {{הל&quot;מ-רק-גמרא|עד כאן לא קאמר ר&quot;ג התם - אלא דאיכא מגו, אבל הכא מאי מגו איכא? אי נמי, }}עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם - אלא דאמרינן אוקמה איתתא אחזקה, אבל הכא מאי חזקה אית ליה להאי? הכי נמי מסתברא כדקא משנינן,{{הל&quot;מ-רק-גמרא| דרב נחמן הוא דאמר כר&quot;ג, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''דמזלזלי בהו''' -  באלמנות קלות בעיניהם להוציאן מפני שכתובתן מועטת תקינו להו מאתן דגנאי היה להן ואע&quot;פ שאלמנות ישראל נמי כתובתן מנה מיהו כהנים חשיבי טפי וגנאי להם גירושי בנותיהן יותר מישראל:

'''מתני' נאמנת''' -  קא סלקא דעתך משום דברי ושמא ברי עדיף:

'''הרי זו בחזקת''' -  שנבעלה עד שלא תתארס והטעתו:

'''גמ' חייב''' -  לשלם:

'''פטור''' -  מלשלם ומכל מקום משבעינן ליה שבועת היסת שכן הוא כדבריו שאינו יודע שהוא חייב לו:

'''וכהן הוא''' -  כלומר מיוחס הוא:

'''אף בראשונה''' -  גבי תביעת כתובה: [אוקי כתובה אחזקתה אחזקת הבעל ה&quot;נ גבי מנה לי בידך איכא למימר נמי אוקי ממונא בחזקת מריה ופטור:

'''אלא דאיכא מגו]''' -  כגון משארסתני נאנסתי וכגון היא אומרת מוכת עץ אני דאמרינן מגו דאי בעיא טענה טענה מעלייתא מהך כגון גבי משארסתני נאנסתי הוה טענה מוכת עץ אני [טענה מעלייתא] דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה נאנסתי [משארסתני] וקא מיפסלה נפשה דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן ש&quot;מ קושטא קאמרה וגבי היא אומרת מוכת עץ אני אי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לה מאתן וקא אמרה מוכת עץ אני קודם לכן ואין לי אלא מנה:

'''אבל הכא''' -  גבי האי תובע מאי מגו איכא דלהמניה הלכך אוקי ממונא בחזקת מריה:

'''אוקמה אחזקה''' -  מספקא לן אשעת ארוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה למאתים אי בעולה הואי העמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השתא הוא דאיתניסה אחר אירוסין:

'''מאי חזקה אית ליה להאי''' -  תובע דנוקמיה אחזקיה לגבות הלכך זיל בתר חזקה דממונא:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''כיון''' דחזו דמזלזלי בהו. פירש בקונטרס שהיו קלות בעיניהן להוציאן לפי שהיתה כתובתן מועטת וקשה דמעיקרא נמי הוו ידעי שקלות בעיניהן להוציאן כיון דמנה חשיב דבר מועט ונראה לר&quot;י לפרש דמזלזלי בהו שמקצת בני אדם היו נמנעים מלנושאם לפי שהיו קלות בעיניהן שאין לה כתובה אלא רביע ממה שיש לה לבתולה ותקינו לה מאתן כיון דחזו דפרשי מינייהו לגמרי והיו קופצים קודם על בתולות ישראל ולא היה שום אדם קופץ עליהם אהדרינהו למילתייהו היינו דנקט מעיקרא מזלזלי שהיו נמנעים ולא לגמרי פורשים ובתר הכי נקט ופרשי:

'''. בית''' דין של כהנים היו גובין כו' ולא מיחו בידם חכמים. אע&quot;פ שלא כתב בלשון תוספת אלא ארבע מאות דחזו ליכי וקא ס&quot;ד דלא תגבה דלא חזו ובלשון תוספת לא כתב קא משמע לן דמנהג טוב מאד הוא וראוי להיות בכהונה ובמשפחות המיוחסות ושייך בהו למימר דחזו ליכי ואפי' לא כתב לה כתובה גובה ארבע מאות בתנאי ב&quot;ד כמו בבנות ישראל מאתים דתקנה גמורה היא:

''' והוא''' אומר לא כי כו'. אע&quot;ג דבסוף המניח (ב&quot;ק דף לה: ושם) דייק מדקתני לא כי דמיירי בברי הכא דליכא למיטעי קתני לא כי אע&quot;ג דאיירי בשמא:

''' מנה''' לי בידך והלה אומר איני יודע. פי' איני יודע אם הלויתני מעולם אבל הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך תנן בהדיא בהגוזל בתרא (שם קיח.) דחייב:

''' רב''' הונא ורב יהודה אמרי חייב. לכאורה נראה דלית להו דרבי אבא דאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם דטעמיה דר' אבא משום דדריש {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבועות|מז|א}} שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין . שני היורשין כגון אמר מנה לאבא ביד אביך ואמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ואבוה כה&quot;ג מתוך שאין יכול לישבע משלם ואי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב אין כאן שבועה דאפי' הוא אומר אין יודע בכל חייב ותימה דבפרק יש נוחלין (ב&quot;ב דף קלה. ושם) גבי האומר זה אחי משמע דאביי אית ליה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב ובפ' חזקת הבתים (שם לד. ושם) משמע דאית ליה לדר' אבא וי&quot;ל דאפי' למ&quot;ד חייב איכא למידרש שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין דשניהם לא ידעי אלא שעד אחד מעיד שאחד חייב לחבירו מנה דבאבוה מתוך שאינו יכול לישבע משלם תימה דרב יהודה גופיה אית ליה בריש הפרה (ב&quot;ק מו. ושם) אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע&quot;ה ואין לומר דרב יהודה כסומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין ולא אזיל בתר חזקת ממון ולהכי כי איכא ברי ושמא נוטל הכל והתם דקאמר אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין כו' אליבא דרבנן קאמר וליה לא סבירא ליה דהתם (בב&quot;ב דף צב:) משמע דסבר כרבנן גבי מוכר שור לחבירו ונמצא נגחן ועוד דתנן בפרק השואל (ב&quot;מ צז. ושם) המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב וקאמר בגמרא לימא תיהוי תיובתא דרב נחמן ור' יוחנן ומאי קושיא הא ע&quot;כ מתני' כסומכוס אפי' לרב יהודה דלרבנן מודה רב יהודה דפטור ורב נחמן ורבי יוחנן ע&quot;כ כרבנן דלסומכוס לכל הפחות חולקין אבל אי פליגי אליבא דרבנן ולסומכוס לעולם חולקין אפי' בברי ושמא פריך שפיר ממתני' דכרבנן אתיא דלסומכוס חולקין וי&quot;ל דהתם ברי גרוע ושמא טוב דלפי שהמזיק לא היה שם טוען זה ברי ושמא דמזיק טוב דלא הוה ליה למידע אבל מנה לי בידך הברי טוב והשמא גרוע דהוה ליה לידע אם חייב אם לאו אבל קשה דבעי למימר הכא הא דרב יהודה דשמואל היא דפסק כרבן גמליאל והתם ברי גרוע ושמא טוב שהבעל אינו יודע מתי נבעלה ואם כן תיקשי דשמואל אדשמואל דפ' הפרה (ב&quot;ק מו. ושם) ויש לומר דה&quot;מ למימר וליטעמיך ועוד יש לומר דסוגיא דהכא סברה דזה כלל גדול בדין לא לניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא כדקאמר התם אי נמי לכי הא וקשה על זה דאפילו לפי אי נמי דהתם לא אתי שפיר דהא בסוף המניח (שם דף לה: ושם) אית להו לרבנן בהדיא דאפי' ניזק אומר ברי כו' ושמואל סובר כרבנן כדמוכח בהמוכר שור לחברו:

''' אלא''' דאיכא מגו. האי שנויא לא אתיא אלא לרב נחמן דלר' יוחנן בההיא דמוכת עץ ליכא מגו כדמוכח לקמן הקשה ה&quot;ר יעקב מקורבי&quot;ל אכתי ע&quot;כ הא דרב יהודה דשמואל היא דאי לשמואל פטור תקשי ליה ממתניתין דהשואל (ב&quot;מ ד' צז. ושם:) המשאיל אומר שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב דלשמואל ליכא לשנויי כדמשני לרב נחמן ולרבי יוחנן כגון שיש עסק שבועה ביניהן ומתוך שאינו יכול לישבע משלם דשמואל אית ליה בהדיא בפ' כל הנשבעין (שבועות ד' מז. ושם) דחזרה שבועה לסיני ולא משלם וי&quot;ל דאיכא למימר דלעולם מנה לי בידך והלה אומר איני יודע לשמואל פטור ומוקי שמואל מתני' דהשואל כשיש עסק שבועה וכההוא תנא דאית ליה מתוך שאינו יכול לישבע משלם והוא סבר כאידך תנא דפלוגתא דתנאי היא בפרק כל הנשבעין (שם). [ועי' ביתר ביאור תוס' ב&quot;מ צז: סד&quot;ה רב הונא]:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א|יב ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|א|יב|ב}}</text>
      <sha1>ltncrzltm84hg1bozopjwika8acqpgr</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות יג ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731834</id>
    <revision>
      <id>3009253</id>
      <parentid>2945211</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:11:31Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009253</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14580" sha1="53mwctfqpdaoifbtfgumgfdm5kftcog" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|יג|ב|יג א|יד א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף יג עמוד ב] או לחורבה, ואמרו לה מה טיבו של איש זה? כהן הוא ובן אחי אבא הוא, רבן גמליאל ור&quot;א אומרים: נאמנת, רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר, עד שתביא ראיה לדבריה; בשלמא לזעירי, היינו דקתני תרתי, לסתר או לחורבה, אלא לרב אסי דאמר נבעלה, תרתי למה לי? חדא קתני לסתר דחורבה. והא לסתר או לחורבה קתני! חדא לחורבה דמתא, וחדא לחורבה דדברא; וצריכי, דאי אשמעינן חורבה דמתא, בהא קמכשר רבן גמליאל, משום דרוב כשרים אצלה, אבל לחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה - אימא מודה ליה לרבי יהושע; ואי אשמעינן בההיא, בההיא קאמר רבי יהושע, אבל בהא - אימא מודה לר&quot;ג, צריכא. מיתיבי: זו עדות שהאשה כשרה לה, ורבי יהושע אומר: אינה נאמנת; אמר להם ר&quot;י: אי אתם מודים, }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בשבויה שנשבית ויש לה עדים שנשבית, והיא אומרת טהורה אני - שאינה נאמנת? אמרו לו: אבל; ומה הפרש יש בין זו לזו! לזו יש עדים, ולזו אין לה עדים; אמר להם: אף לזו יש עדים, שהרי כריסה בין שיניה! אמרו לו: רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם, אמר להן: אין אפוטרופוס לעריות; בד&quot;א - בעדות אשה בגופה, אבל עדות אשה בבתה - דברי הכל הולד שתוקי. מאי קאמר להו, ומאי קמהדרי ליה! הכי קאמרי ליה: השבתנו על המעוברת, מה תשיבנו על המדברת? אמר להם: מדברת היינו שבויה, אמרו לו: שאני שבויה, דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם, אמר להם: הא נמי, כיון דאיסתתר אין אפוטרופוס לעריות. קתני מיהת תרתי, מדברת ומעוברת, תיובתא דרב אסי! תיובתא. ותיפוק ליה דהתם רוב פסולין אצלה, והכא רוב כשרין אצלה! מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי: לדברי המכשיר - מכשיר אפילו ברוב פסולין, לדברי הפוסל - פוסל אפילו ברוב כשרים. }}א&quot;ר יוחנן: {{שוליים|ב}}לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה, {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|לדברי הפוסל בה - פוסל בבתה}}; ורבי אלעזר אומר: אף לדברי המכשיר בה - פוסל בבתה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|וקי&quot;ל כרבי יוחנן דרביה דר&quot;א הוא ועוד דקאי כאבא שאול דאיפסיקא הלכתא כוותיה בפרק י' יוחסין [קידושין ע&quot;ד ע&quot;א] דתנן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ואמר רב מאי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ואף על גב דאיכא רוב פסולין אצלה ואמר רבא הלכה כאבא שאול}}:{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. אמר רבה: מ&quot;ט דר&quot;א? בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות, בתה לית לה חזקה דכשרות. איתיביה ר&quot;א לרבי יוחנן: בד&quot;א - בעדות אשה בגופה, אבל עדות אשה בבתה - דברי הכל הולד שתוקי; מאי לאו שתוקי ופסול! לא, שתוקי וכשר. ומי איכא שתוקי כשר? אין, כדשמואל, דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדים, ופירש אחד מהם ובעל - הולד שתוקי. מאי שתוקי? אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו, פשיטא, ומי ידעינן אבוה מנו? }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה, דכתיב: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, מי שזרעו מיוחס אחריו, יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו}}. {{שוליים|ד}}ההוא ארוס וארוסתו דאתו לקמיה דרב יוסף, היא אמרה מיניה, והוא אמר
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''לחורבה''' -  סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות:

'''חורבה דמתא''' -  סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כשרים קאמר:

'''דדברא''' -  ספק אחד מסוף העולם בא לכאן ורוב העולם עובדי כוכבים הם ופוסלים אשה בביאתם לכהונה כדאמר ביבמות (דף מה.) ובקדושין (דף עה:) יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה:

'''זו עדות שהאשה''' -  עצמה כשרה לומר לכשר נבעלתי:

'''אינה נאמנת''' -  לינשא לכהן:

'''אמרו לו אבל''' -  הן כמו אבל שרה אשתך ([[בראשית  יז]]) דמתרגמינן בקושטא:

'''ומה הפרש בין זו לזו''' -  ר' יהושע קאמר לה:

'''לזו יש עדים''' -  שנבעלה דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה:

'''ולזו אין עדים''' -  שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא:

'''אף לזו''' -  כלומר אף כאן יש אחת שיש לה עדים ואתם חולקים עלי בהיותה מעוברת:

'''אמרו ליה כו'''' -  לקמיה מפרש מאי קא מהדרי ליה על מאי דקאמר להו:

'''אין אפוטרופוס כו'''' -  לקמן מפרש:

'''בד&quot;א''' -  דנאמנת לר&quot;ג:

'''בעדות אשה בגופה''' -  כלומר להכשיר את עצמה לכהונה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול:

'''מאי קאמר להו כו'''' -  כלומר מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם אף לזו יש לה עדים אין לך פרוץ גדול מזה דקחזינן דנתעברה ממנו:

'''השבתנו על המעוברת''' -  תשובה גמורה ונצחת:

'''מדברת היינו שבויה''' -  מה מדברת אין לה עדים אף שבויה אין לה עדים בבעילה ואתם מחזיקים אותה כנבעלה:

'''פרוצים בעריות''' -  והא ודאי נבעלה:

'''אין אפוטרופוס לעריות''' -  אין אתם יכולים להיות לה אפוטרופוס לומר לא נבעלה:

'''ותיפוק ליה וכו'''' -  לרבי יהושע פריך נהי נמי דאין אפוטרופוס לעריות תיפוק ליה דלא דמי לשבויה דהתם רוב פסולין כו':

'''מכשיר אפי' ברוב פסולים''' -  דאמרינן אוקמה אחזקה ועל רוב פסולים שהיו מכשירים אותה הביא הוא להם ראיה מן השבויה:

'''אית לה חזקה דכשרות''' -  וי&quot;ל אשה זו בחזקת כשרות עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסילנה מספק:

'''לא שתוקי וכשר''' -  כלומר שתוקי הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה היא תינשא לכהונה ואם זכר הוא בתו ואלמנתו כשרות לכהונה:

'''ופירש אחד מהן''' -  ואין ידוע איזה הוא:

'''הולד שתוקי''' -  ואע&quot;פ שברור לנו שמכהן כשר בא והאי שתוקי על כרחך כשר ליוחסין ואם נקבה היא ראויה לכהן וקרי ליה שתוקי:

'''מדין כהונה''' -  שלא יעבוד עבודה ולא יאכל תרומה:

'''מיוחס אחריו''' -  שאנו יודעין מי אביו:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''השבתנו''' על המעוברת. פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמיא לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפילו לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מיגו אמר להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אין נאמנת לומר לא נבעלתי ה&quot;נ מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות ומיהו פי' זה לא יתכן למאי דפרישית לעיל דלר' יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי ופר&quot;י בדוחק מדברת היינו שבויה דכמו. ששבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במיגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי ולהכי אהני דאין אפוטרופוס לעריות דלא חשבינן ליה מיגו:

''' מסייע''' ליה לר' יהושע בן לוי. הקשה ר&quot;ת אכתי תיפוק ליה דהתם בשבויה כל פסולים והכא בחורבה דדברא רוב ותירץ דרוב ככל וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דאפילו אית להו סמוך מיעוטא לחזקה לר&quot;ג ור' יהושע מ&quot;מ לא הוי אלא פלגא ופלגא ודין הוא שתאסר מספק דספק איסורא לחומרא ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף פ. ושם) דמטהרין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר כדאמרינן פרק כיסוי הדם {{הפניה-גמ|מסכת=כן|חולין|פו|ב}}:

''' מכשיר''' אפילו ברוב פסולים. והא דקאמרינן בפ' עשרה יוחסין (קדושין עד. ושם) גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ומפרש בגמרא שבודקין אמו ואומרת לכשר נבעלתי ופריך כמאן כר&quot;ג תנינא חדא זימנא היתה מעוברת כו' פי' והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פי' שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר&quot;ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה כו' אע&quot;ג דאמרי' הכא דר&quot;ג מכשיר אפילו ברוב פסולין אבא שאול קאי אמתני' וממתני' לא משמע מידי דאיירי ברוב פסולים והא דפריך התם לעיל למאי דהוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בבתה הניחא למ&quot;ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אבל למ&quot;ד מכשיר בבתה מאי איכא למימר התם פריך שפיר דאפי' לזעירי לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה:

''' פשיטא''' מי ידעינן אבוה מנו. הכא לא בעי לשנויי לא צריכא דאי תפס כדמשני בפרק עשרה יוחסין (שם דף עה. ושם) גבי ארוסה שעיברה דהתם רגלים לדבר דמארוס נתעברה ואיכא למיתלי ביה טפי מבאיניש דעלמא:

''' בעינן''' זרעו מיוחס אחריו. והא דאמר בהחולץ {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יבמות|לז|א}} ראשון ראוי להיות כ&quot;ג גבי ספק בן תשע לראשון בפרק נושאין על האנוסה (שם דף ק:) פריך לה ומשני זרעו מיוחס אחריו דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא וכי גזור רבנן בזנות בנישואין לא גזור:

''' [ההוא''' ארוס וארוסתו. והא דאמר בעשרה יוחסין (קדושין דף עה.) איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כשלא בדקו את אמו דאי בשבדקו קשיא דשמואל אדשמואל דהכא אמר שמואל דנאמנת דהלכה כרבן גמליאל דנאמנת והתם קאמר איפוך שמואל אמר הולד ממזר וכן משמע דבמסקנא משני התם לעולם לא תיפוך כו' ומפרש מאי שתוקי שבודקין את אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואם תאמר אכתי לשמואל דהתם משמע דוקא בבא על ארוסתו בבית חמיו מהני בדיקה והכא משמע אפילו כי לא מודה אמר שמואל דנאמנת כרבן גמליאל ויש לומר דהא דנקט בא היינו משום רבותא דרב נקטיה דאפילו הכי אמר הולד ממזר אי נמי התם הוא דבעינן בא משום דאיירי בדדיימא מעלמא כדאמר רבא ביבמות בשלהי אלמנה לכהן גדול מסתברא מילתא דרב בדדיימא מעלמא והכא בדלא דיימא מעלמא מיירי ועוד דבכל הספרים גרס בקדושין ארוסה שעיברה וההיא דוקא קאמר שבודקין אבל בבא א&quot;צ בדיקה ומיהו קשה ללישנא קמא ביבמות בסוף פ' אלמנה דפליגי רב ושמואל בבא ומסיק התם אביי דאע&quot;ג דלא דיימא מעלמא פליגי דדלמא מדאפקרה נפשה לגבי ארוס מפקרה נפשה לגבי עלמא הא אמר הכא חדא דקא מודה ומשמע דכשר אפילו לר' יהושע ובא כמודה&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א|יג ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|א|יג|ב}}</text>
      <sha1>53mwctfqpdaoifbtfgumgfdm5kftcog</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות טו ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731838</id>
    <revision>
      <id>3009248</id>
      <parentid>2945201</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:10:30Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009248</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11424" sha1="epklapqsjas8lr3d4pngh1ln1hv7cn1" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|טו|ב|טו א|טז א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף טו עמוד ב] מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבי', אם רוב ישראל - ישראל, מחצה על מחצה - ישראל; ואמר רב: לא שנו אלא להחיותו, }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אבל ליוחסין לא, ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל! אשתמיטתיה הא דא&quot;ר יהודה אמר רב: בקרונות של צפורי הוה מעשה. ולרב חנן בר רבא, דאמר: הוראת שעה היתה, קשיא הא! מאן דמתני הא לא מתני הא. גופא: מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים, אם רוב ישראל - ישראל, מחצה על מחצה - ישראל; אמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל ליוחסין לא, ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל. ומי אמר שמואל הכי? והאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב! אלא, כי איתמר דשמואל - ארישא אתמר: אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים, אמר שמואל: }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ולפקח עליו את הגל אינו כן. אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים. למאי הלכתא? אמר רב פפא: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|להאכילו נבילות. אם רוב ישראל - ישראל. למאי הלכתא? אמר רב פפא: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|להחזיר לו אבידה. מחצה על מחצה - ישראל. למאי הלכתא? אמר ריש לקיש: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לנזקין. ה&quot;ד? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה, לימא ליה: אייתי ראיה דישראל את ושקול! לא צריכא, דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן, פלגא משלם, ואידך פלגא - אמר להו: אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון. }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''מצא בה תינוק מושלך''' -  משנה היא בסדר טהרות גבי עיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה:

'''מחצה על מחצה ישראל''' -  לקמיה מפרש מאי איכא בין רוב ישראל למחצה על מחצה דפליג להו בתרי:

'''לא שנו''' -  דאם רוב ישראל ישראל:

'''אלא להחיותו''' -  ב&quot;ד מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך ([[ויקרא  כה]]):

'''אבל ליוחסין לא''' -  דאם בת היא אסורה לכהן ואפי' ליכא למיחש משום אסופי כגון הנך דאמרינן בעשרה יוחסין (קדושין עג:) משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיעא מיהו חיישינן שמא בת עובד כוכבים היא ולמ&quot;ד גיורת פסולה לכהונה אפילו קטנה זו אסורה לכהן דתרי רובי בעינן ליוחסין:

'''ושמואל אמר אף לפקח עליו את הגל''' -  בשבת חשבינן ליה לישראל:

'''אשתמיטתיה''' -  לרבי ירמיה:

'''הא דאמר רב יהודה''' -  דהכא נמי תרי רובי הוו:

'''ולרב חנן בר רבא דאמר''' -  משמיה דרב:

'''הוראת שעה היתה''' -  והתם תרי רובי הוו וקאמר הוראת שעה היתה אבל לדורות לא בעינן תרי רובי:

'''קשיא הא''' -  דרב דאמר אבל ליוחסין לא אלמא רב תרי רובי בעי:

'''לא מתני הא''' -  דאמר רב יהודה אמר רב בקרונות של צפורי הוה מעשה וחד רובא הוה הלכך הוראת שעה היתה:

'''מי אמר שמואל הכי''' -  דלענין פיקוח נפש בעינן רובא:

'''אין הולכין כו'''' -  דאפילו בספק עובד כוכבים ספק ישראל ברוב עובדי כוכבים מפקחין:

'''ולענין פיקוח נפש אינו כן''' -  דאפילו ברוב עובדי כוכבים מפקחין דאין הולכין בה אחר הרוב:

'''למאי הלכתא''' -  כיון דאמר שמואל מפקחין עליו את הגל אלמא לאו עובד כוכבים הוא לכל מילי ולמאי הלכתא חשיב ליה עובד כוכבים:

'''להאכילו נבלות''' -  בידים וכ&quot;ש שלא יחזירו לו אבידה ולנזקין:

'''להחזיר לו אבידה''' -  רבותא היא דמוציאין מיד ישראל הזוכה בה ועוד דאמור רבנן {{הפניה-גמ|מסכת=כן|סנהדרין|עו|ב}} המחזיר אבידה לכנעני עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה שהשוה מצרים לחשיבתן של ישראל ונאמר לא יאבה ה' סלוח לו:

'''מחצה על מחצה ישראל למאי הלכתא''' -  להחזיר לו אבידה לא מצית אמרת דא&quot;כ למאי הלכתא פלגינהו מהדדי:

'''לנזקין''' -  דתנן ב&quot;ק (דף לז:) שור של ישראל שנגח לשור של כנעני פטור ושור של כנעני שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם וישראל לישראל תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם:

'''אילימא כו'''' -  וקאמרת דדיינינן ליה כישראל ומחייבת ליה לשלם לו חצי נזקו:

'''לימא ליה''' -  ישראל אייתי ראיה דהא מחצה על מחצה הוא וספיקא הוא:

'''לא צריכא כו'''' -  וקא תבע ליה ישראל נזק שלם לתם כדין כנעני ואשמעינן תנא דכישראל דיינינן ליה ולא משלם אלא חצי נזק דא&quot;ל אייתי ראיה:&lt;B&gt; מתני' &lt;/B&gt;
&lt;center&gt;'''פרק שני - האשה שנתארמלה'''&lt;/center&gt;


'''מתני' האשה שנתארמלה או נתגרשה''' -  ותובעת כתובתה:

'''והוא אומר''' -  אנתגרשה קאי ולאלמנה היורשין אומרים לה אלמנה נשאך אבינו ואין לך אלא מנה ושטר הכתובה אבד:

'''אם יש עדים''' -  על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה:

'''בהינומא''' -  בגמ' מפרש:

'''וראשה פרוע''' -  איצטייבליד&quot;ה שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

'''אף חילוק קליות''' -  רגילים היו לחלק קליות להתינוקות בנישואי הבתולות:

'''קליות''' -  כשהשבולין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקין לעולם:

'''ומודה ר' יהושע''' -  מפרש בגמ' אהיכא קאי ומאי מודה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''ולרב''' חנן דאמר הוראת שעה היתה. ולדורות סגי בחד רובא קשיא הך ולא מיסתברא ליה למימר דהוראת שעה היתה שהתיר בתרי רובי אבל לדורות לא סגי אפילו בתרי רובי:

''' מאן''' דמתני הא לא מתני הא. פי' בקונטרס דרב חנן לא מתני דבקרונות של צפורי היה מעשה ולא הוה אלא חד רובא ולפירושו לא פליגי דלדורות לכ&quot;ע בעינן תרי רובי ולא פליגי אלא במעשה היכי הוה ור&quot;ח פי' דרב חנן לא מתני אבל ליוחסין לא וסגי לדידיה לדורות בחד רובא אבל קשה לפירושו לרב חנן תקשי ר' יוחנן בן נורי דאמר כמאן דסגי בחד רובא כדפריך לעיל ועוד דלא מיסתבר דשום אמורא יחלוק אההיא דאבל ליוחסין לא דרב גופיה קאמר לה בלא אמורא ולהכי אפירכא דרבי ירמיה לא משני מאן דמתני הא לא מתני הא:

''' אם''' רוב עובדי כוכבים עובד כוכבים למאי הלכתא. לא מצי למימר לענין שלא להחיותו דמאי איריא רוב עובדי כוכבים אפילו מחצה נמי דדוקא ברוב ישראל קאמר רב דהוי ישראל להחיותו:

''' להחזיר''' לו אבדה. הוה מצי למימר להחיותו כדאמר רב אלא נקט להחזיר לו אבדה דהוי רבותא טפי דאיסור גדול הוא משום למען ספות הרוה וגו' אבל להחיותו לא הוי רבותא כל כך דהא מפרנסין עניי עובדי כוכבים עם עניי ישראל ואפי' לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן שבהיתר באו המעות לידו ומדעתו נתנם לו הלוקח אבל הכא מודי דאזלינן בתר רובא:

''' לא''' צריכא דנגחיה תורא דידיה כו'. תימה דהכי נמי הוה מצי למימר מחצה על מחצה עובד כוכבים ומנגח תורא דידן לתורא דידיה [כולה מילתא הוי מצי למימר לענין נגיחה אלא ניחא בכל חד למצוא דבר חדש. מהר&quot;ם]: 
&lt;center&gt;'''פרק שני - האשה שנתארמלה'''&lt;/center&gt;


'''מתני'''' האשה. אם יש עדים שיצאת בהינומא כו'. בדלא נקיטא כתובה איירי דאי איכא כתובה ניחזי כתובתה אם היא בתולה או אלמנה ואפילו למ&quot;ד הטוען אחר מעשה ב&quot;ד ואמר פרעתי נאמן מ&quot;מ אין נאמן לומר כאן אלמנה נשאתיך מגו דאי בעי אמר פרעתי דמגו במקום עדים הוא:

''' ומודה''' רבי יהושע באומר שדה כו' דנאמן. מתוך פירוש הקונט' משמע דדוקא כשאין הלה תובעו ונאמן במגו דאי בעי שתיק אבל אם תובעו אינו נאמן ואינו נראה דהא קתני סיפא ואם יש עדים כו' משמע דדוקא אם יש עדים שהיתה של אביו אינו נאמן אבל אם אין עדים אע&quot;ג דהלה תובעו נאמן מגו דאי בעי אמר לא היתה של אביך מעולם מדלא נקט אם תובעו אינו נאמן ובגמרא נמי פריך וליתני שדה זו שלך היתה משמע דבהלה תובעו איירי ולכך משיב ודאי שלך היתה ולקחתיה ממך אבל אם לא תובעו אין שייך לומר שלך היתה כי מסתמא הוא יודע בעצמו דבר זה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק א|טו ב}}
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ב|טו ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|א|טו|ב|שני פרקים=כן}}</text>
      <sha1>epklapqsjas8lr3d4pngh1ln1hv7cn1</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות כז ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731862</id>
    <revision>
      <id>3009279</id>
      <parentid>2945236</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:16:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009279</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13948" sha1="fxzzmgrhv48vqa2slhlwmzrcff12w6n" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|כז|ב|כז א|כח א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף כז עמוד ב] מה לי לשקר {{הל&quot;מ-רק-ריף|דאי בעיא אמרה נחבאתי:}}, {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|או דלמא לא אמרינן}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| מה לה לשקר}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|? ומאי שנא מההוא מעשה דההוא גברא דאגר ליה חמרא }}וכו' {{הל&quot;מ-רק-גמרא|לחבריה, א&quot;ל: לא תיזיל באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא, זיל באורחא דנרש דליכא מיא, ואזיל איהו באורחא דנהר פקוד ומית חמרא, אתא לקמיה דרבא, א&quot;ל: אין, באורחא דנהר פקוד אזלי, מיהו לא הוו מיא, אמר רבא: מה לי לשקר, אי בעי א&quot;ל באורחא דנרש אזלי, ואמר ליה אביי: }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן! }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|הכי השתא, התם ודאי }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|איכא עדים ד}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|איכא מיא}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן}}, {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|הכא ודאי איטמי? חששא הוא, }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|ובמקום חששא אמרינן }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|מה לי לשקר.‍ גם כאן פסק רב אלפס לקולא.}}
אם יש עדים, אפילו עבד ואפילו שפחה {{הל&quot;מ-רק-גמרא|- נאמנין. ואפילו שפחה דידה מהימנא}}{{הל&quot;מ-רק-ריף| ואי שפחה דידה היא לא מהימנא: }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|; ורמינהי: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|לא תתייחד עמו אלא ע&quot;פ עדים, ואפילו ע&quot;פ עבד וע&quot;פ שפחה, חוץ משפחתה, מפני שלבה גס בשפחתה! אמר רב פפי: בשבויה הקילו. רב פפא אמר: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הא בשפחה דידה, הא בשפחה דידיה. ושפחה דידה לא מהימנא? הא קתני: אין אדם מעיד על עצמו, הא שפחה דידה מהימנא! שפחתה נמי כעצמה דמי. רב אשי אמר: הא והא בשפחה דידה, ושפחה מיחזא חזיא ושתקה, התם דשתיקתה מתירתה - לא מהימנא, הכא דשתיקתה אוסרתה - מהימנא. השתא נמי אתיא ומשקרא! תרתי לא עבדה. כי הא דמרי בר איסק, ואמרי לה חנא בר איסק, אתא ליה אחא מבי חוזאה, א&quot;ל: פלוג לי בנכסי דאבא, א&quot;ל: לא ידענא לך, אתא לקמיה דרב חסדא, א&quot;ל: שפיר קאמר לך, דכתיב: ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירהו, מלמד, שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן. א&quot;ל: זיל אייתי סהדי דאחוה את, א&quot;ל: אית לי סהדי ומסתפינו מיניה, דגברא אלמא הוא. א&quot;ל לדידיה: זיל אייתינהו את דלאו אחוך הוא, א&quot;ל: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה! א&quot;ל: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכי דאיננא לך ולכולהו אלמי חברך; השתא נמי אתו ומשקרי! תרתי לא עבדי. לימא כתנאי: }}תניא {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|זו עדות - איש ואשה, תינוק ותינוקת, אביה ואמה, ואחיה ואחותה, אבל לא בנה ובתה, לא עבדה ושפחתה, ותניא אידך: הכל נאמנין להעיד, חוץ מהימנה ובעלה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|; דרב פפי ודרב אשי תנאי היא, דרב פפא [מי] לימא תנאי היא? אמר לך }}ומוקי {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|רב פפא:}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא| כי תניא ההיא - }}{{שוליים|ו}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|במסיחה לפי תומה}}. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|כי הא דכי אתא רב דימי אמר, רב חנן קרטיגנאה משתעי: מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה }}אמר {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|רבי יהושע בן לוי }}מישתעי: {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|מעשה בא לפני רבי, באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר: אני ואמי נשבינו לבין העובדי כוכבים, יצאתי לשאוב מים - דעתי על אמי, ללקט עצים - דעתי על אמי, }}{{שוליים|ז}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|והשיאה ר' לכהונה על פיו. }}
{{הל&quot;מ-רק-ראש|וכן הילכתא דבנה ובתה ועבדה ושפחתה לא מהימני אלא במסיח לפי תומו אבל בעלה אפילו מסיח לפי תומו לא מהימן. ‍ויש‍ שפוסקים כר' אשי דבתראה הוא ואיהו אמר דשפחה דידה מהימנא ורב אלפס ז&quot;ל פסק דשפחה דידה לא מהימנא כרב פפא וכן מסתבר דברייתא קמייתא מסייע ליה ובתרייתא מוקי לה במסיח לפי תומו: }}
{{הל&quot;מ-ריף-ראש|גרסי' בפ' אלו נערות [דף ל&quot;ו ע&quot;ב] הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה דלא שדי איניש זוזיה במיא מעיד בה כדי לא ישאנה שמא עיניו נתן בה:}}
מתני'. אמר ר' זכריה בן הקצב: המעון הזה! לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו, אמרו לו: {{שוליים|ח}}אין אדם מעיד על עצמו. 
גמ'. תנא: {{שוליים|ט}}ואעפ&quot;כ ייחד לה בית בחצרו, וכשהיא יוצאה - יוצאה בראש בניה, וכשהיא נכנסת - נכנסת בסוף בניה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|בעי אביי: מהו לעשות בגרושה כן? התם הוא }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|והני מילי בשבויה }}דבשבויה הקילו, אבל הכא בגרושה לא,{{הל&quot;מ-רק-גמרא| או דלמא לא שנא? ת&quot;ש, }}דתניא: {{שוליים|י}}המגרש את אשתו - לא תנשא בשכונתו,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''מה לי לשקר''' -  אי בעיא אמרה נחביתי:

'''במקום עדים''' -  דאנן סהדי דכל שעתא איכא מיא:

'''ודאי איטמי''' -  בתמיה:

'''לא תתייחד עמו''' -  במסכת גיטין היא שכיב מרע שכתב ומסר גט לאשתו על מנת שאם מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא עליה והוה ליה גט ישן ותנן בית הלל אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה:

'''ואפילו על פי עבד''' -  דייה בעבד שהיה עמה:

'''שלבה גס בשפחתה''' -  ותשמש בפניה:

'''רב אשי אמר הא והא בשפחה דידה''' -  והיינו טעמא דבמתני' מהימנא והתם לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא חזיא בקילקול גבירתה ושתקה:

'''התם''' -  גבי גט:

'''דשתיקותה מתירתה''' -  שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה אלא שתאמר אני הייתי עמה:

'''לא מהימנא''' -  להיות זו מותרת על ידה דאי נמי חזיא לא מסהדא:

'''הכא''' -  גבי שבויה:

'''דשתיקותה''' -  דשפחה:

'''אוסרתה''' -  לגבירתה דכל כמה שאינה מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא אלא למשתק:

'''השתא נמי''' -  כיון דרחמא לה לגבירתה או דדחלה מינה אתיא ומשקרא ואמרה טהורה היא:

'''תרתי לא עבדא''' -  חדא למשתק בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר:

'''אחא מבי חוזאה''' -  שהלך אביו שם והוליכו עמו וגדלו שם ומת אביו וחזר לעירו ותבע חלקו בנכסי אביו:

'''א&quot;ל''' -  רב חסדא לההוא אחא:

'''שפיר קאמר לך''' -  שאינו מכירך לפי שיצאת בלא חתימת זקן [ובאת בחתימת זקן]:

'''ויכר יוסף את אחיו''' -  שכשפירש מהן כבר היו חתומי זקן:

'''א&quot;ל''' -  רב חסדא למרי:

'''זיל אייתינהו את''' -  להנהו סהדי המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אביך:

'''השתא נמי''' -  כיון דדחלי מיניה אתו ומשקרי:

'''תרתי לא עבדי''' -  חדא דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי שיקרא:

'''לימא כתנאי''' -  שפחתה אי מהימנא אי לא:

'''זו עדות''' -  עדות זו של שבויה הכל כשרים בה איש ואשה תינוק ותינוקת:

'''חוץ מהימנה''' -  היא עצמה:

'''דרב פפי ורב אשי''' -  דאמרו לעיל שפחה דידה מהימנה:

'''ודאי תנאי היא''' -  על כרחך יאמרו אנן דאמרי' כי מתניתא בתרייתא מדקשיא להו קמייתא:

'''דרב פפא''' -  דאמר לא מהימנה:

'''מי לימא תנאי היא''' -  כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ מתניתא בתרייתא נמי כוותיה למימר שפחתה כעצמה דמי והרי היא בכלל חוץ מהימנה דקתני בה או תירוצא אחרינא:

'''אמר לך רב פפא כי תניא ההיא''' -  דקתני הכל נאמנים ואפילו שפחה דידה במסיחה לפי תומה:

'''רב חנא קרטיגנאה משתעי''' -  רב חנן דמן קרטיגי היה מספר מעשה זה:

'''מתני' המעון הזה''' -  שבועה היא:

'''גמ' ואעפ&quot;כ''' -  שאסרו עליו לפי שכהן היה:

'''כשהיא יוצאה''' -  והוא בחצר:

'''יוצאה בראש בניה''' -  שיהו הבנים עמהם שלא יתייחדו:

'''וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה''' -  כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והבנים מבחוץ:

'''בגרושה''' -  כהן שגירש את אשתו מהו לדור עמו בחצר:

'''לא תנשא בשכונתו''' -  לפי שמכירה ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''לא''' תתיחד עמו אלא בעדים. פירוש בקונטרס משום גט ישן ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין {{הפניה-גמ|גיטין|עג|א}} דבמהיום אם מתי מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תתיחד עמו משום חשש קידושין כמו המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני (שם דף פא.) [ולא שייך גט ישן כלל לפירוש דהתם] וכן משמע התם בגמרא אבל לרבינו תם דמפרש מה היא באותן הימים קאי אמהיום אם מתי ונעשה כאומר מעת שאני בעולם שאין דעתו לגרשה אע&quot;פ שאומר מהיום אלא שעה אחת לפני מיתתו הוי טעמא משום גט ישן ובתוספתא משמע כפי' רבינו תם.:

''' שפיר''' קאמר לך דכתיב ויכר יוסף. זה שבא נולד כאן והלך עם אביו למדינת הים ועתה כשחזר ואמר לא ידענא לך מיחזי כשיקרא כי היה לו לידע אם הוא אחיו אם לאו כיון שמכירו קודם להכי קאמר רב חסדא דשפיר קאמר ליה שאינו מכירו כדאשכחן ביוסף:

''' אמר''' ליה אית לי סהדי ומסתפינו מיניה דאיניש אלמא הוא. נראה לר&quot;י דמיירי שהביא עדים ואומרים אותו עדות שאתה שואל לא נאמר לך כלום עליו דרגלים לדבר שהוא אלם אמר ליה זיל כו' פי' לך הבא אותם עדים עצמם שיראים להעיד עליך שיעידו שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יודעים אם הוא אחיך אם לאו וקאמר השתא נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר אינו אחיו או שאינן יודעין אם הוא אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין נראה כלל שיהא נאמן לומר דגברא אלמא הוא דאם לא כן כל אדם יאמר על חבירו שהוא גברא אלמא ויביא הוא עדים ואם לא יביא יפסיד ועוד דקאמר השתא נמי אתו ומסהדי אטו משום דמסתפו מיניה הני סהדי מסתפו מיניה כולי עלמא:

''' תרתי''' לא עבדי. שישתקו ולא יעידו האמת ועוד שיאמרו שקר וכן גבי שפחה:

''' במסיחה''' לפי תומה. ואפילו הכי היא ובעלה אינן נאמנין אע&quot;ג דיוחנן אוכל חלות (לעיל דף כו.) היה נאמן על עצמו במסיח לפי תומו הני מילי לתרומה אבל . דמסיח לפי תומו אינו כשר אלא לעדות אשה דרבנן כדאמר ביבמות והכא בשבויה הקילו]:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ב|כז ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ב|כז|ב}}</text>
      <sha1>fxzzmgrhv48vqa2slhlwmzrcff12w6n</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות ל ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731868</id>
    <revision>
      <id>3009263</id>
      <parentid>2945242</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:13:58Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009263</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14727" sha1="rgdw1j4cv21460ke4kff78x4dm00cpn" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|ל|ב|ל א|לא א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף ל עמוד ב] דין ארבע מיתות לא בטלו, מי שנתחייב סקילה - או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה - או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק - או טובע בנהר או מת בסרונכי! אלא איפוך: אריא וגנבי בידי שמים, צינים ופחים בידי אדם. רבא אמר, טעמא דרבי נחוניא בן הקנה מהכא: ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך... ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו, אמרה תורה: כרת שלי כמיתה שלכם, מה מיתה שלכם פטור מן התשלומין, אף כרת שלי פטור מן התשלומין. מאי איכא בין רבא לאביי? איכא בינייהו זר שאכל תרומה, לאביי }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|פטור, ולרבא חייב. ולאביי פטור? והאמר רב חסדא: מודה ר' נחוניא בן הקנה, }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בגונב חלבו של חבירו ואכלו - שהוא חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי איסור חלב; אלמא דמעידנא דאגביה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה, הכא נמי בעידנא דאגביה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה! הכא במאי עסקינן - כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו. סוף סוף כיון דלעסיה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעה! כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה. היכי דמי? אי דמצי לאהדורה, ניהדר! אי לא מצי לאהדורה, אמאי חייב? לא צריכא, דמצי לאהדורה ע&quot;י הדחק. רב פפא אמר: כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו. רב אשי אמר: בזר שאכל תרומה משלו }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''דין ד' מיתות''' -  עונש דוגמתם:

'''נופל מן הגג''' -  דומה לנסקל שדוחפין אותו מבית הסקילה לארץ דגבוה ב' קומות היה כדאמרי' בנגמר הדין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|סנהדרין|מה|א}}:

'''חיה דורסתו''' -  ארי מפילו לארץ והורגו בדריסה:

'''נחש מכישו''' -  והארס שורפו:

'''נמסר למלכות''' -  והן מתיזין ראשו בסייף כי כן דרך המומתין על ידיהן וזו היא מיתת סייף:

'''סרונכי''' -  אסכרא והוא בגרון מלנ&quot;ט:

'''מן האיש ההוא''' -  שהוא חייב מיתת ב&quot;ד:

'''ושמתי אני את פני והכרתי''' -  למדנו שהכרת במקום מיתה וחילופה:

'''זר שאכל תרומה''' -  במזיד הוא במיתה בידי שמים ולא בכרת כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב ([[ויקרא  כ]]) ערירים יהיו:

'''לאביי פטור''' -  מתשלומין דנפקא ליה מאסון בידי שמים וכל אסון במשמע בין במיתה בין בכרת:

'''ולאביי פטור''' -  בתמיה נהי נמי דמיתה בידי שמים פוטרת מתשלומין אבל היכא דאכיל תרומה דגזילה מי מיפטר הא כיון דאגבהה קניה וחייב בתשלומין ואפילו תישרף ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל לה:

'''שתחב לו חברו''' -  דלא אגבהה ולא קניה ולא מיחייב בתשלומין אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו ולא דמי כולה ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא:

'''איבעי ליה לאהדורה''' -  וכי לא אהדרה מההיא שעתא איהו מזיק לה דראשון לאו מידי עבד ולא נתחייב לכהן כלום:

'''ואי דלא מצי לאהדורה אמאי חייב''' -  מיתה אנוס הוא:

'''ע&quot;י הדחק''' -  דאי נמי אהדרה ממאסה ולא חזיא לבעלים הלכך מגזל לא גזלה אמאי קא מחייבת ליה בתשלומין אהנאת גרונו ומעיו ההיא שעתא חיוב מיתה איכא:

'''משקין של תרומה''' -  ולא תדחקה לשנויה בבית הבליעה אלא מכיון שתחבה לתוך פיו אימאסא לה ולא מצית לאיחיובי משום גזילה דהא לא חזיא למידי אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב ומיתה ותשלומין באים כאחד:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''דין''' ד' מיתות לא בטלו. וא&quot;ת והא אמר בהשוכר את הפועלים (ב&quot;מ פג:) בההוא דזקפוהו אע&quot;פ שהיה חייב סקילה שבעלו הוא ובנו נערה המאורסה וי&quot;ל בשבעל בנו תחלה ואח&quot;כ הוא דהוי בעולה והרי הוא בחנק אבל קשה דחזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים שמתים על מטותם ויש לומר דע&quot;י תשובה הקב&quot;ה מיקל ולפעמים מוחל לגמרי או זכות תולה לו ואינו נפרע ממנו בחייו ובפ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לז: ושם) דפריך והא בר נחש הוא לפי שהחמיר עליו יותר:

''' זר''' שאכל תרומה לאביי פטור. ואוכל תרומה בשוגג והזיד במעילה לרבי דאמר במיתה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|לג|א}} דחייב גזירת הכתוב הוא וא&quot;ת לאביי דפטר חייבי מיתות בידי שמים אי ר' נחוניא ס&quot;ל כרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אמאי תניא בפרק כל שעה (פסחים דף כט. ושם) האוכל חמץ של הקדש במועד יש אומרים לא מעל ואמרינן מאן י&quot;א רבי נחוניא בן הקנה והא כיון דגלי רחמנא גבי הקדש דלא שייך קים ליה דאם לא כן אין לך אדם שמועל בהקדש א&quot;כ בפסח נמי דאיכא כרת ליחייב ולא הוה לן למימר דקים ליה בדרבה מיניה וכ&quot;ת במיתה דהקדש דוקא גלי רחמנא דלא אמרינן דקים ליה בדרבה מיניה אבל התם דהוי בפסח דאיכא כרת לא גלי קרא א&quot;כ הא דתנן התם (שם דף לא:) האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מן התשלומין ומפרש בגמ' במזיד פטור דקים ליה בדרבה מיניה כרבי נחוניא והשתא בשוגג נמי ליפטר משום כרת דפסח דאפי' בשוגג אמרי' דקים ליה בדרבה מיניה כדאמרינן לקמן בפירקין (דף לה.) אלא ע&quot;כ משום דגלי רחמנא במיתה דתרומה בשוגג דלא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה וה&quot;ה כי איכא כרת ולא אמרינן דוקא במיתה דגלי גלי אבל כי איכא כרת לא וי&quot;ל דשאני שוגג דתרומה משום דתשלומין דידיה כפרה ולא ממונא כדאמרינן במסכת תרומות (פ&quot;ו מ&quot;א) דאם רצה כהן למחול אינו יכול למחול משום דלא הוי ממון אלא כפרה ואפילו אוכל תרומת עצמו דלא גזל מידי משלם כפרה לעצמו וחומש לכהן ולכך לא שייך קים ליה בדרבה מיניה לפוטרו מכפרה אבל קרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה אלא משלם ממון שגזל הקדש ותדע דבתרומה חייב משום דכפרה הוא ולא משום כיון דגלי גלי דהא לרבא דלא פטר במיתה מטעם דקים ליה בדרבה מיניה מאי טעמא לא מיפטר אוכל תרומת חמץ בפסח אלא ודאי משום כפרה הוא. וא&quot;ת והא דתנן בפרק נושאין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יבמות|צט|ב}} כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה ושחררו זה את זה וכן ספק בן תשעה לראשון או בן ז' לאחרון דאמרינן אם אכלו בתרומה אין משלמין קרן וחומש ואמאי כיון דכפרה הוא ליחייבו מספק וי&quot;ל דודאי צריכין להפריש אבל אין נותנין לכהן ולפי זה צריך לומר שהכפרה תלויה בהפרשה והא דאין הכהן יכול למחול היינו לענין שלא יהיה צריך להפריש אבל לאחר שהפריש יכול למחול לו שיהא שלו:

''' ולאביי''' פטור והאמר רב חסדא כו'. הכי נמי הוה מצי לאקשויי אמתניתין דכל שעה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|לא|ב}} דקתני פטור מן התשלומין לפי מה דמוקמינן לה כרבי נחוניא בן הקנה:

''' אי''' דמצי לאהדורה ניהדרה. וכי לא מיהדר חייב דמיתה לא פטרה ליה דלא אתיא עד דבלע לגמרי:

''' ואי''' דלא מצי לאהדורה אמאי חייב. פירש בקונטרס אמאי חייב מיתה וקשה לר&quot;י דלוקי כגון שמרצונו מניח לו לתחוב דהשתא ודאי חייב מיתה אע&quot;ג דלא מצי לאהדורה וממון נמי לא מיחייב כיון דלא מצי לאהדורה אלא על הנאת גרונו ומעיו וההיא שעתא קים ליה בדרבה מיניה ונראה לר&quot;י דה&quot;פ אמאי חייב ממון והרי הוא לא גזלו ואהנאתו לא מיחייב דאע&quot;ג דאמרי' (ב&quot;ק דף קיא:) גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה כו' היינו דוקא לפי שהדבר הגזול ישנו בעולם בשעה שזה שני גוזלו אבל הכא דבשעה שזה נהנה ממנו כבר הוא אבוד מן העולם שהוא במקום דלא אפשר לאהדוריה אין לו על השני כלום. וריצב&quot;א מפרש כשיטת רש&quot;י ופשיטא ליה להש&quot;ס דאיירי כשתוחב לו בע&quot;כ דכשתוחב לו מרצונו מיד כשמשים בפיו ולא אהדרה קנאה מיד להתחייב באונסין ואין באין כאחד דמסתמא מניחה בפיו ואח&quot;כ תוחב לו באצבעו או בכוש ואת&quot;ל שהוא בראש הכוש מתחלתו ועד גמר בית הבליעה מ&quot;מ קונה אותו בפיו להתחייב באונסים אע&quot;ג דיכול לנתקו ולהביאו אצלו דדוקא לענין הגט אמרי' היכא דיכול לנתקו דלא הוי גט משום דבעינן כריתות והא אגידא ביה אבל לענין זכיה אשכחן בפ&quot;ק דב&quot;מ (דף ט. ושם) טלית חציה על גבי קרקע וחציה על גבי העמוד והגביה חציה שעל גבי קרקע דלא קני מטעם שיכול לנתקה ולהביאה אצלו וכיון שאינו זוכה מטעם זה ה&quot;ה דאינו מגרע זכיית האחר שהוא מונח בתוך ידו או בתוך פיו מטעם זה ועוד דלכל הפחות קונה מחצה כמו שנים שהגביהו מציאה ולכך פשיטא ליה להש&quot;ס דבאונס מיירי וה&quot;פ אנוס הוא ופטור ממיתה וממון דאנן סהדי דלא ניחא ליה באכילת איסור:

''' לא''' צריכא דמצי לאהדורה על ידי הדחק. והשתא ליכא למימר דניהדרה דאין מרויחין בעלים בכך דכבר נמאסו הלכך ליכא חיוב ממון אלא ע&quot;י הנאת מעיו ואז באין כאחד ואע&quot;ג שחבירו גזלה הואיל ויכול להחזירה הויא כמו שהיא בעין והרי הוא בולעה ונהנה בה ואם תאמר והא אמרינן בפרק בהמה המקשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|חולין|עא|א}} גבי טומאה בלועה [דלא מטמאה לא משום דלא חזיא דנהי דבפניו לא חזיא] שלא בפניו מיחזא חזיא א&quot;כ אי הוה מהדר לה הויא חזיא וי&quot;ל כגון דמעיקרא לא הוי בה כי אם שוה פרוטה או מעט יותר ועתה שנתקלקלה קצת אינה שוה פרוטה ואפילו אי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ&quot;מ כיון דשוין כל שהוא אז מיחייב בכל כדאמרינן התם (ב&quot;ק דף כ:) משום דא&quot;ל את גרמת לי היקפא יתירתא מיחייב בכל הנאה או משום שחרוריתא דאשיתא מיחייב לכולי עלמא בכל וריצב&quot;א פי' דמיירי אפי' באוכלין דלא מאיסי וכיון דתחב לו בבית הבליעה ובלע ונהנה מיד חשוב באין כאחת אע&quot;פ שאין כאחד ממש כדאשכחן בסוף פרק ד' אחין (יבמות דף לג. ושם) דמפרש בעל מום ששמש בטומאה דאתו בהדי הדדי כגון שחתך אצבעו בסכין טמאה אע&quot;פ שאי אפשר שלא יגע בסכין קודם שיחתוך.: 

'''רב''' אשי אמר בזר שאכל תרומה משלו וקרע שיראים כו': פ&quot;ה דסבירא ליה לרב אשי דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור ופליג אדרבא דאמר בפרק קמא דסנהדרין (דף י. ושם) פלוני בא על בת פלוני והוזמו נהרגין ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה. פי' ממון לבת שרצו להפסיד לה כתובתה ונפשות לזה שאומר שבא עליה ואין נראה דאי חשיב אכילת תרומה וקריעת שיראין ממון לזה ונפשות לזה א&quot;כ תקשי ליה לרבא הא דתנן בהמניח את הכד (ב&quot;ק דף לד: ושם)&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|ל ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ג|ל|ב}}</text>
      <sha1>rgdw1j4cv21460ke4kff78x4dm00cpn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות לב א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731871</id>
    <revision>
      <id>3009265</id>
      <parentid>2945245</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:14:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009265</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14730" sha1="jpys0ape1fri55grf67hp9mziuxm7de" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|לב|א|לא ב|לב ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף לב עמוד א] וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם! אמר עולא, לא קשיא: כאן באחותו נערה, כאן באחותו בוגרת. אחותו בוגרת נמי, הא איכא }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בושת ופגם! }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בשוטה. והא איכא }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|צערא! במפותה. השתא דאתית להכי, אפי' תימא אחותו נערה, ביתומה ומפותה. אלמא קסבר עולא: כל היכא דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי, מנא ליה לעולא הא? גמר מחובל בחבירו, מה חובל בחבירו דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי. מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים! ואי ממונא לקולא, שכן הותר מכללו בבית דין! אלא, גמר מעדים זוממין, מה עדים זוממין דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי. }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|מה לעדים זוממין שכן אינן צריכים התראה! ואי ממונא לקולא הוא, שכן לא עשו מעשה! אלא גמר מתרוייהו, מה הצד השוה שבהן דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי, אף כל היכא דאיכא ממון ומלקות - ממונא משלם, מילקא לא לקי. מה להצד השוה שבהן - שכן יש בהן צד חמור! ואי ממונא לקולא הוא, שכן יש בהן צד הקל! }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''מתני' באחותו נערה''' -  דאיכא קנס וסבירא ליה דממונא משלם ולא לקי וההיא דמכות בבוגרת דאין לה קנס:

'''בושת ופגם''' -  דגבי קנס הוא דבעינן נערה אבל בושת ממונא הוא:

'''ופגם''' -  כאילו היא שפחה נמכרת בשוק כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש לרבו קורת רוח הימנו כדלקמן (דף מ:) והא בבוגרת נמי איתא:

'''בשוטה''' -  שאין לה בושת ודמים למכור בשוק נמי אין לה:

'''והא איכא צערא''' -  דהכי תנן במתניתין המפתה נותן בושת ופגם וקנס מוסיף עליו האונס שנותן את הצער:

'''במפותה''' -  דאין לה צער כדאמרי' לקמן בפירקין (ד' לט:) פקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער:

'''ביתומה''' -  שקנסה ובושתה ופגמה שלה:

'''ומפותה''' -  כיון שהכל שלה אין כאן חיוב ממון דהא עבדא מדעתה ואחולי אחלה גביה: שוטה לא גרסי' דבפקחת נמי אין שום חיוב ממון במפותה יתומה:

'''קסבר עולא''' -  דאוקי מתני' דמכות בבוגרת ולא אוקמה למתני' דהכא בשלא התרו בו שמעת מינה אפי' אתרו ביה נמי ממונא משלם ולא לקי:

'''חובל בחבירו''' -  איכא מלקות דלא יוסיף ([[דברים  כה]]) וממונא משלם כדכתיב ([[שמות  כא]]) שבתו יתן ואפילו אתרו ביה נמי מרבי ליה לקמן בשמעתין בהדיא לתשלומין:

'''מה לחובל בחבירו''' -  דין הוא לידון בממון שהוא חמור ממלקות שכן יש בו חומר אחר:

'''שחייב בחמשה דברים''' -  נזק צער ריפוי שבת ובושת:

