ויקיטקסט hewikisource https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99 MediaWiki 1.47.0-wmf.2 first-letter מדיה מיוחד שיחה משתמש שיחת משתמש ויקיטקסט שיחת ויקיטקסט קובץ שיחת קובץ מדיה ויקי שיחת מדיה ויקי תבנית שיחת תבנית עזרה שיחת עזרה קטגוריה שיחת קטגוריה עמוד שיחת עמוד ביאור שיחת ביאור מחבר שיחת מחבר תרגום שיחת תרגום מפתח שיחת מפתח מקור שיחת מקור TimedText TimedText talk יחידה שיחת יחידה אירוע שיחת אירוע 0 6877 3016239 2951893 2026-05-12T21:03:06Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות ועריכתן, הוספת קמצים קטנים, שינוי תבניות, שינוי גרשים. 3016239 wikitext text/x-wiki <noinclude> {{מרכז|{{גדול-מודגש|בקשה על הייחוד וחשק האהבה}}}} {{גדול-מודגש|מחבר: רבי {{דף ויקיפדיה|אלעזר אזכרי}}}} {{גדול-מודגש|סימן: מיוסדת על ארבע אותיות שב{{ב|שם|יהו"ה}}}} הבקשה מתוקנת על־פי הסוד, ובארץ ישראל נהגו לאומרה בעת עלות־השחר. {{מקור|תפלת החדש, מובא בקישורים חיצוניים}} {{גדול-מודגש|משקל: שמונה תנועות (כולל שוואים נעים) בכל צלע}} === נוסח מקורי === הניקוד משוער על־‏פי המשקל. </noinclude> {{טקסט מנוקד}}<קטע התחלה=נוסח א/> {| |- | {{אקרוסטיכון|יְ}}דִיד נֶֽפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן, || {{צמל|מְשֹׁךְ עַבְדָּךְ אֶל רְצוֹנָךְ}}! |- | {{צמל|יָרוּץ עַבְדָּךְ|שיר השירים א ד}} כְּמוֹ אַיָּל, || יִשְׁתַּחֲוֶה מוּל הֲדָרָךְ, |- | כִּי יֶעְרַב לוֹ יְדִידוּתָךְ || מִנֹּֽפֶת צוּף וְכׇל טַֽעַם. |- | {{רווח}} |- | {{אקרוסטיכון|הָ}}דוּר נָאֶה, זִיו הָעוֹלָם, || נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתָךְ. |- | אָנָּא {{צמל|אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ|במדבר יב יג}} || בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹֽעַם זִיוָךְ, |- | אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא, || {{צמל|וְהָֽיְתָה־לָּךְ שִׁפְחַת עוֹלָם.|דברים טו יז}} |- | {{רווח}} |- | {{אקרוסטיכון|וָ}}תִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶֽיךָ, || וְחוּס נָא עַל בֵּן אוֹהֲבָךְ, |- | {{צמל|כִּי}} זֶה כַמֶּה {{צמל|נִכְסֹף נִכְסַף|בראשית לא ל}} || {{צמל|לִרְאוֹת בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזָּךְ|עלינו לשבח}}. |- | אָנָּא אֵלִי, מַחְמַד לִבִּי, || חֽוּשָׁה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם. |- | {{רווח}} |- | {{אקרוסטיכון|הִ}}גָּלֵה נָא {{צמל|וּפְרֹש חָבִיב}} || {{צמל|עָלַי אֶת־סֻֽכַּת שְׁלוֹמָךְ|ברכת השכיבנו}}, |- | {{צמל|תָּאִיר אֶרֶץ מִכְּבוֹדָךְ|יחזקאל מג ב}}, || {{צמל|נָגִילָה וְֽנִשְׂמְחָה בָךְ|שיר השירים א ד}}, |- | מַהֵר אָהוּב, {{צמל|כִּי בָא מוֹעֵד}}, || {{צמל|וְחׇנֵּנִי|תהלים קב יד}} כִּימֵי עוֹלָם! |}<קטע סוף=נוסח א/> {{סוף}} === נוסח חלק מהקהילות כיום (לא מקורי) === <קטע התחלה=נוסח ב/>{{סי|יְ}}דִיד נֶֽפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן / מְשֹׁךְ עַבְדְּךָ אֶל רְצוֹנֶֽךָ{{ש}} יָרוּץ עַבְדְּךָ כְּמוֹ אַיָּל / יִשְׁתַּחֲוֶה אֶל מוּל הֲדָרֶֽךָ{{ש}} יֶעֱרַב לוֹ יְדִידוֹתֶֽךָ / מִנֹּֽפֶת צוּף וְכׇל טָֽעַם {{סי|הָ}}דוּר נָאֶה זִיו הָעוֹלָם / נַפְשִׁי חוֹלַת אַהֲבָתֶֽךָ{{ש}} אָנָּא אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ / בְּהַרְאוֹת לָהּ נֹֽעַם זִיוֶֽךָ{{ש}} אָז תִּתְחַזֵּק וְתִתְרַפֵּא / וְהָיְתָה לָהּ שִׂמְחַת עוֹלָם {{סי|וָ}}תִיק יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶֽיךָ / וְחֽוּסָה נָּא עַל בֶּן אֲהוּבֶֽךָ{{ש}} כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסֹף נִכְסַֽפְתִּי / לִרְאוֹת בְּתִפְאֶֽרֶת עֻזֶּֽךָ{{ש}} אֵֽלֶּה חָמְדָה לִבִּי / חֽוּסָה נָּא וְאַל תִּתְעַלָּם {{סי|הִ}}גָּלֶה נָא וּפְרֹשׂ חֲבִיבִי / עָלַי, אֶת סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ{{ש}} תָּאִיר אֶֽרֶץ מִכְּבוֹדֶֽךָ / נָגִֽילָה וְנִשְׂמְחָה בָךְ{{ש}} מַהֵר אֱהֹב כִּי בָא מוֹעֵד / וְחׇנֵּֽנוּ כִּימֵי עוֹלָם<קטע סוף=נוסח ב/> == לקריאה נוספת == * רבי אלעזר אזכרי, {{מודגש|ספר חרדים}}, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45039&pgnum=84 שירים ששר המחבר ז״ל, דף מג], ונציה ה׳שס״א (1600–1601) (באתר {{מודגש|היברובוקס}}) ** מהדורת ירושלים: התחיה, ה׳תשכ״ג, [https://rosetta.nli.org.il/delivery/DeliveryManagerServlet?dps_pid=IE12817021 ידיד נפש, עמ׳ 1–2] (באתר {{מודגש|הספרייה הלאומית}}) * {{מודגש|תפלת החדש}}, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22141&pgnum=10 בקשות], ליוורנו ה׳תקצ״ח (1837–1838) (באתר {{מודגש|היברובוקס}}) * פרופ׳ {{דף ויקיפדיה|אפרים חזן}}, "[http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/maamarim/yedid-2.htm ידיד נפש לרבי אליעזר אזיכרי]", {{מודגש|פיוטים וקטעי תפילה מן הסידור}} (בעריכתו), ירושלים: משרד החינוך והתרבות, ה׳תשל״ט (באתר {{מודגש|דעת}}) == קישורים חיצוניים == * {{ויקיפדיה}} * {{אתר הפיוט והתפילה|16}} * ד״ר בני גזונטהייט, [http://www.daat.ac.il/daat/sifrut/maamarim/nefesh-2.htm ידיד נפש – מחברו, מקורותיו ומשמעות הפיוט], באתר {{מודגש|דעת}}, ה׳תשס״ד (2004) * [http://www.or-shalom.org.il/files/luv2/ZmiraChen_YedidNefesh_19.wma ידיד נפש] בלחן אני לקראת דודי, בביצוע {{דף ויקיפדיה|זמירה חן}}, {{מודגש|יונתי תמתי}}, 1985 {{אפור מוקטן|(אורך: 2:30)}} (באתר {{דף ויקיפדיה|מרכז אור שלום}}) * [http://www.youtube.com/watch?v=PG7lQlofMbg ידיד נפש - פרויקט שירי שבת] בלחן עממי-אשכנזי, בביצוע הרב {{דף ויקיפדיה|עודד דוד}} ואומני התשובה, בערוץ ממאמי 1 באתר יוטיוב {{אפור מוקטן|(אורך: 5:20)}}, 24 במרץ 2011 [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירת הבקשות]] </noinclude> 9su7da2bkzpreu0j5jeo9hvbmu3pdno 0 7710 3016240 2950428 2026-05-12T21:19:00Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות וקמצים קטנים. תיקון ניקוד. 3016240 wikitext text/x-wiki <noinclude> ==פיוט\[[מחבר:רבי אברהם אבן עזרא|רבי אברהם אבן עזרא]]== {{טקסט מנוקד|גודל=24}}</noinclude> {{סי|אֲ}}גַדֶּלְךָ אֱלֹהֵי כׇל נְשָׁמָה{{ר1}} וְאוֹדְךָ בְּרׇב פַּֽחַד וְאֵימָה.{{ש}} {{סי|בְּ}}עׇמְדִי תּוֹךְ קְהָלְךָ צוּר לְרוֹמֵם,{{ר1}} לְךָ אֶכְרַע וְאֶכֹּף רֹאשׁ וְקוֹמָה.{{ש}} {{סי|רְ}}קִיעֵי רוּם הֲלֹא נָטָה בְּמִבְטָא. {{ר1}} וְהַָאָֽרֶץ יְסָדָהּ עַל בְּלִימָה.{{ש}} {{סי|הֲ}}יוּכַל אִישׁ חֲקֹר אֶת סוֹד יוֹצְרוֹ, {{ר1}} וּמִי הוּא זֶה בְּכׇל קֵֽדְמָה וְיָֽמָּה.{{ש}} {{סי|מְ}}רוֹמָם הוּא עֲלֵי כׇל פֶּה וְלָשׁוֹן, {{ר1}} אֲשֶׁר הִפְלִיא וְעָשָׂה כֹל בְּחׇכְמָה.{{ש}} וְיִתְגַּדַּל בְּגוֹי קָדושׁ וְעֶלְיוֹן {{ר1}} וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא בְּעָלְמָא. <noinclude> {{סוף}} == קישורים חיצוניים== * {{אתר הפיוט והתפילה|17}} [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:פיוטי ראב"ע]] [[קטגוריה:פיוטי רשות לקדיש]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירת הבקשות]] [[קטגוריה:שירים במשקל המרובה]] </noinclude> spgq4bv6t25al0sqrqijslm70bju2s2 0 7960 3016244 3001120 2026-05-12T21:35:40Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות וקמצים קטנים 3016244 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''אברהם מימון חזק'''}} {{סי|אֵ}}ל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן{{ש}} הַשֵּֽׂכֶל הַנֶּעְלָם מִכׇּל רַעְיוֹן{{ש}} עִלַּת הָעִלּוֹת מֻכְתָּר בְּכֶֽתֶר עֶלְיוֹן{{ר1}} כֶּֽתֶר יִתְּנוּ לְךָ יְיָ.{{ממס|קדושה|קדושת מוסף}} {{סי|בְּ}}רֵאשִׁית תּוֹרָתְךָ הַקְּדוּמָה{{ש}} רְשׁוּמָה חׇכְמָתְךָ הַסְּתוּמָה{{ש}} מֵאַֽיִן תִּמָּצֵא וְהִיא נֶעְלָמָה{{ר1}} רֵאשִׁית חׇכְמָה יִרְאַת יְיָ.{{ממס|תהלים קיא י}} {{סי|רְ}}חוֹבוֹת הַנָּהָר נַחֲלֵי אֱמוּנָה{{ש}} מַֽיִם עֲמֻקִּים יִדְלֵם אִישׁ תְּבוּנָה{{ש}} תּוֹצְאוֹתֶֽיהָ חֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי בִינָה{{ר1}} אֱמוּנִים נֹצֵר יְיָ.{{ממס|תהלים לא כד}} {{סי|הָ}}אֵל הַגָּדוֹל עֵינֵי כֹל נֶגְדֶּֽךָ{{ש}} רַב חֶֽסֶד גָּדוֹל מֵעַל שָׁמַֽיִם חַסְדֶּֽךָ{{ש}} אֱלֹהֵי אַבְרָהָם זְכֹר {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=דָּבָר}} לְעַבְדֶּֽךָ{{ר1}} חַסְדֵי יְיָ אַזְכִּיר תְּהִלֹּת יְיָ.{{ממס|תהלים סג ז}} {{סי|מָ}}רוֹם נֶאְדָּר בְּכֹֽחַ וּגְבוּרָה{{ש}} מוֹצִיא אוֹרָה מֵאֵין תְּמוּרָה{{ש}} פַּֽחַד יִצְחָק מִשְׁפָּטֵֽנוּ הָאִירָה{{ר1}} אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם יְיָ.{{ממס|תפילת עמידה}} {{סי|מִ}}י אֵל כָּמֽוֹךָ עֹשֶׂה גְדוֹלוֹת{{ש}} אֲבִיר יַעֲקֹב נוֹרָא תְהִלּוֹת{{ש}} תִּפְאֶֽרֶת יִשְׂרָאֵל שׁוֹמֵֽעַ תְּפִלּוֹת{{ר1}} כִּי שֹׁמֵֽעַ אֶל אֶבְיוֹנִים יְיָ.{{ממס|תהלים סט לד}} {{סי|יָ}}הּ זְכוּת אָבוֹת יָגֵן עָלֵֽינוּ{{ש}} נֵֽצַח יִשְׁרָאֵל מִצָּרוֹתֵֽינוּ גְאָלֵֽנוּ{{ש}} וּמִבּוֹר גָּלוּת דְּלֵֽנוּ וְהַעֲלֵֽנוּ{{ר1}} לְנַצֵּֽחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית יְיָ.{{ממס|עזרא ג ח}} {{סי|מִ}}יָּמִין וּמִשְּׂמֹאל יְנִיקַת הַנְּבִיאִים{{ש}} נֶֽצַח וָהוֹד מֵהֶם נִמְצָאִים{{ש}} יָכִין וּבֹעַז בְּשֵׁם נִקְרָאִים{{ר1}} וְכָל בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְיָ.{{ממס|ישעיהו נד יג}} {{סי|וִ}}יסוֹד צַדִּיק בְּשִׁבְעָה נֶעְלָם{{ש}} אוֹת בְּרִית הִיא לְעוֹלָם{{ש}} מַעְיַן הַבְּרָכוֹת צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם{{ר1}} צַדִּיק אַתָּה יְיָ.{{ממס|תהלים קיט קלז}} {{סי|נָ}}א הָקֵם מַלְכוּת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה{{ש}} בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ{{ש}} כְּנֶֽסֶת יִשְׂרָאֵל כַּלָּה קְרוּאָה {{נוסחי תפילה קצרים|נוסח={{{נוסח|}}}|מזרח=בִּנְעִימָה|אשכנז=בִּנְעִימוֹת}}{{ר1}} עֲטֶֽרֶת תִּפְאֶֽרֶת בְּיַד יְיָ.{{ממס|ישעיהו סב ג}} {{סי|חָזָק}} מְיַחֵד כְּאֶחָד עֶֽשֶׂר סְפִירוֹת{{ש}} מַפְרִיד אַלּוּף לֹא יִרְאֶה מְאוֹרוֹת{{ש}} סַפִּיר גִּזְרָתָם יַֽחַד מְאִירוֹת{{ר1}} תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶֽיךָ יְיָ.{{ממס|תהלים קיט קסט}}<noinclude> [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:שירת הבקשות]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:סיומת מקראית]] kj808qtnslukwjof4dl56ywpx19hio4 106 60551 3016193 2984045 2026-05-12T13:24:46Z ערן117 4764 הרחבה 3016193 wikitext text/x-wiki {{ביאור:כותרת עליונה דניאל|דניאל|ט|a3409}} <קטע התחלה=פרק ט/> {{כותרת1|המראה השלישי - דניאל מתפלל לקץ הגלות והמלאך גבריאל מגלה לו את סוד 70 השנה שחזה ירמיהו}} {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|א}}<קטע התחלה=ט א/> בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן {{ב|אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ|אין המדובר באחשוורוש של מגילת אסתר, שמלך מהודו ועד כוש, שכן כדי להגיע מפרס ומדי (איראן של ימינו) לכוש (סודן של ימינו) יש לכבוש תחילה את בבל (עיראק של ימינו), מה שקרה רק בזמנו של דריוש. מכאן שאחשוורוש של מגילת אסתר מאוחר מדריוש, ולא יכול להיות אביו.}} {{ב|מִזֶּרַע מָדָי|ב[[דניאל ו א|פרק ו]] כונה "דריוש המדי" (ההדגשה היא כדי להבדיל בינו לבין דריווש הפרסי - [[נחמיה יב כב]])}}, אֲשֶׁר {{ב|הָמְלַךְ|על ידי חיל פרס ומדי שכבשו את עיר הבירה בבל}} עַל מַלְכוּת {{ב|כַּשְׂדִּים|בבל}}.<קטע סוף=ט א/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ב}}<קטע התחלה=ט ב/> בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי, דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים, {{ב|מִסְפַּר הַשָּׁנִים|מתי נגמר מספר השנים}} אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהוָה {{ב|אֶל יִרְמִיָה הַנָּבִיא|"כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם" ([[ירמיהו כט י]]) והתברר לי שהוא}} לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם {{ב|שִׁבְעִים שָׁנָה|שאת השבעים שנה מונים מזמן חורבן בית המקדש}}.<קטע סוף=ט ב/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ג}}<קטע התחלה=ט ג/> וָאֶתְּנָה אֶת פָּנַי אֶל אֲדֹנָי הָאֱלֹהִים לְבַקֵּשׁ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים, בְּצוֹם וְשַׂק וָאֵפֶר.<קטע סוף=ט ג/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ד}}<קטע התחלה=ט ד/> וָאֶתְפַּלְלָה לַיהוָה אֱלֹהַי וָאֶתְוַדֶּה, וָאֹמְרָה: "אָנָּא אֲדֹנָי, הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְ{{VAV WITH HOLAM HASER}}תָיו.<קטע סוף=ט ד/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ה}}<קטע התחלה=ט ה/> חָטָאנוּ וְעָוִינוּ, <small>(והרשענו)</small> הִרְשַׁעְנוּ וּמָרָדְנוּ, {{ב|וְסוֹר|והננו סרים}} מִמִּצְ{{VAV WITH HOLAM HASER}}תֶךָ וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ.<קטע סוף=ט ה/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ו}}<קטע התחלה=ט ו/> וְלֹא שָׁמַעְנוּ אֶל עֲבָדֶיךָ הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּשִׁמְךָ אֶל מְלָכֵינוּ, שָׂרֵינוּ וַאֲבֹתֵינוּ, וְאֶל כָּל {{ב|עַם הָאָרֶץ|כל פשוטי העם}}.<קטע סוף=ט ו/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ז}}<קטע התחלה=ט ז/> לְךָ אֲדֹנָי {{ב|הַצְּדָקָה|כל מעשיך בצדק}} וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים {{ב|כַּיּוֹם הַזֶּה|כפי שאנו רואים היום}}, לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם וּלְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּרֹבִים וְהָרְחֹקִים בְּכָל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתָּם שָׁם, {{ב|בְּמַעֲלָם|בחטאם}} אֲשֶׁר {{ב|מָעֲלוּ|חטאו}} {{ב|בָךְ|נגדך}}.<קטע סוף=ט ז/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ח}}<קטע התחלה=ט ח/> יְהוָה, לָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים, לִמְלָכֵינוּ לְשָׂרֵינוּ וְלַאֲבֹתֵינוּ, אֲשֶׁר חָטָאנוּ לָךְ.<קטע סוף=ט ח/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|ט}}<קטע התחלה=ט ט/> לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת, {{ב|כִּי|אם כי}} מָרַדְנוּ בּוֹ.<קטע סוף=ט ט/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|י}}<קטע התחלה=ט י/> וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת בְּתוֹרֹתָיו אֲשֶׁר נָתַן לְפָנֵינוּ בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים.<קטע סוף=ט י/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יא}}<קטע התחלה=ט יא/> וְכָל יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ אֶת תּוֹרָתֶךָ {{ב|וְסוֹר|וסרו מהדרך}} לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ בְּקֹלֶךָ, {{ב|וַתִּתַּךְ עָלֵינוּ|נשפכה עלינו}} {{ב|הָאָלָה וְהַשְּׁבֻעָה|הקללה על הפרת השבועה}} אֲשֶׁר כְּתוּבָה {{ב|בְּתוֹרַת מֹשֶׁה|כגון ב[[ביאור:דברים כח|דברים כח]]‎‎}} עֶבֶד הָאֱלֹהִים, כִּי חָטָאנוּ לוֹ.<קטע סוף=ט יא/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יב}}<קטע התחלה=ט יב/> וַיָּקֶם אֶת <small>(דבריו)</small> דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלֵינוּ וְעַל {{ב|שֹׁפְטֵינוּ|מנהיגנו}} {{ב|אֲשֶׁר שְׁפָטוּנוּ|שהנהיגו אותנו}}, לְהָבִיא עָלֵינוּ רָעָה גְדֹלָה, אֲשֶׁר לֹא נֶעֶשְׂתָה תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה בִּירוּשָׁלָ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם.<קטע סוף=ט יב/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יג}}<קטע התחלה=ט יג/> כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת - בָּאָה עָלֵינוּ, וְלֹא {{ב|חִלִּינוּ|התפללנו}} אֶת פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָשׁוּב מֵעֲ{{VAV WITH HOLAM HASER}}נֵנוּ {{ב|וּלְהַשְׂכִּיל בַּאֲמִתֶּךָ|להתבונן בכך שאתה הוא אל אמת}}.<קטע סוף=ט יג/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יד}}<קטע התחלה=ט יד/> {{ב|וַיִּשְׁקֹד|וימהר}} יְהוָה {{ב|עַל הָרָעָה|בביצוע הרעה}} וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ, {{ב|כִּי|אכן}} צַדִּיק יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ.<קטע סוף=ט יד/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|טו}}<קטע התחלה=ט טו/> וְעַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה, וַתַּעַשׂ לְךָ {{ב|שֵׁם|פרסום}} {{ב|כַּיּוֹם הַזֶּה|כמו שידוע היום}}: חָטָאנוּ, רָשָׁעְנוּ.<קטע סוף=ט טו/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|טז}}<קטע התחלה=ט טז/> אֲדֹנָי! {{ב|כְּכָל צִדְקֹתֶךָ|כפי שנהגת בפעמים הקודמות שהושעת אותנו}}, יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם הַר קָדְשֶׁךָ, כִּי {{ב|בַחֲטָאֵינוּ|בגלל חטאינו}} וּבַעֲ{{VAV WITH HOLAM HASER}}נוֹת אֲבֹתֵינוּ {{ב|יְרוּשָׁלַ‍ִם וְעַמְּךָ|הפכו ירושלים ועם ישראל}} לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ.<קטע סוף=ט טז/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יז}}<קטע התחלה=ט יז/> וְעַתָּה שְׁמַע אֱלֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו, וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם, לְמַעַן {{ב|אֲדֹנָי|השם שלך הקדוש, כפי שאתה ראוי לכבוד זה}}.<קטע סוף=ט יז/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יח}}<קטע התחלה=ט יח/> הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע, <small>(פקחה)</small> פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ, כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ {{ב|כִּי|אלא}} עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים.<קטע סוף=ט יח/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|יט}}<קטע התחלה=ט יט/> אֲדֹנָי שְׁמָעָה, אֲדֹנָי סְלָחָה, אֲדֹנָי הַקֲשִׁיבָה, וַעֲשֵׂה {{ב|אַל תְּאַחַר|אל תאחר (תעכב) את הגאולה}}, לְמַעֲנְךָ אֱלֹהַי, כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ".<קטע סוף=ט יט/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כ}}<קטע התחלה=ט כ/> וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר וּמִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה חַטָּאתִי וְחַטַּאת עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וּמַפִּיל תְּחִנָּתִי לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהַי {{ב|עַל|ומתפלל שיבנה}} הַר קֹדֶשׁ אֱלֹהָי.<קטע סוף=ט כ/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כא}}<קטע התחלה=ט כא/> וְעוֹד אֲנִי מְדַבֵּר בַּתְּפִלָּה, וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל אֲשֶׁר רָאִיתִי בֶחָזוֹן {{ב|בַּתְּחִלָּה|בימי בלשאצר [[דניאל ח טז|לעיל ח, טז]]}} {{ב|מֻעָף בִּיעָף|עף במהירות}} נֹגֵעַ אֵלַי {{ב|כְּעֵת מִנְחַת עָרֶב|בִּזמן הקרבת מנחת ערב (תמיד של בין הערביים - [[במדבר כח ח]]) }}.<קטע סוף=ט כא/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כב}}<קטע התחלה=ט כב/> {{ב|וַיָּבֶן|עזר לי להבין}} וַיְדַבֵּר עִמִּי, וַיֹּאמַר: "דָּנִיֵּאל, עַתָּה יָצָאתִי לְהַשְׂכִּילְךָ בִינָה.<קטע סוף=ט כב/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כג}}<קטע התחלה=ט כג/> {{ב|בִּתְחִלַּת תַּחֲנוּנֶיךָ|כשהתחלת להתחנן}} {{ב|יָצָא דָבָר|מאת ה' להגיד לך}} וַאֲנִי בָּאתִי לְהַגִּיד כִּי {{ב|חֲמוּדוֹת אָתָּה|אתה בעל מעלות חמודות (טובות)}}, {{ב|וּבִין בַּדָּבָר|תן לב להבין בדבר}} וְהָבֵן בַּמַּרְאֶה.<קטע סוף=ט כג/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כד}}<קטע התחלה=ט כד/> {{ב|שָׁבֻעִים שִׁבְעִים|אחרי שבעים שנות שמיטה (שבוע הוא כנוי למחזור שנת שמיטה) מחורבן בית ראשון, דהיינו 490 שנה. 70 שנה גלות בבל ו-420 שנה תקופת בית שני}} {{ב|נֶחְתַּךְ|נגזר}} עַל עַמְּךָ וְעַל {{ב|עִיר קָדְשֶׁךָ|שיחרב ביהמ"ק בפעם השניה (על ידי טיטוס הרומאי) ויצאו לגלות, כדי}} לְכַלֵּא הַפֶּשַׁע <small>(ולחתם)</small> {{ב|וּלְהָתֵם <small>(חטאות)</small> חַטָּאת|לגמור את העונשים שצריכים ישראל לקבל על החטאים, ע"י עונש הגלות}} וּלְכַפֵּר עָ{{VAV WITH HOLAM HASER}}ן {{ב|וּלְהָבִיא צֶדֶק עֹלָמִים|ואחרי שתתכפר חטאתם בגלות יבוא צדק עולמים}}, {{ב|וְלַחְתֹּם|להיות נגמר ומתקיים}} {{ב|חָזוֹן וְנָבִיא|חזיונות הנביאים שניבאו בשורות טובות לישראל}} {{ב|וְלִמְשֹׁחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים|לבנות את בית המקדש השלישי ולמשוח אותו בשמן המישחה}}.<קטע סוף=ט כד/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כה}}<קטע התחלה=ט כה/> וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל {{ב|מִן מֹצָא דָבָר|ממה שיוצא ומובן מדברי ירמיהו הנביא שאמר ([[ירמיהו כט י]]) "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם" שמונחים בדבריו שני תאריכים לפקידת ישראל. '''התאריך הראשון:'''}} לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלַ{{HIRIK WITHOUT LETTER}}ם {{ב|עַד מָשִׁיחַ נָגִיד|כשימשחו את הנגיד (המלך). כורש שהתיר לבנות את ביהמ"ק השני בשנה הראשונה למלכותו ([[ביאור:עזרא א|עזרא א]]) ועלו חלק מהיהודים לארץ ישראל}} {{ב|שָׁבֻעִים שִׁבְעָה|תאריך הכרזת כורש היה 52 שנה לחורבן, שהם שבע שמיטות, 49 שנה, ועוד שלש שנים (שלא מוזכרים כיון שהם לא שמיטה שלימה), והם 70 שנה מגלות יהויקים}}, {{ב|וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם|'''והתאריך השני יהיה:''' עוד שתי שמיטות ו-4 שנים (ולא מוזכרים כיון שהם לא שמיטה שלימה) שאז יבנה בית המקדש ע"י דריוש השני בשנה השנייה למלכותו, שהם 70 שנה מהחורבן. ושישים שמיטות שהם 420 שנה יעמוד בית המקדש השני}} תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה {{ב|רְחוֹב|רחובות ירושלים}} {{ב|וְחָרוּץ|חפירות שעושים סביב לחומה להגנה מהאויב}}, {{ב|וּבְצוֹק הָעִתִּים|תקופת ביהמ"ק השני תהיה בעיתים של מצוקה: יהיה צרות מהגויים ומלחמות פנימיות}}.<קטע סוף=ט כה/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כו}}<קטע התחלה=ט כו/> {{ב|וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם|אחרי חורבן הבית השני}} {{ב|יִכָּרֵת מָשִׁיחַ|יתבטלו המלכים מעם ישראל}} {{ב|וְאֵין לוֹ|לישראל עוד מלך}}, {{ב|וְהָעִיר|ירושלים}} {{ב|וְהַקֹּדֶשׁ|והמקדש}} יַשְׁחִית {{ב|עַם נָגִיד הַבָּא|העם המולך שילחם בישראל, הוא רומי}}, {{ב|וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף|וסופו שישטף}} {{ב|וְעַד קֵץ מִלְחָמָה|ועד שתהיה המלחמה האחרונה, מלחמת גוג}} {{ב|נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת|ירושלים תהיה כרותה ושממה}}.<קטע סוף=ט כו/> {{ביאור:אות-פסוק|דניאל|ט|כז}}<קטע התחלה=ט כז/> {{ב|וְהִגְבִּיר בְּרִית לָרַבִּים|טיטוס יחזק ברית עם שרי ישראל}} {{ב|שָׁבוּעַ אֶחָד|7 שנים לפני החורבן}}, {{ב|וַחֲצִי הַשָּׁבוּעַ|ואחרי חצי שבוע, 3 שנים, יפר את הברית ויעלה על ירושלים}} {{ב|יַשְׁבִּית|ויבטל הקרבת‎‎}} זֶבַח וּמִנְחָה, {{ב|וְעַל כְּנַף|ובמקום גבוה ישים}} {{ב|שִׁקּוּצִים מְשֹׁמֵם|עבודה זרה שנאלמת דום כאבן}}, {{ב|וְעַד כָּלָה וְנֶחֱרָצָה|ממשלתו תתקיים עד שכליה וכריתה}} {{ב|תִּתַּךְ עַל שֹׁמֵם|תשפך על העבודה זרה}}". {{ביאור:פרשה פתוחה}}<קטע סוף=ט כז/> <קטע סוף=פרק ט/> {{ביאור:כותרת תחתונה לפרק תנך|דניאל|ט}} {{סרגל ניווט|ביאור:דניאל||ח|ט|י|הצג תמיד=1}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות== * "וְעַתָּה... כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ" (טו-יט) - נאמרים ב"והוא רחום" בתפילת שחרית בשני וחמישי. * "וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ (יתבטלו המלכים מעם ישראל) וְאֵין לוֹ (לישראל עוד מלך)" (פסוק כו) - רש"י ופרשנים נוספים מסבירים שאגריפס המלך ימות ע"י הרומאים, והוא יהיה המלך האחרון, ובכך תתבטל המלכות מישראל. עיין בוויקיפדיה בערך [[W:אגריפס השני|"אגריפס השני"]] שאגריפס השני שהיה המלך האחרון, לא מת ע"י הרומאים (ראה גם [[W:בית הורדוס|בית הורדוס]]) - אדרבא, הוא היה נגד המרד של היהודים ברומאים, ומת מיתה רגילה. וראו השגות על הביאור [[שיחת ביאור:דניאל ט|בדף השיחה]]. ==ראו גם== {{מיזמים|ויקיפדיה=חישוב הקץ}} ovrv304csjtrbq6wga5e1koh6jlwle6 0 170680 3016224 1066054 2026-05-12T19:08:57Z ~2026-25725-56 45411 3016224 wikitext text/x-wiki {{כותרת לעמוד בגמרא|ערכין|יא|ב|יא א|יב א}} <קטע התחלה=ג/>על עסקי קול רב אשי אמר מהכא {{ממ|דה"ב|ה|יג|ק=ערכין יא ב}} ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול אחד רבי יונתן אמר מהכא {{קטן|({{הפניה לפסוק|במדבר יח|ג}})}} ולא ימותו גם הם גם אתם מה אתם בעבודת מזבח אף הם בעבודת מזבח תניא נמי הכי ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה הם בשלהם אינן במיתה אלא באזהרה אמר אביי נקיטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה שנאמר {{קטן|({{הפניה לפסוק|במדבר ג|לח}})}} והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא לאו זר דאותה עבודה: מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינן במיתה אלא באזהרה תנאי היא דתניא מעשה בר' יהושע בר חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא אמר לו בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן המשוערים מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן ומ"ס אזהרה היא ולא גזרו בה דכ"ע אזהרה היא מר סבר מסייע גזרו ביה רבנן ומר סבר לא גזרו ביה רבנן בעי רבי אבין עולת נדבת ציבור טעונה שירה או אינה טעונה שירה {{קטן|({{הפניה לפסוק|במדבר י|י}})}} עולותיכם אמר רחמנא אחת עולת חובה ואחת עולת נדבה או דלמא עולותיכם דכולהו ישראל קאמר רחמנא ת"ש {{ממ|דה"ב|כט|כז|ק=ערכין יא ב}} ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח) ובעת החל העולה החל שיר ה' והחצוצרות ע"י כלי (שיר) דוד מלך ישראל האי שירה מאי עבידתה אילימא דעולת חובה ל"ל אימלוכי אלא לאו דעולת נדבה א"ר יוסף לא עולת ראש חודש הוה וקא מיבעיא להו מי הוקבע ר"ח בזמנו דליקרב או לא אמר ליה אביי ומי מצית אמרת הכי והכתיב {{ממ|דה"ב|כט|יז|ק=ערכין יא ב}} ביום ששה עשר לחדש הראשון וגו' ויאמר חזקיהו להעלות העולה (על המזבח) אלא אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קמיבעיא להו מי קבע ר"ח בזמנו דליקריב או לא מתקיף לה רב אויא וליחזי פסח היכי עביד מצה היכי אכיל אלא אמר רב אשי מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך השתא דאתית להכי אפילו תימא עולת חובה מידי דהוה אשליחא דציבורא דממליך ת"ש רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב אמרו כשחרב הבית בראשונה אותו היום תשעה באב היה ומוצאי שבת היה ומוצאי שביעית היתה ומשמרתו של יהויריב היתה והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה ומה שירה אמרו {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים צד|כג}})}} וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשום וכן בשניה האי שירה מאי עבידתיה אילימא דעולת חובה מי הואי בי"ז בתמוז בטל התמיד אלא לאו דעולת נדבה ותסברא מ"ש דעולת חובה דלא הואי ומ"ש דעולת נדבה דהואי הא לא קשיא בן בקר אקראי בעלמא הוא דאיתרמיא להו אמר רבא ואיתימא רב אשי ותסברא שירה דיומיה {{קטן|({{הפניה לפסוק|תהלים כד|א}})}} לה' הארץ ומלואה וישב עליהם את אונם בשיר דארבעה בשבת הוא אלא אילייא בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו והא עומדין על דוכנן קתני כדר"ל דאמר אומר שלא על הקרבן אי הכי בעולת נדבה נמי לימא נפיק מינה חורבא מאי הוה עלה ת"ש דתני רב מרי בריה דרב כהנא {{קטן|({{הפניה לפסוק|במדבר י|י}})}} על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קודש קדשים אף שלמים קודש קדשים ומה שלמים קבוע להם זמן אף עולה קבוע לה זמן: <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/>'''על עסקי קול''' - שהיה מצוהו לשורר לפי שמשה לוי היה: '''אף הם''' - הלוים בעבודת מזבח ולא משכחת לוים כשרים בעבודת מזבח אלא בשיר: '''מה אתם''' - אכהנים קאי קרא: '''אתם בשלהם''' - הכהנים שנכנסו בעבודת לוים כגון ששררו: '''והם בשלכם''' - לוי שעבד על המזבח ככהן: '''הם בשלהם''' - כגון לוי משורר שהגיף דלתות ולוי משוער שאמר שיר שהרי הלוים היו חלוקים זה למשוער וזה למשורר: '''אלא באזהרה''' - לא אתפרש לן: '''אביי''' - לית ליה הא מתני' דקתני לעיל הם בשלהם אינו במיתה דהא משכחת תנא אחרינא דקאי כוותיה: '''זר ממש''' - כגון ישראל: '''הא כתיב חדא זימנא''' - בההיא פרשתא גופה וקאי נמי אעבודת לוים: רבי יהושע ויוחנן בן גודגדא לוים היו יוחנן בן גודגדא סבר משורר ששוער במיתה כשהוא מגיף לבדו וגזרו רבנן במסייע דלא ליתי למעבד לחודיה ור' יהושע סבר אפילו כי עביד לחודיה אינו אלא באזהרה ולא גזרו רבנן במסייע: '''עולת נדבת ציבור''' - כגון קיץ המזבח הבא מן השופרות שנותנין בהן מעות מותר חטאת ומותר אשם: '''עולותיכם''' - ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ([[במדבר י]]) והיינו שירה: '''ויאמר חזקיהו''' - משמע שהיה נמלך: '''אלא לאו נדבה''' - ונמלך אם ישוררו וכתיב החל שיר ה' שהורו לו ב"ד לשורר: '''עולת ר"ח''' - דמוסף הואי: '''כבש הבא עם העומר''' - דהוא עולת חובה בי"ו בניסן: '''אלא אמר רב אשי''' - הא דמימלך לאו משום דמספקא ליה דודאי הוקבע ר"ח בזמנו אלא רשותא הוא דקא נסיב: '''מידי דהוה אשליח דציבורא דמימליך''' - ונסיב רשותא אם יתפלל: '''אפילו תימא עולת חובה''' - עולת תמיד שבכל יום ויום הואי: '''זכות ליום זכאי''' - בניסן נגאלו בניסן עתידין להיגאל: '''מוצאי שבת''' - אחד בשבת: '''ומוצאי שביעית''' - שמינית: '''וישב עליהם את אונם''' - פסוק הוא בתהלים במזמור אל נקמות ה': '''בטל התמיד''' - שלא היו להם כבשים מחמת שהיו צרים על ירושלים ואין יוצא ובא: '''ומ"ש עולת נדבה דהואי''' - הלא לא היו כבשים מצויים: '''הא לא קשיא בן בקר בעלמא אתרמי להו''' - שאינו ראוי לתמיד וראוי לעולת נדבה: '''ותסברא''' - דשירה גמורה הויא ההיא שירה על קרבן והא שירה דאחד בשבת לה' הארץ ומלואה כדאמר בראש השנה דף לא.) והאי קרא במזמור אל נקמות ה' שהוא שיר של רביעי בשבת: '''אילייא''' - קינה כדמתרגמינן ושאי על שפים קינה וטלי על נגדין אילייא ([[ירמיהו ז]]): '''דוכן''' - כמין אצטבא היה: '''אי הכי''' - דאפילו שלא על הקרבן אומר שירה בעולת נדבה נמי לימא ותפשוט בעיא דר' אבין: '''נפקא מיניה חורבא''' - דהא דר"ל רשות הוא דאי אית ליה לעולת נדבה ברשות אתי למימר עולת חובה נמי רשות הלכך לא אמרינן שיר לגמרי בנדבה: '''מאי הוי עלה''' - דבעיא דר' אבין: '''ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם''' - מקיש עולה לשלמים ושלמים לעולה לענין שיר: '''מה עולה האמורה כאן קדשי קדשים''' - דאין לך עולה קדשים קלים אף שלמים האמורים כאן טעונים שיר בשלמים קדשי קדשים משתעי ואין לך שלמים קדשי קדשים אלא כבשי עצרת דשלמי ציבור הן וכתיב בהו ([[ויקרא כג]]) קדש יהיו לה' לכהן ומה שלמים האמורים כאן לגבי שיר קבוע להן זמן דהא אוקימנא בכבשי עצרת אף עולה האמורה כאן שקבוע לה זמן לאפוקי נדבת ציבור דאין קבוע לה זמן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/>'''מהכא''' ויהי כאחד למחצצרים. ובקרא ([[במדבר י]]) כתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם אלמא איכא שירה [מן התורה]: ''' משוער''' ששורר. דבדברי הימים (א ט) כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים: ''' מיתיבי.''' פ"ה לא ידענא האי אזהרה מהיכא היא ורבינו מנחם נ"ע פי' דכתיב ([[במדבר ח]]) לשמור משמרת ועבודה לא יעבוד וכתיב (שם) ככה תעשה ללוים במשמרותם: ''' דמר''' סבר במיתה. אם משוער לבדו וגזרו בו רבנן מסייע עם אחר ומ"ס באזהרה ולא גזרו רבנן אם בא לסייע: ''' עולת''' נדבת ציבור טעונה שיר. כגון עולת קיץ אבל דיחיד אפי' חובתו אין טעונה נסכים: ''' אלא''' אמר רמי בריה דרב ייבא כבש הבא עם העומר קא מיבעיא ליה. טובא תימה מאי ס"ד דהא אתמול הקריבו תמידין ומוספין אמאי לא אימלך אלא ממוסף ט"ז דניסן: ''' איבעיא''' להו אי איקבע ר"ח. וקשה לרש"י דבדברי הימים כתיב האי קרא מקמי ויועץ המלך לעשות הפסח בחדש השני: ''' אלא''' אמר רב (שימי) [אשי] מידי דהוי אשליח דציבורא דממליך. ולעולם לא תפשוט דנימא דכבש הבא עם העומר הוה: ''' שירה''' דיומא לה' הארץ ומלואה ([[תהלים כד]]). ואם עולת קיץ טעונה שירה היינו שיר שאמרו בתמיד של שחר בו ביום: ''' אי''' הכי בעולת נדבה. פי' בקונטרס ותפשוט בעיא דרבי אבין: לעולותיכם ולזבחי שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף שלמים כו' ומה שלמים שקבוע להן זמן וכו'. והא ברייתא איתא נמי בזבחים בפ' איזהו מקומן (דף נה.) ומתניא הכי מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים מה עולה טעונה צפון אף שלמים כו' וליכא התם ומה שלמים שקבוע להם זמן וכו' כדאיתא הכא ושמא כל זה דטעונין צפון ודקבוע להם זמן היא ברייתא וכן היה שונה אותה רב מרי הכי והתם תניא מה שהיה צריך ממנה א"נ אין בברייתא כי אם עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים (ה"נ ומקשינן) לענין קביעות זמן ולענין טעונה צפון דזבחים. רבינו אלחנן:<קטע סוף=ת/> </div> <noinclude>[[קטגוריה:י"ז תמוז]]</noinclude> {{מפרשים לדף גמרא|ערכין|ב|יא|ב}} 2bto7q0c17n41p5659ixmyageaoeu23 0 261522 3016258 3016029 2026-05-13T06:25:57Z Roxette5 5159 /* פרשת בהעלותך - זהר */ עפ״י מתוק מדבש 3016258 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}} __TOC__ ==פרשת בהעלותך - זהר== <קטע התחלה=דף קמח ב/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}} רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין, בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. ב' סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא. בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} {{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. (חסר כאן) ר' אבא פתח {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא קדישא <קטע סוף=דף קמח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}<קטע התחלה=דף קמט א/>ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים, דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל בני חורין מכלא דלא יהבו תחות רשותא אחרא. וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. ומגו רחימותא דלהון קרא לון בני בכורי ישראל כגוונא (דקדושה) עלאה. (וע"ד) קטל (ס"א וקטל) כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב"ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. תא חזי בההוא ליליא דבעא קב"ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון לאו עידן הוא דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא, בשעתא דאתפליג ליליא אתער רוח צפון וקב"ה כדין עבד נוקמין וישראל עבדין שירתא בקול רם (ס"א וישראל מזמרין ואמרין הלולא בקול רם). וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו רשימו לבתיהון מההוא דמא, ומדמא דפכחא בתלת רשימין על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא, ושיטא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה? ותו, מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}? "ולא ישחית" מבעי ליה? {{ש}} אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו"ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו"ה}} - הוא ובית דינו. וההוא בי דינא הכא אשתכח. (ס"א מכאן דבכלא) ובכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא, דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא (ס"א ברוחא ונפשא) כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר (לאחזאה שופר) לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. תא חזי בשעתא דכהנא (רבא) אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין -- בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''. רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק הוו אזלי באורחא. פגעו באינון טורי קרדו. עד דהוו אזלי זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי והוו חשוכן ודחלן בדחילו. א"ר אלעזר לאינון חברייא: אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא. אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח. פתח ר' אלעזר ואמר כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. כמה חביבין מלי דאורייתא דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי. ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא, {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}, דהא אורייתא דאיהי <קטע סוף=דף קמט א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}<קטע התחלה=דף קמט ב/>כללא עלאה אע"ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא - בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא -- אע"ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא -- לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק. כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא. מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי, דהא באתר חד לישרי? אלא ללמד על הכלל כלו יצא. וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. תא חזי מלך ב"ו לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא, כ"ש למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי, וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט תורת יהוה תמימה, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין (אחרנין) עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך -- כל שכן אחרנין. (ס"א האי קרא כך איהו והא אתמר) בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין וקב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה, כמה פיתקין גניזין בגויה, בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא בחדש השביעי דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא. ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. {{צ|על הרי אררט}} - אלין (סמכי כורסייא) מאריהון דדינין מאריהון דיבבא ויללא, וכלהו שליחין (ס"א דכלהו שכיחין) בההוא יומא קמי קב"ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב"ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}} ולא כתיב "תוקעי תרועה". והא אתמר. אזלו כל ההוא יומא. {{ש}} כד רמש לילא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}} א"ר אלעזר ליעול חד גו מערתא - אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן.{{ש}} עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}} שמע חד קלא דהוה אמר {{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}. הכא נטלא כנסת ישראל נהורא ואמא עלאה <קטע סוף=דף קמט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}<קטע התחלה=דף קנ א/> מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין בה תרין טופסירין דקיקין פרחין שושבינין (ס"א שבשבין) כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא. שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}} אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}} א"ל ר' אלעזר ניעול דקב"ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין. {{ש}} עאלו. כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}} א"ר אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}} {{ממ|תהלים|לו|ח}}. {{ש}} קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}} אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו. חסד עבד לן קב"ה באתר דא. השתא אדליקו בוצינין. פתח רבי יוסי ואמר: {{צ|בהעלותך את הנרות}} - בהעלותך ממש - באדלקותך, דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן וגו'}} וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? אמר ר' יהודה כלא חד מלה. רבי יוסי אמר {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}}. ר' יהודה אמר הטבה ממשו, כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}}. {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיין דנחלא - כדין עלאין עלויא וברכן (ס"א עלאין ותתאין) אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. רבי אחא אמר בשעתא דעמיקא דכלא נהיר (ס"א דסתימא דכלא נהיר) - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד (ס"א נהיר) בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב {{צ|בהעלות}} (נ"א {{צ|בהטיבו}}) בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא (ס"א דסתימא) דכלא דאקרי מחשבה וכלא חד מלה. וכדין כנ"י אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין. רבי יצחק פתח כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ"א|ח|יג}}. {{ש}} {{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי, כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו, כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי 'זבול' דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא, והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. בחולקיה דזבולון ימא וכנסת ישראל אקרי ים כנרת. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא - ים כנרת לעילא ים כנרת לתתא. תכלת לעילא תכלת לתתא. וכלא באתר חד. ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. זבחי צדק ודאי. מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. ויששכר חולקיה באורייתא ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר, דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא. ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר (חד שתיתאה יהיב אגר) אורייתא ואחסין לה לכ"י אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}} דישתמודען גווני, דהא כדין אקרי ''',בקר''' וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן והא אוקימנא. '''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''{{ש}} {{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. בגין <קטע סוף=דף קנ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}<קטע התחלה=דף קנ ב/>לאתברכא מנהון ע"י דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא בסיועא דאבהן נטלא, ואקרי {{צ|באר}} ואקרי {{צ|ים}}. אקרי {{צ|באר}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה. {{צ|ים}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא, ומתמן ירתין עלמין כלהו (אתזנו וירתין) ברכן בכלא. תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן. וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל והא אוקימנא דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא. וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. * {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא: [[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}''' הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע"ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא יומא דיצחק דעיבא הוי, עננא וחשוכא מניה הוא, ובגין כך סדורא דאתוון למפרע (בארח עקימא) ולא בארח מישר, כגוונא דא: [[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}''' ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינו לא קרב זה אל זה. כתיב {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם, לא קריבו דא בדא, דהא לא יכלין בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}}, דכד אתמלייא לאתחברא (ס"א לאתקפא) ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי שאר צדיקייא משתכחי גבייהו, ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד כד נהרא האי '''בא"ר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. נטיל לעילא <קטע סוף=דף קנ ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}<קטע התחלה=דף קנא א/>סליק ונחית לתתא. אברהם אתי לקבלא (ס"א לקבליה) ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו זה אל זה - לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב עזה תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} - (נ"א הוא) אריק ימא מימי רוגזין ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות: [[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}''' אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא, כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא בתקונא בשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע, דאיהו קשורא חד, קשורא מחימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן, אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי לסיוע לחסד לדחילו לאורייתא, לחיי למותא לטב לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. [[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]] {| class="wikitable" |+ טבלת ויקיטקסט עם חישוב גימטריא |- | {{גמט|והו}} || {{גמט|ילי}} || {{גמט|סיט}} || {{גמט|עלם}} || {{גמט|מהש}} || {{גמט|ללה}} || {{גמט|אכא}} || {{גמט|כהת}} |- | {{גמט|הזי}} || {{גמט|אלד}} || {{גמט|לאו}} || {{גמט|ההע}} || {{גמט|יזל}} || {{גמט|מבה}} || {{גמט|הרי}} || {{גמט|הקם}} |- | {{גמט|לאו}} || {{גמט|כלי}} || {{גמט|לוו}} || {{גמט|פהל}} || {{גמט|נלך}} || {{גמט|ייי}} || {{גמט|מלה}} || {{גמט|חהו}} |- | {{גמט|נתה}} || {{גמט|האא}} || {{גמט|ירת}} || {{גמט|שאה}} || {{גמט|ריי}} || {{גמט|אום}} || {{גמט|לכב}} || {{גמט|ושר}} |- | {{גמט|יחו}} || {{גמט|להח}} || {{גמט|כוק}} || {{גמט|מנד}} || {{גמט|אני}} || {{גמט|חעם}} || {{גמט|רהע}} || {{גמט|ייז}} |- | {{גמט|ההה}} || {{גמט|מיכ}} || {{גמט|וול}} || {{גמט|ילה}} || {{גמט|סאל}} || {{גמט|ערי}} || {{גמט|עשל}} || {{גמט|מיה}} |- | {{גמט|והו}} || {{גמט|דני}} || {{גמט|החש}} || {{גמט|עמם}} || {{גמט|ננא}} || {{גמט|נית}} || {{גמט|מבה}} || {{גמט|פוי}} |- | {{גמט|נמם}} || {{גמט|ייל}} || {{גמט|הרח}} || {{גמט|מצר}} || {{גמט|ומב}} || {{גמט|יהה}} || {{גמט|ענו}} || {{גמט|מחי}} |- | {{גמט|דמב}} || {{גמט|מנק}} || {{גמט|איע}} || {{גמט|חבו}} || {{גמט|ראה}} || {{גמט|יבמ}} || {{גמט|היי}} || {{גמט|מום}} |} : {{קטן|(וכאן מצאתי הע"ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י"שר ה"פוך י"שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}} הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו. ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד. (כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח') {{ש}} שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו - ג' אבהן וד' אחרנין. * רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. * תניינא זה אל זה ואינון קשורא חדא בתלת יודין. * תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. * רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. * חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. * שתיתאה - דינא ברחמי. * שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן בגין דאיהו אמצעיתא דכלא, ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי 'אני' קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. שבעה דרגין אלין מדרגא חדא לדרגא חדא (ס"א אחרא) אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו והא אוקימנא מלי. תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח. ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. תא חזי זבולן דקאמרן ירית ים כנרת - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. רבי אלעזר אמר האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? אלא כיון דנשיאים קריבו (לעילא) קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין (ס"א תקונין) דילה על ידא דאהרן נהרין כלא. תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לד' סטרין ד' דגלים וכלהו תריסר. וכלא כגוונא דלעילא מנרתא <קטע סוף=דף קנא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}<קטע התחלה=דף קנא ב/>אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא, וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}}. ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל ינדע חכמתא עלאה, רזא דמלה '''אדני יהו"ה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}. '''{{צ|קח את הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה (ס"א לדברא) לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו, בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא. וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסני דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא דלא יתחזי שערא לבר. ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא, ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. ר"ש אמר ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מ"ט פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא שמאלא להאי פרה דאקרי פרה אדומה. כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא. בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא דישראל כלהו הוי. וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. {{ש}} ({{קטן|ס"א מ"ט פרים אלא אינהו שמאלא כפרים לקבלא בשמאלא. תא חזי כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוה וביה קיימא לאתתקנא עלמא ולאתקנא כלא בגין דכל חילא דגופא בדרועא ימינא קיימא וכל תקונא ביה תליא}}) {{ש}} ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא '''{{צ|זאת אשר ללוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח, בר חמשין שנין סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח דהא בר נש ({{קטן|ס"א תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין סליק לדוכתיה ואתעטר וחמש ועשרין יפלח עד דסליק לדרגא דחמשין}}) כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. ועוד דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא, דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב"ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}: '''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. א"ר אבא מ"ט אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים? אלא בשנה השנית הוה דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים. וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב"ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. בגין <קטע סוף=דף קנא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}<קטע התחלה=דף קנב א/>כך {{צ|במדבר סיני בשנה השנית}} - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע"ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. מאי {{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}? אלא רזא עלאה היא - חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש דא סיהרא. שנה דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה. רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי. דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין. תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} (האי באתר עלאה). בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא, ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה על אחת כמה וכמה, כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל! ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא. חשיבותא דגופא - נשמתא. כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש. (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. תא חזי הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא. וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא לא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון. '''{{צ|ויעשו את בני ישראל את הפסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות כאילו עביד ליה לעילא, דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה והא אתמר. <קטע סוף=דף קנב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}<קטע התחלה=דף קנב ב/>'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש, ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי שכינתא (ס"א שירותא) (ס"א נשמתא) עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא. {{צ|או בדרך רחוקה}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא, וכולהו אתיין לאחזאה מלה. מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו בדרך רחוקה מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד - דאתרחק (נ"א מלמקרב) למקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. אמר רבי יצחק והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה}} דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}? אמר ר' יוסי כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי לא ישרי עלוי קדושה דלעילא, ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה - לא. אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה מדכאן ליה. דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא - לאו הכי - דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא, אלא יסודא דאבן טבא, כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. אמר רבי יהודה ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. מאי טעמא? דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין. ודא דנטיל בתר זמניה <קטע סוף=דף קנב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}<קטע התחלה=דף קנג א/>נחית מעילא לתתא. בג"כ שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא. וכל מאן דזכי באורייתא זכי ליה בשמא קדישא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. <קטע סוף=דף קנג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}<קטע התחלה=דף קנג ב/>'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}} ר' חייא פתח {{צ|פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}} {{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פזר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? קמ"ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. מאי {{צ|ונוסף עוד}}? בכלא. ונוסף עוד - בעותרא, ונוסף עוד - בחיי. האי קרא הכי מבעי ליה "יש מפזר ויוסף עוד" - מאי {{צ|ונוסף}}? אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. אמר רבי יהודה אמר רבי חייא, קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}} (כמה דאת אמר) {{צ|צדקתו עומדת לעד}}.<קטע סוף=דף קנג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}<קטע התחלה=דף קנד א/>מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין (יהבין ליה) קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. {{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}}. ת"ח עלמא דאמרן ההוא קרן תרום. ובמה {{צ|בכבוד}} דלעילא. דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה (בההוא עלמא דאתי) דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}} וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}. '''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}} רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא - לאו. לתתא. אלא כגוונא האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין. זיקא מארבע זיקין בד' מדורין ובד' סטרין, בזיוון דאתברון בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין {{צ|כמראה החיות}} דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. '''ארי"ה נש"ר. שו"ר'''. '''אד"ם''' דכליל כלהו. ד' מלאכין דשלטין וכלילן כלא. '''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''ארי"ה''' - '''מיכא"ל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא. מזרח שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. תרין ממנן תחות ידיה '''יופי"אל צדקי"אל'''. חד לאורתא (נ"א לאורייתא) וחד למיהך בשוקא דאזיל. כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא. שמשא אזיל (ס"א נטל כל חד לסטר שמשא. שמשא אזיל) ונהיר ומעטר להו אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי"ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה. מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. ארבע גדפין לכל חד וחד מאשא חוורא - כלהו מלהטין כל אפין דחזור ושושן כחוורתא דההוא אשא שקיען. ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. חד לסטר מזרח נהיר בחדו, וחד לסטר מערב (ס"א דא כניש) דאתכניש נהוריה, וחד לסטר צפון חשוך בלא נהירו כצלא דשמשא לגבי שמשא צלא חשוך שמשא נהיר בגין דשמשא וצלא ימינא ושמאלא ואזלא כחדא חשוכן (ס"א חושבן) דאזלין עמיה כל אינון דנטלין זיינא וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. רישא חדא דיליה שבעין וארבע אלף ושית מאה - אלין אינון רישא חד. נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין שלטונין אלין על אלין דרגין תתאין עם עלאין דלית לון חושבנא. רישא תניינא דאזיל ברישא קדמאה חושבן דיליה חמשין וארבע אלף וארבע מאה, בר כל <קטע סוף=דף קנד א/> ===קטע זמני לתבנית ממ=== {{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}<קטע התחלה=דף קנד ב/>אלין ממנן דתחות לד' סטרין דלית לון חושבנא. רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - חמשין ושבעה אלף וארבע מאה. כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא. הכי נמי מקמייהו הכי נמי מבתרייהו. כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא, מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} כתיב. '''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נש"ר אוריא"ל דרו"ם'''. תרי ממנן עמיה '''שמשיא"ל חסדיא"ל'''. האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין, כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}}. כגוונא כדוגמא כעין {{צ|כנשר יעיר קנו}} האי נשר נץ בהדיה יונה בהדיה נץ וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. חד מסטרא (ס"א חד סמכא) קמיה סליק מתתא לעילא כמה ציפרין נחתין ועאלין מצפצפן וחדאן אזלין ושאטין. כד נטיל - אושיט גדפא ימינא כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי נש"ר וארי"ה כחדא. ארים קלא כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. ג' רישין אינון כחדא במשריין אלין וכלהו בחד חושבן וחושבן דאלין רישין. רישא חדא - ארבעין ושית אלף וחמש מאה. רישא תנינא - חמשין ותשע אלף ותלת מאה. רישא תליתאה - ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין. מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא בשעתא דחד מנייהו ההוא דאתי מסטרא דאריה פשיט קלא בגין דלא וזדעזעון כל אינון קלין. כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. לקביל אינון שתי חצוצרות כסף כגוונא דא כלא לתתא. תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל הכי נמי כלהו. '''דגלא תליתאה''' - '''שור גבריאל צפון'''. תרין ממנן עמיה '''קפציא"ל חזקיא"ל'''. האי שור מסטרא דשמאלא, קרנוי סלקין בין תרין עינוי, רגיז באסתכלותא עיינין מלהטן כאשא דנור דליק נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי שריקין (ס"א טריקין). כלהו געאן ושטאן קמיה, וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה, דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. כל אינון חיילין שאבין אשא אכלא אשא, ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל. חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא נורא אוכמא חשוך. ואי תימא דלא אית אשא חוורא אשא אוכמא אשא סומקא אשא דתרי גווני. לא תימא דהא ודאי הכי הוא. ועכ"ד לעילא לעילא הכי אשתכח ומתמן נגיד לאלין תתאי. תנינן. אורייתא במה אשתכחת אשא חוורא ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא. תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. מיא חדא <קטע סוף=דף קנד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}<קטע התחלה=דף קנה א/>איהו והאי אתפליג לארבע. רוחא חדא איהו והאי אתפליג לארבע. תלת רישין אשתכחו (ס"א אתחברו) במשריין אלין. חושבן דלהון: רישא חדא - שתין ותרי אלף ושבע מאה. רישא ב' - ארבעין וחד אלף וחמש מאה. רישא תליתאה - תלת וחמשין אלף וארבע מאה. בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. כלהו דרגין על דרגין. בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. ווי מאן דאשתכח גבייהו ודינא דלהון בסטרא רביעאה. '''דגלא רביעאה''' - '''אד"ם רפ"אל מערב'''. בהדיה אסוותא בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה עליה אתסי האי (ס"א חד) אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. בתר דא שריא קול דממה דקה - דינא (ס"א הכא) מלה בחשאי לא משתמע מלה דהכרה כלל. בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום. אבל הכא לאו האי ולאו האי אמאי תרועה לאכפייא סטר צפון ובגין כך סטר צפון לאחורא. תא חזי שתי חצוצרות בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון, ועל דא אינון מכסף ובגין כך {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקריהון ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין וקב"ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}}. {{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}}. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא דאיהי (ס"א מנוזרא) מחזרא לאחורא הכא בתרי דוכתי אמאי? ואי תימא כפופה הא ידיעה. נ' כפופה נוקבא. נ' פשוטה כללא דדכר ונוקבא והא אוקימנא באתר דא. {{צ|ויהי בנסוע הארון}} אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא. ת"ח באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}}. אלא מה כתיב לעילא {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} - כיון דהוה נטיל ארונא נו"ן נטיל עליה (נ"א עמיה) והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. תא חזי חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל דהא אע"ג דאינון סטאן מארח מישר - קב"ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} נו"ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לון - אהדר אנפך לגבן כדין נו"ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא כמאן דמהדר אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר למשרי כדין אהדר אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר ר' שמעון אלעזר בודאי הכי הוא, אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה (ס"א דלעילא) האי מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא (ובגין כך) וכדין כלא כליל (לגווה) לכוונא <קטע סוף=דף קנה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}<קטע התחלה=דף קנה ב/>לארונא ולישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}}. אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר. א"ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי. {{צ|והמן כזרע גד הוא}}. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}}. מה זרעא דגד נטלי חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא. ד"א {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא ואתנגריס (ס"א ואתנשים) (ס"א ואתבלע) בגופא והא אוקמוה חברייא. {{צ|ועינו כעין הבדולח}} - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא (ס"א חוורא דעינא) דלעילא. (כזרע גד הכי לא אקרון בארעא דמצראי אבל לכך מחדשי זריעא כזרע גד הוא כזרע גדא חוורא ואתקפיה כד נחית מלעילא לתתא) אמר רבי יצחק מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} - {{צ|את}}? "אתה" מבעי ליה? אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה', והכי מבעי ליה. מיד {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}}. אמר ליה קב"ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה, ללטייא גרמיה. דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה. ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא, דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר {{צ|אדני משה כלאם}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. פוק חמי ענוותנותיה דמשה מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}}. זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי עלאי (נ"א דעלמא). אמר רבי יהודה כל שאר נביאין לגבי משה כסיהרא לגבי שמשא. רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. א"ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום. א"ר אבא בישא דלבא דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון. פתח ואמר {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}}. {{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי. אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'}}. האי קרא קשיא. כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. תא חזי אע"ג דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר דבר נש אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה <קטע סוף=דף קנה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}<קטע התחלה=דף קנו א/>קב"ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ"א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}}. בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב"ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. אמר רבי יוסי ודאי. תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א"ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דאמר ליה קב"ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס"א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. זכאה חולקא דמשה דקב"ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב"ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס"א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר): {{צ|ויצעק משה אל יהוה (לאמר) אל נא רפא נא לה}}. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי <קטע סוף=דף קנו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}<קטע התחלה=דף קנו ב/>לאטרחא יתיר. בגין כך קב"ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב"ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב"ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו"ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''' ==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא== <קטע התחלה=רע"מ דף קנב ב/>פקודא למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא. אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן, וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא? אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז. כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה. אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא, דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן, מכאן ולהלאה ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. (עד כאן) פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה. תנאין ואמוראין, אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל, וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. כהן ולוי. ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים. שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה. דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח. ובימינא (נ"א ובמיא) דתמן תורה שבכתב דאיהי מים, {{צ|וטהרה ממקור דמיה}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. <קטע סוף=רע"מ דף קנב ב/> <קטע התחלה=רע"מ דף קנג א/>הדא הוא דכתיב {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא. מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}}. אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה. ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}}. בגין דתמרים - ביה תם. דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. חובין - 'מרים'. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''. הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו"ה}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}}. ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} - נרפים הם באורייתא, נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו. {{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו"ה, אין נתן לעבדיך. ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים לבנים, דיהון בההוא דרא. בההוא זמנא שם שם לו חוק ומשפט, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא. {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו. ורעיא מהימנא תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות, דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה, אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. ולרשעים מתהדרן יסורין מלח סדומית, דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. <קטע סוף=רע"מ דף קנג א/> <קטע התחלה=רע"מ דף קנג ב/>ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב. {{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא וכולא על סיבה דילך. ומאן גרים דא? עורב. דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו"ה עושה חיל, ימין יהו"ה רוממה, ימין יהו"ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו"ה}} תלת זמנין. לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית. {{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}}. קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה, ואמר "ודאי שליחא דמארך אנת לגבן". פתחו תנאין ואמוראין ואמרו "רעיא מהימנא אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין. (עד כאן רעיא מהימנא)<קטע סוף=רע"מ דף קנג ב/> ==פרשת שלח לך - זהר== {{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}}. {{ש}} רבי חייא פתח {{צ|המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו}} - {{צ|שחר}} כתיב - ה"א אתרחקא משחר. מאי טעמא? אלא א"ר חייא בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה - כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי בר נש לצלאה ולכונא רעותא (ס"א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט ויצחק כרי בירא תחותיה. כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס"א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ"א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ"א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס"א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל"ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל"ך סעפ"ה יאע"וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} - {{צ|נער}} כתיב. בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. אמר ליה קב"ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא <קטע סוף=דף קנו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}<קטע התחלה=דף קנז א/>בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - {{צ|שלח לך אנשים}} לגרמך בגין למנדע. תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב"ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העבדים הזה וראה את הארץ}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג"ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב {{צ|כי בחטאו מת}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}''' (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב"ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב"ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} אתידע דהא אתכפר חוביה. תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}}. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא וא"ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן}} נקוד לעילא. א"ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. ת"ח(?) שלח לך אנשים בגינך. רבי יהודה פתח משלי כח) {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}}. {{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. '''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}}. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה. <קטע סוף=דף קנז א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קנז ב/>אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. אמרו ליה מאן את. אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. יתבו. אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה. אמר ליה וכי (נ"א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. אמרו ליה ובמה. אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו' טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. {{צ|על דברת בני האדם}} - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי {{צ|לברם האלהים}} בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא {{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}}. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין ומה דעתא דלהון {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי. אינון טפשאי. אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא. ומה אתיב לון שלמה על רא(?) קרא אבתריה ואמר. {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}}. מי יודע באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא {{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} ולאו לההוא אתר דהוה כל ב"נ דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}}. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא ורוח אחד לכל תיפח רוחיהון עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}}. אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך. <קטע סוף=דף קנז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}} <קטע התחלה=דף קנח א/>תו אמר וכי על דא בלחודוי תוה שלמה והא באתר אחרא אמר כגוונא דא. פתח ואמר {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}}. {{צ|זה רע}} ודאי. מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב"ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}}. על דא אמר {{צ|זה רע}} דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב"ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}}. תא חזי קב"ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|כי מי אשר יבחר וגו'}}. אע"ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס"א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא ועל דא {{צ|זה רע}} ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע"ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. אמר ליה תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. אמרו ליה למה. אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}}. תא חזי מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. נשק לון ואזל ליה. '''אזלו רבי חזקיה ור' ייסא'''. עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא בר נש? אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א"ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא (שם) {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}}. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה {{צ|בא ברוך יהוה}} - {{צ|ברוך יהוה}} ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב"ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן: {{צ|וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים}} - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: <קטע סוף=דף קנח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}<קטע התחלה=דף קנח ב/>{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו'}} אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. א"ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא: {{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}}. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא?! והא כתיב {{צ|ויאמר משה אל יהושע}}, {{צ|ויהושע בן נון נער}}, {{צ|ויחלוש יהושע}}! אלא אמר ליה משה יה יושיעך מנייהו. רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי: {{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}}. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב"ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}}. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}}. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע"ץ אם אי"ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב היש יהוה בקרבנו. בקרבנו דייקא או אם אין. ועל דא {{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} למנדע שנוייא דיליה. {{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}. {{צ|והימים}} מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען, {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא! {{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} - "ויבאו" מבעי ליה!? אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס"א מעיטא בישא דשאר מאללין. רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות"ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה <קטע סוף=דף קנח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}<קטע התחלה=דף קנט א/>במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב"ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב"ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}}. {{צ|אשר מעולם}} דשמשי (נ"א מדאתברי) עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי: {{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}}. {{ש}} רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם וגו'}}. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי (חסר): '''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב"ה דזמין ב"נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}. איש כי ימות. וימת. ויחי פלוני וימת מאי קבעי קב"ה לב"נ בהאי עלמא דאפי' אי אשתדל באורייתא יממא וליליא ימות ואי לא אשתדל באורייתא ימות כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}}. אמר ליה אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דאורחוי דקב"ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא. אמר ליה אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. אמר ליה אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ"ש למשאל. תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא ר"ש דהא קב"ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דילה רשימא הוא לעילא ותתא ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא אבל תא חזי כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת"ח) רזא דמלה. תלת עלמין אית ליה לקב"ה דאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו דאיהו גניז בגוויה. עלמא תניינא קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב"ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק}}. {{צ|זה השער ליהוה}}. ודא הוא עלמא תניינא. עלמא תליתאה ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. ברוך כבוד יהוה ממקומו. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} כדין אית <קטע סוף=דף קנט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}<קטע התחלה=דף קנט ב/>ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב"נ אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא ג"ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. עלמא תליתאה עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע ליה כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}}. וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} (ת"ח ודאי) על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} כמה דאוקמוה ואלין אינון בצלם אלהים ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. ותא חזי אלמלי לא חב אדם לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין אבל בגין דחב טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג"ע דבארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}}. מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו עלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה כריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו. אמר ר' שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עלאה דכסופא. אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב {{צ|עלו זה בנגב}} - אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. {{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} - תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. {{צ|ואת העם היושב עליה}} - אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. {{צ|החזק הוא חרפה}} - בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. {{צ|המעט הוא אם רב}} - אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא: {{צ|ומה הארץ השמנה הוא אם רזה}} - מדאורייתא תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. {{צ|היש בה עץ אם אין}} - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא.<קטע סוף=דף קנט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קס|א}} <קטע התחלה=דף קס א/>{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}}. {{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה בנגב בלבא עצלא כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. בנגב כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}}. תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור אסור ומותר (נ"א כשר ופסול) עונשין ואגרין אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא שבעין פנים אית לה לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} והאי נבנתה שבע שנין דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}. {{צ|לפני צען מצרים}} כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}}. {{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} - אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. {{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} בפרודא. מהו במוט כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}}. {{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}} - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישובו מתור הארץ}}. {{צ|וישובו}} תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי. {{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. {{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. {{צ|אפס כי עז העם}} - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}}. והערים גדולות בצורות. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. ועוד. עמלק יושב בארץ הנגב. אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי. עמלק יושב בארץ הנגב. הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין: {{צ|ויניאו את לב בני ישראל}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר {{צ|ויוציאו את דבת הארץ}}. אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}}. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}. אבל. <קטע סוף=דף קס א/> {{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}<קטע התחלה=דף קס ב/>אך ביהוה אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. {{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}}. דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא. בגין כך אל תיראו. {{צ|כי לחמנו הם}}. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}}, וכתיב (שם) {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}}. {{צ|סר צלם מעליהם}} - מאן {{צ|צלם}}? דא תוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}}: {{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}}. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. {{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}} לבתר קרייה {{צ|מוט}} דכתיב {{צ|וישאוהו במוט}} ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}}. כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס"א ומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}}. אמר ליה הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}}. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ"א באומנא) <קטע סוף=דף קס ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}<קטע התחלה=דף קסא א/>דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב"ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}}. תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ"ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב"ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה: {{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. אמר רבי חייא מ"ש הכא {{צ|ויספרו}} ולא כתיב "ויגידו" או "ויאמרו"? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. {{צ|ויגידו}} בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{צ|ויאמר}} - אירה(?) בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. {{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. {{צ|באנו אל הארץ}} - "הלכנו" מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. {{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב"ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין: {{צ|אפס כי עז העם}} - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א"ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א"ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב"ה. א"ר יצחק על ארעא תינח. על קב"ה מנין. אמר ליה משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב"ה לשיצאה לון מן עלמא הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}}: {{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}}. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו"ם דעלמא. דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. תא חזי כד ברא קב"ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד <קטע סוף=דף קסא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}<קטע התחלה=דף קסא ב/>ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב"ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. תא חזי כד ברא קב"ה עלמא אשרא (ס"א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}}. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. תא חזי נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יהוה והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יהוה ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר: אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר: דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא <קטע סוף=דף קסא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}<קטע התחלה=דף קסב א/>ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא: במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}} האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יהוה יהוה. אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב"ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס"א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס"א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. <קטע סוף=דף קסב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}<קטע התחלה=דף קסב ב/>אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו ולא תפלו}}. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב"ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין אמרי ליה מאי האי א"ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה"ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו <קטע סוף=דף קסב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}<קטע התחלה=דף קסג א/>מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א"ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}}: פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס"א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור <קטע סוף=דף קסג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}<קטע התחלה=דף קסג ב/>דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי"ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו"ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת"ם ים. תם כמה דאתמר. י"ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י"ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת"ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת"ם י"ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת"ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י"ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. א"ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל <קטע סוף=דף קסג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}<קטע התחלה=דף קסד א/>האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע"ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח"ו דאע"ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ"ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס"א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל <קטע סוף=דף קסד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}<קטע התחלה=דף קסד ב/>בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס"ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס"ת מאן דסליק לס"ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א"ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס"ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס"ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס"א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס"ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס"ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס"ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס"ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס"ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס"ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת <קטע סוף=דף קסד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}<קטע התחלה=דף קסה א/>ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב"ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא "טרפה" (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס"א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב"נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון <קטע סוף=דף קסה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}<קטע התחלה=דף קסה ב/>גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס"א ואתרמי) (ס"א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס"א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע"ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס"א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא "זכרך" דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ"כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין <קטע סוף=דף קסה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}<קטע התחלה=דף קסו א/>דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב "היה תמים והתהלך לפני", אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא "אחר האלהים" לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ"כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א"ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע"י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב"ה בג"ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א"ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע"ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס"א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב"ה בג"ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל <קטע סוף=דף קסו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}<קטע התחלה=דף קסו ב/>עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. א"ל לר"ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב"ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר"ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. א"ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר"ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר"ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב"ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך <קטע סוף=דף קסו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}<קטע התחלה=דף קסז א/>לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס"א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא <קטע סוף=דף קסז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}<קטע התחלה=דף קסז ב/>קשיא בגין דלא בעי קב"ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס"א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא <קטע סוף=דף קסז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}<קטע התחלה=דף קסח א/>יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. חדי ר"ש א"ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר: בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. א"ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס"א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו <קטע סוף=דף קסח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}<קטע התחלה=דף קסח ב/>חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב"ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב"ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב"ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א"ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א"ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א"ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. <קטע סוף=דף קסח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}<קטע התחלה=דף קסט א/>אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב"נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב"נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א"ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ"כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב"נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר"ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א"ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א"ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א"ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א"ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א"ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא <קטע סוף=דף קסט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}<קטע התחלה=דף קסט ב/>טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א"ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב"נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א"ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס"א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א"ל אוירא דג"ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב"ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. א"ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א"ל) אע"ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. א"ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש <קטע סוף=דף קסט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}<קטע התחלה=דף קע א/>בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט"א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע"ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב"נ בשום מלה דעלמא. א"ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א"ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א"ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ"ט דעתייהו קלה. א"ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס"א וע"ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון <קטע סוף=דף קע א/> {{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}<קטע התחלה=דף קע ב/>שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס"א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה"א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא "היה". {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע"ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד"א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס"א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע"ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב"ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא <קטע סוף=דף קע ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}<קטע התחלה=דף קעא א/>כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס"א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. בכה ר' שמעון א"ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א"ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא: פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס"א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס"א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס"א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ"ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא <קטע סוף=דף קעא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}<קטע התחלה=דף קעא ב/>הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס"א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס"א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס"א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס"א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב"ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס"א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. <קטע סוף=דף קעא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}<קטע התחלה=דף קעב א/>בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס"א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו"ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב"ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו"ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב"א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב"א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי <קטע סוף=דף קעב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}<קטע התחלה=דף קעב ב/>באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב"ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. א"ל ר"ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין א"ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. א"ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. א"ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב"ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב"ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס"א דכ"ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא <קטע סוף=דף קעב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}<קטע התחלה=דף קעג א/>משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע"ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב"ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההיא מלה. תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ"א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר <קטע סוף=דף קעג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}<קטע התחלה=דף קעג ב/>גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב"ר עמיא"ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב"ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו"ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב"ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב"ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב"ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א"ל קב"ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס"א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב"ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב"ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב"ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. תו שמענא בוצינא <קטע סוף=דף קעג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}<קטע התחלה=דף קעד א/>קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב"נ תמן בשעתא דאמר קב"ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע"כ: רעיא מהימנא (במדבר ט"ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ"ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ"ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ"ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ"ל גַּבְרִיאֵ"ל נוּרִיאֵ"ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ"ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס"ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ"ה, הוה"י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. (ע"כ רעיא מהימנא) {{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}} ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב"ה לישראל כלהו אתגלי קב"ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א"ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב"ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב"ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס"א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס"א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב"ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. {{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו"ז וא"ב וטב"ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס"א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו <קטע סוף=דף קעד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}<קטע התחלה=דף קעד ב/>לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא "על הים". ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס"א על דא) עד דאתא סטרא דקב"ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. {{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - "ותרא" מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא"ו ה"א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ"ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב"ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה <קטע סוף=דף קעד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}<קטע התחלה=דף קעה א/>גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: <קטע סוף=דף קעה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}<קטע התחלה=דף קעה ב/>אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב"ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א"ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א"ר יצחק שעורא דהאי (ס"א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א"ר יהודה אמר קב"ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ"ט <קטע סוף=דף קעה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}<קטע התחלה=דף קעו א/>בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב"ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - "כיום" מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב"ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב"ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': <קטע סוף=דף קעו א/> ==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא== {{להשלים}} -------------- 953n009b7n9h5n7emktghak7sw8hbau 3016259 3016258 2026-05-13T06:27:19Z Roxette5 5159 /* פרשת בהעלותך - זהר */ 3016259 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|זוהר||חלק כה|חלק כו|חלק כז}} __TOC__ ==פרשת בהעלותך - זהר== <קטע התחלה=דף קמח ב/>'''{{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'}} {{הפניה לפסוקים|במדבר|ח|א|ב}}''' {{ש}} רבי יהודה פתח {{צ|והוא כחתן יוצא מחופתו וגו'}} {{ממ|תהלים|יט|ו}} - זכאה חולקיהון דישראל דקב"ה אתרעי בהון ויהב להון אורייתא דקשוט, אילנא דחיי דביה ירית בר נש חיין להאי עלמא וחיין לעלמא דאתי. דכל מאן דאשתדל באורייתא ואחיד בה - אחיד בחיין, וכל מאן דשביק מלי דאורייתא ואתפרש מאורייתא - כאלו מתפרש מחיין, בגין דהיא חיין וכל מלוי חיין. הדא הוא דכתיב {{צ|כי חיים הם וגו'}} {{ממ|משלי|ד|כב}}. וכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך וגו'}} {{ממ|משלי|ג|ח}}. תא חזי אילנא דחיי אחיד מעילא לתתא. והאי שמשא דנהיר לכלא - נהורא דיליה שארי מרישא ואתפשט בגופא דאילנא בארח מישר. ב' סטרין אחידן ביה - חד לצפון וחד לדרום. חד ימינא וחד שמאלא. בשעתא דשמשא נהיר כמה דאתמר מההוא דאילנא - אתקיף לדרועא דימינא ואנהיר בתוקפיה. ומתוקפיה נהיר שמאלא ואתכליל בנהוריה. {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - מאן איהו {{צ|חפתו}}? דא איהו {{צ|עטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו}} {{ממ|שיר|ג|יא}}.{{ש}} {{צ|יוצא מחפתו}} - דא איהו רישא דכל נהורא, כמה דאת אמר בקרא דאבתריה {{צ|מקצה השמים מוצאו}} {{ממ|תהלים|יט|ז}}. דא שירותא דכלא דאקרי {{צ|מקצה השמים}}, וכדין נפיק כחתן ממש כד נפיק לאערעא לכלתיה רחימתא דנפשוי ופריש דרועוי ומקבל לה. כהאי גוונא {{צ|והוא כחתן יוצא מחפתו}} - אזלא שמשא ואתפשט לגבי מערב. כיון דמערב אתקריב, סטר צפון אתער לקבליה בקדמיתא, וקריב למערב וזויג לה{{הערה|הכי גריס הרמק (המתוק מדבש)}} באתריה כמה דאתמר, דכתיב {{צ|שמאלו תחת לראשי}} {{ממ|שיר|ח|ג}}. ולבתר סטר דרום דאיהו ימינא דכתיב {{צ|וימינו תחבקני}}. כדין {{צ|ישיש כגבור לרוץ ארח}} - לאנהרא סיהרא ואוקמוה. תא חזי '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}''' - אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא. (חסר כאן) ר' אבא פתח {{צ|אשרי העם יודעי תרועה יהוה באור פניך יהלכון}} {{ממ|תהלים|פט|טז}}. האי קרא אוקמוה, אבל תא חזי זכאין אינון ישראל דקב"ה יהב לון אורייתא קדישא <קטע סוף=דף קמח ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קמט|א}}<קטע התחלה=דף קמט א/>ואוליף לון ארחוי לאתדבקא ביה ולמיטר פקודי דאורייתא למזכי בהו לעלמא דאתי, וקריב להו בשעתא דנפקו ממצרים, דהא כדין אפיק לון מרשותא אחרא וסליק לון לאתאחדא בשמיה. וכדין אקרון בני ישראל בני חורין מכלא דלא יתבו תחות רשותא אחרא. וסליק לון לאחדא בשמיה דסליק על כלא דשליט על עלאין ותתאין. ומגו רחימותא דלהון קרא לון בני בכורי ישראל כגוונא (דקדושה) עלאה. (וע"ד) קטל (ס"א וקטל) כל בכור דלעילא ותתא, ושרא קטירין ואסירין דעלאין ותתאין, בגין לאפקא לון ועבד לון בני חורין מכלא. ועל דא לא בעא קב"ה לא מלאך ולא שרף אלא איהו. ועוד דהא איהו ידע לאבחנא ולמנדע כלא ולמשרי אסירין. ולאו אינון ברשותא דשליחא אחרא אלא בידיה. תא חזי בההוא ליליא דבעא קב"ה לקטלא כל אינון בכורי כמה דאתמר בשעתא דרמש ליליא אתו מזמרין לזמרא קמיה. אמר לון לאו עידן הוא דהא שירתא אחרא מזמרין בני בארעא, בשעתא דאתפליג ליליא אתער רוח צפון וקב"ה כדין עבד נוקמין וישראל עבדין שירתא בקול רם (ס"א וישראל מזמרין ואמרין הלולא בקול רם). וכדין עבד לון בני חורין מכלא. ומלאכין עלאי וכל משריין כלהו הוו צייתין להון לקליהון דישראל. בתר דאתגזרו רשימו לבתיהון מההוא דמא, ומדמא דפכחא בתלת רשימין על המשקוף ועל שתי המזוזות. מאי טעמא? הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא, ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פתחא -- חייס עלייהו דישראל. הדא הוא דכתיב {{צ|ופסח יהוה על הפתח וגו'}} {{ממ|שמות|יב|כג}}. הכא אית לאסתכלא. אי קודשא בריך הוא אתי וקטיל בארעא דמצרים ולא שליח אחרא, ושיטא דא דעל פתחא למה? והא כלא גלי קמיה? ותו, מהו {{צ|ולא יתן המשחית}}? "ולא ישחית" מבעי ליה? {{ש}} אלא ודאי הכי הוא דכתיב {{צ|ויהו"ה הכה כל בכור}} {{ממ|שמות|יב|כט}} - {{צ|ויהו"ה}} - הוא ובית דינו. וההוא בי דינא הכא אשתכח. (ס"א מכאן דבכלא) ובכלא בעי לאחזאה עובדא בגין לאשתזבא, דהא כגוונא דא על גבי מדבחא בגין דלא אשתכח מחבלא האי בעובדא. ובזמנא דלא אצטריך האי - כגון ראש השנה דאיהו יומא דדינא ומאריהון דלישנא בישא קיימין עלייהו דישראל - בעינן מלין צלותין ובעותין ובעינן לאחזאה עובדא (ס"א ברוחא ונפשא) כמה דאוקימנא והא אתמר. ובמה? בשופר (לאחזאה שופר) לאתערא שופרא אחרא. ואנן מפיקין בההוא קלא רחמי ודינא כחדא, כלא כדקא יאות, כמה דההוא שופר עלאה אפיק קלא דאיהו כללא כחדא ולאתערא רחמי קאזלינן, ולתברא מאריהון דדינא דלא ישלטון בהאי יומא. וכד רחמי מתערין - כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא. כדין {{צ|באור פני מלך חיים}} {{ממ|משלי|טז|טו}}. תא חזי בשעתא דכהנא (רבא) אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא והוה קריב קטורת בוסמין -- בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין נהרין ואתקטר כלא כחדא, וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין. הדא הוא דכתיב {{צ|שמן וקטורת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}}. ועל דא '''{{צ|בהעלותך את הנרות}}'''. רבי אלעזר ור' יוסי ור' יצחק הוו אזלי באורחא. פגעו באינון טורי קרדו. עד דהוו אזלי זקף עינוי ר' אלעזר וחמי אינון טורי רמאי והוו חשוכן ודחלן בדחילו. א"ר אלעזר לאינון חברייא: אלו אבא הכא - לא הוה דחילנא. אבל כיון דאנן תלתא ומלי דאורייתא ביננא - דינא הכא לא אשתכח. פתח ר' אלעזר ואמר כתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי וגו' על הרי אררט וגו'}} {{ממ|בראשית|ח|ד}}. כמה חביבין מלי דאורייתא דבכל מלה ומלה אית רזין עלאין ואורייתא כלא עלאה איקרי. ותנינן בתליסר מכילן דאורייתא, {{צ|כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא}}, דהא אורייתא דאיהי <קטע סוף=דף קמט א/>{{ממ זהר משולב|ג|קמט|ב}}<קטע התחלה=דף קמט ב/>כללא עלאה אע"ג דנפק מנה חד ספור בעלמא - ודאי לא אתי לאחזאה על ההוא ספור אלא לאחזאה מלין עלאין ורזין עלאין. ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא - בגין דההוא ספור דאורייתא או ההוא עובדא -- אע"ג דהוא נפקא מכללא דאורייתא -- לאו לאחזאה על גרמיה נפק בלבד, אלא לאחזאה על ההוא כללא עלאה דאורייתא כלא נפק. כגון האי דכתיב {{צ|ותנח התיבה בחדש השביעי בשבעה עשר יום לחדש על הרי אררט}}. ודאי האי קרא מכללא דאורייתא נפק ואתי בספור דעלמא. מאי אכפת לן אי שרי בהאי או בהאי, דהא באתר חד לישרי? אלא ללמד על הכלל כלו יצא. וזכאין אינון ישראל דאתיהיב להו אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. ומאן דאמר דההוא ספורא דאורייתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי - תיפח רוחיה! דאי הכי לאו איהי אורייתא עלאה אורייתא דקשוט. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט. תא חזי מלך ב"ו לאו יקרא דיליה הוא לאשתעי מלה דהדיוטא, כ"ש למכתב ליה. ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוו ליה מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא, אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטין כגון מלין דעשו, מלין דהגר, מלין דלבן ביעקב, מלין דאתון, מלין דבלעם, מלין דבלק, מלין דזמרי, וכניש להו וכל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא. אי הכי אמאי אקרי 'תורת אמת' {{צ|תורת יהוה תמימה. עדות יהוה נאמנה. פקודי יהוה ישרים. מצות יהוה ברה. יראת יהוה טהורה. משפטי יהוה אמת}}?! וכתיב {{צ|הנחמדים מזהב ומפז רב}} - אלין אינון מלי דאורייתא. אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהו אורייתא דקשוט תורת יהוה תמימה, וכל מלה ומלה אתייא לאחזאה מלין (אחרנין) עלאין. דההוא מלה דההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קא אתיא - אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקימנא. תא חזי {{צ|ותנח התיבה וגו'}}. האי קרא כך -- כל שכן אחרנין. (ס"א האי קרא כך איהו והא אתמר) בשעתא דדינא תלי על עלמא ודינין שריין וקב"ה יתיב על כורסייא דדינא למידן עלמא בההוא כורסייא - כמה רשימין אתרשימו ביה, כמה פיתקין גניזין בגויה, בגו אחמתא דמלכא כלהו ספרים דפתיחו תמן אתגניזו. ובגין כך לא אתנשי מלה מן מלכא. והאי כורסייא לא אתקן ולא שריא אלא בחדש השביעי דאיהו יומא דדינא, יומא דכל בני עלמא אתפקדון ביה. כלהו עברין קמי ההוא כרסייא. ועל דא {{צ|ותנח התבה בחדש השביעי}} - בחדש השביעי ודאי! דאיהו דינא דעלמא. {{צ|על הרי אררט}} - אלין (סמכי כורסייא) מאריהון דדינין מאריהון דיבבא ויללא, וכלהו שליחין (ס"א דכלהו שכיחין) בההוא יומא קמי קב"ה. וכמה מארי תריסין אתערו בהאי יומא, וכלהו קיימי תחות ההוא כרסייא בדינא דעלמא. וישראל מצלאן צלותא בההוא יומא ובעאן ומתחננן קמיה, ותקעין בשופר, וקב"ה חייס עלייהו ומהפך דינא לרחמי. וכל עלאי ותתאי פתחי ואמרי {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}}. ועל דא בעינא בההוא יומא דההוא דתקע דידע עקרא דמלה, ויכוון ביה בתרועה ויעביד מלה בחכמתא. ועל דא כתיב {{צ|אשרי העם יודעי תרועה}} ולא כתיב "תוקעי תרועה". והא אתמר. אזלו כל ההוא יומא. {{ש}} כד רמש לילא סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא. {{ש}} א"ר אלעזר ליעול חד גו מערתא - אי אשתכח אתר דאיהו יתיר מתתקן.{{ש}} עאל ר' יוסי וחמא מערתא אחרא בגויה, נהורא דשרגא ביה. {{ש}} שמע חד קלא דהוה אמר {{צ|בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות}} {{ממ|במדבר|ח|ב}}. הכא נטלא כנסת ישראל נהורא ואמא עלאה <קטע סוף=דף קמט ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנ|א}}<קטע התחלה=דף קנ א/> מתעטרא, וכלהו בוצינין מינה נהרין בה תרין טופסירין דקיקין פרחין שושבינין (ס"א שבשבין) כלהו קטרין לגבי עלאה ומתמן לתתא. שמע ר' יוסי וחדי. {{ש}} אתא לגבי ר' אלעזר. {{ש}} א"ל ר' אלעזר ניעול דקב"ה אקדים לן האי יומא לאתרחשא לן בנסין. {{ש}} עאלו. כיון דעאלו חמו תרין בני נשא דהוו לעאן באורייתא. {{ש}} א"ר אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון}} {{ממ|תהלים|לו|ח}}. {{ש}} קמו אלין ויתבי כלהו וחדו כלהו. {{ש}} אמר רבי אלעזר {{צ|מה יקר חסדך אלהים}} דאשכחנא לכו. חסד עבד לן קב"ה באתר דא. השתא אדליקו בוצינין. פתח רבי יוסי ואמר: {{צ|בהעלותך את הנרות}} - בהעלותך ממש - באדלקותך, דהא כחדא אתעביד על ידא דכהנא תרין פולחנין דאינון קשורא חדא. ומאן אינון? שמן וקטרת, כדכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}} {{ממ|משלי|כז|ט}} דכתיב {{צ|והקטיר עליו אהרן וגו'}} וכתיב {{צ|ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה}} {{ממ|שמות|ל|ח}}. מאי שנא הכא {{צ|בהטיבו}} ומאי שנא התם {{צ|ובהעלות}}? אמר ר' יהודה כלא חד מלה. רבי יוסי אמר {{צ|בהטיבו}} - כמה דאת אמר {{צ|כי טובים דודיך מיין}} {{ממ|שיר|א|ב}}. {{צ|טובים}} - רווי חמרא, כמה דאת אמר {{צ|ונשבע לחם ונהיה טובים}}. ר' יהודה אמר הטבה ממשו, כמה דאת אמר {{צ|וטוב לב משתה תמיד}}. {{צ|ובהעלות}} - דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיין דנחלא - כדין עלאין עלויא וברכן (ס"א עלאין ותתאין) אשתכחו בכלהו וחדו בכלא. ועל דא {{צ|ובהעלות}}. רבי אחא אמר בשעתא דעמיקא דכלא נהיר (ס"א דסתימא דכלא נהיר) - נהיר בנחלא. ונחלא נגיד (ס"א נהיר) בארח מישר לאשקאה כלא. כדין כתיב {{צ|בהעלות}} (נ"א {{צ|בהטיבו}}) בגין דהא מעומקא דכלא נפקי. {{צ|בהעלות}} - דאתי מסטרא עלאה דעמיקא (ס"א דסתימא) דכלא דאקרי מחשבה וכלא חד מלה. וכדין כנ"י אתברכא, וברכאן אשתכחי בכלהו עלמין. רבי יצחק פתח כתיב {{צ|בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים}} {{ממ|מ"א|ח|יג}}. {{ש}} {{צ|בית זבול}} - בית זבול ודאי, כד אתפקדו בידהא כל גנזי מלכא ושלטא בהו, כדין אקרי {{צ|בית זבול}}. ורקיע חד אית דאקרי 'זבול' דהא דא אשכח לקבלא ברכאן ולסדרא כלא, והאי אקרי {{צ|בית זבול}}. תא חזי כתיב {{צ|ולזבולן אמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהלך}} {{ממ|דברים|לג|יח}} - מלמד דאשתתפו כחדא; דא נפיק ואגח קרבא, ודא יתיב ולעי באורייתא. ודא יהיב חולקא לדא, ודא יהיב חולקא לדא. בחולקיה דזבולון ימא וכנסת ישראל אקרי ים כנרת. והכי אתחזי בגין דהא תכלת נפיק מתמן ואוקמוה. דהא לתתא כגוונא דלעילא - ים כנרת לעילא ים כנרת לתתא. תכלת לעילא תכלת לתתא. וכלא באתר חד. ועל דא ירית זבולון למיפק לאגחא קרבא. ומנלן דהכי הוא דכתיב {{צ|עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק}} {{ממ|דברים|לג|יט}}. זבחי צדק ודאי. מאי טעמא? {{צ|כי שפע ימים יינקו}}. ויששכר חולקיה באורייתא ויהיב לזבולון חולקא דאורייתא ודאי. ועל דא אשתתפו כחדא לאתברכא זבולון מיששכר, דברכתא דאורייתא היא ברכתא דכלא. ר' אבא אמר אחסנתא דאורייתא ודאי הכי הוא. ודרגא דא שתיתאה יהיב אגר (חד שתיתאה יהיב אגר) אורייתא ואחסין לה לכ"י אחסין חוורא לתכלתא. ועל דא תנינן {{צ|משיכיר בין תכלת ללבן}} דישתמודען גווני, דהא כדין אקרי ''',בקר''' וחוורא אתי לעלמא ותכלתא אתעבר. ועל דא כל קרבין דמלכא וכל זייני מלכא בידהא אתמנן והא אוקימנא. '''(חסר תחלת המאמר. ועיין [[זהר חלק ג רפו א|פרשה וילך רפו א]])'''{{ש}} {{צ|באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם}} {{ממ|במדבר|כא|יח}}. {{צ|באר}} - דא כנסת ישראל. {{צ|חפרוה שרים}} - דא אבא ואמא דאולידו לה. {{צ|כרוה נדיבי העם}} - אלין אבהן דכתיב {{צ|נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'}}. בגין <קטע סוף=דף קנ א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנ|ב}}<קטע התחלה=דף קנ ב/>לאתברכא מנהון ע"י דדרגא חד. ומנו? צדיק דקאים עלה. ועל דא אמרינן כד האי באר נטלא בסיועא דאבהן נטלא, ואקרי {{צ|באר}} ואקרי {{צ|ים}}. אקרי {{צ|באר}} - בשעתא דיצחק נפק מזיינא מסטרא דאימא ואתי לאמשכא אבתרא דדא ומלי לה. כדין אקרי 'באר דיצחק' 'באר דמרים'. והא אוקמוה. {{צ|ים}} - כד אתנהרא מנהרא עלאה דאבא - כדין אקרי 'ים' דנחלין אזלן לגווה, כמה דאת אמר {{צ|כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא}} {{ממ|קהלת|א|ז}}. ומיומא דגלתה כנסת ישראל בגלותא כתיב {{צ|אזלו מים מני ים}} {{ממ|איוב|יד|יא}} - דא כנסת ישראל. {{צ|ונהר יחרב ויבש}} - דא צדיק. ועל דא כתיב {{צ|הצדיק אבד וגו'}} {{ממ|ישעיה|נז|א}} דהוא הוה נהר עלאה ויקירא דעייל בגווה. והוא כניש כל אינון נהרין ונחלין דנגדין מנגידו דההוא נהר קדישא דלא פסקין מימוי לעלמין, דנגיד ונפיק מעדן עלאה, והוא עייל בגווה ומלי אגמהא, ומתמן ירתין עלמין כלהו (אתזנו וירתין) ברכן בכלא. תא חזי בשעתא דאתברכא כנסת ישראל - עלמין כלהו אתברכן. וישראל לתתא ינקין ומתברכן בגינה. והא אוקימנא דהיא אגנא עלייהו דישראל כמה דאתמר. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} {{ממ|שמות|יד|יט}}. {{צ|מלאך האלהים}} - דא כנסת ישראל והא אוקימנא דההיא שעתא בסיועא דאבהן נטלא. וכד אינון משתכחין לגבה - כלא משתכחי. ובגין כך אתמסר באלין קראי שמא קדישא דכליל בהון אבהתא כמה דאוקימנא. חד קרא כסדרא, וחד למפרע, וחד כסדרא. * {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'}} - דא כסדרא בגין דאברהם אשתכח הכא, וכל אינון דאתו מסטריה. ועל דא איהו כסדרא כגוונא דא: [[קובץ:ויסע טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(אמר המגיה כאן מצאתי כתוב פסוק ויסע כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון ותמצאם כולם בסוף חלק שני)}}''' הכא אתעטר אברהם בעטרוי ואעטר לה לכנסת ישראל. ואלין אתוון כלהו בארח מישר למיהך ביממא דכתיב {{צ|יומם יצוה יהוה חסדו ובלילה שירה עמי}} {{ממ|תהלים|מב|ט}}. ועל דא כתיב {{צ|ויסע}}. אימתי נטלין במטלנייהו? הוי אימא ביממא כד נהיר שמשא. ודא חד קרא דאיהו בשבעין ותרין אתוון. תניינא דיצחק הכי נמי דאשתכח בע"ב אתוון לאשתכחא בדינא לגבי מצראי, ולגבי ישראל ברחמי. ועל דא כתיב {{צ|ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל}} {{ממ|שמות|יד|כ}} לקביל אלין ולקביל אלין. {{צ|ויהי הענן והחשך}} - דהכי הוא יומא דיצחק דעיבא הוי, עננא וחשוכא מניה הוא, ובגין כך סדורא דאתוון למפרע (בארח עקימא) ולא בארח מישר, כגוונא דא: [[קובץ:ויבא טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(כאן מצאתי כתוב פסוק ויבא למפרע כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}''' ועל דא אתוון כלהו למפרע דכתיב {{צ|ויהי הענן והחשך}}, דכיון דעאל יצחק בדינו לא קרב זה אל זה. כתיב {{צ|זה אל זה}} - אינון דאתו מסטרא דאברתם, לא קריבו דא בדא, דהא לא יכלין בגין דהאי באר אתדבקא ביצחק כמה דאת אמר {{צ|ויאר את הלילה}}, דכד אתמלייא לאתחברא (ס"א לאתקפא) ביצחק לא קרב זה אל זה ולא יכיל לקרבא. עד דאתא יעקב ואתחבר באברהם ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא - כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא ואשתזיבו ישראל. ותנינן באתר דאבהתא אשתכחי שאר צדיקייא משתכחי גבייהו, ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד כד נהרא האי '''בא"ר''' מסטרא דיצחק ואתקשר ביה - אתעביד ימא רבא תקיפא, וגלגלין תקיפין סליקין ונחתין בזעף ורוגזא בתקיפו. נטיל לעילא <קטע סוף=דף קנ ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנא|א}}<קטע התחלה=דף קנא א/>סליק ונחית לתתא. אברהם אתי לקבלא (ס"א לקבליה) ומגו רוגזא וזעפא וחימתא ותקיפו זה אל זה - לא הוו מתקרבין. עד דאתא יעקב ושכיך רוגזא ומאיך ותבר גלגלי ימא. הדא הוא דכתיב {{צ|ויט משה את ידו על הים ויולך יהוה את הים ברוח קדים עזה וגו'}} {{ממ|שמות|יד|כא}}. מאי {{צ|ברוח קדים עזה}}? דא רוח יעקב עזה תקיף לקבליה לתברא רוגזא דהאי ימא. {{צ|וישם את הים לחרבה ויבקעו המים}} - (נ"א הוא) אריק ימא מימי רוגזין ואתפליגו מיא לסטרא דאברהם ולסטרא דיעקב. הדא הוא דכתיב {{צ|ויבקעו המים}} - לסטרא דא ולסטרא דא. ועל דא אתוון כלהו בארח מישר כדקא יאות: [[קובץ:ויט טבלה.PNG||300px|]] : '''{{קטן|(כאן היה כתוב פסוק ויט כסדר כל אות ואות בבית אחד במרובע עם זה הלשון)}}''' אלין אתוון בארח מישר בסטר דיעקב, וכל אינון דאתו מסטריה. וכד אתא יעקב אתחבר באברהם, ונטל ליצחק ושארי ליה באמצעיתא, כדין אתקשר מהימנותא דא בדא ודא בדא. ועל דא עובדא בתקונא בשמא קדישא בזווגא דאבהן אשתמודע, דאיהו קשורא חד, קשורא מחימנא, למהוי רתיכא שלימתא. ובזווגא דאבהן כחדא אתעביד כלא. וידעין חברייא למיהך בארח מישר לאתקנא עובדין כדקא יאות. ובשמא דא קשורא דאבהן, אשתכחן אורחין לדינא ולרחמי לסיוע לחסד לדחילו לאורייתא, לחיי למותא לטב לביש. זכאין אינון צדיקייא דידעין אורחוי דאורייתא וידעין למיהך באורחוי דמלכא קדישא. זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי. [[קובץ:עב שמות טבלה.PNG||400px|]] {| class="wikitable" |+ טבלת ויקיטקסט עם חישוב גימטריא |- | {{גמט|והו}} || {{גמט|ילי}} || {{גמט|סיט}} || {{גמט|עלם}} || {{גמט|מהש}} || {{גמט|ללה}} || {{גמט|אכא}} || {{גמט|כהת}} |- | {{גמט|הזי}} || {{גמט|אלד}} || {{גמט|לאו}} || {{גמט|ההע}} || {{גמט|יזל}} || {{גמט|מבה}} || {{גמט|הרי}} || {{גמט|הקם}} |- | {{גמט|לאו}} || {{גמט|כלי}} || {{גמט|לוו}} || {{גמט|פהל}} || {{גמט|נלך}} || {{גמט|ייי}} || {{גמט|מלה}} || {{גמט|חהו}} |- | {{גמט|נתה}} || {{גמט|האא}} || {{גמט|ירת}} || {{גמט|שאה}} || {{גמט|ריי}} || {{גמט|אום}} || {{גמט|לכב}} || {{גמט|ושר}} |- | {{גמט|יחו}} || {{גמט|להח}} || {{גמט|כוק}} || {{גמט|מנד}} || {{גמט|אני}} || {{גמט|חעם}} || {{גמט|רהע}} || {{גמט|ייז}} |- | {{גמט|ההה}} || {{גמט|מיכ}} || {{גמט|וול}} || {{גמט|ילה}} || {{גמט|סאל}} || {{גמט|ערי}} || {{גמט|עשל}} || {{גמט|מיה}} |- | {{גמט|והו}} || {{גמט|דני}} || {{גמט|החש}} || {{גמט|עמם}} || {{גמט|ננא}} || {{גמט|נית}} || {{גמט|מבה}} || {{גמט|פוי}} |- | {{גמט|נמם}} || {{גמט|ייל}} || {{גמט|הרח}} || {{גמט|מצר}} || {{גמט|ומב}} || {{גמט|יהה}} || {{גמט|ענו}} || {{גמט|מחי}} |- | {{גמט|דמב}} || {{גמט|מנק}} || {{גמט|איע}} || {{גמט|חבו}} || {{גמט|ראה}} || {{גמט|יבמ}} || {{גמט|היי}} || {{גמט|מום}} |} : {{קטן|(וכאן מצאתי הע"ב שמות היוצאים מג' פסוקים אלו במרובע. כל שם ושם מג' אותיות בבית אחד. י"שר ה"פוך י"שר - וסימניך '''יהי''' אור. ולא הדפסתי אותו מפני יקר תפארת קדושתו)}} הא אבהן במטלנין בעובדין בקשורין דמתקשרי דא בדא. וכד מתחברן כחדא - לית מאן דיקום קמייהו. ותנינן באתר דאבהתא אשתכחו - שאר צדיקייא משתכחי גבייהו. ועל דא שמא דא סליק לסטרין אחרנין מתפרשן אע"ג דכלהו נפקין לארחא חד. (כאן שייך גרסינן שבעה וכו' שבסוף הספר סימן ח') {{ש}} שבעה קשורין אינון דמתקשרי בהו - ג' אבהן וד' אחרנין. * רישא ואמצעיתא בקשורא חדא, ואלין אינון דחפרו בירא דמיא. * תניינא זה אל זה ואינון קשורא חדא בתלת יודין. * תליתאה - שלימו דכל מהימנותא. * רביעאה - תרין קיימין דגופא קיימא עלייהו. * חמישאה - טב וביש. נהרא דנפיק אילנא דחיי ומותא עמיקתא דכלא. * שתיתאה - דינא ברחמי. * שביעאה - בקדמיתא אתמר בההוא רישא דאמרן בגין דאיהו אמצעיתא דכלא, ובגין דאיהו אמצעיתא דכלא אקרי 'אני' קיומא דכל ענפין דמתאחדן מסחרניה. שבעה דרגין אלין מדרגא חדא לדרגא חדא (ס"א אחרא) אשתמודעא רתיכא חדא בכל אינון דמתאחדאן ביה. וכן מדרגא לדרגא. וכלהו אתנהגן אבתריה דההוא דרגא דאתפקדא עלייהו והא אוקימנא מלי. תא חזי בשעתא דאלין דרגין משתכחי - כל מהימנותא אשתכח. ואלין שבעה עננין דאסחרו להו לישראל. בגין כך כד נטלא שכינתא - באבהתא נטלא. וכד אלין נטלין - כלהו דרגין אחרנין נטלין בהו. וכדין אתעטרת כנסת ישראל כדקא יאות. תא חזי זבולן דקאמרן ירית ים כנרת - ים כנרת סתם. והכי אתחזי. אי הכי יהודה מה חולקא אית ביה? אלא יהודה נטל מלכותא כלא ואתאחיד ביה בכל סטרין. רבי אלעזר אמר האי פרשתא - הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה! אמאי הכא זמנא אחרא? אלא כיון דנשיאים קריבו (לעילא) קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה - אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן. דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין (ס"א תקונין) דילה על ידא דאהרן נהרין כלא. תא חזי מדבחא תריסר נשיאין הוו לחנכא ליה ולאתקנא ליה, והא אוקמוה, תריסר אינון שבטין לד' סטרין ד' דגלים וכלהו תריסר. וכלא כגוונא דלעילא מנרתא <קטע סוף=דף קנא א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנא|ב}}<קטע התחלה=דף קנא ב/>אתמני בשבעה בוצינין לאדלקא על ידא דכהנא, וכלא כגוונא דלעילא. ומנרתא על את קיימא, ובניסא אתעבידת, והא אוקמוה בעובדא דמנרתא. ומדבח פנימאה ומנרתא קיימי כחדא לחדוותא דכלא דכתיב {{צ|שמן וקטרת ישמח לב}}. ואוקימנא דתרי מדבחן הוו; חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לבר לקרבאה קרבנין. ומהאי פנימאה נפיק להאי דלבר. ומאן דחמי ויסתכל ינדע חכמתא עלאה, רזא דמלה '''אדני יהו"ה'''. ועל דא לא אתקרב קטרתא אלא בשעתא דשמן אשתכח. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא קטרת הוא לחדוה ולסלקא מותנא. מאי טעמא? בגין דדינא מהאי דלבר אשתכח. וחדוותא וחדו וקשורא דנהירו מההוא פנימאה דכל חידו ביה קיימא. וכד האי אתער - כל דינא אסתלק מהאי, ולא יכיל למעבד דינא. ובגין כך קטרת קיימא לבטלא מותנא. ועל דא קטרת קשירו הוא דכלא ודא אתקריב בההוא פנימאה. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי עלייהו כתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}} {{ממ|ישעיה|מט|ג}}. '''{{צ|קח את הלוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ו}}''' הא אוקמוה דבעי לדכאה (ס"א לדברא) לון ולאמשכא לון לאתקשרא באתרייהו, בגין דאינון דרועא שמאלא וסטרא דדינא. וכל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסני דינא בעלמא. ועל דא אתתא כהאי גוונא דלא יתחזי שערא לבר. ובעייא לאתחפייא רישה ולכסי שערהא, ואוקימנא והא אתמר. וכדין אתברכן כל אינון דאתיין מסטרא דדינא. ועל דא בליואי כתיב '''{{צ|וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|ז}}'''. ואתמר, ליואי לא סלקין לאתרייהו עד דירים לון כהנא, בגין דימינא מדבר תדיר לשמאלא. ר"ש אמר ביומא דסלקין ליואי בדוכתייהו - בתרין פרים. מ"ט פרים? אלא אינהו כפרים לקבלא שמאלא להאי פרה דאקרי פרה אדומה. כהנא - כל חילא וכל תקונא ביה תלייא. בגין דכל חילא דגופא - בדרועא ימינא קיימא. ועל דא כהנא דרועא דישראל כלהו הוי. וביה קיימא לאתקנא כלא ולאתקנא עלמא. {{ש}} ({{קטן|ס"א מ"ט פרים אלא אינהו שמאלא כפרים לקבלא בשמאלא. תא חזי כהנא דרועא ימינא דישראל כלהו הוה וביה קיימא לאתתקנא עלמא ולאתקנא כלא בגין דכל חילא דגופא בדרועא ימינא קיימא וכל תקונא ביה תליא}}) {{ש}} ועם כל דא לא אשתכח בלחודוי אלא בגופא ושמאלא. וגופא עקרא הוא דכלא '''{{צ|זאת אשר ללוים וגו'}} {{ממ|במדבר|ח|כד}}''' תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין יפלח, בר חמשין שנין סליק לדוכתיה ואתעטר. וחמש ועשרין יפלח דהא בר נש ({{קטן|ס"א תא חזי ליואה בר חמש ועשרין שנין סליק לדוכתיה ואתעטר וחמש ועשרין יפלח עד דסליק לדרגא דחמשין}}) כד סליק להאי דרגא דחמשין שנין ולהלאה - נחית מן תוקפא דאשא דביה. וכיון דאשא וחמימותא אתקרר - הא פגים לההוא אתר דאתקשר ביה. ועוד דקלא דזמרא לא אתקשר בהדיה כל כך. וקלא בעי דלא יתפגם אלא בעי לאתקפא, דהא באתר דדינא תקיף קיימא ולא בחלשא. ובגין כך לא בעי לאחזאה חולשתא כלל בכל סטרין. זכאה הוא בר נש דאשתדל באורייתא וינדע אורחוי דקב"ה ולא סטי לימינא ולשמאלא דכתיב {{צ|כי ישרים דרכי יהוה}} {{ממ|הושע|יד|י}}: '''{{צ|וידבר יהוה אל משה במדבר סיני וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|א}}'''. א"ר אבא מ"ט אזהר להון הכא על פסחא, והא אתמר להו במצרים? אלא בשנה השנית הוה דישראל חשיבו דהא פסח לאו איהו אלא במצרים. וכיון דעבדו ליה זמנא חדא במצרים חשיבו דלא אצטריך יתיר. אתא קב"ה ואזהר לון עליה דלא יחשבון דהא קא עבר זמניה במצרים ולא יצטריך. בגין <קטע סוף=דף קנא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנב|א}}<קטע התחלה=דף קנב א/>כך {{צ|במדבר סיני בשנה השנית}} - לאתקנא להו לדרי דרין. ואע"ג דהא אזהר להו במצרים - השתא פקיד לון זמנא אחרא בההוא אתר דכל פקודין דאורייתא ביה אתיהיבו. ועל דא {{צ|בשנה השנית}}. מאי {{צ|בשנה השנית בחדש הראשון}}? אלא רזא עלאה היא - חד שנה וחד חדש. מה בין האי להאי? חדש דא סיהרא. שנה דא שמשא דנהיר לסיהרא. וכדין הוה בזמנא דכל פקודין דאורייתא אתמסרו ביה. רבי שמעון אמר: ווי לההוא בר נש דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי. דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו! אי לאחזאה מלה דעלמא - אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא! אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין. תא חזי עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקלו. ישראל לתתא, מלאכי עלאי לעילא. מלאכי עלאי כתיב בהו {{צ|עושה מלאכיו רוחות}} {{ממ|תהלים|קד|ד}} (האי באתר עלאה). בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא, ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא. ואי במלאכי כך - אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה על אחת כמה וכמה, כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל! ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו. מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא - תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי! בגין כך אמר דוד {{צ|גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך}} {{ממ|תהלים|קיט|יח}} - מה דתחות לבושה דאורייתא. תא חזי אית לבושא דאתחזי לכלא, ואינון טפשין כד חמאן לבר נש בלבושא דאתחזי לון שפירא, לא מסתכלין יתיר. חשיבו דההוא לבושא - גופא. חשיבותא דגופא - נשמתא. כהאי גוונא אורייתא - אית לה גופא ואינון פקודי אורייתא דאקרון 'גופי תורה'. האי גופא מתלבשא בלבושין דאינון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר, ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא. אינון דידעין יתיר לא מסתכלן בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושא. חכימין עבדי דמלכא עלאה, אינון דקיימו בטורא דסיני, לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהי עקרא דכלא, אורייתא ממש. (ולעלמא) ולזמנא דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא. תא חזי הכי נמי לעילא אית לבושא וגופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא. שמיא וחיליהון אלין אינון לבושא. וכנסת ישראל דא גופא דמקבלא לנשמתא דאיהי תפארת ישראל, ועל דא איהו גופא לנשמתא. נשמתא דאמרן - דא תפארת ישראל דאיהי אורייתא ממש. ונשמתא לנשמתא - דא איהו עתיקא קדישא. וכלא אחיד דא בדא. ווי לאינון חייביא דאמרי דאורייתא לאו איהי אלא ספורא בעלמא ואינון מסתכלי בלבושא דא לא יתיר. זכאין אינון צדיקייא דמסתכלי באורייתא כדקא יאות. חמרא לא יתיב אלא בקנקן - כך אורייתא לא יתיב אלא בלבושא דא. ועל דא לא בעי לאסתכלא אלא במה דאית תחות לבושא. ועל דא כל אינון מלין וכל אינון ספורין - לבושין אינון. '''{{צ|ויעשו את בני ישראל את הפסח במועדו}} {{ממ|במדבר|ט|ב}}'''. מאי {{צ|ויעשו}}? אמר רבי יוסי הא אתמר כל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות כאילו עביד ליה לעילא, דהא בגיניה אתער ההוא מלה כביכול כאילו הוא עביד ליה והא אתמר. <קטע סוף=דף קנב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנב|ב}}<קטע התחלה=דף קנב ב/>'''{{צ|איש איש כי יהיה טמא וגו'}} {{ממ|במדבר|ט|י}}''' - {{צ|איש איש}} תרי זמני אמאי? אלא איש דהוא איש, ויתחזי לקבלא נשמתא עלאה, והוא פגים גרמיה דלא שרייא עלוי שכינתא (ס"א שירותא) (ס"א נשמתא) עלאה. מאי טעמא? בגין דאיהו גרים והוא מסאב ליה לגרמיה. ועל דא {{צ|איש איש}} - איש דיתחזי למהוי 'איש', והוא מסאב גרמיה דלא ישרי עלוי קדושה דלעילא. {{צ|או בדרך רחוקה}} - דא איהו חד מעשרה דאינון נקודים באורייתא, וכולהו אתיין לאחזאה מלה. מאי {{צ|בדרך רחוקה}}? בגין דבר נש דאיהו מסאיב גרמיה מסאבין ליה לעילא. כיון דמסאבין ליה לעילא - הא איהו בדרך רחוקה מההוא אתר וארחא דזרעא דישראל אחידן ביה. הא בדרך רחוקה אחיד - דאתרחק (נ"א מלמקרב) למקרב לכון ולאתקשרא בכון כמה דאתון מתקשרין. אמר רבי יצחק והא כתיב {{צ|כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה}} דאתחזי תרין מלין, משמע דכתיב {{צ|או}}? אמר ר' יוסי כאן עד לא מסאבין ליה, כאן בתר דמסאבין ליה. ומשמע אפילו האי או האי לא ישרי עלוי קדושה דלעילא, ולא יעבדון פסחא בזמנא דישראל עבדין ליה. ואי תימא הא בירחא תניינא עביד אי לא מתקן גרמיה - לא. אלא כיון דמתדכי ומתקן גרמיה - הא ירחא תניינא למעבד פסחא. מכאן כל בר נש דמדכי גרמיה מדכאן ליה. דאי תימא דבדרגא עלאה יתיר קאים בירחא תניינא - לאו הכי - דהא ישראל זרעא קדישא דעבדו פסחא בזמניה נטלו ליה לסיהרא ולשמשא כחד, ומאן דנטיל יסודא בקדמיתא נטיל בניינא. מאי יסודא? לא תימא יסודא עלאה דצדיקא דעלמא, אלא יסודא דאבן טבא, כמה דאת אמר {{צ|אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה}} {{ממ|תהלים|קיח|כב}}. והאי הוא אבן דשארי עליה מאן דשארי. אמר רבי יהודה ודאי כלא נטיל אפילו בירחא תניינא, אבל לאו איהו כמאן דנטיל ליה בזמניה. מאי טעמא? דא דנטיל פסחא בזמניה נטיל מתתא לעילא ולא נחית, בגין דמעלין בקדש ולא מורידין. ודא דנטיל בתר זמניה <קטע סוף=דף קנב ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנג|א}}<קטע התחלה=דף קנג א/>נחית מעילא לתתא. בג"כ שוין בכלא, ולא שוין. דדא סליק ולא נחית, ודא נחית ולא סליק. בגין כך מאן דמקרב פסחא בזמניה - שבחא יתיר אית ליה. זכאין אינון ישראל דזכאן בכלא, דזכאן באורייתא. וכל מאן דזכי באורייתא זכי ליה בשמא קדישא. זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי. <קטע סוף=דף קנג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנג|ב}}<קטע התחלה=דף קנג ב/>'''{{צ|וביום הקים את המשכן}} {{ממ|במדבר|ט|טו}}'''. {{ש}} ר' חייא פתח {{צ|פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|ט}}. {{ש}} {{צ|פזר נתן לאביונים}} - מאי {{צ|פזר}}? כמה דאת אמר {{צ|יש מפזר ונוסף עוד}} {{ממ|משלי|יא|כד}}. יכול פזור בעלמא? קמ"ל {{צ|פזר נתן לאביונים}} - כיון דיהיב למסכני האי פזורא יאות. מאי {{צ|ונוסף עוד}}? בכלא. ונוסף עוד - בעותרא, ונוסף עוד - בחיי. האי קרא הכי מבעי ליה "יש מפזר ויוסף עוד" - מאי {{צ|ונוסף}}? אלא ההוא אתר דשרי ביה מיתה הוא גרים ליה דיתוסף מחיים דלעילא לאוספא ליה. אמר רבי יהודה אמר רבי חייא, קרא אסהיד דכל מאן דיהיב למסכני אתער אילנא דחיי לאוספא לההיא אילנא דמותא, וכדין אשתכח חיים וחדו לעילא. ובר נש דגרים דא בשעתא דאצטריך ליה - ההוא אילנא דחיי קאים עליה וההוא אילנא דמותא אגין עלוי. ובגין כך {{צ|ונוסף עוד}} (כמה דאת אמר) {{צ|צדקתו עומדת לעד}}.<קטע סוף=דף קנג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנד|א}}<קטע התחלה=דף קנד א/>מאי {{צ|עומדת לעד}}? עומדת עליה דבר נש לזמנא ליה קיומא וחיים. כמה דאיהו יהיב ליה חיים ואתער לגבי חיין - הכי נמי יהבין ליה. ואינון תרי אילנין (יהבין ליה) קיימין עליה לשיזבא ליה ולאוספא ליה חיין. {{צ|קרנו תרום בכבוד}} {{ממ|תהלים|קיב|י}}. ת"ח עלמא דאמרן ההוא קרן תרום. ובמה {{צ|בכבוד}} דלעילא. דהאי בר נש גרים לחברא לון כחדא ולארקא ברכאן לעילא ותתא. רבי אבא אמר בכל זמנא דמשכנא אתקם בעובדיהון דבני נשא - כדין ההוא יומא יומא דחדווה דכלא, ומשח רבות קדישא אתרק בהנהו בוצינין, ונהרין כלהו. מאן דגרים דא - גרים ליה (בההוא עלמא דאתי) דישתזיב בהאי עלמא ויהא ליה חיים בעלמא דאתי. הדא הוא דכתיב {{צ|וצדקה תציל ממות}} {{ממ|משלי|י|ב}} וכתיב {{צ|וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום}} {{ממ|משלי|ד|יח}}. '''{{צ|עשה לך שתי חצוצרות כסף וגו'}} {{ממ|במדבר|י|ב}}'''. {{ש}} רבי שמעון פתח {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים}} {{ממ|יחזקאל|א|יט}}. {{צ|ובלכת החיות}} - בקוזפירא דלעילא הוו אזלי. דאי תימא דהאי לעילא לעילא - לאו. לתתא. אלא כגוונא האי מקמי אנפין והאי לבתר אנפין. זיקא מארבע זיקין בד' מדורין ובד' סטרין, בזיוון דאתברון בקולמיטין דאנפין נהירין. בגין כך כעין {{צ|כמראה החיות}} דאינון ארבע זויין דגלין פרישן. '''ארי"ה נש"ר. שו"ר'''. '''אד"ם''' דכליל כלהו. ד' מלאכין דשלטין וכלילן כלא. '''דגלא קדמאה''' - משריא מזיינא '''ארי"ה''' - '''מיכא"ל'''. רשים בפרישו דגלא פרישא לימינא. מזרח שירותא דשמשא אזיל במטלנוי בנהירו. תרין ממנן תחות ידיה '''יופי"אל צדקי"אל'''. חד לאורתא (נ"א לאורייתא) וחד למיהך בשוקא דאזיל. כד אלין נטלין - נטלין כמה משריין מזיינין מסטרא דימינא. וכלא חד לסטרא שמאלא. שמשא אזיל (ס"א נטל כל חד לסטר שמשא. שמשא אזיל) ונהיר ומעטר להו אלף ורבוון ממנן תחותוי וכלהו בדחילו באימתא בזיע ברתת. אריה אושיט ידיה ימינא - כניש לכל חילוי לגביה תלת מאה ושבעין אלף אריוותא סוחרניה דההוא ארי"ה, ואיהו בינייהו באמצעיתא. כד געי האי אריה - מזדעזען רקיעין וכל חילין ומשריין מזדעזעין מדחילו דיליה. מההוא קלא נהר די נור מתלהטא ונחית באלף וחמש מאה דרגין דגיהנם לתתא. כדין כלהו חייבין דגיהנם מזדעזען ומלהטן אשא. ועל דא כתיב {{צ|אריה שאג מי לא יירא}} {{ממ|עמוס|ג|ח}}. געי תניינות - תלת מאה ושבעין אלף אריוותא כלהו געאן. אושיט ידיה שמאלא - כל מאריהון דדינא לתתא דחלין ואתכפיין תחות ההוא ידא. וההוא ידא פשיט עלייהו וכלהו תחותיה כמה דאת אמר {{צ|ידך בעורף אויביך}} {{ממ|בראשית|מט|ח}}. ארבע גדפין לכל חד וחד מאשא חוורא - כלהו מלהטין כל אפין דחזור ושושן כחוורתא דההוא אשא שקיען. ארבע אנפין לכל חד וחד לארבע סטרין - כלהו נהירין בחוורא דשמשא. חד לסטר מזרח נהיר בחדו, וחד לסטר מערב (ס"א דא כניש) דאתכניש נהוריה, וחד לסטר צפון חשוך בלא נהירו כצלא דשמשא לגבי שמשא צלא חשוך שמשא נהיר בגין דשמשא וצלא ימינא ושמאלא ואזלא כחדא חשוכן (ס"א חושבן) דאזלין עמיה כל אינון דנטלין זיינא וכלהו מימינא ומשמאלא בתלת רישין. רישא חדא דיליה שבעין וארבע אלף ושית מאה - אלין אינון רישא חד. נפקי חילא בימינא דאיהו ארים עלייהו בר כל אינון ממנן דלתתא תחות אלין שלטונין אלין על אלין דרגין תתאין עם עלאין דלית לון חושבנא. רישא תניינא דאזיל ברישא קדמאה חושבן דיליה חמשין וארבע אלף וארבע מאה, בר כל <קטע סוף=דף קנד א/> ===קטע זמני לתבנית ממ=== {{ממ זהר משולב|ג|קנד|ב}}<קטע התחלה=דף קנד ב/>אלין ממנן דתחות לד' סטרין דלית לון חושבנא. רישא תליתאה דאזיל בתרייהו - חמשין ושבעה אלף וארבע מאה. כגוונא דנטיל ימינא - הכי נמי נטיל שמאלא. הכי נמי מקמייהו הכי נמי מבתרייהו. כיון דנטיל האי קדמאה - {{צ|והורד המשכן}} - וכלהו ליואי אמרי שירתא, מארי דתושבחן כלהו מסטריה. כדין {{צ|כי רוח החיה באופנים}} כתיב. '''דגלא תניינא''' - משרייא מזיינא '''נש"ר אוריא"ל דרו"ם'''. תרי ממנן עמיה '''שמשיא"ל חסדיא"ל'''. האי נשר סליק וכל מאריהון דגדפין מקמיה. כמה משריין סלקין בכל סטרין, כל חד וחד בתוקפא דשמשא. רוחא דרוחא פנימאה נפיק, וההוא רוחא מטי להאי נשר וסליק אברוי ומכסייא לגופא כמה דאת אמר {{צ|המבינתך יאבד נץ יפרוש כנפיו לתימן}}. כגוונא כדוגמא כעין {{צ|כנשר יעיר קנו}} האי נשר נץ בהדיה יונה בהדיה נץ וכל מארי דגדפין כלהו מצפצפן וחדאן. חד מסטרא (ס"א חד סמכא) קמיה סליק מתתא לעילא כמה ציפרין נחתין ועאלין מצפצפן וחדאן אזלין ושאטין. כד נטיל - אושיט גדפא ימינא כניש לכל חילוי - תלת מאה וחמשין אלף מארי דגדפין בתרי גופי נש"ר וארי"ה כחדא. ארים קלא כלהו אחרנין סלקין ונחתין מצפצפן מסטרייהו מכמה דרגין. ג' רישין אינון כחדא במשריין אלין וכלהו בחד חושבן וחושבן דאלין רישין. רישא חדא - ארבעין ושית אלף וחמש מאה. רישא תנינא - חמשין ותשע אלף ותלת מאה. רישא תליתאה - ארבעין וחמש אלפין ושית מאה וחמשין. מאלין תרי סטרין נפקי תרין כרוזי דאזלי מקמי כלהו משריין. כד אלין תרי מכריזי - כל חילין וכל משריין חיוון זעירין עם רברבן כלהו מתכנשי. מאן חמי נטילא דכלהו רקיעין כולהו נטלין במטולא במשריין לקמיה דההוא משכנא בשעתא דחד מנייהו ההוא דאתי מסטרא דאריה פשיט קלא בגין דלא וזדעזעון כל אינון קלין. כדין מתכנשין כל אינון משריין. בשעתא דאחרא קרי מתבר קלא ולא פשיט. כל אינון משריין דהאי נשר כלהו מתכנשו לנטלא במטלנייהו. לקביל אינון שתי חצוצרות כסף כגוונא דא כלא לתתא. תא חזי כד אלין נטלין מה כתיב? {{צ|ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם}} - אינון דמתכנשו לגביהו כגוונא דרישא אסתכל הכי נמי כלהו. '''דגלא תליתאה''' - '''שור גבריאל צפון'''. תרין ממנן עמיה '''קפציא"ל חזקיא"ל'''. האי שור מסטרא דשמאלא, קרנוי סלקין בין תרין עינוי, רגיז באסתכלותא עיינין מלהטן כאשא דנור דליק נגח ורפסא ברגלוי ולא חייס. כד געי האי שור - נפקין מנוקבא דתהומא רבא כמה חבילי שריקין (ס"א טריקין). כלהו געאן ושטאן קמיה, וחימתא ואחמתא דכל חובין תלייא קמיה, דהא כל חובי עלמא כלהו בספרא סליקין וכתיבין. שבעה נהרי דאשא נגדין קמיה. כד צחי - אזיל לגבי ההוא נהר דינור ושאיב ליה בגמיעא חדא, וההוא נהר אתמלי כדבקדמיתא ולא כדיב. כל אינון חיילין שאבין אשא אכלא אשא, ואלמלא דמסטרא דאריה נפיק חד נהרא דמייא דמכבין גחלתייהו - לא יכל עלמא למסבל. חשוכא דשמשא תמן אשתכח. לא אשתכח נהירו. כמה גרדיני נמוסין אזלין ושטאן בחשוכא, וההוא נהר דדליק בסטרא דא נורא אוכמא חשוך. ואי תימא דלא אית אשא חוורא אשא אוכמא אשא סומקא אשא דתרי גווני. לא תימא דהא ודאי הכי הוא. ועכ"ד לעילא לעילא הכי אשתכח ומתמן נגיד לאלין תתאי. תנינן. אורייתא במה אשתכחת אשא חוורא ואשא אוכמא על גבי אשא חוורא. בתרי אשי אשתכחת אורייתא. תא חזי אשא חדא הוא והאי אתפלג לארבעה. מיא חדא <קטע סוף=דף קנד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנה|א}}<קטע התחלה=דף קנה א/>איהו והאי אתפליג לארבע. רוחא חדא איהו והאי אתפליג לארבע. תלת רישין אשתכחו (ס"א אתחברו) במשריין אלין. חושבן דלהון: רישא חדא - שתין ותרי אלף ושבע מאה. רישא ב' - ארבעין וחד אלף וחמש מאה. רישא תליתאה - תלת וחמשין אלף וארבע מאה. בר כל אינון דרגין אחרנין דאתפרשן בסטרייהו ולית לון חושבנא. כלהו דרגין על דרגין. בר כמה גרדיני נמוסין דאינון לתתא חציפין ככלכא נשכין כחמרא. ווי מאן דאשתכח גבייהו ודינא דלהון בסטרא רביעאה. '''דגלא רביעאה''' - '''אד"ם רפ"אל מערב'''. בהדיה אסוותא בסטרא דאדם אתכליל דינא עלאה עליה אתסי האי (ס"א חד) אחיד בקרנוי דשור כד מבעי לאעלא לון לתהומא רבא, וכפית לון דלא יוקיד עלמא. בתר דא שריא קול דממה דקה - דינא (ס"א הכא) מלה בחשאי לא משתמע מלה דהכרה כלל. בסטרא דא שריא מאן דשריא, סליק מאן דסליק, שמשא אתכניש לאנהרא להאי אתר. בגין כך {{צ|ותקעתם תרועה}} בסטר דרום. אבל הכא לאו האי ולאו האי אמאי תרועה לאכפייא סטר צפון ובגין כך סטר צפון לאחורא. תא חזי שתי חצוצרות בגין דאינון מסטרי תרי דקאמרי ממזרח ומדרום אינהו זמינין לתברא דינין ולאכפייא לון, ועל דא אינון מכסף ובגין כך {{צ|וביום שמחתכם ובמועדיכם וגו' ותקעתם בחצוצרות}} סתם, בין לעילא בין לתתא. זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקריהון ויהיב לון חולקא עלאה על כל שאר עמין וקב"ה אשתכח בהו בתושבחתייהו. הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר לי עבדי אתה ישראל וגו'}}. {{צ|ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו'}}. רבי אלעזר אמר הכא אית לאסתכלא דאיהי (ס"א מנוזרא) מחזרא לאחורא הכא בתרי דוכתי אמאי? ואי תימא כפופה הא ידיעה. נ' כפופה נוקבא. נ' פשוטה כללא דדכר ונוקבא והא אוקימנא באתר דא. {{צ|ויהי בנסוע הארון}} אמאי אתהדר לבתר כגוונא דא. ת"ח באשרי יושבי ביתך לא אתמר בגין דהיא בגלותא והא אוקמוה חברייא דכתיב {{צ|נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל וגו'}}. אלא מה כתיב לעילא {{צ|וארון ברית יהוה נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה}} - כיון דהוה נטיל ארונא נו"ן נטיל עליה (נ"א עמיה) והא שכינתא על גבי ארונא יתיב. תא חזי חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל דהא אע"ג דאינון סטאן מארח מישר - קב"ה לא בעי לשבקא לון, ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו. דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא. תא חזי ארונא הוה נטל קמייהו ארח תלתא יומין, לא הוה מתפרש מניה ונטיל עמיה. ומגו רחימו דלהון דישראל אהדר אנפוי ואסתחר מלגבי ארונא כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק. ועל דא {{צ|בנסוע הארון}} נו"ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל וכתפי גופא לגבי ארונא. ועל דא כד ארונא הוה נטיל משה אמר {{צ|קומה יהוה}} - לא תשבוק לון - אהדר אנפך לגבן כדין נו"ן אתהדר לגבייהו כגוונא דא כמאן דמהדר אנפיה מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר למשרי כדין אהדר אנפוי מישראל ואתהדר לגבי ארונא ובכלא אתהדר. אמר ר' שמעון אלעזר בודאי הכי הוא, אבל הכא לא אהדר אנפוי מישראל דאי הכי בעי נון לאתהפכא מגוונא דאחרא עלאה (ס"א דלעילא) האי מנוזר לאחורא והאי בארח מישר לגבי ארונא. אלא ודאי לא אהדר אנפוי מנייהו. ומה עביד? בשעתא דשארי ארונא למשרי אמר משה {{צ|שובה יהוה}} - כדין שארי ארונא ושכינתא קאים בסטרא אחרא ואנפין לקבלייהו דישראל ולקבליה דארונא (ובגין כך) וכדין כלא כליל (לגווה) לכוונא <קטע סוף=דף קנה א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנה|ב}}<קטע התחלה=דף קנה ב/>לארונא ולישראל אלא דישראל גרמו לבתר דכתיב {{צ|ויהי העם כמתאוננים}}. אמר רבי אלעזר אנא דאמרן מספרא דרב ייבא סבא דאמר דבין בהאי גיסא ובין בהאי גיסא אתהדר. א"ל שפיר קאמר אבל דא דאמינא הכי תשכח בספרא דרב המנונא סבא והכי הוא ודאי. {{צ|והמן כזרע גד הוא}}. אמר רבי יוסי לקיימא זרעא וחילין בארעא כמה דאת אמר {{צ|גד גדוד יגודנו}}. מה זרעא דגד נטלי חולקיהון בארעא אחרא כך מן שריא עלייהו דישראל לבר מארעא קדישא. ד"א {{צ|כזרע גד הוא}} - כזרעא דגד חוורא ואקפי כד נחית לאוירא ואתנגריס (ס"א ואתנשים) (ס"א ואתבלע) בגופא והא אוקמוה חברייא. {{צ|ועינו כעין הבדולח}} - כההוא בדולחא דאיהו חוור כגוונא דימינא (ס"א חוורא דעינא) דלעילא. (כזרע גד הכי לא אקרון בארעא דמצראי אבל לכך מחדשי זריעא כזרע גד הוא כזרע גדא חוורא ואתקפיה כד נחית מלעילא לתתא) אמר רבי יצחק מאי שנא (דאמר) דמשה במלה דא (חליש) לעילא כנוקבא דכתיב {{צ|אם ככה את עושה לי}} - {{צ|את}}? "אתה" מבעי ליה? אלא לאתר דמותא שארי ביה קאמר, וההוא אתר דנוקבא איהו. בגין כך אמר {{צ|הרגני נא הרוג}}. ודא אילנא דמותא והא אוקימנא דבאילנא דחיי לא שרייא ביה מותא. ועל דא אתהדר לגבי אילנא דמותא ואמר {{צ|את}} ולא אמר 'אתה', והכי מבעי ליה. מיד {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש וגו'}}. אמר ליה קב"ה את בעי מותא בכל זמנא הרי לך {{צ|ואצלתי מן הרוח וגו'}}. תא חזי דהכא ידע משה דאיהו ימות ולא ייעול לארעא דהא אלדד ומידד מלה דא הוו אמרי. על דא לא לבעי ליה לאינש בשעתא דרוגזא שארי ביה, ללטייא גרמיה. דהא כמה קיימי עליה דמקבלי ההיא מלה. בזמנא אוחרנא דבעא מיתה - לא קבילו מניה בגין דכלא לתועלתא דישראל הוה. השתא לאו איהו אלא מגו רוגזא ודוחקא ובגין כך קבילו מניה. ועל דא אשתארו לבתר אלדד ומידד ואמרו דא, דמשה יתכניש ויהושע ייעול לון לישראל לארעא. ובגין כך אתא יהושע לגבי משה וקני עליה דמשה. ומשה לא אשגח ביקרא דיליה. ועל דא אמר {{צ|אדני משה כלאם}}. מאי {{צ|כלאם}}? מנע מנהון אינון מלין כמה דאת אמר {{צ|ויכלא העם מהביא}}, {{צ|ויכלא הגשם מן השמים}} - מניעותא ממש. ומשה לא בעא. פוק חמי ענוותנותיה דמשה מה כתיב {{צ|המקנא אתה לי וגו'}}. זכאה חולקיה דמשה דאיהו סליק על כלהו נביאי עלאי (נ"א דעלמא). אמר רבי יהודה כל שאר נביאין לגבי משה כסיהרא לגבי שמשא. רבי אבא הוה יתיב ליליא חד ולעי באורייתא והוו עמיה ר' יוסי ור' חזקיה. א"ר יוסי כמה אינון בני נשא תקיפי לבא דלא משגחי במלי דההוא עלמא כלום. א"ר אבא בישא דלבא דאחידא בכל שייפי גופא קא עביד לון. פתח ואמר {{צ|יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם}}. {{צ|יש רעה}} - דא איהי תוקפא בישא דלבא דבעי לשלטאה במילי דהאי עלמא, ולא אשגח במלי דההוא עלמא מידי. אמאי איהי רעה? קרא דבתריה אוכח דכתיב {{צ|איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו'}}. האי קרא קשיא. כיון דכתיב {{צ|ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה}} אמאי {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו}}? דהא אינו חסר לנפשו כלום? אלא רזא איהו, וכל מלוי דשלמה מלכא מתלבשן אינון במלין אחרנין כמלי דאורייתא דאינון מתלבשן בספורי עלמא. תא חזי אע"ג דבעינן לאסתכלא בלבושא - השתא האי קרא הכי קאמר דבר נש אזיל בהאי עלמא ויהיב ליה <קטע סוף=דף קנה ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנו|א}}<קטע התחלה=דף קנו א/>קב"ה עותרא בגין דיזכי ביה לעלמא דאתי וישתאר לגביה קרן. מאי קרן? ההוא דאיהו קיים דאיהו אתר לאתצררא בית נשמתא. בגין כך בעי לאשארא אבתריה (נ"א עותריה) להאי קרן, והאי קרן יקבל ליה בתר דיפוק מהאי עלמא בגין דהאי קרן הוא אילנא דחיי דההוא עלמא, ולא קיימא בהאי עלמא אלא ההוא איבא דנפיק מניה. ועל דא איבא דיליה אכיל בר נש דזכי בהאי עלמא, והקרן קיימא ליה לההוא עלמא למזכי ביה בחיין עלאין דלעילא. ומאן דסאיב גרמיה ואתמשך בתר גרמיה, וליתיה חסר לנפשיה ולגרמיה כלום, וההוא אילנא אשתאר ולא שויה לקבליה בדחילו ולקבלא ליה לעילא -- כדין {{צ|ולא ישליטנו האלהים לאכל ממנו}} ולמזכי בההוא עותרא, ודאי איש אחר יאכלנו, כמה דאת אמר {{צ|יכין וצדיק ילבש}}. בגין כך בעי בר נש למזכי במה דיהיב ליה קב"ה לההוא עלמא וכדין אכיל מיניה בהאי עלמא, וישתאר לגביה ההוא קרן לעלמא אחרא, למהוי צרורא בצרורא דחיי. אמר רבי יוסי ודאי. תו אמר רבי יוסי כתיב {{צ|אם ככה את עושה לי הרגני נא וגו'}} - וכי משה דאיהו ענו מכל בני עלמא בגין דשאילו מניה ישראל למיכל מסר גרמיה למיתה, אמאי? א"ר אבא האי מלה אוליפנא ורזא עלאה איהו. משה לא אבאיש קמיה ולא שאל למיתה על דשאילו ישראל. תא חזי משה אתאחד והוה סליק במה דלא אתאחד נביאה אחרא (דהא אחיד צדקה הוה). ובשעתא דאמר ליה קב"ה למשה {{צ|הנני ממטיר לכם לחם מן השמים}} - חדי משה ואמר ודאי השתא ההוא שלימו בי אשתכח, דהא בגיני אשתכח מן לישראל. כיון דחמא משה דאהדרו לנחתא לדרגא אחרא ושאילו בשר ואמרי {{צ|ונפשנו קצה בלחם הקלוקל}} אמר אי הכי הוא - הא דרגא דילי פגים, דהא בגיני ייכלון ישראל מן במדברא. הא אנא פגימא ואהרן פגים ונחשון בן עמינדב פגים. אמר {{צ|ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג}} דחשיבנא נוקבא במיכלא דילה. (ואנא נחית מן שמייא דאיהו דרגא עלאה לנחתא לדרגא דנוקבא ואנא עדיף מן שאר נביאי עלמא. ועל דא אמר {{צ|ואל אראה ברעתי}} (כמת) ודאי לנחתא לדרגא תתאה. כדין {{צ|ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש}} - את שאיל אתר דמותא - לא תבעי אתר (דא) דלא תהא פגים בדרגא דילך, ועל דא כתיב {{צ|ואצלתי מן הרוח אשר עליך}} דכלהו אינון דתמן אתאחדו) בסיהרא ובעי שמשא לאנהרא לה. ועל דא {{צ|ושמתי עליהם}} בגין לאנהרא מן שמשא כנהורא דסיהרא (ס"א ובגיני האי מיכלא דא לא) אתייא על ידא דמשה בגין דלא יתפגים. זכאה חולקא דמשה דקב"ה בעי ביקריה, עליה כתיב {{צ|ישמח אביך ואמך וגו'}}. {{צ|ישמח אביך}} דא קב"ה, {{צ|ואמך}} דא כנסת ישראל. {{צ|ותגל יולדתך}} - דא אימא דמשה דלתתא קב"ה רחים ליה יתיר מכל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל (ס"א דהא משה אסתלק על כל נביאי עלמא בלא אמצעי כלל כמה (דכתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו}} והא אוקימנא בכמה אתר): {{צ|ויצעק משה אל יהוה (לאמר) אל נא רפא נא לה}}. הא אוקמוה והוא רזא דשמא קדישא, מחד סרי אתוון, ולא בעא משה לצלאה יתיר בגין דעל דידיה למלכא לא בעי <קטע סוף=דף קנו א/>{{ממ זהר משולב|ג|קנו|ב}}<קטע התחלה=דף קנו ב/>לאטרחא יתיר. בגין כך קב"ה בעא על יקרא דמשה. ובכל אתר קב"ה בעא על יקריהון דצדיקייא יתיר על דיליה. ולזמנא דאתי עתיד קב"ה למתבע עלבונא דישראל מעמין עכו"ם ולמחדי לון בחדוותא דציון דכתיב {{צ|ובאו ורננו במרום ציון וגו'}}. וכדין {{צ|ובא לציון גואל וגו'}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''' ==פרשת בהעלותך - רעיא מהימנא== <קטע התחלה=רע"מ דף קנב ב/>פקודא למעבד פסח שני על אינון דלא יכילו או דאסתאבו במסאבו אחרא. אי רזא דפסח רזא דמהימנותא דישראל עאלין בה שלטא בניסן, וכדין איהו זמנא לחדוה - איך יכלין אלין דלא יכילו או דאסתאבו למעבד בירחא תניינא דהא אעבר זמנא? אלא כיון דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן - לא אתעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין. וכל אינון תלתין יומין מן יומא דנפקו ישראל מפסח יתבא מטרוניתא בעטרהא וכל חילהא בחדוה. מאן דבעי למחמי למטרוניתא יכיל למחמי. כרוזא כריז. כל מאן דלא יכיל למחמי מטרוניתא - ייתי ויחמי עד לא ינעלון תרעיה. אימתי כרוזא כריז? בארבעה עשר לירחא תניינא, דהא מתמן עד שבעה יומין תרעין פתיחן, מכאן ולהלאה ינעלון תרעי. ועל דא פסח שני. (עד כאן) פקודא דא שחיטת הפסח בזמנו. ואבתריה פסח ראשון ופסח שני לאכול אותן כמשפטן. וטמאים להיות נדחים לפסח שני דאיהו פקודא תליתאה. תנאין ואמוראין, אית בני נשא כחולין דטהרה מסטרא דמיכאל, וכחולין דהקדש כגון בשר קדש ואינון מסטרא דגבריאל. כהן ולוי. ואית בני נשא דאינון כיומין טבין ואינון קדש קדשים. שכינתא איהי פסח ראשון מימינא. פסח שני משמאלא. פסח ראשון מימינא - דתמן חכמה. פסח שני משמאלא - דתמן בינה. ובגין דבגבורה מתעברין כל אשין נוכראין דאינון כקש ותבן לגבי אש דגבורה - טמאים נדחים לפסח שני. וכל טומאת נדה ומצורע וזב וזבה ויולדת - באשא דגבורה איהו שורף. דנשמתא איהו מאנא דקודשא בריך הוא ואיהו לא שרי בה עד דאתלבנת באשא דגבורה. דכתיב {{צ|הלא כה דברי כאש נאם יהו"ה}}. ובהאי אשא - אם ברזל הוא מתפוצץ ואם אבן הוא נמוח. ובימינא (נ"א ובמיא) דתמן תורה שבכתב דאיהי מים, {{צ|וטהרה ממקור דמיה}}, ואתדכי בה מצורע וטמא מת וזב וטמא בכל מיני שרץ. <קטע סוף=רע"מ דף קנב ב/> <קטע התחלה=רע"מ דף קנג א/>הדא הוא דכתיב {{צ|וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'}} {{ממ|יחזקאל|לו|כה}}, מעמודא דאמצעיתא. מאנא - אתיחדת בבעלה דאיהי אתתא. בתר דאתקדשת בשמאלא ואתדכאת במי מקוה בימינא. ואומרים על מאני דפסחא, {{צ|כלים שנשתמשו בהן בצונן מטבילן בצונן והן טהורים}}. אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים, מארי חנא וחסדא -- לא צריכין לאדכאה במים פושרים כבינוניים. כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמייהו באשא דיצר הרע, ועלייהו אתמר {{צ|כל דבר אשר יבא באש}} - בגין דזוהמא דילהון נפישא. אבל צדיקים גמורין בצונן, דעלייהו אתמר {{צ|כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם}}. ואי נשמתין חמריים דאינון כמאני חרס - שבירתן זו היא טהרתן. כמה דאת אמר {{צ|נשברו - נטהרו}}. ורזא דמלה {{צ|זבחי אלהים רוח נשברה וגו'}}. אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבעל פה, דאינון אש ומים, ואינון דמשתדלין ברזא דאורייתא דאיהו אור דכתיב בה {{צ|ותורה אור}} - באורייתא אינון מתדכין בה. ועוד בפרק הרואה: הרואה תמרים בחלום - תמו עונותיו. הדא הוא דכתיב {{צ|תם עונך בת ציון}}. בגין דתמרים - ביה תם. דרגא דיעקב דאתמר ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. חובין - 'מרים'. ועל דא '''תמרים''' - תמן '''תם''' ותמן '''מר'''. הכא רמיז {{צ|וימתקו המים}}. הדא הוא דכתיב {{צ|ויורהו יהו"ה עץ וימתקו המים}}. מהכא - מאן דאשתדל באורייתא דאיהו 'עץ' - חובין דיליה דאתמר בהון {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - קודשא בריך הוא מחיל ליה ויתחזרון מתיקין. דיומין ייתון דיתקיים בהו כמפקנו דמצרים דאתמר ביה {{צ|וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא}}. ובגלותא בתראה לית מיתה אלא עוני, דעני חשוב כמת. לקיים בהון {{צ|והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם יהו"ה}}, לאתקיימא בהון {{צ|ואת עם עני תושיע}}. ואלין עתירין דישתארון בהון - יתקיים בהון {{צ|נרפים אתם נרפים}} - נרפים הם באורייתא, נרפים הם למעבד טיבו עם מארי תורה ואנשי חיל המסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. ונרפים הם בכובד המס. דאי תימא כבדין אינון בכובד המס ולא עבדין טיבו בגין דא {{צ|תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה}} - דכובד המס עלייהו. {{צ|ואל ישעו בדברי שקר}} - דאינון משקרין ואמרין דכובד המס עלייהו ובגין דא לא יעבדון טיבו. אינון משקרן במילולייהו ואמרין דמהכובד דתכבד עלייהו, {{צ|תבן אין ניתן}}, ממונא דשקרא, דביה טענין לקודשא ברוך הוא, ובגין דלא ישעון ביה, ולא חסו בשם יהו"ה, אין נתן לעבדיך. ואלין דאית לון טמיר וגניז ממונא מלגו דאיהו {{צ|תוכן}} - כגון תוך האוצר ותיבה, אתקיים בהו {{צ|ותוכן לבנים תתנו}}, ודא כספים לבנים, דיהון בההוא דרא. בההוא זמנא שם שם לו חוק ומשפט, ואינון מארי משנה. אוף הכא {{צ|ויבאו מרתה}} - אתהדר לון אורייתא דבעל פה מרה, בדחקין סגיאין בעניותא, דיתקיים בהו {{צ|וימררו את חייהם בעבודה קשה}} - זו קושיה. {{צ|בחומר}} - דא קל וחומר. {{צ|ובלבנים}} - דא לבון הלכה. {{צ|ובכל עבודה בשדה}} - דא ברייתא. {{צ|את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך}} - דא תיקו. ורעיא מהימנא תמן אתקיים בך {{צ|שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו}}. ובהאי עץ הדעת טוב ורע דאיהו איסור והיתר, ובאינון רזין דאתגליין על ידך - {{צ|וימתקו המים}} - כמלח דממתקת בשרא. הכי יתמתקון ברזייא דאתגליין על ידך כל אינון קושיין ומחלוקות, דמיין מרירן דאורייתא דבעל פה, אתהדרו מתיקן מי אורייתא. ויסורין דילך ברזין אלין דאתגליין על ידך - יהון לך מתיקין, ויהדרון לך כל דחקין דילך כחלמין דעברין. ו'''חלם''' בהיפוך אתוון '''מלח''' - דממתקת ית בשרא אוף יסורין ממתקים כמה דאוקמוה. ולרשעים מתהדרן יסורין מלח סדומית, דאיהי מסמא את העינים, לקיימא בהו {{צ|ועיני רשעים תכלינה}} {{צ|איוב|יא|כ}}. <קטע סוף=רע"מ דף קנג א/> <קטע התחלה=רע"מ דף קנג ב/>ואינון ערב רב רשיעייא דיתקיים בהו בההוא זמנא {{צ|יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים}} {{ממ|דניאל|יב|י}}. {{צ|יתלבנו}} - אינון מארי משנה, {{צ|ויצרפו}} אינון זרעא קדישא דשאר עמא. הדא הוא דכתיב {{צ|וצרפתים כצרוף את הכסף}} {{ממ|זכריה|יג|ט}}. {{צ|והרשיעו רשעים}} - אינון ערב רב. {{צ|והמשכילים יבנו}} - אינון מארי קבלה דאתמר בהון {{צ|והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע}} {{ממ|דניאל|יב|ג}} - אלין אינון דקא משתדלין בזהר דא דאקרי {{צ|ספר הזהר}} דאיהו כתיבת נח דמתכנשין בה שנים בעיר ושבע ממלכותא, ולזמנין אחד מעיר ושנים ממשפחה, דבהון יתקיים {{צ|כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו}} {{ממ|שמות|א|כב}}. ודא אורה דספרא דא וכולא על סיבה דילך. ומאן גרים דא? עורב. דאנת תהא בההוא זמנא כיונה דשליח אחרא דאקרי בשמך, כעורב דאשתלח בקדמיתא ולא אתהדר בשליחותא, דאשתדל בשקצים דאתמר בהון עמי הארץ שקץ, בגין ממונא דלהון, ולא אשתדל בשליחותיה לאהדרא לצדיקייא בתיובתא, כאילו לא עביד שליחותא דמאריה. ובך יתקיים רזא דיונה, דעאל בעמקין דתהומי ימא - הכי תיעול אנת בעמיקו דתהומי אורייתא. הדא הוא דכתיב {{צ|ותשליכני מצולה בלבב ימים}}. {{צ|יונה|ב|ד}}. ויהון חכמה חסד נצח לימין דבגינייהו אמר דוד {{צ|ימין יהו"ה עושה חיל, ימין יהו"ה רוממה, ימין יהו"ה עושה חיל}}. ותלת משמאלא יתקשרון כחדא דאינון בינה גבורה הוד. ותלת דרגין דאמצעיתא - כתר תפארת יסוד, דאחידן בימינא ושמאלא. ובגין דחזא לך נביא מתקשר בתלת דרגין דאמצעיתא - פתח עלך האי קרא {{צ|הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד}}. ובגין דאנת תהא אחיד בתרין משיחין, אמר דוד על תלת ימינין דמשיח בן דוד {{צ|ימין יהו"ה}} תלת זמנין. לקביל תלת שמאלין דאחיד בהון משיח בן אפרים אמר מסטרא דחד שמאלא גבורה {{צ|לא אמות}}, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דשמאלא דהוד דילך דאתמר ביה ונתן ההוד למשה, אתייהיב בך מסטרא דבינה בגין דביה הוית אנת חרב ויבש בכלא, בגין משיח בן אפרים. באורייתך, בנביאותך עליה, בגופך דסבילת כמה מיני יסורין בגין דלא ימות הוא. ובעית רחמי עליה. אתמר ביה {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה. ובגין דא {{צ|לא אמות}} מסטרא דגבורה, {{צ|כי אחיה}} מסטרא דבינה אילנא דחיי דאתגבר עליה קריאת שמע של שחרית וקשיר ליה בקשורא דתפילין בימינא דאברהם דאיהו שחרית. {{צ|ואספר מעשי יה}} - מסטרא דהוד, {{צ|יסור יסרני יה}} - חכמה ובינה מימינא ומשמאלא, בתלת ימינין ותלת שמאלין. {{צ|ולמות לא נתנני}} - עמודא דאמצעיתא בתלת דכליל כתר וצדיק ואיהו '''בן יה'''. ומיד יקום '''ו'''' ל'''ה'''' ב'''יה''' בימינא ושמאלא, ברחמי ותחנוני, בכמה פיוסים לה ולבנהא. הדא הוא דכתיב {{צ|ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת}}. ובגין דא אמר נביא {{צ|בבכי יבאו ובתחנונים אובילם}}. קם רעיא מהימנא ונשיק ליה ובריך ליה, ואמר "ודאי שליחא דמארך אנת לגבן". פתחו תנאין ואמוראין ואמרו "רעיא מהימנא אנת הוית ידע כל דא, ועל ידך היא אתגלייא, אבל בענוה דילך דאתמר בך {{צ|והאיש משה ענו מאד}} - באלין אתרין דאנת מתבייש לאחזקא טיבו לגבך - מני קודשא בריך הוא לן ולבוצינא קדישא למהוי בידך ובפומך באלין אתרין. (עד כאן רעיא מהימנא)<קטע סוף=רע"מ דף קנג ב/> ==פרשת שלח לך - זהר== {{צ|וידבר יהוה אל משה לאמר שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו'}}. {{ש}} רבי חייא פתח {{צ|המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו}} - {{צ|שחר}} כתיב - ה"א אתרחקא משחר. מאי טעמא? אלא א"ר חייא בשעתא דנטי ערב ושמשא נטי למיעל - כדין אתחלש תוקפיה - כדין שלטא שמאלא ומשתכח דינא בעלמא ואתפשט (לעילא). וכדין בעי בר נש לצלאה ולכונא רעותא (ס"א לצלאה דישכח רעותא) קמי מאריה, דאמר רבי ייסא כד נטי שמשא ואתחלש כדין אתפתח חד פתיחו בשמשא ואתכניש חיליה ושמאלא שליט ויצחק כרי בירא תחותיה. כיון דעאל ליליא - פתקא דקוטפא באחמתיה שכיח, וכמה חבילין טריקן (אזדריקו) אתפשטו בעלמא, וכלהו שטאן בערבוביא ואזלי וחייכאן בנפשן דרשיעייא (ס"א דבני נשא), ומודעין לון מלין; מנהון כדיבן ומנהון קשוט. ומאן דאשתכח בינייהו אתייהיב לון רשו לחבלא. וכלהו בני עלמא ניימין (ואתכנשו) וטעמין טעמא דמותא והא אוקימנא. תא חזי כד אתער רוח צפון - כדין אתקבלא כנסת ישראל בשמאלא (ואתחברו כחדא) ושריא בדרועא באתרהא, וקב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקייא דבגנתא דעדן. וכדין כל מאן דיתער למלעי באורייתא בההוא שעתא הא אשתתף בהדה, בגין דהיא (יתבת) וכל אכלוסין דילה משבחן למלכא עלאה וכל אינון דאשתכחו (נ"א דאשתתפו בהדה) בתושבחתא דאורייתא כלהו כתיבין בבני היכלא ואקרון בשמהון ואלין רשימין ביממא. תא חזי שמא חדא קדישא אית בגלופי אתוון דהוא שלטא מפלגו ליליא ואילך, ואינון אתוון '''ם'''' ד'''מנצפך''' כליל לון. '''ם'''' אוקמוה {{צ|לםרבה המשרה}}. '''נ'''' הוה אסתים להאי ולהאי - כדין כתרין כלילן הוא, '''ו'''' (נ"א '''י'''') דשמא קדישא אתקין ליה וסתים מבועהא. בתר דאולידת פתיחא הות בחד רישא דפתחא. כד אתחריב בי מקדשא אסתימו מבועין מכל סטרין. (ס"א את דא כליל אתוון) ואכליל אתוון אחרן ואינון שבעה; תלת מהאי סטרא וארבע מהאי סטרא. '''כל"ך'''. וסימן {{צ|כלך יפה רעיתי ומום אין בך}}. '''ן'''' - דכר ונוקבא כליל כחדא, דא כליל תלת מכאן ותלת מכאן ואינון שית. ואוקימנא באלין תרין אתוון '''ם' ן'''' אתכללו תריסר אתוון, סליק מנייהו תרי, חד לאתר חד, וחד לאתר חד. '''כל"ך סעפ"ה יאע"וצה'''. הכי אתגליפו אתוון. ורזא דא בכי תצא למלחמה קרא דכתיב {{צ|כי יהיה נערה בתולה}} - {{צ|נער}} כתיב. בתר דאסתלק ליליא וצפרא נהיר כדין '''ה'''' סלקא ואתכלילת בנהורא עלאה וכדין {{צ|ידעת השחר מקומו}} - דידע לאעלאה לארעא. אמר ליה קב"ה משה כד אתי נהורא דשמשא - אתכליל סיהרא <קטע סוף=דף קנו ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קנז|א}}<קטע התחלה=דף קנז א/>בגוויה. השתא דאנת שמשא - היך יקומון כחדא שמשא וסיהרא? לא נהיר סיהרא אלא בשעתא דאתכניש שמשא, אבל השתא לית אנת יכיל. אי תבעי למנדע מנה - {{צ|שלח לך אנשים}} לגרמך בגין למנדע. תא חזי משה אי תימא דהוא לא ידע דלא ייעול לארעא בזמנא דא -- לאו הכי. אלא ידע והוה בעי למנדע מנה עד לא יסתלק, ושלח לאלין מאללי. כיון דלא אתיבו מלה כדקא יאות - לא שלח זמנא אחרא עד דקב"ה אחזי ליה דכתיב {{צ|עלה אל הר העבדים הזה וראה את הארץ}}, וכתיב {{צ|ויראהו יהוה את כל הארץ}}. ולא דא בלחודוי אלא כל אינון דזמינין למיקם בכל דרא ודרא - כלהו אחזי ליה למשה ואתמר ואוקמוה חברייא. כיון דשארי משה למשלח מה אמר לון {{צ|היש בה עץ}}. וכי מה הוא דקאמר? ואי תימא דלא ידע אלא (לקמן יימא מלה. אבל הכא) הכי אמר משה אם יש בה עץ - הא ידענא דאנא איעול לתמן. מאי {{צ|עץ}}? דא אילנא דחיי, ותמן לא הוה אלא בג"ע דארעא. אמר אם יש בה עץ דא אנא איעול לתמן. ואי לא - לאו אנא יכיל למיעל. אמר רבי חייא כתיב {{צ|וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת}}. מאן עצים הכא ומאן הוא דא? אלא דא צלפחד והוה דייק על אלין אילנין הי מנייהו רב על אחרא ולא חשש ליקרא דמאריה ואחלף שבת לשבת הדא הוא דכתיב {{צ|כי בחטאו מת}} - '''{{צ|בחטא ו' מת}}''' (ורזא דכלא ודאי מקושש עצים) בגין כך הוה דיניה סתים ולא אתפרש דיניה כדינין אחרנין בגין דמלה דא בעי בחשאי וסתים ולא גלייא ועל דא לא אתמר באתגלייא וקב"ה עבד יקר ליקריה. רבי יוסי אמר שאר עצים בהדי שבת הוה מקושש וקביל עונשא לפום שעתא ואתכפר חוביה ועל דא אתקשי משה בדינא דבנתא דלא ידע אי אתכפר למהוי לבנתיה חולק ואחסנא אי לאו. כיון דדכר שמיה (דצלפחד) קב"ה דכתיב {{צ|כן בנות צלפחד דוברות}} אתידע דהא אתכפר חוביה. תא חזי ב' אילנין אינון חד לעילא וחד לתתא בדא חיין ובדא מותא מאן דאחלף לון גרים ליה מותא בהאי עלמא ולית ליה חולקא בההוא עלמא. ועל דא אמר שלמה {{צ|דבש מצאת אכול דייך וגו'}}. ארון ותורה בחד קיימי תורה עקרא ארון ביתא. ועל דא '''{{צ|ארן}}''' חסר בלא וא"ו בכל אתר ארן הברית ארן העדות. בכל אתר אהרן דרועא ימינא בר בחד דכתיב {{צ|כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן}} נקוד לעילא. א"ר יצחק משה אילנא דחיי נקט ועל דא בעא למנדע אי הוה שכיח בארעא אי לאו ובגין כך אמר {{צ|היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} דהא אילנא דחיי אתחמד לכלא ואינון לא אייתיאו אלא ענבים ורמונים ותאנים באילנא אחרא תליין ואחידן. ת"ח(?) שלח לך אנשים בגינך. רבי יהודה פתח משלי כח) {{צ|כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב}}. {{צ|כצנת שלג ביום קציר}} - דאהני לגופא ולנפשא {{צ|ציר נאמן לשולחיו}} - אלו כלב ופנחס דהוו שליחי מהימני לגבי יהושע. {{צ|ונפש אדוניו ישיב}} - דאהדרו שכינתא לדיירא בהו בישראל ולא אסתלקא מנייהו. ואלין דשדר משה גרימו בכייה לדרין בתראין וגרימו לאסתלקא מישראל כמה אלף ורבבן. וגרימו לסלקא שכינתא מארעא מבינייהו דישראל. אינון דשדר יהושע {{צ|ונפש אדוניו ישיב}}. '''רבי חזקיה ור' ייסא''' הוו אזלי בארחא. אמר רבי ייסא לר' חזקיה חמינא באפך דהרהורא אית בגווך. אמר ליה הא ודאי האי קרא אסתכלנא ביה כיון דאמר שלמה {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם וגו'}}. ותנינן דכל מלוי דשלמה מלכא כלהו סתימין מדרגין דחכמתא. אי הכי האי קרא אית ביה לאסתכלא דהא פתחא לאינון דלאו בני מהימנותא אשתכח ביה. <קטע סוף=דף קנז א/>{{ש}} {{ממ זהר משולב|ג|קנז|ב}}{{ש}} <קטע התחלה=דף קנז ב/>אמר ליה ודאי הכי הוא ואית ביה למנדע ולאסתכלא. אדהכי חמו חד בר נש דהוה אתי שאל לון מייא דהוה צחי והוה לאי בתוקפא דשמשא. אמרו ליה מאן את. אמר לון יודאי אנא ואנא לאי וצחינא. אמרו לעית באורייתא אמר לון עד דאנא עמכון במלין אסלק להאי טורא ותמן אסב מייא ואשתי. אפיק רבי ייסא חד זפירא מלי מיין ויהב ליה. בתר דשתה אמר נסלק עמך למייא. סליקו לטורא ואשתכחו חד חוטא דמייא דקיק ומלי קטפורא חד. יתבו. אמר לון ההוא בר נש השתא שאילו דהא אנא אשתדלנא באורייתא על ידוי דחד ברי דאנא עיילית ליה לבי רב ובגיניה רווחנא באורייתא. אמר רבי חזיקה אי על ידא דברך טב הוא. אבל מלה דאנן ביה אנא חמינא דלאתר אחרא בעי לאסתלקא. אמר ההוא בר נש אימא מלך דלזמנין באפרקסתא דענייא תשכח מרגניתא. אמר ליה האי קרא דאמר שלמה סח ליה. אמר ליה וכי (נ"א כמה) במה אתון פירשן משאר בני נשא דלא ידעי. אמרו ליה ובמה. אמר לון על דא אמר שלמה האי קרא ולא אמר האי מגרמיה כשאר אינון מלין אלא אהדר אינון מלין דטפשאי עלמא דאמרי כך. ומאי אמרי כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו' טפשאי דלא ידעי ולא מסתכלן בחכמתא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה וקב"ה לא אשגח עלייהו אלא מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד וגו'. וכד שלמה אסתכל באלין טפשאין דקאמרי דא קרא לון בהמה דאינון עבדין גרמייהו בהמה ממש בגין דאמרי מלין אלין. ומנלן קרא דעליה אוכח דכתיב {{צ|אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם}} {{ממ|קהלת|ג|יח}}. {{צ|אמרתי אני בלבי}} וחשיבנא בהאי לאסתכלא על מה. {{צ|על דברת בני האדם}} - על ההוא מלה דטפשותא דאינון אמרי {{צ|לברם האלהים}} בלחודייהו ולא יתחברון בהדי בני נשא אחרינן דאית לון מהימנותא {{צ|ולראות שהם בהמה המה להם}}. ולראות בהו אינון בני מהימנותא שהם בהמה ממש ודעתייהו כבעירא המה להם בלחודייהו ולא לאעלאה לבני מהימנותא בדעתא דטפשותא דא ועל דא {{צ|המה להם}} ולא לאחרנין ומה דעתא דלהון {{צ|כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד לכלם וגו'}}. תיפח רוחיהון דאינון בעירי. אינון טפשאי. אינון מחוסרי מהימנותא. ווי לון ווי לנפשייהו. טב להו דלא ייתון לעלמא. ומה אתיב לון שלמה על רא(?) קרא אבתריה ואמר. {{צ|ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}}. מי יודע באינון טפשאי דלא ידעי ביקרא דמלכא עלאה ולא מסתכלי באורייתא {{צ|רוח בני האדם העולה היא למעלה}} לאתר עלאה לאתר יקר לאתר קדישא לאתזנא מנהירו עלאה מנהירו דמלכא קדישא למהוי צרורא בצרורא דחיי ואשתכחת קמי מלכא קדישא עולה תמימה ודא הוא {{צ|העולה היא למעלה}}. {{צ|ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ}} ולאו לההוא אתר דהוה כל ב"נ דכתיב ביה {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}}, וכתיב {{צ|נר יהוה נשמת אדם}}. היך אמרי אינון טפשאי דלאו מבני מהימנותא ורוח אחד לכל תיפח רוחיהון עלייהו כתיב {{צ|יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך יהוה דוחה}}. אלין ישתארון בגיהנם לאינון דרגין תתאין ולא יסתלקון לדרי דרין. עלייהו כתיב {{צ|יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את יהוה הללויה}}. אתו רבי חזקיה ורבי ייסא ונשקו רישיה אמרו ומה כל כך הוה עמך ולא ידענא. זכאה האי שעתא דאערענא בך. <קטע סוף=דף קנז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קנח|א}} <קטע התחלה=דף קנח א/>תו אמר וכי על דא בלחודוי תוה שלמה והא באתר אחרא אמר כגוונא דא. פתח ואמר {{צ|זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש}}. {{צ|זה רע}} ודאי. מאי {{צ|זה רע}}? דא הוא מאן דאושיד זרעא בריקניא וחביל אורחוי בגין דהאי לאו מדוריה בקב"ה ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע}}. על דא אמר {{צ|זה רע}} דלא יהא ליה מדורא לעילא כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע (בגין דא) והוללות בלבבם בחייהם שטותא תקיע בלבייהו ואינון מחוסרי מהימנותא ולית לון חולקא בקב"ה ובאינון בני מהימנותא לאו בעלמא דין ולא בעלמא דאתי הדא הוא דכתיב {{צ|ואחריו אל המתים}}. תא חזי קב"ה אזהר לבני עלמא ואמר {{צ|ובחרת בחיים למען תחיה}} (בהאי עלמא ובעלמא דאתי) וחיין דההוא עלמא נינהו. אינון דחייבין מחוסרי מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|כי מי אשר יבחר וגו'}}. אע"ג דיבחר בר נש בהאי עלמא (ס"א בההוא עלמא) כמה דאמר לאו הוא כלום דהא מסירא דא בידנא (שם אל כל החיים יש בטחון ומסירא דא בידייהו (שם) {{צ|כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת}}. היך יהא לן חיין בההוא עלמא ועל דא {{צ|זה רע}} ודאי דלא ידורון במלכא עלאה ולא יהא לון חולקא ביה. ואע"ג דכל הני קראי תשכח סמיכין לחברייא במלין אחרנין. אבל ודאי שלמה קא אתא לגלאה על אינון חייבין מחוסרי מהימנותא דלית לון חולקא בקב"ה בעלמא דין ובעלמא דאתי. אמר ליה תבעי דנתחבר בהדך ותזיל בהדן. אמר להו אי עבידנא הכי אורייתא יקרי עלי כסיל ולא עוד אלא דאתחייבנא בנפשאי. אמרו ליה למה. אמר לון דהא שליחא אנא ושדרו לי בשליחותא ושלמה מלכא אמר {{צ|מקצה רגלים חמס שותה שולח דברים ביד כסיל}}. תא חזי מרגלים על דלא אשתכחו בני מהימנותא ושלוחי מהימנותא אתחייבו בנפשייהו בעלמא דין ובעלמא דאתי. נשק לון ואזל ליה. '''אזלו רבי חזקיה ור' ייסא'''. עד דהוו אזלו פגעו באינון בני נשא. שאילו ר' חזקיה ורבי ייסא עליה. אמרו מה שמיה דההוא בר נש? אמרו ר' חגי הוא וחברא דבין חברייא הוא ושדרו ליה חברייא דבבל למנדע מלין מר' שמעון בן יוחאי ושאר חברייא א"ר ייסא ודאי דא הוא ר' חגי דכל יומוי לא בעא לאחזאה גרמיה במה דידע ועל דא אמר לן דהא בריה זכה ליה באורייתא בגין דאמר קרא (שם) {{צ|ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו}}. ודאי שליחא מהימנא איהו (וזכאה הוא שליחא מהימנא) וזכאה איהו מאן דשדר מלוי בידא דשליחא מהימנא. תא חזי אליעזר עבד אברהם מבני כנען הוה. כמה דאת אמר {{צ|כנען בידו מאזני מרמה}}. וכנען כתיב עליה {{צ|ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו}}. ובגין דהוה שליחא מהימנא מה כתיב ביה {{צ|בא ברוך יהוה}} - {{צ|ברוך יהוה}} ממש. ועל דא אכתיב הכי באורייתא בגין דנפק מההיא קללה ואתברך ולא די ליה דנפיק מנה אלא דאתברך בשמיה דקב"ה ואוליפנא דאתא מלאך ואעיל מלה דא בפומיה דלבן: {{צ|וישלח אותם משה וגו' כלם אנשים}} - כלהו זכאין הוו ורישי דישראל הוו אבל אינון דברו לגרמייהו עיטא בישא אמאי נטלי עיטא דא אלא אמרו אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין דהא אנן זכינן במדברא למהוי רישין אבל בארעא לא נזכי ועל דנטלי עיטא בישא לגרמייהו מיתו אינון וכל אינון דנטלן מלייהו: <קטע סוף=דף קנח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנח|ב}}<קטע התחלה=דף קנח ב/>{{צ|אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו'}} אמר רבי יצחק משה אסתכל וידע דלא יצלחון בארחייהו כדין צלי עליה דיהושע כדין כלב הוה בדוחקא אמר מה אעביד הא יהושע אזיל בסייעתא עלאה דמשה דשדר ביה נהירו דסיהרא והוא אנהיר עליה בצלותיה בגין דאיהו שמשא. מה עבד כלב אשתמיט מנייהו ואתי לגבי קברייא דאבהן וצלי תמן צלותיה. א"ר יהודה ארח אחרא נטיל ועקים שבילין ומטא על קברי דאבהן ואסתכן בגרמיה דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי ילידי הענק}}. אבל מאן דאיהו בדוחקא לא אסתכל מדי. כך כלב בגין דהוה בדוחקא לא אסתכל מדי ואתא לצלאה על קברי אבהן לאשתזבא מעיטא דא: {{צ|ויקרא משה להושע בן נון יהושע}}. רבי יצחק אמר וכי הושע קרייה קרא?! והא כתיב {{צ|ויאמר משה אל יהושע}}, {{צ|ויהושע בן נון נער}}, {{צ|ויחלוש יהושע}}! אלא אמר ליה משה יה יושיעך מנייהו. רבי אבא אמר כיון דשדריה למיעל לתמן אצטריך למהוי שלים ובמה בשכינתא דעד ההיא שעתא נער אקרי כמה דאוקימנא ובההיא שעתא קשיר ליה משה בהדה ואע"ג דאשכחן יהושע בקדמיתא קרא קרייה הכי על ההוא דזמין למקרייה. אמר משה ודאי לא אצטריך דא למיעל תמן אלא בשכינתא והכי אתחזי: {{צ|היש בה עץ אם אין וגו'}}. רבי חייא אמר וכי לא הוה ידע משה דאית בה כמה אילנין משניין דא מן דא והא הוא שבח לה לישראל בכמה זמנין והוא אסתפק בדא. והא קב"ה קאמר ליה למשה בקדמיתא דהיא ארץ זבת חלב ודבש. אמר רבי יוסי הא אתערו חברייא דכתיב {{צ|איש היה בארץ עוץ איוב שמו}}. אמר רבי שמעון רמז להם רמיזא דחכמתא על מה דשאילו בקדמיתא דכתיב {{צ|היש יהוה בקרבנו אם אין}}. אמר תמן תחמון אי היא אתחזיא להאי או להאי. אמר לון אי תחמון דאיבא דארעא כשאר ארעי דעלמא יש בה עץ אילנא דחיי ולא מאתר עלאה יתיר. ואי תחמון דאיבא דארעא יתיר ומשנייא מכל אתר דעלמא תנדעון דהא מעתיקא קדישא קא נגיד ואתמשך ההוא שנוייא עלאה מכל אתרי דעלמא ובדא תנדעון היש בה ע"ץ אם אי"ן ודא בעיתון בקדמיתא (דבמעיכון בעיתון) למנדע דא דכתיב היש יהוה בקרבנו. בקרבנו דייקא או אם אין. ועל דא {{צ|והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ}} למנדע שנוייא דיליה. {{צ|והימים ימי בכורי ענבים}}. {{צ|והימים}} מאי קא מיירי דהא ואז בכורי ענבים סגי ליה אלא והימים אינון דאשתמודען כלהו הוו מתחברן בההוא זמנא בההוא אילנא דחטא ביה אדם הראשון כמה דתנינן ענבים היו ועל דא {{צ|והימים}} - אינון דאשתמודען, {{צ|ימי בכורי ענבים}} דייקא! {{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}} - "ויבאו" מבעי ליה!? אלא אמר רבי יוסי כלב הוא דאתא לצלאה על קברי אבהתא. אמר כלב יהושע הא ברכיה משה בסיועא עלאה קדישא ויכיל לאשתזבא מנייהו ואנא מה אעביד. אימלך למבעי בעותא על קברי אבהתא בגין דישתזיב מרזהון (ס"א מעיטא בישא דשאר מאללין. רבי יצחק אמר מאן דהוה רשים מכלהו דא עאל בגוויה דביה תליא כלא. ות"ח מאן הוא משאר אחרי דיכול לאעלא תמן דהא כתיב {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}} ומדחילו דלהון מאן יכיל לאעלאה <קטע סוף=דף קנח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קנט|א}}<קטע התחלה=דף קנט א/>במערתא. אלא שכינתא עאלת תמן בכלב לבשרא לאבהן דהא מטא זמנא לאעלא בנייהו לארעא דאומי לון קב"ה ודא הוא ויבא עד חברון. תאנא אחימן ששי ותלמי ממאן נפקו זרעא הוו מאינון נפילין דאפיל לון קב"ה בארעא ואולידו מבנת ארעא ומנייהו נפקו גיברי עלמא כמה דכתיב {{צ|המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם}}. {{צ|אשר מעולם}} דשמשי (נ"א מדאתברי) עלמא משתכחי. {{צ|אנשי השם}} - אחימן ששי ותלמי: {{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}}. {{ש}} רבי יהודה פתח: {{צ|כה אמר האל יהוה בורא השמים ונוטיהם וגו'}}. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו מקרב כל קורבנין דעלמא לקמי קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר ליה על כל חובוי ומתקנין ליה כמה כורסיין לעלמא דאתי (חסר): '''ר' יהודה הוה אזיל בארחא בהדי ר' אבא'''. שאל ליה אמר מלה חד בעינא לשאלא כיון דידע קב"ה דזמין ב"נ למחטי קמיה ולמגזר עליה מיתה אמאי ברא ליה דהא אורייתא הוה תרי אלפין שנין עד לא איברי עלמא וכתיב בה באורייתא {{צ|אדם כי ימות באהל}}. איש כי ימות. וימת. ויחי פלוני וימת מאי קבעי קב"ה לב"נ בהאי עלמא דאפי' אי אשתדל באורייתא יממא וליליא ימות ואי לא אשתדל באורייתא ימות כלא בחד ארחא בר פרישותא דההוא עלמא כמה דאת אמר {{צ|כטוב כחוטא}}. אמר ליה אורחוי דמארך וגזרי דמארך מה לך למטרח בהו מה דאית לך רשו למנדע ולאסתכלא שאיל ודלית לך רשו למנדע כתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך דאורחוי דקב"ה וסתרין גניזין עלאין דהוא סתים וגניז לית לן לשאלא. אמר ליה אי הכי הא אורייתא כלא סתים וגניז דהא היא שמא קדישא עלאה הוי ומאן דמתעסק באורייתא כאלו אתעסק בשמיה קדישא ואי הכי לית לן לשאלא ולאסתכלא. אמר ליה אורייתא כלא סתים וגלייא ושמיה קדישא סתים וגלייא וכתיב {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו והנגלות לנו ולבנינו}}. {{צ|הנגלות לנו}} - דאית רשו לשאלא ולעיינא ולאסתכלא בהו ולמנדע בהו. אבל {{צ|הנסתרות ליהוה אלהינו}} - דיליה אינון וליה אתחזיין דמאן יכיל למנדע ולאתדבקא דעתוי סתימא. וכ"ש למשאל. תא חזי לית רשו לבני עלמא למימר מלין סתימין ולפרשא לון בר בוצינא קדישא ר"ש דהא קב"ה אסתכם על ידוי ובגין דדרא דילה רשימא הוא לעילא ותתא ועל דא מלין אתמרו באתגלייא על ידוי ולא יהא דרא כדרא דאאיהו שארי בגויה עד דייתי מלכא משיחא אבל תא חזי כתיב {{צ|ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו}} (ובכלא הוא כעין דוגמא דלעילא. ת"ח) רזא דמלה. תלת עלמין אית ליה לקב"ה דאיהו גניז בגווייהו. עלמא קדמאה ההוא עלאה טמירא דכלא דלא אסתכל ביה ולא אתידע ביה בר איהו דאיהו גניז בגוויה. עלמא תניינא קשיר בההוא דלעילא ודא הוא דקב"ה אשתמודע מניה כמה דכתיב {{צ|פתחו לי שערי צדק}}. {{צ|זה השער ליהוה}}. ודא הוא עלמא תניינא. עלמא תליתאה ההוא עלמא תתאה מנייהו דאשתכח ביה פרודא ודא הוא עלמא דמלאכי עלאי שריין בגוויה וקודשא בריך הוא אשתכח ביה ולא אשתכח. אשתכח ביה השתא כד בעאן לאסתכלא ולמנדע ליה אסתלק מנייהו ולא אתחזי עד דכלהו שאלי איה מקום כבודו. ברוך כבוד יהוה ממקומו. והאי הוא עלמא דלא אשתכח ביה תדירא. כגוונא דא {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} כדין אית <קטע סוף=דף קנט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קנט|ב}}<קטע התחלה=דף קנט ב/>ליה תלת עלמין. עלמא קדמאה האי עלמא דאקרי עלמא דפירודא וב"נ אשתכח ביה ולא אשתכח. כד בעאן לאסתכלא ביה אסתלק מנייהו ולא אתחזי. עלמא תניינא עלמא דאיהו קשיר בההוא עלמא עלאה ודא הוא ג"ע די בארעא דדא הוא קשיר בעלמא אחרא עלאה ומהאי אתידע ואשתמודע עלמא אחרא. עלמא תליתאה עלמא עלאה טמירא גניז וסתים דלית מאן דידע ליה כמה דכתיב {{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו}}. וכלא כגוונא עלאה (קדמאה דאמינא ובקשוט) דכתיב {{צ|בצלם אלהים עשה את האדם}} (ת"ח ודאי) על דא כתיב {{צ|בנים אתם ליהוה אלהיכם וגו'}} כמה דאוקמוה ואלין אינון בצלם אלהים ואלין ירתין ירותא עלאה כגוונא דיליה ועל דא אזהר באורייתא {{צ|לא תתגודדו ולא תשימו קרחה}} דהא לא אתאביד והא שכיח בעלמין טבין עלאין ויקירן להוון חדן כד אסתלק (צדיקא) מהאי עלמא. ותא חזי אלמלי לא חב אדם לא יטעם טעמא דמותא בהאי עלמא בזמנא דעייל לעלמין אחרנין אבל בגין דחב טעם טעמא דמותא עד לא ייעול לאינון עלמין ואתפשט רוחא מהאי גופא ואשאר ליה בהאי עלמא ורוחא אסתחיא בנהר דינור לקבלא עונשא ולבתר עיילא לג"ע דבארעא ואזדמנא ליה מאנא אחרא דנהורא כהאי פרצופא דגופא דהאי עלמא ממש ואתלבש ואתתקן ביה ותמן הוא מדורא דיליה תדיר ואתקשר בריש ירחי ושבתי בנשמתא וסליק ואתעטר לעילא לעילא הדא הוא דכתיב {{צ|והיה מדי חדש בחדשו וגו'}}. מדי חדש בחדשו אמאי. אלא רזא דמלה בגין חדתותי דסיהרא דאתעטרא (עטרוי) לאנהרא מן שמשא בההוא זמנא. וכן מדי שבת בשבתו. מדי שבת דא סיהרא. בשבתו דא שמשא דנהורא אתיא לה מן תמן. ועל דא כלא חד מלה. ודא הוא ברירא דמלה בר לחייביא דכתיב בהו מיתה לכלהו עלמין כרת מכלהו עלמין ואשתציין מכלא כד לא עיילי בתשובה. אמר רבי יהודה כריך רחמנא דשאילנא ורווחנא מלין אלין וקאימנא עלייהו. אמר ר' שמעון מפרשתא דא אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא עלאה דכסופא. אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמנדע כל האי. מה כתיב {{צ|עלו זה בנגב}} - אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. {{צ|וראיתם את הארץ מה היא וגו'}} - תחמון מנה ההוא עלמא דהא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. {{צ|ואת העם היושב עליה}} - אינון צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין שורין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. {{צ|החזק הוא חרפה}} - בה תחמו אי זכו לכל האי כד אתקפו על יצריהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא וליליא או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. {{צ|המעט הוא אם רב}} - אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחני ואתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי אי לא: {{צ|ומה הארץ השמנה הוא אם רזה}} - מדאורייתא תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. {{צ|היש בה עץ אם אין}} - האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא.<קטע סוף=דף קנט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קס|א}} <קטע התחלה=דף קס א/>{{צ|ויעלו בנגב ויבא עד חברון}}. {{צ|ויעלו בנגב}} - בני נשא סלקין בגווה בנגב בלבא עצלא כמאן דאשתדל במגנא בנגיבו דחשיב דלית בה אגר חמי דהא עותרא דהאי עלמא אביד בגינה חשיב דכלא הוא. בנגב כמה דאת אמר {{צ|חרבו המים}} ומתרגמינן {{צ|נגיבו}}. לבתר {{צ|ויבא עד חברון}} עד דאתי לאתחברא בה קארי ושאני בה. {{צ|ושם אחימן ששי ותלמי}}. תמן חמי פליגן סגיאין טמא וטהור אסור ומותר (נ"א כשר ופסול) עונשין ואגרין אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא. ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה. וחברון שבע שנים נבנתה אלין אינון שבעין אנפין דאורייתא שבעין פנים אית לה לכל סטרא עשרה. וחברון דא אורייתא מאן דאשתדל בה אקרי חבר. לפני צוען מצרים תנינן אורייתא אית לקבל אורייתא והיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ והאי (מל') חברון מתורה שבכתב נפקת כמה דאת אמר {{צ|אמור לחכמה אחותי את}} והאי נבנתה שבע שנין דבגין כך אקרי {{צ|בת שבע}}. {{צ|לפני צען מצרים}} כמה דאת אמר {{צ|ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים}}. {{צ|ויבאו עד נחל אשכול}} - אלין אינון מלי אגדה דרשה דתליין מסטרא דמהימנותא. {{צ|ויכרתו משם זמורה וגו'}}. אולפין מתמן ראשי פרקין ראשי מלין אינון לבני מהימנותא חדאן במלין ומתברכן מלין בגוייהו ומסתכלן שרשא חד ועקרא חד ולא אשתכח בהו פרודא. אינון דלא משתכחי בני מהימנותא ולא אולפי אורייתא לשמה שוין ליה למהימנותא בפרודא הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} בפרודא. מהו במוט כמה דאת אמר {{צ|אל יתן למוט רגלך}}. {{צ|ומן הרמונים ומן התאנים}} - כלא שוין להני מילי לסטרא אחרא לסטרא דמיגאי לסטרא דפורדא. הדא הוא דכתיב {{צ|וישובו מתור הארץ}}. {{צ|וישובו}} תייבין לסטרא בישא ותייבין מארחא דקשוט אמרי מאי אכפת לן עד יומא לא חמינא טב לעלמא אעמלנא בה ביתא ריקם. יתיבנא בקלנא דעמא ולההוא עלמא מאן יזכי ומאן ייעול לגוויה טב לן דלא אטרחנא כולי האי. {{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. הא אעמלנא ולאינא בגין למנדע חולקא דההוא עלמא. {{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה. {{צ|אפס כי עז העם}} - תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה. ודאי {{צ|אפס כי עז העם היושב בארץ}} מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר {{צ|ועשיר יענה עזות}}. והערים גדולות בצורות. בין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא. ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דבר נש לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה. ועוד. עמלק יושב בארץ הנגב. אי יימא בר נש דאפילו בכל דאי זכי. עמלק יושב בארץ הנגב. הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא. והחתי והאמורי וגו' כמה מקטרגי משתכחי תמן (בגין) דלא יכיל בר נש למיעל בההוא עלמא כלל מאן יזכי ליה ומאן ייעול בגויה במלין אלין: {{צ|ויניאו את לב בני ישראל}}. בגין דאפיקו שום ביש עלה כמה דאת אמר {{צ|ויוציאו את דבת הארץ}}. אינון בני מהימנותא מאי קא אמרי {{צ|אם חפץ בנו יהוה ונתנה לנו}}. כיון דישתדל בר נש ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא ויסתמרון ההוא רשימא קדישא דכתיב {{צ|ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ}}. אבל. <קטע סוף=דף קס א/> {{ממ זהר משולב|ג|קס|ב}}<קטע התחלה=דף קס ב/>אך ביהוה אל תמרודו בעי דלא ימרדון באורייתא דאורייתא לא בעי עותרא ולא מאני דכספא ודהבא. {{צ|ואתם אל תיראו את עם הארץ}}. דהא גופא תבירא אי ישתדל באורייתא ישכח אסוותא בכלא הדא הוא דכתיב {{צ|רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך}}, וכתיב {{צ|ולכל בשרו מרפא}}. וכל אינון מקטרגי אינון מכרזאן ואמרי פנו אתר לפלנייא עבדא דמלכא. בגין כך אל תיראו. {{צ|כי לחמנו הם}}. אינון בגרמייהו מזמנן מזוגי בכל יומא לאינון דמשתדלי באורייתא כמה דאת אמר {{צ|ואת העורבים צויתי לכלכך}}, וכתיב (שם) {{צ|והעורבים מביאים לו לחם ובשר}}. {{צ|סר צלם מעליהם}} - מאן {{צ|צלם}}? דא תוקפא דדינא קשיא מאי טעמא אעדי משום ד{{צ|יהוה אתנו אל תיראום}} - כלא אעדיאו בגין אורייתא. זכאה חולקהון דאינון דמשתדלי באורייתא לשמה דהא מתקשרי בקב"ה ממש ואקרון אחים ורעים הדא הוא דכתיב {{צ|למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך}}: {{צ|ויבאו עד נחל אשכול וגו'}}. רבי אבא אמר כרתו ההוא אשכול אתו לסלקא ליה לא יכילו. אתו לנטלא ליה לא יכילו אתו כלב ויהושע נטלו ליה וסליקו ליה ואזדקף על ידייהו הדא הוא דכתיב {{צ|וישאוהו במוט בשנים}} - {{צ|בשנים}} - באינון שנים יחידן. {{צ|זמורה}} מאי קא בעאן? אלא אשכול הוה תלייא ביה ובעוד דהוה מתחבר באתריה אקרי {{צ|זמורה}} לבתר קרייה {{צ|מוט}} דכתיב {{צ|וישאוהו במוט}} ההוא דאשתמודע ההוא דכרתו מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזיין למיעל לארעא ולמהוי לון בה חלק ואחסנא. עד דהוו אתיין אמלכו עלייהו כלהו. קאים כלב באיבא. אמר איבא איבא אי בגינך אנן מתקטלין מה אנן בחולקך מיד קליל גרמיה ויהבו לון. ר' אלעזר אמר לא יהבו לאחרי דהא כתיב {{צ|וישאוהו במוט}} וכתיב {{צ|בשנים}} ובכלהו לא הוו שנים כוותייהו ומכאן אוליף יהושע לבתר דכתיב {{צ|וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים}} והני שנים הא אוקמוה קדמאי. וכד מטו לגבייהו דישראל יהבו לון ואינון אשתארו ועבדו גרמייהו שיריים. ר' יצחק אמר כד הוו מטאן לגבייהו דאינון ענקים הוו שוויין ההוא חוטרא דמשה קמייהו ואשתזיבו ומנלן דההוא חוטרא יהיב לון הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר אליהם עלו זה בנגב}}. כתיב הכא {{צ|עלו זה}} וכתיב התם {{צ|ואת המטה הזה וגו'}} ובגיניה אשתזיבו. דאי תימא הני ענקייא שבקי לון אלא אתו לנסבא לון והוו שוויין לקמייהו ההוא חוטרא ומשתזבי (ס"א ומשתמטי) מקמייהו. רבי יהודא אמר מסורת שמא קדישא מסר לון משה ובגיניה אשתזיבו מנייהו. רבי חייא אמר תלת שמהן אקרון. נפילים. ענקים. רפאים. וכלהו אורכי יומי. נפילין אקרון בקדמיתא לבתר כד אתחברון בבנת בני נשא ואולידו מנייהו אקרון ענקים. לבתר דהוו אזלי ושטאן בהאי עלמא ומתרפיין מההוא דלעילא אקרון רפאים. אמר ר' יהודה והא כתיב {{צ|הרפאים יחוללו}} {{צ|רפאים יחשבו אף הם כענקים}}. אמר ליה הכי הוא בגין דענקים אתו מהאי סטרא ומהאי סטרא ואתיאשו יתיר בארעא. כגוונא דא רפאים ומנייהו נפקי והוו אורכי יומי וכד מתחלשי אתחלש פלגות גופא ופלגות קאים כיון דפלגות גופא הוה מית הוו נסבי עשבא מעשבי ברא ושדיין לפומייהו ומיתו ובגין דאינון בעאן לקטלא גרמייהו אקרון רפאים אמר ר' יצחק שדיין גרמייהו בימא רבא וטבען ומתין הדא הוא דכתיב {{צ|הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם}}. ר' שמעון אמר אלמלא הוו עיילין ישראל לארעא בסימנא (נ"א באומנא) <קטע סוף=דף קס ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסא|א}}<קטע התחלה=דף קסא א/>דלישנא בישא לא הוה קאים עלמא רגעא חד. מאן אומנא דלישנא בישא נחש ורזא דמלה מדאתא נחש על חוה אטיל בה זוהמא. אמר ר' שמעון ועל כלא מחל קב"ה בר מן לישנא בישא בגין דכתיב {{צ|אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו}}. תא חזי כמה עבד ההוא לישנא בישא גזר על אבהתנא דלא ייעול לארעא. ומיתו אינון דאמרו ואתגזר בכיה לדרי דרין (כ"ש הכא דאפיקו לישנא בישא על כלא) כביכול כיון דאפיקו על ארעא קדישא כאילו אפיקו עליה בגין כך קני קב"ה על דא (כלומר קני לשמיה) וקאימו ישראל כלהו לאשתצאה מעלמא אלמלא בעותיה דמשה: {{צ|ויספרו לו ויאמרו וגו'}}. אמר רבי חייא מ"ש הכא {{צ|ויספרו}} ולא כתיב "ויגידו" או "ויאמרו"? אלא כל חד אוליף מלה בלחודוי. {{צ|ויגידו}} בכל אתר רמז קא רמיז בחכמתא והא אתמר. {{צ|ויאמר}} - אירה(?) בעלמא. ויאמרו הרהורא דלבא. ויאמרו תפקידתא והא אוקימנא בכמה אתר. {{צ|ויספרו}} - פרישותא דמלה בכל אתר. {{צ|באנו אל הארץ}} - "הלכנו" מבעי ליה!? אלא {{צ|באנו}} - עאלנא לתמן לההיא ארעא דהוית משבח בכל יומא והוית אמרת דלית דכוותה. {{צ|וגם זבת חלב ודבש היא}}. רבי יצחק אמר מאן דבעי למימר כדיבא אמר מלה דקשוט בקדמיתא בגין דיהמנו ליה כדבוי. רבי חייא אמר (אלא) הכי אמרו עאלנא לההיא ארעא דהוית משבח לה כל יומא ואמרת דלית דכותה (וגם זבת חלב ודבש היא) וארימת שבחא על כלא ולאו הכי דהא זה פריה אתכלא חד מאינון זעירין קטפו. אמרו אי לדא אחסין קב"ה לישראל וסבלו כל אינון עקתין וליאותין הא בארעא דמצרים אית אתכלין ואיבין דארעא יתיר על חד תרין: {{צ|אפס כי עז העם}} - אורחיה דעלמא דאינון גברין מגיחי קרבא יתבין לבד לאסתמרא ארחין והכא אפילו אינון בני מתא תקיפין גבורין. והערים בצורות דאפילו כל מלכין דעלמא יתכנשו עלייהו לא יעבדון בהו פגימותא. א"ר יוסי כל מה דאמרי בלישנא בישא אמרו וקשיא מכלהו דכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}}. לבר נש דנשכיה חויה כד בעאן לאגזמא ליה אמרי הא חויא הכא. ר' אבא אמר ודאי דא קשיא מכל מה דאמרי כלומר ההוא דאגח קרבא בכלא הא הכא זמין. ובאן אתר בארץ הנגב דהא הוא אתר לאעלאה ביה. מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם קביעו בכיה לדורות לעלמין בההוא ליליא, א"ר יוסי עיטא נסיבו על כלא לאפקא שום ביש. מאי על כלא על ארעא ועל קב"ה. א"ר יצחק על ארעא תינח. על קב"ה מנין. אמר ליה משמע דכתיב {{צ|אפס כי עז העם}} מאן יכיל בהו כי עז העם דייקא. וכתיב {{צ|עמלק יושב בארץ הנגב}} - כדין גרמו כל האי כמה דאתמר ובעא קב"ה לשיצאה לון מן עלמא הדא הוא דכתיב {{צ|ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וגו'}}: {{צ|ועתה יגדל נא כח אדני}}. ר' אחא ור' יוסי אמרי זכאי אינון ישראל מעמין עכו"ם דעלמא. דקב"ה אתרעי בהו ואתכני בהו ואתפאר בהו דהא עלמא לא אבדי אלא בגיניהון דישראל דישתדלון באורייתא בגין דחד בחד אתקשרן וישראל לתתא בהאי עלמא אינון קיומא דיליה וקיומא דכל שאר עמין אימתיב זמן דעבדי רעותא דמאריהון. תא חזי כד ברא קב"ה בר נש בעלמא אתקין ליה כגוונא עלאה (יקירא) ויהב ליה חיליה ותוקפיה באמצעיתא דגופא דתמן שריא לבא דהוא תוקפא (ומזונא) דכל גופא ומתמן אתזן כל גופא (וכל אינון שייפי דגופא מתמן אתזנו). והא לבא אחיד <קטע סוף=דף קסא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסא|ב}}<קטע התחלה=דף קסא ב/>ואתקף באתר עלאה דלעילא דאיהו מוחא דרישא דשארי לעילא (ואחיד ביה) ודא אתקשר בדא ובגוונא דדא אתקין קב"ה עלמא ועבד (ליה) חד גופא ואתקין שייפי דגופא סחרניה דלבא ולבא שארי באמצעיתא דכל גופא וכל אינון שייפין אתזנו מההוא לבא דהוא תוקפא דכלא וכלא ביה תליין וההוא לבא אתקשר ואתאחד במוחא עלאה דשריא לעילא. תא חזי כד ברא קב"ה עלמא אשרא (ס"א אסדר) לימא דאוקינוס דאסחר כל ישובא דעלמא וישובא דכל שבעין אומין כלא אסחר לירושלם. וירושלם באמצעיתא דכל ישובא שריא והיא אסחרא להר הבית והר הבית אסחר לעזרות דישראל ואינון עזרות סחרן ללשכת הגזית דתמן דנהדרי גדולה יתבין ותנינן לית ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלחודייהו ולשכת הגזית אסחר למזבח והמזבח אסחר לבית האולם והאולם להיכל והיכל לבית קדש הקדשים דתמן שכינה שריא וכפרת וכרובים וארון והכא הוא לבא דכל ארעא ועלמא ומהכא אתזנו כל אינון אתרי דישובא דאינון שייפי דגופא. ולבא דא אתזן ממוחא דרישא ואתאחיד דא בדא הדא הוא דכתיב {{צ|מכון לשבתך פעלת יהוה}}. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עלאה לקביל דא דאית ימא לעילא מן ימא וימא מן ימא. תא חזי נהר דינור אסחר לכמד משריין מקבליה שבעין סטרין גליפין משבעה דליקין ואינון סחרן לאינון שמשי דלגו מנייהו ואינון סחרין לארבע רתיכין ואינון סחרן לההיא קרתא קדישא דרביעא עלייהו. ותאנא תמן עזרות לגו מעזרות ולית ישיבה בעזרה דתמן אלא למלכיהון דבית דוד בלחודייהו ותמן משתכחי ויתבי וסנהדרי גדולה משתכחי תמן בלשכת הגזית וההוא בי דינא עלייהו דמשמש לאתר דמשמש ודינא אתיהיב מתמן לקדישין עליונין עד דמטא לאתר דאקרי קדש הקדשים דביה כלא ותמן הוא לבא שרייא ודא אתזן מן מוחא דלעילא ואתאחיד דא בדא. כגוונא דא לעילא לעילא ואיהו ברזא דמלכא עלאה ברזא יקירא סתימאה עד דאשתכח דכלא אתזן ממוחא עלאה סתימאה דכלא וכד יסתכלון מלי כלא אתקשר דא בדא ודא בדא. תא חזי כד אנהיר עתיקא סתימא במוחא ומוחא אנהיר ללבא בדרך נעם יהוה והא אוקימנא ודא הוא כח יי' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא סתימא דכל סתימין יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגיד ויתמשך לתתא. כאשר דברת כמה דאוקמוה לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא. למימר דא בשעתא דרווחא ומאי הוא יהוה ארך אפים וגו' והא אוקימנא מלי. אמר ד' יצחק אמת אמאי סליק מכאן אמר רבי חייא אינון גרמו ליה דאסתליק מכאן דהא בשקרו דברו גרמייהו בההוא מדה דבר נש מודד בה מודדין ליה וכן שאר אחרי אסתלקו דלא יכיל משה למימרינהו בגין דאינון גרמו. סלחתי כדבריך כדבריך ממש והא אתערו חברייא. והא אתמר: אמר המגיה כך מצאתי בהעתקות אשר לפני ומתוך הלשון נראה שחסר התחלת המאמר וגם במקומות אחרים ממנו חסר ועם כל זה לא רציתי להשמיטו מן הספר להגדיל תורה ולהאדיר: דא עם דא מה דלא הוו יכלין למללא מקדמת דנא נפקו מההיא פתחא ויתבו בגנתא תחות אילנין אמרו דא לדא כיון דאנן הכא וחמינן כל דא אי נמות הכא ודאי ניעול לעלמא דאתי. יתבו שינתא נפלת עלייהו ודמכו. אדהכי הא ההוא ממנא אתא <קטע סוף=דף קסא ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קסב|א}}<קטע התחלה=דף קסב א/>ואתער לון אמר לון קומו פוקו לגו פרדס דאברא. נפקו חמו לאלין מארי מקרא דהוו אמרי בההוא קרא: במדבר הזה יתמו. הא באתר אחרא לא. ושם ימותו הא באתר אחרא לא ודא בגופין אבל בנשמתין לא כגוונא דבני גנתא. אמר לון ההוא ממנא פוקו. נפקו בהדיה אמר לון שמעתון מדי לגו ההוא דרגא. אמרו שמענא דהא חד קלא הוה אמר מאן דפסק יתפסק מאן דקצר יתקצר מאן דקצר יתארך אמר לון ידעתון מאי האי אמרו לא. אמר לון חמיתון ההוא נשרא רברבא וההוא ינוקא דקא מלקט עשבין ר' אילעאי דנציבין הוה הוא ובריה ומטא הכא וחמא הוא וינוקא בריה מערתא דא כיון דעאלו לגו חשוך לא יכילו למסבל ומיתו וההוא ינוקא בריה קיימא בכל יומא קמיה דבצלאל בשעתא דנחית ממתיבתא עלאה ואמר קמיה תלת מלין. עד לא יפתח בצלאל ברזין סתימין דחכמתא דכל מלוי רזין סתימין אינון ד{{צ|עין לא ראתה אלהים זולתך}} האי (מאן) דאמר מאן דפסק יתפסק. מאן דפסק מלין דאורייתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיניה קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך ביה גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא. מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד אצטריך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילה ולא יעכב בהאי את כלל. ומאן דעביד דא יתארכון חייו. אמרו ליה תו אמר תרין אינון וחדא אשתתף בהו ואינון תלתא. וכד הוו תלתא אינון חד. אמר לון אלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון יהוה יהוה. אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא. אמת. וכדומתחברן כחדא אינון חד ביחודא חדא. תו אמר תרין אינון וחד אתהדר. כד שליט טאס על גדפי רוחא ושאט במאתן אלף ואתטמר. אמר לון אלין תרין כרובים דהוה רכיב בהו קב"ה. ומן יומא דאגניז יוסף מאחוי אגניז איהו (ס"א חד) ואשתאר חד לגבי בנימין הדא הוא דכתיב {{צ|וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח}}. ואגניז במאתן אלף עלמין ואתטמר ההוא דרכיב עליה דאינון מאתן אלף גניזין אינון דיליה בריך הוא פוקו מהכא זכאין אתון. נפקו יהב לון ההוא ממנא וורדא (ס"א אחרא) חדא ונפקו. כד נפקו אסתים פום מערתא ולא אתחזי כלל. חמו ההוא נשרא דהוה נחית מההוא אילנא ועאל גו מערתא אחרא. ארחו אינון בההוא וורדא ועאלו תמן אשכחו ההוא נשרא אפום מערתא אמר לון עולו זכאי קשוט חברין דהא לא חמינא חדוה דחברותא מן יומא דאנא הכא אלא בכו. עאלו מאטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מאריהון דמשנה אתהדר ההוא נשרא בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא כוותייהו ויתיב עמהון כחדא אמר לאינון דיתבי הבו יקר למארי מתניתא דאתו הכא דהא מאריהון אחמי לון פליאן רברבן הכא. אמר חד מנייהו אית בכו סימנא. אמרו הין. אפיקו תרין ורדין וארחו בהו אמרו תיבו מארי מתיבתא תיבו זכאי קשוט אחידו בהו ויתבו. בההיא שעתא אולפו תמן תלתין הלכות דלא הוו ידעי מקדמת דנא ורזין אחרנין דאורייתא. אהדרו לגבי אינון מארי מקרא אשכחו דהוו אמרי {{צ|אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם}}. {{צ|אני אמרתי}} בשעתא דאקדימתון עשיה לשמיעה דהא {{צ|אלהים אתם וגו'}} כיון דאמשכתון בתר יצר הרע {{צ|אכן כאדם תמותון וגו'}} מה מיתתו של אדם אחית ליה לעפרא בגין דיתמחי ההוא יצר הרע די בגויה וההוא יצר הרע איהו דמית הואתעכל בגויה. <קטע סוף=דף קסב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסב|ב}}<קטע התחלה=דף קסב ב/>אמר ההוא סבא דעלייהו אוף הכא כתיב {{צ|ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה}} מאי {{צ|פגריכם}}? דא יצר הרע כליל דכר ונוקבא חסרונין דאית בכו דיצר הרע נחית תדיר לחסרונא ולא סליק. בקדש מעלין ולא מורידין במסאבו מורידין תדיר ולא מעלין. ועל דא אקרון פגריכם חסרונין דלכון כמה דאת אמר {{צ|אשר פגרו מעבור את הנחל וגו'}} סופא דקרא אוכח דכתיב {{צ|יפלו ולא תפלו}}. ועל דא {{צ|במדבר הזה יתמו}} אינון פגרים {{צ|ושם ימותו}} בגין דרעותא דקב"ה לשיצאה להני פגרים מעלמא לעלם. אמר להו רבי אילאי זכאי קשוט עולו ותחמו דהא רשו אתמסר לכו למיעל עד ההוא אתר דפרוכתא פריסא זכאה חולקכון קמו ועאלו גו דוכתא חדא והוו תמן מאריהון דאגדה ואנפיהון מנהרן כנהירו דשמשא אמרו מאן אלין אמר להון אלין מאריוהן דאגדה חמאן בכל יומא נהירו דאורייתא כדקא יאות. קיימו ושמעו כמה מלין חדתין באורייתא לא אתיהיב לון רשו למיעל לגוייהו אמר ליה ר' אילאי עולו לדוכתא אחדא ותחמו. עאלו לגו גנתא אחרא וחמו אוף הכי כראן קברין ומיד מתין ומתהדירן חיין בגופין מנהרן קדישין אמרי ליה מאי האי א"ל דא עבדי בכל יומא ומיד דשכבי מתעכלא ההוא זוהם בישא דקבילו בקדמיתא וקיימין מיד בגופין חדתין מנהרין באינון גופין קדישין דקיימי על טורא דסיני כגוונא דאתון חמאן קיימו כלהו על טורא דסיני בגופין בלא לכלוכא כלל כיון דאמשיכו עלייהו יצה"ר אתהדרו בגופין אחרנין דגופין קדמאין גופין נוכראין הדא הוא דכתיב {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. קלא אתער זילו אתכנשו הא אהליאב קאים על קיומיה וכל אינון קתדראין קמיה לשעתא פרחו כלהו ולא חמו מדי אשתארו בלחודייהו תחות אילנין דגנתא חמו פתחא אחרא עאלו תמן חמו היכלא חדא עאלו ויתיבו תמן. תרין עולימין הוו תמן. זקפו עיינין. וחמו חד משכנא מדקמא בכל זיני ציורין וגוונין דעלמא ועליה פריס פריסא דנהורא מנצצא דלא יכלין עיינין לאסתכלא (וכפום תרין מלין חמו גו ההוא משכנא עד אתר פרוכתא פריסא דלא חמו) מתמן ולהלאה לא. חמו כלום. ארכינו אודנין ושמעו חד קלא דהוה אמר בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין. יוסף רביעאה איהו גו נהורין דאדם קדמאה סליקו דלעילא חביבא דכלא. עליה כתיב {{צ|ונסכו רביעית ההין בקדש וגו'}} מאן דיסתכל וחמי יסמון עיניה. מאן דלא יסתכל חמי ואתפתח. אילנא דתמני סרי כד כפיף יזקוף ויתקיים. אי לא כפיף חויא בישא אכיל ליה. מאן דעאל ותרין כרובין לגו רעותיה אתעביד. מאן דמעיין רחיק מרעותיה. קרבנא דרביא שלים לאתקבלא. פסק ההוא קלא אמרו אינון תרין עולימין סימנא אית בגוייכו אמרו הין אפיקו אינון תרין ורדין ארחו בהו אמרו תיבו עד דתשמעון תרין מלין ברזין עתיקין מגו מארי מתיבתא ויהון תדיר ברזא בגוייכו אמרו הן. אמר רבי שמעון כל הני מלין וכל מה דחמו כתבו וכד מטו הכא הוה כתיב {{צ|אשמרה דרכי מחטוא בלשוני}}. ואנא שאילנא לאבי אבא כמה הוו אינון תרין מלין ואמר לי חייך ברי אינון תרין מלין באנו עלמין וחריבו עלמין מאן דאשתמש בהו. כיון דשמעו אלין תרין מילין אמרו אינון ינוקי פוקו פוקו לית לכו רשותא יתיר למשמע. אפיק חד מנייהו תפוח אחד ויהב לון ואמר ארחו בדא ארחו ביה ונפקו ומכל דחמו לא אנשו כלום. נפקו הא ממנא אחרא אתא אמר לון חברייא ר' אילאי שדרני לכו תוריכו ליה הכא אפום מערתא והוא ייתי ויודע לכו מלין עלאין דלא ידעתון. דאיהו תבע מגו <קטע סוף=דף קסב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסג|א}}<קטע התחלה=דף קסג א/>מתיבתא דיהא ליה רשו לגלאה לכו מלין. נפקו בהדיה ואוריכו אפום מערתא והוו מהדרן מלי דא לדא מכל מה דחמו ואולפו תמן. אדהכא הא ר' אילאי אתא נהיר כשמשא א"ל אורייתא חדתא שמעתא. אמר לון ודאי ורשו יהבו לי למימר לכו מלי. אתחברא כחדא אפום מערתא ויתבו, אמר לון זכאין אתון דאחמי לכון מאריכון כגוונא דעלמא דאתי והא לית לכו דחילו ואמתנו אמרו ודאי הא אתנשי מנן ארחא דבני נשא ותווהא איהו על כל מה דחמינן בהאי טורא אמר לון חמיתון אלין טוריא כלהו ראשי מתיבתי לעמא דא דבמדברא. וזכו השתא מה דלא זכו כד הוו בחיין. ואלין רישי מתיבתי כלהו בריש ירחי ושבתי ומעדייא מתכנשי לגבי טורא דאהרן כהנא ומתערי לגביה ועאלין גו מתיבתא דיליה ומתחדשן תמן בדכיו דטלא קדישא דנחית על רישיה ומשח רבו דנגיד עליה ועמיה מתחדשן כלהו בחדושין דרחימין דמלכא קדישא עד דאקרי הכא מתיבתא דרחימותא ואיהו נטיל בכל מתיבתא בטמירו דקיק מתעפפן כנשרין גו מתיבתא דנהורא ואיהי מתיבתא דמשה וכלהו קיימי לבר ולא עאלין לגו בר אהרן בלחודוי וכפום שעתא אקרון בשמא. ולית מאן דחמי ליה למשה דהא ההוא מסוה ראנפוי פריס קמיה ושבע ענני יקר סחרניה. אהרן קאים גו פרגודא דלתתא מן משה ופרגודא פסיק ולא פסיק בגוייהו וכל רישי מתיבתי לבר מפרוכתא דפרגודא דא. וכל שאר לבד מאינון עננין וכפום חדושי דנהירו דאורייתא דאתנהרא הכי מנהרן אינון עננין ואתקלישו בדקיקו דנהורא עד דאתחזי ההוא מסוה ומגו ההוא מסוה חמאן נהורא דנהיר יתיר מכל נהירין דעלמא ואינון אנפי משה. אנפוי לא אתחזון כלל ולית מאן רחמי לון בר ההוא נהירו דנפיק מגו ההוא מסוה בתר כל אינון עננין. משה אמר מלה סתם לאהרן ואהרן פריש לרברבי מתיבתי. במה פריש בכל אינון מבועין אסתימו מניה כד מטא זמניה דיהושע. והשתא איהו מהדר לון. בכמה פליאן ומקורין ומבועין ונחלין דנבעין מכל מלה ומלה. כל נשין זכיין דהאי דרא אתאן למרים אוף הכא בהני זמנין וכדין סלקין כלהו כתמרות עשן גו מדברא דא. וההוא יומא אקרי יומא דהלולא. נשין בלילי שבתות ובללי יומין טבין כלהו אתאן לגבי מרים וידעין אשתדלותא בידיעו דמארי עלמא. זכאה דרא דא מכל דרין דעלמא. נפקי ממתיבתא דמשה ופרחי לגבי מתיבתא דרקיעא ואינון דאתחזון פרחי לגבי מתיבתא עלאה על ההוא דרא כתיב {{צ|אשרי העם שככה לו אשרי העם שיהוה אלהיו}}: פתח ר' אילאי ואמר {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. מה בין '''תם''' ל'''תמים'''? באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}}. יעקב דאשתלים יתיר כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}}. אמאי אקרי {{צ|איש תם}}? בגין דלא אשתאר ביה פסולת כלל דהא פריעה הוה ביה. כמה אתפרע (ס"א פריעה הוה ביה דאתפרע) ואתדכי מההוא פסולת. בגין דההוא אתר דאתקיף לפסולת דלגו אתר דפריעה שארי איהו שור דיוקנא דשמאלא דכרסיא דיליה. וההוא שור אקרי שור תם דהא רתיכא דכרסיא רשימא דברית אית ביה ועל דא האי שור אקרי תם ויעקב אחיד ביה בגוויה ובהאי שור עביד פריעה ואעבר זוהמא דפסולת כלא. במתניתא דבצלאל כתיב {{צ|ויזכור אלהים את רחל}}. בשרה כתיב 'פקידה' וברחל כתיב 'זכירה'. אמאי? בגין דזכור אתרשים ביעקב דאיהו ברית שלים כד אתעביד (ס"א אתייליד) יוסף. ובמה כד נטל שור בהדיה דלא יתקיף לסטרא אחרא. ובגין כך אתקרי יוסף {{צ|בכור שור}} - בכור דההוא שור <קטע סוף=דף קסג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסג|ב}}<קטע התחלה=דף קסג ב/>דנטל יעקב בכור שורו ודחי לההוא שור. שור תם ויעקב איש תם רבון ושליט מאריה דביתא דההוא שור תם שארי בגוויה בגין דאית שור מועד בסטר ערלה פריעה. וכמה גרדיני נימוסין נפקין מניה עד דרגא בתרייתא דאקרי שאי"ה ההוא דאפיל ביתין דעלמא דלא דיירין בהו בני נשא. וכלהו נפקי מההוא שור מועד. ודא בחבורא דחמור בישא ובגין כך לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו. בגין דלא לאתערא להו ובההוא מתיבתא דבצלאל וכן בתרין מתיבתי ויעקב איש תם. בעלה דההוא תם. ומאן איהו א' רזא דו"ו וכד הוו כלל דכר ונוקבא כחדא שלימו דכלא. אברהם לא אתפקד על פריעה וכד עאל עאל להאי תם ולגו דרגין דיליה דאקרון כחדא ים והיינו תמים לבתר אסתלק אברהם ועאל לגו ואתקשר עם ימינא עלאה. תמים תהיה עם יהוה אלהיך ודאי כמה דאיהו תמים כללא חדא אוף אנת תהא עמיה תמים עמיה ודאי. במה אתעביד בר נש תמים דיהא ת"ם ים. תם כמה דאתמר. י"ם כל אינון דרגין קדישין דיליה אקרון י"ם ולא אתפרשן מניה לעלמין. אוף אנת כגוונא דא לאעדאה מנך דרגין נוכראין ולאתקשרא בתמים למיהוי בך דרגין קדישין רזא דים ודרגא קדישא. ת"ם לקבלא א' רזא דיעקב. בר נש אצטריך למהוי בכל יומא ת"ם י"ם כגוונא דא ממש. השתא פריש מאן דפריש במתיבתא דסיהרא קדישא שפירא איהו בחוורו וכל גוונין מנצצן בה ומרקמן ואיהו כההוא שפירו וחוורו דשמשא מש ובההוא ימא דילה גו שבעין שנין נפקא נונא חדא ואפיק מניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה דהא שש וארגמן לבושה אבל חופאה דלבר האי גוון הוא. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא לגו ולבתר ופרשו בגד כליל תכלת. מ"ט בגין דתחות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ונוקבא ואית לון עינא בישא לאסתכלא וכד מסתכלין זמין לעינייהו גוון תכלא ולא יכלא עינייהו לשלטאה ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות מתחחמן לד' סטרין דעלמא. כגוונא דא בר נש דלביש ציצית אתעביד בכל יומא תמים. ת"ם בד' כנפים מתקנן כדקא יאות י"ם בההוא תכלת דנונא דשבעין דרגין דימא סטרא בישא כד אסתכל בהאי בר נש לא יכיל לאבאשא ליה בעינא בישא. וכדין איהו תם י"ם עם יהוה אלהיו ממש בתקונא חדא איהי לעילא ואיהו לתתא. לבתר אסתלקת איהי גו' דרגין עלאין. אוף הכי בר נש אסתלק איהו לבתר בתפלין גו דרגין עלאין. ועל דא {{צ|תמים תהיה עם יהוה אלהיך}}. עמיה ודאי. ודאי בשעתא חדא ברגעא חדא איהי אתקנת לעילא ובר נש אתקן לתתא. א"ר אילאי כל אלין דהכא כגוונא דא מתקנן למהוי כל חד תמים עם יהוה. ועל רזא דא במדבר הזה יתמו אי תימרון דכד אתמר לביש אתמר הכי הוא ודאי דהוה לון למהוי כל חד תמים עם יהוה בארעא קדישא אתר דיהוה שארי תמן למהוי אפין באפין כחדא עמיה והשתא כל חד הוי תמים במדברא דא לבר אתר רחיק מתמן דלא יסתכל אנפין באנפין בהדיה למהוי עם יהוה כדקא יאות. ושם ימותו כמה דחמיתון דעבדין בכל יומא. זכאה חולקכון חברייא קדישין דזכיתון לכל האי. הני תרי מערתי אחרנין דילכו דלא תשכחו כל דא תמן דאינון גו מתיבתא דמשה. יתבי מרחיק ועל דא כתיב במשה ענו מאד מכל <קטע סוף=דף קסג ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסד|א}}<קטע התחלה=דף קסד א/>האדם. ונביאה עלאה. קביל לון למתיבתא דיליה מיומא דשארי למחמי כל דא עד ההיא שעתא שבעה יומין. והא לא הוו מסתכלן בהאי עלמא כלום. אמר לון רבי אילאי זכאין קדישין אימא לכו מלין דשמעתון ומלה קדמאה כד תנדעון מדידו דמשחתא בשמא גליפא מפרש תנדעון (ואע"ג) דבצלאל רביעאה איהו דנהורין עלאין דכתיב {{צ|ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת}}. מאן דלא אסתכל חמי ואתפתח. מאן דלא אסתכל באינון תלת מלין טמירין מה לעילא מה לתא וכו' זמין איהו לאתפתחא באורייתא ולפקחא עיינין בה אילנא דתמני סרי. שדרתו דבר נש כד כפיף קמי מאריה יזקוף ויתקיים לתחיית מתייא. אי לא כפיף במודים אתעביד חויא ולית ליה תקומה לההוא זמנא. מאן דעאל בין תרין כרובים לגו. מאן דעאל שיעור תרין פתחין לגו בי כנשתא אתדבק במאריה ורעותיה אתעביד. מאן דמעיין בצלותיה ואסתכל בה רחיק מרעותיה דשאיל. קרבנא דרביא כד קרב בר נש בריה לבי ספרא או למילה דא קרבנא שלים לאתקבלא. מכאן ולהלאה רחימין. זילו. אלעזר ברי שפיר קאמרת כפום מה דאוליפת. אבל ח"ו דאע"ג דרחל הות עקרא בההוא זימנא יעקב חכים הוה. ואלמלא לא ידע יעקב דלאה אנחתיה לא קביר לה במערתא לאתחברא בהדיה בחבורא חדא ויהא קביר לה לבר מארעא. אבל ללאה אעיל לה גו ארעא ולרחל שוי לבר. מית יעקב אתקבר בגווה בחבורא חדא כמה דעבדו כל שאר אבהן אוף הכי אדם. מתה חוה בקדמיתא אתקברת תמן. ותמן ידע אדם דהאי דוכתא אתחזי ליה. מית אדם אתקבר בגווה בחבורא חדא. מתה שרה אתקברת תמן וחוה חמאת וחדאת לקבלה וקמת וקבלה לה. שיעורא דחוה לגבי שרה שיעורא דתרין אמין ולא יתיר. מת אברהם אתקבר לגבי שרה בחבורא חדא. מתה רבקה אתקברת תמן ושרה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יצחק אתקבר בהדה בחבורא חדא. מתה לאה אתקברת תמן ורבקה חמאת וקמת וקבלה לה. מת יעקב אתחבר בהדה בחבורא חדא. וכלהו דכר ונוקבא כחדא בחבורא חדא. סדורא דלהון היך שכני נשין לגבי נשין ודכורין לגבי דכורין אדם ברישא חוה סמיך ליה. שרה לגבי חוה. אברהם סמיך לשרה. יצחק סמיך לאברהם. רבקה סמיך ליצחק. לאה סמיך לרבקה. יעקב סמיך ללאה. אשתכח אדם בסטרא דא יעקב בסטרא דא. דא רישא ודא סיפא. בספרא דשלמה מלכא איהו כדקא יאות והכי הוא אדם וחוה בקדמיתא. ושרה ואברהם סמיך לון. יצחק ורבקה לזויא אחרא בארח מישר בשורה חדא. יעקב ולאה באמצעיתא ואינון נשין לגבי נשין. ודכורין לגבי דכורין. ואדם וחוה שרה ואברהם יעקב ולאה. רבקה ויצחק. אדם בסטרא דא ויצחק בסטרא דא ויעקב באמצעיתא. יצחק לגבי אבוה לאו ארח עלמא. ועכ"ד יעקב אצטריך באמצעיתא. ובכל אינון זוגין כמה דאתקברו הכי יקומון והכי ישתכחון. לאה תחדי בחדי משיח בריה דדוד דנפיק מנה לגו. רחל תחדי בהדי משיח בריה דיוסף דנפיק מנה לבר מירושלם וכלא לדוכתייהו אלין הכא ואלין הכא דאינון (ס"א מגדלין) מרגלאן דאבן טבא כלהו. בין כלהו מגדלין אית חד מגדל דאבן טבא באמצעיתא. ודא סליק לרום רקיעא ולא אתחזי השתא עד ההוא זמנא דיתגלי. רב מתיבתא חמא ליה והוה רשים ביה לעילא האי קרא מגדל עז שם יהוה בו ירוץ צדיק ונשגב. ופריש רב מתיבתא קרא דא מגדל עז דא כנסת ישראל <קטע סוף=דף קסד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסד|ב}}<קטע התחלה=דף קסד ב/>בו ירוץ צדיק ביה רעותיה דצדיק תדיר ועל דא ונשגב ההוא מגדל דלא ינפול לעלמין כמה דהוה. ורבי כרוספדאי חמיד לבא פריש האי קרא עד לא אסתלק ופריש שפיר. מגדל עז דא תיבה וס"ת דאיהו עז לשואה ביה ולאפקא ליה מגו היכל דיוקנא דהיכל פנימאה דמניה נפקא תורה וההוא מגדל שם יהוה איהו ודיוקנא דיליה ואצטריך בשית דרגין. בו ירוץ צדיק במאן במגדל או בס"ת. אלא קרא דריש בהאי ובהאי. כד דרש במגדל אצטריך צדיק דא דליהוי חזן הכנסת זכאה דקשוט ודיוקנא דצדיק עלאה. כד דריש לס"ת מאן דסליק לס"ת למקרי אורייתא אצטריך צדיק וצדיק אקרי מאן אקרי צדיק מכלהו. שתיתאה דסליק מאינון שבעה. א"ר שמעון ודאי דאיהו לא סליק כל יומוי אלא שתיתאה לאינון דסלקין. בו ירוץ צדיק בס"ת ירוץ דברי צדיק דא. ונשגב ממאן מדחילו דמלאך המות דהא אוריך יומין. ונשגב דלא יתנזק לעלמין. בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין קיימא נהירו חד בדיוקנא דס"ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההו אמגדל מאתריה וקאים גו אמצעיתא דעזרה גו גדפי דכרובים. הוה (ס"א ומה דהוה) רומיה לרום שמיא מאיך ועאל תחות אינון כרובים ושורוי בין רישי כרובים. תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דיוקנא דס"ת ביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא ליהוי מלכא משיחא ולא אחרא. ובההוא ס"ת דההוא נהירו אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומיה ישמעו קל נעימו דמלוי מאינון מלין סתימין דפריש באורייתא. בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא כד בעאן כל בני מתיבתי לסלקא לעילא לגו מתיבתא דרקיעא כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיהא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו עשר מלין. גניזין לך מאינון מלין דאיהו פריש ליומא דשאלתן דילך כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה. ופתחא דא פתח פתחין ואינון כרובין פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס"ת פתיח ואינון כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו'. סגירו פתחין וס"ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהרא דההוא ס"ת כוליה נהורא דנהיר אתוון דיליה שלהובי דאשא מד' גווני דאינון דעלמא עלאה כלהו בלטי ומנצצי לית מאן דיכיל למיקם בהו בר משיח. סגיר פתחא דא כרובים משתככי. וההוא מגדל פרח וקיימא באתריה בין שאר מגדלין. בההוא פתחא דאמצעיתא אית עטרה דפז עלאה ויקירא גניזא דלא אתחזי השתא גליפא ומחקקא בכל זיני אבני יקר וזמינא למהוי על רישא דמלכא משיחא כד סליק בההוא מגדל ותרין נשרין דא מסטרא דא ודא מסטרא דא נטלי ליה בידייהו כד סליק מלכא משיחא מתתקנין נשרין ונטלי עטרא דא בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן תפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא. דכתיב {{צ|וישלח את היונה}} - {{צ|היונה}} - ההיא דאשתמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעו מה היא אלא מהכא נפקת ועבדת שליחותא. ובשעתא דכתיב {{צ|ולא יספה שוב אליו עוד}} - לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומהא ותשוי על רישיה דמלכא משיחא מטי ולא מטי. וכדין כתיב {{צ|תשית לראשו עטרת פז}}. וכיון דיקרי מלכא משיחא בס"ת יקומון תרין נשרין דא מכאן ודא מכאן ויונה מאיך ומלכא משיחא נחית ועטרה על רישיה עד דרגא בתראה ותרין נשרין פרחין לעילא על רישיה ויונה תבאת <קטע סוף=דף קסד ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסה|א}}<קטע התחלה=דף קסה א/>ועטרה בפומה ויקבלון לה אלין תרין נשרין. דוד מלכא זית רענן אקרי קמיה קב"ה דכתיב {{צ|ואני כזית רענן בבית וגו'}}. עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד ודא איהו דרמיז יונה דא ביומו דנח דכתיב {{צ|והנה עלה זית טרף בפיה}}. ההוא עלה זית טרף וחטף ליקרא דיליה במה בפיה דקיימא על רישיה ומקבלא יקר מהאי יונה והאי דכתיב {{צ|טרף}} ולא "טרפה" (אלא) כדכורא דא דעביד חילא ונצח. במתיבתא דרקיעא יונה דכר הוא מגו דאקרי יונה כתיב כנוקבא וכתיב כדכורא בזמנא דמקבלא יקר (חסר) דא מגדל דא כד תב לאתריה נהיר כנהירו דעינא דשמשא דכתיב {{צ|כסאו כשמש נגדי}}. ואף דכרסייא אחרא ליהוי ליה בנסין ואתין רברבין. בריש מגדל דא אית עופין דנור (ס"א דרורא) דקא מצפצפאן כד סליק צפרא צפצופא דנעימו דלית נעימו ונגונא כההוא נעימו. לעילא מכלהו זינין אחרנין ושפנינין אחרנין דקא פרחין באוירא סלקי ונחתי נחתי וסלקי לא משתככין לעלמין. אתוון רברבן ואתוון זעירן פרחין בינייהו. אי חסידא קדישא בשעתא דאתוון פרחין חמי ב"נ מאתוון רברבן כתיב באוירא לפום שעתא. {{צ|בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ}} (והארץ היתה תהו ובוהו וגו' מהכא אהדרי אתוון רברבן כמלקדמין) בטשי אתוון זעירן בהו. ופרחין ואתחזי מנייהו כתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי אור וגו' וירא אלהים את האור וגו'}}. לבתר מהדרי אתוון זעירן ובטשי באתוון רברבן ומתחזי מנייהו דכתיב {{צ|ויאמר אלהים יהי רקיע וגו'}}. וכן כל עובדא דבראשית פליאן רברבן וחדו לעיינין עובדאן דאתוון אלין זכאה עמא דכל דא מחכאן אי חסידא קדישא מאן דנטיר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי לקמא ואי תימא מאן נטיר לאחורא הא נטירו רב ועלאה מכלא דנטיר ליה. ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי. עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין. זכאה מאן דנטיר ברית דא ועל דא ישראל אתחזון כל דכורין דנטרין את קיימא דא קמי מלכא קדישא. מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באצע ואבוה מכאן ואמיה מכאן ואיהו בינייהו ודא כד איהו אחרי יי'. תא חזי ההוא רקיע כד סחרא בגלגולא מנגנא בנגונא ומקל נהימו דמיין דנבעין לא ידיע ההוא נגונא כל אינון אגנין די בארבע סטרין מליין מנביעו דמיין דנבעין מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן. חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימא (שם ק) עבדו את יהוה בשמחה. וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את יהוה ביראה חד מעיינא דמייא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא באתר דאתייליד תמן לסטר מזרח לית עומקא ורומא דיליה אלא זרתא ולא יתיר כד נבעין מיא וסלקין סלקין כל זיני מרגלאן דעלמא ולא נפלין לבר השתא אתחזון בגוון חד לפום שעתא נפלין אלין והא סלקין אחרנין כגוון אחרא בכל זיני גוונין דעלמא נפלי אינון מרגלאן ולא נפלי לבר. סחרנין דההוא נביעו חיזור ושושן סחרין ולא יכלין כל בני עלמא למיקם על אינון גוונין כלהו שלהובין מלהטאן ולא יכלין לאסתכלא בהו לא ידיע חשיבו דעובדא טרפין דלהון מנצצן בכמה גוונין עובד ציור אומנו דמארי עלמא חפיין על תלתמאה ושבעין וחמשה כרובין דתחותייהו בתר שבכין אחרנין לגו. ואינון שבכין סחור דעזרה לגו. ולעילא מנהון אינון <קטע סוף=דף קסה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסה|ב}}<קטע התחלה=דף קסה ב/>גופנין פרישאן תחות גופנין אינון כרובין כלהו גדפין פרישן משלבן אלין באלין. הכא אמר רב מתיבתא דכל מאן דאסתכל באינון גופנין מנהרין אנפוי כנהירו דשמשא אינון שבכין דאתחמן סחור סחור דעזרה כלהו מרקמן בחוטין דנהרין בגוונין סגיאין מלהטן בד' מיני זהורין דאשא שלהובין סלקין וגוונין מנצצן ולזמנין שלהובין משתככי ונהורין וגוונין סלקין ובטשי אלין באלין שית אלף אגנין לגבי אינון שבכין ד' גוונין לד' סטרין דעזרה אלין אינון רברבין ונביעו דמיין חיין בכל סטרי. ואינון נפלי באינון אגנין ובלעי באתרייהו ואלין מיין לא ידעי לאן אזלין. באמצעו דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא. בסטר דרום בעזרה דא אתייליד חד מעיינא דמיא ואתרמי (ס"א ואתרמי) (ס"א ואתרבי) דקא ישטפון מיא כל עלמא. מאן דייעול בהו יהון עד ברכים ייעול בהו גיבר רב ייעול בהו עד ברכים אי תינוק בר יומא עד ברכים מאן דשתי מנייהו יתחכם ויתפקח בחכמתא. מעיינא דא נפיק מגו מרגלא חדא דזעירא בכותלא דדרום אינון מיין בלעי' גו אתרא (ס"א גו אתר דא) ומתמן יפקון לבר מקדשא עד דיעלו לנחל שטים ישטפון ההוא זמה דאולדין מיא דשטים. ועל דא מיין אלין בעזרה בגין אינון דאתחזון תמן דכורין הוו שתאן מן מיא לא חיישי בנוקבי. במיתיהון לאתחזאה קמי מלכא קדישא. תו דהא יתפקחון למנדע מלין סתימין דמלכא עלאה גו מקדשא דא כל הרהורין ישתכחון בר הרהורא דחדוה דמלכא קדישא. ענפא חד נפיק וגו אמצעו דההוא מעיניא. אמר רב מתיבתא כד קריבנא לההוא ענפא גו מעיינא אסתלק ענפא לעילא לעילא כל מה דקריבנא הכי אסתלק יסודא ושרשא דההוא ענפא לאו איהו אלא במיא. ההוא ענפא חפי עלמין כל גוונין דעלמא באינון טרפין דיליה איבא דיליה לא ידיע מהו ולא יכלין למנדע ואמר דקא שאיל למשיח על ההוא איבא ואמר איבא דא גניז לאיש משענתו בידו מרוב ימים מאן דזכי למנדע דא לינדע. רקיע חד אית על ההוא ענפא פריש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא ע"ג מעיינא דא ול איתיר. כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחיק דמי תכלא. קריב יתיר דמי סומקא. קריב יתיר דמי ירוק קרוב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה. טלא דקא אזיל מניה אשתאיב בההוא ענפא ועביד איבא דא ואתרבי ההוא רקיעא איהו אזיל בגלגולא יתיר ממה דעיינין יכלין לאסתכלא כל אינון נטורי קיימא קדישא (ס"א בעון) דבעון לאתחזאה קמי מלכא דהא לא אתחזון אלא בגין לאחזאה דאינון בני גזירו קדישא ועל דא {{צ|יראה כל זכורך}} - אינון בני קיימא קדישא. דייק רב מתיבתא {{צ|זכורך}} ולא "זכרך" דהא זכר כתיב ולא זכור מאי {{צ|זכורך}}? אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משתכח בהו ודכיר לון תדיר. ועל דא {{צ|זכורך}} - ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה (אלא) כמאן דנטיר קיימא דא ועל דא בעי דיתחזון תלת זמנין בשתא קמיה. תלת זמנין אמאי אלא בגין אבהן קדמאי דקבילו להאי ברית קדמאה לכל פקודין דאורייתא ובגין כך תלת זמנין אינון בשתא. אברהם קביל בריח. יצחק קביל בריח. יעקב הוה שלים מכלהו ועל דא כתיב ביה {{צ|ויעקב איש תם}} - שלים מכלא. אברהם {{צ|תמים}} אקרי ולא הוה כ"כ שלים אבל {{צ|תם}} שלים מכלא. מה כתיב בנח {{צ|איש צדיק תמים היה בדורותיו}} דהוה רשים ברשימו קדישא בינייהו. ואמר רב מתיבתא בכל אתר דכתיב {{צ|תמים}} - דרשים ברשימו קדישא באת קיימא דברית ובגין <קטע סוף=דף קסה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסו|א}}<קטע התחלה=דף קסו א/>דנטר בריתא קרי תמים בדורותיו מה דלא הוו כלהו הכי דאינון מחבלן ארחייהו ועל דא כתיב {{צ|את האלהים התהלך נח}}. וכי מאן יכיל למיהך עמיה. אבל כל מאן דנטיר בריח קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריאת עליה ובגין כך תמים תהיה עם יהוה אלהיך. תמים תהיה ולבתר עם יהוה אלהיך בזווגא הדא דכיון דנטיר ברית דא עם יהוה להוי ולא אתפרש מניה. באברהם כתיב {{צ|התהלך לפני והיה תמים}} גזירו דאת קיימא. {{צ|התהלך לפני}} - מהכא דלא יהך גברא בתר אתתא אלא קמהא ארח כשר איהו והא כתיב {{צ|הנה אנכי שולח מלאך לפניך}}. ושלחתי לפניך מלאך. לאברהם דלא הוה גזיר דחה ליה לקמה. ועל דא לא כתיב "היה תמים והתהלך לפני", אלא {{צ|התהלך לפני}} - דלא יאות אנת עד שתהא תמים וכן בכלהו כיון דבר נש תמים ונטיר ליה מיד היא לקמיה ואיהו אבתרה כשר איהו לדא. לגרעונא מה כתיב {{צ|כי שב מאחרי}}. נח גזיר הוה ותמים. פריעה לא הוה ביה ובגין דלא הוה ביה פריעה מה כתיב {{צ|את האלהים}} ולא "אחר האלהים" לקמא לא הוה בגין דהוה גזיר. לאחורא לא הוה בגין דלא אתפרע. איך הוה את האלהים סמיך ליה ולא יכיל לאסתכלא ביה דלאו כשר כ"כ. בישראל כתיב {{צ|ויהוה הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש וגו'}}. כיון דאמרו ישראל {{צ|המבלי אין קברים במצרים וגו'. כי טוב לנו עבוד את מצרים}} - כביכול אתחלש דעתא. כתיב {{צ|ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם}}. ויסע למעבד בהו נוקמין (חסר) ועל דא חדי משיח וחדי רב מתיבתא דקא אתבשר בדא ואמר רב מתיבתא דהא דייק למשיח ואמר מנא הוה לדניאל דקאמר פריס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס מאינון אתוון דופרסין אשתמע ליה והכא מאי הוא א"ל הכי הוא ודאי פריס פריסת מלכותך חייבא ע"י דמשיח אחרא ולבתר ישלוט מלך פרס ויטול מלכוון סגיאין והוא ישלט על ארעא קדישא תריסר ירחי והוא ישלוט ויקטול סגיאין וההוא משיחא ולבתר יפול ויקבלון מלכותא קדישי עליונין. ועל דא ופרסין מלכא דפרס אשתמע הכא. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא. בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב"ה בג"ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר. ולית בינייהו כפנא ודאגה ואנחה לעלמין. זכאה עמא דכל דא מחכאן. וכל דא גניז לון. אמר ר' שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן. א"ל אי רבי אי ר' זכאה חולקך דכל האי. בההוא ע"ג ההוא מעיינא דקימא אבל לית מאן דיכיל לאסתכלא ביה לזמנין נהירו דיליה נהורא. לזמנין חשוכא לזמנין גוון ארגוונא מנצצן דלא יכלין עיינין לאסתכלא. לעילא (ס"א ההיא) היא דשאלת חסידא קדישא מההוא קרקע דמקדשא. רב מתיבתא לא פריש מניה דהא גניז איהו גו ירדנא והא אמינא לך מה דאמינא אבל נשאל מלה דא ותנדע מה דתנדע ירדן דא עאל ואתמשך זמנא חדא בשתא גו ההוא נהר דנפיק מעדן לאו מאינון ארבע נהרין דאתמשכן מניה אלא ביה ממש כיון דמטי לגביה איהו אתמשך ואתפשט ועאל גו ירדנא. וכיון דמטי גו קרקע דמקדשא אשתכך תמן תלת יומין ולא אתפשט ולא אתמשך לאתר אחרא. ואמר רב מתיבתא דכד אהדר ההוא נהר לאתריה שביק תמן כל זיני ציורין דקא עביד קב"ה בג"ע דאינון ציורין גניזין דתחות דוכתייהו (חסר) אלין הכא ואלין הכא וסלקי ונחתי כדקדמיתא. בההוא סטר דרום אית תלת מאה וחמשין עמודין מכל זיני מרגלאן ואלין אינון דנהרין תדיר ונטפין בוסמין טמירין דלא אתגלו לעלמין ארבע אגנין בכל <קטע סוף=דף קסו א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסו|ב}}<קטע התחלה=דף קסו ב/>עמודא ועמודא נעיצין וכד אינון בוסמין נטפין מאינון עמודין נפלי בהו ואתמליין בלהו אגנות ולא נפקין בוסמין לבר מאינון בוסמין זמינין לזמנא דאתי לאקטרא בכל יומא קטורתא קמי מלכא קדישא דלא יהוו מכתישו דבני נשא אינון בוסמין לא ידיע עקרא דלהון וממה הוו אלא מאינון עמודין נפלין תמן תרין נשרין בכל עמודא ועמודא מתנצצן מתלהטין בכל גוונין שבע מאה נשרין אינון פרחין אלין הכא ואלין הכא בגלגולא דעמודין. כד אסתחרן לא יכלין עיינין לאסתכלא דוכתא דבהו. תלת אתוון בלטין ופרחין מפומא דא לפומא דא. בגלגולא דעמודין ונשרין כל אינון אתוון מרקמן באשא חוורא ודהבא ירוקא. תרין אלפין ומאה מנרתין תליין בין אינון עמודין ותרין אלפין ומאה שרגין בכל מנרתא ומנרתא דלקין ביממא ובליליא מתדעכי על צערא דישראל. כד אתי צפרא דלקין כלהו מגרמייהו. אדהוו יתבי אמרי הא רמש ליליא. א"ל לר"ש אי חסידא קדישא נהירו דעלמא טול פנקסא דאחמתא דא וטול שרגא וכתוב מלין אלין דהא מטא זמנא דילן לפקדא כל חד וחד לגו קבריהו. עד פלגו ליליא דקב"ה עאל גו גנתא לאשתעשעא בהדי צדיקייא וכדין כל חד וחד פרח לתמן. ולמחר נהוי גבך הואיל ויהבו לן רשו לאשלמא דורונא דקא משדרי לך. פרחי. בכה ר"ש וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. אורייתא אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מנך לכל סטרין מנך כלא עלך קיימי עלאין ותתאין נהירו עלאה (בדא) מנך נפקא. אורייתא אורייתא מה אימא לגבך אילת אהבים אנת ויעלת חן (גבי) עילא ותתא. רחימין דילך מאן יזכי לינקא מנך כדקא יאות אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ואעיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה. א"ל לא תדחל בריה דיוחאי לא תדחל בוצינא קדישא כתוב וחדי גו חדוה דמארך. כתב כל אינון מלין דשמע בההוא ליליא ולעא לון ולהג לון ולא אנשי מלה. וההוא שרגא נהיר קמיה כל ההוא ליליא עד דאתא צפרא. כד אתא צפרא זקף עינוי וחמא חד נהירו דהוה נהיר ברקיעא מאיך עינוי לתתא אהדר כמלקדמין וחמא נהירו בכל רקיע דנהיר וסליק בההוא נהירו דיוקנא דביתא בכמה ציורין. חדא ר"ש ולפום רגעא אגניז ההוא נהורא. אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין. אשכחוהו רישיה בין ברכוי. אמרו ליה שלמא עליה דמר שלמא למאן דעלאין ותתאין בעאן לאקדמא ליה שלם. קום. קם ר"ש וחדא בהו. אמרו ליה ולא חמית נייחא דרוחא דעבד לך מארך חמית נהירו דביתא ברקיעא אמר לון חמינא. אמרו ליה ביה שעתא אפיק תהומא בי מקדשא ואעבריה קב"ה בימא רבא ומנהירו דיליה הוה נהיר ברקיעא. אמרו ליה רב מתיבתא בעא בשלמך והא ידע דאנן שליחן לגבך. וכמה מלין חדתין עתיקין אתחדש באורייתא בהאי ליליא. אמר לון במטו מנייכו אמרו חד מלה מנייהו. אמרו לא אתייהיב לן רשו למאי דאתינן לגבך אבל מלה חדתא הוה לגבך השתא. פתח רב מתיבתא ואמר ויאמר יהוה אל אברם לך לך מארצך וגו' דא בגין דאתנהרא ביה נהירו כגוונא דא. מאן דלא זכי באתר דא יהך וינטל גרמיה לאתר אחרא ויזכי ביה. אעא דדליק ונהורא לא סליק ונהיר ביה. ינענעון ליה ויסלק ביה נהורא ואנהיר. וחוינן זמינין למשמע. אבל בגין למיתי גבך <קטע סוף=דף קסו ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסז|א}}<קטע התחלה=דף קסז א/>לא בעינן לאתעכבא. חדי ר' שמעון אמרו ליה אי חסידא קדישא כל מלין די כגוון באורייתא מלין זעירין אינון בכל מלה ומלה ואינון מלין זעירין כמה אינון מלין רברבין ועלאין עד דלית לון שיעורא דהא לית בגוון ספקא אלא ברירו דאורייתא על בורייה והשתא רב מתיבתא פריש מלין סתימין על דא בגין דעקרא דנשמתא אמאי לא נהיר באתר דא וזכי לאתנהרא באתר אחרא. ועד כען לא זכינן בהו בגין למיתי גבך. ומלה אחרא זכינן למשמע מניה. רוחא דאזלא בערטורא בההוא עלמא בלא בנין אנתתיה יתעביד ליה מאנא לאתבנאה איהו. מאי טעמא אנתתיה איהי שרגא דאתדליקת מניה ותרווייהו שרא חדא הוו נהורא דא נפק מנהורא דא אתדעך דא אתדליק מגו נהוריה ממש בגין דחדא נהורא הוו. השתא רבי נהדר למלין קדמאין וכד נהדר לאתרין נטול רשו מרב מתיבתא באינון מלין דנקבל מניה ונימא קמך. זכאה חולקך דאת זכי לנהורין סתימין מכל סטרין מעילא ומתתא מהאי עלמא ומעלמא אוחרא. אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תיכול לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאן לסלקא לעילא או היך אינון תמן. אמר לי' אי רבי אי רבי. בדא אית לן רזא יתירא (ס"א יקירא) בגין דלא לגלאה סתרין דתמן. אבל דא יהך ויטול רשו ונימא לך. אדהכי פרח חד. ואתכסי מנייהו ואזל ליה ולפום שעתא תב לגבייהו אמר לון זמינא הוינא למיעאל והוו כלהו בעטורא חדא דדייני דינא דחד בר נש דקאים על פתחא דגן עדן ואינון כרובין אחידו ביה ולא שבקו ליה למיעאל תמן והוה בצערא בינייהו וצווח צווחין על גבי פתחא ושמעו כולהו צדיקייא דתמן והשתא הוו מתכנפי כל בני מתיבתי למיעאל לגבי מלכא משיחא לעיינא בדיניה. ואתינא לאודעא לכו ודא חבראי אצטריך למהך תמן דכרוזא הוה אעבר בכל אינון בני מתיבתי דליהוון כנישין השתא קמי משיח. נטל פתקא חדא ויהב לר' שמעון. אמר טול דא ועיין במה דתמן עד דניתי גבך. פרחו תרוייהו ור' שמעון נטל פתקא וחמא מה דמא ברזין דתמן כל ההוא יומא. בליליא חמא שרגא ונפיל ביה שינתא ודמך עד צפרא. כד נהר יממא קם ופרח ההוא פתקא מניה והא אינון תרווייהו אתיין אמר ליה קום רבי זכאה חולקך קום בגינך חמינן וזכינן לכמה סתרין עלאין כמה חדוה אחזיו לן כד יהבו רשו לגלאה לך כל מה דאת בעי. ריש מתיבתא עלאה נפק לגבן. ואמר שאילו בשלמיה דבר יוחאי אתריה דבר יוחאי הא פנו ליה מכמה יומין לית מאן דיקרב לגביה זכאה איהו. רבי רבי כד פרחנא מגבך (בגינך) עאלנא וחמינא כל בני מתיבתי דהא מתכנפי לגו היכלא חדא דמשיח תמן ודיינו דינא דההוא בר נש דקאים על פתחא שמיה לית לן רשו לגלאה. אצטער ר' שמעון על דא. אמר ליה לא תצטער רבי על דא אנת תדע בדא ליליא בחלמך. אבל דינא דיינו עליה דגזר משיח דלהוי ההוא בר נש לבר בההוא צערא ארבעין יומין. לסוף ארבעין יומין יצערון ליה בדינא בצערא דגיהנם שעתא ופלגא. וכל דא בגין דיומא חדא חד מן חברייא הוה פריש מלין דאורייתא כד מטא לחד מלה ידע האי בר נש דיתכשל ביה ואמר לחברייא שתוקו לא תימרון מדי ובגין דשתיקו חברייא אתכשל בההוא מלה ואכסיף וההוא כסופא דגרים האי בר נש דיינין ליה בהאי דינא <קטע סוף=דף קסז א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסז|ב}}<קטע התחלה=דף קסז ב/>קשיא בגין דלא בעי קב"ה לשבקא חובא דאורייתא אפילו כמלא נימא. דיינו דיניה ונפקו כל בני מתיבתא ואנא שאילנא רשו. דהא בריה דיוחאי שאיל שאלתא דא ועל דא אחזיו לי מה דלא ידענא מקדמת דנא. אי רבי שית היכלין אחזיו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא. דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל. בהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא והדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה תלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביא המהימנא אתי ובתיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא. ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפקודי אורייתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא (ס"א כלבושא) בלבושא דדכורין בר דלא נהרי הכי. פקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בהההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי ביה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל. בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדה. תלת זמנין ביומא כריזין קמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערית בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה. וכמה דוכתין וחידו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפקודי אורייתא ובטעמייהו. בהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה. בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זמנין בכל יומא ויומא אודת ומשבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה ושירתא דימא מזמרין בכל יומא ואיהי בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה. וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשבחן עמה לשמא קדישא. בהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא. אי רבי אי רבי מאן חמי חדוה דצדיקייא ודנשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה. לגו לגו דאינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון. בכוליה יומא אינון בלחודיהון כמא דאמינא לך וגובירן אוף הכי ובכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא בין בהאי עלמא. בין בההוא עלמא. זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא וכלא כמה דאתחזי זינא בתר זיניה זווגא בתר זווגא גופא בתר גופא זווגא דההוא עלמא נהורא בתר נהורא. היכלין דארבע אמהן אקרון היכלין דבנות בוטחות ולא זכינא בהו למחמי. זכאה חולקהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא. וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא. אי רבי אי רבי אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסר לגלאה. זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא <קטע סוף=דף קסז ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסח|א}}<קטע התחלה=דף קסח א/>יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דלהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דלהון כחדא כד מתדבקן נשמתין דא עם דא עבדי איבין ונפקי נהורין מנייהו ואתעבדי שרגין. ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירין וכל הני עיילין להיכלא חדא. וכד מתגיירא גיורא חדא פרחא מההוא היכלא נשמתא ועאלת תחות גדפהא דשכינתא ונשקת לה בגין דאיהו איבא דצדיקייא ומשדרת לה לגו ההוא גיורא ושראת ביה. ומההוא זמנא אקרי גר צדק. והיינו רזא דכתיב {{צ|פרי צדיק עץ חיים}} מה אילנא דחיי אפיק נשמתין. אוף הכי צדיק איבא דיליה עביד נשמתין. רב מתיבתא אמר כתיב {{צ|ותהי שרי עקרה אין לה ולד}}. ממאי דאמר ותהי שרי עקרה לית אנא יודע דלית לה ולד מאי אין לה ולד. אלא הכי אמר רב מתיבתא ולד לא הות מולדא. אבל נשמתין הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא דאינון תרין זכאין הוו מולידי נשמתין לגיורי כל ההוא זמנא דהוו בחרן כמה דעבדין צדיקייא בגן עדן. כמה דכתיב {{צ|ואת הנפש אשר עשו בחרן}} - נפש עשו ודאי. חדי ר"ש א"ל ההוא גברא אי רבי מה אימא לך בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא אינון דכורין סלקין לאתחזאה קמי מלכא קדישא דכורין ולא נוקבין כמה דאת אמר {{צ|יראה כל זכורך}}. וכד אהדרן מהדרן בכמה מלי חדתין ואהדרן מלין קמי רב מתיבתא. יומא דא אהדרן מלין חדתין קמי רב מתיבתא על רזין עתיקין צדיק וטוב לו. צדיק ורע לו. דכלהו סלקין גו מתקלא דאילנא עד לא ייתון לעלמא וכפום טקלא דמתקלא הכי אית לון בהאי עלמא. רב מתיבתא נחית וגלי ממה דשמע לעילא מלה חדא גלי ולא יתיר אעא דלא סליק נהוריה יבטשון ביה ואנהיר. גופא דלא סלקא ביה נהורא דנשמתא יבטשון ביה ויסלק נהירו דנשמתא ויתאחדון דא בדא לאנהרא (תרי נוסחי) בגין דאית גופא דנהירו דנשמתא לא החיר ביה עד דיבטשון ביה כדין נהיר נהירו דנשמתא ואתאחדת בגופא וגופא אתאחד בה. גופא כדין סליק נהירו מגו נשמתא מחדד מרומם ושבח מצלי צלותיה ובעותיה מברך למאריה הא כדין כלא נהיר: בגין דאית גופא דלא יכילת נשמתא לאנהרא ביה עד דיבטשון ביה וכדין נהיר ואתאחד דא בדא. אית אעא דלא אתאחד בנהורא ולא סליק נהורא ביה עד דביטשון ביה וכדין נהיר. סטרא אחרא בעי למעבד הכי ובטש בחייביא וכל מה דבטש כדין ונר רשעים ידעך מחרף ומגדף. לכל סטרין ולא יכיל לאנהרא כלל וכדין כתיב {{צ|כי מה האדם שיבא אחרי המלך}} ובעי לאתדמי ליה ולא יכיל. ועל דא {{צ|יהוה צדיק יבחן}} ובטש ביה וכדין נהיר ואתקף בנהירו. יבחן כמה דאת אמר {{צ|אבן בחן}}. גחין ר' שמעון ונשיק לעפרא. אמר מלה מלה אבתרך רדיפנא מיומא דהוינא והשתא אשתמודעא לי מלה מגו שרשא ועקרא דכלא. א"ל אי רבי אי רבי כד סלקין לעילא כל אינון רוחין דכורין ונוקבין בההוא זמנא שטעין (ס"א כמה) מלין חדתין ועתיקין נחתין ועאלין לגו מתיבתא ואהדרן מלי קמי רב מתיבתא ואיהו אוליף לון מלה על קיומיה כד סלקין מתפשטין מלבושיהון וסלקין כד נחתי מתלבשין בלבושיהון דההוא גופא אי רבי אי רבי כמה חדתין מלין מגו רב מתיבתא. זכאה איהו מאן דאזער גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב ועלאה בההוא עלמא והכי פתח רב מתיבתא. מאן דאיהו זעיר איהו רב. ומאן דאיהו רב איהו זעיר. דכתיב ויהיו <קטע סוף=דף קסח א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסח|ב}}<קטע התחלה=דף קסח ב/>חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים. מאה דאיהו חשבון רב כתיב ביה שנה זעירו דשנין חד אזעיר ליה. שבע דאיהו חשבון זעיר אסגי ליה ורבי ליה דכתיב {{צ|שבע שנים}}. תא חזי דלא רבי קב"ה אלא לדאזעיר לא אזעיר אלא לדרבי. זכאה איהו מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה איהו רב בעלויא בההוא עלמא. אדהכי שמעו שירתא דימא בקל נעימו דלא שמעו מיומא דאתבריאו קל נעימו דשירתא כההוא נעימו דהוו אמרי. וכד סיימו יהוה ימלוך לעולם ועד. חמו ד' דיוקנין ברקיע. וחד מנייהו רב ועלאה מכלהו. וההוא רב ועלאה נייהו אתער קלא ואמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך וגו'. שאט ברקיעא ואגניז קם אחרא אבתריה ואמר והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות לא ידעו וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. ושאט ברקיעא ואגניז פתח אידך ואמר כה אמר יהוה בוראך יעקב וגו' (שם) כה אמר יהוה הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה וגו'. תכבדני חית השדה תנים ובנות יענה וגו'. סיים ושאט ברקיעא ואגניז. כדין דחילו סגיא ואמתני נפל עלייהו כד הוה נהיר יממא קלא אתער כמלקדמין ואמר עמא תקיפא כאריה גברין כנמרין הבו יקר למאריכון דכתיב {{צ|על כן יכבדוך עם עז וגו'}}. שמעו קל חילין ומשריין דהוו אמרי לך יהוה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגו'. עד ומרומם על כל ברכה ותהלה. תווחו ואזלו. אדהכי נהר יממא אהדרו רישא וחמו כל מדברא חפי בענני יקר מנהרן מנצצן בגוונין סגיאין. אמרו דא לדא ודאי קב"ה בעי לאשתבחא בתושבחתא דדרא דמדברא דלא הוה בעלמא דרא עלאה כדרא דא ולא יהא עד דייתי מלכא משיחא ודאי כל מה דאחמי לן קב"ה לא הוה אלא בגין לאודעא לן חביבו דמאריהון עלייהו לאודעא דאית לון חולקא טבא ואינון בני עלמא דאתי ולזמנא דאתי כד יוקים קב"ה מתייא זמינין אלין לאחייא בקדמיתא כמה דאת אמר {{צ|יחיו מתיך}}. ואלין אינון דרא דמדברא א"ל אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטירא בה. א"ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע. בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע א"ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחת רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיעא ורזא יקירא איהי. תא חזי תלת קלין אינון דלא אתאבידו לעלמין בר קלין דאורייתא וצלותא דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אחרנין אינון דלא סלקין לא אתאבידו ואינון תלת קול חיה בשעתא דאיהי על קלביטא ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול דבר נש בשעתא דנפיק נשמתיה מגופיה ההוא קלא משטטא ואזלא באוירא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. קול נחש בשעתא דפשיט משכיה ההוא קלא משטטא באוירא ואזלא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא. <קטע סוף=דף קסח ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קסט|א}}<קטע התחלה=דף קסט א/>אי חסידא קדישא כמה מלה דא רבא ויקירא. אלין קלין מה אתעביד מינייהו ולאן אתר עאלין ושארן. אלין קלין דצערא אינון ואזלין ומשטטי באוירא ואזלי מסייפי עלמא עד סייפי דעלמא ועאלין גו נקיקין ומחילין דעפרא ואתטמרן תמן. וכד ש דף קסט/א יהיב ב"נ קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא. קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב"נ. היאך יתער במחאה כד מחי בר נש מחאה אתער קלא דנחש דאתטמר לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה. ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר אחרא זינא בתר זיניה אזלא. ארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירו. אמר ר' שמעון ודאי מלה דא מלה סתימא היא. ותווהנא איך שלמה מלכא לא ידע מלה דא. א"ל שלמה מלכא מנדע ידע ולא כ"כ. אבל מה דלא ידע ההוא קלא מה תועלתא אית בה והיך יתבא. ורב מתיבתא הכי אמר דקדוקא דא לא ידע שלמה מלכא דהא ההוא קלא איהי כלילא רוחא ונפשא והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשטטא באוירא וכל חד מתפרש דא מן וכד מטא לההוא אתר דעאל ביה יתבא כמיתא וכל אינון חרשין וקוסמין ידעין אתרין אלין בחרשייהו וגחנין לארעא ושמעין קלא דא דמתחברן אינון רוחא ונפשא והבל דגרמי ואודעין מלה ודא איהו אוב מארץ ועל דא רדיף שלמה למנדע מה דאתעביד מההוא קלא ולא ידע. זכאה חולקך רבי דאתבריר לך מלה דקשוט. כד בר נש אתער קלא מיד (מתחברן) אתער ההוא קלא ולית ליה רשו לארכא יתיר. אלא כעין ההוא קלא דאתער ב"נ ולא יתיר ואי אריך בר נש קליה איהו לא אריך כל כך בהדיה אלא לסופא דקלא בגין דלא יכיל לארכא מאי טעמא בגין דכד נפק בקדמיתא אתאריך מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והשתא דעאל תמן לא יכיל לארכא קלא דהא ליתליה אתר לאתפשטא תמן כדבקדמיתא חדי ר"ש ואמר אלמלי לא זכינא למשמע אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא. א"ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר. א"ל מאי חדושא הוה השתא כד אתית לגבי. אמר. רב מתיבתא פתח ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. חדוה הוא. אמאי סתימו דעיינין למיתא בגין דעיינין גוונין דהאי עלמא אינון וחיזו ודיוקנא דהאי עלמא בהו איהו אסתים מניה האי עלמא חיזו דהאי עלמא אסתימו עינוי כל חיזו דהאי עלמא הא אתחשך מניה. וחשכין מניה חיזו דעינוי לית ליה חיזו בהאי עלמא מתמן ולהלאה. אמר ר' שמעון יאות תקונא דקדמאי וחכמתא דלהון יתיר ממלאכין קדישין. א"ל יוסף אמאי ישית ידו מכל בנוי ואי תימא על בשורה דיליה מבעי ליה ויוסף חי תראה א"ל ישית ידו בגין דרחימו דיליה הוה ובגין כך דא אסתים מיניה נהירו דהאי עלמא ודא נטיל ליה. מאן דאסתים עינוי רחימא דיליה אחזי הכי חיזו דילך דהאי עלמא אתאביד. הא אנא חיזו דילך באתרך מכאן ולהלאה יתתקנון לך חיזו אחרא דההוא עלמא. אמר ר' שמעון מה אתהני האי למיתא ומה תועלתא אית ליה בהאי מאן דיבעי למשאל (יומא) מה דאצטרי לאפקחא עינוי בגין לאחזאה דעדיין אזדמן איהו לאתבא לחיזו דהאי עלמא כדבקדמין. א"ל אי חסידא קדישא ודאי אי לא אסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולא אתאביד כלא מניה לא להוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא. עלמא דא בהפוכא איהו מההוא עלמא דאנן ביה דבזמנא דתחיית מתייא אפילו כחוטא דשערא לא הוה מעובדא דהאי עלמא דכלא אתאביד בקדמיתא (טלא יבטיל ליה וישוי ליה) בההוא <קטע סוף=דף קסט א/> {{ממ זהר משולב|ג|קסט|ב}}<קטע התחלה=דף קסט ב/>טלא (בקדמיתא) ויתעבר מניה כל זוהמא ולבתר יתעביד כחמירא דא ומניה יתעביד גופא בריה חדתא כך הכא. א"ל רבי שמעון ודאי ידענא דאתון מלובשין תמן בלבוש יקר דגופא דכיא קדישא אי הוה בגוונא דא בהאי עלמא ב"נ דאתחזי בההוא גופא כגוונא דאתון קיימין בההוא עלמא. א"ל מלה דא שאילו קמי רב מתיבתא תרין עולימין דאתלבשו ביננא בתר דסבלו צערא על חובא דלא אתחזי לגלאה ושאילו דא קמי רב מתיבתא ואיהו אמר דהא הוה בהאי עלמא הכי מנלן דכתיב {{צ|ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות}} - אתלבשת בההוא דיוקנא דההוא עלמא. מלכות דא רוחא דקודשא דהא מלכות שמיא נשיב רוחא מההוא רוחא דאוירא דההוא עלמא ואתלבשת ביה אסתר. וכד עאלת קמי מלכא אחשורוש וחמא ההוא לבושא נהורא דיוקנאה אדמי למלאך אלהים. פרחה מניה נשמתא לפום שעתא. מרדכי אוף הכי דכתיב {{צ|ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות}} - {{צ|לבוש מלכות}} ודאי - דיוקנא דההוא עלמא. ועל דא כתיב {{צ|כי נפל פחד מרדכי עליהם}} - {{צ|פחד מרדכי}} ולא פחד אחשורוש. אמר רבי שמעון כמה מתיקין אינון מלין זכאה חולקי והא ידענא דצדיקייא (ס"א בהאי) בההוא עלמא מתלבשן בלבושא דאקרי לבוש מלכות והכי הוא ודאי. א"ל אוירא דג"ע נשיבו דרוח קודשא אינון ומתלבשן ביה צדיקייא כגוונא דהוו בהאי עלמא. ולבתר רוח קודשא שראת על רישא דכל חד וחד ואתעטר ואתעבידא ליה עטרא וכך הוה למרדכי דכתיב {{צ|בלבוש מלכות}} - דיוקנא דההוא עלמא. ולבתר ועטרת זהב גדולה דא עטרת דשריאת על רישיהון דצדיקייא בההוא עלמא. כד קבילו ישראל אורייתא כגוונא דא הוה להון. עד דחבו דכתיב בהו {{צ|ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב}}. אתפשטו מההוא לבושא וכן כתיב ביהושע כהנא רבא {{צ|הסירו הבגדים הצואים מעליו}}, וכתיב {{צ|וילבישוהו בגדים}} אלין לבושין דההוא עלמא מהכא מלין קדמאין ומהכא דכל זמנא דגופא דהאי עלמא קיימא בקברא בקיומא לא אתלבש רוחא בלבושא דההוא עלמא דכתיב {{צ|ויסירו הבגדים הצואים מעליו}} בקדמיתא ולבתר {{צ|וילבישוהו בגדים}}. {{צ|ומלאך יהוה עומד}} - מהו {{צ|עומד}}? אלא דא היא עטרא דאקרי מלאך יהוה דקיימא על רישיהון דצדיקיי' ודא איהו {{צ|עומד}} - עומד על רישא לעילא. לבתר דאתלבשן כהאי לבושא דיקר. תרין גופין כחדא לא יכלין למיקם כל זמנא דהאי קיים רוחא לא מקבלא אחרא. אתעבר דא הא אחרא זמינא מיד ודאי. דא נפיק ודא עאל כגוונא דיצר טוב ויצר רע. בהאי עלמא לא בעי קב"ה דתרווייהו יקומון כחדא אמר ליה תווהנא על מה דכתיב (שם) {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}}. וכי יהושע בן יהוצדק כך שאר בני עלמא על אחת כמה וכמה. א"ל חסידא קדישא כמה טמירין סתימין מלין אלין (א"ל) אע"ג דחברייא ידעין במלין דההוא עלמא לא יכלין למנדע ברזין אלין. א"ל. כיון דבר נש בההוא עלמא מה תועלתא אית לההוא שטן לאסטאה ליה. ולא די ליה דאפיק נשמתיה מניה וקטיל ליה. אמר ליה אי חסידא קדישא זכאה חולקך. תא חזי תיאובתא דשטן לא הוה אלא בגין דלא יתלבש ההוא זכאה בלבושא דכיא קדישא דכיון דחזי ההוא שטן דלבושא דיליה אתדחיא ולא אתחשיב על דא אסטי ליה. מאי טעמא בגין דאי אתלבש בההוא לבוש יקר מיד לבושא דזוהמא ועבידתא דההוא שטן יתבטל ויעבר מעלמא ולא ניחא ליה לשטן. ותו דבכל זמנא דלא אתלבש פקדא רוחא לההוא גופא דזוהמא דיליה. וניחא ליה לשטן. וכיון דאתלבש <קטע סוף=דף קסט ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קע|א}}<קטע התחלה=דף קע א/>בההוא לבוש יקר הא אתבטל גווני דיצרא בישא וגופא דיליה וליה ליה דוכרנא בהדיה לעלמין. ואי תימא דאנן פקדין לבי קברי בריש כל ליליא לאו על גופא אלא דנפשא ונפשא פקדא לגופא. אבל השתא פקדונא דילן איהו לנפשא דאיהי משתככא ואשתארת בשכוכי גו גרמי. ובגין כך בריש כל ליליא פקדונא דרוחא לנפשא ולא על בשרא. אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בניינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי. כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דיליה יהבין חילייהו חילא דלהון גרמי ושייפין כלהו מסטרא דלהון ותקונייהו דא על דא. סט"א יהבת בשרא ומסטרא דיליה אתיא בשרא ולא מלה אחרא. רתיכין דיליה יהבין כל אינון גידין וערקין לאמשכא דמא לבשרא בתר דאלין יהבי חילייהו שמיא יהבי חילייהו ומאן אינון עור דאתמשך על כלא כגוונא דלהון. לבתר מתחברן שמיא וארעא כחדא ויהבי ד' יסודי אלין אשא ומיא ואוירא ועפרא לאגנא על אלין ולחפיא על כלא לבתר כל חד נטיל חולקיה דיהב ואתבטל רוחא דקודשא ורתיכין דיליה חולקייהו קיימא רוחא דקודשא. רוחא דיליה קיימא ונשמתא סלקא רתיכין דרוחא דקודשא גרמין דלהון קיימין וע"ד השיבו דגופא גרמין הוו ובגין כך כתיב {{צ|ועצמותיך יחליץ}}. ובשרא לא כתיב ביה הכי וכל זמנא דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאסאנא אתאביד בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ועל דא כתיב יכל בשר מרואי ושפו עצמותיו לא ראו. מההוא חיזו דשטן דקיימא לאסטנא דלא יכיל כיון דיכל בשרו ושפו עצמותיו לא ראו. לא אתחזון לקרבא לגביה דלית ליה בהון חולקא כיון דשף כל חד וחד מדוכתיה לא תבע עלייהו ולא קאים לאסטנא בגינייהו לבתר דבשרא מתעכלא הא לא יתבע דינא ולא קאים לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך ולא אדכר לב"נ בשום מלה דעלמא. א"ר שמעון השתא ידענא מלין על תקונייהו. ודאי יאות הוא ליה לאסטנא א"ל ר' (שמעון) חגור זינך ותקין גרמך אי תבעי למנדע מלין דשארית או אי תשאל בהני מלין אימא לי. א"ל ודאי הא ידענא דביתאי שכיבת דלא ידענא מנה כלום וחברייא ידעין. נשין מ"ט דעתייהו קלה. א"ל דעתא אתיא בשית דרגין. וכל חד נטיל חולקיה מה דאשתאר קל איהו אבל יקירא דא אי לאו דאשת כסילות אשתתף בה. במלה דא לא תשאל דהא ידענא דלאו על דביתך שאלת אלא על מה דכתיב {{צ|הנה יהוה רוכב על עב קל}} וההוא עב קל אקרי דעת מההיא כלה יראת יהוה ואיהי קיימא באמצעיתא כגוונא דדעת עלאה אבל (ס"א וע"ד) אקרי קל. והא ידענא שאלתא דילך מאי היא. אבל שארי וחגור זינך וקטיר קטרך דהא עידנא הוא לגלאה כמה דשארית עובדא. דעל אנפי רוחב ביתא. אולם דעזרה לגו. בהאי עזרה אית תריסר פתחין לפום חושבן שבטיא דישראל. בפתחא חדא כתיב ראובן. ובפתחא אחרא כתיב שמעון וכן כל שבטיא דישראל רשימין על אינון פתחין בזמנא דיסלקון לאתחזאה קמי מאריה דעלמא. מאן דעייל בפתחא דרשים ביה ראובן אי משבטא דראובן איהו מקבלין ליה פתחין ואי לא פלטין ליה לבר וכן בכלהו דלא יקבלון פתחין אלא למאן דאיהו מההוא שבטא דרשים בהון ובדא יתחקקון וישתמודען כל חד וחד. תלת מאה ושתין וחמש עמודין דנהורא מלהטא אית בכל סטרא מאינון ארבע סטרין כל אלין עמודין אקרון עמודים חיים בגין דלא קיימא נהורא דלהון <קטע סוף=דף קע א/> {{ממ זהר משולב|ג|קע|ב}}<קטע התחלה=דף קע ב/>שכיך באתר חד. וכלהו אלין סלקין ואלין נחתין יהבי דוכתא דא לדא אלין דסלקין בטשין דא בדא ומנגני נגונא ואלין דנחתי אוף הכי. אלין דסלקי דנגני נגונא מאי נגונא מנגני שיר דעד כען מלאכין קדישין לא שבחו ליה בגין דאיהו חדש. מאי טעמא איהו חדש בגין דההוא דמחדש עולימוי משבח ליה ואמר ליה והכי אמר רב מתיבתא דא אקרי חדש ואיהו חדש בגין דדביק בשמשא ולא אתפרש מניה לאפקא סטרא אחרא דלית ביה חדושא דכתיב ביה {{צ|ואין כל חדש}}. זקן הוא ואתבלי ולא אתחדש. (ס"א ולא עביד תולדין) דאלמלא עביד תולדין הוה מטשטש עלמא). תו פתח רב מתיבתא. שדה אתחדשת בעדונא דרגא דילה גרים דכתיב {{צ|אחרי בלותי היתה לי עדנה}}. מאי דדנה משיכו דעדן עלאה. ובגין דאתמשך עלה מסטר דנוקבא כתיב {{צ|עדנה}} בה"א ובגין כך כתיב {{צ|היתה}} ולא "היה". {{צ|ואדני זקן}}. וכי אע"ג דאיהו זקן לא אתחזי לאולדא אלא לאו מלתא זעירתא אמרה לגביה (דאברהם אלא) דבגין (לאזער גרמה דאתדבקת) ההוא (מלך) זקן (ד"א דאתדבקא) (וכסיל) לא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוה עביד תולדין הוה מטשטשא עלמא (ס"א אלא אמרה לגבי דאברהם בגין דהוא זקן לא אתחדש ולא עביד תולדין). ועל דא אהדר מלין קודשא בריך הוא למה זה צחקה שרה וגו'. ואי תימא והא כתיב {{צ|ואברהם זקן בא בימים}}. אלא בא בימים. באינון יומין עלאין דמחדשי עולמין כנשרא. ע"ד נגונא דא נגונא דההוא חדש איהו. הושיעה לו. למאן לההוא חדש הושיעה ימינא דמלכא עלאה ודרועא דיליה. אינון דנחתי אוף הכי מנגני ואמרי שירה אחרא יתמא. ומאן איהו מזמור לתודה דאיהו יתמא. אוף הכי נהורא דלהון חד אתחזי. וכד מתגלגלי אתחזן חמש גוונין דנהורין. בכל עמודא ועמודא. עמודין אלין כלהו חללין מלגאו. וכד סלקי ונחתי נפקי מנייהו שלהובין דנורא כגווני חיזור ושושן. לעילא מכל עמודא ועמודא אית תלת תפוחין דבטשי בהו תלת גוונין סומק ירוק וחוור. בכל גוון וגוון מלהטן אתוון בלטי משלהובא ירוקא דאשא ולא משתככי לעלמין ולית מאן דיקום עלייהו. ארבע גלגלין מתחמן עובד ציור בכל עמודא ועמודא. באינון גלגלין אית פליאן רברבן כד מסתחרן מפקין מנייהו זגין דדהבא ואבני יקר. ומיד מתכנשי בגווייהו ולא נפלי לארעא כד נפקין אינון זגין דדהבא ואינון אבני יקר גו אסתחרותא דגלגלין אשתמע קלא דאמרי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם יהוה תרין אריין לבכל גלגלא וגלגלא אריא חדא מסטרא חדא ואריא חדא מסטרא חדא וכלהו מאשא ירוקא ובגלגולא דקא מסתחרן גלגלין מתחבקן אלין באלין ואזלי כלהו. בגלגולא מתדבקן דא בדא. כד סלקין עמודין מנהמן אריין אלין באלין ותפוחין פרחין באוירא וסלקין לעילא ובטשי אלין באלין באוירא ותבו לאתרייהו ומתמן נפלי ואריין פשטי ידייהו לנטלא לון וסלקין אלין מגרמייהו. אי חסידא קדישא. מאן חמא חכמתא דאומנו דצייר קב"ה בעמודין אלין. בפלגו יומא נפקי תרין נשרין בכל גלגלא וגלגלא ולא ידיע אתר דנפקי מתמן ושריין על רישיהון דאלין אריין וכדין משתככי עמודין וגלגלין וקיימי בקיומייהו. ותפוחין נפלי על פומייהו דנשרי ומקבלי לון ומיד פרחין מפומא לפומא ואזלין ומשטטי בינייהו ותבו לאתרייהו ולא ידיע מאן היא. לבתר שעתא ופלגא נשרין ארימין קלא ומנגנין נגונא תאיבא ואתטמרן ולא ידיע בהי אתר. סחרנייהו דאינון עמודין אית שבכין עובד ציור. אשא סומקא ונהורא חוורא וחוטין דדהבא סחור סחור סחרין לכל סטר ומעיינא דמיא <קטע סוף=דף קע ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעא|א}}<קטע התחלה=דף קעא א/>כמה דאת אמר {{צ|והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון}}. הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו וקליה אשתמע לבר. (ס"א ואדהוה) מדהוה פריש קרא דא. (אי קדישא אי קדישא) קל ינוקא אתער מלבר ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה וגמיר קמי חד עמודא דעלמא בריה דרבי יהודה דרבית אנת והוו אחדי ביה לדינא וקליה אתער מלבר בהאי קרא ואמר מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה לאתר עלאה יתיר מניה בכמה דרגין ומה אצטריך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל (תפוחי) מבועין ונחלין נפקין מניה ולית פסיקו למבועי ונחלי אתשקיא מאתר נגיב מאן חמא חפירא דבירא דיהיב מיין למבועא דגביע. וכי ירושלם יהיב מיין אל הים הקדמוני אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן ונבעין מניה. אי חסידא קדישא לקלא דא אשתככו וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן ובגין כך לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה. בכה ר' שמעון א"ל לא תבכי בוצינא קדישא זכאה חולקך דאפילו ינוקי מנך אמרי רזין סתימין דאורייתא. תא ואימא לך מה דעבדו בני מתיבתי על קליה דההוא ינוקא כד עאל קליה דההוא ינוקא כגירא לגו וכלהו צייתי ליה. בההוא שעתא אזדעזע רב מתיבתא וכל אינון דהוו קמיה ואמר מאן אינון דלא שבקין לההוא ברא דאלהא חייא למיעל קמו ואחידו ביה תלת עמודין דקיימי קמי רב מתיבתא ועאל וכל בני מתיבתי אתכנשו לגביה אמר רב מתיבתא אימא קראיך ברא קדישא. אמר עד כען דחילנא דהא אנא ממתיבתא אחרינא הוינא והכי אמרו לי כד מארי דדינא הוו אחדין בי. א"ל לא תדחל ברא קדישא הכא תהא ביננא שבעה יומין ותתמחי בכל יומא מטלא קדישא. ולבתר יסלקון לך לגו ההוא מתיבתא בשאר ינוקי דהכא: פתח ההוא ינוקא ואמר {{צ|והיה ביום ההוא}} - {{צ|ההוא}} - לא ידיע מאן הוא?! אלא בכל אתר {{צ|ביום ההוא}} יומא בתראה הוא אמאי אקרי {{צ|יום ההוא}}? אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא כמה דאת אמר {{צ|ועבד הלוי הוא}} פולחנא דלוי לדרגא דאקרי הוא טמיר וגניז ואקרי ההוא (ה' הוא) לאחזאה סופא דכל דרגין דאיהו שירותא וכלא חד ובגין דאיהו סופא אתוסף ביה ה' (ס"א הלוי הוא. הוא טמיר וגניז ודא אקרי יום ההוא לאחזאה סופא דכל דרגין דאחיד בשירותא וכלא חד) זמינא ירושלם לאפקא מיין ולנבעא נביעו הכא אית לומר סופא דכל דרגין לאו איהו ירושלם אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי אלא ירושלם כל דרגין קדישין דילה כד אמתחרן אקרון ירושלם והכי אתחמאן ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות אלין פנימאין ואלין לבר ואית דרגין דאקרון כר אסתחרן לשכות (ס"א כד א סתחרן אלין פנימאין ואלין לבר אקרון ירושלם ואית דרגין דסחרן ואקרון עזרות ואית דרגין דאקרון לשכות) ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין אית חד נקודה כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא אקרי יום ההוא וסימניך ההוא יקרא ארץ וכד יקום יומא דא מגו שבכין דעזרה יקום נביעו דמיא וההוא נביעו מן הים הקדמוני להוי. כגוונא דאמא דברה בין דרועהא ומסגיאו חלבא דיניק אתמלי פומיה ואתרבי ביה אריק חלבא לפומא דאמיה. כך חצים אל הים הקדמוני. נטליה רב מתיבתא ונשקיה. אמר חייך (ס"א חיין דעלמא דמלה דא הכי) אוקמוה במתיבתא דרקיעא והכי הוא ודאי. ים האחרון דרגין בתראין דילה. אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה אתוסף בההוא ינוקא גו בני מתיבתי כ"ז טעמי דאורייתא אמר ההוא ינוקא ושבעין כתרין אעטרוה לאבוה בההוא יומא זכאה חולקיה מאן דזכי למילף לבריה. אמר רבי שמעון לא זכה אבוה למילף ליה. אמר אבוה שבק ורזא סתימא <קטע סוף=דף קעא א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעא|ב}}<קטע התחלה=דף קעא ב/>הוה בהאי ינוקא על מה דאסלק מעלמא ועל דבעו למידן דיניה (ס"א באתגלייא) ואשתזיב מניה דא הוה באתגלייא דהוה מכסיף לרביה קמי כלא בשאלתין וקושיין דיליה ולא חייש למהך לאחרא לאתקנא תלמודוי וחליש דעתא דרביה ועל דא בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובגין כך אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה (ס"א דיניה) וכד הוה אסתחו בכאבא יתירא קמי כלא כל אינון שבעה יומין עד דאשתלים דיוקניה ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי אי רבי זכאה חולקך. תא חזי תחות עגולא דאינון שבכין דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא אתרשים נביעו חד ואתפשט ונפיק ונפיק לבר ועאל גו ימא רבא (דתמן) ורשים ביה ארחא בלבא דימא ומיניה שתי לויתן ורוי וחדי ואתרבי ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא ברבוייא וכד נפיק נביעו אחרא ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו תחות תהומא לגו ימא בתראה וכל אינון מים זדונים ומיין תקיפין מאיך לון וכפיף לון דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבח. ובאמצעיתא דההיא עזרה אית תרין כרובים עובדא דאומנא דמלכא קדישא ולא יכלין לקיימא בהו עלאין ותתאין ותחותייהו זמינין כל ישראל לקיימא דלא יפקון מתחות גדפייהו לבר זכאין ליהוון כל דעאלין תחות גדפייהו. תליסר אלפי מגדלין דשמשא דנהיר מנצוצא דמרגקלא בצעצועא (ס"א בניצוצא) כדקא יאות. רב מתיבתא בגין כך זכה לההוא יקר. מאן יכיל למימר מאינון מלין דקא מתחדשן בכל יומא מקמי רב מתיבתא אי רבי בכל זמנא דרוחין דכורין סלקין לעילא. נשין בההוא זמנא נפקי כלהו ומתכנשי לגו היכלא דבתיה תמן וחדאן תמן. בכמה מלין עתיקין. ומתמן נפקין ועאלין כלהו. והיא עמהון לגו היכלא דסרח. וחדאן בכמה מלין חדתין ועתיקין ומתמן נפקין והיא עמהון ועאלין לגו היכלא דיוכבד. וכן בכל אינון היכלין. השתא ר' אימא לך רזא חדא. תא חזי בכל שמטה ושמטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא (ס"א אתכנישו בני מהימנותא גוברין ונשין וכל אינון ינוקי מחלב וסליקו כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשים וסלקין וכלהו עאלין לגו מתיבתא) דרקיעא וחדאן חדוה. ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו. וההוא נער דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההיא חדוה. לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם יהוה בגו היכלא דאהבה דקב"ה ודא הוא דכתיב {{צ|לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו}} לבתר פרחין ינוקין לעילא ואינון פרחין לתתא ומהדרין לדוכתייהו ומתלבשן כדבקדמיתא. זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן. אמר ר' שמעון כמה מתיקין מלין דשמענא. זכאה חולקא דידי דזכינא לכל האי למשמע זכאה יומא דנפיקנא הכא. אמרי ליה רבי תלת יומין אית לן רשו למיתי גבך ולבתר חד יומא (ס"א ניזיל ולא אית לן רשו למיתי ובההוא יומא יתוסף) חדוה דילך איהו משיך משיכו מסטרא דיליה ואתטמר ואתחפא תחות אתר דאקרי תא הרצים עד פלגו ליליא. מבתר פלגו ליליא שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה כיון דבטש ביה האי גבר קרי ויהיב שית קלין וכלהו בסכלתנו. בשעתא דאיהו קרי כל תרנגולין דהאי עלמא קראן ונפיק מניח שלהובא אחרא ומטי לון תחות גדפייהו וקראן איהו מה קרי בשעתא קדמאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה בהדר}}. ובשעתא תניינא קרי ואמר {{צ|קול יהוה לעיר יקרא וגו'}}. בשעתא תליתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה חוצב להבות אש}}. <קטע סוף=דף קעא ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעב|א}}<קטע התחלה=דף קעב א/>בשעתא רביעאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחיל מדבר וגו'}}. בשעתא חמישאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה על המים וגו'}}. בשעתא שתיתאה קרי ואמר {{צ|קול יהוה יחולל אילות וגו'}}. לבתר קרי ואמר {{צ|קול אומר קרא ואמר מה אקרא וגו'}}. ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין ומאי קרי כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מאריה דאחמתא (ס"א דחכמתא) וקסת הסופר בחרצוי וכל עובדין דבני עלמא כתיב בכל יומא. ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביומא. ואלמלא רגלוי אצבעאן דיליה דאינון תרין דרגין חד ההוא דקיימא באמצעיתא דאיהו רב וההוא דקיימא מאחורא דאיהו זעיר דקא מעכבין ליה יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו נפיק מסטר דרום כדין מתחברין כלהו ואתעבדין תרין רגלין תרין טלפין כעגלא לקיימא דכתיב {{צ|וכף רגליהם ככף רגל עגל}} והא ידעת רזא דא. שאלת ענפא דגורן לגו בעזרה דא אית תלת מאה ושתין וחמשה היכלין כחושבן יומי שתא ובכל פתחא ופתחא כתיב {{צ|יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך}} לא ידיע מאי הוא בהני היכלין אלא כלהו אתחמן עובד ציור. שבע סדרין דמרגלאן אתחמן אלין באלין בכל חד וחד. אי חסידא קדישא כמה משבח רב מתיבתא היכלא חדא דאיהו בריש סטר מזרח דעזרה דא בגין דארבע אינון בד' סטרין דעלמא אבל היכלא דסטר מזרח אסגי נהורין דיליה יתיר מכלהו. יומא חד בימא רבא לויתן נפיק וכל ימא אזדעזע וכל נוני אזלין לכאן ולכאן כד מטי לויתן בפתחא דפתחא דתהומא שארי למחדי ואשתכך תמן תהומי אלא ההוא כחיזו דמעיין ואתחפיין נהורין ולא אתחזון כל אינון נהורין בר נהורא דהיכלא דבסטר מזרח. דא ההוא מרגלא דקא אפיק לויתן מגו ההוא תהומא דאקרי סגדו"ן. ממה אתעביד. אלא יומא דא דקא אפיק לויתן דאזדעזע ימא יומא דאתחרב בי מקדשא ט' באב איהו. וההוא מרגלא דכד דכיר קב"ה לבנוי ואושיד תרין דמעין לגו ימא רבא חד נפיל לגו תהומא דא דאקרי סגדו"ן וחד נפיל לגו תהומא אחרא דאקרי גילב"א בגין דחמש תחומי אחרנין אינון בימא רבא. אבל לא חשיבין כהני אחרנין וכיון דנפלי אינון דמעין קפאן גו תהומי חד. וחד אטבע גו תהומא דאקרי גילב"א דתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין נפיק חד ערעורא מקטרגא מזיקא קדמאה ואיהו ברוחא דיוקנא דאדם כד קריב לגו קודשא כיון דמתעבר מתמן ובעי לנחתא לתתא לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא נחית הוא ורתיכוי. ולבושא קדמאה דקא נקיט תבנית שור דיוקנא דשור וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע. שור איהו. ואינון ארבע אבות לנזקא עלמא. וכלהו תלתא אבות נזיקין בר שור כלהו דיליה ועל דא כתיב {{צ|וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב}}. מהו {{צ|אוכל עשב}}? הא דרשינן ביה. אבל עקרא דמלה מתמצית הלחם ולא שבעת זיני דגן לית ליה בהו חולקא ולא יאות ליה למהוי תמן מדוכתייהו ואלין יתבין בדוכתייהו עד לא נפקי אלין זמינין אלין נהירו ונציצו דלהון לא יכלין עיינין למסבל. אזלין בסחרנין לית להון שכיכו לעלמין. כד אסתכל בר נש בהאי היכלא מיד באסתכלותא קדמאה אתחזי זעיר ולא זעיר אסתכל יתיר אתחזי רב. תו אסתכל אתחזי יתיר רב כל מה דאסתכל הכי אתחזי באתפשטותא רב ועלאה עד דדמי <קטע סוף=דף קעב א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעב|ב}}<קטע התחלה=דף קעב ב/>באסתכלותא כמלא נימא דלית ליה שיעורא עובדין סגיאין לגו דלא ידיע אומנו דלהון מניה נהרא עזרה וכל מה דאית בה בר כרובים דנהורא דלהון סלקא עד רום רקיעא בגוונין סגיאין ונהורין מנצצן אלף וחמש מאה וחמשה ושבעין גופנין עבדין איבין בעזרה דא יתיר חובק את ידיו במרירו ואנינו דיליה ולבתר אוכל את בשרו בעל כרחיה דלית ליה רשו לשלטאה על מלה אחרא מה אתהני ליה בכל מה דאסטי ועביד ועמל דלבתר לית ליה רשו אלא על דיליה לבתר מרקיד וחדי ככסיל בלא דעתא כלל ואזיל בלא תועלתא ואכיל לבשרא. ובשאר לית ליה רשו מרירו דעילא ותא כד ישראל בעאקו ואכלי לון שנאיהון ולא יהבי חילא בעובדין טבין דלהון לאפקא מניה ואפילו מבשריה דאיהו מהאי סטר אבאיש קמי מלכא קדישא דאיהו רחום וחנון אבל על דיליה רוחא קדישא ונשמתא קדישא לית עלאין ותתאין יכלין לשלטא עלוי כלל ועל דא כל תסקופין וכל מה דאסטי ההוא רע דחשיב למשלט על רוחא קדישא ולבתר לא יכיל וישוב ואוכל את בשרו. מה תועלתא הוה ליה. ועוד דאינון חפאן כלהו כערטיראה תקיף ולית שכיכו לעלאין ותתאין. תא ואימא לך מלה. אי תימא דחדו הוא למלאך המות כד קטיל בני נשא. לאו. אלא בגין דחמי דרעותא דמאריה בכך אחזי גרמיה בחדו למעבד רעותיה דקב"ה דכתיב {{צ|רוח סערה עושה דברו}}. א"ל ר"ש והא איהו אזיל ומרקד בחדוה קמי נשין א"ל אי חסידא קדישא ודאי הכי הוא לאחזאה קמי מלכא דניחא ליה ברעותיה דמלכא. אבל נייחא דיליה בהספדא דנשין איהו רקיד ואודניה להספדא. א"ל אי הכי אמאי אזיל ואסטי על בר נש לעילא ואדכר לחובוי. א"ל בגין דאיהו זקן וכסיל וחשיב למשלט על רוחא וכל תאובתיה בגיני כך איהו לסוף לא שליט אלא על דיליה. בשרא דיליה. ועל דא כתיב {{צ|ישוב עמלו בראשו}} אזיל ובעי לארגשא עלמא ומיא סליקין מגו שאר תהומין ובעאן לחפיא עלמא אינון דמעין רתיחין יתיר מכל אשא דעלמא ומגו תוקף דרתיחו דלהון אקפו מיא גו ימא דנקפא ואלמלא דרמז קב"ה חד נשיבו מסטרא דאברהם מעמודא דיליה ואחזי על עלמא לא יכיל למיקם אפילו רגעא חדא. אינון דמעין כד נפלין גו ימא אשתמע קלא בין ימא עד מערתא דכפלתא מקל נהימו דלהון דקא אשתמע תמן כד עאלין גו ימא מתערן אבהן קדמאי וקמו וחשבו דקב"ה בעי לאהפכא עלמא עד דקלא נפיק ואמר לון לא תדחלו רחימין קדישין בגינכון דכיר קודשא בריך הוא לבניכון ואיהו בעי דמפרק לון ואתון תחמון אלפא ביתין כלהו משלבן ומתצרפאן אלין באלין ואתחברן בצרופא דשמא קדישא כיון דאתחזון אתוון בצרופא דא אלין גניזין ונפקין אחרנין וכן כלהו אלין גניזין ואלין נפקין כלהו לגו בחלולא דאינון כפתורים. תו פרחי תלת זמנין ביומא באוירא ונפקי לבר וקיימא שמא בארבע אתוון תליין באוירא שעתא ופלגא לבתר גניז דא מיד נפיק מגו אוירא מחלולא דיליה שמא דתריסר אתוון פרח ותליא באוירא שעתא חדא ולא יתיר לבתר גניז דא ונפקא מיד צרופא דאתוון אחרנין שמא דכ' (ס"א דכ"ב) אתוון ותליין באוירא שעתא אחרא ואגניז. ומיד נפקי אתוון מחלולא אחרא שמא דתמניא ועשרין אתוון מתעטרין כלהו בכתרייהו וקיימי שעתא ופלגא ואגניז דא ומיד נפקי תליא באוירא שמא דעשרין וחמש אתוון בצרופייהו וקיימא שעתא ותלת רגעי נפקי אתוון בארבעין ותרין אתוון לעלמא קיימא שמהן אלא אתוון כולהו לא <קטע סוף=דף קעב ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעג|א}}<קטע התחלה=דף קעג א/>משתככי לעלמין בלטי ומנצצי לבר וסלקי ונחתי לית מאן דיכיל לקיימא בהו בר משיח בטורח סגי. דא גניז לבתר דקיימא תרין שעתין ועשרין ותרין רגעין והאי שמא גליפא דע"ב אתוון קא נפיק וקיימא ותליא באויר אשעתא ופלגא כל הני שמהן לא נפקי ולא אתחזון אלא זמנא חדא ביומא אבל אינון אלפא ביתין אתחזון פרחין באוירא ומצרפין אלין באלין תלת זמנין ביומא כד פרחן אתוון דאלפא ביתין אלין פרחין מכאן ואלין מכאן ומתצרפן כלהו כד נחית תמן רב מתיבתא שארי משיח חמא בצרופא דאלפא ביתא אתוון כמה דחמא דניאל דאינון ממתוס ננקפי אאלרן. כל מעלי שבתא כד מקדשין ישראל יומא לתתא כרוזא כריז לארבע סטרי עלמא אתכנשו משריין קדישין אתקנו כרסיין (קדישין) מאן חמי חדוה בתלת מאה ותשעין רקיעין כמה ממנן כמה שלטונין מתכנשין לאתרייהו. כיון דישראל לתתא מקדשין (וקב"ה) כדין אתער אילנא דחייא ואקיש באינון טרפין דיליה רוח נשיבו חד מגו עלמא דאתי ואינון ענפין דאילנא מתנענען וסלקין ריחין דעלמא דאתי ההוא אילנא דחיי אתער ואפיק נשמתין קדישין ופריש על עלמא. ועם כל דא נשמתין נפקין ונשמתין עאלין אלין מתערי אלין. אלין נפקין ואלין עאלין ואילנא דחיי בחדוה. וכדין ישראל כלהו מתעטרין בעטרין דאינון נשמתין קדישין כלהו בחדוה בנייחא. וכלה שבת אית לון ההוא חדוה וההוא נייחא וכל צדיקייא די בגנתא כלהו סלקין ומתענגין בענוגא עלאה דעלמא דאתי. כיון דנפיק שבתא כלהו נשמתין פרחין וסלקין. תא חזי כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא על עמא קדישא ונשמתין דצדיקייא סלקין לעילא. כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אינון דשארו עלייהו דישראל ונשמתין נחתין אינון נשמתין דצדיקייא כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו דישראל סלקי וקיימין בדיוקנא קמי מלכא קדישא וקב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוה לכו בההוא עלמא באורייתא. זכאה איהו מאן דחדושא דאורייתא אמרת קמיה. כמה חדוה עביד קב"ה כניש לפמליא דיליה ואמר שמעו חדושא דאורייתא דאמרת נשמתא דא דפלו' וכלהו מוקמי ההיא מלה בתרי מתיבתי. אינון לתתא וקב"ה לעילא חתים לההיא מלה. תא חזי כד מלה אתחדש באורייתא ונשמתא דנחתא בשבתא אתעסקת באינון מלין חדתין וסלקי לעילא. כל פמליא דלעילא צייתין לההוא מלה וחיות הקדש מתרבן בגדפין ומתלבשן בגדפין. וכד שאיל לון קב"ה ולא תבין ושתקין כדין חיות הקדש מה כתיב {{צ|בעמדם תרפינה כנפיהם}} כמה דאת אמר כי עמדו לא ענו עוד וכפתחו עמדו כל העם. ואי תימא שתיקה אמאי קרו ליה עמידה אלא בדבורא אית ז' שייפין דמתנענען בהדיה. לבא. ריאה. קנה. לשון. שניים. שפוון. בשר. ובשתיקה קיימו בקיומייהו בלא נענועא. ועל דא קרי לשתיקה עמידה דהא רב המנונא סבא (נ"א רב מתיבתא) אמר ישלח עזרך מקדש וגו'. מקדש דא קדוש ידים. ומציון יסעדך דא המוציא דאיהו סעיד לבא דבר נש. יזכור כל מנחותיך כל לאסגאה מלה אחרא. דא נטילת ידים בתרייתא. ועולתך ידשנה סלה דא ברכת המזון בזמון. ואי את עביד כן יתן לך כלבבך וכל עצתך ימלא. ובשבת מקדש דא קדושא רבא ועל מלה דא אתעטרו צדיקייא בגן עדן משבת לשבת אחרא. תו פתח ואמר על הר <קטע סוף=דף קעג א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעג|ב}}<קטע התחלה=דף קעג ב/>גבוה עלי לך מבשרת ציון וגו'. על הר גבוה האי ודאי הר העבדים אתר דמשה אתקבר. והא אוקמוה דשכינתא תסלק לתמן ותבשר עלמא. אבל כלא איהו. מבשרת ציון דא איהי חפצי בה אתתא דנתן בר דוד אימא איהי דמשיחא מנחם ב"ר עמיא"ל ואיהי תיפוק ותבשר ואיהי בכללא דמבשרת ציון קלא ישתמע בעלמא ותרין מלכין יתערון בעלמא לאגחא קרבא ויפוק שמא קדישא על עלמא. מה תבשר ותימא (שם) הנה אֲדנָי יְהֹוִה בחזק יבא וזרועו מושלח לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. הנה שכרו אתו דקב"ה כריז בכל פמליא דלעילא ויימא לון אתכנשו ודאינו דינא. מאן דמסר נשמתיה על קדושת שמי אגריה מאי הוא ואינון יימרון כך וכך. מאן דסביל כמה חרופין וגדופין בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. מאן דאתענש בכל יומא עלי מהו אגריה. אינון אמרי כך. הדא הוא דכתיב {{צ|הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו}}. מהו ופעולתו אלא כמה דכתיב {{צ|מה רב טובך וגו'}}. פעלת לחוסים בך דא הוא פעולתו. נגד בני אדם מהו אלא נגד עכו"ם. אשר צפנת ליראיך. מהו {{צ|אשר צפנת}}? וכי מאן יגזול ויטול מן ידוי מה דהוא בעי למיהב דכתיב {{צ|צפנת}}. אלא פוק וחמי עובדין דרחמנו דעבד קב"ה במה דאיהו מחי ביה יהיב אסוותא. במה מחי בשמאלא. בימינא קריב ובשמאלא מחי. במה דמחי ביה יהיב אסוותא לעולם כתיב ירמיה א (?)צפון תפתח הרעה. ובצפון מחי. דמתמן נפקי כל דינין וכל גזירי. קשיין. וביה שרי כל אגר טב וכל טיבו דזמין קב"ה למיהב לישראל. לזמנא דאתי קרי קב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טוב לבני דסבלו כמה בישין בהאי עלמא על קדושת שמי. הב אגרין טבין דיהבית בך. הדא הוא דכתיב {{צ|אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו'}}. וכי ארחא הכי הוא דדרום לממנע ברכאן והא כל ברכאן מסטרא דדרום וכל טבין דעלמא מדרום נפקי ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב"ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב על כל מה דסבלו בגלותא ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב {{צ|אם לא כי צורם מכרם}} דא אברהם. הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי. ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר ויימא גבו מחוביהון גבו מחטאיהון א"ל קב"ה לאברהם ידענא כלא איהו מה דאמרת לאנפין. אנא אוף הכי לאנפין. אל תכלאי אנא בעי לפייסא לך על בנך. לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון כמה וכמה סבלו על חוביהן ובגיני כך אומר לצפון תני. והיינו {{צ|אשר צפנת}}. ודא הוא מלה (ס"א דתהא) דההיא מבשרת. ותו תבשר זמנא תניינא בשעתא דשכינתא תסלק על ההוא טורא עלאה ותהך ותבשר לאבהן מיד תהך לירושלם ותחמי לה בחרבנא. תיעול לציון ותמן תקרקר קירא כמלקדמין על אתר בי מותבה ועל יקרא דילה בההוא אתר. ותמן אומיאת דלא תיטול מתמן ולא תפוק עד דקב"ה יפרוק לבנהא ודא חפצי בה. תבשד(?) כמלקדמין ואמרת צהלי ורני יושבת ציון כי גדול בקרבך וגו'. מאי {{צ|גדול בקרבך}}? דא קב"ה דאיהו אתי לגבה לאקמא לה מעפרא ויימא לה התנערי מעפר קומי שבי ירושלם ירושלם איהי וירושלם שמה ודאי. ובדא אוף הכי כמה חדו על חדו הוי לצדיקייא בגן עדן ובגין כך זכאה איהו מאן דנשמתיה בשבת אסהידת קמי מלכא על חדושא דאורייתא דקב"ה. וכל פמליא דיליה וכל אינון נשמתין דצדיקייא דהוו בגן עדן כלהו מתעטרן בההוא מלה. תו שמענא בוצינא <קטע סוף=דף קעג ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קעד|א}}<קטע התחלה=דף קעד א/>קדישא דכמה יקר על יקר ועטרה על עטרה מעטרן לאבוה דההוא ב"נ תמן בשעתא דאמר קב"ה אתכנשי למשמע חדושא ומלין חדתין דאורייתא משמיה דפלוני בר פלוני כמה אינון דנשקין על רישיה כמה צדיקייא מעטרין ליה כד נחתין. זכאה חולקהון דכל אינון דמשתדלין באורייתא יומא דשבתא משאר יומין. ע"כ: רעיא מהימנא (במדבר ט"ו) רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ וְגוֹ', פִּקּוּדָא דָּא לְהַפְרִישׁ חַלָּה לַכֹּהֵן. חַלָּ"ה הָכִי חוּשְׁבָּנֵיהּ, מ"ג בֵּיצִּים, וְחוֹמֶשׁ בֵּיצָּה, חַד מֵחֲמֵשׁ. וְאִית חוֹמֶשׁ חַד מִן חַמְשִׁין, דְּאִיהוּ ן'. וְדָא סִימַן מָגֵ"ן, דְּאִיהוּ מִיכָאֵ"ל גַּבְרִיאֵ"ל נוּרִיאֵ"ל. חַלָה, שְׁכִינְתָּא. דִּבַאֲתָר דְּאִלֵּין מַלְאֲכִין תַּמָּן, אֲבָהָן תַּמָּן. וּבְאַתְרָא דַּאֲבָהָן תַּמָּן, שְׁכִינְתָּא תַּמָּן. וּבָה וַיְחַל, בָּהּ צַּלֵּינָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לב) וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי יְיָ אֱלֹהָיו. (דברים ג) אֲדֹנָי יֶדוִֹד אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ. וּבָהּ חָלָה זְכוּת אָבוֹת. וּבָהּ תָּמָה זְכוּת אָבוֹת לָרְשָׁעִים. דַּהֲווֹ מְקַבְּלִים אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא. דְּמִסִטְרָא דִּימִינָא, דְּתַמָּן י' דְּאִיהוּ חָכְמָה, שֵׁרוּתָא דִּשְׁמָא דַּיְדוָֹד, דְּאִיהוּ אַחְזֵי זְכוּתָא עַל בְּנָהָא מִימִינָא, דְּתַמָּן רמ"ח פִּקוּדִין דַּעֲשֵׂה. מִסִּטְרָא דְּאָת ה' בַּתְרָאָה, דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא דִּגְבוּרָה, דְּתַמָּן לֹא תַּעֲשֶׂה, דְּאִינּוּן שס"ה, דְּתַמָּן נִדוֹנִין רְשָׁעִים גְּמוּרִים, תָּמָה לוֹן זְכוּת אָבוֹת, וְאִתְהַפָּךְ לוֹן שֵׁם יְהוָֹ"ה, הוה"י. וְאוֹלִיפְנָא מֵהָמָן הָרָשָׁע, (אסתר ה) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוְֹה לִי. (ע"כ רעיא מהימנא) {{צ|ויאמר יהוה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם וגו'}}. {{ש}} ר' חזקיה פתח: {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול וגו'}}. כמה זכאין אינון ישראל דקב"ה בעי ביקרהון על כל בני עלמא ויהב לון אורייתא קדישא ויהב לון נביאי מהימני דמדברי להו באורייתא בארח קשוט. תא חזי כל נביאי ונביאי דאוקים קב"ה לישראל כלהו אתגלי קב"ה עלייהו בדרגין עלאין קדישין וחמו זיו יקרא קדישא דמלכא מאתר עלאה אבל לא קריב כמשה דהוה קריב למלכא יתיר מכלא דהא זכאה חולקיה יתיר מכל בני עלמא דעליה כתיב {{צ|פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות}} ושאר נביאי הוו חמאן מאתר רחיקא כמה דאת אמר מרחוק יהוה נראה לי א"ר חזקיה הכי אוליפנא כתיב {{צ|וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי}}. {{צ|וילך איש}} - דא קב"ה כמה דאת אמר {{צ|יהוה איש מלחמה}}. {{צ|מבית לוי}} - דא קב"ה אתר דחכמה עלאה וההוא זוהר (ס"א נהר) מתחברן כחדא דלא מתפרשן לעלמין. {{צ|מבית לוי}} - דאשרי לויתן (ס"א כל חידו) בלחודוי בעלמא הדא הוא דכתיב {{צ|לויתן זה יצרת לשחק בו}}. {{צ|ויקח את בת לוי}} - דא קב"ה אתר דנהירו דסיהרא נהיר. {{צ|ותהר האשה ותלד בן}}. {{צ|האשה}} ודאי כמה דאת אמר {{צ|לזאת יקרא אשה}}. בקדמיתא {{צ|בת לוי}} הכי הוא ודאי וכי בת לוי בקדמיתא והשתא אשה? אלא הכי אוליפנא אתתא עד לא אזדווגת אתקריאת 'בת פלוני', בתר דאזדווגת אתקרי' 'אשה'. והכא בת ואשה כלא בחד דרגא היא. {{צ|ותצפנהו שלשה ירחים}} - אלין תלת ירחין דדינא קשיא שריא בעלמא. ומאי נינהו תמו"ז וא"ב וטב"ת. מאי קא משמע לן דעד דלא נחת משה לעלמא שכיח הוה הוא לעילא ועל דא אזדווגת ביה שכינתא מן יומא דאתיליד. מכאן אמר רבי שמעון רוחיהון דצדיקייא שכיחין אינון לעילא עד לא יחתון לעלמא. {{צ|ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו וגו'}} מאי {{צ|ותקח לו תיבת גמא}}? דחפת ליה בסימנהא למהוי נטיר מאינון נוני ימא דשאטין בימא רבא כמה דכתיב {{צ|שם רמש ואין מספר}}, והיא חפת ליה למהוי נטיר מנייהו בחפו (ס"א דסטרא דיובלא יקירא) דבני ימא בלא יקירא בתרי גוונין בחיוור ואוכס ואנח ליה למשה למישט בינייהו <קטע סוף=דף קעד א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעד|ב}}<קטע התחלה=דף קעד ב/>לאשתמודע ביניהון בגין דזמין הוא לסלקא בינייהו זמנא אחרא לקבלא אורייתא. {{צ|ותרד בת פרעה}} - דא היא דאתיא מסטרא שמאלא דדינא קשיא כמה דאתמר {{צ|לרחוץ על היאור}}. {{צ|על היאור}} דייקא ולא "על הים". ואיתימא הא כתיב {{צ|ומטך אשר הכית בו את היאור}}. ומשה לא הכה אלא בים וקרייה קרא יאור אלא יאור הוה דמחא אהרן על ידא דמשה ושווייה קרא דאיהו עבד כהאי גוונא {{צ|וימלא שבעת ימים אחרי הכות יהוה את היאור}} ואהרן הכה אלא (ס"א על דא) עד דאתא סטרא דקב"ה קרייה קרא הכות יהוה לבתר קרייה בשמא דמשה. {{צ|ונערותיה הולכות}} - אינון שאר משריין דאתיין מסטרא דא. {{צ|ותפתח ותראהו את הילד}} - {{צ|ותראהו}} - "ותרא" מבעי ליה! מאי {{צ|ותראהו}}? והא אמר רבי שמעון לית לך מלה באורייתא או את חד באורייתא דלא אית ביה רזין יקירין ועלאין. אלא הכי אוליפנא רשימא דמלכא ומטרוניתא אשתכח ביה ואינון רשימא דוא"ו ה"א מיד {{צ|ותחמול עליו וגו'}}. עד כאן לעילא. מכאן ולהלאה לתתא בר האי קרא דכתיב {{צ|ותתצב אחותו מרחוק}} - אחותו דמאן? אחותו דהאי איהו דקרא לכנסת ישראל אחותי כמה דאת אמר {{צ|פתחי לי אחותי}}. {{צ|מרחוק}} כמה דאת אמר {{צ|מרחוק יהוה נראה לי}} מאי משמע? משמע דאינון זכאין עד דלא נחתו לעלמא אשתמודען אינון לעילא לגבי כלא וכ"ש משה ומשמע דנשמתהון דצדיקייא אתמשך מאתר עלאה כמה דאוקימנא. ורזא דמלה אוליפנא דמשמע דאב ואם אית לנשמתא כמה דאית אב ואם לגופא בארעא ומשמע דבכל סטרין בין לעילא בין לתתא מדכר ונוקבא כלא אתיא ואשתכח והא אוקמוה רזא דכתיב {{צ|תוצא הארץ נפש חיה}}. {{צ|הארץ}} - דא כנסת ישראל. {{צ|נפש חיה}} - נפשא דאדם קדמאה עלאה כמה דאתמר. אתא רבי אבא ונשקיה אמר ודאי שפיר קא אמרת והכא הוא כלא. זכאה חולקיה דמשה נביאה מהימנא על כל שאר נביאי עלמא בגין כך לא אשתדל ביה כד אסתלק מעלמא בר קב"ה דאעליה לפרגודיה ועל דא סליק משה בנבואה עלאה ובדרגין יקירין מכל נביאי עלמא ושאר נביאי חמאן בתר כותלין סגיאין. {{צ|ויראני את יהושע הכהן הגדול}}. מאי קא חמא דהוה קאים קמי מלאכא ומתלבש בלבושין מלוכלכין עד דכרוזא נפיק ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. אמר רבי יצחק כתיב הכא {{צ|ועומד לפני המלאך}}. מאי {{צ|לפני המלאך}}? דהוה דאין דינוי ההוא דכתיב ביה {{צ|ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא}}. מאי קא משמע לן דכל בר נש דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה - כדעייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטריך וקאים בדינא עליה. תא חזי כמה לבושין מזדמנין בההוא עלמא וההוא בר נש דלא זכי בהאי עלמא בלבושין דמצוה כד עייל לההוא עלמא מלבשין ליה בחד לבושא דאשתמודע לגבי מאריהון דגיהנם וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה דהא כמה <קטע סוף=דף קעד ב/>{{ממ זהר משולב|ג|קעה|א}}<קטע התחלה=דף קעה א/>גרדיני נמוסין זמינין לאחדא ביה ועיילי ליה לגיהנם ושלמה מלכא צווח ואמר {{צ|בכל עת יהיו בגדיך לבנים}}. תאנא ברזא דספרא דצניעותא ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע סהדי בהו תלין כענבים באתכלא צרירן בהו ז' רהיטין סהדין סהדותא ולא קיימין בדוכתייהו: <קטע סוף=דף קעה א/> {{ממ זהר משולב|ג|קעה|ב}}<קטע התחלה=דף קעה ב/>אמר רבי יהודה כמה סהדי עביד קב"ה לאסהדא בהו בבני נשא וכלהו בעיטא ובסהדותא קיימין לקבליה. קם בצפרא אושיט רגלוי למהך. סהדייא קיימין לקבליה מכריזין ואמרין {{צ|רגלי חסידיו ישמור וגו'}}. {{צ|שמור רגלך כאשר תלך}}. {{צ|פלס מעגל רגלך}}. אפתח עינוי לאסתכלא בעלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|עיניך לנכח יביטו}}. קם למללא סהדייא אמרי {{צ|נצור לשונך מרע וגו'}}. אושיט ידוי במלי עלמא סהדייא אמרי (שם) {{צ|סור מרע ועשה טוב}}. אי ציית להו יאות. ואי לא כתיב {{צ|והשטן עומד על ימינו לשטנו}} - כלהו סהדין עליה בחובוי לעילא. אי בעי בר נש לאשתדלא בפולחנא דקב"ה כלהו סהדין סניגורין קמיה וקיימין לאסהדא עליה טבאן בשעתא דאצטריך ליה. קם בצפרא מברך כמה ברכאן. אנו(?) תפילין ברישיה בין עינוי בעי לזקפא רישיה חמי שמא קדישא עלאה אחיד ורשים על רישיה ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה אושיט ידוי חמי ידא אחרא מתקשרא בקשורא דשמא קדישא אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דאמריה אתעטף בעטופא דמצוה בארבע זיויין דכסותיה ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא תליין מארבע זיויין ותליין בהו כענבים באתכלא. מה אתכלא דאיהו חד ותליין ביה כמה ענבים מהאי סטר ומהאי סטר כך האי מצוה חדא ותליין ביה כמה ענבים וזגין וזמורין צרירין בהו. שבעה רהיטין אלין אינון שבעה צרירין דתכלתא דבעי לכרכא ביה בכל חד וחד, או לאסגאה עד תליסר מאן דיוסיף לא יוסיף עלייהו על תליסר מאן דימעט לא ימעט משבעה. ותאנא האי תכלת הוא רזא דדוד מלכא ודא חוטא דאברהם דזכה ביה לבנוי בתרוי מאי תכלת תכלית דכלא (ודאי) רבי יהודה אומר כסא הכבוד אקרי. רבי יצחק אמר שבעה כריכן דאיהי שכינתא שביעתא דכלא ודאי דהא היא מתברכא משיתא אחרנין על ידא דצדיק ואי תלת עשר תלת עשר אינון כמה דאוקמוה בתלת עשר מכילן והאי היא פתחא דכלהו. והיא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור הוה תלוי לעילא מערסא דדוד דהא (דדוד) ודאי איהו כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה ובגין כך גוונוי עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסייא והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר {{צ|מצות המלך היא}} {{צ|מדוע אתה עובר את מצות המלך}}. {{צ|כי מצות המלך}}. ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב פתחו לי שערי צדק. וכתיב (שם) {{צ|זה השער ליהוה}} ועל דא כתיב {{צ|וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יהוה}} לאכללא בהאי כל שאר כתרין ועל דא אינון סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות ותנינן תשמישי מצוה נזרקין. ואי תימא הא לולב וערבה וכו' תשמישי קדושה אינון אמאי נזרקין. אלא תשמישי קדושה בגין דרשימין בכתיבה דשמא קדישא. א"ר יצחק אינון חוטין לאחזאה היך תליין מכאן ומכאן לד' סטרי עלמא מהאי אתר ואיהי שלטא על כלא ברזא דלב דאיהי לבא דכל האי עלמא ולבא דעלאי ותליא בלב עלאה וכלא הוא בלב דנפק מחכמה עלאה. א"ר יצחק שעורא דהאי (ס"א ואורכא) דהאי אתמר באתוון גליפן דר' אלעזר. א"ר יהודה אמר קב"ה מאן דבעי למהך בתר דחלתי יהך בתר לבא דא ובתר עיינין דקיימין עלה. מאן אינון עיינין כמה דאת אמר {{צ|עיני יהוה אל צדיקים}} אבל אתם {{צ|לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם}}. מ"ט <קטע סוף=דף קעה ב/> {{ממ זהר משולב|ג|קעו|א}}<קטע התחלה=דף קעו א/>בגין דאתם זונים אחריהם. אמר רבי חייא מאי טעמא הכא יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים אלא בגין דכד נפקו ממצרים בהאי חולקא עאל ובהאי קטיל קב"ה קטולא דמצרים ועל דא באתריה אתדכר ובאתריה אזדהר להו בדא. מאי באתריה בגין דהאי מצוה היא אתר דילה. תאני ר' ייסא כתיב {{צ|כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות}}. {{צ|כימי}} - "כיום" מבעי ליה דהא בחד זמנא נפקו ולא אתעכבו!? אלא כאינון יומין עלאין דאתברכא בהו כנסת ישראל כך זמין קב"ה לאפקא להו ישראל מן גלותא וכדין כתיב {{צ|ואמרתם ביום ההוא הודו ליהוה קראו וגו' זמרו יהוה כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ}}. מאי {{צ|מודעת זאת}}? בגין דהשתא אשתמודעא זאת בעטופא דמצוה בההוא זמנא אשתמודעא זאת בכמה נמוסין דילה דיעביד קב"ה אתין ונסין בעלמא כדין כתיב {{צ|ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד}}. '''ברוך יהוה לעולם אמן ואמן. ימלוך יהוה לעולם אמן ואמן''': <קטע סוף=דף קעו א/> ==פרשת שלח לך - רעיא מהימנא== {{להשלים}} -------------- 3qjndcfnq8izvbe0c6k3p6eueiznc3r 0 268814 3016236 503157 2026-05-12T20:28:03Z ~2026-28676-63 45524 תקלדה 3016236 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|בראשית רבה|פה|יא|יב|יג|}}{{פמ|בראשית רבה|פה|יב}} יב וַיַּכֵּר יְהוּדָה וְגוֹ' רבי ירמיה בשם רבי שמואל בר רב יצחק בשלשה מקומות הופיעה רוה"ק, בבי"ד של שם בבי"ד של שמואל בבי"ד של שלמה. בבי"ד של שם ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני מהו ממני רבי ירמיה בשם ר' יצחק אמר הקב"ה אתם תהיו מעידים מה שבגלוי ואני מעיד עליו מה שבסתר בבי"ד של שלמה (מ"א ג) היא אמו מי אמר א"ר שמואל בת קול צווחת ואומרת היא אמו ודאי, בבי"ד של שמואל (ש"א יב) הנני ענו בי ויאמר עד ה' בכם ויאמר עד יצתה בת קול ואמרה עד מהו אומר בבני עלי (שם ב) ותהי חטאת הנערים גדולה וגו' וכתיב (שם) אשר ישכבון את הנשים הצובאות וגו' אפשר כן בניו של אותו צדיק היו עושין אותו מעשה אמור מעתה על ידי שהיו משהין את קיניהם לשילו להטהר והן משהין אותן חוץ לבתיהם לילה אחד העלה עליהם הכתוב כאלו שמשו עמהן ודכוותה (שם ח) ולא הלכו בניו בדרכיו ויטו אחרי הבצע אפשר בניו של שמואל הצדיק היו עושין אותו המעשה א"ר ברכיה מברכתא היתה עוברת בבאר שבע והיו מניחין צרכי צבור ועוסקין בצרכי עצמן ומכח אותו מעשה מעלה הכתוב כאלו לקחו שוחד ודכוותה ותשב בפתח עינים כדכתיב לעיל:<br /> hdam2056omncwitllplohn7b858nrgn 0 268868 3016248 522414 2026-05-13T05:31:48Z Ori229 476 פיסוק 3016248 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט|בראשית רבה|צב|ו|ז|ח|}}{{פמ|בראשית רבה|צב|ז}} "הן כסף וגו'" – תני רבי ישמעאל: זה אחד מעשרה קלים וחמורין שכתובים בתורה: :"הן כסף וגו' השיבנו אליך", ק"ו: "ואיך נגנב". :([[שמות ו]]) "הן בני ישראל לא שמעו אלי", וק"ו: "ואיך ישמעני פרעה". :([[במדבר יב]]) "ויאמר ה' אל משה: ואביה ירוק ירק בפניה", ק"ו: לשכינה י"ד יום. :([[דברים לא]]) "הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם", ק"ו: "ואף כי אחרי מותי". :([[ירמיהו יב]]) "כי את רגלים רצתה וילאוך", ק"ו: "ואיך תתחרה את הסוסים". :([[ירמיהו יב|שם]]) "ובארץ שלום אתה בוטח", וק"ו: "ואיך תעשה בגאון הירדן". :([[שמואל א כג]]) "הנה אנחנו פה ביהודה יראים", וק"ו: "ואף כי נלך קעילה". :([[משלי יא]]) "הן צדיק בארץ ישולם", ק"ו: "ואף כי רשע וחוטא". :([[אסתר ט]]) "ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה וגו'", וק"ו: "בשאר מדינות המלך מה עשו". :([[יחזקאל טו]]) "הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה", ק"ו: "אף כי אש אכלתהו ויחר". 5j0blut1colo790cixvscuzqz9wvmtp 0 295320 3016219 3009151 2026-05-12T18:42:49Z Sije 2668 הוספת [[קטגוריה:הקדמות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3016219 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד}} סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת<br> ==הַקְדָּמָה א'== מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע שֶׁהוּא אָדָם וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם דִּקְדֻשָּׁה, אֲשֶׁר זָכָה לְהַשְׁלִים דְּמוּת אָדָם כִּי זֶה כָּל הָאָדָם הֲלֹא הוּא כְּבוֹד אֲדוֹנֵינוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתֵּנוּ גְּאוֹן עֻזֵּנוּ, הָרַב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא בּוּצִינָא רַבָּא בּוּצִינָא עִלָּאָה בּוּצִינָא יַקִּירָא וְקַדִּישָׁא קְדֻשַּׁת-שֵׁם מוֹרֵנוּ הָרַב נַחְמָן, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה נִין וָנֶכֶד לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הָאֱלֹקִי הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה אֲשֶׁר כְּבָר נֶהֱנוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹרוֹ בְּחִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר כְּבָר יָצְאוּ לְאוֹרָה רַבִּים רָאוּ וַיִּשְׂמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ וְהָאֱמֶת יוֹרֶה דַּרְכּוֹ וְהִנֵּה עוֹד רְאֵה זֶה נִמְצָא בְּאַמְתְּחוֹתֵינוּ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת אֲשֶׁר זָכִינוּ לִשְׁמֹעַ פֶּה אֶל פֶּה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר אִזֵּן וְחִקֵּר וְתִקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה וְהִלְבִּישׁ וְהִסְתִּיר הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וַעֲצוּמוֹת בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד.<br> כִּי זֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאֻלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לְדַבֵּר בְּנִסְתְּרוֹת ה' הָיוּ מְדַבְּרִים בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל וְהִלְבִּישׁוּ סִתְרֵי תּוֹרָה גִּנְזַיָּא דְּמַלְכָּא בְּכַמָּה וְכַמָּה לְבוּשִׁים מִלְּבוּשִׁים שׁוֹנִים כַּמּוּבָא אַחַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ וּבֶן הַשִּׁפְחָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָז שֶׁבַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ הַחֲבֵרִים מְדַבְּרִים וּמְשִׂיחִים קַבָּלָה הָיוּ מְשִׂיחִים בְּלָשׁוֹן כָּזֶה כִּי עַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים קַבָּלָה בְּאִתְגַּלְיָא וְכוּ', וְעַל פִּי רֹב אַחַר כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת הָיָה מְגַלֶּה קְצָת מְעַט פָּחוֹת מִטִּפָּה מִן הַיָּם אֵיזֶה רְמָזִים לְהֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים כַּמְבֹאָר לְקַמָּן בִּמְקוֹמָם הַדְּבָרִים וְהָרְמָזִים שֶׁסִּפֵּר אַחַר כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה וְהִנֵּה עַד הֵנָּה הָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גְּנוּזִים אֶצְלֵנוּ אַךְ לִהְיוֹת רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשֵׁנוּ מִי יַרְאֵנוּ טוֹב כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לִשְׁמֹעַ תָּמִיד דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבְיִחוּד אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר אֲשֶׁר לֹא זָכוּ עֲדַיִן שֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיהֶם כִּי אִם בְּהַעְתָּקוֹת בִּכְתָב עַל-יְדֵי סוֹפְרִים שׁוֹנִים אֲשֶׁר נִתְרַבּוּ הַטָּעֻיּוֹת בָּהֶם מְאֹד וְקִלְקְלוּ הַמְכֻוָּן.<br> <br> עַל כֵּן תְּשׁוּקָתָם הַגְּדוֹלָה אִלְּצוּנוּ, וְכָסְפָּם הֶחָזָק דְּחָקוּנוּ עַד אֲשֶׁר הֻכְרַחְנוּ לְמַלֹּאת רְצוֹנָם לַהֲבִיאָם לְבֵית הַדְּפוּס וְגַם כִּי הָיָה לָנוּ גִּלּוּי דַּעַת מִפִּי רַבֵּנוּ הַגָּדוֹל, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֲשֶׁר פַּעַם אֶחָד גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרוֹצֶה לְהַדְפִּיס סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים בְּדַעְתִּי לְהַדְפִּיס סֵפֶר מַעֲשִׂיּוֹת וְיִהְיֶה לְמַעְלָה כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וּלְמַטָּה בִּלְשׁוֹן לַעַז וְאָמַר: הֲלֹא מַה יּוּכְלוּ הָעוֹלָם לְדַבֵּר עַל זֶה, הֲלֹא עַל כָּל פָּנִים הֵם מַעֲשִׂיּוֹת נָאִים לְסַפֵּר וְכוּ' כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ וְזֶה אֲשֶׁר הֵעִירוּנוּ לַהֲבִיאָם לְבֵית הַדְּפוּס.<br> <br> וְאִם אָמְנָם יָדַעְנוּ וְלֹא נֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ כִּי רַבִּים קָמוּ עָלָיו עִם כָּל זֶה הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ וַאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וְהַשֵּׁם הַטּוֹב יַעֲשֶׂה הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וְהֶחָדֵל יֶחְדַּל וְגַם כִּי תְּהִלָּה לָאֵל עַד כֹּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ כִּי נִתְפַּשְּׁטוּ חִבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּקֶרֶב עַם קָדוֹשׁ בְּקָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ דְּבָרָיו לָהֶם לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וַתְּהִי בְּפִיהֶם כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבוֹ כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשָׁם וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֵּל פִּיהֶם וְרַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אִתָּם אֶת הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם אֲשֶׁר לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עָלֵינוּ לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בַּדָּבָר הַזֶּה כִּי הוּא כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא וְכַמָּה עָלְמִין אִתְהַפְּכוּ בְּגִינַיהוּ עַל יְדֵי רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת שֶׁנִּתְרַבּוּ בְּיָמֵינוּ בֵּין הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים וּמִי יָבוֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ אֶת אֲשֶׁר כְּבָר עָשָׂהוּ אַךְ זֹאת לָדַעַת כִּי כָּל כַּוָּנָתֵנוּ בְּהַדְפָּסַת אֵלּוּ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת הוּא רַק בִּשְׁבִיל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַחוֹסִים בְּצֵל קָדְשׁוֹ הַתְּאֵבִים וּמְצַפִּים וּמִשְׁתּוֹקְקִים לִשְׁמֹעַ דְּבָרִים קְדוֹשִׁים וְאִם אָמְנָם הַדְּבָרִים הַנִּדְפָּסִים בַּסֵּפֶר, כְּאִלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּקָהָל רָב לְעֻמַּת זֶה רָאִינוּ כִּי כְּבָר הִתְחִילוּ הַדְּבָרִים לְהִתְפַּשֵּׁט בִּכְתָב עַל יְדֵי הַעְתָּקוֹת רַבּוֹת וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים לִדְבָרִים הַנִּדְפָּסִים וְגַם לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּבְּרָם כִּי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם יִרְאֶה וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יָבִין כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם כִּי דְּבָרִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים בְּרוּם גָּבְהֵי מְרוֹמִים.<br> <br> וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵרוּשׁ שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת יֵשׁ בּוֹ כַּוָּנָה עֲצוּמָה וּמִי שֶׁמְּשַׁנֶּה דִּבּוּר אֶחָד מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת מִכְּפִי מַה שֶּׁאֲמָרוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ הוּא מְחַסֵּר הַרְבֵּה מֵהַמַּעֲשֶׂה וְאָמַר שֶׁאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם חִדּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד וְיֵשׁ בָּהֶם דְּרָכִים וְנִסְתָּרוֹת וְעַמְקוּת מֻפְלָג מְאֹד וּרְאוּיִים לְדָרְשָׁם בָּרַבִּים לַעֲמֹד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי הֵם חִדּוּשִׁים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד גַּם מִי שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם וּבָקִי הֵיטֵב בְּסִפְרֵי קֹדֶשׁ וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יוּכַל לְהָבִין וְלָדַעַת קְצָת מְעַט רְמָזִים בְּאֵיזֶה מַעֲשִׂיּוֹת אִם יָשִׂים לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶם הֵיטֵב גַּם יֵשׁ בָּהֶם הִתְעוֹרְרוּת מוּסָר נִפְלָא וְעָצוּם מְאֹד בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת, יְבִינֵם הַמַּשְׂכִּיל בְּעַצְמוֹ כִּי רֻבָּם כְּכֻלָּם מְעוֹרְרִים וּמַמְשִׁיכִים אֶת הַלֵּב מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לַעֲסֹק רַק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה תָּמִיד וְלַהֲפֹךְ פָּנָיו מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם לְגַמְרֵי כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ אִם יִסְתַּכֵּל בָּהֶם בֶּאֱמֶת אוּלָם תַּכְלִית כַּוָּנוֹת אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת רָחוֹק מְאֹד מִדַּעַת אֱנוֹשׁ וְעָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּשֶׁבַח תִּפְאֶרֶת גְּדֻלַּת הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ כִּי גָּבְהוּ מִדַּעְתֵּנוּ וְכָל הַמּוֹסִיף לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח גְּדֻלָּתָם וְעַמְקוּתָם הוּא גּוֹרֵעַ רַק אָמַרְנוּ לְהָעִיר קְצָת לְבַב אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לְמַעַן לֹא יִשְׁכְּחוּ נִפְלְאוֹתָם אֲשֶׁר הֶרְאָם מֵרָחוֹק כְּמָאן דְּמַחְוֵי בְּמָחוֹג עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים עַל יְדֵי מְעַט הָרְמָזִים אֲשֶׁר גִּלָּה לְעֵינֵינוּ אַחַר סִפּוּר כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה כִּי הַאַף אָמְנָם נִרְשְׁמוּ קְצָת הָרְמָזִים שֶׁנִּשְׁמְעוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אַךְ זֶה בָּרוּר לְכָל מַשְׂכִּיל כִּי אֵין דּוֹמֶה הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי הֶחָכָם בְּעַצְמוֹ לְהָרוֹאֶה הַדְּבָרִים בַּסֵּפֶר וּבְיוֹתֵר בְּדַרְכֵי רְמָזִים כָּאֵלֶּה אֲשֶׁר אֵינָם מוּבָנִים כִּי אִם עַל יְדֵי תְּנוּעַת הָאֵיבָרִים בְּנִעְנוּעַ הָרֹאשׁ וּקְרִיצַת הָעַיִן וּנְטִיַּת הַיָּד וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה אֲשֶׁר עַל יָדָם דַּיְקָא יָבִין הַמֵּבִין קְצָת מְעַט וְיִשְׁתּוֹמֵם עַל הַמַּרְאֵה וְעֵינָיו לְמֵרָחוֹק יַבִּיטוּ גְּדֻלַּת הַשֵּׁם וּגְדֻלַּת תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר נִתְלַבְּשָׁה בְּכַמָּה לְבוּשִׁים שׁוֹנִים כַּמְבֹאָר בְּכָל סִפְרֵי קֹדֶשׁ.<br> <br> עַד כֹּה הִגִּיעוּ דְּבָרִים הַמְּעוּטִים הַמַּחֲזִיקִים הַרְבֵּה לִבֵּנוּ יֶהְגֶּה אֵימָה, אַיֵּה סוֹפֵר אַיֵּה שׁוֹקֵל מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרֵנוּ מִי יָנוּד לָנוּ אֵשׁ אֹכְלָה מִי יַעֲמֹד בַּעֲדֵינוּ נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמַיִם בְּיָדוֹ נַפְקִיד רוּחֵנוּ אֵלֶיךָ ה' נִשָּׂא נַפְשֵׁנוּ עַד הֵנָּה רַחֲמֶיךָ עֲזָרוּנוּ עָזְרֵנוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעָנְנוּ וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ עַד יָבוֹא מוֹרֵה צֶדֶק לַעֲדָתֵנוּ וְיִבְנֶה בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ חֲזֵה צִיּוֹן קִרְיַת מוֹעֲדֵנוּ מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן הֲלֹא כֹּה דִּבְרֵי הַכּוֹתֵב וְהַמְסַדֵּר וְהַמַּעְתִּיק לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק<br> נְאֻם הַקָּטָן נָתָן בֶּן אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נַפְתָּלִי הֶערְץ יצ"ו מִנֶּעמְרָאב רַבָּתִי חֲתַן הָרַב הַגָּאוֹן הֶחָסִיד הַמְפֻרְסָם בְּכָל קַצְוֵי אֶרֶץ כְּבוֹד קְדֻשַּׁת מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי דָּוִד צְבִי זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁהָיָה אַב בֵּית-דִּין בִּקְהִלַּת-קֹדֶשׁ קְרֶעמִינִיץ וְהַגָּלִיל וּבִקְהִלַּת-קֹדֶשׁ שַׁארִיגְרַאד וּבִקְהִלַּת-קֹדֶשׁ מָאהְלוּב וְהַגְּלִילוֹת.<br> <br> קֹדֶם שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה רִאשׁוֹנָה שֶׁבְּסֵפֶר זֶה עָנָה וְאָמַר בְּסִפּוּרֵי הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִים יֵשׁ בָּהֶם נִסְתָּרוֹת הַרְבֵּה וּדְבָרִים גְּבוֹהִים מְאֹד אַךְ שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי חָסֵר מֵהֶם הַרְבֵּה וְגַם נִתְבַּלְבְּלוּ, וְאֵינָם מְסַפְּרִים אוֹתָם כְּסֵדֶר כִּי מַה שֶּׁשַּׁיָּךְ בַּתְּחִלָּה מְסַפְּרִים בַּסּוֹף וְכֵן לְהֵפֶךְ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲבָל בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים הָעוֹלָם דְּבָרִים נֶעְלָמִים גְּבוֹהִים מְאֹד וְהַבַּעַל- שֵׁם-טוֹב זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, הָיָה יָכוֹל עַל יְדֵי סִפּוּר מַעֲשֶׂה לְיַחֵד יִחוּדִים כְּשֶׁהָיָה רוֹאֶה שֶׁנִּתְקַלְקְלוּ צִנּוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים וְלֹא הָיָה בְּאֶפְשָׁר לְתַקֵּן אוֹתָם עַל-יְדֵי תְּפִלָּה הָיָה מְתַקְּנָם וּמְיַחֲדָם עַל יְדֵי סִפּוּר מַעֲשֶׂה וְעוֹד דִּבֵּר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּעִנְיָן זֶּה וְאַחַר-כָּךְ הִתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשֶׂה שֶׁבַּדַּף הַסָּמוּךְ וְאָמַר בַּדֶּרֶךְ סִפַּרְתִּי מַעֲשֶׂה וְכוּ' וְדַע שֶׁהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּפֵּר רַבֵּנוּ רֻבָּם כְּכֻלָּם הֵם מַעֲשִׂיּוֹת חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם רַק הוּא בְּעַצְמוֹ סִפְּרָם מִלִּבּוֹ וְדַעְתּוֹ הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי הַהַשָּׂגָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִשִּׂיג בְּרוּחַ קָדְשׁוֹ שֶׁהָיָה מַלְבִּישׁ אוֹתָהּ הַהַשָּׂגָה בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲשֶׂה וְהַמַּעֲשֶׂה בְּעַצְמָהּ הִיא מַרְאֶה נוֹרָאָה וְהַשָּׂגָה עֶלְיוֹנָה מְאֹד שֶׁהִשִּׂיג וְרָאָה בְּמָקוֹם שֶׁרָאָה וְגַם לִפְעָמִים הָיָה מְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵהַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁמְּסַפְּרִין הָעוֹלָם אֲבָל הוֹסִיף בָּהֶם הַרְבֵּה, וְהֶחֱלִיף וְתִקֵּן הַסֵּדֶר עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה סִפּוּר הַמַּעֲשֶׂה לְגַמְרֵי מִמַּה שֶּׁהָעוֹלָם מְסַפְּרִין וְכַנַּ"ל: אֲבָל לֹא נִכְתְּבוּ בְּזֶה הַסֵּפֶר מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת כִּי אִם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם וּשְׁאָר כָּל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם חֲדָשׁוֹת לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא נִשְׁמְעוּ מֵעוֹלָם בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהִתְחִיל רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, לַעֲסֹק בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אָמַר בְּפֵרוּשׁ בָּזֶה הַלָּשׁוֹן: הִנְנִי אַתְחִיל לְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת, (אִיךְ וֶועל שׁוֹין אָן הֵייבְּן מַעֲשִׂיּוֹת דֶּער צֵילִין), וְכַוָּנוֹת דְּבָרָיו הָיָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל לָכֶם לָשׁוּב אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי הַתּוֹרוֹת וְהַשִּׂיחוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת וְכַיּוֹצֵא בָזֶה מַה שֶּׁעָסַק בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת כָּל יָמָיו לַהֲשִׁיבֵנוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ וּמֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל כָּל אֵלֶּה עַל כֵּן הוּא מַתְחִיל לַעֲסֹק בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וְאָז בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן אָמַר הַתּוֹרָה הַמַּתְחֶלֶת פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ וְכוּ' דָּא אוֹרַיְתָא דְעַתִּיקָא וְכוּ' הַנִּדְפֶּסֶת בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּדַף קנ"ז וְשָׁם מְבֹאָר בְּסוֹף הַמַּאֲמָר קְצָת מֵעִנְיַן סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁעַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת מְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה אֶת בְּנֵי אָדָם שֶׁנָּפְלוּ בְּשֵׁנָה וִישֵׁנִים אֶת יְמֵיהֶם וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וְיֵשׁ מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁהֵם בְּקֶרֶב שָׁנִים, וְיֵשׁ סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת עַתִּיק וְכוּ', עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְתָבִין וְתַשְׂכִּיל קְצַת מִן מוֹצָא דָּבָר עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים שֶׁל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת מַגִּיעִים, וּמֶה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה בָּזֶה, וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת אֲפִלּוּ עַל פִּי פָּשׁוּט מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת כִּי כֻּלָּם הֵם סוֹדוֹת נוֹרָאוֹת וְיֵשׁ לָהֶם כֹּחַ גָּדוֹל לְעוֹרֵר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: <br> <br> חזק<br> <br> ==הַקְדָּמָה ב'== [נוסף בהדפסה שניה בשנת התק"נ לעמבערג] בִּהְיוֹתֵנוּ עוֹסְקִים בְּהַדְפָּסַת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בָּרִאשׁוֹנָה שָׁמוֹעַ שָׁמַעְנוּ קוֹל שָׁאוֹן בְּאָמְרָם, כִּי לֹא נָכוֹן לְהַדְפִּיס סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת כָּאֵלֶּה וְלִכְפֹּל דִּבְרֵיהֶם הוּא אַךְ לְמוֹתָר, וְאִם כְּבָר הִקְדַּמְנוּ בַּהַקְדָּמָה דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, שֶׁאָמַר שֶׁרְצוֹנוֹ לְהַדְפִּיס סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת וּמַה יּוּכְלוּ הָעוֹלָם לוֹמַר עַל זֶה, כִּי הֲלֹא עַל כָּל פָּנִים הֵם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת נָאִים וּכְבָר נִדְפְּסוּ בָּעוֹלָם כַּמָּה וְכַמָּה סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת רַבּוּ מִסַּפֵּר וְאֵין פּוֹצֶה פֶּה וּמְצַפְצֵף בִּפְרָט כִּי רֹב הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְסַפְּרִים בְּבֵאוּר מֵהִתְעוֹרְרוּת מוּסָר נִפְלָא מְאֹד, כְּגוֹן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה וְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְשׂ, וְכֵן בְּרֹב הַמַּעֲשִׂיּוֹת נִמְצָא מֵהֶם בְּבֵאוּר דִּבְרֵי חָכְמָה וּמוּסָר מִלְּבַד הַנִּסְתָּרוֹת בָּהֶם, וְגַם אֵצֶל כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת כְּבָר נִדְפְּסוּ הֶעָרוֹת וּמִקְצָת רְמָזִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים שֶׁגִּלָּה רַבֵּנוּ זַ"ל בְּעַצְמוֹ כַּמְבֹאָר לְעֵיל עַל כָּל זֶה אָמַרְתִּי לְהָעִיר עוֹד אֵיזֶה הֶעָרוֹת לְהֵיכָן מְרַמְּזִים הַמַּעֲשִׂיּוֹת לְפִי דַעְתִּי הַקְּלוּשָׁה וְהָרוֹצֶה לְהוֹסִיף יוֹסִיף: יָדוּעַ בְּכָל סִפְרֵי הַזֹּהַר וְהַתִּקּוּנִים וּבְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י זַצַ"ל שֶׁבַּת מֶלֶךְ הִיא כִּנּוּי לְהַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת-יִשְׂרָאֵל כִּבְיָכוֹל וּכְבָר נִתַּן לָנוּ רְשׁוּת לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה מִן הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר קְדָמוּנוּ אֲשֶׁר מִפִּיהֶם אָנוּ חַיִּים וְגַם דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּשְׁלֹמֹה בְּנוֹ הִשְׁתַּמְּשׁוּ בִּלְשׁוֹנוֹת הַלָּלוּ הַרְבֵּה מְאֹד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כָּל כְּבוּדָּה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה" וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה וְכָל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים שֶׁהוּא קֹדֶשׁ קָדָשִׁים שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כְּדַאי לוֹ מְיֻסָּד עַל סוֹד זֶה וְכָל כִּתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְסִפְרֵי הַזֹּהַר מְלֵאִים מִזֶּה כַּמְבֹאָר שָׁם: מָאן דְּקָטֵל לְחִוְיָא יָהֲבִין לֵהּ בְּרַתָּא דְּמַלְכָּא דְּהִיא צְלוֹתָא וּבִפְרָט בְּמַאֲמָר הַסָּבָא דְּמִשְׁפָּטִים שֶׁאָמַר: עוּלֵימְתָּא שַׁפִּירְתָּא דְּלֵית לָהּ עַיְנִין וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה רַבּוּ מִסַּפֵּר וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בַּ"יְהִי רָצוֹן" שֶׁקֹּדֶם תְּהִלִֹּים: וּלְחַבֵּר אֵשֶׁת נְעוּרִים עִם דּוֹדָהּ וְכוּ' וְכֵן בְּהַ"לְּשֵׁם יִחוּד" קֹדֶם הַנָחַת תְּפִלִּין הַנִּדְפָּס בְּ"שַׁעֲרֵי צִיּוֹן" אוֹמְרִים שָׁם וְהֶחָתָן וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, וּמִי שֶׁמְּעַיֵּן קְצָת בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַצַ"ל יִרְאֶה שָׁם בְּבֵאוּר שֶׁכָּל יְסוֹד הַקַּבָּלָה הוּא כְּדֶרֶךְ זֶה לְיַחֵד בְּחִינַת חָתָן וְכַלָּה דְּכוּרָא וְנֻקְבָּא וּמְבָאֵר שָׁם כָּל הַשֵּׁמוֹת וְהַסְּפִירוֹת וְכָל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת עַל דְּמוּת וְצֶלֶם שֶׁל פַּרְצוּף דְּכוּרָא וְכוּ' וּמְבֹאָרִים שָׁם בִּפְרָטִיּוּת כָּל הָאֵיבָרִים שֶׁלָּהֶם וְכָל עִנְיְנֵי יִחוּד וְזִוּוּג וְעִבּוּר וְהוֹלָדָה וִינִיקָה וְהִתְגַּדְּלוּת הַקָּטָן וְהַקְּטַנָּה עַד שֶׁנַּעֲשִׂים גְּדוֹלִים וְכוּ' וְכוּ' וְהוּא דָּבָר מְבֹאָר מְאֹד מְאֹד בְּכָל הָ"עֵץ חַיִּים" וּ"פְרִי עֵץ חַיִּים" וְגַם בְּאִדְּרָא רַבָּא בְּנָשׂא וְהַאֲזִינוּ מְדַבֵּר בְּדֶרֶךְ רֶמֶז מִזֶּה, וְגַם כָּל סֵפֶר שִׁיר הַשִּׁירִים מָלֵא מִזֶּה שֶׁפִּרֵט כָּל הָאֵיבָרִים שֶׁל הֶחָתָן שֶׁהַכַּלָּה מְשַׁבַּחַת אוֹתוֹ, וְכֵן פּוֹרֵט הָאֵיבָרִים שֶׁל הַכַּלָּה מַה שֶּׁהֶחָתָן מְשַׁבֵּחַ אוֹתָהּ וְגַם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, בַּמִּדְרָשִׁים הִמְשִׁילוּ מַתַּן תּוֹרָה לַחֲתֻנָּה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ זֶה מַתַּן תּוֹרָה וְכוּ' וְאָמְרוּ עַל פָּסוּק: לִקְרַאת הָאֱלֹקִים כְּחָתָן הַיּוֹצֵא לִקְרַאת כַּלָּה כִּי שַׁבָּת קֹדֶשׁ נִקְרָא כַּלָּה וּמַלְכְּתָא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה בּוֹאִי כַלָּה וְכוּ', הֲרֵי מְבֹאָר לָעַיִן שֶׁכָּל רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּנּוּ כְּלָלִיּוּת וְהִתְחַבְּרוּת הָעוֹלָמוֹת בְּשָׁרְשָׁן בְּשֵׁם חִבּוּר שֶׁל חָתָן וְכַלָּה, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם וְכָל הָאֵיבָרִים שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה כֻּלָּם הֵם צֶלֶם אֱלֹקִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹקִים בָּרָא אוֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים בְּבִרְכַּת נִשּׂוּאִין אֲשֶׁר בָּרָא אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד וְכוּ' כִּי הָאָדָם הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה הֵם חֵלֶק אֱלֹקִים מִמַּעַל מַמָּשׁ וּבָהֶם כָּלוּל הַשֵּׁם הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא וְאִם זוֹכִין שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם כִּי יֵשׁ בּוֹ יוּד וּבָהּ ה' וְכָל זֶה הוּא דְּבָרִים פְּשׁוּטִים וּמְבֹאָרִים לְעֵין כֹּל, וּכְבָר הִשְׁתַּמְּשׁוּ כָּל הַקַּדְמוֹנִים בִּלְשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה לְכַנּוֹת הִתְקָרְבוּת יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּשֵׁם חִבּוּר חָתָן וְכַלָּה, כִּי כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בְּשָׁרְשָׁהּ הָעֶלְיוֹן מְרַמֵּז לְחִבּוּר חָתָן וְכַלָּה הָעֶלְיוֹנִים שֶׁהִיא בְּחִינַת יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ כַּאֲשֶׁר כָּל סִפְרֵי הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, מְלֵאִים מִזֶּה כַּנַּ"ל וְגַם בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּקִּינוֹת שֶׁמְּקוֹנְנִין עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת-יִשְֹרָאֵל, אוֹמְרִים: אָז בַּהֲלֹךְ יִרְמְיָהוּ וְכוּ' אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר מְנֻוֶּלֶת מָצָא, וְכֵן בְּתִקּוּן שְׁלשָׁה מִשְׁמוֹרוֹת שֶׁהוּא מֵהַזֹּהַר חָדָשׁ מְדַבֵּר שָׁם גַּם כֵּן בִּלְשׁוֹנוֹת כָּאֵלֶּה כְּאִשָּׁה הַמְקוֹנֶנֶת עַל בַּעְלָהּ וְכוּ' עַיֵּן שָׁם. מִכָּל זֶה וְיוֹתֵר מִזֶּה מְבֹאָר לָעֵינַיִם שֶׁגָּלוּת הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת- יִשְׂרָאֵל הִיא בְּחִינַת אֲבֵדַת בַּת מֶלֶךְ וְהִתְרַחֲקוּתָהּ מִדּוֹדָהּ וְכוּ' וְעַיֵּן בְּסֵפֶר הַבָּהִיר בַּהַשְׁמָטוֹת שֶׁל זֹהַר בְּרֵאשִׁית מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם עַל לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה וְכוּ', מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּחַדְרֵי חֲדָרִים וְכוּ' וְנִשְּׂאָה לַמֶּלֶךְ גַּם נִתְּנָה לוֹ בְּמַתָּנָה וְלִפְעָמִים קוֹרֵא אוֹתָהּ בְּאַהֲבָתוֹ אֲחוֹתִי, כִּי מִמָּקוֹם אֶחָד הָיָה וְלִפְעָמִים קוֹרֵא אוֹתָהּ בִּתִּי כִּי בִּתּוֹ הִיא וְלִפְעָמִים קוֹרֵא אוֹתָהּ אִמִּי וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, עַל פָּסוּק: בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ לֹא זָז מֵחַבְּבָהּ עַד שֶׁקְּרָאָהּ בִּתִּי וְכוּ', וְכֵן בְּכָל סֵפֶר מִשְׁלֵי מְכַנֶּה הָאֱמוּנָה וְהַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּשֵׁם אִשָּׁה טוֹבָה אֵשֶׁת חַיִל וְהָאֱמוּנוֹת כָּזְבִּיּוֹת וְאֶפִּיקוֹרְסוּת בְּשֵׁם אִשָּׁה רָעָה אִשָּׁה זוֹנָה כַּמְבֹאָר בְּפֵרוּשׁ רַשִׁ"י וּבְכָל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, וּכְבָר נִדְפַּס מַעֲשֶׂה מֵהַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּסוֹף סֵפֶר תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף מֵהַסּוֹחֵר עִם אִשְׁתּוֹ שֶׁהָיוּ בַּיָּם וְכוּ' שֶׁמְּיֻסָּד עַל הַקְדָּמָה זוֹ שֶׁאִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא כְּנֶסֶת יִשְׁרָאֵל וְאַחֲרֵי הוֹדִיעַ ה' אוֹתָנוּ אֶת כָּל זֹאת עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקַל יוּכַל הַמְעַיֵּן הַמֵּבִין הָרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל בְּאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּעֵין הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בָּהֶם לִמְצֹא בָּהֶם דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים וְאִם אָמְנָם אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא עַד תְּכוּנָתָם לְהָבִין כָּל קִשּׁוּר הַמַּעֲשֶׂה מֵרֹאשָׁהּ לְסוֹפָהּ עִם כָּל זֶה יָבִין מְעַט מִזְּעֵיר מֵהֶם וְיֶעֱרַב לְנַפְשׁוֹ מְאֹד. <center>***</center> ==="וְהִנֵּה מַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹנָה..."=== וְהִנֵּה מַעֲשֶׂה הָרִאשׁוֹנָה מֵהַבַּת מֶלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָה זֶה מְבֹאָר שֶׁזֶּה סוֹד שְׁכִינָה בְּגָלוּת, כִּי גָּלוּת הַשְּׁכִינָה הִתְחִיל קֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם בְּסוֹד שְׁבִירַת כֵּלִים בְּסוֹד וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ וְכוּ', וְתֵכֶף שֶׁנִּבְרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן זֹאת לְהַעֲלוֹת כָּל הָעוֹלָמוֹת עַל מְכוֹנָם לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ תֵּכֶף בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁתִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בְּקָרוֹב בְּעֵת בִּיאַת מְשִׁיחֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אַךְ הוּא לֹא נִזְהַר מִלֶּאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת וְכוּ' שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּהַמַּעֲשֶּׁה הַנַּ"ל שֶׁהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת לֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְאָכַל הַתַּפּוּחַ וְעַל-יְדֵי-זֶה פָּגַם בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְחָזְרָה וְיָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְהָלְכָה לְמַטָּה בֵּין הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּיָּדוּעַ וְאַחַר-כָּךְ בָּא נֹחַ וְרָצָה לְתַקֵּן וְלֹא תִּקֵּן כִּי שָׁתָה וְנִשְׁכַּר בְּסוֹד וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וְכוּ' כַּמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מָה אֱנוֹשׁ וּרְוִי [מַה שֶׁהַשֵּׁנִי לְמַּלְכוּת] (וְ)לֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְשָׁתָה מִן הַיַּיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וּמֵאָז וָהָלְאָה כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר עוֹסְקִים בְּתִקּוּן זֶה עַד שֶׁיָּבֹא מְשִׁיחֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁאָז יִהְיֶה גְּמַר הַתִּקּוּן וּמַעֲשֶׂה זוֹ הִיא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן כִּי גַּם בְּכָל אָדָם בִּפְרָטוּת עוֹבֵר עָלָיו כִּמְעַט כָּל מַעֲשֶׂה זוֹ כֻּלָּהּ כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה לְהַעֲלוֹת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת לְאוֹקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא לְהוֹצִיא מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה מִבֵּין הָעַכּוּ"ם וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁנִּתְחַזְּרָה בֵּינֵיהֶם: אֲשֶׁר סוֹד כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ וְכָל הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ שֶׁכֻּלָּם מְיֻסָּדִים עַל קֹטֶב זֶה כַּמְבֹאָר בַּכְּתָבִים וַאֲפִלּוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְגַמְרֵי וַהֲמוֹן עַם שֶׁאֵין יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם עִם כָּל זֶה גַם הֵם אִם זוֹכִים לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְפִי עֶרְכָּם, דְּהַיְנוּ לָסוּר מֵרָע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב כִּי אֲפִלּוּ אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה וְאִם עֵינָיו לְנֹכַח יַבִּיטוּ לָסוּר מֵרָע וְלִבְחֹר בַּטּוֹב אָז נַעֲשִׂין כָּל הַתִּקּוּנִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מִמֵּילָא עַל יָדוֹ וְזוֹכֶה לְהָקִים הַשְּׁכִינָה מִנְּפִילָתָהּ כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ.<br> <br> נִמְצָא שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא עוֹסֵק לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַבַּת מֶלֶךְ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל אָבִיהָ שֶׁתָּשׁוּב אֶל אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ בְּסוֹד וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל כִּי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָם הֵם בְּחִינַת שֵׁנִי לַמֶּלֶךְ כִּי הֵם מוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם, מַה הוּא מְחַיֶּה מֵתִים רוֹפֵא חוֹלִים אַף יִשְׂרָאֵל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי מָה אֲנָא עָבֵד שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִלּוּלִי אַף אַתֶּם כֵּן וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹסֵק כִּבְיָכוֹל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת כְּמוֹ כֵן כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מִתְגַּלָּה אֵלָיו כִּבְיָכוֹל מִתּוֹךְ תֹּקֶף גָּלוּתָהּ וּמִתְעַלֶּמֶת וּמִסְתַּתֶּרֶת עַצְמָהּ וּבָאָה אֵלָיו בַּסֵּתֶר וּמְגַלֵּית לוֹ מְקוֹמָהּ וּמוֹשָׁבָהּ וּמַה לַּעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילָהּ בְּאֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לְמָצְאָהּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁגִּלְּתָה הַבַּת מֶלֶךְ אֶל הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת בְּאֵיזֶה תַּחְבּוּלוֹת יוּכַל לְהוֹצִיאָהּ וְהָעִנְיָנִים וְהַתַּחְבּוּלוֹת הַמְבֹאָרִים שָׁם הֵם מְבֹאָרִים בַּאֵר הֵיטֵב עַל פִּי פָּשׁוּט (כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ רַבֵּנוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּרֹב הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ קִשּׁוּר הַמַּעֲשֶׂה מְסַפֵּר דִּבְרֵי מוּסָר עַל פִּי פָּשׁוּט כַּמְבֹאָר לַמְעַיֵּן בָּהֶם) כִּי צְרִיכִין לִבְחֹר לוֹ מָקוֹם וְלִקְבֹּעַ לוֹ תְּשׁוּבָה וְתַעֲנִית וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתוֹ שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ וְכוּ' וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה שֶׁזֶּה עִקַּר הֲקָמַת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַכִּיר מַלְכוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת וְכֻלָּם יֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה וְכוּ' וּכְשֶׁהָאָדָם מַתְחִיל לַעֲסֹק בָּזֶה וּבוֹחֵר לוֹ מָקוֹם לְהִתְבּוֹדְדוּת לַעֲסֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִפְעָמִים זוֹכֶה שֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה זְמַן אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ מְאֹד לָבוֹא לִמְבֻקָּשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלָיו לְפִי בְּחִינָתוֹ הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי בְּיוֹם אַחֲרוֹן מַזְמִינִים לוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן לְפִי בְּחִינָתוֹ וְאָז בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּזֶה הַיּוֹם, אֲזַי מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְכָל חֵילוֹתָיו עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד וְנִכְנָס עִמּוֹ בִּדְבָרִים וּמַמְשִׁיכוֹ לַעֲצָתוֹ וְרוֹאֶה כִּי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד וְכוּ' וְלוֹקֵחַ מִפִּרְיוֹ וְאוֹכֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן שֶׁלּוֹ מַה שֶּׁהוּא מֻכְרָח לְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת וְהַזְּמַן וַאֲזַי תֵּכֶף נוֹפֵל עָלָיו שֵׁנָה וְשֵׁנָה הוּא הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמֵּאִיר בְּפָנָיו בְּסוֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו וּכְתִיב לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, וְעַיֵּן מִזֶּה בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן (בְּסִימָן סמ"ך לק"א) שָׁם מְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁעַל יְדֵי פְּגַם תַּאֲוַת אֲכִילָה אוֹבְדִין אֶת הַפָּנִים שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל וְאָז נוֹפְלִין לִבְחִינַת שֵׁנָה עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְתָבִין, כִּי שָׁם מְדַבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר עַל יָדָם מְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁנָה עַיֵּן שָׁם וּבְאֵלּוּ הָעִתִּים שֶׁהָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת שֵׁנָה, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הַחֲיָלוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת בְּעֵת שֶׁהָיָה מוּטָל בְּשֵׁנָה וְאַחַר-כָּךְ נִתְעוֹרֵר וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהָיָה יָשֵׁן כָּל כָּךְ וְחָזַר וְהָלַךְ לַמָּקוֹם שֶׁל הַבַּת מֶלֶךְ, וְהוֹדִיעָה לוֹ גֹּדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלָיו וְעָלֶיהָ שֶׁבִּשְׁבִיל יוֹם אֶחָד אִבֵּד מַה שֶּׁאִבֵּד וְהֵקֵלָּה עָלָיו הָאַזְהָרָה, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת רַק לִזָּהֵר מִשְּׁתִיַּת הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי שֵׁנָה וְחָזַר וְהִתְיַגַּע אֵיזֶה זְמַן רַב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּדֵי לְהוֹצִיא הַבַּת מֶלֶךְ, אֲבָל בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לֹא עָמַד גַּם כֵּן בְּנִסָּיוֹן קַל כִּי רָאָה מַעְיָן שֶׁל יַיִן וְהִטְעָה אֶת עַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו וְאָמַר לְהַמְשָׁרֵת, הֲלֹא רָאִיתָ שֶׁזֶּה מַעְיָן וּמֵאַיִן בָּא לְכָאן יָיִן, וּבְתוֹךְ כָּךְ הָלַךְ וְלָקַח מְעַט וְטָעַם מֵהַיַּיִן וְתֵכֶף נָפַל עָלָיו שֵׁנָה וְיָשַׁן הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר וְהַתַּאֲווֹת כְּשֶׁרוֹצֶה לְהָסִית הָאָדָם הַכָּשֵׁר שֶׁרוֹצֶה לְהִתְרַחֵק מֵהַתַּאֲווֹת שֶׁאֲזַי מַטְעֶה אוֹתוֹ מְעַט מְעַט שֶׁיִּתְפַּלֵּא וְיִתְמַהּ בְּדַעְתּוֹ עַל עִנְיַן הַדָּבָר שֶּׁמִּתְאַוֶּה אֵלָיו וְתֵכֶף שֶּׁנִּכְנָס בִּדְבָרִים בְּעִנְיַן הַתַּאֲוָה מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר עַד שֶׁמַּכְשִׁילוֹ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן עֵץ הַדַּעַת אֵיךְ דִּבֵּר הַנָּחָשׁ עִם הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים וְכוּ' וַתֵּרֶא כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְכוּ' דּוּק וְתִשְׁכַּח כִּי כָּךְ הָעִנְיָן בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, וּמִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת אֲמִתִּי וְחָס עַל נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת וְרוֹצֶה לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן, הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְלִבְלִי לִכְנֹס עִם הַתַּאֲווֹת בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן כְּלָל וְלִבְלִי לְדַבֵּר וּלְהַרְהֵר וּלְהִתְפַּלֵּא וְלִתְמֹהַּ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְאַל יְבַהֲלוּהוּ רַעְיוֹנָיו כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית אַל תִּכְנֹס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, רַק יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה לְגַמְרֵי וִיפַקַּח דַּעְתּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אוֹ בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן אוֹ בְּדִבְרֵי שִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִנָּצֵל וְאַחַר-כָּךְ חוֹזֵר וּמִתְעוֹרֵר לוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנִים כָּאֵלֶּה וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל עַד שֶׁיְּנַצַּח הַמִּלְחָמָה:<br> <br> וְהִנֵּה מֵחֲמַת שֶׁגַּם בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי לֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְטָעַם מֵהַיַּיִן חָזַר וְנָפַל עָלָיו שֵׁנָה גְּדוֹלָה וְיָשַׁן הַרְבֵּה, דְּהַיְנוּ שִׁבְעִים שָׁנָה וְעִנְיַן שֵׁנָה כָּל שִׁבְעִים שָׁנָה מְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּסִימָן ס' הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ שֶׁנּוֹפְלִים מִשֵּׁנָה מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָם כִּי אִם עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהַבַּת-מֶלֶךְ שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ כְּשֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו וְרוֹאֶה [אוֹתוֹ] נוֹפֵל בְּשֵׁנָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה זְמַן רַב כָּל כָּךְ הִיא בּוֹכֵית הַרְבֵּה כִּי יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו וְעָלֶיהָ וְאָז הוֹדִיעָה לוֹ מְקוֹמָהּ שֶׁעַכְשָׁו אֵינָהּ בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן כִּי אִם בְּמָקוֹם אַחֵר דְּהַיְנוּ בְּהַר שֶׁל זָהָב וְכוּ' וְהָרֶמֶז מְבֹאָר כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְנָפַל אֵיךְ שֶׁנָּפַל זֶה זְמַן רַב מְאֹד אַף-עַל-פִּי-כֵן הַשְּׁכִינָה מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם, וּבְכָל פַּעַם מְרַמֶּזֶת עֵצוֹת חֲדָשׁוֹת אֵיךְ שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת שֹׁרֶשׁ קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל וְזֶה הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן שְׁנֵי פְּעָמִים וְנָפַל לְשֵׁנָה כָּל כָּךְ וְעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר וְאַחֲרֵי יְגִיעוֹת וְטִלְטוּלִים וְיִסּוּרִים וְצָרוֹת קָשׁוֹת וּמְשֻׁנּוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁעָבַר עָלָיו בִּשְׁבִיל לִמְצֹא אֶת הַבַּת מֶלֶךְ וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁבִיל יוֹם אֶחָד אִבֵּד הַכֹּל וְכֵן נִכְשַׁל שְׁנֵי פְּעָמִים כַּנַּ"ל אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְיָאֵשׁ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק הָלַךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הָהָר שֶׁל זָהָב וְהַמִּבְצָר הַנַּ"ל וְאַחֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ עוֹד יְגִיעוֹת וְטִלְטוּלִים קָשִׁים הַרְבֵּה וְחִפֵּשׂ הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל מָצָא אִישׁ גָּדוֹל עִם אִילָן גָּדוֹל וְכוּ' וְזֶה הָאִישׁ דָּחָה אוֹתוֹ שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְרָצָה לַהֲסִיתוֹ וְלִדְחוֹתוֹ שֶׁיָּשׁוּב אֲבָל הַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ לֹא שָׁמַע לְהַמְּנִיעוֹת וְהַדְּחִיּוֹת וְאָמַר שֶׁבְּוַדַּאי הוּא בְּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל עַד שֶׁהֻכְרַח הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל לִקְרֹא וּלְקַבֵּץ כָּל הַחַיּוֹת וְכוּ' אֲבָל כֻּלָּם הֵשִׁיבוּ שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְאָז אָמַר לוֹ (הָאִישׁ הַגָּדוֹל לְהַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ) רְאֵה וְהַבֵּט בְּעֵינֶיךָ שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְעַל מָה אַתָּה מִתְיַגֵּעַ כָּל כָּךְ בְּחִנָּם אִם תִּשְׁמַע לִדְבָרַי שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֹאת וְאָמַר שֶׁהוּא בְּוַדַּאי בַּנִּמְצָא וְאָז הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל שֶׁיֵּלֵךְ לְאָחִיו שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הָעוֹפוֹת וְהָלַךְ וְהִתְיַגַּע וּבִקְּשׁוֹ עַד שֶׁמְּצָאוֹ וְאָז גַּם הַשֵּׁנִי דָּחָהוּ וֶהֱסִיתוֹ לָשׁוּב שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְהוּא לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַדְּחִיּוֹת שֶׁלּוֹ גַּם כֵּן וְהֻכְרַח הַשֵּׁנִי לִקְרֹא לְקַבֵּץ כָּל הָעוֹפוֹת אֲבָל כֻּלָּם הֵשִׁיבוּ שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְאָז אָמַר לוֹ זֶה הַשֵּׁנִי גַּם כֵּן רְאֵה בְּעֵינֶיךָ שֶׁאַתָּה מִתְיַגֵּעַ בְּחִנָּם שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ וְהוּא לֹא הִטָּה אָזְנוֹ גַּם לְדִבְרֵי הַשֵּׁנִי וְאָמַר שֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא בַּנִּמְצָא וְאָז הוֹדִיעַ לוֹ זֶה הַשֵּׁנִי שֶׁיֵּלֵךְ לְאָחִיו שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת וְגַם זֶה דָּחָהוּ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל וְאַחַר-כָּךְ קָרָא וְקִבֵּץ כָּל הָרוּחוֹת וְכֻלָּם הֵשִׁיבוּ שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְאָז אָמַר לוֹ זֶה הַשְּׁלִישִׁי עַתָּה רְאֵה גַּם רְאֵה שֶׁלְּחִנָּם טָרַחְתָּ כִּי בְּוַדַּאי לֹא תִּמְצָא עוֹד שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ וְאָז רָאָה שֶׁכָּלוּ כָּל הַקִּצִּין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל אֵיךְ לְבַקְּשָׁהּ, אֲבָל בְּעַצְמוֹ הָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי הוּא בַּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם יוֹשֶבֶת הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל, וְאָז מִגֹּדֶל צַעֲרוֹ וּמְרִירוּת לִבּוֹ הִתְחִיל לִבְכּוֹת מְאֹד וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּא עוֹד רוּחַ אֶחָד וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נָשָׂא הַבַּת מֶלֶךְ לְהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְאָז נָתַן לוֹ כְּלִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ מָעוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עִכּוּב מֵחֲמַת מָעוֹת וַאֲזַי הָלַךְ לְשָׁם וְהִשְׁתַּדֵּל בְּתַחְבּוּלוֹת עַד שֶׁמְּצָאָהּ, אַשְׁרֵי לוֹ.<br> <br> וְהַמְעַיֵּן בְּכָל זֶה בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִין הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאֵיךְ וְעַד הֵיכָן צְרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּלִי שִׁעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר כָּל אָדָם וְאָדָם לְפִי מַדְרֵגָתוֹ וּלְפִי עֲלִיּוֹתָיו וִירִידוֹתָיו וַאֲפִלּוּ אִם עָבַר מַה שֶּׁעָבַר רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט בְּהַמַּעֲשֶּׂה הַנַּ"ל כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע וְכַמָּה טְרָחוֹת טָרַח הַשֵּׁנִי לְמֶלֶךְ הַנַּ"ל וְאַחַר-כָּךְ נָפַל מְאֹד עַל יְדֵי שֶׁלֹּא עָמַד בְּנִסָּיוֹן קַל שְׁנֵי פְּעָמִים עַד שֶׁנָּפַל לִבְחִינַת שֵׁנָה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים עַד שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת שֵׁנָה שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה כַּנַּ"ל וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ וְהָיָה לוֹ יְגִיעוֹת הָאֵלֶּה אַחַר-כָּךְ וְלֹא שָׁמַע לְשׁוּם מְנִיעוֹת וּדְחִיּוֹת שֶׁרָצוּ לִדְחוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ עוֹד וְכָל מַה שֶּׁהִתְחַזֵּק וְלֹא שָׁמַע לְקוֹל הַדְּחִיּוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל תֵּכֶף נִתְהַפֵּךְ שֶׁהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ לְסִיּוּעַ כִּי כָּל אֶחָד קִבֵּץ בִּשְׁבִילוֹ הַחַיּוֹת אוֹ הָעוֹפוֹת שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם וְאִם אַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְדָחוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ רְאֵה שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְאַף- עַל-פִּי-כֵן לֹא שָׁמַע לִדְחִיָּתָם וְאָז סִיְּעוּ לוֹ וְהוֹדִיעוּ לוֹ כָּל אֶחָד מֵאָחִיו עַד שֶׁבָּא לָזֶה שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הָרוּחוֹת שֶׁעַל יָדוֹ בָּא לִמְבֻקָּשׁוֹ וְגַם זֶה דָּחָה אוֹתוֹ הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁהָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְלֹא נִתְיָאֵשׁ לְעוֹלָם בְּשׁוּם אֹפֶן אֲזַי בְּרֶגַע קַלָּה נִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר וְנִתְהַפְּכוּ הַמְּנִיעוֹת לְסִיּוּעוֹת וִישׁוּעוֹת וּבָא רוּחַ אֶחָד וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נָשָׂא אֶת הַבַּת מֶלֶךְ לְהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְאַחַר-כָּךְ זֶה הָרוּחַ בְּעַצְמוֹ נָשָׂא אוֹתוֹ גַּם כֵּן לְשָׁם כַּנַּ"ל רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מֵהַמַּעֲשֶׂה וְתָבִין רְמָזִים וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא כַּמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִדְרֹשׁ וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" וְגוֹ' כִּי אִם אָמְנָם עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה גָּבְהָה מִדַּעְתֵּנוּ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת וְכוּ' וּשְׁאָר הָעִנְיָנִים בִּכְלָל וּבִפְרָט אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל הָרְמָזִים הַנַּ"ל כֻּלָּם אֲמִתִּיִּים וּמְבֹאָרִים לְעֵין הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵהֶם יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהוֹצִיא מֵהֶם רְמָזִים וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא אִם יִרְצֶה יִשְׁמָע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח וְכֵן בִּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת (עִנְיָן הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת מְרַמֵּז לַעֲשִׁירוּת נִפְלָא דִּקְדֻשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹנְנוּת וְכוּ' כַּמְבֹאָר בְּהַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס' חֵלֶק א' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן מְאֹד כִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הִיא פֵּרוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר הֵבַנְּנוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה).<br> <br> וְנֵלֵךְ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן וְנָשִֹים לֵב מְעַט לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם שָׁם תִּרְאֶה מְבֹרָר קְצָת הַמְכֻוָּן בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בְּכָל דִּבּוּר וְדִבּוּר וְתִמְצָא רְמָזִים נִפְלָאִים לְהִתְחַזֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת שֶׁזֶּה עִקַּר הַתַּכְלִית הַטּוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא.<br> <br> וְכֵן בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבָּנִים שֶׁנִּתְחַלְּפוּ וּבְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּהַמַּעֲשֶּׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁשָּׁם מְבֹאָר אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשִּׁבְעָה מוּסָר נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ כִּי כָל אֶחָד הִתְפָּאֵר בְּגֹדֶל רִחוּקוֹ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית שֶׁזֶּה הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא עִוֵּר לְגַמְרֵי מֵהָעוֹלָם וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל כִּי כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן וְכוּ' וְהַחֵרֵשׁ הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא חֵרֵשׁ לְגַמְרֵי מִלִּשְׁמֹעַ קוֹלוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁכֻּלָּם חֶסְרוֹנוֹת כִּי כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ לִשְׁמֹעַ קוֹל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וְכוּ' וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר שׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ שְׁבָחִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל כֵּן הוּא כְּבַד פֶּה לְגַמְרֵי מִדִּבּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְכֵן זֶה הִתְפָּאֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ שׁוּם הֶבֶל בְּעָלְמָא לְזֶה הָעוֹלָם וְכֵן כֻּלָּם עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְאִם תַּבִּיט בְּעֵין הָאֱמֶת תַּעֲמֹד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם וְתִרְאֶה עֹצֶם הַמּוּסָר הַנִּפְלָא וְהִתְעוֹרְרוּת נוֹרָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ.<br> <br> וְעַיֵּן בִּדְבָרֵינוּ בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מַה שֶּׁהֵאִיר הַשֵּׁם עֵינַי וְאֵיזֶה רְמָזִים בְּכַמָּה מַעֲשִׂיּוֹת עַיֵּן בְּהִלְכוֹת תְּפִלִּין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה עִוֵּר וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וּבְהִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבָּנִים שֶׁנֶּחֶלְפוּ וּבְהִלְכוֹת תְּפִלָּה עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה וּבְיוֹרֶה דֵּעָה בְּהִלְכוֹת תּוֹלָעִים עַל- פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הַשִּׁשִּׁי שֶׁהָיָה בְּלֹא יָדַיִם שֶׁסִּפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּת מֶלֶךְ שֶׁבָּרְחָה לְהַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם וְכוּ' וּבְאֶבֶן הָעֶזֶר בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל עַל מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁרְפוּאוֹת הַבַּת מֶלֶךְ עַל יְדֵי עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עַיֵּן שָׁם וְתִמְצָא נַחַת בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת נְדָרִים עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הָרְבִיעִי מֵעִנְיַן הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים וּבְהִלְכוֹת צְדָקָה עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵעִנְיַן הַכְּבַד פֶּה וְהַמַּעְיָן שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַרְאֵנוּ נִפְלָאוֹת בְּתוֹרָתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְהוֹסִיף וּלְהַשְׂכִּיל רְמָזִים אֲמִתִּיִּים בְּכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְדִבּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמֹעַ מֵאוֹר הַזֶּה.<br> <br> זֹאת מָצָאנוּ בְּאַמְתַּחַת הַכְּתָבִים וְהוּא עִנְיַן הִתְנַצְּלוּת עַל שֶׁכָּתַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת עַל לָשׁוֹן פָּשׁוּט כָּזֶה וְזֶהוּ.<br> <br> עוֹד רָאִיתִי לְהָעִיר לְבַב הַמְעַיְּנִים בְּסֵפֶר זֶה שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת לְבַל יִהְיֶה בְּלִבָּם עָלָיו עַל אֲשֶׁר נִמְצָאִים לִפְעָמִים שֶׁיָּצָא מִתַּחַת לְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹנוֹת גַּסִּים בְּסֵפֶר "סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת" כְּגוֹן וְנַעֲשָׂה בְּרֹגֶז עָלֶיהָ בְּסִפּוּר א' וְלָקַח אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשְּׁתִיָּה בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבָּנִים שֶׁנֶּחֶלְפוּ וְעוֹד בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת כִּי יָדִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת שֶׁזֶּה הָיָה כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט עַל- פִּי הֶכְרֵחַ גָּדוֹל כִּי, [עַד כָּאן מָצָאנוּ וְהֶעְתַּקְתִּי אוֹת בְּאוֹת לְשׁוֹנוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה].<br> <br> וְהִנֵּה נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁרְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ הָיָה לִכְתֹּב טַעַם עַל זֶה אַךְ לְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁפָּסַק בְּאֶמְצַע מֵחֲמַת אֵיזֶה אֹנֶס וְשוּב לֹא זָכִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְסַבֵּב הַדָּבָר שֶׁיִּכְתֹּב בְּעַצְמוֹ תְּהִלָּה לָאֵל אֲשֶׁר זָכִינוּ בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּכְתְּבוּ דְּבָרִים אֵלֶּה כִּי עַל כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁרָצָה לִכְתֹּב שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם הָיָה מְנִיעוֹת עַל זֶה הַרְבֵּה וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בִּכְתִיבָתוֹ כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ כִּי הָיָה רָגִיל לוֹמַר לָנוּ תָּמִיד שֶׁאִם אֵינוֹ מְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת לִכְתֹּב מִיָּד אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִכְתֹּב עוֹד מִכַּמָּה טְעָמִים הַכְּמוּסִים אֶצְלוֹ וְעַתָּה בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי גִּלּוּי דַּעַת מִמֶּנּוּ זַ"ל שֶׁרְצוֹנוֹ כְּשֶׁיַּדְפִּיסוּ עוֹד הַפַּעַם לִכְתֹּב אֵיזֶה טַעַם עַל זֶה אָמַרְתִּי לֹא אֲכַחֵד מִלִּכְתֹּב טַעַם אֶחָד מִטְּעָמִים הַרְבֵּה אֲשֶׁר הָיוּ גְּנוּזִים וּכְמוּסִים אֶצְלוֹ זַ"ל וְזֶהוּ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל כִּי אֲדוֹנֵינוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, מוֹהֲרַ"ן זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה סִפֵּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בִּמְדִינָתֵנוּ וּמוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי נָתָן זַצַ"ל רִאשׁוֹן שֶׁבְּתַלְמִידָיו הַיְקָרִים זַ"ל הֶעְתִּיקָם עַל לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּכִוּוּן לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן אֵצֶל הַקּוֹרֵא אוֹתָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מִכְּפִי מַה שֶּׁסִּפְּרָם הוּא זַ"ל עַל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בֵּינֵינוּ וְזֶה סִבָּה אֲשֶׁר נִשְׁמָע מִלְּשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת פְּשׁוּטִים כָּאֵלֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת זֶה הַטַּעַם הוּא כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל עַל פִּי פָּשׁוּט וְחוּץ שֶׁהָיָה לוֹ טְעָמִים כְּמוּסִים אֲשֶׁר לֹא זָכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ זַ"ל וְרָאוּי לְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁהָיוּ לוֹ עוֹד טְעָמִים כְּמוּסִים כִּי זֶה יָדוּעַ מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיָה בַּעַל לָשׁוֹן גָּדוֹל וְכָאן הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט לָכֵן רָאוּי לְהַאֲמִין שֶׁהָיָה לוֹ כִּוּוּן גָּדוֹל בָּזֶה וְאִישׁ אֱמוּנוֹת יָבוֹא לוֹ רַב בְּרָכוֹת. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן<br> <br> <br> ==הקדמה ב' [גירסה בלי ניקוד]== בהיותנו עוסקים בהדפסת המעשיות בראשונה שמוע שמענו קול שאון באמרם, כי לא נכון להדפיס ספורי מעשיות כאלה ולכפול דבריהם הוא אך למותר, ואם כבר הקדמנו בהקדמה דברי רבנו זכרונו לברכה, שאמר שרצונו להדפיס ספורי מעשיות ומה יוכלו העולם לומר על זה, כי הלא על כל פנים הם ספורי מעשיות נאים וכבר נדפסו בעולם כמה וכמה ספורי מעשיות רבו מספר ואין פוצה פה ומצפצף בפרט כי רוב המעשיות של אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, מספרים בבאור מהתעוררות מוסר נפלא מאד, כגון המעשה של הבעל תפלה והמעשה של השבעה בעטלירש, וכן ברוב המעשיות נמצא מהם בבאור דברי חכמה ומוסר מלבד הנסתרות בהם, וגם אצל כמה מעשיות כבר נדפסו הערות ומקצת רמזים נפלאים ונוראים שגלה רבנו ז"ל בעצמו כמבאר לעיל על כל זה אמרתי להעיר עוד איזה הערות להיכן מרמזים המעשיות לפי דעתי הקלושה והרוצה להוסיף יוסיף: ידוע בכל ספרי הזוהר והתקונים ובכל כתבי האר"י זצ"ל ש-בת מלך היא כינוי להשכינה וכנסת-ישראל כביכול, וכבר ניתן לנו רשות לדבר בלשונות כאלה מן הראשונים אשר קדמונו אשר מפיהם אנו חיים, וגם דוד המלך ע"ה ושלמה בנו השתמשו בלשונות הללו הרבה מאוד, כמו שכתוב: "כל כבודה בת מלך פנימה" וכיוצא בזה הרבה. וכל ספר שיר השירים שהוא קודש קודשים, שאין כל העולם כדאי לו, מיוסד על סוד זה. וכל כתבי האר"י ז"ל וספרי הזוהר מלאים מזה, כמבואר שם: "מאן דקטל לחויא יהבין לה ברתא דמלכא דהיא צלותא" [מי שהורג את הנחש נותנים לו את בת המלך שהיא התפילה], ובפרט במאמר הסבא דמשפטים שאמר: "עולימתא שפירתא דלית לה עינין", וכיוצא בזה הרבה רבו מספר. וכמו שאומרים ב"יהי רצון" שקודם תהילים: "ולחבר אשת נעורים עם דודה" וכו'. וכן בה"לשם יחוד" קודם הנחת תפילין הנדפס ב"שערי ציון" אומרים שם והחתן וכו' עיין שם. ומי שמעיין קצת בכתבי האר"י זצ"ל יראה שם בביאור, שכל יסוד הקבלה הוא כדרך זה - לייחד בחינת חתן וכלה דכורא ונוקבא, ומבואר שם כל השמות והספירות וכל השתלשלות העולמות על דמות וצלם של פרצוף דכורא וכו' ומבוארים שם בפרטיות כל האיברים שלהם וכל עניני יחוד וזווג ועיבור והולדה ויניקה והתגדלות הקטן והקטנה עד שנעשים גדולים וכו' וכו' והוא דבר מבואר מאוד מאוד בכל ה"עץ חיים" ו"פרי עץ חיים". וגם באדרא רבא בנשא והאזינו מדבר בדרך רמז מזה. וגם כל ספר שיר השירים מלא מזה, שפירט כל האיברים של החתן שהכלה משבחת אותו, וכן פורט האיברים של הכלה מה שהחתן משבח אותה. וגם רבותינו ז"ל במדרשים המשילו מתן תורה לחתונה כמו שאמרו: "ביום חתנתו זה מתן תורה" וכו' ואמרו על פסוק: "לקראת האלקים כחתן היוצא לקראת כלה", כי שבת קודש נקרא כלה ומלכתא, כמו שכתוב: "לכה דודי לקראת כלה בואי כלה" וכו'. הרי מבואר לעין, שכל רבותינו ז"ל כנו כלליות והתחברות העולמות בשורשן בשם חיבור של חתן וכלה, כי בצלם אלקים עשה את האדם וכל האיברים של זכר ונקבה כולם הם צלם אלקים, כמו שכתוב: "ויברא אלקים את האדם בצלמו, בצלם אלקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם" וכמו שאומרים בברכת נשואין: "אשר ברא את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד" וכו'. כי האדם, האיש והאשה הם חלק אלקים ממעל ממש ובהם כלול השם הוי"ה ברוך הוא, ואם זוכין שכינה שרויה ביניהם, כי יש בו יוד ובה ה'. וכל זה הוא דברים פשוטים ומבוארים לעין כל, וכבר השתמשו כל הקדמונים בלשונות כאלה לכנות התקרבות ישראל לאביהם שבשמים בשם חיבור חתן וכלה, כי כל עבודתנו בשורשה העליון מרמז לחיבור חתן וכלה העליונים, שהיא בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה, כאשר כל ספרי הזוהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל, מלאים מזה כנ"ל. וגם בתשעה באב בקינות שמקוננין על גלות השכינה וכנסת-ישראל, אומרים: "אז בהלך ירמיהו וכו' אשת יפת תואר מנולת מצא", וכן בתיקון שלושה משמורות שהוא מהזוהר חדש מדבר שם גם כן בלשונות כאלה - כאשה המקוננת על בעלה וכו' עיין שם. מכל זה ויותר מזה מבואר לעינים שגלות השכינה וכנסת-ישראל היא בחינת "אבדת בת מלך" והתרחקותה מדודה וכו'. ועיין בספר הבהיר בהשמטות של זוהר בראשית מה שכתוב שם על "לכה דודי נצא השדה" וכו': משל למלך שהיה יושב בחדרי חדרים וכו' ונשאה למלך, גם נתנה לו במתנה, ולפעמים קורא אותה באהבתו "אחותי", כי ממקום אחד היה ולפעמים קורא אותה "בתי" כי בתו היא ולפעמים קורא אותה "אימי". וכן אמרו רבותינו, ז"ל על פסוק: "בעטרה שעטרה לו אמו" - לא זז מחבבה עד שקראה בתי וכו'. וכן בכל ספר משלי מכנה האמונה והתורה הקדושה בשם "אשה טובה" "אשת חיל" והאמונות כוזביות ואפיקורסות בשם "אשה רעה" "אשה זונה" כמבואר בפרוש רש"י ובכל דברי רבותינו ז"ל. וכבר נדפס מעשה מהבעל-שם-טוב ז"ל בסוף ספר "תולדות יעקב יוסף" מהסוחר עם אשתו שהיו בים וכו' שמיוסד על הקדמה זו - שאשה יראת ה' היא כנסת ישראל. ואחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת, על ידי כל הנביאים והצדיקים והחכמים הראשונים, על פי הדברים האלה בקל יוכל המעיין המבין הרוצה להסתכל באלו המעשיות בעין האמת לאמיתו להבין ולהשכיל בהם למצוא בהם דברים נפלאים ונוראים. ואם אמנם אי אפשר לבוא עד תכונתם להבין כל קישור המעשה מראשה לסופה, עם כל זה יבין מעט מזעיר מהם ויערב לנפשו מאוד. ---- ==="והנה מעשה הראשונה..."=== והנה מעשה הראשונה מהבת מלך שנאבדה, זה מבואר שזה סוד שכינה בגלות, כי גלות השכינה התחיל קודם בריאת העולם, בסוד: "שבירת כלים", בסוד: "ואלה המלכים אשר מלכו" וכו', ותכף שנברא אדם הראשון, היה צריך לתקן זאת - להעלות כל העולמות על מכונם, לגלות מלכותו יתברך תכף בשעת בריאת העולם, כמו שתתגלה מלכותו בקרוב בעת ביאת משיחנו שיבוא במהרה בימינו, אך הוא לא נזהר מלאכול מעץ הדעת וכו' שזהו בחינת מה שכתוב בהמעשה הנ"ל שהשני למלכות לא עמד בנסיון ואכל התפוח ועל-ידי-זה פגם בכל העולמות. וחזרה וירדה השכינה והלכה למטה בין הסטרא אחרא כידוע. ואחר-כך בא נח ורצה לתקן ולא תיקן, כי שתה ונשכר בסוד "וישת מן היין וישכר" וכו' כמובא בספרים, שזהו בחינת מה שהשני למלכות לא עמד בניסיון ושתה מן היין, כמו שכתוב שם. ומאז והלאה כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתיקון זה, עד שיבא משיחנו במהרה בימינו, שאז יהיה גמר התיקון. ומעשה זו, היא בכל אדם ובכל זמן, כי גם בכל אדם בפרטות עובר עליו כמעט כל מעשה זו כולה, כי כל אחד מישראל צריך לעסוק בתיקון זה - להעלות השכינה מהגלות "לאוקמא שכינתא מעפרא" - להוציא מלכות דקדושה מבין העכו"ם והסטרא אחרא שנתחזרה ביניהם. אשר סוד כל עבודתנו וכל המצוות ומעשים טובים ועסק התורה שאנו עושים כל ימי חיינו, שכולם מיוסדים על קוטב זה, כמבואר בכתבים. ואפילו אנשים פשוטים לגמרי והמון עם, שאין יודעים בין ימינם לשמאלם, עם כל זה, גם הם, אם זוכים לילך בדרך הישר לפי ערכם, דהיינו לסור מרע ולעשות טוב, כי אפילו איש פשוט לגמרי יודע מה שאסרה תורה ואם עיניו לנוכח יביטו לסור מרע ולבחור בטוב אז נעשין כל התקונים בעולמות העליונים ממילא על ידו, וזוכה להקים השכינה מנפילתה, כפי מה שזוכה לקדש ולטהר עצמו. נמצא, שכל אחד מישראל הוא עוסק לחפש ולבקש את הבת מלך להשיבה אל אביה, שתשוב אל אביה כנעוריה, בסוד: "ושבה אל בית אביה כנעוריה מלחם אביה תאכל", כי ישראל בכללם הם בחינת "שני למלך" כי הם מושלים בעולם, 'מה הוא מחיה מתים רופא חולים אף ישראל כך', כמו שאמרו: "אל תקרי עמי אלא עמי, מה אנא עבד שמיא וארעא במלולי אף אתם כן" וכו' וכיוצא בזה הרבה. וכל אחד כפי מה שזוכה לעסוק בעבודתו, שעל ידי זה עוסק כביכול לחפש ולבקש השכינה וכנסת ישראל להוציאה מהגלות, כמו כן כביכול השכינה מתגלה אליו, כביכול, מתוך תוקף גלותה ומתעלמת ומסתתרת עצמה ובאה אליו בסתר ומגלית לו מקומה ומושבה ומה לעשות בשבילה באופן שיזכה למוצאה, שזה בחינת מה שגילתה הבת מלך אל השני למלכות באיזה תחבולות יוכל להוציאה. והענינים והתחבולות המבוארים שם הם מבוארים באר היטב על פי פשוט (כי כך דרך רבנו ז"ל ברוב המעשיות שבתוך קישור המעשה מספר דברי מוסר על פי פשוט כמבואר למעיין בהם) - כי צריכין לבחור לו מקום ולקבוע לו תשובה ותענית ולהתגעגע תמיד ולהשתוקק תמיד אליו יתברך, שיזכה להכיר אותו, שיתגלה מלכותו בעולם - "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו' ומלכותו בכל משלה", שזה עיקר הקמת השכינה מהגלות - כשזוכין להכיר מלכותו באמונה שלמה באמת, וכלם ידעו אותו יתברך מקטנם ועד גדולם "והיתה לה' המלוכה" וכו'. וכשהאדם מתחיל לעסוק בזה, ובוחר לו מקום להתבודדות לעסוק בעבודת השם ולכסוף ולהשתוקק אליו יתברך, ולפעמים זוכה שנימשך איזה זמן אך אחר-כך כשהוא סמוך מאוד לבוא למבוקשו שיתגלה אליו לפי בחינתו התגלות מלכותו יתברך, אזי ביום אחרון מזמינים לו איזה נסיון לפי בחינתו, ואז באותו היום שהכל תלוי בזה היום, אזי מתגבר עליו הבעל-דבר וכל חילותיו עליו בהתגברות גדול מאוד ונכנס עימו בדברים וממשיכו לעצתו, ורואה כי תאוה הוא לעינים ונחמד וכו' ולוקח מפיריו ואוכל, חס ושלום, ואינו עומד בניסיון שלו מה שהוא מוכרח להתנסות ולהצטרף אז באותו העת והזמן, ואזי תכף נופל עליו שינה, ושינה הוא הסתלקות המוחין שנסתלק ממנו דעתו וחכמתו המאיר בפניו, בסוד: "ויפלו פניו" וכתיב "למה נפלו פניך", [ועיין מזה במאמר המתחיל פתח רבי שמעון (ליקוטי מוהר"ן בסימן סמ"ך לק"א) שם מדבר מזה - שעל ידי פגם תאות אכילה אובדין את הפנים שהוא השכל ואז נופלין לבחינת שינה, עין שם היטב ותבין, כי שם מדבר הרבה מענין "ספורי מעשיות" אשר על ידם מעוררין מהשנה, עין שם.] ובאלו העתים, שהאדם הוא בבחינת שינה, חס ושלום, עובר עליו מה שעובר, שזהו בחינת כל החילות שעברו על השני למלכות בעת שהיה מוטל בשינה. ואחר-כך נתעורר ונודע לו שהיה ישן כל כך, וחזר והלך למקום של הבת מלך, והודיעה לו גודל הרחמנות שעליו ועליה, שבשביל יום אחד אבד מה שאבד. והקלה עליו האזהרה, שאין צריך להתענות, רק ליזהר משתית היין, כדי שלא יבוא לידי שינה. וחזר והתיגע איזה זמן רב בעבודת השם כדי להוציא הבת מלך, אבל ביום האחרון לא עמד גם כן בנסיון קל, כי ראה מעיין של יין והטעה את עצמו והתחיל להימשך אחריו ואמר להמשרת "הלא ראית שזה מעיין ומאין בא לכאן יין?", ובתוך כך הלך ולקח מעט וטעם מהיין ותכף נפל עליו שינה וישן הרבה מאוד. כי כך דרך הבעל-דבר והתאוות, כשרוצה להסית האדם הכשר שרוצה להתרחק מהתאוות שאזי מטעה אותו מעט מעט שיתפלא ויתמה בדעתו על ענין הדבר שמתאוה אליו ותכף שנכנס בדברים בעניין התאוה מתגבר עליו הבעל-דבר עד שמכשילו בה, כמו שמפרש בתורה בענין "עץ הדעת" איך דיבר הנחש עם האשה "אף כי אמר אלקים וכו' ותרא כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" וכו', דוק ותשכח כי כך העניין בכל התאוות והנסיונות, ומי שהוא בר דעת אמיתי וחס על נפשו באמת למלט נפשו מיני שחת ורוצה לעמוד בניסיון, הוא צריך להתגבר בכל עוז להסיח דעתו לגמרי ולבלי לכנוס עם התאוות בטוען ונטען כלל ולבלי לדבר ולהרהר ולהתפלא ולתמוה עליהם כלל ואל יבהלוהו רעיוניו כלל. וכמו שכתוב בספר האלף-בית (המידות) "אל תכנס עם פתוייך בטוען ונטען" וכו' עיין שם, רק יסיח דעתו מזה לגמרי ויפקח דעתו בדברי תורה או במשא-ומתן או בדברי שיחה וכיוצא, עד שינצל ממה שצריך להינצל, ואחר-כך חוזר ומתעורר לו מחשבות ורעיונים כאלה וצריך לחזור ולהתגבר עליהם להסיח דעתו מהם. וכן כמה וכמה פעמים וצריך להיות עקשן גדול עד שינצח המלחמה. והנה מחמת שגם בפעם השני לא עמד בניסיון וטעם מהיין, חזר ונפל עליו שינה גדולה וישן הרבה, דהיינו שבעים שנה. ועניין שינה כל שבעים שנה מבואר בהתורה (ליקוטי מוהר"ן) פתח רבי שמעון בסימן ס' הנ"ל, שיש שנופלים משינה מכל השבעים פנים של תורה, שהם בחינת שבעים שנה וכו' עין שם, שאי אפשר לעורר ולהקיץ אותם כי אם על ידי "סיפורי מעשיות של שנים קדמוניות" וכו' עיין שם היטב. והבת-מלך שהיא שורש נשמתו, כשעוברת עליו ורואה [אותו] נופל בשינה ימים ושנים הרבה זמן רב כל כך היא בוכית הרבה, כי יש רחמנות גדול עליו ועליה. ואז הודיעה לו מקומה, שעכשיו אינה במקום הראשון כי אם במקום אחר, דהיינו בהר של זהב וכו'. והרמז מבואר, כי אף-על-פי שעשה מה שעשה, ונפל איך שנפל זה זמן רב מאוד, אף-על-פי-כן השכינה מעוררת אותו בכל פעם, ובכל פעם מרמזת עצות חדשות איך שיחפש ויבקש את שורש קדשתו שהיא בחינת הבת מלך הנ"ל. וזה השני למלכות אף- על-פי שלא עמד בנסיון שני פעמים ונפל לשינה כל כך ועבר עליו מה שעבר ואחרי יגיעות וטלטולים ויסורים וצרות קשות ומשנות כאלה שעבר עליו בשביל למצוא את הבת מלך ואחר כך בשביל יום אחד אבד הכל וכן נכשל שני פעמים כנ"ל אף-על-פי-כן לא הניח את עצמו להתיאש לגמרי, חס ושלום, רק הלך לחפש ולבקש ההר של זהב והמבצר הנ"ל. ואחרי שהיה לו עוד יגיעות וטלטולים קשים הרבה וחפש הר ומבצר הנ"ל מצא איש גדול עם אילן גדול וכו' וזה האיש דחה אותו שבודאי אינו בנמצא הר ומבצר הנ"ל ורצה להסיתו ולדחותו שישוב, אבל השני למלך לא שמע להמניעות והדחיות ואמר שבודאי הוא בנמצא הר ומבצר הנ"ל עד שהוכרח האיש הגדול הנ"ל לקרוא ולקבץ כל החיות וכו', אבל כולם השיבו שאינו בנמצא. ואז אמר לו (האיש הגדול להשני למלך) "ראה והבט בעיניך שאינו בנמצא, ועל מה אתה מתיגע כל כך בחינם, אם תשמע לדברי שוב לאחוריך", אבל הוא לא שם ליבו לזאת ואמר שהוא בודאי בנמצא, ואז השיב לו האיש הגדול הנ"ל שילך לאחיו שממונה על העופות. והלך והתיגע ובקשו עד שמצאו, ואז גם השני דחהו והסיתו לשוב שבודאי אינו בנמצא הר ומבצר הנ"ל והוא לא שמע לדברי הדחיות שלו גם כן והוכרח השני לקרוא לקבץ כל העופות, אבל כולם השיבו שאינו נמצא בעולם הר ומבצר הנ"ל. ואז אמר לו זה השני גם כן: "ראה בעיניך שאתה מתיגע בחינם, שוב לאחוריך", והוא לא היטה אוזנו גם לדברי השני, ואמר שהוא חזק באמונתו שבודאי הוא בנמצא, ואז הודיע לו זה השני שילך לאחיו שממונה על הרוחות. וגם זה דחהו הרבה כנ"ל ואחר-כך קרא וקיבץ כל הרוחות וכולם השיבו שאינו בנמצא, ואז אמר לו זה השלישי: "עתה ראה גם ראה שלחינם טרחת, כי בודאי לא תמצא עוד, שוב לאחוריך". ואז ראה שכלו כל הקיצין ואינו יודע לנטות ימין ושמאל איך לבקשה, אבל בעצמו היה חזק בדעתו שבודאי הוא בנמצא הר ומבצר הנ"ל ששם יושבת הבת מלך הנ"ל, ואז מגודל צערו ומרירות ליבו התחיל לבכות מאוד ובאותה השעה חמל עליו השם יתברך ובתוך כך בא עוד רוח אחד והודיע לו שהוא בעצמו נשא הבת מלך להר ומבצר הנ"ל ואז נתן לו כלי שיקבל ממנו מעות שלא יהיה לו עיכוב מחמת מעות, ואזי הלך לשם והשתדל בתחבולות עד שמצאה, אשרי לו. והמעיין בכל זה בעין האמת, יבין היטב, כמה וכמה צריכין להתחזק בעבודת השם, ואיך ועד היכן צריכין להיות עקשן גדול בעבודת השם בלי שיעור וערך ומספר, כל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי עליותיו וירידותיו, ואפילו אם עבר מה שעבר. ראה והבן והבט בהמעשה הנ"ל כמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח השני למלך הנ"ל ואחר-כך נפל מאוד על ידי שלא עמד בניסיון קל שני פעמים עד שנפל לבחינת שינה כמה וכמה שנים עד שהיה בבחינת שינה של כל השבעים שנה כנ"ל, ואף-על-פי-כן לא התייאש עצמו והיה לו יגיעות האלה אחר-כך, ולא שמע לשום מניעות ודחיות שרצו לדחותו שלא לבקש ולחפש עוד, וכל מה שהתחזק ולא שמע לקול הדחיות של האנשים הנ"ל תכף נתהפך שהאנשים הנ"ל היו לסיוע, כי כל אחד קיבץ בשבילו החיות או העופות שהיה ממונה עליהם. ואם אחר כך חזרו ודחו אותו ואמרו לו ראה שאינו בנמצא ואף-על-פי-כן לא שמע לדחיותם, ואז סיעו לו והודיעו לו כל אחד מאחיו, עד שבא לזה שממונה על הרוחות שעל ידו בא למבוקשו, וגם זה דחה אותו הרבה ביותר, אבל על ידי שהיה חזק בדעתו ולא נתיאש לעולם בשום אופן אזי ברגע קלה נתהפך הדבר ונתהפכו המניעות לסיועות וישועות, ובא רוח אחד והודיע לו שהוא בעצמו נשא את הבת מלך להר ומבצר הנ"ל, ואחר-כך זה הרוח בעצמו נשא אותו גם כן לשם כנ"ל. ראה והבן והבט על כל פרט ופרט מהמעשה ותבין רמזים והתעוררות נפלא כמה צריכין להתחזק לדרוש ולחפש ולבקש את עבודת השם תמיד, כמו שכתוב: "בקשו פניו תמיד" וגו' כי אם אמנם עצם המעשה גבהה מדעתינו ואין אנו יודעים כלל מהו הר של זהב ומבצר של מרגליות וכו' ושאר הענינים בכלל ובפרט, אף-על-פי-כן כל הרמזים הנ"ל כולם אמתיים ומבוארים לעין האמת בתוך המעשה הנ"ל. ויותר ויותר מהם יכול כל אחד להוציא מהם רמזים והתעוררות נפלא אם ירצה ישמע חכם ויוסיף לקח וכן בשאר המעשיות. (ענין הר של זהב ומבצר של מרגליות מרמז לעשירות נפלא דקדושה שצריכין בשביל התבוננות וכו' כמבואר בהתורה פתח רבי שמעון סימן ס' חלק א' עין שם היטב והבן מאוד כי התורה הזאת היא פירוש על המעשה הזאת כאשר הבננו ממנו ז"ל) [[קטגוריה:הקדמות]] [[en:Translation:Tales of Rabbi Nachman/Introductions]] 1na80erix22q74xxo5668wl7h8k981c 0 375918 3016254 1453370 2026-05-13T06:12:57Z David Kochav 27108 ניסוח 3016254 wikitext text/x-wiki ==פרק א== *<קטע התחלה=כותרת א/>פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי יִשְׂרָאֵל<קטע סוף=כותרת א/> <קטע התחלה=א/>ה' דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאוֹהֶל הַהִתְכַּנְּסוּת, בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַחוֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁנִיָּה לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְאָמַר:<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>סִפְרוּ אֶת כָּל הַצִּבּוּר שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם בַּחֲלוּקָה לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה – כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא בְּיִשְׂרָאֵל, אַתָּה וְאַהֲרֹן תִּסְפְּרוּ אוֹתָם בִּשְׁבִיל הַצָּבָא.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=ד/>וְאִתְּכֶם יִהְיוּ אִישׁ אֶחָד מִכָּל שֵׁבֶט – וְהוּא הַמַּנְהִיג שֶׁל מִשְׁפְּחוֹתָיו.<קטע סוף=ד/> <קטע התחלה=ה/>וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁיַּעַמְדוּ אִתְּכֶם: לִרְאוּבֵן – אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=ו/>לְשִׁמְעוֹן – שְׁלוּמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=ז/>לִיהוּדָה – נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.<קטע סוף=ז/> <קטע התחלה=ח/>לְיִשָּׂשכָר – נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר.<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=ט/>לִזְבוּלוּן – אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן.<קטע סוף=ט/> <קטע התחלה=י/>לִבְנֵי יוֹסֵף: לְאֶפְרַיִם – אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, לִמְנַשֶּׁה – גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר.<קטע סוף=י/> <קטע התחלה=יא/>לְבִנְיָמִין – אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=יב/>לְדָן – אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=יג/>לְאָשֵׁר – פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=יד/>לְגָד – אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל.<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=טו/>לְנַפְתָּלִי – אֲחִירַע בֶּן עֵינָן.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>אֵלֶּה הֵם הַמֻּזְמָנִים מֵהַצִּבּוּר לִסְפּוֹר – נְשִׂיאֵי שִׁבְטֵי אֲבוֹתֵיהֶם, הֵם רָאשֵׁי אַלְפֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן לָקְחוּ אִתָּם אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם הֻזְכְּרוּ.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>וְאָסְפוּ אֶת כָּל הַצִּבּוּר בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל חוֹדֶשׁ אִיָּר, וְהֵם הִצִּיגוּ אֶת יִחוּסֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים נִסְפְּרוּ מִגִּיל עֶשְׂרִים וָמַעְלָה, כָּל אֶחָד וְאֶחָד.<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>הֵם עָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה, וְהוּא סָפַר אוֹתָם בְּמִדְבַּר סִינַי.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כ/>בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל, צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם בַּחֲלוּקָה לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם, שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה – כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=כ/> <קטע התחלה=כא/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט רְאוּבֵן הָיָה אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=כב/>לִבְנֵי שִׁמְעוֹן צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כג/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט שִׁמְעוֹן חֲמִשִּׁים וְתִשְׁעָה אֶלֶף וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת.<קטע סוף=כג/> <קטע התחלה=כד/>לִבְנֵי גָּד צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט גָּד אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>לִבְנֵי יְהוּדָה צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=כז/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט יְהוּדָה שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת.<קטע סוף=כז/> <קטע התחלה=כח/>לִבְנֵי יִשָּׂשכָר צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=כח/> <קטע התחלה=כט/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט יִשָּׂשכָר חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.<קטע סוף=כט/> <קטע התחלה=ל/>לִבְנֵי זְבוּלוּן צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=ל/> <קטע התחלה=לא/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט זְבוּלוּן חֲמִשִּׁים וְשִׁבְעָה אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=לב/>לִבְנֵי יוֹסֵף, לִבְנֵי אֶפְרַיִם צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=לג/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט אֶפְרַיִם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.<קטע סוף=לג/> <קטע התחלה=לד/>לִבְנֵי מְנַשֶּׁה צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=לה/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה שְׁלוֹשִׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתַיִם.<קטע סוף=לה/> <קטע התחלה=לו/>לִבְנֵי בִּנְיָמִין צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=לו/> <קטע התחלה=לז/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין שְׁלוֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.<קטע סוף=לז/> <קטע התחלה=לח/>לִבְנֵי דָּן צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=לח/> <קטע התחלה=לט/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט דָּן שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת.<קטע סוף=לט/> <קטע התחלה=מ/>לִבְנֵי אָשֵׁר צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=מ/> <קטע התחלה=מא/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט אָשֵׁר אַרְבָּעִים וְאֶחָד אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.<קטע סוף=מא/> <קטע התחלה=מב/>בְּנֵי נַפְתָּלִי צֶאֱצָאֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם – מִנְיָנָם שֶׁנִּסְפְּרוּ כָּל אֶחָד בִּשְׁמוֹ, כָּל אִישׁ זָכָר מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא –<קטע סוף=מב/> <קטע התחלה=מג/>מִנְיָנָם שֶׁל שֵׁבֶט נַפְתָּלִי חֲמִשִּׁים וּשְׁלוֹשָׁה אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת.<קטע סוף=מג/> <קטע התחלה=מד/>אֵלֶּה תּוֹצְאוֹת הַסְּפִירָה שֶׁסָּפְרוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּשְׁנֵים עָשָׂר אִישׁ – נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, כָּל אֶחָד הָיָה נָצִיג לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.<קטע סוף=מד/> <קטע התחלה=מה/>מִנְיַן כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֲלוּקָה לְפִי מִשְׁפְּחוֹת אֲבוֹתֵיהֶם מִגִּיל עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה – כָּל מִתְגַּיֵּס לַצָּבָא בְּיִשְׂרָאֵל –<קטע סוף=מה/> <קטע התחלה=מו/>כָּל הַנִּסְפָּרִים הָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלוֹשָׁה אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים.<קטע סוף=מו/> <קטע התחלה=מז/>וְשֵׁבֶט הַלְוִיִּים לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם לֹא נִמְנוּ יַחַד אִתָּם.<קטע סוף=מז/> *<קטע התחלה=כותרת מח/>פָּרָשַׁת תַּפְקִיד הַלְוִיִּים<קטע סוף=כותרת מח/> <קטע התחלה=מח/>ה' דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה וְאָמַר:<קטע סוף=מח/> <קטע התחלה=מט/>אֲבָל אֶת שֵׁבֶט לֵוִי אַל תִּמְנֶה וְאַל תִּסְפּוֹר אוֹתָם יַחַד עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.<קטע סוף=מט/> <קטע התחלה=נ/>וְאַתָּה תְּמַנֶּה אֶת הַלְוִיִּים עַל מִשְׁכַּן לוּחוֹת הַבְּרִית, וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁשַּׁיָּכִים אֵלָיו – הֵם יִסְחֲבוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהֵם יִהְיוּ הַשָּׁרָתִים שֶׁלּוֹ וְיַחֲנוּ מִסָּבִיב לַמִּשְׁכָּן.<קטע סוף=נ/> <קטע התחלה=נא/>כְּשֶׁהַמִּשְׁכָּן יִסַּע הַלְוִיִּים יְפָרְקוּ אוֹתוֹ וּכְשֶׁהַמִּשְׁכָּן יַחֲנֶה הַלְוִיִּים יָקִימוּ אוֹתוֹ, וְאִישׁ זָר שֶׁיִּגַּשׁ לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה – יוּמַת.<קטע סוף=נא/> <קטע התחלה=נב/>וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחֲנוּ כָּל אֶחָד בַּמַּחֲנֶה שֶׁלּוֹ – כָּל אִישׁ תַּחַת דִּגְלוֹ לִקְהִלּוֹתֵיהֶם.<קטע סוף=נב/> <קטע התחלה=נג/>וְהַלְוִיִּים יַחֲנוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן לוּחוֹת הַבְּרִית וְלֹא יִהְיֶה כַּעַס עַל הַצִּבּוּר שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהַלְוִיִּים יִשְׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַר מִשְׁכַּן לוּחוֹת הַבְּרִית.<קטע סוף=נג/> <קטע התחלה=נד/>וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּצְּעוּ, כְּכָל מַה שֶּׁה' צִוָּה אֶת מֹשֶׁה – כָּךְ הֵם עָשׂוּ.<קטע סוף=נד/> [[קטגוריה:מקרא מבואר]] j76byfh7hcxa1ijn9c17on8mhwqyx69 0 470258 3016281 3008297 2026-05-13T11:19:55Z Editor259 28663 3016281 wikitext text/x-wiki (מג, א) <קטע התחלה=א/>ועצם שמים מרביט הדרו \ ולכל [...]<קטע סוף=א/> ''[בסוף דף יב, א בכ"י]'' <קטע התחלה=א/>{{ש}}תואר מרום רעק על טוהר \ ועצם שמים מביט נהרה<קטע סוף=א/> ''[בשוליים בדף יב, ב בכ"י]'' (מג, ב) <קטע התחלה=ב/>שמש מביע בצרתו חמה \ מה נורא מעשי ייי:<קטע סוף=ב/> ''[יש גירסה שולית שטרם הוקלדה]'' (מג, ג) <קטע התחלה=ג/>בהצהירו ירתיח תבל \ לפני חרבו מי יתלכל:<קטע סוף=ג/> (מג, ד) <קטע התחלה=ד/>כור נפוח מהם מצוק \ שולח שמש ידליק ה[..]ם:<קטע סוף=ד/> ''[יש גירסה שולית שטרם הוקלדה]'' <קטע התחלה=ד/>{{ש}}לשאון מאור תגמר נושבת \ ומנורה תכוה עין:<קטע סוף=ד/> (מג, ה) <קטע התחלה=ה/>כי גדיל ייי עושהו \ ודבריו ינצח אביריו:<קטע סוף=ה/> (מג, ו) <קטע התחלה=ו/>וגם ירח ירח עתות שכות \ [...] קץ ואות עולם:<קטע סוף=ו/> (מג, ז) <קטע התחלה=ז/>בם מועד וזמני חוק \ וחפץ [...] תקופתו:<קטע סוף=ז/> (מג, ח) <קטע התחלה=ח/>חדש בחדשו הוא מתחדש \ מה נורא בהשתנותו:<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=ח/>{{ש}}כלי צבא [...]לי מרום \ מרצף רקיע [...]:<קטע סוף=ח/> (מג, ט) <קטע התחלה=ט/>תואר שמים והדר כוכב \ ואורו מזהיר במרו[...]ל:<קטע סוף=ט/> (מג, י) <קטע התחלה=י/>בדבר אל יעמד חק \ ולא ישח באשמרותם:<קטע סוף=י/> (מג, יא) <קטע התחלה=יא/>ראה קשת וברף עושיה \ כי מאד נא[...] [...]<קטע סוף=יא/> (מג, יב) <קטע התחלה=יב/>חוק הקיפה ב[...]דה \ ויד אל נטתה [...]<קטע סוף=יב/> (מג, יג) <קטע התחלה=יג/>גבורתו תתוה ברק \ ותנצח [...]<קטע סוף=יג/> (מג, יד) <קטע התחלה=יד/>למען ברא [...] \ ויעף [...]<קטע סוף=יד/> (מג, טו) [...] \ ל[...] (מג, טז) <קטע התחלה=טז/>[אינו מצוי]<קטע סוף=טז/> (מג, יז) <קטע התחלה=יז/>קול [...]ל ארצו \ [...]{{ש}}<קטע סוף=יז/> (מג, יז) <קטע התחלה=יז/>רשף יניף של[...] \ וכארבה ישכון דרתו:<קטע סוף=יז/> (מג, יח) <קטע התחלה=יח/>תואר לבנה יגהה עינים \ וממטרו יהמה לבב:<קטע סוף=יח/> (מג, יט) <קטע התחלה=יט/>וגם כפ[...]ון \ ויציץ כספיר ציצים:<קטע סוף=יט/> (מג, כ) <קטע התחלה=כ/>צינת רוח צפון ישיב \ וכרקב יקפיא מקורו:{{ש}}<קטע סוף=כ/> (מג, כ) <קטע התחלה=כ/>על כל מעמד מים יקרים \ וכשרין ילבש מקוה:<קטע סוף=כ/> (מג, כא) <קטע התחלה=כא/>יבול כחרב ישיק \ ונוה צמחים כלהבה:<קטע סוף=כא/> (מג, כב) <קטע התחלה=כב/>מרפא כל מערף ענן טל \ פורע לדשן שרב:<קטע סוף=כב/> (מג, כג) <קטע התחלה=כג/>מחשבת[...]ק רבה \ ויט בתהום איים:<קטע סוף=כג/> (מג, כד) <קטע התחלה=כד/>יורדי הים יספרו קצהו \ לשמע אזננו נשתומם:<קטע סוף=כד/> (מג, כה) <קטע התחלה=כה/>שם פלאות תמהי מעשהו \ מין כל חי וגבורות רבה:<קטע סוף=כה/> (מג, כו) <קטע התחלה=כו/>למענו יצלח מלאך \ ובדבריו יפעל רצון:<קטע סוף=כו/> (מג, כז) <קטע התחלה=כז/>עוד כאלה לא נוסף \ וקץ דבר הוא הכל:<קטע סוף=כז/> (מג, כח) <קטע התחלה=כח/>[...]לה עוד כי לא נחקור \ והוא גדול מכל מעשיו:<קטע סוף=כח/> (מג, כט) <קטע התחלה=כט/>[...] מאד \ ונפלאות דבריו:<קטע סוף=כט/> (מג, ל) <קטע התחלה=ל/>[...]ל[...]מו קול בכל תוכלו כי יש עוד:{{ש}}<קטע סוף=ל/> (מג, ל) <קטע התחלה=ל/>מרומים תחליפו כח ואל תלאו כי לא ת<קטע סוף=ל/> (מג, לא) <קטע התחלה=לא/>[אינו מצוי]<קטע סוף=לא/> (מג, לב) <קטע התחלה=לב/>רוב [...] \ מעט [...] ממעשיו:<קטע סוף=לב/> (מג, לג) <קטע התחלה=לג/>את הכ[...] \ [...]<קטע סוף=לג/> [[קטגוריה:בן סירא]] lyf53svz1oi3dicf2qzmyeo2vsur5fj 3016282 3016281 2026-05-13T11:24:32Z Editor259 28663 3016282 wikitext text/x-wiki {{להשלים}} (מג, א) <קטע התחלה=א/>ועצם שמים מרביט הדרו \ ולכל [...]<קטע סוף=א/> ''[בסוף דף יב, א בכ"י]'' <קטע התחלה=א/>{{ש}}תואר מרום רעק על טוהר \ ועצם שמים מביט נהרה<קטע סוף=א/> ''[בשוליים בדף יב, ב בכ"י]'' (מג, ב) <קטע התחלה=ב/>שמש מביע בצרתו <small>(שול': מופיע בצאתו)</small> חמה \ מה נורא מעשי ייי:<קטע סוף=ב/> (מג, ג) <קטע התחלה=ג/>בהצהירו ירתיח תבל \ לפני חרבו מי יתלכל:<קטע סוף=ג/> (מג, ד) <קטע התחלה=ד/>כור נפוח מהם מצוק \ שולח שמש ידליק ה[..]ם:<קטע סוף=ד/> ''[יש גירסה שולית שטרם הוקלדה]'' <קטע התחלה=ד/>{{ש}}לשאון מאור תגמר נושבת \ ומנורה תכוה עין:<קטע סוף=ד/> (מג, ה) <קטע התחלה=ה/>כי גדיל ייי עושהו \ ודבריו ינצח אביריו:<קטע סוף=ה/> (מג, ו) <קטע התחלה=ו/>וגם ירח ירח עתות שכות \ [...] קץ ואות עולם:<קטע סוף=ו/> (מג, ז) <קטע התחלה=ז/>בם מועד וזמני חוק \ וחפץ [...] תקופתו:<קטע סוף=ז/> (מג, ח) <קטע התחלה=ח/>חדש בחדשו הוא מתחדש \ מה נורא בהשתנותו:<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=ח/>{{ש}}כלי צבא [...]לי מרום \ מרצף רקיע [...]:<קטע סוף=ח/> (מג, ט) <קטע התחלה=ט/>תואר שמים והדר כוכב \ ואורו מזהיר במרו[...]ל:<קטע סוף=ט/> (מג, י) <קטע התחלה=י/>בדבר אל יעמד חק \ ולא ישח באשמרותם:<קטע סוף=י/> (מג, יא) <קטע התחלה=יא/>ראה קשת וברף עושיה \ כי מאד נא[...] [...]<קטע סוף=יא/> (מג, יב) <קטע התחלה=יב/>חוק הקיפה ב[...]דה \ ויד אל נטתה [...]<קטע סוף=יב/> (מג, יג) <קטע התחלה=יג/>גבורתו תתוה ברק \ ותנצח [...]<קטע סוף=יג/> (מג, יד) <קטע התחלה=יד/>למען ברא [...] \ ויעף [...]<קטע סוף=יד/> (מג, טו) [...] \ ל[...] (מג, טז) <קטע התחלה=טז/>[אינו מצוי]<קטע סוף=טז/> (מג, יז) <קטע התחלה=יז/>קול [...]ל ארצו \ [...]{{ש}}<קטע סוף=יז/> (מג, יז) <קטע התחלה=יז/>רשף יניף של[...] \ וכארבה ישכון דרתו: <small>(שול': רד')</small><קטע סוף=יז/> (מג, יח) <קטע התחלה=יח/>תואר לבנה יגהה עינים \ וממטרו יהמה לבב:<קטע סוף=יח/> (מג, יט) <קטע התחלה=יט/>וגם כפ[...]ון \ ויציץ כספיר ציצים:<קטע סוף=יט/> (מג, כ) <קטע התחלה=כ/>צינת רוח צפון ישיב \ וכרקב יקפיא מקורו: <small>(שול': מקוה)</small>{{ש}}<קטע סוף=כ/> (מג, כ) <קטע התחלה=כ/>על כל מעמד מים יקרים \ וכשרין ילבש מקוה:<קטע סוף=כ/> (מג, כא) <קטע התחלה=כא/>יבול כחרב ישיק \ ונוה צמחים כלהבה:<קטע סוף=כא/> (מג, כב) <קטע התחלה=כב/>מרפא כל מערף ענן טל \ פורע לדשן שרב:<קטע סוף=כב/> (מג, כג) <קטע התחלה=כג/>מחשבת[...]ק רבה \ ויט בתהום איים:<קטע סוף=כג/> (מג, כד) <קטע התחלה=כד/>יורדי הים יספרו קצהו \ לשמע אזננו נשתומם:<קטע סוף=כד/> (מג, כה) <קטע התחלה=כה/>שם פלאות תמהי מעשהו \ מין כל חי וגבורות רבה:<קטע סוף=כה/> (מג, כו) <קטע התחלה=כו/>למענו יצלח מלאך \ ובדבריו יפעל רצון:<קטע סוף=כו/> (מג, כז) <קטע התחלה=כז/>עוד כאלה לא נוסף \ וקץ דבר הוא הכל:<קטע סוף=כז/> (מג, כח) <קטע התחלה=כח/>[...]לה <small>(שול': נגלה)</small> עוד כי לא נחקור \ והוא גדול מכל מעשיו:<קטע סוף=כח/> (מג, כט) <קטע התחלה=כט/>[...] מאד \ ונפלאות דבריו:<קטע סוף=כט/> (מג, ל) <קטע התחלה=ל/>[...]ל[...]מו קול בכל תוכלו כי יש עוד:{{ש}}<קטע סוף=ל/> (מג, ל) <קטע התחלה=ל/>מרומים תחליפו כח ואל תלאו כי לא ת<קטע סוף=ל/> (מג, לא) <קטע התחלה=לא/>[אינו מצוי]<קטע סוף=לא/> (מג, לב) <קטע התחלה=לב/>רוב [...] \ מעט [...] ממעשיו:<קטע סוף=לב/> (מג, לג) <קטע התחלה=לג/>את הכ[...] \ [...]<קטע סוף=לג/> [[קטגוריה:בן סירא]] llwroq7me6pj1wqwrxbm8cle0571xxz 0 1701644 3016202 3016086 2026-05-12T16:16:35Z Ori0749 35920 /* דף ז. */ 3016202 wikitext text/x-wiki <center><big>'''<big><big>מסכת ברכות</big></big>'''</big></center> <center>רעיון מוסרי: כל הגמרות מתחילות תמיד מדף ב' ולא בדף א'. למה? לומר לך שלא משנה כמה למדת, דע לך שאפי' את דף א' עדיין לא למדת.</center> == <center><big>'''פרק ראשון'''</big></center> == == דף ב' == ===[[ברכות_ב_א|דף ב'''.''']]=== '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=3&fs=0 ראה כאן]''' V++_ '''עד סוף האשמורת הראשונה'''. יש לומר, דבהכי פליגי. ר' אליעזר סבר בשכבך [כל זמן שעוסקים]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. וטעם הגהה זו, כיון שהמילה "'''בשכיבה'''" המובאת כאן בכתה"י השונים (הנראית מיותרת בלא הגהה) נמצאת גם בלשון תוס' הרא"ש, ודברי תוס' הרא"ש על מסכתנו הלא מושתתין על פי רוב על דברי רבינו כמו שניכר בהרבה מדיבוריו. ולכך צ"ל שהיה כתוב בדברי רבינו כפי הכתוב בתוס' הרא"ש, ונשמטו בטעות מילים אלו (שהוספתי) מכתה"י השונים. ותורף דברים אלו יהיה בנין אב לכל מקום שהוגה על ידי מלשון תוס' הרא"ש.}}} בשכיבה, דומיא דובקומך דלא משמע כולי יומא אלא כל זמן שעוסקים בקימה. ורבן גמליאל סבר האי כמשמעו והאי כמשמעו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(א)]]}}. '''כל הנאכלים ליום אחד'''. בגמ' קאמר <small>{[[ברכות_ט_א|לקמן ט'''.''']]}</small> ואילו אכילת פסחים לא קתני. פירוש, בכלל הני [דאינן]^{{{הערה|ע"פ הגהותיו של הרב ניסן זק״ש המגיה על ספר תוספות רבינו יהודה שירליאון (ומעתה כל פעם שאזכיר הגהותיו, אזכירו בתור "המגיה"), ובכת״י השונים חסר. ובהתאם לכך הקפתי האות ד׳ שבתחילת המילה שאחרי כן ע"מ להתאים הלשון למבנה המשפט.}}} (ד)נאכלים ^{{{הערה|לא שייך ע"פ מה שהגהנו לפני כן.}}}(אינו) אלא עד חצות. ואם תאמר אמאי, [דילמא הוי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש בדף ט' ע"א, בד"ה '''ואילו אכילת פסחים וכו''''. אך בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דאי'''", ואינו מובן לפי עינינו. ואולי התכוון המעתיק לכתוב "'''דא"י'''" (או כל כעין זה) שהוא קיצור אותיות תחילה וסוף של "'''דילמא הוי'''" , ושובש אח"כ מריבוי העתקות.}}} בכלל הנאכלים ליום אחד וכו', דהכי אמרינן בפסחים <small>{[[פסחים_ע_א|ע'''.''']]}</small> ^{{{הערה|לפנינו בפסחים שם כתובה הלשון אחרת, וז"ל הגמ': '''דתניא בן תימא אומר, חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו'''', וכן הוא ברוב כתה"י הישנים (ובמעט מהם כתוב "ואינה נאכלת אלא ללילה", ולגרסה זו ליתא לקושית רבינו ["המגיה"]). ואפשר שהיית לפני רבינו גרסא אחרת, או שרבינו גרס כמותנו אלא שכתב את תוכן כוונת הדברים ולא את הלשון הנאמרת שם. וראה עוד בגמ' פסחים דף פט ע"א, שביחס לפסח נאמר שם בלשון "'''דאילו פסח ליום ולילה וכו''''", וכך היא הגרסא בד"ה שבתוס' שם וברוב כתה"י הישנים (ועל הגמ' הזו מקשים תוס' שם את קושית רבינו שבכאן). ובתוס' שאנץ גרס שם "דאילו פסח '''נאכל''' ליום ולילה", ושם הקשה קושית רבינו ותירץ אחרת. ע"ש. ולפי הצד שאמרנו שרבינו הביא בדיבור זה את תוכן כוונת הדברים ביחס לפסח אך לא גרס כך בפועל, א"כ מה שאמר בסוף דבריו "'''ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום'''" צ"ל שחוזר על הדברים הנ"ל שנאמרו בדף פ"ט ע"א, דבדברים שנאמרו בדף ע' ע"א לא הוזכר לא יום ולא לילה ביחס לפסח. ועוד אפשר שכוונתו למה שהזכיר יום ביחס לחגיגה הנאכלת עמו ודכוותה גבי פסח, ושפיר מוקמינן ליה אדף ע' ע"א.}}}מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה נאכל[ת]^{{{הערה|תוקן ללשון נקיבה, דחגיגה נקיבה היא.}}} וכו'^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ב)]]}} ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דהתם קאמר יום ולילה שעיקר אכילתו בלילה, ולא נקט יום אלא לפי שנשחט ביום. אבל הכא שלא הזכיר כלל לילה, משמע^{^{{{שוליים|'''(1)'''}}}} דלא מיירי כלל בפסח. ועוד דהכא איכא למטעי והתם ליכא למטעי^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ג)]]}}, ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום. '''נתני דשחרית ברישא'''. שעקר [המצוות]^{{{הערה|הוגה בהתאם ללשון תוספות הרא"ש (המגיה), אך בכתה"י השונים כתוב כאן "שעקר '''מצותה''' ביום". ולא נהירא לי, דהלא ק"ש של ערבית עיקרה בלילה ושל שחרית עיקרה ביום, ואין עדיפות לשל יום על פני של לילה. והמשך הדברים שכתב '''ובקרא נמי הקדים וכו'''' אינו נתינת טעם למה שכתב לפני, אלא סיבה נוספת. דאם נאמר שהוא נתינת טעם, היה לו לומר "'''<big>ד</big>'''בקרא הקדים וכו'".}}} ביום. ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לשל בין הערבים <small>{[[במדבר_כח_ד|במדבר כ"ח, ד']]}</small>. '''בשחר מברך שתים לפניה וכו''''. בירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ"א, ה"ה]]}</small> מפרש טעמא על שם שבע ביום הללתיך <small>{[[תהלים_קיט_קסד|תהילים קי״ט, קס״ד]]}</small>. ואותה ברכה של ישתבח אחר פסוקי דזימרא נתקנה. וכן [לפניהם]^{{{הערה|ע"פ הגהות הרב זבולון זק"ש שהגיה על פיענוח כת"י ניו יורק במאמר "השלמת תוס' ר"י למסכת ברכות" (הובא בירחון "סיני" של מוסד הרב קוק כרך ל"ז מעמ' פ"ז ואילך. ומכאן ואילך כל מקום שאזכיר הגהותיו אקראם בשם "הגהות סיני"). וטעם ההגהה, שבכת"י ניו יורק כתוב כאן '''לפני''', ושיער ב-"הגהות סיני" שכנראה היה כתוב: '''לפני'''' (קיצור של '''"לפניהם"''') והושמט הגרש.}}} ברוך שאמר נתקנה ברכה לפתיחה. אבל פסוקים שלפני יראו עינינו והברכה [לא נתקנו]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הסמ"ג עשין מצוה י"ט, ע"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''נתקנה'''" בלבד בלא המילה "'''לא'''" קודם, אך אינו מסתדר לפי עינינו. ואף שבלשון הסמ"ג כתוב "'''לא נתקנה'''" בלשון יחיד, הנראה יותר שיש להגיה אף בלשון הסמ"ג '''"נתקנו"''' בלשון רבים, שהלא מדבר הוא על הפסוקים והברכה יחד שהם רבים.}}} בימי חכמי התלמוד, [אלא]^{{{הערה|כך הנראה לענ"ד, וכן יש שהגיהו זאת על לשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים אינו.}}} לפי שאנו סוברים תפלת ערבית רשות כמו שנפרש {לקמן כז''':''', ד"ה ורב אמר}, ^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן ניכר מלשון המשפט ומלשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]לפי שבתי כנסיות שלהם [היו אז]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"אז היו"''' בהיפוך לשון, ואינו נראה.}}} רחוקים מבתיהם ולא היו יכולים לאחר עד [אחר]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים חסר.}}} תפלת ערבית, תקנו להם אותם פסוקים שיש בהם שמונה עשרה אזכרות כנגד ברכות של שמונה עשרה, והברכה אח"כ לשבח בעלמא. וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ד)]]}}. '''והא קמ"לן דכפרה לא מעכבא'''. ואם תאמר מאי קמל"ן, משנה שלימה היא בנגעים ומייתי לה בפרק הערל ביבמות <small>{[[יבמות_עד_ב|עד''':''']]}</small> טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. ואומר רבי^{{{הערה|בכת"י ניו יורק ובעוד כת"י אחרים הגרסא כאן היא '''ואומר ר'''' (קיצור של "רבי"), אך בכת"י אוקספורד הגרסא כאן היא '''"ואומר רבינו"'''. והיותר נראה לענ"ד כגרסת כת"י ניו יורק והשאר, דהלא רבינו מדבר כאן בשם רבו המובהק, ודרכם של בעלי התוס' היה לקרוא לרבם המובהק בשם "רבי" סתם. ובלשון "רבינו" לעומת זאת, השתמשו בהזכירם דברי גדולים אחרים שאינם רבותיהם המובהקים. ועיין עוד מה שכתבתי בהערה האחרונה בדיבור זה.}}}, כיון שאינו מאריך בלשונו, אשמועינן חידוש אגב אורחיה אע"פ ששנוי [במשנה]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''במשמ''''" או '''"במשמע"''' תלוי בכת"י, אך ניכר שטעות סופר הוא.}}} אחרת. וכן בפרק נערה בכתובות <small>{[[כתובות_מח_א|מח'''.''']]/[[כתובות_מח_ב|מח''':''']]}</small> לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה, לאפוקי ממשנה ראשונה וכו'. ואע"פ שהיא משנה שנויה בפרק אע"פ <small>{שם [[כתובות_נז_א|נז'''.''']]/[[כתובות_נז_ב|נז''':''']]}</small>, [בית דין של אחריהם]^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ גרסת המשנה שם. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''כדי שהם ברשות אביהם'''" בשיבוש.}}} אמרו עד שתכנס לחופה. וכן יש בריש [יבמות]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"בריש ב"מ"''', וכן הוא בתוס' הרא"ש בברכה משולשת. אך הנראה שהגרסא הנכונה היית '''יבמות''' ונשתבש, וכך אכן הגיהו בלשון תוס' הרא"ש שם. וטעם הדבר, כיון שאם נאמר שגורסים "בריש ב"מ", בהכרח פירושו הוא בתחילת פרק "ב' מידות" וכוונתו לסוגיא במנחות בדף צג ע"א. וא"כ קשה, דהלא הוא אינו בראש הפרק אלא בסופו. ועיין עוד במנחות בדף הנ"ל בתוס' ד"ה "'''הכל'''" שדנו שם בנידון דידן, ושם הזכירו את הראיות שהביא רבינו. וכשהזכירו ראיה זו שאנו דנים בה, כתבו זאת בלשון: "'''וכן בריש יבמות'''" בדומה ללשון רבינו, וא"כ מוכח שכך יש לגרוס גם כאן. וע"ש בתוס' הנ"ל בביאור הראיה מריש יבמות.}}} <small>{[[יבמות_ג_א|ג'''.''']]}</small> כדפי' בתוספות. מ"ר^{{{הערה|"המגיה" פירש זאת בתור '''"מפי רבי"'''. וכן מצינו בברכות דף נא''':''' בתוס' ד"ה "והלכתא בכולהו", את הלשון: '''מפי רבי משה הלברט'''. וכפי שאמרתי לעיל שכשמשתמשים בעלי התוס' בלשון זו, בדרך כלל מתייחסת היא לרבם המבוהק. וכשמדברים על שאר גדולים שאינם רבותיהם המובהקים, מתייחסים אליהם בעלי התוס' בדרך כלל בתור "רבינו פלוני בן פלוני" או "רבינו פלוני אלמוני", אלא א"כ יש להם שם מיוחד כעין "השר מקוצי" שאז מזכירים אותו בשמו המיוחד לו. והכוונה כאן בדברי רבינו היא, לרבינו יצחק הזקן (אחיינו ותלמידו של רבינו תם) ששמו מוזכר בתוס' שבדף בתור "ר"י" בקיצור. והוא היה דודו ורבו המובהק של רבינו.}}}. '''ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא'''. פירש רש"י ביאת שמשו, שקיעת החמה^{{{הערה|לפנינו ברש"י חסר, וקיים הוא בדפוס שונצינו-פיזרו עם עוד כמה דיבורים החסרים לפנינו. וכפי הנראה הושמטו בטעות בדפוסים מאוחרים (המגיה).}}}. דילמא ביאת אורו הוא, שיאור^{^{{{שוליים|'''(2)'''}}}} יום השמיני ויטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ואין נראה לרבינו שמואל דהוי ביאת אורו זריחת השמש, שלא מצינו ביאה אלא לשון^{^{{{שוליים|'''(3)'''}}}} שקיעה, דכתיב כי בא השמש <small>{[[בראשית_כח_יא|בראשית כ"ח, י"א]]}</small>, עד בא השמש <small>{[[שמות_כב_כה|שמות כ"ב כ"ה]]}</small>, ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ <small>{[[בראשית_יט_כג|בראשית י"ט, כ"ג]]}</small>. ^{^{{{שוליים|'''(4)'''}}}}ועוד, לבני מערבא דפשטי ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוספות הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"די ברייתא"''' בשיבוש, או "'''ברייתא'''" בלא מ' בתחילה, תלוי בכת"י.}}}[מ]ברייתא דלאו ביאת אורו הוא אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא, ממתניתין משמע הכי, דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהיינו ערבית. ע"כ פירש רבינו שמואל, ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא שנשקעה כל השמש ברקיע לגמרי, [ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו.}}} דנטהר ב[ו]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"בא"''', ואינו מובן.}}} שמשו. דילמא ביאת אורו הוא, תחילת שקיעתו של שמש שנכנס ברקיע ואין למטה אלא צל, והוא תחילת כניסתו ברקיע, ועדיין יש לו שהות חמשה מילין <small>{[[פסחים_צג_ב|פסחים צג''':''']]}</small> עד שיהיה כולו ברקיע [ויגיע]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד או כל כעין זה כיון שהלשון מרגשת חסרה, אך המגיהים הגיהו אחרת ולא נראה בעיני. ובכתה"י השונים אינו, ועיין עוד בהערה הבאה.}}} צאת הכוכבים^{{{הערה|הוסיף "המגיה", שאפשר שהמילים "'''צאת הכוכבים'''" שבכאן הם בעצם תוספת מאוחרת שנשתרבבה לתוך דברי רבינו, שהלא אינם קיימים בלשון תוס' הרא"ש שדבריו מושתתים על דברי רבינו.}}}. ומאי וטהר טהר גברא, כדאשכחן קרא[י]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} טובא וטמא עד הערב וטהר <small>{[[ויקרא_יז_טו|ויקרא י"ז, ט"ו]]}</small>. ומשני, '''אם כן לימא קרא ויטהר'''. אע"ג דבדוכתי טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר <small>{[[ויקרא_טו_יג|ויקרא ט"ו, י"ג]]}</small>, האי דאיכא למטעי הוה ליה למכתב ויטהר. והשתא פשטינן שפיר במערבא מברייתא דצאת הכוכבים [דטהר]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס כאן, כיוון שהלשון '''"דהיינו טהר יומא"''' כמו שהיא מרגשת חסרה ביחס למבנה המשפט. ובהתאם להגהתי, הקפתי את האות ד' שבמילה שאחר כך בכדי להתאים הלשון למבנה המשפט. ובכתה"י השונים אינו.}}} (ד)היינו טהר יומא. ואע"ג דביאת אורו משמע כיסוי הגלגל, מ"מ ביאת שמש דקרא היינו שקיעת השמש לגמרי. ובערוך <small>{[[ספר_הערוך/אות_א#אר(1)|ערך אֹר (אור א')]]}</small> פירש כפירוש רבינו שמואל [אלא]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. ובגרסת כתה"י השונים כתוב כאן "'''אך'''", ואינו נראה.}}} שמהפך הגירסא, שגורס^{^{{{שוליים|'''(5)'''}}}} ביאת אורו במקום ביאת שמשו^{{{הערה|והיא גרסת הגאונים (המגיה).}}}. ---- ===ביאורים=== '''א.''' כתב הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות ק"ש פ"א הי"ג, שיש שואלין מדוע לרבן גמליאל יש שינוי בדרשת הפסוקים. שבשכבך משמע כל זמן ששוכבים במיטתם דהיינו כל הלילה, ולעומת זאת ובקומך מפרש שהכוונה רק בשעה שעוסקים בקימה, ולא כל זמן שהם בתקומה דהיינו כל היום. והמג"א והט"ז בשולחן ערוך או"ח סימן נ"ח סעיף ו' מתרצים על כך, שאמנם בשכבך משמע כל זמן שהוא שוכב במיטתו, מפני שכל זמן שהוא שוכב שפיר קרינן בה בשכבך. אבל ובקומך קרינן רק בזמן שעוסק בקימה בפועל, משום דאחרי כן הוא הולך או יושב או עומד, ואינו נמצא בפעולת קימה ממטתו יותר. (ע"כ תוכן דבריהם). וכך נראה שהיא שיטת רבינו והרא"ש בדעת רבן גמליאל. ור' אליעזר מודה לרבן גמליאל שכך פירוש הדברים, אלא שמבקרה זה כיון שהוקש בשכבך ל-ובקומך לכך הוגבל זמן "בשכבך" לזמן שעוסקים בשכיבה בלבד דומיא דובקומך. ---- '''ב.''' עתה בקושיא מבין רבינו שהסיבה שהבינה הגמ' שאין פסח כלול בכלל כל הנאכלים ליום אחד, הוא מפני שאין הפסח נאכל ליום אחד אפי' למ"ד שנאכל כל הלילה, כיון שאינו נאכל ביום כלל אלא רק נשחט בו, ולערב הוא דנאכל. ועל זה הקשה, מדוע אי אפשר להבין שפסח כלול מדברי המשנה, הלא בברייתא שהשוותה ביו פסח לחגיגה הנאכלת עמו, נקטה הברייתא שהחגיגה נאכלת ליום ולילה כדין הפסח, אע"פ שהפסח עצמו אינו נאכל ביום אלא רק נשחט בו. אלמא לא קפיד התנא לומר על הפסח שנאכל ליום אחד אע"פ שאינו נכון, ומדוע א"כ לא נאמר זאת אף על משנתנו? ---- '''ג.''' נראה לבאר כוונת רבינו בזה ע"פ התוס' בפסחים {פט.}. שרצונו לומר, שאפי' אם נאמר שאינו משנה לעניין זה אם כתב או לא כתב לילה בדבריו, ולכן ע"פ זה אפשר להניח שפסח כלול בדברי המשנה, אעפ"כ עדיין אי אפשר לומר שפסח כלול בדברי המשנה. כיוון שבמידה והיתה כוונת המשנה גם לפסח וכדעת ר' עקיבא הסובר שנאכל הפסח כל הלילה, א"כ היה על המשנה לכתוב זאת במפורש ע"מ לבאר לנו שאינה סוברת כהמשנה באיזהו מקומן הסוברת שפסח נאכל עד חצות. ומכיוון שלא כתבה משנתנו במפורש בכדי להוציא משיטת משנת איזהו מקומן, אנו מסיקים מכך שבודאי סוברת היא כדעת המשנה של איזהו מקומן, וגם לשיטתה אכילת הפסח עד חצות. ואלו הם למעשה תמצית כוונת דברי רבינו. ועפ"ז נפרש עתה את דבריו הכתובים כאן: דהיינו שכיוון '''" שאצלנו יש מקום לטעות"''' ולומר שסוברת משנתנו שפסח נאכל עד חצות כשיטת משנת איזהו מקומן, לכך היה עליה לפרש לנו אחרת אם אינה סוברת כך. ולכך כיוון שלמעשה לא פירשה משנתנו אחרת, בהכרח שבאמת אין פסח כלול בדבריה, ובאמת סוברת היא שפסח נאכל עד חצות כהמשנה באיזהו מקומן. אבל שם בברייתא בפסחים {ע.} שהברייתא רק משווה את דיני חגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני קרבן הפסח, '''"אין שם מקום לטעות"''' ולחשוב שיאכל הפסח עד חצות או עד עלות השחר אם לא תפרש זאת הברייתא. וזאת מכיוון שאין אנו עוסקים שם בדיני הפסח, אלא בדיני החגיגה הנאכלת עם הפסח. שהלא כל עיסוק הברייתא שם היא להשוות את דיני החגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני הפסח עצמו שנאכלת עמו, ללמד שדינם שווה מבלי לדקדק בעד מתי בלילה נאכלת. ולכן אפשר שסוברת הברייתא שם שהפסח נאכל עד חצות או לחלופין עד עלות השחר, ואין שום הכרח לכאן או לכאן מלשונה, שהלא אין זה עיקר עיסוקה. ומימלא '''"אין הברייתא שם חוששת להזכיר יום בדבריה"''' אע"פ שאין הפסח נאכל ביום בפועל. וזאת מכיוון שאין הדקדוק שם על זמני אכילת הפסח, אלא על זמני אכילת קרבן חגיגה שבאופן ההוא בחגיגה הנאכלת עם הפסח, הוגבל זמן אכילתה של החגיגה ליום ולילה כנגד זמני שחיטת ואכילת הפסח, ואע"פ שבדרך כלל נאכלת החגיגה לשני ימים ולילה אחד. ולכן כתבה הברייתא "יום" בהתייחסות לקרבן החגיגה שאכן נאכל ביום כיון שזהו דינו, והוא עיקר עניינה של הברייתא שם. ---- '''ד.''' '''עניין ראשון:''' יוצא לפי דעת רבינו שטעם תיקון ברכת יראו עינינו היא בכדי להחליף את תפילת העמידה של ערבית, ולא היו מתפללים עמידה כלל אלא הולכים לביתם אחר אמירת יראו עינינו. ויכלו לעשות זאת ע"י צירוף שתי טעמים שהם: '''א.''' שתפילת ערבית רשות. '''וב.''' שלא יכלו אז להתעכב בבתי הכנסת מחוץ לעיר מפני הסכנה. וכך היא שיטת הרא"ש בתוספותיו דף ד''':''', ובפסקיו סימן ה' ובעוד ראשונים. ומוסיף רבינו שכיון שנקבעו אז פסוקים וברכה זו, אף שכיום בתי הכנסיות בתוך העיר ואין חשש סכנה שמשום כך חזרו להתפלל עמידה של ערבית וקבעוה חובה, אעפ"כ לא נתבטלה התקנה וממשיכים לומר יראו עינינו קודם שמונה עשרה של ערבית. אך דעת התוס' שבדף ודעת תוס' רבנו פרץ, שאכן היו מתפללים ערבית גם אז. וסיבת תקנת ברכה זו, היא בכדי להמתין למאחרים שלא ישארו לבד בסיום התפילה מפני הסכנה. (המגיה. וע"ש עוד בדבריו והמקורות.) '''עניין שני:''' רבינו לא ביאר מתי נתקנה ברכת יראו עינינו (אלא רק מאיזה טעם נתקנה), וישנם בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים. ומכל מקום נראה שמוסכם אצל כולם שתקנה זו נעשתה אחר חתימת התלמוד בזמן תקופת הסבוראים - גאונים, כיון שבזמן הגאונים כבר היית קיימת ודנו עליה. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ב_ב|דף ב''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=4&fs=0 ראה כאן]''' '''משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח עד ^{{{שוליים|'''(6ב)'''}}} שעומד ליפטר מתוך הסעודה'''. ואם תאמר והעני מתי יקרא ק"ש^{{{הערה|דאינו יכול לאכול קודם ק"ש כפי שאמרה הגמ' בדף ד''':''' שהזכיר רבינו בסוף דבריו בדיבור זה (התוס' שבדף). וכן קשה הדבר למ"ד משעה שבני אדם נכנסין להסב (תוס' הרא"ש).}}}, וכי בעניים נכרים^{{{שוליים|'''(7ב)'''}}} [יהיב]^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכעין זה ברשב"א. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב "'''איכא'''".}}} שיעורא למילתיה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו. ורבינו חננאל גריס עד שעה שעומד לישן^{{{הערה|כך נמצא לפנינו בגמ' כת"י פירנצה-לורנציאנה. ובכת"י פריס כתוב עד שעה שעומד לישן וליפטר מתוך הסעודה, וכנראה הוא תוצאה של עירוב גרסאות (המגיה). ופירוש הר"ח על ברכות לא זכינו לו אלא רק מעט מזער.}}}, ומשמע [לגירסתו]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, וכך נראה דצ"ל גם כאן. ובכתה"י השונים כתוב '''לפי'''' (לפירושו), אך אין נראית לי גרסת כת"י זו נכונה, כיון דאין זה פירושו של ר"ח אלא גרסתו.}}} שיתפלל ויקרא ק"ש קודם שילך לישן אחר אכילתו. ואין נראה, דהא אמרינן <small>{[[ברכות_ד_ב|לקמן ד''':''']]}</small> אדם בא מן השדה בערב [וכו']^{{{הערה|"המגיה" בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. '''ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו''''. ואם תאמר, והא ראיה גדולה היא ומפקינן מינה במגילה <small>{[[מגילה_כ_ב|כ''':''']]}</small> שמצאת^{{{שוליים|'''(8ב)'''}}} הכוכבים עד עמוד השחר לילה [גמור הוא]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"גמורה היא"''' בלשון נקבה. אך הנראה שצריך לגרוס בלשון זכר, שהלא לילה זכר הוא. לכך הגהתי זאת כאן ובעוד שני מקומות בדיבור זה.}}} לענין כל דבר שמצותו בלילה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הדין בשאר המקומות בדיבור זה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דודאי לילה [גמור הוא]^{{{הערה|תוקן ללשון זכר כדלעיל. ובגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"גמורה היא"''' בלשון נקבה וכדלעיל.}}}, אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינו כי אם זכר. ואם תאמר, כיון דקיימא לן דצאת הכוכבים לילה גמור [הוא]^{{{הערה|כצ"ל וכנ"ל, ובכתה"י השונים כתוב "גמור '''היא'''". והשיבוש ברור, שמצד אחד נקט "גמור" בלשון זכר ומצד שני נקט "היא" בלשון נקיבה.}}}, [ואמרינן]^{{{הערה|כצ"ל לענ"ד, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "אני", וכנראה שהכוונה היית ל-'''אמ'''' (קיצור של "אמרינן") ונשתבש מריבוי העתקות.}}} בשלהי במה מדליקין <small>{[[שבת_לה_ב|לקמן לה''':''']]}</small> כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אם כן, למה נחלקו שם <small>{[[שבת_לד_ב|לקמן לד''':''']]}</small> התנאים בשיעור בין השמשות, ניחזי אנן למנין צאת הכוכבים. [ו]יש לומר, שאין אנו בקיאים בשיעור הכוכבים, כדאמרינן התם <small>{[[שבת_לה_ב|שם]]}</small> לא כוכבים גדולים הנראים [ביום]^{{{הערה|כן הוא בלשון תוס' הרא"ש ובגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף בשבת לה'''.''' בד"ה "תרי תילתי מיל". ובכתה"י השונים כתוב '''"בלילה"''', והשיבוש ברור.}}}, ולא קטנים הנראים [בלילה]^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת. ובכתה"י השונים כתוב '''"ביום"''' בשיבוש.}}}, אלא בינוניים. ואם תאמר, ולמה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר ^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''או יתנו'''" בשיבוש.}}}[ו]יתנו בו זמן מתי הוא. [ו]יש לומר, שזמנו קבוע (ידוע)^{{{הערה|מילה זו אינה בלשון תוס' הרא"ש, וכן ניכר שמיותרת היא. "והמגיה" טוען שאפשר שהיא פירוש מאוחר למילה "קבוע" שנשתרבב בטעות ללשון כתה"י השונים.}}}, כמו שמפרש^{{{שוליים|'''(9ב)'''}}} בירושלמי בפרק קמא דברכות <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_א|הלכה א']]}</small>. מפי רבי. '''ר' אחאי^{{{שוליים|'''(10ב)'''}}} ואמרי לה ר' אחא ^{{{הערה|נראה שיש להוסיף פה את המילה "'''אומר'''". וכך הוא בגמ' לפנינו, ובכל הדפוסים ישנים וכתה"י שראיתי.}}} משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב'''. פרש רש"י לשון אחר, בערבי שבתות. מיהו, למאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא, (היה)^{{{הערה|בלשון תוס' הרא"ש כתוב '''"משמע דהדר"''' בלא המילים '''"היה"''' '''"ואז"''', ועל פי זה הקפתי המילים בסוגרים עגולות אך לא הסרתים. וכן ניכר שמיותרים הם.}}} משמע (אז)^{{{הערה|עיין הערה קודמת.}}} דהדר למאי דאמרינן מעיקרא דעני ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב '''"כבני"''' או '''"בבני"''' בשיבוש תלוי בכת"י.}}}[ו]בני אדם בערבי שבתות חד שעורא הוא. ואם כן קשה, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להשמיט את ה-'''<big>ו</big>'''', כי לפי עיניינו הוא המשך המילים "'''ואם כן קשה, למה וכו''''" ולא מתחיל קושיה אחרת.}}}(ו)למה אין מקשה ר' אחא היינו [רבי חנינא]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם לדברי ר' חנינא בגמ' לפנינו, וברור. ובכתה"י השונים חסר.}}} דאמר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ולפי זה יש לנו לפרש בלשון אחר, דבחול מיירי^{{{שוליים|'''(11ב)'''}}}. אי נמי, נפרש דיאמר דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא, אך היה לו להקשות ולתרץ כן. ואם תאמר, אם עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא, למה לא שאל התלמוד^{{{שוליים|'''(12ב)'''}}} הי מינייהו מאוחר. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דפשיטא ליה כיון דעני אחר צאת הכוכבים דשל בני אדם מוקדם, שממהרים לאכול פתן בערבי שבתות קודם צאת הכוכבים מטעם שהכל מוכן להם, וממהרים פן יכלו הנרות. '''ר' חנינא היינו ר' אליעזר'''. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[תימה, ו]לימא דשני שיעורי[ם]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''דשאני שיעוריה'''" או "דשני '''שיעוריה'''" תלוי בכת"י.}}} הם, עני וקדוש היום. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר דלא מסתבר ליה לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים. ---- <references /> == דף ג' == ===[[ברכות_ג_א|דף ג'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=5&fs=0 ראה כאן]''' '''תרי תנאי ואליבא דר' מאיר'''. ואם תאמר, אמאי^{{{שוליים|'''(13ב)'''}}} לא משני דאידי ואידי חד שעורא הוא. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דלא מסתבר ליה למימר דרוב בני אדם ממהרין לאכול כל כך בערבי שבתות בזמן שהכהנים [טובלים]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "'''אוכלים'''", אך בהכרח שהגרסא כאן היא "'''טובלים'''", וכן הוא בתוס' שבדף ובתוס' הרא"ש. וגרסת כתה"י השונים טעות סופר היא.}}} שהוא מבעוד יום. אי נמי אי הוי טעם אמת דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, א"כ הוי אחר צאת הכוכבים כיון דשיעור דעני^{{{שוליים|'''(14ב)'''}}} מאוחר. ועוד לספרים דגרסי^{{{שוליים|'''(15ב)'''}}} בדרבי אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות^{{{הערה|כך נמצא בגרסת התלמוד הבבלי כת"י פירנצה-לורנציאנה (המגיה).}}} לא היה יכול לומר כן, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחא. מפי רבי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים לקמן בדף ג' ע"ב אחר ד"ה "ראש האשמורת התיכונה", והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא סדר הדיבורים בתוס' הרא"ש.}}} ['''כי''']^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוספות הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב כאן '''<big>פי'</big>''' בשיבוש.}}} '''קא תשיב משמרה ראשונה בסופה'''^{{{הערה|גרסת בעלי התוס' כאן היית שונה מהגרסא שלפנינו, וגרסתם כעין: '''כי קא חשיב משמרה ראשונה בסופה ואמצע דאמצעיתא''' (או דמציעתא) '''ותחילת אחרונה''' (ע"פ כת"י פירנצה-לורנציאנה של הגמ'. "המגיה").}}}. (כן)^{{{הערה|נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' הרא"ש. "והמגיה" טוען דשמא היה כתוב '''<big>כו'</big>''' ונשתבש.}}} ראיתי כתוב בספר ר' יהודה בן^{{{שוליים|'''(16ב)'''}}} ברזילי, דתנן בפ"ק דיומא <small>{[[יומא_כ_א|כ'''.''']]}</small> בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר [או]^{{{הערה|כך היא גרסת המשנה בגמ' הבבלית של יומא ובעוד מקומות, וכן הוא בתוספות הרא"ש (המגיה).}}} בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו^{{{שוליים|'''(17ב)'''}}}, ביום הכפורים מחצות, ברגלים מאשמורת^{{{שוליים|'''(18ב)'''}}} הראשונה^{{{שוליים|'''(19ב)'''}}}. וכשיזכור הקב"ה אותן ג' עבודות שהיו בסוף משמרה ראשונה, ובחצות לילה ובתחילת אחרונה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(א)]]}}, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיהא אדם מצר ודואג כמו שהקב"ה דואג באותן שעות. וגם ראוי באותה שעה להפיל תחינה על חרבן הבית, שנאמר קומי רוני בלילה <small>{[[איכה_ב_יט|איכה ב', י"ט]]}</small>. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים לקמן בדף ו' ע"ב בתוך ד"ה '''"אגרא דבי טמיא"''' בשיבוש, והצגתיו במקומו הראוי לו.}}} '''למאן דגני בבית אפל'''. ואם תאמר, והלא ר' אליעזר לית ל[יה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן '''"לו"''' (או "'''לן'''" בשיבוש תלוי בכת"י), והגהתי הדבר לפי הנראה לענ"ד ע"פ הרגל הלשון בכל מקום. ועוד, שהתוס' מדברים במשפט זה בארמית ו-"'''לו'''" הוא בעברית ואינו מזדווג נכון.}}} לקמן <small>{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}</small> ק"ש בעמוד השחר [מיד]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב "'''מאי'''", ואינו מובן.}}}, אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי^{{{שוליים|'''(20ב)'''}}}. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, כשידע מתי יעלה עמוד השחר, אז יוכל לכוין לאותו שיעור. מפי רבי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים אחר הדיבור שאחריו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בסדר הדיבורים בתוס' הרא"ש.}}} '''אוי לי שהחרבתי את ביתי'''. כלומר, הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת^{{{שוליים|'''(21ב)'''}}}. ואית דלא גרסי לי(ה)^{{{הערה|"המגיה". ורצונו לומר שאינם גורסים "'''אוי לי'''" אלא רק "'''אוי שהחרבתי'''", מפני שאין ראוי לומר לשון "אוי לי" כלפי הקב"ה. ואכן בכמה כת"י ישנים של הגמ' הגרסא היא "אוי שהחרבתי" (דברי). ועיין בתוס' הרא"ש ליישוב נוסף לגרסת "אוי לי".}}}. ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב]^{{{הערה|בכתה"י השונים חסר, והוגה ע"פ לשון תוספות הרא"ש (המגיה). ובכמה כת"י ישנים של הגמ' הגרסא היא "אוי '''<big>לו</big>''' לאב".}}}, אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים. מיהו, אתי שפיר [כדפרישית]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב "'''כדפרש"י'''". והשערת המגיה שהיה כתוב '''כדפרשי'''' שהוא קיצור של "כדפרישית", ונשתבש.}}}. '''היה לך להתפלל תפלה קצרה'''. תימה, דהא [תפילה קצרה]^{{{הערה|הובא בסוף המשפט, איך היותר נראה שזהו מקומו ובטעות השתרבב לסוף המשפט.}}} גבי גדודי חיה ולסטים תנן ^{{{הערה|בהתאם להגהה שהגהתי קודם לכן נראה שיש להוסיף פה את המילה "'''לה'''" לתיקון הלשון, שיהיה כתוב "גבי גדודי חיה ולסטים תנן '''<big>לה</big>''' לקמן".}}} לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כט_ב|כ"ט''':''']]}</small> (תפלה קצרה)^{{{הערה|עיין בהערה הראשונה בדיבור זה.}}} ולא בדרך שלא במקום סכנה, וכאן בדרבי יוסי לא הייתה סכנה. ואי ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך נראה לענ"ד דצ"ל גם כאן.}}}[ב]הביננו [מיירי]^{{{הערה|כנ"ל בהערה קודמת.}}}, לא אשכחנא דקרי לה לקמן <small>{[[ברכות_כט_א|כ"ט'''.''']]}</small> תפילה קצרה אלא ^{{{שוליים|'''(22ב)'''}}} מעין שמנה עשרה. ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''ואדרבה'''".}}}[ועוד] , ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה בהתאם ללשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]קאמר^{{{שוליים|'''(23ב)'''}}} לקמן <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small> מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, [מכלל דהביננו לא מקרי תפילה קצרה]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו. ושיער המגיה, שכנראה מחמת כפילות המילים הדומות "תפילה קצרה, תפילה קצרה" שבסוף כל משפט, הושמט בטעות חלק זה מדברי רבינו, ונראה.}}}. ועוד, מנא [לן]^{{{הערה|המגיה. ובכתה"י השונים אינו.}}} דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר^{{{שוליים|'''(24ב)'''}}}. דאיכא מאן דאמר לקמן <small>{[[ברכות_כח_ב|כ"ח''':''']]}</small> בכל יום מתפלל אדם הביננו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ב)]]}}, ולאביי דלייט עלה לקמן <small>{[[ברכות_כט_א|כ"ט'''.''']]}</small> לא אשכחנא שהוא מחלק בין דרך לעלמא^{{{הערה|ומ"מ בכתה"י מינכן, אוקספורד, ופריס כתוב בפירוש "אביי לייט אמאן דמצלי הביננו '''במתא'''", ומשמע דבדרך מותר אף לאביי. וכן בכת"י פירנצה-לורנציאנה הוסיפו המילה "במתא" מעל השורה בסוף דברי אביי. ועיין עוד לקמן {כט.} בתוס' ד"ה '''לייט וכו'''' מה שכתבו שם בשם "יש ספרים".}}}. על כן נראה לרבי , ^{{{שוליים|'''(25ב)'''}}}דכולי עלמא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ג)]]}} אומרים הביננו בדרך והיא תפילה קצרה דנסבא. אבל אין להביא ראיה מדאמרינן לקמן <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>, מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאלו הביננו צריך לומר ג' ראשונות וג' אחרונות, וכי הדר לביתיה לא הדר ומצלי. תפלה קצרה ^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''כי'''" בלא הבנה, וההשערה היא שהוא שיבוש של '''<big>כו'</big>'''.}}}[וכו'] דהוה משמע שנתקנה הביננו בדרך, דהא אינו אלא לומר איזה חילוק יש בין הביננו לתפלה קצרה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ד)]]}}. מפי רבי. '''ועונים אמן יהא שמו^{{{שוליים|'''(26ב)'''}}} הגדול מבורך'''. מכאן קשיא לרבי על שיש במחזורים <small>{מחזור ויטרי (מהדורת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ"ח^{{{הערה|דף נ'.}}}}</small> בפירוש קדיש, יהא שמיה רבא מברך, [יהא]^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד בהתאם לגרסת הדברים בתוס' הרא"ש ושאר בעלי תוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}} שם י"ה ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד בהתאם ללשון תוס' הרא"ש, ובהתאם להבנת העניין וגרסת הדברים גם בשאר בעלי התוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[גדול ושלם ו]מבורך לעולם. דהא משמע הכא דאינו כי אם תרגום של שמו [הגדול]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}. ומה שפירש שם <small>{מחזור ויטרי שם, באמצעו}</small> שאינו אומר אותו לשון [עברי]^{{{הערה|"המגיה". וכן משמע כדבריו מלשון המחזור ויטרי, עיין שם היטב. וכוונת העניין, שאינו אומר אותו לשון עברי כולו, אלא מתחיל בעברית: "יתגדל ויתקדש", וממשיך בארמית: "שמיה רבא". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"תרגום"''' בשיבוש.}}} כולו, בשביל שהוא שבח נאה והשטן מקטרג אם היה מבין. והוא אינו מבין, דאין מלאכי השרת מכירים בלשון^{{{שוליים|'''(27ב)'''}}} ארמי <small>{[[שבת_יב_ב|שבת יב''':''']]}</small>, לא נהירא כלל. אלא נראה הטעם, שהיו רגילים לאומרו ב[דרשא]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''ברשא'''" בשיבוש, וכנראה שנשמטה ה-'''ד'''' באמצע המילה.}}} שהיו [שם]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה שהלשון כאן מרגשת חסרה, וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}} עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון^{{{שוליים|'''(28ב)'''}}} ארמי. וכדאמרינן בשלהי סוטה <small>{[[סוטה_מט_א|מט'''.''']]}</small> על[מא]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''על'''" בלבד בחיסור אותיות.}}} אמאי מקיים, אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דאגדתא. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ג_ב|דף ג''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=6&fs=0 ראה כאן]''' '''במקומן חיישינן'''. ואם תאמר, והא אמרינן בתרי ופריצי דליכא [אלא]^{{{הערה|ע"פ תוס' חכמי אנגליה. אך בכתה"י השונים חסר, וגרם לכמה מגיהים להגיה דברים אלו לא נכון מחמת הקושי.}}} חשד ולא מזיקין. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע^{{{שוליים|'''(29ב)'''}}} שמזיקין רגילים שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם איירי^{{{שוליים|'''(30ב)'''}}} שידוע לנו שאין מזיקין רגילים שם כלל^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ה)]]}}. מפי רבי. '''ראש האשמורת התיכונה'''. במחנה מדין משתעי קרא, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. '''ר' יהושע^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''רבי יהושע בן לוי'''". אך טעות סופר הוא, דהלא תנא זה הוא ר' יהושע סתם דהוא ר' יהושע בן חנניא.}}} אומר עד שלש שעות'''. פירוש, עד סוף שלוש שעות. שכן בני מלכים עומדים בשתי שעות ביום^{{{הערה|נראה לענ"ד בכוונת רבינו דהיו עומדים בסוף שתי שעות בתחילת שעה שלישית כפי שכתב רש"י, דאי לאו הכי נמצא דשעה שלישית איננה זמן קימה והיאך יקראו בני מלכים בה. וכן משמע מלשונו דר' יהושע שאמר "שכן דרך בני מלכים '''לעמוד בשלש שעות'''" דסוף עמידתם היא לכל הפחות בתחילת שעה שלישית, דאי לאו הכי לא היה שייך לומר "לעמוד בשלש שעות" אלא "בשתי שעות". וכאן שכתב רבינו דעומדים "בשתי השעות", נראה דכוונתו שעומדים אחר שתי שעות שלימות, לאפוקי שעה שלישית שאינה אלא תחילתה. וכן רבינו בעצמו לקמן בדף ז' ע"א בד"ה "בתלת שעי קמייתא" הביא את דברי רבינו שמעיה וכתב בשמו שהמלכים קמים בשעה שלישית. ואם אינו סובר כשיטתו היה צריך שלא להזכיר דבריו או לחלוק עליו, ומכך שלא עשה זאת משמע דהכי סבירא ליה לרבינו גם כן.}}} כדאמרינן הכא, ויקראוה בשעה שלישית. '''אלא לדברי תורה וכ"ש מילי דעלמא'''. ואם תאמר, והא אמרינן לקמן בפרק מי שמתו <small>{[[ברכות_יח_א|יח'''.''']]}</small> דדברי תורה אסורים ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב "'''יותר למת'''" או "'''למת'''" (תלוי בכת"י) בשיבוש.}}}[לפני ה]מת משום לועג לרש <small>{[[משלי_יז_ה|משלי י"ז, ה']]}</small>, והא לא שייך במילי דעלמא. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר^{{{שוליים|'''(31ב)'''}}} התם. והכא חוץ לארבע אמות שמותר אז בדברי תורה כדמשמע התם <small>{[[ברכות_יח_א|שם]]}</small>, וכדאמרינן בירושלמי דמי שמתו <small>{[[ירושלמי_ברכות_ג|פ"ג, ה"א]]}</small>, ושם יש יותר גנאי במילי דעלמא.^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ו)]]}} '''כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת'''. דהא ארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות של יום, ורוח מערבית בשש שעות אחרונות, ורוח דרומית בתחילת הלילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה. ואע"ג דאמרינן בפרק לא יחפור <small>{[[בבא_בתרא_כה_א|בבא בתרא כה'''.''']]}</small> ורוח צפונית]^{{{הערה|בברכה משולשת הגיהו '''בלשון תוס' הרא"ש''' (שדבריו דומים לדברי רבינו) אחרת, אך הגהה זו לא נראתה בעיני כלל. ולכך הגהתי ע"פ מה שנראה לענ"ד שהוא כפי לשון רש"י, ובהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר כל זה.}}} מנשבת עם כולם, [מ"מ]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר.}}} כשהייתה לבד[ה]^{{{הערה|כך נראה להגיה לשונית, שהלא רוח נקבה היא. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''לבד'''" בלשון זכר.}}} בחצי הלילה הייתה בחזקה ובגבורתה ועורר הכינור. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה בהתאם למבנה לשון המשפט.}}}[ו]משמע נמי שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ז)]]}}, וכן לא [משתנה]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים חסר.}}} לעולם סדר השעות^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ח)]]}}. וכן משמע לפי סדר חנ"כל ש"צם <small>{[[שבת_קכט_ב|שבת קכט''':''']]}</small>, דקיל"ן שלעולם יש י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ט)]]}}. ור' יהושע נמי שהזכיר לעיל <small>{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}</small> שלש שעות , וכן לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']]}</small> דמזכ[י]ר^{{{הערה|כצ"ל לענ"ד. אך בכל כתה"י כתוב "דמזכר" בשיבוש.