'''ואי ממונא לקולא הוא''' -  וא&quot;ת ממון קל מן המלקות ואין זו תשובה שהשבנו דכ&quot;ש בעלמא מה זה שחמור להתחייב בחמשה דברים נדון בקלה שבשני חיובין שבהן ק&quot;ו לשאר חייבי ממון הקלין שידונו בממון הקל איכא למיפרך מה לחובל בחבירו שכן הותר מכללו בב&quot;ד דניתן רשות לב&quot;ד להלקותו תאמר בשאר חייבי ממון כגון קנס דאונס ומפתה שלא הותרו מכללן בב&quot;ד:

'''אלא גמר מעדים זוממים''' -  במה מצינו:

'''דאיכא ממון''' -  דכאשר זמם:

'''ומלקות''' -  דלא תענה:

'''ממונא משלם''' -  לקמן יליף לה בשמעתין:

'''שכן אין צריכין התראה''' -  ונענשין במיתה או במלקות או בממון ודין הוא שידונו בחמורה כי איכא תרתי:

'''ואי ממונא קולא הוא''' -  אשכחן בהן צד הקל ודין הוא שידונו בקלה:

'''שכן לא עשו מעשה''' -  אלא בדיבורא בעלמא מיענשי:

'''מתרוייהו''' -  כי פרכת מה לחובל בחבירו שכן חייב בחמשה דברים עדים זוממין יוכיחו מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התראה חובל יוכיח וחזר הדין:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''וקייימא''' לן דאינו לוקה ומשלם. נראה לר&quot;י דלא פריך אמתני' דהתם אמאי לוקה דהא פשיטא דמשכחת לה מלקות בלא קנס כגון בוגרת ומפותה או בעולה אלא אמתניתין קשיא ליה אמאי משלם קנס כיון דאיכא מלקות ואפילו בלא אתרו ביה מצינן למימר דס&quot;ד דמקשה דחייבי מלקיות שוגגים פטורים מן התשלומין ומשני עולא ' דמתניתין אפילו בהתרו בו דממונא משלם ולא לקי ורבי יוחנן משני דמיירי בלא התרו בו ואזיל לטעמיה דאית ליה דחייבי מלקיות שוגגים חייבין בתשלומין:

''' דאין''' לוקה ומשלם. תימה דבפ&quot;ק דמכות (דף ד: ושם) משמע דבקנס לוקה ומשלם דקאמר אפלוגתא דר' מאיר ורבנן דמעידין אנו באיש פלוני שחייב לחברו מאתים זוז בשלמא רבנן כי טעמייהו משום רשעה אחת כו' אלא ר&quot;מ מ&quot;ט גמר ממוציא שם רע מה למוציא שם רע שכן קנס קסבר ר&quot;מ עדים זוממין נמי קנסא משמע דלרבנן לא ילפינן ממוציא שם רע משום דסברי דעדים זוממין ממונא אבל קנסא ילפינן שפיר ממוציא שם רע דלוקה ומשלם ועולא גופיה דדחיק הכא לשנויי כאן באחותו נערה הוא דמסיק התם הכי וליכא למימר דמבושת ופגם שהן ממון פריך דהא מדמשני כאן באחותו בוגרת משמע דלאו מבושת ופגם פריך דא&quot;כ לא הוה משני מידי וי&quot;ל כיון דלרבנן דר' מאיר עדים זוממין לאו קנסא הוא ולכך לא ילפינן ממוציא שם רע אלא אין לוקין ומשלמין מכדי רשעתו דהשתא אית לן למילף בכל דוכתין מעדים זוממין ולא ממוציא שם רע דכל מלקיות ילפינן ממלקות דעדים זוממין דסמיך ליה לאו דחסימה דארבעים יכנו בעדים זוממין כתיב ולפי שמפורש בהן מלקות ילפינן כולהו לאוי דליהוי דומין ללאו דחסימה דסמיך ליה וכי היכי דעדים זוממין אין לוקין ומשלמין בכל ענין בין בממון בין בקנס דמקרא מלא דבר הכתוב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו כו' אפילו נתחייבו קנס כגון בשעה שהעידו טבחו או מכרו שור של גניבה הם או אחרים בשבילם הכי נמי בכל מלקיות ועוד תירץ ריצב&quot;א דרבנן נמי מצו סברי דעדים זוממין קנסא ומ&quot;מ לא ילפינן ממוציא שם רע משום דכדי רשעתו משמע בממון ומלקות אבל לר&quot;מ משום בנין אב דמוציא שם רע מוקי כדי רשעתו למיתה ומלקות ומפיק ליה ממשמעותיה אי נמי טעמא דרבנן כדמפרש בירושלמי דמוציא שם רע חידוש הוא דבדיבור גרידא מיחייב דאע&quot;ג דעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבי מ&quot;מ לא הוי חידוש כולי האי דע&quot;י דבורם היה נפסד אבל במוציא שם רע לא איתעבד מעשה בדבורו אלא ע&quot;י עדים וכן משמע לקמן (דף לה:) דאפילו עדים זוממין קנסא אין לוקה ומשלם קנס דאמר ולרבה דאמר לר&quot;מ חידוש הוא שחידשה תורה בקנס מתני' במאי מוקים לה ואמאי לא מוקים לה כר' עקיבא דס&quot;ל בפ' קמא דב&quot;ק (דף ה.) עדים זוממין קנסא הוא דלדידיה לא שמעינן דאית ליה מת ומשלם אלא משמע דאין שום תנא דסבר לוקה ומשלם אלא רבי מאיר לחודיה: אלמא קסבר עולא כל היכא דאיכא ממון ומלקות ממונא משלם מילקא לא לקי. וא&quot;ת מנא ליה להש&quot;ס דלמא בעלמא סבר דמילקא לקי וממונא לא משלם והכא דוקא הוא דמשלם ממונא דגלי קרא כדאמרינן לעיל (דף כט:) נערה נערה הנערה ואין לומר כמו שפירש ר&quot;ת דאי ס&quot;ל דבעלמא מילקא לקי ולא משלם הוה ליה לאוקומי מתני' דמכות {{הפניה-גמ|מכות|יג|א}} נמי באחותו נערה ובהתרו בו ומתני' בשלא התרו בו אלא ודאי סבר דבעלמא נמי ממונא משלם ולא לקי ולהכי לא הוה מצי לאוקומי מתניתין דמכות באחותו נערה דאין זה דיוק דאיכא למימר דעולא סבר לה כריש לקיש דלא בעי לשנויי כאן בהתרו בו כאן שלא התרו בו כדאמרינן לקמן דאין חילוק לדידיה דאית ליה דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין בין התרו בו בין לא התרו בו ואי מרבינן לקנס מקרא בלא התרו ה&quot;ה התרו ונראה לר&quot;י דע&quot;כ ס&quot;ל ממונא משלם מילקא לא לקי מדמרבינן מחד קרא חייבי לאוין ומחד חייבי כריתות דאי בעלמא מילקא לקי דלמא חד לחייבי עשה וחד לחייבי לאוין אע&quot;ג דבעלמא לוקה ואינו משלם. אבל חייבי כריתות לא משום דבעינן אשה שיש בה הויה וכדרבנן דאמרי קדושין תופסין בחייבי לאוין: [ועוד פי' ר&quot;ת דדייק דממונא משלם מדפריך בוגרת והא איכא בושת ופגם ומשני בשוטה ולא משני דלוקה ואינו משלם אלא ודאי סבר דבעלמא נמי ממונא משלם ולא לקי וקשה דאין נראה שיהא זה מדברי עולא אלא תלמודא הוא דקאמר ליה ועוד מדמסיק אלא [עולא] תחת תחת גמר משמע דבקנס גופיה בעי קרא דממונא משלם ואמאי לא שמעינן מנער נערה הנערה ועוד מאי קאמר מנ&quot;ל לעולא נימא דיליף בושת ופגם מקנס דרבי קרא וכ&quot;ת מקנס לא ילפינן נילף מקנס וחובל ועדים זוממים ועוד כיון דאבושת ופגם קאי מאי קאמר בסמוך מה לחובל שכן חייב בד' דברים אטו בושת לאו חובל הוא וכמה ענייני חבלות שאין בהן כל ה' דברים כדאמר בהחובל. ומיהו ריב&quot;ם פי' דהכי פריך. מה ללאו דחובל שכן פעמים יש בו כל ה' דברים תאמר בלאו דערות אחותך לא תגלה שלעולם אין בו כל ה' דברים ופי' ר&quot;י נראה עיקר]:

''' ואי''' ממונא קולא הוא. וא&quot;ת איתגורי איתגור שנידון בקלה דהכי פריך בפרק הנשרפין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|סנהדרין|פא|א}} גבי מי שנתחייב שתי מיתות וי&quot;ל דשאני הכא דחס רחמנא אממונא של נחבל:

''' שכן''' יש בהן צד חמור. קשה דא&quot;כ לא נלמד עוד מהצד השוה בשום מקום דאכולהו איכא למיפרך או צד חמור או צד קל ונראה לר&quot;י דהכא פריך הכי שכן יש בהן צד חמור משונה כי ההיא דבפרק ד' מיתות (שם דף סו.) מה להצד השוה שבהן שכן משונין גבי דיין נשיא וחרש דהכא חמשה דברים שאין צריכין התראה הוי צד חמור יותר משאר דברים וצד הקל נמי הוי קולא יתירא בחובל שהותר מכללו שמותר לחבול בחבירו וכן עדים זוממין לא עשו מעשה הוי קולא יתירא ואפילו למ&quot;ד עקימת שפתים הוי מעשה הא אמרי' בסנהדרין (דף סה: ושם) שאני עדים זוממין הואיל וישנן בראיה. ובפרק כשם (סוטה כט:) יש לפרש נמי דפריך גבי טבול יום וכלי חרס מה להצד השוה שבהן שכן צד חמור דקרי צד חמור משונה כלי חרס שמטמא באוירו וטבול יום נמי יש לפרש בדוחק שקורא צד חמור מה שנעשה אב הטומאה במגע שלא היה נראה שיהיה שום דבר אב הטומאה אלא אם כן טומאה יוצאה מגופו ועוד יש לומר דצד חמור דהתם היינו דאיכא למפרך שכן במינו אב הטומאה דנהי דכלי חרס אינו נעשה אב מכל מקום&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|לב א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ג|לב|א}}</text>
      <sha1>jpys0ape1fri55grf67hp9mziuxm7de</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות מ א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731887</id>
    <revision>
      <id>3009283</id>
      <parentid>2945261</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:17:34Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009283</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15259" sha1="sppjefoifkxswqtqap0i3ewxj6vm3gd" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|מ|א|לט ב|מ ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף מ עמוד א] להא מילתא נמי ליגמרו מהדדי! אמר קרא: מהר ימהרנה לו לאשה, לו - מדעתו. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כיצד שותה בעציצו כו'. אמר רב כהנא, אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא}}: ניתי עשה ונדחה ל&quot;ת! {{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר לי: }}{{שוליים|א}}היכא אמרינן ניתי עשה ונידחי ל&quot;ת - כגון מילה בצרעת{{הל&quot;מ-רק-ראש| וכלאים בציצית}}, דלא אפשר לקיומיה לעשה, אבל הכא אי אמרה דלא בעינא, מי איתיה לעשה כלל? {{הל&quot;מ-רק-ראש|הלכך אפי' אי אמרה בעינא ליה לא דחי כיון דלא דמיא למילה בצרעת:}}
מתני'. יתומה שנתארסה ונתגרשה, ר' אלעזר אומר: האונס - חייב, והמפתה - פטור. 
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: ר&quot;א בשיטת ר&quot;ע רבו אמרה, דאמר: יש לה קנס וקנסה לעצמה. ממאי? מדקתני: יתומה, ר&quot;א אומר: האונס - חייב, והמפתה - פטור, יתומה פשיטא! אלא הא קמ&quot;ל, דנערה שנתארסה ונתגרשה כיתומה, מה }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|יתומה - לעצמה, אף נערה שנתארסה ונתגרשה - לעצמה. א&quot;ר זירא אמר רבה בר שילא אמר רב המנונא סבא }}א&quot;ר אדא בר אהבה {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אמר רב: }}{{שוליים|ג}}הלכה כר' אלעזר. קרי רב עליה דרבי אלעזר: טובינא דחכימי. 
מתני'. איזהו בושת? {{שוליים|ד}}הכל לפי המבייש והמתבייש. פגם - רואין אותה כאילו היא שפחה נמכרת בשוק, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. {{שוליים|ה}}קנס - שוה בכל אדם. וכל שיש לו קצבה מן התורה - שוה בכל אדם. 
{{הל&quot;מ-רק-ראש|והבא על הבתולה בין כדרכה בין שלא כדרכה משלם קנס כדאמרינן בפ&quot;ק דקדושין (דף ט ב) באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה פי' שבאו עליה שלא כדרכה הראשון בסקילה וכולן בחנק וקאמר עלה התם מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמין. וכן בפרק הבא על יבמתו (דף נט א) גבי הא דתניא ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכהן גדול ופריך היכי דמי אילימא כדרכה מאי אריא משום אלמנה תיפוק ליה משום בעולה אלא לאו שלא כדרכה אלמא דיש קנס שלא כדרכה ודלא כמו שכתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל (פ&quot;א מהל' נערה) דאין משלם קנס אלא כדרכה.}}
 גמ'. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|ואימא: חמשים סלעים אמר רחמנא מכל מילי? א&quot;ר זירא, יאמרו: בעל בת מלכים חמשים, בעל בת הדיוטות חמשים! א&quot;ל אביי: אי הכי, גבי עבד נמי יאמרו: עבד נוקב מרגליות שלשים, עבד עושה }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''להא מילתא''' -  שיהיה מפתה נושא על כרחו:

'''עשה''' -  לו תהיה לאשה:

'''ונדחה את לא תעשה''' -  דאינה ראויה לבא בישראל כגון ממזרת:

'''מי איתיה לעשה כלל''' -  השתא נמי מלמדין אותה לומר איני רוצה:

'''מתני' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב והמפתה פטור''' -  דכיון דיתומה היא וקנס שלה היא ואחילתיה דמדעתה נתפתתה לו פטור ובגמרא מפרש דנתארסה ונתגרשה מילתא אחריתי היא ולא איתומה קאי:

'''גמ' בשיטת ר&quot;ע רבו אמרה''' -  דאמר במתני' נערה שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה והך נתארסה ונתגרשה דר' אלעזר כשאביה קיים וקרי לה יתומה משום דפקע זכות אב מינה לגבי קנסא:

'''ממאי''' -  דכר&quot;ע סבירא ליה:

'''מדקתני אונס חייב ומפתה פטור''' -  אלמא יש לה קנס ולעצמה הלכך מפתה פטור דמדעתה עבד ואונס חייב ואפילו אביה קיים דאי יתומה כדקתני פשיטא דמפתה פטור אלא הא קמ&quot;ל כו':

'''יתומה פשיטא''' -  מסקנא דמילתא דר' יוחנן היא:

'''טובינא דחכימי''' -  מאושר שבחכמים אשרי מתרגמינן טובאי. ר' אלעזר הוא ר' אלעזר בן שמוע ותלמידו של ר&quot;ע היה כדאמרינן ביבמות בהבא על יבמתו (דף סב:) והיה העולם שמם עד שבא ר&quot;ע אצל רבותינו שבדרום ושנה להם ר&quot;מ ור' יהודה ור' יוסי ור&quot;ש ורבי אלעזר בן שמוע:

'''מתני' הכל לפי המבייש''' -  אדם בינוני המבייש בושתו קשה מאדם זולל ומאדם חשוב:

'''והמתבייש''' -  לפי חשיבותו בושתו:

'''כאילו היא שפחה''' -  בגמרא מפרש מאי גריעותא מחמת בעילה:

'''גמ' יאמרו כו'''' -  והיכן הוא חילוק שביניהן אצל בושת הלכך יהיב בושת:

'''גבי עבד''' -  שנגחו שור שנתנה תורה קצבה ל' שקלים:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''מהר''' ימהרנה לו מדעתו. וא&quot;ת ולו תהיה לאשה נידרוש נמי לו מדעתו והא דכתיב לא יוכל לשלחה היינו היכא דכבר נשאה וי&quot;ל דאין סברא שיהיה מדעתו כיון שאם נשאה לא יוכל לשלחה [ועוד ולו תהיה קאי אאשה ולהכי בעינן מדעתה אבל מהר ימהרנה קאי אגברא]:

''' ניתי''' עשה ונדחה לא תעשה. לאו אנמצא בה דבר ערוה פריך דהא אית בה לאו ועשה כדאמרי' בפ&quot;ק דיבמות (דף יא: ושם) לא יוכל בעלה וגו' לרבות סוטה שנסתרה והיינו לאו ודרשינן {{הפניה-גמ|מסכת=כן|סוטה|כז|ב}} ונטמאה ונטמאה חד לבעל וחד לבועל אלא אשאינה ראויה לקהל פריך וא&quot;ת ומאי פריך וליתי עשה ולידחי ל&quot;ת הא דריש מקרא בהדיא במשנה דבעינן אשה הראויה לו ולמאי דמשני דלא חשיב עשה קשה דמאי איצטריך קרא למעוטי שאינה ראויה לו וי&quot;ל דלאו מיתורא דקרא מפיק ליה במתניתין אלא דולו תהיה לאשה משמע מדעתה ולהכי ממעט אשה שאינה ראויה לו דהא אי אמרה לא בעינא ליה מי איתא לעשה כלל הלכך לא חשיב עשה ולא דחי לא תעשה ומ&quot;מ ס&quot;ד דפריך השתא היכא דאמרה בעינא ליה ליתי עשה ולידחי ל&quot;ת ומסיק דאפילו אמרה בעינא ליה לא חשיב עשה דלא דמי למילה בצרעת אי נמי מיתורא דקרא דריש ופריך דליתי עשה וידחה ל&quot;ת ויתורא דקרא נוקי לחייבי כריתות דאי לאו קרא הוה שרינן אפי' חייבי כריתות דהואיל ואיתרבו לקנס לעיל בריש פירקין איתרבו נמי לנישואין דקראי משתמעי שפיר דהיכא דאיכא קנס איכא נמי נישואין אי נמי יש לומר דהכי פריך ניתי עשה ונידחי לא תעשה וכי תימא שאני הכא דגלי קרא א&quot;כ ניגמר מהכא בכל דוכתא דלא דחי ומשני דלא חשיב עשה ומ&quot;מ איצטריך קרא דאי לאו קרא הוה חשבינן ליה דלא אפשר לקיים שניהם וחשיב עשה דעיקר מצוה היא לישא כי היכי דאמרינן בפרק ב' דיבמות {{הפניה-גמ|יבמות|כא|א}} דחליצה במקום יבום לאו. כלום הוא:

כגון מילה בצרעת: אומר ר&quot;ת דלסימנא בעלמא נקטיה דהא בקוצץ בהרתו איכא עשה ולא תעשה כדאמרינן בפרק ר' אליעזר דמילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קלב|ב}} ללשון אחד הכתוב בספרים ומהתם לא ילפינן בעלמא דליתי עשה ודחי לא תעשה ועשה דמה למילה שכן נכרתו עליה י&quot;ג בריתות אלא עיקר מילתא מכלאים בציצית וא&quot;ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם שיעשה בטלית צמר חוטין של צמר ואומר ר&quot;י דבטלית של פשתן אי אפשר לקיים שניהם דלא אפשר לקיים מצות תכלת אלא ע&quot;י כלאים דתכלת עמרא הוא וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשוב אפשר והא דאמרי' בפ' התכלת (מנחות דף מ. ושם) כל המטיל תכלת בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין ומפרש בגמרא גזירה משום קלא אילן ופריך לא יהיה אלא לבן ומשני אפשר במינו כדריש לקיש דאמר כל מקום שאתה כו' התם ודאי כיון דליכא תכלת אלא הכל לבן מצות לבן אפשר לקיים במינו וא&quot;ת והא אמר התם לעיל. חוטי צמר פוטרין בשל פשתן ושל פשתן פוטרין בשל צמר ואמאי פוטרין והא אפשר לקיים שניהם דלבן אפשר במינו ואור&quot;ת דכל ד' חוטין לבן ודאי אסור דאפשר במינו אבל התם קאמר דשני חוטי צמר לבן פוטרים בשל פשתן דמגו דתכלת פטרה שכבר נעשה כלאים ע&quot;י תכלת שבו לבן של צמר נמי פטר ומגו דשני חוטי לבן של צמר פוטרים בשל פשתן שני חוטי לבן של פשתן נמי פוטרין בשל צמר אע&quot;ג דלא נעשה התם כלאים ע&quot;י תכלת שבו וצריך עיון אם שני חוטי לבן של פשתן ושני חוטי לבן של צמר מותר לתת בטלית של צמר או בטלית של פשתן דשמא לא הותרו שני חוטי לבן אלא דווקא במקום תכלת אבל שלא במקום תכלת לא או דלמא לא שנא דהא שני חוטי לבן של פשתן פוטרים בשל צמר אע&quot;ג דהתם תכלת לא מעלה ולא מוריד דע&quot;י אותו תכלת לא נעשה אכתי כלאים ואין להקשות אי שרו שני חוטי לבן בכלאים אפי' אין תכלת עמהן אמאי מטיל תכלת בסדין בירושלים אינו אלא מן המתמיהין יטילו עמו שני חוטי לבן של פשתן דאפילו הוי ההוא תכלת קלא אילן או לבן גמור שרי דאיכא למיגזר שמא יטילו עמו שני חוטי לבן של צמר ויסברו שאותן שני חוטין הצבועין הן תכלת ויהיו כל ד' חוטין לבן של צמר:

''' [אי''' אמרה לא בעינא מי איתיה לעשה כלל. הקשה הר&quot;ר עזרא אמאי איצטריך קרא בפ&quot;ק דיבמות {{הפניה-גמ|יבמות|ה|ב}} דאין עשה דכיבוד דוחה שבת הא ליכא עשה דאי אמר לא בעינא לכיבוד מי איתא לעשה כלל וי&quot;ל דהתם מ&quot;מ מיד כשצוה אב הוי עשה לעשות מצותו ול&quot;נ דהכא גבי דידה ליכא עשה דהא אי בעיא אמרה לא בעינא ליה הלכך אין לה לעבור בלאו משום עשה דידיה דהיא מוזהרת כמותו והשוה הכתוב אשה לאיש כדאמרינן ביש מותרות {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יבמות|פד|ב}}. ת&quot;י כ&quot;י]: 

''' הכי''' גרסינן ממאי מדקתני האונס חייב והמפתה פטור יתומה פשיטא אלא הא קמ&quot;ל כו'. כלומר מדקתני האונס חייב והמפתה פטור ש&quot;מ דיש לה קנס וקנסה לעצמה דאי משום יתומה נקט מפתה פטור פשיטא דפטור דהא מחלה אלא ע&quot;כ לא נקט מפתה פטור אלא משום נערה שנתארסה ונתגרשה ולא נקט יתומה במתני' אלא ליתן טעם אמאי מפתה פטור והלא קנסה לאביה ואשמעי' דהרי היא כיתומה שקנסה לעצמה וא&quot;ת ומנלן הא אדרבה אימא דנקט יתומה למידק טעמא דהויא נמי יתומה הא אינה יתומה אפילו מפתה חייב דקנסה לאביה וי&quot;ל דלית לן למימר דלדיוקא אתא כל זמן דנוכל לומר דלגופיה אתא:

'''. אחד''' כדרכה ואחד שלא כדרכה. שלא כדרכה ה&quot;ל למינקט ברישא אלא כן דרך הש&quot;ס שאינו חושש כדנקט לעיל (דף לה.) בתנא דבי חזקיה בין מתכוין לשאין מתכוין דה&quot;ל למינקט שאין מתכוין ברישא כדקתני בין שוגג למזיד אלא כן דרך הש&quot;ס במקום שצריך לשנות הן ולאו.:

''' יאמרו''' בעל שלימה חמשים. פירוש הראשון שבא עליה שלא כדרכה דמחייב קנס אפילו שלא כדרכה כדאמרינן בפ&quot;ק דקידושין {{הפניה-גמ|קידושין|ט|ב}} באו עליה י' ועדיין היא בתולה כו' פירוש שלא כדרכה וקאמר מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ובפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נט. ושם) גבי ולו תהיה לאשה באשה הראויה לו פרט לאלמנה לכ&quot;ג כו' ופריך היכי דמי אילימא כדרכה תיפוק ליה דהויא לה בעולה אלא לאו שלא. כדרכה והכא הוה מצי למינקט שבאו עליה ב' שלא כדרכה וכן בפרק בן סורר (סנהדרין עג:) דמוקי ההיא דאלו נערות שיש להן קנס כגון שבא עליה שלא כדרכה וחזר ובא עליה כדרכה הוה מצי למינקט וחזר ובא עליה שלא כדרכה ומה שקשה על פירוש הקונטרס דהתם פירשנו בהבא על יבמתו {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יבמות|נט|א}} ובפרק קמא דקידושין {{הפניה-גמ|קידושין|ט|ב}}:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ג|מ א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ג|מ|א}}</text>
      <sha1>sppjefoifkxswqtqap0i3ewxj6vm3gd</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות מו ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731900</id>
    <revision>
      <id>3009254</id>
      <parentid>2945274</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:11:47Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009254</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12560" sha1="hc4lbyd09gfpruyog7lz2n1apzbvxw7" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|מו|ב|מו א|מז א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף מו עמוד ב] אידי ואידי כדרכה בעינן! אלא }}שלח רב כהנא משמיה דרבי יוחנן: {{הל&quot;מ-רק-ריף|מוציא שם רע }}{{שוליים|א}}אינו חייב - עד שיבעול כדרכה, ויוציא שם רע בכדרכה. 
מתני'. {{שוליים|ב}}האב זכאי בבתו בקידושיה - בכסף, בשטר, ובביאה, זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, {{שוליים|ג}}ובהפרת נדריה, {{שוליים|ד}}ומקבל את גיטה, {{שוליים|ה}}ואינו אוכל פירות בחייה. נשאת, יתר עליו הבעל {{שוליים|ו}}שאוכל פירות בחייה, {{שוליים|ז}}וחייב במזונותיה, ובפרקונה, וקבורתה; רבי יהודה אומר: {{שוליים|ח}}אפי' עני שבישראל לא יפחות משני חלילין ומקוננת: 
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. בכסף מנלן? אמר רב יהודה, אמר קרא: ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה, ויש כסף לאדון אחר, ומנו? אביה. ואימא: לדידה! השתא אביה מקבל קידושיה, דכתיב: את בתי נתתי לאיש הזה, איהי שקלא כספא? ואימא: הני מילי קטנה, דלית לה יד, אבל נערה דאית לה יד, איהי תקדש נפשה ואיהי תשקול כספא! אמר קרא: בנעוריה בית אביה, כל שבח נעורים לאביה. ואלא הא דא&quot;ר הונא אמר רב: מנין שמעשה הבת לאביה? שנאמר: וכי ימכור איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה, אף בת מעשה ידיה לאביה, למה לי? תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה! אלא, ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב, וכ&quot;ת נילף מינה, ממונא מאיסורא לא ילפינן! וכ&quot;ת נילף מקנסא, ממונא מקנסא לא ילפינן! וכ&quot;ת נילף מבושת ופגם, שאני בושת ופגם, דאביה נמי שייך ביה! אלא מסתברא, דכי ממעט רחמנא - יציאה דכוותה קא ממעט. והא לא דמיא הא יציאה להא יציאה, התם גבי אדון נפקא לה מרשותיה לגמרי, יציאה דאב אכתי מחסרא מסירה לחופה! מהפרת נדרים מיהא נפקא לה מרשותיה, דתנן: נערה המאורסה - אביה ובעלה מפירין לה נדריה. שטר, וביאה. מנא לן? אמר קרא: והיתה לאיש אחר, איתקוש הוויות להדדי. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|זכאי במציאתה. }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''אידי ואידי כדרכה בעינן''' -  כיון דאמר דברים ככתבן היאך אתה קורא לא מצאתי לה בתולים אלא אם כן אמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה:

'''מתני' האב זכאי בבתו''' -  בקטנות ובנערות:

'''בקידושיה בכסף''' -  שכסף קידושיה שלו:

'''ובשטר''' -  שאם קבל שטר אירוסין עליה הרי זו מקודשת:

'''בביאה''' -  רשאי למוסרה לביאה לשם קידושין:

'''ומקבל את גיטה''' -  אם נתגרשה מן האירוסין וקודם שבגרה אבל בגרה או ניסת שוב אין לו רשות בה:

'''ואינו אוכל פירות בחייה''' -  אם נפלו לה קרקעות בירושה מבית אמה אין אביה אוכל פירותיהן אלא עושין לה סגולה:

'''בחייה''' -  אלא אם כן מתה והוא יורשה:

'''יתר עליו הבעל''' -  שהוא זוכה גם בכל השנויים למעלה ואוכל פירות מנכסים שנפלו לה בירושה משניסת לו:

'''וחייב במזונותיה ובפרקונה''' -  אם נשבית שהוא תנאי ב&quot;ד כדתנן במתני':

'''בקבורתה''' -  דאמרינן לקמן קבורתה תחת כתובתה שהכניסה לו מבית אביה והוא יורשה במיתתה:

'''משני חלילין''' -  להספד קלמיל&quot;ש:

'''גמ' בכסף מנלן''' -  דכסף קידושיה לאביה:

'''אין כסף''' -  באמה העבריה כתיב ובקידושין פריך האי מבעי ליה לגופיה:

'''אין כסף לאדון זה''' -  בצאתה מרשותו בסימני נערות כדילפינן בקידושין דביוצאה בסימנים משתעי קרא:

'''אבל יש כסף לאדון אחר''' -  כשיוצאה מרשותו:

'''ומנו אב''' -  שאין אדון לבת ישראל אלא אביה חוץ מזה שנמכרה לו:

'''ואימא לדידה הוי''' -  וקרא כי אתא לאשמועינן אתא שהיא נקנית לבעל בקדושי כסף והכי תדרשיה אין כסף ביציאה זו אבל יש כסף ביציאה אחרת ולעולם דידה הוי:

'''ואימא הני מילי''' -  דאמרה תורה את בתי נתתי שבידו נתינתה:

'''קטנה דלית לה יד''' -  לקדש עצמה ואע&quot;ג דגבי מוציא שם רע כתיב וההיא נערה הוה דלמא הכי קאמר את בתי נתתי בקטנותה ועתה נערה:

'''אלא ההיא בהפרת נדרים כתיב''' -  מסקנא דקושיא היא ולא שינויא הוא:

'''וכי תימא נילף''' -  כסף קידושיה מקנסה שזיכתה תורה לאב:

'''מבושת ופגם''' -  דאמרינן באלו נערות (לעיל מ:) שהוא של אב:

'''שייך בה''' -  בידו ליטול ממון ולביישה בבושת זה למוסרה לביאת קידושין למנוול ולמוכה שחין:

'''אלא''' -  כי פרכת אימא לדידה הכי תשני מסתברא כי קא ממעט קרא יציאתה מרשות אב בקידושין מתורת יציאתה מרשות אדון בסימנין:

'''יציאה דכוותה קא ממעט''' -  מה כסף דיציאת אדון אי הוה התם כסף דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי מהוי כפדיון גרעונה דמגרעת עמו ויוצאה והמותר נותנת לו אף כי קאמר נמי יש כסף ביציאה אחרת דאדון שהיא יוצאה ממנו בעי למהוי ולא לדידה ואי אמרת לדידה הוה לא קא ממעט יציאה דכוותה כך מפורש בשאלתות דרב אחאי גאון ואני שמעתי יציאה דכוותה קא ממעט מה התם נערה אף הכא נערה וקשיא לי אכתי אימא לדידה ובמסכת קדושין פירשתיה בלשון שמועתי ובקושי:

'''והא לא דמיא''' -  יציאה דקדושין ליציאת אמה העבריה ולא יציאה דכוותה היא:

'''אכתי מיחסרא מסירה לחופה''' -  ועדיין היא ברשות האב לירושתה ולמעשה ידיה:

'''נפקא לה מרשותיה''' -  דעד עכשיו היה מיפר לבדו ועתה מיפר בשותפות עם בעלה:

'''בשטר ובביאה מנלן''' -  דביד אביה לקדשה ולמוסרה על כרחה:

'''איתקוש הוויות להדדי''' -  מה כסף ברשות אביה אף קידושי שטר וביאה ביד אביה וקידושי שטר וביאה דמקדשת בהו ילפינן בקידושין:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''ואימא''' לדידה. תימה היכי מצי למימר שיהא שלה הא אמרינן בפרק קמא דקידושין {{הפניה-גמ|קידושין|ד|ב}} ואצטריך למכתב כי יקח ואצטריך למכתב ויצאה חנם דאי כתב רחמנא כי יקח הוי אמינא כספא דידה הוי כתב רחמנא ויצאה חנם ואומר ר&quot;י דהתם לפי מסקנא דשמעתין קאמר דאמר יציאה דכוותה קא ממעט אבל אי לאו היה שום משמעות מויצאה חנם שיהא של אב מייתורא לא הוה אמרינן שיהא שלו:

''' השתא''' אביה מקבל קידושיה דכתיב את בתי נתתי וגו'. תימה למאי דסלקא דעתין השתא אמאי איצטריך ויצאה חנם דמקדשה בכסף שמעינן מכי יקח ומאת בתי שמעינן לה דלא הוי לדידה:

''' ואימא''' הני מילי קטנה. ואע&quot;ג דקרא בבת עונשין מיירי ה&quot;ק בתי נתתי כשהיתה קטנה וא&quot;ת הא לקטנה לא איצטריך קרא השתא זבוני מזבין לה כסף קידושיה מיבעיא דבכה&quot;ג קאמר בסמוך גבי מעשה ידיה וי&quot;ל דגבי מעשה ידיה קאמר שפיר דכיון שיש לו כח למכור מעשה ידיה לאחר פשיטא שהם שלו אבל מה ענין קידושין אצל מכירה אע&quot;ג דיכול האדון לייעדה בכסף קנייתה היינו משום דגזירת הכתוב הוא דיכול לייעדה בכסף קנייתה אבל שאר קידושין אימא דאין האב זוכה בהן כלום ועי&quot;ל דאמעשה ידיה פשיטא ליה שהם שלו כל זמן שיכול למוכרה דהיינו עד נערות אבל משום דמצי מזבן לה עד נערות לא שמעינן שיהא שלו כסף קידושין שהיא מתקדשת בו לעולם ועוד דאת בתי נתתי אינו מיותר ואיצטריך אפילו לקטנה דאיצטריך לאשמעינן דאב נאמן לאסור את בתו. ולפי המסקנא ע&quot;כ לא אתא אלא להכי והא דדרשינן השתא אביה מקבל קידושיה היינו מפשטיה דקרא:

''' ממונא''' מאיסורא לא ילפינן. וא&quot;ת נילף מהפרת נדרים דאביה יכול לקדשה דהיינו איסורא מאיסורא וממילא שמעינן דכספא דאביה הוי כדאמר לעיל השתא אביה מקבל קידושיה איהי שקלה כספא וי&quot;ל דאיסורא דאית ביה ממונא מאיסורא דלית ביה ממונא לא ילפי':

''' יציאה''' דכוותה קא ממעט. פי' בקונטרס בלשון שני וכן פירש רבינו חננאל דכוותה היינו מה התם בנערה אף הכא נמי להאי אדון מרבינן כסף בנערה ואין נראה דאכתי תקשי ואימא לדידה אלא פירוש הקונטרס עיקר והשתא כיון דשמעינן מהאי קרא דכספא דאביה הוי סברא הוא דאיהו נמי מקבל דהשתא אביה שקיל כסף קדושיה ואיהי תקדוש נפשה:

''' לענין''' הפרת נדרים נפקא לה מרשותו. הכי נמי הוה מצי למימר דלענין אכילת תרומה נפקא לה מרשותו דאם בת כהן לישראל היא אינה אוכלת בתרומה כדאמרינן ביש מותרות (יבמות דף פ'. ושם) אלא ניחא ליה למנקט הפרת נדרים שהפסיד כחו שהיה לו בה להפר נדריה דומיא דיציאת אדון שמפסיד מעשה ידיה:

''' זכאי''' במציאתה משום איבה. מדאורייתא ליכא למילף שתהא מציאתה לאביה כמו שקידושיה לאביה דשאני קידושין דלא קטרחא בהו כלל אבל מציאתה דקטרחא להגביה מציאתה וכה&quot;ג עביד צריכותא בריש קידושין {{הפניה-גמ|קידושין|ד|ב}} דלא גמרינן מעשה ידיה מקידושיה דלא קא טרחא בהו כלל ואם תאמר נילף מתרוייהו דהשתא ומה הנך דמחמת גופא קא אתו הוי דאב מציאה לכ&quot;ש וי&quot;ל דמה להנך שהאב נפסד על ידיהן דעל ידי קידושין היא מפקעת עצמה ממנו ומעשה ידיה משום דקא מיתזנא מיניה כדאמרינן בריש קידושין (ג&quot;ז שם):&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ד|מו ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ד|מו|ב}}</text>
      <sha1>hc4lbyd09gfpruyog7lz2n1apzbvxw7</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות מז ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731902</id>
    <revision>
      <id>3009264</id>
      <parentid>2945277</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:14:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009264</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17400" sha1="evmtpgifwl3jhuqoxh4bijyjs0pqn84" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|מז|ב|מז א|מח א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף מז עמוד ב] שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה; {{שוליים|א}}למאן דאמר לא זכה - כרבי אלעזר בן עזריה{{הל&quot;מ-רק-ראש| דכי היכי דאזיל רבי אלעזר בתר אומדנא דלא כתב לה אלא על מנת לכונסה הכי נמי אזלי רבנן בתר אומדנא דלא כתב לה אלא על מנת שתהנה בתו ממנה אף על גב דהאי אומדנא דרבי אלעזר מהאירוסין לנישואין וההיא דלעיל בנישואין גופייהו נראה לו לבעל הש&quot;ס לדמינהו אהדדי}}, ומאן דאמר זכה - כרבנן! לא, דכולי עלמא כרבי אלעזר בן עזריה, מאן דאמר לא זכה, כרבי אלעזר בן עזריה; ומאן דאמר זכה, עד כאן לא קאמר רבי אלעזר בן עזריה - אלא מדידיה לדידה, שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה, אבל מדידה לדידיה - אפילו ר' אלעזר בן עזריה מודי דמשום איחתוני הוא, והא איחתני להו. {{הל&quot;מ-רק-ראש|וכן היה פוסק ר&quot;ת בנדוניות חתנים שלא גבו דלא זכה בהם הבעל דהלכה כרבנן ‍וכן פסק ר&quot;ח כרבנן ואף על גב דרבי נתן דיינא ונחית לעומקא דדינא לית הילכתא כוותיה כנגד רבים ועוד דבעי הש&quot;ס לאוקומי רבנן כרבי אלעזר וכוותיה פסקינן לקמן בפרק אף על פי (דף נו ב) אף על גב דדחי ליה הש&quot;ס דיחויא הוא ולא סמכינן עילויה והא דאמרינן לקמן בפרק מציאת האשה (דף סו א) הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול הוא לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך איני רוצה ליתן ופריך עלה בירושל' (שם הל&quot;ב) והלא דברים הנקנין באמירה הן ומשני כשפסק על מנת לכנוס‍ הא אם לא פסק על מנת לכנוס גובה אחיו אף על פי שלא גבה שאני התם דבתו קיימת ותהנה מהן והא דקתני לקמן (דף מח ב) או שהיתה לו חצר בדרך ונכנסה עמו לשם נישואין אף על פי שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה אתי' כרבי נתן: }}
חייב במזונותיה וכו'. תנו רבנן: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, {{הל&quot;מ-רק-ראש|ופרקונה תחת פירות }}וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות. פירות מאן דכר שמייהו? חסורי מחסרא והכי קתני: תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופירקונה תחת פירות, וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|מאי לפיכך? מהו דתימא מיכל לא נכלינהו אנוחי ננחינהו, דאם כן מימנע ולא פריק, קמ&quot;ל דהא עדיפא, זימנין דלא מלו ופריק לה מדידיה. }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|משמע דתקנתא דידה היא מה שהבעל אוכל פירות וכן משמע לעיל דקאמר בשלמא בעל תקינו ליה רבנן פירי דא&quot;כ מימנע ולא פריק וא&quot;כ משמע דאי אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות הרשות בידה. וקשה מהא דקתני בברייתא פרקונה תחת פירות משמע דפירי עיקר ואינה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות דהא לקמן (דף נח ב) פרכינן לרב הונא דאמר יכולה אשה לומר איני ניזונת ואני עושה דסבר מזוני עיקר ותקנו לו חכמים מעשה ידיה תחת מזונות מהא דקתני תקנו מזונות תחת מעשה ידיה אלמא מעשה ידיה עיקר והוצרך להגיה הברייתא ולשנות תקנו מעשה ידיה תחת מזונות ועוד דבפרק חזקת הבתים (דף מט א) ובגיטין פרק הזורק (דף עז א) לא מצי לאשכוחי שיהא לאשה חצר בלא בעלה דפריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ודחיק לשנויי בכותב לה ועודה ארוסה ולוקמא כגון שאמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות אפילו לאחר שנישאת אלא ע&quot;כ אינה יכולה לומר כן וצריך ליתן טעם כיון דתקנתה דידה היא מאי שנא ממעשה ידיה למ&quot;ד מזוני עיקר וי&quot;ל דשאני התם דלא פקעה תקנתא ממעשה ידיה לגמרי שאם אמרה איני ניזונת היום ואיני עושה למחר היא ניזונת ועושה אבל הכא מיד שאמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות היא מפקעת תקנת פירות דפירות כל ימיה הן תחת פרקונה אפילו את&quot;ל שיכולה לגמרי להפקיע מעשה ידיה ולומר איני ניזונת לעולם ואיני עושה לעולם אכתי מצינא למימר דפרקונה היינו טעמא כדי שלא תיטמע בין עובדי כוכבים אי נמי שאני פירות שהבעל זוכה בתקנת חכמים בגוף השדה לפירות אבל מעשה ידיה לא שייך למימר שיזכה בגוף הידים:}}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ואיפוך אנא! אמר אביי: תיקנו מצוי למצוי, ושאינו מצוי לשאינו מצוי. אמר רבא: האי תנא סבר מזונות מדאורייתא, דתניא: שארה - }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אלו מזונות, וכן הוא אומר: ואשר אכלו שאר עמי; כסותה - כמשמעו; עונתה - זו עונה האמורה בתורה, וכן הוא אומר: אם תענה את בנותי. רבי אלעזר אומר: שארה - זו עונה, וכן הוא אומר: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה; כסותה - כמשמעו; עונתה - אלו מזונות, וכן הוא אומר: ויענך וירעיבך. }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''מ&quot;ד לא זכה כרבי אלעזר''' -  דאמר לא כתב לה כתובה אלא על מנת לכונסה ומנה מאתים דתקון לה רבנן הוא דאית לה איהי נמי לא כתבה לו ודא נדוניא דהנעלת ליה אלא ע&quot;מ חיבת נשואין:

'''כ&quot;ע כר&quot;א בן עזריה''' -  תרוייהו הנך תנאי דלעיל (תרוייהו) כר&quot;א בן עזריה דפסקינן הלכתא כוותיה לקמן:

'''מדידיה לדידה''' -  מה שחתן פוסק לכלה בכתובתה:

'''תחת כתובתה''' -  תחת הנדוניא שהכניסה לו והיא כתובה בשטר הכתובה והוא יורש:

'''תחת פירות''' -  שהוא אוכל מנכסי מלוג שלה כגון נכסים שנפלו לה משניסת או שהיו לה קודם לכן שלא שמאתן לו בנדוניית כתובתה:

'''דלא מלו''' -  לא יהא בפירות כדי פרקונה והשתא כי אכלינהו ולא ידיע כמה הוה פריק לה מדיליה דהכי תיקון דאיהו אכיל בין רב בין מעט והוא פריק כל כמה דהוי:

'''ואיפוך אנא''' -  מזונות תחת פירות ופרקונה תחת מעשה ידיה ונפקא מינה דאי אמרה איני ניזונית ואיני עושה לא כלום קאמרה:

'''מזונות ומעשה ידיה מצוין''' -  שבויה ואשה שיש לה נכסי מלוג לא שכיחי:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;דהוי מדידה לדידיה ולא דמי לההיא דר&quot;א דהוי מדידיה לדידה ואי הוה שייך התם אומדנא אחרינא הוה אמדינן ופסק רבינו תם וכן רבינו חננאל כרבנן דרבי נתן משום דמוקמינן להו כר&quot;א בן עזריה דפסקינן הילכתא כוותיה בפרק אע&quot;פ (לקמן דף נו.) ואע&quot;ג דדחי הש&quot;ס לא דכולי עלמא כר' אלעזר דיחויא בעלמא הוא ואדיחויא לא סמכינן והורה ר&quot;ת הלכה למעשה בחתן אחד שמתה אשתו והיה אבי הכלה מוחזק בנדוניא ופסק לה דלא זכה הבעל מכח שמעתין דהכא ועוד תיקן לא מכח ההלכה שאפי' בעל מוחזק שיחזיר אם מתה בתוך שנה וחזר בו בסוף ימיו מאותה תקנה והא דאמרינן בפ' מציאת האשה (לקמן דף סו.) הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן לך אי אפשי ליתן ופריך בירושלמי ולא דברים הניקנין באמירה הן ומשני כשפסק על מנת לכנוס דמשמע הא אם כנס גובה אחיו לא קשה מידי לפירוש רבינו תם דהתם הרי בתו קיימת והיבם רוצה ליבמה והא דאמרינן בתורת כהנים ותם לריק כחכם זה שפוסק לבתו ממון מרובה ומתה בתוך שבעת ימי המשתה הרי הפסיד בתו והפסיד ממונו ההיא אתיא כרבי נתן א&quot;נ כרבנן ומיירי שהחתן מוחזק בה וצריך עיון שלא יקשה לרבינו תם דלקמן בריש אע&quot;פ (דף נו.) מוכח דרבנן נמי אזלי בתר אומדנא דחיתון ועוד דחוק קצת לרבינו תם דמה לו להזכיר מדידיה לדידה ומדידה לדידיה הל&quot;ל ע&quot;כ לא קאמר רבי אלעזר אלא משום דלא נישאת אבל הכא דנישאת לא ועוד דכולהו אמוראי דלקמן משמע דאית להו דבעל יורשה משמסרה האב לשלוחי הבעל ושמא היינו כשהכתובה ביד הבעל וברייתא דקתני התם לקמן אע&quot;פ שכתובתה בבית אביה בעלה יורשה אתיא כרבי נתן.:

''' שלא''' כתב לה אלא על מנת לכונסה. אין לתמוה בסברא זאת דבכמה מקומות בש&quot;ס מצינו כן ואם תאמר אם כן כל אדם הלוקח פרה מחבירו ונטרפה או מתה אנן סהדי שלא על מנת כן לקחה וי&quot;ל דהתם אנן סהדי שבאותו ספק היה רוצה ליכנס ואפי' אם אומר לו אם תטרף יש לך לקבל הפסד היה לוקחה אבל הכא לא כתב כלל כי אם ע&quot;מ לכונסה ואין דעתו כלל להכניס עצמו בספק וכן ההוא דזבין ולא איצטריכו ליה זוזי והא דפריך בסוף הגוזל קמא (ב&quot;ק דף קי:) יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה אע&quot;ג דבאותו ספק מסתמא היתה נכנסת בשעת קדושין אומר רבינו יצחק דלא פריך התם אלא משום דהוי דומיא דקאמר התם נתן כסף לאנשי משמר ומת שהוא שלהם ומסיק התם ש&quot;מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר לימא דאדעתא דהכי לא יהיב דהואיל ואינו תלוי אלא בנותן יש לנו ללכת אחר דעתו וכיון שבו תלוי ודאי אינו רוצה ליכנס בשום ספק ולא דמי ללוקח חפץ ואירע בו אונס דלא אמרינן דאדעתא דהכי לא קנה ומבטל המקח דאינו תלוי בדעת הקונה לבדו דהא איכא נמי דעת מקנה שלא היה מקנה לו לדעתו אם לא יפרש להכי פריך שפיר מיבמה שנפלה לפני מוכה שחין משום דבדידה תלוין הקידושין שברור לנו שהוא לא יעכב בשביל שום דבר שאירע אחר מיתתו כי אינו חושש במה שאירע אחריו ולהכי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בעל מום תיפוק בלא גט דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה כיון דתלוי נמי בדעת המקדש וכן כל הנהו דמייתי התם אין תלוי אלא בדעתו:

''' תיקנו''' מזונות תחת מעשה ידיה. בפ' אע&quot;פ (לקמן נח: ושם) דקאמר רב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית ואיני עושה קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר כו' ופריך מהכא ומשני אימא תקנו מעשה ידיה תחת מזונות והשתא ריש לקיש דפליג עליה התם ואמר מעשה ידיה עיקר אינו מגיה ברייתא דהכא אלא שונה תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה ולכאורה לדידיה יכול הבעל לומר לאשתו צאי מעשה ידיך למזונותיך ואע&quot;ג דלא ספקה כיון דקסבר דמעשה ידיה עיקר אבל אי אפשר לומר כן כדמוכח בריש המדיר (לקמן דף ע:) ובפ&quot;ק דגיטין {{הפניה-גמ|גיטין|יב|א}} דבלא ספקה חייב לזונה וצ&quot;ל דלא אמר ריש לקיש דמעשה ידיה עיקר אלא לענין שאינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה:

''' וקבורתה''' תחת כתובתה. פירוש נדונייתה אבל אין לפרש תחת מנה ומאתים דהא אמר לקמן (דף נג.) דארוסה אין לה קבורה:

''' אנוחי''' ננחינהו. פירוש עד שלא יהא לו במה להתפרנס ואז יקחם אבל לא בעי למימר דלעולם לינחינהו דא&quot;כ מאי תחת פירות דקתני הא אין לו פירות:

''' זימנין''' דלא מלו ופריק לה מדידיה. אע&quot;ג דעיקר תקנה בשביל דידה כדמשמע הכא וכן לעיל דקאמר בשלמא בעלה תקינו ליה פירי דלמא אשתבאי וממנע ולא פריק לה מ&quot;מ אינה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות דהא קתני בברייתא פירקונה תחת פירות משמע דאינה יכולה לומר כי היכי דדייק לקמן דאינה יכולה אשה שתאמר איני ניזונת כו' מברייתא דלעיל דקתני תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה אלמא דאין יכולה והוצרך להגיה הברייתא בשביל כך ועוד דבחזקת הבתים (ב&quot;ב דף מט. ושם) ובהזורק בגיטין (דף עז. ושם) לא מצי לאשכוחי שיהא חצר לאשה בלא בעלה דפריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומוקי בכותב לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכי כתב לה מאי הוי והתניא כו' ומשני בכותב לה ועודה ארוסה והשתא מאי דוחקין לאוקמא הכי לימא כגון שאמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות ואע&quot;ג דהוה נמי מצי לאוקמא כגון שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בה ולא קאמר היינו משום דאין יורד לסברא זו אבל כבר ירד לסברא שהבעל מסתלק מנכסים א&quot;כ לימא כגון שאמרה איני נפדית כו' אלא ודאי אינה יכולה לומר ויש ליתן טעם אע&quot;ג דלרב הונא יכולה אשה שתאמר לבעלה איני ניזונית כו' התם משום דאינה מפקעת לגמרי התקנה שאם אמרה היום איני ניזונת ואיני עושה למחר תעשה ותהא ניזונית אבל אם אמרה איני נפדית ואיני נותנת פירות הרי מפקעת לגמרי תקנת פירות דהא פירות של כל ימיה הם תחת פרקונה ואפילו את&quot;ל דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה לעולם אכתי יש לומר דלא מצי אמרה איני נפדית שלא תטמע בין העובדי כוכבים א&quot;נ שאני פירות דידו כידה וזוכה בגוף הקרקע אבל מעשה ידיה אינם בעין דלא שייך למימר שיזכה בגוף הידים:

''' אם''' תענה את בנותי. ואם תאמר דאדרבה מהאי קרא משמע דעונתה לאו היינו עונה של תשמיש דבפרק בתרא דיומא {{הפניה-גמ|יומא|עז|א}} משמע אם תענה את בנותי היינו שימנע מהן תשמיש דמהאי קרא נפקא לן דמניעת תשמיש המטה קרוי עינוי ויש לומר דה&quot;נ קאמר קרא עונתה לא יגרע דבר שהוא כעינוי כשמונעו ממנה דהיינו תשמיש:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ד|מז ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ד|מז|ב}}</text>
      <sha1>evmtpgifwl3jhuqoxh4bijyjs0pqn84</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות נה א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731918</id>
    <revision>
      <id>3009246</id>
      <parentid>2945293</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:10:00Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009246</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="23029" sha1="gw722nvcexbdi1p8rwf3i7r2sf3zwum" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|נה|א|נד ב|נה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף נה עמוד א] {{שוליים|א}}לשבח, {{שוליים|ב}}לשבועה, {{שוליים|ג}}ולשביעית, {{שוליים|ד}}ולכותב כל נכסיו לבניו, לגבות מן הקרקע {{שוליים|ה}}ומן הזיבורית, {{שוליים|ו}}וכל זמן שהיא בבית אביה {{הל&quot;מ-רק-ריף|גובה כתובתה לעולם}}, {{שוליים|ז}}ולכתובת בנין דכרין {{הל&quot;מ-רק-ראש|תנאי כתובה ככתובה דמי פרש&quot;י תוספת שהוא נותן לה וכן מזונות וכל הנך דתנן בפירקין לעיל (דף נב) ולא היה לו להזכיר הני דבפ' דלעיל דאמר ר&quot;י למנ&quot;מ למוכרת ואמרי' בפרקא דלעיל (דף נג א) מכרה כתובתה יש לה כתובה בנין דיכרין הלכך אין להזכיר כאן אלא תוספת כתובתה ונדוניא נמי דמיקריא כתובה כדאמר לעיל (דף מז א) קבורתה תחת כתובתה אין דינו ככתובתה וכל הנ&quot;מ דאמרי' לקמן (דף קא ב) אם היא זינתה נכסים מי זינו ועוברת על דת יש לה נדוניא ואין לה כתובה וגם יש דברים שתוספת כתובתה אינם ככתובה כגון אלמנה לכ&quot;ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט וממזרת ונתינה לישראל אין להן כתובה ויש להן תוספת ולהכי פרט כל הדינין ולא אמר בסתם תנאי כתובה ככתובה:}}
{{הל&quot;מ-ריף-ראש|למוכרת כיצד מכרה כתובתה לבעלה או לאחר אינה יכולה לומר עיקר כתובה מכרתי ותוספת לא מכרתי אלא אף התוספת מכרה. למוחלת שאם מחלה כתובתה מחלה אף התוספת. מורדת ועוברת על דת אבדו כתובתן והתוספת. והפוגמת כתובתה נשבעת בין על הכתובה בין על התוספת.}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| ואפי' הכתובה בשטר אחד והתוס' בשטר אחר דאי שניהם בשטר אחד אפילו לא הוי תוספת כתובה ככתובה כך הדין בכל השטרות הפוגם שטרו לא יפרע אלא בשבועה. ולתובעת ל&quot;ש תובעת כתובתה בב&quot;ד ול&quot;ש תובעת תוספת אין לה מזונות כך פירשו רב אלפס ורש&quot;י ז&quot;ל ולא נהירא דקי&quot;ל כרבנן בפ' אלמנה (דף צז ב) דאמרה מכרה או משכנה או נתנה מקצתה יש לה מזונות הלכך נראה לפרש שאם תבעה מנה או מאתים ושיירה תוספת כאילו לא תבעה אלא מקצת מנה או מאתים וניזונת בשביל התוספת א&quot;נ אם תבעה כתובתה בסתם התוספת בכלל ואבדה מזונותיה}}
 לשבח {{הל&quot;מ-רק-ריף|שאם הוסיף לה קרקע או בהמה או עבדים והשביחו כשם ששבח כתובה לבעל כך [שבח] תוספת לבעל פירוש אחר }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|אין האשה גובה מן השבח }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|שהשביחו בנכסי אביהם‍‍. }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|לא כתובה ולא תוספת דגרסינן פ' יש בכור לנחלה [בכורות נ&quot;ב ע&quot;א] הבכור אינו נוטל פי שנים בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתובתה ואקשינן והא אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ופרקינן מקולי כתובה שאנו כאן. תובעת לא שנא תובעת כתובתה בב&quot;ד ולא שנא תובעת תוספת אין לה מזונות}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| אבל ב&quot;ח גובה את השבח כדאיתא בבכורות פ' יש בכור (דף נב א)}}.
{{הל&quot;מ-רק-ראש|ותוספת ככתובה}} {{הל&quot;מ-ריף-ראש|לשבועה כשם שאינה נפרעת כתובתה אלא בשבועה כך אינה נפרעת תוספת אלא בשבועה:}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| וקשיא דא&quot;נ לאו ככתובה דמיא כל שטרי חובות אין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה:}}
{{הל&quot;מ-רק-ראש|וכן אם עד אחד מעיד שהיא פרועה והנפרעת שלא בפניו. ומפרש ר&quot;ת שאם נשבעה בסתם על הכתובה התוספת בכלל ואינה צריכה לשבע שנית כשתבעה לגבות התוספת וה&quot;ר מאיר הלוי ז&quot;ל פירש דאם לא תוספת ככתובה לא היתה צריכה לישבע על התוספת כשנפרעת מן היתומים דלא ניתנה כתובה לגבות מחיים דבעל חוב ולא מטא זימניה בחיי הלוה גבי בלא שבועה דקי&quot;ל כר&quot;ל בפ' השותפין (דף ה ב) דאפילו מיתמי אמרינן חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו וגבי כתובה הוא דתקינו רבנן שבועה משום דלא ניחא ליה שתתבזה בב&quot;ד וחיישינן דלמא אתפסה צררי ותוספת כתובה ככתובה לעניין שבועה זו:}}
{{הל&quot;מ-ריף-ראש| לשביעית שאם פגמה }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|הכתובה ולא פגמה התוספת }}וזקפה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|משמטת הכל כתובה ותוספת}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| כאילו פגמה גם התוספת}}: {{הל&quot;מ-ריף-ראש|לכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ותוספת. לגבות מן הקרקע }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|ואפילו מיניה דאילו הוה תוספת כשאר חוב גבי מגלימא דעל כתפיה וכתובה אינה נגבית אלא מן הקרקע אפילו מיניה כדמוכח בנדרים (דף סה ב) בההיא דא&quot;ל ר&quot;ע אפילו אתה מוכר שער ראשך אתה נותן כתובתה ומוקי לה כר&quot;מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה אבל לרבנן לא }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|כשם שאין אשה גובה עיקר כתובה אלא מן הקרקע כך אינה גובה תוספת אלא מן הקרקע. לגבות מן הזבורית בין הכתובה בין התוספת }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|גובה מן הזבורית }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|ולא בבינונית כבעל חוב}}. {{הל&quot;מ-ריף-ראש|וכל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם בין כתובה ותוספת }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|כך פירש רב אלפס ז&quot;ל. וקשה דהיינו דלא כהלכתא דקי&quot;ל כרבנן דכשהיא בבית אביה אינה גובה אלא עד כ&quot;ה שנים ועוד דלענין לגבות לעולם כ&quot;ש דאם הוא כשאר חוב דגובה ו}}{{הל&quot;מ-רק-ריף|: הגה&quot;ה לדברי רבי מאיר [דף ק&quot;ד ע&quot;א] אבל לדברי חכמים אינה גובה אלא עד כ&quot;ה שנים וכן פסקינן פרק הנושא דהלכה כדברי חכמים ע&quot;כ}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| י&quot;ל שהספר הביא תחלת המשנה כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וכו' דברי ר&quot;מ ואסיפא קא סמיך דאמרי רבנן כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד כ&quot;ה שנים ואשמעינן דאם שהתה כ&quot;ה שנים מחילתה מחילה גם התוספת}}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|.: ולכתובת בנין דכרין שיורשין בין הכתובה בין התוספת:. }}
איתמר: כתובת בנין דכרין - פומבדיתא אמרי: לא טרפא ממשעבדי, ירתון תנן; בני מתא מחסיא אמרי: טרפא ממשעבדי, יסבון תנן. {{שוליים|ח}}והלכתא: לא טרפא ממשעבדי, ירתון תנן. {{שוליים|ט}}מטלטלי ואיתנהו בעינייהו - בלא שבועה, ליתנהו בעינייהו - פומבדיתא אמרי: בלא שבועה, בני מתא מחסיא אמרי: בשבועה. {{שוליים|י}}והלכתא: בלא שבועה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|והוא דידיע דהני מטלטלי מחמת מטלטלי קמאי נינהו}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| פירוש שייחד לה ממטלטלי דהא עיסקא והיה נושא ונותן בהן ומכרן וקנה בהם סחורה אחרת אבל אי ליכא מידי אחרינא מחמתייהו לכ&quot;ע צריכה שבועה ולישנא דליתנהו בעינייהו משמע הכי דהני ליתנהו בעינייהו אבל איתנהו לאחריני דאתו מחמת קמאי ורש&quot;י פירש דליתנהו כלל כגון שנגנבו ואבדו ואפ&quot;ה גובה אותן בלא שבועה כיון דאבדו אותן שייחד לה תו לא עביד דמייחד אחריני. ולפי' רב אלפס קשה מאי טעמייהו דבני מתא מחסיא דאמרי צריכה שבועה מה לי מטלטלי קמאי מה לי מטלטלי אחריני דאתו מחמתייהו: }}
ייחד לה ארעא בארבעה מצרנהא - בלא שבועה, בחד מצרא - פומבדיתא אמרי: בלא שבועה, בני מתא מחסיא אמרי: בשבועה. {{שוליים|כ}}והלכתא: בלא שבועה{{הל&quot;מ-רק-ראש| כתב הראב&quot;ד ז&quot;ל שלא אמרו פטור שבועה בייחד לה מטלטלי ואיתנהו בעינייהו וארעא בארבעה מצרנהא אלא בכתובה לפי שאינו עשוי להתפיסה צררי אחריני על הסמך הזה אבל בב&quot;ח חוששין לפירעון וכן כתב הר&quot;ר יונה ז&quot;ל: }}
{{שוליים|ל}}אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה, קנו מיניה - לא צריך אימלוכי ביה, לא קנו מיניה - פומבדיתא אמרי: לא צריך אימלוכי ביה, בני מתא מחסיא אמרי: צריך אימלוכי ביה. {{שוליים|מ}}והלכתא: צריך אימלוכי ביה {{הל&quot;מ-רק-ראש|הא דאמר כתבו וחתמו והבו ליה וקנו מיניה לאו משום רישא איצטריך דכיון דקנו מיניה אף על גב דלא אמר כתבו והבו ליה לא צריך כדאמרי' בחזקת הבתים (דף מ א) קנין בשנים ואצ&quot;ל כתובו דסתם קנין לכתיבה עומד‍ אלא משום סיפא נקטיה דאע&quot;ג דאמר כתבו וחתמו והבו ליה צריך לאימלוכי ביה. ואף על פי שאם אמר אדם לשלוחו תן חפץ זה לפלוני מסברא לא צריך לאימלוכי ביה שאני הכא דאיכא רגלים לדבר שהוא רוצה שימלכו בו מדלא הקנה מיד בקנין חליפין ש&quot;מ דאין דעתו להקנות לו מיד. }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|ירושלמי א&quot;ל רב לחייא בריה כד אמינא לך הב מידי לפלניא אי איניש עשיר הוא אמליך בי תנינות ואי איניש מסכן הוא הב ליה מיד}}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ר' אלעזר בן עזריה וכו'. איתמר: רב ורבי נתן, חד אמר: הלכה כרבי אלעזר בן עזריה, וחד אמר: אין הלכה כר' אלעזר בן עזריה. תסתיים, דר' נתן הוא דאמר הלכה כר' אלעזר בן עזריה, דשמעי' ליה לרבי נתן דאזיל בתר אומדנא, דאמר רבי נתן: הלכה כרבי שמעון שזורי }}{{שוליים|נ}}במסוכן,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''לשבח''' -  שאמרו בבכורות {{הפניה-גמ|בכורות|נא|ב}} אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו הנכסים לאחר מיתת אביהן ולא האשה בכתובתה ותוספת נמי לא גביא משבח ששבחו נכסים לאחר מיתת בעלה:

'''ולשבועה''' -  לכל מילי דשייכא לישבע על הכתובה כגון הנפרעת שלא בפניו ועד אחד מעידה שהיא פרועה והנפרעת מנכסים משועבדים ומנכסי יתומים דתנן בפרק הכותב (לקמן פז.) דבעו שבועה אף תוס' נמי בעי שבועה ואע&quot;ג דפוגמת בהאי כללא איתיה איצטריך למינקטיה בהדיא לאשמועינן דפגימת תוספת מהניא להשביעה כפגימת כתובה:

'''ולשביעית''' -  שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא אם כן פגמה וזקפה כדאמרינן במסכת גיטין {{הפניה-גמ|גיטין|יח|א}} ותוספת נמי לא משמט:

'''לכותב נכסיו לבניו''' -  וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה כדאיתא ביש נוחלין (ב&quot;ב קלב.) ותוספת ככתובה: אין כתובה נגבית אלא מן הקרקע ומן הזיבורית כדתנן בהניזקין (גיטין מח:) וכן תוספת:

'''כל זמן שהיא בבית אביה''' -  תנן בהנושא (לקמן קד.) כל זמן שהיא בבית בעלה במשך אלמנותה גובה כתובתה לעולם וכל זמן שהיא בבית אביה שלא היו עובדים אותה היתומים ולא זנין אותה גובה כתובתה עד כ&quot;ה שנים ואם שתקה יתר על כן יום אחד מחלתה וכן תוספת:

'''כתובת בנין דכרין''' -  כשם שנוטלים נדוניית אבי אמם ומנה מאתים כך נוטלים תוספת: איתמר גרס ולא גרס דאיתמר:

'''ירתון תנן''' -  אינון ירתון כסף כתובתיך וירושה לא טרפא לקוחות:

'''יסבון תנן''' -  לשון ב&quot;ח:

'''מטלטלי ואיתנהו בעינייהו''' -  המייחד מטלטלין לכתובת אשתו ומת והן בעין והיא נפרעת מהן נוטלתן שלא בשבועה דטעמא מאי אמור רבנן מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה דחיישינן דלמא צררי אתפסה והכא היינו צררי דאתפסה:

'''ליתנהו בעינייהו''' -  כגון שאבדו:

'''בלא שבועה''' -  דכיון דאבוד הני לא אתפסה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובתה ונפרעת מן הקרקעות:

'''בארבעה מצרנהא''' -  שייחד לה קרקע וכתב לה בארבעה המצרים שלה בחייו לעשותה אפותיקי לכתובתה ומת נפרעת הימנה בלא שבועה דודאי תו לא מתפיס לה צררי אחריני:

'''בשבועה''' -  דכיון דלא כתב לה ארבעה המצרים אין זו סמיכה לסמוך עליה והרי היא כמי שלא ייחד ואיכא למיחש לצררי:

'''אמר לעדים כתבו וחתמו''' -  כגון מתנת קרקע:

'''לא צריך לאימלוכי ביה''' -  אם עדיין עומד בדבורו שיכתבו לו דכיון דקנו ממנו סתם קנין לכתיבה עומד:

'''בתר אומדנא''' -  אומד הדעת בדבר שאינו מפורש אומדין בית דין ואומרים סתם איניש להכי איכוון דלא כותב לה ממונו חנם אלא לחיבת ביאה:

'''במסוכן''' -  במסכת גיטין {{הפניה-גמ|גיטין|סה|ב}} המפרש והיוצא בשיירא ואומר כתבו גט לאשתו אע&quot;פ שלא אמר תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דמחמת טרדתו שהוא בהול על נפשו לא הספיק לגמור דבריו ומעיקרא לכתבו ותנו נתכוון ר&quot;ש שזורי אומר אף המסוכן הגוסס והיינו בתר אומדן דעתא דאמרינן לא אמר כתבו אלא שיתנו הואיל ומסוכן הוא לא נתכוון לצחק בה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''ולשבח.''' תוספת היא ככתובה שלא תגבה השבח אבל אי לא הוי תנאי כתובה ככתובה היתה גובה תוספת מן השבח כמו בעל חוב דגבי אפי' משבח שהשביחו יתומים ואע&quot;ג דאין להם על מי לחזור והוי כמקבל מתנה דאמרינן בפרק קמא דבבא מציעא {{הפניה-גמ|בבא מציעא|טו|א}} דלא גבי בעל חוב שבח מיניה משום דאין לו על מי לחזור מכל מקום מן היורשין גבי דלא דמו למקבל מתנה שעליהם מוטל יותר לפרוע חוב אביהם וכן משמע. בפרק יש בכור (בכורות דף נא: ושם) דתנן אין הבכור נוטל פי שנים מן השבח ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ופריך בגמרא והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ומשני מקולי כתובה שנו כאן והתם בשבח שהשביחו יתומים איירי ולא בשבח של לקוחות מדקתני ולא הבנות במזונותיהן ואי מלקוחות מאי איריא שבח הא קרקע נמי לא גבו דאין מוציאין למזון הבנות מנכסים משועבדים והא דאמר בהמקבל (ב&quot;מ דף קי. ושם) יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה משמע דאי יתומים השביחו לא היה נוטל בעל חוב שבח התם מיירי כגון שעשאה אביהן לו אותה קרקע אפותיקי ואמר אם לא אפרעך עד זמן פלוני יהיה קרקע זה קנוי לך מעכשיו דהתם ודאי השבח של יתומים דהוי כיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דשמין לו וידו על התחתונה ותדע דהא קאמר התם דעל היתומים להביא ראיה מאי טעמא דארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ואי דלא עשאה אפותיקי אמאי חשיב לה בחזקת ב&quot;ח אדרבה הויא בחזקת יתמי דהא מצי לסלוקי ליה בזוזי וב&quot;ח ניתי ראיה:

''' ולשבועה.''' פ&quot;ה לענין עד אחד מעידה שהיא פרועה ונפרעת שלא בפניו כו' ולא אתי שפיר למאן דמשוה שאר שטרות לכתובה ונראה לר&quot;י דה&quot;פ ולשבועה שאם נשבעה על הכתובה נשבעה נמי על התוספת דכשבאה לגבות תוספת אינה צריכה לחזור ולישבע:

''' ולשביעית.''' תימה דבסוף מסכת שביעית פליגי בהקפת חנות ובשכר שכיר דאיכא למ&quot;ד דאין משמטין ור' יוסי פליג ואמר כל מלאכה שפוסקת בשביעית משמטת ולדידיה ניחא דה&quot;ה דמשמט הקפת החנות וכל מילי אפילו דלאו הלואה ואי לאו דתוספת ככתובה הוי משמט אבל לרבנן דאית להו אין משמט אלא מלוה אם כן אפי' אם אין התוספת ככתובה אינו משמט דלאו הלואה היא ואור&quot;י דלמ&quot;ד בפ&quot;ב דגיטין (יח. ושם) פגמה אע&quot;פ שלא זקפה גבי כתובה דמשמט נפקא מיניה אם פגמה הכתובה הוי כאילו פגמה התוספת וכן למ&quot;ד עד שתפגום ותזקוף אם פגמה וזקפה הכתובה כאילו פגמה וזקפה התוספת:

''' יסבון''' תנן. ואם תאמר תקשי ליה מתניתין דמי שהיה נשוי (לקמן דף צ.) דתנן שניה ויורשיה קודמין ליורשי ראשונה וי&quot;ל דהתם דחי לה לעולם אחת בחייו ואחת במותו אין לה כתובת בנין דכרין ומאי קודמין קודמין לנחלה: נראה כפי' ר&quot;ח דגריס ברישא ייחד לה ארעא בארבע מצרנהא ואח&quot;כ גריס מטלטלי ואיתנהו בעינייהו והשתא אתי שפיר דלא הזכיר יחוד גבי מטלטלי משום דכבר הזכיר יחוד גבי ארעא ועלה קאי אבל לספרים דגרסי מטלטלי ואיתנהו בעינייהו ברישא תימה דלא קאמר ייחד לה מטלטלי כיון דלא דיבר כלום ביחוד:

''' כתובו''' וחתומו והבו ליה קנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה. וה&quot;ה אפי' לא אמר כתובו וחתומו כיון דקנו מיניה לא צריך לאמלוכי ביה דסתם קנין לכתיבה עומד כדאמרינן בחזקת הבתים (ב&quot;ב דף מ. ושם) ולא נקט כתובו וחתומו אלא משום סיפא דאפילו הכי צריך לאמלוכי ביה וטעמא כיון דבעין יפה נותן שמקנה לו מיד ואינו רוצה להמתין עד שילך ויזכה בשדה יש לנו לומר דייפה כחו נמי לענין כתיבה דסתם קנין שבש&quot;ס היינו קנין חליפין ומיהו למ&quot;ד אחריות לאו טעות סופר הוא צריך לאמלוכי ביה לכתוב בו אחריות כדאמר שמואל בפרק קמא דב&quot;מ (דף יד.) שעבוד צריך לימלך אבל למ&quot;ד טעות סופר הוא אין צריך לימלך ומיהו אם רוצה יכול לחזור בו כדאמרינן בהמוכר הספינה (ב&quot;ב דף עז. ושם) זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה ופר&quot;י ב&quot;ר מרדכי בשם ריב&quot;א דדוקא בשטר מכר חוזר שאינו רוצה שיהיה עליו שעבוד בשטר דשטר מכר טריף ממשעבדי אבל במתנה שאין השטר אלא לראיה אף בשטר אינו יכול לחזור דעבדינן תקנתא לרמאה דמוכחא מילתא שרוצה לחזור ממתנה ור&quot;ת מפרש דאף במתנה חוזר בשטר משום דלא ניחא ליה דליפשו שטרי עילוה שיסברו העולם שהוא שטר מכר שיש שעבוד ונמנעים מלהלוות לו וזיילי נמי נכסיה כשיצא קול שמכר קרקעות או נתן ואע&quot;ג דתנן בפרק גט פשוט (ב&quot;ב דף קסח.) מי שנמחק שטר חובו שבא לב&quot;ד ועושין לו שטר אחר ולא חיישינן שמא יסברו שזהו שיעבוד חדש מה שכותבין לו עתה דמשום הך חשש אין לנו להפסיד לזה זכותו שכבר היה לו שטר. [וע&quot;ע תוס' סנהדרין כט: ד&quot;ה הודה]:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ה|נה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ה|נה|א}}</text>
      <sha1>gw722nvcexbdi1p8rwf3i7r2sf3zwum</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות סא ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731931</id>
    <revision>
      <id>3009243</id>
      <parentid>2945306</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:09:08Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009243</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13817" sha1="n8dppihh5ocnz7nucrj4zwogdvpdfgi" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|סא|ב|סא א|סב א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף סא עמוד ב] דחוור אפיה, שקל באצבעתיה אנח ליה בפומיה, א&quot;ל: אפסדת לסעודתא דמלכא. אמרו ליה: אמאי תיעביד הכי? אמר להו: מאן דעביד הכי, פסיל למאכל דמלכא. אמרו ליה: אמאי? אמר להו: דבר אחר חזאי ביה. בדקו ולא אשכחו, שקל אצבעתיה אנח עליה, אמר להו: הכא מי בדקיתו? בדקו אשכחו. אמרו ליה רבנן: מ&quot;ט סמכת אניסא? אמר להו: חזאי רוח צרעת דקא פרחה עילויה. ההוא רומאה דאמר לה לההיא איתתא: מינסבת לי? אמרה ליה: לא. אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה, כל מיא דצערי לה בלעתיה, ולא הב לה, עד דזג לה. לסוף אמר לה: אי מסינא לך מינסבת לי? אמרה ליה: אין. אזיל אייתי רימני, פלי ואכל קמה, אמר לה: כל מיא דצערי לך תוף שדאי, תוף שדאי, עד דנפקא מינה כי הוצא ירקא ואתסיאת. }}
ועושה בצמר. בצמר אין, בפשתים לא, מתני' מני? ר' יהודה היא; דתניא: {{שוליים|א}}אינו כופה לא לעמוד לפני אביו, ולא לעמוד לפני בנו, {{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|ולא ליתן תבן לפני בהמתו‍ אבל כופה ליתן תבן לפני בקרו }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|ה&quot;ג רש&quot;י ופירש בהמתו סוסים וחמורים משום רביעה ורב אלפס ז&quot;ל }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|ולא ליתן תבן לפני בקרו, אבל כופה ליתן תבן לפני בהמתו}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| ויש לפרש לפני בהמתו שהוא רוכב עליה}}; רבי יהודה אומר: {{שוליים|ג}}אף אינו כופה לעשות בפשתן, מפני שפשתן מסריח את הפה ומשרבט את השפתים. והני מילי בכיתנא רומאה. 
ר' אליעזר אומר: אפילו הכניסה {{הל&quot;מ-רק-גמרא|לו מאה שפחות. }}אמר רב מלכיו אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כרבי אליעזר{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. אמר רבי חנינא בריה דרב איקא: שפוד, שפחות, וגומות - רב מלכיו; בלורית, אפר מקלה, וגבינה - רב מלכיא. רב פפא אמר: מתניתין ומתניתא רב מלכיא, שמעתתא רב מלכיו, וסימנך: מתניתא מלכתא. מאי בינייהו? איכא בינייהו שפחות. }}רשב&quot;ג אומר וכו'. היינו {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|תנא קמא }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|רבי אליעזר}}! איכא בינייהו, דמיטללא בגורייתא קיטנייתא {{הל&quot;מ-רק-ריף|אי נמי }}ו\בנדרשיר{{הל&quot;מ-רק-ראש| משום שעמום ליכא משום זימה}}. {{הל&quot;מ-רק-ריף|למאן דאמר שהבטלה מביאה לידי זימה הא נמי מביאה לידי זימה ולמאן דאמר מביאה לידי שעמום הא אין מביאה לידי שעמום }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|וכבר אפסיקא הלכתא כרבי אליעזר }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|דחייש לזימה: }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|במאי דפליג אתנא קמא‍ אבל במאי דפליג ארשב&quot;ג כ&quot;מ ששנה רשב&quot;ג הלכה כמותו: }}
מתני'. המדיר את אשתו מתשמיש המטה, ב&quot;ש אומרים: שתי שבתות, בית הלל אומרים: {{שוליים|ד}}שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים - שבת אחת. העונה האמורה בתורה, הטיילין - בכל יום, הפועלים - שתים בשבת, החמרים - אחת בשבת, הגמלים - אחת לשלשים יום, הספנים - אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר. 
גמ'. מ&quot;ט דב&quot;ש? גמרי מיולדת נקבה. ובית הלל{{הל&quot;מ-רק-גמרא|? גמרי מיולדת זכר. וב&quot;ה נמי נגמרו מיולדת נקבה! אי מיולדת גמרי לה הכי נמי, אלא ב&quot;ה }}מנדה גמרי לה. במאי קמיפלגי? מר סבר: מידי דשכיח ממידי דשכיח, ומר סבר: מידי דהוא גרים לה ממידי דהוא גרים לה. אמר רב: מחלוקת - במפרש, אבל בסתם - דברי הכל יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: {{שוליים|ה}}אפי' בסתם נמי, ימתין שמא ימצא פתח לנדרו {{הל&quot;מ-ריף-ראש|והלכתא כשמואל:. }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הא פליגי בה חדא זימנא! דתנן: המדיר את אשתו מליהנות לו, עד שלשים יום - יעמיד פרנס, יותר מכאן - יוציא ויתן כתובה; ואמר רב: לא שנו אלא במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה; ושמואל אמר: אפי' בסתם נמי, ימתין שמא ימצא פתח לנדרו! צריכא, דאי איתמר בהא, בהא קאמר רב משום דלא אפשר בפרנס, אבל בההיא דאפשר בפרנס - אימא מודי ליה לשמואל; ואי איתמר בההיא, בהך קאמר שמואל, אבל בהא - אימא מודי ליה לרב, צריכא. }}
{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|התלמידים יוצאין לתלמוד וכו'. ברשות כמה? }}{{שוליים|ו}}כמה דבעי{{הל&quot;מ-רק-ראש| דיהבי ליה רשותא}}.
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''דחוור אפיה''' -  פניו זועפים שנתאוה למאכל:

'''א&quot;ל''' -  אטורנגא לרב אשי:

'''אפסדתא לסעודתא''' -  לא יאכל המלך מעתה:

'''אמרו לו''' -  שוטרי המלך אמאי תעביד הכי:

'''אמר להו''' -  רב אשי:

'''דעביד הכי פסיל למיכל למלכא''' -  העושה מאכל כזה אין ראוי שיאכל המלך מאכל מידו:

'''דבר אחר חזאי ביה''' -  בשר של חזיר מצורע ובלשון לעז קורין לו שורשמי&quot;ן:

'''שקל אצבעתיה''' -  רב אשי שקל אצבעתיה דקפילא:

'''אנח עליה''' -  על אחת החתיכות:

'''אנחיריה''' -  לא גרסי':

'''הכא מי בדקיתו''' -  כלומר בדקתם את חתיכה הזו:

'''בדקו אשכחו''' -  נס נעשה לו:

'''דפרחה עילויה''' -  דמר זוטרא:

'''פלי''' -  מבקע והרבה יש לו דומים במסכת נדה (דף כא:) דפלי פלויי:

'''מיא דצערי''' -  רוק שגדל בתוך הפה מחמת קיוהא דבר הנאכל בפניו ואינו אוכל ממנו:

'''עד דזג''' -  נפחו פניה וכריסה ונעשו כזכוכית שכן דרכי הנפוחים:

'''תוף שדאי''' -  רקקי והשליכי:

'''לעמוד''' -  לשרת:

'''בהמתו''' -  סוס וחמור שהן מזויינין וצוהלים לרביעה אבל בקר אינו להוט אחר רביעת אשה ואין יצרו ניכר כל כך לפיכך אין אשה נסתית לו ואני שמעתי בקרו נקבות בהמתו זכרים:

'''משרבט''' -  פושטן כמין שרביט עד שנעשין גדולות ובלשונינו נקרא אשא&quot;ש ע&quot;י שהיא צריכה לשרות החוט תמיד ברוק:

'''שפוד שפחות וגומות''' -  סימני הלכות הן שפוד במסכת ביצה שפחות כאן גומות במסכת נדה בלורית במסכת עבודה זרה אפר מקלה במסכת מכות גבינה במסכת עבודה זרה תלת מנייהו מתני' שפחות ובלורי' וגבינה ותלת מנייהו שמעתת' ופרשינהו רב מלכיו ורב מלכיא:

'''רב פפא''' -  אסימנא דרב מלכיו פליג דקאמר שפחות רב מלכיו ליתא דכל מתני' ומתניתא דהכא רב מלכיא פרשינהו אבל שמעתתא דאמר ברב מלכיו מודינא לך:

'''וסימניך''' -  שלא תחליף בגירסא:

'''מתניתא מלכתא''' -  לגבי שמעתא הויא מתניתא מלכתא דהא מינה מותבינן תיובתא לשמעתא וסימניך מלכיא לשון נקבה אבל מלכיו לשון זכר:

'''היינו ת&quot;ק''' -  רבי אליעזר מה לי לידי שעמום מה לי לידי זימה:

'''דמיטללא בגורייתא קיטנייתא ונדרשיר''' -  משחקת בכלבים דקים ושחוק שקורין אישקקי&quot;ש לידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא דאין שיעמום אלא ביושב ותוהא ובטל לגמרי:

'''מתני' המדיר את אשתו''' -  כגון דאמר יאסר הנאת תשמישך עלי אבל הנאת תשמישי עליך לא מיתסרא דהא משועבד לה דכתיב ועונתה לא יגרע והכי מוקמינן בנדרים בפרק ואלו נדרים {{הפניה-גמ|נדרים|פא|ב}}:

'''ב&quot;ש אומרים שתי שבתות''' -  אם הדירה ב' שבתות תמתין ואם יותר יוציא ויתן כתובה:

'''הטיילין''' -  מפרש בגמרא:

'''החמרים''' -  שיוצאין לכפרים להביא תבואה למכור בשוק:

'''הגמלין''' -  סוחרי חבילות ומביאין על הגמלים ממקום רחוק:

'''הספנים''' -  פורשין לים הגדול לקצווי ארץ:

'''גמ' מיולדת נקבה''' -  ששוהא שבועיים מתשמיש:

'''נגמרו מיולדת נקבה''' -  כיון דאשכחן אורח ארעא לשהות כל כך אין לנו לכופו להוציא:

'''ה&quot;ג''' -  אי מיולדת גמרי הכי נמי:

'''מידי דשכיח''' -  כעס שכועס על אשתו ומדירה:

'''ממידי דשכיח''' -  נדות לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי:

'''מידי דהוא גרים לה''' -  נדר האיש גורם לה לשהות וכן לידה על ידו באה לה לאפוקי נדה דממילא ויש לנו ללמוד מן הדומה [אפילו לא שכיח כולי האי]:

'''אפי' בסתם נמי ימתין''' -  לב&quot;ש שתי שבתות ולב&quot;ה שבת אחת:

'''שמא''' -  בתוך הזמן ילמוד למצוא פתח חרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרי ויתיר לו חכם נדרו:

'''מליהנות לו עד ל' יום''' -  קונם את נהנית לי עד ל' יום ולא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל משום דמשועבד לה וגבי מזונות נמי מוקמינן ליה לקמן (ד' עא.) באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך ופרנס משום דלא ספקא ואית דמוקמא כגון שהוא מן הגמלי' או מן הספנים שאין לכופו בשביל תשמיש ולאו מילתא היא דהא מוקמא לקמן אכולהו קתני מתני' לענין מדיר שבוע אחת:

'''יעמיד פרנס''' -  שיזון אותה והתם פריך ואטו פרנס לאו שליחותיה עביד:

'''תשמיש''' -  לא אפשר בפרנס:

'''ואי אתמר בהא''' -  מליהנות לו:

'''בהא אמר שמואל''' -  משום דאפשר בפרנס:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''לא''' ליתן תבן לפני בהמתו ולא ליתן תבן לפני בקרו. דשניהם אינה מחוייבת כדתניא בפרק בתרא דנדרים {{הפניה-גמ|נדרים|פא|ב}} דברים שבינה לבין אחרים אינו מיפר כיצד קונם שאני עושה לפי אבא לפי אביך לפי אחי לפי אחיך שלא אתן תבן לפני בהמתך שלא אתן תבן לפני בקרך אינו יכול להפר:

''' וה&quot;מ''' בכיתנא רומאה. והא דדייקינן אמתני' בצמר אין בפשתים לא בכיתנא רומאה:

''' הלכה''' כר&quot;א. והא דקי&quot;ל. בכ&quot;מ ששנה רשב&quot;ג במשנתנו הלכה כמותו אין זה אותו שהיה בימי ר&quot;א:

''' איכא''' בינייהו שפחות. אומר רשב&quot;ם שפחות ושכנגדה דהיינו אפר מקלה שהוא מימרא דתרווייהו בינייהו נינהו ור&quot;ת פי' דהא דקאמר מתני' ומתניתא רב מלכיא לא אתא לאפלוגי על מימרא של רב מלכיא אלא אתא למימר דכל מתני' ומתניתא רב מלכיא ולא רב מלכיו אבל [שמעתתא יש מהם רב מלכיו ויש מהם] נמי רב מלכיא וכן מוכח דקאמר וסימניך מתניתא מלכתא אבל משמעתתא לא נותן סימן:

''' התלמידים''' יוצאין שלא ברשות ל' יום והפועלים שבת אחת. פי' ר&quot;י דאתא לאשמועינן דאף על גב דמנהגם היה ללמוד ולעשות מלאכה בעירם ועונה האמורה בתור' לתלמיד מע&quot;ש לע&quot;ש כדאמרי' בגמ' ולפועלים שתים בשבת כדקתני סיפא אפ&quot;ה יכולים לשנות ממנהגם ולצאת תלמידים ל' יום ופועלים שבת אחת:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ה|סא ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ה|סא|ב}}</text>
      <sha1>n8dppihh5ocnz7nucrj4zwogdvpdfgi</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות סג ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731935</id>
    <revision>
      <id>3009284</id>
      <parentid>2945310</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:17:50Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009284</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="20565" sha1="s6p28az03umxeaiv0cqe3aez9bmmlki" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|סג|ב|סג א|סד א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף סג עמוד ב] אלא למאן דאמר ממלאכה, חולה בת מלאכה היא? אלא, מתשמיש - כולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת, כי פליגי - ממלאכה, מר סבר: }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ממלאכה לא הויא מורדת, ומר סבר: ממלאכה נמי הויא מורדת. גופא: }}המורדת על בעלה - פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת, רבי יהודה אומר: שבעה טרפעיקין. רבותינו חזרו ונמנו, {{שוליים|ב}}שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו, ושולחין לה ב&quot;ד: הוי יודעת, שאפי' כתובתיך מאה מנה הפסדת. אחת לי ארוסה ונשואה, אפילו נדה, אפי' חולה, ואפי' שומרת יבם. אמר ליה ר' חייא בר יוסף לשמואל: נדה בת תשמיש היא? אמר ליה: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו{{הל&quot;מ-רק-ראש| ואפי' נדה. ירושלמי במה אנו קיימין אי כשמרדה כשהיא נדה (מן התורה) המרידתה עליו אלא כך אנו קיימין שמרדה עליו עד שלא באתה לנדה ובאתה לנדה אז פוחתין אף בימי נדותה לפי שאין לו פת בסלו וכן חולה אם יכולה לסובלו אף בחוליה הויא מורדת ואם אינה יכולה לסבול צריך שיתחיל המרד בימי הבריאות. ‍והאי דפריך נדה בת תשמיש היא פירוש למה עולין ימי נדותה לארבעה שבתות של הכרוז ופירוש זה דחוק הוא דכיון שהתחיל המרד קודם הנדות והכריזו בב&quot;ד למה יפסיד ההכרזה בימי נדותה כיון שאם תחזור בה לא הפסידה כלום ונראה כדברי המפרשים בגמרא דידן דחשיב לנדה פת בסלו ופליג אירושלמי ואף בימי נדותה חשיב מרד כיון דאין לו פת בסלו מידי דהוה אגמל ואספן שהדירו נשותיהן יותר משבת אחת יוציא ויתן כתובה לפי שאין לו פת בסלו:}}
. אמר רמי בר חמא אבא: {{הל&quot;מ-רק-ראש|כשמכריזין עליה }}{{שוליים|ג}}אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבא: דיקא נמי, דקתני: ארבע שבתות זו אחר זו, ש&quot;מ. }}אמר רמי בר חמא אבא: {{שוליים|ד}}פעמיים שולחין לה מבית דין, אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה{{הל&quot;מ-רק-ראש| פי' ר&quot;ת דרמי בר חמא בא להוסיף על רבותינו דשליחות דקודם הכרזה לא מתניא בברייתא והוא אומר דקודם הכרזה נמי שולחים לה דטוב הוא להודיע קודם שיכלימוה אולי תחזור בה:}}. דרש רב נחמן בר רב חסדא: הלכה כרבותינו{{הל&quot;מ-רק-ראש| שלא הצריכו שליחות קודם ופליג אדרמי בר חמא.}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. אמר רבא: האי בורכא! אמר ליה רב נחמן בר יצחק: מאי בורכתיה? אנא אמריתה ניהליה, ומשמיה דגברא רבה אמריתה ניהליה, ומנו? רבי יוסי בר' חנינא}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| אמר רבינא האי בורכתא אלא הלכה כרמי בר חמא}}. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|ואיהו כמאן סבר? כי הא דאתמר רבא}} {{הל&quot;מ-רק-ריף|רב הונא בר יהודה }}אמר רב ששת, {{שוליים|ה}}הלכה נמלכין בה; {{הל&quot;מ-רק-גמרא|רב הונא בר יהודה אמר רב ששת, הלכה: אין נמלכין בה }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|ה&quot;ג בספרים ישנים ובה&quot;ג. ולא קאי אדרב נחמן בר רב חסדא ואדרב נחמן בר רב יצחק שהרי אמרה רב נחמן משמיה דרבי יוסי בר' חנינא‍ שהיה גדול יותר מרב ששת אלא ארמי בר חמא ורבא ומייתי להו ראיה מרב ששת דאמר נמלכין בה פי' קודם הכרזה. וכן פי' רב שרירא גאון. ופסק ר&quot;ת אף על גב דדרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו מ&quot;מ הלכה כרבא שאמר משמיה דרב ששת נמלכין בה דרבא ורמי בר חמא דאינון בתראי קיימי כוותיה ורש&quot;י פי' בענין אחר ופירוש ר&quot;ת עיקר}}:. היכי דמיא מורדת? אמר אמימר: {{שוליים|ו}} דאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה{{הל&quot;מ-רק-ראש| אז ודאי כייפינן לה עד שתפחות כל כתובתה וזו היא כפייתה שתתעגן כי הבעל לא יגרשנה עד כלות כתובתה ולרבותינו להכלימה בהכרזה ד' שבתות דכיון דאמרה בעינא ליה משהינן לה אולי תחזור בה}}, {{שוליים|ז}} אבל אמרה מאיס עלי {{הל&quot;מ-רק-ראש|לא הוא ולא כתובתו בעינא ודאי לא תחזור בה }}- לא כייפינן לה{{הל&quot;מ-רק-ראש| אלא יגרשנה מיד בע&quot;כ. וכן כתב הרמב&quot;ם ז&quot;ל (פי&quot;ד מהל' אישות הל' ח') דבמאיס עלי כופין אותו להוציא דאינה כשבויה שתבעל לשנאוי לה. ואין נראה לר&quot;ת דהא אמרינן בפרק בתרא דנדרים (דף צ ב) בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני וכו' חזרו לומר שמא נתנה עיניה באחר ומקלקלת על בעלה ועוד אמרינן בפרק המגרש (דף פח ב) דגט מעושה אפי' בדין פסול ע&quot;י עובדי כוכבים משום שלא תהא כל אחת תולה עצמה בעובד כוכבים ומפקעת עצמה מיד בעלה ואי מאיס עלי כייפינן ליה להוציא א&quot;כ כל אשה שתתן עיניה באחר תאמר מאיס עלי. ויש דוחין דדוקא היכא דיוצאת ונוטלת כתובתה חיישינן דנתנה עיניה באחר‍ ולאו דחויא הוא דאם נתנה עיניה באחר אינה חוששת על מנה ומאתים שלו כי תתן עיניה בבעל ממון. וחזינא במשנה כי אמרה טמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים כופין אותה להיות תחתיו ומשמשתו אף על גב דלפי דבריה אסורה לו משום דחשו שמא שמא נתנה עיניה באחר כ&quot;ש הכא דבשביל מעט ממון של כתובה שהיא מפסדת לא תניח מליתן עיניה. ועוד ראיה מההיא דנדרים (דף צא א) ההוא גברא דהוה מהרזיק בביתא הוא ואיתתא אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה אירכס והשתא מה צריך רבא להך טעמא פשיטא דאין האשה נאסרת על בעלה בסתירה בלא קנוי אלא ודאי מיירי כשאמרה האשה שנבעלה ומסתמא ברצון הוה ובאשת ישראל מדהוו מהרזקי יחד בביתא ולהכי מייתי הך עובדא התם אמתני' דהאומרת טמאה אני לך דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר וזו האשה לא היה לה כתובה לפי דבריה כיון שהיא אומרת ברצון נבעלה‍ והשתא מה הועילו במאי דאמר איתתא שריא ולא תפקיע עצמה מבעלה במה שניאפה והא מצי למימר מאיס עלי ורבינו תם פי' היכי דמיא מורדת כגון האומרת בעינא ליה ומצערנא ליה פי' בעינא ליה אם לא יגרשני ויתן לי כתובתי ומצערנא ליה עד כלות כתובתי והתוספת בשבעה דינרין בשבת וזימנין דבחמש ושש שנים לא יכלו וכל זמן דאגידא ביה לא יהבו ליה איתתא אחריתי אבל אם אמרה מאיס עלי [ולא בעינא] לא הוא ולא כתובתי אבל אני מוחלת הכל לא הויא כמחילה בטעות ולא כייפינן להשהותה אולי תחזור בה ויכול לגרשה בלא כתובה ומחילתה מחילה.}}. מר זוטרא אמר: כייפינן לה{{הל&quot;מ-רק-ראש| פי' כופין אותה שתשהה אולי תחזור בה כדין ובעינא ליה ומצערנא ליה וכיון דמחמת מרד מוחלת לא הויא מחילה ואם רצה לגרשה יתן לה כתובתה ואם אינו רוצה תשהה עד כלות כתובתה}}. הוה עובדא ואכפה מר זוטרא, ונפק מיניה רבי חנינא מסורא. ולא היא, התם סייעתא דשמיא הוה{{הל&quot;מ-רק-ראש| ומאיס עלי לא הוה מורדת}}. כלתיה דרב זביד אימרדא{{הל&quot;מ-רק-ראש| פי' דאמרה מאיס עלי מדמייתי עלה שהפסידה בלאותיה דמשמע לאלתר דאילו במרד דבעינא ליה ומצערנא ליה לא שייך בה למימר הפסידה בלאותיה מיד דהא אית לה כתובה כל זמן שלא כלתה והכריזו עליה}}, הוה תפיסא חד שירא, יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו, יתבי וקאמרי: מרדה - הפסידה בלאותיה קיימין{{הל&quot;מ-רק-ראש| ובעי לאפוקי מינה חד שיראי דהוה תפסה}}. אמר להו רב גמדא: משום דרב זביד גברא רבה מחניפיתו ליה? והאמר רב כהנא: מיבעיא בעי רבא ולא פשיט{{הל&quot;מ-רק-ריף| פירוש בלאותיה בלאות נדונייתא}}. איכא דאמרי, יתבי וקאמרי: {{שוליים|ח}} מרדה - לא הפסידה בלאותיה קיימין{{הל&quot;מ-רק-ראש| ובעי למיתב אף שיראי אחרינא דלא הוה תפיסה.}}. אמר להו רב גמדא:
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''אלא מתשמיש דכולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת''' -  והך מתניתא במורדת מתשמיש:

'''חזרו ונמנו''' -  שלא ישהו אותה לפחות מעט מעט אלא יפסידוה כל כתובתה לאחר ארבע שבתות של הכרזה:

'''דיקא נמי דקתני ארבע שבתות''' -  ימים שאינם של מלאכה והכל מצוין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות:

'''בורכא''' -  דבר שאינו הגון:

'''ואיהו כמאן סבר''' -  רבא דאמר בורכא היא כמאן סבר:

'''נמלכין בה''' -  משהין את גיטה ומחזירין עליה שתחזור בה ובתוך כך פוחתין מכתובתה שבעה דינרין בשבת:

'''היכי דמיא מורדת''' -  דכופין אותה דמשהין גיטה ופוחתין כתובתה:

'''דאמרה בעינא ליה כו'''' -  שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה:

'''אבל אמרה מאיס עלי''' -  לא הוא ולא כתובתו בעינא:

'''לא כייפינן לה''' -  להשהותה אלא נותן לה גט ויוצאה בלא כתובתה:

'''כלתה דרב זביד אימרידא''' -  ואמרה מאיס עלי:

'''הוה תפיסא חדא שירא''' -  מעיל אחד שהכניסה לו בכתובה:

'''הפסידה בלאותיה קיימין''' -  אפילו בגדיה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאום עליו בכתובתה ועדיין הבלאות קיימין תפסיד אותם:

'''מיבעיא בעי''' -  אם הפסידה בלאותיה אם לאו:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''אלא''' למאן דאמר מתשמיש נדה בת תשמיש היא. וא&quot;ת למאן דאמר ממלאכה מאי אפילו דקתני ואפי' נדה ויש לומר דהוי רבותא משום דסתם נדות חולות קצת אי נמי דאינה בת מלאכה כמו שאר נשים דאינה מוזגת לו הכוס כו':

''' אינו''' דומה מי שיש לו פת בסלו כו'. ולעיל דגמר מדיר מנדה משום דמדיר הוי טפי פת בסלו ממורד שמא ימצא פתח לנדרו תדע דבמורד מוסיפין אבל לא במדיר:

''' דיקא''' נמי דקתני ד' שבתות. דליכא למימר שמכריזין ד' שבתות בכל יום דבהדיא תני בתוספ' דפעם אחת בשבת מכריזין:

''' ואינהו''' כמאן סברוה. רש&quot;י גריס ואיהו כמאן סבר פירוש רבא דאמר בורכא ור&quot;ל דלרבא אין הלכה כרבותינו אלא כמתני' דפוחתין לה עד כלות כתובתה ונמלכין בה היינו נמי דפוחתין ולא תפסיד מיד אחר ארבע שבתות ור&quot;ת מפרש דרמי בר חמא בא להוסיף על דברי רבותינו אע&quot;ג דלא קתני דשולחין לה אלא אחר הכרזה קאמר רמי בר חמא דה&quot;נ היו אומרים דשולחין לה נמי קודם הכרזה דרש רב נחמן בר רב חסדא הלכה כרבותינו כלומר ממש כדבריהם דלא קתני שליחות של קודם הכרזה ופליג ארמי בר חמא אמר רבא האי בורכא אלא הלכה כרמי בר חמא דפעמים שולחין לה וגרסינן אינהו כמאן סברוה וכן כתוב בספרים ישנים ובה&quot;ג ולא קאי ארב נחמן בר יצחק ור&quot;נ בר רב חסדא דאינהו סברי כרבי יוסי ברבי חנינא שהיה גדול הרבה מרב ששת אלא ארמי בר חמא ורבא קאי הלכה נמלכין בה פירוש קודם הכרזה והלכה אין נמלכין בה נמי היינו קודם הכרזה אבל אחר הכרזה מודה כדתניא בהדיא בדברי רבותנו וכן משמע מתוך פר&quot;ח דפסק דאע&quot;ג דאמר ר&quot;נ בר רב חסדא הלכה כדברי רבותינו הלכה כרבא דאמר משמיה דרב ששת הלכה נמלכין בה דהא רמי בר חמא דאמר פעמים שולחין לה מסייע ליה ומיהו מסקנא דשמעתין דמשהינן לה תריסר ירחי שתא אגיטא ולית לה מזוני אמורדת דהכא קאי ולא אאומרת מאיס עלי כמו שמפרש ר&quot;ת דהא כיון ששניהם חפצים בגירושין כמו שנפרש למה נשהא אותה מלהתגרש אלא אמורדת דהכא קאי ומצא רבינו יהודה בכתב רב שרירא שתקנו בימיו לתת גט לאשה לאלתר דלא כשמעתין דכלתיה דרב זביד וכתב נמי רבינו יהודה דרבנן סבוראי תקנו למישקל מינה מאי דתפיסא ומייתי לה גיטא לאלתר:

''' אבל''' אמרה מאיס עלי לא כייפינן לה. פי' בקונטרס לא כייפינן לה לעמוד תחתיו אלא יתן גט ויוצאה בלא כתובה וי&quot;מ דכופין אותו להוציא ואין נראה לר&quot;ת דניחוש שמא עיניה נתנה באחר כי ההיא דתנן בפרק בתרא דנדרים {{הפניה-גמ|נדרים|צ|ב}} גבי שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה ויש לדחות דהתם נוטלות כתובה דוקא איכא למיחש שמא עיניה נתנה באחר אבל הכא דיוצאה בלא כתובה לא ולהכי נמי לא קתני לה עם אותן שכופין להוציא דהתם נותן כתובה וכן בפרק המגרש {{הפניה-גמ|מסכת=כן|גיטין|פח|ב}} דתנן גט מעושה ביד עובדי כוכבים פסול שלא תהא אשה תולה עצמה ביד עובד כוכבים ומפקעת עצמה מבעלה אין להקשות אם באומרת מאיס עלי כופין אותו להוציא א&quot;כ מה הועילו חכמים בתקנתם הא יכולה להפקיע עצמה מבעלה בטענת מאיס עלי דהא במאיס עלי אין לה כתובה ולא תפקיע עצמה להפסיד כתובתה ועוד הקשה ר&quot;ת דבריש הנזקין (שם דף מט:) אמר וכ&quot;ת כי נפקא איהי נתקנו ליה כתובה מינה ת&quot;ש האיש אינו מוציא אלא לרצונו ואמאי אי כופין במאיס עלי להוציא א&quot;כ נתקנו ליה כתובה מינה ומיהו יש לדחות דלא מציא למימר מאיס עלי אלא היכא דיש רגלים לדבר שהבעל אינו מתקבל לה ובשביל אותן נשים לא רצו לתקן כתובה לאיש כיון דלא שייך לתקן ברוב נשים ויהודית דביתהו דרבי חייא דהויא לה צער לידה דאמרינן בפ&quot;ק דקדושין (דף יב:) דאמרה אמרה לי אם דאביה קיבל בה קדושין כי זוטרא לא רצתה לומר מאיס עלי ועוד לפי מה דפרישית אתי שפיר וזה נמי אין להקשות במתני' לר' יוסי אמאי פוחת לה מירושה שנפלה לה תטעון מאיס עלי דקודם כלות הכתובה אינה טוענת ברצון מאיס עלי כי היא בטוחה שלא ירצה להמתין ולהיות מעוגן עד כלות הכתובה דכל זמן דאגידא ביה לא יהבינן ליה אחרינא ויגרשנה ויתן לה כתובה אבל אחר שכבר הפסידה כל הכתובה לא תטעון דהא כיון דהמתינה ולא טענה עד שפיחתו כל כתובתה דברים ניכרים דאיערומי קא מערמא ועוד קשה משלהי נדרים {{הפניה-גמ|נדרים|צא|ב}} מההוא נואף דהוה מיהרזק בביתא הוא ואינתתא אתא מריה דביתא פרטיה נואף להוצא וערק אמר רבא איתתא שריא דאם איתא דעבד איסורא אירכוסי הוה מירכס משמע דאי הוה מירכס הוה אסירא א&quot;כ לכאורה נראה דבאומרת טמאה אני לך איירי דאי לאו הכי אמאי הוות מיתסרא הא אין אשה נאסרת על בעלה עד שיראו כדרך המנאפים וכיון דבאומרת טמאה אני לך מיירי א&quot;כ רוצה להפסיד כתובתה דהא מסתמא ברצון הוה דבביתה היה ועוד דלא צווחא אפילו הכי כי לא מירכס שריא דאית לן למימר דעיניה נתנה באחר כיון דלא מירכס ואמאי תהא נאמנת במגו דאי בעיא אמרה מאיס עלי וי&quot;ל דלעולם לא מיירי באומרת טמאה אני לך ואיתתא שריא דקאמר היינו לבועל אם גירשה הבעל או מת אבל אי הוה מירכס הוה אסירא לבועל כדאמרינן בפ' שני דיבמות (דף כד: ושם) הואיל ומכוער הדבר תצא ומפרש ר&quot;ת דתצא מרוכל וכן נראה דבאומרת טמאה אני לך אין נראה כלל להתירה מטעם דאירכוסי הוה מירכס כיון דשוייה נפשה חתיכה דאיסורא וכ&quot;ש לפי השאלתות דמפרש דהיכא דאיכא עדים בדבר מכוער תצא אף מן הבעל דאתי שפיר ואין להקשות משם כלל ועוד י&quot;ל דהתם איירי כגון שבתחלה כששאלוה שתקה ולאחר שעה אמרה דאינה טמאה ונותנת טעם על שתיקותה ועוד מקשה רבינו תם דבכל השמועה אינו מזכיר כפיית הבעל אלא כפיית האשה&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ה|סג ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ה|סג|ב}}</text>
      <sha1>s6p28az03umxeaiv0cqe3aez9bmmlki</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות סו ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731941</id>
    <revision>
      <id>3009245</id>
      <parentid>2945316</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:09:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009245</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14255" sha1="p5slh8f37bijwyn7y49ryi84qi92wiw" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|סו|ב|סו א|סז א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף סו עמוד ב] שחתן פוסק - הוא פוסק פחות חומש. 
גמ'. תנו רבנן: אין צריך לומר ראשון תלמיד חכם ושני עם הארץ, אלא אפילו {{שוליים|א}}ראשון עם הארץ ושני תלמיד חכם, יכול לומר לאחיך הייתי רוצה ליתן, לך אי אפשי ליתן. {{הל&quot;מ-רק-ראש|הכי משמע מדקאמר פוסק ולא קאמר כשפסק ופי' רב האי דדוקא בפוסק לחתנו אבל אם פסק לבתו כגון שאמר בשעת קידושין הריני נותן לבתי כך וכך קנתה הבת ואף על פי שמת החתן שאינו יכול לומר לא פסקתי לבתי אלא על מנת שתבא לידי נישואי החתן דמכל מקום לבתו פסק ובתו קנתה כך מצאתי כתוב. ונראה לי שלא ביאר הכותב יפה דמשמע דאם מת החתן אפילו לא יבמה אחיו מיחייב ליתן לבתו מה שפסק לה והא לא מסתבר כלל דודאי לא פסק אלא ע&quot;מ שתנשא בהם ואם לא נשאת ומתה והיה לה בן לא יירש הבן אותו הממון אבל אם נתייבמה לא מצי למימר לאחיך הייתי רוצה ליתן הרי לבתו פסק ולא פקעו הקידושין. פסק הגאון מי שפסק מעות לחתנו בשעת קידושין אם נתנן לו קודם החופה ומתה הבת ויש לה בן‍ יחזיר החתן המעות לאב שכל הפוסק דעתו ע&quot;מ לכנוס אבל מי שנתן לבתו מעות סתם שתנשא בו ולא הזכיר שתנשא בו לפלוני קנתה אותה מתנה וכיון שנתקדשה אף על פי שנתבטלו אותן הקדושין כשמת הארוס אין האב יכול לחזור בו: }}
{{הל&quot;מ-ריף-ראש|ירושלמי ואלו דברים הנקנים באמירה הן תני בר קפרא פוסק ע&quot;מ לכנוס פירוש כל הפוסק לחתנו דעתו ע&quot;מ לכנוס הוא וכיון שמת חתנו ולא כנס אינו חייב לתת לאחיו }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|וחזינן מאן דפריש בה פירושא אחרינא ואנן לא סבירא לן אלא האי דכתבינן. }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|ירושלמי מה ראו לומר בכספים אחד ומחצה ובשום פחות חומש אמר רבי יוסי בר' חנינא שמו דעת אשה שרוצה לבלות כליה ולפחות חומש ושמו דעת האיש שישא ויתן בכספים ויעשם אחד ומחצה אמר ר' יוסי הדא אמרה אין אדם רשאי למכור כלי אשתו}}{{הל&quot;מ-רק-ראש|וכן מה החתן פוסק לאשה ומשתמשת בו אין הבעל יכול למוכרם כדאמרינן ביבמות פרק אלמנה (דף סו ב) ולא עוד אלא אם הכניס לה שום משלו ורצה הבעל למכור לא ימכור. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|פסקה להכניס לו אלף דינר כו'. היינו רישא! תנא שומא רבה וקתני שומא זוטא, תנא שומא דידיה וקתני שומא דידה. }}
מתני'. {{שוליים|ב}}פסקה להכניס לו כספים - סלעה נעשה ששה דינרין. החתן מקבל עליו עשרה דינרים לקופה לכל מנה ומנה, רבן שמעון בן גמליאל אומר: {{שוליים|ג}}הכל כמנהג המדינה {{הל&quot;מ-רק-ריף|והלכתא כוותיה:}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| אכולה מתני' קאי והכי נמי איתא בתוספתא (פ&quot;ו) א&quot;ר יוסי מקום שנהגו שלא לפחות מן השום ולא להוסיף על הכספים אין משנין ממנהג המדינה‍ והלכה כרשב&quot;ג:}}
גמ'.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| היינו פוסק כנגדם חמשה עשר מנה! תנא עסקא רבה ותנא עסקא זוטא; וצריכא, דאי תנא עסקא רבה, דנפיש רווחא, אבל עסקא זוטא דזוטר רווחא - אימא לא, צריכא; ואי אשמעינן עסקא זוטא, דזוטר זיונא, אבל עסקא רבה דנפיש זיונא - אימא לא, צריכא. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|החתן מקבל עליו }}עשרה דינר לקופה. מאי קופה? אמר רב אשי אסי: קופה של בשמים. ואמר רב אשי אסי: לא נאמרו דברים הללו אלא בירושלים. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|בעי רב אשי: במנה הנישום או במנה המתקבל? את&quot;ל מנה המתקבל, יום ראשון או כל יום ויום? את&quot;ל כל יום ויום, שבת ראשונה או כל שבת ושבת? את&quot;ל כל שבת ושבת, חדש ראשון או כל חדש וחדש? את&quot;ל כל חדש וחדש, שנה ראשונה או כל שנה ושנה? תיקו. א&quot;ר יהודה אמר רב: מעשה בבתו של נקדימון בן גוריון, שפסקו לה חכמים ארבע מאות זהובים לקופה של בשמים לבו ביום, אמרה להם: כך תפסקו לבנותיכם, וענו אחריה אמן. ת&quot;ר: מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים, והיו תלמידיו מהלכין אחריו. ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים, כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: בתי, מי את? אמרה לו: בת נקדימון בן גוריון אני. אמר לה: בתי, ממון של בית אביך היכן הלך? אמרה לו: רבי, לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר? ואמרי לה חסד. ושל בית חמיך היכן הוא? אמרה לו: בא זה ואיבד את זה. אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי? אמר להן לתלמידיו: זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה. בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר: אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום - מוסרן ביד אומה שפלה, ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה. ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''וכשחתן פוסק כו'''' -  ואם שמו הם תחלה והכניסה לו בין שום קטן בין שום גדול הוא כותב בשטר פחות חומש ובגמרא מפרש לה ל&quot;ל כל הני:

'''גמ' תנא שומא רבה''' -  דפחות חומש רישא דתנא וכנגד השום דקאי אאלף דינר:

'''וקתני שומא זוטא''' -  שום במנה היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר דלא תימא שומא רבה הוא דדרך השמאים להעלותו על שוויו א&quot;נ שומא זוטא איכא דמעלו ליה טפי שלא תתבזה בעיני הנועדים:

'''תנא שומא דידה וקתני שומא דידיה''' -  היכא דקתני חתן פוסק הרי שומא דידיה כגון שהיא הכניסה קודם השום והוא שם אותו בה' מאות כשבא לכתוב יכתוב ד' מאות שאף הוא שם אותו חומש יותר על שוויו:

'''שומא דידה''' -  היכא דקתני היא נותנת שהוא כתב הכתובה קודם שבא השום ועכשיו היא מביאתו וקרוביה שמין אותו וחתן פוסק דתנא תרי זימני חד לשומא רבה וחד לשומא זוטא:

'''מתני' פסקה להכניס לו כספים''' -  שהן מוכנים לשכר מיד:

'''סלעה נעשה''' -  לכתוב בשטר הכתובה בששה דינר יותר שליש כדתנן לעיל ובגמרא מפרש הא תו למה לי:

'''לקופה''' -  בגמרא מפרש שיתן לה עשרה זוז לכל מנה ומנה שהיא מביאה לו ויקנו לה מהם בשמים לרחוץ בהם בתמרוקי הנשים שכך שיערו שהאשה המביאה לבעלה מנה ראויה היא לבשמים של עשרה זוז ולא פירשו במשנה אם לכל יום אם לכל שבת אם לכל חדש אם לכל שנה:

'''גמ' עסקא''' -  כספים קרי עסקא שהם עומדים להשתכר בהם להתעסק בהן תמיד:

'''תנא עסקא רבה''' -  אלף דינר שיוסיף שליש ויכתוב ט&quot;ו מנה:

'''עסקא זוטא''' -  סלעה נעשה ששה דינר:

'''זיונא''' -  יציאה ואחריות:

'''בירושלים''' -  היו נוהגות להתקשט בבשמים:

'''במנה הנישום או במנה המתקבל''' -  האי לכל מנה ומנה דקאמר לפי חשבון השומא קאמר או לפי חשבון שהוא מקבלן עליו דהיינו פחות חומש:

'''שבת ראשונה כו'''' -  איני יודע ליישב סדר בעיות הללו לפי שיטת הש&quot;ס ונראה בעיני שכן סידרן יום ראשון או כל יום יום ואם תמצא לומר כל יום ויום שבת ראשונה או כל שבת ושבת ואת&quot;ל כל שבת ושבת חדש ראשון או כל חדש וחדש ואת&quot;ל כל חדש וחדש שנה ראשונה או כל שנה ושנה:

'''שפסקו לה חכמים''' -  שמת בעלה ובאת לב&quot;ד לפסוק לה צרכיה מנכסיו:

'''לבו ביום''' -  לצורך יום אחד:

'''ולא כדין מתלין מתלא''' -  ולא כך היו מושלין משל בירושלים:

'''מלח ממון חסר''' -  הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו:

'''ואמרי לה חסד''' -  יעשה ממנו חסד ושל בית אבא לא עשו צדקה כראוי וכלה ממונן:

'''בא זה ואיבד זה''' -  לפי שנתערב בו:

'''חוץ משל חמיה''' -  תוספת שהוסיף לה החתן:

'''ערביים''' -  קרי אומה שפלה ששוכני אהלים הם במדבר:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''וכשחתן''' פוסק פוסק פחות חומש. פי' ר&quot;ח כשהחתן מייחד לה כלים ושאר תשמישין תוספת לכתובתה ובא לשומם ולכתוב. שוויים בכתובתה פוחת חומש ששמים אותו יותר משויים לכבוד החתן ולטעם דפחתי לפי שהיא משתמשת באותם כלים:

''' תנא''' שומא רבה ושומא זוטא. שומא רבה ההוא דכנגד השום הוא פוסק דקאי אאלף דינר ושומא זוטא היינו סיפא דכשהחתן פוסק דמשמע פסיקא כל דהו ובדידה נמי תנא שומא רבה ושומא זוטא זוטא היא נותנת שלשים ואחד רבה היא נותנת חמש מאות ולר&quot;י נראה כפירוש ר&quot;ח דלא קאי כנגד השום אאלף דינר אלא כולל מה שאומר אח&quot;כ והא דפריך היינו רישא קאי אשום במנה היא נותנת ל&quot;א סלע ודינר ובד' מאות היא נותנת חמש מאות דתרווייהו אמאי איצטריך למיתני וגריס הכי תנא שומא זוטא וקתני שומא רבה תנא שומא דידה ותנא שומא דידיה וכשחתן פוסק היינו שומא דידיה ולא איצטריך למיתני שומא רבה ושומא זוטא בשומא דידיה דאתרוייהו קאי וכשחתן פוסק:

''' לא''' נאמרו דברים הללו אלא בירושלים. והא דאמרינן בפ' טרף בקלפי {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יומא|לט|ב}} שלא היתה כלה צריכה להתבשם בירושלים מפני ריח הקטרת ודאי לריח לא היו צריכות להתבשם אבל צריכות היו לקופה של בשמים לעדן הבשר ולהשיר השער ולפשט הקמטים. ר&quot;ת:

''' ואם''' תמצא לומר במנה המתקבל. וה&quot;ה דמצי למימר אם תמצא לומר במנה הנישום:

''' ליום''' ראשון או לכל יום ויום. הרבה תמיהות אלו הבעיות דאם יתן לה לעולם כדמסיק לכל שנה ושנה עשר דינר לכל מנה ומנה ליום כמה במהרה יכלה אותו הממון אלא ודאי נראה דעשר דינר יתן לה לכל מנה להתקשט לעולם ומיבעי ליה אם יתן לה בבת אחת והיא תשמרנו להתקשט בו עד שתכלה ומשם ואילך אין קצבה לתכשיטין ויתן לפי כבודה או לא יתן לה בבת אחת אלא כדי קישוטה ליום:

''' שפסקו''' לה ד' מאות זהובים לקופה של בשמים. אע&quot;פ שלפי חשבון הכתוב בכתובתה אלף אלפים דינרי זהב היה להם לפסוק יותר לפי חשבון עשר דינר למנה כיון שלא היתה צריכה יותר לא פסקו לה:

''' וענו''' אחריה אמן. למעלה (דף סה.) לא ענו אחריה שלא היה בעלה חי אבל כאן שהיה חי ענו אחריה אמן ובעלה הטיל על חכמים שיפסקו לה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ו|סו ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ו|סו|ב}}</text>
      <sha1>p5slh8f37bijwyn7y49ryi84qi92wiw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות סז א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731942</id>
    <revision>
      <id>3009255</id>
      <parentid>2945317</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:12:02Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009255</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13594" sha1="hzhsdckzlyntnec0lo1w2jeoc81gs03" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|סז|א|סו ב|סז ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף סז עמוד א] מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד. ואיבעית אימא: כדבעי ליה למיעבד לא עבד, כדאמרי אינשי: לפום גמלא שיחנא. תניא, אמר ר' אלעזר ברבי צדוק: אראה בנחמה, אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו, קראתי עליה מקרא זה: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך, אל תקרי גדיותיך אלא גויותיך. }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אמר רב שמן בר אבא }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר ר' יוחנן}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|: הכניסה לו זהב - שמין אותו, והרי הוא כשוויו}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| ולא מוסיף חומש ולא פוחת שליש ומסיק דוקא בחתיכות גסות של זהב אבל בדהבא פריכא או בממלא פוחת חומש}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. מיתיבי: הזהב - הרי הוא ככלים; מאי לאו ככלים של כסף דפחתי! לא, ככלים של זהב דלא פחתי. א&quot;כ ככליו מיבעי ליה! ועוד תניא: זהב - הרי הוא ככלים, דינרי זהב - הרי הן ככספים; רבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותן, והרי הן בשוויהן; רשב&quot;ג אהייא? אילימא אסיפא, מכלל דתנא קמא סבר: אפי' במקום שנהגו שלא לפורטן, הא לא נפקי! אלא לאו ארישא, והכי קאמר: זהב - הרי הוא ככלים, מאי כלים? כלים של כסף; רשב&quot;ג אומר: הרי הוא כדינרין של זהב במקום שנהגו שלא לפורטן! לא, לעולם אסיפא, ודנפקי ע&quot;י הדחק, ובהא קמיפלגי, מר סבר: כיון דנפקי משבחינן לה, ומר סבר: כיון דלא נפקי אלא ע&quot;י הדחק לא משבחינן לה. איבעית אימא: כולה רשב&quot;ג היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: זהב - הרי הוא ככלים, }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|. הכניסה לו }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|דינרי זהב }}- {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|הרי הן ככספים}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|; בד&quot;א - }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|במקום שנהגו לפורטן}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| ומוסיף שליש}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|, אבל }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|במקום שנהגו שלא לפורטן - }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|שמין אותם, ו}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|הרי הן בשוויהן}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|, דברי רשב&quot;ג, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן - שמין אותם, והרי הן בשוויהן. מ&quot;מ ככליו מיבעי ליה! קשיא. איבעית אימא: הכא במאי עסקינן - בדהבא פריכא. רב אשי אמר: בממלא. }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אמר רבי }}ינאי אמי: {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|בשמים של אנטוכיא - הרי הן ככספים}}. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי }}יוחנן יונתן: {{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|גמלים של ערביא, אשה גובה פרנא מהם}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| פי' רש&quot;י ריווח שליש שהן ככספים וקשה לר&quot;ת דהוי ליה למימר הרי הן ככספים כדאמר רבי ינאי על בשמים ונראה לי לפרש דבגביית כתובה איירי דאסמכתינהו עלייהו דומיא דארנקי דמחוזא דפי' רש&quot;י לענין כתובה.‍ ומכאן פוסקים דמטלטלי דידן משתעבדי לכתובה דעיקר משא ומתן שלנו הוא במעות ומטלטלין והוי כגמלים של ערביא ואשלי דקמחוניא דאסמכתינהו עלייהו. ולא נהירא לר&quot;ת דאי כקרקע דמו כהנהו דשמעתא אם כן אם מכרן הבעל תוציאם האשה מיד הלקוחות אחרי מותו‍ ולדבריהן בטלה עכשיו תקנת השוק.‍ ואומר ר&quot;ת דהכי נהיגי האידנא לגבות מטלטלי דאנן מטלטלי ומקרקעי כתבינן דהכי כתבינן נכסים דאית להון אחריות ודלית להון אחריות כולהון יהון אחראין לכתובתך ואמרינן בפרק חזקת הבתים (דף מד ב) ואי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי ממקרקעי וגם ממטלטלי ואף על גב דמסקינן בפרק קמא דקדושין (דף כז א) דאגב וקני בעינן ולא כתבינן אגב להכי לא תקינו ליכתב אגב דלא למשוינהו כמקרקעי לגמרי לגבות מן הלקוחות אלא להכי אהני דאקני להו עם הקרקע לשוינהו כקרקעי לגבותם אי הוו בעין לאחר מיתה או לאחר גירושין: }}
. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רב פפי: הני תותבי דבי מכסי, אשה גובה פרנא מהם. ואמר רב פפי: הני שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא, אשה גובה פרנא מהן. אמר רבא, מריש הוה אמינא: הני ארנקי דמחוזא, אשה גובה פרנא מהם, מאי טעמא? אסמכתייהו עלייהו, כיון דחזאי דשקלי להו ונפקי, וכי משכחי ארעא זבני בהו, אמינא: אסמכתייהו אארעא הוא. }}
מתני'. {{שוליים|ב}}המשיא את בתו סתם - לא יפחות לה מחמשים זוז. {{שוליים|ג}}פסק להכניסה ערומה, לא יאמר הבעל כשאכניסנה לביתי אכסנה בכסותי, אלא מכסה ועודה בבית אביה. {{שוליים|ד}}וכן המשיא את היתומה - לא יפחות לה מחמשים זוז; אם יש בכיס - מפרנסין אותה לפי כבודה. 
גמ'. אמר אביי: חמשים זוזי פשיטי. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|ממאי? מדקתני סיפא: }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אם יש בכיס - מפרנסין אותה לפי כבודה, ואמרינן: מאי כיס? אמר רחבה: ארנקי של צדקה, ואי סלקא דעתין חמשים זוזי ממש, אם יש בכיס כמה יהבינן לה? אלא שמע מינה: חמשים זוזי פשיטי. }}ת&quot;ר: {{שוליים|ו}}יתום ויתומה שבאו להתפרנס, מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום, מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים, ואין אשה דרכה לחזור. {{שוליים|ז}}יתום ויתומה
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''מציעין תחתיו''' -  תחת רגליו להלך עליהם:

'''לפום גמלא שיחנא''' -  לפי כח הגמל יטעינוהו משא:

'''אם לא תדעי''' -  אם לא תתני לב כנסת ישראל לשמור את התורה צאי לך וגו' סופך לצאת בעקבי הצאן ולרעות את גדיותיך:

'''זהב''' -  חתיכות זהב:

'''והרי הוא כשוויו''' -  לא יוסיף שליש ולא יפחות חומש:

'''זהב הרי הוא ככלים''' -  זהב שבור הרי הוא ככלים ומפרש ואזיל מאי כלים:

'''דינרי זהב''' -  שהן טבועין:

'''הרי הן ככספים''' -  להוסיף שליש לפי שמזומנים לשכר:

'''לפורטן''' -  שיש להן קצבת מטבע להחליפן תמיד בדינרי כסף ובפרוטות להוצאה ולסחורה:

'''דפחתי''' -  לפי שמשתמשין בהן והוא מקבלן בפחות חומש:

'''אי נימא אסיפא''' -  אדינרי זהב:

'''ואיבעית אימא''' -  ככלים של כסף דפחתי ולא תקשי לר' יוחנן דכי אמר רבי יוחנן בגרוטאות גדולות ומתניתין בדהבא פריכא גרוטאות דקות שנופל מהן כשממשמשין בהן:

'''בממלא''' -  דק דק של זהב שקורין פלאל&quot;א:

'''בשמים של אנטוכיא''' -  הוא עיקר סחורתן ואשה שהכניסה לבעלה שום מהם הרי הן ככספים להוסיף שליש:

'''פרנא''' -  ריוח שליש:

'''תותבי דבי מכסי''' -  שמלות של אותו מקום:

'''אשלי''' -  חבלים:

'''ארנקי דמחוזא''' -  כיסין מלאין מעות:

'''פרנא''' -  לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומים ולא אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב:

'''אסמכתייהו עלייהו''' -  וגביין מטלטלי כי הני שהן להן במקום קרקעות לפי שבעל סחורה הם:

'''דשקלי להו''' -  הנשים האלמנות והגרושות שגובות כתובתן:

'''אארעא הוא''' -  ואין גובות אלא מן הקרקע מן היתומים:

'''מתני' וכן המשיא את היתומה''' -  גבאי צדקה:

'''גמ' זוזי פשיטי''' -  זוזי מדינה שמונה מהן זוז צורי:

'''להתפרנס''' -  מזונות של צדקה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''זהב''' הרי הוא כשוויו. פירש ר&quot;ח דבכלי זהב מיירי כגון נזמים וטבעות וא&quot;ת מאי קאמר לא ככלים של זהב דלא פחתי הא בכלים איירי וי&quot;ל דהכי פירושו מאי לאו ככלים דכסף דפחתי דהא זהב כיון שהיא לובשת תמיד נזמים וטבעות אע&quot;פ שאינם נפחתים אשה רוצה להתקשט בהן ולהיות פוחתת חומש ומשני לא ככלים של זהב דלא פחתי פירוש כגון כוסות וקערות של זהב דאע&quot;ג דכי משתמשי בהן פחתי כשל כסף מיהו אגב יוקרם אין משתמשין בהן תמיד ובהנהו פשיטא שהם כשוויין דלא משתמשין בהם כולי האי דפחתי הכי נמי נזמים וטבעות משום קישוט שלהן אינה רוצה לפחות ככליו מיבעי ליה פי' שעומד בכלותיו ובחשיבותו ואינו פוחת חומש ומסיק בדהבא פריכא פירוש ברייתא בדהבא פריכא איירי פי' זהב שבור והכי קתני זהב שבור הרי הוא ככלים דהיינו ככלים של זהב כמו שאמר רבי יוחנן אע&quot;פ שהוא שבור כיון שאינו פוחת חשוב ככלים:

''' ממלא.''' זהב הניטל מן הארץ ממוצאו:

''' אלא''' ארישא. מדרבנן פריך:

''' גמלים''' של ערביא אשה גובה פרנא מהם. פי' בקונט' ריוח שליש שהם ככספים שמוסיף הבעל שליש וקשה לר&quot;ת דה&quot;ל למימר הרי הן ככספים כדקאמר רבי ינאי ונראה לו דבכתובה איירי שהאשה גובה כתובתה מהן דאסמכתייהו עלייהו כמו שפי' בקונטרס עצמו גבי ארנקי דמחוזא ומכאן פוסקין דמטלטלי דידן משתעבדי לכתובה דהוו כגמלים דערבי' ואשלי דקמחוניא דאסמכתייהו עלייהו ואין נראה לר&quot;ת דאי כקרקע דמו כהני דשמעתתא א&quot;כ אם מכרם הבעל תוציא אשתו מיד הלקוחות לאחר מותו ואם כן לדבריהם בטלה תקנת השוק אלא מחמת תקנת הגאונים גביא ממטלטלי דיתמי כמו שכתוב בכתב רב שרירא גאון:

''' אמר''' אביי חמשים זוזי פשיטי כו'. וא&quot;ת אמאי איצטריך למיפשט ממתני' תפשוט מדרב יהודה אמר רב דאמר בפרק קמא דקדושין (דף יא:) בשל דבריהם כסף מדינה וי&quot;ל דרב יהודה לא נתן סימן אלא אסילעין לחודייהו ולא אזוזי ואמנה דהא אמרינן בהחובל (ב&quot;ק דף צ. ושם) התוקע לחבירו באזנו נותן לו סלע רבי יוסי הגלילי אומר מנה ואמרינן מאי מנה מנה צורי תנן או מנה מדינה תנן ופשט דמנה צורי תנן ולא פריך מדרב יהודה וכתובה נמי אפילו למאן דאמר כתובה דרבנן הוי מאתים זוז צוריים כמו למאן דאמר דאורייתא דלא פליגי (לקמן קי:) אלא בנשא אשה בארץ ישראל וגירשה בקפוטקיא אם נותן ממעות ארץ ישראל או ממעות קפוטקיא וכן מנה דאלמנה דהוי לכולי עלמא דרבנן הוי מנה צורי כדמשמע בפרק קמא (לעיל יב:) גבי בית דין של כהנים גובים כו' דכתובת אלמנה מחצה כשל תורה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ו|סז א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ו|סז|א}}</text>
      <sha1>hzhsdckzlyntnec0lo1w2jeoc81gs03</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות עב ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731953</id>
    <revision>
      <id>3009256</id>
      <parentid>2945328</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:12:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009256</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18384" sha1="pctp5xvpex9zqe5258xfe0ljw9z1lkh" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|עב|ב|עב א|עג א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף עב עמוד ב] קלתה שפיר דמי, דת יהודית - אפילו קלתה נמי אסור. אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן, קלתה אין בה משום פרוע ראש. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|הוי בה רבי זירא, היכא? אילימא בשוק, דת יהודית היא! ואלא בחצר, אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה! }}אמר אביי, ואיתימא רב כהנא: {{שוליים|א}}מחצר לחצר ודרך מבוי. {{הל&quot;מ-רק-ריף|ירושלמי חצר שהרבים בוקעין בו הרי הוא כמבוי מבוי שאין הרבים בוקעין בו הרי הוא כחצר: }}
וטווה בשוק. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|ב}}במראה זרועותיה לבני אדם. רב חסדא אמר אבימי: {{שוליים|ג}}בטווה ורד כנגד פניה. 
ומדברת עם כל אדם. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|ד}}במשחקת עם בחורים. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזילנא בתריה דרב עוקבא, חזיתיה לההיא ערביא דהוה יתבה קא שדיא פילכה וטווה ורד כנגד פניה, כיון דחזיתינן פסיקתיה לפילכה שדיתיה, אמרה לי: עולם, הב לי פלך, אמר בה רב עוקבא מילתא. מאי אמר בה? רבינא אמר: טווה בשוק אמר בה, רבנן אמרי: מדברת עם כל אדם אמר בה. }}אבא שאול אומר: אף המקללת יולדיו בפניו. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|ה}}במקללת ילדיו יולדיו בפני מולידיו {{הל&quot;מ-ריף-ראש|שנאמר ומולדתך אשר הולדת אחריהם,}} {{הל&quot;מ-רק-גמרא|וסימניך: אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. }}אמר רבא רבה: {{הל&quot;מ-ריף-ראש|לא תימא דליכליה אריא לסבא ולבריה אלא כגון }}דאמרה ליה {{שוליים|ו}}ניכליה אריא לסבא באפי בריה. 
רבי טרפון אומר: אף הקולנית{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. מאי קולנית? }}אמר רב יהודה אמר שמואל: במשמעת קולה על עסקי תשמיש. {{הל&quot;מ-ריף-ראש|כגון דתבעה ליה בפה בקול רם}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| אבל רש&quot;י פירש בענין אחר ומסקינן בסוטה פרק ארוסה (דף כה א) דעוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה ‍‍‍‍‍ואם רצה הבעל לקיימה מיבעיא התם אם יכול לקיימה אם לאו ולא איפשיטא ולא כייפינן ליה להוציא ומיהו מצוה לגרשה. כך כתב הראב&quot;ד ז&quot;ל: }}
 {{הל&quot;מ-רק-ריף|גרסי' בסוטה בפ' ארוסה [סוטה כ&quot;ה ע&quot;א] איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או לא ואסיקנא צריכה ירושלמי תמן תנן נשים שאמרו יוצאות בלא כתובה צריכות התראה ואם לא התרה בהן יוציא ויתן כתובה ולא מנה ומאתים אלא אפילו אלף דינר מאבדת הכל ונוטלת בליות שבפניה ויוצאה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|במתניתא תנא: במשמשת בחצר זו ונשמע קולה בחצר אחרת. וניתנייה גבי מומין במתניתין! אלא, מחוורתא כדשנין מעיקרא. }}
מתני'. {{שוליים|ז}}המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת; {{שוליים|ח}}כנסה סתם, ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה. {{שוליים|ט}}על מנת שאין בה מומין, ונמצאו בה מומין - אינה מקודשת; {{שוליים|י}}כנסה סתם, ונמצאו בה מומין - תצא שלא בכתובה. {{שוליים|כ}}כל המומין הפוסלין בכהנים - פוסלין בנשים.
{{הל&quot;מ-רק-ראש|תימה אמאי קאמר המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ושאין בה מומין אפי' קדשה בסתם נמי ונמצאו בה מומין אינה מקודשת כדאמרי' לעיל בפ' אף על פי (דף נז ב) דארוסה בת ישראל אינה אוכלת בתרומה שמא ימצא בה מום ונמצאת זרה למפרע אלמא אפי' בלא תנאי נמי מבטל מום הקידושין ומצינן למימר דלרב ניחא דקיימא סיפא ארישא דה&quot;ה בסתם אינה מקודשת והאי דנקט על תנאי משום סיפא כנסה סתם תצא שלא בכתובה‍ אלא לשמואל דמפרש סיפא לא קאי ארישא אמאי לא קאמר המקדש את האשה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת וי&quot;ל דנהי דחיישינן לסימפון ולא תאכל בתרומה מ&quot;מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספיקא ומיהו כתובה לית לה דאפילו נדרה תחתיו תניא לעיל (דף עא א) האשה שנדרה בנזיר אם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא בכתובה וכן לרב נמי דאוקי מתני' בקדשה על תנאי וכנסה סתם ה&quot;ה בקדשה סתם תצא שלא בכתובה אלא נקט קדשה על תנאי לאשמועינן דאפ&quot;ה בעי גיטא לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומש&quot;ה גיטא בעיא. וא&quot;ת הא נמצאת איילונית אפי' גט אינה צריכה כדמוכח בפ&quot;ק דיבמות (ד' ב ב) דתנן וכולן שמתו או שמיאנו או שנמצאו איילונית צרותיהם מותרות אלמא מדשריא צרתה א&quot;כ חשבינן קידושי אחותה קידושי טעות ואפי' גט מדרבנן לא בעי' דאי בעיא גט מדרבנן היתה צריכה חליצה מידי דהוה אכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת והיתה צרת ערוה מדרבנן אלא ודאי לא בעיא גיטא כלל ומ&quot;ש שאר מומין ממום דאיילונית וי&quot;ל דשאני מום דאיילונית דעיקר דעתו של אדם הנושא אשה בשביל בנים הלכך הוי קידושי טעות אבל בשאר מומין צריכה גט אפי' כנסה סתם דמספקא לן אם אין אדם חפץ באשה נדרנית או באשה בעלת מום או לא ולכך צריכה גט מספק מדבריהם:}}
גמ'.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| ותנן נמי גבי קדושין כי האי גוונא! הכא כתובות איצטריכא ליה - תנא קדושין אטו כתובות, התם קדושין אצטריכא ליה - תנא כתובות אטו קדושין. }}א&quot;ר יוחנן משום ר&quot;ש בן יהוצדק, באלו נדרים אמרו: שלא תאכל בשר, ושלא תשתה יין, ושלא תתקשט בבגדי צבעונים. תניא נמי הכי: {{שוליים|ל}}באלו נדרים אמרו, {{הל&quot;מ-רק-גמרא|דברים שיש בהן עינוי נפש: }}שלא תאכל בשר, ושלא תשתה יין, ושלא תתקשט בבגדי צבעונין {{הל&quot;מ-רק-ראש|ואף על פי שאמר ע&quot;מ שאין עליה נדרים בסתם והוא אומר שמקפיד על כל נדרים ורוצה להוציאה בלא כתובה לא צייתינן ליה }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|ודוקא נדרים אלו שיש בהם עינוי נפש}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| דדרך אדם להקפיד עליהם כגון אכילת בשר ושתיית יין ובגדי צבעונים הוי קפידא}}.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| הוי בה רב פפא, אהייא? אילימא ארישא, כיון דקא קפיד - אפילו כל מילי נמי! אלא אסיפא. רב אשי אמר: לעולם ארישא, ומידי }}דקפדי בה אינשי {{הל&quot;מ-רק-גמרא|- הוה קפידיה קפידא}}‍אבל  דברים נדרים {{הל&quot;מ-ריף-ראש|שאין בהן עינוי נפש כגון קליות ואגוזים}}{{הל&quot;מ-רק-ריף| וכיוצא בהן שאין בהם עינוי נפש ו}}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|לא קפדי בהו אינשי אינה יוצאה בלא כתובה אף על גב דקפיד בהו איהו כיון}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|, מידי }}דלא קפדי בה אינשי - לא הוי קפידיה קפידא{{הל&quot;מ-רק-ראש| ואף על גב דאמרי' לעיל המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות למ&quot;ד היא נותנת אצבע בין שיניה תצא שלא בכתובה היינו דווקא בנדרה כשהיא תחתיו שהבעל רוצה שתהיה מוראו עליה ולא תדור תחתיו אבל היכא שנדרה מעיקרא אין קפידא אלא בהנך ודווקא כשהתנה ע&quot;מ שאין עליה נדרים בסתם אבל אם פירש ע&quot;מ שאין עליה שום נדר אפי' בנדר כל דהו תצא שלא בכתובה והכי איתא בירושלמי א&quot;ר יוסי מתני' כשאמר ע&quot;מ שאין עליה נדרים אבל אם אמר ע&quot;מ שאין עליה כל נדר אפי' נדרה שלא לאכול חרובין נדר הוא: }}
. איתמר: קידשה על תנאי וכנסה סתם, רב אמר: {{שוליים|מ}}צריכה הימנו גט, ושמואל אמר: אינה צריכה הימנו גט. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר אביי: }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''קלתה''' -  סל שיש לו מלמטה בית קבול להולמו בראשו ובית קיבול מלמעלה לתת בו פלך ופשתן:

'''הוי''' -  לשון מקשה:

'''א&quot;כ''' -  דבחצר יש בה משום פריעה:

'''ודרך מבוי''' -  דלא שכיחי רבים:

'''בטווה ורד כנגד פניה''' -  טווה בכפה על ירכה וחוט מתרדד כנגד פניה של מטה:

'''שדיתיה''' -  השליכתהו:

'''במקללת יולידיו בפני מולידיו''' -  כלומר בפניו דמתני' לא תימא לפניו ממש אלא אפילו מקללת אביו של בעל בפני בנו של בעל:

'''וסימניך אפרים ומנשה וגו'''' -  ופסוק זה יהא לך סימן על משנתינו לזכור על ידו דבפניו דמתני' [לא תימא בפניו ממש אלא] בפני בנו קאמר והוי כאילו בפניו:

'''אפרים ומנשה וגו'''' -  בני בניו כבניו:

'''אמר רבה''' -  לפרושי מילתיה דר&quot;י כגון דאמרה ניכליה אריא לסבא חמיה:

'''באפי בריה''' -  בפני בנו של בעל אומרת כן:

'''על עסקי תשמיש''' -  כשמדבר עמה על עסקי עונה מריבה עמו ומשמעת לשכניו והוא בוש בדבר:

'''ונשמע קולה''' -  שתשמיש קשה לה וצועקת:

'''גבי מומין''' -  בשילהי פירקין:

'''מתני' כנסה סתם''' -  בגמ' מפרש אי קאי ארישא אהך דקידשה על תנאי או מילתא באפי נפשה:

'''מומין הפוסלין בכהנים''' -  בבכורות קתני להו:

'''גמ' כי האי גוונא''' -  משנה זו שנויה בקדושין בפרק האיש מקדש ומאי שנא דסתמה רבי תרי זימני:

'''הכא''' -  דמכילתין דהכא בכתובות קאי איצטריך ליה למיתנייא משום כתובות כדקתני סיפא תצא שלא בכתובה:

'''תנא קדושין''' -  רישא דמתניתין אינה מקודשת:

'''אטו כתובות''' -  איידי דנקטה משום כתובות:

'''שלא תאכל בשר''' -  דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו:

'''ארישא''' -  דאתני בהדה:

'''אסיפא''' -  וקסבר סיפא דמתני' מילתא באפי נפשה וקידשה סתם וכנסה סתם קאמר:

'''קידשה על תנאי''' -  שאין עליה נדרים:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''בטווה''' ורד כנגד פניה. ר&quot;ח פי' טווה ורד צמר אדום היא טווה שיפול על פניה מזהרוריתו וזהו עזות מצח ופריצות:

''' [שייך''' לע. ל] ואלא בחצר. פי' אפי' בלא קלתה נמי אין בה משום פריעת ראש שאל&quot;כ לא הנחת בת לאברהם אבינו:

''' יולידיו''' בפני מולידיו. לא מבעיא בפני בעל כדקתני במתני' אלא בפני מולידיו דהיינו בניו של בעל לא תקלל אביו של בעל בפניהם וי&quot;מ יולידיו בפני מולידיו זקנו של בעל בפני הבעל כי היכי דניהוי דווקא בפניו דמתני' ולא היא דהא מפרש רבה דאמרה ניכליה אריא לסבא באפי בריה משמע בריה דבעל:

''' על''' מנת שאין עליה נדרים כו'. תימה לר&quot;י מאי איריא על מנת אפי' בסתם נמי דהא בפ' אע&quot;פ (לעיל דף נז:) גזרינן שלא תאכל ארוסה בת ישראל בתרומה גזירה משום סימפון וי&quot;ל דלרב דאמר בגמ' קידשה על תנאי וכנסה סתם צריכה הימנו גט נקט קידשה על תנאי משום סיפא לאשמועינן דאע&quot;ג דקידשה על תנאי בעיא גט ולשמואל נמי נקט ע&quot;מ למימרא דבכל ענין אינה מקודשת אפי' כנסה אח&quot;כ סתם כדאמרינן בגמרא ועי&quot;ל דנהי דשייך בה סימפון אפי' בקידשה סתם ולא תאכל בתרומה מ&quot;מ צריכה גט מדבריהם או מדאורייתא מספק ומיהו כתובה לית לה לכ&quot;ע אפילו קידשה סתם כדתניא לעיל ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית תצא שלא בכתובה ואפי' מאן דפליג לא פליג אלא משום דקסבר הוא נתן אצבע בין שיניה הא לאו הכי מודה דאין לה כתובה והא דנקט במתני' וכנסה ה&quot;ה אפי' לא כנסה בעיא גט אלא נקט כנסה דאפ&quot;ה לית לה כתובה ולרב דמוקי לה סיפא בקידשה על תנאי וכנסה סתם ה&quot;ה דאפי' קידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה אלא נקט קידשה על תנאי לאשמועינן דאפי' הכי כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא וא&quot;ת לפי מאי דפרישית דקידשה סתם צריכה גט מאי שנא דבנמצאת איילונית אינה צריכה גט דתנן בריש יבמות (דף ב: ושם) וכולן שנמצאו אילונית צרותיהם מותרות משמע דאפי' מדרבנן לא בעיא גט דאי בעיא גט אפי' מדרבנן לא היתה צרתה מותרת אלא חולצת ולא מתייבמת מידי דהוה אכל היכולה למאן ולא מיאנה דצרתה חולצת ולא מתייבמת וצריך לחלק בין מום דאילונית לשאר מומין והא דמשמע בהשולח (גיטין דף מו: ושם) דאיילונית צריכה גט דתנן המוציא אשתו משום אילונית לא יחזיר וטעמא משום קלקולא ואם לא היתה צריכה גט מה מועיל מה שאמרו לא יחזיר הא מקולקלת היא אם הוציאה בלא גט התם מיירי בספק איילונית שלא היה להם כח לברר אם הם סימנין גמורים אם לאו הלכך צריכה גט מספק ומ&quot;מ אין לה כתובה דמספיקא לא מפקינן ממונא תדע דאי בודאי אילונית איירי היאך יכול לקלקלה דלעולם לא יהיו לה בנים דודאי אילונית אין לה רפואה דהא יוצאה בלא חליצה ואם היה לה רפואה היתה צריכה חליצה כמו סריס חמה דתנן בהערל (יבמות דף עט: ושם) דחולץ וחולצין לאשתו שכן מתרפאין באלכסנדריא של מצרים והא דתנן לקמן (דף ק:) הממאנת והשניה והאיילונית אין להן לא כתובה כו' ואית לן למידק כתובה הוא דלא בעיא הא גיטא בעיא כדדייק בגמרא אמתני' דהכא איכא למימר דמשום שניה נקט אין לה כתובה לדקדק הא גיטא בעיא דהא ע&quot;כ ממאנת לא בעיא גט ועי&quot;ל דהא דדייק בגמרא כתובה הוא דלא בעיא כו' היינו משום דקתני ברישא אינה מקודשת וסיפא נקט תצא שלא בכתובה ועוד דאמתני' שייך לדקדק דגיטא בעיא מדלא נקט אינה צריכה גט דהוה שמעינן דכ&quot;ש דאין לה כתובה אבל התם קתני לא כתובה ולא פירות ולא בלאות ואי הוה תני אינה צריכה גט לא הוה שמעינן מינה דאין לה לא פירות ולא בלאות להכי ליכא למידק התם הא גיטא בעיא:

''' אלא''' אסיפא. וסבר רב פפא כשמואל דמוקי סיפא בקידשה סתם וכנסה סתם:

''' ומידי''' דקפדי אינשי הוי קפידא. נראה דהיינו כשהתנה סתם על מנת שאין עליה נדרים ולא פי' איזה נדר דהתם קאמר רב אשי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיה קפידא אבל אם פירש בהדיא ע&quot;מ שאין עליך נדר זה ודאי יכול להתנות בכל נדרים אפי' לא קפדי בהו אינשי:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ז|עב ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ז|עב|ב}}</text>
      <sha1>pctp5xvpex9zqe5258xfe0ljw9z1lkh</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות עד ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731957</id>
    <revision>
      <id>3009257</id>
      <parentid>2945332</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:12:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009257</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="17523" sha1="dwtzvc0cb2yb76u6bqgpotjmndf9212" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|עד|ב|עד א|עה א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף עד עמוד ב] ממאנת והולכת לה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|אלמא ליתא לדרבי ישמעאל וגרסי' תו בפ' בא סימן התחתון [נדה נ&quot;ב ע&quot;א] בענין תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן רבי יהודה אומר עד שירבה השחור אמר רבי אבהו אמר ר&quot;א הלכה כר' יהודה ומודה רבי יהודה שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן חבריה דרב כהנא סבור למעבד עובדא כר' יהודה ואף על גב דנבעלה אמר להו רב כהנא לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאה לבית המדרש למאן ובנה מורכב על כתפה ואותו היום הוזכרו דברי רבי ישמעאל ורבתה בכיה בבית המדרש אמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע&quot;פ שלא נתפשה מותרת ואי זו זו שקדושיה קדושי טעות שאפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת לה ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פריש ולא עביד עובדא}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| והא דקי&quot;ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין משמע מתוך פרש&quot;י ומתוך דברי התוספתא דקידושין גמורין הן ואם קדשה אחר אינה צריכה גט משני וכן מסתבר דהא בקטנה שאין בעילתו בעילת זנות ממש דהא אשתו היא מדרבנן ואפילו הכי אמר רב דבועל לשם קידושין גמורין ואינה צריכה גט משני ‍כ&quot;ש הכא דהוי ביאה ממש שבועל לשם קידושין גמורין שאינה צריכה גט משני. וראיתי מן הגדולים שדקדקו מדקאמרי' המקדש על תנאי ובעל צריכה גט משמע שצריכה גט להוציאה מן הספק וכן מדקאמר ולא היה כח ביד חכמים להוציאה בלא גט משמע שנסתפקו בדבר ומספק לא רצו להתירה וראוי להחמיר להצריכה גט משניהם ובקטנה אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום ומיד כשגדלה הוא בועל לשם קידושין גמורין אבל הכא הוי ספיקא שמא היה סובר שתנאו קיים ולא נזכר לבעול לשם קידושין‍ והא דאמרינן דבועל לשם קידושין היינו בדאיכא עידי ייחוד דאמרינן הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה:}}
{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|הלכה אצל חכם והתירה - מקודשת, }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת; מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|אין לפרש דדוקא בלישנא תליא מילתא הואיל ואינו מרפא אלא מכאן ולהבא והרי הוא קדשה ע&quot;מ שאין בה מומין והיו בה מומין דאם כן הלך הבעל אצל הרופא וריפא לא תהיה מקודשת מהאי טעמא אלא בקפידת המומין תליא שגם עתה לאחר שנתרפאה היא נמאסת עליו כשזוכר שהיו בה מומין אחר שנתקדשה לו אבל ביה ליכא קפידא‍ דאיתתא בכל דהו ניחא לה אבל בנדרים לא קפיד הואיל ועוקרו למפרע אבל אי לא עקר למפרע אלא מכאן ולהבא קפיד נמי השתא על העונש שהיה עליה משעת הנדר עד שעת ההיתר}}. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|והתניא: אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת! אמר }}רבא רבה{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|, לא קשיא: }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הא רבי מאיר, הא רבי אלעזר, }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|הא ר&quot;מ, דאמר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הא ר&quot;א, דאמר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב&quot;ד. }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|מאי היא? }}דתנן: {{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|המוציא את אשתו משום נדר - לא יחזיר, משום שם רע - לא יחזיר; }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים - לא יחזיר, לא ידעו בו רבים - יחזיר; }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם - לא יחזיר, ושאינו צריך חקירת חכם - יחזיר;}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא| (רבי אלעזר אומר אחד צריך ואחד אינו צריך לא יחזיר) }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אמר רבי אלעזר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| ותניא א&quot;ר אלעזר לא אסרו זה אלא מפני זה}}.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב: }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''הלכה''' -  אחר קידושין אצל חכם:

'''והתירה''' -  מן הנדרים:

'''אצל רופא וריפא אותה''' -  מן המומין:

'''עוקר הנדר מעיקרו''' -  שהרי פותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי קא נדרת והיא אומרת לו לא וחכם אומר לה הרי הוא בא לך לידי כך הילכך לאו נדר הוא ומותר לך נמצא כמי שלא היה עליה בשעת קידושין:

'''מכאן ולהבא''' -  אבל עד עכשיו היו עליה נמצא שבשעת תנאי הקדושין הטעתו: הכי גרסינן והתניא אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת. וקשיא חכם אחכם:

'''הא''' -  דקתני מקודשת ר&quot;מ היא:

'''דאמר אדם רוצה''' -  אינו מקפיד אם תלך אצל חכם:

'''אין אדם רוצה כו'''' -  הילכך אדעתא דהכי לא קידשה:

'''משום נדר''' -  שהיתה נדרנית:

'''לא יחזיר''' -  מפרש במסכת גיטין תרי טעמי איכא למ&quot;ד משום קלקולא שאם אתה אומר יחזיר שמא תלך ותנשא ונמצא שם רע שאינו ש&quot;ר או נדר נעקר ע&quot;י חכם ומקלקלה זה ואומר אילו הייתי יודע שכן הוא אפי' נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך לפיכך אומרים לו הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר לא יחזיר ואם חביבה היא עליך לא תמהר להוציאה ואי אתי תו לקלקל לא מהימן שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר ואיכא למ&quot;ד כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים:

'''כל נדר שידעו בו רבים''' -  שנדרתו בפני עשרה:

'''לא יחזיר''' -  קסבר טעמא משום שלא יהו פרוצות בנדרים הוא וכי נדרה בפני רבים וזהו נדר שאין לו הפרה כדאמרינן בגיטין פרצה יותר מדאי קנסוה:

'''שלא ידעו בו רבים''' -  דיש לו הפרה לא קנסוה והכי אמר התם דרבי יהודה לא חייש בנדר לקלקולא:

'''רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם''' -  שאין הבעל יכול להפר שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש:

'''לא יחזיר''' -  קסבר טעמא משום קלקולא הלכך בהאי איכא קלקולא דאומר אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו לא הייתי מגרשיך דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך:

'''ושאינו צריך חקירת חכם''' -  נדר שהבעל יכול להפר:

'''יחזיר''' -  דבהאי לא מצי לקלקלה שהיה לו להפר ולא הפר:

'''לא אסרו צריך''' -  חקירת חכם:

'''אלא מפני שאינו צריך''' -  שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול דלאו כל כמיניה לומר אילו הייתי יודע לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין אלא מפני מה אסרוהו מפני שאינו צריך דיכול הוא לכחש ולומר לא הייתי יודע שאני יכול להפר וגזרו האי אטו האי:

'''מאי טעמא דרבי יהודה''' -  דאמר נדר שהודר ברבים אין לו הפרה:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''ממאנת''' והולכת לה. תימה דבריש יבמות (דף ב: ושם) תנן ואי אתה מוצא בחמותו ואם חמותו כו' או שמיאנו ואמאי והא משכחת לה בקידשה על תנאי ולא בעל דאפי' רב מודה לאביי דאינה צריכה גט וי&quot;ל דאפילו מיאון אינה צריכה אבל קשה דמשכחת לה בקידש על תנאי ובעל לשמואל דאמר משום ר' ישמעאל דאמר הכא דממאנת ויש לומר דלשמואל ולרבי ישמעאל נמי צרתה מותרת אפילו אם לא מיאנה זאת שהיא ערוה כשלא נודע לה הטעות והא דקאמר ממאנת והולכת לה היינו שאם נודע לה הטעות יש לה למאן דאם לא מיאנה ועמדה אצלו מחלה התנאי אי נמי ממאנת לאו דוקא אלא אפילו בלא מיאון אינה כלל אשתו ואפי' נודע לה הטעות וריב&quot;ן תירץ ביבמות דרבי ישמעאל איירי בקידושי טעות אבל בקידושי קטנות מודה דאינה ממאנת ומתני' דיבמות לא מיירי אלא בקדושי קטנות וקשה דבפרק בא סימן (נדה נב. ושם) משמע בהדיא דבקידושי קטנות נמי איירי רבי ישמעאל דאמר חברוהי דרב כהנא סבור למיעבד עובדא כרבי יהודה ואף ע&quot;ג דנבעלה דאמר עד שירבה השחור על הלבן אמר להם רב כהנא לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת למאן בבית המדרש ובנה מורכב על כתיפה ואותו היום הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש ורבתה בכייה בבית המדרש ואמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו וליכא למימר דלאו דוקא דבר שאמר אותו צדיק אלא כעין אותו דבר שאמר אותו צדיק דהא מסיק התם נמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ומאי נמנו וגמרו שייך כאן כיון דרבי ישמעאל מודה בקידושי קטנות שאין יכולה למאן ופשיטא שבתו לא היתה יכולה למאן ועל מה היו עומדין למנין דאפילו רבי יהודה דאמר עד שירבה השחור מודה דכשבנה מורכב על כתיפה דאין יכולה למאן דהא אמרינן התם דמודה רבי יהודה כשנבעלה ומיהו יש לומר דמתני' בפרק קמא דיבמות {{הפניה-גמ|יבמות|ב|ב}} דלא כרבי ישמעאל אף על גב דאמרינן התם דבפלוגתא לא קמיירי היינו אמנינא דט&quot;ו נשים ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקידושי טעות דוקא ולהכי לא פריך ליה ממתני' דיבמות ולא מסתם מתניתי' דנדה דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ובהדיא אית ליה לשמואל במי שמת (ב&quot;ב קנו. ושם) דבודקין למיאונין לאפוקי מדרבי יהודה דאמר עד שירבה השחור ובשילהי פרק נושאין על האנוסה (יבמות ק: ושם) דאמרינן משכחת לה בקידושי טעות כדרב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל והיא לא נתפשה כו' אין להוכיח דרבי ישמעאל איירי דוקא בקידושי טעות מדשביק קידושי קטנות דאיירי בהן התם מעיקרא ונקט קידושי טעות דר' ישמעאל איירי נמי בקידושי קטנות כדמוכח בנדה (נב. ושם) אלא משום דההיא סוגיא קאי אמילתיה דשמואל דאמר התם לעיל עשרה כהנים עומדים ופירש כו' ושמואל לא סבר כר' ישמעאל אלא בקידושי טעות דוקא כדפרישית לכך נקט קידושי טעות ואם תאמר ולרבי אלעזר דאמר לעיל דברי הכל צריכה הימנו גט ואפי' בקידושי טעות לא סבר כרבי ישמעאל אם כן תיקשי לשמואל סתם מתניתין דהתם דלא מצי לאוקמי מתני' דהתם לא בקידושי קטנות ולא בקידושי טעות לרבי אלעזר ולעיל דוחקין לאוקמי סתם מתניתין כוותיה ויש לומר בדוחק דהוה מוקי לה כגון שפירש בהדיא שאינו בועל לשם קידושין:

''' חכם''' עוקר הנדר מעיקרו כו'. אין לפרש דבלשון תליא מילתא שהרי קדשה על מנת שאין בה מומין והיו בה מומין דא&quot;כ הלך הוא אצל הרופא וריפאו אמאי אמר לקמן דמקודשת אלא בקפידת המומין תלוי הטעם שאף עתה לאחר שנתרפאת היא נמאסת בעיניו כשזוכר שהיו בה מומין אבל נדרים ליכא קפידא הואיל ועוקרו למפרע אבל אי לא הוה עקר להו אלא מכאן ולהבא הוי נמי קפידת עונש משעת הנדר עד שעת התרה ודוקא הלכה אצל חכם והתירה קודם ידיעת הבעל אבל לאחר ידיעת הבעל לא מהני להו היתר כדקתני במתניתין נמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ולא מפליג בין בני היתר . ללאו בני היתר וטעמא שעל מנת כן מקדשה שאם לא ירצה לבטל הקדושין מחמת הנדרים שיהיו קדושין קיימין והיכא דידע קודם שהותרו הרי מיד רוצה שיהיו מבוטלין דשמא לא יהיה להם היתר אבל היכא דהותרו קודם ידיעתו הא לא רצה לבטלם מפני הנדרים שאין עתה שום קפידא:

''' משום''' שם רע לא יחזיר. אומר ר&quot;י דמאן דמפרש בהשולח (גיטין מו.) טעמא משום קלקולא בשביל אותו קלקול לא יהא גט בטל ובניה ממזרים שהרי לא עשה תנאי בגט כיון שלא התנה ולא כפל ותדע דליכא תנאי דאי עשה תנאי מאי טעמא דמאן דלא חייש לקלקולא ועוד דאם עשה תנאי מה מועיל מה שאמרו דלא יחזיר בכך לא יבטל התנאי אלא ודאי לא עשה לה תנאי גמור אלא שאמר לה משום שם רע אני מוציאך כדאמרינן התם וליכא אלא לעז בעלמא ולפי זה אין צריך טעם שבקונטרס דכיון דאמר לא יחזיר לא חיישינן תו לקלקולא כיון דלא חשש לבדוק בכל ענין מגרש לה אלא כיון דחשש ממזרות ליכא משום לעז נמי ליכא למיחש דודאי אם היה יכול להחזירה היה לן לחוש פן יוציא לעז כדי להחזירה אפילו ניסת כבר דסבור דמותרת לחזור לו דשוגגת היא אבל עתה שאינו יכול להחזירה למה יוציא לעז וליכא למימר דהכא כיון דאמר משום שם רע אני מוציאך גלי אדעתיה שאינו רוצה שיהא גט אם אינו שם רע כמו בזבין ולא איצטריכו ליה זוזי (לקמן צז.) וההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לארץ ישראל (קידושין מט:) דסגי בגלוי דעת דע&quot;כ הכא בעינן תנאי מדמשני התם הא מני רבי מאיר היא דאמר בעינן תנאי כפול והכא בדלא כפליה לתנאיה ומה שייך הכא תנאי כפול אי סגי בגלוי דעת אלא ודאי בעינן תנאי ולרבי מאיר דבעינן תנאי כפול אפילו לעז ליכא כיון דלא התנה ולא כפל:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ז|עד ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ז|עד|ב}}</text>
      <sha1>dwtzvc0cb2yb76u6bqgpotjmndf9212</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות עה א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731958</id>
    <revision>
      <id>3009259</id>
      <parentid>2945333</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:12:55Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009259</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14692" sha1="jo4tzsjwequ0dcvdrdo9demcqpq984v" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|עה|א|עד ב|עה ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף עה עמוד א] ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה. וכמה רבים? רב נחמן בר יצחק אמר: }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|שלשה, ימים - שנים רבים - שלשה. ר' יצחק אמר: עשרה, עדה כתיב בהו. ר&quot;מ אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם - לא יחזיר, ר' אלעזר אומר: לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך. }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|במאי קמיפלגי? רבי מאיר סבר: אדם רוצה שתתבזה אשתו בב&quot;ד, ר' אלעזר סבר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב&quot;ד}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| והלכה כר' מאיר דאין אדם חש על ביזוי זה שתוכל להביא שלשה הדיוטות לביתה ויתירו לה וכן סובר ת&quot;ק דקאמר לא יחזיר בכל ענין הלכך לרבה הלכה אצל חכם והתירה מקודשת}}. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|רבא אמר: הכא באשה חשובה עסקינן, דאמר לא ניחא לי דאיתסר בקרובותיה}}. {{הל&quot;מ-רק-ראש|ומוקי תרוייהו כרבי מאיר ומיהו כיון דאמר אי אפשי באשה נדרנית לא ניחא ליה דליהוו קידושין כי היכי דלא ליתסר בקרובותיה }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|אי הכי, סיפא דקתני: אבל הוא שהלך אצל חכם והתירו, אצל רופא וריפא אותו - מקודשת, ליתני אינה מקודשת, ולימא: הכא באדם חשוב עסקינן, דאמרה לא ניחא לי דאיתסר בקריביה! }}איהי איתתא {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|בכל דהו ניחא לה, כדריש לקיש, דאמר ר&quot;ל: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אביי אמר: דשומשמנא גברא, כורסיה בי חראתא רמי לה. רב פפא אמר: דנפסא גברא, תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב. רב אשי אמר: דקלסא גברא, לא בעי טלפחי לקידרא. תנא: וכולן מזנות ותולות בבעליהן. }}
{{הל&quot;מ-רק-ראש|ומצאתי כתוב שנסתפקו הגאונים היכא דפליגי רבה ורבא הלכתא כמאן משום דקיימא לן דמאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי (אף אם הוא) כנגד רבה שהיה רבם או לא‍ והלכך יש להחמיר ולהצריכה גט אף באשה חשובה וא&quot;ת הא במתני' תנן אינה מקודשת ולא מיפלגא מידי בין הותר הנדר ללא הותר הנדר ויש לומר דהא דאמרי' הכא מקודשת היינו כשהותר הנדר קודם ידיעת הבעל וכיון שלא נודע לו אינו מקפיד על מה שהיה עליה אבל היכא דנודע לו בתחלה מיד כשנודע לו רוצה שיתבטלו הקידושין שמא לא ימצא לה חכם פתח להתירה. ירושלמי אית תנויי תני מותרת לינשא בלא גט ואית תנויי תני אסורה לינשא בלא גט מ&quot;ד מותרת כרבי אליעזר ומ&quot;ד אסורה כרבנן וא&quot;ד כולה כרבנן מאן דאמר מותרת לינשא שמתוך שיודעת שאם הולכת אצל חכם והוא מתיר את נדריה יהיו בניה ממזרים אינה הולכת לפניו מותרת לינשא בלא גט ומ&quot;ד אסורה לינשא בלא גט שמא תלך אצל חכם ויתיר נדריה וקידושין חלין עליה למפרע ונמצאו בניה באין לידי ממזרות לפום כן אסורה לינשא בלא גט: }}
כל מומין שפוסלין {{הל&quot;מ-ריף-ראש|בכהנים פוסלין בנשים}}:. תנא, הוסיפו עליהן בנשים: {{שוליים|ב}}זיעה, ושומא, וריח הפה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|וקול עבה}} {{הל&quot;מ-ריף-ראש|ודדין גסין מחבירו}}תיה{{הל&quot;מ-ריף-ראש| טפח וטפח בין דד לדד ונשיכת כלב ונעשית מקומה צלקת. }}. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|והני בכהני לא פסלי? והתנן: הזקן, }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|והחולה, והמזוהם, ותנן: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|מומין אלו, בין קבועין בין עוברין - פסולין באדם! א&quot;ר יוסי בר' חנינא, לא קשיא: כאן בזיעה עוברת, כאן בזיעה שאינה עוברת. רב אשי אמר: זיעה אמזוהם קא רמית? }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|התם גבי כהנים אפשר לעברה בקיוהא דחמרא, ומריח הפה נמי - אפשר דנקט פילפלא בפומיה ועביד עבודה, אבל גבי אשה לא אפשר. האי שומא היכי דמיא? אי דאית בה שער, הכא והכא פסלה! אי דלא אית בה שער, אי שומא גדולה היא, הכא והכא פסלה! אי שומא קטנה היא, הכא והכא לא פסלה! ד}}תניא: {{שוליים|ו}}שומא שיש בה שער - ה&quot;ז מום, אין בה שער, גדולה - ה&quot;ז מום, קטנה - אין זה מום, ואיזוהי גדולה? פירש רשב&quot;ג, {{שוליים|ז}}עד כאיסר האיטלקי! {{הל&quot;מ-רק-ראש|והא דהוסיפו שומא באשה היינו בקטנה ואין בה שער}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא| א&quot;ר יוסי בר' חנינא: }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|בעומדת על פדחתה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. פדחתה, ראה וניפייס הוא! א&quot;ר פפא: בעומדת לה }}{{הל&quot;מ-גמרא-ראש|תחת כפה של ראשה, וזימנין דמתחזיא וזימנין דלא מתחזיא. }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|א&quot;ר חסדא: הא מילתא מגברא רבה שמיע לי, ומנו? ר' שילא: }}{{שוליים|ח}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|נשכה כלב ונעשה מקומו צלקת - הרי זה מום. א&quot;ר חסדא: }}{{שוליים|ט}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|קול עבה באשה - ה&quot;ז מום, שנאמר: כי קולך ערב ומראך נאוה. תני ר' נתן ביראה: בין דדי אשה טפח. סבר רב אחא בריה דרבא קמיה דרב אשי למימר: טפח למעליותא, א&quot;ל רב אשי: }}{{שוליים|י}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גבי מומין תניא. וכמה? אמר אביי: שלש אצבעות. תניא, ר' נתן אומר: }}{{שוליים|כ}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כל אשה שדדיה גסין משל חברותיה - ה&quot;ז מום. וכמה? א&quot;ר מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי משמיה דר' יהושע בן לוי: טפח. ומי איכא כי האי גוונא? אין, דאמר רבה בר בר חנה: אני ראיתי ערביא אחת, שהפשילה דדיה לאחוריה והניקה את בנה. ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון - א&quot;ר מיישא בר בריה דר' יהושע בן לוי: אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה. אמר אביי: וחד מינייהו עדיף כתרי מינן. אמר רבא: וחד מינן כי סליק להתם - עדיף כתרי מינייהו, דהא רבי ירמיה דכי הוה הכא, לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן, כי סליק להתם, קרי לן בבלאי טפשאי. }}
מתני'. {{שוליים|ל}}היו בה מומין ועודה בבית אביה - האב צריך להביא ראיה שמשנתארסה היו בה מומין הללו, ונסתחפה שדהו, נכנסה לרשות הבעל - הבעל צריך להביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין אלו, והיה מקחו מקח טעות, דברי ר&quot;מ; וחכמים אומרים: במה דברים אמורים - במומין שבסתר,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ולא הכום בני ישראל''' -  בגבעונים כתיב:

'''רבא אמר''' -  הא דקתני אצל חכם והתירה אינה מקודשת:

'''באשה חשובה''' -  בת גדולים דאפי' למ&quot;ד רוצה אדם שתתבזה אשתו בב&quot;ד הכא אמר אי אפשי באשה נדרנית וגט נמי לא ניחא לי למיתבא לה דאתסר באמה ואחותה ולא ניחא לי דליהוו קדושין:

'''אבל הוא''' -  אם אמר לה על מנת שאין עלי מומין ונדרים:

'''טן דו''' -  גוף שנים משל הדיוט הוא שהנשים אומרות טוב לשבת עם גוף שנים משבת אלמנה:

'''דשומשמנא גברא''' -  משל הדיוט הוא מי שבעלה קטן כנמלה:

'''כורסיה בי חראתא רמיא''' -  כסאה בין השרות בנות חורין מושיבה כלומר גם לי בעל כמוכם:

'''נפסא''' -  מנפס צמר ואומנות מאוסה היא:

'''תיקרייה בסיפי בבא ותיתיב''' -  אינה בושה לקרותו על מפתן הבית לישב שם אצלו בפני הכל:

'''קולסא''' -  ממשפחת דופי:

'''טלפחי''' -  עדשים שהוא מאכל קל ואין חסרון כיס כל כך אינה שואלת הימנו אך יקרא שמו עליה:

'''וכולן מזנות ותולות בבעליהן''' -  כל אלו שבעליהן שפלים ומראות להם חבה אינו אלא שמזנות תחתיהן וכשמתעברות הן תולות את העובר בבעל [ונוח להן באנשים כל שהן לפי שמזנות תחתיהן]:

'''הוסיפו עליהם''' -  בנשים שאין בכהנים:

'''זיעה''' -  זועה תמיד:

'''שומא''' -  וורוא&quot;ה {{קטן|(וירוא&quot;ה: יבלת)}}:

'''הזקן והחולה והמזוהם''' -  לגבי מומי בהמה תנן וקס&quot;ד זיעה וריח הפה דאדם בכלל מזוהם:

'''זיעה אמזוהם קא רמית''' -  לאו רומיא היא מזוהם גופו מסריח ובאדם נמי פוסל אבל זיעה דאדם אינה פוסלת בכהנים כדקתני הוסיפו עליהם:

'''דאפשר לעברה בקיוהא דחמרא''' -  ביין קהה אייגר&quot;א בלע&quot;ז עד שיעבוד עבודתו:

'''וריח הפה נמי כו'''' -  אבל גבי אשה שהוא מדבר עמה כל שעה לא אפשר:

'''בעומדת על פדחתה''' -  ולעולם בשאין בה שער ובקטנה:

'''פדחתה''' -  מצחה:

'''ונעשה מקומו צלקת''' -  שנשאר שם רושם משחייתה המכה:

'''צלקת''' -  פינדרור&quot;א ודוגמתה בשחיטת חולין {{הפניה-גמ|חולין|קכד|א}} גבי תנור כלי חרס דצלקיה מצלק:

'''למעליותא''' -  והכי קאמר נוי הוא לאשה שיהו דדיה מובדלים טפח:

'''גבי מומין תניא''' -  הך מתני' גבי מומין תניא דקא חשיב זיעה ושומא וריח הפה ושאר מומין וטפח בין שני דדי אשה:

'''וכמה''' -  נוי לה:

'''וכמה''' -  יהו גסין (אחת) משל חברותיה ויהא מום:

'''ולציון יאמר''' -  משום דאיירי בה רבי מיישא נקיט לה ולציון יאמר איש ואיש יולד בה לעתיד לבא כשיתקיים מקרא שכתוב והביאו את כל אחיכם מנחה לה' וגו' כל מקום שימצאו שם ישראל יאמרו העמים זהו מבני ציון זה יולד בה נביאנו שם:

'''ולציון''' -  כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו ([[בראשית  כו]]) על אשתו. אחד הנולד בה כו'. איש איש יתירא קא דריש אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה יקרא מבניה ויביאוהו אצלה:

'''והוא יכוננה עליון''' -  הקב&quot;ה יכוננה להיות עליון למעלה על כל העולם:

'''וחד מינייהו''' -  מבני ארץ ישראל:

'''עדיף''' -  פקחים וחריפים:

'''מתני' האב צריך להביא ראיה''' -  אם בא לתבוע כתובה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה:

'''נכנסה לרשות הבעל''' -  ניסת והוא בא להוציאה בלא כתובה על מומין שבה:

'''הבעל צריך להביא ראיה''' -  עדים וכולה מפרש בגמרא:

'''במה דברים אמורים''' -  שהבעל יכול לטעון על המומין:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;

==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''אי''' הכי סיפא דקתני אבל הוא שהלך כו'. דבשלמא אי טעמא משום דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב&quot;ד בבעל לא שייך זילותא לילך שרגיל ללכת בב&quot;ד כל שעה לצרכו:

''' כאן''' בזיעה עוברת. שיכול להעבירה ע&quot;י רחיצת מים דאכתי לא ידע דאפשר לעבורי בקיוהא דחמרא דההיא לא פסלה בכהנים שהעבודה לפי שעה הוא אפשר שמרחיצה ועוברת ואין לפרש עוברת שעשויה להתרפאות דהיכי נוקי מתני' בשאינה עוברת הא בין קבועין בין עוברין קתני ועי&quot;ל דזיעה עוברת שעשויה להתרפאות ואפילו לא העבירה כשר לעבודה דלא מאיסה כולי האי ומזוהם הוי דווקא זיעה שאינה עוברת והא דקתני בין קבועין בין עוברין אכל מומין דקתני התם קאי וה&quot;פ בין קבועין ששנויין באותה משנה בין עוברין ששנויין שם כגון. חוורור:

''' וחכמים''' אומרים בד&quot;א במומין שבסתר כו'. נראה לרבינו יצחק דר&quot;מ לא פליג אמומין שבגלוי דמודה דאין יכול לטעון דראה וניפייס הוא כדאמר סתמא דהש&quot;ס בגמרא ועוד דאי פליג אמומין שבגלוי אם כן משכחת לה סימפון בעבדים במומין שבגלוי לר' מאיר ולא פליג אלא ביש מרחץ:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ז|עה א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ז|עה|א}}</text>
      <sha1>jo4tzsjwequ0dcvdrdo9demcqpq984v</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות עח א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731964</id>
    <revision>
      <id>3009260</id>
      <parentid>2945339</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:13:10Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009260</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="12205" sha1="go1szqq7tj6e25ydp7ymgh90qauijti" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|עח|א|עז ב|עח ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף עח עמוד א] /מתני'/. האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס, מודים ב&quot;ש ובית הלל, שמוכרת ונותנת וקיים. נפלו לה משנתארסה, ב&quot;ש אומרים: תמכור, ובית הלל אומרים: {{שוליים|א}}לא תמכור. אלו ואלו מודים, {{שוליים|ב}}שאם מכרה ונתנה - קיים. אמר רבי יהודה, אמרו חכמים לפני ר&quot;ג: הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. נפלו לה משנשאת, אלו ואלו מודים, שאם מכרה ונתנה - שהבעל מוציא מיד הלקוחות. עד שלא נשאת ונשאת, ר&quot;ג אומר: אם מכרה ונתנה - קיים. א&quot;ר חנינא בן עקביא, אמרו לפני ר&quot;ג: הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים. ר&quot;ש חולק בין נכסים לנכסים, נכסים הידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה - בטל, שאינן ידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה - קיים. 
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. מאי שנא רישא דלא פליגי, ומאי שנא סיפא דפליגי? אמרי דבי רבי ינאי: רישא - בזכותה נפלו, סיפא - בזכותו נפלו. אם בזכותו נפלו, כי מכרה ונתנה אמאי קיים? אלא, רישא - ודאי בזכותה נפלו, סיפא - אימר בזכותה, אימר בזכותו, לכתחלה לא תמכור, אם מכרה ונתנה - קיים. א&quot;ר יהודה, אמרו לפני ר&quot;ג. איבעיא להו: רבי יהודה אלכתחלה או אדיעבד? }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''מתני' האשה עד שלא תתארס''' -  ונתארסה:

'''ב&quot;ש אומרים תמכור''' -  בעודה ארוסה אבל משתנשא לא כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו':

'''הואיל וזכה באשה''' -  שהיא ארוסתו:

'''לא יזכה בנכסים''' -  בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי אלכתחלה דב&quot;ש או אדיעבד דב&quot;ה:

'''על החדשים''' -  שנפלו לה משנשאת:

'''אנו בושים''' -  מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות כדתנן לקמן במתני':

'''עד שלא נשאת''' -  כגון משנתארסה או קודם לכך ואחר כך נשאת: ה&quot;ג ר&quot;ג אומר אם מכרה ונתנה קיים:

'''הואיל וזכה באשה''' -  שנשאה:

'''על החדשים''' -  שנפלו לה משניסת:

'''הידועים לבעל''' -  בגמרא מפרש:

'''גמ' מאי שנא רישא דלא פליגי''' -  הרי נתארסה ומשום דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו:

'''בזכותה נפלו''' -  עדיין לא היה זכאי בשלה ולא בה אלא היא עצמה:

'''בזכותו''' -  כבר זכה בה ובנכסיה:

'''אימר בזכותו כו'''' -  דאירוסין עושה ספק נישואין שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא:

'''איבעיא להו''' -  הנך רבנן דאמרו לו:

'''אלכתחלה''' -  פליגי ואמרי אמאי מוכרת לכתחלה לב&quot;ש הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסיה אבל אדיעבד מודו כב&quot;ה: או דלמא אדיעבד נמי פליגי ובעי למימר מכרה בטל:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''מתני'''' האשה שנפלו עד שלא תתארס. פי' בקונטרס ונתארסה אבל נישאת לא והביא ראיה מדתנן עד שלא נישאת ונישאת ר&quot;ג אומר אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחילה משמע דלא תמכור ומשמע לרש&quot;י דעד שלא נישאת משמע אפי' קודם אירוסין וקשה לר&quot;י דאמרינן בגמ' רב ושמואל דאמרי תרוייהו בין נפלו לה נכסים עד שלא תתארס בין משתתארס ונישאת הבעל מוציא מיד הלקוחות ופריך כמאן דלא כר' חנינא בן עקביא ולא כר&quot;י ואמאי והא הוי כר' חנינא בן עקביא דבעי למימר דהבעל מוציא מיד הלקוחת אפי' בנפלו לה עד שלא נתארסה ונישאת דהא אעד שלא נישאת ונישאת קיימי אלא ודאי משמע ליה להש&quot;ס דעד שלא נישאת לא מיירי בנפלו לה קודם אירוסין והיינו טעמא דעד שלא נישאת משמע שנפלו לפני נישואין דאין דבר מפסיק בין נפילת נכסים לנישואין ואע&quot;פ דהשתא אין ראיה משם לפירוש הקונטרס מ&quot;מ יכול רש&quot;י לפרש כן בלא ראיה ואין להקשות לפירושו משם לדקדק דוקא עד שלא נישאת דהיינו משנתארסה כדפירש הא נפלו קודם אירוסין וניסת מוכרת לכתחילה דאיכא למימר דה&quot;ה אפילו נפלו לה קודם אירוסין דלא תמכור אלא הא דנקט עד שלא ניסת דמשמע משנתארסה לאשמועינן דאפ&quot;ה אם מכרה ונתנה קיים. רשב&quot;א:

''' נפלו''' לה משנתארסה ב&quot;ש אומרים תמכור. במסכת פאה דירושלמי בפרק ב&quot;ש בעי ר' תנחום קמי ר' יוסף אמאי לא תני לה גבי דברים שהם מקולי ב&quot;ש ומחומרי ב&quot;ה א&quot;ל לא תני אלא דבר שהוא חומר משני צדדין וקל משני צדדין והכא קל לאשה וחומר לבעל והתניא בית שמאי אומרים הפקר לעניים . הפקר והרי קל לעניים וחומר לבעל הבית א&quot;ל אינו חומר לבעל הבית שמדעתו הוא מפקיר וקשה לר&quot;י והא קתני התם ב&quot;ש אומרים ב' שבתות דהוי קל לאיש וחומר לאשה שאינה נוטלת כתובתה בהדרת שבת אחת כב&quot;ה וי&quot;ל שאין זה קולא אלא חומרא שמוזהר לגרשה בהדרת שבת אחת אע&quot;פ שרצונה בכך לאחר מיכן שמא תחזור בה:

''' סיפא''' אימר בזכותו נפלו כו'. תימה א&quot;כ לב&quot;ה נמי תמכור לכתחילה דכיון שהיא מוחזקת הוי ספק שלה ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי כדאשכחן גבי שומרת יבם שנפלו לה נכסים דתנן התם. מודים ב&quot;ש וב&quot;ה שמוכרת ונותנת וקיים ומפרש בגמרא דנפלו לה כשהיא ארוסה וזיקת ארוסה עושה ספק ארוסה והואיל והיא מוחזקת הויא איהי ודאי ויבם ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי וי&quot;ל דהכא בודאי לינשא קיימא דכל המארס דעתו לישא הילכך לכתחילה לא תמכור אע&quot;פ שהיא ודאי אבל התם כך עומדת לחליצה כמו לייבום והואיל והיא ודאי אמרו חכמים דתמכור לכתחילה:

''' איבעיא''' להו ר&quot;י לכתחילה קאמר או דיעבד. בפירוש רש&quot;י מכתיבת ידו כתב שני לשונות בלשון אחד פי' דקאי ארישא דקתני עד שלא תתארס מודים ב&quot;ש וב&quot;ה שמוכרת ונותנת וקיים וקא מבעיא ליה השתא הנך אמרו לו אי בעו למימר דלכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד מודו דמכרה קיים או דיעבד דאפי' בדיעבד בעו למימר דמכרה בטל ולפ&quot;ז הדין עמו דגריס בההיא ברייתא דמייתי מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל אמר להם על החדשים אנו בושים כו' ולא גריס מה שכתוב בסיפא בתר אף זו מכרה בטל אמר להן אף זו לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים אמר להם על החדשים כו' דודאי לא גרסינן ליה דהיכי קאמר אף זו לא תמכור והא תנן בהדיא דמודים ב&quot;ש וב&quot;ה שמוכרת לכתחילה ובתוספתא נמי לא גרסינן ליה ולשון אחר פירש לכתחילה אב&quot;ש או דיעבד אב&quot;ה ולפ&quot;ז בחנם מחקו רש&quot;י אלא לפי שאינו כתוב בתוספתא ואין נראה לר&quot;ת פירוש זה דהא היכי בעי אי אמרו לפניו דר&quot;ג שקלו וטרו אליבא דב&quot;ש והא פריך בכולי הש&quot;ס אטו טעמא דב&quot;ש אתא לאשמועינן ונראה לר&quot;ת דהכי פירושו לכתחילה וקאי ארישא דנפלו לה עד שלא תתארס דמוכרת לכתחילה וקאמרי אינהו הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים ולא תמכור לכתחילה כמו בנפלו לה משתתארס וקא מהדר להו על החדשים אנו בושים כלומר נפלו לה משתתארס שהם חדשים שנפלו לה מיד אנו בושים למה לא תמכור אפי' לכתחילה ואתם מגלגלין עלינו את הישנים שנפלו לה קודם אירוסין שלא תמכור לכתחילה או דלמא דיעבד אסיפא דנפלו לה באירוסין קאי דאמרי ב&quot;ה מכרה קיים וקאמרי אינהו מכרה בטל כמו נפלו לה משניסת והשיב להם על החדשים אנו בושים על אותם שנפלו משנשאת שהם חדשים למה מכרה בטל ואתם מגלגלין את הישנים פי' לא שהן ישנים בשעת מכירה דהא בנפלו לה משנתארסה ומכרה באירוסין איירי דחדשים הם אלא כלומר שהם ישנים כשניסת והא דלא נקט הבעיא ארישא קאי או אסיפא אלא לכתחילה או דיעבד אומר ר&quot;ת שכן דרך הש&quot;ס דבעי בלשון שפושט לבסוף דפשיט ש&quot;מ דיעבד ולא הוה שייך למימר ש&quot;מ אסיפא שאין נזכר בברייתא לא רישא ולא סיפא ת&quot;ש דתניא כו' אמר להם אף זו לא תמכור כלומר בזה אני מודה שהיא כאשתו לענין שלא תמכור לכתחילה והשתא פשיט שפיר דמדקאמר אף זו מכרה בטל ש&quot;מ דאסיפא קאי דארישא לא הוו אמרי מכרה בטל ועוד מדקמהדר להם אף זו לא תמכור לכתחילה ש&quot;מ דאסיפא קאי ועוד יש ליישב אף לפי' הקונטרס קמא גרסי' שפיר אמר להם אף זו לא תמכור כמ&quot;ש בספרים דה&quot;ק הואיל וזו אשתו פירוש נפלו לה משנתארסה ונישאת וזו אשתו נפלו לה עד שלא נתארסה ונתארסה מה זו מכרה בטל דמדנקט אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים במכרה באירוסין משמע דמודים שאם מכרה משנשאת דמכרה בטל אע&quot;פ שנפלו לה משנתארסה אף זו מכרה בטל עד שלא תתארס ונתארסה אמר להם אף זו לא תמכור פירוש אף זו שנפלו לה משנתארסה ונשאת דוקא לכתחילה לא תמכור אבל בדיעבד מכרה קיים אבל קשה קצת לרשב&quot;א דה&quot;ל נמי לר&quot;ג להדורי להו אמאי עד שלא תתארס מוכרת לכתחילה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ח|עח א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ח|עח|א}}</text>
      <sha1>go1szqq7tj6e25ydp7ymgh90qauijti</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות עח ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731965</id>
    <revision>
      <id>3009244</id>
      <parentid>2945340</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:09:29Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009244</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="18171" sha1="sdebkekvr2nbrthug9pvh04bl5gjfjc" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|עח|ב|עח א|עט א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף עח עמוד ב] ת&quot;ש, ד}}תניא: א&quot;ר יהודה, אמרו לפני ר&quot;ג: הואיל וזו והארוסה אשתו וזו והנשואה אשתו{{הל&quot;מ-רק-גמרא|, זו }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|מה נשואה }}מכרה בטל, אף זו ארוסה מכרה בטל! {{הל&quot;מ-רק-ריף|אמר להם אף הנשואה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים אמרו לו הואיל וזכה באשה לא יזכה }}בנכסים אמר להן: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלים עלינו את הישנים; {{הל&quot;מ-רק-גמרא|שמע מינה דיעבד קאמר, שמע מינה. תניא, אמר רבי חנינא בן עקביא: לא כך השיבן רבן גמליאל לחכמים, אלא כך השיבן: לא, אם אמרתם בנשואה, שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, תאמרו בארוסה, שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה? אמרו לו: רבי, מכרה לה עד שלא נשאת, נשאת ואח&quot;כ מכרה, מהו? אמר להו: אף}} {{הל&quot;מ-רק-גמרא|זו מוכרת ונותנת וקיים. אמרו לו: הואיל וזכה באשה לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים אנו בושין, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים. והאנן תנן: עד שלא נשאת ונשאת, ר&quot;ג אומר: אם מכרה ונתנה - קיים! אמר רב זביד, תני: מוכרת ונותנת וקיים. רב פפא אמר, לא קשיא: הא ר' יהודה אליבא דר&quot;ג, הא ר' חנינא בן עקביא אליבא דר&quot;ג. ור' חנינא בן עקביא כב&quot;ש? ה&quot;ק: לא נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה על דבר זה. }}רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בין שנפלו לה נכסים עד שלא נתארסה, בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| כמאן? דלא כרבי יהודה ולא כר' חנינא בן עקביא! אינהו דאמרי כרבותינו; }}דתניא, רבותינו חזרו ונמנו: בין שנפלו לה עד שלא תתארס, ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות {{הל&quot;מ-ריף-ראש|וכן הלכתא}}:{{הל&quot;מ-רק-גמרא|. משניסת, אלו ואלו מודים}}. לימא, תנינא לתקנת אושא! דא&quot;ר יוסי בר' חנינא: באושא התקינו, האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות! לא מתניתין - {{שוליים|א}}בחייה ולפירות, תקנת אושא - בגופה של קרקע ולאחר מיתה. 
{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ר&quot;ש חולק בין נכסים. }}אלו הן ידועין, ואלו הן שאינן ידועין? אמר ר' יוסי ברבי חנינא: ידועין - מקרקעי, שאינן ידועין - מטלטלין; ור' יוחנן אמר: אלו ואלו ידועין הן, {{שוליים|ג}}ואלו הן שאינן ידועין? כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים. {{הל&quot;מ-גמרא-ראש|תניא נמי הכי: אלו הן שאינן ידועין? כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| והלכתא כר' יוחנן‍ משום דתניא כוותיה ומסתברא שאם מכרתן קודם שנודעו לבעל. אבל לאחר שנודעו לבעל (אם) מכרה בטל דלא גרע ממתנה שנתנו לה דבשעת מתנה לא ידע הבעל‍ ואעפ&quot;כ הוא אוכל פירות. או שמא במתנה נמי אם מכרה‍ לאחר שנודע לו מכרה קיים. ומיהו לישנא דשאינן ידועין לבעל משמע דבשעת מכירה אכתי לא היו ידועין לבעל ואף על גב דמפרש שאינן ידועין לבעל שנפלו לה במדינת הים אלמא אינם ידועים אשעת נפילה קאי ואז אמרי' דמוכרת וקיים ואפילו נודעו אח&quot;כ לבעל. לא היא דתרוייהו בעינן נכסים שלא היה הבעל מצפה שיפלו לה בירושה כגון שמת מורישה במדינת הים ולא הכיר הבעל באותן המורישין או כיוצא בזה שהיו נכסים לאב ביד אחר ולא נתברר שהיו של אביה עד אחר נישואין של זה. וגם בעינן שלא נודעו לבעל בין נפילה למכירה. דמיד שנודעו לבעל יש להם דין נכסי מלוג. וכן מוכיח לעיל פרק מציאת האשה (דף סה ב) דתנן גבי בשתה ופגמה שלה ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות. ואין לך נכסים שאינם ידועין יותר מחבלה‍ וקתני ילקח בהן קרקע וכי היכי דתנן במתני' נפלו לה נכסים ילקח בהן קרקע‍ וה&quot;ר מאיר הלוי ז&quot;ל נתן טעם לדבר דטעמא מאי תקינו רבנן פירי לאיש תחת פרקונה. דאי לאו הכי לא פריק לה אמר כיסא נקיטה לה תיזיל ותיפרוק נפשה. והאי טעמא לא שייך אלא בידועין לבעל. אבל כשאינן ידועין לבעל לא תקינו רבנן לבעל שום זכות לא בגוף ולא בפירות ואם מכרה הפירות קודם ידיעת הבעל מכרה קיים. ואחר שנודעו לבעל הקרקע הוי נכסי מלוג. וכן הפירות או דמיהן הנמצא בידם ילקח בהן קרקע: }}
ההיא איתתא דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה, כתבתינהו לברתה{{הל&quot;מ-רק-ראש|פירש רש&quot;י והודיעה לעדים שאין מתנתה מתנה אלא כדי להבריח ולא תזכה בהן הבת אם תתאלמן או תתגרש‍ ולא נהירא לי דאם כן אפילו מקצתן נמי כיון דאיכא תנאי‍.‍ ועוד דאי איכא עדים אמאי בעי רבא לפלוגי בין ברתא לאחריני ועוד כי כתב ידן יוצא ממקום אחר מה מועיל מה שהודיעה לעדים לא אתי בעל פה‍ ומרע ליה לשטרא. ועוד אמרינן בפרק מי שמת (דף קנא א) אימיה דרב זוטרא בר טוביה כתבה לנכסה לרב זוטרא בר טוביה דבעיא לאנסובי לרב זביד ואינסבה ואיגרשה. אתאי לקמיה דרב ביבי בר אביי אמר משום אינסובי הוא והא אינסיבה פי' והמתנה קיימת. אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתון ממולאי אמריתו מילי מולייתא. אפילו למ&quot;ד מברחת קנה הנ&quot;מ היכא דלא גליא דעתה דמשום אינסובי. והא גליא דעתה. והתם לא היה תנאי דאילו היה תנאי‍ לא היה טועה רב ביבי לקיים המתנה. אלא גילוי דעת שאמרה שהיתה רוצה לינשא‍ והא גילוי דעת מועיל לכ&quot;ע ‍‍אפילו למ&quot;ד מברחת קני.‍ כי ההוא (קדושין מט ב) דזבן ניכסיה אדעתא למיסק לארעא דישראל. מכלל דמברחת אפי' גילוי דעת אין כאן אלא שידוע לעולם שאשה זו עומדת לינשא. וכשכותבת כל נכסיה לאחר אנו אומדין דעתה שלהבריח מבעלה נתכוונה דלא שביק איניש ויהיב כל מה דאית ליה לאחרים. מידי דהוה אשכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר אם עמד חוזר. וכן אם נישאת מיד סמוך לנתינת הנכסים הלכך אמדינן דעתה דנתכוונה להבריח הנכסים מבעלה שלא יאכל הפירות וגם לא יירשנה אם תמות. ושתוכל למכור פירות כל פעם שתרצה. הלכך הפירות יאכל מקבל המתנה כל זמן שיושבת תחת בעלה וגם לא מכרתן ונתנתן לאחר. שהרי היא כוונה שלא יהיה הבעל נהנה מהם. ואם היו הפירות שלה היה הבעל נהנה מהן דאמרינן בהם ימכרו וילקח בהן קרקע כדפרישי' לעיל גבי פירות נכסים שאינן ידועין. ועוד אומדנא דמוכח הוא שכוונה שיהיו הפירות של המקבל מתנה. לפי שהיא יודעת שלא תמצא מי שישתדל בהן לעובדם ולשמרם ולא יכסיפם אם לא שיהנה בפירות. וגם אם תמות בחיי בעלה ישארו ביד המקבל מתנה. דאם לא כן יירשנה בעלה שאין לה יורש קרוב ממנו והיא כוונה להבריחם ממנו. הלכך על כרחך ישארו ביד המקבל מתנה ואם מת בעלה ומתה היא אחר כך אפילו קודם שחזרה בה מן המתנה חוזרין הנכסים ליורשיה‍ דאזלינן בתר אומדנא שלא נתנתם לו אלא כדי להבריחם מבעלה. ומיד שמת בעלה בטלה האומדנא וחזרו הנכסים לרשותה. מידי דהוה אמתנת שכיב מרע בכולה דאם עמד חוזר. ואם עמד ונתרפא מאותו חולי ומת אח&quot;כ קודם שחזר בו נתבטלה המתנה ממילא}}, לסוף אינסיבה ואיגרשה,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''תא שמע אמר רבי יהודה כו' הואיל וזו אשתו''' -  נשואה:

'''וזו אשתו''' -  ארוסה מה נשואה נפלו לה משנשאת מכרה בטל כדקתני במתניתין הבעל מוציא כו':

'''אף זו''' -  שנפלו לה כשהיא ארוסה יהא מכרה בטל ואפי' כשהיא עודה ארוסה:

'''אמר להם על החדשים''' -  שאתם אומרים עליהם מה זו מכרה בטל אנו בושים על מה שאמרנו בטל אלא שאתם אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל כו' ולא גרסינן אמר להם אף זו לא תמכור וכן מצאתי בתוספתא:

'''שמע מינה''' -  מדקאמרי ליה אף זו מכרה בטל שמע מינה דיעבד נמי קשיא להו:

'''לא כך השיבן''' -  בעוד שדנו לפניו במוכרת בעודה ארוסה לא כך הוצרך להשיבם על החדשים אנו בושים שהרי תשובה נצחת יש כאן שיש להפריש בין ארוסה לנשואה וכן השיבן עליה לא אם אמרתם כו':

'''ולא בהפרת נדריה''' -  לבדו אלא אם כן אביה עמו דתנן אביה ובעלה מפירין נדריה:

'''אמרו לו רבי מכרה עד שלא ניסת''' -  נראין דבריך במוכרת בעודה ארוסה:

'''ניסת ואחר כך מכרה''' -  נכסים שנפלו לה קודם נישואין מהו:

'''אמר להן אף זו מוכרת וקיים אמרו לו הואיל וזכה באשה''' -  למציאתה ולמעשה ידיה והפרת נדריה לא יזכה בנכסים שתיקנו לאכול פירותיהן בחייה והיאך מכרה קיים: ה&quot;ג והא אנן תנן עד שלא נשאת ונשאת רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים אמר רב זביד תני מוכרת ונותנת וקיים:

'''ורב פפא אמר לא קשיא כו'''' -  מתני' [דקתני אם מכרה] רבי יהודה היא דאיהו מסיק ואמר לה [דסבירא ליה אליבא דרבן גמליאל אפי' בעודה ארוסה לא תמכור לכתחילה וכל שכן בנשאת קודם מכירה] ואף על גב דאיירי רבי חנינא בסיפא לאו דמודה לרבי יהודה דרבן גמליאל אם מכרה אית ליה אלא מוכרת לכתחילה ומאי דלא פריש רבי חנינא במתניתין פריש בברייתא:

'''ה&quot;ג ורבי חנינא בן עקביא דאמר כמאן כבית שמאי''' -  בתמיה דהא בית הלל אפילו במוכרת באירוסין אמרי לכתחילה לא ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה לא תיזבון כ&quot;ש משנישאת:

'''לא נחלקו''' -  אלא לכתחילה תמכור:

'''וניסת''' -  ואחר כך מכרה:

'''מתני' בחייה''' -  קאמר הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה ולאחר מותה יחזיר הקרקע ללוקח ואפי' מתה בחייו לא ירשנה הבעל ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל:

'''רבי שמעון חולק כו'''' -  יש נכסים שמכרה קיים ויש נכסים שמכרה בטל:

'''ידועין מקרקעי''' -  ועל מנת אותן נכסים נשאה לפיכך מכרה בטל שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה:

'''דבעיא דתברחינהו לנכסה''' -  אלמנה היתה ובאת להנשא והיתה מקדמת ונותנתן לבתה כדי להבריח זכות בעלה מהם שלא יזכה בהם והודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם תתאלמן היא או תתגרש:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''לא''' כך השיב ר&quot;ג לחכמים. פירוש על הארוסה ששאלו לא הוצרך להשיבם כדאמרינן דתשובה מעולה ונצחת השיבם על הארוסה:

''' תני''' מוכרת ונותנת וקיים. זו היא גירסת הקונטרס ופירש תני במתני' וקשה לרבינו יצחק בן רבינו מאיר דאדרבה היה לו להגיה הברייתא מקמי מתני' ועוד דאם היה מגיה הברייתא הוי ר&quot;ג שפיר כב&quot;ה והשתא דמגיה מתני' הוי ר&quot;ג כב&quot;ש דלב&quot;ה אפי' באירוסין לא תמכור לכתחילה ועוד כי היכי דפריך בסמוך לרב פפא. ור' חנינא בן עקביא כב&quot;ש טפי ה&quot;ל למיפרך לרב זביד דלדידיה ליכא לשנויי לא נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה בדבר זה דאם ר' חנינא בן עקביא ור&quot;י שניהם לא שנו פלוגתא דב&quot;ש וב&quot;ה אם כן מי שנאה ונראה דגרסינן תני אם מכרה ונתנה קיים ומגיה הברייתא ורבינו חננאל גריס במתני' מוכרת ונותנת ובברייתא אם מכרה ונתנה ומשני רב זביד תני אם מכרה כו' ומגיה מתניתין מקמי ברייתא כדי שלא להעמיד ר&quot;ג כב&quot;ש ובתר הכי פריך לרב פפא דלא מגיה מתניתין ור&quot;י כב&quot;ש ולא גרסינן רבי חנינא בן עקביא כב&quot;ש ולגירסא זו לא גרסינן בברייתא דלעיל אף זו לא תמכור דהא מתני' קתני מוכרת לכתחילה ולרב פפא דלא מגיה מתני' תיקשי ומיהו קשה קצת דהיכי משלי דלר&quot;י לא נחלקו ב&quot;ש וב&quot;ה בדבר זה הא משמע מתני' דר&quot;י שנה פלוגתא דב&quot;ש וב&quot;ה דעלייהו קאי:

''' לא''' כר&quot;י ולא כר' חנינא בן עקביא. פי' לא כאמרו לפניו דר&quot;י ולא כאמרו לפניו דרבי חנינא דתרוייהו מודו בעד שלא נתארסה וניסת דמכרה קיים ולא פליגי אלא כשנתארסה וניסת והא דמשמע לקמן בהכותב (דף פג.) דעד שלא ניסת וניסת מכרה בטל דתנן א&quot;כ למה כתב לה דין ודברים שאם מכרה ונתנה קיים ומוקי לה בגמרא בכותב לה ועודה ארוסה א&quot;כ אותם נכסים נפלו לה עד שלא ניסת ובניסת איירי דהא. משמע דאם לא כתב לה דין ודברים כו' מכרה בטל היינו כאמרו לפני ר&quot;ג דלר&quot;ג מכרה קיים ואין סברא לומר דאתיא כרבותינו דחזרו ונמנו:

''' לימא''' תנינא לתקנת אושא. תימה לרבינו יצחק והא תקנת אושא הואי אפי' בנפלו לה מן האירוסין או קודם כדמשמע בהחובל (ב&quot;ק פט: ושם) דקאמר התם תני חדא עבדי מלוג יוצאים בשן ועין לאשה אבל לא לאיש ותניא אידך לא לאיש ולא לאשה מאי לאו מר אית ליה תקנת אושא ומר לית ליה לא דכ&quot;ע אית להו תקנת אושא כאן קודם תקנה כו' ואמאי לא אמר כאן שנפלו לה באירוסין כאן שנפלו לה אחר נישואין אלא שמע מינה דאפי' נפלו לה באירוסין איתא לתקנת אושא ויש לומר דבלאו הכי משני לה שפיר:

''' כתבתינהו''' לברתה. פי' בקונטרס והודיעה לעדים שלהבריח מתכוונת ואין נראה לרבינו יצחק דא&quot;כ אמאי פליגי רב ענן ורבא אדרב נחמן פשיטא דלא קנתה ונראה לרבינו יצחק דלא אמרה מידי אלא גילוי מילתא בעלמא איכא ולא הוי דברים שבלב שאינם דברים דהכא ודאי הדבר ניכר שלא נתכוונה אלא להבריח דנפשה עדיפא לה כדאמרינן בסמוך (וע' תוס' לקמן צז. ד&quot;ה זבין):&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ח|עח ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ח|עח|ב}}</text>
      <sha1>sdebkekvr2nbrthug9pvh04bl5gjfjc</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות פא ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1731971</id>
    <revision>
      <id>3009280</id>
      <parentid>2945346</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:16:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009280</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14561" sha1="nx6at5lq1bnzeoy4s4yy5zqtawu6wya" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|פא|ב|פא א|פב א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף פא עמוד ב] ואי סלקא דעתין נתנה כתובה לגבות מחיים, נייחד לה שיעור כתובה והשאר ליזבין! ולטעמיך, ולותבה ממתני': לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה! התם עצה טובה קא משמע לן, דאי לא תימא הכי, סיפא דקתני: וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו, אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא מצי מזבין? אלא עצה טובה קמשמע לן, הכא נמי עצה טובה קמ&quot;ל, אלא דרבי אבא קשיא! דרבי אבא נמי לא קשיא, משום איבה. }}ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא, בעי אחוה למפסלה לה בגיטא מיניה, א&quot;ל: מאי דעתיך? משום נכסי, אנא בנכסי פליגנא לך. {{שוליים|א}}אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין, אף על גב דזבין לא הוה זביניה זביני, דתניא: מי שמת, והניח שומרת יבם והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה - לא ימכור, שכל נכסיו אחראין לכתובתה.{{הל&quot;מ-רק-גמרא| אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין, אף על גב דזבין לא הוה זביניה זביני? והתנן, בית שמאי אומרים: תמכור, ובית הלל אומרים: לא תמכור, אלו ואלו מודים, שאם מכרה ונתנה - קיים! שלחוה לקמיה דר' חנינא בר פפי, שלחה: כדרב יוסף. אמר אביי: אטו ר' חנינא בר פפא כיפי תלה לה? שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה: כדאביי, ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא שלחו לי. נפק רב יוסף דק ואשכח, ד}}תניא: הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת, והניח שומרת יבם, לא יאמר הואיל ושאני יורש החזקתי, אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|א&quot;ל אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה! א&quot;ל, תנא תני: מוציאין, ואת אמרת: דטבא ליה עבדו ליה! הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, אמר להו, הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אינה משנה. מאי טעמא? אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי, דלמא }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|הא מתניתא }}רבי מאיר היא, דאמר: מטלטלי משעבדי לכתובה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|ואף על גב דלית הלכתא כוותיה כיון דתקינו רבנן השתא למגבה כתובה ממטלטלי עבדינן כוותיה:}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| ותמה הראב&quot;ד ז&quot;ל היאך הביא רב אלפס ז&quot;ל ברייתא זו לפסק הלכה הא אמרינן דזו אינה משנה ולא עבדינן תרי חומרי בכתובה ואי משום דתקינו רבנן בתראי דכתובה גבי ממטלטלי. מי עדיפא תקנתא דבתראי ממילתיה דרבי מאיר דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. ואפי' הכי אמרינן דדוקא במטלטלי דאיתנהו בעין ברשות היורשים‍ אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן מלוה בעל כרחו ויהבינן לאשה בכתובה מדרבי נתן דלא מחמרינן תרי חומרי בכתובה. וכל שכן שהיורש גופיה הוא הלוה דלא כייפינן ליה למפרע להנהו זוזי‍ ‍‍‍ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא דחשיב הש&quot;ס להא מתניתא טעות לפי שודאי מעצמו שנאה התנא ומשבשתא היא‍ לפי שא&quot;א לקיימה‍ אם לא שנעשה המחלוקת תרי זוגי תנאי. ר&quot;מ ובר פלוגתיה. ור' נתן ובר פלוגתיה. ואפי' אי ס&quot;ל הלכה כר&quot;מ והלכה כר' נתן לא מחמרינן‍ תרי חומרי בכתובה. ואף אי ר&quot;מ סבר כרבי נתן ורבי נתן כר' מאיר מודו תרווייהו דלא עבדינן כהך ברייתא אבל השתא דתקינו רבנן דגבי כתובה ממטלטלי יחזרו להיות המטלטלי כמו ממקרקעי ואין כאן אלא חומרא אחת כר' נתן‍‍‍‍: }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|! ואלא משום דאמר לה את לאו בעלת דברים דידי את,}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ולטעמיך''' -  דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים אמאי מהדרת אדר' אבא לאותובי מברייתא אותיב ממתני': ומשני ממתניתין לא מותיבנא דמתני' איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה:

'''על השלחן''' -  הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני:

'''הכי נמי דלא מצי מזבין''' -  בתמיה הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות אבל מי שלא כתב ולא ייחד מוכר הכל ואינה יכולה לעכב עליו וטעמא משום דכתב לה דקנאי ודקנינא ומיהו כשימות או יגרשנה טרפה לקוחות:

'''עצה טובה''' -  שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת:

'''אלא דרבי אבא קשיא''' -  אדמגרש לה נייחד לה שהרי גירושין גנאי הן לשניהם אלא ודאי טעמא דלא ניתנה כתובה להגבותה מחיים:

'''משום איבה''' -  המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם דסברה עיניו נותן בגירושין אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר ידעה דלא עשה אלא למכור ופקעה לה איבה:

'''דנפלה ליה יבמה''' -  דמצוה בגדול לייבם:

'''בעא אחוה''' -  הקטן ממנו:

'''למיפסלה בגיטא''' -  לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפ&quot;ק דיבמות:

'''משום נכסי''' -  קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי כדתנן {{הפניה-גמ|מסכת=כן|יבמות|מ|א}} הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

'''פליגנא לך''' -  כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך:

'''כיון דאמור רבנן''' -  שומרת יבם אין היבם רשאי למכור כדאמרי' לקמן בשמעתין מי שמת והניח שומרת יבם כו':

'''אע&quot;ג דזבין כו'''' -  ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו וקנו מידו הרי הוא כמוכר:

'''כיפי''' -  נזמים כלומר במה ייפה והנאה את דבריו ומה טעם נתן בה כששלחה:

'''שלחה כדאביי''' -  דהיכא דזבין זביניה זביני:

'''ומת''' -  הנושה המלוה:

'''לא יאמר''' -  היבם המחויב המעות:

'''הואיל ואני יורש''' -  שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים:

'''החזקתי''' -  בחוב זה ולא אשלמנו עוד:

'''דטבא ליה עבדו''' -  עצה טובה שיהיה הקרקע קיים לו עולמית ולא יוציא המעות בהוצאה:

'''תנא תני מוציאין''' -  דמשמע על כרחו:

'''אינה משנה''' -  לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה במידי:

'''דלמא ר&quot;מ היא''' -  במתני' דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע ואפי' לא תפסה אלמא משעבדי לכתובתה ואפי' לא קיימא לן כר&quot;מ בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא:

'''אלא''' -  להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה משום דמצי אמר לה לאו בעלת דברים דידי את ממך לא לויתי אלא מאחי:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;כל שכן דהוה ליה איבה דאמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה לכך נראה לר&quot;י לפרש מקחו בטל משעת טריפה וג' שדות לאו למעוטי שאר נכסים אלא אפי' ג' שדות מקחו קיים עד שעת טריפה ויש ליישב פי' הקונטרס דמקחו בטל משמע דבטל לאלתר ובחזקת הבתים (ב&quot;ב נ. ושם) ה&quot;פ למעוטי מאי דלא מצי אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי אילימא למעוטי שאר נכסים דלא תטרוף לגמרי כל שכן דהויא לה איבה והא דלא קאמר למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל לאלתר דמילתא דפשיטא היא דאין מקחו בטל אלא באותן ג' שדות דהא כל אדם מוכר קרקעות המשועבדות וממילא ידענא דדוקא באותן שלש שדות קתני דמקחו בטל ומשום למעוטי שאר נכסים דאין מקחו בטל לא אצטריך ליה לאוקומא באותן ג' שדות אבל קשה לרשב&quot;א דהיכי מצי למימר דפשיטא ליה דבשאר נכסים אין מקחו בטל הא מקמי דמוקמינן לה התם באותן ג' שדות הוה ס&quot;ד דמיירי בשאר נכסים אע&quot;ג דקתני מקחו בטל:

''' ואם''' איתא נייחד לה שיעור כתובה כו'. הואיל וחשבת לה כאילו גבתה והחזירה לו:

''' ולטעמיך.''' פירוש דלא אסקת אדעתך טעמא דאיבה לותבה ממתני' דמשמע הכי לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן כדי למכור השאר אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ואינו יכול למכור שום דבר:

''' אלא''' עצה טובה קמשמע לן. פי' בקונטרס שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת שלא בכתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת וזה אינו אלא לר' מאיר דאמר. אסור לאדם להשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה ונראה לר&quot;י עצה טובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולרשב&quot;א נראה דגבי אשתו הויא עצה טובה שאם ייחד לה מטלטלין לא יוכל להוציאה לכך טוב לו שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובה ויוציא הכל ולבסוף דמסיק טעמא דרבי אבא משום איבה הויא טעמא דמתניתין נמי משום איבה בין ביבמתו בין באשתו:

''' לא''' יאמר הואיל ואני יורש החזקתי. וא&quot;ת ולמחול לנפשיה דהא אמרי'. המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל וי&quot;ל דשאני הכא דאינו יורש אלא מכחה אי נמי כר' מאיר דדאין דינא דגרמי ומגבי ביה דמי שטרא מעליא כדאמרי' לקמן (דף פו.):

''' ודלמא''' דטבא ליה עבדו ליה. פירש בקונטרס שתהא הקרן קיימת ויאכל פירות וקשה דלא סגי דלא אשמועינן אלא בנכסי אחיו ונראה דטבא ליה עבדו ליה דהיינו דהוי שלום בית טפי [שתהא בטוחה] יותר לפי שלא כתב לה דקנאי ודקנינא אי נמי דלא זילי נכסי כל כך כשיש לה הרבה מנכסי בעלה הראשון שתטול כתובתה מהן ולא יהיו יראין הלקוחות שתטרוף מהם ואם תאמר ונימא נמי שלא יהיה מכר מהאי טעמא משום דטבא ליה עבדו ליה וי&quot;ל דמשום טובתו לא נפסיד ללקוחות:

''' רבי''' מאיר היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה. אומר ר&quot;ת דלא אמר ר&quot;מ לגבות מיתמי אלא דוקא מיניה ויבם במקום אחיו קאי והוי כמו מיניה וכן משמע בכמה דוכתין דבמיניה פליגי וליכא למימר דלר&quot;מ [מטלטלי] דיתמי נמי משתעבדי לכתובה וכמקרקעי דמי דא&quot;כ אפי' לית לן דרבי נתן דין הוא שתגבה ממנו כאילו הוו מקרקעי ועוד דהשתא מלוה דעדיפא דמודו רבנן דגבי מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה מודה ר&quot;מ דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ליה כתובה דגריעא דלרבנן אפילו מטלטלי דידיה לא משתעבדי כ&quot;ש דלר&quot;מ לא משתעבדי לה מטלטלי דיתמי וא&quot;ת דבפרק נושאין על האנוסה (יבמות דף צט. ושם) תניא יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובה כיצד כו' וקאמר הא מני ר&quot;מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה והשתא הא אפילו ממטלטלי דיתמי לא גביא כדפרישית כ&quot;ש ממטלטלי דמקבל מתנה דאלים טפי כדמשמע ביש נוחלין (ב&quot;ב דף קלג.) דדייק השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מתנת שכיב מרע דרבנן לא כל שכן משמע אבל מתנת בריא דהויא דאורייתא אינה ניזונת אלמא גריעא ירושה ממתנת בריא וי&quot;ל דההיא דיבמות איירי במתנת שכיב מרע דגריעא מירושה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ח|פא ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ח|פא|ב}}</text>
      <sha1>nx6at5lq1bnzeoy4s4yy5zqtawu6wya</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות פט ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1732013</id>
    <revision>
      <id>3009247</id>
      <parentid>2945362</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:10:15Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009247</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14012" sha1="5swc4e8g8ftd6kfn15j518tg733ii12" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|פט|ב|פט א|צ א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף פט עמוד ב] יכול למימר גירשתיה ונתתי לה כתובתה. הא מדקתני סיפא, רשב&quot;ג אומר: מן הסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב שלא בפרוזבול - בדאיכא עדי גירושין עסקינן, דאי ליכא עדי גירושין, במאי גביא? אלא כולה רשב&quot;ג היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: הרי אלו לא יפרעו, בד&quot;א - כשאין שם עדי גירושין, אבל יש שם עדי גירושין גביא תוספת, ועיקר - אי מפקא גיטא גביא, ואי לא מפקא גיטא לא גביא; }}{{שוליים|א}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ומן הסכנה ואילך, אף על גב דלא מפקא גיטא גביא, שרשב&quot;ג אומר: מסכנה ואילך, אשה גובה כתובתה שלא בגט, ובעל חוב שלא בפרוזבול. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: לדידך דאמרת גט גובה עיקר, אלמנה מן הנשואין במאי גביא? בעדי מיתה, וליחוש דלמא גירשה, ומפקא לגיטא וגביא ביה! ביושבת תחת בעלה. ודלמא סמוך למיתה גירשה! איהו הוא דאפסיד אנפשיה. אלמנה מן האירוסין במאי גביא? בעדי מיתה, וליחוש דלמא גירשה, ומפקא גיטא וגביא! אלא, במקום דלא אפשר כתבינן שובר, דאי לא תימא הכי, עדי מיתה גופייהו, ניחוש דלמא מפקא עדי מיתה בהאי בי דינא וגביא, והדר מפקא בבי דינא אחרינא וגביא! אלא ודאי, במקום דלא אפשר כתבינן שובר. אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: אלמנה מן האירוסין מנלן דאית לה כתובה? אילימא מהא: נתארמלה או נתגרשה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין - גובה את הכל; דלמא דכתב לה! וכ&quot;ת, אי כתב לה מאי למימרא? לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה, דאמר: שלא כתב לה אלא ע&quot;מ שהוא כונסה. דיקא נמי, דקתני: גובה את הכל; אי אמרת בשלמא דכתב לה, משום הכי גובה את הכל, אלא אי אמרת דלא כתב לה, מאי גובה את הכל? מנה מאתים הוא דאית לה. ואלא מדתני רב חייא בר אבין: אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה, וכן היא לא אוננת ולא מיטמאה לו, מתה - אינו יורשה, מת הוא - גובה כתובתה; דלמא דכתב לה! וכ&quot;ת, אי כתב לה מאי למימרא? מתה אינו יורשה איצטריכא ליה. א&quot;ל רב נחמן לרב הונא: לרב דאמר גט גובה עיקר, ליחוש דלמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא, והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא! וכי תימא דקרעינן ליה, אמרה בעינא לאנסובי ביה. דקרעינן ליה, וכתבינן אגביה: גיטא דנן קרענוהי, לאו משום דגיטא פסול הוא, אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה זמנא אחרינא. }}
מתני'. {{שוליים|ב}}שני גיטין ושתי כתובות - גובה שתי כתובות; {{שוליים|ג}}שתי כתובות וגט אחד, או כתובה ושני גטין, או כתובה וגט ומיתה - אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה, ע&quot;מ כתובה הראשונה מחזירה. 
גמ'. {{הל&quot;מ-רק-ריף|שתי כתובות וגט אינה גובה אלא כתובה אחת }}אי בעיא בהאי גביא, אי בעיא בהאי גביא; לימא, תיהוי תיובתא דרב נחמן{{הל&quot;מ-רק-גמרא| אמר שמואל, }}דאמר ר&quot;נ {{הל&quot;מ-רק-גמרא|אמר שמואל: }}שני שטרות היוצאין בזה אחר זה - ביטל שני את הראשון! לאו אתמר עלה, אמר רב פפא: ומודה רב נחמן, דאי אוסיף ביה דיקלא - לתוספת כתביה {{הל&quot;מ-רק-ריף|ושעבודא דקמא קאים}}? הכא נמי בדאוסיף לה {{הל&quot;מ-רק-ראש|הלכך אי בעיא למיגבא (קמא) מזמן קמא גביא בלא תוס' ואי בעי למיגבא תוספת גביא מזמן בתרא :}}{{הל&quot;מ-רק-ריף|גרסינן בפרק נערה שנתפתתה איתמר הוציאה עליו שתי כתובות אחת של מאתים ואחת של ג' מאות אמר רב הונא באת לגבות מאתים גובה מזמן ראשון ג' מאות גובה מזמן שני ואמרינן חמש מאות מ&quot;ט לא גביא דכיון דלא כתב לה אוסיפת לך תלת מאה אמאתים הכי קאמר לה אי מזמן ראשון גבית גבי מאתים ואי מזמן שני גבית גבי תלת מאה ומדלא כתב לה נמי אוסיפת לך מאה אמאתים אחולי אחילתא לשעבודא קמא הלכך כי גביא תלת מאה גביא מזמן שני:}}. ת&quot;ר. {{שוליים|ד}}הוציאה גט וכתובה ומיתה,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''ואי לא לא גביא''' -  חיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט:

'''אלמנה במאי גביא''' -  כתובה שלה על כרחך בעדי מיתה שמת בעלה ומחזרת שטר כתובה ליורשי' וקורעין אותו:

'''ניחוש שמא גירשה''' -  והדרא ומפקא גיטא בבי דינא אחרינא ותגבה עיקר:

'''ביושבת תחת בעלה''' -  אין אלמנה גובה כתובתה אא&quot;כ מכירין אותה שבשעת מיתתו היתה יושבת תחתיו:

'''אלמנה מן האירוסין''' -  שלא ישבה תחתיו מעולם:

'''אלא במקום דלא אפשר כו'''' -  אלא לא תימא ביושבת תחת בעלה דאפילו הלך למדינת הים נמי ושמעו בו שמת גובה כתובתה ולא חיישינן לדלמא גירשה והדרא מפקא לגיטה דאמרינן להו תכתוב לכם שובר דבמקום שאין לומר הערמה ואי אפשר לה לגבות אם באת לחוש לכל אלה כגון זו וכגון נשרפה כתובתה בעדים לא נמנענה מלהגבות כתובתה ותכתוב שובר:

'''עדי מיתה גופייהו''' -  במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשין יכולין לומר לה החזירי לנו שטר כתובתך ניחוש כו':

'''מר קשישא ומר ינוקא''' -  שני בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו מר ינוקא:

'''אלמנה מן האירוסין''' -  דאית לה כתובה בתנאי ב&quot;ד אם לא כתב לה:

'''מנלן''' -  דקאמר לעיל עדי מיתה גופייהו ליחוש דלמא מפקא והדרא ומפקא ע&quot;כ חדא מינייהו גביא בלא שטרא שהרי בפרעון ראשון החזירה השטר אם כתב לה וקא חייש להדרא ומפקא אלמא יש לה כתובה בתנאי ב&quot;ד בלא שום כתובה מנלן:

'''את הכל''' -  עיקר ותוספת:

'''לא כתב לה''' -  התוספת אלא ע&quot;מ לכונסה ואם מת באירוסין אין לה אלא עיקר כתובה:

'''אלא אי אמרת בשלא כתב לה''' -  ובתנאי ב&quot;ד הוא דגביא לאלמנה מנה ומאתים לבתולה הוא דאית לה שהרי אין כאן תוספת:

'''לא אונן''' -  ליאסר בקדשים:

'''ולא מיטמא לה''' -  אם כהן הוא דשארו כתיב:

'''ולא מטמאה לו''' -  אינה חייבת להתעסק בו וליטמא בו בין כהנת בין ישראלית אע&quot;פ שמצוה ליטמא למתים האמורים בפרשה כדכתיב ([[ויקרא  כא]]) לה יטמא זו אינה חייבת ולאו משום כהנת נקט לה שלא הוזהרו כהנות מליטמא למתים:

'''אינו יורשה''' -  דגבי ירושת הבעל שארו כתיב לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מכאן שהבעל יורש את אשתו:

'''מתה אינו יורשה איצטריכא ליה''' -  משום מתה אינו יורשה איצטריך ליה למיתני מת הוא גובה כתובתה לאשמעינן דבדכתב לה כתובה עסקינן ואע&quot;ג דאיקרבו לאחתוני כולי האי אינו יורשה:

'''בעינא לאינסובי ביה''' -  שיהיה בידי לראיה שנתגרשתי שלא יאמרו עלי אשת איש היא:

'''מתני' שני גיטין ושתי כתובות''' -  זמן ראשונה קודם לזמן גט ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני:

'''גובה שתי כתובות''' -  שהרי גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שניה אבל קדמו שתי הכתובות לגט הראשון לא שהרי כשהחזירה לא כתב לה כתובה ותנן בסיפא שתי כתובות וגט אינה גובה אלא אחת [למדנו שהכותב לאשתו שתי כתובות אינה גובה אלא אחת ואי משום דאיגרשא והדרה הא תנן כתובה ושני גיטין אין לה אלא אחת] שע&quot;מ כתובה הראשונה החזירה:

'''שתי כתובות וגט''' -  שקדמו שתיהן לגט ובגמרא מפרש למאי כתב להו:

'''כתובה ושני גיטין''' -  כתובה בנשואין הראשונים וגירשה והחזירה ולא כתב לה כתובה וחזר וגירשה:

'''גמ' אי בעיא בהאי גביא''' -  בתמיה ואשתי כתובות וגט קאי דקתני אין לה אלא כתובה אחת ולא קתני אין לה אלא כתובה אחרונה אלמא אי ניחא לה למיטרף לקוחות מזמן ראשון טרפה:

'''בזה אחר זה''' -  זמנו של זה קודם לזה ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד:

'''ביטל שני את הראשון''' -  ואינו טורף אלא מזמן שני דכיון דכתב לשטרא בתרא אחליה לשיעבוד קמא:

'''דאי אוסיף ביה דקלא''' -  בשטר שני:

'''לתוספת כתביה''' -  ולא אחליה לשיעבוד לבטל זמן שטר ראשון ותרוייהו מיהא לא גביא מדלא כתב לה צביתי ואוסיפית לה הך אקמייתא אלא שטר כתובה יתירא כתב לה ולא הזכיר בה את הראשונה הכי קאמר אם תתרצי למחול שיעבוד של ראשונה גבי כתובה זו המרובה ואם לאו גבי הראשונה המועטת הלכך הי מינייהו דבעיא גביא והכי פרשינן בפירקין קמאי וכי אמר רב נחמן ביטל שני את הראשון בדלא אוסיף ביה מידי דאי לאו לבטולי קמא אתא למאי כתביה:

'''ומיתה''' -  ועדי מיתה ובאה לגבות שתי כתובות אחת בתורת גרושין ואחת בתורת אלמנות:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;המנונא האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת ורבי יוחנן אית ליה דרב המנונא לעיל בפ' שני (דף כב: ושם) ובפרק התקבל (גיטין סד.) וי&quot;ל דלא מהימנא אלא דווקא היכא דאין תובעת כתובתה אבל תובעת כתובתה לא מהימנא דשמא מחמת חימוד ממון אומרת כן והכי אמרינן בהאשה שהלכה (יבמות קיז. ושם) מת בעלי והתירוני לינשא מתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובתה תנו לי כתובתי אף לינשא אין מתירין אותה דאדעתא דכתובה אתאי:

''' יכול''' לומר גירשתיה ונתתי כו'. ואם תאמר ומאי מיגו הוא זה דאם יאמר לא גירשתיך יתחייב בשאר וכסות ועכשיו דאמר פרעתי פוטר עצמו ויש לומר דכשאמר לא גירשתיך נמי פטור גם משאר וכסות דדמו לטענו חטין והודה לו בשעורים דקי&quot;ל דפטור {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבועות|לח|ב}} וא&quot;ת בפ' בתרא (לקמן קז:) דאמרי' האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה כו' גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ואמאי ניחוש שמא בעלה היה אומר לא גירשתיך והוי טענו חטין והודה לו בשעורין ופטור ויש לחלק דשמא אם היה בא בעלה היה מודה לדבריה:

''' לדידך''' דאמרת גט גובה עיקר. לשמואל נמי הוה מצי לאקשויי ובמקום שאין כותבין כתובה:

''' מתה''' אינו יורשה איצטריכא ליה. ואם תאמר והא מת הוא גובה כתובתה נמי איצטריכא ליה דמינה דייקינן בפרק נערה (לעיל נג.) דארוסה לא קבר לה ויש לומר דהוי מצי למיתני מתה אינו קוברה ולשון גובה כתובתה לא איצטריכא ליה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק ט|פט ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|ט|פט|ב}}</text>
      <sha1>5swc4e8g8ftd6kfn15j518tg733ii12</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות צ ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1732015</id>
    <revision>
      <id>3009282</id>
      <parentid>2945364</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:17:19Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009282</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15476" sha1="9mwpmqx9biihjelro8r5gkjpi3onzv8" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|צ|ב|צ א|צא א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף צ עמוד ב] תנא נמי הראשונה קודמת לשניה. }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|נשא את הראשונה. }}שמע מינה תלת: {{שוליים|א}}שמע מינה, אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, ולא חיישינן לאינצויי, ממאי? מדקתני שניה ויורשיה קודמים ליורשי ראשונה, מיקדם הוא דקדמי, הא איכא שקלי{{הל&quot;מ-רק-ראש| כתב רבינו חננאל ז&quot;ל מסוגיא דהא שמעתתא שמעינן דאם מתה גם זו שנשארה אחריו יש להן כתובת בנין דיכרין לבני הראשונה אבל בדאיתא בחיים לא אשכחן ויש מן הגאונים שאמרו כן בתשובותיהם וטעמא דמילתא משום דאינצויי כי הא ודאי חיישינן לפי שאין בני השנייה נוטלין כלום אלא כתובת אמן ובני הראשונה נוטלין כל הנכסים והם יוצאין נקיים מהם לגמרי ויש מן הגאונים דאמרי שאפילו בחיי השניה נוטלין בני הראשונה ודייקי מדקתני מתני' שניה ויורשיה קודמין וכי היכי דדייקינן על יורשיה מיקדם הוא דקדמי הא איכא שקלי ה&quot;נ דייקינן בשניה מיקדם הוא דקדמה הא איכא שקלי וכן מסתבר דאם איתא דבחייה לית להו לבני הראשונה גם אחרי מותה נמי לית להו דכבר זכו בהן בני השניה בנכסים כי היכי דאמרי' במועטין ונתרבו.}}; {{שוליים|ב}}ושמע מינה, כתובה נעשית מותר לחברתה, ממאי? מדלא קתני אם יש שם מותר דינר {{הל&quot;מ-רק-ראש|כי בפירעון כתובת השנייה מיקיימא נחלה דאורייתא ואם לא היו שם נכסים אלא כשיעור כתובה ראשונה ופרעו מהן כתובת השניה לא יטלו בני הראשונה המותר כיון דאי הוו שקלו כתובת אמן מיעקרא נחלה דאורייתא כי לא היה שם מותר דינר אף על פי שפרעו כתובת השניה לית כאן כלל דין כתובת בני דיכרין כיון שלא היה שם מותר דינר יתר על כתובת אמן וכן פרש&quot;י בב&quot;ח שיש שיעור שתי כתובות ומותר דינר והוא משועבד לב&quot;ח אבל אם אין שם מותר דינר על שתי כתובות אף על פי שהן צריכין לפרוע חוב אביהן לא אמרינן הרי קיימו נחלה דאורייתא והמותר יחלוקו ביניהם כל אחד כפי חלק המגיעו והיינו טעמא כיון דבשעת מיתה לא היה שם מותר זכו מיד בני כתובה הקטנה לחלוק בשוה וכשבא אח&quot;כ ב&quot;ח לגבות חובו ה&quot;ל כדבר שנתחדש ביניהם אח&quot;כ דהא קי&quot;ל ב&quot;ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מבטל הזכות שזכו בני הקטנה מידי דהוה אמועטין ונתרבו והיכא דהוה נכסי יותר מכדי כתובה הראשונה וכשפרע כתובת השניה לא נשאר לבני הראשונה כדי כתובתן ראיתי מן הגדולים שכתבו דלא תקינו כתובת בנין דיכרין אלא היכא דמצי למשקל כל כתובת אמן ולא מיסתבר כלל כיון דבשעת מיתת אביהן היה בנכסים כדי לקיים נחלה דאורייתא לא הפסידו זכותן ומה שישאר אחר הפריעה יטלו הן רב הן מעט וכן בשתי כתובות וב&quot;ח ויש יתר על שתי כתובות דינר אף על פי שהחוב גדול יחלוקו המותר ביניהם לפי הכתובות אף על פי שאינן גובין בו כתובת אמן וה&quot;ה נמי בכתובה נעשית מותר לחברתה}}; {{שוליים|ג}}ושמע מינה, כתובת בנין דכרין לא טרפה ממשעבדי, דאי סלקא דעתין טרפה ממשעבדי, ליתו בני ראשונה ולטרפינהו לבני שניה. {{הל&quot;מ-רק-גמרא|מתקיף לה רב אשי: ממאי? דלמא לעולם אימא לך: אחת בחייו ואחת במותו - אין להן כתובת בנין דכרין, ומאי קודמין? לנחלה קתני! וכי תימא יורשי הראשונה למה לי? איידי דתנא שניה ויורשיה, תנא נמי ליורשי הראשונה: ודקאמרת: כתובה נעשית מותר לחברתה, דלמא לעולם אימא לך: אין כתובה נעשית מותר לחברתה, והכא הוא דאיכא מותר דינר; ואחת בחייו ואחת במותו תנאי היא, דתניא: מתו אחת בחייו ואחת במותו, בן ננס אומר: יכולין בני הראשונה לומר לבני השניה בני בעלת חוב אתם, טלו כתובת אמכם וצאו, ר' עקיבא אומר: כבר קפצה נחלה מלפני בני הראשונה ונפלה לפני בני השניה; מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר: אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, ומר סבר: אחת בחייו ואחת במותו - אין להן כתובת בנין דכרין. אמר רבה, אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי: דכולי עלמא, אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, והכא בכתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב קמיפלגי, מר סבר: כתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב, ומר סבר: אין כתובה נעשית מותר לחברתה והוא הדין לבעל חוב; ואמינא להו אנא: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בעל חוב - כולי עלמא לא פליגי דהוי מותר, כי פליגי - בכתובה. מתקיף לה רב יוסף: אי הכי, רבי עקיבא אומר: כבר קפצה נחלה, אם יש מותר דינר מיבעי ליה! אלא אמר רב יוסף: באחת בחייו ואחת במותו קא מיפלגי, והני תנאי כי הני תנאי; דתניא: נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא, באין בניה של זו לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן; ר&quot;ש אומר: אם יש מותר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - חולקין בשוה; מאי לאו בהא קא מיפלגי, דמר סבר: אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, ומר סבר: אחת בחייו ואחת במותו - אין להם כתובת בנין דכרין! לא, דכ&quot;ע אחת בחייו ואחת במותו - יש להן כתובת בנין דכרין, }}
{{הל&quot;מ-רק-ריף|והיכא דאיכא בע&quot;ח ואיכא מותר על שתי כתובות מאי דשקל בע&quot;ח כ&quot;ע לא פליגי דהוי מותר והני שקלי כתובת אמן והני שקלי כתובת אמן:}}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''תנא נמי''' -  רישא לישנא דלכתחילה קודמת ולא תנא אם קדמה ותפסה אין מוציאין:

'''שמע מינה אחת בחייו ואחת במותו יש להן''' -  לראשונים כתובת בנין דכרין ולא אמרינן כי תקון בנין דכרין היכא דמתו שתיהן בחייו וכתובת האחת מרובה משל חברתה אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן והשאר חולקין בשוה דהשתא אתו תרוייהו בתורת בנין דכרין שהוא ירושת האב ולא אתי לאינצויי אבל אחת בחייו ואחת במותו דיורשי שניה באין על כתובת אמן בתורת ירושת חוב אמן ולא מאביהם באה להם ובני ראשונה באין ליטול חלק יתר מכח ירושת האב דהא ירתון תנן לא שקלי דלמא אתו לאינצויי ולומר לא תטלו בירושת אבינו יותר ממנו הא לא אמרינן:

'''כתובה נעשית מותר לחברתה''' -  דאע&quot;ג דלא תקון כתובת בנין דכרין אא&quot;כ יש מותר על שתי הכתובות דינר דלא מיעקרא נחלה דאורייתא כדתנן בפרקין ופרשינן טעמא בפרק נערה שנתפתתה (לעיל דף נב:) הני מילי כי מתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין אבל אחת בחייו ואחת במותו שהשניה נגבית בתורת חוב אין לך ירושה גדולה מזו ולא מיעקרא נחלה דאורייתא שכשמת נפלו נכסים לפני יורשין וכשיצא שטר חוב על אביהן אלו ואלו עושין מצוה לפרוע חובת אביהן והיא היא ירושתן לפיכך כתובה זו נעשית כמותר לירושה וגובין בני הראשונה כתובת בנין דכרין:

'''[לא טרפי ממשעבדי''' -  דלא תימא יתבון תנן ובעל חוב הוו ושעבודם קודם ויטרפו מבני השניה שהן בעלי חובות מאוחרין אלא יורשין הן וירתון תנן ולא גבו ממשעבדי]:

'''ומאי קודמין''' -  דמשמע הא אי איכא מידי למשקל בתרייהו שקלו:

'''קודמין לנחלה''' -  לא שיטלו הראשונים אחריהם כתובת אמן אלא יטלו אחריהם חלקם במותר כדרך חולקי ירושה:

'''יורשי הראשונה למה לי''' -  דקרו להו יורשי ראשונה הלא לא מכחה ולא מתקנתה הן באין לירש ואמאי קתני סיפא ליורשי הראשונה:

'''הכי גרסי' איידי דתנא שניה ויורשיה תנא נמי ליורשי הראשונה''' -  איידי דקרי להו לבני שניה יורשי האם דאינהו מינה קא ירתי קרינהו לבני ראשונה נמי על שם יורשיה ולאו משום דמדידה קא ירתי אלא שמא בעלמא כלומר לבני הראשונה:

'''והכא בדאיכא מותר דינר''' -  קאמר אי האי קודמין ליורשי הראשונה קודמין לכתובת בנין דכרין הוא איכא לאוקומה בדאיכא מותר דינר ואע&quot;ג דלא תני אם יש שם מותר דינר הא קתני לה לקמן היה שם מותר דינר כו' ותרתי זימני לא איצטריך למיתני:

'''תנאי היא''' -  אי שקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין אי לא:

'''אתם בני בעלת חוב אתם טלו כתובת אמכם וצאו''' -  ע&quot;כ בדליכא מותר דינר קמיירי מדקתני וצאו ואי דאיכא נחלה יותר על שתי כתובות מאי וצאו דקא אמרי להו נהי נמי דשקלי בני ראשונה כתובת בנין דכרין שארא מיהא פלגי אלא בדליכא והכי קאמרי להו אתם בני בעלת חוב אתם וכתובת אמכם הואיל וחוב היא ואינכם באין בתורת בנין דכרין לא בעינן מותר דינר דאין לך נחלה דאורייתא יפה מזו שאנו ואתם פורעים חובת אבינו הלכך טלו אותה וצאו ואנו נטול השאר בכתובת בנין דכרין:

'''רבי עקיבא אומר כבר קפצה נחלה כו'''' -  משעה שמת הבעל בחייה של שניה קפצה נחלת בנין דכרין מלפני בני הראשונה:

'''ונפלה''' -  להיות נחלה כשאר ירושה אף לבני השניה ואפילו הוי הכא מותר דינר לא הוו שקלי בני הראשונה כתובת בנין דכרין דבאחת בחייו ואחת במותו לא איתקן:

'''דכו&quot;ע יש להן''' -  וטעמא דרבי עקיבא הכא משום דליכא מותר דינר הוא וקסבר אין כתובה נעשית מותר לחברתה ואפי' השניה חוב וה&quot;ה לבע&quot;ח היכא דמתו שתיהן בחייו דתרוייהו אתו בתורת בנין דכרין ויש שם מותר דינר והוא משועבד לבעל חוב לא הוי מותר:

'''בבעל חוב כולי עלמא לא פליגי דהוי מותר''' -  הואיל והשטר יוצא על כולם נמצאו כולם פורעין והיא נחלה שלהן שעשו בהן מצות פריעת חוב אביהם:

'''כי פליגי בכתובה''' -  באחת בחייו ואחת במותו שהשניה חוב היא פליגי בן ננס סבר הרי זו כשאר חוב והוי מותר ור' עקיבא סבר לאו כשאר חוב דמי כיון דאינהו גופייהו קא שקלי והלכך הנך בני שניה מקבלין ולא פורעין נמצא שאין כאן נחלה דאורייתא ולא איתקן ירושת בנין דכרין דרבנן למיעקר נחלה דאורייתא:

'''אי הכי''' -  דבהא לחודא הוא דפליג רבי עקיבא משום דליכא מותר ואי הוה מותר לא פליג מאי כבר קפצה נחלה דמשמע אין כאן תורת בנין דכרין כלל הכי אבעי ליה למימר אם יש שם מותר נוטלין ואם לאו אין נוטלין:

'''אלא אמר רב יוסף כו'''' -  כדפרישית ברישא דאפי' הוה בה מותר אתא ר' עקיבא למימר דהואיל ואחת במותו ליכא כתובת בנין דכרין לבני ראשונה וכל שכן כי ליכא:

'''באים בניה של זו''' -  קא סלקא דעתך אבני שניה קאי והכי קאמר באים בני השניה שהיא בעלת חוב ונוטלין כתובת אמם אבל לבני ראשונה אין כאן כתובה דקסבר אחת בחייו ואחת במותו אין להם:

'''חולקין בשוה''' -  את המותר על כתובת החוב:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''הא''' איכא שקלי. מדקתני לשון קודמין דהוה ליה למימר שניה ויורשיה נוטלין ולא יורשי הראשונה ואע&quot;ג דתנן בן קודם לבת הכא דאיכא למטעי הוה ליה למידק:

''' מדלא''' קתני אם יש שם מותר דינר. אף על גב דלא הוה קאי אלא אדיוקא שפיר הוה ליה למיתני:

''' והכא''' הוא דאיכא מותר דינר. לא הוה צריך להאי דמטעמא קמא אדחי כולהו הואיל ואוקימנא קודמין לנחלה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק י|צ ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|י|צ|ב}}</text>
      <sha1>9mwpmqx9biihjelro8r5gkjpi3onzv8</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות צז ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1732029</id>
    <revision>
      <id>3009278</id>
      <parentid>2945378</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:16:18Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009278</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13688" sha1="3ycwbh9n4yybccmb14ncg5db2n7bcbq" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|צז|ב|צז א|צח א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף צז עמוד ב] אלא מן האירוסין מאי טעמא? אמר עולא: משום חינא, ר' יוחנן יהודה אמר: לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין. מאי בינייהו? איכא בינייהו גרושה{{הל&quot;מ-רק-ראש| דמשום חינא איכא משום שלא תתבזה ליכא והלכתא כר&quot;י‍ דפשטא דמתני' כוותיה: }}
, {{הל&quot;מ-רק-גמרא|למאן דאמר משום חינא, גרושה נמי בעיא חן; למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, גרושה לא איכפת ליה. תנן: וגרושה לא תמכור אלא בבית דין; בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, גרושה לא איכפת ליה; אלא למאן דאמר משום חינא, גרושה נמי בעיא חן! הא מני? ר' שמעון היא. אי רבי שמעון, הא תנא ליה רישא: מן האירוסין לא תמכור כו'! מהו דתימא אלמנה מן האירוסין הוא, דלא נפיש חן דידה, אבל גרושה דנפיש חן דידה - אימא תיבעי חן. הא נמי תנינא: כל שאין לה מזונות, לאתויי מאי? לאו לאתויי גרושה! לא, לאתויי מגורשת ואינה מגורשת, כדרבי זירא, דאמר ר' זירא}} {{הל&quot;מ-ריף-ראש|אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל}}: {{שוליים|א}}כל מקום שאמרו מגורשת ואינה מגורשת - בעל חייב במזונותי' {{הל&quot;מ-ריף-ראש|וה&quot;מ בחיי בעלה אבל אחר מיתת בעלה לא:. }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|ת&quot;ש: כשם שמוכרת שלא בב&quot;ד, כך יורשיה יורשי כתובתה מוכרים שלא בבית דין; בשלמא למאן דאמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, כי היכי דאיהי לא ניחא ליה דתתבזי, יורשיה נמי לא ניחא ליה דליבזו; אלא למאן דאמר משום חינא, יורשיה מאי חן איכא? תרגמה עולא: כגון שירשתה בתה או אחותה. }}
מתני'. מכרה כתובתה או מקצתה, משכנה כתובתה או מקצתה, נתנה כתובתה לאחר או מקצתה - לא תמכור את השאר אלא בבית דין; וחכ&quot;א: {{שוליים|ב}}מוכרת היא אפי' ארבעה וחמשה פעמים, {{שוליים|ג}}ומוכרת למזונות שלא בבית דין וכותבת למזונות מכרתי; {{שוליים|ד}}וגרושה לא תמכור אלא בבית דין. 
{{הל&quot;מ-רק-ראש|הא דקתני וכותבת למזונות אסיקנא לעיל (דף צו ב) דעצה טובה קמ&quot;ל דלא ליקרו לה רעבתנותא והוא הדין נמי אי לא כתבה אלא מכרה סתם נאמנת לומר למזונות מכרתי דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ועל היתומים להביא ראיה‍ כדתני לוי אלמנה כל זמן שלא נשאת על היתומים להביא ראיה‍ וכר' יוסי דאמר מוכרת סתם ובכך כחה יפה ובירושלמי (ה&quot;ג) מפרש ייפוי כח דר'‍ יוסי אם באתה מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי‍ באתה מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי:}}
גמ'. מתניתין מני? ר&quot;ש היא; דתניא: מכרה כתובתה, משכנה כתובתה, עשתה כתובתה אפותיקי לאחר - אין לה מזונות, (דברי ר&quot;מ); ר&quot;ש אומר: אף על פי שלא מכרה ולא משכנה כתובתה אלא מחציתה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|מקצתה ולא משכנה אלא מקצתה לא תמכור את השאר אלא בב&quot;ד וליתא לדרבי שמעון דאמרינן }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|- אבדה מזונותיה. למימרא, דרבי שמעון סבר: דלא אמרי' מקצת כסף ככל כסף, ורבנן סברי: אמרי' מקצת כסף ככל כסף, הא איפכא שמעינן להו! דתניא: והוא אשה בבתוליה - }}{{שוליים|ה}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|פרט לבוגרת שכלו בתוליה, דברי ר&quot;מ, ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת! התם בקראי פליגי, ר' מאיר סבר: בתולה - אפי' מקצת בתולים, בתוליה - עד דאיכא כולהו בתולים, בבתוליה - בכדרכה אין, שלא כדרכה לא; ר' אלעזר ור' שמעון סברי: בתולה - שלמה משמע, בתוליה - אפילו מקצת בתולים, }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''אלא מן האירוסין מאי טעמא''' -  לא אטרחוה רבנן [לבא] לבית דין ככל שאר מוציאי שטר חוב:

'''משום חינא''' -  שיהו בעליהן לחן בעיניהן ולא ימנעו הנשים מלינשא לאנשים:

'''גרושה נמי בעיא חן''' -  תקנתא דמשום חינא שהרי תקנת חכמים היא ולא מאהבת האיש הלכך מה לי אהובה מה לי שנואה:

'''ר&quot;ש היא''' -  דלית ליה חינא דגבי אלמנה מן האירוסין נמי משום דלכתובה קא מזבנה אמר לא תמכור אלא בב&quot;ד:

'''דלא נפיש חן דידה''' -  שלא היתה לה חיבת ביאה ולא ירע בעיני הנשים אם הוטרחה זו:

'''אימא תבעי חן''' -  ואפי' לרבי שמעון:

'''הא נמי תנינא''' -  בסיפא דמילתיה דרבי שמעון:

'''לאו לאתויי גרושה''' -  מן הנשואין דאי מן האירוסין הא אשמעינן אלמנה וכ&quot;ש גרושה:

'''מגורשת ואינה מגורשת''' -  ומן האירוסין ולא לאשמעינן דלא תמכור לכתובתה אלא בב&quot;ד דהא מאלמנה שמעינן לה אלא אגב אורחיה אשמעינן דמגורשת ואינה מגורשת כגון זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ברה&quot;ר אין לה מזונות מן היתומים אם מת:

'''כדרבי זירא''' -  דאמר בעלה חייב במזונותיה בחייו [ואשמעינן מתני' דדוקא בחייו] משום דמעוכבת בשבילו להנשא אבל לאחר מיתה לא דדלמא גרושין הוו ואין לה מזונות דמספיקא לא מפקי' ממונא: יורשיה יורשי כתובתה גרסינן ולא גרסינן ויורשי:

'''מאי חן איכא''' -  הרי הנטרחים לבית דין אנשים הן:

'''שירשתה בתה או אחותה''' -  דמשום דידה בעינן תקנתא שלא תמשך מלהנשא:

'''מתני' לא תמכור את השאר כו'''' -  ר&quot;ש קאמר לה דאמר אין מוכרת שלא בב&quot;ד אלא למזונות וזו מכיון שגבתה מקצתה אין לה מזונות והכי מוקי לה בגמרא כרבי שמעון:

'''וחכמים אומרים מוכרת היא''' -  לכתובתה אפילו לפרקים ואף על פי כן מוכרת בינתיים למזונות שלא בב&quot;ד:

'''וכותבת''' -  בשטר המכירה:

'''למזונות מכרתי''' -  משום עצה טובה כדאמר לעיל:

'''וגרושה לא תמכור''' -  לכתובתה:

'''אלא בב&quot;ד''' -  למ&quot;ד טעמא משום אינו רוצה שתתבזה כו' הא לא איכפת ליה ודברי הכל היא ולמאן דאוקי טעמא משום חינא הא ר&quot;ש היא:

'''גמ' מתני' מני''' -  ת&quot;ק דמתני':

'''מכרה כתובתה''' -  כולה אין לה מזונות דברי ר&quot;מ אבל מכרה מקצתה יש לה מזונות:

'''לא אמרינן מקצת כסף''' -  מוהר הבתולות שיש לה עדיין עליהם הרי הוא ככולו ויתן לה מזונות:

'''פרט לבוגרת''' -  ולא אמרינן מקצת בתולים ככל הבתולים:

'''בתוליה''' -  אי הוה כתיב והוא אשה בתולה יקח:

'''בבתוליה''' -  במקום בתולים הקפיד הכתוב אבל נבעלה שלא כדרכה והיא נערה כשרה לכה&quot;ג:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''אלמנה''' מן האירוסין הוא דלא נפיש חן דידה אבל גרושה כו'. פירש רבינו חננאל גרושה נפיש חן דידה דיש לה תוספת והואיל ויש לה לגבות כל כך אימא שתמכור שלא בבית דין א&quot;נ יש לפרש שהיא צריכה חן יותר לינשא שהיא בזויה יותר מן האלמנה:

''' לאתויי''' מגורשת ואינה מגורשת. פירש הקונטרס דאגב אורחיה קמ&quot;ל דמגורשת ואינה מגורשת אינה גובה מזונות מן היתומים וזו היא מילתא דפשיטא דמספק שמא מגורשת גמורה היתה לא תוציא מזונות מן היתומין הילכך נראה כפירוש רבינו חננאל לאתויי מגורשת ואינה מגורשת הא דתנן כל שאין לה מזונות לא תמכור הא יש לה מזונות תמכור שלא בב&quot;ד ואי זו היא זו אלמנה מן הנשואין ומרבה מגורשת ואינה מגורשת ואין לתמוה מאי קמ&quot;ל אם מוכרת שלא בבית דין דמצי למימר דעיקרא דמילתא לאשמועינן דבת מזונות היא אי נמי מצינו למימר דאף המכירה שלא בב&quot;ד קמ&quot;ל דאע&quot;ג דלא מדינא היא ניזונת אלא משום דאגידא ביה ס&quot;ד דלא תקנו לה רבנן למכור שלא בב&quot;ד דסגי לה אי אית לה אפי' בב&quot;ד:

''' מכרה''' כתובתה. נראה לי לפרש דהיינו מנה ומאתים והשתא אתי שפיר דקאמר לא תמכור השאר אלא בב&quot;ד דהיינו תוספת:

''' מתניתין''' מני רבי שמעון היא דתניא כו'. וא&quot;ת ממתניתין נמי תפשוט דאתיא כרבי שמעון מדקתני לא תמכור את השאר אלא בבית דין דהיינו כר&quot;ש דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין וי&quot;ל דחכמים נמי כרבי שמעון סבירא להו בהא דאמר כל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בב&quot;ד ואי מדקתני מוכרת אפילו ארבעה וחמשה פעמים ומוכרת למזונות שלא בב&quot;ד משמע משום דאכתי לא הפסידה מזונות הוא דמוכרת כתובתה שלא בב&quot;ד:

''' בבתולייה''' בכדרכה אין שלא כדרכה לא. דליכא למימר עד שיהו כולן קיימין בין כדרכה בין שלא כדרכה דאם כן לישתוק קרא מיניה וממילא הוה ממעטינן בעולה שלא כדרכה מיו&quot;ד של בתוליה כמו בוגרת אבל מבתולה בלא יו&quot;ד לא אפשר לומר דהוה ממעטינן ליה דהא בקנס של נערה כתיב בתולה ואפי' הכי יש לה קנס כדאיתא בפרק קמא דקדושין (דף י.) מודה רבי דלענין קנס דכולהו משלמי וכן גבי נערה המאורסה דכתיב בתולה אמרינן התם דכולהו בסקילה ואפילו רבי לא פליג אלא משום דכתיב לבדו ומיהו קשה לי אימא בבתוליה אתא לרבות בוגרת ולא בעולה שלא כדרכה ונראה לי דמשמע ליה טפי לאוקמיה בבעולה שלא כדרכה משום דמשמע בבתוליה במקום בתולים כלומר במקום בתולים בעינן שתהא בתולה:

''' בתולה''' שלמה משמע. קשה לרבי אמאי איצטריך למכתב גבי קנס נערה למעוטי בוגרת תיפוק ליה מבתולה שלמה משמע ואפילו אם תמצא לומר ההוא בתולה איצטריך לכדדרשינן ליה באלו נערות (לעיל דף כט:) אכתי קשה מהא דאמר בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף סא: ושם) אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה ולהאי תנא אמאי איצטריך למכתב בתולה נערה בכל מקום כיון דכתב בתולה ידעינן שהיא נערה ועוד קשה מהא דאמר גבי נערה המאורסה באו עליה עשרה ועדיין היא בתולה כולן בסקילה ואמאי והא כתיב בתולה דמשמע שלמה למעט שלא כדרכה ואפילו רבי לא פליג מהאי טעמא דבתולה שלמה משמע ואמרינן נמי בקידושין {{הפניה-גמ|קידושין|י|א}} מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ואמאי והא כתיב ביה בתולה ושמא י&quot;ל התם משום דדרשינן (שם ט:) בעולת בעל בעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה ואין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יא|צז ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|יא|צז|ב}}</text>
      <sha1>3ycwbh9n4yybccmb14ncg5db2n7bcbq</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות קז א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1732048</id>
    <revision>
      <id>3009261</id>
      <parentid>2945397</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:13:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009261</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="15222" sha1="k2a9j1k8zr0x0p83hegudhxwj5piqij" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|קז|א|קו ב|קז ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף קז עמוד א] {{שוליים|א}}פוסקין מזונות לאשת איש, ושמואל אמר: אין פוסקין מזונות לאשת איש. אמר שמואל: מודה לי אבא, {{שוליים|ב}}בשלשה חדשים הראשונים{{הל&quot;מ-רק-ראש| שאין פוסקין}}, {{הל&quot;מ-רק-ריף|מה טעם}}? לפי שאין אדם מניח ביתו ריקן {{הל&quot;מ-ריף-ראש|והלכתא פוסקין מזונות לאשת איש}}. {{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|בששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי - בשלא שמעו בו שמת, רב אמר: פוסקין, דהא משועבד לה, ושמואל אמר: אין פוסקין. מ&quot;ט? רב זביד אמר: אימא צררי אתפסה, רב פפא אמר: חיישינן שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך. מאי בינייהו? איכא בינייהו: גדולה ולא ספקה; אי נמי, קטנה וספקה. תנן: מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, חנן אמר: }}{{שוליים|ד}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה, נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו: תשבע בתחלה ובסוף; עד כאן לא פליגי אלא לענין שבועה, אבל מזוני יהבינן לה! תרגמה שמואל: בששמעו בו שמת. תא שמע: }}תניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, בני כהנים גדולים אומרים: תשבע, חנן אומר: לא תשבע, {{שוליים|ה}}ואם בא בעל ואמר פסקתי לה מזונות - נאמן! {{הל&quot;מ-רק-ריף|פירוש ובשבועה }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|פירש רש&quot;י נאמן אף להוציא מידה מה שנתנו לה בית דין ובשבועה משמע דאף אבני כהנים גדולים קאי דאמרי תשבע והיינו טעמא דאורחא דמילתא הוא להתפיסה צררי הלכך מוציא מידה בשבועה ולא נהירא דא&quot;כ לא תמצא לעולם מי שילוה לה שאם ישבע הבעל שנתן לה יפסיד מה שהלוה לה הלכך נראה לפרש דנאמן להצריכה שבועה וקאי [אדחנן] דאמר לא תשבע‍ ואם בא הבעל גובה בשבועה מה שלותה ואכלה ועכשיו אין יראים להלוות לה שסומכין עליה שתשבע ולא נהירא לי האי פירושא‍ דמלתא דפשיטא היא מאחר שהוא מוחזק וטוען ברי שתהא צריכה שבועה ומאי קא משמע לן ועוד לישנא דנאמן לא משמע הכי ועוד מאחר שהוא מוחזק וטוען ברי למה מוציאין ממנו ממון וכי משום תקנתא דידה שתמצא ללות נוציא ממון מחזקתו הלכך נראה כפירוש רש&quot;י וכן פירש רב אלפס זכרונו לברכה נאמן ובשבועה: }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא נמי בששמעו בו שמת. והא אם בא ואמר קאמר! אם בא לאחר שמועה. ת&quot;ש}} {{הל&quot;מ-ריף-ראש|תניא אידך}}: {{שוליים|ו}}מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, ואם בא ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך - רשאי, ואם קדמו בית דין ופסקו - מה שפסקו פסקו! {{הל&quot;מ-רק-ראש|‍פירוש ואשתו תובעת מזונות שלותה ואכלה קודם שבא ואמר צאי מעשה ידיך במזונותיך כלומר לא אפרע כי היה לך להתפרנס ממעשה ידיך ואף על פי שאינה מספקת דאם לא היו מלוים לה היתה דוחקת עצמה ומצמצמת‍ ואין לפרש דהכי קאמר אני אמרתי לה קודם שהלכתי צאי מעשה ידיך במזונותיך ונתרצית דא&quot;כ הוה ליה למימר נאמן אלא רשאי משמע דהשתא הוא רשאי לומר כן כדי שלא יפרע מה שלוותה והא דאמרינן לקמן לוותה ואכלה ועמדה ומיאנה ודייקינן טעמא דמיאנה הא לא מיאנה אית לה התם‍ מיירי שפסקו לה ב&quot;ד ואח&quot;כ לוותה‍‍: }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|הכא נמי בששמעו בו שמת. ת&quot;ש מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות, ב&quot;ד יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין לאשתו, אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר! אמר רב ששת: במשרה את אשתו ע&quot;י שליש. אי הכי, בניו ובנותיו נמי! כשהשרה לזו ולא השרה לזו. מאי פסקא? אלא אמר רב פפא: כששמעה בו שמת בעד אחד, היא דאי בעית אינסובי בעד אחד מצי מינסבא - מזוני נמי יהבינן לה, בניו ובנותיו דאי בעו למיחת לנכסיו בעד אחד לא מצו נחתי - מזוני נמי לא יהבינן להו. מאי דבר אחר? רב חסדא אמר: תכשיט, רב יוסף אמר: צדקה. מ&quot;ד תכשיט, כל שכן }}
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''פוסקין מזונות''' -  ב&quot;ד יורדין לנכסי מי שהלך למדינת הים ופוסקין מזונות לאשתו:

'''בששמעו בו שמת כ&quot;ע לא פליגי''' -  דפוסקין דלמאי ניחוש לה אי לצררי הרי סופה לגבות כתובתה ותשבע שלא עיכבה משלהם כלום ואי לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקבלה עליה משמת אינה משועבדת לו מעשה ידיה וא&quot;ת והרי היא משועבדת ליתומים ואף הם יאמרו לה כן אף הוא לא היה יכול לומר לה אלא א&quot;כ היא מתרצה:

'''צררי''' -  צרורות כספים נתן בידה למזונות:

'''חיישי' שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך''' -  וקבלה עליה:

'''איכא בינייהו גדולה''' -  הראויה להתפיסה מעות ולא ספקה מזונות במעשה ידיה שהן שני בצורת או שאינה בעלת מלאכה לצררי איכא למיחש לצאי מעשה ידיך במזונותיך ליכא למיחש דכיון דלא ספקה לא קבלה עליה:

'''אי נמי קטנה''' -  ובעלת מלאכה והשנים כתקנן:

'''וספקה''' -  לרב זביד פוסקין דלא עביד איניש דמתפיס צררי לקטנה לרב פפא אין פוסקין דאיכא למימר צאי מעשה ידיך למזונותיך אמר לה:

'''ואם בא ואמר פסקתי לה מזונות''' -  אתפסתיה צררי:

'''נאמן''' -  ובשבועה ומחזרת מה שנתנו לה ב&quot;ד:

'''לאחר שמועה''' -  לאחר ששמעו בו שמת בא:

'''ולא דבר אחר''' -  מפרש לקמיה:

'''במשרה אשתו ע&quot;י שליש''' -  העמיד אפוטרופוס לזונה ועכשיו משך האפוטרופוס את ידו דהשתא ודאי לצררי ליכא למיחש ולא לשמא אמר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך:

'''אי הכי''' -  דהשרה אותה ע&quot;י שליש אפי' בניו ובנותיו נמי דהא גלי דעתיה דניחא ליה שיהו נזונין משלו:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''ששמעו''' בו שמת. פירש הקונטרס דלמאי ניחוש לה אי לצררי הרי סופה ליטול כתובתה ולישבע שלא עיכבה משלהם כלום והשתא בעי למימר דפליגי בלא שמעו בו שמת היינו בלא שבועה דאי בשבועה אמאי לא תטול וזה אינו דהא בסמוך פריך עד כאן לא פליגי אלא לשבועה אבל למזונות יהבינן לה אלמא לשמואל אפילו בשבועה אין לה ונראה לרבי דהיינו טעמא דבשמעו בו שמת לכולי עלמא פוסקין דאין כאן שום הוכחה לאשה דתפסה צררי ולא שאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך אבל בלא שמעו שמת אמר שמואל דאין פוסקין דמוכחא מילתא מדאינו חוזר שנסתלק ממנה בשום ענין לרב זביד בצררי ולרב פפא דאמר לה צאי כו' והלכך אפי' בשבועה לא מהימנא. מ&quot;ר. ולבי מגמגם לפירושו דפריך בסמוך מהא דתניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בני כהנים גדולים אומרים תשבע כו' ואם בא כו' ומשני בששמעו בו שמת ודוחק לשנויי בא לאחר שמועה ונמצא שהיה שקר מה ששמעו בו שמת והוה מצי לשנויי בלא שמעו בו שמת וכגון דפסקיה מברא או שום אונס שאינו יכול לשוב דמודה שמואל דפוסקין לה מזונות כיון דהשתא ליכא הוכחה ואמר לי רבי דהא מילתא לא שכיח הוא שיארע אונס או יפסיקו הנהר יותר מיום או יומים:

''' בששמעו''' בו שמת כולי עלמא לא פליגי. נראה לרבי דהאי שמעו בו שמת בשני עדים מדקאמר לקמן ששמעו בו שמת בעד אחד מכלל דעד השתא ס&quot;ד בשני עדים ובקול נמי ליכא למימר מדפריך לקמן ת&quot;ש האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים כו' ובאה ואמרה גירשני בעלי מתפרנסת והולכת עד כדי כתובתה ומשני כששמעו בו שמת פירוש שמת קודם אותו הזמן שאמרה שנתגרשה ופריך מ&quot;ש עד כדי כתובתה אפילו לעולם נמי ואי שמעו בו שמת בקול קאמר מאי קושיא וכי יש להאמין הקול הואיל והיא אמרה שגירשה ולא מת ולא דמיא לההיא דפרק המפקיד (ב&quot;מ דף לח: ושם) שבוי שנשבה רב אמר אין מורידים קרוב לנכסיו ושמואל אמר מורידין כששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין וההוא שמעו בו שמת היינו בעד אחד דאי בשני עדים מאי חידוש הוא הלא הם יורשים אותו וא&quot;ת ואעד אחד היאך מורידין והתנן ביבמות בפרק האשה שהלכה (דף קטז: ושם) גבי האשה שאמרה מת בעלי שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה ומדהיא לא מהימנא עד אחד נמי לא מהימן וי&quot;ל דהתם מיירי לירד ולמכור אבל בהמפקיד מיירי לירד על מנת שלא למכור כדמוכח התם והא דתניא לקמן ב&quot;ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ומוקמינן לה בששמעו בו שמת בעד אחד וקאמר בניו ובנותיו דאי בעו מיחת לנכסים בעד אחד לא מצו נחתי מזוני נמי לא יהבינן להו התם נמי למכור אבל בפירות הגדלים בשדה אכלי להו שפיר:

''' חיישינן''' שמא אמר לה כו'. וקיבלה עליה ופטרתו ופטור הוא בכך אע&quot;ג דהשתא לא ספקה:

''' קטנה''' וספקה. וא&quot;ת הואיל וספקה נימרו לה ב&quot;ד צאי מעשה ידיך למזונותיך ולמה יורדים לנכסיו למאן דחייש לצררי ואי לא ספקה א&quot;כ היכי מחלה למ&quot;ד צאי מעשה ידיך והא אין מחילת קטנה כלום וי&quot;ל כגון דספקה לדברים גדולים ולא ספקה לדברים קטנים דלדברים קטנים מהני מחילתה אי נמי בפעוטות דמקחן מקח ומתנתן מתנה. מ&quot;ר:

''' תרגמה''' שמואל בששמעו בו שמת. תימה א&quot;כ מאי טעמא דבני כהנים גדולים דמה לי דמת בביתו מה לי ששמעו בו שמת ע&quot;פ עדים ואין נראה לפרש ששמעו בו ע&quot;פ עד אחד וי&quot;ל דאפי' מת בביתו פליגי בני כהנים גדולים והא דנקט למי שהלך למדינת הים רבותא נקט דס&quot;ד ניחוש כ&quot;כ לצררי דאפילו בשבועה לית לה. מ&quot;ר:

''' ואם''' בא ואמר פסקתי לה מזונות נאמן. פירש רש&quot;י אף להוציא מידה מה שנתנו לה ב&quot;ד בשבועה דהכי משמע דאנשבעה קאי והיינו טעם דסתמא דמילתא מתפיס לה צררי הלכך מוציאין מידה בשבועה ונראה לרבי. להצריכה שבועה ובשבועה תגבה מה שלוותה ואכלה דאי לאו הכי לא תמצא מי שילוה לה שיראים להפסיד אבל עכשיו שהיא נשבעת אין יראים כלום שסומכין עליה שתשבע. מ&quot;ר:

''' ואם''' בא ואמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך רשאי. כלומר אם לוותה ואכלה לא אפרע שאם לא היו מלוים לזו היתה דוחקת עצמה אף ע&quot;ג דלא ספקה והאי דאמרינן לקמן לוותה ואכלה עמדה ומיאנה ודייקינן טעמא דמיאנה הא לא מיאנה יהבינן לה התם שפסקו לה ב&quot;ד:

''' מאי''' פסקא. תימה לרבי אין סתמא דמילתא אשתו דחייב במזונותיה משרה על ידי שליש בניו ובנותיו דלא מיחייב במזונותיהם לא משרה ורבינו שמשון מפרש הסוגיא אי הכי בניו ובנותיו נמי אי אמרת בשלמא דלא איירי מתני' במשרה אשתו ע&quot;י שליש אלא אשתו ובניו סמוכין על שולחנו ניחא דאשתו מפרנסין הואיל והוא חייב לזונה משום חשש דשמא התפיסה צררי אין ב&quot;ד נמנעין מלזונה אבל בניו ובנותיו דאינו חייב במזונותיהן אין לירד לנכסיו לפרנסם דבקל יש לחוש שמא התפיסם צררי והניח להם מעות לפרנסם עד שישוב אבל השתא דמוקמת במשרה ע&quot;י שליש ליכא למיחש לצררי ומשני במשרה אשתו ע&quot;י שליש אבל בניו סמוכין על שולחנו ולא השרה ע&quot;י שליש ולהכי חיישינן לצררי ופריך מאי פסקא דזה אין רגילות דאשתו ישרה ע&quot;י שליש ובניו יהיו סמוכין על שולחנו:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יג|קז א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|יג|קז|א}}</text>
      <sha1>k2a9j1k8zr0x0p83hegudhxwj5piqij</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות קח ב</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1732051</id>
    <revision>
      <id>3009250</id>
      <parentid>2945400</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T15:11:01Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009250</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="13016" sha1="c8sy3sfbxbhvwgnwowta43z7yex9emb" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|קח|ב|קח א|קט א|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|[דף קח עמוד ב] כיסופא מי לית ליה? התם נמי אית ליה הנאה, בההיא הנאה דמיכסיף מיניה. }}
מתני'. אדמון אומר שבעה. מי שמת והניח בנים ובנות, {{שוליים|א}}בזמן שהנכסים מרובין - הבנים יורשים והבנות נזונות, ובנכסים מועטים - הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים; אדמון אומר: בשביל שאני זכר הפסדתי? אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. {{הל&quot;מ-רק-ראש|ואף על גב דפסקינן לקמן (סי' י') כל מקום שאמר ר&quot;ג רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו ומההיא פיסקא פריך הש&quot;ס לקמן אלמא הוי עיקר מ&quot;מ ר&quot;ח ורב אלפס ור&quot;ת ז&quot;ל פסקו דלית הלכתא בהך כוותיה דסוגיין דהש&quot;ס דלא כוותיה לעיל בפ' נערה (דף מג א) א&quot;ר יוסי א&quot;ר עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחים בנכסים מועטין ולעיל בפרק הנושא (דף ג א) א&quot;ר אסי א&quot;ר יוחנן יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטין מה שמכרו מכור וכן בפרק מי שמת (דף קמ א) אלמנתו מהו שתמעט בנכסים והיה אומר ר&quot;ת ז&quot;ל דאדמון לאו לפלוגי אחכמים הוא דאתא אלא אתמוהי בעלמא קא מתמה וקאמר ר&quot;ג יפה אמר אדמון שהיה מתמיה על דברי חכמים: }}
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. מאי קאמר? אמר אביי, ה&quot;ק: בשביל שאני זכר וראוי לעסוק בתורה הפסדתי? אמר ליה רבא: מאן דעסיק בתורה הוא דירית, מאן דלא עסיק בתורה לא ירית? אלא אמר רבא, הכי קאמר: בשביל שאני זכר וראוי לירש בנכסים מרובין, הפסדתי בנכסים מועטין? }}
מתני'. הטוען את חבירו כדי שמן והודה בקנקנים, אדמון אומר: הואיל והודה במקצת הטענה ישבע, וחכ&quot;א: אין הודאת מקצת ממין הטענה. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. 
{{הל&quot;מ-רק-גמרא|גמ'. שמע מינה לרבנן, טענו חטין ושעורין והודה בשעורין - פטור; לימא, תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, דא&quot;ר נחמן אמר שמואל: }}{{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן - חייב! אמר רב יהודה אמר רב: בטוענו מדה. אי הכי, מ&quot;ט דאדמון? אלא אמר רבא: דכולי עלמא }}{{שוליים|ג}}היכא דאמר ליה מלא עשרה כדי שמן יש לי בבורך - שמן קטעין ליה, קנקנים לא קטעין ליה, עשרה כדי שמן מלאים יש לי אצלך - שמן וקנקנים קטעין ליה, כי פליגי - היכא דאמר ליה עשרה כדי שמן יש לי אצלך, אדמון אומר: יש בלשון הזה לשון קנקנים {{הל&quot;מ-ריף-ראש|והוה ליה מודה מקצת הטענה וישבע}}, ורבנן סברי: {{שוליים|ד}}אין בלשון הזה לשון קנקנים {{הל&quot;מ-ריף-ראש|ואין כאן הודאה }}במקצת ממין הטענה {{הל&quot;מ-ריף-ראש|אלא מה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו דהוה ליה כמו שטענו חטים והודה לו בשעורים דפטור וקי&quot;ל כאדמון דאמר יש בלשון הזה לשון קנקנים והוה ליה מודה מקצת הטענה דאמרינן אמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה וכ&quot;ו:. }}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|אלא טעמא דאין בלשון הזה לשון קנקנים, הא יש בלשון הזה לשון קנקנים - חייב, לימא, תיהוי תיובתא דר' חייא בר אבא, דא&quot;ר חייא בר אבא: טענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהם - פטור! אמר רב שימי בר אשי: נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו. מתקיף לה רבינא: רימון בלא קליפתו לא מינטר, שמן מינטר בלא קנקנים! אלא הכא במאי עסקינן - דאמר ליה: עשרה כדי שמן יש לי אצלך, ואמר ליה אידך: שמן לא היו דברים מעולם, קנקנים נמי חמשה אית לך וחמשה לית לך, אדמון אומר: יש בלשון הזה לשון קנקנים, ומגו דקמשתבע אקנקנים, משתבע נמי אשמן על ידי גלגול; ורבנן סברי: אין בלשון הזה לשון קנקנים, מה שטענו לא הודה לו, ומה שהודה לו לא טענו. }}
מתני'. הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''כיסופא מי לית ליה''' -  דקא מיכסיף מן המלוה תמיד הלכך אי רבנן היא דאמרי דלענין חוב לוה ע&quot;מ לפרוע ופרע חברו בשבילו חייב לשלם וגבי מודר הנאה מחילה היא ואסיר כי לוה ע&quot;מ שלא לפרוע נמי הנאה היא ומחילה מחיל גביה ואסיר אלא חנן היא ובין בחוב העומד לפרוע בין בעומד שלא לפרוע לית ליה גביה מידי ולאו מחילה היא ואע&quot;ג דסלקיה מפרעון ומכיסופא:

'''מתני' נכסים מועטין''' -  מפרש בבבא בתרא שאין בהן פרנסת שנים עשר חדש לזכרים ולנקבות:

'''הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים''' -  תקנת חכמים היא:

'''הפסדתי''' -  בתמיה:

'''גמ' מאי קאמר''' -  אם בשביל שאני זכר הפסדתי משמע אם בשביל שאני זכר וכחי יפה הפסדתי ומהו יפוי כחו:

'''מתני' והודה לו בקנקנים''' -  רקים בלא שמן:

'''גמ' בטוענו מדה''' -  לא תבע ממנו קנקנים אלא שמן הפקדתי אצלך ומאי כדי שמן דקתני מתני' מדה מלא עשרה כדי שמן דהוי ליה טענו חטים והודה לו בשעורים:

'''בבורך''' -  בור שלפני הבד:

'''קנקנים לא טעין ליה''' -  וכי הודה לו בקנקנים לאו הודאה היא:

'''כדים מלאים''' -  כדים ושמן משמע:

'''עשרה כדי שמן''' -  ולא אמר מלאים:

'''יש בלשון הזה לשון קנקנים''' -  כיון דלא אמר ליה מלא עשרה אין זה טוענו מדה אלא עשרה כדים מלאים והוה ליה טענו חטים ושעורים:

'''אלא טעמא כו'''' -  לשון קושיא הוא לאותובי למאן דאמר פטור דדוקיא דמתני' כרב נחמן מדקתני הטוען את חבירו כדי שמן ולא קתני כדים מלאים שמן שמעינן מינה דמשום דאין בלשון הזה לשון קנקנים פטרי רבנן הא אם תבעו שניהם חייב:

'''נעשה כמי שתבעו רימון בקליפתו''' -  לא דמו כדים ושמן לחטים ושעורים דכולי חדא מילתא הוא וממין הטענה הוא:

'''שמן''' -  בלא קנקנים מנטר בבור:

'''אלא הכא במאי עסקי' כו'''' -  אלא לא תימא כמו שטענו רימון אלא ר' חייא מוקי למתניתין כגון שהודה במקצת קנקנים ומקצתם כפר דבקנקנים גופייהו איכא כפירה והודאה ואי יש בלשון התביעה לשון קנקנים מיחייב עלייהו שבועה ושבועה דשמן דקא מחייב אדמון משום גלגול היא דקסבר יש בלשון התביעה לשון קנקנים:

'''מתני' ופשט לו את הרגל''' -  לשון בזיון הוא ואמר נואש שאינו חש לדבריו טול טיט שעל גבי רגלי ואני שמעתי תלה אותי על עץ ואין לי מה ליתן:&lt;B&gt; גמ'&lt;/B&gt;&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''אדמון''' אומר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי. אע&quot;ג דאמר לקמן כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו ומההוא פיסקא פריך הש&quot;ס לקמן אלמא דהכי הוי עיקר מ&quot;מ אומר ר&quot;ת דלית הלכתא כוותיה בהא דהא סוגיא דגמרא דלא כוותיה לעיל בפרק נערה (דף מג. ושם) אמר. רבי אסי א&quot;ר יוחנן עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל אחין בנכסים מועטים אלמא סתם דבריו כרבנן ועוד דלעיל פ' הנושא (דף קג.) אמרי' יתומים שקדמו ומכרו בנכסים מועטים מה שמכרו מכרו וסתמא דהש&quot;ס כרבנן בריש מי שמת (ב&quot;ב דף קלט:) ואומר ר&quot;ת דהיינו טעמא דאדמון לאו לאיפלוגי אמלתא דחכמים אתא אלא מתמה בעלמא הוא ור&quot;ג נמי דאמר בההיא רואה אני את דברי אדמון לאו משום פסק דין אלא משום שיש ודאי לתמוה.:

''' אמר''' רבא דעסיק באורייתא ירית. בתמיה מקשים מאי קמתמה רבא אין ה&quot;נ כדאמר לעיל בפרק נערה (דף מט. ושם) מצוה לזון את הבנות וק&quot;ו לבנים דעוסקין בתורה ואר&quot;ת דלא דמי דלעיל גבי מצוה יש מצוה לזון הבנים יותר מן הבנות אבל הכא שמת האב וירושתן קא שקלי מן התורה קא מתמה רבא אמילתיה דאדמון דקא בעי למימר דכשיעסוק בתורה יטול ירושה ואם לא יעסוק לא יטלנה וי&quot;מ דהכא מיירי בבנים גדולים ולהכי פריך מאן דעסיק כו' אבל לעיל מצוה לזון את הבנים בבנים קטנים מיירי משום דכולם עומדים לעסוק בתורה קאמר ק&quot;ו לבנים ולהכי לא פריך מאן דעסיק דכולם הן עומדים לעסוק בתורה:

''' שמע''' מינה מדרבנן טענו חטין ושעורים וכו'. תימה מאי פריך לר&quot;נ מדרבנן והלא איכא אדמון דקאי כוותיה וכי תימא משום דרבים נינהו אדרבה אית לן למימר כאדמון דהלכתא כוותיה ואומר רבי דמכולהו פריך דמשמע דאדמון מודה בחטין ושעורים דמיפטר מדלא נקט חטין ושעורים אלא נקט כדי (יין ושמן) דכרימון בקליפתו דמי כדבעי למימר לקמן רב שימי בר אשי שאינו יודע הגמרא אמאי הוי נקיט האי לישנא דכדי שמן ומיהו לאחר שידע דאיכא לאפלוגינהו ביש בלשון הזה לשון קנקנים פריך איפכא נימא תיהוי תיובתא דרב חייא בר אבא ואפילו הכי משני נעשה כמי שטענו רימון בקליפתו:

''' אי''' הכי מ&quot;ט דאדמון. תימה מאי קא קשיא ליה הא אשכחן ר&quot;ג דאית ליה האי סברא דמיחייב בטען לו חטין והודה לו בשעורים כדתנן בפ' שבועת הדיינין (שבועות לח: ושם) ונראה דה&quot;ק אי הכי מ&quot;ט דאדמון אליבא דר&quot;נ דהא בעינן למימר דלהוי אדמון כרב נחמן דכוותיה קי&quot;ל ור&quot;נ דוקא בטענו חטין ושעורים והודה לו באחד מהן מיחייב אבל טענו חטין והודה לו בשעורין פטור:

''' הפוסק''' מעות לחתנו. מוקי לה בירושלמי כשפסק במעמדה אבל לא פסק במעמדה אפי' רבנן מודו והשתא אתי שפיר הא דאמר בגמרא כופין למאן אילימא כופין לאב איפכא איבעי ליה למימר הואיל ופסק במעמדה הוי תנאי גדולה תנאי ותנאי קטנה לאו כלום ומסיק כופין לבעל ליתן את הגט לקטנה משום דלאו תנאה אבל גדולה הואיל ובמעמדה התנה הרי הוא כמו שהיא עצמה התנית:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יג|קח ב}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|יג|קח|ב}}</text>
      <sha1>c8sy3sfbxbhvwgnwowta43z7yex9emb</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>ביאור:הל&quot;מ כתובות קט א</title>
    <ns>106</ns>
    <id>1732052</id>
    <revision>
      <id>3009281</id>
      <parentid>2945401</parentid>
      <timestamp>2026-05-02T01:17:04Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <minor />
      <comment>בוט: הוספת &lt;/div&gt;&lt;/div&gt; לאחר תג סוף קטע ג' למסכת כתובות</comment>
      <origin>3009281</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="14598" sha1="tem2yirbax5er48dou8gcdmgqskt8am" xml:space="preserve">{{כותרת_ביאור_הלמ|כתובות|קט|א|קח ב|קט ב|ביאור=כן}}
&lt;קטע התחלה=ג/&gt;
[דף קט עמוד א] תשב עד שתלבין ראשה; {{שוליים|א}}אדמון אומר: יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שתלבין ראשי, עכשיו שאבא פסק מה אני יכולה לעשות, או כנוס או פטור. אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון. 
גמ'. מתני' דלא כי האי תנא; דתניא, אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו אדמון וחכמים על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל, שיכולה היא שתאמר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות, על מה נחלקו? על שפסקה היא על עצמה, שחכמים אומרים: תשב עד שתלבין ראשה, אדמון אומר: יכולה היא שתאמר כסבורה אני שאבא נותן עלי, ועכשיו שאין אבא נותן עלי מה אני יכולה לעשות, או כנוס או פטור, אמר רבן גמליאל: רואה אני את דברי אדמון {{הל&quot;מ-ריף-ראש|וקי&quot;ל כתנא דידן }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|וי&quot;א כיון ששאל רבא לרב נחמן אפי' בברייתא נמי והשיב לו רב נחמן דבכל מקום קאמר אלמא דס&quot;ל כתנא דברייתא‍ והלכתא כוותייהו: }}
{{הל&quot;מ-רק-ריף|והשתא דתקינו רבנן למורדת למיתב לה (לאלתר) [גיטא] ל&quot;ש פסק עליה אביה ול&quot;ש פסקה איהי כד אמרה ליה או כנוס או פטור כייפינן ליה ויהיב לה גיטא בעל כרחיה:}}
תנא: {{שוליים|ב}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|במה דברים אמורים - בגדולה, אבל בקטנה - כופין. כופין למאן? אילימא לאב, איפכא מיבעי ליה! אלא אמר רבא: }}{{שוליים|ג}}{{הל&quot;מ-רק-גמרא|כופין לבעל ליתן גט. אמר ר' יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון - הלכה כמותו. אמר ליה רבא לרב נחמן: אפי' בברייתא? א&quot;ל: מי קאמרינן במשנה? בכל מקום שאמר רבן גמליאל קאמרינן. }}
אמר ר' זירא אמר רבה בר ירמיה: {{הל&quot;מ-רק-גמרא|ב' דברים שאמר חנן - הלכה כיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון - אין הלכה כיוצא בו. מאי קאמר? אילימא הכי קאמר: שני דברים שאמר חנן - הלכה כמותו וכיוצא בו, ושבעה דברים שאמר אדמון - אין הלכה כמותו ולא כיוצא בו, והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כל מקום שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון - הלכה כמותו! אלא ה&quot;ק: שני דברים שאמר חנן - הלכה כמותו וכיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון - אין הלכה כיוצא בו, הא כמותו - הלכה בכולהו. והאמר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה: כ&quot;מ שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון - הלכה כמותו, אמר - אין, לא אמר - לא! אלא ה&quot;ק: }}שני דברי' שאמר חנן - הלכה כמותו וכיוצא בו, שבעה דברים שאמר אדמון - יש מהן שהלכה כמותו וכיוצא בו, ויש מהן שאין הלכה כמותו אלא ולא כיוצא בו, בכ&quot;מ שאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון - הלכה כמותו, אינך לא{{הל&quot;מ-ריף-ראש|. ודאמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון תלתא אינון מי שמת והניח בנים ובנות והטוען את חבירו כדי שמן והפוסק מעות לחתנו }}{{הל&quot;מ-רק-ראש|ופשט לו את הרגל. }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|מי שמת}} {{הל&quot;מ-ריף-ראש|והניח בנים ובנות נפקא ליה מהלכתא וקיימא לן כרבנן דאמרי }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|בנכסים מועטין }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים פשו להו תרתי דהלכתא }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|בה כאדמון }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|כיוצא בו דחנן }}הא {{הל&quot;מ-ריף-ראש|דאמרינן לעיל}} {{הל&quot;מ-ריף-ראש|[דף ק&quot;ח ע&quot;א] אמר רב הושעיא הא מני חנן היא דאמר }}איבד הניח מעותיו{{הל&quot;מ-רק-ריף| על קרן הצבי }}{{הל&quot;מ-ריף-ראש|כיוצא בו דאדמון הא דאמרינן בשבועות [שבועות מ' ע&quot;ב] טענו שור ושה וחמור והודה לו באחד מהן חייב ואמר רבי חייא בר אבא תלמוד ערוך הוא בפי' ר' יוחנן הא מני אדמון היא }}{{הל&quot;מ-רק-ריף|וכבר ברירנא בשבועות שהלכה היא טענו שור שה וחמור והודה לו באחד מהן חייב:}}{{הל&quot;מ-רק-ראש| והא דאצטריך הכא למיפסק הלכה כיוצא בו טפי מכל שאר פסקי הלכה שבהש&quot;ס דממילא מדמינן מילתא למלתא ההיא דחנן אצטריך דלא תימא דווקא בפורע מזון אשתו שאינו חיוב גמור כל כך הוא דפטור קא משמע לן‍ דאף כיוצא בו בשארי חובות נמי הלכה כמותו וכיוצא בו דאדמון אצטריך דלא תימא שאני הכא דהוי כמו רמון בקליפתו: }}
מתני'. העורר על השדה והוא חתום עליה בעד, אדמון אומר: השני נוח לי והראשון קשה הימנו, וחכמים אומרים: {{שוליים|ד}}איבד את זכותו. {{שוליים|ה}}עשאה סימן לאחר - איבד את זכותו. 
גמ'. אמר אביי: {{שוליים|ו}}לא שנו אלא עד, אבל דיין - לא איבד את זכותו, דתני ר' חייא: {{שוליים|ז}}אין העדים חותמין על השטר אלא א&quot;כ קראוהו,
&lt;קטע סוף=ג/&gt;\n&lt;/div&gt;&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_rashi'&gt;
==רש&quot;י==
&lt;קטע התחלה=ר/&gt;

'''במה דברים אמורים''' -  אברייתא קאי:

'''איפכא מיבעי ליה''' -  אם באת לכוף את האב איפכא מסתברא טפי לפי שהגדולה תנאה תנאי:

'''אפי' בברייתא''' -  כשפסקה היא לעצמה: הכי גרסינן א&quot;ר זירא אמר רבה בר ירמיה שני דברים שאמר חנן הלכה כיוצא בו שבעה דברים שאמר אדמון אין הלכה כיוצא בו מאי קאמר כו': כיוצא בו דחנן רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון רבן גמליאל:

'''אין הלכה כיוצא בו''' -  שלא ראה את דבריו אלא בשלשה שהיה לו לראות את דבריו בכולם:

'''מתני' העורר על השדה כו'''' -  ראובן מערער על שדה שביד שמעון ואומר לוי שמכרה לך גזלה ממני:

'''והוא חתום''' -  על שטר המכירה שכתב לוי לשמעון כשמכרה לו:

'''אדמון אומר''' -  יכול הוא שיאמר מה שלא ערערתי בשעה שלקחת מלוי וחתמתי בתוך השטר עד לפי שלוי אדם חזק וקשה להוציאה מידו ונוח לי שתהא בידך שאוציאנה ממך בדין:

'''איבד את זכותו''' -  דהואיל וחתם הודה שאין לו עסק בה:

'''עשאה''' -  המוחזק בה סימן לאחר שלא מכר לראובן זה העורר עליה אלא לאיש אחר היה מוכר שדה מצד זו ומצר לו ארבעת מצרי השדה וכתב לו במצרים מצר פלוני שדה שלי ועשה שדה זו סימן מצר ללוקח ובשמו של מוכר וזה חתם על אותו שטר ולא ערער:

'''איבד את זכותו''' -  אפילו לאדמון דאין לומר כאן השני נוח לי:

'''גמ' אבל דיין''' -  שהובא שטר המכירה בבית דין לקיימו כמשפט קיום שטרות שהעדים באין ומעידין על כתב ידם והדיינין כותבין שטרא דנן נפקא לקדמנא ואסהידו סהדי אחתימות ידייהו ואישרנוהי וקיימנוהי:

'''לא איבד זכותו''' -  שלא ידע מה כתוב בו שיערער עליו:

'''דתני רבי חייא אין העדים חותמין על השטר אלא א&quot;כ קראוהו''' -  שהרי על דברי השטר הם באים להעיד:&lt;קטע סוף=ר/&gt;
&lt;/div&gt;

&lt;div class='gmara_tosfot'&gt;
==תוספות==
&lt;קטע התחלה=ת/&gt;

'''תשב''' עד שתלבין ראשה. פי' רשב&quot;ם הא דאמר רב גידל בריש הנושא (לעיל דף קב:) עמדו וקדשו קנו הני מילי דקדשו מיד מתוך התנאי או לאחר זמן והזכירו התנאים בשעת קידושין אבל התנו עתה וקדש לאחר זמן ולא הזכירו התנאים לאו דברים הנקנים באמירה הם ובכי האי גוונא הכא תשב עד שתלבין ראשה ולא מצי תבע ליה בדינא והלשון משמע כן ועמדו וקדשו משמע מתוך התנאי וקשה לי מירושלמי אהא דתנן הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן ופריך ולאו דברים הנקנים באמירה הן ומשני כשפסק על מנת לכנוס ומאי קשה אפי' פסק על מנת שלא לכנוס אפ&quot;ה יכול שיאמר לו לך אי אפשי ליתן דמיירי בשלא עמדו וקדשו מתוך התנאי ומיהו לא קשה כולי האי דאי כשלא עמדו מתוך התנאי היכי קאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן מ&quot;מ אין נראה לרבי פירושו דמכאן אין שום ראיה דהא דקאמר תשב עד שתלבין ראשה כשאין לו לאב כלום ליתן או הבעל אינו רוצה לטרוח ולהביאו לדין אבל אם היה רוצה להביאו בדין הוה ליה ליתן ומיהו הא לא משמע הכי לרבי לפרש כשאין לו כלום ליתן מדבעי למימר כופין לאב. ור&quot;ש בירושלמי מוקי דרב גידל בנשואין ראשונים ומתניתין דהכא בנשואין שניים ואני חפשתי בירושלמי ומצאתי בריש אע&quot;פ דהך דרב גידל דוקא בנשואין הראשונים ודוקא באב הפוסק ע&quot;י בתו ולא אשה ע&quot;י בתה ולא אח על ידי אחותו:

''' ואפילו''' בברייתא אמר ליה אין כל מקום קאמרינן. תימה היכי מצי למיפסק הלכתא כתרווייהו כברייתא וכמתני' והלא דברים סותרין זה את זה דבמתני' קתני אילו אני פסקתי כו' וברייתא קתני כסבורה אני י&quot;ל הכי פי' ואפי' בברייתא כלומר למאי דסבירא ליה לתנא דברייתא דבפסקה היא בעצמה פליגי קא אמרת דהלכתא כוותיה וא&quot;ל כל מקום קאמרינן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

''' שני''' דברים שאמר חנן הלכה כמותו וכיוצא בו. פי' בקונטרס כיוצא בו דחנן רבן יוחנן בן זכאי כיוצא בו דאדמון ר&quot;ג וקשה לרבי חדא דלישנא לא משמע הכי ועוד מה לו להזכיר בדברי חנן כיוצא בו והא לא מיירי חנן אלא באותן שני דברים דוקא והוה ליה למימר הלכה כחנן ותו לא הלכך נראה לרבי כפר&quot;ח כיוצא בו בדינים אחרים הדומין לאלו והלכה כמותו ולא כיוצא בו כלומר בדינין הדומין לאלו אין הלכה כמותו ודומה להא דאמר בפרק כל הנשבעין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבועות|מח|ב}} דאמר להו רב נחמן הבו דלא לוסיף עלה פי' הכינו עצמכם שלא תוסיפו עליה ללמד ממנו דבר הדומה לו:

''' אדמון''' אומר השני נוח לי והראשון קשה הימנו. אע&quot;ג דלית הלכתא כאדמון בהא דהא לא קתני בה רואה אני את דברי אדמון לא תיקשי דמסקינן בחזקת הבתים (ב&quot;ב דף מג:) עלה דההיא מכר לו שדה אין מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל משמעון ומכרה ללוי ואתא יהודה וקא מערער דלא ליזיל שמעון לאסהודי ללוי משום דניחא ליה דתיקום ארעא ביד לוי דאמר הראשון נוח לי והשני קשה הימנו הכא לא היה לו לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דשני אבל התם לאו הודאה היא:

''' לא''' שנו אלא עד אבל דיין לא דתני רבי חייא כו'. הקשה ה&quot;ר יצחק ב&quot;ר ברוך דהכא משמע דאין הדיינים מעידין על מה שכתוב בשטר אלא על חתימת העדים וקשה מהא דאמר בחזקת הבתים (שם דף נב.) אחד מן האחין שהיה נושא ונותן בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה ומסיק ראיה בקיום השטר אלמא דעל ידי חתימת הדיינים אנו יודעים שהשטרות שלו הם אלמא אכולה מילתא קמסהדי ותירץ רבי דהתם ודאי אית לן למימר דדיינים רמו אנפשייהו לאסהודי לגמרי שהרי היו יודעים שהיה נושא ונותן בתוך הבית וסתמא דמילתא לאו דידיה הוא הלכך אי לאו דידעי דשלו היה לא היו מקיימין אלא בשם היתומים:&lt;קטע סוף=ת/&gt;
&lt;/div&gt;

==עין משפט ונר מצוה==
{{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/כתובות/פרק יג|קט א}}
[[קטגוריה:בבלי מסכת כתובות]]
[[קטגוריה:בבלי סדר נשים]]
{{מפרשים לדף גמרא|כתובות|יג|קט|א}}</text>
      <sha1>tem2yirbax5er48dou8gcdmgqskt8am</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1738392</id>
    <revision>
      <id>3009215</id>
      <parentid>3007195</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:38:28Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>פרק ה - שירת דבורה</comment>
      <origin>3009215</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="923" sha1="eicawp6uv7hq8xwq3fyqocuws6ft0lj" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|פרק א]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|שופטים א}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|פרק ב]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|שופטים ב}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|פרק ג]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|שופטים ג}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|פרק ד]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|שופטים ד}}

===[[רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|פרק ה]]===

{{#קטע:רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|שופטים ה}}

{{מ:טעמי המקרא-סוף}}
==הערות==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>eicawp6uv7hq8xwq3fyqocuws6ft0lj</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>שיחת משתמש:אור גנוז</title>
    <ns>3</ns>
    <id>1739290</id>
    <revision>
      <id>3009209</id>
      <parentid>3001873</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:17:20Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>/* חוק עונש מוות למחבלים */ נושא חדש ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]])</comment>
      <origin>3009209</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="339" sha1="9pltu8hslaqfxcvb2cs9hdfl2hwrsw5" xml:space="preserve">{{בה}} [[משתמש:Shahar9261|Shahar9261]] ([[שיחת משתמש:Shahar9261|שיחה]]) 10:35, 31 במרץ 2026 (IDT)

== חוק עונש מוות למחבלים ==

{{הסבר בוט חוקים|חוק עונש מוות למחבלים}}-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 15:17, 1 במאי 2026 (IDT)</text>
      <sha1>9pltu8hslaqfxcvb2cs9hdfl2hwrsw5</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>משתמש:Yack67/bloc-notes</title>
    <ns>2</ns>
    <id>1739711</id>
    <revision>
      <id>3009229</id>
      <parentid>3009171</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:19:33Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3009229</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="11936" sha1="93bocqhnmfu7mwupnf1jtbyvxm8xeba" xml:space="preserve">==א-1873==
'''[[אומץ דר חזקים|אומץ דר חזקים אבאר לפי פסוקים]]'''. — יוצר שבת שלישי אחר הפסח — סי' א&quot;ב (כפול), שלמה (שש פעמים, אחר אותיות ד', ח', ל', ע', ר', ת',) הקטן (אחר חתימת הא&quot;ב). [שלמה הבבלי]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=661 260], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 239, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#דרך החיים|דרך החיים]] ח&quot;ד 119, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 311 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=342 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 112, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=213 106],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337921 103].{{ש}}
==א-7609==
'''[[אריות הדיחו פזורה|אריות הדיחו פזורה מבית לשכות ועזרה]]'''. — יוצר לשבת שלישי אחר פסח — סי' א&quot;ב, יוסף בר שמואל טוב עלם. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סאלוניקי|א סלוניקי]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=121 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=663 262],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 245, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 312 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=343 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 111, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=214 106], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}
==א-7899==
'''[[אשיחה בדברי נפלאותיך|אשיחה בדברי נפלאותיך אספרה כבוד מעשי אצבעותיך]]'''. — יוצר שבת רביעי אחר פסח — סי' א&quot;ב, אמתי [בן שפטיה]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=664 263], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 249, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 313 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=344 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 114, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=216 107], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=50 46], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337984 166].{{ש}}
==י-3593==
'''[[יקודי אש|יקודי אש כידודי אש יצורי צור כרובים דר]]'''. — אופן — סי' יעקב. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=668 267], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 265, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 249, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 317 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=348&amp;hilite= *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 120, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=222 110], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=112], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1338379 561].
==ל-447==
'''[[לבעל התפארת|לבעל התפארת מתקן רום בזרת מעצימים אדרת מלאכי השרת]]'''. — אופן — סי' בנימן (באות שניה של ראשי הבתים) [בר זרח]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=662 261], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א סב|א סב]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7069&amp;st=&amp;pgnum=32 15:] -[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א הדרת|א הדרת]] ח&quot;א [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11581&amp;st=&amp;pgnum=139 70], -[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#א ה|היידענהיים]] פולין [לח' פסח] [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=43505&amp;st=&amp;pgnum=206 *],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 252 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=289 *] [לח' פסח], 312 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=343 *] [לשבת שלישי אחר פסח], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 242, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 110, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=125 61:], [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=214 106], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יוצרות-אמשטרדם (?) א|יוצרות-אמשטרדם (?) א]] 47:, -[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#יוצרות-אמשטרדם (?) ב|ב]] 3, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=21 18], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=59 55], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337940 122].{{ש}}

+'''לבקר''' — עי' [[#ל-316|לבוקר]].{{ש}}
==ס-34==
'''[[סגולתי מלוכה אזרתיך|סגלתי מלוכה אזרתיך ולמאוד לבבתיך]]'''. — סי' משלם בר משה. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=662 261],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 243, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 312 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=343 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 111, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=214 106], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#לוח|לוח]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=63 60],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337979 161].{{ש}}
==ש-358==
'''[[שדודים נדודים|שדודים נדודים לציון תקבץ מכורים בלא הון תשובב למרבץ]]'''. — גאולה — סי' שלמה [רשב&quot;ג]. * [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#אוצר התפלות|אוצר התפלות]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=57996&amp;st=&amp;pgnum=663 262],  [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ארנהיים|ארנהיים]] 248, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כל בו|כל בו]] ח&quot;ד 313 [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20350&amp;st=&amp;pgnum=344 *], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#כנור ציון|כנור ציון]] 18 [רק ראשי פרקים], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#מחברת|מחברת]] [https://tablet.otzar.org/#/book/613684/p/98/t/827980/fs/0/start/0/end/0/c 17], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#סליחות-תימנים|סליחות-תימנים]] 39, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ע&quot;י|עבודת ישראל]] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42897&amp;st=&amp;pgnum=809&amp;hilite= 739], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#פירסט|פירסט]] 113, [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#קלא י|קלא י]] [[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#שער השמים|שער השמים]] ח&quot;ב [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22560&amp;st=&amp;pgnum=214 106], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים#ל|ל]] [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29119&amp;st=&amp;pgnum=101 97], [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|צ]] [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1337951 133].{{ש}}</text>
      <sha1>93bocqhnmfu7mwupnf1jtbyvxm8xeba</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות עברים</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1739951</id>
    <revision>
      <id>3009210</id>
      <parentid>3009127</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:21:26Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3009210</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="24801" sha1="qklhuaj6pehtijvnntvqfpqbi5dtddj" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
====מחזורי אשכנז====
======א אוגשפורג======
המחזור כסדר האשכנזים, אויגשפורג 1536.[https://hebrewbooks.org/45510 *]
======א ה======
ספר קרובות הוא מחזור מסודר מאת '''[[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]]''', רעדעלהיים 1832.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019512650205171/NLI אשכנז], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019642920205171/NLI פולין], [https://hebrewbooks.org/43502 1 (א' וב' של פסח)], [https://hebrewbooks.org/43505 2 (ז' וח' של פסח פולין)], 2 (ז' וח' של פסח אשכנז), [https://hebrewbooks.org/43202 3 (שבועות)], [https://hebrewbooks.org/43137 4 (א' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43504 4 (א' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43506 5 (ב' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43508 5 (ב' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43139 6 (ערבית של יו&quot;כ פולין)],[https://hebrewbooks.org/43138 6 (ערבית של יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43136 7 (יו&quot;כ פולין)], [https://hebrewbooks.org/43135 7 (יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43203 9 (שמיני עצרת פולין)],

======א הדרת======
מחזור כמנהג אשכנזים [עם פי' הדרת קדש], דפוס ונציה 1600. [https://hebrewbooks.org/11581 א] [https://hebrewbooks.org/11582 ב]
======א הנובר======
ספר קרובות הוא מחזור כמנהג פולין... מתורגם ומבואר ע&quot;י [[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]] ובהגהה יותר מדויקת ובתוספת תרגומים מיד ר' אייזק ברלין, הנובר 1839. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990025163240205171/NLI?bookreaderie=IE107957629 *]
======א סאלוניקי======
מחזור אשכנז, סאלוניקי 1556-1555. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=4 חסר] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017638420205171/NLI עליו]
======א סב======
מחזור מכל השנה כמנהג האשכנזים כמחזורי סלוניקי, סביוניטה 1557 - קרימונה 1560. [https://hebrewbooks.org/7069 *]
======א פולין======
מחזור מכל השנה כסדרה, פראג 1525-1522; הוצאה שניה, פראג 1549 [שני דפוסים שוים, מלבד שהדפוס הראשון מתחיל ביוצר לשבת חנוכה, והיוצר לשבת חוה&quot;מ סכות בא אחר יוצר לשבועות. עיין גם כן צונץ פ. ה. ב. ח&quot;ט 191]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013197770205171/NLI על מהדורה ב'] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010129850205171/NLI שנת 1613]
======א פיזרו======
[מחזור מכל השנה], פיזרו 1520. [https://hebrewbooks.org/20425 *]
====[[אבודרהם]]====
======אבודרהם 1489======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הר' דוד בן יוסף אבודרהם]], ליסבון 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945770205171/NLI *]
======אבודרהם 1513======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], קושטא 1513. [https://hebrewbooks.org/42471 *]
======אבודרהם 1521======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], פאס 1521. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945840205171/NLI *]
======אבודרהם 1546======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], דפוס ונציה 1546. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945860205171/NLI *]
======אבודרהם 1566======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]] דפוס ונציה 1566. [https://hebrewbooks.org/44589 *]
======[[אבל יחיד]]======
שיר מספד על מות [[מחבר:יעקב עמדין|ר' יעקב ישראל עמדן]] ל[[מחבר:שלמה דובנא|ר' שלמה מדובנא]], ברלין 1776. [https://hebrewbooks.org/22495 *]
======[[אבן בוחן]]======
הר' [[מחבר:קלונימוס בן קלונימוס|קלונימוס בן קלונימוס]], נאפולי 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020141190205171/NLI *]
======[[אבן בוחן (היילפרין)]]======
חלק א' כולל באור מלות ההגיון ל[[מחבר:רמב&quot;ם|הרמב&quot;ם]], חלק ב' כולל קבוצת מכתבים מחכמי ספרד ע&quot;י פלאי [[מחבר:פנחס מנדל היילפרין|[פינחס מנחם היילפרין]]], פראנקפורט דמיין 1846. [https://hebrewbooks.org/38249 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/39108 ח&quot;ב]
======[[אבן ספיר]]======
[[מחבר:יעקב ספיר|הר' יעקב ספיר הלוי]], ליק 1874-1866. [https://hebrewbooks.org/22331 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/22332 ח&quot;ב]
======[[טור אבן העזר|אבן העזר]]======
עיין [[#טור אבן העזר|טור אבן העזר]].
======אבני נזר======
י&quot;ל ע&quot;י [[מחבר:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לעטעריס]], הוספה למכתב עת &quot;[[וויענער פיערטעליאהרשריפט]]&quot;, וויען 1853. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019795300205171/NLI *]
======אבקת רוכל======
הר' מכיר תלמיד ר&quot;י בן ה[[מחבר:רבינו אשר|רא&quot;ש]], רימיני 1526 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020015650205171/NLI *]; נאווי דוואהר 1794. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012914520205171/NLI *]
======אגדת שמואל======
הר' שמואל בר יצחק אריפול, וויניציאה 1576. [https://hebrewbooks.org/11946 *]
======[[ספר האגודה|האגודה]]======
הר' זוסלין מק&quot;ק ורנקבורט, קראקא 1571. [https://hebrewbooks.org/45022 *]
======[[אגודת פרחים]]======
שירים מתרגמים ומחברים ע&quot;י יוחנן וויטקאווער, אלטונא 1880. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018977930205171/NLI עליו]
======[[אגודת שמואל]]======
ספר המגיד, [[נביאים]] ו[[כתובים]] עם [[:קטגוריה:רש&quot;י על המקרא|פירוש]] [[מחבר:רש&quot;י|רש&quot;י]] ולשון אשכנז ואגודת שמואל לר' שמואל בר משה דלוגאטש, אמשטרדם 1699. [https://hebrewbooks.org/52550 יהושע שופטים] [https://hebrewbooks.org/52554 שמואל] [https://hebrewbooks.org/52551 מלכים] [https://hebrewbooks.org/65437 ישעיה] [https://hebrewbooks.org/65436 ירמיה] [https://hebrewbooks.org/65435 יחזקאל] [https://hebrewbooks.org/52553 עזרא תרי עשר] [https://hebrewbooks.org/52555 תהלים] [https://hebrewbooks.org/52552 משלי איוב דניאל] [https://hebrewbooks.org/52549 דברי הימים]
======אגרות שד&quot;ל======
י&quot;ל ע&quot;י שאלתיאל אייזיק גראבער, פרזעמישל 1894-1882. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 1-5] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 6-9]
======אוצר התפלות======
סדור נוסח אשכנז, ווילנא 1914. [https://hebrewbooks.org/57995 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/57996 ח&quot;ב]
======אוצר טוב======
כולל דברים עתיקים [הוספה למ&quot;ע [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין פיר דיע וויססענשאפט דעס יודענטהומס יו&quot;ל ע&quot;י א' בערלינער וד' האפמאנן)]] ברלין 1880-1878. [https://hebrewbooks.org/58105 1878] [https://hebrewbooks.org/36610 1878b] [https://hebrewbooks.org/36611 1880] [https://hebrewbooks.org/44603 1881] [https://hebrewbooks.org/45730 1882] [https://hebrewbooks.org/58106 1883] [https://hebrewbooks.org/44604 1884] [https://hebrewbooks.org/58107 1885] [https://hebrewbooks.org/58108 1886]
======אידישע דענקער======
און פאעטען אין מיטעלאלטער. א. גינזבורג [נויארק] 1918. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020006 ח&quot;א] [https://www.universalyiddishlibrary.org/en/book/nli000002770-1 ח&quot;ב]
======אלברעכט======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Albrecht|Albrecht]].
======ארנהיים======
סדר עבודה בלב ח&quot;ב והוא יוצרות לכל שבתות השנה מתורגם ומבואר מאת חיים הלוי ארנהיים, גלאגוי ולייפציג 1840 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *]
======אר&quot;צ======
מחזור ארם צובה, וויניציה 1527 [בהעקז' של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק נמצא מן המחזור הזה רק מדף שכ&quot;ט עד תי&quot;ז, ודף ת&quot;ך ותכ&quot;א. הפיוטים החסרים בהעקז' הנ&quot;ל נרשמו עפ&quot;י רשימות פראדי ופריימאנן]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/21965 * ח&quot;ב].
======בית תפלה======
הר' ווערטהיימער [ירושלם 1902]. [https://hebrewbooks.org/38430 *]
======בית תפלה-ליוורנו======
ליוורנו כולל תפלה על הפרנסה ותפלת בית עלמין, ליוורנו 1871. [https://hebrewbooks.org/52573 1862]
======בית תפלה-שאלוניקי======
סדר תפלות, שאלוניקי 1807. [https://hebrewbooks.org/42151 1582[
======בן חנניה======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|Ben Chananja]].
======דרך חיים ב======
שלחן ערוך לעוברי דרכים חברו הר' חיים בן משה ליפשיץ, זולצבאך 1705. [https://hebrewbooks.org/19352 1703]
======דרך החיים======
סדר תפלה עם [[דרך החיים (הגאון מליסא)|דרך החיים]] על ידי [[מחבר:יעקב מליסא|הרב יעקב אב בית דין דק&quot;ק ליסא]], שטעטין 1862.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021029560205171/NLI *]
======חופת חתנים======
פיוטים לשמחת תורה וליום המילה, ליוורנו 1847 עי' ג&quot;כ [[#חפת|חפת]]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017469920205171/NLI *]
======חזונים======
כמנהג המערביים שנתגוררו בסיזיליא נדפס בקושטאנדינה שנת הש&quot;ם נפשינו בחיים 1580 או 1585. [https://hebrewbooks.org/42160 *]
======יוצרות-אמשטרדם (?) א======
קטע מסדור תפלה שנדפס באמ&quot;ד מכיל דף מ&quot;ה-קל&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 רעגעסטער של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק] לשנת 1928 [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 עמ' 165]). 
======יוצרות-אמשטרדם (?) ב======
כנ&quot;ל נדפס בשני עמודים על צד אחד, מכיל מדף א עד צ&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 שם] [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 שם]).
======יוצרות קראקא======
מנהג אשכנז עם פי' הר' אשר בן יוסף, קראקא 1589. [https://hebrewbooks.org/42162 אשכנז] [https://hebrewbooks.org/21006 פולין]
======יפה נוף======
כתבים לאנשים גדולים גם תפלה להרמב&quot;ן גם בקשות וויניציאה 1575 [בעל אוה&quot;ס מיחסו לר' יהודה זרקו]. [https://hebrewbooks.org/44816 *]
======כ&quot;ח======
כרם חמד, אגרות מחכמי ישראל נאספו ע&quot;י שמואל יהודה ליב גאלדענבערג, וויען ופראג 1843-1833 חלק ח' וט' ע&quot;י שניאור זקש, ברלין 1856-1854. [https://catalog.hathitrust.org/Record/009031920 *] [https://books.google.co.il/books?id=Beg6AQAAMAAJ&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false א-ב] [https://books.google.co.il/books?id=Zl0pAAAAYAAJ ג] [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ ד] [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ ה-ו] [https://books.google.co.il/books?id=kOg6AQAAMAAJ ז] [https://books.google.co.il/books?id=V-k6AQAAMAAJ ח] [https://books.google.co.il/books?id=Jek6AQAAMAAJ ט]
======כל בו======
סדור ומחזור כל בו, ווילנא 1905. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=1 ח&quot;א] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=3 ח&quot;ג] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=4 ח&quot;ד] [(*) נוסח ספרד ווילנא 1923: [https://hebrewbooks.org/20400 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/20253 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/20298 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/20350 ח&quot;ד]].
======כנור ציון======
עי' [[#כ&quot;צ|כ&quot;צ]].
======כ&quot;צ======
כנור ציון, מבחר שירי ציון נערכו ע&quot;י הוצאה תושיה, ורשה 1900. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021975890205171/NLI *]
======ל======
[[עמודי העבודה]], רשימת הפייטנים עם פיוטיהם, מאת [[w:אליעזר ליזר לאנדסהוטה|אליעזר ליזר לנדסהוטה]], ברלין 1856. [https://beta.hebrewbooks.org/29119 *]
======לוח======
נחלת שד&quot;ל ב, לוח הפיטנים והפיוטים, ברלין 1880. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=4 *]  [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001033700205171/NLI#$FL29507861 כתב יד] 
======מאגאזין======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|Magazin]].
======מערבות======
יוצרות וזולתות וסליחות ומנהגים דק&quot;ק ווירמישא עי' סיני בן יצחק זעקלין לואנץ, פ&quot;פ דמיין 1714. [https://hebrewbooks.org/42658 *]
======מפתח הפיוטים======
ציון לראשי המאמרים מכל הפיוטים אשר [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|בספרו של יום טוב ליפמן צונץ על הפיוטים]] מאת אברהם געשטעטנער. ברלין 1889. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/titleinfo/1315583 *]
======נחלת [[מחבר:שד&quot;ל|שד&quot;ל]]-ג======
לוח הפייטנים שבמחזור רומניא ובמחזור הקראים (אוצר טוב 1883 עמודי 32-15; 1884 עמודי 10-3). [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=18 1883] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44604&amp;st=&amp;pgnum=5 1884] [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000629680205171/NLI#$FL33903735 כתב יד]
======סדר סליחות======
פיוטים וקינות וודוים לחברה שומרים לבקר איטליאני, ד&quot;ו חש&quot;ד. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020259480205171/NLI *]
======סדר התחנונים======
אשר נהגו בני רומא, שונצינו 1487. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020258870205171/NLI עליו] 
======סדר תפלות-שבתי בס======
סדר תפלה נדפס בסוף ספר שפתי ישנים. אמסשטרדם 1680.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990004123730205171/NLI הספר, אבל לא מצאתי שם תפילות]
======סליחות-טורינו======
סדר סליחות ותחנונים כמנהג איטלייאני טורינו 1759. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018454320205171/NLI עליו]
======סליחות-תימנים======
ספר סליחות כמנהג תימנים... והם במספר מאה סליחות... ונצ&quot;ר אל רחמים לר' סעדיה גאון... ותלת עשר קול לרבינו הנ&quot;ל... וסדר עבודת יוהכ&quot;פ לראב&quot;ע ועוד ד' סליחות... י&quot;ל ע&quot;י שלום שלמה יצחק עדני, ירושלם 1887. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013695910205171/NLI?volumeItem=1 *]
======ספר הדמעות======
מאורעות הגזרות והרדיפות והשמדות מאת שמעון ברנפלד ח&quot;א, ברלין תרפ&quot;ד. ג' חלקים. ברלין 1926-1924. [https://benyehuda.org/collections/6832 *] [https://archive.org/details/seferhademaotmeo21bern/page/n6/mode/1up ח&quot;ב]
======ע&quot;י======
[[סדר עבודת ישראל]] כולל כל התפילות לכל השנה, על ידי [[מחבר:זליגמן בער|יצחק בן אריה יוסף דוב]], רעדעלהיים 1868.[https://hebrewbooks.org/42897 פולין 1901]
======פירסט======
סדר יוצרות לכל שבתות השנה, י&quot;ל ע&quot;י יוליוס פירסט, לפסיא 1852. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017512410205171/NLI *]
======צ======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|Zunz]] (2) [https://books.google.co.il/books?id=l2BAAmBHjmYC&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false *]
======צדמ&quot;ג======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|Zeitschrift d. D.M.G.]]
======קה&quot;פ======
קונטרס הפיוטים הנלוה אל המחזור ויטרי עם הערות חיים בראדי, ברלין 1894. [https://hebrewbooks.org/34863 *]
======קצנטינא======
מחזור קטן כמנהג קצטינא, , ע&quot;י אליהו עלוש בשנת תרל&quot;ב(?) נדפס עם כמה מעלות, ליוורנו 1872. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019937960205171/NLI *]
======ראב&quot;ע-איגר======
דיואן לר' אברהם בן עזרא י&quot;ל ע&quot;י עקיבא בן יוסף איגר, ברלין 1886. [https://hebrewbooks.org/38498 *]
======ראב&quot;ע-איגר (רשימה)======
רשימה בסוף הדיואן הנ&quot;ל מן הפיוטים שלא נמצאו בדיואן. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=202 *]
======רומא 1557======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומי, בולונייא 1557. (*) (לא מצאתיו)
======רומא ב======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומא עם פי' קמחא דאבישונא, בולונייא 1540. [https://hebrewbooks.org/44325 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/45406 ח&quot;ב]
======רומא-שד&quot;ל======
מחזור כל השנה כמנהג איטלייאני עם מבוא מאת שד&quot;ל, ליוורנו 1856. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI *]
======רומניא======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס מחדש בתבנית הנדפס בויניציאה במצות הרב אברהם ירושלמי זלה&quot;ה ועתה נדפס שנית במצות הר' אליה גאלימירי בהשתדלות הר' דוד בר אליה [קשתי] ז&quot;ל ובתוספת קצת ענינים מחודשים, בבית האחים שלמה ויוסף בני ה' יצחק בן הר' יוסף יעבץ הדורש, קושטאנדינה 1547. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017562660205171/NLI *]
======רומניא א======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, ע&quot;י אליה הלוי המאסף, קושטא 1510 [ההוצאה הזאת לא היתה לנגד עיני והשתמשתי ברשימת ה' בראדי הנמצאת בספרו של [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|ברלינר]] Aus meiner Bibliothek pp. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312179 XVII]-XXX]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012355650205171/NLI *]
======רומניא ב======
&quot;סדור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס במצות הר' אברהם בן יום טוב ירושלמי בבית דניאל בומבירגי מאנוירשא בוויניציאה&quot; [כן רשם שד&quot;ל ב[[#כ&quot;ח|כ&quot;ח]] ח&quot;ד עמ' 36 [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ&amp;pg=PA25&amp;source=gbs_toc_r&amp;cad=1#v=onepage&amp;q&amp;f=false *], ושם הספר נמצא בדף ו' ע&quot;א. שנת הדפוס לא הכיר שד&quot;ל, ורמש&quot;ש ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Hebräische Bibliographie|המזכיר]] שנה עשירית עמ' [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k199104/f126.item 120] משער שנדפס אחר שנת ר&quot;פ וזה נכון, כי בסוף הסדור הזה (בדף ת&quot;ס ע&quot;א) נמצא כדברים האלה: &quot;הלוח הזה תקנתיו אני הצעיר אברהם ירושלמי על פי מחזור רע&quot;ט&quot;, והנה בלי ספק עשה הלוח הזה אחר התחלת המחזור רע&quot;ט שהוא שנת רפ&quot;ג, וגם נוסח שטר גט הנמצא בדף תס&quot;א נותן התאריך &quot;שנת חמשת אלפים ומאתים ושמנים&quot;, ואעפ&quot;י שהעיר הנזכרת בנוסח זה היא קושטנדינה, בכל זאת אי אפשר לומר שהנוסח עם התאריך לקוח מן ההוצאה הראשונה, כי כבר ראינו שההוצאה הראשונה נדפסה בשנת ר&quot;ע. וא&quot;כ קרוב לודאי הוא שהמחזור הזה נדפס בוויניציאה בשנת 1523-1522, וכל התאריכים האחרים המובאים מרמש&quot;ש (רשימת בודליאנו [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/3781420 עמ' 398]) ומדוקעס ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]], שנה ה' [עמ' 397) ומברלינר ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|אויס מיינער ביבליאטהעק]], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312087 עמ' 3]) כלם מוטעים. העקז' של ביהמ&quot;ד דנויארק בא מאוצר הספרים אשר לה' אלחנן אדלר ונמצאו בו תס&quot;ט דפים כמו בעקז' של שד&quot;ל (כ&quot;ח שם עמ' 37), אולם הדפים ת&quot;ס ותס&quot;א יצאו ממקומם והדף האחרון נסמן בטעות תע&quot;א, וטעות זו נמצא ג&quot;כ בעקז' שהיה לפני רמש&quot;ש (עי' המזכיר שם). [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011635130205171/NLI *]
======שינגילי-א======
סדר תפלות שבחות ושירים לימי שמחת תורה וחופת נעורים, ולזמן מילת זכרים וכו' כפי מנהג אנשי שינגילי וק&quot;ק בקוגין, אמשטרדם 1757. [https://www.hebrewbooks.org/44577 *]
======שינגילי-ב======
הנ&quot;ל... כל אלה נשתלחו מק&quot;ק קוגין מה' יחזקאל רחבי, אמשטרדם 1769. [https://www.hebrewbooks.org/44576 *]
======שירי שלמה-ב&quot;ר======
שירי שלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ח.נ. ביאליק וי.ח. רבניצקי, כרך ראשון שירי חול, ברלין 1924. [https://hebrewbooks.org/38217 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/38220 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/38219 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/38218 ח&quot;ד] [https://hebrewbooks.org/38216 ח&quot;ה] [https://hebrewbooks.org/44148 ח&quot;ו]
======שע&quot;ה======
שער השיר, עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|Brody and Albrecht]].
======שער השמים======
פירוש על הסידור מ[[מחבר:של&quot;ה|הרב ישעיה בן אברהם הלוי הורוויץ]], אמשטרדם 1717. [https://hebrewbooks.org/22373 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22560 חלק ב]
======תחנונים-1597======
תחנונים ופזמונים וקינות של החברה שומרים לבקר אשכנזים, ד&quot;ו 1597. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017483090205171/NLI *] [https://hebrewbooks.org/52629 1638]
======תחנונים וסליחות======
מנהג איטליאני, ד&quot;ו 1760. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020261480205171/NLI *]
======תחנונים וסליחות-שמז======
הנ&quot;ל, ד&quot;ו 1587. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012793530205171/NLI *]
======[[תכלאל עץ חיים|תכלאל]]======
סדור כולל כל תפלות השנה הנקרא בלשון קדמונינו תכלאל כמנהג כל קהלות הקדש תימן עם ספר עץ חיים מ[[W:יחיא צאלח|ר' יהודה בר יוסף צאלח]], ירושלם 1896-1894. [https://tablet.otzar.org/#/b/5415/p/421/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;א] [https://tablet.otzar.org/#/b/5416/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ב] [https://tablet.otzar.org/#/b/5417/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ג]</text>
      <sha1>qklhuaj6pehtijvnntvqfpqbi5dtddj</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009222</id>
      <parentid>3009210</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:44:59Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3009222</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="25138" sha1="5dzxtolxyqsfoepasfxz4j2ao9lkq5g" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
====מחזורי אשכנז====
======א אוגשפורג======
המחזור כסדר האשכנזים, אויגשפורג 1536.[https://hebrewbooks.org/45510 *]
======א ה======
ספר קרובות הוא מחזור מסודר מאת '''[[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]]''', רעדעלהיים 1832.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019512650205171/NLI אשכנז], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019642920205171/NLI פולין], [https://hebrewbooks.org/43502 1 (א' וב' של פסח)], [https://hebrewbooks.org/43505 2 (ז' וח' של פסח פולין)], 2 (ז' וח' של פסח אשכנז), [https://hebrewbooks.org/43202 3 (שבועות)], [https://hebrewbooks.org/43137 4 (א' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43504 4 (א' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43506 5 (ב' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43508 5 (ב' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43139 6 (ערבית של יו&quot;כ פולין)],[https://hebrewbooks.org/43138 6 (ערבית של יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43136 7 (יו&quot;כ פולין)], [https://hebrewbooks.org/43135 7 (יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43203 9 (שמיני עצרת פולין)],

======א הדרת======
מחזור כמנהג אשכנזים [עם פי' הדרת קדש], דפוס ונציה 1600. [https://hebrewbooks.org/11581 א] [https://hebrewbooks.org/11582 ב]
======א הנובר======
ספר קרובות הוא מחזור כמנהג פולין... מתורגם ומבואר ע&quot;י [[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]] ובהגהה יותר מדויקת ובתוספת תרגומים מיד ר' אייזק ברלין, הנובר 1839. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990025163240205171/NLI?bookreaderie=IE107957629 *]
======א סאלוניקי======
מחזור אשכנז, סאלוניקי 1556-1555. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=4 חסר] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017638420205171/NLI עליו]
======א סב======
מחזור מכל השנה כמנהג האשכנזים כמחזורי סלוניקי, סביוניטה 1557 - קרימונה 1560. [https://hebrewbooks.org/7069 *]
======א פולין======
מחזור מכל השנה כסדרה, פראג 1525-1522; הוצאה שניה, פראג 1549 [שני דפוסים שוים, מלבד שהדפוס הראשון מתחיל ביוצר לשבת חנוכה, והיוצר לשבת חוה&quot;מ סכות בא אחר יוצר לשבועות. עיין גם כן צונץ פ. ה. ב. ח&quot;ט 191]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013197770205171/NLI על מהדורה ב'] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010129850205171/NLI שנת 1613]
======א פיזרו======
[מחזור מכל השנה], פיזרו 1520. [https://hebrewbooks.org/20425 *]
====[[אבודרהם]]====
======אבודרהם 1489======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הר' דוד בן יוסף אבודרהם]], ליסבון 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945770205171/NLI *]
======אבודרהם 1513======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], קושטא 1513. [https://hebrewbooks.org/42471 *]
======אבודרהם 1521======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], פאס 1521. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945840205171/NLI *]
======אבודרהם 1546======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], דפוס ונציה 1546. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945860205171/NLI *]
======אבודרהם 1566======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]] דפוס ונציה 1566. [https://hebrewbooks.org/44589 *]
======[[אבל יחיד]]======
שיר מספד על מות [[מחבר:יעקב עמדין|ר' יעקב ישראל עמדן]] ל[[מחבר:שלמה דובנא|ר' שלמה מדובנא]], ברלין 1776. [https://hebrewbooks.org/22495 *]
======[[אבן בוחן]]======
הר' [[מחבר:קלונימוס בן קלונימוס|קלונימוס בן קלונימוס]], נאפולי 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020141190205171/NLI *]
======[[אבן בוחן (היילפרין)]]======
חלק א' כולל באור מלות ההגיון ל[[מחבר:רמב&quot;ם|הרמב&quot;ם]], חלק ב' כולל קבוצת מכתבים מחכמי ספרד ע&quot;י פלאי [[מחבר:פנחס מנדל היילפרין|[פינחס מנחם היילפרין]]], פראנקפורט דמיין 1846. [https://hebrewbooks.org/38249 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/39108 ח&quot;ב]
======[[אבן ספיר]]======
[[מחבר:יעקב ספיר|הר' יעקב ספיר הלוי]], ליק 1874-1866. [https://hebrewbooks.org/22331 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/22332 ח&quot;ב]
======[[טור אבן העזר|אבן העזר]]======
עיין [[#טור אבן העזר|טור אבן העזר]].
======אבני נזר======
י&quot;ל ע&quot;י [[מחבר:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לעטעריס]], הוספה למכתב עת &quot;[[וויענער פיערטעליאהרשריפט]]&quot;, וויען 1853. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019795300205171/NLI *]
======אבקת רוכל======
הר' מכיר תלמיד ר&quot;י בן ה[[מחבר:רבינו אשר|רא&quot;ש]], רימיני 1526 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020015650205171/NLI *]; נאווי דוואהר 1794. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012914520205171/NLI *]
======אגדת שמואל======
הר' שמואל בר יצחק אריפול, וויניציאה 1576. [https://hebrewbooks.org/11946 *]
======[[ספר האגודה|האגודה]]======
הר' זוסלין מק&quot;ק ורנקבורט, קראקא 1571. [https://hebrewbooks.org/45022 *]
======[[אגודת פרחים]]======
שירים מתרגמים ומחברים ע&quot;י יוחנן וויטקאווער, אלטונא 1880. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018977930205171/NLI עליו]
======[[אגודת שמואל]]======
ספר המגיד, [[נביאים]] ו[[כתובים]] עם [[:קטגוריה:רש&quot;י על המקרא|פירוש]] [[מחבר:רש&quot;י|רש&quot;י]] ולשון אשכנז ואגודת שמואל לר' שמואל בר משה דלוגאטש, אמשטרדם 1699. [https://hebrewbooks.org/52550 יהושע שופטים] [https://hebrewbooks.org/52554 שמואל] [https://hebrewbooks.org/52551 מלכים] [https://hebrewbooks.org/65437 ישעיה] [https://hebrewbooks.org/65436 ירמיה] [https://hebrewbooks.org/65435 יחזקאל] [https://hebrewbooks.org/52553 עזרא תרי עשר] [https://hebrewbooks.org/52555 תהלים] [https://hebrewbooks.org/52552 משלי איוב דניאל] [https://hebrewbooks.org/52549 דברי הימים]
======אגרות שד&quot;ל======
י&quot;ל ע&quot;י שאלתיאל אייזיק גראבער, פרזעמישל 1894-1882. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 1-5] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 6-9]
======אוצר התפלות======
סדור נוסח אשכנז, ווילנא 1914. [https://hebrewbooks.org/57995 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/57996 ח&quot;ב]
======אוצר טוב======
כולל דברים עתיקים [הוספה למ&quot;ע [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין פיר דיע וויססענשאפט דעס יודענטהומס יו&quot;ל ע&quot;י א' בערלינער וד' האפמאנן)]] ברלין 1880-1878. [https://hebrewbooks.org/58105 1878] [https://hebrewbooks.org/36610 1878b] [https://hebrewbooks.org/36611 1880] [https://hebrewbooks.org/44603 1881] [https://hebrewbooks.org/45730 1882] [https://hebrewbooks.org/58106 1883] [https://hebrewbooks.org/44604 1884] [https://hebrewbooks.org/58107 1885] [https://hebrewbooks.org/58108 1886]
======אידישע דענקער======
און פאעטען אין מיטעלאלטער. א. גינזבורג [נויארק] 1918. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020006 ח&quot;א] [https://www.universalyiddishlibrary.org/en/book/nli000002770-1 ח&quot;ב]
======אלברעכט======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Albrecht|Albrecht]].
======ארנהיים======
סדר עבודה בלב ח&quot;ב והוא יוצרות לכל שבתות השנה מתורגם ומבואר מאת חיים הלוי ארנהיים, גלאגוי ולייפציג 1840 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *]
======אר&quot;צ======
מחזור ארם צובה, וויניציה 1527 [בהעקז' של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק נמצא מן המחזור הזה רק מדף שכ&quot;ט עד תי&quot;ז, ודף ת&quot;ך ותכ&quot;א. הפיוטים החסרים בהעקז' הנ&quot;ל נרשמו עפ&quot;י רשימות פראדי ופריימאנן]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/21965 * ח&quot;ב].
======בית תפלה======
הר' ווערטהיימער [ירושלם 1902]. [https://hebrewbooks.org/38430 *]
======בית תפלה-ליוורנו======
ליוורנו כולל תפלה על הפרנסה ותפלת בית עלמין, ליוורנו 1871. [https://hebrewbooks.org/52573 1862]
======בית תפלה-שאלוניקי======
סדר תפלות, שאלוניקי 1807. [https://hebrewbooks.org/42151 1582[
======בן חנניה======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|Ben Chananja]].
======דרך חיים ב======
שלחן ערוך לעוברי דרכים חברו הר' חיים בן משה ליפשיץ, זולצבאך 1705. [https://hebrewbooks.org/19352 1703]
======דרך החיים======
סדר תפלה עם [[דרך החיים (הגאון מליסא)|דרך החיים]] על ידי [[מחבר:יעקב מליסא|הרב יעקב אב בית דין דק&quot;ק ליסא]], שטעטין 1862.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021029560205171/NLI *]
======חופת חתנים======
פיוטים לשמחת תורה וליום המילה, ליוורנו 1847 עי' ג&quot;כ [[#חפת|חפת]]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017469920205171/NLI *]
======חזונים======
כמנהג המערביים שנתגוררו בסיזיליא נדפס בקושטאנדינה שנת הש&quot;ם נפשינו בחיים 1580 או 1585. [https://hebrewbooks.org/42160 *]
======יוצרות-אמשטרדם (?) א======
קטע מסדור תפלה שנדפס באמ&quot;ד מכיל דף מ&quot;ה-קל&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 רעגעסטער של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק] לשנת 1928 [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 עמ' 165]). 
======יוצרות-אמשטרדם (?) ב======
כנ&quot;ל נדפס בשני עמודים על צד אחד, מכיל מדף א עד צ&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 שם] [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 שם]).
======יוצרות קראקא======
מנהג אשכנז עם פי' הר' אשר בן יוסף, קראקא 1589. [https://hebrewbooks.org/42162 אשכנז] [https://hebrewbooks.org/21006 פולין]
======יפה נוף======
כתבים לאנשים גדולים גם תפלה להרמב&quot;ן גם בקשות וויניציאה 1575 [בעל אוה&quot;ס מיחסו לר' יהודה זרקו]. [https://hebrewbooks.org/44816 *]
======כ&quot;ח======
כרם חמד, אגרות מחכמי ישראל נאספו ע&quot;י שמואל יהודה ליב גאלדענבערג, וויען ופראג 1843-1833 חלק ח' וט' ע&quot;י שניאור זקש, ברלין 1856-1854. [https://catalog.hathitrust.org/Record/009031920 *] [https://books.google.co.il/books?id=Beg6AQAAMAAJ&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false א-ב] [https://books.google.co.il/books?id=Zl0pAAAAYAAJ ג] [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ ד] [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ ה-ו] [https://books.google.co.il/books?id=kOg6AQAAMAAJ ז] [https://books.google.co.il/books?id=V-k6AQAAMAAJ ח] [https://books.google.co.il/books?id=Jek6AQAAMAAJ ט]
======כל בו======
סדור ומחזור כל בו, ווילנא 1905. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=1 ח&quot;א] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=3 ח&quot;ג] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=4 ח&quot;ד] [(*) נוסח ספרד ווילנא 1923: [https://hebrewbooks.org/20400 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/20253 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/20298 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/20350 ח&quot;ד]].
======כנור ציון======
עי' [[#כ&quot;צ|כ&quot;צ]].
======כ&quot;צ======
כנור ציון, מבחר שירי ציון נערכו ע&quot;י הוצאה תושיה, ורשה 1900. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021975890205171/NLI *]
======ל======
[[עמודי העבודה]], רשימת הפייטנים עם פיוטיהם, מאת [[w:אליעזר ליזר לאנדסהוטה|אליעזר ליזר לנדסהוטה]], ברלין 1856. [https://beta.hebrewbooks.org/29119 *]
======לוח======
נחלת שד&quot;ל ב, לוח הפיטנים והפיוטים, ברלין 1880. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=4 *]  [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001033700205171/NLI#$FL29507861 כתב יד] 
======מאגאזין======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|Magazin]].
======מחברת======
משירי קדש אשר לשלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ישראל דאווידזאן עם תרגום אנגלי מאת [[W:ישראל זנגוויל|ישראל זאנגוויל]], פילאדעלפיא 1923. [https://tablet.otzar.org/#/book/613684/p/-1/t/827980/fs/0/start/0/end/0/c *]
======מערבות======
יוצרות וזולתות וסליחות ומנהגים דק&quot;ק ווירמישא עי' סיני בן יצחק זעקלין לואנץ, פ&quot;פ דמיין 1714. [https://hebrewbooks.org/42658 *]
======מפתח הפיוטים======
ציון לראשי המאמרים מכל הפיוטים אשר [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|בספרו של יום טוב ליפמן צונץ על הפיוטים]] מאת אברהם געשטעטנער. ברלין 1889. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/titleinfo/1315583 *]
======נחלת [[מחבר:שד&quot;ל|שד&quot;ל]]-ג======
לוח הפייטנים שבמחזור רומניא ובמחזור הקראים (אוצר טוב 1883 עמודי 32-15; 1884 עמודי 10-3). [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=18 1883] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44604&amp;st=&amp;pgnum=5 1884] [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000629680205171/NLI#$FL33903735 כתב יד]
======סדר סליחות======
פיוטים וקינות וודוים לחברה שומרים לבקר איטליאני, ד&quot;ו חש&quot;ד. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020259480205171/NLI *]
======סדר התחנונים======
אשר נהגו בני רומא, שונצינו 1487. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020258870205171/NLI עליו] 
======סדר תפלות-שבתי בס======
סדר תפלה נדפס בסוף ספר שפתי ישנים. אמסשטרדם 1680.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990004123730205171/NLI הספר, אבל לא מצאתי שם תפילות]
======סליחות-טורינו======
סדר סליחות ותחנונים כמנהג איטלייאני טורינו 1759. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018454320205171/NLI עליו]
======סליחות-תימנים======
ספר סליחות כמנהג תימנים... והם במספר מאה סליחות... ונצ&quot;ר אל רחמים לר' סעדיה גאון... ותלת עשר קול לרבינו הנ&quot;ל... וסדר עבודת יוהכ&quot;פ לראב&quot;ע ועוד ד' סליחות... י&quot;ל ע&quot;י שלום שלמה יצחק עדני, ירושלם 1887. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013695910205171/NLI?volumeItem=1 *]
======ספר הדמעות======
מאורעות הגזרות והרדיפות והשמדות מאת שמעון ברנפלד ח&quot;א, ברלין תרפ&quot;ד. ג' חלקים. ברלין 1926-1924. [https://benyehuda.org/collections/6832 *] [https://archive.org/details/seferhademaotmeo21bern/page/n6/mode/1up ח&quot;ב]
======ע&quot;י======
[[סדר עבודת ישראל]] כולל כל התפילות לכל השנה, על ידי [[מחבר:זליגמן בער|יצחק בן אריה יוסף דוב]], רעדעלהיים 1868.[https://hebrewbooks.org/42897 פולין 1901]
======פירסט======
סדר יוצרות לכל שבתות השנה, י&quot;ל ע&quot;י יוליוס פירסט, לפסיא 1852. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017512410205171/NLI *]
======צ======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|Zunz]] (2) [https://books.google.co.il/books?id=l2BAAmBHjmYC&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false *]
======צדמ&quot;ג======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|Zeitschrift d. D.M.G.]]
======קה&quot;פ======
קונטרס הפיוטים הנלוה אל המחזור ויטרי עם הערות חיים בראדי, ברלין 1894. [https://hebrewbooks.org/34863 *]
======קצנטינא======
מחזור קטן כמנהג קצטינא, , ע&quot;י אליהו עלוש בשנת תרל&quot;ב(?) נדפס עם כמה מעלות, ליוורנו 1872. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019937960205171/NLI *]
======ראב&quot;ע-איגר======
דיואן לר' אברהם בן עזרא י&quot;ל ע&quot;י עקיבא בן יוסף איגר, ברלין 1886. [https://hebrewbooks.org/38498 *]
======ראב&quot;ע-איגר (רשימה)======
רשימה בסוף הדיואן הנ&quot;ל מן הפיוטים שלא נמצאו בדיואן. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=202 *]
======רומא 1557======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומי, בולונייא 1557. (*) (לא מצאתיו)
======רומא ב======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומא עם פי' קמחא דאבישונא, בולונייא 1540. [https://hebrewbooks.org/44325 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/45406 ח&quot;ב]
======רומא-שד&quot;ל======
מחזור כל השנה כמנהג איטלייאני עם מבוא מאת שד&quot;ל, ליוורנו 1856. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI *]
======רומניא======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס מחדש בתבנית הנדפס בויניציאה במצות הרב אברהם ירושלמי זלה&quot;ה ועתה נדפס שנית במצות הר' אליה גאלימירי בהשתדלות הר' דוד בר אליה [קשתי] ז&quot;ל ובתוספת קצת ענינים מחודשים, בבית האחים שלמה ויוסף בני ה' יצחק בן הר' יוסף יעבץ הדורש, קושטאנדינה 1547. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017562660205171/NLI *]
======רומניא א======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, ע&quot;י אליה הלוי המאסף, קושטא 1510 [ההוצאה הזאת לא היתה לנגד עיני והשתמשתי ברשימת ה' בראדי הנמצאת בספרו של [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|ברלינר]] Aus meiner Bibliothek pp. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312179 XVII]-XXX]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012355650205171/NLI *]
======רומניא ב======
&quot;סדור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס במצות הר' אברהם בן יום טוב ירושלמי בבית דניאל בומבירגי מאנוירשא בוויניציאה&quot; [כן רשם שד&quot;ל ב[[#כ&quot;ח|כ&quot;ח]] ח&quot;ד עמ' 36 [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ&amp;pg=PA25&amp;source=gbs_toc_r&amp;cad=1#v=onepage&amp;q&amp;f=false *], ושם הספר נמצא בדף ו' ע&quot;א. שנת הדפוס לא הכיר שד&quot;ל, ורמש&quot;ש ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Hebräische Bibliographie|המזכיר]] שנה עשירית עמ' [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k199104/f126.item 120] משער שנדפס אחר שנת ר&quot;פ וזה נכון, כי בסוף הסדור הזה (בדף ת&quot;ס ע&quot;א) נמצא כדברים האלה: &quot;הלוח הזה תקנתיו אני הצעיר אברהם ירושלמי על פי מחזור רע&quot;ט&quot;, והנה בלי ספק עשה הלוח הזה אחר התחלת המחזור רע&quot;ט שהוא שנת רפ&quot;ג, וגם נוסח שטר גט הנמצא בדף תס&quot;א נותן התאריך &quot;שנת חמשת אלפים ומאתים ושמנים&quot;, ואעפ&quot;י שהעיר הנזכרת בנוסח זה היא קושטנדינה, בכל זאת אי אפשר לומר שהנוסח עם התאריך לקוח מן ההוצאה הראשונה, כי כבר ראינו שההוצאה הראשונה נדפסה בשנת ר&quot;ע. וא&quot;כ קרוב לודאי הוא שהמחזור הזה נדפס בוויניציאה בשנת 1523-1522, וכל התאריכים האחרים המובאים מרמש&quot;ש (רשימת בודליאנו [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/3781420 עמ' 398]) ומדוקעס ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]], שנה ה' [עמ' 397) ומברלינר ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|אויס מיינער ביבליאטהעק]], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312087 עמ' 3]) כלם מוטעים. העקז' של ביהמ&quot;ד דנויארק בא מאוצר הספרים אשר לה' אלחנן אדלר ונמצאו בו תס&quot;ט דפים כמו בעקז' של שד&quot;ל (כ&quot;ח שם עמ' 37), אולם הדפים ת&quot;ס ותס&quot;א יצאו ממקומם והדף האחרון נסמן בטעות תע&quot;א, וטעות זו נמצא ג&quot;כ בעקז' שהיה לפני רמש&quot;ש (עי' המזכיר שם). [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011635130205171/NLI *]
======שינגילי-א======
סדר תפלות שבחות ושירים לימי שמחת תורה וחופת נעורים, ולזמן מילת זכרים וכו' כפי מנהג אנשי שינגילי וק&quot;ק בקוגין, אמשטרדם 1757. [https://www.hebrewbooks.org/44577 *]
======שינגילי-ב======
הנ&quot;ל... כל אלה נשתלחו מק&quot;ק קוגין מה' יחזקאל רחבי, אמשטרדם 1769. [https://www.hebrewbooks.org/44576 *]
======שירי שלמה-ב&quot;ר======
שירי שלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ח.נ. ביאליק וי.ח. רבניצקי, כרך ראשון שירי חול, ברלין 1924. [https://hebrewbooks.org/38217 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/38220 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/38219 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/38218 ח&quot;ד] [https://hebrewbooks.org/38216 ח&quot;ה] [https://hebrewbooks.org/44148 ח&quot;ו]
======שע&quot;ה======
שער השיר, עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|Brody and Albrecht]].
======שער השמים======
פירוש על הסידור מ[[מחבר:של&quot;ה|הרב ישעיה בן אברהם הלוי הורוויץ]], אמשטרדם 1717. [https://hebrewbooks.org/22373 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22560 חלק ב]
======תחנונים-1597======
תחנונים ופזמונים וקינות של החברה שומרים לבקר אשכנזים, ד&quot;ו 1597. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017483090205171/NLI *] [https://hebrewbooks.org/52629 1638]
======תחנונים וסליחות======
מנהג איטליאני, ד&quot;ו 1760. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020261480205171/NLI *]
======תחנונים וסליחות-שמז======
הנ&quot;ל, ד&quot;ו 1587. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012793530205171/NLI *]
======[[תכלאל עץ חיים|תכלאל]]======
סדור כולל כל תפלות השנה הנקרא בלשון קדמונינו תכלאל כמנהג כל קהלות הקדש תימן עם ספר עץ חיים מ[[W:יחיא צאלח|ר' יהודה בר יוסף צאלח]], ירושלם 1896-1894. [https://tablet.otzar.org/#/b/5415/p/421/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;א] [https://tablet.otzar.org/#/b/5416/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ב] [https://tablet.otzar.org/#/b/5417/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ג]</text>
      <sha1>5dzxtolxyqsfoepasfxz4j2ao9lkq5g</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009228</id>
      <parentid>3009222</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T14:19:23Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Yack67</username>
        <id>27395</id>
      </contributor>
      <origin>3009228</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="27227" sha1="kf6cw6x6qaxfoz6rngc8rmxx5vwrmi9" xml:space="preserve">{{בעבודה}}
__NOTOC__
====מחזורי אשכנז====
======א אוגשפורג======
המחזור כסדר האשכנזים, אויגשפורג 1536.[https://hebrewbooks.org/45510 *]
======א ה======
ספר קרובות הוא מחזור מסודר מאת '''[[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]]''', רעדעלהיים 1832.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019512650205171/NLI אשכנז], [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019642920205171/NLI פולין], [https://hebrewbooks.org/43502 1 (א' וב' של פסח)], [https://hebrewbooks.org/43505 2 (ז' וח' של פסח פולין)], 2 (ז' וח' של פסח אשכנז), [https://hebrewbooks.org/43202 3 (שבועות)], [https://hebrewbooks.org/43137 4 (א' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43504 4 (א' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43506 5 (ב' של ר&quot;ה פולין)], [https://hebrewbooks.org/43508 5 (ב' של ר&quot;ה אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43139 6 (ערבית של יו&quot;כ פולין)],[https://hebrewbooks.org/43138 6 (ערבית של יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43136 7 (יו&quot;כ פולין)], [https://hebrewbooks.org/43135 7 (יו&quot;כ אשכנז)], [https://hebrewbooks.org/43203 9 (שמיני עצרת פולין)],