}}} זמן ארבע שעות, אם היו משתנות לפי גודל הלילות והימים, היה לו להזכיר שליש היום או רביע היום^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(י)]]}}. '''ואין הבור מתמלא מחולייתו'''. פירש רש"י, דעוקר חוליא^{{{שוליים|'''(32ב)'''}}} מבור כרוי(ה)^{{{הערה|הגהתי ללשון זכר, כיון שהענין חוזר על בור ו-"בור" זכר הוא. ועיין בהערה הבא לחיזוק דברי.}}} וחוזר ומשליכה^{{{הערה|כאן הוא לשון נקבה כיון שחוזר על החוליא שהיא נקבה, ומיד כותב '''"לתוכו"''' בלשון זכר מכיון שחוזר בזה על הבור שהוא זכר. והרי זה סייעתא למה שכתבתי בהערה קודמת.}}} לתוכו, אין^{{{שוליים|'''(33ב)'''}}} מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם דהא אין המשל דומה לענין, שהן נוטלים ממון מאלו ונותנים לאלו. ואם היו נוטלים ממון מן העניים וחוזרים ונותנים להם, אז היה דומה למשל^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יא)]]}}. על כן פירש רבינו תם, אין הבור מתמלא מחולייתו פירוש ממקום כרייתו^{{{שוליים|'''(34ב)'''}}}, שלא יתמלא הבור מים מן המים הנובעים בו. והכי נמי אמרינן במדרש שמואל <small>{פרק כ"ז, ג'}</small>, אין הבור מתמלא מים מחולייתו אלא [א"כ]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} ממשיכים לו אמת המים ממקום אחר, כן לא יוכלו לפרנס ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד בהתאם למבנה לשון המשפט, ואע"פ שאינו מוכרח. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ה]עניים אם לא יפשטו ידיהם בגדוד. והא דאמרינן לקמן בפרק הרואה <small>{[[ברכות_נט_א|נט'''.''']]}</small> נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ובתר הכי קאמר נטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ופריך, ונמלייה מדידיה^{{{שוליים|'''(35ב)'''}}}, ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו. והשתא לפירוש רש"י אתי שפיר טפי^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יב)]]}}, שסובר ששני כוכבים של כימה לא אבדו, ולכך מקשה שיחזירם לה כמו ש[היו]^{{{הערה|המגיה. אך אפשר גם להגיה "כמו '''שהיה'''". ובכתה"י השונים כתוב כאן "כמו '''שהוא'''".}}} בתחילה. ומשני, אין הבור מתמלא מחולייתו כמו בתחילה. אבל לפירוש רבינו תם צריך לפרש, שאבדו אותם שני כוכבים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יג)]]}}. ופריך, ונמלייה מדידיה^{{{שוליים|'''(36ב)'''}}}, כלומר ירדד כמכה בקורנס וירחיב הכוכבים למלאת הנקב. [ומשני]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''ומתרץ'''" בלשון עברי. אך הנראה לענ"ד כמו שהגהתי, שהרי כך היא לשונו לעיל לגבי פירוש שיטת רש"י. ועוד שבלשון הקושיא בפירוש שיטת ר"ת, השתמש רבינו בלשון ארמי "'''ופריך'''", וא"כ מסתבר דגם בתשובה ישתמש בלשון ארמי.}}}, אין הבור מתמלא מחולייתו אם לא [יביא ממקום]^{{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "אם לא '''יבא במקום'''" בשיבוש.}}} אחר, [ומנהגא]^{{{הערה|בגרסת כתה"יהשונים הגרסא היא "'''ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'''" ולא זכיתי להבין עינינו, דמה עניין מלכות שמים לענייננו?. אי לכך הגהתי על פי לשון ספר הישר לר"ת סימן שמ (בדפוס ראשון דשנת תקע"א). ובזה מובן, דבא להשוות מנהג כוכבי הרקיע למנהג הארץ. וכנראה שהמעתיק נמשך בלשונו אחר הלשון שהזכיר בדיבור המתחיל "ראש האשמורת התיכונה".}}} דרקיעא כעין [מנהגא]^{{{הערה|עיין הערה קודמת.}}} דארעא. ויש ספרים דגרסי^{{{שוליים|'''(37ב)'''}}} התם וליהדרינן לה, משמע שלא אבדו. ולא תיקשי דהיכא אשכחנא בור גבי מים נובעים, [דלא מקרי בור]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, אך בכתה"י השונים חסר.}}} אלא גבי מכונסים. דטובא אשכחנא, כמו בור הגולה דמדות <small>{[[משנה_מדות_ה_ד|פ"ה, מ"ד]]}</small>, ובור של עולי בבל <small>{[[נדרים_מח_א|נדרים מח'''.''']]}</small>. וריב"א פירש אין הבור מתמלא מחולייתו, כמו חוליית הבור והסלע <small>{[[משנה_שבת_יא_ב|שבת פי"א, מ"ב]]}</small>. כלומר, אין רגילים לעשות שפה [גבוהה לבור]^{{{הערה|כצ"ל בהתאם ללשון תוס' הרא"ש, איך בכתה"י השונים כתוב "'''לבור גבוה'''" ולשון מגומגמת היא.}}}, שאם תשליך החוליא^{{{שוליים|'''(38ב)'''}}} לתוך עומקו ש[י]תמלא^{{{הערה|בכתה"י כתוב "'''שתתמלא'''". אך כיוון שבור לשון זכר הוא ותתמלא לשון נקבה, אינו מתיישב נכון. לכך הגהתיו ללשון זכר.}}} ממנה. ורבי פירש, שאם תחפור חוליא^{{{שוליים|'''(39ב)'''}}} בבור זה ותניחנה מצד זה אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. כך מה שנפרנס העניים חסר מן העשירים. מפי רבי. '''ונמלכים בסנהדרין'''. כדתנן <small>{[[משנה_סנהדרין_א_ה|סנהדרין פ"א, מ"ה]]}</small> אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם הם היו בעלי עצה וגבורה. '''וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וכו''''. מפרש בירושלמי <small>{[[ירושלמי_סנהדרין_י#הלכה_ב_גמרא|סנהדרין פ"י, ה"ב]]}</small> שהיו שואלים אח"כ באורים ותומים ומוצאים כדבריו, שנאמר כאשר ישאל איש בדבר האלוקים. ---- ===ביאורים=== '''א.''' ואע"פ שקרות הגבר בסמוך לו '''הוא''' הזמן השלישי שתורמין בו המזבח, והוא אין זמנו בתחילת המשמרה השלישית דהיא עלות השחר אלא זמן מועט קודם לכן. מ"מ כיון דקרות הגבר אין זמנו מוגדר, נקבע כאן זמן עלות השחר לזמן שכנגדו כיון שהוא מוגדר וסמוך לו. כך נראה לענ"ד. ------------------------------------------------------------------------------- '''ב.''' לקמן במשנה בדף כח: שנינו דרבי יהושע סובר שמתפלל אדם בכל יום הביננו (מעין שמונה עשרה), ועל שיטה זו קילל אביי בגמ' שלא להתפלל אותה. והנראה שהזכיר רבינו שיטה זו דר' יהושע עם קללת אביי דווקא בתור המקור לקושיתו, כיון שרוצה רבינו לומר בזה דלדעתו למ"ד '''שאין''' אדם מתפלל הביננו בכל יום אין רלוונטיות לשאלתנו, כיון דאין לו תפילת הביננו כלל. וכן לר' עקיבא שפוסק שיכול לאומרה גם בבית הכנסת אם אין שמונה עשרה שגורה בפיו, א"כ הוא הדין דיוכל לאומרה בדרך אם דעתו טרודה. ואפי' למ"ד שמתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בכל יום, '''בלא קיללת אביי''' מותר הוא להתפלל הביננו בבית הכנסת אף אם בקיא בשמונה עשרה ברכות וכל שכן בדרך. ויוצא א"כ דלכל השיטות הנ"ל אין מקום להקשות כלום. ורק לאביי שקילל והגביל את היתר השימוש בתפלת הביננו למ"ד שמתיר להתפלל הביננו בכל יום, יש מקום למצוא הגבלה של היתר בדרך. דאף לאביי שאין דעתו נוחה בתפילה זו, לא מסתבר שיקלל את מי שאנוס ומוכרח להשתמש בה כגון בדרך, אלא שאין ראיה מדברי הגמ' לחלק לשיטתו בין דרך לעלמא לפי גרסתנו בגמ'. ולכך הוקשה זאת לרבינו. ------------------------------------------------------------------------------- '''ג.''' בגרסא כת"י אוקספורד הגרסא היא "דכ"ע" (דכולי עלמא) בלא ל', ואומר המגיה שהכוונה בזה שכולם אפי' מי שאינו נמצא במקום גדודי חיה ולסטים, יכולים לומר הביננו בדרך. ומביא ראיה שכך פירוש העניין מלשון חידושי הרא"ה (דפוס תשס"ז} בדף טו (מדפי הספר) שהזכיר עניין זה שדנו בו תוס', ומסיק "'''ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחילה הביננו'''". אך שאר כת"י של רבינו גורסים "ד'''<big>ל</big>'''כולי עלמא". ואולי אפשר ליישב בדוחק לגרסתם, דהכוונה דבין למאן דאמר '''שאין''' מתפלל אדם הביננו בכל יום, ובין לאביי דלייט עלה, לכולם מותר לומר הביננו בדרך. אך היותר נראה כהבנת הרא"ה. ומכל מקום נראה דאף לגרסא הגורסת "'''דכולי עלמא'''", בכלל כוונת הדברים היא שלכל השיטות (דהיינו דאף למאן דאמר ש<big>'''אין'''</big> אדם מתפלל הביננו בכל יום) מותר להתפלל בדרך הביננו (ולאפוקי מההבנה הקודמת שלמ"ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום, אין תפילת הביננו כלל ואפי' בדרך). ומ"מ כוונת ר"י (רבו של רבינו) לומר בתירוצו, דלא כמו שהבנו עד עכשיו דכל דיוני החכמים היו על השימוש בהביננו בין בעיר ובין בדרך. אלא כל דיוני התנאים והאמוראים על הביננו מתחילים אך ורק כשהאדם בעיר, אבל בדרך לא דנו בזה דודאי מותר לכולי עלמא. ------------------------------------------------------------------------------- '''ד.''' דהיינו '''שאף''' בלא תירוצו של ר"י אין ראיה שהביננו נתקנה בדרך, כיון שהיה אפשר לומר שדברי הגמ' האלו נאמרו רק בכדי לפרש חילוק דיניה של הביננו מתפילה קצרה שכל אמירתה היא רק בדרך במקום לסטים, ולעיקר הדין '''בלא קיללת אביי'''. וזה בין למ"ד מתפלל אדם הביננו בכל יום ובין לדעת ר' עקיבא שם שסובר שנתקנה עבור מי שאינו בקיא (שלשיטתם אפשר לאומרה אפי' בבית הכנסת, ואין חילוק מיוחד לדרך). אבל אחר קללת אביי היינו סוברים (בלא תירוץ ר"י) שאין להתפלל הביננו כלל ואפי' בדרך. ומ"מ אפי' אחר תירוץ ר"י אין שום הכרח מגמ' זו שעיקר תקנת הביננו היא בדרך, כיון שהשימוש בה בדרך הוא רק מסתעף להיתר להשתמש בה במקום אחר, דהיינו או להיתר להשתמש בה במקום שמונה עשרה אם רוצה או להיתר למי שאינו בקיא בשמונה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אך לא במיוחד לדרך. ואפי' למ"ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום (אחר תירוצו של ר"י), כל ההיתר להשתמש בה בדרך הוא מפני שהוא סבור שנתקנה למקרים של אונס, ובדרך נחשב לאונס מפני שמפסיקים בו עוברי דרכים, אך לא נתקנה במיוחד עבור הדרך כמו שנתקנה התפילה קצרה (דברי). אך תוס' הרא"ש והרשב"א אכן הוכיחו מכאן דהביננו נתקנה בדרך (המגיה) ---- '''ה.''' "והמגיה" הקשה א"כ איך יתיישב לפי"ז פירוש המילה "במקומן". ונלענ"ד ליישב, דלפירוש זה "במקומן" הכוונה במקומות שרגילים להיות מצויים בהם, והיינו סתם חורבות דהם מקום המוחזק ורגיל במזיקין. והגמ' שהעמידה הברייתא שאסרה בחשד אף בלא חשש מפולת ומזיקין (בחדתי ובתרי ופריצי), מדברת דווקא במקום שידוע לנו שאין מזיקין מצויין שם, אלא שחוששים שמא יזדמן לשם מזיק מפני שהוא מקום עזוב, ולכך לא יכנס אפ' בהכי כשהוא יחידי. ------------------------------------------------------------------------------- '''ו.''' דהיינו שבתוך ארבע אמות דהוא אסור משום לועג לרש בדברי תורה, הרי יש איסור חמור יותר בעיסוק בדברי תורה דהוא גם משום לועג לרש וגם משום כבוד המת, מהאיסור לעסוק בדברים בטלים דאינו אלא משום כבוד המת שנראה כאילו נתייאש מליטפל בו. אך מחוץ לארבע אמות דאינו אלא משום כבוד המת, העיסוק בדברים בטלים יש בו יותר גנאי מעיסוק בדברי תורה כיון דחשובים הם. ------------------------------------------------------------------------------- '''ז.''' רצונו ז"ל להוכיח מכאן שחישוב השעות הוא לעולם לפי שעות זמניות, דהיינו שלעולם מחלקים את היום ל-12 שעות ואת הלילה ל-12 שעות בין בימים והלילות הארוכים ובין בימים והלילות הקצרים. ובא לאפוקי שאין מחלקים את ה24 שעות ל24 חלקים שווים כך שכל חלק יחשב לשעה, שהם הנקראים שעות שוות או שעות בינוניות. ומה שכתב רבינו "שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים", הכוונה היא אין שאין אומרים שבימים ארוכים לדוג' מתחלקים השעות באופן שיש 18 שעות ביום ובלילה 6 שעות, שבזה נמצא שמתחלקים השעות לפי גודל הימים והלילות. אלא לעולם שתים עשר שעות לזה ושתים עשר שעות לזה. ------------------------------------------------------------------------------- '''ח.''' נראה לענ"ד כוונתו בזה, שמכאן משמע שאין משתנים זמני נשיבת הרוחות כשמשתנים אורך וקוצר היום והלילה. '''וכן נראה מהזוהר הקדוש''' בפרשת בראשית שאומרים חז"ל על ענין זה וז"ל: ותאנא, אמר ר' יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום וכו' רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה וכו' רוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא וכו' רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבוקר (עכ"ל הזוהר הקדוש). ומשמע מזמני נשיבת הרוחות, שחישוב זמני השעות בזמני נשיבת הרוחות הוא ליום בפני עצמו וללילה בפני עצמו. ולכך, אין משתנה לעולם זמני נשיבתם של הרוחות, אלא כל רוח נושבת בשעה שלה בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים. ------------------------------------------------------------------------------- '''ט.''' שצ"ם חנכ"ל הם ראשי תיבות לשמות כוכבי המזלות המשמשים במהלך היום שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. וסדר שצ"ם חנכ"ל שהוזכר הינו לפי סדר תחילת שימושם בשעה שנתלו בשמים בתחילת ליל רביעי. ששעה ראשונה של ליל רביעי שימש שבתאי, ובשעה שאחרי צדק, ובשעה שלישית מאדים וכו', ואחר שבע שעות, חוזר שבתאי ומשמש שוב ואחריו צדק וחוזר חלילה. ולפי סדר זה, כל תחילת לילה מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר משבעת המזלות, שבתחילת ליל ראשון שהוא מוצ"ש משמש מזל כוכב, ובליל יום שני משמש מזל צדק וכו' לפי סדר סימני המזלות כצנ"ש חל"ם. וכן בכל תחילת יום מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר, שבתחילת יום ראשון משמש מזל חמה, ובתחילת יום שני משמש מזל לבנה וכו' לפי סדר סימני המזלות חל"ם כצנ"ש. ונמצא א"כ, שחישוב השעות נעשה ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו, שאם תאמר שהמדובר הוא לפי שעות שוות, נמצא א"כ שאין המזלות מתחילות לשמש בתחילת ימי השבוע לפי הסדר הנ"ל כפי שאמרנו, אלא רק בזמנים שהיום והלילה שווים. שהלא אין שתים עשר שעות הלילה בשעות שוות, מסתיימות בתחילת היום ממש ברוב ימי השנה. ------------------------------------------------------------------------------- '''י.''' רצונו לומר, שאם המדובר הוא בשעות שוות, נמצא שיש יותר משתים עשר שעות ביום או פחות מכך ברוב ימי השנה, וא"כ לבוא ולומר שלש שעות או ארבע שעות אינו מדד נכון לשליש היום או לרביע היום, שאפשר שהם יותר מכך או פחות מכך. ולכך אם ובאמת כוונתם היית לשעות שוות, היה להם לנקוט בלשון שליש היום ורביע היום שהם גדר הזמן הנכון. ולפיכך מסיק רבינו שבהכרח חז"ל חישבו את הזמנים לפי שעות זמניות, שלעולם שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות ללילה. ולכן שלש שעות וארבע שעות הם גדר זמן נכון לשליש היום ורביע היום. ------------------------------------------------------------------------------- '''יא.''' מה שנראה בעיני ישוב לדעת רש"י בזה הוא, שדפנות הבור החפור הוא במשל העניים, וחסרון העפר שבבור החפור, הוא במשל חסרון ממונם. ודפנות קרקעית הבור שמלא עפר הוא במשל העשירים, והעפר שבקרקעית הוא במשל ממון העשירים. וכשאתה נוטל מן העפר שבתחתית הבור ומחזיר העפר חזרה, אינו מתמלא חיסרון הבור בכך. ושפיר הוי דומה לנמשל. דהבור הוא במשל כלל ישראל, ונטילת העפר מתחתית הבור ונתינתו בחזרה, הוא במשל נטילת הממון מן העשירים ונתינתו לעניים להשלים חסרונם. ואח"כ ראיתי דכן אמר הגר"א מוילנא זצ"ל באמרי נועם, דהבור הוא במשל כלל ישראל וז"ל: '''לפי פרש"י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו', פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים. ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרוי(ה) שאינו מלא מהם וכו''''. וכן בספר קדושה וברכה לבעל סמיכת חכמים כתב על קושית ר"ת, וז"ל: '''לכאורה אין מקום לקושייתם, כי רש"י סובר שכל ישראל הם כאיש אחד כדאשכחן בכמה דוכתי''' וכו' '''ושפיר הוא דומה לנמשל ממש. וק"ל.''' והנראה שכוונתם של הגר"א והקדושה וברכה בזה הוא כפי שאמרנו, שתוכן הבור מכוון על כלל ישראל, אלא שהחסרון שבבור על חסרון ממון העניים והעפר שבתחתית הבור על ממון העשירים כנ"ל. ------------------------------------------------------------------------------- '''יב.''' אך ראה תוס' המקביל בסנהדרין טז'''.''' שהקשו על רש"י מגמ' זו של כימה. אך יש מקום לתרץ בפשטות, דאף פה אין זה ראיה גמורה לרש"י, אלא כוונת רבינו שגמ' זו יותר מתיישבת עם דברי רש"י מאשר עם דבריו של ר"ת. שאין בהבנת ר"ת שום דמיון להבנת הדברים ששם, והוצרך רבינו להסביר הבנה אחרת בדברים שבגמ' שם, על מנת שיתאפשר לדמות הדברים להבנתו של ר"ת. ------------------------------------------------------------------------------- '''יג.''' אך ראה בספר הישר לרבינו תם סימן תיט (במהדורת דבליצקי) שסובר לכאורה שלא אבדו, וז"ל: '''וההיא דהרואה פריך, ונימליה מדידיה. ה"פ, ירחיב ויאריך ב' כוכבי כימה וימלא וכו'''' וא"כ בפירוש כתב דצריך להאריך ולהרחיב השני כוכבים שנטל ולא את הכוכבים שנותרו, וא"כ לא אבדו. אך אפשר שהמילה '''ב'''' טעות סופר היא, וא"כ אתיא שפיר עם דברי רבינו. ואכן בספר הישר בדפוס ראשון דשנת תקע"א כתוב: '''ה"פ יאריך וירחיב כוכב[י]''' (כצ"ל) '''כימה''' בלא האות '''ב''''. והמגיה טוען ביחס לגרסה שגורסת ב', שאפשר שהגרסא היית "יאריך וירחיב <big>'''ב'''</big>כוכבי כימה" והופרדה ה-ב' בטעות. ומ"מ כך או כך אותם שתי כוכבים אינם מוזכרים בפירוש בדברי ר"ת. ולגבי מה שכתב רבינו בלשון המורה על כך שכביכול הוא זה שחידשו בדעת ר"ת. צריך לפרש דכוונתו לומר, דפירוש דברי ר"ת כשאמר "יאריך וירחיב כוכבי כימה", הכוונה לכוכבים שנותרו ולא על אותם ב' כוכבים שנטל, דהם אבדו. דהיינו שבא לפרש דברי ר"ת שכתב בספר הישר ולא לחדשם מאפס. ---- <references /> == דף ד' == ===[[ברכות_ד_א|דף ד'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=7&fs=0 ראה כאן]''' '''הכי גריס רבינו תם'''. יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי, שכורתים דבריהם, [פירוש, שחותכים ודנים דין אמת]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש וכעין זה בתוס' שבדף, וכן ניכר מהלשון. ובכתה"י השונים משפט זה כתוב בהמשך בשיבוש.}}}. פלתי, שמופלאים בדבריהם (פירוש, שחותכים ודנים דין אמת, מופלאים)^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}}, כמו מופלא שבבית דין. ואביתר אלו אורים ותומים, שכן מצינו שהיה שואל דוד בו באורים ותומים. ורש"י הפך הגרסא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(א)]]}}, ודחק לפרש דכרתי ופלתי הם אורים ותומים, ובניהו היה קודם להם. וגרסת ספרים ישנים ניחא טפי. '''תנא, לא מפיבושת שמו אלא איש בושת''' ['''שמו''']^{{{הערה|חסר בכתה"י השונים, והשלמתיו כפי הנראה נכון לעין הקורא. וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}}. כך גרסת הספרים^{{{שוליים|'''(40ב)'''}}} שלנו. ורבינו תם גריס לא מפיבושת שמו אלא [אש]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''איש''' בעל", אך בדברי הימים כתוב '''אשבעל''' בלא יו"ד. ואכן בתוס' הרא"ש כתב '''"אש בעל"''' כפי הכתוב בדברי הימים, ולכך הגהתי גם כאן.}}} בעל שמו, והוא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה, והוא ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ מבנה הלשון.}}}[ה]נזכר בדברי הימים <small>{א'. [[דברי_הימים_א_ח_לג|ח', ל"ג]]. וכן [[דברי_הימים_א_ט_לט|ט', ל"ט]]}</small>. ואיש בושת לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל <small>{[[שמואל_א_יד_מט|א. י"ד, מ"ט]]}</small> ולא בדברי הימים <small>{שם}</small> .^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''אלא''' מפיבושת", אך הלשון קשה שהלא כבר אמר זאת קודם לכן. ולכך הגהתיו בהתאם לענ"ד, ורצונו להוסיף פה הטעם מדוע נימנה בדברי הימים עם הגיבורים מבני שאול אע"פ שלא היה מהם.}}}[ו]מפיבושת מתוך חכמתו זכה ונמנה עם בני שאול בדברי הימים, [ודוד]^{{{הערה|בכתה"י השונים יש רווח מקום חלק לפני מילה זו, וכך הגהתי לענ"ד.}}} בעל כרחו העבירו לפני הארון כמו שהעביר מפיבושת בן יהונתן אלא שביקש שלא יקלטנו הארון^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(ב)]]}} <small>{[[יבמות_עט_א|יבמות עט'''.''']]}</small>. ושמא [אף]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}} על רבו ביקש רחמים ולא נענה ^{{{הערה|בכתה"י השונים יש כאן רווח מקום חלק לפני מילה זו. "והמגיה והגהות סיני" הגיהו כאן באופנים מסוימים אך לא נראו בעיני, ולכך הגהתיו בהתאם לענ"ד.}}}[כיון ש]לא נמצא יותר (או)^{{{הערה|כך כתוב בכתה"י השונים בשיבוש והקפתיו, אך "המגיה" טען שצריך להגיה זאת בתור "אז".}}} מבני שאול להשלים השבעה. ועל מפיבושת בן יהונתן ביקש רחמים מפני הברית. והרב רבינו שמעיה גריס, אלא מריבעל שמו שנקרא [כך]^{{{הערה|המגיה, אך בכתה"י השונים אינו.}}} בדברי הימים <small>{שם}</small> [משום]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}} שהיה מריב עם דוד בעליו בהלכה. ואגב ריהטיה לא עיין בה, דהא דריש ליה בשבת <small>{[[שבת_נו_ב|נו''':''']]}</small> בעניין אחר, למה נקרא שמו מריבעל ^{{{שוליים|'''(41ב)'''}}} שהיה מריב עם בעליו, שאמר לו אין לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, ואותו היה, מפיבושת בן יהונתן בן שאול. ואין לגרוס לא מפיבושת שמו אלא מריבעל שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת [וכו']^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן "כלל".}}}, דאדרבה עיקר [שמו]^{{{הערה|ניכר כאן שחסרה מילה זו לענ"ד. ובכתה"י השונים חסר.}}} של בן יהונתן מפיבושת [הוא]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "שמו" אך אינו נכון לפי לשון המשפט. וזאת כיון שהלא בהכרח היה כתוב לפני כן במשפט זה: "שעיקר '''<big>שמו</big>''' של בן יהונתן וכו'" וכפי שהגהתי, ולכך אי אפשר לומר שעוד הפעם אמר בסוף "מפיבושת '''שמו'''" שאינו נכון לשונית ומיותר הוא, לכך הגהתיו בהתאם ללשון המשפט. ואפשר שהמילה "שמו" שאמורה להיות בתחילת המשפט כפי שהגהתי, השתרבבה בטעות לסוף המשפט והחליפה את המילה "הוא".}}}. '''('''אבל בהא הוה ניחא שבקש עליו [רחמים]^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד, אך בכתה"י השונים אינו.}}}, שהיה רבו^{{{הערה|לא זכיתי להבין מה רצה לומר פה. דאם נאמר שחוזר משפט זה על מפיבושת בן יהונתן א"כ מאי ניחא, הא מפני הברית התפלל ולא מפני שהיה הוא רבו של דוד. ואם נאמר שחוזר על מפיבושת בן שאול דהוא אשבעל, א"כ איפכא הוה ליה למימר "דהשתא ניחא '''שלא''' התפלל עליו, כיון '''שלא''' היה רבו". ואולי דברים אלו הם מדברי מגיה שנשתרבבו לתוך דברי רבינו, וכן המשך הדברים עד סוף הדיבור. וראיה לכך, שכתב מיד דקשיא ליה על גרסת רבינו שמעיה מדוע לא הזכיר דרשה דכאן שם ודרשה דשם כאן. ולכאורה קשה על קושיתו, דהלא רבינו כבר דחה גרסת רבינו שמעיה משני טעמים, וכיון דכבר העמיד רבינו את דעתו ביחס אליהם היאך יחזור מדבריו בלא שום יישוב וטענה. ואף הלשון ניכרת קצת, שנכתבה בלשון חפוזה כדרך הגהות קצרות.}}}. אבל קשה, דבשבת לא ראיתי כלל דרשה זו אם היינו גורסים כן, ולא הכא דרשא דהתם. ש"מ תרתי נינהו.''')'''^{{{הערה|ראה הערה קודמת.}}} '''חכמים כמאן סבירא להו'''. בעל כרחין^{{{שוליים|'''(42ב)'''}}} אינו כל כך זמן שכיבה אלא [אי]^{{{הערה|"הגהות סיני", אך בכתה"י השונים אינו.}}} כר' אליעזר אי [כרבן גמליאל]^{{{הערה|"הגהות סיני", אך בכתה"י השונים כתוב "'''כרבנן'''" בשיבוש.}}} ---- ===ביאורים=== א. נראה בעיני שרבינו מתייחס רק לשינויי גרסת הגמ' בסדר הדברים, ולא לשינוי גרסת הפסוק "ואחרי אחיתופל". שאע"פ שמצינו שבעלי התוס' המאוחרים דנו בכך שרש"י גרס את לשון הפסוק כך: "ואחרי אחיתופל '''בניהו בן יהוידע'''" בזמן שלפנינו כתוב בפסוק "יהוידע בן בניהו", מ"מ רבינו תם בספר הישר לא הזכיר עניין שינוי הפסוק, אלא רק כתב על פירוש רש"י "ולשון הקונטרס אין נוח". ואם נאמר שראה גרסת רש"י שלפנינו, א"כ היה צריך להזכיר עניין שינוי לשון הפסוק ולומר שאין זה נכון ולא רק שאינו נוח. אלא בהכרח צ"ל שחוזרים דברי ר"ת רק על סדר הדברים בגרסת הגמ' בדעת רש"י, שסדר זה לדבריו אינו נוח. וכן רבינו כאן לא הזכיר עניין שינוי גרסת הפסוק, אלא רק שהיפך רש"י הגרסא, ושגרסת הספרים הישנים נוחה יותר מגרסתו וכדברי רבינו תם. ואכן בחידושי הר"ן לסנהדרין {טז.} מבאר הר"ן את גרסת הגמ' לשיטת רש"י, ושם הוא גורס בשיטת רש"י ואחרי אחיתופל '''יהוידע בן בניהו'''" כפי שמופיע לפנינו בפסוק וכפי שגרס רבינו תם, ואח"כ חתם "זוהי שיטת רש"י הנכונה והמוסכמת". וא"כ יש להסיק מכך שבגרסת רש"י שלפנינו נפלה טעות סופר במהלך השנים בתקופת הראשונים, ובעלי התוס' המאוחרים כבר ראו את הגרסא המשובשת בדבריו של רש"י מה שלא ראו רבינו תם ורבינו (והר"ן או שראה הגרסא הראשונה או שכפי הנראה הגיה גרסת הפסוק לרש"י בהתאם למה שבאמת היא גרסת רש"י לדעתו). ולכך בעלי התוס' האחרונים דנו על גרסת הפסוק בגמ' לדעת רש"י, מה שלא דנו על כך בעלי התוס' הראשונים. ומ"מ כבר בתקופת הגאונים ראו את גרסת הפסוק המשובשת שכבר היית קיימת בחלק מגרסאות הגמ' שלפניהם, והסיקו כפי שהסיקו בעלי התוס' האחרונים {ראה אוצר הגאונים ברכות, חלק "אוצר התשובות" דף 6}. ---- ב. יוצא לפי דעת ר"ת שיש כאן שלושה אנשים. מפיבושת שהוא אשבעל רבו של דוד ובנו של שאול שהוזכר בדברי הימים מפני חכמתו. איש בושת שהוא בן נוסף של שאול שלא הוזכר בדברי הימים. ומפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוזכר אף בשם מריבעל, שהוא שהעביר דוד לפני הארון והתפלל עליו שלא יקלטנו. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=8&fs=0 ראה כאן]''' '''וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו וכו''''. מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לאדם לאכול בתחילה סעודה של לילה עד שיקרא ק"ש ויתפלל. '''מסייע ליה^{{{שוליים|'''(43ב)'''}}} לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך וכו''''^{{{הערה|יש בכתה"י שגורסים "זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה וכו'". ואם גורסים כן, אם כן אין מקום לגרוס <big>"</big>וכו'<big>"</big> שהלא בכך כולל הדיבור את כל המאמר ואינו מקצר דבר. "והמגיה" מוסיף ומעיר, דגרסא זו אכן קיימת בכת"י של הגמ' ובראשונים, אך לפנינו כתוב בלא המילים "של ערבית".}}}. תימה לרבי, [ואנן]^{{{הערה|"המגיה", ודומה לזה בלשון הרשב"א. אך בכתה"י השונים כתוב "'''יוחנן'''" בשיבוש.}}} כמאן קיימא לן שאין [אנו]^{{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} סומכים גאולה של ערבית, שהרי אנו מפסיקים בפסוקים ויראו עינינו וקדיש. ושמא סבירא לן כרב^{{{הערה|הגרסא שהיית לפני רבינו שם היא כפי הנראה: "והלכתא כדברי האומר חובה. ורב אמר תפילת ערבית רשות" או בדומה לכך, וכפי שהביא מסורת הש"ס (בהוצאות הגמ' הרגילות). וכעין זה נמצא בכל כתה"י והדפוסים הישנים של הגמ'. אך לפנינו מופיעה מחלוקת זו בשם אביי ורבא.}}} דאמר לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}</small> דרשות ה[י]א^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד, שהלא חוזר על ערבית וערבית נקיבה היא. ובכתה"י השונים כתובה בלשון זכר.}}}. ואע"ג דקיימא לן בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן <small>{[[ביצה_ד_א|ביצה ד'''.''']]}</small>, (או)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. והטעם, מכיון שאם נגרוס "או" נמצא שישנם שני תירוצים בדברי רבינו, ותירוצו הראשון מתעלם לחלוטין מהכלל שהלכה כר' יוחנן לגבי רב וזה אינו מסתבר. ועוד דכך היא גירסת תוס' הרא"ש שרוב דבריו מושתתין על דברי רבינו.}}} שמא סובר ר' יוחנן כרב [ואפילו הכי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר. והסרתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי בהתאם להגהה זו בכדי להתאים הלשון.}}} (ו)מחייב לסמוך^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(א)]]}}, ואם כן גם לנו יש לסמוך. והסומך אחר יראו עינינו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ב)]]}} אין מזיחין אותו. '''ר' יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תיקנום'''. [וקי"ל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוספות הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב "'''וקאמר'''" בשיבוש.}}} כר' יוחנן ולא כר' יהושע בן לוי, וכן עמא דבר, וכן פוסק בה"ג. והני אמוראי דלקמן^{{{הערה|כוונתו לאותם אמוראים שהתפללו קודם זמן ק"ש, והוקשה מכך שלכאורה לא סמכו גאולה לתפילה. דכיון שצריך לברך ברכות ק"ש ביחד עם ק"ש, איך ברכו הברכות ועוד לא הגיע זמנה. וא"כ נמצא שסוברים הם לכאורה כר' יהושע בן לוי שאינו מצריך סמיכה בלילה, והיו מתפללים ערבית בלא ק"ש וברכותיה, וכשהגיע זמנה ברכו וקראו. ולכך העיר רבינו שלא נטעה לומר כך, כיון שמנהגם לא היה מטעם שסברו שאין צורך לסמוך, אלא סיבת ההקדמה היא '''משום של שבת בערב שבת''''}}} <small>{[[ברכות_כז_א|כז'''.''']]}</small>, משום של שבת בערב שבת ולא משום דסבירא להו כר' יהושע בן לוי. [ולא היו קורין]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. "והמגיה" טען שצריך לגרוס כאן "אי נמי לא היו קורין" שסובר הוא שתירוץ אחר נאמר כאן, אך אין הגהתו מוכרחת. ובכתה"י השונים יש כאן מקום חלק המורה על חסר, ומיד כתוב "מתפללים ק"ש". והגהתי הלשון ל-"'''קורין''' ק"ש", דלשון "מתפללים" גבי ק"ש טעות סופר הוא, דק"ש אינה תפילה.}}} ק"ש בלילה אלא הכל אומרים מבעוד יום, וסמכו על ר' יהודה דחשיב מפלג המנחה ואילך לילה לעניין תפילה <small>{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']] / [[ברכות_כו_ב|כו''':''']]}</small> ולעניין ק"ש כמו שפירש רבינו תם בריש פירקין^{{{הערה|מכאן יש להוכיח שלכל הפחות חסר הדיבור הראשון בתחילת פרק א'. וכן ניכר מתוס' הרא"ש שדבריו מושתתין על דברי רבינו על פי רוב, שכתב את הדיבור הראשון בפרק א' שבו מוזכרים דברי ר"ת ובדברי רבינו אינו.}}}. ועוד אומר רבי שלא על חינם היו עושים כן, אלא שהיו טרודין בלילה [בשום מצווה]^{{{הערה|"המגיה", והוא ע"פ פסקי הרא"ש פרק ד' סימן ו'. ובכתה"י השונים כתוב "'''בשם מיניה'''" בשיבוש.}}}. תדע, שהיו אומרים הבדלה בשבת [כדאמר]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "כדפירש". ובהתאם למה שהעמדנו בהערה הבאה שמדובר כאן על אמורא, אין לשון זו נראית. שהרגלם של בעלי התוס' לומר "פירש" כלפי ראשונים כמותם ולא כלפי אמוראים בגמ'. ולכך הגהתי בהתאם.}}} ר"ת^{{{הערה|כך כתוב כאן בכתה"י השונים, ואומר "המגיה" שהכוונה ל-"'''רב תחליפא'''" וכגירסא אחרת בגמ' לקמן דף כז''':''', שהיא: "'''ת"ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס'''" (וכך הוא בכת"י פריס ובפסקי הרא"ש שם. וכן מובא בכתה"י פירנצה ואוקספורד בתור "איתמר נמי".). אך בגרסתנו בגמ' שם מופיעה מימרא זו בשם "'''רב יהודה אמר שמואל'''". ומ"מ קשיא לי, מדוע לא אמר רבינו "'''כדאמרינן לקמן'''" בלא להזכיר דאמרו רב תחליפא כפי הרגל לשון בעלי התוס'. ולענ"ד טעות סופר יש כאן ואיני יודע להכריע.}}} [לקמן]^{{{הערה|בכתה"י השונים אינו, והגהתי בהתאם למה שנראה לשונית ע"פ הגרסא הקיימת. אך כפי שאמרתי לענ"ד בהערה הקודמת, הגרסא כן משובשת וצריכה הגהה אחרת.}}} <small>{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}</small>, ^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]לכתחילה ודאי לא היו עושים כן. '''^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא מלשון תוס' הרא"ש. וכן נראה ממבנה לשון השקלא וטריא שכך ראוי לגרוס. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''אילו"}}}[ד]אילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים'''. תימה, דאמרינן ביומא ^{{{שוליים|'''(44ב)'''}}}פרק אמר להם הממונה <small>{[[יומא_לז_א|לז'''.''']]}</small>, וכן אתה מוצא בשלשה מלאכים^{{{הערה|הגרסא אצלנו בגמ' שם שונה מלשון זו, ואפשר שהיא לשון קצרה. ומ"מ אין נפקא מינה כך או כך.}}} שבאו [אצל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכת"י איטליה כתוב "'''אל''' אברהם", ואפשר לקיימו אלא שהעדפתי לשון תוס' הרא"ש. ובשאר כתה"י השונים כתוב "'''מעל'''" בשיבוש.}}} אברהם, מיכאל וגבריאל [ורפאל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בגרסת הגמ' לפנינו. ובכתה"י השונים חסר. ותדע, דנקט רבינו בדבריו שלשה מלאכים והזכיר רק שתים.}}}, (תימה כן)^{{{הערה|מוכח דמיותר, שהלא כבר אמר בתחילת הדיבור את המילה "תימה", וכן אינו בגרסת תוס' הרא"ש שזהה כמעט אחד לאחד לדברי רבינו.}}} [דהתם קרי ליה מלאך והכא קרי ליה שרף]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דקרי הכא שרף והכא קרי ליה מלאך'''", והגהתי בהתאם לגרסת תוס' הרא"ש שנכונה יותר. דמכיוון שבא להקשות מהא דאמרינן ביומא, א"כ הוי ליה להתחיל דבריו בלשון: <big>"</big>'''דהתם''' קרי ליה '''מלאך''' '''והכא''' וכו'<big>"</big> דכיוון דאיומא קאי ממנו היה לו להתחיל קושייתו. ועוד דכל הדיבור זהה כמעט אחד לאחד עם לשון תוס' הרא"ש, ומסתברא מילתא דאף במשפט זה הגרסא היא כפי שגרס הרא"ש, שכפי שאמרתי היא היותר נכונה ומסתברת.}}}. ומשמע באגדה של פסח ששני ענינים הם, דכתיב^{{{שוליים|'''(45ב)'''}}} <small>{[[שמות_יב_יב|שמות י"ב, י"ב]]}</small> ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכתי כל בכור, אני ולא שרף. ויש לומר דודאי שני ענינים הם, אלא זימנין דקרי ליה הכי וזמנין דקרי ליה הכי^{{{הערה|ובתוס' הרא"ש בסיום דיבור זה כתוב: "'''הכל לפי השליחות'''".}}}. ---- ===ביאורים=== '''א.''' ונראה לומר דכוונת רבינו כאן כשאמר "מחייב לסמוך", היינו שכשרוצה להתפלל ערבית כיון שחייב הוא להקדים ברכות ק"ש לערבית, מתחייב הוא בזה לסומך גאולה לתפילה לכתחילה. וצריך לומר לפי"ז שחיוב הסמיכה דערבית שונה מחיוב הסמיכה דשחרית. דבשחרית הוא "חיוב סמיכה", ואמירת ק"ש וברכותיה קודם התפילה הוא יותר בגדר תוצאה יוצאת לחיוב לסמוך. אבל בערבית דאינו "מחויב סמיכה" אם אינו מתפלל, אם אכן בחר להתפלל ערבית שמתחייב להקדים ק"ש וברכותיה מהטעמים שהוזכרו בגמ', ממילא מחייבינן ליה לסמוך לכתחילה. ונמצא דהתפילה גורמת הקדמת ק"ש וברכותיה, והחיוב לסמוך הוא תוצאה יוצאת מכח חיוב הקדימה בהיפך משחרית. ונראה לי דזה הוי דומיא דגאולת מצרים. דכמו במצרים שיכלו בני ישראל לצאת בלילה אלא שלא יצאו מרצונם, שנמצא דהגאולה היית תלויה ברצונם, שאם היו רוצים היו יוצאים ונגאלים. לכן גם בענייננו התפילה והגאולה תלויה ברצונם, שאם ירצו להתפלל ערבית יחויבו להסמיך הגאולה לתפילה כאילו נגאלו בלילה, ואם לא ירצו להתפלל לא יחויבו להסמיך ופטורים מהתפילה. אך בשחרית דבגזרת הבורא יצאו ונגאלו בפועל שלא מבחירתם, מחויבים אנו לסמוך הגאולה לתפילה תמיד. '''ב.''' והטעם מדוע לא נחשבים יראו עינינו והקדיש הפסק בין הגאולה לתפילה. התוס' שבדף כתבו כאן לגבי יראו עינינו, שכיוון שתקנוה כגאולה אריכתא דמיא (וכן הדין לגבי הקדיש לכאורה). אך יש שכתבו שהוא משום שיראו עינינו נתקנה בתור חלופה לתפילת שמונה כיון שלא היו יכולים לאומרה (י"א מפני סכנת מזיקים, שהיו בהכנ"ס שלהם בשדה מחוץ לעיר והיה סכנה להתאחר. וי"א מפני גזרת שמד, שגזרו שלא יתפללו שמונה עשרה של ערבית), וא"כ שפיר סומך הוא גאולה לתפילה, שיראו עינינו כתפילה נחשבת והרי הוא סומך אליה את ברכת השכיבנו (אבודרהם והגהות מרדכי). ולגבי הקדיש כתב בשו"ת הרא"ש כלל ד' סימן ו', דיראו עינינו וקדיש הכל מעניין גאולה הוא, ולכן אין להפסיק ביניהם לבין התפילה. וכן כתב הראב"ן בסימן ק"מ: וכן יתגדל ויתקדש שהוא מעין הגאולה שנאמר והתגדלתי והתקדשתי וכו', לא הוי הפסק בין גאולה לתפילת ערבית עכ"ל. אך יש מהראשונים שמחמת קושיות אלו היו נמנעים מלאומרה (ואולי גם את הקדיש לא היו אומרים). שכיוון שחלפה שעת הדחק ההיא, חייבים אנו לחזור ולסמוך גאולה לתפילה כדינה. ---- <references /> == דף ה' == ===[[ברכות_ה_א|דף ה'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=9&fs=0 ראה כאן]''' '''ואין רשף אלא מזיקין'''. ולקמן <small>{בסמוך}</small> קאמר אין רשף אלא יסורין, וכולהו מדסמכי למזי רעב ולקטב מרירי. ---- ===[[ברכות_ה_ב|דף ה''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=10&fs=0 ראה כאן]''' '''ונגעים לא, והא אמר מר^{{{הערה|כך נמצא בכמה כת"י של הגמ'. אך לפנינו בגמ' כתוב "כדתניא", ובתוס' הרא"ש גרס "והא"ר יוחנן".}}} כל מי''' ['''שיש''']'''^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש וכן הוא בגמ' לפנינו. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שלא'''" בשיבוש.}}} וכו''''. ואם תאמר^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(א)]]</small>}, והא אמרינן בערכין פרק [ג']^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב '''ב'''' או '''שני''' בשיבוש.}}} <small>{[[ערכין_טז_ב|ט"ז'''.''']]}</small> ובפרק קמא דשבועות <small>{[[שבועות_ח_א|ח'''.''']]}</small> על שבעה דברים נגעים באים, ואמרינן <small>{שבועות שם</small>^{{{הערה|וכן סוטה לו., כריתות כו.}}}<small>}</small> דחטאת מצורע אינו בא על חטא(ת)^{{{הערה|הוקף ע"פ לשון תוס' הרא"ש וברור, וכן העיר "המגיה". והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שנאמרה קודם לכן בסמוך כפי הנראה.}}} משום דמנגעיה איכפר ליה^{{{הערה|ובתוס' הרא"ש מסיים בכאן בלשון הזו: '''אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה'''. ואפשר שזוהי היית גם גרסת רבינו ונשמט.}}}. ^{{{הערה|הוגה ע"פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש (אלא שתירץ רק את התירוץ השני). ובכתה"י השונים חסר.}}}[ו]יש לומר, ש[ע]ל^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. ובכתה"י השונים כתוב "'''של כולם'''" וכנראה שנשמטה ה-ע' בטעות.}}} כולם לוקין בעון הדור^{{{שוליים|'''(46ב)'''}}} והני [ייסורי]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''אסירי'''" בשיבוש. והכוונה שעל כל סוגי הנגעים לוקין הצדיקים בעון הדור והם ייסורי אהבה, שהלא לא על חטאם של הצדיקים הם באים.}}} אהבה^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ב)]]</small>}. אי נמי יש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה [יותר משאר]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים מופיע בהיפוך לשון '''"משאר יותר"''' בשיבוש.}}} ייסורין, [אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ג)]]</small>}]^{{{הערה|בכתה"י השונים חסר, והוסף ע"פ לשון תוס' הרא"ש שנסמך רבות על לשון רבינו כפי שהזכרנו כבר לעיל. "והמגיה" טוען דשמא נשמט בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''ייסורין, ייסורין'''" שבסוף כל משפט.}}}, וקשיא לר' יוחנן דאמר שאינן של אהבה כלל. אבל ^{{{הערה|בכת"י ניורק יש כאן מקום חלק ואולי יש להוסיף אבל '''ודאי ד'''פעמים וכו', אך אפשר שהיה כתוב אחרת. ומכל מקום אין זה משנה את עצם משמעות העניין.}}}פעמים שעל חטא הם באים. '''אי בעית אימא הא לן והא להו'''. פרש רש"י (הא לן)^{{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}} [בני]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''הא לן א"י'''". אך שיבוש גרסא הוא, שהלא "לן" המוזכר בגמ' על בני בבל מכוון, ועתה הלא דנים אנו על בני א"י. והגהתי ע"פ לשון תוס' הרא"ש הנסמך רבות על דברי רבינו כנ"ל, וכן הוא בתוס' שבדף ועוד. ואם נרצה לקיים מילים אלו נצטרך להגיה <big>"</big>פרש רש"י הא '''להו''', בני ארץ ישראל וכו'<big>"</big>.}}} ארץ ישראל שמשתלחים חוץ לערי חומה. וקשה להר"ר אלחנן דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו <small>{[[ערכין_כט_א|כט.]]}</small> דאין בתי ערי חומה נוהג[ין]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''נוהג'''", והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שאחרי כן בסמוך כפי הנראה.}}} בזמן שאין היובל נוהג ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. וטוען דשמא נשמט בטעות מכתה"י השונים מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''נוהג, נוהג'''" הנאמרת בסוף כל משפט כאן.}}}[וא"כ בא"י עצמו יכול לחלק, כאן בזמן שהיובל נוהג וכאן בזמן שאין היובל נוהג]. ^{{{הערה|ברשב"א ור"א אלשבילי הביאו תירוץ זה בשם רבינו אלחנן עצמו, ותמוה א"כ מדוע רבינו וכן תוס' הרא"ש לא כתבו דהוא תירץ זאת. וצ"ל דגם הקושיא וגם התירוץ נאמרו בחדא מחתא בשם רבינו אלחנן, ולכך לא נאמר שמו. והרשב"א ור"א אלשבילי העירו זאת בתירוץ ע"מ שלא נטעה לומר דהם עצמם תירצוהו כמו שהוקשה לנו בכאן.}}}ושמא התם איירי^{{{שוליים|'''(47ב)'''}}} לענין בתי [ערי]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם ללשון הרשב"א בזה. ובכתה"י השונים חסר.}}} חומה, אבל לענין קדושה דשילוח מחנות נוהגים עכשיו למ"ד קדשה לעתיד לבא <small>{[[מגילה_י_א|מגילה י'''.''']]}</small>, ^{{{הערה|נמצא בכל כתה"י בסוף הדיבור (אחר המילים "ולא בבבל"), והבאתיו למקומו הראוי לו בהתאם לגרסת הרשב"א ור"א אלשבילי בדברי רבינו אלחנן.}}}[ובמסכת כלים <small>{פ"א מש' [[משנה_כלים_א_ז|ז']] - [[משנה_כלים_א_ח|ח']]}</small> שנינו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ד)]]}}, ערי חומה מקודש'''['''ות''']'''^{{{הערה|ע"פ גרסת הרשב"א ור"א אלשבילי. ובכתה"י השונים כתוב "'''מקודשים'''" בלשון זכר. ולפנינו במשנה שם הגרסא היא "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה".}}} '''['''ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו' הר הבית מקודש ממנו''']'''^{{{הערה|בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם <small>{כלים א', ז'}</small> וכנראה שנשתבשה הגרסא בגרסאות הראשונים השונים מריבוי העתקות וקוצרו הלשונות.}}} שאין זבין '''['''וזבות וכו' נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים''']'''^{{{הערה|גם כאן הוגה בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם <small>{כלים א', ח'}</small>.}}} וטמאי מתים נכנסים לשם]^{{{הערה|כל המשפט הזה כפי שאמרתי לעיל נכתב בסוף הדיבור בטעות, וכאן הוא מקומו בהתאם לראשונים השונים שהזכירו דיבור זה, ולכך העברתיו לכאן כנ"ל. ובסוף הדיבור השארתי את הגרסא המקורית על מנת שיוכל הלומד לראות מה היית הגרסא בכת"י וס"י שכפי הנראה משובשת היא או מקוצרת בצורה חסרה. אח"כ השלמתי את החסר כפי הנראה לענ"ד, והרי זו הגהה בתוך הגהה. ולכך סימנתי את ההגהות הפנימיות בשוליים מודגשות לסימן היכר.}}}. מיהו, היה יכול לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים ^{{{שוליים|'''(48ב)'''}}}מהם ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' הרא"ש ורבינו פרץ. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ברוב</big> א"י'''" ואינו ברור.}}}[ב]א"י ולא בבבל. <small>(ובמסכת כלים שנינו ערי חומה מקודשים שאין זבים וטמאי מתים נכנסים לשם)</small>^{{{הערה|כפי שכתבתי לעיל קטע הזה הועבר לחלק קודם בדיבור זה בהתאם לגרסת הרשב"א ור"א אלשבילי. וכפי שהזכרתי לעיל הגהתי את המשפט הזה שם בהתאם ללשון המשנה שלפנינו, שאין משפט זה נכון כמות שהוא, וגם ניכר כאן שאין זה מקומו.}}} <small>(נוהג בזמן הזה למ"ד קדשה לעתיד לבא)</small>^{{{הערה|משפט זה מיותר מכיון שכבר הסיק זאת קודם לכן, לכך הקפתי משפט זה ולא הקדמתיו יחד עם המשפט הקודם. וכן ליתא ברשב"א ובר"א אלשבילי שהביאו את אותה הלשון כבדברי רבינו. ומי שבכל זאת רוצה לקיימו, יש לו לגרוס כך (או כל כעין זה): "'''אלמא דשילוח מחנות'''" נוהג בזמן הזה וכו', ולהקדים משפט זה גם כן ביחד עם המשפט המוקף קודם לכן.}}} '''והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר'''. פרש רש"י, לאדם חשוב כר' יוחנן (לא)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה, שבכך הלשון סדורה נכון. וכן הגהתי בתוס' הרא"ש.}}} באו לו רק ייסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק ^{{{הערה|כן נראה נכון לפי מבנה המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]היכא דלא הוה ליה כלל לא הוי ייסורין של אהבה, והרי כמה [צדיקים]^{{{הערה|ע"פ לשון בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים כתוב כאן "והרי כמה '''ביסורין'''" בשיבוש.}}} אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיה לו בן <small>{[[מגילה_יד_ב|מגילה יד:]]}</small>. ואי משום בנות, ר' יוחנן [נמי הוו ליה בנות כדאיתא בפרק בתרא דקידושין <small>{[[קידושין_עא_ב|עא:]]}</small>. ויש לומר דהכי פריך, והאמר ר' יוחנן]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון בעלי התוס' השונים. וטענתו שכנראה נשמט מכתה"י השונים בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''ר' יוחנן, ר' יוחנן'''" שבסוף כל משפט.}}} דין גרמא דעשיראה ביר אלמא [היה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב '''"הוה"''' והגהתי ל-'''"היה"''' שכך יותר נראה נכון. וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}} רגיל לנחם אחרים בכך, ואי לא הו[ו]^{{{הערה|כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''הוה'''".}}} יסורין של אהבה לא [היה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} מנחם בה אחרים. והכי נמי פריך ^{{{הערה|כן נראה לענ"ד נכון לשונית, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ב]פרק יש נוחלים <small>{[[בבא_בתרא_קטז_א|ב"ב קטז.]]}</small> והא[מר]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב '''"והא"''', והמסתבר שהכוונה ל-'''והאמר''' כפי שהוא בדיבור המתחיל ובגמ' שלפנינו וברוב כת"י והדפוסים הישנים. וצריך לומר שהיה בדברי רבינו כתוב בגרש כך: '''והא'''' המורה על קיצור המילה "'''והאמר'''", ומריבוי ההעתקות הושמט הגרש בטעות. ומ"מ ברוב כתה"י של רבינו גם בדיבור המתחיל מובא בלשון "והא ר' יוחנן" בשיבוש. וצ"ל לגרסא זו של דברי רבינו, שרבינו גרס בגמ' "'''והא א"ר''' יוחנן" כגרסת חלק מכתה"י של הגמ', ומריבוי העתקות הוחלף בטעות מ-"'''<big>א"ר</big>''' יוחנן" ל-"'''<big>ר'</big>''' יוחנן" בלבד בכל כתה"י של רבינו.}}} ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר שמנחם אחרים בכך, ואי[ך]^{{{הערה|"המגיה". וזאת מכיוון שמעניין "'''דין גרמא וכו''''" הקשתה הגמ' בבבא בתרא (קטז.) על דבריו של ר' יוחנן שם שאמר בשם רשב"י, דכיצד אמר בשם רשב"י בהיפך ממה שסובר במשמעות אמירתו "דין גרמא וכו'". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''אין''' קאמר" ואינו ברור.}}} קאמר התם הקב"ה מעלה עליו [עברה]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הגמ' בבא בתרא שם. ובכתה"י השונים חסר.}}}. ה"ג '''אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות'''. ולא גרסינן אין אדם^{{{הערה|כך היא הגרסא בכמה כת"י של הגמ', וכן היא הגרסא בחלק מגרסאות מסכת דרך ארץ זוטא פ"ד. ועיין בגליון הש"ס לרעק"א אצלנו שהפנה למסכת שבת נה: בתוס' שם, שמיישבים לשון זו שהיא כלפי רוב בני האדם ביחס לעניין אחר, וא"כ ה"ה גם כאן (המגיה).}}}, דהא כמה צדיקים ^{{{שוליים|'''(49ב)'''}}} זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות <small>{[[הוריות_י_ב|'''י:''']]}</small>, אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה '''ואי משום''' ['''בני''' . תימה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר.}}} והא הוה ליה ר' פדת, כדאמרינן לקמן (בפ' ב')^{{{הערה|הוא בפרק ראשון ולא בשני, וא"כ גם אם נגיה זאת אין מקום לומר כאן "'''בפרק א''''" אלא "'''בפרקין'''" כפי הרגל לשונו בכל מקום, ולכך הקפתיו.}}} <small>{[[ברכות_יא_ב|יא:]]}</small> וכן אורי ליה ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ גרסת הגמ' בכל כתה"י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''אליעזר'''" בטעות.}}} לר' פדת [בריה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בגמ' לפנינו ובכל כתה"י ודפוסים ישנים של הגמ'. ובכתה"י השונים של רבינו חסר.}}} אהבה רבה. וכן בפרק קמא דנדה <small>{[[נידה_ח_א|ח.]]}</small> ובכמה ^{{{שוליים|'''(50ב)'''}}}דוכתי^{{{הערה|מו"ק כ'''.''', ירושלמי יומא פ"ב ה"ב, מגילה פ"ד ה"י.}}}. [ו]יש^{{{הערה|ע"פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} לומר, שעדיין לא נולד או שמא נפטר בחיי ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ גרסאות הגמ' בדפוסים ישנים ובכתה"י כדלעיל. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''אליעזר'''" בטעות.}}}. '''וכי עביד''' ['''קב"ה''']^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכעין זה באחד מכתה"י של הגמ' במעט שינוי לשון. ובגמ' לפנינו הגרסא היא "מי '''<big>חשיד</big>''' קב"ה", וכן הוא ברוב כתה"י והדפוסים הישנים של הגמ' (אלא שיש בכתה"י שגורסים כגרסתנו, ויש שגור' "הקב"ה" בדומה. וכן י"ג "מריה דעלמא" או "מרי עלמא"). ובכתה"י השונים של רבינו חסר.}}} '''דינא בלא דינא'''. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אבל הם [היו]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} יודעים דלא הוה יהיב שבישתא לאריסא והיו רוצים לרמוז^{{{שוליים|'''(51ב)'''}}} לו שלא יעשה עוד. '''שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר'''. אבל על הארון שחוצץ בינו ובין הקיר אין לחוש. וכן התיבה שמניחים עלי[ה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''עליו'''" בלשון זכר, והגהתיו ללשון נקבה בהתאם ל-"'''תיבה'''" שהיא נקבה, דעליה קאי. ותדע, דהלא אומר בסמוך "כיון '''שהיא קבועה'''" בלשון נקבה ביחס לתיבה.}}} הס"ת ^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''יש קורין'''" בשיבוש.}}}[כש]קורין ב[ו]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''בה'''" בלשון נקיבה, והגהתיו ללשון זכר בהתאם ל-"'''ספר'''" שהוא זכר, דעליו קאי.}}}, כיון שהיא קבועה שם אינו חושש. '''אלא''' ['''אימא''']^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"אומר"''' בשיבוש.}}} '''סמוך למטת'''['''י''']^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"למטתו"''' בשיבוש.}}}. כלומר שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל בעומדו ^{{{הערה|ע"פ לשון הרא"ש בתוספותיו ובפסקיו (סימן ז'). ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"על מטתו"''' ואינו נראה.}}}[מ]מטתו. '''ורש"י פירש'''^{{{שוליים|'''(52ב)'''}}} שגם לתלמוד תורה לא היה מפסיק, ולא ידענא מנא ליה. והערוך פירש כמה^{{{שוליים|'''(53ב)'''}}} פירושים ואינם נכונים. '''שנאמר טורף נפשו באפו'''. ונפשו לשון תפלה כדכתיב {<small>שמואל א'. [[שמואל_א_א_טו|א', ט"ו]]</small>} ואשפוך את נפשי לפני ה'. '''פירש רבינו חננאל''' דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר ויש לירא מן המזיקין, ושמא גם בשלנו בלילה. ורבי רגיל^{{{הערה|אפשר שכתב דבריו עוד בחייו של ר"י ולכך הזכיר הנהגתו בלשון הווה. ואפשר שהיית הגרסא "ורבי '''היה''' רגיל" בלשון עבר ונשמטה המילה, וא"כ אחר פטירתו נאמרו הדברים.}}} להמתין אפי' ביום, ודוקא כשהיה עומד להתפלל. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== א. נראה לענ"ד שהוקשה לרבינו, שהיאך הבינה הגמ' מכך שנאמר שנגעים "אינן אלא מזבח כפרה" דנגעים הוי יסורים של אהבה, הלא מצינו שהנגעים באו לכפר על עוונות, וא"כ אפשר שמזבח כפרה דנגעים גם כן בא לכפר עוונות ואינן יסורים של אהבה. ---- ב. בתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי על עוונות הם באים, אלא שייסורים אלו אינם באים על עוון עצמם אלא עוונות הדור, והוי דומיא דמזבח שמקבל האש והקרבן תמורת עוונות ישראל. ולפי זה משמעות מזבח כפרה הוא, שמכפרים הנגעים על ישראל כמזבח המכפר על כלל ישראל בקרבנות ציבור, דהם עיקר קרבנותיו כיון שקבועים בו. ---- ג. נראה לענ"ד שבתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי שאפשר שעל חטא היחיד הם באים, אלא שמכל שכן דהוו גם כן ייסורים של אהבה. שהלא אע"פ שישנם ייסורים לא פחות קשים מהם, אעפ"כ כפרה מיוחדת וגדולה יותר נתנה בנגעים שאין בשאר ייסורים, א"כ מכל שכן שיהיו הם ראויים יותר לבוא בתור ייסורים של אהבה להרבות שכר למקבלם יותר משאר ייסורים. שכיון שמטרת הייסורים של אהבה היא להרבות שכר למקבלם, א"כ ודאי שראוי שתינתן האפשרות שיקבלו הצדיקים את הייסורים שמרבים את הכי הרבה שכר שהם הנגעים. ---- ד. הנראה שרוצה להוכיח שכיוון שנשנו כולם בחדא מחתא, א"כ כשם שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא דלכך איסור הכניסה לטמאים נוהג במיקום בית המקדש כיום, א"כ ה"ה גם שיש כיום איסור כניסה למצורעים אף בעיירות המוקפות חומה (הגהות סיני). == דף ו' == ===[[ברכות_ו_א|דף ו'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=11&fs=0 ראה כאן]''' '''ככסלא לגיא'''^{{{הערה|בגמ' לפנינו מופיע "'''לאוגיא'''", וכגרסתנו הוא גם בלשון התוס' שבדף ובתוס' הרא"ש (ובתוס' רבינו פרץ בדומה). ובכתה"י ודפוסים ישנים של הגמ' מופיע או בלשון "לאוגיא" או בלשון "לאגיא". ואפשר שאכן היית גרסת רבינו "לאגיא" אלא שנשמטה ה-א', או שהיית לרבינו גרסא שונה במשנה ובגמ'.}}}. פרש^{{{שוליים|'''(54ב)'''}}} רבי [כעין]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש והתוס' שבדף. ובכתה"י השונים כתוב "כיאן" או באופנים משובשים דומים.}}} התלמים המקיפים [הערוגה]^{{{הערה|כך הוא בכל בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''המחרישה'''".}}} כדאמרינן בריש נדרים <small>{[[נדרים_ו_ב|'''ו:''']]}</small> הדין לגיא להוי פאה. '''חד לא מכתבן מיליה בספר זכרונות'''. פירוש עם האחרים, אבל בספר לבדו נכתבים. דהא תנן <small>{[[משנה_אבות_ב_א|אבות פ"ב, מ"א]]}</small> וכל מעשיך בספר נכתבים, וכל שכן הכא, דמדה טובה מרובה <small>{[[סוטה_יא_א|סוטה יא.]]}</small>. '''וכיון דאפילו תלתא עשרה למה לי וכו''''. תימה דבמסכת אבות (תנן)^{{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}} פרק עקביא <small>{[[משנה_אבות_ג_ו|פ"ג, מ"ו]]}</small> [תנן]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים נכתבה קודם שלא במקומה.}}} מנין אפילו חמשה, והכא לא דריש מיניה מידי. ואמאי לא מייתי ליה ^{{{הערה|"המגיה" וכן נראה נכון. וע"פ זה יש להוסיף ו' קודם המילה שאחרי כן.}}}(ו)הכא, ^{{{הערה|"המגיה" בהתאם להגהה במילה שלפני, ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]מפרש דכיון דאפילו [בתלתא חמשה]^{{{הערה|כך יש להגיה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "דכיון דאפי' '''בחמש בתלתא''' למה לי", וניכר השיבוש להדיא.}}} למה לי. ואומר רבי דחמשה דהתם מיירי (כגון)^{{{הערה|נראה מיותר, שהרי כתב "כגון" בסמוך. ואכן בלשון תוס' הרא"ש אינו.}}} בדברים שצריך [חמשה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו.}}} דיינים, כגון בחליצה ^{{{הערה|ע"פ תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''אית ליה" בלבד.}}}[למאן ד]אית ליה <small>{[[יבמות_קא_א|יבמות קא.]]}</small>, [ומדידת עגלה]^{{{הערה|ע"פ תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''המארת שלה'''" או דומה לכך בשיבוש.}}} <small>{[[סנהדרין_ב_א|סנהדרין ב.]]}</small> וכיוצא בהם^{{{הערה|כתב "המגיה" שבא לרבות סמיכת זקנים, הכולל סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו שיהיו הנסמכים להקראות בתואר "'''רבי'''".}}}. ותיסק אדעתין שאינם חשובים אפילו כשאר דין, שאינו צריך אלא ראיה בעלמא, קמ"ל. והכי גרסינן <small>{אבות [[משנה_אבות_ג_ו|שם]]}</small> מנין שאפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה <small>{[[עמוס_ט_ו|עמוס ט', ו']]}</small>. פירוש, אותם שצריכים ליאגד יחד דהיינו אגודה שלו, אלמא שכינה ביניהם. ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, דמשמע שלשה כדאמרינן הכא. ואית דגרסי התם איפכא ולא נהירא, ^{{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, כיון שנראה מדבריו שבא להוכיח את שיטתו מכך שדרשו חז"ל לפנינו אחרת ולא מחמת שכך משמעות הכתוב, וכמו שכתב רבינו לעיל בדיבור זה. ואכן הוכיחו התוס' בסוכה באופן זה {יג'''.''', ד"ה בשלש וכו'}, וכך הוא בתוס' הרא"ש שם. ובכתה"י השונים אינו.}}}[דהא אמרינן הכא] דמבקרב אלהים ישפוט ^{{{הערה|אינו נראה נכון לשונית לענ"ד, מצד מבנה המשפט.}}}(ד)משמע שלשה שיושבין בדין. ולפי גירסתם מפרשי [הכי]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"מפר' קא'"''' ובעוד אופנים דומים בשיבוש.}}}, דמבקרב משמע [באמצע]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש בסוכה שם, וכעין זה בתוס' שבדף שם. ובכתה"י של רבינו כתוב כאן "'''חמשה'''".}}}, כלומר חצי העדה שהזכרנו למעלה. ואגודתו משמע שלשה, כמו אגודת אזוב שהיא שלשה קלחים. ^{{{הערה|משפט אחרון זה כפי שהוא אינו מובן. דמדוע משמע שאגודתו היינו חמשה מחמת שיש חמש אצבעות ביד? אלא בהכרח שנפל שיבוש בדברי רבינו, וצריך לומר כאן בדומה למה שכתבו התוס' ותוס' הרא"ש בסוכה שם, וז"ל התוס' הנ"ל: "'''ושמא אע"ג דבעלמא חשיב' אגודה בשלשה, האי קרא דאגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ והיד יש בו ה' אצבעות'''". אלא שכיון שאין לי שום דרך לדעת את לשונו של רבינו בכדי להגיה, לכן השארתי את דבריו כפי שהם, וכאן אכתוב מה שאני משער שהיית גרסתו. וכך היא: '''ויש מפרשים אגודתו על ארץ יסדה, חמשה, משום דכתיב ואף ידי יסדה ארץ, וחמש אצבעות יש ביד'''.}}}ויש מפרשים, אגודתו חמשה כמו חמש אצבעות שביד. '''ובזרוע עוזו אלו תפילין'''. והכי נמי אמרינן בנזיר <small>{[[נזיר_ג_ב|ג''':''']]}</small> מנין לאומר ימינו שהיא שבועה, שנאמר <small>{[[ישעיהו_סב_ח|ישעיה סב, ח]]}</small> נשבע ה' בימינו. שמאלו שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל. '''תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש'''. פירש [רש"י]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש' תוס' רבינו פרץ, והתוס' שבדף בדפוס שונצינו-פיזארו, וע"פ זה היא הגהת הב"ח בדפוס שלנו כפי הנראה. ובכתה"י השונים של דברי רבינו כתוב כאן '''"שברצועותיו"''' בשיבוש. ואומר "המגיה" שכנראה "פי' שברצועותיו" היית זו הגהה בצד הגליון בכת"י קדומים, והכוונה האמיתית בה היית להיות הגהה על מה שכתוב בסוף משפט זה "והדלי"ת בקשר". והיינו שבאה הגהה זו לומר שהכוונה לדלי"ת שברצועותיו, וסופר טועה חשב שהגהה זו באה לתקן את תחילת הדיבור. דהיינו שבמקום לכתוב "פי' רש"י", הבין הסופר שהתכוון המגיה שיש לתקן ולכתוב "פי' שברצועותיו".}}} רוב אותיות שדי כתובות בו, השי"ן בקומט העור והדלי"ת בקשר. ואין נראה לרבי, דהא אמרינן בפרק בתרא [דמגילה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} <small>{[[מגילה_כו_ב|כו:]]}</small> תשמישי קדושה נרתיק תפלין ורצועותיהן וכו', [אלמא]^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת.}}} דלא קרי להו אלא תשמישי [קדושה]^{{{הערה|ניכר החיסרון, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} בעלמא. ועוד דבכל התלמוד קורא אותם קשר, כדאמרינן {לקמן ז.} מלמד שהראה לו קשר של תפילין. ^{{{הערה|בכתה"י כתוב "ואמרינן בשבת וכו'". אך קשה, שהלא לשון זו היא לשון הממשיכה את הנושא הקודם, וכאן הלא מתחיל קושיא חדשה. לכן הגהתי בהתאם למה שנראה, וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}}[ועוד ד]אמרינן בשבת פרק במה מדליקין <small>{[[שבת_כח_ב|כח:]]},</small> לא ^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הגמ', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''הכשירו'''" בטעות.}}}[הוכשרו] למלאכת שמים אלא מין^{{{שוליים|'''(55ב)'''}}} בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הלכתא. אילימא לעורן^{{{שוליים|'''(56ב)'''}}}, והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועות, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי ^{{{הערה|כך צ"ל בבירור, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכל כתה"י כתוב בשיבוש "<big>'''ב'''</big>דלית" .}}}[ה]דלי"ת [והיו"ד]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''והא'''" בשיבוש.}}} מן השם, הוה ליה לאקשויי כמו שמקשה גבי שי"ן, [אלמא]^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' הרא"ש, בכתה"י השונים חסר. ואולי אפשר להגיה באופן אחר ולכתוב "'''שמע מינה'''" כמו שאומר רבינו לקמן.}}} שאינם חשובות מאותיות השם אלא כקשר בעלמא. ועוד אמרינן בבמה אישה <small>{[[שבת_סב_א|שבת סב.]]}</small> [והרי]^{{{הערה|השלמת לשון הקושיא ע"פ לשון הגמ' שם, ובכתה"י השונים אינו.}}} תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו. ומשני, התם משום שי"ן. ומשום דלי"ת [ויו"ד]^{{{הערה|כך נראה להגיה דהלא קושיא זו רלוונטית גם ליו"ד. ועוד דאמר אח"כ "שמע מינה שאינם חשובות וכו'" בלשון רבים ומשמע שגם ליו"ד התייחס. ובכתה"י השונים חסר.}}} לא [אמר]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, ובכתה"י השונים אינו.}}}, שמע מינה שאינם חשובות מאותיות השם. מיהו יש לדחות^{{{שוליים|'''(57ב)'''}}}, ^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד.}}}[ד]כיון ^{{{הערה|בהתאם לדברי המרדכי בשם רבינו אלחנן (העתקתים בהערה הבאה), שהובא בהלכות קטנות למרדכי על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר). ובכתה"י השונים אינו.}}}[שניתן ל]התיר(ו)^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד. דהלא מתייחס לדל"ת ויו"ד יחד, ולכן לא שייך להשתמש בלשון יחיד.}}}, כל [זמן שרוצה]^{{{הערה|ע"פ דברי "המגיה" בתור הגהה אפשרית והיא ישרה בעיני. ובמדרכי בשם רבינו אלחנן הנ"ל הובא בלשון: "משום דניתן להתיר בכל עת שירצה". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"כל שרואה"''' בשיבוש.}}}, לא הזכיר [רק]^{{{הערה|ע"פ "הגהות סיני" מסברתו. ובכתה"י השונים אינו.}}} השי"ן. ^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד.}}}(ו)על כן פירש רבי, אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובה[ו]^{{{הערה|ע"פ לשון התוס' שבדף. וכן נכון, דראש זכר הוא ולכן אין שייך לומר בגובהה בלשון נקיבה. ובכתה"י השונים כתוב "בגובהה".}}} של ראש דנראים לכל, אבל של יד אינן נראים דכתיב לך לאות ולא לאחרים ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[לאות]. ^{{{הערה|לכאורה נראה מיותר, דהלא אמר קודם לכן "על כן פירש רבי" ולכך פשוט שהכל מפי רבו, וא"כ מה בא להוסיף?}}}מפי רבי. ^{{{הערה|בהלכות קטנות להרא"ש הלכות תפילין כתוב שספק זה הסתפק רבינו יעקב מאורליני"ש דהוא רבינו תם, וא"כ קשה מדוע רבינו לא הזכיר את שמו. ואפשר דנשמטו מהלשון של רבינו כאן כמה מילים.}}}מיהו למאי דפריש דאותיות של דלי"ת ויו"ד לא חשיבי, צ"ע אם יוכל להכניס תפילין של יד לבית הכסא כיון שמחופות עור ואין בהן שי"ן, או דילמא לא שנא. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ו_ב|דף ו''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=12&fs=0 ראה כאן]''' '''כל הקובע מקום לתפלתו'''. ואינו הולך פעמים לבית הכנסת זה ופעמים לבית הכנסת זה. אבל בחד בית הכנסת אפילו בשני מקומות שפיר דמי^{{{הערה|באגודה כתב וז"ל "פר"י, לאו דווקא בשתי בתי כנסיות, אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום. וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר". ויש שהוכיחו מכאן שזוהי דעת ר"י, וא"כ תמוה על דברי רבינו שלא נקט דעת רבו. אבל אפשר שהיה זה גדול אחר שבעל האגודה הכיר שגם הוא נקרא רבינו יצחק. וזוהי למעשה מחלוקת ראשונים האם דווקא בשתי בני כנסיות או אפי' בבית כנסת אחד. ודעת תוס' חכמי אנגליה בשונה מרבינו, שאפי' בבית כנסת אחד לא ישנה מזוית לזוית.}}}, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר <small>{[[ירושלמי_ברכות_ד_ד|הלכה ד']]}</small>, צריך אדם ליחד מקום ^{{{הערה|רוב כתה"י גורסים "'''<big>ב</big>'''בית הכנסת", אך אין זו הגרסא הנכונה לענ"ד, לא כאן ולא בדברי הרא"ש בתוספו' ובפסקיו שנסמך על דברי רבינו. וזאת מכיוון שאם נאמר כך, נמצא שהגמ' מורה שיש לאדם לייחד לעצמו מקום בתוך בית הכנסת להתפלל בכדי שיתפלל במקום אחד תמיד, וא"כ זוהי ראיה לסתור דבריו ולא לסייע. ו-"המגיה" הגיה את דברי רבינו, והוסיף על דבריו בכדי ליישב קושיא זו. אך אין צורך כפי שאמרתי.}}}לבית הכנסת, שנאמר, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם <small>{שמואל ב'. [[שמואל_ב_טו_לב|ט"ו, ל"ב]]}</small>. השתחוה לא נאמר, אלא ישתחוה. '''אגרא דפירקא ריהטא'''. פירש רש"י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאין מבינים הדרשה מפי הרב. וקצת תימה, דר' זירא גופיה קאמר לעיל <small>{בדף זה}</small> דמריש הוה אמינא דמחללי שבתא כי רהטי, ^{{{הערה|ישנם שינויי גרסאות בכתה"י של הגמ' ביחס למי אמר את המימרא של "מריש הוה אמינא" לעיל. וכן יש שינויי גרסאות ביחס למי אמר את המימרא הנוכחית. ולפי שינויי גרסאות אלו אין קושיא כלל ("המגיה" בשם אביו).}}}ועתה אומר שאין [להם שכר]^{{{הערה|"המגיה" מסברתו. ובכתה"י השונים כתוב "'''להשתכר'''"בשיבוש.}}} רק במרוצתם. ורבי מפרש אם רוצה לעשות מצוה כמאמרה בלי חסרון, יעשה כל הדברים שבסמוך. '''אגרא דבי טמיא''' ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר כל זה, ובמקום הוכנס כאן בטעות ד"ה "למאן דגריס בבית אפל" (שהצגתיו במקומו הראוי לו לעיל בדף ג' עמ' א'), ואח"כ ממשיך בענין התוס' שלנו במילים "'''<big>ה</big>'''עושה המצוה וכו'. ולכך הגהתי דיבור זה בהתאם למה שצריך להיות כתוב.}}}['''שתיקותא'''. אין נראה לפרש דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב וידום אהרון^{{{הערה|בא רבינו לאפוקי מפירושם של כמה ראשונים שאכן מפרשים את הדברים כך (מדרש שכל טוב, הראב"ן, הערוך ועוד).}}}, דכל הני מיירי במי ש]עושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. ומפרש רבי שהבאים בבית האבל לנחמו יושבים ושותקים ומקשיבים לדברי הגדול הבא לנחם אותו, ואם היו מדברים האחרים^{{{הערה|כך הגרסא בכל כתה"י, אבל הלשון נשמעת לא ישרה. ואפשר שהיה כתוב "ואם היו '''האחרים מדברים'''" בהיפוך לשון. או שמא היה כתוב "ואם היו מדברים '''בדברים אחרים'''" והושמטה בטעות המילה '''"בדברים"''' מחמת דימיון המילים "מדברים, בדברים".}}} אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמ[י]א^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ונראה. ובכתה"י השונים כתוב בלא יו"ד.}}} על שם עצמות המת, כמו שפירש רבינו שלמה^{{{שוליים|'''(58ב)'''}}} בפירוש חומש , ^{{{הערה|"המגיה" כותב (בשם אחרים שכתבו) בשם ספר עוטה אור (חובר על תרגום אונקלוס, דפוס וילנא שנת תר"ג) שדברי רש"י מוסבים על "אנחנו טמאים '''לנפש אדם'''" {במדבר ט', ז'}, והודפסו בטעות על הפסוק "וכל טמא לנפש" {במדבר ה', ב'}. ולגבי אונקלוס שם {במדבר ה', ב'} שכתוב בו "לטמי נפשא '''דאינשא'''" על אף שלא הוזכר בפסוק "אדם", כתב "המגיה" שאכן בדפוסים ישנים של אונקלוס ליתא למילת "אינשא" בתרגומו שם. ואני מוסיף על דבריו, שאף בתאג'ים (שהם חומשים תימניים המבוססים על כת"י תימניים עתיקים של החמישה חומשי תורה) לא מוזכר "אינשא" בתרגום אונקלוס כבספרים הישנים שהזכיר המגיה. ולכן מסיק "המגיה" שיש להגיה דברי רבינו (וכן בתוס' הרא"ש) ולכתוב "'''לנפש אדם'''" במקום גרסת כתה"י שהיא "'''בעצם אדם'''". וכך הגהתי שהדברים מסתברים. וכן בהמשך יש להגיה ולכתוב "'''ל'''טמי נפשא דאינשא", ולא "'''ב'''טמי". וזאת בהתאם לגרסת התרגום בפסוק של במדבר ט', ז'.}}}[לנפש] אדם <small>{[[במדבר_ט_ז|במדבר ט', ז']]}</small>, ^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}}[ל]טמי נפשא [דאינשא]^{{{הערה|ע"פ גרסת אונקלוס שלפנינו, וכן הוא מצוטט בלשון תוס' הרא"ש. ובכת"י השונים חסר.}}}, לשון עצם [אדם]^{{{הערה|הוספתי מילה זו בכדי להתאים הלשון לפירוש רש"י על החומש שלפנינו. וז"ל רש"י בחומש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות '''אדם''' בלשון ארמי.}}} בלשון ארמי. וכן במדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, פירוש שחוק עצמות. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב"ח האל"ף טי"ת, ובאלב"ם המ"ם נעשית בי"ת והלמ"ד אל"ף. '''כל המתפלל אחורי בית הכנסת'''. פירש רש"י, שכל בתי כנסיות שלהם פתחיהם למזרח, כדתניא בתוספתא דמגילה <small>{[[תוספתא/מגילה/ד|פרק ד', י"ד]]}</small>, ואחוריהם היו למערב^{{{הערה|כך הוא בגרסת רש"י שעל הרי"ף. וכתב "המגיה" דאף ברש"י כת"י הוא כפי שגרסו התוס', אך בגרסת רש"י שלפנינו על הגמ' אינו כך.}}}. והמתפלל אחורי בית הכנסת, זהו שהופך פניו למערב ואחוריו לכותל מערבי של בית הכנסת ששם משתחוים הצבור. וק"ל, דהא משמע שלא היה דומה כשתי רשויות אם ^{{{שוליים|'''(59ב)'''}}} הופך פניו כלפי הרוח שהופכים הצבור פניהם. (וא"ר)^{{{הערה|נראה מיותר כיון שכבר כתב בסוף הדיבור דהוא "מפי רבי". ועוד שהוא אינו מתחיל עניין חדש בכאן, אלא בא להשלים דבריו ולומר מדוע משמע שאין זה נראה כשתי רשויות. שבלא דברים אלו לא ברור מניין משמע לו כך. ויש כת"י שגרס "ואית דאמרי". ומ"מ גם גרסא זו אינה נראית, דאין לשון זו שייכת בכאן שהרי זה המשך הקושיא, ועוד שאין זה הרגל לשון בעלי התוס'. "והמגיה" כתב שאפשר שהלשון "אית דאמרי" היה כתוב בגליון, ובא להעיר שמה שכתב רבינו לפני כן "וק"ל" יש גרסאות שגורסות "ואין דאמרי" ונשתרבב בטעות לתוך דברי רבינו. אך גם זה אינו נראה בעיני.}}} שלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן כמו שנאמר^{{{שוליים|'''(60ב)'''}}} שם שפתח המשכן היה למזרח, או לפי שהיתה ירושלים במערב[ם]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם לגרסת התוס' בעירובין י"ח ע"ב, בד"ה ולא אחורי בית הכנסת וכו'. ובכתה"י השונים אינו.}}} דבעינן והתפללו אליך דרך ארצם <small>{מלכים א'. [[מ"ג_מלכים_א_ח_מח|ח', מ"ח]]}</small> כדלקמן במכילתין <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>. וא"כ, אם היה עומד אחורי בית הכנסת ופניו למערב אז היה עושה כדרך שהעם עושים, אבל אם היה הופך פניו, אז היה דומה לשתי רשויות. על כן יש לפרש, דאחורי בית הכנסת קרוי מי שהוא אחורי העם במזרח בית הכנסת לאותם שמשתחוים למערב^{{{שוליים|'''(61ב)'''}}}. ואפילו הפתח למזרח^{{{שוליים|'''(62ב)'''}}}, קורא אחורי בהכ"נ לפי שהוא אחורי העם. וכפירוש זה משמע בפרקין לקמן <small>{[[ברכות_ח_ב|ח''':''']]}</small> ^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ד</big>'''בפרק הרואה" בשיבוש, והוגה בהתאם ללשון הנכונה לענ"ד.}}}[ו]בפרק הרואה <small>{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}</small> דקאמר אסור [לעבור]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו ובכל כתה"י ודפוסים ישנים של הגמ' (למעט בכת"י שגורסים בלשון הילוך). ובכל כתה"י השונים של רבינו כתוב "'''לעמוד'''".}}} אחורי בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין. ומסיים בה, הני מילי דליכא פיתחא אחרינא, פירוש לפי^{{{שוליים|'''(63ב)'''}}} שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שקורא אחורי בהכ"נ, באותו צד הוי הפתח. והפתחים היו לצד מזרח, שהיו מתפללים לצד מערב. מיהו קשה, דלשון אחורי בהכ"נ ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}}[משמע כמו] (ו)אחורי המשכן, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד דבלא זה הלשון נשמעת חסרה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]משמע שקרוי אחורים (אחורי)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. וכן הוא בלא זה בתוס' חכמי אנגליה. אך בתוס' הרא"ש נקט בהיפך, דהיינו שנקט לשון "אחורי" בלבד בלא מילת "אחורים". אך היותר נראה לשונית נכון לענ"ד בכאן, אם ננקוט לשון "אחורים" כלשון תוס' חכמי אנגליה.}}} אותו צד שהופכים את פניהם, כדפירש רש"י. ולפירוש רש"י, הא דקאמר כי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אע"פ שאינו הופך פניו לצד אותו הרוח ששם הופכים הצבור פניהם, לא מיחזי כשתי רשויות כיון שכולם הופכים פניהם כלפי הארון ^{{{הערה|בתוס' הרא"ש מסיים כאן במילים "ששם התורה מונחת".}}}, כדאמרינן נמי במכילתין <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>, שמארבע רוחות הופכים פניהם לצד הכפורת. מיהו יש לפרש, לפי^{{{שוליים|'''(64ב)'''}}} ששם השכינה על הכפורת בבית קדשי הקדשים. מפי רבי. '''בדובר'''. הערוך ^{{{שוליים|'''(65ב)'''}}}גריס ^{{{שוליים|'''(65ג)'''}}}בדבד^{{{הערה|בדפוס וילנא בגליון (למטה ממסורת הש"ס) כתוב שגרסת הערוך היא "'''כ'''דובר" ב-כ' כפי גרסת כמה גאונים וראשונים, וכגרסת דפוס וילנא והגמ' שלפנינו. אך לפנינו בערוך מופיע "'''ב'''דובר" ב-ב', וכן היא גרסת כמה מכתבי היד הישנים של הגמ'. ובדברי רבינו נמצאו שתי גרסאות בכתה"י, יש שגורס "בדובר" בד"ה, ויש שגורס "כדובר", ובהתאם לגרסא שתבחר יש להגיה את גרסת הערוך להיפך. ולי אין אפשרות להכריע בזה ובחרתי אחת מהן. ובכתה"י של רבינו שלפנינו כתוב "בדבר" או "בדבד" תלוי בכת"י בשיבוש כפי הנראה, ועיין עוד בהערה הבאה.}}} בדלי"ת^{{{הערה|תימה, מה בא לאפוקי? הלא גם גרסת רבינו בדלי"ת היא. ואין לומר שבא לאפוקי מהאות ר', כיון שעיקר השינוי בגרסת הערוך הוא באות הראשונה אם גורסים ב-כ' או ב-ב' (כנ"ל בהערה הקודמת) והיה לו להזכיר שינוי זה דהוא עיקר שינוי הגרסא. ולפי"ז נראה לומר שאין שינויי גרסא בין גרסת רבינו והערוך באות הראשונה, דשניהם נקטו הלשון ב-ב' או ב-כ' בתחילה, וכל השינוי הוא רק באות האחרונה. דלגרסת רבינו גורסים "בדוב'''ר'''" או "כדוב'''ר'''" (בהתאם לשינויי הגרסאות השונות בכהת"י כנ"ל בהערה הקודמת). ולערוך גורסים "בדוב'''ד''' או כדוב'''ד''' (לפי הגרסאות השונות כנ"ל). ואכן בחלק מכתה"י גורסים "בדבד" כנ"ל בהערה הקודמת, ואולי זה שיבוש של "בדובד". אך מדברי הערוך שהביא ראיה מלשון הערב (ראה הערה הבאה), משמע קצת דאינו כך. ובכל מקרה אין מקום להכריע בדבר כנ"ל בהערה הקודמת, וישמע חכם ויוסף לקח.}}}, ופי' אחוריך בלשון ערבי^{{{הערה|כותב שם הערוך שבלשון ערבי אומרים "מוסתדבר" שפירושו לאחורנית. וזה חיזוק לכך שגירסת רבינו כאן היית בדובר או כדובר, ולא בדבר או בדבד כגרסא שבכתה"י של רבינו שלפנינו.}}}. '''כרום זלות לבני אדם'''. פשטיה דקרא מפרש רבינו יעקב, סביב רשעים יתהלכון כרום זלות, כלומר הרשעים מתקנאים כשרואים ^{{{הערה|נראה לענ"ד שיש לגרוס בלא האות כ' בהתאם ללשון המשפט, ולכך הקפתיה.}}}(כ)שירום זלזול מבני אדם, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית, אך אינו בכתה"י השונים.}}}[ו]מבקשים עליו תחבולות להזיקו. ועל עצמו היה דוד אומר^{{{שוליים|'''(66ב)'''}}} כן^{{{הערה|וכן כותב רש"י שם: '''כרום זלות לבני אדם'''. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי, שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם, כשמתרומם איש הזולל בעיני ב"א. וזהו דוגמת האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים. עכ"ל.}}}. ורבינו מאיר פירש, כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם. וכן הוא בתרגום בהדיא, עלקא דמצצא דמא דאינשא, וכן פירש בנו רבינו שמואל. ומנחם פירש <small>{מחברת מנחם, ערך זל, דף 78}</small>, כרום לשון ראם^{{{הערה|וז"ל מחברת מנחם: '''כרום זלות לבני אדם'''. כלם בעלי נפש המה, בלענים וגרגרנים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם. זלות הוא מגזרת זולל. ורום מגזרת ראם ורים. וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל. אכלו שארו, ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו וכו'. הן נמצא ראם ורים ורום ענין אחד להם. עכ"ל.}}}. '''ולא נענה אלא בתפלת המנחה'''. תימה למה נקרא תפלת המנחה, ^{{{הערה|בתוס' על דף בפסחים קז'''.''' כותבים לשון שאלה זו בד"ה '''"'''<big>ד</big>'''אי"''' כמו שהגהתי כאן. אך בכת"י השונים של רבינו כתוב כאן '''"'''<big>ו</big>'''אי"''' ואינו נראה לשונית נכון.}}}[ד]אי משום מנחת הערב, כמו כן בבקר יש^{{{שוליים|'''(67ב)'''}}} מנחה. ושמא לפי שתפלת שחרית וערבית יש להם שם אחר, נקראת ^{{{שוליים|'''(68ב)'''}}}[זו]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''לו'''". ומכל מקום אפשר שצריך להגיה "נקראת '''<big>לה</big>'''".}}} על שם המנחה. או שמא לפי שאליהו נענה בה, או משום דשל שחרית זמנה מבבקר^{{{שוליים|'''(69ב)'''}}} [וזו]^{{{הערה|"הגהות סיני" מסברתו. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''או'''".}}} עיקר התחלת זמנה בשעת המנחה. ובירושלמי דפרק תפלת השחר <small>{[[ירושלמי_ברכות_ד|הלכה א']]}</small> קאמר, תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו', הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, והכא את עביד שתי שעות ומחצה. ופירש ה"ר אלחנן שכך ר"ל, וכי נחלק בתפלת המנחה כמו כן, שבערב פסח נמהרנה ובשאר ימים נאחרנה. ומשני, אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה אלא לקטורת, שנאמר <small>{[[תהלים_קמא_ב|תהלים קמא ,ב']]}</small> תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. כלומר, קטורת זמנה קבוע בערב הפסח כמו בשאר ימים. ומשמע דלקטורת מדמי לה התם, ומכל מקום נקראת מנחה על שהיא סמו[כה]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לתקן ללשון נקבה, כיוון שמדבר על תפילה שהיא נקבה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''סמוך'''" בלשון זכר.}}} למנחה^{{{הערה|ויש להוסיף ולדקדק שתפילות כנגד תמידין תקנום, ולכך בודאי שתפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים. אבל מכל מקום לעניין קביעות הזמן קבעוה ע"פ זמן הקטורת שהוא קבוע (המגיה). והיינו שלקטורת שהיא מסדר התמיד יש זמן קבוע כל השנה, בשונה מקרבן התמיד דבין הערביים שישנם זמנים שמקדימים אותו לפי הצורך. ולכך העדיפו את זמן הקטורת לעניין קביעות זמן מנחה.}}}. ואע"ג דקאמר לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כו_ב|כו:]]}</small> תפלות כנגד תמידין תקנום, וקאמר דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, מכל מקום יכול להיות דמדסמכי מנחה אקטורת, שהכל הוא מסדר התמיד. וגם קטורת קודמת לנסכים, ומנחת נסכים היא עם הנסכים כדמשמע ביומא <small>{[[יומא_לג_ב|לג:]], [[יומא_לד_א|לד.]]}</small>. '''לא נענה אלא בתפלת המנחה'''. לפי שהיא גמר תפלות היום, משמע שהיא עת רצון יותר. ---- ===ביאורים=== א. בד"ה '''תניא ר' אליעזר הגדול''' וכו': 1. בקושיא "דלא קרי להו את תשמישי קדושה בעלמא". תריץ רבינו אלחנן בנו של ר"י שהביאו המרדכי בהלכות קטנות על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר), שהמדובר הוא ברצועות מנותקות מן התפילין או ברצועות המחוברות לתפילין שבלו ואינן כשירות, שבאופן זה רצועות אלו הן תשמישי קדושה בעלמא. אבל במחוברות לתפילין כשירות, הרי הן קדושה גמורה. 2. בקושיא "דבכל התלמוד קורא אותם קשר". הכוונה בזה, שמכך שבמקום לקרוא לקשר ה-ד' בתפילין של ראש "דל"ת של תפילין" (כשם שקורא לשי"ן שבתפילין של ראש) קראו לזה "קשר של תפילין", משמע שאינם אלא קשר בעלמא ואין להם חשיבות של קדושה עצמה. אך הרמב"ן והרשב"א כתבו דאכן הן קדושה עצמה, אלא שכיון שאינם בכתיבה כשי"ן, לכך לא חשיבי אלא כקשר בעלמא ולא ככתיבת האות עצמה. ומשום כך נקרית "קשר של תפילין". 3. ובקושיא "דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין בהמה טהורה". הרמב"ן והרשב"א ענו, דכיון שאינם בכתיבה אלא בקשירה, לכן אינם חשובות בכלל תורת ה'. ומשום כך צריך ללמוד את הצורך בבהמה טהורה ממקום אחר, אבל אכן קדושה ממש הן. ע"כ תוכן דבריהם. ורבינו אלחנן המובא במרדכי הנ"ל תירץ, שכיון שיכול להתירו כל עת שרוצה, לכן אין אפשרות ללמוד עליו את הצורך להיות מבהמה טהורה מכח הפסוק תורת ה'. ע"כ תוכן דבריו. אלא שרבינו אלחנן לא ביאר מדוע, וכנראה שהוא מאותו טעם שכתבו הרמב"ן והרשב"א, דהיינו כיוון שאינו בכתיבה אלא בקשירה שאפשר להתירה כל עת שרוצה. ולכך אינו חשוב אות ממש שאפשר ללומדה מתורת ה'. ב. "המגיה" כתב, שהספק הוא האם אסרו להכניס גם את התפילין של יד מחשש שיטעו ולא יבדילו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, או שמא לא חששו ומותר להכניס תפילין של יד. ודעת הקדוש מקורביל שמותר להיכנס בתפילין של יד לבית הכסא (תוס' שבדף בשבת סא. ד"ה דילמא וכו'). ג. בד"ה '''ולא נענה אלא''' וכו': נראה להסביר בכוונת התירוצים כאן, כך: 1. ושמא לפי שתפילת שחרית וערבית ניתן להם שם אחר, לכך קראוה על שם המנחה. ונ"ל בפירוש הדברים: ששחרית נקראה על שם זמנה שהוא בשחריתו של יום. וערבית נקראה על שם זמנה שהיא בעירובו של יום. אבל מנחה זמנה לכתחילה מתחילת זמן מנחה קטנה, וא"כ על שם מה יקראו שמה? לכך נתנו לה את שמה על שם המנחה של תמיד של בין הערביים שזמנה ברוב השנה בזמן מנחה קטנה. 2. או שמא לפי שאליהו נענה בזמן בה, שנאמר ביחס לזמן ההוא ויהי בעלות המנחה, לכך קראו לתפילת הצהרים על שמה משום דהיא עת רצון {ע"פ התוס' בפסחים קז.}. 3. או משום שתפילת שחרית נקראת כיוון שזמנה מוקדם בבוקר בזמן התחלת הקרבת תמיד של שחר, אבל תפילת הצהרים עיקר זמנה נוהג בזמן קרבן המנחה שהוא סוף קרבן התמיד של בן הערביים, לכך נקראתה תפילת הצהרים על שם קרבן המנחה. (ויש להעיר, שמצינו כתוב אצל יעקב אבינו כשפגש בעשו "ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת '''מנחתי''' מידי" ותרגם אונקלוס "וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל '''תִּקְרוּבְתִּי''' מִן יְדִי". ומכאן שהמנחה המדוברת שהיית כוללת בהמות הייתה נקראת "קרבן", שמנחה היא מתנה של ריצוי. וא"כ אפשר שאף קרבן התמיד של בין הערבים נקראת בלשון מנחה, שקרבן התמיד הוא מתנה של ריצוי כלפי מעלה. וכן ראיתי שכתבו המפרשים במעשה דאליהו בהר הכרמל, ש-"ויהי בעלות המנחה" הכוונה לקרבן התמיד של בן הערבים). 4. לעניין מדוע זמנה של תפילת המנחה היא בסוף קרבן תמיד של בין הערביים ולא בתחילתו. כתב הירושלמי שהוא משום שהוקשה תפילת הצהרים לקטורת "תכון תפלתי קטורת לפניך וכו'", וכיוון שהקטורת מוקטרת כל השנה באותה שעה, העדיפו לקבוע זמן המנחה בשעתה. אבל כיוון שזמן תפילת הצהרים היא בסמוך לזמן הקרבת המנחה, לכך נקראת התפילה על שם המנחה (ואפשר שהסיבה שלא קראה תפילת הקטורת, משום שרצה לקוראה על שם קרבן, וקטורת אינה קרבן). ואע"ג שאמרנו תפילות כנגד תמידין תקנום, ותפלת הצהרים כנגד תמיד של בן הערבים היא. אפשר לומר שכיוון שהקטורת סמוכה לנסכים בפסוק ואף נעשית קודם לה בסמוך, שהקטורת נעשית בין תמיד של בין הערביים לנסכיו, לכך נמצא שהכל הוא מסדר קרבן התמיד של בן הערבים ושפיר הוי כנגד תמיד של בן הערבים. ---- <references /> == דף ז' == ===[[ברכות_ז_א|דף ז'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=13&fs=0 ראה כאן]''' '''עד שיעברו פנים של זעם'''. ולפי זה יש לפרש אם אין פניך הולכים <small>{[[שמות_לג_טו|שמות ל"ג, ט"ו]]}</small>, אם לא יעברו פנים של זעם. ולפי הפשט קשה לדברי פירוש רבינו שמואל^{{{שוליים|'''(ה)'''}}}. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ש]תחלה אמר לו הקב"ה הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי וגו' <small>{[[שמות_לב_לד|שם ל"ב, ל"ג]]}</small>. ומשה השיבו הודיעני נא את דרכיך <small>{[[שמות_לג_יג|שם ל"ג, י"ג]]}</small>, שתלך אתה עמנו ואני אחריך. והקב"ה השיבו פני ילכו <small>{[[שמות_לג_יד|שם ל"ג, י"ד]]}</small>, אני בעצמי אלך לכבש המלכים. [והניחותי לך]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''שהנחתי לך'''", והגהתי זאת על פי סדר לשון הפסוק, שהלא רבינו כאן מפרש והולך על פי סדר הפסוק. וגם הלשון "שהנחתי לך" אינו מסתדר מצד העניין.}}} <small>{שם}</small>, כלומר אניח [לך מאויבך]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "אניח '''אותך בא"י'''", והוגה בהתאם לכתוב בפירוש הרשב"ם על התורה.}}}, כמו "עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם" <small>{[[יהושע_א_טו|יהושע א', ט"ו]]}</small>. פני ילכו, כמו "ופניך הולכים" בקרב דאבשלום^{{{הערה|נראה שבשני הראיות מיהושע ומשמואל שהביא כאן, רוצה להוכיח שהלשון "פני ילכו" והלשון "והניחותי לך" מתייחסים לעניין מלחמה. וא"כ ממילא זה מוכיח את פירושו של רשב"ם, שמה שביקש משה ומה שנענה לו הקב"ה הכל מתייחס לכך שהקב"ה ילך למלחמה לפניהם.}}} <small>{[[שמואל_ב_יז_יא|שמואל ב'. י"ז, י"א]]}</small>. ומשה אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה <small>{[[שמות_לג_טו|שם ל"ג, ט"ו]]}</small>, והקב"ה [כבר]^{{{הערה|"המגיה" מסברתו, בהתבסס על מילה מחוקה שנראית כמו "אשר" בכת"י ניו יורק, שאפשר מסברא לומר שהיה כתוב "כבר" ונשתבש. וכיון שלא היה נראה לסופר הלשון "אשר" בכאן, מחקה. ובכל מקרה נראה נכון להוסיפה, דהלא כאן הוא סיום הקושיא, ובלא המילה "כבר" אינו נשמע כך. ועוד דכך הוא בדומה ללשון רבותינו בעלי התוס' על התורה שכתבו "והלא כבר נתרצה לו". אך בשאר כתה"י השונים אין לה זכר.}}} נתרצה לו. '''וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמנת אלפים וכו''''. ורבינו יעקב^{{{הערה|זהו רבינו יעקב בן מאיר דהוא רבינו תם, רבו ודודו של רבינו יצחק הזקן (ר"י) שהיה רבו של רבינו.}}} הגיה <small>{ספר הישר סימן רצ"ג}</small> על פי התוספתא דברכות <small>{[[תוספתא/ברכות/א|פ"א, ה"ג]]}</small>, אחד מרבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים [וארבעה]^{{{הערה|"המגיה" כתב להגיה '''"כ"ד"''' דכך מדויק על פי החשבון שיכתוב רבינו מיד. ובכתה"י השונים כתוב "'''כ"ח'''", ואין זה נכון על פי החשבון הנ"ל. ואני המרתי את האותיות למספרים בכאן.}}} בשעה^{{{הערה|העיר "המגיה" דבתוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד'''.'''} גרס "וכמה רגע אחד מה' ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות ומ"ח בשעה" (ולפנינו בע"ז הגרסא אחרת). והעיר עוד דכגרסת רבינו אלחנן נמצא גם בכת"י קמבריג' שם, וכן במדרש הגדול במדבר פ' כ"ג ועוד. והוסיף שלפי ברייתא קדומה שהובאה בפירוש לספר יצירה לר"י ברצלוני עמ' 244, נמצא מספר זה מדוייק.}}}. ^{{{הערה|"המגיה" מסברתו, ונראה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''קתני".}}}[ד]קתני התם , ^{{{הערה|משפט זה של "השעה אחת מכ"ד ביום" אינו מופיע בתוספתא שלפנינו, והגר"א הגיה בירושלמי (שיוזכר לקמן בדיבור זה) לשון תוספתא זו כך {המגיה}.}}}השעה אחת^{{{הערה|בכל כתה"י כתוב "'''אחד'''" בלשון זכר בכל לשון התוספתא, למעט כת"י אחד שבמקום לכתוב אחד כתב א'. וכיוון שאפשר לומר לפי כת"י זה שהכוונה ל-"אחת" בלשון נקיבה, נקטתי לשון זו שנכונה יותר ביחס לרוב לשון הברייתא, למעט ביחס ל-"רגע" דהוא זכר. וכן הוא בלשון התוספתא שלפנינו (אלא ששם גם ביחס ל"רגע" שהוא זכר נאמר "אחת" בלשון נקיבה ההיפך מכאן).}}} מכ"ד ביום, העונה אחת מכ"ד בשעה, העת אחת מכ"ד בעונה, הרגע אחד מכ"ד בעת. וזה עולה למה שהגיה רבינו יעקב, ודוק ותשכח. ומיהו אומר רבי דבירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א|הלכה א']]}</small> גרסינן לתרוייהו, דיש רגעים גדולים וקטנים. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, וכעין זה בתוס' רבינו אלחנן בע"ז {שם}.}}}[ו]כן יסד ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן "אל'''<big>י</big>'''עזר" בטעות.}}} קליר, ^{{{הערה|זהו חלק מסילוק לפיוט קדושתא הנאמרת בשבת שקלים בשלש ברכות הראשונות של תפילת העמידה, וחלק זה הוא מהפיוט שבתוך הקדושה עצמה {ראה חלק פיוט זה בספר "פיוטים לארבע פרשיות" הוצאת מכון "ממלכת כהנים" - ניו יורק, עמ' ל"ד}. ומתחיל פיוט קדושתא זה בחזרת העמידה אחר "מלך עוזר ומושיע ומגן", במילים "מסוד חכמים ונבונים".}}}ורגעי העונה כעונות כל היום, [זוהי]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה הלשון, ובהתאם ללשונו בהמשך. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''וזהו'''".}}} גרסת התוספתא. והמדקדק מחלק הרגע לכמה רגעים, ^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד.}}}(ו)זוהי גרסת הספרים שלנו. '''רגע כמימריה ^{{{הערה|זוהי גרסת רבינו, וכן הוא בכמה כת"י ישנים. וכן ברש"י לפנינו גרס כגרסת רבינו, אלא שגרס "'''מאי קרא'''" במקום '''שנאמר'''. אך בגמ' לפנינו יש כאן תוספת לשון '''ומנא לן דרגע רתח''' שנאמר כי וכו', ובדומה לזה בע"ז {ד''':'''} בלשון '''ומנא לן דרגע הוה ריתחיה'''. וראה בתוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד'''.'''} שמזכיר את שתי הגרסאות הללו. וישנם עוד שינויי גרסאות נוספים בכתה"י השונים.}}}שנאמר כי רגע באפו'''. תימה, היכי משמע מכאן רגע כמימריה. ואי הוה גרי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו, אי נמי חבי כמעט רגע ^{{{שוליים|'''(70)'''}}}עד יעבור זעם. ובתר הכי גר' וכמה רגע כמימריה, הוה ניחא טפי. ואם תאמר, מה היה יכול לומר בלעם^{{{שוליים|'''(71)'''}}} בשעה מועטת כזו. ויש לומר שהיה יכול לומר כלם. מיהו לא משמע הכי, אלא כיון [שמתחיל]^{{{הערה|"המגיה", והוא בהתאם לגרסת בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שמתקבל'''".}}} קללתו באותה שעה היה מזיק [אפילו לאחר כן]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ לשון התוס' שבדף, וכן העיר "המגיה". אך בכתה"י השונים חסר.}}}. וכן משמע באגדת חלק <small>{[[סנהדרין_קה_ב|סנהדרין קה''':''']]}</small>, מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, שבקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי^{{{שוליים|'''(72)'''}}} מדרשות, ולא תמשך מלכותם וכו'^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_6|(א)]]}}. וגם נראה שלא היה יכול להמית אומה שלימה, דא"כ היה בו כח להחריב העולם. אלא היה יכול להזיקם בקללתו הרבה. '''בתלת שעי קמייתא'''. פירש ה"ר שמעיה דהיינו שעה שלישית שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה כדאמרינן בסמוך, שהרי הם עומדים בשעה שלישית כדאמרינן לעיל <small>{[[ברכות_ד_א|ד'''.''']]}</small>. והא דאמרינן בפ"ק דע"א <small>{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}</small> לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד, דילמא איכא ריתחא וכו'. ואע"פ שאינו כי אם^{{{שוליים|'''(73)'''}}} בשעה שלישית ^{{{הערה|אפשר שהיה כתוב בכאן "'''לא יתחיל להתפלל'''", וראיתי באחד מכתה"י של רבינו שיש רווח בין המילים "בשעה שלישית" לבין המילה "כיון". ולכן אפשר לומר שנחסרו שם כמה מילים או שלא היה ברור למעתיק ולכן השאיר חלק. ומכח כך אפשר להעמיד ולומר שהלשון של רבינו היית: "ואע"פ שאינו כי אם בשעה שלישית "'''לא יתחיל להתפלל'''", כיון שהריתחא בא (אחריך) [אחרי כן]. וזה מתאים לפירוש תוס' רבינו אלחנן בע"ז {ד'''.''').}}}, כיון שהריתחא בא [אחרי כן]^{{{הערה|כנלע"ד. ובכתה"י השונים כתוב "'''אחריך'''" או "אחריו".}}} לאו אורח ארעא^{{{הערה|נראה שנשתרבב לכאן לשון "לאו אורח ארעא" מהדיבור הבא. דאם היה אומר דהוא מטעם שמא תדחה תפלתו, הוה ניחא. אבל מטעם דאינו דרך ארץ להתפלל קודם שעת הכעס, זה אינו מובן. והטעם הנראה יותר הוא מהטעם שכתב רבינו אלחנן במסכת ע"ז {שם}, דשמא ימשך בתפילתו ותגיע שעה שלישית.}}} '''ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''^{{{שוליים|'''(74)'''}}}. ואע"ג דאמרינן^{{{הערה|בספר מושב זקנים לבעלי התוס' בפרשת שמות פרק ג', הובאו דברים אלו בשם רבינו תם. וז"ל "ור"ת הקשה על ההוא גופא. והא אמרינן המינים והמסורין מורידין ולא מעלין. השתא להורידם מותר, כ"ש להענישן שהוא מותר. ותירץ שמא יותר אִסּוּר יש להעניש ולהמית את הגוי ע"י שם דקש' להטריח(ו) השי"ת, מלהמיתו בידים, וא"כ היאך הרג משה את המצרי בשם המפורש. וי"ל דאותו מצרי שהרג משה היה חייב מיתה שהרי בא על אשת איש, שנ' (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת, ואין ניאוף אלא באשת איש כדפר"ש (שמות כ', י"ג)".}}} <small>{[[עבודה_זרה_כו_ב|ע"ז כו:]]}</small> המינין והמסורות מורידים ולא מעלים, מ"מ לאו אורח ארעא^{{{הערה|בגמ' לפנינו מופיעה תוספת דברים "ורחמיו על כל מעכשיו כתיב" שלא מזכירים בעלי התוס' השונים בכאן ובסוגיה המקבילה בע"ז (ד:). ואפשר לתרץ דרחמיו על כל מעשיו היא הסיבה מדוע הדבר אינו דרך ארץ (המגיה). ועוד אפשר לומר דלא היית בגרסתם קטע זה, ואכן ישנם כמה כת"י שלא גורסים לה. וכן בסוגיה המקבילה בע"ז (שם) הקטע הנ"ל מופיע בסוגריים מרובעות לסימון שיש להוסיפה, כיוון שלא היית בגרסתם.}}} להטריח שמים להורגו שלא כדרך בני אדם. ויש ספרים [דגרסי]^{{{הערה|כך מוכרח להוסיף, שהלשון נמצאת קטועה בלא זה.}}} ההוא ^{{{שוליים|'''(75)'''}}}נכרי^{{{הערה|ורצונו לומר דבהכי שפיר דמי, דלגבי נכרי אין מורידין וכמו שכתבו התוס' שבדף. אלא דאכתי קשה איך רצה א"כ ריב"ל להורגו?. ותירץ תוס' רבינו אלחנן בע"ז (ד:) דמצערו הרבה שאני. אך התוס' שבדף בע"ז (שם) תירצו דהתכוון להזיקו ולא להורגו, ולא דמי להורדה לבור.}}} '''תחת גערה במבין'''. פירש רבינו נסים^{{{הערה|הוא רבינו נסים גאון.}}} <small>{כמודפס על הדף}</small> בלב, כדאמרינן לקמן <small>{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}</small> לב מבין. '''^{{{שוליים|'''(76)'''}}}כשרציתי לא רצית'''. פירוש^{{{הערה|כך היית הגרסא בחלק מכתה"י, ובחלק מהם כתוב כאן '''"כלל"'''. ורצה המגיה לומר ש-"כלל" הכתוב שם, הוא כתוצאה משיבוש המילה '''כלומר''', שכן בלשון תוס' הרא"ש מצינו שגורס כאן '''כלומר'''. ואני נקטתי כגרסת כתה"י האחרים.}}} (כשרציתי)^{{{הערה|נראה מיותר, וכן ליתא בתוספות הרא"ש.}}} כשהורשת לראות מה [שהייתי]^{{{הערה|כך הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שהיה'''" בשיבוש.}}} מרשה לך לראות, לא רצית. ועכשיו שאתה רוצה לראות פני ממש, איני רוצה. ותימה, למה הענישו כל^{{{הערה|בתוס' הרא"ש גרסינן "'''על''' כך", ונראה לומר שכך היית הגרסא גם פה.}}} כך. ---- ===ביאורים=== {{ד"מ|'''(ה)'''|'''לדברי פירוש רבינו שמואל'''}} נראה לענ"ד לפרש כך: שאין הכוונה שלפי פירוש הגמ' היה קשה לרבינו שמואל, שהלא פירוש רבינו שמואל שונה מפירוש הגמ'. אלא הכוונה לפי צורת הדיון של פירוש הגמ' בין הקב"ה למשה, היה קשה גם לפירושו של רבינו שמואל על הפסוקים. שלפירוש הגמ' אמר הקב"ה למשה "'''פני ילכו'''" דהיינו המתן עד שיעברו פנים של זעם, א"כ "'''אם אין פניך הולכים'''" הכתוב אחריו, הכוונה בו שאומר משה בטענה לפני הקב"ה, אם אתה לא מעביר פנים של זעם מעם ישראל אל תעלינו מזה. ואף שכבר אמר לו הקב"ה שהוא יעביר פניו, ביחס לפירוש הגמ' זה אינו קשה, כמו שכתבו "רבותינו בעלי התוס' על התורה" בפירוש שני, שאפשר שאמר הקב"ה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואלך עם ישראל, אך לא מיד. ומשה אמר שלא יזוז משם עד שיעברו פנים של זעם מיד, ונתרצה לו הקב"ה. או אפשר לפרש כפירושם הראשון. שאמר הקב"ה למשה "פני ילכו והניחותי לך" להנות מזיו שכינתי, לך ולא להם. והתפלל משה על כך: "אם אין פניך הולכים" שיהו כולם כמותי, "אל תעלנו מזה", ונתרצה לו הקב"ה לבסוף. אך ביחס לפירוש של רבינו שמואל, שאמר לו הקב"ה למשה "'''פני ילכו'''" דהיינו שהוא עצמו יעבור למלחמה לפני ישראל. א"כ מה טען משה אחרי כן אם "'''אין פניך הולכים'''", שכביכול התפלל משה על כך שסירב הקב"ה לילך למלחמה לפני ישראל. הלא הקב"ה אמר לו שהוא מתרצה ללכת לפני ישראל למלחמה, וא"כ מהי טענתו של משה? '''אבל אפשר לתרץ''' שרצה משה שיכרות לו הקב"ה ברית על כך. וכמו שמפרש רשב"ם עצמו על התורה בהמשך הפסוקים, שכך אכן היית כוונתו הנסתרת של משה. וכנראה הטעם בזה כדי שלא יגרום החטא. א. רצונו להוכיח מבלעם שרצה להאריך הרבה בקללתו על ישראל על אף שהיה לפניו רק רגע אחד בלבד שבו הקב"ה כועס, וזו ראיה לתירוץ השני (תוס' חכמי אנגליה). ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ז_ב|דף ז''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=14&fs=0 ראה כאן]''' '''עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אלקים במה אדע כי ארשנה'''. ואם תאמר, והכתיב ברוך ה' אלקי שם <small>{[[בראשית_ט_כו|בראשית ט', כ"ו]]}</small>. ויש לומר, דגבי שבח לא איירי^{{{שוליים|'''(77)'''}}} [ר' יוחנן]^{{{הערה|בגרסאות כתה"י השונים כתוב כאן '''בת''' או '''בח''' ועוד כעין שיבוש זה. והנכון לענ"ד שהיה כתוב "ר' יוחנן" או בקיצור "ר"י" (דהוא בעל המימרא זו), ומריבוי העתקות השתבש.}}}. אי נמי, כפירוש ה"ר שמעיה שפירש דמיירי בשם שכת[וב]^{{{הערה|כצ"ל כנראה לעין. ובכתה"י השונים כתוב כאן "שכת". וכנראה שהיה גרש אחר ה-ת' לסימן קיצור, והושמט בשוגג מריבוי העתקות.}}} [באל"ף]^{{{הערה|כצ"ל. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''באו ד'''' או באופנים משובשים אחרים הדומים לזה. והכוונה היית ב-'''א' ד'''', דהיינו בשם אדנות המתחיל באל"ף ודל"ת. וכן מוגה באחד מכת"י בצד הגיליון.}}} דל"ת, דמשמע לשון אדנות ככתבו. ואם תאמר, והכתיב בקרא דמקמי הכי, ויאמר [אברם]^{{{הערה|הושלם בהתאם ללשון הפסוק, ובכתה"י השונים חסר.}}} ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי <small>{[[מ"ג_בראשית_טו_ב|בראשית ט"ו, ב']]}</small>, והוא כתוב באל"ף דל"ת ואותו פסוק היה לו לתלמוד להביא. ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, שהתלמוד^{{{שוליים|'''(78)'''}}} לא דקדק בכך. ולמאי דפרי[שית]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דפריך'''", ובהגהות סיני כתב להגיה "'''דפריש''''" עם גרש, שהלא אינו קושיא אלא הסבר ופירוש. והוא קיצור של "'''דפרישית'''", כיוון שאינו מפורש בגמ' אלא הראשונים הם שדנו והוכיחו הדבר. אך לצערנו דברי רבינו על שבת לא זכינו להם כיום. אך עיין בתוס' שבדף בשבת דף י' עמ' ב' ד"ה "'''ושל סדום וכו<big>'</big>'''" לביאור הדברים בהרחבה.}}} בפ"ק דשבת <small>{[[שבת_י_ב|י''':''']]}</small> שאותו [פסוק]^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן הוא הלשון בהמשך דברי רבינו, וכך גם הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובתה"י השונים חסר.}}} דבמה אדע <small>{[[מ"ג_בראשית_טו_ח|בראשית ט"ו, ח']]}</small> היה בברית בין הבתרים שהיה [אז]^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} אברהם בן שבעים. ואותו פסוק דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים, והוא^{{{הערה|הנראה לענ"ד שהיה כתוב כאן "'''והיה אז'''" או "'''והוא היה אז"''' דכעין זה מצינו בלשון תוס' הרא"ש. אך אפשר לקיים הגרסא הנוכחית.}}} אז בן שבעים ושלש כמו שמוכיח בסדר עולם^{{{הערה|קשה, דבסדר עולם משמע שהיה אז בן שבעים וחמש, וכך אכן העירו התוס' בשבת, וא"כ כיצד אומר רבינו שמשמע מסדר עולם שהיה בן ע"ג שנים. לכך (אם לא נאמר שהיית לרבינו גרסא אחרת בסדר עולם) מוכרח להגיה באחד משלושה אופנים. או שהגרסא בדברי רבינו היא '''שבעים וחמש''' שנים, או שהגרסא היא '''דלא''' כמו שמוכיח בסדר עולם. או שאפשר שגרס את שניהם (כמו שגרסו התוס' שבדף שניהם). שגרס "והוא אז בן '''ע"ג''' (לפי חשבונו) '''או ע"ה''' כמו שמוכיח בסדר עולם".}}}. ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד ע"פ סדר לשון המשפט.}}}(ו)א"כ נאמר זה קודם ואין מוקדם ומאוחר, ^{{{הערה|כנ"ל בהערה קודמת. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]אתי שפיר שהביא כאן הפסוק דבמה אדע שנאמר תחלה בברית בין הבתרים. מפי רבי. '''למען ה''''. גם הוא כתוב בדניאל באל"ף דל"ת <small>{[[דניאל_ט_יז|דניאל ט', י"ז]]}</small>. '''א"ל כולי האי. א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין תפלתו^{{{שוליים|'''(79)'''}}} של אדם נשמעת אלא עם הציבור וכו''''. פירש רבינו יעקב בפ"ק דע"א <small>{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}</small> גבי לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', עד אי הכי אפילו דצפרא נמי. ומשני, כיון דאיכא ציבורא דמצלו בההיא שעתא לא מדחי, פירוש בשום מקום. והא דקאמר^{{{שוליים|'''(80)'''}}} הכא שנשמעת בשעה שהצבור מתפללים ומשמע דהיינו דווקא בעירו. מ"מ, אהני מה שהצבור מתפללים בשום מקום לענין דלא מדחי ולא מפקיד דינא עליה. אבל לענין עת רצון צריך שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים בעירו. ואם מצלי עם הציבור כ"ש דעדיף טפי. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== == דף ח' == ===[[ברכות_ח_א|דף ח'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=15&fs=0 ראה כאן]''' '''אימא שיעור שני פתחים'''. שלא ימהר להתפלל כשנכנס מיד, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש ה"ר יוסף.^{{{הערה|כך הוא בגרסת כל כתה"י, וכעין זה כתוב בתוס' חכמי אנגליה "דלא כפירוש ה"ר '''יוסי'''". והנראה מכל בעלי התוס' שדנו בנושא, שהכוונה לפירוש כעין מה שפירש רש"י. אך אפשר באמת שהוא טעות סופר והכוונה היית לרש"י, כמו שכתבו התוס' שבדף בד"ה "שיעור שני פתחים", המובא בגרסת דפוס ישן שונצינו-פיזארו לתלמוד הבבלי בדף שלנו (ומובא גם כן בהגהות הב"ח כאן). וסיבת השיבוש בזה נראה לומר, שהוא כיוון שהיה כתוב במקור '''"דלא כפירוש רש"י"''', ומאוחר יותר נשתבש ל-הר"י (הרב רבינו יצחקי) מריבוי העתקות, והמעתיקים המאוחרים פירשו ופתחו קיצור זה לה"ר יוסף או ה"ר יוסי. אך בלשון תוס' רבינו פרץ כתוב "בלשון יש מפרשים", ואולי כוונתו היית לכלול בלשון זו גם את שיטת רש"י וגם את שיטת ה"ר יוסף שאמרו דבר אחד.}}} '''שערים המצויינים בהלכה'''. משערי ציון דייק, דלא כתיב שערי ירושל[י]ם^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב בלא יו"ד.}}}. '''רב ששת מהדר אפיה וגריס'''. תימה, והא אמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין <small>{[[סוטה_לט_א|לט.]]}</small>, כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם <small>{[[נחמיה_ח_ה|נחמיה ח', ה']]}</small>. ואין לומר דשאני הכא דמהדר אפיה, דא"כ הוה ליה (למימר)^{{{הערה|בכת"י אוקספורד כתוב "'''הוי ליה למימר לאתויי'''", ובהכרח שהמילה "'''למימר'''" מיותרת והשתרבבה לכאן בטעות.}}} לאתויי מילתא דרב ששת התם. אלא נראה לרבי, דהא דקאמר התם אסור לספר בדבר הלכה, היינו בקול רם שמעכב האחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה וגריס, ה"ה דבדלא מהדר אפיה היה יכול לגרוס בלחש שלא היה נראה כמניח ספר תורה, אלא רבותא נקט דאפילו מהדר אפיה שנראה^{{{שוליים|'''(81)'''}}} כמניח ס"ת, שפיר דמי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ואני שמעתי שפירש הרי"ף ז"ל^{{{שוליים|'''(82)'''}}}, דדוקא כשיש שם עשרה אז יכול להיות מהדר אפיה. אבל אין שם כי אם עשרה, אסיר^{{{הערה|באור זרוע {חלק א', הלכות ק"ש, סימן י"א} הביא את דברי רבינו שבדיבור זה, ובדבריו גרס "אסור" בוא"ו, וכך נראה יותר מבחינה לשונית.}}} לאהדורי אפיה, שאנו רוצים שיהיו עשרה שומעים לספר תורה. ^{{{הערה|דיבור זה מובא אחר ד"ה "שנים מקרא" אך אין זה מקומו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בתוס' הרא"ש קודם.}}} '''ישלים פרשיותיו עם הצבור'''. נראה לרבי^{{{שוליים|'''(83)'''}}} דכל השבוע קרי עם הצבור. ואע"פ שלכאורה^{{{שוליים|'''(84)'''}}} משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ"מ כיון שמתחילים בו^{{{שוליים|'''(85)'''}}} ממנחתא דשבתא^{{{שוליים|'''(86)'''}}} הכל קרוי עם הצבור. וזמן השלמה כתוב <small>^(א)</small>במדרש^{{{הערה|בבית יוסף באו"ח סימן רפ"ה הובא שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספר חופת אליהו הנביא שער השישה ועוד. ועיין בביאורים לגרסאות שקיימות לפנינו.}}} [ז]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים מובא "'''ג''''", אך בגרסאות המדרש שלפנינו כתוב "'''ז''''" (עיין בגרסאות בביאורים). וכן נכון יותר לפי המשך דבריו.}}} דברים צוה רבינו הקדוש^{{{שוליים|'''(7)'''}}} את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו^{{{שוליים|'''(88)'''}}}, ג' ליראת שמים, ^{{{הערה|כך נראה נכון יותר מבחינה לשונית, וכן הוא בחלק מגרסאות המדרש שלפנינו. ובכתה"י השונים בלא.}}}[ו]ד' לדרך ארץ. ואלו הם של יראת שמים [וכו']^{{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, שהלא "'''אל תאכל לחם וכו''''" הוא האחרון מתוך השלושה של יראת שמים.}}}, אל תאכל^{{{הערה|כך הוא בלשון יחיד לכל אורך דברי מדרש זה בגרסת המדרשים שלפנינו. ובחלק מהם אף כתוב "צווה רבינו וכו' את '''בנו''' בלשון יחיד גם כן. אך אפשר לקיימו אף לגרסתנו, שאפשר שאמר רבינו הקדוש דבריו בלשון ציווי כללי, ולא בלשון המתייחסת אל בניו. אך בכת"י ירושלים של רבינו וכן בתוס' שבדף, לשון המדרש כתוב בלשון רבים המתייחסת אל בניו.}}} לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה^{{{שוליים|'''(89)'''}}}. משמע שקודם אכילה יש^{{{שוליים|'''(90)'''}}} לו להשלימה, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא אחר הד"ה "עטרות ודיבון", אך אין זה מקומו דעטרות ודיבון שייך לעמ' ב' ועניין זה לעמ' א'. והצגתיו במקומו הראוי לו כפי שהוא בתוס' שבדף.}}} '''שנים מקרא ואחד תרגום וכו''''. יש מפרשים דהכי מהני^{{{שוליים|'''(91)'''}}} לכל הלועזות ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ב]לעז שלהם. שהתרגום מפרש (להבין)^{{{הערה|כך הוא בכל בכתה"י אך נראה מיותר לפי לשון המשפט, ולכך הקפתיו בסוגרים עגולות.}}} לעמי הארץ שאינם מבינים בלשון^{{{שוליים|'''(92)'''}}} הקודש, וה"ה בלשון^{{{שוליים|'''(93)'''}}} לעז למכירים^{{{שוליים|'''(94)'''}}} בו. אבל אין נראה בעיני רבי^{{{שוליים|'''(95)'''}}}, שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר וכו'. ---- ===ביאורים=== א. 1. '''גרסת המדרש בספר חופת אליהו רבה (דפוס זולקווא)''' <small>-'''בשער הששה, דף י"ג'''-</small>: (ששה) [שבעה] דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה ליראת חטא (ושלשה) [וארבעה] לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא ק"ש. ואל תכנס לבית הכנסת אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. (וג') [וד'] בדרך ארץ ואלו הן: אל תחתוך בשר על (יריכך) [ידך] שלא תחתוך בשרך. ואל תשיח אחר הכותל דאזיל-[אולי צ"ל דאמרו] אוזנים לכותל. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך אל תסמוך בהם, אלא אתה בעצמך הצע מטתך. 2. '''וגרסת המדרש בחופת אליהו רבה (בספר כבוד חופה)''' <small>-'''בדף 47'''-</small>: שבעה דברים צוה רבינו הגדול את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא קרית שמע ותתפלל. ואל תכנס לבית המדרש אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. וד' של דרך ארץ: אל תחתוך על ידך בשר כדי שלא יחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין. ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמ' חכמים, אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואל יציע אחר מיטתך. ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תיסמך בהם אלא אתה בעצמך תציע מטתך. 3. '''וגרסת המדרש בספר הליקוטים (גרינהוט)''' <small>-'''בחלק ג', דף ל"ג'''-</small>: שבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו. שלשה על יראת חטא וד' על דרך ארץ. של יראת חטא: אמר לו, אל תישן על מטתך עד שתקרא את שמע ותתפלל. ואל תכנס באחרונה לבית המדרש. ואל תשב לאכול בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושל ד"א: אמר לו, אל תחתוך בשר על ידך [שמא תחתך ידך] ונמצאת מבזה את השלחן. ואל תסיח אחורי הכותל מפני ששנו חכמים עינים להרים, ואזנים לכתלים. אזנים לבית הכסא, אזנים לד"א. וכשאתה מהלך בדרך ומגיע לנהר ואין מנעל ברגליך, הנעל רגליך ועבור. ואפילו יש לך כמה עבדים ושפחות ומציעים לך את המטה, אל תניחם אלא הצע את בעצמך. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ח_ב|דף ח''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=16&fs=0 ראה כאן]''' '''ואפילו עטרות ודיבון'''. פירש רש"י שאין בו^{{{שוליים|'''(96)'''}}} תרגום. וקשה, דהוה מצי למימר אפי' ראובן שמעון וגו'^{{{שוליים|'''(97)'''}}} וכיוצא בהן <small>{[[שמות_א|שמות א', ב-ד]]}</small>. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירושלמי, ועתה צ"ל^{{{הערה|ישנם כת"י שבהם כתוב כאן "צריך לפרש", ובספר ברכה משולשת כתוב כאן "צריך להשמיענו". אך בכת"י ירושלים שעל פיו כפי הנראה נכתב "תוס' רבינו יהודה החסיד" בברכה משולשת, כתוב '''"צ"ל"''' בראשי תיבות. וכיון שאין הכרעה לכאן או לכאן, השארתי את ראשי התיבות כמו שהן.}}} ואפילו עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו^{^{{{שוליים|'''(א)'''}}}}, אע"פ כן יש לומר^{{{שוליים|'''(98)'''}}} שנים מקרא ואחד תרגום, [אבל ראובן שמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ואכן ניכרת ההשמטה מכך שאומר מיד, "'''ומ"מ אנו מחמירין וכו' במקום שאין תרגום וכו''''". ואם היו חוזרים דבריו על עטרות ודיבון, הלא יש לו תרגום ירושלמי.}}}. ומ"מ אנו מחמירין כפירוש רש"י לומר במקום שאין תרגום, ג' פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, מפרש במגילה^{{{שוליים|'''(99)'''}}} <small>{[[מגילה_כה_ב|כה''':''']]}</small> שאינו מתרגם^{{{שוליים|'''(100)'''}}} משום ישא. כלומר, שאין לפרסם שהקב"ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזין עליו, אע"פ שתירצנוהו בנדה בפרק בתרא <small>{[[נידה_ע_ב|ע''':''']]}</small> ולקמן במכילתין <small>{[[ברכות_כ_ב|כ''':''']]}</small>. מפי רבי. ['''ל''']'''הני''' ['''פרשייתי''']^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן, '''"הני פרשיות"'''. אבל כפי הנראה הוא שיבוש מריבוי העתקות, שהלא בארמית הלשון כאן. והגהתיו ע"פ לשון תוס' הרא"ש.}}} '''דכולי שתא'''. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס^{{{שוליים|'''(101)'''}}} רבינו חננאל ז"ל^{{{שוליים|'''(ב)'''}}}. פירוש שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות המועד, ואז לא היה לו^{{{שוליים|'''(102)'''}}} פנאי. וכן נראה יותר. '''כאלו התענה תשיעי ועשירי'''. פירוש אם נצטוה. '''דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'''. כדדרשינן בפרק קמא דבבא בתרא <small>{[[בבא_בתרא_יד_ב|יד''':''']]}</small> מושמתם בארון <small>{[[דברים_י_ב|דברים י', ב']]}</small>. וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה, ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה. אבל עד בית עולמים היו שברי לוחות לבד בארון שעשה משה, ולא בשל בצלאל. ^{{{הערה|כן נראה יותר נכון לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה, אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. והא דאמרינן בעירובין פרק הדר <small>{[[עירובין_סג_ב|סג''':''']]}</small>, גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן, ישראל אסורים בתשמיש המטה. זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו. וההיא^{{{שוליים|'''(103)'''}}} דאוריה דכתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וגו' <small>{[[שמואל_ב_יא_יא|שמואל ב'. י"א, י"א]]}</small> דמשמע שם^{{{שוליים|'''(104)'''}}} שדוד שמש מיטתו, ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה. אותו הארון היה ששברי לוחות מונחים בו, והוא היה הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו כדפרישית^{{{שוליים|'''(105)'''}}}, וכדתניא בספרי <small>{במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא פב ([[ספרי_על_במדבר_י|פר' י' פס' ל"ג]])}</small> וארון ברית ה' נוסע לפניהם <small>{[[במדבר_י_לג|במדבר י', ל"ג]]}</small>, זהו ארון ששברי לוחות מונחין בו^{{{שוליים|'''(106)'''}}}. והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד, נאמר לימי^{{{שוליים|'''(107)'''}}} שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, ושוב לא יצא עמהם למלחמה^{{{שוליים|'''(108)'''}}}. ובירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה <small>{[[ירושלמי_סוטה_ח_ג|פ"ח, ה"ג]]}</small> איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא^{{{שוליים|'''(109)'''}}}, איכא מאן דאמר שני ארונות היו, ואיכא מאן דאמר ארון אחד היה. וזה לשון הירושלמי, קרא מסייע ליה לר' יהודה^{{{שוליים|'''(110)'''}}} בן לקיש. פירוש, שאמר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. מה עבדון ליה רבנן. פירוש, שהיו^{{{שוליים|'''(111)'''}}} אומרים שלא היה כי אם^{{{שוליים|'''(112)'''}}} ארון אחד שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. כלומר, קירוי של חול בעלמא, שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה. מפי רבי. '''הלכה כרבן גמליאל'''. דאע"ג דרבנן פליגי עליה ומצרכי עד חצות^{{{שוליים|'''(113)'''}}} לחומרא, מ"מ הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק"ש כמו לגבי שאר דברים. ומ"מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה כדאמרינן בריש פרקין <small>{[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]}</small> שלא יאמר אדם^{{{שוליים|'''(114)'''}}} אוכל קימעא וכו' . '''לעולם ליליא הוא, והאי דקרי ליה יממא וכו''''. ואם תאמר, כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א"כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא אחד של לילה ואחד של יום. דהא דקאמר דליליא הוא, משמע לענין שכיבה. ושמא יש לומר דלענין דבר אחר קרוי ליליא, כגון לתפילין וציצית, ולא לק"ש. אי נמי הכי קאמר, לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה, ומכל מקום יממא הוא לענין ק"ש דהוי זמן קימה, דאיכא מיעוטא וכו'. מפי רבי. וכן יש לפרש ברייתא שאחר כך. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== {{ד"מ|'''(א)'''|'''ואע"פ שאינו אלא'''}} נראה שכוונתו שאין צורך בתרגום שלו הכוונה לתרגום הירושלמי, מכיוון שהתרגום הזה איננו תרגום אונקלוס שעליו התכוונה הגמ' שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום. ולכך, אין צריך אותו כל כך, כיון שרק אם יש תרגום הצריכה הגמ' לתרגמו. אך אם אין תרגום אפשר שלא הצריכה הגמ' לתרגמו כלל או שהצריכה לקוראו שלש פעמים מקרא בלבד ולא לפנות לתרגומים אחרים. {{ד"מ|'''(ב)'''|'''ואע"פ שאינו אלא'''}} תוס' הרא"ש כותב שגרסת ר"ח היא '''"פרשייתי דכלה"'''. דהיינו שכפי הנראה גרס ר"ח בגמ': "סבר לאשלומינו להני פרשייתי דכלה". ---- == דף ט' == ===[[ברכות_ט_א|דף ט'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=17&fs=0 ראה כאן]''' '''לא^{^{{{שוליים|'''(115)'''}}}}, לעולם יממא הוא'''. פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד, דהא ר' עקיבא אית ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע"פ שיוצא בק"ש של לילה קודם הנץ, מ"מ קאמר בסמוך ר' עקיבא^{{{הערה|כך כתוב בכל כתה"י השונים. אך לענ"ד יש להגיה הלשון ולגורסו בהיפוך, דהיינו "מ"מ קאמר '''ר' עקיבא בסמוך'''. וכן משמע קצת שכך הרגל לשונו של רבינו לומר את שם האומר קודם שיאמר "בסמוך", כמו שמצינו בדף כ' בד"ה א"ר אבינא וכו'. שכתב שם באמצע הדיבור, "ואע"ג דר' יהודה פליג עליה בסמוך". ואע"ג שאינו ראיה גמורה, כך נראה בעיני יותר נכון.}}} דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרוייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמעינן^{^{{{שוליים|'''(116)'''}}}} דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה. אי נמי, תרי תנאי אליבא^{^{{{שוליים|'''(117)'''}}}} דר' עקיבא. ולקמן בשמעתא דותיקין נפרשנה ^{^{{{שוליים|'''(118)'''}}}}. מפי רבי. '''ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו''''. משמע דהלכתא כרבי אלעזר בן עזריה מדסתם^{^{{{שוליים|'''(119)'''}}}} הך משנה כותיה, וההיא דשלהי ערבי פסחים <small>{[[פסחים_קכ_ב|קכ:]]}</small> ובאיזהו מקומן^{^{{{שוליים|'''(120)'''}}}} <small>{[[זבחים_נו_ב|זבחים נו:]]}</small>. מיהו במגילה פרק הקורא למפרע <small>{[[מגילה_כא_א|כא.]]}</small>, מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא. [ואע"ג דהכא חדא והכא תלת, מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא]^{{{הערה|בכתה"י השונים משפט זה כתוב בהיפך. דהיינו שבתחילה כתוב "מאי אולמיה וכו'" ואח"כ "דהכא חדא וכו'". אך לא נראה בעיני נכון לשונית, והפכתיו.}}}, דהכי פרכינן בעלמא <small>{[[יבמות_קא_ב|יבמות קא:]]<big>^{{{הערה|וכן קידושין נד:}}}</big>}</small> מה לי חד ומה לי תרי. וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתנן^{^{{{שוליים|'''(121)'''}}}} לה גבי הלכתא פסיקתא במגילה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(א)]]}} <small>{[[מגילה_כא_א|שם]]}</small>, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין <small>{[[בבא_מציעא_עו_א|ב"מ עו.]]}</small>, כל החוזר בו ידו על התחתונה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ב)]]}}. ואם הלכה כר' אלעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים <small>{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}</small> אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיהו, מדמוקמינן^{^{{{שוליים|'''(122)'''}}}} הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בפלוגתא דראב"ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת דהלכה כר' עקיבא. ושמא להרחיק אדם מן העבירה^{^{{{שוליים|'''(123)'''}}}} (שמא)^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד, דמשפט זה הוא המשך המשפט הקודם ולא עניין נוסף.}}} היה מודה דהוי פסח עד חצות^{^{{{שוליים|'''(124)'''}}}}. מיהו, גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך, וגם לשון מצותם עד שיעלה עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסחים^{^{{{שוליים|'''(125)'''}}}}. אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וק"ש, כל שכן במצה. ואפילו נקל בק"ש, יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה, אבל ק"ש דרבנן. ואפילו למ"ד^{^{{{שוליים|'''(126)'''}}}} לקמן בפרק מי שמתו <small>{[[ברכות_כא_א|כא.]]}</small> ק"ש דאורייתא, שמא ר"ל דאסמכוה אקרא. ומ"מ נוהג רבי לאכול מצה קודם חצות, וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות אע"פ שאין בו חומרא יותר מבק"ש, דפסקינן לעיל <small>{[[ברכות_ח_ב|ח:]]}</small> כר"ג. והא דמוקמינן^{^{{{שוליים|'''(127)'''}}}} בירושלמי דברכות <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_א|פ"א, ה"א]]}</small> משנה דערבי פסחים כר' עקיבא, חולק על תלמוד שלנו שמעמידה שם <small>{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}</small> דלא כר' עקיבא. מפי רבי. '''יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת"ל''' ^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, וכן היא גרסת הגמרא שלפנינו. אך בכתה"י השונים חסר.}}}['''ב''']'''לילה'''. ואם תאמר, לרבי אלעזר הך דרשא מנא ליה, כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג"ש. ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו, ^{{{הערה|כך נראה נכון לשונית לענ"ד. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ד]מדקאמר ורבי עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה כוליה^{^{{{שוליים|'''(128)'''}}}} לג"ש. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום.^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ג)]]}} '''ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד'''. ואם תאמר, לימא^{^{{{שוליים|'''(129)'''}}}} ליום ולילה כתודה. ויש לומר, דיש להקישו לשלמים, משום דמותר הפסח קרב שלמים. ועוד, דלא קאמר שיהא נאכל ממש, אלא שלא יהא נפסל עד יום שני. '''והני תנאי כהני'''^{^{{{שוליים|'''(130)'''}}}} '''תנאי וכו''''. ואם תאמר, וכי חולקות הדרשות זו על זו. דלעיל מפיק ליה מלילה וחפזון, והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבי אומר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ט_ב|דף ט''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=18&fs=0 ראה כאן]''' '''בעל כרחם דמצרים'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת^{{{הערה|הקשה "המגיה", שהלא הטעם שהיה הדבר בעל כרחם דמצרים הוא משום שלא רצו המצרים להשאילם ונאצלו לכך, וכמו שהגמ' אומרת שהטעם דהוא בעל כרחם דמצרים משום "ונות בית תחלק שלל". וא"כ מה שלא היו ישראל רוצים לצאת אינו הטעם לכך. ולכך הגיה כאן מסברא שצ"ל כאן שני דיבורים: "'''בעל כרחן דמצרים.''' לפי שלא רצו להשאילם. '''בעל כרחן דישראל'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לשאת" (תיקן "לשאת" במקום "לצאת", וכפי שהגמ' אומרת למ"ד בעל כרחם דישראל שהטעם הוא "משום משוי"), והשאיר בצ"ע. אך לענ"ד אין זה מוכרח, מכיוון שדברי רבינו כפי שהם נכונים. שבעל כרחם דמצרים לדעת רבינו אפשר שלא היה משום שלא רצו להשאילם, ונכפו מאת ה' להשאילם '''סתם'''. אלא משום שלא רצו ישראל לצאת בלא שישאילו להם, לכך הוכרחו להשאילם. שאחר מכת בכורות היו המצרים בהולים להוציא ישראל ממצרים, והיו עושים הכל בכדי שיצאו. ואולי זה מה שנתכוון רבינו להעירנו בזה, שלא תחשוב הטעם כפי שהבין המגיה, אלא כפי שאמרתי. וכך משמע קצת מרש"י על התורה, וז"ל "שהיו נותנים לישראל כדי שילכו".}}}. '''וינצלו את מצרים'''. משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים, וכן ריקנום מממונם^{^{{{שוליים|'''(130)'''}}}}. ומאן דדריש וינצלו כמצודה, דריש וינצלו כמו וינצדו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ד)]]}}. ויש מהפכי וגרסי^{^{{{שוליים|'''(131)'''}}}} כמצודה דגים כמו מצודת ים^{^{{{שוליים|'''(132)'''}}}}, וכמצולה דגן. ולא נהיר[א]^{{{הערה|כך נראה מסברא ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך יש בכתה"י שגורסים "'''ואין נראה דלא''' שייך" במקום.}}}, דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים^{^{{{שוליים|'''(133)'''}}}}. '''תנא^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י של רבינו ונכון. דלגרסת רבינו ותוס' הרא"ש תירוץ זה לא נאמר בתור תשובת הגמ' כמו הגרסא שבגמרות שלנו: "'''אלא''' בין תכלת שבה ללבן שבה". אלא הגמ' הביאה ברייתא שמתרצת את השאלה. ואכן התוס' שבדף שגרסו כגירסא הגמ' שלפנינו שנאמרו הדברים מתירוץ הגמ' ולא מברייתא, לא הקשו את הקושיא הראשונה שהביא רבינו, כיון שאינה שייכת לפי גרסתנו.}}} בין תכלת שבה ללבן שבה'''. פירש רש"י ז"ל, דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ואין נ"ל^{{{הערה|בחלק מכתה"י הגרסא כאן היא "נראה לרבי". אך אין נראה בעיני, שהלא בסוף הדיבור הוא אומר "מפי רבי", וא"כ יש לו לומר כאן "ואין נראה לי", דרבו הוא זה שאומר זאת ולא הוא. ולכך צ"ל שהיה כתוב בראשי תיבות "נ"ל", והמעתיקים פתחו זאת בצורה שאינה נכונה. וכן איתא בראשי תיבות באחד מכתה"י והשארתיו כך. וכן הוא לקמן בדף י"א ע"א.}}}, דהא בברייתא לא קתני לגבבא, שאין זה לשון הברייתא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ה)]]}}. ועוד דמשמע במנחות פרק התכלת {מג:} דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו זו, ק"ש. כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין^{^{{{שוליים|'''(134)'''}}}}, משיכיר בין תכלת ללבן. ואם כן על כרחך הכי פירושו, משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין, כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה ^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ו)]]}}. מאי טעמא דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומאי טעמא דרבי אליעזר, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים^{^{{{שוליים|'''(135)'''}}}}, פירוש בין תכלת לכרתי^{^{{{שוליים|'''(136)'''}}}}. מפי רבי. וכן פירש בערוך בערך תכלת. '''אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו'''. והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל. וכהאי גונא איתא^{^{{{שוליים|'''(137)'''}}}} לקמן בפרק שלשה שאכלו <small>{מז:}</small> דקאמר איזהו עם הארץ. וכן בסוטה פרק [היה]^{{{הערה|כך הוא נקרא לפנינו בגמ', וכך נראה להגיה כאן לענ"ד.}}} נוטל <small>{כב.}</small>. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא <small>{טו:}</small> יש אומרים שאינו ר' נתן, שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. '''ירושלמי''' <small>{בפרקין ה"ב}</small>. ^{{{הערה|כך הוא בגרסת תוס' הרא"ש ותוס' שעל הדף. אך בכת"י השונים כתוב בלא זה.}}}[ב]מה אנן קיימין, אי ברגיל, אפילו רחיק כמה^{{{הערה|כך הוא גם בלשון תוס' הרא"ש. אך התוס' שבדף גורסים בלשון "'''טפי'''". וצ"ל בגרסתו של רבינו, שפירושו "אפי' רחוק '''כמה''' אמות יותר מארבע".}}}, חכים ליה. ואי בשאינו רגיל, אפילו קריב (נמי)^{{{הערה|ניכר שמיותר הוא, ולכך הקפתיו. ויש בכתה"י שגורסים כאן '''"ליה"''' במקום, ועדיין נראה מיותר.}}} גביה לא חכים ליה. אלא [כי]^{{{הערה|כך היא בגרסת הירושלמי שלפנינו וכך נראה להגיה כאן לענ"ד. אך בגרסת תוס' הרא"ש כתוב '''"כן"''' ואפשר שגם שם נפלה טעות סופר. ומ"מ בכתה"י של רבינו אינו.}}} אנן קיימין^{^{{{שוליים|'''(138)'''}}}} ברגיל ואינו רגיל, כה[די]ן^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "כהן", ובחלקם אף מנוקד עם צירי תחת הה"א, ופירושו "כההוא" או "כהזה". אך הגהתי בהתאם לגרסת התוס' שבדף שנראה יותר שהיא הגרסא המקורית של דברי רבינו לענ"ד.}}} דאזיל (ליה)^{{{הערה|אינו בתוס' הרא"ש, וכן נראה מיותר לפי עינינו.}}} לאכסניא^{{{הערה|גרסת התוס' שבדף היא "כהדין אכסניא".}}} ואתי לקייצין. '''לתפלה כאחרים'''. פירוש, לתפילין. תימה, אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין, שיש אומרים במנחות סוף פרק הקומץ {לו:} שמצותן בלילה ^{{{הערה|כך הוא בכל כתה"י השונים. אך אולי יש לגרוס '''<big>ו</big>'''הלכה ואין מורין כן.}}}דהלכה ואין מורין כן, ושבקיה לציצית דקיימא לן כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא^{^{{{שוליים|'''(139)'''}}}} {שם מג.}, ואין מצות[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה, כיון שמתייחס לציצית שהיא בלשון נקיבה. אך בכל כתה"י והד"י כתוב "מצותו" או "מצותן", וכנראה ט"ס היא.}}} אלא ביום. מיהו אומר רבי דיכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמרינן במנחות פרק התכלת {מג:}, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת. ואיזו זו, ק"ש. מפי רבי. '''לק"ש כותיקין, דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה'''. ואם תאמר, אם כן על מה אנו סומכים שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה. נהי דאמר רבי יהושע עד שלש שעות, ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן {י:} הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר לק"ש כותיקין והוא בתראה. '''ואומר רבי''', דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע"פ שהיו ממהרין [לקרות אותה]^{{{הערה|כך צ"ל. אך בכתה"י השונים כתוב בהיפוך לשון "'''אותה לקרות'''" בשיבוש.}}} עם הנץ החמה. והכי מוכח לקמן בסוף גמרא דמי שמתו {כב:}. דקתני במשנה על בעל קרי, ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ^{^{{{שוליים|'''(140)'''}}}} החמה יעלה ויקרא. וקאמר בגמ' {כה:}, לימא תנן סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע דילמא כותיקין דא"ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע. ומוכח נמי, דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כותיקין. ואביי נמי לא נקט לקרית שמע כותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש, צריך לאחר[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה, וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} מעט קודם הנץ החמה כותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו'. וכן הדין שזמן ק"ש מתחיל כאחרים, וזמנ[ה]^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}} עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שהותיקין מקדימים למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלתם ביום אחר הנץ, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש. ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה ^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ז)]]}}, אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. '''וכן משמע בירושלמי''' {בפרקין ה"ב} דקאמר, מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו^{^{{{שוליים|'''(141)'''}}}} ברחוק ארבע אמות ויכירנו, כמאן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו', וזהו כפירוש רבי. '''ולקמן נמי''' בפרק תפילת השחר {כט:} מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי^{^{{{שוליים|'''(142)'''}}}} גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב יראוך עם שמש [ולפני ירח דור דורים]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להוסיף, מכיוון שמ-"לפני ירח" הוא שמוכיח על זמן דמדומי חמה, ולא מייראוך. ואכן בלשון תוס' הרא"ש מביא רק את "ולפני ירח דור דורים" בתור ראיה לעניין זה. ובכת"י ירושלים כתוב אחרי המילים "יראוך עם שמש", את המילה "וגו'". וכפי הנראה שהפסוק קוצר, ומחמת כך בכת"י מאוחרים טעו והושמט "וגו'" לחלוטין.}}} ואתפילת המנחה קאי התם. '''ואל תתמה''' דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר^{^{{{שוליים|'''(143)'''}}}} זריחת השמש, דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה. '''והא דאמ' לקמן''' בפרק תפלת השחר {כו.}, דקאמר במשנה, תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמרא ורמינהי^{^{{{שוליים|'''(144)'''}}}} מצותה עם הנץ החמה. פירוש, מצותה דק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה מיד. ומשני, ההיא כותיקין וכו'. מיהו אע"פ שאינו יכול להמתין ק"ש בברכותיה עד חצות, ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבו^{^{{{שוליים|'''(145)'''}}}} ליה עד חצות. '''ולא תיקשי''' הא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:}, אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, ^{{{הערה|אפשר שצריך להוסיף את האות ד' בתחילה, ולגרוס "<big>'''ד'''</big>משמע".}}}משמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ. אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין. '''ואם תאמר''', והא אמר רבי שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל {ח:}, פעמים שאדם קורא ק"ש וכו' אחד קודם הנץ החמה ואחד אחר הנץ החמה, ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה^{^{{{שוליים|'''(146)'''}}}}, ופסיק ריב"ל {ט.} כרבי שמעון שאמר משום ר' עקיבא. אלמא קודם הנץ לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא. '''ויש לומר''', דאפילו פליג ריב"ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה. '''ועוד יש לומר''' דלא פסיק ריב"ל כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאישתכור וכו'. אבל במה שתחילת זמנ[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} דיום אחר הנץ לא פסיק כלל. '''אי נמי יש לומר''', דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק"ש של יום קודם הנץ החמה. והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי. איכא למימר דבעי לאשמעינן^{^{{{שוליים|'''(147)'''}}}} שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ואפי' נאמר דר"ש סבר דזמן ק"ש הוי אחר הנץ, מ"מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר"ש ודלא ככל הני תנאי. דא"כ היה [לה]^{{{הערה|ברוב כתה"י למעט הגרסא כאן היא "הל"ל" בראשי תיבות. ובכת"י ירושלים, גרמניה ובדפוס הישן פתחו את הראשי תיבות הללו. אלא שבכת"י גרמניה גורס "היה לו לומר", ופחות נראה. ובכת"י ירושלים ובדפוס הישן הגרסא היא "היה לו לגמ'". וברור שיש לתקן את המילה "לו" ללשון נקיבה, דגמרא לשון נקיבה היא. ובהתאם לזה הגהתי הלשון.}}} לגמ' דיומא לדקדק כן, ולהעמידה כר' שמעון אליבא דר' עקיבא. מפי רבי. '''ורבינו יעקב פירש'''^{^{{{שוליים|'''(148)'''}}}} בתשובתו לה"ר שמשון בן ה"ר יוסף^{{{הערה|כנראה שהכוונה לרבינו שמשון בן רבינו יוסף מפלייזא (גיסו של רבינו תם), שהיה סבם של הר"ש משאנץ והריצב"א.}}}, דזמן ק"ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכר"ש דאמר משום ר' עקיבא דפסיק ריב"ל כותיה, דשל יום הוי אחר הנץ החמה. והויתיקין היו ממהרים שלא כדין קודם הנץ, כדי שיסמכו גאולה לתפילה ונמצאו מתפללים ביום. ובשביל חביבות התפילה שתהא עם השמש היו ממהרים ק"ש. ואע"ג דתפילות כנגד תמידים תקנום והתמיד היה קודם הנץ, מכל מקום זמנה של תפילה בשעת הנץ עם השמש. והיינו דפריך בפרק תפלת השחר {כו.}, ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. פירוש ולא עד חצות, דזמן תפילה עם הנץ משמע ליה, דקא מיירי בחביבות התפילה ולא בעיקר ק"ש. ולהכי לא פריך מיניה גבי ק"ש, שהיה יודע שהיו קורין שלא כדין מפני חביבות התפילה, וממהרין אותה קודם זמנה. והכי אית ליה לרבי שמעון משום ר' עקיבא דזמנ[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} הוי אחר הנץ ופסיק ריב"ל כותיה, וכן המשנה דיומא. מיהו קשה לשון מצותה דקאי אק"ש, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון לשונית לפי מבנה המשפט.}}}[ד]משמע [שזוהי]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "שזהו" בלשון זכר.}}} המצוה ועיקר הזמן. וגם אביי דבתראה הוא פסיק כאחרים וכותיקין. '''ורבינו יעקב פירש''' דאביי סימנא בעלמא נקט. כלומר, סמוך להנץ החמה כמו שעושים ותיקין יש לו לעשות, אך הם מקדימים מעט קודם הנץ, ואביי קאמר אחר הנץ כמשנה דיומא. ואמרינן נמי במגילה פרק הקורא {כ.}, ואין טובלים אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ^{^{{{שוליים|'''(149)'''}}}} החמה. וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר, אלמא דבר שזמנו ביום מצותו משעת הנץ החמה. אבל קשה לפרש כן שאביי יאמר לק"ש כותיקין וליה לא סבירא ליה. והא דאמרינן לקמן בגמ' דבשחר מברך {יב.}, דזמן יוצר אור לא מטא בעמוד השחר כשהיו קורין אותו אנשי משמר. לא בעי למימר דלא הוי עד הנץ החמה שהוא ה' מילין אחר עמוד השחר, אלא יכול להיות^{{{הערה|אולי יש לתקן כאן ל-"לקרות".}}} בזמנים השנויים גבי ק"ש במשנתינו, שאז שייך לומר יוצר אור. ובתוספות ה"ר יוסף שפירש לפני רבינו שמואל, משמע שסובר כפירוש רבי. '''ורבינו חננאל פירש''', דהאי גומרין, קוראין. ופוסק דזמן ק"ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע [בן לוי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ומפרש הרא"ש שם שהוא כריב"ל שפסק שהלכה כר' שמעון משום ר' עקיבא, שזמן ק"ש מהנץ והלאה עד ג' שעות ולא קודם הנץ, וכמו שמשמע מהמשנה ביומא.}}}, ומפרש ייראוך עם שמש [היינו ק"ש, כלומר]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך נראה נכון.}}} שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואין נראה, דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דמיירי בעיקר תפילה. וגם קרא דייראוך עם שמש מוקמינן ליה גבי תפילה בפרק תפלת השחר. ועוד, דלשון גומרין לא אתי שפיר^{{{הערה|נראה לומר בכוונתו, שאם היית הכוונה בגומרין לקוראין סתם, היה לו לומר "קוראין". א"כ מדוע נקט התנא לשון "גומרין"?. לכך אין פירושו של ר"ח מתיישב לשיטת רבינו, אלא נראה יותר כמו שיפרש רבינו מיד.}}}. ושמא יש לפרש (שלא)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, מכיוון שלא בא לשלול אלא לפרש פירוש אחר בכוונת "גומרין". דהיינו שבא לפרש שגומרין אינו קוראין סתם כפי' ר"ח, אלא גומרין היינו משלימין קריאתה עם הנץ החמה, שהיא עונתה למצווה מן המובחר ביחס לתפילה. ולכך הוספתי את האות ש' במילה שאחר כך. אך הנראה שיש להוסיף ולגרוס "ושמא יש לפרש '''דגומרין היינו''' שהיו גומרין אותה בעונתה", או כל כעין זה. וכך לשון רבינו תהיה מכוונת היטב.}}} [ש]היו^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד מסברא או כל כעין זה, שבא לפרש פירוש אחר. וכן כתבו התוס' שבדף ביומא {לז:} וז"ל: ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ, כדי שיתפללו בתחלת הנץ.}}} גומרין אותה בעונתה, וכדפר' ניחא טפי^{{{הערה|ויש שהקשו שהלא רבינו בעצמו מודה בדף י"ד ע"א שגומרין פירושו הוא גם קוראין, א"כ משמע שפירש כפירוש הר"ח. אך למעשה אינו קושיא כלל, וזאת מחמת שבלשון העברי יכולות להיות שתי מילים שמשמעותם קרובה אחת לשניה, אך לעולם לא יהיו שתי מילים עם משמעות זהה לחלוטין. ולכך אע"פ שגומר מתפרש אף כקורא, עדיין אין משמעותו קורא כפשוטו, אלא פירושו "קורא ומשלים". אך לדעת רבינו חננאל לשון גומרין בכאן הוא במשמעות קוראין כפשוטו, בשונה ממשמעותו הרגילה שהיא "קורא ומשלים". ור"י חולק ואומר שאף כאן משמעות גומרין היא קוראין ומשלימין בעונתה כבדרך כלל, וכמו שביאר רבינו בפרק ב' בדף יד ע"א לגבי ההלל שלשון גומרין מתפרש גם כקוראין, אלא שגומרין מדבר על קריאת ההלל כשמשלימים כולה, וקוראין כשקוראים אותה בדילוג ובחסר. לכן גם כאן לשון גומרין, מתפרש כקוראין ומשלימין קריאתה בעונתה.}}}. מפי רבי. '''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''^{^{{{שוליים|'''(150)'''}}}}. פירוש כוותיקין^{^{{{שוליים|'''(151)'''}}}} דוקא. והכי נמי^{^{{{שוליים|'''(152)'''}}}} משמע לישנא דבסמוך, דקאמר זימנא חדא סמך גאולה לתפילה וכו'. '''אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם וכו''''. ירושלמי {פ"ג, ה"א}, מצוה לראות גדולי מלכות וכו', משמע אפילו גדולי אומות^{^{{{שוליים|'''(153)'''}}}} העולם קאמר. '''מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' נימריה מעיקרא'''. ואם תאמר ומאי קושיא. יותר נכון לומר ה' שפתי תפתח מעיקרא, ויהיו לרצון לבסוף, שכתוב בסוף המזמור. ויש לומר, דדרשינן בירושלמי {בפרקין, ה"א} סמיכת גאולה לתפילה מדכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ועל כן היה נכון לאומרו תחילה, דהוי וגואלי סמוך לתפילה. ה"ר אלחנן. '''אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא'''. מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש במגילה פרק שני {יז:} גבי ברכת השנים: '''ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה'''. ואם תאמר שמינית היא, אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי [פרשתא]^{{{הערה|ברש"י אצלנו: '''"תרתי פרשתא היא"''', וכך נראה מלשון תוס' הרא"ש שראה כעין זה בלשון רש"י. ודבריו הם ראיה גדולה לגרסת רבינו, כי כפי שהזכרנו כבר רוב דברי תוס' הרא"ש במסכתנו מושתתין על דברי רבינו.}}} נינהו {ע"כ}, דהכא מוכח דחדא נינהו. אלא יש לפרש, למה ה' תעמוד ברחוק שיש שם ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה או כל כעין זה, ועיין בהערה הבאה.}}}[ב]פרשה, הויא תחילת פרשה^{{{הערה|בתוס' הרא"ש במגילה שם, מובא בלשון '''"דלמנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד ברחוק שתי פרשיות הם"''', וכעין זה בתוס' שבדף שם. וזוהי כוונת רבינו.}}} ^{^{{{שוליים|'''(154)'''}}}} ^{{{הערה|נמצא לפי דברי רבינו וכן לפי דברי התוס' שבדף במגילה שם, שמזמור '''למנצח עלמות לבן''' ומזמור '''למה ה' תעמוד ברחוק''' שמופיעים בספרים שלנו אחד אחרי השני, היו מופיעים בספריהם כמזמור אחד.}}} ---- <references /> ---- ===ביאורים=== '''א.''' הלשון הלכתא פסיקתא מתכוונת למשנה הראשונה בפרק השוכר את האומנין במסכת בבא מציעא {עו.}, ששם נקטה המשנה הלכות פסוקות אחת אחרי השניה, והן עיקר להלכה. והראיה לכך, שאין הלכות אלו שייכות לעניין המדובר שם, ולכך בהכרח נכתבו משום שפסקם התנא להלכה, כן כתב רש"י בבבא קמא פרק הגוזל עצים {קב.}. ושם הוסיף שמשמעות "הלכתא פסיקתא" היא, שלא נחלק עליהם אדם. אך התוס' שם כתבו בתירוץ שני שאפשר שנקרא הלכתא פסיקתא מחמת ששנה התנא משנה זו בלשון פסיקת הלכות אחד אחרי השני. וכעת מבין רבינו שהמשנה במגילה בפרק הקורא למפרע {כ:} ששם סידר התנא דינים שאינם קשורים לעניין המדובר במגילה, ה"ה שנחשבת משנה זו "הלכתא פסיקתא". ולפי"ז נראה לומר שסובר רבינו כתירוץ השני של התוס' בבא קמא {שם}. וזאת מכך שראה רבינו לומר שמשנה זו במגילה נחשבת הלכתא פסיקתא, אע"פ שאמרה הגמ' שם {כא.} שלשון המשנה, "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה" בא להוציא משיטת ר' אלעזר בן עזריה שחולק על דין זה. וא"כ נמצא שיש דין השנוי שם שנחלק עליו אדם. '''ב.''' רבינו לא פירש מה החילוק שבין המשנה של בבא מציעה לבין זו של מגילה, ובתוס' הרא"ש פירש זאת וז"ל: דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב"מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם {בבבא מציעא} שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע"פ [שאין זה מקומן - כצ"ל]‏, "שכל המשנה" אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם {במגילה} שונה יחד כל שזמנו בלילה . עכ"ל. דהיינו שבבבא מציעא שנה דינים שאינם שייכים בשום צורה לעניין המדובר במשנה, אלא נשנה אגב הדין הדומה לו. אבל במגילה אין זה כך, אלא שנה את כל הדינים השייכים לעניין המשנה תחת המשפט "כל היום כשר ל-... וכו'". דהיינו שכל מה שדינו נוהג כל היום הרי הוא בכלל עניין משנה זו, ואין זה נחשב דבר שאין מקומו. '''ג.''' בכת"י ירושלים מגיעה כאן הגהה וזו לשונה: '''אי נמי כמו שפירש ה"ר יוסף, כי הג"ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה, איצטריך למעוטי כמו לר' עקיבא. אי נמי, ימעט יום מדרשא דלקמן, שם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל. ובקר לא איצטריך לדרשא, דפ' ר' אליעזר במגילה [ובד"י דמילה] לאשמועינן דאין שורפין קדשים ביום טוב, אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראים דלשם דלית להו בקר שני לשרפתו. עד כאן הגהה.''' וניכרים השגיאות לעין, אך לא טרחתי להגיה. '''ד.''' עיין בפסחים קיט. בתוס' ד"ה כמצודה שאין בה דגן לביאור העניין. '''ה'''. קשה, דמנין לבעלי התוס' שאין ברגילות לשון הברייתא לדון על גיזת צמר? והנראה לענ"ד שכוונתם כאן היא שהסיקו שמן הסתם לשון הברייתא היא כלשון משנתנו אלא שסיימה אחרת. דהיינו שנקטה הברייתא בלשון זו: "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה". ועל כך ודאי שאין כוונת הברייתא חוזרת על גיזת צמר, שהלא אמרה הברייתא "בין תכלת '''שבה''' ללבן '''שבה'''" המדבר על דבר שידוע שיש בו תכלת. וגיזת צמר אינה ידועה לנו בהכרח שכך היא צבועה. ולכך מוכרחים אנו לומר שהכוונה על חוליות הציצית, דידוע ומפורסם אצל הכל שיש בה לבן ותכלת. ולכך כתב רבינו דאין הברייתא מדברת בגיזת צמר '''כאן''', ולא שבדרך כלל אין דרכה בכך. '''ו.''' בכת"י ירושלים ישנה תוספת שהובאה בצד הגיליון, וזו לשונה: '''ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת, ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו'''. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הוכנס לתוך הדיבור. וכיון שברוב כתה"י לא הובא, השארתי את הדיבור כמו שהוא. ועוד שהוא אינו לשון ירושלמי, וניכר שהוכנס מאוחר יותר כהגהה מבארת. '''ז.''' בכת"י ירושלים יש כאן תוספת שאין עיניינה נראה שייך לנושא. וזו לשונה: '''וכן לתפלין, דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה''' == דף י' == ===[[ברכות_י_א|דף י'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=19&fs=0 ראה כאן]''' '''כל פרשה שהיתה חביבה על דוד^{^{{{שוליים|'''(155)'''}}}} פתח בה באשרי וכו''''. לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא דקמייתא נקט. כלומר, חתימה^{^{{{שוליים|'''(156)'''}}}} מעין פתיחה כמו ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, דהא אמזמור קאי (כפי הנראה מלשון תוס' הרא"ש), ומזמור זכר הוא. ועוד ראיה, שהשתמש רבינו בלשון זכר בהמשך "מתחילים" ו-"מסיימים". ואף לכתה"י שגורסים "מתחילי'''<big>ן</big>'''" ו-"מסיימי'''<big>ן</big>'''", אין זה לשון נקיבה. דאי לשון נקיבה הוא ואפרשה קאי (דהיא נקיבה), היה עליו לנקוט "מתחיל'''<big>ות</big>'''" ו-"מסיימ'''<big>ות</big>'''". ובדפוס ישן וכתה"י שגרסו גרסא זו, נקטו "אות'''<big>ן</big>'''".}}}אות[ם]^{^{{{שוליים|'''(157)'''}}}} שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה, וכן הודו {פרקי' קי"ח, קל"ו}, וכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ {פרק ח'}, וכיוצא בהם^{^{{{שוליים|'''(158)'''}}}}, וכן הוא דרך שבח יותר. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, ודלא כפירוש ה"ר יוסף. מפי רבי. '''חטאים כתיב'''. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים, דהא לא קרינן חֲטָאִים בחטף פת"ח^{{{הערה|רצונו לומר שכאשר כתוב חַטָאִים עם פתח תחת החי"ת משמעותו גם חוטאים כמו "והייתי אני ובני שלמה חַטָאִים" {מלכים א'. א', כ"א}, וכן "פחדו בציון חַטָאִים" {ישעיה. ל"ג, י"ד} ועוד. אך אם החי"ת הינה מנוקדת בחטף פתח, משמעותה היא מלשון חטא בלבד, כמו "כי מרפא יניח חֲטָאִים גדולים" {קהלת. י', ד'}.}}}. מכל מקום מדשני קרא ולא כתב חוטאים, דריש ביה חטאים כמו עונות. וכן [<small><small>י"ג</small></small> <small>שמא</small>]^{{{הערה|יש כת"י גורסים זאת כאן, ויש כת"י שגורסים "שמ'" אחרי המילה "יש" שבכאן, ובשיבוש כפי הנראה. וכיוון שיש שאינם גורסים זאת במיקום זה, כתבתי שיש גורסים כך.}}} יש לדרוש בחרב ימותו כל חטאי עמי {עמוס ט', י'}, מדלא כתיב חוטאי. '''מעשה דשאול הוה ברישא'''. שמא היה יודע שיש הרבה בתורה אין מוקדם ומאוחר, אלא הני תרי עובדי^{^{{{שוליים|'''(159)'''}}}} ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]הוו כחד^{^{{{שוליים|'''(160)'''}}}} עניינא קא בעי^{{{הערה|דהיינו כוונתו בזה ע"פ הגמ' בפסחים ו: שמגביל שם רב פפא את הכלל שאין מוקדם ומאוחר לשני עניינים. אבל בעניין אחד מה שמוקדם מוקדם ומה שמאוחר מאוחר.}}}. ורבינו שמואל פירש לפי הפשט^{{{הערה|רצונו לומר, שרבינו שמואל פירש הטעם מדוע לא הקדימו מעשה דשאול קודם למעשה דאבשלום (בלי קשר לדיון הגמ' בשאלת הצדוקי), אך ע"פ פשט הדברים שהמדובר הוא בדוד ולא במלחמת גוג ומגוג. ומה שתרצה הגמ' שמדובר במלחמת גוג ומגוג, הוא ע"פ דרש ולא על פי פשט לשיטתו.}}}, דסמיך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שהיה בתחלת מלכותו לפי פשטו^{^{{{שוליים|'''(161)'''}}}}, דכתיב^{^{{{שוליים|'''(162)'''}}}} וישמעו פלשתים כי משחו את דוד, ויעלו [כל]^{{{הערה|כך הוא כתוב בשמואל ובפסוק המקביל בדברי הימים.}}} פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י"ז}^{{{הערה|וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י"ד, ח'.}}}. שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום כמו כן רצה להעבירו ממלכותו. אבל בימי שאול לא היה מלך. '''מסיפא דעניינא תוסף רוחם וגו''''. ולא גרסינן מרישא דעניינא. '''כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'''. דכתיב^{^{{{שוליים|'''(163)'''}}}} בדברי הימים {א'. כ"א, ט"ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. וכתיב ויפול דוד, והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {שם}, שבקשו רחמים. ויש מפרשים מדכתיב {שמואל ב'. כ"א, י"ז} ויעזר לו אבישי, ואמרינן בחלק {סנהדרין צה.} שעזרו בתפלה. ואע"פ שכבר השליך לדוד וחנית תחתיו, לא נמנעו מלהתפלל. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_י_ב|דף י''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=20&fs=0 ראה כאן]''' '''שסמך גאולה לתפלה'''. משום הך מילתא מייתי לכולה מילתא דחזקיהו הכא. '''וגנותי על העיר הזאת'''. אחר שחלה חזקיהו כתיב. '''שלא ראתה קרי עליהם'''. ואם תאמר, מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש, דילמא היינו לפי שראתה הסדין. ויש לומר, דמכל מקום נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב. '''בהוד יופיה'''. זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע כדי שיחיה את בנה^{^{{{שוליים|'''(164)'''}}}}, אבל כענין^{^{{{שוליים|'''(165)'''}}}} הזה הכירה בו מתחלה. '''רגל ישרה'''. פירש רש"י ז"ל דדייק מדכתיב רגל, דמשמע דתרווייהו כחד רגל. אי נמי י"ל, מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהם ומיושרות. ובירושלמי פליגי בה אמוראי^{^{{{שוליים|'''(166)'''}}}}. חד אמר ככהנים, דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. כלומר, שאין להם להרחיב את פסיעותיהם, אלא מהלכים^{^{{{שוליים|'''(167)'''}}}} עקב בצד גודל. וחד אמר כמלאכים, דכתיב ורגליהם רגל ישרה. מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה [נב:}, אמרו עליו על בנה של מרתא בת ביתוס, שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול^{^{{{שוליים|'''(168)'''}}}} הלקוח באלף זוז, והיה הולך עקב בצד גודל. שלא להראות כחו עשה כן^{^{{{שוליים|'''(169)'''}}}}, אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים. '''מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה'''. מספקא [<small><small>י"ג</small></small> <small>ליה</small>] לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפילה ועד ד' שעות לר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_11|(א)]]}}. '''גדול הקורא ק"ש בעונתה, יותר מן הקורא^{^{{{שוליים|'''(170)'''}}}} בתורה'''. ואם תאמר, מאי איריא ק"ש אפילו תפילה נמי, דקיי"ל בפ"ק דשבת {יא.} דכגון אנן מפסיקים בין לק"ש בין לתפילה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ רגילות לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו קאמר התם, שהיו מפסיקים לק"ש ולא לתפילה לפי שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק"ש. אי נמי ה"פ, גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק"ש^{^{{{שוליים|'''(171)'''}}}} אין זה חידוש אי ק"ש עדיפא, דאפילו תפילה נמי עדיפא, דזמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד. והכי קאמר התם, מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק"ש. '''מתני'. בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא^{^{{{שוליים|'''(172)'''}}}}'''. ואע"ג דאמרינן לעיל בריש פרקין {ב.} [אדקאי בשחרית]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו. וכן הקפתי ה-ד' שבראש המילה שאחרי להתאים למבנה הלשון.}}} (ד)פריש מילי דשחרית. מ"מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דובשכבך. ---- ===ביאורים=== א. בכת"י ירושלים ישנה הגהה בגיליון וז"ל '''לא ידענא מאי ספקא. דאי משום תפלה, הא אמרינן לקמן (דיש) [בפרק] תפלת השחר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, ודוקא בשוגג או באונס, אבל במזיד לא. ונראה דה"ה לק"ש. כ"מ''' ---- <references /> == דף י"א == ===[[ברכות_יא_א|דף יא'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=21&fs=0 ראה כאן]''' '''אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי'''. פירוש, כיון דאסיקנא דאפילו הולך לדבר מצוה פטור, אם כן אפילו כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה. '''חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר'''. פרש"י ז"ל, ואבל מעולל בעפר קרנו, ובמועד קטן פרק בתרא <small>{[[מועד_קטן_טו_א|טו'''.''']]}</small> מפיק ליה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. ואם תאמר, אם כן מאי האי דקאמר התם <small>{[[מועד_קטן_טו_א|מ"ק שם]]}</small> אבל אסור בדברי תורה, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום <small>{[[יחזקאל_כד_יז|כ"ד, י"ז]]}</small>. ואמאי לא אמרינן מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום^{^{{{שוליים|'''(173)'''}}}}, מכלל דכולי עלמא שרו. ויש לומר, שהקב"ה לא בא להחמיר על יחזקאל, אלא להקל עליו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(א)]]}}. ויש מפרשים לקרא הכי, האנק דום אבל מתים^{{{הערה|בפסוק הגרסא היא "מתים אבל", וכן הוא ברוב כתה"י של רבינו. אך בגרסת תוס' הרא"ש שלפנינו, וכן במעט מכתה"י של רבינו גרסו בהיפוך מהפסוק כפי הגרסא המוצגת כאן, וכך הוא מסתדר נכון לפי הפירוש שמפרש רבינו מיד. ואולי סיבת היפוך המילים באה בתור פירוש, דהיינו שפירוש משמעות הפסוק באמירת "מתים אבל" היא ל-"אבל מתים", ואח"כ פירש רבינו כוונת משמעות העניין.}}}, לא תעשה. כלומר, בדברי תורה לא תדום, ולא תעשה אבילות של מתים מזה, כי אתה מותר בדברי תורה. '''אמרו לו זקנך מגודל, אמר להם יהיה כנגד המשחיתים'''. כלומר לקנתר [המינים]^{{{הערה|הוספתי זאת לענ"ד מכח שילוב בין גרסת הדברים בתוס' הרא"ש (הזהה ללשון שנאמרה פה), לבין הגרסא בדברי רבינו המוזכרת בלשון כת"י ירושלים ובדפוס הישן (שכתובה בלשון אחרת, וראה בהערה הבאה), אך בשאר כתה"י כתוב בלא זה. ואכן בחלק מכתה"י השאירו מקום חלק במיקום זה, ובכת"י גרמניה ישנם שאריות חלקי אותיות לכיתוב שנמחק, וניכר מהמחק שהיה כתוב משהו כעין "מינין וגוים".}}} המשחיתים את זקנם^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י. אך בכת"י ירושלים וכן בדפוס הישן הגרסא היא: '''"כלומר כנגד המינים כדי לקנתרם שהם משחיתים וכו'"'''. אך אריכות לשון היא זו, ולכך העדפתי לגרוס כגרסת שאר כתה"י, עם תיקון קל כמו שכתבתי בהערה הקודמת.}}}. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר. '''עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה'''. תימה, מאי קאמר. אי קודם בת קול, אמאי קאמר רב יוסף דלא עשה ולא כלום. ואי לאחר בת קול, אמאי <small>[<small>י"ג</small> קאמר]</small> עשה כדברי בית שמאי עשה. ועוד, אמאי לא מוכח מהך^{^{{{שוליים|'''(174)'''}}}} ברייתא דעשו בית שמאי כדבריהם^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ב)]]}}. ועוד, ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר' טרפון כדברי בית שמאי. ועוד, מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי]^{{{הערה|ע"פ גרסת תוס' הרא"ש, וכן נראה נכון. אך בכתה"י השונים אינו.}}} מבכל התלמוד^{^{{{שוליים|'''(175)'''}}}}. אך יש לדחות, משום דמייתי עלה מתניתין^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ג)]]}}. ומכל מקום נראה בעיני לפרש, דהכא דוקא גבי ק"ש (דהכא)^{{{הערה|נראה מיותר לפי מבנה המשפט.}}} שייכא הך פלוגתא ואפילו לאחר בת קול, דהא בית הלל נמי מודו שיכולים לקרותה מוטים ועומדים ואינו נראה כחולק עליהם. ורב יוסף קאמר, דאפילו הכי לא עשה ולא כלום, כמו שאנו אומרים לקמן^{^{{{שוליים|'''(176)'''}}}} גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע"פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו. אבל מכל מקום הוא יושב^{{{הערה|אולי יש להגיה ללשון עבר, כיון שלגרוס בלשון הווה לענ"ד פחות מתאים כאן מהבחינה הלשונית.}}} בסוכה ואפילו הכי לא קיים מצות סוכה, [א"כ]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד מסברא לפי מבנה המשפט.}}} הוא הדין נמי גבי ק"ש שלא יצא כלל. ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון. ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו בית שמאי כדבריהם, דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל. וכהאי גונא משני התם בפרק קמא דיבמות, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד. '''ב"ש פוסלים וכו''''. בפרק קמא דסוכה <small>{[[סוכה_ג_א|ג'''.''']]}</small> מפרש דבתרתי פליגי, בסוכה גדולה שיושב סמוך לפתח, ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו. מדנקט לשון פוסלים ומכשירים, ולא נקט לשון אוסרים ומתירים. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. פרש"י ז"ל, אשתים לאחריה דערבית קאי, דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. '''וקשה לרבינו יעקב''', דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו. ועוד, היאך אנו אומרים אור יום הנף^{{{הערה|הוא פיוט מסוג הפיוטים הנקראים "ביכור" העוסקים בעניינים הקשורים לבהמק"ד. והם סוג פיוטים שניתווספו מאוחר יותר על פיוטי "המערבית" שנתקנו עבור ברכות ק"ש של ערבית במועדים. ומיקום הביכור המוזכר הוא קודם חתימת ברכת השכיבנו, ביום טוב שני של פסח בגלויות. ומחברו הוא הרב מאיר בן רבי יצחק ש"ץ "בעל האקדמות". <small>{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לפסח, דף 32}</small>}}} בהשכיבנו, והלא קצרה היא. ועוד הכי הוה ליה למתני, ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה. ועוד, מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות. ועוד, דלא מזכיר לה בתוספתא <small>{דברכות [[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|פ"א ה"ח]]}</small> בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא. '''ועל כן פירש רבינו יעקב''' דלאו אדלעיל קאי^{^{{{שוליים|'''(177)'''}}}}, אלא מילתא באפי נפשה [היא]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס ע"פ האופן המורגל בלשון בעלי התוס'. ועוד שבכמה כת"י מובא בלשון זו: "אלא ה"פ, דמילתא לחודא היא". ואע"פ שגרסתם אינה נראית, עכ"פ אפשר להסיק משם שצריך לגרוס את המילה '''"היא"''' בדברינו גם כן. וכן הוא בלשון האור זרוע כהגהתנו <small>{הלכות קריאת שמע, סעיף י"ט}</small>.}}}. אחת ארוכה וכו' כלומר, בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ד)]]}}. מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כגון ברכת הפירות וברכת המצות וברכת [הזימון]^{{{הערה|ע"פ גרסת תוס' הרא"ש, וכן היא גרסת התוספתא בירושלמי שלפנינו <small>{פ"א, ה"ה}</small>, ובתוספתא כת"י ווינה. ומ"מ בגרסת כתה"י השונים של רבינו הגרסא היא '''"וברכת המזון"'''. אך נראה שט"ס היא, שהלא ברכת המזון דין ברכה ארוכה לה, שחותמת בברוך בשונה מברכות הפירות והמצוות שהזכיר. ובגרסת התוספתא שלפנינו כתוב "ברכת הזמן" דהיינו ברכת שהחיינו, אך אפשר שנשתבש מ-"זימון" "לזמן" מריבוי העתקות.}}}, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות. מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה^{{{הערה|הוא פיוט שנאמר בברכת המזון לשבת הנישואין. מקומו בתוך ברכת הזן אחר המילים "כי הוא זן ומפרנס לכל", ובסיומו ממשיך "ונאמר פותח את ידיך וכו' בא"י הזן את הכל". <small>{עיין בנוסח במחזור ויטרי דפוס תרפ"ג, חלק ב' דף 602}</small>.}}}, שאומרים בברכת הזן^{^{{{שוליים|'''(178)'''}}}}. מיהו נ"ל^{{{הערה|יש מכתה"י שגורסים כך בראשי תיבות ויש מהם שגורסים "נראה לרבי", אך היותר נכון בעיני שהכוונה היא ל-"נראה לי". וזאת מכיון שרבינו מסיים העניין באמירת "מפי רבי", וא"כ כל דבריו הם דברי רבו, ולא דבריו שלו שיבוא ויאמר "נראה לרבי".}}} דברכת הזן לא הוי ברכת זימון, דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו. אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכא מידי להא דאמרינן בפרק שלושה שאכלו <small>{[[ברכות_מו_א|מו'''.''']]}</small>, עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז"ה. ושפיר אמרינן אות מבראשית הוכתרה. '''ועוד אומר רבינו יעקב''', דפירוש רש"י שפירש ארוכה אמת ואמונה, ליתא. דהא אמרינן לקמן בפרק שני <small>{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}</small>, אמר אני ה' אלקיכם צריך לומר אמת, לא אמר אני ה' אלקיכם אין צריך לומר אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוכה וגו', ואלילה קאי. הרי <small>[<small>י"ג</small> לך]</small> שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה. '''ועוד פירש רבינו יעקב''', אחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה קאי, כלומר בין ארוכה ובין קצרה. שכשאומר פרשת ציצית, אומר אמת והויא ארוכה. וכשאינו אומר פרשת ציצית, אומר מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לעיל, והויא קצרה. והא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ה)]]}} דתניא בתוספתא דברכות <small>{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ז|פ"א, ה"ז]]}</small> למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך [וכו']^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להוסיף, דהלא אינו מביא את כל דברי התוספתא. וכן במיעוט מכתה"י גרסו משפט זה בסמוך בביאור הדברים, ושמה כתוב "וכו'" אחר משפט זה.}}}. כלומר, למה הוזכר במשנה ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס, דהלא אף על הארוכה חוזר ולא רק על הקצרה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[אחת ארוכה ו]אחת קצרה, ^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד לפי מבנה המשפט, ובכתה"י השונים אינו.}}}[ד]בין ארוכה בין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'. ובכולהו מקצרים ומאריכים לבד מאותן ברכות שמונה^{^{{{שוליים|'''(179)'''}}}} בתוספתא <small>{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|שם ה"ח]]}</small>. '''והא דאמרינן''' <small>{[[ברכות_לד_א|לקמן לד'''.''']]}</small> '''אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות''' . פרש רבינו יעקב, וכן [ר]ה"ג^{{{הערה|כצ"ל, דכך כתב רבינו לקמן <small>{דף לד.}</small>. ועוד שבה"ג עצמו בהלכות תפילה אינו מחלק בין צרכי יחיד לצרכי ציבור ואוסר לומר אפי' "זכרנו" בעשרת ימי תשובה, ע"ש, וכך אכן רבינו בעצמו כותב מיד. אלא שקשה מלשון הטור או"ח סימן קי"ב, שכתב שבעל הלכות גדולות אכן סובר כשיטת ר"ת. ואפשר לתרץ שטעות סופר היא שם. שכפי הנראה בכתבים הראשונים היה כתוב רה"ג, ומחמת ריבוי העתקות שונה בטעות לבה"ג, ומאוחר יותר פתחו המעתיקים ראשי התיבות ל-"בעל הלכות גדולות".}}}, וכן רבינו חננאל דהיינו דוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי^{^{{{שוליים|'''(180)'''}}}}. דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו. ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לשאול צרכי צבור שהם רבים, דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו, שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא, שכולם צרכי רבים הם. ועוד, אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו <small>{[[גיטין_ו_ב|גיטין ו''':''']]}</small>, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות <small>{[[ברכות_לד_ב|לקמן לד''':''']]}</small>, וכן^{^{{{שוליים|'''(181)'''}}}} אל יוציא עצמו מן הכלל <small>{[[ברכות_מט_ב|לקמן מט''':''']]}</small>, וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה <small>{[[שבת_לב_א|שבת לב'''.''']]}</small>, ורוב שְׁבֶּאַל^{^{{{שוליים|'''(182)'''}}}} תעשה כגון אלו אינן דוקא, ואי עבד עבד^{{{הערה|בשבלי הלקט ובמחזור ויטרי מובא כאן בלשון אחרת. במקום "ואי עבד עבד", כתוב "דוק ותשכח". <small>{ראה שבלי הלקט מהודרת מירסקי דפים 214-216. ובמחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' תש"ל.}</small>}}}. ומה שכתב בה"ג <small>{הלכות תפילה, ד"ה אל ישאל וכו'}</small> גבי ההיא דאל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: "מכאן אית רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא", אין נראה כלל. דהא צרכי רבים דכל^{^{{{שוליים|'''(183)'''}}}} ישראל שפיר דמי, כדפרישית^{^{{{שוליים|'''(184)'''}}}}. ומטעם זה אנו נוהגים לומר קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small>^{{{הערה|"קרובות" או "קרובץ" למנהג ההגיה האשכנזית, הינם מערכות פיוטים שנתקנו ע"י פייטני ארץ ישראל עבור חזרת הש"ץ. ישנם כמה סוגים של קרובות, והקרובה שמזכיר רבינו היא פיוט קרובה שנקראת "קדושתא" שמיועדת לשבתות, ימים טובים ומועדים שונים. מיקום אמירת סוג קרובות אלו הוא בשלשת הברכות הראשונות בלבד, בזמן שחלקן מחליפות את נוסחי הברכות שבה הן נמצאות לחלוטין (חוץ מהפתיחה והחתימה שנשאר כמטבע שטבעו חכמים), וחלקן מוספות עליהן.}}} בשלש ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן, ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר. וגם ר' אלעזר הקליר יסד קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, ותנא היה. וראיה יש, מדאמרינן בפסיקתא <small>{דרב כהנא, דפוס תרכ"ח פסקא כ"ח, דף קע"ט עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 403}</small>, כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון קרא עליו דורו [מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו' מכל אבקת רוכל. מהו]^{{{הערה|כך היא הגרסא בפיסקתא אצלנו, וכן הוא בשבלי הלקט הנ"ל. וע"פ זה הגהתי כאן, שכך נראה לענ"ד נכון. אך בכתה"י השונים אינו.}}} מכל אבקת רוכל, דהוה [קרי ותני]^{{{הערה|ע"פ גרסת הפסיקתא שלפנינו. ובכתה"י שלפנינו הגרסא דהוה תנא וקרוי [וי"ג קורא] ודרו' ופייטן [וי"ג פייטן ודרשן].}}} ופייט(ן) ודַּרִשׁ(ן)^{{{הערה|בקטע פיסקתא זו יש הרבה שינויי גרסאות בכל מיני ספרים וכת"י שונים <small>{עיין בפסיקתא דרב כהנא בהוצאות השונות שלפנינו (שם), וכן באור זרוע הנ"ל ובשבלי הלקט {מהדורת מירסקי, סימן כ"ח דף 214}.}</small> והגהתי את הדברים כפי הנראה נכון. ועיין בהערה הקודמת.}}}, ולעולם לא תמצא שיסד^{^{{{שוליים|'''(185)'''}}}} שום קרובה^{^{{{שוליים|'''(186)'''}}}} ליום שני של יום טוב. ואותה של יום שני של סוכות ^{{{הערה|הוא פיוט קרובה המתחיל במילים "ארחץ בניקיון כפות" <small>(ע"פ שבלי הלקט, מהדורת מירסקי דף 214)</small> הנמצא אף כיום במחזורי סוכות למנהג האשכנזים, בין "מלך עוזר ומושיע ומגן" לחתימה. ופיוט זה מתחיל באמירת: "ארחץ בנקיון כפות, בלי חמס קחת סנסון כפות".}}}, כתוב עליה במחזורים ישנים, קדושתא כעין קלירית. ו-"אחות אשר לך כספת"^{{{הערה|פיוט קרובה זו היא קדושתא לשחרית של שמיני עצרת, ומיוחס לר' אלעזר הקליר. <small>{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, דף 376.}</small>. ומתחיל במילים: "אחות אשר לך כספת, ביום טובה, לה טוב הוספת". כיום ברוב קהילות אשכנז לא נוהגים לאומרה.}}} שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם^{{{הערה|כך היא גרסת רבינו בכתה"י השונים, וכן היא בגרסת המחזור ויטרי {שם}. אך יותר נראה נכון כגרסת השבלי הלקט <small>{שם}</small>, שגורס '''"ליום טוב ראשון של שמיני עצרת"'''.}}}. תדע, שמזכיר טל בברכת מחיה המתים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ו)]]}}, ואילו היה ליום [טוב]^{{{הערה|ע"פ גרסת שבלי הלקט {שם}. וכן נראה לענ"ד נכון גם כאן, אע"פ שאינו מוכרח. ובכתה"י השונים אינו.}}} אחרון היה מזכיר גשם^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ז)]]}}. וכל האומר שעשה הוא "אֹמֵן שלא קם כמותו"^{{{הערה|הוא פיוט קדושתא ליום שני של שמחת תורה. ומיוחס אף הוא לר' אלעזר הקליר, אלא שלדעת רבינו תם פה זוהי טעות. מקומו קודם חתימת מגן אברהם, ומתחיל במילים "אמן של קם כמותו, ברום ותחת נודעה אמונתו" <small>{וראה הנוסח המלא בכתב העת "פיוטים בלתי נודעים" חלק א' לחיים בראדי, דף ט' (ונקרא גם בשם "קבץ על יד" של חברת מקיצי נרדמים, חלק י"א)</small>. ופיוט זה לא נוהגים לאומרו כיום.}}}, אינו אלא טועה. וכל אות[ן]^{{{הערה|בכתה"י כתוב בלשון זכר, והוגה ללשון נקיבה כיון ש-"פרשה" בלשון נקיבה היא.}}} פרשיות שבמגלה בגמ' {לא.} בימים טובים שניים, אינו מזכיר. ומצינו^{^{{{שוליים|'''(187)'''}}}} בפסיקתא <small>{דרב כהנא דפוס תרכ"ח. פסקא י', דף צ' עמ' ב'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י"א, עמ' 194}</small> שבתחילתו היה מוליך משואות ואוכל מלא התנור פת. פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם וחמוריהם על הגג. ושמא על שם אכילתו נקרא קליר^{{{הערה|כותב הערוך ערך קלר: '''בויקרא רבה בראש אחרי מות, ובפסקא דאחרי מות ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו, וכי קילורית עלת עמהן לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר, על כן נקרא ר' אלעזר הקליר, שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח'''. ובמחזור ויטרי {שם} כותב: '''ושמא על שם אכילתו נקרא בירבי קליר, ובאותה שעה פייט קרובות הללו. בשעה שהיה משתכר (ו)היה קונה עוגות משכרו, ושוב נעשה תלמיד חכם'''. וניכר חוסר סדר בדבריו של המחזור ויטרי, ופשוט שטעות סופר נפלה שם.}}} [שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו^{{{הערה|קטע זה מתחילת הסוגרים ועד כאן הוא בהתאם לגרסת המחזור ויטרי {שם} ושבלי הלקט {שם}, וכן נראה נכון לענ"ד (ועיין בהערה קודמת לשון הערוך המבאר מה עניין אכילת העוגות, לכך שמכונה "קליר"). אך בכתה"י השונים אינו.}}}.ובההיא שעתא^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_12|(ח)]]} תיקן^{^{{{שוליים|'''(188)'''}}}} קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא^{^{{{שוליים|'''(189)'''}}}} התם בפסיקתא <small>{דשנת תרכ"ח פסקא י', דף צ"ג עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י"א, עמ' 197}</small>,]^{{{הערה|כך נראה בעיני להגיה דברי רבינו. אך הגרסא המקורית היא: '''ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי‏. ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא''', וכן איתא במחזור ויטרי ובשבלי הלקט בתוספת המשפט '''"שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו"'''. אך קשה לי על סדר הדברים, דכיון שכותב: "ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי", צריך מיד לבוא ולומר מדוע, דהיינו "משום שהיה קונה עוגות משכרו". ומדוע א"כ כתב באמצע: ש-"באותה שעה תיקן קרובות" שמפסיק בענין המדובר. ולכך הגהתי את סדר הדברים באופן הנראה נכון לענ"ד.}}}. ואפי' תאמר שלא היה ר' אלעזר ב"ר שמעון אלא אחר היה, מ"מ משמע^{^{{{שוליים|'''(190)'''}}}} שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה. ובכמה מקומות חולק על התלמוד שלנו ותופס לו שיטת הירושלמי, ואם כן עליו יש לסמוך לומר קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> ופיוטים. ועוד, דמשמע בפ"ק דעבודה זרה <small>{[[עבודה_זרה_ח_א|ח'''.''']]}</small> דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד. דקאמר התם, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו', אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צורכי יחיד לעצמו, אבל שלש ראשונות^{^{{{שוליים|'''(191)'''}}}} צרכי רבים דכל ישראל נינהו. ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום, שזהו שבח וכבוד לרב שכל ישראל צריכים רחמים, כך פירש רבינו יעקב. מפי רבי. ומיהו, אם ר' אלעזר קליר הוא ר' אלעזר ב"ר שמעון, מצינו שחולק בפיוטו על ר' אלעזר ב"ר שמעון. שהרי יסד בפרשת החדש, מועד מזמין לנדגלים, נועדים בו עינימו^{{{הערה|כך הגרסא הנכונה של הפיוט, וכן הוא באור זרוע <small>{שם}</small>, ובגרסת כת"י ירושלים (בסימני מחיקה. שטעה הסופר וחשב שיש לתקן ל-"עצימה" בדומה לשאר כתה"י, כפי הנראה). ובכתה"י האחרים כתוב בשיבוש '''"עצמה"'''.}}} צירי רוגלים, ספור הוא למלכים ולרגלים^{{{הערה|קטע זה הוא חלק מפיוט קדושתא לשבת '''"החודש הזה לכם"''' שמתחיל במילים "אדון מקדם תכנו ראש", ומקומו אחר חתימת מחיה המתים. <small>{עיין בנוסח הפיוט בספר להודות ולהלל רוזנוואסר, בין דפים של"א - של"ה. וחלק הנוסח המוזכר כאן נמצא בדף של"ג}</small>. פיוט זה לא נאמר כיום.}}}. פירוש, דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ"ק דראש השנה <small>{[[ראש_השנה_ד_ב|ד''':''']]}</small>, דבחג הסוכות <small>[י"ג דוקא]</small> עובר בבל תאחר. ושמא מ"מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דסבירא לן כאבוה ר' שמעון <small>[י"ג בן יוחאי]</small> דאמר <small>{שם}</small> שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח^{^{{{שוליים|'''(192)'''}}}} תחלה. ---- ===ביאורים=== '''א.''' דהיינו, שכיון שבאבלות של יחזקאל הקב"ה בא להקל עליו ביחס לשאר אבלים, לכך מה שאסר עליו בוודאי שלא הקל לשאר אבלים. ובמה שהקל עליו, לו לבדו הקל אך לא לשאר האבלים. (תוס' הרא"ש} '''ב.''' במסכת יבמות <small>{יד.}</small> נחלקו מספר אמוראים האם עשו בית שמאי כדבריהם או שנהגו כבית הלל. והגמ' אומרת שם שאפשר להעמיד את המחלוקת גם קודם בת קול וגם לאחר בת קול <small>{עיין בעירובין יג: עניין הבת קול}</small>. ושאל רבינו כאן, מדוע לא הוכיחה הגמ' ביבמות ממעשיו של ר' טרפון שהוזכר במשנה כאן, שעשו בית שמאי כדבריהם? '''ג.''' דהיינו שכיוון שרב נחמן בר יצחק שהוא הדעה השלישית במחלוקת, הביא את המשנה שלנו המספרת על מעשיו של ר' טרפון כראיה לדבריו, לכן הובאה כל המחלוקת כאן. {המגיה} '''ד.''' בכתיב יד ירושלים וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) מובאת כן תוספת לשון: "כמו אחת בתולות ואחת בעולות '''הם שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל'''". '''ה.''' נראה לענ"ד דכך הוקשה לו. שהלא לדעת רבינו תם בפירוש זה, אחת ארוכה ואחת קצרה חוזר על אמת ואמונה בלבד. וא"כ מהי כוונת הלשון בתוספתא שאומרת '''"למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'"''', שמשמע ממנה '''"שהאחת ארוכה ואחת קצרה"''' חוזר על מקום שאמרו להאריך ומקום שאמרו לקצר ולא על אמת ואמונה. ונראה שתירץ, שהכוונה בשאלת התוספתא היא, שמדוע הזכירו את הלשון אחת ארוכה ואחת קצרה כלל, הלא בלא זה הייתי יודע שאם נתקנה אמת ואמונה על שני מטבעות לשון שאחת ארוכה ואחת קצרה, ששייך לאומרה בין ארוכה ובין קצרה. אלא בהכרח שזה נאמר כדי ללמד דבר נוסף, דהיינו שאף שאמת ואמונה יכול לאומרה בין ארוכה בין קצרה, אעפ"כ בשאר המקומות שהזכירה התוספתא, כשאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכשאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. '''ו.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את מוריד הטל שהוא '''"בטל תחייה להחיותם"''' '''ז.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את משיב הרוח ומוריד הגשם שהוא '''"בגשם נדבות להחיותם"'''. '''ח.''' היה נראה לומר דהיינו בשעה שאכל עוגה שהיה בתוכה קמיע ונתפקח מחמת כך {עיין ערוך ערך "קלר"}, אך העיקר חסר מן הספר. ולכך צריך לומר כפי שמשמע מגרסת המחזור ויטרי, ש-"אותה שעה" היא בשעה שהיה קונה עוגות ואוכלם. וביחס לעניין שאכל עוגה עם קמיע ונתפקח כתב המחזור ויטרי, דהיא קבלה שונה ביחס למה שכתב בפסיקתא. וקבלה זו מתאימה לצד שר' אלעזר קליר הוא אינו ר' אלעזר ברבי שמעון. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_יא_ב|דף יא''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=22&fs=0 ראה כאן]''' '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''^{^{{{שוליים|'''(193)'''}}}} שמעתי בשם רבינו אליהו מפ'^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י. וכתב המגיה שזה קיצור של "מפריז", ושהוא רבינו אליהו הצרפתי תלמידו של רבינו תם. אך בכת"י ירושלים ובדה"י לא גרסו מילה זו.}}} משום דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם <small>{[[חולין_פז_א|פז'''.''']]}</small>, אמר ליה ההוא מינא לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב יוצר הרים ובורא רוח <small>{[[עמוס_ד_יג|עמוס ד', י"ג]]}</small>. אמר ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא [<small>^י"ג</small> <small>דכתיב</small>] ה' צבאות שמו^{{{הערה|בפסוק כתוב "ה' '''אלוקי''' צבאות שמו". אך בגרסת התוס' וכן בגרסתנו שם בגמ' לא הובאה מילה זו. וכנראה נאמר כך בתור קיצור לשון.}}}. הכא נמי הכתיב יוצר אור ובורא חושך <small>{[[ישעיהו_מה_ז|ישעיה מ"ה, ז']]}</small>. לכך אנו מזכירים אותם יחד לומר שיוצר [וי"ג שכלם יוצר] אחד בראם. [<small>^י"ג</small><small>'''תניא נמי הכי</small>'''] '''אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם'''^{{{הערה|כך היית גרסת רבינו בגמ' כגרסת כמה כת"י של הגמ', וכן היית גרסת הגאונים (ראה אוצה"ג) בה"ג {א', ע"ג} רי"ף, רא"ש בתוספותיו ובפסקיו ועוד. ובספר ברכה משולשת ישנה הגהה לפני דיבור זה שאומרת שכן היא גרסת בה"ג ר"ח, רי"ף והרמב"ם ז"ל. ואע"פ שלא מצאנו שהר"ח והרמב"ם גרסו כך, אפשר שהסיקה ההגהה זאת מכח כך שהם פסקו שיש לומר אהבת עולם (המגיה). ומ"מ, לפנינו מופיע בגמ' בהיפך מגרסא זו.}}}. ומכל מקום כתבו הגאונים [<small>^י"ג</small> <small>ז"ל</small>] שיש לנו לקיים דברי שניהם, ונהגו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. וגם סתם תלמודא [<small>^וי"ג</small> <small>התלמוד</small>] מזכיר לקמן [<small>^י"ג</small> <small>בסמוך</small>] <small>{בעמ' זה}</small> אהבה רבה בשל שחרית. '''משקרא ק"ש אין''' [<small>^וי"ג</small> <small>'''אינו'''</small>] '''צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה'''. אעתיק תשובת רבי שהשיב לרבינו אשר מלוניל. ירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ"א, ה"ה]]}</small>, השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר ק"ש אין [<small>^וי"ג</small> <small>אינו</small>] צריך לברך. אמר ר' אבא [<small>^וי"ג</small> <small>בא</small>] והוא ששנה על אתר. ו(ל)הכי^{{{הערה|כך נראה להגיה, שהלא אינו בא לתת טעם לספק, אלא לפרט מהו הספק.}}} מיבעיא ליה למר, מי שבירך ועסק בתורה^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(א)]]} והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא. מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמברך עליהן כל [<small>^וי"ג</small> <small>בכל</small>] שעה שמניחן, או לא. ואם לא היה^{^{{{שוליים|'''(194)'''}}}} המנהג שלא לברך, לא היה מסופק. אבל בשביל שנוהגים שלא לברך^{^{{{שוליים|'''(195)'''}}}}, הוא מסופק אם יש לסמוך על המנהג או שמא מנהג טעות [<small>^וי"ג</small> <small><big>ב</big>טעות</small>] הוא. ודאי משמע מתוך הירושלמי שצריך לחזור ולברך לכאורה, אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך והוא ששנה על אתר אלא בנפטר באהבה רבה, דלא מתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה [<small>^וי"ג</small> <small>כששנה</small>] על אתר, ואם שנה על אתר אז היא נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסיק [<small>^וי"ג</small> <small>יפסוק</small>] ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה אין צריך לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק, ולכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה. אבל אם בכל המברך ברכת התורה היה כן הדין, היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו [<small>^וי"ג</small> <small>צריך</small>] לחזור ולברך, וכ"ש הנפטר באהבה רבה. אי נמי, יש ללמוד מתוך המנהג, מדלא פירש כן בתלמוד שלנו, חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי^{^{{{שוליים|'''(196)'''}}}}, דאם לא כן היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי. אי נמי, אפילו אם תמצא לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם^{^{{{שוליים|'''(197)'''}}}} לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, אפשר בני אדם שתדירים לעסוק בתורה וממהרים עסקיהם לחזור וללמוד, ותדיר דעתם לחזור [א]ל^{{{הערה|בכל כתה"י הגרסא היא '''"על"''' וכן בדה"י, אלא שלענ"ד יש לגרוס גם כאן "אל" דכל הטענה פה היא מצד שדעתו ללמוד אח"כ, דלכך לא הוי הפסק, ואין עניין או צורך שתהיה דעתו לחזור על לימודו לעניינו. ועוד דלקמן ישנה לשון דומה, ושם יש שגורסים "על" ויש שגורסים "אל", וא"כ גם כאן אפשר שהגרסא היית "אל". ועוד דיש שגורסים כאן "עוד ללמוד" וא"כ ניכר כפי שאמרתי שכל הטענה היא מצד שדעתו לחזור ללמוד, ומכאן נלמד לגרסתנו גם כן. וכן מלשון תוס' הרא"ש משמע שהגרסא הנכונה כאן היא "אל", ע"ש.}}} הלימוד^{^{{{שוליים|'''(198)'''}}}}, אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת. '''וכבר שאלתי מרבינו יעקב''' [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך, כי שמא לא יוכל לישן [<small>^י"ג</small> <small>בה</small>]. וכשהוא ממש סמוך לשינה אינו [<small>^וי"ג</small> <small>אין</small>] יכול לברך מחמת השינה שקפצה^{{{הערה|כך הוא בכל כתה"י והדה"י. אך נראה יותר נכון שהגרסא היית '''שקופצת עליו''' בלשון הווה, והשתבש מאוחר יותר ללשון עבר.}}} עליו, ולכך נהגו שלא לברך. והשיבני [<small>^וי"ג</small> <small>וענני</small>] כי^{^{{{שוליים|'''(199)'''}}}} כל מצות סוכה שיקיים מסעודה אחת ועד סעודה אחרת, כגון שינה וטיול ושינון^{^{{{שוליים|'''(200)'''}}}} [<small>^י"ג</small> <small>בסוכה</small>], ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה [<small>^וי"ג</small> <small>בסעודתו</small>] פוטרתו מלברך עליהם. ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב, ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא^{^{{{שוליים|'''(201)'''}}}} למלאכתו ושוב נמלך לישן, כל שכן כאן [<small>^וי"ג</small> <small><big>ב</big>כאן</small>] שדעתו כל שעה לחזור אל [<small>^וי"ג</small> <small>על</small>] הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך^{^{{{שוליים|'''(202)'''}}}} לברך. ועל הטיול והשינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי, והחמירו בה יותר מבאכילה, שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה. וכיון שמברכים על האכילה כ"ש על השינה אא"כ יש [<small>^וי"ג</small> <small>יהא</small>] טעם לחלק, אבל בטיול ושינון לא מצינו שום איסור חוץ לסוכה. '''ואמנם בפסקי ה"ר שמעיה''' תלמידו של רבינו שלמה [<small>^וי"ג</small> <small>רש"י</small>] ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז"ל [<small>^וי"ג</small> <small>רש"י</small>]: כשמשכים רבי לעסוק בתורה, מברך ברכת התורה. וכשהולך אחר כך [<small>^וי"ג</small> <small>אחרי כן</small>] לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא, חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותם הימים שלא היה^{^{{{שוליים|'''(203)'''}}}} משכים ללמוד. ונותן טעם לדבריו [<small>^וי"ג</small> <small>לדבר</small>], שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה^{^{{{שוליים|'''(204)'''}}}} ולא חשיבא ברכה לבטלה, אע"פ שכבר בירך קודם שקרא פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל, ה"ה נמי [<small>^וי"ג</small> <small>הכי נמי</small>] הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. ואילו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך, על זה לא נפלאתי. אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז"ל, כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך, לא יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לעומד לקרוא [<small>^וי"ג</small> <small>וקורא</small>] בתורה, כי אותו^{{{הערה|הלשון נראית חסרה, ואולי יש לגרוס "כי אותו '''העומד'''" או כעין זה.}}} אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו, צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו [<small>^וי"ג</small> <small>קריאתה</small>] בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה^{^{{{שוליים|'''(205)'''}}}} ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה [<small>^וי"ג</small> <small>בהפטרה</small>]. ועוד אפילו במקום דשייכא ברכה, אפילו בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה, גבי ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה <small>{[[יומא_ע_א|יומא ע'''.''']]}</small>, כך השיב רבינו יעקב.^{^{{{שוליים|'''(206)'''}}}}. '''הכי גרסינן בסדר רב עמרם''' <small>{דפוס וורשא דף ב' ע"א}</small>. למקרא^{{{הערה|בסדר רב עמרם שלפנינו מובא שרב המנונא הוא שאמר: "למקרא צריך לברך וכו'". אך בכל כתה"י השונים של רבינו לא הוזכר שמו, ואולי נשמט בטעות.}}} צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך, [<small>^י"ג</small> <small>אבל</small>] לתלמוד אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך, דא"ר חייא וכו'. פירוש, מדרש חלופי תלמוד. ובפרק שני <small>{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}</small> נמי גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה. הכי גריס [<small>^וי"ג</small> <small>הגהת</small>] רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>]. '''ור' יוחנן אמר <big>ו</big>הערב נא וכו''''. לפי שרגיל רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כגון ברכות של הבדלה^{^{{{שוליים|'''(207)'''}}}}, וכן אותן ברכות של שחרית^{{{הערה|בתוס' הרא"ש ובפסקיו גורס כאן "של חופה".}}}. אם כן היה צריך לברכת הערב לפתוח בברוך, שאותה [<small>^וי"ג</small> <small>כי אותה</small>] שלפניה קצרה. אבל רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] היה אומר, שאין זה כי אם סיום [<small>^י"ג</small> <small>של</small>] ברכת אקב"ו לעסוק בדברי תורה, ואינ'^{{{הערה|ברוב כתה"י השונים כתוב "ואינם" בלשון זכר בזמן שברכות לשון נקיבה הן. למעט כת"י אחת שגרס ואינ' שאפשר להעמיד שגרסתו המקורית בלשון נקיבה נאמרה וקוצר. ולכך נקטתי בלשון קיצור.}}} כי אם שתי ברכות^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ב)]]}. אבל פירושו לא יתכן כמו שפירשתי בערבי פסחים^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ג)]]} ובכתובות^{{{הערה|לא זכינו לפירושו למסכת כתובות, ובפסחים רק לכמה דפים בודדים. והסוגיות המדוברות נמצאות בפסחים דף קד''':''' ובכתובות דף ח'''.'''}}}. וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן שלש ברכות^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ד)]]} ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע"ה^{^{{{שוליים|'''(208)'''}}}} <small>{מו. ד"ה וברכה}</small>. [<small>^י"ג</small> '''<small>תנן התם</small>'''] '''אמר להם הממונה'''. פרש"י ז"ל, הסגן. ואין [<small>^וי"ג</small> <small>ואינו</small>] נראה, דהא אמרינן [<small>^וי"ג</small> <small>דקאמר</small>] בירושלמי <small>{[[ירושלמי_יומא_ג_ח|יומא פ"ג, ה"ח]]}</small>, על חמשה דברים הסגן ממונה, ואלו הן: אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך <small>{[[משנה_יומא_ד_א|יומא פ"ד, מ"א]]}</small>. כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים, הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו <small>{שם}</small>. והניף הסגן בסודרים <small>{[[משנה_תמיד_ז_ג|תמיד פ"ז, מ"ג]]}</small>. ואחז הסגן בימינו והעלהו <small>{שם}</small>. לא היה כהן גדול מתמנה ^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ה)]]}[עד שמתמנה הסגן]^{{{הערה|ע"פ ספר "יחוסי תנאים ואמוראים" כת"י. אך בכל כתה"י של רבינו הגרסא היא "לא היה כהן גדול מתמנה '''להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''", ועיין בביאורים מה שכתבתי על כך.}}}, וכולם מפורשים בסדר יומא^{{{הערה|קשה, שהלא לא כל הדברים הוזכרו ביומא, אלא חלקם בתמיד {המגיה}. ואפשר שיש כאן ובתוס' הרא"ש טעות סופר, וצריך לגרוס וכולם מפורשים בסדר '''הש"ס''' בתלמוד שלנו במקומם", או "וכולם מפורשין בתלמוד שלנו במקומם" ולהשמיט לחלוטין את "בסדר יומא". ועוד אפשר לומר, שיש להוסיף ולגרוס "בסדר יומא "ותמיד". אלא שבכך קשה קצת, דאין מסכתות יומא ותמיד נקראות "סדרים" אלא "מסכתות" בודדות.}}} בתלמוד שלנו במקומם. ע"כ נראה דכהן אחר היה, [שהיה]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, ונראה לשונית נכון גם פה. והושמט כפי הנראה מחמת כפילות הלשון "היה, היה" בטעות.}}} ממונה על כך. וכן, אמר להם הממונה בואו והפיסו <small>{[[משנה_תמיד_ג_א|תמיד פ"ג, מ"א]]}</small>. צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה <small>{[[משנה_יומא_ג|יומא פ"ג, מ"א]]}</small>. צאו והביאו טלה וכו' <small>{[[משנה_תמיד_ג_ג|תמיד פ"ג, מ"ג]]}</small>. מפי רבי. הכי גרסינן '''וברכו שלוש ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים'''. ולא היו מתפללים כי אם אותן שלש ברכות ולא כל שמנה עשרה [<small>^י"ג</small> <small>ברכות</small>], דאפי' זמן ק"ש לא הגיע. כדתניא, קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד^{^{{{שוליים|'''(209)'''}}}} לא יצא, שאנשי משמר מקדימים וכו'. אלא היו מתפללים ברכות אלו כדי שיקובל [<small>^וי"ג</small> <small>שיתקבל</small>] קרבנם ברצון. וברכת כהנים היינו שים שלום, או ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד לפי מבנה המשפט. ובכתה"י השונים בלא.}}}[ש]היו אומרים ממש פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותם אחר הודאה לפני שים שלום (והיינו שים שלום)^{{{הערה|בכל כתה"י גורסים מילים אלו למעט כת"י ירושלים ובדפוס הישן, ואכן נראות מילים אלו לא שייכות. אבל אפשר שצריך לגרוס "'''וחותם''' שים שלום" או "'''ומסיים''' שים שלום" (שכך היא גרסת תוס' הרא"ש). והכוונה בזה כפי דעת המאירי, שאומר שבלא חתימת שים שלום אח"כ אי אפשר לקרוא לזה "ברכת כהנים", שהלא אין זה כי אם תחינה ופסוקים בעלמא.}}}. אבל נושאים כפיהם לא היו, דאם כן היה לו להאריך כאן על משנה זו, כמו שמאריך שם בתמיד פרק החלו עולים^{{{הערה|לפנינו המשנה הזו נמצאת בפרק "בזמן שכהן גדול" שהוא הפרק השביעי, ופרק החלו עולין הוא הפרק השישי. אלא שבכתה"י של מסכת זו ובגרסת הגאונים והראשונים, היית המסכת הזו מחזקת שישה פרקים בלבד, והפרק השביעי הוא בעצם המשך הפרק השישי {המגיה}.}}} <small>{[[משנה_תמיד_ז_ב|פ"ז, מ"ב]]}:</small> <big>"</big>אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת וכו'<big>"</big>. ועוד, אם כן (הוה ליה למיתני)^{{{הערה|נראה מיותר, שהלא בסמוך הוא אומר גם כן "הוה ליה למתני", ולמה יאמר פעמיים ללא צורך.}}} בתענית {[[תענית_כו_א|כו'''.''']]/[[תענית_כו_ב|כו''':''']]} גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים^{^{{{שוליים|'''(210)'''}}}} כפיהם, בשחרית ובמוסף וכו', הוה ליה למתני ובמקדש ד' פעמים, אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה. אבל בספרים שלנו גרסינן וגם בפירוש רש"י: וברכו את העם, ופרש"י ז"ל עם העם. ולא ידענא מאי קאמר, דהא אכתי לא הגיע זמן [<small>^וי"ג</small> <small>שעת</small>] ק"ש כדפרישית^{^{{{שוליים|'''(211)'''}}}}. ורבינו מאיר ש"ץ יסד בפיוט של "תפלה תקח"^{{{הערה|היא נוסח פיוט לסליחות לערב ראש השנה למנהג האשכנזים, הנאמר אחרי תחנת "מחי ומסי ממית ומחיה", ומתחיל בלשון "תפילה תקח תחינה תבחר". ונמצא פיוט זה בנוסחי הסליחות למנהגי אשכנז גם היום.}}} {[https://he.wikisource.org/wiki/סליחות_לימי_התשובה/מנהג_פולין/סליחות_לערב_ראש_השנה#סליחה_מא סליחה מא]}, אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם^{^{{{שוליים|'''(212)'''}}}} ברכת נהנים^{{{הערה|בחלק מכתה"י הגרסא פה היא "כהנים", ואינו כך בנוסח הסליחה כיום.}}}, וצריך עיון בפירושו. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== '''א.''' מבואר כאן שהשאלה שנשאלה לר"י היא על מי שבירך ברכות התורה ועסק בתורה מיד ואח"כ הלך ועסק בדברים אחרים, אם צריך לחזור ולברך כשחוזר מאוחר יותר ללמוד שוב, כיון שהפסיק באמצע. אך בתוס' שבדף מפורש, שהשאלה שנשאלה היא לגבי מי שבירך ברכות התורה "ולא עסק בתורה כלל" אחר כך, אלא הלך לעסקו ואחרי כן חזר ללמוד, האם צריך לחזור ולברך כיון שלא עסק בתורה מיד, או שמא לא צריך. וצ"ע (המגיה). ואפשר שבעלי התוס' נחלקו בעיקר העניין מה היא השאלה שנשאלה לר"י, או שר"י נשאל שני שאלות נפרדות, ותירץ תירוץ דומה לשניהם. '''ב.''' משפט זה קאי על כל ברכות התורה בכללי, שלפי האמור אינם כי אם שתים ולא שלוש. ואינו חוזר על ברכות "על דברי תורה" ו-"הערב נא" שדן בהם עתה. כי אם נאמר שאכן דן עליהן, נמצא סותר עצמו. '''ג.''' כיון שאין לנו את דברי רבינו על פסחים וכתובות, לכך איננו יודעים בוודאות מה היו טענותיו לפרוך דברי ר"ת. אבל מדברי תוס' רבינו פרץ על פסחים <small>{קד''':'''}</small>, נראה שקושיתו של רבינו היית מהירושלמי. וזהו לשונו של רבינו פרץ: '''מיהו קשה לפירוש ר"ת, דקאמר בירושלמי: "התיבון, הרי הבדלה. ומשני, שנייא משום דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. הא קידוש. שנייא היא, שאם היה יושב ושותה [מבעוד יום]<small><small>-כצ"ל</small></small> וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה. אמר ר' [יונה]<small><small>-כצ"ל</small></small>, טופס ברכות כך הוא". משמע בהדיא דברכה פוטרת חברתה אע"פ שהראשונה קצרה ואינה חותמת בברוך, דלא כפירוש ר"ת.''' דהיינו ששיטת רבינו תם (כפי שכתב שם רבינו פרץ קודם לכן באותו דיבור) היא, שעל מנת שתהא לברכה דין ברכה הסמוכה לחברתה, הברכה שבאה קודם חייבת להיות חותמת בברוך, כיון שחתימתה נחשבת הפתיחה לברכה שאחריה. וא"כ קשה מהירושלמי הנזכר, שהרי ניסתה שם הגמ' להקשות על הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, מסדרי ברכות שבהן הברכה הראשונה אינה חותמת בברוך (כדוגמת ברכות ההבדלה והקידוש). וא"כ רואים אנו להדיא דלא כפירוש ר"ת, דאם נאמר כפירושו א"כ מה שייך להקשות מברכות כעין אלו בזמן שמעיקרא אינן יכולות להיחשב ברכה הסמוכה לחבירתה לשיטתו, שהרי אינן חותמות בברוך. '''ד.''' במחזור ויטרי גרס "הערב" בלא וא"ו ולכן יש מקום להסתפק בדבר האם הוא מחשיב את ברכות התורה כשלשה ברכות או כשנים. שאע"פ שאינו אומר "והערב" גילה רבינו את דעתו שאין זה מכריח ששלשה ברכות הם, שעדיין אפשר שיהיו שנים וברכה הסמוכה לחבירתה היא (המגיה). '''ה.''' הגרסא בדברי רבינו בכל כתה"י היא "'''לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''" אלא שלדין זה לא נמצא מקור בש"ס אלא הירושלמי הנ"ל. וקרבן העדה כתב שהטעם בזה הוא כדי שיהא רגיל בעבודה. אך יש כתבו שהמדובר פה הוא לא בכהן גדול המתמנה, אלא באופן שאירע פסול בכהן גדול וצריך להחליפו זמנית, שהדין הוא בזה שרק הסגן הוא היחיד שיכול להחליפו {המגיה ועוד}. והמקור לזה ביומא לט עמ' א', במשנה הראשונה של פרק רביעי שאומרת "הסגן בימינו וכו'", ועל פי טעם הברייתא דר' חנינא סגן הכהנים שדנה על כך, המובאת שם בגמ' באותו עמוד. אך הטעם האמיתי הוא כפי שראיתי בספר "יחוסי תנאים ואמוראים" כת"י, שמיוחס לאחד מבעלי התוס'. ששם כתב בערך ר' חנניא סגן הכהנים, בזו הלשון: "'''ובתחילת פרק טרף בקלפי, ר' חנניא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה, שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו. ובירושלמי בסדר יומא פרק אמר להם הממונה. ה' דברים היה הסגן משמש, הסגן מימינו וראש בית [אב]<small><small>-כצ"ל</small></small> משמאלו. הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. הניף הסגן בסודרים. אחז הסגן [בימינו]<small><small>-כצ"ל</small></small> והעלהו, כמ"כ <small><small>כצ"ל-</small></small>[ב]תמיד בפ' החלו. ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן, שהיו ממנין הסגן ואח"כ כהן גדול, כדא"ר חנניא סגן הכהנים'''.", עכ"ל. מבואר מכאן שאין כוונת הירושלמי שרק מי שנתמנה לסגן רשאי להתמנות לכהן גדול, אלא הכוונה שאין ממנים כהן גדול עד שממנים סגן תחילה. ונראה שטעם העניין הוא, כדי שאם יארע פסול בכהן גדול יהיה הסגן מזומן להחליפו, ולכך הגהתי זאת בדברי רבינו. אלא שאפשר ליישב גרסתנו, שהכוונה במילים "נעשה סגן" היא ל-"נתמנה הסגן" ובכך אתיא שפיר, אלא שגרסא זו פחות נראית בלאו הכי. == דף י"ב == ===[[ברכות_יב_א|דף יב'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=23&fs=0 ראה כאן]''' '''אלא דנקיט''' [<small>^וי"ג</small> '''<small>נקיט</small>'''] '''כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו''''. והשתא דלא איפשיטא ^{^{{{שוליים|'''(213)'''}}}}בעי[ין]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, דכך גרסו התוס' שבדף ושאר התוס' המקבילים, וכך נראה יותר מהבחינה לשונית. אך בכל כתה"י גרסו "בעיא" (למעט כת"י ירושלים והדפה"י שלא גרסו מילה זו כלל).}}} (למסקנא)^{{{הערה|בתוס' שבדף וכן בתוס' המקבילים לא גרסו מילה זו. ובכת"י ירושלים (של רבינו) ובדפוס הישן לא גרסו את המילה "בעיא". ולכך נראה לומר שיש כאן עירוב גרסאות, דמי שגורס "בעיא", לא גורס "למסקנא". ומי שגורס "למסקנא", לא גורס "בעיא". ואכן המילה "למסקנא" כאן נראית מיותרת.}}} אזלינן [<small>^וי"ג</small> <small>אזילנא</small>] לחומרא.^{{{הערה|מהתוס' שבדף אנו יודעים ששיטה זו היא דעת ר"י רבו של רבינו, וא"כ נראה לומר שרבינו סיים דיבור זה במילים "מפי רבי" והושמט.}}} '''כל ברכה שאין בה'''^{^{{{שוליים|'''(214)'''}}}} [<small>^וי"ג</small> <small>'''עמה'''</small>] '''מלכות'''^{^{{{שוליים|'''(215)'''}}}} '''אינה ברכה'''. ואם תאמר, ברכה אחת מעין שבע ששליח צבור אומר^{^{{{שוליים|'''(216)'''}}}} בכל ערב שבת, הלא אין בה מלכות. ויש לומר, דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי^{^{{{שוליים|'''(217)'''}}}} מלכות, כדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה {לב:} גבי מלכיות, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זוהי [י"ג זו היא, וי"ג זהו] מלכות. כלומר, שהוא אחד בעולמו ואין זולתו. '''ואמונתך בלילות'''. ואמרינן במדרש {רבה, איכה ג'} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהאדם [<small>^וי"ג</small> <small>שאדם</small>] מאמין בהקב"ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירה אליו [<small>^וי"ג</small> <small>לו</small>], ומחדש כוחו ממה שיגע כל היום. אי נמי כפירוש רש"י. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_יב_ב|דף יב''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=24&fs=0 ראה כאן]''' '''רב ששת כי כרע כרע כחיזרא [<small>^י"ג כי חיזרא</small>]. ירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_ה|בפרקין ה"ה]]}</small>, תני רבי חלפתא בן שאול, הכל שוחים [<small>^י"ג</small> <small>שוחחין</small>] עם שליח צבור בהודאה. רבי זעירא אמר^{^{{{שוליים|'''(218)'''}}}} ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי התם ^{^{{{שוליים|'''(219)'''}}}}(בפרק קמא דברכות ירושלמי)^{{{הערה|נראה מיותר, דהא בהא אנן קיימינן.}}} <small>{שם}</small>, רבי שמואל בר [<small>^י"ג</small> <small>ב"ר</small>] נתן בשם [<small>^י"ג</small> <small>משום</small>] רבי אחא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר^{^{{{שוליים|'''(220)'''}}}}. אמר [<small>^י"מ</small> <small>ליה</small>] ר' חייא^{^{{{שוליים|'''(221)'''}}}} בר בא [<small>^י"ג</small> <small>אבא</small>] , לא הוה מעבר אלא גער^{^{{{שוליים|'''(222)'''}}}}. '''כרע כחיזרא [<small>^י"ג כי חיזרא</small>]'''. פירש בערוך בשם רב האי גאון ז"ל ^{{{הערה|שם בערך "חזר = חיזרא" באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע"ש.}}}, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר. וכריעה^{{{הערה|בלשון תוס' הרא"ש כתוב כאן: "וכשכורע לא יכרע", ונראה לומר שכך היית הגרסא גם בדברי רבינו ונשתבש.}}}, שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו, ולעולם צריך לכוף צוארו, עכ"ל הערוך דחיזרא. ובירושלמי דפרקין <small>{שם}</small> גבי מודים תני, ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא, אלא כל עצמותי וגו'. ופירש בערוך בערך חדר^{{{הערה|לפנינו הוא בערך '''"חדרונא"'''. ואולי גם מה שכתב רבינו כאן הוא ערך חדר' עם גרש שהכוונה לחדרונא, ונשמט במהלך הזמן.}}}, והצב למינהו תרגום ירושלמי^{{{הערה|ישנם כמה גרסאות לערך זה. ונראה שצריך לגרוס '''וחדרונא לזנוי תרגום ירושלמי והצב למינהו"'''. ותרגום זה נמצא לפנינו בתור תרגום יונתן בן עוזיאל.}}} וחדרונא [<small>^י"ג</small> <small>וחדרונאי</small>], כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו. '''זקיף כי חיויא'''^{^{{{שוליים|'''(223)'''}}}}. בפרק קמא דבבא קמא (בסופו)^{{{הערה|אינו נראה לשונית נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. ובתוס' הרא"ש גרס "'''בסוף פרק קמא דבבא קמא'''", ואולי זו היית הגרסא גם פה ונשתבש.}}} <small>{[[בבא_קמא_טז_א|טז'''.''']]}</small> אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבע שנים^{^{{{שוליים|'''(224)'''}}}} נעשית נחש וכו', והוא דלא כרע במודים. דהיינו מדה כנגד מדה, לפי שיש לו לכרוע ולזקוף כחיויא [<small>^י"ג כי חיויא</small>] במודים והוא לא עשה כן, לפיכך נעשה נחש. '''והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט'''. ומיהו ^{{{הערה|הגהתי בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י אע"פ שהלשון שם קצת שונה, משום שלשון רבינו כאן מגומגמת. ובכתה"י השונים של רבינו אינו.}}}[אע"ג ד]פשיטא לן כרבה בכולא תלמודא, [מ"מ]^{{{הערה|כך נראה להגיה בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י, אע"פ שהלשון שם קצת שונה. ובכת"י של רבינו כתוב כאן '''"אלא"''' במקום.}}} משום ^{{{הערה|נאמר אחרי כן, אך הוגה בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י על מנת להסדיר הלשון.}}}[דקאמר] ^{{{הערה|בהתאם להגהתנו קודם לכן.}}}(ד)רבי אלעזר (קאמר)^{{{הערה|כנ"ל שתי הערות קודם לכן.}}} אם [<small>^י"מ</small> <small><big>ד</big>אם</small>] אמר האל הקדוש יצא, הוצרך לומר הלכתא [<small>^י"ג הלכה</small>] כרבה דאמר המלך הקדוש. ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד^{^{{{שוליים|'''(225)'''}}}} ואם לא אמר אין מחזירים אותו, אבל רבה^{{{הערה|נראה לענ"ד מיותר דהא בשיטת רבה עסקינן, אך לא הקפתיו.}}} חולק על רבי אלעזר שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש, ולרבי אלעזר אין צריך^{^{{{שוליים|'''(226)'''}}}} לאומרו אפילו לכתחילה. והא דנקט יצא, לפי שאין רבי אלעזר מקפיד מה יאמר או המלך הקדוש או האל הקדוש, ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחילה. ו[ב]זה^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. אבל בכל כתה"י ובדפוס הישן כתוב '''"ומזה"''', ולשון הזו אינה מתיישבת יפה.}}} פוסק התלמוד^{^{{{שוליים|'''(227)'''}}}} כרבה, אבל בהמלך המשפט מחזירים אותו לפי שהוא משנה ממטבע [<small>^י"ג</small> <small>מטבע</small>] שטבעו חכמים בברכות. וכן בזכרנו, ומי כמוך אב הרחמים, [<small>^י"מ</small> <small>וכן</small>] וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' שמוסיפים לומר בעשרת ימי תשובה, אומר רבי שמחזירים אותו דמשנה ממטבע הברכות^{^{{{שוליים|'''(228)'''}}}}. ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו^{^{{{שוליים|'''(229)'''}}}} יחזור ויתפלל, ובין ביחיד בין [<small>^י"מ</small> <small><big>ו</big>בין</small>] בצבור מחזירים אותו. ובירושלמי דתענית פרק קמא <small>{[[ירושלמי_תענית_א|ה"א]]}</small> תני, התפלל ואינו יודע אם הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה^{^{{{שוליים|'''(230)'''}}}} מה שהוא למוד הזכיר [<small>^י"ג מזכיר</small>]. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר [<small>^י"ג מזכיר</small>] גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה. ובכתה"י השונים כתוב '''"בו"''' ואינו מובן.}}}[בהם] ^{^{{{שוליים|'''(231)'''}}}}. ובספר הרב יצחק אלפסי ז"ל^{^{{{שוליים|'''(232)'''}}}}, ראיתי שפוסק שצריך לומר^{^{{{שוליים|'''(233)'''}}}} המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירים אותו, דאין הלכה כרבי אלעזר. וסבירא ליה דרבה פליג ארבי אלעזר בדיעבד, ודלא כפירושנו. '''בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש'''. ירושלמי, מפני מה שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן, אנכי ה' אלהיך <small>{[[שמות_כ_ב|שמות כ', ב']]}</small>, "שמע ישראל ה' אלהינו". לא יהיה לך אלהים אחרים על פני <small>{שם}</small>, "ה' אחד". לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא <small>{[[שמות_כ_ו|שמות כ', ו']]}</small>, "ואהבת וכו'", מאן דרחים למלכא [<small>^י"ג</small> <small>מלכא</small>] לא משתבע [<small>^י"ג</small> <small>לישתבע</small>] בשמיה לשיקרא [<small>^י"ג</small> <small>ומשקר</small>] . זכור את יום השבת <small>{[[שמות_כ_ז|שמות כ', ז']]}</small>, "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי". רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. שנאמר, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות, ואת שבת [<small>^י"ג ושבת</small>] קדשך ^{^{{{שוליים|'''(234)'''}}}}הודעת ^{^{{{שוליים|'''(235)'''}}}}להם^{{{הערה|לשון הפסוקים שונה מהכתוב כאן, אלא שהרבה פעמים דרך חז"ל לשנות ולקצר לשון הפסוק לעיקר העניין הנצרך. וכך היא לשון הפסוקים במלואם: פסוק י"ג - '''ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים'''. פסוק י"ד - '''ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך'''.}}} {נחמיה ט'. [[נחמיה_ט_יב|י"ג]]-[[נחמיה_ט_יד|י"ד]]} (א"ר אלעזר בר אבינא [<small>^י"ג</small> <small>בר אביטן</small>] להודיעך [<small>^י״ג לומר</small>] ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר^{^{{{שוליים|'''(236)'''}}}} על הר סיני ירדת וגו'^{{{הערה|כך הוא בכת"י השונים למעט כת"י ירושלים והדפ"הי, אך מכל מקום נראה מיותר דכבר גרסנו זאת בדברי רבי קודם לכן וכן אינו בגרסתנו שם. וכנראה עירוב גרסאות הוא.}}}). כבד את אביך וכו' <small>{[[שמות_כ_יא|שמות כ', י"א]]}</small>, "למען ירבו ימיכם". לא תרצח <small>{[[שמות_כ_יב|שמות כ', י"ב]]}</small>, "ואבדתם מהרה", מאן דקטיל מיתקטיל. לא תנאף <small>{שם}</small>, "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". דאמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה [<small>^י"ג</small> <small>דחטאה</small>], שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב"ה אי [<small>^י"ג</small> <small>אם</small>] יהבת [<small>^י"ג</small> <small>יהיבת</small>] לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי [<small>^י"ג</small> <small>דילי</small>]. לא תגנוב <small>{שם}</small>, "ואספת דגנך" ולא דגן חברך. לא תענה <small>{שם}</small>, "אני ה' אלהיכם", וכתיב וה' אלהים אמת <small>{[[ירמיהו_י_י|ירמיה י', י']]}</small>. מהו אמת, שהוא אלוהים [<small>^י"ג</small> <small>אל</small>] חיים ומלך עולם. [<small>^י"מ</small> <small>אמר רבי</small>] אמר הקב"ה, אם אתה מעיד^{^{{{שוליים|'''(237)'''}}}} על חברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך <small>{[[שמות_כ_יג|שמות כ', י"ג]]}</small>, "וכתבתם על מזוזות ביתך" ולא על מזוזות בית חברך. '''זו מינות'''^{^{{{שוליים|'''(238)'''}}}}. והאי נמי בכלל עבודה זרה^{^{{{שוליים|'''(239)'''}}}} הוא, וליכא אלא חמשה דברים. [<small>^י"מ</small> <small>'''מתניתין'''</small>] '''מזכירים יציאת מצרים בלילות'''. אבל רבנן סבירא להו^{^{{{שוליים|'''(240)'''}}}} דאין מזכירים, דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן^{^{{{שוליים|'''(241)'''}}}} לעיל. ---- <references /> == '''דף י"ג''' == ===[[ברכות_יג_א|דף יג'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=25&fs=0 ראה כאן]''' '''אלא שיהא ישראל עקר'''. דבכל מקום כתיב בני ישראל. '''עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב'''. לפי שהדוב^{^{{{שוליים|'''(242)'''}}}} עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי. ובכך מיישב רבי מאי דאמר^{^{{{שוליים|'''(243)'''}}}} בריש ע"ז^{^{{{שוליים|'''(244)'''}}}}, שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבא [<small>^י"מ ליה</small>] לפי שנמשלה לדוב, דכתיב וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב וגו'. וקשה, אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי. והשתא אתי שפיר, לפי שדוב^{^{{{שוליים|'''(245)'''}}}} הוא בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא. מפי רבי. '''ר' אלעזר אומר עובר בלאו'''. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש מפרשים^{^{{{שוליים|'''(246)'''}}}}, דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום [<small>^י"ג לפי</small>] שניתק לעשה, דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה^{^{{{שוליים|'''(247)'''}}}} לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא. ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר^{^{{{שוליים|'''(248)'''}}}}, משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם פירש ^{{{הערה|נראה ששני מילים אילו הם שיבוש של מגיה. דהלא בא לומר שאין משמע מלשון הפסוק כל כך שהוא מצוות עשה לקוראו אברהם, אלא משמע שהוא בא רק לפרש את שמו שיקרא מכאן ואילך אברהם.}}}(שהוא עשה). ^{{{הערה|קטע זה מכאן ועד סוף הדיבור נמצא בכת"י ירושלים בלבד.}}}'''בירושלמי דהאי פרקין''', למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבות[ן]^{{{הערה|בכת"י ירושלים גורס "'''אילו אבותיו קראו אותו בשמו'''" בלשון יחיד, והוא שיבוש שהלא חוזר על אברהם ויעקב דהם רבים. ולכך הגהתי הגהה זו וכן את ההגהות הסמוכות ע"פ הגרסא בלשון הירושלמי שלפנינו.}}} קראו אות[ן] בשמ[ן], אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. ---- <references /> ---- <center>'''<big>סליק פרקין</big>'''</center> <center>'''<big>הדרן עלך מאימתי</big>'''</center> == שינויי גרסאות == ==='''דף ב.'''=== {{ד"מ|'''(1)'''|'''משמע דלא מיירי כלל בפסח'''}} יש בכתה"י שגורס: "'''משום''' דלא מיירי כלל בפסח" {{ד"מ|'''(2)'''|'''דילמא ביאת אורו הוא שיאור יום השמיני'''}} יש בכתה"י שגורס: "דילמא ביאת אורו הוא '''שיאיר''' יום השמיני" {{ד"מ|'''(3)'''|'''אלא לשון שקיעה'''}} יש בכתה"י שגורס: "אלא '''לשום''' שקיעה" {{ד"מ|'''(4)'''|'''ועוד לבני מערבא דפשטי'''}} יש בכתה"י שגורס: "ועוד לבני מערבא '''דפשטו'''" {{ד"מ|'''(5)'''|'''שגורס ביאת אורו'''}} יש בכתה"י שגורס: "'''שאומר''' ביאת אורו'''" ==='''דף ב:'''=== {{ד"מ|'''(6ב)'''|'''עד שעומד ליפטר'''}} גרסת התוס' שבדף וכן בתוס' הרא"ש היא "עד '''שעה''' שעומד ליפטר", וכן היא גרסתנו בגמ' ובדפוסים וכת"י ישנים. וכיון שתוס' הרא"ש רוב דבריו משותתין על דברי רבינו, אפשר שזוהי גם גרסת רבינו והושמט בטעות בכת"י. {{ד"מ|'''(7ב)'''|'''וכי בעניים נכרים'''}} יש כת"י שגורס "וכי בעניים '''גוים'''". {{ד"מ|'''(8ב)'''|'''שמצאת הכוכבים'''}} ויש כת"י שגורס "'''שמיציאת''' הכוכבים". {{ד"מ|'''(9ב)'''|'''כמו שמפרש בירושלמי'''}} ויש כת"י שגורס "כמו '''שמפורש''' בירושלמי". {{ד"מ|'''(10ב)'''|'''ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא'''}} וישנם כת"י שגורסים "ר' '''יוסי''' ואמרי לה ר' אחא". {{ד"מ|'''(11ב)'''|'''דבחול מיירי'''}} יש כת"י שגורס "דבחול '''איירי'''". {{ד"מ|'''(12ב)'''|'''למה לא שאל התלמוד'''}} יש כת"י שגורס "למה לא שאל '''תלמודא'''". ==='''דף ג.'''=== {{ד"מ|'''(13ב)'''|'''וא"ת אמאי לא'''}} יש כת"י שגורסים "וא"ת '''<big>ו</big>'''אמאי לא". {{ד"מ|'''(14ב)'''|'''דשיעור דעני מאוחר'''}} יש כת"י שגורסים "דשיעור '''עני'''" בלא ד' לפני מילת "עני". {{ד"מ|'''(15ב)'''|'''ועוד לספרים דגרסי'''}} יש כת"י שגורסים " ועוד לספרים '''דגרסי'''' " שהוא קיצור של "'''גרסינן'''". {{ד"מ|'''(16ב)'''|'''בספר ר' יהודה בן ברזילי'''}} יש כת"י שגורס "בספר ר' יהודה '''<big>בר</big>''' ברזילי". {{ד"מ|'''(17ב)'''|'''בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו'''}} יש כת"י שגורסים "בסמוך לו בין מלפניו בין '''מאחריו'''" או '''לאחריו'''. {{ד"מ|'''(18ב)'''|'''ברגלים מאשמורת'''}} יש כת"י שגורסים "ברגלים '''<big>ב</big>'''אשמורת'''". {{ד"מ|'''(19ב)'''|'''ברגלים מאשמורת הראשונה'''}} יש כת"י שגורסים "ברגלים מאשמורת '''ראשונה'''" בלא ה' קודם המילה "ראשונה". {{ד"מ|'''(20ב)'''|'''אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי'''}} יש כת"י שגורס "אלא עד שיכיר בין תכלת לכרת'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(21ב)'''|'''הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת'''}} יש כת"י שגורס "הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על '''זה'''". {{ד"מ|'''(22ב)'''|'''אלא מעין שמונה עשרה'''}} יש כת"י שגורס "אלא '''קורא לה''' מעין שמונה עשרה". {{ד"מ|'''(23ב)'''|'''ועוד [ד]קאמר לקמן'''}} יש כת"י שגורס "ועוד קאמר'''<big>ינן</big>''' לקמן". ולפי הגהתנו כאן יהיה צריך לומר "[ד]קאמרינן". {{ד"מ|'''(24ב)'''|'''מנא [לן] דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר'''}} יש כת"י שגורס "מנא דגבי דרך דמישתרי הביננו '''<big>ב</big>'''יותר". {{ד"מ|'''(25ב)'''|'''דכולי עלמא אומרים הביננו בדרך'''}} יש כת"י שגורס "ד'''<big>ל</big>'''כולי עלמא אומרים וכו'". {{ד"מ|'''(26ב)'''|'''יהא שמו הגדול מבורך'''}} יש כת"י שגורס "יהא '''שמיה''' הגדול מבורך". {{ד"מ|'''(27ב)'''|'''דאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי'''}} יש כת"י שגורס "דאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי" בלא האות ב' קודם המילה "לשון". {{ד"מ|'''(28ב)'''|'''שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון ארמי'''}} יש כת"י שגורס "שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא '''<big>ב</big>'''לשון ארמי". ==='''דף ג:'''=== {{ד"מ|'''(29ב)'''|'''אבל הכא מיירי שידוע'''}} יש כת"י שגורס "אבל הכא מיירי '''<big>ד</big>'''ידוע". {{ד"מ|'''(30ב)'''|'''אבל התם איירי'''}} יש כת"י שגורס "אבל התם '''<big>מ</big>'''יירי". {{ד"מ|'''(31ב)'''|'''דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר התם'''}} יש כת"י שגורס "דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר'''<big>ינן</big>''' התם". {{ד"מ|'''(32ב)'''|'''דעוקר חוליא מבור'''}} יש כת"י שגורס "דעוקר חולי'''<big>יה</big>''' מבור וכו'". {{ד"מ|'''(33ב)'''|'''אין מתמלא ממנה'''}} יש כת"י שגורס "'''אינו''' מתמלא ממנה". {{ד"מ|'''(34ב)'''|'''פירוש ממקום כרייתו'''}} יש כת"י שגורס "פירוש ממקום כריית'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(35ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (רש"י)'''}} יש כת"י שגורס "ופריך ונמלייה '''מדיליה'''". {{ד"מ|'''(36ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (ר"ת)'''}} יש כת"י שגורס "ופריך ונמלייה '''מדיליה'''". {{ד"מ|'''(37ב)'''|'''ויש ספרים דגרסי התם'''}} יש כת"י שגורס "ויש ספרים '''דגרסי'''' התם" דהוא קיצור של "'''דגרסינן'''". {{ד"מ|'''(38ב)'''|'''שאם תשליך החוליא'''}} בהתאם לגרסת כת"י בתחילה יש לגרוס "שאם תשליך החולי'''<big>יה</big>'''", גם כאן. {{ד"מ|'''(39ב)'''|'''שאם תחפור חוליא'''}} בהתאם לגרסת כת"י בתחילה יש לגרוס "שאם תחפור חולי'''<big>יה</big>'''", גם כאן. ==='''דף ד.'''=== {{ד"מ|'''(40ב)'''|'''כך גרסת הספרים שלנו'''}} יש כת"י שגורסים כאן "כך גרסת ספרים שלנו" ולא גורסים "'''<big>ה</big>'''ספרים שלנו". {{ד"מ|'''(41ב)'''|'''למה נקרא שמו מריבעל, שהיה מריב וכו''''}} יש כת"י שגורסים כאן תוספת "למה נקרא שמו מריבעל, '''מרי בעל''' שהיה מריב וכו'". {{ד"מ|'''(42ב)'''|'''בעל כרחין אינו וכו''''}} יש כת"י שגורסים "בעל כרחי'''<big>ך</big>''' אינו וכו'" או "בעל כ'''<big>ו</big>'''רחיך וכו'" ==='''דף ד:'''=== {{ד"מ|'''(43ב)'''|'''מסייע ליה לר' יוחנן'''}} יש כת"י שגורסים "מסייע לר' יוחנן" בלא המילה "'''ליה'''". {{ד"מ|'''(44ב)'''|'''פרק אמר להם הממונה'''}} יש כת"י שגורס "<big>'''ב'''</big>פרק אמר להם הממונה". {{ד"מ|'''(45ב)'''|'''דכתיב ועברתי בארץ מצרים'''}} יש כת"י שגורסים "'''<big>כד</big>'''כתיב ועברתי בארץ מצרים" ==='''דף ה:'''=== {{ד"מ|'''(46ב)'''|'''ש[ע]ל כולם לוקין בעון הדור'''}} ויש כת"י שגורס "ש[ע]ל כולם לוקין '''<big>על</big>''' עון הדור" {{ד"מ|'''(47ב)'''|'''ושמא התם איירי'''}} ויש כת"י שגורסים "ושמא התם '''<big>מיירי</big>''' וכו' ". {{ד"מ|'''(48ב)'''|'''שנזהרים מהם [ב]א"י'''}} ויש כת"י שגורס "שנזהרים '''<big>בהן</big>'''". {{ד"מ|'''(49ב)'''|'''דהא כמה צדיקים'''}} ויש כת"י שגורס "דהא כמה '''<big>חסידים</big>'''", אלא שמשאר בעלי התוס' נראה דטעות הוא. {{ד"מ|'''(50ב)'''|'''ובכמה דוכתי'''}} ויש כת"י שגורס "ובכמה דוכתי'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(51ב)'''|'''והיו רוצים לרמוז'''}} ויש כת"י שגורסים "והיו רוצים '''<big>לרמז</big>'''". {{ד"מ|'''(52ב)'''|'''ורש"י פירש'''}} ויש כת"י שגורסים "'''ופירש רש"י'''". {{ד"מ|'''(53ב)'''|'''והערוך פירש כמה פירושים'''}} ויש כת"י שגורסים "והערוך פירש '''<big>הרבה</big>''' פירושים". ==='''דף ו.'''=== {{ד"מ|'''(54ב)'''|'''פרש רבי'''}} ויש כת"י שגורסים "'''<big>מ</big>'''פרש רבי". {{ד"מ|'''(55ב)'''|'''אלא מין בהמה טהורה'''}} ויש כת"י שגורס "אלא '''עור''' בהמה טהורה". {{ד"מ|'''(56ב)'''|'''אילימא לעורן'''}} ויש כת"י שגורס "אילימא '''לעורו'''". {{ד"מ|'''(57ב)'''|'''מיהו יש לדחות'''}} ויש כת"י שגורסים "מיהו יש לדחו'''<big>ק</big>'''" ואפשר לקיימו. ==='''דף ו:'''=== {{ד"מ|'''(58ב)'''|'''שפירש רבינו שלמה'''}} ויש כת"י שגורס "שפירש '''רש"י'''". {{ד"מ|'''(59ב)'''|'''כשתי רשויות אם הופך פניו'''}} ויש כת"י שגורסים "כשתי רשויות אם '''היה''' הופך פניו". {{ד"מ|'''(60ב)'''|'''דילפינן ממשכן כמו שנאמר שם'''}} ויש כת"י שגורסים "דילפינן ממשכן כמו '''שאמר''' שם". {{ד"מ|'''(61ב)'''|'''לאותם שמשתחוים למערב'''}} ויש כת"י שגורס "לאותם שמשתחוים '''<big>ב</big>'''מערב" ואינו נראה. {{ד"מ|'''(62ב)'''|'''ואפילו הפתח למזרח'''}} ויש כת"י שגורס "ואפילו הפתח '''<big>ב</big>'''מזרח". {{ד"מ|'''(63ב)'''|'''פירוש לפי שדומה שהוא לפני הפתח'''}} ויש כת"י שגורס " פירוש שדומה שהוא לפני הפתח" בלא המילה "'''לפי'''". {{ד"מ|'''(64ב)'''|'''מיהו יש לפרש לפי ששם השכינה'''}} ויש כת"י שגורסים "מיהו יש לפרש '''משום''' ששם השכינה'''". {{ד"מ|'''(65ב)'''|'''הערוך גריס'''}} ויש כת"י שגורס "הערוך '''גורס'''". {{ד"מ|'''(65ג)'''|'''בדבד'''}} ויש כת"י שגורס "'''בדבר'''". ובגליון הש"ס גורס בדברי הערוך "'''כדובר'''". והגרסא שלפנינו בערוך היא "'''בדובר'''" כלשון הד"ה של רבינו. ומדברי רבינו משמע קצת שגרס בערוך "בדוב'''ד'''". {{ד"מ|'''(66ב)'''|'''ועל עצמו היה דוד אומר כן'''}} ויש כת"י שגורסים "ועל עצמו היה '''אומר דוד''' כן" בהיפוך. {{ד"מ|'''(67ב)'''|'''כמו כן בבקר יש מנחה'''}} ויש כת"י שגורסים "כמו כן '''יש בבוקר''' מנחה" בהיפוך. {{ד"מ|'''(68ב)'''|'''נקראת (לו) [זו] על שם המנחה'''}} ויש כת"י שגורסים "נקראת על שם המנחה" בלא המילה '''לו''' (או ''זו'' כפי שהגהתי) באמצע. {{ד"מ|'''(69ב)'''|'''דשל שחרית זמנה מבבקר'''}} ויש כת"י שגורס "דשל שחרית זמנה '''בבקר'''" בלא מ' בתחילה. ==='''דף ז.'''=== {{ד"מ|'''(70)'''|'''בתי כנסיות ובתי מדרשות'''}} יש כת"י שגורס "בתי כנסיות ומדרשות" בלא להוסיף עוד מילת "'''בתי'''" קודם מדרשות. {{ד"מ|'''(71)'''|'''מה היה יכול לומר בלעם בשעה וכו''''}} יש כת"י שגורס "מה היה יכול לומר בשעה נועטת כזו" בלא להזכיר "'''בלעם'''" {{ד"מ|'''(72)'''|'''אי נמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'''}} יש כת"י שגורסים "אי נמי חבי כמעט רגע" ולא גורסים את סוף הפסוק "'''עד יעבור זעם'''" {{ד"מ|'''(73)'''|'''ואע"פ שאינו כי אם'''}} יש כת"י שגורס "ואע"פ שאינו '''אלא'''" {{ד"מ|'''(74)'''|'''בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''}} יש כת"י דגורס "בשיבבותיה דר' יהושע וכו'" בלא המילים "'''לאו אורח ארעא'''" בסיום. {{ד"מ|'''(75)'''|'''ההוא נכרי'''}} יש כת"י שגורס "ההוא '''גוי'''". ויש כת"י שגורס "'''ההוא גוי עכו"ם'''". אך נראה שהגרסא השניה היא טעות סופר דיש לגרוס או עכו"ם או גוי והסופר עירב שני הגרסאות. וכן מצינו במהדורה הישנה של תוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד:} שכתוב "ההוא '''עכו"ם'''", ובמהדורה החדשה יותר כתוב ההוא '''גוי'''. וכנראה שגרסת "עכו"ם" מחמת הצינזור היא. והמגיה כתב בשם כת"י ספרדי דשם הגרסא "'''נכרי'''"בגמ' כדברי רבינו. {{ד"מ|'''(76)'''|'''כשרציתי לא רצית'''}} יש כת"י שגורסים "'''<big>עד כ'''</big>שרציתי לא רצית" וכנראה עירוב גרסאות הוא. שהיית גרסא שגורסת "'''עד שרציתי לא רצית'''" והתערבה אחר כך עם גרסתנו, וכתוצאה מכך נוספה ה-כ' קודם המילה "שרציתי". ==='''דף ז:'''=== {{ד"מ|'''(77)'''|'''דגבי שבח לא איירי'''}} יש כת"י שגורסים "דגבי שבח לא '''<big>מ</big>'''יירי" ואפשר לקיים שניהם. {{ד"מ|'''(78)'''|'''שהתלמוד לא דקדק בכך'''}} יש כת"י שגורס "'''שתלמודא''' לא דקדק בכך" איך אינו נראה. {{ד"מ|'''(79)'''|'''אין תפלתו של אדם נשמעת'''}} יש כת"י שגורסים "אין '''תפילה''' של אדם נשמעת". {{ד"מ|'''(80)'''|'''והא דקאמר הכא'''}} יש כת"י שגורס "והא '''דאמר''' הכא". ==='''דף ח.'''=== {{ד"מ|'''(81)'''|'''שנראה כמניח ספר תודה'''}} ויש בכתה"י שגורס: "'''<big>ו</big>'''נראה כמניח ספר תורה", אך פחות נראה לשונית. {{ד"מ|'''(82)'''|'''ואני שמעתי שפירש הרי"ף ז"ל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שפירש '''ר' יצחק אלפס'''". ואולי יש לתקן "אלפס'''<big>י</big>'''. {{ד"מ|'''(83)'''|'''נראה לרבי דכל השבוע וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "נראה דכל השבוע" בלא המילה "רבי". {{ד"מ|'''(84)'''|'''ואע"פ שלכאורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואע"ג ד'''לכאורה". {{ד"מ|'''(85)'''|'''כיוון שמתחילים בו'''}} ויש בכתה"י שגורס: "כיון '''שמתחיל בה'''" בלשון יחיד ובלשון נקיבה. וצ"ל דלגרסא הנוקטת בלשון זכר, הענין חוזר על השבוע שהוא זכר. ולגרסא הנוקטת בלשון נקיבה, העניין חוזר על הפרשה דהיא נקבה. {{ד"מ|'''(86)'''|'''ממנחתא דשבתא'''}} ויש כת"י שגורס "'''במנחה ב'''שבתא" וכת"י אחר גורס "ממנחתא '''<big>ב</big>'''שבתא". {{ד"מ|'''(87)'''|'''צוה רבינו הקדוש'''}} ויש כת"י שגורסים "צוה רבינו" בלא המילה '''קדוש''', אך בגרסאות המדרשים שלפנינו אכן מופיע. {{ד"מ|'''(88)'''|'''צוה רבינו הקדוש את בניו וכו''''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שציוה רבינו הקדוש לבניו''' (שלשה) כצ"ל-'''[שבעה] דברים בשעה שנפטר לבית עולמו'''". ובכת"י ובדפוס הישן שכתוב "שלשה" הוא טעות סופר, וצריך להגיה '''שבעה''' כפי שהגהתי כאן. {{ד"מ|'''(89)'''|'''אל תאכל לחם בשבת על שתגמור כל הפרשה'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שלא תאכלו''' לחם בשבת עד '''שתגמרו''' כל הפרשה", בלשון רבים. {{ד"מ|'''(90)'''|'''יש לו להשלימה'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''היה''' לו להשלימה", ופחות נראה. {{ד"מ|'''(91)'''|'''דהכי מהני לכל וכו''''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "דהכי '''נמי''' לכל וכו'". {{ד"מ|'''(92)'''|'''שאינם מבינים בלשון הקודש'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שאין''' מבינים לשון הקודש", והמילה "לשון" בלא '''<big>ב'</big>''' בתחילה. {{ד"מ|'''(93)'''|'''וה"ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "ה"ה לשון לעז וכו'", שהמילה "לשון" בלא '''<big>ב'</big>''' בתחילה. {{ד"מ|'''(94)'''|'''וה"ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש כת"י שגורס "וה"ה לשון לע"ז '''<big>ש</big>'''מכירים בו". {{ד"מ|'''(95)'''|'''אבל אין נראה בעיני רבי'''}} ויש כת"י שגורסים "אבל אין נראה בעיני" בלא המילה '''רבי'''. אך א"כ והיא דעתו האישית, היה לו לומר "ואין נראה בעיני" שמשמע שבא לומר דעתו. אך כאן כשאומר '''אבל''', בא לומר שיש סיבה צדדית שאינה מסתדרת עם ההבנה הנוכחית, ובמקרה זה היא דעתו של רבו שמתנגדת אליה, לכך אין הגרסא השניה נראית. '''כך נראה לעניות דעתי'''. ומכל מקום ישנו כת"י הגורס "'''ואין נראה בעיני רבי'''", ולגרסא הזו אם נשמיט את המילה "רבי" לכאורה אפשר לקיימו. ==='''דף ח:'''=== {{ד"מ|'''(96)'''|'''פירש רש"י שאין בו תרגום'''}} ויש בכתה"י שגורסים: '''שאין '''בהם''' תרגום''', אך אינו נראה. {{ד"מ|'''(97)'''|'''דהוי מצי למימר אפי' ראובן שמעון'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהוי מצי למימר ראובן '''<big>ו</big>'''שמעון", ובלא המילה '''אפי'''', אך הנראה יותר כפי שגרסתי. {{ד"מ|'''(98)'''|'''אע"פ כן יש לומר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אע"פ כן '''צריך''' לומר". {{ד"מ|'''(99)'''|'''מפרש במגילה'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: "'''מפורש בגמרא'''". {{ד"מ|'''(100)'''|'''שאינו מתרגם'''}} ובחלק מכתה"י וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: "'''שאין מתרגמין'''". {{ד"מ|'''(101)'''|'''וכן גריס'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכן '''גרסת'''". {{ד"מ|'''(102)'''|'''ואז לא היה לו פנאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואז לא היה פנאי" בלא המילה "'''לו'''". ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הגרסא היא "לא היה '''להם''' פנאי" בלשון רבים. {{ד"מ|'''(103)'''|'''וההיא דאוריה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וההוא''' דאוריה" בלשון זכר. {{ד"מ|'''(104)'''|'''דמשמע שם שדוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים וכן בדפוס ישן: "דמשמע שדוד" בלא המילה "'''שם'''". {{ד"מ|'''(105)'''|'''ששני ארונות היו כדפרישית'''}} ובדפוס הישן גורסים: "ששני ארונות היו '''כדפרישנא'''". {{ד"מ|'''(106)'''|'''זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו'''}} בכתה"י ישנם כמה שינויי גרסאות בזה: '''<big>א.</big>''' "'''זהו הארון''' (כצ"ל)-'''[ש]שם שברי לוחות מונחים'''". '''<big>ב.</big>''' "זהו הארון '''שבו היו''' שברי וכו'". '''<big>ג.</big>''' "שברי '''<big>ה</big>'''לוחות מונחים". {{ד"מ|'''(107)'''|'''נאמר לימי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: נאמר '''בימי''' ופחות נראה. {{ד"מ|'''(108)'''|'''ושוב לא יצא עמהם למלחמה'''}} יש בכתה"י שגורסים: "ושוב לא יצא עמהם '''<big>ב</big>'''מלחמה". {{ד"מ|'''(109)'''|'''איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא'''}} גרסא זו היא שילוב של שתי גרסאות בכתה"י השונים. יש בכת"י שגורסים "דאיכא פלוגמא דאמוראי" בלא "'''בהא מילתא'''". ויש בכת"י שגורסים "ואיכא פלוגתא בהא מילתא" בלא "'''דאמוראי'''". וחיברתים לגרסא אחת, דהלא אין סתירה בין הגרסאות, ומיגו תרוויהו תיפוק מילתא. {{ד"מ|'''(110)'''|'''קרא מסייע ליה לר' יהודה'''}} יש בכתה"י שגורסים: "קרא מסייע לר' יהודה" בלא המילה "'''ליה'''". {{ד"מ|'''(111)'''|'''פירוש שהיו אומרים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "פירוש '''שהם''' אומרים". {{ד"מ|'''(112)'''|'''שלא היה כי אם ארון אחד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: שלא היה '''אלא אחד'''. {{ד"מ|'''(113)'''|'''ומצרכי עד חצות לחומרא'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) כתוב: "ומצרכי עד חצות '''לק"ש''' לחומרא". {{ד"מ|'''(114)'''|'''שלא יאמר אדם אוכל קימעא'''}} כך הוא בגרסת הדפוס הישן. אך בכתה"י השונים גורסים: "שלא יאמר אוכל קימעא" בלא המילה "'''אדם'''". ==='''דף ט.'''=== {{ד"מ|'''(115)'''|בד"ה '''לא, לעולם יממא הוא'''}} ויש בכת"י שאינם גורסים בד"ה: את המילה '''לא'''. {{ד"מ|'''(116)'''|'''אלא אשמעינן דאחר הנץ וכו''''}} ויש בכת"י וכן בדפוס הישן שגורסים: אלא '''אשמועינן''' וכו'. אך אינו נראה, שלענ"ד החילוק בין אשמועינן לבין אשמעינן הוא, ש-אשמועינן משמש בלשון הוה ("לאשמועינן" דהיינו "להשמיענו"). ו-אשמעינן משמע בלשון עבר ("השמיענו"). אי לכך לפי פירוש העניין נראה ש-"אשמעינן" הוא הנכון. {{ד"מ|'''(117)'''|'''תרי תנאי אליבא דר' עקיבא'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''<big>ו</big>'''אליבא דר' עקיבא". {{ד"מ|'''(118)'''|'''בשמעתא דותיקין נפרשנה'''}} ויש בכת"י שגורסים: פה את המילה "'''בס"ד'''" אלא שרגילות לשון רבינו להשתמש במילים בעז"ה ולא בס"ד, ולכך נראה שצריך לגרוס בעז"ה, או לא לגרוס בכלל ככתה"י שאינם גורסים זאת. {{ד"מ|'''(119)'''|'''מדסתם הך משנה כותיה'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''מדתנא''' הך שמעתא כותיה". {{ד"מ|'''(120)'''|'''וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''ופ' איזהו''' מקומן". ואם אנו גורסים זאת, יש להגיה "ו[ב]פ' איזהו מקומן". {{ד"מ|'''(121)'''|'''וגם אין לפסוק וכו' מכח דתנן לה וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "מכח '''דתני''' לה וכו'". {{ד"מ|'''(122)'''|'''מיהו מדמוקמינן הכא'''}} ויש בכת"י שגורסים: "מיהו מד'''<big>א</big>'''וקמינן הכא". "מוקמינן" משמעותו "מכך שמעמידים אנו" בהווה, ו-"אוקימנן" משמעותו "מכך שהעמדנו" בעבר. ואפשר לקיים לשונית את שתי הגרסאות, אלא שבהמשך הדיבור נקט מוקמינן. {{ד"מ|'''(123)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''". {{ד"מ|'''(124)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה היה וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''" במקום "היה". {{ד"מ|'''(125)'''|'''היה מודה דהוי פסח עד חצות'''}} ויש בכת"י שגורסים בהתאם לשינוי הגרסא הקודם שהזכרתי: "[ו]מודה דהוי פסח עד חצות" בלא "'''היה'''" קודם, ועם תוספת ו' קודם "מודה" כפי שהגהתי. ובדפוס הישן גורס: היה מודה '''ר' עקיבא''' דהוי פסח עד חצות '''לכתחילה'''. {{ד"מ|'''(126)'''|'''ואפילו למ"ד'''}} ויש בכת"י שגורסים: ואפילו למאן '''דאית ליה'''. {{ד"מ|'''(127)'''|'''דמוקמינן בירושלמי'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''דמוקי''' בירושלמי". {{ד"מ|'''(127)'''|'''דמוקי ליה כוליה לג"ש'''}} ויש בכת"י שגורסים: "דמוקי ליה '''כולה''' לג"ש" בלשון נקיבה. והנראה יותר שאמר רבינו בלשון זכר, שחוזר על "העניין" או "הדברים שכתובים" שהם בלשון זכר. אך אם נרצה להעמיד את גרסת הנקיבה, א"כ יש להעמיד שהכוונה היא ל-"דמוקי כולה מילתא לג"ש" שהוא נאמר בארמית בלשון נקיבה, אך פירושו "לכל העניין" בלשון זכר. {{ד"מ|'''(128)'''|'''לימא ליום ולילה'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''ואימא''' ליום ולילה". אך אינו נראה, וזאת כיון ש-"אימא" משמעותו היא "אומר" שפחות מתאים לשונית לענייננו. לעומת "לימא" שפירושו "יאמר" שיותר מסתדר. {{ד"מ|'''(129)'''|בד"ה '''והני תנאי כהני תנאי'''}} ויש בכת"י שגורסים בד"ה: והני תנאי '''כי הני''' תנאי, והוא והוא. ==='''דף ט:'''=== {{ד"מ|'''(130)'''|'''וכן ריקנום מממונם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכן '''ריקנו אותם''' מממונם". וי"ג "ריקנו אותם '''מן''' ממונם". ופחות מסתבר שיאריך כל כך כשאפשר לקצר. {{ד"מ|'''(131)'''|'''ויש מהפכי וגרסי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: ויש '''מהפכי' וגורסי'''' שהוא בלשון עברי. {{ד"מ|'''(132)'''|'''כמו מצודת ים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו מצודת '''דגים'''" {{ד"מ|'''(133)'''|'''ולא נהיר[א] דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואין נראה, דלא''' שייך דגן למצולה שהיא עמקי '''מים'''. אלא שכת"י אלו לא בהכרח מכילות את כל השינויים הללו יחד, אלא רק חלק מן השינויים. {{ד"מ|'''(134)'''|'''מאימתי קורין את שמע בשחרין'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "את שמע '''בשחרית'''", וכך היא גרסתנו בגמ'. {{ד"מ|'''(135)'''|'''כדי שיהא ניכר בן הצבעים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כדי שיהא ניכר בן '''הצבועים'''". {{ד"מ|'''(136)'''|'''פירוש בין תכלת לכרתי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בין תכלת לכרת'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(137)'''|'''וכהאי גוונא איתא לקמן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכהאי גוונא '''איכא''' לקמן", ופחות מסתבר. {{ד"מ|'''(138)'''|'''אלא כי אנן קיימין'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אלא כי אנן '''קיימינן'''". {{ד"מ|'''(139)'''|'''כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''כר' שמעון דהוה מצוות עשה שהזמן גרמא'''" ובלא המילה "היא" לבסוף. {{ד"מ|'''(140)'''|'''עד שלא תנץ החמה, יעלה ויקרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "עד שלא '''יהא הנץ''' החמה, יעלה ויקרא". אך אינו נראה. {{ד"מ|'''(141)'''|'''מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאן דאמר '''כדי שיראה חברו''' ברחוק ארבע אמות". וי"ג "מאן דאמר כדי שיהא '''רואה חברו'''" בלא "את". {{ד"מ|'''(142)'''|'''מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''דקאי''' ייראוך עם שמש אתפלה", שהמילה "קאי" בתחילה במקום בסוף. {{ד"מ|'''(143)'''|'''ועם שמש משמע אחר זריחת השמש'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועם השמש משמע אחר '''הנץ החמה דהיינו אחר''' זריחת השמש". ולענ"ד היא אריכות לשון שאין בה צורך, ולכך פחות מסתברת גרסא זו בעיני. {{ד"מ|'''(144)'''|'''ופריך בגמרא ורמינהי מצותה עם הנץ החמה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ופריך בגמ' '''מהא דתנן''' מצותה עם הנץ החמה". {{ד"מ|'''(145)'''|'''מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבו ליה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''יהבי''' ליה". וההבדל בניהם הוא: ש-"יהבו ליה" הכוונה "מביאים לו" בלשון הווה, ו-"יהבי ליה" הכוונה "יביאו לו" בלשון עתיד, ואפשר לקיים שניהם. {{ד"מ|'''(146)'''|'''ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה'''}} ויש כת"י שגורס (וכן הוא בדפוס) בהיפוך: "'''ויוצא בה אחד משום לילה ואחד משום יום'''". {{ד"מ|'''(147)'''|'''איכא למימר דבעי לאשמועינן שאינו יוצא וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "איכא למימר דבעי '''לאשמעינן'''". אך כפי שכתבתי לעיל, "אשמעינן" הוא בלשון עבר ולכך אינו שייך כאן. {{ד"מ|'''(148)'''|'''ורבינו יעקב פירש'''}} ויש כת"י שגורס (וכן הוא בדפוס): "'''ורבינו תם''' פירש". אלא שנראה בעיני שראשוני בעלי התוס' לא נהגו להשתמש בכינויי שבח להזכיר את הקודמים להם, אלא נקטו בשמותם כפי שהם, ורק בדורות המאוחרים יותר של בעלי התוס' התחילו להשתמש בכינויים. אך אין לי ראיה ברורה לדבר. {{ד"מ|'''(149)'''|'''וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה'''}} ויש בכתה"י שגורסים בד"ה: "וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד '''הנץ''' החמה". {{ד"מ|'''(150)'''|'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''}} ויש בכתה"י שגורסים בד"ה: "כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום '''כולו'''". {{ד"מ|'''(151)'''|'''פירוש כויתיקין דווקא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''כעין''' ותיקין דווקא". {{ד"מ|'''(152)'''|'''והכי נמי משמע לישנא דבסמוך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והכי משמע לישנא דבסמוך" בלא המילה "נמי". {{ד"מ|'''(153)'''|'''משמע אפילו גדולי אומות העולם קאמר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "משמע אפילו גדולי '''מלכי''' אומות העולם קאמר". {{ד"מ|'''(154)'''|'''הויא תחילת פרשה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "הויא תחילת '''מזמור'''". וי"ג שניהם: "הויא תחילת פרשה והויא תחילת מזמור", ולענ"ד עירוב גרסאות הוא. ==='''דף י.'''=== {{ד"מ|'''(155)'''|'''שהיתה חביבה על דוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שהיתה חביבה '''לדוד'''". {{ד"מ|'''(156)'''|'''כלומר חתימה מעין פתיחה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כלומר '''שחותם''' מעין פתיחה". {{ד"מ|'''(157)'''|'''כמו אות[ם] שמתחילים וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכן יש הרבה''' שמתחילים" {{ד"מ|'''(158)'''|'''וכיוצא בהם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכן כיוצא בהם'''", אך לשונית פחות נראה בעיני. ואפשר שהיה כתוב "'''וכ<big>ל</big>''' כיוצא בהם" ונשתבש. {{ד"מ|'''(159)'''|'''הני תרי עובדי [ד]הוו וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והני תרי '''ענייני''' [ד]הוו וכו'", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(160)'''|'''[ד]הוו בחד עניינא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהוו '''<big>כ</big>'''חד עניינא". {{ד"מ|'''(161)'''|'''בתחלת מלכותו לפי פשטו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בתחלת מלכותו לפי '''פשוטו'''". {{ד"מ|'''(162)'''|'''דכתיב וישמעו פלשתים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''<big>כ</big>'''דכתיב וישמעו פלשתים". {{ד"מ|'''(163)'''|'''דכתיב בדברי הימים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''<big>כ</big>'''דכתיב בדברי הימים". ==='''דף י:'''=== {{ד"מ|'''(164)'''|'''אל אלישע כדי שיחיה את בנה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''אצל אלישע כשהחיה את בנה'''". {{ד"מ|'''(165)'''|'''אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה.'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל '''ב'''ענין הזה הכירה בו מתחלה", אך אינו נראה לענ"ד. {{ד"מ|'''(166)'''|'''ובירושלמי פליגי בה אמוראי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ובירושלמי דפרקין פליגי בה תרי אמוראי'''". {{ד"מ|'''(167)'''|'''אלא מהלכים עקב בצד גודל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אלא '''מהלך''' עקב בצד גודל". וי"ג "אבל '''הולכים''' עקב וכו' ". {{ד"מ|'''(168)'''|'''שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שהיה נוטל שתי יריכות '''של''' שור הגדול". {{ד"מ|'''(169)'''|'''שלא להראות כחו עשה כן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שלא להראות כחו '''היה עושה''' כן". {{ד"מ|'''(170)'''|בד"ה '''יותר מן הקורא בתורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "יותר '''מעוסק''' בתורה". {{ד"מ|'''(171)'''|'''דלתלמוד תורה בעידן ק"ש'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''דת'''למוד תודה בעידן '''ד'''ק"ש". {{ד"מ|'''(172)'''|בד"ה '''מתני'. בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''בערב יטו ויקראו'''" בלבד. וניכר שנשמטו כמה מילים מלשון דיבור המתחיל הזה. ==='''דף יא.'''=== {{ד"מ|'''(173)'''|'''מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל וכו''''}} ויש בכתה"י שמוסיפים: <big>"</big>מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום '''שהוא אסור בדברי תורה''', מכלל וכו'<big>"</big>. {{ד"מ|'''(174)'''|'''אמאי לא מוכח מהך ברייתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אמאי לא מוכח '''מהאי''' ברייתא". {{ד"מ|'''(175)'''|'''מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי] מבכל התלמוד '''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל '''תלמודא'''" (המילה "טפי" כפי שמוספת כאן, היא הגהה מסברא על פי גרסת תוס' הרא"ש. ועיין בהערה שכתבתי על כך). {{ד"מ|'''(176)'''|'''כמו שאנו אומרים לקמן וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו שאנו '''רואים''' לקמן" או "'''רואים אח"כ'''". {{ד"מ|'''(177)'''|'''ועל כן פירש רבינו יעקב דלאו אדלעיל קאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועל כן פירש רבינו יעקב '''דלא קאי אדלעיל'''", וכן הוא בגרסת תוס' הרא"ש. {{ד"מ|'''(178)'''|'''שאומרים בברכת הזן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שאומרים בברכת '''המזון'''", ואפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(179)'''|'''מאותן ברכות שמונה בתוספתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאותן ברכות '''ששונה''' בתוספתא". {{ד"מ|'''(180)'''|'''אבל צרכי צבור שרי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל צרכי צבור '''שרו'''". {{ד"מ|'''(181)'''|'''וכן אל יוציא עצמו מן הכלל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכמו''' אל יוציא עצמו מן הכלל". {{ד"מ|'''(182)'''|'''ורוב שבאל תעשה כגון אלו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ורוב '''שב ואל''' תעשה כגון אלו". ולגרסת "שבאל" המשמעות היא: ורוב שבאותם מימרות שנאמר בהם "אל". ולגרסא השניה הכוונה: רוב אותם מימרות שנאמר לנו בהם "להימנע ולא לעשות". {{ד"מ|'''(183)'''|'''דהא צרכי רבים דכל ישראל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהא צרכי רבים '''של כל''' ישראל". {{ד"מ|'''(184)'''|'''שפיר דמי, כדפרישית'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שפיר דמי, '''כדפרישנא'''". ונראה לענ"ד לפי מה שראיתי על פי דברי הראשונים, שלשון "כדפרישית" חוזר על מה שנאמר על ידו באותו המאמר, ולשון "כדפרישנא" חוזר על דבר שנאמר על ידו במקום אחר. וזה על פי רוב המקרים שמצאתי, אלא שיש מקרים (מועטים יותר) שאינם כך. ואפשר שבאותם מקרים טעו המעתיקים בין "כדפרישנא" ל-"כדפרישית", כיון שלא מצאו טעם לחלק ביניהם. {{ד"מ|'''(185)'''|'''ולעולם לא תמצא שיסד וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ולעולם לא תמצא '''שפייט'''". {{ד"מ|'''(186)'''|'''שום קרובה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שום '''קרובץ'''". {{ד"מ|'''(187)'''|'''ומצינו בפסיקתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ומצאתי''' בפסיקתא", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(188)'''|'''ובההיא שעתא תיקן קרובות וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ובההיא שעתא '''פייט''' קרובות". {{ד"מ|'''(189)'''|'''ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ושוב נעשה תלמיד חכם '''כדאמרינן''' התם". {{ד"מ|'''(190)'''|'''מ"מ משמע שמקרית ספר היה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מ"מ '''תלמד''' שמקרית ספר היה". {{ד"מ|'''(191)'''|'''אבל שלש ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו'''}} ויש בכתה" שגורסים: אבל שלש '''אחרונות''' צרכי רבים דכל ישראל נינהו". אלא שאינו מסתדר עם המשך הדברים שאומר: "ולפיכך האריכו '''בהם''' בקדושת היום", וזה בודאי חוזר על הראשונות. ואם בכל זאת נרצה לקיימו, נצטרך להשמיט את המילה "בהם", ונאמר שטעות סופר היא. {{ד"מ|'''(192)'''|'''וחג הפסח תחלה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: וחג המצות תחלה. ==='''דף יא:'''=== {{ד"מ|'''(193)'''|בד"ה '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפך: כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ואכן קיימת גרסא כזו בכתה"י של הגמ'. {{ד"מ|'''(194)'''|'''ואם לא היה המנהג שלא לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואם היה''' המנהג שלא לברך", אלא שאין לו הבנה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(195)'''|'''אבל בשביל שנוהגים שלא לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל בשביל '''שהם נוהגים לברך'''" בהתאם לגרסא הקודמת, ואף הוא אין לו הבנה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(196)'''|'''חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''חולק הוא בזה התלמוד שלנו על הירושלמי'''". {{ד"מ|'''(197)'''|'''וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו'''}} ויש בכתה"י שגורסים בסימני מחיקה: "וצריך לחזור ולברך '''אפי'''' לתלמוד שלנו" ואפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(198)'''|'''ותדיר דעתם לחזור [א]ל הלימוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ותדיר דעתם לחזור '''עוד ללמוד'''". {{ד"מ|'''(199)'''|'''והשיבני כי כל מצות סוכה וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים בסימני מחיקה: <big>"</big>והשיבני '''על''' כל מצות סוכה וכו'<big>"</big> ופחות נראה, אלא שאפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(200)'''|'''כגון שינה וטיול ושינון'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כגון '''בשינה ושינון וטיול'''". {{ד"מ|'''(201)'''|'''ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואפי' הסיח דעתו '''משינה והלך'''". {{ד"מ|'''(202)'''|'''מתוך המנהג שלא יצטרך לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מתוך המנהג '''שאין צריך''' לברך". {{ד"מ|'''(203)'''|'''כמו באותם הימים שלא היה משכים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו באותם הימים '''שהשכים'''", ואין לו הבנה. {{ד"מ|'''(204)'''|'''שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שכמו שהקורא בתורה מברך '''על''' התורה". {{ד"מ|'''(205)'''|'''כמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו '''אשר נתקנה''' ברכת אשר בחר בנביאים טובים". {{ד"מ|'''(206)'''|'''כך השיב רבינו יעקב'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כך השיב '''רבי'''", והיינו רבינו יעקב שהיה רבו של ר"י הזקן שהוא רבו של רבינו. ומשפט זה אמרו ר"י הזקן. אך לגרסא שכתבתנו בפנים הדיבור, צ"ל שמילים אלו אמרם רבינו יהודה שירליאון, דהיינו שכך השיב רבינו יעקב לשאלתו של ר"י. {{ד"מ|'''(207)'''|'''כגון ברכות של הבדלה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כגון '''ברכת ההבדלה'''". {{ד"מ|'''(208)'''|'''ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע"ה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה '''בס"ד'''". אלא שפחות נראה בעיני לגרוס כך, כיון דדרכו של רבינו לומר "בע"ה" ולא "בס"ד" למעט מקום אחד, וגם שם יש גרסאות בכתה"י שאין גורסות זאת. {{ד"מ|'''(209)'''|'''קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "קראה '''וגם''' אנשי משמר '''וגם''' אנשי מעמד", אלא שה-"וגם" הכתוב שם נראה כמו "עם". וכנראה שבאמת היה כתוב "עם" ונשתבש ל-"וגם" מחמת הדומי של המילים מצד מראה הכתיב יד. ואכן כך גורס רש"י אצלנו: "'''הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא וכו''''". {{ד"מ|'''(210)'''|'''גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים כפיהם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "גבי ג' פעמים ביום '''הכהנים נושאין''' כפיהם" בהיפוך לשון. {{ד"מ|'''(211)'''|'''דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש כדפרישית'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש '''כדפרישנא'''", אלא שכפי שכתבתי לעיל נראה ש-"כדפרישנא" חוזר על דברים שנאמרו במקום אחד, ו-"כדפרישית" על דברים שנאמרו באותו מאמר. ולכך יותר נראית בעיני הגרסא שבחרתי. {{ד"מ|'''(212)'''|'''יברכו העם ברכת נהנים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וברכו את העם''' ברכת נהנים. ==='''דף יב.'''=== {{ד"מ|'''(213)'''|'''והשתא דלא איפשיטא בעיא וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והשתא דלא איפשיטא" בלא המילה "בעיא". אלא שבכל בעלי התוס' הן שבדף והן המקבילים אכן גורסים זאת (אמנם בשינוי לשון מעט, '''בעיין''') בענין זה. {{ד"מ|'''(214)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כל ברכה '''שאין מלכות עמה'''". {{ד"מ|'''(215)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כל ברכה שאין בה מלכות '''שמים'''" בסימני מחיקה. וכן נוקטת גרסא זו בכל הדיבור, את המילה "שמים" בסמוך למילה "מלכות" בדומה לכאן, עם סימני מחיקה. {{ד"מ|'''(216)'''|'''ששליח צבור אומר בכל ערב שבת'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''שאומר ש"ץ''' בכל ערב שבת". {{ד"מ|'''(217)'''|'''דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהאל הקדוש שאין כמוהו '''זו היא''' (וי"ג '''זהו''') מלכות". ==='''דף יב:'''=== {{ד"מ|'''(218)'''|'''רבי זעירא אמר ובלבד במודים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''(ו)ר' אלעזר אומר''' ובלבד במודים". והקפתי את האות וא"ו שקודם '''רבי אלעזר''', כיון שהיא אינה מתיישבת יפה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(219)'''|'''(בפרק קמא דברכות ירושלמי)'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''בירושלמי דפ"ק דברכות'''". ואף גרסא זו נראית מיותר. {{ד"מ|'''(220)'''|'''אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: '''ואף ר' יוחנן הוה מעבר''' בלא דברי ר' אמי. וישנם עוד גרסאות אבל משובשות הן. {{ד"מ|'''(221)'''|'''אמר ר' חייא בר בא [<small>^י"ג אבא</small>]'''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>'''ו'''רבי חייא בר אבא וכו'<big>"</big>. ולגרסא זו רבי חייא לא תיקן דבריו של ר' אמי, אלא הירושלמי מעיד שר' חייא בא אבא עצמו לא היה מעביר אלא גוער בלבד. {{ד"מ|'''(222)'''|'''לא הוה מעבר אלא גער'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''לא היה מעבירו אלא גער ביה'''", ופחות נראה. {{ד"מ|'''(223)'''|'''זקיף כי חיויא'''}} בהתאם לשינויי הגרסאות שיש ביחס למילה "כחיזרא" שיש גורסים "כי חיזרא", מסתבר לומר שגם כאן היית גרסא שגורסת "כחיויא" במילה אחת, ואכן לפנינו בגמ' מופיע במילה אחת. {{ד"מ|'''(224)'''|'''שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>שדרו של אדם '''לאחר שבעים שנה''' וכו'<big>"</big>, ואינו נראה שהרי הגמ' שמה נוקטת מספר דברים שמשתנים לאחר שבע שנים, וביניהם שדרו של האדם. וכן אינו נמצא גרסא כזו בכל כת"י של הגמ'. {{ד"מ|'''(225)'''|'''ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר '''דיצא דיעבד'''". {{ד"מ|'''(226)'''|'''ולרבי אלעזר אין צריך לאומרו אפילו לכתחילה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ור' אלעזר לא [<small>^י"ג אין</small>] מצריך''' לאומרו אפילו לכתחילה". {{ד"מ|'''(227)'''|'''פוסק התלמוד כרבה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "פוסק '''תלמודא''' כרבה", ואינו נראה. {{ד"מ|'''(228)'''|'''דמשנה ממטבע הברכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''לפי [<small>^י"ג מפני</small>] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות'''". {{ד"מ|'''(229)'''|'''ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואם ספק בידו אם הזכיר אם '''לא הזכיר'''". וי"ג "ואם '''ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו'''". {{ד"מ|'''(230)'''|'''אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפך: "אמר רבי יוחנן '''חזקה כל שלשים יום'''". {{ד"מ|'''(231)'''|'''וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם]'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם] הוא הדין". וברור שהמילים "הוא הדין" האחרונות מיותרות הן. ולכך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, ומי שגורס "הוא הדין" בתחילה, אינו גורס בסוף. ומי שגורס בסוף, גורס בתחילה <big>"</big>'''וכן''' לכל הדברים וכו'<big>"</big>. {{ד"מ|'''(232)'''|'''ובספר הרב יצחק אלפסי ז"ל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בספר '''הרב אלפס'''" וי"ג בקיצור "בספר '''הרי"ף'''". ואף גרסתנו היא פתיחת ראשי התיבות של הקיצור "ריא"ף". {{ד"מ|'''(233)'''|'''ראיתי שפוסק שצריך לומר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ראיתי שפוסק לומר" בלא המילה "צריך". {{ד"מ|'''(234)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואת שבת קדשך '''קבעת''' הודעת להם" וברור שמיותר הוא. אך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, שיש גרסא הגורסת ואת שבת קדשך "'''קבעת להם'''" ויש שגורסת "'''הודעת להם'''". והסגרא המסתברת יותר לענ"ד היא "הודעת להם", מכיוון שהיא בדומה ללשון הפסוק. {{ד"מ|'''(235)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפוך: "ואת שבת קדשך '''להם הודעת'''". {{ד"מ|'''(236)'''|'''א"ר אלעזר בר אבינא וכו' שנאמר על הר סיני ירדת וגו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "א"ר אלעזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות" ולא ממשיך מהמילה "שנאמר" עד וגו'. ומ"מ כמו שכתבתי שם בהערה, כפי הנראה עירוב גרסאות יש כאן בכל מקרה, שהלא רבי אמר כבר את אותם דברים קודם לכן. {{ד"מ|'''(237)'''|'''אמר הקב"ה, אם אתה מעיד על חברך עדות שקר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אמר הקב"ה, אם '''אם העדות''' על חברך עדות שקר. ואולי נתכוון לכתוב ״העדת״, או שהוגים זאת הָעֵדוֹתׇ ב-ה' חסרה. {{ד"מ|'''(238)'''|'''זו מינות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "זו '''בידוסות'''", וברור ששיבוש הוא, אלא שאפשר שהשיבוש הזה מבוסס על גרסא אחרת בדברי רבינו. שכפי הנראה בגרסאות כת"י ישנות יותר היית גרסא שגורסת "זו אפיקורסות", ונשתבשה במהלך השנים ל"בידוסות" מכח ריבוי העתקות. {{ד"מ|'''(239)'''|'''והאי נמי בכלל עבודה זרה הוא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והאי נמי בכלל עבודה אלילים (או עבדות כוכבים)". וכעין זה בכל מקום שמוזכר עבודה זרה. {{ד"מ|'''(240)'''|'''אבל רבנן סבירא להו '''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל רבנן '''סברי'''". {{ד"מ|'''(241)'''|'''ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן לעיל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועיקר גאולה היתה ביום '''כדאמר''' לעיל", ואינו נראה בעיני. ==='''דף יג.'''=== {{ד"מ|'''(242)'''|'''לפי שהדוב עז יותר וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>'''שדוב הוא''' עז יותר וכו'<big>"</big>, ובלא המילה "לפי" בתחילה. {{ד"מ|'''(243)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ובכך מישב רבי '''הא דאמרינן''' בריש ע"ז". {{ד"מ|'''(244)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בריש עבודה כוכבים (או אלילים)". וכן הוא בכל מקום שמזכירים עבודה זרה בדברי רבינו. {{ד"מ|'''(245)'''|'''והשתא אתי שפיר, לפי שדוב הוא בעל תחבולות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והשתא אתי שפיר לפי '''שהדוב''' בעל תחבולות", ובלא המילה "הוא". {{ד"מ|'''(246)'''|'''ויש מפרשים, דבר קפרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ויש '''לפרש''' דבר קפרא", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(247)'''|'''ואידך, לא דמי לאו דנותר דחשיב ניתק לעשה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה", ופחות מתיישב מבחינה הבנתית. {{ד"מ|'''(248)'''|'''אי סבר לה לדר' אלעזר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אי סבר לה '''דר' אלעזר'''" בלא ל' קודם, ופחות מתיישב מבחינה לשונית. == אודות המהדורה == ע"פ דף הויקיפדיה של [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F רבינו יהודה שירליאון], <big>'''ר"י שִׂירְלֵיאוֹן'''</big> נולד בשנת ד'תתקכ"ו לבריאה שהיא שנת 1166 למנינם לערך, ונפטר בשנת ד'תתקפ"ד לבריאה שהיא שנת 1224 למנינם לערך. ודבריו כאן הינם בני כ800 שנה. ועיין עוד בדף הויקפדיה הנ"ל עליו. גרסא זו של תוספות רבינו יהודה שירליאון הוגהה ותוקנה ע"פ כתבי יד, וכן מדפוס ישן המבוסס על כתב יד, ובהתאם ללשון תוספות הרא"ש וספרי בעלי תוס' אחרים שלשונם זהה או דומה לדברי רבינו בהרבה מאוד מהפעמים. וכן מעט מן הסברא. ובכל מצב השתדלנו להביא את גרסאות כתבי היד המקוריות בהערות כדי לצאת ידי חובה על צד שטעינו. '''מקורות הדברים לתוספות ר"י שירליאון שכאן הם:''' # מ-ספר ברכה משולשת שנדפס בוארשא בשנת תרכ"ג לבריאה על שם "ברכת משולשת" או "ברכה משולשת" כפי שהרגילים לקרוא לו היום (שהוא נכתב ע"פ כתיב יד מירושלים, שיש אומרים שהוא הכתיב יד שקיים כיום בספריה הלאומית של ישראל). ודברי רבינו הנזכרים שם נכתבו בשם תוס' ר"י החסיד בטעות. # וכן ממאמר "השלמת תוס' ר"י למסכת ברכות" שהובאו בירחון "סיני" של מוסד הרב קוק, כרך ל"ז מעמ' פ"ז ואילך שנדפס בשנת תשט"ו לבריאה מדף ב' עד דף ח' (שהוא פיענוח כתיב היד של הספריה היהודית התיאולוגית בניו יורק) שמטרתו להשלים את הדפים החסרים מספר ברכה משולשת. # וכן מ-ספר תוס' ר"י שירליאון (שהוא פיענוח כתיב יד אוקספורד) הוצאת האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, שנדפס בשנת תשכ"ט ע"י דפוס "יד הרב הרצוג". # ובעיקר מכתבי היד של דברי רבינו מאוקספורד, ניו יורק, איטליה, גרמניה וירושלים, שמאוחר יותר מצאתים בספריות דיגיטליות שונות. ---- 5pn6tg8l78yke3ijvic8gxumn8ads5t 3016265 3016202 2026-05-13T06:59:36Z Ori0749 35920 /* דף ז. */ 3016265 wikitext text/x-wiki <center><big>'''<big><big>מסכת ברכות</big></big>'''</big></center> <center>רעיון מוסרי: כל הגמרות מתחילות תמיד מדף ב' ולא בדף א'. למה? לומר לך שלא משנה כמה למדת, דע לך שאפי' את דף א' עדיין לא למדת.</center> == <center><big>'''פרק ראשון'''</big></center> == == דף ב' == ===[[ברכות_ב_א|דף ב'''.''']]=== '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=3&fs=0 ראה כאן]''' V++_ '''עד סוף האשמורת הראשונה'''. יש לומר, דבהכי פליגי. ר' אליעזר סבר בשכבך [כל זמן שעוסקים]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. וטעם הגהה זו, כיון שהמילה "'''בשכיבה'''" המובאת כאן בכתה"י השונים (הנראית מיותרת בלא הגהה) נמצאת גם בלשון תוס' הרא"ש, ודברי תוס' הרא"ש על מסכתנו הלא מושתתין על פי רוב על דברי רבינו כמו שניכר בהרבה מדיבוריו. ולכך צ"ל שהיה כתוב בדברי רבינו כפי הכתוב בתוס' הרא"ש, ונשמטו בטעות מילים אלו (שהוספתי) מכתה"י השונים. ותורף דברים אלו יהיה בנין אב לכל מקום שהוגה על ידי מלשון תוס' הרא"ש.}}} בשכיבה, דומיא דובקומך דלא משמע כולי יומא אלא כל זמן שעוסקים בקימה. ורבן גמליאל סבר האי כמשמעו והאי כמשמעו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(א)]]}}. '''כל הנאכלים ליום אחד'''. בגמ' קאמר <small>{[[ברכות_ט_א|לקמן ט'''.''']]}</small> ואילו אכילת פסחים לא קתני. פירוש, בכלל הני [דאינן]^{{{הערה|ע"פ הגהותיו של הרב ניסן זק״ש המגיה על ספר תוספות רבינו יהודה שירליאון (ומעתה כל פעם שאזכיר הגהותיו, אזכירו בתור "המגיה"), ובכת״י השונים חסר. ובהתאם לכך הקפתי האות ד׳ שבתחילת המילה שאחרי כן ע"מ להתאים הלשון למבנה המשפט.}}} (ד)נאכלים ^{{{הערה|לא שייך ע"פ מה שהגהנו לפני כן.}}}(אינו) אלא עד חצות. ואם תאמר אמאי, [דילמא הוי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש בדף ט' ע"א, בד"ה '''ואילו אכילת פסחים וכו''''. אך בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דאי'''", ואינו מובן לפי עינינו. ואולי התכוון המעתיק לכתוב "'''דא"י'''" (או כל כעין זה) שהוא קיצור אותיות תחילה וסוף של "'''דילמא הוי'''" , ושובש אח"כ מריבוי העתקות.}}} בכלל הנאכלים ליום אחד וכו', דהכי אמרינן בפסחים <small>{[[פסחים_ע_א|ע'''.''']]}</small> ^{{{הערה|לפנינו בפסחים שם כתובה הלשון אחרת, וז"ל הגמ': '''דתניא בן תימא אומר, חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו'''', וכן הוא ברוב כתה"י הישנים (ובמעט מהם כתוב "ואינה נאכלת אלא ללילה", ולגרסה זו ליתא לקושית רבינו ["המגיה"]). ואפשר שהיית לפני רבינו גרסא אחרת, או שרבינו גרס כמותנו אלא שכתב את תוכן כוונת הדברים ולא את הלשון הנאמרת שם. וראה עוד בגמ' פסחים דף פט ע"א, שביחס לפסח נאמר שם בלשון "'''דאילו פסח ליום ולילה וכו''''", וכך היא הגרסא בד"ה שבתוס' שם וברוב כתה"י הישנים (ועל הגמ' הזו מקשים תוס' שם את קושית רבינו שבכאן). ובתוס' שאנץ גרס שם "דאילו פסח '''נאכל''' ליום ולילה", ושם הקשה קושית רבינו ותירץ אחרת. ע"ש. ולפי הצד שאמרנו שרבינו הביא בדיבור זה את תוכן כוונת הדברים ביחס לפסח אך לא גרס כך בפועל, א"כ מה שאמר בסוף דבריו "'''ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום'''" צ"ל שחוזר על הדברים הנ"ל שנאמרו בדף פ"ט ע"א, דבדברים שנאמרו בדף ע' ע"א לא הוזכר לא יום ולא לילה ביחס לפסח. ועוד אפשר שכוונתו למה שהזכיר יום ביחס לחגיגה הנאכלת עמו ודכוותה גבי פסח, ושפיר מוקמינן ליה אדף ע' ע"א.}}}מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה נאכל[ת]^{{{הערה|תוקן ללשון נקיבה, דחגיגה נקיבה היא.}}} וכו'^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ב)]]}} ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דהתם קאמר יום ולילה שעיקר אכילתו בלילה, ולא נקט יום אלא לפי שנשחט ביום. אבל הכא שלא הזכיר כלל לילה, משמע^{^{{{שוליים|'''(1)'''}}}} דלא מיירי כלל בפסח. ועוד דהכא איכא למטעי והתם ליכא למטעי^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ג)]]}}, ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום. '''נתני דשחרית ברישא'''. שעקר [המצוות]^{{{הערה|הוגה בהתאם ללשון תוספות הרא"ש (המגיה), אך בכתה"י השונים כתוב כאן "שעקר '''מצותה''' ביום". ולא נהירא לי, דהלא ק"ש של ערבית עיקרה בלילה ושל שחרית עיקרה ביום, ואין עדיפות לשל יום על פני של לילה. והמשך הדברים שכתב '''ובקרא נמי הקדים וכו'''' אינו נתינת טעם למה שכתב לפני, אלא סיבה נוספת. דאם נאמר שהוא נתינת טעם, היה לו לומר "'''<big>ד</big>'''בקרא הקדים וכו'".}}} ביום. ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לשל בין הערבים <small>{[[במדבר_כח_ד|במדבר כ"ח, ד']]}</small>. '''בשחר מברך שתים לפניה וכו''''. בירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ"א, ה"ה]]}</small> מפרש טעמא על שם שבע ביום הללתיך <small>{[[תהלים_קיט_קסד|תהילים קי״ט, קס״ד]]}</small>. ואותה ברכה של ישתבח אחר פסוקי דזימרא נתקנה. וכן [לפניהם]^{{{הערה|ע"פ הגהות הרב זבולון זק"ש שהגיה על פיענוח כת"י ניו יורק במאמר "השלמת תוס' ר"י למסכת ברכות" (הובא בירחון "סיני" של מוסד הרב קוק כרך ל"ז מעמ' פ"ז ואילך. ומכאן ואילך כל מקום שאזכיר הגהותיו אקראם בשם "הגהות סיני"). וטעם ההגהה, שבכת"י ניו יורק כתוב כאן '''לפני''', ושיער ב-"הגהות סיני" שכנראה היה כתוב: '''לפני'''' (קיצור של '''"לפניהם"''') והושמט הגרש.}}} ברוך שאמר נתקנה ברכה לפתיחה. אבל פסוקים שלפני יראו עינינו והברכה [לא נתקנו]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הסמ"ג עשין מצוה י"ט, ע"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''נתקנה'''" בלבד בלא המילה "'''לא'''" קודם, אך אינו מסתדר לפי עינינו. ואף שבלשון הסמ"ג כתוב "'''לא נתקנה'''" בלשון יחיד, הנראה יותר שיש להגיה אף בלשון הסמ"ג '''"נתקנו"''' בלשון רבים, שהלא מדבר הוא על הפסוקים והברכה יחד שהם רבים.}}} בימי חכמי התלמוד, [אלא]^{{{הערה|כך הנראה לענ"ד, וכן יש שהגיהו זאת על לשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים אינו.}}} לפי שאנו סוברים תפלת ערבית רשות כמו שנפרש {לקמן כז''':''', ד"ה ורב אמר}, ^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן ניכר מלשון המשפט ומלשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]לפי שבתי כנסיות שלהם [היו אז]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"אז היו"''' בהיפוך לשון, ואינו נראה.}}} רחוקים מבתיהם ולא היו יכולים לאחר עד [אחר]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים חסר.}}} תפלת ערבית, תקנו להם אותם פסוקים שיש בהם שמונה עשרה אזכרות כנגד ברכות של שמונה עשרה, והברכה אח"כ לשבח בעלמא. וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ד)]]}}. '''והא קמ"לן דכפרה לא מעכבא'''. ואם תאמר מאי קמל"ן, משנה שלימה היא בנגעים ומייתי לה בפרק הערל ביבמות <small>{[[יבמות_עד_ב|עד''':''']]}</small> טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. ואומר רבי^{{{הערה|בכת"י ניו יורק ובעוד כת"י אחרים הגרסא כאן היא '''ואומר ר'''' (קיצור של "רבי"), אך בכת"י אוקספורד הגרסא כאן היא '''"ואומר רבינו"'''. והיותר נראה לענ"ד כגרסת כת"י ניו יורק והשאר, דהלא רבינו מדבר כאן בשם רבו המובהק, ודרכם של בעלי התוס' היה לקרוא לרבם המובהק בשם "רבי" סתם. ובלשון "רבינו" לעומת זאת, השתמשו בהזכירם דברי גדולים אחרים שאינם רבותיהם המובהקים. ועיין עוד מה שכתבתי בהערה האחרונה בדיבור זה.}}}, כיון שאינו מאריך בלשונו, אשמועינן חידוש אגב אורחיה אע"פ ששנוי [במשנה]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''במשמ''''" או '''"במשמע"''' תלוי בכת"י, אך ניכר שטעות סופר הוא.}}} אחרת. וכן בפרק נערה בכתובות <small>{[[כתובות_מח_א|מח'''.''']]/[[כתובות_מח_ב|מח''':''']]}</small> לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה, לאפוקי ממשנה ראשונה וכו'. ואע"פ שהיא משנה שנויה בפרק אע"פ <small>{שם [[כתובות_נז_א|נז'''.''']]/[[כתובות_נז_ב|נז''':''']]}</small>, [בית דין של אחריהם]^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ גרסת המשנה שם. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''כדי שהם ברשות אביהם'''" בשיבוש.}}} אמרו עד שתכנס לחופה. וכן יש בריש [יבמות]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"בריש ב"מ"''', וכן הוא בתוס' הרא"ש בברכה משולשת. אך הנראה שהגרסא הנכונה היית '''יבמות''' ונשתבש, וכך אכן הגיהו בלשון תוס' הרא"ש שם. וטעם הדבר, כיון שאם נאמר שגורסים "בריש ב"מ", בהכרח פירושו הוא בתחילת פרק "ב' מידות" וכוונתו לסוגיא במנחות בדף צג ע"א. וא"כ קשה, דהלא הוא אינו בראש הפרק אלא בסופו. ועיין עוד במנחות בדף הנ"ל בתוס' ד"ה "'''הכל'''" שדנו שם בנידון דידן, ושם הזכירו את הראיות שהביא רבינו. וכשהזכירו ראיה זו שאנו דנים בה, כתבו זאת בלשון: "'''וכן בריש יבמות'''" בדומה ללשון רבינו, וא"כ מוכח שכך יש לגרוס גם כאן. וע"ש בתוס' הנ"ל בביאור הראיה מריש יבמות.}}} <small>{[[יבמות_ג_א|ג'''.''']]}</small> כדפי' בתוספות. מ"ר^{{{הערה|"המגיה" פירש זאת בתור '''"מפי רבי"'''. וכן מצינו בברכות דף נא''':''' בתוס' ד"ה "והלכתא בכולהו", את הלשון: '''מפי רבי משה הלברט'''. וכפי שאמרתי לעיל שכשמשתמשים בעלי התוס' בלשון זו, בדרך כלל מתייחסת היא לרבם המבוהק. וכשמדברים על שאר גדולים שאינם רבותיהם המובהקים, מתייחסים אליהם בעלי התוס' בדרך כלל בתור "רבינו פלוני בן פלוני" או "רבינו פלוני אלמוני", אלא א"כ יש להם שם מיוחד כעין "השר מקוצי" שאז מזכירים אותו בשמו המיוחד לו. והכוונה כאן בדברי רבינו היא, לרבינו יצחק הזקן (אחיינו ותלמידו של רבינו תם) ששמו מוזכר בתוס' שבדף בתור "ר"י" בקיצור. והוא היה דודו ורבו המובהק של רבינו.}}}. '''ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא'''. פירש רש"י ביאת שמשו, שקיעת החמה^{{{הערה|לפנינו ברש"י חסר, וקיים הוא בדפוס שונצינו-פיזרו עם עוד כמה דיבורים החסרים לפנינו. וכפי הנראה הושמטו בטעות בדפוסים מאוחרים (המגיה).}}}. דילמא ביאת אורו הוא, שיאור^{^{{{שוליים|'''(2)'''}}}} יום השמיני ויטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ואין נראה לרבינו שמואל דהוי ביאת אורו זריחת השמש, שלא מצינו ביאה אלא לשון^{^{{{שוליים|'''(3)'''}}}} שקיעה, דכתיב כי בא השמש <small>{[[בראשית_כח_יא|בראשית כ"ח, י"א]]}</small>, עד בא השמש <small>{[[שמות_כב_כה|שמות כ"ב כ"ה]]}</small>, ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ <small>{[[בראשית_יט_כג|בראשית י"ט, כ"ג]]}</small>. ^{^{{{שוליים|'''(4)'''}}}}ועוד, לבני מערבא דפשטי ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוספות הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"די ברייתא"''' בשיבוש, או "'''ברייתא'''" בלא מ' בתחילה, תלוי בכת"י.}}}[מ]ברייתא דלאו ביאת אורו הוא אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא, ממתניתין משמע הכי, דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהיינו ערבית. ע"כ פירש רבינו שמואל, ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא שנשקעה כל השמש ברקיע לגמרי, [ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו.}}} דנטהר ב[ו]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"בא"''', ואינו מובן.}}} שמשו. דילמא ביאת אורו הוא, תחילת שקיעתו של שמש שנכנס ברקיע ואין למטה אלא צל, והוא תחילת כניסתו ברקיע, ועדיין יש לו שהות חמשה מילין <small>{[[פסחים_צג_ב|פסחים צג''':''']]}</small> עד שיהיה כולו ברקיע [ויגיע]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד או כל כעין זה כיון שהלשון מרגשת חסרה, אך המגיהים הגיהו אחרת ולא נראה בעיני. ובכתה"י השונים אינו, ועיין עוד בהערה הבאה.}}} צאת הכוכבים^{{{הערה|הוסיף "המגיה", שאפשר שהמילים "'''צאת הכוכבים'''" שבכאן הם בעצם תוספת מאוחרת שנשתרבבה לתוך דברי רבינו, שהלא אינם קיימים בלשון תוס' הרא"ש שדבריו מושתתים על דברי רבינו.}}}. ומאי וטהר טהר גברא, כדאשכחן קרא[י]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} טובא וטמא עד הערב וטהר <small>{[[ויקרא_יז_טו|ויקרא י"ז, ט"ו]]}</small>. ומשני, '''אם כן לימא קרא ויטהר'''. אע"ג דבדוכתי טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר <small>{[[ויקרא_טו_יג|ויקרא ט"ו, י"ג]]}</small>, האי דאיכא למטעי הוה ליה למכתב ויטהר. והשתא פשטינן שפיר במערבא מברייתא דצאת הכוכבים [דטהר]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס כאן, כיוון שהלשון '''"דהיינו טהר יומא"''' כמו שהיא מרגשת חסרה ביחס למבנה המשפט. ובהתאם להגהתי, הקפתי את האות ד' שבמילה שאחר כך בכדי להתאים הלשון למבנה המשפט. ובכתה"י השונים אינו.}}} (ד)היינו טהר יומא. ואע"ג דביאת אורו משמע כיסוי הגלגל, מ"מ ביאת שמש דקרא היינו שקיעת השמש לגמרי. ובערוך <small>{[[ספר_הערוך/אות_א#אר(1)|ערך אֹר (אור א')]]}</small> פירש כפירוש רבינו שמואל [אלא]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. ובגרסת כתה"י השונים כתוב כאן "'''אך'''", ואינו נראה.}}} שמהפך הגירסא, שגורס^{^{{{שוליים|'''(5)'''}}}} ביאת אורו במקום ביאת שמשו^{{{הערה|והיא גרסת הגאונים (המגיה).}}}. ---- ===ביאורים=== '''א.''' כתב הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות ק"ש פ"א הי"ג, שיש שואלין מדוע לרבן גמליאל יש שינוי בדרשת הפסוקים. שבשכבך משמע כל זמן ששוכבים במיטתם דהיינו כל הלילה, ולעומת זאת ובקומך מפרש שהכוונה רק בשעה שעוסקים בקימה, ולא כל זמן שהם בתקומה דהיינו כל היום. והמג"א והט"ז בשולחן ערוך או"ח סימן נ"ח סעיף ו' מתרצים על כך, שאמנם בשכבך משמע כל זמן שהוא שוכב במיטתו, מפני שכל זמן שהוא שוכב שפיר קרינן בה בשכבך. אבל ובקומך קרינן רק בזמן שעוסק בקימה בפועל, משום דאחרי כן הוא הולך או יושב או עומד, ואינו נמצא בפעולת קימה ממטתו יותר. (ע"כ תוכן דבריהם). וכך נראה שהיא שיטת רבינו והרא"ש בדעת רבן גמליאל. ור' אליעזר מודה לרבן גמליאל שכך פירוש הדברים, אלא שמבקרה זה כיון שהוקש בשכבך ל-ובקומך לכך הוגבל זמן "בשכבך" לזמן שעוסקים בשכיבה בלבד דומיא דובקומך. ---- '''ב.''' עתה בקושיא מבין רבינו שהסיבה שהבינה הגמ' שאין פסח כלול בכלל כל הנאכלים ליום אחד, הוא מפני שאין הפסח נאכל ליום אחד אפי' למ"ד שנאכל כל הלילה, כיון שאינו נאכל ביום כלל אלא רק נשחט בו, ולערב הוא דנאכל. ועל זה הקשה, מדוע אי אפשר להבין שפסח כלול מדברי המשנה, הלא בברייתא שהשוותה ביו פסח לחגיגה הנאכלת עמו, נקטה הברייתא שהחגיגה נאכלת ליום ולילה כדין הפסח, אע"פ שהפסח עצמו אינו נאכל ביום אלא רק נשחט בו. אלמא לא קפיד התנא לומר על הפסח שנאכל ליום אחד אע"פ שאינו נכון, ומדוע א"כ לא נאמר זאת אף על משנתנו? ---- '''ג.''' נראה לבאר כוונת רבינו בזה ע"פ התוס' בפסחים {פט.}. שרצונו לומר, שאפי' אם נאמר שאינו משנה לעניין זה אם כתב או לא כתב לילה בדבריו, ולכן ע"פ זה אפשר להניח שפסח כלול בדברי המשנה, אעפ"כ עדיין אי אפשר לומר שפסח כלול בדברי המשנה. כיוון שבמידה והיתה כוונת המשנה גם לפסח וכדעת ר' עקיבא הסובר שנאכל הפסח כל הלילה, א"כ היה על המשנה לכתוב זאת במפורש ע"מ לבאר לנו שאינה סוברת כהמשנה באיזהו מקומן הסוברת שפסח נאכל עד חצות. ומכיוון שלא כתבה משנתנו במפורש בכדי להוציא משיטת משנת איזהו מקומן, אנו מסיקים מכך שבודאי סוברת היא כדעת המשנה של איזהו מקומן, וגם לשיטתה אכילת הפסח עד חצות. ואלו הם למעשה תמצית כוונת דברי רבינו. ועפ"ז נפרש עתה את דבריו הכתובים כאן: דהיינו שכיוון '''" שאצלנו יש מקום לטעות"''' ולומר שסוברת משנתנו שפסח נאכל עד חצות כשיטת משנת איזהו מקומן, לכך היה עליה לפרש לנו אחרת אם אינה סוברת כך. ולכך כיוון שלמעשה לא פירשה משנתנו אחרת, בהכרח שבאמת אין פסח כלול בדבריה, ובאמת סוברת היא שפסח נאכל עד חצות כהמשנה באיזהו מקומן. אבל שם בברייתא בפסחים {ע.} שהברייתא רק משווה את דיני חגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני קרבן הפסח, '''"אין שם מקום לטעות"''' ולחשוב שיאכל הפסח עד חצות או עד עלות השחר אם לא תפרש זאת הברייתא. וזאת מכיוון שאין אנו עוסקים שם בדיני הפסח, אלא בדיני החגיגה הנאכלת עם הפסח. שהלא כל עיסוק הברייתא שם היא להשוות את דיני החגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני הפסח עצמו שנאכלת עמו, ללמד שדינם שווה מבלי לדקדק בעד מתי בלילה נאכלת. ולכן אפשר שסוברת הברייתא שם שהפסח נאכל עד חצות או לחלופין עד עלות השחר, ואין שום הכרח לכאן או לכאן מלשונה, שהלא אין זה עיקר עיסוקה. ומימלא '''"אין הברייתא שם חוששת להזכיר יום בדבריה"''' אע"פ שאין הפסח נאכל ביום בפועל. וזאת מכיוון שאין הדקדוק שם על זמני אכילת הפסח, אלא על זמני אכילת קרבן חגיגה שבאופן ההוא בחגיגה הנאכלת עם הפסח, הוגבל זמן אכילתה של החגיגה ליום ולילה כנגד זמני שחיטת ואכילת הפסח, ואע"פ שבדרך כלל נאכלת החגיגה לשני ימים ולילה אחד. ולכן כתבה הברייתא "יום" בהתייחסות לקרבן החגיגה שאכן נאכל ביום כיון שזהו דינו, והוא עיקר עניינה של הברייתא שם. ---- '''ד.''' '''עניין ראשון:''' יוצא לפי דעת רבינו שטעם תיקון ברכת יראו עינינו היא בכדי להחליף את תפילת העמידה של ערבית, ולא היו מתפללים עמידה כלל אלא הולכים לביתם אחר אמירת יראו עינינו. ויכלו לעשות זאת ע"י צירוף שתי טעמים שהם: '''א.''' שתפילת ערבית רשות. '''וב.''' שלא יכלו אז להתעכב בבתי הכנסת מחוץ לעיר מפני הסכנה. וכך היא שיטת הרא"ש בתוספותיו דף ד''':''', ובפסקיו סימן ה' ובעוד ראשונים. ומוסיף רבינו שכיון שנקבעו אז פסוקים וברכה זו, אף שכיום בתי הכנסיות בתוך העיר ואין חשש סכנה שמשום כך חזרו להתפלל עמידה של ערבית וקבעוה חובה, אעפ"כ לא נתבטלה התקנה וממשיכים לומר יראו עינינו קודם שמונה עשרה של ערבית. אך דעת התוס' שבדף ודעת תוס' רבנו פרץ, שאכן היו מתפללים ערבית גם אז. וסיבת תקנת ברכה זו, היא בכדי להמתין למאחרים שלא ישארו לבד בסיום התפילה מפני הסכנה. (המגיה. וע"ש עוד בדבריו והמקורות.) '''עניין שני:''' רבינו לא ביאר מתי נתקנה ברכת יראו עינינו (אלא רק מאיזה טעם נתקנה), וישנם בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים. ומכל מקום נראה שמוסכם אצל כולם שתקנה זו נעשתה אחר חתימת התלמוד בזמן תקופת הסבוראים - גאונים, כיון שבזמן הגאונים כבר היית קיימת ודנו עליה. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ב_ב|דף ב''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=4&fs=0 ראה כאן]''' '''משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח עד ^{{{שוליים|'''(6ב)'''}}} שעומד ליפטר מתוך הסעודה'''. ואם תאמר והעני מתי יקרא ק"ש^{{{הערה|דאינו יכול לאכול קודם ק"ש כפי שאמרה הגמ' בדף ד''':''' שהזכיר רבינו בסוף דבריו בדיבור זה (התוס' שבדף). וכן קשה הדבר למ"ד משעה שבני אדם נכנסין להסב (תוס' הרא"ש).}}}, וכי בעניים נכרים^{{{שוליים|'''(7ב)'''}}} [יהיב]^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכעין זה ברשב"א. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב "'''איכא'''".}}} שיעורא למילתיה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו. ורבינו חננאל גריס עד שעה שעומד לישן^{{{הערה|כך נמצא לפנינו בגמ' כת"י פירנצה-לורנציאנה. ובכת"י פריס כתוב עד שעה שעומד לישן וליפטר מתוך הסעודה, וכנראה הוא תוצאה של עירוב גרסאות (המגיה). ופירוש הר"ח על ברכות לא זכינו לו אלא רק מעט מזער.}}}, ומשמע [לגירסתו]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, וכך נראה דצ"ל גם כאן. ובכתה"י השונים כתוב '''לפי'''' (לפירושו), אך אין נראית לי גרסת כת"י זו נכונה, כיון דאין זה פירושו של ר"ח אלא גרסתו.}}} שיתפלל ויקרא ק"ש קודם שילך לישן אחר אכילתו. ואין נראה, דהא אמרינן <small>{[[ברכות_ד_ב|לקמן ד''':''']]}</small> אדם בא מן השדה בערב [וכו']^{{{הערה|"המגיה" בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. '''ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו''''. ואם תאמר, והא ראיה גדולה היא ומפקינן מינה במגילה <small>{[[מגילה_כ_ב|כ''':''']]}</small> שמצאת^{{{שוליים|'''(8ב)'''}}} הכוכבים עד עמוד השחר לילה [גמור הוא]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"גמורה היא"''' בלשון נקבה. אך הנראה שצריך לגרוס בלשון זכר, שהלא לילה זכר הוא. לכך הגהתי זאת כאן ובעוד שני מקומות בדיבור זה.}}} לענין כל דבר שמצותו בלילה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הדין בשאר המקומות בדיבור זה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דודאי לילה [גמור הוא]^{{{הערה|תוקן ללשון זכר כדלעיל. ובגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"גמורה היא"''' בלשון נקבה וכדלעיל.}}}, אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינו כי אם זכר. ואם תאמר, כיון דקיימא לן דצאת הכוכבים לילה גמור [הוא]^{{{הערה|כצ"ל וכנ"ל, ובכתה"י השונים כתוב "גמור '''היא'''". והשיבוש ברור, שמצד אחד נקט "גמור" בלשון זכר ומצד שני נקט "היא" בלשון נקיבה.}}}, [ואמרינן]^{{{הערה|כצ"ל לענ"ד, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "אני", וכנראה שהכוונה היית ל-'''אמ'''' (קיצור של "אמרינן") ונשתבש מריבוי העתקות.}}} בשלהי במה מדליקין <small>{[[שבת_לה_ב|לקמן לה''':''']]}</small> כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אם כן, למה נחלקו שם <small>{[[שבת_לד_ב|לקמן לד''':''']]}</small> התנאים בשיעור בין השמשות, ניחזי אנן למנין צאת הכוכבים. [ו]יש לומר, שאין אנו בקיאים בשיעור הכוכבים, כדאמרינן התם <small>{[[שבת_לה_ב|שם]]}</small> לא כוכבים גדולים הנראים [ביום]^{{{הערה|כן הוא בלשון תוס' הרא"ש ובגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף בשבת לה'''.''' בד"ה "תרי תילתי מיל". ובכתה"י השונים כתוב '''"בלילה"''', והשיבוש ברור.}}}, ולא קטנים הנראים [בלילה]^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת. ובכתה"י השונים כתוב '''"ביום"''' בשיבוש.}}}, אלא בינוניים. ואם תאמר, ולמה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר ^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''או יתנו'''" בשיבוש.}}}[ו]יתנו בו זמן מתי הוא. [ו]יש לומר, שזמנו קבוע (ידוע)^{{{הערה|מילה זו אינה בלשון תוס' הרא"ש, וכן ניכר שמיותרת היא. "והמגיה" טוען שאפשר שהיא פירוש מאוחר למילה "קבוע" שנשתרבב בטעות ללשון כתה"י השונים.}}}, כמו שמפרש^{{{שוליים|'''(9ב)'''}}} בירושלמי בפרק קמא דברכות <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_א|הלכה א']]}</small>. מפי רבי. '''ר' אחאי^{{{שוליים|'''(10ב)'''}}} ואמרי לה ר' אחא ^{{{הערה|נראה שיש להוסיף פה את המילה "'''אומר'''". וכך הוא בגמ' לפנינו, ובכל הדפוסים ישנים וכתה"י שראיתי.}}} משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב'''. פרש רש"י לשון אחר, בערבי שבתות. מיהו, למאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא, (היה)^{{{הערה|בלשון תוס' הרא"ש כתוב '''"משמע דהדר"''' בלא המילים '''"היה"''' '''"ואז"''', ועל פי זה הקפתי המילים בסוגרים עגולות אך לא הסרתים. וכן ניכר שמיותרים הם.}}} משמע (אז)^{{{הערה|עיין הערה קודמת.}}} דהדר למאי דאמרינן מעיקרא דעני ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב '''"כבני"''' או '''"בבני"''' בשיבוש תלוי בכת"י.}}}[ו]בני אדם בערבי שבתות חד שעורא הוא. ואם כן קשה, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להשמיט את ה-'''<big>ו</big>'''', כי לפי עיניינו הוא המשך המילים "'''ואם כן קשה, למה וכו''''" ולא מתחיל קושיה אחרת.}}}(ו)למה אין מקשה ר' אחא היינו [רבי חנינא]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם לדברי ר' חנינא בגמ' לפנינו, וברור. ובכתה"י השונים חסר.}}} דאמר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ולפי זה יש לנו לפרש בלשון אחר, דבחול מיירי^{{{שוליים|'''(11ב)'''}}}. אי נמי, נפרש דיאמר דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא, אך היה לו להקשות ולתרץ כן. ואם תאמר, אם עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא, למה לא שאל התלמוד^{{{שוליים|'''(12ב)'''}}} הי מינייהו מאוחר. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דפשיטא ליה כיון דעני אחר צאת הכוכבים דשל בני אדם מוקדם, שממהרים לאכול פתן בערבי שבתות קודם צאת הכוכבים מטעם שהכל מוכן להם, וממהרים פן יכלו הנרות. '''ר' חנינא היינו ר' אליעזר'''. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[תימה, ו]לימא דשני שיעורי[ם]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''דשאני שיעוריה'''" או "דשני '''שיעוריה'''" תלוי בכת"י.}}} הם, עני וקדוש היום. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר דלא מסתבר ליה לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים. ---- <references /> == דף ג' == ===[[ברכות_ג_א|דף ג'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=5&fs=0 ראה כאן]''' '''תרי תנאי ואליבא דר' מאיר'''. ואם תאמר, אמאי^{{{שוליים|'''(13ב)'''}}} לא משני דאידי ואידי חד שעורא הוא. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דלא מסתבר ליה למימר דרוב בני אדם ממהרין לאכול כל כך בערבי שבתות בזמן שהכהנים [טובלים]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "'''אוכלים'''", אך בהכרח שהגרסא כאן היא "'''טובלים'''", וכן הוא בתוס' שבדף ובתוס' הרא"ש. וגרסת כתה"י השונים טעות סופר היא.}}} שהוא מבעוד יום. אי נמי אי הוי טעם אמת דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, א"כ הוי אחר צאת הכוכבים כיון דשיעור דעני^{{{שוליים|'''(14ב)'''}}} מאוחר. ועוד לספרים דגרסי^{{{שוליים|'''(15ב)'''}}} בדרבי אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות^{{{הערה|כך נמצא בגרסת התלמוד הבבלי כת"י פירנצה-לורנציאנה (המגיה).}}} לא היה יכול לומר כן, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחא. מפי רבי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים לקמן בדף ג' ע"ב אחר ד"ה "ראש האשמורת התיכונה", והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא סדר הדיבורים בתוס' הרא"ש.}}} ['''כי''']^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוספות הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב כאן '''<big>פי'</big>''' בשיבוש.}}} '''קא תשיב משמרה ראשונה בסופה'''^{{{הערה|גרסת בעלי התוס' כאן היית שונה מהגרסא שלפנינו, וגרסתם כעין: '''כי קא חשיב משמרה ראשונה בסופה ואמצע דאמצעיתא''' (או דמציעתא) '''ותחילת אחרונה''' (ע"פ כת"י פירנצה-לורנציאנה של הגמ'. "המגיה").}}}. (כן)^{{{הערה|נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' הרא"ש. "והמגיה" טוען דשמא היה כתוב '''<big>כו'</big>''' ונשתבש.}}} ראיתי כתוב בספר ר' יהודה בן^{{{שוליים|'''(16ב)'''}}} ברזילי, דתנן בפ"ק דיומא <small>{[[יומא_כ_א|כ'''.''']]}</small> בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר [או]^{{{הערה|כך היא גרסת המשנה בגמ' הבבלית של יומא ובעוד מקומות, וכן הוא בתוספות הרא"ש (המגיה).}}} בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו^{{{שוליים|'''(17ב)'''}}}, ביום הכפורים מחצות, ברגלים מאשמורת^{{{שוליים|'''(18ב)'''}}} הראשונה^{{{שוליים|'''(19ב)'''}}}. וכשיזכור הקב"ה אותן ג' עבודות שהיו בסוף משמרה ראשונה, ובחצות לילה ובתחילת אחרונה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(א)]]}}, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיהא אדם מצר ודואג כמו שהקב"ה דואג באותן שעות. וגם ראוי באותה שעה להפיל תחינה על חרבן הבית, שנאמר קומי רוני בלילה <small>{[[איכה_ב_יט|איכה ב', י"ט]]}</small>. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים לקמן בדף ו' ע"ב בתוך ד"ה '''"אגרא דבי טמיא"''' בשיבוש, והצגתיו במקומו הראוי לו.}}} '''למאן דגני בבית אפל'''. ואם תאמר, והלא ר' אליעזר לית ל[יה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן '''"לו"''' (או "'''לן'''" בשיבוש תלוי בכת"י), והגהתי הדבר לפי הנראה לענ"ד ע"פ הרגל הלשון בכל מקום. ועוד, שהתוס' מדברים במשפט זה בארמית ו-"'''לו'''" הוא בעברית ואינו מזדווג נכון.}}} לקמן <small>{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}</small> ק"ש בעמוד השחר [מיד]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב "'''מאי'''", ואינו מובן.}}}, אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי^{{{שוליים|'''(20ב)'''}}}. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, כשידע מתי יעלה עמוד השחר, אז יוכל לכוין לאותו שיעור. מפי רבי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים אחר הדיבור שאחריו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בסדר הדיבורים בתוס' הרא"ש.}}} '''אוי לי שהחרבתי את ביתי'''. כלומר, הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת^{{{שוליים|'''(21ב)'''}}}. ואית דלא גרסי לי(ה)^{{{הערה|"המגיה". ורצונו לומר שאינם גורסים "'''אוי לי'''" אלא רק "'''אוי שהחרבתי'''", מפני שאין ראוי לומר לשון "אוי לי" כלפי הקב"ה. ואכן בכמה כת"י ישנים של הגמ' הגרסא היא "אוי שהחרבתי" (דברי). ועיין בתוס' הרא"ש ליישוב נוסף לגרסת "אוי לי".}}}. ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב]^{{{הערה|בכתה"י השונים חסר, והוגה ע"פ לשון תוספות הרא"ש (המגיה). ובכמה כת"י ישנים של הגמ' הגרסא היא "אוי '''<big>לו</big>''' לאב".}}}, אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים. מיהו, אתי שפיר [כדפרישית]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב "'''כדפרש"י'''". והשערת המגיה שהיה כתוב '''כדפרשי'''' שהוא קיצור של "כדפרישית", ונשתבש.}}}. '''היה לך להתפלל תפלה קצרה'''. תימה, דהא [תפילה קצרה]^{{{הערה|הובא בסוף המשפט, איך היותר נראה שזהו מקומו ובטעות השתרבב לסוף המשפט.}}} גבי גדודי חיה ולסטים תנן ^{{{הערה|בהתאם להגהה שהגהתי קודם לכן נראה שיש להוסיף פה את המילה "'''לה'''" לתיקון הלשון, שיהיה כתוב "גבי גדודי חיה ולסטים תנן '''<big>לה</big>''' לקמן".}}} לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כט_ב|כ"ט''':''']]}</small> (תפלה קצרה)^{{{הערה|עיין בהערה הראשונה בדיבור זה.}}} ולא בדרך שלא במקום סכנה, וכאן בדרבי יוסי לא הייתה סכנה. ואי ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך נראה לענ"ד דצ"ל גם כאן.}}}[ב]הביננו [מיירי]^{{{הערה|כנ"ל בהערה קודמת.}}}, לא אשכחנא דקרי לה לקמן <small>{[[ברכות_כט_א|כ"ט'''.''']]}</small> תפילה קצרה אלא ^{{{שוליים|'''(22ב)'''}}} מעין שמנה עשרה. ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''ואדרבה'''".}}}[ועוד] , ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה בהתאם ללשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]קאמר^{{{שוליים|'''(23ב)'''}}} לקמן <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small> מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, [מכלל דהביננו לא מקרי תפילה קצרה]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו. ושיער המגיה, שכנראה מחמת כפילות המילים הדומות "תפילה קצרה, תפילה קצרה" שבסוף כל משפט, הושמט בטעות חלק זה מדברי רבינו, ונראה.}}}. ועוד, מנא [לן]^{{{הערה|המגיה. ובכתה"י השונים אינו.}}} דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר^{{{שוליים|'''(24ב)'''}}}. דאיכא מאן דאמר לקמן <small>{[[ברכות_כח_ב|כ"ח''':''']]}</small> בכל יום מתפלל אדם הביננו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ב)]]}}, ולאביי דלייט עלה לקמן <small>{[[ברכות_כט_א|כ"ט'''.''']]}</small> לא אשכחנא שהוא מחלק בין דרך לעלמא^{{{הערה|ומ"מ בכתה"י מינכן, אוקספורד, ופריס כתוב בפירוש "אביי לייט אמאן דמצלי הביננו '''במתא'''", ומשמע דבדרך מותר אף לאביי. וכן בכת"י פירנצה-לורנציאנה הוסיפו המילה "במתא" מעל השורה בסוף דברי אביי. ועיין עוד לקמן {כט.} בתוס' ד"ה '''לייט וכו'''' מה שכתבו שם בשם "יש ספרים".}}}. על כן נראה לרבי , ^{{{שוליים|'''(25ב)'''}}}דכולי עלמא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ג)]]}} אומרים הביננו בדרך והיא תפילה קצרה דנסבא. אבל אין להביא ראיה מדאמרינן לקמן <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>, מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאלו הביננו צריך לומר ג' ראשונות וג' אחרונות, וכי הדר לביתיה לא הדר ומצלי. תפלה קצרה ^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''כי'''" בלא הבנה, וההשערה היא שהוא שיבוש של '''<big>כו'</big>'''.}}}[וכו'] דהוה משמע שנתקנה הביננו בדרך, דהא אינו אלא לומר איזה חילוק יש בין הביננו לתפלה קצרה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ד)]]}}. מפי רבי. '''ועונים אמן יהא שמו^{{{שוליים|'''(26ב)'''}}} הגדול מבורך'''. מכאן קשיא לרבי על שיש במחזורים <small>{מחזור ויטרי (מהדורת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ"ח^{{{הערה|דף נ'.}}}}</small> בפירוש קדיש, יהא שמיה רבא מברך, [יהא]^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד בהתאם לגרסת הדברים בתוס' הרא"ש ושאר בעלי תוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}} שם י"ה ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד בהתאם ללשון תוס' הרא"ש, ובהתאם להבנת העניין וגרסת הדברים גם בשאר בעלי התוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[גדול ושלם ו]מבורך לעולם. דהא משמע הכא דאינו כי אם תרגום של שמו [הגדול]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}. ומה שפירש שם <small>{מחזור ויטרי שם, באמצעו}</small> שאינו אומר אותו לשון [עברי]^{{{הערה|"המגיה". וכן משמע כדבריו מלשון המחזור ויטרי, עיין שם היטב. וכוונת העניין, שאינו אומר אותו לשון עברי כולו, אלא מתחיל בעברית: "יתגדל ויתקדש", וממשיך בארמית: "שמיה רבא". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"תרגום"''' בשיבוש.}}} כולו, בשביל שהוא שבח נאה והשטן מקטרג אם היה מבין. והוא אינו מבין, דאין מלאכי השרת מכירים בלשון^{{{שוליים|'''(27ב)'''}}} ארמי <small>{[[שבת_יב_ב|שבת יב''':''']]}</small>, לא נהירא כלל. אלא נראה הטעם, שהיו רגילים לאומרו ב[דרשא]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''ברשא'''" בשיבוש, וכנראה שנשמטה ה-'''ד'''' באמצע המילה.}}} שהיו [שם]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה שהלשון כאן מרגשת חסרה, וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}} עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון^{{{שוליים|'''(28ב)'''}}} ארמי. וכדאמרינן בשלהי סוטה <small>{[[סוטה_מט_א|מט'''.''']]}</small> על[מא]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''על'''" בלבד בחיסור אותיות.}}} אמאי מקיים, אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דאגדתא. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ג_ב|דף ג''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=6&fs=0 ראה כאן]''' '''במקומן חיישינן'''. ואם תאמר, והא אמרינן בתרי ופריצי דליכא [אלא]^{{{הערה|ע"פ תוס' חכמי אנגליה. אך בכתה"י השונים חסר, וגרם לכמה מגיהים להגיה דברים אלו לא נכון מחמת הקושי.}}} חשד ולא מזיקין. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע^{{{שוליים|'''(29ב)'''}}} שמזיקין רגילים שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם איירי^{{{שוליים|'''(30ב)'''}}} שידוע לנו שאין מזיקין רגילים שם כלל^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ה)]]}}. מפי רבי. '''ראש האשמורת התיכונה'''. במחנה מדין משתעי קרא, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. '''ר' יהושע^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''רבי יהושע בן לוי'''". אך טעות סופר הוא, דהלא תנא זה הוא ר' יהושע סתם דהוא ר' יהושע בן חנניא.}}} אומר עד שלש שעות'''. פירוש, עד סוף שלוש שעות. שכן בני מלכים עומדים בשתי שעות ביום^{{{הערה|נראה לענ"ד בכוונת רבינו דהיו עומדים בסוף שתי שעות בתחילת שעה שלישית כפי שכתב רש"י, דאי לאו הכי נמצא דשעה שלישית איננה זמן קימה והיאך יקראו בני מלכים בה. וכן משמע מלשונו דר' יהושע שאמר "שכן דרך בני מלכים '''לעמוד בשלש שעות'''" דסוף עמידתם היא לכל הפחות בתחילת שעה שלישית, דאי לאו הכי לא היה שייך לומר "לעמוד בשלש שעות" אלא "בשתי שעות". וכאן שכתב רבינו דעומדים "בשתי השעות", נראה דכוונתו שעומדים אחר שתי שעות שלימות, לאפוקי שעה שלישית שאינה אלא תחילתה. וכן רבינו בעצמו לקמן בדף ז' ע"א בד"ה "בתלת שעי קמייתא" הביא את דברי רבינו שמעיה וכתב בשמו שהמלכים קמים בשעה שלישית. ואם אינו סובר כשיטתו היה צריך שלא להזכיר דבריו או לחלוק עליו, ומכך שלא עשה זאת משמע דהכי סבירא ליה לרבינו גם כן.}}} כדאמרינן הכא, ויקראוה בשעה שלישית. '''אלא לדברי תורה וכ"ש מילי דעלמא'''. ואם תאמר, והא אמרינן לקמן בפרק מי שמתו <small>{[[ברכות_יח_א|יח'''.''']]}</small> דדברי תורה אסורים ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב "'''יותר למת'''" או "'''למת'''" (תלוי בכת"י) בשיבוש.}}}[לפני ה]מת משום לועג לרש <small>{[[משלי_יז_ה|משלי י"ז, ה']]}</small>, והא לא שייך במילי דעלמא. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר^{{{שוליים|'''(31ב)'''}}} התם. והכא חוץ לארבע אמות שמותר אז בדברי תורה כדמשמע התם <small>{[[ברכות_יח_א|שם]]}</small>, וכדאמרינן בירושלמי דמי שמתו <small>{[[ירושלמי_ברכות_ג|פ"ג, ה"א]]}</small>, ושם יש יותר גנאי במילי דעלמא.^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ו)]]}} '''כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת'''. דהא ארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות של יום, ורוח מערבית בשש שעות אחרונות, ורוח דרומית בתחילת הלילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה. ואע"ג דאמרינן בפרק לא יחפור <small>{[[בבא_בתרא_כה_א|בבא בתרא כה'''.''']]}</small> ורוח צפונית]^{{{הערה|בברכה משולשת הגיהו '''בלשון תוס' הרא"ש''' (שדבריו דומים לדברי רבינו) אחרת, אך הגהה זו לא נראתה בעיני כלל. ולכך הגהתי ע"פ מה שנראה לענ"ד שהוא כפי לשון רש"י, ובהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר כל זה.}}} מנשבת עם כולם, [מ"מ]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר.}}} כשהייתה לבד[ה]^{{{הערה|כך נראה להגיה לשונית, שהלא רוח נקבה היא. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''לבד'''" בלשון זכר.}}} בחצי הלילה הייתה בחזקה ובגבורתה ועורר הכינור. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה בהתאם למבנה לשון המשפט.}}}[ו]משמע נמי שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ז)]]}}, וכן לא [משתנה]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים חסר.}}} לעולם סדר השעות^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ח)]]}}. וכן משמע לפי סדר חנ"כל ש"צם <small>{[[שבת_קכט_ב|שבת קכט''':''']]}</small>, דקיל"ן שלעולם יש י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ט)]]}}. ור' יהושע נמי שהזכיר לעיל <small>{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}</small> שלש שעות , וכן לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']]}</small> דמזכ[י]ר^{{{הערה|כצ"ל לענ"ד. אך בכל כתה"י כתוב "דמזכר" בשיבוש.}}} זמן ארבע שעות, אם היו משתנות לפי גודל הלילות והימים, היה לו להזכיר שליש היום או רביע היום^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(י)]]}}. '''ואין הבור מתמלא מחולייתו'''. פירש רש"י, דעוקר חוליא^{{{שוליים|'''(32ב)'''}}} מבור כרוי(ה)^{{{הערה|הגהתי ללשון זכר, כיון שהענין חוזר על בור ו-"בור" זכר הוא. ועיין בהערה הבא לחיזוק דברי.}}} וחוזר ומשליכה^{{{הערה|כאן הוא לשון נקבה כיון שחוזר על החוליא שהיא נקבה, ומיד כותב '''"לתוכו"''' בלשון זכר מכיון שחוזר בזה על הבור שהוא זכר. והרי זה סייעתא למה שכתבתי בהערה קודמת.}}} לתוכו, אין^{{{שוליים|'''(33ב)'''}}} מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם דהא אין המשל דומה לענין, שהן נוטלים ממון מאלו ונותנים לאלו. ואם היו נוטלים ממון מן העניים וחוזרים ונותנים להם, אז היה דומה למשל^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יא)]]}}. על כן פירש רבינו תם, אין הבור מתמלא מחולייתו פירוש ממקום כרייתו^{{{שוליים|'''(34ב)'''}}}, שלא יתמלא הבור מים מן המים הנובעים בו. והכי נמי אמרינן במדרש שמואל <small>{פרק כ"ז, ג'}</small>, אין הבור מתמלא מים מחולייתו אלא [א"כ]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} ממשיכים לו אמת המים ממקום אחר, כן לא יוכלו לפרנס ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד בהתאם למבנה לשון המשפט, ואע"פ שאינו מוכרח. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ה]עניים אם לא יפשטו ידיהם בגדוד. והא דאמרינן לקמן בפרק הרואה <small>{[[ברכות_נט_א|נט'''.''']]}</small> נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ובתר הכי קאמר נטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ופריך, ונמלייה מדידיה^{{{שוליים|'''(35ב)'''}}}, ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו. והשתא לפירוש רש"י אתי שפיר טפי^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יב)]]}}, שסובר ששני כוכבים של כימה לא אבדו, ולכך מקשה שיחזירם לה כמו ש[היו]^{{{הערה|המגיה. אך אפשר גם להגיה "כמו '''שהיה'''". ובכתה"י השונים כתוב כאן "כמו '''שהוא'''".}}} בתחילה. ומשני, אין הבור מתמלא מחולייתו כמו בתחילה. אבל לפירוש רבינו תם צריך לפרש, שאבדו אותם שני כוכבים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יג)]]}}. ופריך, ונמלייה מדידיה^{{{שוליים|'''(36ב)'''}}}, כלומר ירדד כמכה בקורנס וירחיב הכוכבים למלאת הנקב. [ומשני]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''ומתרץ'''" בלשון עברי. אך הנראה לענ"ד כמו שהגהתי, שהרי כך היא לשונו לעיל לגבי פירוש שיטת רש"י. ועוד שבלשון הקושיא בפירוש שיטת ר"ת, השתמש רבינו בלשון ארמי "'''ופריך'''", וא"כ מסתבר דגם בתשובה ישתמש בלשון ארמי.}}}, אין הבור מתמלא מחולייתו אם לא [יביא ממקום]^{{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "אם לא '''יבא במקום'''" בשיבוש.}}} אחר, [ומנהגא]^{{{הערה|בגרסת כתה"יהשונים הגרסא היא "'''ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'''" ולא זכיתי להבין עינינו, דמה עניין מלכות שמים לענייננו?. אי לכך הגהתי על פי לשון ספר הישר לר"ת סימן שמ (בדפוס ראשון דשנת תקע"א). ובזה מובן, דבא להשוות מנהג כוכבי הרקיע למנהג הארץ. וכנראה שהמעתיק נמשך בלשונו אחר הלשון שהזכיר בדיבור המתחיל "ראש האשמורת התיכונה".}}} דרקיעא כעין [מנהגא]^{{{הערה|עיין הערה קודמת.}}} דארעא. ויש ספרים דגרסי^{{{שוליים|'''(37ב)'''}}} התם וליהדרינן לה, משמע שלא אבדו. ולא תיקשי דהיכא אשכחנא בור גבי מים נובעים, [דלא מקרי בור]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, אך בכתה"י השונים חסר.}}} אלא גבי מכונסים. דטובא אשכחנא, כמו בור הגולה דמדות <small>{[[משנה_מדות_ה_ד|פ"ה, מ"ד]]}</small>, ובור של עולי בבל <small>{[[נדרים_מח_א|נדרים מח'''.''']]}</small>. וריב"א פירש אין הבור מתמלא מחולייתו, כמו חוליית הבור והסלע <small>{[[משנה_שבת_יא_ב|שבת פי"א, מ"ב]]}</small>. כלומר, אין רגילים לעשות שפה [גבוהה לבור]^{{{הערה|כצ"ל בהתאם ללשון תוס' הרא"ש, איך בכתה"י השונים כתוב "'''לבור גבוה'''" ולשון מגומגמת היא.}}}, שאם תשליך החוליא^{{{שוליים|'''(38ב)'''}}} לתוך עומקו ש[י]תמלא^{{{הערה|בכתה"י כתוב "'''שתתמלא'''". אך כיוון שבור לשון זכר הוא ותתמלא לשון נקבה, אינו מתיישב נכון. לכך הגהתיו ללשון זכר.}}} ממנה. ורבי פירש, שאם תחפור חוליא^{{{שוליים|'''(39ב)'''}}} בבור זה ותניחנה מצד זה אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. כך מה שנפרנס העניים חסר מן העשירים. מפי רבי. '''ונמלכים בסנהדרין'''. כדתנן <small>{[[משנה_סנהדרין_א_ה|סנהדרין פ"א, מ"ה]]}</small> אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם הם היו בעלי עצה וגבורה. '''וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וכו''''. מפרש בירושלמי <small>{[[ירושלמי_סנהדרין_י#הלכה_ב_גמרא|סנהדרין פ"י, ה"ב]]}</small> שהיו שואלים אח"כ באורים ותומים ומוצאים כדבריו, שנאמר כאשר ישאל איש בדבר האלוקים. ---- ===ביאורים=== '''א.''' ואע"פ שקרות הגבר בסמוך לו '''הוא''' הזמן השלישי שתורמין בו המזבח, והוא אין זמנו בתחילת המשמרה השלישית דהיא עלות השחר אלא זמן מועט קודם לכן. מ"מ כיון דקרות הגבר אין זמנו מוגדר, נקבע כאן זמן עלות השחר לזמן שכנגדו כיון שהוא מוגדר וסמוך לו. כך נראה לענ"ד. ------------------------------------------------------------------------------- '''ב.''' לקמן במשנה בדף כח: שנינו דרבי יהושע סובר שמתפלל אדם בכל יום הביננו (מעין שמונה עשרה), ועל שיטה זו קילל אביי בגמ' שלא להתפלל אותה. והנראה שהזכיר רבינו שיטה זו דר' יהושע עם קללת אביי דווקא בתור המקור לקושיתו, כיון שרוצה רבינו לומר בזה דלדעתו למ"ד '''שאין''' אדם מתפלל הביננו בכל יום אין רלוונטיות לשאלתנו, כיון דאין לו תפילת הביננו כלל. וכן לר' עקיבא שפוסק שיכול לאומרה גם בבית הכנסת אם אין שמונה עשרה שגורה בפיו, א"כ הוא הדין דיוכל לאומרה בדרך אם דעתו טרודה. ואפי' למ"ד שמתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בכל יום, '''בלא קיללת אביי''' מותר הוא להתפלל הביננו בבית הכנסת אף אם בקיא בשמונה עשרה ברכות וכל שכן בדרך. ויוצא א"כ דלכל השיטות הנ"ל אין מקום להקשות כלום. ורק לאביי שקילל והגביל את היתר השימוש בתפלת הביננו למ"ד שמתיר להתפלל הביננו בכל יום, יש מקום למצוא הגבלה של היתר בדרך. דאף לאביי שאין דעתו נוחה בתפילה זו, לא מסתבר שיקלל את מי שאנוס ומוכרח להשתמש בה כגון בדרך, אלא שאין ראיה מדברי הגמ' לחלק לשיטתו בין דרך לעלמא לפי גרסתנו בגמ'. ולכך הוקשה זאת לרבינו. ------------------------------------------------------------------------------- '''ג.''' בגרסא כת"י אוקספורד הגרסא היא "דכ"ע" (דכולי עלמא) בלא ל', ואומר המגיה שהכוונה בזה שכולם אפי' מי שאינו נמצא במקום גדודי חיה ולסטים, יכולים לומר הביננו בדרך. ומביא ראיה שכך פירוש העניין מלשון חידושי הרא"ה (דפוס תשס"ז} בדף טו (מדפי הספר) שהזכיר עניין זה שדנו בו תוס', ומסיק "'''ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחילה הביננו'''". אך שאר כת"י של רבינו גורסים "ד'''<big>ל</big>'''כולי עלמא". ואולי אפשר ליישב בדוחק לגרסתם, דהכוונה דבין למאן דאמר '''שאין''' מתפלל אדם הביננו בכל יום, ובין לאביי דלייט עלה, לכולם מותר לומר הביננו בדרך. אך היותר נראה כהבנת הרא"ה. ומכל מקום נראה דאף לגרסא הגורסת "'''דכולי עלמא'''", בכלל כוונת הדברים היא שלכל השיטות (דהיינו דאף למאן דאמר ש<big>'''אין'''</big> אדם מתפלל הביננו בכל יום) מותר להתפלל בדרך הביננו (ולאפוקי מההבנה הקודמת שלמ"ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום, אין תפילת הביננו כלל ואפי' בדרך). ומ"מ כוונת ר"י (רבו של רבינו) לומר בתירוצו, דלא כמו שהבנו עד עכשיו דכל דיוני החכמים היו על השימוש בהביננו בין בעיר ובין בדרך. אלא כל דיוני התנאים והאמוראים על הביננו מתחילים אך ורק כשהאדם בעיר, אבל בדרך לא דנו בזה דודאי מותר לכולי עלמא. ------------------------------------------------------------------------------- '''ד.''' דהיינו '''שאף''' בלא תירוצו של ר"י אין ראיה שהביננו נתקנה בדרך, כיון שהיה אפשר לומר שדברי הגמ' האלו נאמרו רק בכדי לפרש חילוק דיניה של הביננו מתפילה קצרה שכל אמירתה היא רק בדרך במקום לסטים, ולעיקר הדין '''בלא קיללת אביי'''. וזה בין למ"ד מתפלל אדם הביננו בכל יום ובין לדעת ר' עקיבא שם שסובר שנתקנה עבור מי שאינו בקיא (שלשיטתם אפשר לאומרה אפי' בבית הכנסת, ואין חילוק מיוחד לדרך). אבל אחר קללת אביי היינו סוברים (בלא תירוץ ר"י) שאין להתפלל הביננו כלל ואפי' בדרך. ומ"מ אפי' אחר תירוץ ר"י אין שום הכרח מגמ' זו שעיקר תקנת הביננו היא בדרך, כיון שהשימוש בה בדרך הוא רק מסתעף להיתר להשתמש בה במקום אחר, דהיינו או להיתר להשתמש בה במקום שמונה עשרה אם רוצה או להיתר למי שאינו בקיא בשמונה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אך לא במיוחד לדרך. ואפי' למ"ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום (אחר תירוצו של ר"י), כל ההיתר להשתמש בה בדרך הוא מפני שהוא סבור שנתקנה למקרים של אונס, ובדרך נחשב לאונס מפני שמפסיקים בו עוברי דרכים, אך לא נתקנה במיוחד עבור הדרך כמו שנתקנה התפילה קצרה (דברי). אך תוס' הרא"ש והרשב"א אכן הוכיחו מכאן דהביננו נתקנה בדרך (המגיה) ---- '''ה.''' "והמגיה" הקשה א"כ איך יתיישב לפי"ז פירוש המילה "במקומן". ונלענ"ד ליישב, דלפירוש זה "במקומן" הכוונה במקומות שרגילים להיות מצויים בהם, והיינו סתם חורבות דהם מקום המוחזק ורגיל במזיקין. והגמ' שהעמידה הברייתא שאסרה בחשד אף בלא חשש מפולת ומזיקין (בחדתי ובתרי ופריצי), מדברת דווקא במקום שידוע לנו שאין מזיקין מצויין שם, אלא שחוששים שמא יזדמן לשם מזיק מפני שהוא מקום עזוב, ולכך לא יכנס אפ' בהכי כשהוא יחידי. ------------------------------------------------------------------------------- '''ו.''' דהיינו שבתוך ארבע אמות דהוא אסור משום לועג לרש בדברי תורה, הרי יש איסור חמור יותר בעיסוק בדברי תורה דהוא גם משום לועג לרש וגם משום כבוד המת, מהאיסור לעסוק בדברים בטלים דאינו אלא משום כבוד המת שנראה כאילו נתייאש מליטפל בו. אך מחוץ לארבע אמות דאינו אלא משום כבוד המת, העיסוק בדברים בטלים יש בו יותר גנאי מעיסוק בדברי תורה כיון דחשובים הם. ------------------------------------------------------------------------------- '''ז.''' רצונו ז"ל להוכיח מכאן שחישוב השעות הוא לעולם לפי שעות זמניות, דהיינו שלעולם מחלקים את היום ל-12 שעות ואת הלילה ל-12 שעות בין בימים והלילות הארוכים ובין בימים והלילות הקצרים. ובא לאפוקי שאין מחלקים את ה24 שעות ל24 חלקים שווים כך שכל חלק יחשב לשעה, שהם הנקראים שעות שוות או שעות בינוניות. ומה שכתב רבינו "שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים", הכוונה היא אין שאין אומרים שבימים ארוכים לדוג' מתחלקים השעות באופן שיש 18 שעות ביום ובלילה 6 שעות, שבזה נמצא שמתחלקים השעות לפי גודל הימים והלילות. אלא לעולם שתים עשר שעות לזה ושתים עשר שעות לזה. ------------------------------------------------------------------------------- '''ח.''' נראה לענ"ד כוונתו בזה, שמכאן משמע שאין משתנים זמני נשיבת הרוחות כשמשתנים אורך וקוצר היום והלילה. '''וכן נראה מהזוהר הקדוש''' בפרשת בראשית שאומרים חז"ל על ענין זה וז"ל: ותאנא, אמר ר' יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום וכו' רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה וכו' רוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא וכו' רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבוקר (עכ"ל הזוהר הקדוש). ומשמע מזמני נשיבת הרוחות, שחישוב זמני השעות בזמני נשיבת הרוחות הוא ליום בפני עצמו וללילה בפני עצמו. ולכך, אין משתנה לעולם זמני נשיבתם של הרוחות, אלא כל רוח נושבת בשעה שלה בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים. ------------------------------------------------------------------------------- '''ט.''' שצ"ם חנכ"ל הם ראשי תיבות לשמות כוכבי המזלות המשמשים במהלך היום שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. וסדר שצ"ם חנכ"ל שהוזכר הינו לפי סדר תחילת שימושם בשעה שנתלו בשמים בתחילת ליל רביעי. ששעה ראשונה של ליל רביעי שימש שבתאי, ובשעה שאחרי צדק, ובשעה שלישית מאדים וכו', ואחר שבע שעות, חוזר שבתאי ומשמש שוב ואחריו צדק וחוזר חלילה. ולפי סדר זה, כל תחילת לילה מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר משבעת המזלות, שבתחילת ליל ראשון שהוא מוצ"ש משמש מזל כוכב, ובליל יום שני משמש מזל צדק וכו' לפי סדר סימני המזלות כצנ"ש חל"ם. וכן בכל תחילת יום מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר, שבתחילת יום ראשון משמש מזל חמה, ובתחילת יום שני משמש מזל לבנה וכו' לפי סדר סימני המזלות חל"ם כצנ"ש. ונמצא א"כ, שחישוב השעות נעשה ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו, שאם תאמר שהמדובר הוא לפי שעות שוות, נמצא א"כ שאין המזלות מתחילות לשמש בתחילת ימי השבוע לפי הסדר הנ"ל כפי שאמרנו, אלא רק בזמנים שהיום והלילה שווים. שהלא אין שתים עשר שעות הלילה בשעות שוות, מסתיימות בתחילת היום ממש ברוב ימי השנה. ------------------------------------------------------------------------------- '''י.''' רצונו לומר, שאם המדובר הוא בשעות שוות, נמצא שיש יותר משתים עשר שעות ביום או פחות מכך ברוב ימי השנה, וא"כ לבוא ולומר שלש שעות או ארבע שעות אינו מדד נכון לשליש היום או לרביע היום, שאפשר שהם יותר מכך או פחות מכך. ולכך אם ובאמת כוונתם היית לשעות שוות, היה להם לנקוט בלשון שליש היום ורביע היום שהם גדר הזמן הנכון. ולפיכך מסיק רבינו שבהכרח חז"ל חישבו את הזמנים לפי שעות זמניות, שלעולם שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות ללילה. ולכן שלש שעות וארבע שעות הם גדר זמן נכון לשליש היום ורביע היום. ------------------------------------------------------------------------------- '''יא.''' מה שנראה בעיני ישוב לדעת רש"י בזה הוא, שדפנות הבור החפור הוא במשל העניים, וחסרון העפר שבבור החפור, הוא במשל חסרון ממונם. ודפנות קרקעית הבור שמלא עפר הוא במשל העשירים, והעפר שבקרקעית הוא במשל ממון העשירים. וכשאתה נוטל מן העפר שבתחתית הבור ומחזיר העפר חזרה, אינו מתמלא חיסרון הבור בכך. ושפיר הוי דומה לנמשל. דהבור הוא במשל כלל ישראל, ונטילת העפר מתחתית הבור ונתינתו בחזרה, הוא במשל נטילת הממון מן העשירים ונתינתו לעניים להשלים חסרונם. ואח"כ ראיתי דכן אמר הגר"א מוילנא זצ"ל באמרי נועם, דהבור הוא במשל כלל ישראל וז"ל: '''לפי פרש"י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו', פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים. ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרוי(ה) שאינו מלא מהם וכו''''. וכן בספר קדושה וברכה לבעל סמיכת חכמים כתב על קושית ר"ת, וז"ל: '''לכאורה אין מקום לקושייתם, כי רש"י סובר שכל ישראל הם כאיש אחד כדאשכחן בכמה דוכתי''' וכו' '''ושפיר הוא דומה לנמשל ממש. וק"ל.''' והנראה שכוונתם של הגר"א והקדושה וברכה בזה הוא כפי שאמרנו, שתוכן הבור מכוון על כלל ישראל, אלא שהחסרון שבבור על חסרון ממון העניים והעפר שבתחתית הבור על ממון העשירים כנ"ל. ------------------------------------------------------------------------------- '''יב.''' אך ראה תוס' המקביל בסנהדרין טז'''.''' שהקשו על רש"י מגמ' זו של כימה. אך יש מקום לתרץ בפשטות, דאף פה אין זה ראיה גמורה לרש"י, אלא כוונת רבינו שגמ' זו יותר מתיישבת עם דברי רש"י מאשר עם דבריו של ר"ת. שאין בהבנת ר"ת שום דמיון להבנת הדברים ששם, והוצרך רבינו להסביר הבנה אחרת בדברים שבגמ' שם, על מנת שיתאפשר לדמות הדברים להבנתו של ר"ת. ------------------------------------------------------------------------------- '''יג.''' אך ראה בספר הישר לרבינו תם סימן תיט (במהדורת דבליצקי) שסובר לכאורה שלא אבדו, וז"ל: '''וההיא דהרואה פריך, ונימליה מדידיה. ה"פ, ירחיב ויאריך ב' כוכבי כימה וימלא וכו'''' וא"כ בפירוש כתב דצריך להאריך ולהרחיב השני כוכבים שנטל ולא את הכוכבים שנותרו, וא"כ לא אבדו. אך אפשר שהמילה '''ב'''' טעות סופר היא, וא"כ אתיא שפיר עם דברי רבינו. ואכן בספר הישר בדפוס ראשון דשנת תקע"א כתוב: '''ה"פ יאריך וירחיב כוכב[י]''' (כצ"ל) '''כימה''' בלא האות '''ב''''. והמגיה טוען ביחס לגרסה שגורסת ב', שאפשר שהגרסא היית "יאריך וירחיב <big>'''ב'''</big>כוכבי כימה" והופרדה ה-ב' בטעות. ומ"מ כך או כך אותם שתי כוכבים אינם מוזכרים בפירוש בדברי ר"ת. ולגבי מה שכתב רבינו בלשון המורה על כך שכביכול הוא זה שחידשו בדעת ר"ת. צריך לפרש דכוונתו לומר, דפירוש דברי ר"ת כשאמר "יאריך וירחיב כוכבי כימה", הכוונה לכוכבים שנותרו ולא על אותם ב' כוכבים שנטל, דהם אבדו. דהיינו שבא לפרש דברי ר"ת שכתב בספר הישר ולא לחדשם מאפס. ---- <references /> == דף ד' == ===[[ברכות_ד_א|דף ד'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=7&fs=0 ראה כאן]''' '''הכי גריס רבינו תם'''. יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי, שכורתים דבריהם, [פירוש, שחותכים ודנים דין אמת]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש וכעין זה בתוס' שבדף, וכן ניכר מהלשון. ובכתה"י השונים משפט זה כתוב בהמשך בשיבוש.}}}. פלתי, שמופלאים בדבריהם (פירוש, שחותכים ודנים דין אמת, מופלאים)^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}}, כמו מופלא שבבית דין. ואביתר אלו אורים ותומים, שכן מצינו שהיה שואל דוד בו באורים ותומים. ורש"י הפך הגרסא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(א)]]}}, ודחק לפרש דכרתי ופלתי הם אורים ותומים, ובניהו היה קודם להם. וגרסת ספרים ישנים ניחא טפי. '''תנא, לא מפיבושת שמו אלא איש בושת''' ['''שמו''']^{{{הערה|חסר בכתה"י השונים, והשלמתיו כפי הנראה נכון לעין הקורא. וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}}. כך גרסת הספרים^{{{שוליים|'''(40ב)'''}}} שלנו. ורבינו תם גריס לא מפיבושת שמו אלא [אש]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''איש''' בעל", אך בדברי הימים כתוב '''אשבעל''' בלא יו"ד. ואכן בתוס' הרא"ש כתב '''"אש בעל"''' כפי הכתוב בדברי הימים, ולכך הגהתי גם כאן.}}} בעל שמו, והוא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה, והוא ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ מבנה הלשון.}}}[ה]נזכר בדברי הימים <small>{א'. [[דברי_הימים_א_ח_לג|ח', ל"ג]]. וכן [[דברי_הימים_א_ט_לט|ט', ל"ט]]}</small>. ואיש בושת לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל <small>{[[שמואל_א_יד_מט|א. י"ד, מ"ט]]}</small> ולא בדברי הימים <small>{שם}</small> .^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''אלא''' מפיבושת", אך הלשון קשה שהלא כבר אמר זאת קודם לכן. ולכך הגהתיו בהתאם לענ"ד, ורצונו להוסיף פה הטעם מדוע נימנה בדברי הימים עם הגיבורים מבני שאול אע"פ שלא היה מהם.}}}[ו]מפיבושת מתוך חכמתו זכה ונמנה עם בני שאול בדברי הימים, [ודוד]^{{{הערה|בכתה"י השונים יש רווח מקום חלק לפני מילה זו, וכך הגהתי לענ"ד.}}} בעל כרחו העבירו לפני הארון כמו שהעביר מפיבושת בן יהונתן אלא שביקש שלא יקלטנו הארון^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(ב)]]}} <small>{[[יבמות_עט_א|יבמות עט'''.''']]}</small>. ושמא [אף]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}} על רבו ביקש רחמים ולא נענה ^{{{הערה|בכתה"י השונים יש כאן רווח מקום חלק לפני מילה זו. "והמגיה והגהות סיני" הגיהו כאן באופנים מסוימים אך לא נראו בעיני, ולכך הגהתיו בהתאם לענ"ד.}}}[כיון ש]לא נמצא יותר (או)^{{{הערה|כך כתוב בכתה"י השונים בשיבוש והקפתיו, אך "המגיה" טען שצריך להגיה זאת בתור "אז".}}} מבני שאול להשלים השבעה. ועל מפיבושת בן יהונתן ביקש רחמים מפני הברית. והרב רבינו שמעיה גריס, אלא מריבעל שמו שנקרא [כך]^{{{הערה|המגיה, אך בכתה"י השונים אינו.}}} בדברי הימים <small>{שם}</small> [משום]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}} שהיה מריב עם דוד בעליו בהלכה. ואגב ריהטיה לא עיין בה, דהא דריש ליה בשבת <small>{[[שבת_נו_ב|נו''':''']]}</small> בעניין אחר, למה נקרא שמו מריבעל ^{{{שוליים|'''(41ב)'''}}} שהיה מריב עם בעליו, שאמר לו אין לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, ואותו היה, מפיבושת בן יהונתן בן שאול. ואין לגרוס לא מפיבושת שמו אלא מריבעל שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת [וכו']^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן "כלל".}}}, דאדרבה עיקר [שמו]^{{{הערה|ניכר כאן שחסרה מילה זו לענ"ד. ובכתה"י השונים חסר.}}} של בן יהונתן מפיבושת [הוא]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "שמו" אך אינו נכון לפי לשון המשפט. וזאת כיון שהלא בהכרח היה כתוב לפני כן במשפט זה: "שעיקר '''<big>שמו</big>''' של בן יהונתן וכו'" וכפי שהגהתי, ולכך אי אפשר לומר שעוד הפעם אמר בסוף "מפיבושת '''שמו'''" שאינו נכון לשונית ומיותר הוא, לכך הגהתיו בהתאם ללשון המשפט. ואפשר שהמילה "שמו" שאמורה להיות בתחילת המשפט כפי שהגהתי, השתרבבה בטעות לסוף המשפט והחליפה את המילה "הוא".}}}. '''('''אבל בהא הוה ניחא שבקש עליו [רחמים]^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד, אך בכתה"י השונים אינו.}}}, שהיה רבו^{{{הערה|לא זכיתי להבין מה רצה לומר פה. דאם נאמר שחוזר משפט זה על מפיבושת בן יהונתן א"כ מאי ניחא, הא מפני הברית התפלל ולא מפני שהיה הוא רבו של דוד. ואם נאמר שחוזר על מפיבושת בן שאול דהוא אשבעל, א"כ איפכא הוה ליה למימר "דהשתא ניחא '''שלא''' התפלל עליו, כיון '''שלא''' היה רבו". ואולי דברים אלו הם מדברי מגיה שנשתרבבו לתוך דברי רבינו, וכן המשך הדברים עד סוף הדיבור. וראיה לכך, שכתב מיד דקשיא ליה על גרסת רבינו שמעיה מדוע לא הזכיר דרשה דכאן שם ודרשה דשם כאן. ולכאורה קשה על קושיתו, דהלא רבינו כבר דחה גרסת רבינו שמעיה משני טעמים, וכיון דכבר העמיד רבינו את דעתו ביחס אליהם היאך יחזור מדבריו בלא שום יישוב וטענה. ואף הלשון ניכרת קצת, שנכתבה בלשון חפוזה כדרך הגהות קצרות.}}}. אבל קשה, דבשבת לא ראיתי כלל דרשה זו אם היינו גורסים כן, ולא הכא דרשא דהתם. ש"מ תרתי נינהו.''')'''^{{{הערה|ראה הערה קודמת.}}} '''חכמים כמאן סבירא להו'''. בעל כרחין^{{{שוליים|'''(42ב)'''}}} אינו כל כך זמן שכיבה אלא [אי]^{{{הערה|"הגהות סיני", אך בכתה"י השונים אינו.}}} כר' אליעזר אי [כרבן גמליאל]^{{{הערה|"הגהות סיני", אך בכתה"י השונים כתוב "'''כרבנן'''" בשיבוש.}}} ---- ===ביאורים=== א. נראה בעיני שרבינו מתייחס רק לשינויי גרסת הגמ' בסדר הדברים, ולא לשינוי גרסת הפסוק "ואחרי אחיתופל". שאע"פ שמצינו שבעלי התוס' המאוחרים דנו בכך שרש"י גרס את לשון הפסוק כך: "ואחרי אחיתופל '''בניהו בן יהוידע'''" בזמן שלפנינו כתוב בפסוק "יהוידע בן בניהו", מ"מ רבינו תם בספר הישר לא הזכיר עניין שינוי הפסוק, אלא רק כתב על פירוש רש"י "ולשון הקונטרס אין נוח". ואם נאמר שראה גרסת רש"י שלפנינו, א"כ היה צריך להזכיר עניין שינוי לשון הפסוק ולומר שאין זה נכון ולא רק שאינו נוח. אלא בהכרח צ"ל שחוזרים דברי ר"ת רק על סדר הדברים בגרסת הגמ' בדעת רש"י, שסדר זה לדבריו אינו נוח. וכן רבינו כאן לא הזכיר עניין שינוי גרסת הפסוק, אלא רק שהיפך רש"י הגרסא, ושגרסת הספרים הישנים נוחה יותר מגרסתו וכדברי רבינו תם. ואכן בחידושי הר"ן לסנהדרין {טז.} מבאר הר"ן את גרסת הגמ' לשיטת רש"י, ושם הוא גורס בשיטת רש"י ואחרי אחיתופל '''יהוידע בן בניהו'''" כפי שמופיע לפנינו בפסוק וכפי שגרס רבינו תם, ואח"כ חתם "זוהי שיטת רש"י הנכונה והמוסכמת". וא"כ יש להסיק מכך שבגרסת רש"י שלפנינו נפלה טעות סופר במהלך השנים בתקופת הראשונים, ובעלי התוס' המאוחרים כבר ראו את הגרסא המשובשת בדבריו של רש"י מה שלא ראו רבינו תם ורבינו (והר"ן או שראה הגרסא הראשונה או שכפי הנראה הגיה גרסת הפסוק לרש"י בהתאם למה שבאמת היא גרסת רש"י לדעתו). ולכך בעלי התוס' האחרונים דנו על גרסת הפסוק בגמ' לדעת רש"י, מה שלא דנו על כך בעלי התוס' הראשונים. ומ"מ כבר בתקופת הגאונים ראו את גרסת הפסוק המשובשת שכבר היית קיימת בחלק מגרסאות הגמ' שלפניהם, והסיקו כפי שהסיקו בעלי התוס' האחרונים {ראה אוצר הגאונים ברכות, חלק "אוצר התשובות" דף 6}. ---- ב. יוצא לפי דעת ר"ת שיש כאן שלושה אנשים. מפיבושת שהוא אשבעל רבו של דוד ובנו של שאול שהוזכר בדברי הימים מפני חכמתו. איש בושת שהוא בן נוסף של שאול שלא הוזכר בדברי הימים. ומפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוזכר אף בשם מריבעל, שהוא שהעביר דוד לפני הארון והתפלל עליו שלא יקלטנו. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=8&fs=0 ראה כאן]''' '''וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו וכו''''. מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לאדם לאכול בתחילה סעודה של לילה עד שיקרא ק"ש ויתפלל. '''מסייע ליה^{{{שוליים|'''(43ב)'''}}} לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך וכו''''^{{{הערה|יש בכתה"י שגורסים "זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה וכו'". ואם גורסים כן, אם כן אין מקום לגרוס <big>"</big>וכו'<big>"</big> שהלא בכך כולל הדיבור את כל המאמר ואינו מקצר דבר. "והמגיה" מוסיף ומעיר, דגרסא זו אכן קיימת בכת"י של הגמ' ובראשונים, אך לפנינו כתוב בלא המילים "של ערבית".}}}. תימה לרבי, [ואנן]^{{{הערה|"המגיה", ודומה לזה בלשון הרשב"א. אך בכתה"י השונים כתוב "'''יוחנן'''" בשיבוש.}}} כמאן קיימא לן שאין [אנו]^{{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} סומכים גאולה של ערבית, שהרי אנו מפסיקים בפסוקים ויראו עינינו וקדיש. ושמא סבירא לן כרב^{{{הערה|הגרסא שהיית לפני רבינו שם היא כפי הנראה: "והלכתא כדברי האומר חובה. ורב אמר תפילת ערבית רשות" או בדומה לכך, וכפי שהביא מסורת הש"ס (בהוצאות הגמ' הרגילות). וכעין זה נמצא בכל כתה"י והדפוסים הישנים של הגמ'. אך לפנינו מופיעה מחלוקת זו בשם אביי ורבא.}}} דאמר לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}</small> דרשות ה[י]א^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד, שהלא חוזר על ערבית וערבית נקיבה היא. ובכתה"י השונים כתובה בלשון זכר.}}}. ואע"ג דקיימא לן בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן <small>{[[ביצה_ד_א|ביצה ד'''.''']]}</small>, (או)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. והטעם, מכיון שאם נגרוס "או" נמצא שישנם שני תירוצים בדברי רבינו, ותירוצו הראשון מתעלם לחלוטין מהכלל שהלכה כר' יוחנן לגבי רב וזה אינו מסתבר. ועוד דכך היא גירסת תוס' הרא"ש שרוב דבריו מושתתין על דברי רבינו.}}} שמא סובר ר' יוחנן כרב [ואפילו הכי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר. והסרתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי בהתאם להגהה זו בכדי להתאים הלשון.}}} (ו)מחייב לסמוך^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(א)]]}}, ואם כן גם לנו יש לסמוך. והסומך אחר יראו עינינו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ב)]]}} אין מזיחין אותו. '''ר' יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תיקנום'''. [וקי"ל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוספות הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב "'''וקאמר'''" בשיבוש.}}} כר' יוחנן ולא כר' יהושע בן לוי, וכן עמא דבר, וכן פוסק בה"ג. והני אמוראי דלקמן^{{{הערה|כוונתו לאותם אמוראים שהתפללו קודם זמן ק"ש, והוקשה מכך שלכאורה לא סמכו גאולה לתפילה. דכיון שצריך לברך ברכות ק"ש ביחד עם ק"ש, איך ברכו הברכות ועוד לא הגיע זמנה. וא"כ נמצא שסוברים הם לכאורה כר' יהושע בן לוי שאינו מצריך סמיכה בלילה, והיו מתפללים ערבית בלא ק"ש וברכותיה, וכשהגיע זמנה ברכו וקראו. ולכך העיר רבינו שלא נטעה לומר כך, כיון שמנהגם לא היה מטעם שסברו שאין צורך לסמוך, אלא סיבת ההקדמה היא '''משום של שבת בערב שבת''''}}} <small>{[[ברכות_כז_א|כז'''.''']]}</small>, משום של שבת בערב שבת ולא משום דסבירא להו כר' יהושע בן לוי. [ולא היו קורין]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. "והמגיה" טען שצריך לגרוס כאן "אי נמי לא היו קורין" שסובר הוא שתירוץ אחר נאמר כאן, אך אין הגהתו מוכרחת. ובכתה"י השונים יש כאן מקום חלק המורה על חסר, ומיד כתוב "מתפללים ק"ש". והגהתי הלשון ל-"'''קורין''' ק"ש", דלשון "מתפללים" גבי ק"ש טעות סופר הוא, דק"ש אינה תפילה.}}} ק"ש בלילה אלא הכל אומרים מבעוד יום, וסמכו על ר' יהודה דחשיב מפלג המנחה ואילך לילה לעניין תפילה <small>{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']] / [[ברכות_כו_ב|כו''':''']]}</small> ולעניין ק"ש כמו שפירש רבינו תם בריש פירקין^{{{הערה|מכאן יש להוכיח שלכל הפחות חסר הדיבור הראשון בתחילת פרק א'. וכן ניכר מתוס' הרא"ש שדבריו מושתתין על דברי רבינו על פי רוב, שכתב את הדיבור הראשון בפרק א' שבו מוזכרים דברי ר"ת ובדברי רבינו אינו.}}}. ועוד אומר רבי שלא על חינם היו עושים כן, אלא שהיו טרודין בלילה [בשום מצווה]^{{{הערה|"המגיה", והוא ע"פ פסקי הרא"ש פרק ד' סימן ו'. ובכתה"י השונים כתוב "'''בשם מיניה'''" בשיבוש.}}}. תדע, שהיו אומרים הבדלה בשבת [כדאמר]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "כדפירש". ובהתאם למה שהעמדנו בהערה הבאה שמדובר כאן על אמורא, אין לשון זו נראית. שהרגלם של בעלי התוס' לומר "פירש" כלפי ראשונים כמותם ולא כלפי אמוראים בגמ'. ולכך הגהתי בהתאם.}}} ר"ת^{{{הערה|כך כתוב כאן בכתה"י השונים, ואומר "המגיה" שהכוונה ל-"'''רב תחליפא'''" וכגירסא אחרת בגמ' לקמן דף כז''':''', שהיא: "'''ת"ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס'''" (וכך הוא בכת"י פריס ובפסקי הרא"ש שם. וכן מובא בכתה"י פירנצה ואוקספורד בתור "איתמר נמי".). אך בגרסתנו בגמ' שם מופיעה מימרא זו בשם "'''רב יהודה אמר שמואל'''". ומ"מ קשיא לי, מדוע לא אמר רבינו "'''כדאמרינן לקמן'''" בלא להזכיר דאמרו רב תחליפא כפי הרגל לשון בעלי התוס'. ולענ"ד טעות סופר יש כאן ואיני יודע להכריע.}}} [לקמן]^{{{הערה|בכתה"י השונים אינו, והגהתי בהתאם למה שנראה לשונית ע"פ הגרסא הקיימת. אך כפי שאמרתי לענ"ד בהערה הקודמת, הגרסא כן משובשת וצריכה הגהה אחרת.}}} <small>{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}</small>, ^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]לכתחילה ודאי לא היו עושים כן. '''^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא מלשון תוס' הרא"ש. וכן נראה ממבנה לשון השקלא וטריא שכך ראוי לגרוס. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''אילו"}}}[ד]אילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים'''. תימה, דאמרינן ביומא ^{{{שוליים|'''(44ב)'''}}}פרק אמר להם הממונה <small>{[[יומא_לז_א|לז'''.''']]}</small>, וכן אתה מוצא בשלשה מלאכים^{{{הערה|הגרסא אצלנו בגמ' שם שונה מלשון זו, ואפשר שהיא לשון קצרה. ומ"מ אין נפקא מינה כך או כך.}}} שבאו [אצל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכת"י איטליה כתוב "'''אל''' אברהם", ואפשר לקיימו אלא שהעדפתי לשון תוס' הרא"ש. ובשאר כתה"י השונים כתוב "'''מעל'''" בשיבוש.}}} אברהם, מיכאל וגבריאל [ורפאל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בגרסת הגמ' לפנינו. ובכתה"י השונים חסר. ותדע, דנקט רבינו בדבריו שלשה מלאכים והזכיר רק שתים.}}}, (תימה כן)^{{{הערה|מוכח דמיותר, שהלא כבר אמר בתחילת הדיבור את המילה "תימה", וכן אינו בגרסת תוס' הרא"ש שזהה כמעט אחד לאחד לדברי רבינו.}}} [דהתם קרי ליה מלאך והכא קרי ליה שרף]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דקרי הכא שרף והכא קרי ליה מלאך'''", והגהתי בהתאם לגרסת תוס' הרא"ש שנכונה יותר. דמכיוון שבא להקשות מהא דאמרינן ביומא, א"כ הוי ליה להתחיל דבריו בלשון: <big>"</big>'''דהתם''' קרי ליה '''מלאך''' '''והכא''' וכו'<big>"</big> דכיוון דאיומא קאי ממנו היה לו להתחיל קושייתו. ועוד דכל הדיבור זהה כמעט אחד לאחד עם לשון תוס' הרא"ש, ומסתברא מילתא דאף במשפט זה הגרסא היא כפי שגרס הרא"ש, שכפי שאמרתי היא היותר נכונה ומסתברת.}}}. ומשמע באגדה של פסח ששני ענינים הם, דכתיב^{{{שוליים|'''(45ב)'''}}} <small>{[[שמות_יב_יב|שמות י"ב, י"ב]]}</small> ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכתי כל בכור, אני ולא שרף. ויש לומר דודאי שני ענינים הם, אלא זימנין דקרי ליה הכי וזמנין דקרי ליה הכי^{{{הערה|ובתוס' הרא"ש בסיום דיבור זה כתוב: "'''הכל לפי השליחות'''".}}}. ---- ===ביאורים=== '''א.''' ונראה לומר דכוונת רבינו כאן כשאמר "מחייב לסמוך", היינו שכשרוצה להתפלל ערבית כיון שחייב הוא להקדים ברכות ק"ש לערבית, מתחייב הוא בזה לסומך גאולה לתפילה לכתחילה. וצריך לומר לפי"ז שחיוב הסמיכה דערבית שונה מחיוב הסמיכה דשחרית. דבשחרית הוא "חיוב סמיכה", ואמירת ק"ש וברכותיה קודם התפילה הוא יותר בגדר תוצאה יוצאת לחיוב לסמוך. אבל בערבית דאינו "מחויב סמיכה" אם אינו מתפלל, אם אכן בחר להתפלל ערבית שמתחייב להקדים ק"ש וברכותיה מהטעמים שהוזכרו בגמ', ממילא מחייבינן ליה לסמוך לכתחילה. ונמצא דהתפילה גורמת הקדמת ק"ש וברכותיה, והחיוב לסמוך הוא תוצאה יוצאת מכח חיוב הקדימה בהיפך משחרית. ונראה לי דזה הוי דומיא דגאולת מצרים. דכמו במצרים שיכלו בני ישראל לצאת בלילה אלא שלא יצאו מרצונם, שנמצא דהגאולה היית תלויה ברצונם, שאם היו רוצים היו יוצאים ונגאלים. לכן גם בענייננו התפילה והגאולה תלויה ברצונם, שאם ירצו להתפלל ערבית יחויבו להסמיך הגאולה לתפילה כאילו נגאלו בלילה, ואם לא ירצו להתפלל לא יחויבו להסמיך ופטורים מהתפילה. אך בשחרית דבגזרת הבורא יצאו ונגאלו בפועל שלא מבחירתם, מחויבים אנו לסמוך הגאולה לתפילה תמיד. '''ב.''' והטעם מדוע לא נחשבים יראו עינינו והקדיש הפסק בין הגאולה לתפילה. התוס' שבדף כתבו כאן לגבי יראו עינינו, שכיוון שתקנוה כגאולה אריכתא דמיא (וכן הדין לגבי הקדיש לכאורה). אך יש שכתבו שהוא משום שיראו עינינו נתקנה בתור חלופה לתפילת שמונה כיון שלא היו יכולים לאומרה (י"א מפני סכנת מזיקים, שהיו בהכנ"ס שלהם בשדה מחוץ לעיר והיה סכנה להתאחר. וי"א מפני גזרת שמד, שגזרו שלא יתפללו שמונה עשרה של ערבית), וא"כ שפיר סומך הוא גאולה לתפילה, שיראו עינינו כתפילה נחשבת והרי הוא סומך אליה את ברכת השכיבנו (אבודרהם והגהות מרדכי). ולגבי הקדיש כתב בשו"ת הרא"ש כלל ד' סימן ו', דיראו עינינו וקדיש הכל מעניין גאולה הוא, ולכן אין להפסיק ביניהם לבין התפילה. וכן כתב הראב"ן בסימן ק"מ: וכן יתגדל ויתקדש שהוא מעין הגאולה שנאמר והתגדלתי והתקדשתי וכו', לא הוי הפסק בין גאולה לתפילת ערבית עכ"ל. אך יש מהראשונים שמחמת קושיות אלו היו נמנעים מלאומרה (ואולי גם את הקדיש לא היו אומרים). שכיוון שחלפה שעת הדחק ההיא, חייבים אנו לחזור ולסמוך גאולה לתפילה כדינה. ---- <references /> == דף ה' == ===[[ברכות_ה_א|דף ה'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=9&fs=0 ראה כאן]''' '''ואין רשף אלא מזיקין'''. ולקמן <small>{בסמוך}</small> קאמר אין רשף אלא יסורין, וכולהו מדסמכי למזי רעב ולקטב מרירי. ---- ===[[ברכות_ה_ב|דף ה''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=10&fs=0 ראה כאן]''' '''ונגעים לא, והא אמר מר^{{{הערה|כך נמצא בכמה כת"י של הגמ'. אך לפנינו בגמ' כתוב "כדתניא", ובתוס' הרא"ש גרס "והא"ר יוחנן".}}} כל מי''' ['''שיש''']'''^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש וכן הוא בגמ' לפנינו. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שלא'''" בשיבוש.}}} וכו''''. ואם תאמר^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(א)]]</small>}, והא אמרינן בערכין פרק [ג']^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב '''ב'''' או '''שני''' בשיבוש.}}} <small>{[[ערכין_טז_ב|ט"ז'''.''']]}</small> ובפרק קמא דשבועות <small>{[[שבועות_ח_א|ח'''.''']]}</small> על שבעה דברים נגעים באים, ואמרינן <small>{שבועות שם</small>^{{{הערה|וכן סוטה לו., כריתות כו.}}}<small>}</small> דחטאת מצורע אינו בא על חטא(ת)^{{{הערה|הוקף ע"פ לשון תוס' הרא"ש וברור, וכן העיר "המגיה". והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שנאמרה קודם לכן בסמוך כפי הנראה.}}} משום דמנגעיה איכפר ליה^{{{הערה|ובתוס' הרא"ש מסיים בכאן בלשון הזו: '''אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה'''. ואפשר שזוהי היית גם גרסת רבינו ונשמט.}}}. ^{{{הערה|הוגה ע"פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש (אלא שתירץ רק את התירוץ השני). ובכתה"י השונים חסר.}}}[ו]יש לומר, ש[ע]ל^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. ובכתה"י השונים כתוב "'''של כולם'''" וכנראה שנשמטה ה-ע' בטעות.}}} כולם לוקין בעון הדור^{{{שוליים|'''(46ב)'''}}} והני [ייסורי]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''אסירי'''" בשיבוש. והכוונה שעל כל סוגי הנגעים לוקין הצדיקים בעון הדור והם ייסורי אהבה, שהלא לא על חטאם של הצדיקים הם באים.}}} אהבה^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ב)]]</small>}. אי נמי יש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה [יותר משאר]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים מופיע בהיפוך לשון '''"משאר יותר"''' בשיבוש.}}} ייסורין, [אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ג)]]</small>}]^{{{הערה|בכתה"י השונים חסר, והוסף ע"פ לשון תוס' הרא"ש שנסמך רבות על לשון רבינו כפי שהזכרנו כבר לעיל. "והמגיה" טוען דשמא נשמט בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''ייסורין, ייסורין'''" שבסוף כל משפט.}}}, וקשיא לר' יוחנן דאמר שאינן של אהבה כלל. אבל ^{{{הערה|בכת"י ניורק יש כאן מקום חלק ואולי יש להוסיף אבל '''ודאי ד'''פעמים וכו', אך אפשר שהיה כתוב אחרת. ומכל מקום אין זה משנה את עצם משמעות העניין.}}}פעמים שעל חטא הם באים. '''אי בעית אימא הא לן והא להו'''. פרש רש"י (הא לן)^{{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}} [בני]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''הא לן א"י'''". אך שיבוש גרסא הוא, שהלא "לן" המוזכר בגמ' על בני בבל מכוון, ועתה הלא דנים אנו על בני א"י. והגהתי ע"פ לשון תוס' הרא"ש הנסמך רבות על דברי רבינו כנ"ל, וכן הוא בתוס' שבדף ועוד. ואם נרצה לקיים מילים אלו נצטרך להגיה <big>"</big>פרש רש"י הא '''להו''', בני ארץ ישראל וכו'<big>"</big>.}}} ארץ ישראל שמשתלחים חוץ לערי חומה. וקשה להר"ר אלחנן דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו <small>{[[ערכין_כט_א|כט.]]}</small> דאין בתי ערי חומה נוהג[ין]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''נוהג'''", והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שאחרי כן בסמוך כפי הנראה.}}} בזמן שאין היובל נוהג ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. וטוען דשמא נשמט בטעות מכתה"י השונים מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''נוהג, נוהג'''" הנאמרת בסוף כל משפט כאן.}}}[וא"כ בא"י עצמו יכול לחלק, כאן בזמן שהיובל נוהג וכאן בזמן שאין היובל נוהג]. ^{{{הערה|ברשב"א ור"א אלשבילי הביאו תירוץ זה בשם רבינו אלחנן עצמו, ותמוה א"כ מדוע רבינו וכן תוס' הרא"ש לא כתבו דהוא תירץ זאת. וצ"ל דגם הקושיא וגם התירוץ נאמרו בחדא מחתא בשם רבינו אלחנן, ולכך לא נאמר שמו. והרשב"א ור"א אלשבילי העירו זאת בתירוץ ע"מ שלא נטעה לומר דהם עצמם תירצוהו כמו שהוקשה לנו בכאן.}}}ושמא התם איירי^{{{שוליים|'''(47ב)'''}}} לענין בתי [ערי]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם ללשון הרשב"א בזה. ובכתה"י השונים חסר.}}} חומה, אבל לענין קדושה דשילוח מחנות נוהגים עכשיו למ"ד קדשה לעתיד לבא <small>{[[מגילה_י_א|מגילה י'''.''']]}</small>, ^{{{הערה|נמצא בכל כתה"י בסוף הדיבור (אחר המילים "ולא בבבל"), והבאתיו למקומו הראוי לו בהתאם לגרסת הרשב"א ור"א אלשבילי בדברי רבינו אלחנן.}}}[ובמסכת כלים <small>{פ"א מש' [[משנה_כלים_א_ז|ז']] - [[משנה_כלים_א_ח|ח']]}</small> שנינו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ד)]]}}, ערי חומה מקודש'''['''ות''']'''^{{{הערה|ע"פ גרסת הרשב"א ור"א אלשבילי. ובכתה"י השונים כתוב "'''מקודשים'''" בלשון זכר. ולפנינו במשנה שם הגרסא היא "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה".}}} '''['''ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו' הר הבית מקודש ממנו''']'''^{{{הערה|בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם <small>{כלים א', ז'}</small> וכנראה שנשתבשה הגרסא בגרסאות הראשונים השונים מריבוי העתקות וקוצרו הלשונות.}}} שאין זבין '''['''וזבות וכו' נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים''']'''^{{{הערה|גם כאן הוגה בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם <small>{כלים א', ח'}</small>.}}} וטמאי מתים נכנסים לשם]^{{{הערה|כל המשפט הזה כפי שאמרתי לעיל נכתב בסוף הדיבור בטעות, וכאן הוא מקומו בהתאם לראשונים השונים שהזכירו דיבור זה, ולכך העברתיו לכאן כנ"ל. ובסוף הדיבור השארתי את הגרסא המקורית על מנת שיוכל הלומד לראות מה היית הגרסא בכת"י וס"י שכפי הנראה משובשת היא או מקוצרת בצורה חסרה. אח"כ השלמתי את החסר כפי הנראה לענ"ד, והרי זו הגהה בתוך הגהה. ולכך סימנתי את ההגהות הפנימיות בשוליים מודגשות לסימן היכר.}}}. מיהו, היה יכול לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים ^{{{שוליים|'''(48ב)'''}}}מהם ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' הרא"ש ורבינו פרץ. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ברוב</big> א"י'''" ואינו ברור.}}}[ב]א"י ולא בבבל. <small>(ובמסכת כלים שנינו ערי חומה מקודשים שאין זבים וטמאי מתים נכנסים לשם)</small>^{{{הערה|כפי שכתבתי לעיל קטע הזה הועבר לחלק קודם בדיבור זה בהתאם לגרסת הרשב"א ור"א אלשבילי. וכפי שהזכרתי לעיל הגהתי את המשפט הזה שם בהתאם ללשון המשנה שלפנינו, שאין משפט זה נכון כמות שהוא, וגם ניכר כאן שאין זה מקומו.}}} <small>(נוהג בזמן הזה למ"ד קדשה לעתיד לבא)</small>^{{{הערה|משפט זה מיותר מכיון שכבר הסיק זאת קודם לכן, לכך הקפתי משפט זה ולא הקדמתיו יחד עם המשפט הקודם. וכן ליתא ברשב"א ובר"א אלשבילי שהביאו את אותה הלשון כבדברי רבינו. ומי שבכל זאת רוצה לקיימו, יש לו לגרוס כך (או כל כעין זה): "'''אלמא דשילוח מחנות'''" נוהג בזמן הזה וכו', ולהקדים משפט זה גם כן ביחד עם המשפט המוקף קודם לכן.}}} '''והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר'''. פרש רש"י, לאדם חשוב כר' יוחנן (לא)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה, שבכך הלשון סדורה נכון. וכן הגהתי בתוס' הרא"ש.}}} באו לו רק ייסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק ^{{{הערה|כן נראה נכון לפי מבנה המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]היכא דלא הוה ליה כלל לא הוי ייסורין של אהבה, והרי כמה [צדיקים]^{{{הערה|ע"פ לשון בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים כתוב כאן "והרי כמה '''ביסורין'''" בשיבוש.}}} אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיה לו בן <small>{[[מגילה_יד_ב|מגילה יד:]]}</small>. ואי משום בנות, ר' יוחנן [נמי הוו ליה בנות כדאיתא בפרק בתרא דקידושין <small>{[[קידושין_עא_ב|עא:]]}</small>. ויש לומר דהכי פריך, והאמר ר' יוחנן]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון בעלי התוס' השונים. וטענתו שכנראה נשמט מכתה"י השונים בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''ר' יוחנן, ר' יוחנן'''" שבסוף כל משפט.}}} דין גרמא דעשיראה ביר אלמא [היה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב '''"הוה"''' והגהתי ל-'''"היה"''' שכך יותר נראה נכון. וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}} רגיל לנחם אחרים בכך, ואי לא הו[ו]^{{{הערה|כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''הוה'''".}}} יסורין של אהבה לא [היה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} מנחם בה אחרים. והכי נמי פריך ^{{{הערה|כן נראה לענ"ד נכון לשונית, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ב]פרק יש נוחלים <small>{[[בבא_בתרא_קטז_א|ב"ב קטז.]]}</small> והא[מר]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב '''"והא"''', והמסתבר שהכוונה ל-'''והאמר''' כפי שהוא בדיבור המתחיל ובגמ' שלפנינו וברוב כת"י והדפוסים הישנים. וצריך לומר שהיה בדברי רבינו כתוב בגרש כך: '''והא'''' המורה על קיצור המילה "'''והאמר'''", ומריבוי ההעתקות הושמט הגרש בטעות. ומ"מ ברוב כתה"י של רבינו גם בדיבור המתחיל מובא בלשון "והא ר' יוחנן" בשיבוש. וצ"ל לגרסא זו של דברי רבינו, שרבינו גרס בגמ' "'''והא א"ר''' יוחנן" כגרסת חלק מכתה"י של הגמ', ומריבוי העתקות הוחלף בטעות מ-"'''<big>א"ר</big>''' יוחנן" ל-"'''<big>ר'</big>''' יוחנן" בלבד בכל כתה"י של רבינו.}}} ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר שמנחם אחרים בכך, ואי[ך]^{{{הערה|"המגיה". וזאת מכיוון שמעניין "'''דין גרמא וכו''''" הקשתה הגמ' בבבא בתרא (קטז.) על דבריו של ר' יוחנן שם שאמר בשם רשב"י, דכיצד אמר בשם רשב"י בהיפך ממה שסובר במשמעות אמירתו "דין גרמא וכו'". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''אין''' קאמר" ואינו ברור.}}} קאמר התם הקב"ה מעלה עליו [עברה]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הגמ' בבא בתרא שם. ובכתה"י השונים חסר.}}}. ה"ג '''אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות'''. ולא גרסינן אין אדם^{{{הערה|כך היא הגרסא בכמה כת"י של הגמ', וכן היא הגרסא בחלק מגרסאות מסכת דרך ארץ זוטא פ"ד. ועיין בגליון הש"ס לרעק"א אצלנו שהפנה למסכת שבת נה: בתוס' שם, שמיישבים לשון זו שהיא כלפי רוב בני האדם ביחס לעניין אחר, וא"כ ה"ה גם כאן (המגיה).}}}, דהא כמה צדיקים ^{{{שוליים|'''(49ב)'''}}} זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות <small>{[[הוריות_י_ב|'''י:''']]}</small>, אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה '''ואי משום''' ['''בני''' . תימה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר.}}} והא הוה ליה ר' פדת, כדאמרינן לקמן (בפ' ב')^{{{הערה|הוא בפרק ראשון ולא בשני, וא"כ גם אם נגיה זאת אין מקום לומר כאן "'''בפרק א''''" אלא "'''בפרקין'''" כפי הרגל לשונו בכל מקום, ולכך הקפתיו.}}} <small>{[[ברכות_יא_ב|יא:]]}</small> וכן אורי ליה ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ גרסת הגמ' בכל כתה"י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''אליעזר'''" בטעות.}}} לר' פדת [בריה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בגמ' לפנינו ובכל כתה"י ודפוסים ישנים של הגמ'. ובכתה"י השונים של רבינו חסר.}}} אהבה רבה. וכן בפרק קמא דנדה <small>{[[נידה_ח_א|ח.]]}</small> ובכמה ^{{{שוליים|'''(50ב)'''}}}דוכתי^{{{הערה|מו"ק כ'''.''', ירושלמי יומא פ"ב ה"ב, מגילה פ"ד ה"י.}}}. [ו]יש^{{{הערה|ע"פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} לומר, שעדיין לא נולד או שמא נפטר בחיי ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ גרסאות הגמ' בדפוסים ישנים ובכתה"י כדלעיל. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''אליעזר'''" בטעות.}}}. '''וכי עביד''' ['''קב"ה''']^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכעין זה באחד מכתה"י של הגמ' במעט שינוי לשון. ובגמ' לפנינו הגרסא היא "מי '''<big>חשיד</big>''' קב"ה", וכן הוא ברוב כתה"י והדפוסים הישנים של הגמ' (אלא שיש בכתה"י שגורסים כגרסתנו, ויש שגור' "הקב"ה" בדומה. וכן י"ג "מריה דעלמא" או "מרי עלמא"). ובכתה"י השונים של רבינו חסר.}}} '''דינא בלא דינא'''. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אבל הם [היו]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} יודעים דלא הוה יהיב שבישתא לאריסא והיו רוצים לרמוז^{{{שוליים|'''(51ב)'''}}} לו שלא יעשה עוד. '''שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר'''. אבל על הארון שחוצץ בינו ובין הקיר אין לחוש. וכן התיבה שמניחים עלי[ה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''עליו'''" בלשון זכר, והגהתיו ללשון נקבה בהתאם ל-"'''תיבה'''" שהיא נקבה, דעליה קאי. ותדע, דהלא אומר בסמוך "כיון '''שהיא קבועה'''" בלשון נקבה ביחס לתיבה.}}} הס"ת ^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''יש קורין'''" בשיבוש.}}}[כש]קורין ב[ו]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''בה'''" בלשון נקיבה, והגהתיו ללשון זכר בהתאם ל-"'''ספר'''" שהוא זכר, דעליו קאי.}}}, כיון שהיא קבועה שם אינו חושש. '''אלא''' ['''אימא''']^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"אומר"''' בשיבוש.}}} '''סמוך למטת'''['''י''']^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"למטתו"''' בשיבוש.}}}. כלומר שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל בעומדו ^{{{הערה|ע"פ לשון הרא"ש בתוספותיו ובפסקיו (סימן ז'). ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"על מטתו"''' ואינו נראה.}}}[מ]מטתו. '''ורש"י פירש'''^{{{שוליים|'''(52ב)'''}}} שגם לתלמוד תורה לא היה מפסיק, ולא ידענא מנא ליה. והערוך פירש כמה^{{{שוליים|'''(53ב)'''}}} פירושים ואינם נכונים. '''שנאמר טורף נפשו באפו'''. ונפשו לשון תפלה כדכתיב {<small>שמואל א'. [[שמואל_א_א_טו|א', ט"ו]]</small>} ואשפוך את נפשי לפני ה'. '''פירש רבינו חננאל''' דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר ויש לירא מן המזיקין, ושמא גם בשלנו בלילה. ורבי רגיל^{{{הערה|אפשר שכתב דבריו עוד בחייו של ר"י ולכך הזכיר הנהגתו בלשון הווה. ואפשר שהיית הגרסא "ורבי '''היה''' רגיל" בלשון עבר ונשמטה המילה, וא"כ אחר פטירתו נאמרו הדברים.}}} להמתין אפי' ביום, ודוקא כשהיה עומד להתפלל. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== א. נראה לענ"ד שהוקשה לרבינו, שהיאך הבינה הגמ' מכך שנאמר שנגעים "אינן אלא מזבח כפרה" דנגעים הוי יסורים של אהבה, הלא מצינו שהנגעים באו לכפר על עוונות, וא"כ אפשר שמזבח כפרה דנגעים גם כן בא לכפר עוונות ואינן יסורים של אהבה. ---- ב. בתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי על עוונות הם באים, אלא שייסורים אלו אינם באים על עוון עצמם אלא עוונות הדור, והוי דומיא דמזבח שמקבל האש והקרבן תמורת עוונות ישראל. ולפי זה משמעות מזבח כפרה הוא, שמכפרים הנגעים על ישראל כמזבח המכפר על כלל ישראל בקרבנות ציבור, דהם עיקר קרבנותיו כיון שקבועים בו. ---- ג. נראה לענ"ד שבתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי שאפשר שעל חטא היחיד הם באים, אלא שמכל שכן דהוו גם כן ייסורים של אהבה. שהלא אע"פ שישנם ייסורים לא פחות קשים מהם, אעפ"כ כפרה מיוחדת וגדולה יותר נתנה בנגעים שאין בשאר ייסורים, א"כ מכל שכן שיהיו הם ראויים יותר לבוא בתור ייסורים של אהבה להרבות שכר למקבלם יותר משאר ייסורים. שכיון שמטרת הייסורים של אהבה היא להרבות שכר למקבלם, א"כ ודאי שראוי שתינתן האפשרות שיקבלו הצדיקים את הייסורים שמרבים את הכי הרבה שכר שהם הנגעים. ---- ד. הנראה שרוצה להוכיח שכיוון שנשנו כולם בחדא מחתא, א"כ כשם שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא דלכך איסור הכניסה לטמאים נוהג במיקום בית המקדש כיום, א"כ ה"ה גם שיש כיום איסור כניסה למצורעים אף בעיירות המוקפות חומה (הגהות סיני). == דף ו' == ===[[ברכות_ו_א|דף ו'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=11&fs=0 ראה כאן]''' '''ככסלא לגיא'''^{{{הערה|בגמ' לפנינו מופיע "'''לאוגיא'''", וכגרסתנו הוא גם בלשון התוס' שבדף ובתוס' הרא"ש (ובתוס' רבינו פרץ בדומה). ובכתה"י ודפוסים ישנים של הגמ' מופיע או בלשון "לאוגיא" או בלשון "לאגיא". ואפשר שאכן היית גרסת רבינו "לאגיא" אלא שנשמטה ה-א', או שהיית לרבינו גרסא שונה במשנה ובגמ'.}}}. פרש^{{{שוליים|'''(54ב)'''}}} רבי [כעין]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש והתוס' שבדף. ובכתה"י השונים כתוב "כיאן" או באופנים משובשים דומים.}}} התלמים המקיפים [הערוגה]^{{{הערה|כך הוא בכל בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''המחרישה'''".}}} כדאמרינן בריש נדרים <small>{[[נדרים_ו_ב|'''ו:''']]}</small> הדין לגיא להוי פאה. '''חד לא מכתבן מיליה בספר זכרונות'''. פירוש עם האחרים, אבל בספר לבדו נכתבים. דהא תנן <small>{[[משנה_אבות_ב_א|אבות פ"ב, מ"א]]}</small> וכל מעשיך בספר נכתבים, וכל שכן הכא, דמדה טובה מרובה <small>{[[סוטה_יא_א|סוטה יא.]]}</small>. '''וכיון דאפילו תלתא עשרה למה לי וכו''''. תימה דבמסכת אבות (תנן)^{{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}} פרק עקביא <small>{[[משנה_אבות_ג_ו|פ"ג, מ"ו]]}</small> [תנן]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים נכתבה קודם שלא במקומה.}}} מנין אפילו חמשה, והכא לא דריש מיניה מידי. ואמאי לא מייתי ליה ^{{{הערה|"המגיה" וכן נראה נכון. וע"פ זה יש להוסיף ו' קודם המילה שאחרי כן.}}}(ו)הכא, ^{{{הערה|"המגיה" בהתאם להגהה במילה שלפני, ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]מפרש דכיון דאפילו [בתלתא חמשה]^{{{הערה|כך יש להגיה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "דכיון דאפי' '''בחמש בתלתא''' למה לי", וניכר השיבוש להדיא.}}} למה לי. ואומר רבי דחמשה דהתם מיירי (כגון)^{{{הערה|נראה מיותר, שהרי כתב "כגון" בסמוך. ואכן בלשון תוס' הרא"ש אינו.}}} בדברים שצריך [חמשה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו.}}} דיינים, כגון בחליצה ^{{{הערה|ע"פ תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''אית ליה" בלבד.}}}[למאן ד]אית ליה <small>{[[יבמות_קא_א|יבמות קא.]]}</small>, [ומדידת עגלה]^{{{הערה|ע"פ תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''המארת שלה'''" או דומה לכך בשיבוש.}}} <small>{[[סנהדרין_ב_א|סנהדרין ב.]]}</small> וכיוצא בהם^{{{הערה|כתב "המגיה" שבא לרבות סמיכת זקנים, הכולל סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו שיהיו הנסמכים להקראות בתואר "'''רבי'''".}}}. ותיסק אדעתין שאינם חשובים אפילו כשאר דין, שאינו צריך אלא ראיה בעלמא, קמ"ל. והכי גרסינן <small>{אבות [[משנה_אבות_ג_ו|שם]]}</small> מנין שאפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה <small>{[[עמוס_ט_ו|עמוס ט', ו']]}</small>. פירוש, אותם שצריכים ליאגד יחד דהיינו אגודה שלו, אלמא שכינה ביניהם. ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, דמשמע שלשה כדאמרינן הכא. ואית דגרסי התם איפכא ולא נהירא, ^{{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, כיון שנראה מדבריו שבא להוכיח את שיטתו מכך שדרשו חז"ל לפנינו אחרת ולא מחמת שכך משמעות הכתוב, וכמו שכתב רבינו לעיל בדיבור זה. ואכן הוכיחו התוס' בסוכה באופן זה {יג'''.''', ד"ה בשלש וכו'}, וכך הוא בתוס' הרא"ש שם. ובכתה"י השונים אינו.}}}[דהא אמרינן הכא] דמבקרב אלהים ישפוט ^{{{הערה|אינו נראה נכון לשונית לענ"ד, מצד מבנה המשפט.}}}(ד)משמע שלשה שיושבין בדין. ולפי גירסתם מפרשי [הכי]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"מפר' קא'"''' ובעוד אופנים דומים בשיבוש.}}}, דמבקרב משמע [באמצע]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש בסוכה שם, וכעין זה בתוס' שבדף שם. ובכתה"י של רבינו כתוב כאן "'''חמשה'''".}}}, כלומר חצי העדה שהזכרנו למעלה. ואגודתו משמע שלשה, כמו אגודת אזוב שהיא שלשה קלחים. ^{{{הערה|משפט אחרון זה כפי שהוא אינו מובן. דמדוע משמע שאגודתו היינו חמשה מחמת שיש חמש אצבעות ביד? אלא בהכרח שנפל שיבוש בדברי רבינו, וצריך לומר כאן בדומה למה שכתבו התוס' ותוס' הרא"ש בסוכה שם, וז"ל התוס' הנ"ל: "'''ושמא אע"ג דבעלמא חשיב' אגודה בשלשה, האי קרא דאגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ והיד יש בו ה' אצבעות'''". אלא שכיון שאין לי שום דרך לדעת את לשונו של רבינו בכדי להגיה, לכן השארתי את דבריו כפי שהם, וכאן אכתוב מה שאני משער שהיית גרסתו. וכך היא: '''ויש מפרשים אגודתו על ארץ יסדה, חמשה, משום דכתיב ואף ידי יסדה ארץ, וחמש אצבעות יש ביד'''.}}}ויש מפרשים, אגודתו חמשה כמו חמש אצבעות שביד. '''ובזרוע עוזו אלו תפילין'''. והכי נמי אמרינן בנזיר <small>{[[נזיר_ג_ב|ג''':''']]}</small> מנין לאומר ימינו שהיא שבועה, שנאמר <small>{[[ישעיהו_סב_ח|ישעיה סב, ח]]}</small> נשבע ה' בימינו. שמאלו שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל. '''תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש'''. פירש [רש"י]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש' תוס' רבינו פרץ, והתוס' שבדף בדפוס שונצינו-פיזארו, וע"פ זה היא הגהת הב"ח בדפוס שלנו כפי הנראה. ובכתה"י השונים של דברי רבינו כתוב כאן '''"שברצועותיו"''' בשיבוש. ואומר "המגיה" שכנראה "פי' שברצועותיו" היית זו הגהה בצד הגליון בכת"י קדומים, והכוונה האמיתית בה היית להיות הגהה על מה שכתוב בסוף משפט זה "והדלי"ת בקשר". והיינו שבאה הגהה זו לומר שהכוונה לדלי"ת שברצועותיו, וסופר טועה חשב שהגהה זו באה לתקן את תחילת הדיבור. דהיינו שבמקום לכתוב "פי' רש"י", הבין הסופר שהתכוון המגיה שיש לתקן ולכתוב "פי' שברצועותיו".}}} רוב אותיות שדי כתובות בו, השי"ן בקומט העור והדלי"ת בקשר. ואין נראה לרבי, דהא אמרינן בפרק בתרא [דמגילה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} <small>{[[מגילה_כו_ב|כו:]]}</small> תשמישי קדושה נרתיק תפלין ורצועותיהן וכו', [אלמא]^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת.}}} דלא קרי להו אלא תשמישי [קדושה]^{{{הערה|ניכר החיסרון, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} בעלמא. ועוד דבכל התלמוד קורא אותם קשר, כדאמרינן {לקמן ז.} מלמד שהראה לו קשר של תפילין. ^{{{הערה|בכתה"י כתוב "ואמרינן בשבת וכו'". אך קשה, שהלא לשון זו היא לשון הממשיכה את הנושא הקודם, וכאן הלא מתחיל קושיא חדשה. לכן הגהתי בהתאם למה שנראה, וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}}[ועוד ד]אמרינן בשבת פרק במה מדליקין <small>{[[שבת_כח_ב|כח:]]},</small> לא ^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הגמ', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''הכשירו'''" בטעות.}}}[הוכשרו] למלאכת שמים אלא מין^{{{שוליים|'''(55ב)'''}}} בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הלכתא. אילימא לעורן^{{{שוליים|'''(56ב)'''}}}, והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועות, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי ^{{{הערה|כך צ"ל בבירור, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכל כתה"י כתוב בשיבוש "<big>'''ב'''</big>דלית" .}}}[ה]דלי"ת [והיו"ד]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''והא'''" בשיבוש.}}} מן השם, הוה ליה לאקשויי כמו שמקשה גבי שי"ן, [אלמא]^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' הרא"ש, בכתה"י השונים חסר. ואולי אפשר להגיה באופן אחר ולכתוב "'''שמע מינה'''" כמו שאומר רבינו לקמן.}}} שאינם חשובות מאותיות השם אלא כקשר בעלמא. ועוד אמרינן בבמה אישה <small>{[[שבת_סב_א|שבת סב.]]}</small> [והרי]^{{{הערה|השלמת לשון הקושיא ע"פ לשון הגמ' שם, ובכתה"י השונים אינו.}}} תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו. ומשני, התם משום שי"ן. ומשום דלי"ת [ויו"ד]^{{{הערה|כך נראה להגיה דהלא קושיא זו רלוונטית גם ליו"ד. ועוד דאמר אח"כ "שמע מינה שאינם חשובות וכו'" בלשון רבים ומשמע שגם ליו"ד התייחס. ובכתה"י השונים חסר.}}} לא [אמר]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, ובכתה"י השונים אינו.}}}, שמע מינה שאינם חשובות מאותיות השם. מיהו יש לדחות^{{{שוליים|'''(57ב)'''}}}, ^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד.}}}[ד]כיון ^{{{הערה|בהתאם לדברי המרדכי בשם רבינו אלחנן (העתקתים בהערה הבאה), שהובא בהלכות קטנות למרדכי על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר). ובכתה"י השונים אינו.}}}[שניתן ל]התיר(ו)^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד. דהלא מתייחס לדל"ת ויו"ד יחד, ולכן לא שייך להשתמש בלשון יחיד.}}}, כל [זמן שרוצה]^{{{הערה|ע"פ דברי "המגיה" בתור הגהה אפשרית והיא ישרה בעיני. ובמדרכי בשם רבינו אלחנן הנ"ל הובא בלשון: "משום דניתן להתיר בכל עת שירצה". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"כל שרואה"''' בשיבוש.}}}, לא הזכיר [רק]^{{{הערה|ע"פ "הגהות סיני" מסברתו. ובכתה"י השונים אינו.}}} השי"ן. ^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד.}}}(ו)על כן פירש רבי, אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובה[ו]^{{{הערה|ע"פ לשון התוס' שבדף. וכן נכון, דראש זכר הוא ולכן אין שייך לומר בגובהה בלשון נקיבה. ובכתה"י השונים כתוב "בגובהה".}}} של ראש דנראים לכל, אבל של יד אינן נראים דכתיב לך לאות ולא לאחרים ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[לאות]. ^{{{הערה|לכאורה נראה מיותר, דהלא אמר קודם לכן "על כן פירש רבי" ולכך פשוט שהכל מפי רבו, וא"כ מה בא להוסיף?}}}מפי רבי. ^{{{הערה|בהלכות קטנות להרא"ש הלכות תפילין כתוב שספק זה הסתפק רבינו יעקב מאורליני"ש דהוא רבינו תם, וא"כ קשה מדוע רבינו לא הזכיר את שמו. ואפשר דנשמטו מהלשון של רבינו כאן כמה מילים.}}}מיהו למאי דפריש דאותיות של דלי"ת ויו"ד לא חשיבי, צ"ע אם יוכל להכניס תפילין של יד לבית הכסא כיון שמחופות עור ואין בהן שי"ן, או דילמא לא שנא. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ו_ב|דף ו''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=12&fs=0 ראה כאן]''' '''כל הקובע מקום לתפלתו'''. ואינו הולך פעמים לבית הכנסת זה ופעמים לבית הכנסת זה. אבל בחד בית הכנסת אפילו בשני מקומות שפיר דמי^{{{הערה|באגודה כתב וז"ל "פר"י, לאו דווקא בשתי בתי כנסיות, אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום. וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר". ויש שהוכיחו מכאן שזוהי דעת ר"י, וא"כ תמוה על דברי רבינו שלא נקט דעת רבו. אבל אפשר שהיה זה גדול אחר שבעל האגודה הכיר שגם הוא נקרא רבינו יצחק. וזוהי למעשה מחלוקת ראשונים האם דווקא בשתי בני כנסיות או אפי' בבית כנסת אחד. ודעת תוס' חכמי אנגליה בשונה מרבינו, שאפי' בבית כנסת אחד לא ישנה מזוית לזוית.}}}, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר <small>{[[ירושלמי_ברכות_ד_ד|הלכה ד']]}</small>, צריך אדם ליחד מקום ^{{{הערה|רוב כתה"י גורסים "'''<big>ב</big>'''בית הכנסת", אך אין זו הגרסא הנכונה לענ"ד, לא כאן ולא בדברי הרא"ש בתוספו' ובפסקיו שנסמך על דברי רבינו. וזאת מכיוון שאם נאמר כך, נמצא שהגמ' מורה שיש לאדם לייחד לעצמו מקום בתוך בית הכנסת להתפלל בכדי שיתפלל במקום אחד תמיד, וא"כ זוהי ראיה לסתור דבריו ולא לסייע. ו-"המגיה" הגיה את דברי רבינו, והוסיף על דבריו בכדי ליישב קושיא זו. אך אין צורך כפי שאמרתי.}}}לבית הכנסת, שנאמר, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם <small>{שמואל ב'. [[שמואל_ב_טו_לב|ט"ו, ל"ב]]}</small>. השתחוה לא נאמר, אלא ישתחוה. '''אגרא דפירקא ריהטא'''. פירש רש"י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאין מבינים הדרשה מפי הרב. וקצת תימה, דר' זירא גופיה קאמר לעיל <small>{בדף זה}</small> דמריש הוה אמינא דמחללי שבתא כי רהטי, ^{{{הערה|ישנם שינויי גרסאות בכתה"י של הגמ' ביחס למי אמר את המימרא של "מריש הוה אמינא" לעיל. וכן יש שינויי גרסאות ביחס למי אמר את המימרא הנוכחית. ולפי שינויי גרסאות אלו אין קושיא כלל ("המגיה" בשם אביו).}}}ועתה אומר שאין [להם שכר]^{{{הערה|"המגיה" מסברתו. ובכתה"י השונים כתוב "'''להשתכר'''"בשיבוש.}}} רק במרוצתם. ורבי מפרש אם רוצה לעשות מצוה כמאמרה בלי חסרון, יעשה כל הדברים שבסמוך. '''אגרא דבי טמיא''' ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר כל זה, ובמקום הוכנס כאן בטעות ד"ה "למאן דגריס בבית אפל" (שהצגתיו במקומו הראוי לו לעיל בדף ג' עמ' א'), ואח"כ ממשיך בענין התוס' שלנו במילים "'''<big>ה</big>'''עושה המצוה וכו'. ולכך הגהתי דיבור זה בהתאם למה שצריך להיות כתוב.}}}['''שתיקותא'''. אין נראה לפרש דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב וידום אהרון^{{{הערה|בא רבינו לאפוקי מפירושם של כמה ראשונים שאכן מפרשים את הדברים כך (מדרש שכל טוב, הראב"ן, הערוך ועוד).}}}, דכל הני מיירי במי ש]עושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. ומפרש רבי שהבאים בבית האבל לנחמו יושבים ושותקים ומקשיבים לדברי הגדול הבא לנחם אותו, ואם היו מדברים האחרים^{{{הערה|כך הגרסא בכל כתה"י, אבל הלשון נשמעת לא ישרה. ואפשר שהיה כתוב "ואם היו '''האחרים מדברים'''" בהיפוך לשון. או שמא היה כתוב "ואם היו מדברים '''בדברים אחרים'''" והושמטה בטעות המילה '''"בדברים"''' מחמת דימיון המילים "מדברים, בדברים".}}} אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמ[י]א^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ונראה. ובכתה"י השונים כתוב בלא יו"ד.}}} על שם עצמות המת, כמו שפירש רבינו שלמה^{{{שוליים|'''(58ב)'''}}} בפירוש חומש , ^{{{הערה|"המגיה" כותב (בשם אחרים שכתבו) בשם ספר עוטה אור (חובר על תרגום אונקלוס, דפוס וילנא שנת תר"ג) שדברי רש"י מוסבים על "אנחנו טמאים '''לנפש אדם'''" {במדבר ט', ז'}, והודפסו בטעות על הפסוק "וכל טמא לנפש" {במדבר ה', ב'}. ולגבי אונקלוס שם {במדבר ה', ב'} שכתוב בו "לטמי נפשא '''דאינשא'''" על אף שלא הוזכר בפסוק "אדם", כתב "המגיה" שאכן בדפוסים ישנים של אונקלוס ליתא למילת "אינשא" בתרגומו שם. ואני מוסיף על דבריו, שאף בתאג'ים (שהם חומשים תימניים המבוססים על כת"י תימניים עתיקים של החמישה חומשי תורה) לא מוזכר "אינשא" בתרגום אונקלוס כבספרים הישנים שהזכיר המגיה. ולכן מסיק "המגיה" שיש להגיה דברי רבינו (וכן בתוס' הרא"ש) ולכתוב "'''לנפש אדם'''" במקום גרסת כתה"י שהיא "'''בעצם אדם'''". וכך הגהתי שהדברים מסתברים. וכן בהמשך יש להגיה ולכתוב "'''ל'''טמי נפשא דאינשא", ולא "'''ב'''טמי". וזאת בהתאם לגרסת התרגום בפסוק של במדבר ט', ז'.}}}[לנפש] אדם <small>{[[במדבר_ט_ז|במדבר ט', ז']]}</small>, ^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}}[ל]טמי נפשא [דאינשא]^{{{הערה|ע"פ גרסת אונקלוס שלפנינו, וכן הוא מצוטט בלשון תוס' הרא"ש. ובכת"י השונים חסר.}}}, לשון עצם [אדם]^{{{הערה|הוספתי מילה זו בכדי להתאים הלשון לפירוש רש"י על החומש שלפנינו. וז"ל רש"י בחומש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות '''אדם''' בלשון ארמי.}}} בלשון ארמי. וכן במדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, פירוש שחוק עצמות. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב"ח האל"ף טי"ת, ובאלב"ם המ"ם נעשית בי"ת והלמ"ד אל"ף. '''כל המתפלל אחורי בית הכנסת'''. פירש רש"י, שכל בתי כנסיות שלהם פתחיהם למזרח, כדתניא בתוספתא דמגילה <small>{[[תוספתא/מגילה/ד|פרק ד', י"ד]]}</small>, ואחוריהם היו למערב^{{{הערה|כך הוא בגרסת רש"י שעל הרי"ף. וכתב "המגיה" דאף ברש"י כת"י הוא כפי שגרסו התוס', אך בגרסת רש"י שלפנינו על הגמ' אינו כך.}}}. והמתפלל אחורי בית הכנסת, זהו שהופך פניו למערב ואחוריו לכותל מערבי של בית הכנסת ששם משתחוים הצבור. וק"ל, דהא משמע שלא היה דומה כשתי רשויות אם ^{{{שוליים|'''(59ב)'''}}} הופך פניו כלפי הרוח שהופכים הצבור פניהם. (וא"ר)^{{{הערה|נראה מיותר כיון שכבר כתב בסוף הדיבור דהוא "מפי רבי". ועוד שהוא אינו מתחיל עניין חדש בכאן, אלא בא להשלים דבריו ולומר מדוע משמע שאין זה נראה כשתי רשויות. שבלא דברים אלו לא ברור מניין משמע לו כך. ויש כת"י שגרס "ואית דאמרי". ומ"מ גם גרסא זו אינה נראית, דאין לשון זו שייכת בכאן שהרי זה המשך הקושיא, ועוד שאין זה הרגל לשון בעלי התוס'. "והמגיה" כתב שאפשר שהלשון "אית דאמרי" היה כתוב בגליון, ובא להעיר שמה שכתב רבינו לפני כן "וק"ל" יש גרסאות שגורסות "ואין דאמרי" ונשתרבב בטעות לתוך דברי רבינו. אך גם זה אינו נראה בעיני.}}} שלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן כמו שנאמר^{{{שוליים|'''(60ב)'''}}} שם שפתח המשכן היה למזרח, או לפי שהיתה ירושלים במערב[ם]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם לגרסת התוס' בעירובין י"ח ע"ב, בד"ה ולא אחורי בית הכנסת וכו'. ובכתה"י השונים אינו.}}} דבעינן והתפללו אליך דרך ארצם <small>{מלכים א'. [[מ"ג_מלכים_א_ח_מח|ח', מ"ח]]}</small> כדלקמן במכילתין <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>. וא"כ, אם היה עומד אחורי בית הכנסת ופניו למערב אז היה עושה כדרך שהעם עושים, אבל אם היה הופך פניו, אז היה דומה לשתי רשויות. על כן יש לפרש, דאחורי בית הכנסת קרוי מי שהוא אחורי העם במזרח בית הכנסת לאותם שמשתחוים למערב^{{{שוליים|'''(61ב)'''}}}. ואפילו הפתח למזרח^{{{שוליים|'''(62ב)'''}}}, קורא אחורי בהכ"נ לפי שהוא אחורי העם. וכפירוש זה משמע בפרקין לקמן <small>{[[ברכות_ח_ב|ח''':''']]}</small> ^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ד</big>'''בפרק הרואה" בשיבוש, והוגה בהתאם ללשון הנכונה לענ"ד.}}}[ו]בפרק הרואה <small>{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}</small> דקאמר אסור [לעבור]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו ובכל כתה"י ודפוסים ישנים של הגמ' (למעט בכת"י שגורסים בלשון הילוך). ובכל כתה"י השונים של רבינו כתוב "'''לעמוד'''".}}} אחורי בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין. ומסיים בה, הני מילי דליכא פיתחא אחרינא, פירוש לפי^{{{שוליים|'''(63ב)'''}}} שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שקורא אחורי בהכ"נ, באותו צד הוי הפתח. והפתחים היו לצד מזרח, שהיו מתפללים לצד מערב. מיהו קשה, דלשון אחורי בהכ"נ ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}}[משמע כמו] (ו)אחורי המשכן, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד דבלא זה הלשון נשמעת חסרה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]משמע שקרוי אחורים (אחורי)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. וכן הוא בלא זה בתוס' חכמי אנגליה. אך בתוס' הרא"ש נקט בהיפך, דהיינו שנקט לשון "אחורי" בלבד בלא מילת "אחורים". אך היותר נראה לשונית נכון לענ"ד בכאן, אם ננקוט לשון "אחורים" כלשון תוס' חכמי אנגליה.}}} אותו צד שהופכים את פניהם, כדפירש רש"י. ולפירוש רש"י, הא דקאמר כי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אע"פ שאינו הופך פניו לצד אותו הרוח ששם הופכים הצבור פניהם, לא מיחזי כשתי רשויות כיון שכולם הופכים פניהם כלפי הארון ^{{{הערה|בתוס' הרא"ש מסיים כאן במילים "ששם התורה מונחת".}}}, כדאמרינן נמי במכילתין <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>, שמארבע רוחות הופכים פניהם לצד הכפורת. מיהו יש לפרש, לפי^{{{שוליים|'''(64ב)'''}}} ששם השכינה על הכפורת בבית קדשי הקדשים. מפי רבי. '''בדובר'''. הערוך ^{{{שוליים|'''(65ב)'''}}}גריס ^{{{שוליים|'''(65ג)'''}}}בדבד^{{{הערה|בדפוס וילנא בגליון (למטה ממסורת הש"ס) כתוב שגרסת הערוך היא "'''כ'''דובר" ב-כ' כפי גרסת כמה גאונים וראשונים, וכגרסת דפוס וילנא והגמ' שלפנינו. אך לפנינו בערוך מופיע "'''ב'''דובר" ב-ב', וכן היא גרסת כמה מכתבי היד הישנים של הגמ'. ובדברי רבינו נמצאו שתי גרסאות בכתה"י, יש שגורס "בדובר" בד"ה, ויש שגורס "כדובר", ובהתאם לגרסא שתבחר יש להגיה את גרסת הערוך להיפך. ולי אין אפשרות להכריע בזה ובחרתי אחת מהן. ובכתה"י של רבינו שלפנינו כתוב "בדבר" או "בדבד" תלוי בכת"י בשיבוש כפי הנראה, ועיין עוד בהערה הבאה.}}} בדלי"ת^{{{הערה|תימה, מה בא לאפוקי? הלא גם גרסת רבינו בדלי"ת היא. ואין לומר שבא לאפוקי מהאות ר', כיון שעיקר השינוי בגרסת הערוך הוא באות הראשונה אם גורסים ב-כ' או ב-ב' (כנ"ל בהערה הקודמת) והיה לו להזכיר שינוי זה דהוא עיקר שינוי הגרסא. ולפי"ז נראה לומר שאין שינויי גרסא בין גרסת רבינו והערוך באות הראשונה, דשניהם נקטו הלשון ב-ב' או ב-כ' בתחילה, וכל השינוי הוא רק באות האחרונה. דלגרסת רבינו גורסים "בדוב'''ר'''" או "כדוב'''ר'''" (בהתאם לשינויי הגרסאות השונות בכהת"י כנ"ל בהערה הקודמת). ולערוך גורסים "בדוב'''ד''' או כדוב'''ד''' (לפי הגרסאות השונות כנ"ל). ואכן בחלק מכתה"י גורסים "בדבד" כנ"ל בהערה הקודמת, ואולי זה שיבוש של "בדובד". אך מדברי הערוך שהביא ראיה מלשון הערב (ראה הערה הבאה), משמע קצת דאינו כך. ובכל מקרה אין מקום להכריע בדבר כנ"ל בהערה הקודמת, וישמע חכם ויוסף לקח.}}}, ופי' אחוריך בלשון ערבי^{{{הערה|כותב שם הערוך שבלשון ערבי אומרים "מוסתדבר" שפירושו לאחורנית. וזה חיזוק לכך שגירסת רבינו כאן היית בדובר או כדובר, ולא בדבר או בדבד כגרסא שבכתה"י של רבינו שלפנינו.}}}. '''כרום זלות לבני אדם'''. פשטיה דקרא מפרש רבינו יעקב, סביב רשעים יתהלכון כרום זלות, כלומר הרשעים מתקנאים כשרואים ^{{{הערה|נראה לענ"ד שיש לגרוס בלא האות כ' בהתאם ללשון המשפט, ולכך הקפתיה.}}}(כ)שירום זלזול מבני אדם, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית, אך אינו בכתה"י השונים.}}}[ו]מבקשים עליו תחבולות להזיקו. ועל עצמו היה דוד אומר^{{{שוליים|'''(66ב)'''}}} כן^{{{הערה|וכן כותב רש"י שם: '''כרום זלות לבני אדם'''. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי, שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם, כשמתרומם איש הזולל בעיני ב"א. וזהו דוגמת האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים. עכ"ל.}}}. ורבינו מאיר פירש, כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם. וכן הוא בתרגום בהדיא, עלקא דמצצא דמא דאינשא, וכן פירש בנו רבינו שמואל. ומנחם פירש <small>{מחברת מנחם, ערך זל, דף 78}</small>, כרום לשון ראם^{{{הערה|וז"ל מחברת מנחם: '''כרום זלות לבני אדם'''. כלם בעלי נפש המה, בלענים וגרגרנים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם. זלות הוא מגזרת זולל. ורום מגזרת ראם ורים. וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל. אכלו שארו, ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו וכו'. הן נמצא ראם ורים ורום ענין אחד להם. עכ"ל.}}}. '''ולא נענה אלא בתפלת המנחה'''. תימה למה נקרא תפלת המנחה, ^{{{הערה|בתוס' על דף בפסחים קז'''.''' כותבים לשון שאלה זו בד"ה '''"'''<big>ד</big>'''אי"''' כמו שהגהתי כאן. אך בכת"י השונים של רבינו כתוב כאן '''"'''<big>ו</big>'''אי"''' ואינו נראה לשונית נכון.}}}[ד]אי משום מנחת הערב, כמו כן בבקר יש^{{{שוליים|'''(67ב)'''}}} מנחה. ושמא לפי שתפלת שחרית וערבית יש להם שם אחר, נקראת ^{{{שוליים|'''(68ב)'''}}}[זו]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''לו'''". ומכל מקום אפשר שצריך להגיה "נקראת '''<big>לה</big>'''".}}} על שם המנחה. או שמא לפי שאליהו נענה בה, או משום דשל שחרית זמנה מבבקר^{{{שוליים|'''(69ב)'''}}} [וזו]^{{{הערה|"הגהות סיני" מסברתו. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''או'''".}}} עיקר התחלת זמנה בשעת המנחה. ובירושלמי דפרק תפלת השחר <small>{[[ירושלמי_ברכות_ד|הלכה א']]}</small> קאמר, תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו', הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, והכא את עביד שתי שעות ומחצה. ופירש ה"ר אלחנן שכך ר"ל, וכי נחלק בתפלת המנחה כמו כן, שבערב פסח נמהרנה ובשאר ימים נאחרנה. ומשני, אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה אלא לקטורת, שנאמר <small>{[[תהלים_קמא_ב|תהלים קמא ,ב']]}</small> תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. כלומר, קטורת זמנה קבוע בערב הפסח כמו בשאר ימים. ומשמע דלקטורת מדמי לה התם, ומכל מקום נקראת מנחה על שהיא סמו[כה]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לתקן ללשון נקבה, כיוון שמדבר על תפילה שהיא נקבה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''סמוך'''" בלשון זכר.}}} למנחה^{{{הערה|ויש להוסיף ולדקדק שתפילות כנגד תמידין תקנום, ולכך בודאי שתפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים. אבל מכל מקום לעניין קביעות הזמן קבעוה ע"פ זמן הקטורת שהוא קבוע (המגיה). והיינו שלקטורת שהיא מסדר התמיד יש זמן קבוע כל השנה, בשונה מקרבן התמיד דבין הערביים שישנם זמנים שמקדימים אותו לפי הצורך. ולכך העדיפו את זמן הקטורת לעניין קביעות זמן מנחה.}}}. ואע"ג דקאמר לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כו_ב|כו:]]}</small> תפלות כנגד תמידין תקנום, וקאמר דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, מכל מקום יכול להיות דמדסמכי מנחה אקטורת, שהכל הוא מסדר התמיד. וגם קטורת קודמת לנסכים, ומנחת נסכים היא עם הנסכים כדמשמע ביומא <small>{[[יומא_לג_ב|לג:]], [[יומא_לד_א|לד.]]}</small>. '''לא נענה אלא בתפלת המנחה'''. לפי שהיא גמר תפלות היום, משמע שהיא עת רצון יותר. ---- ===ביאורים=== א. בד"ה '''תניא ר' אליעזר הגדול''' וכו': 1. בקושיא "דלא קרי להו את תשמישי קדושה בעלמא". תריץ רבינו אלחנן בנו של ר"י שהביאו המרדכי בהלכות קטנות על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר), שהמדובר הוא ברצועות מנותקות מן התפילין או ברצועות המחוברות לתפילין שבלו ואינן כשירות, שבאופן זה רצועות אלו הן תשמישי קדושה בעלמא. אבל במחוברות לתפילין כשירות, הרי הן קדושה גמורה. 2. בקושיא "דבכל התלמוד קורא אותם קשר". הכוונה בזה, שמכך שבמקום לקרוא לקשר ה-ד' בתפילין של ראש "דל"ת של תפילין" (כשם שקורא לשי"ן שבתפילין של ראש) קראו לזה "קשר של תפילין", משמע שאינם אלא קשר בעלמא ואין להם חשיבות של קדושה עצמה. אך הרמב"ן והרשב"א כתבו דאכן הן קדושה עצמה, אלא שכיון שאינם בכתיבה כשי"ן, לכך לא חשיבי אלא כקשר בעלמא ולא ככתיבת האות עצמה. ומשום כך נקרית "קשר של תפילין". 3. ובקושיא "דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין בהמה טהורה". הרמב"ן והרשב"א ענו, דכיון שאינם בכתיבה אלא בקשירה, לכן אינם חשובות בכלל תורת ה'. ומשום כך צריך ללמוד את הצורך בבהמה טהורה ממקום אחר, אבל אכן קדושה ממש הן. ע"כ תוכן דבריהם. ורבינו אלחנן המובא במרדכי הנ"ל תירץ, שכיון שיכול להתירו כל עת שרוצה, לכן אין אפשרות ללמוד עליו את הצורך להיות מבהמה טהורה מכח הפסוק תורת ה'. ע"כ תוכן דבריו. אלא שרבינו אלחנן לא ביאר מדוע, וכנראה שהוא מאותו טעם שכתבו הרמב"ן והרשב"א, דהיינו כיוון שאינו בכתיבה אלא בקשירה שאפשר להתירה כל עת שרוצה. ולכך אינו חשוב אות ממש שאפשר ללומדה מתורת ה'. ב. "המגיה" כתב, שהספק הוא האם אסרו להכניס גם את התפילין של יד מחשש שיטעו ולא יבדילו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, או שמא לא חששו ומותר להכניס תפילין של יד. ודעת הקדוש מקורביל שמותר להיכנס בתפילין של יד לבית הכסא (תוס' שבדף בשבת סא. ד"ה דילמא וכו'). ג. בד"ה '''ולא נענה אלא''' וכו': נראה להסביר בכוונת התירוצים כאן, כך: 1. ושמא לפי שתפילת שחרית וערבית ניתן להם שם אחר, לכך קראוה על שם המנחה. ונ"ל בפירוש הדברים: ששחרית נקראה על שם זמנה שהוא בשחריתו של יום. וערבית נקראה על שם זמנה שהיא בעירובו של יום. אבל מנחה זמנה לכתחילה מתחילת זמן מנחה קטנה, וא"כ על שם מה יקראו שמה? לכך נתנו לה את שמה על שם המנחה של תמיד של בין הערביים שזמנה ברוב השנה בזמן מנחה קטנה. 2. או שמא לפי שאליהו נענה בזמן בה, שנאמר ביחס לזמן ההוא ויהי בעלות המנחה, לכך קראו לתפילת הצהרים על שמה משום דהיא עת רצון {ע"פ התוס' בפסחים קז.}. 3. או משום שתפילת שחרית נקראת כיוון שזמנה מוקדם בבוקר בזמן התחלת הקרבת תמיד של שחר, אבל תפילת הצהרים עיקר זמנה נוהג בזמן קרבן המנחה שהוא סוף קרבן התמיד של בן הערביים, לכך נקראתה תפילת הצהרים על שם קרבן המנחה. (ויש להעיר, שמצינו כתוב אצל יעקב אבינו כשפגש בעשו "ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת '''מנחתי''' מידי" ותרגם אונקלוס "וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל '''תִּקְרוּבְתִּי''' מִן יְדִי". ומכאן שהמנחה המדוברת שהיית כוללת בהמות הייתה נקראת "קרבן", שמנחה היא מתנה של ריצוי. וא"כ אפשר שאף קרבן התמיד של בין הערבים נקראת בלשון מנחה, שקרבן התמיד הוא מתנה של ריצוי כלפי מעלה. וכן ראיתי שכתבו המפרשים במעשה דאליהו בהר הכרמל, ש-"ויהי בעלות המנחה" הכוונה לקרבן התמיד של בן הערבים). 4. לעניין מדוע זמנה של תפילת המנחה היא בסוף קרבן תמיד של בין הערביים ולא בתחילתו. כתב הירושלמי שהוא משום שהוקשה תפילת הצהרים לקטורת "תכון תפלתי קטורת לפניך וכו'", וכיוון שהקטורת מוקטרת כל השנה באותה שעה, העדיפו לקבוע זמן המנחה בשעתה. אבל כיוון שזמן תפילת הצהרים היא בסמוך לזמן הקרבת המנחה, לכך נקראת התפילה על שם המנחה (ואפשר שהסיבה שלא קראה תפילת הקטורת, משום שרצה לקוראה על שם קרבן, וקטורת אינה קרבן). ואע"ג שאמרנו תפילות כנגד תמידין תקנום, ותפלת הצהרים כנגד תמיד של בן הערבים היא. אפשר לומר שכיוון שהקטורת סמוכה לנסכים בפסוק ואף נעשית קודם לה בסמוך, שהקטורת נעשית בין תמיד של בין הערביים לנסכיו, לכך נמצא שהכל הוא מסדר קרבן התמיד של בן הערבים ושפיר הוי כנגד תמיד של בן הערבים. ---- <references /> == דף ז' == ===[[ברכות_ז_א|דף ז'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=13&fs=0 ראה כאן]''' '''עד שיעברו פנים של זעם'''. ולפי זה יש לפרש אם אין פניך הולכים <small>{[[שמות_לג_טו|שמות ל"ג, ט"ו]]}</small>, אם לא יעברו פנים של זעם. ולפי הפשט קשה לדברי פירוש רבינו שמואל^{{{שוליים|'''(ה)'''}}}. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ש]תחלה אמר לו הקב"ה הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי וגו' <small>{[[שמות_לב_לד|שם ל"ב, ל"ג]]}</small>. ומשה השיבו הודיעני נא את דרכיך <small>{[[שמות_לג_יג|שם ל"ג, י"ג]]}</small>, שתלך אתה עמנו ואני אחריך. והקב"ה השיבו פני ילכו <small>{[[שמות_לג_יד|שם ל"ג, י"ד]]}</small>, אני בעצמי אלך לכבש המלכים. [והניחותי לך]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''שהנחתי לך'''", והגהתי זאת על פי סדר לשון הפסוק, שהלא רבינו כאן מפרש והולך על פי סדר הפסוק. וגם הלשון "שהנחתי לך" אינו מסתדר מצד העניין.}}} <small>{שם}</small>, כלומר אניח [לך מאויבך]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "אניח '''אותך בא"י'''", והוגה בהתאם לכתוב בפירוש הרשב"ם על התורה.}}}, כמו "עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם" <small>{[[יהושע_א_טו|יהושע א', ט"ו]]}</small>. פני ילכו, כמו "ופניך הולכים" בקרב דאבשלום^{{{הערה|נראה שבשני הראיות מיהושע ומשמואל שהביא כאן, רוצה להוכיח שהלשון "פני ילכו" והלשון "והניחותי לך" מתייחסים לעניין מלחמה. וא"כ ממילא זה מוכיח את פירושו של רשב"ם, שמה שביקש משה ומה שנענה לו הקב"ה הכל מתייחס לכך שהקב"ה ילך למלחמה לפניהם.}}} <small>{[[שמואל_ב_יז_יא|שמואל ב'. י"ז, י"א]]}</small>. ומשה אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה <small>{[[שמות_לג_טו|שם ל"ג, ט"ו]]}</small>, והקב"ה [כבר]^{{{הערה|"המגיה" מסברתו, בהתבסס על מילה מחוקה שנראית כמו "אשר" בכת"י ניו יורק, שאפשר מסברא לומר שהיה כתוב "כבר" ונשתבש. וכיון שלא היה נראה לסופר הלשון "אשר" בכאן, מחקה. ובכל מקרה נראה נכון להוסיפה, דהלא כאן הוא סיום הקושיא, ובלא המילה "כבר" אינו נשמע כך. ועוד דכך הוא בדומה ללשון רבותינו בעלי התוס' על התורה שכתבו "והלא כבר נתרצה לו". אך בשאר כתה"י השונים אין לה זכר.}}} נתרצה לו. '''וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמנת אלפים וכו''''. ורבינו יעקב^{{{הערה|זהו רבינו יעקב בן מאיר דהוא רבינו תם, רבו ודודו של רבינו יצחק הזקן (ר"י) שהיה רבו של רבינו.}}} הגיה <small>{ספר הישר סימן רצ"ג}</small> על פי התוספתא דברכות <small>{[[תוספתא/ברכות/א|פ"א, ה"ג]]}</small>, אחד מרבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים [וארבעה]^{{{הערה|"המגיה" כתב להגיה '''"כ"ד"''' דכך מדויק על פי החשבון שיכתוב רבינו מיד. ובכתה"י השונים כתוב "'''כ"ח'''", ואין זה נכון על פי החשבון הנ"ל. ואני המרתי את האותיות למספרים בכאן.}}} בשעה^{{{הערה|העיר "המגיה" דבתוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד'''.'''} גרס "וכמה רגע אחד מה' ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות ומ"ח בשעה" (ולפנינו בע"ז הגרסא אחרת). והעיר עוד דכגרסת רבינו אלחנן נמצא גם בכת"י קמבריג' שם, וכן במדרש הגדול במדבר פ' כ"ג ועוד. והוסיף שלפי ברייתא קדומה שהובאה בפירוש לספר יצירה לר"י ברצלוני עמ' 244, נמצא מספר זה מדוייק.}}}. ^{{{הערה|"המגיה" מסברתו, ונראה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''קתני".}}}[ד]קתני התם , ^{{{הערה|משפט זה של "השעה אחת מכ"ד ביום" אינו מופיע בתוספתא שלפנינו, והגר"א הגיה בירושלמי (שיוזכר לקמן בדיבור זה) לשון תוספתא זו כך {המגיה}.}}}השעה אחת^{{{הערה|בכל כתה"י כתוב "'''אחד'''" בלשון זכר בכל לשון התוספתא, למעט כת"י אחד שבמקום לכתוב אחד כתב א'. וכיוון שאפשר לומר לפי כת"י זה שהכוונה ל-"אחת" בלשון נקיבה, נקטתי לשון זו שנכונה יותר ביחס לרוב לשון הברייתא, למעט ביחס ל-"רגע" דהוא זכר. וכן הוא בלשון התוספתא שלפנינו (אלא ששם גם ביחס ל"רגע" שהוא זכר נאמר "אחת" בלשון נקיבה ההיפך מכאן).}}} מכ"ד ביום, העונה אחת מכ"ד בשעה, העת אחת מכ"ד בעונה, הרגע אחד מכ"ד בעת. וזה עולה למה שהגיה רבינו יעקב, ודוק ותשכח. ומיהו אומר רבי דבירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א|הלכה א']]}</small> גרסינן לתרוייהו, דיש רגעים גדולים וקטנים. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, וכעין זה בתוס' רבינו אלחנן בע"ז {שם}.}}}[ו]כן יסד ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן "אל'''<big>י</big>'''עזר" בטעות.}}} קליר, ^{{{הערה|זהו חלק מסילוק לפיוט קדושתא הנאמרת בשבת שקלים בשלש ברכות הראשונות של תפילת העמידה, וחלק זה הוא מהפיוט שבתוך הקדושה עצמה {ראה חלק פיוט זה בספר "פיוטים לארבע פרשיות" הוצאת מכון "ממלכת כהנים" - ניו יורק, עמ' ל"ד}. ומתחיל פיוט קדושתא זה בחזרת העמידה אחר "מלך עוזר ומושיע ומגן", במילים "מסוד חכמים ונבונים".}}}ורגעי העונה כעונות כל היום, [זוהי]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה הלשון, ובהתאם ללשונו בהמשך. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''וזהו'''".}}} גרסת התוספתא. והמדקדק מחלק הרגע לכמה רגעים, ^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד.}}}(ו)זוהי גרסת הספרים שלנו. '''רגע כמימריה ^{{{הערה|זוהי גרסת רבינו, וכן הוא בכמה כת"י ישנים. וכן ברש"י לפנינו גרס כגרסת רבינו, אלא שגרס "'''מאי קרא'''" במקום '''שנאמר'''. אך בגמ' לפנינו יש כאן תוספת לשון '''ומנא לן דרגע רתח''' שנאמר כי וכו', ובדומה לזה בע"ז {ד''':'''} בלשון '''ומנא לן דרגע הוה ריתחיה'''. וראה בתוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד'''.'''} שמזכיר את שתי הגרסאות הללו. וישנם עוד שינויי גרסאות נוספים בכתה"י השונים.}}}שנאמר כי רגע באפו'''. תימה, היכי משמע מכאן רגע כמימריה. ואי הוה גרי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו, אי נמי חבי כמעט רגע ^{{{שוליים|'''(70)'''}}}עד יעבור זעם. ובתר הכי גר' וכמה רגע כמימריה, הוה ניחא טפי. ואם תאמר, מה היה יכול לומר בלעם^{{{שוליים|'''(71)'''}}} בשעה מועטת כזו. ויש לומר שהיה יכול לומר כלם. מיהו לא משמע הכי, אלא כיון [שמתחיל]^{{{הערה|"המגיה", והוא בהתאם לגרסת בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שמתקבל'''".}}} קללתו באותה שעה היה מזיק [אפילו לאחר כן]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ לשון התוס' שבדף, וכן העיר "המגיה". אך בכתה"י השונים חסר.}}}. וכן משמע באגדת חלק <small>{[[סנהדרין_קה_ב|סנהדרין קה''':''']]}</small>, מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, שבקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי^{{{שוליים|'''(72)'''}}} מדרשות, ולא תמשך מלכותם וכו'^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_6|(א)]]}}. וגם נראה שלא היה יכול להמית אומה שלימה, דא"כ היה בו כח להחריב העולם. אלא היה יכול להזיקם בקללתו הרבה. '''בתלת שעי קמייתא'''. פירש ה"ר שמעיה דהיינו שעה שלישית שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה כדאמרינן בסמוך, שהרי הם עומדים בשעה שלישית כדאמרינן לעיל <small>{[[ברכות_ד_א|ד'''.''']]}</small>. והא דאמרינן בפ"ק דע"א <small>{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}</small> לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד, דילמא איכא ריתחא וכו'. ואע"פ שאינו כי אם^{{{שוליים|'''(73)'''}}} בשעה שלישית ^{{{הערה|אפשר שהיה כתוב בכאן "'''לא יתחיל להתפלל'''", וראיתי באחד מכתה"י של רבינו שיש רווח בין המילים "בשעה שלישית" לבין המילה "כיון". ולכן אפשר לומר שנחסרו שם כמה מילים או שלא היה ברור למעתיק ולכן השאיר חלק. ומכח כך אפשר להעמיד ולומר שהלשון של רבינו היית: "ואע"פ שאינו כי אם בשעה שלישית "'''לא יתחיל להתפלל'''", כיון שהריתחא בא (אחריך) [אחרי כן]. וזה מתאים לפירוש תוס' רבינו אלחנן בע"ז {ד'''.''').}}}, כיון שהריתחא בא [אחרי כן]^{{{הערה|כנלע"ד. ובכתה"י השונים כתוב "'''אחריך'''" או "אחריו".}}} לאו אורח ארעא^{{{הערה|נראה שנשתרבב לכאן לשון "לאו אורח ארעא" מהדיבור הבא. דאם היה אומר דהוא מטעם שמא תדחה תפלתו, הוה ניחא. אבל מטעם דאינו דרך ארץ להתפלל קודם שעת הכעס, זה אינו מובן. והטעם הנראה יותר הוא מהטעם שכתב רבינו אלחנן במסכת ע"ז {שם}, דשמא ימשך בתפילתו ותגיע שעה שלישית.}}} '''ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''^{{{שוליים|'''(74)'''}}}. ואע"ג דאמרינן^{{{הערה|בספר מושב זקנים לבעלי התוס' בפרשת שמות פרק ג', הובאו דברים אלו בשם רבינו תם. וז"ל "ור"ת הקשה על ההוא גופא. והא אמרינן המינים והמסורין מורידין ולא מעלין. השתא להורידם מותר, כ"ש להענישן שהוא מותר. ותירץ שמא יותר אִסּוּר יש להעניש ולהמית את הגוי ע"י שם דקש' להטריח(ו) השי"ת, מלהמיתו בידים, וא"כ היאך הרג משה את המצרי בשם המפורש. וי"ל דאותו מצרי שהרג משה היה חייב מיתה שהרי בא על אשת איש, שנ' (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת, ואין ניאוף אלא באשת איש כדפר"ש (שמות כ', י"ג)".}}} <small>{[[עבודה_זרה_כו_ב|ע"ז כו:]]}</small> המינין והמסורות מורידים ולא מעלים, מ"מ לאו אורח ארעא^{{{הערה|בגמ' לפנינו מופיעה תוספת דברים "ורחמיו על כל מעכשיו כתיב" שלא מזכירים בעלי התוס' השונים בכאן ובסוגיה המקבילה בע"ז (ד:). ואפשר לתרץ דרחמיו על כל מעשיו היא הסיבה מדוע הדבר אינו דרך ארץ (המגיה). ועוד אפשר לומר דלא היית בגרסתם קטע זה, ואכן ישנם כמה כת"י שלא גורסים לה. וכן בסוגיה המקבילה בע"ז (שם) הקטע הנ"ל מופיע בסוגריים מרובעות לסימון שיש להוסיפה, כיוון שלא היית בגרסתם.}}} להטריח שמים להורגו שלא כדרך בני אדם. ויש ספרים [דגרסי]^{{{הערה|כך מוכרח להוסיף, שהלשון נמצאת קטועה בלא זה.}}} ההוא ^{{{שוליים|'''(75)'''}}}נכרי^{{{הערה|ורצונו לומר דבהכי שפיר דמי, דלגבי נכרי אין מורידין וכמו שכתבו התוס' שבדף. אלא דאכתי קשה איך רצה א"כ ריב"ל להורגו?. ותירץ תוס' רבינו אלחנן בע"ז (ד:) דמצערו הרבה שאני. אך התוס' שבדף בע"ז (שם) תירצו דהתכוון להזיקו ולא להורגו, ולא דמי להורדה לבור.}}} '''תחת גערה במבין'''. פירש רבינו נסים^{{{הערה|הוא רבינו נסים גאון.}}} <small>{המודפס בדף}</small> בלב, כדאמרינן לקמן <small>{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}</small> לב מבין^{{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בפירושו למשלי פרק י"ז שפירוש הכתוב הוא: "תרד גערה ותשכון בלב המבין".}}}. '''^{{{שוליים|'''(76)'''}}}כשרציתי לא רצית'''. פירוש^{{{הערה|כך היית הגרסא בחלק מכתה"י, ובחלק מהם כתוב כאן '''"כלל"'''. ורצה המגיה לומר ש-"כלל" הכתוב שם, הוא כתוצאה משיבוש המילה '''כלומר''', שכן בלשון תוס' הרא"ש מצינו שגורס כאן '''כלומר'''. ואני נקטתי כגרסת כתה"י האחרים.}}} (כשרציתי)^{{{הערה|נראה מיותר, וכן ליתא בתוספות הרא"ש.}}} כשהורשת לראות מה [שהייתי]^{{{הערה|כך הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שהיה'''" בשיבוש.}}} מרשה לך לראות, לא רצית. ועכשיו שאתה רוצה לראות פני ממש, איני רוצה. ותימה, למה הענישו כל^{{{הערה|בתוס' הרא"ש גרסינן "'''על''' כך", ונראה לומר שכך היית הגרסא גם פה.}}} כך. ---- ===ביאורים=== {{ד"מ|'''(ה)'''|'''לדברי פירוש רבינו שמואל'''}} נראה לענ"ד לפרש כך: שאין הכוונה שלפי פירוש הגמ' היה קשה לרבינו שמואל, שהלא פירוש רבינו שמואל שונה מפירוש הגמ'. אלא הכוונה לפי צורת הדיון של פירוש הגמ' בין הקב"ה למשה, היה קשה גם לפירושו של רבינו שמואל על הפסוקים. שלפירוש הגמ' אמר הקב"ה למשה "'''פני ילכו'''" דהיינו המתן עד שיעברו פנים של זעם, א"כ "'''אם אין פניך הולכים'''" הכתוב אחריו, הכוונה בו שאומר משה בטענה לפני הקב"ה, אם אתה לא מעביר פנים של זעם מעם ישראל אל תעלינו מזה. ואף שכבר אמר לו הקב"ה שהוא יעביר פניו, ביחס לפירוש הגמ' זה אינו קשה, כמו שכתבו "רבותינו בעלי התוס' על התורה" בפירוש שני, שאפשר שאמר הקב"ה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואלך עם ישראל, אך לא מיד. ומשה אמר שלא יזוז משם עד שיעברו פנים של זעם מיד, ונתרצה לו הקב"ה. או אפשר לפרש כפירושם הראשון. שאמר הקב"ה למשה "פני ילכו והניחותי לך" להנות מזיו שכינתי, לך ולא להם. והתפלל משה על כך: "אם אין פניך הולכים" שיהו כולם כמותי, "אל תעלנו מזה", ונתרצה לו הקב"ה לבסוף. אך ביחס לפירוש של רבינו שמואל, שאמר לו הקב"ה למשה "'''פני ילכו'''" דהיינו שהוא עצמו יעבור למלחמה לפני ישראל. א"כ מה טען משה אחרי כן אם "'''אין פניך הולכים'''", שכביכול התפלל משה על כך שסירב הקב"ה לילך למלחמה לפני ישראל. הלא הקב"ה אמר לו שהוא מתרצה ללכת לפני ישראל למלחמה, וא"כ מהי טענתו של משה? '''אבל אפשר לתרץ''' שרצה משה שיכרות לו הקב"ה ברית על כך. וכמו שמפרש רשב"ם עצמו על התורה בהמשך הפסוקים, שכך אכן היית כוונתו הנסתרת של משה. וכנראה הטעם בזה כדי שלא יגרום החטא. א. רצונו להוכיח מבלעם שרצה להאריך הרבה בקללתו על ישראל על אף שהיה לפניו רק רגע אחד בלבד שבו הקב"ה כועס, וזו ראיה לתירוץ השני (תוס' חכמי אנגליה). ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ז_ב|דף ז''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=14&fs=0 ראה כאן]''' '''עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אלקים במה אדע כי ארשנה'''. ואם תאמר, והכתיב ברוך ה' אלקי שם <small>{[[בראשית_ט_כו|בראשית ט', כ"ו]]}</small>. ויש לומר, דגבי שבח לא איירי^{{{שוליים|'''(77)'''}}} [ר' יוחנן]^{{{הערה|בגרסאות כתה"י השונים כתוב כאן '''בת''' או '''בח''' ועוד כעין שיבוש זה. והנכון לענ"ד שהיה כתוב "ר' יוחנן" או בקיצור "ר"י" (דהוא בעל המימרא זו), ומריבוי העתקות השתבש.}}}. אי נמי, כפירוש ה"ר שמעיה שפירש דמיירי בשם שכת[וב]^{{{הערה|כצ"ל כנראה לעין. ובכתה"י השונים כתוב כאן "שכת". וכנראה שהיה גרש אחר ה-ת' לסימן קיצור, והושמט בשוגג מריבוי העתקות.}}} [באל"ף]^{{{הערה|כצ"ל. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''באו ד'''' או באופנים משובשים אחרים הדומים לזה. והכוונה היית ב-'''א' ד'''', דהיינו בשם אדנות המתחיל באל"ף ודל"ת. וכן מוגה באחד מכת"י בצד הגיליון.}}} דל"ת, דמשמע לשון אדנות ככתבו. ואם תאמר, והכתיב בקרא דמקמי הכי, ויאמר [אברם]^{{{הערה|הושלם בהתאם ללשון הפסוק, ובכתה"י השונים חסר.}}} ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי <small>{[[מ"ג_בראשית_טו_ב|בראשית ט"ו, ב']]}</small>, והוא כתוב באל"ף דל"ת ואותו פסוק היה לו לתלמוד להביא. ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, שהתלמוד^{{{שוליים|'''(78)'''}}} לא דקדק בכך. ולמאי דפרי[שית]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דפריך'''", ובהגהות סיני כתב להגיה "'''דפריש''''" עם גרש, שהלא אינו קושיא אלא הסבר ופירוש. והוא קיצור של "'''דפרישית'''", כיוון שאינו מפורש בגמ' אלא הראשונים הם שדנו והוכיחו הדבר. אך לצערנו דברי רבינו על שבת לא זכינו להם כיום. אך עיין בתוס' שבדף בשבת דף י' עמ' ב' ד"ה "'''ושל סדום וכו<big>'</big>'''" לביאור הדברים בהרחבה.}}} בפ"ק דשבת <small>{[[שבת_י_ב|י''':''']]}</small> שאותו [פסוק]^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן הוא הלשון בהמשך דברי רבינו, וכך גם הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובתה"י השונים חסר.}}} דבמה אדע <small>{[[מ"ג_בראשית_טו_ח|בראשית ט"ו, ח']]}</small> היה בברית בין הבתרים שהיה [אז]^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} אברהם בן שבעים. ואותו פסוק דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים, והוא^{{{הערה|הנראה לענ"ד שהיה כתוב כאן "'''והיה אז'''" או "'''והוא היה אז"''' דכעין זה מצינו בלשון תוס' הרא"ש. אך אפשר לקיים הגרסא הנוכחית.}}} אז בן שבעים ושלש כמו שמוכיח בסדר עולם^{{{הערה|קשה, דבסדר עולם משמע שהיה אז בן שבעים וחמש, וכך אכן העירו התוס' בשבת, וא"כ כיצד אומר רבינו שמשמע מסדר עולם שהיה בן ע"ג שנים. לכך (אם לא נאמר שהיית לרבינו גרסא אחרת בסדר עולם) מוכרח להגיה באחד משלושה אופנים. או שהגרסא בדברי רבינו היא '''שבעים וחמש''' שנים, או שהגרסא היא '''דלא''' כמו שמוכיח בסדר עולם. או שאפשר שגרס את שניהם (כמו שגרסו התוס' שבדף שניהם). שגרס "והוא אז בן '''ע"ג''' (לפי חשבונו) '''או ע"ה''' כמו שמוכיח בסדר עולם".}}}. ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד ע"פ סדר לשון המשפט.}}}(ו)א"כ נאמר זה קודם ואין מוקדם ומאוחר, ^{{{הערה|כנ"ל בהערה קודמת. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]אתי שפיר שהביא כאן הפסוק דבמה אדע שנאמר תחלה בברית בין הבתרים. מפי רבי. '''למען ה''''. גם הוא כתוב בדניאל באל"ף דל"ת <small>{[[דניאל_ט_יז|דניאל ט', י"ז]]}</small>. '''א"ל כולי האי. א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין תפלתו^{{{שוליים|'''(79)'''}}} של אדם נשמעת אלא עם הציבור וכו''''. פירש רבינו יעקב בפ"ק דע"א <small>{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}</small> גבי לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', עד אי הכי אפילו דצפרא נמי. ומשני, כיון דאיכא ציבורא דמצלו בההיא שעתא לא מדחי, פירוש בשום מקום. והא דקאמר^{{{שוליים|'''(80)'''}}} הכא שנשמעת בשעה שהצבור מתפללים ומשמע דהיינו דווקא בעירו. מ"מ, אהני מה שהצבור מתפללים בשום מקום לענין דלא מדחי ולא מפקיד דינא עליה. אבל לענין עת רצון צריך שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים בעירו. ואם מצלי עם הציבור כ"ש דעדיף טפי. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== == דף ח' == ===[[ברכות_ח_א|דף ח'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=15&fs=0 ראה כאן]''' '''אימא שיעור שני פתחים'''. שלא ימהר להתפלל כשנכנס מיד, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש ה"ר יוסף.^{{{הערה|כך הוא בגרסת כל כתה"י, וכעין זה כתוב בתוס' חכמי אנגליה "דלא כפירוש ה"ר '''יוסי'''". והנראה מכל בעלי התוס' שדנו בנושא, שהכוונה לפירוש כעין מה שפירש רש"י. אך אפשר באמת שהוא טעות סופר והכוונה היית לרש"י, כמו שכתבו התוס' שבדף בד"ה "שיעור שני פתחים", המובא בגרסת דפוס ישן שונצינו-פיזארו לתלמוד הבבלי בדף שלנו (ומובא גם כן בהגהות הב"ח כאן). וסיבת השיבוש בזה נראה לומר, שהוא כיוון שהיה כתוב במקור '''"דלא כפירוש רש"י"''', ומאוחר יותר נשתבש ל-הר"י (הרב רבינו יצחקי) מריבוי העתקות, והמעתיקים המאוחרים פירשו ופתחו קיצור זה לה"ר יוסף או ה"ר יוסי. אך בלשון תוס' רבינו פרץ כתוב "בלשון יש מפרשים", ואולי כוונתו היית לכלול בלשון זו גם את שיטת רש"י וגם את שיטת ה"ר יוסף שאמרו דבר אחד.}}} '''שערים המצויינים בהלכה'''. משערי ציון דייק, דלא כתיב שערי ירושל[י]ם^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב בלא יו"ד.}}}. '''רב ששת מהדר אפיה וגריס'''. תימה, והא אמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין <small>{[[סוטה_לט_א|לט.]]}</small>, כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם <small>{[[נחמיה_ח_ה|נחמיה ח', ה']]}</small>. ואין לומר דשאני הכא דמהדר אפיה, דא"כ הוה ליה (למימר)^{{{הערה|בכת"י אוקספורד כתוב "'''הוי ליה למימר לאתויי'''", ובהכרח שהמילה "'''למימר'''" מיותרת והשתרבבה לכאן בטעות.}}} לאתויי מילתא דרב ששת התם. אלא נראה לרבי, דהא דקאמר התם אסור לספר בדבר הלכה, היינו בקול רם שמעכב האחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה וגריס, ה"ה דבדלא מהדר אפיה היה יכול לגרוס בלחש שלא היה נראה כמניח ספר תורה, אלא רבותא נקט דאפילו מהדר אפיה שנראה^{{{שוליים|'''(81)'''}}} כמניח ס"ת, שפיר דמי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ואני שמעתי שפירש הרי"ף ז"ל^{{{שוליים|'''(82)'''}}}, דדוקא כשיש שם עשרה אז יכול להיות מהדר אפיה. אבל אין שם כי אם עשרה, אסיר^{{{הערה|באור זרוע {חלק א', הלכות ק"ש, סימן י"א} הביא את דברי רבינו שבדיבור זה, ובדבריו גרס "אסור" בוא"ו, וכך נראה יותר מבחינה לשונית.}}} לאהדורי אפיה, שאנו רוצים שיהיו עשרה שומעים לספר תורה. ^{{{הערה|דיבור זה מובא אחר ד"ה "שנים מקרא" אך אין זה מקומו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בתוס' הרא"ש קודם.}}} '''ישלים פרשיותיו עם הצבור'''. נראה לרבי^{{{שוליים|'''(83)'''}}} דכל השבוע קרי עם הצבור. ואע"פ שלכאורה^{{{שוליים|'''(84)'''}}} משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ"מ כיון שמתחילים בו^{{{שוליים|'''(85)'''}}} ממנחתא דשבתא^{{{שוליים|'''(86)'''}}} הכל קרוי עם הצבור. וזמן השלמה כתוב <small>^(א)</small>במדרש^{{{הערה|בבית יוסף באו"ח סימן רפ"ה הובא שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספר חופת אליהו הנביא שער השישה ועוד. ועיין בביאורים לגרסאות שקיימות לפנינו.}}} [ז]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים מובא "'''ג''''", אך בגרסאות המדרש שלפנינו כתוב "'''ז''''" (עיין בגרסאות בביאורים). וכן נכון יותר לפי המשך דבריו.}}} דברים צוה רבינו הקדוש^{{{שוליים|'''(7)'''}}} את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו^{{{שוליים|'''(88)'''}}}, ג' ליראת שמים, ^{{{הערה|כך נראה נכון יותר מבחינה לשונית, וכן הוא בחלק מגרסאות המדרש שלפנינו. ובכתה"י השונים בלא.}}}[ו]ד' לדרך ארץ. ואלו הם של יראת שמים [וכו']^{{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, שהלא "'''אל תאכל לחם וכו''''" הוא האחרון מתוך השלושה של יראת שמים.}}}, אל תאכל^{{{הערה|כך הוא בלשון יחיד לכל אורך דברי מדרש זה בגרסת המדרשים שלפנינו. ובחלק מהם אף כתוב "צווה רבינו וכו' את '''בנו''' בלשון יחיד גם כן. אך אפשר לקיימו אף לגרסתנו, שאפשר שאמר רבינו הקדוש דבריו בלשון ציווי כללי, ולא בלשון המתייחסת אל בניו. אך בכת"י ירושלים של רבינו וכן בתוס' שבדף, לשון המדרש כתוב בלשון רבים המתייחסת אל בניו.}}} לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה^{{{שוליים|'''(89)'''}}}. משמע שקודם אכילה יש^{{{שוליים|'''(90)'''}}} לו להשלימה, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא אחר הד"ה "עטרות ודיבון", אך אין זה מקומו דעטרות ודיבון שייך לעמ' ב' ועניין זה לעמ' א'. והצגתיו במקומו הראוי לו כפי שהוא בתוס' שבדף.}}} '''שנים מקרא ואחד תרגום וכו''''. יש מפרשים דהכי מהני^{{{שוליים|'''(91)'''}}} לכל הלועזות ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ב]לעז שלהם. שהתרגום מפרש (להבין)^{{{הערה|כך הוא בכל בכתה"י אך נראה מיותר לפי לשון המשפט, ולכך הקפתיו בסוגרים עגולות.}}} לעמי הארץ שאינם מבינים בלשון^{{{שוליים|'''(92)'''}}} הקודש, וה"ה בלשון^{{{שוליים|'''(93)'''}}} לעז למכירים^{{{שוליים|'''(94)'''}}} בו. אבל אין נראה בעיני רבי^{{{שוליים|'''(95)'''}}}, שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר וכו'. ---- ===ביאורים=== א. 1. '''גרסת המדרש בספר חופת אליהו רבה (דפוס זולקווא)''' <small>-'''בשער הששה, דף י"ג'''-</small>: (ששה) [שבעה] דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה ליראת חטא (ושלשה) [וארבעה] לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא ק"ש. ואל תכנס לבית הכנסת אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. (וג') [וד'] בדרך ארץ ואלו הן: אל תחתוך בשר על (יריכך) [ידך] שלא תחתוך בשרך. ואל תשיח אחר הכותל דאזיל-[אולי צ"ל דאמרו] אוזנים לכותל. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך אל תסמוך בהם, אלא אתה בעצמך הצע מטתך. 2. '''וגרסת המדרש בחופת אליהו רבה (בספר כבוד חופה)''' <small>-'''בדף 47'''-</small>: שבעה דברים צוה רבינו הגדול את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא קרית שמע ותתפלל. ואל תכנס לבית המדרש אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. וד' של דרך ארץ: אל תחתוך על ידך בשר כדי שלא יחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין. ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמ' חכמים, אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואל יציע אחר מיטתך. ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תיסמך בהם אלא אתה בעצמך תציע מטתך. 3. '''וגרסת המדרש בספר הליקוטים (גרינהוט)''' <small>-'''בחלק ג', דף ל"ג'''-</small>: שבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו. שלשה על יראת חטא וד' על דרך ארץ. של יראת חטא: אמר לו, אל תישן על מטתך עד שתקרא את שמע ותתפלל. ואל תכנס באחרונה לבית המדרש. ואל תשב לאכול בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושל ד"א: אמר לו, אל תחתוך בשר על ידך [שמא תחתך ידך] ונמצאת מבזה את השלחן. ואל תסיח אחורי הכותל מפני ששנו חכמים עינים להרים, ואזנים לכתלים. אזנים לבית הכסא, אזנים לד"א. וכשאתה מהלך בדרך ומגיע לנהר ואין מנעל ברגליך, הנעל רגליך ועבור. ואפילו יש לך כמה עבדים ושפחות ומציעים לך את המטה, אל תניחם אלא הצע את בעצמך. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ח_ב|דף ח''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=16&fs=0 ראה כאן]''' '''ואפילו עטרות ודיבון'''. פירש רש"י שאין בו^{{{שוליים|'''(96)'''}}} תרגום. וקשה, דהוה מצי למימר אפי' ראובן שמעון וגו'^{{{שוליים|'''(97)'''}}} וכיוצא בהן <small>{[[שמות_א|שמות א', ב-ד]]}</small>. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירושלמי, ועתה צ"ל^{{{הערה|ישנם כת"י שבהם כתוב כאן "צריך לפרש", ובספר ברכה משולשת כתוב כאן "צריך להשמיענו". אך בכת"י ירושלים שעל פיו כפי הנראה נכתב "תוס' רבינו יהודה החסיד" בברכה משולשת, כתוב '''"צ"ל"''' בראשי תיבות. וכיון שאין הכרעה לכאן או לכאן, השארתי את ראשי התיבות כמו שהן.}}} ואפילו עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו^{^{{{שוליים|'''(א)'''}}}}, אע"פ כן יש לומר^{{{שוליים|'''(98)'''}}} שנים מקרא ואחד תרגום, [אבל ראובן שמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ואכן ניכרת ההשמטה מכך שאומר מיד, "'''ומ"מ אנו מחמירין וכו' במקום שאין תרגום וכו''''". ואם היו חוזרים דבריו על עטרות ודיבון, הלא יש לו תרגום ירושלמי.}}}. ומ"מ אנו מחמירין כפירוש רש"י לומר במקום שאין תרגום, ג' פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, מפרש במגילה^{{{שוליים|'''(99)'''}}} <small>{[[מגילה_כה_ב|כה''':''']]}</small> שאינו מתרגם^{{{שוליים|'''(100)'''}}} משום ישא. כלומר, שאין לפרסם שהקב"ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזין עליו, אע"פ שתירצנוהו בנדה בפרק בתרא <small>{[[נידה_ע_ב|ע''':''']]}</small> ולקמן במכילתין <small>{[[ברכות_כ_ב|כ''':''']]}</small>. מפי רבי. ['''ל''']'''הני''' ['''פרשייתי''']^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן, '''"הני פרשיות"'''. אבל כפי הנראה הוא שיבוש מריבוי העתקות, שהלא בארמית הלשון כאן. והגהתיו ע"פ לשון תוס' הרא"ש.}}} '''דכולי שתא'''. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס^{{{שוליים|'''(101)'''}}} רבינו חננאל ז"ל^{{{שוליים|'''(ב)'''}}}. פירוש שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות המועד, ואז לא היה לו^{{{שוליים|'''(102)'''}}} פנאי. וכן נראה יותר. '''כאלו התענה תשיעי ועשירי'''. פירוש אם נצטוה. '''דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'''. כדדרשינן בפרק קמא דבבא בתרא <small>{[[בבא_בתרא_יד_ב|יד''':''']]}</small> מושמתם בארון <small>{[[דברים_י_ב|דברים י', ב']]}</small>. וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה, ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה. אבל עד בית עולמים היו שברי לוחות לבד בארון שעשה משה, ולא בשל בצלאל. ^{{{הערה|כן נראה יותר נכון לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה, אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. והא דאמרינן בעירובין פרק הדר <small>{[[עירובין_סג_ב|סג''':''']]}</small>, גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן, ישראל אסורים בתשמיש המטה. זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו. וההיא^{{{שוליים|'''(103)'''}}} דאוריה דכתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וגו' <small>{[[שמואל_ב_יא_יא|שמואל ב'. י"א, י"א]]}</small> דמשמע שם^{{{שוליים|'''(104)'''}}} שדוד שמש מיטתו, ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה. אותו הארון היה ששברי לוחות מונחים בו, והוא היה הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו כדפרישית^{{{שוליים|'''(105)'''}}}, וכדתניא בספרי <small>{במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא פב ([[ספרי_על_במדבר_י|פר' י' פס' ל"ג]])}</small> וארון ברית ה' נוסע לפניהם <small>{[[במדבר_י_לג|במדבר י', ל"ג]]}</small>, זהו ארון ששברי לוחות מונחין בו^{{{שוליים|'''(106)'''}}}. והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד, נאמר לימי^{{{שוליים|'''(107)'''}}} שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, ושוב לא יצא עמהם למלחמה^{{{שוליים|'''(108)'''}}}. ובירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה <small>{[[ירושלמי_סוטה_ח_ג|פ"ח, ה"ג]]}</small> איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא^{{{שוליים|'''(109)'''}}}, איכא מאן דאמר שני ארונות היו, ואיכא מאן דאמר ארון אחד היה. וזה לשון הירושלמי, קרא מסייע ליה לר' יהודה^{{{שוליים|'''(110)'''}}} בן לקיש. פירוש, שאמר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. מה עבדון ליה רבנן. פירוש, שהיו^{{{שוליים|'''(111)'''}}} אומרים שלא היה כי אם^{{{שוליים|'''(112)'''}}} ארון אחד שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. כלומר, קירוי של חול בעלמא, שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה. מפי רבי. '''הלכה כרבן גמליאל'''. דאע"ג דרבנן פליגי עליה ומצרכי עד חצות^{{{שוליים|'''(113)'''}}} לחומרא, מ"מ הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק"ש כמו לגבי שאר דברים. ומ"מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה כדאמרינן בריש פרקין <small>{[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]}</small> שלא יאמר אדם^{{{שוליים|'''(114)'''}}} אוכל קימעא וכו' . '''לעולם ליליא הוא, והאי דקרי ליה יממא וכו''''. ואם תאמר, כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א"כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא אחד של לילה ואחד של יום. דהא דקאמר דליליא הוא, משמע לענין שכיבה. ושמא יש לומר דלענין דבר אחר קרוי ליליא, כגון לתפילין וציצית, ולא לק"ש. אי נמי הכי קאמר, לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה, ומכל מקום יממא הוא לענין ק"ש דהוי זמן קימה, דאיכא מיעוטא וכו'. מפי רבי. וכן יש לפרש ברייתא שאחר כך. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== {{ד"מ|'''(א)'''|'''ואע"פ שאינו אלא'''}} נראה שכוונתו שאין צורך בתרגום שלו הכוונה לתרגום הירושלמי, מכיוון שהתרגום הזה איננו תרגום אונקלוס שעליו התכוונה הגמ' שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום. ולכך, אין צריך אותו כל כך, כיון שרק אם יש תרגום הצריכה הגמ' לתרגמו. אך אם אין תרגום אפשר שלא הצריכה הגמ' לתרגמו כלל או שהצריכה לקוראו שלש פעמים מקרא בלבד ולא לפנות לתרגומים אחרים. {{ד"מ|'''(ב)'''|'''ואע"פ שאינו אלא'''}} תוס' הרא"ש כותב שגרסת ר"ח היא '''"פרשייתי דכלה"'''. דהיינו שכפי הנראה גרס ר"ח בגמ': "סבר לאשלומינו להני פרשייתי דכלה". ---- == דף ט' == ===[[ברכות_ט_א|דף ט'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=17&fs=0 ראה כאן]''' '''לא^{^{{{שוליים|'''(115)'''}}}}, לעולם יממא הוא'''. פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד, דהא ר' עקיבא אית ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע"פ שיוצא בק"ש של לילה קודם הנץ, מ"מ קאמר בסמוך ר' עקיבא^{{{הערה|כך כתוב בכל כתה"י השונים. אך לענ"ד יש להגיה הלשון ולגורסו בהיפוך, דהיינו "מ"מ קאמר '''ר' עקיבא בסמוך'''. וכן משמע קצת שכך הרגל לשונו של רבינו לומר את שם האומר קודם שיאמר "בסמוך", כמו שמצינו בדף כ' בד"ה א"ר אבינא וכו'. שכתב שם באמצע הדיבור, "ואע"ג דר' יהודה פליג עליה בסמוך". ואע"ג שאינו ראיה גמורה, כך נראה בעיני יותר נכון.}}} דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרוייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמעינן^{^{{{שוליים|'''(116)'''}}}} דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה. אי נמי, תרי תנאי אליבא^{^{{{שוליים|'''(117)'''}}}} דר' עקיבא. ולקמן בשמעתא דותיקין נפרשנה ^{^{{{שוליים|'''(118)'''}}}}. מפי רבי. '''ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו''''. משמע דהלכתא כרבי אלעזר בן עזריה מדסתם^{^{{{שוליים|'''(119)'''}}}} הך משנה כותיה, וההיא דשלהי ערבי פסחים <small>{[[פסחים_קכ_ב|קכ:]]}</small> ובאיזהו מקומן^{^{{{שוליים|'''(120)'''}}}} <small>{[[זבחים_נו_ב|זבחים נו:]]}</small>. מיהו במגילה פרק הקורא למפרע <small>{[[מגילה_כא_א|כא.]]}</small>, מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא. [ואע"ג דהכא חדא והכא תלת, מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא]^{{{הערה|בכתה"י השונים משפט זה כתוב בהיפך. דהיינו שבתחילה כתוב "מאי אולמיה וכו'" ואח"כ "דהכא חדא וכו'". אך לא נראה בעיני נכון לשונית, והפכתיו.}}}, דהכי פרכינן בעלמא <small>{[[יבמות_קא_ב|יבמות קא:]]<big>^{{{הערה|וכן קידושין נד:}}}</big>}</small> מה לי חד ומה לי תרי. וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתנן^{^{{{שוליים|'''(121)'''}}}} לה גבי הלכתא פסיקתא במגילה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(א)]]}} <small>{[[מגילה_כא_א|שם]]}</small>, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין <small>{[[בבא_מציעא_עו_א|ב"מ עו.]]}</small>, כל החוזר בו ידו על התחתונה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ב)]]}}. ואם הלכה כר' אלעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים <small>{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}</small> אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיהו, מדמוקמינן^{^{{{שוליים|'''(122)'''}}}} הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בפלוגתא דראב"ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת דהלכה כר' עקיבא. ושמא להרחיק אדם מן העבירה^{^{{{שוליים|'''(123)'''}}}} (שמא)^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד, דמשפט זה הוא המשך המשפט הקודם ולא עניין נוסף.}}} היה מודה דהוי פסח עד חצות^{^{{{שוליים|'''(124)'''}}}}. מיהו, גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך, וגם לשון מצותם עד שיעלה עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסחים^{^{{{שוליים|'''(125)'''}}}}. אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וק"ש, כל שכן במצה. ואפילו נקל בק"ש, יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה, אבל ק"ש דרבנן. ואפילו למ"ד^{^{{{שוליים|'''(126)'''}}}} לקמן בפרק מי שמתו <small>{[[ברכות_כא_א|כא.]]}</small> ק"ש דאורייתא, שמא ר"ל דאסמכוה אקרא. ומ"מ נוהג רבי לאכול מצה קודם חצות, וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות אע"פ שאין בו חומרא יותר מבק"ש, דפסקינן לעיל <small>{[[ברכות_ח_ב|ח:]]}</small> כר"ג. והא דמוקמינן^{^{{{שוליים|'''(127)'''}}}} בירושלמי דברכות <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_א|פ"א, ה"א]]}</small> משנה דערבי פסחים כר' עקיבא, חולק על תלמוד שלנו שמעמידה שם <small>{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}</small> דלא כר' עקיבא. מפי רבי. '''יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת"ל''' ^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, וכן היא גרסת הגמרא שלפנינו. אך בכתה"י השונים חסר.}}}['''ב''']'''לילה'''. ואם תאמר, לרבי אלעזר הך דרשא מנא ליה, כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג"ש. ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו, ^{{{הערה|כך נראה נכון לשונית לענ"ד. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ד]מדקאמר ורבי עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה כוליה^{^{{{שוליים|'''(128)'''}}}} לג"ש. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום.^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ג)]]}} '''ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד'''. ואם תאמר, לימא^{^{{{שוליים|'''(129)'''}}}} ליום ולילה כתודה. ויש לומר, דיש להקישו לשלמים, משום דמותר הפסח קרב שלמים. ועוד, דלא קאמר שיהא נאכל ממש, אלא שלא יהא נפסל עד יום שני. '''והני תנאי כהני'''^{^{{{שוליים|'''(130)'''}}}} '''תנאי וכו''''. ואם תאמר, וכי חולקות הדרשות זו על זו. דלעיל מפיק ליה מלילה וחפזון, והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבי אומר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ט_ב|דף ט''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=18&fs=0 ראה כאן]''' '''בעל כרחם דמצרים'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת^{{{הערה|הקשה "המגיה", שהלא הטעם שהיה הדבר בעל כרחם דמצרים הוא משום שלא רצו המצרים להשאילם ונאצלו לכך, וכמו שהגמ' אומרת שהטעם דהוא בעל כרחם דמצרים משום "ונות בית תחלק שלל". וא"כ מה שלא היו ישראל רוצים לצאת אינו הטעם לכך. ולכך הגיה כאן מסברא שצ"ל כאן שני דיבורים: "'''בעל כרחן דמצרים.''' לפי שלא רצו להשאילם. '''בעל כרחן דישראל'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לשאת" (תיקן "לשאת" במקום "לצאת", וכפי שהגמ' אומרת למ"ד בעל כרחם דישראל שהטעם הוא "משום משוי"), והשאיר בצ"ע. אך לענ"ד אין זה מוכרח, מכיוון שדברי רבינו כפי שהם נכונים. שבעל כרחם דמצרים לדעת רבינו אפשר שלא היה משום שלא רצו להשאילם, ונכפו מאת ה' להשאילם '''סתם'''. אלא משום שלא רצו ישראל לצאת בלא שישאילו להם, לכך הוכרחו להשאילם. שאחר מכת בכורות היו המצרים בהולים להוציא ישראל ממצרים, והיו עושים הכל בכדי שיצאו. ואולי זה מה שנתכוון רבינו להעירנו בזה, שלא תחשוב הטעם כפי שהבין המגיה, אלא כפי שאמרתי. וכך משמע קצת מרש"י על התורה, וז"ל "שהיו נותנים לישראל כדי שילכו".}}}. '''וינצלו את מצרים'''. משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים, וכן ריקנום מממונם^{^{{{שוליים|'''(130)'''}}}}. ומאן דדריש וינצלו כמצודה, דריש וינצלו כמו וינצדו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ד)]]}}. ויש מהפכי וגרסי^{^{{{שוליים|'''(131)'''}}}} כמצודה דגים כמו מצודת ים^{^{{{שוליים|'''(132)'''}}}}, וכמצולה דגן. ולא נהיר[א]^{{{הערה|כך נראה מסברא ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך יש בכתה"י שגורסים "'''ואין נראה דלא''' שייך" במקום.}}}, דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים^{^{{{שוליים|'''(133)'''}}}}. '''תנא^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י של רבינו ונכון. דלגרסת רבינו ותוס' הרא"ש תירוץ זה לא נאמר בתור תשובת הגמ' כמו הגרסא שבגמרות שלנו: "'''אלא''' בין תכלת שבה ללבן שבה". אלא הגמ' הביאה ברייתא שמתרצת את השאלה. ואכן התוס' שבדף שגרסו כגירסא הגמ' שלפנינו שנאמרו הדברים מתירוץ הגמ' ולא מברייתא, לא הקשו את הקושיא הראשונה שהביא רבינו, כיון שאינה שייכת לפי גרסתנו.}}} בין תכלת שבה ללבן שבה'''. פירש רש"י ז"ל, דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ואין נ"ל^{{{הערה|בחלק מכתה"י הגרסא כאן היא "נראה לרבי". אך אין נראה בעיני, שהלא בסוף הדיבור הוא אומר "מפי רבי", וא"כ יש לו לומר כאן "ואין נראה לי", דרבו הוא זה שאומר זאת ולא הוא. ולכך צ"ל שהיה כתוב בראשי תיבות "נ"ל", והמעתיקים פתחו זאת בצורה שאינה נכונה. וכן איתא בראשי תיבות באחד מכתה"י והשארתיו כך. וכן הוא לקמן בדף י"א ע"א.}}}, דהא בברייתא לא קתני לגבבא, שאין זה לשון הברייתא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ה)]]}}. ועוד דמשמע במנחות פרק התכלת {מג:} דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו זו, ק"ש. כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין^{^{{{שוליים|'''(134)'''}}}}, משיכיר בין תכלת ללבן. ואם כן על כרחך הכי פירושו, משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין, כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה ^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ו)]]}}. מאי טעמא דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומאי טעמא דרבי אליעזר, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים^{^{{{שוליים|'''(135)'''}}}}, פירוש בין תכלת לכרתי^{^{{{שוליים|'''(136)'''}}}}. מפי רבי. וכן פירש בערוך בערך תכלת. '''אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו'''. והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל. וכהאי גונא איתא^{^{{{שוליים|'''(137)'''}}}} לקמן בפרק שלשה שאכלו <small>{מז:}</small> דקאמר איזהו עם הארץ. וכן בסוטה פרק [היה]^{{{הערה|כך הוא נקרא לפנינו בגמ', וכך נראה להגיה כאן לענ"ד.}}} נוטל <small>{כב.}</small>. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא <small>{טו:}</small> יש אומרים שאינו ר' נתן, שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. '''ירושלמי''' <small>{בפרקין ה"ב}</small>. ^{{{הערה|כך הוא בגרסת תוס' הרא"ש ותוס' שעל הדף. אך בכת"י השונים כתוב בלא זה.}}}[ב]מה אנן קיימין, אי ברגיל, אפילו רחיק כמה^{{{הערה|כך הוא גם בלשון תוס' הרא"ש. אך התוס' שבדף גורסים בלשון "'''טפי'''". וצ"ל בגרסתו של רבינו, שפירושו "אפי' רחוק '''כמה''' אמות יותר מארבע".}}}, חכים ליה. ואי בשאינו רגיל, אפילו קריב (נמי)^{{{הערה|ניכר שמיותר הוא, ולכך הקפתיו. ויש בכתה"י שגורסים כאן '''"ליה"''' במקום, ועדיין נראה מיותר.}}} גביה לא חכים ליה. אלא [כי]^{{{הערה|כך היא בגרסת הירושלמי שלפנינו וכך נראה להגיה כאן לענ"ד. אך בגרסת תוס' הרא"ש כתוב '''"כן"''' ואפשר שגם שם נפלה טעות סופר. ומ"מ בכתה"י של רבינו אינו.}}} אנן קיימין^{^{{{שוליים|'''(138)'''}}}} ברגיל ואינו רגיל, כה[די]ן^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "כהן", ובחלקם אף מנוקד עם צירי תחת הה"א, ופירושו "כההוא" או "כהזה". אך הגהתי בהתאם לגרסת התוס' שבדף שנראה יותר שהיא הגרסא המקורית של דברי רבינו לענ"ד.}}} דאזיל (ליה)^{{{הערה|אינו בתוס' הרא"ש, וכן נראה מיותר לפי עינינו.}}} לאכסניא^{{{הערה|גרסת התוס' שבדף היא "כהדין אכסניא".}}} ואתי לקייצין. '''לתפלה כאחרים'''. פירוש, לתפילין. תימה, אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין, שיש אומרים במנחות סוף פרק הקומץ {לו:} שמצותן בלילה ^{{{הערה|כך הוא בכל כתה"י השונים. אך אולי יש לגרוס '''<big>ו</big>'''הלכה ואין מורין כן.}}}דהלכה ואין מורין כן, ושבקיה לציצית דקיימא לן כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא^{^{{{שוליים|'''(139)'''}}}} {שם מג.}, ואין מצות[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה, כיון שמתייחס לציצית שהיא בלשון נקיבה. אך בכל כתה"י והד"י כתוב "מצותו" או "מצותן", וכנראה ט"ס היא.}}} אלא ביום. מיהו אומר רבי דיכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמרינן במנחות פרק התכלת {מג:}, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת. ואיזו זו, ק"ש. מפי רבי. '''לק"ש כותיקין, דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה'''. ואם תאמר, אם כן על מה אנו סומכים שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה. נהי דאמר רבי יהושע עד שלש שעות, ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן {י:} הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר לק"ש כותיקין והוא בתראה. '''ואומר רבי''', דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע"פ שהיו ממהרין [לקרות אותה]^{{{הערה|כך צ"ל. אך בכתה"י השונים כתוב בהיפוך לשון "'''אותה לקרות'''" בשיבוש.}}} עם הנץ החמה. והכי מוכח לקמן בסוף גמרא דמי שמתו {כב:}. דקתני במשנה על בעל קרי, ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ^{^{{{שוליים|'''(140)'''}}}} החמה יעלה ויקרא. וקאמר בגמ' {כה:}, לימא תנן סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע דילמא כותיקין דא"ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע. ומוכח נמי, דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כותיקין. ואביי נמי לא נקט לקרית שמע כותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש, צריך לאחר[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה, וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} מעט קודם הנץ החמה כותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו'. וכן הדין שזמן ק"ש מתחיל כאחרים, וזמנ[ה]^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}} עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שהותיקין מקדימים למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלתם ביום אחר הנץ, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש. ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה ^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ז)]]}}, אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. '''וכן משמע בירושלמי''' {בפרקין ה"ב} דקאמר, מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו^{^{{{שוליים|'''(141)'''}}}} ברחוק ארבע אמות ויכירנו, כמאן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו', וזהו כפירוש רבי. '''ולקמן נמי''' בפרק תפילת השחר {כט:} מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי^{^{{{שוליים|'''(142)'''}}}} גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב יראוך עם שמש [ולפני ירח דור דורים]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להוסיף, מכיוון שמ-"לפני ירח" הוא שמוכיח על זמן דמדומי חמה, ולא מייראוך. ואכן בלשון תוס' הרא"ש מביא רק את "ולפני ירח דור דורים" בתור ראיה לעניין זה. ובכת"י ירושלים כתוב אחרי המילים "יראוך עם שמש", את המילה "וגו'". וכפי הנראה שהפסוק קוצר, ומחמת כך בכת"י מאוחרים טעו והושמט "וגו'" לחלוטין.}}} ואתפילת המנחה קאי התם. '''ואל תתמה''' דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר^{^{{{שוליים|'''(143)'''}}}} זריחת השמש, דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה. '''והא דאמ' לקמן''' בפרק תפלת השחר {כו.}, דקאמר במשנה, תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמרא ורמינהי^{^{{{שוליים|'''(144)'''}}}} מצותה עם הנץ החמה. פירוש, מצותה דק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה מיד. ומשני, ההיא כותיקין וכו'. מיהו אע"פ שאינו יכול להמתין ק"ש בברכותיה עד חצות, ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבו^{^{{{שוליים|'''(145)'''}}}} ליה עד חצות. '''ולא תיקשי''' הא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:}, אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, ^{{{הערה|אפשר שצריך להוסיף את האות ד' בתחילה, ולגרוס "<big>'''ד'''</big>משמע".}}}משמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ. אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין. '''ואם תאמר''', והא אמר רבי שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל {ח:}, פעמים שאדם קורא ק"ש וכו' אחד קודם הנץ החמה ואחד אחר הנץ החמה, ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה^{^{{{שוליים|'''(146)'''}}}}, ופסיק ריב"ל {ט.} כרבי שמעון שאמר משום ר' עקיבא. אלמא קודם הנץ לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא. '''ויש לומר''', דאפילו פליג ריב"ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה. '''ועוד יש לומר''' דלא פסיק ריב"ל כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאישתכור וכו'. אבל במה שתחילת זמנ[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} דיום אחר הנץ לא פסיק כלל. '''אי נמי יש לומר''', דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק"ש של יום קודם הנץ החמה. והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי. איכא למימר דבעי לאשמעינן^{^{{{שוליים|'''(147)'''}}}} שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ואפי' נאמר דר"ש סבר דזמן ק"ש הוי אחר הנץ, מ"מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר"ש ודלא ככל הני תנאי. דא"כ היה [לה]^{{{הערה|ברוב כתה"י למעט הגרסא כאן היא "הל"ל" בראשי תיבות. ובכת"י ירושלים, גרמניה ובדפוס הישן פתחו את הראשי תיבות הללו. אלא שבכת"י גרמניה גורס "היה לו לומר", ופחות נראה. ובכת"י ירושלים ובדפוס הישן הגרסא היא "היה לו לגמ'". וברור שיש לתקן את המילה "לו" ללשון נקיבה, דגמרא לשון נקיבה היא. ובהתאם לזה הגהתי הלשון.}}} לגמ' דיומא לדקדק כן, ולהעמידה כר' שמעון אליבא דר' עקיבא. מפי רבי. '''ורבינו יעקב פירש'''^{^{{{שוליים|'''(148)'''}}}} בתשובתו לה"ר שמשון בן ה"ר יוסף^{{{הערה|כנראה שהכוונה לרבינו שמשון בן רבינו יוסף מפלייזא (גיסו של רבינו תם), שהיה סבם של הר"ש משאנץ והריצב"א.}}}, דזמן ק"ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכר"ש דאמר משום ר' עקיבא דפסיק ריב"ל כותיה, דשל יום הוי אחר הנץ החמה. והויתיקין היו ממהרים שלא כדין קודם הנץ, כדי שיסמכו גאולה לתפילה ונמצאו מתפללים ביום. ובשביל חביבות התפילה שתהא עם השמש היו ממהרים ק"ש. ואע"ג דתפילות כנגד תמידים תקנום והתמיד היה קודם הנץ, מכל מקום זמנה של תפילה בשעת הנץ עם השמש. והיינו דפריך בפרק תפלת השחר {כו.}, ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. פירוש ולא עד חצות, דזמן תפילה עם הנץ משמע ליה, דקא מיירי בחביבות התפילה ולא בעיקר ק"ש. ולהכי לא פריך מיניה גבי ק"ש, שהיה יודע שהיו קורין שלא כדין מפני חביבות התפילה, וממהרין אותה קודם זמנה. והכי אית ליה לרבי שמעון משום ר' עקיבא דזמנ[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} הוי אחר הנץ ופסיק ריב"ל כותיה, וכן המשנה דיומא. מיהו קשה לשון מצותה דקאי אק"ש, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון לשונית לפי מבנה המשפט.}}}[ד]משמע [שזוהי]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "שזהו" בלשון זכר.}}} המצוה ועיקר הזמן. וגם אביי דבתראה הוא פסיק כאחרים וכותיקין. '''ורבינו יעקב פירש''' דאביי סימנא בעלמא נקט. כלומר, סמוך להנץ החמה כמו שעושים ותיקין יש לו לעשות, אך הם מקדימים מעט קודם הנץ, ואביי קאמר אחר הנץ כמשנה דיומא. ואמרינן נמי במגילה פרק הקורא {כ.}, ואין טובלים אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ^{^{{{שוליים|'''(149)'''}}}} החמה. וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר, אלמא דבר שזמנו ביום מצותו משעת הנץ החמה. אבל קשה לפרש כן שאביי יאמר לק"ש כותיקין וליה לא סבירא ליה. והא דאמרינן לקמן בגמ' דבשחר מברך {יב.}, דזמן יוצר אור לא מטא בעמוד השחר כשהיו קורין אותו אנשי משמר. לא בעי למימר דלא הוי עד הנץ החמה שהוא ה' מילין אחר עמוד השחר, אלא יכול להיות^{{{הערה|אולי יש לתקן כאן ל-"לקרות".}}} בזמנים השנויים גבי ק"ש במשנתינו, שאז שייך לומר יוצר אור. ובתוספות ה"ר יוסף שפירש לפני רבינו שמואל, משמע שסובר כפירוש רבי. '''ורבינו חננאל פירש''', דהאי גומרין, קוראין. ופוסק דזמן ק"ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע [בן לוי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ומפרש הרא"ש שם שהוא כריב"ל שפסק שהלכה כר' שמעון משום ר' עקיבא, שזמן ק"ש מהנץ והלאה עד ג' שעות ולא קודם הנץ, וכמו שמשמע מהמשנה ביומא.