======א הדרת======
מחזור כמנהג אשכנזים [עם פי' הדרת קדש], דפוס ונציה 1600. [https://hebrewbooks.org/11581 א] [https://hebrewbooks.org/11582 ב]
======א הנובר======
ספר קרובות הוא מחזור כמנהג פולין... מתורגם ומבואר ע&quot;י [[מחבר:וואלף היידנהיים|וואלף היידנהיים]] ובהגהה יותר מדויקת ובתוספת תרגומים מיד ר' אייזק ברלין, הנובר 1839. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990025163240205171/NLI?bookreaderie=IE107957629 *]
======א סאלוניקי======
מחזור אשכנז, סאלוניקי 1556-1555. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11767&amp;st=&amp;pgnum=4 חסר] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017638420205171/NLI עליו]
======א סב======
מחזור מכל השנה כמנהג האשכנזים כמחזורי סלוניקי, סביוניטה 1557 - קרימונה 1560. [https://hebrewbooks.org/7069 *]
======א פולין======
מחזור מכל השנה כסדרה, פראג 1525-1522; הוצאה שניה, פראג 1549 [שני דפוסים שוים, מלבד שהדפוס הראשון מתחיל ביוצר לשבת חנוכה, והיוצר לשבת חוה&quot;מ סכות בא אחר יוצר לשבועות. עיין גם כן צונץ פ. ה. ב. ח&quot;ט 191]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013197770205171/NLI על מהדורה ב'] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010129850205171/NLI שנת 1613]
======א פיזרו======
[מחזור מכל השנה], פיזרו 1520. [https://hebrewbooks.org/20425 *]
====[[אבודרהם]]====
======אבודרהם 1489======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הר' דוד בן יוסף אבודרהם]], ליסבון 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945770205171/NLI *]
======אבודרהם 1513======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], קושטא 1513. [https://hebrewbooks.org/42471 *]
======אבודרהם 1521======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], פאס 1521. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945840205171/NLI *]
======אבודרהם 1546======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]], דפוס ונציה 1546. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990010945860205171/NLI *]
======אבודרהם 1566======
[[מחבר:רבי דוד אבודרהם|הנ&quot;ל]] דפוס ונציה 1566. [https://hebrewbooks.org/44589 *]
======[[אבל יחיד]]======
שיר מספד על מות [[מחבר:יעקב עמדין|ר' יעקב ישראל עמדן]] ל[[מחבר:שלמה דובנא|ר' שלמה מדובנא]], ברלין 1776. [https://hebrewbooks.org/22495 *]
======[[אבן בוחן]]======
הר' [[מחבר:קלונימוס בן קלונימוס|קלונימוס בן קלונימוס]], נאפולי 1489. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020141190205171/NLI *]
======[[אבן בוחן (היילפרין)]]======
חלק א' כולל באור מלות ההגיון ל[[מחבר:רמב&quot;ם|הרמב&quot;ם]], חלק ב' כולל קבוצת מכתבים מחכמי ספרד ע&quot;י פלאי [[מחבר:פנחס מנדל היילפרין|[פינחס מנחם היילפרין]]], פראנקפורט דמיין 1846. [https://hebrewbooks.org/38249 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/39108 ח&quot;ב]
======[[אבן ספיר]]======
[[מחבר:יעקב ספיר|הר' יעקב ספיר הלוי]], ליק 1874-1866. [https://hebrewbooks.org/22331 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/22332 ח&quot;ב]
======[[טור אבן העזר|אבן העזר]]======
עיין [[#טור אבן העזר|טור אבן העזר]].
======אבני נזר======
י&quot;ל ע&quot;י [[מחבר:מאיר הלוי לטריס|מאיר הלוי לעטעריס]], הוספה למכתב עת &quot;[[וויענער פיערטעליאהרשריפט]]&quot;, וויען 1853. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019795300205171/NLI *]
======אבקת רוכל======
הר' מכיר תלמיד ר&quot;י בן ה[[מחבר:רבינו אשר|רא&quot;ש]], רימיני 1526 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020015650205171/NLI *]; נאווי דוואהר 1794. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012914520205171/NLI *]
======אגדת שמואל======
הר' שמואל בר יצחק אריפול, וויניציאה 1576. [https://hebrewbooks.org/11946 *]
======[[ספר האגודה|האגודה]]======
הר' זוסלין מק&quot;ק ורנקבורט, קראקא 1571. [https://hebrewbooks.org/45022 *]
======[[אגודת פרחים]]======
שירים מתרגמים ומחברים ע&quot;י יוחנן וויטקאווער, אלטונא 1880. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018977930205171/NLI עליו]
======[[אגודת שמואל]]======
ספר המגיד, [[נביאים]] ו[[כתובים]] עם [[:קטגוריה:רש&quot;י על המקרא|פירוש]] [[מחבר:רש&quot;י|רש&quot;י]] ולשון אשכנז ואגודת שמואל לר' שמואל בר משה דלוגאטש, אמשטרדם 1699. [https://hebrewbooks.org/52550 יהושע שופטים] [https://hebrewbooks.org/52554 שמואל] [https://hebrewbooks.org/52551 מלכים] [https://hebrewbooks.org/65437 ישעיה] [https://hebrewbooks.org/65436 ירמיה] [https://hebrewbooks.org/65435 יחזקאל] [https://hebrewbooks.org/52553 עזרא תרי עשר] [https://hebrewbooks.org/52555 תהלים] [https://hebrewbooks.org/52552 משלי איוב דניאל] [https://hebrewbooks.org/52549 דברי הימים]
======אגרות שד&quot;ל======
י&quot;ל ע&quot;י שאלתיאל אייזיק גראבער, פרזעמישל 1894-1882. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=2 1-5] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019787750205171/NLI?volumeItem=3 6-9]
======אוצר התפלות======
סדור נוסח אשכנז, ווילנא 1914. [https://hebrewbooks.org/57995 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/57996 ח&quot;ב]
======אוצר טוב======
כולל דברים עתיקים [הוספה למ&quot;ע [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|מאגאזין פיר דיע וויססענשאפט דעס יודענטהומס יו&quot;ל ע&quot;י א' בערלינער וד' האפמאנן)]] ברלין 1880-1878. [https://hebrewbooks.org/58105 1878] [https://hebrewbooks.org/36610 1878b] [https://hebrewbooks.org/36611 1880] [https://hebrewbooks.org/44603 1881] [https://hebrewbooks.org/45730 1882] [https://hebrewbooks.org/58106 1883] [https://hebrewbooks.org/44604 1884] [https://hebrewbooks.org/58107 1885] [https://hebrewbooks.org/58108 1886]
======אידישע דענקער======
און פאעטען אין מיטעלאלטער. א. גינזבורג [נויארק] 1918. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/judaicaffm/content/pageview/2020006 ח&quot;א] [https://www.universalyiddishlibrary.org/en/book/nli000002770-1 ח&quot;ב]
======אלברעכט======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Albrecht|Albrecht]].
======ארנהיים======
סדר עבודה בלב ח&quot;ב והוא יוצרות לכל שבתות השנה מתורגם ומבואר מאת חיים הלוי ארנהיים, גלאגוי ולייפציג 1840 [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017553190205171/NLI?volumeItem=2 *]
======אר&quot;צ======
מחזור ארם צובה, וויניציה 1527 [בהעקז' של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק נמצא מן המחזור הזה רק מדף שכ&quot;ט עד תי&quot;ז, ודף ת&quot;ך ותכ&quot;א. הפיוטים החסרים בהעקז' הנ&quot;ל נרשמו עפ&quot;י רשימות פראדי ופריימאנן]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012885960205171/NLI ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/21965 * ח&quot;ב].
======בית תפלה======
הר' ווערטהיימער [ירושלם 1902]. [https://hebrewbooks.org/38430 *]
======בית תפלה-ליוורנו======
ליוורנו כולל תפלה על הפרנסה ותפלת בית עלמין, ליוורנו 1871. [https://hebrewbooks.org/52573 1862]
======בית תפלה-שאלוניקי======
סדר תפלות, שאלוניקי 1807. [https://hebrewbooks.org/42151 1582[
======בן חנניה======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Ben Chananja|Ben Chananja]].
======דרך חיים ב======
שלחן ערוך לעוברי דרכים חברו הר' חיים בן משה ליפשיץ, זולצבאך 1705. [https://hebrewbooks.org/19352 1703]
======דרך החיים======
סדר תפלה עם [[דרך החיים (הגאון מליסא)|דרך החיים]] על ידי [[מחבר:יעקב מליסא|הרב יעקב אב בית דין דק&quot;ק ליסא]], שטעטין 1862.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021029560205171/NLI *]
======חופת חתנים======
פיוטים לשמחת תורה וליום המילה, ליוורנו 1847 עי' ג&quot;כ [[#חפת|חפת]]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017469920205171/NLI *]
======חזונים======
כמנהג המערביים שנתגוררו בסיזיליא נדפס בקושטאנדינה שנת הש&quot;ם נפשינו בחיים 1580 או 1585. [https://hebrewbooks.org/42160 *]
======יוצרות-אמשטרדם (?) א======
קטע מסדור תפלה שנדפס באמ&quot;ד מכיל דף מ&quot;ה-קל&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 רעגעסטער של ביהמ&quot;ד לרבנים דנויארק] לשנת 1928 [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 עמ' 165]). 
======יוצרות-אמשטרדם (?) ב======
כנ&quot;ל נדפס בשני עמודים על צד אחד, מכיל מדף א עד צ&quot;ג (עי' [https://catalog.hathitrust.org/Record/100608110 שם] [https://babel.hathitrust.org/cgi/pt?id=nyp.33433084914146&amp;seq=195 שם]).
======יוצרות קראקא======
מנהג אשכנז עם פי' הר' אשר בן יוסף, קראקא 1589. [https://hebrewbooks.org/42162 אשכנז] [https://hebrewbooks.org/21006 פולין]
======יפה נוף======
כתבים לאנשים גדולים גם תפלה להרמב&quot;ן גם בקשות וויניציאה 1575 [בעל אוה&quot;ס מיחסו לר' יהודה זרקו]. [https://hebrewbooks.org/44816 *]
======כ&quot;ח======
כרם חמד, אגרות מחכמי ישראל נאספו ע&quot;י שמואל יהודה ליב גאלדענבערג, וויען ופראג 1843-1833 חלק ח' וט' ע&quot;י שניאור זקש, ברלין 1856-1854. [https://catalog.hathitrust.org/Record/009031920 *] [https://books.google.co.il/books?id=Beg6AQAAMAAJ&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false א-ב] [https://books.google.co.il/books?id=Zl0pAAAAYAAJ ג] [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ ד] [https://books.google.co.il/books?id=H5FHAAAAYAAJ ה-ו] [https://books.google.co.il/books?id=kOg6AQAAMAAJ ז] [https://books.google.co.il/books?id=V-k6AQAAMAAJ ח] [https://books.google.co.il/books?id=Jek6AQAAMAAJ ט]
======כל בו======
סדור ומחזור כל בו, ווילנא 1905. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=1 ח&quot;א] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=2 ח&quot;ב] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=3 ח&quot;ג] [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019982700205171/NLI?volumeItem=4 ח&quot;ד] [(*) נוסח ספרד ווילנא 1923: [https://hebrewbooks.org/20400 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/20253 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/20298 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/20350 ח&quot;ד]].
======כנור ציון======
עי' [[#כ&quot;צ|כ&quot;צ]].
======כ&quot;צ======
כנור ציון, מבחר שירי ציון נערכו ע&quot;י הוצאה תושיה, ורשה 1900. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990021975890205171/NLI *]
======ל======
[[עמודי העבודה]], רשימת הפייטנים עם פיוטיהם, מאת [[w:אליעזר ליזר לאנדסהוטה|אליעזר ליזר לנדסהוטה]], ברלין 1856. [https://beta.hebrewbooks.org/29119 *]
======לוח======
נחלת שד&quot;ל ב, לוח הפיטנים והפיוטים, ברלין 1880. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36611&amp;st=&amp;pgnum=4 *]  [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990001033700205171/NLI#$FL29507861 כתב יד] 
======מאגאזין======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Magazin|Magazin]].
======מחברת======
משירי קדש אשר לשלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ישראל דאווידזאן עם תרגום אנגלי מאת [[W:ישראל זנגוויל|ישראל זאנגוויל]], פילאדעלפיא 1923. [https://tablet.otzar.org/#/book/613684/p/-1/t/827980/fs/0/start/0/end/0/c *]
======מערבות======
יוצרות וזולתות וסליחות ומנהגים דק&quot;ק ווירמישא עי' סיני בן יצחק זעקלין לואנץ, פ&quot;פ דמיין 1714. [https://hebrewbooks.org/42658 *]
======מפתח הפיוטים======
ציון לראשי המאמרים מכל הפיוטים אשר [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|בספרו של יום טוב ליפמן צונץ על הפיוטים]] מאת אברהם געשטעטנער. ברלין 1889. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/titleinfo/1315583 *]
======נחלת [[מחבר:שד&quot;ל|שד&quot;ל]]-ג======
לוח הפייטנים שבמחזור רומניא ובמחזור הקראים (אוצר טוב 1883 עמודי 32-15; 1884 עמודי 10-3). [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58106&amp;st=&amp;pgnum=18 1883] [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44604&amp;st=&amp;pgnum=5 1884] [https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH990000629680205171/NLI#$FL33903735 כתב יד]
======סדר סליחות======
פיוטים וקינות וודוים לחברה שומרים לבקר איטליאני, ד&quot;ו חש&quot;ד. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020259480205171/NLI *]
======סדר התחנונים======
אשר נהגו בני רומא, שונצינו 1487. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020258870205171/NLI עליו] 
======סדר תפלות-שבתי בס======
סדר תפלה נדפס בסוף ספר שפתי ישנים. אמסשטרדם 1680.[https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990004123730205171/NLI הספר, אבל לא מצאתי שם תפילות]
======סליחות-טורינו======
סדר סליחות ותחנונים כמנהג איטלייאני טורינו 1759. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990018454320205171/NLI עליו]
======סליחות-תימנים======
ספר סליחות כמנהג תימנים... והם במספר מאה סליחות... ונצ&quot;ר אל רחמים לר' סעדיה גאון... ותלת עשר קול לרבינו הנ&quot;ל... וסדר עבודת יוהכ&quot;פ לראב&quot;ע ועוד ד' סליחות... י&quot;ל ע&quot;י שלום שלמה יצחק עדני, ירושלם 1887. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990013695910205171/NLI?volumeItem=1 *]
======ספר הדמעות======
מאורעות הגזרות והרדיפות והשמדות מאת שמעון ברנפלד ח&quot;א, ברלין תרפ&quot;ד. ג' חלקים. ברלין 1926-1924. [https://benyehuda.org/collections/6832 *] [https://archive.org/details/seferhademaotmeo21bern/page/n6/mode/1up ח&quot;ב]
======ע&quot;י======
[[סדר עבודת ישראל]] כולל כל התפילות לכל השנה, על ידי [[מחבר:זליגמן בער|יצחק בן אריה יוסף דוב]], רעדעלהיים 1868.[https://hebrewbooks.org/42897 פולין 1901]
======פירסט======
סדר יוצרות לכל שבתות השנה, י&quot;ל ע&quot;י יוליוס פירסט, לפסיא 1852. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017512410205171/NLI *]
======צ======
עיין [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zunz|Zunz]] (2) [https://books.google.co.il/books?id=l2BAAmBHjmYC&amp;printsec=frontcover&amp;source=gbs_ge_summary_r&amp;cad=0#v=onepage&amp;q&amp;f=false *]
======צדמ&quot;ג======
עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Zeitschrift der Deutschen Morgenländischen Gesellschaft.|Zeitschrift d. D.M.G.]]
======קה&quot;פ======
קונטרס הפיוטים הנלוה אל המחזור ויטרי עם הערות חיים בראדי, ברלין 1894. [https://hebrewbooks.org/34863 *]
======קלא א======
סדר התמיד ח&quot;א כולל כל תפלות ימי החול כמנהג ארבע קהלות [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ, אויגניון, לישלוה קאוואליאון]], מסודר ע&quot;י אליהו כרמי, אויגניאון 1767. 
======קלא ב======
סדר התמיד ח&quot;ב כולל תפלות של שבת כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|הנ&quot;ל]] ע&quot;י הנ&quot;ל, אויגניון 1767.
======קלא ג======
סדר לימים נוראים [לר&quot;ה ואשמורת ערב יוכ&quot;פ] כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], י&quot;ל ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1739.
======קלא ד======
סדר לימים נוראים [ליוהכ&quot;פ] כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1739.
======קלא ה======
סדר לשלש רגלים כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1759.
======קלא ו======
סדר לארבע צומות ולארבע פרשיות, כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|קארפינטראץ]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1762.
======קלא ז======
סדר הקונטריס כולל פיוטים לשבת כמנהג שב[[W:יהודי האפיפיור|מחוז ויניזין]], אויגניון 1775.
======קלא ח======
סדר של ראש השנה כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|אויגניון]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1765. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019930560205171/NLI?volumeItem=1 *]
======קלא ט======
סדר של יום כפור כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|אויגניון]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1766. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019930560205171/NLI?volumeItem=2 *]
======קלא י======
סדר האשמורות מר&quot;ח אלול ועשי&quot;ת כמנהג [[W:יהודי האפיפיור|אויגניון]], ע&quot;י אברהם מונטיל, אמשטרדם 1763.
======קצנטינא======
מחזור קטן כמנהג קצטינא, , ע&quot;י אליהו עלוש בשנת תרל&quot;ב(?) נדפס עם כמה מעלות, ליוורנו 1872. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019937960205171/NLI *]
======ראב&quot;ע-איגר======
דיואן לר' אברהם בן עזרא י&quot;ל ע&quot;י עקיבא בן יוסף איגר, ברלין 1886. [https://hebrewbooks.org/38498 *]
======ראב&quot;ע-איגר (רשימה)======
רשימה בסוף הדיואן הנ&quot;ל מן הפיוטים שלא נמצאו בדיואן. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38498&amp;st=&amp;pgnum=202 *]
======רומא 1557======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומי, בולונייא 1557. (*) (לא מצאתיו)
======רומא ב======
מחזור כפי מנהג ק&quot;ק רומא עם פי' קמחא דאבישונא, בולונייא 1540. [https://hebrewbooks.org/44325 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/45406 ח&quot;ב]
======רומא-שד&quot;ל======
מחזור כל השנה כמנהג איטלייאני עם מבוא מאת שד&quot;ל, ליוורנו 1856. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990019944990205171/NLI *]
======רומניא======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס מחדש בתבנית הנדפס בויניציאה במצות הרב אברהם ירושלמי זלה&quot;ה ועתה נדפס שנית במצות הר' אליה גאלימירי בהשתדלות הר' דוד בר אליה [קשתי] ז&quot;ל ובתוספת קצת ענינים מחודשים, בבית האחים שלמה ויוסף בני ה' יצחק בן הר' יוסף יעבץ הדורש, קושטאנדינה 1547. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017562660205171/NLI *]
======רומניא א======
סדר תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, ע&quot;י אליה הלוי המאסף, קושטא 1510 [ההוצאה הזאת לא היתה לנגד עיני והשתמשתי ברשימת ה' בראדי הנמצאת בספרו של [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|ברלינר]] Aus meiner Bibliothek pp. [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312179 XVII]-XXX]. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012355650205171/NLI *]
======רומניא ב======
&quot;סדור תפלות השנה למנהג קהלות רומניא, נדפס במצות הר' אברהם בן יום טוב ירושלמי בבית דניאל בומבירגי מאנוירשא בוויניציאה&quot; [כן רשם שד&quot;ל ב[[#כ&quot;ח|כ&quot;ח]] ח&quot;ד עמ' 36 [https://books.google.co.il/books?id=Pek6AQAAMAAJ&amp;pg=PA25&amp;source=gbs_toc_r&amp;cad=1#v=onepage&amp;q&amp;f=false *], ושם הספר נמצא בדף ו' ע&quot;א. שנת הדפוס לא הכיר שד&quot;ל, ורמש&quot;ש ב[[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Hebräische Bibliographie|המזכיר]] שנה עשירית עמ' [https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k199104/f126.item 120] משער שנדפס אחר שנת ר&quot;פ וזה נכון, כי בסוף הסדור הזה (בדף ת&quot;ס ע&quot;א) נמצא כדברים האלה: &quot;הלוח הזה תקנתיו אני הצעיר אברהם ירושלמי על פי מחזור רע&quot;ט&quot;, והנה בלי ספק עשה הלוח הזה אחר התחלת המחזור רע&quot;ט שהוא שנת רפ&quot;ג, וגם נוסח שטר גט הנמצא בדף תס&quot;א נותן התאריך &quot;שנת חמשת אלפים ומאתים ושמנים&quot;, ואעפ&quot;י שהעיר הנזכרת בנוסח זה היא קושטנדינה, בכל זאת אי אפשר לומר שהנוסח עם התאריך לקוח מן ההוצאה הראשונה, כי כבר ראינו שההוצאה הראשונה נדפסה בשנת ר&quot;ע. וא&quot;כ קרוב לודאי הוא שהמחזור הזה נדפס בוויניציאה בשנת 1523-1522, וכל התאריכים האחרים המובאים מרמש&quot;ש (רשימת בודליאנו [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/3781420 עמ' 398]) ומדוקעס ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Literaturblatt|ליטבל]], שנה ה' [עמ' 397) ומברלינר ([[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Berliner|אויס מיינער ביבליאטהעק]], [https://sammlungen.ub.uni-frankfurt.de/freimann/content/pageview/1312087 עמ' 3]) כלם מוטעים. העקז' של ביהמ&quot;ד דנויארק בא מאוצר הספרים אשר לה' אלחנן אדלר ונמצאו בו תס&quot;ט דפים כמו בעקז' של שד&quot;ל (כ&quot;ח שם עמ' 37), אולם הדפים ת&quot;ס ותס&quot;א יצאו ממקומם והדף האחרון נסמן בטעות תע&quot;א, וטעות זו נמצא ג&quot;כ בעקז' שהיה לפני רמש&quot;ש (עי' המזכיר שם). [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011635130205171/NLI *]
======שינגילי-א======
סדר תפלות שבחות ושירים לימי שמחת תורה וחופת נעורים, ולזמן מילת זכרים וכו' כפי מנהג אנשי שינגילי וק&quot;ק בקוגין, אמשטרדם 1757. [https://www.hebrewbooks.org/44577 *]
======שינגילי-ב======
הנ&quot;ל... כל אלה נשתלחו מק&quot;ק קוגין מה' יחזקאל רחבי, אמשטרדם 1769. [https://www.hebrewbooks.org/44576 *]
======שירי שלמה-ב&quot;ר======
שירי שלמה בן יהודה אבן גבירול י&quot;ל ע&quot;י ח.נ. ביאליק וי.ח. רבניצקי, כרך ראשון שירי חול, ברלין 1924. [https://hebrewbooks.org/38217 ח&quot;א] [https://hebrewbooks.org/38220 ח&quot;ב] [https://hebrewbooks.org/38219 ח&quot;ג] [https://hebrewbooks.org/38218 ח&quot;ד] [https://hebrewbooks.org/38216 ח&quot;ה] [https://hebrewbooks.org/44148 ח&quot;ו]
======שע&quot;ה======
שער השיר, עי' [[אוצר השירה והפיוט/מפתח המקורות/מקורות לועזים#Brody and Albrecht|Brody and Albrecht]].
======שער השמים======
פירוש על הסידור מ[[מחבר:של&quot;ה|הרב ישעיה בן אברהם הלוי הורוויץ]], אמשטרדם 1717. [https://hebrewbooks.org/22373 חלק א] [https://hebrewbooks.org/22560 חלק ב]
======תחנונים-1597======
תחנונים ופזמונים וקינות של החברה שומרים לבקר אשכנזים, ד&quot;ו 1597. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990017483090205171/NLI *] [https://hebrewbooks.org/52629 1638]
======תחנונים וסליחות======
מנהג איטליאני, ד&quot;ו 1760. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020261480205171/NLI *]
======תחנונים וסליחות-שמז======
הנ&quot;ל, ד&quot;ו 1587. [https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990012793530205171/NLI *]
======[[תכלאל עץ חיים|תכלאל]]======
סדור כולל כל תפלות השנה הנקרא בלשון קדמונינו תכלאל כמנהג כל קהלות הקדש תימן עם ספר עץ חיים מ[[W:יחיא צאלח|ר' יהודה בר יוסף צאלח]], ירושלם 1896-1894. [https://tablet.otzar.org/#/b/5415/p/421/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;א] [https://tablet.otzar.org/#/b/5416/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ב] [https://tablet.otzar.org/#/b/5417/p/1/t/1777539012644/fs/0/start/0/end/0/c ח&quot;ג]</text>
      <sha1>kf6cw6x6qaxfoz6rngc8rmxx5vwrmi9</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>בן סירא/יהושע העשיל/יט</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1740087</id>
    <revision>
      <id>3009218</id>
      <parentid>3008982</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:41:38Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Editor259</username>
        <id>28663</id>
      </contributor>
      <origin>3009218</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="2664" sha1="lj6y40pf6a79kwq25ztsptbywme69yn" xml:space="preserve">{{להשלים}}

[יט, א] ''אין''

[יט, ב] &lt;קטע התחלה=ב/&gt;יין ונשים לב חכמים יסכל והמחבר לזונות ילך שובב וחלקו יקבל&lt;קטע סוף=ב/&gt;

[יט, ג] &lt;קטע התחלה=ג/&gt;צרעת ותולעי' יירש דיראון לכל בשר למשל ולשנינה&lt;קטע סוף=ג/&gt;

[יט, ד] &lt;קטע התחלה=ד/&gt;פתי יאמין לכל דבר ועושה רע לנפשו&lt;קטע סוף=ד/&gt;

[יט, ה] &lt;קטע התחלה=ה/&gt;השמחי' לעשות רע המה שנואי לכל שומר נפשו ירחק מהם&lt;קטע סוף=ה/&gt;

[יט, ו] ''אין''

[יט, ז] &lt;קטע התחלה=ז/&gt;שמועה רעה לא תגיד השתיק' טובה&lt;קטע סוף=ז/&gt;

[יט, ח] &lt;קטע התחלה=ח/&gt;בכל מקום אל תגלה סוד ולא תלך רכיל&lt;קטע סוף=ח/&gt;

[יט, ט] &lt;קטע התחלה=ט/&gt;כי בתחלה יאזינו לך ואחרי דבריך ילעגו וישנאו אותך&lt;קטע סוף=ט/&gt;

[יט, י] &lt;קטע התחלה=י/&gt;אם שמעת אתך תמות ותחשב לחכם&lt;קטע סוף=י/&gt;

[יט, יא] &lt;קטע התחלה=יא/&gt;והכסיל השקט לא יוכל כילד בבטן אמו במלאותו לא ינוח עד יצא לאויר העול'&lt;קטע סוף=יא/&gt;

[יט, יב] &lt;קטע התחלה=יב/&gt;כחצי' התקועים בירך האדם כן כואב הדיבור בלב כסיל&lt;קטע סוף=יב/&gt;

לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך להאמין

שאל את רעיך אולי שקר הוא ולא דבר ולא עשה

ואם אמת נכון הדבר אולי שלא בכונה עשה

[יט, טז] כי לפעמים יוצא הדבור מבן אדם בשגגה והוא לא כן יחשוב

על כן אל תצא לריב מהר עד שתחקור  ותשאל את רעיך

זכור במצות ויראת השם כי היראה תתן חכמה לאדם בכל מעשיו

אין תבונה בו ודרך רשעים לא בחכמה טוב מטע בחכמה ויראת השם לנגד עיניו

יש חכם להרע יודע להפיר הדברים לכל שירצא

אתה חושב כי באמת ותמי' הוא מדבר עמך אבל לבו מלא תוך ומרמה

עוצם עיניו ויטה אזנו בשקר והוא חושב עליך רעה

ואם עתה כשל כחו אבל הוא רואה ומצפה עד יבוא יומו ויעשה מה שיוכל

החכמי' והנבונים מכירים את האנשים ההמה והכרת פניהם ענתה בם בבגדיה' ובמהלכ' ובשחו פיהם

קישור: https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=30827&amp;st=&amp;pgnum=15

[[קטגוריה:בן סירא]]</text>
      <sha1>lj6y40pf6a79kwq25ztsptbywme69yn</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>רש&quot;י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1740135</id>
    <revision>
      <id>3009216</id>
      <timestamp>2026-05-01T12:39:35Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;{{מ:טעמי המקרא|18}} &lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָ...&quot;</comment>
      <origin>3009216</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26487" sha1="a7jocgj8tp8d0x09v0bh3guzmcu256e" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳׳'' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: ''׳זֶה סִינַי''׳, מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot;&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: ''׳מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''׳, אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה. יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>a7jocgj8tp8d0x09v0bh3guzmcu256e</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009217</id>
      <parentid>3009216</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:40:44Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009217</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26486" sha1="5nuw4rhukuanmnk0wl3ijbjjua2ds2f" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳''' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: ''׳זֶה סִינַי''׳, מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot;&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: ''׳מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''׳, אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה. יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>5nuw4rhukuanmnk0wl3ijbjjua2ds2f</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009219</id>
      <parentid>3009217</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:41:39Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009219</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26484" sha1="ebxjowlkv6iwwv1oxk2efdlzinqtfb0" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳''' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: ''׳זֶה סִינַי''׳, מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot;&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: '''מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''', אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה. יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>ebxjowlkv6iwwv1oxk2efdlzinqtfb0</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009220</id>
      <parentid>3009219</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:42:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009220</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26482" sha1="1rb3jp8fp8wabslaknctabazma31y2b" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳''' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: '''זֶה סִינַי''', מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot;&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: '''מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''', אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה. יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה. הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>1rb3jp8fp8wabslaknctabazma31y2b</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009221</id>
      <parentid>3009220</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:43:21Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009221</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26482" sha1="17xhxwrz667aspt87f5t7xw8da6n2ml" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳''' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: '''זֶה סִינַי''', מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot;&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: '''מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''', אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה}}יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה}}הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ד|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>17xhxwrz667aspt87f5t7xw8da6n2ml</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009223</id>
      <parentid>3009221</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:45:48Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009223</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26482" sha1="3o3otn8vj9azeuo63bmqws92p45xihy" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳''' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: '''זֶה סִינַי''', מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot;&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: '''מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''', אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה}}יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה}}הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>3o3otn8vj9azeuo63bmqws92p45xihy</sha1>
    </revision>
    <revision>
      <id>3009224</id>
      <parentid>3009223</parentid>
      <timestamp>2026-05-01T12:47:14Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>Nahum</username>
        <id>68</id>
      </contributor>
      <minor />
      <origin>3009224</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="26481" sha1="tjfce7qv497wa25y2f9ulkgvu83f6zw" xml:space="preserve">{{מ:טעמי המקרא|18}}
&lt;קטע התחלה=שופטים ה/&gt;&lt;קטע התחלה=ב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ב|דיבור=בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם}}כְּשֶׁבָּאוּ פְּרָצוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁפָּרְצוּ בָּהֶם אוֹיְבֵיהֶם עַל עָזְבָם אֶת ה׳, וְהִתְנַדֵּב הָעָם לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, מֵעַתָּה '''בָּרְכוּ''' אֶת '''ה׳''' עַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשָׂה.&lt;קטע סוף=ב/&gt;

&lt;קטע התחלה=ג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ג|דיבור=אָנֹכִי... אָנֹכִי}}כָּפוּל. שָׁמַעְתִּי מִדְרַשׁ אַגָּדָה ([[ילקוט שמעוני/שופטים/רמז מז|ילק&quot;ש כאן רמז מז]]): לֹא קִפֵּחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכַר תָּבוֹר וְכַרְמֶל, שֶׁבָּאוּ לְמַתַּן תּוֹרָה לָתֵת עֲלֵיהֶם אֶת הַתּוֹרָה וְחָזְרוּ בְּבֹשֶׁת הַפָּנִים. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: סוֹף שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כִּפְלַיִם, נֶאֱמַר בְּסִינַי: &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot; ([[שמות כ ב|שמות כ, ב]]); בְּתָבוֹר יֵאָמֵר: 'אָנֹכִי... אָנֹכִי'. נֶאֱמַר בְּסִינַי (שם): &quot;אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ&quot;; בְּכַרְמֶל יֵאָמֵר כָּפוּל: &quot;ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים&quot; ([[מלכים א יח לט|מל&quot;א יח, לט]]), בִּימֵי אֵלִיָּהוּ.&lt;קטע סוף=ג/&gt; 

&lt;קטע התחלה=ד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ד|דיבור=ה׳ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר}}זֶה מַתַּן תּוֹרָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר &quot;וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ&quot; ([[דברים לג ב|דברים לג, ב]]). וּמֶה עִנְיָנָהּ לְכָאן? כָּךְ אָמְרָה דְּבוֹרָה: קָשָׁה הִיא הַתּוֹרָה לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּה וְטוֹבָה הִיא לִדְבֹּק בָּהּ, שֶׁהֲרֵי בְּמוֹרָא וּבִגְבוּרָה נִתְּנָה. וּלְכָךְ נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּיַד אוֹיְבֵיהֶם עַל פְּרִישָׁתָם הֵימֶנָּה, וּכְשֶׁהִתְנַדְּבוּ לַעֲסֹק בָּהּ נוֹשְׁעוּ. כָּל זֶה יֵשׁ לִלְמֹד מִתַּרְגּוּמוֹ שֶׁל יוֹנָתָן{{הערה|1=&quot;ה', אוֹרָיְתָךְ דִּיהַבְתָּא לְיִשְׂרָאֵל, כַּד עָבְרִין עֲלַהּ הֲוָה שָׁלְטִין בְּהוֹן עַמְמַיָא, וְכַד תָּיְבִין לַהּ, מִתְגַּבְּרִין אִנּוּן עַל בַּעֲלֵי דְּבָבֵיהוֹן&quot; [=ה', תורתך שנתת לישראל, כשהם עוברים עליה היו שולטים בהם הגוים, וכאשר שבים אליה, מתגברים הם על שונאיהם].}}.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נָטְפוּ}}הִזִּילוּ טַל תְּחִיָּה.&lt;קטע סוף=ד/&gt;

&lt;קטע התחלה=ה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ה|דיבור=הָרִים נָזְלוּ}}כְּמַיִם נוֹזְלִים נָמוֹגוּ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=זֶה סִינַי}}כְּבָר מְפֹרָשׁ מַה נִרְאָה בּוֹ: 'עָשַׁן כֻּלּוֹ', וְקוֹל, וְלַפִּידִים וָאֵשׁ ([[שמות יט כ|שמות יט, כ]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִפְּנֵי ה׳}}וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: '''זֶה סִינַי''', מָה אֵרַע בּוֹ? מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳.&lt;קטע סוף=ה/&gt;

&lt;קטע התחלה=ו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ו|דיבור=בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל}}מְלַמֵּד שֶׁאַף יָעֵל שָׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיָמֶיהָ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=חָדְלוּ אֳרָחוֹת}}הָיוּ יְרֵאִים יִשְׂרָאֵל לָצֵאת לְדַרְכָּם מִפְּנֵי הָאוֹיְבִים, וְהָיוּ הוֹלְכִים דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, בְּהֵחָבֵא.&lt;קטע סוף=ו/&gt;

&lt;קטע התחלה=ז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ז|דיבור=חָדְלוּ פְרָזוֹן}}עָרֵי הַפְּרָזִי, שֶׁאֵין לָהֶם חוֹמָה, חָדְלוּ מִהְיוֹת יוֹשְׁבִים בָּהֶם מִפְּנֵי אוֹיְבֵיהֶם, וְנֶאֶסְפוּ אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַד שַׁקַּמְתִּי}}כְּמוֹ 'שֶׁקַּמְתִּי', וְכֵן &quot;שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי&quot; ([[שופטים ו יז|להלן ו, יז]]).&lt;קטע סוף=ז/&gt;

&lt;קטע התחלה=ח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ח|דיבור=יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים}}כְּשֶׁבָּחַר לוֹ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים חֲדָשִׁים, אָז הֻזְקְקוּ לְמִלְחָמָה בְּשַׁעֲרֵיהֶם. רְאוּ עַתָּה, בְּהִתְנַדְּבָם, אִם יֵרָאֶה בְּיִשְׂרָאֵל מָגֵן וָרֹמַח, שֶׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף רָאשֵׁי גְיָסוֹת שֶׁהֵבִיא הַגּוֹי עֲלֵיהֶם. וְכֻלָּם הֲמָמָם הַמָּקוֹם בְּמִלְחֶמֶת הַכּוֹכָבִים ([[שופטים ה כא|פסוק כא]]), וְנַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=שְׁעָרִים}}כְּמוֹ &quot;כִּי יִמָּצֵא בְקִרְבְּךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ&quot; ([[דברים יז ב|דברים יז, ב]]), עֲיָירוֹת.&lt;קטע סוף=ח/&gt;

&lt;קטע התחלה=ט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ט|דיבור=לִבִּי}}אֲנִי דְּבוֹרָה, '''לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל,''' לֶאֱהֹב אֶת חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִתְנַדְּבוּ בָּעָם לֵאמֹר: '''בָּרְכוּ''' אֶת ה׳ וְשׁוּבוּ אֵלָיו.&lt;קטע סוף=ט/&gt;

&lt;קטע התחלה=י/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=י|דיבור=רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת}}הַסּוֹחֲרִים וְהַשָּׂרִים, שֶׁיִּרְכְּבוּ מֵעַתָּה עַל אֲתוֹנוֹת לְבָנוֹת הַחֲשׁוּבוֹת, מִבְּלִי יִרְאָה וְדַאֲגַת אוֹיְבֵיהֶם. וְאוֹתָן שֶׁיּוֹשְׁבִין '''עַל מִדִּין,''' לְשׁוֹן דַּיָּנִים, שֶׁהָיוּ יְרֵאִים לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט בְּפַרְהֶסְיָא – וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;דַּהֲווֹ מִתְחַבְּרִין לְמֵיתַב עַל דִּינָא&quot; – וְאוֹתָן שֶׁהוֹלְכִין רַגְלִי '''עַל דֶּרֶךְ, שִׂיחוּ''' וְסַפְּרוּ אֶת הַתְּשׁוּעָה הַזֹּאת. אֲשֶׁר מִקּוֹל הַ'''מְחַצְּצִים''' אֶתְכֶם ([[שופטים ה יא|פסוק יא]]), אוֹרְבִים, לִסְטִים וּמוֹכְסִין, הַיּוֹשְׁבִין גְּדוּדִים בְּמַעֲרָכוֹת לֶאֱרֹב בְּעִבְרֵי הַמַּיִם, '''שָׁם יְתַנּוּ''' עַתָּה רוֹכְבֵי הָאֲתוֹנוֹת וְהוֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ אֶת צִדְקוֹת ה׳. וּמַה הֵן הַצְּדָקוֹת? '''צִדְקוֹת פִּרְזוֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל''', שֶׁהִשְׁקִיט אֶת יִשְׂרָאֵל לִשְׁכֹּן פְּרָזוֹן וְלָצֵאת מְפֻזָּרִים בִּיחִידִי, שֶׁלֹּא בַּאֲסֵפַת עָם.&lt;קטע סוף=י/&gt;

&lt;קטע התחלה=יא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יא|דיבור=מְחַצְצִים}}פָּתַר מְנַחֵם: עוֹרְכֵי מִלְחָמָה וְסוֹדְרֵי קְרָב. וְחִבְּרוֹ עִם &quot;מֶלֶךְ אֵין לָאַרְבֶּה וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ&quot; ([[משלי ל כז|משלי ל, כז]]), לְשׁוֹן גְּדוּדִים. דָּבָר אַחֵר: '''מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים''' – כְּשֶׁהֱיִיתֶם הוֹלְכִים בֵּין מַשְׁאַבִּים לִשְׁאֹב מַיִם, הֱיִיתֶם יְרֵאִים מִקּוֹל אֲבָנִים, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, {{לעז|̃קיילו״ש|cheilos|מספר=3292|תרגום=אבני צור|הערה=לא נמצא בכתבי־היד. בדפוסים קוראים קזל&quot;ש (בגרמנית קיז&quot;ל kiesel, &quot;חלמיש&quot;), ודאי תיקון מאוחר. רש&quot;י מסביר, שהשואבים מים היו מפחדים מהחצץ, שהרעיש בהתגלגלו בדרכם.}} בְּלַעַז, שֶׁהָעוֹבֵר עֲלֵיהֶם נִשְׁמָע קוֹלָם, וֶהֱיִיתֶם יְרֵאִים שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָּכֶם אוֹיְבֵיכֶם. מֵעַכְשָׁיו אֵין לָחֹשׁ עַל זֹאת, וּמִשּׁוּם הָכִי מִצְוָה עֲלֵיכֶם לִיתֵּן הוֹדָיָה לִשְׁמוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מְחַצְצִים}}לְשׁוֹן אַבְנֵי חַלּוּקֵי הַנַּחַל, כְּמוֹ: ״וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ״ ([[איכה ג טז|איכה ג, טז]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים}}חָזְרוּ לְעָרֵי מוֹשְׁבוֹתָם, שֶׁבָּרְחוּ מֵהֶם לֵיאָסֵף אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר.&lt;קטע סוף=יא/&gt;

&lt;קטע התחלה=יב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יב|דיבור=עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה}}לְשׁוֹן שֶׁבַח, כִּפְשׁוּטוֹ, הִתְגַּבְּרִי בְּשִׁירָתֵךְ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ ([[פסחים סו ב|פסחים ס&quot;ו ע&quot;ב]]), מִפְּנֵי שֶׁנִּתְהַלְּלָה וְאָמְרָה: &quot;עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה&quot; ([[שופטים ה ז|פסוק ז]]), נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנָּה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ.&lt;קטע סוף=יב/&gt;

&lt;קטע התחלה=יג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יג|דיבור=אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים. יְרַד}}יִרְדֶּה, כְּמוֹ: לְרַד לְפָנָיו גוֹיִם ([[ישעיהו מה א|ישעיהו מה, א]]). שְׂרִידֵי יִשְׂרָאֵל רָדוּ בְּאַדִּירֵי הַגּוֹיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים}}יִרְדֶּה לִי אֶת גִּבּוֹרֵי הַגּוֹיִם.&lt;קטע סוף=יג/&gt;

&lt;קטע התחלה=יד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יד|דיבור=מִנִּי אֶפְרַיִם}}מִן אֶפְרַיִם יָצָא שֹׁרֶשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן, לִרְדּוֹת בַּעֲמָלֵק לַחֲלֹשׁ אוֹתוֹ לְפִי חֶרֶב. וּמְחֻבָּר מִקְרָא זֶה לְעֶלְיוֹן, לְפָרֵשׁ: '''ה׳ יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים''' – אֶת יְהוֹשֻׁעַ הֵקִים, לְרַד בַּעֲמָלֵק.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַחֲרֶיךָ}}יָקוּם מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין שָׁאוּל בֶּן קִישׁ, שֶׁיְּגָרְמֶנּוּ, וִיעַמֵּם אוֹתוֹ כְּגֶחָלִים עוֹמְמוֹת. וְיֵשׁ לִפְתֹּר: '''בַּעֲמָמֶיךָ,''' בְּחַיִל שֶׁל מָאתַיִם אֶלֶף רַגְלִי שֶׁבָּא שָׁאוּל עֲלֵיהֶם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים}}שָׂרִים גְּדוֹלִים שֶׁכָּבְשׁוּ אֶת הָאֱמוֹרִי, אֲשֶׁר כָּבְשׁוּ &quot;שִׁשִּׁים עִיר כָּל חֶבֶל אַרְגּוֹב&quot; ([[דברים ג ד|דברים ג, ד]]), שֶׁכָּבַשׁ יָאִיר.&lt;קטע סוף=יד/&gt;

&lt;קטע התחלה=טו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=טו|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}שָׂרִים שֶׁבְּיִשָּׂשכָר, הֵם סַנְהֶדְרָאוֹת, עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה, &quot;יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים&quot; ([[דברי הימים א יב לג|דה&quot;א יב, לג]]), הֵם תָּמִיד עִם דְּבוֹרָה, לְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר}}יוֹ״ד זוֹ טְפֵלָה הִיא וְאֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת כְּלוּם, וַהֲרֵי הִיא כְּיוֹ״ד &quot;בַּהֲמוֹת שָׂדַי&quot; ([[תהלים ח ח|תהלים ח, ח]]); &quot;וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי&quot; ([[ירמיהו כב יד|ירמיהו כב, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק}}וּשְׁאָר הָעָם שֶׁל יִשָּׂשכָר, כֵּן הֵם עִם בָּרָק, לְכָל אֲשֶׁר יְצַוֶּה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו}}שְׁלָחָם בְּכָל שְׁלִיחוּתוֹ, וְלֶאֱסֹף אֶת הָעָם, וּלְכָל צָרְכֵי הַמִּלְחָמָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן}}אֲבָל בְּחִלּוּקֵי לִבּוֹ שֶׁל רְאוּבֵן רַבּוּ חִקְקֵי לֵב. &quot;נִכְלֵי לִיבָּא&quot; (ת&quot;י), עַרְמוּמִית. וּמָה הִיא עַרְמוּמִיתוֹ? יָשַׁב לוֹ בֵּין מִשְׁפְּתֵי הַמִּלְחָמָה, לִשְׁמֹעַ מִי נוֹצֵחַ וְיִהְיֶה עִמּוֹ.&lt;קטע סוף=טו/&gt;

&lt;קטע התחלה=טז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=טז|דיבור=שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים}}לִשְׁמֹעַ קוֹל עֶדְרֵי הַמִּלְחָמָה, לְמִי קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וּלְמִי קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה.&lt;קטע סוף=טז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יז/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יז|דיבור=בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן}}וְלֹא בָּא אֶל הַמִּלְחָמָה. וְכֵן דָּן, הִכְנִיס מָמוֹנוֹ בִּסְפִינוֹת לַעֲמֹד וְלִבְרֹחַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְעַל מִפְרָצָיו}}לִשְׁמֹר פִּרְצוֹת אַרְצוֹ.&lt;קטע סוף=יז/&gt;

&lt;קטע התחלה=יח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יח|דיבור=זְבֻלוּן עַם חֵרֵף וְגוֹמֵר}}בִּזָּה נַפְשׁוֹ וְהִפְקִיר עַצְמוֹ לָמוּת בַּמִּלְחָמָה עִם בָּרָק, וְכֵן נַפְתָּלִי.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה}}עַל הַר תָּבוֹר.&lt;קטע סוף=יח/&gt;

&lt;קטע התחלה=יט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=יט|דיבור=בְּתַעֲנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ}}תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: &quot;בְּתַעֲנַךְ הֲווֹ שָׁרָן וּמָטָן עַל מֵי מְגִדּוֹ&quot; [=בתענך היו חונים, ומגיעים על מי מגידו]. רֹאשׁ הַמַּחֲנֶה בְּתַעֲנַךְ, וּמַגִּיעַ עַד מֵי מְגִדּוֹ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ}}חִנָּם בָּאוּ לְעֶזְרַת סִיסְרָא, לֹא בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ שָׂכָר.&lt;קטע סוף=יט/&gt;

&lt;קטע התחלה=כ/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כ|דיבור=מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ}}וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁלַח בָּם צְבָאָיו, שֶׁאֵינָם רוֹצִים שׁוּם שָׂכָר.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִמְּסִלּוֹתָם}}רֹאשׁ הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם וְסוֹפוֹ בָּאָרֶץ. מִכָּאן אָמְרוּ (תנחומא בראשית ה): עָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כָּאֲוִיר שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ, שֶׁהַכּוֹכָב תָּקוּעַ בָּרָקִיעַ כְּמִין נֶגֶר בַּדֶּלֶת, מִדַּת אָרְכּוֹ כְּעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ. וּמִן הַמִּקְרָא, שֶׁמֵּעִיד: '''מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחָמוּ''', אָנוּ שׁוֹמְעִין שֶׁעָבְיוֹ שֶׁל רָקִיעַ כְּגֹבַהּ שָׁמַיִם מִן הָאָרֶץ.&lt;קטע סוף=כ/&gt;

&lt;קטע התחלה=כא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כא|דיבור=גְּרָפָם}}טִאֲטָם מִן הָעוֹלָם, כְּמַגְרֵפָה זוֹ, שֶׁגּוֹרֶפֶת אֶת הָאֵפֶר מִן הַכִּירָה.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=נַחַל קְדוּמִים}}שֶׁנַּעֲשָׂה עָרֵב לַיָּם עַל זֶה מִימוֹת מִצְרַיִם, כִּדְאִיתָא בִּפְסָחִים ([[פסחים קיח ב|קי&quot;ח ע&quot;ב]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תִּדְרְכִי נַפְשִׁי}}בָּרַגְלַיִם, אֶת עֹז גִּבּוֹרֵי כְּנַעַן.&lt;קטע סוף=כא/&gt;

&lt;קטע התחלה=כב/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כב|דיבור=הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס}}נִשְׁתַּלְּפוּ טַלְפֵי סוּסֵיהֶם. שֶׁהָיָה חֹם הַכּוֹכָב מַרְתִּיחַ אֶת הַטִּיט וְהַצִּפֹּרֶן נִשְׁמְטָה, כְּמוֹ שֶׁמּוֹלְגִין אֶת הָרַגְלַיִם בְּרוֹתְחִין וְהַטְּלָפִים נִשְׁמָטִים. מִתּוֹךְ שֶׁנִּשְׁתַּלְּפוּ, נֶהֶלְמוּ הָרַגְלַיִם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו}}שֶׁהָיוּ מַרְקִידִים אֶת סוּסֵיהֶם בַּמִּלְחָמָה, כְּמוֹ: &quot;וְסוּס דֹּהֵר&quot; ([[נחום ג ב|נחום ג, ב]]), הוּא לְשׁוֹן הַרְקָדַת הַסּוּס.&lt;קטע סוף=כב/&gt;

&lt;קטע התחלה=כג/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כג|דיבור=אוֹרוּ מֵרוֹז}}אָמְרֵי לַהּ כּוֹכְבָא הֲוָה, וְאָמְרֵי לַהּ גַּבְרָא חֲשִׁיבָא הֲוָה [=יש אומרים: כוכב היה, ויש אומרים: אדם חשוב היה] ([[מועד קטן טז א|מו&quot;ק ט&quot;ז ע&quot;א]]), וְהָיָה סָמוּךְ לִמְקוֹם הַמִּלְחָמָה וְלֹא בָּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אָמַר מַלְאַךְ ה׳}}אָמַר בָּרָק בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=יוֹשְׁבֶיהָ}}הַיּוֹשְׁבִים בְּאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלּוֹ. בְּאַרְבַּע מְאָה שִׁיפּוּרֵי שַׁמְּתֵיהּ בָּרָק לְמֵרוֹז [=בארבע מאות שופרות נידהו ברק למרוז] (שם).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=לְעֶזְרַת ה׳}}כִּבְיָכוֹל. שֶׁמִּי שֶׁהוּא עוֹזֵר אֶת יִשְׂרָאֵל, כְּעוֹזֵר אֶת הַשְּׁכִינָה.&lt;קטע סוף=כג/&gt;

&lt;קטע התחלה=כד/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כד|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל}}שָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ &quot;הִנֵּה בָאֹהֶל&quot; ([[בראשית יח ט|בראשית יח, ט]]); רִבְקָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: &quot;וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה&quot; ([[בראשית כד סז|בראשית כד, סז]]); רָחֵל וְלֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן: &quot;וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה&quot; וְגוֹמֵר ([[בראשית לא לג|בראשית לא, לג]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ}}יָעֵל. לָמָּה? הֵן יָלְדוּ וְגִדְּלוּ; וְאִם לֹא יָעֵל, הֲרֵי הָרָשָׁע הַזֶּה בָּא וּמְאַבְּדָן. כָּךְ הוּא בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה ([[בראשית רבה מח טו|מח, טו]]). דָּבָר אַחֵר: אַף יָעֵל הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת אֹהָלִים, לְפִיכָךְ הִזְכִּיר אוֹתָהּ בְּבִרְכַּת אֹהָלִים.&lt;קטע סוף=כד/&gt;

&lt;קטע התחלה=כה/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כה|דיבור=חָלָב נָתָנָה}}לָדַעַת אִם לִבּוֹ עָלָיו, שֶׁיָּבִין בֵּין טַעַם מַיִם לְטַעַם חָלָב. כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=בְּסֵפֶל אַדִּירִים}}בְּסֵפֶל שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ מַיִם, שֶׁהַמַּיִם נִקְרְאוּ ׳אַדִּירִים׳, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּמַיִם אַדִּירִים ([[שמות טו י|שמות טו, י]]).&lt;קטע סוף=כה/&gt;

&lt;קטע התחלה=כו/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כו|דיבור=לְהַלְמוּת עֲמֵלִים}}סִיסְרָא, שֶׁהָיָה עָמֵל וְיָגֵעַ.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=מָחֲקָה}}לְשׁוֹן 'חִקּוּי'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וּמָחֲצָה}}לְשׁוֹן 'מַחַץ'.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְחָלְפָה}}יוֹצֵא מִצַּד אַחֵר.&lt;קטע סוף=כו/&gt;

&lt;קטע התחלה=כח/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כח|דיבור=וַתְּיַבֵּב}}לְשׁוֹן דִּבּוּר, כְּמוֹ &quot;נִיב שְׂפָתַיִם&quot; ([[ישעיהו נז יט|ישעיהו נז, יט]]). וְרַבּוֹתֵינוּ ([[ראש השנה לג ב|ר&quot;ה ל&quot;ג ע&quot;ב]]) פֵּרְשׁוּהוּ לְשׁוֹן גְּנִיחָה, כִּ'תְרוּעָה', דִּמְתַרְגְּמִינָן ׳יַבָּבָא׳ ([[ויקרא כג כד|ויקרא כג, כד]]). וַאֲנִי אוֹמֵר: לְשׁוֹן רְאִיָּה, כְּמוֹ: בָּבַת עֵינִי ([[זכריה ב ב|זכריה ב, ב]]). וְכֵן חִבְּרוֹ מְנַחֵם.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אֶשְׁנָב}}חַלּוֹן.&lt;קטע סוף=כח/&gt;

&lt;קטע התחלה=כט/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=כט|דיבור=חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָה}}הַחֲכָמוֹת שֶׁבְּשָׂרוֹתֶיהָ, לְכָךְ נָקוּד חֵי״ת פַּתַּ״ח. חָכְמוֹת שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר נָקוּד חֲטַ״ף קָמָ״ץ, כְּמוֹ: &quot;רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת&quot; ([[משלי כד ז|משלי כד, ז]]). וְזֶה נָקוּד חַכְמוֹת, וְכֵן: &quot;חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ&quot; ([[משלי יד א|שם יד, א]]), חֲכָמוֹת שֶׁבַּנָּשִׁים.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=תַּעֲנֶינָּה}}דַּגְשׁוּת שֶׁל נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם נוּ״ן שְׁלִישִׁית, וּפִתְרוֹנוֹ: תַּעֲנֶינָה אוֹתָהּ. דַּגְשׁוּת נוּ״ן מְשַׁמֶּשֶׁת בִּמְקוֹם ׳אוֹתָהּ׳, כְּמוֹ: מֻרְבֶּכֶת תְּבִיאֶנָּה ([[ויקרא ו יד|ויקרא ו, יד]]).{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ}}תַּנְחוּמִין לְעַצְמָהּ: מָה אֲנִי מְתַמַּהּ תְּמִיָּה עַל עִכּוּב בְּנִי?&lt;קטע סוף=כט/&gt;

&lt;קטע התחלה=ל/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=ל|דיבור=הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל}}וְהוּא מְעַכְּבָן.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר}}מְעַנִּים נָשִׁים יָפוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, וְכָל אִישׁ מֵהֶם יֵשׁ לוֹ בְּמִטָּתוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ נָשִׁים.&lt;קטע סוף=ל/&gt;

&lt;קטע התחלה=לא/&gt;{{ד&quot;ה ברש&quot;י|ספר=שופטים|פרק=ה|פסוק=לא|דיבור=כֵּן יֹאבְדוּ}}דְּבוֹרָה אָמְרָה: תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל הֵן לָהּ, '''כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ ה׳,''' כַּאֲשֶׁר אָבַד הוּא.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ}}לֶעָתִיד לָבֹא, &quot;שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים&quot; ([[ישעיהו ל כו]]), שֶׁהִיא עַל אַחַת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ, כְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע שְׁבִיעִיּוֹת.{{ד&quot;ה ברש&quot;י|דיבור=וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ}}אֵין זֶה מִדִּבְרֵי דְּבוֹרָה, אֶלָּא מִדִּבְרֵי כּוֹתֵב הַסֵּפֶר.&lt;קטע סוף=לא/&gt;&lt;קטע סוף=שופטים ה/&gt;
{{מ:טעמי המקרא-סוף}}

== הערות ==
&lt;references /&gt;</text>
      <sha1>tjfce7qv497wa25y2f9ulkgvu83f6zw</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>אלהי בך אחבק</title>
    <ns>0</ns>
    <id>1740136</id>
    <redirect title="אלהי בך איחבק" />
    <revision>
      <id>3009242</id>
      <timestamp>2026-05-01T15:08:22Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>בן עדריאל</username>
        <id>9444</id>
      </contributor>
      <comment>הפניה לדף [[אלהי בך איחבק]]</comment>
      <origin>3009242</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="40" sha1="64kv71zzz06krpbdvz350ypfc2p0pwx" xml:space="preserve">#הפניה [[אלהי בך איחבק]]</text>
      <sha1>64kv71zzz06krpbdvz350ypfc2p0pwx</sha1>
    </revision>
  </page>
  <page>
    <title>תבנית:NavFrame</title>
    <ns>10</ns>
    <id>1740137</id>
    <revision>
      <id>3009275</id>
      <timestamp>2026-05-01T15:26:11Z</timestamp>
      <contributor>
        <username>מאירושולי</username>
        <id>35234</id>
      </contributor>
      <comment>יצירת דף עם התוכן &quot;&lt;div class=&quot;NavFrame&quot; style=&quot;direction:rtl;border:1px solid #aaa;margin:5px 0;&quot;&gt; &lt;div class=&quot;NavHead&quot; style=&quot;background:#f0f0f0;padding:8px;text-align:center;font-weight:bold;cursor:pointer;&quot;&gt;{{{כותרת|כותרת}}}&lt;/div&gt; &lt;div class=&quot;NavContent&quot; style=&quot;padding:10px;text-align:right;display:none;&quot;&gt; {{{תוכן|}}} &lt;/div&gt; &lt;/div&gt;&lt;noinclude&gt; תבנית קיפול. שימוש: &lt;code&gt;&lt;nowiki&gt;{{NavFrame|כותרת=הכותרת שלי|תוכן=התוכן שלי...&quot;</comment>
      <origin>3009275</origin>
      <model>wikitext</model>
      <format>text/x-wiki</format>
      <text bytes="492" sha1="sytlf1r4h0cpb87z27tkird5p2m5fy0" xml:space="preserve">&lt;div class=&quot;NavFrame&quot; style=&quot;direction:rtl;border:1px solid #aaa;margin:5px 0;&quot;&gt;
&lt;div class=&quot;NavHead&quot; style=&quot;background:#f0f0f0;padding:8px;text-align:center;font-weight:bold;cursor:pointer;&quot;&gt;{{{כותרת|כותרת}}}&lt;/div&gt;
&lt;div class=&quot;NavContent&quot; style=&quot;padding:10px;text-align:right;display:none;&quot;&gt;
{{{תוכן|}}}
&lt;/div&gt;
&lt;/div&gt;&lt;noinclude&gt;
תבנית קיפול. שימוש: &lt;code&gt;&lt;nowiki&gt;{{NavFrame|כותרת=הכותרת שלי|תוכן=התוכן שלי}}&lt;/nowiki&gt;&lt;/code&gt;
&lt;/noinclude&gt;</text>
      <sha1>sytlf1r4h0cpb87z27tkird5p2m5fy0</sha1>
    </revision>
  </page>
</mediawiki>