}}}, ומפרש ייראוך עם שמש [היינו ק"ש, כלומר]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך נראה נכון.}}} שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואין נראה, דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דמיירי בעיקר תפילה. וגם קרא דייראוך עם שמש מוקמינן ליה גבי תפילה בפרק תפלת השחר. ועוד, דלשון גומרין לא אתי שפיר^{{{הערה|נראה לומר בכוונתו, שאם היית הכוונה בגומרין לקוראין סתם, היה לו לומר "קוראין". א"כ מדוע נקט התנא לשון "גומרין"?. לכך אין פירושו של ר"ח מתיישב לשיטת רבינו, אלא נראה יותר כמו שיפרש רבינו מיד.}}}. ושמא יש לפרש (שלא)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, מכיוון שלא בא לשלול אלא לפרש פירוש אחר בכוונת "גומרין". דהיינו שבא לפרש שגומרין אינו קוראין סתם כפי' ר"ח, אלא גומרין היינו משלימין קריאתה עם הנץ החמה, שהיא עונתה למצווה מן המובחר ביחס לתפילה. ולכך הוספתי את האות ש' במילה שאחר כך. אך הנראה שיש להוסיף ולגרוס "ושמא יש לפרש '''דגומרין היינו''' שהיו גומרין אותה בעונתה", או כל כעין זה. וכך לשון רבינו תהיה מכוונת היטב.}}} [ש]היו^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד מסברא או כל כעין זה, שבא לפרש פירוש אחר. וכן כתבו התוס' שבדף ביומא {לז:} וז"ל: ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ, כדי שיתפללו בתחלת הנץ.}}} גומרין אותה בעונתה, וכדפר' ניחא טפי^{{{הערה|ויש שהקשו שהלא רבינו בעצמו מודה בדף י"ד ע"א שגומרין פירושו הוא גם קוראין, א"כ משמע שפירש כפירוש הר"ח. אך למעשה אינו קושיא כלל, וזאת מחמת שבלשון העברי יכולות להיות שתי מילים שמשמעותם קרובה אחת לשניה, אך לעולם לא יהיו שתי מילים עם משמעות זהה לחלוטין. ולכך אע"פ שגומר מתפרש אף כקורא, עדיין אין משמעותו קורא כפשוטו, אלא פירושו "קורא ומשלים". אך לדעת רבינו חננאל לשון גומרין בכאן הוא במשמעות קוראין כפשוטו, בשונה ממשמעותו הרגילה שהיא "קורא ומשלים". ור"י חולק ואומר שאף כאן משמעות גומרין היא קוראין ומשלימין בעונתה כבדרך כלל, וכמו שביאר רבינו בפרק ב' בדף יד ע"א לגבי ההלל שלשון גומרין מתפרש גם כקוראין, אלא שגומרין מדבר על קריאת ההלל כשמשלימים כולה, וקוראין כשקוראים אותה בדילוג ובחסר. לכן גם כאן לשון גומרין, מתפרש כקוראין ומשלימין קריאתה בעונתה.}}}. מפי רבי. '''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''^{^{{{שוליים|'''(150)'''}}}}. פירוש כוותיקין^{^{{{שוליים|'''(151)'''}}}} דוקא. והכי נמי^{^{{{שוליים|'''(152)'''}}}} משמע לישנא דבסמוך, דקאמר זימנא חדא סמך גאולה לתפילה וכו'. '''אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם וכו''''. ירושלמי {פ"ג, ה"א}, מצוה לראות גדולי מלכות וכו', משמע אפילו גדולי אומות^{^{{{שוליים|'''(153)'''}}}} העולם קאמר. '''מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' נימריה מעיקרא'''. ואם תאמר ומאי קושיא. יותר נכון לומר ה' שפתי תפתח מעיקרא, ויהיו לרצון לבסוף, שכתוב בסוף המזמור. ויש לומר, דדרשינן בירושלמי {בפרקין, ה"א} סמיכת גאולה לתפילה מדכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ועל כן היה נכון לאומרו תחילה, דהוי וגואלי סמוך לתפילה. ה"ר אלחנן. '''אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא'''. מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש במגילה פרק שני {יז:} גבי ברכת השנים: '''ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה'''. ואם תאמר שמינית היא, אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי [פרשתא]^{{{הערה|ברש"י אצלנו: '''"תרתי פרשתא היא"''', וכך נראה מלשון תוס' הרא"ש שראה כעין זה בלשון רש"י. ודבריו הם ראיה גדולה לגרסת רבינו, כי כפי שהזכרנו כבר רוב דברי תוס' הרא"ש במסכתנו מושתתין על דברי רבינו.}}} נינהו {ע"כ}, דהכא מוכח דחדא נינהו. אלא יש לפרש, למה ה' תעמוד ברחוק שיש שם ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה או כל כעין זה, ועיין בהערה הבאה.}}}[ב]פרשה, הויא תחילת פרשה^{{{הערה|בתוס' הרא"ש במגילה שם, מובא בלשון '''"דלמנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד ברחוק שתי פרשיות הם"''', וכעין זה בתוס' שבדף שם. וזוהי כוונת רבינו.}}} ^{^{{{שוליים|'''(154)'''}}}} ^{{{הערה|נמצא לפי דברי רבינו וכן לפי דברי התוס' שבדף במגילה שם, שמזמור '''למנצח עלמות לבן''' ומזמור '''למה ה' תעמוד ברחוק''' שמופיעים בספרים שלנו אחד אחרי השני, היו מופיעים בספריהם כמזמור אחד.}}} ---- <references /> ---- ===ביאורים=== '''א.''' הלשון הלכתא פסיקתא מתכוונת למשנה הראשונה בפרק השוכר את האומנין במסכת בבא מציעא {עו.}, ששם נקטה המשנה הלכות פסוקות אחת אחרי השניה, והן עיקר להלכה. והראיה לכך, שאין הלכות אלו שייכות לעניין המדובר שם, ולכך בהכרח נכתבו משום שפסקם התנא להלכה, כן כתב רש"י בבבא קמא פרק הגוזל עצים {קב.}. ושם הוסיף שמשמעות "הלכתא פסיקתא" היא, שלא נחלק עליהם אדם. אך התוס' שם כתבו בתירוץ שני שאפשר שנקרא הלכתא פסיקתא מחמת ששנה התנא משנה זו בלשון פסיקת הלכות אחד אחרי השני. וכעת מבין רבינו שהמשנה במגילה בפרק הקורא למפרע {כ:} ששם סידר התנא דינים שאינם קשורים לעניין המדובר במגילה, ה"ה שנחשבת משנה זו "הלכתא פסיקתא". ולפי"ז נראה לומר שסובר רבינו כתירוץ השני של התוס' בבא קמא {שם}. וזאת מכך שראה רבינו לומר שמשנה זו במגילה נחשבת הלכתא פסיקתא, אע"פ שאמרה הגמ' שם {כא.} שלשון המשנה, "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה" בא להוציא משיטת ר' אלעזר בן עזריה שחולק על דין זה. וא"כ נמצא שיש דין השנוי שם שנחלק עליו אדם. '''ב.''' רבינו לא פירש מה החילוק שבין המשנה של בבא מציעה לבין זו של מגילה, ובתוס' הרא"ש פירש זאת וז"ל: דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב"מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם {בבבא מציעא} שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע"פ [שאין זה מקומן - כצ"ל]‏, "שכל המשנה" אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם {במגילה} שונה יחד כל שזמנו בלילה . עכ"ל. דהיינו שבבבא מציעא שנה דינים שאינם שייכים בשום צורה לעניין המדובר במשנה, אלא נשנה אגב הדין הדומה לו. אבל במגילה אין זה כך, אלא שנה את כל הדינים השייכים לעניין המשנה תחת המשפט "כל היום כשר ל-... וכו'". דהיינו שכל מה שדינו נוהג כל היום הרי הוא בכלל עניין משנה זו, ואין זה נחשב דבר שאין מקומו. '''ג.''' בכת"י ירושלים מגיעה כאן הגהה וזו לשונה: '''אי נמי כמו שפירש ה"ר יוסף, כי הג"ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה, איצטריך למעוטי כמו לר' עקיבא. אי נמי, ימעט יום מדרשא דלקמן, שם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל. ובקר לא איצטריך לדרשא, דפ' ר' אליעזר במגילה [ובד"י דמילה] לאשמועינן דאין שורפין קדשים ביום טוב, אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראים דלשם דלית להו בקר שני לשרפתו. עד כאן הגהה.''' וניכרים השגיאות לעין, אך לא טרחתי להגיה. '''ד.''' עיין בפסחים קיט. בתוס' ד"ה כמצודה שאין בה דגן לביאור העניין. '''ה'''. קשה, דמנין לבעלי התוס' שאין ברגילות לשון הברייתא לדון על גיזת צמר? והנראה לענ"ד שכוונתם כאן היא שהסיקו שמן הסתם לשון הברייתא היא כלשון משנתנו אלא שסיימה אחרת. דהיינו שנקטה הברייתא בלשון זו: "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה". ועל כך ודאי שאין כוונת הברייתא חוזרת על גיזת צמר, שהלא אמרה הברייתא "בין תכלת '''שבה''' ללבן '''שבה'''" המדבר על דבר שידוע שיש בו תכלת. וגיזת צמר אינה ידועה לנו בהכרח שכך היא צבועה. ולכך מוכרחים אנו לומר שהכוונה על חוליות הציצית, דידוע ומפורסם אצל הכל שיש בה לבן ותכלת. ולכך כתב רבינו דאין הברייתא מדברת בגיזת צמר '''כאן''', ולא שבדרך כלל אין דרכה בכך. '''ו.''' בכת"י ירושלים ישנה תוספת שהובאה בצד הגיליון, וזו לשונה: '''ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת, ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו'''. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הוכנס לתוך הדיבור. וכיון שברוב כתה"י לא הובא, השארתי את הדיבור כמו שהוא. ועוד שהוא אינו לשון ירושלמי, וניכר שהוכנס מאוחר יותר כהגהה מבארת. '''ז.''' בכת"י ירושלים יש כאן תוספת שאין עיניינה נראה שייך לנושא. וזו לשונה: '''וכן לתפלין, דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה''' == דף י' == ===[[ברכות_י_א|דף י'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=19&fs=0 ראה כאן]''' '''כל פרשה שהיתה חביבה על דוד^{^{{{שוליים|'''(155)'''}}}} פתח בה באשרי וכו''''. לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא דקמייתא נקט. כלומר, חתימה^{^{{{שוליים|'''(156)'''}}}} מעין פתיחה כמו ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, דהא אמזמור קאי (כפי הנראה מלשון תוס' הרא"ש), ומזמור זכר הוא. ועוד ראיה, שהשתמש רבינו בלשון זכר בהמשך "מתחילים" ו-"מסיימים". ואף לכתה"י שגורסים "מתחילי'''<big>ן</big>'''" ו-"מסיימי'''<big>ן</big>'''", אין זה לשון נקיבה. דאי לשון נקיבה הוא ואפרשה קאי (דהיא נקיבה), היה עליו לנקוט "מתחיל'''<big>ות</big>'''" ו-"מסיימ'''<big>ות</big>'''". ובדפוס ישן וכתה"י שגרסו גרסא זו, נקטו "אות'''<big>ן</big>'''".}}}אות[ם]^{^{{{שוליים|'''(157)'''}}}} שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה, וכן הודו {פרקי' קי"ח, קל"ו}, וכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ {פרק ח'}, וכיוצא בהם^{^{{{שוליים|'''(158)'''}}}}, וכן הוא דרך שבח יותר. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, ודלא כפירוש ה"ר יוסף. מפי רבי. '''חטאים כתיב'''. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים, דהא לא קרינן חֲטָאִים בחטף פת"ח^{{{הערה|רצונו לומר שכאשר כתוב חַטָאִים עם פתח תחת החי"ת משמעותו גם חוטאים כמו "והייתי אני ובני שלמה חַטָאִים" {מלכים א'. א', כ"א}, וכן "פחדו בציון חַטָאִים" {ישעיה. ל"ג, י"ד} ועוד. אך אם החי"ת הינה מנוקדת בחטף פתח, משמעותה היא מלשון חטא בלבד, כמו "כי מרפא יניח חֲטָאִים גדולים" {קהלת. י', ד'}.}}}. מכל מקום מדשני קרא ולא כתב חוטאים, דריש ביה חטאים כמו עונות. וכן [<small><small>י"ג</small></small> <small>שמא</small>]^{{{הערה|יש כת"י גורסים זאת כאן, ויש כת"י שגורסים "שמ'" אחרי המילה "יש" שבכאן, ובשיבוש כפי הנראה. וכיוון שיש שאינם גורסים זאת במיקום זה, כתבתי שיש גורסים כך.}}} יש לדרוש בחרב ימותו כל חטאי עמי {עמוס ט', י'}, מדלא כתיב חוטאי. '''מעשה דשאול הוה ברישא'''. שמא היה יודע שיש הרבה בתורה אין מוקדם ומאוחר, אלא הני תרי עובדי^{^{{{שוליים|'''(159)'''}}}} ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]הוו כחד^{^{{{שוליים|'''(160)'''}}}} עניינא קא בעי^{{{הערה|דהיינו כוונתו בזה ע"פ הגמ' בפסחים ו: שמגביל שם רב פפא את הכלל שאין מוקדם ומאוחר לשני עניינים. אבל בעניין אחד מה שמוקדם מוקדם ומה שמאוחר מאוחר.}}}. ורבינו שמואל פירש לפי הפשט^{{{הערה|רצונו לומר, שרבינו שמואל פירש הטעם מדוע לא הקדימו מעשה דשאול קודם למעשה דאבשלום (בלי קשר לדיון הגמ' בשאלת הצדוקי), אך ע"פ פשט הדברים שהמדובר הוא בדוד ולא במלחמת גוג ומגוג. ומה שתרצה הגמ' שמדובר במלחמת גוג ומגוג, הוא ע"פ דרש ולא על פי פשט לשיטתו.}}}, דסמיך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שהיה בתחלת מלכותו לפי פשטו^{^{{{שוליים|'''(161)'''}}}}, דכתיב^{^{{{שוליים|'''(162)'''}}}} וישמעו פלשתים כי משחו את דוד, ויעלו [כל]^{{{הערה|כך הוא כתוב בשמואל ובפסוק המקביל בדברי הימים.}}} פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י"ז}^{{{הערה|וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י"ד, ח'.}}}. שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום כמו כן רצה להעבירו ממלכותו. אבל בימי שאול לא היה מלך. '''מסיפא דעניינא תוסף רוחם וגו''''. ולא גרסינן מרישא דעניינא. '''כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'''. דכתיב^{^{{{שוליים|'''(163)'''}}}} בדברי הימים {א'. כ"א, ט"ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. וכתיב ויפול דוד, והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {שם}, שבקשו רחמים. ויש מפרשים מדכתיב {שמואל ב'. כ"א, י"ז} ויעזר לו אבישי, ואמרינן בחלק {סנהדרין צה.} שעזרו בתפלה. ואע"פ שכבר השליך לדוד וחנית תחתיו, לא נמנעו מלהתפלל. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_י_ב|דף י''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=20&fs=0 ראה כאן]''' '''שסמך גאולה לתפלה'''. משום הך מילתא מייתי לכולה מילתא דחזקיהו הכא. '''וגנותי על העיר הזאת'''. אחר שחלה חזקיהו כתיב. '''שלא ראתה קרי עליהם'''. ואם תאמר, מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש, דילמא היינו לפי שראתה הסדין. ויש לומר, דמכל מקום נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב. '''בהוד יופיה'''. זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע כדי שיחיה את בנה^{^{{{שוליים|'''(164)'''}}}}, אבל כענין^{^{{{שוליים|'''(165)'''}}}} הזה הכירה בו מתחלה. '''רגל ישרה'''. פירש רש"י ז"ל דדייק מדכתיב רגל, דמשמע דתרווייהו כחד רגל. אי נמי י"ל, מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהם ומיושרות. ובירושלמי פליגי בה אמוראי^{^{{{שוליים|'''(166)'''}}}}. חד אמר ככהנים, דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. כלומר, שאין להם להרחיב את פסיעותיהם, אלא מהלכים^{^{{{שוליים|'''(167)'''}}}} עקב בצד גודל. וחד אמר כמלאכים, דכתיב ורגליהם רגל ישרה. מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה [נב:}, אמרו עליו על בנה של מרתא בת ביתוס, שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול^{^{{{שוליים|'''(168)'''}}}} הלקוח באלף זוז, והיה הולך עקב בצד גודל. שלא להראות כחו עשה כן^{^{{{שוליים|'''(169)'''}}}}, אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים. '''מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה'''. מספקא [<small><small>י"ג</small></small> <small>ליה</small>] לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפילה ועד ד' שעות לר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_11|(א)]]}}. '''גדול הקורא ק"ש בעונתה, יותר מן הקורא^{^{{{שוליים|'''(170)'''}}}} בתורה'''. ואם תאמר, מאי איריא ק"ש אפילו תפילה נמי, דקיי"ל בפ"ק דשבת {יא.} דכגון אנן מפסיקים בין לק"ש בין לתפילה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ רגילות לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו קאמר התם, שהיו מפסיקים לק"ש ולא לתפילה לפי שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק"ש. אי נמי ה"פ, גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק"ש^{^{{{שוליים|'''(171)'''}}}} אין זה חידוש אי ק"ש עדיפא, דאפילו תפילה נמי עדיפא, דזמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד. והכי קאמר התם, מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק"ש. '''מתני'. בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא^{^{{{שוליים|'''(172)'''}}}}'''. ואע"ג דאמרינן לעיל בריש פרקין {ב.} [אדקאי בשחרית]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו. וכן הקפתי ה-ד' שבראש המילה שאחרי להתאים למבנה הלשון.}}} (ד)פריש מילי דשחרית. מ"מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דובשכבך. ---- ===ביאורים=== א. בכת"י ירושלים ישנה הגהה בגיליון וז"ל '''לא ידענא מאי ספקא. דאי משום תפלה, הא אמרינן לקמן (דיש) [בפרק] תפלת השחר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, ודוקא בשוגג או באונס, אבל במזיד לא. ונראה דה"ה לק"ש. כ"מ''' ---- <references /> == דף י"א == ===[[ברכות_יא_א|דף יא'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=21&fs=0 ראה כאן]''' '''אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי'''. פירוש, כיון דאסיקנא דאפילו הולך לדבר מצוה פטור, אם כן אפילו כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה. '''חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר'''. פרש"י ז"ל, ואבל מעולל בעפר קרנו, ובמועד קטן פרק בתרא <small>{[[מועד_קטן_טו_א|טו'''.''']]}</small> מפיק ליה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. ואם תאמר, אם כן מאי האי דקאמר התם <small>{[[מועד_קטן_טו_א|מ"ק שם]]}</small> אבל אסור בדברי תורה, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום <small>{[[יחזקאל_כד_יז|כ"ד, י"ז]]}</small>. ואמאי לא אמרינן מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום^{^{{{שוליים|'''(173)'''}}}}, מכלל דכולי עלמא שרו. ויש לומר, שהקב"ה לא בא להחמיר על יחזקאל, אלא להקל עליו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(א)]]}}. ויש מפרשים לקרא הכי, האנק דום אבל מתים^{{{הערה|בפסוק הגרסא היא "מתים אבל", וכן הוא ברוב כתה"י של רבינו. אך בגרסת תוס' הרא"ש שלפנינו, וכן במעט מכתה"י של רבינו גרסו בהיפוך מהפסוק כפי הגרסא המוצגת כאן, וכך הוא מסתדר נכון לפי הפירוש שמפרש רבינו מיד. ואולי סיבת היפוך המילים באה בתור פירוש, דהיינו שפירוש משמעות הפסוק באמירת "מתים אבל" היא ל-"אבל מתים", ואח"כ פירש רבינו כוונת משמעות העניין.}}}, לא תעשה. כלומר, בדברי תורה לא תדום, ולא תעשה אבילות של מתים מזה, כי אתה מותר בדברי תורה. '''אמרו לו זקנך מגודל, אמר להם יהיה כנגד המשחיתים'''. כלומר לקנתר [המינים]^{{{הערה|הוספתי זאת לענ"ד מכח שילוב בין גרסת הדברים בתוס' הרא"ש (הזהה ללשון שנאמרה פה), לבין הגרסא בדברי רבינו המוזכרת בלשון כת"י ירושלים ובדפוס הישן (שכתובה בלשון אחרת, וראה בהערה הבאה), אך בשאר כתה"י כתוב בלא זה. ואכן בחלק מכתה"י השאירו מקום חלק במיקום זה, ובכת"י גרמניה ישנם שאריות חלקי אותיות לכיתוב שנמחק, וניכר מהמחק שהיה כתוב משהו כעין "מינין וגוים".}}} המשחיתים את זקנם^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י. אך בכת"י ירושלים וכן בדפוס הישן הגרסא היא: '''"כלומר כנגד המינים כדי לקנתרם שהם משחיתים וכו'"'''. אך אריכות לשון היא זו, ולכך העדפתי לגרוס כגרסת שאר כתה"י, עם תיקון קל כמו שכתבתי בהערה הקודמת.}}}. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר. '''עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה'''. תימה, מאי קאמר. אי קודם בת קול, אמאי קאמר רב יוסף דלא עשה ולא כלום. ואי לאחר בת קול, אמאי <small>[<small>י"ג</small> קאמר]</small> עשה כדברי בית שמאי עשה. ועוד, אמאי לא מוכח מהך^{^{{{שוליים|'''(174)'''}}}} ברייתא דעשו בית שמאי כדבריהם^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ב)]]}}. ועוד, ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר' טרפון כדברי בית שמאי. ועוד, מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי]^{{{הערה|ע"פ גרסת תוס' הרא"ש, וכן נראה נכון. אך בכתה"י השונים אינו.}}} מבכל התלמוד^{^{{{שוליים|'''(175)'''}}}}. אך יש לדחות, משום דמייתי עלה מתניתין^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ג)]]}}. ומכל מקום נראה בעיני לפרש, דהכא דוקא גבי ק"ש (דהכא)^{{{הערה|נראה מיותר לפי מבנה המשפט.}}} שייכא הך פלוגתא ואפילו לאחר בת קול, דהא בית הלל נמי מודו שיכולים לקרותה מוטים ועומדים ואינו נראה כחולק עליהם. ורב יוסף קאמר, דאפילו הכי לא עשה ולא כלום, כמו שאנו אומרים לקמן^{^{{{שוליים|'''(176)'''}}}} גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע"פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו. אבל מכל מקום הוא יושב^{{{הערה|אולי יש להגיה ללשון עבר, כיון שלגרוס בלשון הווה לענ"ד פחות מתאים כאן מהבחינה הלשונית.}}} בסוכה ואפילו הכי לא קיים מצות סוכה, [א"כ]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד מסברא לפי מבנה המשפט.}}} הוא הדין נמי גבי ק"ש שלא יצא כלל. ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון. ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו בית שמאי כדבריהם, דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל. וכהאי גונא משני התם בפרק קמא דיבמות, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד. '''ב"ש פוסלים וכו''''. בפרק קמא דסוכה <small>{[[סוכה_ג_א|ג'''.''']]}</small> מפרש דבתרתי פליגי, בסוכה גדולה שיושב סמוך לפתח, ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו. מדנקט לשון פוסלים ומכשירים, ולא נקט לשון אוסרים ומתירים. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. פרש"י ז"ל, אשתים לאחריה דערבית קאי, דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. '''וקשה לרבינו יעקב''', דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו. ועוד, היאך אנו אומרים אור יום הנף^{{{הערה|הוא פיוט מסוג הפיוטים הנקראים "ביכור" העוסקים בעניינים הקשורים לבהמק"ד. והם סוג פיוטים שניתווספו מאוחר יותר על פיוטי "המערבית" שנתקנו עבור ברכות ק"ש של ערבית במועדים. ומיקום הביכור המוזכר הוא קודם חתימת ברכת השכיבנו, ביום טוב שני של פסח בגלויות. ומחברו הוא הרב מאיר בן רבי יצחק ש"ץ "בעל האקדמות". <small>{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לפסח, דף 32}</small>}}} בהשכיבנו, והלא קצרה היא. ועוד הכי הוה ליה למתני, ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה. ועוד, מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות. ועוד, דלא מזכיר לה בתוספתא <small>{דברכות [[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|פ"א ה"ח]]}</small> בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא. '''ועל כן פירש רבינו יעקב''' דלאו אדלעיל קאי^{^{{{שוליים|'''(177)'''}}}}, אלא מילתא באפי נפשה [היא]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס ע"פ האופן המורגל בלשון בעלי התוס'. ועוד שבכמה כת"י מובא בלשון זו: "אלא ה"פ, דמילתא לחודא היא". ואע"פ שגרסתם אינה נראית, עכ"פ אפשר להסיק משם שצריך לגרוס את המילה '''"היא"''' בדברינו גם כן. וכן הוא בלשון האור זרוע כהגהתנו <small>{הלכות קריאת שמע, סעיף י"ט}</small>.}}}. אחת ארוכה וכו' כלומר, בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ד)]]}}. מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כגון ברכת הפירות וברכת המצות וברכת [הזימון]^{{{הערה|ע"פ גרסת תוס' הרא"ש, וכן היא גרסת התוספתא בירושלמי שלפנינו <small>{פ"א, ה"ה}</small>, ובתוספתא כת"י ווינה. ומ"מ בגרסת כתה"י השונים של רבינו הגרסא היא '''"וברכת המזון"'''. אך נראה שט"ס היא, שהלא ברכת המזון דין ברכה ארוכה לה, שחותמת בברוך בשונה מברכות הפירות והמצוות שהזכיר. ובגרסת התוספתא שלפנינו כתוב "ברכת הזמן" דהיינו ברכת שהחיינו, אך אפשר שנשתבש מ-"זימון" "לזמן" מריבוי העתקות.}}}, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות. מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה^{{{הערה|הוא פיוט שנאמר בברכת המזון לשבת הנישואין. מקומו בתוך ברכת הזן אחר המילים "כי הוא זן ומפרנס לכל", ובסיומו ממשיך "ונאמר פותח את ידיך וכו' בא"י הזן את הכל". <small>{עיין בנוסח במחזור ויטרי דפוס תרפ"ג, חלק ב' דף 602}</small>.}}}, שאומרים בברכת הזן^{^{{{שוליים|'''(178)'''}}}}. מיהו נ"ל^{{{הערה|יש מכתה"י שגורסים כך בראשי תיבות ויש מהם שגורסים "נראה לרבי", אך היותר נכון בעיני שהכוונה היא ל-"נראה לי". וזאת מכיון שרבינו מסיים העניין באמירת "מפי רבי", וא"כ כל דבריו הם דברי רבו, ולא דבריו שלו שיבוא ויאמר "נראה לרבי".}}} דברכת הזן לא הוי ברכת זימון, דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו. אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכא מידי להא דאמרינן בפרק שלושה שאכלו <small>{[[ברכות_מו_א|מו'''.''']]}</small>, עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז"ה. ושפיר אמרינן אות מבראשית הוכתרה. '''ועוד אומר רבינו יעקב''', דפירוש רש"י שפירש ארוכה אמת ואמונה, ליתא. דהא אמרינן לקמן בפרק שני <small>{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}</small>, אמר אני ה' אלקיכם צריך לומר אמת, לא אמר אני ה' אלקיכם אין צריך לומר אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוכה וגו', ואלילה קאי. הרי <small>[<small>י"ג</small> לך]</small> שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה. '''ועוד פירש רבינו יעקב''', אחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה קאי, כלומר בין ארוכה ובין קצרה. שכשאומר פרשת ציצית, אומר אמת והויא ארוכה. וכשאינו אומר פרשת ציצית, אומר מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לעיל, והויא קצרה. והא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ה)]]}} דתניא בתוספתא דברכות <small>{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ז|פ"א, ה"ז]]}</small> למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך [וכו']^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להוסיף, דהלא אינו מביא את כל דברי התוספתא. וכן במיעוט מכתה"י גרסו משפט זה בסמוך בביאור הדברים, ושמה כתוב "וכו'" אחר משפט זה.}}}. כלומר, למה הוזכר במשנה ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס, דהלא אף על הארוכה חוזר ולא רק על הקצרה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[אחת ארוכה ו]אחת קצרה, ^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד לפי מבנה המשפט, ובכתה"י השונים אינו.}}}[ד]בין ארוכה בין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'. ובכולהו מקצרים ומאריכים לבד מאותן ברכות שמונה^{^{{{שוליים|'''(179)'''}}}} בתוספתא <small>{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|שם ה"ח]]}</small>. '''והא דאמרינן''' <small>{[[ברכות_לד_א|לקמן לד'''.''']]}</small> '''אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות''' . פרש רבינו יעקב, וכן [ר]ה"ג^{{{הערה|כצ"ל, דכך כתב רבינו לקמן <small>{דף לד.}</small>. ועוד שבה"ג עצמו בהלכות תפילה אינו מחלק בין צרכי יחיד לצרכי ציבור ואוסר לומר אפי' "זכרנו" בעשרת ימי תשובה, ע"ש, וכך אכן רבינו בעצמו כותב מיד. אלא שקשה מלשון הטור או"ח סימן קי"ב, שכתב שבעל הלכות גדולות אכן סובר כשיטת ר"ת. ואפשר לתרץ שטעות סופר היא שם. שכפי הנראה בכתבים הראשונים היה כתוב רה"ג, ומחמת ריבוי העתקות שונה בטעות לבה"ג, ומאוחר יותר פתחו המעתיקים ראשי התיבות ל-"בעל הלכות גדולות".}}}, וכן רבינו חננאל דהיינו דוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי^{^{{{שוליים|'''(180)'''}}}}. דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו. ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לשאול צרכי צבור שהם רבים, דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו, שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא, שכולם צרכי רבים הם. ועוד, אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו <small>{[[גיטין_ו_ב|גיטין ו''':''']]}</small>, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות <small>{[[ברכות_לד_ב|לקמן לד''':''']]}</small>, וכן^{^{{{שוליים|'''(181)'''}}}} אל יוציא עצמו מן הכלל <small>{[[ברכות_מט_ב|לקמן מט''':''']]}</small>, וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה <small>{[[שבת_לב_א|שבת לב'''.''']]}</small>, ורוב שְׁבֶּאַל^{^{{{שוליים|'''(182)'''}}}} תעשה כגון אלו אינן דוקא, ואי עבד עבד^{{{הערה|בשבלי הלקט ובמחזור ויטרי מובא כאן בלשון אחרת. במקום "ואי עבד עבד", כתוב "דוק ותשכח". <small>{ראה שבלי הלקט מהודרת מירסקי דפים 214-216. ובמחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' תש"ל.}</small>}}}. ומה שכתב בה"ג <small>{הלכות תפילה, ד"ה אל ישאל וכו'}</small> גבי ההיא דאל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: "מכאן אית רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא", אין נראה כלל. דהא צרכי רבים דכל^{^{{{שוליים|'''(183)'''}}}} ישראל שפיר דמי, כדפרישית^{^{{{שוליים|'''(184)'''}}}}. ומטעם זה אנו נוהגים לומר קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small>^{{{הערה|"קרובות" או "קרובץ" למנהג ההגיה האשכנזית, הינם מערכות פיוטים שנתקנו ע"י פייטני ארץ ישראל עבור חזרת הש"ץ. ישנם כמה סוגים של קרובות, והקרובה שמזכיר רבינו היא פיוט קרובה שנקראת "קדושתא" שמיועדת לשבתות, ימים טובים ומועדים שונים. מיקום אמירת סוג קרובות אלו הוא בשלשת הברכות הראשונות בלבד, בזמן שחלקן מחליפות את נוסחי הברכות שבה הן נמצאות לחלוטין (חוץ מהפתיחה והחתימה שנשאר כמטבע שטבעו חכמים), וחלקן מוספות עליהן.}}} בשלש ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן, ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר. וגם ר' אלעזר הקליר יסד קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, ותנא היה. וראיה יש, מדאמרינן בפסיקתא <small>{דרב כהנא, דפוס תרכ"ח פסקא כ"ח, דף קע"ט עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 403}</small>, כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון קרא עליו דורו [מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו' מכל אבקת רוכל. מהו]^{{{הערה|כך היא הגרסא בפיסקתא אצלנו, וכן הוא בשבלי הלקט הנ"ל. וע"פ זה הגהתי כאן, שכך נראה לענ"ד נכון. אך בכתה"י השונים אינו.}}} מכל אבקת רוכל, דהוה [קרי ותני]^{{{הערה|ע"פ גרסת הפסיקתא שלפנינו. ובכתה"י שלפנינו הגרסא דהוה תנא וקרוי [וי"ג קורא] ודרו' ופייטן [וי"ג פייטן ודרשן].}}} ופייט(ן) ודַּרִשׁ(ן)^{{{הערה|בקטע פיסקתא זו יש הרבה שינויי גרסאות בכל מיני ספרים וכת"י שונים <small>{עיין בפסיקתא דרב כהנא בהוצאות השונות שלפנינו (שם), וכן באור זרוע הנ"ל ובשבלי הלקט {מהדורת מירסקי, סימן כ"ח דף 214}.}</small> והגהתי את הדברים כפי הנראה נכון. ועיין בהערה הקודמת.}}}, ולעולם לא תמצא שיסד^{^{{{שוליים|'''(185)'''}}}} שום קרובה^{^{{{שוליים|'''(186)'''}}}} ליום שני של יום טוב. ואותה של יום שני של סוכות ^{{{הערה|הוא פיוט קרובה המתחיל במילים "ארחץ בניקיון כפות" <small>(ע"פ שבלי הלקט, מהדורת מירסקי דף 214)</small> הנמצא אף כיום במחזורי סוכות למנהג האשכנזים, בין "מלך עוזר ומושיע ומגן" לחתימה. ופיוט זה מתחיל באמירת: "ארחץ בנקיון כפות, בלי חמס קחת סנסון כפות".}}}, כתוב עליה במחזורים ישנים, קדושתא כעין קלירית. ו-"אחות אשר לך כספת"^{{{הערה|פיוט קרובה זו היא קדושתא לשחרית של שמיני עצרת, ומיוחס לר' אלעזר הקליר. <small>{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, דף 376.}</small>. ומתחיל במילים: "אחות אשר לך כספת, ביום טובה, לה טוב הוספת". כיום ברוב קהילות אשכנז לא נוהגים לאומרה.}}} שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם^{{{הערה|כך היא גרסת רבינו בכתה"י השונים, וכן היא בגרסת המחזור ויטרי {שם}. אך יותר נראה נכון כגרסת השבלי הלקט <small>{שם}</small>, שגורס '''"ליום טוב ראשון של שמיני עצרת"'''.}}}. תדע, שמזכיר טל בברכת מחיה המתים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ו)]]}}, ואילו היה ליום [טוב]^{{{הערה|ע"פ גרסת שבלי הלקט {שם}. וכן נראה לענ"ד נכון גם כאן, אע"פ שאינו מוכרח. ובכתה"י השונים אינו.}}} אחרון היה מזכיר גשם^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ז)]]}}. וכל האומר שעשה הוא "אֹמֵן שלא קם כמותו"^{{{הערה|הוא פיוט קדושתא ליום שני של שמחת תורה. ומיוחס אף הוא לר' אלעזר הקליר, אלא שלדעת רבינו תם פה זוהי טעות. מקומו קודם חתימת מגן אברהם, ומתחיל במילים "אמן של קם כמותו, ברום ותחת נודעה אמונתו" <small>{וראה הנוסח המלא בכתב העת "פיוטים בלתי נודעים" חלק א' לחיים בראדי, דף ט' (ונקרא גם בשם "קבץ על יד" של חברת מקיצי נרדמים, חלק י"א)</small>. ופיוט זה לא נוהגים לאומרו כיום.}}}, אינו אלא טועה. וכל אות[ן]^{{{הערה|בכתה"י כתוב בלשון זכר, והוגה ללשון נקיבה כיון ש-"פרשה" בלשון נקיבה היא.}}} פרשיות שבמגלה בגמ' {לא.} בימים טובים שניים, אינו מזכיר. ומצינו^{^{{{שוליים|'''(187)'''}}}} בפסיקתא <small>{דרב כהנא דפוס תרכ"ח. פסקא י', דף צ' עמ' ב'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י"א, עמ' 194}</small> שבתחילתו היה מוליך משואות ואוכל מלא התנור פת. פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם וחמוריהם על הגג. ושמא על שם אכילתו נקרא קליר^{{{הערה|כותב הערוך ערך קלר: '''בויקרא רבה בראש אחרי מות, ובפסקא דאחרי מות ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו, וכי קילורית עלת עמהן לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר, על כן נקרא ר' אלעזר הקליר, שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח'''. ובמחזור ויטרי {שם} כותב: '''ושמא על שם אכילתו נקרא בירבי קליר, ובאותה שעה פייט קרובות הללו. בשעה שהיה משתכר (ו)היה קונה עוגות משכרו, ושוב נעשה תלמיד חכם'''. וניכר חוסר סדר בדבריו של המחזור ויטרי, ופשוט שטעות סופר נפלה שם.}}} [שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו^{{{הערה|קטע זה מתחילת הסוגרים ועד כאן הוא בהתאם לגרסת המחזור ויטרי {שם} ושבלי הלקט {שם}, וכן נראה נכון לענ"ד (ועיין בהערה קודמת לשון הערוך המבאר מה עניין אכילת העוגות, לכך שמכונה "קליר"). אך בכתה"י השונים אינו.}}}.ובההיא שעתא^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_12|(ח)]]} תיקן^{^{{{שוליים|'''(188)'''}}}} קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא^{^{{{שוליים|'''(189)'''}}}} התם בפסיקתא <small>{דשנת תרכ"ח פסקא י', דף צ"ג עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י"א, עמ' 197}</small>,]^{{{הערה|כך נראה בעיני להגיה דברי רבינו. אך הגרסא המקורית היא: '''ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי‏. ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא''', וכן איתא במחזור ויטרי ובשבלי הלקט בתוספת המשפט '''"שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו"'''. אך קשה לי על סדר הדברים, דכיון שכותב: "ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי", צריך מיד לבוא ולומר מדוע, דהיינו "משום שהיה קונה עוגות משכרו". ומדוע א"כ כתב באמצע: ש-"באותה שעה תיקן קרובות" שמפסיק בענין המדובר. ולכך הגהתי את סדר הדברים באופן הנראה נכון לענ"ד.}}}. ואפי' תאמר שלא היה ר' אלעזר ב"ר שמעון אלא אחר היה, מ"מ משמע^{^{{{שוליים|'''(190)'''}}}} שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה. ובכמה מקומות חולק על התלמוד שלנו ותופס לו שיטת הירושלמי, ואם כן עליו יש לסמוך לומר קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> ופיוטים. ועוד, דמשמע בפ"ק דעבודה זרה <small>{[[עבודה_זרה_ח_א|ח'''.''']]}</small> דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד. דקאמר התם, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו', אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צורכי יחיד לעצמו, אבל שלש ראשונות^{^{{{שוליים|'''(191)'''}}}} צרכי רבים דכל ישראל נינהו. ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום, שזהו שבח וכבוד לרב שכל ישראל צריכים רחמים, כך פירש רבינו יעקב. מפי רבי. ומיהו, אם ר' אלעזר קליר הוא ר' אלעזר ב"ר שמעון, מצינו שחולק בפיוטו על ר' אלעזר ב"ר שמעון. שהרי יסד בפרשת החדש, מועד מזמין לנדגלים, נועדים בו עינימו^{{{הערה|כך הגרסא הנכונה של הפיוט, וכן הוא באור זרוע <small>{שם}</small>, ובגרסת כת"י ירושלים (בסימני מחיקה. שטעה הסופר וחשב שיש לתקן ל-"עצימה" בדומה לשאר כתה"י, כפי הנראה). ובכתה"י האחרים כתוב בשיבוש '''"עצמה"'''.}}} צירי רוגלים, ספור הוא למלכים ולרגלים^{{{הערה|קטע זה הוא חלק מפיוט קדושתא לשבת '''"החודש הזה לכם"''' שמתחיל במילים "אדון מקדם תכנו ראש", ומקומו אחר חתימת מחיה המתים. <small>{עיין בנוסח הפיוט בספר להודות ולהלל רוזנוואסר, בין דפים של"א - של"ה. וחלק הנוסח המוזכר כאן נמצא בדף של"ג}</small>. פיוט זה לא נאמר כיום.}}}. פירוש, דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ"ק דראש השנה <small>{[[ראש_השנה_ד_ב|ד''':''']]}</small>, דבחג הסוכות <small>[י"ג דוקא]</small> עובר בבל תאחר. ושמא מ"מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דסבירא לן כאבוה ר' שמעון <small>[י"ג בן יוחאי]</small> דאמר <small>{שם}</small> שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח^{^{{{שוליים|'''(192)'''}}}} תחלה. ---- ===ביאורים=== '''א.''' דהיינו, שכיון שבאבלות של יחזקאל הקב"ה בא להקל עליו ביחס לשאר אבלים, לכך מה שאסר עליו בוודאי שלא הקל לשאר אבלים. ובמה שהקל עליו, לו לבדו הקל אך לא לשאר האבלים. (תוס' הרא"ש} '''ב.''' במסכת יבמות <small>{יד.}</small> נחלקו מספר אמוראים האם עשו בית שמאי כדבריהם או שנהגו כבית הלל. והגמ' אומרת שם שאפשר להעמיד את המחלוקת גם קודם בת קול וגם לאחר בת קול <small>{עיין בעירובין יג: עניין הבת קול}</small>. ושאל רבינו כאן, מדוע לא הוכיחה הגמ' ביבמות ממעשיו של ר' טרפון שהוזכר במשנה כאן, שעשו בית שמאי כדבריהם? '''ג.''' דהיינו שכיוון שרב נחמן בר יצחק שהוא הדעה השלישית במחלוקת, הביא את המשנה שלנו המספרת על מעשיו של ר' טרפון כראיה לדבריו, לכן הובאה כל המחלוקת כאן. {המגיה} '''ד.''' בכתיב יד ירושלים וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) מובאת כן תוספת לשון: "כמו אחת בתולות ואחת בעולות '''הם שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל'''". '''ה.''' נראה לענ"ד דכך הוקשה לו. שהלא לדעת רבינו תם בפירוש זה, אחת ארוכה ואחת קצרה חוזר על אמת ואמונה בלבד. וא"כ מהי כוונת הלשון בתוספתא שאומרת '''"למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'"''', שמשמע ממנה '''"שהאחת ארוכה ואחת קצרה"''' חוזר על מקום שאמרו להאריך ומקום שאמרו לקצר ולא על אמת ואמונה. ונראה שתירץ, שהכוונה בשאלת התוספתא היא, שמדוע הזכירו את הלשון אחת ארוכה ואחת קצרה כלל, הלא בלא זה הייתי יודע שאם נתקנה אמת ואמונה על שני מטבעות לשון שאחת ארוכה ואחת קצרה, ששייך לאומרה בין ארוכה ובין קצרה. אלא בהכרח שזה נאמר כדי ללמד דבר נוסף, דהיינו שאף שאמת ואמונה יכול לאומרה בין ארוכה בין קצרה, אעפ"כ בשאר המקומות שהזכירה התוספתא, כשאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכשאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. '''ו.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את מוריד הטל שהוא '''"בטל תחייה להחיותם"''' '''ז.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את משיב הרוח ומוריד הגשם שהוא '''"בגשם נדבות להחיותם"'''. '''ח.''' היה נראה לומר דהיינו בשעה שאכל עוגה שהיה בתוכה קמיע ונתפקח מחמת כך {עיין ערוך ערך "קלר"}, אך העיקר חסר מן הספר. ולכך צריך לומר כפי שמשמע מגרסת המחזור ויטרי, ש-"אותה שעה" היא בשעה שהיה קונה עוגות ואוכלם. וביחס לעניין שאכל עוגה עם קמיע ונתפקח כתב המחזור ויטרי, דהיא קבלה שונה ביחס למה שכתב בפסיקתא. וקבלה זו מתאימה לצד שר' אלעזר קליר הוא אינו ר' אלעזר ברבי שמעון. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_יא_ב|דף יא''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=22&fs=0 ראה כאן]''' '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''^{^{{{שוליים|'''(193)'''}}}} שמעתי בשם רבינו אליהו מפ'^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י. וכתב המגיה שזה קיצור של "מפריז", ושהוא רבינו אליהו הצרפתי תלמידו של רבינו תם. אך בכת"י ירושלים ובדה"י לא גרסו מילה זו.}}} משום דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם <small>{[[חולין_פז_א|פז'''.''']]}</small>, אמר ליה ההוא מינא לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב יוצר הרים ובורא רוח <small>{[[עמוס_ד_יג|עמוס ד', י"ג]]}</small>. אמר ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא [<small>^י"ג</small> <small>דכתיב</small>] ה' צבאות שמו^{{{הערה|בפסוק כתוב "ה' '''אלוקי''' צבאות שמו". אך בגרסת התוס' וכן בגרסתנו שם בגמ' לא הובאה מילה זו. וכנראה נאמר כך בתור קיצור לשון.}}}. הכא נמי הכתיב יוצר אור ובורא חושך <small>{[[ישעיהו_מה_ז|ישעיה מ"ה, ז']]}</small>. לכך אנו מזכירים אותם יחד לומר שיוצר [וי"ג שכלם יוצר] אחד בראם. [<small>^י"ג</small><small>'''תניא נמי הכי</small>'''] '''אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם'''^{{{הערה|כך היית גרסת רבינו בגמ' כגרסת כמה כת"י של הגמ', וכן היית גרסת הגאונים (ראה אוצה"ג) בה"ג {א', ע"ג} רי"ף, רא"ש בתוספותיו ובפסקיו ועוד. ובספר ברכה משולשת ישנה הגהה לפני דיבור זה שאומרת שכן היא גרסת בה"ג ר"ח, רי"ף והרמב"ם ז"ל. ואע"פ שלא מצאנו שהר"ח והרמב"ם גרסו כך, אפשר שהסיקה ההגהה זאת מכח כך שהם פסקו שיש לומר אהבת עולם (המגיה). ומ"מ, לפנינו מופיע בגמ' בהיפך מגרסא זו.}}}. ומכל מקום כתבו הגאונים [<small>^י"ג</small> <small>ז"ל</small>] שיש לנו לקיים דברי שניהם, ונהגו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. וגם סתם תלמודא [<small>^וי"ג</small> <small>התלמוד</small>] מזכיר לקמן [<small>^י"ג</small> <small>בסמוך</small>] <small>{בעמ' זה}</small> אהבה רבה בשל שחרית. '''משקרא ק"ש אין''' [<small>^וי"ג</small> <small>'''אינו'''</small>] '''צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה'''. אעתיק תשובת רבי שהשיב לרבינו אשר מלוניל. ירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ"א, ה"ה]]}</small>, השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר ק"ש אין [<small>^וי"ג</small> <small>אינו</small>] צריך לברך. אמר ר' אבא [<small>^וי"ג</small> <small>בא</small>] והוא ששנה על אתר. ו(ל)הכי^{{{הערה|כך נראה להגיה, שהלא אינו בא לתת טעם לספק, אלא לפרט מהו הספק.}}} מיבעיא ליה למר, מי שבירך ועסק בתורה^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(א)]]} והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא. מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמברך עליהן כל [<small>^וי"ג</small> <small>בכל</small>] שעה שמניחן, או לא. ואם לא היה^{^{{{שוליים|'''(194)'''}}}} המנהג שלא לברך, לא היה מסופק. אבל בשביל שנוהגים שלא לברך^{^{{{שוליים|'''(195)'''}}}}, הוא מסופק אם יש לסמוך על המנהג או שמא מנהג טעות [<small>^וי"ג</small> <small><big>ב</big>טעות</small>] הוא. ודאי משמע מתוך הירושלמי שצריך לחזור ולברך לכאורה, אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך והוא ששנה על אתר אלא בנפטר באהבה רבה, דלא מתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה [<small>^וי"ג</small> <small>כששנה</small>] על אתר, ואם שנה על אתר אז היא נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסיק [<small>^וי"ג</small> <small>יפסוק</small>] ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה אין צריך לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק, ולכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה. אבל אם בכל המברך ברכת התורה היה כן הדין, היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו [<small>^וי"ג</small> <small>צריך</small>] לחזור ולברך, וכ"ש הנפטר באהבה רבה. אי נמי, יש ללמוד מתוך המנהג, מדלא פירש כן בתלמוד שלנו, חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי^{^{{{שוליים|'''(196)'''}}}}, דאם לא כן היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי. אי נמי, אפילו אם תמצא לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם^{^{{{שוליים|'''(197)'''}}}} לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, אפשר בני אדם שתדירים לעסוק בתורה וממהרים עסקיהם לחזור וללמוד, ותדיר דעתם לחזור [א]ל^{{{הערה|בכל כתה"י הגרסא היא '''"על"''' וכן בדה"י, אלא שלענ"ד יש לגרוס גם כאן "אל" דכל הטענה פה היא מצד שדעתו ללמוד אח"כ, דלכך לא הוי הפסק, ואין עניין או צורך שתהיה דעתו לחזור על לימודו לעניינו. ועוד דלקמן ישנה לשון דומה, ושם יש שגורסים "על" ויש שגורסים "אל", וא"כ גם כאן אפשר שהגרסא היית "אל". ועוד דיש שגורסים כאן "עוד ללמוד" וא"כ ניכר כפי שאמרתי שכל הטענה היא מצד שדעתו לחזור ללמוד, ומכאן נלמד לגרסתנו גם כן. וכן מלשון תוס' הרא"ש משמע שהגרסא הנכונה כאן היא "אל", ע"ש.}}} הלימוד^{^{{{שוליים|'''(198)'''}}}}, אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת. '''וכבר שאלתי מרבינו יעקב''' [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך, כי שמא לא יוכל לישן [<small>^י"ג</small> <small>בה</small>]. וכשהוא ממש סמוך לשינה אינו [<small>^וי"ג</small> <small>אין</small>] יכול לברך מחמת השינה שקפצה^{{{הערה|כך הוא בכל כתה"י והדה"י. אך נראה יותר נכון שהגרסא היית '''שקופצת עליו''' בלשון הווה, והשתבש מאוחר יותר ללשון עבר.}}} עליו, ולכך נהגו שלא לברך. והשיבני [<small>^וי"ג</small> <small>וענני</small>] כי^{^{{{שוליים|'''(199)'''}}}} כל מצות סוכה שיקיים מסעודה אחת ועד סעודה אחרת, כגון שינה וטיול ושינון^{^{{{שוליים|'''(200)'''}}}} [<small>^י"ג</small> <small>בסוכה</small>], ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה [<small>^וי"ג</small> <small>בסעודתו</small>] פוטרתו מלברך עליהם. ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב, ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא^{^{{{שוליים|'''(201)'''}}}} למלאכתו ושוב נמלך לישן, כל שכן כאן [<small>^וי"ג</small> <small><big>ב</big>כאן</small>] שדעתו כל שעה לחזור אל [<small>^וי"ג</small> <small>על</small>] הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך^{^{{{שוליים|'''(202)'''}}}} לברך. ועל הטיול והשינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי, והחמירו בה יותר מבאכילה, שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה. וכיון שמברכים על האכילה כ"ש על השינה אא"כ יש [<small>^וי"ג</small> <small>יהא</small>] טעם לחלק, אבל בטיול ושינון לא מצינו שום איסור חוץ לסוכה. '''ואמנם בפסקי ה"ר שמעיה''' תלמידו של רבינו שלמה [<small>^וי"ג</small> <small>רש"י</small>] ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז"ל [<small>^וי"ג</small> <small>רש"י</small>]: כשמשכים רבי לעסוק בתורה, מברך ברכת התורה. וכשהולך אחר כך [<small>^וי"ג</small> <small>אחרי כן</small>] לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא, חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותם הימים שלא היה^{^{{{שוליים|'''(203)'''}}}} משכים ללמוד. ונותן טעם לדבריו [<small>^וי"ג</small> <small>לדבר</small>], שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה^{^{{{שוליים|'''(204)'''}}}} ולא חשיבא ברכה לבטלה, אע"פ שכבר בירך קודם שקרא פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל, ה"ה נמי [<small>^וי"ג</small> <small>הכי נמי</small>] הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. ואילו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך, על זה לא נפלאתי. אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז"ל, כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך, לא יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לעומד לקרוא [<small>^וי"ג</small> <small>וקורא</small>] בתורה, כי אותו^{{{הערה|הלשון נראית חסרה, ואולי יש לגרוס "כי אותו '''העומד'''" או כעין זה.}}} אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו, צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו [<small>^וי"ג</small> <small>קריאתה</small>] בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה^{^{{{שוליים|'''(205)'''}}}} ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה [<small>^וי"ג</small> <small>בהפטרה</small>]. ועוד אפילו במקום דשייכא ברכה, אפילו בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה, גבי ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה <small>{[[יומא_ע_א|יומא ע'''.''']]}</small>, כך השיב רבינו יעקב.^{^{{{שוליים|'''(206)'''}}}}. '''הכי גרסינן בסדר רב עמרם''' <small>{דפוס וורשא דף ב' ע"א}</small>. למקרא^{{{הערה|בסדר רב עמרם שלפנינו מובא שרב המנונא הוא שאמר: "למקרא צריך לברך וכו'". אך בכל כתה"י השונים של רבינו לא הוזכר שמו, ואולי נשמט בטעות.}}} צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך, [<small>^י"ג</small> <small>אבל</small>] לתלמוד אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך, דא"ר חייא וכו'. פירוש, מדרש חלופי תלמוד. ובפרק שני <small>{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}</small> נמי גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה. הכי גריס [<small>^וי"ג</small> <small>הגהת</small>] רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>]. '''ור' יוחנן אמר <big>ו</big>הערב נא וכו''''. לפי שרגיל רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כגון ברכות של הבדלה^{^{{{שוליים|'''(207)'''}}}}, וכן אותן ברכות של שחרית^{{{הערה|בתוס' הרא"ש ובפסקיו גורס כאן "של חופה".}}}. אם כן היה צריך לברכת הערב לפתוח בברוך, שאותה [<small>^וי"ג</small> <small>כי אותה</small>] שלפניה קצרה. אבל רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] היה אומר, שאין זה כי אם סיום [<small>^י"ג</small> <small>של</small>] ברכת אקב"ו לעסוק בדברי תורה, ואינ'^{{{הערה|ברוב כתה"י השונים כתוב "ואינם" בלשון זכר בזמן שברכות לשון נקיבה הן. למעט כת"י אחת שגרס ואינ' שאפשר להעמיד שגרסתו המקורית בלשון נקיבה נאמרה וקוצר. ולכך נקטתי בלשון קיצור.}}} כי אם שתי ברכות^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ב)]]}. אבל פירושו לא יתכן כמו שפירשתי בערבי פסחים^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ג)]]} ובכתובות^{{{הערה|לא זכינו לפירושו למסכת כתובות, ובפסחים רק לכמה דפים בודדים. והסוגיות המדוברות נמצאות בפסחים דף קד''':''' ובכתובות דף ח'''.'''}}}. וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן שלש ברכות^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ד)]]} ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע"ה^{^{{{שוליים|'''(208)'''}}}} <small>{מו. ד"ה וברכה}</small>. [<small>^י"ג</small> '''<small>תנן התם</small>'''] '''אמר להם הממונה'''. פרש"י ז"ל, הסגן. ואין [<small>^וי"ג</small> <small>ואינו</small>] נראה, דהא אמרינן [<small>^וי"ג</small> <small>דקאמר</small>] בירושלמי <small>{[[ירושלמי_יומא_ג_ח|יומא פ"ג, ה"ח]]}</small>, על חמשה דברים הסגן ממונה, ואלו הן: אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך <small>{[[משנה_יומא_ד_א|יומא פ"ד, מ"א]]}</small>. כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים, הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו <small>{שם}</small>. והניף הסגן בסודרים <small>{[[משנה_תמיד_ז_ג|תמיד פ"ז, מ"ג]]}</small>. ואחז הסגן בימינו והעלהו <small>{שם}</small>. לא היה כהן גדול מתמנה ^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ה)]]}[עד שמתמנה הסגן]^{{{הערה|ע"פ ספר "יחוסי תנאים ואמוראים" כת"י. אך בכל כתה"י של רבינו הגרסא היא "לא היה כהן גדול מתמנה '''להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''", ועיין בביאורים מה שכתבתי על כך.}}}, וכולם מפורשים בסדר יומא^{{{הערה|קשה, שהלא לא כל הדברים הוזכרו ביומא, אלא חלקם בתמיד {המגיה}. ואפשר שיש כאן ובתוס' הרא"ש טעות סופר, וצריך לגרוס וכולם מפורשים בסדר '''הש"ס''' בתלמוד שלנו במקומם", או "וכולם מפורשין בתלמוד שלנו במקומם" ולהשמיט לחלוטין את "בסדר יומא". ועוד אפשר לומר, שיש להוסיף ולגרוס "בסדר יומא "ותמיד". אלא שבכך קשה קצת, דאין מסכתות יומא ותמיד נקראות "סדרים" אלא "מסכתות" בודדות.}}} בתלמוד שלנו במקומם. ע"כ נראה דכהן אחר היה, [שהיה]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, ונראה לשונית נכון גם פה. והושמט כפי הנראה מחמת כפילות הלשון "היה, היה" בטעות.}}} ממונה על כך. וכן, אמר להם הממונה בואו והפיסו <small>{[[משנה_תמיד_ג_א|תמיד פ"ג, מ"א]]}</small>. צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה <small>{[[משנה_יומא_ג|יומא פ"ג, מ"א]]}</small>. צאו והביאו טלה וכו' <small>{[[משנה_תמיד_ג_ג|תמיד פ"ג, מ"ג]]}</small>. מפי רבי. הכי גרסינן '''וברכו שלוש ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים'''. ולא היו מתפללים כי אם אותן שלש ברכות ולא כל שמנה עשרה [<small>^י"ג</small> <small>ברכות</small>], דאפי' זמן ק"ש לא הגיע. כדתניא, קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד^{^{{{שוליים|'''(209)'''}}}} לא יצא, שאנשי משמר מקדימים וכו'. אלא היו מתפללים ברכות אלו כדי שיקובל [<small>^וי"ג</small> <small>שיתקבל</small>] קרבנם ברצון. וברכת כהנים היינו שים שלום, או ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד לפי מבנה המשפט. ובכתה"י השונים בלא.}}}[ש]היו אומרים ממש פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותם אחר הודאה לפני שים שלום (והיינו שים שלום)^{{{הערה|בכל כתה"י גורסים מילים אלו למעט כת"י ירושלים ובדפוס הישן, ואכן נראות מילים אלו לא שייכות. אבל אפשר שצריך לגרוס "'''וחותם''' שים שלום" או "'''ומסיים''' שים שלום" (שכך היא גרסת תוס' הרא"ש). והכוונה בזה כפי דעת המאירי, שאומר שבלא חתימת שים שלום אח"כ אי אפשר לקרוא לזה "ברכת כהנים", שהלא אין זה כי אם תחינה ופסוקים בעלמא.}}}. אבל נושאים כפיהם לא היו, דאם כן היה לו להאריך כאן על משנה זו, כמו שמאריך שם בתמיד פרק החלו עולים^{{{הערה|לפנינו המשנה הזו נמצאת בפרק "בזמן שכהן גדול" שהוא הפרק השביעי, ופרק החלו עולין הוא הפרק השישי. אלא שבכתה"י של מסכת זו ובגרסת הגאונים והראשונים, היית המסכת הזו מחזקת שישה פרקים בלבד, והפרק השביעי הוא בעצם המשך הפרק השישי {המגיה}.}}} <small>{[[משנה_תמיד_ז_ב|פ"ז, מ"ב]]}:</small> <big>"</big>אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת וכו'<big>"</big>. ועוד, אם כן (הוה ליה למיתני)^{{{הערה|נראה מיותר, שהלא בסמוך הוא אומר גם כן "הוה ליה למתני", ולמה יאמר פעמיים ללא צורך.}}} בתענית {[[תענית_כו_א|כו'''.''']]/[[תענית_כו_ב|כו''':''']]} גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים^{^{{{שוליים|'''(210)'''}}}} כפיהם, בשחרית ובמוסף וכו', הוה ליה למתני ובמקדש ד' פעמים, אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה. אבל בספרים שלנו גרסינן וגם בפירוש רש"י: וברכו את העם, ופרש"י ז"ל עם העם. ולא ידענא מאי קאמר, דהא אכתי לא הגיע זמן [<small>^וי"ג</small> <small>שעת</small>] ק"ש כדפרישית^{^{{{שוליים|'''(211)'''}}}}. ורבינו מאיר ש"ץ יסד בפיוט של "תפלה תקח"^{{{הערה|היא נוסח פיוט לסליחות לערב ראש השנה למנהג האשכנזים, הנאמר אחרי תחנת "מחי ומסי ממית ומחיה", ומתחיל בלשון "תפילה תקח תחינה תבחר". ונמצא פיוט זה בנוסחי הסליחות למנהגי אשכנז גם היום.}}} {[https://he.wikisource.org/wiki/סליחות_לימי_התשובה/מנהג_פולין/סליחות_לערב_ראש_השנה#סליחה_מא סליחה מא]}, אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם^{^{{{שוליים|'''(212)'''}}}} ברכת נהנים^{{{הערה|בחלק מכתה"י הגרסא פה היא "כהנים", ואינו כך בנוסח הסליחה כיום.}}}, וצריך עיון בפירושו. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== '''א.''' מבואר כאן שהשאלה שנשאלה לר"י היא על מי שבירך ברכות התורה ועסק בתורה מיד ואח"כ הלך ועסק בדברים אחרים, אם צריך לחזור ולברך כשחוזר מאוחר יותר ללמוד שוב, כיון שהפסיק באמצע. אך בתוס' שבדף מפורש, שהשאלה שנשאלה היא לגבי מי שבירך ברכות התורה "ולא עסק בתורה כלל" אחר כך, אלא הלך לעסקו ואחרי כן חזר ללמוד, האם צריך לחזור ולברך כיון שלא עסק בתורה מיד, או שמא לא צריך. וצ"ע (המגיה). ואפשר שבעלי התוס' נחלקו בעיקר העניין מה היא השאלה שנשאלה לר"י, או שר"י נשאל שני שאלות נפרדות, ותירץ תירוץ דומה לשניהם. '''ב.''' משפט זה קאי על כל ברכות התורה בכללי, שלפי האמור אינם כי אם שתים ולא שלוש. ואינו חוזר על ברכות "על דברי תורה" ו-"הערב נא" שדן בהם עתה. כי אם נאמר שאכן דן עליהן, נמצא סותר עצמו. '''ג.''' כיון שאין לנו את דברי רבינו על פסחים וכתובות, לכך איננו יודעים בוודאות מה היו טענותיו לפרוך דברי ר"ת. אבל מדברי תוס' רבינו פרץ על פסחים <small>{קד''':'''}</small>, נראה שקושיתו של רבינו היית מהירושלמי. וזהו לשונו של רבינו פרץ: '''מיהו קשה לפירוש ר"ת, דקאמר בירושלמי: "התיבון, הרי הבדלה. ומשני, שנייא משום דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. הא קידוש. שנייא היא, שאם היה יושב ושותה [מבעוד יום]<small><small>-כצ"ל</small></small> וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה. אמר ר' [יונה]<small><small>-כצ"ל</small></small>, טופס ברכות כך הוא". משמע בהדיא דברכה פוטרת חברתה אע"פ שהראשונה קצרה ואינה חותמת בברוך, דלא כפירוש ר"ת.''' דהיינו ששיטת רבינו תם (כפי שכתב שם רבינו פרץ קודם לכן באותו דיבור) היא, שעל מנת שתהא לברכה דין ברכה הסמוכה לחברתה, הברכה שבאה קודם חייבת להיות חותמת בברוך, כיון שחתימתה נחשבת הפתיחה לברכה שאחריה. וא"כ קשה מהירושלמי הנזכר, שהרי ניסתה שם הגמ' להקשות על הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, מסדרי ברכות שבהן הברכה הראשונה אינה חותמת בברוך (כדוגמת ברכות ההבדלה והקידוש). וא"כ רואים אנו להדיא דלא כפירוש ר"ת, דאם נאמר כפירושו א"כ מה שייך להקשות מברכות כעין אלו בזמן שמעיקרא אינן יכולות להיחשב ברכה הסמוכה לחבירתה לשיטתו, שהרי אינן חותמות בברוך. '''ד.''' במחזור ויטרי גרס "הערב" בלא וא"ו ולכן יש מקום להסתפק בדבר האם הוא מחשיב את ברכות התורה כשלשה ברכות או כשנים. שאע"פ שאינו אומר "והערב" גילה רבינו את דעתו שאין זה מכריח ששלשה ברכות הם, שעדיין אפשר שיהיו שנים וברכה הסמוכה לחבירתה היא (המגיה). '''ה.''' הגרסא בדברי רבינו בכל כתה"י היא "'''לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''" אלא שלדין זה לא נמצא מקור בש"ס אלא הירושלמי הנ"ל. וקרבן העדה כתב שהטעם בזה הוא כדי שיהא רגיל בעבודה. אך יש כתבו שהמדובר פה הוא לא בכהן גדול המתמנה, אלא באופן שאירע פסול בכהן גדול וצריך להחליפו זמנית, שהדין הוא בזה שרק הסגן הוא היחיד שיכול להחליפו {המגיה ועוד}. והמקור לזה ביומא לט עמ' א', במשנה הראשונה של פרק רביעי שאומרת "הסגן בימינו וכו'", ועל פי טעם הברייתא דר' חנינא סגן הכהנים שדנה על כך, המובאת שם בגמ' באותו עמוד. אך הטעם האמיתי הוא כפי שראיתי בספר "יחוסי תנאים ואמוראים" כת"י, שמיוחס לאחד מבעלי התוס'. ששם כתב בערך ר' חנניא סגן הכהנים, בזו הלשון: "'''ובתחילת פרק טרף בקלפי, ר' חנניא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה, שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו. ובירושלמי בסדר יומא פרק אמר להם הממונה. ה' דברים היה הסגן משמש, הסגן מימינו וראש בית [אב]<small><small>-כצ"ל</small></small> משמאלו. הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. הניף הסגן בסודרים. אחז הסגן [בימינו]<small><small>-כצ"ל</small></small> והעלהו, כמ"כ <small><small>כצ"ל-</small></small>[ב]תמיד בפ' החלו. ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן, שהיו ממנין הסגן ואח"כ כהן גדול, כדא"ר חנניא סגן הכהנים'''.", עכ"ל. מבואר מכאן שאין כוונת הירושלמי שרק מי שנתמנה לסגן רשאי להתמנות לכהן גדול, אלא הכוונה שאין ממנים כהן גדול עד שממנים סגן תחילה. ונראה שטעם העניין הוא, כדי שאם יארע פסול בכהן גדול יהיה הסגן מזומן להחליפו, ולכך הגהתי זאת בדברי רבינו. אלא שאפשר ליישב גרסתנו, שהכוונה במילים "נעשה סגן" היא ל-"נתמנה הסגן" ובכך אתיא שפיר, אלא שגרסא זו פחות נראית בלאו הכי. == דף י"ב == ===[[ברכות_יב_א|דף יב'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=23&fs=0 ראה כאן]''' '''אלא דנקיט''' [<small>^וי"ג</small> '''<small>נקיט</small>'''] '''כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו''''. והשתא דלא איפשיטא ^{^{{{שוליים|'''(213)'''}}}}בעי[ין]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, דכך גרסו התוס' שבדף ושאר התוס' המקבילים, וכך נראה יותר מהבחינה לשונית. אך בכל כתה"י גרסו "בעיא" (למעט כת"י ירושלים והדפה"י שלא גרסו מילה זו כלל).}}} (למסקנא)^{{{הערה|בתוס' שבדף וכן בתוס' המקבילים לא גרסו מילה זו. ובכת"י ירושלים (של רבינו) ובדפוס הישן לא גרסו את המילה "בעיא". ולכך נראה לומר שיש כאן עירוב גרסאות, דמי שגורס "בעיא", לא גורס "למסקנא". ומי שגורס "למסקנא", לא גורס "בעיא". ואכן המילה "למסקנא" כאן נראית מיותרת.}}} אזלינן [<small>^וי"ג</small> <small>אזילנא</small>] לחומרא.^{{{הערה|מהתוס' שבדף אנו יודעים ששיטה זו היא דעת ר"י רבו של רבינו, וא"כ נראה לומר שרבינו סיים דיבור זה במילים "מפי רבי" והושמט.}}} '''כל ברכה שאין בה'''^{^{{{שוליים|'''(214)'''}}}} [<small>^וי"ג</small> <small>'''עמה'''</small>] '''מלכות'''^{^{{{שוליים|'''(215)'''}}}} '''אינה ברכה'''. ואם תאמר, ברכה אחת מעין שבע ששליח צבור אומר^{^{{{שוליים|'''(216)'''}}}} בכל ערב שבת, הלא אין בה מלכות. ויש לומר, דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי^{^{{{שוליים|'''(217)'''}}}} מלכות, כדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה {לב:} גבי מלכיות, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זוהי [י"ג זו היא, וי"ג זהו] מלכות. כלומר, שהוא אחד בעולמו ואין זולתו. '''ואמונתך בלילות'''. ואמרינן במדרש {רבה, איכה ג'} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהאדם [<small>^וי"ג</small> <small>שאדם</small>] מאמין בהקב"ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירה אליו [<small>^וי"ג</small> <small>לו</small>], ומחדש כוחו ממה שיגע כל היום. אי נמי כפירוש רש"י. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_יב_ב|דף יב''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=24&fs=0 ראה כאן]''' '''רב ששת כי כרע כרע כחיזרא [<small>^י"ג כי חיזרא</small>]. ירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_ה|בפרקין ה"ה]]}</small>, תני רבי חלפתא בן שאול, הכל שוחים [<small>^י"ג</small> <small>שוחחין</small>] עם שליח צבור בהודאה. רבי זעירא אמר^{^{{{שוליים|'''(218)'''}}}} ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי התם ^{^{{{שוליים|'''(219)'''}}}}(בפרק קמא דברכות ירושלמי)^{{{הערה|נראה מיותר, דהא בהא אנן קיימינן.}}} <small>{שם}</small>, רבי שמואל בר [<small>^י"ג</small> <small>ב"ר</small>] נתן בשם [<small>^י"ג</small> <small>משום</small>] רבי אחא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר^{^{{{שוליים|'''(220)'''}}}}. אמר [<small>^י"מ</small> <small>ליה</small>] ר' חייא^{^{{{שוליים|'''(221)'''}}}} בר בא [<small>^י"ג</small> <small>אבא</small>] , לא הוה מעבר אלא גער^{^{{{שוליים|'''(222)'''}}}}. '''כרע כחיזרא [<small>^י"ג כי חיזרא</small>]'''. פירש בערוך בשם רב האי גאון ז"ל ^{{{הערה|שם בערך "חזר = חיזרא" באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע"ש.}}}, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר. וכריעה^{{{הערה|בלשון תוס' הרא"ש כתוב כאן: "וכשכורע לא יכרע", ונראה לומר שכך היית הגרסא גם בדברי רבינו ונשתבש.}}}, שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו, ולעולם צריך לכוף צוארו, עכ"ל הערוך דחיזרא. ובירושלמי דפרקין <small>{שם}</small> גבי מודים תני, ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא, אלא כל עצמותי וגו'. ופירש בערוך בערך חדר^{{{הערה|לפנינו הוא בערך '''"חדרונא"'''. ואולי גם מה שכתב רבינו כאן הוא ערך חדר' עם גרש שהכוונה לחדרונא, ונשמט במהלך הזמן.}}}, והצב למינהו תרגום ירושלמי^{{{הערה|ישנם כמה גרסאות לערך זה. ונראה שצריך לגרוס '''וחדרונא לזנוי תרגום ירושלמי והצב למינהו"'''. ותרגום זה נמצא לפנינו בתור תרגום יונתן בן עוזיאל.}}} וחדרונא [<small>^י"ג</small> <small>וחדרונאי</small>], כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו. '''זקיף כי חיויא'''^{^{{{שוליים|'''(223)'''}}}}. בפרק קמא דבבא קמא (בסופו)^{{{הערה|אינו נראה לשונית נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. ובתוס' הרא"ש גרס "'''בסוף פרק קמא דבבא קמא'''", ואולי זו היית הגרסא גם פה ונשתבש.}}} <small>{[[בבא_קמא_טז_א|טז'''.''']]}</small> אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבע שנים^{^{{{שוליים|'''(224)'''}}}} נעשית נחש וכו', והוא דלא כרע במודים. דהיינו מדה כנגד מדה, לפי שיש לו לכרוע ולזקוף כחיויא [<small>^י"ג כי חיויא</small>] במודים והוא לא עשה כן, לפיכך נעשה נחש. '''והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט'''. ומיהו ^{{{הערה|הגהתי בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י אע"פ שהלשון שם קצת שונה, משום שלשון רבינו כאן מגומגמת. ובכתה"י השונים של רבינו אינו.}}}[אע"ג ד]פשיטא לן כרבה בכולא תלמודא, [מ"מ]^{{{הערה|כך נראה להגיה בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י, אע"פ שהלשון שם קצת שונה. ובכת"י של רבינו כתוב כאן '''"אלא"''' במקום.}}} משום ^{{{הערה|נאמר אחרי כן, אך הוגה בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י על מנת להסדיר הלשון.}}}[דקאמר] ^{{{הערה|בהתאם להגהתנו קודם לכן.}}}(ד)רבי אלעזר (קאמר)^{{{הערה|כנ"ל שתי הערות קודם לכן.}}} אם [<small>^י"מ</small> <small><big>ד</big>אם</small>] אמר האל הקדוש יצא, הוצרך לומר הלכתא [<small>^י"ג הלכה</small>] כרבה דאמר המלך הקדוש. ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד^{^{{{שוליים|'''(225)'''}}}} ואם לא אמר אין מחזירים אותו, אבל רבה^{{{הערה|נראה לענ"ד מיותר דהא בשיטת רבה עסקינן, אך לא הקפתיו.}}} חולק על רבי אלעזר שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש, ולרבי אלעזר אין צריך^{^{{{שוליים|'''(226)'''}}}} לאומרו אפילו לכתחילה. והא דנקט יצא, לפי שאין רבי אלעזר מקפיד מה יאמר או המלך הקדוש או האל הקדוש, ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחילה. ו[ב]זה^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. אבל בכל כתה"י ובדפוס הישן כתוב '''"ומזה"''', ולשון הזו אינה מתיישבת יפה.}}} פוסק התלמוד^{^{{{שוליים|'''(227)'''}}}} כרבה, אבל בהמלך המשפט מחזירים אותו לפי שהוא משנה ממטבע [<small>^י"ג</small> <small>מטבע</small>] שטבעו חכמים בברכות. וכן בזכרנו, ומי כמוך אב הרחמים, [<small>^י"מ</small> <small>וכן</small>] וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' שמוסיפים לומר בעשרת ימי תשובה, אומר רבי שמחזירים אותו דמשנה ממטבע הברכות^{^{{{שוליים|'''(228)'''}}}}. ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו^{^{{{שוליים|'''(229)'''}}}} יחזור ויתפלל, ובין ביחיד בין [<small>^י"מ</small> <small><big>ו</big>בין</small>] בצבור מחזירים אותו. ובירושלמי דתענית פרק קמא <small>{[[ירושלמי_תענית_א|ה"א]]}</small> תני, התפלל ואינו יודע אם הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה^{^{{{שוליים|'''(230)'''}}}} מה שהוא למוד הזכיר [<small>^י"ג מזכיר</small>]. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר [<small>^י"ג מזכיר</small>] גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה. ובכתה"י השונים כתוב '''"בו"''' ואינו מובן.}}}[בהם] ^{^{{{שוליים|'''(231)'''}}}}. ובספר הרב יצחק אלפסי ז"ל^{^{{{שוליים|'''(232)'''}}}}, ראיתי שפוסק שצריך לומר^{^{{{שוליים|'''(233)'''}}}} המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירים אותו, דאין הלכה כרבי אלעזר. וסבירא ליה דרבה פליג ארבי אלעזר בדיעבד, ודלא כפירושנו. '''בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש'''. ירושלמי, מפני מה שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן, אנכי ה' אלהיך <small>{[[שמות_כ_ב|שמות כ', ב']]}</small>, "שמע ישראל ה' אלהינו". לא יהיה לך אלהים אחרים על פני <small>{שם}</small>, "ה' אחד". לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא <small>{[[שמות_כ_ו|שמות כ', ו']]}</small>, "ואהבת וכו'", מאן דרחים למלכא [<small>^י"ג</small> <small>מלכא</small>] לא משתבע [<small>^י"ג</small> <small>לישתבע</small>] בשמיה לשיקרא [<small>^י"ג</small> <small>ומשקר</small>] . זכור את יום השבת <small>{[[שמות_כ_ז|שמות כ', ז']]}</small>, "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי". רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. שנאמר, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות, ואת שבת [<small>^י"ג ושבת</small>] קדשך ^{^{{{שוליים|'''(234)'''}}}}הודעת ^{^{{{שוליים|'''(235)'''}}}}להם^{{{הערה|לשון הפסוקים שונה מהכתוב כאן, אלא שהרבה פעמים דרך חז"ל לשנות ולקצר לשון הפסוק לעיקר העניין הנצרך. וכך היא לשון הפסוקים במלואם: פסוק י"ג - '''ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים'''. פסוק י"ד - '''ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך'''.}}} {נחמיה ט'. [[נחמיה_ט_יב|י"ג]]-[[נחמיה_ט_יד|י"ד]]} (א"ר אלעזר בר אבינא [<small>^י"ג</small> <small>בר אביטן</small>] להודיעך [<small>^י״ג לומר</small>] ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר^{^{{{שוליים|'''(236)'''}}}} על הר סיני ירדת וגו'^{{{הערה|כך הוא בכת"י השונים למעט כת"י ירושלים והדפ"הי, אך מכל מקום נראה מיותר דכבר גרסנו זאת בדברי רבי קודם לכן וכן אינו בגרסתנו שם. וכנראה עירוב גרסאות הוא.}}}). כבד את אביך וכו' <small>{[[שמות_כ_יא|שמות כ', י"א]]}</small>, "למען ירבו ימיכם". לא תרצח <small>{[[שמות_כ_יב|שמות כ', י"ב]]}</small>, "ואבדתם מהרה", מאן דקטיל מיתקטיל. לא תנאף <small>{שם}</small>, "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". דאמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה [<small>^י"ג</small> <small>דחטאה</small>], שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב"ה אי [<small>^י"ג</small> <small>אם</small>] יהבת [<small>^י"ג</small> <small>יהיבת</small>] לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי [<small>^י"ג</small> <small>דילי</small>]. לא תגנוב <small>{שם}</small>, "ואספת דגנך" ולא דגן חברך. לא תענה <small>{שם}</small>, "אני ה' אלהיכם", וכתיב וה' אלהים אמת <small>{[[ירמיהו_י_י|ירמיה י', י']]}</small>. מהו אמת, שהוא אלוהים [<small>^י"ג</small> <small>אל</small>] חיים ומלך עולם. [<small>^י"מ</small> <small>אמר רבי</small>] אמר הקב"ה, אם אתה מעיד^{^{{{שוליים|'''(237)'''}}}} על חברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך <small>{[[שמות_כ_יג|שמות כ', י"ג]]}</small>, "וכתבתם על מזוזות ביתך" ולא על מזוזות בית חברך. '''זו מינות'''^{^{{{שוליים|'''(238)'''}}}}. והאי נמי בכלל עבודה זרה^{^{{{שוליים|'''(239)'''}}}} הוא, וליכא אלא חמשה דברים. [<small>^י"מ</small> <small>'''מתניתין'''</small>] '''מזכירים יציאת מצרים בלילות'''. אבל רבנן סבירא להו^{^{{{שוליים|'''(240)'''}}}} דאין מזכירים, דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן^{^{{{שוליים|'''(241)'''}}}} לעיל. ---- <references /> == '''דף י"ג''' == ===[[ברכות_יג_א|דף יג'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=25&fs=0 ראה כאן]''' '''אלא שיהא ישראל עקר'''. דבכל מקום כתיב בני ישראל. '''עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב'''. לפי שהדוב^{^{{{שוליים|'''(242)'''}}}} עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי. ובכך מיישב רבי מאי דאמר^{^{{{שוליים|'''(243)'''}}}} בריש ע"ז^{^{{{שוליים|'''(244)'''}}}}, שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבא [<small>^י"מ ליה</small>] לפי שנמשלה לדוב, דכתיב וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב וגו'. וקשה, אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי. והשתא אתי שפיר, לפי שדוב^{^{{{שוליים|'''(245)'''}}}} הוא בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא. מפי רבי. '''ר' אלעזר אומר עובר בלאו'''. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש מפרשים^{^{{{שוליים|'''(246)'''}}}}, דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום [<small>^י"ג לפי</small>] שניתק לעשה, דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה^{^{{{שוליים|'''(247)'''}}}} לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא. ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר^{^{{{שוליים|'''(248)'''}}}}, משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם פירש ^{{{הערה|נראה ששני מילים אילו הם שיבוש של מגיה. דהלא בא לומר שאין משמע מלשון הפסוק כל כך שהוא מצוות עשה לקוראו אברהם, אלא משמע שהוא בא רק לפרש את שמו שיקרא מכאן ואילך אברהם.}}}(שהוא עשה). ^{{{הערה|קטע זה מכאן ועד סוף הדיבור נמצא בכת"י ירושלים בלבד.}}}'''בירושלמי דהאי פרקין''', למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבות[ן]^{{{הערה|בכת"י ירושלים גורס "'''אילו אבותיו קראו אותו בשמו'''" בלשון יחיד, והוא שיבוש שהלא חוזר על אברהם ויעקב דהם רבים. ולכך הגהתי הגהה זו וכן את ההגהות הסמוכות ע"פ הגרסא בלשון הירושלמי שלפנינו.}}} קראו אות[ן] בשמ[ן], אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. ---- <references /> ---- <center>'''<big>סליק פרקין</big>'''</center> <center>'''<big>הדרן עלך מאימתי</big>'''</center> == שינויי גרסאות == ==='''דף ב.'''=== {{ד"מ|'''(1)'''|'''משמע דלא מיירי כלל בפסח'''}} יש בכתה"י שגורס: "'''משום''' דלא מיירי כלל בפסח" {{ד"מ|'''(2)'''|'''דילמא ביאת אורו הוא שיאור יום השמיני'''}} יש בכתה"י שגורס: "דילמא ביאת אורו הוא '''שיאיר''' יום השמיני" {{ד"מ|'''(3)'''|'''אלא לשון שקיעה'''}} יש בכתה"י שגורס: "אלא '''לשום''' שקיעה" {{ד"מ|'''(4)'''|'''ועוד לבני מערבא דפשטי'''}} יש בכתה"י שגורס: "ועוד לבני מערבא '''דפשטו'''" {{ד"מ|'''(5)'''|'''שגורס ביאת אורו'''}} יש בכתה"י שגורס: "'''שאומר''' ביאת אורו'''" ==='''דף ב:'''=== {{ד"מ|'''(6ב)'''|'''עד שעומד ליפטר'''}} גרסת התוס' שבדף וכן בתוס' הרא"ש היא "עד '''שעה''' שעומד ליפטר", וכן היא גרסתנו בגמ' ובדפוסים וכת"י ישנים. וכיון שתוס' הרא"ש רוב דבריו משותתין על דברי רבינו, אפשר שזוהי גם גרסת רבינו והושמט בטעות בכת"י. {{ד"מ|'''(7ב)'''|'''וכי בעניים נכרים'''}} יש כת"י שגורס "וכי בעניים '''גוים'''". {{ד"מ|'''(8ב)'''|'''שמצאת הכוכבים'''}} ויש כת"י שגורס "'''שמיציאת''' הכוכבים". {{ד"מ|'''(9ב)'''|'''כמו שמפרש בירושלמי'''}} ויש כת"י שגורס "כמו '''שמפורש''' בירושלמי". {{ד"מ|'''(10ב)'''|'''ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא'''}} וישנם כת"י שגורסים "ר' '''יוסי''' ואמרי לה ר' אחא". {{ד"מ|'''(11ב)'''|'''דבחול מיירי'''}} יש כת"י שגורס "דבחול '''איירי'''". {{ד"מ|'''(12ב)'''|'''למה לא שאל התלמוד'''}} יש כת"י שגורס "למה לא שאל '''תלמודא'''". ==='''דף ג.'''=== {{ד"מ|'''(13ב)'''|'''וא"ת אמאי לא'''}} יש כת"י שגורסים "וא"ת '''<big>ו</big>'''אמאי לא". {{ד"מ|'''(14ב)'''|'''דשיעור דעני מאוחר'''}} יש כת"י שגורסים "דשיעור '''עני'''" בלא ד' לפני מילת "עני". {{ד"מ|'''(15ב)'''|'''ועוד לספרים דגרסי'''}} יש כת"י שגורסים " ועוד לספרים '''דגרסי'''' " שהוא קיצור של "'''גרסינן'''". {{ד"מ|'''(16ב)'''|'''בספר ר' יהודה בן ברזילי'''}} יש כת"י שגורס "בספר ר' יהודה '''<big>בר</big>''' ברזילי". {{ד"מ|'''(17ב)'''|'''בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו'''}} יש כת"י שגורסים "בסמוך לו בין מלפניו בין '''מאחריו'''" או '''לאחריו'''. {{ד"מ|'''(18ב)'''|'''ברגלים מאשמורת'''}} יש כת"י שגורסים "ברגלים '''<big>ב</big>'''אשמורת'''". {{ד"מ|'''(19ב)'''|'''ברגלים מאשמורת הראשונה'''}} יש כת"י שגורסים "ברגלים מאשמורת '''ראשונה'''" בלא ה' קודם המילה "ראשונה". {{ד"מ|'''(20ב)'''|'''אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי'''}} יש כת"י שגורס "אלא עד שיכיר בין תכלת לכרת'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(21ב)'''|'''הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת'''}} יש כת"י שגורס "הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על '''זה'''". {{ד"מ|'''(22ב)'''|'''אלא מעין שמונה עשרה'''}} יש כת"י שגורס "אלא '''קורא לה''' מעין שמונה עשרה". {{ד"מ|'''(23ב)'''|'''ועוד [ד]קאמר לקמן'''}} יש כת"י שגורס "ועוד קאמר'''<big>ינן</big>''' לקמן". ולפי הגהתנו כאן יהיה צריך לומר "[ד]קאמרינן". {{ד"מ|'''(24ב)'''|'''מנא [לן] דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר'''}} יש כת"י שגורס "מנא דגבי דרך דמישתרי הביננו '''<big>ב</big>'''יותר". {{ד"מ|'''(25ב)'''|'''דכולי עלמא אומרים הביננו בדרך'''}} יש כת"י שגורס "ד'''<big>ל</big>'''כולי עלמא אומרים וכו'". {{ד"מ|'''(26ב)'''|'''יהא שמו הגדול מבורך'''}} יש כת"י שגורס "יהא '''שמיה''' הגדול מבורך". {{ד"מ|'''(27ב)'''|'''דאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי'''}} יש כת"י שגורס "דאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי" בלא האות ב' קודם המילה "לשון". {{ד"מ|'''(28ב)'''|'''שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון ארמי'''}} יש כת"י שגורס "שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא '''<big>ב</big>'''לשון ארמי". ==='''דף ג:'''=== {{ד"מ|'''(29ב)'''|'''אבל הכא מיירי שידוע'''}} יש כת"י שגורס "אבל הכא מיירי '''<big>ד</big>'''ידוע". {{ד"מ|'''(30ב)'''|'''אבל התם איירי'''}} יש כת"י שגורס "אבל התם '''<big>מ</big>'''יירי". {{ד"מ|'''(31ב)'''|'''דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר התם'''}} יש כת"י שגורס "דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר'''<big>ינן</big>''' התם". {{ד"מ|'''(32ב)'''|'''דעוקר חוליא מבור'''}} יש כת"י שגורס "דעוקר חולי'''<big>יה</big>''' מבור וכו'". {{ד"מ|'''(33ב)'''|'''אין מתמלא ממנה'''}} יש כת"י שגורס "'''אינו''' מתמלא ממנה". {{ד"מ|'''(34ב)'''|'''פירוש ממקום כרייתו'''}} יש כת"י שגורס "פירוש ממקום כריית'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(35ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (רש"י)'''}} יש כת"י שגורס "ופריך ונמלייה '''מדיליה'''". {{ד"מ|'''(36ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (ר"ת)'''}} יש כת"י שגורס "ופריך ונמלייה '''מדיליה'''". {{ד"מ|'''(37ב)'''|'''ויש ספרים דגרסי התם'''}} יש כת"י שגורס "ויש ספרים '''דגרסי'''' התם" דהוא קיצור של "'''דגרסינן'''". {{ד"מ|'''(38ב)'''|'''שאם תשליך החוליא'''}} בהתאם לגרסת כת"י בתחילה יש לגרוס "שאם תשליך החולי'''<big>יה</big>'''", גם כאן. {{ד"מ|'''(39ב)'''|'''שאם תחפור חוליא'''}} בהתאם לגרסת כת"י בתחילה יש לגרוס "שאם תחפור חולי'''<big>יה</big>'''", גם כאן. ==='''דף ד.'''=== {{ד"מ|'''(40ב)'''|'''כך גרסת הספרים שלנו'''}} יש כת"י שגורסים כאן "כך גרסת ספרים שלנו" ולא גורסים "'''<big>ה</big>'''ספרים שלנו". {{ד"מ|'''(41ב)'''|'''למה נקרא שמו מריבעל, שהיה מריב וכו''''}} יש כת"י שגורסים כאן תוספת "למה נקרא שמו מריבעל, '''מרי בעל''' שהיה מריב וכו'". {{ד"מ|'''(42ב)'''|'''בעל כרחין אינו וכו''''}} יש כת"י שגורסים "בעל כרחי'''<big>ך</big>''' אינו וכו'" או "בעל כ'''<big>ו</big>'''רחיך וכו'" ==='''דף ד:'''=== {{ד"מ|'''(43ב)'''|'''מסייע ליה לר' יוחנן'''}} יש כת"י שגורסים "מסייע לר' יוחנן" בלא המילה "'''ליה'''". {{ד"מ|'''(44ב)'''|'''פרק אמר להם הממונה'''}} יש כת"י שגורס "<big>'''ב'''</big>פרק אמר להם הממונה". {{ד"מ|'''(45ב)'''|'''דכתיב ועברתי בארץ מצרים'''}} יש כת"י שגורסים "'''<big>כד</big>'''כתיב ועברתי בארץ מצרים" ==='''דף ה:'''=== {{ד"מ|'''(46ב)'''|'''ש[ע]ל כולם לוקין בעון הדור'''}} ויש כת"י שגורס "ש[ע]ל כולם לוקין '''<big>על</big>''' עון הדור" {{ד"מ|'''(47ב)'''|'''ושמא התם איירי'''}} ויש כת"י שגורסים "ושמא התם '''<big>מיירי</big>''' וכו' ". {{ד"מ|'''(48ב)'''|'''שנזהרים מהם [ב]א"י'''}} ויש כת"י שגורס "שנזהרים '''<big>בהן</big>'''". {{ד"מ|'''(49ב)'''|'''דהא כמה צדיקים'''}} ויש כת"י שגורס "דהא כמה '''<big>חסידים</big>'''", אלא שמשאר בעלי התוס' נראה דטעות הוא. {{ד"מ|'''(50ב)'''|'''ובכמה דוכתי'''}} ויש כת"י שגורס "ובכמה דוכתי'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(51ב)'''|'''והיו רוצים לרמוז'''}} ויש כת"י שגורסים "והיו רוצים '''<big>לרמז</big>'''". {{ד"מ|'''(52ב)'''|'''ורש"י פירש'''}} ויש כת"י שגורסים "'''ופירש רש"י'''". {{ד"מ|'''(53ב)'''|'''והערוך פירש כמה פירושים'''}} ויש כת"י שגורסים "והערוך פירש '''<big>הרבה</big>''' פירושים". ==='''דף ו.'''=== {{ד"מ|'''(54ב)'''|'''פרש רבי'''}} ויש כת"י שגורסים "'''<big>מ</big>'''פרש רבי". {{ד"מ|'''(55ב)'''|'''אלא מין בהמה טהורה'''}} ויש כת"י שגורס "אלא '''עור''' בהמה טהורה". {{ד"מ|'''(56ב)'''|'''אילימא לעורן'''}} ויש כת"י שגורס "אילימא '''לעורו'''". {{ד"מ|'''(57ב)'''|'''מיהו יש לדחות'''}} ויש כת"י שגורסים "מיהו יש לדחו'''<big>ק</big>'''" ואפשר לקיימו. ==='''דף ו:'''=== {{ד"מ|'''(58ב)'''|'''שפירש רבינו שלמה'''}} ויש כת"י שגורס "שפירש '''רש"י'''". {{ד"מ|'''(59ב)'''|'''כשתי רשויות אם הופך פניו'''}} ויש כת"י שגורסים "כשתי רשויות אם '''היה''' הופך פניו". {{ד"מ|'''(60ב)'''|'''דילפינן ממשכן כמו שנאמר שם'''}} ויש כת"י שגורסים "דילפינן ממשכן כמו '''שאמר''' שם". {{ד"מ|'''(61ב)'''|'''לאותם שמשתחוים למערב'''}} ויש כת"י שגורס "לאותם שמשתחוים '''<big>ב</big>'''מערב" ואינו נראה. {{ד"מ|'''(62ב)'''|'''ואפילו הפתח למזרח'''}} ויש כת"י שגורס "ואפילו הפתח '''<big>ב</big>'''מזרח". {{ד"מ|'''(63ב)'''|'''פירוש לפי שדומה שהוא לפני הפתח'''}} ויש כת"י שגורס " פירוש שדומה שהוא לפני הפתח" בלא המילה "'''לפי'''". {{ד"מ|'''(64ב)'''|'''מיהו יש לפרש לפי ששם השכינה'''}} ויש כת"י שגורסים "מיהו יש לפרש '''משום''' ששם השכינה'''". {{ד"מ|'''(65ב)'''|'''הערוך גריס'''}} ויש כת"י שגורס "הערוך '''גורס'''". {{ד"מ|'''(65ג)'''|'''בדבד'''}} ויש כת"י שגורס "'''בדבר'''". ובגליון הש"ס גורס בדברי הערוך "'''כדובר'''". והגרסא שלפנינו בערוך היא "'''בדובר'''" כלשון הד"ה של רבינו. ומדברי רבינו משמע קצת שגרס בערוך "בדוב'''ד'''". {{ד"מ|'''(66ב)'''|'''ועל עצמו היה דוד אומר כן'''}} ויש כת"י שגורסים "ועל עצמו היה '''אומר דוד''' כן" בהיפוך. {{ד"מ|'''(67ב)'''|'''כמו כן בבקר יש מנחה'''}} ויש כת"י שגורסים "כמו כן '''יש בבוקר''' מנחה" בהיפוך. {{ד"מ|'''(68ב)'''|'''נקראת (לו) [זו] על שם המנחה'''}} ויש כת"י שגורסים "נקראת על שם המנחה" בלא המילה '''לו''' (או ''זו'' כפי שהגהתי) באמצע. {{ד"מ|'''(69ב)'''|'''דשל שחרית זמנה מבבקר'''}} ויש כת"י שגורס "דשל שחרית זמנה '''בבקר'''" בלא מ' בתחילה. ==='''דף ז.'''=== {{ד"מ|'''(70)'''|'''בתי כנסיות ובתי מדרשות'''}} יש כת"י שגורס "בתי כנסיות ומדרשות" בלא להוסיף עוד מילת "'''בתי'''" קודם מדרשות. {{ד"מ|'''(71)'''|'''מה היה יכול לומר בלעם בשעה וכו''''}} יש כת"י שגורס "מה היה יכול לומר בשעה נועטת כזו" בלא להזכיר "'''בלעם'''" {{ד"מ|'''(72)'''|'''אי נמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'''}} יש כת"י שגורסים "אי נמי חבי כמעט רגע" ולא גורסים את סוף הפסוק "'''עד יעבור זעם'''" {{ד"מ|'''(73)'''|'''ואע"פ שאינו כי אם'''}} יש כת"י שגורס "ואע"פ שאינו '''אלא'''" {{ד"מ|'''(74)'''|'''בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''}} יש כת"י דגורס "בשיבבותיה דר' יהושע וכו'" בלא המילים "'''לאו אורח ארעא'''" בסיום. {{ד"מ|'''(75)'''|'''ההוא נכרי'''}} יש כת"י שגורס "ההוא '''גוי'''". ויש כת"י שגורס "'''ההוא גוי עכו"ם'''". אך נראה שהגרסא השניה היא טעות סופר דיש לגרוס או עכו"ם או גוי והסופר עירב שני הגרסאות. וכן מצינו במהדורה הישנה של תוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד:} שכתוב "ההוא '''עכו"ם'''", ובמהדורה החדשה יותר כתוב ההוא '''גוי'''. וכנראה שגרסת "עכו"ם" מחמת הצינזור היא. והמגיה כתב בשם כת"י ספרדי דשם הגרסא "'''נכרי'''"בגמ' כדברי רבינו. {{ד"מ|'''(76)'''|'''כשרציתי לא רצית'''}} יש כת"י שגורסים "'''<big>עד כ'''</big>שרציתי לא רצית" וכנראה עירוב גרסאות הוא. שהיית גרסא שגורסת "'''עד שרציתי לא רצית'''" והתערבה אחר כך עם גרסתנו, וכתוצאה מכך נוספה ה-כ' קודם המילה "שרציתי". ==='''דף ז:'''=== {{ד"מ|'''(77)'''|'''דגבי שבח לא איירי'''}} יש כת"י שגורסים "דגבי שבח לא '''<big>מ</big>'''יירי" ואפשר לקיים שניהם. {{ד"מ|'''(78)'''|'''שהתלמוד לא דקדק בכך'''}} יש כת"י שגורס "'''שתלמודא''' לא דקדק בכך" איך אינו נראה. {{ד"מ|'''(79)'''|'''אין תפלתו של אדם נשמעת'''}} יש כת"י שגורסים "אין '''תפילה''' של אדם נשמעת". {{ד"מ|'''(80)'''|'''והא דקאמר הכא'''}} יש כת"י שגורס "והא '''דאמר''' הכא". ==='''דף ח.'''=== {{ד"מ|'''(81)'''|'''שנראה כמניח ספר תודה'''}} ויש בכתה"י שגורס: "'''<big>ו</big>'''נראה כמניח ספר תורה", אך פחות נראה לשונית. {{ד"מ|'''(82)'''|'''ואני שמעתי שפירש הרי"ף ז"ל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שפירש '''ר' יצחק אלפס'''". ואולי יש לתקן "אלפס'''<big>י</big>'''. {{ד"מ|'''(83)'''|'''נראה לרבי דכל השבוע וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "נראה דכל השבוע" בלא המילה "רבי". {{ד"מ|'''(84)'''|'''ואע"פ שלכאורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואע"ג ד'''לכאורה". {{ד"מ|'''(85)'''|'''כיוון שמתחילים בו'''}} ויש בכתה"י שגורס: "כיון '''שמתחיל בה'''" בלשון יחיד ובלשון נקיבה. וצ"ל דלגרסא הנוקטת בלשון זכר, הענין חוזר על השבוע שהוא זכר. ולגרסא הנוקטת בלשון נקיבה, העניין חוזר על הפרשה דהיא נקבה. {{ד"מ|'''(86)'''|'''ממנחתא דשבתא'''}} ויש כת"י שגורס "'''במנחה ב'''שבתא" וכת"י אחר גורס "ממנחתא '''<big>ב</big>'''שבתא". {{ד"מ|'''(87)'''|'''צוה רבינו הקדוש'''}} ויש כת"י שגורסים "צוה רבינו" בלא המילה '''קדוש''', אך בגרסאות המדרשים שלפנינו אכן מופיע. {{ד"מ|'''(88)'''|'''צוה רבינו הקדוש את בניו וכו''''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שציוה רבינו הקדוש לבניו''' (שלשה) כצ"ל-'''[שבעה] דברים בשעה שנפטר לבית עולמו'''". ובכת"י ובדפוס הישן שכתוב "שלשה" הוא טעות סופר, וצריך להגיה '''שבעה''' כפי שהגהתי כאן. {{ד"מ|'''(89)'''|'''אל תאכל לחם בשבת על שתגמור כל הפרשה'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שלא תאכלו''' לחם בשבת עד '''שתגמרו''' כל הפרשה", בלשון רבים. {{ד"מ|'''(90)'''|'''יש לו להשלימה'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''היה''' לו להשלימה", ופחות נראה. {{ד"מ|'''(91)'''|'''דהכי מהני לכל וכו''''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "דהכי '''נמי''' לכל וכו'". {{ד"מ|'''(92)'''|'''שאינם מבינים בלשון הקודש'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שאין''' מבינים לשון הקודש", והמילה "לשון" בלא '''<big>ב'</big>''' בתחילה. {{ד"מ|'''(93)'''|'''וה"ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "ה"ה לשון לעז וכו'", שהמילה "לשון" בלא '''<big>ב'</big>''' בתחילה. {{ד"מ|'''(94)'''|'''וה"ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש כת"י שגורס "וה"ה לשון לע"ז '''<big>ש</big>'''מכירים בו". {{ד"מ|'''(95)'''|'''אבל אין נראה בעיני רבי'''}} ויש כת"י שגורסים "אבל אין נראה בעיני" בלא המילה '''רבי'''. אך א"כ והיא דעתו האישית, היה לו לומר "ואין נראה בעיני" שמשמע שבא לומר דעתו. אך כאן כשאומר '''אבל''', בא לומר שיש סיבה צדדית שאינה מסתדרת עם ההבנה הנוכחית, ובמקרה זה היא דעתו של רבו שמתנגדת אליה, לכך אין הגרסא השניה נראית. '''כך נראה לעניות דעתי'''. ומכל מקום ישנו כת"י הגורס "'''ואין נראה בעיני רבי'''", ולגרסא הזו אם נשמיט את המילה "רבי" לכאורה אפשר לקיימו. ==='''דף ח:'''=== {{ד"מ|'''(96)'''|'''פירש רש"י שאין בו תרגום'''}} ויש בכתה"י שגורסים: '''שאין '''בהם''' תרגום''', אך אינו נראה. {{ד"מ|'''(97)'''|'''דהוי מצי למימר אפי' ראובן שמעון'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהוי מצי למימר ראובן '''<big>ו</big>'''שמעון", ובלא המילה '''אפי'''', אך הנראה יותר כפי שגרסתי. {{ד"מ|'''(98)'''|'''אע"פ כן יש לומר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אע"פ כן '''צריך''' לומר". {{ד"מ|'''(99)'''|'''מפרש במגילה'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: "'''מפורש בגמרא'''". {{ד"מ|'''(100)'''|'''שאינו מתרגם'''}} ובחלק מכתה"י וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: "'''שאין מתרגמין'''". {{ד"מ|'''(101)'''|'''וכן גריס'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכן '''גרסת'''". {{ד"מ|'''(102)'''|'''ואז לא היה לו פנאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואז לא היה פנאי" בלא המילה "'''לו'''". ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הגרסא היא "לא היה '''להם''' פנאי" בלשון רבים. {{ד"מ|'''(103)'''|'''וההיא דאוריה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וההוא''' דאוריה" בלשון זכר. {{ד"מ|'''(104)'''|'''דמשמע שם שדוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים וכן בדפוס ישן: "דמשמע שדוד" בלא המילה "'''שם'''". {{ד"מ|'''(105)'''|'''ששני ארונות היו כדפרישית'''}} ובדפוס הישן גורסים: "ששני ארונות היו '''כדפרישנא'''". {{ד"מ|'''(106)'''|'''זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו'''}} בכתה"י ישנם כמה שינויי גרסאות בזה: '''<big>א.</big>''' "'''זהו הארון''' (כצ"ל)-'''[ש]שם שברי לוחות מונחים'''". '''<big>ב.</big>''' "זהו הארון '''שבו היו''' שברי וכו'". '''<big>ג.</big>''' "שברי '''<big>ה</big>'''לוחות מונחים". {{ד"מ|'''(107)'''|'''נאמר לימי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: נאמר '''בימי''' ופחות נראה. {{ד"מ|'''(108)'''|'''ושוב לא יצא עמהם למלחמה'''}} יש בכתה"י שגורסים: "ושוב לא יצא עמהם '''<big>ב</big>'''מלחמה". {{ד"מ|'''(109)'''|'''איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא'''}} גרסא זו היא שילוב של שתי גרסאות בכתה"י השונים. יש בכת"י שגורסים "דאיכא פלוגמא דאמוראי" בלא "'''בהא מילתא'''". ויש בכת"י שגורסים "ואיכא פלוגתא בהא מילתא" בלא "'''דאמוראי'''". וחיברתים לגרסא אחת, דהלא אין סתירה בין הגרסאות, ומיגו תרוויהו תיפוק מילתא. {{ד"מ|'''(110)'''|'''קרא מסייע ליה לר' יהודה'''}} יש בכתה"י שגורסים: "קרא מסייע לר' יהודה" בלא המילה "'''ליה'''". {{ד"מ|'''(111)'''|'''פירוש שהיו אומרים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "פירוש '''שהם''' אומרים". {{ד"מ|'''(112)'''|'''שלא היה כי אם ארון אחד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: שלא היה '''אלא אחד'''. {{ד"מ|'''(113)'''|'''ומצרכי עד חצות לחומרא'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) כתוב: "ומצרכי עד חצות '''לק"ש''' לחומרא". {{ד"מ|'''(114)'''|'''שלא יאמר אדם אוכל קימעא'''}} כך הוא בגרסת הדפוס הישן. אך בכתה"י השונים גורסים: "שלא יאמר אוכל קימעא" בלא המילה "'''אדם'''". ==='''דף ט.'''=== {{ד"מ|'''(115)'''|בד"ה '''לא, לעולם יממא הוא'''}} ויש בכת"י שאינם גורסים בד"ה: את המילה '''לא'''. {{ד"מ|'''(116)'''|'''אלא אשמעינן דאחר הנץ וכו''''}} ויש בכת"י וכן בדפוס הישן שגורסים: אלא '''אשמועינן''' וכו'. אך אינו נראה, שלענ"ד החילוק בין אשמועינן לבין אשמעינן הוא, ש-אשמועינן משמש בלשון הוה ("לאשמועינן" דהיינו "להשמיענו"). ו-אשמעינן משמע בלשון עבר ("השמיענו"). אי לכך לפי פירוש העניין נראה ש-"אשמעינן" הוא הנכון. {{ד"מ|'''(117)'''|'''תרי תנאי אליבא דר' עקיבא'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''<big>ו</big>'''אליבא דר' עקיבא". {{ד"מ|'''(118)'''|'''בשמעתא דותיקין נפרשנה'''}} ויש בכת"י שגורסים: פה את המילה "'''בס"ד'''" אלא שרגילות לשון רבינו להשתמש במילים בעז"ה ולא בס"ד, ולכך נראה שצריך לגרוס בעז"ה, או לא לגרוס בכלל ככתה"י שאינם גורסים זאת. {{ד"מ|'''(119)'''|'''מדסתם הך משנה כותיה'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''מדתנא''' הך שמעתא כותיה". {{ד"מ|'''(120)'''|'''וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''ופ' איזהו''' מקומן". ואם אנו גורסים זאת, יש להגיה "ו[ב]פ' איזהו מקומן". {{ד"מ|'''(121)'''|'''וגם אין לפסוק וכו' מכח דתנן לה וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "מכח '''דתני''' לה וכו'". {{ד"מ|'''(122)'''|'''מיהו מדמוקמינן הכא'''}} ויש בכת"י שגורסים: "מיהו מד'''<big>א</big>'''וקמינן הכא". "מוקמינן" משמעותו "מכך שמעמידים אנו" בהווה, ו-"אוקימנן" משמעותו "מכך שהעמדנו" בעבר. ואפשר לקיים לשונית את שתי הגרסאות, אלא שבהמשך הדיבור נקט מוקמינן. {{ד"מ|'''(123)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''". {{ד"מ|'''(124)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה היה וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''" במקום "היה". {{ד"מ|'''(125)'''|'''היה מודה דהוי פסח עד חצות'''}} ויש בכת"י שגורסים בהתאם לשינוי הגרסא הקודם שהזכרתי: "[ו]מודה דהוי פסח עד חצות" בלא "'''היה'''" קודם, ועם תוספת ו' קודם "מודה" כפי שהגהתי. ובדפוס הישן גורס: היה מודה '''ר' עקיבא''' דהוי פסח עד חצות '''לכתחילה'''. {{ד"מ|'''(126)'''|'''ואפילו למ"ד'''}} ויש בכת"י שגורסים: ואפילו למאן '''דאית ליה'''. {{ד"מ|'''(127)'''|'''דמוקמינן בירושלמי'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''דמוקי''' בירושלמי". {{ד"מ|'''(127)'''|'''דמוקי ליה כוליה לג"ש'''}} ויש בכת"י שגורסים: "דמוקי ליה '''כולה''' לג"ש" בלשון נקיבה. והנראה יותר שאמר רבינו בלשון זכר, שחוזר על "העניין" או "הדברים שכתובים" שהם בלשון זכר. אך אם נרצה להעמיד את גרסת הנקיבה, א"כ יש להעמיד שהכוונה היא ל-"דמוקי כולה מילתא לג"ש" שהוא נאמר בארמית בלשון נקיבה, אך פירושו "לכל העניין" בלשון זכר. {{ד"מ|'''(128)'''|'''לימא ליום ולילה'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''ואימא''' ליום ולילה". אך אינו נראה, וזאת כיון ש-"אימא" משמעותו היא "אומר" שפחות מתאים לשונית לענייננו. לעומת "לימא" שפירושו "יאמר" שיותר מסתדר. {{ד"מ|'''(129)'''|בד"ה '''והני תנאי כהני תנאי'''}} ויש בכת"י שגורסים בד"ה: והני תנאי '''כי הני''' תנאי, והוא והוא. ==='''דף ט:'''=== {{ד"מ|'''(130)'''|'''וכן ריקנום מממונם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכן '''ריקנו אותם''' מממונם". וי"ג "ריקנו אותם '''מן''' ממונם". ופחות מסתבר שיאריך כל כך כשאפשר לקצר. {{ד"מ|'''(131)'''|'''ויש מהפכי וגרסי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: ויש '''מהפכי' וגורסי'''' שהוא בלשון עברי. {{ד"מ|'''(132)'''|'''כמו מצודת ים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו מצודת '''דגים'''" {{ד"מ|'''(133)'''|'''ולא נהיר[א] דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואין נראה, דלא''' שייך דגן למצולה שהיא עמקי '''מים'''. אלא שכת"י אלו לא בהכרח מכילות את כל השינויים הללו יחד, אלא רק חלק מן השינויים. {{ד"מ|'''(134)'''|'''מאימתי קורין את שמע בשחרין'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "את שמע '''בשחרית'''", וכך היא גרסתנו בגמ'. {{ד"מ|'''(135)'''|'''כדי שיהא ניכר בן הצבעים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כדי שיהא ניכר בן '''הצבועים'''". {{ד"מ|'''(136)'''|'''פירוש בין תכלת לכרתי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בין תכלת לכרת'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(137)'''|'''וכהאי גוונא איתא לקמן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכהאי גוונא '''איכא''' לקמן", ופחות מסתבר. {{ד"מ|'''(138)'''|'''אלא כי אנן קיימין'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אלא כי אנן '''קיימינן'''". {{ד"מ|'''(139)'''|'''כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''כר' שמעון דהוה מצוות עשה שהזמן גרמא'''" ובלא המילה "היא" לבסוף. {{ד"מ|'''(140)'''|'''עד שלא תנץ החמה, יעלה ויקרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "עד שלא '''יהא הנץ''' החמה, יעלה ויקרא". אך אינו נראה. {{ד"מ|'''(141)'''|'''מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאן דאמר '''כדי שיראה חברו''' ברחוק ארבע אמות". וי"ג "מאן דאמר כדי שיהא '''רואה חברו'''" בלא "את". {{ד"מ|'''(142)'''|'''מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''דקאי''' ייראוך עם שמש אתפלה", שהמילה "קאי" בתחילה במקום בסוף. {{ד"מ|'''(143)'''|'''ועם שמש משמע אחר זריחת השמש'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועם השמש משמע אחר '''הנץ החמה דהיינו אחר''' זריחת השמש". ולענ"ד היא אריכות לשון שאין בה צורך, ולכך פחות מסתברת גרסא זו בעיני. {{ד"מ|'''(144)'''|'''ופריך בגמרא ורמינהי מצותה עם הנץ החמה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ופריך בגמ' '''מהא דתנן''' מצותה עם הנץ החמה". {{ד"מ|'''(145)'''|'''מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבו ליה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''יהבי''' ליה". וההבדל בניהם הוא: ש-"יהבו ליה" הכוונה "מביאים לו" בלשון הווה, ו-"יהבי ליה" הכוונה "יביאו לו" בלשון עתיד, ואפשר לקיים שניהם. {{ד"מ|'''(146)'''|'''ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה'''}} ויש כת"י שגורס (וכן הוא בדפוס) בהיפוך: "'''ויוצא בה אחד משום לילה ואחד משום יום'''". {{ד"מ|'''(147)'''|'''איכא למימר דבעי לאשמועינן שאינו יוצא וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "איכא למימר דבעי '''לאשמעינן'''". אך כפי שכתבתי לעיל, "אשמעינן" הוא בלשון עבר ולכך אינו שייך כאן. {{ד"מ|'''(148)'''|'''ורבינו יעקב פירש'''}} ויש כת"י שגורס (וכן הוא בדפוס): "'''ורבינו תם''' פירש". אלא שנראה בעיני שראשוני בעלי התוס' לא נהגו להשתמש בכינויי שבח להזכיר את הקודמים להם, אלא נקטו בשמותם כפי שהם, ורק בדורות המאוחרים יותר של בעלי התוס' התחילו להשתמש בכינויים. אך אין לי ראיה ברורה לדבר. {{ד"מ|'''(149)'''|'''וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה'''}} ויש בכתה"י שגורסים בד"ה: "וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד '''הנץ''' החמה". {{ד"מ|'''(150)'''|'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''}} ויש בכתה"י שגורסים בד"ה: "כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום '''כולו'''". {{ד"מ|'''(151)'''|'''פירוש כויתיקין דווקא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''כעין''' ותיקין דווקא". {{ד"מ|'''(152)'''|'''והכי נמי משמע לישנא דבסמוך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והכי משמע לישנא דבסמוך" בלא המילה "נמי". {{ד"מ|'''(153)'''|'''משמע אפילו גדולי אומות העולם קאמר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "משמע אפילו גדולי '''מלכי''' אומות העולם קאמר". {{ד"מ|'''(154)'''|'''הויא תחילת פרשה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "הויא תחילת '''מזמור'''". וי"ג שניהם: "הויא תחילת פרשה והויא תחילת מזמור", ולענ"ד עירוב גרסאות הוא. ==='''דף י.'''=== {{ד"מ|'''(155)'''|'''שהיתה חביבה על דוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שהיתה חביבה '''לדוד'''". {{ד"מ|'''(156)'''|'''כלומר חתימה מעין פתיחה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כלומר '''שחותם''' מעין פתיחה". {{ד"מ|'''(157)'''|'''כמו אות[ם] שמתחילים וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכן יש הרבה''' שמתחילים" {{ד"מ|'''(158)'''|'''וכיוצא בהם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכן כיוצא בהם'''", אך לשונית פחות נראה בעיני. ואפשר שהיה כתוב "'''וכ<big>ל</big>''' כיוצא בהם" ונשתבש. {{ד"מ|'''(159)'''|'''הני תרי עובדי [ד]הוו וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והני תרי '''ענייני''' [ד]הוו וכו'", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(160)'''|'''[ד]הוו בחד עניינא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהוו '''<big>כ</big>'''חד עניינא". {{ד"מ|'''(161)'''|'''בתחלת מלכותו לפי פשטו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בתחלת מלכותו לפי '''פשוטו'''". {{ד"מ|'''(162)'''|'''דכתיב וישמעו פלשתים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''<big>כ</big>'''דכתיב וישמעו פלשתים". {{ד"מ|'''(163)'''|'''דכתיב בדברי הימים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''<big>כ</big>'''דכתיב בדברי הימים". ==='''דף י:'''=== {{ד"מ|'''(164)'''|'''אל אלישע כדי שיחיה את בנה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''אצל אלישע כשהחיה את בנה'''". {{ד"מ|'''(165)'''|'''אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה.'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל '''ב'''ענין הזה הכירה בו מתחלה", אך אינו נראה לענ"ד. {{ד"מ|'''(166)'''|'''ובירושלמי פליגי בה אמוראי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ובירושלמי דפרקין פליגי בה תרי אמוראי'''". {{ד"מ|'''(167)'''|'''אלא מהלכים עקב בצד גודל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אלא '''מהלך''' עקב בצד גודל". וי"ג "אבל '''הולכים''' עקב וכו' ". {{ד"מ|'''(168)'''|'''שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שהיה נוטל שתי יריכות '''של''' שור הגדול". {{ד"מ|'''(169)'''|'''שלא להראות כחו עשה כן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שלא להראות כחו '''היה עושה''' כן". {{ד"מ|'''(170)'''|בד"ה '''יותר מן הקורא בתורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "יותר '''מעוסק''' בתורה". {{ד"מ|'''(171)'''|'''דלתלמוד תורה בעידן ק"ש'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''דת'''למוד תודה בעידן '''ד'''ק"ש". {{ד"מ|'''(172)'''|בד"ה '''מתני'. בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''בערב יטו ויקראו'''" בלבד. וניכר שנשמטו כמה מילים מלשון דיבור המתחיל הזה. ==='''דף יא.'''=== {{ד"מ|'''(173)'''|'''מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל וכו''''}} ויש בכתה"י שמוסיפים: <big>"</big>מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום '''שהוא אסור בדברי תורה''', מכלל וכו'<big>"</big>. {{ד"מ|'''(174)'''|'''אמאי לא מוכח מהך ברייתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אמאי לא מוכח '''מהאי''' ברייתא". {{ד"מ|'''(175)'''|'''מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי] מבכל התלמוד '''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל '''תלמודא'''" (המילה "טפי" כפי שמוספת כאן, היא הגהה מסברא על פי גרסת תוס' הרא"ש. ועיין בהערה שכתבתי על כך). {{ד"מ|'''(176)'''|'''כמו שאנו אומרים לקמן וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו שאנו '''רואים''' לקמן" או "'''רואים אח"כ'''". {{ד"מ|'''(177)'''|'''ועל כן פירש רבינו יעקב דלאו אדלעיל קאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועל כן פירש רבינו יעקב '''דלא קאי אדלעיל'''", וכן הוא בגרסת תוס' הרא"ש. {{ד"מ|'''(178)'''|'''שאומרים בברכת הזן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שאומרים בברכת '''המזון'''", ואפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(179)'''|'''מאותן ברכות שמונה בתוספתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאותן ברכות '''ששונה''' בתוספתא". {{ד"מ|'''(180)'''|'''אבל צרכי צבור שרי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל צרכי צבור '''שרו'''". {{ד"מ|'''(181)'''|'''וכן אל יוציא עצמו מן הכלל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכמו''' אל יוציא עצמו מן הכלל". {{ד"מ|'''(182)'''|'''ורוב שבאל תעשה כגון אלו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ורוב '''שב ואל''' תעשה כגון אלו". ולגרסת "שבאל" המשמעות היא: ורוב שבאותם מימרות שנאמר בהם "אל". ולגרסא השניה הכוונה: רוב אותם מימרות שנאמר לנו בהם "להימנע ולא לעשות". {{ד"מ|'''(183)'''|'''דהא צרכי רבים דכל ישראל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהא צרכי רבים '''של כל''' ישראל". {{ד"מ|'''(184)'''|'''שפיר דמי, כדפרישית'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שפיר דמי, '''כדפרישנא'''". ונראה לענ"ד לפי מה שראיתי על פי דברי הראשונים, שלשון "כדפרישית" חוזר על מה שנאמר על ידו באותו המאמר, ולשון "כדפרישנא" חוזר על דבר שנאמר על ידו במקום אחר. וזה על פי רוב המקרים שמצאתי, אלא שיש מקרים (מועטים יותר) שאינם כך. ואפשר שבאותם מקרים טעו המעתיקים בין "כדפרישנא" ל-"כדפרישית", כיון שלא מצאו טעם לחלק ביניהם. {{ד"מ|'''(185)'''|'''ולעולם לא תמצא שיסד וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ולעולם לא תמצא '''שפייט'''". {{ד"מ|'''(186)'''|'''שום קרובה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שום '''קרובץ'''". {{ד"מ|'''(187)'''|'''ומצינו בפסיקתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ומצאתי''' בפסיקתא", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(188)'''|'''ובההיא שעתא תיקן קרובות וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ובההיא שעתא '''פייט''' קרובות". {{ד"מ|'''(189)'''|'''ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ושוב נעשה תלמיד חכם '''כדאמרינן''' התם". {{ד"מ|'''(190)'''|'''מ"מ משמע שמקרית ספר היה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מ"מ '''תלמד''' שמקרית ספר היה". {{ד"מ|'''(191)'''|'''אבל שלש ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו'''}} ויש בכתה" שגורסים: אבל שלש '''אחרונות''' צרכי רבים דכל ישראל נינהו". אלא שאינו מסתדר עם המשך הדברים שאומר: "ולפיכך האריכו '''בהם''' בקדושת היום", וזה בודאי חוזר על הראשונות. ואם בכל זאת נרצה לקיימו, נצטרך להשמיט את המילה "בהם", ונאמר שטעות סופר היא. {{ד"מ|'''(192)'''|'''וחג הפסח תחלה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: וחג המצות תחלה. ==='''דף יא:'''=== {{ד"מ|'''(193)'''|בד"ה '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפך: כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ואכן קיימת גרסא כזו בכתה"י של הגמ'. {{ד"מ|'''(194)'''|'''ואם לא היה המנהג שלא לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואם היה''' המנהג שלא לברך", אלא שאין לו הבנה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(195)'''|'''אבל בשביל שנוהגים שלא לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל בשביל '''שהם נוהגים לברך'''" בהתאם לגרסא הקודמת, ואף הוא אין לו הבנה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(196)'''|'''חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''חולק הוא בזה התלמוד שלנו על הירושלמי'''". {{ד"מ|'''(197)'''|'''וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו'''}} ויש בכתה"י שגורסים בסימני מחיקה: "וצריך לחזור ולברך '''אפי'''' לתלמוד שלנו" ואפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(198)'''|'''ותדיר דעתם לחזור [א]ל הלימוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ותדיר דעתם לחזור '''עוד ללמוד'''". {{ד"מ|'''(199)'''|'''והשיבני כי כל מצות סוכה וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים בסימני מחיקה: <big>"</big>והשיבני '''על''' כל מצות סוכה וכו'<big>"</big> ופחות נראה, אלא שאפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(200)'''|'''כגון שינה וטיול ושינון'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כגון '''בשינה ושינון וטיול'''". {{ד"מ|'''(201)'''|'''ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואפי' הסיח דעתו '''משינה והלך'''". {{ד"מ|'''(202)'''|'''מתוך המנהג שלא יצטרך לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מתוך המנהג '''שאין צריך''' לברך". {{ד"מ|'''(203)'''|'''כמו באותם הימים שלא היה משכים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו באותם הימים '''שהשכים'''", ואין לו הבנה. {{ד"מ|'''(204)'''|'''שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שכמו שהקורא בתורה מברך '''על''' התורה". {{ד"מ|'''(205)'''|'''כמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו '''אשר נתקנה''' ברכת אשר בחר בנביאים טובים". {{ד"מ|'''(206)'''|'''כך השיב רבינו יעקב'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כך השיב '''רבי'''", והיינו רבינו יעקב שהיה רבו של ר"י הזקן שהוא רבו של רבינו. ומשפט זה אמרו ר"י הזקן. אך לגרסא שכתבתנו בפנים הדיבור, צ"ל שמילים אלו אמרם רבינו יהודה שירליאון, דהיינו שכך השיב רבינו יעקב לשאלתו של ר"י. {{ד"מ|'''(207)'''|'''כגון ברכות של הבדלה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כגון '''ברכת ההבדלה'''". {{ד"מ|'''(208)'''|'''ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע"ה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה '''בס"ד'''". אלא שפחות נראה בעיני לגרוס כך, כיון דדרכו של רבינו לומר "בע"ה" ולא "בס"ד" למעט מקום אחד, וגם שם יש גרסאות בכתה"י שאין גורסות זאת. {{ד"מ|'''(209)'''|'''קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "קראה '''וגם''' אנשי משמר '''וגם''' אנשי מעמד", אלא שה-"וגם" הכתוב שם נראה כמו "עם". וכנראה שבאמת היה כתוב "עם" ונשתבש ל-"וגם" מחמת הדומי של המילים מצד מראה הכתיב יד. ואכן כך גורס רש"י אצלנו: "'''הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא וכו''''". {{ד"מ|'''(210)'''|'''גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים כפיהם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "גבי ג' פעמים ביום '''הכהנים נושאין''' כפיהם" בהיפוך לשון. {{ד"מ|'''(211)'''|'''דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש כדפרישית'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש '''כדפרישנא'''", אלא שכפי שכתבתי לעיל נראה ש-"כדפרישנא" חוזר על דברים שנאמרו במקום אחד, ו-"כדפרישית" על דברים שנאמרו באותו מאמר. ולכך יותר נראית בעיני הגרסא שבחרתי. {{ד"מ|'''(212)'''|'''יברכו העם ברכת נהנים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וברכו את העם''' ברכת נהנים. ==='''דף יב.'''=== {{ד"מ|'''(213)'''|'''והשתא דלא איפשיטא בעיא וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והשתא דלא איפשיטא" בלא המילה "בעיא". אלא שבכל בעלי התוס' הן שבדף והן המקבילים אכן גורסים זאת (אמנם בשינוי לשון מעט, '''בעיין''') בענין זה. {{ד"מ|'''(214)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כל ברכה '''שאין מלכות עמה'''". {{ד"מ|'''(215)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כל ברכה שאין בה מלכות '''שמים'''" בסימני מחיקה. וכן נוקטת גרסא זו בכל הדיבור, את המילה "שמים" בסמוך למילה "מלכות" בדומה לכאן, עם סימני מחיקה. {{ד"מ|'''(216)'''|'''ששליח צבור אומר בכל ערב שבת'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''שאומר ש"ץ''' בכל ערב שבת". {{ד"מ|'''(217)'''|'''דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהאל הקדוש שאין כמוהו '''זו היא''' (וי"ג '''זהו''') מלכות". ==='''דף יב:'''=== {{ד"מ|'''(218)'''|'''רבי זעירא אמר ובלבד במודים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''(ו)ר' אלעזר אומר''' ובלבד במודים". והקפתי את האות וא"ו שקודם '''רבי אלעזר''', כיון שהיא אינה מתיישבת יפה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(219)'''|'''(בפרק קמא דברכות ירושלמי)'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''בירושלמי דפ"ק דברכות'''". ואף גרסא זו נראית מיותר. {{ד"מ|'''(220)'''|'''אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: '''ואף ר' יוחנן הוה מעבר''' בלא דברי ר' אמי. וישנם עוד גרסאות אבל משובשות הן. {{ד"מ|'''(221)'''|'''אמר ר' חייא בר בא [<small>^י"ג אבא</small>]'''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>'''ו'''רבי חייא בר אבא וכו'<big>"</big>. ולגרסא זו רבי חייא לא תיקן דבריו של ר' אמי, אלא הירושלמי מעיד שר' חייא בא אבא עצמו לא היה מעביר אלא גוער בלבד. {{ד"מ|'''(222)'''|'''לא הוה מעבר אלא גער'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''לא היה מעבירו אלא גער ביה'''", ופחות נראה. {{ד"מ|'''(223)'''|'''זקיף כי חיויא'''}} בהתאם לשינויי הגרסאות שיש ביחס למילה "כחיזרא" שיש גורסים "כי חיזרא", מסתבר לומר שגם כאן היית גרסא שגורסת "כחיויא" במילה אחת, ואכן לפנינו בגמ' מופיע במילה אחת. {{ד"מ|'''(224)'''|'''שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>שדרו של אדם '''לאחר שבעים שנה''' וכו'<big>"</big>, ואינו נראה שהרי הגמ' שמה נוקטת מספר דברים שמשתנים לאחר שבע שנים, וביניהם שדרו של האדם. וכן אינו נמצא גרסא כזו בכל כת"י של הגמ'. {{ד"מ|'''(225)'''|'''ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר '''דיצא דיעבד'''". {{ד"מ|'''(226)'''|'''ולרבי אלעזר אין צריך לאומרו אפילו לכתחילה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ור' אלעזר לא [<small>^י"ג אין</small>] מצריך''' לאומרו אפילו לכתחילה". {{ד"מ|'''(227)'''|'''פוסק התלמוד כרבה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "פוסק '''תלמודא''' כרבה", ואינו נראה. {{ד"מ|'''(228)'''|'''דמשנה ממטבע הברכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''לפי [<small>^י"ג מפני</small>] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות'''". {{ד"מ|'''(229)'''|'''ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואם ספק בידו אם הזכיר אם '''לא הזכיר'''". וי"ג "ואם '''ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו'''". {{ד"מ|'''(230)'''|'''אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפך: "אמר רבי יוחנן '''חזקה כל שלשים יום'''". {{ד"מ|'''(231)'''|'''וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם]'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם] הוא הדין". וברור שהמילים "הוא הדין" האחרונות מיותרות הן. ולכך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, ומי שגורס "הוא הדין" בתחילה, אינו גורס בסוף. ומי שגורס בסוף, גורס בתחילה <big>"</big>'''וכן''' לכל הדברים וכו'<big>"</big>. {{ד"מ|'''(232)'''|'''ובספר הרב יצחק אלפסי ז"ל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בספר '''הרב אלפס'''" וי"ג בקיצור "בספר '''הרי"ף'''". ואף גרסתנו היא פתיחת ראשי התיבות של הקיצור "ריא"ף". {{ד"מ|'''(233)'''|'''ראיתי שפוסק שצריך לומר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ראיתי שפוסק לומר" בלא המילה "צריך". {{ד"מ|'''(234)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואת שבת קדשך '''קבעת''' הודעת להם" וברור שמיותר הוא. אך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, שיש גרסא הגורסת ואת שבת קדשך "'''קבעת להם'''" ויש שגורסת "'''הודעת להם'''". והסגרא המסתברת יותר לענ"ד היא "הודעת להם", מכיוון שהיא בדומה ללשון הפסוק. {{ד"מ|'''(235)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפוך: "ואת שבת קדשך '''להם הודעת'''". {{ד"מ|'''(236)'''|'''א"ר אלעזר בר אבינא וכו' שנאמר על הר סיני ירדת וגו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "א"ר אלעזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות" ולא ממשיך מהמילה "שנאמר" עד וגו'. ומ"מ כמו שכתבתי שם בהערה, כפי הנראה עירוב גרסאות יש כאן בכל מקרה, שהלא רבי אמר כבר את אותם דברים קודם לכן. {{ד"מ|'''(237)'''|'''אמר הקב"ה, אם אתה מעיד על חברך עדות שקר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אמר הקב"ה, אם '''אם העדות''' על חברך עדות שקר. ואולי נתכוון לכתוב ״העדת״, או שהוגים זאת הָעֵדוֹתׇ ב-ה' חסרה. {{ד"מ|'''(238)'''|'''זו מינות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "זו '''בידוסות'''", וברור ששיבוש הוא, אלא שאפשר שהשיבוש הזה מבוסס על גרסא אחרת בדברי רבינו. שכפי הנראה בגרסאות כת"י ישנות יותר היית גרסא שגורסת "זו אפיקורסות", ונשתבשה במהלך השנים ל"בידוסות" מכח ריבוי העתקות. {{ד"מ|'''(239)'''|'''והאי נמי בכלל עבודה זרה הוא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והאי נמי בכלל עבודה אלילים (או עבדות כוכבים)". וכעין זה בכל מקום שמוזכר עבודה זרה. {{ד"מ|'''(240)'''|'''אבל רבנן סבירא להו '''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל רבנן '''סברי'''". {{ד"מ|'''(241)'''|'''ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן לעיל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועיקר גאולה היתה ביום '''כדאמר''' לעיל", ואינו נראה בעיני. ==='''דף יג.'''=== {{ד"מ|'''(242)'''|'''לפי שהדוב עז יותר וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>'''שדוב הוא''' עז יותר וכו'<big>"</big>, ובלא המילה "לפי" בתחילה. {{ד"מ|'''(243)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ובכך מישב רבי '''הא דאמרינן''' בריש ע"ז". {{ד"מ|'''(244)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בריש עבודה כוכבים (או אלילים)". וכן הוא בכל מקום שמזכירים עבודה זרה בדברי רבינו. {{ד"מ|'''(245)'''|'''והשתא אתי שפיר, לפי שדוב הוא בעל תחבולות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והשתא אתי שפיר לפי '''שהדוב''' בעל תחבולות", ובלא המילה "הוא". {{ד"מ|'''(246)'''|'''ויש מפרשים, דבר קפרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ויש '''לפרש''' דבר קפרא", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(247)'''|'''ואידך, לא דמי לאו דנותר דחשיב ניתק לעשה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה", ופחות מתיישב מבחינה הבנתית. {{ד"מ|'''(248)'''|'''אי סבר לה לדר' אלעזר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אי סבר לה '''דר' אלעזר'''" בלא ל' קודם, ופחות מתיישב מבחינה לשונית. == אודות המהדורה == ע"פ דף הויקיפדיה של [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F רבינו יהודה שירליאון], <big>'''ר"י שִׂירְלֵיאוֹן'''</big> נולד בשנת ד'תתקכ"ו לבריאה שהיא שנת 1166 למנינם לערך, ונפטר בשנת ד'תתקפ"ד לבריאה שהיא שנת 1224 למנינם לערך. ודבריו כאן הינם בני כ800 שנה. ועיין עוד בדף הויקפדיה הנ"ל עליו. גרסא זו של תוספות רבינו יהודה שירליאון הוגהה ותוקנה ע"פ כתבי יד, וכן מדפוס ישן המבוסס על כתב יד, ובהתאם ללשון תוספות הרא"ש וספרי בעלי תוס' אחרים שלשונם זהה או דומה לדברי רבינו בהרבה מאוד מהפעמים. וכן מעט מן הסברא. ובכל מצב השתדלנו להביא את גרסאות כתבי היד המקוריות בהערות כדי לצאת ידי חובה על צד שטעינו. '''מקורות הדברים לתוספות ר"י שירליאון שכאן הם:''' # מ-ספר ברכה משולשת שנדפס בוארשא בשנת תרכ"ג לבריאה על שם "ברכת משולשת" או "ברכה משולשת" כפי שהרגילים לקרוא לו היום (שהוא נכתב ע"פ כתיב יד מירושלים, שיש אומרים שהוא הכתיב יד שקיים כיום בספריה הלאומית של ישראל). ודברי רבינו הנזכרים שם נכתבו בשם תוס' ר"י החסיד בטעות. # וכן ממאמר "השלמת תוס' ר"י למסכת ברכות" שהובאו בירחון "סיני" של מוסד הרב קוק, כרך ל"ז מעמ' פ"ז ואילך שנדפס בשנת תשט"ו לבריאה מדף ב' עד דף ח' (שהוא פיענוח כתיב היד של הספריה היהודית התיאולוגית בניו יורק) שמטרתו להשלים את הדפים החסרים מספר ברכה משולשת. # וכן מ-ספר תוס' ר"י שירליאון (שהוא פיענוח כתיב יד אוקספורד) הוצאת האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, שנדפס בשנת תשכ"ט ע"י דפוס "יד הרב הרצוג". # ובעיקר מכתבי היד של דברי רבינו מאוקספורד, ניו יורק, איטליה, גרמניה וירושלים, שמאוחר יותר מצאתים בספריות דיגיטליות שונות. ---- l2hsbheufnnvzwcsy72nz93grumuklg 3016266 3016265 2026-05-13T07:00:10Z Ori0749 35920 /* דף ז. */ 3016266 wikitext text/x-wiki <center><big>'''<big><big>מסכת ברכות</big></big>'''</big></center> <center>רעיון מוסרי: כל הגמרות מתחילות תמיד מדף ב' ולא בדף א'. למה? לומר לך שלא משנה כמה למדת, דע לך שאפי' את דף א' עדיין לא למדת.</center> == <center><big>'''פרק ראשון'''</big></center> == == דף ב' == ===[[ברכות_ב_א|דף ב'''.''']]=== '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=3&fs=0 ראה כאן]''' V++_ '''עד סוף האשמורת הראשונה'''. יש לומר, דבהכי פליגי. ר' אליעזר סבר בשכבך [כל זמן שעוסקים]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. וטעם הגהה זו, כיון שהמילה "'''בשכיבה'''" המובאת כאן בכתה"י השונים (הנראית מיותרת בלא הגהה) נמצאת גם בלשון תוס' הרא"ש, ודברי תוס' הרא"ש על מסכתנו הלא מושתתין על פי רוב על דברי רבינו כמו שניכר בהרבה מדיבוריו. ולכך צ"ל שהיה כתוב בדברי רבינו כפי הכתוב בתוס' הרא"ש, ונשמטו בטעות מילים אלו (שהוספתי) מכתה"י השונים. ותורף דברים אלו יהיה בנין אב לכל מקום שהוגה על ידי מלשון תוס' הרא"ש.}}} בשכיבה, דומיא דובקומך דלא משמע כולי יומא אלא כל זמן שעוסקים בקימה. ורבן גמליאל סבר האי כמשמעו והאי כמשמעו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(א)]]}}. '''כל הנאכלים ליום אחד'''. בגמ' קאמר <small>{[[ברכות_ט_א|לקמן ט'''.''']]}</small> ואילו אכילת פסחים לא קתני. פירוש, בכלל הני [דאינן]^{{{הערה|ע"פ הגהותיו של הרב ניסן זק״ש המגיה על ספר תוספות רבינו יהודה שירליאון (ומעתה כל פעם שאזכיר הגהותיו, אזכירו בתור "המגיה"), ובכת״י השונים חסר. ובהתאם לכך הקפתי האות ד׳ שבתחילת המילה שאחרי כן ע"מ להתאים הלשון למבנה המשפט.}}} (ד)נאכלים ^{{{הערה|לא שייך ע"פ מה שהגהנו לפני כן.}}}(אינו) אלא עד חצות. ואם תאמר אמאי, [דילמא הוי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש בדף ט' ע"א, בד"ה '''ואילו אכילת פסחים וכו''''. אך בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דאי'''", ואינו מובן לפי עינינו. ואולי התכוון המעתיק לכתוב "'''דא"י'''" (או כל כעין זה) שהוא קיצור אותיות תחילה וסוף של "'''דילמא הוי'''" , ושובש אח"כ מריבוי העתקות.}}} בכלל הנאכלים ליום אחד וכו', דהכי אמרינן בפסחים <small>{[[פסחים_ע_א|ע'''.''']]}</small> ^{{{הערה|לפנינו בפסחים שם כתובה הלשון אחרת, וז"ל הגמ': '''דתניא בן תימא אומר, חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה וכו'''', וכן הוא ברוב כתה"י הישנים (ובמעט מהם כתוב "ואינה נאכלת אלא ללילה", ולגרסה זו ליתא לקושית רבינו ["המגיה"]). ואפשר שהיית לפני רבינו גרסא אחרת, או שרבינו גרס כמותנו אלא שכתב את תוכן כוונת הדברים ולא את הלשון הנאמרת שם. וראה עוד בגמ' פסחים דף פט ע"א, שביחס לפסח נאמר שם בלשון "'''דאילו פסח ליום ולילה וכו''''", וכך היא הגרסא בד"ה שבתוס' שם וברוב כתה"י הישנים (ועל הגמ' הזו מקשים תוס' שם את קושית רבינו שבכאן). ובתוס' שאנץ גרס שם "דאילו פסח '''נאכל''' ליום ולילה", ושם הקשה קושית רבינו ותירץ אחרת. ע"ש. ולפי הצד שאמרנו שרבינו הביא בדיבור זה את תוכן כוונת הדברים ביחס לפסח אך לא גרס כך בפועל, א"כ מה שאמר בסוף דבריו "'''ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום'''" צ"ל שחוזר על הדברים הנ"ל שנאמרו בדף פ"ט ע"א, דבדברים שנאמרו בדף ע' ע"א לא הוזכר לא יום ולא לילה ביחס לפסח. ועוד אפשר שכוונתו למה שהזכיר יום ביחס לחגיגה הנאכלת עמו ודכוותה גבי פסח, ושפיר מוקמינן ליה אדף ע' ע"א.}}}מה פסח נאכל ליום ולילה אף חגיגה נאכל[ת]^{{{הערה|תוקן ללשון נקיבה, דחגיגה נקיבה היא.}}} וכו'^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ב)]]}} ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דהתם קאמר יום ולילה שעיקר אכילתו בלילה, ולא נקט יום אלא לפי שנשחט ביום. אבל הכא שלא הזכיר כלל לילה, משמע^{^{{{שוליים|'''(1)'''}}}} דלא מיירי כלל בפסח. ועוד דהכא איכא למטעי והתם ליכא למטעי^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ג)]]}}, ולכך אינו חושש אם הזכיר שם יום. '''נתני דשחרית ברישא'''. שעקר [המצוות]^{{{הערה|הוגה בהתאם ללשון תוספות הרא"ש (המגיה), אך בכתה"י השונים כתוב כאן "שעקר '''מצותה''' ביום". ולא נהירא לי, דהלא ק"ש של ערבית עיקרה בלילה ושל שחרית עיקרה ביום, ואין עדיפות לשל יום על פני של לילה. והמשך הדברים שכתב '''ובקרא נמי הקדים וכו'''' אינו נתינת טעם למה שכתב לפני, אלא סיבה נוספת. דאם נאמר שהוא נתינת טעם, היה לו לומר "'''<big>ד</big>'''בקרא הקדים וכו'".}}} ביום. ובקרא נמי הקדים תמיד של שחר לשל בין הערבים <small>{[[במדבר_כח_ד|במדבר כ"ח, ד']]}</small>. '''בשחר מברך שתים לפניה וכו''''. בירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ"א, ה"ה]]}</small> מפרש טעמא על שם שבע ביום הללתיך <small>{[[תהלים_קיט_קסד|תהילים קי״ט, קס״ד]]}</small>. ואותה ברכה של ישתבח אחר פסוקי דזימרא נתקנה. וכן [לפניהם]^{{{הערה|ע"פ הגהות הרב זבולון זק"ש שהגיה על פיענוח כת"י ניו יורק במאמר "השלמת תוס' ר"י למסכת ברכות" (הובא בירחון "סיני" של מוסד הרב קוק כרך ל"ז מעמ' פ"ז ואילך. ומכאן ואילך כל מקום שאזכיר הגהותיו אקראם בשם "הגהות סיני"). וטעם ההגהה, שבכת"י ניו יורק כתוב כאן '''לפני''', ושיער ב-"הגהות סיני" שכנראה היה כתוב: '''לפני'''' (קיצור של '''"לפניהם"''') והושמט הגרש.}}} ברוך שאמר נתקנה ברכה לפתיחה. אבל פסוקים שלפני יראו עינינו והברכה [לא נתקנו]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הסמ"ג עשין מצוה י"ט, ע"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''נתקנה'''" בלבד בלא המילה "'''לא'''" קודם, אך אינו מסתדר לפי עינינו. ואף שבלשון הסמ"ג כתוב "'''לא נתקנה'''" בלשון יחיד, הנראה יותר שיש להגיה אף בלשון הסמ"ג '''"נתקנו"''' בלשון רבים, שהלא מדבר הוא על הפסוקים והברכה יחד שהם רבים.}}} בימי חכמי התלמוד, [אלא]^{{{הערה|כך הנראה לענ"ד, וכן יש שהגיהו זאת על לשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים אינו.}}} לפי שאנו סוברים תפלת ערבית רשות כמו שנפרש {לקמן כז''':''', ד"ה ורב אמר}, ^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן ניכר מלשון המשפט ומלשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]לפי שבתי כנסיות שלהם [היו אז]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"אז היו"''' בהיפוך לשון, ואינו נראה.}}} רחוקים מבתיהם ולא היו יכולים לאחר עד [אחר]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הסמ"ג הנ"ל. ובכתה"י השונים חסר.}}} תפלת ערבית, תקנו להם אותם פסוקים שיש בהם שמונה עשרה אזכרות כנגד ברכות של שמונה עשרה, והברכה אח"כ לשבח בעלמא. וכיון שנקבעו שוב לא נסתלקו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים|(ד)]]}}. '''והא קמ"לן דכפרה לא מעכבא'''. ואם תאמר מאי קמל"ן, משנה שלימה היא בנגעים ומייתי לה בפרק הערל ביבמות <small>{[[יבמות_עד_ב|עד''':''']]}</small> טבל ועלה אוכל במעשר, העריב שמשו אוכל בתרומה, הביא כפרתו אוכל בקדשים. ואומר רבי^{{{הערה|בכת"י ניו יורק ובעוד כת"י אחרים הגרסא כאן היא '''ואומר ר'''' (קיצור של "רבי"), אך בכת"י אוקספורד הגרסא כאן היא '''"ואומר רבינו"'''. והיותר נראה לענ"ד כגרסת כת"י ניו יורק והשאר, דהלא רבינו מדבר כאן בשם רבו המובהק, ודרכם של בעלי התוס' היה לקרוא לרבם המובהק בשם "רבי" סתם. ובלשון "רבינו" לעומת זאת, השתמשו בהזכירם דברי גדולים אחרים שאינם רבותיהם המובהקים. ועיין עוד מה שכתבתי בהערה האחרונה בדיבור זה.}}}, כיון שאינו מאריך בלשונו, אשמועינן חידוש אגב אורחיה אע"פ ששנוי [במשנה]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''במשמ''''" או '''"במשמע"''' תלוי בכת"י, אך ניכר שטעות סופר הוא.}}} אחרת. וכן בפרק נערה בכתובות <small>{[[כתובות_מח_א|מח'''.''']]/[[כתובות_מח_ב|מח''':''']]}</small> לעולם היא ברשות האב עד שתכנס לחופה, לאפוקי ממשנה ראשונה וכו'. ואע"פ שהיא משנה שנויה בפרק אע"פ <small>{שם [[כתובות_נז_א|נז'''.''']]/[[כתובות_נז_ב|נז''':''']]}</small>, [בית דין של אחריהם]^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ גרסת המשנה שם. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''כדי שהם ברשות אביהם'''" בשיבוש.}}} אמרו עד שתכנס לחופה. וכן יש בריש [יבמות]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"בריש ב"מ"''', וכן הוא בתוס' הרא"ש בברכה משולשת. אך הנראה שהגרסא הנכונה היית '''יבמות''' ונשתבש, וכך אכן הגיהו בלשון תוס' הרא"ש שם. וטעם הדבר, כיון שאם נאמר שגורסים "בריש ב"מ", בהכרח פירושו הוא בתחילת פרק "ב' מידות" וכוונתו לסוגיא במנחות בדף צג ע"א. וא"כ קשה, דהלא הוא אינו בראש הפרק אלא בסופו. ועיין עוד במנחות בדף הנ"ל בתוס' ד"ה "'''הכל'''" שדנו שם בנידון דידן, ושם הזכירו את הראיות שהביא רבינו. וכשהזכירו ראיה זו שאנו דנים בה, כתבו זאת בלשון: "'''וכן בריש יבמות'''" בדומה ללשון רבינו, וא"כ מוכח שכך יש לגרוס גם כאן. וע"ש בתוס' הנ"ל בביאור הראיה מריש יבמות.}}} <small>{[[יבמות_ג_א|ג'''.''']]}</small> כדפי' בתוספות. מ"ר^{{{הערה|"המגיה" פירש זאת בתור '''"מפי רבי"'''. וכן מצינו בברכות דף נא''':''' בתוס' ד"ה "והלכתא בכולהו", את הלשון: '''מפי רבי משה הלברט'''. וכפי שאמרתי לעיל שכשמשתמשים בעלי התוס' בלשון זו, בדרך כלל מתייחסת היא לרבם המבוהק. וכשמדברים על שאר גדולים שאינם רבותיהם המובהקים, מתייחסים אליהם בעלי התוס' בדרך כלל בתור "רבינו פלוני בן פלוני" או "רבינו פלוני אלמוני", אלא א"כ יש להם שם מיוחד כעין "השר מקוצי" שאז מזכירים אותו בשמו המיוחד לו. והכוונה כאן בדברי רבינו היא, לרבינו יצחק הזקן (אחיינו ותלמידו של רבינו תם) ששמו מוזכר בתוס' שבדף בתור "ר"י" בקיצור. והוא היה דודו ורבו המובהק של רבינו.}}}. '''ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא'''. פירש רש"י ביאת שמשו, שקיעת החמה^{{{הערה|לפנינו ברש"י חסר, וקיים הוא בדפוס שונצינו-פיזרו עם עוד כמה דיבורים החסרים לפנינו. וכפי הנראה הושמטו בטעות בדפוסים מאוחרים (המגיה).}}}. דילמא ביאת אורו הוא, שיאור^{^{{{שוליים|'''(2)'''}}}} יום השמיני ויטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ואין נראה לרבינו שמואל דהוי ביאת אורו זריחת השמש, שלא מצינו ביאה אלא לשון^{^{{{שוליים|'''(3)'''}}}} שקיעה, דכתיב כי בא השמש <small>{[[בראשית_כח_יא|בראשית כ"ח, י"א]]}</small>, עד בא השמש <small>{[[שמות_כב_כה|שמות כ"ב כ"ה]]}</small>, ובלשון זריחה הוא אומר השמש יצא על הארץ <small>{[[בראשית_יט_כג|בראשית י"ט, כ"ג]]}</small>. ^{^{{{שוליים|'''(4)'''}}}}ועוד, לבני מערבא דפשטי ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוספות הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"די ברייתא"''' בשיבוש, או "'''ברייתא'''" בלא מ' בתחילה, תלוי בכת"י.}}}[מ]ברייתא דלאו ביאת אורו הוא אלא ביאת שמשו דהיינו טהר יומא, ממתניתין משמע הכי, דקתני משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן דהיינו ערבית. ע"כ פירש רבינו שמואל, ממאי דהאי ובא השמש ביאת שמשו הוא שנשקעה כל השמש ברקיע לגמרי, [ומאי וטהר טהר יומא דהיינו צאת הכוכבים]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו.}}} דנטהר ב[ו]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"בא"''', ואינו מובן.}}} שמשו. דילמא ביאת אורו הוא, תחילת שקיעתו של שמש שנכנס ברקיע ואין למטה אלא צל, והוא תחילת כניסתו ברקיע, ועדיין יש לו שהות חמשה מילין <small>{[[פסחים_צג_ב|פסחים צג''':''']]}</small> עד שיהיה כולו ברקיע [ויגיע]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד או כל כעין זה כיון שהלשון מרגשת חסרה, אך המגיהים הגיהו אחרת ולא נראה בעיני. ובכתה"י השונים אינו, ועיין עוד בהערה הבאה.}}} צאת הכוכבים^{{{הערה|הוסיף "המגיה", שאפשר שהמילים "'''צאת הכוכבים'''" שבכאן הם בעצם תוספת מאוחרת שנשתרבבה לתוך דברי רבינו, שהלא אינם קיימים בלשון תוס' הרא"ש שדבריו מושתתים על דברי רבינו.}}}. ומאי וטהר טהר גברא, כדאשכחן קרא[י]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} טובא וטמא עד הערב וטהר <small>{[[ויקרא_יז_טו|ויקרא י"ז, ט"ו]]}</small>. ומשני, '''אם כן לימא קרא ויטהר'''. אע"ג דבדוכתי טובא כתיב ורחץ בשרו במים וטהר <small>{[[ויקרא_טו_יג|ויקרא ט"ו, י"ג]]}</small>, האי דאיכא למטעי הוה ליה למכתב ויטהר. והשתא פשטינן שפיר במערבא מברייתא דצאת הכוכבים [דטהר]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס כאן, כיוון שהלשון '''"דהיינו טהר יומא"''' כמו שהיא מרגשת חסרה ביחס למבנה המשפט. ובהתאם להגהתי, הקפתי את האות ד' שבמילה שאחר כך בכדי להתאים הלשון למבנה המשפט. ובכתה"י השונים אינו.}}} (ד)היינו טהר יומא. ואע"ג דביאת אורו משמע כיסוי הגלגל, מ"מ ביאת שמש דקרא היינו שקיעת השמש לגמרי. ובערוך <small>{[[ספר_הערוך/אות_א#אר(1)|ערך אֹר (אור א')]]}</small> פירש כפירוש רבינו שמואל [אלא]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. ובגרסת כתה"י השונים כתוב כאן "'''אך'''", ואינו נראה.}}} שמהפך הגירסא, שגורס^{^{{{שוליים|'''(5)'''}}}} ביאת אורו במקום ביאת שמשו^{{{הערה|והיא גרסת הגאונים (המגיה).}}}. ---- ===ביאורים=== '''א.''' כתב הכסף משנה על הרמב"ם בהלכות ק"ש פ"א הי"ג, שיש שואלין מדוע לרבן גמליאל יש שינוי בדרשת הפסוקים. שבשכבך משמע כל זמן ששוכבים במיטתם דהיינו כל הלילה, ולעומת זאת ובקומך מפרש שהכוונה רק בשעה שעוסקים בקימה, ולא כל זמן שהם בתקומה דהיינו כל היום. והמג"א והט"ז בשולחן ערוך או"ח סימן נ"ח סעיף ו' מתרצים על כך, שאמנם בשכבך משמע כל זמן שהוא שוכב במיטתו, מפני שכל זמן שהוא שוכב שפיר קרינן בה בשכבך. אבל ובקומך קרינן רק בזמן שעוסק בקימה בפועל, משום דאחרי כן הוא הולך או יושב או עומד, ואינו נמצא בפעולת קימה ממטתו יותר. (ע"כ תוכן דבריהם). וכך נראה שהיא שיטת רבינו והרא"ש בדעת רבן גמליאל. ור' אליעזר מודה לרבן גמליאל שכך פירוש הדברים, אלא שמבקרה זה כיון שהוקש בשכבך ל-ובקומך לכך הוגבל זמן "בשכבך" לזמן שעוסקים בשכיבה בלבד דומיא דובקומך. ---- '''ב.''' עתה בקושיא מבין רבינו שהסיבה שהבינה הגמ' שאין פסח כלול בכלל כל הנאכלים ליום אחד, הוא מפני שאין הפסח נאכל ליום אחד אפי' למ"ד שנאכל כל הלילה, כיון שאינו נאכל ביום כלל אלא רק נשחט בו, ולערב הוא דנאכל. ועל זה הקשה, מדוע אי אפשר להבין שפסח כלול מדברי המשנה, הלא בברייתא שהשוותה ביו פסח לחגיגה הנאכלת עמו, נקטה הברייתא שהחגיגה נאכלת ליום ולילה כדין הפסח, אע"פ שהפסח עצמו אינו נאכל ביום אלא רק נשחט בו. אלמא לא קפיד התנא לומר על הפסח שנאכל ליום אחד אע"פ שאינו נכון, ומדוע א"כ לא נאמר זאת אף על משנתנו? ---- '''ג.''' נראה לבאר כוונת רבינו בזה ע"פ התוס' בפסחים {פט.}. שרצונו לומר, שאפי' אם נאמר שאינו משנה לעניין זה אם כתב או לא כתב לילה בדבריו, ולכן ע"פ זה אפשר להניח שפסח כלול בדברי המשנה, אעפ"כ עדיין אי אפשר לומר שפסח כלול בדברי המשנה. כיוון שבמידה והיתה כוונת המשנה גם לפסח וכדעת ר' עקיבא הסובר שנאכל הפסח כל הלילה, א"כ היה על המשנה לכתוב זאת במפורש ע"מ לבאר לנו שאינה סוברת כהמשנה באיזהו מקומן הסוברת שפסח נאכל עד חצות. ומכיוון שלא כתבה משנתנו במפורש בכדי להוציא משיטת משנת איזהו מקומן, אנו מסיקים מכך שבודאי סוברת היא כדעת המשנה של איזהו מקומן, וגם לשיטתה אכילת הפסח עד חצות. ואלו הם למעשה תמצית כוונת דברי רבינו. ועפ"ז נפרש עתה את דבריו הכתובים כאן: דהיינו שכיוון '''" שאצלנו יש מקום לטעות"''' ולומר שסוברת משנתנו שפסח נאכל עד חצות כשיטת משנת איזהו מקומן, לכך היה עליה לפרש לנו אחרת אם אינה סוברת כך. ולכך כיוון שלמעשה לא פירשה משנתנו אחרת, בהכרח שבאמת אין פסח כלול בדבריה, ובאמת סוברת היא שפסח נאכל עד חצות כהמשנה באיזהו מקומן. אבל שם בברייתא בפסחים {ע.} שהברייתא רק משווה את דיני חגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני קרבן הפסח, '''"אין שם מקום לטעות"''' ולחשוב שיאכל הפסח עד חצות או עד עלות השחר אם לא תפרש זאת הברייתא. וזאת מכיוון שאין אנו עוסקים שם בדיני הפסח, אלא בדיני החגיגה הנאכלת עם הפסח. שהלא כל עיסוק הברייתא שם היא להשוות את דיני החגיגה הנאכלת עם הפסח לדיני הפסח עצמו שנאכלת עמו, ללמד שדינם שווה מבלי לדקדק בעד מתי בלילה נאכלת. ולכן אפשר שסוברת הברייתא שם שהפסח נאכל עד חצות או לחלופין עד עלות השחר, ואין שום הכרח לכאן או לכאן מלשונה, שהלא אין זה עיקר עיסוקה. ומימלא '''"אין הברייתא שם חוששת להזכיר יום בדבריה"''' אע"פ שאין הפסח נאכל ביום בפועל. וזאת מכיוון שאין הדקדוק שם על זמני אכילת הפסח, אלא על זמני אכילת קרבן חגיגה שבאופן ההוא בחגיגה הנאכלת עם הפסח, הוגבל זמן אכילתה של החגיגה ליום ולילה כנגד זמני שחיטת ואכילת הפסח, ואע"פ שבדרך כלל נאכלת החגיגה לשני ימים ולילה אחד. ולכן כתבה הברייתא "יום" בהתייחסות לקרבן החגיגה שאכן נאכל ביום כיון שזהו דינו, והוא עיקר עניינה של הברייתא שם. ---- '''ד.''' '''עניין ראשון:''' יוצא לפי דעת רבינו שטעם תיקון ברכת יראו עינינו היא בכדי להחליף את תפילת העמידה של ערבית, ולא היו מתפללים עמידה כלל אלא הולכים לביתם אחר אמירת יראו עינינו. ויכלו לעשות זאת ע"י צירוף שתי טעמים שהם: '''א.''' שתפילת ערבית רשות. '''וב.''' שלא יכלו אז להתעכב בבתי הכנסת מחוץ לעיר מפני הסכנה. וכך היא שיטת הרא"ש בתוספותיו דף ד''':''', ובפסקיו סימן ה' ובעוד ראשונים. ומוסיף רבינו שכיון שנקבעו אז פסוקים וברכה זו, אף שכיום בתי הכנסיות בתוך העיר ואין חשש סכנה שמשום כך חזרו להתפלל עמידה של ערבית וקבעוה חובה, אעפ"כ לא נתבטלה התקנה וממשיכים לומר יראו עינינו קודם שמונה עשרה של ערבית. אך דעת התוס' שבדף ודעת תוס' רבנו פרץ, שאכן היו מתפללים ערבית גם אז. וסיבת תקנת ברכה זו, היא בכדי להמתין למאחרים שלא ישארו לבד בסיום התפילה מפני הסכנה. (המגיה. וע"ש עוד בדבריו והמקורות.) '''עניין שני:''' רבינו לא ביאר מתי נתקנה ברכת יראו עינינו (אלא רק מאיזה טעם נתקנה), וישנם בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים. ומכל מקום נראה שמוסכם אצל כולם שתקנה זו נעשתה אחר חתימת התלמוד בזמן תקופת הסבוראים - גאונים, כיון שבזמן הגאונים כבר היית קיימת ודנו עליה. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ב_ב|דף ב''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=4&fs=0 ראה כאן]''' '''משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח עד ^{{{שוליים|'''(6ב)'''}}} שעומד ליפטר מתוך הסעודה'''. ואם תאמר והעני מתי יקרא ק"ש^{{{הערה|דאינו יכול לאכול קודם ק"ש כפי שאמרה הגמ' בדף ד''':''' שהזכיר רבינו בסוף דבריו בדיבור זה (התוס' שבדף). וכן קשה הדבר למ"ד משעה שבני אדם נכנסין להסב (תוס' הרא"ש).}}}, וכי בעניים נכרים^{{{שוליים|'''(7ב)'''}}} [יהיב]^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכעין זה ברשב"א. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב "'''איכא'''".}}} שיעורא למילתיה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, שיקרא ויתפלל בשעה שיכינו לו סעודתו. ורבינו חננאל גריס עד שעה שעומד לישן^{{{הערה|כך נמצא לפנינו בגמ' כת"י פירנצה-לורנציאנה. ובכת"י פריס כתוב עד שעה שעומד לישן וליפטר מתוך הסעודה, וכנראה הוא תוצאה של עירוב גרסאות (המגיה). ופירוש הר"ח על ברכות לא זכינו לו אלא רק מעט מזער.}}}, ומשמע [לגירסתו]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, וכך נראה דצ"ל גם כאן. ובכתה"י השונים כתוב '''לפי'''' (לפירושו), אך אין נראית לי גרסת כת"י זו נכונה, כיון דאין זה פירושו של ר"ח אלא גרסתו.}}} שיתפלל ויקרא ק"ש קודם שילך לישן אחר אכילתו. ואין נראה, דהא אמרינן <small>{[[ברכות_ד_ב|לקמן ד''':''']]}</small> אדם בא מן השדה בערב [וכו']^{{{הערה|"המגיה" בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך. '''ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו''''. ואם תאמר, והא ראיה גדולה היא ומפקינן מינה במגילה <small>{[[מגילה_כ_ב|כ''':''']]}</small> שמצאת^{{{שוליים|'''(8ב)'''}}} הכוכבים עד עמוד השחר לילה [גמור הוא]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"גמורה היא"''' בלשון נקבה. אך הנראה שצריך לגרוס בלשון זכר, שהלא לילה זכר הוא. לכך הגהתי זאת כאן ובעוד שני מקומות בדיבור זה.}}} לענין כל דבר שמצותו בלילה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הדין בשאר המקומות בדיבור זה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דודאי לילה [גמור הוא]^{{{הערה|תוקן ללשון זכר כדלעיל. ובגרסת כתה"י השונים כתוב כאן '''"גמורה היא"''' בלשון נקבה וכדלעיל.}}}, אבל לענין שכיבה שתהא זמנה באותה שעה אינו כי אם זכר. ואם תאמר, כיון דקיימא לן דצאת הכוכבים לילה גמור [הוא]^{{{הערה|כצ"ל וכנ"ל, ובכתה"י השונים כתוב "גמור '''היא'''". והשיבוש ברור, שמצד אחד נקט "גמור" בלשון זכר ומצד שני נקט "היא" בלשון נקיבה.}}}, [ואמרינן]^{{{הערה|כצ"ל לענ"ד, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "אני", וכנראה שהכוונה היית ל-'''אמ'''' (קיצור של "אמרינן") ונשתבש מריבוי העתקות.}}} בשלהי במה מדליקין <small>{[[שבת_לה_ב|לקמן לה''':''']]}</small> כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אם כן, למה נחלקו שם <small>{[[שבת_לד_ב|לקמן לד''':''']]}</small> התנאים בשיעור בין השמשות, ניחזי אנן למנין צאת הכוכבים. [ו]יש לומר, שאין אנו בקיאים בשיעור הכוכבים, כדאמרינן התם <small>{[[שבת_לה_ב|שם]]}</small> לא כוכבים גדולים הנראים [ביום]^{{{הערה|כן הוא בלשון תוס' הרא"ש ובגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף בשבת לה'''.''' בד"ה "תרי תילתי מיל". ובכתה"י השונים כתוב '''"בלילה"''', והשיבוש ברור.}}}, ולא קטנים הנראים [בלילה]^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת. ובכתה"י השונים כתוב '''"ביום"''' בשיבוש.}}}, אלא בינוניים. ואם תאמר, ולמה לא נחלקו כמו כן בעמוד השחר ^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''או יתנו'''" בשיבוש.}}}[ו]יתנו בו זמן מתי הוא. [ו]יש לומר, שזמנו קבוע (ידוע)^{{{הערה|מילה זו אינה בלשון תוס' הרא"ש, וכן ניכר שמיותרת היא. "והמגיה" טוען שאפשר שהיא פירוש מאוחר למילה "קבוע" שנשתרבב בטעות ללשון כתה"י השונים.}}}, כמו שמפרש^{{{שוליים|'''(9ב)'''}}} בירושלמי בפרק קמא דברכות <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_א|הלכה א']]}</small>. מפי רבי. '''ר' אחאי^{{{שוליים|'''(10ב)'''}}} ואמרי לה ר' אחא ^{{{הערה|נראה שיש להוסיף פה את המילה "'''אומר'''". וכך הוא בגמ' לפנינו, ובכל הדפוסים ישנים וכתה"י שראיתי.}}} משעה שרוב בני אדם נכנסים להסב'''. פרש רש"י לשון אחר, בערבי שבתות. מיהו, למאי דמסקינן דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא, (היה)^{{{הערה|בלשון תוס' הרא"ש כתוב '''"משמע דהדר"''' בלא המילים '''"היה"''' '''"ואז"''', ועל פי זה הקפתי המילים בסוגרים עגולות אך לא הסרתים. וכן ניכר שמיותרים הם.}}} משמע (אז)^{{{הערה|עיין הערה קודמת.}}} דהדר למאי דאמרינן מעיקרא דעני ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב '''"כבני"''' או '''"בבני"''' בשיבוש תלוי בכת"י.}}}[ו]בני אדם בערבי שבתות חד שעורא הוא. ואם כן קשה, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להשמיט את ה-'''<big>ו</big>'''', כי לפי עיניינו הוא המשך המילים "'''ואם כן קשה, למה וכו''''" ולא מתחיל קושיה אחרת.}}}(ו)למה אין מקשה ר' אחא היינו [רבי חנינא]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם לדברי ר' חנינא בגמ' לפנינו, וברור. ובכתה"י השונים חסר.}}} דאמר משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. ולפי זה יש לנו לפרש בלשון אחר, דבחול מיירי^{{{שוליים|'''(11ב)'''}}}. אי נמי, נפרש דיאמר דעני ובני אדם לאו חד שעורא הוא, אך היה לו להקשות ולתרץ כן. ואם תאמר, אם עני ובני אדם לאו חד שיעורא הוא, למה לא שאל התלמוד^{{{שוליים|'''(12ב)'''}}} הי מינייהו מאוחר. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דפשיטא ליה כיון דעני אחר צאת הכוכבים דשל בני אדם מוקדם, שממהרים לאכול פתן בערבי שבתות קודם צאת הכוכבים מטעם שהכל מוכן להם, וממהרים פן יכלו הנרות. '''ר' חנינא היינו ר' אליעזר'''. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[תימה, ו]לימא דשני שיעורי[ם]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''דשאני שיעוריה'''" או "דשני '''שיעוריה'''" תלוי בכת"י.}}} הם, עני וקדוש היום. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר דלא מסתבר ליה לחלק כל כך בשעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים. ---- <references /> == דף ג' == ===[[ברכות_ג_א|דף ג'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=5&fs=0 ראה כאן]''' '''תרי תנאי ואליבא דר' מאיר'''. ואם תאמר, אמאי^{{{שוליים|'''(13ב)'''}}} לא משני דאידי ואידי חד שעורא הוא. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דלא מסתבר ליה למימר דרוב בני אדם ממהרין לאכול כל כך בערבי שבתות בזמן שהכהנים [טובלים]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "'''אוכלים'''", אך בהכרח שהגרסא כאן היא "'''טובלים'''", וכן הוא בתוס' שבדף ובתוס' הרא"ש. וגרסת כתה"י השונים טעות סופר היא.}}} שהוא מבעוד יום. אי נמי אי הוי טעם אמת דעני ובני אדם חד שיעורא הוא, א"כ הוי אחר צאת הכוכבים כיון דשיעור דעני^{{{שוליים|'''(14ב)'''}}} מאוחר. ועוד לספרים דגרסי^{{{שוליים|'''(15ב)'''}}} בדרבי אחא בשעה שבני אדם נכנסים להסב בערבי שבתות^{{{הערה|כך נמצא בגרסת התלמוד הבבלי כת"י פירנצה-לורנציאנה (המגיה).}}} לא היה יכול לומר כן, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחא. מפי רבי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים לקמן בדף ג' ע"ב אחר ד"ה "ראש האשמורת התיכונה", והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא סדר הדיבורים בתוס' הרא"ש.}}} ['''כי''']^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוספות הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב כאן '''<big>פי'</big>''' בשיבוש.}}} '''קא תשיב משמרה ראשונה בסופה'''^{{{הערה|גרסת בעלי התוס' כאן היית שונה מהגרסא שלפנינו, וגרסתם כעין: '''כי קא חשיב משמרה ראשונה בסופה ואמצע דאמצעיתא''' (או דמציעתא) '''ותחילת אחרונה''' (ע"פ כת"י פירנצה-לורנציאנה של הגמ'. "המגיה").}}}. (כן)^{{{הערה|נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' הרא"ש. "והמגיה" טוען דשמא היה כתוב '''<big>כו'</big>''' ונשתבש.}}} ראיתי כתוב בספר ר' יהודה בן^{{{שוליים|'''(16ב)'''}}} ברזילי, דתנן בפ"ק דיומא <small>{[[יומא_כ_א|כ'''.''']]}</small> בכל יום תורמין את המזבח מקרות הגבר [או]^{{{הערה|כך היא גרסת המשנה בגמ' הבבלית של יומא ובעוד מקומות, וכן הוא בתוספות הרא"ש (המגיה).}}} בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו^{{{שוליים|'''(17ב)'''}}}, ביום הכפורים מחצות, ברגלים מאשמורת^{{{שוליים|'''(18ב)'''}}} הראשונה^{{{שוליים|'''(19ב)'''}}}. וכשיזכור הקב"ה אותן ג' עבודות שהיו בסוף משמרה ראשונה, ובחצות לילה ובתחילת אחרונה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(א)]]}}, כביכול אין שמחה לפניו. ויהיב בהו תנא סימנא שיהא אדם מצר ודואג כמו שהקב"ה דואג באותן שעות. וגם ראוי באותה שעה להפיל תחינה על חרבן הבית, שנאמר קומי רוני בלילה <small>{[[איכה_ב_יט|איכה ב', י"ט]]}</small>. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים לקמן בדף ו' ע"ב בתוך ד"ה '''"אגרא דבי טמיא"''' בשיבוש, והצגתיו במקומו הראוי לו.}}} '''למאן דגני בבית אפל'''. ואם תאמר, והלא ר' אליעזר לית ל[יה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן '''"לו"''' (או "'''לן'''" בשיבוש תלוי בכת"י), והגהתי הדבר לפי הנראה לענ"ד ע"פ הרגל הלשון בכל מקום. ועוד, שהתוס' מדברים במשפט זה בארמית ו-"'''לו'''" הוא בעברית ואינו מזדווג נכון.}}} לקמן <small>{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}</small> ק"ש בעמוד השחר [מיד]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב "'''מאי'''", ואינו מובן.}}}, אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי^{{{שוליים|'''(20ב)'''}}}. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, כשידע מתי יעלה עמוד השחר, אז יוכל לכוין לאותו שיעור. מפי רבי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא בכתה"י השונים אחר הדיבור שאחריו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בסדר הדיבורים בתוס' הרא"ש.}}} '''אוי לי שהחרבתי את ביתי'''. כלומר, הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת^{{{שוליים|'''(21ב)'''}}}. ואית דלא גרסי לי(ה)^{{{הערה|"המגיה". ורצונו לומר שאינם גורסים "'''אוי לי'''" אלא רק "'''אוי שהחרבתי'''", מפני שאין ראוי לומר לשון "אוי לי" כלפי הקב"ה. ואכן בכמה כת"י ישנים של הגמ' הגרסא היא "אוי שהחרבתי" (דברי). ועיין בתוס' הרא"ש ליישוב נוסף לגרסת "אוי לי".}}}. ולא גרסי נמי לקמן [אוי לאב]^{{{הערה|בכתה"י השונים חסר, והוגה ע"פ לשון תוספות הרא"ש (המגיה). ובכמה כת"י ישנים של הגמ' הגרסא היא "אוי '''<big>לו</big>''' לאב".}}}, אלא גרסי אוי שהגלה את בניו, כלומר אוי לרשעים. מיהו, אתי שפיר [כדפרישית]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב "'''כדפרש"י'''". והשערת המגיה שהיה כתוב '''כדפרשי'''' שהוא קיצור של "כדפרישית", ונשתבש.}}}. '''היה לך להתפלל תפלה קצרה'''. תימה, דהא [תפילה קצרה]^{{{הערה|הובא בסוף המשפט, איך היותר נראה שזהו מקומו ובטעות השתרבב לסוף המשפט.}}} גבי גדודי חיה ולסטים תנן ^{{{הערה|בהתאם להגהה שהגהתי קודם לכן נראה שיש להוסיף פה את המילה "'''לה'''" לתיקון הלשון, שיהיה כתוב "גבי גדודי חיה ולסטים תנן '''<big>לה</big>''' לקמן".}}} לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כט_ב|כ"ט''':''']]}</small> (תפלה קצרה)^{{{הערה|עיין בהערה הראשונה בדיבור זה.}}} ולא בדרך שלא במקום סכנה, וכאן בדרבי יוסי לא הייתה סכנה. ואי ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך נראה לענ"ד דצ"ל גם כאן.}}}[ב]הביננו [מיירי]^{{{הערה|כנ"ל בהערה קודמת.}}}, לא אשכחנא דקרי לה לקמן <small>{[[ברכות_כט_א|כ"ט'''.''']]}</small> תפילה קצרה אלא ^{{{שוליים|'''(22ב)'''}}} מעין שמנה עשרה. ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''ואדרבה'''".}}}[ועוד] , ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה בהתאם ללשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]קאמר^{{{שוליים|'''(23ב)'''}}} לקמן <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small> מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, [מכלל דהביננו לא מקרי תפילה קצרה]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו. ושיער המגיה, שכנראה מחמת כפילות המילים הדומות "תפילה קצרה, תפילה קצרה" שבסוף כל משפט, הושמט בטעות חלק זה מדברי רבינו, ונראה.}}}. ועוד, מנא [לן]^{{{הערה|המגיה. ובכתה"י השונים אינו.}}} דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר^{{{שוליים|'''(24ב)'''}}}. דאיכא מאן דאמר לקמן <small>{[[ברכות_כח_ב|כ"ח''':''']]}</small> בכל יום מתפלל אדם הביננו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ב)]]}}, ולאביי דלייט עלה לקמן <small>{[[ברכות_כט_א|כ"ט'''.''']]}</small> לא אשכחנא שהוא מחלק בין דרך לעלמא^{{{הערה|ומ"מ בכתה"י מינכן, אוקספורד, ופריס כתוב בפירוש "אביי לייט אמאן דמצלי הביננו '''במתא'''", ומשמע דבדרך מותר אף לאביי. וכן בכת"י פירנצה-לורנציאנה הוסיפו המילה "במתא" מעל השורה בסוף דברי אביי. ועיין עוד לקמן {כט.} בתוס' ד"ה '''לייט וכו'''' מה שכתבו שם בשם "יש ספרים".}}}. על כן נראה לרבי , ^{{{שוליים|'''(25ב)'''}}}דכולי עלמא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ג)]]}} אומרים הביננו בדרך והיא תפילה קצרה דנסבא. אבל אין להביא ראיה מדאמרינן לקמן <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>, מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. איכא, דאלו הביננו צריך לומר ג' ראשונות וג' אחרונות, וכי הדר לביתיה לא הדר ומצלי. תפלה קצרה ^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''כי'''" בלא הבנה, וההשערה היא שהוא שיבוש של '''<big>כו'</big>'''.}}}[וכו'] דהוה משמע שנתקנה הביננו בדרך, דהא אינו אלא לומר איזה חילוק יש בין הביננו לתפלה קצרה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ד)]]}}. מפי רבי. '''ועונים אמן יהא שמו^{{{שוליים|'''(26ב)'''}}} הגדול מבורך'''. מכאן קשיא לרבי על שיש במחזורים <small>{מחזור ויטרי (מהדורת גולדשימדט) הלכות שחרית, סימן מ"ח^{{{הערה|דף נ'.}}}}</small> בפירוש קדיש, יהא שמיה רבא מברך, [יהא]^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד בהתאם לגרסת הדברים בתוס' הרא"ש ושאר בעלי תוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}} שם י"ה ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד בהתאם ללשון תוס' הרא"ש, ובהתאם להבנת העניין וגרסת הדברים גם בשאר בעלי התוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[גדול ושלם ו]מבורך לעולם. דהא משמע הכא דאינו כי אם תרגום של שמו [הגדול]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}. ומה שפירש שם <small>{מחזור ויטרי שם, באמצעו}</small> שאינו אומר אותו לשון [עברי]^{{{הערה|"המגיה". וכן משמע כדבריו מלשון המחזור ויטרי, עיין שם היטב. וכוונת העניין, שאינו אומר אותו לשון עברי כולו, אלא מתחיל בעברית: "יתגדל ויתקדש", וממשיך בארמית: "שמיה רבא". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"תרגום"''' בשיבוש.}}} כולו, בשביל שהוא שבח נאה והשטן מקטרג אם היה מבין. והוא אינו מבין, דאין מלאכי השרת מכירים בלשון^{{{שוליים|'''(27ב)'''}}} ארמי <small>{[[שבת_יב_ב|שבת יב''':''']]}</small>, לא נהירא כלל. אלא נראה הטעם, שהיו רגילים לאומרו ב[דרשא]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''ברשא'''" בשיבוש, וכנראה שנשמטה ה-'''ד'''' באמצע המילה.}}} שהיו [שם]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה שהלשון כאן מרגשת חסרה, וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}} עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון^{{{שוליים|'''(28ב)'''}}} ארמי. וכדאמרינן בשלהי סוטה <small>{[[סוטה_מט_א|מט'''.''']]}</small> על[מא]^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''על'''" בלבד בחיסור אותיות.}}} אמאי מקיים, אסדרא דקדושתא ואיהא שמיה רבא דאגדתא. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ג_ב|דף ג''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=6&fs=0 ראה כאן]''' '''במקומן חיישינן'''. ואם תאמר, והא אמרינן בתרי ופריצי דליכא [אלא]^{{{הערה|ע"פ תוס' חכמי אנגליה. אך בכתה"י השונים חסר, וגרם לכמה מגיהים להגיה דברים אלו לא נכון מחמת הקושי.}}} חשד ולא מזיקין. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר דהיינו בסתמא, אבל הכא מיירי שידוע^{{{שוליים|'''(29ב)'''}}} שמזיקין רגילים שם. אי נמי איפכא, דמסתמא יש לחוש למזיקין, אבל התם איירי^{{{שוליים|'''(30ב)'''}}} שידוע לנו שאין מזיקין רגילים שם כלל^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ה)]]}}. מפי רבי. '''ראש האשמורת התיכונה'''. במחנה מדין משתעי קרא, ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא. '''ר' יהושע^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''רבי יהושע בן לוי'''". אך טעות סופר הוא, דהלא תנא זה הוא ר' יהושע סתם דהוא ר' יהושע בן חנניא.}}} אומר עד שלש שעות'''. פירוש, עד סוף שלוש שעות. שכן בני מלכים עומדים בשתי שעות ביום^{{{הערה|נראה לענ"ד בכוונת רבינו דהיו עומדים בסוף שתי שעות בתחילת שעה שלישית כפי שכתב רש"י, דאי לאו הכי נמצא דשעה שלישית איננה זמן קימה והיאך יקראו בני מלכים בה. וכן משמע מלשונו דר' יהושע שאמר "שכן דרך בני מלכים '''לעמוד בשלש שעות'''" דסוף עמידתם היא לכל הפחות בתחילת שעה שלישית, דאי לאו הכי לא היה שייך לומר "לעמוד בשלש שעות" אלא "בשתי שעות". וכאן שכתב רבינו דעומדים "בשתי השעות", נראה דכוונתו שעומדים אחר שתי שעות שלימות, לאפוקי שעה שלישית שאינה אלא תחילתה. וכן רבינו בעצמו לקמן בדף ז' ע"א בד"ה "בתלת שעי קמייתא" הביא את דברי רבינו שמעיה וכתב בשמו שהמלכים קמים בשעה שלישית. ואם אינו סובר כשיטתו היה צריך שלא להזכיר דבריו או לחלוק עליו, ומכך שלא עשה זאת משמע דהכי סבירא ליה לרבינו גם כן.}}} כדאמרינן הכא, ויקראוה בשעה שלישית. '''אלא לדברי תורה וכ"ש מילי דעלמא'''. ואם תאמר, והא אמרינן לקמן בפרק מי שמתו <small>{[[ברכות_יח_א|יח'''.''']]}</small> דדברי תורה אסורים ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב "'''יותר למת'''" או "'''למת'''" (תלוי בכת"י) בשיבוש.}}}[לפני ה]מת משום לועג לרש <small>{[[משלי_יז_ה|משלי י"ז, ה']]}</small>, והא לא שייך במילי דעלמא. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר^{{{שוליים|'''(31ב)'''}}} התם. והכא חוץ לארבע אמות שמותר אז בדברי תורה כדמשמע התם <small>{[[ברכות_יח_א|שם]]}</small>, וכדאמרינן בירושלמי דמי שמתו <small>{[[ירושלמי_ברכות_ג|פ"ג, ה"א]]}</small>, ושם יש יותר גנאי במילי דעלמא.^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ו)]]}} '''כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת'''. דהא ארבע רוחות מנשבות בכל יום. רוח מזרחית בשש שעות ראשונות של יום, ורוח מערבית בשש שעות אחרונות, ורוח דרומית בתחילת הלילה, ורוח צפונית [בחצות הלילה. ואע"ג דאמרינן בפרק לא יחפור <small>{[[בבא_בתרא_כה_א|בבא בתרא כה'''.''']]}</small> ורוח צפונית]^{{{הערה|בברכה משולשת הגיהו '''בלשון תוס' הרא"ש''' (שדבריו דומים לדברי רבינו) אחרת, אך הגהה זו לא נראתה בעיני כלל. ולכך הגהתי ע"פ מה שנראה לענ"ד שהוא כפי לשון רש"י, ובהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר כל זה.}}} מנשבת עם כולם, [מ"מ]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר.}}} כשהייתה לבד[ה]^{{{הערה|כך נראה להגיה לשונית, שהלא רוח נקבה היא. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''לבד'''" בלשון זכר.}}} בחצי הלילה הייתה בחזקה ובגבורתה ועורר הכינור. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה בהתאם למבנה לשון המשפט.}}}[ו]משמע נמי שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ז)]]}}, וכן לא [משתנה]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים חסר.}}} לעולם סדר השעות^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ח)]]}}. וכן משמע לפי סדר חנ"כל ש"צם <small>{[[שבת_קכט_ב|שבת קכט''':''']]}</small>, דקיל"ן שלעולם יש י"ב שעות ביום וי"ב שעות בלילה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(ט)]]}}. ור' יהושע נמי שהזכיר לעיל <small>{[[ברכות_ט_ב|ט''':''']]}</small> שלש שעות , וכן לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']]}</small> דמזכ[י]ר^{{{הערה|כצ"ל לענ"ד. אך בכל כתה"י כתוב "דמזכר" בשיבוש.}}} זמן ארבע שעות, אם היו משתנות לפי גודל הלילות והימים, היה לו להזכיר שליש היום או רביע היום^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(י)]]}}. '''ואין הבור מתמלא מחולייתו'''. פירש רש"י, דעוקר חוליא^{{{שוליים|'''(32ב)'''}}} מבור כרוי(ה)^{{{הערה|הגהתי ללשון זכר, כיון שהענין חוזר על בור ו-"בור" זכר הוא. ועיין בהערה הבא לחיזוק דברי.}}} וחוזר ומשליכה^{{{הערה|כאן הוא לשון נקבה כיון שחוזר על החוליא שהיא נקבה, ומיד כותב '''"לתוכו"''' בלשון זכר מכיון שחוזר בזה על הבור שהוא זכר. והרי זה סייעתא למה שכתבתי בהערה קודמת.}}} לתוכו, אין^{{{שוליים|'''(33ב)'''}}} מתמלא ממנה. וקשה לרבינו תם דהא אין המשל דומה לענין, שהן נוטלים ממון מאלו ונותנים לאלו. ואם היו נוטלים ממון מן העניים וחוזרים ונותנים להם, אז היה דומה למשל^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יא)]]}}. על כן פירש רבינו תם, אין הבור מתמלא מחולייתו פירוש ממקום כרייתו^{{{שוליים|'''(34ב)'''}}}, שלא יתמלא הבור מים מן המים הנובעים בו. והכי נמי אמרינן במדרש שמואל <small>{פרק כ"ז, ג'}</small>, אין הבור מתמלא מים מחולייתו אלא [א"כ]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} ממשיכים לו אמת המים ממקום אחר, כן לא יוכלו לפרנס ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד בהתאם למבנה לשון המשפט, ואע"פ שאינו מוכרח. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ה]עניים אם לא יפשטו ידיהם בגדוד. והא דאמרינן לקמן בפרק הרואה <small>{[[ברכות_נט_א|נט'''.''']]}</small> נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, ובתר הכי קאמר נטל שני כוכבים מעש והחזירם לכימה. ופריך, ונמלייה מדידיה^{{{שוליים|'''(35ב)'''}}}, ומשני אין הבור מתמלא מחולייתו. והשתא לפירוש רש"י אתי שפיר טפי^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יב)]]}}, שסובר ששני כוכבים של כימה לא אבדו, ולכך מקשה שיחזירם לה כמו ש[היו]^{{{הערה|המגיה. אך אפשר גם להגיה "כמו '''שהיה'''". ובכתה"י השונים כתוב כאן "כמו '''שהוא'''".}}} בתחילה. ומשני, אין הבור מתמלא מחולייתו כמו בתחילה. אבל לפירוש רבינו תם צריך לפרש, שאבדו אותם שני כוכבים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_2|(יג)]]}}. ופריך, ונמלייה מדידיה^{{{שוליים|'''(36ב)'''}}}, כלומר ירדד כמכה בקורנס וירחיב הכוכבים למלאת הנקב. [ומשני]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''ומתרץ'''" בלשון עברי. אך הנראה לענ"ד כמו שהגהתי, שהרי כך היא לשונו לעיל לגבי פירוש שיטת רש"י. ועוד שבלשון הקושיא בפירוש שיטת ר"ת, השתמש רבינו בלשון ארמי "'''ופריך'''", וא"כ מסתבר דגם בתשובה ישתמש בלשון ארמי.}}}, אין הבור מתמלא מחולייתו אם לא [יביא ממקום]^{{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "אם לא '''יבא במקום'''" בשיבוש.}}} אחר, [ומנהגא]^{{{הערה|בגרסת כתה"יהשונים הגרסא היא "'''ומלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא'''" ולא זכיתי להבין עינינו, דמה עניין מלכות שמים לענייננו?. אי לכך הגהתי על פי לשון ספר הישר לר"ת סימן שמ (בדפוס ראשון דשנת תקע"א). ובזה מובן, דבא להשוות מנהג כוכבי הרקיע למנהג הארץ. וכנראה שהמעתיק נמשך בלשונו אחר הלשון שהזכיר בדיבור המתחיל "ראש האשמורת התיכונה".}}} דרקיעא כעין [מנהגא]^{{{הערה|עיין הערה קודמת.}}} דארעא. ויש ספרים דגרסי^{{{שוליים|'''(37ב)'''}}} התם וליהדרינן לה, משמע שלא אבדו. ולא תיקשי דהיכא אשכחנא בור גבי מים נובעים, [דלא מקרי בור]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, אך בכתה"י השונים חסר.}}} אלא גבי מכונסים. דטובא אשכחנא, כמו בור הגולה דמדות <small>{[[משנה_מדות_ה_ד|פ"ה, מ"ד]]}</small>, ובור של עולי בבל <small>{[[נדרים_מח_א|נדרים מח'''.''']]}</small>. וריב"א פירש אין הבור מתמלא מחולייתו, כמו חוליית הבור והסלע <small>{[[משנה_שבת_יא_ב|שבת פי"א, מ"ב]]}</small>. כלומר, אין רגילים לעשות שפה [גבוהה לבור]^{{{הערה|כצ"ל בהתאם ללשון תוס' הרא"ש, איך בכתה"י השונים כתוב "'''לבור גבוה'''" ולשון מגומגמת היא.}}}, שאם תשליך החוליא^{{{שוליים|'''(38ב)'''}}} לתוך עומקו ש[י]תמלא^{{{הערה|בכתה"י כתוב "'''שתתמלא'''". אך כיוון שבור לשון זכר הוא ותתמלא לשון נקבה, אינו מתיישב נכון. לכך הגהתיו ללשון זכר.}}} ממנה. ורבי פירש, שאם תחפור חוליא^{{{שוליים|'''(39ב)'''}}} בבור זה ותניחנה מצד זה אינו מתמלא, כי מה שנתן בצד זה חסר בצד זה. כך מה שנפרנס העניים חסר מן העשירים. מפי רבי. '''ונמלכים בסנהדרין'''. כדתנן <small>{[[משנה_סנהדרין_א_ה|סנהדרין פ"א, מ"ה]]}</small> אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. וגם הם היו בעלי עצה וגבורה. '''וכן הוא אומר ועצת אחיתופל וכו''''. מפרש בירושלמי <small>{[[ירושלמי_סנהדרין_י#הלכה_ב_גמרא|סנהדרין פ"י, ה"ב]]}</small> שהיו שואלים אח"כ באורים ותומים ומוצאים כדבריו, שנאמר כאשר ישאל איש בדבר האלוקים. ---- ===ביאורים=== '''א.''' ואע"פ שקרות הגבר בסמוך לו '''הוא''' הזמן השלישי שתורמין בו המזבח, והוא אין זמנו בתחילת המשמרה השלישית דהיא עלות השחר אלא זמן מועט קודם לכן. מ"מ כיון דקרות הגבר אין זמנו מוגדר, נקבע כאן זמן עלות השחר לזמן שכנגדו כיון שהוא מוגדר וסמוך לו. כך נראה לענ"ד. ------------------------------------------------------------------------------- '''ב.''' לקמן במשנה בדף כח: שנינו דרבי יהושע סובר שמתפלל אדם בכל יום הביננו (מעין שמונה עשרה), ועל שיטה זו קילל אביי בגמ' שלא להתפלל אותה. והנראה שהזכיר רבינו שיטה זו דר' יהושע עם קללת אביי דווקא בתור המקור לקושיתו, כיון שרוצה רבינו לומר בזה דלדעתו למ"ד '''שאין''' אדם מתפלל הביננו בכל יום אין רלוונטיות לשאלתנו, כיון דאין לו תפילת הביננו כלל. וכן לר' עקיבא שפוסק שיכול לאומרה גם בבית הכנסת אם אין שמונה עשרה שגורה בפיו, א"כ הוא הדין דיוכל לאומרה בדרך אם דעתו טרודה. ואפי' למ"ד שמתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בכל יום, '''בלא קיללת אביי''' מותר הוא להתפלל הביננו בבית הכנסת אף אם בקיא בשמונה עשרה ברכות וכל שכן בדרך. ויוצא א"כ דלכל השיטות הנ"ל אין מקום להקשות כלום. ורק לאביי שקילל והגביל את היתר השימוש בתפלת הביננו למ"ד שמתיר להתפלל הביננו בכל יום, יש מקום למצוא הגבלה של היתר בדרך. דאף לאביי שאין דעתו נוחה בתפילה זו, לא מסתבר שיקלל את מי שאנוס ומוכרח להשתמש בה כגון בדרך, אלא שאין ראיה מדברי הגמ' לחלק לשיטתו בין דרך לעלמא לפי גרסתנו בגמ'. ולכך הוקשה זאת לרבינו. ------------------------------------------------------------------------------- '''ג.''' בגרסא כת"י אוקספורד הגרסא היא "דכ"ע" (דכולי עלמא) בלא ל', ואומר המגיה שהכוונה בזה שכולם אפי' מי שאינו נמצא במקום גדודי חיה ולסטים, יכולים לומר הביננו בדרך. ומביא ראיה שכך פירוש העניין מלשון חידושי הרא"ה (דפוס תשס"ז} בדף טו (מדפי הספר) שהזכיר עניין זה שדנו בו תוס', ומסיק "'''ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחילה הביננו'''". אך שאר כת"י של רבינו גורסים "ד'''<big>ל</big>'''כולי עלמא". ואולי אפשר ליישב בדוחק לגרסתם, דהכוונה דבין למאן דאמר '''שאין''' מתפלל אדם הביננו בכל יום, ובין לאביי דלייט עלה, לכולם מותר לומר הביננו בדרך. אך היותר נראה כהבנת הרא"ה. ומכל מקום נראה דאף לגרסא הגורסת "'''דכולי עלמא'''", בכלל כוונת הדברים היא שלכל השיטות (דהיינו דאף למאן דאמר ש<big>'''אין'''</big> אדם מתפלל הביננו בכל יום) מותר להתפלל בדרך הביננו (ולאפוקי מההבנה הקודמת שלמ"ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום, אין תפילת הביננו כלל ואפי' בדרך). ומ"מ כוונת ר"י (רבו של רבינו) לומר בתירוצו, דלא כמו שהבנו עד עכשיו דכל דיוני החכמים היו על השימוש בהביננו בין בעיר ובין בדרך. אלא כל דיוני התנאים והאמוראים על הביננו מתחילים אך ורק כשהאדם בעיר, אבל בדרך לא דנו בזה דודאי מותר לכולי עלמא. ------------------------------------------------------------------------------- '''ד.''' דהיינו '''שאף''' בלא תירוצו של ר"י אין ראיה שהביננו נתקנה בדרך, כיון שהיה אפשר לומר שדברי הגמ' האלו נאמרו רק בכדי לפרש חילוק דיניה של הביננו מתפילה קצרה שכל אמירתה היא רק בדרך במקום לסטים, ולעיקר הדין '''בלא קיללת אביי'''. וזה בין למ"ד מתפלל אדם הביננו בכל יום ובין לדעת ר' עקיבא שם שסובר שנתקנה עבור מי שאינו בקיא (שלשיטתם אפשר לאומרה אפי' בבית הכנסת, ואין חילוק מיוחד לדרך). אבל אחר קללת אביי היינו סוברים (בלא תירוץ ר"י) שאין להתפלל הביננו כלל ואפי' בדרך. ומ"מ אפי' אחר תירוץ ר"י אין שום הכרח מגמ' זו שעיקר תקנת הביננו היא בדרך, כיון שהשימוש בה בדרך הוא רק מסתעף להיתר להשתמש בה במקום אחר, דהיינו או להיתר להשתמש בה במקום שמונה עשרה אם רוצה או להיתר למי שאינו בקיא בשמונה עשרה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אך לא במיוחד לדרך. ואפי' למ"ד אין אדם מתפלל הביננו בכל יום (אחר תירוצו של ר"י), כל ההיתר להשתמש בה בדרך הוא מפני שהוא סבור שנתקנה למקרים של אונס, ובדרך נחשב לאונס מפני שמפסיקים בו עוברי דרכים, אך לא נתקנה במיוחד עבור הדרך כמו שנתקנה התפילה קצרה (דברי). אך תוס' הרא"ש והרשב"א אכן הוכיחו מכאן דהביננו נתקנה בדרך (המגיה) ---- '''ה.''' "והמגיה" הקשה א"כ איך יתיישב לפי"ז פירוש המילה "במקומן". ונלענ"ד ליישב, דלפירוש זה "במקומן" הכוונה במקומות שרגילים להיות מצויים בהם, והיינו סתם חורבות דהם מקום המוחזק ורגיל במזיקין. והגמ' שהעמידה הברייתא שאסרה בחשד אף בלא חשש מפולת ומזיקין (בחדתי ובתרי ופריצי), מדברת דווקא במקום שידוע לנו שאין מזיקין מצויין שם, אלא שחוששים שמא יזדמן לשם מזיק מפני שהוא מקום עזוב, ולכך לא יכנס אפ' בהכי כשהוא יחידי. ------------------------------------------------------------------------------- '''ו.''' דהיינו שבתוך ארבע אמות דהוא אסור משום לועג לרש בדברי תורה, הרי יש איסור חמור יותר בעיסוק בדברי תורה דהוא גם משום לועג לרש וגם משום כבוד המת, מהאיסור לעסוק בדברים בטלים דאינו אלא משום כבוד המת שנראה כאילו נתייאש מליטפל בו. אך מחוץ לארבע אמות דאינו אלא משום כבוד המת, העיסוק בדברים בטלים יש בו יותר גנאי מעיסוק בדברי תורה כיון דחשובים הם. ------------------------------------------------------------------------------- '''ז.''' רצונו ז"ל להוכיח מכאן שחישוב השעות הוא לעולם לפי שעות זמניות, דהיינו שלעולם מחלקים את היום ל-12 שעות ואת הלילה ל-12 שעות בין בימים והלילות הארוכים ובין בימים והלילות הקצרים. ובא לאפוקי שאין מחלקים את ה24 שעות ל24 חלקים שווים כך שכל חלק יחשב לשעה, שהם הנקראים שעות שוות או שעות בינוניות. ומה שכתב רבינו "שאין מתחלקים לפי גודל הלילות והימים", הכוונה היא אין שאין אומרים שבימים ארוכים לדוג' מתחלקים השעות באופן שיש 18 שעות ביום ובלילה 6 שעות, שבזה נמצא שמתחלקים השעות לפי גודל הימים והלילות. אלא לעולם שתים עשר שעות לזה ושתים עשר שעות לזה. ------------------------------------------------------------------------------- '''ח.''' נראה לענ"ד כוונתו בזה, שמכאן משמע שאין משתנים זמני נשיבת הרוחות כשמשתנים אורך וקוצר היום והלילה. '''וכן נראה מהזוהר הקדוש''' בפרשת בראשית שאומרים חז"ל על ענין זה וז"ל: ותאנא, אמר ר' יצחק ארבע רוחות מנשבות בכל יום, מארבע רוחות העולם. רוח מזרח מנשבת מהבוקר ועד חצי היום וכו' רוח מערב מנשבת מחצי היום עד הלילה וכו' רוח דרום מנשבת מרישא דליליא עד פלגות ליליא וכו' רוח צפון מנשבת מחצי הלילה עד הבוקר (עכ"ל הזוהר הקדוש). ומשמע מזמני נשיבת הרוחות, שחישוב זמני השעות בזמני נשיבת הרוחות הוא ליום בפני עצמו וללילה בפני עצמו. ולכך, אין משתנה לעולם זמני נשיבתם של הרוחות, אלא כל רוח נושבת בשעה שלה בין בימים הארוכים ובין בימים הקצרים. ------------------------------------------------------------------------------- '''ט.''' שצ"ם חנכ"ל הם ראשי תיבות לשמות כוכבי המזלות המשמשים במהלך היום שהם: שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה. וסדר שצ"ם חנכ"ל שהוזכר הינו לפי סדר תחילת שימושם בשעה שנתלו בשמים בתחילת ליל רביעי. ששעה ראשונה של ליל רביעי שימש שבתאי, ובשעה שאחרי צדק, ובשעה שלישית מאדים וכו', ואחר שבע שעות, חוזר שבתאי ומשמש שוב ואחריו צדק וחוזר חלילה. ולפי סדר זה, כל תחילת לילה מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר משבעת המזלות, שבתחילת ליל ראשון שהוא מוצ"ש משמש מזל כוכב, ובליל יום שני משמש מזל צדק וכו' לפי סדר סימני המזלות כצנ"ש חל"ם. וכן בכל תחילת יום מימי השבוע מתחיל לשמש בו מזל אחר, שבתחילת יום ראשון משמש מזל חמה, ובתחילת יום שני משמש מזל לבנה וכו' לפי סדר סימני המזלות חל"ם כצנ"ש. ונמצא א"כ, שחישוב השעות נעשה ליום בפני עצמו ולילה בפני עצמו, שאם תאמר שהמדובר הוא לפי שעות שוות, נמצא א"כ שאין המזלות מתחילות לשמש בתחילת ימי השבוע לפי הסדר הנ"ל כפי שאמרנו, אלא רק בזמנים שהיום והלילה שווים. שהלא אין שתים עשר שעות הלילה בשעות שוות, מסתיימות בתחילת היום ממש ברוב ימי השנה. ------------------------------------------------------------------------------- '''י.''' רצונו לומר, שאם המדובר הוא בשעות שוות, נמצא שיש יותר משתים עשר שעות ביום או פחות מכך ברוב ימי השנה, וא"כ לבוא ולומר שלש שעות או ארבע שעות אינו מדד נכון לשליש היום או לרביע היום, שאפשר שהם יותר מכך או פחות מכך. ולכך אם ובאמת כוונתם היית לשעות שוות, היה להם לנקוט בלשון שליש היום ורביע היום שהם גדר הזמן הנכון. ולפיכך מסיק רבינו שבהכרח חז"ל חישבו את הזמנים לפי שעות זמניות, שלעולם שתים עשרה שעות ליום ושתים עשרה שעות ללילה. ולכן שלש שעות וארבע שעות הם גדר זמן נכון לשליש היום ורביע היום. ------------------------------------------------------------------------------- '''יא.''' מה שנראה בעיני ישוב לדעת רש"י בזה הוא, שדפנות הבור החפור הוא במשל העניים, וחסרון העפר שבבור החפור, הוא במשל חסרון ממונם. ודפנות קרקעית הבור שמלא עפר הוא במשל העשירים, והעפר שבקרקעית הוא במשל ממון העשירים. וכשאתה נוטל מן העפר שבתחתית הבור ומחזיר העפר חזרה, אינו מתמלא חיסרון הבור בכך. ושפיר הוי דומה לנמשל. דהבור הוא במשל כלל ישראל, ונטילת העפר מתחתית הבור ונתינתו בחזרה, הוא במשל נטילת הממון מן העשירים ונתינתו לעניים להשלים חסרונם. ואח"כ ראיתי דכן אמר הגר"א מוילנא זצ"ל באמרי נועם, דהבור הוא במשל כלל ישראל וז"ל: '''לפי פרש"י שלפנינו שכתוב העוקר חוליא מבור כרוי וכו' אתי שפיר. דהם אמרו לו עמך ישראל וכו', פי' כלל ישראל בין עשירים בין עניים. ונמצא דהם דומים בכלל כבור כרוי(ה) שאינו מלא מהם וכו''''. וכן בספר קדושה וברכה לבעל סמיכת חכמים כתב על קושית ר"ת, וז"ל: '''לכאורה אין מקום לקושייתם, כי רש"י סובר שכל ישראל הם כאיש אחד כדאשכחן בכמה דוכתי''' וכו' '''ושפיר הוא דומה לנמשל ממש. וק"ל.''' והנראה שכוונתם של הגר"א והקדושה וברכה בזה הוא כפי שאמרנו, שתוכן הבור מכוון על כלל ישראל, אלא שהחסרון שבבור על חסרון ממון העניים והעפר שבתחתית הבור על ממון העשירים כנ"ל. ------------------------------------------------------------------------------- '''יב.''' אך ראה תוס' המקביל בסנהדרין טז'''.''' שהקשו על רש"י מגמ' זו של כימה. אך יש מקום לתרץ בפשטות, דאף פה אין זה ראיה גמורה לרש"י, אלא כוונת רבינו שגמ' זו יותר מתיישבת עם דברי רש"י מאשר עם דבריו של ר"ת. שאין בהבנת ר"ת שום דמיון להבנת הדברים ששם, והוצרך רבינו להסביר הבנה אחרת בדברים שבגמ' שם, על מנת שיתאפשר לדמות הדברים להבנתו של ר"ת. ------------------------------------------------------------------------------- '''יג.''' אך ראה בספר הישר לרבינו תם סימן תיט (במהדורת דבליצקי) שסובר לכאורה שלא אבדו, וז"ל: '''וההיא דהרואה פריך, ונימליה מדידיה. ה"פ, ירחיב ויאריך ב' כוכבי כימה וימלא וכו'''' וא"כ בפירוש כתב דצריך להאריך ולהרחיב השני כוכבים שנטל ולא את הכוכבים שנותרו, וא"כ לא אבדו. אך אפשר שהמילה '''ב'''' טעות סופר היא, וא"כ אתיא שפיר עם דברי רבינו. ואכן בספר הישר בדפוס ראשון דשנת תקע"א כתוב: '''ה"פ יאריך וירחיב כוכב[י]''' (כצ"ל) '''כימה''' בלא האות '''ב''''. והמגיה טוען ביחס לגרסה שגורסת ב', שאפשר שהגרסא היית "יאריך וירחיב <big>'''ב'''</big>כוכבי כימה" והופרדה ה-ב' בטעות. ומ"מ כך או כך אותם שתי כוכבים אינם מוזכרים בפירוש בדברי ר"ת. ולגבי מה שכתב רבינו בלשון המורה על כך שכביכול הוא זה שחידשו בדעת ר"ת. צריך לפרש דכוונתו לומר, דפירוש דברי ר"ת כשאמר "יאריך וירחיב כוכבי כימה", הכוונה לכוכבים שנותרו ולא על אותם ב' כוכבים שנטל, דהם אבדו. דהיינו שבא לפרש דברי ר"ת שכתב בספר הישר ולא לחדשם מאפס. ---- <references /> == דף ד' == ===[[ברכות_ד_א|דף ד'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=7&fs=0 ראה כאן]''' '''הכי גריס רבינו תם'''. יהוידע בן בניהו זה סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי. כרתי, שכורתים דבריהם, [פירוש, שחותכים ודנים דין אמת]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש וכעין זה בתוס' שבדף, וכן ניכר מהלשון. ובכתה"י השונים משפט זה כתוב בהמשך בשיבוש.}}}. פלתי, שמופלאים בדבריהם (פירוש, שחותכים ודנים דין אמת, מופלאים)^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}}, כמו מופלא שבבית דין. ואביתר אלו אורים ותומים, שכן מצינו שהיה שואל דוד בו באורים ותומים. ורש"י הפך הגרסא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(א)]]}}, ודחק לפרש דכרתי ופלתי הם אורים ותומים, ובניהו היה קודם להם. וגרסת ספרים ישנים ניחא טפי. '''תנא, לא מפיבושת שמו אלא איש בושת''' ['''שמו''']^{{{הערה|חסר בכתה"י השונים, והשלמתיו כפי הנראה נכון לעין הקורא. וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}}. כך גרסת הספרים^{{{שוליים|'''(40ב)'''}}} שלנו. ורבינו תם גריס לא מפיבושת שמו אלא [אש]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''איש''' בעל", אך בדברי הימים כתוב '''אשבעל''' בלא יו"ד. ואכן בתוס' הרא"ש כתב '''"אש בעל"''' כפי הכתוב בדברי הימים, ולכך הגהתי גם כאן.}}} בעל שמו, והוא מפיבושת בן שאול בן רצפה בת איה, והוא ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ מבנה הלשון.}}}[ה]נזכר בדברי הימים <small>{א'. [[דברי_הימים_א_ח_לג|ח', ל"ג]]. וכן [[דברי_הימים_א_ט_לט|ט', ל"ט]]}</small>. ואיש בושת לא נזכר עם בני שאול לא בשמואל <small>{[[שמואל_א_יד_מט|א. י"ד, מ"ט]]}</small> ולא בדברי הימים <small>{שם}</small> .^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''אלא''' מפיבושת", אך הלשון קשה שהלא כבר אמר זאת קודם לכן. ולכך הגהתיו בהתאם לענ"ד, ורצונו להוסיף פה הטעם מדוע נימנה בדברי הימים עם הגיבורים מבני שאול אע"פ שלא היה מהם.}}}[ו]מפיבושת מתוך חכמתו זכה ונמנה עם בני שאול בדברי הימים, [ודוד]^{{{הערה|בכתה"י השונים יש רווח מקום חלק לפני מילה זו, וכך הגהתי לענ"ד.}}} בעל כרחו העבירו לפני הארון כמו שהעביר מפיבושת בן יהונתן אלא שביקש שלא יקלטנו הארון^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_3|(ב)]]}} <small>{[[יבמות_עט_א|יבמות עט'''.''']]}</small>. ושמא [אף]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}} על רבו ביקש רחמים ולא נענה ^{{{הערה|בכתה"י השונים יש כאן רווח מקום חלק לפני מילה זו. "והמגיה והגהות סיני" הגיהו כאן באופנים מסוימים אך לא נראו בעיני, ולכך הגהתיו בהתאם לענ"ד.}}}[כיון ש]לא נמצא יותר (או)^{{{הערה|כך כתוב בכתה"י השונים בשיבוש והקפתיו, אך "המגיה" טען שצריך להגיה זאת בתור "אז".}}} מבני שאול להשלים השבעה. ועל מפיבושת בן יהונתן ביקש רחמים מפני הברית. והרב רבינו שמעיה גריס, אלא מריבעל שמו שנקרא [כך]^{{{הערה|המגיה, אך בכתה"י השונים אינו.}}} בדברי הימים <small>{שם}</small> [משום]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה לשון המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}} שהיה מריב עם דוד בעליו בהלכה. ואגב ריהטיה לא עיין בה, דהא דריש ליה בשבת <small>{[[שבת_נו_ב|נו''':''']]}</small> בעניין אחר, למה נקרא שמו מריבעל ^{{{שוליים|'''(41ב)'''}}} שהיה מריב עם בעליו, שאמר לו אין לי תרעומת אלא על מי שהביאך בשלום, ואותו היה, מפיבושת בן יהונתן בן שאול. ואין לגרוס לא מפיבושת שמו אלא מריבעל שמו, ולמה נקרא שמו מפיבושת [וכו']^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן "כלל".}}}, דאדרבה עיקר [שמו]^{{{הערה|ניכר כאן שחסרה מילה זו לענ"ד. ובכתה"י השונים חסר.}}} של בן יהונתן מפיבושת [הוא]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "שמו" אך אינו נכון לפי לשון המשפט. וזאת כיון שהלא בהכרח היה כתוב לפני כן במשפט זה: "שעיקר '''<big>שמו</big>''' של בן יהונתן וכו'" וכפי שהגהתי, ולכך אי אפשר לומר שעוד הפעם אמר בסוף "מפיבושת '''שמו'''" שאינו נכון לשונית ומיותר הוא, לכך הגהתיו בהתאם ללשון המשפט. ואפשר שהמילה "שמו" שאמורה להיות בתחילת המשפט כפי שהגהתי, השתרבבה בטעות לסוף המשפט והחליפה את המילה "הוא".}}}. '''('''אבל בהא הוה ניחא שבקש עליו [רחמים]^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד, אך בכתה"י השונים אינו.}}}, שהיה רבו^{{{הערה|לא זכיתי להבין מה רצה לומר פה. דאם נאמר שחוזר משפט זה על מפיבושת בן יהונתן א"כ מאי ניחא, הא מפני הברית התפלל ולא מפני שהיה הוא רבו של דוד. ואם נאמר שחוזר על מפיבושת בן שאול דהוא אשבעל, א"כ איפכא הוה ליה למימר "דהשתא ניחא '''שלא''' התפלל עליו, כיון '''שלא''' היה רבו". ואולי דברים אלו הם מדברי מגיה שנשתרבבו לתוך דברי רבינו, וכן המשך הדברים עד סוף הדיבור. וראיה לכך, שכתב מיד דקשיא ליה על גרסת רבינו שמעיה מדוע לא הזכיר דרשה דכאן שם ודרשה דשם כאן. ולכאורה קשה על קושיתו, דהלא רבינו כבר דחה גרסת רבינו שמעיה משני טעמים, וכיון דכבר העמיד רבינו את דעתו ביחס אליהם היאך יחזור מדבריו בלא שום יישוב וטענה. ואף הלשון ניכרת קצת, שנכתבה בלשון חפוזה כדרך הגהות קצרות.}}}. אבל קשה, דבשבת לא ראיתי כלל דרשה זו אם היינו גורסים כן, ולא הכא דרשא דהתם. ש"מ תרתי נינהו.''')'''^{{{הערה|ראה הערה קודמת.}}} '''חכמים כמאן סבירא להו'''. בעל כרחין^{{{שוליים|'''(42ב)'''}}} אינו כל כך זמן שכיבה אלא [אי]^{{{הערה|"הגהות סיני", אך בכתה"י השונים אינו.}}} כר' אליעזר אי [כרבן גמליאל]^{{{הערה|"הגהות סיני", אך בכתה"י השונים כתוב "'''כרבנן'''" בשיבוש.}}} ---- ===ביאורים=== א. נראה בעיני שרבינו מתייחס רק לשינויי גרסת הגמ' בסדר הדברים, ולא לשינוי גרסת הפסוק "ואחרי אחיתופל". שאע"פ שמצינו שבעלי התוס' המאוחרים דנו בכך שרש"י גרס את לשון הפסוק כך: "ואחרי אחיתופל '''בניהו בן יהוידע'''" בזמן שלפנינו כתוב בפסוק "יהוידע בן בניהו", מ"מ רבינו תם בספר הישר לא הזכיר עניין שינוי הפסוק, אלא רק כתב על פירוש רש"י "ולשון הקונטרס אין נוח". ואם נאמר שראה גרסת רש"י שלפנינו, א"כ היה צריך להזכיר עניין שינוי לשון הפסוק ולומר שאין זה נכון ולא רק שאינו נוח. אלא בהכרח צ"ל שחוזרים דברי ר"ת רק על סדר הדברים בגרסת הגמ' בדעת רש"י, שסדר זה לדבריו אינו נוח. וכן רבינו כאן לא הזכיר עניין שינוי גרסת הפסוק, אלא רק שהיפך רש"י הגרסא, ושגרסת הספרים הישנים נוחה יותר מגרסתו וכדברי רבינו תם. ואכן בחידושי הר"ן לסנהדרין {טז.} מבאר הר"ן את גרסת הגמ' לשיטת רש"י, ושם הוא גורס בשיטת רש"י ואחרי אחיתופל '''יהוידע בן בניהו'''" כפי שמופיע לפנינו בפסוק וכפי שגרס רבינו תם, ואח"כ חתם "זוהי שיטת רש"י הנכונה והמוסכמת". וא"כ יש להסיק מכך שבגרסת רש"י שלפנינו נפלה טעות סופר במהלך השנים בתקופת הראשונים, ובעלי התוס' המאוחרים כבר ראו את הגרסא המשובשת בדבריו של רש"י מה שלא ראו רבינו תם ורבינו (והר"ן או שראה הגרסא הראשונה או שכפי הנראה הגיה גרסת הפסוק לרש"י בהתאם למה שבאמת היא גרסת רש"י לדעתו). ולכך בעלי התוס' האחרונים דנו על גרסת הפסוק בגמ' לדעת רש"י, מה שלא דנו על כך בעלי התוס' הראשונים. ומ"מ כבר בתקופת הגאונים ראו את גרסת הפסוק המשובשת שכבר היית קיימת בחלק מגרסאות הגמ' שלפניהם, והסיקו כפי שהסיקו בעלי התוס' האחרונים {ראה אוצר הגאונים ברכות, חלק "אוצר התשובות" דף 6}. ---- ב. יוצא לפי דעת ר"ת שיש כאן שלושה אנשים. מפיבושת שהוא אשבעל רבו של דוד ובנו של שאול שהוזכר בדברי הימים מפני חכמתו. איש בושת שהוא בן נוסף של שאול שלא הוזכר בדברי הימים. ומפיבושת בן יהונתן בן שאול שהוזכר אף בשם מריבעל, שהוא שהעביר דוד לפני הארון והתפלל עליו שלא יקלטנו. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=8&fs=0 ראה כאן]''' '''וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו וכו''''. מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן ק"ש של לילה שאין לאדם לאכול בתחילה סעודה של לילה עד שיקרא ק"ש ויתפלל. '''מסייע ליה^{{{שוליים|'''(43ב)'''}}} לר' יוחנן, דאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך וכו''''^{{{הערה|יש בכתה"י שגורסים "זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה וכו'". ואם גורסים כן, אם כן אין מקום לגרוס <big>"</big>וכו'<big>"</big> שהלא בכך כולל הדיבור את כל המאמר ואינו מקצר דבר. "והמגיה" מוסיף ומעיר, דגרסא זו אכן קיימת בכת"י של הגמ' ובראשונים, אך לפנינו כתוב בלא המילים "של ערבית".}}}. תימה לרבי, [ואנן]^{{{הערה|"המגיה", ודומה לזה בלשון הרשב"א. אך בכתה"י השונים כתוב "'''יוחנן'''" בשיבוש.}}} כמאן קיימא לן שאין [אנו]^{{{הערה|בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} סומכים גאולה של ערבית, שהרי אנו מפסיקים בפסוקים ויראו עינינו וקדיש. ושמא סבירא לן כרב^{{{הערה|הגרסא שהיית לפני רבינו שם היא כפי הנראה: "והלכתא כדברי האומר חובה. ורב אמר תפילת ערבית רשות" או בדומה לכך, וכפי שהביא מסורת הש"ס (בהוצאות הגמ' הרגילות). וכעין זה נמצא בכל כתה"י והדפוסים הישנים של הגמ'. אך לפנינו מופיעה מחלוקת זו בשם אביי ורבא.}}} דאמר לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}</small> דרשות ה[י]א^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד, שהלא חוזר על ערבית וערבית נקיבה היא. ובכתה"י השונים כתובה בלשון זכר.}}}. ואע"ג דקיימא לן בכל דוכתא דרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן <small>{[[ביצה_ד_א|ביצה ד'''.''']]}</small>, (או)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. והטעם, מכיון שאם נגרוס "או" נמצא שישנם שני תירוצים בדברי רבינו, ותירוצו הראשון מתעלם לחלוטין מהכלל שהלכה כר' יוחנן לגבי רב וזה אינו מסתבר. ועוד דכך היא גירסת תוס' הרא"ש שרוב דבריו מושתתין על דברי רבינו.}}} שמא סובר ר' יוחנן כרב [ואפילו הכי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר. והסרתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי בהתאם להגהה זו בכדי להתאים הלשון.}}} (ו)מחייב לסמוך^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(א)]]}}, ואם כן גם לנו יש לסמוך. והסומך אחר יראו עינינו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ב)]]}} אין מזיחין אותו. '''ר' יהושע בן לוי אומר תפלות באמצע תיקנום'''. [וקי"ל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוספות הרא"ש. אך בכתה"י השונים כתוב "'''וקאמר'''" בשיבוש.}}} כר' יוחנן ולא כר' יהושע בן לוי, וכן עמא דבר, וכן פוסק בה"ג. והני אמוראי דלקמן^{{{הערה|כוונתו לאותם אמוראים שהתפללו קודם זמן ק"ש, והוקשה מכך שלכאורה לא סמכו גאולה לתפילה. דכיון שצריך לברך ברכות ק"ש ביחד עם ק"ש, איך ברכו הברכות ועוד לא הגיע זמנה. וא"כ נמצא שסוברים הם לכאורה כר' יהושע בן לוי שאינו מצריך סמיכה בלילה, והיו מתפללים ערבית בלא ק"ש וברכותיה, וכשהגיע זמנה ברכו וקראו. ולכך העיר רבינו שלא נטעה לומר כך, כיון שמנהגם לא היה מטעם שסברו שאין צורך לסמוך, אלא סיבת ההקדמה היא '''משום של שבת בערב שבת''''}}} <small>{[[ברכות_כז_א|כז'''.''']]}</small>, משום של שבת בערב שבת ולא משום דסבירא להו כר' יהושע בן לוי. [ולא היו קורין]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. "והמגיה" טען שצריך לגרוס כאן "אי נמי לא היו קורין" שסובר הוא שתירוץ אחר נאמר כאן, אך אין הגהתו מוכרחת. ובכתה"י השונים יש כאן מקום חלק המורה על חסר, ומיד כתוב "מתפללים ק"ש". והגהתי הלשון ל-"'''קורין''' ק"ש", דלשון "מתפללים" גבי ק"ש טעות סופר הוא, דק"ש אינה תפילה.}}} ק"ש בלילה אלא הכל אומרים מבעוד יום, וסמכו על ר' יהודה דחשיב מפלג המנחה ואילך לילה לעניין תפילה <small>{[[ברכות_כו_א|כו'''.''']] / [[ברכות_כו_ב|כו''':''']]}</small> ולעניין ק"ש כמו שפירש רבינו תם בריש פירקין^{{{הערה|מכאן יש להוכיח שלכל הפחות חסר הדיבור הראשון בתחילת פרק א'. וכן ניכר מתוס' הרא"ש שדבריו מושתתין על דברי רבינו על פי רוב, שכתב את הדיבור הראשון בפרק א' שבו מוזכרים דברי ר"ת ובדברי רבינו אינו.}}}. ועוד אומר רבי שלא על חינם היו עושים כן, אלא שהיו טרודין בלילה [בשום מצווה]^{{{הערה|"המגיה", והוא ע"פ פסקי הרא"ש פרק ד' סימן ו'. ובכתה"י השונים כתוב "'''בשם מיניה'''" בשיבוש.}}}. תדע, שהיו אומרים הבדלה בשבת [כדאמר]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "כדפירש". ובהתאם למה שהעמדנו בהערה הבאה שמדובר כאן על אמורא, אין לשון זו נראית. שהרגלם של בעלי התוס' לומר "פירש" כלפי ראשונים כמותם ולא כלפי אמוראים בגמ'. ולכך הגהתי בהתאם.}}} ר"ת^{{{הערה|כך כתוב כאן בכתה"י השונים, ואומר "המגיה" שהכוונה ל-"'''רב תחליפא'''" וכגירסא אחרת בגמ' לקמן דף כז''':''', שהיא: "'''ת"ש דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס'''" (וכך הוא בכת"י פריס ובפסקי הרא"ש שם. וכן מובא בכתה"י פירנצה ואוקספורד בתור "איתמר נמי".). אך בגרסתנו בגמ' שם מופיעה מימרא זו בשם "'''רב יהודה אמר שמואל'''". ומ"מ קשיא לי, מדוע לא אמר רבינו "'''כדאמרינן לקמן'''" בלא להזכיר דאמרו רב תחליפא כפי הרגל לשון בעלי התוס'. ולענ"ד טעות סופר יש כאן ואיני יודע להכריע.}}} [לקמן]^{{{הערה|בכתה"י השונים אינו, והגהתי בהתאם למה שנראה לשונית ע"פ הגרסא הקיימת. אך כפי שאמרתי לענ"ד בהערה הקודמת, הגרסא כן משובשת וצריכה הגהה אחרת.}}} <small>{[[ברכות_כז_ב|כז''':''']]}</small>, ^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]לכתחילה ודאי לא היו עושים כן. '''^{{{הערה|"הגהות סיני" והוא מלשון תוס' הרא"ש. וכן נראה ממבנה לשון השקלא וטריא שכך ראוי לגרוס. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''אילו"}}}[ד]אילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים'''. תימה, דאמרינן ביומא ^{{{שוליים|'''(44ב)'''}}}פרק אמר להם הממונה <small>{[[יומא_לז_א|לז'''.''']]}</small>, וכן אתה מוצא בשלשה מלאכים^{{{הערה|הגרסא אצלנו בגמ' שם שונה מלשון זו, ואפשר שהיא לשון קצרה. ומ"מ אין נפקא מינה כך או כך.}}} שבאו [אצל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכת"י איטליה כתוב "'''אל''' אברהם", ואפשר לקיימו אלא שהעדפתי לשון תוס' הרא"ש. ובשאר כתה"י השונים כתוב "'''מעל'''" בשיבוש.}}} אברהם, מיכאל וגבריאל [ורפאל]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בגרסת הגמ' לפנינו. ובכתה"י השונים חסר. ותדע, דנקט רבינו בדבריו שלשה מלאכים והזכיר רק שתים.}}}, (תימה כן)^{{{הערה|מוכח דמיותר, שהלא כבר אמר בתחילת הדיבור את המילה "תימה", וכן אינו בגרסת תוס' הרא"ש שזהה כמעט אחד לאחד לדברי רבינו.}}} [דהתם קרי ליה מלאך והכא קרי ליה שרף]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דקרי הכא שרף והכא קרי ליה מלאך'''", והגהתי בהתאם לגרסת תוס' הרא"ש שנכונה יותר. דמכיוון שבא להקשות מהא דאמרינן ביומא, א"כ הוי ליה להתחיל דבריו בלשון: <big>"</big>'''דהתם''' קרי ליה '''מלאך''' '''והכא''' וכו'<big>"</big> דכיוון דאיומא קאי ממנו היה לו להתחיל קושייתו. ועוד דכל הדיבור זהה כמעט אחד לאחד עם לשון תוס' הרא"ש, ומסתברא מילתא דאף במשפט זה הגרסא היא כפי שגרס הרא"ש, שכפי שאמרתי היא היותר נכונה ומסתברת.}}}. ומשמע באגדה של פסח ששני ענינים הם, דכתיב^{{{שוליים|'''(45ב)'''}}} <small>{[[שמות_יב_יב|שמות י"ב, י"ב]]}</small> ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך. והכתי כל בכור, אני ולא שרף. ויש לומר דודאי שני ענינים הם, אלא זימנין דקרי ליה הכי וזמנין דקרי ליה הכי^{{{הערה|ובתוס' הרא"ש בסיום דיבור זה כתוב: "'''הכל לפי השליחות'''".}}}. ---- ===ביאורים=== '''א.''' ונראה לומר דכוונת רבינו כאן כשאמר "מחייב לסמוך", היינו שכשרוצה להתפלל ערבית כיון שחייב הוא להקדים ברכות ק"ש לערבית, מתחייב הוא בזה לסומך גאולה לתפילה לכתחילה. וצריך לומר לפי"ז שחיוב הסמיכה דערבית שונה מחיוב הסמיכה דשחרית. דבשחרית הוא "חיוב סמיכה", ואמירת ק"ש וברכותיה קודם התפילה הוא יותר בגדר תוצאה יוצאת לחיוב לסמוך. אבל בערבית דאינו "מחויב סמיכה" אם אינו מתפלל, אם אכן בחר להתפלל ערבית שמתחייב להקדים ק"ש וברכותיה מהטעמים שהוזכרו בגמ', ממילא מחייבינן ליה לסמוך לכתחילה. ונמצא דהתפילה גורמת הקדמת ק"ש וברכותיה, והחיוב לסמוך הוא תוצאה יוצאת מכח חיוב הקדימה בהיפך משחרית. ונראה לי דזה הוי דומיא דגאולת מצרים. דכמו במצרים שיכלו בני ישראל לצאת בלילה אלא שלא יצאו מרצונם, שנמצא דהגאולה היית תלויה ברצונם, שאם היו רוצים היו יוצאים ונגאלים. לכן גם בענייננו התפילה והגאולה תלויה ברצונם, שאם ירצו להתפלל ערבית יחויבו להסמיך הגאולה לתפילה כאילו נגאלו בלילה, ואם לא ירצו להתפלל לא יחויבו להסמיך ופטורים מהתפילה. אך בשחרית דבגזרת הבורא יצאו ונגאלו בפועל שלא מבחירתם, מחויבים אנו לסמוך הגאולה לתפילה תמיד. '''ב.''' והטעם מדוע לא נחשבים יראו עינינו והקדיש הפסק בין הגאולה לתפילה. התוס' שבדף כתבו כאן לגבי יראו עינינו, שכיוון שתקנוה כגאולה אריכתא דמיא (וכן הדין לגבי הקדיש לכאורה). אך יש שכתבו שהוא משום שיראו עינינו נתקנה בתור חלופה לתפילת שמונה כיון שלא היו יכולים לאומרה (י"א מפני סכנת מזיקים, שהיו בהכנ"ס שלהם בשדה מחוץ לעיר והיה סכנה להתאחר. וי"א מפני גזרת שמד, שגזרו שלא יתפללו שמונה עשרה של ערבית), וא"כ שפיר סומך הוא גאולה לתפילה, שיראו עינינו כתפילה נחשבת והרי הוא סומך אליה את ברכת השכיבנו (אבודרהם והגהות מרדכי). ולגבי הקדיש כתב בשו"ת הרא"ש כלל ד' סימן ו', דיראו עינינו וקדיש הכל מעניין גאולה הוא, ולכן אין להפסיק ביניהם לבין התפילה. וכן כתב הראב"ן בסימן ק"מ: וכן יתגדל ויתקדש שהוא מעין הגאולה שנאמר והתגדלתי והתקדשתי וכו', לא הוי הפסק בין גאולה לתפילת ערבית עכ"ל. אך יש מהראשונים שמחמת קושיות אלו היו נמנעים מלאומרה (ואולי גם את הקדיש לא היו אומרים). שכיוון שחלפה שעת הדחק ההיא, חייבים אנו לחזור ולסמוך גאולה לתפילה כדינה. ---- <references /> == דף ה' == ===[[ברכות_ה_א|דף ה'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=9&fs=0 ראה כאן]''' '''ואין רשף אלא מזיקין'''. ולקמן <small>{בסמוך}</small> קאמר אין רשף אלא יסורין, וכולהו מדסמכי למזי רעב ולקטב מרירי. ---- ===[[ברכות_ה_ב|דף ה''':''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=10&fs=0 ראה כאן]''' '''ונגעים לא, והא אמר מר^{{{הערה|כך נמצא בכמה כת"י של הגמ'. אך לפנינו בגמ' כתוב "כדתניא", ובתוס' הרא"ש גרס "והא"ר יוחנן".}}} כל מי''' ['''שיש''']'''^{{{הערה|"הגהות סיני", והוא ע"פ לשון תוס' הרא"ש וכן הוא בגמ' לפנינו. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שלא'''" בשיבוש.}}} וכו''''. ואם תאמר^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(א)]]</small>}, והא אמרינן בערכין פרק [ג']^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב '''ב'''' או '''שני''' בשיבוש.}}} <small>{[[ערכין_טז_ב|ט"ז'''.''']]}</small> ובפרק קמא דשבועות <small>{[[שבועות_ח_א|ח'''.''']]}</small> על שבעה דברים נגעים באים, ואמרינן <small>{שבועות שם</small>^{{{הערה|וכן סוטה לו., כריתות כו.}}}<small>}</small> דחטאת מצורע אינו בא על חטא(ת)^{{{הערה|הוקף ע"פ לשון תוס' הרא"ש וברור, וכן העיר "המגיה". והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שנאמרה קודם לכן בסמוך כפי הנראה.}}} משום דמנגעיה איכפר ליה^{{{הערה|ובתוס' הרא"ש מסיים בכאן בלשון הזו: '''אלמא נגעים באים בעון האדם ואינן יסורין של אהבה'''. ואפשר שזוהי היית גם גרסת רבינו ונשמט.}}}. ^{{{הערה|הוגה ע"פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש (אלא שתירץ רק את התירוץ השני). ובכתה"י השונים חסר.}}}[ו]יש לומר, ש[ע]ל^{{{הערה|כך נראה לענ"ד. ובכתה"י השונים כתוב "'''של כולם'''" וכנראה שנשמטה ה-ע' בטעות.}}} כולם לוקין בעון הדור^{{{שוליים|'''(46ב)'''}}} והני [ייסורי]^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''אסירי'''" בשיבוש. והכוונה שעל כל סוגי הנגעים לוקין הצדיקים בעון הדור והם ייסורי אהבה, שהלא לא על חטאם של הצדיקים הם באים.}}} אהבה^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ב)]]</small>}. אי נמי יש לומר דהכי פריך, ונגעים לא, והלא הם מזבח כפרה [יותר משאר]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים מופיע בהיפוך לשון '''"משאר יותר"''' בשיבוש.}}} ייסורין, [אם כן פעמים הם של אהבה יותר משאר יסורין^{<small>[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_5|(ג)]]</small>}]^{{{הערה|בכתה"י השונים חסר, והוסף ע"פ לשון תוס' הרא"ש שנסמך רבות על לשון רבינו כפי שהזכרנו כבר לעיל. "והמגיה" טוען דשמא נשמט בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''ייסורין, ייסורין'''" שבסוף כל משפט.}}}, וקשיא לר' יוחנן דאמר שאינן של אהבה כלל. אבל ^{{{הערה|בכת"י ניורק יש כאן מקום חלק ואולי יש להוסיף אבל '''ודאי ד'''פעמים וכו', אך אפשר שהיה כתוב אחרת. ומכל מקום אין זה משנה את עצם משמעות העניין.}}}פעמים שעל חטא הם באים. '''אי בעית אימא הא לן והא להו'''. פרש רש"י (הא לן)^{{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}} [בני]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''הא לן א"י'''". אך שיבוש גרסא הוא, שהלא "לן" המוזכר בגמ' על בני בבל מכוון, ועתה הלא דנים אנו על בני א"י. והגהתי ע"פ לשון תוס' הרא"ש הנסמך רבות על דברי רבינו כנ"ל, וכן הוא בתוס' שבדף ועוד. ואם נרצה לקיים מילים אלו נצטרך להגיה <big>"</big>פרש רש"י הא '''להו''', בני ארץ ישראל וכו'<big>"</big>.}}} ארץ ישראל שמשתלחים חוץ לערי חומה. וקשה להר"ר אלחנן דאמרינן בערכין פרק המקדיש שדהו <small>{[[ערכין_כט_א|כט.]]}</small> דאין בתי ערי חומה נוהג[ין]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''נוהג'''", והמעתיק נמשך בשוגג אחר הלשון שאחרי כן בסמוך כפי הנראה.}}} בזמן שאין היובל נוהג ^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון תוס' הרא"ש וראשונים אחרים בקושיית רבינו אלחנן. וטוען דשמא נשמט בטעות מכתה"י השונים מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''נוהג, נוהג'''" הנאמרת בסוף כל משפט כאן.}}}[וא"כ בא"י עצמו יכול לחלק, כאן בזמן שהיובל נוהג וכאן בזמן שאין היובל נוהג]. ^{{{הערה|ברשב"א ור"א אלשבילי הביאו תירוץ זה בשם רבינו אלחנן עצמו, ותמוה א"כ מדוע רבינו וכן תוס' הרא"ש לא כתבו דהוא תירץ זאת. וצ"ל דגם הקושיא וגם התירוץ נאמרו בחדא מחתא בשם רבינו אלחנן, ולכך לא נאמר שמו. והרשב"א ור"א אלשבילי העירו זאת בתירוץ ע"מ שלא נטעה לומר דהם עצמם תירצוהו כמו שהוקשה לנו בכאן.}}}ושמא התם איירי^{{{שוליים|'''(47ב)'''}}} לענין בתי [ערי]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם ללשון הרשב"א בזה. ובכתה"י השונים חסר.}}} חומה, אבל לענין קדושה דשילוח מחנות נוהגים עכשיו למ"ד קדשה לעתיד לבא <small>{[[מגילה_י_א|מגילה י'''.''']]}</small>, ^{{{הערה|נמצא בכל כתה"י בסוף הדיבור (אחר המילים "ולא בבבל"), והבאתיו למקומו הראוי לו בהתאם לגרסת הרשב"א ור"א אלשבילי בדברי רבינו אלחנן.}}}[ובמסכת כלים <small>{פ"א מש' [[משנה_כלים_א_ז|ז']] - [[משנה_כלים_א_ח|ח']]}</small> שנינו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_4|(ד)]]}}, ערי חומה מקודש'''['''ות''']'''^{{{הערה|ע"פ גרסת הרשב"א ור"א אלשבילי. ובכתה"י השונים כתוב "'''מקודשים'''" בלשון זכר. ולפנינו במשנה שם הגרסא היא "עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה".}}} '''['''ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו' הר הבית מקודש ממנו''']'''^{{{הערה|בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם <small>{כלים א', ז'}</small> וכנראה שנשתבשה הגרסא בגרסאות הראשונים השונים מריבוי העתקות וקוצרו הלשונות.}}} שאין זבין '''['''וזבות וכו' נכנסים לשם. החיל מקודש ממנו שאין גוים''']'''^{{{הערה|גם כאן הוגה בהתאם לגרסת המשנה שלפנינו שם <small>{כלים א', ח'}</small>.}}} וטמאי מתים נכנסים לשם]^{{{הערה|כל המשפט הזה כפי שאמרתי לעיל נכתב בסוף הדיבור בטעות, וכאן הוא מקומו בהתאם לראשונים השונים שהזכירו דיבור זה, ולכך העברתיו לכאן כנ"ל. ובסוף הדיבור השארתי את הגרסא המקורית על מנת שיוכל הלומד לראות מה היית הגרסא בכת"י וס"י שכפי הנראה משובשת היא או מקוצרת בצורה חסרה. אח"כ השלמתי את החסר כפי הנראה לענ"ד, והרי זו הגהה בתוך הגהה. ולכך סימנתי את ההגהות הפנימיות בשוליים מודגשות לסימן היכר.}}}. מיהו, היה יכול לפרש הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרים ^{{{שוליים|'''(48ב)'''}}}מהם ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' הרא"ש ורבינו פרץ. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ברוב</big> א"י'''" ואינו ברור.}}}[ב]א"י ולא בבבל. <small>(ובמסכת כלים שנינו ערי חומה מקודשים שאין זבים וטמאי מתים נכנסים לשם)</small>^{{{הערה|כפי שכתבתי לעיל קטע הזה הועבר לחלק קודם בדיבור זה בהתאם לגרסת הרשב"א ור"א אלשבילי. וכפי שהזכרתי לעיל הגהתי את המשפט הזה שם בהתאם ללשון המשנה שלפנינו, שאין משפט זה נכון כמות שהוא, וגם ניכר כאן שאין זה מקומו.}}} <small>(נוהג בזמן הזה למ"ד קדשה לעתיד לבא)</small>^{{{הערה|משפט זה מיותר מכיון שכבר הסיק זאת קודם לכן, לכך הקפתי משפט זה ולא הקדמתיו יחד עם המשפט הקודם. וכן ליתא ברשב"א ובר"א אלשבילי שהביאו את אותה הלשון כבדברי רבינו. ומי שבכל זאת רוצה לקיימו, יש לו לגרוס כך (או כל כעין זה): "'''אלמא דשילוח מחנות'''" נוהג בזמן הזה וכו', ולהקדים משפט זה גם כן ביחד עם המשפט המוקף קודם לכן.}}} '''והאמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר'''. פרש רש"י, לאדם חשוב כר' יוחנן (לא)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה, שבכך הלשון סדורה נכון. וכן הגהתי בתוס' הרא"ש.}}} באו לו רק ייסורין של אהבה. וקשה דהא מסיק ^{{{הערה|כן נראה נכון לפי מבנה המשפט, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]היכא דלא הוה ליה כלל לא הוי ייסורין של אהבה, והרי כמה [צדיקים]^{{{הערה|ע"פ לשון בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים כתוב כאן "והרי כמה '''ביסורין'''" בשיבוש.}}} אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיה לו בן <small>{[[מגילה_יד_ב|מגילה יד:]]}</small>. ואי משום בנות, ר' יוחנן [נמי הוו ליה בנות כדאיתא בפרק בתרא דקידושין <small>{[[קידושין_עא_ב|עא:]]}</small>. ויש לומר דהכי פריך, והאמר ר' יוחנן]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ לשון בעלי התוס' השונים. וטענתו שכנראה נשמט מכתה"י השונים בטעות מחמת כפילות הלשון הדומה של "'''ר' יוחנן, ר' יוחנן'''" שבסוף כל משפט.}}} דין גרמא דעשיראה ביר אלמא [היה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב '''"הוה"''' והגהתי ל-'''"היה"''' שכך יותר נראה נכון. וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}} רגיל לנחם אחרים בכך, ואי לא הו[ו]^{{{הערה|כך נראה להגיה בהתאם ללשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''הוה'''".}}} יסורין של אהבה לא [היה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} מנחם בה אחרים. והכי נמי פריך ^{{{הערה|כן נראה לענ"ד נכון לשונית, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ב]פרק יש נוחלים <small>{[[בבא_בתרא_קטז_א|ב"ב קטז.]]}</small> והא[מר]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב '''"והא"''', והמסתבר שהכוונה ל-'''והאמר''' כפי שהוא בדיבור המתחיל ובגמ' שלפנינו וברוב כת"י והדפוסים הישנים. וצריך לומר שהיה בדברי רבינו כתוב בגרש כך: '''והא'''' המורה על קיצור המילה "'''והאמר'''", ומריבוי ההעתקות הושמט הגרש בטעות. ומ"מ ברוב כתה"י של רבינו גם בדיבור המתחיל מובא בלשון "והא ר' יוחנן" בשיבוש. וצ"ל לגרסא זו של דברי רבינו, שרבינו גרס בגמ' "'''והא א"ר''' יוחנן" כגרסת חלק מכתה"י של הגמ', ומריבוי העתקות הוחלף בטעות מ-"'''<big>א"ר</big>''' יוחנן" ל-"'''<big>ר'</big>''' יוחנן" בלבד בכל כתה"י של רבינו.}}} ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר שמנחם אחרים בכך, ואי[ך]^{{{הערה|"המגיה". וזאת מכיוון שמעניין "'''דין גרמא וכו''''" הקשתה הגמ' בבבא בתרא (קטז.) על דבריו של ר' יוחנן שם שאמר בשם רשב"י, דכיצד אמר בשם רשב"י בהיפך ממה שסובר במשמעות אמירתו "דין גרמא וכו'". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''אין''' קאמר" ואינו ברור.}}} קאמר התם הקב"ה מעלה עליו [עברה]^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הגמ' בבא בתרא שם. ובכתה"י השונים חסר.}}}. ה"ג '''אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות'''. ולא גרסינן אין אדם^{{{הערה|כך היא הגרסא בכמה כת"י של הגמ', וכן היא הגרסא בחלק מגרסאות מסכת דרך ארץ זוטא פ"ד. ועיין בגליון הש"ס לרעק"א אצלנו שהפנה למסכת שבת נה: בתוס' שם, שמיישבים לשון זו שהיא כלפי רוב בני האדם ביחס לעניין אחר, וא"כ ה"ה גם כאן (המגיה).}}}, דהא כמה צדיקים ^{{{שוליים|'''(49ב)'''}}} זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן בפרק בתרא דהוריות <small>{[[הוריות_י_ב|'''י:''']]}</small>, אשרי הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים של עולם הזה בעולם הזה '''ואי משום''' ['''בני''' . תימה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים חסר.}}} והא הוה ליה ר' פדת, כדאמרינן לקמן (בפ' ב')^{{{הערה|הוא בפרק ראשון ולא בשני, וא"כ גם אם נגיה זאת אין מקום לומר כאן "'''בפרק א''''" אלא "'''בפרקין'''" כפי הרגל לשונו בכל מקום, ולכך הקפתיו.}}} <small>{[[ברכות_יא_ב|יא:]]}</small> וכן אורי ליה ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ גרסת הגמ' בכל כתה"י ודפוסים ישנים שלפנינו, והוא ר' אלעזר בן פדת. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''אליעזר'''" בטעות.}}} לר' פדת [בריה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בגמ' לפנינו ובכל כתה"י ודפוסים ישנים של הגמ'. ובכתה"י השונים של רבינו חסר.}}} אהבה רבה. וכן בפרק קמא דנדה <small>{[[נידה_ח_א|ח.]]}</small> ובכמה ^{{{שוליים|'''(50ב)'''}}}דוכתי^{{{הערה|מו"ק כ'''.''', ירושלמי יומא פ"ב ה"ב, מגילה פ"ד ה"י.}}}. [ו]יש^{{{הערה|ע"פ הרגל לשון בעלי תוס', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} לומר, שעדיין לא נולד או שמא נפטר בחיי ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה" ע"פ גרסאות הגמ' בדפוסים ישנים ובכתה"י כדלעיל. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''אליעזר'''" בטעות.}}}. '''וכי עביד''' ['''קב"ה''']^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכעין זה באחד מכתה"י של הגמ' במעט שינוי לשון. ובגמ' לפנינו הגרסא היא "מי '''<big>חשיד</big>''' קב"ה", וכן הוא ברוב כתה"י והדפוסים הישנים של הגמ' (אלא שיש בכתה"י שגורסים כגרסתנו, ויש שגור' "הקב"ה" בדומה. וכן י"ג "מריה דעלמא" או "מרי עלמא"). ובכתה"י השונים של רבינו חסר.}}} '''דינא בלא דינא'''. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אבל הם [היו]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}} יודעים דלא הוה יהיב שבישתא לאריסא והיו רוצים לרמוז^{{{שוליים|'''(51ב)'''}}} לו שלא יעשה עוד. '''שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר'''. אבל על הארון שחוצץ בינו ובין הקיר אין לחוש. וכן התיבה שמניחים עלי[ה]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''עליו'''" בלשון זכר, והגהתיו ללשון נקבה בהתאם ל-"'''תיבה'''" שהיא נקבה, דעליה קאי. ותדע, דהלא אומר בסמוך "כיון '''שהיא קבועה'''" בלשון נקבה ביחס לתיבה.}}} הס"ת ^{{{הערה|"הגהות סיני". ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''יש קורין'''" בשיבוש.}}}[כש]קורין ב[ו]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''בה'''" בלשון נקיבה, והגהתיו ללשון זכר בהתאם ל-"'''ספר'''" שהוא זכר, דעליו קאי.}}}, כיון שהיא קבועה שם אינו חושש. '''אלא''' ['''אימא''']^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"אומר"''' בשיבוש.}}} '''סמוך למטת'''['''י''']^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"למטתו"''' בשיבוש.}}}. כלומר שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל בעומדו ^{{{הערה|ע"פ לשון הרא"ש בתוספותיו ובפסקיו (סימן ז'). ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"על מטתו"''' ואינו נראה.}}}[מ]מטתו. '''ורש"י פירש'''^{{{שוליים|'''(52ב)'''}}} שגם לתלמוד תורה לא היה מפסיק, ולא ידענא מנא ליה. והערוך פירש כמה^{{{שוליים|'''(53ב)'''}}} פירושים ואינם נכונים. '''שנאמר טורף נפשו באפו'''. ונפשו לשון תפלה כדכתיב {<small>שמואל א'. [[שמואל_א_א_טו|א', ט"ו]]</small>} ואשפוך את נפשי לפני ה'. '''פירש רבינו חננאל''' דוקא בבית הכנסת שלהם שהיו רחוקים מן העיר ויש לירא מן המזיקין, ושמא גם בשלנו בלילה. ורבי רגיל^{{{הערה|אפשר שכתב דבריו עוד בחייו של ר"י ולכך הזכיר הנהגתו בלשון הווה. ואפשר שהיית הגרסא "ורבי '''היה''' רגיל" בלשון עבר ונשמטה המילה, וא"כ אחר פטירתו נאמרו הדברים.}}} להמתין אפי' ביום, ודוקא כשהיה עומד להתפלל. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== א. נראה לענ"ד שהוקשה לרבינו, שהיאך הבינה הגמ' מכך שנאמר שנגעים "אינן אלא מזבח כפרה" דנגעים הוי יסורים של אהבה, הלא מצינו שהנגעים באו לכפר על עוונות, וא"כ אפשר שמזבח כפרה דנגעים גם כן בא לכפר עוונות ואינן יסורים של אהבה. ---- ב. בתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי על עוונות הם באים, אלא שייסורים אלו אינם באים על עוון עצמם אלא עוונות הדור, והוי דומיא דמזבח שמקבל האש והקרבן תמורת עוונות ישראל. ולפי זה משמעות מזבח כפרה הוא, שמכפרים הנגעים על ישראל כמזבח המכפר על כלל ישראל בקרבנות ציבור, דהם עיקר קרבנותיו כיון שקבועים בו. ---- ג. נראה לענ"ד שבתירוץ זה בא לומר, דאין הכי נמי שאפשר שעל חטא היחיד הם באים, אלא שמכל שכן דהוו גם כן ייסורים של אהבה. שהלא אע"פ שישנם ייסורים לא פחות קשים מהם, אעפ"כ כפרה מיוחדת וגדולה יותר נתנה בנגעים שאין בשאר ייסורים, א"כ מכל שכן שיהיו הם ראויים יותר לבוא בתור ייסורים של אהבה להרבות שכר למקבלם יותר משאר ייסורים. שכיון שמטרת הייסורים של אהבה היא להרבות שכר למקבלם, א"כ ודאי שראוי שתינתן האפשרות שיקבלו הצדיקים את הייסורים שמרבים את הכי הרבה שכר שהם הנגעים. ---- ד. הנראה שרוצה להוכיח שכיוון שנשנו כולם בחדא מחתא, א"כ כשם שקדושת המקדש קדשה לעתיד לבוא דלכך איסור הכניסה לטמאים נוהג במיקום בית המקדש כיום, א"כ ה"ה גם שיש כיום איסור כניסה למצורעים אף בעיירות המוקפות חומה (הגהות סיני). == דף ו' == ===[[ברכות_ו_א|דף ו'''.''']]=== V++_ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=11&fs=0 ראה כאן]''' '''ככסלא לגיא'''^{{{הערה|בגמ' לפנינו מופיע "'''לאוגיא'''", וכגרסתנו הוא גם בלשון התוס' שבדף ובתוס' הרא"ש (ובתוס' רבינו פרץ בדומה). ובכתה"י ודפוסים ישנים של הגמ' מופיע או בלשון "לאוגיא" או בלשון "לאגיא". ואפשר שאכן היית גרסת רבינו "לאגיא" אלא שנשמטה ה-א', או שהיית לרבינו גרסא שונה במשנה ובגמ'.}}}. פרש^{{{שוליים|'''(54ב)'''}}} רבי [כעין]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש והתוס' שבדף. ובכתה"י השונים כתוב "כיאן" או באופנים משובשים דומים.}}} התלמים המקיפים [הערוגה]^{{{הערה|כך הוא בכל בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים של רבינו כתוב כאן "'''המחרישה'''".}}} כדאמרינן בריש נדרים <small>{[[נדרים_ו_ב|'''ו:''']]}</small> הדין לגיא להוי פאה. '''חד לא מכתבן מיליה בספר זכרונות'''. פירוש עם האחרים, אבל בספר לבדו נכתבים. דהא תנן <small>{[[משנה_אבות_ב_א|אבות פ"ב, מ"א]]}</small> וכל מעשיך בספר נכתבים, וכל שכן הכא, דמדה טובה מרובה <small>{[[סוטה_יא_א|סוטה יא.]]}</small>. '''וכיון דאפילו תלתא עשרה למה לי וכו''''. תימה דבמסכת אבות (תנן)^{{{הערה|עיין בהערה הבאה.}}} פרק עקביא <small>{[[משנה_אבות_ג_ו|פ"ג, מ"ו]]}</small> [תנן]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים נכתבה קודם שלא במקומה.}}} מנין אפילו חמשה, והכא לא דריש מיניה מידי. ואמאי לא מייתי ליה ^{{{הערה|"המגיה" וכן נראה נכון. וע"פ זה יש להוסיף ו' קודם המילה שאחרי כן.}}}(ו)הכא, ^{{{הערה|"המגיה" בהתאם להגהה במילה שלפני, ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]מפרש דכיון דאפילו [בתלתא חמשה]^{{{הערה|כך יש להגיה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "דכיון דאפי' '''בחמש בתלתא''' למה לי", וניכר השיבוש להדיא.}}} למה לי. ואומר רבי דחמשה דהתם מיירי (כגון)^{{{הערה|נראה מיותר, שהרי כתב "כגון" בסמוך. ואכן בלשון תוס' הרא"ש אינו.}}} בדברים שצריך [חמשה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו.}}} דיינים, כגון בחליצה ^{{{הערה|ע"פ תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''אית ליה" בלבד.}}}[למאן ד]אית ליה <small>{[[יבמות_קא_א|יבמות קא.]]}</small>, [ומדידת עגלה]^{{{הערה|ע"פ תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''המארת שלה'''" או דומה לכך בשיבוש.}}} <small>{[[סנהדרין_ב_א|סנהדרין ב.]]}</small> וכיוצא בהם^{{{הערה|כתב "המגיה" שבא לרבות סמיכת זקנים, הכולל סמיכת זקנים על ראש פר העלם דבר של ציבור, וסמיכת זקנים כפשוטו שיהיו הנסמכים להקראות בתואר "'''רבי'''".}}}. ותיסק אדעתין שאינם חשובים אפילו כשאר דין, שאינו צריך אלא ראיה בעלמא, קמ"ל. והכי גרסינן <small>{אבות [[משנה_אבות_ג_ו|שם]]}</small> מנין שאפילו חמשה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה <small>{[[עמוס_ט_ו|עמוס ט', ו']]}</small>. פירוש, אותם שצריכים ליאגד יחד דהיינו אגודה שלו, אלמא שכינה ביניהם. ומנין שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים ישפוט, דמשמע שלשה כדאמרינן הכא. ואית דגרסי התם איפכא ולא נהירא, ^{{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, כיון שנראה מדבריו שבא להוכיח את שיטתו מכך שדרשו חז"ל לפנינו אחרת ולא מחמת שכך משמעות הכתוב, וכמו שכתב רבינו לעיל בדיבור זה. ואכן הוכיחו התוס' בסוכה באופן זה {יג'''.''', ד"ה בשלש וכו'}, וכך הוא בתוס' הרא"ש שם. ובכתה"י השונים אינו.}}}[דהא אמרינן הכא] דמבקרב אלהים ישפוט ^{{{הערה|אינו נראה נכון לשונית לענ"ד, מצד מבנה המשפט.}}}(ד)משמע שלשה שיושבין בדין. ולפי גירסתם מפרשי [הכי]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"מפר' קא'"''' ובעוד אופנים דומים בשיבוש.}}}, דמבקרב משמע [באמצע]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש בסוכה שם, וכעין זה בתוס' שבדף שם. ובכתה"י של רבינו כתוב כאן "'''חמשה'''".}}}, כלומר חצי העדה שהזכרנו למעלה. ואגודתו משמע שלשה, כמו אגודת אזוב שהיא שלשה קלחים. ^{{{הערה|משפט אחרון זה כפי שהוא אינו מובן. דמדוע משמע שאגודתו היינו חמשה מחמת שיש חמש אצבעות ביד? אלא בהכרח שנפל שיבוש בדברי רבינו, וצריך לומר כאן בדומה למה שכתבו התוס' ותוס' הרא"ש בסוכה שם, וז"ל התוס' הנ"ל: "'''ושמא אע"ג דבעלמא חשיב' אגודה בשלשה, האי קרא דאגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה, משום דכתיב אף ידי יסדה ארץ והיד יש בו ה' אצבעות'''". אלא שכיון שאין לי שום דרך לדעת את לשונו של רבינו בכדי להגיה, לכן השארתי את דבריו כפי שהם, וכאן אכתוב מה שאני משער שהיית גרסתו. וכך היא: '''ויש מפרשים אגודתו על ארץ יסדה, חמשה, משום דכתיב ואף ידי יסדה ארץ, וחמש אצבעות יש ביד'''.}}}ויש מפרשים, אגודתו חמשה כמו חמש אצבעות שביד. '''ובזרוע עוזו אלו תפילין'''. והכי נמי אמרינן בנזיר <small>{[[נזיר_ג_ב|ג''':''']]}</small> מנין לאומר ימינו שהיא שבועה, שנאמר <small>{[[ישעיהו_סב_ח|ישעיה סב, ח]]}</small> נשבע ה' בימינו. שמאלו שהיא שבועה, שנאמר ובזרוע עוזו. אלמא זרוע משמע ליה שמאל. '''תניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש'''. פירש [רש"י]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש' תוס' רבינו פרץ, והתוס' שבדף בדפוס שונצינו-פיזארו, וע"פ זה היא הגהת הב"ח בדפוס שלנו כפי הנראה. ובכתה"י השונים של דברי רבינו כתוב כאן '''"שברצועותיו"''' בשיבוש. ואומר "המגיה" שכנראה "פי' שברצועותיו" היית זו הגהה בצד הגליון בכת"י קדומים, והכוונה האמיתית בה היית להיות הגהה על מה שכתוב בסוף משפט זה "והדלי"ת בקשר". והיינו שבאה הגהה זו לומר שהכוונה לדלי"ת שברצועותיו, וסופר טועה חשב שהגהה זו באה לתקן את תחילת הדיבור. דהיינו שבמקום לכתוב "פי' רש"י", הבין הסופר שהתכוון המגיה שיש לתקן ולכתוב "פי' שברצועותיו".}}} רוב אותיות שדי כתובות בו, השי"ן בקומט העור והדלי"ת בקשר. ואין נראה לרבי, דהא אמרינן בפרק בתרא [דמגילה]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} <small>{[[מגילה_כו_ב|כו:]]}</small> תשמישי קדושה נרתיק תפלין ורצועותיהן וכו', [אלמא]^{{{הערה|כנ"ל בהערה הקודמת.}}} דלא קרי להו אלא תשמישי [קדושה]^{{{הערה|ניכר החיסרון, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} בעלמא. ועוד דבכל התלמוד קורא אותם קשר, כדאמרינן {לקמן ז.} מלמד שהראה לו קשר של תפילין. ^{{{הערה|בכתה"י כתוב "ואמרינן בשבת וכו'". אך קשה, שהלא לשון זו היא לשון הממשיכה את הנושא הקודם, וכאן הלא מתחיל קושיא חדשה. לכן הגהתי בהתאם למה שנראה, וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש.}}}[ועוד ד]אמרינן בשבת פרק במה מדליקין <small>{[[שבת_כח_ב|כח:]]},</small> לא ^{{{הערה|"הגהות סיני" ע"פ לשון הגמ', וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב "'''הכשירו'''" בטעות.}}}[הוכשרו] למלאכת שמים אלא מין^{{{שוליים|'''(55ב)'''}}} בהמה טהורה בלבד. ואמרינן למאי הלכתא. אילימא לעורן^{{{שוליים|'''(56ב)'''}}}, והאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. אלא לרצועות, והאמר ר' יצחק רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ואי הוי ^{{{הערה|כך צ"ל בבירור, וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכל כתה"י כתוב בשיבוש "<big>'''ב'''</big>דלית" .}}}[ה]דלי"ת [והיו"ד]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''והא'''" בשיבוש.}}} מן השם, הוה ליה לאקשויי כמו שמקשה גבי שי"ן, [אלמא]^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' הרא"ש, בכתה"י השונים חסר. ואולי אפשר להגיה באופן אחר ולכתוב "'''שמע מינה'''" כמו שאומר רבינו לקמן.}}} שאינם חשובות מאותיות השם אלא כקשר בעלמא. ועוד אמרינן בבמה אישה <small>{[[שבת_סב_א|שבת סב.]]}</small> [והרי]^{{{הערה|השלמת לשון הקושיא ע"פ לשון הגמ' שם, ובכתה"י השונים אינו.}}} תפילין דמחופה עור, ותניא הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו. ומשני, התם משום שי"ן. ומשום דלי"ת [ויו"ד]^{{{הערה|כך נראה להגיה דהלא קושיא זו רלוונטית גם ליו"ד. ועוד דאמר אח"כ "שמע מינה שאינם חשובות וכו'" בלשון רבים ומשמע שגם ליו"ד התייחס. ובכתה"י השונים חסר.}}} לא [אמר]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, ובכתה"י השונים אינו.}}}, שמע מינה שאינם חשובות מאותיות השם. מיהו יש לדחות^{{{שוליים|'''(57ב)'''}}}, ^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד.}}}[ד]כיון ^{{{הערה|בהתאם לדברי המרדכי בשם רבינו אלחנן (העתקתים בהערה הבאה), שהובא בהלכות קטנות למרדכי על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר). ובכתה"י השונים אינו.}}}[שניתן ל]התיר(ו)^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד. דהלא מתייחס לדל"ת ויו"ד יחד, ולכן לא שייך להשתמש בלשון יחיד.}}}, כל [זמן שרוצה]^{{{הערה|ע"פ דברי "המגיה" בתור הגהה אפשרית והיא ישרה בעיני. ובמדרכי בשם רבינו אלחנן הנ"ל הובא בלשון: "משום דניתן להתיר בכל עת שירצה". ובכתה"י השונים כתוב כאן '''"כל שרואה"''' בשיבוש.}}}, לא הזכיר [רק]^{{{הערה|ע"פ "הגהות סיני" מסברתו. ובכתה"י השונים אינו.}}} השי"ן. ^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד.}}}(ו)על כן פירש רבי, אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובה[ו]^{{{הערה|ע"פ לשון התוס' שבדף. וכן נכון, דראש זכר הוא ולכן אין שייך לומר בגובהה בלשון נקיבה. ובכתה"י השונים כתוב "בגובהה".}}} של ראש דנראים לכל, אבל של יד אינן נראים דכתיב לך לאות ולא לאחרים ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[לאות]. ^{{{הערה|לכאורה נראה מיותר, דהלא אמר קודם לכן "על כן פירש רבי" ולכך פשוט שהכל מפי רבו, וא"כ מה בא להוסיף?}}}מפי רבי. ^{{{הערה|בהלכות קטנות להרא"ש הלכות תפילין כתוב שספק זה הסתפק רבינו יעקב מאורליני"ש דהוא רבינו תם, וא"כ קשה מדוע רבינו לא הזכיר את שמו. ואפשר דנשמטו מהלשון של רבינו כאן כמה מילים.}}}מיהו למאי דפריש דאותיות של דלי"ת ויו"ד לא חשיבי, צ"ע אם יוכל להכניס תפילין של יד לבית הכסא כיון שמחופות עור ואין בהן שי"ן, או דילמא לא שנא. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ו_ב|דף ו''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=12&fs=0 ראה כאן]''' '''כל הקובע מקום לתפלתו'''. ואינו הולך פעמים לבית הכנסת זה ופעמים לבית הכנסת זה. אבל בחד בית הכנסת אפילו בשני מקומות שפיר דמי^{{{הערה|באגודה כתב וז"ל "פר"י, לאו דווקא בשתי בתי כנסיות, אלא אפילו בבית הכנסת אחד צריך אדם לייחד לו מקום. וכן מוכח בירושלמי פרק תפילת השחר". ויש שהוכיחו מכאן שזוהי דעת ר"י, וא"כ תמוה על דברי רבינו שלא נקט דעת רבו. אבל אפשר שהיה זה גדול אחר שבעל האגודה הכיר שגם הוא נקרא רבינו יצחק. וזוהי למעשה מחלוקת ראשונים האם דווקא בשתי בני כנסיות או אפי' בבית כנסת אחד. ודעת תוס' חכמי אנגליה בשונה מרבינו, שאפי' בבית כנסת אחד לא ישנה מזוית לזוית.}}}, דאמרינן בירושלמי פרק תפילת השחר <small>{[[ירושלמי_ברכות_ד_ד|הלכה ד']]}</small>, צריך אדם ליחד מקום ^{{{הערה|רוב כתה"י גורסים "'''<big>ב</big>'''בית הכנסת", אך אין זו הגרסא הנכונה לענ"ד, לא כאן ולא בדברי הרא"ש בתוספו' ובפסקיו שנסמך על דברי רבינו. וזאת מכיוון שאם נאמר כך, נמצא שהגמ' מורה שיש לאדם לייחד לעצמו מקום בתוך בית הכנסת להתפלל בכדי שיתפלל במקום אחד תמיד, וא"כ זוהי ראיה לסתור דבריו ולא לסייע. ו-"המגיה" הגיה את דברי רבינו, והוסיף על דבריו בכדי ליישב קושיא זו. אך אין צורך כפי שאמרתי.}}}לבית הכנסת, שנאמר, ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם <small>{שמואל ב'. [[שמואל_ב_טו_לב|ט"ו, ל"ב]]}</small>. השתחוה לא נאמר, אלא ישתחוה. '''אגרא דפירקא ריהטא'''. פירש רש"י זהו עיקר שכרם, שיש בני אדם שאין מבינים הדרשה מפי הרב. וקצת תימה, דר' זירא גופיה קאמר לעיל <small>{בדף זה}</small> דמריש הוה אמינא דמחללי שבתא כי רהטי, ^{{{הערה|ישנם שינויי גרסאות בכתה"י של הגמ' ביחס למי אמר את המימרא של "מריש הוה אמינא" לעיל. וכן יש שינויי גרסאות ביחס למי אמר את המימרא הנוכחית. ולפי שינויי גרסאות אלו אין קושיא כלל ("המגיה" בשם אביו).}}}ועתה אומר שאין [להם שכר]^{{{הערה|"המגיה" מסברתו. ובכתה"י השונים כתוב "'''להשתכר'''"בשיבוש.}}} רק במרוצתם. ורבי מפרש אם רוצה לעשות מצוה כמאמרה בלי חסרון, יעשה כל הדברים שבסמוך. '''אגרא דבי טמיא''' ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר כל זה, ובמקום הוכנס כאן בטעות ד"ה "למאן דגריס בבית אפל" (שהצגתיו במקומו הראוי לו לעיל בדף ג' עמ' א'), ואח"כ ממשיך בענין התוס' שלנו במילים "'''<big>ה</big>'''עושה המצוה וכו'. ולכך הגהתי דיבור זה בהתאם למה שצריך להיות כתוב.}}}['''שתיקותא'''. אין נראה לפרש דמיירי באבל ושותק ומקבל שכר כדכתיב וידום אהרון^{{{הערה|בא רבינו לאפוקי מפירושם של כמה ראשונים שאכן מפרשים את הדברים כך (מדרש שכל טוב, הראב"ן, הערוך ועוד).}}}, דכל הני מיירי במי ש]עושה המצוה, והאבל אינו עושה שום מצוה. ומפרש רבי שהבאים בבית האבל לנחמו יושבים ושותקים ומקשיבים לדברי הגדול הבא לנחם אותו, ואם היו מדברים האחרים^{{{הערה|כך הגרסא בכל כתה"י, אבל הלשון נשמעת לא ישרה. ואפשר שהיה כתוב "ואם היו '''האחרים מדברים'''" בהיפוך לשון. או שמא היה כתוב "ואם היו מדברים '''בדברים אחרים'''" והושמטה בטעות המילה '''"בדברים"''' מחמת דימיון המילים "מדברים, בדברים".}}} אין זה כבוד ותנחומין לאבל. וטמ[י]א^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ונראה. ובכתה"י השונים כתוב בלא יו"ד.}}} על שם עצמות המת, כמו שפירש רבינו שלמה^{{{שוליים|'''(58ב)'''}}} בפירוש חומש , ^{{{הערה|"המגיה" כותב (בשם אחרים שכתבו) בשם ספר עוטה אור (חובר על תרגום אונקלוס, דפוס וילנא שנת תר"ג) שדברי רש"י מוסבים על "אנחנו טמאים '''לנפש אדם'''" {במדבר ט', ז'}, והודפסו בטעות על הפסוק "וכל טמא לנפש" {במדבר ה', ב'}. ולגבי אונקלוס שם {במדבר ה', ב'} שכתוב בו "לטמי נפשא '''דאינשא'''" על אף שלא הוזכר בפסוק "אדם", כתב "המגיה" שאכן בדפוסים ישנים של אונקלוס ליתא למילת "אינשא" בתרגומו שם. ואני מוסיף על דבריו, שאף בתאג'ים (שהם חומשים תימניים המבוססים על כת"י תימניים עתיקים של החמישה חומשי תורה) לא מוזכר "אינשא" בתרגום אונקלוס כבספרים הישנים שהזכיר המגיה. ולכן מסיק "המגיה" שיש להגיה דברי רבינו (וכן בתוס' הרא"ש) ולכתוב "'''לנפש אדם'''" במקום גרסת כתה"י שהיא "'''בעצם אדם'''". וכך הגהתי שהדברים מסתברים. וכן בהמשך יש להגיה ולכתוב "'''ל'''טמי נפשא דאינשא", ולא "'''ב'''טמי". וזאת בהתאם לגרסת התרגום בפסוק של במדבר ט', ז'.}}}[לנפש] אדם <small>{[[במדבר_ט_ז|במדבר ט', ז']]}</small>, ^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}}[ל]טמי נפשא [דאינשא]^{{{הערה|ע"פ גרסת אונקלוס שלפנינו, וכן הוא מצוטט בלשון תוס' הרא"ש. ובכת"י השונים חסר.}}}, לשון עצם [אדם]^{{{הערה|הוספתי מילה זו בכדי להתאים הלשון לפירוש רש"י על החומש שלפנינו. וז"ל רש"י בחומש: דמסאב לטמי נפשא דאנשא, אומר אני שהוא לשון עצמות '''אדם''' בלשון ארמי.}}} בלשון ארמי. וכן במדרש, אנדריאנוס שחיק טמיא, פירוש שחוק עצמות. ובערוך פירש טמא, אבל. באטב"ח האל"ף טי"ת, ובאלב"ם המ"ם נעשית בי"ת והלמ"ד אל"ף. '''כל המתפלל אחורי בית הכנסת'''. פירש רש"י, שכל בתי כנסיות שלהם פתחיהם למזרח, כדתניא בתוספתא דמגילה <small>{[[תוספתא/מגילה/ד|פרק ד', י"ד]]}</small>, ואחוריהם היו למערב^{{{הערה|כך הוא בגרסת רש"י שעל הרי"ף. וכתב "המגיה" דאף ברש"י כת"י הוא כפי שגרסו התוס', אך בגרסת רש"י שלפנינו על הגמ' אינו כך.}}}. והמתפלל אחורי בית הכנסת, זהו שהופך פניו למערב ואחוריו לכותל מערבי של בית הכנסת ששם משתחוים הצבור. וק"ל, דהא משמע שלא היה דומה כשתי רשויות אם ^{{{שוליים|'''(59ב)'''}}} הופך פניו כלפי הרוח שהופכים הצבור פניהם. (וא"ר)^{{{הערה|נראה מיותר כיון שכבר כתב בסוף הדיבור דהוא "מפי רבי". ועוד שהוא אינו מתחיל עניין חדש בכאן, אלא בא להשלים דבריו ולומר מדוע משמע שאין זה נראה כשתי רשויות. שבלא דברים אלו לא ברור מניין משמע לו כך. ויש כת"י שגרס "ואית דאמרי". ומ"מ גם גרסא זו אינה נראית, דאין לשון זו שייכת בכאן שהרי זה המשך הקושיא, ועוד שאין זה הרגל לשון בעלי התוס'. "והמגיה" כתב שאפשר שהלשון "אית דאמרי" היה כתוב בגליון, ובא להעיר שמה שכתב רבינו לפני כן "וק"ל" יש גרסאות שגורסות "ואין דאמרי" ונשתרבב בטעות לתוך דברי רבינו. אך גם זה אינו נראה בעיני.}}} שלפי שיטת התוספתא משמע שהיו משתחוים למערב, או משום דילפינן ממשכן כמו שנאמר^{{{שוליים|'''(60ב)'''}}} שם שפתח המשכן היה למזרח, או לפי שהיתה ירושלים במערב[ם]^{{{הערה|"המגיה" בהתאם לגרסת התוס' בעירובין י"ח ע"ב, בד"ה ולא אחורי בית הכנסת וכו'. ובכתה"י השונים אינו.}}} דבעינן והתפללו אליך דרך ארצם <small>{מלכים א'. [[מ"ג_מלכים_א_ח_מח|ח', מ"ח]]}</small> כדלקמן במכילתין <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>. וא"כ, אם היה עומד אחורי בית הכנסת ופניו למערב אז היה עושה כדרך שהעם עושים, אבל אם היה הופך פניו, אז היה דומה לשתי רשויות. על כן יש לפרש, דאחורי בית הכנסת קרוי מי שהוא אחורי העם במזרח בית הכנסת לאותם שמשתחוים למערב^{{{שוליים|'''(61ב)'''}}}. ואפילו הפתח למזרח^{{{שוליים|'''(62ב)'''}}}, קורא אחורי בהכ"נ לפי שהוא אחורי העם. וכפירוש זה משמע בפרקין לקמן <small>{[[ברכות_ח_ב|ח''':''']]}</small> ^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ד</big>'''בפרק הרואה" בשיבוש, והוגה בהתאם ללשון הנכונה לענ"ד.}}}[ו]בפרק הרואה <small>{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}</small> דקאמר אסור [לעבור]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכן הוא בלשון הגמ' שלפנינו ובכל כתה"י ודפוסים ישנים של הגמ' (למעט בכת"י שגורסים בלשון הילוך). ובכל כתה"י השונים של רבינו כתוב "'''לעמוד'''".}}} אחורי בהכ"נ בשעה שהציבור מתפללין. ומסיים בה, הני מילי דליכא פיתחא אחרינא, פירוש לפי^{{{שוליים|'''(63ב)'''}}} שדומה שהוא לפני הפתח ואינו חושש ליכנס. משמע שבאותו צד שקורא אחורי בהכ"נ, באותו צד הוי הפתח. והפתחים היו לצד מזרח, שהיו מתפללים לצד מערב. מיהו קשה, דלשון אחורי בהכ"נ ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}}[משמע כמו] (ו)אחורי המשכן, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד דבלא זה הלשון נשמעת חסרה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]משמע שקרוי אחורים (אחורי)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. וכן הוא בלא זה בתוס' חכמי אנגליה. אך בתוס' הרא"ש נקט בהיפך, דהיינו שנקט לשון "אחורי" בלבד בלא מילת "אחורים". אך היותר נראה לשונית נכון לענ"ד בכאן, אם ננקוט לשון "אחורים" כלשון תוס' חכמי אנגליה.}}} אותו צד שהופכים את פניהם, כדפירש רש"י. ולפירוש רש"י, הא דקאמר כי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אע"פ שאינו הופך פניו לצד אותו הרוח ששם הופכים הצבור פניהם, לא מיחזי כשתי רשויות כיון שכולם הופכים פניהם כלפי הארון ^{{{הערה|בתוס' הרא"ש מסיים כאן במילים "ששם התורה מונחת".}}}, כדאמרינן נמי במכילתין <small>{[[ברכות_ל_א|ל'''.''']]}</small>, שמארבע רוחות הופכים פניהם לצד הכפורת. מיהו יש לפרש, לפי^{{{שוליים|'''(64ב)'''}}} ששם השכינה על הכפורת בבית קדשי הקדשים. מפי רבי. '''בדובר'''. הערוך ^{{{שוליים|'''(65ב)'''}}}גריס ^{{{שוליים|'''(65ג)'''}}}בדבד^{{{הערה|בדפוס וילנא בגליון (למטה ממסורת הש"ס) כתוב שגרסת הערוך היא "'''כ'''דובר" ב-כ' כפי גרסת כמה גאונים וראשונים, וכגרסת דפוס וילנא והגמ' שלפנינו. אך לפנינו בערוך מופיע "'''ב'''דובר" ב-ב', וכן היא גרסת כמה מכתבי היד הישנים של הגמ'. ובדברי רבינו נמצאו שתי גרסאות בכתה"י, יש שגורס "בדובר" בד"ה, ויש שגורס "כדובר", ובהתאם לגרסא שתבחר יש להגיה את גרסת הערוך להיפך. ולי אין אפשרות להכריע בזה ובחרתי אחת מהן. ובכתה"י של רבינו שלפנינו כתוב "בדבר" או "בדבד" תלוי בכת"י בשיבוש כפי הנראה, ועיין עוד בהערה הבאה.}}} בדלי"ת^{{{הערה|תימה, מה בא לאפוקי? הלא גם גרסת רבינו בדלי"ת היא. ואין לומר שבא לאפוקי מהאות ר', כיון שעיקר השינוי בגרסת הערוך הוא באות הראשונה אם גורסים ב-כ' או ב-ב' (כנ"ל בהערה הקודמת) והיה לו להזכיר שינוי זה דהוא עיקר שינוי הגרסא. ולפי"ז נראה לומר שאין שינויי גרסא בין גרסת רבינו והערוך באות הראשונה, דשניהם נקטו הלשון ב-ב' או ב-כ' בתחילה, וכל השינוי הוא רק באות האחרונה. דלגרסת רבינו גורסים "בדוב'''ר'''" או "כדוב'''ר'''" (בהתאם לשינויי הגרסאות השונות בכהת"י כנ"ל בהערה הקודמת). ולערוך גורסים "בדוב'''ד''' או כדוב'''ד''' (לפי הגרסאות השונות כנ"ל). ואכן בחלק מכתה"י גורסים "בדבד" כנ"ל בהערה הקודמת, ואולי זה שיבוש של "בדובד". אך מדברי הערוך שהביא ראיה מלשון הערב (ראה הערה הבאה), משמע קצת דאינו כך. ובכל מקרה אין מקום להכריע בדבר כנ"ל בהערה הקודמת, וישמע חכם ויוסף לקח.}}}, ופי' אחוריך בלשון ערבי^{{{הערה|כותב שם הערוך שבלשון ערבי אומרים "מוסתדבר" שפירושו לאחורנית. וזה חיזוק לכך שגירסת רבינו כאן היית בדובר או כדובר, ולא בדבר או בדבד כגרסא שבכתה"י של רבינו שלפנינו.}}}. '''כרום זלות לבני אדם'''. פשטיה דקרא מפרש רבינו יעקב, סביב רשעים יתהלכון כרום זלות, כלומר הרשעים מתקנאים כשרואים ^{{{הערה|נראה לענ"ד שיש לגרוס בלא האות כ' בהתאם ללשון המשפט, ולכך הקפתיה.}}}(כ)שירום זלזול מבני אדם, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית, אך אינו בכתה"י השונים.}}}[ו]מבקשים עליו תחבולות להזיקו. ועל עצמו היה דוד אומר^{{{שוליים|'''(66ב)'''}}} כן^{{{הערה|וכן כותב רש"י שם: '''כרום זלות לבני אדם'''. מקנאתם שעינם רעה בגדולתי, שנלקחתי מאחרי הצאן למלך. וזהו פתרונו: כרום זלות לבני אדם, כשמתרומם איש הזולל בעיני ב"א. וזהו דוגמת האמור במקום אחר אבן מאסו הבונים. עכ"ל.}}}. ורבינו מאיר פירש, כרמה הזאת שזוללת וסובאה דם האדם. וכן הוא בתרגום בהדיא, עלקא דמצצא דמא דאינשא, וכן פירש בנו רבינו שמואל. ומנחם פירש <small>{מחברת מנחם, ערך זל, דף 78}</small>, כרום לשון ראם^{{{הערה|וז"ל מחברת מנחם: '''כרום זלות לבני אדם'''. כלם בעלי נפש המה, בלענים וגרגרנים. וכה פתרון סביב רשעים יתהלכון כרם זלות לבני אדם. זלות הוא מגזרת זולל. ורום מגזרת ראם ורים. וכה תוכן פתרון הפסוק, סביבות העני יסובו רשעים לבלעו חנם, ויהיו בליעה לבני אדם, ויהי הדל למו למאכל. אכלו שארו, ויפשיטו את עורו מעליו ועצמותיו פצחו וכו'. הן נמצא ראם ורים ורום ענין אחד להם. עכ"ל.}}}. '''ולא נענה אלא בתפלת המנחה'''. תימה למה נקרא תפלת המנחה, ^{{{הערה|בתוס' על דף בפסחים קז'''.''' כותבים לשון שאלה זו בד"ה '''"'''<big>ד</big>'''אי"''' כמו שהגהתי כאן. אך בכת"י השונים של רבינו כתוב כאן '''"'''<big>ו</big>'''אי"''' ואינו נראה לשונית נכון.}}}[ד]אי משום מנחת הערב, כמו כן בבקר יש^{{{שוליים|'''(67ב)'''}}} מנחה. ושמא לפי שתפלת שחרית וערבית יש להם שם אחר, נקראת ^{{{שוליים|'''(68ב)'''}}}[זו]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''לו'''". ומכל מקום אפשר שצריך להגיה "נקראת '''<big>לה</big>'''".}}} על שם המנחה. או שמא לפי שאליהו נענה בה, או משום דשל שחרית זמנה מבבקר^{{{שוליים|'''(69ב)'''}}} [וזו]^{{{הערה|"הגהות סיני" מסברתו. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''או'''".}}} עיקר התחלת זמנה בשעת המנחה. ובירושלמי דפרק תפלת השחר <small>{[[ירושלמי_ברכות_ד|הלכה א']]}</small> קאמר, תמן תנינן תמיד נשחט בשמונה ומחצה וכו', הכא את עביד מנחה שלש שעות ומחצה, והכא את עביד שתי שעות ומחצה. ופירש ה"ר אלחנן שכך ר"ל, וכי נחלק בתפלת המנחה כמו כן, שבערב פסח נמהרנה ובשאר ימים נאחרנה. ומשני, אמר ר' יוסי לא הוקשה תפלת המנחה אלא לקטורת, שנאמר <small>{[[תהלים_קמא_ב|תהלים קמא ,ב']]}</small> תכון תפילתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב. כלומר, קטורת זמנה קבוע בערב הפסח כמו בשאר ימים. ומשמע דלקטורת מדמי לה התם, ומכל מקום נקראת מנחה על שהיא סמו[כה]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לתקן ללשון נקבה, כיוון שמדבר על תפילה שהיא נקבה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''סמוך'''" בלשון זכר.}}} למנחה^{{{הערה|ויש להוסיף ולדקדק שתפילות כנגד תמידין תקנום, ולכך בודאי שתפילת המנחה היא כנגד תמיד של בין הערביים. אבל מכל מקום לעניין קביעות הזמן קבעוה ע"פ זמן הקטורת שהוא קבוע (המגיה). והיינו שלקטורת שהיא מסדר התמיד יש זמן קבוע כל השנה, בשונה מקרבן התמיד דבין הערביים שישנם זמנים שמקדימים אותו לפי הצורך. ולכך העדיפו את זמן הקטורת לעניין קביעות זמן מנחה.}}}. ואע"ג דקאמר לקמן בפרק תפלת השחר <small>{[[ברכות_כו_ב|כו:]]}</small> תפלות כנגד תמידין תקנום, וקאמר דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים, מכל מקום יכול להיות דמדסמכי מנחה אקטורת, שהכל הוא מסדר התמיד. וגם קטורת קודמת לנסכים, ומנחת נסכים היא עם הנסכים כדמשמע ביומא <small>{[[יומא_לג_ב|לג:]], [[יומא_לד_א|לד.]]}</small>. '''לא נענה אלא בתפלת המנחה'''. לפי שהיא גמר תפלות היום, משמע שהיא עת רצון יותר. ---- ===ביאורים=== א. בד"ה '''תניא ר' אליעזר הגדול''' וכו': 1. בקושיא "דלא קרי להו את תשמישי קדושה בעלמא". תריץ רבינו אלחנן בנו של ר"י שהביאו המרדכי בהלכות קטנות על מנחות סימן תתקסט, בהלכות תפילין דף לה עמ' א' (הוצאת עוז והדר), שהמדובר הוא ברצועות מנותקות מן התפילין או ברצועות המחוברות לתפילין שבלו ואינן כשירות, שבאופן זה רצועות אלו הן תשמישי קדושה בעלמא. אבל במחוברות לתפילין כשירות, הרי הן קדושה גמורה. 2. בקושיא "דבכל התלמוד קורא אותם קשר". הכוונה בזה, שמכך שבמקום לקרוא לקשר ה-ד' בתפילין של ראש "דל"ת של תפילין" (כשם שקורא לשי"ן שבתפילין של ראש) קראו לזה "קשר של תפילין", משמע שאינם אלא קשר בעלמא ואין להם חשיבות של קדושה עצמה. אך הרמב"ן והרשב"א כתבו דאכן הן קדושה עצמה, אלא שכיון שאינם בכתיבה כשי"ן, לכך לא חשיבי אלא כקשר בעלמא ולא ככתיבת האות עצמה. ומשום כך נקרית "קשר של תפילין". 3. ובקושיא "דלא הוכשרו למלאכת שמים אלא מין בהמה טהורה". הרמב"ן והרשב"א ענו, דכיון שאינם בכתיבה אלא בקשירה, לכן אינם חשובות בכלל תורת ה'. ומשום כך צריך ללמוד את הצורך בבהמה טהורה ממקום אחר, אבל אכן קדושה ממש הן. ע"כ תוכן דבריהם. ורבינו אלחנן המובא במרדכי הנ"ל תירץ, שכיון שיכול להתירו כל עת שרוצה, לכן אין אפשרות ללמוד עליו את הצורך להיות מבהמה טהורה מכח הפסוק תורת ה'. ע"כ תוכן דבריו. אלא שרבינו אלחנן לא ביאר מדוע, וכנראה שהוא מאותו טעם שכתבו הרמב"ן והרשב"א, דהיינו כיוון שאינו בכתיבה אלא בקשירה שאפשר להתירה כל עת שרוצה. ולכך אינו חשוב אות ממש שאפשר ללומדה מתורת ה'. ב. "המגיה" כתב, שהספק הוא האם אסרו להכניס גם את התפילין של יד מחשש שיטעו ולא יבדילו בין תפילין של יד לתפילין של ראש, או שמא לא חששו ומותר להכניס תפילין של יד. ודעת הקדוש מקורביל שמותר להיכנס בתפילין של יד לבית הכסא (תוס' שבדף בשבת סא. ד"ה דילמא וכו'). ג. בד"ה '''ולא נענה אלא''' וכו': נראה להסביר בכוונת התירוצים כאן, כך: 1. ושמא לפי שתפילת שחרית וערבית ניתן להם שם אחר, לכך קראוה על שם המנחה. ונ"ל בפירוש הדברים: ששחרית נקראה על שם זמנה שהוא בשחריתו של יום. וערבית נקראה על שם זמנה שהיא בעירובו של יום. אבל מנחה זמנה לכתחילה מתחילת זמן מנחה קטנה, וא"כ על שם מה יקראו שמה? לכך נתנו לה את שמה על שם המנחה של תמיד של בין הערביים שזמנה ברוב השנה בזמן מנחה קטנה. 2. או שמא לפי שאליהו נענה בזמן בה, שנאמר ביחס לזמן ההוא ויהי בעלות המנחה, לכך קראו לתפילת הצהרים על שמה משום דהיא עת רצון {ע"פ התוס' בפסחים קז.}. 3. או משום שתפילת שחרית נקראת כיוון שזמנה מוקדם בבוקר בזמן התחלת הקרבת תמיד של שחר, אבל תפילת הצהרים עיקר זמנה נוהג בזמן קרבן המנחה שהוא סוף קרבן התמיד של בן הערביים, לכך נקראתה תפילת הצהרים על שם קרבן המנחה. (ויש להעיר, שמצינו כתוב אצל יעקב אבינו כשפגש בעשו "ויאמר יעקב אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת '''מנחתי''' מידי" ותרגם אונקלוס "וַאֲמַר יַעֲקֹב בְּבָעוּ אִם כְּעַן אַשְׁכַּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָךְ וּתְקַבֵּיל '''תִּקְרוּבְתִּי''' מִן יְדִי". ומכאן שהמנחה המדוברת שהיית כוללת בהמות הייתה נקראת "קרבן", שמנחה היא מתנה של ריצוי. וא"כ אפשר שאף קרבן התמיד של בין הערבים נקראת בלשון מנחה, שקרבן התמיד הוא מתנה של ריצוי כלפי מעלה. וכן ראיתי שכתבו המפרשים במעשה דאליהו בהר הכרמל, ש-"ויהי בעלות המנחה" הכוונה לקרבן התמיד של בן הערבים). 4. לעניין מדוע זמנה של תפילת המנחה היא בסוף קרבן תמיד של בין הערביים ולא בתחילתו. כתב הירושלמי שהוא משום שהוקשה תפילת הצהרים לקטורת "תכון תפלתי קטורת לפניך וכו'", וכיוון שהקטורת מוקטרת כל השנה באותה שעה, העדיפו לקבוע זמן המנחה בשעתה. אבל כיוון שזמן תפילת הצהרים היא בסמוך לזמן הקרבת המנחה, לכך נקראת התפילה על שם המנחה (ואפשר שהסיבה שלא קראה תפילת הקטורת, משום שרצה לקוראה על שם קרבן, וקטורת אינה קרבן). ואע"ג שאמרנו תפילות כנגד תמידין תקנום, ותפלת הצהרים כנגד תמיד של בן הערבים היא. אפשר לומר שכיוון שהקטורת סמוכה לנסכים בפסוק ואף נעשית קודם לה בסמוך, שהקטורת נעשית בין תמיד של בין הערביים לנסכיו, לכך נמצא שהכל הוא מסדר קרבן התמיד של בן הערבים ושפיר הוי כנגד תמיד של בן הערבים. ---- <references /> == דף ז' == ===[[ברכות_ז_א|דף ז'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=13&fs=0 ראה כאן]''' '''עד שיעברו פנים של זעם'''. ולפי זה יש לפרש אם אין פניך הולכים <small>{[[שמות_לג_טו|שמות ל"ג, ט"ו]]}</small>, אם לא יעברו פנים של זעם. ולפי הפשט קשה לדברי פירוש רבינו שמואל^{{{שוליים|'''(ה)'''}}}. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ש]תחלה אמר לו הקב"ה הנה מלאכי ילך לפניך וביום פקדי וגו' <small>{[[שמות_לב_לד|שם ל"ב, ל"ג]]}</small>. ומשה השיבו הודיעני נא את דרכיך <small>{[[שמות_לג_יג|שם ל"ג, י"ג]]}</small>, שתלך אתה עמנו ואני אחריך. והקב"ה השיבו פני ילכו <small>{[[שמות_לג_יד|שם ל"ג, י"ד]]}</small>, אני בעצמי אלך לכבש המלכים. [והניחותי לך]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''שהנחתי לך'''", והגהתי זאת על פי סדר לשון הפסוק, שהלא רבינו כאן מפרש והולך על פי סדר הפסוק. וגם הלשון "שהנחתי לך" אינו מסתדר מצד העניין.}}} <small>{שם}</small>, כלומר אניח [לך מאויבך]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "אניח '''אותך בא"י'''", והוגה בהתאם לכתוב בפירוש הרשב"ם על התורה.}}}, כמו "עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם" <small>{[[יהושע_א_טו|יהושע א', ט"ו]]}</small>. פני ילכו, כמו "ופניך הולכים" בקרב דאבשלום^{{{הערה|נראה שבשני הראיות מיהושע ומשמואל שהביא כאן, רוצה להוכיח שהלשון "פני ילכו" והלשון "והניחותי לך" מתייחסים לעניין מלחמה. וא"כ ממילא זה מוכיח את פירושו של רשב"ם, שמה שביקש משה ומה שנענה לו הקב"ה הכל מתייחס לכך שהקב"ה ילך למלחמה לפניהם.}}} <small>{[[שמואל_ב_יז_יא|שמואל ב'. י"ז, י"א]]}</small>. ומשה אמר, אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה <small>{[[שמות_לג_טו|שם ל"ג, ט"ו]]}</small>, והקב"ה [כבר]^{{{הערה|"המגיה" מסברתו, בהתבסס על מילה מחוקה שנראית כמו "אשר" בכת"י ניו יורק, שאפשר מסברא לומר שהיה כתוב "כבר" ונשתבש. וכיון שלא היה נראה לסופר הלשון "אשר" בכאן, מחקה. ובכל מקרה נראה נכון להוסיפה, דהלא כאן הוא סיום הקושיא, ובלא המילה "כבר" אינו נשמע כך. ועוד דכך הוא בדומה ללשון רבותינו בעלי התוס' על התורה שכתבו "והלא כבר נתרצה לו". אך בשאר כתה"י השונים אין לה זכר.}}} נתרצה לו. '''וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמנת אלפים וכו''''. ורבינו יעקב^{{{הערה|זהו רבינו יעקב בן מאיר דהוא רבינו תם, רבו ודודו של רבינו יצחק הזקן (ר"י) שהיה רבו של רבינו.}}} הגיה <small>{ספר הישר סימן רצ"ג}</small> על פי התוספתא דברכות <small>{[[תוספתא/ברכות/א|פ"א, ה"ג]]}</small>, אחד מרבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות ועשרים [וארבעה]^{{{הערה|"המגיה" כתב להגיה '''"כ"ד"''' דכך מדויק על פי החשבון שיכתוב רבינו מיד. ובכתה"י השונים כתוב "'''כ"ח'''", ואין זה נכון על פי החשבון הנ"ל. ואני המרתי את האותיות למספרים בכאן.}}} בשעה^{{{הערה|העיר "המגיה" דבתוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד'''.'''} גרס "וכמה רגע אחד מה' ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות ומ"ח בשעה" (ולפנינו בע"ז הגרסא אחרת). והעיר עוד דכגרסת רבינו אלחנן נמצא גם בכת"י קמבריג' שם, וכן במדרש הגדול במדבר פ' כ"ג ועוד. והוסיף שלפי ברייתא קדומה שהובאה בפירוש לספר יצירה לר"י ברצלוני עמ' 244, נמצא מספר זה מדוייק.}}}. ^{{{הערה|"המגיה" מסברתו, ונראה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''<big>ו</big>'''קתני".}}}[ד]קתני התם , ^{{{הערה|משפט זה של "השעה אחת מכ"ד ביום" אינו מופיע בתוספתא שלפנינו, והגר"א הגיה בירושלמי (שיוזכר לקמן בדיבור זה) לשון תוספתא זו כך {המגיה}.}}}השעה אחת^{{{הערה|בכל כתה"י כתוב "'''אחד'''" בלשון זכר בכל לשון התוספתא, למעט כת"י אחד שבמקום לכתוב אחד כתב א'. וכיוון שאפשר לומר לפי כת"י זה שהכוונה ל-"אחת" בלשון נקיבה, נקטתי לשון זו שנכונה יותר ביחס לרוב לשון הברייתא, למעט ביחס ל-"רגע" דהוא זכר. וכן הוא בלשון התוספתא שלפנינו (אלא ששם גם ביחס ל"רגע" שהוא זכר נאמר "אחת" בלשון נקיבה ההיפך מכאן).}}} מכ"ד ביום, העונה אחת מכ"ד בשעה, העת אחת מכ"ד בעונה, הרגע אחד מכ"ד בעת. וזה עולה למה שהגיה רבינו יעקב, ודוק ותשכח. ומיהו אומר רבי דבירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א|הלכה א']]}</small> גרסינן לתרוייהו, דיש רגעים גדולים וקטנים. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה, וכעין זה בתוס' רבינו אלחנן בע"ז {שם}.}}}[ו]כן יסד ר' [אלעזר]^{{{הערה|"המגיה". ובכתה"י השונים כתוב כאן "אל'''<big>י</big>'''עזר" בטעות.}}} קליר, ^{{{הערה|זהו חלק מסילוק לפיוט קדושתא הנאמרת בשבת שקלים בשלש ברכות הראשונות של תפילת העמידה, וחלק זה הוא מהפיוט שבתוך הקדושה עצמה {ראה חלק פיוט זה בספר "פיוטים לארבע פרשיות" הוצאת מכון "ממלכת כהנים" - ניו יורק, עמ' ל"ד}. ומתחיל פיוט קדושתא זה בחזרת העמידה אחר "מלך עוזר ומושיע ומגן", במילים "מסוד חכמים ונבונים".}}}ורגעי העונה כעונות כל היום, [זוהי]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לפי מבנה הלשון, ובהתאם ללשונו בהמשך. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''וזהו'''".}}} גרסת התוספתא. והמדקדק מחלק הרגע לכמה רגעים, ^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד.}}}(ו)זוהי גרסת הספרים שלנו. '''רגע כמימריה ^{{{הערה|זוהי גרסת רבינו, וכן הוא בכמה כת"י ישנים. וכן ברש"י לפנינו גרס כגרסת רבינו, אלא שגרס "'''מאי קרא'''" במקום '''שנאמר'''. אך בגמ' לפנינו יש כאן תוספת לשון '''ומנא לן דרגע רתח''' שנאמר כי וכו', ובדומה לזה בע"ז {ד''':'''} בלשון '''ומנא לן דרגע הוה ריתחיה'''. וראה בתוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד'''.'''} שמזכיר את שתי הגרסאות הללו. וישנם עוד שינויי גרסאות נוספים בכתה"י השונים.}}}שנאמר כי רגע באפו'''. תימה, היכי משמע מכאן רגע כמימריה. ואי הוה גרי' וכמה זעמו רגע שנאמר כי רגע באפו, אי נמי חבי כמעט רגע ^{{{שוליים|'''(70)'''}}}עד יעבור זעם. ובתר הכי גר' וכמה רגע כמימריה, הוה ניחא טפי. ואם תאמר, מה היה יכול לומר בלעם^{{{שוליים|'''(71)'''}}} בשעה מועטת כזו. ויש לומר שהיה יכול לומר כלם. מיהו לא משמע הכי, אלא כיון [שמתחיל]^{{{הערה|"המגיה", והוא בהתאם לגרסת בעלי התוס' השונים. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שמתקבל'''".}}} קללתו באותה שעה היה מזיק [אפילו לאחר כן]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ לשון התוס' שבדף, וכן העיר "המגיה". אך בכתה"י השונים חסר.}}}. וכן משמע באגדת חלק <small>{[[סנהדרין_קה_ב|סנהדרין קה''':''']]}</small>, מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, שבקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי^{{{שוליים|'''(72)'''}}} מדרשות, ולא תמשך מלכותם וכו'^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_6|(א)]]}}. וגם נראה שלא היה יכול להמית אומה שלימה, דא"כ היה בו כח להחריב העולם. אלא היה יכול להזיקם בקללתו הרבה. '''בתלת שעי קמייתא'''. פירש ה"ר שמעיה דהיינו שעה שלישית שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה כדאמרינן בסמוך, שהרי הם עומדים בשעה שלישית כדאמרינן לעיל <small>{[[ברכות_ד_א|ד'''.''']]}</small>. והא דאמרינן בפ"ק דע"א <small>{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}</small> לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד, דילמא איכא ריתחא וכו'. ואע"פ שאינו כי אם^{{{שוליים|'''(73)'''}}} בשעה שלישית ^{{{הערה|אפשר שהיה כתוב בכאן "'''לא יתחיל להתפלל'''", וראיתי באחד מכתה"י של רבינו שיש רווח בין המילים "בשעה שלישית" לבין המילה "כיון". ולכן אפשר לומר שנחסרו שם כמה מילים או שלא היה ברור למעתיק ולכן השאיר חלק. ומכח כך אפשר להעמיד ולומר שהלשון של רבינו היית: "ואע"פ שאינו כי אם בשעה שלישית "'''לא יתחיל להתפלל'''", כיון שהריתחא בא (אחריך) [אחרי כן]. וזה מתאים לפירוש תוס' רבינו אלחנן בע"ז {ד'''.''').}}}, כיון שהריתחא בא [אחרי כן]^{{{הערה|כנלע"ד. ובכתה"י השונים כתוב "'''אחריך'''" או "אחריו".}}} לאו אורח ארעא^{{{הערה|נראה שנשתרבב לכאן לשון "לאו אורח ארעא" מהדיבור הבא. דאם היה אומר דהוא מטעם שמא תדחה תפלתו, הוה ניחא. אבל מטעם דאינו דרך ארץ להתפלל קודם שעת הכעס, זה אינו מובן. והטעם הנראה יותר הוא מהטעם שכתב רבינו אלחנן במסכת ע"ז {שם}, דשמא ימשך בתפילתו ותגיע שעה שלישית.}}} '''ההוא מינאה דהוה בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''^{{{שוליים|'''(74)'''}}}. ואע"ג דאמרינן^{{{הערה|בספר מושב זקנים לבעלי התוס' בפרשת שמות פרק ג', הובאו דברים אלו בשם רבינו תם. וז"ל "ור"ת הקשה על ההוא גופא. והא אמרינן המינים והמסורין מורידין ולא מעלין. השתא להורידם מותר, כ"ש להענישן שהוא מותר. ותירץ שמא יותר אִסּוּר יש להעניש ולהמית את הגוי ע"י שם דקש' להטריח(ו) השי"ת, מלהמיתו בידים, וא"כ היאך הרג משה את המצרי בשם המפורש. וי"ל דאותו מצרי שהרג משה היה חייב מיתה שהרי בא על אשת איש, שנ' (ויקרא כ', י') מות יומת הנואף והנואפת, ואין ניאוף אלא באשת איש כדפר"ש (שמות כ', י"ג)".}}} <small>{[[עבודה_זרה_כו_ב|ע"ז כו:]]}</small> המינין והמסורות מורידים ולא מעלים, מ"מ לאו אורח ארעא^{{{הערה|בגמ' לפנינו מופיעה תוספת דברים "ורחמיו על כל מעכשיו כתיב" שלא מזכירים בעלי התוס' השונים בכאן ובסוגיה המקבילה בע"ז (ד:). ואפשר לתרץ דרחמיו על כל מעשיו היא הסיבה מדוע הדבר אינו דרך ארץ (המגיה). ועוד אפשר לומר דלא היית בגרסתם קטע זה, ואכן ישנם כמה כת"י שלא גורסים לה. וכן בסוגיה המקבילה בע"ז (שם) הקטע הנ"ל מופיע בסוגריים מרובעות לסימון שיש להוסיפה, כיוון שלא היית בגרסתם.}}} להטריח שמים להורגו שלא כדרך בני אדם. ויש ספרים [דגרסי]^{{{הערה|כך מוכרח להוסיף, שהלשון נמצאת קטועה בלא זה.}}} ההוא ^{{{שוליים|'''(75)'''}}}נכרי^{{{הערה|ורצונו לומר דבהכי שפיר דמי, דלגבי נכרי אין מורידין וכמו שכתבו התוס' שבדף. אלא דאכתי קשה איך רצה א"כ ריב"ל להורגו?. ותירץ תוס' רבינו אלחנן בע"ז (ד:) דמצערו הרבה שאני. אך התוס' שבדף בע"ז (שם) תירצו דהתכוון להזיקו ולא להורגו, ולא דמי להורדה לבור.}}} '''תחת גערה במבין'''. פירש רבינו נסים^{{{הערה|הוא רבינו נסים גאון.}}} <small>{המודפס בדף}</small> בלב, כדאמרינן לקמן <small>{[[ברכות_סא_א|סא'''.''']]}</small> לב מבין^{{{הערה|וכן כתב רבינו יונה בפירושו למשלי פרק י"ז, שפירוש הכתוב הוא: "תרד גערה ותשכון בלב המבין".}}}. '''^{{{שוליים|'''(76)'''}}}כשרציתי לא רצית'''. פירוש^{{{הערה|כך היית הגרסא בחלק מכתה"י, ובחלק מהם כתוב כאן '''"כלל"'''. ורצה המגיה לומר ש-"כלל" הכתוב שם, הוא כתוצאה משיבוש המילה '''כלומר''', שכן בלשון תוס' הרא"ש מצינו שגורס כאן '''כלומר'''. ואני נקטתי כגרסת כתה"י האחרים.}}} (כשרציתי)^{{{הערה|נראה מיותר, וכן ליתא בתוספות הרא"ש.}}} כשהורשת לראות מה [שהייתי]^{{{הערה|כך הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים כתוב כאן "'''שהיה'''" בשיבוש.}}} מרשה לך לראות, לא רצית. ועכשיו שאתה רוצה לראות פני ממש, איני רוצה. ותימה, למה הענישו כל^{{{הערה|בתוס' הרא"ש גרסינן "'''על''' כך", ונראה לומר שכך היית הגרסא גם פה.}}} כך. ---- ===ביאורים=== {{ד"מ|'''(ה)'''|'''לדברי פירוש רבינו שמואל'''}} נראה לענ"ד לפרש כך: שאין הכוונה שלפי פירוש הגמ' היה קשה לרבינו שמואל, שהלא פירוש רבינו שמואל שונה מפירוש הגמ'. אלא הכוונה לפי צורת הדיון של פירוש הגמ' בין הקב"ה למשה, היה קשה גם לפירושו של רבינו שמואל על הפסוקים. שלפירוש הגמ' אמר הקב"ה למשה "'''פני ילכו'''" דהיינו המתן עד שיעברו פנים של זעם, א"כ "'''אם אין פניך הולכים'''" הכתוב אחריו, הכוונה בו שאומר משה בטענה לפני הקב"ה, אם אתה לא מעביר פנים של זעם מעם ישראל אל תעלינו מזה. ואף שכבר אמר לו הקב"ה שהוא יעביר פניו, ביחס לפירוש הגמ' זה אינו קשה, כמו שכתבו "רבותינו בעלי התוס' על התורה" בפירוש שני, שאפשר שאמר הקב"ה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואלך עם ישראל, אך לא מיד. ומשה אמר שלא יזוז משם עד שיעברו פנים של זעם מיד, ונתרצה לו הקב"ה. או אפשר לפרש כפירושם הראשון. שאמר הקב"ה למשה "פני ילכו והניחותי לך" להנות מזיו שכינתי, לך ולא להם. והתפלל משה על כך: "אם אין פניך הולכים" שיהו כולם כמותי, "אל תעלנו מזה", ונתרצה לו הקב"ה לבסוף. אך ביחס לפירוש של רבינו שמואל, שאמר לו הקב"ה למשה "'''פני ילכו'''" דהיינו שהוא עצמו יעבור למלחמה לפני ישראל. א"כ מה טען משה אחרי כן אם "'''אין פניך הולכים'''", שכביכול התפלל משה על כך שסירב הקב"ה לילך למלחמה לפני ישראל. הלא הקב"ה אמר לו שהוא מתרצה ללכת לפני ישראל למלחמה, וא"כ מהי טענתו של משה? '''אבל אפשר לתרץ''' שרצה משה שיכרות לו הקב"ה ברית על כך. וכמו שמפרש רשב"ם עצמו על התורה בהמשך הפסוקים, שכך אכן היית כוונתו הנסתרת של משה. וכנראה הטעם בזה כדי שלא יגרום החטא. א. רצונו להוכיח מבלעם שרצה להאריך הרבה בקללתו על ישראל על אף שהיה לפניו רק רגע אחד בלבד שבו הקב"ה כועס, וזו ראיה לתירוץ השני (תוס' חכמי אנגליה). ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ז_ב|דף ז''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=14&fs=0 ראה כאן]''' '''עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר אדני אלקים במה אדע כי ארשנה'''. ואם תאמר, והכתיב ברוך ה' אלקי שם <small>{[[בראשית_ט_כו|בראשית ט', כ"ו]]}</small>. ויש לומר, דגבי שבח לא איירי^{{{שוליים|'''(77)'''}}} [ר' יוחנן]^{{{הערה|בגרסאות כתה"י השונים כתוב כאן '''בת''' או '''בח''' ועוד כעין שיבוש זה. והנכון לענ"ד שהיה כתוב "ר' יוחנן" או בקיצור "ר"י" (דהוא בעל המימרא זו), ומריבוי העתקות השתבש.}}}. אי נמי, כפירוש ה"ר שמעיה שפירש דמיירי בשם שכת[וב]^{{{הערה|כצ"ל כנראה לעין. ובכתה"י השונים כתוב כאן "שכת". וכנראה שהיה גרש אחר ה-ת' לסימן קיצור, והושמט בשוגג מריבוי העתקות.}}} [באל"ף]^{{{הערה|כצ"ל. ובכתה"י השונים כתוב כאן '''באו ד'''' או באופנים משובשים אחרים הדומים לזה. והכוונה היית ב-'''א' ד'''', דהיינו בשם אדנות המתחיל באל"ף ודל"ת. וכן מוגה באחד מכת"י בצד הגיליון.}}} דל"ת, דמשמע לשון אדנות ככתבו. ואם תאמר, והכתיב בקרא דמקמי הכי, ויאמר [אברם]^{{{הערה|הושלם בהתאם ללשון הפסוק, ובכתה"י השונים חסר.}}} ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי <small>{[[מ"ג_בראשית_טו_ב|בראשית ט"ו, ב']]}</small>, והוא כתוב באל"ף דל"ת ואותו פסוק היה לו לתלמוד להביא. ^{{{הערה|כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, שהתלמוד^{{{שוליים|'''(78)'''}}} לא דקדק בכך. ולמאי דפרי[שית]^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן "'''דפריך'''", ובהגהות סיני כתב להגיה "'''דפריש''''" עם גרש, שהלא אינו קושיא אלא הסבר ופירוש. והוא קיצור של "'''דפרישית'''", כיוון שאינו מפורש בגמ' אלא הראשונים הם שדנו והוכיחו הדבר. אך לצערנו דברי רבינו על שבת לא זכינו להם כיום. אך עיין בתוס' שבדף בשבת דף י' עמ' ב' ד"ה "'''ושל סדום וכו<big>'</big>'''" לביאור הדברים בהרחבה.}}} בפ"ק דשבת <small>{[[שבת_י_ב|י''':''']]}</small> שאותו [פסוק]^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן הוא הלשון בהמשך דברי רבינו, וכך גם הוא בלשון תוס' הרא"ש. ובתה"י השונים חסר.}}} דבמה אדע <small>{[[מ"ג_בראשית_טו_ח|בראשית ט"ו, ח']]}</small> היה בברית בין הבתרים שהיה [אז]^{{{הערה|"הגהות סיני", וכן הוא בתוס' הרא"ש. ובכתה"י השונים חסר.}}} אברהם בן שבעים. ואותו פסוק דמה תתן לי היה אחר שכבש המלכים, והוא^{{{הערה|הנראה לענ"ד שהיה כתוב כאן "'''והיה אז'''" או "'''והוא היה אז"''' דכעין זה מצינו בלשון תוס' הרא"ש. אך אפשר לקיים הגרסא הנוכחית.}}} אז בן שבעים ושלש כמו שמוכיח בסדר עולם^{{{הערה|קשה, דבסדר עולם משמע שהיה אז בן שבעים וחמש, וכך אכן העירו התוס' בשבת, וא"כ כיצד אומר רבינו שמשמע מסדר עולם שהיה בן ע"ג שנים. לכך (אם לא נאמר שהיית לרבינו גרסא אחרת בסדר עולם) מוכרח להגיה באחד משלושה אופנים. או שהגרסא בדברי רבינו היא '''שבעים וחמש''' שנים, או שהגרסא היא '''דלא''' כמו שמוכיח בסדר עולם. או שאפשר שגרס את שניהם (כמו שגרסו התוס' שבדף שניהם). שגרס "והוא אז בן '''ע"ג''' (לפי חשבונו) '''או ע"ה''' כמו שמוכיח בסדר עולם".}}}. ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד ע"פ סדר לשון המשפט.}}}(ו)א"כ נאמר זה קודם ואין מוקדם ומאוחר, ^{{{הערה|כנ"ל בהערה קודמת. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]אתי שפיר שהביא כאן הפסוק דבמה אדע שנאמר תחלה בברית בין הבתרים. מפי רבי. '''למען ה''''. גם הוא כתוב בדניאל באל"ף דל"ת <small>{[[דניאל_ט_יז|דניאל ט', י"ז]]}</small>. '''א"ל כולי האי. א"ל הכי אמר ר' יוחנן אין תפלתו^{{{שוליים|'''(79)'''}}} של אדם נשמעת אלא עם הציבור וכו''''. פירש רבינו יעקב בפ"ק דע"א <small>{[[עבודה_זרה_ד_ב|ד''':''']]}</small> גבי לא ליצלי איניש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד וכו', עד אי הכי אפילו דצפרא נמי. ומשני, כיון דאיכא ציבורא דמצלו בההיא שעתא לא מדחי, פירוש בשום מקום. והא דקאמר^{{{שוליים|'''(80)'''}}} הכא שנשמעת בשעה שהצבור מתפללים ומשמע דהיינו דווקא בעירו. מ"מ, אהני מה שהצבור מתפללים בשום מקום לענין דלא מדחי ולא מפקיד דינא עליה. אבל לענין עת רצון צריך שיתפלל בשעה שהצבור מתפללים בעירו. ואם מצלי עם הציבור כ"ש דעדיף טפי. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== == דף ח' == ===[[ברכות_ח_א|דף ח'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=15&fs=0 ראה כאן]''' '''אימא שיעור שני פתחים'''. שלא ימהר להתפלל כשנכנס מיד, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ודלא כפירוש ה"ר יוסף.^{{{הערה|כך הוא בגרסת כל כתה"י, וכעין זה כתוב בתוס' חכמי אנגליה "דלא כפירוש ה"ר '''יוסי'''". והנראה מכל בעלי התוס' שדנו בנושא, שהכוונה לפירוש כעין מה שפירש רש"י. אך אפשר באמת שהוא טעות סופר והכוונה היית לרש"י, כמו שכתבו התוס' שבדף בד"ה "שיעור שני פתחים", המובא בגרסת דפוס ישן שונצינו-פיזארו לתלמוד הבבלי בדף שלנו (ומובא גם כן בהגהות הב"ח כאן). וסיבת השיבוש בזה נראה לומר, שהוא כיוון שהיה כתוב במקור '''"דלא כפירוש רש"י"''', ומאוחר יותר נשתבש ל-הר"י (הרב רבינו יצחקי) מריבוי העתקות, והמעתיקים המאוחרים פירשו ופתחו קיצור זה לה"ר יוסף או ה"ר יוסי. אך בלשון תוס' רבינו פרץ כתוב "בלשון יש מפרשים", ואולי כוונתו היית לכלול בלשון זו גם את שיטת רש"י וגם את שיטת ה"ר יוסף שאמרו דבר אחד.}}} '''שערים המצויינים בהלכה'''. משערי ציון דייק, דלא כתיב שערי ירושל[י]ם^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב בלא יו"ד.}}}. '''רב ששת מהדר אפיה וגריס'''. תימה, והא אמרינן בסוטה פרק אלו נאמרין <small>{[[סוטה_לט_א|לט.]]}</small>, כיוון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה, שנאמר וכפתחו עמדו כל העם <small>{[[נחמיה_ח_ה|נחמיה ח', ה']]}</small>. ואין לומר דשאני הכא דמהדר אפיה, דא"כ הוה ליה (למימר)^{{{הערה|בכת"י אוקספורד כתוב "'''הוי ליה למימר לאתויי'''", ובהכרח שהמילה "'''למימר'''" מיותרת והשתרבבה לכאן בטעות.}}} לאתויי מילתא דרב ששת התם. אלא נראה לרבי, דהא דקאמר התם אסור לספר בדבר הלכה, היינו בקול רם שמעכב האחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה וגריס, ה"ה דבדלא מהדר אפיה היה יכול לגרוס בלחש שלא היה נראה כמניח ספר תורה, אלא רבותא נקט דאפילו מהדר אפיה שנראה^{{{שוליים|'''(81)'''}}} כמניח ס"ת, שפיר דמי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ואני שמעתי שפירש הרי"ף ז"ל^{{{שוליים|'''(82)'''}}}, דדוקא כשיש שם עשרה אז יכול להיות מהדר אפיה. אבל אין שם כי אם עשרה, אסיר^{{{הערה|באור זרוע {חלק א', הלכות ק"ש, סימן י"א} הביא את דברי רבינו שבדיבור זה, ובדבריו גרס "אסור" בוא"ו, וכך נראה יותר מבחינה לשונית.}}} לאהדורי אפיה, שאנו רוצים שיהיו עשרה שומעים לספר תורה. ^{{{הערה|דיבור זה מובא אחר ד"ה "שנים מקרא" אך אין זה מקומו, והצגתיו במקומו הראוי לו. וכן הוא בתוס' הרא"ש קודם.}}} '''ישלים פרשיותיו עם הצבור'''. נראה לרבי^{{{שוליים|'''(83)'''}}} דכל השבוע קרי עם הצבור. ואע"פ שלכאורה^{{{שוליים|'''(84)'''}}} משמע דכל קמי שבתא דהיינו מיום רביעי ואילך קרי עם הצבור, מ"מ כיון שמתחילים בו^{{{שוליים|'''(85)'''}}} ממנחתא דשבתא^{{{שוליים|'''(86)'''}}} הכל קרוי עם הצבור. וזמן השלמה כתוב <small>^(א)</small>במדרש^{{{הערה|בבית יוסף באו"ח סימן רפ"ה הובא שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספר חופת אליהו הנביא שער השישה ועוד. ועיין בביאורים לגרסאות שקיימות לפנינו.}}} [ז]^{{{הערה|בגרסת כתה"י השונים מובא "'''ג''''", אך בגרסאות המדרש שלפנינו כתוב "'''ז''''" (עיין בגרסאות בביאורים). וכן נכון יותר לפי המשך דבריו.}}} דברים צוה רבינו הקדוש^{{{שוליים|'''(7)'''}}} את בניו בשעה שנפטר לבית עולמו^{{{שוליים|'''(88)'''}}}, ג' ליראת שמים, ^{{{הערה|כך נראה נכון יותר מבחינה לשונית, וכן הוא בחלק מגרסאות המדרש שלפנינו. ובכתה"י השונים בלא.}}}[ו]ד' לדרך ארץ. ואלו הם של יראת שמים [וכו']^{{{הערה|כך נראה להגיה מסברא, שהלא "'''אל תאכל לחם וכו''''" הוא האחרון מתוך השלושה של יראת שמים.}}}, אל תאכל^{{{הערה|כך הוא בלשון יחיד לכל אורך דברי מדרש זה בגרסת המדרשים שלפנינו. ובחלק מהם אף כתוב "צווה רבינו וכו' את '''בנו''' בלשון יחיד גם כן. אך אפשר לקיימו אף לגרסתנו, שאפשר שאמר רבינו הקדוש דבריו בלשון ציווי כללי, ולא בלשון המתייחסת אל בניו. אך בכת"י ירושלים של רבינו וכן בתוס' שבדף, לשון המדרש כתוב בלשון רבים המתייחסת אל בניו.}}} לחם בשבת עד שתגמר כל הפרשה^{{{שוליים|'''(89)'''}}}. משמע שקודם אכילה יש^{{{שוליים|'''(90)'''}}} לו להשלימה, מיהו אם השלים לאחר אכילה שפיר דמי. ^{{{הערה|דיבור זה מובא אחר הד"ה "עטרות ודיבון", אך אין זה מקומו דעטרות ודיבון שייך לעמ' ב' ועניין זה לעמ' א'. והצגתיו במקומו הראוי לו כפי שהוא בתוס' שבדף.}}} '''שנים מקרא ואחד תרגום וכו''''. יש מפרשים דהכי מהני^{{{שוליים|'''(91)'''}}} לכל הלועזות ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון מבחינה לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ב]לעז שלהם. שהתרגום מפרש (להבין)^{{{הערה|כך הוא בכל בכתה"י אך נראה מיותר לפי לשון המשפט, ולכך הקפתיו בסוגרים עגולות.}}} לעמי הארץ שאינם מבינים בלשון^{{{שוליים|'''(92)'''}}} הקודש, וה"ה בלשון^{{{שוליים|'''(93)'''}}} לעז למכירים^{{{שוליים|'''(94)'''}}} בו. אבל אין נראה בעיני רבי^{{{שוליים|'''(95)'''}}}, שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר וכו'. ---- ===ביאורים=== א. 1. '''גרסת המדרש בספר חופת אליהו רבה (דפוס זולקווא)''' <small>-'''בשער הששה, דף י"ג'''-</small>: (ששה) [שבעה] דברים צוה רבינו הקדוש את בניו, שלשה ליראת חטא (ושלשה) [וארבעה] לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא ק"ש. ואל תכנס לבית הכנסת אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. (וג') [וד'] בדרך ארץ ואלו הן: אל תחתוך בשר על (יריכך) [ידך] שלא תחתוך בשרך. ואל תשיח אחר הכותל דאזיל-[אולי צ"ל דאמרו] אוזנים לכותל. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך אל תסמוך בהם, אלא אתה בעצמך הצע מטתך. 2. '''וגרסת המדרש בחופת אליהו רבה (בספר כבוד חופה)''' <small>-'''בדף 47'''-</small>: שבעה דברים צוה רבינו הגדול את בנו, שלשה ליראת חטא וארבעה לדרך ארץ. ג' ליראת חטא: אל תישן על המיטה עד שתקרא קרית שמע ותתפלל. ואל תכנס לבית המדרש אחרון. ואל תאכל בשבת עד שתגמור הפרשה. וד' של דרך ארץ: אל תחתוך על ידך בשר כדי שלא יחתוך בשרך ונמצאת מבזה את האוכלין. ואל תשיח אחרי הכותל שכך אמ' חכמים, אזנים להם לכותל ואזנים לבית הכסא. וכשתגיע לנהר תן מנעליך ברגליך עד שתעבור. ואל יציע אחר מיטתך. ואע"פ שיש לך עבדים ושפחות שיציעו מטתך, אל תיסמך בהם אלא אתה בעצמך תציע מטתך. 3. '''וגרסת המדרש בספר הליקוטים (גרינהוט)''' <small>-'''בחלק ג', דף ל"ג'''-</small>: שבעה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו. שלשה על יראת חטא וד' על דרך ארץ. של יראת חטא: אמר לו, אל תישן על מטתך עד שתקרא את שמע ותתפלל. ואל תכנס באחרונה לבית המדרש. ואל תשב לאכול בשבת עד שתגמור את הפרשה. ושל ד"א: אמר לו, אל תחתוך בשר על ידך [שמא תחתך ידך] ונמצאת מבזה את השלחן. ואל תסיח אחורי הכותל מפני ששנו חכמים עינים להרים, ואזנים לכתלים. אזנים לבית הכסא, אזנים לד"א. וכשאתה מהלך בדרך ומגיע לנהר ואין מנעל ברגליך, הנעל רגליך ועבור. ואפילו יש לך כמה עבדים ושפחות ומציעים לך את המטה, אל תניחם אלא הצע את בעצמך. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ח_ב|דף ח''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=16&fs=0 ראה כאן]''' '''ואפילו עטרות ודיבון'''. פירש רש"י שאין בו^{{{שוליים|'''(96)'''}}} תרגום. וקשה, דהוה מצי למימר אפי' ראובן שמעון וגו'^{{{שוליים|'''(97)'''}}} וכיוצא בהן <small>{[[שמות_א|שמות א', ב-ד]]}</small>. ואומר רבי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום בעטרות ודיבון, וכן תרגום ירושלמי, ועתה צ"ל^{{{הערה|ישנם כת"י שבהם כתוב כאן "צריך לפרש", ובספר ברכה משולשת כתוב כאן "צריך להשמיענו". אך בכת"י ירושלים שעל פיו כפי הנראה נכתב "תוס' רבינו יהודה החסיד" בברכה משולשת, כתוב '''"צ"ל"''' בראשי תיבות. וכיון שאין הכרעה לכאן או לכאן, השארתי את ראשי התיבות כמו שהן.}}} ואפילו עטרות ודיבון שאין כל כך צורך בתרגום שלו^{^{{{שוליים|'''(א)'''}}}}, אע"פ כן יש לומר^{{{שוליים|'''(98)'''}}} שנים מקרא ואחד תרגום, [אבל ראובן שמעון וכיוצא בהן אין צריך לקרותן ג' פעמים]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ואכן ניכרת ההשמטה מכך שאומר מיד, "'''ומ"מ אנו מחמירין וכו' במקום שאין תרגום וכו''''". ואם היו חוזרים דבריו על עטרות ודיבון, הלא יש לו תרגום ירושלמי.}}}. ומ"מ אנו מחמירין כפירוש רש"י לומר במקום שאין תרגום, ג' פעמים מקרא. ותרגום של ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא, מפרש במגילה^{{{שוליים|'''(99)'''}}} <small>{[[מגילה_כה_ב|כה''':''']]}</small> שאינו מתרגם^{{{שוליים|'''(100)'''}}} משום ישא. כלומר, שאין לפרסם שהקב"ה נושא פנים לישראל, שאומות העולם מליזין עליו, אע"פ שתירצנוהו בנדה בפרק בתרא <small>{[[נידה_ע_ב|ע''':''']]}</small> ולקמן במכילתין <small>{[[ברכות_כ_ב|כ''':''']]}</small>. מפי רבי. ['''ל''']'''הני''' ['''פרשייתי''']^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב כאן, '''"הני פרשיות"'''. אבל כפי הנראה הוא שיבוש מריבוי העתקות, שהלא בארמית הלשון כאן. והגהתיו ע"פ לשון תוס' הרא"ש.}}} '''דכולי שתא'''. יש ספרים דגרסי דכלה, וכן גריס^{{{שוליים|'''(101)'''}}} רבינו חננאל ז"ל^{{{שוליים|'''(ב)'''}}}. פירוש שבתות הכלה שהיו דורשים בהלכות המועד, ואז לא היה לו^{{{שוליים|'''(102)'''}}} פנאי. וכן נראה יותר. '''כאלו התענה תשיעי ועשירי'''. פירוש אם נצטוה. '''דאמר מר לוחות ושברי לוחות מונחים בארון'''. כדדרשינן בפרק קמא דבבא בתרא <small>{[[בבא_בתרא_יד_ב|יד''':''']]}</small> מושמתם בארון <small>{[[דברים_י_ב|דברים י', ב']]}</small>. וזה היה כשהניחו הארון בבית עולמים בימי שלמה, ואז לא היו מוליכין הארון למלחמה. אבל עד בית עולמים היו שברי לוחות לבד בארון שעשה משה, ולא בשל בצלאל. ^{{{הערה|כן נראה יותר נכון לשונית. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]אותו של בצלאל לא היה הולך עמהן למלחמה, אלא פעם אחת בימי עלי ונענשו עליו ונשבה. והא דאמרינן בעירובין פרק הדר <small>{[[עירובין_סג_ב|סג''':''']]}</small>, גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומן, ישראל אסורים בתשמיש המטה. זהו הארון שעשה בצלאל שנשאו הכהנים סביב יריחו. וההיא^{{{שוליים|'''(103)'''}}} דאוריה דכתיב הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות וגו' <small>{[[שמואל_ב_יא_יא|שמואל ב'. י"א, י"א]]}</small> דמשמע שם^{{{שוליים|'''(104)'''}}} שדוד שמש מיטתו, ואוריה נמי מחמיר על עצמו היה. אותו הארון היה ששברי לוחות מונחים בו, והוא היה הולך עמהם למלחמה ששני ארונות היו כדפרישית^{{{שוליים|'''(105)'''}}}, וכדתניא בספרי <small>{במדבר, פר' בהעלותך, פיסקא פב ([[ספרי_על_במדבר_י|פר' י' פס' ל"ג]])}</small> וארון ברית ה' נוסע לפניהם <small>{[[במדבר_י_לג|במדבר י', ל"ג]]}</small>, זהו ארון ששברי לוחות מונחין בו^{{{שוליים|'''(106)'''}}}. והא דכתיב ושמתם בארון שהיו לוחות ושברי לוחות יחד, נאמר לימי^{{{שוליים|'''(107)'''}}} שלמה שהכניס הארון לבית קדשי הקדשים, ושוב לא יצא עמהם למלחמה^{{{שוליים|'''(108)'''}}}. ובירושלמי דסוטה פרק משוח מלחמה <small>{[[ירושלמי_סוטה_ח_ג|פ"ח, ה"ג]]}</small> איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא^{{{שוליים|'''(109)'''}}}, איכא מאן דאמר שני ארונות היו, ואיכא מאן דאמר ארון אחד היה. וזה לשון הירושלמי, קרא מסייע ליה לר' יהודה^{{{שוליים|'''(110)'''}}} בן לקיש. פירוש, שאמר שני ארונות היו, הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות. מה עבדון ליה רבנן. פירוש, שהיו^{{{שוליים|'''(111)'''}}} אומרים שלא היה כי אם^{{{שוליים|'''(112)'''}}} ארון אחד שהיה בקירוי, שעדיין לא נבנה בית הבחירה. כלומר, קירוי של חול בעלמא, שלא היה יושב כי אם בתוך היריעה. מפי רבי. '''הלכה כרבן גמליאל'''. דאע"ג דרבנן פליגי עליה ומצרכי עד חצות^{{{שוליים|'''(113)'''}}} לחומרא, מ"מ הלכה כרבן גמליאל ואין צריך להחמיר ולהרחיק מחצות לגבי ק"ש כמו לגבי שאר דברים. ומ"מ צריך למהר לכתחלה מתחלת הלילה כדאמרינן בריש פרקין <small>{[[ברכות_ד_ב|דף ד''':''']]}</small> שלא יאמר אדם^{{{שוליים|'''(114)'''}}} אוכל קימעא וכו' . '''לעולם ליליא הוא, והאי דקרי ליה יממא וכו''''. ואם תאמר, כיון שלאחר עמוד השחר נמי ליליא הוא, א"כ היה לו לומר פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים אחר עמוד השחר, ויוצא אחד של לילה ואחד של יום. דהא דקאמר דליליא הוא, משמע לענין שכיבה. ושמא יש לומר דלענין דבר אחר קרוי ליליא, כגון לתפילין וציצית, ולא לק"ש. אי נמי הכי קאמר, לעולם ליליא הוא שאין דרך בני אדם לעמוד באותה שעה, ומכל מקום יממא הוא לענין ק"ש דהוי זמן קימה, דאיכא מיעוטא וכו'. מפי רבי. וכן יש לפרש ברייתא שאחר כך. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== {{ד"מ|'''(א)'''|'''ואע"פ שאינו אלא'''}} נראה שכוונתו שאין צורך בתרגום שלו הכוונה לתרגום הירושלמי, מכיוון שהתרגום הזה איננו תרגום אונקלוס שעליו התכוונה הגמ' שיקרא שנים מקרא ואחד תרגום. ולכך, אין צריך אותו כל כך, כיון שרק אם יש תרגום הצריכה הגמ' לתרגמו. אך אם אין תרגום אפשר שלא הצריכה הגמ' לתרגמו כלל או שהצריכה לקוראו שלש פעמים מקרא בלבד ולא לפנות לתרגומים אחרים. {{ד"מ|'''(ב)'''|'''ואע"פ שאינו אלא'''}} תוס' הרא"ש כותב שגרסת ר"ח היא '''"פרשייתי דכלה"'''. דהיינו שכפי הנראה גרס ר"ח בגמ': "סבר לאשלומינו להני פרשייתי דכלה". ---- == דף ט' == ===[[ברכות_ט_א|דף ט'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=17&fs=0 ראה כאן]''' '''לא^{^{{{שוליים|'''(115)'''}}}}, לעולם יממא הוא'''. פירוש קודם הנץ החמה. ולא מיירי לאחר עמוד השחר מיד, דהא ר' עקיבא אית ליה לקמן בפרקין משיכיר בין חמור לערוד. ואע"פ שיוצא בק"ש של לילה קודם הנץ, מ"מ קאמר בסמוך ר' עקיבא^{{{הערה|כך כתוב בכל כתה"י השונים. אך לענ"ד יש להגיה הלשון ולגורסו בהיפוך, דהיינו "מ"מ קאמר '''ר' עקיבא בסמוך'''. וכן משמע קצת שכך הרגל לשונו של רבינו לומר את שם האומר קודם שיאמר "בסמוך", כמו שמצינו בדף כ' בד"ה א"ר אבינא וכו'. שכתב שם באמצע הדיבור, "ואע"ג דר' יהודה פליג עליה בסמוך". ואע"ג שאינו ראיה גמורה, כך נראה בעיני יותר נכון.}}} דמשיכיר בין חמור לערוד יממא הוא. והוה מצי למינקט תרוייהו קודם הנץ החמה, אלא אשמעינן^{^{{{שוליים|'''(116)'''}}}} דאחר הנץ החמה יממא הוא ואינו יוצא בו בשל לילה. אי נמי, תרי תנאי אליבא^{^{{{שוליים|'''(117)'''}}}} דר' עקיבא. ולקמן בשמעתא דותיקין נפרשנה ^{^{{{שוליים|'''(118)'''}}}}. מפי רבי. '''ואילו אכילת פסחים לא קתני וכו''''. משמע דהלכתא כרבי אלעזר בן עזריה מדסתם^{^{{{שוליים|'''(119)'''}}}} הך משנה כותיה, וההיא דשלהי ערבי פסחים <small>{[[פסחים_קכ_ב|קכ:]]}</small> ובאיזהו מקומן^{^{{{שוליים|'''(120)'''}}}} <small>{[[זבחים_נו_ב|זבחים נו:]]}</small>. מיהו במגילה פרק הקורא למפרע <small>{[[מגילה_כא_א|כא.]]}</small>, מוקי לה לסתם משנה כר' עקיבא. [ואע"ג דהכא חדא והכא תלת, מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא]^{{{הערה|בכתה"י השונים משפט זה כתוב בהיפך. דהיינו שבתחילה כתוב "מאי אולמיה וכו'" ואח"כ "דהכא חדא וכו'". אך לא נראה בעיני נכון לשונית, והפכתיו.}}}, דהכי פרכינן בעלמא <small>{[[יבמות_קא_ב|יבמות קא:]]<big>^{{{הערה|וכן קידושין נד:}}}</big>}</small> מה לי חד ומה לי תרי. וגם אין לפסוק כר' עקיבא מכח דתנן^{^{{{שוליים|'''(121)'''}}}} לה גבי הלכתא פסיקתא במגילה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(א)]]}} <small>{[[מגילה_כא_א|שם]]}</small>, דלא דמיא כל כך לההיא דהשוכר את האומנין <small>{[[בבא_מציעא_עו_א|ב"מ עו.]]}</small>, כל החוזר בו ידו על התחתונה^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ב)]]}}. ואם הלכה כר' אלעזר בן עזריה צריך למהר לאכול מצה קודם חצות, כדאמרינן בערבי פסחים <small>{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}</small> אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. מיהו, מדמוקמינן^{^{{{שוליים|'''(122)'''}}}} הכא פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בפלוגתא דראב"ע ור' עקיבא, ומוקמינן ר' יהושע כר' עקיבא, משמע קצת דהלכה כר' עקיבא. ושמא להרחיק אדם מן העבירה^{^{{{שוליים|'''(123)'''}}}} (שמא)^{{{הערה|נראה מיותר לענ"ד, דמשפט זה הוא המשך המשפט הקודם ולא עניין נוסף.}}} היה מודה דהוי פסח עד חצות^{^{{{שוליים|'''(124)'''}}}}. מיהו, גבי מצה אין לנו להחמיר כל כך, וגם לשון מצותם עד שיעלה עמוד השחר משמע שאינו חושש בהרחקה ואפילו באכילת פסחים^{^{{{שוליים|'''(125)'''}}}}. אבל אי הוה שייך הרחקה בהלל וק"ש, כל שכן במצה. ואפילו נקל בק"ש, יש לנו להחמיר במצה כיון שהיא מן התורה, אבל ק"ש דרבנן. ואפילו למ"ד^{^{{{שוליים|'''(126)'''}}}} לקמן בפרק מי שמתו <small>{[[ברכות_כא_א|כא.]]}</small> ק"ש דאורייתא, שמא ר"ל דאסמכוה אקרא. ומ"מ נוהג רבי לאכול מצה קודם חצות, וכן מצה של אפיקומן. ואפילו בהלל היה נכון להקדימו קודם חצות אע"פ שאין בו חומרא יותר מבק"ש, דפסקינן לעיל <small>{[[ברכות_ח_ב|ח:]]}</small> כר"ג. והא דמוקמינן^{^{{{שוליים|'''(127)'''}}}} בירושלמי דברכות <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_א|פ"א, ה"א]]}</small> משנה דערבי פסחים כר' עקיבא, חולק על תלמוד שלנו שמעמידה שם <small>{[[פסחים_קכ_ב|שם]]}</small> דלא כר' עקיבא. מפי רבי. '''יכול יהא נאכל כקדשים ביום, ת"ל''' ^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, וכן היא גרסת הגמרא שלפנינו. אך בכתה"י השונים חסר.}}}['''ב''']'''לילה'''. ואם תאמר, לרבי אלעזר הך דרשא מנא ליה, כיון דאיצטריך ליה לילה לילה לג"ש. ואין לומר דמהזה ממעט יום שלפניו, ^{{{הערה|כך נראה נכון לשונית לענ"ד. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ד]מדקאמר ורבי עקיבא הזה למה לי, משמע דמוקי ליה כוליה^{^{{{שוליים|'''(128)'''}}}} לג"ש. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דממילא שמעינן מינה דלילה אתא למעוטי יום.^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ג)]]}} '''ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד'''. ואם תאמר, לימא^{^{{{שוליים|'''(129)'''}}}} ליום ולילה כתודה. ויש לומר, דיש להקישו לשלמים, משום דמותר הפסח קרב שלמים. ועוד, דלא קאמר שיהא נאכל ממש, אלא שלא יהא נפסל עד יום שני. '''והני תנאי כהני'''^{^{{{שוליים|'''(130)'''}}}} '''תנאי וכו''''. ואם תאמר, וכי חולקות הדרשות זו על זו. דלעיל מפיק ליה מלילה וחפזון, והכא מפיק ליה מתזבח הפסח בערב. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. ובכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, דמשמעות דורשין איכא בינייהו. ורבי אומר דלא פליגי, אלא כל אחד מיישב פסוק דמשנה תורה לפי סברתו. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_ט_ב|דף ט''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=18&fs=0 ראה כאן]''' '''בעל כרחם דמצרים'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לצאת^{{{הערה|הקשה "המגיה", שהלא הטעם שהיה הדבר בעל כרחם דמצרים הוא משום שלא רצו המצרים להשאילם ונאצלו לכך, וכמו שהגמ' אומרת שהטעם דהוא בעל כרחם דמצרים משום "ונות בית תחלק שלל". וא"כ מה שלא היו ישראל רוצים לצאת אינו הטעם לכך. ולכך הגיה כאן מסברא שצ"ל כאן שני דיבורים: "'''בעל כרחן דמצרים.''' לפי שלא רצו להשאילם. '''בעל כרחן דישראל'''. לפי שלא היו ישראל רוצים לשאת" (תיקן "לשאת" במקום "לצאת", וכפי שהגמ' אומרת למ"ד בעל כרחם דישראל שהטעם הוא "משום משוי"), והשאיר בצ"ע. אך לענ"ד אין זה מוכרח, מכיוון שדברי רבינו כפי שהם נכונים. שבעל כרחם דמצרים לדעת רבינו אפשר שלא היה משום שלא רצו להשאילם, ונכפו מאת ה' להשאילם '''סתם'''. אלא משום שלא רצו ישראל לצאת בלא שישאילו להם, לכך הוכרחו להשאילם. שאחר מכת בכורות היו המצרים בהולים להוציא ישראל ממצרים, והיו עושים הכל בכדי שיצאו. ואולי זה מה שנתכוון רבינו להעירנו בזה, שלא תחשוב הטעם כפי שהבין המגיה, אלא כפי שאמרתי. וכך משמע קצת מרש"י על התורה, וז"ל "שהיו נותנים לישראל כדי שילכו".}}}. '''וינצלו את מצרים'''. משמע שהסירו מן המצולה כל מה שבה והם הדגים, וכן ריקנום מממונם^{^{{{שוליים|'''(130)'''}}}}. ומאן דדריש וינצלו כמצודה, דריש וינצלו כמו וינצדו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ד)]]}}. ויש מהפכי וגרסי^{^{{{שוליים|'''(131)'''}}}} כמצודה דגים כמו מצודת ים^{^{{{שוליים|'''(132)'''}}}}, וכמצולה דגן. ולא נהיר[א]^{{{הערה|כך נראה מסברא ע"פ הרגל לשון בעלי התוס'. אך יש בכתה"י שגורסים "'''ואין נראה דלא''' שייך" במקום.}}}, דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים^{^{{{שוליים|'''(133)'''}}}}. '''תנא^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י של רבינו ונכון. דלגרסת רבינו ותוס' הרא"ש תירוץ זה לא נאמר בתור תשובת הגמ' כמו הגרסא שבגמרות שלנו: "'''אלא''' בין תכלת שבה ללבן שבה". אלא הגמ' הביאה ברייתא שמתרצת את השאלה. ואכן התוס' שבדף שגרסו כגירסא הגמ' שלפנינו שנאמרו הדברים מתירוץ הגמ' ולא מברייתא, לא הקשו את הקושיא הראשונה שהביא רבינו, כיון שאינה שייכת לפי גרסתנו.}}} בין תכלת שבה ללבן שבה'''. פירש רש"י ז"ל, דקאי אגבבא דעמרא שנתנוהו ביורה ולא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ואין נ"ל^{{{הערה|בחלק מכתה"י הגרסא כאן היא "נראה לרבי". אך אין נראה בעיני, שהלא בסוף הדיבור הוא אומר "מפי רבי", וא"כ יש לו לומר כאן "ואין נראה לי", דרבו הוא זה שאומר זאת ולא הוא. ולכך צ"ל שהיה כתוב בראשי תיבות "נ"ל", והמעתיקים פתחו זאת בצורה שאינה נכונה. וכן איתא בראשי תיבות באחד מכתה"י והשארתיו כך. וכן הוא לקמן בדף י"א ע"א.}}}, דהא בברייתא לא קתני לגבבא, שאין זה לשון הברייתא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ה)]]}}. ועוד דמשמע במנחות פרק התכלת {מג:} דמיירי בציצית, דקאמר ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת, ואיזו זו, ק"ש. כדתנן מאימתי קורין את שמע בשחרין^{^{{{שוליים|'''(134)'''}}}}, משיכיר בין תכלת ללבן. ואם כן על כרחך הכי פירושו, משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין, כיני מתניתין בין תכלת שבה ללבן שבה ^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ו)]]}}. מאי טעמא דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומאי טעמא דרבי אליעזר, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבעים^{^{{{שוליים|'''(135)'''}}}}, פירוש בין תכלת לכרתי^{^{{{שוליים|'''(136)'''}}}}. מפי רבי. וכן פירש בערוך בערך תכלת. '''אחרים אומרים כדי שיראה חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו'''. והאי אחרים לאו היינו ר' מאיר דלעיל. וכהאי גונא איתא^{^{{{שוליים|'''(137)'''}}}} לקמן בפרק שלשה שאכלו <small>{מז:}</small> דקאמר איזהו עם הארץ. וכן בסוטה פרק [היה]^{{{הערה|כך הוא נקרא לפנינו בגמ', וכך נראה להגיה כאן לענ"ד.}}} נוטל <small>{כב.}</small>. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא <small>{טו:}</small> יש אומרים שאינו ר' נתן, שנזכרו שם עם ר' נתן גבי איוב. '''ירושלמי''' <small>{בפרקין ה"ב}</small>. ^{{{הערה|כך הוא בגרסת תוס' הרא"ש ותוס' שעל הדף. אך בכת"י השונים כתוב בלא זה.}}}[ב]מה אנן קיימין, אי ברגיל, אפילו רחיק כמה^{{{הערה|כך הוא גם בלשון תוס' הרא"ש. אך התוס' שבדף גורסים בלשון "'''טפי'''". וצ"ל בגרסתו של רבינו, שפירושו "אפי' רחוק '''כמה''' אמות יותר מארבע".}}}, חכים ליה. ואי בשאינו רגיל, אפילו קריב (נמי)^{{{הערה|ניכר שמיותר הוא, ולכך הקפתיו. ויש בכתה"י שגורסים כאן '''"ליה"''' במקום, ועדיין נראה מיותר.}}} גביה לא חכים ליה. אלא [כי]^{{{הערה|כך היא בגרסת הירושלמי שלפנינו וכך נראה להגיה כאן לענ"ד. אך בגרסת תוס' הרא"ש כתוב '''"כן"''' ואפשר שגם שם נפלה טעות סופר. ומ"מ בכתה"י של רבינו אינו.}}} אנן קיימין^{^{{{שוליים|'''(138)'''}}}} ברגיל ואינו רגיל, כה[די]ן^{{{הערה|בכתה"י השונים כתוב "כהן", ובחלקם אף מנוקד עם צירי תחת הה"א, ופירושו "כההוא" או "כהזה". אך הגהתי בהתאם לגרסת התוס' שבדף שנראה יותר שהיא הגרסא המקורית של דברי רבינו לענ"ד.}}} דאזיל (ליה)^{{{הערה|אינו בתוס' הרא"ש, וכן נראה מיותר לפי עינינו.}}} לאכסניא^{{{הערה|גרסת התוס' שבדף היא "כהדין אכסניא".}}} ואתי לקייצין. '''לתפלה כאחרים'''. פירוש, לתפילין. תימה, אמאי שבקיה לציצית ונקט תפילין, שיש אומרים במנחות סוף פרק הקומץ {לו:} שמצותן בלילה ^{{{הערה|כך הוא בכל כתה"י השונים. אך אולי יש לגרוס '''<big>ו</big>'''הלכה ואין מורין כן.}}}דהלכה ואין מורין כן, ושבקיה לציצית דקיימא לן כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא^{^{{{שוליים|'''(139)'''}}}} {שם מג.}, ואין מצות[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה, כיון שמתייחס לציצית שהיא בלשון נקיבה. אך בכל כתה"י והד"י כתוב "מצותו" או "מצותן", וכנראה ט"ס היא.}}} אלא ביום. מיהו אומר רבי דיכול להיות שזמן ציצית נמי הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, כדאמרינן במנחות פרק התכלת {מג:}, ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת. ואיזו זו, ק"ש. מפי רבי. '''לק"ש כותיקין, דא"ר יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה'''. ואם תאמר, אם כן על מה אנו סומכים שאנו קורין אותה אחר הנץ החמה. נהי דאמר רבי יהושע עד שלש שעות, ואמר רב יהודה אמר שמואל לקמן {י:} הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר לק"ש כותיקין והוא בתראה. '''ואומר רבי''', דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, אע"פ שהיו ממהרין [לקרות אותה]^{{{הערה|כך צ"ל. אך בכתה"י השונים כתוב בהיפוך לשון "'''אותה לקרות'''" בשיבוש.}}} עם הנץ החמה. והכי מוכח לקמן בסוף גמרא דמי שמתו {כב:}. דקתני במשנה על בעל קרי, ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות עד שלא תנץ^{^{{{שוליים|'''(140)'''}}}} החמה יעלה ויקרא. וקאמר בגמ' {כה:}, לימא תנן סתמא כרבי אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע דילמא כותיקין דא"ר יוחנן וכו', משמע בהדיא שהם סוברים כר' יהושע. ומוכח נמי, דגומרין אותה עם הנץ החמה היינו קודם הנץ החמה, דמוקי המשנה שצריך לקרותה קודם הנץ החמה כותיקין. ואביי נמי לא נקט לקרית שמע כותיקין אלא לומר דאע"ג דהלכה כאחרים לק"ש, צריך לאחר[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה, וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} מעט קודם הנץ החמה כותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה וכו'. וכן הדין שזמן ק"ש מתחיל כאחרים, וזמנ[ה]^{{{הערה|עיין בהערה הקודמת.}}} עד שלש שעות כר' יהושע, אלא שהותיקין מקדימים למצות ומשכימים לקרותה קודם הנץ החמה כדי שתהא תפלתם ביום אחר הנץ, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש. ומן הדין היה להקדימה כאחרים שאז הוא זמן קימה ^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_10|(ז)]]}}, אלא שמאחרין אותה עד מעט קודם הנץ כדי לסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. '''וכן משמע בירושלמי''' {בפרקין ה"ב} דקאמר, מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו^{^{{{שוליים|'''(141)'''}}}} ברחוק ארבע אמות ויכירנו, כמאן דאמר בין תכלת ללבן. אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך וכו', וזהו כפירוש רבי. '''ולקמן נמי''' בפרק תפילת השחר {כט:} מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי^{^{{{שוליים|'''(142)'''}}}} גבי מתפלל עם דמדומי חמה, דכתיב יראוך עם שמש [ולפני ירח דור דורים]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להוסיף, מכיוון שמ-"לפני ירח" הוא שמוכיח על זמן דמדומי חמה, ולא מייראוך. ואכן בלשון תוס' הרא"ש מביא רק את "ולפני ירח דור דורים" בתור ראיה לעניין זה. ובכת"י ירושלים כתוב אחרי המילים "יראוך עם שמש", את המילה "וגו'". וכפי הנראה שהפסוק קוצר, ומחמת כך בכת"י מאוחרים טעו והושמט "וגו'" לחלוטין.}}} ואתפילת המנחה קאי התם. '''ואל תתמה''' דעם הנץ החמה משמע קודם, ועם שמש משמע אחר^{^{{{שוליים|'''(143)'''}}}} זריחת השמש, דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, וגם עם שמש משמע בשעת זריחה. '''והא דאמ' לקמן''' בפרק תפלת השחר {כו.}, דקאמר במשנה, תפלת השחר עד חצות, ופריך בגמרא ורמינהי^{^{{{שוליים|'''(144)'''}}}} מצותה עם הנץ החמה. פירוש, מצותה דק"ש עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה מיד. ומשני, ההיא כותיקין וכו'. מיהו אע"פ שאינו יכול להמתין ק"ש בברכותיה עד חצות, ואינו יכול לסמוך גאולה לתפלה, מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבו^{^{{{שוליים|'''(145)'''}}}} ליה עד חצות. '''ולא תיקשי''' הא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:}, אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שחמה זורחת בה ניצוצות יוצאין ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, ^{{{הערה|אפשר שצריך להוסיף את האות ד' בתחילה, ולגרוס "<big>'''ד'''</big>משמע".}}}משמע שאינו מתחיל עד אחר הנץ החמה, והא לא אשכחן שום תנא שיקבע זמן אחר הנץ. אלא ודאי הוקבע אותו זמן לצבור, לפי שאינן יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינם בקיאים לכוין. '''ואם תאמר''', והא אמר רבי שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא לעיל {ח:}, פעמים שאדם קורא ק"ש וכו' אחד קודם הנץ החמה ואחד אחר הנץ החמה, ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה^{^{{{שוליים|'''(146)'''}}}}, ופסיק ריב"ל {ט.} כרבי שמעון שאמר משום ר' עקיבא. אלמא קודם הנץ לילה הוא, ותחלת זמנה דיום הוי אחר הנץ כאותה משנה דיומא. '''ויש לומר''', דאפילו פליג ריב"ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין דהוא בתראה. '''ועוד יש לומר''' דלא פסיק ריב"ל כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ יוצא בשל לילה, כדקאמר בתר הכי דלא בפירוש איתמר אלא מכללא אתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאישתכור וכו'. אבל במה שתחילת זמנ[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} דיום אחר הנץ לא פסיק כלל. '''אי נמי יש לומר''', דאפי' ר' שמעון מודה שזמן ק"ש של יום קודם הנץ החמה. והא דלא נקט פעמים שאדם קורא ק"ש ב' פעמים קודם הנץ ויוצא בשל יום ובשל לילה, והוי רבותא טפי. איכא למימר דבעי לאשמעינן^{^{{{שוליים|'''(147)'''}}}} שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ. ואפי' נאמר דר"ש סבר דזמן ק"ש הוי אחר הנץ, מ"מ אין נכון להעמיד המשנה דיומא כר"ש ודלא ככל הני תנאי. דא"כ היה [לה]^{{{הערה|ברוב כתה"י למעט הגרסא כאן היא "הל"ל" בראשי תיבות. ובכת"י ירושלים, גרמניה ובדפוס הישן פתחו את הראשי תיבות הללו. אלא שבכת"י גרמניה גורס "היה לו לומר", ופחות נראה. ובכת"י ירושלים ובדפוס הישן הגרסא היא "היה לו לגמ'". וברור שיש לתקן את המילה "לו" ללשון נקיבה, דגמרא לשון נקיבה היא. ובהתאם לזה הגהתי הלשון.}}} לגמ' דיומא לדקדק כן, ולהעמידה כר' שמעון אליבא דר' עקיבא. מפי רבי. '''ורבינו יעקב פירש'''^{^{{{שוליים|'''(148)'''}}}} בתשובתו לה"ר שמשון בן ה"ר יוסף^{{{הערה|כנראה שהכוונה לרבינו שמשון בן רבינו יוסף מפלייזא (גיסו של רבינו תם), שהיה סבם של הר"ש משאנץ והריצב"א.}}}, דזמן ק"ש הוי אחר הנץ החמה כההיא משנה דיומא, וכר"ש דאמר משום ר' עקיבא דפסיק ריב"ל כותיה, דשל יום הוי אחר הנץ החמה. והויתיקין היו ממהרים שלא כדין קודם הנץ, כדי שיסמכו גאולה לתפילה ונמצאו מתפללים ביום. ובשביל חביבות התפילה שתהא עם השמש היו ממהרים ק"ש. ואע"ג דתפילות כנגד תמידים תקנום והתמיד היה קודם הנץ, מכל מקום זמנה של תפילה בשעת הנץ עם השמש. והיינו דפריך בפרק תפלת השחר {כו.}, ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. פירוש ולא עד חצות, דזמן תפילה עם הנץ משמע ליה, דקא מיירי בחביבות התפילה ולא בעיקר ק"ש. ולהכי לא פריך מיניה גבי ק"ש, שהיה יודע שהיו קורין שלא כדין מפני חביבות התפילה, וממהרין אותה קודם זמנה. והכי אית ליה לרבי שמעון משום ר' עקיבא דזמנ[ה]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. וכן רבינו בדיבור זה משתמש כמה פעמים בלשון נקבה ביחס לק"ש. ובכתה"י השונים כתוב בלשון זכר.}}} הוי אחר הנץ ופסיק ריב"ל כותיה, וכן המשנה דיומא. מיהו קשה לשון מצותה דקאי אק"ש, ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון לשונית לפי מבנה המשפט.}}}[ד]משמע [שזוהי]^{{{הערה|הוגה ללשון נקבה כיון שמתייחס לק"ש שהיא בלשון נקבה. ובכתה"י השונים כתוב כאן "שזהו" בלשון זכר.}}} המצוה ועיקר הזמן. וגם אביי דבתראה הוא פסיק כאחרים וכותיקין. '''ורבינו יעקב פירש''' דאביי סימנא בעלמא נקט. כלומר, סמוך להנץ החמה כמו שעושים ותיקין יש לו לעשות, אך הם מקדימים מעט קודם הנץ, ואביי קאמר אחר הנץ כמשנה דיומא. ואמרינן נמי במגילה פרק הקורא {כ.}, ואין טובלים אלא ביום, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ^{^{{{שוליים|'''(149)'''}}}} החמה. וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר, אלמא דבר שזמנו ביום מצותו משעת הנץ החמה. אבל קשה לפרש כן שאביי יאמר לק"ש כותיקין וליה לא סבירא ליה. והא דאמרינן לקמן בגמ' דבשחר מברך {יב.}, דזמן יוצר אור לא מטא בעמוד השחר כשהיו קורין אותו אנשי משמר. לא בעי למימר דלא הוי עד הנץ החמה שהוא ה' מילין אחר עמוד השחר, אלא יכול להיות^{{{הערה|אולי יש לתקן כאן ל-"לקרות".}}} בזמנים השנויים גבי ק"ש במשנתינו, שאז שייך לומר יוצר אור. ובתוספות ה"ר יוסף שפירש לפני רבינו שמואל, משמע שסובר כפירוש רבי. '''ורבינו חננאל פירש''', דהאי גומרין, קוראין. ופוסק דזמן ק"ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע [בן לוי]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש. ומפרש הרא"ש שם שהוא כריב"ל שפסק שהלכה כר' שמעון משום ר' עקיבא, שזמן ק"ש מהנץ והלאה עד ג' שעות ולא קודם הנץ, וכמו שמשמע מהמשנה ביומא.}}}, ומפרש ייראוך עם שמש [היינו ק"ש, כלומר]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך נראה נכון.}}} שיקבלו עליהם עול מלכות שמים. ואין נראה, דלישנא דכדי שיסמוך גאולה לתפלה משמע דמיירי בעיקר תפילה. וגם קרא דייראוך עם שמש מוקמינן ליה גבי תפילה בפרק תפלת השחר. ועוד, דלשון גומרין לא אתי שפיר^{{{הערה|נראה לומר בכוונתו, שאם היית הכוונה בגומרין לקוראין סתם, היה לו לומר "קוראין". א"כ מדוע נקט התנא לשון "גומרין"?. לכך אין פירושו של ר"ח מתיישב לשיטת רבינו, אלא נראה יותר כמו שיפרש רבינו מיד.}}}. ושמא יש לפרש (שלא)^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, מכיוון שלא בא לשלול אלא לפרש פירוש אחר בכוונת "גומרין". דהיינו שבא לפרש שגומרין אינו קוראין סתם כפי' ר"ח, אלא גומרין היינו משלימין קריאתה עם הנץ החמה, שהיא עונתה למצווה מן המובחר ביחס לתפילה. ולכך הוספתי את האות ש' במילה שאחר כך. אך הנראה שיש להוסיף ולגרוס "ושמא יש לפרש '''דגומרין היינו''' שהיו גומרין אותה בעונתה", או כל כעין זה. וכך לשון רבינו תהיה מכוונת היטב.}}} [ש]היו^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד מסברא או כל כעין זה, שבא לפרש פירוש אחר. וכן כתבו התוס' שבדף ביומא {לז:} וז"ל: ועוד דלשון גומרין משמע שמתחילין לקרות קודם הנץ ומכוונין כך שגומרין אותה בתחלת הנץ, כדי שיתפללו בתחלת הנץ.}}} גומרין אותה בעונתה, וכדפר' ניחא טפי^{{{הערה|ויש שהקשו שהלא רבינו בעצמו מודה בדף י"ד ע"א שגומרין פירושו הוא גם קוראין, א"כ משמע שפירש כפירוש הר"ח. אך למעשה אינו קושיא כלל, וזאת מחמת שבלשון העברי יכולות להיות שתי מילים שמשמעותם קרובה אחת לשניה, אך לעולם לא יהיו שתי מילים עם משמעות זהה לחלוטין. ולכך אע"פ שגומר מתפרש אף כקורא, עדיין אין משמעותו קורא כפשוטו, אלא פירושו "קורא ומשלים". אך לדעת רבינו חננאל לשון גומרין בכאן הוא במשמעות קוראין כפשוטו, בשונה ממשמעותו הרגילה שהיא "קורא ומשלים". ור"י חולק ואומר שאף כאן משמעות גומרין היא קוראין ומשלימין בעונתה כבדרך כלל, וכמו שביאר רבינו בפרק ב' בדף יד ע"א לגבי ההלל שלשון גומרין מתפרש גם כקוראין, אלא שגומרין מדבר על קריאת ההלל כשמשלימים כולה, וקוראין כשקוראים אותה בדילוג ובחסר. לכן גם כאן לשון גומרין, מתפרש כקוראין ומשלימין קריאתה בעונתה.}}}. מפי רבי. '''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''^{^{{{שוליים|'''(150)'''}}}}. פירוש כוותיקין^{^{{{שוליים|'''(151)'''}}}} דוקא. והכי נמי^{^{{{שוליים|'''(152)'''}}}} משמע לישנא דבסמוך, דקאמר זימנא חדא סמך גאולה לתפילה וכו'. '''אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם וכו''''. ירושלמי {פ"ג, ה"א}, מצוה לראות גדולי מלכות וכו', משמע אפילו גדולי אומות^{^{{{שוליים|'''(153)'''}}}} העולם קאמר. '''מכדי יהיו לרצון אמרי פי וכו' נימריה מעיקרא'''. ואם תאמר ומאי קושיא. יותר נכון לומר ה' שפתי תפתח מעיקרא, ויהיו לרצון לבסוף, שכתוב בסוף המזמור. ויש לומר, דדרשינן בירושלמי {בפרקין, ה"א} סמיכת גאולה לתפילה מדכתיב ה' צורי וגואלי, וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ועל כן היה נכון לאומרו תחילה, דהוי וגואלי סמוך לתפילה. ה"ר אלחנן. '''אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשתא היא'''. מכאן קשה לפירוש רש"י שפירש במגילה פרק שני {יז:} גבי ברכת השנים: '''ודוד כי אמרה בפרשה תשיעית אמרה'''. ואם תאמר שמינית היא, אשרי האיש ולמה רגשו גוים תרתי [פרשתא]^{{{הערה|ברש"י אצלנו: '''"תרתי פרשתא היא"''', וכך נראה מלשון תוס' הרא"ש שראה כעין זה בלשון רש"י. ודבריו הם ראיה גדולה לגרסת רבינו, כי כפי שהזכרנו כבר רוב דברי תוס' הרא"ש במסכתנו מושתתין על דברי רבינו.}}} נינהו {ע"כ}, דהכא מוכח דחדא נינהו. אלא יש לפרש, למה ה' תעמוד ברחוק שיש שם ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה או כל כעין זה, ועיין בהערה הבאה.}}}[ב]פרשה, הויא תחילת פרשה^{{{הערה|בתוס' הרא"ש במגילה שם, מובא בלשון '''"דלמנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד ברחוק שתי פרשיות הם"''', וכעין זה בתוס' שבדף שם. וזוהי כוונת רבינו.}}} ^{^{{{שוליים|'''(154)'''}}}} ^{{{הערה|נמצא לפי דברי רבינו וכן לפי דברי התוס' שבדף במגילה שם, שמזמור '''למנצח עלמות לבן''' ומזמור '''למה ה' תעמוד ברחוק''' שמופיעים בספרים שלנו אחד אחרי השני, היו מופיעים בספריהם כמזמור אחד.}}} ---- <references /> ---- ===ביאורים=== '''א.''' הלשון הלכתא פסיקתא מתכוונת למשנה הראשונה בפרק השוכר את האומנין במסכת בבא מציעא {עו.}, ששם נקטה המשנה הלכות פסוקות אחת אחרי השניה, והן עיקר להלכה. והראיה לכך, שאין הלכות אלו שייכות לעניין המדובר שם, ולכך בהכרח נכתבו משום שפסקם התנא להלכה, כן כתב רש"י בבבא קמא פרק הגוזל עצים {קב.}. ושם הוסיף שמשמעות "הלכתא פסיקתא" היא, שלא נחלק עליהם אדם. אך התוס' שם כתבו בתירוץ שני שאפשר שנקרא הלכתא פסיקתא מחמת ששנה התנא משנה זו בלשון פסיקת הלכות אחד אחרי השני. וכעת מבין רבינו שהמשנה במגילה בפרק הקורא למפרע {כ:} ששם סידר התנא דינים שאינם קשורים לעניין המדובר במגילה, ה"ה שנחשבת משנה זו "הלכתא פסיקתא". ולפי"ז נראה לומר שסובר רבינו כתירוץ השני של התוס' בבא קמא {שם}. וזאת מכך שראה רבינו לומר שמשנה זו במגילה נחשבת הלכתא פסיקתא, אע"פ שאמרה הגמ' שם {כא.} שלשון המשנה, "דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה" בא להוציא משיטת ר' אלעזר בן עזריה שחולק על דין זה. וא"כ נמצא שיש דין השנוי שם שנחלק עליו אדם. '''ב.''' רבינו לא פירש מה החילוק שבין המשנה של בבא מציעה לבין זו של מגילה, ובתוס' הרא"ש פירש זאת וז"ל: דלא דמיא להך דהשוכר את האומנין {ב"מ עו.} כל החוזר בו ידו על התחתונה. דהתם {בבבא מציעא} שונה יחד דברים שהם דומין זה לזה אע"פ [שאין זה מקומן - כצ"ל]‏, "שכל המשנה" אין מקומו לשנות שם, אלא אגב כל החוזר נקטיה. אבל התם {במגילה} שונה יחד כל שזמנו בלילה . עכ"ל. דהיינו שבבבא מציעא שנה דינים שאינם שייכים בשום צורה לעניין המדובר במשנה, אלא נשנה אגב הדין הדומה לו. אבל במגילה אין זה כך, אלא שנה את כל הדינים השייכים לעניין המשנה תחת המשפט "כל היום כשר ל-... וכו'". דהיינו שכל מה שדינו נוהג כל היום הרי הוא בכלל עניין משנה זו, ואין זה נחשב דבר שאין מקומו. '''ג.''' בכת"י ירושלים מגיעה כאן הגהה וזו לשונה: '''אי נמי כמו שפירש ה"ר יוסף, כי הג"ש אינה אלא מהזה הזה. ובלילה, איצטריך למעוטי כמו לר' עקיבא. אי נמי, ימעט יום מדרשא דלקמן, שם תזבח את הפסח בערב וכו' וכבא השמש אתה אוכל. ובקר לא איצטריך לדרשא, דפ' ר' אליעזר במגילה [ובד"י דמילה] לאשמועינן דאין שורפין קדשים ביום טוב, אלא נדרשיניה כמו שדורשין אמוראים דלשם דלית להו בקר שני לשרפתו. עד כאן הגהה.''' וניכרים השגיאות לעין, אך לא טרחתי להגיה. '''ד.''' עיין בפסחים קיט. בתוס' ד"ה כמצודה שאין בה דגן לביאור העניין. '''ה'''. קשה, דמנין לבעלי התוס' שאין ברגילות לשון הברייתא לדון על גיזת צמר? והנראה לענ"ד שכוונתם כאן היא שהסיקו שמן הסתם לשון הברייתא היא כלשון משנתנו אלא שסיימה אחרת. דהיינו שנקטה הברייתא בלשון זו: "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה". ועל כך ודאי שאין כוונת הברייתא חוזרת על גיזת צמר, שהלא אמרה הברייתא "בין תכלת '''שבה''' ללבן '''שבה'''" המדבר על דבר שידוע שיש בו תכלת. וגיזת צמר אינה ידועה לנו בהכרח שכך היא צבועה. ולכך מוכרחים אנו לומר שהכוונה על חוליות הציצית, דידוע ומפורסם אצל הכל שיש בה לבן ותכלת. ולכך כתב רבינו דאין הברייתא מדברת בגיזת צמר '''כאן''', ולא שבדרך כלל אין דרכה בכך. '''ו.''' בכת"י ירושלים ישנה תוספת שהובאה בצד הגיליון, וזו לשונה: '''ודבר מועט הוא ומוטל בין שתי חוליות של תכלת, ואינו ניכר כמו שתי גבבות זו מזו'''. ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הוכנס לתוך הדיבור. וכיון שברוב כתה"י לא הובא, השארתי את הדיבור כמו שהוא. ועוד שהוא אינו לשון ירושלמי, וניכר שהוכנס מאוחר יותר כהגהה מבארת. '''ז.''' בכת"י ירושלים יש כאן תוספת שאין עיניינה נראה שייך לנושא. וזו לשונה: '''וכן לתפלין, דלא חיישינן תו שמא יפיח בהם כיון שהוא זמן קימה''' == דף י' == ===[[ברכות_י_א|דף י'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=19&fs=0 ראה כאן]''' '''כל פרשה שהיתה חביבה על דוד^{^{{{שוליים|'''(155)'''}}}} פתח בה באשרי וכו''''. לאו דוקא נקט אשרי, אלא לישנא דקמייתא נקט. כלומר, חתימה^{^{{{שוליים|'''(156)'''}}}} מעין פתיחה כמו ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, דהא אמזמור קאי (כפי הנראה מלשון תוס' הרא"ש), ומזמור זכר הוא. ועוד ראיה, שהשתמש רבינו בלשון זכר בהמשך "מתחילים" ו-"מסיימים". ואף לכתה"י שגורסים "מתחילי'''<big>ן</big>'''" ו-"מסיימי'''<big>ן</big>'''", אין זה לשון נקיבה. דאי לשון נקיבה הוא ואפרשה קאי (דהיא נקיבה), היה עליו לנקוט "מתחיל'''<big>ות</big>'''" ו-"מסיימ'''<big>ות</big>'''". ובדפוס ישן וכתה"י שגרסו גרסא זו, נקטו "אות'''<big>ן</big>'''".}}}אות[ם]^{^{{{שוליים|'''(157)'''}}}} שמתחילים בהללויה ומסיימים בהללויה, וכן הודו {פרקי' קי"ח, קל"ו}, וכן ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ {פרק ח'}, וכיוצא בהם^{^{{{שוליים|'''(158)'''}}}}, וכן הוא דרך שבח יותר. ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן, ודלא כפירוש ה"ר יוסף. מפי רבי. '''חטאים כתיב'''. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים, דהא לא קרינן חֲטָאִים בחטף פת"ח^{{{הערה|רצונו לומר שכאשר כתוב חַטָאִים עם פתח תחת החי"ת משמעותו גם חוטאים כמו "והייתי אני ובני שלמה חַטָאִים" {מלכים א'. א', כ"א}, וכן "פחדו בציון חַטָאִים" {ישעיה. ל"ג, י"ד} ועוד. אך אם החי"ת הינה מנוקדת בחטף פתח, משמעותה היא מלשון חטא בלבד, כמו "כי מרפא יניח חֲטָאִים גדולים" {קהלת. י', ד'}.}}}. מכל מקום מדשני קרא ולא כתב חוטאים, דריש ביה חטאים כמו עונות. וכן [<small><small>י"ג</small></small> <small>שמא</small>]^{{{הערה|יש כת"י גורסים זאת כאן, ויש כת"י שגורסים "שמ'" אחרי המילה "יש" שבכאן, ובשיבוש כפי הנראה. וכיוון שיש שאינם גורסים זאת במיקום זה, כתבתי שיש גורסים כך.}}} יש לדרוש בחרב ימותו כל חטאי עמי {עמוס ט', י'}, מדלא כתיב חוטאי. '''מעשה דשאול הוה ברישא'''. שמא היה יודע שיש הרבה בתורה אין מוקדם ומאוחר, אלא הני תרי עובדי^{^{{{שוליים|'''(159)'''}}}} ^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ד]הוו כחד^{^{{{שוליים|'''(160)'''}}}} עניינא קא בעי^{{{הערה|דהיינו כוונתו בזה ע"פ הגמ' בפסחים ו: שמגביל שם רב פפא את הכלל שאין מוקדם ומאוחר לשני עניינים. אבל בעניין אחד מה שמוקדם מוקדם ומה שמאוחר מאוחר.}}}. ורבינו שמואל פירש לפי הפשט^{{{הערה|רצונו לומר, שרבינו שמואל פירש הטעם מדוע לא הקדימו מעשה דשאול קודם למעשה דאבשלום (בלי קשר לדיון הגמ' בשאלת הצדוקי), אך ע"פ פשט הדברים שהמדובר הוא בדוד ולא במלחמת גוג ומגוג. ומה שתרצה הגמ' שמדובר במלחמת גוג ומגוג, הוא ע"פ דרש ולא על פי פשט לשיטתו.}}}, דסמיך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שהיה בתחלת מלכותו לפי פשטו^{^{{{שוליים|'''(161)'''}}}}, דכתיב^{^{{{שוליים|'''(162)'''}}}} וישמעו פלשתים כי משחו את דוד, ויעלו [כל]^{{{הערה|כך הוא כתוב בשמואל ובפסוק המקביל בדברי הימים.}}} פלשתים לבקש את דוד {שמואל ב'. ה', י"ז}^{{{הערה|וכן בלשון כמעט זהה בדברי הימים א'. י"ד, ח'.}}}. שהיו רוצים להעבירו ממלכותו, לפי שהיה עבד לאכיש, ואבשלום כמו כן רצה להעבירו ממלכותו. אבל בימי שאול לא היה מלך. '''מסיפא דעניינא תוסף רוחם וגו''''. ולא גרסינן מרישא דעניינא. '''כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'''. דכתיב^{^{{{שוליים|'''(163)'''}}}} בדברי הימים {א'. כ"א, ט"ז} וישא דוד את עיניו וירא את מלאך ה' עומד בין השמים ובין הארץ, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים. וכתיב ויפול דוד, והזקנים מכוסים בשקים על פניהם {שם}, שבקשו רחמים. ויש מפרשים מדכתיב {שמואל ב'. כ"א, י"ז} ויעזר לו אבישי, ואמרינן בחלק {סנהדרין צה.} שעזרו בתפלה. ואע"פ שכבר השליך לדוד וחנית תחתיו, לא נמנעו מלהתפלל. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_י_ב|דף י''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=20&fs=0 ראה כאן]''' '''שסמך גאולה לתפלה'''. משום הך מילתא מייתי לכולה מילתא דחזקיהו הכא. '''וגנותי על העיר הזאת'''. אחר שחלה חזקיהו כתיב. '''שלא ראתה קרי עליהם'''. ואם תאמר, מאי האי דקאמר לעיל שהאשה מכרת באורחים יותר מן האיש, דילמא היינו לפי שראתה הסדין. ויש לומר, דמכל מקום נתנה לב להכיר ולראות יותר מבעלה שלא נתן לב. '''בהוד יופיה'''. זה כתוב אחר כך כשהלכה אל אלישע כדי שיחיה את בנה^{^{{{שוליים|'''(164)'''}}}}, אבל כענין^{^{{{שוליים|'''(165)'''}}}} הזה הכירה בו מתחלה. '''רגל ישרה'''. פירש רש"י ז"ל דדייק מדכתיב רגל, דמשמע דתרווייהו כחד רגל. אי נמי י"ל, מדכתיב ישרה, שמכוונות רגליהם ומיושרות. ובירושלמי פליגי בה אמוראי^{^{{{שוליים|'''(166)'''}}}}. חד אמר ככהנים, דכתיב לא תעלה במעלות על מזבחי. כלומר, שאין להם להרחיב את פסיעותיהם, אלא מהלכים^{^{{{שוליים|'''(167)'''}}}} עקב בצד גודל. וחד אמר כמלאכים, דכתיב ורגליהם רגל ישרה. מכאן נראה לרבי דהא דאמרינן בסוכה [נב:}, אמרו עליו על בנה של מרתא בת ביתוס, שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול^{^{{{שוליים|'''(168)'''}}}} הלקוח באלף זוז, והיה הולך עקב בצד גודל. שלא להראות כחו עשה כן^{^{{{שוליים|'''(169)'''}}}}, אלא שכן יש לו ללכת כשאר כהנים. '''מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה'''. מספקא [<small><small>י"ג</small></small> <small>ליה</small>] לרבי, אי בעי למימר עד חצות כשיעור תפילה ועד ד' שעות לר' יהודה, או אפי' כל היום כולו לא הפסיד^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_11|(א)]]}}. '''גדול הקורא ק"ש בעונתה, יותר מן הקורא^{^{{{שוליים|'''(170)'''}}}} בתורה'''. ואם תאמר, מאי איריא ק"ש אפילו תפילה נמי, דקיי"ל בפ"ק דשבת {יא.} דכגון אנן מפסיקים בין לק"ש בין לתפילה. ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד ע"פ רגילות לשון בעלי התוס', וכן הוא בלשון תוס' הרא"ש. אך בכתה"י השונים אינו.}}}[ו]יש לומר, כגון ר' שמעון בן יוחאי וחבריו קאמר התם, שהיו מפסיקים לק"ש ולא לתפילה לפי שהיתה תורתם אומנותם, והשתא נקט דוקא ק"ש. אי נמי ה"פ, גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מתלמוד תורה פעם אחרת, דלתלמוד תורה בעידן ק"ש^{^{{{שוליים|'''(171)'''}}}} אין זה חידוש אי ק"ש עדיפא, דאפילו תפילה נמי עדיפא, דזמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד. והכי קאמר התם, מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה אחר ג' שעות, אבל בעונתה עדיף מקורא בתורה שלא בשעת ק"ש. '''מתני'. בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא^{^{{{שוליים|'''(172)'''}}}}'''. ואע"ג דאמרינן לעיל בריש פרקין {ב.} [אדקאי בשחרית]^{{{הערה|ע"פ לשון תוס' הרא"ש, ובכתה"י השונים אינו. וכן הקפתי ה-ד' שבראש המילה שאחרי להתאים למבנה הלשון.}}} (ד)פריש מילי דשחרית. מ"מ פתח כאן במילי דערבית משום דמייתי קרא דובשכבך. ---- ===ביאורים=== א. בכת"י ירושלים ישנה הגהה בגיליון וז"ל '''לא ידענא מאי ספקא. דאי משום תפלה, הא אמרינן לקמן (דיש) [בפרק] תפלת השחר טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים, ודוקא בשוגג או באונס, אבל במזיד לא. ונראה דה"ה לק"ש. כ"מ''' ---- <references /> == דף י"א == ===[[ברכות_יא_א|דף יא'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=21&fs=0 ראה כאן]''' '''אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי'''. פירוש, כיון דאסיקנא דאפילו הולך לדבר מצוה פטור, אם כן אפילו כונס את האלמנה נמי, דלא גרע מהולך לדבר מצוה. '''חוץ מן התפילין שנאמר בהן פאר'''. פרש"י ז"ל, ואבל מעולל בעפר קרנו, ובמועד קטן פרק בתרא <small>{[[מועד_קטן_טו_א|טו'''.''']]}</small> מפיק ליה מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל דכולי עלמא אסירי. ואם תאמר, אם כן מאי האי דקאמר התם <small>{[[מועד_קטן_טו_א|מ"ק שם]]}</small> אבל אסור בדברי תורה, מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום <small>{[[יחזקאל_כד_יז|כ"ד, י"ז]]}</small>. ואמאי לא אמרינן מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום^{^{{{שוליים|'''(173)'''}}}}, מכלל דכולי עלמא שרו. ויש לומר, שהקב"ה לא בא להחמיר על יחזקאל, אלא להקל עליו^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(א)]]}}. ויש מפרשים לקרא הכי, האנק דום אבל מתים^{{{הערה|בפסוק הגרסא היא "מתים אבל", וכן הוא ברוב כתה"י של רבינו. אך בגרסת תוס' הרא"ש שלפנינו, וכן במעט מכתה"י של רבינו גרסו בהיפוך מהפסוק כפי הגרסא המוצגת כאן, וכך הוא מסתדר נכון לפי הפירוש שמפרש רבינו מיד. ואולי סיבת היפוך המילים באה בתור פירוש, דהיינו שפירוש משמעות הפסוק באמירת "מתים אבל" היא ל-"אבל מתים", ואח"כ פירש רבינו כוונת משמעות העניין.}}}, לא תעשה. כלומר, בדברי תורה לא תדום, ולא תעשה אבילות של מתים מזה, כי אתה מותר בדברי תורה. '''אמרו לו זקנך מגודל, אמר להם יהיה כנגד המשחיתים'''. כלומר לקנתר [המינים]^{{{הערה|הוספתי זאת לענ"ד מכח שילוב בין גרסת הדברים בתוס' הרא"ש (הזהה ללשון שנאמרה פה), לבין הגרסא בדברי רבינו המוזכרת בלשון כת"י ירושלים ובדפוס הישן (שכתובה בלשון אחרת, וראה בהערה הבאה), אך בשאר כתה"י כתוב בלא זה. ואכן בחלק מכתה"י השאירו מקום חלק במיקום זה, ובכת"י גרמניה ישנם שאריות חלקי אותיות לכיתוב שנמחק, וניכר מהמחק שהיה כתוב משהו כעין "מינין וגוים".}}} המשחיתים את זקנם^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י. אך בכת"י ירושלים וכן בדפוס הישן הגרסא היא: '''"כלומר כנגד המינים כדי לקנתרם שהם משחיתים וכו'"'''. אך אריכות לשון היא זו, ולכך העדפתי לגרוס כגרסת שאר כתה"י, עם תיקון קל כמו שכתבתי בהערה הקודמת.}}}. ורש"י ז"ל פירש בענין אחר. '''עשה כדברי בית שמאי עשה, כדברי בית הלל עשה'''. תימה, מאי קאמר. אי קודם בת קול, אמאי קאמר רב יוסף דלא עשה ולא כלום. ואי לאחר בת קול, אמאי <small>[<small>י"ג</small> קאמר]</small> עשה כדברי בית שמאי עשה. ועוד, אמאי לא מוכח מהך^{^{{{שוליים|'''(174)'''}}}} ברייתא דעשו בית שמאי כדבריהם^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ב)]]}}. ועוד, ממתניתין נמי היה יכול להוכיח כן, מדעשה ר' טרפון כדברי בית שמאי. ועוד, מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי]^{{{הערה|ע"פ גרסת תוס' הרא"ש, וכן נראה נכון. אך בכתה"י השונים אינו.}}} מבכל התלמוד^{^{{{שוליים|'''(175)'''}}}}. אך יש לדחות, משום דמייתי עלה מתניתין^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ג)]]}}. ומכל מקום נראה בעיני לפרש, דהכא דוקא גבי ק"ש (דהכא)^{{{הערה|נראה מיותר לפי מבנה המשפט.}}} שייכא הך פלוגתא ואפילו לאחר בת קול, דהא בית הלל נמי מודו שיכולים לקרותה מוטים ועומדים ואינו נראה כחולק עליהם. ורב יוסף קאמר, דאפילו הכי לא עשה ולא כלום, כמו שאנו אומרים לקמן^{^{{{שוליים|'''(176)'''}}}} גבי ר' יוחנן בן החורנית שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, שאמרו לו שלא קיים מצות סוכה אע"פ שאינו אסור מן התורה אלא מדרבנן גזרה שמא ימשך אחר שלחנו. אבל מכל מקום הוא יושב^{{{הערה|אולי יש להגיה ללשון עבר, כיון שלגרוס בלשון הווה לענ"ד פחות מתאים כאן מהבחינה הלשונית.}}} בסוכה ואפילו הכי לא קיים מצות סוכה, [א"כ]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד מסברא לפי מבנה המשפט.}}} הוא הדין נמי גבי ק"ש שלא יצא כלל. ורב נחמן בר יצחק אמר, אפילו כי האי גונא נמי חייב מיתה מדר' טרפון. ולהכי לא מייתו מינה ראיה דעשו בית שמאי כדבריהם, דהרואה אותו מוטה אינו אומר שעשה כן לעבור על דברי בית הלל. וכהאי גונא משני התם בפרק קמא דיבמות, הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה, הרואה אומר לאפושי אוירא הוא דעבד. '''ב"ש פוסלים וכו''''. בפרק קמא דסוכה <small>{[[סוכה_ג_א|ג'''.''']]}</small> מפרש דבתרתי פליגי, בסוכה גדולה שיושב סמוך לפתח, ובסוכה קטנה שאינה מחזקת אלא ראשו ורובו. מדנקט לשון פוסלים ומכשירים, ולא נקט לשון אוסרים ומתירים. '''אחת ארוכה ואחת קצרה'''. פרש"י ז"ל, אשתים לאחריה דערבית קאי, דאמת ואמונה ארוכה והשכיבנו קצרה. '''וקשה לרבינו יעקב''', דמה קוצר ואורך יש בזו יותר מבזו. ועוד, היאך אנו אומרים אור יום הנף^{{{הערה|הוא פיוט מסוג הפיוטים הנקראים "ביכור" העוסקים בעניינים הקשורים לבהמק"ד. והם סוג פיוטים שניתווספו מאוחר יותר על פיוטי "המערבית" שנתקנו עבור ברכות ק"ש של ערבית במועדים. ומיקום הביכור המוזכר הוא קודם חתימת ברכת השכיבנו, ביום טוב שני של פסח בגלויות. ומחברו הוא הרב מאיר בן רבי יצחק ש"ץ "בעל האקדמות". <small>{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לפסח, דף 32}</small>}}} בהשכיבנו, והלא קצרה היא. ועוד הכי הוה ליה למתני, ושתים לאחריה וארוכה לא יעשה קצרה וקצרה לא יעשה ארוכה. ועוד, מאי שנא משל שחר ושלפניה שכולן שוות. ועוד, דלא מזכיר לה בתוספתא <small>{דברכות [[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|פ"א ה"ח]]}</small> בהדי קצרות, ובשביל שהיה נזכר במשנה לא היה נמנע מלהזכיר בתוספתא. '''ועל כן פירש רבינו יעקב''' דלאו אדלעיל קאי^{^{{{שוליים|'''(177)'''}}}}, אלא מילתא באפי נפשה [היא]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס ע"פ האופן המורגל בלשון בעלי התוס'. ועוד שבכמה כת"י מובא בלשון זו: "אלא ה"פ, דמילתא לחודא היא". ואע"פ שגרסתם אינה נראית, עכ"פ אפשר להסיק משם שצריך לגרוס את המילה '''"היא"''' בדברינו גם כן. וכן הוא בלשון האור זרוע כהגהתנו <small>{הלכות קריאת שמע, סעיף י"ט}</small>.}}}. אחת ארוכה וכו' כלומר, בין ארוכה בין קצרה, כמו אחת בתולות ואחת בעולות^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ד)]]}}. מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, כגון ברכת הפירות וברכת המצות וברכת [הזימון]^{{{הערה|ע"פ גרסת תוס' הרא"ש, וכן היא גרסת התוספתא בירושלמי שלפנינו <small>{פ"א, ה"ה}</small>, ובתוספתא כת"י ווינה. ומ"מ בגרסת כתה"י השונים של רבינו הגרסא היא '''"וברכת המזון"'''. אך נראה שט"ס היא, שהלא ברכת המזון דין ברכה ארוכה לה, שחותמת בברוך בשונה מברכות הפירות והמצוות שהזכיר. ובגרסת התוספתא שלפנינו כתוב "ברכת הזמן" דהיינו ברכת שהחיינו, אך אפשר שנשתבש מ-"זימון" "לזמן" מריבוי העתקות.}}}, כמו שמונה אותם בתוספתא דברכות. מכאן שאין אומרים אות מבראשית הוכתרה^{{{הערה|הוא פיוט שנאמר בברכת המזון לשבת הנישואין. מקומו בתוך ברכת הזן אחר המילים "כי הוא זן ומפרנס לכל", ובסיומו ממשיך "ונאמר פותח את ידיך וכו' בא"י הזן את הכל". <small>{עיין בנוסח במחזור ויטרי דפוס תרפ"ג, חלק ב' דף 602}</small>.}}}, שאומרים בברכת הזן^{^{{{שוליים|'''(178)'''}}}}. מיהו נ"ל^{{{הערה|יש מכתה"י שגורסים כך בראשי תיבות ויש מהם שגורסים "נראה לרבי", אך היותר נכון בעיני שהכוונה היא ל-"נראה לי". וזאת מכיון שרבינו מסיים העניין באמירת "מפי רבי", וא"כ כל דבריו הם דברי רבו, ולא דבריו שלו שיבוא ויאמר "נראה לרבי".}}} דברכת הזן לא הוי ברכת זימון, דאין זה אלא נברך שאכלנו משלו. אבל בברכת הזן יכול להאריך, ולא שייכא מידי להא דאמרינן בפרק שלושה שאכלו <small>{[[ברכות_מו_א|מו'''.''']]}</small>, עד היכן ברכת זימון וכו' עד הזן וכו' כמו שנפרש לפנים בעז"ה. ושפיר אמרינן אות מבראשית הוכתרה. '''ועוד אומר רבינו יעקב''', דפירוש רש"י שפירש ארוכה אמת ואמונה, ליתא. דהא אמרינן לקמן בפרק שני <small>{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}</small>, אמר אני ה' אלקיכם צריך לומר אמת, לא אמר אני ה' אלקיכם אין צריך לומר אמת. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים. דאמר הכי, מודים אנחנו לך ה' אלקינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך מי כמוכה וגו', ואלילה קאי. הרי <small>[<small>י"ג</small> לך]</small> שאין לך קצרה יותר מאמת ואמונה. '''ועוד פירש רבינו יעקב''', אחת ארוכה ואחת קצרה אאמת ואמונה קאי, כלומר בין ארוכה ובין קצרה. שכשאומר פרשת ציצית, אומר אמת והויא ארוכה. וכשאינו אומר פרשת ציצית, אומר מודים אנחנו לך וכו' כדאיתא לעיל, והויא קצרה. והא^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ה)]]}} דתניא בתוספתא דברכות <small>{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ז|פ"א, ה"ז]]}</small> למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך [וכו']^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להוסיף, דהלא אינו מביא את כל דברי התוספתא. וכן במיעוט מכתה"י גרסו משפט זה בסמוך בביאור הדברים, ושמה כתוב "וכו'" אחר משפט זה.}}}. כלומר, למה הוזכר במשנה ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד לגרוס, דהלא אף על הארוכה חוזר ולא רק על הקצרה. ובכתה"י השונים אינו.}}}[אחת ארוכה ו]אחת קצרה, ^{{{הערה|כך נראה נכון לענ"ד לפי מבנה המשפט, ובכתה"י השונים אינו.}}}[ד]בין ארוכה בין קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'. ובכולהו מקצרים ומאריכים לבד מאותן ברכות שמונה^{^{{{שוליים|'''(179)'''}}}} בתוספתא <small>{[[תוספתא_(וילנא)/ברכות/א#הלכה_ח|שם ה"ח]]}</small>. '''והא דאמרינן''' <small>{[[ברכות_לד_א|לקמן לד'''.''']]}</small> '''אל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות''' . פרש רבינו יעקב, וכן [ר]ה"ג^{{{הערה|כצ"ל, דכך כתב רבינו לקמן <small>{דף לד.}</small>. ועוד שבה"ג עצמו בהלכות תפילה אינו מחלק בין צרכי יחיד לצרכי ציבור ואוסר לומר אפי' "זכרנו" בעשרת ימי תשובה, ע"ש, וכך אכן רבינו בעצמו כותב מיד. אלא שקשה מלשון הטור או"ח סימן קי"ב, שכתב שבעל הלכות גדולות אכן סובר כשיטת ר"ת. ואפשר לתרץ שטעות סופר היא שם. שכפי הנראה בכתבים הראשונים היה כתוב רה"ג, ומחמת ריבוי העתקות שונה בטעות לבה"ג, ומאוחר יותר פתחו המעתיקים ראשי התיבות ל-"בעל הלכות גדולות".}}}, וכן רבינו חננאל דהיינו דוקא צרכי יחיד, אבל צרכי צבור שרי^{^{{{שוליים|'''(180)'''}}}}. דהא כל שלש אחרונות צרכי צבור נינהו. ועם מה שעבד מסדר שבח לפני רבו יכול לשאול צרכי צבור שהם רבים, דהיינו שבח וכבוד הרב שרבים צריכים לו, שכן מצינו בעבודה והודאה ושים שלום ויעלה ויבא, שכולם צרכי רבים הם. ועוד, אל ישאל אדם צרכיו, כמו אל יפיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו <small>{[[גיטין_ו_ב|גיטין ו''':''']]}</small>, וכמו אל יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות <small>{[[ברכות_לד_ב|לקמן לד''':''']]}</small>, וכן^{^{{{שוליים|'''(181)'''}}}} אל יוציא עצמו מן הכלל <small>{[[ברכות_מט_ב|לקמן מט''':''']]}</small>, וכן אל יעמוד אדם במקום סכנה <small>{[[שבת_לב_א|שבת לב'''.''']]}</small>, ורוב שְׁבֶּאַל^{^{{{שוליים|'''(182)'''}}}} תעשה כגון אלו אינן דוקא, ואי עבד עבד^{{{הערה|בשבלי הלקט ובמחזור ויטרי מובא כאן בלשון אחרת. במקום "ואי עבד עבד", כתוב "דוק ותשכח". <small>{ראה שבלי הלקט מהודרת מירסקי דפים 214-216. ובמחזור ויטרי מהדורת גולדשמידט עמ' תש"ל.}</small>}}}. ומה שכתב בה"ג <small>{הלכות תפילה, ד"ה אל ישאל וכו'}</small> גבי ההיא דאל ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות: "מכאן אית רבנן דנהיגי דלא אמרי זכרנו בריש שתא", אין נראה כלל. דהא צרכי רבים דכל^{^{{{שוליים|'''(183)'''}}}} ישראל שפיר דמי, כדפרישית^{^{{{שוליים|'''(184)'''}}}}. ומטעם זה אנו נוהגים לומר קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small>^{{{הערה|"קרובות" או "קרובץ" למנהג ההגיה האשכנזית, הינם מערכות פיוטים שנתקנו ע"י פייטני ארץ ישראל עבור חזרת הש"ץ. ישנם כמה סוגים של קרובות, והקרובה שמזכיר רבינו היא פיוט קרובה שנקראת "קדושתא" שמיועדת לשבתות, ימים טובים ומועדים שונים. מיקום אמירת סוג קרובות אלו הוא בשלשת הברכות הראשונות בלבד, בזמן שחלקן מחליפות את נוסחי הברכות שבה הן נמצאות לחלוטין (חוץ מהפתיחה והחתימה שנשאר כמטבע שטבעו חכמים), וחלקן מוספות עליהן.}}} בשלש ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ור' אליהו הזקן, ועלתה בידם מותר ומצוה מן המובחר. וגם ר' אלעזר הקליר יסד קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> שהיה מארץ ישראל ומקרית ספר, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה, ותנא היה. וראיה יש, מדאמרינן בפסיקתא <small>{דרב כהנא, דפוס תרכ"ח פסקא כ"ח, דף קע"ט עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים, חלק ב' עמ' 403}</small>, כד דמך ר' אלעזר ב"ר שמעון קרא עליו דורו [מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו' מכל אבקת רוכל. מהו]^{{{הערה|כך היא הגרסא בפיסקתא אצלנו, וכן הוא בשבלי הלקט הנ"ל. וע"פ זה הגהתי כאן, שכך נראה לענ"ד נכון. אך בכתה"י השונים אינו.}}} מכל אבקת רוכל, דהוה [קרי ותני]^{{{הערה|ע"פ גרסת הפסיקתא שלפנינו. ובכתה"י שלפנינו הגרסא דהוה תנא וקרוי [וי"ג קורא] ודרו' ופייטן [וי"ג פייטן ודרשן].}}} ופייט(ן) ודַּרִשׁ(ן)^{{{הערה|בקטע פיסקתא זו יש הרבה שינויי גרסאות בכל מיני ספרים וכת"י שונים <small>{עיין בפסיקתא דרב כהנא בהוצאות השונות שלפנינו (שם), וכן באור זרוע הנ"ל ובשבלי הלקט {מהדורת מירסקי, סימן כ"ח דף 214}.}</small> והגהתי את הדברים כפי הנראה נכון. ועיין בהערה הקודמת.}}}, ולעולם לא תמצא שיסד^{^{{{שוליים|'''(185)'''}}}} שום קרובה^{^{{{שוליים|'''(186)'''}}}} ליום שני של יום טוב. ואותה של יום שני של סוכות ^{{{הערה|הוא פיוט קרובה המתחיל במילים "ארחץ בניקיון כפות" <small>(ע"פ שבלי הלקט, מהדורת מירסקי דף 214)</small> הנמצא אף כיום במחזורי סוכות למנהג האשכנזים, בין "מלך עוזר ומושיע ומגן" לחתימה. ופיוט זה מתחיל באמירת: "ארחץ בנקיון כפות, בלי חמס קחת סנסון כפות".}}}, כתוב עליה במחזורים ישנים, קדושתא כעין קלירית. ו-"אחות אשר לך כספת"^{{{הערה|פיוט קרובה זו היא קדושתא לשחרית של שמיני עצרת, ומיוחס לר' אלעזר הקליר. <small>{עיין בנוסח במחזור גולדשמידט לסוכות שמיני עצרת ושמחת תורה, דף 376.}</small>. ומתחיל במילים: "אחות אשר לך כספת, ביום טובה, לה טוב הוספת". כיום ברוב קהילות אשכנז לא נוהגים לאומרה.}}} שאנו אומרים ביום שמחת תורה, נעשית ליום טוב ראשון של גשם^{{{הערה|כך היא גרסת רבינו בכתה"י השונים, וכן היא בגרסת המחזור ויטרי {שם}. אך יותר נראה נכון כגרסת השבלי הלקט <small>{שם}</small>, שגורס '''"ליום טוב ראשון של שמיני עצרת"'''.}}}. תדע, שמזכיר טל בברכת מחיה המתים^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ו)]]}}, ואילו היה ליום [טוב]^{{{הערה|ע"פ גרסת שבלי הלקט {שם}. וכן נראה לענ"ד נכון גם כאן, אע"פ שאינו מוכרח. ובכתה"י השונים אינו.}}} אחרון היה מזכיר גשם^{^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_13|(ז)]]}}. וכל האומר שעשה הוא "אֹמֵן שלא קם כמותו"^{{{הערה|הוא פיוט קדושתא ליום שני של שמחת תורה. ומיוחס אף הוא לר' אלעזר הקליר, אלא שלדעת רבינו תם פה זוהי טעות. מקומו קודם חתימת מגן אברהם, ומתחיל במילים "אמן של קם כמותו, ברום ותחת נודעה אמונתו" <small>{וראה הנוסח המלא בכתב העת "פיוטים בלתי נודעים" חלק א' לחיים בראדי, דף ט' (ונקרא גם בשם "קבץ על יד" של חברת מקיצי נרדמים, חלק י"א)</small>. ופיוט זה לא נוהגים לאומרו כיום.}}}, אינו אלא טועה. וכל אות[ן]^{{{הערה|בכתה"י כתוב בלשון זכר, והוגה ללשון נקיבה כיון ש-"פרשה" בלשון נקיבה היא.}}} פרשיות שבמגלה בגמ' {לא.} בימים טובים שניים, אינו מזכיר. ומצינו^{^{{{שוליים|'''(187)'''}}}} בפסיקתא <small>{דרב כהנא דפוס תרכ"ח. פסקא י', דף צ' עמ' ב'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י"א, עמ' 194}</small> שבתחילתו היה מוליך משואות ואוכל מלא התנור פת. פעם אחת כעס עם הסוחרים והשליכם עם משאם וחמוריהם על הגג. ושמא על שם אכילתו נקרא קליר^{{{הערה|כותב הערוך ערך קלר: '''בויקרא רבה בראש אחרי מות, ובפסקא דאחרי מות ויחזו את האלוקים ויאכלו וישתו, וכי קילורית עלת עמהן לסיני. פירוש שמענו שיש מקום שקורין לעוגה קליר, על כן נקרא ר' אלעזר הקליר, שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח'''. ובמחזור ויטרי {שם} כותב: '''ושמא על שם אכילתו נקרא בירבי קליר, ובאותה שעה פייט קרובות הללו. בשעה שהיה משתכר (ו)היה קונה עוגות משכרו, ושוב נעשה תלמיד חכם'''. וניכר חוסר סדר בדבריו של המחזור ויטרי, ופשוט שטעות סופר נפלה שם.}}} [שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו^{{{הערה|קטע זה מתחילת הסוגרים ועד כאן הוא בהתאם לגרסת המחזור ויטרי {שם} ושבלי הלקט {שם}, וכן נראה נכון לענ"ד (ועיין בהערה קודמת לשון הערוך המבאר מה עניין אכילת העוגות, לכך שמכונה "קליר"). אך בכתה"י השונים אינו.}}}.ובההיא שעתא^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון#ביאורים_12|(ח)]]} תיקן^{^{{{שוליים|'''(188)'''}}}} קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> הללו, ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא^{^{{{שוליים|'''(189)'''}}}} התם בפסיקתא <small>{דשנת תרכ"ח פסקא י', דף צ"ג עמ' א'. ובהוצאת מנדלבוים חלק א' פסקא י"א, עמ' 197}</small>,]^{{{הערה|כך נראה בעיני להגיה דברי רבינו. אך הגרסא המקורית היא: '''ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי‏. ובההיא שעתא תיקן קרובות הללו ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם בפסיקתא''', וכן איתא במחזור ויטרי ובשבלי הלקט בתוספת המשפט '''"שבשעה שהיה משתכר היה קונה עוגות משכרו"'''. אך קשה לי על סדר הדברים, דכיון שכותב: "ושמא על שם אכילתו נקרא קלירי", צריך מיד לבוא ולומר מדוע, דהיינו "משום שהיה קונה עוגות משכרו". ומדוע א"כ כתב באמצע: ש-"באותה שעה תיקן קרובות" שמפסיק בענין המדובר. ולכך הגהתי את סדר הדברים באופן הנראה נכון לענ"ד.}}}. ואפי' תאמר שלא היה ר' אלעזר ב"ר שמעון אלא אחר היה, מ"מ משמע^{^{{{שוליים|'''(190)'''}}}} שמקרית ספר היה, ובימיו היו מקדשים על פי הראיה. ובכמה מקומות חולק על התלמוד שלנו ותופס לו שיטת הירושלמי, ואם כן עליו יש לסמוך לומר קרובות <small>[י"ג קרובץ]</small> ופיוטים. ועוד, דמשמע בפ"ק דעבודה זרה <small>{[[עבודה_זרה_ח_א|ח'''.''']]}</small> דאל ישאל אדם צרכיו משמע צרכי יחיד. דקאמר התם, אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפלה וכו', אבל אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת החולים, ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים, דהיינו צורכי יחיד לעצמו, אבל שלש ראשונות^{^{{{שוליים|'''(191)'''}}}} צרכי רבים דכל ישראל נינהו. ולפיכך האריכו בהם בקדושת היום, שזהו שבח וכבוד לרב שכל ישראל צריכים רחמים, כך פירש רבינו יעקב. מפי רבי. ומיהו, אם ר' אלעזר קליר הוא ר' אלעזר ב"ר שמעון, מצינו שחולק בפיוטו על ר' אלעזר ב"ר שמעון. שהרי יסד בפרשת החדש, מועד מזמין לנדגלים, נועדים בו עינימו^{{{הערה|כך הגרסא הנכונה של הפיוט, וכן הוא באור זרוע <small>{שם}</small>, ובגרסת כת"י ירושלים (בסימני מחיקה. שטעה הסופר וחשב שיש לתקן ל-"עצימה" בדומה לשאר כתה"י, כפי הנראה). ובכתה"י האחרים כתוב בשיבוש '''"עצמה"'''.}}} צירי רוגלים, ספור הוא למלכים ולרגלים^{{{הערה|קטע זה הוא חלק מפיוט קדושתא לשבת '''"החודש הזה לכם"''' שמתחיל במילים "אדון מקדם תכנו ראש", ומקומו אחר חתימת מחיה המתים. <small>{עיין בנוסח הפיוט בספר להודות ולהלל רוזנוואסר, בין דפים של"א - של"ה. וחלק הנוסח המוזכר כאן נמצא בדף של"ג}</small>. פיוט זה לא נאמר כיום.}}}. פירוש, דפסח הוא ראשון לרגלים לענין בל תאחר, ואיהו פליג אדאבוה בפ"ק דראש השנה <small>{[[ראש_השנה_ד_ב|ד''':''']]}</small>, דבחג הסוכות <small>[י"ג דוקא]</small> עובר בבל תאחר. ושמא מ"מ יסד בפיוטו אליבא דהלכתא, דסבירא לן כאבוה ר' שמעון <small>[י"ג בן יוחאי]</small> דאמר <small>{שם}</small> שלשה רגלים כסדרן וחג הפסח^{^{{{שוליים|'''(192)'''}}}} תחלה. ---- ===ביאורים=== '''א.''' דהיינו, שכיון שבאבלות של יחזקאל הקב"ה בא להקל עליו ביחס לשאר אבלים, לכך מה שאסר עליו בוודאי שלא הקל לשאר אבלים. ובמה שהקל עליו, לו לבדו הקל אך לא לשאר האבלים. (תוס' הרא"ש} '''ב.''' במסכת יבמות <small>{יד.}</small> נחלקו מספר אמוראים האם עשו בית שמאי כדבריהם או שנהגו כבית הלל. והגמ' אומרת שם שאפשר להעמיד את המחלוקת גם קודם בת קול וגם לאחר בת קול <small>{עיין בעירובין יג: עניין הבת קול}</small>. ושאל רבינו כאן, מדוע לא הוכיחה הגמ' ביבמות ממעשיו של ר' טרפון שהוזכר במשנה כאן, שעשו בית שמאי כדבריהם? '''ג.''' דהיינו שכיוון שרב נחמן בר יצחק שהוא הדעה השלישית במחלוקת, הביא את המשנה שלנו המספרת על מעשיו של ר' טרפון כראיה לדבריו, לכן הובאה כל המחלוקת כאן. {המגיה} '''ד.''' בכתיב יד ירושלים וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) מובאת כן תוספת לשון: "כמו אחת בתולות ואחת בעולות '''הם שוות שאין רשאין לשנות ממטבען כדמפרש ואזיל'''". '''ה.''' נראה לענ"ד דכך הוקשה לו. שהלא לדעת רבינו תם בפירוש זה, אחת ארוכה ואחת קצרה חוזר על אמת ואמונה בלבד. וא"כ מהי כוונת הלשון בתוספתא שאומרת '''"למה אמרו אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך וכו'"''', שמשמע ממנה '''"שהאחת ארוכה ואחת קצרה"''' חוזר על מקום שאמרו להאריך ומקום שאמרו לקצר ולא על אמת ואמונה. ונראה שתירץ, שהכוונה בשאלת התוספתא היא, שמדוע הזכירו את הלשון אחת ארוכה ואחת קצרה כלל, הלא בלא זה הייתי יודע שאם נתקנה אמת ואמונה על שני מטבעות לשון שאחת ארוכה ואחת קצרה, ששייך לאומרה בין ארוכה ובין קצרה. אלא בהכרח שזה נאמר כדי ללמד דבר נוסף, דהיינו שאף שאמת ואמונה יכול לאומרה בין ארוכה בין קצרה, אעפ"כ בשאר המקומות שהזכירה התוספתא, כשאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, וכשאמרו להאריך אינו רשאי לקצר. '''ו.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את מוריד הטל שהוא '''"בטל תחייה להחיותם"''' '''ז.''' דהיינו את נוסח הפיוט המחליף את משיב הרוח ומוריד הגשם שהוא '''"בגשם נדבות להחיותם"'''. '''ח.''' היה נראה לומר דהיינו בשעה שאכל עוגה שהיה בתוכה קמיע ונתפקח מחמת כך {עיין ערוך ערך "קלר"}, אך העיקר חסר מן הספר. ולכך צריך לומר כפי שמשמע מגרסת המחזור ויטרי, ש-"אותה שעה" היא בשעה שהיה קונה עוגות ואוכלם. וביחס לעניין שאכל עוגה עם קמיע ונתפקח כתב המחזור ויטרי, דהיא קבלה שונה ביחס למה שכתב בפסיקתא. וקבלה זו מתאימה לצד שר' אלעזר קליר הוא אינו ר' אלעזר ברבי שמעון. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_יא_ב|דף יא''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=22&fs=0 ראה כאן]''' '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''^{^{{{שוליים|'''(193)'''}}}} שמעתי בשם רבינו אליהו מפ'^{{{הערה|כך הוא ברוב כתה"י. וכתב המגיה שזה קיצור של "מפריז", ושהוא רבינו אליהו הצרפתי תלמידו של רבינו תם. אך בכת"י ירושלים ובדה"י לא גרסו מילה זו.}}} משום דאמרינן בחולין פרק כסוי הדם <small>{[[חולין_פז_א|פז'''.''']]}</small>, אמר ליה ההוא מינא לרבי, מי שיצר הרים לא ברא רוח ומי שברא רוח לא יצר הרים, דכתיב יוצר הרים ובורא רוח <small>{[[עמוס_ד_יג|עמוס ד', י"ג]]}</small>. אמר ליה, שטיא שפיל לסיפיה דקרא [<small>^י"ג</small> <small>דכתיב</small>] ה' צבאות שמו^{{{הערה|בפסוק כתוב "ה' '''אלוקי''' צבאות שמו". אך בגרסת התוס' וכן בגרסתנו שם בגמ' לא הובאה מילה זו. וכנראה נאמר כך בתור קיצור לשון.}}}. הכא נמי הכתיב יוצר אור ובורא חושך <small>{[[ישעיהו_מה_ז|ישעיה מ"ה, ז']]}</small>. לכך אנו מזכירים אותם יחד לומר שיוצר [וי"ג שכלם יוצר] אחד בראם. [<small>^י"ג</small><small>'''תניא נמי הכי</small>'''] '''אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם'''^{{{הערה|כך היית גרסת רבינו בגמ' כגרסת כמה כת"י של הגמ', וכן היית גרסת הגאונים (ראה אוצה"ג) בה"ג {א', ע"ג} רי"ף, רא"ש בתוספותיו ובפסקיו ועוד. ובספר ברכה משולשת ישנה הגהה לפני דיבור זה שאומרת שכן היא גרסת בה"ג ר"ח, רי"ף והרמב"ם ז"ל. ואע"פ שלא מצאנו שהר"ח והרמב"ם גרסו כך, אפשר שהסיקה ההגהה זאת מכח כך שהם פסקו שיש לומר אהבת עולם (המגיה). ומ"מ, לפנינו מופיע בגמ' בהיפך מגרסא זו.}}}. ומכל מקום כתבו הגאונים [<small>^י"ג</small> <small>ז"ל</small>] שיש לנו לקיים דברי שניהם, ונהגו לומר בשחרית אהבה רבה ובערבית אהבת עולם. וגם סתם תלמודא [<small>^וי"ג</small> <small>התלמוד</small>] מזכיר לקמן [<small>^י"ג</small> <small>בסמוך</small>] <small>{בעמ' זה}</small> אהבה רבה בשל שחרית. '''משקרא ק"ש אין''' [<small>^וי"ג</small> <small>'''אינו'''</small>] '''צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה'''. אעתיק תשובת רבי שהשיב לרבינו אשר מלוניל. ירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_א_ה|ברכות פ"א, ה"ה]]}</small>, השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר ק"ש אין [<small>^וי"ג</small> <small>אינו</small>] צריך לברך. אמר ר' אבא [<small>^וי"ג</small> <small>בא</small>] והוא ששנה על אתר. ו(ל)הכי^{{{הערה|כך נראה להגיה, שהלא אינו בא לתת טעם לספק, אלא לפרט מהו הספק.}}} מיבעיא ליה למר, מי שבירך ועסק בתורה^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(א)]]} והלך לעסקו או לצרכיו וחוזר ועוסק בתורה, צריך לברך או לא. מי אמרינן מידי דהוה אמניח תפילין שמברך עליהן כל [<small>^וי"ג</small> <small>בכל</small>] שעה שמניחן, או לא. ואם לא היה^{^{{{שוליים|'''(194)'''}}}} המנהג שלא לברך, לא היה מסופק. אבל בשביל שנוהגים שלא לברך^{^{{{שוליים|'''(195)'''}}}}, הוא מסופק אם יש לסמוך על המנהג או שמא מנהג טעות [<small>^וי"ג</small> <small><big>ב</big>טעות</small>] הוא. ודאי משמע מתוך הירושלמי שצריך לחזור ולברך לכאורה, אבל מתוך המנהג נראה כי הירושלמי לא הצריך והוא ששנה על אתר אלא בנפטר באהבה רבה, דלא מתחזיא אהבה רבה לשם ברכת התורה אלא כששונה [<small>^וי"ג</small> <small>כששנה</small>] על אתר, ואם שנה על אתר אז היא נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו יום אפילו יפסיק [<small>^וי"ג</small> <small>יפסוק</small>] ויחזור ויעסוק, דכל המברך על התורה אין צריך לחזור ולברך בשביל הפסק שבאמצע העסק, ולכך הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על כל מברך ברכת התורה. אבל אם בכל המברך ברכת התורה היה כן הדין, היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שיפסיק באמצע העסק יצריכנו [<small>^וי"ג</small> <small>צריך</small>] לחזור ולברך, וכ"ש הנפטר באהבה רבה. אי נמי, יש ללמוד מתוך המנהג, מדלא פירש כן בתלמוד שלנו, חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי^{^{{{שוליים|'''(196)'''}}}}, דאם לא כן היה לו לחלק כמו שמחלק בירושלמי. אי נמי, אפילו אם תמצא לומר שאינו חולק וצריך לחזור ולברך גם^{^{{{שוליים|'''(197)'''}}}} לתלמוד שלנו, וגם תאמר שאפילו בירך ברכת התורה והפסיק באמצע העסק שצריך לחזור ולברך, אפשר בני אדם שתדירים לעסוק בתורה וממהרים עסקיהם לחזור וללמוד, ותדיר דעתם לחזור [א]ל^{{{הערה|בכל כתה"י הגרסא היא '''"על"''' וכן בדה"י, אלא שלענ"ד יש לגרוס גם כאן "אל" דכל הטענה פה היא מצד שדעתו ללמוד אח"כ, דלכך לא הוי הפסק, ואין עניין או צורך שתהיה דעתו לחזור על לימודו לעניינו. ועוד דלקמן ישנה לשון דומה, ושם יש שגורסים "על" ויש שגורסים "אל", וא"כ גם כאן אפשר שהגרסא היית "אל". ועוד דיש שגורסים כאן "עוד ללמוד" וא"כ ניכר כפי שאמרתי שכל הטענה היא מצד שדעתו לחזור ללמוד, ומכאן נלמד לגרסתנו גם כן. וכן מלשון תוס' הרא"ש משמע שהגרסא הנכונה כאן היא "אל", ע"ש.}}} הלימוד^{^{{{שוליים|'''(198)'''}}}}, אין הפסקם חשוב הפסק לענין ברכה זאת. '''וכבר שאלתי מרבינו יעקב''' [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] מנוחתו כבוד על ברכת הסוכה אם צריך לברך כשנכנס לישן בה, כי הייתי מחשב כי אין צריך לברך, כי שמא לא יוכל לישן [<small>^י"ג</small> <small>בה</small>]. וכשהוא ממש סמוך לשינה אינו [<small>^וי"ג</small> <small>אין</small>] יכול לברך מחמת השינה שקפצה^{{{הערה|כך הוא בכל כתה"י והדה"י. אך נראה יותר נכון שהגרסא היית '''שקופצת עליו''' בלשון הווה, והשתבש מאוחר יותר ללשון עבר.}}} עליו, ולכך נהגו שלא לברך. והשיבני [<small>^וי"ג</small> <small>וענני</small>] כי^{^{{{שוליים|'''(199)'''}}}} כל מצות סוכה שיקיים מסעודה אחת ועד סעודה אחרת, כגון שינה וטיול ושינון^{^{{{שוליים|'''(200)'''}}}} [<small>^י"ג</small> <small>בסוכה</small>], ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה [<small>^וי"ג</small> <small>בסעודתו</small>] פוטרתו מלברך עליהם. ואם שם אין צריך לברך על השינה מטעמו של רבינו יעקב, ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא^{^{{{שוליים|'''(201)'''}}}} למלאכתו ושוב נמלך לישן, כל שכן כאן [<small>^וי"ג</small> <small><big>ב</big>כאן</small>] שדעתו כל שעה לחזור אל [<small>^וי"ג</small> <small>על</small>] הלימוד, שיש לומר מתוך המנהג שלא יצטרך^{^{{{שוליים|'''(202)'''}}}} לברך. ועל הטיול והשינון לא שאלתי ממנו כי אם על השינה, לפי שבשינה מצינו שאסור לישן חוץ לסוכה שינת עראי, והחמירו בה יותר מבאכילה, שאכילת עראי מותרת חוץ לסוכה. וכיון שמברכים על האכילה כ"ש על השינה אא"כ יש [<small>^וי"ג</small> <small>יהא</small>] טעם לחלק, אבל בטיול ושינון לא מצינו שום איסור חוץ לסוכה. '''ואמנם בפסקי ה"ר שמעיה''' תלמידו של רבינו שלמה [<small>^וי"ג</small> <small>רש"י</small>] ראיתי שכתב על רבינו שלמה ז"ל [<small>^וי"ג</small> <small>רש"י</small>]: כשמשכים רבי לעסוק בתורה, מברך ברכת התורה. וכשהולך אחר כך [<small>^וי"ג</small> <small>אחרי כן</small>] לבית הכנסת ואומר ברכות ופסוקי דזמרא, חוזר ומברך ברכת התורה כמו באותם הימים שלא היה^{^{{{שוליים|'''(203)'''}}}} משכים ללמוד. ונותן טעם לדבריו [<small>^וי"ג</small> <small>לדבר</small>], שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה^{^{{{שוליים|'''(204)'''}}}} ולא חשיבא ברכה לבטלה, אע"פ שכבר בירך קודם שקרא פרשת הקרבנות ואיזהו מקומן ור' ישמעאל, ה"ה נמי [<small>^וי"ג</small> <small>הכי נמי</small>] הכא דלא חשיבא ברכה לבטלה. ואילו הביא הירושלמי טעם לדבריו לומר שבשביל שהפסיק חוזר ומברך, על זה לא נפלאתי. אבל תמהתי על טעם זה אם אמרו רבינו שלמה ז"ל, כי בלא טעם של הפסק שיזקיקנו לחזור ולברך, לא יברך כמה פעמים כי למה לא תהיה ברכה לבטלה. דלא דמי לעומד לקרוא [<small>^וי"ג</small> <small>וקורא</small>] בתורה, כי אותו^{{{הערה|הלשון נראית חסרה, ואולי יש לגרוס "כי אותו '''העומד'''" או כעין זה.}}} אפילו בירך מיד על עסק התורה שעסק בפני עצמו, צריך הוא לחזור ולברך על קריאתו [<small>^וי"ג</small> <small>קריאתה</small>] בצבור, כי נתקנה שם ברכה לפניה כמו שנתקנה לאחריה, וכמו שנתקנה^{^{{{שוליים|'''(205)'''}}}} ברכת אשר בחר בנביאים טובים על ההפטרה [<small>^וי"ג</small> <small>בהפטרה</small>]. ועוד אפילו במקום דשייכא ברכה, אפילו בספר תורה הקפידו שלא לגרום ברכה שאינה צריכה, גבי ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה <small>{[[יומא_ע_א|יומא ע'''.''']]}</small>, כך השיב רבינו יעקב.^{^{{{שוליים|'''(206)'''}}}}. '''הכי גרסינן בסדר רב עמרם''' <small>{דפוס וורשא דף ב' ע"א}</small>. למקרא^{{{הערה|בסדר רב עמרם שלפנינו מובא שרב המנונא הוא שאמר: "למקרא צריך לברך וכו'". אך בכל כתה"י השונים של רבינו לא הוזכר שמו, ואולי נשמט בטעות.}}} צריך לברך, למשנה אין צריך לברך. ור' אלעזר אמר אף למשנה צריך לברך, [<small>^י"ג</small> <small>אבל</small>] לתלמוד אין צריך לברך. ור' יוחנן אמר אף לתלמוד צריך לברך, דא"ר חייא וכו'. פירוש, מדרש חלופי תלמוד. ובפרק שני <small>{[[ברכות_יד_ב|יד''':''']]}</small> נמי גרסינן לתלמוד ולא גרסינן למשנה. הכי גריס [<small>^וי"ג</small> <small>הגהת</small>] רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>]. '''ור' יוחנן אמר <big>ו</big>הערב נא וכו''''. לפי שרגיל רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] לפרש דכל היכא שהברכות שלפניהם קצרות, אפי' ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כגון ברכות של הבדלה^{^{{{שוליים|'''(207)'''}}}}, וכן אותן ברכות של שחרית^{{{הערה|בתוס' הרא"ש ובפסקיו גורס כאן "של חופה".}}}. אם כן היה צריך לברכת הערב לפתוח בברוך, שאותה [<small>^וי"ג</small> <small>כי אותה</small>] שלפניה קצרה. אבל רבינו יעקב [<small>^וי"ג</small> <small>ר"ת</small>] היה אומר, שאין זה כי אם סיום [<small>^י"ג</small> <small>של</small>] ברכת אקב"ו לעסוק בדברי תורה, ואינ'^{{{הערה|ברוב כתה"י השונים כתוב "ואינם" בלשון זכר בזמן שברכות לשון נקיבה הן. למעט כת"י אחת שגרס ואינ' שאפשר להעמיד שגרסתו המקורית בלשון נקיבה נאמרה וקוצר. ולכך נקטתי בלשון קיצור.}}} כי אם שתי ברכות^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ב)]]}. אבל פירושו לא יתכן כמו שפירשתי בערבי פסחים^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ג)]]} ובכתובות^{{{הערה|לא זכינו לפירושו למסכת כתובות, ובפסחים רק לכמה דפים בודדים. והסוגיות המדוברות נמצאות בפסחים דף קד''':''' ובכתובות דף ח'''.'''}}}. וצריך עיון בסדר רב עמרם אם מונה אותן שלש ברכות^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ד)]]} ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע"ה^{^{{{שוליים|'''(208)'''}}}} <small>{מו. ד"ה וברכה}</small>. [<small>^י"ג</small> '''<small>תנן התם</small>'''] '''אמר להם הממונה'''. פרש"י ז"ל, הסגן. ואין [<small>^וי"ג</small> <small>ואינו</small>] נראה, דהא אמרינן [<small>^וי"ג</small> <small>דקאמר</small>] בירושלמי <small>{[[ירושלמי_יומא_ג_ח|יומא פ"ג, ה"ח]]}</small>, על חמשה דברים הסגן ממונה, ואלו הן: אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך <small>{[[משנה_יומא_ד_א|יומא פ"ד, מ"א]]}</small>. כשהיה מטיל גורלות ביום הכפורים, הסגן בימינו וראש בית אב בשמאלו <small>{שם}</small>. והניף הסגן בסודרים <small>{[[משנה_תמיד_ז_ג|תמיד פ"ז, מ"ג]]}</small>. ואחז הסגן בימינו והעלהו <small>{שם}</small>. לא היה כהן גדול מתמנה ^{[[תוספות_רבינו_יהודה_שירליאון_על_הש"ס/ברכות/פרק_א#ביאורים_14|^(ה)]]}[עד שמתמנה הסגן]^{{{הערה|ע"פ ספר "יחוסי תנאים ואמוראים" כת"י. אך בכל כתה"י של רבינו הגרסא היא "לא היה כהן גדול מתמנה '''להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''", ועיין בביאורים מה שכתבתי על כך.}}}, וכולם מפורשים בסדר יומא^{{{הערה|קשה, שהלא לא כל הדברים הוזכרו ביומא, אלא חלקם בתמיד {המגיה}. ואפשר שיש כאן ובתוס' הרא"ש טעות סופר, וצריך לגרוס וכולם מפורשים בסדר '''הש"ס''' בתלמוד שלנו במקומם", או "וכולם מפורשין בתלמוד שלנו במקומם" ולהשמיט לחלוטין את "בסדר יומא". ועוד אפשר לומר, שיש להוסיף ולגרוס "בסדר יומא "ותמיד". אלא שבכך קשה קצת, דאין מסכתות יומא ותמיד נקראות "סדרים" אלא "מסכתות" בודדות.}}} בתלמוד שלנו במקומם. ע"כ נראה דכהן אחר היה, [שהיה]^{{{הערה|כך הוא בלשון תוס' הרא"ש, ונראה לשונית נכון גם פה. והושמט כפי הנראה מחמת כפילות הלשון "היה, היה" בטעות.}}} ממונה על כך. וכן, אמר להם הממונה בואו והפיסו <small>{[[משנה_תמיד_ג_א|תמיד פ"ג, מ"א]]}</small>. צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה <small>{[[משנה_יומא_ג|יומא פ"ג, מ"א]]}</small>. צאו והביאו טלה וכו' <small>{[[משנה_תמיד_ג_ג|תמיד פ"ג, מ"ג]]}</small>. מפי רבי. הכי גרסינן '''וברכו שלוש ברכות, אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים'''. ולא היו מתפללים כי אם אותן שלש ברכות ולא כל שמנה עשרה [<small>^י"ג</small> <small>ברכות</small>], דאפי' זמן ק"ש לא הגיע. כדתניא, קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד^{^{{{שוליים|'''(209)'''}}}} לא יצא, שאנשי משמר מקדימים וכו'. אלא היו מתפללים ברכות אלו כדי שיקובל [<small>^וי"ג</small> <small>שיתקבל</small>] קרבנם ברצון. וברכת כהנים היינו שים שלום, או ^{{{הערה|כך נראה להגיה לענ"ד לפי מבנה המשפט. ובכתה"י השונים בלא.}}}[ש]היו אומרים ממש פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אותם אחר הודאה לפני שים שלום (והיינו שים שלום)^{{{הערה|בכל כתה"י גורסים מילים אלו למעט כת"י ירושלים ובדפוס הישן, ואכן נראות מילים אלו לא שייכות. אבל אפשר שצריך לגרוס "'''וחותם''' שים שלום" או "'''ומסיים''' שים שלום" (שכך היא גרסת תוס' הרא"ש). והכוונה בזה כפי דעת המאירי, שאומר שבלא חתימת שים שלום אח"כ אי אפשר לקרוא לזה "ברכת כהנים", שהלא אין זה כי אם תחינה ופסוקים בעלמא.}}}. אבל נושאים כפיהם לא היו, דאם כן היה לו להאריך כאן על משנה זו, כמו שמאריך שם בתמיד פרק החלו עולים^{{{הערה|לפנינו המשנה הזו נמצאת בפרק "בזמן שכהן גדול" שהוא הפרק השביעי, ופרק החלו עולין הוא הפרק השישי. אלא שבכתה"י של מסכת זו ובגרסת הגאונים והראשונים, היית המסכת הזו מחזקת שישה פרקים בלבד, והפרק השביעי הוא בעצם המשך הפרק השישי {המגיה}.}}} <small>{[[משנה_תמיד_ז_ב|פ"ז, מ"ב]]}:</small> <big>"</big>אלא שבמדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת וכו'<big>"</big>. ועוד, אם כן (הוה ליה למיתני)^{{{הערה|נראה מיותר, שהלא בסמוך הוא אומר גם כן "הוה ליה למתני", ולמה יאמר פעמיים ללא צורך.}}} בתענית {[[תענית_כו_א|כו'''.''']]/[[תענית_כו_ב|כו''':''']]} גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים^{^{{{שוליים|'''(210)'''}}}} כפיהם, בשחרית ובמוסף וכו', הוה ליה למתני ובמקדש ד' פעמים, אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה. אבל בספרים שלנו גרסינן וגם בפירוש רש"י: וברכו את העם, ופרש"י ז"ל עם העם. ולא ידענא מאי קאמר, דהא אכתי לא הגיע זמן [<small>^וי"ג</small> <small>שעת</small>] ק"ש כדפרישית^{^{{{שוליים|'''(211)'''}}}}. ורבינו מאיר ש"ץ יסד בפיוט של "תפלה תקח"^{{{הערה|היא נוסח פיוט לסליחות לערב ראש השנה למנהג האשכנזים, הנאמר אחרי תחנת "מחי ומסי ממית ומחיה", ומתחיל בלשון "תפילה תקח תחינה תבחר". ונמצא פיוט זה בנוסחי הסליחות למנהגי אשכנז גם היום.}}} {[https://he.wikisource.org/wiki/סליחות_לימי_התשובה/מנהג_פולין/סליחות_לערב_ראש_השנה#סליחה_מא סליחה מא]}, אמת ועבודה וברכת כהנים יברכו העם^{^{{{שוליים|'''(212)'''}}}} ברכת נהנים^{{{הערה|בחלק מכתה"י הגרסא פה היא "כהנים", ואינו כך בנוסח הסליחה כיום.}}}, וצריך עיון בפירושו. ---- <references /> ---- ===ביאורים=== '''א.''' מבואר כאן שהשאלה שנשאלה לר"י היא על מי שבירך ברכות התורה ועסק בתורה מיד ואח"כ הלך ועסק בדברים אחרים, אם צריך לחזור ולברך כשחוזר מאוחר יותר ללמוד שוב, כיון שהפסיק באמצע. אך בתוס' שבדף מפורש, שהשאלה שנשאלה היא לגבי מי שבירך ברכות התורה "ולא עסק בתורה כלל" אחר כך, אלא הלך לעסקו ואחרי כן חזר ללמוד, האם צריך לחזור ולברך כיון שלא עסק בתורה מיד, או שמא לא צריך. וצ"ע (המגיה). ואפשר שבעלי התוס' נחלקו בעיקר העניין מה היא השאלה שנשאלה לר"י, או שר"י נשאל שני שאלות נפרדות, ותירץ תירוץ דומה לשניהם. '''ב.''' משפט זה קאי על כל ברכות התורה בכללי, שלפי האמור אינם כי אם שתים ולא שלוש. ואינו חוזר על ברכות "על דברי תורה" ו-"הערב נא" שדן בהם עתה. כי אם נאמר שאכן דן עליהן, נמצא סותר עצמו. '''ג.''' כיון שאין לנו את דברי רבינו על פסחים וכתובות, לכך איננו יודעים בוודאות מה היו טענותיו לפרוך דברי ר"ת. אבל מדברי תוס' רבינו פרץ על פסחים <small>{קד''':'''}</small>, נראה שקושיתו של רבינו היית מהירושלמי. וזהו לשונו של רבינו פרץ: '''מיהו קשה לפירוש ר"ת, דקאמר בירושלמי: "התיבון, הרי הבדלה. ומשני, שנייא משום דר' היה מפזרן וחוזר וכוללן על הכוס. הא קידוש. שנייא היא, שאם היה יושב ושותה [מבעוד יום]<small><small>-כצ"ל</small></small> וקדש עליו היום שאינו אומר בורא פרי הגפן. והא סופה. אמר ר' [יונה]<small><small>-כצ"ל</small></small>, טופס ברכות כך הוא". משמע בהדיא דברכה פוטרת חברתה אע"פ שהראשונה קצרה ואינה חותמת בברוך, דלא כפירוש ר"ת.''' דהיינו ששיטת רבינו תם (כפי שכתב שם רבינו פרץ קודם לכן באותו דיבור) היא, שעל מנת שתהא לברכה דין ברכה הסמוכה לחברתה, הברכה שבאה קודם חייבת להיות חותמת בברוך, כיון שחתימתה נחשבת הפתיחה לברכה שאחריה. וא"כ קשה מהירושלמי הנזכר, שהרי ניסתה שם הגמ' להקשות על הכלל שכל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך, מסדרי ברכות שבהן הברכה הראשונה אינה חותמת בברוך (כדוגמת ברכות ההבדלה והקידוש). וא"כ רואים אנו להדיא דלא כפירוש ר"ת, דאם נאמר כפירושו א"כ מה שייך להקשות מברכות כעין אלו בזמן שמעיקרא אינן יכולות להיחשב ברכה הסמוכה לחבירתה לשיטתו, שהרי אינן חותמות בברוך. '''ד.''' במחזור ויטרי גרס "הערב" בלא וא"ו ולכן יש מקום להסתפק בדבר האם הוא מחשיב את ברכות התורה כשלשה ברכות או כשנים. שאע"פ שאינו אומר "והערב" גילה רבינו את דעתו שאין זה מכריח ששלשה ברכות הם, שעדיין אפשר שיהיו שנים וברכה הסמוכה לחבירתה היא (המגיה). '''ה.''' הגרסא בדברי רבינו בכל כתה"י היא "'''לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שנעשה סגן'''" אלא שלדין זה לא נמצא מקור בש"ס אלא הירושלמי הנ"ל. וקרבן העדה כתב שהטעם בזה הוא כדי שיהא רגיל בעבודה. אך יש כתבו שהמדובר פה הוא לא בכהן גדול המתמנה, אלא באופן שאירע פסול בכהן גדול וצריך להחליפו זמנית, שהדין הוא בזה שרק הסגן הוא היחיד שיכול להחליפו {המגיה ועוד}. והמקור לזה ביומא לט עמ' א', במשנה הראשונה של פרק רביעי שאומרת "הסגן בימינו וכו'", ועל פי טעם הברייתא דר' חנינא סגן הכהנים שדנה על כך, המובאת שם בגמ' באותו עמוד. אך הטעם האמיתי הוא כפי שראיתי בספר "יחוסי תנאים ואמוראים" כת"י, שמיוחס לאחד מבעלי התוס'. ששם כתב בערך ר' חנניא סגן הכהנים, בזו הלשון: "'''ובתחילת פרק טרף בקלפי, ר' חנניא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה, שאם אירע פסול בכהן גדול נכנס ומשמש תחתיו. ובירושלמי בסדר יומא פרק אמר להם הממונה. ה' דברים היה הסגן משמש, הסגן מימינו וראש בית [אב]<small><small>-כצ"ל</small></small> משמאלו. הסגן אומר לו אישי כהן גדול הגבה ימינך. הניף הסגן בסודרים. אחז הסגן [בימינו]<small><small>-כצ"ל</small></small> והעלהו, כמ"כ <small><small>כצ"ל-</small></small>[ב]תמיד בפ' החלו. ולא היה כהן גדול מתמנה עד שמתמנה הסגן, שהיו ממנין הסגן ואח"כ כהן גדול, כדא"ר חנניא סגן הכהנים'''.", עכ"ל. מבואר מכאן שאין כוונת הירושלמי שרק מי שנתמנה לסגן רשאי להתמנות לכהן גדול, אלא הכוונה שאין ממנים כהן גדול עד שממנים סגן תחילה. ונראה שטעם העניין הוא, כדי שאם יארע פסול בכהן גדול יהיה הסגן מזומן להחליפו, ולכך הגהתי זאת בדברי רבינו. אלא שאפשר ליישב גרסתנו, שהכוונה במילים "נעשה סגן" היא ל-"נתמנה הסגן" ובכך אתיא שפיר, אלא שגרסא זו פחות נראית בלאו הכי. == דף י"ב == ===[[ברכות_יב_א|דף יב'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=23&fs=0 ראה כאן]''' '''אלא דנקיט''' [<small>^וי"ג</small> '''<small>נקיט</small>'''] '''כסא דשכרא וסבר דחמרא הוא וכו''''. והשתא דלא איפשיטא ^{^{{{שוליים|'''(213)'''}}}}בעי[ין]^{{{הערה|כך נראה לענ"ד, דכך גרסו התוס' שבדף ושאר התוס' המקבילים, וכך נראה יותר מהבחינה לשונית. אך בכל כתה"י גרסו "בעיא" (למעט כת"י ירושלים והדפה"י שלא גרסו מילה זו כלל).}}} (למסקנא)^{{{הערה|בתוס' שבדף וכן בתוס' המקבילים לא גרסו מילה זו. ובכת"י ירושלים (של רבינו) ובדפוס הישן לא גרסו את המילה "בעיא". ולכך נראה לומר שיש כאן עירוב גרסאות, דמי שגורס "בעיא", לא גורס "למסקנא". ומי שגורס "למסקנא", לא גורס "בעיא". ואכן המילה "למסקנא" כאן נראית מיותרת.}}} אזלינן [<small>^וי"ג</small> <small>אזילנא</small>] לחומרא.^{{{הערה|מהתוס' שבדף אנו יודעים ששיטה זו היא דעת ר"י רבו של רבינו, וא"כ נראה לומר שרבינו סיים דיבור זה במילים "מפי רבי" והושמט.}}} '''כל ברכה שאין בה'''^{^{{{שוליים|'''(214)'''}}}} [<small>^וי"ג</small> <small>'''עמה'''</small>] '''מלכות'''^{^{{{שוליים|'''(215)'''}}}} '''אינה ברכה'''. ואם תאמר, ברכה אחת מעין שבע ששליח צבור אומר^{^{{{שוליים|'''(216)'''}}}} בכל ערב שבת, הלא אין בה מלכות. ויש לומר, דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי^{^{{{שוליים|'''(217)'''}}}} מלכות, כדאמרינן בפרק בתרא דראש השנה {לב:} גבי מלכיות, שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, זוהי [י"ג זו היא, וי"ג זהו] מלכות. כלומר, שהוא אחד בעולמו ואין זולתו. '''ואמונתך בלילות'''. ואמרינן במדרש {רבה, איכה ג'} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שהאדם [<small>^וי"ג</small> <small>שאדם</small>] מאמין בהקב"ה ומפקיד רוחו בידו ומחזירה אליו [<small>^וי"ג</small> <small>לו</small>], ומחדש כוחו ממה שיגע כל היום. אי נמי כפירוש רש"י. ---- <references /> ---- ===[[ברכות_יב_ב|דף יב''':''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=24&fs=0 ראה כאן]''' '''רב ששת כי כרע כרע כחיזרא [<small>^י"ג כי חיזרא</small>]. ירושלמי <small>{[[ירושלמי_ברכות_ה|בפרקין ה"ה]]}</small>, תני רבי חלפתא בן שאול, הכל שוחים [<small>^י"ג</small> <small>שוחחין</small>] עם שליח צבור בהודאה. רבי זעירא אמר^{^{{{שוליים|'''(218)'''}}}} ובלבד במודים. רבי זעירא סבר לקרובה כדי לשוח עמו תחלה וסוף. וקאמר נמי התם ^{^{{{שוליים|'''(219)'''}}}}(בפרק קמא דברכות ירושלמי)^{{{הערה|נראה מיותר, דהא בהא אנן קיימינן.}}} <small>{שם}</small>, רבי שמואל בר [<small>^י"ג</small> <small>ב"ר</small>] נתן בשם [<small>^י"ג</small> <small>משום</small>] רבי אחא בר חנינא, מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו רבי. אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר^{^{{{שוליים|'''(220)'''}}}}. אמר [<small>^י"מ</small> <small>ליה</small>] ר' חייא^{^{{{שוליים|'''(221)'''}}}} בר בא [<small>^י"ג</small> <small>אבא</small>] , לא הוה מעבר אלא גער^{^{{{שוליים|'''(222)'''}}}}. '''כרע כחיזרא [<small>^י"ג כי חיזרא</small>]'''. פירש בערוך בשם רב האי גאון ז"ל ^{{{הערה|שם בערך "חזר = חיזרא" באמצע הערך. ויש שם תוספת דברים ע"ש.}}}, חיזרא הוא אחד ממיני קוצים שמצוי בבבל וקורין אותו אלחזר. וכריעה^{{{הערה|בלשון תוס' הרא"ש כתוב כאן: "וכשכורע לא יכרע", ונראה לומר שכך היית הגרסא גם בדברי רבינו ונשתבש.}}}, שלא יכרע מאמצע מתניו וראשו זקוף ועומד כברייתו אפי' בשחותו מחציו, אלא צריך שיכוף את ראשו שיהיה כאגמון שכפוף ראשו, ולעולם צריך לכוף צוארו, עכ"ל הערוך דחיזרא. ובירושלמי דפרקין <small>{שם}</small> גבי מודים תני, ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר רבי ירמיה ובלבד דלא יעביד כהדין חדרונא, אלא כל עצמותי וגו'. ופירש בערוך בערך חדר^{{{הערה|לפנינו הוא בערך '''"חדרונא"'''. ואולי גם מה שכתב רבינו כאן הוא ערך חדר' עם גרש שהכוונה לחדרונא, ונשמט במהלך הזמן.}}}, והצב למינהו תרגום ירושלמי^{{{הערה|ישנם כמה גרסאות לערך זה. ונראה שצריך לגרוס '''וחדרונא לזנוי תרגום ירושלמי והצב למינהו"'''. ותרגום זה נמצא לפנינו בתור תרגום יונתן בן עוזיאל.}}} וחדרונא [<small>^י"ג</small> <small>וחדרונאי</small>], כעין פירושו שפירש כי הצב דומה לצפרדע, כששוחה שוחה ממתניו וראשו זקוף כברייתו. '''זקיף כי חיויא'''^{^{{{שוליים|'''(223)'''}}}}. בפרק קמא דבבא קמא (בסופו)^{{{הערה|אינו נראה לשונית נכון לפי הרגל לשון בעלי התוס'. ובתוס' הרא"ש גרס "'''בסוף פרק קמא דבבא קמא'''", ואולי זו היית הגרסא גם פה ונשתבש.}}} <small>{[[בבא_קמא_טז_א|טז'''.''']]}</small> אמרינן, שדרו של אדם לאחר שבע שנים^{^{{{שוליים|'''(224)'''}}}} נעשית נחש וכו', והוא דלא כרע במודים. דהיינו מדה כנגד מדה, לפי שיש לו לכרוע ולזקוף כחיויא [<small>^י"ג כי חיויא</small>] במודים והוא לא עשה כן, לפיכך נעשה נחש. '''והלכתא כרבה דאמר המלך הקדוש והמלך המשפט'''. ומיהו ^{{{הערה|הגהתי בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י אע"פ שהלשון שם קצת שונה, משום שלשון רבינו כאן מגומגמת. ובכתה"י השונים של רבינו אינו.}}}[אע"ג ד]פשיטא לן כרבה בכולא תלמודא, [מ"מ]^{{{הערה|כך נראה להגיה בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י, אע"פ שהלשון שם קצת שונה. ובכת"י של רבינו כתוב כאן '''"אלא"''' במקום.}}} משום ^{{{הערה|נאמר אחרי כן, אך הוגה בדומה ללשון תוס' הרא"ש כת"י על מנת להסדיר הלשון.}}}[דקאמר] ^{{{הערה|בהתאם להגהתנו קודם לכן.}}}(ד)רבי אלעזר (קאמר)^{{{הערה|כנ"ל שתי הערות קודם לכן.}}} אם [<small>^י"מ</small> <small><big>ד</big>אם</small>] אמר האל הקדוש יצא, הוצרך לומר הלכתא [<small>^י"ג הלכה</small>] כרבה דאמר המלך הקדוש. ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד^{^{{{שוליים|'''(225)'''}}}} ואם לא אמר אין מחזירים אותו, אבל רבה^{{{הערה|נראה לענ"ד מיותר דהא בשיטת רבה עסקינן, אך לא הקפתיו.}}} חולק על רבי אלעזר שצריך לומר לכתחלה המלך הקדוש, ולרבי אלעזר אין צריך^{^{{{שוליים|'''(226)'''}}}} לאומרו אפילו לכתחילה. והא דנקט יצא, לפי שאין רבי אלעזר מקפיד מה יאמר או המלך הקדוש או האל הקדוש, ורבה מצריך לומר המלך הקדוש לכתחילה. ו[ב]זה^{{{הערה|כך נראה לענ"ד להגיה. אבל בכל כתה"י ובדפוס הישן כתוב '''"ומזה"''', ולשון הזו אינה מתיישבת יפה.}}} פוסק התלמוד^{^{{{שוליים|'''(227)'''}}}} כרבה, אבל בהמלך המשפט מחזירים אותו לפי שהוא משנה ממטבע [<small>^י"ג</small> <small>מטבע</small>] שטבעו חכמים בברכות. וכן בזכרנו, ומי כמוך אב הרחמים, [<small>^י"מ</small> <small>וכן</small>] וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך, וכן בספר חיים ברכה ושלום וכו' שמוסיפים לומר בעשרת ימי תשובה, אומר רבי שמחזירים אותו דמשנה ממטבע הברכות^{^{{{שוליים|'''(228)'''}}}}. ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו^{^{{{שוליים|'''(229)'''}}}} יחזור ויתפלל, ובין ביחיד בין [<small>^י"מ</small> <small><big>ו</big>בין</small>] בצבור מחזירים אותו. ובירושלמי דתענית פרק קמא <small>{[[ירושלמי_תענית_א|ה"א]]}</small> תני, התפלל ואינו יודע אם הזכיר, אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה^{^{{{שוליים|'''(230)'''}}}} מה שהוא למוד הזכיר [<small>^י"ג מזכיר</small>]. מכאן ואילך מה שצריך הזכיר [<small>^י"ג מזכיר</small>] גבי משיב הרוח ומוריד הגשם. וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר ^{{{הערה|כך נראה לענ"ד נכון להגיה. ובכתה"י השונים כתוב '''"בו"''' ואינו מובן.}}}[בהם] ^{^{{{שוליים|'''(231)'''}}}}. ובספר הרב יצחק אלפסי ז"ל^{^{{{שוליים|'''(232)'''}}}}, ראיתי שפוסק שצריך לומר^{^{{{שוליים|'''(233)'''}}}} המלך הקדוש, ואם לא אמר מחזירים אותו, דאין הלכה כרבי אלעזר. וסבירא ליה דרבה פליג ארבי אלעזר בדיעבד, ודלא כפירושנו. '''בקשו לקבוע פרשת בלק בק"ש'''. ירושלמי, מפני מה שתי פרשיות הללו בכל יום. רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אומר, מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אומר, מפני שעשרת הדברות כלולים בהן, אנכי ה' אלהיך <small>{[[שמות_כ_ב|שמות כ', ב']]}</small>, "שמע ישראל ה' אלהינו". לא יהיה לך אלהים אחרים על פני <small>{שם}</small>, "ה' אחד". לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא <small>{[[שמות_כ_ו|שמות כ', ו']]}</small>, "ואהבת וכו'", מאן דרחים למלכא [<small>^י"ג</small> <small>מלכא</small>] לא משתבע [<small>^י"ג</small> <small>לישתבע</small>] בשמיה לשיקרא [<small>^י"ג</small> <small>ומשקר</small>] . זכור את יום השבת <small>{[[שמות_כ_ז|שמות כ', ז']]}</small>, "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי". רבי אומר, זו מצות שבת ששקולה כנגד כל המצות. שנאמר, ועל הר סיני ירדת ותתן לעמך תורה ומצות, ואת שבת [<small>^י"ג ושבת</small>] קדשך ^{^{{{שוליים|'''(234)'''}}}}הודעת ^{^{{{שוליים|'''(235)'''}}}}להם^{{{הערה|לשון הפסוקים שונה מהכתוב כאן, אלא שהרבה פעמים דרך חז"ל לשנות ולקצר לשון הפסוק לעיקר העניין הנצרך. וכך היא לשון הפסוקים במלואם: פסוק י"ג - '''ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים, ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חוקים ומצות טובים'''. פסוק י"ד - '''ואת שבת קדשך הודעת להם, ומצות וחוקים ותורה צוית להם ביד משה עבדך'''.}}} {נחמיה ט'. [[נחמיה_ט_יב|י"ג]]-[[נחמיה_ט_יד|י"ד]]} (א"ר אלעזר בר אבינא [<small>^י"ג</small> <small>בר אביטן</small>] להודיעך [<small>^י״ג לומר</small>] ששקולה כנגד כל המצות, שנאמר^{^{{{שוליים|'''(236)'''}}}} על הר סיני ירדת וגו'^{{{הערה|כך הוא בכת"י השונים למעט כת"י ירושלים והדפ"הי, אך מכל מקום נראה מיותר דכבר גרסנו זאת בדברי רבי קודם לכן וכן אינו בגרסתנו שם. וכנראה עירוב גרסאות הוא.}}}). כבד את אביך וכו' <small>{[[שמות_כ_יא|שמות כ', י"א]]}</small>, "למען ירבו ימיכם". לא תרצח <small>{[[שמות_כ_יב|שמות כ', י"ב]]}</small>, "ואבדתם מהרה", מאן דקטיל מיתקטיל. לא תנאף <small>{שם}</small>, "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". דאמר רבי לוי, ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה [<small>^י"ג</small> <small>דחטאה</small>], שנאמר תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. אמר הקב"ה אי [<small>^י"ג</small> <small>אם</small>] יהבת [<small>^י"ג</small> <small>יהיבת</small>] לי ליבא ועינא אנא ידע דאת דידי [<small>^י"ג</small> <small>דילי</small>]. לא תגנוב <small>{שם}</small>, "ואספת דגנך" ולא דגן חברך. לא תענה <small>{שם}</small>, "אני ה' אלהיכם", וכתיב וה' אלהים אמת <small>{[[ירמיהו_י_י|ירמיה י', י']]}</small>. מהו אמת, שהוא אלוהים [<small>^י"ג</small> <small>אל</small>] חיים ומלך עולם. [<small>^י"מ</small> <small>אמר רבי</small>] אמר הקב"ה, אם אתה מעיד^{^{{{שוליים|'''(237)'''}}}} על חברך עדות שקר, מעלה אני עליך כאילו אתה מעיד עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד בית רעך <small>{[[שמות_כ_יג|שמות כ', י"ג]]}</small>, "וכתבתם על מזוזות ביתך" ולא על מזוזות בית חברך. '''זו מינות'''^{^{{{שוליים|'''(238)'''}}}}. והאי נמי בכלל עבודה זרה^{^{{{שוליים|'''(239)'''}}}} הוא, וליכא אלא חמשה דברים. [<small>^י"מ</small> <small>'''מתניתין'''</small>] '''מזכירים יציאת מצרים בלילות'''. אבל רבנן סבירא להו^{^{{{שוליים|'''(240)'''}}}} דאין מזכירים, דכל ימי חייך כתיב ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן^{^{{{שוליים|'''(241)'''}}}} לעיל. ---- <references /> == '''דף י"ג''' == ===[[ברכות_יג_א|דף יג'''.''']]=== V++ '''לצורת הדף [http://www.daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=1&massechet=283&amud=25&fs=0 ראה כאן]''' '''אלא שיהא ישראל עקר'''. דבכל מקום כתיב בני ישראל. '''עד שהיה מספר מעשה ארי פגע בו דוב'''. לפי שהדוב^{^{{{שוליים|'''(242)'''}}}} עז יותר ובעל תחבולות להזיק יותר מארי. ובכך מיישב רבי מאי דאמר^{^{{{שוליים|'''(243)'''}}}} בריש ע"ז^{^{{{שוליים|'''(244)'''}}}}, שאחר מלכות רומי באה מלכות פרס דחשיבא [<small>^י"מ ליה</small>] לפי שנמשלה לדוב, דכתיב וארו חיוא אחרי תניינא דמיא לדוב וגו'. וקשה, אדרבה מלכות בבל חשיבא טפי שנמשלה לארי. והשתא אתי שפיר, לפי שדוב^{^{{{שוליים|'''(245)'''}}}} הוא בעל תחבולות להזיק יותר כדמשמע הכא. מפי רבי. '''ר' אלעזר אומר עובר בלאו'''. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ויש מפרשים^{^{{{שוליים|'''(246)'''}}}}, דבר קפרא לא חשיב ליה לאו משום [<small>^י"ג לפי</small>] שניתק לעשה, דכתיב והיה שמך אברהם. ואידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה^{^{{{שוליים|'''(247)'''}}}} לפי שמתקן הלאו, ולא נהירא. ומה שהזכיר בר קפרא עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר' אלעזר^{^{{{שוליים|'''(248)'''}}}}, משום דלא משמע עשה כל כך אלא קריאת השם פירש ^{{{הערה|נראה ששני מילים אילו הם שיבוש של מגיה. דהלא בא לומר שאין משמע מלשון הפסוק כל כך שהוא מצוות עשה לקוראו אברהם, אלא משמע שהוא בא רק לפרש את שמו שיקרא מכאן ואילך אברהם.}}}(שהוא עשה). ^{{{הערה|קטע זה מכאן ועד סוף הדיבור נמצא בכת"י ירושלים בלבד.}}}'''בירושלמי דהאי פרקין''', למה נשתנה שמו של אברהם ושמו של יעקב, ושמו של יצחק לא נשתנה. אלו אבות[ן]^{{{הערה|בכת"י ירושלים גורס "'''אילו אבותיו קראו אותו בשמו'''" בלשון יחיד, והוא שיבוש שהלא חוזר על אברהם ויעקב דהם רבים. ולכך הגהתי הגהה זו וכן את ההגהות הסמוכות ע"פ הגרסא בלשון הירושלמי שלפנינו.}}} קראו אות[ן] בשמ[ן], אבל יצחק הקב"ה קראו יצחק, שנאמר וקראת את שמו יצחק. ---- <references /> ---- <center>'''<big>סליק פרקין</big>'''</center> <center>'''<big>הדרן עלך מאימתי</big>'''</center> == שינויי גרסאות == ==='''דף ב.'''=== {{ד"מ|'''(1)'''|'''משמע דלא מיירי כלל בפסח'''}} יש בכתה"י שגורס: "'''משום''' דלא מיירי כלל בפסח" {{ד"מ|'''(2)'''|'''דילמא ביאת אורו הוא שיאור יום השמיני'''}} יש בכתה"י שגורס: "דילמא ביאת אורו הוא '''שיאיר''' יום השמיני" {{ד"מ|'''(3)'''|'''אלא לשון שקיעה'''}} יש בכתה"י שגורס: "אלא '''לשום''' שקיעה" {{ד"מ|'''(4)'''|'''ועוד לבני מערבא דפשטי'''}} יש בכתה"י שגורס: "ועוד לבני מערבא '''דפשטו'''" {{ד"מ|'''(5)'''|'''שגורס ביאת אורו'''}} יש בכתה"י שגורס: "'''שאומר''' ביאת אורו'''" ==='''דף ב:'''=== {{ד"מ|'''(6ב)'''|'''עד שעומד ליפטר'''}} גרסת התוס' שבדף וכן בתוס' הרא"ש היא "עד '''שעה''' שעומד ליפטר", וכן היא גרסתנו בגמ' ובדפוסים וכת"י ישנים. וכיון שתוס' הרא"ש רוב דבריו משותתין על דברי רבינו, אפשר שזוהי גם גרסת רבינו והושמט בטעות בכת"י. {{ד"מ|'''(7ב)'''|'''וכי בעניים נכרים'''}} יש כת"י שגורס "וכי בעניים '''גוים'''". {{ד"מ|'''(8ב)'''|'''שמצאת הכוכבים'''}} ויש כת"י שגורס "'''שמיציאת''' הכוכבים". {{ד"מ|'''(9ב)'''|'''כמו שמפרש בירושלמי'''}} ויש כת"י שגורס "כמו '''שמפורש''' בירושלמי". {{ד"מ|'''(10ב)'''|'''ר' אחאי ואמרי לה ר' אחא'''}} וישנם כת"י שגורסים "ר' '''יוסי''' ואמרי לה ר' אחא". {{ד"מ|'''(11ב)'''|'''דבחול מיירי'''}} יש כת"י שגורס "דבחול '''איירי'''". {{ד"מ|'''(12ב)'''|'''למה לא שאל התלמוד'''}} יש כת"י שגורס "למה לא שאל '''תלמודא'''". ==='''דף ג.'''=== {{ד"מ|'''(13ב)'''|'''וא"ת אמאי לא'''}} יש כת"י שגורסים "וא"ת '''<big>ו</big>'''אמאי לא". {{ד"מ|'''(14ב)'''|'''דשיעור דעני מאוחר'''}} יש כת"י שגורסים "דשיעור '''עני'''" בלא ד' לפני מילת "עני". {{ד"מ|'''(15ב)'''|'''ועוד לספרים דגרסי'''}} יש כת"י שגורסים " ועוד לספרים '''דגרסי'''' " שהוא קיצור של "'''גרסינן'''". {{ד"מ|'''(16ב)'''|'''בספר ר' יהודה בן ברזילי'''}} יש כת"י שגורס "בספר ר' יהודה '''<big>בר</big>''' ברזילי". {{ד"מ|'''(17ב)'''|'''בסמוך לו בין מלפניו בין מלאחריו'''}} יש כת"י שגורסים "בסמוך לו בין מלפניו בין '''מאחריו'''" או '''לאחריו'''. {{ד"מ|'''(18ב)'''|'''ברגלים מאשמורת'''}} יש כת"י שגורסים "ברגלים '''<big>ב</big>'''אשמורת'''". {{ד"מ|'''(19ב)'''|'''ברגלים מאשמורת הראשונה'''}} יש כת"י שגורסים "ברגלים מאשמורת '''ראשונה'''" בלא ה' קודם המילה "ראשונה". {{ד"מ|'''(20ב)'''|'''אלא עד שיכיר בין תכלת לכרתי'''}} יש כת"י שגורס "אלא עד שיכיר בין תכלת לכרת'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(21ב)'''|'''הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על זאת'''}} יש כת"י שגורס "הרבה יש לי להתאונן ולהצטער על '''זה'''". {{ד"מ|'''(22ב)'''|'''אלא מעין שמונה עשרה'''}} יש כת"י שגורס "אלא '''קורא לה''' מעין שמונה עשרה". {{ד"מ|'''(23ב)'''|'''ועוד [ד]קאמר לקמן'''}} יש כת"י שגורס "ועוד קאמר'''<big>ינן</big>''' לקמן". ולפי הגהתנו כאן יהיה צריך לומר "[ד]קאמרינן". {{ד"מ|'''(24ב)'''|'''מנא [לן] דגבי דרך דמישתרי הביננו יותר'''}} יש כת"י שגורס "מנא דגבי דרך דמישתרי הביננו '''<big>ב</big>'''יותר". {{ד"מ|'''(25ב)'''|'''דכולי עלמא אומרים הביננו בדרך'''}} יש כת"י שגורס "ד'''<big>ל</big>'''כולי עלמא אומרים וכו'". {{ד"מ|'''(26ב)'''|'''יהא שמו הגדול מבורך'''}} יש כת"י שגורס "יהא '''שמיה''' הגדול מבורך". {{ד"מ|'''(27ב)'''|'''דאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמי'''}} יש כת"י שגורס "דאין מלאכי השרת מכירים לשון ארמי" בלא האות ב' קודם המילה "לשון". {{ד"מ|'''(28ב)'''|'''שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא לשון ארמי'''}} יש כת"י שגורס "שהיו עמי הארץ שאין מכירים אלא '''<big>ב</big>'''לשון ארמי". ==='''דף ג:'''=== {{ד"מ|'''(29ב)'''|'''אבל הכא מיירי שידוע'''}} יש כת"י שגורס "אבל הכא מיירי '''<big>ד</big>'''ידוע". {{ד"מ|'''(30ב)'''|'''אבל התם איירי'''}} יש כת"י שגורס "אבל התם '''<big>מ</big>'''יירי". {{ד"מ|'''(31ב)'''|'''דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר התם'''}} יש כת"י שגורס "דהיינו תוך ארבע אמות כדקאמר'''<big>ינן</big>''' התם". {{ד"מ|'''(32ב)'''|'''דעוקר חוליא מבור'''}} יש כת"י שגורס "דעוקר חולי'''<big>יה</big>''' מבור וכו'". {{ד"מ|'''(33ב)'''|'''אין מתמלא ממנה'''}} יש כת"י שגורס "'''אינו''' מתמלא ממנה". {{ד"מ|'''(34ב)'''|'''פירוש ממקום כרייתו'''}} יש כת"י שגורס "פירוש ממקום כריית'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(35ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (רש"י)'''}} יש כת"י שגורס "ופריך ונמלייה '''מדיליה'''". {{ד"מ|'''(36ב)'''|'''ופריך, ונמלייה מדידיה (ר"ת)'''}} יש כת"י שגורס "ופריך ונמלייה '''מדיליה'''". {{ד"מ|'''(37ב)'''|'''ויש ספרים דגרסי התם'''}} יש כת"י שגורס "ויש ספרים '''דגרסי'''' התם" דהוא קיצור של "'''דגרסינן'''". {{ד"מ|'''(38ב)'''|'''שאם תשליך החוליא'''}} בהתאם לגרסת כת"י בתחילה יש לגרוס "שאם תשליך החולי'''<big>יה</big>'''", גם כאן. {{ד"מ|'''(39ב)'''|'''שאם תחפור חוליא'''}} בהתאם לגרסת כת"י בתחילה יש לגרוס "שאם תחפור חולי'''<big>יה</big>'''", גם כאן. ==='''דף ד.'''=== {{ד"מ|'''(40ב)'''|'''כך גרסת הספרים שלנו'''}} יש כת"י שגורסים כאן "כך גרסת ספרים שלנו" ולא גורסים "'''<big>ה</big>'''ספרים שלנו". {{ד"מ|'''(41ב)'''|'''למה נקרא שמו מריבעל, שהיה מריב וכו''''}} יש כת"י שגורסים כאן תוספת "למה נקרא שמו מריבעל, '''מרי בעל''' שהיה מריב וכו'". {{ד"מ|'''(42ב)'''|'''בעל כרחין אינו וכו''''}} יש כת"י שגורסים "בעל כרחי'''<big>ך</big>''' אינו וכו'" או "בעל כ'''<big>ו</big>'''רחיך וכו'" ==='''דף ד:'''=== {{ד"מ|'''(43ב)'''|'''מסייע ליה לר' יוחנן'''}} יש כת"י שגורסים "מסייע לר' יוחנן" בלא המילה "'''ליה'''". {{ד"מ|'''(44ב)'''|'''פרק אמר להם הממונה'''}} יש כת"י שגורס "<big>'''ב'''</big>פרק אמר להם הממונה". {{ד"מ|'''(45ב)'''|'''דכתיב ועברתי בארץ מצרים'''}} יש כת"י שגורסים "'''<big>כד</big>'''כתיב ועברתי בארץ מצרים" ==='''דף ה:'''=== {{ד"מ|'''(46ב)'''|'''ש[ע]ל כולם לוקין בעון הדור'''}} ויש כת"י שגורס "ש[ע]ל כולם לוקין '''<big>על</big>''' עון הדור" {{ד"מ|'''(47ב)'''|'''ושמא התם איירי'''}} ויש כת"י שגורסים "ושמא התם '''<big>מיירי</big>''' וכו' ". {{ד"מ|'''(48ב)'''|'''שנזהרים מהם [ב]א"י'''}} ויש כת"י שגורס "שנזהרים '''<big>בהן</big>'''". {{ד"מ|'''(49ב)'''|'''דהא כמה צדיקים'''}} ויש כת"י שגורס "דהא כמה '''<big>חסידים</big>'''", אלא שמשאר בעלי התוס' נראה דטעות הוא. {{ד"מ|'''(50ב)'''|'''ובכמה דוכתי'''}} ויש כת"י שגורס "ובכמה דוכתי'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(51ב)'''|'''והיו רוצים לרמוז'''}} ויש כת"י שגורסים "והיו רוצים '''<big>לרמז</big>'''". {{ד"מ|'''(52ב)'''|'''ורש"י פירש'''}} ויש כת"י שגורסים "'''ופירש רש"י'''". {{ד"מ|'''(53ב)'''|'''והערוך פירש כמה פירושים'''}} ויש כת"י שגורסים "והערוך פירש '''<big>הרבה</big>''' פירושים". ==='''דף ו.'''=== {{ד"מ|'''(54ב)'''|'''פרש רבי'''}} ויש כת"י שגורסים "'''<big>מ</big>'''פרש רבי". {{ד"מ|'''(55ב)'''|'''אלא מין בהמה טהורה'''}} ויש כת"י שגורס "אלא '''עור''' בהמה טהורה". {{ד"מ|'''(56ב)'''|'''אילימא לעורן'''}} ויש כת"י שגורס "אילימא '''לעורו'''". {{ד"מ|'''(57ב)'''|'''מיהו יש לדחות'''}} ויש כת"י שגורסים "מיהו יש לדחו'''<big>ק</big>'''" ואפשר לקיימו. ==='''דף ו:'''=== {{ד"מ|'''(58ב)'''|'''שפירש רבינו שלמה'''}} ויש כת"י שגורס "שפירש '''רש"י'''". {{ד"מ|'''(59ב)'''|'''כשתי רשויות אם הופך פניו'''}} ויש כת"י שגורסים "כשתי רשויות אם '''היה''' הופך פניו". {{ד"מ|'''(60ב)'''|'''דילפינן ממשכן כמו שנאמר שם'''}} ויש כת"י שגורסים "דילפינן ממשכן כמו '''שאמר''' שם". {{ד"מ|'''(61ב)'''|'''לאותם שמשתחוים למערב'''}} ויש כת"י שגורס "לאותם שמשתחוים '''<big>ב</big>'''מערב" ואינו נראה. {{ד"מ|'''(62ב)'''|'''ואפילו הפתח למזרח'''}} ויש כת"י שגורס "ואפילו הפתח '''<big>ב</big>'''מזרח". {{ד"מ|'''(63ב)'''|'''פירוש לפי שדומה שהוא לפני הפתח'''}} ויש כת"י שגורס " פירוש שדומה שהוא לפני הפתח" בלא המילה "'''לפי'''". {{ד"מ|'''(64ב)'''|'''מיהו יש לפרש לפי ששם השכינה'''}} ויש כת"י שגורסים "מיהו יש לפרש '''משום''' ששם השכינה'''". {{ד"מ|'''(65ב)'''|'''הערוך גריס'''}} ויש כת"י שגורס "הערוך '''גורס'''". {{ד"מ|'''(65ג)'''|'''בדבד'''}} ויש כת"י שגורס "'''בדבר'''". ובגליון הש"ס גורס בדברי הערוך "'''כדובר'''". והגרסא שלפנינו בערוך היא "'''בדובר'''" כלשון הד"ה של רבינו. ומדברי רבינו משמע קצת שגרס בערוך "בדוב'''ד'''". {{ד"מ|'''(66ב)'''|'''ועל עצמו היה דוד אומר כן'''}} ויש כת"י שגורסים "ועל עצמו היה '''אומר דוד''' כן" בהיפוך. {{ד"מ|'''(67ב)'''|'''כמו כן בבקר יש מנחה'''}} ויש כת"י שגורסים "כמו כן '''יש בבוקר''' מנחה" בהיפוך. {{ד"מ|'''(68ב)'''|'''נקראת (לו) [זו] על שם המנחה'''}} ויש כת"י שגורסים "נקראת על שם המנחה" בלא המילה '''לו''' (או ''זו'' כפי שהגהתי) באמצע. {{ד"מ|'''(69ב)'''|'''דשל שחרית זמנה מבבקר'''}} ויש כת"י שגורס "דשל שחרית זמנה '''בבקר'''" בלא מ' בתחילה. ==='''דף ז.'''=== {{ד"מ|'''(70)'''|'''בתי כנסיות ובתי מדרשות'''}} יש כת"י שגורס "בתי כנסיות ומדרשות" בלא להוסיף עוד מילת "'''בתי'''" קודם מדרשות. {{ד"מ|'''(71)'''|'''מה היה יכול לומר בלעם בשעה וכו''''}} יש כת"י שגורס "מה היה יכול לומר בשעה נועטת כזו" בלא להזכיר "'''בלעם'''" {{ד"מ|'''(72)'''|'''אי נמי חבי כמעט רגע עד יעבור זעם'''}} יש כת"י שגורסים "אי נמי חבי כמעט רגע" ולא גורסים את סוף הפסוק "'''עד יעבור זעם'''" {{ד"מ|'''(73)'''|'''ואע"פ שאינו כי אם'''}} יש כת"י שגורס "ואע"פ שאינו '''אלא'''" {{ד"מ|'''(74)'''|'''בשיבבותיה דר' יהושע וכו' לאו אורח ארעא'''}} יש כת"י דגורס "בשיבבותיה דר' יהושע וכו'" בלא המילים "'''לאו אורח ארעא'''" בסיום. {{ד"מ|'''(75)'''|'''ההוא נכרי'''}} יש כת"י שגורס "ההוא '''גוי'''". ויש כת"י שגורס "'''ההוא גוי עכו"ם'''". אך נראה שהגרסא השניה היא טעות סופר דיש לגרוס או עכו"ם או גוי והסופר עירב שני הגרסאות. וכן מצינו במהדורה הישנה של תוס' רבינו אלחנן לע"ז {ד:} שכתוב "ההוא '''עכו"ם'''", ובמהדורה החדשה יותר כתוב ההוא '''גוי'''. וכנראה שגרסת "עכו"ם" מחמת הצינזור היא. והמגיה כתב בשם כת"י ספרדי דשם הגרסא "'''נכרי'''"בגמ' כדברי רבינו. {{ד"מ|'''(76)'''|'''כשרציתי לא רצית'''}} יש כת"י שגורסים "'''<big>עד כ'''</big>שרציתי לא רצית" וכנראה עירוב גרסאות הוא. שהיית גרסא שגורסת "'''עד שרציתי לא רצית'''" והתערבה אחר כך עם גרסתנו, וכתוצאה מכך נוספה ה-כ' קודם המילה "שרציתי". ==='''דף ז:'''=== {{ד"מ|'''(77)'''|'''דגבי שבח לא איירי'''}} יש כת"י שגורסים "דגבי שבח לא '''<big>מ</big>'''יירי" ואפשר לקיים שניהם. {{ד"מ|'''(78)'''|'''שהתלמוד לא דקדק בכך'''}} יש כת"י שגורס "'''שתלמודא''' לא דקדק בכך" איך אינו נראה. {{ד"מ|'''(79)'''|'''אין תפלתו של אדם נשמעת'''}} יש כת"י שגורסים "אין '''תפילה''' של אדם נשמעת". {{ד"מ|'''(80)'''|'''והא דקאמר הכא'''}} יש כת"י שגורס "והא '''דאמר''' הכא". ==='''דף ח.'''=== {{ד"מ|'''(81)'''|'''שנראה כמניח ספר תודה'''}} ויש בכתה"י שגורס: "'''<big>ו</big>'''נראה כמניח ספר תורה", אך פחות נראה לשונית. {{ד"מ|'''(82)'''|'''ואני שמעתי שפירש הרי"ף ז"ל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שפירש '''ר' יצחק אלפס'''". ואולי יש לתקן "אלפס'''<big>י</big>'''. {{ד"מ|'''(83)'''|'''נראה לרבי דכל השבוע וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "נראה דכל השבוע" בלא המילה "רבי". {{ד"מ|'''(84)'''|'''ואע"פ שלכאורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואע"ג ד'''לכאורה". {{ד"מ|'''(85)'''|'''כיוון שמתחילים בו'''}} ויש בכתה"י שגורס: "כיון '''שמתחיל בה'''" בלשון יחיד ובלשון נקיבה. וצ"ל דלגרסא הנוקטת בלשון זכר, הענין חוזר על השבוע שהוא זכר. ולגרסא הנוקטת בלשון נקיבה, העניין חוזר על הפרשה דהיא נקבה. {{ד"מ|'''(86)'''|'''ממנחתא דשבתא'''}} ויש כת"י שגורס "'''במנחה ב'''שבתא" וכת"י אחר גורס "ממנחתא '''<big>ב</big>'''שבתא". {{ד"מ|'''(87)'''|'''צוה רבינו הקדוש'''}} ויש כת"י שגורסים "צוה רבינו" בלא המילה '''קדוש''', אך בגרסאות המדרשים שלפנינו אכן מופיע. {{ד"מ|'''(88)'''|'''צוה רבינו הקדוש את בניו וכו''''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שציוה רבינו הקדוש לבניו''' (שלשה) כצ"ל-'''[שבעה] דברים בשעה שנפטר לבית עולמו'''". ובכת"י ובדפוס הישן שכתוב "שלשה" הוא טעות סופר, וצריך להגיה '''שבעה''' כפי שהגהתי כאן. {{ד"מ|'''(89)'''|'''אל תאכל לחם בשבת על שתגמור כל הפרשה'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שלא תאכלו''' לחם בשבת עד '''שתגמרו''' כל הפרשה", בלשון רבים. {{ד"מ|'''(90)'''|'''יש לו להשלימה'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''היה''' לו להשלימה", ופחות נראה. {{ד"מ|'''(91)'''|'''דהכי מהני לכל וכו''''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "דהכי '''נמי''' לכל וכו'". {{ד"מ|'''(92)'''|'''שאינם מבינים בלשון הקודש'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "'''שאין''' מבינים לשון הקודש", והמילה "לשון" בלא '''<big>ב'</big>''' בתחילה. {{ד"מ|'''(93)'''|'''וה"ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש בכתה"י וכן הוא בדפוס ישן שגורסים: "ה"ה לשון לעז וכו'", שהמילה "לשון" בלא '''<big>ב'</big>''' בתחילה. {{ד"מ|'''(94)'''|'''וה"ה בלשון לעז למכירים בו'''}} ויש כת"י שגורס "וה"ה לשון לע"ז '''<big>ש</big>'''מכירים בו". {{ד"מ|'''(95)'''|'''אבל אין נראה בעיני רבי'''}} ויש כת"י שגורסים "אבל אין נראה בעיני" בלא המילה '''רבי'''. אך א"כ והיא דעתו האישית, היה לו לומר "ואין נראה בעיני" שמשמע שבא לומר דעתו. אך כאן כשאומר '''אבל''', בא לומר שיש סיבה צדדית שאינה מסתדרת עם ההבנה הנוכחית, ובמקרה זה היא דעתו של רבו שמתנגדת אליה, לכך אין הגרסא השניה נראית. '''כך נראה לעניות דעתי'''. ומכל מקום ישנו כת"י הגורס "'''ואין נראה בעיני רבי'''", ולגרסא הזו אם נשמיט את המילה "רבי" לכאורה אפשר לקיימו. ==='''דף ח:'''=== {{ד"מ|'''(96)'''|'''פירש רש"י שאין בו תרגום'''}} ויש בכתה"י שגורסים: '''שאין '''בהם''' תרגום''', אך אינו נראה. {{ד"מ|'''(97)'''|'''דהוי מצי למימר אפי' ראובן שמעון'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהוי מצי למימר ראובן '''<big>ו</big>'''שמעון", ובלא המילה '''אפי'''', אך הנראה יותר כפי שגרסתי. {{ד"מ|'''(98)'''|'''אע"פ כן יש לומר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אע"פ כן '''צריך''' לומר". {{ד"מ|'''(99)'''|'''מפרש במגילה'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: "'''מפורש בגמרא'''". {{ד"מ|'''(100)'''|'''שאינו מתרגם'''}} ובחלק מכתה"י וכן בדפוס הישן (ברכה משולשת) גורסים: "'''שאין מתרגמין'''". {{ד"מ|'''(101)'''|'''וכן גריס'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכן '''גרסת'''". {{ד"מ|'''(102)'''|'''ואז לא היה לו פנאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואז לא היה פנאי" בלא המילה "'''לו'''". ובדפוס הישן (ברכה משולשת) הגרסא היא "לא היה '''להם''' פנאי" בלשון רבים. {{ד"מ|'''(103)'''|'''וההיא דאוריה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וההוא''' דאוריה" בלשון זכר. {{ד"מ|'''(104)'''|'''דמשמע שם שדוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים וכן בדפוס ישן: "דמשמע שדוד" בלא המילה "'''שם'''". {{ד"מ|'''(105)'''|'''ששני ארונות היו כדפרישית'''}} ובדפוס הישן גורסים: "ששני ארונות היו '''כדפרישנא'''". {{ד"מ|'''(106)'''|'''זהו ארון ששברי לוחות מונחים בו'''}} בכתה"י ישנם כמה שינויי גרסאות בזה: '''<big>א.</big>''' "'''זהו הארון''' (כצ"ל)-'''[ש]שם שברי לוחות מונחים'''". '''<big>ב.</big>''' "זהו הארון '''שבו היו''' שברי וכו'". '''<big>ג.</big>''' "שברי '''<big>ה</big>'''לוחות מונחים". {{ד"מ|'''(107)'''|'''נאמר לימי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: נאמר '''בימי''' ופחות נראה. {{ד"מ|'''(108)'''|'''ושוב לא יצא עמהם למלחמה'''}} יש בכתה"י שגורסים: "ושוב לא יצא עמהם '''<big>ב</big>'''מלחמה". {{ד"מ|'''(109)'''|'''איכא פלוגתא דאמוראי בהא מילתא'''}} גרסא זו היא שילוב של שתי גרסאות בכתה"י השונים. יש בכת"י שגורסים "דאיכא פלוגמא דאמוראי" בלא "'''בהא מילתא'''". ויש בכת"י שגורסים "ואיכא פלוגתא בהא מילתא" בלא "'''דאמוראי'''". וחיברתים לגרסא אחת, דהלא אין סתירה בין הגרסאות, ומיגו תרוויהו תיפוק מילתא. {{ד"מ|'''(110)'''|'''קרא מסייע ליה לר' יהודה'''}} יש בכתה"י שגורסים: "קרא מסייע לר' יהודה" בלא המילה "'''ליה'''". {{ד"מ|'''(111)'''|'''פירוש שהיו אומרים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "פירוש '''שהם''' אומרים". {{ד"מ|'''(112)'''|'''שלא היה כי אם ארון אחד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: שלא היה '''אלא אחד'''. {{ד"מ|'''(113)'''|'''ומצרכי עד חצות לחומרא'''}} ובדפוס הישן (ברכה משולשת) כתוב: "ומצרכי עד חצות '''לק"ש''' לחומרא". {{ד"מ|'''(114)'''|'''שלא יאמר אדם אוכל קימעא'''}} כך הוא בגרסת הדפוס הישן. אך בכתה"י השונים גורסים: "שלא יאמר אוכל קימעא" בלא המילה "'''אדם'''". ==='''דף ט.'''=== {{ד"מ|'''(115)'''|בד"ה '''לא, לעולם יממא הוא'''}} ויש בכת"י שאינם גורסים בד"ה: את המילה '''לא'''. {{ד"מ|'''(116)'''|'''אלא אשמעינן דאחר הנץ וכו''''}} ויש בכת"י וכן בדפוס הישן שגורסים: אלא '''אשמועינן''' וכו'. אך אינו נראה, שלענ"ד החילוק בין אשמועינן לבין אשמעינן הוא, ש-אשמועינן משמש בלשון הוה ("לאשמועינן" דהיינו "להשמיענו"). ו-אשמעינן משמע בלשון עבר ("השמיענו"). אי לכך לפי פירוש העניין נראה ש-"אשמעינן" הוא הנכון. {{ד"מ|'''(117)'''|'''תרי תנאי אליבא דר' עקיבא'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''<big>ו</big>'''אליבא דר' עקיבא". {{ד"מ|'''(118)'''|'''בשמעתא דותיקין נפרשנה'''}} ויש בכת"י שגורסים: פה את המילה "'''בס"ד'''" אלא שרגילות לשון רבינו להשתמש במילים בעז"ה ולא בס"ד, ולכך נראה שצריך לגרוס בעז"ה, או לא לגרוס בכלל ככתה"י שאינם גורסים זאת. {{ד"מ|'''(119)'''|'''מדסתם הך משנה כותיה'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''מדתנא''' הך שמעתא כותיה". {{ד"מ|'''(120)'''|'''וההיא דשלהי ערבי פסחים ובאיזהו מקומן'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''ופ' איזהו''' מקומן". ואם אנו גורסים זאת, יש להגיה "ו[ב]פ' איזהו מקומן". {{ד"מ|'''(121)'''|'''וגם אין לפסוק וכו' מכח דתנן לה וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "מכח '''דתני''' לה וכו'". {{ד"מ|'''(122)'''|'''מיהו מדמוקמינן הכא'''}} ויש בכת"י שגורסים: "מיהו מד'''<big>א</big>'''וקמינן הכא". "מוקמינן" משמעותו "מכך שמעמידים אנו" בהווה, ו-"אוקימנן" משמעותו "מכך שהעמדנו" בעבר. ואפשר לקיים לשונית את שתי הגרסאות, אלא שבהמשך הדיבור נקט מוקמינן. {{ד"מ|'''(123)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה (שמא) וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''". {{ד"מ|'''(124)'''|'''ושמא להרחיק אדם מן העבירה היה וכו''''}} ויש בכת"י שגורסים: "ושמא להרחיק אדם מן העבירה '''היא'''" במקום "היה". {{ד"מ|'''(125)'''|'''היה מודה דהוי פסח עד חצות'''}} ויש בכת"י שגורסים בהתאם לשינוי הגרסא הקודם שהזכרתי: "[ו]מודה דהוי פסח עד חצות" בלא "'''היה'''" קודם, ועם תוספת ו' קודם "מודה" כפי שהגהתי. ובדפוס הישן גורס: היה מודה '''ר' עקיבא''' דהוי פסח עד חצות '''לכתחילה'''. {{ד"מ|'''(126)'''|'''ואפילו למ"ד'''}} ויש בכת"י שגורסים: ואפילו למאן '''דאית ליה'''. {{ד"מ|'''(127)'''|'''דמוקמינן בירושלמי'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''דמוקי''' בירושלמי". {{ד"מ|'''(127)'''|'''דמוקי ליה כוליה לג"ש'''}} ויש בכת"י שגורסים: "דמוקי ליה '''כולה''' לג"ש" בלשון נקיבה. והנראה יותר שאמר רבינו בלשון זכר, שחוזר על "העניין" או "הדברים שכתובים" שהם בלשון זכר. אך אם נרצה להעמיד את גרסת הנקיבה, א"כ יש להעמיד שהכוונה היא ל-"דמוקי כולה מילתא לג"ש" שהוא נאמר בארמית בלשון נקיבה, אך פירושו "לכל העניין" בלשון זכר. {{ד"מ|'''(128)'''|'''לימא ליום ולילה'''}} ויש בכת"י שגורסים: "'''ואימא''' ליום ולילה". אך אינו נראה, וזאת כיון ש-"אימא" משמעותו היא "אומר" שפחות מתאים לשונית לענייננו. לעומת "לימא" שפירושו "יאמר" שיותר מסתדר. {{ד"מ|'''(129)'''|בד"ה '''והני תנאי כהני תנאי'''}} ויש בכת"י שגורסים בד"ה: והני תנאי '''כי הני''' תנאי, והוא והוא. ==='''דף ט:'''=== {{ד"מ|'''(130)'''|'''וכן ריקנום מממונם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכן '''ריקנו אותם''' מממונם". וי"ג "ריקנו אותם '''מן''' ממונם". ופחות מסתבר שיאריך כל כך כשאפשר לקצר. {{ד"מ|'''(131)'''|'''ויש מהפכי וגרסי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: ויש '''מהפכי' וגורסי'''' שהוא בלשון עברי. {{ד"מ|'''(132)'''|'''כמו מצודת ים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו מצודת '''דגים'''" {{ד"מ|'''(133)'''|'''ולא נהיר[א] דמה שייך דגן למצולה שהיא עמקי ימים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואין נראה, דלא''' שייך דגן למצולה שהיא עמקי '''מים'''. אלא שכת"י אלו לא בהכרח מכילות את כל השינויים הללו יחד, אלא רק חלק מן השינויים. {{ד"מ|'''(134)'''|'''מאימתי קורין את שמע בשחרין'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "את שמע '''בשחרית'''", וכך היא גרסתנו בגמ'. {{ד"מ|'''(135)'''|'''כדי שיהא ניכר בן הצבעים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כדי שיהא ניכר בן '''הצבועים'''". {{ד"מ|'''(136)'''|'''פירוש בין תכלת לכרתי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בין תכלת לכרת'''<big>ן</big>'''". {{ד"מ|'''(137)'''|'''וכהאי גוונא איתא לקמן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וכהאי גוונא '''איכא''' לקמן", ופחות מסתבר. {{ד"מ|'''(138)'''|'''אלא כי אנן קיימין'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אלא כי אנן '''קיימינן'''". {{ד"מ|'''(139)'''|'''כר' שמעון דאמר מצות עשה שהזמן גרמא היא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''כר' שמעון דהוה מצוות עשה שהזמן גרמא'''" ובלא המילה "היא" לבסוף. {{ד"מ|'''(140)'''|'''עד שלא תנץ החמה, יעלה ויקרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "עד שלא '''יהא הנץ''' החמה, יעלה ויקרא". אך אינו נראה. {{ד"מ|'''(141)'''|'''מאן דאמר כדי שיהא רואה את חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאן דאמר '''כדי שיראה חברו''' ברחוק ארבע אמות". וי"ג "מאן דאמר כדי שיהא '''רואה חברו'''" בלא "את". {{ד"מ|'''(142)'''|'''מוכח דהאי ייראוך עם שמש אתפילה קאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''דקאי''' ייראוך עם שמש אתפלה", שהמילה "קאי" בתחילה במקום בסוף. {{ד"מ|'''(143)'''|'''ועם שמש משמע אחר זריחת השמש'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועם השמש משמע אחר '''הנץ החמה דהיינו אחר''' זריחת השמש". ולענ"ד היא אריכות לשון שאין בה צורך, ולכך פחות מסתברת גרסא זו בעיני. {{ד"מ|'''(144)'''|'''ופריך בגמרא ורמינהי מצותה עם הנץ החמה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ופריך בגמ' '''מהא דתנן''' מצותה עם הנץ החמה". {{ד"מ|'''(145)'''|'''מ"מ שכר תפלה בזמנה יהבו ליה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''יהבי''' ליה". וההבדל בניהם הוא: ש-"יהבו ליה" הכוונה "מביאים לו" בלשון הווה, ו-"יהבי ליה" הכוונה "יביאו לו" בלשון עתיד, ואפשר לקיים שניהם. {{ד"מ|'''(146)'''|'''ויוצא בה אחד משום יום ואחד משום לילה'''}} ויש כת"י שגורס (וכן הוא בדפוס) בהיפוך: "'''ויוצא בה אחד משום לילה ואחד משום יום'''". {{ד"מ|'''(147)'''|'''איכא למימר דבעי לאשמועינן שאינו יוצא וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "איכא למימר דבעי '''לאשמעינן'''". אך כפי שכתבתי לעיל, "אשמעינן" הוא בלשון עבר ולכך אינו שייך כאן. {{ד"מ|'''(148)'''|'''ורבינו יעקב פירש'''}} ויש כת"י שגורס (וכן הוא בדפוס): "'''ורבינו תם''' פירש". אלא שנראה בעיני שראשוני בעלי התוס' לא נהגו להשתמש בכינויי שבח להזכיר את הקודמים להם, אלא נקטו בשמותם כפי שהם, ורק בדורות המאוחרים יותר של בעלי התוס' התחילו להשתמש בכינויים. אך אין לי ראיה ברורה לדבר. {{ד"מ|'''(149)'''|'''וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה'''}} ויש בכתה"י שגורסים בד"ה: "וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד '''הנץ''' החמה". {{ד"מ|'''(150)'''|'''כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום'''}} ויש בכתה"י שגורסים בד"ה: "כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום '''כולו'''". {{ד"מ|'''(151)'''|'''פירוש כויתיקין דווקא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''כעין''' ותיקין דווקא". {{ד"מ|'''(152)'''|'''והכי נמי משמע לישנא דבסמוך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והכי משמע לישנא דבסמוך" בלא המילה "נמי". {{ד"מ|'''(153)'''|'''משמע אפילו גדולי אומות העולם קאמר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "משמע אפילו גדולי '''מלכי''' אומות העולם קאמר". {{ד"מ|'''(154)'''|'''הויא תחילת פרשה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "הויא תחילת '''מזמור'''". וי"ג שניהם: "הויא תחילת פרשה והויא תחילת מזמור", ולענ"ד עירוב גרסאות הוא. ==='''דף י.'''=== {{ד"מ|'''(155)'''|'''שהיתה חביבה על דוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שהיתה חביבה '''לדוד'''". {{ד"מ|'''(156)'''|'''כלומר חתימה מעין פתיחה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כלומר '''שחותם''' מעין פתיחה". {{ד"מ|'''(157)'''|'''כמו אות[ם] שמתחילים וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכן יש הרבה''' שמתחילים" {{ד"מ|'''(158)'''|'''וכיוצא בהם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכן כיוצא בהם'''", אך לשונית פחות נראה בעיני. ואפשר שהיה כתוב "'''וכ<big>ל</big>''' כיוצא בהם" ונשתבש. {{ד"מ|'''(159)'''|'''הני תרי עובדי [ד]הוו וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והני תרי '''ענייני''' [ד]הוו וכו'", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(160)'''|'''[ד]הוו בחד עניינא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהוו '''<big>כ</big>'''חד עניינא". {{ד"מ|'''(161)'''|'''בתחלת מלכותו לפי פשטו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בתחלת מלכותו לפי '''פשוטו'''". {{ד"מ|'''(162)'''|'''דכתיב וישמעו פלשתים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''<big>כ</big>'''דכתיב וישמעו פלשתים". {{ד"מ|'''(163)'''|'''דכתיב בדברי הימים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''<big>כ</big>'''דכתיב בדברי הימים". ==='''דף י:'''=== {{ד"מ|'''(164)'''|'''אל אלישע כדי שיחיה את בנה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''אצל אלישע כשהחיה את בנה'''". {{ד"מ|'''(165)'''|'''אבל כענין הזה הכירה בו מתחלה.'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל '''ב'''ענין הזה הכירה בו מתחלה", אך אינו נראה לענ"ד. {{ד"מ|'''(166)'''|'''ובירושלמי פליגי בה אמוראי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ובירושלמי דפרקין פליגי בה תרי אמוראי'''". {{ד"מ|'''(167)'''|'''אלא מהלכים עקב בצד גודל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אלא '''מהלך''' עקב בצד גודל". וי"ג "אבל '''הולכים''' עקב וכו' ". {{ד"מ|'''(168)'''|'''שהיה נוטל שתי יריכות משור הגדול'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שהיה נוטל שתי יריכות '''של''' שור הגדול". {{ד"מ|'''(169)'''|'''שלא להראות כחו עשה כן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שלא להראות כחו '''היה עושה''' כן". {{ד"מ|'''(170)'''|בד"ה '''יותר מן הקורא בתורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "יותר '''מעוסק''' בתורה". {{ד"מ|'''(171)'''|'''דלתלמוד תורה בעידן ק"ש'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''דת'''למוד תודה בעידן '''ד'''ק"ש". {{ד"מ|'''(172)'''|בד"ה '''מתני'. בש"א בערב כל אדם יטה ויקרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''בערב יטו ויקראו'''" בלבד. וניכר שנשמטו כמה מילים מלשון דיבור המתחיל הזה. ==='''דף יא.'''=== {{ד"מ|'''(173)'''|'''מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום מכלל וכו''''}} ויש בכתה"י שמוסיפים: <big>"</big>מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום '''שהוא אסור בדברי תורה''', מכלל וכו'<big>"</big>. {{ד"מ|'''(174)'''|'''אמאי לא מוכח מהך ברייתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אמאי לא מוכח '''מהאי''' ברייתא". {{ד"מ|'''(175)'''|'''מאי שייכא הכא הך פלוגתא [טפי] מבכל התלמוד '''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאי שייכא הכא הך פלוגתא מבכל '''תלמודא'''" (המילה "טפי" כפי שמוספת כאן, היא הגהה מסברא על פי גרסת תוס' הרא"ש. ועיין בהערה שכתבתי על כך). {{ד"מ|'''(176)'''|'''כמו שאנו אומרים לקמן וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו שאנו '''רואים''' לקמן" או "'''רואים אח"כ'''". {{ד"מ|'''(177)'''|'''ועל כן פירש רבינו יעקב דלאו אדלעיל קאי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועל כן פירש רבינו יעקב '''דלא קאי אדלעיל'''", וכן הוא בגרסת תוס' הרא"ש. {{ד"מ|'''(178)'''|'''שאומרים בברכת הזן'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שאומרים בברכת '''המזון'''", ואפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(179)'''|'''מאותן ברכות שמונה בתוספתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מאותן ברכות '''ששונה''' בתוספתא". {{ד"מ|'''(180)'''|'''אבל צרכי צבור שרי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל צרכי צבור '''שרו'''". {{ד"מ|'''(181)'''|'''וכן אל יוציא עצמו מן הכלל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וכמו''' אל יוציא עצמו מן הכלל". {{ד"מ|'''(182)'''|'''ורוב שבאל תעשה כגון אלו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ורוב '''שב ואל''' תעשה כגון אלו". ולגרסת "שבאל" המשמעות היא: ורוב שבאותם מימרות שנאמר בהם "אל". ולגרסא השניה הכוונה: רוב אותם מימרות שנאמר לנו בהם "להימנע ולא לעשות". {{ד"מ|'''(183)'''|'''דהא צרכי רבים דכל ישראל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהא צרכי רבים '''של כל''' ישראל". {{ד"מ|'''(184)'''|'''שפיר דמי, כדפרישית'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שפיר דמי, '''כדפרישנא'''". ונראה לענ"ד לפי מה שראיתי על פי דברי הראשונים, שלשון "כדפרישית" חוזר על מה שנאמר על ידו באותו המאמר, ולשון "כדפרישנא" חוזר על דבר שנאמר על ידו במקום אחר. וזה על פי רוב המקרים שמצאתי, אלא שיש מקרים (מועטים יותר) שאינם כך. ואפשר שבאותם מקרים טעו המעתיקים בין "כדפרישנא" ל-"כדפרישית", כיון שלא מצאו טעם לחלק ביניהם. {{ד"מ|'''(185)'''|'''ולעולם לא תמצא שיסד וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ולעולם לא תמצא '''שפייט'''". {{ד"מ|'''(186)'''|'''שום קרובה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שום '''קרובץ'''". {{ד"מ|'''(187)'''|'''ומצינו בפסיקתא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ומצאתי''' בפסיקתא", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(188)'''|'''ובההיא שעתא תיקן קרובות וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ובההיא שעתא '''פייט''' קרובות". {{ד"מ|'''(189)'''|'''ושוב נעשה תלמיד חכם כדאיתא התם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ושוב נעשה תלמיד חכם '''כדאמרינן''' התם". {{ד"מ|'''(190)'''|'''מ"מ משמע שמקרית ספר היה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מ"מ '''תלמד''' שמקרית ספר היה". {{ד"מ|'''(191)'''|'''אבל שלש ראשונות צרכי רבים דכל ישראל נינהו'''}} ויש בכתה" שגורסים: אבל שלש '''אחרונות''' צרכי רבים דכל ישראל נינהו". אלא שאינו מסתדר עם המשך הדברים שאומר: "ולפיכך האריכו '''בהם''' בקדושת היום", וזה בודאי חוזר על הראשונות. ואם בכל זאת נרצה לקיימו, נצטרך להשמיט את המילה "בהם", ונאמר שטעות סופר היא. {{ד"מ|'''(192)'''|'''וחג הפסח תחלה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: וחג המצות תחלה. ==='''דף יא:'''=== {{ד"מ|'''(193)'''|בד"ה '''כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום'''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפך: כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. ואכן קיימת גרסא כזו בכתה"י של הגמ'. {{ד"מ|'''(194)'''|'''ואם לא היה המנהג שלא לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ואם היה''' המנהג שלא לברך", אלא שאין לו הבנה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(195)'''|'''אבל בשביל שנוהגים שלא לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל בשביל '''שהם נוהגים לברך'''" בהתאם לגרסא הקודמת, ואף הוא אין לו הבנה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(196)'''|'''חולק הוא בזה על תלמוד ירושלמי'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''חולק הוא בזה התלמוד שלנו על הירושלמי'''". {{ד"מ|'''(197)'''|'''וצריך לחזור ולברך גם לתלמוד שלנו'''}} ויש בכתה"י שגורסים בסימני מחיקה: "וצריך לחזור ולברך '''אפי'''' לתלמוד שלנו" ואפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(198)'''|'''ותדיר דעתם לחזור [א]ל הלימוד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ותדיר דעתם לחזור '''עוד ללמוד'''". {{ד"מ|'''(199)'''|'''והשיבני כי כל מצות סוכה וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים בסימני מחיקה: <big>"</big>והשיבני '''על''' כל מצות סוכה וכו'<big>"</big> ופחות נראה, אלא שאפשר לקיימו. {{ד"מ|'''(200)'''|'''כגון שינה וטיול ושינון'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כגון '''בשינה ושינון וטיול'''". {{ד"מ|'''(201)'''|'''ואפי' הסיח דעתו מלישן ויצא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואפי' הסיח דעתו '''משינה והלך'''". {{ד"מ|'''(202)'''|'''מתוך המנהג שלא יצטרך לברך'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "מתוך המנהג '''שאין צריך''' לברך". {{ד"מ|'''(203)'''|'''כמו באותם הימים שלא היה משכים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו באותם הימים '''שהשכים'''", ואין לו הבנה. {{ד"מ|'''(204)'''|'''שכמו שהקורא בתורה מברך ברכת התורה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "שכמו שהקורא בתורה מברך '''על''' התורה". {{ד"מ|'''(205)'''|'''כמו שנתקנה ברכת אשר בחר בנביאים טובים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כמו '''אשר נתקנה''' ברכת אשר בחר בנביאים טובים". {{ד"מ|'''(206)'''|'''כך השיב רבינו יעקב'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כך השיב '''רבי'''", והיינו רבינו יעקב שהיה רבו של ר"י הזקן שהוא רבו של רבינו. ומשפט זה אמרו ר"י הזקן. אך לגרסא שכתבתנו בפנים הדיבור, צ"ל שמילים אלו אמרם רבינו יהודה שירליאון, דהיינו שכך השיב רבינו יעקב לשאלתו של ר"י. {{ד"מ|'''(207)'''|'''כגון ברכות של הבדלה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כגון '''ברכת ההבדלה'''". {{ד"מ|'''(208)'''|'''ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה בע"ה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ולקמן בפרק שלשה שאכלו נאריך עליה '''בס"ד'''". אלא שפחות נראה בעיני לגרוס כך, כיון דדרכו של רבינו לומר "בע"ה" ולא "בס"ד" למעט מקום אחד, וגם שם יש גרסאות בכתה"י שאין גורסות זאת. {{ד"מ|'''(209)'''|'''קראה עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "קראה '''וגם''' אנשי משמר '''וגם''' אנשי מעמד", אלא שה-"וגם" הכתוב שם נראה כמו "עם". וכנראה שבאמת היה כתוב "עם" ונשתבש ל-"וגם" מחמת הדומי של המילים מצד מראה הכתיב יד. ואכן כך גורס רש"י אצלנו: "'''הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא וכו''''". {{ד"מ|'''(210)'''|'''גבי ג' פעמים ביום נושאים כהנים כפיהם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "גבי ג' פעמים ביום '''הכהנים נושאין''' כפיהם" בהיפוך לשון. {{ד"מ|'''(211)'''|'''דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש כדפרישית'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהא אכתי לא הגיע זמן ק"ש '''כדפרישנא'''", אלא שכפי שכתבתי לעיל נראה ש-"כדפרישנא" חוזר על דברים שנאמרו במקום אחד, ו-"כדפרישית" על דברים שנאמרו באותו מאמר. ולכך יותר נראית בעיני הגרסא שבחרתי. {{ד"מ|'''(212)'''|'''יברכו העם ברכת נהנים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''וברכו את העם''' ברכת נהנים. ==='''דף יב.'''=== {{ד"מ|'''(213)'''|'''והשתא דלא איפשיטא בעיא וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והשתא דלא איפשיטא" בלא המילה "בעיא". אלא שבכל בעלי התוס' הן שבדף והן המקבילים אכן גורסים זאת (אמנם בשינוי לשון מעט, '''בעיין''') בענין זה. {{ד"מ|'''(214)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כל ברכה '''שאין מלכות עמה'''". {{ד"מ|'''(215)'''|'''כל ברכה שאין בה מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "כל ברכה שאין בה מלכות '''שמים'''" בסימני מחיקה. וכן נוקטת גרסא זו בכל הדיבור, את המילה "שמים" בסמוך למילה "מלכות" בדומה לכאן, עם סימני מחיקה. {{ד"מ|'''(216)'''|'''ששליח צבור אומר בכל ערב שבת'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''שאומר ש"ץ''' בכל ערב שבת". {{ד"מ|'''(217)'''|'''דהאל הקדוש שאין כמוהו זוהי מלכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "דהאל הקדוש שאין כמוהו '''זו היא''' (וי"ג '''זהו''') מלכות". ==='''דף יב:'''=== {{ד"מ|'''(218)'''|'''רבי זעירא אמר ובלבד במודים'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''(ו)ר' אלעזר אומר''' ובלבד במודים". והקפתי את האות וא"ו שקודם '''רבי אלעזר''', כיון שהיא אינה מתיישבת יפה לפי עניינו. {{ד"מ|'''(219)'''|'''(בפרק קמא דברכות ירושלמי)'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''בירושלמי דפ"ק דברכות'''". ואף גרסא זו נראית מיותר. {{ד"מ|'''(220)'''|'''אמר רבי אמי, אף ר' יוחנן הוה מעבר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: '''ואף ר' יוחנן הוה מעבר''' בלא דברי ר' אמי. וישנם עוד גרסאות אבל משובשות הן. {{ד"מ|'''(221)'''|'''אמר ר' חייא בר בא [<small>^י"ג אבא</small>]'''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>'''ו'''רבי חייא בר אבא וכו'<big>"</big>. ולגרסא זו רבי חייא לא תיקן דבריו של ר' אמי, אלא הירושלמי מעיד שר' חייא בא אבא עצמו לא היה מעביר אלא גוער בלבד. {{ד"מ|'''(222)'''|'''לא הוה מעבר אלא גער'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''לא היה מעבירו אלא גער ביה'''", ופחות נראה. {{ד"מ|'''(223)'''|'''זקיף כי חיויא'''}} בהתאם לשינויי הגרסאות שיש ביחס למילה "כחיזרא" שיש גורסים "כי חיזרא", מסתבר לומר שגם כאן היית גרסא שגורסת "כחיויא" במילה אחת, ואכן לפנינו בגמ' מופיע במילה אחת. {{ד"מ|'''(224)'''|'''שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>שדרו של אדם '''לאחר שבעים שנה''' וכו'<big>"</big>, ואינו נראה שהרי הגמ' שמה נוקטת מספר דברים שמשתנים לאחר שבע שנים, וביניהם שדרו של האדם. וכן אינו נמצא גרסא כזו בכל כת"י של הגמ'. {{ד"מ|'''(225)'''|'''ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר שיצא בדיעבד'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ויכול להיות שמודה לרבי אלעזר '''דיצא דיעבד'''". {{ד"מ|'''(226)'''|'''ולרבי אלעזר אין צריך לאומרו אפילו לכתחילה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''ור' אלעזר לא [<small>^י"ג אין</small>] מצריך''' לאומרו אפילו לכתחילה". {{ד"מ|'''(227)'''|'''פוסק התלמוד כרבה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "פוסק '''תלמודא''' כרבה", ואינו נראה. {{ד"מ|'''(228)'''|'''דמשנה ממטבע הברכות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "'''לפי [<small>^י"ג מפני</small>] שהוא משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות'''". {{ד"מ|'''(229)'''|'''ואם ספק בידו אם הזכיר אם לאו'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואם ספק בידו אם הזכיר אם '''לא הזכיר'''". וי"ג "ואם '''ספיקא הוא בידו אם אמר ואם לאו'''". {{ד"מ|'''(230)'''|'''אמר רבי יוחנן כל שלשים יום חזקה וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפך: "אמר רבי יוחנן '''חזקה כל שלשים יום'''". {{ד"מ|'''(231)'''|'''וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם]'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "וה"ה לכל הדברים שצריך להחזיר [בהם] הוא הדין". וברור שהמילים "הוא הדין" האחרונות מיותרות הן. ולכך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, ומי שגורס "הוא הדין" בתחילה, אינו גורס בסוף. ומי שגורס בסוף, גורס בתחילה <big>"</big>'''וכן''' לכל הדברים וכו'<big>"</big>. {{ד"מ|'''(232)'''|'''ובספר הרב יצחק אלפסי ז"ל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בספר '''הרב אלפס'''" וי"ג בקיצור "בספר '''הרי"ף'''". ואף גרסתנו היא פתיחת ראשי התיבות של הקיצור "ריא"ף". {{ד"מ|'''(233)'''|'''ראיתי שפוסק שצריך לומר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ראיתי שפוסק לומר" בלא המילה "צריך". {{ד"מ|'''(234)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ואת שבת קדשך '''קבעת''' הודעת להם" וברור שמיותר הוא. אך אפשר שעירוב גרסאות יש כאן, שיש גרסא הגורסת ואת שבת קדשך "'''קבעת להם'''" ויש שגורסת "'''הודעת להם'''". והסגרא המסתברת יותר לענ"ד היא "הודעת להם", מכיוון שהיא בדומה ללשון הפסוק. {{ד"מ|'''(235)'''|'''ואת שבת קדשך הודעת להם'''}} ויש בכתה"י שגורסים בהיפוך: "ואת שבת קדשך '''להם הודעת'''". {{ד"מ|'''(236)'''|'''א"ר אלעזר בר אבינא וכו' שנאמר על הר סיני ירדת וגו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: "א"ר אלעזר בר אבינא לומר ששקולה כנגד כל המצות" ולא ממשיך מהמילה "שנאמר" עד וגו'. ומ"מ כמו שכתבתי שם בהערה, כפי הנראה עירוב גרסאות יש כאן בכל מקרה, שהלא רבי אמר כבר את אותם דברים קודם לכן. {{ד"מ|'''(237)'''|'''אמר הקב"ה, אם אתה מעיד על חברך עדות שקר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אמר הקב"ה, אם '''אם העדות''' על חברך עדות שקר. ואולי נתכוון לכתוב ״העדת״, או שהוגים זאת הָעֵדוֹתׇ ב-ה' חסרה. {{ד"מ|'''(238)'''|'''זו מינות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "זו '''בידוסות'''", וברור ששיבוש הוא, אלא שאפשר שהשיבוש הזה מבוסס על גרסא אחרת בדברי רבינו. שכפי הנראה בגרסאות כת"י ישנות יותר היית גרסא שגורסת "זו אפיקורסות", ונשתבשה במהלך השנים ל"בידוסות" מכח ריבוי העתקות. {{ד"מ|'''(239)'''|'''והאי נמי בכלל עבודה זרה הוא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והאי נמי בכלל עבודה אלילים (או עבדות כוכבים)". וכעין זה בכל מקום שמוזכר עבודה זרה. {{ד"מ|'''(240)'''|'''אבל רבנן סבירא להו '''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אבל רבנן '''סברי'''". {{ד"מ|'''(241)'''|'''ועיקר גאולה היתה ביום כדאמרן לעיל'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ועיקר גאולה היתה ביום '''כדאמר''' לעיל", ואינו נראה בעיני. ==='''דף יג.'''=== {{ד"מ|'''(242)'''|'''לפי שהדוב עז יותר וכו''''}} ויש בכתה"י שגורסים: <big>"</big>'''שדוב הוא''' עז יותר וכו'<big>"</big>, ובלא המילה "לפי" בתחילה. {{ד"מ|'''(243)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ובכך מישב רבי '''הא דאמרינן''' בריש ע"ז". {{ד"מ|'''(244)'''|'''ובכך מיישב רבי מאי דאמר בריש ע"ז'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "בריש עבודה כוכבים (או אלילים)". וכן הוא בכל מקום שמזכירים עבודה זרה בדברי רבינו. {{ד"מ|'''(245)'''|'''והשתא אתי שפיר, לפי שדוב הוא בעל תחבולות'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "והשתא אתי שפיר לפי '''שהדוב''' בעל תחבולות", ובלא המילה "הוא". {{ד"מ|'''(246)'''|'''ויש מפרשים, דבר קפרא'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "ויש '''לפרש''' דבר קפרא", ופחות נראה בעיני. {{ד"מ|'''(247)'''|'''ואידך, לא דמי לאו דנותר דחשיב ניתק לעשה'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אידך, לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה", ופחות מתיישב מבחינה הבנתית. {{ד"מ|'''(248)'''|'''אי סבר לה לדר' אלעזר'''}} ויש בכתה"י שגורסים: "אי סבר לה '''דר' אלעזר'''" בלא ל' קודם, ופחות מתיישב מבחינה לשונית. == אודות המהדורה == ע"פ דף הויקיפדיה של [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%95%D7%9F רבינו יהודה שירליאון], <big>'''ר"י שִׂירְלֵיאוֹן'''</big> נולד בשנת ד'תתקכ"ו לבריאה שהיא שנת 1166 למנינם לערך, ונפטר בשנת ד'תתקפ"ד לבריאה שהיא שנת 1224 למנינם לערך. ודבריו כאן הינם בני כ800 שנה. ועיין עוד בדף הויקפדיה הנ"ל עליו. גרסא זו של תוספות רבינו יהודה שירליאון הוגהה ותוקנה ע"פ כתבי יד, וכן מדפוס ישן המבוסס על כתב יד, ובהתאם ללשון תוספות הרא"ש וספרי בעלי תוס' אחרים שלשונם זהה או דומה לדברי רבינו בהרבה מאוד מהפעמים. וכן מעט מן הסברא. ובכל מצב השתדלנו להביא את גרסאות כתבי היד המקוריות בהערות כדי לצאת ידי חובה על צד שטעינו. '''מקורות הדברים לתוספות ר"י שירליאון שכאן הם:''' # מ-ספר ברכה משולשת שנדפס בוארשא בשנת תרכ"ג לבריאה על שם "ברכת משולשת" או "ברכה משולשת" כפי שהרגילים לקרוא לו היום (שהוא נכתב ע"פ כתיב יד מירושלים, שיש אומרים שהוא הכתיב יד שקיים כיום בספריה הלאומית של ישראל). ודברי רבינו הנזכרים שם נכתבו בשם תוס' ר"י החסיד בטעות. # וכן ממאמר "השלמת תוס' ר"י למסכת ברכות" שהובאו בירחון "סיני" של מוסד הרב קוק, כרך ל"ז מעמ' פ"ז ואילך שנדפס בשנת תשט"ו לבריאה מדף ב' עד דף ח' (שהוא פיענוח כתיב היד של הספריה היהודית התיאולוגית בניו יורק) שמטרתו להשלים את הדפים החסרים מספר ברכה משולשת. # וכן מ-ספר תוס' ר"י שירליאון (שהוא פיענוח כתיב יד אוקספורד) הוצאת האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות, שנדפס בשנת תשכ"ט ע"י דפוס "יד הרב הרצוג". # ובעיקר מכתבי היד של דברי רבינו מאוקספורד, ניו יורק, איטליה, גרמניה וירושלים, שמאוחר יותר מצאתים בספריות דיגיטליות שונות. ---- 5lz1tpsonb15wg5dxt107ms45l7t2cu 0 1708842 3016242 3001498 2026-05-12T21:25:40Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות וקמצים קטנים. אני מתלבט אם צריך להחליף את הניקוד ל־לִרְוָחָה 3016242 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=24}}{{הור2|זמר לשבת חנוכה. נדפס בספר "ברכת המזון" אמשטרדם ה׳תפ״ב. מובא גם בסדר עבודת ישראל (בער).}} {{הור|סימן: {{מודגש|אני ליב ברבי עוזר}}}} {{סי|אֶ}}זְכְּרָה רַחֲמֶֽיךָ בְּשִׁירָה וּבְשִׂמְחָה{{ש}} שֶׁהוֹשַֽׁעְתָּ עַמֶּֽךָ מִצָּרָה לָרְוָחָה {{סי|נָ}}קַֽמְתָּ נִקְמָתֵֽנוּ / עַל יַד כֹּהֲנֶֽיךָ נֶאֱמָנִים{{ש}} לְהָפֵר תּוֹרַת אֱלֹהֵֽינוּ / בִּקְּשׁוּ הַיְוָנִים {{סי|יָ}}דְךָ הוֹצִיאָֽנוּ / מִצָּרָה וְצוּקָה{{ש}} עַל כֵּן קָבְעוּ לָֽנוּ / שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה {{סי|לְ}}הוֹדוֹת לְהַלֵּל לְשַׁבֵּֽחַ / גְּבוּרוֹת אֱלֹהֵֽינוּ{{ש}} לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּֽחַ / נִזְכֶּה בְיָמֵֽינוּ {{סי|יְ}}הִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵֽנִי / {{סי|בְּ}}רֹב חֲסָדֶֽיךָ{{ש}} לֶֽחֶם חֻקִּי הַטְרִיפֵֽנִי / בְּכׇל כֹּחִי אֲיַחֲדֶֽךָ {{סי|בְּ}}כׇל יוֹם אֲבָרֶכְךָ / {{סי|רַ}}חוּם מוֹשִׁיעֵֽנוּ{{ש}} {{סי|בִּי}}שׁוּעַת עַמְּךָ / יִרְאוּ עֵינֵֽינוּ {{סי|עוֹזֵר}} דַּלִּים אַתָּה אֵל / מַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ{{ש}} וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל / בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:פיוטי שבת חנוכה]] fkyyzytzw996zfbu1vo8inxa1hbmaig 104 1726871 3016201 2920072 2026-05-12T16:05:14Z יעקב 15222 3016201 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫המאורע הכללי בראשית ימי רבי‬ ‫תו‬ <קטע התחלה=פרק מד/> ופתאום במות אדריאנוס טרם אשר הספיקו עוד הרומיים להשיב רוחם מהמלחמה הגדולה והנוראה הזאת וטרם אשר נרפאו ממכותיהם, יאמרו לנו גרעץ וחביריו, כי העמידו אז חכמי ישראל פנים כאלו לא הי׳ דבר, ובתומתם שאלו משרי רומא ״אי שמים לא אחיכם אנחנו וכו׳ מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזר־ם עלינו גזרות קשות״. וראה זה פלא כי שרי רומא נבהלו נחפזו ממוסר כלימתם זאת, ובהיות לבם כדונג, ובידעם גם הם כי לא הי׳ נגדם דבר, מהרו ביושר לבבם לתקן עותתם, וישלחו רצים אל הקיסר לבטל הגזרות. והאם יכול להיות ספק שכל זה נאמר זמן רב אחרי ימי ביתר, זמן רב אחרי אשר שקטח הארץ, בהתחדש אז גזרות חדשות בלא כל סיבה חדשה מבני ישראל. ב) וכל זה גם אלו לא הי׳ לנו דברים ברורים על ביטול גזרותיו של אדריאנוס, גם אז לא הי׳ אפשר לשום את המעשה של ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר בצעקתם ״אי שמים״ לבטל גזרותיו של אדדיאנוס, והיינו מוכרחים לאמר שזה מעשה אחרת באחרית הימים אחרי אשר כבר שקטה הארץ זמן רב. אבל הנה גם הדבר מפורש לפנינו מי בטל גזרותיו של אדריאנוס בדברים ברורים על בן הדור ההוא ר׳ שמעון בן יוחאי, אשר כן הוא זמנו, ובא במס׳ מעילה ד׳ י"א: ״שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנדות הלך ר׳ ראובן בן איסטרובלי וכו הכירו בו שהוא יהודי ההזירום, אמרו (חכמי הדור) מי ילך ויבטל הגזירות ילך ר׳ שמעון בן יוחאי וכו׳." ג) ויותר מזה כי הדברים גם מוכיחים כן על עצמן כי גזרותיו של אדריאנוס אשר היו על ידי הקיסר עצמו, הנה מפורש במס׳ מעילה שם כי באמת הלך ר' שמעון בן יוחאי על זה לרומא. ומפורש שם שהי׳ על זה כתב הדת של הקיסר עצמו, ונתבטל על ידי הקיסר עצמו בבואם לפני הקיסר לבקש על עמם ככל אשר כבר נתבאר זה ‫בפרק כ"ד. ולהיפך המעשה בר"ה י"ט שם מוכיחה על עצמה שהיתה זמן רב אחר זה על ידי יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר, ולא לבד שאין זכר שם מפתשגן כתב הדת מהגזרות על ידי הקיסר, כי אם שגם ביטול הגזרות אשר נקבו בשם אין זכר שם כי השתדלו על זה אצל הקיסר ברומא. ‫ ותהי להיפך שהדברים מפורשים שכל השתדלותם היתה במקומם ואצל הנציב על ידי מה שהפגינו בלילה. אשר כל זה מוכיח על עצמו כי עיקר הגזרות אז באו רק משרי הארץ שם, ובזמן מאוחר אחרי אשר כבר שקטה הארץ ימים רבים ובאו כבר בימי תלמידו של ר׳ מאיר. ד) ואמנם כי בהיותם רחוקים מכל חקירה לא חקרו גם על דברים פשוטים מאד. <קטע סוף=פרק מד/><noinclude></noinclude> 5pao2zfp85y8qsnjytkrn75pfiwlgzk 3016222 3016201 2026-05-12T18:50:33Z יעקב 15222 3016222 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫המאורע הכללי בראשית ימי רבי‬ ‫תו‬ <קטע התחלה=פרק מד/> ופתאום במות אדריאנוס טרם אשר הספיקו עוד הרומיים להשיב רוחם מהמלחמה הגדולה והנוראה הזאת וטרם אשר נרפאו ממכותיהם, יאמרו לנו גרעץ וחביריו, כי העמידו אז חכמי ישראל פנים כאלו לא הי׳ דבר, ובתומתם שאלו משרי רומא ״אי שמים לא אחיכם אנחנו וכו׳ מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזרות קשות״. וראה זה פלא כי שרי רומא נבהלו נחפזו ממוסר כלימתם זאת, ובהיות לבם כדונג, ובידעם גם הם כי לא הי׳ נגדם דבר, מהרו ביושר לבבם לתקן עותתם, וישלחו רצים אל הקיסר לבטל הגזרות. והאם יכול להיות ספק שכל זה נאמר זמן רב אחרי ימי ביתר, זמן רב אחרי אשר שקטח הארץ, בהתחדש אז גזרות חדשות בלא כל סיבה חדשה מבני ישראל. ב) וכל זה גם אלו לא הי׳ לנו דברים ברורים על ביטול גזרותיו של אדריאנוס, גם אז לא הי׳ אפשר לשום את המעשה של ר׳ יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר בצעקתם ״אי שמים״ לבטל גזרותיו של אדריאנוס, והיינו מוכרחים לאמר שזה מעשה אחרת באחרית הימים אחרי אשר כבר שקטה הארץ זמן רב. אבל הנה גם הדבר מפורש לפנינו מי בטל גזרותיו של אדריאנוס בדברים ברורים על בן הדור ההוא ר׳ שמעון בן יוחאי, אשר כן הוא זמנו, ובא במס׳ [[מעילה יז א|מעילה ד׳ י"ז]]: ״שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם ושיבעלו את הנדות הלך ר׳ ראובן בן איסטרובלי וכו' הכירו בו שהוא יהודי החזירום, אמרו (חכמי הדור) מי ילך ויבטל הגזירות ילך ר׳ שמעון בן יוחאי וכו׳." ג) ויותר מזה כי הדברים גם מוכיחים כן על עצמן כי גזרותיו של אדריאנוס אשר היו על ידי הקיסר עצמו, הנה מפורש במס׳ [[מעילה יז א|מעילה שם]] כי באמת הלך ר' שמעון בן יוחאי על זה לרומא. ומפורש שם שהי׳ על זה כתב הדת של הקיסר עצמו, ונתבטל על ידי הקיסר עצמו בבואם לפני הקיסר לבקש על עמם ככל אשר כבר נתבאר זה ‫בפרק כ"ד. ולהיפך המעשה ב[[ראש השנה יט א|ר"ה י"ט שם]] מוכיחה על עצמה שהיתה זמן רב אחר זה על ידי יהודה בן שמוע תלמידו של ר׳ מאיר, ולא לבד שאין זכר שם מפתשגן כתב הדת מהגזרות על ידי הקיסר, כי אם שגם ביטול הגזרות אשר נקבו בשם אין זכר שם כי השתדלו על זה אצל הקיסר ברומא. ותהי להיפך שהדברים מפורשים שכל השתדלותם היתה במקומם ואצל הנציב על ידי מה שהפגינו בלילה. אשר כל זה מוכיח על עצמו כי עיקר הגזרות אז באו רק משרי הארץ שם, ובזמן מאוחר אחרי אשר כבר שקטה הארץ ימים רבים ובאו כבר בימי תלמידו של ר׳ מאיר. ד) ואמנם כי בהיותם רחוקים מכל חקירה לא חקרו גם על דברים פשוטים מאד. <קטע סוף=פרק מד/><noinclude></noinclude> pd0y8wqwqheiq2kdpb8xhfdz8unhmue 106 1728648 3016205 2938684 2026-05-12T16:49:14Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016205 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קא|ב|קא א|קב א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קא עמוד ב] אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי מאיר. אמרו לו: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה. }} תנו רבנן: פתחי שערי גינה, בזמן שיש להן בית שער מבפנים - פותח ונועל מבפנים. מבחוץ - פותח ונועל מבחוץ. מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן. אין להן לא לכאן ולא לכאן - אסורין כאן וכאן. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול למטה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה. ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה, - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו במנעול - למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, או בחלון שעל גבי הפתח. אם יש בחלון ארבעה על ארבעה - אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות{{הל"מ-רק-גמרא|. מדקאמר וכן חנויות - מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן. }}האי מנעול היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואי אית ביה ארבעה - בהא לימא רבנן: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה, {{הל"מ-רק-גמרא|או לחלון שעל גבי הפתח}}? והא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד! אמר אביי: לעולם דאין בו ארבעה, ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה. ובהא פליגי; דרבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים. {{הל"מ-רק-גמרא|אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא תלת; שמע מינה: חוקקין להשלים, ושמע מינה: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה, ושמעת מינה: מדרבנן איתא לדרב דימי. דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. }} משנה. נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי {{שוליים|א}}מתיר. אמר רבי אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר: איסור נהגו בו, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן. גמרא. בניטל באגדו - כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי – <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אלא אם כן עשו וכו'''' - אסיפא קאי דהשתא כי קאי בגינה קאי ברשות היחיד ועולה עד לרקיע: '''שערי גינה''' - סתם מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ורשות היחיד הן: '''בית שער''' - בית קטן ופתח הגינה פתוח בו ובשערי הגינה הסמוכין לרשות הרבים עסקינן מדקתני סיפא וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים: '''פותח ונועל בפנים''' - דבית שער רשות היחיד הוא וכן כשהוא מחוץ לא לכאן ולא לכאן אסורין מכאן ומכאן. דהמנעול רשות היחיד הוא ואע"פ שהמפתח מונח עליו גזר ר' מאיר שלא יעמוד ברשות הרבים ולא בגינה ויטול מפתח של רשות היחיד שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים או לכרמלית: '''וכן חנויות''' - לקמן מפרש האי וכן דבאיסקופת כרמלית בגינה קאמר שערי חנויות פעמים שמנעוליהם גבוהין ופעמים שהן נמוכין לפיכך נתן בהן חילוק (למחר פותח ומניחו על האיסקופה. לקמיה מפרש דמהכא שמעינן דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר בעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסוקפה כרמלית היא דרחבה ד' ואינה גבוהה י' וכשנוטל מפתח משם והוא עומד ברשות הרבים ומוליכו דרך אויר האיסקופה למנעול שעל גביו למטה מעשרה קא מטלטל מכרמלית לכרמלית ולא גזר רבי מאיר שמא יביאנו אצלו חוץ לעובי האיסקופה): '''למחר פותח ונועל כו'''' - ועל האיסקופה הוא עומד ומטלטל מפתח מאיסקופה למנעול על דרך אויר האיסקופה דאין טלטול אלא בכרמלית: '''ומחזירו למקומו''' - לאיסוקפה: '''מניחו במנעול''' - אבל לא באיסקופה דכי ממטי ליה מאיסקופה למנעול הא מפיק מכרמלית לרשות היחיד: '''למקומו''' - למנעול על גביו כגון מנעולין הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבין ובלע"ז שרדור"א: '''וחכמים אומרים וכו'''' - לקמן מפרש טעמא דלא משוו ליה להאי מנעול רשות היחיד: '''למקומו''' - לאיסקופה או לחלון שאין בו ארבעה דאף על גב דגבוה עשרה מקום פטור בעלמא הוא: '''שמוציא מרשות לרשות''' - מאיסקופה שהוא כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד ואף על גב דהניחו תחילה במנעול שהוא מקום פטור לרבנן ובטל אצל כל הרשויות כרב דימי קיימא לן דאמר בפ"ק ובלבד שלא יחליפו: '''מקום פטור הוא''' - וכי הוי למעלה מעשרה היכי משוי ליה רבי מאיר רשות היחיד ואסר: '''ויש בו לחוק''' - בתוך הדלת אצל ראש המנעול בעוביו של דלת ולהשלים ראש המנעול לארבעה: '''חוקקין להשלים''' - רואין אותו כאילו חקוק: '''אין חוקקין''' - הלכך מקום פטור בעלמא הוא: '''הדר ביה רבי מאיר משערי גינה''' - מדקא שרי לעמוד (ברשות הרבים ליטול מפתח מאיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול שלמטה מעשרה ולא גזר שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים וש"מ סיפא נמי מדקא שרי לעמוד) על האיסקופה כרמלית וליטול מפתח במנעול למעלה מי' באיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול ולא גזר שמא יביאנו אצלו לאיסוקפה שהיא כרמלית: '''וש"מ מדרבנן''' - דאמרי אם יש ארבעה על ארבעה אסור ליטול מפתח מאיסקופה ולנעול במנעול שהוא מקום פטור וליטלו משם ולהניחו בחלון שהוא רשות היחיד משום דקא מחליף מאיסקופת כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד על ידי הנחת מקום פטור: '''איתא לדרב דימי''' - דאמר ובלבד שלא יחליפו: '''מתני' נגר''' - קבילי"א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת: '''שיש בראשו גלוסטרא''' - שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ואפילו הכי דתורת כלי עליו ר"א אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא: '''ור' יוסי מתיר''' - דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה: '''גמ' בניטל באגדו''' - כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק בידיה: '''כולי עלמא לא פליגי''' - דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מלתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קא ב מביא מפתח ומניח באיסקופה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מביא מפתח ומניח באיסקופה]] '''מביא''' מפתח ומניח באיסקופה. פירש בקונטרס דמהא מדקדק דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר לעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסקופה כרמלית היא כדאמרינן לקמן ואין נראה לר"י דמכאן אין להוכיח דאיכא לאוקמא למחר פותח ונועל כגון שעומד על האיסקופה וכן צריך לפרש דאי ברשות הרבים קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה ונראה לר"י כמו שהגיה בקונטרס בפירושיו דמסיפא מוכח דהדר בה רבי מאיר משערי גינה דקתני למעלה מי' מניחו במנעול ולמחר פותח ונועל דכי קאי נמי על האיסקופה הוה ליה מכרמלית לרשות היחיד דע"כ איסקופה כרמלית היא דאי מקום פטור אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחו באיסקופה: ''' מדקאמר''' וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית. דוכן משמע דומיא דשערי גינה ואי הויא איסקופת רשות היחיד אם כן היה מטלטל מרשות היחיד לכרמלית וכן אם היתה רה"ר היה מטלטל מרשות הרבים לכרמלית ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכי האי גוונא: ''' אין''' חוקקין. והוי מקום פטור והא דקאמר ומניחו באיסקופה הוא הדין ברשות הרבים אלא דסתמא לא מינטר בקרקע משום הכי לא נקיט לה: ''' רבי''' יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם. ואם תאמר והא אמרינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא.) ובפרק מקום שנהגו {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|נא|א}} דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ויש לומר דהיינו כשיודעים שמותר ומחמירין על עצמן שלא ירגילו בני אדם להקל ויבאו להתיר איסור אבל אם מחמירין מחמת טעות מותר להתיר בפניהם: ''' כי''' פליגי בשאין ניטל באיגודו. ר"י מפרש דדוקא הכא שרי משום דבראשו גלוסטרא אבל באין בראשו גלוסטרא מודה דאסור אפי' קשור בדלת וסבירא ליה כרבנן דרבי יהודה בנגר הנגרר אי נמי סבירא ליה כר' יהודה דשרי בנגרר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו כדמוכח בסמוך ומשום הכי בעי במתניתין שיהא בראשו<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קא ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קא|ב}} b24o32vbpj9qukont1itpr18367d52i 3016206 3016205 2026-05-12T17:02:08Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016206 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קא|ב|קא א|קב א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קא עמוד ב] אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי מאיר. אמרו לו: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה. }} תנו רבנן: פתחי שערי גינה, בזמן שיש להן בית שער מבפנים - פותח ונועל מבפנים. מבחוץ - פותח ונועל מבחוץ. מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן. אין להן לא לכאן ולא לכאן - אסורין כאן וכאן. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול למטה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה. ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה, - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו במנעול - למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, או בחלון שעל גבי הפתח. אם יש בחלון ארבעה על ארבעה - אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות{{הל"מ-רק-גמרא|. מדקאמר וכן חנויות - מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן. }}האי מנעול היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואי אית ביה ארבעה - בהא לימא רבנן: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה, {{הל"מ-רק-גמרא|או לחלון שעל גבי הפתח}}? והא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד! אמר אביי: לעולם דאין בו ארבעה, ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה. ובהא פליגי; דרבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים. {{הל"מ-רק-גמרא|אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא תלת; שמע מינה: חוקקין להשלים, ושמע מינה: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה, ושמעת מינה: מדרבנן איתא לדרב דימי. דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. }} משנה. נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי {{שוליים|א}}מתיר. אמר רבי אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר: איסור נהגו בו, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן. גמרא. בניטל באגדו - כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי – <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אלא אם כן עשו וכו'''' - אסיפא קאי דהשתא כי קאי בגינה קאי ברשות היחיד ועולה עד לרקיע: '''שערי גינה''' - סתם מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ורשות היחיד הן: '''בית שער''' - בית קטן ופתח הגינה פתוח בו ובשערי הגינה הסמוכין לרשות הרבים עסקינן מדקתני סיפא וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים: '''פותח ונועל בפנים''' - דבית שער רשות היחיד הוא וכן כשהוא מחוץ לא לכאן ולא לכאן אסורין מכאן ומכאן. דהמנעול רשות היחיד הוא ואע"פ שהמפתח מונח עליו גזר ר' מאיר שלא יעמוד ברשות הרבים ולא בגינה ויטול מפתח של רשות היחיד שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים או לכרמלית: '''וכן חנויות''' - לקמן מפרש האי וכן דבאיסקופת כרמלית בגינה קאמר שערי חנויות פעמים שמנעוליהם גבוהין ופעמים שהן נמוכין לפיכך נתן בהן חילוק (למחר פותח ומניחו על האיסקופה. לקמיה מפרש דמהכא שמעינן דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר בעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסוקפה כרמלית היא דרחבה ד' ואינה גבוהה י' וכשנוטל מפתח משם והוא עומד ברשות הרבים ומוליכו דרך אויר האיסקופה למנעול שעל גביו למטה מעשרה קא מטלטל מכרמלית לכרמלית ולא גזר רבי מאיר שמא יביאנו אצלו חוץ לעובי האיסקופה): '''למחר פותח ונועל כו'''' - ועל האיסקופה הוא עומד ומטלטל מפתח מאיסקופה למנעול על דרך אויר האיסקופה דאין טלטול אלא בכרמלית: '''ומחזירו למקומו''' - לאיסוקפה: '''מניחו במנעול''' - אבל לא באיסקופה דכי ממטי ליה מאיסקופה למנעול הא מפיק מכרמלית לרשות היחיד: '''למקומו''' - למנעול על גביו כגון מנעולין הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבין ובלע"ז שרדור"א: '''וחכמים אומרים וכו'''' - לקמן מפרש טעמא דלא משוו ליה להאי מנעול רשות היחיד: '''למקומו''' - לאיסקופה או לחלון שאין בו ארבעה דאף על גב דגבוה עשרה מקום פטור בעלמא הוא: '''שמוציא מרשות לרשות''' - מאיסקופה שהוא כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד ואף על גב דהניחו תחילה במנעול שהוא מקום פטור לרבנן ובטל אצל כל הרשויות כרב דימי קיימא לן דאמר בפ"ק ובלבד שלא יחליפו: '''מקום פטור הוא''' - וכי הוי למעלה מעשרה היכי משוי ליה רבי מאיר רשות היחיד ואסר: '''ויש בו לחוק''' - בתוך הדלת אצל ראש המנעול בעוביו של דלת ולהשלים ראש המנעול לארבעה: '''חוקקין להשלים''' - רואין אותו כאילו חקוק: '''אין חוקקין''' - הלכך מקום פטור בעלמא הוא: '''הדר ביה רבי מאיר משערי גינה''' - מדקא שרי לעמוד (ברשות הרבים ליטול מפתח מאיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול שלמטה מעשרה ולא גזר שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים וש"מ סיפא נמי מדקא שרי לעמוד) על האיסקופה כרמלית וליטול מפתח במנעול למעלה מי' באיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול ולא גזר שמא יביאנו אצלו לאיסוקפה שהיא כרמלית: '''וש"מ מדרבנן''' - דאמרי אם יש ארבעה על ארבעה אסור ליטול מפתח מאיסקופה ולנעול במנעול שהוא מקום פטור וליטלו משם ולהניחו בחלון שהוא רשות היחיד משום דקא מחליף מאיסקופת כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד על ידי הנחת מקום פטור: '''איתא לדרב דימי''' - דאמר ובלבד שלא יחליפו: '''מתני' נגר''' - קבילי"א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת: '''שיש בראשו גלוסטרא''' - שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ואפילו הכי דתורת כלי עליו ר"א אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא: '''ור' יוסי מתיר''' - דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה: '''גמ' בניטל באגדו''' - כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק בידיה: '''כולי עלמא לא פליגי''' - דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מלתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קא ב מביא מפתח ומניח באיסקופה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מביא מפתח ומניח באיסקופה]] '''מביא''' מפתח ומניח באיסקופה. פירש בקונטרס דמהא מדקדק דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר לעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסקופה כרמלית היא כדאמרינן לקמן ואין נראה לר"י דמכאן אין להוכיח דאיכא לאוקמא למחר פותח ונועל כגון שעומד על האיסקופה וכן צריך לפרש דאי ברשות הרבים קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה ונראה לר"י כמו שהגיה בקונטרס בפירושיו דמסיפא מוכח דהדר בה רבי מאיר משערי גינה דקתני למעלה מי' מניחו במנעול ולמחר פותח ונועל דכי קאי נמי על האיסקופה הוה ליה מכרמלית לרשות היחיד דע"כ איסקופה כרמלית היא דאי מקום פטור אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחו באיסקופה: [[File:תוס עירובין 10 קא ב מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית]] ''' מדקאמר''' וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית. דוכן משמע דומיא דשערי גינה ואי הויא איסקופת רשות היחיד אם כן היה מטלטל מרשות היחיד לכרמלית וכן אם היתה רה"ר היה מטלטל מרשות הרבים לכרמלית ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכי האי גוונא: ''' אין''' חוקקין. והוי מקום פטור והא דקאמר ומניחו באיסקופה הוא הדין ברשות הרבים אלא דסתמא לא מינטר בקרקע משום הכי לא נקיט לה: ''' רבי''' יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם. ואם תאמר והא אמרינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא.) ובפרק מקום שנהגו {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|נא|א}} דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ויש לומר דהיינו כשיודעים שמותר ומחמירין על עצמן שלא ירגילו בני אדם להקל ויבאו להתיר איסור אבל אם מחמירין מחמת טעות מותר להתיר בפניהם: ''' כי''' פליגי בשאין ניטל באיגודו. ר"י מפרש דדוקא הכא שרי משום דבראשו גלוסטרא אבל באין בראשו גלוסטרא מודה דאסור אפי' קשור בדלת וסבירא ליה כרבנן דרבי יהודה בנגר הנגרר אי נמי סבירא ליה כר' יהודה דשרי בנגרר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו כדמוכח בסמוך ומשום הכי בעי במתניתין שיהא בראשו<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קא ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קא|ב}} kgwrtr1oviighzp13ogorb2a56c4w01 3016210 3016206 2026-05-12T17:10:43Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016210 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קא|ב|קא א|קב א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קא עמוד ב] אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי מאיר. אמרו לו: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה. }} תנו רבנן: פתחי שערי גינה, בזמן שיש להן בית שער מבפנים - פותח ונועל מבפנים. מבחוץ - פותח ונועל מבחוץ. מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן. אין להן לא לכאן ולא לכאן - אסורין כאן וכאן. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול למטה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה. ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה, - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו במנעול - למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, או בחלון שעל גבי הפתח. אם יש בחלון ארבעה על ארבעה - אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות{{הל"מ-רק-גמרא|. מדקאמר וכן חנויות - מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן. }}האי מנעול היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואי אית ביה ארבעה - בהא לימא רבנן: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה, {{הל"מ-רק-גמרא|או לחלון שעל גבי הפתח}}? והא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד! אמר אביי: לעולם דאין בו ארבעה, ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה. ובהא פליגי; דרבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים. {{הל"מ-רק-גמרא|אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא תלת; שמע מינה: חוקקין להשלים, ושמע מינה: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה, ושמעת מינה: מדרבנן איתא לדרב דימי. דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. }} משנה. נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי {{שוליים|א}}מתיר. אמר רבי אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר: איסור נהגו בו, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן. גמרא. בניטל באגדו - כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי – <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אלא אם כן עשו וכו'''' - אסיפא קאי דהשתא כי קאי בגינה קאי ברשות היחיד ועולה עד לרקיע: '''שערי גינה''' - סתם מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ורשות היחיד הן: '''בית שער''' - בית קטן ופתח הגינה פתוח בו ובשערי הגינה הסמוכין לרשות הרבים עסקינן מדקתני סיפא וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים: '''פותח ונועל בפנים''' - דבית שער רשות היחיד הוא וכן כשהוא מחוץ לא לכאן ולא לכאן אסורין מכאן ומכאן. דהמנעול רשות היחיד הוא ואע"פ שהמפתח מונח עליו גזר ר' מאיר שלא יעמוד ברשות הרבים ולא בגינה ויטול מפתח של רשות היחיד שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים או לכרמלית: '''וכן חנויות''' - לקמן מפרש האי וכן דבאיסקופת כרמלית בגינה קאמר שערי חנויות פעמים שמנעוליהם גבוהין ופעמים שהן נמוכין לפיכך נתן בהן חילוק (למחר פותח ומניחו על האיסקופה. לקמיה מפרש דמהכא שמעינן דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר בעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסוקפה כרמלית היא דרחבה ד' ואינה גבוהה י' וכשנוטל מפתח משם והוא עומד ברשות הרבים ומוליכו דרך אויר האיסקופה למנעול שעל גביו למטה מעשרה קא מטלטל מכרמלית לכרמלית ולא גזר רבי מאיר שמא יביאנו אצלו חוץ לעובי האיסקופה): '''למחר פותח ונועל כו'''' - ועל האיסקופה הוא עומד ומטלטל מפתח מאיסקופה למנעול על דרך אויר האיסקופה דאין טלטול אלא בכרמלית: '''ומחזירו למקומו''' - לאיסוקפה: '''מניחו במנעול''' - אבל לא באיסקופה דכי ממטי ליה מאיסקופה למנעול הא מפיק מכרמלית לרשות היחיד: '''למקומו''' - למנעול על גביו כגון מנעולין הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבין ובלע"ז שרדור"א: '''וחכמים אומרים וכו'''' - לקמן מפרש טעמא דלא משוו ליה להאי מנעול רשות היחיד: '''למקומו''' - לאיסקופה או לחלון שאין בו ארבעה דאף על גב דגבוה עשרה מקום פטור בעלמא הוא: '''שמוציא מרשות לרשות''' - מאיסקופה שהוא כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד ואף על גב דהניחו תחילה במנעול שהוא מקום פטור לרבנן ובטל אצל כל הרשויות כרב דימי קיימא לן דאמר בפ"ק ובלבד שלא יחליפו: '''מקום פטור הוא''' - וכי הוי למעלה מעשרה היכי משוי ליה רבי מאיר רשות היחיד ואסר: '''ויש בו לחוק''' - בתוך הדלת אצל ראש המנעול בעוביו של דלת ולהשלים ראש המנעול לארבעה: '''חוקקין להשלים''' - רואין אותו כאילו חקוק: '''אין חוקקין''' - הלכך מקום פטור בעלמא הוא: '''הדר ביה רבי מאיר משערי גינה''' - מדקא שרי לעמוד (ברשות הרבים ליטול מפתח מאיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול שלמטה מעשרה ולא גזר שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים וש"מ סיפא נמי מדקא שרי לעמוד) על האיסקופה כרמלית וליטול מפתח במנעול למעלה מי' באיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול ולא גזר שמא יביאנו אצלו לאיסוקפה שהיא כרמלית: '''וש"מ מדרבנן''' - דאמרי אם יש ארבעה על ארבעה אסור ליטול מפתח מאיסקופה ולנעול במנעול שהוא מקום פטור וליטלו משם ולהניחו בחלון שהוא רשות היחיד משום דקא מחליף מאיסקופת כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד על ידי הנחת מקום פטור: '''איתא לדרב דימי''' - דאמר ובלבד שלא יחליפו: '''מתני' נגר''' - קבילי"א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת: '''שיש בראשו גלוסטרא''' - שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ואפילו הכי דתורת כלי עליו ר"א אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא: '''ור' יוסי מתיר''' - דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה: '''גמ' בניטל באגדו''' - כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק בידיה: '''כולי עלמא לא פליגי''' - דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מלתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קא ב מביא מפתח ומניח באיסקופה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מביא מפתח ומניח באיסקופה]] '''מביא''' מפתח ומניח באיסקופה. פירש בקונטרס דמהא מדקדק דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר לעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסקופה כרמלית היא כדאמרינן לקמן ואין נראה לר"י דמכאן אין להוכיח דאיכא לאוקמא למחר פותח ונועל כגון שעומד על האיסקופה וכן צריך לפרש דאי ברשות הרבים קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה ונראה לר"י כמו שהגיה בקונטרס בפירושיו דמסיפא מוכח דהדר בה רבי מאיר משערי גינה דקתני למעלה מי' מניחו במנעול ולמחר פותח ונועל דכי קאי נמי על האיסקופה הוה ליה מכרמלית לרשות היחיד דע"כ איסקופה כרמלית היא דאי מקום פטור אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחו באיסקופה: [[File:תוס עירובין 10 קא ב מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית]] ''' מדקאמר''' וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית. דוכן משמע דומיא דשערי גינה ואי הויא איסקופת רשות היחיד אם כן היה מטלטל מרשות היחיד לכרמלית וכן אם היתה רה"ר היה מטלטל מרשות הרבים לכרמלית ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכי האי גוונא: [[File:תוס עירובין 10 קא ב אין חוקקין.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_אין חוקקין]] ''' אין''' חוקקין. והוי מקום פטור והא דקאמר ומניחו באיסקופה הוא הדין ברשות הרבים אלא דסתמא לא מינטר בקרקע משום הכי לא נקיט לה: ''' רבי''' יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם. ואם תאמר והא אמרינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא.) ובפרק מקום שנהגו {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|נא|א}} דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ויש לומר דהיינו כשיודעים שמותר ומחמירין על עצמן שלא ירגילו בני אדם להקל ויבאו להתיר איסור אבל אם מחמירין מחמת טעות מותר להתיר בפניהם: ''' כי''' פליגי בשאין ניטל באיגודו. ר"י מפרש דדוקא הכא שרי משום דבראשו גלוסטרא אבל באין בראשו גלוסטרא מודה דאסור אפי' קשור בדלת וסבירא ליה כרבנן דרבי יהודה בנגר הנגרר אי נמי סבירא ליה כר' יהודה דשרי בנגרר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו כדמוכח בסמוך ומשום הכי בעי במתניתין שיהא בראשו<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קא ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קא|ב}} 1szwgztgsry7ct5ekcjh0yiax6cxpju 3016211 3016210 2026-05-12T17:15:41Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016211 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קא|ב|קא א|קב א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קא עמוד ב] אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי מאיר. אמרו לו: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה. }} תנו רבנן: פתחי שערי גינה, בזמן שיש להן בית שער מבפנים - פותח ונועל מבפנים. מבחוץ - פותח ונועל מבחוץ. מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן. אין להן לא לכאן ולא לכאן - אסורין כאן וכאן. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול למטה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה. ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה, - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו במנעול - למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, או בחלון שעל גבי הפתח. אם יש בחלון ארבעה על ארבעה - אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות{{הל"מ-רק-גמרא|. מדקאמר וכן חנויות - מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן. }}האי מנעול היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואי אית ביה ארבעה - בהא לימא רבנן: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה, {{הל"מ-רק-גמרא|או לחלון שעל גבי הפתח}}? והא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד! אמר אביי: לעולם דאין בו ארבעה, ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה. ובהא פליגי; דרבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים. {{הל"מ-רק-גמרא|אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא תלת; שמע מינה: חוקקין להשלים, ושמע מינה: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה, ושמעת מינה: מדרבנן איתא לדרב דימי. דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. }} משנה. נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי {{שוליים|א}}מתיר. אמר רבי אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר: איסור נהגו בו, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן. גמרא. בניטל באגדו - כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי – <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אלא אם כן עשו וכו'''' - אסיפא קאי דהשתא כי קאי בגינה קאי ברשות היחיד ועולה עד לרקיע: '''שערי גינה''' - סתם מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ורשות היחיד הן: '''בית שער''' - בית קטן ופתח הגינה פתוח בו ובשערי הגינה הסמוכין לרשות הרבים עסקינן מדקתני סיפא וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים: '''פותח ונועל בפנים''' - דבית שער רשות היחיד הוא וכן כשהוא מחוץ לא לכאן ולא לכאן אסורין מכאן ומכאן. דהמנעול רשות היחיד הוא ואע"פ שהמפתח מונח עליו גזר ר' מאיר שלא יעמוד ברשות הרבים ולא בגינה ויטול מפתח של רשות היחיד שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים או לכרמלית: '''וכן חנויות''' - לקמן מפרש האי וכן דבאיסקופת כרמלית בגינה קאמר שערי חנויות פעמים שמנעוליהם גבוהין ופעמים שהן נמוכין לפיכך נתן בהן חילוק (למחר פותח ומניחו על האיסקופה. לקמיה מפרש דמהכא שמעינן דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר בעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסוקפה כרמלית היא דרחבה ד' ואינה גבוהה י' וכשנוטל מפתח משם והוא עומד ברשות הרבים ומוליכו דרך אויר האיסקופה למנעול שעל גביו למטה מעשרה קא מטלטל מכרמלית לכרמלית ולא גזר רבי מאיר שמא יביאנו אצלו חוץ לעובי האיסקופה): '''למחר פותח ונועל כו'''' - ועל האיסקופה הוא עומד ומטלטל מפתח מאיסקופה למנעול על דרך אויר האיסקופה דאין טלטול אלא בכרמלית: '''ומחזירו למקומו''' - לאיסוקפה: '''מניחו במנעול''' - אבל לא באיסקופה דכי ממטי ליה מאיסקופה למנעול הא מפיק מכרמלית לרשות היחיד: '''למקומו''' - למנעול על גביו כגון מנעולין הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבין ובלע"ז שרדור"א: '''וחכמים אומרים וכו'''' - לקמן מפרש טעמא דלא משוו ליה להאי מנעול רשות היחיד: '''למקומו''' - לאיסקופה או לחלון שאין בו ארבעה דאף על גב דגבוה עשרה מקום פטור בעלמא הוא: '''שמוציא מרשות לרשות''' - מאיסקופה שהוא כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד ואף על גב דהניחו תחילה במנעול שהוא מקום פטור לרבנן ובטל אצל כל הרשויות כרב דימי קיימא לן דאמר בפ"ק ובלבד שלא יחליפו: '''מקום פטור הוא''' - וכי הוי למעלה מעשרה היכי משוי ליה רבי מאיר רשות היחיד ואסר: '''ויש בו לחוק''' - בתוך הדלת אצל ראש המנעול בעוביו של דלת ולהשלים ראש המנעול לארבעה: '''חוקקין להשלים''' - רואין אותו כאילו חקוק: '''אין חוקקין''' - הלכך מקום פטור בעלמא הוא: '''הדר ביה רבי מאיר משערי גינה''' - מדקא שרי לעמוד (ברשות הרבים ליטול מפתח מאיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול שלמטה מעשרה ולא גזר שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים וש"מ סיפא נמי מדקא שרי לעמוד) על האיסקופה כרמלית וליטול מפתח במנעול למעלה מי' באיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול ולא גזר שמא יביאנו אצלו לאיסוקפה שהיא כרמלית: '''וש"מ מדרבנן''' - דאמרי אם יש ארבעה על ארבעה אסור ליטול מפתח מאיסקופה ולנעול במנעול שהוא מקום פטור וליטלו משם ולהניחו בחלון שהוא רשות היחיד משום דקא מחליף מאיסקופת כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד על ידי הנחת מקום פטור: '''איתא לדרב דימי''' - דאמר ובלבד שלא יחליפו: '''מתני' נגר''' - קבילי"א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת: '''שיש בראשו גלוסטרא''' - שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ואפילו הכי דתורת כלי עליו ר"א אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא: '''ור' יוסי מתיר''' - דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה: '''גמ' בניטל באגדו''' - כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק בידיה: '''כולי עלמא לא פליגי''' - דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מלתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קא ב מביא מפתח ומניח באיסקופה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מביא מפתח ומניח באיסקופה]] '''מביא''' מפתח ומניח באיסקופה. פירש בקונטרס דמהא מדקדק דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר לעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסקופה כרמלית היא כדאמרינן לקמן ואין נראה לר"י דמכאן אין להוכיח דאיכא לאוקמא למחר פותח ונועל כגון שעומד על האיסקופה וכן צריך לפרש דאי ברשות הרבים קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה ונראה לר"י כמו שהגיה בקונטרס בפירושיו דמסיפא מוכח דהדר בה רבי מאיר משערי גינה דקתני למעלה מי' מניחו במנעול ולמחר פותח ונועל דכי קאי נמי על האיסקופה הוה ליה מכרמלית לרשות היחיד דע"כ איסקופה כרמלית היא דאי מקום פטור אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחו באיסקופה: [[File:תוס עירובין 10 קא ב מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית]] ''' מדקאמר''' וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית. דוכן משמע דומיא דשערי גינה ואי הויא איסקופת רשות היחיד אם כן היה מטלטל מרשות היחיד לכרמלית וכן אם היתה רה"ר היה מטלטל מרשות הרבים לכרמלית ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכי האי גוונא: [[File:תוס עירובין 10 קא ב אין חוקקין.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_אין חוקקין]] ''' אין''' חוקקין. והוי מקום פטור והא דקאמר ומניחו באיסקופה הוא הדין ברשות הרבים אלא דסתמא לא מינטר בקרקע משום הכי לא נקיט לה: [[File:תוס עירובין 10 קא ב רבי יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_רבי יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם]] ''' רבי''' יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם. ואם תאמר והא אמרינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא.) ובפרק מקום שנהגו {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|נא|א}} דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ויש לומר דהיינו כשיודעים שמותר ומחמירין על עצמן שלא ירגילו בני אדם להקל ויבאו להתיר איסור אבל אם מחמירין מחמת טעות מותר להתיר בפניהם: ''' כי''' פליגי בשאין ניטל באיגודו. ר"י מפרש דדוקא הכא שרי משום דבראשו גלוסטרא אבל באין בראשו גלוסטרא מודה דאסור אפי' קשור בדלת וסבירא ליה כרבנן דרבי יהודה בנגר הנגרר אי נמי סבירא ליה כר' יהודה דשרי בנגרר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו כדמוכח בסמוך ומשום הכי בעי במתניתין שיהא בראשו<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קא ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קא|ב}} 7upa0nn3iujajpzvbfssb40ws78618w 3016214 3016211 2026-05-12T17:38:32Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016214 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קא|ב|קא א|קב א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קא עמוד ב] אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים, דברי רבי מאיר. אמרו לו: מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר: שוק של צמרים היה. }} תנו רבנן: פתחי שערי גינה, בזמן שיש להן בית שער מבפנים - פותח ונועל מבפנים. מבחוץ - פותח ונועל מבחוץ. מכאן ומכאן - פותח ונועל כאן וכאן. אין להן לא לכאן ולא לכאן - אסורין כאן וכאן. וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים, בזמן שהמנעול למטה מעשרה - מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו לאיסקופה. ובזמן שהמנעול למעלה מעשרה, - מביא מפתח מערב שבת, ומניחו במנעול - למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה טפחים מביא מפתח מערב שבת, ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל ומחזירו למקומו, או בחלון שעל גבי הפתח. אם יש בחלון ארבעה על ארבעה - אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות{{הל"מ-רק-גמרא|. מדקאמר וכן חנויות - מכלל דבאיסקופת כרמלית עסקינן. }}האי מנעול היכי דמי? אי דלית ביה ארבעה - מקום פטור הוא, ואי אית ביה ארבעה - בהא לימא רבנן: אף בזמן שהמנעול למעלה מעשרה מביא מפתח מערב שבת ומניחו באיסקופה, למחר פותח ונועל בו ומחזירו לאיסקופה, {{הל"מ-רק-גמרא|או לחלון שעל גבי הפתח}}? והא קא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד! אמר אביי: לעולם דאין בו ארבעה, ויש בו לחוק ולהשלימו לארבעה. ובהא פליגי; דרבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים. {{הל"מ-רק-גמרא|אמר רב ביבי בר אביי: שמע מינה מהא מתניתא תלת; שמע מינה: חוקקין להשלים, ושמע מינה: הדר ביה רבי מאיר משערי גינה, ושמעת מינה: מדרבנן איתא לדרב דימי. דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. }} משנה. נגר שיש בראשו גלוסטרא, רבי אליעזר אוסר ורבי יוסי {{שוליים|א}}מתיר. אמר רבי אליעזר: מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר, עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר: איסור נהגו בו, ובא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן. גמרא. בניטל באגדו - כולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי – <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אלא אם כן עשו וכו'''' - אסיפא קאי דהשתא כי קאי בגינה קאי ברשות היחיד ועולה עד לרקיע: '''שערי גינה''' - סתם מנעוליהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה ורשות היחיד הן: '''בית שער''' - בית קטן ופתח הגינה פתוח בו ובשערי הגינה הסמוכין לרשות הרבים עסקינן מדקתני סיפא וכן חנויות הפתוחות לרשות הרבים: '''פותח ונועל בפנים''' - דבית שער רשות היחיד הוא וכן כשהוא מחוץ לא לכאן ולא לכאן אסורין מכאן ומכאן. דהמנעול רשות היחיד הוא ואע"פ שהמפתח מונח עליו גזר ר' מאיר שלא יעמוד ברשות הרבים ולא בגינה ויטול מפתח של רשות היחיד שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים או לכרמלית: '''וכן חנויות''' - לקמן מפרש האי וכן דבאיסקופת כרמלית בגינה קאמר שערי חנויות פעמים שמנעוליהם גבוהין ופעמים שהן נמוכין לפיכך נתן בהן חילוק (למחר פותח ומניחו על האיסקופה. לקמיה מפרש דמהכא שמעינן דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר בעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסוקפה כרמלית היא דרחבה ד' ואינה גבוהה י' וכשנוטל מפתח משם והוא עומד ברשות הרבים ומוליכו דרך אויר האיסקופה למנעול שעל גביו למטה מעשרה קא מטלטל מכרמלית לכרמלית ולא גזר רבי מאיר שמא יביאנו אצלו חוץ לעובי האיסקופה): '''למחר פותח ונועל כו'''' - ועל האיסקופה הוא עומד ומטלטל מפתח מאיסקופה למנעול על דרך אויר האיסקופה דאין טלטול אלא בכרמלית: '''ומחזירו למקומו''' - לאיסוקפה: '''מניחו במנעול''' - אבל לא באיסקופה דכי ממטי ליה מאיסקופה למנעול הא מפיק מכרמלית לרשות היחיד: '''למקומו''' - למנעול על גביו כגון מנעולין הללו של עץ שעושין עניים בפתחיהן וראשיהן רחבין ובלע"ז שרדור"א: '''וחכמים אומרים וכו'''' - לקמן מפרש טעמא דלא משוו ליה להאי מנעול רשות היחיד: '''למקומו''' - לאיסקופה או לחלון שאין בו ארבעה דאף על גב דגבוה עשרה מקום פטור בעלמא הוא: '''שמוציא מרשות לרשות''' - מאיסקופה שהוא כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד ואף על גב דהניחו תחילה במנעול שהוא מקום פטור לרבנן ובטל אצל כל הרשויות כרב דימי קיימא לן דאמר בפ"ק ובלבד שלא יחליפו: '''מקום פטור הוא''' - וכי הוי למעלה מעשרה היכי משוי ליה רבי מאיר רשות היחיד ואסר: '''ויש בו לחוק''' - בתוך הדלת אצל ראש המנעול בעוביו של דלת ולהשלים ראש המנעול לארבעה: '''חוקקין להשלים''' - רואין אותו כאילו חקוק: '''אין חוקקין''' - הלכך מקום פטור בעלמא הוא: '''הדר ביה רבי מאיר משערי גינה''' - מדקא שרי לעמוד (ברשות הרבים ליטול מפתח מאיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול שלמטה מעשרה ולא גזר שמא יביאנו אצלו לרשות הרבים וש"מ סיפא נמי מדקא שרי לעמוד) על האיסקופה כרמלית וליטול מפתח במנעול למעלה מי' באיסקופת כרמלית ולהוליכו דרך אוירא למנעול ולא גזר שמא יביאנו אצלו לאיסוקפה שהיא כרמלית: '''וש"מ מדרבנן''' - דאמרי אם יש ארבעה על ארבעה אסור ליטול מפתח מאיסקופה ולנעול במנעול שהוא מקום פטור וליטלו משם ולהניחו בחלון שהוא רשות היחיד משום דקא מחליף מאיסקופת כרמלית לחלון שהוא רשות היחיד על ידי הנחת מקום פטור: '''איתא לדרב דימי''' - דאמר ובלבד שלא יחליפו: '''מתני' נגר''' - קבילי"א שתוחבין אותו בחור שבאיסקופה לנעול הדלת: '''שיש בראשו גלוסטרא''' - שראשו עבה וראוי לבוכנא לכתוש ולשחוק בו פלפלין ואפילו הכי דתורת כלי עליו ר"א אוסר אלא אם כן קשור ותלוי בדלת כדמפרש בגמרא: '''ור' יוסי מתיר''' - דתורת כלי עליו משום גלוסטרא ולא מיחזי כבונה: '''גמ' בניטל באגדו''' - כשהוא קשור ותלוי בחבל של קיימא וראוי לטלטלו על ידי אותו חבל ואינו נפסק בידיה: '''כולי עלמא לא פליגי''' - דשרי דכיון דקשור ותלוי יפה מוכחא מלתא דלנעול קאי ולא מיחזי כבונה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קא ב מביא מפתח ומניח באיסקופה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מביא מפתח ומניח באיסקופה]] '''מביא''' מפתח ומניח באיסקופה. פירש בקונטרס דמהא מדקדק דהדר ביה ר' מאיר משערי גינה ולא גזר לעומד ברשות הרבים שלא יטלטל בכרמלית דהא איסקופה כרמלית היא כדאמרינן לקמן ואין נראה לר"י דמכאן אין להוכיח דאיכא לאוקמא למחר פותח ונועל כגון שעומד על האיסקופה וכן צריך לפרש דאי ברשות הרבים קאי מאי וכן דמשמע דומיא דההוא דשערי גינה ונראה לר"י כמו שהגיה בקונטרס בפירושיו דמסיפא מוכח דהדר בה רבי מאיר משערי גינה דקתני למעלה מי' מניחו במנעול ולמחר פותח ונועל דכי קאי נמי על האיסקופה הוה ליה מכרמלית לרשות היחיד דע"כ איסקופה כרמלית היא דאי מקום פטור אמאי צריך להניח המפתח במנעול יניחו באיסקופה: [[File:תוס עירובין 10 קא ב מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_מדקאמר וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית]] ''' מדקאמר''' וכן חנויות מכלל דבאיסקופ' כרמלית. דוכן משמע דומיא דשערי גינה ואי הויא איסקופת רשות היחיד אם כן היה מטלטל מרשות היחיד לכרמלית וכן אם היתה רה"ר היה מטלטל מרשות הרבים לכרמלית ולא הוי דומיא דשערי גינה דאסרי בכי האי גוונא: [[File:תוס עירובין 10 קא ב אין חוקקין.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_אין חוקקין]] ''' אין''' חוקקין. והוי מקום פטור והא דקאמר ומניחו באיסקופה הוא הדין ברשות הרבים אלא דסתמא לא מינטר בקרקע משום הכי לא נקיט לה: [[File:תוס עירובין 10 קא ב רבי יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_רבי יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם]] ''' רבי''' יוסי אומר איסור נהגו בו והתירו להם. ואם תאמר והא אמרינן בנדרים בפרק ואלו נדרים (דף פא.) ובפרק מקום שנהגו {{הפניה-גמ|מסכת=כן|פסחים|נא|א}} דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירן בפניהם ויש לומר דהיינו כשיודעים שמותר ומחמירין על עצמן שלא ירגילו בני אדם להקל ויבאו להתיר איסור אבל אם מחמירין מחמת טעות מותר להתיר בפניהם: [[File:תוס עירובין 10 קא ב כי פליגי בשאין ניטל באיגודו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קא_ב_כי פליגי בשאין ניטל באיגודו]] ''' כי''' פליגי בשאין ניטל באיגודו. ר"י מפרש דדוקא הכא שרי משום דבראשו גלוסטרא אבל באין בראשו גלוסטרא מודה דאסור אפי' קשור בדלת וסבירא ליה כרבנן דרבי יהודה בנגר הנגרר אי נמי סבירא ליה כר' יהודה דשרי בנגרר והכא איירי בקשור בעיברא דדשא דמודה רבי יהודה בשאינו ניטל באיגודו כדמוכח בסמוך ומשום הכי בעי במתניתין שיהא בראשו<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קא ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קא|ב}} 68dnqd9xnc86tahwhxoq0py8q0l9mou 106 1728649 3016215 2938685 2026-05-12T17:47:25Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016215 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|א|קא ב|קב ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף קב עמוד א] בשאינו ניטל באיגדו - דמר {{הל"מ-רק-ריף|רבי יוסי }}סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא - תורת כלי עליו ושרי, ומר {{הל"מ-רק-ריף|ורבי אליעזר }}סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו - לא. {{הל"מ-ריף-ראש|והלכתא כרבי יוסי:}} משנה. נגר הנגרר - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח - מותר במקדש, והנגרר במדינה. גמרא. תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה - כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מגיע לארץ. רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר, אלא איזהו נגר {{הל"מ-רק-גמרא|שנועלין במקדש אבל לא במדינה }}{{הל"מ-ריף-ראש|שבמדינה אסור }}כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|א}}הלכה כרבי יהודה בנגרר {{הל"מ-רק-ראש|ורש"י גרס הלכה כר' יהודה בנגרר. ור"ח לא גרס בנגרר והכי ניחא טפי דאי גרס בנגרר משמע דקאי אהא דאמר ר' יהודה אף במדינה מותר‌ דקאי אנגר הנגרר דאיירי ביה ת"ק כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ והא ליתא דרבי יהודה שרי קשור אף על פי שאין תלוי אלא מונח כולו לארץ. דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאין יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ואי גרס ליה יש לומר משום דאיתמר בי מדרשא הלכה כר' יהודה בנגרר ונקמז להכי קאמר הכא הלכה כר' יהודה בנגרר ולקמן קאמר הלכה כר' יהודה בנקמז}}. אמר רבא: {{שוליים|ב}}והוא שקשור ותלוי בדלת.{{הל"מ-רק-גמרא| איני? והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי! - }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|ההוא ניטל באיגדו הוה. }}{{הל"מ-ריף-ראש|ואם ניטל באגדו אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר לטלטל כר' טבלא }}{{הל"מ-רק-גמרא|רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי, אמר: דין לא נטרוק. }}בעי רבי זירא: נקמז מהו? - אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא: נשמט - אסור, נקמז - מותר. ורבי יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט - אסור. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז. {{הל"מ-רק-ראש|כתב הר"ז הלוי ז"ל הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו' וכן הא דתניא דלת הנגררת והמחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן וכו' סתמא כולהו כר' אליעזר דבעי בפקק החלון קשור ותלוי בפרק כל הכלים (דף קכה ב) וקאמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר היא. והשתא דקיימא לן הלכתא כרבי יהודה דבקשור אף על פי שאין תלוי סגיא נקטינן מיניה דלית הלכתא כהני מתנייתא דבעו קשורים ותלויים. ולא כתנא דמתני' דבעי גבוהין מן הארץ. ולא נהירא לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא. ויותר נראין דברי הראב"ד ז"ל וז"ל אי קשה לך כיון דקי"ל כר' יהודה וכרשב"ג (שם קכו א) דאמר מוסיף אהל עראי מותר הא אמר לעיל במתני' הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלת אין נועלין בשבת אלא א"כ גבוהין מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור. התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם. ואם היה בפתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן: }}וטעמא מאי? אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.{{הל"מ-רק-גמרא| בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו בית יד מהו? - אמר ליה: בוכנא קאמרת. איתמר, אמר רב נחומי בר אדא: }}עשה לו בית יד - מותר. {{שוליים|ד}}ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא,{{הל"מ-רק-גמרא| ולא אמר להו ולא מידי. }}אמר: תורת כלי עליה. ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא אדרכא{{הל"מ-רק-גמרא|, שרא מר שמואל למישדייה }}{{הל"מ-ריף-ראש|והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה }}אדשא, אמר: תורת כלי עליה. {{הל"מ-רק-גמרא|שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא! - שלח ליה, הכי אמר רב אסי: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: }}{{שוליים|ו}}{{הל"מ-רק-גמרא|זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. אמר רב משום רבי חייא: }}{{שוליים|ז}}{{הל"מ-רק-גמרא|וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת. }}{{שוליים|ח}}{{הל"מ-רק-גמרא|כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר רב ששת בריה דרב אידי: }}{{שוליים|ט}}{{הל"מ-רק-גמרא|לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח - אסור. וכי אין בגגה טפח, לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח - אסור. וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי, לא אמרן אלא שאין }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''כשאין ניטל באיגדו''' - שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין: '''מתני' נגר הנגרר''' - שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר: '''נועלין בו במקדש''' - דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם: '''והמונח''' - שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות: '''גמ' זה אפי' במדינה מותר''' - הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי: '''הלכה כר' יהודה בנגרר''' - דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב: '''והוא שקשור בדלת''' - עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: '''ניטל באיגדו''' - כלומר קשור היה בחבל חזק: '''דין לא נטרוק''' - זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי: '''נקמז מהו''' - שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ: '''נשמט''' - שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו: '''עשה לו בית יד''' - לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו: '''בוכנא קאמרת''' - הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין: '''שריתא''' - קורה כמו בצל קורתי ([[בראשית יט]]) בטלל שרותי: '''בי עשרה''' - כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו: '''ושדו ליה אדשא''' - לסומכה בלילה: '''תורת כלי''' - שראויה לישב עליה: '''אסיתא''' - מורטיי"ר: '''אדריבא''' - לתך חטין ט"ו סאין חצי כור: '''כיפי דארבא''' - אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: '''שיש בהם טפח''' - שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף: '''אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה''' - דאיכא למימר לבוד: '''דכרי''' - אילים: '''דביממא בעו טולא''' - מפני השרב: '''ובליליא בעו אוירא''' - הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה: '''אתא לקמיה דרב''' - מה נעביד להו בשבתא: '''כרוך בודיא''' - כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל: '''ולמחר פשטיה''' - דהוי תוספת ושרי: '''וילון''' - כנגד הפתח לצניעות: '''מותר לנטותו''' - דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: '''כילת חתנים''' - לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: '''שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח''' - שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/>גלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו חבל מ"מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום ע"י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה כדמוכח הכא: [[File:תוס עירובין 10 קב א הלכה כר"י בנגרר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_הלכה כר"י בנגרר]] ''' הלכה''' כר"י בנגרר. פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה: ''' נקמז''' מהו. פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה: ''' ההוא''' שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|לה|א}} גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי: ''' לא''' אמרן אלא שאין בשיפועה טפח. פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה. דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|א}} 9fxwi7v1f0dbak3vwzt8623c6cmjn7h 3016216 3016215 2026-05-12T17:55:06Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016216 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|א|קא ב|קב ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף קב עמוד א] בשאינו ניטל באיגדו - דמר {{הל"מ-רק-ריף|רבי יוסי }}סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא - תורת כלי עליו ושרי, ומר {{הל"מ-רק-ריף|ורבי אליעזר }}סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו - לא. {{הל"מ-ריף-ראש|והלכתא כרבי יוסי:}} משנה. נגר הנגרר - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח - מותר במקדש, והנגרר במדינה. גמרא. תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה - כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מגיע לארץ. רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר, אלא איזהו נגר {{הל"מ-רק-גמרא|שנועלין במקדש אבל לא במדינה }}{{הל"מ-ריף-ראש|שבמדינה אסור }}כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|א}}הלכה כרבי יהודה בנגרר {{הל"מ-רק-ראש|ורש"י גרס הלכה כר' יהודה בנגרר. ור"ח לא גרס בנגרר והכי ניחא טפי דאי גרס בנגרר משמע דקאי אהא דאמר ר' יהודה אף במדינה מותר‌ דקאי אנגר הנגרר דאיירי ביה ת"ק כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ והא ליתא דרבי יהודה שרי קשור אף על פי שאין תלוי אלא מונח כולו לארץ. דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאין יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ואי גרס ליה יש לומר משום דאיתמר בי מדרשא הלכה כר' יהודה בנגרר ונקמז להכי קאמר הכא הלכה כר' יהודה בנגרר ולקמן קאמר הלכה כר' יהודה בנקמז}}. אמר רבא: {{שוליים|ב}}והוא שקשור ותלוי בדלת.{{הל"מ-רק-גמרא| איני? והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי! - }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|ההוא ניטל באיגדו הוה. }}{{הל"מ-ריף-ראש|ואם ניטל באגדו אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר לטלטל כר' טבלא }}{{הל"מ-רק-גמרא|רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי, אמר: דין לא נטרוק. }}בעי רבי זירא: נקמז מהו? - אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא: נשמט - אסור, נקמז - מותר. ורבי יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט - אסור. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז. {{הל"מ-רק-ראש|כתב הר"ז הלוי ז"ל הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו' וכן הא דתניא דלת הנגררת והמחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן וכו' סתמא כולהו כר' אליעזר דבעי בפקק החלון קשור ותלוי בפרק כל הכלים (דף קכה ב) וקאמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר היא. והשתא דקיימא לן הלכתא כרבי יהודה דבקשור אף על פי שאין תלוי סגיא נקטינן מיניה דלית הלכתא כהני מתנייתא דבעו קשורים ותלויים. ולא כתנא דמתני' דבעי גבוהין מן הארץ. ולא נהירא לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא. ויותר נראין דברי הראב"ד ז"ל וז"ל אי קשה לך כיון דקי"ל כר' יהודה וכרשב"ג (שם קכו א) דאמר מוסיף אהל עראי מותר הא אמר לעיל במתני' הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלת אין נועלין בשבת אלא א"כ גבוהין מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור. התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם. ואם היה בפתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן: }}וטעמא מאי? אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.{{הל"מ-רק-גמרא| בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו בית יד מהו? - אמר ליה: בוכנא קאמרת. איתמר, אמר רב נחומי בר אדא: }}עשה לו בית יד - מותר. {{שוליים|ד}}ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא,{{הל"מ-רק-גמרא| ולא אמר להו ולא מידי. }}אמר: תורת כלי עליה. ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא אדרכא{{הל"מ-רק-גמרא|, שרא מר שמואל למישדייה }}{{הל"מ-ריף-ראש|והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה }}אדשא, אמר: תורת כלי עליה. {{הל"מ-רק-גמרא|שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא! - שלח ליה, הכי אמר רב אסי: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: }}{{שוליים|ו}}{{הל"מ-רק-גמרא|זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. אמר רב משום רבי חייא: }}{{שוליים|ז}}{{הל"מ-רק-גמרא|וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת. }}{{שוליים|ח}}{{הל"מ-רק-גמרא|כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר רב ששת בריה דרב אידי: }}{{שוליים|ט}}{{הל"מ-רק-גמרא|לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח - אסור. וכי אין בגגה טפח, לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח - אסור. וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי, לא אמרן אלא שאין }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''כשאין ניטל באיגדו''' - שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין: '''מתני' נגר הנגרר''' - שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר: '''נועלין בו במקדש''' - דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם: '''והמונח''' - שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות: '''גמ' זה אפי' במדינה מותר''' - הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי: '''הלכה כר' יהודה בנגרר''' - דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב: '''והוא שקשור בדלת''' - עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: '''ניטל באיגדו''' - כלומר קשור היה בחבל חזק: '''דין לא נטרוק''' - זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי: '''נקמז מהו''' - שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ: '''נשמט''' - שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו: '''עשה לו בית יד''' - לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו: '''בוכנא קאמרת''' - הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין: '''שריתא''' - קורה כמו בצל קורתי ([[בראשית יט]]) בטלל שרותי: '''בי עשרה''' - כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו: '''ושדו ליה אדשא''' - לסומכה בלילה: '''תורת כלי''' - שראויה לישב עליה: '''אסיתא''' - מורטיי"ר: '''אדריבא''' - לתך חטין ט"ו סאין חצי כור: '''כיפי דארבא''' - אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: '''שיש בהם טפח''' - שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף: '''אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה''' - דאיכא למימר לבוד: '''דכרי''' - אילים: '''דביממא בעו טולא''' - מפני השרב: '''ובליליא בעו אוירא''' - הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה: '''אתא לקמיה דרב''' - מה נעביד להו בשבתא: '''כרוך בודיא''' - כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל: '''ולמחר פשטיה''' - דהוי תוספת ושרי: '''וילון''' - כנגד הפתח לצניעות: '''מותר לנטותו''' - דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: '''כילת חתנים''' - לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: '''שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח''' - שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/>גלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו חבל מ"מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום ע"י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה כדמוכח הכא: [[File:תוס עירובין 10 קב א הלכה כר"י בנגרר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_הלכה כר"י בנגרר]] ''' הלכה''' כר"י בנגרר. פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה: [[File:תוס עירובין 10 קב א נקמז מהו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_נקמז מהו]] ''' נקמז''' מהו. פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה: ''' ההוא''' שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|לה|א}} גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי: ''' לא''' אמרן אלא שאין בשיפועה טפח. פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה. דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|א}} ihaay5x2luuuj4b267gwzxo9yu914rk 3016217 3016216 2026-05-12T18:15:36Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016217 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|א|קא ב|קב ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף קב עמוד א] בשאינו ניטל באיגדו - דמר {{הל"מ-רק-ריף|רבי יוסי }}סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא - תורת כלי עליו ושרי, ומר {{הל"מ-רק-ריף|ורבי אליעזר }}סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו - לא. {{הל"מ-ריף-ראש|והלכתא כרבי יוסי:}} משנה. נגר הנגרר - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח - מותר במקדש, והנגרר במדינה. גמרא. תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה - כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מגיע לארץ. רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר, אלא איזהו נגר {{הל"מ-רק-גמרא|שנועלין במקדש אבל לא במדינה }}{{הל"מ-ריף-ראש|שבמדינה אסור }}כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|א}}הלכה כרבי יהודה בנגרר {{הל"מ-רק-ראש|ורש"י גרס הלכה כר' יהודה בנגרר. ור"ח לא גרס בנגרר והכי ניחא טפי דאי גרס בנגרר משמע דקאי אהא דאמר ר' יהודה אף במדינה מותר‌ דקאי אנגר הנגרר דאיירי ביה ת"ק כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ והא ליתא דרבי יהודה שרי קשור אף על פי שאין תלוי אלא מונח כולו לארץ. דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאין יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ואי גרס ליה יש לומר משום דאיתמר בי מדרשא הלכה כר' יהודה בנגרר ונקמז להכי קאמר הכא הלכה כר' יהודה בנגרר ולקמן קאמר הלכה כר' יהודה בנקמז}}. אמר רבא: {{שוליים|ב}}והוא שקשור ותלוי בדלת.{{הל"מ-רק-גמרא| איני? והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי! - }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|ההוא ניטל באיגדו הוה. }}{{הל"מ-ריף-ראש|ואם ניטל באגדו אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר לטלטל כר' טבלא }}{{הל"מ-רק-גמרא|רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי, אמר: דין לא נטרוק. }}בעי רבי זירא: נקמז מהו? - אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא: נשמט - אסור, נקמז - מותר. ורבי יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט - אסור. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז. {{הל"מ-רק-ראש|כתב הר"ז הלוי ז"ל הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו' וכן הא דתניא דלת הנגררת והמחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן וכו' סתמא כולהו כר' אליעזר דבעי בפקק החלון קשור ותלוי בפרק כל הכלים (דף קכה ב) וקאמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר היא. והשתא דקיימא לן הלכתא כרבי יהודה דבקשור אף על פי שאין תלוי סגיא נקטינן מיניה דלית הלכתא כהני מתנייתא דבעו קשורים ותלויים. ולא כתנא דמתני' דבעי גבוהין מן הארץ. ולא נהירא לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא. ויותר נראין דברי הראב"ד ז"ל וז"ל אי קשה לך כיון דקי"ל כר' יהודה וכרשב"ג (שם קכו א) דאמר מוסיף אהל עראי מותר הא אמר לעיל במתני' הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלת אין נועלין בשבת אלא א"כ גבוהין מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור. התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם. ואם היה בפתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן: }}וטעמא מאי? אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.{{הל"מ-רק-גמרא| בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו בית יד מהו? - אמר ליה: בוכנא קאמרת. איתמר, אמר רב נחומי בר אדא: }}עשה לו בית יד - מותר. {{שוליים|ד}}ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא,{{הל"מ-רק-גמרא| ולא אמר להו ולא מידי. }}אמר: תורת כלי עליה. ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא אדרכא{{הל"מ-רק-גמרא|, שרא מר שמואל למישדייה }}{{הל"מ-ריף-ראש|והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה }}אדשא, אמר: תורת כלי עליה. {{הל"מ-רק-גמרא|שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא! - שלח ליה, הכי אמר רב אסי: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: }}{{שוליים|ו}}{{הל"מ-רק-גמרא|זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. אמר רב משום רבי חייא: }}{{שוליים|ז}}{{הל"מ-רק-גמרא|וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת. }}{{שוליים|ח}}{{הל"מ-רק-גמרא|כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר רב ששת בריה דרב אידי: }}{{שוליים|ט}}{{הל"מ-רק-גמרא|לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח - אסור. וכי אין בגגה טפח, לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח - אסור. וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי, לא אמרן אלא שאין }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''כשאין ניטל באיגדו''' - שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין: '''מתני' נגר הנגרר''' - שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר: '''נועלין בו במקדש''' - דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם: '''והמונח''' - שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות: '''גמ' זה אפי' במדינה מותר''' - הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי: '''הלכה כר' יהודה בנגרר''' - דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב: '''והוא שקשור בדלת''' - עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: '''ניטל באיגדו''' - כלומר קשור היה בחבל חזק: '''דין לא נטרוק''' - זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי: '''נקמז מהו''' - שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ: '''נשמט''' - שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו: '''עשה לו בית יד''' - לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו: '''בוכנא קאמרת''' - הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין: '''שריתא''' - קורה כמו בצל קורתי ([[בראשית יט]]) בטלל שרותי: '''בי עשרה''' - כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו: '''ושדו ליה אדשא''' - לסומכה בלילה: '''תורת כלי''' - שראויה לישב עליה: '''אסיתא''' - מורטיי"ר: '''אדריבא''' - לתך חטין ט"ו סאין חצי כור: '''כיפי דארבא''' - אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: '''שיש בהם טפח''' - שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף: '''אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה''' - דאיכא למימר לבוד: '''דכרי''' - אילים: '''דביממא בעו טולא''' - מפני השרב: '''ובליליא בעו אוירא''' - הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה: '''אתא לקמיה דרב''' - מה נעביד להו בשבתא: '''כרוך בודיא''' - כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל: '''ולמחר פשטיה''' - דהוי תוספת ושרי: '''וילון''' - כנגד הפתח לצניעות: '''מותר לנטותו''' - דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: '''כילת חתנים''' - לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: '''שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח''' - שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/>גלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו חבל מ"מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום ע"י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה כדמוכח הכא: [[File:תוס עירובין 10 קב א הלכה כר"י בנגרר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_הלכה כר"י בנגרר]] ''' הלכה''' כר"י בנגרר. פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה: [[File:תוס עירובין 10 קב א נקמז מהו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_נקמז מהו]] ''' נקמז''' מהו. פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה: [[File:תוס עירובין 10 קב א ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה]] ''' ההוא''' שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|לה|א}} גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי: ''' לא''' אמרן אלא שאין בשיפועה טפח. פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה. דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|א}} 2q0qakg80zvrhf7mefbkjw1cs1v378l 3016218 3016217 2026-05-12T18:36:49Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016218 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|א|קא ב|קב ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף קב עמוד א] בשאינו ניטל באיגדו - דמר {{הל"מ-רק-ריף|רבי יוסי }}סבר: כיון דיש בראשו גלוסטרא - תורת כלי עליו ושרי, ומר {{הל"מ-רק-ריף|ורבי אליעזר }}סבר: כיון דאינו ניטל באיגדו - לא. {{הל"מ-ריף-ראש|והלכתא כרבי יוסי:}} משנה. נגר הנגרר - נועלין בו במקדש אבל לא במדינה. והמונח - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: המונח - מותר במקדש, והנגרר במדינה. גמרא. תנו רבנן: איזהו נגר הנגרר שנועלין במקדש אבל לא במדינה - כל שקשור ותלוי, וראשו אחד מגיע לארץ. רבי יהודה אומר: זה - אף במדינה מותר, אלא איזהו נגר {{הל"מ-רק-גמרא|שנועלין במקדש אבל לא במדינה }}{{הל"מ-ריף-ראש|שבמדינה אסור }}כל שאינו לא קשור ולא תלוי, ושומטו ומניחו בקרן זוית. אמר רב יהודה אמר שמואל: {{שוליים|א}}הלכה כרבי יהודה בנגרר {{הל"מ-רק-ראש|ורש"י גרס הלכה כר' יהודה בנגרר. ור"ח לא גרס בנגרר והכי ניחא טפי דאי גרס בנגרר משמע דקאי אהא דאמר ר' יהודה אף במדינה מותר‌ דקאי אנגר הנגרר דאיירי ביה ת"ק כל שקשור ותלוי וראשו אחד מגיע לארץ והא ליתא דרבי יהודה שרי קשור אף על פי שאין תלוי אלא מונח כולו לארץ. דהא לא אסר אלא כשאינו לא קשור ולא תלוי ושומטו וכו' אבל בקשור שאין יכול לשומטו בקרן זוית שרי. ואי גרס ליה יש לומר משום דאיתמר בי מדרשא הלכה כר' יהודה בנגרר ונקמז להכי קאמר הכא הלכה כר' יהודה בנגרר ולקמן קאמר הלכה כר' יהודה בנקמז}}. אמר רבא: {{שוליים|ב}}והוא שקשור ותלוי בדלת.{{הל"מ-רק-גמרא| איני? והא רבי טבלא איקלע למחוזא, וחזא לההוא דהוה תלי בעיברא דדשא, ולא אמר להו ולא מידי! - }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|ההוא ניטל באיגדו הוה. }}{{הל"מ-ריף-ראש|ואם ניטל באגדו אפי' אינו תלוי אלא בבריח של דלת מותר לטלטל כר' טבלא }}{{הל"מ-רק-גמרא|רב אויא איקלע לנהרדעא, חזייה לההוא גברא דהוה קא קטיר בגמי, אמר: דין לא נטרוק. }}בעי רבי זירא: נקמז מהו? - אמר רב יוסף: מאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דתניא: נשמט - אסור, נקמז - מותר. ורבי יהודה אמר: נקמז, אף על פי שאינו נשמט - אסור. ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בנקמז. {{הל"מ-רק-ראש|כתב הר"ז הלוי ז"ל הא דתנן הדלת שבמוקצה וכו' וכן הא דתניא דלת הנגררת והמחצלת הנגררת וקנקן הנגרר בזמן שקשורין ותלויין נועלין בהן וכו' סתמא כולהו כר' אליעזר דבעי בפקק החלון קשור ותלוי בפרק כל הכלים (דף קכה ב) וקאמר רב ירמיה בר אבא משמיה דעולא מאן תנא נגר הנגרר רבי אליעזר היא. והשתא דקיימא לן הלכתא כרבי יהודה דבקשור אף על פי שאין תלוי סגיא נקטינן מיניה דלית הלכתא כהני מתנייתא דבעו קשורים ותלויים. ולא כתנא דמתני' דבעי גבוהין מן הארץ. ולא נהירא לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא. ויותר נראין דברי הראב"ד ז"ל וז"ל אי קשה לך כיון דקי"ל כר' יהודה וכרשב"ג (שם קכו א) דאמר מוסיף אהל עראי מותר הא אמר לעיל במתני' הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלת אין נועלין בשבת אלא א"כ גבוהין מן הארץ ואסרי ליה משום בנין והלא תוספת אהל עראי הוא שהרי הדלת עשוי הוא לפתוח ולסגור. התם כיון שדלת של מוקצה הוא ושל פרצה לאו תוספת אהל עראי הוא אלא קבע שאין עשוי לפתוח אלא לזמנים רחוקים לפי שאין דרך כניסתו ויציאתו עליהם. ואם היה בפתח קבוע ליכנס ולצאת דרך שם אף על פי שאין גבוהין מן הארץ נועלין בהן: }}וטעמא מאי? אמר אביי: משום דמיחזי כבונה.{{הל"מ-רק-גמרא| בעא מיניה רב נחומי בר זכריה מאביי: עשה לו בית יד מהו? - אמר ליה: בוכנא קאמרת. איתמר, אמר רב נחומי בר אדא: }}עשה לו בית יד - מותר. {{שוליים|ד}}ההוא שריתא דהוה בי רבי פדת, דהוה מדלו לה בי עשרה ושדו לה אדשא,{{הל"מ-רק-גמרא| ולא אמר להו ולא מידי. }}אמר: תורת כלי עליה. ההיא אסיתא דהות בי מר שמואל, דהוה מחזקת אדריבא אדרכא{{הל"מ-רק-גמרא|, שרא מר שמואל למישדייה }}{{הל"מ-ריף-ראש|והוו שקלי לה בי עשרה ושדו לה }}אדשא, אמר: תורת כלי עליה. {{הל"מ-רק-גמרא|שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם: נימא לן מר מהלין מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא! - שלח ליה, הכי אמר רב אסי: }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|הני כיפי דארבא, בזמן שיש בהן טפח, אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה - למחר מביא מחצלת ופורס עליהן. מאי טעמא - מוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. הנהו דכרי דהוו ליה לרב הונא, דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא. אתא לקמיה דרב. אמר ליה: }}{{שוליים|ו}}{{הל"מ-רק-גמרא|זיל כרוך בודייא, ושייר בה טפח. למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא, ושפיר דמי. אמר רב משום רבי חייא: }}{{שוליים|ז}}{{הל"מ-רק-גמרא|וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו בשבת. }}{{שוליים|ח}}{{הל"מ-רק-גמרא|כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת. אמר רב ששת בריה דרב אידי: }}{{שוליים|ט}}{{הל"מ-רק-גמרא|לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח - אסור. וכי אין בגגה טפח, לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח - אסור. וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי, לא אמרן אלא שאין }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''כשאין ניטל באיגדו''' - שהחבל דק ואם היה רוצה ליטלו משם לטלטלו ע"י אותו חבל מיד נפסק ר"א סבר כיון דאינו ניטל באיגדו דהוה כמי שאינו קשור ותנן לקמן נגר המונח שאינו קשור בדלת אין נועלין בו והאי נמי מונח הוא משום גלוסטרא לא שרי ליה ורבי יוסי סבר גלוסטרא מהניא ליה דכיון דכלי הוא לא הוי כבנין: '''מתני' נגר הנגרר''' - שקשור בדלת אבל אינו תלוי שהחבל ארוך ומתוך שנגרר אינו נראה כקשור וכשאין בראשו גלוסטרא קאמר: '''נועלין בו במקדש''' - דשבות בעלמא הוא דאינו בונה ממש הואיל וקשור לכך אלא הואיל ונגרר מיחזי כבונה ואין שבות דרבנן במקדש דלא גזרו שם: '''והמונח''' - שאינו קשור כלל הוי בנין ממש ור' יהודה סבר לאו בנין ממש הוא אלא דומה לבנין ובמקדש לא גזרו שבות: '''גמ' זה אפי' במדינה מותר''' - הואיל וקשור אף על פי שאינו תלוי: '''הלכה כר' יהודה בנגרר''' - דמותר אפילו במדינה אבל לא במונח דשרי ליה רבי יהודה במקדש לית הלכתא כוותיה דכיון שאינו קשור שם בנין גמור הוא כשאר נגרים שנועצים בכותלים והבונה כל שהוא חייב ומלאכה דאורייתא לא הותרה במקדש חוץ מהקרבת תמידין ומוספין וקרבנות צבור שדוחין את השבת מגזירת הכתוב: '''והוא שקשור בדלת''' - עצמה דמוכח שפיר ולא שקשור במזוזה: '''ניטל באיגדו''' - כלומר קשור היה בחבל חזק: '''דין לא נטרוק''' - זה לא ינעול שאינו קשור דכמאן דליתיה לגמי דמי: '''נקמז מהו''' - שנכנס הנגר בחור האסקופה ונפחת אותו החור ויוצא הנגר לצד הקרקע ונועץ בקרקע ועד השתא איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור ניקב עד לארץ: '''נשמט''' - שנפסק החבל שהוא קשור בו והרי הוא מונח בקרן זוית כשפותח אותו: '''עשה לו בית יד''' - לנגר שאינו קשור כלל ותחב בית יד באמצעיתו ודומה למקבת דהשתא ודאי מוכח מילתא הוא דכלי הוא מהו לנעול בו: '''בוכנא קאמרת''' - הא ודאי שרי בוכנא מקבת וכותשין בו חטין ותבלין: '''שריתא''' - קורה כמו בצל קורתי ([[בראשית יט]]) בטלל שרותי: '''בי עשרה''' - כלומר משאוי עשרה בני אדם היה בה ואפילו הכי לא אסר עלייהו: '''ושדו ליה אדשא''' - לסומכה בלילה: '''תורת כלי''' - שראויה לישב עליה: '''אסיתא''' - מורטיי"ר: '''אדריבא''' - לתך חטין ט"ו סאין חצי כור: '''כיפי דארבא''' - אולמות שעושין בספינה שנועצין כעין מעגלין שקורין צרק"ל ראשו אחד בדופן זה של ספינה וראשו שני בדופן זה והוא כפוף כמו אולם ועומד כמו כיפה ומרחיק כחצי אמה ונועץ אחר וכן על פני כולה ופורסין בגדים ומחצלות של גמי להגין מפני הצנה והגשמים: '''שיש בהם טפח''' - שרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל כשרוחב טפח מקרי אהל נמצא שם אהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס עליו הבגד למחר אינו אלא מוסיף: '''אי נמי אין ברחבו טפח ואין בין זה לזה שלשה''' - דאיכא למימר לבוד: '''דכרי''' - אילים: '''דביממא בעו טולא''' - מפני השרב: '''ובליליא בעו אוירא''' - הנאת הקור מפני הבל הקיץ ובימות החול היו פורסין עליהן מחצלות ביום ונוטלין בלילה: '''אתא לקמיה דרב''' - מה נעביד להו בשבתא: '''כרוך בודיא''' - כשתסתלק המחצלת מעליהן לפנות ערב שבת אל תסלקנה כולה משם אלא הוי גולל אותה וכורך מעל הגג ושייר בה טפח פרוסה דלהוי עליה שם אהל: '''ולמחר פשטיה''' - דהוי תוספת ושרי: '''וילון''' - כנגד הפתח לצניעות: '''מותר לנטותו''' - דלאו אהל הוא דלא קביעא התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא: '''כילת חתנים''' - לאו אהל הוא מפני שאין לה גג למעלה רוחב טפח מפני שהיא נתונה בשיפוע והיא יריעה שפורסין סביב למטה לישן: '''שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח''' - שנתונה באלכסון קצר שכשאתה מודד רחבה למטה משלשה לגגה אין בו רוחב טפח דהוי כוליה דופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה עד טפח בתוך שלשה לגגה כאילו גגה טפח דמי ואסור לנטותה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/>גלוסטרא ומתניתין דלעיל דדלת שבמוקצה והדקין שבפירצה דבעי שיהו גבוהים מן הארץ נראה לפרש אע"ג דיכול לעמוד ע"י אותו חבל מ"מ אינו ניטל באיגודו שאם היו רוצים לטלטלו ממקום למקום ע"י אותו חבל היה נפסק משום הכי צריך שיהיו גבוהים מן הארץ ואתיא נמי כר' יהודה דכוותיה פסקינן דאי הוה ניטל באיגודו אפילו נגרר ובלא גלוסטרא ואפילו קטיר בעיברא דדשא מתיר רבי יהודה כדמוכח הכא: [[File:תוס עירובין 10 קב א הלכה כר"י בנגרר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_הלכה כר"י בנגרר]] ''' הלכה''' כר"י בנגרר. פירש בקונטרס דנועלין בו במדינה אבל במאי דשרי מונח במקדש לית הלכתא כוותיה: [[File:תוס עירובין 10 קב א נקמז מהו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_נקמז מהו]] ''' נקמז''' מהו. פירוש עד השתא הוה איירי כשהאסקופה גבוהה ואין החור נוקב עד לארץ והשתא בעי אם החור הולך עד שנכנס ונועץ בקרקע ודמי טפי לבונה: [[File:תוס עירובין 10 קב א ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_ההוא שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה]] ''' ההוא''' שריתא דהוו מדלו לה בי עשרה. ואם תאמר דאמרינן סוף במה מדליקין {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|לה|א}} גבי חלתא אמר אביי בעי מיניה דמר אפילו בת תרי כורי ולא שרי לי ויש לומר דלא דמי דחלתא אין רגילות לטלטלה בחול כלל אבל האי שריתא דרכה לטלטלה תמיד בחול לנעול הדלת משום הכי שרי: [[File:תוס עירובין 10 קב א לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_א_לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח]] ''' לא''' אמרן אלא שאין בשיפועה טפח. פירש בקונטרס שיש כילות קטנות סמוכות זו לזו ואין בכל אחת טפח ותימה. דלימא לבוד מכילה זו לכילה זו ונמצא שיש בשיפועה טפח ויש לומר דהא דחשיב ליה אהל לעיל על ידי לבוד דהיינו לענין שיוכל להוסיף למחר בשבת אבל לא מסתבר שיחשב בכי האי גוונא עשיית אהל לאסור עליו לעשות בשבת דאטו יהיה אסור לנטות בשבת שני חוטין תוך שלשה משום עשיית אהל:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|א}} gvir2dec8bfr3g9di7bjl24ukvubgxs 106 1728650 3016221 2938686 2026-05-12T18:46:40Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016221 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|ב|קב א|קג א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קב עמוד ב] בשיפועה טפח. אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו. ואמר רב שישא בריה דרב אידי: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|סיינא שרי. והתניא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור! - אלא לא קשיא; }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. }} משנה. מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה. גמרא. תנו רבנן: {{שוליים|ג}}ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש - מחזירין, במדינה - דוחקין. והעליון - כאן וכאן לא יחזיר, גזירה שמא יתקע. ואם תקע - חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע - לא יחזיר, ואם החזיר - חייב חטאת. {{הל"מ-רק-ראש| רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור: }} משנה. {{שוליים|ד}}מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה, אם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-ראש|איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אף על פי דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה (דף סד ב) יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:}} גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה - דוחקה למעלה, למעלה - {{שוליים|ה}}דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח - חייב חטאת{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{הל"מ-גמרא-ראש|הלכה כרבי יהודה}}. אמר רב חסדא{{הל"מ-רק-גמרא|: לא שנו אלא }}מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור להחזירה! {{הל"מ-ריף-ראש|וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא }}דאמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת - שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! - אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי. {{הל"מ-רק-ראש|‌ כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י‌ ודרב יהודה ‌ שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע}} משנה. {{שוליים|ו}}קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה, ואם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: נימת כנור שנפסקה - לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא; הא - רבנן, והא - רבי אליעזר. לרבי אליעזר דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת - קושרה, לרבנן דאמרי אין דוחין - עונבה, אי רבי אליעזר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא, לא קשיא; הא - רבי יהודה, והא - רבנן. ורבי יהודה אליבא דמאן? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''בשיפועה''' - מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה {{הפניה-גמ|סוכה|יט|ב}} כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות: '''סיינא שרי''' - כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת: '''הא דאית ביה טפח''' - שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל: '''שרביב בגלימיה''' - האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור: '''אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק''' - וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור: '''מתני' מחזירין ציר התחתון''' - של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה: '''והעליון כאן וכאן אסור''' - דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש: '''גמ' במקדש מחזירין''' - כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש: '''ובמדינה דוחקין''' - אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א: '''והעליון כאן וכאן אסור להחזיר''' - דהוי כבונה ממש: '''שמא יתקע''' - שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו: '''של בור ושל דות''' - דהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו: '''בור''' - בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א: '''מתני' מחזירין רטיה''' - כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת: '''אם בתחלה''' - שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה: '''כאן וכאן אסור''' - והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו: '''גמ' רטיה שפרשה''' - שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת: '''מחזירין''' - דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: '''רבי יהודה אומר''' - אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]: '''שהוא ממרח''' - מחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק: '''לא שנו''' - דתנא קמא שרי להחזירה: '''אלא שפרשה ע"ג כלי''' - על הכר או על הכסת: '''ע"ג קרקע''' - כלכתחלה דמי: '''אבי סדיא''' - נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: '''לא סבר לה מר להא דרב חסדא''' - דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה: '''לא שמיע לי''' - הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא: '''מתני' קושרין נימא''' - נימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|עג|א}}: '''ואם בתחילה''' - שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור: '''גמ'''' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו: קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה: '''אפי' לכתחלה נמי''' - דאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי: '''לר' יהודה''' - דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|קיג|א}} אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת: '''ורבי יהודה''' - דמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קב ב הא דמיהדק הא דלא מיהדק.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_הא דמיהדק הא דלא מיהדק]] '''הא''' דמיהדק הא דלא מיהדק. פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין: ''' והעליון''' כאן וכאן אסור. פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|כב|א}} ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת: ''' מחזירין''' רטיה במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|סד|ב}} אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש: ''' רטיה''' שפירשה מחזירין אותה. וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא: ''' אמר''' מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא. ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי: ''' קושרין''' נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור. פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|ב}} lt3g9p45ggk6611cwh82i3gdndhhgc0 3016223 3016221 2026-05-12T19:06:55Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016223 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|ב|קב א|קג א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קב עמוד ב] בשיפועה טפח. אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו. ואמר רב שישא בריה דרב אידי: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|סיינא שרי. והתניא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור! - אלא לא קשיא; }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. }} משנה. מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה. גמרא. תנו רבנן: {{שוליים|ג}}ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש - מחזירין, במדינה - דוחקין. והעליון - כאן וכאן לא יחזיר, גזירה שמא יתקע. ואם תקע - חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע - לא יחזיר, ואם החזיר - חייב חטאת. {{הל"מ-רק-ראש| רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור: }} משנה. {{שוליים|ד}}מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה, אם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-ראש|איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אף על פי דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה (דף סד ב) יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:}} גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה - דוחקה למעלה, למעלה - {{שוליים|ה}}דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח - חייב חטאת{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{הל"מ-גמרא-ראש|הלכה כרבי יהודה}}. אמר רב חסדא{{הל"מ-רק-גמרא|: לא שנו אלא }}מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור להחזירה! {{הל"מ-ריף-ראש|וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא }}דאמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת - שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! - אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי. {{הל"מ-רק-ראש|‌ כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י‌ ודרב יהודה ‌ שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע}} משנה. {{שוליים|ו}}קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה, ואם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: נימת כנור שנפסקה - לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא; הא - רבנן, והא - רבי אליעזר. לרבי אליעזר דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת - קושרה, לרבנן דאמרי אין דוחין - עונבה, אי רבי אליעזר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא, לא קשיא; הא - רבי יהודה, והא - רבנן. ורבי יהודה אליבא דמאן? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''בשיפועה''' - מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה {{הפניה-גמ|סוכה|יט|ב}} כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות: '''סיינא שרי''' - כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת: '''הא דאית ביה טפח''' - שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל: '''שרביב בגלימיה''' - האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור: '''אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק''' - וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור: '''מתני' מחזירין ציר התחתון''' - של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה: '''והעליון כאן וכאן אסור''' - דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש: '''גמ' במקדש מחזירין''' - כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש: '''ובמדינה דוחקין''' - אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א: '''והעליון כאן וכאן אסור להחזיר''' - דהוי כבונה ממש: '''שמא יתקע''' - שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו: '''של בור ושל דות''' - דהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו: '''בור''' - בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א: '''מתני' מחזירין רטיה''' - כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת: '''אם בתחלה''' - שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה: '''כאן וכאן אסור''' - והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו: '''גמ' רטיה שפרשה''' - שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת: '''מחזירין''' - דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: '''רבי יהודה אומר''' - אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]: '''שהוא ממרח''' - מחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק: '''לא שנו''' - דתנא קמא שרי להחזירה: '''אלא שפרשה ע"ג כלי''' - על הכר או על הכסת: '''ע"ג קרקע''' - כלכתחלה דמי: '''אבי סדיא''' - נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: '''לא סבר לה מר להא דרב חסדא''' - דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה: '''לא שמיע לי''' - הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא: '''מתני' קושרין נימא''' - נימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|עג|א}}: '''ואם בתחילה''' - שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור: '''גמ'''' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו: קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה: '''אפי' לכתחלה נמי''' - דאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי: '''לר' יהודה''' - דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|קיג|א}} אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת: '''ורבי יהודה''' - דמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קב ב הא דמיהדק הא דלא מיהדק.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_הא דמיהדק הא דלא מיהדק]] '''הא''' דמיהדק הא דלא מיהדק. פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין: [[File:תוס עירובין 10 קב ב והעליון כאן וכאן אסור.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_והעליון כאן וכאן אסור]] ''' והעליון''' כאן וכאן אסור. פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|כב|א}} ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת: ''' מחזירין''' רטיה במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|סד|ב}} אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש: ''' רטיה''' שפירשה מחזירין אותה. וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא: ''' אמר''' מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא. ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי: ''' קושרין''' נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור. פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|ב}} 7z4nq0fe34sr8eanv5z7kzqikfq87xt 3016225 3016223 2026-05-12T19:17:19Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016225 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|ב|קב א|קג א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קב עמוד ב] בשיפועה טפח. אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו. ואמר רב שישא בריה דרב אידי: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|סיינא שרי. והתניא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור! - אלא לא קשיא; }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. }} משנה. מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה. גמרא. תנו רבנן: {{שוליים|ג}}ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש - מחזירין, במדינה - דוחקין. והעליון - כאן וכאן לא יחזיר, גזירה שמא יתקע. ואם תקע - חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע - לא יחזיר, ואם החזיר - חייב חטאת. {{הל"מ-רק-ראש| רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור: }} משנה. {{שוליים|ד}}מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה, אם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-ראש|איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אף על פי דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה (דף סד ב) יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:}} גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה - דוחקה למעלה, למעלה - {{שוליים|ה}}דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח - חייב חטאת{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{הל"מ-גמרא-ראש|הלכה כרבי יהודה}}. אמר רב חסדא{{הל"מ-רק-גמרא|: לא שנו אלא }}מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור להחזירה! {{הל"מ-ריף-ראש|וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא }}דאמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת - שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! - אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי. {{הל"מ-רק-ראש|‌ כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י‌ ודרב יהודה ‌ שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע}} משנה. {{שוליים|ו}}קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה, ואם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: נימת כנור שנפסקה - לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא; הא - רבנן, והא - רבי אליעזר. לרבי אליעזר דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת - קושרה, לרבנן דאמרי אין דוחין - עונבה, אי רבי אליעזר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא, לא קשיא; הא - רבי יהודה, והא - רבנן. ורבי יהודה אליבא דמאן? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''בשיפועה''' - מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה {{הפניה-גמ|סוכה|יט|ב}} כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות: '''סיינא שרי''' - כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת: '''הא דאית ביה טפח''' - שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל: '''שרביב בגלימיה''' - האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור: '''אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק''' - וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור: '''מתני' מחזירין ציר התחתון''' - של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה: '''והעליון כאן וכאן אסור''' - דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש: '''גמ' במקדש מחזירין''' - כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש: '''ובמדינה דוחקין''' - אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א: '''והעליון כאן וכאן אסור להחזיר''' - דהוי כבונה ממש: '''שמא יתקע''' - שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו: '''של בור ושל דות''' - דהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו: '''בור''' - בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א: '''מתני' מחזירין רטיה''' - כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת: '''אם בתחלה''' - שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה: '''כאן וכאן אסור''' - והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו: '''גמ' רטיה שפרשה''' - שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת: '''מחזירין''' - דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: '''רבי יהודה אומר''' - אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]: '''שהוא ממרח''' - מחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק: '''לא שנו''' - דתנא קמא שרי להחזירה: '''אלא שפרשה ע"ג כלי''' - על הכר או על הכסת: '''ע"ג קרקע''' - כלכתחלה דמי: '''אבי סדיא''' - נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: '''לא סבר לה מר להא דרב חסדא''' - דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה: '''לא שמיע לי''' - הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא: '''מתני' קושרין נימא''' - נימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|עג|א}}: '''ואם בתחילה''' - שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור: '''גמ'''' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו: קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה: '''אפי' לכתחלה נמי''' - דאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי: '''לר' יהודה''' - דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|קיג|א}} אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת: '''ורבי יהודה''' - דמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קב ב הא דמיהדק הא דלא מיהדק.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_הא דמיהדק הא דלא מיהדק]] '''הא''' דמיהדק הא דלא מיהדק. פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין: [[File:תוס עירובין 10 קב ב והעליון כאן וכאן אסור.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_והעליון כאן וכאן אסור]] ''' והעליון''' כאן וכאן אסור. פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|כב|א}} ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת: [[File:תוס עירובין 10 קב ב מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה]] ''' מחזירין''' רטיה במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|סד|ב}} אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש: ''' רטיה''' שפירשה מחזירין אותה. וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא: ''' אמר''' מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא. ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי: ''' קושרין''' נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור. פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|ב}} cm9bnwpzyzo5ookflkrvwui8yg2nt9w 3016226 3016225 2026-05-12T19:38:30Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016226 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|ב|קב א|קג א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קב עמוד ב] בשיפועה טפח. אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו. ואמר רב שישא בריה דרב אידי: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|סיינא שרי. והתניא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור! - אלא לא קשיא; }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. }} משנה. מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה. גמרא. תנו רבנן: {{שוליים|ג}}ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש - מחזירין, במדינה - דוחקין. והעליון - כאן וכאן לא יחזיר, גזירה שמא יתקע. ואם תקע - חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע - לא יחזיר, ואם החזיר - חייב חטאת. {{הל"מ-רק-ראש| רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור: }} משנה. {{שוליים|ד}}מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה, אם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-ראש|איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אף על פי דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה (דף סד ב) יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:}} גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה - דוחקה למעלה, למעלה - {{שוליים|ה}}דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח - חייב חטאת{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{הל"מ-גמרא-ראש|הלכה כרבי יהודה}}. אמר רב חסדא{{הל"מ-רק-גמרא|: לא שנו אלא }}מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור להחזירה! {{הל"מ-ריף-ראש|וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא }}דאמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת - שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! - אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי. {{הל"מ-רק-ראש|‌ כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י‌ ודרב יהודה ‌ שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע}} משנה. {{שוליים|ו}}קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה, ואם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: נימת כנור שנפסקה - לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא; הא - רבנן, והא - רבי אליעזר. לרבי אליעזר דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת - קושרה, לרבנן דאמרי אין דוחין - עונבה, אי רבי אליעזר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא, לא קשיא; הא - רבי יהודה, והא - רבנן. ורבי יהודה אליבא דמאן? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''בשיפועה''' - מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה {{הפניה-גמ|סוכה|יט|ב}} כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות: '''סיינא שרי''' - כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת: '''הא דאית ביה טפח''' - שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל: '''שרביב בגלימיה''' - האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור: '''אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק''' - וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור: '''מתני' מחזירין ציר התחתון''' - של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה: '''והעליון כאן וכאן אסור''' - דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש: '''גמ' במקדש מחזירין''' - כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש: '''ובמדינה דוחקין''' - אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א: '''והעליון כאן וכאן אסור להחזיר''' - דהוי כבונה ממש: '''שמא יתקע''' - שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו: '''של בור ושל דות''' - דהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו: '''בור''' - בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א: '''מתני' מחזירין רטיה''' - כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת: '''אם בתחלה''' - שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה: '''כאן וכאן אסור''' - והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו: '''גמ' רטיה שפרשה''' - שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת: '''מחזירין''' - דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: '''רבי יהודה אומר''' - אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]: '''שהוא ממרח''' - מחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק: '''לא שנו''' - דתנא קמא שרי להחזירה: '''אלא שפרשה ע"ג כלי''' - על הכר או על הכסת: '''ע"ג קרקע''' - כלכתחלה דמי: '''אבי סדיא''' - נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: '''לא סבר לה מר להא דרב חסדא''' - דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה: '''לא שמיע לי''' - הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא: '''מתני' קושרין נימא''' - נימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|עג|א}}: '''ואם בתחילה''' - שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור: '''גמ'''' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו: קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה: '''אפי' לכתחלה נמי''' - דאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי: '''לר' יהודה''' - דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|קיג|א}} אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת: '''ורבי יהודה''' - דמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קב ב הא דמיהדק הא דלא מיהדק.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_הא דמיהדק הא דלא מיהדק]] '''הא''' דמיהדק הא דלא מיהדק. פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין: [[File:תוס עירובין 10 קב ב והעליון כאן וכאן אסור.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_והעליון כאן וכאן אסור]] ''' והעליון''' כאן וכאן אסור. פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|כב|א}} ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת: [[File:תוס עירובין 10 קב ב מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה]] ''' מחזירין''' רטיה במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|סד|ב}} אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש: [[File:תוס עירובין 10 קב ב רטיה שפירשה מחזירין אותה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_רטיה שפירשה מחזירין אותה]] ''' רטיה''' שפירשה מחזירין אותה. וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא: ''' אמר''' מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא. ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי: ''' קושרין''' נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור. פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|ב}} g7dgk6znu8zf6347m7gvqudbptdbcso 3016227 3016226 2026-05-12T19:41:56Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016227 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|ב|קב א|קג א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קב עמוד ב] בשיפועה טפח. אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו. ואמר רב שישא בריה דרב אידי: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|סיינא שרי. והתניא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור! - אלא לא קשיא; }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. }} משנה. מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה. גמרא. תנו רבנן: {{שוליים|ג}}ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש - מחזירין, במדינה - דוחקין. והעליון - כאן וכאן לא יחזיר, גזירה שמא יתקע. ואם תקע - חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע - לא יחזיר, ואם החזיר - חייב חטאת. {{הל"מ-רק-ראש| רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור: }} משנה. {{שוליים|ד}}מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה, אם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-ראש|איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אף על פי דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה (דף סד ב) יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:}} גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה - דוחקה למעלה, למעלה - {{שוליים|ה}}דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח - חייב חטאת{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{הל"מ-גמרא-ראש|הלכה כרבי יהודה}}. אמר רב חסדא{{הל"מ-רק-גמרא|: לא שנו אלא }}מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור להחזירה! {{הל"מ-ריף-ראש|וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא }}דאמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת - שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! - אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי. {{הל"מ-רק-ראש|‌ כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י‌ ודרב יהודה ‌ שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע}} משנה. {{שוליים|ו}}קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה, ואם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: נימת כנור שנפסקה - לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא; הא - רבנן, והא - רבי אליעזר. לרבי אליעזר דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת - קושרה, לרבנן דאמרי אין דוחין - עונבה, אי רבי אליעזר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא, לא קשיא; הא - רבי יהודה, והא - רבנן. ורבי יהודה אליבא דמאן? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''בשיפועה''' - מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה {{הפניה-גמ|סוכה|יט|ב}} כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות: '''סיינא שרי''' - כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת: '''הא דאית ביה טפח''' - שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל: '''שרביב בגלימיה''' - האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור: '''אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק''' - וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור: '''מתני' מחזירין ציר התחתון''' - של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה: '''והעליון כאן וכאן אסור''' - דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש: '''גמ' במקדש מחזירין''' - כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש: '''ובמדינה דוחקין''' - אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א: '''והעליון כאן וכאן אסור להחזיר''' - דהוי כבונה ממש: '''שמא יתקע''' - שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו: '''של בור ושל דות''' - דהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו: '''בור''' - בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א: '''מתני' מחזירין רטיה''' - כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת: '''אם בתחלה''' - שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה: '''כאן וכאן אסור''' - והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו: '''גמ' רטיה שפרשה''' - שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת: '''מחזירין''' - דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: '''רבי יהודה אומר''' - אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]: '''שהוא ממרח''' - מחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק: '''לא שנו''' - דתנא קמא שרי להחזירה: '''אלא שפרשה ע"ג כלי''' - על הכר או על הכסת: '''ע"ג קרקע''' - כלכתחלה דמי: '''אבי סדיא''' - נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: '''לא סבר לה מר להא דרב חסדא''' - דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה: '''לא שמיע לי''' - הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא: '''מתני' קושרין נימא''' - נימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|עג|א}}: '''ואם בתחילה''' - שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור: '''גמ'''' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו: קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה: '''אפי' לכתחלה נמי''' - דאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי: '''לר' יהודה''' - דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|קיג|א}} אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת: '''ורבי יהודה''' - דמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קב ב הא דמיהדק הא דלא מיהדק.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_הא דמיהדק הא דלא מיהדק]] '''הא''' דמיהדק הא דלא מיהדק. פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין: [[File:תוס עירובין 10 קב ב והעליון כאן וכאן אסור.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_והעליון כאן וכאן אסור]] ''' והעליון''' כאן וכאן אסור. פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|כב|א}} ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת: [[File:תוס עירובין 10 קב ב מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה]] ''' מחזירין''' רטיה במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|סד|ב}} אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש: [[File:תוס עירובין 10 קב ב רטיה שפירשה מחזירין אותה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_רטיה שפירשה מחזירין אותה]] ''' רטיה''' שפירשה מחזירין אותה. וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא: [[File:תוס עירובין 10 קב ב אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא]] ''' אמר''' מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא. ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי: ''' קושרין''' נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור. פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|ב}} 3ug40da1qc9ewiy9gw77933b8j6d8eo 3016230 3016227 2026-05-12T19:59:09Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016230 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קב|ב|קב א|קג א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קב עמוד ב] בשיפועה טפח. אבל יש בשיפועה טפח - שיפועי אהלים כאהלים דמו. ואמר רב שישא בריה דרב אידי: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|סיינא שרי. והתניא אסור! - לא קשיא, הא - דאית ביה טפח, הא - דלית ביה טפח. אלא מעתה שרביב בגלימיה טפח הכי נמי דאסור! - אלא לא קשיא; }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא - דמיהדק, הא - דלא מיהדק. }} משנה. מחזירין ציר התחתון במקדש, אבל לא במדינה. והעליון - כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר: העליון במקדש, והתחתון במדינה. גמרא. תנו רבנן: {{שוליים|ג}}ציר דלת שידה תיבה ומגדל, במקדש - מחזירין, במדינה - דוחקין. והעליון - כאן וכאן לא יחזיר, גזירה שמא יתקע. ואם תקע - חייב חטאת. של בור ושל דות ושל יציע - לא יחזיר, ואם החזיר - חייב חטאת. {{הל"מ-רק-ראש| רבינו תם זכרונו לברכה נסתפק אם מותר לדחוק העליון במדינה מדקאמר כאן וכאן לא יחזיר משמע דלדחוק מותר אף במדינה. או דלמא האי דנקט לא יחזיר בשביל מקדש נקט אבל במדינה אפילו לדחוק אסור מדקתני ברישא במדינה דוחקין התחתון מכלל דבעליון לדחוק אסור. וכן מסתברא דאסור: }} משנה. {{שוליים|ד}}מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה, אם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-ראש|איסור חזרת רטייה פירש רש"י שמא ימרח. אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עלה. וכן משמע דמדנקט רטייה דטעמא הוי משום מירוח דאי משום שחיקת סממנים מאי איריא דנקט רטייה אפילו כל מילי נמי הוה ליה למיתני אף על פי דליכא למיחש למירוח. והא דאמר בבמה אשה יוצאה (דף סד ב) יוצאה אשה בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ואם נפל לא תחזיר. לאו משום שחיקת סממנין אלא לפי שנראה כשמחזרת לתוך פיה כאילו מתכוונה להוציאן בפיה:}} גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת. רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה - דוחקה למעלה, למעלה - {{שוליים|ה}}דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח - חייב חטאת{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר רב יהודה אמר שמואל: }}{{הל"מ-גמרא-ראש|הלכה כרבי יהודה}}. אמר רב חסדא{{הל"מ-רק-גמרא|: לא שנו אלא }}מחלוקת שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - דברי הכל אסור להחזירה! {{הל"מ-ריף-ראש|וקי"ל הלכה כתנא קמא ואף ע"ג דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהודה לית הלכתא כותיה דהא רב אשי דהוא בתרא עבד עובדא כתנא קמא }}דאמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת - שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע - אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! - אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי. {{הל"מ-רק-ראש|‌ כי גם כשפירשה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כת"ק. ותמיה לי מנא ליה לרב אלפס לאקולי כולי האי היתרא לגבי קרקע והלא עובדא דרב אשי פירשה על גבי כלי הוה. ומצינו לפרושי לא שמיע ליה הא דרב יהודה אבל שמיע ליה הא דרב חסדא דבקרקע דברי הכל אסור והלכתא כתנא קמא דשרי על גבי כלי. אי נמי לא שמיע ליה הא דרב חסדא דאמר דבקרקע דברי הכל אסור אלא סבירא ליה דבקרקע פליגי אבל בכלי דברי הכל מותר דכהוחלקה דמי ליה לר' יהודה וכן פרש"י‌ ודרב יהודה ‌ שמיע ליה דהלכה כרבי יהודה בפירשה על גבי קרקע}} משנה. {{שוליים|ו}}קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה, ואם בתחילה - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: נימת כנור שנפסקה - לא היה קושרה אלא עונבה! לא קשיא; הא - רבנן, והא - רבי אליעזר. לרבי אליעזר דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת - קושרה, לרבנן דאמרי אין דוחין - עונבה, אי רבי אליעזר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא, לא קשיא; הא - רבי יהודה, והא - רבנן. ורבי יהודה אליבא דמאן? }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''בשיפועה''' - מכנגד אמצעית גגה עד מקום ששפת יריעה כלה שם לא הרחיב טפח דהוי כולה כדופן ואין כאן אהל כלל אבל הרחיבה כל דופן ודופן באלכסונה טפח הוי ההוא אלכסון אע"פ שהוא משופע קרוי אהל כרבנן דפליגי אדרבי אליעזר במסכת סוכה {{הפניה-גמ|סוכה|יט|ב}} כך שמעתי וקשיא לי איזו מטה שאין ברחבה שני טפחים או ג' חסר משהו שיהיה בגגה פחות מטפח ושני שיפועיה כל אחד פחות מטפח וי"ל שהמטה רחבה כמשפטה ונקליטין הרבה יוצאין הימנה לשני ראשיה ועולין למעלה סדורין אחד נמוך ואחד גבוה וקנים נתונים עליהם מנקליטין שבראשה לנקליטין שברגליה ופורס על המטה שתים ושלש כילות קטנות בגגה ויריעה גדולה פרוסה סביב המטה לדפנות: '''סיינא שרי''' - כובע של לבד שקורין פלטרי מותר לצאת בו בשבת: '''הא דאית ביה טפח''' - שיוצא טפח רוחב שפתו להלן מראשו אסיר דהוי אהל: '''שרביב בגלימיה''' - האריך בטליתו להלן מראשו והוציאה טפח הכי נמי דאסור: '''אלא הא דמיהדק הא דלא מיהדק''' - וטעמא לא משום אהל הוא אלא דילמא נפיל מרישיה ואתי לאתויי הלכך כי מיהדק וקשור ברצועה תחת צוארו שרי ואי לא אסור: '''מתני' מחזירין ציר התחתון''' - של דלת חלון שידה תיבה ומגדל שפתחיהם מצדיהן דציר התחתון כל זמן שלא יצא העליון נוח להחזירו ואין כאן בנין: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא יתקע בגרזן או במקבות דהויא מלאכה: '''והעליון כאן וכאן אסור''' - דכיון שיצא העליון כולו נופל והוי כבונה וקא סבר יש בנין בכלי ומלאכה לא הותרה אפילו במקדש: '''גמ' במקדש מחזירין''' - כגון שצריכין לו לדבר קרבן כגון שהיה שם מלח או לבונה או קטורת ואין שבות במקדש: '''ובמדינה דוחקין''' - אם לא יצא כולו מחור האסקופה אלא התחיל לשמט דוחקין לחור בלע"ז אנפיינדר"א: '''והעליון כאן וכאן אסור להחזיר''' - דהוי כבונה ממש: '''שמא יתקע''' - שמא יחזיקנו במקבות ובגרזן והויא מלאכה ואתחתונה במדינה קאי דאי אעליון קאי ובמקדש הוה ליה שבות דהך חזרה גזירה משום שמא יתקע ואמאי מיתסר במקדש דאמר והעליון כאן וכאן אסור והא שבות במקדש לא גזרו: '''של בור ושל דות''' - דהוי בנין המחובר לקרקע חשיב בנין בכל דהו: '''בור''' - בחפירה דות בבנין בתוך הקרקע אישקדיינ"א: '''מתני' מחזירין רטיה''' - כהן שלקה בידו ונתן עליה רטיה מבעוד יום והוצרך לעבוד עבודה בשבת או ביו"ט ונטל רטיה מעל ידו שלא תהא חוצצת בינו ובין ידו לעבודה דחציצה פוסלת בה דבעינן ולקח הכהן וכיון דחייץ לא הוי לקיחה בכהן מחזירה במקדש דאי לא שרית ליה להחזירה לא שקיל ליה מידיה וממנע ולא עביד עבודה וזה אחד משלשה דברים האמורים במסכת ביצה שהותרו סופן משום תחילתן: '''אבל לא במדינה''' - גזירה שמא ימרח הרטיה ומירוח היינו מוחק האמור באבות מלאכות של שבת: '''אם בתחלה''' - שלא היתה קשורה מבעוד יום וכהן זה לא סלק' לצורך עבודה: '''כאן וכאן אסור''' - והכא ליכא למימר אין שבות במקדש דהא ודאי האי שבות לאו צורך גבוה הוא אלא לצורך עצמו: '''גמ' רטיה שפרשה''' - שנפלה ובמדינה קא מיירי ולהכי נקט פרשה שהרי לא נטלה מדעת: '''מחזירין''' - דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזור בה רבנן: '''רבי יהודה אומר''' - אם נפלה אין מחזירין אבל אם הוחלקה דוחקה [ומחליקה למכה]: '''שהוא ממרח''' - מחליק גומות שברטיה מירוח חייב משום ממחק: '''לא שנו''' - דתנא קמא שרי להחזירה: '''אלא שפרשה ע"ג כלי''' - על הכר או על הכסת: '''ע"ג קרקע''' - כלכתחלה דמי: '''אבי סדיא''' - נפלה לו על הכר שבמראשותיו כמו שמתרגם מראשותיו איסדוהי: '''לא סבר לה מר להא דרב חסדא''' - דמוקי לפלוגתייהו בשנפלה על הכלי ואפילו הכי אסר רבי יהודה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה: '''לא שמיע לי''' - הא דרב חסדא דאנא סבירא לי דכי פליג ר' יהודה בנפילה על גבי קרקע אבל בנפילה על גבי כלי מודה דהוה כהוחלקה בעלמא: '''מתני' קושרין נימא''' - נימת כנור של שיר הלוים לקרבן אם נפסקה בשבת ובגמרא מפרש טעמא דקסבר מכשירי מצוה שלא היה יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסקה דוחה את השבת ואף על גב דקשר אב מלאכה הוא במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|עג|א}}: '''ואם בתחילה''' - שלא היתה שם מעולם דיכול לעשות מאתמול אסור: '''גמ'''' פלוגתא דר"א ורבנן גבי מילה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} שר"א מתיר לחטוב עצים ולעשות פחמין בשבת לעשות איזמל למול בו: קרבן צבור הוה מצוה הדוחה את השבת ושיר הוי מכשירין דידה: '''אפי' לכתחלה נמי''' - דאפי' לעשות פחמין שהוא מכשיר שרי: '''לר' יהודה''' - דאמר עניבה אב מלאכה במסכת שבת {{הפניה-גמ|שבת|קיג|א}} אין חילוק בין עניבה לקשירה וקושר דקסבר מכשירי מצוה דוחין והא דתניא עונבה רבנן דאמרי לאו מלאכה היא וכיון דאפשר בעניבה לא מחללינן שבת: '''ורבי יהודה''' - דמוקמינן מתני' אליביה וקושר אב מלאכה היא אליבא דמאן:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קב ב הא דמיהדק הא דלא מיהדק.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_הא דמיהדק הא דלא מיהדק]] '''הא''' דמיהדק הא דלא מיהדק. פירש בקונטרס דטעמא לאו משום אהל הוא ולפי זה מותרין אותן כובעין של לבד אע"פ שמאהיל טפח ובלבד שיהיה קשור תחת גרונו שלא יפול ואתי לאיתויי ד' אמות ברה"ר אבל ר"ח מפרש דמיהדק אסור כשהטפח היוצא מן הכובע חזק שאינו נכפף ונראה אהל ולפי זה כובעים אסורין: [[File:תוס עירובין 10 קב ב והעליון כאן וכאן אסור.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_והעליון כאן וכאן אסור]] ''' והעליון''' כאן וכאן אסור. פי' בקונטרס דקסבר יש בנין וסתירה בכלים דעל שידה תיבה ומגדל קאמר לה בגמרא ותימה אטו מתני' כב"ש דלב"ה אין בנין וסתירה בכלים בפ"ב דביצה {{הפניה-גמ|ביצה|כב|א}} ועוד קשה דבגמרא גבי והעליון כאן וכאן אסור שמא יתקע דחק לפרש דשמא יתקע קאי על תחתון דאי אעליון לא היה אסור במקדש דאין שבות במקדש ודוחק גדול הוא ונראה לר"י דאפילו ציר העליון הוא דרבנן דשבות גדולה כזה לא התירו במקדש וטובא אשכחן דלא התירו במקדש כגון סידור הקנים ונטילתן דאינו דוחה את השבת: [[File:תוס עירובין 10 קב ב מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה]] ''' מחזירין''' רטיה במקדש אבל לא במדינה. פי' בקונט' גזירה שמא ימרח אבל לשחיקת סממנין ליכא למיחש כיון דמאתמול הוה עילויה וקשה דבפרק במה אשה {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|סד|ב}} אמר אשה יוצאה בפילפל ובגרגיר מלח ואם נפל לא תחזיר ואמאי כיון דכבר הוי עילויה ויש לומר דהתם טעמא לפי שנראית כמו שמתכוון להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"ר יוסף פירש לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין ונקט רטיה לרבותא אף על גב דאיכא למיחש לשחיקת סממנין ולמירוח אפי' הכי מחזירין במקדש: [[File:תוס עירובין 10 קב ב רטיה שפירשה מחזירין אותה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_רטיה שפירשה מחזירין אותה]] ''' רטיה''' שפירשה מחזירין אותה. וא"ת ומ"ש דאמר גבי פילפל ובגרגיר מלח נפל לא תחזיר וי"ל דהך דפילפל איירי שנפל על גבי קרקע והכא שנפל על גבי כלי כדקאמר רב חסדא בסמוך ורב אשי דקאמר בסמוך לא שמיע לי לא קאי אדרב חסדא כדפירש בקונטרס אלא קאי אהלכה כר' יהודה אבל אמילתא דרב חסדא לא פליג ומודה דלא שרו רבנן אלא בכלי ועוד י"ל ההיא דגרגיר מלח אתי כרבי יהודה דאסר הכא: [[File:תוס עירובין 10 קב ב אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_אמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא]] ''' אמר''' מר בר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרבא. ר"ח גרס קמיה דאבא וכן נראה דל"ג קמיה דרבא דיום שמת רבא נולד רב אשי: [[File:תוס עירובין 10 קב ב קושרין נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קב_ב_קושרין נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור]] ''' קושרין''' נימא כו' ואם לכתחילה כאן וכאן אסור. פירש בקונטרס שלא היתה שם מאתמול ור"י מפרש לכתחילה אפילו נפסקה היום ורצה לשלשלה ולעשותה בלא קשר זהו לכתחילה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קב ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קב|ב}} q1ngk195cgnvcd8zi8li1l84cmspiow 106 1728651 3016231 2938687 2026-05-12T20:05:31Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016231 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|א|קב ב|קג ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד א] אי אליבא דרבי אליעזר קאמר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא לא קשיא; הא - רבי שמעון, הא - רבנן. דתניא: בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור - קושרה, רבי שמעון אומר: עונבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה, או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה. ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא; כאן באמצע, כאן - מן הצד. ואיבעית אימא: הא והא באמצע; מר סבר: גזרינן, ומר סבר - לא גזרינן. }} משנה. {{שוליים|א}}חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין! רבי אלעזר ורבי יוסי (בן) +מסורת הש"ס: [בר']+ חנינא; חד אמר: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא והא בלחה, ולא קשיא; כאן - ביד, כאן - בכלי, וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא; הא - בלחה, הא - ביבישה. ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי מאי טעמא לא אמר הא בלחה הא ביבישה? אמר לך: יבישה אפילו בכלי נמי שרי. מאי טעמא - איפרוכי איפרכא. ולמאן דאמר הא בלחה והא ביבישה, מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי! אמר לך: בכלי - הא תנן: אם בכלי - כאן וכאן אסור. - ואידך: הא דקתני התם - משום דקא בעי איפלוגי רבי אליעזר ורבנן. ואידך: דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני, דרבנן. - ואידך: הרכיבו דלא כרבי נתן, דאמר: החי נושא את עצמו. הבאתו מחוץ לתחום - כרבי עקיבא, דאמר: תחומין דאורייתא. מתיב רב יוסף, אמר רבי אליעזר: קל וחומר, ומה שחיטה שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, אלו שמשום שבות - אינו דין שידחו את השבת? - אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד, ושבות מקדש במקדש - התירו, שבות דמקדש במדינה - לא התירו. יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב ספרא לאביי: היה קורא בספר על האסקופה, ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה הוא ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי! - ולא אוקימנא באסקופה כרמלית, ורשות הרבים עוברת לפניה! דכיון דאיגדו בידו - אפילו שבות נמי ליכא. איתיביה: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה, ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים! אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר לי רב ספרא. - אמר ליה: מאי טעמא לא תשני ליה: בני חבורה זריזין הן? - ואביי, כהנים זריזין הן - אמרינן, בני חבורה זריזין הן - לא אמרינן. רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת. ומודה רבי אליעזר, דכמה דאפשר לשנויי - משנינן. }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אי אליבא דר"א קאמר''' - כלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור: '''אלא הא ר' שמעון והא רבנן''' - מתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה. דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני: '''אף היא''' - אם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא הא עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע קול: '''משלשל מלמטה וכורך מלמעלה''' - שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו והרי היא כבתחלה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה עדיפא: '''הא והא רבנן''' - דמכשירין שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה בעניבה: '''ואי בעית אימא הא והא באמצע''' - הא ר"ש והא רבנן וברייתא דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי: '''מתני' יבלת''' - ורוא"ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב ([[ויקרא כב]]) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום: '''חותכין יבלת''' - ביד קאמר: '''אם בכלי כאן וכאן אסור''' - ואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים. והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות: '''ואם בכלי כאן וכאן אסור''' - דאב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול: '''גמ' הרכיבו''' - בפסח הבא בשבת קאמר הרכיבו על כתיפו ברה"ר או להביאו מחוץ לתחום: '''וחתיכת יבלתו אין דוחין''' - קשיא סתמא אסתמא: '''הא''' - דפסחים בכלי וה"נ קאמר תנא דמתניתין ור"א אפילו בכלי שרי דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום כגון בקור המום מכשירי קרבן הוא והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי: '''מתני' ביבישה''' - ואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד: '''אמר לך בכלי''' - למה לי לאשמועינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן לה הכא ולמה ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי: '''ואידך''' - להכי הדר תניא התם משום פלוגתא דרבי אליעזר דאשמועינן דאפילו בכלי שרי: '''ואידך''' - להכי לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי דאם כן הוה ליה אב מלאכה והתם הא דשבות הוא דאיירי: '''דומיא דהרכיבו''' - דלא מיתסר אלא מדרבנן דחי נושא עצמו ותחומין נמי דרבנן ואפ"ה הואיל ואפשר מאתמול לא דחי: '''ואידך''' - הרכיבו והבאתו גופה מלאכה גמורה היא דלא ס"ל להאי תנא בפסחים כר' נתן דאמר במס' שבת בפ' המצניע (דף צד.) חי נושא את עצמו ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במס' סוטה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כז:) תחומין דאורייתא: '''א"ר אליעזר ק"ו''' - התם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפ' אלו דברים (פסחים סה:): '''אלו שמשום שבות''' - אלמא ת"ק משום שבות קא אסר להו וש"מ דלאו בכלי מתוקמא: '''אלא אמר רב יוסף הא והא ביד''' - ומיהו מתני' ביבישה לא מוקמינן לה דאם כן אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי דשבות הוא ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן ובפסחים היינו טעמא דאסור דאע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה: '''להא שמעתא''' - דרב יוסף: '''גוללו אצלו''' - דכיון דאיגדו בידו אע"ג דאיכא שבות דילמא נפיל כוליה לרה"ר ואתי לאיתויי ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה שהרי קדש הוא אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה: '''הא אוקימנא''' - בריש פירקין באסקופה כרמלית וכו' דאפילו שבות ליכא למגזר דא"נ נפיל כוליה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת: '''משלשלין וכו'''' - לצלותו והוא יצלה מעצמו ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום גזירה שמא יחתה בגחלים בפ"ק דשבת (יט:): '''והא הכא''' - דכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה: '''בני חבורה''' - הנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי: '''ואביי''' - דאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח: '''רבא אמר''' - הא והא ביד כדאמר דבכלי ליכא לאוקמי לפסחים משום מלאכה והא והא בלחה דאי ביבישה לא מיתסר בכלי אלא מתני' דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי מכשירי מצוה ר"א היא דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו וכ"ש שבות והא דקתני במתני' דבכלי אסור מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה ולא מחללינן שבתא והיכא דלא אפשר כגון גבי איזמל דחינן אפילו אב מלאכה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג א הא בלחה הא ביבישה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_הא בלחה הא ביבישה]] '''הא''' בלחה הא ביבישה. [מתניתין ביבישה] ואפילו הכי אסרינן בכלי דשבות גדול הוא: ''' יבישה''' אפילו בכלי שרי. ולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מפריך: ''' ולאו''' אוקימנא באסקופה כרמלית. תימה דאמר לעיל (דף צז.) גבי מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|א}} n9n2xgubkwzcwpxvmewqpj1nxlfdvoi 3016232 3016231 2026-05-12T20:13:14Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016232 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|א|קב ב|קג ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד א] אי אליבא דרבי אליעזר קאמר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא לא קשיא; הא - רבי שמעון, הא - רבנן. דתניא: בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור - קושרה, רבי שמעון אומר: עונבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה, או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה. ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא; כאן באמצע, כאן - מן הצד. ואיבעית אימא: הא והא באמצע; מר סבר: גזרינן, ומר סבר - לא גזרינן. }} משנה. {{שוליים|א}}חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין! רבי אלעזר ורבי יוסי (בן) +מסורת הש"ס: [בר']+ חנינא; חד אמר: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא והא בלחה, ולא קשיא; כאן - ביד, כאן - בכלי, וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא; הא - בלחה, הא - ביבישה. ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי מאי טעמא לא אמר הא בלחה הא ביבישה? אמר לך: יבישה אפילו בכלי נמי שרי. מאי טעמא - איפרוכי איפרכא. ולמאן דאמר הא בלחה והא ביבישה, מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי! אמר לך: בכלי - הא תנן: אם בכלי - כאן וכאן אסור. - ואידך: הא דקתני התם - משום דקא בעי איפלוגי רבי אליעזר ורבנן. ואידך: דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני, דרבנן. - ואידך: הרכיבו דלא כרבי נתן, דאמר: החי נושא את עצמו. הבאתו מחוץ לתחום - כרבי עקיבא, דאמר: תחומין דאורייתא. מתיב רב יוסף, אמר רבי אליעזר: קל וחומר, ומה שחיטה שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, אלו שמשום שבות - אינו דין שידחו את השבת? - אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד, ושבות מקדש במקדש - התירו, שבות דמקדש במדינה - לא התירו. יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב ספרא לאביי: היה קורא בספר על האסקופה, ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה הוא ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי! - ולא אוקימנא באסקופה כרמלית, ורשות הרבים עוברת לפניה! דכיון דאיגדו בידו - אפילו שבות נמי ליכא. איתיביה: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה, ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים! אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר לי רב ספרא. - אמר ליה: מאי טעמא לא תשני ליה: בני חבורה זריזין הן? - ואביי, כהנים זריזין הן - אמרינן, בני חבורה זריזין הן - לא אמרינן. רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת. ומודה רבי אליעזר, דכמה דאפשר לשנויי - משנינן. }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אי אליבא דר"א קאמר''' - כלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור: '''אלא הא ר' שמעון והא רבנן''' - מתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה. דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני: '''אף היא''' - אם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא הא עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע קול: '''משלשל מלמטה וכורך מלמעלה''' - שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו והרי היא כבתחלה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה עדיפא: '''הא והא רבנן''' - דמכשירין שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה בעניבה: '''ואי בעית אימא הא והא באמצע''' - הא ר"ש והא רבנן וברייתא דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי: '''מתני' יבלת''' - ורוא"ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב ([[ויקרא כב]]) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום: '''חותכין יבלת''' - ביד קאמר: '''אם בכלי כאן וכאן אסור''' - ואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים. והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות: '''ואם בכלי כאן וכאן אסור''' - דאב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול: '''גמ' הרכיבו''' - בפסח הבא בשבת קאמר הרכיבו על כתיפו ברה"ר או להביאו מחוץ לתחום: '''וחתיכת יבלתו אין דוחין''' - קשיא סתמא אסתמא: '''הא''' - דפסחים בכלי וה"נ קאמר תנא דמתניתין ור"א אפילו בכלי שרי דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום כגון בקור המום מכשירי קרבן הוא והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי: '''מתני' ביבישה''' - ואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד: '''אמר לך בכלי''' - למה לי לאשמועינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן לה הכא ולמה ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי: '''ואידך''' - להכי הדר תניא התם משום פלוגתא דרבי אליעזר דאשמועינן דאפילו בכלי שרי: '''ואידך''' - להכי לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי דאם כן הוה ליה אב מלאכה והתם הא דשבות הוא דאיירי: '''דומיא דהרכיבו''' - דלא מיתסר אלא מדרבנן דחי נושא עצמו ותחומין נמי דרבנן ואפ"ה הואיל ואפשר מאתמול לא דחי: '''ואידך''' - הרכיבו והבאתו גופה מלאכה גמורה היא דלא ס"ל להאי תנא בפסחים כר' נתן דאמר במס' שבת בפ' המצניע (דף צד.) חי נושא את עצמו ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במס' סוטה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כז:) תחומין דאורייתא: '''א"ר אליעזר ק"ו''' - התם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפ' אלו דברים (פסחים סה:): '''אלו שמשום שבות''' - אלמא ת"ק משום שבות קא אסר להו וש"מ דלאו בכלי מתוקמא: '''אלא אמר רב יוסף הא והא ביד''' - ומיהו מתני' ביבישה לא מוקמינן לה דאם כן אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי דשבות הוא ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן ובפסחים היינו טעמא דאסור דאע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה: '''להא שמעתא''' - דרב יוסף: '''גוללו אצלו''' - דכיון דאיגדו בידו אע"ג דאיכא שבות דילמא נפיל כוליה לרה"ר ואתי לאיתויי ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה שהרי קדש הוא אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה: '''הא אוקימנא''' - בריש פירקין באסקופה כרמלית וכו' דאפילו שבות ליכא למגזר דא"נ נפיל כוליה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת: '''משלשלין וכו'''' - לצלותו והוא יצלה מעצמו ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום גזירה שמא יחתה בגחלים בפ"ק דשבת (יט:): '''והא הכא''' - דכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה: '''בני חבורה''' - הנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי: '''ואביי''' - דאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח: '''רבא אמר''' - הא והא ביד כדאמר דבכלי ליכא לאוקמי לפסחים משום מלאכה והא והא בלחה דאי ביבישה לא מיתסר בכלי אלא מתני' דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי מכשירי מצוה ר"א היא דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו וכ"ש שבות והא דקתני במתני' דבכלי אסור מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה ולא מחללינן שבתא והיכא דלא אפשר כגון גבי איזמל דחינן אפילו אב מלאכה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג א הא בלחה הא ביבישה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_הא בלחה הא ביבישה]] '''הא''' בלחה הא ביבישה. [מתניתין ביבישה] ואפילו הכי אסרינן בכלי דשבות גדול הוא: [[File:תוס עירובין 10 קג א יבישה אפילו בכלי שרי.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_יבישה אפילו בכלי שרי]] ''' יבישה''' אפילו בכלי שרי. ולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מפריך: ''' ולאו''' אוקימנא באסקופה כרמלית. תימה דאמר לעיל (דף צז.) גבי מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|א}} 1l76gbcgvjtddz6fjllu6g2xuaatq2e 3016233 3016232 2026-05-12T20:18:45Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016233 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|א|קב ב|קג ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד א] אי אליבא דרבי אליעזר קאמר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא לא קשיא; הא - רבי שמעון, הא - רבנן. דתניא: בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור - קושרה, רבי שמעון אומר: עונבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה, או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה. ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא; כאן באמצע, כאן - מן הצד. ואיבעית אימא: הא והא באמצע; מר סבר: גזרינן, ומר סבר - לא גזרינן. }} משנה. {{שוליים|א}}חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין! רבי אלעזר ורבי יוסי (בן) +מסורת הש"ס: [בר']+ חנינא; חד אמר: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא והא בלחה, ולא קשיא; כאן - ביד, כאן - בכלי, וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא; הא - בלחה, הא - ביבישה. ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי מאי טעמא לא אמר הא בלחה הא ביבישה? אמר לך: יבישה אפילו בכלי נמי שרי. מאי טעמא - איפרוכי איפרכא. ולמאן דאמר הא בלחה והא ביבישה, מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי! אמר לך: בכלי - הא תנן: אם בכלי - כאן וכאן אסור. - ואידך: הא דקתני התם - משום דקא בעי איפלוגי רבי אליעזר ורבנן. ואידך: דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני, דרבנן. - ואידך: הרכיבו דלא כרבי נתן, דאמר: החי נושא את עצמו. הבאתו מחוץ לתחום - כרבי עקיבא, דאמר: תחומין דאורייתא. מתיב רב יוסף, אמר רבי אליעזר: קל וחומר, ומה שחיטה שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, אלו שמשום שבות - אינו דין שידחו את השבת? - אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד, ושבות מקדש במקדש - התירו, שבות דמקדש במדינה - לא התירו. יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב ספרא לאביי: היה קורא בספר על האסקופה, ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה הוא ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי! - ולא אוקימנא באסקופה כרמלית, ורשות הרבים עוברת לפניה! דכיון דאיגדו בידו - אפילו שבות נמי ליכא. איתיביה: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה, ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים! אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר לי רב ספרא. - אמר ליה: מאי טעמא לא תשני ליה: בני חבורה זריזין הן? - ואביי, כהנים זריזין הן - אמרינן, בני חבורה זריזין הן - לא אמרינן. רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת. ומודה רבי אליעזר, דכמה דאפשר לשנויי - משנינן. }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אי אליבא דר"א קאמר''' - כלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור: '''אלא הא ר' שמעון והא רבנן''' - מתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה. דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני: '''אף היא''' - אם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא הא עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע קול: '''משלשל מלמטה וכורך מלמעלה''' - שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו והרי היא כבתחלה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה עדיפא: '''הא והא רבנן''' - דמכשירין שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה בעניבה: '''ואי בעית אימא הא והא באמצע''' - הא ר"ש והא רבנן וברייתא דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי: '''מתני' יבלת''' - ורוא"ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב ([[ויקרא כב]]) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום: '''חותכין יבלת''' - ביד קאמר: '''אם בכלי כאן וכאן אסור''' - ואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים. והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות: '''ואם בכלי כאן וכאן אסור''' - דאב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול: '''גמ' הרכיבו''' - בפסח הבא בשבת קאמר הרכיבו על כתיפו ברה"ר או להביאו מחוץ לתחום: '''וחתיכת יבלתו אין דוחין''' - קשיא סתמא אסתמא: '''הא''' - דפסחים בכלי וה"נ קאמר תנא דמתניתין ור"א אפילו בכלי שרי דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום כגון בקור המום מכשירי קרבן הוא והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי: '''מתני' ביבישה''' - ואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד: '''אמר לך בכלי''' - למה לי לאשמועינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן לה הכא ולמה ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי: '''ואידך''' - להכי הדר תניא התם משום פלוגתא דרבי אליעזר דאשמועינן דאפילו בכלי שרי: '''ואידך''' - להכי לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי דאם כן הוה ליה אב מלאכה והתם הא דשבות הוא דאיירי: '''דומיא דהרכיבו''' - דלא מיתסר אלא מדרבנן דחי נושא עצמו ותחומין נמי דרבנן ואפ"ה הואיל ואפשר מאתמול לא דחי: '''ואידך''' - הרכיבו והבאתו גופה מלאכה גמורה היא דלא ס"ל להאי תנא בפסחים כר' נתן דאמר במס' שבת בפ' המצניע (דף צד.) חי נושא את עצמו ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במס' סוטה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כז:) תחומין דאורייתא: '''א"ר אליעזר ק"ו''' - התם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפ' אלו דברים (פסחים סה:): '''אלו שמשום שבות''' - אלמא ת"ק משום שבות קא אסר להו וש"מ דלאו בכלי מתוקמא: '''אלא אמר רב יוסף הא והא ביד''' - ומיהו מתני' ביבישה לא מוקמינן לה דאם כן אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי דשבות הוא ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן ובפסחים היינו טעמא דאסור דאע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה: '''להא שמעתא''' - דרב יוסף: '''גוללו אצלו''' - דכיון דאיגדו בידו אע"ג דאיכא שבות דילמא נפיל כוליה לרה"ר ואתי לאיתויי ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה שהרי קדש הוא אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה: '''הא אוקימנא''' - בריש פירקין באסקופה כרמלית וכו' דאפילו שבות ליכא למגזר דא"נ נפיל כוליה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת: '''משלשלין וכו'''' - לצלותו והוא יצלה מעצמו ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום גזירה שמא יחתה בגחלים בפ"ק דשבת (יט:): '''והא הכא''' - דכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה: '''בני חבורה''' - הנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי: '''ואביי''' - דאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח: '''רבא אמר''' - הא והא ביד כדאמר דבכלי ליכא לאוקמי לפסחים משום מלאכה והא והא בלחה דאי ביבישה לא מיתסר בכלי אלא מתני' דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי מכשירי מצוה ר"א היא דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו וכ"ש שבות והא דקתני במתני' דבכלי אסור מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה ולא מחללינן שבתא והיכא דלא אפשר כגון גבי איזמל דחינן אפילו אב מלאכה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג א הא בלחה הא ביבישה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_הא בלחה הא ביבישה]] '''הא''' בלחה הא ביבישה. [מתניתין ביבישה] ואפילו הכי אסרינן בכלי דשבות גדול הוא: [[File:.תוס עירובין 10 קג א יבישה אפילו בכלי שרי.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_יבישה אפילו בכלי שרי]] ''' יבישה''' אפילו בכלי שרי. ולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מפריך: ''' ולאו''' אוקימנא באסקופה כרמלית. תימה דאמר לעיל (דף צז.) גבי מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|א}} 92annc88xc74w1j71p6shtq5rgbv7st 3016234 3016233 2026-05-12T20:25:09Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016234 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|א|קב ב|קג ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד א] אי אליבא דרבי אליעזר קאמר - אפילו לכתחילה נמי! - אלא לא קשיא; הא - רבי שמעון, הא - רבנן. דתניא: בן לוי שנפסקה לו נימא בכנור - קושרה, רבי שמעון אומר: עונבה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף היא אינה משמעת את הקול, אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה, או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה. ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא; כאן באמצע, כאן - מן הצד. ואיבעית אימא: הא והא באמצע; מר סבר: גזרינן, ומר סבר - לא גזרינן. }} משנה. {{שוליים|א}}חותכין יבלת במקדש, אבל לא במדינה, ואם בכלי - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. ורמינהו: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|הרכיבו והבאתו מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו אין דוחין, רבי אליעזר אומר: דוחין! רבי אלעזר ורבי יוסי (בן) +מסורת הש"ס: [בר']+ חנינא; חד אמר: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|הא והא בלחה, ולא קשיא; כאן - ביד, כאן - בכלי, וחד אמר: הא והא ביד, ולא קשיא; הא - בלחה, הא - ביבישה. ולמאן דאמר הא ביד הא בכלי מאי טעמא לא אמר הא בלחה הא ביבישה? אמר לך: יבישה אפילו בכלי נמי שרי. מאי טעמא - איפרוכי איפרכא. ולמאן דאמר הא בלחה והא ביבישה, מאי טעמא לא אמר הא ביד הא בכלי! אמר לך: בכלי - הא תנן: אם בכלי - כאן וכאן אסור. - ואידך: הא דקתני התם - משום דקא בעי איפלוגי רבי אליעזר ורבנן. ואידך: דומיא דהרכיבו והבאתו מחוץ לתחום קתני, דרבנן. - ואידך: הרכיבו דלא כרבי נתן, דאמר: החי נושא את עצמו. הבאתו מחוץ לתחום - כרבי עקיבא, דאמר: תחומין דאורייתא. מתיב רב יוסף, אמר רבי אליעזר: קל וחומר, ומה שחיטה שהיא משום מלאכה - דוחה את השבת, אלו שמשום שבות - אינו דין שידחו את השבת? - אלא אמר רב יוסף: הא והא ביד, ושבות מקדש במקדש - התירו, שבות דמקדש במדינה - לא התירו. יתיב אביי וקאמר להא שמעתא. איתיביה רב ספרא לאביי: היה קורא בספר על האסקופה, ונתגלגל הספר מידו - גוללו אצלו. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה הוא ולא גזרינן דילמא נפיל ואתי לאיתויי! - ולא אוקימנא באסקופה כרמלית, ורשות הרבים עוברת לפניה! דכיון דאיגדו בידו - אפילו שבות נמי ליכא. איתיביה: }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|משלשלין את הפסח לתנור עם חשיכה. והא הכא, דשבות דמקדש במדינה, ולא גזרינן שמא יחתה בגחלים! אישתיק. כי אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי אמר לי רב ספרא. - אמר ליה: מאי טעמא לא תשני ליה: בני חבורה זריזין הן? - ואביי, כהנים זריזין הן - אמרינן, בני חבורה זריזין הן - לא אמרינן. רבא אמר: רבי אליעזר היא, דאמר: מכשירי מצוה דוחין את השבת. ומודה רבי אליעזר, דכמה דאפשר לשנויי - משנינן. }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אי אליבא דר"א קאמר''' - כלומר כמאן ס"ל במכשירין על כרחך כר"א ס"ל וכיון דכר"א ס"ל אמאי הוי לכתחילה אסור: '''אלא הא ר' שמעון והא רבנן''' - מתני' רבנן דפליגי עליה דר"ש ואמרי קושרה. דסבירא להו כר"א בחדא דמכשירי מצוה דוחין וכו' וכגון בשאי אפשר לעשות מאתמול כדקתני שנפסקה לו נימא בכנורו ופליגי עליה בשאפשר לעשות מבעוד יום הלכך בתחילה אסור ומעיקרא כי הוה מוקמינן לה כר' יהודה מ"ט לא שנינן הכי משום דלא שמעינן בהדיא דאית ליה האי סברא למפלג בין אפשר לאי אפשר וכל כמה דלא אשכח תנא דאמר הכי בהדיא מיבעיא לן סתמא דמתניתין מני: '''אף היא''' - אם היה עונבה או קושרה אינה משמעת את הקול והואיל וקשירה נמי אב מלאכה היא הא עדיפא שתשמיע את הקול וטוב לנו לחלל את השבת בשלשולו לקיים השמעת קול שיר של לוים מלחלל שבת בקשירה שהיא אב מלאכה ולא נקיים בה שום מצוה דלא מצי השמע קול: '''משלשל מלמטה וכורך מלמעלה''' - שהרי יש יתדות מלמעלה ולמטה שראשי הנימין כרוכין בהן וכשהוא רוצה מגלגל היתד והנימא נארכת כעין שעושין למיני כלי זמר ארפ"א דמאריך עד שיגיע ליתד שלמעלה וכורכה בו והרי היא כבתחלה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת כהלכתה ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכה הוא דמתקן כלי כהלכתו וכיון (דדמי) [דשרי] לכתחלה מחליף ואתי נמי להתיר נימין בכנור חדש לכתחלה הלכך קשירה עדיפא: '''הא והא רבנן''' - דמכשירין שא"א מבעוד יום דוחין והא דקתני מתניתין קושרה כשנפסקה באמצעית שאילמלי עונבה לא תשמע קולה והא דקתני עונבה כשנפסקה בראשיה שאין צריכה שם חיזוק כל כך וסגי ליה בעניבה: '''ואי בעית אימא הא והא באמצע''' - הא ר"ש והא רבנן וברייתא דקתני לא היה קושרה מדאורייתא שרי דס"ל לר"ש מכשירין דמצוה דוחין היכא דלא אפשר להו מאתמול ומשום גזירה הוא דגזר אמצע אטו מן הצד אבל בעלמא דליכא למיגזר מידי דחי: '''מתני' יבלת''' - ורוא"ה והוא מום לתמיד שדוחה את השבת כדכתיב ([[ויקרא כב]]) או חרוץ או יבלת יבלת דקרא קרינן יבלת שאין שם דבר אלא כמו חיגרת דומיא דשבור ולא כתיב שבר ועורת נמי לא כתיב עיורון אבל יבלת דמתני' הוא שם דבר של המום: '''חותכין יבלת''' - ביד קאמר: '''אם בכלי כאן וכאן אסור''' - ואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים. והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות: '''ואם בכלי כאן וכאן אסור''' - דאב מלאכה הוי הואיל ואינו משנה מכמות שעושין בחול: '''גמ' הרכיבו''' - בפסח הבא בשבת קאמר הרכיבו על כתיפו ברה"ר או להביאו מחוץ לתחום: '''וחתיכת יבלתו אין דוחין''' - קשיא סתמא אסתמא: '''הא''' - דפסחים בכלי וה"נ קאמר תנא דמתניתין ור"א אפילו בכלי שרי דס"ל מכשירי מצוה דוחין שבת כגון מלאכה שאפשר לעשותה מבעוד יום כגון בקור המום מכשירי קרבן הוא והקרבן דוחה השבת ובמכשירין פליגי: '''מתני' ביבישה''' - ואפ"ה בכלי אסור משום דמתקן לה וענין מלאכה קא עביד ודפסחים בלחה ותרוייהו ביד: '''אמר לך בכלי''' - למה לי לאשמועינן בפסחים דאסור הא כבר שמעינן לה הכא ולמה ליה לתנא לסתמיה בתרי דוכתי: '''ואידך''' - להכי הדר תניא התם משום פלוגתא דרבי אליעזר דאשמועינן דאפילו בכלי שרי: '''ואידך''' - להכי לא מוקמינן לההיא דפסחים בלחה ובכלי דאם כן הוה ליה אב מלאכה והתם הא דשבות הוא דאיירי: '''דומיא דהרכיבו''' - דלא מיתסר אלא מדרבנן דחי נושא עצמו ותחומין נמי דרבנן ואפ"ה הואיל ואפשר מאתמול לא דחי: '''ואידך''' - הרכיבו והבאתו גופה מלאכה גמורה היא דלא ס"ל להאי תנא בפסחים כר' נתן דאמר במס' שבת בפ' המצניע (דף צד.) חי נושא את עצמו ובתחומין סבר לה כרבי עקיבא דאמר במס' סוטה בפרק כשם שהמים בודקין (דף כז:) תחומין דאורייתא: '''א"ר אליעזר ק"ו''' - התם גבי פלוגתייהו תנינן לה בפ' אלו דברים (פסחים סה:): '''אלו שמשום שבות''' - אלמא ת"ק משום שבות קא אסר להו וש"מ דלאו בכלי מתוקמא: '''אלא אמר רב יוסף הא והא ביד''' - ומיהו מתני' ביבישה לא מוקמינן לה דאם כן אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד היינו טעמא דשרי דשבות הוא ובמקדש שתמידין וקרבנות צבור במקדש הם מבקרין אותן ובפסחים היינו טעמא דאסור דאע"ג דשבות הוא וצורך מקדש הוא אפ"ה כיון דכל אחד ואחד מבקר פסחו ומתקנו בביתו ואח"כ מביאו למקדש לא התירו לעבור על השבות במדינה: '''להא שמעתא''' - דרב יוסף: '''גוללו אצלו''' - דכיון דאיגדו בידו אע"ג דאיכא שבות דילמא נפיל כוליה לרה"ר ואתי לאיתויי ספר נמי שבות דמקדש קרי ליה שהרי קדש הוא אלמא שבות דצורך מקדש הותר אף במדינה: '''הא אוקימנא''' - בריש פירקין באסקופה כרמלית וכו' דאפילו שבות ליכא למגזר דא"נ נפיל כוליה כי ממטי ליה לתוך הבית דרך האסקופה אין כאן חיוב חטאת: '''משלשלין וכו'''' - לצלותו והוא יצלה מעצמו ובבשר דעלמא אמרינן אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום גזירה שמא יחתה בגחלים בפ"ק דשבת (יט:): '''והא הכא''' - דכל אחד צולה פסחו בביתו וקשרי ליה נמי במדינה: '''בני חבורה''' - הנמנין על הפסח זריזין הן דכל העוסקין בקדשים זריזין וחכמים הלכך לא מחתי: '''ואביי''' - דאישתיק סבר כהנים זריזין הן אמרינן בכמה דוכתי דכיון שנכנס לעבודה בידוע שלמדוהו הלכות קדש אבל בני חבורה זריזין הן לא אמרינן שאין לך אדם שאינו עושה פסח: '''רבא אמר''' - הא והא ביד כדאמר דבכלי ליכא לאוקמי לפסחים משום מלאכה והא והא בלחה דאי ביבישה לא מיתסר בכלי אלא מתני' דקתני שבות דאפשר לה מאתמול מידחי מקמי מכשירי מצוה ר"א היא דפליג נמי עלה דההוא דפסחים ואמר דוחין דאפילו אב מלאכה מידחי מקמייהו וכ"ש שבות והא דקתני במתני' דבכלי אסור מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן ליה ולא מחללינן שבתא והיכא דלא אפשר כגון גבי איזמל דחינן אפילו אב מלאכה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג א הא בלחה הא ביבישה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_הא בלחה הא ביבישה]] '''הא''' בלחה הא ביבישה. [מתניתין ביבישה] ואפילו הכי אסרינן בכלי דשבות גדול הוא: [[File:.תוס עירובין 10 קג א יבישה אפילו בכלי שרי.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_יבישה אפילו בכלי שרי]] ''' יבישה''' אפילו בכלי שרי. ולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מפריך: [[File:תוס עירובין 10 קג א ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_א_ולאו אוקימנא באסקופה כרמלית]] ''' ולאו''' אוקימנא באסקופה כרמלית. תימה דאמר לעיל (דף צז.) גבי מצאן צבתים או כריכות מביאן פחות פחות מד' אמות אלמא שבות דמקדש במדינה התירו וי"ל דשבות כי האי גוונא ודאי שמוטלין בבזיון התירו:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|א}} t4qgc5nxbdd46qof92mv11jpr2da7vm 106 1728652 3016249 2938688 2026-05-13T05:32:21Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016249 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|ב|קג א|קד א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד ב] מאי היא? דתניא: כהן שעלתה בו יבלת - חבירו חותכה לו בשיניו. בשיניו - אין, בכלי - לא. חבירו - אין, איהו לא. מני? אילימא רבנן ובמקדש כיון דאמרי רבנן בעלמא משום שבות - הכא מה לי הוא מה לי חבירו? אלא לאו רבי אליעזר, דאמר בעלמא חייב חטאת, והכא - אף על גב דמכשירי מצוה דוחין את השבת - כמה דאפשר לשנויי משנינן. - לא, לעולם רבנן. ואי עלתה בכריסו - הכי נמי. הכא במאי עסקינן - כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובאצילי ידיו, דאיהו לא מצי שקיל לה. - ואי רבנן נשקליה ניהליה ביד, ותפשוט דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי - דברי הכל - חייב! - וליטעמיך, לרבי אליעזר נמי: לישקליה ניהליה ביד! - האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי אליעזר - היינו דגזר יד אטו כלי. אלא אי אמרת רבנן היא - נשקליה ניהליה ביד, ותו לא מידי! }} משנה. {{שוליים|א}}כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי במקדש {{שוליים|ב}}אבל לא במדינה. אם להוציא דם, - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא; לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן - הוי יתור בגדים. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים - לא הוי יתור בגדים. תיפוק ליה משום חציצה! - בשמאל, אי נמי: בימין - ושלא במקום עבודה. ופליגא דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת, }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות משלש על שלש - אינן חוצצות. אדרבי יוחנן - ודאי פליגא, אדרב יהודה בריה דרבי חייא מי נימא פליגא? - }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|שאני צלצול קטן דחשיב. לישנא אחרינא, אמרי לה אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן חוצץ. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים,}} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מאי היא''' - מנא תימרא דמודי ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן דתניא כהן שעלתה בו יבלת וכו': '''בשיניו אין''' - דשבות הוא בכלי לא ואפי' בשיניו חבירו אין ואיהו לא דחבירו לא מתקן ליה שפיר והכי אמר במסכת שבת בפרק המצניע דפליגי רבי אליעזר ורבנן בנוטל צפורניו זו בזו או בשיניו שר"א מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ואוקימנא התם דכי מחייב ר"א בנוטל לעצמו אבל לחבירו דברי הכל פטור: '''מני''' - הא דקאמר בכלי לא ובעצמו לא: '''אילימא רבנן''' - דאמרי מכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ואשמעינן דשבות דחו כגון בשיניו בחבירו וכגון שעלתה לו בשבת דלא אפשר ליה למשקליה מאתמול: '''כיון דאמרי רבנן''' - לגבי דבר הרשות דנוטל לעצמו זו בזו או בשיניו אין כאן אלא משום שבות: '''הכא''' - דקשרו בחבירו משום שבות דמקדש לישתרי נמי לעצמו דהא איהו גופיה נמי שבות הוא: '''אלא לאו ר' אליעזר היא''' - דאמר בנוטל בשיניו לעצמו דעלמא שלא למצוה דחייב חטאת ומש"ה ה"נ כיון דאפשר בחבירו דהוי שבות לא שרינן ליה למידחי אב מלאכה ולמשקליה לנפשיה ואע"ג דאמר ר"א מכשירי מצוה דוחין אב מלאכה כמה דאפשר לשנויי משנינן: '''לעולם רבנן''' - דאי לר' אליעזר לא בעי שינוי ואפילו לעצמו ואפילו בכלי שרי ודקשיא לרבנן כיון דנוטל לעצמו נמי שבות הוא נישקליה איהו לנפשיה: '''אי דעלתה לו בכריסו''' - מקום שאפשר לו ליטלה בידו או בשיניו. הכי נמי: '''הכי גרסינן ואי רבנן לישקליה ניהליה ביד ותפשוט דר"א וכו'''' - כלומר אי אמרת בשלמא ר"א היא ומשום שינוי מתוקמא שפיר כמו שמתרץ לקמיה אלא אי אמרת רבנן וטעמא דבכלי לא משום דמכשירין לא דחו אב מלאכה ורבנן אשבות הוא דמהדרי נהי דאיהו גופיה משניה ליה דלא אפשר למשקליה דבגבו הוא חבירו מיהא לאשמעינן דנוטלה ביד דהא ידו נמי שבות היא והכי שפיר למתני דשמעינן מיניה תרתי חדא דמכשירין שבות דחו ולא אב מלאכה כדמשמע לן השתא ועוד שמעינן מינה מדשרי ליה ביד ולא בכלי דהכא הוא כדר"א דאמר התם בפרק המצניע {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|צד|ב}} מחלוקת ביד אבל בכלי מודו רבנן דחייב חטאת דחשבינן ליה תולדה דגוזז את הצמר שהוא חותך מן המחובר לבעלי חיים אבל השתא לא מצינו למיפשטיה מינה ולמידק דהא בכלי לא משום דאב מלאכה הוא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרי ליה: '''ולטעמיך לר"א נמי''' - נהי דטעמא משום שנוי הוה נשקליה ניהליה ביד דהא איכא שנוי דמודה ר"א בנוטל לחבירו שאינו אלא שבות: '''אי אמרת בשלמא ר"א''' - לגבי מכשירי מצוה שבות ואיסור דאורייתא היתר משוי להו וטעמא משום דאפשר לשנויי משנינן כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות החמורה לשבות הקלה הלכך יד חמורה משינים דאורחיה בהכי ודומה לכלי ואיכא למגזר בה טפי יד אטו כלי: '''אלא אי רבנן''' - וטעמייהו משום דאב מלאכה לא מידחי למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו: '''ותו ליכא''' - לאקשויי מידי: '''מתני' כורך עליה גמי''' - ואע"פ שהגמי מרפא את המכה הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא דלאו אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה מכסה אותה בגמי: '''אבל לא במדינה''' - שמרפא בשבת ורפואה בשבת שבות היא ואסור: '''ואם להוציא דם''' - שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה: '''כאן וכאן אסור''' - שאין זה צורך עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא משתרי לגבייהו: '''גמ' צלצול קטן''' - אזור קטן נאה כמו היא חגרה בצלצול (קטן) דסוטה {{הפניה-גמ|סוטה|ט|ב}} ובלע"ז בנדי"ל: '''הוי יתור בגדים''' - ותניא בשחיטת קדשים בפרק שני {{הפניה-גמ|מסכת=כן|זבחים|יח|א}} לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יותר אחת או שהיתה לו רטיה על בשרו תחת בגדו ועבד עבודה עבודתו פסולה ויליף לה התם מקראי בני אהרן הכהנים בכהונם כלומר בבגדי הדיוט הזקוקין להם כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה דהיינו יתור בגדים: '''לא אמרו''' - באותה משנה יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים כגון באצבע לא הוי יתור בגדים: '''ותיפוק ליה''' - בין גמי בין צלצול משום דחייץ בין ידיו לעבודה ואנן (ולקח בעינן) ולקח הכהן וזרק הכהן בעינן דמשמע בעצמו על ידו ולא ע"י אחרים: '''בשמאל''' - שאין עבודה כשרה בה כדאמר בשחיטת חולין כל מקום שנאמר אצבע או (בהן) [כהן] אינו אלא ימין: '''אי נמי בימין שלא במקום עבודה''' - כגון על גב האצבע: '''ופליגא''' - הא דר' יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ואפי' בגד ג' על שלשה משמע דלא פסיל: '''אדרבא''' - דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת ואע"ג דמשום יתור בגדים ליכא למימר דהא לאו בגד הוא חציצה מיהא הויא דכתיב ([[ויקרא ו]]) ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ: '''ג' על ג' חוצצות''' - דכיון דבגד מקרי הוי יתור בגדים והאי דנקט בלשון חציצה משום דרישא איירי בנימא אחת במקום בגדים דלא מצי למתנייה יתור בגדים דלאו בגד הוא: '''פחות מג' אין חוצצות''' - דאיידי דלא חשיב בגד יתור בגדים אין כאן דלאו בגד הוא וחציצה נמי אין כאן דשלא במקום בגדים הוא ושלא במקום עבודה: '''אדר' יוחנן ודאי פליגא''' - הא דרבא כדאמרן שלא במקום בגדים ר' יוחנן לא חשיב יתור כלל אפי' בבגד גדול: '''אדרב יהודה בריה דר' חייא מי נימא פליגא''' - הא דרבא דאמר שלא במקום בגדים פחות מג' אין חוצצות ואיהו אמר דצלצול קטן חייץ ואף על גב דלא הוי שלש על שלש: '''צלצול קטן חוצץ''' - משום יתור בגדים והיינו נמי כלישנא קמא ואין בה חילוק אלא במילתיה דר"י והאי דנקטי לה במילתיה דרב יהודה בלשון חציצה משום הך פלוגתא דר' יוחנן דלא מצי למתנייה משום יתור בגדים דקאמר פחות משלש על שלש חוצץ במקום בגדים ופחות מג' לא מצי למימר יתור בגדים אלא משום חציצה להכי נקט לה לכולה בלשון חציצה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג ב מה לי הוא ומה לי חבירו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_מה לי הוא ומה לי חבירו]] '''מה''' לי הוא ומה לי חבירו. וא"ת וכר' אליעזר מי ניחא והא לא שרי הכא אלא בשיניו ובמתני' שרי ביד מדקתני אם בכלי כאן וכאן אסור משמע הא ביד שרי וי"ל דגבי בהמה דאיכא מיאוס לחתוך בשיניו לא הוצרכו לחתוך בשיניו אלא ביד וא"ת והיכי מצינו למימר אליבא דר"א דהיכא דאפשר לשנויי משנינן והא קאמר בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} דמביא סכין למול אפי' דרך. רה"ר אע"ג דאפשר לשנויי ולהביאו דרך גגות וקרפיפות וחצירות וי"ל דהתם מקצר דרכו לילך דרך רה"ר אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו בכלי מודה רי אליעזר דמשנינן: ''' שעלתה''' לו נשיכה בגבו. תימה דלשמעינן רבותא טפי כגון שעלתה במקום שיכול הוא בעצמו ליטול ואפ"ה שרי הוא בעצמו ליטול אף על גב דלא הוי כלאחר יד ויש לומר דאי לא אשמעינן בחבירו הוי סלקא דעתך דלא שרינן לחבריה ליטול כדי שיעבוד חבירו: ''' הכי''' גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר. פירוש דשמעינן מינה תרתי חדא דמכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ועוד דשמעינן דבכלי מודו דחייב חטאת אבל השתא לא מצינו למיפשטיה ולמידק דבכלי לא משום דאב מלאכה היא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרו: ''' אא"ב''' ר' אליעזר. פי' כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות חמור לשבות הקל אלא אי אמרת רבנן למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו והקשה השר מקוצי דאמאי ניחא ליה למיעבד הרחקה לר"א טפי מלרבנן והיה נראה להפך דהא ר"א מיקל טפי ותירץ דהיא הנותנת אליבא דרבנן יש להתיר כל שבות דלא נפיק מינה חורבה כיון דאית להו דמשום הכשר לא דחינן שבת אבל רי אליעזר דאית ליה דמכשירי' דוחה ומיהו באפשר לשנויי משנינן יש לנו לחזר אחר שבות הקל שלא יבא להתיר בלא שינוי באפשר לשנויי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|ב}} mka0zstt4ggl32k3xwyfc1tu0mvdtrl 3016253 3016249 2026-05-13T05:52:54Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016253 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|ב|קג א|קד א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד ב] מאי היא? דתניא: כהן שעלתה בו יבלת - חבירו חותכה לו בשיניו. בשיניו - אין, בכלי - לא. חבירו - אין, איהו לא. מני? אילימא רבנן ובמקדש כיון דאמרי רבנן בעלמא משום שבות - הכא מה לי הוא מה לי חבירו? אלא לאו רבי אליעזר, דאמר בעלמא חייב חטאת, והכא - אף על גב דמכשירי מצוה דוחין את השבת - כמה דאפשר לשנויי משנינן. - לא, לעולם רבנן. ואי עלתה בכריסו - הכי נמי. הכא במאי עסקינן - כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובאצילי ידיו, דאיהו לא מצי שקיל לה. - ואי רבנן נשקליה ניהליה ביד, ותפשוט דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי - דברי הכל - חייב! - וליטעמיך, לרבי אליעזר נמי: לישקליה ניהליה ביד! - האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי אליעזר - היינו דגזר יד אטו כלי. אלא אי אמרת רבנן היא - נשקליה ניהליה ביד, ותו לא מידי! }} משנה. {{שוליים|א}}כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי במקדש {{שוליים|ב}}אבל לא במדינה. אם להוציא דם, - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא; לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן - הוי יתור בגדים. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים - לא הוי יתור בגדים. תיפוק ליה משום חציצה! - בשמאל, אי נמי: בימין - ושלא במקום עבודה. ופליגא דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת, }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות משלש על שלש - אינן חוצצות. אדרבי יוחנן - ודאי פליגא, אדרב יהודה בריה דרבי חייא מי נימא פליגא? - }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|שאני צלצול קטן דחשיב. לישנא אחרינא, אמרי לה אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן חוצץ. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים,}} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מאי היא''' - מנא תימרא דמודי ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן דתניא כהן שעלתה בו יבלת וכו': '''בשיניו אין''' - דשבות הוא בכלי לא ואפי' בשיניו חבירו אין ואיהו לא דחבירו לא מתקן ליה שפיר והכי אמר במסכת שבת בפרק המצניע דפליגי רבי אליעזר ורבנן בנוטל צפורניו זו בזו או בשיניו שר"א מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ואוקימנא התם דכי מחייב ר"א בנוטל לעצמו אבל לחבירו דברי הכל פטור: '''מני''' - הא דקאמר בכלי לא ובעצמו לא: '''אילימא רבנן''' - דאמרי מכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ואשמעינן דשבות דחו כגון בשיניו בחבירו וכגון שעלתה לו בשבת דלא אפשר ליה למשקליה מאתמול: '''כיון דאמרי רבנן''' - לגבי דבר הרשות דנוטל לעצמו זו בזו או בשיניו אין כאן אלא משום שבות: '''הכא''' - דקשרו בחבירו משום שבות דמקדש לישתרי נמי לעצמו דהא איהו גופיה נמי שבות הוא: '''אלא לאו ר' אליעזר היא''' - דאמר בנוטל בשיניו לעצמו דעלמא שלא למצוה דחייב חטאת ומש"ה ה"נ כיון דאפשר בחבירו דהוי שבות לא שרינן ליה למידחי אב מלאכה ולמשקליה לנפשיה ואע"ג דאמר ר"א מכשירי מצוה דוחין אב מלאכה כמה דאפשר לשנויי משנינן: '''לעולם רבנן''' - דאי לר' אליעזר לא בעי שינוי ואפילו לעצמו ואפילו בכלי שרי ודקשיא לרבנן כיון דנוטל לעצמו נמי שבות הוא נישקליה איהו לנפשיה: '''אי דעלתה לו בכריסו''' - מקום שאפשר לו ליטלה בידו או בשיניו. הכי נמי: '''הכי גרסינן ואי רבנן לישקליה ניהליה ביד ותפשוט דר"א וכו'''' - כלומר אי אמרת בשלמא ר"א היא ומשום שינוי מתוקמא שפיר כמו שמתרץ לקמיה אלא אי אמרת רבנן וטעמא דבכלי לא משום דמכשירין לא דחו אב מלאכה ורבנן אשבות הוא דמהדרי נהי דאיהו גופיה משניה ליה דלא אפשר למשקליה דבגבו הוא חבירו מיהא לאשמעינן דנוטלה ביד דהא ידו נמי שבות היא והכי שפיר למתני דשמעינן מיניה תרתי חדא דמכשירין שבות דחו ולא אב מלאכה כדמשמע לן השתא ועוד שמעינן מינה מדשרי ליה ביד ולא בכלי דהכא הוא כדר"א דאמר התם בפרק המצניע {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|צד|ב}} מחלוקת ביד אבל בכלי מודו רבנן דחייב חטאת דחשבינן ליה תולדה דגוזז את הצמר שהוא חותך מן המחובר לבעלי חיים אבל השתא לא מצינו למיפשטיה מינה ולמידק דהא בכלי לא משום דאב מלאכה הוא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרי ליה: '''ולטעמיך לר"א נמי''' - נהי דטעמא משום שנוי הוה נשקליה ניהליה ביד דהא איכא שנוי דמודה ר"א בנוטל לחבירו שאינו אלא שבות: '''אי אמרת בשלמא ר"א''' - לגבי מכשירי מצוה שבות ואיסור דאורייתא היתר משוי להו וטעמא משום דאפשר לשנויי משנינן כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות החמורה לשבות הקלה הלכך יד חמורה משינים דאורחיה בהכי ודומה לכלי ואיכא למגזר בה טפי יד אטו כלי: '''אלא אי רבנן''' - וטעמייהו משום דאב מלאכה לא מידחי למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו: '''ותו ליכא''' - לאקשויי מידי: '''מתני' כורך עליה גמי''' - ואע"פ שהגמי מרפא את המכה הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא דלאו אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה מכסה אותה בגמי: '''אבל לא במדינה''' - שמרפא בשבת ורפואה בשבת שבות היא ואסור: '''ואם להוציא דם''' - שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה: '''כאן וכאן אסור''' - שאין זה צורך עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא משתרי לגבייהו: '''גמ' צלצול קטן''' - אזור קטן נאה כמו היא חגרה בצלצול (קטן) דסוטה {{הפניה-גמ|סוטה|ט|ב}} ובלע"ז בנדי"ל: '''הוי יתור בגדים''' - ותניא בשחיטת קדשים בפרק שני {{הפניה-גמ|מסכת=כן|זבחים|יח|א}} לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יותר אחת או שהיתה לו רטיה על בשרו תחת בגדו ועבד עבודה עבודתו פסולה ויליף לה התם מקראי בני אהרן הכהנים בכהונם כלומר בבגדי הדיוט הזקוקין להם כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה דהיינו יתור בגדים: '''לא אמרו''' - באותה משנה יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים כגון באצבע לא הוי יתור בגדים: '''ותיפוק ליה''' - בין גמי בין צלצול משום דחייץ בין ידיו לעבודה ואנן (ולקח בעינן) ולקח הכהן וזרק הכהן בעינן דמשמע בעצמו על ידו ולא ע"י אחרים: '''בשמאל''' - שאין עבודה כשרה בה כדאמר בשחיטת חולין כל מקום שנאמר אצבע או (בהן) [כהן] אינו אלא ימין: '''אי נמי בימין שלא במקום עבודה''' - כגון על גב האצבע: '''ופליגא''' - הא דר' יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ואפי' בגד ג' על שלשה משמע דלא פסיל: '''אדרבא''' - דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת ואע"ג דמשום יתור בגדים ליכא למימר דהא לאו בגד הוא חציצה מיהא הויא דכתיב ([[ויקרא ו]]) ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ: '''ג' על ג' חוצצות''' - דכיון דבגד מקרי הוי יתור בגדים והאי דנקט בלשון חציצה משום דרישא איירי בנימא אחת במקום בגדים דלא מצי למתנייה יתור בגדים דלאו בגד הוא: '''פחות מג' אין חוצצות''' - דאיידי דלא חשיב בגד יתור בגדים אין כאן דלאו בגד הוא וחציצה נמי אין כאן דשלא במקום בגדים הוא ושלא במקום עבודה: '''אדר' יוחנן ודאי פליגא''' - הא דרבא כדאמרן שלא במקום בגדים ר' יוחנן לא חשיב יתור כלל אפי' בבגד גדול: '''אדרב יהודה בריה דר' חייא מי נימא פליגא''' - הא דרבא דאמר שלא במקום בגדים פחות מג' אין חוצצות ואיהו אמר דצלצול קטן חייץ ואף על גב דלא הוי שלש על שלש: '''צלצול קטן חוצץ''' - משום יתור בגדים והיינו נמי כלישנא קמא ואין בה חילוק אלא במילתיה דר"י והאי דנקטי לה במילתיה דרב יהודה בלשון חציצה משום הך פלוגתא דר' יוחנן דלא מצי למתנייה משום יתור בגדים דקאמר פחות משלש על שלש חוצץ במקום בגדים ופחות מג' לא מצי למימר יתור בגדים אלא משום חציצה להכי נקט לה לכולה בלשון חציצה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג ב מה לי הוא ומה לי חבירו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_מה לי הוא ומה לי חבירו]] '''מה''' לי הוא ומה לי חבירו. וא"ת וכר' אליעזר מי ניחא והא לא שרי הכא אלא בשיניו ובמתני' שרי ביד מדקתני אם בכלי כאן וכאן אסור משמע הא ביד שרי וי"ל דגבי בהמה דאיכא מיאוס לחתוך בשיניו לא הוצרכו לחתוך בשיניו אלא ביד וא"ת והיכי מצינו למימר אליבא דר"א דהיכא דאפשר לשנויי משנינן והא קאמר בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} דמביא סכין למול אפי' דרך. רה"ר אע"ג דאפשר לשנויי ולהביאו דרך גגות וקרפיפות וחצירות וי"ל דהתם מקצר דרכו לילך דרך רה"ר אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו בכלי מודה רי אליעזר דמשנינן: [[File:תוס עירובין 10 קג ב שעלתה לו נשיכה בגבו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_שעלתה לו נשיכה בגבו]] ''' שעלתה''' לו נשיכה בגבו. תימה דלשמעינן רבותא טפי כגון שעלתה במקום שיכול הוא בעצמו ליטול ואפ"ה שרי הוא בעצמו ליטול אף על גב דלא הוי כלאחר יד ויש לומר דאי לא אשמעינן בחבירו הוי סלקא דעתך דלא שרינן לחבריה ליטול כדי שיעבוד חבירו: ''' הכי''' גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר. פירוש דשמעינן מינה תרתי חדא דמכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ועוד דשמעינן דבכלי מודו דחייב חטאת אבל השתא לא מצינו למיפשטיה ולמידק דבכלי לא משום דאב מלאכה היא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרו: ''' אא"ב''' ר' אליעזר. פי' כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות חמור לשבות הקל אלא אי אמרת רבנן למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו והקשה השר מקוצי דאמאי ניחא ליה למיעבד הרחקה לר"א טפי מלרבנן והיה נראה להפך דהא ר"א מיקל טפי ותירץ דהיא הנותנת אליבא דרבנן יש להתיר כל שבות דלא נפיק מינה חורבה כיון דאית להו דמשום הכשר לא דחינן שבת אבל רי אליעזר דאית ליה דמכשירי' דוחה ומיהו באפשר לשנויי משנינן יש לנו לחזר אחר שבות הקל שלא יבא להתיר בלא שינוי באפשר לשנויי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|ב}} 0t3j5itez0qmfv87mzyqpd6lth1fuq3 3016257 3016253 2026-05-13T06:23:51Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016257 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|ב|קג א|קד א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד ב] מאי היא? דתניא: כהן שעלתה בו יבלת - חבירו חותכה לו בשיניו. בשיניו - אין, בכלי - לא. חבירו - אין, איהו לא. מני? אילימא רבנן ובמקדש כיון דאמרי רבנן בעלמא משום שבות - הכא מה לי הוא מה לי חבירו? אלא לאו רבי אליעזר, דאמר בעלמא חייב חטאת, והכא - אף על גב דמכשירי מצוה דוחין את השבת - כמה דאפשר לשנויי משנינן. - לא, לעולם רבנן. ואי עלתה בכריסו - הכי נמי. הכא במאי עסקינן - כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובאצילי ידיו, דאיהו לא מצי שקיל לה. - ואי רבנן נשקליה ניהליה ביד, ותפשוט דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי - דברי הכל - חייב! - וליטעמיך, לרבי אליעזר נמי: לישקליה ניהליה ביד! - האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי אליעזר - היינו דגזר יד אטו כלי. אלא אי אמרת רבנן היא - נשקליה ניהליה ביד, ותו לא מידי! }} משנה. {{שוליים|א}}כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי במקדש {{שוליים|ב}}אבל לא במדינה. אם להוציא דם, - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא; לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן - הוי יתור בגדים. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים - לא הוי יתור בגדים. תיפוק ליה משום חציצה! - בשמאל, אי נמי: בימין - ושלא במקום עבודה. ופליגא דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת, }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות משלש על שלש - אינן חוצצות. אדרבי יוחנן - ודאי פליגא, אדרב יהודה בריה דרבי חייא מי נימא פליגא? - }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|שאני צלצול קטן דחשיב. לישנא אחרינא, אמרי לה אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן חוצץ. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים,}} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מאי היא''' - מנא תימרא דמודי ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן דתניא כהן שעלתה בו יבלת וכו': '''בשיניו אין''' - דשבות הוא בכלי לא ואפי' בשיניו חבירו אין ואיהו לא דחבירו לא מתקן ליה שפיר והכי אמר במסכת שבת בפרק המצניע דפליגי רבי אליעזר ורבנן בנוטל צפורניו זו בזו או בשיניו שר"א מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ואוקימנא התם דכי מחייב ר"א בנוטל לעצמו אבל לחבירו דברי הכל פטור: '''מני''' - הא דקאמר בכלי לא ובעצמו לא: '''אילימא רבנן''' - דאמרי מכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ואשמעינן דשבות דחו כגון בשיניו בחבירו וכגון שעלתה לו בשבת דלא אפשר ליה למשקליה מאתמול: '''כיון דאמרי רבנן''' - לגבי דבר הרשות דנוטל לעצמו זו בזו או בשיניו אין כאן אלא משום שבות: '''הכא''' - דקשרו בחבירו משום שבות דמקדש לישתרי נמי לעצמו דהא איהו גופיה נמי שבות הוא: '''אלא לאו ר' אליעזר היא''' - דאמר בנוטל בשיניו לעצמו דעלמא שלא למצוה דחייב חטאת ומש"ה ה"נ כיון דאפשר בחבירו דהוי שבות לא שרינן ליה למידחי אב מלאכה ולמשקליה לנפשיה ואע"ג דאמר ר"א מכשירי מצוה דוחין אב מלאכה כמה דאפשר לשנויי משנינן: '''לעולם רבנן''' - דאי לר' אליעזר לא בעי שינוי ואפילו לעצמו ואפילו בכלי שרי ודקשיא לרבנן כיון דנוטל לעצמו נמי שבות הוא נישקליה איהו לנפשיה: '''אי דעלתה לו בכריסו''' - מקום שאפשר לו ליטלה בידו או בשיניו. הכי נמי: '''הכי גרסינן ואי רבנן לישקליה ניהליה ביד ותפשוט דר"א וכו'''' - כלומר אי אמרת בשלמא ר"א היא ומשום שינוי מתוקמא שפיר כמו שמתרץ לקמיה אלא אי אמרת רבנן וטעמא דבכלי לא משום דמכשירין לא דחו אב מלאכה ורבנן אשבות הוא דמהדרי נהי דאיהו גופיה משניה ליה דלא אפשר למשקליה דבגבו הוא חבירו מיהא לאשמעינן דנוטלה ביד דהא ידו נמי שבות היא והכי שפיר למתני דשמעינן מיניה תרתי חדא דמכשירין שבות דחו ולא אב מלאכה כדמשמע לן השתא ועוד שמעינן מינה מדשרי ליה ביד ולא בכלי דהכא הוא כדר"א דאמר התם בפרק המצניע {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|צד|ב}} מחלוקת ביד אבל בכלי מודו רבנן דחייב חטאת דחשבינן ליה תולדה דגוזז את הצמר שהוא חותך מן המחובר לבעלי חיים אבל השתא לא מצינו למיפשטיה מינה ולמידק דהא בכלי לא משום דאב מלאכה הוא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרי ליה: '''ולטעמיך לר"א נמי''' - נהי דטעמא משום שנוי הוה נשקליה ניהליה ביד דהא איכא שנוי דמודה ר"א בנוטל לחבירו שאינו אלא שבות: '''אי אמרת בשלמא ר"א''' - לגבי מכשירי מצוה שבות ואיסור דאורייתא היתר משוי להו וטעמא משום דאפשר לשנויי משנינן כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות החמורה לשבות הקלה הלכך יד חמורה משינים דאורחיה בהכי ודומה לכלי ואיכא למגזר בה טפי יד אטו כלי: '''אלא אי רבנן''' - וטעמייהו משום דאב מלאכה לא מידחי למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו: '''ותו ליכא''' - לאקשויי מידי: '''מתני' כורך עליה גמי''' - ואע"פ שהגמי מרפא את המכה הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא דלאו אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה מכסה אותה בגמי: '''אבל לא במדינה''' - שמרפא בשבת ורפואה בשבת שבות היא ואסור: '''ואם להוציא דם''' - שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה: '''כאן וכאן אסור''' - שאין זה צורך עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא משתרי לגבייהו: '''גמ' צלצול קטן''' - אזור קטן נאה כמו היא חגרה בצלצול (קטן) דסוטה {{הפניה-גמ|סוטה|ט|ב}} ובלע"ז בנדי"ל: '''הוי יתור בגדים''' - ותניא בשחיטת קדשים בפרק שני {{הפניה-גמ|מסכת=כן|זבחים|יח|א}} לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יותר אחת או שהיתה לו רטיה על בשרו תחת בגדו ועבד עבודה עבודתו פסולה ויליף לה התם מקראי בני אהרן הכהנים בכהונם כלומר בבגדי הדיוט הזקוקין להם כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה דהיינו יתור בגדים: '''לא אמרו''' - באותה משנה יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים כגון באצבע לא הוי יתור בגדים: '''ותיפוק ליה''' - בין גמי בין צלצול משום דחייץ בין ידיו לעבודה ואנן (ולקח בעינן) ולקח הכהן וזרק הכהן בעינן דמשמע בעצמו על ידו ולא ע"י אחרים: '''בשמאל''' - שאין עבודה כשרה בה כדאמר בשחיטת חולין כל מקום שנאמר אצבע או (בהן) [כהן] אינו אלא ימין: '''אי נמי בימין שלא במקום עבודה''' - כגון על גב האצבע: '''ופליגא''' - הא דר' יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ואפי' בגד ג' על שלשה משמע דלא פסיל: '''אדרבא''' - דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת ואע"ג דמשום יתור בגדים ליכא למימר דהא לאו בגד הוא חציצה מיהא הויא דכתיב ([[ויקרא ו]]) ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ: '''ג' על ג' חוצצות''' - דכיון דבגד מקרי הוי יתור בגדים והאי דנקט בלשון חציצה משום דרישא איירי בנימא אחת במקום בגדים דלא מצי למתנייה יתור בגדים דלאו בגד הוא: '''פחות מג' אין חוצצות''' - דאיידי דלא חשיב בגד יתור בגדים אין כאן דלאו בגד הוא וחציצה נמי אין כאן דשלא במקום בגדים הוא ושלא במקום עבודה: '''אדר' יוחנן ודאי פליגא''' - הא דרבא כדאמרן שלא במקום בגדים ר' יוחנן לא חשיב יתור כלל אפי' בבגד גדול: '''אדרב יהודה בריה דר' חייא מי נימא פליגא''' - הא דרבא דאמר שלא במקום בגדים פחות מג' אין חוצצות ואיהו אמר דצלצול קטן חייץ ואף על גב דלא הוי שלש על שלש: '''צלצול קטן חוצץ''' - משום יתור בגדים והיינו נמי כלישנא קמא ואין בה חילוק אלא במילתיה דר"י והאי דנקטי לה במילתיה דרב יהודה בלשון חציצה משום הך פלוגתא דר' יוחנן דלא מצי למתנייה משום יתור בגדים דקאמר פחות משלש על שלש חוצץ במקום בגדים ופחות מג' לא מצי למימר יתור בגדים אלא משום חציצה להכי נקט לה לכולה בלשון חציצה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג ב מה לי הוא ומה לי חבירו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_מה לי הוא ומה לי חבירו]] '''מה''' לי הוא ומה לי חבירו. וא"ת וכר' אליעזר מי ניחא והא לא שרי הכא אלא בשיניו ובמתני' שרי ביד מדקתני אם בכלי כאן וכאן אסור משמע הא ביד שרי וי"ל דגבי בהמה דאיכא מיאוס לחתוך בשיניו לא הוצרכו לחתוך בשיניו אלא ביד וא"ת והיכי מצינו למימר אליבא דר"א דהיכא דאפשר לשנויי משנינן והא קאמר בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} דמביא סכין למול אפי' דרך. רה"ר אע"ג דאפשר לשנויי ולהביאו דרך גגות וקרפיפות וחצירות וי"ל דהתם מקצר דרכו לילך דרך רה"ר אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו בכלי מודה רי אליעזר דמשנינן: [[File:תוס עירובין 10 קג ב שעלתה לו נשיכה בגבו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_שעלתה לו נשיכה בגבו]] ''' שעלתה''' לו נשיכה בגבו. תימה דלשמעינן רבותא טפי כגון שעלתה במקום שיכול הוא בעצמו ליטול ואפ"ה שרי הוא בעצמו ליטול אף על גב דלא הוי כלאחר יד ויש לומר דאי לא אשמעינן בחבירו הוי סלקא דעתך דלא שרינן לחבריה ליטול כדי שיעבוד חבירו: [[File:תוס עירובין 10 קג ב הכי גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_הכי גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר]] ''' הכי''' גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר. פירוש דשמעינן מינה תרתי חדא דמכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ועוד דשמעינן דבכלי מודו דחייב חטאת אבל השתא לא מצינו למיפשטיה ולמידק דבכלי לא משום דאב מלאכה היא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרו: ''' אא"ב''' ר' אליעזר. פי' כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות חמור לשבות הקל אלא אי אמרת רבנן למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו והקשה השר מקוצי דאמאי ניחא ליה למיעבד הרחקה לר"א טפי מלרבנן והיה נראה להפך דהא ר"א מיקל טפי ותירץ דהיא הנותנת אליבא דרבנן יש להתיר כל שבות דלא נפיק מינה חורבה כיון דאית להו דמשום הכשר לא דחינן שבת אבל רי אליעזר דאית ליה דמכשירי' דוחה ומיהו באפשר לשנויי משנינן יש לנו לחזר אחר שבות הקל שלא יבא להתיר בלא שינוי באפשר לשנויי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|ב}} bzf9peoyyc95l8uxiuw2axmkorh7ho1 3016267 3016257 2026-05-13T07:08:01Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016267 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קג|ב|קג א|קד א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קג עמוד ב] מאי היא? דתניא: כהן שעלתה בו יבלת - חבירו חותכה לו בשיניו. בשיניו - אין, בכלי - לא. חבירו - אין, איהו לא. מני? אילימא רבנן ובמקדש כיון דאמרי רבנן בעלמא משום שבות - הכא מה לי הוא מה לי חבירו? אלא לאו רבי אליעזר, דאמר בעלמא חייב חטאת, והכא - אף על גב דמכשירי מצוה דוחין את השבת - כמה דאפשר לשנויי משנינן. - לא, לעולם רבנן. ואי עלתה בכריסו - הכי נמי. הכא במאי עסקינן - כגון שעלתה לו נשיכה בגבו ובאצילי ידיו, דאיהו לא מצי שקיל לה. - ואי רבנן נשקליה ניהליה ביד, ותפשוט דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: מחלוקת ביד, אבל בכלי - דברי הכל - חייב! - וליטעמיך, לרבי אליעזר נמי: לישקליה ניהליה ביד! - האי מאי? אי אמרת בשלמא רבי אליעזר - היינו דגזר יד אטו כלי. אלא אי אמרת רבנן היא - נשקליה ניהליה ביד, ותו לא מידי! }} משנה. {{שוליים|א}}כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי במקדש {{שוליים|ב}}אבל לא במדינה. אם להוציא דם, - כאן וכאן אסור. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. אמר רב יהודה בריה דרבי חייא; לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן - הוי יתור בגדים. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים - לא הוי יתור בגדים. תיפוק ליה משום חציצה! - בשמאל, אי נמי: בימין - ושלא במקום עבודה. ופליגא דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת, }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות משלש על שלש - אינן חוצצות. אדרבי יוחנן - ודאי פליגא, אדרב יהודה בריה דרבי חייא מי נימא פליגא? - }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|שאני צלצול קטן דחשיב. לישנא אחרינא, אמרי לה אמר רב יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צלצול קטן חוצץ. ורבי יוחנן אמר: לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים,}} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''מאי היא''' - מנא תימרא דמודי ר' אליעזר דכמה דאפשר לשנויי משנינן דתניא כהן שעלתה בו יבלת וכו': '''בשיניו אין''' - דשבות הוא בכלי לא ואפי' בשיניו חבירו אין ואיהו לא דחבירו לא מתקן ליה שפיר והכי אמר במסכת שבת בפרק המצניע דפליגי רבי אליעזר ורבנן בנוטל צפורניו זו בזו או בשיניו שר"א מחייב חטאת וחכמים אוסרין משום שבות ואוקימנא התם דכי מחייב ר"א בנוטל לעצמו אבל לחבירו דברי הכל פטור: '''מני''' - הא דקאמר בכלי לא ובעצמו לא: '''אילימא רבנן''' - דאמרי מכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ואשמעינן דשבות דחו כגון בשיניו בחבירו וכגון שעלתה לו בשבת דלא אפשר ליה למשקליה מאתמול: '''כיון דאמרי רבנן''' - לגבי דבר הרשות דנוטל לעצמו זו בזו או בשיניו אין כאן אלא משום שבות: '''הכא''' - דקשרו בחבירו משום שבות דמקדש לישתרי נמי לעצמו דהא איהו גופיה נמי שבות הוא: '''אלא לאו ר' אליעזר היא''' - דאמר בנוטל בשיניו לעצמו דעלמא שלא למצוה דחייב חטאת ומש"ה ה"נ כיון דאפשר בחבירו דהוי שבות לא שרינן ליה למידחי אב מלאכה ולמשקליה לנפשיה ואע"ג דאמר ר"א מכשירי מצוה דוחין אב מלאכה כמה דאפשר לשנויי משנינן: '''לעולם רבנן''' - דאי לר' אליעזר לא בעי שינוי ואפילו לעצמו ואפילו בכלי שרי ודקשיא לרבנן כיון דנוטל לעצמו נמי שבות הוא נישקליה איהו לנפשיה: '''אי דעלתה לו בכריסו''' - מקום שאפשר לו ליטלה בידו או בשיניו. הכי נמי: '''הכי גרסינן ואי רבנן לישקליה ניהליה ביד ותפשוט דר"א וכו'''' - כלומר אי אמרת בשלמא ר"א היא ומשום שינוי מתוקמא שפיר כמו שמתרץ לקמיה אלא אי אמרת רבנן וטעמא דבכלי לא משום דמכשירין לא דחו אב מלאכה ורבנן אשבות הוא דמהדרי נהי דאיהו גופיה משניה ליה דלא אפשר למשקליה דבגבו הוא חבירו מיהא לאשמעינן דנוטלה ביד דהא ידו נמי שבות היא והכי שפיר למתני דשמעינן מיניה תרתי חדא דמכשירין שבות דחו ולא אב מלאכה כדמשמע לן השתא ועוד שמעינן מינה מדשרי ליה ביד ולא בכלי דהכא הוא כדר"א דאמר התם בפרק המצניע {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|צד|ב}} מחלוקת ביד אבל בכלי מודו רבנן דחייב חטאת דחשבינן ליה תולדה דגוזז את הצמר שהוא חותך מן המחובר לבעלי חיים אבל השתא לא מצינו למיפשטיה מינה ולמידק דהא בכלי לא משום דאב מלאכה הוא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרי ליה: '''ולטעמיך לר"א נמי''' - נהי דטעמא משום שנוי הוה נשקליה ניהליה ביד דהא איכא שנוי דמודה ר"א בנוטל לחבירו שאינו אלא שבות: '''אי אמרת בשלמא ר"א''' - לגבי מכשירי מצוה שבות ואיסור דאורייתא היתר משוי להו וטעמא משום דאפשר לשנויי משנינן כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות החמורה לשבות הקלה הלכך יד חמורה משינים דאורחיה בהכי ודומה לכלי ואיכא למגזר בה טפי יד אטו כלי: '''אלא אי רבנן''' - וטעמייהו משום דאב מלאכה לא מידחי למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו: '''ותו ליכא''' - לאקשויי מידי: '''מתני' כורך עליה גמי''' - ואע"פ שהגמי מרפא את המכה הואיל והשתא מיהא צורך עבודה היא דלאו אורח ארעא שתראה מכתו עם העבודה מכסה אותה בגמי: '''אבל לא במדינה''' - שמרפא בשבת ורפואה בשבת שבות היא ואסור: '''ואם להוציא דם''' - שמהדקה בגמי כדי להוציא דמה: '''כאן וכאן אסור''' - שאין זה צורך עבודה ועוד דהוה ליה חובל ואב מלאכה לא משתרי לגבייהו: '''גמ' צלצול קטן''' - אזור קטן נאה כמו היא חגרה בצלצול (קטן) דסוטה {{הפניה-גמ|סוטה|ט|ב}} ובלע"ז בנדי"ל: '''הוי יתור בגדים''' - ותניא בשחיטת קדשים בפרק שני {{הפניה-גמ|מסכת=כן|זבחים|יח|א}} לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת או יותר אחת או שהיתה לו רטיה על בשרו תחת בגדו ועבד עבודה עבודתו פסולה ויליף לה התם מקראי בני אהרן הכהנים בכהונם כלומר בבגדי הדיוט הזקוקין להם כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה דהיינו יתור בגדים: '''לא אמרו''' - באותה משנה יתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים כגון באצבע לא הוי יתור בגדים: '''ותיפוק ליה''' - בין גמי בין צלצול משום דחייץ בין ידיו לעבודה ואנן (ולקח בעינן) ולקח הכהן וזרק הכהן בעינן דמשמע בעצמו על ידו ולא ע"י אחרים: '''בשמאל''' - שאין עבודה כשרה בה כדאמר בשחיטת חולין כל מקום שנאמר אצבע או (בהן) [כהן] אינו אלא ימין: '''אי נמי בימין שלא במקום עבודה''' - כגון על גב האצבע: '''ופליגא''' - הא דר' יוחנן דאמר שלא במקום בגדים לא הוי יתור בגדים ואפי' בגד ג' על שלשה משמע דלא פסיל: '''אדרבא''' - דאמר במקום בגדים אפי' נימא אחת חוצצת ואע"ג דמשום יתור בגדים ליכא למימר דהא לאו בגד הוא חציצה מיהא הויא דכתיב ([[ויקרא ו]]) ומכנסי בד ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ: '''ג' על ג' חוצצות''' - דכיון דבגד מקרי הוי יתור בגדים והאי דנקט בלשון חציצה משום דרישא איירי בנימא אחת במקום בגדים דלא מצי למתנייה יתור בגדים דלאו בגד הוא: '''פחות מג' אין חוצצות''' - דאיידי דלא חשיב בגד יתור בגדים אין כאן דלאו בגד הוא וחציצה נמי אין כאן דשלא במקום בגדים הוא ושלא במקום עבודה: '''אדר' יוחנן ודאי פליגא''' - הא דרבא כדאמרן שלא במקום בגדים ר' יוחנן לא חשיב יתור כלל אפי' בבגד גדול: '''אדרב יהודה בריה דר' חייא מי נימא פליגא''' - הא דרבא דאמר שלא במקום בגדים פחות מג' אין חוצצות ואיהו אמר דצלצול קטן חייץ ואף על גב דלא הוי שלש על שלש: '''צלצול קטן חוצץ''' - משום יתור בגדים והיינו נמי כלישנא קמא ואין בה חילוק אלא במילתיה דר"י והאי דנקטי לה במילתיה דרב יהודה בלשון חציצה משום הך פלוגתא דר' יוחנן דלא מצי למתנייה משום יתור בגדים דקאמר פחות משלש על שלש חוצץ במקום בגדים ופחות מג' לא מצי למימר יתור בגדים אלא משום חציצה להכי נקט לה לכולה בלשון חציצה:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קג ב מה לי הוא ומה לי חבירו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_מה לי הוא ומה לי חבירו]] '''מה''' לי הוא ומה לי חבירו. וא"ת וכר' אליעזר מי ניחא והא לא שרי הכא אלא בשיניו ובמתני' שרי ביד מדקתני אם בכלי כאן וכאן אסור משמע הא ביד שרי וי"ל דגבי בהמה דאיכא מיאוס לחתוך בשיניו לא הוצרכו לחתוך בשיניו אלא ביד וא"ת והיכי מצינו למימר אליבא דר"א דהיכא דאפשר לשנויי משנינן והא קאמר בפרק אם לא הביא {{הפניה-גמ|מסכת=כן|שבת|קל|א}} דמביא סכין למול אפי' דרך. רה"ר אע"ג דאפשר לשנויי ולהביאו דרך גגות וקרפיפות וחצירות וי"ל דהתם מקצר דרכו לילך דרך רה"ר אבל הכא דיכול לחותכו ביד כמו בכלי מודה רי אליעזר דמשנינן: [[File:תוס עירובין 10 קג ב שעלתה לו נשיכה בגבו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_שעלתה לו נשיכה בגבו]] ''' שעלתה''' לו נשיכה בגבו. תימה דלשמעינן רבותא טפי כגון שעלתה במקום שיכול הוא בעצמו ליטול ואפ"ה שרי הוא בעצמו ליטול אף על גב דלא הוי כלאחר יד ויש לומר דאי לא אשמעינן בחבירו הוי סלקא דעתך דלא שרינן לחבריה ליטול כדי שיעבוד חבירו: [[File:תוס עירובין 10 קג ב הכי גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_הכי גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר]] ''' הכי''' גרסינן ואי רבנן נשקליה ביד ותפשוט דר' אלעזר. פירוש דשמעינן מינה תרתי חדא דמכשירי מצוה לא דחו אב מלאכה ועוד דשמעינן דבכלי מודו דחייב חטאת אבל השתא לא מצינו למיפשטיה ולמידק דבכלי לא משום דאב מלאכה היא דהא ביד נמי שבות הוא ולא קשרו: [[File:תוס עירובין 10 קג ב אא"ב ר' אליעזר.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קג_ב_אא"ב ר' אליעזר]] ''' אא"ב''' ר' אליעזר. פי' כי היכי דמשנינן מאב מלאכה לשבות משנינן נמי משבות חמור לשבות הקל אלא אי אמרת רבנן למה להו לאהדורי (אלא) אשבות כל דהו והקשה השר מקוצי דאמאי ניחא ליה למיעבד הרחקה לר"א טפי מלרבנן והיה נראה להפך דהא ר"א מיקל טפי ותירץ דהיא הנותנת אליבא דרבנן יש להתיר כל שבות דלא נפיק מינה חורבה כיון דאית להו דמשום הכשר לא דחינן שבת אבל רי אליעזר דאית ליה דמכשירי' דוחה ומיהו באפשר לשנויי משנינן יש לנו לחזר אחר שבות הקל שלא יבא להתיר בלא שינוי באפשר לשנויי:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קג ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קג|ב}} fj2bcbx9thipadnimg7hvxncf6ok9zf 106 1728653 3016272 2938689 2026-05-13T07:49:48Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016272 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קד|א|קג ב|קד ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קד עמוד א] שלש על שלש - חוצצות, פחות משלש - אין חוצצות. והיינו דרבא אמר רב חסדא, לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא? - שאני צלצול קטן דחשיב. ולרבי יוחנן, אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן! מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, דגמי מסי. }} משנה. {{שוליים|א}}בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו, וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא, תנן: בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. במקדש - אין, במדינה - לא. ורמינהי: חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מביא תבן ומרדה בה! - שאני תבן, דלא מבטיל ליה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח היכי דמי? אי דמבטליה - קא מוסיף אבנין, (וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל). ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא}}. דרש רבא: {{שוליים|ג}}חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא }} {{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|כשהוא מרדה - אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה! הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: }}וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה. ממלאין מבור הגולה. {{הל"מ-ריף-ראש|תנן בסוף מדות לשכת הגולה שם היה בור הגול' והגלגל נתון עליו ומספקין משם מים לכל העדה:}} עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אבבא אדשא. אמר: מאן האי? ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא. אמר ליה רבה: {{שוליים|ה}}לא אסרו אלא קול של שיר בלבד. איתיביה אביי: {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא }}מעלין בדיופי, ומטיפין מיארק לחולה בשבת. לחולה - אין, לבריא - לא. {{הל"מ-רק-גמרא|היכי דמי? }}מאי לאו כגון דנים וקא בעי דליתער? שמע מינה: אולודי קלא כעין אסיר! - ופריק לא, כגון דתיר וקא בעי דלינים, {{הל"מ-רק-ריף|והינו טעמא דלבריא אסור משום }}דמשתמע כי קלא דזמזומי{{הל"מ-ריף-ראש|. שהוא כלי שיר }}{{הל"מ-רק-ריף|פירוש דיופי מניקות ששואבין בהם יין ופירוש מי ארג כלי שפיו צר מלמעלה ורחב מלמטה ובתחתיתו נקבים קטנים שמוציאין את היין וכשנופלין בתוך כלי מתכות נשמע הקול כשיר }}{{הל"מ-רק-גמרא|- איתיביה}} והדרינן {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן מהא דתניא}}: {{שוליים|ו}}המשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה - משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול. מאי טעמא - לאו דקמוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר! - אמר רב אחא בר יעקב: גזירה שמא יטול צרור {{הל"מ-ריף-ראש|לזרוק בהן }}ואלא {{הל"מ-ריף-ראש|והדר אותבינן מ}}הא דאמר רב יהודה אמר רב: {{שוליים|ז}}נשים המשחקות באגוזים - אסור. מאי טעמא - לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|ופריק רב אחא בר יעקב }}לא, ופריק דלמא אתי לאשוויי גומות{{הל"מ-רק-גמרא|. דאי לא תימא הכי - הא דאמר רב יהודה: }}{{הל"מ-רק-ריף|והאמר שמואל}} נשים משחקות בתפוחים אסור. {{הל"מ-רק-ריף|פי' שמשליכין זו לזו ע"ג קרקע ונוגעות אלו באלו מ"ט }}{{הל"מ-רק-גמרא|התם מאי }}{{הל"מ-רק-ריף|לאו משום}} אולודי קלא איכא? אלא: דילמא אתי לאשוויי גומות. {{הל"מ-רק-ריף|לפי שהשחוק בקרקע }}{{הל"מ-ריף-ראש|ותו אקשינן ממתניתין }}דתנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. במקדש - אין, במדינה - לא. מאי טעמא - לאו משום דאולודי קלא ואסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|פירוש לפי שגלגל משמיע את הקול ופריק }}לא, {{שוליים|ח}}גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. {{הל"מ-רק-ראש|ואם תאמר והיכי שרינן למלאות מבורות שיש להם גלגל דהא אסרינן למלאות מבור הגלגל אפילו במקום דליכא גנה וחורבה משום שריית כיתנא ובכל דוכתא איכא למיחש הכי. ותירץ רבינו תם ז"ל דהאי גלגל מיירי בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד דכיון שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח איכא למיחש שמא ימלא לגינתו ולחורבתו או משום שריית כיתנא. והן אותן גלגלים הקבועים בהן דליים הרבה סביב סביב. וכן מפ' בערוך בערך אנטל דאמרי' בפסיקתא רבתי עלמא דומה לגלגלא דאנטל האי מתמלא והאי מתרוקן האי מתרוקן והאי מתמלא. אבל אותם שלנו שאין ממלאין בהן אלא מעט מעט מותר דליכא למיחש דלמא אתי למיעבד עובדא דחול. ר"ח ז"ל כתב אף על גב דמשני רבא כל הני פירכי דפרכי עילויה אשינויא דחיקי לא סמכינן לדחויי להא דעולא. ורב אלפס ז"ל כתב }}{{הל"מ-ריף-ראש|ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא }}{{הל"מ-רק-ריף|דאמר לא אמרו אלא בקול שיר בלבד }}{{הל"מ-ריף-ראש|מדתריץ רב אחא בר יעקב כותיה אלמא כותיה ס"ל ועוד הא אמרי' }} {{שוליים|ט}}אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא, אמר: מאי טעמא גזרו רבנן - שמא ימלא לגינתו ולחורבתו, הכא - לא גינה איכא ולא חורבה איכא. כיון דקא חזא דקא <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''שלש על שלש חוצצות''' - ומשום יתור בגדים: '''לימא פליגא''' - הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים: '''שאני צלצול דחשיב''' - ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג: '''ולרבי יוחנן''' - דאמר צלצול נמי שרי: '''לישמעינן''' - תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי: '''דגמי מסי''' - משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש: '''מתני' בוזקין מלח''' - מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא {{הפניה-גמ|יומא|כב|ב}} ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה {{הפניה-גמ|חגיגה|יג|ב}} כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם: '''וממלאין מבור הגדול כו'''' - כך שמן ושניהם בלשכת העזרה: '''בגלגל''' - טור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו: '''ומבאר הקר בי"ט''' - ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו: '''גמ' מפשרוניא''' - מקום: '''ומרדה בה''' - שוטח בה: '''דלא מבטל ליה''' - וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור: '''קא מוסיף אבנין''' - ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן: '''הא קא הוי חציצה''' - בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא: '''בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא''' - לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב: '''והקריב את הכל''' - רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא: '''ומרדה בה''' - לדרוס עליה: '''לא בסל ולא בקופה''' - כדרך חול: '''שולי הקופה''' - שנשתברה ונשארו השולים: '''טרף אבבא''' - הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול: '''דקא מחיל שבת''' - דקסבר כל אולודי קלא אסיר: '''בקול של שיר''' - הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת: '''מעלין בדיופי''' - מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות: '''ומטיפין מיארק לחולה''' - כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה: '''וקא בעי לאתעורי''' - ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא: '''זמזומי''' - צינב"ש: '''לא יטפח''' - ידיו על לבו: '''יספוק''' - כף אל כף: '''ירקד''' - ברגל להשמיע קול להבעית העופות: '''שמא יטול צרור''' - ויזרוק לרה"ר להבריח העופות: '''משחקות באגוזים''' - לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים: '''לאשוויי גומות''' - להכין דרך לגלגל האגוז: '''בתפוחים''' - נמי כה"ג: '''אולודי קלא''' - שהגלגל משמיע קול: '''גזרה שמא ימלא לגינתו''' - מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קד א לישמעינן צלצול קטן.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_לישמעינן צלצול קטן]] '''לישמעינן''' צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור: ''' דרש''' רבא חצר שנתקלקלה. הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור: '''הכי''' גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא: ''' גזרה''' שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קד א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קד|א}} d8qsz6m0ar74va4qx7rjofuq2q7sy80 3016274 3016272 2026-05-13T07:59:43Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016274 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קד|א|קג ב|קד ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קד עמוד א] שלש על שלש - חוצצות, פחות משלש - אין חוצצות. והיינו דרבא אמר רב חסדא, לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא? - שאני צלצול קטן דחשיב. ולרבי יוחנן, אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן! מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, דגמי מסי. }} משנה. {{שוליים|א}}בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו, וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא, תנן: בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. במקדש - אין, במדינה - לא. ורמינהי: חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מביא תבן ומרדה בה! - שאני תבן, דלא מבטיל ליה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח היכי דמי? אי דמבטליה - קא מוסיף אבנין, (וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל). ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא}}. דרש רבא: {{שוליים|ג}}חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא }} {{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|כשהוא מרדה - אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה! הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: }}וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה. ממלאין מבור הגולה. {{הל"מ-ריף-ראש|תנן בסוף מדות לשכת הגולה שם היה בור הגול' והגלגל נתון עליו ומספקין משם מים לכל העדה:}} עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אבבא אדשא. אמר: מאן האי? ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא. אמר ליה רבה: {{שוליים|ה}}לא אסרו אלא קול של שיר בלבד. איתיביה אביי: {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא }}מעלין בדיופי, ומטיפין מיארק לחולה בשבת. לחולה - אין, לבריא - לא. {{הל"מ-רק-גמרא|היכי דמי? }}מאי לאו כגון דנים וקא בעי דליתער? שמע מינה: אולודי קלא כעין אסיר! - ופריק לא, כגון דתיר וקא בעי דלינים, {{הל"מ-רק-ריף|והינו טעמא דלבריא אסור משום }}דמשתמע כי קלא דזמזומי{{הל"מ-ריף-ראש|. שהוא כלי שיר }}{{הל"מ-רק-ריף|פירוש דיופי מניקות ששואבין בהם יין ופירוש מי ארג כלי שפיו צר מלמעלה ורחב מלמטה ובתחתיתו נקבים קטנים שמוציאין את היין וכשנופלין בתוך כלי מתכות נשמע הקול כשיר }}{{הל"מ-רק-גמרא|- איתיביה}} והדרינן {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן מהא דתניא}}: {{שוליים|ו}}המשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה - משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול. מאי טעמא - לאו דקמוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר! - אמר רב אחא בר יעקב: גזירה שמא יטול צרור {{הל"מ-ריף-ראש|לזרוק בהן }}ואלא {{הל"מ-ריף-ראש|והדר אותבינן מ}}הא דאמר רב יהודה אמר רב: {{שוליים|ז}}נשים המשחקות באגוזים - אסור. מאי טעמא - לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|ופריק רב אחא בר יעקב }}לא, ופריק דלמא אתי לאשוויי גומות{{הל"מ-רק-גמרא|. דאי לא תימא הכי - הא דאמר רב יהודה: }}{{הל"מ-רק-ריף|והאמר שמואל}} נשים משחקות בתפוחים אסור. {{הל"מ-רק-ריף|פי' שמשליכין זו לזו ע"ג קרקע ונוגעות אלו באלו מ"ט }}{{הל"מ-רק-גמרא|התם מאי }}{{הל"מ-רק-ריף|לאו משום}} אולודי קלא איכא? אלא: דילמא אתי לאשוויי גומות. {{הל"מ-רק-ריף|לפי שהשחוק בקרקע }}{{הל"מ-ריף-ראש|ותו אקשינן ממתניתין }}דתנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. במקדש - אין, במדינה - לא. מאי טעמא - לאו משום דאולודי קלא ואסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|פירוש לפי שגלגל משמיע את הקול ופריק }}לא, {{שוליים|ח}}גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. {{הל"מ-רק-ראש|ואם תאמר והיכי שרינן למלאות מבורות שיש להם גלגל דהא אסרינן למלאות מבור הגלגל אפילו במקום דליכא גנה וחורבה משום שריית כיתנא ובכל דוכתא איכא למיחש הכי. ותירץ רבינו תם ז"ל דהאי גלגל מיירי בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד דכיון שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח איכא למיחש שמא ימלא לגינתו ולחורבתו או משום שריית כיתנא. והן אותן גלגלים הקבועים בהן דליים הרבה סביב סביב. וכן מפ' בערוך בערך אנטל דאמרי' בפסיקתא רבתי עלמא דומה לגלגלא דאנטל האי מתמלא והאי מתרוקן האי מתרוקן והאי מתמלא. אבל אותם שלנו שאין ממלאין בהן אלא מעט מעט מותר דליכא למיחש דלמא אתי למיעבד עובדא דחול. ר"ח ז"ל כתב אף על גב דמשני רבא כל הני פירכי דפרכי עילויה אשינויא דחיקי לא סמכינן לדחויי להא דעולא. ורב אלפס ז"ל כתב }}{{הל"מ-ריף-ראש|ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא }}{{הל"מ-רק-ריף|דאמר לא אמרו אלא בקול שיר בלבד }}{{הל"מ-ריף-ראש|מדתריץ רב אחא בר יעקב כותיה אלמא כותיה ס"ל ועוד הא אמרי' }} {{שוליים|ט}}אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא, אמר: מאי טעמא גזרו רבנן - שמא ימלא לגינתו ולחורבתו, הכא - לא גינה איכא ולא חורבה איכא. כיון דקא חזא דקא <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''שלש על שלש חוצצות''' - ומשום יתור בגדים: '''לימא פליגא''' - הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים: '''שאני צלצול דחשיב''' - ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג: '''ולרבי יוחנן''' - דאמר צלצול נמי שרי: '''לישמעינן''' - תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי: '''דגמי מסי''' - משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש: '''מתני' בוזקין מלח''' - מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא {{הפניה-גמ|יומא|כב|ב}} ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה {{הפניה-גמ|חגיגה|יג|ב}} כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם: '''וממלאין מבור הגדול כו'''' - כך שמן ושניהם בלשכת העזרה: '''בגלגל''' - טור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו: '''ומבאר הקר בי"ט''' - ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו: '''גמ' מפשרוניא''' - מקום: '''ומרדה בה''' - שוטח בה: '''דלא מבטל ליה''' - וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור: '''קא מוסיף אבנין''' - ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן: '''הא קא הוי חציצה''' - בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא: '''בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא''' - לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב: '''והקריב את הכל''' - רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא: '''ומרדה בה''' - לדרוס עליה: '''לא בסל ולא בקופה''' - כדרך חול: '''שולי הקופה''' - שנשתברה ונשארו השולים: '''טרף אבבא''' - הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול: '''דקא מחיל שבת''' - דקסבר כל אולודי קלא אסיר: '''בקול של שיר''' - הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת: '''מעלין בדיופי''' - מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות: '''ומטיפין מיארק לחולה''' - כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה: '''וקא בעי לאתעורי''' - ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא: '''זמזומי''' - צינב"ש: '''לא יטפח''' - ידיו על לבו: '''יספוק''' - כף אל כף: '''ירקד''' - ברגל להשמיע קול להבעית העופות: '''שמא יטול צרור''' - ויזרוק לרה"ר להבריח העופות: '''משחקות באגוזים''' - לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים: '''לאשוויי גומות''' - להכין דרך לגלגל האגוז: '''בתפוחים''' - נמי כה"ג: '''אולודי קלא''' - שהגלגל משמיע קול: '''גזרה שמא ימלא לגינתו''' - מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קד א לישמעינן צלצול קטן.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_לישמעינן צלצול קטן]] '''לישמעינן''' צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור: [[File:תוס עירובין 10 קד א דרש רבא חצר שנתקלקלה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_דרש רבא חצר שנתקלקלה]] ''' דרש''' רבא חצר שנתקלקלה. הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור: '''הכי''' גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא: ''' גזרה''' שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קד א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קד|א}} 584hrcqop9apgjdd8h4zg3zzbxi7qh6 3016275 3016274 2026-05-13T08:49:25Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016275 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קד|א|קג ב|קד ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קד עמוד א] שלש על שלש - חוצצות, פחות משלש - אין חוצצות. והיינו דרבא אמר רב חסדא, לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא? - שאני צלצול קטן דחשיב. ולרבי יוחנן, אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן! מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, דגמי מסי. }} משנה. {{שוליים|א}}בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו, וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא, תנן: בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. במקדש - אין, במדינה - לא. ורמינהי: חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מביא תבן ומרדה בה! - שאני תבן, דלא מבטיל ליה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח היכי דמי? אי דמבטליה - קא מוסיף אבנין, (וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל). ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא}}. דרש רבא: {{שוליים|ג}}חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא }} {{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|כשהוא מרדה - אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה! הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: }}וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה. ממלאין מבור הגולה. {{הל"מ-ריף-ראש|תנן בסוף מדות לשכת הגולה שם היה בור הגול' והגלגל נתון עליו ומספקין משם מים לכל העדה:}} עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אבבא אדשא. אמר: מאן האי? ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא. אמר ליה רבה: {{שוליים|ה}}לא אסרו אלא קול של שיר בלבד. איתיביה אביי: {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא }}מעלין בדיופי, ומטיפין מיארק לחולה בשבת. לחולה - אין, לבריא - לא. {{הל"מ-רק-גמרא|היכי דמי? }}מאי לאו כגון דנים וקא בעי דליתער? שמע מינה: אולודי קלא כעין אסיר! - ופריק לא, כגון דתיר וקא בעי דלינים, {{הל"מ-רק-ריף|והינו טעמא דלבריא אסור משום }}דמשתמע כי קלא דזמזומי{{הל"מ-ריף-ראש|. שהוא כלי שיר }}{{הל"מ-רק-ריף|פירוש דיופי מניקות ששואבין בהם יין ופירוש מי ארג כלי שפיו צר מלמעלה ורחב מלמטה ובתחתיתו נקבים קטנים שמוציאין את היין וכשנופלין בתוך כלי מתכות נשמע הקול כשיר }}{{הל"מ-רק-גמרא|- איתיביה}} והדרינן {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן מהא דתניא}}: {{שוליים|ו}}המשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה - משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול. מאי טעמא - לאו דקמוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר! - אמר רב אחא בר יעקב: גזירה שמא יטול צרור {{הל"מ-ריף-ראש|לזרוק בהן }}ואלא {{הל"מ-ריף-ראש|והדר אותבינן מ}}הא דאמר רב יהודה אמר רב: {{שוליים|ז}}נשים המשחקות באגוזים - אסור. מאי טעמא - לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|ופריק רב אחא בר יעקב }}לא, ופריק דלמא אתי לאשוויי גומות{{הל"מ-רק-גמרא|. דאי לא תימא הכי - הא דאמר רב יהודה: }}{{הל"מ-רק-ריף|והאמר שמואל}} נשים משחקות בתפוחים אסור. {{הל"מ-רק-ריף|פי' שמשליכין זו לזו ע"ג קרקע ונוגעות אלו באלו מ"ט }}{{הל"מ-רק-גמרא|התם מאי }}{{הל"מ-רק-ריף|לאו משום}} אולודי קלא איכא? אלא: דילמא אתי לאשוויי גומות. {{הל"מ-רק-ריף|לפי שהשחוק בקרקע }}{{הל"מ-ריף-ראש|ותו אקשינן ממתניתין }}דתנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. במקדש - אין, במדינה - לא. מאי טעמא - לאו משום דאולודי קלא ואסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|פירוש לפי שגלגל משמיע את הקול ופריק }}לא, {{שוליים|ח}}גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. {{הל"מ-רק-ראש|ואם תאמר והיכי שרינן למלאות מבורות שיש להם גלגל דהא אסרינן למלאות מבור הגלגל אפילו במקום דליכא גנה וחורבה משום שריית כיתנא ובכל דוכתא איכא למיחש הכי. ותירץ רבינו תם ז"ל דהאי גלגל מיירי בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד דכיון שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח איכא למיחש שמא ימלא לגינתו ולחורבתו או משום שריית כיתנא. והן אותן גלגלים הקבועים בהן דליים הרבה סביב סביב. וכן מפ' בערוך בערך אנטל דאמרי' בפסיקתא רבתי עלמא דומה לגלגלא דאנטל האי מתמלא והאי מתרוקן האי מתרוקן והאי מתמלא. אבל אותם שלנו שאין ממלאין בהן אלא מעט מעט מותר דליכא למיחש דלמא אתי למיעבד עובדא דחול. ר"ח ז"ל כתב אף על גב דמשני רבא כל הני פירכי דפרכי עילויה אשינויא דחיקי לא סמכינן לדחויי להא דעולא. ורב אלפס ז"ל כתב }}{{הל"מ-ריף-ראש|ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא }}{{הל"מ-רק-ריף|דאמר לא אמרו אלא בקול שיר בלבד }}{{הל"מ-ריף-ראש|מדתריץ רב אחא בר יעקב כותיה אלמא כותיה ס"ל ועוד הא אמרי' }} {{שוליים|ט}}אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא, אמר: מאי טעמא גזרו רבנן - שמא ימלא לגינתו ולחורבתו, הכא - לא גינה איכא ולא חורבה איכא. כיון דקא חזא דקא <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''שלש על שלש חוצצות''' - ומשום יתור בגדים: '''לימא פליגא''' - הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים: '''שאני צלצול דחשיב''' - ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג: '''ולרבי יוחנן''' - דאמר צלצול נמי שרי: '''לישמעינן''' - תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי: '''דגמי מסי''' - משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש: '''מתני' בוזקין מלח''' - מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא {{הפניה-גמ|יומא|כב|ב}} ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה {{הפניה-גמ|חגיגה|יג|ב}} כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם: '''וממלאין מבור הגדול כו'''' - כך שמן ושניהם בלשכת העזרה: '''בגלגל''' - טור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו: '''ומבאר הקר בי"ט''' - ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו: '''גמ' מפשרוניא''' - מקום: '''ומרדה בה''' - שוטח בה: '''דלא מבטל ליה''' - וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור: '''קא מוסיף אבנין''' - ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן: '''הא קא הוי חציצה''' - בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא: '''בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא''' - לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב: '''והקריב את הכל''' - רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא: '''ומרדה בה''' - לדרוס עליה: '''לא בסל ולא בקופה''' - כדרך חול: '''שולי הקופה''' - שנשתברה ונשארו השולים: '''טרף אבבא''' - הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול: '''דקא מחיל שבת''' - דקסבר כל אולודי קלא אסיר: '''בקול של שיר''' - הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת: '''מעלין בדיופי''' - מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות: '''ומטיפין מיארק לחולה''' - כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה: '''וקא בעי לאתעורי''' - ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא: '''זמזומי''' - צינב"ש: '''לא יטפח''' - ידיו על לבו: '''יספוק''' - כף אל כף: '''ירקד''' - ברגל להשמיע קול להבעית העופות: '''שמא יטול צרור''' - ויזרוק לרה"ר להבריח העופות: '''משחקות באגוזים''' - לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים: '''לאשוויי גומות''' - להכין דרך לגלגל האגוז: '''בתפוחים''' - נמי כה"ג: '''אולודי קלא''' - שהגלגל משמיע קול: '''גזרה שמא ימלא לגינתו''' - מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קד א לישמעינן צלצול קטן.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_לישמעינן צלצול קטן]] '''לישמעינן''' צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור: [[File:תוס עירובין 10 קד א דרש רבא חצר שנתקלקלה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_דרש רבא חצר שנתקלקלה]] ''' דרש''' רבא חצר שנתקלקלה. הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור: [[File:תוס עירובין 10 קד א הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים]] '''הכי''' גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא: ''' גזרה''' שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קד א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קד|א}} 2oaeieluep8jhmuynnnrjf9g2xkkbnt 3016276 3016275 2026-05-13T08:54:44Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016276 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קד|א|קג ב|קד ב|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קד עמוד א] שלש על שלש - חוצצות, פחות משלש - אין חוצצות. והיינו דרבא אמר רב חסדא, לימא פליגא דרב יהודה בריה דרבי חייא? - שאני צלצול קטן דחשיב. ולרבי יוחנן, אדאשמעינן גמי לישמעינן צלצול קטן! מילתא אגב אורחיה קא משמע לן, דגמי מסי. }} משנה. {{שוליים|א}}בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו, וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת, ומבאר הקר ביום טוב. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. רמי ליה רב איקא מפשרוניא לרבא, תנן: בוזקין מלח על גבי הכבש בשביל שלא יחליקו. במקדש - אין, במדינה - לא. ורמינהי: חצר שנתקלקלה במימי גשמים - מביא תבן ומרדה בה! - שאני תבן, דלא מבטיל ליה. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: האי מלח היכי דמי? אי דמבטליה - קא מוסיף אבנין, (וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל). ואי דלא קא מבטליה - קא הויא חציצה! - בהולכת אברים לכבש, דלאו עבודה היא. ולא? והא כתיב והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש! - אלא אימא: }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|בהולכת עצים למערכה, דלאו עבודה היא}}. דרש רבא: {{שוליים|ג}}חצר שנתקלקלה במימי גשמים מביא תבן ומרדה בה{{הל"מ-רק-גמרא|. אמר ליה רב פפא לרבא, והתניא }} {{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|כשהוא מרדה - אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה! הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משום רבי אליעזר: }}וכשהוא מרדה אינו מרדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה. ממלאין מבור הגולה. {{הל"מ-ריף-ראש|תנן בסוף מדות לשכת הגולה שם היה בור הגול' והגלגל נתון עליו ומספקין משם מים לכל העדה:}} עולא איקלע לבי רב מנשה, אתא ההוא גברא טרף אבבא אדשא. אמר: מאן האי? ליתחל גופיה דקא מחיל ליה לשבתא. אמר ליה רבה: {{שוליים|ה}}לא אסרו אלא קול של שיר בלבד. איתיביה אביי: {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן עליה דרבא מהא דתניא }}מעלין בדיופי, ומטיפין מיארק לחולה בשבת. לחולה - אין, לבריא - לא. {{הל"מ-רק-גמרא|היכי דמי? }}מאי לאו כגון דנים וקא בעי דליתער? שמע מינה: אולודי קלא כעין אסיר! - ופריק לא, כגון דתיר וקא בעי דלינים, {{הל"מ-רק-ריף|והינו טעמא דלבריא אסור משום }}דמשתמע כי קלא דזמזומי{{הל"מ-ריף-ראש|. שהוא כלי שיר }}{{הל"מ-רק-ריף|פירוש דיופי מניקות ששואבין בהם יין ופירוש מי ארג כלי שפיו צר מלמעלה ורחב מלמטה ובתחתיתו נקבים קטנים שמוציאין את היין וכשנופלין בתוך כלי מתכות נשמע הקול כשיר }}{{הל"מ-רק-גמרא|- איתיביה}} והדרינן {{הל"מ-ריף-ראש|ואותבינן מהא דתניא}}: {{שוליים|ו}}המשמר פירותיו מפני העופות ודלעיו מפני החיה - משמר כדרכו בשבת, ובלבד שלא יספק ולא יטפח ולא ירקד כדרך שהן עושין בחול. מאי טעמא - לאו דקמוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר! - אמר רב אחא בר יעקב: גזירה שמא יטול צרור {{הל"מ-ריף-ראש|לזרוק בהן }}ואלא {{הל"מ-ריף-ראש|והדר אותבינן מ}}הא דאמר רב יהודה אמר רב: {{שוליים|ז}}נשים המשחקות באגוזים - אסור. מאי טעמא - לאו דקא מוליד קלא, וכל אולודי קלא אסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|ופריק רב אחא בר יעקב }}לא, ופריק דלמא אתי לאשוויי גומות{{הל"מ-רק-גמרא|. דאי לא תימא הכי - הא דאמר רב יהודה: }}{{הל"מ-רק-ריף|והאמר שמואל}} נשים משחקות בתפוחים אסור. {{הל"מ-רק-ריף|פי' שמשליכין זו לזו ע"ג קרקע ונוגעות אלו באלו מ"ט }}{{הל"מ-רק-גמרא|התם מאי }}{{הל"מ-רק-ריף|לאו משום}} אולודי קלא איכא? אלא: דילמא אתי לאשוויי גומות. {{הל"מ-רק-ריף|לפי שהשחוק בקרקע }}{{הל"מ-ריף-ראש|ותו אקשינן ממתניתין }}דתנן: ממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. במקדש - אין, במדינה - לא. מאי טעמא - לאו משום דאולודי קלא ואסיר? - {{הל"מ-רק-ריף|פירוש לפי שגלגל משמיע את הקול ופריק }}לא, {{שוליים|ח}}גזירה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. {{הל"מ-רק-ראש|ואם תאמר והיכי שרינן למלאות מבורות שיש להם גלגל דהא אסרינן למלאות מבור הגלגל אפילו במקום דליכא גנה וחורבה משום שריית כיתנא ובכל דוכתא איכא למיחש הכי. ותירץ רבינו תם ז"ל דהאי גלגל מיירי בגלגל גדול שמוציא מים הרבה ביחד דכיון שמוציא מים הרבה ביחד בלא טורח איכא למיחש שמא ימלא לגינתו ולחורבתו או משום שריית כיתנא. והן אותן גלגלים הקבועים בהן דליים הרבה סביב סביב. וכן מפ' בערוך בערך אנטל דאמרי' בפסיקתא רבתי עלמא דומה לגלגלא דאנטל האי מתמלא והאי מתרוקן האי מתרוקן והאי מתמלא. אבל אותם שלנו שאין ממלאין בהן אלא מעט מעט מותר דליכא למיחש דלמא אתי למיעבד עובדא דחול. ר"ח ז"ל כתב אף על גב דמשני רבא כל הני פירכי דפרכי עילויה אשינויא דחיקי לא סמכינן לדחויי להא דעולא. ורב אלפס ז"ל כתב }}{{הל"מ-ריף-ראש|ומסתברא לן דהלכתא כוותיה דרבא }}{{הל"מ-רק-ריף|דאמר לא אמרו אלא בקול שיר בלבד }}{{הל"מ-ריף-ראש|מדתריץ רב אחא בר יעקב כותיה אלמא כותיה ס"ל ועוד הא אמרי' }} {{שוליים|ט}}אמימר שרא למימלא בגילגלא במחוזא, אמר: מאי טעמא גזרו רבנן - שמא ימלא לגינתו ולחורבתו, הכא - לא גינה איכא ולא חורבה איכא. כיון דקא חזא דקא <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''שלש על שלש חוצצות''' - ומשום יתור בגדים: '''לימא פליגא''' - הא דרבא אדרב יהודה בריה דרבי חייא דחשיב צלצול קטן יתור בגדים: '''שאני צלצול דחשיב''' - ואיכא למימר דמודה בה רבא אבל רבי יוחנן פליג עליה דהא עלה קאי ופליג: '''ולרבי יוחנן''' - דאמר צלצול נמי שרי: '''לישמעינן''' - תנא דמתניתין צלצול קטן דלא חייץ וכ"ש גמי: '''דגמי מסי''' - משום שבת איצטריך למתני גמי דאף על גב דמסי שרי במקדש: '''מתני' בוזקין מלח''' - מפזרין ומכתתין על הכבש מפני שחלק הוא וכשהגשמים נופלין עליו הוא מחליק. בוזקין לשון כיתות כדאמר בפרק ב' דיומא {{הפניה-גמ|יומא|כב|ב}} ממאי דהאי ויפקדם בבזק מידי דמיבזק הוא ועוד כמראה הבזק מפרש בחגיגה {{הפניה-גמ|חגיגה|יג|ב}} כאור היוצא בין החרסים שצורפין בהן זהב והם נקובים וסדוקים ולהב היוצא בנקב יש בו כמראה ירקרק או אדמדם: '''וממלאין מבור הגדול כו'''' - כך שמן ושניהם בלשכת העזרה: '''בגלגל''' - טור"ן בלע"ז אבל במדינה לא טעמא מפרש בגמרא משום שמא ימלא לגינתו ולחורבתו: '''ומבאר הקר בי"ט''' - ולא בשבת ובגמרא מפרש מאי ניהו: '''גמ' מפשרוניא''' - מקום: '''ומרדה בה''' - שוטח בה: '''דלא מבטל ליה''' - וליכא משום אשוויי גומות דמלאכה הוא בשבת דהוי כבנין דמידי דחזי למאכל בהמה או לטיט החומות לא מבטיל ליה התם אבל מלח משנדרס ברגל לא חזי ומסתמא מבטיל ליה ובמדינה אסור: '''קא מוסיף אבנין''' - ואפילו בחול אסור להוסיף על המזבח דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל שהבנין נמסר לדוד על ידי הנביאים שלא להוסיף ושלא לגרוע ואית דנקטי ליה משום שבת ולא היא דהא בכסוי הדם בשחיטת חולין (חולין פג:) דאיירי בחול הכי נמי פרכינן: '''הא קא הוי חציצה''' - בין רגליהם לכבש וחציצה כי האי גוונא פסולה דתנן בשחיטת קדשים (זבחים טו:) כל הזבחים שקבל דמן זר ואונן וערל יושב ועומד על גבי כלי על גבי רגל בהמה וע"ג רגל חבירו פסול והתם יליף טעמא: '''בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא''' - לעולם לא מבטל ליה אלא לאחר דריסה מולחין ממנו עורות קדשים ודקשיא לך הא הוי חציצה לא תקשה דהא דקתני בוזקין מלח בהולכת אברים לכבש קאמר דלאו עבודה דקא ס"ד השתא דכיון דכל הכפרה תלויה בדם אע"ג דהקטר חלבים הוה עבודה הולכה דידהו מיהא לא חשיב: '''והקריב את הכל''' - רישא דקרא והקרב והכרעים ירחץ במים אלמא באברים קמשתעי קרא ומדבעי כהונה שמע מינה עבודה היא: '''ומרדה בה''' - לדרוס עליה: '''לא בסל ולא בקופה''' - כדרך חול: '''שולי הקופה''' - שנשתברה ונשארו השולים: '''טרף אבבא''' - הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול: '''דקא מחיל שבת''' - דקסבר כל אולודי קלא אסיר: '''בקול של שיר''' - הנשמע כעין שיר בנעימה ובנחת: '''מעלין בדיופי''' - מעלין יין מחבית לחבית ע"י שני קנים החתוכים באלכסון ומניח ראשין המשופעים זה כנגד זה ונותן אחד מן הקנים בחבית ומוצץ בפיו בראש הקנה האחר מעט מן היין אליו ומסלק משם והיין יוצא כולו מאליו דיופי שתי פיות: '''ומטיפין מיארק לחולה''' - כלי הוא ופיו צר ושל מתכת הוא ומנוקב בתחתיתו נקבים נקבים דקין וממלא מים וסותם פיו העליון וכל זמן שפיו סתום אין המים יוצאין בנקבים התחתונים וכשרוצה נוטל פקק העליון והמים יוצאין בנקבים טיף אחר טיף ונותן כלי מתכת וכופהו תחתיו וקולן נשמע לחולה: '''וקא בעי לאתעורי''' - ע"י קול זה ומתיראין להקיצו בידים שמא יבעית וכיון דלהקיץ הוא לא בנעימה ובנחת נשמע שהרי קול נעים מרדימו והולך אפ"ה לבריא לא: '''זמזומי''' - צינב"ש: '''לא יטפח''' - ידיו על לבו: '''יספוק''' - כף אל כף: '''ירקד''' - ברגל להשמיע קול להבעית העופות: '''שמא יטול צרור''' - ויזרוק לרה"ר להבריח העופות: '''משחקות באגוזים''' - לגלגלן דרך דף ומכות זו את זו כדרך שמשחקות הנשים: '''לאשוויי גומות''' - להכין דרך לגלגל האגוז: '''בתפוחים''' - נמי כה"ג: '''אולודי קלא''' - שהגלגל משמיע קול: '''גזרה שמא ימלא לגינתו''' - מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו בגינתו וחורבתו בשבת:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קד א לישמעינן צלצול קטן.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_לישמעינן צלצול קטן]] '''לישמעינן''' צלצול קטן. אי צלצול אסור במדינה פריך שפיר לישמעינן צלצול דבמקדש מותר ובמדינה אסור אבל נראה לר"י דצלצול שרי במדינה וקשיא דאם כן מאי פריך ומפרש ר"י דפריך הכי דליתני במתניתין כהן שלקה באצבע כורך לו צלצול בין במקדש בין במדינה ואם להוציא דם כאן וכאן אסור: [[File:תוס עירובין 10 קד א דרש רבא חצר שנתקלקלה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_דרש רבא חצר שנתקלקלה]] ''' דרש''' רבא חצר שנתקלקלה. הלכתא כדמסיק דלא ירדה לא בסל ולא בקופה אלא בשולי קופה שנשתברה ונשארו בה השוליים כדפירש בקונטרס אי נמי הופך הקופה ונותנה על שוליה דהיינו על ידי שינוי אבל ביד נראה לר"י דאסור: [[File:תוס עירובין 10 קד א הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_הכי גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים]] '''הכי''' גריס בקונטרס אלא הא דאמר רב נשים המשחקות באגוזים כו' לא משום אשוויי גומות דאי לא תימא הכי כו' ותימה תרתי דרב למה לי ומיהו י"ל דחדא מכלל חברתה איתמר ור"ח גרס הכי אלא דאמר רב יהודה נשים המשחקות באגוזים כו' לא דמשתמע קלא כי זמזומי פירוש שזורק אחד ומקבל אחד בהשמעת קול דאסור והדר קאמר ואלא הא דאמר רב יהודה נשים המשחקות בתפוחים כו' ומשני לא משום אשוויי גומות והשתא תרי ענייני איסור אשמעינן ומיהו אין למחות בנשים ותינוקות דמוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין פר"ח דהלכתא כעולא דאפילו קול שאינו של שיר אסור אף על גב דשני רבה כל הני תיובתא דאקשי ליה אשנויי לא סמכינן ורב אלפס והר"ר יהודה בר ברזיליי פסקו כרבה דרב אחא בר יעקב מתרץ אליביה וקאי אמימר נמי כוותיה דשרא למימלא בגילגולא במחוזא: [[File:תוס עירובין 10 קד א גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_א_גזרה שמא ימלא לגינתו ולחורבתו]] ''' גזרה''' שמא ימלא לגינתו ולחורבתו. מפרש רבינו תם דדוקא בגלגלים גדולים שממלאין הרבה מים ביחד שייך למיגזר אבל שלנו קטנים הם ולא גזרינן:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קד א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קד|א}} 32oi2dj8i3njvfbzudumzm7o4q0adzs 106 1728654 3016277 2938690 2026-05-13T09:24:53Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016277 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קד|ב|קד א|קה א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף קד עמוד ב] תרו בה כיתנא אסר להו{{הל"מ-ריף-ראש|. דאלמא כרבא ס"ל דאי כעולא ס"ל לא קא שרי למימלא בגלגלא כלל דהא משמיע קול הוא וחזינן למקצת רבואתא דסבירא להו כעולא וסמכי אגמרא דבני מערבא דגרסינן התם במסכת יום טוב אמר רבי אלעזר כל משמיע קול אסורין בשבת ר' אלעא איעצר בסידרא סליק לביתא ואשכחון דמכין דמך על תרעא בגין דלא מקש בשבתא ואמרינן נמי רבי ירמיה שרי מקש על תרעא בשבתא א"ל אביי מאן שרי לך ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיין דגמרא דילן להתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוי בקיאי בגמ' דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרו ליה אינהו: }} ומבאר ומבור הקר. מאי באר בור הקר{{הל"מ-רק-גמרא|? - אמר שמואל: בור שהקרו עליה דברים והתירוה. מיתיבי: לא כל הבורות הקרות התירו, אלא זו בלבד. ואי אמרת שהקרו דברים עליה מאי זו בלבד? - אלא }}אמר רב נחמן {{הל"מ-גמרא-ראש|בר יצחק}}: באר מים חיים, שנאמר כהקיר ביר מימיה וגו'. גופא: לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד, וכשעלו בני הגולה חנו עליה, ונביאים שביניהן התירו להן. ולא נביאים שביניהן, אלא מנהג אבותם בידיהם. משנה. שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר: {{שוליים|א}}בצבת של עץ, שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו - מן ההיכל, ומן האולם, ומבין האולם ולמזבח, דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר: {{שוליים|ב}}כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות - כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר: מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. אמר רב טבי בר קיסנא אמר שמואל: המכניס טמא שרץ למקדש - חייב, שרץ עצמו - פטור. מאי טעמא? אמר קרא: מזכר ועד נקבה תשלחו - מי שיש לו טהרה במקוה, יצא שרץ שאין לו טהרה. לימא מסייע ליה: מזכר עד נקבה תשלחו - פרט לכלי חרש, דברי רבי יוסי הגלילי. מאי טעמא - לאו משום }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|דלית ליה טהרה במקוה? - לא, מי שנעשה אב הטומאה - }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה. לימא כתנאי: שרץ שנמצא במקדש - כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר: בצבת של עץ מוציאו, שלא לרבות את הטומאה. מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמאן דאמר שלא לשהות - קסבר: המכניס שרץ למקדש - חייב. ומאן דאמר שלא לרבות קסבר: המכניס שרץ למקדש - פטור! - לא, }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|דכולי עלמא חייב. והכא בהא קא מיפלגי; מר סבר: שהויי טומאה - עדיף, ומר סבר: אפושי טומאה עדיף. אלא כהני תנאי, דתנן: מהיכן מוציאין אותו כו'? מאי לאו בהא קא מיפלגי; דמאן דאמר מעזרה - לא, קסבר המכניס שרץ למקדש פטור, ומאן דאמר מכולה עזרה - קסבר: חייב. }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''תרו בה כיתנא''' - שורין בו פשתן בחול ואית דגרסי בונתא כוסמין: '''תרו''' - שורין: '''שהקרו עליה דברים''' - כשעלו מן הגולה הוצרכו לה כדלקמן ונימנו והתירוה ובטלו תקנת השבות ממנה למלאות הימנה בגלגל ולא התירו אלא אותה לבדה הקרו לשון קריאה (ע"י מקרה) שהביאו בה ראיות לדבריהם שיש בהן כח לעקור שבות מפני דוחקן: '''מאי זו בלבד''' - היאך יקראו לשאר בורות בור הקר הרי לא הוקרו דברים אלא על זו ומדקתני בור הקר פשיטא דההוא לחודיה קשרי: '''אלא אמר רב נחמן בר יצחק''' - ע"י שמים חיים היתה קרי ליה בור הקר לשון מקור כמו כהקיר ביר מימיה כמו שמעין מקור (מימיה) הנובע מתחדש והולך ומוסיף תמיד כך הקרה רעתה: '''ביר''' - כמו באר: '''נביאים שביניהם''' - חגי זכריה ומלאכי: '''מנהג אבותיהם''' - באותו הבור: '''מתני' כהן מוציאו בהמיינו''' - בשבת ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש בהמיינו באבנטו ואף על גב דמטמי ליה לאבנט שהוא קדוש הכי עדיף שלא לשהות את הטומאה בעזרה ולחזר אחר צבת של עץ שהיא פשוטי כלי עץ שאינה מקבלת טומאה ובידיו לא נגע בה דלא ניטמי כהן גופיה הלכך בהמיינו אוחזו דלא נגע ביה ושרץ אינו מטמא במשא והאבנט שמיטמא בשרץ אינו מטמא הכהן האוחזו דהוה ליה אבנט ראשון לטומאה והלכה רווחת היא בכל הש"ס שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה בלבד וגם במקרא לא מצינו טומאה לכלים ולאדם אלא מן השרץ והנבלה וכיוצא בהן שהוא אב הטומאה אבל ראשון לטומאה מטמא אוכלין ומשקין כדכתיב ([[ויקרא יא]]) וכל כלי חרש אשר יפול מהם וגו' דהוה ליה כלי חרס ראשון לטומאה מכיון שנתלה שרץ באוירו ואף על פי שלא נגע והכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו יכול אם כלים היו בתוכו יטמאו מחמת כלי ראשון תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מקבלין טומאה מחמת הכלי ואין כלי אחר מיטמא מחמתו בשלהי הכל שוחטין: '''בצבת של עץ''' - שהיא פשוטי כלי עץ: '''שלא לרבות את הטומאה''' - לטמא האבנט ונוח לו לשהותו שם ולחזר אחרי הצבת מלרבות הטומאה: '''מהיכן מוציאין אותו''' - בשבת: '''מן ההיכל ומן האולם''' - אבל בעזרה אם נמצא שם מכסהו בסיר ומניחו עד שתחשך: '''כל מקום שחייבין על זדונו כרת''' - אם יכנס לו בטומאה דהיינו כולה עזרה: '''ושאר כל המקומות''' - למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לבן ננס כולה עזרה לרבי עקיבא לשכות: '''כופין עליו פסכתר''' - סיר של נחשת לכסותו עד שתחשך למוצ"ש. סירותיו מתרגמינן. פסכתרוותיה ([[שמות כז]]): '''ר"ש אומר''' - מפרש בגמרא אהיכא קאי: '''משלך נתנו לך''' - כדמפרש בגמרא: '''גמ' המכניס טמא שרץ''' - כלי שנטמא בשרץ: '''חייב''' - חטאת בשוגג וכרת על זדונו משום כי את מקדש ה' טמא ([[במדבר יט]]): '''מזכר ועד נקבה תשלחו''' - במקדש קאי כדכתיב בסיפיה ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם דומיא דזכר ונקבה אדם שיש לו טהרה בטבילה: '''פרט לכלי חרס''' - טמא שאם הכניסו למקדש פטור: '''דאין לו טהרה''' - דכתיב ([[ויקרא יא]]) ואותו תשבורו שאין לו טהרה אלא בשבירתו: '''לא''' - לעולם אימא לך המכניס שרץ חייב וטעמא דכלי חרס. משום שאינו ראוי למדרס ולהיות אב הטומאה (מי שנעשה אב הטומאה) דבעינן דומיא דזכר ונקבה פעמים שהוא אב הטומאה כגון זב וזבה וטמא מת וכן הכלים נמי הואיל וראוין ליעשות אב הטומאה כגון זכר ונקבה כגון כלי שהוא ראוי למדרס ולמושב הזב הוי אב הטומאה ע"י מדרס של זב ומטמאין אדם וכלים כדכתיב ([[ויקרא טו]]) והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא המכניסן למקדש אפילו כשהן ראשונים כגון שנטמאו במגע הזב או נגעו במדרס הזב או בשאר אבות הטומאה חייב יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה שאין לך כלי נעשה אב הטומאה לטמא אדם או כלי אלא מדרס הזב כדפרישית לעיל או מגע המת דמת אבי אבות הטומאה כדכתיב בזאת חקת בכלי או באדם שנגע במת וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב פי' נפש הנוגעת בו בטמא זה שנטמא במת. תטמא עד הערב והא לא מצית למימר דהאי והנפש הנוגעת בנוגע במת עצמו קאמר דא"כ טומאת שבעה איכא אלמא טמא מת אב הטומאה משוי ליה קרא לטמא אדם הלכך כלי חרס אינו נעשה אב הטומאה כלל דלמדרס לא חזי משום דנשבר ותניא בהדיא בפרק רבי עקיבא במסכת שבת [[שבת קד ב|(דף פד.)]] מדרס כלי חרס טהור וע"י מגע נמי לא הוי אב הטומאה דכתיב לעיל מההוא קרא וחטאו ביום השלישי וגו' וכל אשר יגע בו הטמא וגו' כל היכא דקרינן ביה וחטאו דיש לו טהרה בטבילה קרינן ביה והנפש הנוגעת תטמא וכל היכא דלא קרינן ביה וחטאו לא קרינן ביה והנפש הנוגעת: '''מאן דאמר שלא לשהות קסבר''' - שרץ טעון שילוח מדאורייתא הלכך לא מידחי מקמי רבוי הטומאה דאבנט: '''המכניס שרץ''' - גרסינן: '''שהויי עדיף''' - מאפושי טומאה דהא אבנט נמי מידי דקדש הוא: '''מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דאמר מעזרה לא''' - מפקינן ליה בשבת: '''קסבר המכניס שרץ למקדש פטור''' - דלא בעינן שילוח מדאורייתא הלכך לא מדחיא שבות מקמיה ומהיכל ומאולם הוא דמפקינן ליה דמשום כבוד שכינה לא העמידו חכמים דבריהם:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קד ב יצא כלי חרס שאין נעשה אב הטומאה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_ב_יצא כלי חרס שאין נעשה אב הטומאה]] '''יצא''' כלי חרס שאין נעשה אב הטומאה. פירש בקונטרס דלמדרס לא חזי וגבי טומאת מת כתיב ([[במדבר יט]]) וחטאו ביום השביעי וכלי חרס לאו בר חיטוי הוא דכתיב ([[ויקרא יא]]) ואותו תשבורו: ''' לא''' דכולי עלמא חייב. ושמואל דאמר פטור אית ליה דתנאי היא וסבירא ליה כמ"ד פטור ור"ח גרס דכולי עלמא פטור וקשיא לפי' דמאי טעמא דמאן דאמר בהמיינו הא בהמיינו איכא איסורא דאוריתא להשהותו במקדש דהא אית ליה טהרה במקוה ובשרץ ליכא איסורא דאורייתא דלית ליה טהרה במקוה לכך נראה גירסת הקונטרס עיקר:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קד ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קד|ב}} 0za8kgxvt6lq1hwx9s2qmjr3dtbf3d3 3016278 3016277 2026-05-13T09:41:16Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016278 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קד|ב|קד א|קה א|ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> [דף קד עמוד ב] תרו בה כיתנא אסר להו{{הל"מ-ריף-ראש|. דאלמא כרבא ס"ל דאי כעולא ס"ל לא קא שרי למימלא בגלגלא כלל דהא משמיע קול הוא וחזינן למקצת רבואתא דסבירא להו כעולא וסמכי אגמרא דבני מערבא דגרסינן התם במסכת יום טוב אמר רבי אלעזר כל משמיע קול אסורין בשבת ר' אלעא איעצר בסידרא סליק לביתא ואשכחון דמכין דמך על תרעא בגין דלא מקש בשבתא ואמרינן נמי רבי ירמיה שרי מקש על תרעא בשבתא א"ל אביי מאן שרי לך ואנן לא סבירא לן הכי דכיון דסוגיין דגמרא דילן להתירא לא איכפת לן במאי דאסרי בגמרא דבני מערבא דעל גמרא דילן סמכינן דבתרא הוא ואינהו הוי בקיאי בגמ' דבני מערבא טפי מינן ואי לאו דקים להו דהאי מימרא דבני מערבא לאו דסמכא הוא לא קא שרו ליה אינהו: }} ומבאר ומבור הקר. מאי באר בור הקר{{הל"מ-רק-גמרא|? - אמר שמואל: בור שהקרו עליה דברים והתירוה. מיתיבי: לא כל הבורות הקרות התירו, אלא זו בלבד. ואי אמרת שהקרו דברים עליה מאי זו בלבד? - אלא }}אמר רב נחמן {{הל"מ-גמרא-ראש|בר יצחק}}: באר מים חיים, שנאמר כהקיר ביר מימיה וגו'. גופא: לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד, וכשעלו בני הגולה חנו עליה, ונביאים שביניהן התירו להן. ולא נביאים שביניהן, אלא מנהג אבותם בידיהם. משנה. שרץ שנמצא במקדש כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר: {{שוליים|א}}בצבת של עץ, שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו - מן ההיכל, ומן האולם, ומבין האולם ולמזבח, דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר: {{שוליים|ב}}כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות - כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר: מקום שהתירו לך חכמים - משלך נתנו לך, שלא התירו לך אלא משום שבות. {{הל"מ-רק-גמרא|גמרא. אמר רב טבי בר קיסנא אמר שמואל: המכניס טמא שרץ למקדש - חייב, שרץ עצמו - פטור. מאי טעמא? אמר קרא: מזכר ועד נקבה תשלחו - מי שיש לו טהרה במקוה, יצא שרץ שאין לו טהרה. לימא מסייע ליה: מזכר עד נקבה תשלחו - פרט לכלי חרש, דברי רבי יוסי הגלילי. מאי טעמא - לאו משום }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|דלית ליה טהרה במקוה? - לא, מי שנעשה אב הטומאה - }}{{שוליים|ד}}{{הל"מ-רק-גמרא|יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה. לימא כתנאי: שרץ שנמצא במקדש - כהן מוציאו בהמיינו, שלא לשהות את הטומאה, דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר: בצבת של עץ מוציאו, שלא לרבות את הטומאה. מאי לאו בהא קא מיפלגי: דמאן דאמר שלא לשהות - קסבר: המכניס שרץ למקדש - חייב. ומאן דאמר שלא לרבות קסבר: המכניס שרץ למקדש - פטור! - לא, }}{{שוליים|ה}}{{הל"מ-רק-גמרא|דכולי עלמא חייב. והכא בהא קא מיפלגי; מר סבר: שהויי טומאה - עדיף, ומר סבר: אפושי טומאה עדיף. אלא כהני תנאי, דתנן: מהיכן מוציאין אותו כו'? מאי לאו בהא קא מיפלגי; דמאן דאמר מעזרה - לא, קסבר המכניס שרץ למקדש פטור, ומאן דאמר מכולה עזרה - קסבר: חייב. }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''תרו בה כיתנא''' - שורין בו פשתן בחול ואית דגרסי בונתא כוסמין: '''תרו''' - שורין: '''שהקרו עליה דברים''' - כשעלו מן הגולה הוצרכו לה כדלקמן ונימנו והתירוה ובטלו תקנת השבות ממנה למלאות הימנה בגלגל ולא התירו אלא אותה לבדה הקרו לשון קריאה (ע"י מקרה) שהביאו בה ראיות לדבריהם שיש בהן כח לעקור שבות מפני דוחקן: '''מאי זו בלבד''' - היאך יקראו לשאר בורות בור הקר הרי לא הוקרו דברים אלא על זו ומדקתני בור הקר פשיטא דההוא לחודיה קשרי: '''אלא אמר רב נחמן בר יצחק''' - ע"י שמים חיים היתה קרי ליה בור הקר לשון מקור כמו כהקיר ביר מימיה כמו שמעין מקור (מימיה) הנובע מתחדש והולך ומוסיף תמיד כך הקרה רעתה: '''ביר''' - כמו באר: '''נביאים שביניהם''' - חגי זכריה ומלאכי: '''מנהג אבותיהם''' - באותו הבור: '''מתני' כהן מוציאו בהמיינו''' - בשבת ולא חייש לטלטול דאין שבות במקדש בהמיינו באבנטו ואף על גב דמטמי ליה לאבנט שהוא קדוש הכי עדיף שלא לשהות את הטומאה בעזרה ולחזר אחר צבת של עץ שהיא פשוטי כלי עץ שאינה מקבלת טומאה ובידיו לא נגע בה דלא ניטמי כהן גופיה הלכך בהמיינו אוחזו דלא נגע ביה ושרץ אינו מטמא במשא והאבנט שמיטמא בשרץ אינו מטמא הכהן האוחזו דהוה ליה אבנט ראשון לטומאה והלכה רווחת היא בכל הש"ס שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה בלבד וגם במקרא לא מצינו טומאה לכלים ולאדם אלא מן השרץ והנבלה וכיוצא בהן שהוא אב הטומאה אבל ראשון לטומאה מטמא אוכלין ומשקין כדכתיב ([[ויקרא יא]]) וכל כלי חרש אשר יפול מהם וגו' דהוה ליה כלי חרס ראשון לטומאה מכיון שנתלה שרץ באוירו ואף על פי שלא נגע והכלי חוזר ומטמא מה שבתוכו יכול אם כלים היו בתוכו יטמאו מחמת כלי ראשון תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מקבלין טומאה מחמת הכלי ואין כלי אחר מיטמא מחמתו בשלהי הכל שוחטין: '''בצבת של עץ''' - שהיא פשוטי כלי עץ: '''שלא לרבות את הטומאה''' - לטמא האבנט ונוח לו לשהותו שם ולחזר אחרי הצבת מלרבות הטומאה: '''מהיכן מוציאין אותו''' - בשבת: '''מן ההיכל ומן האולם''' - אבל בעזרה אם נמצא שם מכסהו בסיר ומניחו עד שתחשך: '''כל מקום שחייבין על זדונו כרת''' - אם יכנס לו בטומאה דהיינו כולה עזרה: '''ושאר כל המקומות''' - למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לבן ננס כולה עזרה לרבי עקיבא לשכות: '''כופין עליו פסכתר''' - סיר של נחשת לכסותו עד שתחשך למוצ"ש. סירותיו מתרגמינן. פסכתרוותיה ([[שמות כז]]): '''ר"ש אומר''' - מפרש בגמרא אהיכא קאי: '''משלך נתנו לך''' - כדמפרש בגמרא: '''גמ' המכניס טמא שרץ''' - כלי שנטמא בשרץ: '''חייב''' - חטאת בשוגג וכרת על זדונו משום כי את מקדש ה' טמא ([[במדבר יט]]): '''מזכר ועד נקבה תשלחו''' - במקדש קאי כדכתיב בסיפיה ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם דומיא דזכר ונקבה אדם שיש לו טהרה בטבילה: '''פרט לכלי חרס''' - טמא שאם הכניסו למקדש פטור: '''דאין לו טהרה''' - דכתיב ([[ויקרא יא]]) ואותו תשבורו שאין לו טהרה אלא בשבירתו: '''לא''' - לעולם אימא לך המכניס שרץ חייב וטעמא דכלי חרס. משום שאינו ראוי למדרס ולהיות אב הטומאה (מי שנעשה אב הטומאה) דבעינן דומיא דזכר ונקבה פעמים שהוא אב הטומאה כגון זב וזבה וטמא מת וכן הכלים נמי הואיל וראוין ליעשות אב הטומאה כגון זכר ונקבה כגון כלי שהוא ראוי למדרס ולמושב הזב הוי אב הטומאה ע"י מדרס של זב ומטמאין אדם וכלים כדכתיב ([[ויקרא טו]]) והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יטמא המכניסן למקדש אפילו כשהן ראשונים כגון שנטמאו במגע הזב או נגעו במדרס הזב או בשאר אבות הטומאה חייב יצא כלי חרס שאינו נעשה אב הטומאה שאין לך כלי נעשה אב הטומאה לטמא אדם או כלי אלא מדרס הזב כדפרישית לעיל או מגע המת דמת אבי אבות הטומאה כדכתיב בזאת חקת בכלי או באדם שנגע במת וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והנפש הנוגעת תטמא עד הערב פי' נפש הנוגעת בו בטמא זה שנטמא במת. תטמא עד הערב והא לא מצית למימר דהאי והנפש הנוגעת בנוגע במת עצמו קאמר דא"כ טומאת שבעה איכא אלמא טמא מת אב הטומאה משוי ליה קרא לטמא אדם הלכך כלי חרס אינו נעשה אב הטומאה כלל דלמדרס לא חזי משום דנשבר ותניא בהדיא בפרק רבי עקיבא במסכת שבת [[שבת קד ב|(דף פד.)]] מדרס כלי חרס טהור וע"י מגע נמי לא הוי אב הטומאה דכתיב לעיל מההוא קרא וחטאו ביום השלישי וגו' וכל אשר יגע בו הטמא וגו' כל היכא דקרינן ביה וחטאו דיש לו טהרה בטבילה קרינן ביה והנפש הנוגעת תטמא וכל היכא דלא קרינן ביה וחטאו לא קרינן ביה והנפש הנוגעת: '''מאן דאמר שלא לשהות קסבר''' - שרץ טעון שילוח מדאורייתא הלכך לא מידחי מקמי רבוי הטומאה דאבנט: '''המכניס שרץ''' - גרסינן: '''שהויי עדיף''' - מאפושי טומאה דהא אבנט נמי מידי דקדש הוא: '''מאי לאו בהא קא מיפלגי דמאן דאמר מעזרה לא''' - מפקינן ליה בשבת: '''קסבר המכניס שרץ למקדש פטור''' - דלא בעינן שילוח מדאורייתא הלכך לא מדחיא שבות מקמיה ומהיכל ומאולם הוא דמפקינן ליה דמשום כבוד שכינה לא העמידו חכמים דבריהם:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קד ב יצא כלי חרס שאין נעשה אב הטומאה.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_ב_יצא כלי חרס שאין נעשה אב הטומאה]] '''יצא''' כלי חרס שאין נעשה אב הטומאה. פירש בקונטרס דלמדרס לא חזי וגבי טומאת מת כתיב ([[במדבר יט]]) וחטאו ביום השביעי וכלי חרס לאו בר חיטוי הוא דכתיב ([[ויקרא יא]]) ואותו תשבורו: [[File:תוס עירובין 10 קד ב לא דכולי עלמא חייב.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קד_ב_לא דכולי עלמא חייב]] ''' לא''' דכולי עלמא חייב. ושמואל דאמר פטור אית ליה דתנאי היא וסבירא ליה כמ"ד פטור ור"ח גרס דכולי עלמא פטור וקשיא לפי' דמאי טעמא דמאן דאמר בהמיינו הא בהמיינו איכא איסורא דאוריתא להשהותו במקדש דהא אית ליה טהרה במקוה ובשרץ ליכא איסורא דאורייתא דלית ליה טהרה במקוה לכך נראה גירסת הקונטרס עיקר:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קד ב}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קד|ב}} gor6vmvcakqxac1ao83qpx434zoliel 106 1728655 3016279 2938691 2026-05-13T10:08:34Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016279 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קה|א|קד ב||ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קה עמוד א] אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו; ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה' לחצר בית ה' ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה. מר סבר: מדאשתני בעזרה בלוים - טומאה בעזרה ליכא. ומר סבר: עד היכא דלא אפשר בלוים - מפקי כהנים, השתא דאפשר בלוים - תו לא מטמאי כהנים. תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|הכל נכנסין בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים. אם אין שם כהנים - נכנסין לוים, אין שם לוים - נכנסין ישראלים. ואידי ואידי טהורין - אין, טמאין - לא. אמר רב הונא: רב כהנא מסייע כהני, דתני רב כהנא: מתוך שנאמר אך אל הפרכת לא יבא, יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים - תלמוד לומר אך - חלק. }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|מצוה בתמימים, אין שם תמימים - נכנסין בעלי מומין. מצוה בטהורין, אין שם טהורין - נכנסין טמאין. אידי ואידי, כהנים - אין, ישראלים - לא. איבעיא להו: טמא ובעל מום איזו מהן נכנס? רב חייא בר אשי אמר רב: טמא נכנס, דהא אישתרי בעבודת ציבור. רבי אלעזר אומר: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|בעל מום נכנס, דהא אישתרי באכילת קדשים. }} {{הל"מ-רק-גמרא|רבי שמעון אומר וכו'. רבי שמעון היכא קאי? - התם קאי, דתנן: מי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת לא יכנס. רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמה יכנס, לפי שאין המשוחות ממצעין את המדות מפני הטועים. דקאמר תנא קמא לא יכנס, ואמר ליה רבי שמעון יכנס. }} {{הל"מ-רק-גמרא|שלא התירו לך אלא משום שבות. היכא קאי? - התם קאי, דקאמר תנא קמא: קושרה, ואמר ליה רבי שמעון: עונבה. עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת - שרו ליה רבנן, קשירה דאתי לידי חיוב חטאת - לא שרו ליה רבנן. הדרן עלך המוצא תפילין }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אמר רבי יוחנן''' - לענין עיולי כולי עלמא המכניס שרץ חייב ולענין להוציא הנמצא בעזרה בשבת בהאי קרא פליגי: '''ויבאו הכהנים פנימי בית ה' בהיכל ויוציאו הטומאה''' - ע"ז ותקרובתיה שהן מטמאין באהל: '''לחצר בית ה'''' - עזרה: '''ויקבלו הלוים להוציא משם לנחל קדרון''' - אבל כהנים אחרים לא מיטמאין אע"פ שהיו צריכים לאנשים הרבה אלו מוציאין מן ההיכל לעזרה ואילו משם ולחוץ לוים הוא דמיטמאין ולא כהנים בן ננס סבר מדאשתני טומאת עזרה מכהנים ללוים שמע מינה היכא דאיתא בעזרה לא מפקינן ליה בעבירה אלא מהדרינן אהתירא ובשבת נמי לא דחינן שבות: '''טומאה בעזרה ליתא''' - כלומר היכא דאיתא התם. לא חמירא כולי האי: '''דלא אפשר''' - בהיכל לא עיילי לוים דאפי' כהנים אסירי למיעל אלא לעבודה כדכתיב ([[ויקרא טז]]) ואל יבא בכל עת אל הקדש זה היכל מבית לפרוכת זה לפני ולפנים: '''תו לא מטמאינן לכהנים''' - שהרי אפשר בלוים אבל לשהויי עד אורתא לא: '''מסייע כהני''' - דאמר לקמן כהנים טמאין עדיפי מטהורי ישראלים: '''אך אל הפרוכת וגו'''' - בבעלי מומין כתיב: '''רקועין''' - טסין של זהב שמחפין בהן בית קדשי הקדשים מתוכו: '''אך חלק''' - כלומר אכין ורקין מיעוטין כל אתין וגמין רבויין. חלק מיעט דלמלאכה שרי לעיולי: '''טמא ובעל מום''' - אי אפשר אלא באחד מהן איזה מהן מכניסין: '''דהא אישתרי בעבודת צבור''' - דכתיב ([[במדבר כח]]) במועדו ואפילו בטומאה אבל בעל מום לא הותר דתניא בתורת כהנים מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב אין לי אלא תמידין שהן קרויין לחם כענין שנאמר את קרבני לחמי לאשי שאר קרבנות צבור מנין ת"ל שוב לחם קרא אחרינא וכתיב בתריה לחם אלהיו מקדשי הקדשים וסמיך ליה אקרא קמא דנשתמע הכי לא יגש להקריב לחם אלהיו: '''דהא אישתרי באכילת קדשים''' - מהאי קרא לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל: '''המשוחות''' - מודדין התחומין ומציבין סימן כשהן מודדין מדתן: '''מפני טועי המדה''' - שמא יטעו בה הלכך מקצרין אותה נמצא שעדיין התחום לא הגיע ומי שהחשיך לו חוץ לתחום כבר נכנס בתוך אלפים ט"ו אמות כדפרישית במי שהוציאוהו (לעיל דף נב.) ל"א מפני הטועין ששוכחין ויוצאין וחוזרין ונכנסין לפיכך מקצרין המודדין את התחום הסימן ומציבין בתוך התחום שאם יצא לא עביד איסורא: '''יכנס''' - דמשלך נתנו לך שכבר הוא בתוך תחומו והכא אתא ר' שמעון למיתב טעמא למילתיה דלא תימא מיקל אני באיסור שבת אלא משלו נתתי לו והכא נקט לה משום פלוגתא דנימת כנור כדמפרש ואזיל: '''קושרה''' - בנימת כנור שנפסקה ופליג רבי שמעון ואמר בברייתא עונבה ואמר הכא טעמא למילתא ופליג אתנא דלעיל ואמר לא הותרו במקדש אלא שבות ובתרתי מיפלגא מילתא דרבי שמעון רישא במחשיך חוץ לתחום וסיפא בנימת כנור והכי קאמר רבי שמעון לתנא קמא: אע"פ שהקלתי במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת כנור דהתם משלך נתנו לך אבל כאן לא התירו אלא שבות: '''קשירה דאתיא לידי חיוב חטאת''' - במדינה גזרה שמא יקשור קשר של קיימא:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קה א אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קה_א_אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו]] '''אמר''' רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. פירש בקונטרס שבא לתרץ דכולי עלמא מכניס שרץ חייב ולענין הוצאת טומאה פליגי ותימה דלכאורה אין חילוק דאי מכניס שרץ חייב הוא הדין דמוזהר להוציא מוישלחו מן המחנה דכל היכא דקרינן לא יטמאו את משכני קרינן וישלחו וא"כ מאי טעמא דמאן דאמר מעזרה לא ונראה דמילתא באפי נפשה היא ולא קאי לדחויי הא דקאמר לעיל כתנאי ופליג בין במכניס בין במוציא דאין חילוק כדפירשנו אלא בא לאסמוכי קרא למאן דאמר חייב ולמאן דאמר פטור: ''' אמר''' ר' שמעון יכנס. והכי קאמר ליה רבי שמעון לתנא קמא אע"פ שמיקל אני במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת הכנור דהתם לאו קולא הוא אלא משלך נתנו לך וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוה דבר המותר והא דנטר עד הכא משום דבעי לאסוקי מילי דבמקדש אבל לא במדינה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קה א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קה|א}} 9b8dtzfhldqphxg17gs8beluldwbbap 3016280 3016279 2026-05-13T10:25:01Z מאירושולי 35234 /* תוספות */ 3016280 wikitext text/x-wiki {{כותרת_ביאור_הלמ|עירובין|קה|א|קד ב||ביאור=כן}} <קטע התחלה=ג/> {{הל"מ-רק-גמרא|[דף קה עמוד א] אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו; ויבאו הכהנים לפנימה בית ה' לטהר ויוציאו את כל הטומאה אשר מצאו בהיכל ה' לחצר בית ה' ויקבלו הלוים להוציא לנחל קדרון חוצה. מר סבר: מדאשתני בעזרה בלוים - טומאה בעזרה ליכא. ומר סבר: עד היכא דלא אפשר בלוים - מפקי כהנים, השתא דאפשר בלוים - תו לא מטמאי כהנים. תנו רבנן: }}{{שוליים|א}}{{הל"מ-רק-גמרא|הכל נכנסין בהיכל לבנות לתקן ולהוציא את הטומאה, ומצוה בכהנים. אם אין שם כהנים - נכנסין לוים, אין שם לוים - נכנסין ישראלים. ואידי ואידי טהורין - אין, טמאין - לא. אמר רב הונא: רב כהנא מסייע כהני, דתני רב כהנא: מתוך שנאמר אך אל הפרכת לא יבא, יכול לא יהו כהנים בעלי מומין נכנסין בין האולם ולמזבח לעשות ריקועי פחים - תלמוד לומר אך - חלק. }}{{שוליים|ב}}{{הל"מ-רק-גמרא|מצוה בתמימים, אין שם תמימים - נכנסין בעלי מומין. מצוה בטהורין, אין שם טהורין - נכנסין טמאין. אידי ואידי, כהנים - אין, ישראלים - לא. איבעיא להו: טמא ובעל מום איזו מהן נכנס? רב חייא בר אשי אמר רב: טמא נכנס, דהא אישתרי בעבודת ציבור. רבי אלעזר אומר: }}{{שוליים|ג}}{{הל"מ-רק-גמרא|בעל מום נכנס, דהא אישתרי באכילת קדשים. }} {{הל"מ-רק-גמרא|רבי שמעון אומר וכו'. רבי שמעון היכא קאי? - התם קאי, דתנן: מי שהחשיך חוץ לתחום, אפילו אמה אחת לא יכנס. רבי שמעון אומר: אפילו חמש עשרה אמה יכנס, לפי שאין המשוחות ממצעין את המדות מפני הטועים. דקאמר תנא קמא לא יכנס, ואמר ליה רבי שמעון יכנס. }} {{הל"מ-רק-גמרא|שלא התירו לך אלא משום שבות. היכא קאי? - התם קאי, דקאמר תנא קמא: קושרה, ואמר ליה רבי שמעון: עונבה. עניבה דלא אתי לידי חיוב חטאת - שרו ליה רבנן, קשירה דאתי לידי חיוב חטאת - לא שרו ליה רבנן. הדרן עלך המוצא תפילין }} <קטע סוף=ג/> </div> <div class='gmara_rashi'> ==רש"י== <קטע התחלה=ר/> '''אמר רבי יוחנן''' - לענין עיולי כולי עלמא המכניס שרץ חייב ולענין להוציא הנמצא בעזרה בשבת בהאי קרא פליגי: '''ויבאו הכהנים פנימי בית ה' בהיכל ויוציאו הטומאה''' - ע"ז ותקרובתיה שהן מטמאין באהל: '''לחצר בית ה'''' - עזרה: '''ויקבלו הלוים להוציא משם לנחל קדרון''' - אבל כהנים אחרים לא מיטמאין אע"פ שהיו צריכים לאנשים הרבה אלו מוציאין מן ההיכל לעזרה ואילו משם ולחוץ לוים הוא דמיטמאין ולא כהנים בן ננס סבר מדאשתני טומאת עזרה מכהנים ללוים שמע מינה היכא דאיתא בעזרה לא מפקינן ליה בעבירה אלא מהדרינן אהתירא ובשבת נמי לא דחינן שבות: '''טומאה בעזרה ליתא''' - כלומר היכא דאיתא התם. לא חמירא כולי האי: '''דלא אפשר''' - בהיכל לא עיילי לוים דאפי' כהנים אסירי למיעל אלא לעבודה כדכתיב ([[ויקרא טז]]) ואל יבא בכל עת אל הקדש זה היכל מבית לפרוכת זה לפני ולפנים: '''תו לא מטמאינן לכהנים''' - שהרי אפשר בלוים אבל לשהויי עד אורתא לא: '''מסייע כהני''' - דאמר לקמן כהנים טמאין עדיפי מטהורי ישראלים: '''אך אל הפרוכת וגו'''' - בבעלי מומין כתיב: '''רקועין''' - טסין של זהב שמחפין בהן בית קדשי הקדשים מתוכו: '''אך חלק''' - כלומר אכין ורקין מיעוטין כל אתין וגמין רבויין. חלק מיעט דלמלאכה שרי לעיולי: '''טמא ובעל מום''' - אי אפשר אלא באחד מהן איזה מהן מכניסין: '''דהא אישתרי בעבודת צבור''' - דכתיב ([[במדבר כח]]) במועדו ואפילו בטומאה אבל בעל מום לא הותר דתניא בתורת כהנים מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב אין לי אלא תמידין שהן קרויין לחם כענין שנאמר את קרבני לחמי לאשי שאר קרבנות צבור מנין ת"ל שוב לחם קרא אחרינא וכתיב בתריה לחם אלהיו מקדשי הקדשים וסמיך ליה אקרא קמא דנשתמע הכי לא יגש להקריב לחם אלהיו: '''דהא אישתרי באכילת קדשים''' - מהאי קרא לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל: '''המשוחות''' - מודדין התחומין ומציבין סימן כשהן מודדין מדתן: '''מפני טועי המדה''' - שמא יטעו בה הלכך מקצרין אותה נמצא שעדיין התחום לא הגיע ומי שהחשיך לו חוץ לתחום כבר נכנס בתוך אלפים ט"ו אמות כדפרישית במי שהוציאוהו (לעיל דף נב.) ל"א מפני הטועין ששוכחין ויוצאין וחוזרין ונכנסין לפיכך מקצרין המודדין את התחום הסימן ומציבין בתוך התחום שאם יצא לא עביד איסורא: '''יכנס''' - דמשלך נתנו לך שכבר הוא בתוך תחומו והכא אתא ר' שמעון למיתב טעמא למילתיה דלא תימא מיקל אני באיסור שבת אלא משלו נתתי לו והכא נקט לה משום פלוגתא דנימת כנור כדמפרש ואזיל: '''קושרה''' - בנימת כנור שנפסקה ופליג רבי שמעון ואמר בברייתא עונבה ואמר הכא טעמא למילתא ופליג אתנא דלעיל ואמר לא הותרו במקדש אלא שבות ובתרתי מיפלגא מילתא דרבי שמעון רישא במחשיך חוץ לתחום וסיפא בנימת כנור והכי קאמר רבי שמעון לתנא קמא: אע"פ שהקלתי במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת כנור דהתם משלך נתנו לך אבל כאן לא התירו אלא שבות: '''קשירה דאתיא לידי חיוב חטאת''' - במדינה גזרה שמא יקשור קשר של קיימא:<קטע סוף=ר/> </div> <div class='gmara_tosfot'> ==תוספות== <קטע התחלה=ת/> [[File:תוס עירובין 10 קה א אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קה_א_אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו]] '''אמר''' רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. פירש בקונטרס שבא לתרץ דכולי עלמא מכניס שרץ חייב ולענין הוצאת טומאה פליגי ותימה דלכאורה אין חילוק דאי מכניס שרץ חייב הוא הדין דמוזהר להוציא מוישלחו מן המחנה דכל היכא דקרינן לא יטמאו את משכני קרינן וישלחו וא"כ מאי טעמא דמאן דאמר מעזרה לא ונראה דמילתא באפי נפשה היא ולא קאי לדחויי הא דקאמר לעיל כתנאי ופליג בין במכניס בין במוציא דאין חילוק כדפירשנו אלא בא לאסמוכי קרא למאן דאמר חייב ולמאן דאמר פטור: [[File:תוס עירובין 10 קה א אמר ר' שמעון יכנס.ogg|thumb|תוס_עירובין_10_קה_א_אמר ר' שמעון יכנס]] ''' אמר''' ר' שמעון יכנס. והכי קאמר ליה רבי שמעון לתנא קמא אע"פ שמיקל אני במחשיך חוץ לתחום מחמיר אני בנימת הכנור דהתם לאו קולא הוא אלא משלך נתנו לך וגם כאן לא נתנו לך אלא משלך דהיינו עניבה דהוה דבר המותר והא דנטר עד הכא משום דבעי לאסוקי מילי דבמקדש אבל לא במדינה:<קטע סוף=ת/> </div> ==עין משפט ונר מצוה== {{קטע עם כותרת|עין משפט ונר מצוה/עירובין/פרק י|קה א}} [[קטגוריה:בבלי מסכת עירובין]] {{מפרשים לדף גמרא|עירובין|י|קה|א}} il3vcin7xiqbjvrwsjegb0gjhitgsbg 0 1733843 3016245 3001033 2026-05-12T21:40:56Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות וקמצים קטנים 3016245 wikitext text/x-wiki <noinclude>{{טקסט מנוקד|גודל=22}} </noinclude>{{הור|סימן: '''אני אברהם חזק''' (אבן עזרא)}} {{סי|אֵ}}לָיו מִי הִקְשָׁה וַיִּשְׁלָם{{ש}} שָׁמַֽיִם וָאָֽרֶץ כִּלָּם{{ש}} בְּשַׁבָּת בּוֹ נִזְהָרִים עַמּוֹ כֻלָּם{{ר1}} לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם / שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת {{סי|נ}}וֹשְׂאִים וְנוֹתְנִים בַּהֲלָכוֹת{{ש}} תֵּֽשַׁע וּשְׁלֹשִׁים מְלָאכוֹת{{ש}} בְּשַׁבָּת מַשְׁלִימִים מֵאָה בְרָכוֹת {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|י}}וֹצְאִים שִׁעוּר גְּבוּלֵיהֶם{{ש}} אַלְפַּיִם אַמָּה רַגְלֵיהֶם{{ש}} בְּשַׁבָּת חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלָּהֶם {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|אַ}}רְבַּע רְשׁוּיוֹת סְפוּרוֹת{{ש}} הֵן הֵם בַּמִּשְׁנָה סְדוּרוֹת{{ש}} בְּשַׁבָּת וְדִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|בּ}}וֹצְעִים עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת{{ש}} מַפּוֹת מְכֻסּוֹת מְפֹאָרוֹת{{ש}} בְּשַׁבָּת וּבָהֶן כׇּל מִינֵי פֵרוֹת {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|רָ}}צִים לֶאֱכֹל כׇּל מִינֵי תַעֲנוּגִים{{ש}} אוֹכְלִים עוֹף בָּשָׂר וְדָגִים{{ש}} בְּשַׁבָּת שְׂמֵחִים וְלֹא דוֹאֲגִים {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|הֵ}}ם מַדְלִיקִין הַמְּנוֹרָה{{ש}} שֶֽׁמֶן זַֽיִת זָךְ וּבָרָה{{ש}} בְּשַׁבָּת יִזְכּוּ בְנֵיהֶם לַתּוֹרָה {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|מַ}}רְחִיקִין כׇּל מִינֵי סְחוֹרָה{{ש}} גַּם דַּבֵּר דָּבָר אֲסוּרָה{{ש}} בְּשַׁבָּת וְגַם כׇּל מַחֲשָׁבָה זָרָה {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}} {{סי|חָזָק}} אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא{{ש}} נוֹתֵן נְשָׁמָה יְתֵרָה{{ש}} בְּשַׁבָּת לְעַם בְּנֵי הַגְּבִירָה {{רפרן|לָכֵן יִזְכּוּ לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת}}<noinclude> [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירת הבקשות]] [[קטגוריה:זמירות לשבת]] [[קטגוריה:שירי ראב"ע]] bwca3lfa1pwbd0w57ubpd19pogai2av 106 1736052 3016247 2986351 2026-05-13T05:04:17Z Ori229 476 ביאור, מקורות 3016247 wikitext text/x-wiki {{סרגל ניווט בביאור|רש&quot;י|בראשית|בראשית מב|מג|בראשית מד}} {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=בראשית מג/>{{צ-ברשי|בראשית|מג|ב}} <קטע התחלה=ב/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=ב|דיבור=כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל}}יְהוּדָה אָמַר לָהֶם: הַמְתִּינוּ {{ב|לַזָּקֵן|ליעקב}} עַד שֶׁתִּכְלֶה פַּת מִן הַבַּיִת.{{הערה|[[מדרש תנחומא מקץ ח|תנחומא, ח]]: אמר להן יהודה: הניחו לו לזקן הזה עד שתכלה הפת, שנאמר "ויהי כאשר כלו לאכול" וגו'{{ש}}מדוע דוקא "'''יְהוּדָה''' אָמַר לָהֶם"? [[ספר הזכרון]] מצביע על כך שיהודה מדבר אל יעקב מיד לאחר מכן, בפסוק ג}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ}}"{{ב|כַּד שֵׁצִיאוּ|כאשר הסתיים האוכל}}".{{ש}} וְהַמְּתַרְגֵּם "כַּד סַפִּיקוּ" טוֹעֶה.{{הערה|לפנינו באונקלוס: "וַהֲוָה כַּד סְפִיקוּ לְמֵיכַל", אך רש"י חולק על גירסה זאת}} "כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת" {{קטן|([[בראשית כד כב|בראשית כד, כב]])}} – מְתֻרְגָּם "כַּד סַפִּיקוּ": כְּשֶׁשָּׁתוּ דֵּי סִפּוּקָם, הוּא גְּמַר שְׁתִיָּתָם; אֲבָל זֶה, "כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ לֶאֱכֹל" – כַּאֲשֶׁר תַּם הָאֹכֶל הוּא, וּמְתַרְגְּמִינָן "כַּד שֵׁצִיאוּ".<קטע סוף=ב/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|ג}} <קטע התחלה=ג/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=ג|דיבור=הָעֵד הֵעִד}}{{ב|לְשׁוֹן הַתְרָאָה|הביטוי "להעיד" במקרא משמש גם בלשון של אזהרה. לרוב האזהרה נעשית בפני עדים, אך הביטוי רלוונטי גם אם לא היו עדים.}}, שֶׁסְּתָם הַתְרָאָה – מַתְרֶה בּוֹ בִּפְנֵי עֵדִים. :{{ב|וְכֵן|שלוש דוגמאות נוספות בהן מדובר בהתראה}}: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם" {{קטן|([[דברים ח יט|דברים ח, יט]]; [[דברים ל יט|דברים ל, יט]])}}; :"הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם" {{קטן|([[ירמיהו יא ז|ירמיהו יא, ז]])}}; :"רֵד הָעֵד בָּעָם" {{קטן|(שמות יט, כא)}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=לֹא תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם}}לֹא תִּרְאוּנִי בְּלֹא אֲחִיכֶם אִתְּכֶם.{{הערה|תרגום יונתן: {{ב|לָא תֵיחְמוּן סְבַר אַפַּי|לא תראו (את) פניי}} {{ב|בִּדְלֵית אֲחוּכוֹן זְעֵירָא עִמְכוֹן|כאשר/אם אחיכם הקטן איננו עמכם}}.}}{{ש}} וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם: "{{ב|אֶלָּהֵן כַּד אֲחוּכוֹן עִמְּכוֹן|אלא כאשר (אלא אם כן) אחיכם איתכם}}", {{ב|יִשֵּׁב הַדָּבָר עַל אָפְנוֹ|המשמעות לפי אונקלוס זהה}}, וְלֹא דִּקְדֵּק לְתַרְגֵּם {{ב|אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא|במדויק מילה אחר מילה}}.<קטע סוף=ג/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|ז}} <קטע התחלה=ז/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=ז|דיבור=לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ}}לְמִשְׁפְּחוֹתֵינוּ.{{ש}} וּמִדְרָשׁוֹ: אֲפִלּוּ {{ב|עֲצֵי עֲרִיסוֹתֵינוּ|מאיזה סוג עץ היתה עשויה מיטת התינוק ("וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ" - המיטה אליה נולדנו) שלנו (הכל הוא ידע עלינו ולא יכולנו להסתיר ממנו שיש לנו עוד אח)}} גִּלָּה לָנוּ.{{הערה|[[בראשית רבה צא י|ב"ר צא, י]]: ויאמרו: שאול שאל האיש וגו' - אמר רבי אבא בר כהנא: אפילו עצי עריסותינו גלה לנו.{{ש}}יש הגורסים ברש"י: "בני עריסותינו", כלומר ששאל גם לגבי התינוקות.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וַנַּגֶּד לוֹ}}שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אָב וְאָח. {{ד"ה ברש"י|דיבור=עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה}}עַל פִּי שְׁאֵלוֹתָיו אֲשֶׁר שָׁאַל הֻזְקַקְנוּ לְהַגִּיד. {{ד"ה ברש"י|דיבור=כִּי יֹאמַר}}אֲשֶׁר יֹאמַר, "כִּי" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אִם" "וְאִם" מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "אֲשֶׁר". הֲרֵי זֶה שִׁמּוּשׁ אֶחָד מֵאַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת שֶׁמְּשַׁמֵּשׁ "כִּי", וְהוּא "אִי",{{הערה|[[ראש השנה ג א|ר"ה ג' ע"א]]. לפי הגמרא אחד הפירושים למילה "כי" הוא "אם". רש"י מוסיף ש-"אם" משמעותו גם כ-"אשר", [[W:יחס טרנזיטיבי|ומכאן]] ש-"כי" פירושו "אשר".}} שֶׁהֲרֵי "כִּי" זֶה כְּמוֹ "אִם", כְּמוֹ "עַד אִם דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי" {{קטן|([[בראשית כד לג|בראשית כד, לג]])}}.<קטע סוף=ז/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|ח}} <קטע התחלה=ח/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=ח|דיבור=וְנִחְיֶה}}נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ:{{הערה|בדומה למה שכתב רש"י על [[ביאור:רש"י בראשית לז#לג|לז, לג]]: "חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ"}} עַל יְדֵי הֲלִיכָה זוֹ תְּחִי רוּחֲךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם" {{קטן|([[בראשית מה כז|בראשית מה, כז]])}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=וְלֹא נָמוּת}}בָּרָעָב. בִּנְיָמִין סָפֵק יִתָּפֵשׂ סָפֵק לֹא יִתָּפֵשׂ, וְאָנוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים בָּרָעָב אִם לֹא נֵלֵךְ; מוּטָב שֶׁתַּנִּיחַ אֶת הַסָּפֵק וְתִתְפֹּשׂ אֶת הַוַדַּאי.{{הערה|[[מדרש תנחומא מקץ ח|תנחומא ח]]: אמר לו יהודה: אבא, אם ילך בנימין עמנו - ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם לא ילך עמנו - כלנו מתים; מוטב תניח את הספק ותטול את הודאי.}}<קטע סוף=ח/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|ט}} <קטע התחלה=ט/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=ט|דיבור=וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ}}שֶׁלֹּא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ מֵת כִּי אִם חָי. {{ד"ה ברש"י|דיבור=וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים}}לָעוֹלָם הַבָּא.{{הערה|[[בראשית רבה צא י|ב"ר צא, י]]: אנכי אערבנו כל הימים - זה העולם הבא, {{ב|שכולו יום|אין בו חושך - כמו למשל ב[[ישעיהו ס יט]]: "וְהָיָה לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם"}}.}}<קטע סוף=ט/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|י}} <קטע התחלה=י/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=י|דיבור=לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ}}{{ב|עַל יָדְךָ|בגללך}}, כְּבָר הָיִינוּ שָׁבִים עִם שִׁמְעוֹן, וְלֹא נִצְטַעַרְתָּ כָּל הַיָּמִים הַלָּלוּ.<קטע סוף=י/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|יא}} <קטע התחלה=יא/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=יא|דיבור=אֵפוֹא}}כָּל לְשׁוֹן "אֵפוֹא" {{ב|לְשׁוֹן יֶתֶר הוּא|מילה מיותרת, והפסוק מובן בלעדיה (לכן אונקלוס לא מתרגם אותה: אִם כֵּין הוּא דָּא עֲבִידוּ)}}, {{ב|לְתַקֵּן הַמִּלָּה|ומטרתה לייפות את המילה הסמוכה}} בְּלָשׁוֹן עִבְרִי. אִם כֵּן אֶזְדַּקֵּק לַעֲשׂוֹת שֶׁאֶשְׁלָחֶנּוּ עִמָּכֶם, צָרִיךְ אֲנִי לַחֲזֹר {{ב|וּלְבַקֵּשׁ|לחפש}} {{ב|'אַיֵּה פֹּה'|היכן ישנה כאן (רש"י דורש את המילה "אֵפוֹא" כשתי מילים, כפי שגם פירש על הפסוק "מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד", לעיל [[ביאור:רש"י בראשית כז#לג|כז, לג]])}} תַּקָּנָה וְעֵצָה לְהַשִּׁיאֲכֶם, וְאוֹמֵר אֲנִי "זֹאת עֲשׂוּ". {{ד"ה ברש"י|דיבור=מִזִּמְרַת הָאָרֶץ}}כְּתַרְגּוּמוֹ :"{{ב|מִדִּמְשַׁבַּח בְּאַרְעָא|מהמשובח שבארץ}}", שֶׁהַכֹּל {{ב|מְזַמְּרִים עָלָיו|מהללים אותו}} כְּשֶׁהוּא בָּא לָעוֹלָם.{{הערה|[[בראשית רבה צא יא|ב"ר צא, יא]]: קחו מזמרת הארץ בכליכם - רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: דברים שהן מזמרין בעולם: חלזון חמר קטף ומור איגורי ומעט צרי בלסם קטף.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=נְכֹאת}}שַׁעֲוָה {{קטן|(שם)}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=בָּטְנִים}}לֹא יָדַעְתִּי מַה הֵם {{קטן|(וּבְפֵרוּשֵׁי {{ב|אָלֶף בֵּית שֶׁל רַבִּי מָכִיר|מילון שכתב [[W:מכיר בן יהודה|רבי מכיר בן יהודה]] במאה ה-11, ולא נשתמר}} רָאִיתִי {{לעז|פשטציא"ש|pistachios|תרגום=פיסטוקים}}. וְדוֹמֶה לִי שֶׁהֵם אֲפַרְסְקִין)}}.<קטע סוף=יא/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|יב}} <קטע התחלה=יב/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=יב|דיבור=וְכֶסֶף מִשְׁנֶה}}פִּי שְׁנַיִם כָּרִאשׁוֹן.{{הערה|אונקלוס: וְכַסְפָּא עַל חַד תְּרֵין.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=קְחוּ בְיֶדְכֶם}}לִשְׁבֹּר אֹכֶל, {{ב|שֶׁמָּא הוּקַר הַשַּׁעַר|אולי המזון התייקר, בעקבות התמשכות הרעב (ואין לפרש שהכסף ה"מִשְׁנֶה" הוא כדי להחזיר את מה שאולי בשגגה הושב להם, שהרי לגבי זה מתייחס סוף הפסוק: "וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשָׁב...")}}.{{הערה|[[בראשית רבה צא יא|ב"ר צא, יא]]: וכסף משנה קחו בידכם - רבי יצחק אמר: שמא הוקר השער.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא}}שֶׁמָּא הַמְּמֻנֶּה עַל הַבַּיִת שְׁכָחוֹ שׁוֹגֵג.<קטע סוף=יב/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|יד}} <קטע התחלה=יד/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=יד|דיבור=וְאֵל שַׁדַּי}}מֵעַתָּה אֵינְכֶם חֲסֵרִים כְּלוּם אֶלָּא תְּפִלָּה, הֲרֵינִי מִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם.{{הערה|ב"ר שם: ואת הכסף המושב וגו' ואת אחיכם וגו' - אמר להם: הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם, {{ב|צריכין אתון מלתא אוחרי|האם צריכים אתם דבר נוסף}}? אמרי ליה: {{ב|צלותך אנן בעיין|את תפילתך אנו מבקשים/צריכים}}. אמר להון: אם צלותי אתון בעיין - "ואל שדי יתן לכם רחמים" וגו'}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וְאֵל שַׁדַּי}}{{ב|שֶׁדַּי|שיש מספיק}} בִּנְתִינַת רַחֲמָיו {{ב|וּכְדַי הַיְּכוֹלֶת בְּיָדוֹ לִתֵּן|ולא רק שהוא רוצה לרחם, אלא שיש בידו דַּי כוח ויכולת מעשית לתת}}, "יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים"; זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ.{{ש}} וּמִדְרָשׁוֹ, מִי {{ב|שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי|כעין נוטריקון של המילה "שדי" - מי ששם גבול לכל העולם}} יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתַי, שֶׁלֹּא שָׁקַטְתִּי מִנְּעוּרַי: צָרַת לָבָן, צָרַת עֵשָׂו, צָרַת רָחֵל, צָרַת דִּינָה, צָרַת יוֹסֵף, צָרַת שִׁמְעוֹן, צָרַת בִּנְיָמִין.{{הערה|[[מדרש תנחומא מקץ יא]]: מה ראה יעקב לברכם באל שדי? ללמדך שהרבה יסורין עברו על יעקב, עד שהיה במעי אמו היה עשו מריב עמו ... ברח מפני עשו ללבן ... עשו ... דינה ... רחל ... יוסף ... שמעון .... בנימין ... ואומר מי שאמר לשמים וארץ די יאמר ליסורי די.‏ לפי שכשברא הקדוש ב״ה שמים והארץ היו נמתחין והולכין עד שאמר להן הקדוש ברוך הוא די.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וְשִׁלַּח לָכֶם}}כְּתַרְגּוּמוֹ: "וְיִפְטַר לְכוֹן", {{ב|יִפְטְרֶנּוּ מֵאֲסוּרָיו|ישחרר אותו מהכבלים ומכלא המצרי}}, לְשׁוֹן "לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ" {{קטן|([[שמות כא, כו]])}}. {{ב|וְאֵינוֹ נוֹפֵל בַּתַּרְגוּם לְשֹוֹן 'וְיִשְׁלַח'|אין שייך לתרגם את המילה "וְשִׁלַּח" בהוראה הרגילה שלה: מסירה ממקום למקום}}, {{ב|שֶׁהֲרֵי לְשָׁם הֵם הוֹלְכִים אֶצְלוֹ|יוסף לא יעמוד במצרים וישלח את שמעון אליהם לארץ כנען, אלא הם באים אליו פיזית! אם כן, המילה "וְשִׁלַּח" לכאורה אינה מתאימה לסיטואציה שבה האחים הולכים אל המקום שבו שמעון נמצא.}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=אֶת אֲחִיכֶם}}זֶה שִׁמְעוֹן. {{ד"ה ברש"י|דיבור=אַחֵר}}רוּחַ הַקֹּדֶשׁ נִזְרְקָה בוֹ, לְרַבּוֹת יוֹסֵף.{{הערה|[[אבות דרבי נתן (שכטר)/נוסח ב/פרק מג|אדר"נ נו"ב פמ"ג]]: יעקב נתנבא ולא ידע מה נתנבא, שנאמר "ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין". אחיכם - זה שמעון. אחר - זה יוסף.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וַאֲנִי}}עַד שׁוּבְכֶם אֶהְיֶה {{ב|שַׁכּוּל מִסָּפֵק|לא אדע אם איבדתי שלושה מבני או לא}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי}}מִיּוֹסֵף וּמִשִּׁמְעוֹן. {{ד"ה ברש"י|דיבור=שָׁכָלְתִּי}}מִבִּנְיָמִין.<קטע סוף=יד/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|טו}} <קטע התחלה=טו/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=טו|דיבור=וְאֶת בִּנְיָמִין}}מְתַרְגְּמִינָן "וּדְבַרוּ יָת בִּנְיָמִין", לְפִי שֶׁאֵין לְקִיחַת הַכֶּסֶף וּלְקִיחַת הָאָדָם שָׁוֶה בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי. בְּדָבָר הַנִּקָּח בַּיָּד מְתַרְגְּמִינָן "וּנְסֵיב", וְדָבָר הַנִּקָּח בְּהַנְהָגַת דְּבָרִים מְתַרְגְּמִינָן "וּדְבַר".<קטע סוף=טו/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|טז}} <קטע התחלה=טז/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=טז|דיבור=וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן}}כְּמוֹ 'וְלִטְבֹּחַ טֶבַח וּלְהָכֵן'. וְאֵין "טְבֹחַ" לְשׁוֹן צִוּוּי, שֶׁהָיָה לוֹ לוֹמַר 'וּטְבַח'.{{הערה|"וּטְבֹחַ" לפי רש"י הוא שם הפועל ולא ציווי, אך הוראתו בפסוק היא אכן במשמעות של ציווי. כך גם למשל ב"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" כפי שכותב רש"י [[ביאור:רש"י שמות כ#ז|שם]]: "זָכוֹר" – לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא... וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ: תְּנוּ לֵב לִזְכֹּר תָּמִיד אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=בַּצָּהֳרָיִם}}זֶה מְתֻרְגָּם "{{ב|בְּשֵׁירוּתָא|בניגוד לשאר מקומות בהם "צהרים" מתורגם "טיהרא", כי כאן לא מדובר על זמן אלא על הארוחה}}", שֶׁהוּא לְשׁוֹן {{ב|סְעֻדָּה רִאשׁוֹנָה|אכלו במצרים שתי ארוחות כל יום: צהרים וערב}} בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, וּבְלַעַ"ז {{לעז|דישני"ר|disner|תרגום=ארוחת־צהריים|מספר=3057|הערה=בעקבות שינויים בהרגלי האכילה של תושבי צרפת, disner הוא היום {{קטן|(מאז המאה הי"ט, עם הבדלים בין איזור לאיזור)}} ארוחת־הערב.}}. וְיֵשׁ הַרְבֵּה בִּגְמָרָא: :"שְׁדָא לְכַלְבָּא שֵׁירוּתֵהּ",{{הערה|[[תענית יא ב|תענית י"א ע"ב]]: אמר רב ששת: {{ב|האי בר בי רב דיתיב בתעניתא|תלמיד חכם היושב בתענית}} - {{ב|ליכול כלבא לשירותיה|יאכל כלב את סעודתו}}.}} :"בְּצַע אַכֻּלָּא שֵׁירוּתָא".{{הערה|[[ברכות לט ב|ברכות ל"ט ע"ב]]: ר' זירא {{ב|הוה בצע אכולא שירותא|בצע בשבת מהפת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה}}.}} אֲבָל כָּל תַּרְגּוּם שֶׁל "צָהֳרַיִם" – 'טִיהֲרָא'.<קטע סוף=טז/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|יח}} <קטע התחלה=יח/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=יח|דיבור=וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים}}כָּתוּב הוּא בִּשְׁנֵי יוֹדִי"ן; וְתַרְגּוּמוֹ "{{ב|וּדְחִילוּ|פחדו ("וַיִּירְאוּ" - היו"ד השניה היא שורשית, מהשורש יר"א, לעומת "וַיִּרְאוּ" (כמו בפסוק "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק") משורש רא"ה)}}". {{ד"ה ברש"י|דיבור=כִּי הוּבְאוּ בֵּית יוֹסֵף}}וְאֵין דֶּרֶךְ שְׁאָר הַבָּאִים לִשְׁבֹּר בָּר לָלוּן בְּבֵית יוֹסֵף, כִּי אִם {{ב|בְּפוּנְדְּקָאוֹת|באכסניות}} שֶׁבָּעִיר; [עַל כֵּן] "וַיִּירְאוּ", שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא {{ב|לְאָסְפָם אֶל מִשְׁמָר|להכניסם לכלא}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=אֲנַחְנוּ מוּבָאִים}}אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה. {{ד"ה ברש"י|דיבור=לְהִתְגֹּלֵל}}לִהְיוֹת מִתְגַּלְגֶּלֶת עָלֵינוּ עֲלִילַת הַכֶּסֶף וְלִהְיוֹתָהּ {{ב|נוֹפֶלֶת|כך מפרש רש"י את המילה "וּלְהִתְנַפֵּל"}} עָלֵינוּ.{{ש}} וְאוֹנְקְלוֹס {{ב|שֶׁתִּרְגֵּם|את המילים "וּלְהִתְנַפֵּל עָלֵינוּ"}} "וּלְאִסְתַּקָּפָא עֲלַנָא" הוּא לְשׁוֹן '{{ב|לְהִתְעוֹלֵל|להעליל, לחפש עלילה ותירוץ}}', כְּדִמְתַרְגְּמִינָן "עֲלִילוֹת דְּבָרִים" {{קטן|([[דברים כב יד|דברים כב, יד]])}} "{{ב|תַּסְקוֹפֵי מִלִּין|ומכאן שהשורש הארמי ס.ק.פ פירושו חיפוש עלילה}}"; {{ב|וְלֹא תִרְגְּמוֹ אַחַר לְשׁוֹן הַמִּקְרָא|אונקלוס נטש כאן את התרגום המילולי (השורש נ.פ.ל) ופירש לפי ההקשר המהותי}}.{{ש}} וּלְהִתְגֹּלֵל שֶׁתִּרְגֵּם "{{ב|לְאִתְרַבְרָבָא|להשתרר, להתגאות}}" – הוּא לְשוֹן "{{ב|גֻּלַּת|דבר שיש בו חשיבות (ומכאן חיזוק לשיטתו של אונקלוס)}} הַזָּהָב" {{קטן|([[קהלת יב ו|קהלת יב, ו]])}}; "{{ב|וְהֻצַּב גֻּלְּתָה|המלכה הניצבת על יד המלך (גם כאן יש שימוש במילה "גלתה" במשמעות של עליונות ושררה)}} הֹעֲלָתָה" {{קטן|([[נחום ב ח|נחום ב, ח]])}}, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מַלְכוּת.<קטע סוף=יח/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כ}} <קטע התחלה=כ/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כ|דיבור=בִּי אֲדֹנִי}}לְשׁוֹן {{ב|בַּעְיָא|בארמית "בעי", אנא}} וְתַחֲנוּנִים הוּא,{{הערה|אונקלוס: וַאֲמַרוּ בְּבָעוּ רִבּוֹנִי}} וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי: "בַּיָּיא! בַּיָּיא".{{הערה|[[יומא סט ב|יומא ס"ט ע"ב]]: "ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול" - מאי אמור? אמר רב ואיתימא ר' יוחנן: בייא! בייא!}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=יָרֹד יָרַדְנוּ}}יְרִידָה הוּא לָנוּ; רְגִילִים הָיִינוּ לְפַרְנֵס אֲחֵרִים, עַכְשָׁו אָנוּ צְרִיכִים לְךָ.{{הערה|[[בראשית רבה צב ד|ב"ר צב, ד]]: ירוד ירדנו - ירידה היא לנו: בארצנו היינו מפרנסים לאחרים, עכשיו צריכין אנו לפרנסתך.}}<קטע סוף=כ/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כג}} <קטע התחלה=כג/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כג|דיבור=אֱלֹהֵיכֶם}}{{ב|בִּזְכוּתְכֶם|בזכות שאתם יראים את ה'}}; וְאִם אֵין זְכוּתְכֶם כְּדַאי, "אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם" - בִּזְכוּת אֲבִיכֶם, נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן.{{הערה|בראשית רבה, שם: בין בזכותכם, בין בזכות אבותיכם - אלהיכם נתן לכם מטמון וגו'}}<קטע סוף=כג/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כד}} <קטע התחלה=כד/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כד|דיבור=וַיָּבֵא הָאִישׁ}}{{ב|הֲבָאָה אַחַר הֲבָאָה|והרי בפסוק י"ז כבר נאמר: "וַיָּבֵא הָאִישׁ אֶת הָאֲנָשִׁים בֵּיתָה יוֹסֵף"? לכן רש"י מפרש שהוא הביא אותם שוב לאחר שבפעם הראשונה הם ניסו להתחמק, כי פחדו}}, לְפִי שֶׁהָיוּ דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ לַחוּץ, עַד שֶׁדִּבְּרוּ אֵלָיו "פֶּתַח הַבָּיִת";{{הערה|בראשית רבה, שם: {{ב|ויגשו אל האיש|הפסוק המלא: וַיִּגְּשׁוּ אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר עַל בֵּית יוֹסֵף, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו '''פֶּתַח הַבָּיִת'''}} - מלמד שהיה דוחפן בפנים והן דוחפין אותו לחוץ}} וּמִשֶּׁאָמַר לָהֶם "שָׁלוֹם לָכֶם", {{ב|נִמְשְׁכוּ|השתכנעו}} וּבָאוּ אַחֲרָיו.<קטע סוף=כד/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כה}} <קטע התחלה=כה/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כה|דיבור=וַיָּכִינוּ}}{{ב|הִזְמִינוּ|כמו השימוש הנפוץ במילה "הכין" בימינו, prepare (ובניגוד לשימוש הנפוץ במקרא: כונן, הקים, ביסס)}}, עִטְּרוּהָ בְּכֵלִים נָאִים.<קטע סוף=כה/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כו}} <קטע התחלה=כו/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כו|דיבור=הַבַּיְתָה}}{{ב|מִפְּרוֹזְדוֹר לִטְרַקְלִין|רש"י מתייחס למילה "הַבָּ֑יְתָה" השניה בפסוק. הקושי: הרי האחרים כבר בבית? והתשובה: יוסף היה בטרקלין (חדר האירוח המרכזי), והם הביאה פנימה (הביתה) אל הטרקלין.}}.<קטע סוף=כו/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כח}} <קטע התחלה=כח/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כח|דיבור=וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ}}{{ב|עַל שְׁאֵלַת שָׁלוֹם|כדי להודות ליוסף על שהתעניין בשלום אביהם (ובכך גם מסביר רש"י מדוע הם קדו והשתחוו לאחר שכבר השתחוו בפסוק כו)}}. קִדָּה, כְּפִיפַת קָדְקֹד; הִשְׁתַּחֲוָאָה, מִשְׁתַּטֵּחַ לָאָרֶץ.{{הערה|[[מגילה כב ב|מגילה כ"ב ע"ב]], שהובא גם בפרק הקודם, פסוק ו.}}<קטע סוף=כח/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|כט}} <קטע התחלה=כט/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=כט|דיבור=אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי}}בִּשְׁאָר שְׁבָטִים שָׁמַעְנוּ חֲנִינָה, "{{ב|אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ|כאשר אמר זאת יעקב לעשו ("וַיֹּאמֶר: מִי אֵלֶּה לָּךְ? וַיֹּאמַר: הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ") לפי שנולד בנימין}}" {{קטן|([[בראשית לג ה|בראשית לג, ה]])}}, וּבִנְיָמִין עֲדַיִן לֹא נוֹלַד; לְכָךְ בֵּרְכוֹ יוֹסֵף בַּחֲנִינָה.{{הערה|[[בראשית רבה צב ה|ב"ר צב, ה]]: א"ר בנימין: לפי ששמענו חנינה בי"א שבטים ולא שמענו חנינה בשבט בנימין. והיכן שמענו? כאן שמענו: "ויאמר: אלהים יחנך בני".}}<קטע סוף=כט/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|ל}} <קטע התחלה=ל/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=ל|דיבור=כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו}}שְׁאָלוֹ: יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם? אָמַר לוֹ: אָח הָיָה לִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא. יֵשׁ לְךָ בָּנִים? אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה. אָמַר לוֹ: וּמַה שְּׁמָם? אָמַר לוֹ: "בֶּלַע וָבֶכֶר" וְגוֹ' {{קטן|([[בראשית מו כא|בראשית מו, כא]])}}. אָמַר לוֹ: מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ. בֶּלַע, שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. בֶּכֶר, שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמּוֹ. אַשְׁבֵּל, שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל. גֵּרָא, {{ב|שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּאַכְסַנְיָא|שנאלץ לגור במקומות זרים}}. וְנַעֲמָן, שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר. אֵחִי וָרֹאשׁ, אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה. מֻפִּים, מִפִּי אָבִי לָמַד. וְחֻפִּים, שֶׁלֹּא רָאָה חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ. וָאָרְדְּ, שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת. {{ב|כִּדְאִיתָא|כפי שמובא}} בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה.{{הערה|[[סוטה לו ב|דף ל"ו ע"ב]] (בהקשר אחר, ומבלי ההסבר של רש"י לגבי "מֻפִּים"): תניא: היה ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים ... ואעפ"כ יצאו מבנימין אחיו. וכולן נקראו על שמו: שנאמר "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל" וגו'. בלע שנבלע בין האומות, ובכר בכור לאמו, היה ואשבל ששבאו אל, גרא שגר באכסניות, ונעמן שנעים ביותר, אחי וראש אחי הוא וראשי הוא, מופים וחופים הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד שירד לבין אומות העולם.}} מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.{{הערה|[[מדרש תנחומא ויגש ד]]: אמר ליה יוסף לבנימין: יש לך אשה? א"ל: הן. א"ל: יש לך בנים? ... גרה שנעשה גר ... מופים שהיה יפה ומיפה ... באותה שעה נתגלגלו רחמי יוסף עליו, שנאמר: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=נִכְמְרוּ}}{{ב|נִתְחַמְּמוּ|הרגשות התלקחו בתוכו, הוא הרגיש גל חום בגלל תחושותיו}}; :וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: "עַל {{ב|הַכּוֹמֶר|ערימה של זיתים (או פירות אחרים) המכוסים או טמונים באדמה/בחומר אחר, וזאת כדי לגרום להם להתחמם ולהבשיל/להתרכך}} שֶׁל זֵיתִים" {{קטן|([[בבא מציעא עד א|ב"מ ע"ד ע"א]])}}; :וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי: "{{ב|מִכְמַר בִּשְׂרָא|בשר שהתחמם}}" {{קטן|([[פסחים נח א|פסחים נ"ח ע"א]])}}. :וּבַמִּקְרָא, "עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ" {{קטן|([[איכה ה י|איכה ה, י]])}}: נִתְחַמְּמוּ וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים, "מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב" {{קטן|(המשך הפסוק באיכה)}}; וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל עוֹר, כְּשֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ נִקְמָט וְנִתְכַּוֵּץ.<קטע סוף=ל/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|לא}} <קטע התחלה=לא/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=לא|דיבור=וַיִּתְאַפַּק}}נִתְאַמֵּץ. :וְהוּא לְשׁוֹן "{{ב|וּמְזִיחַ אֲפִיקִים רִפָּה|את חגור '''החזקים''' הוא מרפה, מתיר את החגור שלהם כדי להחלישם}}" {{קטן|([[איוב יב כא|איוב יב, כא]])}}; :וְכֵן: "{{ב|אֲפִיקֵי מָגִנִּים|הלוויתן מתגאה '''בחוזק''' הקשקשים המסודרים ברצועות}}" {{קטן|([[איוב מא ז|שם מא, ז]])}}; חֹזֶק.<קטע סוף=לא/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|לב}} <קטע התחלה=לב/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=לב|דיבור=כִּי תוֹעֵבָה הִוא}}דָּבָר שָׂנאוּי הוּא לַמִּצְרִים לֶאֱכֹל {{ב|אֶת|ביחד עם}} הָעִבְרִים; וְאוֹנְקְלוֹס נָתַן טַעַם לַדָּבָר.{{הערה|אונקלוס: "אֲרֵי בְּעִירָא דְּמִצְרָאֵי דָּחֲלִין לֵיהּ עִבְרָאֵי אָכְלִין" - כי את הבהמה שהמצרים עובדים לה, העברים אוכלים}}<קטע סוף=לב/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|לג}} <קטע התחלה=לג/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=לג|דיבור=הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ}}מַכֶּה בַּגָּבִיעַ וְקוֹרֵא: רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי יְהוּדָה יִשָּׂשכָר וּזְבֻלוּן בְּנֵי אֵם אַחַת, הָסֵבּוּ כַּסֵּדֶר הַזֶּה שֶׁהוּא סֵדֶר תּוֹלְדוֹתֵיכֶם, וְכֵן כֻּלָּם. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְבִנְיָמִין, אָמַר: זֶה אֵין לוֹ אֵם וַאֲנִי אֵין לִי אֵם, יֵשֵׁב אֶצְלִי.{{הערה|[[בראשית רבה צב ה|ב"ר צב, ה]]: נטל את הגביע והיה עושה עצמו כמערים ומריח בגביע. אמר: יהודה שהוא מלך יושב בראש, ראובן שהוא בכור ישב שני לו, וכן כולן. אמר: אנא לית לי אמה ובנימין לית ליה אמה, {{ב|כד ילידת ליה אמיה מיתת|כאשר ילדה אותו אמו – היא מתה}}, {{ב|מן בגין דא|בגלל זה}} {{ב|ייתי ויתן ראשיה גביה דידי|יבוא ויניח את ראשו אצלי}}.{{ש}}[[מדרש תנחומא ויגש|תנחומא ויגש ד]]: אמר ר' נחמן בר יצחק: באותה שעה זמנם לסעודה, היה מבקש להסב לבנימין אצלו ולא היה יודע כיצד לעשות, נטל את הגביע והקיש בו. אמר להם: הייתי סבור שיהודה הוא הבכור, שהוא מדבר תחילה, אני רואה שראובן הוא הבכור... נשתייר בנימין. אמר: רואה אני לזה שהיה לו אח ופירש ממנו ואין לו אם, ואף אני היה לי אח ופירש ממני ואין לי אם, יבא וישב אצלי. ישב אצלו, הה"ד: וישבו לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו.}}<קטע סוף=לג/> {{צ-ברשי|בראשית|מג|לד}} <קטע התחלה=לד/> {{ד"ה ברש"י|ספר=בראשית|פרק=מג|פסוק=לד|דיבור=מַשְׂאַת}}{{ב|מָנוֹת|מנת אוכל}}. {{ד"ה ברש"י|דיבור=חָמֵשׁ יָדוֹת}}חֶלְקוֹ עִם אֶחָיו, {{ב|וּמַשְׂאַת יוֹסֵף|וכן קיבל מתנה אישית מיוסף}} {{ב|וְאָסְנַת|וכן מתנה מאסנת}} וּמְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם.{{הערה|[[בראשית רבה צב ה|ב"ר צב, ה]]: נתן לו יוסף, ונתנה לו אסנת, נתן לו מנשה, נתן לו אפרים, וחלקו עם אחיו. הה"ד: ותרב משאת בנימין ממשאות כולם.}} {{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּשְׁכְּרוּ עִמּוֹ}}וּמִיּוֹם שֶׁמְּכָרוּהוּ לֹא שָׁתוּ יַיִן וְלֹא הוּא שָׁתָה יַיִן, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁתוּ.{{הערה|שם: וישתו וישכרו עמו - עמו שתו אבל חוץ ממנו לא שתו, דא"ר לוי: כל כ"ב שנה שלא ראה אותן לא טעם טעם יין, אף הן לא טעמו טעם יין עד שראו אותו;{{ש}}[[שבת קלט א|שבת קל"ט ע"א]]: ואמר רבי מלאי משום ר' יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין דכתיב ([[בראשית מט, כו]]) 'ולקדקד נזיר אחיו'. ר' יוסי בר' חנינא אמר: אף הן לא טעמו טעם יין דכתיב ([[בראשית מג, לד]]) וישתו וישכרו עמו - מכלל דעד האידנא לא (הוה שיכרות), ואידך - שיכרות הוא דלא הוה, שתיה מיהא הוה.}}<קטע סוף=לד/><קטע סוף=בראשית מג/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} <noinclude>{{הבהרת מרחב ביאור}}</noinclude> ==הערות שוליים== <references/> {{סרגל ניווט בביאור|רש&quot;י|בראשית|בראשית מב|מג|בראשית מד}} <noinclude> [[קטגוריה:בראשית מג]] </noinclude> ec0dlbjv5eg21voi5xoaz8wla1e6ys2 0 1738392 3016250 3015891 2026-05-13T05:42:58Z Nahum 68 /* הערות */ 3016250 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|פרק א]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|שופטים א}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|פרק ב]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|שופטים ב}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|פרק ג]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|שופטים ג}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|פרק ד]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|שופטים ד}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|פרק ה]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|שופטים ה}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|פרק ו]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|שופטים ו}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} 7u2cadm3rny5vauuo783syff4im0cso 3016252 3016250 2026-05-13T05:45:30Z Nahum 68 ביטול גרסה [[Special:Diff/3016250|3016250]] של [[Special:Contributions/Nahum|Nahum]] ([[User talk:Nahum|שיחה]]) 3016252 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|פרק א]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|שופטים א}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|פרק ב]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|שופטים ב}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|פרק ג]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|שופטים ג}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|פרק ד]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|שופטים ד}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|פרק ה]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|שופטים ה}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|פרק ו]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|שופטים ו}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הערות== <references /> epxn1u68nwwux15bvxjjdxftptithvk 3016270 3016252 2026-05-13T07:47:49Z Nahum 68 3016270 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|פרק א]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/א|שופטים א}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|פרק ב]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ב|שופטים ב}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|פרק ג]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ג|שופטים ג}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|פרק ד]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ד|שופטים ד}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|פרק ה]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ה|שופטים ה}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|פרק ו]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ו|שופטים ו}} ===[[רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ז|פרק ז]]=== {{#קטע:רש"י מנוקד על המקרא/ספר שופטים/ז|שופטים ז}} {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הערות== <references /> c9yok4drwyt71xitrapnu31ehq786fl 0 1739262 3016268 3001616 2026-05-13T07:19:48Z בן עדריאל 9444 הוספת [[קטגוריה:שירים במשקל המרובה]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3016268 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יהודה'''}} {{סי|יְ}}עִירוּנִי בְּשִׁמְךָ רַעְיוֹנַי / וְיָשִׂימוּ חֲסָדֶיךָ לְפָנָי{{ש}} {{סי|הֲ}}בִינֵנִי דְּבַר נֶפֶשׁ יָצַרְתָּ / קְשׁוּרָה בִי, וְהִיא נִפְלָאת בְּעֵינָי{{ש}} {{סי|וְ}}לִבִּי רָאֲךָ וַיַּאֲמֵן בָּךְ / כְּאִלּוּ מָעֳמָד הָיָה בְּסִינָי{{ש}} {{סי|דְּ}}רַשְׁתִּיהוּ בְּחֶזְיוֹנַי, וְעָבַר / כְּבוֹדְךָ בִי וַיֵּרֶד בַּעֲנָנָי{{ש}} {{סי|הֱ}}קִימוּנִי סְעִפַּי מִיְּצוּעִי / לְבָרֵךְ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ יְיָ. [[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] [[קטגוריה:שירי רבי יהודה הלוי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירים במשקל המרובה]] pmepdf7pa0o5st89btkx06edno3ymf1 3016269 3016268 2026-05-13T07:20:31Z בן עדריאל 9444 3016269 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור|סימן: '''יהודה'''}} {{סי|יְ}}עִירוּנִי בְּשִׁמְךָ רַעֲיוֹנַי / וְיָשִׂימוּ חֲסָדֶיךָ לְפָנָי{{ש}} {{סי|הֲ}}בִינֵנִי דְּבַר נֶפֶשׁ יְצַרְתָּהּ / קְשׁוּרָה בִי, וְהִיא נִפְלָאת בְּעֵינָי{{ש}} {{סי|וְ}}לִבִּי רָאֲךָ וַיַּאֲמֵן בָּךְ / כְּאִלּוּ מָעֳמָד הָיָה בְּסִינָי{{ש}} {{סי|דְּ}}רַשְׁתִּיהוּ בְּחֶזְיוֹנַי, וְעָבַר / כְּבוֹדְךָ בִי וַיֵּרֶד בַּעֲנָנָי{{ש}} {{סי|הֱ}}קִימוּנִי סְעִפַּי מִיְּצוּעִי / לְבָרֵךְ שֵׁם כְּבוֹדֶךָ יְיָ. [[קטגוריה:פיוטי רשות לברכו]] [[קטגוריה:שירי רבי יהודה הלוי]] [[קטגוריה:חתימה]] [[קטגוריה:שירים במשקל המרובה]] 7mo9bzhs8fkolmuwry7z66t552dtmbo 0 1739409 3016241 3002282 2026-05-12T21:21:39Z Kurpaph 38358 הוספת הטעמות וקמצים קטנים. 3016241 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} אָז תַּפִּיל בַּנְּעִימִים חֶבְלֶֽךָ{{ש}} אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶֽךָ.{{ממס|ישעיהו נח יג}} בָּרֵךְ תְּבָרֵךְ שֵׁם נוֹרָא {{ש}} עַל כׇּל רָם, בְּתוֹדָה וּבְמוֹרָא{{ש}} אָז יִבָּקַע כַּשַּֽׁחַר אוֹרָה{{ר1}} בִּזְמִירוֹת תָּרִים קוֹלֶֽךָ. {{רפרן|הזחה=2|אז}} זָכוֹר אֶת מִצְוֺתַי לִגְמֹר{{ש}} אֲשֶׁר צִוִּיתִֽיךָ לֵאמֹר{{ש}} חֶֽסֶד וּמִשְׁפָּט שְׁמֹר{{ר1}} וְקַוֵּה אֶל אֱלֹהֶֽיךָ.{{ממס|הושע יב ז}} {{רפרן|הזחה=2|אז}} בְּהַר סִינַי קֵרַבְתָּֽנוּ{{ש}} בְּתוֹרָתְךָ לִמַּדְתָּֽנוּ{{ש}} אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּֽנוּ{{ר1}} לְזֶֽרַע אַבְרָהָם אֹהַבֶֽךָ.{{ממס|דברי הימים ב כ ז}} {{רפרן|הזחה=2|אז}} יוֹם שַׁבָּת וְיוֹם מְנוּחָה{{ש}} יוֹם תָּגֵל שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה{{ש}} בּוֹ נָֽסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה{{ר1}} תַּגֵּל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶֽךָ.{{ממס|תהלים יג ו}} {{רפרן|הזחה=2|אז}} אֶת תּוֹרָתְךָ לַמְּדֵֽנוּ{{ש}} וּמִטּוּבָךְ שַׂבְּעֵֽנוּ{{ש}} וְאָז נָשִׁיר אֶת שִׁירֵֽנוּ{{ר1}} בְּבִנְיַן בֵּית אָהֳלֶֽךָ. {{רפרן|הזחה=2|אז}} [[קטגוריה:זמירות לשבת]] btg13b2iiitf0sjbi5m4osg9c14o9j1 0 1739584 3016263 3003683 2026-05-13T06:55:45Z בן עדריאל 9444 3016263 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט רשות לקדיש מאת ר' פרג'י שוואט, שנאמר בחלק מקהילות צפון אפריקה לפני ערבית של יום טוב.}} {{הור|סימן: '''פרג'י'''}} {{סי|פְּ}}עֻלּוֹת אֵל מַה נּוֹרָאוֹת, וְעָצְמַת יָדוֹ מָה רַבָּה{{ש}} {{סי|רָ}}ם עַל שֶׁבַח וְהוֹדָאוֹת, וְנַעֲלֶה עַל כָּל מֶרְכָּבָה{{ש}} {{סי|גָּ}}אֹה גָּאָה עַל נִבְרָאוֹת, יוֹם שָׁת הַיָּם לֶחָרָבָה{{ש}} {{סי|יִ}}תְגַּדַּל עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. 8p7ywsrtuzhcwsl0mmn48t5taitefkb 3016264 3016263 2026-05-13T06:55:56Z בן עדריאל 9444 הוספת [[קטגוריה:פיוטי רשות לקדיש]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3016264 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט רשות לקדיש מאת ר' פרג'י שוואט, שנאמר בחלק מקהילות צפון אפריקה לפני ערבית של יום טוב.}} {{הור|סימן: '''פרג'י'''}} {{סי|פְּ}}עֻלּוֹת אֵל מַה נּוֹרָאוֹת, וְעָצְמַת יָדוֹ מָה רַבָּה{{ש}} {{סי|רָ}}ם עַל שֶׁבַח וְהוֹדָאוֹת, וְנַעֲלֶה עַל כָּל מֶרְכָּבָה{{ש}} {{סי|גָּ}}אֹה גָּאָה עַל נִבְרָאוֹת, יוֹם שָׁת הַיָּם לֶחָרָבָה{{ש}} {{סי|יִ}}תְגַּדַּל עוֹשֵׂה נִפְלָאוֹת, וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. [[קטגוריה:פיוטי רשות לקדיש]] sjrm545kta7wy2wod9ftrxpxe7knqnf 104 1740044 3016220 3009053 2026-05-12T18:44:16Z Nahum 68 3016220 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="Nahum" /></noinclude>החיים", תיקן אותי ליאו, מוציא את מקטרתו מפיו, וצוחק מעט. "שטויות!" עניתי. "ריעננת את הערבית שלך עם האיש ההוא ליד ההגה אחר הצהריים הזה. מה הוא אמר לך? הוא עסק בסחר (קרוב לוודאי סחר עבדים) במעלה ובמורד קווי רוחב אלה במשך מחצית מחייו המרושעים, ופעם אחת אף נחת על סלע "אדם" זה עצמו. האם הוא שמע אי פעם דבר מה אודות העיר החרבה או המערות?" "לא", השיב ליאו. "הוא אומר שהארץ כולה היא ביצה מאחור, ומלאה נחשים, במיוחד נחשי פיתון, וציד, ושאיש אינו דר שם. אך למעשה יש חגורה של ביצות לכל אורך החוף המזרח אפריקאי, כך שזה לא אומר הרבה". "זה כן", אמרתי, "זה כן – זה אומר שיש מלריה. אתה רואה איזה סוג דיעה יש לג'נטלמנים הללו על הארץ. איש מהם אינו מוכן לבוא עימנו. הם חושבים אותנו למטורפים, ובהן צדקי מאמין אני כי הם צודקים. אם אי פעם נראה את אנגליה הישנה שוב, אהיה מופתע. בכל אופן, זה לא משנה לי הרבה בגילי, אבל אני חרד לך, ליאו, ולג'וב. זהו עסק של שוטים, נערי".<noinclude></noinclude> 8jabj15a4wjccw88z0flgem169dy7gj 0 1743679 3016251 3015896 2026-05-13T05:45:10Z Nahum 68 3016251 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ו/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=א|דיבור=וַיַּעֲשׂוּ הָרַע}}עַד כָּאן נֶאֱמַר 'וַיּוֹסִיפוּ', שֶׁהָיָה נִצְבָּר חֵטְא עַל חֵטְא; אֲבָל בְּשִׁירָה זוֹ נִמְחַל לָהֶם כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְעַכְשָׁיו מַתְחִילִין לַחֲטֹא. כָּךְ נִדְרַשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים (מדרש תהלים יח ו).<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=ב|דיבור=הַמִּנְהָרוֹת}}"מַטְמוֹרְיָתָא" (ת"י) [=מסתרים], וּבִלְשׁוֹן לַעַז {{לעז|ווידי״ש|wuides|מספר=3293|תרגום=ריקות (?)|הערה=הפענוח של ברנדוין (וודוי"ש wodwes) אינו נראה לי כלל. אמנם יש להניח, שלפנינו לא המלה wuides עצמה, אלא מלה הנגזרת ממנה, במשמעות של 'מנהרות', מעברים בתוך הסלעים, שחופרים אותם על־ידי כך, "שמרוקנים את פנימיותו" של הצור.}}. וְעַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם מָאוֹר קָטָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נִכָּר – קוֹרְאָן 'מִנְהָרוֹת', {{לעז|לוישיט״ש|luisets|תרגום=חדרים תת־קרקעיים (?)|מספר=3294|הערה=רש"י מתכוון להסביר את מוצאה של המשמעות "מנהרות" במובן "מעברים בתוך הסלעים", בכך, שיש צורך להשאיר חור בתקרת החפירה כדי שיהיה בה אור. המלה לא ידועה ממקום אחר, אבל כפי הנראה הייתה קיימת מלה כזאת במובן האמור. במילונים מוצאים luisel במשמעות "קבר, ארון מתים", ויכול להיות שמדובר בגזירה דומה. בדפוסים לוישירני"ש luisernes ("לפידים").}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מְעָרוֹת}}{{לעז|קרוט״ש|crots|מספר=3295|תרגום=חורים, מערות|הערה=מלטינית crypta, בצרפתית של היום grotte. בימי־הביניים היו קיימות שתי הצורות crot וגם crote.}} בְּלַעַז.{{ד"ה ברש"י|דיבור=מְצָדוֹת}}{{לעז|פליישי״ץ|pleisiz|מספר=3296|תרגום=גדר בנויה מעצים מסורגים}} בְּלַעַז, שֶׁעוֹשִׂים בַּיְּעָרִים עַל יְדֵי הַפָּלַת הָאִילָנוֹת סָבִיב סָבִיב.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=ה|דיבור=הֵם וּמִקְנֵיהֶם}}לִרְעוֹת אֶת הַתְּבוּאָה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=ח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=ח|דיבור=אִישׁ נָבִיא}}זֶה הַנָּבִיא הוּא פִּינְחָס, בְּסֵדֶר עוֹלָם ([[סדר עולם רבא פרק ב|פרק ב]]).<קטע סוף=ח/> <קטע התחלה=יא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=יא|דיבור=אֲבִי הָעֶזְרִי}}מִבְּנֵי אֲבִיעֶזֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מְנַשֶּׁה.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְגִדְעוֹן בְּנוֹ}}אָבִיו הָיָה חוֹבְטָן וְהוּא כּוֹבְרָן. אָמַר לוֹ: אַבָּא, זָקֵן אַתָּה, וְאִם יָבֹאוּ הַמִּדְיָנִים – לֹא תּוּכַל לָנוּס. לֵךְ אַתָּה, וַאֲנִי אַחֲבֹט.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בַּגַּת}}בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד.<קטע סוף=יא/> <קטע התחלה=יב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=יב|דיבור=ה׳ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל}}שֶׁנָּתַן לְךָ כֹּחַ כָּזֶה.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=יג|דיבור=וְיֵשׁ ה׳ עִמָּנוּ}}וְאִם יֵשׁ ה׳ עִמָּנוּ, לָמָּה מְצָאַתְנוּ? וְגוֹמֵר.{{ד"ה ברש"י|דיבור=אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ}}פֶּסַח הָיָה. אָמַר לוֹ: אֶמֶשׁ הִקְרַנִי אַבָּא אֶת הַהַלֵּל, וּשְׁמַעְתִּיו שֶׁהָיָה אוֹמֵר: "בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם" ([[תהלים קיד א]]), '''וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ.''' אִם צַדִּיקִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲשֶׂה לָנוּ בִּזְכוּתָם; וְאִם רְשָׁעִים הָיוּ, כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לָהֶם נִפְלְאוֹתָיו חִנָּם – כֵּן יַעֲשֶׂה לָנוּ, '''וְאַיֵּה כָל נִפְלְאוֹתָיו'''?<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=יד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=יד|דיבור=וַיִּפֶן אֵלָיו}}הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=בְּכֹחֲךָ זֶה}}בְּכֹחַ הַזְּכוּת הַזֶּה שֶׁלִּמַּדְתָּ סָנֵגוֹרְיָא עַל בָּנַי. כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא ([[מדרש תנחומא שופטים#פרשה ד|שפטים, ד]]).<קטע סוף=יד/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=טו|דיבור=הִנֵּה אַלְפִּי}}הָאֶלֶף שֶׁאֲנִי נִמְנֶה בּוֹ לִהְיוֹת תַּחַת שַׂר הָאֶלֶף, הוּא הָאֶלֶף הַדַּל בְּכָל אַלְפֵי מְנַשֶּׁה.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=יז|דיבור=שָׁאַתָּה}}כְּמוֹ שֶׁאַתָּה.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=יט|דיבור=קֶמַח מַצּוֹת}}לָמַדְנוּ שֶׁפֶּסַח הָיָה, יוֹם תְּנוּפַת הָעוֹמֶר. לְכָךְ נֶאֱמַר: "וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מִתְהַפֵּךְ" וְגוֹמֵר ([[שופטים ז יג|לקמן ז, יג]]).{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְהַמָּרָק}}וְהָרֹטֶב.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=כב|דיבור=אֲהָהּ}}לְשׁוֹן דְּאָגָה, כְּלוֹמַר, 'מַה תְּהֵא עָלַי'.{{ד"ה ברש"י|דיבור=כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי}}כִּי עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי מַלְאַךְ ה׳, לְכָךְ אֲנִי דּוֹאֵג וְצוֹעֵק ׳אֲהָהּ׳.<קטע סוף=כב/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=כד|דיבור=וַיִּקְרָא לוֹ}}גִּדְעוֹן לַמִּזְבֵּחַ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=ה׳ שָׁלוֹם}}ה׳ הוּא שְׁלוֹמֵנוּ.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=כה|דיבור=פַּר הַשּׁוֹר}}פַּר הַבָּחוּר, שֶׁהַשּׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי שׁוֹר.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וּפַר הַשֵּׁנִי}}"וְתוֹרָא תִּנְיָנָא" (ת"י) [=והשור השני].{{ד"ה ברש"י|דיבור=שֶׁבַע שָׁנִים}}"דְּאִיתְפַּטַּם שְׁבַע שְׁנִין לַעֲבוֹדָה זָרָה" (ת"י) [=שהתפטם שבע שנים לעבודה זרה]. שְׁמוֹנָה דְּבָרִים הֻתְּרוּ אוֹתוֹ הַלַּיְלָה: מֻקְצֶה, אֲשֵׁרָה, וְלַיְלָה, וּבָמָה וְכוּלֵּיהּ, כִּדְאִיתָא בִּתְמוּרָה ([[תמורה כח ב|כ"ח ע"ב]]).<קטע סוף=כה/> <קטע התחלה=כו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=כו|דיבור=רֹאשׁ הַמָּעוֹז}}רֹאשׁ הַסֶּלַע.<קטע סוף=כו/> <קטע התחלה=לא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=לא|דיבור=הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל}}בִּשְׁבִיל הַבַּעַל.{{ד"ה ברש"י|דיבור=תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ}}תִּנְקְמוּ נִקְמָתוֹ. וְכֵן: "וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי" ([[שמואל א כה לג|שמ"א כה, לג]]) דְּדָוִד, בְּנָבָל.{{ד"ה ברש"י|דיבור=אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ}}בִּשְׁבִילוֹ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=עַד הַבֹּקֶר}}עַד הַבֹּקֶר הַמְתִּינוּ.{{ד"ה ברש"י|דיבור=אִם אֱלֹהִים הוּא}}יָרִיב הוּא לְעַצְמוֹ רִיבוֹ וְנִקְמָתוֹ. וּכְדֵי לִדְחוֹתָם עַד שֶׁיִּבְרַח גִּדְעוֹן הָיָה אוֹמֵר כֵּן.<קטע סוף=לא/> <קטע התחלה=לב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=לב|דיבור=יָרֶב בּוֹ}}בְּגִדְעוֹן. אֵצֶל רִיב נוֹפֵל 'עִם', אוֹ 'אֶת', אוֹ 'בּוֹ', כְּמוֹ: "וַיָּרֶב בְּלָבָן" ([[בראשית לא לו|בראשית לא, לו]]). אֲבָל ׳לוֹ׳ אֵינוֹ נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְכָל ׳לוֹ׳ הַכְּתוּבִים כָּאן – ׳בִּשְׁבִיל׳ הֵם.<קטע סוף=לב/> <קטע התחלה=לד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=לד|דיבור=רוּחַ ה׳}}רוּחַ גְּבוּרָה (ת"י).{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר}}כָּל הַמִּשְׁפָּחָה.<קטע סוף=לד/> <קטע התחלה=לח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ו|פסוק=לח|דיבור=וַיְהִי כֵן}}שֶׁהָיָה טַל עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר ([[שופטים ו לז|פסוק לז]]): "מְלֹא הַסֵּפֶל מַיִם". אֲבָל "עַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב" לֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לַטַּל שֶׁאֵינוֹ נֶעְצָר ([[תענית ג א|תענית ג' ע"א]]).{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיָּזַר}}לְשׁוֹן מְכַבֵּשׁ. וְכֵן: "לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ" ([[ישעיהו א ו|ישעיהו א, ו]]), לֹא נֶחְבְּשׁוּ לְהוֹצִיא הַלֵּחָה.<קטע סוף=לח/><קטע סוף=שופטים ו/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} ==הערות== <references /> asm0rnd1pvubtzu0k24hdaom6yhi8fy 1 1743683 3016179 3015959 2026-05-12T12:06:06Z בן עדריאל 9444 /* פרטים */ 3016179 wikitext text/x-wiki == פרטים == שלום {{א|בן עדריאל}}. ראיתי שגולדשמידט (קינות עמ' ח) כתב בשם פליישר על דרך ההשערה כי פיוט זה הוא חלק מקרובה של הקליר, אבל אני מניח שיש לך מקורות מעודכנים יותר. לאור זאת, האם אתה מכיר מידע עדכני גם לגבי ההשערה כי זהו חלק של קרובה? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:04, 11 במאי 2026 (IDT) :גולדשמידט עצמו במהדורה השניה (מלואים ותקונים, עמ' קסו) מתקן את הייחוס לקלירי, ע"פ [https://www.academia.edu/38270138 מאמרו של פליישר] בסיני סד (תשכ"ט). ההקשר שם בכתב היד הוא אכן בתוך מסגרת של קרובה. כל הקינות הקליריות כנראה נכתבו בהרחבות של קרובה, ובמקרה של קינה שמתחילה באות ס' מדובר כנראה בקינה שנועדה להשלים את הא"ב שבקרובה (כמו ש[[שבת סורו מני]] נועדה להשלים את [[זכור איכה]] וקינה אחרת השלימה את [[אאביך ביום מבך]]). [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 15:06, 12 במאי 2026 (IDT) 3vue3x39bxizxftq7on874ess4as8tp 3016199 3016179 2026-05-12T15:47:18Z מו יו הו 37729 /* פרטים */ תגובה 3016199 wikitext text/x-wiki == פרטים == שלום {{א|בן עדריאל}}. ראיתי שגולדשמידט (קינות עמ' ח) כתב בשם פליישר על דרך ההשערה כי פיוט זה הוא חלק מקרובה של הקליר, אבל אני מניח שיש לך מקורות מעודכנים יותר. לאור זאת, האם אתה מכיר מידע עדכני גם לגבי ההשערה כי זהו חלק של קרובה? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:04, 11 במאי 2026 (IDT) :גולדשמידט עצמו במהדורה השניה (מלואים ותקונים, עמ' קסו) מתקן את הייחוס לקלירי, ע"פ [https://www.academia.edu/38270138 מאמרו של פליישר] בסיני סד (תשכ"ט). ההקשר שם בכתב היד הוא אכן בתוך מסגרת של קרובה. כל הקינות הקליריות כנראה נכתבו בהרחבות של קרובה, ובמקרה של קינה שמתחילה באות ס' מדובר כנראה בקינה שנועדה להשלים את הא"ב שבקרובה (כמו ש[[שבת סורו מני]] נועדה להשלים את [[זכור איכה]] וקינה אחרת השלימה את [[אאביך ביום מבך]]). [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 15:06, 12 במאי 2026 (IDT) ::תודה. מאחר שגולדשמידט כתב שלפי ההשערה זה "חלקה השני" של קרובה, הבנתי בטעות שכוונתו לפיוט (ארוך באופן חריג) לברכת מחיה, וחשבתי שאם כן יש לכלול את הפיוט ב[[:קטגוריה:קרובות לתשעה באב]]. אולם בעקבות דבריך הבנתי שלא לכך היתה הכוונה, והוא פשוט כינה בשם זה את חלק הקינות. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 18:47, 12 במאי 2026 (IDT) q9l16vp5zt5oq28lkvgxf6kw8y8cnl0 3016260 3016199 2026-05-13T06:41:29Z בן עדריאל 9444 /* פרטים */ 3016260 wikitext text/x-wiki == פרטים == שלום {{א|בן עדריאל}}. ראיתי שגולדשמידט (קינות עמ' ח) כתב בשם פליישר על דרך ההשערה כי פיוט זה הוא חלק מקרובה של הקליר, אבל אני מניח שיש לך מקורות מעודכנים יותר. לאור זאת, האם אתה מכיר מידע עדכני גם לגבי ההשערה כי זהו חלק של קרובה? [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 22:04, 11 במאי 2026 (IDT) :גולדשמידט עצמו במהדורה השניה (מלואים ותקונים, עמ' קסו) מתקן את הייחוס לקלירי, ע"פ [https://www.academia.edu/38270138 מאמרו של פליישר] בסיני סד (תשכ"ט). ההקשר שם בכתב היד הוא אכן בתוך מסגרת של קרובה. כל הקינות הקליריות כנראה נכתבו בהרחבות של קרובה, ובמקרה של קינה שמתחילה באות ס' מדובר כנראה בקינה שנועדה להשלים את הא"ב שבקרובה (כמו ש[[שבת סורו מני]] נועדה להשלים את [[זכור איכה]] וקינה אחרת השלימה את [[אאביך ביום מבך]]). [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 15:06, 12 במאי 2026 (IDT) ::תודה. מאחר שגולדשמידט כתב שלפי ההשערה זה "חלקה השני" של קרובה, הבנתי בטעות שכוונתו לפיוט (ארוך באופן חריג) לברכת מחיה, וחשבתי שאם כן יש לכלול את הפיוט ב[[:קטגוריה:קרובות לתשעה באב]]. אולם בעקבות דבריך הבנתי שלא לכך היתה הכוונה, והוא פשוט כינה בשם זה את חלק הקינות. [[משתמש:מו יו הו|מו יו הו]] ([[שיחת משתמש:מו יו הו|שיחה]]) 18:47, 12 במאי 2026 (IDT) :::אני משער שהוא התכוון לא לחלק הקינות בכללו אלא במיוחד לכך שמדובר בקינת השלמה שנועדה להשלים את הקרובה (כמו אלה שציינתי קודם). [[משתמש:בן עדריאל|בן עדריאל]] ([[שיחת משתמש:בן עדריאל|שיחה]]) 09:41, 13 במאי 2026 (IDT) rxvcwe3dbo6gi37xl7tbl3ed2lk1cni 106 1743692 3016185 3016132 2026-05-12T13:07:22Z מאירושולי 35234 3016185 wikitext text/x-wiki {{מקור1|ברכות| ט |ב}} 0ncho5f280zuq79vcczig6fffz19v4t 3016188 3016185 2026-05-12T13:10:20Z מאירושולי 35234 3016188 wikitext text/x-wiki {{מקור1|ברכות|ט|ב}} 6j4q6celukb86et0at83dp4r26xabxy 3016189 3016188 2026-05-12T13:11:04Z מאירושולי 35234 3016189 wikitext text/x-wiki {{מקור1|ברכות|מ|ב}} d5kqieox7swdpjrspdrz0ilrs0uiuap 3016192 3016189 2026-05-12T13:23:14Z מאירושולי 35234 3016192 wikitext text/x-wiki {{מקור1|ברכות|נ|ב}} moac888dwcxgb16imr27wqlt1vrtojd 3016196 3016192 2026-05-12T13:29:03Z מאירושולי 35234 3016196 wikitext text/x-wiki {{מקור1|ברכות|ק|ב}} 812quzrj2n5nmlmibqp84j9o5s14iw6 3016197 3016196 2026-05-12T13:29:30Z מאירושולי 35234 3016197 wikitext text/x-wiki {{מקור1|שבת|ק|ב}} 4pbux8e8tukx2pqr6u96tts3z7theoj 3016198 3016197 2026-05-12T13:39:42Z מאירושולי 35234 3016198 wikitext text/x-wiki {{מקור1|שבת|ג|א}} g6o041lsl5cg1tvucflqu0lcg790b2q 10 1743693 3016184 3016169 2026-05-12T13:06:49Z מאירושולי 35234 3016184 wikitext text/x-wiki <includeonly><span style="white-space:nowrap;"><span style="font-size:85%">({{{1}}})</span>{{#if:{{{3|}}}|&nbsp;<span class="plainlinks" style="background:#f9f9f9; border:1px solid #6b46c1; padding:1px 6px; border-radius:10px; font-weight:bold; font-size:90%; display:inline-block; line-height:1.2; vertical-align:middle;">[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|ב={{{2}}}_א|א={{#switch:{{{2}}}|ב=א|ג=ב|ד=ג|ה=ד|ו=ה|ז=ו|ח=ז|ט=ח|י=ט|יא=י|יב=יא|יג=יב|יד=יג|טו=יד|טז=טו|יז=טז|יח=יז|יט=יח|כ=יט}}_ב|{{{2}}}_א}} <<]&nbsp;<span style="font-size:80%; color:#6b46c1; font-weight:normal;">מעבר דף</span>&nbsp;[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{{2}}}_ב|ב={{#switch:{{{2}}}|א=ב|ב=ג|ג=ד|ד=ה|ה=ו|ו=ז|ז=ח|ח=ט|ט=י|י=יא|יא=יב|יב=יג|יג=יד|יד=טו|טו=טז|טז=יז|יז=יח|יח=יט|יט=כ|כ=כא}}_א|{{{2}}}_ב}} >>]</span>|}}</span></includeonly> g1cnfz5zgc7uf4vi0a2zemi64nnmzd4 3016187 3016184 2026-05-12T13:08:42Z מאירושולי 35234 3016187 wikitext text/x-wiki <includeonly><span style="white-space:nowrap;"><span style="font-size:85%">({{{מקור|[[{{{1}}} {{{2|}}} {{{3|}}}]]}}})</span>{{#if:{{{3|}}}|&nbsp;<span class="plainlinks" style="background:#f9f9f9; border:1px solid #6b46c1; padding:1px 6px; border-radius:10px; font-weight:bold; font-size:90%; display:inline-block; line-height:1.2; vertical-align:middle;">[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{#switch:{{{2}}}|ב=א_ב|ג=ב_ב|ד=ג_ב|ה=ד_ב|ו=ה_ב|ז=ו_ב|ח=ז_ב|ט=ח_ב|י=ט_ב|{{{2}}}_א}}|ב={{{2}}}_א}} <<]&nbsp;<span style="font-size:80%; color:#6b46c1; font-weight:normal;">מעבר דף</span>&nbsp;[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{{2}}}_ב|ב={{#switch:{{{2}}}|א=ב_א|ב=ג_א|ג=ד_א|ד=ה_א|ה=ו_א|ו=ז_א|ז=ח_א|ח=ט_א|ט=י_א|{{{2}}}_ב}}}} >>]</span>|}}</span></includeonly> 33z1ktnfvlpglcv8n5waj53jp7b3dcv 3016190 3016187 2026-05-12T13:20:24Z מאירושולי 35234 3016190 wikitext text/x-wiki <includeonly><span class="plainlinks" style="white-space:nowrap; font-weight:bold; vertical-align:middle;">{{#if:{{{3|}}}|[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|ב={{{2}}}_א|א={{#switch:{{{2}}}|ב=א|ג=ב|ד=ג|ה=ד|ו=ה|ז=ו|ח=ז|ט=ח|י=ט|יא=י|יב=יא|יג=יב|יד=יג|טו=יד|טז=טו|יז=טז|יח=יז|יט=יח|כ=יט|מ=לט}}_ב|{{{2}}}_א}} <<]&thinsp;}}<span style="font-size:85%; font-weight:normal;">({{{מקור|[[{{{1}}} {{{2|}}} {{{3|}}}]]}}})</span>{{#if:{{{3|}}}|&thinsp;[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{{2}}}_ב|ב={{#switch:{{{2}}}|א=ב|ב=ג|ג=ד|ד=ה|ה=ו|ו=ז|ז=ח|ח=ט|ט=י|י=יא|יא=יב|יב=יג|יג=יד|יד=טו|טו=טז|טז=יז|יז=יח|יח=יט|יט=כ|לט=מ}}_א|{{{2}}}_ב}} >>]}}</span></includeonly> fm3rb1e6tiovqohiymht7uj09d68gom 3016191 3016190 2026-05-12T13:22:43Z מאירושולי 35234 3016191 wikitext text/x-wiki <includeonly><span class="plainlinks" style="white-space:nowrap; font-weight:bold; vertical-align:middle;">{{#if:{{{3|}}}|[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|ב={{{2}}}_א|א={{#switch:{{{2}}}|ב=א|ג=ב|ד=ג|ה=ד|ו=ה|ז=ו|ח=ז|ט=ח|י=ט|יא=י|יב=יא|יג=יב|יד=יג|טו=יד|טז=טו|יז=טז|יח=יז|יט=יח|כ=יט|מא=מ}}_ב|{{{2}}}_א}} <<]&thinsp;}}<span style="font-size:85%; font-weight:normal;">({{{מקור|[[{{{1}}} {{{2|}}} {{{3|}}}]]}}})</span>{{#if:{{{3|}}}|&thinsp;[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{{2}}}_ב|ב={{#switch:{{{2}}}|א=ב|ב=ג|ג=ד|ד=ה|ה=ו|ו=ז|ז=ח|ח=ט|ט=י|י=יא|יא=יב|יב=יג|יג=יד|יד=טו|טו=טז|טז=יז|יז=יח|יח=יט|יט=כ|מ=מא}}_א|{{{2}}}_ב}} >>]}}</span></includeonly> ll9x976u2zmeq6omas3d0c7aah58vd1 3016194 3016191 2026-05-12T13:26:40Z מאירושולי 35234 3016194 wikitext text/x-wiki <includeonly><span class="plainlinks" style="white-space:nowrap; font-weight:bold; vertical-align:middle;">{{#if:{{{3|}}}|{{#iferror: [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|ב={{{2}}}_א|א={{#iferror:{{#hebrew: {{#expr: {{#numberhe:{{{2}}}}} - 1 }} }}|{{{2}}}}}_ב}} <<] | (דף ראשון) }}&thinsp;}}<span style="font-size:85%; font-weight:normal;">({{{מקור|[[{{{1}}} {{{2|}}} {{{3|}}}]]}}})</span>{{#if:{{{3|}}}|&thinsp;{{#iferror: [https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{{2}}}_ב|ב={{#iferror:{{#hebrew: {{#expr: {{#numberhe:{{{2}}}}} + 1 }} }}|{{{2}}}}}_א}} >>] | (דף אחרון) }}}</span></includeonly> dwrg05i2g3c5uqm053wu86a5xel5ha9 3016195 3016194 2026-05-12T13:28:26Z מאירושולי 35234 3016195 wikitext text/x-wiki <includeonly><span class="plainlinks" style="white-space:nowrap; font-weight:bold; vertical-align:middle;">{{#if:{{{3|}}}|[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|ב={{{2}}}_א|א={{#switch:{{{2}}}|ב=א|ג=ב|ד=ג|ה=ד|ו=ה|ז=ו|ח=ז|ט=ח|י=ט|יא=י|יב=יא|יג=יב|יד=יג|טו=יד|טז=טו|יז=טז|יח=יז|יט=יח|כ=יט|כא=כ|כב=כא|כג=כב|כד=כג|כה=כד|כו=כה|כז=כו|כח=כז|כט=כח|ל=כט|לא=ל|לב=לא|לג=לב|לד=לג|לה=לד|לו=לה|לז=לו|לח=לז|לט=לח|מ=לט|מא=מ|מב=מא|מג=מב|מד=מג|מה=מד|מו=מה|מז=מו|מח=מז|מט=מח|נ=מט|נא=נ|נב=נא|נג=נב|נד=נג|נה=נד|נו=נה|נז=נו|נח=נז|נט=נח|ס=נט|סא=ס|סב=סא|סג=סב|סד=סג|סה=סד|סו=סה|סז=סו|סח=סז|סט=סח|ע=סט|עא=ע|עב=עא|עג=עב|עד=עג|עה=עד|עו=עה|עז=עו|עח=עז|עט=עח|פ=עט|פא=פ|פב=פא|פג=פב|פד=פג|פה=פד|פו=פה|פז=פו|פח=פז|פט=פח|צ=פט|צא=צ|צב=צא|צג=צב|צד=צג|צה=צד|צו=צה|צז=צו|צח=צז|צט=צח|ק=צט|קא=ק|קב=קא|קג=קב|קד=קג|קה=קד|קו=קה|קז=קו|קח=קז|קט=קח|קי=קט|קיא=קי|קיב=קיא|קיג=קיב|קיד=קיג|קטו=קיד|קטז=קטו|קיז=קטז|קיח=קיז|קיט=קיח|קכ=קיט|קכא=קכ|קכב=קכא|קכג=קכב|קכד=קכג|קכה=קכד|קכו=קכה|קכז=קכו|קכח=קכז|קכט=קכח|קל=קכט|קלא=קל|קלב=קלא|קלג=קלב|קלד=קלג|קלה=קלד|קלו=קלה|קלז=קלו|קלח=קלז|קלט=קלח|קמ=קלט|קמא=קמ|קמב=קמא|קמג=קמב|קמד=קמג|קמה=קמד|קמו=קמה|קמז=קמו|קמח=קמז|קמט=קמח|קנ=קמט|קנא=קנ|קנב=קנא|קנג=קנב|קנד=קנג|קנה=קנד|קנו=קנה|קנז=קנו|קנח=קנז|קנט=קנח|קס=קנט|קסא=קס|קסב=קסא|קסג=קסב|קסד=קסג|קסה=קסד|קסו=קסה|קסז=קסו|קסח=קסז|קסט=קסח|קע=קסט|קעא=קע|קעב=קעא|קעג=קעב|קעד=קעג|קעה=קעד|קעו=קעה}}_ב|{{{2}}}_א}} <<]&thinsp;}}<span style="font-size:85%; font-weight:normal;">({{{מקור|[[{{{1}}} {{{2|}}} {{{3|}}}]]}}})</span>{{#if:{{{3|}}}|&thinsp;[https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשני:בבלי:{{{1}}}_{{#switch:{{{3}}}|א={{{2}}}_ב|ב={{#switch:{{{2}}}|א=ב|ב=ג|ג=ד|ד=ה|ה=ו|ו=ז|ז=ח|ח=ט|ט=י|י=יא|יא=יב|יב=יג|יג=יד|יד=טו|טו=טז|טז=יז|יז=יח|יח=יט|יט=כ|כ=כא|כא=כב|כב=כג|כג=כד|כד=כה|כה=כו|כו=כז|כז=כח|כח=כט|כט=ל|ל=לא|לא=לב|לב=לג|לג=לד|לד=לה|לה=לו|לו=לז|לז=לח|לח=לט|לט=מ|מ=מא|מא=מב|מב=מג|מג=מד|מד=מה|מה=מו|מו=מז|מז=מח|מח=מט|מט=נ|נ=נא|נא=נב|נב=נג|נג=נד|נד=נה|נה=נו|נו=נז|נז=נח|נח=נט|נט=ס|ס=סא|סא=סב|סב=סג|סג=סד|סד=סה|סה=סו|סו=סז|סז=סח|סח=סט|סט=ע|ע=עא|עא=עב|עב=עג|עג=עד|עד=עה|עה=עו|עו=עז|עז=עח|עח=עט|עט=פ|פ=פא|פא=פב|פב=פג|פג=פד|פד=פה|פה=פו|פו=פז|פז=פח|פח=פט|פט=צ|צ=צא|צא=צב|צב=צג|צג=צד|צד=צה|צה=צו|צו=צז|צז=צח|צח=צט|צט=ק|ק=קא|קא=קב|קב=קג|קג=קד|קד=קה|קה=קו|קו=קז|קז=קח|קח=קט|קט=קי|קי=קיא|קיא=קיב|קיב=קיג|קיג=קיד|קיד=קטו|קטו=קטז|קטז=קיז|קיז=קיח|קיח=קיט|קיט=קכ|קכ=קכא|קכא=קכב|קכב=קכג|קכג=קכד|קכד=קכה|קכה=קכו|קכו=קכז|קכז=קכח|קכח=קכט|קכט=קל|קל=קלא|קלא=קלב|קלב=קלג|קלג=קלד|קלד=קלה|קלה=קלו|קלו=קלז|קלז=קלח|קלח=קלט|קלט=קמ|קמ=קמא|קמא=קמב|קמב=קמג|קמג=קמד|קמד=קמה|קמה=קמו|קמו=קמז|קמז=קמח|קמח=קמט|קמט=קנ|קנ=קנא|קנא=קנב|קנב=קנג|קנג=קנד|קנד=קנה|קנה=קנו|קנו=קנז|קנז=קנח|קנח=קנט|קנט=קס|קס=קסא|קסא=קסב|קסב=קסג|קסג=קסד|קסד=קסה|קסה=קסו|קסו=קסז|קסז=קסח|קסח=קסט|קסט=קע|קע=קעא|קעא=קעב|קעב=קעג|קעג=קעד|קעד=קעה|קעה=קעו|קעו=קעז}}_א|{{{2}}}_ב}} >>]}}</span></includeonly> ggglh0uizt7kbz4erx2wyyzo6pzbl8c 0 1743694 3016180 3016121 2026-05-12T12:08:01Z בן עדריאל 9444 הוספת [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3016180 wikitext text/x-wiki פיוט זה שנכתב בידי ר' יצחק אבן גיאת, נאמר בקהילות לוב ותוניסיה נאמר קודם אמירת עשרת הדיברות הנאמרים מספר פעמים לאורך השנה: יוֹם מַעֲמַד סִינַי – יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה. צָפוֹן וְיָמִין חָל יָם מַעֲרָב זָחַל כֹּל מִמְּךָ דָּחַל הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה. חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי הַסּוּ יְצוּרִים כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה. קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה. חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה. זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה. קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי חוֹקֵר עֲלוּמָתִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה. [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] 2z5s6s2zyxsvwhl2oz6ji1hitox589i 3016181 3016180 2026-05-12T12:08:10Z בן עדריאל 9444 הוספת [[קטגוריה:יצחק אבן גיאת]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3016181 wikitext text/x-wiki פיוט זה שנכתב בידי ר' יצחק אבן גיאת, נאמר בקהילות לוב ותוניסיה נאמר קודם אמירת עשרת הדיברות הנאמרים מספר פעמים לאורך השנה: יוֹם מַעֲמַד סִינַי – יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה. צָפוֹן וְיָמִין חָל יָם מַעֲרָב זָחַל כֹּל מִמְּךָ דָּחַל הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה. חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי הַסּוּ יְצוּרִים כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה. קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה. חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה. זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה. קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי חוֹקֵר עֲלוּמָתִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה. [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:יצחק אבן גיאת]] paejnv28jg4rrgehupl2yqkddane00y 3016182 3016181 2026-05-12T12:08:18Z בן עדריאל 9444 הוספת [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] באמצעות [[Help:HotCat|HotCat]] 3016182 wikitext text/x-wiki פיוט זה שנכתב בידי ר' יצחק אבן גיאת, נאמר בקהילות לוב ותוניסיה נאמר קודם אמירת עשרת הדיברות הנאמרים מספר פעמים לאורך השנה: יוֹם מַעֲמַד סִינַי – יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה. צָפוֹן וְיָמִין חָל יָם מַעֲרָב זָחַל כֹּל מִמְּךָ דָּחַל הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה. חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי הַסּוּ יְצוּרִים כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה. קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה. חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה. זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה. קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי חוֹקֵר עֲלוּמָתִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה. [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:יצחק אבן גיאת]] [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] d9rat2qm567d17nmdrsgpa93vea3jt5 3016203 3016182 2026-05-12T16:48:00Z Nahum 68 ניסוח 3016203 wikitext text/x-wiki פיוט זה, שנכתב בידי ר' יצחק אבן גיאת, נאמר בקהילות לוב ותוניסיה קודם הקריאה בתורה של עשרת הדיברות, הנקראת בספר התורה מספר פעמים לאורך השנה: יוֹם מַעֲמַד סִינַי – יוֹם מַעֲמַד סִינַי עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי יִמָּלְאוּ מָתְנַי צִירִים וְחַלְחָלָה. צָפוֹן וְיָמִין חָל יָם מַעֲרָב זָחַל כֹּל מִמְּךָ דָּחַל הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה. חֲסִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי הַסּוּ יְצוּרִים כִּי לֹא יָכְלוּ מִלָּה. קוֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ זָעוּ וְגַם נָעוּ מַטָּה וְגַם מַעְלָה. חַי אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה. זֹאת בַּחֲזוֹת לִבִּי יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי רַעַד וּבֶהָלָה. קוֹשֵׁר מְזִמָּתִי חוֹקֵר עֲלוּמָתִי רוּחִי וְנִשְׁמָתִי תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה. [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:יצחק אבן גיאת]] [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] ca70agu7vq63rw6lanutn91ojfhtl8e 3016261 3016203 2026-05-13T06:49:03Z בן עדריאל 9444 3016261 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט מאת ר' יצחק אבן גיאת, שנכתבבמקור לרשות ל'נשמת' לחג השבועות, ונאמר בקהילות לוב, תוניסיה ואלג'יריה לפני קריאת עשרת הדברות בחג השבועות ובפרשיות יתרו וואתחנן.}} {{הור|סימן: '''יצחק חזק'''}} {{סי|י}}וֹם מַעֲמַד סִינַי / עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי / יִמָּלְאוּ מָתְנַי / צִירִים וְחַלְחָלָה{{ש}} {{סי|צָ}}פוֹן וְיָמִין חָל / יָם מַעֲרָב זָחַל / כֹּל מִמְּךָ דָּחַל / הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה{{ש}} {{סי|חֲ}}סִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי / בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי / הַסּוּ יְצוּרִים כִּי / לֹא יָכְלוּ מִלָּה{{ש}} {{סי|ק}}וֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ / שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ / זָעוּ וְגַם נָעוּ / מַטָּה וְגַם מַעְלָה{{ש}} {{סי|חַ}}י אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ / מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ / כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ / גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה{{ש}} {{סי|זֹ}}את בַּחֲזוֹת לִבִּי / יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי / אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי / רַעַד וּבֶהָלָה{{ש}} {{סי|ק}}וֹשֵׁר מְזִמָּתִי / חוֹקֵר עֲלוּמָתִי / רוּחִי וְנִשְׁמָתִי / תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה. [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]] [[קטגוריה:יצחק אבן גיאת]] [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] ql9l3adxmhwki3bgf4ca856xs4888em 3016262 3016261 2026-05-13T06:49:18Z בן עדריאל 9444 3016262 wikitext text/x-wiki {{טקסט מנוקד|גודל=22}} {{הור2|פיוט מאת ר' יצחק אבן גיאת, שנכתב במקור לרשות ל'נשמת' לחג השבועות, ונאמר בקהילות לוב, תוניסיה ואלג'יריה לפני קריאת עשרת הדברות בחג השבועות ובפרשיות יתרו וואתחנן.}} {{הור|סימן: '''יצחק חזק'''}} {{סי|י}}וֹם מַעֲמַד סִינַי / עֵת בֹּא בְּרַעְיוֹנַי / יִמָּלְאוּ מָתְנַי / צִירִים וְחַלְחָלָה{{ש}} {{סי|צָ}}פוֹן וְיָמִין חָל / יָם מַעֲרָב זָחַל / כֹּל מִמְּךָ דָּחַל / הוֹדְךָ בְּעֵת נִגְלָה{{ש}} {{סי|חֲ}}סִין יָהּ שִׁמְךָ מַלְכִּי / בְּפִתְחַךְ בְּאָנֹכִי / הַסּוּ יְצוּרִים כִּי / לֹא יָכְלוּ מִלָּה{{ש}} {{סי|ק}}וֹלְךָ כְּמוֹ שָׁמְעוּ / שָׁחוּ וְנִכְנָעוּ / זָעוּ וְגַם נָעוּ / מַטָּה וְגַם מַעְלָה{{ש}} {{סי|חַ}}י אֵל קְצוֹת גָּדְלָךְ / מִי יַעֲרֹךְ מוּלָךְ / כִּי אֵין תְּחִלָּה לָּךְ / גַּם אֵין לְךָ תִּכְלָה{{ש}} {{סי|זֹ}}את בַּחֲזוֹת לִבִּי / יָחִיל בְּמוֹ קִרְבִּי / אֶפְחַד וְיָבֹא בִּי / רַעַד וּבֶהָלָה{{ש}} {{סי|ק}}וֹשֵׁר מְזִמָּתִי / חוֹקֵר עֲלוּמָתִי / רוּחִי וְנִשְׁמָתִי / תּוֹדֶה לְךָ סֶלָה. [[קטגוריה:פיוטי שבועות]] [[קטגוריה:פיוטי רשות לנשמת]] [[קטגוריה:יצחק אבן גיאת]] [[קטגוריה:שירים שקולים במשקל הכמותי]] f9zeh37jdsexjegmd2w1fr1rtgramcj 1 1743696 3016204 3016153 2026-05-12T16:48:26Z Nahum 68 /* אמירת עשרת הדברות */ תגובה למשתמש היודע והאינו נודע: תיקנתי את הניסוח בהתאם. תודה לך, ~~~~ (-) ([[mw:c:Special:MyLanguage/User:JWBTH/CD|CD]]) 3016204 wikitext text/x-wiki == אמירת עשרת הדברות == {{א|היודע והאינו נודע}}, באיזו אמירה מדובר? האם מדובר בקריאת התורה של עשרת הדברות, או באמירתו בציבור כחלק מסדר התפילה?-- [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 12:11, 12 במאי 2026 (IDT) :כמובן כחלק מקריאת התורה לפני הגיע לרגע אמירת עשרת הדיברות כדוגמה ראו - בפרשות השבוע בהם מופיע ובקריאה לשבועות [[משתמש:היודע והאינו נודע|היודע והאינו נודע]] ([[שיחת משתמש:היודע והאינו נודע|שיחה]]) 13:14, 12 במאי 2026 (IDT) :: תיקנתי את הניסוח בהתאם. תודה לך, [[משתמש:Nahum|Nahum]] ([[שיחת משתמש:Nahum|שיחה]]) 19:48, 12 במאי 2026 (IDT) tm9m9hvy5ykvtxdy7f8csyi37atfxl4 104 1743698 3016183 2026-05-12T12:08:29Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫ר' אלעזר בן שמוע תה <קטע התחלה=פרק מב/> והם כולם אשר הי' מושבם סמוך להמתיבתא באו שם כפעם בפעם ובפרט בכל ימי הוועד. לא כן ר׳ אלעזר בן שמוע אשר הי׳ מקומו רחוק מהמתיבתא. ובכל זה התראה נם הוא עמהם, אבל לא לעתים קרובות.*) <קטע סוף=פרק מב/> פרק מ״ג‪.‬‬ ר׳ יהודה הנ..." 3016183 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בן שמוע תה <קטע התחלה=פרק מב/> והם כולם אשר הי' מושבם סמוך להמתיבתא באו שם כפעם בפעם ובפרט בכל ימי הוועד. לא כן ר׳ אלעזר בן שמוע אשר הי׳ מקומו רחוק מהמתיבתא. ובכל זה התראה נם הוא עמהם, אבל לא לעתים קרובות.*) <קטע סוף=פרק מב/> פרק מ״ג‪.‬‬ ר׳ יהודה הנשיא והמתיבתא. <קטע התחלה=פרק מג/> כבר נתבאר לנו כי דור שלפי השמד היו כבר בראשית ימי פעולותיהם מהם זקנים ומהם קרובים לימי הזקנה. ועל כן גם בכל אשר האריכו ימיו לא ארכו פעולות ימי דור תלמידי ר׳ עקיבא כי אם ערך עשרים שנה. ואיזה שנים אחרי אשר מלך מארק אוירעליוס כבר נפטרו בני הדור הזה, גם רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי נפטר בימים ההם, והנשיאות באה לידי רבי בנו. וכבר נתבאר לנו כי רוב ימי נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל לא היתה המתיבתא מאוחדת עם הנשיאות. ורק על ידי אשר רצו הרומיים לעשות יקר וגדולה לר׳ יהודה והממשלה עצמה פקדה על היהודים "יהודה שעילה יתעלה" רדו היהודים דבש מפקודה זו ויקיימו מעז יצא מתוק, וישיבו על ידי זה את דבר המתיבתא למקומה תחת יד ר׳ יהודה. אבל במות ר‘ יהודה וגם ר׳ שמעון בן גמליאל נפטר, נשארה המתיבתא עוד הפעם בלא ריש מתיבתא. אבל על ידי מאורע כללי גדול מאד נשתנו אז פני הדברים, ור׳ יהודה הנשיא נתקרב אל הקיסר החדש, וכל הדברים נשתנו שינוי גדול לטובה. ועלינו להביא כל הדבר כמו שהוא ולבארו. <קטע סוף=פרק מג/> פרק מ״ד, המאורע הכללי בראשית ימי רכי‪.‬‬ <קטע התחלה=פרק מד/> במס׳ [[ראש השנה יט א|ראש השנה ד׳ י״ט]] אצל המחלוקת אם אחרי החרבן בטלה מגילת תענית או לא בטלה נאמר‪: ״מתיב רב טובי בר מתנה בעשרים ותמניא ביה (בחדש אדר) אתת בשורתא‬ ‫טבתא ליהודאי דלא יעידון‪-‬מאורייתא שנזרה המלכות נזרה שלא יעסקו בתורה‬ ‫ושלא ימולו ־ את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו‬ ‫הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אהת ש כ ל נ ד ו ל י ה ע י ר מ צ ו י י ן א צ ל ה‬ ‫אמרה להם בואו והפנינו בלילה הלכו והפנינו בלילה אמרו אי שמים לא אחיכם‬ -------------------- *) כנראה מעמוד פנוי בהכ״י הי׳ בדעח המחבר להרחיב עוד הדיבור נענץ זה הסרק‬ ‫וחבל על שלא זכה להוציא מחשבחו אל הסתל‪ .‬המי׳ל‪.‬‬<noinclude></noinclude> 8iwj3drob8zlswtjlngco0xcgflx7ne 3016186 3016183 2026-05-12T13:08:23Z יעקב 15222 3016186 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫ר' אלעזר בן שמוע תה <קטע התחלה=פרק מב/> והם כולם אשר הי' מושבם סמוך להמתיבתא באו שם כפעם בפעם ובפרט בכל ימי הוועד. לא כן ר׳ אלעזר בן שמוע אשר הי׳ מקומו רחוק מהמתיבתא. ובכל זה התראה נם הוא עמהם, אבל לא לעתים קרובות.*) <קטע סוף=פרק מב/> פרק מ״ג‪.‬‬ ר׳ יהודה הנשיא והמתיבתא. <קטע התחלה=פרק מג/> כבר נתבאר לנו כי דור שלפי השמד היו כבר בראשית ימי פעולותיהם מהם זקנים ומהם קרובים לימי הזקנה. ועל כן גם בכל אשר האריכו ימיו לא ארכו פעולות ימי דור תלמידי ר׳ עקיבא כי אם ערך עשרים שנה. ואיזה שנים אחרי אשר מלך מארק אוירעליוס כבר נפטרו בני הדור הזה, גם רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי נפטר בימים ההם, והנשיאות באה לידי רבי בנו. וכבר נתבאר לנו כי רוב ימי נשיאותו של רבן שמעון בן גמליאל לא היתה המתיבתא מאוחדת עם הנשיאות. ורק על ידי אשר רצו הרומיים לעשות יקר וגדולה לר׳ יהודה והממשלה עצמה פקדה על היהודים "יהודה שעילה יתעלה" רדו היהודים דבש מפקודה זו ויקיימו מעז יצא מתוק, וישיבו על ידי זה את דבר המתיבתא למקומה תחת יד ר׳ יהודה. אבל במות ר‘ יהודה וגם ר׳ שמעון בן גמליאל נפטר, נשארה המתיבתא עוד הפעם בלא ריש מתיבתא. אבל על ידי מאורע כללי גדול מאד נשתנו אז פני הדברים, ור׳ יהודה הנשיא נתקרב אל הקיסר החדש, וכל הדברים נשתנו שינוי גדול לטובה. ועלינו להביא כל הדבר כמו שהוא ולבארו. <קטע סוף=פרק מג/> פרק מ״ד, <קטע התחלה=פרק מד/> המאורע הכללי בראשית ימי רבי. <קטע התחלה=פרק מד/> במס׳ [[ראש השנה יט א|ראש השנה ד׳ י״ט]] אצל המחלוקת אם אחרי החרבן בטלה מגילת תענית או לא בטלה נאמר: ״מתיב רב טובי בר מתנה בעשרים ותמניא ביה (בחדש אדר) אתת בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא שגזרה המלכות גזרה שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אהת '''שכל גדולי העיר מצויין אצלה''' אמרה להם בואו והפגינו בלילה הלכו והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחיכם <קטע סוף=פרק מד/> -------------------- <קטע התחלה=הערות מב/> *) כנראה מעמוד פנוי בהכ״י הי׳ בדעת המחבר להרחיב עוד הדיבור בענין זה הפרק וחבל על שלא זכה להוציא מחשבתו אל הפועל. המו"ל. <קטע סוף=הערות מב/><noinclude></noinclude> 1ubg7ws8nmbn344cwtuyekgrxh5uqu8 104 1743699 3016200 2026-05-12T16:03:55Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫‪810‬‬ המאורע הכללי בראשית ימי רבי‬ <קטע התחלה=פרק מד/> אנחנו ולא ‬בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו‬ מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזרות קשות וביטלום ואותו היום עשאוהו ‫יום טוב ואי ס״ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין וכו׳ תנאי היא וכו'." ו..." 3016200 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪810‬‬ המאורע הכללי בראשית ימי רבי‬ <קטע התחלה=פרק מד/> אנחנו ולא ‬בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו‬ מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזרות קשות וביטלום ואותו היום עשאוהו ‫יום טוב ואי ס״ד בטלה מגילת תענית קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין וכו׳ תנאי היא וכו'." והחוקרים האחרונים אשר כל דברי בני ישראל נהפכו תחת ידם לתהפוכות וזרות נתנו גם את דבר המעשה הזאת ‫בראשית ימי שלפי השמד מיד אחרי אדריאנוס. ויאמר החכם גרעץ בח"ד עמוד ‪185‬ בדברו על דבר גזרותיו של אדריאנוס: ״אדריאנוס מת בקיץ שנת ‪138‬ וכו׳ ויהי כאשר ישב לכסא רומא אנטונינוס פיוס חכו בני ישראל לישועה, מטרוניתא אחת אשר ישבה בקיסרין או באנטוכיא יעצה לבני ישראל לבקש משרי רומא שם למנוע מרדוף עוד, וחכמי ישראל שמעו לעצתה ויהודה בן שמוע וחביריו הלכו והפגינו בלילה ויקראו אי שמים וכו׳ המעשים האלה פעלו על הנציב לדבר טוב עליהם לפני הקיסר, המקורים יספרו לאמר ביום חמשה עשר באב (ג׳ אלפים תתצ"ט) ‪139‬ באה הבשורה כי נתנו הרוגי ביתר לקבורה וכו׳ וכעבור עוד כחצי שנה ובשורה טובה באה ליהודה דלא יעידון מאורייתא״ אלה דבריו. וכל הלבלרים הכתבנים למיניהם הלכו כולם אחרי דבריו ויחתמו אותם בחותם דברי הימים. אבל רק בדברי ימי ישראל הי׳ אפשר לכתוב דברי טעות כאלה, מבלי לשום לב גם לאשר בין עיניהם. א) הן הדברים אשר דברו בהפגינם בלילה נאמרו בהברייתא: ״אי שמים לא אחיכם אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו '''מה נשתנינו מכל''' '''אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזרות קשות'''״. ואיך אפשר שיהי׳ הדברים האלה אחרי לכידת ביתר ועל גזירותיו של אדריאנוס, והלא בימים ההם תחת להועיל היו יכולים רק להזיק בדברים כאלה. כי אחרי מרידה גדולה והתקוממות נוראה כזו נגד ממשלת רומא, אשר החרידו את כל ממשלת רומא, והקיסר עצמו הוכרח לבוא למקום המלחמה ולהסיע כל חילו מקצה הארץ לשם, ולשלוח שמה כל ראשי שרי הצבאות, איך אפשר להעמיד פנים כתמימים, ולשאול ולאמר אז ״אי שמים מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרים עלינו גזירות קשות״. והלא היו הרומיים חושבים זה לעזות מצח מאין כמוהו. והמרידה הזאת ומלחמת ישראל אז עם הרומיים לא היתה רק דבר התקוממות, כי אם שגם כל ממשלת רומא עמדה על ידי זה לסכנה, ודיא קאסיוס ‪69 13‬ יאמר ״כמעט כל מדינות ארצות הרומיים באו לידי התרגשות". וכותב דברי ימי רומא מאמזען ‪V, 545‬ יאמר: ״בכל ימי קיסרי רומא אין דוגמא להמרידה הזאת לא בתקפה ולא באורך ימי המלחמה.״ ודיא קאסיוס יספר שם כי אדריאנוס במכתביו להסענאט בימים ההם דלג כל פעם על הסגנון הנהוג ״לי ולצבאותי שלום״ בהיותם כל הזמן ההוא בסכנה ונהרגו לרבבות. <קטע סוף=פרק מד/><noinclude></noinclude> m71ylke9v9vqa9608yk3f3uvjscilpj 0 1743700 3016207 2026-05-12T17:02:24Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ו|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ז''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ח|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}}" 3016207 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ו|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ז''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ח|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} 98jyp709xzknejblnd1rvvbm9az5wkq 3016208 3016207 2026-05-12T17:07:29Z Nahum 68 3016208 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ו|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ז''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ח|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=א/>הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים, וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן, יָזוּן; לְסַפֵּק בִּמְתִיקָה, יְסַפֵּק; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא, שֶׁאָמַר לִבְנוֹ: צֵא שְׂכֹר לָנוּ פּוֹעֲלִים. הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ – לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב; אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בִּמְלָאכָה – צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם: עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַּת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר; הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ב/>וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה: הָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין: הָעוֹשֶׂה בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וּבַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ:<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ג/>הָיָה עוֹשֶׂה בְּיָדָיו אֲבָל לֹא בְּרַגְלָיו, בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְּיָדָיו, אֲפִלּוּ בִּכְתֵפוֹ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו:<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ד/>הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים, לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים; בַּעֲנָבִים, לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה; אֲבָל מִשּׁוּם הֶשֵּׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים, אָמְרוּ: פּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֹמֶן לְאֹמֶן, וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶקֶת:<קטע סוף=ד/> {{המשנה|ה|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ה/>אוֹכֵל פּוֹעֵל קִשּׁוּת אֲפִלּוּ בְּדִינָר, וְכוֹתֶבֶת אֲפִלּוּ בְּדִינָר. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן חִסְמָא אוֹמֵר: לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין; אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם, שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָּן וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו:<קטע סוף=ה/> {{המשנה|ו|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ו/>קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דַּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְּהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דַּעַת:<קטע סוף=ו/> {{המשנה|ז|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ז/>הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ; אִם לֹא הוֹדִיעָן, פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ; אִם לֹא הוֹדִיעָן, מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן:<קטע סוף=ז/> {{המשנה|ח|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ח/>שׁוֹמְרֵי פֵּרוֹת, אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן: שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל; וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר, נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:<קטע סוף=ח/> {{המשנה|ט|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ט/>זְאֵב אֶחָד, אֵינוֹ אֹנֶס; שְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד, אֹנֶס. שְׁנֵי כְּלָבִים, אֵינוֹ אֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ אֹנֶס; מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, אֹנֶס. הַלִּסְטִים, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן; אֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, אֵינוֹ אֹנֶס:<קטע סוף=ט/> {{המשנה|י|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=י/>מֵתָה כְּדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס; סִגְּפָהּ וּמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוֹקִין וְנָפְלָה וּמֵתָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס; הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוֹקִין וְנָפְלָה וּמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם:<קטע סוף=י/> {{המשנה|יא|ז|בבא מציעא}} <קטע התחלה=יא/>כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָּטֵל. וְכָל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִּתְחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ בָּטֵל. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְּסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם:<קטע סוף=יא/> <noinclude> {{סוף משנה מנוקדת|בבא מציעא|ו|ז|ח}} [[קטגוריה:משנה מנוקד|בבא מציעא ז]] [[קטגוריה:מסכת בבא מציעא|ז]] </noinclude> 4ph37ixqjdnfudwbbdywhmodjtswfc9 0 1743701 3016209 2026-05-12T17:08:38Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ז|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ח''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ט|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}}" 3016209 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ז|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ח''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ט|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} a09394r3oowb7j8shhpar8cvsxes242 3016212 3016209 2026-05-12T17:15:53Z Nahum 68 3016212 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ז|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ח''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ט|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=א/>הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וּמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ([[שמות כב]]): "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם":<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ב/>הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וּמֵתָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: שְׁאוּלָה מֵתָה, בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר: שְׂכוּרָה מֵתָה, בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר: שְׁאוּלָה, וְזֶה אוֹמֵר: שְׂכוּרָה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה. זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ:<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ג/>הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וּמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל: הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וּמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ד/>הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר: מִשֶּׁלָּקַחְתִּי, יַחֲלֹקוּ. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: גְּדוֹלָה לָקַחְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, זָכָה בַּגָּדוֹל. הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: קָטָן מָכַרְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. זֶה אוֹמֵר: גָּדוֹל, וְזֶה אוֹמֵר: קָטָן, יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ:<קטע סוף=ד/> {{המשנה|ה|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ה/>הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה, זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה, יַחֲלֹקוּ. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה, יַחֲלֹקוּ:<קטע סוף=ה/> {{המשנה|ו|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ו/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הַחַג וְעַד הַפֶּסַח. בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנֻיּוֹת, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים, שָׁלֹשׁ שָׁנִים:<קטע סוף=ו/> {{המשנה|ז|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ז/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּב בְּדֶלֶת, בְּנֶגֶר, בְּמַנְעוּל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אֻמָּן; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ. :הַזֶּבֶל – שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת; וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבָד:<קטע סוף=ז/> {{המשנה|ח|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ח/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. הִשְׂכִּיר לוֹ לָחֳדָשִׁים, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. מַעֲשֶׂה בְּצִפּוֹרִי, בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לְשָׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר:<קטע סוף=ח/> {{המשנה|ט|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ט/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, וְנָפַל, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל; גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת, וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם:<קטע סוף=ח/> <noinclude> [[קטגוריה:משנה מנוקד|בבא מציעא ח]] [[קטגוריה:מסכת בבא מציעא|ח]] </noinclude> 43ir2s0jwc4ml3jvekw352ay1ku99os 3016213 3016212 2026-05-12T17:16:24Z Nahum 68 3016213 wikitext text/x-wiki {{מרכז|'''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ז|הפרק הקודם]]''' {{*}} '''בבא מציעא פרק ח''' {{*}} '''[[משנה מנוקדת ללא עיצוב/בבא מציעא/פרק ט|פרק הבא]]'''}} {{טקסט מנוקד}} {{המשנה|א|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=א/>הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וּמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ([[שמות כב]]): "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם". אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם":<קטע סוף=א/> {{המשנה|ב|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ב/>הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וּמֵתָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר: שְׁאוּלָה מֵתָה, בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר: שְׂכוּרָה מֵתָה, בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר: שְׁאוּלָה, וְזֶה אוֹמֵר: שְׂכוּרָה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה. זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ:<קטע סוף=ב/> {{המשנה|ג|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ג/>הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וּמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל: הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וּמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ:<קטע סוף=ג/> {{המשנה|ד|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ד/>הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר: עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר: מִשֶּׁלָּקַחְתִּי, יַחֲלֹקוּ. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר: גְּדוֹלָה לָקַחְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, זָכָה בַּגָּדוֹל. הַמּוֹכֵר אוֹמֵר: קָטָן מָכַרְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. זֶה אוֹמֵר: גָּדוֹל, וְזֶה אוֹמֵר: קָטָן, יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, וְזֶה אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ:<קטע סוף=ד/> {{המשנה|ה|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ה/>הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה, זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה, יַחֲלֹקוּ. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, זֶה אוֹמֵר: זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר: אַרְצִי גִּדְּלָה, יַחֲלֹקוּ:<קטע סוף=ה/> {{המשנה|ו|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ו/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הַחַג וְעַד הַפֶּסַח. בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלֹשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנֻיּוֹת, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים, שָׁלֹשׁ שָׁנִים:<קטע סוף=ו/> {{המשנה|ז|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ז/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּב בְּדֶלֶת, בְּנֶגֶר, בְּמַנְעוּל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אֻמָּן; אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ. הַזֶּבֶל – שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת; וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבָד:<קטע סוף=ז/> {{המשנה|ח|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ח/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. הִשְׂכִּיר לוֹ לָחֳדָשִׁים, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. מַעֲשֶׂה בְּצִפּוֹרִי, בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לְשָׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ: יַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר:<קטע סוף=ח/> {{המשנה|ט|ח|בבא מציעא}} <קטע התחלה=ט/>הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, וְנָפַל, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל; גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת, וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם:<קטע סוף=ח/> <noinclude> [[קטגוריה:משנה מנוקד|בבא מציעא ח]] [[קטגוריה:מסכת בבא מציעא|ח]] </noinclude> b7he2tcku587w4bv5pr79rp7paq11b4 104 1743703 3016229 2026-05-12T19:51:53Z Sije 2668 /* הוגה */ הועתק מדף [[ספר סיפורי מעשיות/הקדמות]] - קרדיט בדף "גרסאות קודמות" שם 3016229 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>'''{{מרכז|{{גדול|הַקְדָּמָה}}}}''' '''{{גדול|מַה}}''' שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ וְנוֹדָע שֶׁהוּא אָדָם. וְזֹאת תּוֹרַת הָאָדָם דִּקְדוּשָּׁה, אֲשֶׁר זָכָה לְהַשְׁלִים דְּמוּת אָדָם, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם, הֲלֹא הוּא כְּבוֹד אֲדוֹנֵינוּ מוֹרֵינוּ וְרַבֵּינוּ, עֲטֶרֶת תִּפְאַרְתֵּינוּ גְּאוֹן עוּזֵּינוּ, הָרַב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא בּוּצִינָא רַבָּא בּוּצִינָא עִילָּאָה בּוּצִינָא יַקִּירָא וְקַדִּישָׁא קְדֻשַּׁת-שֵׁם מוֹרֵנוּ הָרַב '''נַחְמָן''', זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, נִין וָנֶכֶד לְהָרַב הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא הָאֱלֹקִי '''הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב''', זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, אֲשֶׁר כְּבָר נֶהֱנוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹרוֹ בְּחִיבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים הַנִּפְלָאִים אֲשֶׁר כְּבָר יָצְאוּ לְאוֹרָה, רַבִּים רָאוּ וַיִּשְׂמָחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹזוּ, וְהָאֱמֶת יוֹרֶה דַּרְכּוֹ, וְהִנֵּה עוֹד רְאֵה זֶה נִמְצָא בְּאַמְתְּחוֹתֵינוּ סִיפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת נִפְלָאוֹת וְנוֹרָאוֹת, אֲשֶׁר זָכִינוּ לִשְׁמוֹעַ פֶּה אֶל פֶּה מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, אֲשֶׁר אִיזֵּן וְחִקֵּר וְתִקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה, וְהִלְבִּישׁ וְהִסְתִּיר הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וַעֲצוּמוֹת בְּסִיפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בִּדְרָכִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד. כִּי זֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל, עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה, כְּשֶׁהָיוּ רוֹצִים לְדַבֵּר בְּנִסְתְּרוֹת ה', הָיוּ מְדַבְּרִים בְּדֶרֶךְ חִידָה וּמָשָׁל וְהִלְבִּישׁוּ סִתְרֵי תּוֹרָה גִּנְזַיָּא דְּמַלְכָּא בְּכַמָּה וְכַמָּה לְבוּשִׁים מִלְּבוּשִׁים שׁוֹנִים, כַּמּוּבָא אַחַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל בֶּן הַמֶּלֶךְ וּבֶן הַשִּׁפְחָה שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אָז, שֶׁבַּיָּמִים הַקַּדְמוֹנִים כְּשֶׁהָיוּ הַחֲבֵרִים מְדַבְּרִים וּמְשִׂיחִים קַבָּלָה, הָיוּ מְשִׂיחִים בְּלָשׁוֹן כָּזֶה, כִּי עַד רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים קַבָּלָה בְּאִתְגַּלְיָא וְכוּ', וְעַל פִּי רוֹב אַחַר כַּמָּה מַעֲשִׂיּוֹת, הָיָה מְגַלֶּה קְצָת מְעַט פָּחוֹת מִטִּיפָּה מִן הַיָּם אֵיזֶה רְמָזִים לְהֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים כַּמְבוֹאָר לְקַמָּן בִּמְקוֹמָם הַדְּבָרִים וְהָרְמָזִים שֶׁסִּיפֵּר אַחַר כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה. וְהִנֵּה עַד הֵנָּה הָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גְּנוּזִים אֶצְלֵינוּ. אַךְ לִהְיוֹת רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשֵׁינוּ, מִי יַרְאֵנוּ טוֹב, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵינוּ, אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשָׁם לִשְׁמוֹעַ תָּמִיד דִּבְרֵי אֱלֹקִים חַיִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּי רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וּבְיִחוּד אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁסִּיפֵּר, אֲשֶׁר לֹא זָכוּ עֲדַיִין שֶׁיַּגִּיעוּ אֲלֵיהֶם, כִּי אִם בְּהַעְתָּקוֹת בִּכְתָב עַל-יְדֵי סוֹפְרִים שׁוֹנִים, אֲשֶׁר נִתְרַבּוּ הַטָּעֻיּוֹת בָּהֶם מְאֹד וְקִלְקְלוּ הַמְכוּוָּן. עַל כֵּן תְּשׁוּקָתָם הַגְּדוֹלָה אִלְּצוּנוּ, וְכוֹסְפָּם הֶחָזָק דְּחָקוּנוּ, עַד אֲשֶׁר הוּכְרַחְנוּ לְמַלּאוֹת רְצוֹנָם, לַהֲבִיאָם לְבֵית הַדְּפוּס. וְגַם כִּי הָיָה לָנוּ גִּילּוּי דַּעַת מִפִּי רַבֵּינוּ הַגָּדוֹל, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, אֲשֶׁר פַּעַם אֶחָד גִּילָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרוֹצֶה לְהַדְפִּיס סֵפֶר מַעֲשִׂיּוֹת, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן לִפְנֵי כַּמָּה אֲנָשִׁים, בְּדַעְתִּי לְהַדְפִּיס סֵפֶר מַעֲשִׂיּוֹת, וְיִהְיֶה לְמַעְלָה כָּתוּב בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וּלְמַטָּה בִּלְשׁוֹן לַעַ"ז וְאָמַר: הֲלֹא מַה יּוּכְלוּ הָעוֹלָם לְדַבֵּר עַל זֶה, הֲלֹא עַל כָּל פָּנִים הֵם מַעֲשִׂיּוֹת נָאִים לְסַפֵּר וְכוּ'. כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵירוּשׁ. וְזֶה אֲשֶׁר הֵעִירוּנוּ, לַהֲבִיאָם לְבֵית הַדְּפוּס. וְאִם אָמְנָם יָדַעְנוּ וְלֹא נֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ כִּי רַבִּים קָמוּ עָלָיו, עִם כָּל זֶה הָאֱמֶת עֵד לְעַצְמוֹ, וַאֲנַחְנוּ מְחוּיָּבִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. וְהַשֵּׁם הַטּוֹב יַעֲשֶׂה, הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁמַע וְהֶחָדֵל יֶחְדַּל. וְגַם כִּי תְּהִלָּה לָאֵל עַד כֹּה עֲזָרוּנוּ רַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ כִּי נִתְפַּשְּׁטוּ חִיבּוּרָיו הַקְּדוֹשִׁים בְּקֶרֶב עַם קָדוֹשׁ, בְּקָהָל וְעֵדָה וְיִשְׂרָאֵל, וַיִּהְיוּ דְּבָרָיו לָהֶם לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וַתְּהִי בְּפִיהֶם כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק. כּוּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבוֹ. כְּמוֹ חֵלֶב וָדֶשֶׁן תִּשְׂבַּע נַפְשָׁם, וְשִׂפְתֵי רְנָנוֹת יְהַלֵּל פִּיהֶם. וְרַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ, מֵאֲשֶׁר אִתָּם אֶת הַחוֹלְקִים עַל הָאֱמֶת, הַדּוֹבְרִים עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה וָבוּז אֲשֶׁר בָּדוּ מִלִּבָּם אֲשֶׁר לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ. וְלֹא עָלֵינוּ לְהַאֲרִיךְ וּלְסַפֵּר בַּדָּבָר הַזֶּה. כִּי הוּא כַּבְשֵׁי דְּרַחֲמָנָא. וְכַמָּה עָלְמִין אִתְהַפְּכוּ בְּגִינַיְיהוּ, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַמַּחֲלוֹקֶת שֶׁנִּתְרַבּוּ בְּיָמֵינוּ בֵּין הַחֲכָמִים וְהַצַּדִּיקִים. וּמִי יָבֹא אַחַר הַמֶּלֶךְ אֶת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ. אַךְ זֹאת לָדַעַת כִּי כָּל כַּוָּונָתֵינוּ בְּהַדְפָּסַת אֵלּוּ סִיפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, הוּא רַק בִּשְׁבִיל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הַחוֹסִים בְּצֵל קָדְשׁוֹ, הַתְּאֵיבִים וּמְצַפִּים וּמִשְׁתּוֹקְקִים לִשְׁמוֹעַ דְּבָרִים קְדוֹשִׁים. וְאִם אָמְנָם הַדְּבָרִים הַנִּדְפָּסִים בַּסֵּפֶר, כְּאִלּוּ נֶאֶמְרוּ בְּקָהָל רָב, לְעוּמַּת זֶה רָאִינוּ כִּי כְּבָר הִתְחִילוּ הַדְּבָרִים לְהִתְפַּשֵּׁט בִּכְתָב עַל יְדֵי הַעְתָּקוֹת רַבּוֹת, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּין דְּבָרִים הַנִּכְתָּבִים לִדְבָרִים הַנִּדְפָּסִים, וְגַם לֹא מֵרֹאשׁ בַּסֵּתֶר דִּיבְּרָם, כִּי כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם יִרְאֶה וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יָבִין, כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם, כִּי דְּבָרִים הַלָּלוּ עוֹמְדִים בְּרוּם גּוֹבְהֵי מְרוֹמִים. וְשָׁמַעְנוּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּפֵירוּשׁ שֶׁאָמַר שֶׁכָּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁל אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת יֵשׁ בּוֹ כַּוָּונָה עֲצוּמָה וּמִי שֶׁמְּשַׁנֶּה דִּיבּוּר אֶחָד מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת מִכְּפִי מַה שֶּׁאֲמָרוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ הוּא מְחַסֵּר הַרְבֵּה מֵהַמַּעֲשֶׂה. וְאָמַר שֶׁאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת הֵם חִידּוּשִׁים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד. וְיֵשׁ בָּהֶם דְּרָכִים וְנִסְתָּרוֹת וְעַמְקוּת מוּפְלָג מְאוֹד, וּרְאוּיִים לְדוֹרְשָׁם בָּרַבִּים, לַעֲמוֹד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּלְסַפֵּר מַעֲשֶׂה מֵאֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת, כִּי הֵם חִידּוּשִׁים גְּבוֹהִים וְנוֹרָאִים מְאֹד מְאֹד. גַּם מִי שֶׁלִּבּוֹ שָׁלֵם וּבָקִי הֵיטֵב בְּסִפְרֵי קוֹדֶשׁ וּבִפְרָט בְּסִפְרֵי הַזּוֹהַר הַקָּדוֹשׁ וְכִתְבֵי הָאֲרִ"י, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, יוּכַל לְהָבִין וְלָדַעַת קְצָת מְעַט רְמָזִים בְּאֵיזֶה מַעֲשִׂיּוֹת אִם יָשִׂים לִבּוֹ וְדַעְתּוֹ עֲלֵיהֶם הֵיטֵב. גַּם יֵשׁ בָּהֶם הִתְעוֹרְרוּת מוּסָר נִפְלָא וְעָצוּם מְאֹד בְּרוֹב הַמְּקוֹמוֹת, יְבִינֵם הַמַּשְׂכִּיל בְּעַצְמוֹ, כִּי רוּבָּם כְּכוּלָּם מְעוֹרְרִים וּמַמְשִׁיכִים אֶת הַלֵּב מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ לַעֲסוֹק רַק בְּתוֹרָה וַעֲבוֹדָה תָּמִיד וְלַהֲפוֹךְ פָּנָיו מֵהַבְלֵי הָעוֹלָם לְגַמְרֵי, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה הָרוֹאֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ, אִם יִסְתַּכֵּל בָּהֶם בֶּאֱמֶת. אוּלָם תַּכְלִית כַּוָּונוֹת אֵלּוּ הַמַּעֲשִׂיּוֹת רָחוֹק מְאֹד מִדַּעַת אֱנוֹשִׁי וְעָמוֹק עָמוֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּשֶׁבַח תִּפְאֶרֶת גְּדוּלַּת הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלּוּ, כִּי גָּבְהוּ מִדַּעְתֵּינוּ, וְכָל הַמּוֹסִיף לְדַבֵּר בְּשֶׁבַח גְּדוּלָּתָם וְעַמְקוּתָם הוּא<noinclude></noinclude> grkvupe6hsh8j7enhmcjwcs3im9ojt8 104 1743704 3016235 2026-05-12T20:27:21Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫‪812‬‬ המאורע הכללי בראשית ימי רבי <קטע התחלה=פרק מד/> הן אם דבר יהודה כן שמוע הי׳ לבטל גזרוחיו של אדריאנוס, אם כן היו שני המעשים בימי רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי. שהרי המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי בודאי שהיתה בימי ר׳ שמעון בן גמליאל כמו שכבר נתבאר בפרק כ"ג ע..." 3016235 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪812‬‬ המאורע הכללי בראשית ימי רבי <קטע התחלה=פרק מד/> הן אם דבר יהודה כן שמוע הי׳ לבטל גזרוחיו של אדריאנוס, אם כן היו שני המעשים בימי רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי. שהרי המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי בודאי שהיתה בימי ר׳ שמעון בן גמליאל כמו שכבר נתבאר בפרק כ"ג עמוד שס"ז מדברים מפורשים בגמ׳ כי ר׳ שמעון בן יוחאי נפטר בחיי רבן שמעון בן גמליאל. ואם כן מדוע זה כתבו במגלת תענית את העובדא של יהודה בן שמוע, ‬‫ואין זכר שם ממעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי. שהרי זה ודאי כי דבר ר‘ שמעון בן יוחאי הי' דבר גדול מאד, שהרי הוכרחו לנסוע על זה לרומא ומפורש שם שהתיצבו לפני הקיסר וכן מפורש שהיו הגזרות כתב הדת מהקיסר אשר הי׳ כבר מונח למשמרת בגנזי הממשלה בין כל כתבי חוקי הממשלה. ואיך אין זכר מזה במגלת תענית אשר שם בא בחדש אדר רק דבר יהודה בן שמוע, אבל אין שם דבר מכל המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי. ה) ולא עמדו כל העוסקים בזה על דבר עוד יותר גדול כי הדבר מפורש אשר בימי רבן שמעון בן גמליאל באמת לא כתבו מאומה במגלת תענית. ובמס' שבת ד׳ י"ג בא בגמ׳: ״תנו רבנן מי כתב מגילת תענית אמרו חנניה בן הזקיה וסייעתו שהיו‬ ‫מחבכין את הצרות א מ ר ר׳ ש מ ע ו ן ב ן ג מ ל י א ל א ף אינו מחבבין את‬ ‫הצרות אבל מה נעשה שאם באנולכתוב אין אנו מספיקין דבר אחר אין שוטה‬ ‫נפגע דבר אחר אין בשד המת מדגיש בא‪.‬יזמל‪".‬‬ ‫ומבואר שזה ‪,‬־ראי בי בימי רבן שמעון בן גמליאל לא רשמו דבד במגילת‬ ‫י‬ ‫תענית ולא עשו יום־ טוב על דבר כזד‪-‬‬ ‫ועל כן הננו מבינים את אשר דבר ר׳ שמעון ברומי וביטול נזירות‬ ‫אדריאנוס שהי׳ בימי רשב״ג אין זכר מזה במנלת תענית‪.‬‬ ‫ודבר יהודה בן שימועי נבהב במגלת תענית מפני שלא הי׳ זה בימי רשב״נ‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‪. .‬‬ ‫כי אם בימי רבי בנו‪.‬‬ ‫ו( ולבד הדברים האלה המפורשים לרבן שימעון בן גמליאל כי בימיו לא‬ ‫־‬ ‫כתבו דבד במנילה תענית‪-‬הדבר נם מתברר מעצמו כן‪.‬‬ ‫כי בנם׳ ראש השנה אצל מעשה של יהודה בן שמוע וחביריו שנכתב‬ ‫במגלת תענית בא בנמ׳ז‬ ‫״ואי ס*ד בטלה מגלת תענית קמייתא בטול אהרנייתא מוסיפין■ ובי תימא‬ ‫וכו׳ תנאי היא דתניא הימים האלה הכתובים במנלת תענית בין בזמן‪ .‬שבית המקדש‬ ‫קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים אסורין דברי ר׳ מאיר ר׳ יוסי אומר בזמן‬ ‫שבית המקדש קיים אפורין מפני ששמהה היא להם אין בית המקדש קיים מותרין‬ ‫מפני שאבל הוא להם‪.‬״'‬ ‫ורק על‪ .‬רבי אפשר לומר שהכריע ועשה מעשה בימיו כר׳ מאיר בדבר‬ ‫כללי כזד‪-‬‬ ‫אבל על רשביג בהיי ר' יוסי ולפניו ובדבר כללי לרבים כזה אי אפשר לומר כן‪.‬‬ ‫והננו רואים בפסחים ד׳ ק' ״דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי‬ ‫אומר' ‪-‬אין מפסיקין ומעשה ברשביג ור׳ יהודה ור׳ יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש‬<noinclude></noinclude> br69225r4651cuq5ee6ki2vfko8l6nf 3016238 3016235 2026-05-12T20:51:04Z יעקב 15222 3016238 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪812‬‬ המאורע הכללי בראשית ימי רבי <קטע התחלה=פרק מד/> הן אם דבר יהודה כן שמוע הי׳ לבטל גזרוחיו של אדריאנוס, אם כן היו שני המעשים בימי רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי. שהרי המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי בודאי שהיתה בימי ר׳ שמעון בן גמליאל כמו שכבר נתבאר בפרק כ"ג עמוד שס"ז מדברים מפורשים בגמ׳ כי ר׳ שמעון בן יוחאי נפטר בחיי רבן שמעון בן גמליאל. ואם כן מדוע זה כתבו במגלת תענית את העובדא של יהודה בן שמוע, ‬‫ואין זכר שם ממעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי. שהרי זה ודאי כי דבר ר‘ שמעון בן יוחאי הי' דבר גדול מאד, שהרי הוכרחו לנסוע על זה לרומא ומפורש שם שהתיצבו לפני הקיסר וכן מפורש שהיו הגזרות כתב הדת מהקיסר אשר הי׳ כבר מונח למשמרת בגנזי הממשלה בין כל כתבי חוקי הממשלה. ואיך אין זכר מזה במגלת תענית אשר שם בא בחדש אדר רק דבר יהודה בן שמוע, אבל אין שם דבר מכל המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי. ה) ולא עמדו כל העוסקים בזה על דבר עוד יותר גדול כי הדבר מפורש אשר בימי רבן שמעון בן גמליאל באמת לא כתבו מאומה במגלת תענית. ובמס' [[שבת יג ב|שבת ד׳ י"ג]] בא בגמ׳: ״תנו רבנן מי כתב מגילת תענית אמרו חנניה בן חזקיה וסייעתו שהיו מחבבין את הצרות '''אמר ר׳ שמעון בן גמליאל אף''' אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין דבר אחר אין שוטה נפגע דבר אחר אין בשר המת מרגיש באיזמל." ומבואר שזה ודאי כי בימי רבן שמעון בן גמליאל לא רשמו דבר במגילת תענית ולא עשו יום טוב על דבר כזה. ועל כן הננו מבינים את אשר דבר ר׳ שמעון ברומי וביטול גזירות אדריאנוס שהי׳ בימי רשב״ג אין זכר מזה במגלת תענית. ודבר יהודה בן שמוע נכתב במגלת תענית מפני שלא הי׳ זה בימי רשב״ג כי אם בימי רבי בנו. ו) ולבד הדברים האלה המפורשים לרבן שמעון בן גמליאל כי בימיו לא כתבו דבר במגילת תענית הדבר גם מתברר מעצמו כן. כי בגמ׳ ראש השנה אצל מעשה של יהודה בן שמוע וחביריו שנכתב במגלת תענית בא בגמ׳: ״ואי ס"ד בטלה מגלת תענית קמייתא בטול אהרנייתא מוסיפין■ ובי תימא‬ ‫וכו׳ תנאי היא דתניא הימים האלה הכתובים במנלת תענית בין בזמן‪ .‬שבית המקדש‬ ‫קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים אסורין דברי ר׳ מאיר ר׳ יוסי אומר בזמן‬ ‫שבית המקדש קיים אפורין מפני ששמהה היא להם אין בית המקדש קיים מותרין‬ ‫מפני שאבל הוא להם‪.‬״'‬ ‫ורק על‪ .‬רבי אפשר לומר שהכריע ועשה מעשה בימיו כר׳ מאיר בדבר‬ ‫כללי כזד‪-‬‬ ‫אבל על רשביג בהיי ר' יוסי ולפניו ובדבר כללי לרבים כזה אי אפשר לומר כן‪.‬‬ ‫והננו רואים בפסחים ד׳ ק' ״דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי‬ ‫אומר' ‪-‬אין מפסיקין ומעשה ברשביג ור׳ יהודה ור׳ יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש‬<noinclude></noinclude> ld0r5nk7f9gs5nbe6p0xjhk0uvux5ln 3016255 3016238 2026-05-13T06:14:36Z יעקב 15222 3016255 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫‪812‬‬ המאורע הכללי בראשית ימי רבי <קטע התחלה=פרק מד/> הן אם דבר יהודה כן שמוע הי׳ לבטל גזרוחיו של אדריאנוס, אם כן היו שני המעשים בימי רבן שמעון בן גמליאל אבי רבי. שהרי המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי בודאי שהיתה בימי ר׳ שמעון בן גמליאל כמו שכבר נתבאר בפרק כ"ג עמוד שס"ז מדברים מפורשים בגמ׳ כי ר׳ שמעון בן יוחאי נפטר בחיי רבן שמעון בן גמליאל. ואם כן מדוע זה כתבו במגלת תענית את העובדא של יהודה בן שמוע, ‬‫ואין זכר שם ממעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי. שהרי זה ודאי כי דבר ר‘ שמעון בן יוחאי הי' דבר גדול מאד, שהרי הוכרחו לנסוע על זה לרומא ומפורש שם שהתיצבו לפני הקיסר וכן מפורש שהיו הגזרות כתב הדת מהקיסר אשר הי׳ כבר מונח למשמרת בגנזי הממשלה בין כל כתבי חוקי הממשלה. ואיך אין זכר מזה במגלת תענית אשר שם בא בחדש אדר רק דבר יהודה בן שמוע, אבל אין שם דבר מכל המעשה של ר׳ שמעון בן יוחאי. ה) ולא עמדו כל העוסקים בזה על דבר עוד יותר גדול כי הדבר מפורש אשר בימי רבן שמעון בן גמליאל באמת לא כתבו מאומה במגלת תענית. ובמס' [[שבת יג ב|שבת ד׳ י"ג]] בא בגמ׳: ״תנו רבנן מי כתב מגילת תענית אמרו חנניה בן חזקיה וסייעתו שהיו מחבבין את הצרות '''אמר ר׳ שמעון בן גמליאל אף''' אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין דבר אחר אין שוטה נפגע דבר אחר אין בשר המת מרגיש באיזמל." ומבואר שזה ודאי כי בימי רבן שמעון בן גמליאל לא רשמו דבר במגילת תענית ולא עשו יום טוב על דבר כזה. ועל כן הננו מבינים את אשר דבר ר׳ שמעון ברומי וביטול גזירות אדריאנוס שהי׳ בימי רשב״ג אין זכר מזה במגלת תענית. ודבר יהודה בן שמוע נכתב במגלת תענית מפני שלא הי׳ זה בימי רשב״ג כי אם בימי רבי בנו. ו) ולבד הדברים האלה המפורשים לרבן שמעון בן גמליאל כי בימיו לא כתבו דבר במגילת תענית הדבר גם מתברר מעצמו כן. כי ב[[ראש השנה יט א|גמ׳ ראש השנה]] אצל מעשה של יהודה בן שמוע וחביריו שנכתב במגלת תענית בא בגמ׳: ״ואי ס"ד בטלה מגלת תענית קמייתא בטול אחרנייתא מוסיפין וכי תימא וכו׳ תנאי היא דתניא הימים האלה הכתובים במגלת תענית בין בזמן שבית המקדש קיים בין בזמן שאין בית המקדש קיים אסורין דברי ר׳ מאיר ר׳ יוסי אומר בזמן שבית המקדש קיים אסורין מפני ששמחה היא להם אין בית המקדש קיים מותרין מפני שאבל הוא להם.״ ורק על רבי אפשר לומר שהכריע ועשה מעשה בימיו כר׳ מאיר בדבר כללי כזה. אבל על רשב"ג בחיי ר' יוסי ולפניו ובדבר כללי לרבים כזה אי אפשר לומר כן. והננו רואים ב[[פסחים ק א|פסחים ד׳ ק']] ״דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר׳ יהודה ר׳ יוסי אומר אין מפסיקין ומעשה ברשב"ג ור׳ יהודה ור׳ יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש <קטע סוף=פרק מד/><noinclude></noinclude> 8p6abo5vkx6v6o0n1eyf26boya56zad 104 1743705 3016237 2026-05-12T20:44:59Z Sije 2668 /* הוגה */ הועתק מדף [[ספר סיפורי מעשיות/הקדמות]] - קרדיט בדף "גרסאות קודמות" שם 3016237 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>וְחָזְרָה וְיָרְדָה הַשְּׁכִינָה וְהָלְכָה לְמַטָּה בֵּין הַסִּטְרָא אָחֳרָא כַּיָּדוּעַ וְאַחַר-כָּךְ בָּא נֹחַ וְרָצָה לְתַקֵּן וְלֹא תִּיקֵּן כִּי שָׁתָה וְנִשְׁכַּר בְּסוֹד וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וְכוּ' כַּמּוּבָא בִּסְפָרִים שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מָה אֱנוֹשׁ וְכוּ' וְלֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְשָׁתָה מִן הַיַּיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם וּמֵאָז וָהָלְאָה כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר עוֹסְקִים בְּתִקּוּן זֶה עַד שֶׁיָּבֹא מְשִׁיחֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ שֶׁאָז יִהְיֶה גְּמַר הַתִּיקּוּן. וּמַעֲשֶׂה זוֹ הִיא בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, כִּי גַּם בְּכָל אָדָם בִּפְרָטוּת עוֹבֵר עָלָיו כִּמְעַט כָּל מַעֲשֶׂה זוֹ כּוּלָּהּ, כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לַעֲסוֹק בְּתִיקּוּן זֶה לְהַעֲלוֹת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת לְאוֹקְמָא שְׁכִינְתָּא מֵעַפְרָא לְהוֹצִיא מַלְכוּת דִּקְדוּשָּׁה מִבֵּין הָעַכּוּ"ם וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁנִּתְחַזְּרָה בֵּינֵיהֶם, אֲשֶׁר סוֹד כָּל עֲבוֹדָתֵינוּ וְכָל הַמִּצְוֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְעֵסֶק הַתּוֹרָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ שֶׁכּוּלָּם מְיוּסָּדִים עַל קוֹטֶב זֶה כַּמְבוֹאָר בַּכְּתָבִים. וַאֲפִילּוּ אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים לְגַמְרֵי וַהֲמוֹן עַם שֶׁאֵין יוֹדְעִים בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם, עִם כָּל זֶה גַם הֵם אִם זוֹכִים לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר לְפִי עֶרְכָּם, דְּהַיְינוּ לָסוּר מֵרָע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב, כִּי אֲפִילּוּ אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁאָסְרָה תּוֹרָה וְאִם עֵינָיו לְנוֹכַח יַבִּיטוּ לָסוּר מֵרָע וְלִבְחוֹר בַּטּוֹב אָז נַעֲשִׂין כָּל הַתִּיקּוּנִים בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים מִמֵּילָא עַל יָדוֹ וְזוֹכֶה לְהָקִים הַשְּׁכִינָה מִנְּפִילָתָהּ כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר עַצְמוֹ. נִמְצָא שֶׁכָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא עוֹסֵק לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶת הַבַּת מֶלֶךְ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל אָבִיהָ שֶׁתָּשׁוּב אֶל אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ בְּסוֹד וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָלָם הֵם בְּחִינַת שֵׁנִי לַמֶּלֶךְ כִּי הֵם מוֹשְׁלִים בָּעוֹלָם, מַה הוּא מְחַיֶּה מֵתִים רוֹפֵא חוֹלִים אַף יִשְׂרָאֵל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי מָה אֲנָא עָבֵיד שְׁמַיָּא וְאַרְעָא בְּמִילּוּלִי אַף אַתֶּם כֵּן וְכוּ' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה הַרְבֵּה וְכָל אֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁזּוֹכֶה לַעֲסוֹק בַּעֲבוֹדָתוֹ שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹסֵק כִּבְיָכוֹל לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הַשְּׁכִינָה וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיאָהּ מֵהַגָּלוּת כְּמוֹ כֵן כִּבְיָכוֹל הַשְּׁכִינָה מִתְגַּלָּה אֵלָיו כִּבְיָכוֹל מִתּוֹךְ תּוֹקֶף גָּלוּתָהּ וּמִתְעַלֶּמֶת וּמִסְתַּתֶּרֶת עַצְמָהּ וּבָאָה אֵלָיו בַּסֵּתֶר וּמְגַלֵּת לוֹ מְקוֹמָהּ וּמוֹשָׁבָהּ וּמַה לַּעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילָהּ בְּאוֹפֶן שֶׁיִּזְכֶּה לְמָצְאָהּ שֶׁזֶּה בְּחִינַת מַה שֶּׁגִּילְּתָה הַבַּת מֶלֶךְ אֶל הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת בְּאֵיזֶה תַּחְבּוּלוֹת יוּכַל לְהוֹצִיאָהּ וְהָעִנְיָנִים וְהַתַּחְבּוּלוֹת הַמְבוֹאָרִים שָׁם הֵם מְבוֹאָרִים בַּאֵר הֵיטֵב עַל פִּי פָּשׁוּט (כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ רַבֵּינוּ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, בְּרֹב הַמַּעֲשִׂיּוֹת, שֶׁבְּתוֹךְ קִישּׁוּר הַמַּעֲשֶׂה מְסַפֵּר דִּבְרֵי מוּסָר עַל פִּי פָּשׁוּט כַּמְבוֹאָר לַמְעַיֵּין בָּהֶם) כִּי צְרִיכִין לִבְחוֹר לוֹ מָקוֹם וְלִקְבּוֹעַ לוֹ תְּשׁוּבָה וְתַעֲנִית וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ תָּמִיד וּלְהִשְׁתּוֹקֵק תָּמִיד אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכֶּה לְהַכִּיר אוֹתוֹ שֶׁיִּתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם וְיֵדַע כָּל פָּעוּל כִּי אַתָּה פְעַלְתּוֹ וְיָבִין כָּל יְצוּר כִּי אַתָּה יְצַרְתּוֹ וְיֹאמַר כֹּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְאַפּוֹ וְכוּ' וּמַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה שֶׁזֶּה עִקַּר הֲקָמַת הַשְּׁכִינָה מֵהַגָּלוּת כְּשֶׁזּוֹכִין לְהַכִּיר מַלְכוּתוֹ בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵימָה בֶּאֱמֶת וְכוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה וְכוּ' וּכְשֶׁאָדָם מַתְחִיל לַעֲסוֹק בָּזֶה וּבוֹחֵר לוֹ מָקוֹם לְהִתְבּוֹדְדוּת לַעֲסוֹק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְלִכְסוֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ וְלִפְעָמִים זוֹכֶה שֶׁנִּמְשָׁךְ אֵיזֶה זְמַן אַךְ אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁהוּא סָמוּךְ מְאֹד לָבֹא לִמְבוּקָּשׁוֹ שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלָיו לְפִי בְּחִינָתוֹ הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי בְּיוֹם אַחֲרוֹן מַזְמִינִים לוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן לְפִי בְּחִינָתוֹ וְאָז בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּזֶה הַיּוֹם, אֲזַי מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר וְכָל חֲיָילוֹתָיו עָלָיו בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל מְאֹד וְנִכְנָס עִמּוֹ בִּדְבָרִים וּמַמְשִׁיכוֹ לַעֲצָתוֹ וְרוֹאֶה כִּי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד וְכוּ' וְלוֹקֵחַ מִפִּרְיוֹ וְאוֹכֵל, חַס וְשָׁלוֹם, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן שֶׁלּוֹ מַה שֶּׁהוּא מוּכְרָח לְהִתְנַסּוֹת וּלְהִצְטָרֵף אָז בְּאוֹתוֹ הָעֵת וְהַזְּמַן וַאֲזַי תֵּיכֶף נוֹפֵל עָלָיו שֵׁינָה וְשֵׁינָה הוּא הִסְתַּלְּקוּת הַמּוֹחִין שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ דַּעְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ הַמֵּאִיר בְּפָנָיו בְּסוֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו וּכְתִיב לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, וְעַיֵּן מִזֶּה בַּמַּאֲמָר הַמַּתְחִיל פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן (בְּסִימָן סמ"ך לק"א) שָׁם מְדַבֵּר מִזֶּה שֶׁעַל יְדֵי פְּגַם תַּאֲוַות אֲכִילָה אוֹבְדִין אֶת הַפָּנִים שֶׁהוּא הַשֵּׂכֶל וְאָז נוֹפְלִין לִבְחִינַת שֵׁינָה עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְתָבִין, כִּי שָׁם מְדַבֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיַן סִיפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת אֲשֶׁר עַל יָדָם מְעוֹרְרִין מֵהַשֵּׁינָה עַיֵּן שָׁם וּבְאֵלּוּ הָעִתִּים שֶׁהָאָדָם הוּא בִּבְחִינַת שֵׁינָה, חַס וְשָׁלוֹם, עוֹבֵר עָלָיו מַה שֶּׁעוֹבֵר שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל הַחֲיָילוֹת שֶׁעָבְרוּ עַל הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת בְּעֵת שֶׁהָיָה מוּטָל בְּשֵׁינָה וְאַחַר-כָּךְ נִתְעוֹרֵר וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהָיָה יָשֵׁן כָּל כָּךְ וְחָזַר וְהָלַךְ לַמָּקוֹם שֶׁל הַבַּת מַלְכָּה, וְהוֹדִיעָה לוֹ גּוֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁעָלָיו וְעָלֶיהָ שֶׁבִּשְׁבִיל יוֹם אֶחָד אִבֵּד מַה שֶּׁאִבֵּד וְהֵקֵילָּה עָלָיו הָאַזְהָרָה, שֶׁאֵין צָרִיךְ לְהִתְעַנּוֹת רַק לִיזָּהֵר מִשְּׁתִיַּית הַיַּיִן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי שֵׁינָה וְחָזַר וְהִתְיַיגַּע אֵיזֶה זְמַן רַב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כְּדֵי לְהוֹצִיא הַבַּת מֶלֶךְ, אֲבָל בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן לֹא עָמַד גַּם כֵּן בְּנִסָּיוֹן קַל כִּי רָאָה מַעְיָין שֶׁל יַיִן וְהִטְעָה אֶת עַצְמוֹ וְהִתְחִיל לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו וְאָמַר לְהַמְשָׁרֵת, הֲלֹא רָאִיתָ שֶׁזֶּה מַעְיָין וּמֵאַיִן בָּא לְכָאן יָיִן, וּבְתוֹךְ כָּךְ הָלַךְ וְלָקַח מְעַט וְטָעַם מֵהַיַּיִן וְתֵיכֶף נָפַל עָלָיו שֵׁינָה וְיָשַׁן הַרְבֵּה מְאֹד, כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הַבַּעַל דָּבָר וְהַתַּאֲווֹת כְּשֶׁרוֹצֶה לְהָסִית הָאָדָם הַכָּשֵׁר שֶׁרוֹצֶה לְהִתְרַחֵק מֵהַתַּאֲווֹת שֶׁאֲזַי מַטְעֶה אוֹתוֹ מְעַט מְעַט שֶׁיִּתְפַּלֵּא וְיִתְמַהּ בְּדַעְתּוֹ עַל עִנְיַן הַדָּבָר שֶּׁמִּתְאַוֶּה אֵלָיו וְתֵיכֶף כְּשֶׁנִּכְנָס בִּדְבָרִים בְּעִנְיַן הַתַּאֲוָה מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַבַּעַל דָּבָר עַד שֶׁמַּכְשִׁילוֹ בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפוֹרָשׁ בַּתּוֹרָה בְּעִנְיַן עֵץ הַדַּעַת אֵיךְ דִּיבֵּר הַנָּחָשׁ עִם הָאִשָּׁה אַף כִּי אָמַר אֱלֹקִים וְכוּ' וַתֵּרֶא כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְכוּ' דּוּק וְתִשְׁכַּח כִּי כָּךְ הָעִנְיָן בְּכָל הַתַּאֲווֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת, וּמִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת אֲמִתִּי וְחָס עַל נַפְשׁוֹ בֶּאֱמֶת לְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִנִּי שַׁחַת וְרוֹצֶה לַעֲמֹד בְּנִסָּיוֹן, הוּא צָרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר<noinclude></noinclude> gqq8yj763hvpuzmap54tuyltmlox51k 104 1743706 3016243 2026-05-12T21:31:50Z Sije 2668 /* הוגה */ הועתק מדף [[ספר סיפורי מעשיות/הקדמות]] - קרדיט בדף "גרסאות קודמות" שם 3016243 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>בְּכָל עוֹז לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְלִבְלִי לִכְנוֹס עִם הַתַּאֲווֹת בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן כְּלָל וְלִבְלִי לְדַבֵּר וּלְהַרְהֵר וּלְהִתְפַּלֵּא וְלִתְמוֹהַּ עֲלֵיהֶם כְּלָל וְאַל יְבַהֲלוּהוּ רַעְיוֹנָיו כְּלָל וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר הָאָלֶף-בֵּית אַל תִּכְנוֹס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, רַק יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה לְגַמְרֵי וִיפַקַּח דַּעְתּוֹ בְּדִבְרֵי תּוֹרָה אוֹ בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן אוֹ בְּדִבְרֵי שִׂיחָה וְכַיּוֹצֵא עַד שֶׁיִּנָּצֵל מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִנָּצֵל וְאַחַר-כָּךְ חוֹזֵר וּמִתְעוֹרֵר לוֹ מַחֲשָׁבוֹת וְרַעְיוֹנִים כָּאֵלֶּה וְצָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם לְהַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְצָרִיךְ לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל עַד שֶׁיְּנַצַּח הַמִּלְחָמָה: '''{{גדול|וְהִנֵּה}}''' מֵחֲמַת שֶׁגַּם בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי לֹא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן וְטָעַם מֵהַיַּיִן חָזַר וְנָפַל עָלָיו שֵׁינָה גְּדוֹלָה וְיָשַׁן הַרְבֵּה, דְּהַיְינוּ שִׁבְעִים שָׁנָה וְעִנְיַן שֵׁינָה כָּל שִׁבְעִים שָׁנָה מְבוֹאָר בְּהַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּסִימָן ס' הַנַּ"ל שֶׁיֵּשׁ שֶׁנּוֹפְלִים מִשֵּׁינָה מִכָּל הַשִּׁבְעִים פָּנִים שֶׁל תּוֹרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת שִׁבְעִים שָׁנָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹרֵר וּלְהָקִיץ אוֹתָם כִּי אִם עַל יְדֵי סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל שָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהַבַּת-מֶלֶךְ שֶׁהִיא שׁוֹרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ כְּשֶׁעוֹבֶרֶת עָלָיו וְרוֹאָה [אוֹתוֹ] נוֹפֵל בְּשֵׁינָה יָמִים וְשָׁנִים הַרְבֵּה זְמַן רַב כָּל כָּךְ הִיא בּוֹכֶתֶת עָלָיו הַרְבֵּה כִּי יֵשׁ רַחֲמָנוּת גָּדוֹל עָלָיו וְעָלֶיהָ וְאָז הוֹדִיעָה לוֹ מְקוֹמָהּ שֶׁעַכְשָׁיו אֵינָהּ בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן כִּי אִם בְּמָקוֹם אַחֵר דְּהַיְינוּ בְּהַר שֶׁל זָהָב וְכוּ' וְהָרֶמֶז מְבוֹאָר כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה וְנָפַל אֵיךְ שֶׁנָּפַל זֶה זְמַן רַב מְאֹד אַף-עַל-פִּי-כֵן הַשְּׁכִינָה מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ בְּכָל פַּעַם, וּבְכָל פַּעַם מְרַמֶּזֶת עֵצוֹת חֲדָשׁוֹת אֵיךְ שֶׁיְּחַפֵּשׂ וִיבַקֵּשׁ אֶת שׁוֹרֶשׁ קְדוּשָּׁתוֹ שֶׁהִיא בְּחִינַת הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל וְזֶה הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא עָמַד בַּנִּסָּיוֹן שְׁנֵי פְּעָמִים וְנָפַל לְשֵׁינָה כָּל כָּךְ וְעָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר וְאַחֲרֵי יְגִיעוֹת וְטִלְטוּלִים וְיִסּוּרִים וְצָרוֹת קָשׁוֹת וּמְשׁוּנּוֹת כָּאֵלֶּה שֶׁעָבַר עָלָיו בִּשְׁבִיל לִמְצוֹא אֶת הַבַּת מֶלֶךְ וְאַחַר כָּךְ בִּשְׁבִיל יוֹם אֶחָד אִבֵּד הַכֹּל וְכֵן נִכְשַׁל שְׁנֵי פְּעָמִים כַּנַּ"ל אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִתְיָיאֵשׁ לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם, רַק הָלַךְ לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ הָהָר שֶׁל זָהָב וְהַמִּבְצָר הַנַּ"ל וְאַחֲרֵי שֶׁהָיָה לוֹ עוֹד יְגִיעוֹת וְטִלְטוּלִים קָשִׁים הַרְבֵּה וְחִפֵּשׂ הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל מָצָא אִישׁ גָּדוֹל עִם אִילָן גָּדוֹל וְכוּ' וְזֶה הָאִישׁ דָּחָה אוֹתוֹ שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְרָצָה לַהֲסִיתוֹ וְלִדְחוֹתוֹ שֶׁיָּשׁוּב אֲבָל הַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ לֹא שָׁמַע לְהַמְּנִיעוֹת וְהַדְּחִיּוֹת וְאָמַר שֶׁבְּוַודַּאי הוּא בְּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל עַד שֶׁהוּכְרַח הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל לִקְרוֹא וּלְקַבֵּץ כָּל הַחַיּוֹת וְכוּ' אֲבָל כּוּלָּם הֵשִׁיבוּ שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְאָז אָמַר לוֹ (הָאִישׁ הַגָּדוֹל לְהַשֵּׁנִי לַמֶּלֶךְ) רְאֵה וְהַבֵּט בְּעֵינֶיךָ שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְעַל מָה אַתָּה מִתְיַיגֵּעַ כָּל כָּךְ בְּחִנָּם אִם תִּשְׁמַע לִדְבָרַי שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֹאת וְאָמַר שֶׁהוּא בְּוַודַּאי בַּנִּמְצָא וְאָז הֵשִׁיב לוֹ הָאִישׁ הַגָּדוֹל הַנַּ"ל שֶׁיֵּלֵךְ לְאָחִיו שֶׁמְּמוּנֶּה עַל הָעוֹפוֹת וְהָלַךְ וְהִתְיַיגַּע וּבִקְּשׁוֹ עַד שֶׁמְּצָאוֹ וְאָז גַּם זֶה הַשֵּׁנִי דָּחָהוּ וֶהֱסִיתוֹ לָשׁוּב שֶׁבְּוַודַּאי אֵינוֹ בַּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְהוּא לֹא שָׁמַע לְדִבְרֵי הַדְּחִיּוֹת שֶׁלּוֹ גַּם כֵּן וְהוּכְרַח הַשֵּׁנִי לִקְרוֹא לְקַבֵּץ כָּל הָעוֹפוֹת אֲבָל כּוּלָּם הֵשִׁיבוּ שֶׁאֵינוֹ נִמְצָא בָּעוֹלָם הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְאָז אָמַר לוֹ זֶה הַשֵּׁנִי גַּם כֵּן רְאֵה בְּעֵינֶיךָ שֶׁאַתָּה מִתְיַיגֵּעַ בְּחִנָּם שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ וְהוּא לֹא הִטָּה אָזְנוֹ גַּם לְדִבְרֵי הַשֵּׁנִי וְאָמַר שֶׁהוּא חָזָק בֶּאֱמוּנָתוֹ שֶׁבְּוַודַּאי הוּא בַּנִּמְצָא וְאָז הוֹדִיעַ לוֹ זֶה הַשֵּׁנִי שֶׁיֵּלֵךְ לְאָחִיו שֶׁמְּמוּנֶּה עַל הָרוּחוֹת וְגַם זֶה דָּחָהוּ הַרְבֵּה כַּנַּ"ל וְאַחַר-כָּךְ קָרָא וְקִיבֵּץ כָּל הָרוּחוֹת וְכוּלָּם הֵשִׁיבוּ שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְאָז אָמַר לוֹ זֶה הַשְּׁלִישִׁי עַתָּה רְאֵה גַּם רְאֵה שֶׁלְּחִנָּם טָרַחְתָּ כִּי בְּוַודַּאי לֹא תִּמְצָא עוֹד שׁוּב לַאֲחוֹרֶיךָ וְאָז רָאָה שֶׁכָּלוּ כָּל הַקִּצִּין וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל אֵיךְ לְבַקְּשָׁהּ, אֲבָל בְּעַצְמוֹ הָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁבְּוַודַּאי הוּא בַּנִּמְצָא הַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל שֶׁשָּׁם יוֹשֶבֶת הַבַּת מֶלֶךְ הַנַּ"ל, וְאָז מִגֹּדֶל צַעֲרוֹ וּמְרִירוּת לִבּוֹ הִתְחִיל לִבְכּוֹת מְאֹד וּבְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה חָמַל עָלָיו הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּבְתוֹךְ כָּךְ בָּא עוֹד רוּחַ אֶחָד וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נָשָׂא הַבַּת מֶלֶךְ לְהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְאָז נָתַן לוֹ כְּלִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנּוּ מָעוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ עִיכּוּב מֵחֲמַת מָעוֹת וַאֲזַי הָלַךְ לְשָׁם וְהִשְׁתַּדֵּל בְּתַחְבּוּלוֹת עַד שֶׁמְּצָאָהּ, אַשְׁרֵי לוֹ: '''{{גדול|וְהַמְעַיֵּין}}''' בְּכָל זֶה בְּעֵין הָאֱמֶת יָבִין הֵיטֵב כַּמָּה וְכַמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְאֵיךְ וְעַד הֵיכָן צְרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בְּלִי שִׁיעוּר וָעֵרֶךְ וּמִסְפָּר כָּל אָדָם וְאָדָם לְפִי מַדְרֵיגָתוֹ וּלְפִי עֲלִיּוֹתָיו וִירִידוֹתָיו וַאֲפִלּוּ אִם עָבַר עָלָיו מַה שֶּׁעָבַר. רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט בְּהַמַּעֲשֶּׂה הַנַּ"ל כַּמָּה יְגִיעוֹת יָגַע וְכַמָּה טְרָחוֹת טָרַח הַשֵּׁנִי לְמֶלֶךְ הַנַּ"ל וְאַחַר-כָּךְ נָפַל מְאֹד עַל יְדֵי שֶׁלֹּא עָמַד בְּנִסָּיוֹן קַל שְׁנֵי פְּעָמִים עַד שֶׁנָּפַל לִבְחִינַת שֵׁינָה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים עַד שֶׁהָיָה בִּבְחִינַת שֵׁינָה שֶׁל כָּל הַשִּׁבְעִים שָׁנָה כַּנַּ"ל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִתְיָיאֵשׁ עַצְמוֹ וְהָיָה לוֹ יְגִיעוֹת הָאֵלֶּה אַחַר-כָּךְ וְלֹא שָׁמַע לְשׁוּם מְנִיעוֹת וּדְחִיּוֹת שֶׁרָצוּ לִדְחוֹתוֹ שֶׁלֹּא לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ עוֹד וְכָל מַה שֶּׁהִתְחַזֵּק וְלֹא שָׁמַע לְקוֹל הַדְּחִיּוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל תֵּיכֶף נִתְהַפֵּךְ שֶׁהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל הָיוּ לוֹ לְסִיּוּעַ כִּי כָּל אֶחָד קִיבֵּץ בִּשְׁבִילוֹ הַחַיּוֹת אוֹ הָעוֹפוֹת שֶׁהָיָה מְמוּנֶּה עֲלֵיהֶם וְאִם אַחַר כָּךְ חָזְרוּ וְדָחוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ לוֹ רְאֵה שֶׁאֵינוֹ בַּנִּמְצָא וְאַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא שָׁמַע לִדְחִיָּיתָם וְאָז סִיְּיעוּ לוֹ וְהוֹדִיעַ לוֹ כָּל אֶחָד מֵאָחִיו עַד שֶׁבָּא לָזֶה שֶׁמְּמוּנֶּה עַל הָרוּחוֹת שֶׁעַל יָדוֹ בָּא לִמְבוּקָּשׁוֹ, וְגַם זֶה דָּחָה אוֹתוֹ הַרְבֵּה בְּיוֹתֵר אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁהָיָה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְלֹא נִתְיָיאֵשׁ לְעוֹלָם בְּשׁוּם אוֹפֶן אֲזַי בְּרֶגַע קַלָּה נִתְהַפֵּךְ הַדָּבָר וְנִתְהַפְּכוּ הַמְּנִיעוֹת לְסִיּוּעוֹת וִישׁוּעוֹת וּבָא רוּחַ אֶחָד וְהוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ נָשָׂא אֶת הַבַּת מֶלֶךְ לְהַר וּמִבְצָר הַנַּ"ל וְאַחַר-כָּךְ זֶה הָרוּחַ בְּעַצְמוֹ<noinclude></noinclude> 6c64uhvc11viuhmlc8q8js4sd3f5uit 104 1743707 3016246 2026-05-12T22:23:57Z Sije 2668 /* הוגה */ הועתק מדף [[ספר סיפורי מעשיות/הקדמות]] - קרדיט בדף "גרסאות קודמות" שם 3016246 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="3" user="Sije" /></noinclude>נָשָׂא אוֹתוֹ גַּם כֵּן לְשָׁם כַּנַּ"ל. רְאֵה וְהָבֵן וְהַבֵּט עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט מֵהַמַּעֲשֶׂה וְתָבִין רְמָזִים וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא כַּמָּה צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק לִדְרוֹשׁ וּלְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֲבוֹדַת הַשֵּׁ"י תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד" וְגוֹ'. כִּי אִם אָמְנָם עֶצֶם הַמַּעֲשֶׂה גָּבְהָה מִדַּעְתֵּינוּ, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת וְכוּ' וּשְׁאָר הָעִנְיָנִים בִּכְלָל וּבִפְרָט אַף-עַל-פִּי-כֵן כָּל הָרְמָזִים הַנַּ"ל כּוּלָּם אֲמִתִּיִּים וּמְבוֹאָרִים לְעֵין הָאֱמֶת בְּתוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל וְיוֹתֵר וְיוֹתֵר מֵהֶם יָכוֹל כָּל אֶחָד לְהוֹצִיא מֵהֶם רְמָזִים וְהִתְעוֹרְרוּת נִפְלָא אִם יִרְצֶה יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסִיף לֶקַח, וְכֵן בִּשְׁאָר הַמַּעֲשִׂיּוֹת. (עִנְיָן הַר שֶׁל זָהָב וּמִבְצָר שֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת מְרַמֵּז לַעֲשִׁירוּת נִפְלָא דִּקְדוּשָּׁה שֶׁצְּרִיכִין בִּשְׁבִיל הִתְבּוֹנְנוּת וְכוּ' כַּמְבוֹאָר בְּהַתּוֹרָה פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס' חֵלֶק א' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְהָבֵן מְאֹד כִּי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הִיא פֵּירוּשׁ עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר הֵבַנְּנוּ מִמֶּנּוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה): '''{{גדול|וְנֵלֵךְ}}''' מֵעִנְיָן לְעִנְיָן וְנָשִֹים לֵב מְעַט לְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הֶחָכָם וְהַתָּם. שָׁם תִּרְאֶה מְבוֹרָר קְצָת הַמְכֻוָּון בְּאוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעִיקַּר הַתַּכְלִית לֵילֵךְ בִּתְמִימוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְעַיֵּן שָׁם הֵיטֵב בְּכָל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר וְתִמְצָא רְמָזִים נִפְלָאִים לְהִתְחַזֵּק בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת שֶׁזֶּה עִיקַּר הַתַּכְלִית הַטּוֹב גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַבָּא. '''{{גדול|וְכֵן}}''' בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבָּנִים שֶׁנֶּחְלְפוּ וּבְהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּהַמַּעֲשֶּׂה שֶׁל הַשִּׁבְעָה בֶּעטְלֶירְס שֶׁשָּׁם מְבוֹאָר אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהַשִּׁבְעָה מוּסָר נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ כִּי כָל אֶחָד הִתְפָּאֵר בְּגוֹדֶל רִיחוּקוֹ מֵעוֹלָם הַזֶּה בְּתַכְלִית, שֶׁזֶּה הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא עִוֵּור לְגַמְרֵי מֵהָעוֹלָם וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם כְּלָל כִּי כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ כְּהֶרֶף עַיִן וְכוּ'. וְהַחֵרֵשׁ הִתְפָּאֵר שֶׁהוּא חֵרֵשׁ לְגַמְרֵי מִלִּשְׁמוֹעַ קוֹלוֹת שֶׁל זֶה הָעוֹלָם שֶׁכּוּלָּם חֶסְרוֹנוֹת, כִּי כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ עוֹלֶה אֶצְלוֹ לִשְׁמוֹעַ קוֹל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם וְכוּ'. וְזֶה הִתְפָּאֵר שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר שׁוּם דִּיבּוּר שֶׁאֵינוֹ שְׁבָחִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַל כֵּן הוּא כְּבַד פֶּה לְגַמְרֵי מִדִּיבּוּרֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְכֵן זֶה הִתְפָּאֵר שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַנִּיחַ שׁוּם הֶבֶל בְּעָלְמָא לְזֶה הָעוֹלָם וְכֵן כּוּלָּם עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב וְאִם תַּבִּיט בְּעֵין הָאֱמֶת תַּעֲמוֹד מַרְעִיד וּמִשְׁתּוֹמֵם וְתִרְאֶה עוֹצֶם הַמּוּסָר הַנִּפְלָא וְהִתְעוֹרְרוּת נוֹרָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ. '''{{גדול|וְעַיֵּין}}''' בִּדְבָרֵינוּ בְּסֵפֶר "לִקּוּטֵי הֲלָכוֹת" בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מַה שֶּׁהֵאִיר הַשֵּׁם עֵינַי וְאֵיזֶה רְמָזִים בְּכַמָּה מַעֲשִׂיּוֹת עַיֵּן בְּהִלְכוֹת תְּפִילִּין עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה עִוֵּור וְכוּ' עַיֵּן שָׁם וּבְהִלְכוֹת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבָּנִים שֶׁנֶּאֶנְסוּ וּבְהִלְכוֹת תְּפִלָּה עַל פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל תְּפִלָּה וּבְיוֹרֶה דֵּעָה בְּהִלְכוֹת תּוֹלָעִים עַל-פִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבֶּעטְלֶיר הַשִּׁשִּׁי שֶׁהָיָה בְּלֹא יָדַיִם שֶׁסִּיפֵּר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּת מֶלֶךְ שֶׁבָּרְחָה לְהַמִּבְצָר שֶׁל מַיִם וְכוּ' וּבְאֶבֶן הָעֶזֶר בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת עַל הַמַּעֲשֶׂה הַנַּ"ל עַל מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם שֶׁרְפוּאוֹת הַבַּת מֶלֶךְ עַל יְדֵי עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת עַיֵּן שָׁם וְתִמְצָא נַחַת בְּעֵזֶר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת נְדָרִים עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הָרְבִיעִי מֵעִנְיַן הַשְּׁתֵּי צִפֳּרִים וּבְהִלְכוֹת צְדָקָה עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל יוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵעִנְיַן הַכְּבַד פֶּה וְהַמַּעְיָן שֶׁלְּמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְהַלֵּב שֶׁל הָעוֹלָם. הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יַרְאֵינוּ נִפְלָאוֹת בְּתוֹרָתוֹ שֶׁנִּזְכֶּה לְהוֹסִיף לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל רְמָזִים אֲמִתִּיִּים בְּכָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת וְדִיבּוּרִים שֶׁזָּכִינוּ לִשְׁמוֹעַ מֵאוֹר הַזֶּה. '''{{גדול|זֹאת}}''' מָצָאנוּ בְּאַמְתַּחַת הַכְּתָבִים וְהוּא עִנְיַן הִתְנַצְּלוּת עַל שֶׁכָּתַב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת עַל לָשׁוֹן פָּשׁוּט לָשׁוֹן כָּזֶה וְזֶהוּ: '''{{גדול|עוֹד}}''' רָאִיתִי לְהָעִיר לְבַב הַמְעַיְּינִים בְּסֵפֶר זֶה שֶׁל הַמַּעֲשִׂיּוֹת לְבַל יִהְיֶה בְּלִבָּם עָלָיו עַל אֲשֶׁר נִמְצָאִים לִפְעָמִים שֶׁיָּצָא מִתַּחַת לְשׁוֹנוֹ לְשׁוֹנוֹת גַּסִּים בְּסֵפֶר "סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת" כְּגוֹן וְנַעֲשָׂה בְּרֹגֶז עָלֶיהָ בְּסִיפּוּר א' וְלָקַח אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשְּׁתִיָּה בְּהַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבָּנִים שֶׁנֶּחֶלְפוּ וְעוֹד בְּאֵיזֶה מְקוֹמוֹת כִּי יָדִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת שֶׁזֶּה הָיָה כִּשְׁגָגָה הַיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט עַל-פִּי הֶכְרֵחַ גָּדוֹל, כִּי, עַד כָּאן מָצָאנוּ וְהֶעְתַּקְתִּי אוֹת בְּאוֹת לְשׁוֹנוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: '''{{גדול|וְהִנֵּה}}''' נִרְאֶה בַּעֲלִיל שֶׁרְצוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ הָיָה לִכְתּוֹב טַעַם עַל זֶה אַךְ לְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁפָּסַק בְּאֶמְצַע מֵחֲמַת אֵיזֶה אוֹנֶס וְשוּב לֹא זָכִינוּ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְסַבֵּב הַדָּבָר שֶׁיִּכְתּוֹב בְּעַצְמוֹ. תְּהִלָּה לָאֵל אֲשֶׁר זָכִינוּ בְּרַחֲמָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּכְתְּבוּ דְּבָרִים אֵלֶּה, כִּי עַל כָּל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר שֶׁרָצָה לִכְתּוֹב שֶׁיִּתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם הָיָה מְנִיעוֹת עַל זֶה הַרְבֵּה וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה זָרִיז מְאֹד מְאֹד בִּכְתִיבָתוֹ כַּאֲשֶׁר רָאִינוּ בְּעֵינֵינוּ כִּי הָיָה רָגִיל לוֹמַר לָנוּ תָּמִיד שֶׁאִם אֵינוֹ מְזָרֵז אֶת עַצְמוֹ לְשַׁבֵּר הַמְּנִיעוֹת לִכְתּוֹב מִיָּד אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם יִכְתּוֹב עוֹד מִכַּמָּה טְעָמִים הַכְּמוּסִים אֶצְלוֹ. וְעַתָּה בִּשְׁבִיל שֶׁשָּׁמַעְתִּי גִּלּוּי דַּעַת מִמֶּנּוּ זַ"ל שֶׁרְצוֹנוֹ כְּשֶׁיִדְפְסוּ עוֹד הַפַּעַם לִכְתּוֹב אֵיזֶה טַעַם עַל זֶה אָמַרְתִּי לֹא אֲכַחֵד מִלִּכְתּוֹב טַעַם אֶחָד מִטְּעָמִים הַרְבֵּה אֲשֶׁר הָיוּ גְּנוּזִים וּכְמוּסִים אֶצְלוֹ זַ"ל וְזֶהוּ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל כִּי אֲדוֹנֵינוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, '''הרר"נ''' זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, סִיפֵּר הַמַּעֲשִׂיּוֹת בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בִּמְדִינָתֵינוּ וּמוֹ"ר הָרַב רַבִּי '''נָתָן''' זַצַ"ל רִאשׁוֹן שֶׁבְּתַלְמִידָיו הַיְקָרִים זַ"ל הֶעְתִּיקָם עַל לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְהוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ בְּכִיוּוּן לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנֶּה הָעִנְיָן אֵצֶל הַקּוֹרֵא אוֹתָם בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ מִכְּפִי מַה שֶּׁסִּיפְּרָם הוּא זַ"ל עַל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַנָּהוּג בֵּינֵינוּ וְזֶהוּ סִיבָּה אֲשֶׁר נִשְׁמַע מִלְּשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ לְשׁוֹנוֹת פְּשׁוּטִים כָּאֵלֶּה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת זֶה הַטַּעַם הוּא כְּפִי מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ זַ"ל עַל פִּי פָּשׁוּט וְחוּץ שֶׁהָיָה לוֹ טְעָמִים כְּמוּסִים אֲשֶׁר לֹא זָכִיתִי לִשְׁמוֹעַ מִמֶּנּוּ זַ"ל. וְרָאוּי לְהַאֲמִין בָּזֶה שֶׁהָיוּ לוֹ עוֹד טְעָמִים כְּמוּסִים כִּי זֶה יָדוּעַ מִסְּפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הָיָה בַּעַל לָשׁוֹן גָּדוֹל וְכָאן הוֹרִיד אֶת עַצְמוֹ לְלָשׁוֹן פָּשׁוּט לָכֵן רָאוּי לְהַאֲמִין שֶׁהָיָה לוֹ כִּיוּוּן גָּדוֹל בָּזֶה וְאִישׁ אֱמוּנוֹת יָבֹא לוֹ רַב בְּרָכוֹת. אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:<noinclude></noinclude> t9rp976srqwakeu10hueq07l0fpzus7 104 1743708 3016256 2026-05-13T06:19:20Z יעקב 15222 /* לא בוצעה הגהה */ יצירת דף עם התוכן "‫המאורע הכללי בראשית ימי רבי תז <קטע התחלה=פרק מד/> עליהם היום אמר לו רשב"ג לר׳ יוסי '''ברבי''' רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה חברינו '''אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דבריי''' לפני ר׳ יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי ר׳ יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו אם ''..." 3016256 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫המאורע הכללי בראשית ימי רבי תז <קטע התחלה=פרק מד/> עליהם היום אמר לו רשב"ג לר׳ יוסי '''ברבי''' רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה חברינו '''אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דבריי''' לפני ר׳ יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי ר׳ יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו אם '''כן לא נפסיק''' שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר׳ יוסי.״ וכמקום הזה הדבר עוד יותר כי הננו רואים אשר גם לבד דברי ר׳ יוסי ‫״אין בית המקדש קיים מותרין״ והיינו שבטלה מגילת תענית וקמייתא בטול אחרניייתא בודאי אין מוסיפין, הנה יוסיף רבן שמעון בן גמליאל עצמו ״אף אנו מחבבין את הצרות '''אבל מה נעשה''' שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין״. אשר מכל זה ידענו שזה ודאי כי בימי רבן שמעון בן גמליאל בודאי לא נתוסף במגילת תענית. והננו רואים כן שהעובדא מר׳ שמעון בן יוחאי אשר בודאי היתה בימי רשב״ג באמת תחסר במגילת תענית. ומכל זה יחד ידענו אשר זה ודאי כי המעשה מיהודה בן שמוע היתה בימי רבי, וככל אשר נתבאר גם מתוכה ומענינה עצמה. <קטע סוף=פרק מד/> פרק מ״ה. <קטע התחלה=פרק מה/> בסוף מס׳ סוטה בא בברייתא ״משמת רבן שמעון בן גמליאל עלה גובאי‬ ‫ורבו צרות״‬ ‫ודברים כמו שד‪.‬ס הנם בלתי מובנים שד‪.‬רי זה ודאי כי רשב*נ נפטר בימי‬ ‫מארק אוירעל אשר הי׳ איש ישר מאד‪ ,‬ולכל הפחות לא הרבה לד‪.‬רע ולא עשה‬ ‫דברים לבני ישראל יותר מהקודמים לפניו‪.‬‬ ‫אבל הצעת הדבר וענינו זה הוא‪:‬‬ ‫בסוף ימי אנטונינום פיוס התחזקו הפרתים בארמעניען וואלאנעזעס השלישי‬ ‫מלך הפרתים הי׳ איש כביר כח ובחכמתו הצליח בידו לאחד את הנסיכים ולהשבית‬ ‫מריב ויקח את ארמעניען מידי הרומיים‪ ,‬כבר ראד‪ .‬אנטונינוס פיוס כי הסכנד‪ .‬קרובד‪,.‬‬ ‫ויחזק את מספר בני החיל שם‪ ,‬אבל להלחם עם וואלאגעסעם לא מצא עוז בנפשו‬ ‫)עי׳ שיללער ראמישע קייזערציי‪.‬ט עמוד ‪ ,(639‬בימי מארק■ אוירעל הצל ידו בידי‬ ‫הפרתים לגרש את נסיך ארמעניען אשר הושיבו הרומיים‪ ,‬הנציב הרומי בקאפפאדאציען‬ ‫סעווערעיאגוס מד‪.‬ר עם חילו לארמעגיען אבל ד^כד‪ .‬מהפרתים מכד‪ .‬נצחת ויאבד‬ ‫כל חילו‪ ,‬ועל ידי זה מרדו בד‪.‬רוםיים נם הנסיכים מנציבין והדייב ועדעסא‪ ,‬ויד‬ ‫הפרתים רוממד‪ ,.‬וכל סיריען פחדה מפני■ הפדתים‪ ,‬והלענאט מס־ריען אטידיוס‬ ‫קארנעליאנוס אשר עמד נגד הפרתים הוכה גם הוא‪.‬‬ ‫וד‪.‬נד‪ .‬היתד‪ .‬אז סכנד‪ .‬גדולה להרומיים לא לבד בארמעניען כי אם נם במדי‬ ‫וגם במעזאפאטאמיען ונם בסיריען‪[.‬‬ ‫אז חג־ו הרוסיים שארית כד‪.‬ם וישלחו לארצות הקדם את כל חילם אשר‬ ‫יכלו לשלוח‪ ,‬וכל ראשי שרי הצבאות ונם הקיסר משנה ווערום הלך לשם‪ ,‬בשנת‬ ‫‪ 163 — 164‬שבו ולכדו את ארמעניען אבל עיקר המלחמד‪ .‬נגד־הפרתים עצמם‬ ‫היתד‪ .‬בשנות ‪ 164— 168‬ואבידיוס קאס־וס ד־דדוע הוא נד‪.‬ל שם את כל דבר המלחמר‪..‬‬<noinclude></noinclude> 1wyv6ivlbj2ovn547qpmoa5qv851002 3016273 3016256 2026-05-13T07:54:33Z יעקב 15222 3016273 proofread-page text/x-wiki <noinclude><pagequality level="1" user="יעקב" /></noinclude>‫המאורע הכללי בראשית ימי רבי תז <קטע התחלה=פרק מד/> עליהם היום אמר לו רשב"ג לר׳ יוסי '''ברבי''' רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה חברינו '''אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דבריי''' לפני ר׳ יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי ר׳ יהודה בפני הגם לכבוש את המלכה עמי בבית אמר לו אם '''כן לא נפסיק''' שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה כר׳ יוסי.״ וכמקום הזה הדבר עוד יותר כי הננו רואים אשר גם לבד דברי ר׳ יוסי ‫״אין בית המקדש קיים מותרין״ והיינו שבטלה מגילת תענית וקמייתא בטול אחרניייתא בודאי אין מוסיפין, הנה יוסיף רבן שמעון בן גמליאל עצמו ״אף אנו מחבבין את הצרות '''אבל מה נעשה''' שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין״. אשר מכל זה ידענו שזה ודאי כי בימי רבן שמעון בן גמליאל בודאי לא נתוסף במגילת תענית. והננו רואים כן שהעובדא מר׳ שמעון בן יוחאי אשר בודאי היתה בימי רשב״ג באמת תחסר במגילת תענית. ומכל זה יחד ידענו אשר זה ודאי כי המעשה מיהודה בן שמוע היתה בימי רבי, וככל אשר נתבאר גם מתוכה ומענינה עצמה. <קטע סוף=פרק מד/> פרק מ״ה. <קטע התחלה=פרק מה/> בסוף מס׳ סוטה בא בברייתא ״משמת רבן שמעון בן גמליאל עלה גובאי ורבו צרות״ ודברים כמו שהם הנם בלתי מובנים שהרי זה ודאי כי רשב"ג נפטר בימי מארק אוירעל אשר הי׳ איש ישר מאד, ולכל הפחות לא הרבה להרע ולא עשה דברים לבני ישראל יותר מהקודמים לפניו. אבל הצעת הדבר וענינו זה הוא: בסוף ימי אנטונינוס פיוס התחזקו הפרתים בארמעניען וואלאנעזעס השלישי מלך הפרתים הי׳ איש כביר כח ובחכמתו הצליח בידו לאחד את הנסיכים ולהשבית מריב ויקח את ארמעניען מידי הרומיים, כבר ראה אנטונינוס פיוס כי הסכנה קרובה, ויחזק את מספר בני החיל שם, אבל להלחם עם וואלאגעסעס לא מצא עוז בנפשו (עי׳ שיללער ראמישע קייזערצייט עמוד ‪639‬), בימי מארק אוירעל הצליח בידי הפרתים לגרש את נסיך ארמעניען אשר הושיבו הרומיים, הנציב הרומי בקאפפאדאציען סעווערעיאגוס מד‪.‬ר עם חילו לארמעגיען אבל ד^כד‪ .‬מהפרתים מכד‪ .‬נצחת ויאבד‬ ‫כל חילו‪ ,‬ועל ידי זה מרדו בד‪.‬רוםיים נם הנסיכים מנציבין והדייב ועדעסא‪ ,‬ויד‬ ‫הפרתים רוממד‪ ,.‬וכל סיריען פחדה מפני■ הפדתים‪ ,‬והלענאט מס־ריען אטידיוס‬ ‫קארנעליאנוס אשר עמד נגד הפרתים הוכה גם הוא‪.‬‬ ‫וד‪.‬נד‪ .‬היתד‪ .‬אז סכנד‪ .‬גדולה להרומיים לא לבד בארמעניען כי אם נם במדי‬ ‫וגם במעזאפאטאמיען ונם בסיריען‪[.‬‬ ‫אז חג־ו הרוסיים שארית כד‪.‬ם וישלחו לארצות הקדם את כל חילם אשר‬ ‫יכלו לשלוח‪ ,‬וכל ראשי שרי הצבאות ונם הקיסר משנה ווערום הלך לשם‪ ,‬בשנת‬ ‫‪ 163 — 164‬שבו ולכדו את ארמעניען אבל עיקר המלחמד‪ .‬נגד־הפרתים עצמם‬ ‫היתד‪ .‬בשנות ‪ 164— 168‬ואבידיוס קאס־וס ד־דדוע הוא נד‪.‬ל שם את כל דבר המלחמר‪..‬‬<noinclude></noinclude> 95oms77u226w1ibcm1hugxppwgxvjxd 0 1743709 3016271 2026-05-13T07:48:23Z Nahum 68 יצירת דף עם התוכן "{{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ז/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=א|דיבור=מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק}}"דְּמִסְתַּכְּיָא לְמֵישְׁרָא" (ת"י) [=הנשקפת לעמק]. '''הַמּוֹרֶה''' – לְשׁוֹן הוֹרָאָה וּרְאִיָּה, כְּמוֹ: "מוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו" (..." 3016271 wikitext text/x-wiki {{מ:טעמי המקרא|18}} <קטע התחלה=שופטים ז/><קטע התחלה=א/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=א|דיבור=מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק}}"דְּמִסְתַּכְּיָא לְמֵישְׁרָא" (ת"י) [=הנשקפת לעמק]. '''הַמּוֹרֶה''' – לְשׁוֹן הוֹרָאָה וּרְאִיָּה, כְּמוֹ: "מוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו" ([[משלי ו יג|משלי ו, יג]]); שֶׁמִּשָּׁם צוֹפִים וְרוֹמְזִים בָּעֵמֶק.<קטע סוף=א/> <קטע התחלה=ב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=ב|דיבור=יִתְפָּאֵר}}{{לעז|ונטי״ר|vanter|תרגום=להתגאות|מספר=3297}} בְּלַעַז.<קטע סוף=ב/> <קטע התחלה=ג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=ג|דיבור=וַיִּצְפֹּר}}בַּבֹּקֶר. לְשׁוֹן אֲרָמִי, 'צַפְרָא'.<קטע סוף=ג/> <קטע התחלה=ה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=ה|דיבור=כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹמֵר, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת}}תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבַד, חוּץ מִסִּיעָתְךָ, כִּי הֵם לֹא יֵלְכוּ עִמְּךָ, שֶׁכָּךְ הֵם לְמוּדִים, לִכְרֹעַ לִפְנֵי עֲבוֹדָה זָרָה.<קטע סוף=ה/> <קטע התחלה=ו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=ו|דיבור=הַמְלַקְקִים בְּיָדָם}}אֵין זֶה דֶּרֶךְ כְּרִיעָה כְּלוֹקֵק בִּלְשׁוֹנוֹ.<קטע סוף=ו/> <קטע התחלה=יב/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=יב|דיבור=נֹפְלִים בָּעֵמֶק}}שׁוֹכְנִים בָּעֵמֶק.<קטע סוף=יב/> <קטע התחלה=יג/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=יג|דיבור=צְלִיל}}'צלול' כְּתִיב, שֶׁהָיָה הַדּוֹר צָלוּל מִן הַצַּדִּיקִים.{{ד"ה ברש"י|דיבור=צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים}}"חֲרַר דִּלְחֶם שְׂעוֹרִים" (ת"י) [=חררה של לחם שעורים], חֲרָרָה שֶׁאוֹפִין עַל הַגֶּחָלִים.{{ד"ה ברש"י|דיבור=לֶחֶם שְׂעֹרִים}}הוּא זְכוּת הָעֹמֶר הַקָּרֵב בְּפֶסַח.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל}}הָאֹהֶל.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וַיַּהַפְכֵהוּ}}הָאֹהֶל, מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל.<קטע סוף=יג/> <קטע התחלה=טו/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=טו|דיבור=אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם}}אֶת סִפּוּר הַחֲלוֹם, "יָת שׁוּעִית חֶלְמָא וְיָת פִּשְׁרֵיהּ" (ת"י) [=את סיפור החלום ואת פתרונו].{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְאֶת שִׁבְרוֹ}}וְאֶת מִמְכָּרוֹ, כְּלוֹמַר, וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ.<קטע סוף=טו/> <קטע התחלה=טז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=טז|דיבור=שׁוֹפָרוֹת וְלַפִּידִים}}לְהַזְכִּיר זְכוּת מַתַּן תּוֹרָה. וּפְשׁוּטוֹ – לַיְלָה הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ([[שופטים ז ט|פסוק ט]]), וְהָיָה חֹשֶׁךְ. לְפִיכָךְ נָשְׂאוּ שָׁם לַפִּידִים לְהָאִיר לָהֶם, וּנְתָנוּם בְּכַדִּים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ בַּלַּפִּידִים.<קטע סוף=טז/> <קטע התחלה=יז/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=יז|דיבור=מִמֶּנִּי תִרְאוּ}}אֶת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, רְאוּ וַעֲשׂוּ כֵן.<קטע סוף=יז/> <קטע התחלה=יח/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=יח|דיבור=אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי}}אֶחָד מִן הָרָאשִׁים, וּמֵאָה אִישׁ הָיָה עִמּוֹ ([[שופטים ז יט|פסוק יט]]).{{ד"ה ברש"י|דיבור=לַה׳ וּלְגִדְעוֹן}}"חַרְבָּא דִּמְקַטְּלָא מִן קֳדָם ה׳ וְנִצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן" (ת"י) [=החרב ההורגת {{ק|[היא]}} מלפני ה', והניצחון {{ק|[הוא]}} ע"י גדעון].<קטע סוף=יח/> <קטע התחלה=יט/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=יט|דיבור=הָקֵם הֵקִימוּ}}כְּבָר בְּנֵי הַחַיִל אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה מִשְׁמַרְתָּם בָּאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי גְּיָיסוֹת לְהַעֲמִיד שׁוֹמְרִים, אֵלּוּ יִשְׁמְרוּ שְׁלִישׁ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ שְׁלִישׁ הַשֵּׁנִי, וְאֵלּוּ שְׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְנָפוֹץ הַכַּדִּים}}וְלִשְׁבֹּר הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם.<קטע סוף=יט/> <קטע התחלה=כא/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=כא|דיבור=וַיָּרִיעוּ}}תְּרוּעַת מַסָּע וְנִיסָה.<קטע סוף=כא/> <קטע התחלה=כד/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=כד|דיבור=וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם}}הַמַּפְסִיקִין בֵּין אֲרָם לְאֶרֶץ כְּנָעַן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=וְאֶת הַיַּרְדֵּן}}שֶׁגַּם הוּא הָיָה מַפְסִיק.<קטע סוף=כד/> <קטע התחלה=כה/>{{ד"ה ברש"י|ספר=שופטים|פרק=ז|פסוק=כה|דיבור=הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן}}בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעָבַר גִּדְעוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לִרְדֹּף אַחַר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע.<קטע סוף=כה/><קטע סוף=שופטים ז/> {{מ:טעמי המקרא-סוף}} o789nuyyh28zul1v61erd02rzszdny2